סוכרת - טיפול טבעי

עודכן בתאריך 17/12/2018

סוכרת הינה הפרעה הנגרמת עקב חוסר הפרשת אינסולין מתאי בטא בלבלב או עמידות תאי הגוף לאינסולין המביאים לחילוף חומרים לקוי של פחמימות, חלבונים ושומנים ולעלייה ברמת הסוכר בדם.

כאשר רמות הסוכר בדם גבוהות הגוף ניזוק ותפקודיו התקינים נפגעים.

קיימים 2 סוגים עיקריים של סוכרת:

סוכרת מסוג 1 (Type 1) - מכונה גם סוכרת נעורים ומאופיינת בהרס מוחלט של תאי בטא בלבלב על ידי נוגדנים לתאי בטא הנוצרים במערכת החיסון. הפגיעה בתאי בטא גורמת לחוסר חלקי או מלא בייצור אינסולין ולפגם ביכולת התחדשות הרקמות. סוכרת מסוג 1 יכולה להופיע בכל גיל אך לרוב מתחילה בילדות או בגיל ההתבגרות והדעה הרווחת כיום היא כי מדובר במחלה אוטואימונית.

סוכרת מסוג 2 (Type 2) - מכונה גם סוכרת מבוגרים ומאופיינת לרוב ברמות אינסולין גבוהות בדם, המצביעות על עמידות התאים בגוף לאינסולין. לקבוצה זו ניתן לשייך גם את הסוכרת ההריונית. סוכרת מסוג 2 הינה השכיחה ביותר ויכולה להופיע בכל גיל. במרבית המקרים היא ניתנת למניעה ואף לטיפול.

קיימת חשיבות רבה לניטור רמות הסוכר בדם. כאשר לא ניתן טיפול נאות יכולים להיווצר מצבים של תת סוכר (היפוגליקמיה) ויתר סוכר (היפרגליקמיה) המביאים לבעיות בריאותיות חמורות.

שכיחות מחלת הסוכרת נמצאת במגמת עלייה בשנים האחרונות ומקושרת לאורח חיים הכולל תזונה לקויה, עודף משקל, חוסר פעילות גופנית ורמות מתח ולחץ גבוהים.

תסמינים של סוכרת:
תסמיני מחלת הסוכרת משתנים מחולה לחולה.

לרוב, התסמינים בסוכרת מסוג 1 ברורים ובולטים, לעומת סוכרת מסוג 2 בה התסמינים יכולים להתפתח באיטיות ולהתבטא בצורה מתונה.

התסמינים הנפוצים בסוכרת כוללים:

השתנה תכופה.
צמא ותיאבון מוגברים.
עייפות.
ראייה מטושטשת.
החלמה איטית של פצעים.
זיהומים חוזרים ונשנים (בפה, נרתיק, עור וכד').
אובדן משקל.

סיבוכים חמורים של סוכרת עלולים לכלול:

תת סוכר בדם (היפוגליקמיה): סחרחורות, חיוורון, בלבול, הזעה, דופק מואץ, איבוד הכרה, נזק לתאי המוח ועוד.

יתר סוכר בדם (היפרגליקמיה): קטואצידוזיס- רמה גבוהה של קטונים בדם ובשתן (קטונים הינם חומרים הנוצרים מפירוק לא מלא של שומנים בעת מחסור בגלוקוז. בקטואצידוזיס קיימת עלייה בחומרים אלו המביאה לחומציות גבוהה ומסוכנת בדם), עלייה בסיכון לזיהומים שונים והפרעה במאזן המינרלים שעלול לגרום להתייבשות חמורה.

סיבוכים כרוניים של סוכרת עלולים לכלול:

טרשת עורקים, רטינופתיה (נזק לכלי הדם הקטנים ברשתית העין. עלול להביא לעכירות העדשה בעין, עיוורון וכד'), אי ספיקת כליות, הפרעות נוירופתיות (פגיעה במערכת העצבים הכוללת נימולים, עקצוצים, אובדן תחושה וכד'), היווצרות פצעים וכיבים שאינם מחלימים, עלייה בשכיחות זיהומים שונים (בשל הפגיעה בתפקוד תאי מערכת החיסון), התקפי לב, אי אספקת חמצן לרקמות הגוף השונות, דיכאון, קשיים קוגנטיביים ועוד.

גורמים לסוכרת:

סוכרת נגרמת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים.

סוכרת מסוג 1 - הדעה הרווחת כיום היא כי סוכרת מסוג זה נגרמת כתוצאה ממחלה אוטואימונית בה תוקפת מערכת החיסון את תאי בטא (המצויים בלבלב) שאחראים לייצור אינסולין.

לא ידועה סיבה ברורה לתקיפה האוטואימונית, אך נראה כי ברוב המקרים קיים קשר להיסטוריה משפחתית והיחשפות לזיהומים נגיפיים שונים.

סוכרת מסוג 2 - גורמי הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 כוללים:

עודף משקל.
חוסר פעילות גופנית.
רמות גבוהות של שומנים וכולסטרול בדם.
שחלות פוליציסטיות.
גיל מבוגר.
מתח נפשי כרוני.
טראומה.
יתר לחץ דם.
סוכרת הריונית - הורמונים הנוצרים בשלייה בעת ההריון ומופרשים בכמות מוגברת גורמים לעמידות תאי הגוף לאינסולין.

אבחנה של סוכרת:

אבחנה של סוכרת מתבצעת באמצעות מספר בדיקות המודדות את רמות הסוכר בדם. רמות גבוהות של גלוקוז נקבעות על פי התנאים הבאים:

הופעת תסמינים שכיחים הנלווים לתוצאות של בדיקות דם הנעשות באופן אקראי או כשעתיים לאחר ארוחה ומצביעות על רמות סוכר העולות על 200mg/dl.

בדיקת דם לאחר צום –רמות גבוהות מ- 126mg/dl בשני מקרים לפחות.

בדיקת העמסת סוכר (OGTT (Oral Glucose Tolerance Test – בדיקת העמסת סוכר נעשית על מנת לשלול או לאבחן סוכרת. בבדיקה שותה מטופל 75 גרם של גלוקוז מהול במים במשך רבע שעה. לאחר שעתיים נמדדות רמות הגלוקוז בדם. באם הרמות גבוהות מ-200mg/dl מוגדר האדם כסוכרתי. באם הרמות הינן 140-200mg/dl מוגדר האדם כלוקה בסוכרת גבולית או אי סבילות לגלוקוז.במידה והרמות הינן 110-130mg/dl מוגדר המצב כטרום סוכרתי.

בדיקת המוגלובין מסוכרר (HbA1C) - בדיקה המצביעה על ממוצע רמות הסוכר בדם במשך שלושת החודשים שקדמו לבדיקה.

הבדיקה מודדת רמות של המוגלובין מסוכרר (מולקולה הנוצרת מחיבור של גלוקוז להמוגלובין בכדוריות הדם האדומות) מתוך סך כל ההמוגלובין בדם.

בדיקה זו הינה בעלת חשיבות רבה ומשמשת כמדד לחומרת הסוכרת ויעילות הטיפול במחלה.

לרוב, התסמינים, ההיסטוריה הרפואית והגיל מאפשרים להבחין בין סוכרת מסוג 1 לסוכרת מסוג 2.

עם זאת, יש צורך בביצוע בדיקת נוגדנים לתאי בטא בלבלב ובדיקת נוכחות חומצות בשתן, על מנת לאבחן באופן מדויק סוכרת מסוג 1.

טיפול קונבנציונאלי בסוכרת:

הטיפול הקונבנציונאלי בסוכרת משתנה מחולה לחולה בהתאם לצרכיו ולחומרת מצבו.

הטיפול מתבסס על איזון רמות הסוכר בדם וכולל:

אורח חיים - המלצה לאורח חיים בריא הכולל הנחיות תזונתיות וביצוע פעילות גופנית קבועה - מהווים חלק עיקרי בטיפול בסוכרת. נמצא כי בסוכרת מסוג 2 ובמצב טרום סוכרתי ניתן למנוע את התפרצות המחלה על ידי הורדה במשקל ושמירה על אורח החיים המופיע לעיל.
אינסולין - מתן אינסולין הינו הכרחי לחולי סוכרת מסוג 1 בשל הליקוי בייצור הורמון האינסולין. בחולי סוכרת מסוג 2 ניתן אינסולין במצבים בהם קיימת עמידות לאינסולין, ייצור מופחת של אינסולין ובמצבים בהם תרופות אחרות אינן מצליחות להשיג איזון ברמות הסוכר בדם. האינסולין ניתן בעת עלייה של רמות הסוכר בדם ובאמצעות הזרקה תת עורית או שימוש במשאבת אינסוליןאשר מזרימה אינסולין בצורה איטית ומבוקרת דרך צינורית המחוברת אל השכבה התת עורית בבטן. במצבי חירום ניתן האינסולין בהזרקה אל תוך הווריד. כיום, קיימים פיתוחים חדשים של אינסולין שמטרתם לחקות את המנגנון הטבעי של הפרשת האינסולין בגוף. תרופות אלו מאפשרות שליטה ברמות הסוכר לטווח ארוך וקצר כדוגמת תערובת אינסולין, אשר מכילה אינסולין מהיר פעולה, המווסת את רמות הסוכר לאחר אכילה ואינסולין ארוך טווח המווסת את רמות הסוכר בין הארוחות ושומר על רמה בסיסית של אינסולין במהלך היום (בדומה לרמה הבסיסית הקיימת בגוף). דוגמא לאינסולין קצר טווח: Insulin Glulisine (Apidra) או Insulin Aspart (Novorapid). דוגמא לאינסולין ארוך טווח: Insulin Detemir (Levemir) או Insulin Glargine (Lantus)

טיפול תרופתי לסוכרת מסוג 2:

ביגואנידים - משפחה של תרופות המשמשת כקו ראשון לטיפול בסוכרת מסוג 2 ויעילה גם בטיפול בסוכרת מסוג 1 בצירוף לאינסולין. תרופות מסוג זה מגבירות את רגישות הרקמות לאינסולין ומונעות פירוק של גליקוגן בכבד. דוגמאות לתרופות מסוג זה: Metformin (Glucophage, Glucomin)
סולפניל אוריאה - משפחה של תרופות אשר מעוררות שחרור אינסולין מהלבלב ומגבירות את רגישות הגוף לאינסולין. דוגמא לתרופות מסוג זה: Glibenclamide (Gluben, Glibetic) ו- Glipizide (Gluco-rite)
מגליטינידים - משפחה של תרופות בעלות טווח פעולה קצר, המעודדות הפרשת אינסולין מהלבלב. דוגמא לתרופות מסוג זה: Repaglinide (Novonorm)
תיאזולידינדיום - משפחה של תרופות המשפיעות על גרעין התא וגורמת להפעלה של גנים שאחראים להגברת הרגישות לאינסולין בכבד וברקמות השריריות והשומניות. דוגמא לתרופות מסוג זה: Rosiglitazone (Avandia, Rossini)
מעכבי אלפא גלוקוסידאז - משפחה של תרופות אשר מונעות הפיכת עמילן לגלוקוז במעי הדק ובכך גורמות לגלוקוז מהמזון להיספג בצורה איטית יותר אל זרם הדם. משתמשים בתרופות אלו בשלבים התחלתיים של עמידות לקויה לגלוקוז ובשילוב עם תרופות לסוכרת מסוג 2. דוגמא לתרופה ממשפחה זו: Acarbose (Prandase)
הורמונים אינקרטינים - הורמונים אינקרטינים מיוצרים במעיים ומופרשים אל זרם הדם בעת אכילה. תפקידם של האינקרטינים הינו לגרום לשחרור של אינסולין מתאי בטא בלבלב ולעכב שחרור גלוקגון (חומר הגורם לשחרור של גלוקוז הנאגר בתאי הכבד ומעורר תהליך של ייצור גלוקוז מרב סוכר- גליקוגן). נמצא כי בחולי סוכרת קיים ייצור מופחת והשפעה פחותה של הורמונים אלו. תרופות מסוג זה מעלות הפרשת אינסולין מהלבלב ומעכבות שחרור גלוקגון ובכך מסייעות לאיזון רמות הסוכר בדם. התרופות ניתנות לחולים אשר נוטלים מטמורפין וסולפוניל אוריאה ומחולקות ל-2 קבוצות: מעכבי אנזים DPP4 - תרופות מסוג זה, כגון Sitagliptin (Januvia), ניתנות בנטילה דרך הפה. התרופות מעכבות את האנזים DPP4 אשר גורם לפירוק אחד מהורמוני אינקרטנינים. אגוניסטים לקולטן מסוג GLP1 - תרופות מסוג זה ניתנות בהזרקה תת עורית. התרופות Exenatide (Byetta) אוLiraglutide (Victoza) מחקות את הפעילות של אחד מהורמוני האינקרטינים, אך משך פעילותם ארוך יותר.
טיפול בכיבים – קיימות שתי משחות (GRano-Gel ו- NU-Gel) אשר מטרתן לעודד יצירת רמות קולגן אצל אנשים אשר סובלים מכיבים שלא נרפאים. בנוסף, ניתנות הנחיות לחבישות, שטיפות ומריחת קרמים עשירים בלחות ושמנים שמטרתם למנוע יובש וסדקים אשר עלולים להתפתח לכיבים.

קיימים טיפולים שונים הנמצאים במחקרים קליניים ומיועדים לצאת אל השוק בשנים הקרובות ביניהם ניתן למצוא:

השתלת תאי בטא באיי לנגרהנס - השתלת תאים האחראים על ייצור אינסולין.
לבלב מלאכותי - טיפול המשלב את משאבת האינסולין ביחד עם חיישנים הבודקים את רמות הסוכר. החיישנים והמשאבה מחוברים למחשב המעבד את המידע ומגדיר, באופן מבוקר וקבוע, את כמות האינסולין שיש לשחרר אל זרם הדם.

טיפול טבעי בסוכרת

הטיפול הטבעי בסוכרת הינו בעל חשיבות רבה במניעת התפרצות המחלה, בשליטה על חומרתה ובמניעת נזקים משניים של מחלת הסוכרת. מטרות הטיפול הטבעי בסוכרת כוללות הפחתת רמות סוכר בדם, הפחתת רמות שומנים בדם והפחתת גורמי סיכון על ידי הורדה במשקל, איזון לחץ דם, הורדת נזקים חמצוניים ועוד. מטרות אלו נכונות לגבי שני סוגי הסוכרת.
הטיפול הטבעי המרכזי בסוכרת מתבצע באמצעות שינויים באורח חיים וכוללים הנחיות תזונתיות והמלצות לביצוע פעילות גופנית קבועה אשר מגבירה את הרגישות לאינסולין, מסייעת בשליטה על רמות הסוכר בדם, מסייעת בשמירה על משקל תקין, מורידה את רמות השומנים בדם ומפחיתה תסמינים פסיכולוגיים (כגון דיכאון וחרדה). הרכבת התפריט התזונתי הינה אישית ומותאמת לכל חולה בהתאם לחומרת מצבו.
בניית התפריט הינה מורכבת ולכן קיים צורך בייעוץ והדרכה הניתנים על ידי מטפל מוסמך.
בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים רבים (ראה סקירת מחקרים בסוף הפרק) אשר הדגימו עדיפות לדיאטות צמחוניות או טבעוניות על פני הדיאטות הרגילות הניתנות לחולי סוכרת. בנוסף, כמו כן, אמונות קדומות כגון הימנעות מצריכת פירות אינן זוכות לתמיכה מחקרית.
עוד נראה במחקרים כי קיימת חשיבות רבה לדיאטת דלת פחמימות. דיאטה מסוג זה גורמת לירידה מובהקת בתהליכים דלקתיים ומסייעת במניעת סיבוכים והחמרה בקרב אנשים חולי סוכרת.
כמו כן, לדיאטה ים תיכונית השפעה מיטיבה למניעה וטיפול בסוכרת שכן היא עשירה בחומצות שומן חד בלתי רוויות (שמן זית, אגוזים), דלת פחמימות, מתבססת על מזונות מן הצומח ובעלת אינדקס גליקמי נמוך ולכן מסייעת לשיפור רגישות לאינסולין, לירידה במשקל ולהפחתה בסיכון לסוכרת.
בנוסף לתפריט מותאם אישית, בטיפול בחולי סוכרת ניתן לעשות שימוש בצמחי מרפא ותוספי תזונה המסייעים להורדת רמות הסוכר, משפרים את רגישות התאים לאינסולין ומונעים או מטפלים בנזקי המחלה.
מחקרים מצביעים על כך ששילוב נכון של צמחי מרפא (יחד עם הטיפול התרופתי) עשוי לשפר משמעותית את השליטה ברמת הסוכר ואת איכות החיים.
תגובות לחץ גורמות להפרשת הורמוני בלוטת יותרת הכליה. הורמונים אלו גורמים לעלייה ברמות הסוכר בדם ופוגמים בתפקוד מערכת החיסון.
לכן, קיימת חשיבות רבה גם לטיפול בהיבט הנפשי באמצעות שיחות עם המטופל ושימוש בטכניקות הרפיה כגון מדיטציה, יוגה, תרגילי נשימות וכד', המסייעים בהורדת רמות לחץ ומתח.
חשוב לציין כי אין להפסיק מתן תרופות וכי מומלץ לשלב את הטיפול הטבעי ביחד עם הטיפול הקונבנציונאלי תוך מעקב וניטור של ערכי רמות הסוכר בדם והתאמת המינון התרופתי בהתאם.
הטיפול הטבעי יכול להביא לצמצום בכמות התרופות הניתנות לחולי סוכרת מסוג 2 או לצמצום כמות ומינון הטיפול באינסולין. יחד עם זאת, על מנת להשיג הטבה לאורך זמן יש להקפיד על הטיפול לאורך זמן ואולי אף לכל החיים.

תזונה לטיפול בסוכרת:

טיפול תזונתי הינו מרכזי ומשמעותי בטיפול בסוכרת.
תפריט המורכב בצורה נכונה ותואם לחומרת מצבו וטעמו האישי של המטופל עשוי במידה רבה למנוע או לעכב את התפרצות המחלה ולמנוע את נזקיה.
הטיפול התזונתי שם דגש על הפחתה של רמות סוכר ושומנים בדם ומתמקד בהפחתת גורמי הסיכון לסוכרת כגון: משקל עודף, בעיות לב וכלי דם, יתר לחץ דם ועוד.
בנטורופתיה מוגדר מצב טרום סוכרתי כאשר רמות הסוכר גבוהות מ- 100mg/dl ולכן, יש לתת תשומת לב להנחיות התזונתיות במידה ובדיקות הדם מצביעות על רמות גבוהות מאלו.
בנוסף, בטיפול התזונתי לסוכרת משתמשים במדד הנקרא "אינדקס גליקמי"*. מדד זה מצביע על מהירות עליית הסוכר בדם לאחר אכילת מזון כלשהו.
אחת ממטרות הטיפול התזונתי בחולי סוכרת היא ליצור תפריט בעל אינדקס גליקמי נמוך אשר מסייע בשמירה על רמת סוכר ומשקל תקינים ומקנה תחושת שובע לזמן ארוך.
האינדקס הגליקמי מושפע מסוג המזון, מצורתו (מרוסק או שלם), מגודל המנה ומאופן הכנתה.
נקודות נוספות חשובות כוללות הקניית הרגלי אכילה נכונים הכוללים אכילת ארוחות קטנות במרווחי זמן קטנים (כל שעתיים שלוש), לעיסה ממושכת של המזון והימנעות מארוחות כבדות על מנת למנוע נפילות סוכר.
בנוסף, מומלץ כי כמות החלבונים בארוחה תהיה כמחצית מכמות הפחמימות על מנת לשמור על יחס תקים בין אינסולין לגלוקגון.
כמו כן, מומלץ לבדוק את ההרכב של מוצרי מזון שונים שכן על מוצרים רבים רשום ללא תוספת סוכר אך הסתכלות מעמיקה מראה כמות גבוהה של שומנים רווים, שומני טראנס וקלוריות.
חשוב לציין כי מחקרים אחרונים הראו שקיימת חשיבות רבה לדיאטת דלת פחמימות. דיאטה מסוג זה גורמת לירידה מובהקת בתהליכים דלקתיים ומסייעת במניעת סיבוכים והחמרה בקרב אנשים חולי סוכרת.
כמו כן, ניתן לראות במחקרים כי לדיאטה ים תיכונית השפעה מיטיבה למניעה וטיפול בסוכרת.
דיאטה ים תיכונית עשירה בחומצות שומן חד בלתי רוויות (שמן זית, אגוזים), דלת פחמימות, מתבססת על מזונות מן הצומח ובעלת אינדקס גליקמי נמוך ולכן מסייעת לשיפור רגישות לאינסולין, לירידה במשקל ולהפחתה בסיכון לסוכרת.
הרכבת תפריט לחולי סוכרת הינה מורכבת ולכן יש לעשותה באמצעות מטפל מוסמך.
להלן רשימת המלצות תזונתיות, מסודרות לפי סדר חשיבות.

הגברת צריכה של:

סיבים תזונתיים (ירקות, פירות, דגנים מלאים, וכד') המסייעים בהורדת רמות הסוכר והשומנים בדם, מאטים את תהליך הספיגה של הסוכר, מספקים תחושת שובע לאורך זמן, מגדילים את נפח הצואה ומונעים עצירות. המינון היומי המומלץ לחולי סוכרת הינו 50 גרם סיבים ביום ומעלה.
מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך כגון: ירקות בעלי אינדקס גליקמי נמוך (רצוי לא מבושלים), דגנים מלאים (שיפון, קינואה, שעורה, כוסמת), פירות (אגס, תפוח, אשכולית), קטניות (שעועית אדומה/ אזוקי, מאש). את הדגנים מומלץ לבשל כ- 10 דקות ולהשאירם בסיר סגור עד לספיחת המים.
ירקות ופירות (בעלי אינדקס גליקמי נמוך) המהווים מקור לנוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים המסייעים לנטרול רדיקלים חופשיים ולזירוז חילוף החומרים בגוף.
שום ובצל המסייעים בהורדת רמות הסוכר בדם ומסייעים במניעת נזקי הסוכרת.
חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 המצויות בדגי ים צפוני (סלמון, מקרל) וזרעי פשתן. חומצות שומן אלו חשובות לשלמות ותקינות תאי הגוף ולתפקוד תקין של מערכת העצבים. כמו כן, הן מפחיתות ייצור הורמונים פרוסטגלנדינים מעוררי דלקת ומגבירות ייצור הורמונים פרוסטגלנדינים מפחיתי דלקת וכתוצאה מחזקות את פעילות מערכת החיסון.
חומצות שומן חיוניות המצויות במזונות כגון אגוזים, שקדים, זרעים ושמן זית. חשוב לציין כי יש לצרוך אגוזים, שקדים וזרעים בצורתם הטבעית (ללא קלייה) משום שקליתם גורמת לחמצון והרס החומרים החיוניים.

הימנעות או הפחתת צריכה של:

מלח בישול אשר עלול להגביר סיכון ליתר לחץ דם ולגרום לליקוים בתפקודי הכליות.
מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה כגון סוכר לבן, קמח לבן, מאפים, עוגות, תפוח אדמה, דוחן ועוד.
מזונות מעובדים, מלאכותיים ותעשייתיים המכילים חומרים משמרים וחומרי טעם וריח. מוצרי מזון אלו מכילים כמות גבוהה של קלוריות, סוכר, שומנים רווים, שומני טראנס וכד'.
תפריט דל שומן טראנס - שומנים מסוג זה מקשים את דופן התאים בגוף וגורמים להפחתה בפעילות האינסולין. כמו כן, שומנים אלו מגבירים את הסיכון למחלות לב וכלי דם ופוגעים בפעילות של חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3.
צריכת אלכוהול אשר מעלה את רמת הסוכר בדם בטווח הקצר אך גורם עם תום השפּעתו לירידה חדה ברמת הסוכר אשר עלולה לגרום להיפוגליקמיה. בנוסף, צריכת יתר של אלכוהול גורמת לניצול מוגבר של ויטמינים ומינרלים אשר חיוניים לתפקוד תקין של מערכות הגוף.
ממתיקים מלאכותיים (כגון סוכרזית, סכרין, אספרטיים, סורביטול וכד') - מומלץ להימנע או לצרוך בצורה מבוקרת משום שעלולים לגרום לנזקים לטווח הארוך.

צמחי מרפא לטיפול בסוכרת:

צמחי המרפא המרכזיים לטיפול בסוכרת (משני הסוגים) הם צמחי מרפא המורידים ומאזנים את רמת הסוכר בדם. בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים המאירים את מנגנוני הפעולה של צמחי המרפא ומאפשרים לנו שימוש מושכל בהם.

רצוי להשתמש במספר צמחים אשר עובדים במנגנוני פעולה שונים על מנת להשיג פעילות מקיפה.

כך למשל הפעילות העיקרית של החילבה (Trigonella foenum graecum) היא עיכוב ספיגה של סוכר במעי בעוד שג'ימנמה (Gymnema sylvestre) בנוסף לכך גם מגביר רגישות תאים לאינסולין, משפר ומשקם תפקוד תאי ביטא בלבלב, מגביר גליקוליזיס ועוד.

עוד נקודה למחשבה היא איכויות צמחי המרפא. המגוון הרחב של הצמחים כולל גם צמחים קרירים ומנקזים כמו ג'ימנמה או מלון מר וגם צמחים מחממים ואפילו ממריצים כמו הקינמון או הג'ינסנגים (הסיבירי והקוריאני).

רצוי להתאים את הצמחים או את היחס ביניהם בפורמולה לפי האיכויות של המטופל על מנת להשיג איזון גם בפן זה של הטיפול. בפורמולות המודגמות מוצגת אפשרות לאיזון מסוג זה.

להלן פירוט קצר של צמחי המרפא העיקריים לצד מנגנוני הפעולה של כל אחד.

ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) - שיקום והגברת פעילות של תאי ביטא בלבלב, הגברת הפרשת אינסולין מהלבלב, הגברת פעילות אנזימטית הקשורה למטבוליזם של סוכר, שיפור בייצור גליקוגן, איזון ייצור סוכר (גלוקוניאוג'נסיס), הגברת גליקולוזיב, הפחתת תשוקה למתוק, הפחתת ספיגת סוכר מהמעיים, הגברת כניסת סוכר לרקמות (כבד ושרירים), הפחתה בסיכרור המוגלובין וחלבונים אחרים בפלסמה, הפחתה ברמת השומנים בדם, צמצום הפגיעה בכלי דם כלייתיים.

קינמון (Cinnamomum zeylanicum) - עיכוב ספיגת סוכר במעיים, הגברת כניסת סוכר לתאים, הגברת ייצור גליקוגן, עיכוב ייצור סוכר בכבד, המרצת שחרור אינסולין והגברת פעילות קולטני אינסולין. ההשפעות המטיבות של הקינמון כוללות הפחתה ברמת הסוכר בדם לאחר צום, הפחתה ברמת ההמוגלובין המסוכרר (HbA1C) וברמת האינסולין החופשי בדם. קינמון גורם גם להורדת רמת הכולסטרול ה"רע" (LDL) והעלאת רמת הכולסטרול ה"טוב" (HDL). כמו כן, הקינמון אף מסייע לטיפול בבעיות משניות של סוכרת כגון נוירופתיה ונפרופתיה.

ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) - במחקרי מעבדה ובעלי חיים רבים הודגמה פעילות היפוגליקמית והיפוליפידמית של הצמח דרך ויסות מנגנוני רעב ושובע, הגברת שרידות התאים בלבלב והגברת הפרשת האינסולין, הפחתת עמידות לאינסולין בתאים, ופעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון. כמו כן, ג'ינסנג אמריקאי מביא לירידה ברמה הכללית של השומנים בדם וירידה ברמת הכולסטרול ה"רע" (LDL) ונמצא כמגן על הלב וכלי הדם. לקריאה נוספת אודות היעילות הקלינית ומנגנוני הפעולה של ג'ינסנג אמריקאי בטיפול בסוכרת ובתסמונת המטבולית ראו כאן.

ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) – הפחתת רמת סוכר בדם, הגברת רמת האינסולין החופשי בדם, הפחתת גלוקונאוגנזה, הפחתת עמידות לאינסולין בתאים, הפחתת נזקי סוכרת. כמו כן, ג'ינסנג קוריאני יעיל במידה מסוימת לשיפור פרופיל שומני הדם והפחתת חמצונם ולירידה במשקל. לקריאה נוספת אודות הפעילות ההיפוגליקמית של ג'ינסנג קוריאני ויעילותו בטיפול בתסמונת המטבולית ראו כאן.

חילבה / גרגרנית יוונית (Trigonella foenum graecum) - השפעה היפוגליקמית (הפחתת ספיגת סוכר במעיים) לצד הפחתה של כולסטרול וטריגליצרים, איזון פעילויות אנזימטיות רבות בכבד ובכליות.

מלון מר (Momordica charantia) - עיכוב ספיגת גלוקוז במעי, הגברת הפרשת אינסולין מתאי ביטא בלבלב, המרצת כניסת סוכר לרקמות, הפחתת גלוקוניאוגנזה, הגברת ייצור גליקוגן בכבד. לקריאה נוספת אודות הפעילות ההיפוגליקמית והמטבולית של מלון מר ראו כאן.

פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) – הגברת הפרשת אינסולין מתאי ביטא בלבלב, המרצת כניסת סוכר לרקמות, הפחתת גלוקונאוגנזה, הפחתת נזקי סוכרת. בחלק מהמחקרים הקליניים דווח על השפעה מובהקת על מדדי סוכרת שונים, על רמת שומני הדם ועל גורמי סיכון קרדיווסקולריים (כולסטרול, טריגליצרידים, לחץ דם). לקריאה נוספת אודות הפעילות ההיפוגליקמית והמטבולית של פטריית ריישי ראו כאן.

ויתניה משכרת (Withania somnifera) – הגברת שרידות תאים בלבלב וויסות ייצור והפרשה של אינסולין, הפחתת עמידות לאינסולין בתאים, עיכוב ייצור גלוקוז בכבד בתהליך הגלוקונאוגנזה, מניעת נזקי סוכרת. במחקרים הקליניים נצפתה הפחתה מובהקת או מגמת הפחתה ברמת הגלוקוז בדם, בכולסטרול הכללי, ב-LDL, ב-VLDL ובטריגליצרידים, בדופק ובלחץ הדם, ובאחוזי השומן הכללי בגוף, לצד עליה ב-HDL. לקריאה נוספת אודות הפעילות של ויתניה משכרת בסוכרת ובתסמונת המטבולית ראו כאן.

קדד קרומי (Astragalus membranaceus) – הגברת סנתזת גליקוגן, שיפור הרגישות לאינסולין בתאים, ויסות חיסוני בסוכרת תלוית אינסוליין, הגנה מפני נוירופתיה סוכרתית. לקריאה נוספת אודות הפעילות של קדד קרומי בסוכרת ראו כאן.

שכיזנדרה (Schisandra chinensis) - הפחתת גלוקוז בדם דרך עיכוב ספיגת פחמימות מן התזונה על ידי עיכוב אנזימי הפירוק של פחמימות ועמילנים, הגברת ההפרשה של גלוקוז דרך הכליות ומערכת השתן על ידי עיכוב הנשאים האחראים לספיגה מחדש של גלוקוז באבובית הכליה, הגברת שרידות תאים בלבלב וויסות ייצור והפרשה של אינסולין והפחתת עמידות לאינסולין בתאים, עיכוב ייצור טריגליצרידים ופוספוליפידים וכולסטרול בכבד ועיכוב התמיינות פרה-אדיפוציטים לתאי שומן. לקריאה נוספת אודות השפּעת שכיזנדרה על משק הסוכר ועל שומני הדם ראו כאן.

סטיביה (Stevia rebaudiana) – המרצת הפרשת אינסולין על ידי תאי ביטא.

כורכום (Curcuma longa) - ממצאי המחקרים הקליניים אינם תומכים בהשפעה ההיפוגליקמית של כורכום, אולם כורכום וכורכומין נמצאו יעילים במניעת סוכרת בקרב נבדקים טרום סוכרתיים על ידי הגברת הפרשת האינסולין מתאי הלבלב, הפחתת תנגודת לאינסולין והעלאת רמת האדיפונקטין.
כמו כן, כורכום לבדו או בשילוב עם רכיבים צמחיים נוספים נמצא יעיל בהפחתת סיבוכי סוכרת כגון נוירופתיה, נפרופתיה, כבד שומני, ירידה בתפקוד קוגניטיבי, מחלת כלי הדם הקטנים, וטרשת עורקים הודות לפעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון. לקריאה נוספת אודות יעילות כורכום במניעת סוכרת וסיבוכי סוכרת ראו כאן.

שום (Allium sativum) – הפחתה קלה ברמות הסוכר, הגברת הפרשת אינסולין, הורדת לחץ דם ורמת שומנים בדם, הגנה על כלי דם.

בזיל קדוש (Ocimum sanctum) – הגברת הפרשת אינסולין, שיפור תפקוד תאי לבלב.

גדילן מצוי (Silybum marianum) – על אף שאינו צמח קלאסי להורדת סוכר, גדילן הוא צמח בחירה כאשר מקור הסוכרת הוא תפקוד לקוי של הכבד. מספר המחקרים הקליניים העוסקים בשימוש בגדילן בסוכרת אינו רב, אולם מן המחקרים הקיימים עולה כי גדילן ורכיביו מייעלים את ההשפעה ההיפוגליקמית של הטיפול התרופתי בסוכרת (אינסולין, מטפורמין וגליבן). סילימרין מגביר את הפרשת האינסולין מהלבלב, משפר את רגישות התאים לאינסולין, ומעכב גליקוליזה (פירוק גלוקוז), גלוקונאוגנזה וגליקוגנוליזה (פירוק גליקוגן). סילימרין אף מסייע במניעת נזקי סוכרת הודות לפעילותו נוגדת החמצון: נוירופתיה, נפרופתיה וכבד שומני. לקריאה נוספת על אודות יעילות גדילן בטיפול בסוכרת ראו כאן.

עלי זית (Olea europaea) – מספר מחקרים קליניים מצביעים על כך השפעה היפוגליקמית של מיצוי עלי זית. עלי זית משפרים את תפקוד תאי הלבלב ואת הפרשת האינסולין וכן מגבירים את רגישות תאי הגוף לאינסולין. השפּעתם נוגדת החמצון מסייעת בהפחתת נזקי סוכרת. בנוסף, עלי זית משמשים להורדת לחץ דם והורדת שומנים ומפחיתים את חמצונם.

ספלילה (Centella asiatica) – מספר מחקרים קליניים הדגימו יעילות של הנגזרת הטריטרפנואידית של ספלילה בטיפול במיקרואנגיופתיה סוכרתית (מחלת כלי הדם הקטנים בסוכרת) עם או בלי נוירופתיה, בהפחתת יתר לחץ דם ורידי, בהפחתת הסננת הנימים, ובשיפור זרימת הדם ושחלוף הגזים . לקריאה נוספת אודות יעילות ספלילה בטיפול בנזקי הסוכרת לכלי הדם הקטנים ראו כאן.

צמחי מרפא נוספים בעלי פעילות הפחתת סוכר בדם כוללים: ג'ינסנג סיבירי (Eleutherococcus senticosus), רמניה סינית (Rehmania glutinosa).

חלק מן הצמחים ניתן ליטול כמזון (חילבה, שום) או כחליטה (קינמון, עלי זית, סטיביה) כך שיחד עם פורמולה (טינקטורה או כמוסות) מגוון הצמחים ומנגנוני הפעולה יהיה רחב.

חשוב לציין כי בקרב חולי סוכרת מסוג 1 לא ניתן יהיה להפסיק לחלוטין שימוש באינסולין. אולם, בעזרת טיפול קפדני ומנוטר היטב סביר שניתן יהיה להפחית את כמות ומינון ההזרקות.

שילוב של צמחי מרפא מורידי סוכר יחד עם תרופות להורדת סוכר מחייב מעקב וניטור יומיומיים על מנת לוודא שרמות הסוכר אינן יורדות באופן חד מדי, מצב אשר עלול לגרום להיפוגליקמיה.

מוטב להתחיל טיפול כזה במינון נמוך של צמחי המרפא ולהעלותו בהדרגה.

בנוסף, ניתן לתת צמחי מרפא נוגדי חימצון אשר יגנו על רקמות הגוף מפני הנזקים המצטברים של רמות סוכר גבוהות לאורך זמן. צמחי המרפא אשר יתאימו ביותר למטרה זו כוללים שום (Allium sativum), מיני עוזרר (Crataegus spp), ציפורני חתול רפואיות (Calendula officinalis), גינקו בילובה (Ginkgo biloba), קמליה סינית / 'תה ירוק' (Camellia sinensis), ערמונית הסוסים(Aesculus hippocastanum) .

אסטרטגיה טיפולית וצמחי מרפא אפשריים לטיפול בסוכרת:

צמחי מרפא מורידי רמות סוכר - Allium sativum, Cinnamomum zeylanicum, Galega officinalis, Ganoderma lucidum, Gymnema sylvestre, Momordica charantia, Olea europaea, Rehmannia glutinosa, Stevia rebaudiana, Trigonella foenum graecum
צמחי מרפא אדפטוגנים - Astragalus membranaceus, Glycyrrhiza glabra, Withania somnifera, Codonopsis pilosula, Eleutherococcus senticosus, Panax ginseng, Panax quinquefolium, Ganoderma lucidum, Centella asiatica, Schisandra chinensis, Atractylodes macrocephala, Lepidium meyenii, Rhodiola rosea
צמחי מרפא נוגדי חמצון ומגני כלי דם – Ganoderma lucidum, Curcuma longa, Camellia sinensis, Crataegus spp, Ginkgo biloba, Salvia miltiorrhiza

פורמולות לטיפול בסוכרת:

הטיפול בצמחי מרפא נבנה על פי צרכיו הפרטניים של המטופל ובהתאם לתשאול ולתוצאות הבדיקות הרפואיות תוך התחשבות בגורמים אישיים כגון: עודף/חוסר, קור/חום, יובש /לחות, מצב נפשי ופיזיולוגי. מומלץ לגשת למטפל מוסמך אשר ידע להתחשב בגורמים השונים ולהתאים למטופל את צמחי המרפא באופן פרטני.

הפורמולות המופיעות להלן הן להדגמה בלבד.

פורמולה לטיפול בסוכרת, בנוזל, למטופל חם (עצבני, אדום, יתר לחץ דם וכד'):

30%	Gymnema sylvestre
30%	Ganoderma lucidum
25%	Olea europaea
15%	Rehmania glutinosa

מינון: 5-10 מ"ל, 3 פעמים ביום

פורמולה לטיפול בסוכרת, בנוזל, למטופל קר (חיוור, נטייה לחולשה, לחץ דם נמוך וכד'):

30%	Eleutherococcus senticosus
30%	Gymnema sylvestre
25%	Cinnamomum zeylanicum
15%	Rehmania glutinosa

מינון: 5-10 מ"ל, 3 פעמים ביום

פורמולה לטיפול בסוכרת, בכמוסות, למטופל נייטרלי:

120mg	Gymnema sylvestre
120mg	Trigonella foenum graecum
110mg	Panax quinquefolium
50mcg	Chromium

מינון: 1-2 כמוסות, 3 פעמים ביום

שילוב של צמחי מרפא ותרופות לטיפול בסוכרת:

ככלל, יש לנקוט זהירות בשילוב צמחי מרפא מורידי סוכר ותרופות מורידות סוכר.

שילוב זה עלול לגרום למיעוט סוכר בדם (היפוגלקמיה) ולכן יש לערוך מעקב וניטור קבועים על מנת לוודא את רמות הסוכר בדם ולהתאים אליהם את המינון הטיפולי, בין אם הצמחי או התרופתי.

רצוי לשלב צמחי מרפא ותרופות אשר עובדים במנגנונים שונים על מנת לקבל פעילות מקיפה ומאוזנת.

שמנים אתריים לטיפול בסוכרת:
הטיפול בסוכרת בעזרת שמנים אתריים מסייע בשיפור וייעול תפקודי הלבלב, בהפחתת התשוקה למתוק, בהגנה על כלי הדם וכן שיפור תפקודי הכבד וכיס המרה.
בנוסף, לשמנים אתריים יש השפעה גם ברמה הרגשית, הם נחשבים למרוממים, משפרי מצב רוח, ויסייעו למטופל להתחבר לשמחת חיים ואופטימיות.

השמנים העיקריים בהם נבחר להשתמש במצב של סוכרת, יהיו:
שמן אתרי אגוז מוסקט (Myristica fragrans) משפר את תפקוד הלבלב.
שמן אתרי קפסיקום (Capsicum frutescens) מסייע לשקם תאי בטא בלבלב, ומייעל את תפקוד הלבלב.
שמן אתרי קרדמון (Elettaria cardamomum ) מאזן תיאבון ומפחית תשוקה למתוק.

שמנים אתריים נוספים שיתאימו לשימוש במצב של סוכרת:
שמנים אתריים המאזנים תאבון, בעיקר תבלינים או פירות הדר, למשל אגוז מוסקט (Myristica fragrans), רוזמרין (Rosmarinus officinalis), קורנית אדומה (Thymus vulgaris ct thymol), ג'ינג'ר (Zingiber officinalis), וניל (Vanilla plaifolia), אשכולית (Citrus paradise), ברגמוט (Citrus bergamia), תפוז (Citrus aurantium sinensis), לימון (Citrus limonum).
שמנים נוגדי חמצון, למשל ג'ינג'ר (Zingiber officinalis), ליטסאה קובבה (Litsea cubeba), מיורן (Origanum marjorana), ניאולי (Melaleuca viridiflora) או שומר (Foeniculum vulgare).
שמנים אתריים המגנים על כלי הדם הקטנים, כגון ג'וניפר (Juniperus communis), ברוש (Cupressus semperirens), אורן (Pinus sylvestris), הליקריסום (Helichrysum Italicum) או ורדים (Rosa damascene).
שמנים משפרי פעילות הכבד וכיס המרה, כגון קמומיל רומאי (Chamamelum nobilis), הליקריסום (Helichrysum Italicum), אשכולית (Citrus paradise), ברגמוט (Citrus bergamia), מנטה (Mentha piperita), רוזמרין (Rosmarinus officinalis), קורנית אדומה (Thymus vulgaris ct thymol).

דוגמאות לאופני השימוש השונים בשמנים אתריים לטיפול בסוכרת:

תערובת שמנים שיפור פעילות הלבלב והגברת רגישות התאים לאינסולין:

שמן זית - במ"ל	500
שמנים אתריים - בטיפות
קורנית אדומה (Thymus vulgaris ct thymol)	20
קפסיקום (Capsicum frutescens)	5
רוזמרין (Rosmarinus officinalis)	10

אופן השימוש: יש ליטול מהתערובת, 1 כפית, 3 פעמים ביום, למשך 3 חודשים לפחות.

שמנים אתריים המסייעים בתמיכה בתהליכי הרזייה, הפחתת תיאבון והפחתת השומנים בדם:

שמן אשכולית (Citrus paradise), יש ליטול 1 טיפה בכוס מים, 3 פעמים ביום, למשך 3 חודשים ברצף.
שמן אתרי שומר (Foeniculum vulgare), יש ליטול 1 טיפה בכפית שמן זית, 3 פעמים ביום, למשך 3 חודשים.

תוספי תזונה לטיפול בסוכרת:

הערה כללית: בשנים האחרונות מתברר יותר ויותר כי יש הבדל ניכר בין הזמינות הביולוגית והפעילות הרפואית של תוספי תזונה המופקים ממקורות טבעיים לבין תוספי תזונה סינתטיים.

מומלץ לרכוש תוספי תזונה ממקור טבעי בלבד ועדיף מכך, להשיג את הרכיבים התזונתיים הנדרשים דרך התזונה במידת האפשר.

כרוֹם פיקולינאט - מינרל המסייע בהפחתת רמות סוכר ושומנים בדם. כרום מגביר את רגישות קולטני התאים לאינסולין ומשמש כמרכיב חיוני בחילוף החומרים של גלוקוז ובספיגתו בתאים. בנוסף, צריכה של כרום מפחיתה תשוקה למתוק.

מינון יומי מומלץ: 50-400 מק"ג.

נוגדי חמצון – נוגדי חמצון כגון קו אנזים Q10, ויטמין E, סלניום וכד' חיוניים ביותר לחולים סוכרתיים בשל הנזק החמצוני המוגבר הגורם לפגיעה בכלי הדם הקטנים ובמערכת העצבים.

מינון יומי מומלץ: קו אנזים Q10 – 60-300 מ"ג. ויטמין E – 400 מ"ג. סלניום – 100-200 מק"ג.

חומצה אלפא לִיפואית - נוֹגד חִמצון חזק המסייע לאיזון רמות סוכר והולכה עצבית תקינה. (מתאים בעיקר לטיפול בנוירופתיה סוכרתית). כיום, חומצה אלפא ליפואית נכללת גם ברפואה הקונבנציונאלית ומוכרת על ידי האיגודים הישראליים לסוכרת, כאב ונוירולוגיה.

מינון מומלץ:600-1800 מ"ג מחולק למספר מנות יומיות. יש להעלות את המינון בהדרגה שכן מינון גבוה של חומצה אלפא ליפואית עלול לגרום לשלשולים. במידה ואכן ניגרם שלשול יש לחזור אל המינון הקודם.

מגנזְיום - מנגנוני הפעולה המיוחסים למגנזיום בטיפול בסוכרת ואשר נמצאו במחקרים כוללים: הגברת שרידות תאים בלבלב וויסות ייצור והפרשה של אינסולין, פעילות נוגדת חמצון והפחתת חמצון שומני הדם, הפחתת עמידות לאינסולין בתאים, שיפור ניצול גלוקוז לצורכי אנרגיה וחילוף חומרים של פחמימות, הגברת קליטת גלוקוז בתאי השריר ובלבלב.
מינון יומי מומלץ, כפי שנמצא במחקרים קליניים, שונה בין התרכובות השונות:

מגנזְיום אוקסיד (Oxide) -י1,000 מ"ג ביום, למשך 30 ימים (נצפתה יעילות בהפחתת רמות פרוקטוזמין בדם והעלאת רמות מגזניום בסרום ובתאים, בקרב חולי סוכרת סוג 2).
מגנזְיום גלוקונאט (Gluconate) -י300 מ"ג ביום, למשך 5 שנים (נצפתה יעילות בהפחתת תסמיני נוירופתיה פריפרית בקרב חולי סוכרת סוג 1 על רקע הגברת רמות מגנזיום תוך תאי ובסרום).
מגנזְיום אספרטאט (Aspartate) -י365 מ"ג ביום, למשך 6 חודשים (נצפתה יעילות בהפחתת ערכי גלוקוז בצום ושיפר מדדי עמידות לאינסולין.
מגנזְיום ציטראט (Citrate) -י730 מ"ג ביום, למשך 12 שבועות (נצפתה הגברת רמות מגנזיום בסרום ומניעת סיבוכי סוכרת בעקבות היפומגנזמיה בקרב חולי סוכרת סוג 2).
מגנזְיום כלוריד (Chloride) -י300 מ"ג ביום, למשך 16 שבועות (נצפתה יעילות בהפחתת עמידות לאינסולין (HOMA-IR ,HbA1c) ורמות גלוקוז בצום, בקרב חולי סוכרת).
*במידה ונוטלים תוסף מגנזיום, יש לשקול נטילת תוסף סידן משום שמינרלים אלו עובדים יחד. היחס המומלץ הוא 1:2 לטובת הסידן.
אוֹמגה 3 - חומצות שומן חיוניות ובעיקרן אומגה 3, מסייעות בשמירה על גמישות וחדירות דופן תאי הגוף, תורמות להפחתת שומנים בדם ומגנות בפני מחלות מערכת העצבים ומחלות לב וכלי דם.

מינון יומי מומלץ: 2-4 גרם ביום.

סיבים תזונתיים – סיבים תזונתיים כגון פסיליום, גואר גאם, זרעי חילבה, פקטין וכד' מסייעים בשליטה על רמות הסוכר בדם ומפחיתים את כמות הסוכר הנספגת בגוף.

מינון יומי מומלץ: גברים: 30-40 גרם. נשים: 20-25 גרם.

אצטיל קרניטין - נגזרת של חומצת אמינו L- קרניטין המשפרת הולכה עצבית לתאי עצבים היקפיים. אצטיל L קרניטין מסייעת ל- L- קרניטין לעבור את מחסום הדם מוח (BBB) ובכך מעלה ייצור אצטיל כוֹלין המשמש כמוליך עצבי עיקרי במוח. (מתאים בעיקר לטיפול בנוירופתיה סוכרתית).

מינון מומלץ: עד 3 גרם.

מולטי ויטמין-מינרל - תוסף חיוני המסייע בתמיכה בפעילות תקינה של מערכות הגוף ותורם להשלמת חסרים תזונתיים.

מינון יומי מומלץ: המינון היומי לא נקבע ותלוי בסוג התוסף.

וִיטמין C - ויטמין C נמצא חסר אצל חולי סוכרת. מסייע בהפחתת נזקים חמצוניים ומשפר את תפקוד המערכת החיסונית.

מינון יומי מומלץ: 500-2000 מ"ג ביום.

ביופלבונואִידים – ביופלבונואידים כגון קוורצטין הינם רכיבים טבעיים המסייעים במניעת נזקים חמצוניים ושומְרִים על תקינות כלי הדם. בנוסף, ביופלבונואידים מעודדים הפרשה של אינסולין.

מינון יומי מומלץ: לא קיים מינון או הגבלה. רצוי לצרוך ירקות ופירות בעלי צבעים כהים (אדום, סגול וכו').

B12 וחומצה פוֹלית - שימוש בתרופות לסוכרת ממשפחת הביגואנידים עלול לגרום לספיגה לקויה של ויטמינים כגון חומצה פולית ו ויטמין B12.

מינון יומי מומלץ: ויטמין Bִ12 - כ- 1000 מק"ג ביום. חומצה פוֹלית – 400-800 מק"ג.

היבטים של גוף נפש בסוכרת:

סוכרת במהותה היא מחלה העוסקת בקושי ליהנות ממתיקות החיים.
הסוכר הנו המרכיב המבוקש והנחשק ביותר מכל מרכיבי המזון. הוא מייצג את הטוב שבחיים.
הוא אינו משמש את הגוף לבנייה, אלא מעניק אנרגיה לפעולותיו השוטפות – בדומה להנאה מהחיים שאינה 'נחוצה', אלא מתדלקת אותנו באנרגיה לשאר תפקודי חיינו.
אנו נוהגים לצרוך הרבה יותר אנרגיה ממה שגופנו זקוק. 'חברת השפע' בה אנו חיים, מאפשרת, ואף מעודדת, לצרוך סוכר ופחמימות בכמות בלתי מוגבלת במגוון של מוצרים ומזונות – בעוד שבטבע האנרגיה מגיעה בעיקר מפירות ומדגנים, אשר אותם יש ללקט בעונתם.
צריכת היתר מקבילה לאותו האופן בו כחברה אנו מקדשים את ההנאה מהחיים ביתר – באופן העשוי לגרום לנהנתנות, גרגרנות וצריכת יתר של הנאות הפוגעת בחיים עצמם: החל מהשמנה, כניסה לחובות על מנת לשלם על מוצרים יקרים, התמכרות לקניות ועוד. כל אלו הינן תופעות על הציר המקשר בין אנרגיה, הנאה מהחיים וסוכר.
מבחינה רפואית, סוכרת היא המצב בו קיים עודף סוכר בדם, עקב בעיה במנגנון המכניס את הסוכר אל התאים ומספק להם אנרגיה לפעילות השוטפת של הגוף. נוכל לשים לב שזוהי תופעה משונה מאוד, מאחר שכל המטרה של אכילת מזונות המכילים סוכר, הנה להכניס מולקולות של גלוקוז לתאים – ולכן כשל זה אומר דרשני.
ההקבלה הרגשית של קושי זה, הנה הקושי, או חוסר היכולת, ליהנות מהטוב והשפע שבחיים.
השאלה המרכזית בשיחה על סוכרת, הנה מדוע האדם מתקשה להכניס לתוכו את הטוב שבחיים?
יתכן שהאדם נוטה לייחס חשיבות רבה מדי לשלילי בחייו, שופט ומבקר כל דבר בהם ובעצמו ואינו פנוי לתחושת הסיפוק. יתכן כי אינו מרגיש ראוי לטוב, כי לא למד כיצד ליהנות מהחיים או כי הנו עסוק במטלות החיים ובמחויבויותיהם ואינו פנוי ליהנות מהם.
הלוקים במחלת הסוכרת עשויים להיות מהמתוקים והמקסימים שבאנשים, אהובים על כולם, אך בתוך תוכם לא ידעו כי הם ראויים לטוב ולאהבה. לעיתים נראה דווקא את המופע ההפוך; אדם מריר, מתלונן, העסוק כל הזמן בבעיות ובקשיים ובכמיהה עמוקה למה שיכל להיות.
בסוכרת מסוג 2, קיים גם היבט של תזונה לקויה; אנשים לוקים במחלה לרוב עקב טיפול לקוי בגופם, הכולל תזונה עתירת פחמימות ריקות, מזון מעובד, והיעדר פעילות גופנית. כאן שוב נראה את הדפוס של האדם שאינו מזין את עצמו במה שהוא באמת זקוק לו – הן מבחינה רגשית והן פיזית.
לעיתים התזונה המכילה סוכר ביתר, או עודף מזון, הנה סימפטום לצורך של האדם לפצות את עצמו, על כך שאינו מזין את חייו במה שבאמת ממלא אותו, ובמקום זאת הוא עסוק במטלות ובריצוי צרכים.
במקרים של טראומה נפשית שגרמה לסוכרת, נוכל למצוא לעיתים אדם מקסים ומיוחד, שופע טוב ואהבה כלפי הסביבה, שסיפור הילדות שלו לימד אותו כי אינו ראוי לטוב, ולכן אינו מסוגל ליהנות מהטוב שבחייו ולהרגיש טוב לגבי עצמו.

מחקרים על סוכרת ורפואה טבעית:

תזונה ואורח חיים | צמחי מרפא | תוספי תזונה

להלן חלוקות משנה שמקלות את ההתמצאות בין שלל המחקרים:

תזונה ואורח חיים:

השְפעת דִיאטות שונות - כללי | דִיאטה ים תִיכונית | צמחונות וטבעונות לעומת מזונות מן החי | פחמימות ושומנים

סיכון לתחלואה נוספת - כללי | קרדיו – וסקולרית | כלייתי | בריאות הנפש ומערכת העצבים | סַרטן

צמחי מרפא:

תוספי תזונה:

תזונה ואורח חיים

השפּעת דיאטות שונות | צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה | הרגלי חיים | סיכון לתחלואה נוספת

השפּעת דיאטות שונות

כללי | דִיאטה ים תִיכונית | צמחונות וטבעונות לעומת מזונות מן החי | פחמימות ושומנים

השפעות דיאטות שונות - כללי

במחקר אקראי מבוקר (2018) נערכה השוואה בין ההשפעה של הגבלה קלורית לסירוגין למשך יומיים בשבוע לעומת הגבלה קלורית קבועה - לאורך תקופה של 12 חודשים - על האיזון הגליקמי ועל הירידה במשקל בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 137 משתתפים, אשר חולקו אקראית לשתי הדיאטות:

הגבלה קלורית של 500-600 קלוריות ליום למשך יומיים בשבוע, כאשר בחמשת הימים הנותרים המשתתפים צרכו את דיאטה הרגילה שלהם.
הגבלה קלורית של 1,200-1,500 קלוריות ליום לאורך כל תקופת המעקב.

מבין כלל המשתתפים, 97 משתתפים השלימו את המחקר.

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין קבוצת הדיאטה הקבועה לבין קבוצת הדיאטה לסירוגין בירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1cי(0.5% לעומת 0.3%, בהתאמה), בירידה במשקל (5 ק"ג לעומת 6.8 ק"ג, בהתאמה), בירידה במסת השומן (1.3 ק"ג לעומת 2.8 ק"ג), במסת השומן או במסת הגוף הרזה. כמו כן לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברמת הגלוקוז בצום, במדדי השומנים, בהשפּעת התרופות או במספר אירועי ההיפוגליקמיה והיפרגליקמיה בשבועיים הראשונים להתערבות.

החוקרים מסכמים כי הגבלה קלורית לסירוגין הינה אסטרטגיה תזונתית יעילה ובעלת השפעה דומה להגבלה קלורית קבועה עבור מבוגרים עם סוכרת סוג 2.

https://jamanetwork.com/journals/jamanetworkopen/fullarticle/2688344

סקירה מקיפה (יוני 2014) של מחקרים קליניים ותצפיתיים מסכמת את הרכיבים התזונתיים, המזונות והדפוסים התזונתיים שנמצאו יעילים למניעה וטיפול בסוכרת סוג 2.

באשר לרכיבי התזונה, הכותבים מסיקים מהממצאים כי ישנה חשיבות גבוהה יותר לאיכות השומנים והפחמימות בדיאטה מאשר לכמותם הנצרכת.

בהתייחס למזונות ספציפיים, נצפה כי צריכה גבוהה של דגנים מלאים, פירות, ירקות, קטניות ואגוזים, צריכה מתונה של אלכוהול וצריכה נמוכה של דגנים מעובדים, בשר אדום ובשר מעובד ומשקאות ממותקים קשורה בסיכון מופחת לפתח סוכרת, ותורמת לאיזון רמות הסוכר והשומנים בדם בקרב חולי סוכרת.

בהתייחס לדפוסים תזונתיים, מן המחקרים עולה כי דיאטה ים-תיכונית, דיאטת בעלת אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה דלת-פחמימות ודיאטה צמחונית עשויות לסייע לשמירה על המשקל ולמניעה וטיפול בסוכרת, כאשר הן מותאמות לצרכיו האישיים של כל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

במחקר קליני (2018) נבדקו הגורמים המטבוליים הקשורים בכך שירידה במשקל מובילה לנסיגה של סוכרת סוג 2. מחקר זה הוא המשך למחקר קליני, בו נמצא כי בקרב 46% מהמשתתפים חלה נסיגה של המצב הסוכרתי בעקבות תכנית התערבות של שנה. מטרת התוכנית היתה ירידה במשקל והיא נערכה בטווח של 6 שנים מאבחון המחלה.

המחקר הנוכחי נערך בקרב תת-מדגם מהמחקר המקורי וכלל 64 משתתפים מקבוצת ההתערבות ו-26 משתתפים מקבוצת הביקורת. נמצא כי בקרב המשתתפים בקבוצת ההתערבות, באופן בלתי תלוי באיזון רמות הסוכר, חלה ירידה ניכרת באחוז השומן בכבד בעקבות הירידה במשקל (מ-16% ל-3%) וכן ירידה ברמת הטריגליצרידים בדם ובתכולת השומן בלבלב. עם זאת, רק בקרב המשתתפים עם נסיגה של הסוכרת נמצא שיפור בתפקוד תאי בטא בלבלב ובתגובת האינסולין הראשונית. כלומר, ירידה במשקל תורמת לאיזון המטבוליזם של שומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם הפגיעה המהירה בתפקוד תאי בטא מונעת מחולים מסוימים לנסיגה של המחלה. ממצאים אלה מצביעים לראשונה על כך שבניגוד לתפיסה הקיימת, ניתן לשקם את התפקוד של תאי בטא לאחר האבחון של סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30078554

כחלק מתחום מחקר נרחב העוסק בתפקיד התזונה במניעת תחלואה, ישנם מחקרים רבים העוסקים בקשר שבין צריכת מזונות מקבוצות המזון השונות לבין הסיכון להתפתחות מחלות כרוניות.

במחקר זה (דצמבר 2014), החוקרים מבצעים סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של הנתונים העולים ממחקרים אלה במטרה לזהות מהן קבוצות המזון הקשורות התפתחות של מחלות כרוניות מסוימות.

מסקירה של 304 מחקרים שהתפרסמו משנת 1950 ועד 2013 עולה כי באופן כללי, קבוצות מזון מהצומח הינן בעלות השפעה מגינה מפני מחלות כרוניות במידה רבה יותר מאשר קבוצות מזון מהחי.

מבין קבוצות המזון מהחי, למוצרי חלב נמצאה השפעה ניטרלית ואילו בשר אדום ומעובד נמצא כמגביר את הסיכון לתחלואה. מבין המשקאות, תה נמצא כבעל ההשפעה המגינה הרבה ביותר, כאשר מנגד משקאות קלים היו בעלי התרומה הפחותה ביותר לבריאות.

החוקרים מציינים כי מרבית המחקרים עוסקים בהשמנה, סוכרת סוג 2, מחלות קרדיווסקולריות וממאירויות ומדגישים את הצורך בביצוע מחקרים נוספים המתייחסים לבריאות הנפש, בריאות השלד והעצמות, מחלות של דרכי העיכול, מחלות כבד, מחלות כליות, השמנה וסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25406801

המאמר (מרץ 2013) מציג מטה-אנליזה עדכנית הכוללת 20 מחקרים ניסויים מבוקרים בהם השתתפו מעל 3,000 משתתפים. במחקר נבדקה ההשפעה של דיאטות שונות על רמות הסוכר, השומן ועל הפחתה במשקל כאסטרטגיה לטיפול בסוכרת סוג 2. באופן כללי נמצא כי דיאטה דלת-פחמימות, דיאטת המדד הגליקמי, ודיאטה עשירה בחלבון יעילות בשיפור מדדי סיכון קרדיווסקולריים בקרב הסובלים מסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23364002?dopt=Abstract

איגוד הסוכרת האמריקאי פרסם (אוקטובר 2013) המלצות תזונתיות עדכניות מבוססות מחקר למבוגרים חולי סוכרת. הדגש העיקרי בנייר העמדה הינו על ביסוס הרגלי אכילה בריאים, ולא על דיאטה, המותאמים אישית לכל מטופל מתוך ההבנה כי אין דפוס אחיד אשר מתאים לכלל חולי הסוכרת.

החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים - תזונה ים-תיכונית, תזונה צמחונית, תזונה דלת שומן, תזונה דלת פחמימות ודיאטת DASH לטיפול ביתר לחץ דם, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים.

הם מדגישים כי יש להתאים את דפוס התזונה להעדפות האישיות וליעדים הבריאותיים והטיפוליים של כל חולה. בנוסף, החוקרים סוקרים את העדויות המחקריות הקיימות לגבי רכיבי התזונה השונים ומסכמים בהמלצות העיקריות לטיפול בחולי סוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

במסגרת מחקר (אפריל 2014), 577 מבוגרים הסובלים מאי סבילות לגלוקוז הוקצו באופן אקראי לקבוצת ביקורת ולשלוש קבוצות ההתערבות לשינוי אורח החיים:

דיאטה בלבד, פעילות גופנית בלבד ודיאטה יחד עם פעילות גופנית.

ההתערבות בוצעה למשך 6 שנים, החל מ-1986, כאשר המעקב אחר שיעור התמותה והסוכרת נמשך 23 שנה. במהלך שנות המחקר נפטרו 174 משתתפים,

שיעור התמותה ממחלות קרדיווסקולריות היה נמוך בכ-40% בקבוצות ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת ושיעור התמותה הכללי היה נמוך בכ-30% (11.9% לעומת 19.6%; 28.1% לעומת 38.4%), בהתאמה.

בנוסף, שיעור חולי הסוכרת היה נמוך בכ-45% בקבוצות ההתערבות (72.6% לעומת 89.9%).

ממצאים אלו מדגישים את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא להפחתת הסיכון לסוכרת ולתמותה, במיוחד ממחלות קרדיווסקולריות, בקרב אוכלוסייה בסיכון.

http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(14)70057-9/abstract

סקירה מקיפה ומטה-אנליזה (יולי 2014) הבודקת האם דפוס התזונה קשור בסיכון לסוכרת סוג 2.

בהסתמך על מגוון גדול של נתונים, החוקרים מסכמים כי באופן עקבי נמצא קשר בין דפוס התזונה לסיכון לסוכרת סוג 2 כאשר תזונה הכוללת צריכה גבוהה של פירות, ירקות ופחמימות מורכבות וצריכה נמוכה של פחמימות ריקות, בשר מעובד ומזון מטוגן עשויה להוות אסטרטגיה טיפולית יעילה לשיפור במצב הסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25001435

מחקר מבוקר (ספטמבר 2014) אשר נועד לבחון האם תכניות סיוע בקבלת החלטות טיפוליות לחולי סוכרת הינן יעילות יותר בהשוואה לטיפול הסטנדרטי.

במחקר השתתפו 344 חולי סוכרת סוג 2 עד גיל 65 אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת ההתערבות או קבוצת הביקורת. החולים בקבוצת ההתערבות קיבלו סיוע מותאם אישי בנוגע לאפשרויות הטיפול וגורמי הסיכון במטרה להגביר תחושת העצמה אישית. בניגוד למצופה, לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות בתחושת ההעצמה או בעמדות לגבי ההחלטות הטיפוליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25255799

מחקר תצפיתי פרוספקטיבי (ינואר 2015) בדק את הקשר בין שינויים ברמות ההומגלובין המסוכרר HbA1c ותמותה. החוקרים ניתחו נתונים מרשומות רפואיות בדנמרק של כ-11,000 חולי סוכרת סוג 2 עם מעקב של כ-6 שנים. הם מצאו כי בחולים עם רמות HbA1c נמוכות מ-8%, שונות גבוהה בערכי HbA1c וגם ירידה בריכוז HbA1c הייתה קשורה בעלייה בשיעור התמותה. עם זאת, בחולים עם רמות גבוהות מ-8% ירידה גדולה יותר בערכי HbA1c הייתה מלווה בירידה גדולה יותר בסיכון לתמותה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25664182

מחקר עדכני (אפריל 2015) מצביע על כך שבדיקת המוגלובין מסוכרר (HbA1c), בהשוואה לבדיקת סוכר בצום, מעלה את שיעור החולים עם סוכרת או קדם-סוכרת שאינם מאובחנים.

המחקר נועד להעריך את שכיחות מקרי קדם-סוכרת וסוכרת שאינה מאובחנת בקרב כלל האוכלוסייה בקנדה בהתבסס על מדגם של 3,494 מבוגרים מעל גיל 20 שאינם בהריון.

נמצא כי על פי בדיקת הסוכר בצום השכיחות של סוכרת לא מאובחנת הינה 1.13% לעומת 3.09% על פי בדיקת המוגלובין מסוכרר. הבדלים דומים נמצאו ביחס לאבחון קדם-סוכרת.

יתר על כן, ההבדלים בין הבדיקות היה גבוה יותר בנשים ובצעירים עם פחות עודף משקל, דבר המצביע על התרומה של בדיקת המוגלובין מסוכרר לזיהוי חולים עם מאפיינים שונים מאלה המאובחנים רק לפי רמת הסוכר בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25852207

מחקרים רבים עוסקים ביתרונות של דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך, עם זאת במחקר הנוכחי (דצמבר 2014) נמצא כי תחת תנאים של דיאטה בריאה ומאוזנת אין השפעה לאינדקס הגליקמי על גורמי הסיכון למחלות קרדיווסקולריות ולסוכרת. במחקר השתתפו 163 מבוגרים בעלי השמנת יתר אשר צרכו לפחות 2 מתוך 4 הדיאטות שנבדקו במחקר בן 5 שבועות: דיאטה בעלת אינדקס גליקמי גבוה / נמוך ואחוז פחמימות גבוה (58% מהקלוריות) / נמוך (40% מהקלוריות).

כל הדיאטות היו מבוססות על עקרונות דיאטת DASH.

מהשוואת שני המצבים הקיצוניים, אינדקס גליקמי גבוה ואחוז פחמימות גבוה לעומת אינדקס גליקמי נמוך ואחוז פחמימות נמוך, לא נמצא הבדל ברגישות לאינסולין, לחץ דם סיסטולי, כולסטרול LDL ו-HDL, אולם כן נמצאה ירידה של כ-23% ברמות הטריגליצרידים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25514303

מטה-אנליזה (דצמבר 2015) בה נבדקה התרומה של דיאטה דלת חלבונים להפחתת ההתקדמות של מחלת כליות כרונית, זאת לאור ממצאים סותרים שנמצאו במחקרים קודמים.

החוקרים בחנו את קצב הסינון הכלייתי (GFR) בקרב קבוצות שונות, כולל חולי סוכרת סוג 1, סוכרת סוג 2 וחולי כליות שאינם סוכרתיים. בניתוח נכללו 15 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 1965 חולים.

נמצא כי דיאטה דלת חלבון הייתה יעילה להפחתת ההידרדרות בקצב הסינון הכלייתי בחולים שאינם סוכרתיים ובחולי סוכרת סוג 1, אך לא בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26710078

בהתבסס על 2 מחקרי אוכלוסייה מנורבגיה ודנמרק (דצמבר 2015) עולה כי קיים קשר בין עלייה במשקל במהלך שנת החיים הראשונה לבין הסיכון לסוכרת סוג 1.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26642117

כחלק ממחקר עוקבה גדול (ספטמבר 2015), מראים החוקרים כי בקרב משתתפים שאינם נוטלים תרופות לאיזון כולסטרול, רמה גבוהה של LDL ופרופיל גנטי הקשור בסיכון ל כולסטרול גבוה היו מלווים בסיכון נמוך יותר לסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26409460

מחקר שנועד לבחון האם ניתן לאזן את רמות הסוכר לאורך זמן באמצעות דיאטה דלת קלוריות.

במחקר השתתפו 30 חולי סוכרת סוג 2 (משך מחלה של 0.5-23 שנה) אשר הקפידו על צריכת תפריט דל קלוריות קיצוני (600-700 קלוריות ליום) במשך 8 שבועות, כאשר כל הטיפולים התרופתיים הופסקו בתחילת המחקר. בהמשך, המשתתפים עברו בהדרגה לדיאטה מותאמת אישית בעלת ערך קלורי זהה לדיאטה הבסיסית.

נמצא כי באופן כללי חלה ירידה במשקל של 14 ק"ג בממוצע אשר נשמרה במשך 6 חודשים.

החוקרים מראים כי 12 מהמשתתפים היו בעלי תגובה חיובית לדיאטה דלת קלוריות (רמת סוכר בצום של עד 7 מילימול/ליטר), משתתפים אלה מאופיינים במשך מחלה של עד 10 שנים וברמת אינסולין בצום גבוהה יותר בתחילת המחקר.

בקרב משתתפים אלה חלה ירידה משמעותית בהמוגלובין המסוכרר (מ-7.1% ל-5.8% לעומת מ-8.4% ל-8.0%) אשר נשמרה לאורך 6 חודשים.

מחקר זה מעיד על כך שניתן באמצעות הקפדה על דיאטה וירידה במשקל לאזן את מדדי הסוכר בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27002059

מחקר עוקבה פרוספקטיבי (אפריל 2016) אשר נועד להעריך את הקשר בין רמת החומציות של התזונה לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב מבוגרים תושבי יפן. במחקר נכללו 64,660 משתתפים (27,809 גברים ו-36,851 נשים) בגילאי 45-75 ללא היסטוריה של סוכרת סוג 2.

החוקרים העריכו את תזונת המשתתפים על בסיס שאלון תדירות צריכת מזונות הכולל 147 פריטים וקבעו עבור כל משתתף ציון פוטנציאל לעומס חומצי בכליות (Potential renal acid load - PRAL) וציון ייצור חומצה אנדוגני (Net endogenous acid production - NEAP).

בתקופת מעקב של כ-5 שנים אובחנו 1,191 מקרים של סוכרת סוג 2 כאשר ציון PRAL היה קשור בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 בקרב גברים, באופן ספציפי גברים עם הציון הגבוה ביותר היו בסיכון גבוה ב-25% בהשוואה לגברים עם הציון הנמוך ביותר.

מניתוח נוסף עולה כי הקשר בין PRAL לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 היה מוגבל לגברים עד גיל 50. לא נמצא קשר בין ציון NEAP לבין סוכרת סוג 2 או בין חומציות התזונה לבין סוכרת סוג 2 בקרב נשים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27052540

מחקר שנערך על חיות מעבדה (מאי 2016) מראה כי צריכת ג'אנק-פוד ותזונה עתירת שומן עלולה לפגוע בתפקוד הכליות כתוצאה מעלייה ברמות הסוכר בדם, בדומה לסיבוכי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27164183

מחקר חתך (מאי 2016) בו נבדק הקשר בין דפוס התזונה לבין הסיכון לסוכרת. המחקר כלל מדגם של 1,531 משתתפים בסקר התזונה הלאומי הבריטי עבורם נאספו נתוני תזונה במשך 4 ימים, בדיקות דם ומדדים אנתרופומטריים.

מבין המשתתפים, 52 היו חולי סוכרת. נמצא כי שיעור הסובלים מסוכרת סוג 2 היה נמוך יותר בקרב משתתפים שצרכו תזונה נוגדת-דלקת ונוגדת-חמצון המאופיינת בצריכה גבוהה יותר של ירקות, פירות, אגוזים ודגים וצריכה נמוכה יותר של מזון מטוגן, סוכרים ולחם לבן. דפוס זה היה קשור ברמה נמוכה יותר של מדד הדלקת CRP וברמה גבוהה יותר של קרוטנואידים בדם.

מחקר זה מצביע על החשיבות של דפוס התזונה הכולל, לעומת ההשפעה של רכיב מזון מסוים, למניעת מחלת הסוכרת, אולם נדרשים מחקרים מבוקרים על מנת לאשש את הממצאים ולבחון את ההשפעה של דפוס והרכב התזונה על מדדים מטבוליים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27144647

במחקר קליני (ספטמבר 2016) נבדקה מידת ההשתנות האינדיבידואלית ובין אנשים בתגובה הגליקמית, ולזהות מהם הגורמים המתודולוגיים והביולוגיים אשר עשויים להשפיע על השתנות זו.

במחקר נכללו 63 מתנדבים ללא מחלות כרוניות בגילאים שונים (18-85) ובמשקל שונה (BMI 20-35). בסדר אקראי, הוערכה התגובה הגליקמית ל-3 מנות, כל מנה כללה משקה גלוקוז (כבקרה) או לחם לבן והכילה 50 גרם פחמימות. החוקרים עקבו אחר רמת הגלוקוז והאינסולין בדם במשך 5 שעות לאחר צריכת כל מנה וחישבו את האינדקס הגליקמי על פי המתודולוגיה המקובלת.

נמצא כי מקדם ההשתנות האינדיבידואלי בערך הגליקמי הייתה 20% ומקדם ההשתנות בין המשתתפים הייתה 25%. עוד מצאו החוקרים כי ניתן לייחס חלק מהשתנות זאת למדד האינסולין ולרמת ההמוגלובין המסוכרר, כלומר לתגובה המטבולית של האדם למזון. מקדם ההשתנות נשאר דומה גם לאחר שנבדקו שינויים מתודולוגיים כמו הגדלת מספר המשתתפים, בדיקה נוספת של התגובה הגליקמית, זמן המעקב או שיטת החישוב.

החוקרים מסכמים כי ישנה שונות משמעותית בתגובה הגליקמית, ממצא המצביע על כך שהשימוש במדד האינדקס הגליקמי לניבוי השפּעת המזון על רמות הסוכר בגוף הינו מוגבל.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27604773

בסקירה מקיפה (ספטמבר 2016) מובאות העדויות העדכניות ממחקרי עוקבה פרוספקטיביים בנוגע להשפעות השליליות שנמצאו קשורות בצריכת בשר אדום, בדגש על תחלואה כרונית כגון סוכרת, מחלת לב כלילית, אי ספיקת לב, שבץ, סרטן ותמותה.

החוקרים מסכמים כי בהתבסס על לפחות 6 מחקרים, צריכה של 100 גרם בשר לא מעובד ביום הייתה מלווה בסיכון גבוה יותר לתחלואה (סיכון גבוה בכ-11% לשבץ ולסרטן השד, 15% לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים, 17% לסרטן קולורקטלי ו-19% לסרטן ערמונית מתקדם), אם כי לא בכל המחקרים הממצאים היו מובהקים סטטיסטית.

צריכה של 50 גרם ליום בשר מעובד הייתה מלווה בסיכון גבוה יותר באופן מובהק סטטיסטית למרבית המחלות הכרוניות שנבדקו (4% לסרטן הערמונית, 8% לתמותה מסרטן, 9% לסרטן השד, 18% לסרטן קולורקטלי, 19% לסרטן לבלב, 13% לשבץ, 22% לתמותה מכל גורם, 24% לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים, 32% לסוכרת).

עוד מפרטים החוקרים מהם המנגנונים הביולוגיים אשר עשויים לעמוד בבסיס הקשר בין צריכת בשר לתחלואה כרונית וכן דנים בהשפעות הסביבתיות של תעשיית הבשר, כגון פליטת גזי חממה, שימוש במקורות אנרגיה מתכלים, שימוש במים ופגיעה באיכות המים.

החוקרים מסכמים כי ניתן להסיק שצריכה גבוהה של בשר אדום, ובמיוחד בשר מעובד, קשורה בסיכון מוגבר למספר מחלות כרוניות ולתמותה מוקדמת והינה בעלת השפעה משמעותית על הסביבה. לפיכך, ישנן מדינות באירופה אשר המליצו על צמצום הצריכה של בשר אדום כחלק מההנחיות התזונתיות החדשות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27597529

במחקר תצפיתי רטרוספקטיבי (אוקטובר 2016) הוערכה התרומה של רמת טריגליצרידים גבוהה ו/או רמת HDL נמוכה לסיכון להתפתחות מחלת כליות בקרב חולי סוכרת סוג 2. מבין כ-47,000 מטופלים במרכזי הסוכרת באיטליה, במחקר נכללו כ-15,000 חולים עם קצב סינון כלייתי (eGFR) גבוה מ-60 מ"ל לדקה, רמת אלבומין בשתן בטווח הנורמה ו-LDL עד 130 מ"ג/דצ"ל.

בתקופת מעקב של 4 שנים 12.8% מהמטופלים פיתחו eGFR נמוך מ-60 מ"ל לדקה, 7.6% היו עם ירידה גדולה מ-30% ב-eGFR. יחד עם זאת, 23.2% היו עם אלבומינוריה ו-4% היו עם אלבומינוריה יחד עם eGFR נמוך.

נמצא כי רמת טריגליצרידים גבוהה מ-150 מ"ג/דצ"ל ורמת HDL נמוכה מ-40 מ"ג/דצ"ל בגברים ומ-50 מ"ג/דצ"ל בנשים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-35% וב-44%, בהתאמה, להפרעה כלשהי בתפקודי הכליה. החוקרים מסכמים כי רמת טריגליצרידים גבוהה ורמת HDL נמוכה הינם גורמי סיכון בלתי תלויים להתפתחות מחלת כליות על רקע סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27703024

במחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2016) נבדקה ההשפעה של דיאטה עתירת חלבון, לעומת דיאטה עתירת פחמימות, על מטופלים עם טרום-סוכרת.

במחקר נכללו 24 מטופלים, שהוקצו אקראית לדיאטה עתירת חלבון (30% חלבון, 30% שומן, 40% פחמימות) או לדיאטה עתירת פחמימות (15% חלבון, 30% שומן, 55% פחמימות) למשך 6 חודשים. שתי הדיאטות היו היפוקלוריות לעידוד ירידה במשקל, כאשר מקורות השומן היו שמנים צמחיים, מרגרינה חצי נוזלית ואגוזים; מקורות הפחמימות היו דגנים מלאים, פירות, ירקות וקטניות; ומקורות החלבון היו בשר רזה, דגים, עוף, ביצים, מוצרי חלב דלי שומן.

נמצא כי בקרב 100% מהמשתתפים שצרכו דיאטה עתירת חלבון חלה נסיגה מלאה במצב הטרום-סוכרתי: רמות גלוקוז בצום מתחת ל-100 מ"ג/דצ"ל ורמות גלוקוז כעבור שעתיים מהעמסת סוכר (Oral Glucose Challenge Test) מתחת ל- 140 מ"ג/דצ"ל. זאת לעומת 33% מהמשתתפים שצרכו דיאטה עתירת-פחמימות.
בנוסף, בקרב המשתתפים בדיאטה עתירת החלבון נמצא שיפור מובהק ברמת הרגישות לאינסולין (p=0.001), בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים (p=0.04), ברמת המתווכים הדלקתיים (p=0.001), ברמת העקה החמצונית (p=0.001) ובמסת הגוף הרזה (p=0.001) בהשוואה לדיאטה עתירת-פחמימות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27843552

במטה-אנליזה (מרץ 2017) מקיפה נבדק הקשר בין איכות התזונה לבין שיעורי התמותה ממחלות קרדיו-מטבוליות בארה"ב. במחקר נעשה שימוש בנתונים שנאספו ממגוון מקורות, כולל שני סקרי הבריאות הלאומיים שנערכו בשנים 1999-2002 ו-2009-2012, מטה-אנליזות של מחקרים פרוספקטיביים ומחקרים קליניים ונתוני התמותה הלאומיים.

בהתבסס על נתונים אלה, החוקרים בדקו את הקשר בין צריכת עשר קבוצות מזון - פירות, ירקות, זרעים ואגוזים, דגנים מלאים, בשר אדום לא מעובד, בשר מעובד, משקאות ממותקים, שומן רב בלתי רווי, אומגה 3 ממזונות ימיים ונתרן - לבין הסיכון לתמותה ממחלות לב, שבץ וסוכרת סוג 2.
נמצא כי בשנת 2012 כ-700,000 מבוגרים בארה"ב נפטרו ממחלות קרדיו-מטבוליות (כ-500,000 ממחלות לב, כ-128,000 משבץ וכ-68,000 מסוכרת סוג 2). ההערכה היא כי כ-318,000 ממקרי תמותה אלה ניתן לייחס לדפוס תזונה שאיננו אופטימאלי. באופן ספציפי, ניתן לייחס כ-9.5% ממקרי תמותה אלה לצריכת נתרן גבוהה, 8.5% לצריכה נמוכה של זרעים ואגוזים, 8.2% לצריכה גבוהה של בשר מעובד, 7.8% לצריכה נמוכה של אומגה 3 ממזונות ימיים, 7.6% לצריכה נמוכה של ירקות, 7.5% לצריכה נמוכה של פירות, ו-7.4% לצריכה גבוהה של משקאות ממותקים. הרמה האופטימאלית של מזונות אלה הוערכה על בסיס העדויות ממחקרים שונים ולא על בסיס ההמלצות התזונתיות הקיימות, והוגדרה לדוגמא כ-2,000 מ"ג נתרן ליום, 4 מנות ירקות ליום ו-3 מנות פרי ליום. ממצאים אלה מצביעים על החשיבות של הקפדה על דפוס תזונה בריא לשמירה על הבריאות ולמניעת תחלואה ותמותה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28267855

במחקר אקראי מבוקר מוצלב (מרץ 2017), בו נכללו 29 גברים שאינם סובלים משמנות, מראים החוקרים כי על מנת לשמור על איזון רמות הגלוקוז בדם מומלץ להימנע מארוחות גדולות עתירות בפחמימות בשעות הערב, בעיקר בהתייחס למשתתפים עם הפרעה במשק הגלוקוז.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28272464

כחלק ממחקר הבריאות המתקיים בסינגפור (Singapore Chinese Health Study) נבדק הקשר בין צריכת בשר אדום, עוף, דגים ופירות ים, וכן ברזל מסוג Heme, לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר הינו מחקר עוקבה גדול, מבוסס אוכלוסייה (אוקטובר 2017), הכולל 63,257 מבוגרים ממוצא סיני, שהיו בגילאי 45-74 בתחילת המחקר בין השנים 1993-1998. הצריכה התזונתית הוערכה באמצעות שאלוני תזונה בתחילת המחקר, כאשר בתקופת מעקב ממוצעת של 11 שנים אובחנו 5,207 מקרים של סוכרת סוג 2. בהשוואה בין רמת הצריכה הגבוהה ביותר (כמנה ליום) לצריכה הנמוכה ביותר, נמצא כי הסיכון לסוכרת היה גבוה ב-23% עבור צריכת בשר אדום (54 גרם/יום לעומת 10 גרם/יום), ב-15% עבור צריכת עוף (26 גרם/יום לעומת 14 גרם/יום) וב-7% עבור צריכת דגים ופירות ים (61 גרם/יום לעומת 48 גרם/יום). לאחר התאמה סטטיסטית לרמת הברזל מסוג Heme בתזונה, רק הקשר בין בשר אדום לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 נותר מובהק. החוקרים מסכמים כי צריכת בשר אדום ועוף קשורה בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2, כאשר ככל הנראה לברזל מסוג Heme השפעה על קשר זה; ברזל הוא גורם מחמצן, המזרז ייצור של ROSו(Reactive oxygen species), אשר בתורם יכולים לפגוע ברקמות הגוף, בעיקר בתאי לבלב המייצרים אינסולין. מאחר וברזל Heme נספג טוב יותר מברזל שאינו Heme, הוא זה שמשפיע יותר על הקשר שנמצא.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28535164

בסקירה (אוקטובר 2017) מוצג היישום הקליני של דיאטה קטוגנית לטיפול בהפרעות אנדוקריניות כגון סוכרת ושמנות. במסגרת הסקירה מפורטת ההשפעה הפיזיולוגית של דיאטה קטוגנית, כולל ההשפעה המיטיבה על מערכת העצבים המרכזית, על הלב ועל מערכת הנשימה. בהמשך הסקירה מציגים החוקרים היבטים הקשורים ביישום הדיאטה הקטוגנית, כולל בחירת המשתתפים והערכה מקדימה, פירוט ההנחיות לדיאטה ותפריטים לדוגמא (צמחוני ולא-צמחוני) וכן תהליך הפסקת הדיאטה.

החוקרים סוקרים את הממצאים העוסקים בדיאטה הקטוגנית בקרב מטופלים עם סוכרת, שמנות, תסמונת מטבולית ותסמונת השחלות הפוליציסטיות וכן מפרטים את הממצאים לגבי השפעות שליליות, אזהרות ותגובות הדדיות עבור מצבים רפואיים מסוימים. החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות התומכות בשימוש בדיאטה קטוגנית עבור מטופלים עם הפרעות אנדוקריניות, אולם ממליצים לבצע את הדיאטה תחת פיקוח רפואי קפדני.

על מנת להגביר את היענות המטופלים והסבילות לדיאטה נערכים בהדרגה שינויים בפרוטוקול הדיאטה, הכוללים התחלת הדיאטה עם או בלי צום, מעקבים תכופים יותר למניעת סיבוכים ושינויים בכמות ובהרכב השומנים בתפריט. למרות הממצאים המבטיחים, נדרשים מחקרים נוספים להערכת ההשפעות ארוכות הטווח והבנה מעמיקה של המנגנונים המעורבים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29022562

במחקר חתך רטרוספקטיבי (ספטמבר 2017) הוערכה השפּעת התזונה על מדדים מטבוליים ואנתרופומטריים בקרב שתי קבוצות משתתפים מהודו, המאופיינות באורח חיים יושבני. במסגרת המחקר נמדדה רמת הגלוקוז בצום, המוגלובין מסוכרר, פרופיל השומנים, מדדי BMI והיקף מותניים.

נמצא כי שיעור מקרי הסוכרת היה נמוך יותר בקרב משתתפים לקטו-צמחוניים לעומת אוכלי כל (1.7% לעומת 5.3%), על אף שרמות השומנים ויחס BMI להיקף המותניים היו דומים. עוד נמצא קשר חיובי בין רמת הגלוקוז בצום לבין רמת ה-LDL וקשר שלילי לרמת ה-HDL - רק בקרב משתתפים לקטו-צמחוניים. מסקנת החוקרים היא כי תזונה לקטו-צמחונית עשויה לתרום למניעת סוכרת, באופן בלתי תלוי במשקל הגוף או באורח חיים יושבני, וכי התערבויות לשיפור רמות השומן (כגון טיפול תרופתי או פעילות גופנית) עשויות להיות יעילות יותר להורדת רמת הגלוקוז בצום בקרב מטופלים לקטו-צמחוניים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28891681

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (דצמבר 2017) השוו החוקרים את התרומה של טיפול תזונתי מותאם אישית, הניתן על ידי דיאטן, לבין ייעוץ תזונתי הניתן על ידי אחיות או רופאים כחלק מהטיפול הסטנדרטי, עבור מטופלים עם סוכרת סוג 2.

בסקירה נכללו חמישה מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 912 מטופלים. נמצא כי לאחר 6 או 12 חודשי התערבות, טיפול תזונתי מותאם אישית היה מלווה בשיפור גדול יותר במדדי הגוף והסוכר בהשוואה לייעוץ תזונתי - עם הפרש ממוצע של 0.45% בהמוגלובין המסוכרר, 0.55 ב-BMI, 2.1 ק"ג במשקל הגוף ו-0.17 מילימול/ליטר ב-LDL. החוקרים מציעים כי יש לכלול טיפול תזונתי מותאם אישית כחלק מהתערבות לשיפור אורח החיים בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29092883

במחקר אקראי פתוח (דצמבר 2017) נחקר האם תכנית אינטנסיבית לירידה במשקל עשויה לתרום לנסיגה של סוכרת סוג 2. המחקר נערך ב-49 מרפאות בבריטניה, אשר חולקו אקראית לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 באמצעות תכנית ירידה במשקל או בהתאם להנחיות הטיפול הסטנדרטיות.

במחקר נכללו 306 מטופלים בגילאי 20-65, אשר אובחנו עם סוכרת סוג 2 ב-6 השנים האחרונות, עם BMI של 27-45 ושאינם נוטלים אינסולין. תכנית ההתערבות כללה הפסקת שימוש בתרופות לסוכרת וליתר לחץ דם, דיאטה של כ-850 קלוריות למשך 3-5 חודשים (59% פחמימות, 13% שומן, 26% חלבון, 2% סיבים), עם החזרה הדרגתית של מזונות בתקופה של 2-8 שבועות, וכן מתן תמיכה לשמירה ארוכת טווח על המשקל. מדדי המטרה היו ירידה של מעל 15 ק"ג ונסיגה של הסוכרת, אשר הוגדרה כרמת המוגלובין מסוכרר הנמוכה מ-6.5%. קבוצת הביקורת קיבלה את הטיפול המתאים לה לפי הקווים המנחים הרשמיים (best-practice care by guidelines).
להלן הממצאים העיקריים לאחר שנה:

מספר המשתתפים שירדו מעל 15 ק"ג היה 36 (24%) בקבוצת ההתערבות, ואף משתתף בקבוצת הביקורת.
מספר המשתתפים שהוגדרו עם נסיגה של הסוכרת היה 68 (46%) בקבוצת ההתערבות לעומת 6 (4%) בקבוצת הביקורת.
מניתוח נתוני שתי הקבוצות יחד עולה כי בקרב משתתפים שירדו יותר במשקל הסיכוי לנסיגה היה גבוה יותר, כך שלא חלה נסיגה בקרב אף אחד מהמשתתפים שעלה במשקל (76 משתתפים) לעומת נסיגה בקרב 86% מהמשתתפים שירדו מעל 15 ק"ג.
הירידה הממוצעת במשקל הייתה 10 ק"ג בקבוצת ההתערבות ו-1 ק"ג בקבוצת הביקורת.
בקבוצת ההתערבות חל שיפור של 7.2 נקודות במדד איכות החיים, לעומת ירידה של 2.9 נקודות בקבוצת הביקורת.
בקבוצת ההתערבות 4% מהמשתתפים דיווחו על השפעות שליליות משמעותיות, לעומת 1% בקבוצת הביקורת. מטופל אחד בקבוצת הטיפול סבל מכאב על רקע חסימת דרכי המרה (biliary colic) וכאב בטן, ככל הנראה בתגובה להתערבות. האירועים האחרים לא נמצאו קשורים להתערבות. החוקרים מציינים כי אף מטופל לא הפסיק את ההשתתפות במחקר בשל השפעות שליליות.

החוקרים מסכמים כי לאחר שנה חלה נסיגה של הסוכרת בקרב כמחצית מהמשתתפים ולטענתם השגת נסיגה הינה יעד ישים במסגרת הטיפול בסוכרת סוג 2.
הערת המערכת: מדובר בדיאטה היפו-קלורית קיצונית ואין התייחסות לאיכות המזון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29221645

במחקר קליני אקראי (מרץ 2018) נבדק כיצד תזונה עשירה בסיבים תורמת לאיזון מדדי הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי לחיידקי המעי השפעה מיטיבה באמצעות ייצור חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA), אחד מתוצרי תסיסת פחמימות מסוימות במעי, כאשר רמה נמוכה של SCFA קשורה בהתפתחות סוכרת סוג 2.
במחקר הנוכחי, חולי סוכרת סוג 2 הנוטלים טיפול תרופתי לאיזון רמת הגלוקוז בדם (אקארבוס), חולקו אקראית לשתי קבוצות שצרכו דיאטה בעלת הרכב תזונתי וקלורי זהה למשך 12 שבועות. קבוצת ההתערבות (27 משתתפים) צרכה דיאטה מועשרת בסוגים שונים של סיבים וקבוצת הביקורת (16 משתתפים) קיבלה הדרכה תזונתית בלבד.

נמצא כי בקבוצת ההתערבות חל שיפור משמעותי יותר ברמת ההמוגלובין המסוכרר וברמת הגלוקוז בצום והמשתתפים ירדו יותר במשקל בהשוואה לקבוצת הביקורת. באמצעות בדיקות צואה, החוקרים מראים כי באמצעות תזונה עשירה בסיבים תזונתיים ניתן לעודד התפתחות של חיידקי מעי המייצרים SCFA. כמו כן, ככל שהמגוון והכמות של זנים אלה עלה כך חל שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר, באופן חלקי כתוצאה מעלייה בייצור של GLP-1 (הידוע גם כ- Glucagon-like peptide-1), המעודד הפרשת אינסולין. עוד נמצא כי עם העלייה בריכוז החיידקים בעלי השפעה מיטיבה, כך חלה ירידה בריכוז החיידקים המייצרים רכיבים מזיקים מטבולית. החוקרים מסכמים כי עידוד החיידקים המייצרים SCFA עשויה להוות גישה חדשנית לטיפול בסוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29590046

במחקר חתך (נובמבר 2017), שנערך בברזיל, הוערך הקשר בין דפוס התזונה לבין שיפור במדדים המטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2 שאינם נוטלים אינסולין. במחקר נכללו 197 מטופלים, כאשר על בסיס שאלוני התזונה החוקרים זיהו שני דפוסי תזונה מובחנים. 100 מהמשתתפים סווגו כבעלי דפוס "תזונה לא בריאה" הכולל צריכה גבוהה של דגנים לא מלאים, מזונות מעובדים מאוד ומתוקים ו-97 מהמשתתפים סווגו כבעלי דפוס "תזונה בריאה", הכולל צריכה גבוהה של דגנים מלאים, מוצרי חלב, עוף, דגים, פירות וירקות.

נמצא כי בהשוואה למשתתפים בעלי דפוס של תזונה לא בריאה, משתתפים בעלי דפוס של תזונה בריאה היו בעלי סיכוי גבוה ב-59% להשגת היעד לרמת גלוקוז בצום (<130 mg/dL), סיכוי גבוה פי 2.1 להשגת היעד לרמת המוגלובין מסוכרר (HbA1c<7%) וסיכוי גבוה ב-37% להשגת היעד לרמת LDLו (<100 mg/dL). לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למדדים אחרים, כולל לחץ דם, BMI, היקף מותניים, טריגליצרידים ו-HDL. החוקרים מסכמים כי דפוס של תזונה בריאה קשור ברמות נמוכות יותר של רמות הסוכר והכולסטרול בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29308450

במחקר אקראי מוצלב (אפריל 2018), בו נכללו 17 גברים צעירים ובריאים, נמצא כי צריכת משקה סויה (רגיל או מועשר בסובין אורז) יחד עם לחם לבן הובילה לירידה בתגובה הגליקמית של הארוחה ולעידוד הפרשה מוקדמת של אינסולין, בהשוואה ללחם לבן בלבד.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29617350

חזרה לתחילת המחקרים

השפעות דיאטות שונות - דִיאטה ים תִיכונית

סקירה (2011) שבדקה מחקרים קליניים ומטא-אנליזות אשר בחנו האם דיאטה ים תיכונית העשירה בשמן זית אכן מטיבה ועוזרת למנוע השמנת יתר, סוכרת ובעיות מטבוליות.

הסקירה מצאה כי הדיאטה העשירה בחומצות שומן חד בלתי רוויות מפחיתה את רמת הכולסטרול (LDL), מפחיתה דלקת, משפרת את מטבוליזם הגלוקוז, עוזרת לסובלים מבעיות עיכול, משפרת לחץ דם וטובה לחולים בסוכרת סוג 2 על ידי שיפור הרגישות לאינסולין.

בנוסף הדיאטה אף תומכת בירידה במשקל בקרב הסובלים מהשמנת יתר חמורה (Obesity).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21443484

מחקר השוואתי רנדומאלי (אוקטובר 2010) בדק את האפקטיביות של דיאטה ים תיכונית לעומת דיאטה דלת שומן במניעה של מחלת סוכרת סוג 2.

המחקר כלל 418 משתתפים אשר חולקו לשלוש קבוצות, 2 קבוצות לקחו חלק בדיאטה ה ים תיכונית אשר כללה תוספות של שמן זית (כליטר לשבוע) או אגוזים (כ-30 גרם ליום), בעוד קבוצת הביקורת צרכה דיאטה דלת שומן. משתתפי המחקר נעו בין גיל 55 ל- 80 וללא מחלות קארדיו-ואסקיולריות.

המחקר מצא כי דיאטה ים תיכונית, עשירה בחומצות שומן חד בלתי רוויות (אגוזים או שמן זית) עדיפה על דיאטה דלת שומן במניעת סוכרת סוג 2 והביאה לירידה בשיעור 52% בהיארעות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20929998

במחקר הנוכחי (אוגוסט 2013) נבחנו שתי גישות, דיאטה ים-תיכונית ועומס גליקמי, בהקשר להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר התבסס על נתונים שנאספו במחקר אירופאי רחב היקף וכלל מעקב אחר כ-22 אלף איש ביוון לתקופה של כ-11 שנים. במהלך תקופה זו אובחנו 2,330 מקרים של סוכרת סוג 2.

מתוך שאלונים על דפוס התזונה חושב ציון התאמה לדיאטה ים-תיכונית וציון של עומס גליקמי.

סה"כ החוקרים מעריכים כי דיאטה ים-תיכונית בעלת עומס גליקמי נמוך עשויה להפחית את הסיכון לסוכרת בכ-20%. בכך מצטרף מחקר זה לשורה ארוכה של מחקרים העוסקים ביתרונות הדיאטה הים-תיכונית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23975324

החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים - תזונה ים-תיכונית, תזונה צמחונית, תזונה דלת שומן, תזונה דלת פחמימות ודיאטת DASH לטיפול ביתר לחץ דם, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

באשר לרכיבי התזונה, הכותבים מסיקים מהממצאים כי ישנה חשיבות גבוהה יותר לאיכות השומנים והפחמימות בדיאטה מאשר לכמותם הנצרכת.

בהתייחס לדפוסים תזונתיים, מן המחקרים עולה כי דיאטה ים-תיכונית, דיאטת בעלת אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה דלת-פחמימות ודיאטה צמחונית עשויות לסייע לשמירה על המשקל ולמניעה וטיפול בסוכרת, כאשר הן מותאמות לצרכיו האישיים של כל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

מחקר שבוצע בשבדיה (נובמבר 2013) בודק את ההשפעה של שלוש דיאטות שונות על רמת הסוכר, השומנים והאינסולין לאחר ארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 21 איש אשר קיבלו בסדר אקראי שלושה סוגי דיאטות: דיאטה דלת שומן, דיאטה דלת פחמימות ודיאטה ים תיכונית, כאשר כמות הקלוריות היומית הכוללת הייתה דומה.

הממצא העיקרי מתייחס לכך שרמת הסוכר בדם לאחר ארוחת צהריים ים-תיכונית גדולה, הייתה דומה לזו שלאחר ארוחת צהריים בדיאטה דלת השומן, למרות שכמות הקלוריות בארוחה ה ים-תיכונית הייתה כפולה.

מכאן, ייתכן שגם לחולי סוכרת עשוי להיות יתרון בצריכת ארוחה אחת גדולה על פני כמה ארוחות קטנות, זאת בניגוד לתפיסה הרווחת כיום.

לממצא זה עשויות להיות השלכות לגבי ההמלצות הן להרכב התזונתי והן לסידור הארוחות בקרב חולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24312178

מחקר קליני מבוקר (אוקטובר 2015) בו נבדק האם ההשפעה הממושכת של תזונה ים-תיכונית או דלת שומן על העמידות לאינסולין תלויה בביטוי הגנטי של עמידות לאינסולין בכבד או בשריר.

כחלק ממחקר גדול יותר העוסק בהשפעה של דיאטה ים-תיכונית על הסיכון לסוכרת, במחקר זה 642 משתתפים חולקו אקראית לצריכת דיאטה ים-תיכונית או לדיאטה דלת שומן. החוקרים סיווגו את המשתתפים ל-4 קבוצות בהתאם לסוג העמידות לאינסולין: ללא עמידות לאינסולין, עמידות לאינסולין בשריר בלבד, עמידות לאינסולין בכבד בלבד, עמידות לאינסולין בשריר ובכבד.

לאחר שנתיים החוקרים מראים כי אומנם שתי הדיאטות תרמו לשיפור הרגישות לאינסולין, אך ההשפעה הייתה תלויה בביטוי הגנטי לרגישות לאינסולין.

דיאטה דלת שומן עשויה להיות יעילה יותר למשתתפים עם עמידות לאינסולין בכבד ואילו דיאטה ים-תיכונית עשויה להיות יעילה יותר למשתתפים עם עמידות לאינסולין בשריר או בשריר ובכבד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26474775

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2016) אשר נועדה להעריך את ההשפעה הבריאותית של דיאטה ים-תיכונית שאיננה מוגבלת בשומן.

בסקירה נכללו רק מחקרים מבוקרים, הכוללים לפחות 100 משתתפים, אחריהם בוצע מעקב של שנה לפחות ודווח על נתוני תמותה, תחלואה קרדיווסקולרית, יתר לחץ דם וסוכרת וכן על מידת ההיענות לדיאטה. בנוסף נכללו בסקירה מחקרי עוקבה הבוחנים את הקשר בין דיאטה ים-תיכונית וסרטן.

בשני מחקרים מבוקרים לא נמצא הבדל בשיעורי התמותה מכל גורם בין הדיאטות שנבדקו. במחקר אחד גדול נמצא כי דיאטה ים-תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לאירועים קרדיווסקולריים, סרטן השד וסוכרת (סיכון נמוך ב-29%, 57% ו-30%, בהתאמה).

בניתוח כולל של מחקרי עוקבה נמצא כי היענות גבוהה לדיאטה ים-תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך בכ-14% לתמותה מסרטן (13 מחקרים) וכן לתחלואה בסרטן באופן כללי (4%, 3 מחקרים) וסרטן קולורקטלי (9%, 9 מחקרים).

בהתייחס להשפעה קרדיווסקולרית, מבין שלושה מחקרים, במחקר אחד נמצא כי דיאטה ים תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר להישנות של אוטם שריר הלב ולתמותה. הממצאים לגבי ההשפעה של דיאטה ים תיכונית על יתר לחץ דם, תפקוד קוגניטיבי, מחלת כליות, דלקת מפרקים שגרונית ואיכות החיים היו לא עקביים, מינימליים או לא מובהקים סטטיסטית.

החוקרים מסכמים כי מהעדויות המוגבלות הקיימות, דיאטה ים תיכונית שאיננה מוגבלת בצריכת השומן עשויה להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי, לסרטן השד ולסוכרת סוג 2 אך ככל הנראה אינה מפחיתה את הסיכון לתמותה מכל גורם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27428849

בהתבסס על נתונים ממחקר קליני גדול (אוגוסט 2016) בו נבדקה ההשפעה של דיאטה ים-תיכונית על הסיכון הקרדיווסקולרי, במחקר הנוכחי בדקו החוקרים את הקשר בין רמת הצריכה של אומגה 3 בתזונה לבין הסיכון להתפתחות רטינופתיה בקרב 3,482 חולי סוכרת סוג 2 מעל גיל 55.

על פי הנתונים שנאספו משאלוני התזונה, 2,611 משתתפים (75%) צרכו לפחות 500 מ"ג אומגה 3 ליום, בהתאם להמלצות למניעת תחלואה קרדיווסקולרית. בתקופת מעקב של כ-6 שנים אובחנו 69 מקרים חדשים של רטינופתיה סוכרתית.

נמצא כי הסיכון להתפתחות רטינופתיה סוכרתית היה נמוך בכ-48% במשתתפים שצרכו מעל 500 מ"ג ליום אומגה 3 בתחילת תקופת המעקב בהשוואה לאלה שצרכו פחות מ-500 מ"ג ליום. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בממצאים ממחקרים פרה-קליניים ובמודל הנוכחי להתפתחות רטינופתיה סוכרתית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27541690

בדוח (מאי 2017), שנערך על ידי קבוצת מומחים בינלאומית, מוצגות המלצות למניעת התסמונת המטבולית ולטיפול בה - בהתבסס על ממצאים מחקריים בנוגע לקשר בין שינוי אורח החיים לבין הסיכון לתסמונת המטבולית.

מהדוח עולה כי ירידה במשקל, באמצעות הגבלה קלורית וביצוע פעילות גופנית, תורמת לטיפול בתסמונת המטבולית ולמניעתה. החוקרים מדגישים את יעילות הדיאטה הים-תיכונית, גם ללא הגבלה קלורית, המבוססת על צריכת שומנים בלתי רוויים (בעיקר שמן זית), קטניות, דגנים מלאים, פירות, ירקות, אגוזים, דגים, מוצרי חלב מופחתי שומן וצריכה מתונה של אלכוהול. נמצאה תמיכה גם ליעילות של דפוסי דיאטה נוספים כגון דיאטת DASH, דיאטה נורדית ודיאטה צמחונית. היבטי אורח חיים נוספים שהינם הכרחיים במניעת התסמונת המטבולית כוללים גמילה מעישון, הפחתת צריכת משקאות ממותקים והגבלת צריכת בשר.
החוקרים מסכמים כי להקפדה על אורח חיים בריא חשיבות גבוהה למניעת התסמונת המטבולית בקרב אוכלוסייה בסיכון, וכן למניעת סיבוכים קרדיווסקולריים וסוכרת סוג 2 באוכלוסייה הסובלת מהתסמונת המטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28521334

בסקירה (דצמבר 2017) דנים החוקרים בהשפעה הפיזיולוגית של צריכת מזונות פונקציונליים, בנפרד או כחלק מדפוס תזונה כולל, לטיפול בסוכרת סוג 2 ולמניעתה. מזונות פונקציונליים מכילים רכיבים פעילים ביולוגית הקשורים בהשפעה מיטיבה על הבריאות - כגון הגברת הפעילות נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת, שיפור הרגישות לאינסולין והשפעה נוגדת כולסטרול - ובכך תורמים לטיפול במחלות כרוניות כגון סוכרת סוג 2 ולמניעתן.
רכיבי הדיאטה הים-תיכונית – כגון פירות, ירקות, דגים שומניים, שמן זית ואגוזים - משמשים כמודל להערכת ההשפעה של מזונות פונקציונליים בשל התכולה הגבוהה של רכיבים פעילים, הכוללים פוליפנולים, טרפנואידים, פלבונואידים, אלקלואידים, סטרולים, פיגמנטים וחומצות שומן בלתי רוויות. לדוגמא, ישנן עדויות מבטיחות להשפעה נוגדת הסוכרת של רכיבים פוליפנולים בדיאטה הים-תיכונית, וכן להשפעה מיטיבה - ישירה ועקיפה - של צריכת תה (תה ירוק, תה שחור ותה מאטה) וקפה על סוכרת סוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. אומנם לרכיבים שונים בדיאטה הים-תיכונית השפעה מגינה, אולם העדויות מצביעות על כך שלמניעת סוכרת סוג 2 נדרשת גישה הוליסטית, המטמיעה את השימוש ברכיבים אלה כחלק מאורח חיים הכולל גם פעילות גופנית. במסגרת הסקירה דנים החוקרים גם בתרומה של אורח חיים מותאם אישית, בהתבסס על הפרופיל המולקולרי האישי, הכולל מאפיינים גנטיים ואפי-גנטיים, ביטוי גנטי, תוצרים חלבוניים, מטבוליטים וההרכב החיידקי ברקמות הגוף.

החוקרים מסכמים כי מזונות פונקציונליים עשויים לתרום כחלק מגישה מותאמת אישית למניעה ולטיפול בסוכרת סוג 2, המבוססת על מודלים ביולוגיים והתנהגותיים ועל תזונה ופעילות גופנית כחלק מאורח חיים בריא.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29194424

חזרה לתחילת המחקרים

השפעות דיאטות שונות - צמחונות וטבעונות (דיאטות דלות שומן) מול צריכת מזונות מן החי (דיאטות עשירות בחלבון)

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2018) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של דפוסי דיאטה צמחונית על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת. בסקירה נכללו תשעה מחקרים, בהם 664 משתתפים, 99% מהם עם סוכרת סוג 2 ורובם סבלו מעודף משקל או שמנות ונטלו טיפול תרופתי להורדת הסוכר ו/או לחץ הדם. מחצית מהמחקרים נערכו בארה"ב, משך המחקרים נע בין 4 ל-74 שבועות, כאשר בכל מחקר ההרכב התזונתי של הדיאטה היה שונה. מניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת ביקורת, דיאטה צמחונית הייתה מלווה בשיפור במדדים קרדיו-מטבוליים, עם הפרש ממוצע של 0.29% בהמוגלובין המסוכרר, 0.56 מילמול/ליטר ברמת הגלוקוז בצום, 0.12 מילימול/ליטר ברמת ה-LDL, 2.15 ק"ג במשקל הגוף, 0.74 יחידות BMI ו-2.86 ס"מ בהיקף המותניים. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס לרמת האינסולין בצום, HDL וטריגליצרידים.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שלדיאטה צמחונית השפעה מיטיבה על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2 ועשויה לסייע בניהול המחלה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29960809

בסקירה שיטתית (2018) העריכו החוקרים את העדויות ממחקרים מבוקרים לגבי התרומה של דיאטות המבוססות על הצומח למבוגרים חולי סוכרת. בסקירה נכללו 11 מחקרים, בהם סה"כ 433 משתתפים בני כ-55 בממוצע.

במחקרים השונים נבדקה ההשפעה של דיאטה צמחונית או טבעונית בהשוואה לדיאטה אומניבורית ("אוכלי כל") או לדיאטה המותאמת לחולי סוכרת (בהתאם להנחיות של ארגון הסוכרת במדינת המחקר). משך המחקרים היה 3-74 שבועות, עם ממוצע של 23 שבועות. נמצא כי באופן כללי צריכת דיאטה המבוססת על הצומח (צמחונות או טבעונות) הייתה מלווה בשיפור מובהק במדדים שונים, כולל תחושת הרווחה הרגשית והפיזית, תסמיני דיכאון, איכות החיים, בריאות כללית, רמת HbA1c, משקל, רמת כולסטרול כללי ו-LDL. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של דיאטה המבוססת על הצומח לשיפור מדדים רגשיים וגופניים בקרב חולי סוכרת.

המחקר מומן על ידי אוניברסיטת לונדון.

https://drc.bmj.com/content/6/1/e000534

חומציות המזון והסיכון לסוכרת - קיים דיון מתמשך בקרב מומחים ביחס להשפעות הבריאותיות בצריכת מזונות עתירי חומצה אולם קיימות עדויות מחקריות מועטות בנושא זה.

המחקר הנוכחי (2014) מתבסס על מחקר עוקבה (cohort) גדול בו בוצע מעקב של כ-14 שנה על כ-66 אלף נשים. רמת החומציות בתזונה הוערכה בעזרת שני מדדים (PRAL, NEAP).

בתקופת המחקר אובחנו 1,372 מקרים של סוכרת סוג 2, כאשר הסיכון היה גבוה יותר בקרב נשים שהדיאטה שלהן הוערכה בחומציות גבוהה ובמיוחד נשים במשקל תקין להן BMI נמוך מ-25.

זהו מחקר ראשוני אשר מראה קשר בין רמת חומציות התזונה לבין סוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי בגורמי הסיכון הידועים, ראוי לציין כי מידת החומציות / בסיסיות תלויה במקור המזון: בעוד שמזון מן החי (בשר, ביצים, מוצרי חלב וכו') הינו מזון חומצי הרי שמזון מן הצומח הוא בסיסי יותר.

מכאן משתמע כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שצריכת מזונות מן החי בצורה מוגברת מעלה את הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24232975

סקירה (מאי 2009) שבדקה יעילות של דיאטות צמחונית וטבעונית לטיפול בסוכרת סוג 2 מצאה כי דיאטה צמחונית צמצמה בכמחצית את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

כמו כן, דיאטה טבעונית ודלת שומן משפרת את השליטה ברמת הסוכר ביעילות רבה יותר מאשר דיאטות קונבנציונאליות לסוכרת. הפחתה בצריכת שומנים מן החי ומזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה והגברת צריכת סיבים הפחיתה את ריכוז השומן בתאי שריר. דיאטות צמחוניות וטבעוניות אף הפחיתו את רמת השומנים בדם וגרמו להטבה בטרשת עורקים.

החוקרים מציינים כי אין הבדל בהיענות המטופלים בין הדיאטות השונות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19386029

מחקר עוקבה גדול (יוני 2016) אשר נועד לבחון את הקשר בין דפוס התזונה והרכבה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על נתונים מ-3 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים גדולים בהם השתתפו אנשי מקצוע מתחום הבריאות שאינם סובלים ממחלות כרוניות, במחקר הראשון נכללו כ-70,000 נשים (נערך בין השנים 1984-2012), במחקר השני נכללו כ-90 נשים (נערך בין השנים 1991-2011) ובמחקר השלישי נכללו כ-40,000 גברים (נערך בין השנים 1986-2010).

החוקרים אספו נתונים לגבי התזונה כל 2-4 שנים במהלך תקופת המעקב וקבעו מדד לדפוס תזונה צמחונית (PDI) בו צריכת מזונות מהצומח קיבלו ציון חיובי ומזונות מהחי קיבלו ציון שלילי, וכן מדד לתזונה צמחונית בריאה (hPDI) בו צריכת מזונות בריאים מהצומח (דגנים מלאים, פירות וירקות, אגוזים, קטניות, שמנים צמחיים, תה וקפה) קיבלו ציון חיובי ומזונות פחות בריאים מהצומח (מיצי פירות ומשקאות ממותקים, דגנים מעובדים, תפוחי אדמה ממתקים וקינוחים) ומזונות מהחי קיבלו ציון שלילי.

בנוסף, קבעו החוקרים מדד לתזונה צמחונית לא-בריאה (uPDI) בו צריכת מזונות פחות בריאים מהצומח קיבלו ציון חיובי בעוד שמזונות בריאים מהצומח ומזונות מהחי קיבלו ציון שלילי.
בתקופת המעקב זוהו כ-16,000 מקרים של סוכרת סוג 2, כאשר ציון גבוה יותר במדד לתזונה צמחונית ובמדד לתזונה צמחונית בריאה היה קשור בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 ואילו המדד לתזונה צמחונית לא בריאה היה קשור בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2, עבור כל קטגוריות ה-BMI.

מכאן, תזונה המבוססת על מזונות מהצומח, במיוחד מזונות בעלי ערך תזונתי גבוה, עשויים לתרום לצמצום הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27299701

סקירה (אפריל 2010) שנערכה על דיאטות דלות שומן (צמחונית וטבעונית) לטיפול בסוכרת סוג 2, מצאה כי אלו יעילות בהפחתת רמת הסוכר בדם, הורדת משקל והפחתה בסיכון למחלות לב.

הכותבים מציינים כי בנוסף להטבות אלו הדיאטות הדגימו הפחתה בסיכון למחלות כליה ונוירופתיה.

תכנון קפדני של דיאטה טבעונית יכול להביא לתזונה טובה יותר מאשר דיאטות קונבנציונאליות לטיפול בסוכרת סוג 2. היענות המטופלים לדיאטה שכזו אינה נופלת מהיענות לדיאטות אחרות ומאפשרת טיפול תזונתי יעיל ללא מעקב אחר כמות הפחמימות היומית או כמות האוכל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20425575

מחקר קליני (אפריל 2009) השווה דיאטה טבעונית דלת שומן לעומת דיאטה קונבנציונאלית לטיפול בסוכרת סוג 2. המחקר ארך 74 שבועות ובו השתתפו 49 מטופלים בקבוצת הניסוי לעומת 50 מטופלים בקבוצת הביקורת. בשתי הקבוצות נצפתה ירידה במשקל וברמת השומנים בדם אולם בקבוצה הטבעונית הירידה ברמת השומנים בדם, רמת הסוכר בדם ורמת ההמוגלובין המסוכרר היתה מובהקת יותר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19339401

סקירה (ינואר 2011) שבחנה 14 מחקרי RCT בהם נבדקו דיאטות שונות בעלות כמויות שונות של סיבים תזונתיים לטיפול בסוכרת סוג 2. על פי הסקירה, תוספת של סיבים תזונתיים לארוחות, צריכה מוגברת של סיבים ודיאטה טבעונית שיפרו מטבוליזם של סוכר והגבירו את הרגישות לאינסולין.

בקרב אלו שאכלו דיאטה המבוססת על מזונות מן הצומח עם אחוזי שומן נמוכים נרשם השיפור הגדול ביותר ברמת השומנים בדם, משקל גוף, ורמת המוגלובין מסוכרר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20713332

מחקר חדש ומקיף (יולי 2013) שמצטרף לשורת עדויות מחקריות לגבי הנזקים האפשריים בצריכת בשר אדום.

מטרת המחקר הייתה להעריך את הקשר בין שינויים בצריכת בשר אדום במשך ארבע שנים לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בארבע השנים שלאחר מכן.

עוצמת המחקר היא בכך שהמעקב בוצע אחר מעל 100,000 איש שהשתתפו בשלושה מחקרי עוקבה פרוספקטיביים מרכזיים בארה"ב. באופן כללי נמצא כי ככל שצריכת הבשר האדום עלתה במהלך 4 שנים, כך עלה הסיכון להתפתחות סוכרת בשנים העוקבות ואילו ירידה בצריכת הבשר הייתה קשורה בירידה בסיכון, אם כי בשיעור נמוך יותר. קשר זה היה תלוי במידה מסוימת במשקל הגוף.

לתוצאות המחקר השלכות יישומיות חשובות במניעה ובהפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23779232

מחקר חשוב (אוגוסט 2013) בוחן את ההשפעה של דיאטות עשירות חלבון על תפקוד הכליות בקרב חולים בסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23719550

מחקר (מרץ 2014) שזכה להד תקשורתי נרחב עוסק בקשר בין צריכת החלבון בתזונה לבין הסיכון לתחלואה ולתמותה. החוקרים מראים כי הסיכון בדיאטה עשירה בחלבון הינו תלוי גיל, בקרב אוכלוסייה בגיל 50-65 צריכת חלבון גבוהה, בעיקר חלבון מהחי, הייתה קשורה בעלייה של 75% בסיכון הכללי לתמותה וסיכון גבוה פי 4 לתמותה מסרטן במהלך 18 השנים הבאות.

יחד עם זאת, מעל גיל 65 דיאטה עשירה בחלבון הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה.

אולם, בכל קבוצות הגיל צריכת חלבון גבוהה הייתה קשורה לסיכון גבוה פי 5 לתמותה מסוכרת.

החוקרים מסבירים כי רמות החלבון משפיעות על הורמון הגדילה, כאשר מחקרים קודמים מראים קשר בין רמות גבוהות של הורמון גדילה לבין תחלואה בסרטן.

רמות ההורמון יורדות באופן טבעי לאחר גיל 65 כך שהשפּעת החלבון בתזונה בגיל זה פחות משמעותית.

כתמיכה לממצאים אלה, ממחקר מקביל שבוצעו בעכברים עולה כי צריכת חלבון גבוהה משפיעה על הופעה והתפשטות מהירה יותר של גידולים סרטניים.

החוקרים מסכמים כי בהתאם לממצאי המחקר, דיאטה דלת חלבון בגיל הביניים והעלאת כמות החלבון בתזונה בגיל העמידה עשויה להוביל לבריאות ולאריכות חיים.

בנוסף, מחקר זה מדגיש כי חלבונים מהצומח הינם בריאים יותר מחלבונים מהחי ובכך מספק תמיכה נוספת ליתרון בדיאטות צמחוניות או טבעוניות.

יחד עם זאת, יש לציין כי מדובר במחקר תצפיתי ולכן בעל בעיות מתודולוגיות במבנהו.

http://www.cell.com/cell-metabolism/retrieve/pii/S155041311400062X

מחקר (אפריל 2014) שנועד לבחון את הקשר בין צריכת חלבונים מהחי ומהצומח לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר עוקבה (cohort) אירופאי רחב היקף וכלל כ-12 אלף חולי סוכרת סוג 2 ותת-קבוצה של כ-16 אלף איש אחריהם בוצע מעקב של כ-12 שנים בממוצע.

באופן כללי נמצא במחקר כי אנשים שצרכו דיאטה עתירת חלבונים, במיוחד חלבונים מהחי, היו בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2. זאת לאחר התאמה סטטיסטית לגורמי הסיכון ולמשתנים תזונתיים הידועים כקשורים בסוכרת.

הקבוצה שנמצאה בסיכון הגבוה ביותר היו נשים הסובלות מהשמנת יתר בעלות BMI מעל 30.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24722499

במחקר (ספטמבר 2014) נבדקה השפּעתה של ארוחה בשרית לעומת ארוחה טבעונית על הורמוני מערכת העיכול בקרב חולי סוכרת מסוג 2.

במחקר נערכה השוואב בין 50 חולי סוכרת סוג 2 לעומת קבוצת ביקורת של 50 משתתפים בריאים.

החוקרים מסבירים כי הוכח במחקרים קודמים שצריכת בשר פוגעת ברגישות לאינסולין ומגבירה את העקה החמצונית בתאים, אולם ההשפעה על הורמוני מערכת העיכול אינה ידועה מספיק.

כיום, הטיפול התזונתי בסוכרת מתמקד בהגבלת הפחמימות, אולם ניתן לשער כי הפעילות המטבולית קשורה גם לרכיבי המזון הנוספים בארוחה ולרמות הורמוני מערכת העיכול המשוחררים לאחר הארוחה.

המשתתפים במחקר צרכו שתי ארוחות בעלות ערך קלורי זהה:

ארוחת המבורגר עתירת חלבון ושומן רווי וארוחה טבעונית עתירת פחמימות.

מהנתונים עולה כי בקרב חולי סוכרת, הארוחה הבשרית הובילה לשיבוש פעילות הורמוני השובע לאחר הארוחה (בניגוד לנבדקים הבריאים) ולעלייה ברמת העקה החמצונית.

מניתוח הפעילות ההורמונלית לאחר שתי הארוחות, החוקרים מסכמים כי הרכב הארוחה, ולא בהכרח כמות הפחמימות או העומס הגליקמי, הינו בעל חשיבות גבוהה בתגובה המטבולית, ולכן עליו להוות חלק משמעותי בגיבוש אסטרטגיה טיפולית בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25222490

מטה-אנליזה של מחקרים קליניים מבוקרים (אוקטובר 2014) הבוחנת את הקשר בין תזונה צמחונית לבין איזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2. בהתבסס על נתונים מ-6 מחקרים הכוללים 255 משתתפים, נמצא כי תזונה צמחונית הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמות ההמוגלובין המסוכרר HbA1c ובירידה שאינה מובהקת סטטיסטית ברמות הסוכר בצום.

לממצאים אלה עשויות להיות לדעתנו השלכות יישומיות חשובות בגיבוש המלצות תזונתיות לחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25414824

איגוד הסוכרת האמריקאי פרסם (אוקטובר 2013) המלצות תזונתיות עדכניות מבוססות מחקר למבוגרים חולי סוכרת. הדגש העיקרי בנייר העמדה הינו על ביסוס הרגלי אכילה בריאים, ולא על דיאטה, המותאמים אישית לכל מטופל מתוך ההבנה כי אין דפוס אחיד אשר מתאים לכלל חולי הסוכרת.

החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים, ביניהם תזונה צמחונית, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים.

הם מדגישים כי יש להתאים את דפוס התזונה להעדפות האישיות וליעדים הבריאותיים והטיפוליים של כל חולה.

בנוסף, החוקרים סוקרים את העדויות המחקריות הקיימות לגבי רכיבי התזונה השונים ומסכמים בהמלצות העיקריות לטיפול בחולי סוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

מחקר פיילוט (מאי 2015) שנועד לבחון את ההשערה כי דיאטה צמחונית דלת-שומן יעילה להקלה על הכאב לסובלים מנוירופתיה סוכרתית. במחקר השתתפו 17 חולי סוכרת הסובלים מנוירופתיה אשר חולקו לקבוצת ההתערבות בה המשתתפים צרכו דיאטה צמחונית דלת שומן וקיבלו ייעוץ תזונתי שבועי ותוסף B12, או לקבוצת הביקורת שקיבלה רק תוסף B12 ללא הנחייה תזונתית.

לאחר 20 שבועות נמצא שיפור בקבוצת ההתערבות במספר מדדים קליניים ובהקלה על תסמיני הכאב בהשוואה לקבוצת הביקורת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26011582

בהתייחס לדפוסים תזונתיים, מן המחקרים עולה כי דיאטה ים-תיכונית, דיאטת בעלת אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה דלת-פחמימות ודיאטה צמחונית עשויות לסייע לשמירה על המשקל ולמניעה וטיפול בסוכרת, כאשר הן מותאמות לצרכיו האישיים של כל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

מחקר אקראי מבוקר שנערך בקוריאה (יוני 2016) בו נבדקה ההשפעה של דיאטה טבעונית, לעומת הדיאטה המומלצת לחולי סוכרת, על משק הסוכר בחולי סוכרת סוג 2.

החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים שבחנו את ההשפעה של דיאטה טבעונית או צמחונית על משק הסוכר לרוב כללו משתתפים שצרכו דיאטה מערבית ולא משתתפים מתרבויות בהן הדיאטה מבוססת במידה רבה יותר על מזונות מהצומח.

במחקר השתתפו 93 חולי סוכרת סוג 2 אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה טבעונית, בדגש על צריכת דגנים מלאים, או לדיאטה המומלצת על ידי איגוד הסוכרת הקוריאני למשך 12 שבועות.

בסיום המחקר נמצא כי בשתי הקבוצות חל שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם השיפור היה גדול יותר בקרב משתתפים שצרכו דיאטה טבעונית לעומת "הדיאטה המומלצת" (ירידה של 0.5% לעומת ירידה של 0.2% ברמת מובהקות גבוהה p=0.017). בקרב משתתפים עם היענות והקפדה גבוהה לדיאטה לדיאטה הטבעונית, השיפור היה משמעותי יותר (ירידה של 0.9% בדיאטה הטבעונית, ו- 0.5% ב"דיאטה המומלצת").

מכאן שדיאטה טבעונית עשויה להוות אסטרטגיה יעילה להורדה ואיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27253526

בסקירה מקיפה (נובמבר 2016) העריכו החוקרים את הממצאים המחקריים, בעיקר ממטה-אנליזות של מחקרים תצפיתיים ומחקרים אקראיים מבוקרים, בנוגע לקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין תחלואה כרונית ותמותה.
חשוב לציין כי המחקר מומן על ידי מגוון גופים מחקריים ומסחריים, ביניהם בעלי אינטרסים ברורים בשוק החלב. למרות שהחוקרים מציינים כי הגופים הממנים לא היו מעורבים בפועל, ניכר כי מסקנות הסקירה מגמתיות וכי אין אזכור של השפעות שליליות נרחבות שכן הוכחו במחקרים, למשל בהקשר של שברים בעצמות וסרטן.
בהתייחס לסיכון לשמנות ולסוכרת סוג 2 מסכמים החוקרים כי תזונה הכוללת רמה גבוהה של חלב ומוצריו קשורה בסיכון מופחת לשמנות בקרב ילדים ולשיפור הרכב הגוף בקרב מבוגרים וכתוצאה מכך להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2. התרומה של מוצרי חלב לירידה במשקל משמעותית יותר בדיאטה מוגבלת קלורית ופחות תחת צריכת קלוריות מאוזנת. באופן ספציפי, נמצא קשר בין מוצרי חלב מותססים כמו גבינה ויוגורט לבין סיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2.
מהעדויות בנוגע לסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית עולה כי צריכה גבוהה של חלב ומוצריו (200-300 מ"ל ליום) אינה מגבירה את הסיכון הקרדיווסקולרי, ואף קשורה בסיכון נמוך יותר ליתר לחץ דם ולשבץ.
הממצאים בנוגע לבריאות העצם והסיכון לאוסטאופורוזיס מצביעים על כך שלצריכת חלב ומוצריו השפעה מיטיבה על בריאות העצם בגיל הילדות וההתבגרות, אולם העדויות בנוגע לתרומה בקרב מבוגרים ולהפחתת הסיכון לשברים בקשישים הינן מוגבלות. נראה כי החוקרים מתעלמים ממחקר עוקבה נרחב, שבוצע בשבדיה ומצביע על כך שצריכת חלב גבוהה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה ולשברים, במיוחד שברים בירך. לקריאת המחקר - לחצו כאן.
בנוגע לסיכון להתפתחות סרטן, החוקרים מציינים כי על פי דיווחי קרן מחקר הסרטן העולמית (WCRF) ומטה-אנליזות עדכניות, צריכת חלב ומוצריו ככל הנראה מסייעת להגנה מפני סרטן קולורקטלי, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הקיבה וסרטן השד. צריכת מוצרי חלב לא נמצאה קשורה בסרטן הלבלב, סרטן שחלות או סרטן ריאות, כאשר העדויות בנוגע לסרטן הערמונית אינן עקביות. גם כאן החוקרים מתעלמים מעדויות רבות התומכות בקשר בין צריכת מוצרי חלב והתפתחות סרטן בכלל וסרטן הערמונית בפרט. לקריאת סקירה בנושא - לחצו כאן.

על בסיס הממצאים ממחקרים תצפיתיים החוקרים מסכמים כי לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון לתמותה מכל גורם.
מעבר לכך, בחנו החוקרים את ההיבטים הבריאותיים של צריכת משקאות צמחיים לעומת חלב. הם מסכמים כי מדובר במוצרים שונים במהותם, הן בהתייחס להרכב התזונתי והן בהתייחס להשפעה הבריאותית. למרות החששות העולים בהקשר לצריכת משקאות דלי חלבון בקרב ילדים, נדרשת הערכה מקיפה יותר של המשקאות הצמחיים על מנת לקבוע מסקנה ברורה בנושא זה.

החוקרים מסכמים כי על בסיס כלל העדויות המחקריות צריכת חלב ומוצריו תורמת להשגת הצריכה התזונתית המומלצת ועשויה להגן מפני מחלות כרוניות שכיחות, כאשר ישנם רק דיווחים מעטים בנוגע להשפעות שליליות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27882862

במחקר אקראי מבוקר (יוני 2017) נבדקה ההשפעה של דיאטה צמחונית, לעומת דיאטת הרזייה רגילה, על פיזור השומן בירכיים בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 ושמנות (BMI 35 בממוצע). במחקר נכללו 74 מטופלים, אשר הוקצו באופן אקראי לאחת משתי דיאטות: דיאטה צמחונית או דיאטה רגילה לחולי סוכרת; שתי הדיאטות כללו הפחתה של 500 קלוריות.
הדיאטה הצמחונית הורכבה מ-60% פחמימות, 15% חלבון ו-25% שומן וכללה ירקות, דגנים, קטניות, פירות ואגוזים. מוצרים מן החי הוגבלו ללא יותר ממנה אחת ליום של יוגורט דל שומן. דיאטת הביקורת תאמה להנחיות האיגוד האירופאי לחקר הסוכרת והורכבה מ-50% פחמימות, 20% חלבון ועד 30% שומן, כולל הגבלת השומן הרווי לעד 7% והכולסטרול ל-200 מ"ג/יום. בנוסף, בשלושת החודשים הראשונים למחקר המשתתפים התבקשו לשמור על הרגלי הפעילות הגופנית הרגילים שלהם ובשלושת החודשים שלאחר מכן נוספה לדיאטה תכנית פעילות גופנית מותאמת אישית.
יעילות הדיאטות הוערכה לאחר 3 ו-6 חודשים באמצעות מדידת הרגישות לאינסולין, תפקוד תאי בטא בלבלב וביצוע MRI למדידת השינוי ברקמת השומן בירך. בסיום המחקר נצפתה ירידה גדולה יותר במשקל בקבוצת הדיאטה הצמחונית לעומת דיאטת הביקורת (ירידה של 6.2 ק"ג לעומת 3.2 ק"ג, p<0.01), וכן בגודל הכללי (שטח) של הרגל. מבדיקת MRI עולה כי הירידה בשומן התת-עורי הייתה דומה בשתי הקבוצות, אך רק בקבוצת הדיאטה הצמחונית נמצאה ירידה ברקמת השומן הפנימית (subfascial) וירידה גדולה יותר, לא מובהקת סטטיסטית, בשומן התוך-שרירי בהשוואה לדיאטת הביקורת.
החוקרים מראים כי השינויים ברקמת השומן התת-עורית והפנימית היו קשורים בשינויים ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ברמת הסוכר בצום וברגישות תאי בטא לאינסולין. החוקרים מסכמים כי ירידה ברקמת השומן הינה משמעותית לשיפור המטבוליזם של סוכרים ושומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28604251

מחקר אקראי מבוקר (פברואר 2018), הבוחן את ההשפעה של תזונה המבוססת על הצומח על תאי בטא בלבלב ועל הרגישות לאינסולין. במחקר נכללו 76 מבוגרים עם עודף משקל ללא היסטוריה של סוכרת. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבוצת הדיאטה, שצרכה תזונה דלת שומן המבוססת על הצומח למשך 16 שבועות, או לקבוצת ביקורת שלא ביצעה שינוי תזונתי. הרכב הדיאטה היה 75% פחמימות, 15% חלבון ו-10% שומן והיא כללה ירקות, דגנים, קטניות ופירות. המשתתפים הונחו להימנע ממוצרים מן החי ומשומנים מוספים, כאשר צריכת השומן הכללית הייתה 20-30 גרם. בנוסף המשתתפים נטלו תוסף ויטמין B12 במינון 500 מק"ג/יום. צריכת האלכוהול הוגבלה למשקה אחד ליום לנשים ושניים לגברים - בשתי הקבוצות.
נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה עלייה בתגובת האינסולין לאחר הארוחה וירידה במדד התנגודת לאינסולין. עוד נמצא כי הירידה בתנגודת לאינסולין הייתה קשורה בירידה ב-BMI ובשומן הבטני. החוקרים מסכמים כי תזונה דלת שומן המבוססת על הצומח הייתה יעילה לשיפור פעילות תאי בטא בלבלב והרגישות לאינסולין, ובכך הינה בעלת פוטנציאל למניעת סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29425120

סקירה (אוגוסט 2017) אשר בדקה את הממצאים בנוגע ליתרונות הקרדיו-מטבוליים של תזונה המבוססת על הצומח. מהסקירה עולה כי כמעט מחצית ממקרי התמותה הקרדיו-מטבוליים ניתנים למניעה באמצעות הקפדה על תזונה בריאה, כאשר תזונה צמחונית או טבעונית הינה אסטרטגיה יעילה לשיפור הצריכה התזונתית. המחקרים מצביעים על כך שתזונה מהצומח קשורה בירידה בסיכון לתמותה מכל גורם וכן לירידה בסיכון לשמנות, סוכרת סוג 2 ומחלת לב כלילית. באופן ספציפי, ישנן עדויות לכך שתזונה מהצומח קשורה בהפחתת הסיכון לאירועי לב בכ-40% ולאירועי שבץ בכ-29%. בנוסף, תזונה מהצומח קשורה בסיכון נמוך בכ-50% להתפתחות התסמונת המטבולית וסוכרת סוג 2. החוקרים מראים כי תזונה צמחונית מאוזנת הינה בריאה ויעילה לאיזון המשקל ומדדי הסוכר ובעלת תרומה מטבולית וקרדיווסקולרית, כולל הפיכת מצבי טרשת עורקים והורדת לחץ הדם ורמות השומנים בדם. הם מסכמים כי תזונה מהצומח עשויה להוות אסטרטגיה יעילה למניעה ולטיפול בתחלואה קרדיו-מטבולית ומומלץ להתאים את ההנחיות וההמלצות התזונתיות בהתאם לכך.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28792455

במחקר אקראי מבוקר (פברואר 2018) הוערכה התרומה של תכנית הדרכה תזונתית לטיפול בחולי סוכרת סוג 2, כחלק מהטיפול האנדוקריני הרגיל, תחת ההשערה לפיה דיאטה צמחונית תוביל לשיפור משמעותי יותר לעומת דיאטה סטנדרטית לטיפול בסוכרת.

במחקר נכללו 45 מטופלים, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה דיאטה צמחונית דלת שומן בעלת אינדקס גליקמי נמוך, שלא כללה הגבלה בכמות הקלוריות או הפחמימות, והקבוצה השניה קיבלה דיאטה סטנדרטית, שכללה הגבלה קלורית בהתאם לצורך והנחייה לגבי גודל המנה. כחלק מתכנית הטיפול האנדוקריני הרגילה, לכל משתתף בשתי הקבוצות הותאמה תכנית תזונתית אישית ע"י דיאטן ונערכו 20 מפגשים שבועיים של הדרכה תזונתית.

בסיום תקופת המחקר נמצא כי בשתי הקבוצות חל שיפור מובהק במשקל (6.3 ק"ג בקבוצת הדיאטה הצמחונית לעומת 4.4 ק"ג בדיאטה הסטנדרטית), ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.4% בשתי הקבוצות) וברמת ה-LDL (ירידה של 11.9 לעומת 12.7 מ"ג/דצ"ל), כאשר ההבדלים בין הקבוצות לא היו מובהקים סטטיסטית. החוקרים מציינים כי הפרשת האלבומין בשתן הייתה בטווח הנורמה בתחילת המחקר ולא השתנתה באופן מובהק וכי השינויים בלחץ הדם לא היו משמעותיים. החוקרים מסכמים כי ישנה תרומה להכללת הדרכה תזונתית כחלק מתכנית הטיפול האנדוקריני הרגילה בחולי סוכרת סוג 2.
המחקר נערך ומומן על ידי הארגון Physicians Committee for Responsible Medicine, שהינו ארגון ללא כוונת רווח המעודד תזונה צמחונית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29398571

חזרה לתחילת המחקרים

השפעות דיאטות שונות - הגבלת פחמימות וצריכת שומנים

מחקר מעניין (אפריל 2014) בו בוצעה השוואה בין דיאטה דלת-פחמימות לדיאטה דלת-שומן לשיפור במצב דלקתי תת-קליני בקרב חולי סוכרת סוג 2.

החוקרים מסבירים כי למצבי דלקת תפקיד משמעותי בהתפתחות המחלה וכי לדפוס התזונה עשויה להיות השפעה על הפעילות הדלקתית. במסגרת המחקר 59 חולי סוכרת חולקו באופן אקראי לדיאטה דלת-פחמימות (20% מהקלוריות מפחמימות) או לדיאטה דלת-שומן (55-60% מהקלוריות מפחמימות).

לאחר 6 חודשים נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במשקל, אולם רק דיאטה דלת-פחמימות הובילה לירידה מובהקת במדדי הדלקת IL-6 ו- IL-1Ra.

מחקרים שונים הראו כי רמות דלקת גבוהות בקרב חולי סוכרת קשורות בסיכון קרדיווסקולרי מוגבר, כך שדיאטה דלת-פחמימות עשויה לתרום בהפחתת הסיכון לסיבוכים ולהחמרת המחלה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24779961

במחקר עוקבה,(2018) שנערך בדנמרק, נבדק הקשר בין צריכת דגנים מלאים בתזונה לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 55,465 משתתפים בגילאי 50-65, כאשר בתקופת מעקב של כ-15 שנה, 7,417 מהמשתתפים אובחנו עם סוכרת סוג 2. על בסיס שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, החוקרים חישבו את צריכת הדגנים המלאים, בפירוט לפי סוגים שונים, בגרמים ליום.

נמצא כי עבור כל מנה יומית אחת של דגנים מלאים (16 גרם) הסיכון לסוכרת סוג 2 היה נמוך ב-11% עבור גברים וב-7% עבור נשים. בנוסף, בקרב גברים קשר זה נמצא בהתייחס לכל הדגנים שנבדקו – חיטה, שיפון ושיבולת שועל - ואילו בקרב נשים הקשר נמצא מובהק רק בהתייחס לצריכה של חיטה ושיבולת שועל. מוצרי המזון, שנמצאו קשורים בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 - הן בקרב גברים והן בקרב נשים - היו לחם שיפון, לחם מדגנים מלאים ודייסת שיבולת שועל/מוזלי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30016529

במחקר, (2018) שנערך בקרב עכברים ובקרב בני אדם, נבדקו המנגנונים הקשורים בהשפעה המטבולית המיטיבה של דגנים מלאים. ראשית, ביצעו החוקרים ניסוי במודל של עכברים. העכברים חולקו לשתי קבוצות: 1) תזונה המועשרת בסובין שיפון וחיטה 2) תזונה עתירת שומן. נמצא כי בקרב עכברים שצרכו דגנים מלאים חלה עלייה בריכוז תרכובות הבטאין בדם. בהמשך, ערכו החוקרים מחקר אקראי מבוקר, בו נכללו 123 משתתפים מפינלנד ומאיטליה, אשר חולקו אקראית לדיאטה עשירה בדגנים מלאים או לדיאטת ביקורת - למשך 12 שבועות.

נמצא כי צריכת דגנים מלאים הייתה קשורה בעלייה בריכוז תרכובות הבטאין בדם. החוקרים מראים כי תרכובות בטאין מסוימות היו קשורות בשיפור איזון הסוכר. באופן ספציפי, עלייה בריכוז של pipecolic acid betaine הייתה קשורה בירידה ברמות הגלוקוז לאחר הארוחה ועלייה בריכוז של valine betaine הייתה קשורה בירידה בריכוז האינסולין לאחר הארוחה. כמו כן, ריכוז גבוה יותר של תרכובות נוספות כגון glycine betaine ו- proline betaine היה קשור בשיפור מדדי הגלוקוז והאינסולין. החוקרים מסכמים כי במחקר זה זוהה לראשונה כי תזונה עשירה בדגנים מלאים קשורה בעלייה בתרכובות בטאין, אשר תורמות לשיפור פעילות האינסולין ולהפחתת תנגודת לאינסולין, ובכך להסביר את ההשפעה המיטיבה של תזונה עשירה בדגנים מלאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30256894

מחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2015) בו נבדקה ההשפעה של כמות הפחמימות בתזונה על רמת הסוכר ועל מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 115 מבוגרים עם השמנת יתר וסוכרת סוג 2 אשר חולקו באופן אקראי לשני סוגי דיאטות:

1) דיאטה דלת קלוריות ודלת פחמימות (14% פחמימות, 28% חלבון, 58% שומן),

2) דיאטת דלת קלוריות עשירה בפחמימות (53% פחמימות, 17% חלבון, 30% שומן).

לאחר שנה נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במשקל, בערכי לחץ הדם, ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), ברמות האינסולין, ברמות מדד הדלקת CRP, ברמות הכולסטרול הכללי ו-LDL.

בהשוואה לדיאטה עשירה בפחמימות, בקרב משתתפים שצרכו דיאטה דלת פחמימות חלה ירידה בשימוש בתרופות, ירידה ברמות הסוכר בדם (בצום ובמשך הזמן שחוו היפרגליקמיה, ללא שינוי במשך זמן ההיפוגליקמיה בין הקבוצות) וברמות הטריגליצרידים וכן עלייה ברמת HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26224300

מחקר מבוקר (פברואר 2016) שנועד לבחון את התגובה הגליקמית בחולי סוכרת סוג 1 לארוחה עם עומס גליקמי נמוך לעומת גבוה.

במסגרת המחקר 13 חולי סוכרת סוג 1 אשר עושים שימוש במשאבת אינסולין צרכו סדרת ארוחות עם עומס גליקמי גבוה או נמוך.

כל אחת מהארוחות הכילה כמות פחמימות קבועה עם הבדלים בהרכב השומן: דלת שומן, מועשרת בשומן רווי (חמאה) או מועשרת בשומן חד בלתי רווי (שמן זית כתית מעולה).

נמצא כי התגובה הגליקמית לאחר הארוחה הייתה תלויה בעומס הגליקמי של הארוחה, כאשר 3 שעות לאחר ארוחה עם עומס גליקמי גבוה, רמת הגלוקוז הייתה גבוהה יותר ו-3 שעות לאחר מכן רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר. מעבר לכך, בארוחה עם עומס גליקמי גבוה, רמת הגלוקוז בדם הייתה נמוכה יותר בארוחה שכללה שמן זית בהשוואה לחמאה או לארוחה דלת שומן. להרכב השומן לא הייתה השפעה על התגובה הגליקמית בארוחה עם עומס גליקמי נמוך.

מכאן, ישנה חשיבות לא רק לכמות הפחמימות בארוחה אלא גם לאיכותן ולהרכב השומן, במיוחד בחולי סוכרת אשר נוטלים אינסולין בהתאם להרכב הארוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26861923

מחקר (ספטמבר 2014) המשווה את איכות החיים בין חולי סוכרת סוג 2 אשר צרכו דיאטה דלת-פחמימות או דלת שומנים. במחקר נערכה השוואה בין 61 חולי סוכרת סוג 2 אשר צרכו דיאטה דלת-פחמימות או דלת-שומנים למשך שנתיים.

נמצא כי לאחר שנה הירידה במשקל הייתה זהה בשתי הקבוצות אולם רק בקבוצת הדיאטה דלת-הפחמימות חל שיפור במדד איכות החיים, ואילו בקבוצת הדיאטה דלת-השומן לא חל שינוי במדד זה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25271116

מחקר (נובמבר 2013) שבוצע בשבדיה בודק את ההשפעה של שלוש דיאטות שונות על רמת הסוכר, השומנים והאינסולין לאחר ארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2.

הממצא העיקרי מתייחס לכך שרמת הסוכר בדם לאחר ארוחת צהריים ים-תיכונית גדולה הייתה דומה לזו שלאחר ארוחת צהריים בדיאטה דלת השומן, למרות שכמות הקלוריות בארוחה ה ים-תיכונית הייתה כפולה.

לממצא זה עשויות להיות השלכות לגבי ההמלצות הן להרכב התזונתי והן לסידור הארוחות בקרב חולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24312178

סקירה מקיפה (יולי 2014) התומכת ביעילות של הגבלת הפחמימות לחולי סוכרת ומדגישה את הצורך לעדכון

והבהרת ההנחיות התזונתיות על מנת להילחם בשכיחות הגוברת של המחלה.

http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(14)00332-3/abstract

כחלק ממחקר עוקבה נרחב שנערך בכמה מדינות באירופה (נובמבר 2014), נבדק האם צריכת מזונות בעלי תכולת שומן גבוהה (שמן צמחי, חמאה, מרגרינה, אגוזים וזרעים ועוגות ועוגיות) קשורה בעלייה בסיכון לסוכרת סוג 2.

מבדיקה של אלפי משתתפים החוקרים מסכמים כי לאחר התאמה סטטיסטית ל- BMI לא נמצא קשר בין צריכת מזונות שומניים, למעט בין מרגרינה, לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25424603

איגוד הסוכרת האמריקאי פרסם החודש (אוקטובר 2013) המלצות תזונתיות עדכניות מבוססות מחקר למבוגרים חולי סוכרת. הדגש העיקרי בנייר העמדה הינו על ביסוס הרגלי אכילה בריאים, ולא על דיאטה, המותאמים אישית לכל מטופל מתוך ההבנה כי אין דפוס אחיד אשר מתאים לכלל חולי הסוכרת.

החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים, ביניהם תזונה דלת שומן ותזונה דלת פחמימות, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים. הם מדגישים כי יש להתאים את דפוס התזונה להעדפות האישיות וליעדים הבריאותיים והטיפוליים של כל חולה.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

מטה-אנליזה שבוצעה ע"י חוקרים ביפן (דצמבר 2014) מצאה כי צריכה גבוהה של כולסטרול מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. בהתבסס על 5 מחקרים תצפיתיים, החוקרים מצאו כי אנשים שצרכו את כמות הכולסטרול הגבוהה ביותר, בהשוואה לנמוכה ביותר, היו בסיכון מוגבר ב-25% לסוכרת סוג 2.

עוד נמצא כי עלייה של 100 מ"ג ליום בצריכת הכולסטרול הייתה מלווה בעלייה של 11% ברמת הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24674850

מחקרים שונים מראים כי תזונה עשירה בפחמימות מעובדות בעלות אינדקס גליקמי גבוה עלולה להוות גורם סיכון בהתפתחות סוכרת סוג 2.

בסקירה הנוכחית (דצמבר 2014) הכותבים דנים בממצאים העדכניים לגבי רכיבי התזונה העשויים להפחית את הסיכון לסוכרת סוג 2. הם מראים כי העדויות המחקריות תומכות בתזונה בעלת אינדקס גליקמי נמוך הכוללת סיבים, שומן צמחי בלתי רווי וחלבונים דלי שומן. כמו כן מומלץ להימנע מתזונה בעלת אינדקס גליקמי גבוה המאופיינת בפחמימות מעובדות וריקות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25527674

המאמר (מרץ 2013) מציג מטה-אנליזה עדכנית הכוללת 20 מחקרים ניסויים מבוקרים בהם השתתפו מעל 3,000 משתתפים. במחקר נבדקה ההשפעה של דיאטות שונות על רמות הסוכר, השומן ועל הפחתה במשקל כאסטרטגיה לטיפול בסוכרת סוג 2. באופן כללי נמצא כי דיאטה דלת-פחמימות, דיאטת המדד הגליקמי ודיאטה עשירה בחלבון יעילות בשיפור מדדי סיכון קרדיווסקולריים בקרב הסובלים מסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23364002?dopt=Abstract

במחקר קליני עדכני (2014) נבדקה ההשפעה המטבולית של דיאטה המאופיינת באינדקס גליקמי נמוך לעומת גבוה. במחקר השתתפו 122 מבוגרים הסובלים מהשמנה שחולקו באופן אקראי לשלוש דיאטות זהות מבחינת קלורית למשך 6 חודשים:

1. דיאטה עם רמת פחמימות מאוזנת ואינדקס גליקמי גבוה.

2. דיאטה עם רמת פחמימות מאוזנת ואינדקס גליקמי נמוך.

3. דיאטה דלת שומן עם אינדקס גליקמי גבוה.

מהתוצאות עולה כי דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך הובילה לשיפור מובהק ב-BMI וברמות הסוכר.

לא נמצא הבדל בין הדיאטות במדדי המחקר האחרים ביניהם רמת הרעב והשובע, פרופיל השומנים בדם ומדדי דלקת.

מחקר זה תומך בממצאים קודמים המראים כי שמירה על דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך חשובה במיוחד לחולי סוכרת..

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24787494

מחקר מבוקר (נובמבר 2014) אשר נועד להשוות בין ההשפעה של דיאטה דלת פחמימות (14% מסך הקלוריות) לזו של דיאטה מאוזנת (53% מסך הקלוריות) על רמות הסוכר וגורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר שנמשך 24 שבועות 115 מבוגרים הסובלים מהשמנת יתר וסוכרת סוג 2 חולקו באופן אקראי לאחת משתי הדיאטות שהיו בעלות ערך קלורי זהה.

מהתוצאות עולה כי בשתי הקבוצות חלה ירידה במשקל ושיפור בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, אולם השיפור היה משמעותי יותר בקבוצה שצרכה דיאטה דלת פחמימות.

מכאן, דיאטה דלת פחמימות עשויה להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול תזונתי בחולי סוכרת סוג 2.

אולם לדעתנו נדרשים מחקרים גדולים וממושכים יותר על מנת לבסס את מסקנות המחקר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25071075

מחקר שנערך על חיות מעבדה (פברואר 2016) מצביע על הנזקים האפשריים בדיאטה הכוללת רמה נמוכה של פחמימות ורמה גבוהה של שומנים כמו הדיאטה הפליאוליתית.

החוקרים מסבירים כי לאחרונה נטען כי דיאטות דלות פחמימות עשויות להיות מועילות לאיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת, אולם לשם כך יש לבחון את ההשפעה של הדיאטה על פעילות תאי בטא בלבלב.

במחקר הנוכחי בדקו החוקרים האם דיאטה דלת-פחמימות עתירת-שומן הינה יעילה לשיפור הפרשת האינסולין בתגובה לגלוקוז במודל עכברים במצב טרום-סוכרת. נמצא כי לעומת עכברים שקיבלו דיאטה סטנדרטית, בעכברים שקיבלו דיאטה דלת-פחמימות עתירת-שומן חלה ירידה בטריגליצרידים אך גם חלה עלייה במשקל, ברקמת השומן, ב-HDL והחמרה בסבילות לגלוקוז. למרות שרמות האינסולין בצום נטו להיות גבוהות יותר, לא נמצא שיפור בהפרשת האינסולין או במסת תאי בטא.

החוקרים מסכמים כי דיאטה זו אינה תורמת למניעת הפגיעה בפעילות תאי בטא הקשורה בהחמרת היפרגליקמיה בסוכרת סוג 2. כמובן שמידת הרלוונטיות לבני אדם מוטלת בספק.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26878317

מחקר המבוסס על נתונים משני מחקרים אקראיים מבוקרים (אוגוסט 2016), עוסק בהורמון אדרופין ומציע כיצד צריכת פחמימות גורמת להשמנה. מטרתו של המחקר היא להעריך את ההשפעה של ירידה במשקל ושיפור הרגישות לאינסולין על ריכוזי ההורמון אדרופין (באנגלית: adropin ) בדם ואת הקשר בין ריכוז האדרופין בדם לבין הצריכה של רכיבי התזונה העיקריים.

בנוסף מציגים החוקרים נתונים ממטה-אנליזה להערכת ערכי הנורמה של אדרופין בצום. החוקרים מציינים כי במחקרים פרה-קליניים אדרופין נמצא קשור לוויסות המטבוליזם של שומנים ולהפרעות מטבוליות, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבהיר את השפּעת האדרופין על התפקוד המטבולי בבני אדם.

מהממצאים עולה כי ירידה במשקל אינה קשורה באופן ישיר בריכוז האדרופין, אולם בקרב משתתפים עם רמות אדרופין גבוהות, ירידה במשקל הייתה מלווה בירידה בריכוז האדרופין.

עוד נמצא כי משתתפים עם רמות אדרופין נמוכות היו בעלי נטייה גבוהה יותר לצריכת פחמימות וכן לרמות שומנים גבוהות בדם. כלומר, לדפוס התזונה עשויה להיות השפעה על רמת האדרופין כאשר תזונה עתירת פחמימות קשורה בריכוז אדרופין נמוך יותר וכתוצאה מכך עלולה לגרום להפרעה במטבוליזם של שומנים. מהנתונים עולה כי ריכוז האדרופין השכיח בדם הינו עד 5 ננוגרם/מ"ל (ממוצע 3.30, חציון 2.73 ננוגרם/מ"ל).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27460714

מחקר שנערך בקרב עכברים מצביע על כך שהצטברות של סרמידים, שהינם מטבוליטים רעילים של שומן, פוגעת בפעילות רקמת השומן ומגבירה תנגודת לאינסולין וכתוצאה מכך להתפתחות סוכרת סוג 2 ומחלת כבד שומני.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27818258

מחקר קליני מבוקר (אוקטובר 2016) נועד להעריך כיצד עומס הפחמימות בתזונה משפיע על התגובה המטבולית. במחקר השתתפו 32 נשים בריאות בגילאי 50-65 עם רמות סוכר מאוזנות (רמת גלוקוז בצום עד 100 מ"ג/דצ"ל) אשר קיבלו 3 ארוחות בעלות ערך קלורי זהה, אחת בערב לפני יום הניסוי ושתיים במהלך יום הניסוי.
המשתתפות חולקו אקראית ל-4 קבוצות: ארוחות עם רמת פחמימות גבוהה (60% מסך הצריכה הקלורית) או נמוכה (30%), וכל אחת מהארוחות בשילוב פעילות גופנית (שעתיים של פעילות גופנית בעצימות בינונית שעה לפני כל אחת מהארוחות ביום הניסוי) או ללא פעילות גופנית.
נמצא כי בקרב נשים שצרכו רמת פחמימות נמוכה, רמת האינסולין בערב, לאחר הארוחה האחרונה ביום, הייתה נמוכה בהשוואה לרמת האינסולין לאחר הארוחה הקודמת. ב-39% בקרב נשים שלא ביצעו פעילות גופנית וב-31% בקרב נשים שכן ביצעו פעילות גופנית.

מגמה דומה נמצאה ביחס לרמות ההורמון GIP ולמדד התנגודת לאינסולין. מחקר זה מצביע על התרומה של הפחתת הפחמימות לשיפור התגובה המטבולית וכן להשפּעת של תזמון הפעילות הגופנית על תגובה זאת, כך שאימון לפני הארוחה עלול לפגוע בהשפעה המיטיבה של הפחתת הפחמימות בתזונה. למרות הבדלים קטנים בעומס הגליקמי בין הארוחות השונות החוקרים טוענים כי להבדלים אלה לא היתה השפעה משמעותית על התוצאות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27798656

בסקירה (ינואר 2017) מסכמים החוקרים את ההשפעות של דיאטה דלת-פחמימות ועתירת שומנים (LCHF) על משקל הגוף, על איזון משק הסוכר ועל גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, תוך התייחסות לנושאים שנויים במחלוקת הקשורים בדפוס תזונה זה.

דיאטה דלת-פחמימות מוגדרת בסקירה כדיאטה בה אחוז הפחמימות הינו עד 26% מצריכת הקלוריות היומית או עד 130 גרם פחמימות ליום. בנוסף, הדיאטה מאופיינת בצריכת מזונות לא מעובדים, ירקות מצליבים, עלים ירוקים, אגוזים, זרעים, ביצים, דגים, בשר לא מעובד, מוצרי חלב, שמנים ושומנים טבעיים על בסיס אבוקדו, קוקוס וזיתים.
הממצאים מצביעים על כך שקיימת שונות בין-אישית גבוהה בשינויים בכולסטרול הכללי וב-LDL בתגובה לדיאטת LCHF. עם זאת, עדויות ממחקרים קליניים ופרה-קליניים מראות כי דיאטת LCHF תורמת באופן עקבי לשיפור בשאר מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, כולל רמת גלוקוז, אינסולין, טריגליצרידים, ApoB, ריכוז השומן הרווי, מספר חלקיקי LDL, המוגלובין מסוכרר, לחץ הדם, משקל הגוף ורמת HDL וכן להפיכת מצב של כבד שומני לא אלכוהולי. השפעות מיטיבות אלה ככל הנראה קשורות בירידה ברמת התיאבון והפחתת הצריכה הקלורית.

למרות שדיאטות אלה אינן בהכרח מתאימות לכולם, מהעדויות עולה כי דיאטה זו הינה יעילה ובטוחה, במיוחד למטופלים עם יתר שומנים בדם והתפתחות טרשת עורקים, תנגודת לאינסולין ומחלת כבד שומני לא אלכוהולי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28053201

במחקר, שנערך בקרב חולדות (נובמבר 2017) עם סוכרת סוג 2, מראים החוקרים כי דיאטה דלה מאוד בקלוריות, המכילה כרבע מכמות הקלוריות הרגילה, למשך 3 ימים, הובילה לירידה בריכוזי הגלוקוז והאינסולין בדם ולשיפור פעילות הכבד ללא שינוי במשקל הגוף.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29129786

במחקר אקראי מבוקר (פברואר 2018) נבדק האם לתזמון הצריכה של אבות המזון השפעה על ניצול האנרגיה (הדלק המטבולי) היומי.

במחקר נכללו 29 מבוגרים המנהלים אורח חיים יושבני, בגילאי 55-75 עם BMI בטווח של 25-35. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת אחת משתי ארוחות בוקר: ארוחה עתירת שומן - שהכילה 35% פחמימות, 20% חלבון ו-45% שומן או ארוחה עתירת פחמימות, שהכילה 60% פחמימות, 20% חלבון ו-20% שומן (עד 10% שומן רווי בשתי הקבוצות, דגש על ביצים ושילוב מקורות כמו חזיר, מרגרינה וחמאת בוטנים). המשתתפים צרכו את ארוחת הבוקר במשך 4 שבועות, כאשר ארוחת הצהריים והערב היו מאוזנות (50% פחמימות, 20% חלבון ו-30% שומן). בתחילת המחקר ובסיומו נמדדה מנת הנשימה (respiratory quotient - מדד לכמות האנרגיה שמופקת בכל צריכה של 1 ליטר חמצן) באמצעות קלורימטר לאורך 24 שעות ולאחר הארוחה, וכן מדדים נוספים: תנגודת לאינסולין, הרכב גוף, פרופיל שומנים ומדדי דלקת.

נמצא כי בסיום תקופת ההתערבות חלה ירידה במנת הנשימה, הן לאורך 24 שעות והן לאחר ארוחת הבוקר והצהריים, רק בקרב משתתפים שצרכו ארוחת בוקר עתירת שומן, ממצא המבטא עלייה בקצב חמצון השומנים (שימוש בחומצות שומן לצורך ייצור אנרגיה, ״שריפת שומנים״). ברוב המדדים המטבוליים הנוספים לא חלו שינויים מובהקים, מלבד ירידה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL בקרב משתתפים שצרכו ארוחת בוקר עתירת פחמימות. החוקרים מסכמים כי לאור הקשר בין קצב חמצון השומנים לבין הבריאות המטבולית, ממצאי המחקר מצביעים על כך שצריכה קבועה של ארוחת בוקר עתירת שומן עשויה לתרום להפחתת הסיכון להתפתחות תחלואה מטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29490097

במחקר תצפיתי,(מאי 2018) שנערך באמצעות סקר אינטרנטי, נבדקה רמת איזון הגלוקוז בדם בקרב ילדים ומבוגרים הצורכים דיאטה דלה מאוד בפחמימות.

במסגרת המחקר נבדקו רמת ההמוגלובין המסוכרר והשינוי בעקבות הדיאטה, מינון האינסולין היומי והשפעות שליליות. נתוני הדיווח העצמי אומתו באמצעות נתוני המרפאות והרשומות הרפואיות. במחקר נכללו נתוני הסקר של 316 משיבים, 42% מהם הורים לילדים חולי סוכרת סוג 1.

מהנתונים עולה כי בממוצע גיל אבחון המחלה היה 16, משך המחלה היה 11 שנים ומשך ההקפדה על הדיאטה היה 2.2 שנים. צריכת הפחמימות היומית הממוצעת של המשתתפים הייתה 36 גרם ורמת ההמוגלובין המסוכרר הייתה 5.67%. רק 2% מהמשיבים דיווחו כי אושפזו בשנה האחרונה כתוצאה מגורמים הקשורים למחלה (חמצת סוכרתית או היפוגליקמיה).

החוקרים מסכמים כי בקרב מבוגרים וילדים הצורכים דיאטה דלה מאוד בפחמימות רמת איזון הסוכר הינה טובה מאוד ושיעור ההשפעות השליליות הינו נמוך, אולם נדרשים מחקרים מבוקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29735574

חזרה לתחילת המחקרים

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - כללי

מאמר עמדה (יוני 2015) אשר דן בתפקיד של רכיבים תזונתיים למניעת תחלואה קרדיווסקולרית.

הכותב מציין כי לאור שיעור התחלואה הגבוה, יש לבחון גישות חדשניות במטרה למצוא דרכים יעילות יותר למניעה ולהפחתת התחלואה הקרדיווסקולרית.

ידוע שהפחתת גורמי הסיכון, ביניהם חוסר איזון ברמות השומנים, אי סבילות לגלוקוז, תסמונת מטבולית ורמות גבוהות של טריגליצרידים הינן יעד מרכזי במניעה וטיפול במחלות קרדיווסקולריות. כיום מתקיים מחקר נרחב לגבי היעילות של מזונות פונקציונאליים, תוספי תזונה ורכיבים תזונתיים לשיפור גורמי הסיכון ומדדים קרדיווסקולריים, בעיקר תנגודת לאינסולין, תפקוד כלי הדם, רמת דלקתיות והיווצרות קרישי דם, עם פחות תופעות לוואי בהשוואה לטיפול תרופתי, בעיקר סטטינים.

הכותב מציין כי הרכיבים שנמצאו במחקרים בעלי פוטנציאל כוללים חומצה אלפא-ליפואית, ברברין, קו-אנזים Q10, סיבים תזונתיים, שום, ל-ארגינין, כרום, מגנזיום, שמרי אורז אדום, שמן זית, אומגה 3, פיטוסטרולים, פוליקוסנול, פוליפנוֹלים, חלבון סויה, ויטמין C וויטמין E.

כדוגמא למחקרים העוסקים בהשפּעת רכיבים תזונתיים על מדדים קרדיו-מטבוליים, באותו כתב העת פורסם מחקר כפול-סמיות בו נמצא כי תוסף חדש המכיל שמרי אורז אדום, ברברין ומיצוי עלי תות לבן (Morus alba) הינו יעיל יותר לאיזון רמות השומנים והסוכר בהשוואה לתוסף מסחרי דומה המכיל פוליקוסנול, שמרי אורז אדום, ברברין, אסטקסנטין, חומצה פולית וקו-אנזים Q10 (תוסף המשווק תחת השם Armolipid Plus).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25895559
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25870124

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (דצמבר 2015) שנועדה להעריך את התרומה של צריכת שיבולת שועל בחולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 14 מחקרים אקראיים מבוקרים ו-2 מחקרים תצפיתיים.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת ביקורת, צריכת שיבולת שועל תרמה לירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c, רמת הסוכר בצום, רמת הכולסטרול הכללי ורמת ה-LDL. עוד נמצא כי צריכת שיבולת שועל הובילה לירידה ברמות הסוכר ולשיפור תגובת האינסולין לאחר הארוחה.

ממצאים אלה מצביעים על התרומה של שיבולת שועל לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26690472

מטה-אנליזה (נובמבר 2015) שנועדה לבחון את התרומה של תוסף פסיליום על רמות הסוכר בדם.

המחקר מבוסס על נתונים מ- 35 מחקרים אקראיים מבוקרים אשר נבדקו ב-8 מטה-אנליזות נפרדות.

נמצא כי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, נטילת פסיליום לפני הארוחה הובילה לשיפור רמת הסוכר בצום (ירידה של 37 מ"ג/דצ"ל) ורמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.97%), כאשר ההשפעה על משק הסוכר הייתה בהתאמה לרמה ההתחלתית של הסוכר בצום. כלומר, לא נמצאה השפעה במשתתפים עם רמות סוכר מאוזנות, השפעה קלה במשתתפים עם טרום-סוכרת ושיפור ניכר במשתתפים עם סוכרת סוג 2.

ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הוספת תוסף פסיליום לתוכנית מניעה וטיפול בסוכרת, אולם יש להמשיך ולבחון כיצד לשלבו באופן המיטבי עם תרופות להורדת רמות הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561625

סקירה (ספטמבר 2015) המסכמת את העדויות המחקריות העדכניות לגבי התרומה הבריאותית של כוסמת (Fagopyrum esculentum) תוך התמקדות בתפקיד הרכיבים הפעילים ומנגנוני הפעילות שלהם.

הכותבים מפרטים שכוסמת הינה צמח מאכל דמוי דגן, נטול גלוטן, אשר עשיר ברכיבים תזונתיים ונמצא כבעל תרומה להפחתת רמות הכולסטרול, להגנה על הפעילות העצבית, למצבי יתר לחץ דם ובעל השפעה אנטי-סרטנית, אנטי-דלקתית ואנטי-סוכרתית וכן בעל פעילות פרה-ביוטית ונוגדת חמצון.

מחקרים פרה-קליניים מצביעים על התפקיד של הרכיבים הפעילים, ביניהם D-chiro-inositol, החלבונים והפלבונואידים רוטין וקוורצטין, בהשפעה הבריאותית של כוסמת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26270637

מחקר חדשני ומעניין (יולי 2013) נועד לבחון האם ניתן לשפר את הפרוגנוזה של חולי סוכרת נעורים (סוג 1) בעזרת גורמים תזונתיים. המחקר בוצע על כ-1,600 צעירים שאובחנו לאחרונה כחולי סוכרת נעורים וכלל בדיקת משתנים תזונתיים שונים תוך שליטה סטטיסטית במשתנים מתערבים אפשריים.

המדד העיקרי במחקר היה ריכוז פפטיד C בצום (FCP) אשר מהווה מדד לתפקוד הלבלב ולייצור האינסולין.

מתוצאות המחקר עולה כי רמת FCP הייתה גבוהה יותר ככל שהתזונה כללה יותר חומצות שומן מסוג אומגה 3 וחומצות אמינו מסועפות שרשרת מסוג לאוצין.

תוצאות אלה מהוות תמיכה לתפקיד התזונה בשימור התפקוד של תאי בטא בלבלב ובכך להוות בסיס למחקר עתידי לשיפור הפרוגנזוה של חולי סוכרת נעורים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23801797

בהתבסס על 3 מחקרי עוקבה גדולים, (2018) שנערכו בארה"ב, נבדק הקשר בין צריכת גלוטן בתזונה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים הבאים:

71,602 נשים ממחקר האחיות, אחריהן נערך מעקב בין השנים 1984-2012.
88,604 נשים ממחקר האחיות השני, אחריהן נערך מעקב בין השנים 1991-2013.
41,908 גברים ממחקר עובדי מקצועות הבריאות, אחריהם נערך מעקב בין השנים 1986-2012.

צריכת הגלוטן הוערכה על בסיס שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים כל 2-4 שנים במהלך תקופת המעקב, ובנוסף המשתתפים התבקשו לדווח על אבחנה של סוכרת בשאלון נפרד. כמצופה, נמצא כי צריכת גלוטן הייתה קשורה באופן חיובי בצריכת פחמימות, בדגש על דגנים מעובדים, עמילנים וסיבים שמקורם בדגנים.

במהלך תקופת המעקב, 15,947 מהמשתתפים דיווחו על אבחנה של סוכרת סוג 2, כאשר לאחר התאמה סטטיסטית לגורמים שונים, כולל צריכת הסיבים, נמצא כי משתתפים עם צריכת הגלוטן הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-13% להתפתחות סוכרת, בהשוואה למשתתפים עם צריכת הגלוטן הנמוכה ביותר. ניתוח נוסף הראה כי קשר זה היה תלוי מינון, כך שצריכה גבוהה יותר, עד לסף של 12 גרם ליום, הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר. החוקרים מסכמים כי בקרב קבוצת אוכלוסייה גדולה, שהינה באופן יחסי בריאה, צריכה גבוהה יותר של גלוטן הייתה קשורה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2, כאשר הגבלת הגלוטן בתזונה קשורה בצריכה נמוכה יותר של סיבים תזונתיים, וייתכן של רכיבים תזונתיים נוספים, אשר חשובים לשמירה על הבריאות.

מחקר האחיות מומן על ידי ה-NIH.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30074058

סוכרת סוג 2 הינה מחלה שכיחה הגורמת להתפתחות מחלות וסיבוכים נלווים.

המחקר הנוכחי (אוקטובר 2013) בוחן כיצד דיאטה בריאה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות של מחלת כליות כרונית ובכך להפחית בעיה בריאותית וציבורית משמעותית.

המחקר כלל מעקב אחר מעל 6,000 חולי סוכרת סוג 2.

לאחר 5.5 שנות מעקב, 31.7% ממשתתפי המחקר אובחנו כסובלים ממחלת כליות כרונית ו-8.3% נפטרו.

החוקרים מסכמים כי דיאטה בריאה הכוללת צריכה מתונה של אלכוהול קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות של מחלת כליות כרונית ותמותה.

לא נמצא קשר בין צריכת נתרן וצריכה סבירה של חלבון להתפתחות המחלה.

למסקנות אלו השלכה יישומית חשובה שכן על חולי סוכרת להקפיד על דיאטה בריאה ומאוזנת גם על מנת להימנע מסיבוכים הקשורים בתפקוד הכליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23939297

שלושה מחקרים (2014) מציעים כי מזונות המכילים ניטרטים, כמו עלים ירוקים, עשויים להגן על הלב ולהפחית את הסיכון להשמנת יתר ולסוכרת סוג 2.

במחקר הראשון נמצא כי צריכה גבוהה של ניטרטים במזון עשויה לווסת את זרימת החמצן לרקמות ולמנוע מצב של ייצור עודף של כדוריות דם אדומות באמצעות ויסות ההורמון אריתרופויטין.

החוקרים מסבירים כי במצבים מסוימים, כמו מחלות קרדיווסקולריות, מוגבר ייצור כדוריות הדם האדומות עד למצב בו הדם סמיך ואינו זורם בצורה טובה בכלי הדם הקטנים ובכך נגרם מחסור בחמצן ברקמות שונות.

במחקר השני שנערך על חולדות במצב של חוסר חמצן נמצא כי דיאטה עשירה בניטרטים הגנה מפני מצבים קרדיווסקולריים בהשוואה לחולדות שלא צרכו ניטרטים בתזונה.

במחקר השלישי החוקרים מציעים מהו המנגנון באמצעותו הניטריטים בתזונה מגינים מפני הצטברות של תאי שומן ובכך מסייעים למניעת השמנה וסוכרת סוג 2.

מכאן, הוספת מזונות המכילים ניטרטים, כגון תרד, חסה או סלרי לתזונה היומית עשויה להוביל לשיפור המצב הבריאותי ולמניעת תחלואה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25422368

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25172947

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25249574

במחקר (ספטמבר 2014) שנערך על מודל עכברים שניזונו מדיאטה עתירת שומן נמצא כי בעכברים שקיבלו מיצוי תפוחי אדמה עשיר ברכיבים פוליפנוֹלים נצפתה ירידה במשקל וחל שיפור באיזון רמות הסוכר בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25066548

סקירה (ינואר 2011) שבחנה 14 מחקרי RCT בהם נבדקו דיאטות שונות בעלות כמויות שונות של סיבים תזונתיים לטיפול בסוכרת סוג 2. על פי הסקירה, תוספת של סיבים תזונתיים לארוחות, צריכה מוגברת של סיבים ודיאטה טבעונית שיפרו מטבוליזם של סוכר והגבירו את הרגישות לאינסולין.

בקרב אלו שאכלו דיאטה המבוססת על מזונות מן הצומח עם אחוזי שומן נמוכים נרשם השיפור הגדול ביותר ברמת השומנים בדם, משקל גוף, ורמת המוגלובין מסוכרר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20713332

במחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2015) בו השתתפו 44 מטופלים עם טרום-סוכרת נמצא כי אינולין (סוג של סיבים תזונתיים)

עשוי לתרום להפחתת הסיכון לסוכרת על ידי עידוד ירידה במשקל וירידה בשומן התוך-תאי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26500686

סקירה (נובמבר 2012) הבודקת מזונות המכילים רמות גבוהות של ביגואניד.

מחקר זה ביקש למצוא מאכלים בהם רמות ביגואניד גבוהות (מרכיב קריטי בתרופות קונבנציונאליות לחולי סוכרת סוג 2). להלן הממצאים: עלי קארי ירוק (Murraya koenigii Sprengel), גרגרנית יוונית, המוכרת אף כזרעי חילבה (Trigonella foenum-graecum), מלון מר (Momordica charantia Descourt) ותפוחי אדמה (Solanum tuberosum).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23411283

סקירה (אוגוסט 2014) אשר עוסקת במגוון העדויות שהצטברו לגבי ההשפעה של חומץ על המטבוליזם של גלוקוז ושל שומנים ועל ירידה במשקל. בסקירה נכללו 21 מחקרים שנערכו על בע"ח ו-24 מחקרים קליניים.

במרבית המחקרים נמצא כי לצריכת חומץ תרומה לירידה במשקל ולהפחתת רמות סוכר, רמות אינסולין ורמות שומנים, הן באוכלוסייה הבריאה והן באוכלוסייה הסובלת מהפרעות מטבוליות.

החוקרים מציינים כי במספר מחקרים לא נמצאה השפעה לצריכת חומץ, כאשר ניתן לייחס את ההבדלים בממצאים למשתנים שונים כגון מינון, רמת החומציות, או למגבלות מתודולוגיות.

בנוסף, בסקירה מוצגים מספר מנגנוני פעילות אשר עשויים להסביר את ההשפעות המטבוליות שתועדו.

מנגנונים אלה כוללים עיכוב ריקון הקיבה והספיגה מהמעי, דיכוי ייצור גלוקוז בכבד, המרצת השימוש בגלוקוז, השפעה על הרחבת כלי הדם, עידוד הפרשת אינסולין, הפחתת תהליכי ייצור השומנים (ליפוגנזה) והאצת תהליכי פירוק השומנים (ליפוליזה), עידוד הפרשת מיצי מרה, עלייה בתחושת השובע ועלייה בהוצאת האנרגיה.

החוקרים מסכמים כי אומנם ישנן עדויות המציגות יעילות בצריכת חומץ לטיפול במגוון הפרעות מטבוליות, אך מרביתן מבוססות על מחקרים שנערכו על בע"ח או באיכות מתודולוגית נמוכה, ועל כן נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר ובאיכות מתודולוגית גבוהה יותר בכדי להפיק מסקנות יישומיות והמלצות טיפוליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25168916

מחקר (יוני 2015) שנועד לזהות מטבוליטים אשר עשויים לעמוד בבסיס הקשר בין צריכת בשר אדום לבין סוכרת סוג 2, שכן למרות שנמצא קשר מובהק במחקרים תצפיתיים, מנגנון ההשפעה אינו ברור.

כחלק ממחקר אירופאי רחב היקף, במחקר הנוכחי נכללו נתוני התזונה של כ- 2,681 משתתפים, 688 מהם חולי סוכרת. לאחר התאמה למשתנים דמוגרפיים, נמצא קשר ברור בין צריכת בשר אדום (מעובד ולא מעובד) לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. עוד זוהו 6 מדדים הכוללים חומצות אמינו, רכיבים שומניים ופריטין אשר קשורים הן לבשר אדום והן לסיכון לסוכרת.

על פי ניתוח סטטיסטי, החוקרים קובעים כי הקשר בין צריכת בשר אדום לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, מושפע במידה רבה מאוד מ-6 המדדים הללו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25948672

במחקר הנוכחי (יוני 2015) בוצעה הערכה כמותית של הקשר בין צריכת דגנים מלאים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 במטרה לגבש המלצות כמותיות לצריכת דגנים מלאים. במחקר בוצעה מטה-אנליזה של 8 מחקרים תצפיתיים הכוללים סה"כ 316,051 משתתפים, 15,573 מהם חולי סוכרת סוג 2.

ניתוח הנתונים מצביע על כך שצריכת דגנים מלאים מלווה בירידה בסיכון לסוכרת, כאשר צריכה של כל 10 גרם ליום מלווה בירידה של 0.3% בסיכון.

כלומר, צריכה של 45 גרם דגנים מלאים ליום (3 מנות) מלווה בירידה של 20% בסיכון לסוכרת בהשוואה לצריכה של 7.5 גרם ליום (חצי מנה). חשוב לציין כי קיימות אסכולות הדוגלות דווקא בהפחתת צריכת דגנים מכל סוג בטיפול בסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26098118

במחקר מבוקר (יולי 2015 ) נמצא כי זרעי פשתן היו יעילים יותר מפרוביוטיקה בשיפור הרגישות לאינסולין והרכב חיידקי המעי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26134388

במחקר מבוקר (יולי 2015) בו 18 משתתפים בריאים אכלו 3 סוגי אורז שונים נמצא כי צריכת אורז עם ריכוז עמילוז גבוה יותר המכיל עמילן עמיד תורמת לשמירה על איזון רמות הסוכר לאחר הארוחה יותר מאשר אורז רגיל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26147654

סקירה (יוני 2014) בחנה את השימושים השונים לבטטה. לבטטה נמצאה השפעה רפואית נוגדת סרטן, נוגדת סוכרת ונוגדת דלקת. הסקירה בחנה את הפעילות הביולוגית של מגוון תרכובות שבודדו מתוך בטטות, את הפעילות הפרמקולוגית של תמצית בטטה, מחקרים קליניים ואפשרויות יישום רפואיות לבטטה, כמו גם פרופיל בטיחות ומדגימה את הפוטנציאל של בטטה כמזון רפואי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24921903

מטה אנליזה של מחקרים רנדומלים מבוקרים (אוקטובר 2014), בחנה את ההשפעה מפחיתת הכולסטרול של מעל 3 גרם ליום בטא גלוקן המצוי בשיבולת שועל.

במטה אנליזה נכללו 28 מחקרים רנדומלים מבוקרים אשר השוו בין כמות הגבוהה או שווה ל-3 גרם בטא גלוקן משיבולת שועל לביקורת מתאימה.

נראה כי בטא גלוקן משיבולת שועל במינון זה הפחית את רמות הכולסטרול הכללי וכולסטרולLDL בהשוואה לביקורת ב- 0.30mmol/L ו- 0.25mmol/L בהתאמה. ההבדל היה מובהק במיוחד בחולוי סוכרת. לא נראתה השפעה מובהקת על כולסטרול HDL או על טריגליצרידים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25411276

סקירה (2015) שנערכה על ידי חוקרים ישראליים מתחום הרפואה האינטגרטיבית מציגה את העדויות לגבי הפעילות הרפואית של עשב חיטה ודנה בפער בין ממצאים במחקרים פרה-קליניים לאלו שנמצאו במחקרים קליניים.

ראשית מציינים החוקרים כי ישנם יתרונות בריאותיים רבים המיוחסים לעשב חיטה אשר מכיל מגוון רכיבים פעילים: כלורופיל, פלבונואידים וויטמיני C ו-E.

ישנן מספר צורות שימוש לעשב חיטה, כולל מיץ טרי או קפוא, טבליות או אבקה כאשר ההרכב משתנה בהתאם לתהליך הייצור ולתנאי הגידול.

מחקרי מעבדה על דגימות תאים מראים כי לעשב חיטה השפעה אנטי-סרטנית, ככל הנראה בשל השפעה על תהליכי מוות תאי. ממחקרים בחיות מעבדה עולה כי לעשב חיטה תרומה למניעה ולטיפול בסרטן וכן השפעה מיטיבה על הפעילות החיסונית והפעילות נוגדת החמצון. מחקרים קליניים מצביעים על כך שעשב חיטה עשוי להגביר את יעילות הטיפול הכימותרפי ולהפחית תופעות לוואי הקשורות בטיפול, בנוסף להשפעה מיטיבה במצבים של דלקת מפרקים שגרונית, קוליטיס, מחלות המטולוגיות, סוכרת, השמנה ועקה חמצונית. עם זאת, מדובר במחקרים קטנים עם פגמים מתודולוגיים.

במסגרת הסקירה לא זוהו תופעות לוואי חריגות הקשורות בשימוש בעשב חיטה אולם בחלק מצורות השימוש עלו בעיות של סבילות. החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון את התועלת של עשב חיטה במחקרים קליניים גדולים יותר על מנת שניתן יהיה לקבוע המלצות לשימוש קליני.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26156538

סקירה (יוני 2016) המציגה מהם הגורמים המגבירים פגיעה בכלי הדם בחולי סוכרת ואת המנגנונים המולקולריים בהם פועלים רכיבים פוליפנוֹלים בעלי השפעה נוגדת חמצון למניעת נזקים אלה.

החוקרים מפרטים כיצד פועלים תאי האנדותל ותפקידם בשמירה על פעילות כלי הדם.

פגיעה בתפקוד תאי האנדותל עומדת בבסיס התפתחות מחלות כרוניות וסיבוכים קרדיווסקולריים כגון סוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית, מחלת עורקים היקפית, שבץ וסיבוכים מיקרווסקולריים כגון נפרופתיה, נוירופתיה ורטינופתיה.

מחקרים שונים מראים כי רכיבים פוליפנוֹלים מסייעים להגנה על תאי האנדותל ותורמים לשמירה על תפקוד תקין של כלי הדם באמצעות הפחתת העקה החמצונית וכן באמצעות השפעה על התקשורת הבין-תאית.

המקורות התזונתיים הנחקרים ביותר לפוליפנוֹלים כוללים תה ירוק, קקאו, יין אדום ופירות הדר, כאשר נמצאו עדויות מבטיחות בנוגע ל-30 רכיבים, ביניהם חומצה אלפא-לינולנית, כורכומין, קוורצטין ורזברטרול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27264638

מחקר חד-סמיות מוצלב (יוני 2016) אשר נועד לבחון את ההשפעה של מזונות עשירים בפוליפנוֹלים וסיבים, יחד עם פחמימות, על רמות הסוכר לאחר הארוחה.

במחקר השתתפו 16 מתנדבים בריאים אשר צרכו לאחר צום 2 ארוחות ניסוי ו-2 ארוחות בקרה (ב-4 ביקורים שונים). הארוחות בקבוצת הניסוי כללו 109 גרם לחם לבן עם תוספת תה ירוק, פירות יער, תות שדה וקליפת תפוח במינון גבוה או נמוך. קבוצת הביקורת קיבלה לחם לבן עם תוספת של סוכרוז, פרוקטוז וגלוקוז מומסים במים (בהתאמה לרמת הסוכר בארוחת הניסוי).

החוקרים עקבו אחר רמות הסוכר בדם עד 180 דקות לאחר הארוחה.

נמצא כי בשני המינונים של ארוחות הניסוי חלה ירידה ברמות הסוכר וברמות האינסולין בהשוואה לארוחת הביקורת, כתלות במינון. החוקרים מסבירים כי השפעה זאת הינה כתוצאה מעיכוב הפעילות האנזימטית הקשורה בספיגת הפחמימות (תה ירוק, תות שדה, ענבי שועל ופטל שחור מעכבים אלפא-עמילאז, תה ירוק מעכב אלפא גלוקוזידאז) והורדת המדד הגליקמי של הארוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27278405

מחקר מבוסס אוכלוסייה (יוני 2016) שנערך בהודו אשר נועד לבחון את הקשר בין צריכת קטניות לבין רמת הסוכר בצום, תנגודת לאינסולין והסיכון לסוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 6,367 משתתפים בגילאי 15-76 אשר התבקשו לבצע בדיקות דם בצום ולענות על שאלונים המיועדים לאיסוף נתונים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים, פעילות גופנית, צריכת אלכוהול, עישון ותזונה, בנוסף לאיסוף מדדים אנתרופומטריים.

מניתוח כלל הנתונים החוקרים לא מצאו קשר בין צריכת קטניות לבין רמת הסוכר בצום, תנגודת לאינסולין או לסיכון לסוכרת סוג 2. בנוסף, גם בבדיקה לפי תזונה צמחונית או מצב ההגירה (מאזורים כפריים לעירוניים) לא נמצא קשר בין צריכת קטניות למדדי הסוכר.

החוקרים מסכמים כי למרות שקטניות הינן מזון בסיסי בדיאטה ההודית וכן בדיאטה מאוזנת ודיאטה ים-תיכונית, צריכת קטניות לא נמצאה קשורה באיזון משק הסוכר.
הערת המערכת: חסרונו של מחקר זה הוא בכך שאינו בודק קשר של סיבה ותוצאה, כלומר את ההשפעה של הוספת קטניות לתזונה על רמות הסוכר בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27329792

בסקירה (יולי 2015) בה נכללו 13 סקירות שיטתיות הבוחנות את ההשפעה של פלבאנולים המצויים בקקאו על הבריאות הקרדיווסקולרית, נמצא כי ישנן עדויות מוצקות המצביעות על כך ששוקולד מריר אינו יעיל להורדת לחץ הדם.

עם זאת, מניתוח כלל הנתונים מעריכים החוקרים כי מוצרי קקאו, המכילים כ-100 מ"ג אפיקטכינים, עשויים לתרום לשיפור תפקוד כלי הדם (FMD) וכי מינון של כ-900 מ"ג ומעלה פלבאנולים מקקאו כן עשויים לתרום להורדת לחץ הדם במצבים מסוימים ובשימוש ממושך.
בנוסף, ישנן עדויות המצביעות על היעילות של קקאו להורדת רמת הסוכר בדם ולשיפור פרופיל השומנים.
מבדיקה שכללה 32 מוצרי קקאו, זיהו החוקרים 2 תוספים המספקים מינונים אלה, כאשר על מנת להגיע לאותם מינונים יש לצרוך 100-500 גרם שוקולד, המספקים כ-900 מ"ג פלבאנולים, ו-50-200 גרם שוקולד המספקים כ-100 גרם אפיקטכינים.

לאור ממצאים אלה, החוקרים קוראים לסימון כמות סך הפלבאנולים וכמות האפיקטכינים במוצרי שוקולד המשווקים כבעלי ערך בריאותי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26125676

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים להערכת היעילות של פלבאנולים מקקאו לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים.

בסקירה נכללו 19 מחקרים בהם 1,131 משתתפים. מינון הפלבאנולים מקקאו במחקרים השונים היה בטווח של 166-2,110 מ"ג/יום (לרוב כשוקולד מריר) ומשך המחקרים נע בין 2-52 שבועות.

מניתוח כולל של הנתונים עולה כי צריכת פלבאנולים מקקאו הובילה לשיפור ברגישות לאינסולין ובפרופיל השומנים. באופן ספציפי, בהשוואה לפלסבו, בקבוצת הטיפול נמצא שיפור ממוצע של 0.10 מילימול/ליטר ברמת הטריגליצרידים ו-0.06 מילימול/ליטר ברמת HDL וכן שיפור במדדי האינסולין השונים, במדד הדלקת CRP ובמדד vascular cell adhesion molecule 1)VCAM-1), שהינו חלבון בעל תפקיד בהתפתחות טרשת עורקים.

על בסיס ממצאים אלה, החוקרים קוראים לביצוע מחקרים ארוכי טווח במטרה לבחון האם צריכת פלבאנולים מקקאו עשויה להפחית את הסיכון לסוכרת ולאירועים קרדיווסקולריים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27683874

סקירה (דצמבר 2016) המציגה את התרומה של זרעי פשתן ורכיביהם הפעילים לטיפול בסוכרת. החוקרים מציינים כי זרעי פשתן, ובעיקר SDG- הרכיב הפעיל (secoisolariciresinol diglucoside), הינם בעלי פעילות נוגדת חמצון ובעלי השפעה מיטיבה על רמות השומנים והסוכרים, כאשר עקה חמצונית נמצאה קשורה בהתפתחות סוכרת מסוג 1 ומסוג 2.

במחקרים שנערכו בקרב חולדות בסיכון לסוכרת סוג 1 נמצא כי טיפול ב-SDG הפחית את שיעורי המחלה ב-72-75%. ירידה זו הייתה קשורה בירידה ברמת העקה החמצונית (malondialdehyde) שנמדדה בדם ובלבלב. ממצאים דומים נמצאו בהקשר להשפעה של SDG על עיכוב ההתפתחות של סוכרת סוג 2 בקרב חולדות, השפעה שהייתה קשורה בירידה ברמת העקה החמצונית בדם וברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c.

ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של SDG למניעת ועיכוב התפתחות סוכרת סוג 1 וסוג 2 בקרב בני אדם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561065

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (דצמבר 2016) הבוחנת את הקשר בין צריכת אגוזים לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, סרטן ותמותה. במטה-האנליזה נכללו 20 מחקרים, בהם מעל ל-800,000 משתתפים, ונמצא כי צריכת 28 גרם אגוזים או בוטנים ליום (כחופן) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-29% למחלת לב כלילית, ב-7% לשבץ, ב-21% למחלה קרדיווסקולרית, ב-15% לסרטן וב-22% לתמותה מכל גורם וכן לסיכון נמוך ב-52% לתמותה ממחלות נשימה, ב-39% לתמותה מסוכרת, ב-35% לתמותה ממחלות נוירודגנרטיביות, ב-75% לתמותה ממחלות זיהומיות וב-73% לתמותה ממחלת כליות.

אומנם ממצאים אלה מעידים על קשר בלבד, אולם החוקרים מראים כי תחת ההנחה שמדובר בקשר סיבתי, ניתן לייחס 4.4 מיליון ממקרי התמותה המוקדמת בעולם לצריכת אגוזים הנמוכה מ-20 גרם ליום בשנת 2013.
וגם, אם שכחתם, אגוזים מרזים. ראו כאן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27916000

סקירה (2015) המציגה את העדויות לגבי ההשפעה הבריאותית המיטיבה של רכיבי הסויה ומוצרי סויה בדגש על הפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, מחלת כבד שומני לא אלכוהולי, שמנות וסוכרת.

החוקרים מציינים כי בפולי הסויה ישנם רכיבים רבים בעלי השפעה מיטיבה, בראשם עומדים האיזופלבונים שהינם גם בעלי פעילות הורמונלית וגם פעילות שאינה הורמונלית. בנוסף, לרכיבים נוספים המצויים בסויה - סאפונינים, חלבונים, לציטין ופלבונואידים - השפעות שונות על הפעילות ההורמונלית, על מערכת החיסון, על הרכב החיידקים ועל מערכת העיכול.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26118770

בסקירה (ינואר 2017) מפורטים הממצאים הנוגעים לתרומה הבריאותית של עמילנים עמידים תוך הדגשת התועלת של מזונות עשירים בעמילנים עמידים או של עמילנים עמידים כרכיב פונקציונלי. עמילנים עמידים הם סיבים תזונתיים שאינם עוברים עיכול, מותססים במעי הגס ובכך תורמים לחיזוק אוכלוסיית חיידקי המעי.

מחקרים מצביעים על כך שצריכת עמילנים עמידים, המצויים באופן טבעי במזונות כמו בננות, תפוחי אדמה, דגנים וקטניות, תורמים להפחתת התגובה הגליקמית בהשוואה לפחמימות שעוברות עיכול, ולכן עשויים להיות יעילים כחלק מהטיפול בסוכרת. עם זאת, ההשפעה של עמילנים עמידים על מדדים מטבוליים אחרים, כמו לחץ דם ורמות השומנים, הינה קטנה. החוקרים טוענים כי הממצאים המבטיחים לגבי ההשפעה המיטיבה על בריאות המעי עשויה להוביל לסיווג עמילנים עמידים כפרה-ביוטיקה.

אומנם נמצא כי התססת עמילנים עמידים במעי הגס קשורה בעלייה בתחושת השובע, אולם לא נמצא כי לצריכת פחמימות עמידות לאורך זמן הייתה השפעה על משקל הגוף. בנוסף, מחקרים עדכניים מציעים כי לעמילנים עמידים פוטנציאל לטיפול בהתייבשות ובמחלת כליות כרונית.

http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/nbu.12244/full

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (ינואר 2017) נבדק האם מטופלים עם אפיזודה סכיזופרנית ראשונה נוטים לסבול מהפרעה במשק הסוכר.

בסקירה נכללו 16 מחקרי מקרה-בקרה, בהם סך הכל 731 מטופלים, שעברו אפיזודה סכיזופרנית ראשונה, וקבוצת ביקורת של 614 משתתפים בריאים.

מניתוח כלל הנתונים עולה כי מדדי הסוכר היו גבוהים יותר בקרב קבוצת המטופלים בהשוואה לקבוצת הביקורת: רמת הסוכר בצום (p=0.03), רמת הסוכר לאחר מבחן העמסת סוכר (p=0.007), רמת אינסולין בצום (p=0.01) ותנגודת לאינסולין (p=0.001). עם זאת, לא נמצא הבדל בין הקבוצות ברמת ההמוגלובין המסוכררHbA1c ברמת מובהקות של: p=0.55. ממצאי המחקר מדגישים כי קיימת הפרעה במאזן הסוכר כבר בשלב ההתחלתי של מחלת הסכיזופרניה, וכתוצאה מכך ייתכן והמטופלים נמצאים בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. לתוצאות אלה השלכות יישומיות בבחירת התרופות הפסיכיאטריות ומינונן, שכן תרופות מסוימות עלולות להגביר את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2, וכן בהדגשת החשיבות לתזונה נכונה ולביצוע פעילות גופנית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28097367

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2017) נבדקה ההשפעה של תוסף סיבים תזונתיים על רמות השומנים והסוכרים, בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות.

במחקר השתתפו 159 מבוגרים מאוסטרליה בגילאי 19-68, עם BMI בטווח 25-47, אשר הוקצו אקראית ל-3 קבוצות המחקר: תוסף סיבים המכיל פוליסכרידים (PolyGlycopleX®), תוסף פסיליום (PSY), או קמח אורז כביקורת. כל המשתתפים התבקשו לערבב 5 מ"ג מהתוסף בכוס מים 3 פעמים ביום לפני הארוחות למשך 12 חודשים, ללא שינוי נוסף בתזונה ובאורח החיים.

נמצא כי לעומת קבוצת הביקורת, בקרב המשתתפים שנטלו תוסף סיבים (PGX או PSY) חלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי (8.2% ו-7%, בהתאמה), ברמת ה-LDL (נצפתה ירידה של 13.9% ו-8.1%, בהתאמה), ברמת האינסולין (9% ו-9.4%, בהתאמה) ובתנגודת לאינסולין לאחר 3 חודשים. בנוסף, רק נטילת PGX הייתה מלווה בירידה ברמת הגלוקוז בצום ובעלייה ברמת ה-HDL.

החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף סיבים עשויה להיות אסטרטגיה פשוטה ויעילה לשיפור מדדי השומנים והסוכרים ובכך להפחית את הסיכון לתסמונת המטבולית, תחלואה קרדיווסקולרית או סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28146065

במחקר עוקבה (אפריל 2017) נבדק הקשר בין צריכת חלבונים ממקורות שונים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, זאת כחלק ממחקר עוקבה גדול, שנערך בפינלנד, העוסק בגורמי הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית.

במחקר נכללו הנתונים של 2,332 גברים, שהיו בגילאי 42-60 בתחילת המחקר בשנים 1984-1989. בתקופת מעקב של כ-19 שנה אובחנו 432 מקרים של סוכרת סוג 2.

לא נמצא קשר בין צריכת החלבונים הכללית, צריכת חלבון מהחי, חלבון מבשר או ממוצרי חלב לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, אולם נמצא כי צריכה גבוהה יותר של חלבון מהצומח או מביצים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר ב-35% ו-33% בהתאמה. בניתוח סטטיסטי נמצא כי החלפת 1% מצריכת הקלוריות שמקורה בפחמימות בחלבונים, קשורה בעלייה של 5% בסיכון לסוכרת סוג 2, אולם הסיכון היה נמוך יותר לאחר התאמה סטטיסטית לצריכת הסיבים. בנוסף, החלפת 1% מצריכת הקלוריות שמקורה בחלבון מהחי, בחלבון מהצומח, קשורה בירידה של 18% בסיכון לסוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי ב-BMI.

החוקרים מסכמים כי העדפת חלבונים מהצומח ומביצים עשויה לתרום למניעת סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28397639
http://www.nutraingredients.com/Research/Plant-protein-may-prove-a-more-effective-diabetic-defence-Study

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (מרץ 2017) נבדק הקשר בין צריכת קטניות לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 והתרומה של החלפת מזונות עשירים בחלבון או בפחמימות - בקטניות.

המחקר מבוסס על הנתונים של 3,349 משתתפים, אשר נכללו במחקר אקראי מבוקר גדול העוסק בהשפּעת התזונה הים-תיכונית על תחלואה קרדיווסקולרית. המשתתפים היו ללא מחלת סוכרת ידועה בתחילת תקופת המעקב, כאשר במהלך כ-4.3 שנים אובחנו 266 מקרים של סוכרת סוג 2.

מנתוני התזונה, שנאספו מדי שנה בתקופת המעקב, עולה כי המשתתפים שצרכו את הרמה הגבוהה ביותר של קטניות באופן כללי (כ-29 גרם ליום בממוצע), ושל עדשים באופן ספציפי, היו בסיכון נמוך ב-35% ו-33%, בהתאמה, להתפתחות סוכרת סוג 2 בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר (כ-13 גרם ליום בממוצע). מגמה דומה, כמעט מובהקת סטטיסטית, נמצאה עבור צריכת חומוס. על פי ניתוח סטטיסטי של הנתונים החוקרים מעריכים כי צריכת חצי מנת קטניות מבושלות ליום (המופקת מ-30 גרם קטניות לא מבושלות) - במקום מנה דומה של ביצים (30 גרם), לחם (38 גרם), אורז (30 גרם) או תפוחי אדמה אפויים (100 גרם) - קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2.

החוקרים מסכמים כי צריכה קבועה של קטניות, ובעיקר עדשים, כחלק מתזונה ים-תיכונית, עשויה לתרום למניעת סוכרת סוג 2 בקרב מבוגרים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28392166

במחקר (יוני 2017) המבוסס על ניתוח גנטי של רקמות פגועות, נמצא כי סולפוראפן (אחד הרכיבים הפעילים בברוקולי) תורם לדיכוי ייצור הגלוקוז בתאי הכבד ולדיכוי הביטוי של אנזימים מרכזיים בתהליך הגלוקונאוגנזה. יתר על כן, מחקרים בחיות מעבדה מצאו כי השפּעתו על ייצור הגלוקוז ואי-סבילות לגלוקוז דומה להשפּעת מטפורמין. בנוסף, בניסוי קליני נמצא כי מיצוי נבטי ברוקולי הפחית את רמת הסוכר בצום ואת רמת ההמוגלובין המסוכרר בקרב חולי סוכרת סוג 2 שאינם מאוזנים ואשר סובלים משמנות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28615356

במחקר, שנערך בקרב עכברים (מאי 2016), מראים החוקרים כי צריכת דיאטה עם רמה גבוהה של שומן טראנס הובילה להתפתחות שיעור גבוה יותר של שמנות, תנגודת לאינסולין והצטברות שומן בכבד, ייתכן כתוצאה מעיכוב מסלול הקשור בפעילות האינסולין (IRS1).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27248994

במטה-אנליזה (מרץ 2016) הוערכה ההשפעה של שיבולת שועל ושל בטא-גלוקן על מדדי הסוכר והרגישות לאינסולין.

במחקר נכללו 18 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם נבדקה ההשפעה של שיבולת שועל (שלמה או סובין) ושל בטא-גלוקן (ממגוון מקורות) - לעומת קבוצת ביקורת - למשך 4 שבועות לפחות. במחקרים השונים מינון שיבולת השועל נע בין 20-136 גרם/יום ומינון הבטא-גלוקן נע בין 3-10 גרם/יום.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת שיבולת שועל, אך לא בטא-גלוקן, הובילה לירידה גדולה יותר ברמת הגלוקוז בצום וברמת האינסולין. החוקרים מראים כי באופן כללי צריכת שיבולת שועל (שלמה או סובין), אך לא בטא גלוקן שמקורו בשיבולת שועל או בשעורה, הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של המוגלובין מסוכרר ושל הגלוקוז והאינסולין בצום בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, עם יתר שומנים בדם או עם עודף משקל.

ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של שיבולת שועל לאיזון משק הסוכר ושיפור הרגישות לאינסולין בקרב אוכלוסייה עם הפרעות מטבוליות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26840185

במחקר תצפיתי (יולי 2017), שנערך בסין, בו נכללו 5,683 מבוגרים מעל גיל 18, נמצא כי רמה נמוכה יותר של מגנזיום בציפורן קשורה בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28749415

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו מוצלב (יולי 2017), בו נכללו 22 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי ההשפעה של תוסף חלבון מי גבינה על רמות הסוכר הייתה תלויה במאפייני המטופל, כך שהתוסף הוביל לירידה ברמת הסוכר עבור משתתפים רזים יותר ורמת טריגליצרידים תקינה לעומת עלייה ברמת הסוכר עבור משתתפים שמנים יותר עם יתר טריגליצרידים. הסבר אפשרי לכך הוא ששילוב של תזונה עתירת שומן, המספקת רמות עודפות של חומצות שומן למיטוכונדריה, יחד עם חומצות אמינו מסועפות שרשרת – מפריע לניצול הגלוקוז במיטוכונדריה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28761664

בניתוח כולל של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (אוקטובר 2017), נבדק הקשר בין אומגה 6 לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על הנתונים הפרטניים מ-20 מחקרים, שנערכו ב-10 מדינות (איסלנד, הולנד, ארה"ב, טאיוואן, בריטניה, גרְמניה, פינלנד, אוסטרליה, שבדיה וצרפת) וכללו מדדים של חומצה לינולאית וחומצה ארכידונית שנאספו בין השנים 1970-2010.

במחקר נכללו כ-40,000 משתתפים בגילאי 49-76 עם BMI ממוצע של 23-28, שאינם חולי סוכרת סוג 2. במהלך תקופת המעקב (366 אלף שנות אדם) אובחנו 4,347 מקרים של סוכרת סוג 2, כאשר רמה גבוהה יותר של חומצה לינולאית הייתה קשורה בסיכון נמוך עד 35%.

לא נמצא קשר בין רמת חומצה ארכידונית לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. ממצאים אלה היו בלתי תלויים בגורמים כמו גיל, מין, BMI, מוצא אתני, נטילת אספירין או רמת אומגה 3. ממצאים אלה מצביעים כי לחומצה לינולאית עשויה להיות תרומה למניעת סוכרת סוג 2, וכי חומצה ארכידונית אינה מגבירה את הסיכון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29032079

במחקר פיילוט קליני (מאי 2017) נבדקה ההשפעה של תוסף חלבון מי גבינה בקרב משתתפים עם עודף משקל, אשר סובלים מסוכרת או רמת סוכר גבוהה בדם. במסגרת המחקר 31 משתתפים נטלו 40 גרם/יום מהתוסף, המשווק תחת השם המסחרי ProLYOtin®, למשך 12 שבועות.

נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור הפעילות נוגדת החמצון (עלייה באנזים גלוטטיון פראוקסידאז) וירידה ברמת החומצה האורית, ללא שינוי במדדים נוספים של פעילות נוגדת חמצון, פעילות דלקתית ומדדי הגלוקוז. בנוסף, חל שיפור במדדים האנתרופומטריים ובמסת השומן, ללא שינוי בלחץ הדם, בסיבוכים בכלי הדם הקטנים ובתפקוד הגופני. החוקרים מציינים כי שני-שליש מהמשתתפים העריכו את התוסף באופן חיובי. אין מידע זמין לגבי מימון המחקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29053995

במחקר עוקבה (נובמבר 2017) נבדק הקשר בין רמת הפעילות נוגדת החמצון בגוף (total antioxidant capacity) לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. כחלק ממחקר עוקבה אירופאי גדול, העוסק בקשר בין סרטן ותזונה (EPIC), במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 64,223 נשים בנות 52 בממוצע. בתקופת מעקב של 15 שנה, 1,751 מהנשים אובחנו עם סוכרת סוג 2.

נמצא כי המשתתפות בעלות רמת הפעילות נוגדת החמצון הגבוהה ביותר, בהשוואה לנמוכה ביותר (מעל 17.55 לעומת פחות מ-8.72 מילימול/יום), היו מאופיינות בצריכה קלורית גבוהה יותר, צריכת קפה נמוכה יותר, צריכה גבוהה יותר של פירות וירקות וצריכה גבוהה יותר של תה ויין. באופן כללי קבוצות המזון בעלות התרומה הגבוהה ביותר לפעילות נוגדת החמצון בגוף היו פירות (23%), ירקות (19%), משקאות אלכוהוליים - בעיקר יין (15%) ומשקאות חמים, להוציא קפה, כגון תה, משקה עולש ומשקה קקאו (12%).

מהמחקר עולה כי רמת פעילות נוגדת חמצון גבוהה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2, כאשר בהשוואה לנשים עם הרמה הנמוכה ביותר, נשים עם רמה גבוהה יותר היו בסיכון נמוך בכ-26-30% להתפתחות סוכרת סוג 2. בניתוח לפי מינון, החוקרים מראים כי ישנה ירידה בסיכון עד למינון של 15 מילימול/יום, ללא השפעה מיטיבה נוספת לצריכה גבוהה מכך.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29119242

כחלק ממחקר אקראי מבוקר (דצמבר 2017), שנערך ביפן ועוסק בסיבוכי מחלת הסוכרת (Japan Diabetes Complications Study), במחקר הפרוספקטיבי הנוכחי נבדק הקשר בין צריכת בשר לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית בקרב חולי סוכרת סוג 2 בגילאי 40-70 עם רמת המוגלובין מסוכרר מעל 6.5%.

במחקר נכללו הנתונים של 1,353 נבדקים, אשר מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר, כאשר החוקרים העריכו את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית 8 שנים מאוחר יותר. נמצא כי צריכת הבשר הממוצעת של המשתתפים נעה בין 9.9 גרם/יום (רבעון תחתון) לבין 97.7 גרם/יום (רבעון עליון). בהשוואה לצריכת הבשר הנמוכה ביותר, הסיכון למחלת לב כלילית היה גבוה פי 3 עבור צריכת הבשר הגבוהה ביותר. באופן ספציפי, צריכה של מעל 20 גרם/יום בשר, לעומת צריכה של פחות מ-20 גרם/יום, הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 3 למחלת לב כלילית (p<0.01). לא נמצא קשר בין צריכת בשר לבין הסיכון לשבץ.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29222638

במחקר מוצלב (2017) נבדקה ההשפעה של אורז מבושל למחצה (Parboiled) - לעומת אורז לבן ואורז מלא - על התגובה הגליקמית ורמת השובע בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 בהשוואה למשתתפים בריאים.
אורז מבושל למחצה הינה שיטת עיבוד של גרגרי אורז מלא (עם הקליפה) העוברים השריה במים, אידוי וייבוש לפני הבישול הסופי; שיטה זו מגדילה את הערכים התזונתיים של האורז בהשוואה לאורז לבן רגיל. החוקרים שיערו כי צריכת אורז מבושל למחצה תהיה בעלת השפעה דומה לזו של אורז מלא בהתייחס לתגובה הגליקמית ורמת השובע.

במחקר נכללו 45 מתנדבים מעל גיל 21, מהם 15 משתתפים חולי סוכרת סוג 2, שאינם נוטלים אינסולין. כל המשתתפים צרכו בשלושה ימים שונים, לאחר צום הלילה, 50 גרם פחמימות שמקורן באורז מבושל למחצה, אורז לבן או אורז מלא - עם לפחות שבוע הפרדה ביניהם. רמת הסוכר בדם ורמת השובע נמדדו עד 120 דקות לאחר צריכת האורז. נמצא כי רמת הסוכר בדם הייתה הנמוכה ביותר לאחר צריכת אורז מבושל למחצה, הן בקרב משתתפים בריאים והן בקרב חולי סוכרת סוג 2, כאשר התגובה הגליקמית לאורז לבן ולאורז מלא הייתה דומה. בקרב משתתפים בריאים, אך לא בקרב חולי סוכרת סוג 2, לצריכת אורז מבושל למחצה הייתה השפעה מיטיבה על תחושת השובע. החוקרים מראים כי בקרב כלל המשתתפים שביעות הרצון מהטעם של סוגי האורז השונים הייתה דומה ולא נמצאו הבדלים בהתייחס להפרעות בדרכי העיכול כתוצאה מצריכת האורז. הם מסכמים כי לאורז מבושל למחצה יתרון על פני אורז לבן או אורז מלא לאיזון רמות הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2.
http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(17)30211-3/fulltext

בסקירה (פברואר 2018) מסכמים החוקרים את הממצאים העדכניים, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בנוגע לתרומה הפוטנציאלית של הגבלת חומצות האמינו הגופרתיות מתיונין וציסטאין בתזונה. החוקרים מסבירים כי לחומצות אמינו אלה תפקידים מרכזיים במטבוליזם ובשמירה על הבריאות, אולם לצריכה עודפת עלולות להיות השפעות שליליות.

במחקרים פרה-קליניים נמצא כי הגבלת חומצות אמינו גופרתיות בתזונה הייתה בעלת השפעה מיטיבה, כולל הארכת תוחלת החיים ומניעת תחלואה. הגבלת הצריכה של מתיונין וציסטאין, ללא הגבלה קלורית, הובילה לשיפור במדדים בריאותיים רבים, כולל ירידה במשקל, הפחתת עקה חמצונית ושינויים מטבוליים ברקמת השומן ובכבד, אשר הובילו לשיפור הרגישות לאינסולין וההוצאה האנרגטית. בנוסף, להגבלת חומצות האמינו בתזונה הייתה השפעה מיטיבה על מדדים שונים בדם, כולל מדדי האינסולין, גורמי הגדילה ורמת הלפטין והאדיפונקטין.

למרות הממצאים המבטיחים, לא נערכו מחקרים מבוקרים בקרב בני אדם בהם נבדקה ההשפעה של הגבלה תזונתית. אולם, ישנם מחקרים אפידמיולוגיים ומחקרים קליניים, אשר באופן עקיף מצביעים על הפוטנציאל של הגבלת חומצות אמינו גופרתיות בתזונה. ממחקרים אלה עולה כי להגבלה תזונתית של מתיונין וציסטאין עשויה להיות תרומה למניעת השמנה, להגבלת ההתפתחות של תאים סרטניים ולהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. נדרשים מחקרים קליניים נוספים על מנת לבחון את ההשפעה הישירה של הגבלת חומצות אמינו גופרתיות בתזונה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29399808

במחקר חתך, (מרץ 2018) שנערך בישראל ובו נכללו הנתונים של 357 מבוגרים בגילאי 40-70, נמצא כי צריכת בשר גבוהה הייתה קשורה בסיכון מוגבר למחלת כבד שומני לא אלכוהולית ולתנגודת לאינסולין.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29571924

בניתוח נתוני המעקב ממחקר אקראי מבוקר נבדקה ההשפעה של צריכת ביצים בתזונה על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים, שכן במדינות מסוימות קיימות המלצות לחולי סוכרת סוג 2 להגביל את צריכת הביצים והכולסטרול.

במחקר נכללו 128 מבוגרים חולי סוכרת או טרום-סוכרת, אשר צרכו במשך שלושה חודשים תזונה עשירה בביצים (מעל 12 ביצים לשבוע) או תזונה דלה בביצים (פחות מ-2 ביצים לשבוע), ללא הפחתה קלורית. בסיום שלושת החודשים הראשונים לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לגורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. בהמשך, המשתתפים בשתי הקבוצות צרכו דיאטת הרזיה עם הגבלה קלורית והפחתת השומן הרווי למשך 3 חודשים נוספים, עם מעקב של 6 חודשים לאחר מכן (סה"כ 12 חודשים).

נמצא כי בשתי קבוצות הדיאטה מידת הירידה במשקל הייתה דומה ולא נמצאו הבדלים מובהקים במדדי הסוכר, בפרופיל השומנים, במדדי הדלקת, במדדי עקה חמצונית או ברמת האדיפונקטין. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה השפעה לכמות הביצים בתזונה על המדדים הקרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 או טרום סוכרת. מכאן, לא נמצאה תמיכה להמלצה להגביל את מספר הביצים, כחלק מתזונה בריאה ומותאמת להנחיות התזונתיות לחולי סוכרת.

חשוב לציין כי המחקר נתמך על ידי תאגיד הביצים האוסטרלי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29741558

במחקר אקראי מוצלב (אפריל 2018) הוערכה ההשפעה של החלפת חצי מכמות הפחמימות ממזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה בעדשים, על התגובה הגליקמית.

במחקר נכללו שתי קבוצות של 24 משתתפים בריאים, כאשר המשתתפים בכל קבוצה צרכו 4 מנות המכילות 50 גרם פחמימות זמינות - במועדים שונים. קבוצה אחת צרכה אורז בלבד או מנה המכילה יחס שווה של אורז ועדשים משלושה סוגים (ירוקות גדולות, ירוקות קטנות או כתומות). הקבוצה השנייה צרכה אותה כמות פחמימות מתפוח אדמה בלבד, או בשילוב עם שלושת סוגי העדשים.

נמצא כי בהשוואה לצריכת אורז בלבד או תפוח אדמה בלבד, רמות הסוכר היו נמוכות יותר לאחר צריכת אורז או תפוח אדמה בשילוב עד עדשים מכל סוג. עוד נמצא כי רמות האינסולין היו נמוכות יותר לאחר צריכת עדשים בשילוב עם תפוח אדמה, אך לא בשילוב עם אורז. החוקרים מראים כי התגובה הגליקמית לאורז או לתפוח אדמה הופחתה בכ-20% ובכ-35%, בהתאמה, כאשר מחצית מכמות הפחמימות הוחלפה בעדשים. החוקרים מסכמים כי החלפת מחצית מהפחמימות ממזונות עם אינדקס גליקמי גבוה בעדשים, הפחיתה באופן מובהק את התגובה הגליקמית בקרב מבוגרים בריאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29659967

חזרה לתחילת המחקרים

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - פירות

במחקר (אוגוסט 2013) שזכה להד תקשורתי נרחב נבדק הקשר בין צריכת פירות שונים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר שבוצע באוניברסיטת הרווארד בארה"ב מבוסס על נתונים משלושה מחקרי עוקבה (cohort) גדולים שבוצעו בארה"ב החל משנות ה-80 בהם השתתפו עשרות אלפי אנשי צוות רפואי ללא מחלות כרוניות מאובחנות.

במהלך המחקר 12 אלף משתתפים אובחנו כסובלים מסוכרת סוג 2.

מניתוח כולל של הנתונים, החוקרים זיהו איזה פירות קשורים בסיכון מופחת לסוכרת, בצריכה קבועה של שלוש מנות בשבוע. הם מסכמים כי קיימת שונות בין צריכה של פירות שונים והסיכון לסוכרת סוג 2, כאשר באופן כללי צריכה של פירות שלמים, ובעיקר אוכמניות, ענבים ותפוחים, קשורה בסיכון מופחת ואילו צריכה של מיצי פירות קשורה בעלייה בסיכון.

ההשערה העומדת מאחורי תוצאות אלו היא רמת הסוכר בדם ובייחוד קצב הספיגה של הסוכר מהמעיים למחזור הדם. מיצי פירות עלולים לגרום לעלייה מהירה ברמת הסוכר בדם בעוד אכילת פירות שלמים העשירים בסיבים גורמת לעלייה מתונה ברמת הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23990623

מרבית ההנחיות התזונתיות לטיפול בסוכרת סוג 2 כוללות דיאטה עשירה בסיבים, כולל צריכת פירות.

למרות זאת, ישנם מומחים הטוענים כי צריכת פירות עשויה לפגוע באיזון רמות הסוכר ולפיכך ממליצים להגביל את צריכת הפירות. מטרת המחקר הנוכחי (2013) הייתה לבחון את ההשפעה של הגבלת פירות לחולי סוכרת.

בניסוי רנדומאלי מבוקר, 63 המשתתפים שאובחנו לאחרונה כחולים בסוכרת סוג 2 חולקו אקראית לשתי קבוצות.

שתי הקבוצות עברו טיפול תזונתי זהה מלבד כמות הפירות המומלצת בתזונה – לפחות 2 פירות ליום או עד 2 פירות ליום. במהלך 12 שבועות המחקר, צריכת הפירות בקבוצה הראשונה עלתה בממוצע ב-125 גרם ואילו צריכת הפירות בקבוצה השנייה ירדה בממוצע ב-51 גרם.

בקרב כלל המשתתפים, נצפתה ירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), במשקל ובהיקף המותניים, אולם לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות.

החוקרים מסכמים כי ההמלצה להפחתה בכמות הפירות בקרב מבוגרים הסובלים מהשמנת יתר וסוכרת סוג 2 אינה תורמת לשיפור רמות הסוכר, המשקל או היקף המותניים ולכן החוקרים אינם מציעים להגביל את כמות הפירות כחלק מההנחיות התזונתיות לטיפול בסוכרת.

http://www.nutritionj.com/content/pdf/1475-2891-12-29.pdf

ישנם מחקרים רבים העוסקים בקשר בין משקאות ממותקים להתפתחות סוכרת סוג 2, אך הקשר לצריכת משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים לא נחקר דיו.

במחקר פרוספקטיבי רב היקף שהתקיים באירופה (ינואר 2013), החוקרים עקבו במשך 14 שנים אחר 66,118 נשים ובחנו את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים, משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים ומיצי פירות טבעיים לבין התפתחות סוכרת סוג 2. באופן כללי, גם צריכת משקאות ממותקים וגם צריכת משקאות דיאטטיים בכמות רבה הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 2. לעומת זאת, לא נמצא קשר לצריכת מיצי פירות טבעיים.

http://ajcn.nutrition.org/content/early/2013

כחלק ממחקר עוקבה (cohort) גדול שנערך בפינלנד (נובמבר 2013), נבדק הקשר בין צריכת פירות, פירות יער וירקות לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

המחקר כלל 2,332 גברים בגילאי 42-60 בעלי רמות סוכר תקינות בתחילת המחקר.

לאחר מעקב של כ-19 שנים זוהו 432 מקרי סוכרת סוג 2.

מניתוח נתוני צריכת המזון של המשתתפים נמצא כי צריכה גבוהה של פירות, פירות יער וירקות (ללא תפוחי אדמה ומיצי פירות) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-24% להתפתחות סוכרת.

באופן ספציפי, צריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של 35% בסיכון להתפתחות סוכרת.

נתוני המחקר עברו התאמה לגורמי הסיכון הידועים כגון גיל, BMI, עישון, פעילות גופנית וכדומה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24257723

סקירה (אפריל 2013) של העדויות ממחקרי מעבדה ומחקרים קליניים ביחס להשפעה של רימונים על סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23684435

מחקר רנדומלי מבוקר (אוגוסט 2014) בחן את ההשפעה של מיץ רימונים על חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 85 חולי סוכרת סוג 2 בגילאי 37-60, וכן 50 משתתפים בריאים בגילאי 30-60 היוו ביקורת.

הרימונים נאספו, נשטפו ואוחסנו למשך עד שבוע לפני השימוש.

דגימות דם של המשתתפים 2 נאספו לאחר צום של 12 שעות, ואז 1 ו-3 שעות לאחר שתיית 1.5 מ"ל לק"ג משקל גוף מיץ רימונים (המיץ נשתה תוך 5 דקות).

המחקר הדגים כי שתיית מיץ רימונים הפחיתה את רמות הגלוקוז בדם בצום, הביאה לשיפור בתפקוד תאי בטא ולהפחתה בעמידות לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2.

ההשפעה ההיפוגליקמית היתה חזקה יותר במשתתפים עם רמות גלוקוז בצום נמוכות יותר מלכתחילה.

כמו כן, ההשפעה קטנה במשתתפים המבוגרים יותר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25223711

במחקר מבוקר (ינואר 2014) במסגרתו 10 משתתפים בריאים צרכו 4 ארוחות שונות הכוללות צימוקים, נמצא כי צימוקים הינם בעלי השפעה מיטיבה על רמות הגלוקוז והאינסולין לאחר הארוחה.

בשל הרכבם התזונתי העשיר והמדד הגליקמי הנמוך שלהם (GI = 49),החוקרים ממליצים על צריכת צימוקים לכלל האוכלוסיה ואף לחולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25191601

מחקר פיילוט מצומצם (אוגוסט 2014) שכלל 20 משתתפים הסובלים מהשמנת יתר, מצא כי צריכת מנגו מיובש בהקפאה (10 גרם ביום למשך 12 שבועות) תורמת לירידה ברמות הסוכר בצום.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25210462

מחקר מעבדה (2015) אשר מראה כי אגסים, כחלק מדיאטה בריאה ומאוזנת, עשויים להיות בעלי תרומה להורדת רמות הסוכר ולחץ הדם בחולי סוכרת וכן להקל במצבים של כיבי קיבה הנגרמים ע"י החיידק הליקובקטר פילורי.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0963996914007844

בסקירה (ינואר 2016) מוצגים הממצאים העדכניים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע ליעילות של ענבים (Vitis vinifera) – לרוב מיצויים שונים או רכיבים פעילים - לטיפול בתסמונת המטבולית.

החוקרים מציינים כי השימוש בענבים למטרות רפואיות מוכר כבר אלפי שנים בתרבויות עתיקות כמו במצרים וביוון. במסגרת הסקירה מפרטים החוקרים מהו ההרכב הכימי העשיר של ענבים אשר עומד בבסיס הפעילות הרפואית, בדגש על פוליפנוֹלים הכוללים רכיבים פלבונואידים, אנתוציאנינים וסטילבנים.

בהמשך, מציגים החוקרים את העדויות בנוגע להשפעה של רכיבים אלה על המאפיינים של התסמונת המטבולית: השפעה על רמת הסוכר, על פרופיל השומנים ועל לחץ הדם, השפעה מגינה על הכבד ומניעת השמנה והשפעה מגינה מפני תחלואה קרדיווסקולרית. בנוסף, מפרטים החוקרים מהן העדויות בנוגע לפרמקוקינטיקה של הרכיבים הפוליפנוֹלים המצויים בענבים, כולל ספיגה וזמינות ביולוגית, מטבוליזם, פיזור והפרשה.

החוקרים מסכמים כי לרכיבים הפעילים המצויים בענבים השפעה מיטיבה על ההיבטים השונים של התסמונת המטבולית. מחקרים קליניים מצביעים על כך שמינונים של 150-600 מ"ג/ק"ג/יום של מיצוי ענבים או תוצרים נלווים עשוי לתרום למניעה או לטיפול בתסמונת המטבולית והפרעות נלוות, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26800498

בסקירה (ינואר 2016) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים בנוגע להרכב של פירות יער שונים ומנגנוני הפעולה שלהם על מסלולים הקשורים בהתפתחות מחלות, בדגש על סרטן, תהליכים דלקתיים, ניוון עצבי, סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25872898

במחקר קליני (2015), בו נכללו 35 מתנדבים בריאים, נמצא כי צריכת 750 מ"ל ליום מיץ תפוזים אדום למשך שמונה שבועות הובילה לשיפור בפעילות אנטי-דלקתית ובפעילות נוגדת חמצון ולירידה ברמות הכולסטרול ובכך עשויה לתרום למניעת התפתחות התסמונת המטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26471075

במחקר קליני מוצלב (נובמבר 2016) נמצא כי נטילת התוסף המסחרי Delphinol, המכיל מיצוי פרי מאקי (פירות יער הגדלים בצ'ילה, העשירים ברכיב הפעיל delphinidin), הייתה מלווה בירידה ברמות הגלוקוז והאינסולין לאחר בדיקת העמסת סוכר בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28025651

במחקר מעבדה (מרץ 2017) נמצא כי לרכיבים פנולים, המופקים ממיץ אוכמניות מותסס, השפעה מיטיבה על איזון הגלוקוז בתאי הכבד ובתאי השריר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28259166

בסקירה (ספטמבר 2017) מוצגים הממצאים ממגוון מחקרים, המעריכים את התרומה הבריאותית של מנגו, בדגש על שמנות ועל הסיבוכים הנלווים כמו סוכרת סוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. כמו כן, מוצגים ממצאים עדכניים, העוסקים בהשפעה המיטיבה של מנגו על בריאות המוח, העור ומערכת העיכול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28612853

במחקר קליני מוצלב (אוקטובר 2017) נבדקה ההשפעה על התגובה הגליקמית של שייק פירות לעומת פירות שלמים. במחקר נכללו שתי קבוצות של מתנדבים צעירים בגילאי 20-27.

בקבוצה הראשונה נכללו 19 משתתפים, אשר צרכו תערובת פירות (בננה, מנגו, פסיפלורה, אננס, קיווי ופטל) בשתי צורות – שייק על בסיס מים או חתוכים יחד עם כוס מים, עם הפרדה של לפחות 3 ימים ביניהם. הקבוצה השניה כללה 9 משתתפים, אשר צרכו מנגו בלבד – כשייק או חתוך. כל מנות הפרי הכילו 25 גרם סוכר ובנוסף כל המשתתפים שתו 25 גרם גלוקוז מהול במים לצורך ביקורת.

בקבוצת תערובת הפירות נמצא כי צריכת גלוקוז בלבד הביאה לתנודות המשמעותיות ביותר ברמת הסוכר בדם (עלייה משמעותית ולאחר מכן ירידה מתחת לרמת הגלוקוז שלפני הארוחה), כאשר העלייה ברמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר באופן מובהק לאחר צריכת השייק בהשוואה הן לגלוקוז והן לפירות חתוכים, ולא ירדה באופן משמעותי מתחת לרמה שלפני הארוחה. בקבוצת המנגו בלבד (שהינו בעל אינדקס גליקמי גבוה), העלייה ברמת הגלוקוז הייתה דומה בשני התנאים (שייק ופרי חתוך), ונמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה לתנאי הביקורת (שתיית הגלוקוז). החוקרים מסכמים כי צריכת שייק פירות אינה מגבירה את התגובה הגליקמית בהשוואה לצריכת הפרי השלם, ועשויה אף להפחית אותה.
לא מדווח על מימון והחוקרים מצהירים שאין ניגוד אינטרסים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28991222

בסקירה (יוני 2017) מוצגים הממצאים מ-129 מחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה הפרמקולוגית של רכיבי האבוקדו על גורמי הסיכון לתסמונת המטבולית, כולל סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ושמנות, וכן מנגנוני הפעולה האפשריים. החוקרים מציינים כי האבוקדו הוא מקור מוכר לקרוטנואידים, מינרלים, רכיבים פנולים, ויטמינים וחומצות שומן. מחקרים שונים הדגימו את הפעילות של אבוקדו להורדת השומנים בדם וההשפעה נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת סוכרת, נוגדת שמנות, נוגדת קרישה והמגינה על הלב.

במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים לגבי ההשפעה של חלקי הצמח השונים (קליפה, זרע, פרי ועלים) על רמת סוכר גבוהה, על פרופיל השומנים, על שמנות, על לחץ דם גבוה ועל טרשת עורקים, וכן מוצגת הפעילות נוגדת החמצון שהינה בעלת השפעה מיטיבה על כלל גורמי הסיכון לתסמונת המטבולית. החוקרים מסכמים כי על סמך העדויות הפרה-קליניות הקיימות, לאבוקדו ההשפעה המשמעותית ביותר על רמות השומנים בדם באמצעות השפעה על המטבוליזם של ליפופרוטאינים או באמצעות השפעה על הפעילות האנזימטית בכבד. העדויות הקליניות מצביעות על כך שאבוקדו עשוי להועיל בטיפול בגורמי הסיכון השונים לתסמונת המטבולית.

למרות שבאופן כללי השימוש באבוקדו כתוסף נמצא בטוח ונסבל היטב, העדויות הן מוגבלות וייתכנו השפעות שליליות הקשורות בזיהום משני או תגובות הדדיות עם תרופות. נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את ההשפעות המטבוליות של חלקי האבוקדו השונים ומנגנוני פעולה אפשריים נוספים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28393409

במחקר מוצלב (דצמבר 2017) נבדקה ההשפעה של פוליפנולים מרימון על התגובה הגליקמית, כאשר המיצוי או המיץ נצרכו בשילוב מזונות עם מדד גליקמי גבוה. במסגרת המחקר נערכו שלושה ניסויים, בכולם נכללו 16 מתנדבים בריאים ובכולם נעשה שימוש במנה של 109 גרם לחם לבן המכילה 50 גרם פחמימות זמינות:

בניסוי הראשון המשתתפים צרכו בשלושה ימים שונים את מנת הלחם בשילוב אחת מהאפשרויות הבאות: כמוסת פלסבו (400 מ"ג צלולוז), או 200 מ"ג פלסבו בשילוב 200 מ"ג מיצוי רימונים, או 400 מ"ג מיצוי רימונים יחד עם 200 מ"ל מים.
בניסוי השני המשתתפים צרכו בארבעה ימים שונים: פעמיים את מנת הלחם עם 200 מ"ל מים המכילים סוכרים בדומה למיץ רימונים, ופעמיים את מנת הלחם עם 200 מ"ל מיץ רימונים.
בניסוי השלישי המשתתפים צרכו את מנת הלחם בשילוב 200 מ"ל מים המכילים חומצות פרי ברמת חומציות הדומה למיץ רימונים, או 200 מ"ל מים רגילים.

רמת הגלוקוז בדם נמדדה 180 דקות לאחר הצריכה. נמצא כי רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר לאחר צריכת מיץ רימונים בהשוואה למשקה המכיל כמות סוכר זהה. עם זאת, לא נמצאה תרומה לצריכת מיצוי רימונים בכמוסות או משקה המכיל חומצות פרי להפחתת התגובה הגליקמית.
בהמשך, החוקרים בדקו מהם מנגנוני הפעולה באמצעות ניסויי מעבדה והראו כי לרכיב punicalagin הייתה השפעה מעכבת על האנזים אלפא-עמליאז וכי למטבוליטים של רכיבי הרימון השפעה מאוחרת יותר על המטבוליזם של סוכר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29021286

חזרה לתחילת המחקרים

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - סוכר וממתיקים מלאכותיים

במחקר פרוספקטיבי רב היקף שהתקיים באירופה (ינואר 2013), החוקרים עקבו במשך 14 שנים אחר 66,118 נשים ובחנו את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים, משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים ומיצי פירות טבעיים לבין התפתחות סוכרת סוג 2.

באופן כללי, גם צריכת משקאות ממותקים וגם צריכת משקאות דיאטטיים בכמות רבה הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 2. לעומת זאת, לא נמצא קשר לצריכת מיצי פירות טבעיים.

http://ajcn.nutrition.org/content/early/2013

בהמשך לעדויות הקיימות ביחס לאוכלוסייה האמריקאית, נבדק הקשר בין צריכת משקאות ממותקים לבין הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2 בקרב האוכלוסייה האירופאית,

בהתבסס על נתונים שנאספו במסגרת המחקר האירופאי לסרטן ותזונה (European Prospective Investigation into Cancer and Nutrition).

במחקר הנוכחי בוצע מעקב אחר כ-12,000 איש הסובלים מסוכרת סוג 2 במקביל למדגם כללי של כ-16,000 איש. באופן כללי, צריכה יומית של 336 גרם שתייה ממותקת, המכילה סוכר או ממתיקים מלאכותיים, נמצאה כמעלה את הסיכון לסוכרת סוג 2 בכ-20%. לאחר התאמה לצריכת קלוריות יומית ול-BMI, קשר זה היה מובהק רק עבור משקאות ממותקים בסוכר ולא עבור משקאות המכילים ממתיקים מלאכותיים. כמו כן, צריכת מיצי פירות לא נמצאה כמעלה את הסיכון לסוכרת.

http://www.diabetologia-journal.org/files/Romaguera.zip

סקירת ספרות (ינואר 2015) מצאה כי תוספי הסוכר במזונות מעובדים קשורים באופן מובהק להתפתחות סוכרת סוג 2 ולהפרעות מטבוליות נלוות המגבירות את הסיכון הקרדיווסקולרי.
הכותבים מדגישים כי הוספת פרוקטוז, השכיחה במוצרים מעובדים רבים, הינה בעלת ההשפעות הבריאותיות החמורות ביותר. עם זאת, בהתייחס למזונות המכילים פרוקטוז באופן טבעי (כגון פירות וירקות), הכותבים טוענים כי מזונות אלה אינם מזיקים ועשויים אף להגן מפני סוכרת וסיבוכים קרדיווסקולריים.
בהמשך, החוקרים דנים בהגבלות הפרוקטוז המומלצות ע"י ארגוני בריאות שונים ותומכים בהמלצות ארגון הבריאות העולמי הקורא להגביל את צריכת הסוכר המוסף לעד 5% מסך צריכת האנרגיה, המלצה העשויה לסייע בהפחתת שיעור התחלואה בסוכרת והסיבוכים הנלווים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25639270

במחקר (אוגוסט 2013) השתתפו 74 נשים בעלות משקל עודף אשר צרכו דיאטה בעלת רמה גבוהה או נמוכה של תוצרי גליקציה, בנוסף למשקאות הכוללים פרוקטוז או גלוקוז, למשך 4 שבועות.

מניתוח התוצאות עולה כי תזונה הכוללת רמה גבוהה של תוצרי גליקציה עלולה להגביר תנגודת לאינסולין, כאשר ניתן להפחית את תוצרי הגליקציה בתזונה ע"י שיטות בישול בחום נמוך.

לא נמצאה השפעה לתוספת מתונה של פרוקטוז.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23959566

מחקר (ספטמבר 2014) שפורסם בכתב העת Nature נערך על ידי חוקרים ישראלים העוסק בממתיקים מלאכותיים. בסדרת ניסויים שנערכה ראשית על עכברים ובהמשך על בני אדם, נמצא כי ממתיקים מלאכותיים גורמים אי-סבילות לגלוקוז, על ידי השפעה על הרכב ותפקוד חיידקי המעיים. אי-סבילות לגלוקוז הינה סימן ראשוני לפגיעה במשק הסוכר בגוף, וקשורה באופן ישיר בהתפתחות סוכרת והיבטים אחרים הקשורים בתסמונת מטבולית. החוקרים מסכמים כי לא רק שהשימוש בממתיקים מלאכותיים אינו תורם להרזיה, אלא שהוא גם פוגע בתהליכים המטבוליים בגוף ועלול לקדם התפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25231862

מחקר מבוקר כפול-סמיות (יולי 2014) אשר נועד להשוות את ההשפעה של שני סוגי סוכרים, איזומלטולוז הנספג לאט לדם או סוכרוז הנספג מהר לדם, על תהליך המטבוליזם של גלוקוז בחולי סוכרת סוג 2.

החוקרים מראים כי צריכת סוכרים המאופיינים בספיגה איטית תורמים לירידה ברמות הסוכר שלאחר הארוחה ומציגים מהם המנגנונים הביולוגיים הקשורים בכך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25030779

סקירה (אוקטובר 2015) המסכמת את הממצאים ממחקרים אפידמיולוגיים וקליניים לגבי הסיכון להשמנה, סוכרת סוג 2 ומחלות קרדיווסקולריות כתוצאה מצריכת סוכרים מוספים, שמקורם העיקרי הוא משקאות ממותקים.

החוקרים דנים במנגנונים הביולוגיים האחראים לקשר זה, בדגש על מנגנון הפעילות של פרוקטוז (סינתטי ולא כחלק מפירות). בנוסף דנים החוקרים באסטרטגיות להפחתת הצריכה של משקאות המכילים פרוקטוז.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26429086

במחקר מעבדה שנערך על בע"ח החוקרים (ינואר 2015) זיהו לראשונה מהו המנגנון במוח המעודד צריכת מזונות עתירי סוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25485685

מטה-אנליזה (יולי 2015) הכוללת 17 מחקרי עוקבה קובעת כי צריכה גבוהה של משקאות ממותקים מגבירה סיכון לסוכרת סוג 2, ללא תלות במידה ההשמנה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26199070

בהתבסס על נתונים של 2,856 מבוגרים שהשתתפו בסקר הבריאות האמריקאי (מאי 2016), נמצא כי בקרב משתתפים עם השמנת יתר, צריכת ממתיקים מלאכותיים, ובמיוחד אספרטיים, קשורה באי-סבילות לגלוקוז ברמה גבוהה יותר בהשוואה לאלו שלא צרכו ממתיקים מלאכותיים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27216413

במחקר קליני מוצלב (דצמבר 2015) בו נכללו 10 משתתפים חולי סוכרת סוג 2 נמצא כי בהשוואה לסוכרוז, לצריכת פלטינוז (דו-סוכר המופק באופן תעשייתי ובעל קצב פירוק איטי במעי) הייתה השפעה מיטיבה על המטבוליזם של גלוקוז ותרומה לשמירה על איזון משק הסוכר.

http://care.diabetesjournals.org/content/39/3/e38

מחקר עוקבה (2016) שנערך על צאצאי מחקר פרמינגהם (מחקר ותיק שזיהה את גורמי הסיכון למחלות לב) נועד לבחון את ההשערה לפיה צריכה של משקאות ממותקים, אך לא משקאות דיאט, קשורה בהתפתחות תנגודת לאינסולין וטרום-סוכרת, זאת כאשר במחקרים קודמים הממצאים לא היו עקביים.

החוקרים בדקו באופן פרוספקטיבי את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים ומשקאות דיאט לבין שיעור המקרים של טרום-סוכרת בתקופת מעקב של 14 שנה בקרב מדגם הכולל 1,685 מבוגרים בני 52 בממוצע. בנוסף, בדקו החוקרים גם את הקשר לעמידות לאינסולין בתקופת מעקב של כ-7 שנים בקרב מדגם הכולל 2,076 מבוגרים.

כמשוער, נמצא כי צריכת משקאות ממותקים הייתה קשורה בהתפתחות טרום-סוכרת (p<0.001) וכן בעלייה בתנגודת לאינסולין (p=0.006). באופן ספציפי, צריכה של מעל 3 מנות לשבוע (6 מנות בממוצע) הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-46% להתפתחות טרום-סוכרת בהשוואה למשתתפים שלא צרכו כלל שתייה ממותקת. לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין צריכת משקאות דיאט לבין הסיכון לטרום-סוכרת או לשינויים בתנגודת לאינסולין.

ממצאים אלה נשארו דומים גם לאחר התאמה סטטיסטית לשינויים ב-BMI.
הערת המערכת: מבדיקה שערכנו, המחקר לא מומן על ידי חברות מסחריות, אלא על ידי גופים ממשלתיים ומחקריים. יחד עם זאת, ממצאים ממחקרים אחרים כן מעידים על צריכת משקאות דיאט כמעלות סיכון לסוכרת סוג 2. לקריאה נרחבת בנושא: http://www.naturopedia.com/search_res.asp?rId=119#speci-suger

http://jn.nutrition.org/content/early/2016/11/09/jn.116.234047.abstract

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (יולי 2017) נבדק האם לשימוש ממושך בממתיקים מלאכותיים (ללא קלוריות) השפעה קרדיו-מטבולית מזיקה.

בסקירה נכללו שבעה מחקרים אקראיים מבוקרים בהם כ-1,000 משתתפים ו-30 מחקרי עוקבה בהם כ-400,000 משתתפים. מניתוח כולל של המחקרים האקראיים המבוקרים עולה כי לצריכת ממתיקים מלאכותיים לא הייתה השפעה על ה-BMI. בניתוח מחקרי העוקבה נמצא כי צריכת ממתיקים מלאכותיים הייתה קשורה בעלייה קלה ב-BMI וכן במדדים נוספים כולל משקל והיקף מותניים ובשיעור גבוה יותר של שמנות, יתר לחץ דם, תסמונת מטבולית, סוכרת סוג 2 ואירועים קרדיווסקולריים.

החוקרים מסכמים כי הממצאים ממחקרים מבוקרים מראים כי לממתיקים מלאכותיים אין תרומה לירידה במשקל, כאשר מחקרי העוקבה אף מצביעים על קשר לעלייה במשקל ובגורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28716847

חזרה לתחילת המחקרים

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - קפה

מטה-אנליזה רחבת היקף הכוללת 28 מחקרים פרוספקטיביים הכוללים מעל למיליון איש (פברואר 2014) קובעת כי צריכת קפה, כולל קפה נטול קפאין, מלווה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2 (כמובן שיש חשיבות לכמות סוכר ששמים בקפה).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24459154

מעקב שבוצע אחר אלפי אנשים (אפריל 2014) הראה כי עלייה בשתיית הקפה ביותר מכוס ליום בתקופה של כארבע שנים הייתה קשורה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2 ואילו הפחתת הצריכה קשורה בשכיחות גבוהה יותר של מקרי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24771089

במחקר שנערך בברזיל (מאי 2015), נבדק הקשר בין צריכת קפה לבין אבחנה חדשה של סוכרת ומדדים הקשורים במשק הסוכר בקרב מדגם גדול של כ-12,000 משתתפים.

נמצא, לאחר התאמה סטטיסטית למשתנים שונים, כי צריכה של מעל 3 כוסות קפה ביום מלווה בירידה של 26% בסיכון לסוכרת בהשוואה למשתתפים שאינם צורכים קפה או צורכים לעיתים רחוקות.

עוד נמצא קשר בין צריכת קפה לבין מדדים נמוכים יותר של סוכר ושל אינסולין לאחר הארוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25978631

מחקר אקראי מוצלב (אוגוסט 2015) בחן את ההשערה כי פוליפנוֹלים מקפה עשויים לתרום להורדת רמת הסוכר לאחר הארוחה ותפקוד כלי הדם באמצעות הגברת שחרור GLP-1 והפחתת רמת העקה החמצונית.

במחקר השתתפו 19 מתנדבים בריאים אשר צרכו באופן חד פעמי בשני ימים שונים ארוחה עם משקה פלסבו או משקה קפה המכיל מיצוי פוליפנוֹלים. בדיקות דם והערכת תפקוד כלי הדם (flow-mediated dilation- FMD) נערכו בצום ועד 180 דקות לאחר כל ארוחה.

נמצא כי בהשוואה למשקה הפלסבו, צריכת משקה קפה הובילה, באופן אקוטי, לשיפור מובהק סטטיסטית ברמת הסוכר ותפקוד כלי הדם לאחר הארוחה, השפעה אשר קשורה בעלייה ברמת GLP-1 בדם וירידה בעקה החמצונית.
הערת המערכת: בשל חוסר גישה למאמר המלא, אין בידינו מידע בנוגע לגוף שמימן את המחקר. מחקרים רבים על קפה ממומנים על ידי גופים מסחריים בעלי אינטרסים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26337017

במחקר עוקבה (2018) נבדק הקשר בין צריכת קפאין לבין הסיכון לרוזציאה (מחלת עור המאופיינת באדמומיות מוגברת בעור הפנים) בקרב נשים. החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים מצאו שקפאין מפחית התרחבות כלי דם והינו בעל השפעה מדכאת חיסון, אשר עשויה לתרום להפחתת הסיכון לרוזציאה, אולם מנגד השׁפעתו המחממת עלולה להוביל להתפרצויות של המחלה, ולכן לא ברור מהו הקשר בין צריכת קפאין לבין הסיכון לרוזציאה. במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 82,737 נשים ממחקר האחיות השני, בנות כ-50 בממוצע. בתקופה של כ-16 שנות מעקב אובחנו 4,945 מקרים של רוזציאה.

לאחר התאמה לגורמי הסיכון המוכרים, נמצא כי משתתפות עם צריכת הקפאין הגבוהה ביותר (מעל 411 מ"ג/יום) היו בסיכון נמוך ב-24% לרוזציאה בהשוואה למשתתפות עם צריכת הקפאין הנמוכה ביותר (עד 46 מ"ג/יום). מגמה דומה נמצאה עבור צריכת קפה, עם סיכון נמוך ב-23% עבור צריכה של מעל 4 מנות ליום לעומת צריכה של עד מנה אחת בחודש, אך לא עבור צריכת קפה נטול קפאין. צריכת קפאין ממקורות אחרים (תה, משקאות קלים או שוקולד) לא הייתה קשורה בסיכון מופחת לרוזציאה. החוקרים מסכמים כי צריכת קפאין גבוהה יותר שמקורה בקפה הייתה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות רוזציאה, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון מהם המנגנונים העומדים בבסיס קשר זה וכן לבחון את הקשר באוכלוסיות נוספות ובהתייחס לסוגים שונים של רוזציאה.

המחקר מומן על ידי גורמי מחקר שאינם מסחריים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30347034

במחקר חתך (פברואר 2018), שנערך בפינלנד, הוערך הקשר בין צריכת קפה לבין הסיכון לתסמונת המטבולית בקרב חולי סוכרת סוג 1. החוקרים מציינים כי ממצאים קודמים מצביעים על כך שבאוכלוסייה הכללית צריכת קפה קשורה בסיכון נמוך יותר לתסמונת המטבולית, אולם קשר זה לא נחקר בקרב חולי סוכרת סוג 1.

כחלק ממחקר גדול יותר העוסק בנפרופתיה סוכרתית, במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 1,040 חולים. על סמך דיווח עצמי של צריכת הקפה, המשתתפים סווגו לארבע קטגוריות: "אינם צורכים קפה" (עד 1 כוס ליום), "צריכה נמוכה" (1-3 כוסות ליום), "צריכה מתונה" (3-5 כוסות ליום) ו"צריכה גבוהה" (5 ויותר כוסות ליום). נמצא כי צריכת קפה מתונה או גבוהה הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 1.8 ופי 2.1, בהתאמה, לתסמונת המטבולית. עוד נמצא כי צריכת קפה בכל כמות הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר ליתר לחץ דם ולפגיעה בתפקודי הכליות (eGFR). החוקרים מסכמים כי צריכת קפה קשורה בסיכון מוגבר לתסמונת המטבולית בקרב חולי סוכרת סוג 1, בעיקר בשל הסיכון המוגבר ליתר לחץ דם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29501444

בשני מחקרים, המבוססים על נתונים תצפיתיים (2018) מסקר הבריאות והתזונה האמריקאי (NHANES), נבדק הקשר בין צריכת קפאין לבין שיעור התמותה – במחקר אחד בקרב חולי סוכרת ובמחקר השני בקרב חולים עם מחלת כליות כרונית. בשני המחקרים נעשה שימוש בנתוני צריכת הקפאין, שהוערכו בתחילת תקופת המעקב, ובנתוני התמותה, שנאספו באמצעות רשומות התמותה הלאומיות. החוקרים מציינים כי בעבר זוהה קשר בין צריכת קפאין לבין סיכון מופחת לתמותה באוכלוסייה הכללית, אולם קשר זה לא נבדק בקרב אוכלוסיות עם מצבים רפואיים ספציפיים.

במחקר הראשון נכללו הנתונים של 1,974 גברים ו-1,974 נשים חולי סוכרת סוג 1 וסוג 2. במהלך תקופת מעקב חציונית של 57 חודשים, 407 מהגברים ו-351 מהנשים נפטרו. נמצא כי בקרב נשים, צריכת קפאין הייתה קשורה בשיעורי תמותה נמוכים יותר באופן תלוי מינון, כך שבהשוואה לנשים שלא צרכו קפאין כלל הסיכון לתמותה היה נמוך ב-43% עבור צריכה של עד 100 מ"ג ליום, ב-50% עבור צריכה של 100-200 מ"ג ליום וב-61% עבור צריכה של מעל 200 מ"ג ליום. לא נמצא קשר בין צריכת קפאין לבין תמותה בקרב גברים. כמו כן, לא נמצא קשר בין צריכת קפאין לבין הסיכון לתמותה מתחלואה קרדיווסקולרית או מסרטן. החוקרים מסכמים כי צריכת קפאין עשיה להוות גורם מגן עבור נשים חולות סוכרת.

במחקר השני נכללו הנתונים של 4,863 מבוגרים עם מחלת כליות כרונית, שאינם מאושפזים. במהלך תקופת מעקב חציונית של 60 חודשים, 1,283 מהמשתתפים נפטרו. נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם צריכת הקפאין הנמוכה ביותר (עד 28.2 מ"ג ליום), הסיכון לתמותה היה נמוך יותר ב-26% עבור צריכה של 28.2-213.5 מ"ג ליום וב-22% עבור צריכה של מעל 213.5 מ"ג ליום. לא נמצא קשר בין צריכת קפאין לבין שלבי או חומרת המחלה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30294299

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30215779

חזרה לתחילת המחקרים

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - מוצרי חלב

מחקר פרוספקטיבי (פברואר 2014) שעקב אחר כ-4,000 איש למשך 11 שנה מצא כי צריכה גבוהה של יוגורט לוותה בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24510203

בניתוח כולל של תוצאות ממחקרי עוקבה פרוספקטיביים (2018) נבדק הקשר בין צריכת חומצות שומן, שמקורן במוצרי חלב, לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 16 מחקרים מ-12 מדינות, בהם למעלה מ-60,000 משתתפים בטווח רחב של גיל ושל BMI. במחקרים אלה נבדקה הרמה בדם וברקמת השומן של שלוש חומצות שומן, המהוות סמנים ביולוגיים לצריכת שומן ממוצרי חלב: שתי חומצות שומן רוויות (15:0, 17:0) וחומצת שומן חד בלתי רוויה מסוג אומגה 7 (t16:1n-7). בתקופת מעקב ממוצעת של 9 שנים אובחנו 15,180 מקרי סוכרת סוג 2.

לאחר התאמה סטטיסטית לגורמים שונים, כולל מדדים של השמנה ושל ליפוגנזה, נמצא כי רמות גבוהות יותר של חומצות שומן המצויות במוצרי חלב היו קשורות בסיכון נמוך יותר ב-18-35% לסוכרת סוג 2. מגמה זו הייתה בולטת יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים. החוקרים מסכמים כי ניתוח מקיף זה מצביע על כך שרמה גבוהה יותר של חומצות שומן שמקורן במוצרי חלב קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2.

ניתוח הנתונים נערך על ידי פורום מקצועי רחב, העוסק בחקר חומצות שומן Fatty Acids and Outcomes Research Consortium (הידוע כ-FORCE) והמחקרים שנותחו מומנו על ידי גופי מחקר רבים, לרוב בלתי תלויים (כגון NIH).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30303968

במאמר (פברואר 2014) נסקרים המנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס ממצאים המראים כי צריכת מוצרי חלב קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2 ותורמת לאיזון משק הסוכר ולהפחתת התנגודת לאינסולין.

החוקרים מסבירים כי ישנן עדויות המראות כי רכיבים במוצרי חלב משפיעים על פעילות המיטוכונדריה, קשורים בפעילות פלורת המעיים, משפיעים על הפעילות הדלקתית ועל התפקוד הקרדיווסקולרי.

בהמשך, הכותבים דנים בכיווני המחקר העתידיים בהתבסס על המנגנונים המוצעים והשפּעתם על התפקוד המטבולי בקרב אוכלוסיות בסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24636056

מחקר קליני שנערך בישראל (יולי 2014) מצא כי צריכת חלבוני מי גבינה לפני הארוחה תרמה לאיזון רמות הסוכר בדם לאחר הארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 15 חולי סוכרת אשר צרכו בשני ימים שונים ובסדר אקראי 50 גרם חלבוני מי גבינה עם 150 מ"ל מים או פלסבו לפני ארוחת בוקר בעלת ערך גליקמי גבוה.

מניתוח רמות הסוכר וההורמונים בדם כשלוש שעות לאחר הארוחה נמצא כי צריכת חלבוני מי גבינה הובילה לשיפור בהפרשת האינסולין ולירידה של 28% ברמת הסוכר בהשוואה לפלסבו.

לממצאים אלה עשויה להיות השלכה יישומית פשוטה וזולה לטיפול בחולי סוכרת שאינם נוטלים אינסולין.

יחד עם זאת, לדעתנו נדרש מחקר קליני בהיקף גדול יותר אשר בוחן גם את ההשפעה ארוכת הטווח על מנת לגבש המלצות לשימוש קליני.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25005331

מחקר עוקבה גדול (מאי 2015) במסגרתו בוצע מעקב אחר כ-25,000 איש במשך כ-10 שנים מצביע על כך שצריכת משקאות קלים ממותקים ומשקאות חלב ממותקים קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי במשקל הגוף.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25944371

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27882862

חזרה לתחילת המחקרים

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - אלכוהול

סוכרת סוג 2 הינה מחלה שכיחה הגורמת להתפתחות מחלות וסיבוכים נלווים.

המחקר הנוכחי (אוקטובר 2013) בוחן כיצד דיאטה בריאה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות של מחלת כליות כרונית ובכך להפחית בעיה בריאותית וציבורית משמעותית. המחקר כלל מעקב אחר מעל 6,000 חולי סוכרת סוג 2.

לאחר 5.5 שנות מעקב, 31.7% ממשתתפי המחקר אובחנו כסובלים ממחלת כליות כרונית ו-8.3% נפטרו.

החוקרים מסכמים כי דיאטה בריאה הכוללת צריכה מתונה של אלכוהול קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות של מחלת כליות כרונית ותמותה. לא נמצא קשר בין צריכת נתרן וצריכה סבירה של חלבון להתפתחות המחלה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23939297

מחקרים קודמים מעידים כי לשתייה מתונה של אלכוהול יתרון בהפחתת הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, אולם אין מספיק עדויות ביחס לאוכלוסיית חולי סוכרת סוג 2.

כחלק ממחקר רחב (פברואר 2014) בו נכללו מעל 11 אלף חולי סוכרת, נבדק הקשר בין נתוני צריכת אלכוהול לבין אירועים קרדיווסקולריים ותמותה.

במשך כ-5 שנות המעקב 1,031 איש נפטרו, 1,147 עברו אירוע קרדיווסקולרי ו-1,136 חוו סיבוך מיקרווסקולרי.

בהשוואה לאלו שכלל לא צרכו אלכוהול, צריכת אלכוהול מתונה, ובעיקר יין, הייתה קשורה בירידה של כ-17% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, ירידה של כ-15% בסיכון לסיבוך מיקרווסקולרי וירידה של כ-13% בסיכון לתמותה. לעומת זאת, צריכת אלכוהול גבוהה הייתה קשורה לעלייה בסיכון.

מכאן, לצריכת יין מתונה עשויים להיות יתרונות בהגנה על כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24578358

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (פברואר 2016) הבוחנת את העדויות לגבי הקשר בין צריכת אלכוהול לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. בניתוח הנתונים נכללו 26 מחקרי עוקבה בהם כ-700,000 משתתפים, מהם כ-31,000 חולי סוכרת סוג 2.

נמצא כי בהשוואה למשתתפים שאינם צורכים אלכוהול, צריכת אלכוהול במידה קלה ומתונה (עד 2 כוסות ליום) הייתה מלווה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2 (סיכון נמוך בכ-17% ו-26% בהתאמה).

עם זאת, צריכת אלכוהול במידה רבה לא הייתה קשורה בסיכון לסוכרת סוג 2. כלומר, הסיכון היה הנמוך ביותר עבור גברים ונשים שצרכו כ-2 משקאות אלכוהוליים ליום. החוקרים לא ציינו את סוג האלכוהול שנצרך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26843157

במחקר עוקבה (יולי 2017), הכולל כ-70,000 משתתפים מדנמרק, עולה כי צריכת אלכוהול 3-4 פעמים בשבוע קשורה בסיכון הנמוך ביותר לסוכרת סוג 2 - בהשוואה לצריכה של פחות מפעם בשבוע, לאחר התאמה סטטיסטית לכמות האלכוהול הממוצעת בשבוע.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28748324

חזרה לתחילת המחקרים

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - פיסטוקים

מחקר קליני מעניין שהתקיים בספרד (אוגוסט 2014) בדק את ההשפעה של דיאטה עשירה בפיסטוקים על מדדי סיכון מטבוליים הקשורים בהתפתחות סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 54 אנשים טרום-סוכרתיים אשר צרכו שתי דיאטות שונות לסירוגין:

דיאטה בה 50% מסך הקלוריות הורכב מפחמימות ו-35% משומן (כולל 57 גרם פיסטוקים ליום), או דיאטת ביקורת נטולת פיסטוקים, שהורכבה מ-55% קלוריות שמקורן בפחמימות ו-30% קלוריות שמקורן בשומנים.

כל אחת מהדיאטות נצרכה למשך 4 חודשים, ובין תקופות ההתערבות נערכה הפסקה בת שבועיים.

מתוצאות המחקר עולה כי צריכת פיסטוקים הובילה לירידה מובהקת במדדי הגלוקוז והאינסולין, כמו גם במדדי סיכון מטבוליים נוספים ובמדדי הדלקת.

המחקר מדגים את התועלת של פיסטוקים באיזון רמות הסוכר ובשיפור המצב המטבולי, לפיכך צריכה קבועה של פיסטוקים כחלק מהתפריט היומי עשויה להועיל במיוחד במצבי טרום-סוכרת או לאוכלוסייה בסיכון זה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25125505

במחקר מבוקר (יוני 2014) בו השתתפו 30 חולי סוכרת בעלי רמות סוכר מאוזנות נמצא כי דיאטה עשירה בפיסטוקים תורמת לשיפור גורמי סיכון קרדיווסקולריים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24980134

חזרה לתחילת המחקרים

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - צמחי מרפא בתזונה

מחקר (נובמבר 2012) בדק את הירידה בריכוז הגלוקוז בדם לאחר ארוחה בקרב 30 משתתפים בגילאי 18-30, מחציתם בעלי BMI בטווח התקין ומחציתם בעלי השמנת יתר (BMI > 30).

כל המשתתפים במחקר אכלו דגני בוקר המכילים 50 גרם פחמימות, פעם אחת ללא קינמון ופעם אחת בתוספת 6 גרם קינמון טחון. רמות הגלוקוז בדם נבדקו שבע פעמים, מיד לאחר הארוחה ועד שעתיים לאחר הארוחה.

לא נמצאו הבדלים ברמות הגלוקוז בדם בין שתי קבוצות המשקל בכל נקודות הזמן.

אולם, בהסתכלות על כלל המשתתפים במחקר נמצא כי הוספת הקינמון הורידה את רמות הגלוקוז בדם בשעה שלאחר הארוחה ואילו לאחר שעתיים רמות הגלוקוז היו גבוהות יותר באופן מובהק לעומת אכילת דגני בוקר ללא קינמון.

תוצאות אלו מהוות תמיכה לתפקיד של קינמון באיזון רמות הגלוקוז בדם לאחר ארוחה, גם בקרב אנשים בעלי משקל תקין וגם בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23102179

מטה-אנליזה הכוללת 16 מחקרי עוקבה (דצמבר 2013) שנועדה לבחון את הקשר בין צריכת תה והתפתחות סוכרת סוג 2, מצאה כי ככל שצריכת התה הייתה גדולה יותר, כך ירד הסיכון לפתח סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24331002

במחקר מבוקר (2014) בוצעה השוואה ברמות הסוכר והאינסולין לאחר שלוש ארוחות, ארוחת ביקורת ושתי ארוחות הכוללות אצות שמקורן בצמח Undaria pinnatifida, אצות Mekabu או אצות וואקמה.

נמצא כי רמות הסוכר בדם היו נמוכות יותר בארוחה שכללה אצות Mekabu אך לא וואקמה, בהשוואה לארוחת הביקורת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25264047

במחקר פיילוט כפול-סמיות מבוקר פלסבו מוצלב (מאי 2016) נבדקה ההשפעה של מיצוי שום מיושן (Allium sativum) על גורמי הסיכון לתחלואת לב וכלי דם, בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2: תפקוד כלי הדם, רמת העקה החמצונית, תהליכים דלקתיים בכלי הדם ותנגודת לאינסולין.

במחקר השתתפו 26 חולי סוכרת סוג 2 בני 61 בממוצע, אשר נטלו 1,200 מ"ג מיצוי שום מיושן או פלסבו למשך 4 שבועות ולאחר הפסקה של 4 שבועות – החלפת הטיפול בין הקבוצות למשך 4 שבועות נוספים. במהלך כל תקופת המחקר המשתתפים המשיכו את הטיפול התרופתי, ללא שינוי בסוג התרופה או במינון.

נמצא כי לנטילת מיצוי שום מיושן לא הייתה השפעה מובהקת סטטיסטית על המדדים המטבוליים, כולל תנגודת לאינסולין, על תפקוד כלי הדם (plethysmography), על רמת העקה החמצונית או על רמת הדלקתיות (CRP). החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תרומה למיצוי שום מיושן לשיפור גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26954484

במטה-אנליזה (מרץ 2016) הוערכה ההשפעה של שיבולת שועל ושל בטא-גלוקן על מדדי הסוכר והרגישות לאינסולין.

במחקר אורך נבדק הקשר בין צריכת שום ובצל בתזונה לבין הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית וסוכרת סוג 2.

במחקר נכללו הנתונים של כ-3,000 משתתפים בני 40 בממוצע, אשר מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר. בתקופת מעקב של כ-6 שנים, 3.3% מהמשתתפים אובחנו עם אירוע קרדיווסקולרי, 15.5% עם יתר לחץ דם, 17.9% עם מחלת כליות כרונית ו-6.7% עם סוכרת סוג 2. נמצא כי בהשוואה לצריכה הנמוכה ביותר (שליש תחתון) המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של שום ובצל (שליש עליון) היו בסיכון נמוך ב-64% לאירוע קרדיווסקולרי, ב-32% למחלת כליות כרונית וב-26% ליתר לחץ דם. באופן ספציפי, כל צריכה של 10 גרם לשבוע הייתה קשורה בירידה של 30% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, ב-9% בסיכון למחלת כליות כרונית וב-6% ליתר לחץ דם. לא נמצא קשר מובהק בין צריכת שום ובצל לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. בנוסף, נמצא כי צריכת שום ובצל הייתה קשורה בשיפור רמת הטריגליצרידים ופינוי הקראטינין.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים במחקרים פרה-קליניים המצביעים על ההשפעה המגינה של שום ובצל.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28319598

חזרה לתחילת המחקרים

הרגלי חיים

הרגלי חיים - כללי

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרי עוקבה (2018) נבדק הקשר בין משך שינה ארוך לבין מגוון מדדי בריאות, כולל תמותה, סוכרת, יתר לחץ דם, תחלואה קרדיווסקולרית, שבץ, מחלת לב כלילית, שמנות, דיכאון ויתר שומנים בדם. במחקר נכללו הנתונים של מעל ל-5 מיליון איש, אשר השתתפו ב-137 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים. החוקרים סיווגו את המשתתפים כבעלי משך שינה ארוך או משך שינה רגיל, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בכל אחד מהמחקרים (ובכך נתנו ביטוי להבדלים תרבותיים ואתניים).

למרות ההבדלים בין המחקרים, ברובם משך שינה ארוך הוגדר כמעל ל-8-9 שעות שינה. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי משך שינה ארוך היה קשור בסיכון גבוה ב-39% לתמותה, ב-26% לסוכרת, ב-25% לתחלואה קרדיווסקולרית, ב-46% לשבץ, ב-24% למחלת לב כלילית וב-8% לשמנות. משך שינה ארוך לא היה קשור ביתר לחץ דם ולא נמצאו מספיק עדויות בהתייחס לדיכאון וליתר שומנים בדם. החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים במטרה להעריך האם הקשר בין משך שינה ארוך לבין הסיכון המוגבר לתחלואה ולתמותה הינו סיבתי והאם קיצור משך השינה תורם להפחתת הסיכון. כמו כן, החוקרים לא בדקו את המנגנונים העומדים בבסיס הקשר הזה ונשענים על מספר תיאוריות שהוצעו בעבר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28890167

מסמך עדכני (ינואר 2015) של האגודה האמריקאית לסוכרת המפרט קווים מנחים והמלצות חדשות לטיפול בסוכרת. הדגשים והשינויים העיקריים כוללים:

המלצה לביצוע פעילות גופנית והימנעות מפעילות יושבנית ארוכה של למעלה מ-90 דקות.
רמות המטרה של סוכר בצום השתנו מ-70-130 מ"ג/דצ"ל ל- 80-130 מ"ג/דצ"ל.
ערך המטרה של לחץ הדם הדיאסטולי השתנה מ-80 מ"מ/כספית ל-90 מ"מ כספית לרוב הסובלים מסוכרת ויתר לחץ דם.
הטיפול בסטטינים והמינון הראשוני בהתאם לרמת הסיכון האישית ולא עפ"י רמת LDL.
בדיקת רגליים בכל ביקור במרפאה לחולים הנמצאים בסיכון גבוה לסיבוכים.
עדכון ההנחיות לאיזון הסוכר בילדים ובנשים בהריון.

http://care.diabetesjournals.org/content/38/Supplement_1/S4.long

במחקר עוקבה (2018) נכללו כ-58,000 נשים בריאות, אשר השתתפו במחקר האחיות השני. נמצא כי נשים שסבלו מיתר לחץ דם או מרעלת – בזמן ההיריון הראשון - היו בסיכון מוגבר להתפתחות יתר לחץ דם, סוכרת סוג 2 או יתר כולסטרול בדם בגיל מבוגר יותר, כך שעשויה להיות תרומה להתערבות מוקדמת לעידוד אורח חיים בריא.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29971437

מחקר אוכלוסייה (מרץ 2015) שנועד לבחון מהו המנגנון העומד בבסיס הקשר בין הטיפול בסטטינים לסוכרת סוג 2 בקרב גברים בעלי התסמונת המטבולית.

החוקרים עקבו אחר 8,749 גברים לא-סוכרתיים בגילאי 45-73, 625 מהם אובחנו כחולי סוכרת במהלך 6 שנות המעקב. נמצא כי משתתפים שנטלו סטטינים היו בסיכון גבוה ב-46% להתפתחות סוכרת, כתלות במינון התרופה. עוד נמצא כי בקרב נוטלי הסטטינים רמות הסוכר לאחר ארוחה ובצום היו גבוהות יותר ונמצאה ירידה של 24% ברגישות לאינסולין וירידה של 12% בהפרשת האינסולין. ממצאים אלה עשויים להסביר את הנטייה המוגברת להתפתחות סוכרת סוג 2.

לכן, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25754552

מחקר (מאי 2013) אשר כלל 194 חולי סוכרת סוג 2 בממוצע גילאים של 58 שרובם סובלים מהשמנת יתר ובעלי רמת המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ממוצעת של 7.5%. מניתוח הנתונים עולה כי "טיפוסי לילה" אשר הולכים לישון מאוחר יותר ואוכלים ארוחות גדולות יותר בערב היו בעלי רמות סוכר פחות מאוזנות, באופן בלתי תלוי בהפרעות שינה.

החוקרים ממליצים לאנשים הסובלים מסוכרת סוג 2 ללכת לישון בשעה מוקדמת יותר ולקום מוקדם יותר, לאכול ארוחת ערב קטנה יותר ובאופן כללי לשמור על לוח זמנים קבוע על מנת לשמור על רמות סוכר מאוזנות.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/03/28/dc12-2697.abstract

במחקר קליני מבוקר (פברואר 2015) הכולל המשך מעקב של כ-10 שנים נמצא כי שינוי אורחות החיים היה יעיל למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 בכל הנשים, כאשר בנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית גם טיפול במטפורמין נמצא יעיל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25706240

מחקר מעניין (נובמבר 2014) שבוצע על בעלי חיים בחן את ההשפעה של חשיפה לשמש ותוספי ויטמין D על השמנת יתר והתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מצאו כי חשיפה לקרינת השמש גרמה להאטת תהליכי השמנת יתר, אי-סבילות לגלוקוז, עמידות לאינסולין, מחלת כבד שומני לא אלכוהולית, ומדדי אינסולין, גלוקוז וכולסטרול בדם בעכברים שקיבלו דיאטה עתירת שומן. השפעה זו היתה בלתי תלויה בנטילת תוספי ויטמין D והחוקרים מציעים כי מנגנונים אחרים, כמו ייצור ניטריק אוקסיד (NO) עשויים לתרום להשפעה זו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25342734

במחקר הנוכחי (אפריל 2015) נבדק האם בעקבות תכנית התערבות לשינוי אורח החיים חלה ירידה במשך הפעילות היושבנית והאם יש לכך השפעה על התפתחות סוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון.

נמצא כי בתקופת מעקב של כ-3 שנים אחר 3,232 המשתתפים בתוכנית, חלה ירידה גדולה יותר במשך הפעילות היושבנית בקרב המשתתפים בקבוצת אורח החיים בהשוואה למשתתפים שנטלו טיפול תרופתי (מטפורמין) או פלסבו. בשלוש קבוצות הטיפול נמצא כי צפייה מרובה בטלוויזיה הייתה מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת (עלייה של 3.4% בסיכון עבור כל שעת צפייה). החוקרים מסכמים כי למניעת סוכרת חשוב לשים דגש על הפחתת פעילות יושבנית ומשך הצפייה בטלויזיה בנוסף לעידוד ביצוע פעילות גופנית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25851102

מחקר אשר כלל 447 מבוגרים בריאים (נובמבר 2015) מצא כי חוסר התאמה בין השעון הביולוגי לבין זמני השינה קשור בעלייה בגורמי הסיכון אשר מגבירים את הסיכון לסוכרת ולמחלות קרדיווסקולריות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26580236

במחקר בו השתתפו 19 מתנדבים בריאים (2016) נמצא כי חשיפה לאור כחול בבוקר ובערב משפיעה על הפעילות המטבולית ומגבירה תנגודת לאינסולין בהשוואה לאור מעומעם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27191727

מחקר (מאי 2016) שנערך על ידי חוקרים ישראליים עוסק בקשר בין חשיפה לזיהום אוויר לבין רמות הסוכר והשומנים בדם.

החוקרים מציינים כי קיימות עדויות לכך שזיהום אוויר מהווה גורם לעקה חמצונית וכתוצאה מכך עלול להשפיע על רמות הסוכר והשומנים בדם.

במחקר קוהורט רטרוספקטיבי נבדקו מעל ל-600,000 דגימות דם של כ-73,000 משתתפים תושבי הנגב בתקופה של כ-10 שנים. נמצא כי חשיפה לרמות גבוהות יותר של זיהום אוויר בשלושת החודשים שקדמו לבדיקה, היתה קשורות בירידה של עד 1.13% ברמות כולסטרול HDL ועליה של עד 0.57% ברמות הסוכר בדם, עד 3.58% ברמות המוגלובין מסוכרר, עד 2.37% ברמות כולסטרול LDL ועד 0.31% ברמות טריגליצרידים.

קשר זה היה משמעותי יותר בקרב חולי סוכרת, כאשר טיפול תרופתי שאינו אינסולין הפחית את ההשפעה של זיהום האוויר על רמת הגלוקוז בדם.

החוקרים מציינים כי למרות שמדובר בשינויים קטנים הממצאים הם משמעותיים בשל העובדה שחלק גדול מהאוכלוסייה חשוף לזיהום אוויר באופן ממושך ועשויה להיות לכך השלכה קלינית משמעותית על הסיכון לתחלואה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27218271

כחלק ממחקר חתך גדול (יוני 2016), ניתוח הנתונים של 788 מבוגרים בריאים אשר ישנים 7.3 שעות בממוצע מצביע על כך שגם שינה מועטה אך גם שינה רבה מדי עלולה לפגוע ברגישות לאינסולין ובתפקוד תאי בטא בלבלב ובכך להגביר סיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27355399

מחקר עוקבה פרוספקטיבי, ללא קבוצת ביקורת למעקב, בו נבדקה התרומה של תכנית הכוללת שילוב של נטורופתיה ויוגה (Integrated Naturopathy and Yoga - INY) כטיפול תומך לאיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו הנתונים של 101 חולי סוכרת סוג 2 שהגיעו לטיפול בבית חולים נטורופתי בהודו למשך 15 או 30 יום והשתתפו בתכנית הכוללת תזונה צמחונית ללא תוספת של שמנים, סוכרים או מלח וללא הגבלה על כמות המזון, תרגולי יוגה, השתתפות בהרצאות והקפדה על מנוחה.

החוקרים קיימו מעקב טלפוני על המשתתפים עד להשלמת 3 חודשי טיפול. תוצאה חיובית לתכנית הוגדרה כרמת HbA1c מתחת ל-7% או ירידה אבסולוטית של 1% וכן הפחתה של לפחות 50% בטיפול התרופתי בתקופה של 3 חודשים.

תוצאה חיובית נצפתה בקרב 65% מהמשתתפים, כאשר 19% מכלל המשתתפים הפסיקו את השימוש בתרופות תוך שמירה על איזון הסוכר. הקפדה גבוהה על התזונה הייתה מלווה בירידה של 1.7% ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ממצא המצביע על התרומה של התזונה הנטורופתית.

החוקרים מסכמים כי לתכנית תרומה לאיזון רמת הסוכר ולהפחתת השימוש בתרופות אולם נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים לאישוש הממצאים ולהערכת ההשפעה ארוכת הטווח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27534941

במחקר תצפיתי (נובמבר 2016) נבחנה התרומה ארוכת הטווח של תכנית שיפור אורח החיים למניעת סוכרת סוג 2.

לתכנית, שהסתיימה בשנת 2000, היו שתי מטרות מרכזיות: ירידה של כ-7% במשקל הגוף וביצוע 150 דקות לשבוע פעילות גופנית בעצימות בינונית-גבוהה. יעילות התוכנית נבדקה בהשוואה למטפורמין ולפלסבו.

במסגרת המחקר הנוכחי בדקו החוקרים מהי רמת הפעילות הגופנית שמבצעים המשתתפים עשר שנים מסיום התכנית בהשוואה לנתוני הפעילות הגופנית של האוכלוסייה הכללית שנאספו במסגרת סקר הבריאות הלאומי האמריקאי. החוקרים השוו את ממוצע הדקות ליום של פעילות גופנית בעצימות נמוכה ובעצימות בינונית-גבוהה ושל פעילות יושבנית בקבוצות השוואה הדומות מבחינת מין, גיל ומצב הסוכרת.

נמצא כי בכל קבוצות ההשוואה, רמת הפעילות הגופנית בעצימות בינונית עד גבוהה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפי התכנית לעומת האוכלוסייה הכללית. נתוני המעקב השנתיים של משתתפי התכנית מצביעים על עלייה של 1.26 MET שעות פעילות גופנית לשבוע בהשוואה לנתוני הבסיס (p=0.026). המדד - (MET Metabolic Equivalent of Task) מבטא את ההוצאה האנרגטית של פעילות גופנית. לא נמצאו הבדלים עקביים בין קבוצות ההשוואה ביחס לפעילות בעצימות נמוכה וביחס לפעילות יושבנית.

החוקרים מסכמים כי בטווח הארוך התכנית הינה יעילה ותרמה להקפדה על ביצוע גופנית סדירה, גם בהשוואה לנתוני הבסיס וגם בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27887769

במחקר אורך (נובמבר 2016) נבדק הקשר בין מדדי הסוכר לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב מתבגרים וצעירים אמריקאים ממוצא אינדיאני.

במחקר נכללו 2,095 מתבגרים בגילאי 10-19, אחריהם בוצע מעקב עד גיל 39, וכן 2,005 צעירים בגילאי 20-39, אחריהם בוצע מעקב עד לגיל 59. סוכרת הוגדרה כרמת סוכר בצום מעל 126 מ"ג/דצ"ל, רמת סוכר לאחר ארוחה מעל 200 מ"ג/דצ"ל, המוגלובין מסוכרר מעל 6.5% או לפי אבחון קליני.

נמצא כי בקרב מתבגרים עם רמות המוגלובין מסוכרר גבוהות של מעל 5.7% שיעור התפתחות סוכרת היה גבוה פי 4 בקרב בנים ופי 7 בקרב בנות, בהשוואה למשתתפים עם רמות המוגלובין מסוכרר הנמוכות מ-5.4%. שיעורים אלה היו גבוהים באופן ניכר מאלו שנמצאו בקרב מבוגרים. החוקרים מסכמים כי המוגלובין מסוכרר הינו מדד יעיל לניבוי סוכרת סוג 2 בקרב ילדים ולזיהוי טרום-סוכרת, במידה דומה למדדי הסוכר האחרים (רמת הסוכר בצום ורמת הסוכר לאחר הארוחה).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27810987

כחלק ממחקר אורך (פברואר 2018), שנערך ביפן, במחקר הנוכחי נבדקה ההשפעה של הרגלי אורח החיים על שינויים במשקל, תוך התמקדות בהשפעה של קצב האכילה בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2.

במחקר נעשה שימוש בנתוני הרשומות הרפואיות של כ-60,000 מבוגרים, אשר אובחנו עם סוכרת סוג 2 בין השנים 2008-2013 וענו על שאלוני אורח חיים. החוקרים התמקדו בעיקר בקצב האכילה, שסווג לשלוש רמות – מהיר, רגיל ואיטי וכן בהרגלי אכילה נוספים כגון אכילת ארוחת ערב בטווח של שעתיים לפני השינה, אכילה לאחר ארוחת הערב, דילוג על ארוחת הבוקר, צריכת אלכוהול, איכות השינה ועישון. באמצעות מודלים סטטיסטיים העריכו החוקרים את ההשפעה של הרגלים אלה על עלייה במשקל, BMI והיקף המותניים.

נמצא כי דפוס של אכילה איטית היה קשור בעיכוב ההתפתחות של השמנה, כאשר משתתפים שדיווחו על אכילה איטית היו בעלי סיכון נמוך ב-29% וב-42% לשמנות בהשוואה למשתתפים שדיווחו על אכילה רגילה או מהירה, בהתאמה. בדומה, משתתפים אלה נטו להיות בעלי BMI והיקף מותניים נמוכים יותר. עוד נמצא כי הימנעות מאכילה לאחר ארוחת הערב או בטווח של שעתיים מהשינה הייתה בעלת תרומה דומה לשמירה על משקל תקין. החוקרים מסכמים כי האטת קצב האכילה עשוי לסייע במניעת השמנה ובהפחתת הסיכון לסיכונים הנלווים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29440054

במחקר תצפיתי (פברואר 2018), המבוסס על מאגר נתונים לאומי בריטי, נבדק הקשר בין עבודה במשמרות לילה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו נתוני התעסוקה של למעלה מ-300,000 משתתפים, מהם כ-8,000 חולי סוכרת סוג 2. על בסיס הנתונים של כ-220,000 מהמשתתפים ממוצא אירופאי, נבדק האם עבודה במשמרות לילה השפיעה על הקשר בין מדד הסיכון הגנטי לבין התפתחות סוכרת. להלן רמות הסיכון לעובדי משמרות לילה בהשוואה לעובדים רגילים:

תדירות	סיכון גבוה ב:	מספר משמרות בחודש	סיכון גבוה ב:
לעיתים רחוקות	15%	עד 3	24%
מדי פעם	18%	3-8	11%
רוב הלילות	44%	מעל 8	36%
באופן קבוע	9%

מהנתונים עולה כי עבודה רבה יותר במשמרות לילה הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, מלבד עבודה קבועה במשמרות לילה. לא נמצא כי עבודה במשמרות לילה השפיעה על הקשר בין הנטייה הגנטית לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שעבודה במשמרות לילה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, במיוחד כאשר המשמרות אינן קבועות וכאשר עובדים מספר גדול יותר של משמרות לילה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29440150

במחקר אקראי מבוקר, (אפריל 2018) בו נכללו 20 מבוגרים בריאים, נמצא כי גם לאחר לילה אחד של חשיפה לאור במהלך שינה חלה עלייה במדד התנגודת לאינסולין, כאשר חשיפה כרונית עלולה לפגוע בבריאות המטבולית.

https://doi.org/10.1093/sleep/zsy061.116

חזרה לתחילת המחקרים

הרגלי חיים - פעילות גופנית

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2018) הוערכה התרומה של חשיפה לטבע על היבטים בריאותיים שונים.

בסקירה נכללו 103 מחקרים תצפיתיים ו-40 מחקרים התערבותיים, בהם נמדדו סה"כ 100 מדדים בריאותיים שונים. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי בילוי זמן בטבע או מגורים באזורים ירוקים היה קשור ברמה נמוכה יותר של קורטיזול ברוק, קצב לב, לחץ דם דיאסטולי, כולסטרול HDL וכן בסיכון נמוך יותר ללידה מוקדמת ולתינוק קטן לגיל ההריון, לסוכרת סוג 2, לתמותה מכל גורם ולתמותה מגורם קרדיווסקולרי. בנוסף נמצא שיעור נמוך יותר של מקרי שבץ, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, אסתמה ומחלת לב כלילית. מחקרים נוספים הצביעו על ירידה בבעיות נוירולוגיות, סרטן ותמותה ממחלות נשימה. כמו כן, משתתפים עם חשיפה גבוהה יותר לשטחים ירוקים נטו לדווח על מצב בריאותי טוב יותר.

החוקרים מסכמים כי לחשיפה לשטחים ירוקים תרומה בריאותית רחבה, והם קוראים לקובעי המדיניות לבחון כיצד ניתן ליצור, לשמר ולשפר את הנגישות של אוכלוסייה רחבה לשטחים ירוקים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29982151

דיאטה בלבד, פעילות גופנית בלבד ודיאטה יחד עם פעילות גופנית.

ההתערבות בוצעה למשך 6 שנים, החל מ-1986, כאשר המעקב אחר שיעור התמותה והסוכרת נמשך 23 שנה. במהלך שנות המחקר נפטרו 174 משתתפים, שיעור התמותה ממחלות קרדיווסקולריות היה נמוך בכ-40% בקבוצות ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת ושיעור התמותה הכללי היה נמוך בכ-30% (11.9% לעומת 19.6%; 28.1% לעומת 38.4%), בהתאמה. בנוסף, שיעור חולי הסוכרת היה נמוך בכ-45% בקבוצות ההתערבות (72.6% לעומת 89.9%).

http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(14)70057-9/abstract

המחקר הנוכחי (יולי 2014) עוסק בקשר בין פעילות גופנית, צפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית לבין התפתחות סוכרת סוג 2 בעקבות סוכרת הריון.

ניתוח פרוספקטיבי של נתונים ממחקר עוקבה (cohort) גדול כלל 4,554 נשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון, אחריהן בוצע מעקב של כ-16 שנה שבמהלכן בוצעו ארבע הערכות ביחס לרמת הפעילות הגופנית ומידת הצפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית נוספת. סה"כ במהלך תקופת המחקר אובחנו 635 מקרים של סוכרת סוג 2 כאשר נמצא שכל 100 דקות בשבוע של פעילות גופנית בעצימות בינונית הייתה מלווה בירידה של 9% בסיכון לסוכרת. בנוסף, מעל ל-6 שעות בשבוע של צפייה בטלוויזיה היו קשורות בעלייה בסיכון להתפתחות סוכרת.

לסיכום, המחקר מדגיש את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא לנשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24841449

סקירה מקיפה (ינואר 2014) המתבססת על מגוון מחקרים ובוחנת מהם הגורמים לכך שחלק מחולי סוכרת סוג 2 אינם מראים שיפור מטבולי בעקבות פעילות גופנית. הממצאים מצביעים כי ב-15-20% מחולי הסוכרת לא חל שיפור בעקבות פעילות גופנית. מחקרים גנטיים מציעים כי התגובה המטבולית לפעילות גופנית היא במידה רבה תורשתית. מחקרים עדכניים יותר מציעים כי גם לשינויים בדנ"א או לשינויים אפיגנטיים השפעה על התגובה.

למחקר זה עשויה להיות השלכה יישומית בהתאמה מיטבית של דרכי הטיפול לחולי סוכרת שונים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25412336

מחקר חדש (דצמבר 2014) מאשש את החשיבות בביצוע פעילות גופנית קבועה לאיזון רמות לחץ דם וסוכר. המחקר מבוסס על נתונים של מעל 600,000 מטופלים בארגון בריאות פרטי בארה"ב אשר עברו לפחות 3 הערכות גופניות ואינם נוטלים טיפול תרופתי להורדת לחץ דם או סוכר. מהנתונים עולה כי ביצוע פעילות גופנית של לפחות 150 דקות בשבוע הייתה קשורה ברמות נמוכות יותר של לחץ דם וסוכר בהשוואה למטופלים שאינם מבצעים פעילות גופנית.

ההשפעה של פעילות גופנית הייתה משמעותית יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25523350

פעילות גופנית לאחר הארוחה נמצאה (דצמבר 2014) יעילה יותר להפחתת רמות הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2 בעלי השמנת יתר בהשוואה לפעילות גופנית לפני הארוחה ובכך מסייעת להפחתת רמת הסיכון הקרדיווסקולרי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25539939

במחקר הנוכחי (אפריל 2015) נבדק האם בעקבות תכנית התערבות לשינוי אורח החיים חלה ירידה במשך הפעילות היושבנית והאם יש לכך השפעה על התפתחות סוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון.
נמצא כי בתקופת מעקב של כ-3 שנים אחר 3,232 המשתתפים בתוכנית, חלה ירידה גדולה יותר במשך הפעילות יושבנית בקרב המשתתפים בקבוצת אורח החיים בהשוואה למשתתפים שנטלו טיפול תרופתי (מטפורמין) או פלסבו. בשלוש קבוצות הטיפול נמצא כי צפייה מרובה בטלוויזיה הייתה מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת (עלייה של 3.4% בסיכון עבור כל שעת צפייה).

החוקרים מסכמים כי למניעת סוכרת חשוב לשים דגש על הפחתת פעילות יושבנית ומשך הצפייה בטלוויזיה בנוסף לעידוד ביצוע פעילות גופנית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25851102

מסמך (ספטמבר 2015) המציג את המלצות כוח המשימה לקיום תכניות המעודדות דיאטה ופעילות גופנית להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון גבוה. ההמלצות מבוססות על סקירת 53 מחקרים הבוחנים את היעילות של 66 תכניות שונות. מהסקירה עולה כי תכניות המשלבות דיאטה ופעילות גופנית, במיוחד תכניות אינטנסיביות, הינן יעילות בשיפור גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים ולהפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 באוכלוסייה בסיכון.

תכניות אלה לרוב כוללות יעד לירידה במשקל, מפגשים אישיים ו/או קבוצתיים בנושא תזונה ופעילות גופנית, מפגשי ייעוץ עם גורמים מקצועיים בתחום התזונה והאימון הגופני והתאמת תכנית מותאמות אישית.

החוקרים מציינים כי תכניות אלה הינן גם יעילות כלכלית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26168073

במחקר בו עקבו אחר כ-4,300 משתתפים במשך כ-25 שנה (מאי 2016) נמצא כי שמירה על כושר גופני במהלך החיים קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2, באופן שאינו תלוי ב-BMI.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27181604

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוקטובר 2016) אשר נועדה להעריך מהו הקשר בין ביצוע פעילות גופנית לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

בסקירה נכללו הנתונים מ- 28 מחקרי אורך פרוספקטיביים בהם המירו החוקרים את כמות הפעילות הגופנית למדד MET (metabolic equivalent of task) להוצאת אנרגיה בפעילות.

נמצא כי 11.25 MET (שווה ערך ל-150 דקות של פעילות בעצימות בינונית בשבוע) היה קשור בסיכון נמוך בכ-26% לסוכרת סוג 2, בהשוואה לחוסר פעילות גופנית. אומנם הירידה בסיכון אינה לינארית, אך הסיכון הלך וירד עם העלייה בפעילות כך ש- 60 MET היה קשור בירידה של 53% בסיכון. כמו כן, נמצא כי לפעילות גופנית בעצימות גבוהה תועלת גבוהה יותר לעומת פעילות בעצימות נמוכה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27747395

מחקר מוצלב אקראי בדק מהי ההשפעה של תזמון הפעילות ביחס לארוחה. במסגרת המחקר השתתפו 41 חולי סוכרת סוג 2 אשר למשך שבועיים התבקשו ללכת 30 דקות כל יום או 10 דקות לאחר כל ארוחה עם חודש הפסקה בין שני התנאים ולאחר מכן החלפה בין הקבוצות.

החוקרים עקבו אחר ביצוע הפעילות במהלך כל תקופת המחקר וכן ניטרו באופן רציף את רמת הסוכר במשך 7 ימים, כאשר מדד המטרה של רמת הסוכר לאחר הארוחה נמדד במהלך 3 שעות מסיום הארוחה.

נמצא כי רמת הסוכר לאחר הארוחה הייתה נמוכה יותר כאשר המשתתפים הלכו לאחר כל ארוחה בהשוואה להליכה אחת ביום, כאשר השיפור היה משמעותי במיוחד לאחר ארוחת הערב בה נצרכה כמות הפחמימות הגבוהה ביותר ואשר אופיינה בהתנהגות יושבנית רבה. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של ביצוע פעילות גופנית לאחר הארוחה, במיוחד בארוחה הכוללת כמות משמעותית של פחמימות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27747394

במחקר מבוקר מוצלב (נובמבר 2016) נבדקה ההשפעה של אימון אינטרוולים מסוגים שונים על תפקוד כלי הדם (Flow-mediated dilation - FMD) בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 12 חולי סוכרת סוג 2 וקבוצת ביקורת של משתתפים בני אותו גיל ללא סוכרת, 12 מהם מבצעים פעילות גופנית באופן רגיל ו-11 מהם לא מבצעים פעילות גופנית באופן רגיל. החוקרים השוו את תפקוד כלי הדם של המשתתפים לאחר אימון סיבולת, לאחר אימון התנגדות ולאחר ישיבה, עם הפסקה של לפחות יומיים בין סוגי הפעילויות השונים.

נמצא כי בקרב כל המשתתפים חל שיפור מובהק בתפקוד כלי הדם לאחר אימון התנגדות (p<0.01), השפעה שהייתה בולטת במיוחד בקרב חולי סוכרת סוג 2, מיד לאחר האימון, שעה לאחר האימון ושעתיים לאחר האימון. אימון סיבולת היה מלווה בשיפור בתפקוד כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2 רק שעה לאחר האימון.

החוקרים מסכמים כי אימון התנגדות אינטרוולי משפר באופן אקוטי את תפקוד כל הדם לאחר האימון בקרב חולי סוכרת סוג 2 ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה ארוכת הטווח.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27638878

במחקר אקראי מוצלב (יוני 2017) נבדקה ההשפעה של הפסקות קבועות במהלך היום לביצוע פעילות גופנית על מדדי השומן והסוכר.

החוקרים מסבירים כי ידוע שלפעילות גופנית השפעה מיידית על רמת הגלוקוז והאינסולין, אולם לרוב ההשפעה על רמת הטריגליצרידים הינה מאוחרת ומופיעה לאחר 12-24 שעות. במחקר נכללו 36 מבוגרים עם BMI ממוצע של 24, אשר השתתפו ב-4 התערבויות שונות, כאשר כל התערבות נמשכה יומיים: 1) ישיבה ממושכת, 2) ישיבה ממושכת עם הליכה ממושכת של 30 דקות בסוף היום הראשון, 3) ישיבה והליכה קצרה של 2 דקות כל 30 דקות, 4) שילוב של הליכה ממושכת של 30 דקות בסוף היום הראשון + הליכה קצרה של 2 דקות כל 30 דקות. מדדי השומן והסוכר לאחר הארוחה נבדקו במהלך 5 שעות ביום השני לכל התערבות.

נמצא כי בהשוואה לישיבה בלבד, בשתי ההתערבויות שכללו הליכה כל 30 דקות חלה ירידה ברמת הטריגליצרידים, כאשר הירידה באינסולין הייתה הגדולה ביותר בהתערבות המשולבת והעלייה בחומצות השומן החופשיות הייתה הגדולה ביותר בהתערבות שכללה הפסקה כל 30 דקות. לא נמצאה השפעה על רמת הגלוקוז.
ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של הקפדה על הפסקות וביצוע פעילות גופנית בקרב אנשים עם אורח חיים יושבני.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28673802

במחקר תצפיתי (פברואר 2018), בו נכללו הנתונים של כ-500,000 משתתפים בסקר הבריאות הלאומי בקוריאה, נמצא קשר בצורת U בין תדירות הפעילות הגופנית לבין הסיכון לתמותה (מכל גורם), כאשר בקרב משתתפים ללא סוכרת, הסיכון הנמוך ביותר לתמותה היה עבור תדירות של 3-4 פעמים בשבוע, בעוד שעבור משתתפים עם סוכרת הסיכון הנמוך ביותר לתמותה היה עבור תדירות של 5-6 פעמים בשבוע.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29441753

במחקר עוקבה פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסייה (ינואר 2018), שנערך בסין, הוערך הקשר בין ביצוע פעילות גופנית לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 44,828 מבוגרים בגילאי 20-80 עם אבחנה חדשה של רמות סוכר גבוהות (impaired fasting glucose) ושאינם סובלים ממחלות לב או כלי דם. החוקרים סיווגו את המשתתפים ל-4 קטגוריות על סמך רמת הפעילות הגופנית שלהם: העדר פעילות גופנית, פעילות נמוכה, בינונית או גבוהה, ועקבו אחר התפתחות של מחלת הסוכרת לאורך כ-18 שנה.

נמצא כי בהשוואה למשתתפים שלא ביצעו פעילות גופנית, הסיכון להתפתחות סוכרת היה נמוך ב-12%, 20% ו-25% בקרב משתתפים שביצעו פעילות ברמה נמוכה, בינונית או גבוהה, בהתאמה. על פי ניתוח סטטיסטי, החוקרים מסיקים כי ניתן למנוע לפחות 19% ממקרי הסוכרת, במידה ואוכלוסייה שאינה פעילה גופנית תבצע פעילות גופנית קבועה בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO). בסין, נתון זה מצביע על ירידה פוטנציאלית של כ-7 מיליון חולי סוכרת. החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על צורך דחוף לעידוד פעילות גופנית כאסטרטגיה למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 ולצמצום ההשפעה של תהליך ההזדקנות ומגמת ההשמנה על העלייה בשיעור חולי הסוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29331993

במחקר אקראי מבוקר (מאי 2018) הוערכה ההשפעה של תכנית אימון גופני בטווח המקסימלי של שריפת השומנים על הרכב הגוף, פרופיל השומנים, איזון הסוכר, רגישות לאינסולין ורמת האדיפוקינים בדם - בקרב נשים מבוגרות עם סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 31 נשים בגילאי 60-69, אשר חולקו אקראית לקבוצת האימון הגופני או לקבוצת הביקורת.

האימון הגופני כלל הליכה בעצימות המותאמת אישית לטווח המקסימלי של שריפת השומנים (עצימות נמוכה עד בינונית) למשך שעה אחת, 3 פעמים בשבוע, לתקופה של 12 שבועות, ללא התערבות תזונתית.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת (non-exercising controls) , בקבוצת האימון הגופני חלה ירידה מובהקת באחוז מסת השומן, אחוז השומן הבטני ובתנגודת לאינסולין.

החוקרים מציינים כי בקרב כלל המשתתפות לא נמצא שינוי בצריכה הקלורית היומית בתקופת ההתערבות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שאימון גופני המותאם אישית לטווח שריפת השומנים הינו בעל תרומה לטיפול בסוכרת סוג 2 בקרב נשים מבוגרות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29564847

חזרה לתחילת המחקרים

הרגלי חיים - ירידה במשקל

קיימת עלייה במקרי הסוכרת בקרב צעירים, ולכן לדעתנו חשוב לשים לב למחקר (מאי 2013) המראה כי אפילו ירידה של 8% ב-BMI מובילה לשיפור ברגישות לאינסולין ובכך מפחיתה סיכון להתפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23706362

מחקר מעניין (דצמבר 2014) מראה מהו המנגנון בו לתאים של מערכת החיסון תפקיד חשוב בתהליך המטבוליזם במעי הקשור במניעת השמנת יתר. החוקרים מראים כי עיכוב של חלבון מסוים במעי תורם לירידה במשקל ולירידת הסיכון לסוכרת סוג 2 הקשור בהשמנת יתר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25476696

מחקר (מרץ 2015) אשר נועד לבחון מהו המנגנון בו קבוצת תרופות לסוכרת גורמת לתופעת לוואי של עלייה במשקל. תרופות מקבוצת Rosiglitazone השייכות למשפחת ה- Thiazolidinedione נקשרות לקולטנים מסוג PPAR בתאי השומן ומגבירות את רגישות התאים לאינסולין, אולם לא ידוע מהו המנגנון הגורם לתופעת הלוואי של עלייה במשקל ובמסת השומן.
במחקר שנערך על מודל עכברים, החוקרים מצאו כי תרופות אלה מעוררות את מנגנון הרעב במוח וגורמות לאכילה מוגברת וכתוצאה מכך לעלייה במשקל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25788674

במחקר קליני עדכני (2014) נבדקה ההשפעה המטבולית של דיאטה המאופיינת באינדקס גליקמי נמוך לעומת גבוה. במחקר השתתפו 122 מבוגרים הסובלים מהשמנה שחולקו באופן אקראי לשלוש דיאטות זהות מבחינת קלורית למשך 6 חודשים:

1. דיאטה עם רמת פחמימות מאוזנת ואינדקס גליקמי גבוה.

2. דיאטה עם רמת פחמימות מאוזנת ואינדקס גליקמי נמוך.

3. דיאטה דלת שומן עם אינדקס גליקמי גבוה.

מהתוצאות עולה כי דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך הובילה לשיפור מובהק ב-BMI וברמות הסוכר.

לא נמצא הבדל בין הדיאטות במדדי המחקר האחרים ביניהם רמת הרעב והשובע, פרופיל השומנים בדם ומדדי דלקת. מחקר זה תומך בממצאים קודמים המראים כי שמירה על דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך חשובה במיוחד לחולי סוכרת..

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24787494

סקירה מקיפה ומטה-אנליזה (אפריל 2015) של מחקרים מבוקרים שנועדה לבחון את היעילות של תכניות הרזיה שונות לחולי סוכרת סוג 2. החוקרים בדקו כיצד ירידה במשקל משפיעה על רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), פרופיל השומנים ולחץ הדם ומהי ההשפעה של תכניות דיאטה שונות על המשקל והמדדים המטבוליים. בסקירה נכללו 11 מחקרים מבוקרים בהם השתתפו סה"כ 6,574 חולי סוכרת סוג 2.

מניתוח כלל הנתונים עולה כי ברוב תכניות ההתערבות חלה ירידה של עד 5% ממשקל הגוף, אולם רק ירידה של מעל 5% ממשקל הגוף הינה יעילה לשיפור רמת ההומוגלובין המסוכרר, רמות השומנים ולחץ הדם. לשם כך נדרשת תכנית מאומצת הכוללת הגבלה קלורית, ביצוע פעילות גופנית קבועה וקשר קבוע עם גורם מקצועי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25935570

מסמך (ספטמבר 2015) המציג את המלצות כוח המשימה לקיום תכניות המעודדות דיאטה ופעילות גופנית להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון גבוה.

ההמלצות מבוססות על סקירת 53 מחקרים הבוחנים את היעילות של 66 תכניות שונות.

מהסקירה עולה כי תכניות המשלבות דיאטה ופעילות גופנית, במיוחד תכניות אינטנסיביות, הינן יעילות בשיפור גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים ולהפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 באוכלוסייה בסיכון.

החוקרים מציינים כי תכניות אלה הינן גם יעילות כלכלית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26168073

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23364002?dopt=Abstract

מחקר (אפריל 2014) שנועד לבחון את הקשר בין צריכת חלבונים מהחי ומהצומח לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר עוקבה (cohort) אירופאי רחב היקף וכלל כ-12 אלף חולי סוכרת סוג 2 ותת-קבוצה של כ-16 אלף איש אחריהם בוצע מעקב של כ-12 שנים בממוצע.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24722499

בקרב משתתפים אשר עברו ניתוח בריאטרי נמצא כי לאחר הניתוח (דצמבר 2015), רמת השומן בלבלב בחולי סוכרת סוג 2 ירדה לרמה תקינה, ובכך השתפרה התגובה לגלוקוז.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26628414

במחקר תצפיתי (מרץ 2017) נבדק הקשר בין "זמן מסך" לבין מדדי הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב ילדים.

נתוני המחקר נאספו באמצעות סקר, שנערך בקרב 4,495 ילדים בגילאי 9-10, אשר שדיווחו על זמן המסך היומי שלהם. בנוסף, הוערכו גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים ומדדים אנתרופומטריים בקרב כלל המשתתפים, והפעילות הגופנית נמדדה בקרב תת-מדגם של 2,031 ילדים.

נמצא כי בהשוואה לילדים עם זמן מסך של עד שעה ביום, ילדים עם זמן מסך של מעל 3 שעות ביום היו בעלי אינדקס פונדרל (ponderal index, מדד להערכת יחס המשקל לגובה) גבוה יותר ב-1.9%, עובי קפלי עור גבוה יותר ב-4.5%, מסת שומן גבוהה ב-3.3%, רמת לפטין גבוהה ב-9.2% ותנגודת לאינסולין גבוהה ב-10.5%. מעבר לכך, גם לאחר התאמה סטטיסטית להשמנה, מדדים סוציו-אקונומיים ופעילות גופנית נשמר הקשר בין זמן מסך גבוה יותר לתנגודת לאינסולין. לא נמצא קשר משמעותי בין זמן מסך לבין רמות גלוקוז, פעילות גופנית ומדדי סיכון קרדיווסקולריים.
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שצמצום זמן החשיפה למסכים עשוי לתרום למניעה מוקדמת של סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת להסיק על סיבתיות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28288985

במחקר תצפיתי (אפריל 2017), שנערך בקוריאה, נבדק האם עודף משקל או שמנות, בשלבים מוקדמים של סוכרת סוג 2, קשורים בשינויים במבנה המוח או בתפקוד הקוגניטיבי.

במחקר נכללו 100 משתתפים בגילאי 30-60 עם סוכרת סוג 2 (עד 5 שנים מאבחון המחלה) - מחציתם עם עודף משקל או שמנות ומחציתם במשקל תקין - וכן קבוצת השוואה של 50 משתתפים בריאים במשקל תקין.

בקרב חולי סוכרת עם עודף משקל או שמנות נמצא כי עובי קליפת המוח היה קטן יותר וחלה ירידה בצפיפות החומר הלבן במוח בהשוואה לחולים במשקל תקין. בנוסף, בקרב חולים עם עודף משקל או שמנות נמצאה ירידה במהירות התפקוד הפסיכו-מוטורי בהשוואה למשתתפים במשקל תקין. ממצאי המחקר מדגישים כי מעבר לכך ששמנות מהווה גורם סיכון לסוכרת סוג 2 ולהפרעות מטבוליות, היא עלולה להחמיר את ההשפעה של סוכרת סוג 2 על מבנה ותפקוד המוח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28447116

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2017) בוצעה השוואה בין שלוש תכניות אורח חיים (אכילה בריאה, פעילות גופנית או אכילה בריאה יחד עם פעילות גופנית) להפחתת הסיכון לסוכרת הריון.

במחקר נכללו 436 נשים מתשע מדינות אירופאיות, הנמצאות עד לשבוע 20 להריון, עם BMI מעל 29 וללא סוכרת הריון. הנשים חולקו אקראית לאחת משלוש התכניות או למעקב הריון סטנדרטי (ביקורת). תכניות אורח החיים כללו מפגשי אימון אישיים וטלפוניים, כאשר התכנית לאכילה בריאה התמקדה בהפחתת השומן והפחמימות בתזונה ובצריכה גבוהה יותר של סיבים תזונתיים וחלבון (בדגש על הגבלת גודל המנה והפחתת הצריכה הקלורית) ותכנית הפעילות הגופנית התמקדה בעידוד פעילות אירובית ואימוני התנגדות. אחד היעדים המרכזיים היה עלייה של לא יותר מ-5 ק"ג עד לשבוע ה-35-37 להריון.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, רק בקבוצת התכנית המשולבת (אכילה בריאה ופעילות גופנית) העלייה במשקל במהלך ההריון הייתה נמוכה יותר (הפרש של כ-2 ק"ג מקבוצת הביקורת). למרות זאת, לא נמצא הבדל בין הקבוצות בהתפתחות סוכרת הריון וברמת הסוכר בצום או לאחר הארוחה, רמת האינסולין או הרגישות לאינסולין. כמו כן, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לגודל התינוק בלידה.

החוקרים מסכמים כי תכנית התערבות לאכילה בריאה ולפעילות גופנית בקרב נשים עם שמנות עשויה לתרום להגבלת העלייה במשקל בהריון אולם תרומתה למניעת התפתחות סוכרת הריון הינה מוגבלת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27935767

במחקר חתך גנטי (יולי 2017), בו נכללו הנתונים של כ-120,000 איש, נמצא כי BMI גבוה יותר היה קשור בסיכון גבוה יותר ליתר לחץ דם, למחלת לב כלילית ולסוכרת סוג 2. המחקר בוצע בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית, מאפשרת להגביר את מידת הביטחון שלקשר יש בסיס סיבתי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28678979

במחקר אורך (ינואר 2017) נבדקה ההשפעה ארוכת הטווח של השתתפות בתכנית לשיפור אורח החיים על מדדי סיכון קרדיווסקולריים.

במחקר נכללו 129 מטופלים עם שמנות וסוכרת, אשר השתתפו בתכנית Why WAIT - תכנית התערבות אינטנסיבית בת 12 שבועות, המיועדת לירידה במשקל ולניהול מחלת הסוכרת.
שנה לאחר התכנית, החוקרים סיווגו את המשתתפים לשתי קבוצות: קבוצה A כללה משתתפים שלא הצליחו לשמור על ירידה של מעל 7% מהמשקל וקבוצה B כללה משתתפים שכן הצליחו לשמור על ירידה של מעל 7% מהמשקל. החוקרים המשיכו לעקוב אחר המשתתפים לתקופה של חמש שנים סך הכול.

נמצא כי בסיום התכנית כלל המשתתפים ירדו כ-9.7% ממשקלם בממוצע, ושמרו על ירידה של 6.4% לאחר 5 שנים – 3.5% בקבוצה A ו-9% בקבוצה B. בהתייחס לרמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c, בקבוצה A חלה ירידה מ-7.5% ל-6.7% בסיום התכנית עם עלייה ל-7.7% לאחר שנה ו-8% לאחר 5 שנים. בקבוצה B חלה ירידה מ-7.4% ל-6.4% בסיום התכנית ועלייה ל-6.8% לאחר שנה ו-7.3% לאחר 5 שנים. למרות העלייה במשקל, בקבוצה A נשמר השיפור ברמת ה-LDL וה-HDL לאורך 5 שנים (ירידה ב-LDL מ-97 ל-87 מ"ג/דצ"ל ועלייה ב-HDL מ-45 ל-52 מ"ג/דצ"ל), עם החמרה ברמת הטריגליצרידים וללא שינוי בלחץ הדם. לעומת זאת, בקבוצה B השיפור בפרופיל השומנים הכולל נשמר במשך 5 שנים ולחץ הדם היה נמוך יותר באופן מובהק ב-18 החודשים הראשונים.

החוקרים מסכמים כי ניתן לשמור על ירידה במשקל לתקופה של 5 שנים, המלווה בשיפור מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, כאשר גורם מנבא עיקרי הוא מידת הירידה במשקל בשנה הראשונה לאחר ההתערבות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28090332

חזרה לתחילת המחקרים

הרגלי חיים - צריכת ארוחות בוקר

במחקר שכלל כ-4,000 ילדים בגילאי 9-10 (ספטמבר 2014) נמצא כי אכילת ארוחת בוקר בריאה באופן קבוע עשויה להפחית את הסיכון לפתח סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25181492
במחקר (פברואר 2015) בו השתתפו נערות בעלות השמנת יתר, נבדקה ההשפעה המטבולית לאורך היום של ארוחת בוקר עתירת חלבון (32 גרם) לעומת רמה רגילה של חלבון (12 גרם) בקרב נערות הנוטות לדלג על ארוחות בוקר לעומת אלו האוכלות ארוחת בוקר באופן קבוע.
בקרב נערות הנוטות לדלג על ארוחות בוקר, נמצא כי צריכת ארוחה עתירת חלבון גרמה לעלייה ברמות הסוכר במשך היום ואילו בקרב נערות האוכלות ארוחת בוקר באופן קבוע, ארוחה עתירת חלבון גרמה לירידה ברמות הסוכר. ממצאים אלה מצביעים על כך שלארוחת הבוקר תפקיד חשוב ביכולת הגוף לעכל כמות חלבונים גדולה.
החוקרים ממליצים לנשים צעירות לצרוך ארוחת בוקר באופן קבוע המכילה כ-350 קלוריות וכ-30 גרם חלבון על מנת לשמור על איזון רמות הסוכר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25711955
מחקר קליני מבוקר שנערך ע"י חוקרים ישראליים (מרץ 2015) מצא כי צריכת ארוחת בוקר עתירת אנרגיה (כ-700 קלוריות) הייתה קשורה בירידה מובהקת ברמות הסוכר לאחר ארוחה (PPHG) במשך כל היום בחולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25724569
מחקר מבוקר שנערך על ידי חוקרים ישראליים (יולי 2015), בחן את ההשפעה של צום עד הצהריים על רמות הסוכר לאחר ארוחת צהריים וערב. במחקר השתתפו 22 חולי סוכרת סוג 2 אשר ביום אחד אכלו ארוחת בוקר, צהריים וערב ואילו ביום אחר אכלו רק ארוחת צהריים וערב. נמצא כי לדילוג על ארוחת בוקר השפעה ארוכת טווח אשר גורמת לעלייה ברמות הסוכר לאחר הארוחה וכן לפגיעה בתגובה ההורמונלית לאורך כל היום.
החוקרים מסכמים כי הקפדה על ארוחת בוקר הינה חשובה לשמירה על רמות סוכר מאוזנות בקרב חולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26220945

חזרה לתחילת המחקרים

הרגלי חיים - הריוֹן והַנקה

מחקר (נובמבר 2015) שנועד לבחון את הקשר בין ערכי הסוכר בדם בשלבים מוקדמים של ההריון לבין הסיכון לסוכרת הריון בשלבים מתקדמים. בהתבסס על רשומות רפואיות של בית החולים, נשים הוזמנו לבדיקת סוכר אקראית בשבוע 12-16 להריון וכן לבדיקת העמסת סוכר בשבוע 24-28 להריון.

החוקרים מראים באמצעות מודל סטטיסטי כי ניתן לנבא את הסיכון לסוכרת הריון על פי בדיקת הסוכר הראשונית. בדיקה זו מהווה כלי לחיזוי סוכרת הריון טוב יותר מאשר גיל האם בהריון או BMI.

מכאן, מציעים החוקרים כי בדיקת סוכרת בתחילת ההריון עשויה לשמש כבדיקת סקר יעילה לזיהוי נשים בסיכון מוגבר לסוכרת הריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26589686

המחקר הנוכחי (ספטמבר 2013) בוחן את הקשר בין הופעת סוכרת לבין תזונה בגיל הינקות.
החוקרים עקבו אחר התזונה של 1835 תינוקות שנמצאו בסיכון גנטי מוגבר לפתח סוכרת סוג 1, מתוכם 53 תינוקות אובחנו כחולים בסוכרת סוג 1 במהלך תקופת המחקר.
על פי תוצאות המחקר, הגיל הבטוח ביותר לחשיפה למזונות מוצקים הוא בין 4-5 חודשים.
הנקה בגיל זה, במקביל לחשיפה למזון מוצק עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות המחלה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23836309

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2015) אשר כלל 1,035 נשים עם סוכרת הריונית, נמצא כי הנקה ממושכת הייתה מלווה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2, כשנתיים לאחר הלידה.

http://annals.org/article.aspx?articleid=2471594

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, (2018) בו נכללו הנתונים של כ-420,000 ילדים, שנולדו בין השנים 1995-2012 בקליפורניה ואחריהם נערך מעקב של כ-7 שנים, נמצא כי שיעור הילדים עם אוטיזם לכל 1,000 ילדים היה:

1.8 בילדים לאימהות ללא סוכרת
4.4 בילדים לאימהות עם סוכרת סוג 1
3.6 בילדים לאימהות עם סוכרת סוג 2
2.9 בילדים לאימהות עם סוכרת הריון לפני שבוע 26 להריון
2.1 בילדים לאימהות עם סוכרת הריון לאחר שבוע 26 להריון

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29936530

סקירה מעניינת (דצמבר 2014) הדנה ברעיון כי לסביבה העוברית ולהשפעות מוקדמות, ברחם ובינקות, השפעה על הסיכון להתפתחות מחלות כגון סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות בהמשך החיים.

מחקרים שונים מצביעים על תהליכים התפתחותיים וגורמי סיכון העלולים להשפיע במהלך החיים כמו גם על מהלך ההריון, אולם עולה השאלה האם אלה תהליכים אקראיים או האם הם מושפעים מגורמים גנטיים וסביבתיים ומתהליכים אפיגנטיים. בהתבסס על הידע שנצבר, החוקרים קוראים להרחיב את ההנחיות למניעת סוכרת ולשיפור הבריאות העתידית של העובר כבר משלב ההריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25489250

המחקר הנוכחי (יולי 2014) עוסק בקשר בין פעילות גופנית, צפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית לבין התפתחות סוכרת סוג 2 בעקבות סוכרת הריון.

ניתוח פרוספקטיבי של נתונים ממחקר עוקבה (cohort) גדול כלל 4,554 נשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון אחריהן בוצע מעקב של כ-16 שנה במהלכן בוצעו ארבע הערכות ביחס לרמת הפעילות הגופנית ומידת הצפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית נוספת. סה"כ במהלך תקופת המחקר אובחנו 635 מקרים של סוכרת סוג 2

כאשר נמצא שכל 100 דקות בשבוע של פעילות גופנית בעצימות בינונית הייתה מלווה בירידה של 9% בסיכון לסוכרת. בנוסף, מעל ל-6 שעות בשבוע של צפייה בטלוויזיה היו קשורות בעלייה בסיכון להתפתחות סוכרת.

לסיכום, המחקר מדגיש את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא לנשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24841449

מחקר (אפריל 2014) המראה כי דיאטה נטולת גלוטן בתקופת העוברות ולאחר הלידה מפחיתה התפתחות של סוכרת סוג 1 בעכברים, בשל ההשפעה על פלורת המעיים והפחתת רמת הדלקתיות במעי ובלבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24696449

במחקר אקראי מבוקר (דצמבר 2015) בו השתתפו 2,280 נשים שסבלו מסוכרת הריונית נמצא כי תכנית התערבות לשינוי אורח החיים תרמה לירידה במשקל לאחר הלידה ולהגברת רמת הפעילות הגופנית בהשוואה לטיפול הסטנדרטי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26657945

מחקר (יוני 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של תכנית התערבות לשינוי אורח החיים למניעת הפרעות במשק הסוכר בנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית.

במחקר השתתפו 260 נשים עם רמות סוכר בצום תקינות 6-12 שבועות לאחר הלידה.

הנשים חולקו באופן אקראי להשתתפות בקבוצת ביקורת או בתכנית בת 3 שנים לשינוי אורח חיים בהתאם לעקרונות הדיאטה הים-תיכונית שכללה ייעוץ תזונתי וביצוע פעילות גופנית.

נמצא כי בקרב 43% מהנשים שהשתתפו בתכנית אובחנה הפרעה במשק הסוכר בהשוואה ל-57% בקבוצת הביקורת. BMI נמוך יותר ודפוס בריא יותר של צריכת שומנים היו קשורים בסיכון נמוך יותר להפרעה במשק הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25262459

במחקר עוקבה (יולי 2016) בו נכללו 197 נשים עם סוכרת הריונית נמצא כי הנקה למשך 3 חודשים לפחות הייתה קשורה בשיפור הפרופיל המטבולי וכתוצאה מכך להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27423999

במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2018) המבוסס על נתוני הרשומות הרפואיות הלאומיות בדנמרק, נבדק הקשר בין חשיפה לגלוטן בהריון לבין הסיכון לסוכרת סוג 1. במחקר נכללו הנתונים של נשים, שהיו בהריון בין השנים 1996-2002 ומילאו שאלוני תזונה מקיפים בשבוע ה-25 להריון. סה"כ במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 63,529 נשים עם 67,565 הריונות רגילים. מניתוח הנתונים עולה כי צריכת הגלוטן הממוצעת הייתה 13 גרם ליום ושיעור המקרים של סוכרת סוג 1 שאובחנו לאורך תקופת מעקב ממוצעת של 15.6 שנה היה 0.37% (247 מקרים).

נמצא כי צריכת גלוטן גבוהה יותר בהריון הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 1, עם עלייה של 31% בסיכון עבור כל עלייה של 10 גרם גלוטן ליום. ילדים לנשים עם צריכת הגלוטן הגבוהה ביותר (מעל 20 גרם ליום), לעומת הנמוכה ביותר (מתחת ל-7 גרם ליום), היו בסיכון גבוה פי 2 לסוכרת סוג 1. החוקרים מסכמים כי חשיפה לתזונה עשירה בגלוטן בהריון קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 1, אולם מכיוון שמדובר במחקר תצפיתי בלבד יש להמשיך ולאשש את התוצאות ולבחון זאת גם במחקרים מבוקרים.

המחקר מומן על ידי קרנות מחקר שונות, שלא השפיעו על המחקר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30232082

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוקטובר 2016) נבדק הקשר בין ביצוע פעילות גופנית לבין הסיכון לסוכרת הריון, שכן העדויות ממחקרים אפידמיולוגיים אינן עקביות. בסקירה נכללו 25 מחקרי עוקבה ומחקרים אקראיים מבוקרים.

מניתוח כלל הנתונים עולה כי הקפדה על ביצוע פעילות גופנית במידה גבוהה, לעומת נמוכה, לפני ההריון או במהלך ההריון הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת הריון ב-38% או ב-34%, בהתאמה. בנוסף, נמצאה ירידה של כ-20% בסיכון בקרב נשים שביצעו פעילות גופנית כחלק מפעילות הפנאי. נמצאה תרומה לירידה בסיכון בביצוע פעילות גופנית של עד 10 שעות בשבוע לפני ההריון ושל עד 8 שעות בשבוע בתחילת ההריון.

ממצאים אלה מצביעים על התרומה של פעילות גופנית לפני ובמהלך ההריון להפחתת הסיכון לסוכרת הריון, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה של סוג הפעילות ועצימותה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27485519

במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה (אוגוסט 2017), בו נכללו הנתונים של כ-24,000 נשים לאחר שתי לידות, נמצא כי עלייה במשקל מסיום ההריון הראשון ועד לתחילת ההריון השני מהווה גורם סיכון להתפתחות סוכרת הריונית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28763446
מחקר מקרה-בקרה (אוקטובר 2017), נבדק הקשר בין רמת החומציות של התזונה בתחילת ההריון לבין הסיכון להתפתחות סוכרת הריון. במחקר נכללו 263 נשים בריאות ו-200 נשים עם סוכרת הריון בגילאי 22-44, הנמצאות בשבוע 5-28 להריון. על בסיס יומן אכילה של 3 ימים, החוקרים חישבו עבור כל אישה שני מדדים לחומציות התזונה: יחס החלבון לאשלגן (Pr/K) ועומס החומציות על הכליות (PRAL - potential renal acid load).

נמצא כי עלייה במדדים אלה הייתה קשורה בעלייה ברמת הסוכר בצום, ההמוגלובין המסוכרר HbA1c, הכולסטרול הכללי וה-LDL. עלייה בלחץ הדם הדיאסטולי הייתה קשורה רק ברמה גבוהה יותר של המדד Pr/K. הנשים עם רמת Pr/K הגבוהה ביותר ורמת PRAL הגבוהה ביותר היו בסיכון גבוה פי 7 ופי 9, בהתאמה, להתפתחות סוכרת הריון.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29054469
סקירת קוקרן של מחקרים אקראיים מבוקרים (פברואר 2017), נבדקה התרומה של המלצות תזונתיות שונות עבור נשים עם סוכרת הריון. בסקירה נכללו 19 מחקרים בהם 1,398 נשים עם סוכרת הריון, אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטות שונות: דיאטה עם אינדקס גליקמי נמוך-בינוני לעומת גבוה, דיאטה עם הגבלה קלורית לעומת העדר הגבלה קלורית, דיאטת DASH לעומת דיאטת ביקורת, דיאטה עם רמת פחמימות נמוכה לעומת גבוהה, דיאטה עם רמת שומן בלתי רווי גבוהה לעומת נמוכה, דיאטה עם אינדקס גליקמי נמוך לעומת דיאטה עשירה בסיבים, המלצות תזונתיות והתנהגותיות לעומת המלצות תזונתיות בלבד, דיאטה מועשרת בחלבון סויה לעומת דיאטת ביקורת, דיאטה עם רמת סיבים גבוהה לעומת רגילה ודיאטה אתנית מותאמת לעומת דיאטה בריאה רגילה.
נמצא כי דיאטת DASH הייתה מלווה בשיעור נמוך יותר של ניתוחים קיסריים, אולם מעבר לכך לא נמצאו השפעות לדיאטות השונות על המדדים העיקריים שנבדקו כולל תינוק גדול לגיל ההריון, יתר לחץ דם, רעלת הריון, ניתוח קיסרי, שיעור תמותה פרינטלית והתפתחות סוכרת סוג 2 לאחר הלידה.
החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה להשפעה המיטיבה של דפוס תזונה מסוים עבור נשים עם סוכרת הריון, מלבד התרומה של דיאטת DASH להפחתת שיעור הניתוחים הקיסריים. עם זאת, עדויות אלה הן מוגבלות בשל מספר קטן של מחקרים ושל משתתפים והאיכות המתודולוגית של המחקרים השונים, ונדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולהעריך את השפּעת התזונה בקרב נשים עם סוכרת הריון.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28236296
מחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2017), נבדקה התרומה של דיאטה ים-תיכונית למניעת סוכרת הריון. במחקר נכללו 1,000 נשים בשבוע 8-12 להריון עם רמת סוכר תקינה (עד 92 מ"ג/דצ"ל), אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה ים-תיכונית מועשרת בשמן זית כתית מעולה ובפיסטוקים או לדיאטת ביקורת עם הגבלת שומן. השפּעת ההתערבות הוערכה בשבוע 24-28 להריון. מבין 874 נשים שהשלימו את תקופת המחקר, 177 אובחנו עם סוכרת הריון - 23.4% מהנשים בקבוצת הביקורת לעומת 17.1% מהנשים בקבוצת ההתערבות.

לאחר התאמה סטטיסטית למשתנים שונים מראים החוקרים כי צריכת דיאטה ים-תיכונית הייתה מלווה בסיכון נמוך ב-25% לסוכרת הריון וכן תרמה להפחתת שיעור השימוש באינסולין, לידה מוקדמת, עלייה במשקל בטרימסטר השלישי, ניתוח קיסרי חרום, קרעים פרינאליים בלידה ושיעורי התינוקות הגדולים או הקטנים לגיל ההריון. החוקרים מסכמים כי דיאטה ים-תיכונית בתחילת ההריון עשויה לתרום להפחתת הסיכון לסוכרת הריון ולשפר את תוצאות ההריון לאם ולתינוק.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29049303

במחקר עוקבה גדול (מחקר האחיות השני, אוקטובר 2017), בו נכללו כ-90,000 נשים אשר עברו לפחות הריון אחד ולא סבלו מתחלואה קרדיווסקולרית או סרטן בתחילת המחקר, נמצא כי נשים עם סוכרת הריון היו בסיכון גבוה ב-43% לתחלואה קרדיווסקולרית בגיל מבוגר יותר, או ב-30% לאחר התאמה סטטיסטית לעלייה במשקל לאחר ההריון ולגורמי אורח חיים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29049820

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (אפריל 2017) נבדקה ההשפעה של נטילת תוסף אומגה 3 בשילוב ויטמין E על מדדים של עקה חמצונית, מדדי דלקת ותוצאות ההריון בקרב נשים עם סוכרת הריון.

במחקר נכללו 60 נשים עם סוכרת הריון, שאינן נוטלות טיפול תרופתי, אשר חולקו לנטילת תוסף משולב, המכיל 1,000 מ"ג אומגה 3 משמן פשתן ו-400 יחב"ל ויטמין E, או לנטילת פלסבו - למשך 6 שבועות.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו בקבוצת התוסף חלה עלייה מובהקת ברמת הפעילות נוגדת החמצון וברמת הניטריק אוקסיד, וכן ירידה בריכוז מלונדיאלדהיד, המהווה מדד לעקה חמצונית. לא נמצאה השפעה לנטילת התוסף על מדדי גלוטתיון ו-CRP. בהתייחס לתוצאות ההריון, נטילת התוסף הייתה מלווה בשיעור נמוך יותר של תינוקות שנולדו עם צהבת יילודים (10.3% לעומת 33.3%, p=0.03).
המחקר מומן על ידי מלגת מחקר בלתי תלויה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27881297

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (ינואר 2018) הוערך הקשר בין הנקה לבין התפתחות סוכרת בהמשך החיים, תוך התייחסות למדדים קרדיו-מטבוליים לפני ההריון, סוכרת הריון וגורמי אורח חיים.

במחקר נכללו 1,238 נשים בגילאי 18-30 שילדו פעם אחת לפחות, ללא מחלת סוכרת ידועה בתחילת המחקר בין השנים 1985-1986. נמצא כי בתקופת מעקב של 30 שנה, 182 מהנשים אובחנו עם סוכרת, נתון המבטא יחס של 6.6 מקרים לכל 1,000 שנות אדם, כאשר היחס היה 18 מקרים בקרב נשים עם סוכרת הריון ו-5.1 מקרים בקרב נשים ללא סוכרת הריון.

בהשוואה לנשים שלא הניקו כלל, הנקה (סה"כ בכל הלידות בתקופת המחקר) של עד 6 חודשים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-25% להתפתחות סוכרת, הנקה למשך 6 עד 12 חודשים קשורה בסיכון נמוך ב-48% והנקה מעל 12 חודשים קשורה בסיכון נמוך ב-47% לסוכרת. קשרים אלה היו בלתי תלויים בשייכות אתנית, בסוכרת הריון או במספר הלידות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שמשך הנקה קשור, באופן בלתי תלוי, בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת, כאשר נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבין מהם מנגנוני הפעולה המסבירים קשר זה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29340577

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (פברואר 2018) הוערכה התרומה של תזונת האם והתינוק להפחתת הסיכון להתפתחות מחלות אלרגיות ואוטואימוניות של היילוד. בסקירה נכללו 260 מחקרים, בהם כמיליון משתתפים, אשר עוסקים בצריכת החלב של היילוד וכן 173 מחקרים, בהם כחצי מיליון משתתפים, אשר עוסקים בחשיפה תזונתית אחרת של היילוד או של האם.

בהתבסס על 19 מחקרים מבוקרים, נמצא כי נטילת תוספי פרוביוטיקה ע"י האם בשלבים מתקדמים של ההריון ובתקופת ההנקה הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-22% להתפתחות אקזמה. בנוסף, על בסיס 6 מחקרים מבוקרים, נמצא כי נטילת תוספי שמן דגים בתקופת ההריון או ההנקה הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-31% לאלרגיה לביצים. עוד נמצאה תמיכה, ברמת ביטחון נמוכה יותר, לכך שהנקה קשורה בסיכון נמוך יותר לאקזמה, הנקה בלעדית ממושכת יותר קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 1 ונטילת פרוביוטיקה קשורה בסיכון נמוך יותר לאלרגיה לחלב. לא נמצאה תמיכה לקשר בין גורמים תזונתיים נוספים, כגון נטילת פרה-ביוטיקה, הימנעות של האם ממזונות אלרגניים או צריכת ויטמינים, מינרלים, פירות וירקות, לבין הסיכון להתפתחות מחלות אלרגיות או אוטואימוניות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29489823

חזרה לתחילת המחקרים

הרגלי חיים - נטילת תרופות

ניתוח נתונים רטרוספקטיבי (יוני 2016) של כ-31,000 מטופלים חולי סוכרת סוג 2 השומְרִים על רמת HbA1c נמוכה מ-7% ללא שימוש באינסולין וללא אירוע היפוגליקמי או היפרגליקמי בשנה האחרונה, מצביע על כך שלפחות כ-20% מהמטופלים קיבלו טיפול אינטנסיבי שלא לצורך (כלומר, יותר תרופות מהמומלץ על ידי הקווים המנחים לטיפול בסוכרת), כאשר במצבים קליניים מורכבים טיפול אינטנסיבי עלול להכפיל את הסיכון להיפוגליקמיה חמורה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27273792

מחקר (פברואר 2016) שנועד להעריך את הסיכון לחסר ויטמין B 12 כתוצאה משימוש ממושך במטפורמין (גלוקופאג'). במסגרת המחקר ביצעו החוקרים ניתוח משני לנתונים ממחקר מבוקר בו כ-2,000 משתתפים נטלו מטפורמין במינון 850 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 3.2 שנים. המשתתפים בקבוצת המטפורמין המשיכו בנטילת התרופה 9 שנים נוספות.

מהתוצאות עולה כי שיעור הסובלים מחסר או רמות נמוכות של ויטמין B 12 היה גבוה יותר בקבוצת המטפורמין בהשוואה לפלסבו לאחר 5 שנים וגם לאחר 13 שנים. כמו כן, נמצא כי שימוש ממושך יותר במטפורמין היה מלווה בסיכון מוגבר לחסר ויטמין B 12. שכיחות הסובלים מאנמיה הייתה גבוהה יותר בקבוצת המטפורמין, ללא תלות ברמת ויטמין B 12 ובנוסף שכיחות הסובלים מנוירופתיה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפים שנטלו מטפורמין עם חסר ויטמין B 12.

החוקרים קוראים לביצוע בדיקות שגרתיות לבדיקת רמת ויטמין B 12 בקרב מטופלים הנוטלים מטפורמין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26900641

מחקר קליני מוצלב (crossover) בו נבדקה היעילות של תוסף חדשני להפחתת תופעות לוואי במערכת העיכול הנגרמות עקב נטילת מטפורמין וכתוצאה מכך לשיפור הסבילות לתרופה (יולי 2015).

התוסף, הנקרא NM504 - Gastrointestinal microbiome modulator, מכיל רכיבים טבעיים מרוכזים כולל אינולין מאגבה, בטא-גלוקן משיבולת שועל ופוליפנוֹלים מאוכמניות אשר בשונה מפרוביוטיקה המגדילה את כמות והרכב החיידקים, תוסף זה נועד להשפיע על הסביבה הפיזית והכימית של מערכת העיכול במטרה לעודד התפתחות של אוכלוסיות חיידקים התורמות לאיזון המטבוליזם.

במחקר הנוכחי השתתפו סה"כ 11 חולי סוכרת סוג 2, אשר נחלקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת נטלה מטפורמין במינון 500 מ"ג עם התוסף NM504, וקבוצה שניה נטלה את המטפורמין עם פלסבו.

חלק זה של המחקר ארך שבועיים. לאחר מכן הופסק הטיפול למשך שבועיים ואז כל קבוצה קיבלה את הטיפול שקיבלה הקבוצה השניה בחלק הראשון של המחקר; כלומר, הקבוצה שקיבלה בהתלה מטפורמין + תוסף, קיבלה הפעם מטפורמין + פלסבו ולהיפך. במקרה של אי-סבילות, ניתן היה להפסיק את הטיפול במטפורמין.

נמצא כי בהשוואה לנטילת מטפורמין + פלסבו, נטילת התוסף בשילוב עם מטפורמין הובילה לשיפור הסבילות לתרופה (ציון של 6.78 לעומת 4.45, p=0.0006) ולירידה ברמת הסוכר בצום (121.3 לעומת 151.9 מ"ג/דצ"ל, p<0.02).

החוקרים מסכמים כי שילוב מטפורמין עם התוסף NM504 עשויה לאפשר נטילת מינון מיטבי של מטפורמין ובכך לשפר את הטיפול בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25802471

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25788674

מחקרים קודמים הראו כי השימוש בסטטינים מגביר ספיגת כולסטרול לתאים, כאשר שימוש ממושך בסטטינים קשור בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. מחקר זה (מרץ 2015) נועד לבחון מהו המנגנון הביולוגי העומד בבסיס קשר זה באמצעות שימוש בנתונים של כ-63,000 איש בהולנד אשר עברו בדיקה גנטית לזיהוי היפרכולסטרולמיה משפחתית בין השנים 1994-2014.
נמצא כי בהשוואה לקרובי משפחה ללא המוטציה הגנטית, אנשים עם היפרכולסטרולמיה משפחתית נמצאים בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2, בעיקר אלו עם הרמה הנמוכה ביותר של ייצור הקולטן ל-LDL.
ממצא זה מצביע על הקשר בין ספיגת הכולסטרול ע"י הקולטן ל-LDL לבין התפתחות סוכרת סוג 2.
אחת ההשערות היא שספיגה מוגברת של כולסטרול בתאי בתא בלבלב, הנגרמת ע"י סטטינים, עלולה לפגוע בהפרשת האינסולין ולעודד התפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25756439

במחקר הנוכחי (ספטמבר 2014) נבדק הקשר בין נטילת סטטינים לפני האבחון בסוכרת לבין הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים (רטינופתיה, נוירופתיה, נפרופתיה ונמק בכף הרגל) לאחר האבחון.

מבין כל חולי הסוכרת בדנמרק בין השנים 1996-2009, נבחרו באופן אקראי כ-15,000 אשר נטלו סטטינים לפני האבחון בסוכרת ואליהם הותאמו כ-47,000 חולים שלא נטלו סטטינים לפני האבחון.
החוקרים מצאו כי בחולים שנטלו סטטינים הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים היה נמוך יותר: נמוך ב-40% לרטינופתיה ב-34% לנוירופתיה וב-12% לנמק בכף הרגל. לא נמצאה ירידה בסיכון לנפרופתיה.

החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון האם לסטטינים השפעה מגינה מפני התפתחות סיבוכי הסוכרת.
יחד עם זאת, מחקר שפרסמנו במחקרים נבחרים מצביע על כך שנטילת סטטינים קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 ולכן, כפי שציינו, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25217178

ממצאים אלה עשויים להסביר את הנטייה המוגברת להתפתחות סוכרת סוג 2.

לכן, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25754552

חזרה לתחילת המחקרים

סיכון לתחלואה נוספת

כללי | קרדיו – וסקולרית | כלייתי | בריאות הנפש ומערכת העצבים | סַרטן

כללי

במחקר ראשוני (ספטמבר 2015) בו השתתפו 100 חולי סוכרת נמצא כי חולים אלה נמצאים בסיכון גבוה ללקות במחלת כבד שומני, אותה ניתן לאבחון באמצעים לא פולשניים (MRI).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26369383

כחלק ממחקר אירופאי גדול בנושא תזונה וסרטן (פברואר 2016), נמצא כי רמות גבוהות של פריטין וטרנספרין קשורות בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 (עלייה של 7% בסיכון עבור כל עלייה של 100 מק"ג/ליטר ועלייה של 12% בסיכון עבור כל עלייה של 0.5 גרם/ליטר, בהתאמה), אך לא נמצא קשר בין רמת הברזל בדם לבין הסיכון לסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26861925

במחקר שנערך על חיות מעבדה (פברואר 2016) נמצא כי אלצהיימר עלול להגביר את הסיכון לסוכרת סוג 2 כתוצאה מפגיעה במנגנון וויסות האינסולין במוח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26928090

מחקר חתך מבוסס אוכלוסייה בדנמרק בו השתתפו כ-35,000 תאומים (אפריל 2016) מצביע על קשר בין פסוריאזיס לבין סוכרת סוג 2 והשמנה ועל כך שלפסוריאזיס והשמנה בסיס גנטי משותף.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27120802

במחקר אוכלוסייה גדול שהתקיים בגרְמניה בו נכללו כ-300,000 תינוקות (מאי 2016) נמצא כי זיהומים נגיפיים חוזרים בדרכי הנשימה ב-6 החודשים הראשונים לחיים קשורים בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 1 עד גיל 8.

http://jama.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=2518250

במחקר חתך (דצמבר 2016) נכללו 996 גברים ללא סוכרת, אך עם תנגודת לאינסולין, בגילאי 25-45 (הגיל בו מסת העצם נמצאת בשיאה). תוצאות המחקר העידו כי תנגודת לאינסולין הייתה קשורה באופן בלתי תלוי בעצמות קטנות יותר. ממצא זה מצביע על האפשרות ששבריריות של העצם אינה תוצאה ארוכת טווח של סוכרת אלא עשויה להיות קיימת עוד לפני אבחנת הסוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28001453

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (יולי 2017) נחקר הקשר בין גיל הכניסה הטבעית לגיל המעבר לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 3,639 נשים מהולנד לאחר גיל המעבר, שאינן חולות סוכרת, אשר דיווחו רטרואקטיבית על גיל הכניסה לגיל המעבר. על סמך נתונים אלה, הנשים סווגו ל-4 קטגוריות של כניסה לגיל המעבר: לפני הזמן (לפני גיל 40), מוקדמת (גיל 40-44), נורמלית (גיל 45-55) ומאוחרת (מעל גיל 55).

נמצא כי בתקופת מעקב חציונית של 9.2 שנים, 348 מהנשים אובחנו עם סוכרת סוג 2. נמצא כי בהשוואה לנשים עם כניסה מאוחרת לגיל המעבר, נשים שנכנסו לגיל המעבר לפני הזמן, מוקדם או בטווח הנורמאלי היו בסיכון גבוה פי 3.7, 2.4 ו-1.6 לסוכרת סוג 2, בהתאמה. באופן כללי, הסיכון לסוכרת סוג 2 פחת בכ-4% בכל שנה שבה האישה נכנסה מאוחר יותר לגיל המעבר. הקשר בין גיל הכניסה לגיל המעבר והסיכון לסוכרת סוג 2 לא הושפע מ-BMI, מדדים גליקמיים, גורמי סיכון מטבוליים, רמת המדד הדלקתי CRP, רמת הורמוני המין האנדוגניים או מאפיינים גנטיים משותפים. החוקרים מסכמים כי כניסה טבעית מוקדמת יותר לגיל המעבר מהווה גורם סיכון בלתי תלוי להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28721436

בסקירה (ינואר 2017) דנים החוקרים בביצוע הערכה קלינית ובאסטרטגיות הטיפול המבוססות מחקרית בעצירות כרונית על רקע מחלת הסוכרת. החוקרים מסבירים כי עצירות כרונית הינה תסמין שכיח בקרב חולי סוכרת, המופיע בתדירות גבוהה יותר מאשר באוכלוסייה הבריאה. ההסבר לקשר בין שתי הפתולוגיות אינו מובן לגמרי. כן ידוע כי מערכת העצבים האוטונומית שולטת בתנועתיות המעי וברגישותו והפרעה במערכת זו (כגון, חוסר סינכרון בין השרירים והסוגרים) מעורבת בפתופיזיולוגיה של עצירות. כמו כן, רמות גבוהות של גלוקוז בדם עלולות להוביל לאובדן תאים במעי ולנוירופתיה סוכרתית.
יעדי הטיפול בעצירות בקרב סוכרתיים כוללים שיפור התסמינים וחידוש והמרצת תנועתיות המעי. בהתבסס על ההנחיות והעדויות המחקריות הקיימות, השלב הראשון בטיפול הינו שינוי תזונתי וביצוע פעילות גופנית, כאשר עבור מטופלים שאינם מגיבים לשינויים אלה, שימוש במשלשלים הינו השלב השני בטיפול. ראשית יש לעשות שימוש במשלשלים המגדילים את נפח הצואה כגון פסיליום, סובין או מתיל-צלולוז ורק אם התגובה אינה טובה להשתמש במשלשלים אוסמוטיים (סופחי מים). המשלשלים האוסמוטיים השכיחים ביותר הם לקטולוז, פוליאתלן גליקול ולקטיטול. ללקטולוז השפעה פרה-ביוטית והשפעה משלשלת המתמשכת 6-7 ימים מהפסקת השימוש. במצבים בהם אין שיפור בעצירות בעקבות השימוש במשלשלים אוסמוטיים, ניתן להשתמש במשלשלים ממריצים כגון ביסקודיל, סודיום פיקוסולפאט או סנה. במצבים קשים עם תגובה נמוכה לטיפול ניתן לשקול שימוש בתכשירים מדור חדש, המשפעלים תעלות כלור ואגוניסטים לקולטן 5-HT4 .

החוקרים מסכמים כי המטרה העיקרית הינה לנהל טוב יותר את מחלת הסוכרת ואת העצירות ועל הרופא המטפל להסביר את מטרת השימוש במשלשלים תוך התייחסות להשפעות הכרוכות בשימוש ממושך בחומרים משלשלים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27987136

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2016) הוערכה היעילות של ג'ל אלוורה (Aloe vera) כטיפול משלים בדלקת חניכיים כרונית בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי לאורך שנים רבות נעשה שימוש ברכיבים צמחיים כמו אלוורה ברפואה המסורתית לטיפול בבעיות דנטליות, כאשר לאלוורה השפעה נוגדת-דלקת, נוגדת חמצון, אנטי-מיקרוביאלית, היפוגליקמית, מעודדת החלמה ומחזקת את הפעילות החיסונית.

במחקר נכללו 60 מטופלים, אשר חולקו אקראית לשימוש בג'ל אלוורה או בג'ל פלסבו, במקביל לטיפול פריודונטלי שמרני (הסרת אבנית והקצעת שורשים). מדדים שונים של מצב החניכיים הוערכו בתחילת המחקר ולאחר 3 ו-6 חודשים. נמצא כי השימוש בג'ל אלוורה היה יעיל יותר מפלסבו לשיפור מצב החניכיים, כולל רמת הפלאק (שיפור של 1.07 לעומת 0.67 נקודות, p<0.001) ודימום מהחניכיים (שיפור של 1.23 לעומת 0.67 נקודות, p<0.001) וכן בעומק כיסי החניכיים (1.83 לעומת 1.10 מ"מ, p<0.001) ונסיגת החניכיים (1.07 לעומת 0.80 מ"מ, p<0.003).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26447752

במחקר פיילוט,(2018) בו נכללו 67 גברים בריאים בגילאי 25-50 אשר סווגו ל-4 קבוצות בהתאם למידת הפגיעה באיזון הסוכר (רמות גבוהות של גלוקוז בצום, סבילות נמוכה לגלוקוז, רמות גבוהות של גלוקוז בצום בשילוב סבילות נמוכה לגלוקוז או סבילות תקינה לגלוקוז), נמצא כי טרום-סוכרת קשורה בשכיחות גבוהה יותר של הפרעות בתפקוד המיני (תפקודי זקפה, חשק מיני, שביעות רצון כללית מהתפקוד המיני) ושל תסמיני דיכאון. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30050073

סיכון לתחלואה נוספת - קרדיו – וסקולרית

מחקר (אפריל 2013) המראה כי נשים הסובלות מסוכרת נמצאות בסיכון גבוה יותר לתמותה ולמחלות קרדיווסקולריות, במיוחד כאשר מאובחנות בשלב מאוחר, לעומת גברים הסובלים מסוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/03/28/dc12-1272.short

1) דיאטה דלת קלוריות ודלת פחמימות (14% פחמימות, 28% חלבון, 58% שומן),

2) דיאטת דלת קלוריות עשירה בפחמימות (53% פחמימות, 17% חלבון, 30% שומן).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26224300

במחקר עוקבה (2018) נבדק הקשר בין משך מחלת הסוכרת או טרום-סוכרת בבגרות המוקדמת לבין מדדים של הסתיידות העורקים הכליליים והפרעה במבנה ופעילות חדר שמאל בהמשך החיים.

במחקר נכללו 3,628 משתתפים בגילאי 18-30 עם רמות סוכר תקינות בתחילת המחקר בשנים 1985-1986, אחריהם נערך מעקב במשך 25 שנה. במהלך תקופת המעקב, 12.7% מהמשתתפים אובחנו עם סוכרת ו-53.8% עם טרום-סוכרת, כאשר משך המחלה בממוצע היה 10.7 ו-9.5 שנים, בהתאמה. לאחר התאמה לגורמים סוציו-דמוגרפיים וגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, נמצא כי עבור משך מחלה ארוך יותר בחמש שנים הסיכון להסתיידות העורקים היה גבוה ב-15% וב-7%, בהתאמה. בנוסף, משך מחלת הסוכרת או טרום-סוכרת היה קשור בהפרעה תת-קלינית בפעילות חדר שמאל.

החוקרים מסכמים כי משך סוכרת וטרום-סוכרת במהלך הבגרות המוקדמת קשורים באופן בלתי תלוי עם טרשת עורקים תת-קלינית והפרעה בפעילות הסיסטולית והדיאסטולית של החדר השמאלי באמצע החיים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29317451

מטה-אנליזה רחבה ויסודית (יולי 2013) הכוללת 6 מחקרים תצפיתיים ובהם סה"כ כ-900 אלף משתתפים נועדה לתמוך בעדויות הקיימות ביחס לקשר בין היפוגליקמיה קשה לעלייה בסיכון למחלות קרדיווסקולריות בקרב חולי סוכרת סוג 2.

מניתוח מקיף של הנתונים תוך בדיקת ההטיות האפשריות במחקרים השונים, עולה כי היפוגליקמיה קיצונית קשורה בסיכון גבוה יותר למחלות קרדיווסקולריות.

מסקנת החוקרים כי הימנעות ממצבי היפוגליקמיה קיצוניים עשויה להיות משמעותית במניעת מחלות קרדיווסקולריות בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2. יש להדגיש בפני חולי סוכרת סוג 2 את חשיבות ההימנעות מהיפוגליקמיה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23900314

מחקרים קודמים מעידים כי לשתייה מתונה של אלכוהול יתרון בהפחתת הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, אולם אין מספיק עדויות ביחס לאוכלוסיית חולי סוכרת סוג 2.

כחלק ממחקר רחב (פברואר 2014) בו נכללו מעל 11 אלף חולי סוכרת, נבדק הקשר בין נתוני צריכת אלכוהול לבין אירועים קרדיווסקולריים ותמותה. במשך כ-5 שנות המעקב 1,031 איש נפטרו, 1,147 עברו אירוע קרדיווסקולרי ו-1,136 חוו סיבוך מיקרווסקולרי.

מכאן, לצריכת יין מתונה עשויים להיות יתרונות בהגנה על כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24578358

במסגרת מחקר (אפריל 2014), 577 מבוגרים הסובלים מאי סבילות לגלוקוז הוקצו באופן אקראי לקבוצת ביקורת ולשלוש קבוצות ההתערבות לשינוי אורח החיים: דיאטה בלבד, פעילות גופנית בלבד ודיאטה יחד עם פעילות גופנית.

בנוסף, שיעור חולי הסוכרת היה נמוך בכ-45% בקבוצות ההתערבות (72.6% לעומת 89.9%).

http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(14)70057-9/abstract

מחקר מבוקר (נובמבר 2014) אשר נועד להשוות בין ההשפעה של דיאטה דלת פחמימות (14% מסך הקלוריות) לזו של דיאטה מאוזנת (53% מסך הקלוריות) על רמות הסוכר וגורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

מכאן, דיאטה דלת פחמימות עשויה להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול תזונתי בחולי סוכרת סוג 2.

אולם לדעתנו נדרשים מחקרים גדולים וממושכים יותר על מנת לבסס את מסקנות המחקר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25071075

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24980134

מטה-אנליזה מקיפה (פברואר 2015) בוחנת את הקשר בין טיפול להורדת לחץ דם לבין אירועים קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. הממצאים מבוססים על 40 מחקרים עם למעלה מ-100,000 משתתפים. מהנתונים עולה כי כל ירידה של 10 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי קשורה לירידה של כ-13% בסיכון לתמותה, זאת בנוסף לירידה בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, למחלת לב כלילית, לשבץ, לאלבומינריה ולרטינופתיה.

החוקרים מציינים כי נתונים אלה הינם משמעותיים במיוחד עבור אלו עם לחץ דם סיסטולי מעל 140 מ"מ כספית. ממצאי המחקר מספקים תמיכה להנחיות הרפואיות הנוכחיות בנוגע לטיפול ביל"ד בחולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25668264

מחקרים קודמים הראו כי השימוש בסטטינים מגביר ספיגת כולסטרול לתאים, כאשר שימוש ממושך בסטטינים קשור בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. מחקר זה (מרץ 2015) נועד לבחון מהו המנגנון הביולוגי העומד בבסיס קשר זה באמצעות שימוש בנתונים של כ-63,000 איש בהולנד אשר עברו בדיקה גנטית לזיהוי היפרכולסטרולמיה משפחתית בין השנים 1994-2014. נמצא כי בהשוואה לקרובי משפחה ללא המוטציה הגנטית, אנשים עם היפרכולסטרולמיה משפחתית נמצאים בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2, בעיקר אלו עם הרמה הנמוכה ביותר של ייצור הקולטן ל-LDL.
ממצא זה מצביע על הקשר בין ספיגת הכולסטרול ע"י הקולטן ל-LDL לבין התפתחות סוכרת סוג 2.
אחת ההשערות היא שספיגה מוגברת של כולסטרול בתאי בתא בלבלב, הנגרמת ע"י סטטינים, עלולה לפגוע בהפרשת האינסולין ולעודד התפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25756439

במחקר הנוכחי (ספטמבר 2014) נבדק הקשר בין נטילת סטטינים לפני האבחון בסוכרת לבין הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים (רטינופתיה, נוירופתיה, נפרופתיה ונמק בכף הרגל) לאחר האבחון.

החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון האם לסטטינים השפעה מגינה מפני התפתחות סיבוכי הסוכרת. יחד עם זאת, מחקר שפרסמנו במחקרים נבחרים מצביע על כך שנטילת סטטינים קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 ולכן, כפי שציינו, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25217178

מחקר אוכלוסייה (מרץ 2015) שנועד לבחון מהו המנגנון העומד בבסיס הקשר בין הטיפול בסטטינים לסוכרת סוג 2 בקרב גברים בעלי התסמונת המטבולית. החוקרים עקבו אחר 8,749 גברים לא-סוכרתיים בגילאי 45-73, 625 מהם אובחנו כחולי סוכרת במהלך 6 שנות המעקב.

נמצא כי משתתפים שנטלו סטטינים היו בסיכון גבוה ב-46% להתפתחות סוכרת, כתלות במינון התרופה. עוד נמצא כי בקרב נוטלי הסטטינים רמות הסוכר לאחר ארוחה ובצום היו גבוהות יותר ונמצאה ירידה של 24% ברגישות לאינסולין וירידה של 12% בהפרשת האינסולין. ממצאים אלה עשויים להסביר את הנטייה המוגברת להתפתחות סוכרת סוג 2.

לכן, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25754552

במחקר השתתפו 163 מבוגרים בעלי השמנת יתר אשר צרכו לפחות 2 מתוך 4 הדיאטות שנבדקו במחקר בן 5 שבועות: דיאטה בעלת אינדקס גליקמי גבוה / נמוך ואחוז פחמימות גבוה (58% מהקלוריות) / נמוך (40% מהקלוריות). כל הדיאטות היו מבוססות על עקרונות דיאטת DASH.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25514303

מחקר עוקבה (פברואר 2016) אשר נועד לבחון את הסיכון ארוך הטווח של הסתיידות עורקים בחולי סוכרת.

החוקרים עקבו אחר נתוני הסתיידות העורקים של 9,715 משתתפים במשך כ-15 שנה. מבין המדגם הכללי, 810 משתתפים היו חולי סוכרת, 188 מהם נפטרו במהלך תקופת המעקב.

בהתייחס למשתתפים ללא הסתיידות עורקים, ב-5 השנים הראשונות לא היה הבדל בשיעור התמותה בין חולי סוכרת ומשתתפים בריאים, אולם לאחר 5 שנים חלה עלייה בשיעור התמותה בחולי סוכרת ביחס למשתתפים בריאים. רמה גבוהה של הסתיידות עורקים הייתה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה בכל המשתתפים. כלומר, הסיכון לתמותה בחולי סוכרת ללא הסתיידות עורקים גבוה יותר בטווח הארוך, גם אם הסיכון בטווח הקצר דומה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26848062

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26125676

מחקר עוקבה פרוספקטיבי (אוגוסט 2015) שנועד להשוות את הסיכון למחלת לב כלילית בחולי סוכרת סוג 2 המטופלים ברפואה סינית מסורתית לעומת אלה שמטופלים ברפואה מערבית קונבנציונאלית.

בהתבסס על נתונים שנאספו מרשומות ביטוח הבריאות בטאיוואן, במחקר נכללו 13,655 משתתפים המטופלים רק ברפואה סינית ו-435,165 משתתפים המטופלים רק ברפואה מערבית. בתקופת מעקב של כ-9 שנים, 2,607 מהמטופלים ברפואה סינית אושפזו עקב מחלת לב כלילית, מספר זה מבטא שיעור מצטבר של 19.1% ו-50.5 מקרים עבור 1,000 שנות אדם לעומת 24.1% ו-72.7 שנות אדם בקרב מטופלים ברפואה מערבית.

עם זאת, לאחר התאמה סטטיסטית לתחלואה קודמת, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות ביחס לשיעור האשפוז עקב מחלת לב כלילית. החוקרים מסכמים כי רפואה סינית מסורתית הינה יעילה במידה הדומה לרפואה המערבית למניעת מחלת לב כלילית בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26247098

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27541690

שלושה מחקרי חתך (אוגוסט 2016) בהם בוצעה השוואה בין ציון הסתיידות העורקים, כמדד להתפתחות טרשת עורקים, בקרב חולי פסוריאזיס במצב בינוני-קשה לעומת חולי סוכרת סוג 2 או משתתפים בריאים.

במחקר נכללו 387 משתתפים בגיל 52 בממוצע, 129 משתתפים בכל קבוצה (פסוריאזיס, סוכרת סוג 2 וביקורת).

נמצא כי חולי פסוריאזיס היו בעלי סיכון קרדיווסקולרי נמוך, כפי שהוערך באמצעות מדד פרמינגהם, אולם שכיחות גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים והקרדיומטבוליים הייתה גבוהה, בדומה לחולי סוכרת סוג 2.

עוד נמצא כי ציוני הסתיידות העורקים היו גבוהים יותר בקרב חולי פסוריאזיס וחולי סוכרת סוג 2 בהשוואה לקבוצת הביקורת וככל שמספר גורמי הסיכון היה גבוה יותר כך ציון הסתיידות העורקים היה גבוה יותר.

ממצאים אלה מצביעים על כך שחולי פסוריאזיס נוטים לסבול ממצב תת-קליני של טרשת עורקים. החוקרים מסכמים כי חולי פסוריאזיס וחולי סוכרת סוג 2 הינם בלי פרופיל סיכון קרדיווסקולרי דומה ומצויים בסיכון להתפתחות טרשת עורקים בגיל צעיר יותר ויש להתייחס לכך במסגרת הטיפול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27556410

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוגוסט 2016) נבחרו מחקרי עוקבה פרוספקטיביים בהם נבדק הקשר בין תזונה עשירה באנתוציאנינים או בפירות יער לבין הסיכון הקרדיווסקולרי. בסקירה נכללו שלושה מחקרי עוקבה, הכוללים כ-200,000 משתתפים וכ-12,000 מקרי סוכרת סוג 2 ובהם דווח על צריכת אנתוציאנינים, וכן חמישה מחקרי עוקבה, הכוללים 194,000 משתתפים וכ-13,000 מקרי סוכרת סוג 2 ובהם דווח על צריכת פירות יער.

נמצא כי צריכת אנתוציאנינים הייתה קשורה בירידה של כ-15% בסיכון לסוכרת סוג 2 וצריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של כ-18% בסיכון לסוכרת סוג 2. באופן ספציפי, עלייה של 7.5 מ"ג ליום בצריכת אנתוציאנינים או עלייה של 17 גרם ליום בצריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של 5% בסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27530472

במחקר חתך (דצמבר 2017), שנערך בבריטניה, נבדק הקשר בין צריכת מזון מהיר (טייק-אווי) לבין מדדי סיכון למחלת לב כלילית, לסוכרת סוג 2 ולשמנות בקרב ילדים.

במחקר נכללו 1,948 ילדים מ-85 בתי ספר יסודיים בגילאי 9-10. מבין כלל הילדים, 26% דיווחו שכמעט ואינם צורכים ארוחות בטייק-אווי, 46% צורכים כארוחה אחת בשבוע ו-28% צורכים יותר מארוחה אחת בשבוע. החוקרים מראים כי צריכת ארוחות טייק-אווי בתדירות גבוהה יותר הייתה קשורה בצריכה גבוהה יותר של קלוריות ושומן רווי ובצפיפות אנרגטית גבוהה יותר של הדיאטה, וכן בצריכה נמוכה יותר של עמילן, חלבון ומיקרונוטריאנטים (כגון ויטמין C, חומצה פולית וברזל). בנוסף, ילדים שצרכו ארוחת טייק אווי יותר מפעם בשבוע היו בעלי מסת שומן גבוהה יותר ורמת כולסטרול כללי ו-LDL גבוהה ב-3.5 וב-3.7 מ"ד/דצ"ל בהשוואה לילדים שכמעט ולא צרכו ארוחות טייק-אווי.

החוקרים מסכמים כי תדירות גבוהה יותר של ארוחות טייק-אווי קשורה בדפוסי תזונה פחות בריאים שעלולים להשפיע על הסיכון להתפתחות שמנות ותחלואה כרונית בטווח הארוך.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29199181

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (אפריל 2018), בו נכללו 2,840 חולי סוכרת וקבוצת השוואה של 14,684 משתתפים ללא סוכרת, נמצא כי חולי סוכרת הנוטלים תרופות ממשפחת חוסמי בטא מצויים בסיכון מוגבר לתמותה בהשוואה לחולי סוכרת שאינם נוטלים תרופות אלה, כאשר הסיכון היה בולט במיוחד עבור חולי סוכרת עם מחלת לב כלילית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29545006

חזרה לתחילת המחקרים

סיכון לתחלואה נוספת – כלייתית

סקירה (אפריל 2010) שנערכה על דיאטות דלות שומן (צמחונית וטבעונית) לטיפול בסוכרת סוג 2, מצאה כי אלו יעילות בהפחתת רמת הסוכר בדם, הורדת משקל והפחתה בסיכון למחלות לב.

הכותבים מציינים כי בנוסף להטבות אלו הדיאטות הדגימו הפחתה בסיכון למחלות כליה ונוירופתיה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20425575

סוכרת סוג 2 הינה מחלה שכיחה הגורמת להתפתחות מחלות וסיבוכים נלווים.

המחקר הנוכחי (אוקטובר 2013) בוחן כיצד דיאטה בריאה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות של מחלת כליות כרונית ובכך להפחית בעיה בריאותית וציבורית משמעותית.

המחקר כלל מעקב אחר מעל 6,000 חולי סוכרת סוג 2.

לאחר 5.5 שנות מעקב, 31.7% ממשתתפי המחקר אובחנו כסובלים ממחלת כליות כרונית ו-8.3% נפטרו.

החוקרים מסכמים כי דיאטה בריאה הכוללת צריכה מתונה של אלכוהול קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות של מחלת כליות כרונית ותמותה. לא נמצא קשר בין צריכת נתרן וצריכה סבירה של חלבון להתפתחות המחלה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23939297

מחקר חשוב (אוגוסט 2013) בוחן את ההשפעה של דיאטות עשירות חלבון על תפקוד הכליות בקרב חולים בסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23719550

מחקר תצפיתי (אפריל 2015) המצביע על גורמי אורח החיים הניתנים לשינוי, כגון עישון וצריכת אלכוהול, וכן על גורמים חברתיים כגון חוזק הרשת החברתית, המגבירים את הסיכון למחלת כליות כרונית בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25493953

מחקר (אוגוסט 2015) שנועד לבחון את ההשפעה המגינה של פטריית קורדיספס כנגד התפתחות נפרופתיה על רקע חומר ניגוד (CIN או Contrast-Induced Nephropathy) בחולי סוכרת סוג 2 ואי ספיקת כליות העוברים אנגיוגרפיה כלילית. במחקר השתתפו 120 חולים אשר חולקו לשלוש קבוצות:

הראשונה קיבלה את הטיפול המקובל, השנייה קיבלה קורדיספס במינון רגיל (2 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה), והשלישית קיבלה קורדיספס במינון גבוה (3 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה).

החוקרים מראים כי נטילת קורדיספס, במיוחד במינון גבוה, עשויה להגן מפני התפתחות CIN וכן לתרום לשיפור תפקודי הכליות בחולי סוכרת סוג 2 ואי-ספיקת כליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26427112

במחקר הנוכחי (ספטמבר 2014) נבדק הקשר בין נטילת סטטינים לפני האבחון בסוכרת לבין הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים (רטינופתיה, נוירופתיה, נפרופתיה ונמק בכף הרגל) לאחר האבחון.

החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון האם לסטטינים השפעה מגינה מפני התפתחות סיבוכי הסוכרת. יחד עם זאת, מחקר שפרסמנו במחקרים נבחרים מצביע על כך שנטילת סטטינים קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 ולכן, כפי שציינו, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25217178

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (דצמבר 2015) אשר נועד להעריך את ההשפעה של תוספי סלניום על משק הסוכר ופרופיל השומנים בחולים עם נפרופתיה סוכרתית. במסגרת המחקר 60 חולים קיבלו באופן אקראי תוסף של 200 מק"ג סלניום ליום או פלסבו במשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת התוסף הובילה לירידה ברמות האינסולין בדם (−3.1 ± 4.6 לעומת +0.5 ± 6.2 μIU/mL), לשיפור העמידות לאינסולין (−0.9 ± 1.4 לעומת +0.1 ± 1.7, לפי מדד HOMA-IR) ותפקוד תאי בתא (−11.3 ± 16.3 לעומת +2.3 ± 22.0, לפי מדד HOMA-B) וכן לעלייה ברמת האנזים נוגד-החמצון גלוטתיון פראוקסידאז (+2.3 ± 21.7 לעומת -27.7 ± 35.2 U/mL). לא נמצאה השפעה לנטילת סלניום על רמת הסוכר בצום, הרגישות לאינסולין ורמות השומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26686847

מחקר חשוב (ינואר 2015) נועד לבחון את שכיחות וגורמי הסיכון להתפתחות נוירופתיה כתוצאה מירידה מהירה בערכי הסוכר בחולי סוכרת. החוקרים ניתחו באופן רטרוספקטיבי את הרשומות של 954 חולים שהוערכו כסובלים מנוירופתיה סוכרתית. למרות התפיסה כי מדובר בסיבוך נדיר יחסית, בקרב כ-11% מהחולים נמצא כי הנוירופתיה הינה כתוצאה מהטיפול

והירידה המהירה בערכי HbA1 מהנתונים עולה כי בירידה של 4% ויותר בערכי HbA1cבתקופה של 3 חודשים, הסיכון לפתח נוירופתיה היה כ-80% לעומת רק 20% סיכון בירידה של 2-3% ב- HbA1c.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25392197

במחקר עוקבה (נובמבר 2015) בו השתתפו 623 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי רמות גבוהות של אשלגן בשתן היו קשורות בהידרדרות איטית יותר של תפקודי הכליות ובשיעור נמוך יותר של סיבוכים קרדיווסקולריים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26563378

מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו רב-מרכזי (מאי 2015) אשר נועד לבחון את היעילות והבטיחות של הפורמולה הסינית Tangshen לטיפול במחלת כליות סוכרתית (DKD).

הפורמולה בצורת גרנולות מכילה 7 צמחים: Astragalus membranaceus (35.3%),Euonymus alatus (17.6%), Rehmannia glutinosa (14.1%), Citrus aurantium (11.8%), Cornus officinalis(10.6%), Rheum palmatum (7.1%), Panax notoginseng (3.5%).

במחקר השתתפו 180 מטופלים עם מחלת כליות סוכרתית, 122 מהם נטלו את הפורמולה במינון 8 גרם מומס במים חמים פעמיים ביום ו-58 נטלו פלסבו, בנוסף לטיפול התרופתי הסטנדרטי (ACEIs או ARBs), למשך 24 שבועות. מהתוצאות עולה כי הפורמולה לא הובילה לשינוי ברמת החלבון בשתן בקרב הסובלים ממיקרואלבומינוריה, עם זאת, נמצאה ירידה ברמת החלבון בשתן בקרב הסובלים ממאקרואלבומינוריה (0.21- גרם לעומת 0.36 גרם בקבוצת הפלסבו). כמו כן, נמצא שיפור בקרב כלל החולים במדד התפקוד הכלייתי eGFR.

ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הפורמולה לטיפול במחלת כליות סוכרתית בחולים עם מאקרואלבומינוריה, כאשר יש להמשיך ולבחון את ההשפעה בחולים עם מיקרואלבומינוריה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25938778

חזרה לתחילת המחקרים

סיכון לתחלואה נוספת – בריאות הנפש ומערכת העצבים

מאמר חשוב (אוגוסט 2014) העוסק בהפרעות נפשיות בקרב חולי סוכרת, נושא אשר זוכה להתייחסות מועטה, זאת למרות שידוע כי חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לדיכאון, להפרעת חרדה ולהפרעות אכילה.

במאמר זה החוקרים דנים בהיקף התופעה ובהשלכותיה ומציעים אסטרטגיות לאבחון ולטיפול.

הם מסבירים כי הפרעות נפשיות עלולות לגרום לירידה בהיענות לטיפול בסוכרת וכתוצאה מכך להעלות את הסיכון לסיבוכים שונים. בנוסף, ישנן משמעויות כלכליות וחברתיות למצבים בהן ההפרעות הנפשיות אינן מאובחנות ומטופלות, זאת בנוסף להשלכות הבריאותיות על החולה.

לכן, לטענת החוקרים, אבחון וטיפול בהפרעות נפשיות בקרב חולי סוכרת הינה בעלת חשיבות גבוהה, במיוחד בקרב חולי סוכרת הנמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעות נפשיות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25010529

מעקב אחר מעל 5000 איש (ספטמבר 2014) מצביע על כך שתחושה של מתח בעבודה קשורה בסיכון מוגבר לפתח סוכרת סוג 2, בנוסף לגורמי הסיכון הידועים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25102002

מחקר עוקבה פרוספקטיבי (דצמבר 2014) בו השתתפו מעל 13,000 איש בגילאי 48-67 נועד לבחון את הקשר בין סוכרת לבין הידרדרות קוגניטיבית 20 שנה לאחר מכן. במחקר נמצא כי חולי סוכרת בגיל הביניים היו בסיכון גבוה ב-19% לסבול מהידרדרות קוגניטיבית בהשוואה לאלו שאינם חולי סוכרת.

באופן דומה, ההידרדרות הקוגניטיבית הייתה גדולה יותר במשתתפים עם טרום-סוכרת בהשוואה למשתתפים עם רמות סוכר תקינות, במשתתפים עם סוכרת לא מאוזנת בהשוואה לאלה עם סוכרת מאוזנת, ובמצבים של משך מחלה ארוך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25437406

במטה-אנליזה (אוקטובר 2016) , הכוללת 12 מחקרים בהם 1,137 משתתפים, נמצא כי ישנו בסיס לקשר אפשרי בין מדדים טרום-סוכרתיים, בעיקר ירידה בסבילות לגלוקוז ותנגודת לאינסולין, לבין אפיזודה פסיכוטית ראשונה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27720402

במחקר פיילוט מבוקר פלסבו (אוגוסט 2016), שנערך בבית חולים בהודו, נבדקה היעילות והבטיחות של קרם צמחי להקלה על כאב נוירופתי על רקע סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 50 מטופלים, הסובלים מלפחות שני מאפיינים של כאב נוירופתי בכפות הרגליים, אשר חולקו אקראית לשימוש בקרם צמחי או בקרם פלסבו - פעמיים ביום למשך 6 חודשים. הרכיבים הפעילים בקרם הצמחי כללו: 0.2% שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), בננה (Musa paradisiaca) בכמות של 19.42%, כורכום (Curcuma longa) בכמות של 2.43%, שמן אתרי פנדנוס (Pandanus odoratissimus) בכמות של 9.70%, 4.85% אלוורה (Aloe vera) וחלב קוקוס.

נמצא כי חל שיפור מובהק בתסמינים בקרב 77% מהמטופלים בקבוצת הקרם הצמחי לעומת 12.5% בקבוצת קרם הפלסבו (p<0.001). בשתי הקבוצות לא דווח על השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי השימוש בקרם הצמחי עשוי לתרום כטיפול משלים לחולי סוכרת סוג 2 הסובלים מכאב נוירופתי.
אין דיווח על מימון, החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27934800

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי,(2018) המבוסס על רשומות רפואיות של בתי חולים באנגליה, נמצא כי מטופלים עם סוכרת סוג 2 היו בסיכון גבוה ב-32% להתפתחות מחלת פרקינסון בהמשך החיים, עם סיכון גבוה יותר בקרב מטופלים עם סיבוכים או מטופלים צעירים בגילאי 25-44.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29898968

כחלק ממחקר אורך (ינואר 2018), שנערך באנגליה, העוסק בהזדקנות, במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין רמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וסוכרת לבין הידרדרות קוגניטיבית כעבור 10 שנים.

במחקר נכללו 5,189 משתתפים, אשר עברו הערכה קוגניטיבית בתחילת המחקר וכל שנתיים במהלך 10 שנים. רמת HbA1c של המשתתפים בתחילת המחקר הייתה בטווח של 15.9-126.3 מילימול/מול (3.6-13.7%), וסוכרת הוגדרה כרמה הגבוהה מ-48 מילימול/מול (6.5%). נמצא כי עלייה של 1 מילימול/מול הייתה קשורה בעלייה מובהקת בקצב ההידרדרות הקוגניטיבית הכללית, הזיכרון והתפקודים הניהוליים, לאחר התאמה סטטיסטית למגוון גורמים סוציו-דמוגרפיים, מדדים בריאותיים וגורמי אורח חיים. באופן כללי, בהשוואה למשתתפים עם רמות סוכר מאוזנות, בקרב משתתפים עם סוכרת או טרום סוכרת נמצאה עלייה בקצב ההידרדרות הקוגניטיבית. החוקרים קוראים לעריכת מחקרים נוספים שיבדקו מהי ההשפעה של שמירת רמות הסוכר מאוזנות על קצב ההידרדרות הקוגניטיבית בקרב חולי סוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29368156

חזרה לתחילת המחקרים

סיכון לתחלואה נוספת – סַרטן

מחקר חשוב ויסודי שנערך באוסטרליה (דצמבר 2014), נועד לבחון את השכיחות של ממאירויות שונות בקרב חולי סוכרת סוג 1 וסוג 2 בהשוואה לכלל האוכלוסייה. המחקר מבוסס על רישומים ממשלתיים של חולי סוכרת ונתוני תחלואה ותמותה בין השנים 1997-2008. מהנתונים עולה כי חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה ולתמותה מסרטן, במיוחד סרטן הלבלב והכבד.

המחקר מדגיש את החשיבות בעריכת בדיקות סקירה לחולי סוכרת שכן הם נמצאים בסיכון מוגבר ביחס לכלל האוכלוסייה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25488912

סקירה ומטה-אנליזה (ינואר 2015) של מחקרים תצפיתיים, בוחנת את הקשר בין רמות הסוכר בדם לבין הסיכון לסרטן הלבלב. בהתבסס על 9 מחקרים בהם נכללו 2,408 חולי סרטן הלבלב, בטווח הערכים של טרום-סוכרת עד סוכרת נמצא קשר ישר בין רמת הסוכר בצום לבין הסיכון לסרטן הלבלב כך שכל עליה של 10 מ"ג/דצ"ל ברמת הסוכר בצום הייתה קשורה בעליה של 14% בסיכון לסרטן הלבלב.
ממצאים אלה מצביעים על כך ששינוי אורח החיים לאיזון רמת הסוכר במצבי טרום-סוכרת עשוי לתרום להפחתת שיעור מקרי סרטן הלבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25556126

מחקר חשוב (ינואר 2015) שנועד לבחון האם עודף משקל הינו גורם סיכון לסרטן השד גם בנשים לאחר גיל המעבר עם רמות אינסולין תקינות. במחקר נכללו 497 נשים עם סרטן השד וקבוצת ביקורת של 2,830 נשים.

נמצא כי בנשים בריאות מטבולית (רמות אינסולין תקינות), אלו בעלות משקל עודף לא היו בסיכון מוגבר לסרטן השד בהשוואה לנשים במשקל תקין.

עם זאת, נשים עם תנגודת לאינסולין היו בסיכון מוגבר לסרטן השד ללא תלות במשקל. כלומר, רמות האינסולין והבריאות המטבולית משמעותיות יותר בקביעת הסיכון לסרטן השד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25593034

מחקר (מרץ 2014) שזכה להד תקשורתי נרחב עוסק בקשר בין צריכת החלבון בתזונה לבין הסיכון לתחלואה ולתמותה. החוקרים מראים כי הסיכון בדיאטה עשירה בחלבון הינו תלוי גיל, בקרב אוכלוסייה בגיל 50-65 צריכת חלבון גבוהה, בעיקר חלבון מהחי, הייתה קשורה בעלייה של 75% בסיכון הכללי לתמותה וסיכון גבוה פי 4 לתמותה מסרטן במהלך 18 השנים הבאות.

יחד עם זאת, מעל גיל 65 דיאטה עשירה בחלבון הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה.

אולם, בכל קבוצות הגיל צריכת חלבון גבוהה הייתה קשורה לסיכון גבוה פי 5 לתמותה מסוכרת.

רמות ההורמון יורדות באופן טבעי לאחר גיל 65 כך שהשפּעת החלבון בתזונה בגיל זה פחות משמעותית. כתמיכה לממצאים אלה, ממחקר מקביל שבוצע בעכברים עולה כי צריכת חלבון גבוהה משפיעה על הופעה והתפשטות מהירה יותר של גידולים סרטניים.

החוקרים מסכמים כי בהתאם לממצאי המחקר, דיאטה דלת חלבון בגיל הביניים והעלאת כמות החלבון בתזונה בגיל העמידה עשויה להוביל לבריאות ולאריכות חיים.

בנוסף, מחקר זה מדגיש כי חלבונים מהצומח הינם בריאים יותר מחלבונים מהחי ובכך מספק תמיכה נוספת ליתרון בדיאטות צמחוניות או טבעוניות.

יחד עם זאת, יש לציין כי מדובר במחקר תצפיתי ולכן בעל בעיות מתודולוגיות במבנהו.

http://www.cell.com/cell-metabolism/retrieve/pii/S155041311400062X

כחלק ממחקר אירופאי (יולי 2016) גדול בו נבדק הקשר בין תזונה וסרטן, במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין הריכוז בדם של חומצות שומן רב בלתי רוויות מסוגים שונים לבין סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 12,132 ממשתתפים עם סוכרת סוג 2 וקבוצת בקרה של 15,919 משתתפים ללא סוכרת.

בהתייחס לחומצות שומן מסוג אומגה 3, נמצא כי רמה גבוהה יותר של חומצה אלפא לינולנית (ALA) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 אולם לא נמצא קשר בין חומצות השומן EPA ו-DHA לבין סוכרת סוג 2. בהתייחס לחומצות שומן מסוג אומגה 6, נמצא כי רמות גבוהות יותר של חומצה לינולאית (LA) ושל חומצה איקוסדינואית (EDA) היו קשורות בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2, חומצת שומן ארכידונית (AA) לא הייתה קשורה בסיכון לסוכרת ואילו חומצות השומן GLA, dihomo-GLA, DTA ו- n6-DPA היו קשורות בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2.

ממצאים אלה מדגישים כי יש לבחון את ההשפעה של סוגי חומצות השומן השונות לעומת התייחסות לכל חומצות השומן מסוג PUFA כקבוצה אחת בהקשר לסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27434045

במחקר מקרה-בקרה,(2018) שנערך בישראל ובו נכללו 2,249 נשים שהחלימו מסרטן השד, נמצא כי טיפול הורמונלי בטמוקסיפן או במעכבי ארומטאז היה קשור בסיכון גבוה פי 2.25 ופי 4.27, בהתאמה, לסוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29688833

מחקר (אוקטובר 2016) שנועד לבחון את הקשר בין BMI, היקף המותניים וסוכרת סוג 2 לבין הסיכון לסרטן הכבד. החוקרים מציינים כי מאז שנות ה-70 שיעור סרטן הכבד בארה"ב עלה פי 3, במקביל למגמת העלייה בשיעורי ההשמנה וסוכרת סוג 2.

המחקר מבוסס על נתונים של כ-1.5 מיליון מבוגרים שנאספו במסגרת 14 מחקרי עוקבה בארה"ב. לאחר ההשתתפות במחקר זוהו 2,162 מקרים של סרטן הכבד.

נמצא כי עלייה של 5 יחידות ב-BMI הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסרטן הכבד, כאשר בגברים הסיכון היה גבוה ב-38% ובנשים ב-25%. כמו כן, עלייה של 5 ס"מ בהיקף המותניים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-8% וסוכרת סוג 2 הייתה קשורה בסיכון של פי 2.6 לסרטן הכבד. עם זאת, לא נמצא קשר בין BMI וסרטן הכבד במשתתפים עם דלקת כבד זיהומית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27742674

במחקר תצפיתי (אפריל 2017), המבוסס על נתונים שנאספו בין השנים 1998-2010, מראים החוקרים כי חולי סוכרת סוג 2 היו בסיכון גבוה בכ-30% לסרטן קולורקטלי, במיוחד בששת החודשים שלאחר אבחון הסוכרת. הסיכון היה גבוה במיוחד (פי 2) בקרב גברים עד גיל 55, כלומר לפני הגיל בו נהוג לבצע בדיקות סקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28436468

במחקר תצפיתי (נובמבר 2017) רחב היקף בדקו החוקרים מהו שיעור מקרי הסרטן ברחבי העולם אותו ניתן לייחס לסוכרת ולעודף משקל. במחקר נעשה שימוש בנתונים מ-175 מדינות בהתייחס ל-12 סוגי סרטן, על מנת להעריך מהו שיעור מקרי הסרטן בשנת 2012 אותו ניתן לייחס להימצאות סוכרת ועודף משקל (BMI מעל 25) 10 שנים מוקדם יותר.

החוקרים מעריכים כי ניתן לייחס כ-5% מכל מקרי הסרטן בשנת 2012 להשפעה של הימצאות סוכרת ושל עודף משקל בשנת 2002, נתון שווה ערך ל-627 עד 793 אלף מקרי סרטן חדשים. בהתייחס לסוגי סרטן ספציפיים, להערכת החוקרים ניתן לייחס 24.5% ממקרי סרטן הכבד ו-38.4% ממקרי סרטן הרחם לשני גורמי סיכון אלה.

בניתוח שני גורמי הסיכון באופן בלתי תלוי, ההערכה היא שעודף משקל קשור בפי 2 מקרי סרטן בהשוואה לסוכרת. בנוסף, החוקרים מראים כי ניתן לייחס 26.1% ממקרי הסרטן הקשורים בסוכרת ו-31.9% ממקרי הסרטן הקשורים בעודף משקל למגמת העלייה במקרי הסוכרת ועודף המשקל בין השנים 1980-2002. החוקרים מסכמים כי ניתן לייחס חלק ניכר ממקרי הסרטן לסוכרת ולעודף משקל, ולכן עם העלייה בהימצאות גורמי סיכון אלה יש לבחון כיצד ניתן ברמה הקלינית וברמת בריאות הציבור לזהות מהן אסטרטגיות המניעה והאבחון הן ברמת האוכלוסייה הכללית והן ברמת המטופל הפרטני.
http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(17)30366-2/fulltext

חזרה לתחילת המחקרים

צמחי מרפא

סקירות

במטה-אנליזה (יוני 2016) נבדקה היעילות של אלוורה (Aloe Vera) בנטילה פומית להפחתת רמת הסוכר בצום ורמת ההמוגלובין המסוכרר.
בסקירה נכללו תשעה מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה על רמת הסוכר בצום (283 משתתפים), בחמישה מהמחקרים נבדקה ההשפעה על רמת ההומגלובין המסוכרר HbA1c (מספר המשתתפים - 89). בחלק מהמחקרים המשתתפים היו חולי סוכרת סוג 2, ובחלקם המשתתפים היו עם חוסר איזון במדדי הסוכר או עם מדדים אנתרופומטריים גבוהים. במחקרים השונים נעשה שימוש במגוון צורות נטילה של אלוורה, כגון מיץ (30-150 מ"ל/יום) או כמוסות של אבקת הג'ל (100-1,000 מ"ג/יום).
בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת אלוורה הורידה את רמת הסוכר בצום ב-46.6 מ"ג/דצ"ל (p<0.0001) ואת רמת ההמוגלובין המסוכרר ב-1.05% (p=0.004). התועלת הגבוהה ביותר לנטילת אלוורהנמצאה בקרב משתתפים עם רמת סוכר בצום של מעל 200 מ"ג/דצ"ל, שהובילה לירידה של 109.9 מ"ג/דצ"ל בממוצע. ממצאים אלה תומכים בתרומה של תוספי אלוורה להפחתת רמות הסוכר, אולם נדרשים מחקרים מבוקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27152917

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (ינואר 2016) בחנו העדויות בנוגע ליעילות של תוסף אלוורה (aloe vera) לטיפול בטרום סוכרת או בסוכרת סוג 2 בשלבים מוקדמים. בסקירה נכללו חמישה מחקרים, בהם סה"כ 415 משתתפים. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי אלוורה בצורות הכנה ובמינונים שונים (2 כפיות מיץ, 1 גרם בכמוסות, 2.8 גרם בכמוסות, 0.2 גרם באבקה) ומשך ההתערבות נע בין 6-12 שבועות.
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת תוסף אלוורה הייתה מלווה בירידה ברמת הסוכר בצום (הפרש ממוצע של 30 מ"ג/דצ"ל, p=0.02), ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c (הפרש ממוצע של 0.41%, p<0.00001) וברמת הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי וה-LDL וכן בעלייה ברמת ה-HDL. למרות הממצאים המבטיחים, החוקרים מציינים כי לא ניתן לקבוע מסקנה חד-משמעית בנוגע ליעילות של תוסף אלוורה בשל מספר המחקרים הקטן ואיכות מתודולוגית נמוכה, ונדרשים מחקרים נוספים בהיקף גדול יותר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27347994

מטה אנליזה (פברואר 2015) שבחנה את השימוש בפטריית ריישי (Danoderma lucidum) לטיפול בגורמי סיכון שניתנים לטיפול תרופתי למחלות לב וכלי דם במבוגרים.
מטה אנליזה זו כללה 5 מחקרים רנדומלים מבוקרים עם סך הכל 398 משתתפים.
3 מהמחקרים סיפקו מידע ששימש להשוואה סטטיסטית במטה אנליזה זו, וכל המשתתפים בהם סבלו מסוכרת סוג 2. המדדים העיקריים שנבחנו הם רמות הגלוקוז בדם, לחץ דם ופרופיל שומנים.
המחקרים שהשתתפו השוו טיפול בפטריית ריישי (במינון בין 1.4 ל-3 גרם ליום) לפלסבו, בטיפול שארך בין 12-16 שבועות. ממטה אנליזה זו עולה כי אין לשימוש בפטריית ריישי יעילות לטיפול בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25686270

מטה-אנליזה (נובמבר 2015) שנועדה לבחון את התרומה של תוסף פסיליום על רמות הסוכר בדם.
המחקר מבוסס על נתונים מ- 35 מחקרים אקראיים מבוקרים אשר נבדקו ב-8 מטה-אנליזות נפרדות.
נמצא כי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, נטילת פסיליום לפני הארוחה הובילה לשיפור רמת הסוכר בצום (ירידה של 37 מ"ג/דצ"ל) ורמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.97%), כאשר ההשפעה על משק הסוכר הייתה בהתאמה לרמה ההתחלתית של הסוכר בצום. כלומר, לא נמצאה השפעה במשתתפים עם רמות סוכר מאוזנות, השפעה קלה במשתתפים עם טרום-סוכרת ושיפור ניכר במשתתפים עם סוכרת סוג 2.
ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הוספת תוסף פסיליום לתוכנית מניעה וטיפול בסוכרת, אולם יש להמשיך ולבחון כיצד לשלבו באופן המיטבי עם תרופות להורדת רמות הסוכר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561625

בסקירה (יולי 2017) מסוכם הידע הקיים בהתייחס להשפעה נוגדת הסוכרת של רכיבים צמחיים פעילים ומטבוליטים משניים. מהסקירה עולה כי קיימים מגוון רכיבים טבעיים, שהינם בעלי תרומה להורדת רמת הסוכר בדם בעיקר כתוצאה מפעילות הדומה לאינסולין או בעקבות הגברת כניסת הגלוקוז לתאים.
מחקרים פרה-קליניים וקליניים מראים כי צמחי המרפא העיקריים, התורמים לאיזון רמות הסוכר, כוללים: מלון מר (Momordica charantia), חילבה (Trigonella foenum graecum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre),וCoccinia indica, צבר (Opuntia), ג'ינסנג קוריאני / אמריקאי (Panax ginseng / quinquefolius), לענה דרקונית (טרגון, Artemisia dracunculus), קינמון (Cinnamomum cassia), זרעי לחך (פסיליום, Plantago spp) ושום (Allium sativum). בהמשך, מוצגים הממצאים בנוגע לרכיבים נוספים כולל רזברטרול ופלבונואידים שונים.
החוקרים מסכמים כי למרות הממצאים המבטיחים שנמצאו לגבי רכיבים אלה העדויות הן מוגבלות ואינן חד-משמעיות ונדרשים מחקרים מבוקרים נוספים על מנת להוכיח את היעילות והבטיחות של השימוש ברכיבים טבעיים לטיפול בסוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28729836

בסקירה (2016) בוחנים החוקרים את העדויות ממחקרים קליניים ופרה-קליניים בנוגע לשימוש בצמחי מרפא לטיפול בסוכרת סוג 2 ולמנגנוני הפעילות שלהם. החוקרים מסבירים כי ניתן לחלק את הטיפול הצמחי בהתאם לארבעה מסלולי פעילות עיקריים:

האטת גלוקונאוגנזה וגליקוגנוליזה – דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון עולש (Cichorium intybus),כורכום (Curcuma longa) ושעונית (Passiflora incarnata).
עידוד פעילות תאי בטא – דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון מרוביון מצוי (Marrubium vulgare) ומלון מר (Momordica charantia).
השפעה על מסלולי האינסולין - דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון אלוורה (Aloe), ברברית מצויה (Berberis vulgaris) ומלון מר (Momordica charantia).
השפעה על מטבוליזם של שומנים – דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון פיקוס (Ficus racemosa) ורימון (Punica granatum).

צמחי מרפא, שנמצאו יעילים במחקרים קליניים, כוללים: אלוורה (Aloe), צלפים (Capparis spinosa) קינמוןסיני (Cinnamomum cassia), אבטיח הפקועה (Citrullus Colocynthis), מלון מר (Momordica charantia), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), לחך סגלגל (Plantago spp), גדילן מצוי (Silybum marianum), חילבה (Trigonella foenum-graecum), עלי סרפד (Urtica dioica).

החוקרים מסכמים כי לצמחי מרפא פוטנציאל גדול לטיפול בסוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים קליניים בהיקף גדול על מנת לאשש את העדויות הקיימות.
הערת המערכת: למרות הסקירה המצויינת, החוקרים לא כללו בה את הצמח ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), אולי הצמח המרכזי בטיפול בסוכרת שכן הוא גם עובד על 4 המסלולים המפורטים וגם יש לו תכונה ייחודית של שינוי הטעם בפה והפחתת מתיקות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26306505

בסקירה (2018) דנים החוקרים במנגנוני הפעולה ובהשפעה הטיפולית של פרופוליס לטיפול בפצעים. בסקירה נכללו 16 מחקרים בבעלי חיים ו-3 מחקרים קליניים אקראיים. המנגנון העיקרי המוצע הוא הפעילות האנטי-מיקרוביאלית של פרופוליס, אשר מסייעת למניעת היווצרות ביופילם (רובד חיידקי) על הפצע ולצמצומו וכתוצאה מכך להאצת תהליך ההחלמה, בנוסף לפעילות נוגדת חמצון ונוגדת דלקת. ההשפעה המיטיבה של פרופוליס אוששה במרבית המחקרים הפרה-קליניים והקליניים.

במחקרים הקליניים נמצא כי פרופוליס בשימוש חיצוני היה יעיל לטיפול בכיבים סוכרתיים ברגל. עם זאת, החוקרים מציינים כי אין מספיק מידע בנוגע למינון הנדרש, השפעות שליליות או יעילות קלינית של פרופוליס לטיפול בפצעים. כמו כן, במחקרים השונים נמצאו הבדלים ביעילות בין מוצרים שונים ולכן החוקרים קוראים לבצע מחקרים נוספים להשוואה בין מוצרי פרופוליס שונים ולגיבוש המלצות לשימוש קליני.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29287194

בסקירה (2017) דנים החוקרים בפורמולות צמחי מרפא סיניות וברכיבים הצמחיים אשר עשויים לתרום לטיפול בסוכרת, תוך התמקדות במנגנוני הפעולה שלהם והשְפעתם על תהליך התפתחות סוכרת. החוקרים מציעים כי ניתן להסביר את הפעילות של צמחי מרפא בסוכרת באמצעות הציר BMID (Bacteria-Mucosal Immunity-Inflammation-Diabetes), לפיו סוכרת הינה תוצאה של חוסר איזון בפלורת המעי, המוביל להפרעה בפעילות החיסונית ברירית המעי וכתוצאה מכך להתפתחות תהליכי דלקת.

במסגרת הסקירה מוצגים ממצאים עדכניים, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בנוגע להשפעה המיטיבה של רכיבים צמחיים שונים, כולל ברברין, מלון מר (Momordica charantia), כורכומין, ג׳ינסנוסידים, עלי תות (Morus) ועוד, וכן בנוגע להשפעה של מספר פורמולות צמחי מרפא סיניות. החוקרים מסכמים כי העדויות תומכות בכך שצמחי מרפא תורמים לטיפול בסוכרת ולפעילות האינסולין דרך מגוון מסלולים ביולוגיים, כאשר מרבית המחקרים מתמקדים בהשְפעתם על הפחתת תהליכי דלקת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29164155

בסקירה הנוכחית (אפריל 2014) הכותבים סוקרים את העדויות לגבי מנגנוני הפעולה וההשפעה הטיפולית של רפואת הצמחים הסינית, האירוודית והמערבית, למניעה או לעיכוב התפתחות המחלה תסמונת לבבית כלייתית.

במחקרים נמצא כי: אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) עשוי לתרום לשיפור תפקודי הכליות ולהפחתת רמות הסוכר בצום ולהפחתת אלבומינריה.
גינקו בילובה (Ginkgo biloba) נמצא כבעל השפעה מגינה מפני נפרופתיה סוכרתית ע"י צמצום הפרשת חומרים שונים בשתן, ויסות רמות השומן בדם, שיפור תפקודי הכליות ושיפור תפקוד כלי הדם.
מחקרים מראים כי מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) עשויה לעכב התפתחות נפרופתיה סוכרתית ע"י מספר מנגנונים, להגן מפני היפוקסיה ע"י ויסות העקה החמצונית והינה בעלת השפעה מגינה על כלי הדם ובכך מסייעת במניעת מחלות קרדיווסקולריות.
הפטריה קורדיספס (Cordyceps sinensis) נמצאה יעילה לשיפור גלומרולוסקלרוזיס ולשיפור זרימת הדם לאחר אירוע איסכמי.
ממצאים מתחום הרפואה האירוודית מראים כי לחילבה (Trigonella foenum-graecum) תרומה לפעילות נוגדת-החמצון בגוף ובכך מסייעת לשיקום תפקוד הכליות.
בנוסף, חילבה נמצאה יעילה לתיקון נזקים מבניים בכליות.
מחקרים עדכניים מציעים כי לכורכומין (Curcuma longa) השפעה מגינה מפני אי-ספיקת כליות כרונית ותרומה לטיפול בקרדיומיופתיה והפרעות קרדיווסקולריות.
עדויות מתחום הרפואה המערבית מראות כי עוזרר (Crataegus spp) עשוי להגן מפני מוות של תאי לב ולעכב אנזים ACE ובכך לתרום להפחתת לחץ הדם.
סילימרין, הרכיב הפעיל בגדילן מצוי (Silybum marianum) הינו בעל פעילות נוגדת חימצון המגינה על הכליות מפני נזק איסכמי. כמו כן, סילימרין מסייע למניעת תנודות בלחץ הדם וקצב הלב.
ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) נמצא כבעל השפעה מגינה מפני נפרופתיה סוכרתית ע"י איזון העקה החמצונית, השפעה על תהליך חלוקת התא, על רמת החומר הבין-תאי ועל כלי הדם ועשוי לסייע לטיפול במצבים של פגיעה איסכמית בשריר הלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818164

סקירה (נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.
הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמחים: סטיביה (Stevia rebaudiana), קינמון (Cinnamomum zeylanicum), חילבה (Trigonella foenum graecum), שום (Allium sativum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), מלון מר (Momordica charantia) וזנים של ג'ינסנג (Panax ginseng, Panax quinquefolium).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת.
הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמחי המרפא ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium), מלון מר (Momordica charantia), קופטיס (Coptis chinensis), בננה (Lagerstroemia Speciosa), חילבה (Trigonella foenum graecum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) וקינמון (Cinnamomum zeylanicum). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

סקירה (אפריל 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמחי המרפא סיזיגיום (Eugenia jambolana), מלון מר (Momordica charantia), ריחן קדוש (Ocimum sanctum), פילנטוס (Phyllanthus amarus), חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/
במטה-אנליזה (פברואר 2015) הכוללת 27 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 2,569 משתתפים נמצא כי האלקלואיד ברברין (המצוי בצמחים Hydrastis canadensis , Berberis vulgaris, Coptis chinensis,Phellodendron amurense ועוד) הינו יעיל ובטוח לטיפול בסוכרת סוג 2, היפרליפידמיה ויתר לחץ דם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25498346

סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת.
סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמחי המרפא מלון מר (Momordica charantia), חילבה (Trigonella foenum graecum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), כורכום (Curcuma longa) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.
הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמחים ג'ינסנג - זנים שונים (Panax spp), שום (Allium sativum), ריחן קדוש (Ocimum sanctum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), מלון מר (Momordica charantia), חילבה (Trigonella foenum graecum), גדילןמצוי (Silybum marianum), ואת התוספים כרום, מגנזיום, ויטמין E, קרניטין, ונדיום וחומצה אלפא ליפואית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

בסקירה (אוגוסט 2017) מוצגות העדויות בנוגע לפעילות הרפואית של סטיביה (Stevia rebaudiana), כולל פעילות נוגדת חמצון, אנטי-מיקרוביאלית, נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת סוכרת ונוגדת סרטן, בדגש על התרומה לטיפול במצבים הקשורים בתסמונת המטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28792778

בסקירה של מחקרים פרה-קליניים (נובמבר 2016) מוצגים המנגנונים בהם רכיב המצוי בזרעי חילבה (Trigonella foenum-graecum) תורם להפחתת התנגודת לאינסולין, בעיקר באמצעות ויסות רמות הגלוקוז, האינסולין והשומנים ושיפור תפקוד הכבד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27879673

בסקירה (נובמבר 2016) מפורטים הממצאים שפורסמו בין השנים 2008-2015 לגבי הפעילות הפרמקולוגית והשימוש הקליני בברברית מצויה (Berberis vulgaris) וברכיב הפעיל ברברין - בהתייחס לטיפול בממאירויות, סוכרת, מחלות קרדיווסקולריות, יתר שומנים בדם, מצבי דלקת, זיהומים חיידקיים ונגיפיים, טראומה מוחית על רקע איסכמי, מחלות נפש, אלצהיימר ואוסטאופורוזיס.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27528198

מאמר (יוני 2015) המציג עדויות עדכניות לפעילות נוגדת החמצון של קופטיס, כולל ניקוי רדיקלים חופשיים, הפחתת חמצון שומנים והגברת הפעילות של אנזימים נוגדי חמצון. פעילות זו עשויה לתרום לעיכוב מספר מסלולים הקשורים במחלת הסוכרת ובכך לסייע בטיפול ומניעת המחלה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26591510

הסקירה הנוכחית (אוקטובר 2014) עוסקת בעדויות המחקריות בנוגע לפעילות האנטי-סוכרתית ולמנגנוני הפעילות של הקופטיס ושל הברברין, שהינו הרכיב הפעיל העיקרי בצמח. החוקרים מסכמים את הממצאים שעולים משתי סקירות מקיפות של מחקרים מבוקרים וממחקרים בחיות מעבדה אשר בדקו את הפעילות הרפואית של ברברין.
החוקרים מסכמים כי השימוש האנטי-סוכרתי בקופטיס עשוי להיות יעיל ובטוח ולהוות אפשרות טיפול זמינה וזולה, אולם נדרשים מחקרים קליניים בהיקף רחב יותר על מנת לבסס את השימוש הקליני בצמח.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818152

סקירה (ספטמבר 2014) בחנה את השימושים וההשלכות הטיפוליות של שימוש בברברינים על מערכת העיכול.
מסקירה זו עולה כי לברברינים השפעה ביולוגית מובהקת על מערכת העיכול, וכי הם עשויים לשמש לטיפול בשלשול, דלקות קיבה, סוכרת, יתר שומנים בדם, מחלות לב וכלי דם וכן מחלות דלקתיות.
ברברינים נמצאים בעיקר בצמחי המרפא ברברית (Berberis vulgaris), חותם זהב (Hydrastis canadensis), וקופטיס (Coptis chinensis).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25183302

סקירה (2015) הבוחנת כיצד ג'ינג'ר עשוי לסייע במצבי סוכרת סוג 2 והסיבוכים הנלווים, תוך דיון במנגנוני הפעילות המולקולריים. בהתבסס על ממצאים ממחקרים פרה-קליניים החוקרים מסבירים כי לג'ינג'ר השפעה על מספר מסלולים הקשורים בתהליכי חמצון השומנים, מטבוליזם של פחמימות ופעילות נוגדת חמצון.
כתוצאה מכך ג'ינג'ר תורם לשיפור פעילות האינסולין, להפחתת הצטברות שומנים, להגברת הפעילות נוגדת החמצון ולשיפור ספיגת הגלוקוז לתאים.
מכאן, החוקרים מסכמים כי ג'ינג'ר הינו בעל השפעה אנטי-סוכרתית וכן מסייע במניעת הסיבוכים השכיחים של מחלת הסוכרת, כולל נפרופתיה וקטרקט סוכרתי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26080605

סקירה (מרץ 2014) העוסקת ביעילות בצל הגינה (Allium cepa) לטיפול בחולי סוכרת סוג 2. במאמר מוצגים הנתונים התזונתיים והרכיבים הפעילים של הבצל (ביניהם תרכובות הגופרית ותרכובות פלבונואידיות), ומוסברים המנגנונים הביולוגיים האחראים לפעילות הרפואית המיוחסת לצמח.
אחת מפעילויותיו המרכזיות של הבצל הינה הפחתת רמות הסוכר בדם, וזוהי חשיבותו לטיפול ומניעה של סוכרת סוג 2. הכותבים סוקרים באופן מקיף מחקרים שנערכו על בעלי חיים, כמו גם מחקרים קליניים בהם השתתפו חולי סוכרת, המציגים תרומה ניכרת של צריכת בצל לטיפול בסוכרת ובסיבוכים הנלווים למחלה.
בהמשך, הכותבים דנים בכיווני מחקר עתידיים ומציעים כי יש להתמקד בבדיקת ואישוש הפעילות ההיפוגליקמית של הבצל ורכיביו או אנלוגים סינתטיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25194613

סקירה מקיפה (אוקטובר 2013) המציגה עדויות מחקריות עדכניות לגבי צמח הפסיפלורה (Passiflora incarnate) – מנגנוני הפעולה, הפעילות הרפואית והבטיחות תוך דגש על בחינת האיכות המתודולוגית של המחקרים. החוקרים מראים כי למרות השימוש הנרחב במוצרים המכילים פסיפלורה, המחקרים הקליניים הינם באיכות מתודולוגית נמוכה ולא תמיד נכלל תיאור מדויק של המוצר הנחקר.
ממחקרים פרה-קליניים עולה כי הפעילות הרפואית של הצמח הינה נרחבת וכוללת השפעה מרגיעה ומפחיתת חרדה, השפעה נוגדת שיעול, פעילות אנטי-אסמטית ופעילות נוגדת סוכרת. כמו כן, רמת הבטיחות של הצמח הינה גבוהה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24140586

סקירה של מחקרים פרה-קליניים (מאי 2016), העוסקת בתרומה של רוזמרין לטיפול בתסמונת המטבולית, מפורטת ההשפעה הפרמקולוגית של רוזמרין (Rosmarinus officinalis), רכיביו הפעילים ומנגנוני הפעילות שלו, אשר עשויים להשפיע לטובה על הטיפול בתסמונת המטבולית.
מהסקירה עולה כי מיצוי רוזמרין ורכיביו הפנוליים עשויים להשפיע לטובה במצבי סוכרת, שמנות, תחלואה קרדיווסקולרית והתסמונת המטבולית. השפעה זאת מושגת באמצעות מגוון מנגנוני פעילות, ביניהם שיפור בהפרשת אינסולין ובתגובתו, עיכוב הייצור של תוצרי גליקציה מתקדמים, הפחתת תהליכי גלוקונאוגנזה, עיכול פחמימות, סינתזת שומנים ועידוד ליפוליזה. בנוסף, לרוזמרין השפעה נוגדת חמצון ואנטי-דלקתית, השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים ולחץ הדם וכן תרומה למניעת התפתחות טרשת עורקים. ההשפעה המיטיבה של רוזמרין קשורה בשינויים בפעילות האנזימטית, במסלולי תקשורת תאית, בגורמי שעתוק ובביטוי גנטי.
למרות הפוטנציאל הרב העולה ממחקרים אלה, נדרשים מחקרים קליניים על מנת לאשש את היעילות והבטיחות של השימוש ברוזמרין בבני אדם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27178264

סקירה של מחקרים פרה-קליניים וקליניים (ינואר 2016) המציגה את התרומה הבריאותית של פטל אדום(Rubus idaeus) ורכיביו הפעילים, בדגש על הפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת, שמנות ואלצהיימר, כולן קשורות בהפרעה מטבולית, חמצונית ודלקתית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26773014

בסקירה (פברואר 2016) מוצגות ההשפעות נוגדות-הסוכרת של חומצות פנוליות פשוטות, כגון חומצה גאלית, חומצה אלגית, חומצה סליצילית, חומצה פרולית, חומצה קפאית ועוד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26634804

מאמר (נובמבר 2015) המציג את תוצאותיו של מחקר חדשני בו פותחה שיטת ציפוי חדשנית לכמויות קטנות של חומרים פעילים (מיקרו אנקפסולציה) אשר עשויה לשפר הצלחת טיפולי השתלת איי לבלב בחולי סוכרת סוג 1.
החוקרים הצליחו לייצר כמוסות קטנות בהן איי הלבלב נמצאים בתוך הידרוג'ל אשר מצופה בחומר המופק מפולימר טבעי שמקורו באצות. הכמוסות מאפשרות מעבר של מולקולות קטנות כגון רכיבים תזונתיים או חומרי הפרשה של איי הלבלב, אך לא מאפשרות מגע ישיר בין התאים המושתלים לבין תאי הלבלב.
בהשוואה לשיטה המקובלת של הקפאה עמוקה, שיטת זו נמצאה יעילה יותר למניעת פגיעה בתאים המושתלים ולהפחתת דחיית ההשתלה וכתוצאה מכך להפחתת השימוש בתרופות נוגדות דחייה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26606153

חזרה לתחילת המחקרים

קִינמון (Cinnamomum zeylanicum)

סקירה סיסטמית ומטה-אנליזה (דצמבר 2012) של מחקרים שבדקו השפּעת קינמון (Cinnamomum zeylanicum), במודלים מעבדתיים ובבעלי חיים העלתה כי לקינמון יכולת מטיבה על מחלת הסוכרת.

בסקירה מפורטים מנגנוני הפעולה האפשריים של הקינמון הכוללים עיכוב ספיגת סוכר במעיים, הגברת כניסת סוכר לתאים, הגברת ייצור גליקוגן, עיכוב ייצור סוכר בכבד, המרצת שחרור אינסולין והגברת פעילות קולטני אינסולין. על פי הסקירה, ההשפעות המטיבות של הקינמון כוללות הפחתה ברמת הגלוקוז בדם לאחר צום, הפחתה ברמת הכולסטרול ה"רע" (LDL) ורמת ההמוגלובין המסוכרר, העלאת רמת הכולסטרול ה"טוב" (HDL) והגברת רמת האינסולין החופשי בדם. כמו כן, הקינמון מסייע לטיפול בבעיות משניות של סוכרת כגון נוירופתיה ונפרופתיה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22671971

מחקר קליני כפול-סמיות (אוגוסט 2012) בחן את השפעות הקינמון על 44 חולי סוכרת סוג 2. במשך 8 שבועות המחקר, חצי מהנבדקים קיבלו 3 גרם תוסף קינמון וחצי מהנבדקים קיבלו פלסבו כאשר לא נמצאו הבדלים מובהקים בנתוני הבסיס, בדיאטה ובפעילות הגופנית בין המשתתפים בשתי הקבוצות.

בקבוצת הניסוי, אך לא בקבוצת הפלסבו, נצפתה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, HbA1c, טריגליצרידים, BMI ומסת שומן בהשוואה לנתוני הבסיס בתחילת הניסוי.

החוקרים מסכמים כי לקינמון עשוי להיות תפקיד בשיפור מדדי הסוכר בקרב חולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22973482?dopt=Abstract

מאמר מציג סקירה יסודית ומטה-אנליזה (ספטמבר-אוקטובר 2013) לגבי תפקיד הקינמון בהפחתת רמות סוכר ושומנים בדם. הסקירה כוללת 10 מחקרים, בהם השתתפו סה"כ 543 משתתפים חולי סוכרת סוג 2, כאשר בכלל המחקרים נבדקה ההשפעה של תוספי קינמון בהשוואה לקבוצת ביקורת.

ניתוח כולל של הנתונים מראה כי למינון של מ-120 מ"ג ליום ועד 6 גרם ליום למשך 4-18 שבועות הייתה השפעה מיטיבה על רמות הסוכר בצום, כולסטרול כללי, LDL וטריגליצרידים ואף להעלאה של רמות HDL. לעומת זאת, לא נצפתה השפעה על רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c).

מחקר זה מצטרף למחקרים קודמים והינו חשוב לדעתנו בשל היותו ביקורתי ומבוסס על מחקרים אמינים. למרות זאת, בשל ההטרוגניות הגבוהה של התוצאות והמינונים בהם השתמשו במחקרים השונים קיים קושי להעריך מהו המינון ומשך הטיפול המומלץ.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24019277

במחקר (נובמבר 2012) נבדקה ההשפעה של קינמון על הירידה בריכוז הגלוקוז בדם לאחר ארוחה בקרב 30 משתתפים בגילאי 18-30, מחציתם בעלי BMI בטווח התקין ומחציתם בעלי השמנת יתר (BMI > 30).

כל המשתתפים במחקר אכלו דגני בוקר המכילים 50 גרם פחמימות, פעם אחת ללא קינמון ופעם אחת בתוספת 6 גרם קינמון טחון. רמות הגלוקוז בדם נבדקו שבע פעמים, מיד לאחר הארוחה ועד שעתיים לאחר הארוחה. לא נמצאו הבדלים ברמות הגלוקוז בדם בין שתי קבוצות המשקל בכל נקודות הזמן.

תוצאות אלו מהוות תמיכה לתפקיד של קינמון באיזון רמות הגלוקוז בדם לאחר ארוחה, גם בקרב אנשים בעלי משקל תקין וגם בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23102179

מחקר קליני כפול-סמיות מצומצם בדק האם לכורכום וקינמון השפעה על התפקוד הקוגניטיבי בקרב משתתפים במצב טרום סוכרת שאינם מקבלים טיפול תרופתי. 48 משתתפים בגילאי 60 ומעלה חולקו באופן אקראי לקבלת פלסבו, 1 גרם כורכום, 2 גרם קינמון או כורכום + קינמון בשילוב עם לחם לבן בארוחת הבוקר.

החוקרים מצאו כי תוספת הכורכום הובילה לשיפור זיכרון העבודה, וכן לשיפור העמידות לאינסולין אך לא למדדים של מחלת האלצהיימר.

http://apjcn.nhri.org.tw/server/APJCN/23/4/Turmeric.pdf

סקירה (נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמח קינמון (Cinnamomum zeylanicum).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

סקירת (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת.

הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את הצמח קינמון (Cinnamomum zeylanicum). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

מחקר קליני מבוקר (יולי 2015) בו נמצא כי צריכת תה קינמון (Cinnamomum burmannii) תורם לאיזון רמות הסוכר לאחר הארוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26258147

במחקר תלת-סמיות מבוקר פלסבו בחנו את ההשפעה של תוסף קינמון (Cinnamomum zeylanicum) ושל תוסף Vaccinium arctostaphylos, פרי יער בצבע כחול ממשפחת האוכמניות, על רמת הסוכר, פרופיל השומנים וה-BMI בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 105 חולים עם עמידות לתרופות אנטי-סוכרתיות שאינם נוטלים אינסולין. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות מחקר ונטלו את אחד מהתוספים הנ"ל (במינון 1 גרם ליום) או פלסבו למשך 90 יום.

בשתי קבוצות הטיפול חל שיפור במדדי הסוכר אולם לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדדי המחקר האחרים – פרופיל שומנים ו-BMI. עם זאת, בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף Vaccinium arctostaphylos הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום ולאחר הארוחה ובשיפור מדד העמידות לאינסולין (p<0.05) ונטילת תוסף קינמון הייתה מלווה בירידה ב-p=0.02)ׂ BMI).

החוקרים מסכמים כי שני הטיפולים עשויים לשמש כטיפול תומך לאיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26362826

במחקר אקראי מבוקר (ינואר 2016) נבדקה ההשפעה של מספר צמחי מרפא על לחץ הדם, תפקוד כלי הדם ומדדים אנתרופומטריים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 204 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי לארבע קבוצות התערבות - צריכת 3 גרם קינמון (Cinnamomum zeylanicum), צריכת 3 גרם הל (Elettaria cardamomum), צריכת 1 גרם זעפרן (Crocus sativus) או צריכת 3 גרם ג'ינג'ר (Zingiber officinale) בשילוב 3 כוסות תה שחור ליום למשך 8 שבועות – או לקבוצת ביקורת שהתבקשה לצרוך רק תה שחור ללא צמחי המרפא. החוקרים מדדו את רמת החלבון ICAM-1 (או בשמו המלא: Intercellular adhesion molecule-1), המהווה מדד לפעילות הדלקתית בתאי האנדותל בכלי הדם, ואת לחץ הדם ומדדים אנתרופומטריים בתחילת המחקר ובסיומו.

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למדדים אלה. עם זאת, בהשוואה לנתוני הבסיס, נמצא כי צריכת זעפרן וג'ינג'ר הובילה לשיפור קטן ברמת ICAM-1 וצריכת ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה קטנה בלחץ הדם הסיסטולי. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאה תמיכה לתרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור מדדים אנתרופומטריים, לחץ הדם או תפקוד כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26758574

במאמר (נובמבר 2016) מוצגת סקירה של העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים בנוגע ליעילות של תוספים צמחיים לטיפול בתחלואה כרונית.

יתר לחץ דם: ישנם ממצאים התומכים ביעילות של שום (Allium sativum) ושל היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) להורדת לחץ הדם, כאשר השימוש בג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) לא נמצא יעיל לשיפור נוקשות העורקים בקרב מטופלים עם יתר לחץ דם המטופלים תרופתית.
יתר שומנים בדם: תוספים צמחיים שנמצאו יעילים לשיפור פרופיל השומנים כוללים שום (Allium sativum) ושמרי אורז אדום.
דלקת מפרקים ניוונית: תוספים צמחיים שנמצאו יעילים לטיפול בתסמינים של דלקת מפרקים ניוונית כוללים הרפגו (Harpagophytum procumbens), ערבה לבנה (Salix alba), כורכום (Curcuma longa) ולבונה (Boswellia spp).
סרטן: למרות שאונקולוגים רבים מתנגדים לנטילת תוספים במהלך הטיפול האנטי-סרטני, האגודה לאונקולוגיה אינטגרטיבית (SIO) ממליצה על מספר רכיבים צמחיים שעשויים להיות בעלי השפעה מיטיבה, כולל כורכומין, פטריית מיטאקי (Grifola frondosa), תה ירוק (Camellia sinensis) ואסטרגלוס (Astragalus membranaceus).
סוכרת סוג 2: ישנם רכיבים צמחיים רבים שנחקרו בהקשר לטיפול בסוכרת, אולם המחקרים הקליניים העדכניים הינם מוגבלים. על בסיס המחקרים הקיימים, החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה ליעילות של קינמון (Cinnamomum zeylanicum) לאיזון רמות הסוכר, אולם ישנם ממצאים התומכים בהשפעה המיטיבה של חילבה (Trigonella foenum-graecum). החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה יותר אשר מתייחסים להיבטים של סבילות ובטיחות, כאשר במצבים של תחלואה כרונית יש להתאים אישית את השימוש בתוספים צמחיים, תוך התייחסות לאינטראקציות עם הטיפול התרופתי.

https://journals.lww.com/tnpj/Fulltext/2016/11000/Herbal_supplements_used_to_treat_common_chronic.6.aspx

חזרה לתחילת המחקרים

גִ׳ימנמה (Gymnema sylvestre)

מחקר (אוקטובר 1990) שנעשה בקרב 22 חולי סוכרת סוג 2 במשך 18-20 חודשים, מצא כי מתן 400 מ"ג ביום של תמצית עלי ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) מוביל לירידה ניכרת ברמת הסוכר בדם, רמת ההמוגלובין המסוכרר ורמת חלבונים מסוכררים אחרים בפלסמה.

השימוש בתמצית הוביל לירידה במינון התרופות הקונבנציונאליות כאשר בקרב 5 מטופלים הופסק הטיפול התרופתי לגמרי (תוך המשך נטילת תמצית ג'ימנמה).

על פי החוקרים ייתכן כי ג'ימנמה עשויה לגרום לשיקום תאי בטא בלבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2259217

מחקר פרוגרסיבי (אוקטובר 1990), שנעשה בקרב 27 חולי סוכרת סוג 1 תלויי אינסולין במשך כשנה, מצא כי מתן 400 מ"ג ביום של תמצית עלי ג'מנמה (Gymnema sylvestre) מביא להפחתה ברמת צריכת האינסולין החיצונית של המטופלים. מתן התמצית גרם לירידה ברמת הגלוקוז בדם לאחר צום וברמת ההמוגלובין המסוכרר כמו גם לירידה משמעותית ברמת השומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2259216

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011 ) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח ג'ימנמה (Gymnema sylvestre).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת.

הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את הצמח ג'ימנמה (Gymnema sylvestre).

הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת. סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמח המרפא ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418

מחקר (ספטמבר-אוקטובר 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של צמחי מרפא שונים על רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 32 חולים בגילאי 30-60 אשר חולקו לארבע קבוצות. המשתתפים קיבלו פלסבו או כמוסה של ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), לענת האבסינת (Artemisia absinthium) או אבטיח הפקועה (Citrullus Colocynthis) במינון של 1 גרם ליום (כל אחד), במשך 30 יום.

נמצא כי נטילת ג'ימנמה הפחיתה את המדדים הבאים: רמת הסוכר בדם ב-37%, טריגליצרידים ב-5%, כולסטרול כללי ב-13% וכולסטרול LDL ב-19%.

נטילת לענת האבסינת הובילה לירידת כולסטרול מסוג LDL בשיעור 6% וכולסטרול HDL בשיעור של 3%.

נטילת אבטיח הפקועה הפחיתה את רמת הסוכר בדם, הכולסטרול, הטריגליצרידים והכולסטרול מסוג HDL ב-35%, 6%, 6% ו-5% בהתאמה.

למרות שהממצאים מעידים על התרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת, נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את מסקנת החוקרים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26665406

חזרה לתחילת המחקרים

גִ'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium)

סקירה (דצמבר 2012) של יעילות ובטיחות שימוש בצמח המרפא ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) בהקשר לטיפול במחלת הסוכרת. על פי הסקירה הג'ינסנג (כ-3 גרם ביום) גורם להגברת תפקוד תאי ביטא בלבלב והפחתת תנגודת אינסולין. מנגנוני הפעולה האפשריים כוללים ספיגת סוכר, הגברת הפרשת אינסולין, שינוע סוכר וסילוק עודפי סוכר.
על פי החוקרים ניתן להשוות את פעילותו של הג'ינסנג לפעילות התרופה סולפניל אוריאה (משפחה של תרופות אשר מעוררות שחרור אינסולין מהלבלב ומגבירות את רגישות הגוף לאינסולין).
ההבדל בין השניים הוא שבעוד התרופה מגבירה שחרור אינסולין באופן בלתי תלוי, ג'ינסנג עושה זאת רק כתגובה לצריכת מזון ולכן מפחית את הסיכון להיארעות תת סוכר בדם (היפוגליקמיה) במקרה של דחייה או דילוג על ארוחה. בנוסף, ג'ינסנג אמריקאי הביא לירידה ברמה הכללית של השומנים בדם וירידה ברמת הכולסטרול ה"רע" (LDL). החוקרים אף מדגישים את הפרופיל הבטיחותי הגבוה של הג'ינסנג האמריקאי לצד תכונות נוספות שלו כמו הגנה על הלב וכלי הדם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23390846
סקירה (נובמבר 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת.
הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590
בסקירה (אפריל 2014) הכותבים סוקרים את העדויות לגבי מנגנוני הפעולה וההשפעה הטיפולית של רפואת הצמחים הסינית, האירוודית והמערבית, למניעה או לעיכוב התפתחות המחלה תסמונת לבבית כלייתית.
מחקרים מצאו כי ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) נמצא כבעל השפעה מגינה מפני נפרופתיה סוכרתית ע"י איזון העקה החמצונית, השפעה על תהליך חלוקת התא, על רמת החומר הבין-תאי ועל כלי הדם ועשוי לסייע לטיפול במצבים של פגיעה איסכמית בשריר הלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818164
בסקירה מקיפה (ינואר 2017) מציגים החוקרים את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע לפעילות הרפואית של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) וג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius), כולל השפעה אנטי-סרטנית, הגנה מפני סיבוכי סוכרת, עידוד שגשוג תא גזע עצביים, הפחתת ייצור בטא-עמילואידים, הגנה מפני נזקים איסכמיים, הגנה מפני פגיעה עצבית, הפחתת ייצור גורמים פתוגניים, טיפול בהפרעות לתפקודי הזקפה, הפחתת עייפות בטרשת נפוצה, מניעת אטופיק דרמטיטיס ודלקת מפרקים שגרונית וטיפול בשמנות על רקע תזונה עתירת שומן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27930975
בסקירה שיטתית (ספטמבר 2014) נבדקה השפּעת מיני ג'ינסנג על מדדי השליטה הגליקמית בקרב נבדקים חולי סוכרת ושאינם חולי סוכרת. בסקירה נכללו 16 מחקרים אקראיים מבוקרים שבדקו את השפּעת מיני ג'ינסנג (Panax ginseng, Red ginseng, Panax quinquefolium) כצמחים טחונים לאבקה וכמיצויים שונים בטווח מינונים רחב על מדדי השליטה הגליקמית (גלוקוז בצום, אינסולין בצום, המוגלובין מסוכרר, מדד תנגודת לאינסולין) לאורך חודש ומעלה. תשעה מחקרים (56.3%) נערכו בקרב 339 נבדקים חולי סוכרת (2 מחקרים בקרב חולי סוכרת תלוית אינסולין, 5 מחקרים בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין, ו-2 מחקרים בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין וטרום סוכרת) ושבעה מחקרים (43.7%) בקרב 431 נבדקים שאינם חולי סוכרת (מחקר אחד בקרב חולי יל"ד, 2 מחקרים בקרב נבדקים עם טרום סוכרת, ו-4 מחקרים בקרב נבדקים בריאים). נמצא שהטיפול באמצעות ג'ינסנג הפחית במובהק את רמות הסוכר בצום בהשוואה לפלסבו או טיפול חלופי (p=0.03). עם זאת, לא ניכרה השפעה מובהקת של הצמח על רמות האינסולין בצום, על רמות ההמוגלובין המסוכרר ועל התנגודת לאינסולין. בתת מדגם של מחקרים בעלי מבנה מצולב כן נרשמה הפחתה מובהקת בעקבות הטיפול בצמח על רמות ההמוגלובין המסוכרר (p=0.01).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25265315
בסקירה שיטתית ומטא-אנליזה (יולי 2013) בה נבדקו מגוון סוגי תמציות ג'ינסנג (ג'ינסנג אמריקאי, ג'ינסנג קוריאני מותסס, תמצית ג'ינסנג בהידרוליזה, ג'ינסנג קוריאני אדום, סאפונינים של ג'ינסנג אמריקאי וקפסולות של ג'ינסנג קוריאני) נמצא כי לנטילת כל אחד מסוגי התמציות היתה השפעה מיטיבה בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 או פגיעה במשק הסוכר. בסקירה נכללו 8 מחקרים אקראיים מבוקרים שבדקו את ההשפעה של ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) או ג'ינסנג קוריאני, בתמצית נוזלית או אבקה, על מדדי הסוכר והאינסולין. המינון הנפוץ במחקרים עמד על 3-5 גרם צמח ליום. נטילת כל אחד מסוגי הג'ינסנג הייתה יעילה להורדת רמת האינסולין לאחר הארוחה. כמו כן, הנטילה היתה יעילה לשיפור התנגודת לאינסולין (HOMA-IR) ולהורדת רמת הסוכר בצום (אך לא בקרב משתתפים שנטלו תרופות להורדת סוכר או אינסולין). לא נצפה הבדל בין הקבוצות ברמת הסוכר לאחר הארוחה, ברמת ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) או ברמת האינסולין בצום. לא צוינו במאמר ריכוזי התמציות או סוגי התרופות אשר נלקחו. על פי הסקירה, לא נצפו תופעות לוואי או נפילות ברמות הסוכר בדם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22969004

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011 ) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות זנים של ג'ינסנג (Panax spp).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597
מחקר קליני אקראי חד סמיות מבוקר פלסבו (2000) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinqefolium) על רמות הגלוקוז לאחר מבחן סבילות לגלוקוז בדמם של חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. 10 חולי סוכרת (גיל ממוצע: 63:BMI 27.7, ו- :HbA1c 7.3) השתתפו במחקר. הנבדקים היו נתונים במשטר דיאטה וטופלו בתרופות (Sulfonylurea או שילוב של Sulfonylurea-ו- Metformin). ב-16 מפגשים שונים שובצו הנבדקים אקראית לארבעה סוגי התערבות: פלסבו או 3, 6 או 9 גרם שורש ג'ינסנג אמריקאי טחון (ובו תכולה של 3.21% Ginsenosides), בהתאמה 120, 80, 40 דקות או מיד לפני מבחן סבילות לגלוקוז (25 גרם גלוקוז בנטילה פומית). כל נבדק התנסה בכל סוגי ההתערבות עם הפסקה של שלושה ימים לפחות בין התערבות להתערבות. נמצא שלסוג ההתערבות (ג'ינסנג אמריקאי או פלסבו) היתה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז בדם לאחר מבחן הסבילות (p<0.05). בהשוואה לפלסבו, ג'ינסנג אמריקאי בכל המינונים הפחית את רמות הגלוקוז כעבור 30 דקות, 45 דקות, ו- 120 דקות ממבחן הסבילות (p<0.05). לא נמצא הבדל מובהק בין המינונים השונים ובין זמני הנטילה. מסקנת החוקרים היתה שאין יתרון במתן מינון גבוה משלושה גרם ג'ינסנג אמריקאי ואין משמעות לזמן הנטילה לפני מבחן הסבילות לגלוקוז.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10977009
מחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (2000) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinqefolium) על רמות הגלוקוז בדמם של חולי סוכרת לא תלוית אינסולין לאחר מבחן סבילות לגלוקוז. 10 נבדקים לא חולי סוכרת (גיל ממוצע: 34, BMI: 25.6, משקל: 73 ק"ג) ו-9 חולי סוכרת (גיל ממוצע: 62:BMI 29,משקל: 81 ו- :HbA1c 8) השתתפו במחקר. הנבדקים חולי הסוכרת היו נתונים במשטר דיאטה וטופלו בתרופות (Sulfonylurea או שילוב של Sulfonylurea-ו- Metformin). כל הנבדקים קיבלו אקראית פלסבו או 3 גרם שורש ג'ינסנג אמריקאי טחון 40 דקות או מיד לפני מבחן סבילות לגלוקוז (25 גרם גלוקוז בנטילה פומית). המבחן חזר על עצמו ארבע פעמים כך שכל נבדק התנסה בארבעת סוגי ההתערבות עם הפסקה של שבוע לפחות ביניהם. בקרב הנבדקים הלא סוכרתיים לא נצפה שינוי בין ג'ינסנג אמריקאי ובין פלסבו בהשפעה על רמות הגלוקוז לאחר מבחן הסבילות כשהצמח ניטל מיד לפני המבחן. לעומת זאת, כשהצמח ניטל 40 דקות לפני כן, חלה ירידה מובהקת ברמות הגלוקוז בעקבות מבחן הסבילות (ירידה של 31%, p<0.05). בקרב הנבדקים הסוכרתיים, הצמח הביא לירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בין אם הוא ניטל מיד לפני המבחן או ארבעים דקות לפני כן (ירידה של 17% ו- 22% בהתאמה, p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10761967
מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (1995) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי על חולי סוכרת לא תלוית אינסולין שזה עתה אובחנו. 36 נבדקים חולי סוכרת נטלו כמוסות פלסבו או ג'ינסנג אמריקאי במינון 100 או 200 מ"ג (סוג המיצוי אינו ידוע) במשך שמונה שבועות. נמצא שהטיפול בג'ינסנג אמריקאי שיפר את מצב הרוח, שיפר את התפקוד הפסיכופיזי והפחית את רמות הגלוקוז בצום ואת משקל הגוף של הנבדקים. מינון של 200 מ"ג הפחית את רמות ההמוגלובין המסוכרר (Glycated Hemoglobin), הוריד את רמות ה- *Aminoterminal propeptide of type III procollagen) PIIINP) בסרום ושיפר את הפעילות הפיזית. נטילת פלסבו הפחיתה את משקל הגוף ושינתה את פרופיל השומנים בדם אך לא השפיעה על רמות הגלוקוז בצום (נתוני מובהקות אינם זמינים).
* מרקר לייצור קולגן ברקמות רכות. סמן לתגובה אנאבולית ונוטה לעלות בסוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8721940

מחקר קליני אקראי מבוקר (דצמבר 2007) בחן את השפּעת הנגזרת הסאפונינית של ג'ינסנג אמריקאי על חולים במחלת לב כלילית (CHD-Coronary heart disease) עם רמות גלוקוז לא תקינות. 84 נבדקים הסובלים ממחלת לב כלילית עם רמות גלוקוז בצום לא תקינות או סבילות לקויה לגלוקוז (Impaired glucose tolerance) או סוכרת לא תלוית אינסולין חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. כל הנבדקים נטלו תרופות מערביות מקובלות, אך נבדקי קבוצת ההתערבות נטלו בנוסף נגזרת סאפונינית של ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium saponins) בנטילה פומית במשך חודש. סוג המיצוי ומינון הנטילה אינם נגישים לנו. בתום ההתערבות נצפתה ירידה ברמות הגלוקוז בצום בקרב שתי הקבוצות (p<0.01). הירידה ברמות הגלוקוז בצום בקבוצת הג'ינסנג האמריקאי היתה גדולה יותר (25.8% לעומת 12.17%) אך לא מובהקת. מדד התפקוד של תאי בטא (Function of beta cells of homeostasis model) עלה במידה מובהקת בעקבות הטיפול בג'ינסנג אמריקאי (p<0.01) ונותר ללא שינוי בקבוצת הביקורת (הבדל מובהק בין הקבוצות p<0.05). כמו כן, חלה ירידה מובהקת ברמות הכולסטרול הכללי וברמות ה- LDL בעקבות הטיפול (p<0.05). עם זאת, לא נצפתה השפעה על מדדי האינסולין: לא חל שינוי ברמות האינסולין בצום (Fasting insulin), במדד הרגישות לאינסולין (Insulin sensitive index) ובמדד העמידות לאינסולין (Insulin resistance index) (p>0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18198636

מחקר קליני אקראי חד סמיות (2003) במבנה מצולב (crossover design) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי (Panax ginseng) על רמות הגלוקוז לאחר מבחן סבילות לגלוקוז. בשתי הזדמנויות שונות, 12 נבדקים בריאים (BMI: 28) נטלו שורש ג'ינסנג אמריקאי טחון לאבקה במינון 6 גרם או פלסבו 40 דקות לפני מבחן סבילות לגלוקוז (75 גרם בנטילה פומית). כל הנבדקים התנסו בשני סוגי ההתערבות. לא נצפתה השפעה מובהקת של הצמח על רמות הגלוקוז והאינסולין בפלסמה, על מדד הרגישות לאינסולין ועל קצב שחרורו. מסקנת החוקרים היתה שהבדלים בהרכב הגינסנוסיידים בצמח (יחס PPD:PPT) עשויים להסביר את השונות במידת ההשפעה על רמות הגלוקוז בדם ביחס למחקרים קודמים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12571655
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2004) במבנה רב הצלבות (multiple crossover design) בחן את השפּעת נטילה חד פעמית של שמונה מיני גי'נסנג שונים על רמות הגלוקוז בפלסמה בזמנים שונים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת סוכר 75 גרם). 12 נבדקים בריאים חולקו אקראית לקבלת שני סוגי פלסבו או שמונה מיני ג'ינסנג טחונים לאבקה (Panax ginseng, Panax red ginseng, Panax quinquefolius, wild Panax quinquefolius, Panax vietnemensis, Eleutherococcus senticosus, Panax japanicus, Panax notoginseng) במינון 3 גרם 40 דקות לפני מבחן העמסת הסוכר. כל הנבדקים התנסו בכל סוגי ההתערבות (פלסבו ומיני ג'ינסנג שונים) במועדים שונים. נרשמה השפעה מובהקת של מיני הג'ינסנג השונים כתלות בזמני המדידה על רמות הגלוקוז והאינסולין בפלסמה (p<0.05). בייחוד השפיעו מיני הג'ינסנג השונים על רמות הגלוקוז בפלסמה כעבור 90 דקות מהעמסת הסוכר (p<0.05) ואילו ההשפעה על רמת האינסולין בפלסמה בזמן מדידה זה היתה מובהקת רק ביחס לנבדקים בעלי עודף משקל (BMI>25). בהשוואה לפלסבו, ג'ינסנג אמריקאי וג'ינסנג וייטנאמי הפחיתו את רמות הגלוקוז בפלסמה כעבור 90 דקות (p<0.06) ואילו ג'ינסנג קוריאני וג'ינסנג סיבירי העלו את רמות הגלוקוז בפלסמה כעבור 90 דקות, וג'ינסנג סיבירי גם כעבור 120 דקות (p<0.05). לג'ינסנג קוריאני אדום לא היתה השפעה על רמות הגלוקוז בפלסמה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15190050

מחקר קליני מבוקר (ינואר 2015) בחן את ההשפעה של ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) וג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על רמות הסוכר והאינסולין בקרב נבדקים בריאים. במסגרת המחקר, 13 נבדקים התבקשו לצום במהלך הלילה ולאחר מכן נטלו בסדר אקראי ובימים שונים 10 מיצויים שונים של ג'ינסנג או פלסבו (שורש שלם או מיצוי אלכוהולי ב- 30%, 50%, 70% אלכוהול של כל אחד מסוגי הג'ינסנג). כל המשתתפים התבקשו לבצע בדיקת העמסת סוכר 40 דקות לאחר הטיפול וכן היו במעקב אחר מדדי הסוכר והאינסולין עד שעתיים לאחר מכן. לא נמצאו הבדלים ברמות הסוכר אולם נמצא כי מיצוי של ג'ינסנג קוריאני ב-30% אלכוהול ומיצוי של ג'ינסנג אמריקאי ב-50% אלכוהול תרמו לשיפור הרגישות לאינסולין בהשוואה לפלסבו (p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25446600

חזרה לתחילת המחקרים

שזיף שחור

שזיף השחור - Syn Syzygium cumini, Eugenia cumini, Eugenia jambolana) Syzygium jambolanum) הינו צמח שמקורו בהודו והינו אחד מהצמחים החשובים לטיפול בסוכרת באיורוודה. מיצוי זרעי הצמח שימש באופן מסורתי לטיפול בהורדת סוכר ברפואה ההודית, ואף כתרופה מוכרת באירופה לפני המצאת האינסולין.

המאמר (מרץ 2013) סוקר את המידע הקיים בנוגע לתכונות ההיפוגליקמיות של הצמח ושל רכיביו.

כמו כן, המאמר מציג את מנגנוני הפעולה התורמים להשפעה הרפואית של הצמח.

לסיכום, הכותבים מציגים את ההיבטים הדורשים מחקר נוסף על מנת לבצע שימוש קליני בשזיף השחור.

http://online.liebertpub.com/doi/abs/10.1089/acm.2011.0752

סקירה (אפריל 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמחי המרפא סיזיגיום (Eugenia jambolana), מלון מר (Momordica charantia), ריחן קדוש (Ocimum sanctum), פילנטוס (Phyllanthus amarus), חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/

חזרה לתחילת המחקרים

שוּם (Allium sativum)

מחקר (ינואר 2013) שנועד להעריך את השפעות השום על רמות הסוכר, השומנים ומדדי הדלקת בקרב חולי סוכרת הסובלים מהשמנת יתר. 60 משתתפי המחקר חולקו לשתי קבוצות, כל המשתתפים קיבלו טיפול תרופתי של Metformin אך רק מחציתם קיבלו גם תוסף שום במקביל לטיפול התרופתי.

כל המדדים נבדקו בתחילת הניסוי ובסיומו לאחר 12 שבועות, כאשר רמות הסוכר נמדדו כל שבועיים לאורך כל תקופת הניסוי. בשתי הקבוצות נצפתה ירידה מובהקת ברמות הסוכר, הן בצום והן לאחר ארוחה, אך הירידה הייתה גדולה יותר בקבוצת הניסוי. בשתי הקבוצות לא נצפו שינויים ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c).

בקרב קבוצת הניסוי ניכר שיפור משמעותי יותר בפרופיל השומנים בדם – ירידה בכולסטרול, בטריגליצרידים, ב-LDL ועלייה ב-HDL. כמו כן, הייתה ירידה משמעותית יותר במדד הדלקת (CRP) ובאנזים ADA (adenosine deaminase) בקרב המשתתפים שקיבלו את תוסף השום במקביל לטיפול התרופתי.

החוקרים מסכמים כי לשום תכונות המונעות את עליית רמת הסוכר ומפחיתות את רמות השומנים.

העדות כי שום תורם גם להפחתת CRP ו-ADA עשויה לרמז על תפקידו בוויסות רמות הסוכר ובמניעת סיבוכים ארוכי טווח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23378779?dopt=Abstract

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

חזרה לתחילת המחקרים

גִ׳ינסנג קוריאני (Panax ginseng)

סקירה ומטה אנליזה (ספטמבר 2014) בחנו את ההשפעה של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על שליטה גליקמית (איזון רמות הסוכר בדם). בסקירה נבחנו הנתונים מ-16 מחקרים אקראיים מבוקרים, שכללו 770 משתתפים סך הכל.
המחקרים בחנו השפּעת כמוסות של אבקת ג'ינסנג קוריאני על חולי סוכרת או נבדקים ללא סוכרת, למשך לפחות 30 יום. במחקרים נמדד לפחות אחד מארבע המדדים הבאים: גלוקוז בדם בצום, אינסולין בדם בצום, המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ועמידות לאינסולין.
בסקירה נמצא כי השימוש בג'ינסנג הפחית באופן מובהק את רמות הסוכר בדם בצום בכל הנבדקים (חולי סוכרת או לא), בהשוואה לקבוצות ביקורת (ירידה ממוצעת בריכוז של 0.31 mmol/L). הירידה ברמות הסוכר בדם היתה גדולה יותר בקרב חולי הסוכרת שנטלו ג'ינסנג, מאשר הנבדקים הבריאים שנטלו את הצמח. לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות אינסולין בדם בצום, המוגלובין מסוכרר או עמידות לאינסולין.
מסקנות החוקרים הן כי ג'ינסנג קוריאני בעל השפעה קטנה אך מובהקת על רמות הגלוקוז בדם בצום.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25265315

בסקירה שיטתית (דצמבר 2011) נבחנה יעילות הטיפול בסוכרת לא תלוית אינסולין באמצעות ג'ינסנג קוריאני אדום. ארבעה מחקרים קלינים אקראיים במבנה מקביל (Parallel) או מצולב (Crossoverr) נכללו בסקירה, שלושה מתוכם היו מבוקרי פלסבו ונכללו במטא אנליזה ובמחקר הרביעי השווה הטיפול באמצעות ג'ינסנג אדום להיעדר טיפול. בשני מחקרים השתמשו בשורש ג'ינסנג מאודה וטחון לאבקה במינון 2.7 ו-6 גרם ליום, ובשני מחקרים השתמשו בשורש ג'ינסנג אדום מותסס במינון 780 מ"ג ליום. משך ההתערבות בשלושה מחקרים היה 12 שבועות ובאחד מהם בוצעה גם התערבות קצרת טווח שכללה נטילה חד פעמית של הצמח. בשלושת המחקרים הללו, נמצא שג'ינסנג קוריאני אדום שניתן במשך 12 שבועות לא יעיל יותר מפלסבו בהפחתת הגלוקוז בצום והאינסולין בצום. גם במחקר הרביעי לא נמצא יתרון לטיפול בצמח בהפחתת רמות הגלוקוז בצום, בהפחתת רמות ההמוגלובין המסוכרר או בהפחתת הגלוקוז שעתיים לאחר ארוחה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22139546
סקירה מקיפה (2005) על ג'ינסנג קוריאני וסוכרת. סקירת המחקרים בספרות ומנגנוני פעולה אפשריים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16047557
שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים ופרה קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח זנים של ג'ינסנג (Panax spp).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng).
הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

בסקירה מקיפה (ינואר 2017) מציגים החוקרים את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע לפעילות הרפואית של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) וג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius), כולל השפעה אנטי-סרטנית, הגנה מפני סיבוכי סוכרת, עידוד שגשוג תא גזע עצביים, הפחתת ייצור בטא-עמילואידים, הגנה מפני נזקים איסכמיים, הגנה מפני פגיעה עצבית, הפחתת ייצור גורמים פתוגניים, טיפול בהפרעות לתפקודי הזקפה, הפחתת עייפות בטרשת נפוצה, מניעת אטופיק דרמטיטיס ודלקת מפרקים שגרונית וטיפול בשמנות על רקע תזונה עתירת שומן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27930975

להלן פירוט מחקרים קליניים שחלקם נכלל בסקירות. לשם ההפשטה, הפרדנו בין מחקרים העוסקים בשורש ג'ינסנג קוריאני טחון או מיצוי של ג'ינסנג, בין מחקרים העוסקים בשורש ג'ינסנג אדום, ובין מחקרים העוסקים במיני ג'ינסנג שונים:

גִ'ינסנג קוריאני

שני מחקרים קליניים אקראיים חדי סמיות ומבוקרי פלסבו (דצמבר 2003) במבנה רב הצלבות (multiple crossover designn) בחנו את השפּעת נטילה חד פעמית של ג'ינסנג קוריאני על רמות הגלוקוז בזמנים שונים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת סוכר 75 גרם). 11 נבדקים בריאים במחקר הראשון חולקו אקראית לקבלת פלסבו או ג'ינסנג קוריאני טחון לאבקה במינון 1, 2, או 3 גרם 40 דקות לפני מבחן הסבילות לגלוקוז. במחקר השני 11 נבדקים בריאים אחרים חולקו אקראית לקבלת פלסבו או ג'ינסנג קוריאני טחון לאבקה במינון 3, 6 או 9 גרם 40 דקות לפני מבחן העמסת הסוכר. כל הנבדקים בשני המחקרים התנסו בכל סוגי ההתערבות (פלסבו ומינונים שונים של ג'ינסנג) במועדים שונים. לא נרשמה השפעה מובהקת של נטילת הצמח בכל המינונים וזמני המדידה (-40, 0, 15, 30, 45, 60, 90, 120 דקות מהעמסת הסוכר) על רמות הגלוקוז והאינסולין בפלסמה, למעט עליה מובהקת בערכי הגלוקוז בפלסמה כעבור שעתיים בהשוואה לפלסבו (p=0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14684758

מאמר (יוני 2009) הסוקר שני מחקרים קליניים אקראיים כפולי סמיות ומבוקרי פלסבו במבנה מצולב בחן את השפּעת נטילה ממושכת של ג'ינסנג קוריאני על ערכי ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), האינסולין בצום, הגלוקוז בצום והגלוקוז לאחר ארוחה בקרב 24 נבדקים בריאים. במחקר הראשון 17 נבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית תקנית מתוקננת להכיל 4% ג'ינסנוסיידים (G115) של ג'ינסנג קוריאני במינון 200 מ"ג ליום או פלסבו במשך 57 ימים. כעבור 27 ימים הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי במשך 57 ימים נוספים במחקר השני 11 נבדקים חולקו אקראית לקבלת אבקת ג'ינסנג קוריאני אדום לאחר אידוי וייבוש (Cheong Kwan Jang) במינון 200 מ"ג ליום או פלסבו. מבנה המחקר ומשכו היו זהים למחקר הראשון. בשני המחקרים נמצא שלג'ינסנג קוריאני לא היתה השפעה על המדדים שנבחנו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19017419

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (אוקטובר 1995) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות ג'ינסנג על מאובחנים חדשים בסוכרת לא תלוית אינסולין. 36 נבדקים חולקו אקראית לקבלת פלסבו או תמצית ג'ינסנג (סוג מיצוי לא צוין) במינון 100 או 200 מ"ג במשך שמונה שבועות. נמצא שהטיפול בג'ינסנג שיפר את מצב הרוח של הנבדקים, שיפר את התפקוד הפסיכו-חברתי שלהם, הפחית את ערכי הגלוקוז בצום (p<0.05) בהשוואה לפלסבו ותרם להפחתת משקל הגוף של הנבדקים. הטיפול בג'ינסנג במינון 200 מ"ג שיפר בנוסף את ערכי ההמוגלובין המסוכרר, הפחית תהליכי לייפת (פיברוזיס) בכבד (על פי מדד PIIINP- Amino Terminal Peptide of Procollagen III בסרום) ושיפר את התפקוד הפיסי של הנבדקים. הטיפול בפלסבו תרם להפחתת משקל הגוף של הנבדקים ושיפר את פרופיל השומנים בסרום אך לא השפיע על ערכי הגלוקוז בצום.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8721940

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (נובמבר 2008) במבנה מצולב (Crossover study) בחן את יעילות הטיפול בסוכרת והפחתת העקה החמצונית הקשורה במחלה באמצעות ג'ינסנג קוריאני. 20 נבדקים (גיל ממוצע 51.5) חולי סוכרת לא תלוית אינסולין (HbA1c ממוצע 7.4, BMI ממוצע 28.5) שערכי הגלוקוז שלהם היו מיוצבים בעזרת תרופות היפוגליקמיות (בנטילה פומית) ו/או תזונה, חולקו אקראית לנטילת פלסבו או ג'ינסנג קוריאני במינון 2.2 גרם ליום במשך ארבעה שבועות. לאחר מכן, נטלו כל הנבדקים פלסבו למשך שבועיים, ובתום השבועיים נערכה הצלבה של הנבדקים, כך שכל נבדק קיבל את הטיפול הנגדי למשך ארבעה שבועות נוספים. בתום כל ארבעה שבועות נערך מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת גלוקוז 75 גרם). נמצא שהטיפול באמצעות ג'ינסנג קוריאני הפחית במובהק את העמידות לאינסולין (ירידה של 45% לעומת ל-12% בעקבות פלסבו, p<0.05), ואת רמות הגלוקוז בצום בהשוואה לפלסבו (p<0.05). נצפתה מגמה של ירידה ברמות הגלוקוז בצום וברמות האינסולין בצום בעקבות הטיפול בג'ינסנג אך זו לא היתה מובהקת בהשוואה לפלסבו (p<0.05). גם ההפחתה ברמות האינסולין בפלסמה בתגובה למבחן הסבילות לגלוקוז לא היתה מובהקת. לבסוף, הטיפול באמצעות ג'ינסנג לא השפיע על רמות נוגדי החמצון (ויטמין C, ויטמין E) או על העקה החמצונית (מלונדיאלדהיד MDA) בעקבות מבחן הסבילות לגלוקוז בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס, ולא השפיע על מדד מסת הגוף ולחץ הדם של הנבדקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18355331

גִ'ינסנג קוֹריאני אדום

שני מחקרים קליניים אקראיים כפולי סמיות ומבוקרי פלסבו (אפריל 2006) בחנו את השפּעת נטילה חד פעמית של סוגי מיצויים ומינונים שונים של ג'ינסנג קוריאני אדום על רמות הגלוקוז בפלסמה בזמנים שונים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת סוכר 50 גרם). במחקר הראשון שבעה נבדקים בריאים קיבלו אקראית פלסבו, שורשוני ג'ינסנג אדום טחונים לאבקה, שורש ג'ינסנג אדום טחון לאבקה ומיצוי מימי של הצמח במינון של 6 גרם 40 דקות לפני מבחן העמסת הסוכר. במחקר השני, 12 נבדקים בריאים קיבלו אקראית 2, 4 או 6 גרם של שורשוני הצמח טחונים לאבקה (שהוכיחה את יעילותה לפי תוצאות המחקר הראשון). כל הנבדקים התנסו בכל סוגי ההתערבות (פלסבו וסוגי מיצויים שונים/פלסבו ומינונים שונים) במועדים שונים. במחקר הראשון, אבקת שורשוני ג'ינסנג קוריאני אדום הפחיתה ב-29% את רמות הגלוקוז בפלסמה לאחר מבחן ההעמסת הסוכר בהשוואה לפלסבו (השפעה מובהקת תלויה בזמן p=0.052 ), אולם לאבקת שורש הג'ינסנג ולמיצוי המימי לא היה יתרון מובהק בהפחתת רמות הגלוקוז בהשוואה לפלסבו. הג'ינסנוסייד Rg1 זוהה כגורם המנבא היחיד להשפעה על רמות הגלוקוז לאחר העמסת הסוכר. במחקר השני, נמצא שדי במינון הנמוך כדי להשיג הפחתה מובהקת ברמות הגלוקוז בפלסמה בהשוואה לפלסבו (הפחתה של 17%, p=0.057), אך לא נרשם הבדל מובהק בין המינונים השונים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16582025
מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (ספטמבר 2011) במבנה מצולב (Crossover designn) בחן את השפּעת הנטילה של ג'ינסנג קוריאני אדום על רמות הסוכר לאחר ארוחה בקרב נבדקים בריאים. לאחר צום לילה של 12 שעות, 13 נבדקים בריאים חולקו אקראית לקבלת שלושה גרם אבקת שורש ג'ינסנג אדום(body) , שלושה גרם אבקת שורשוני ג'ינסנג אדום (rootlets) או פלסבו שעה לפני ארוחה. בשני ביקורי המשך נערכה הצלבה של הנבדקים כך שכל נבדק התנסה בכל צורות ההתערבות. תכולת הג'ינסנוסיידים באבקת שורשוני הצמח היתה גבוהה פי ששה מתכולת הג'ינסנוסיידים בשורש. אף על פי כן, אבקת שורש הצמח (אך לא אבקת השורשונים) הפחיתה את רמות הגלוקוז בדם לאחר הארוחה ב-27% בהשוואה לפלסבו (p<0.05) .
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21619921
מחקר קליני אקראי כפול סמיות (ינואר 2008) במבנה במצולב (Crossover designn) בחן את השפּעת נטילה ממושכת של ג'ינסנג קוריאני אדום על מדדי סוכרת לא תלוית אינסולין בקרב חולי סוכרת נוטלי תרופות עם שליטה גליקמית טובה ( HbA1c ממוצע 6.5). 19 נבדקים חולי סוכרת (גיל ממוצע 64, BMI 28.99 ) חולקו אקראית לקבלת אבקת שורשוני ג'ינסנג קוריאני אדום במינון 6 גרם ליום (לאחר אידוי וייבוש, תכולת ג'ינסנוסיידים כוללת 1.92%) או פלסבו 40 דקות לפני הארוחות במשך 12 שבועות במקביל לטיפול אנטי סוכרתי (תזונתי או תרופתי). לאחר 4-6 שבועות הפסקה, הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי במשך 12 שבועות נוספים. בתום ההתערבות נמצא כי הטיפול באמצעות ג'ינסנג הפחית את רמות הגלוקוז לאחר מבחן סבילות לגלוקוז 75 גרם (ירידה של 8-11%) והפחית את רמות האינסולין בפלסמה בצום (ירידה של 34% ,( p<0.05 ולאחר מבחן הסבילות לגלוקוז (ירידה של 33% p<0.05 ). כמו כן, ג'ינסנג שיפר את מדד הרגישות לאינסולין ב- 33% בקבוצת הג'ינסנג בהשוואה לפלסבו (p<0.05) . נרשמה מגמת ירידה ברמות הגלוקוז בצום בעקבות הטיפול בג'ינסנג אך זו לא היתה מובהקת בהשוואה לפלסבו (p=0.052).לא חל שינוי ברמות ההמוגלובין המסוכרר בעקבות הטיפול (HbA1c=6.5) בתפקודי הכבד והכליות ובערכי לחץ הדם (סיסטולי ודיאסטולי) של הנבדקים. הטיפול היה בטוח ולא נרשמו תופעות לוואי חריגות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16860976

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (מאי 2011) בחן את השפּעת ג'ינסנג קוריאני אדום והג'ינסנוסיידRe הנגזר ממנו על תפקוד תאי בטא בלבלב והרגישות לאינסולין בקרב נבדקים עם עמידות לאינסולין. 15 נבדקים הסובלים מהשמנת יתר (BMI=34) עם עמידות לאינסולין או אבחון חדש בסוכרת סוג 2 חולקו אקראית לקבלת פלסבו במשך חודש, אבקת ג'ינסנג קוריאני אדום (במינון 3 גרם ליום במשך שבועיים ו-8 גרם ליום במשך השבועיים הבאים) או תמצית תקנית של ג'ינסנג מתוקננת להכיל 13.7% הרכיב ג'ינסנוסייד Re ) במינון 250 מ"ג ליום במשך שבועיים ו-500 מ"ג ליום במשך השבועיים הבאים). לא נצפתה כל השפעה על רגישות לאינסולין או תפקוד תאי בטא. החוקרים מציינים כי הג׳ינסנוסידים Re, Rb₁ ו-Rb₂ לא היו ניתנים לאיתור בדמם של הנבדקים לאחר נטילת התמציות, וייתכן שתוצאות המחקר נובעות מספיגה לקויה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21411505
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2013) בחן את השפּעת ג'ינסנג קוריאני אדום על מדד הרגישות לאינסולין בקרב נבדקים בריאים בעלי משקל עודף (BMI 23-24.9) או השמנת יתר (BMI>25) ללא סוכרת אויתר לחץ דם. 68 נבדקים בריאים (BMI>=23) חולקו אקראית לקבלת 6 גרם שורשוני ג'ינסנג קוריאני אדום טחונים לאבקה או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות לא נצפו שינויים מובהקים ברמות הסוכר בצום, ברמות שומני הדם (כולסטרול כללי, LDL, HDL וטריגליצרידים) ובמדד הרגישות לאינסולין בעקבות הטיפול בצמח בהשוואה לפלסבו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23945406

מחקר קליני (מאי 2013) נועד לבחון את הקשר בין מדדי סוכרת לבין מספר הורמונים ולבחון האם קשרים אלו מושפעים מג'ינסנג קוריאני אדום אשר ידוע כבעל תרומה לאיזון משק הסוכר בגוף.
במחקר השתתפו 93 נשים לאחר גיל המעבר שקיבלו תמצית ג'ינסנג קוריאני מותסס או פלסבו למשך שבועיים. מהתוצאות עולה כי נטילת ג'ינסנג הובילה לעלייה ברמות ההורמון הזכרי דהידרואפיאנדרוסטרון סולפאט (DHEAS), ברמות הורמון הגדילה (GH) וברמות האסטרדיול (E2). בנוסף, בקבוצה זו נמצא שיפור במדדי הסוכר HbA1c, אינסולין ובתנגודת לאינסולין.
החוקרים מסבירים כי הירידה במדדי הסוכר היא כתוצאה מהשינוי ההורמונלי, ולמרות שההבדלים במדדים בין שתי הקבוצות היו קטנים, ההשפעה הכוללת עשויה להיות משמעותית במניעת סוכרת בקרב נשים בריאות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23675990

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2014) אשר נועד לבחון את ההשפעה של ג'ינסנג קוריאני אדום על רמות הסוכר באוכלוסייה בעלת פגיעה במשק הסוכר. במסגרת המחקר 41 משתתפים קיבלו 5 גרם ליום ג'ינסנג או פלסבו למשך 12 שבועות. בסיום המחקר, בקבוצת הטיפול נצפה שיפור מובהק במדדי הסוכר ואילו בקבוצת הפלסבו לא חל שינוי במדדים שנבדקו בהשוואה לנתוני הבסיס.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24456363

גִ'ינסנג קוֹריאני אדום מותסס

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (יולי 2014) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות ג'ינסנג קוריאני אדום מותסס על מדדי השליטה הגליקמית בסוכרת לא תלוית אינסולין ובטרום סוכרת. 42 נבדקים עם פגיעה במשק הסוכר (רמת גלוקוז בצום ממוצעת 6.5 מילימול/ליטר) או סוכרת לא תלוית אינסולין מאובחנת חולקו אקראית לקבלת פלסבו או אבקת ג'ינסנג קוריאני מאודה מותסס ומיובש בהקפאה במינון 2.7 גרם ליום במשך ארבעה שבועות. בתום ההתערבות נרשמה הפחתה מובהקת ברמות הגלוקוז לאחר ארוחה (p<0.01) והפחתה לא מובהקת ברמות האינסולין לאחר ארוחה בקבוצת הג'ינסנג האדום המותסס השוואה לפלסבו. לא נרשם הבדל מובהק בין הקבוצות ברמות הגלוקוז בצום, ברמות האינסולין בצום ובפרופיל השומנים בדם בעקבות הטיפול בג'ינסנג. השימוש בצמח היה בטוח ולא נרשמו תופעות לוואי חריגות, למעט מקרה יחיד של היפוגליקמיה שהוביל לפרישת נבדק מהמחקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25015735

חזרה לתחילת המחקרים

סִרפד (Urtica)

במחקר קליני כפול סמיות (2013) חשוב ויסודי נבדקה היעילות והבטיחות בשימוש בעלי סרפד בקרב חולים בסוכרת סוג 2 הצריכים אינסולין. במסגרת המחקר בוצעה השוואה בין 46 משתתפים בקבוצת הניסוי שקיבלו כמוסה של 500 מ"ג סרפד כל 8 שעות במשך 3 חודשים במקביל לטיפול תרופתי, לבין קבוצת הביקורת שקיבלה פלסבו.

מתוצאות המחקר עולה כי השימוש בעלי סרפד, בהשוואה לפלסבו, הוביל לירידה ברמות הסוכר בצום ושעתיים לאחר הארוחה ולירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר HbA1c.

לא נמצאה השפעה על רמות הקראטינין, אנזימי הכבד ולחץ הדם.

החוקרים מסכמים כי עלי סרפד עשוי להיות טיפול יעיל ובטוח במצב מתקדם של סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24273930

מחקר (ינואר 2014) המציע כי עלי סרפד (Urtica dioica) ועלי אגוז המלך (Juglans regia) עשויים לתרום לאיזון רמות הסוכר בגוף. החוקרים מסבירים כי אסטרטגיה אחת לטיפול ברמות סוכר גבוהות הינה עיכוב האנזים אלפא-עמילאז האחראי לפירוק העמילן. במחקר מעבדה נמצא כי 2 מ"ג/מ"ל מיצוי על סרפד או 0.4 מ"ג/מ"ל מיצוי עלי אגוז המלך גרמו לעיכוב תחרותי של האנזים ב-60%.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25140210

חזרה לתחילת המחקרים

גדִילן מצוי (Silybum marianum)

סקירה (אוגוסט 2014) בחנה את ההשפעה של גדילן מצוי (Silybum marianum) על הטיפול בסוכרת ומניעת סיבוכי המחלה. ממחקרים בבני אדם עולה כי מינון של 600 מ"ג סילימרין ליום למשך חצי שנה הוביל להפחתה מובהקת ברמות הגלוקוז בדם בצום, ורמות הגלוקוז הממוצע בדם. נראתה גם הפחתה של כ-20% בדרישה לאינסולין, כך שייתכן וסילימרין מסייע גם במצבי עמידות לאינסולין. בנוסף נראה כי סיליבין, חומר פעיל נוסף בגדילן מצוי בעל השפעה חיובית על מספר סיבוכי סוכרת כגון נוירופתיה סוכרתית, נפרופתיה סוכרתית וכבד שומני שאינו נובע מאלכוהול, זאת בעיקר הודות לפעילות נוגדת חמצון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25396404

בסקירה (2018) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעה המיטיבה של סילימרין, הרכיב הפעיל בגדילן מצוי (Silybum marianum), על המאפיינים השונים של התסמונת המטבולית - כולל הפחתת תנגודת לאינסולין, איזון לחץ הדם ופרופיל השומנים והשפעה נוגדת חמצון ומגינה על התאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29736939

סקירה (2014) העוסקת ברכיבים צמחיים אשר עשויים לסייע בטיפול במחלת כבד שומני לא אלכוהולית (NAFLD). אחד הרכיבים הבולטים הוא סילימרין המופק מגדילן מצוי. החוקרים מפרטים כי סילימרין מוכר ברפואה הטבעית לטיפול בהפרעות בכבד ובמרה והוא בעל פעילות אנטי-פיברוטית, נוגדת חמצון, אנטי-ויראלית ואנטי-דלקתית והינו בעל השפעה מטבולית מוכחת. מחקרים אקראיים מבוקרים מראים כי סילימרין הניתן הן לטווח קצר והן לטווח ארוך תורם לשיפור תפקוד כבד שומני, מפחית את הצטברות השומן, את הגדלת הכבד ואת היווצרות הלייפת, וכן מפחית את הרמות החריגות של אנזימי הכבד בסרום בהשוואה לפלסבו. בנוסף, הוא משפר את הרגישות לאינסולין בקרב החולים. ממחקרים קליניים מתקדמים עולה כי סילימרין הינו הטיפול הטוב ביותר לחולי כבד שומני אולם נותר עדיין לפתור בעיות הקשורות בתיקנון, הרכב ומינון החומר הפעיל.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25514914
שתי סקירות (אפריל 2003/ נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח גדילן מצוי (Silybum marianum).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597
שני מחקרים קליניים אקראיים מבוקרים (1993, 1997) בחנו את השפּעת הנטילה של סילימרין המופק מגדילן מצוי על סוכרת משנית לשחמת כבד אלכוהולית. במחקר הראשון השתתפו 60 נבדקים (טווח גילאים 45-70) אלכוהוליסטים המנועים משתיה לפחות שנתיים הסובלים משחמת הכבד ותנגודת לאינסולין ומטופלים באינסולין במשך 5 שנים לפחות. הם חולקו אקראית לקבלת סילימרין במינון 600 מ"ג ליום או לאי קבלת טיפול במשך 6 חודשים. במחקר השני השתתפו 60 חולי סוכרת כתוצאה ממחלת כבד פעילה (שחמת), אשר טופלו בטיפול תרופתי קונבנציונלי (אינסולין אקסוגני), וחולקו אקראית לקבלת סילימרין במינון 600 מ"ג ליום או אינסולין בלבד במשך 12 חודשים. בתום שישה חודשים במחקר הראשון וכבר בתום ארבעה חודשים במחקר השני נצפתה ירידה משמעותית ברמת הסוכר לאחר צום (p<0.01), בממוצע רמת הסוכר היומית (p<0.01), ברמות הסוכר בשתן (p<0.01), ברמות ההמוגלובין המסוכרר (p<0.01), ברמות האינסולין בצום (p<0.01), ברמות הפפטיד C (מדד לתנגודת לאינסולין) (p<0.01), ובכמות האינסולין הנצרכת (p<0.01) בקבוצת הסילימרין בהשוואה לקבוצה שלא טופלה. כמו כן, חלה ירידה מובהקת ברמות המלונדיאלדהיד (סמן לחמצון שומנים בקרומי התאים) בקרב הנבדקים חולי השחמת שטופלו בסילימרין בהשוואה לנבדקים החולים שלא טופלו (p<0.01), ורמת המלונדיאלדהיד שהגיעו אליה השתוותה לרמה שנדגמה מקבוצת ביקורת של נבדקים בריאים.
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0011393X05806605
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9126802
מחקר קליני (פברואר 2015) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו בחן את השפּעת הטיפול באמצעות סילימרין (Silymarin) על רמות נוגדי החמצון ותהליכי הדלקת בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. 40 חולי סוכרת הנוטלים תרופות חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות נטלה סילימרין במינון 420 מ"ג ליום וקבוצת הביקורת נטלה פלסבו במשך 45 ימים. בתום ההתערבות נמצא כי סילימרין העלה במידה מובהקת את רמות נוגדי החמצון בדם הנבדקים בהשוואה לפלסבו (עלייה של - 12.85%, 30.32% ו-8.43% ברמות ה-SOD, הגלותתיון פרוקסידאז והתפקוד האנטיאוקסידנטי הכללי בהתאמה, p<0.05). כמו כן, חלה ירידה של 26.83% במדד הדלקתיות CRP וירידה של 12.01% ברמות תוצר חמצון השומנים מלונדיאלדהיד (Melondialdehyde) בקבוצת הסילימרין בהשוואה למצב הבסיס (p<0.05 בשניהם).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25765835
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2006) נערך בקרב 51 חולי סוכרת מסוג 2 אשר נטלו תרופות להורדת סוכר מסוג מטפורמין וגליבן. הנבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית סילימרין במינון 600 מ"ג ליום או פלסבו למשך ארבעה חודשים בנוסף לטיפול התרופתי. בקבוצת הסילימרין נצפתה ירידה מובהקת במספר מדדים, כגון המוגלובין מסוכרר (HbA1c) (ברמת מובהקות של: p<0.001), רמת סוכר לאחר צום (p<0.001), רמת כולסטרול כללי (p<0.0001), רמת LDL (ברמת מובהקות של: p<0.005), טריגליצרידים (p<0.004) ואנזימי כבד (AST, ALT) (ברמת מובהקות של: p<0.008-0.0001). כמו כן, נצפתה ירידה קלה ובלתי מובהקת במשקל הנבדקים, ובלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי שלהם בעקבות הטיפול באמצעות סילימרין. לעומת זאת בקבוצת הפלסבו נצפתה דווקא עליה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (p<0.0001) וברמת הסוכר לאחר צום (p<0.0001) ולא נצפו הבדלים מובהקים בשאר המדדים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17072885
במחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו (אוקטובר 2015) הוערכה היעילות של תוסף מסחרי (Berberol) להפחתת מינון האינסולין ולשיפור איזון הסוכר בחולי סוכרת סוג 1. תוסף זה מכיל 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. 85 נבדקים חולקו אקראית לנטילת התוסף (2 כמוסות ליום) או פלסבו במשך 6 חודשים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת התוסף אפשרה להוריד את מינון האינסולין הנדרש לשמירה על איזון רמות הסוכר. כמו כן, בעקבות נטילת התוסף חלה ירידה מובהקת ברמות הגלוקוז בצום וברמות הגלוקוז לאחר ארוחה, וחלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי, ברמת הטריגליצרידים, וברמת ה-LDL ועליה ב-HDL הן בהשוואה לפלסבו והן בהשוואה למצב הבסיס. רמות ההמוגלובין המסוכרר ירדו בעקבות השימוש בתוסף בהשוואה למצב הבסיס אך לא בהשוואה לפלסבו. פרטים נוספים לגבי רמות המובהקות אינם נגישים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26384091
במחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו (מרץ 2015) נבדקה היעילות והבטיחות של תוסף מסחרי (Berberol) בחולים עם דיסליפידמיה ואי-סבילות לסטטינים במינון גבוה. תוסף זה מכיל 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. במחקר השתתפו 137 חולים שהפסיקו את השימוש בסטטינים למשך חודש ולאחר מכן החלו לקחת חצי מינון של סטטינים + התוסף או פלסבו במשך 6 חודשים. נמצא כי נטילת התוסף הפחיתה את רמת הגלוקוז בצום (ירידה של 9 מ"ג/דצ"ל) ומדדי האינסולין (ירידה של 0.7 μU/ מיליליטר ברמת האינסולין וירידה של 0.35 נקודות במדד העמידות לאינסולין HOMA-index) בהשוואה לנתוני הבסיס ולקבוצת הפלסבו. לא חל שינוי בפרופיל השומנים, בעוד שבקבוצת הפלסבו חלה החמרה (עליה של 23.4 מ"ג/דצ"ל בכולסטרול הכללי, 19.6 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-LDL ו-23.1 מ"ג/דצ"ל ברמת הטריגליצרידים). החוקרים מסכמים כי השימוש בתוסף זה עשוי להיות יעיל במצבים של אי-סבילות לסטטינים במינון גבוה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25577665
מחקר קליני (2013) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו במבנה מצולב (Crossover design) בחן את יעילות התוסף Berberol בטיפול בהשמנת יתר ובהפרעה במשק השומנים (דיסליפידמיה). כל כמוסה של התוסף הכילה 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. 105 נבדקים בעלי עודף משקל והפרעה במשק השומנים אך עם רמות גלוקוז מאוזנות ובסיכון קרדיווסקולרי נמוך עברו שישה חודשים של תוכנית תזונה מותאמת ופעילות גופנית. לאחר מכן, חולקו הנבדקים אקראית לקבלת 2 כמוסות ביום או פלסבו במשך שלושה חודשים. לאחר תקופת הפסקה של חודשיים שבמהלכם הופסק מתן התוסף/פלסבו וכל הנבדקים המשיכו בתוכנית הדיאטה והפעילות הגופנית בלבד, הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי (פלסבו/תוסף) במשך שלושה חודשים נוספים. בתום ההתערבות, נמצא שהטיפול באמצעות התוסף הפחית במובהק את רמות הכולסטרול הכללי, ה-LDL והטריגליצרידים והעלה במובהק את רמת ה-HDL בהשוואה לפלסבו ובהשוואה למצב הבסיס. בנוסף, הטיפול באמצעות התוסף הפחית במובהק את רמת האינסולין בצום, את ערכי מדד התנגודת לאינסולין (HOMA-IR) וכן את רמות החלבון קושר רטינול (RBP-4) ואת רמות הרזיסטין המקושרים לעמידות לאינסולין, בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס. התוסף אף העלה במובהק את רמות האדיפונקטין בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס. נמצא מתאם מובהק בין הירידה במדד העמידות לאינסולין ובין הירידה ברמות הרזיסטין וברמות החלבון קושר רטינול בקבוצת התוסף אך לא בקבוצת הפלסבו. מסקנת החוקרים היתה כי הטיפול באמצעות התוסף בטוח לשימוש ויעיל בשיפור פרופיל השומנים וכן בשיפור העמידות לאינסולין ורמות האדיפונקטין.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24152839
מחקר קליני (אוקטובר 2015) בו נבדקה ההשפעה של תוסף טבעי (Kepar) בחולים עם התסמונת המטבולית. במחקר השתתפו 78 חולים אשר נטלו במשך 4 חודשים את התוסף במינון של 2 כמוסות ליום המכילות 160 מ"ג כורכום, לצד 102 גרם סילימרין (המצוי בצמח Silybum marianum) ו-24 מ"ג גוגול (Commiphora mukul), בנוסף ל- 14 מ"ג חומצה כלורוגנית ו-2.5 מ"ג אינולין. נמצא כי לאחר 4 חודשים חלה ירידה מובהקת במשקל הגוף (מ-81.1 ל-79.4 ק"ג, p<0.0001), ב-BMI (מ-29.6 ל-29.3, p=0.001) ובהיקף המותניים (מ-105 ל-102 ס"מ, p=0.0004) וכן ברמת הסוכר בדם בצום (מ-6.5 ל-6.4 מילימול לליטר, p=0.014) וברמת הכולסטרול הכללי (מ-4.8 ל-4.5 מילימול לליטר, p=0.03) בהשוואה למצב הבסיס. לא נצפה שינוי ברמת העקה החמצונית של הנבדקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25632052

חזרה לתחילת המחקרים

כּורכום וכּורכּומין

טיפול בסוכרת | מניעת נזק חמצונִי | מנִיעת טרשת עורקים | עודף שומנִים בדם

טיפול בסוכרֶת

סקירה (2013) שנערכה על כורכום (Curcuma longa) והשפּעת הצמח על סוכרת וסיבוכי סוכר מראה כי שימוש בכורכום מסייע להפחתת חמצון שומנים, הפחתת גלוטתיון ומדדי דלקת שונים ושמירה על מערכת העצבים בקרב חולי סוכרת. דרך כל זאת, נמצא כי כורכום מסייע למנוע סיבוכי סוכרת, בהם נוירופתיה סוכרתית, כבד שומני, השמנה, נפרופתיה ומחלות כלי דם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24348712
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2012) בחן את יעילות תוסף כורכומין בדחיית ההופעה שלסוכרת בקרב נבדקים טרום סוכרתיים. 240 נבדקים (טווח גילאים 30-64) שאובחנו כטרום סוכרתיים חולקו אקראית לקבלת תמצית יבשה של כורכום (תכולת כורכומנואידים של 75-85%) במינון 1500 מ"ג ליום או פלסבו במשך תשעה חודשים. בתום ההתערבות 16.4% מהנבדקים בקבוצת הביקורת פיתחו סוכרת ואילו בקבוצת הכורכומין אף לא אחד מן הנבדקים אובחן במחלה (p<0.001). כמו כן, כורכומין היה יעיל יותר במובהק מפלסבו בשיפור תפקוד תאי בטא (HOMA-β)(p<0.01), בהפחתת (p<0.001) התנגודת לאינסולין (HOMA-IR) והפחתת (p<0.05) כמות האינסולין המופרשת מתאי הלבלב (פפטיד C) ובהעלאת רמת האדיפונקטין (p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22773702
מחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו במבנה מצולב (crossover trial) (2010) בחן את השְפעת הנטילה של כורכום על מדדים גליקמיים לאחר מבחן העמסת גלוקוז בקרב נבדקים בריאים. 14 נבדקים חולקו אקראית לנטילת כמוסות אבקת כורכום במינון 6 גרם או פלסבו לפני מבחן העמסת גלוקוז (75 גרם). לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז בסרום בעקבות נטילת כורכום בהשוואה לפלסבו, עם זאת רמות האינסולין היו גבוהות במובהק שעתיים לאחר מבחן העמסת הגלוקוז (p<0.02). מסקנת החוקרים היתה שלכורכום עשויה להיות השפעה על כמות האינסולין המופרשת בתגובה לעלייה ברמות הגלוקוז.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20937162

מניעת נזק חמצוני

סקירה (יוני 2016) המציגה מהם הגורמים המגבירים פגיעה בכלי הדם בחולי סוכרת ואת המנגנונים המולקולריים בהם פועלים רכיבים פוליפנוֹלים בעלי השפעה נוגדת חמצון למניעת נזקים אלה.
החוקרים מפרטים כיצד פועלים תאי האנדותל ותפקידם בשמירה על פעילות כלי הדם.
פגיעה בתפקוד תאי האנדותל עומדת בבסיס התפתחות מחלות כרוניות וסיבוכים קרדיווסקולריים כגון סוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית, מחלת עורקים היקפית, שבץ וסיבוכים מיקרווסקולריים כגון נפרופתיה, נוירופתיה ורטינופתיה.
מחקרים שונים מראים כי רכיבים פוליפנוֹלים מסייעים להגנה על תאי האנדותל ותורמים לשמירה על תפקוד תקין של כלי הדם באמצעות הפחתת העקה החמצונית וכן באמצעות השפעה על התקשורת הבין-תאית.
המקורות התזונתיים הנחקרים ביותר לפוליפנוֹלים כוללים תה ירוק, קקאו, יין אדום ופירות הדר, כאשר נמצאו עדויות מבטיחות בנוגע ל-30 רכיבים, ביניהם חומצה אלפא-לינולנית, כורכומין, קוורצטין ורזברטרול.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27264638
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2017) נבדקה היעילות של תוסף כורכומינואידים לשיפור הפעילות נוגדת החמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 118 חולי סוכרת סוג 2, אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת הטיפול או לקבוצת הפלסבו למשך 8 שבועות. המשתתפים בקבוצת הטיפול נטלו 1,000 מ"ג כורכומינואידים יחד עם 10 מ"ג פיפרין ליום. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב משתתפים שנטלו את התוסף חל שיפור מובהק בפעילות נוגדת החמצון (p<0.001). באופן ספציפי, חלה עלייה מובהקת במדדים TAC הנקרא גם: total antioxidant capacity ו-SOD, הידוע כ-superoxide dismutase וירידה (p<0.001) ב-MDA הידוע כ-malondialdehyde. שיפור זה היה בלתי תלוי ב-BMI וברמת האינסולין בצום של המשתתפים. ממצאי המחקר מצביעים כי לנטילת תוסף כורכומינואידים השפעה משמעותית על הפעילות נוגדת החמצון ויש להמשיך ולבחון מהי התרומה של כך להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי וסיבוכי הסוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27928704
מחקר קליני כפול-סמיות מצומצם (2014) בדק האם לכורכום וקינמון השפעה על התפקוד הקוגניטיבי בקרב משתתפים במצב טרום סוכרת שאינם מקבלים טיפול תרופתי. 48 משתתפים בגילאי 60 ומעלה שאובחנו זה לא מכבר בטרום סוכרת ( BMI=18.5-30, גלוקוז בצום 100-125) חולקו באופן אקראי לאחר צום לילה לקבלת פלסבו, 1 גרם כורכום, 2 גרם קינמון או כורכום+קינמון. התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים נבדק לפני הנטילה ושש שעות אחריה. בעקבות נטילת התוספים לא נצפו שינויים מובהקים ברמות הגלוקוז והאינסולין בדמם של הנבדקים לאחר הארוחה. החוקרים מצאו כי תוספת הכורכום הובילה לשיפור זיכרון העבודה (p=0.05), וכן לשיפור העמידות לאינסולין (p<0.01) אך לא לשינוי במרקרים של מחלת האלצהיימר (APP, PS1, PS2, GSK-3β). לא נצפתה תרומה מובהקת של קינמון לשינוי המדדים(327).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25516316
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2011) בחן את יעילות הטיפול בנפרופתיה סוכרתית באמצעות כורכום. 40 נבדקים החולים בנפרופתיה סוכרתית כתוצאה מסוכרת סוג 2 בעלי ערכי לחץ דם מאוזנים תרופתית (מעכבי ACE, חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין) חולקו אקראית לנטילת תוסף כורכום במינון 1500 מ"ג ליום (מינון שווה ערך ל-66.3 מ"ג כורכומין) במשך חודשיים. בתום ההתערבות נמצא שכורכום יעיל בהפחתת מדדי הדלקת, עקה חמצונית ולייפת (TGF-β, TNF-α ו-IL-8) ובהפחתת החלבון והקריאטינין בשתן בנפרופתיה סוכרתית בהשוואה למצב הבסיס (TGF-β p<0.006, TNF-α לא מובהק, IL-8 p<0.02, פרוטאינוריאה p<0.001, קריאטינין לא מובהק) ובהשוואה לפלסבו (TGF-β p<0.006, TNF-α p<0.007, IL-8 לא מובהק, פרוטאינוריאה p<0.03, קריאטינין p<0.02).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21627399
מחקר קליני מבוקר (2011) בחן את השְפעת הטיפול באמצעות תוסף כורכומין פוספוליפידי (Meriva) במחלת כלי דם קטנים בסוכרת (diabetic microangiopathy).
25 נבדקים סוכרתיים הסובלים ממחלת כלי הדם הקטנים לפחות חמש שנים ואינם מטופלים באינסולין נטלו תוסף כורכומין עטוף בפוספוליפיד במבנה פיטוזומלי (כורכומין ופוספטידיל כולין ביחס 1:2 (במינון 1 גרם ליום בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי (תרופות לטיפול בסוכרת) במשך ארבעה שבועות. קבוצה דומה של נבדקים סוכרתיים ששימשה כקבוצת ביקורת טופלה באמצעים קונבנציונאליים. בתום ההתערבות בקבוצת הכורכומין בהשוואה לקבוצת הביקורת נצפו שיפור במוליכות העור הכף הרגל (p<0.05 skin flux), שיפור ברפלקס כיווץ כלי הדם הפריפריים בעמידה (p<0.05 venoarteriolar response) הפחתה בבצקתיות (p<0.05 edema), ועליה בלחץ החמצן ברקמה התת עורית (p<0.05 PO2).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22108476
במחקר פיילוט מבוקר פלסבו (2016) נבדקה היעילות והבטיחות של קרם צמחי להקלה על כאב נוירופתי על רקע סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 50 מטופלים, הסובלים מלפחות שני מאפיינים של כאב נוירופתי בכפות הרגליים, אשר חולקו אקראית לשימוש בקרם צמחי או בקרם פלסבו - פעמיים ביום למשך 6 חודשים. הרכיבים הפעילים בקרם הצמחי כללו: שוש קירח (Glycyrrhiza glabra) כ-0.2%, בננה (Musa paradisiaca) כ-19.42%, כורכום (Curcuma longa) כ-2.43%, שמן אתרי פנדנוס (Pandanus odoratissimus) כ-9.70%, אלוורה (Aloe vera) כ-4.85% וחלב קוקוס. נמצא כי חל שיפור מובהק בתסמינים בקרב 77% מהמטופלים בקבוצת הקרם הצמחי לעומת 12.5% בקבוצת קרם הפלסבו (p<0.001). בשתי הקבוצות לא דווח על השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי השימוש בקרם הצמחי עשוי לתרום כטיפול משלים לחולי סוכרת סוג 2 הסובלים מכאב נוירופתי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27934800

מניעת טרשת עוֹרקים

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2014) בחן את השְפעת תוסף כורכומין על גורמי סיכון להתפתחות טרשת עורקים בקרב חולי סוכרת. 240 נבדקים חולי סוכרת (בני 35 ומעלה, גלוקוז בצום ≥126, גלוקוז ≥200 מ"ג לדציליטר שעתיים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז, HbA1c ≥6.5) שאינם נוטלים תרופות חולקו אקראית לקבלת מיצוי כורכומין (תמצית יבשה עם תכולת כורכומנואידים של 75-85%) במינון 250 מ"ג או פלסבו במשך שישה חודשים. בתום ההתערבות נמצא כי בהשוואה לפלסבו, מיצוי הכורכומין הפחית במובהק את מהירות גל הדופק (Pulse wave velocity, מדד לקשיון העורקים)(p<0.01), את מדד התנגודת לאינסולין (HOMA-IR)(p<0.01), את רמות הלפטין (p<0.01), הטריגליצרידים (p<0.01), חומצת השתן (p<0.01), השומן הבטני (p<0.05) והשומן הכללי (p<0.01) והעלה במובהק את רמות האדיפונקטין (p<0.01). עוד נצפתה מגמה לא מובהקת של הפחתה ב-BMI וביחס ההשמנה הבטנית להיקף המותניים, ברמות ה-LDL, הכולסטרול הכללי והאנזים הכבדי ALT, ועליה לא מובהקת ברמת ה-HDL. מסקנת החוקרים היתה שהטיפול באמצעות כורכומין יעיל לשיפור מדדים מטבוליים ולהפחתת גורמי סיכון להתפתחות טרשת עורקים בקרב חולי סוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24445038

עודף שוּמנים בדם

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2008) בחן את השְפעת תוסף כורכומנואידים (NCB-02) על תפקוד וסקולרי-אנדותלי לקוי בקרב חולי סוכרת. 72 נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין עם תפקוד וסקולרי-אנדותלי לקוי חולקו אקראית לנטילת תוסף המכיל תמצית תקנית של כורכומנואידים (מתוקננת להכיל 78% כורכומנואידים, מתוכם 72% כורכומין) במינון 300 מ"ג ליום, Atrovastatin (במינון 10 מ"ג ליום) או פלסבו במשך שמונה שבועות. 67 נבדקים השלימו את ההתערבות. בהשוואה למצב הבסיס נצפה שינוי מובהק בתפקוד האנדותלי, והפחתה בעקה החמצונית (לפי רמות המלונדיאלדהידים), ברמות הפפטיד אנדותלין 1 (המכווץ את כלי הדם) וברמות הציטוקינים הדלקתיים אינטרלוקין 6 ו-TNFɑ בקבוצת הכורכומנואידים ובקבוצת ה-Atrovastatin אך לא בקבוצת הפלסבו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18588355
במחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2017) נבדקה היעילות של תוסף כורכומנואידים בתוספת תמצית פלפל שחור (פיפרין) להגברת הספיגה (Curcuminoids C3 Complex ®, Sabinsa), לשיפור פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 118 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי לקבלת תוסף הכורכומין (1,000 מ"ג/יום + 10 מ"ג/יום פיפרין) או פלסבו, בנוסף לטיפול הסטנדרטי, למשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף הכורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת (p<0.05) ברמת הכולסטרול הכללי, ברמת הכולסטרול שאינו HDL וברמת ליפופרוטאין a וכן בעלייה ברמת HDL. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לרמת ה-LDL והטריגליצרידים (p>0.05). החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף כורכומין עשויה לתרום לשיפור פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2 ובכך להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי.
הערת מערכת: המחקר מומן ע"י קרן מחקר איראנית, כאשר אחד החוקרים הוא המייסד של חברת Sabinsa המייצרת את התוסף וסיפקה אותו למחקר.
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229917303370
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28735818

מחקר קליני אקראי וכפול-סמיות (2014) בחן את השְפעת תוסף כורכומין על משקל הגוף, רמות הגלוקוז ופרופיל השומנים בקרב הסובלים מהתסמונת המטבולית. 65 נבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית תקנית של כורכום (מתוקננת להכיל 95% כורכומנואידים) במינון 1890 מ"ג ליום או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות, נמצא כי כורכומין יעיל בהפחתת רמות ה-LDL כולסטרול (p<0.01) בהשוואה לפלסבו, ונצפתה מגמה לא מובהקת של שיפור פרופיל השומנים (כולסטרול כללי, טריגליצרידים, HDL) בקבוצת הכורכומין בהשוואה לפלסבו. עם זאת, לא נרשם יתרון לטיפול באמצעות כורכומין על פני פלסבו בירידה במשקל ובאיזון הסוכר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25131839
מחקר קליני אקראי ומבוקר (2015) בחן את הבטיחות והיעילות של כורכומין (Biperine®) בטיפול בתסמונת המטבולית עם סבילות נמוכה לגלוקוז והצטברות שומן ויסצרלי. 44 נבדקים שהדגימו ירידה של למעלה מ-2% במשקל לאחר דיאטה של שלושים ימים, חולקו אקראית לנטילת תמצית כורכום מתוקננת להכיל 95% כורכומין בשילוב פוספטידילסרין ופיפרין במינון 1600 מ"ג ליום או פוספטידילסרין במינון 400 מ"ג במשך חודש. חודש לאחר התערבות נמצא שמתן כורכומין הגביר את הירידה במשקל מ-1.88 ל-4.91%, הגביר את שיעור ההפחתה בשומן הגוף (מ-0.7 ל-8.43%), הגביר את שיעור ההפחתה בהיקף המותניים (מ-2.36 ל-4.14%), הגביר את שיעור ההפחתה בהיקף המותניים (מ-0.74 ל-2.51%) והגביר את שיעור ההפחתה ב-BMI (מ-2.10 ל-6.43%)(p<0.01 בכל המדדים). פוספטידילסרין לבדו לא הדגים כל השפעה מובהקת סטטיסטית. ההבדלים בין תוסף כורכומין ובין תוסף פוספטידילסרין היו מובהקים בכל המדדים (בירידה במשקל p<0.05, בשומן הגוף p<0.01, בהיקף המותנים p<0.05, וב-BMI p<0.01). הטיפול נסבל היטב ולא היתה נשירת נבדקים מן המחקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26592847
מחקר קליני אקראי כפול-סמיות (2015) בחן את היעילות של נטילת אבקת כורכום (Curcuma longa) ואבקת זרעי קצח (Nigella sativa), כל אחד בנפרד או במשולב, בקרב הסובלים מהתסמונת המטבולית. במחקר השתתפו 250 גברים בריאים לכאורה אשר אובחנו עם תסמונת מטבולית. המשתתפים חולקו באופן אקראי ל-4 קבוצות, הראשונה קיבלה 1.5 גרם אבקת זרעי קצח ליום, השנייה קיבלה 2.4 גרם אבקת כורכום ליום, השלישית קיבלה 900 מ"ג אבקת זרעי קצח ליום + 1.5 אבקת גרם כורכום ליום והרביעית קיבלה פלסבו. לאחר 8 שבועות נמצא כי במשתתפים שנטלו אבקת קצח חל שיפור בפרופיל השומנים (טריגליצרידים p=0.001, כולסטרול כללי p=0.02, כולסטרול LDL p<0.001 כולסטרול HDL p=0.02) וברמת הגלוקוז בצום (p=0.02), ובמשתתפים שנטלו אבקת כורכום חלה ירידה בערכי הכולסטרול הכללי (p=0.009), ה-(LDL (p<0.001 ובמדד הדלקת (CRP (p<0.001 בהשוואה לפלסבו. גם במשתתפים שנטלו את הטיפול המשולב, למרות המינון היחסי הנמוך יותר, חל שיפור בכל המדדים המטבוליים ביחס לפלסבו (CRP p=0.007, אחוזי שומן p=0.04, כולסטרול p=0.02, גלוקוז בצום p<0.001, טריגליצרידים p=0.03, כולסטרול HDL p=0.04, כולסטרול p<0.001 LDL), וביחס לנתוני הבסיס.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25847554

חזרה לתחילת המחקרים

סטִיביה (Stevia rebaudiana)

מטה-אנליזה (נובמבר 2014) של 9 מחקרים מבוקרים נועדה להעריך את ההשפעה של שני גליקוזידים סטיביולים על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. הממצאים מראים כי השימוש בסטיביוזיד הוביל לירידה קלה בלחץ הדם וברמות הסוכר בצום. לא נמצאה השפעה לגליקוזיד רבודיוזיד A. החוקרים מסבירים כי קשה לגבש מסקנות חד משמעיות שכן קיימת שונות גבוהה בין המחקרים וחלקם באיכות מתודולוגית נמוכה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25412840

סקירה (נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמח סטיביה (Stevia rebaudiana).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

חזרה לתחילת המחקרים

מלוֹן מר (Momordica charantia)

סקירות

מאמר סקירה שיטתית (אוגוסט 2012) בחן את יעילות הטיפול בסוכרת סוג 2 (לא תלוית אינסולין) באמצעות מלון מר (Momordica charantia). ארבעה מחקרים קליניים אקראיים מבוקרים עם משך התערבות של עד שלושה חודשים שבוצעו על 479 נבדקים נכללו בסקירה. במסגרת המחקרים נבחנה השפּעת מיצויים שונים של הצמח אל מול פלסבו או טיפול תרופתי. מפאת האיכות המתודולוגית הירודה של המחקרים ובהעדר אחידות בסוגי ההכנות של הצמח ובחלקי הצמח בשימוש לא בוצע ניתוח מטא אנליזה. שני מחקרים השוו בין השפעות של הכנות שונות מחלקים שונים של הצמח לבין פלסבו על השליטה הגליקמית בקרב חולי סוכרת מסוג 2. לא נצפה יתרון לשימוש בצמח על פני פלסבו בהשגת שליטה גליקמית ולא הושגה שליטה גליקמית בעקבות השימוש בצמח בהשוואה לטיפול ב-Metformin או Glibenclamide. לא דווח על תופעות לוואי שליליות משמעותיות בעקבות השימוש בצמח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22895968

סקירה (ספטמבר 2015) הבוחנת את השימוש במלון מר (Momordica charantia) כטיפול תומך בחולי סוכרת סוג 2.
החוקרים מציינים כי ברפואה הסינית המסורתית מלון מר ידוע כבעל השפעה אנטי-סוכרתית וכן משמש לטיפול בסרטן או בזיהומים כתוצאה מתולעים, וירוסים או מלריה.
החוקרים מפרטים מהם הרכיבים הפעילים התורמים להשפעה האנטי-סוכרתית של הצמח ומראים כי במחקרים קליניים נמצא כי השימוש בצמח הוביל להגברת הפרשת האינסולין ולהפחתת העמידות לאינסולין או לספיגת סוכר מהמעי.
בנוסף, למלון מר השפעה מגינה על תאי המוח והשפעה נוגדת חמצון המסייעת לאיזון מדדים מטבוליים.
ישנם מחקרים המראים כי ההשפעה האנטי-סוכרתית של מלון מר אינה נופלת מההשפעה של טיפול תרופתי, אולם בשל מספר המחקרים הנמוך וההבדלים בשיטות המחקר ישנו קושי לקבוע מסקנה חד-משמעית לגבי היעילות של מלון מר בטיפול בחולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26459126

סקירה (ינואר 2014) בה החוקרים בוחנים את העדויות לגבי ההשפעה האנטי-סוכרתית של מלון מר ודנים בנושאים הדורשים מחקר נוסף על מנת לפתח את השימוש הקליני בצמח לטיפול בחולי סוכרת.
מניתוח הרכב הצמח נמצא כי מלון מר מכיל רכיבים שונים להם ניתן לייחס פעילות אנטי-סוכרתית, כאשר במחקרים פרה-קליניים נבדקה היעילות של צורות השימוש השונות (מיץ, אבקה, מיצויים שונים ורכיבים פעילים מבודדים). מחקרים אלה מצביעים על כך שמלון מר מסייע בהגברת הפרשת אינסולין מהלבלב, בהפחתת ספיגת הגלוקוז במעי ובהגברת הספיגה והשימוש בגלוקוז ברקמות. למרות המגבלות המתודולוגיות, גם הממצאים הקליניים תומכים ביעילות ובבטיחות של מלון מר לטיפול בחולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24295371

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח מלון מר (Momordica charantia).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597
סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא מלון מר (Momordica charantia). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590
סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת. סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמח המרפא מלון מר (Momordica charantia) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418
סקירה (מאי 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמח המרפא מלון מר (Momordica charantia) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/

להלן פירוט רוב המחקרים הקליניים שנערכו. כאמור, חלקם כבר נכללו בסקירות לעיל. המחקרים מסודרים לפי המדדים אותם בדקו או סוג המחקר:

ערכי גלוקוז בצום

מחקר קליני פתוח (אפריל 1999) בחן את השפּעת מלון מר (Momordica charantia) על רמות הגלוקוז בצום ובמבחן סבילות לסוכר בקרב 100 חולי סוכרת לא תלויית אינסולין. נמצא כי שתיית מיצוי מיימי הומוגני של בשר הפרי (אופן המיצוי וריכוזו וכן המינון הניטל אינם ברורים) הפחיתה במובהק את רמות הגלוקוז בדם בצום ושעתיים לאחר מבחן סבילות לסוכר (75 גרם תמיסת גלוקוז בנטילה פומית) (הפחתה ממוצעת של כ-18%, p<0.001). השפעה היפוגליקמית זו של הצמח נצפתה בקרב 86 נבדקים (86%). בקרב חמישה נבדקים נוספים (5%) חלה ירידה ברמות הגלוקוז בצום בלבד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10758656

מחקר קליני פתוח (יולי 1993) נוסף הדגים ירידה של 54% ברמות הגלוקוז בדם (p<0.01). במחקר זה שבעה נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין שתו מיצוי מימי של 100 גרם פרי מלון מר גרוס ליום במשך שלושה שבועות. השפּעת הצמח היתה הדרגתית ומצטברת. כמו כן, נמצא כי לצמח השפעות אדפטוגניות שבאו לידי ביטוי בדחייה של סיבוכי סוכרת משניים כגון הופעת קטרקט והפחתה של תסמינים נוירולוגיים. לא ידוע אם נבדקי המחקר נטלו תרופות במהלך ההתערבות.
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/ptr.2650070405/abstract

נטילה חד פעמית של מלון מר לא הדגימה את אותן ההשפעות על רמות הגלוקוז בדם של נבדקים לא סוכרתיים: במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (אוקטובר 2009) חמישה גברים בריאים (לא סוכרתיים) עם משקל עודף נטלו כמוסות של מלון מר (צמח יבש מיובש בהקפאה) במינון 50 מ"ג לכל קילוגרם גוף או 100 מ"ג לכל קילוגרם גוף או פלסבו בנטילה פומית חד פעמית לפני מבחן סבילות לסוכר (75 גרם גלוקוז). נמצא שנטילה חד פעמית של כמוסות מלון מר לא היתה יעילה יותר מפלסבו בהורדת רמות האינסולין והגלוקוז בדם בעקבות מבחן הסבילות לסוכר. כמו כן, לא חל שינוי בהוצאת האנרגיה, בשיעור חמצון הפחמימות והשומנים ובתיאבון הנבדקים בעקבות נטילה חד פעמית של הצמח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19665538

המוגלובין מסוכרר

במחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2016) נטלו נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין תמצית תקנית של מלון מר (מתוקננת לפי 10% Charantin) בצורת אבקה מומסת במים (במינון 1 גרם ליום) או פלסבו במשך חודש. בתום ההתערבות נצפה יתרון מובהק לטיפול במלון מר על פני פלסבו בהורדת רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c)(p=0.0002). הטיפול באמצעות מלון מר נסבל היטב ולא נצפו שינויים בערכים של תפקודי הכבד בבדיקות הדם בעקבות נטילת הצמח.
http://www.eurekaselect.com/76671

שילוב מלון מר עם תרופות

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (יוני 2007) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות מלון מר (Momordica charantia) בשילוב הטיפול התרופתי על חולי סוכרת לא תלוית אינסולין (סוג 2) עם רמות סוכר לא מאוזנות. 40 חולי סוכרת שטופלו בטיפול התרופתי המקובל עם רמות המוגלובין מסוכרר (HbA1C) של 7%-9% חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. במשך שלושה חודשים קבוצת ההתערבות נטלה תמצית יבשה של מלון מר במינון שלושה גרם ליום וקבוצת הביקורת נטלה פלסבו. בתום ההתערבות נצפה יתרון לא מובהק של 0.2% לטיפול בצמח על פני פלסבו בהורדת רמות ההמוגלובין המסוכרר (p=0.4825). לא נרשמה השפעה מובהקת של הטיפול בצמח על רמות הסוכר בצום, על רמות הכולסטרול הכללי, על משקל הנבדקים ועל תפקודי הכבד והכליות (רמות קריאטינין בסרום, ALT, AST, נתרן ואשלגן).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17493509

מחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (2014) שנערך ע"י חוקרים ישראלים נועד לבחון את היעילות והבטיחות של תוסף צמחי הנמכר באופן מסחרי (DBCare) לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 אשר למרות הטיפול התרופתי ערכי הסוכר שלהם אינם מאוזנים. התוסף מכיל 11 צמחי מרפא במינונים שונים, כאשר הרכיב העיקרי הוא מלון מר (Momordica charantia). במחקר השתתפו 35 חולי סוכרת סוג 2 אשר נטלו את התוסף (במינון של 3 גרם ליום – מתוכם 900 מ"ג מלון מר) או פלסבו למשך 12 שבועות במקביל לטיפול התרופתי. סוג המיצוי של הצמחים בתוסף וריכוזיהם לא צוינו. באופן כללי לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות באיזון רמות הסוכר או בשאר המדדים שנבדקו (המוגלובין מסוכרר, פרופיל שומנים בדם, BMI מדד מסת הגוף, היקף מותניים, לחץ דם) אך בקבוצת הטיפול שיעור אירועי ההיפוגליקמיה (גלוקוז בדם נמוך מ- 70 מ"ג לדציליטר) היה גבוה יותר במובהק בהשוואה לקבוצת הביקורת (7 לעומת 1, p=0.048) ואף חייב הורדת מינון של התרופות. התוסף נמצא בטוח לשימוש ולא נמצא הבדל בתופעות הלוואי בין הקבוצות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24533608

פרוקטוזמין

מחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (יולי 2003) שבחן את השפּעת מלון מר על רמות הפרוקטוזמין (Fructosamine) בסרום של חולי סוכרת לא תלוית אינסולין לא מצא יתרון לטיפול במלון מר על פני פלסבו. פרוקטוזמין הוא מדד מקביל להומוגלובין המסוכרר המודד את הרמה הממוצעת של הגלוקוז בדם על פני 2-3 שבועות. 50 נבדקים חולקו אקראית לקבלת מלון מר במינון 6 גרם ליום או פלסבו (Riboflavin) במשך 4 שבועות. לא צוין מידע לגבי סוג התמצית וריכוזה ולא צוין אם המטופלים נטלו תרופות במהלך ההתערבות. על אף שרמות הפרוקטוזמין בקבוצת הטיפול בצמח ירדו מ- 350.8 ל- 319.1 מ"ג לדציליטר, גם בקבוצת הפלסבו נצפתה ירידה מ- 349.1 ל- 333.9 מ"ג לדציליטר וההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14723327

השוואה בין מלון מר לתרופות

מחקר קליני השוואתי (מאי 2009) בחן את השפּעת טיפול קצר טווח של מיצוי מלון מר (Momordica charantia) בהשוואה לטיפול בתרופה (Rosiglitazone (Avandia בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. 50 נבדקים חולי סוכרת טופלו במיצוי מלון מר (55 מ"ל ביממה) או ב-Rosiglitazone (מינון של 4 מ"ג ביממה) ונתוניהם נבדקו במשך 24 שעות והושוו לנתוני קבוצת ביקורת של נבדקים בריאים . סוג המיצוי ריכוזו ואופן הנטילה אינם ידועים. נמצא כי הטיפול באמצעות מלון מר היה יעיל יותר מהטיפול התרופתי בהורדת רמות החומצה הסיאלית* ורמות הגלוקוז בדמם של הנבדקים (לא היה שוני מובהק בין מדדי המטופלים לאחר הטיפול באמצעות מלון מר ובין מדדי הנבדקים הבריאים. לעומת זאת היה הבדל מובהק בין מדדי המטופלים לאחר הטיפול התרופתי ובין מדדי הנבדקים הבריאים: רמות חומצה סיאלית 60.2 לעומת 57.6, p=0.01, רמות הגלוקוז בדם 112 לעומת 88.35, p<0.04). כמו כן, הטיפול באמצעות מלון מר היה יעיל יותר מהטיפול התרופתי בהורדת רמות הכולסטרול הכללי (שהיו אמנם גבוהות במובהק משל הבריאים אך חזרו לטווח התקין של 160-200 מ"ג לדציליטר: 192 לעומת 170.6, p<0.03. זאת בהשוואה למדדי קבוצת הטיפול התרופתי שנותרו גבוהים במובהק משל קבוצת הבריאים וחרגו מהטווח התקין: 216.45 לעומת 170.6, p<0.01). בנוסף, בהשוואה לטיפול הצמחי שנסבל היטב ללא תופעות לוואי שליליות משמעותיות, בקבוצת הטיפול התרופתי דווח על שישה נבדקים שלא הגיבו לתרופה וסבלו מרטינופתיה ומעליה בכל המדדים (חומצה סיאלית 61.05, גלוקוז בדם 187, כולסטרול כללי 239, טריגליצרדירים 183) ולמעשה לא הגיבו לתרופה.
*רמות גבוהות של חומצה סיאלית בדם אופייניות לחולי סוכרת ומשמשות ככלי לניבוי סיבוכים מיקרווסקולריים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19362455

מחקר קליני השוואתי אקראי וכפול סמיות (מרץ 2011) בחן את יעילות הטיפול בסוכרת לא תלוית אינסולין באמצעות מלון מר (Momordica charantia) בהשוואה לטיפול ב-Metformin . 129 נבדקים שאובחנו זה מקרוב בסוכרת נטלו צמח מלון מר טחון לאבקה (כל כמוסה של 500 מ"ג הכילה 0.04-0.05% charantin) במינון 500 מ"ג, 1000 מ"ג, 2000 מ"ג ליום במשך ארבעה שבועות או Metformin (במינון 1000 מ"ג ליום). בתום ההתערבות נמצא שמלון מר הניטל במינון של 2000 מ"ג יעיל כמו Metformin בהורדת רמות הפרוקטוזמין (Fructosamine), (ירידה של 10.2 מיקרומול לליטר לעומת 16.8 מיקרומול לליטר, בקבוצת הטיפול בצמח ובקבוצת הטיפול התרופתי בהתאמה, p=0.04). לא נרשמה ירידה מובהקת ברמות הפרוקטוזמין בקבוצות שנטלו מינון של 500 או 1000 מ"ג. כמו כן, בניגוד לטיפול ב-Metformin, לטיפול בצמח בכל המינונים לא היתה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז בצום ושעתיים לאחר מבחן הסבילות לסוכר. הטיפול בצמח נסבל היטב ולא דווח על תופעות לוואי משמעותיות (למעט מקרים אחדים של סחרחורות, כאבי ראש ותיאבון מוגבר ששויכו להיפוגליקמיה).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21211558

מחקר אקראי מבוקר (ינואר 2005) אשר נועד לבחון את ההשפעה האנטי-סוכרתית ואנטי-טרשתית של מלון מר לעומת טיפול תרופתי בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 95 חולים אשר חולקו אקראית ל-3 קבוצות: נטילת מיצוי מלון מר במינון 2 גרם/יום, מלון מר במינון 4 גרם/יום או טיפול תרופתי (Glibenclamide במינון 55 מ"ג/יום) למשך 10 שבועות. בכל הקבוצות, ובעיקר בקבוצת הטיפול התרופתי, חל שיפור מובהק באיזון הסוכר (רמת HbA1c וגלוקוז בצום), אולם במבחן הסבילות לסוכר לאחר שעתיים, חל שיפור רק בקרב משתתפים שנטלו מלון מר במינון 4 גרם. מעבר לכך, נמצא כי נטילת מלון מר הובילה לשיפור במדדים נוספים כגון רמות השומנים בדם, מדד טרשת עורקים, משקל ולחץ דם, לעומת החמרה במדדים אלה בקבוצת הטיפול התרופתי. החוקרים מסכמים כי אומנם ההשפעה האנטי-סוכרתית של מלון מר נמוכה בהשוואה לטיפול התרופתי, אך טיפול זה הינו יעיל יותר להפחתת גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים הקשורים בסוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25623883

חזרה לתחילת המחקרים

חִילבה (Trigonella foenum graecum)

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח חילבה (Trigonella foenum graecum).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא חילבה (Trigonella foenum graecum). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת. סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמח המרפא חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418

סקירה (מאי 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמח המרפא חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/

בסקירה (אפריל 2014) הכותבים סוקרים את העדויות לגבי מנגנוני הפעולה וההשפעה הטיפולית של רפואת הצמחים הסינית, האירוודית והמערבית, למניעה או לעיכוב התפתחות המחלה תסמונת לבבית כלייתית.

ממצאים מתחום הרפואה האירוודית מראים כי לחילבה (Trigonella foenum-graecum) תרומה לפעילות נוגדת-החמצון בגוף ובכך מסייעת לשיקום תפקוד הכליות. בנוסף, חילבה נמצאה יעילה לתיקון נזקים מבניים בכליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818164

מחקר קליני מבוקר (2014) בו נבדקה ההשפעה של זרעי חילבה (Trigonella foenum greacum) על מדדים מטבוליים בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 88 חולי סוכרת אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת החילבה שנטלה 10 גרם ליום אבקת זרעי חילבה או לקבוצת הפלסבו שנטלה 5 גרם ליום אבקת עמילני חיטה למשך 8 שבועות. נמצא כי זרעי חילבה תרמו באופן מובהק לשיפור במדדי הסוכר והאינסולין, הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים וההורמון אדיפונקטין. החוקרים מסכמים כי זרעי חילבה עשויים להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול בגורמי הסיכון בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26098483

מחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2015) אשר נועד לבחון את היעילות של תוסף חילבה למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 במטופלים טרום-סוכרתיים. המחקר נמשך 3 שנים וכלל 140 משתתפים בגילאי 30-70.

הנבדקים חולקו לקבוצת ההתערבות שקיבלה 5 גרם אבקת חילבה פעמיים ביום לפני הארוחה, או לקבוצת ביקורת. בסיום המחקר נמצא כי שיעור המאובחנים בסוכרת סוג 2 היה נמוך יותר בקבוצת ההתערבות, כאשר המשתתפים בקבוצת הביקורת היו בסיכון גבוה פי 4.2 להתפתחות סוכרת.

בנוסף, בקבוצת החילבה חלה ירידה מובהקת ברמת הסוכר בצום ולאחר הארוחה וברמת ה-LDL, וכן עלייה מובהקת ברמת האינסולין בדם.

החוקרים מסכמים כי תוסף חילבה במינון של 10 גרם ליום אינו מלווה בתופעות לוואי משמעותיות ותורם להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת בקרב טרום-סוכרתיים, ככל הנראה בשל ירידה בעמידות לאינסולין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26436069

סקירה (ינואר 2016) המציגה את ההשפעות הביולוגיות והשימושים הרפואיים העיקריים של זרעי חילבה (Trigonella foenum-graceum) ושל הרכיבים הפעילים העיקריים שבה.

ברפואה המסורתית נעשה שימוש בחילבה במהלך הלידה, להקלה על העיכול וכמחזק כללי לשיפור העיכול. החוקרים מציינים כי נעשו מחקרים רבים בנוגע להשפעה הרפואית וזיהוי הרכיבים הפעילים בצמח.

Trigonelline הינו המטבוליט שנחשב כחשוב ביותר ונמצא יעיל לטיפול בסוכרת ולהורדת רמת הכולסטרול בדם. Diaszhenin הינו רכיב חשוב נוסף המשמש כבסיס לייצור תרופות סטרואידיות כגון גלולות למניעת הריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25922446

חזרה לתחילת המחקרים

פּטריית ריישִי

סקירה שיטתית (פברואר 2015) בחנה את יעילות הטיפול באמצעות פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם במבוגרים. במטה אנליזה נכללו חמישה מחקרים אקראיים מבוקרים עם סך של 398 משתתפים.
שלושה מהמחקרים סיפקו מידע ששימש להשוואה סטטיסטית במטה אנליזה זו, וכל המשתתפים בהם סבלו מסוכרת סוג 2. המדדים העיקריים שנבחנו הם רמות הגלוקוז בדם, לחץ דם ופרופיל שומנים. המחקרים שנכללו בסקירה השוו טיפול בתמצית פטריית ריישי (במינון בין 1.4 ל-3 גרם ליום, שווה ערך ל 13-300 גרם פטרייה טרייה) לפלסבו, בטיפול שארך בין 12-16 שבועות. ממטה אנליזה זו עולה כי אין לשימוש בפטריית ריישי יעילות לטיפול בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25686270
במחקר קליני מבוקר פלסבו (2004) נמצא שנטילת תוסף Ganopoly תמצית תקנית של פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) מתוקננת להכיל 25% פוליסכרידים. במינון 5.4 גרם ליום במשך 12 שבועות הפחיתה את רמות ההמוגלובין המסוכרר אך לא את רמות הגלוקוז בצום בהשוואה לפלסבו בקרב נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. כמו כן, הפחיתה הנגזרת הפוליסכרידית של ריישי תסמינים של מחלת לב כלילית כגון כאבים בחזה, פלפיטציות וקוצר נשימה בשיעור גבוה יותר של נבדקים מאשר פלסבו. פרטים נוספים לגבי הממצאים אינם ידועים כי המאמר השלם אינו נגיש לקריאה.
http://www.dl.begellhouse.com/journals/708ae68d64b17c52,0738f8d34e863c74,1629a45749954343.html

חזרה לתחילת המחקרים

וִיתניה משׁכרת

במחקר קליני מבוקר (יוני 2000) נבחנה השפּעת ויתניה משכרת על רמות הסוכר בדם ועל פרופיל שומני הדם של נבדקים עם סוכרת קלה (סוג 2) ועם היפרכולסטרולמיה קלה (לא צוינו ערכי הסוכר והשומנים בדם). 6 נבדקים הסובלים מסוכרת סוג 2 (לא תלוית אינסולין) טופלו בשורש ויתניה משכרת טחון לאבקה במינון 3 גרם ליום במשך 30 יום והשוו ל-6 נבדקים בקבוצת הביקורת שטופלו בתרופה ההיפוגליקמית Daonil (הידועה גם בשם: Glibenclamide). נמצא שהטיפול בשורש ויתניה יעיל כמו Daonil בהפחתת רמות הסוכר בדם (הפחתה של 12%, p<0.01). עוד נמצא שלויתניה השפעה משתנת מובהקת (עליה של 6% בנפח השתן, p<0.01, ירידה של 22% ברמות האשלגן בדם, p<0.01 ועליה של 20% ברמות הנתרן אך לא האשלגן בשתן, p<0.01).
בהמשך 6 נבדקים נוספים הסובלים מהיפרכולסטרולמיה קלה טופלו בשורש ויתניה משכרת טחון לאבקה במינון 3 גרם ליום במשך 30 יום והשוו לקבוצת ביקורת שלא טופלה. נמצא שהטיפול בשורש ויתניה יעיל בהורדת רמות הכולסטרול הכללי (ירידה של 10%), הטריגליצרידים (ירידה של 15%), ה- LDL עם ירידה של 6% וה-VLDL (ירידה של 15%). כל השינויים בערכי השומנים בדם היו מובהקים בהשוואה למצב הבסיס (p<0.01). בנוסף, נצפתה עליה קלה אך לא מובהקת ברמות ה-HDL. לא נצפו שינויים מובהקים בפרופיל שומני הדם בקבוצת הביקורת. צוין כי צריכת הקלוריות והשומנים בקבוצות ההתערבות היתה גבוהה יותר מאשר בקבוצות הביקורת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11116534

במחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (נובמבר 2008) נבחנה השפּעת מיצוי מימי של העלים והשורש של ויתניה משכרת (מוצר ששמו®Sensoril אוEssentra) על דחק כרוני (Chronic stress). המחקר בדק 130 נבדקים הסובלים מדחק כרוני חולקו אקראית לקבלת 125 מ"ג תמצית תקנית של שורש ועלי ויתניה משכרת ארבע פעמים ביום, 125 מ"ג פעמיים ביום, 250 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 60 ימים. תמצית הצמח תוקננה להכיל 12% withanolides ו-1% withaferin A בדומה לתכולה בשורש לבדו, וכמוסה בת 125 מ"ג הכילה חומרים פעילים במינון המקביל ל-1 גרם צמח יבש (ריכוז של 8:1). שיעור הנשירה מהמחקר היה גבוה ועמד על 32 נבדקים מכל קבוצות המחקר. בכל קבוצות ההתערבות נצפה שיפור מובהק ברמת החרדה על פי סולם המילטון (A modified Hamilton Anxiety Scale – Mham-A) (p<0.001) וכעבור שישים יום מתחילת הנטילה רמת החרדה הנמדדת פחתה בכ-70%. השפּעת הטיפול באמצעות ויתניה על רמת החרדה של הנבדקים היתה תלויית מינון ועיקר ההפחתה ברמת החרדה התרחשה בקבוצה שנטלה 250 מ"ג מיצוי ויתניה פעמיים ביום. שיפור מובהק נצפה בקרב כל קבוצות ההתערבות גם במדדים ביוכימיים שונים בהשוואה למצב הבסיס, כשגם כאן השיפור המובהק ביותר נצפה בקבוצה שקיבלה 250 מ"ג מיצוי ויתניה פעמיים ביום: רמת הקורטיזול בסרום פחתה ב-30.5% ורמת ה-DHEA-S עלתה ב-32.5%. כמו כן חלה ירידה מובהקת של 35.2% ב-CRP, ברמת הגלוקוז בצום (6.1%), ברמת הכולסטרול הכללי (13.1%), ברמת הטריגליצרידים (11.7%), ברמת ה-LDL חלה ירידה של 17.4% וברמת ה-VLDL ירידה של 23.9%. רמת ה-HDL עלתה ב-17.3% ורמת ההמוגלובין עלתה ב-9.1%. חלה ירידה קלה אך מובהקת בדופק (6.6%) ובלחץ הדם של הנבדקים (3.3% סיסטולי ו-6.4% דיאסטולי). רבים מהמדדים הללו היו שונים במובהק ממדדי קבוצת הפלסבו (p<0.05 עד p<0.01). לא דווח על תופעות לוואי שליליות כתוצאה מהטיפול בצמח.
https://blog.priceplow.com/wp-content/uploads/2014/08/withania_review.pdf

במחקר קליני פתוח (יולי 2012) נבחנה השפּעת הנטילה של ויתניה משכרת במינונים שונים על נבדקים בריאים. 18 נבדקים בריאים בגילאי 18-30 נטלו כמוסות של ויתניה משכרת (תמצית יבשה בריכוז 8:1) במינון הולך ועולה במשך שלושים ימים לפי הפרוטוקול הבא: 750 מ"ג ליום במשך 10 ימים (מינון מקביל ל-6 גרם צמח יבש), 1000 מ"ג ליום במשך 10 הימים הבאים (מינון מקביל ל-8 גרם צמח יבש) ו-1250 מ"ג ליום במשך 10 הימים שלאחר מכן (מינון מקביל ל-10 גרם צמח יבש). בקרב כל הנבדקים מלבד אחד הטיפול בכמוסות ויתניה משכרת נסבל היטב והיה נטול תופעות לוואי לא רצויות (המטופל הבודד דיווח על תאבון מוגבר, עליה בחשק המיני, תופעות הלוצינוגניות וורטיגו במינון הנמוך והוצא מן המחקר). שישה נבדקים דיווחו על שיפור באיכות השינה. נצפתה הפחתה מובהקת ברמות הכולסטרול הכללי (p<0.05). לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות ה-LDL, ה-VLDL וה-HDL ועל רמות הגלוקוז בצום, אך נרשמה מגמה (לא מובהקת) של הפחתה ברמות הטריגליצרידים (ירידה מ-93.27 ל-86.27) ושל הפחתה באחוזי השומן הכללי בגוף (מ-27.78 ל-25.52). נטילת כמוסות הויתניה הביאה לעליה מובהקת בכוח השרירים ובתפקודם (Muscle force: Quadriceps, Back extensor, p<0.05). לא חל שינוי מובהק בערכים המטולוגיים בבדיקות הדם (ספירת דם לבנה ואדומה, דיפרנציאל, המוגלובין, ספירת טסיות, ESR) וכולם נשארו בטווח התקין. כמו כן, לא חל שינוי בתפקודי הכבד והכליות (רמות החלבון בסרום, הבילירובין, האלבומין, אנזימי הכבד, וחומצת השתן).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23125505

מחקר קליני כפול סמיות (יולי-אוגוסט 2013) בדק את ההשפעה המטבולית של השימוש בצמח ויתניה משכרת בקרב חולי סכיזופרניה אשר סובלים מהתסמונת המטבולית כתוצאה מהטיפול התרופתי. הנבדקים נטלו תרופות אנטי פסיכוטיות במשך שישה חודשים לפחות והיו בעלי ערכי טריגליצרידים גבוהים מ-150 מג/דצ', HDL נמוך מ-40 בגברים ו-50 בנשים וגלוקוז בצום מעל 100 מג/דצ'.30 נבדקים חולקו באופן אקראי לקבלת כמוסות המכילות 1200 מ"ג מיצוי ויתניה או פלסבו ביום למשך חודש. לאחר חודש נמצא כי בקבוצת הטיפול חלה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (ירידה של 12%) וברמת הסוכר בצום (ירידה של 13%) בהשוואה לקבוצת הפלסבו (p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24014929

חזרה לתחילת המחקרים

קדד קרוּמי

במטה-אנליזה (ספטמבר 2016), שבוצעה על ידי חוקרים מסין, הוערכה התרומה של אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) כטיפול תומך בסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 13 מחקרים מבוקרים, בהם 1,054 משתתפים, אשר בדקו את ההשפעה של אסטרגלוס בצורת זריקה או בצורת מרתח - לעומת קבוצת ביקורת.
מתוצאות המחקר עולה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת אסטרגלוס בצורת זריקה או מרתח הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הסוכר בצום וברמת הסוכר לאחר הארוחה. עוד נמצא כי רק שימוש באסטרגלוס בצורת מרתח היה מלווה בשיפור ברמת האינסולין בצום, בתנגודת לאינסולין וברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c. החוקרים מסכמים כי נמצאה תמיכה ליעילות של אסטרגלוס כטיפול תומך בסוכרת סוג 2, אולם בשל האיכות המוגבלת של המחקרים הקיימים נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה לפני שניתן לקבוע מסקנות חד משמעיות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27269392

במחקר מקרה-בקרה (ספטמבר 2016) נבדק הקשר בין השימוש ברפואה סינית מסורתית לבין הסיכון לחמצת (קטואצידוזיס) בקרב חולי סוכרת סוג 1.
בהתבסס על רשומות הביטוח הרפואי בטאיוואן נכללו הנתונים של 416 חולים, שעשו שימוש ברפואה סינית וקבוצת ביקורת של 1,608 חולים שלא עשו שימוש ברפואה סינית. הצמחים השכיחים ביותר בהם נעשה שימוש כוללים רהמניה (Rehmannia glutinosa) ואסטרגלוס (Astragalus membranaceus).
נמצא כי בקרב חולים שעשו שימוש ברפואה סינית הסיכון לחמצת היה נמוך בכ-33%, כאשר בקרב חולים שעשו שימוש ממושך ברפואה סינית (מעל 180 יום) הסיכון היה נמוך בכ-40%. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לתדירות או לעלות של ביקורים במיון או אשפוזים. החוקרים מסכמים כי השימוש ברפואה סינית עשוי להיות בעל השפעה מיטיבה עבור חולים עם סוכרת סוג 1.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27340102

תה ירוק ושחור

תה ירוק נחקר רבות בהקשרים שונים ומחקרים רבים עוסקים בהשפעות של תה ירוק (Camellia sinensis) על איזון רמות הסוכר והרגישות לאינסולין. המאמר הנוכחי (יוני 2013) מציג מטה-אנליזה המרכזת 17 מחקריים אקראיים הבוחנים השפעות אלה. מתוצאות המחקר עולה כי צריכת תה ירוק תרמה באופן מובהק להפחתת רמות הסוכר בצום ואת ריכוז ההמוגלובין המסוכרר (Hb A1c).
בנוסף, נצפתה ירידה מובהקת בריכוז האינסולין בצום.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23803878

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2014) שנועד לבחון את ההשפעה של מיצוי תה ירוק על רמות הגלוקוז בדם, פרופיל השומנים והפעילות ההורמונלית בחולי סוכרת סוג 2 עם רמות שומנים גבוהות.
במחקר השתתפו 92 חולים אשר נטלו 500 מ"ג מיצוי תה ירוק 3 פעמים ביום, או פלסבו, במשך 16 שבועות.
אמנם, נמצא כי בקרב משתתפים שנטלו תה ירוק חל שיפור בהשוואה לנתוני הבסיס ברמת הטריגליצרידים, בעמידות לאינסולין וברמת HDL, אולם ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית.
עוד נמצא כי לעומת הפלסבו, התה הירוק הוביל לעלייה בהורמון GLP-1 (קיצור של Glucagon-like peptide 1) המסייע בויסות רמות הגלוקוז בדם המופרש לאחר האכילה ועודד תחושת שובע, אולם התוצאות לא היו מובהקות.
החוקרים קוראים להמשיך ולבחון את ההשפעה של תה ירוק על העמידות לאינסולין והפעילות ההורמונלית בחולי סוכרת.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24614112

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2016), בו השתתפו 30 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי צריכת 600 מ"ל, אך לא 200 מ"ל, תה שחור ליום למשך 12 שבועות, הייתה קשורה בשיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר ובפעילות החיסונית והאנטי-דלקתית, ללא קשר ל-BMI.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26692322

מחקר קליני מוצלב (יולי 2015) העריך את ההשפעה של מיצוי תה ירוק (Camellia sinensis) על תהליך העיכול והספיגה של עמילן מהמזון.
במחקר השתתפו 28 מתנדבים בריאים בגילאי 19-28 אשר התבקשו לאכול שתי ארוחות קורנפלקס (50 גרם קורנפלקס + 100 מ"ל חלב דל שומן) - לאחר צום לילה - בהפרש של שבוע ביניהן. יחד עם כל ארוחה צרכו המשתתפים 4 גרם מיצוי תה ירוק (כ-257 מ"ג EGCG) או פלסבו. לאחר כל ארוחה המשתתפים עברו בדיקת נשיפה לניתוח רמת CO2, שהינה שיטה מוכרת להערכת הספיגה של פחמימות.
מהתוצאות עולה כי מנה אחת של מיצוי תה ירוק הפחיתה באופן מובהק את הספיגה של עמילן בהשוואה לפלסבו (p=0.003).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26226166

חזרה לתחילת המחקרים

ספלִילה (Centella asiatica)

מחקר קליני (2001) בחן את יעילות הנגזרת הטריטרפנואידית של ספלילה (TTFCA) בטיפול בפגיעה בכלי הדם הקטנים בעקבות סוכרת. 50 נבדקים הסובלים ממיקרואנגיופתיה סוכרתית השתתפו במחקר. 30 מהם שימשו כקבוצת ההתערבות ונטלו תוסף המכיל את הנגזרת הטריטרפנואידית של ספלילה (total triterpenoid fraction of Centella asiatica – תמצית תקנית המורכבת מ-40% asiaticoside, לצד 30% asiatic acid ו-30% madecassic acid) במינון 120 מ"ג ליום במשך שישה חודשים. עשרה נבדקים טופלו באמצעות פלסבו ועשרה נוספים לא טופלו כלל ושימשו כקבוצת ביקורת נוספת. בתום ההתערבות נצפה שיפור מובהק במדדי תפקוד כלי הדם בקרב הנבדקים שנטלו את הצמח: חלה הפחתה מובהקת ברמות זרימת הדם לרקמות (RF) המוגברת במצבי יתר לחץ דם ורידי, חל שיפור בתגובתיות כלי הדם (רפלקס עורקי ורידי) ובשחלוף הגזים בכלי הדם הקטנים (שיפור יחס לחץ החמצן ברקמות ללחץ הפחמן הדו חמצני)(p<0.05-0.01). לעומת זאת, לא נצפו שינויים מובהקים בכל המדדים בקבוצות הביקורת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11666124
מחקר קליני פרוספקטיבי אקראי ומבוקר פלסבו (2001) בחן את יעילות הנגזרת הטריטרפנואידית של ספלילה (TTFCA) בשיפור זרימת הדם בקרב חולי סוכרת הסובלים ממחלת כלי הדם הקטנים ומנוירופתיה. במחקר נכללו 100 נבדקים הסובלים ממחלת כלי דם קטנים חמורה, מבצקת ומנוירופתיה בעקבות סוכרת, נבדקים הסובלים ממחלת כלי דם קטנים ללא נוירופתיה ונבדקים בריאים. מחלת כלי הדם הקטנים אובחנה לפי בדיקת לייזר דופלר ולפי הסננה של הנימים (שיעור התנפחות הקרסול). הנבדקים החולים חולקו אקראית לנטילת הנגזרת הטריטרפנואידית של ספלילה (total triterpenoid fraction of Centella asiatica – תמצית תקנית המורכבת מ-40% asiaticoside, לצד 30% asiatic acid ו-30% madecassic acid) או פלסבו במינון 120 מ"ג ליום במשך 12 חודשים, ואילו הנבדקים הבריאים שימשו כקבוצת ביקורת נוספת. הטיפול נסבל היטב וההיענות לטיפול היתה טובה, ללא נשירת נבדקים וללא תופעות לוואי. בתום ההתערבות לא חל שינוי בקרב הנבדקים הבריאים, בקבוצת הפלסבו חלה הדרדרות בכל המדדים, ואילו בקרב קבוצות הנבדקים שנטלו ספלילה חלה ירידה מובהקת בזרימת הדם לרקמות במנוחה המוגברת במצבי יתר לחץ דם ורידי (ירידה של 38% בקבוצת הנוירופתיה וירידה של 22% בקבוצה ללא נוירופתיה) ובשיעור התנפחות הקרסול (ירידה של 38% בקבוצת הנוירופתיה וירידה של 9.5% בקבוצה ללא נוירופתיה)(p<0.05). בנוסף חלה עליה של 22.7% בתגובתיות כלי הדם (רפלקס עורקי ורידי) בקבוצה ללא נוירופתיה. השיפור בתסמינים נקשר להפחתה בהסננה בנימים ולירידה בבצקתיות (P<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11666119

חזרה לתחילת המחקרים

צמחים נוספים

במחקר אקראי מבוקר (מאי 2017) נבדקה ההשפעה של צריכת תה תמר סיני (Ziziphus jujube) על פרופיל השומנים, רמות הגלוקוז והפעילות נוגדת החמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2. במסגרת המחקר, 116 מטופלים חולקו אקראית לצריכת דיאטה מאוזנת - עם או בלי תה תמר סיני. התה נצרך במינון של 10 גרם צמח ב-100 מ"ל מים רותחים, 3 פעמים ביום לפני הארוחות, במשך 12 שבועות. כל המשתתפים צרכו דיאטה מאוזנת עם הגבלה קלורית, אשר כללה כ-55% פחמימות, 15% חלבון ו-30% שומן והפחתה של כ-500 קלוריות ליום.
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקרב משתתפים שצרכו תמר סיני נצפתה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (0.68% לעומת 0.44%), הכולסטרול הכללי (24.3 לעומת 11.2 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (ברמה של 19.9 לעומת 6.6 מ"ג/דצ"ל) והטריגליצרידים (43.3 לעומת 27.2 מ"ג/דצ"ל). לא נמצאה השפעה של תמר סיני על רמת הסוכר בצום וה-HDL ולא על רמת הפעילות נוגדת החמצון. החוקרים מסכמים כי להוספת תה תמר סיני לתזונה מאוזנת תרומה לשיפור איזון הסוכר ופרופיל השומנים בדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28271568

במחקר קליני חד-סמיות מבוקר ולא אקראי (ינואר 2017), שנערך בערב הסעודית, נבדקה ההשפעה של קצח הגינה (Nigella sativa) על פרופיל השומנים, לחץ הדם וקצב הלב בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, הנוטלים טיפול תרופתי פומי.
במחקר השתתפו 114 מטופלים, אשר הוקצו על פי החלטת החוקרים (לא באופן אקראי) לקבוצת הטיפול, שנטלה 2 גרם/יום תוסף קצח למשך שנה, או לקבוצת הביקורת, שקיבלה כמוסות פחם פעיל.
נמצא כי בקרב משתתפים שנטלו תוסף קצח חל שיפור מובהק בפרופיל השומנים, כולל ירידה בכולסטרול הכללי וה-LDL ועלייה ב-HDL לעומת נתוני הבסיס ובהשוואה לקבוצת הביקורת, שבה חלה החמרה בפרופיל השומנים. בנוסף, בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת הטיפול חלה ירידה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי ובקצב הלב.
הערת המערכת: לא ברור מדוע לא נעשה שימוש ברנדומיזציה (חלוקה אקראית לקבוצות), שכן מדובר בשיטה פשוטה וחשובה בביצוע מחקר קליני. על כן, יש להתייחס לתוצאות באופן מוגבל.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28151458

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו הוערכה ההשפעה של נטילת גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba), בשילוב מטפורמין, בקרב חולי סוכרת סוג 2 שאינה מאוזנת. במחקר נכללו 60 מטופלים, הנוטלים מטפורמין ואשר חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצה אחת נטלה בנוסף מיצוי גינקו דו-אונתי במינון של 120 מ"ג ליום וקבוצה שנייה נטלה פלסבו – לתקופה של 90 יום.

נמצא כי בקרב המטופלים שנטלו גינקו, חלה ירידה מובהקת במדדי הסוכר ובמדדים האנתרופומטריים, כולל המוגלובין מסוכרר HbA1c, גלוקוז בצום, אינסולין, BMI, היקף מותניים ושומן בטני. בקבוצת הפלסבו מדדים אלה החמירו או נותרו ללא שינוי. נטילת התוסף נמצאה בטוחה ללא השפעה על תפקודי הכבד, הכליות והדם. החוקרים מסכמים כי שימוש בגינקו כטיפול תומך עשוי לתרום ליעילות הטיפול במטפורמין בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29670330

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (אוקטובר 2016), שנערך באיראן, נבדקה ההשפעה של קוטב מצוי (Tribulus terrestris) על מדדי הגלוקוז והשומנים בדם בקרב נשים עם סוכרת סוג 2, שאינן נוטלות אינסולין.
במחקר נכללו 98 מטופלות, אשר חולקו אקראית לקבלת 1,000 מ"ג/יום קוטב מצוי או פלסבו - למשך 3 חודשים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב נשים שנטלו קוטב מצוי חלה ירידה מובהקת במדדים הבאים: רמת הגלוקוז בצום (ירידה מ-169 ל-144 מ"ג/דצ"ל), רמת הגלוקוז לאחר הארוחה (ירידה מ-234 ל-195 מ"ג/דצ"ל), רמת ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) (ירידה מ-8.16% ל-7.67%), רמת הכולסטרול הכללי (ירידה מ-179 ל- 160 מ"ג/דצ"ל) ורמת ה-LDL (ירידה מ-103 ל-86 מ"ג/דצ"ל). לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הטריגליצרידים וה-HDL. החוקרים מסכמים כי מחקר זה מצביע על השפעה היפוגליקמית של קוטב מצוי בקרב נשים עם סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27255456

מחקר קליני ראשוני (מרץ 2016) אשר נועד להעריך את ההשפעה של אבקת עלי מורינגה (Moringa Oleifera) בכמוסות על רמות הסוכר בדם ועל הפרשת האינסולין בקרב משתתפים בריאים.
במחקר השתתפו 10 מתנדבים אשר נטלו מנה אחת של מיצוי עלי מורינגה במינון הולך ועולה: 0, 1, 2, ו-4 גרם, כל מנה בהפרש של שבועיים לאחר צום לילה.
החוקרים מדדו את רמות הגלוקוז בדם ואת הפרשת האינסולין עד 6 שעות לאחר נטילת כל מנה.
נמצא כי עם העלייה במינון חלה עלייה ברמת האינסולין הממוצעת בדם (μU/ml 2.3, 2.7, 3.3, 4.1, בהתאמה), למרות שלא היה הבדל מובהק ברמת הגלוקוז בדם. עוד מראים החוקרים כי קצב הפרשת האינסולין לאחר מינון של 4 גרם היה גבוה ב-74% בהשוואה לנתוני הבסיס.
החוקרים מסכמים כי מינון גבוה של 4 גרם אבקת עלי מורינגה העלה באופן מובהק את הפרשת האינסולין בקרב מתנדבים בריאים ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה בחולי סוכרת סוג 2.
הערת המערכת: אין קבוצת ביקורת במחקר זה, כנראה מאחר ומדובר בנחקרים בריאים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27276742

מחקר קליני כפול סמיות (פברואר 2013) הבוחן את ההשפעה של מיצוי עלי ארטישוק (Cynara scolymus) לאיזון רמות הסוכר. במחקר השתתפו 55 איש הסובלים מהשמנה ומרמות גלוקוז גבוהות (IFG). המשתתפים חולקו אקראית לקבלת 600 מ"ג ליום מיצוי ארטישוק או פלסבו למשך 8 שבועות.
מתוצאות המחקר עולה כי בקבוצת הטיפול חלה ירידה מובהקת ברמת הסוכר בצום, ברמת HOMA (תנגודת לאינסולין) ובפרופיל השומנים בדם ואילו בקבוצת הפלסבו לא חלו שינויים מובהקים במדדים שנבדקו.
ממצאים אלה מעידים כי מיצוי ארטישוק עשוי להוות אסטרטגיה טיפולית יעילה לשיפור מדדים מטבוליים, אולם נדרשים מחקרים בהיקף רחב יותר על מנת לבסס את מסקנות המחקר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23440660

מחקר קליני מבוקר שבוצע באיראן (אוגוסט 2013) נועד לבחון את היעילות והבטיחות של מיצוי עלי מרווה רפואית (Salvia officinalis) לאיזון רמות השומן בחולי סוכרת סוג 2.
במחקר נכללו 80 חולי סוכרת בעלי רמות גבוהות של כולסטרול ו/או טריגליצרידים אשר קיבלו טיפול במרווה רפואית (כמוסה של 500 מ"ג תמצית תקנית, 3 פעמים ביום למשך 3 חודשים) או פלסבו.
ממצאי המחקר מראים כי נטילת מיצוי עלי מרווה רפואית הובילה לשיפור ברמות הסוכר ובפרופיל השומנים בדם בהשוואה לנתוני הבסיס ובהשוואה לקבוצת הפלסבו.
לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברמת תפקודי הכבד בסיום המחקר ולא דווח על תופעות לוואי.
לסיכום, המחקר מדגיש את ההשפעה המיטיבה של מרווה רפואית על רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24050577

מחקר קליני חשוב (יולי 2011) מראה כי טיפול בג'ל אלוורה (Aloe spp) הינו יעיל לשיפור רמות הסוכר, רמות השומנים ולחץ הדם, שהינם מאפיינים של התסמונת המטאבולית.
במחקר השתתפו 90 חולי סוכרת שקיבלו פלסבו או מינון יומי של 100 מ"ג או 200 מ"ג אבקה של מיצוי ג'ל אלוורה למשך 6 חודשים, במהלכם קיבלו גם הדרכה תזונתית. בסיום המחקר נצפתה ירידה מובהקת ברמות הסוכר בצום ולאחר ארוחה בקרב המשתתפים שנטלו תוספי אלוורה, כאשר מינון אלוורה גבוה יותר היה מלווה בירידה גדולה יותר ברמות הסוכר.
מגמה דומה נמצאה ביחס לשיפור פרופיל השומנים בדם - ירידה מובהקת בכולסטרול הכללי, בטריגליצרידים, ב-LDL וב-VLDL ועלייה ב-HDL, כאשר השיפור היה משמעותי יותר בקרב אלו שנטלו את מינון האלוורה הגבוה יותר. בנוסף, נטילת אלוורה הובילה לירידה מובהקת בלחץ הדם.
יחד עם זאת, חשוב לציין כי קיימים הבדלים משמעותיים בין תוספי האלוורה הקיימים בשוק ולכן מומלץ להקפיד על שימוש בתוספים איכותיים תוך ביצוע מעקב על יעילות הטיפול.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24426052

במחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2015) נבדקה ההשפעה של ג'ינג'ר על מספר מדדים המהווים גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב 41 חולי סוכרת סוג 2. המשתתפים קיבלו 2 גרם ליום אבקת ג'ינג'ר או פלסבו למשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת ג'ינג'ר הובילה לירידה מובהקת במדדי הסוכר, במדדי השומן ובמדד העקה החמצונית. מכאן, תוספי ג'ינג'ר עשויים להוות אסטרטגיה פשוטה ויעילה להפחתת הסיכון לסיבוכים שונים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25561919

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יוני 2015) אשר נועד לבחון את ההשפעה של תוסף ג'ינג'ר על מדדים מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
במחקר השתתפו 50 חולי סוכרת בגילאי 20-60 שאינם נוטלים אינסולין, אשר נטלו כמוסת ג'ינג'ר במינון 3 גרם ליום או פלסבו במשך 3 חודשים. החוקרים בדקו את מדדי הסוכר, הפעילות נוגדת החמצון, מדדי הדלקת, רמת האנזים PON1 (בעל תפקיד בהפחתת תהליכי טרשת עורקים), וכן העריכו את התזונה והפעילות הגופנית בתחילת המחקר, בסיומו ולאחר צום של 12 שעות.
נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת ג'ינג'ר הייתה יעילה לשיפור מדדי הסוכר (גלוקוז,HbA1c, אינסולין ועמידות לאינסולין) וכן לשיפור מדד הדלקת CRP, האנזים PON1 והפעילות נוגדת החמצון.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25719344

מחקר קליני (2015) כפול סמיות מבוקר פלסבו בחן את השפּעת הנטילה של מיצוי פרי השכיזנדרה על הרכב חיידקי המעי ועל מדדים מטבולים בקרב נשים הסובלות משמנות. 28 נשים הסובלות משמנות חולקו אקראית לנטילת מיצוי פרי השכיזנדרה (סוג המיצוי ומינונו אינם ידועים) או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות, על אף שלא נמצא הבדל מובהק בין קבוצת ההתערבות לקבוצת הפלסבו, נצפתה מגמת ירידה גדולה יותר בהיקף המותנים, במסת השומן, ברמת הגלוקוז בצום, ברמת הטריגליצרידים וברמות אנזימי הכבד (AST,ALT) בעקבות נטילת מיצוי שכיזנדרה בהשוואה לנטילת פלסבו. כמו כן, נצפה מתאם שלילי בין כמות חיידקים מסוג בקטרואידים ובקטרואידטים (שרמתם עלתה בעקבות נטילת המיצוי) ובין מסת השומן ורמות אנזימי הכבד, ומתאם שלילי בין כמות חיידקי ruminococcus (שרמתם ירדה בעקבות נטילת המיצוי) ובין רמת הכולסטרול LDL ורמת הגלוקוז בצום.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26048342

מחקר רנדומלי מבוקר (יולי 2014), בחן את ההשפעות של תמציות עלי סויה (Glycine max) על רמות הסוכר בדם, עמידות לאינסולין, שומן בגוף ודיסליפידמיה במבוגרים טרום סוכרתיים, בהשוואה להשפּעת תמצית בננה הידועה בשיפור מדדי סוכרת על פי מחקרים קליניים ועל בעלי חיים.
משתתפים בעלי משקל עודף, והיפרגליקמיה מתונה (סוכר בצום בין 100-125 מ"ג לד"ל) חולקו רנדומלית לאחת מ-3 קבוצות. כל הקבוצות קיבלו 4 קפסולות מדי יום במהלך ארוחות קבועות, למשך 12 שבועות: 1. פלסבו- 2 גרם עמילן ליום, 2. תמצית בננה 300 מ"ג ליום, 0.3% חומצה קורוסולית, או 3. תמצית עלי סויה 2 גרם ליום. שתי קבוצות ההתערבות (תמצית בננה ותמצית עלי סויה) הובילו להפחתה מובהקת מתחילת המחקר בבחינת רמת הגלוקוז בדם, המוגלובין מסוכרר, מדדי עמידות לאינסולין HOMA-IR ורמות טרנסאמינאז, בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
לא נראו הבדלים מובהקים מבחינת משקל, BMI ויחס ההיקפים בין הקבוצות, אך נראה כי בקבוצות ההתערבות נראתה ירידה במידת השומן בגוף והיקפי המותניים. בנוסף בקבוצות ההתערבות נראתה ירידה ברמות הטריגליצרידים בהשוואה לקבוצת הפלסבו. לא נראו הבדלים מבחינת כולסטרול כללי ו-LDL, אך בקבוצת תמצית עלי הסויה בלבד נראה שיפור מובהק ברמות הכולסטרול HDL בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
הנתונים מצביעים על כך שתמצית עלי סויה עשויה להשפיע מאוד בשיפור רמות הסוכר בדם, עמידות לאינסולין, השמנה ועודף שומנים בדם במטופלים טרום סוכרתיים אשר אינם משנים תזונתם, השפעה דומה ומשופרת מזו של תמצית בננה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24873894

צבר מצוי מוכר כצמח מתאים לטיפול בסוכרת ברפואה המסורתית במקסיקו, אולם העדויות המחקריות ביחס ליעילותו בוויסות רמות הסוכר לאחר הארוחה הינן מוגבלות.
במחקר הנוכחי (אוגוסט 2014) נבדקה השפּעת צריכת צבר מצוי על משק הסוכר בגוף בקרב 7 משתתפים בריאים שקיבלו 50 גרם פחמימות, שמקורן בגלוקוז או בצבר מיובש.
עוד נבדק במחקר האם לצריכת צבר מצוי השפעה שונה על משק הסוכר לאחר ארוחת בוקר עתירת פחמימות בהשוואה לארוחת בוקר עתירת חלבון (סויה): 14 משתתפים חולי סוכרת סוג 2 אכלו אחת משתי ארוחות הבוקר, עם או בלי 300 גרם צבר מאודה.
מתוצאות המחקר עולה כי צריכת צבר מצוי עשויה לסייע באיזון מדדי הסוכר לאחר ארוחה ולהגביר את הפעילות נוגדת החמצון, הן באוכלוסייה הבריאה והן באוכלוסייה הסובלת מסוכרת.
כצמח מאכל נפוץ במדינת ישראל, צריכת צבר מצוי עשויה להוות אסטרטגיה פשוטה ויעילה לאיזון רמות הסוכר. עם זאת, לדעתנו נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר ובעל משמעות סטטיסטית על מנת לבסס את מסקנות המחקר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25132122

במחקר חתך, (2018) בו נכללו 103 משתתפים מעל גיל 60 עם טרום-סוכרת, נמצא כי ביצועי זיכרון העבודה היו טובים יותר בקרב משתתפים שצרכו קינמון כחלק מהתזונה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27001275

מחקר (אוגוסט 2015) שנועד לבחון את ההשפעה המגינה של פטריית קורדיספס כנגד התפתחות נפרופתיה על רקע חומר ניגוד (CIN או Contrast-Induced Nephropathy) בחולי סוכרת סוג 2 ואי ספיקת כליות העוברים אנגיוגרפיה כלילית. במחקר השתתפו 120 חולים אשר חולקו לשלוש קבוצות: הראשונה קיבלה את הטיפול המקובל, השנייה קיבלה קורדיספס במינון רגיל (2 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה), והשלישית קיבלה קורדיספס במינון גבוה (3 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה). החוקרים מראים כי נטילת קורדיספס, במיוחד במינון גבוה, עשויה להגן מפני התפתחות CIN וכן לתרום לשיפור תפקודי הכליות בחולי סוכרת סוג 2 ואי-ספיקת כליות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26427112

מחקר (נובמבר 2014) מצא כי למיצוי יבש של שני מיני פטריות המרפא פלאורוטוס (Pleurotus cytidiosus ו- Pleurotus ostreatus) תרומה בהפחתת רמות הסוכר בצום ולאחר ארוחה וכן לאיזון רמות הסוכר והאינסולין בחולי סוכרת.
במחקר השתתפו 88 מתנדבים בריאים אשר חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות ביקורת ושתי קבוצות התערבות אשר קיבלו אחד משני מיצויי הפטריות במינון של 50 מ"ג לק"ג משקל גוף למשך שבועיים.
בנוסף, השתתפו 14 חולי סוכרת סוג 2 אשר קיבלו מנה יחידה של מיצוי הפטריות.
מבדיקת מנגנון הפעילות על חיות מעבדה, נמצא כי מיצוי הפטריות גרם לעלייה בספיגת הסוכר במעי והפחית את רמתו בדם, כמו גם לשינויים ברמות הורמונים מטבוליים.
החוקרים מסכמים כי ניתן לייחס את הפעילות ההיפוגליקמית של הפטריות לעלייה באנזים גלוקוקינאז (GK) ועידוד הפרשת אינסולין ובכך למטבוליזם יעיל יותר של הגלוקוז.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25382404

במחקר אקראי מבוקר (יולי-אוגוסט 2016), שנערך בברזיל, נבדקה היעילות של טיפול בלייזר ושל שמן קלנדולה בשימוש חיצוני לטיפול בכיבים סוכרתיים בכף הרגל.
במחקר השתתפו 32 חולי סוכרת סוג 2 עם כיבים בכף הרגל, אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות: קבוצת ביקורת (שהתבקשה לנקות ולחבוש את הפצע באופן עצמאי), טיפול בלייזר בלבד (12 טיפולים), טיפול בשמןקלנדולה בלבד (5 מ"ל פעם ביום לאחר ניקוי הפצע) וטיפול משולב בלייזר ובשמן קלנדולה. כל הטיפולים ארכו 30 ימים. יעילות הטיפול הוערכה באמצעות בדיקת אולטרסאונד דופלר להערכת זרימת הדם, מדידת ABI (השוואת לחץ הדם בקרסול כנגד לחץ הדם בזרוע - כמדד לפגיעה בעורקים היקפיים), גודל הכיב ורמת הכאב.
בכל קבוצות הטיפול לא נמצאו הבדלים במדד ABI, כאשר בקבוצת הקלנדולה בלבד לא נמצאו הבדלים מובהקים בכל מדדי המחקר. כן נמצא כי בהשוואה לנתוני הבסיס, בקרב משתתפים שקיבלו טיפול בלייזר בלבד או טיפול משולב חל שיפור מובהק ברמת הכאב ובגודל הכיב, כאשר בקבוצת הביקורת חלה החמרה מובהקת בגודל הכיב. החוקרים מסכמים כי טיפול בלייזר בלבד, או בשילוב שמן קלנדולה, הינו יעיל להקלה על כאב ולשיפור תהליך החלמת הכיב.
הערת המערכת: בניגוד למסקנת החוקרים, מהנתונים המוצגים במאמר לא ניתן להסיק כי לטיפול המשולב היה יתרון על פני הטיפול בלייזר בלבד, שכן נתוני ההשוואה בין הקבוצות אינם מוצגים באופן ברור.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27680049

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מאי 2015) בו נבדקה ההשפעה של ג'ל זעפרן בשימוש חיצוני על תפקודי הזקפה בחולי סוכרת. במסגרת המחקר, 50 מטופלים חולקו באופן אקראי לשימש בג'ל זעפרן או בפלסבו.
לאחר חודש נמצא כי בהשוואה לפלסבו, השימוש בג'ל זעפרן תרם לשיפור תפקודי הזקפה בגברים עם סוכרת.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25948674

במחקר קליני כפול-סמיות (פברואר 2013) נמצא כי למיצוי פירות מצמח Vaccinium arctostaphylos עשויה להיות תרומה לאיזון משק הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23727759

מחקר כפול סמיות (יוני 2013) ראשוני ומצומצם הראה כי שימוש בצמח Salacia reticulata שמקורו בהודו עשוי להיות יעיל בטיפול ברמות סוכר ורמות כולסטרול גבוהות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23767865

במחקר אקראי מבוקר (ינואר 2016) נבדקה ההשפעה של מספר צמחי מרפא על לחץ הדם, תפקוד כלי הדם ומדדים אנתרופומטריים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
במחקר השתתפו 204 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי לארבע קבוצות התערבות - צריכת 3 גרם קינמון (Cinnamomum zeylanicum), צריכת 3 גרם הל (Elettaria cardamomum), צריכת 1 גרם זעפרן (Crocus sativus) או צריכת 3 גרם ג'ינג'ר (Zingiber officinale) בשילוב 3 כוסות תה שחור ליום למשך 8 שבועות – או לקבוצת ביקורת שהתבקשה לצרוך רק תה שחור ללא צמחי המרפא. החוקרים מדדו את רמת החלבון ICAM-1 (או בשמו המלא: Intercellular adhesion molecule-1), המהווה מדד לפעילות הדלקתית בתאי האנדותל בכלי הדם, ואת לחץ הדם ומדדים אנתרופומטריים בתחילת המחקר ובסיומו.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למדדים אלה. עם זאת, בהשוואה לנתוני הבסיס, נמצא כי צריכת זעפרן וג'ינג'ר הובילה לשיפור קטן ברמת ICAM-1 וצריכת ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה קטנה בלחץ הדם הסיסטולי. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאה תמיכה לתרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור מדדים אנתרופומטריים, לחץ הדם או תפקוד כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26758574

במחקר אקראי מבוקר (נובמבר 2016) נבדקה היעילות של טיפול, המשלב רפואה סינית מסורתית ורפואה מערבית, להקלה על עיניים יבשות - קסרופתלמיה (xerophthalmia) - על רקע סוכרת.
במחקר נכללו 60 מטופלים, אשר הוקצו אקראית לקבוצת הביקורת, שקיבלה טיפול מערבי בלבד (תכשיר דמעות מלאכותיות 6 פעמים ביום), או לטיפול משולב הכולל גם שימוש בפורמולת צמחי מרפא סינית. מטרת הטיפול הסיני הייתה חיזוק עמידות הגוף לגורמים פתוגניים באמצעות אחת מ-3 פורמולות צמחי מרפא בהתאם לשלושה סינדרומים סיניים אפשריים מהם סבלו המטופלים. צמחים מוכרים המופיעים בפורמולות השונות הם: אטרקטילודס (Atractylodes macrocephala), שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), פטריית פוריה (Poria cocos), רהמניה מבושלת (Rehmannia glutinosa),בטטת בר (Dioscorea).
נמצא כי שיעור יעילות הטיפול היה גבוה יותר בקבוצת הטיפול המשולב לעומת קבוצת הביקורת (85% לעומת 52%, p<0.05). כמו כן, הטיפול ברפואה סינית היה מלווה בירידה גדולה יותר במדדי הדלקת IL-1, IL-8 ו- TNF-α בהשוואה לקבוצת הביקורת (p<0.05) וכן בירידה בפגיעות בקרנית.
החוקרים מסכמים כי השילוב של רפואה סינית ורפואה מערבית עשוי להיות יעיל בטיפול בקסרופתלמיה בקרב חולי סוכרת וכי מדדי הדלקת עשויים לתרום להערכת יעילות הטיפול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27820648

מחקר (ספטמבר-אוקטובר 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של צמחי מרפא שונים על רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
במחקר השתתפו 32 חולים בגילאי 30-60 אשר חולקו לארבע קבוצות. המשתתפים קיבלו פלסבו או כמוסה של ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), לענת האבסינת (Artemisia absinthium) או אבטיח הפקועה (Citrullus Colocynthis) במינון של 1 גרם ליום (כל אחד), במשך 30 יום.
נמצא כי נטילת ג'ימנמה הפחיתה את המדדים הבאים: רמת הסוכר בדם ב-37%, טריגליצרידים ב-5%, כולסטרול כללי ב-13% וכולסטרול LDL ב-19%.
נטילת לענת האבסינת הובילה לירידת כולסטרול מסוג LDL בשיעור 6% וכולסטרול HDL בשיעור של 3%.
נטילת אבטיח הפקועה הפחיתה את רמת הסוכר בדם, הכולסטרול, הטריגליצרידים והכולסטרול מסוג HDL ב-35%, 6%, 6% ו-5% בהתאמה.
למרות שהממצאים מעידים על התרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת, נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את מסקנת החוקרים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26665406

בהמשך למחקר קודם בו נמצא כי שימוש של 3 חודשים במיצוי קצח בשילוב טיפול תרופתי תרם להורדת רמת הגלוקוז בקרב חולי סוכרת סוג 2, במחקר זה (פברואר 2015) נבדקה ההשפעה לאחר כשנה על רמת הגלוקוז ועל רמת העקה החמצונית. במחקר השתתפו 114 חולי סוכרת סוג 2 הנוטלים טיפול תרופתי פומי אשר חולקו ל-2 קבוצות (לא אקראית) שקיבלו פלסבו או תוסף קצח במינון 2 גרם ליום במשך שנה.
נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת קצח הייתה מלווה בירידה משמעותית ברמת הגלוקוז בצום, ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וברמת העקה החמצונית וכן בשיפור במדדי נוגדי החמצון. בנוסף, בחולים שנטלו קצח חל שיפור בעמידות לאינסולין ובפעילות תאי בטא בלבלב בהשוואה לנתוני הבסיס.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25706772

מחקר המציג ניתוח משני של ממצאים ממחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יולי 2016) במטרה להעריך את ההשפעה של הפורמולה הסינית Tangshen Formula במטופלים עם מחלת כליות סוכרתית.
Tangshen Formula הינה פורמולה המשמשת ברפואה הסינית המסורתית לטיפול במחלת כליות ומכילה, בין השאר, את הצמחים הבאים: Astragalus membranaceus, Rehmannia glutinosa, Rheum palmatum.
מתוך 180 המטופלים שהשתתפו במחקר, החוקרים מדדו את רמות L-FABP (מדד מוכר וידוע ממחקרים קודמים להערכת תפקוד הכליות- Liver-type fatty acid binding protein) בדם ובשתן בקרב 30 מטופלים עם מיקרואלבומינוריה ו-30 מטופלים עם מאקרואלבומינוריה.
בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי מחצית מהמשתתפים נטלו את הפורמולה ומחציתם פלסבו במינון 8 גרם גרנולות מומסות במים חמים פעמיים ביום למשך 24 שבועות. במחקר נכללו גם 30 משתתפים עם רמה תקינה של הפרשת אלבומין בשתן (נורמואלבומינוריה).
מהממצאים עולה כי במטופלים עם מיקרואלבומינריה אשר נטלו את הפורמולה חלה ירידה בקצב הפרשת האלבומין בשתן (UAER) ורמת L-FABP הייתה נמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה לפלסבו. גם במטופלים עם מאקרואלבומינוריה אשר נטלו את הפורמולה חלה ירידה בהפרשת החלבון בשתן וברמת L-FABP בשתן.
עוד מראים החוקרים כי רמת L-FABP בשתן קשורה בחומרת מחלת הכליות, כאשר הרמה של מטופלים עם נורמואלבומינוריה, מיקרואלבומינריה ומאקרואלבומינוריה הייתה 5.9, 11.4 ו-18.5 מק"ג/מ"ל, בהתאמה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4962377/

מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו רב-מרכזי (מאי 2015) אשר נועד לבחון את היעילות והבטיחות של הפורמולה הסינית Tangshen לטיפול במחלת כליות סוכרתית (DKD).
הפורמולה בצורת גרנולות מכילה 7 צמחים: Astragalus membranaceus (35.3%),Euonymus alatus (17.6%), Rehmannia glutinosa (14.1%), Citrus aurantium (11.8%), Cornus officinalis(10.6%),Rheum palmatum (7.1%), Panax notoginseng (3.5%).
במחקר השתתפו 180 מטופלים עם מחלת כליות סוכרתית, 122 מהם נטלו את הפורמולה במינון 8 גרם מומס במים חמים פעמיים ביום ו-58 נטלו פלסבו, בנוסף לטיפול התרופתי הסטנדרטי (ACEIs או ARBs), למשך 24 שבועות. מהתוצאות עולה כי הפורמולה לא הובילה לשינוי ברמת החלבון בשתן בקרב הסובלים ממיקרואלבומינוריה, עם זאת, נמצאה ירידה ברמת החלבון בשתן בקרב הסובלים ממאקרואלבומינוריה (0.21- גרם לעומת 0.36 גרם בקבוצת הפלסבו). כמו כן, נמצא שיפור בקרב כלל החולים במדד התפקוד הכלייתי eGFR.
ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הפורמולה לטיפול במחלת כליות סוכרתית בחולים עם מאקרואלבומינוריה, כאשר יש להמשיך ולבחון את ההשפעה בחולים עם מיקרואלבומינוריה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25938778

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (פברואר 2016) השוו את היעילות של הטיפול במטפורמין בלבד לטיפול משולב עם הפורמולה הסינית jianyutangkang – JYTK. הפורמולה כוללת 3 צמחי מרפא:
Eleutherococcus senticosus, Euonymus alatus, Anemarrhena asphodeloides.
במסגרת המחקר, בנוסף למטפורמין 59 מטופלים קיבלו את הפורמולה במינון 4.5 גרם ליום ו-53 מטופלים קיבלו פלסבו למשך 26 שבועות. בנוסף, כל המטופלים קיבלו הדרכה בנוגע לתזונה נכונה ופעילות גופנית.
נמצא כי הטיפול המשולב היה יעיל יותר מטיפול במטפורמין להורדת רמת הסוכר בצום (ירידה של 2 לעומת 1.4 מילימול/ליטר, p<0.01) וההמוגלובין המסוכרר HbA1c (ירידה של 0.8% לעומת 0.6%, p<0.01). בנוסף, נמצא כי הטיפול המשולב היה יעיל יותר לשיפור פרופיל השומנים, כך שנצפתה ירידה בכולסטרול הכללי, LDL וטריגליצרידים כבר מהשבוע ה-18 למחקר. החוקרים מסכמים כי הטיפול המשולב מהווה אסטרטגיה יעילה ובטוחה לטיפול בחולי סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26860796

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יוני 2015) בו נבדקה היעילות של הפורמולה הסינית Jinlida לשיפור איזון הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2 המטופלים במטפורמין עם חוסר איזון ברמות הסוכר.
Jinlida היא פורמולה סינית לטיפול בסוכרת סוג 2 אשר מכילה 17 צמחי מרפא, ביניהם:
Panax ginseng, Atractylodes lancea, Sophora flavescens, Rehmannia glutinosa, Polygonum multiflorum, Poria cocos, Coptis chinensis, Anemarrhena asphodeloides, Epimedium brevicornum ,Salvia miltiorrhiza
במחקר השתתפו 186 מטופלים אשר חולקו באופן אקראי לנטילת הפורמולה במינון 9 גרם 3 פעמים ביום, או פלסבו, למשך 12 שבועות תוך המשך נטילת מטפורמין ללא שינוי במינון.
נמצא כי חל שיפור גדול יותר ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c במטופלים שנטלו את הפורמולה בהשוואה לפלסבו (ירידה של 0.92% לעומת 0.53%). בנוסף, חל שיפור משמעותי יותר ברמת הגלוקוז בצום ולאחר הארוחה ובתפקוד תאי בטא בלבלב. לא נמצא הבדל מובהק במשקל ולא דווחו תופעות לוואי חריגות.
החוקרים מסכמים כי הפורמולה מגבירה את הפעילות של מטפורמין ותורמת לאיזון רמות הסוכר בהשוואה לטיפול במטפורמין בלבד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26098833

מחקר אקראי מבוקר (יוני 2015) בו נבדקה היעילות של פורמולת צמחי מרפא איורוודית בחולים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 93 חולים, מחציתם נטלו את הכמוסות הצמחיות במינון שהחל מ-500 מ"ג ליום ועלה עד למקסימום של 3 גרם ליום, ומחציתם נטלו מטפורמין במינון שהחל מ-500 מ"ג ליום ועלה עד למקסימום של 2 גרם ליום.
כל כמוסה צמחית של 500 מ"ג הכילה מיצוי מיימי של 83.3 מ"ג מכל צמח, מהצמחים הבאים: Berberis aristata, Cyperus rotundus, Cedrus deodara, Phyllanthus emblica, Terminalia chebula, Terminalia bellirica.
לאחר 24 שבועות נמצא כי בחולים שנטלו את הפורמולה חלה ירידה של 25% ברמת הסוכר בצום וירידה של 24% ברמת הסוכר לאחר הארוחה בהשוואה לירידה של 31% ו-24% בקבוצת המטפורמין.
בנוסף, הירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c הייתה דומה בשתי הקבוצות. יתרה מכך, הטיפול הצמחי היה מלווה בירידה משמעותית יותר ברמת הכולסטרול בהשוואה לטיפול התרופתי.
החוקרים מסכמים כי נטילה יומית של הפורמולה עשויה להוות טיפול יעיל, בדומה למטפורמין, עבור חולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26275648

מחקר קליני כפול-סמיות (פברואר 2014) שכלל כ-400 משתתפים הראה כי התרופה הסינית tianqi הינה יעילה להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב הסובלים מירידה בסבילות לגלוקוז, בהשוואה לפלסבו.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24432995

מחקר קליני מבוקר פלסבו מצומצם (מאי 2016) בו נבדק כיצד העלאת רמת האנזים המטבולי glyoxalase 1 (ובקיצור Glo1) באמצעות רכיבים צמחיים תורמת לשיפור איזון משק הסוכר בקרב משתתפים עם עודף משקל או השמנת יתר.
במחקר על דגימות תאים מצאו החוקרים כי על ידי שילוב רכיב המצוי בענבים (trans-resveratrol) ורכיב המצוי בתפוזים (hesperetin) ניתן להעלות את רמת האנזים Glo1, אשר תורם לנטרול התוצר המזיק מתיל-גליאוקסל (MG).
בהמשך בדקו החוקרים את ההשפעה של שילוב הרכיבים הצמחיים הללו בקרב 32 משתתפים בגילאי 18-80 עם עודף משקל או השמנת יתר (BMI=25-40), אשר נטלו את התוסף פעם ביום למשך 8 שבועות ללא שינוי בתזונה או בפעילות הגופנית הרגילה.
נמצא כי בקרב משתתפים עם BMI>27.5 אשר נטלו את התוסף חלה עלייה של 27% ברמת Glo1 (מובהקות p<0.05) וירידה של 37% ברמת מתיל-גליאוקסל (p<0.05) וכן ירידה של 5% ברמת הסוכר בצום (p<0.01) ושיפור במדדי האינסולין ותפקוד כלי הדם בהשוואה לפלסבו.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27207552

בתיאור מקרה (פברואר 2017) מוצגת ילדה בת 4 שאובחנה עם סוכרת סוג 1, כאשר למרות השימוש בזריקות אינסולין רמת הגלוקוז לא התאזנה. השימוש בפורמולת צמחי המרפא הסינית הקלאסית Liu-Wei-Di-Huang-Wan במינון 3 גרם/יום למשך 3 חודשים תרם לאיזון משק הסוכר והפחית את הזרקת האינסולין לפעם ביום.
הפורמולה מכילה בין השאר רהמניה מבושלת (Rehmannia glutinosa), בטטת בר (Dioscorea villosa), פטריית פוריה (Poria cocos), שורש אדמונית (Paeonia spp).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28137518

תיאור מקרה (נובמבר 2014) של מטופל עם כף רגל סוכרתית אשר עשה שימוש במוצר מסחרי (Hyperoil) המכיל שני צמחי מרפא, מיצוי הפרחים של פרע מחורר (Hypericum perforatum) ושמן נים / אזדרכת הודית (Azadirachta indica). המטופל לא עבר הליך ניתוחי ולא סבל מפגיעה בכלי דם הגדולים (מאקרווסקולרים). במקרה זה נמצא קשר בין ההחלמה של הכיב לבין שיפור בדלקת המקומית ובאיזון משק הסוכר.
הכותבים מסכמים כי היעילות של המוצר קשורה לא רק בשיפור הזרימה המיקרווסקולרית, אלא גם בטיפול המקומי בכיב שהינו הכרחי לתהליך הריפוי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25378221

מחקר שנערך על חיות מעבדה עם סוכרת (פברואר 2016) מדגים את היעילות של מיצוי עלי לוטוס לשיפור הפרשת האינסולין בתאי בטא בלבלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26946622

מחקר שנערך על מודל חיות מעבדה עם סוכרת סוג 1 (פברואר 2016) מצביע על ההשפעה האנטי-סוכרתית ונוגדת חמצון של זקום מצרי (Balanites aegyptiaca) ופטרוזיליה (Petroselinum sativum).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27019854

במחקר מעבדה (אפריל 2017) נמצא כי לרכיבים הפעילים ולמטבוליטים של מיצוי סמבוק שחור (Sambucus nigra) פעילות אנטי-סוכרתית כתוצאה מהגברת כניסת גלוקוז וחומצות שומן חופשיות לתאי השריר ועלייה בפעילות נוגדת החמצון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28303711

במחקר מעבדה (פברואר 2016) נבדקו 23 צמחי מרפא בעלי פוטנציאל להרזיה ולאיזון הסוכר במטרה לזהות השפעה מעכבת על האנזימים ליפאז ואלפא-עמילאז בלבלב. מבין הצמחים שנבדקו, 2 צמחים זוהו כבעלי השפעה מעכבת גבוהה. מיצוי אלכוהולי של היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) היה בעלי השפעה מעכבת על ליפאז (IC50 : 35.8 ± 0.8 µg/mL) ועל אלפא-עמילאז (IC50 : 29.3 ± 0.5 µg/mL), מיצוי אלכוהולי של תמרהינדי (Tamarindus indica) היה בעל השפעה מעכבת על ליפאז (IC50 : 152.0 ± 7.0 µg/mL) ומיצוי מימי של תמרהינדי על אלפא-עמילאז (IC50 : 139.4 ± 9.0 µg/mL).
החוקרים קוראים להמשיך ולחקור צמחים אלה כבעלי פוטנציאל לטיפול בשמנות ובמחלות כרוניות הקשורות הכך.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26632284

במחקר מעבדה (ינואר 2016) נחקרה הפעילות האנטי-סוכרתית של הצמחים Portulaca oleracea ו- Coccinia grandis ונמצא כי מיצוי צמחים אלה תרם להגברת הפעילות דמוית האינסולין של נשא הגלוקוז GLUT4 ובכך להורדת רמת הגלוקוז בדם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26820984

מחקר מעבדה (נובמבר 2015) המצביע על הפעילות האנטי-מיקרוביאלית של שמן קצח כנגד חיידקים עמידים מסוג Staphylococcus aureus אשר נדגמו ממטופלים הסובלים מכיבים סוכרתיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26639493

במחקר מעבדה (יולי 2015) נמצא שתמצית לענה דרקונית (Artemisia dracunculus) מעודדת הפרשת אינסולין מתאי בטא, מפעילה את האנזים AMPK ומדכאת דלקת.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25980421

מחקר מעבדה (יוני 2014) המראה כי לעלי סרפד (Urtica dioica) ולעלי אגוז מלך (Juglans regia) פעילות מעכבת על האנזים אלפא-עמילאז בלבלב ובכך לתרום לפעילות האנטי-סוכרתית של הצמח.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25140210

בסקירה (יוני 2017) מוצגים הממצאים העדכניים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה המיטיבה של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) לטיפול בשמנות ובתסמונת המטבולית ומנגנוני הפעולה הקשורים בכך. במסגרת הסקירה מוצגת ההשפעה של ג'ינג'ר על תחלואה מטבולית, כולל שמנות, סוכרת, כבד שומני ומחלות קרדיווסקולריות.

במחקרים הקליניים המוצגים בסקירה נעשה שימוש במינונים של 1-3 גרם ג'ינג'ר ליום למשך 8-12 שבועות והודגמה השפעה מיטיבה על המשקל ומדדי הגוף, על מדדי הסוכר והאינסולין, על מדדי השומן, על תפקודי הכבד ועל לחץ הדם. השיפור הקליני מושג באמצעות ההשפעה של ג'ינג'ר על וויסות מסלולים מולקולריים, הקשורים במטבוליזם של שומנים ופחמימות, בויסות הפרשת ותגובת האינסולין, בעיכוב עקה חמצונית ובהגברת הפעילות נוגדת הדלקת. למרות הממצאים המבטיחים, נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את היעילות של ג'ינג'ר ורכיביו הפעילים למניעה וטיפול במחלות מטבוליות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28505392

במחקר קליני פתוח, (מאי 2017) שנערך באיראן, הוערכה הבטיחות והיעילות של פורמולת צמחי מרפא לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 בשלב מתקדם, הסובלים מרמות גבוהות של סוכר ושומנים בדם.

במחקר נכללו 30 מטופלים, אשר נטלו שתי מנות ליום מהפורמולה לפני הארוחות למשך 40 יום, ללא שינוי בטיפול התרופתי (סטטינים ותרופות להורדת הסוכר).

כל מנה של 6.4 גרם מהפורמולה הכילה :

300 מ"ג שום (Allium sativum)
300 מ"ג אלוורה (Aloe vera)
1.8 גרם קצח (Nigella sativa)
1 גרם פסיליום (Plantago psyllium)
500 מ"ג גדילן (Silybum marianum)
ו-2.5 גרם חילבה (Trigonella foenum-graecum).

בהתייחס ליעילות ההתערבות, נמצא כי נטילת הפורמולה הייתה מלווה בירידה במדדי הגלוקוז ובפרופיל השומנים, עם ירידה ברמת הגלוקוז בצום מ-162 ל-146 מ"ג/דצ"ל, ברמת ההמוגלובין המסוכרר מ-8.4% ל-7.7%, ברמת ה-LDL מ-138 ל-108 מ"ג/דצ"ל וברמת הטריגליצרידים מ-203 ל-166 מ"ג/דצ"ל.

בהתייחס להשפעות שליליות, שני מטופלים דיווחו על בחילה קלה ושני מטופלים על שלשול בעקבות נטילת הפורמולה.

לנטילת הפורמולה לא הייתה השפעה על תפקודי הכבד והכליות, על ספירת הדם, משקל הגוף ולחץ הדם.

החוקרים מסכמים כי הפורמולה נמצאה בטוחה ויעילה להורדת רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2 בשלב מתקדם.

הערת מערכת: המחקר ללא קבוצת ביקורת ועל כן יש להתייחס לתוצאות באופן מוגבל

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28214690

חזרה לתחילת המחקרים

תוספי תזונה

מחקרים מעורבים

סקירה שפורסמה (אפריל 2014) בחנה את השימוש בתוספי תזונה לטיפול בסוכרת וביתר לחץ דם.

הסקירה בחנה את השימוש בתוספים ליתר לחץ דם, ונמצא כי תזונה עשירה בחומצה פולית וחומצה אסקורבית קשורה בהפחתת לחץ דם, אך מחקרים שכללו תוסף ויטמין C מדגימים תוצאות מעורבות. חומצה פולית נמצאה במחקרים יעילה להפחתת לחץ דם. CoQ10 ושמן דגים הודגמו במחקרים כמפחית לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי בשילוב עם תרופות מפחיתות לחץ דם קונבנציונאליות. מסקנות הסקירה בנוגע לטיפול בתוספים לסוכרת מעלה כי חומצה אלפא ליפואית מגנה מפני נזק תאי, ונחקרת בקשר להשפעה על רגישות לאינסולין, מטבוליזם של גלוקוז ונוירופתיה סוכרתית.

תוסף כרום נמצא כשנוי במחלוקת כאשר למחקרים תוצאות שונות. ALA, כרום, קינמון (Cinnamomum zeylanicum) ותוספים שונים נמצאו יעילים לטיפול בנוירופתיה סוכרתית.

מסקנות החוקרים מסקירה זו היא שהשימוש בתוספים מהווה אפשרות תחליף יעילה ובטוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25371590

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2018) מסוכמים הממצאים ממחקרים אקראיים מבוקרים בנוגע להשפעה של תוספי אנתוציאנינים על מדדים קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 19 מחקרים ממדינות שונות, שפורסמו בין השנים 2000-2016. במחקרים השונים נבדקה ההשפעה של תוסף אנתוציאנינים מסוגים שונים (בעיקר מיצוי של מגוון פירות יער) בטווח מינונים של 30-1,000 מ"ג ליום, בהשוואה לפלסבו. בניתוח כולל של הממצאים, לא נמצאה השפעה לאנתוציאנינים על משקל הגוף, היקף המותניים, BMI או לחץ הדם. בהתייחס למדדי הגלוקוז, לא נמצאה השפעה על רמת הגלוקוז והאינסולין בצום ועל רמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם נמצאה השפעה מיטיבה לאנתוציאנינים על מדד התנגודת לאינסולין. בנוסף, נטילת תוספי אנתוציאנינים במינון גבוה מ-300 מ"ג ליום למשך 12 שבועות לפחות הייתה מלווה בירידה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL.

החוקרים מציינים כי נמצאה הטרוגניות גבוהה בממצאים בשל שימוש בטווח רחב של מינונים והבדלים במשך ההתערבות במחקרים השונים.

https://www.clinicalnutritionjournal.com/article/S0261-5614(18)31198-1/fulltext

במחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2016) נמצא כי נטילת 1,000 יחב"ל ויטמין D ו-1,000 מ"ג שמן נר הלילה תרמו לשיפור מדדי הסוכר והשומנים בקרב נשים עם סוכרת הריונית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26781763

במחקר פיילוט כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2018) הוערכה היעילות של תוסף ויטמין E (מסוג Tocovid) לטיפול בנפרופתיה סוכרתית בקרב חולי סוכרת סוג 2. התוסף הינו ויטמין E עשיר בטוקוטריאנולים, אשר מופק משמן דקלים. החוקרים מציינים כי במחקרים קודמים התוסף נמצא יעיל לטיפול בחולדות עם סוכרת, השפעה הקשורה בפעילות נוגדת חמצון, מאזנת סוכר ונוגדת דלקת של ויטמין E. במחקר הנוכחי נכללו 45 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות - שנטלה 200 מ"ג מהתוסף פעמיים ביום למשך 8 שבועות - או לקבוצת הפלסבו.

נמצא כי המדד Nε-CML, המשמש כסמן לתוצרי גליקציה מתקדמים (AGE), היה קשור באופן מובהק בחומרת המיקרואלבומינוריה, כך שעבור כל עלייה של 1 ננוגרם/מ"ל ב- Nε-CML הסיכון לנפרופתיה סוכרתית היה גבוה פי 1.5. עוד נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור רמת הקריאטינין, ללא השפעה על מדדים אחרים של תפקודי הכליות, מדדי הסוכר ולחץ הדם. החוקרים מסכמים כי Nε-CML עשוי לשמש כמדד ביולוגי לנפרופתיה סוכרתית וכי נטילת Tocovid הייתה יעילה להפחתת רמת הקריאטינין ולכן תוסף זה עשוי לתרום כחלק מהטיפול בנפרופתיה סוכרתית.

המחקר מומן על ידי מלגת מחקר של אוניברסיטה במלזיה ועל ידי חברת ExcelVite, שסיפקה את התוסף.

הערת מערכת: מחקר זה מתווסף למחקרים קודמים, המוכיחים כי ויטמיןE , המופק ממקורות טבעיים הינו יעיל ולא מסוכן כמו ויטמיןE סינתטי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30227659

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25802471

במחקר אקראי מבוקר (2018) נבדק האם תוסף עמילנים עמידים עשוי לתרום לשיפור הבריאות הקרדיו-מטבולית בקרב מבוגרים עם טרום-סוכרת. במחקר נכללו 68 מבוגרים בגילאי 35-75 עם טרום-סוכרת, הסובלים מעודף משקל (BMI מעל 27). המשתתפים חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצת ההתערבות נטלה 4 גרם ליום סיבים המופקים מתירס ועשירים בעמילוז וקבוצת הביקורת נטלה מינון דומה של סיבי עמילופקטין המתעכלים במהירות. בתחילת המחקר ולאחר 12 שבועות נמדדו מאגרי השומן האקטופי בגוף (שומן המצטבר באיברים הפנימיים) באמצעות MRI, הוצאת האנרגיה באמצעות קלורימטר והמטבוליזם של פחמימות באמצעות רמת ההמוגלובין המסוכרר, מבחן סבילות לגלוקוז והתגובה הגליקמית לאחר ארוחה. מדדי המטרה הראשיים להערכת יעילות ההתערבות היו הרגישות לאינסולין, הפרשת אינסולין, שומן אקטופי ומדדי דלקת.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת עמילנים עמידים הייתה מלווה בירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם ירידה זאת לא הייתה משמעותית מבחינה קלינית ולא נמצאה השפעה על מדדי האינסולין. עם זאת, בקבוצת ההתערבות נצפתה ירידה מובהקת בקצב הלב ובמדד הדלקתי TNF-α. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס לשומן האקטופי, ההוצאה האנרגטית, תהליכי חמצון וגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תרומה לעמילנים עמידים לאיזון רמות הסוכר או לשיפור גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב מבוגרים עם טרום-סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30010698

מחקר אקראי מבוקר (פברואר 2016) בו נבדקה התרומה של תוסף חדשני לשיפור הראייה במטרה למנוע או לעכב התפתחות רטינופתיה בקרב חולי סוכרת.

במחקר נכללו 67 מבוגרים עם סוכרת סוג 1 או 2 ללא רטינופתיה או רטינופתיה לא-משגשגת בשלבים ראשוניים.

המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת פורמולה חדשנית (EyePromise DVS) הכוללת פיגמנטים מסוג קסנתופיל, נוגדי חמצון ורכיבים צמחיים, או פלסבו, פעמיים ביום למשך 6 חודשים.

הרכב הפורמולה: ויטמיני C, D, E, אבץ, חומצות שומן מסוג אומגה 3 (EPA ו- DHA), חומצה אלפא-ליפואית, קואנזים Q10, זאקסנטין, לוטאין, בנפותיאמין, נ-אצטיל-ציסטאין, תמצית זרעי ענבים, רזברטרול, מיצוי שורש כורכום, עלי תה ירוק ופיקנוגנול.

החוקרים בדקו מספר רב של מדדים לתפקוד הראייה וכן מדדי דלקת בתחילת המחקר ולאחר 6 חודשים.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב משתתפים שנטלו את התוסף חל שיפור מובהק בכל מדדי תפקוד הראייה (כגון רגישות לקונטרסט, צפיפות הפיגמנט ברשתית, אבחנת צבעים ועוד), שיפור מובהק בפרופיל השומנים (LDL, HDL, טריגליצרידים), שיפור ברמת מדד הדלקת CRP ובמדד להערכת נוירופתיה היקפית. לא נמצאו הבדלים מובהקים ביחס לעובי הרשתית, המוגלובין מסוכרר HbA1c, רמת הכולסטרול הכללי ומדד הדלקת TNF-α.

החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על שיפור משמעותי ברמה הקלינית בתפקוד הראייה, תהליכים דלקתיים ונוירופתיה היקפית בקרב חולי סוכרת, עם או בלי רטינופתיה, ללא השפעה על איזון הסוכר.

הערת המערכת: המחקר מומן על ידי חברת ZeaVision המייצרת את התוסף שנבדק.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26089210

מחקר כפול סמיות מוצלב (יולי 2015), שבוצע באיראן ובו השתתפו 51 חולי סוכרת סוג 2, מצביע על התרומה של תוסף סינביוטי מועשר בבטא-קרוטן המכיל Lactobacillus sporogenes, אינולין, 50 מ"ג בטא-קרוטן וממתיקים לאיזון רמות הסוכר והשומנים.

בהשוואה לפלסבו, נטילת התוסף הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת האינסולין (1.0- לעומת 3.68 μIU/mL, p=0.002) ומדדי העמידות לאינסולין HOMA-IR ו- HOMA-B, ברמת טריגליצרידים (2.86- לעומת 20.14 mg/dL, p=0.02) וברמת VLDL (0.57- לעומת 4.03 mg/dL, p=0.02) וכן בעלייה מובהקת ברמת הניטריק אוקסיד והגלוטטיון בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26209256

במחקר אקראי מוצלב (2018) נבדקה ההשפעה של תוסף חומצה פיטית על תהליכי גליקציה של חלבונים בקרב חולי סוכרת סוג 2. חומצה פיטית הינה רכיב טבעי המצוי בדגנים, קטניות ואגוזים, אשר יכול להיקשר למתכות בגוף ובכך לסייע בהפחתת תהליכי גליקציה של חלבונים בנוכחות מתכות מעבר.

במחקר נכללו 33 חולי סוכרת סוג 2, המטופלים תרופתית ואשר צרכו דיאטה אחידה - עם או בלי תוסף - בשתי תקופות של 12 שבועות עם 12 שבועות הפסקה ביניהם. התוסף ניתן במינון של 3 כמוסות ליום עם הארוחות, כל כמוסה מכילה 380 מ"ג חומצה פיטית. תכנית הדיאטה כללה תפריט של 5 ארוחות ביום - המבוססות על פירות, ירקות, דגים, בשר, ביצים, שמן זית ומוצרי חלב דלי שומן - תוך הנחייה להימנע ממזונות המכילים חומצה פיטית ולכן מקור הפחמימות העיקרי בתזונה היו דגנים לא מלאים. הרכב התזונה הכולל היה בהתאם להנחיות התזונתיות בספרד לחולי סוכרת.

מהתוצאות עולה כי צריכת חומצה פיטית הייתה מלווה ברמה נמוכה באופן מובהק של AGEs ושל המוגלובין מסוכרר HbA1c. החוקרים מסכמים כי בהינתן ש- AGEs קשורים בעלייה בסיבוכים בכלי הדם בחולי סוכרת, ממצאי המחקר מצביעים על הפוטנציאל של חומצה פיטית להפחתת הסיכון ולטיפול בתחלואה הנלווית לסוכרת סוג 2.

החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29941991

במטה-אנליזה של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (דצמבר 2016) נבדק הקשר בין צריכת מגנזיום בתזונה לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת סוג 2 ותמותה.

ניתוח הנתונים מבוסס על 40 מחקרים, בהם למעלה ממיליון משתתפים. תקופת המעקב במחקרים נעה בין 4 שנים ועד 30 שנים, בהן דווח על 7,678 מקרים של תחלואה קרדיווסקולרית, 6,845 מקרים של מחלת לב כלילית, 701 מקרים של אי ספיקת לב, 14,755 מקרי שבץ, 26,299 מקרים של סוכרת סוג 2 ו-10,983 מקרי תמותה.

במחקרים אשר בדקו את הקשר למחלות לב וכלי דם באופן כללי או למחלת לב כלילית, לא נמצא קשר לצריכת מגנזיום גבוהה יותר. כן נמצא כי עבור כל עלייה של 100 מ"ג ליום מגנזיום (ממזונות כדוגמת דגנים מלאים, ירקות עליים ירוקים ואגוזים) חלה ירידה של 22% בסיכון לאי ספיקת לב, 7% בסיכון לשבץ (מכל הסוגים), 19% בסיכון לסוכרת סוג 2 ו-10% בסיכון לתמותה.

ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תזונה עשירה במגנזיום להפחתת הסיכון לתחלואה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27927203

סקירה (דצמבר 2016) המציגה את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעה האנטי-סוכרתית של פוליפנוֹלים ממקורות שונים (צמחי מרפא, ירקות ופירות) כגון אנתוציאנינים, אלגיטנין, חומצות רוזמריניות, קטכינים, קוורצטין, רזברטרול ועוד וכן את מנגנוני הפעולה שלהם כגון שמירה על תפקוד תאי בטא, שיפור פעילות האינסולין ועידוד כניסת הגלוקוז לתאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26601968

במחקר פרה-קליני (פברואר 2018) נמצא כי רמה נמוכה של קו-אנזים Q10 בתאי שומן ושריר קשורה בהתפתחות תנגודת לאינסולין כתוצאה מעלייה בגורמים מחמצנים, ולכן מציעים החוקרים כי זיהוי מנגנונים להעלאת רמת קו-אנזים Q10 עשויה להוות יעד טיפולי בתנגודת לאינסולין, המאפיין מצב של טרום-סוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29402381

במחקר אקראי מבוקר (2018), בו נכללו 44 משתתפים חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף אסטקסנטין במינון 8 מ"ג/יום למשך 8 שבועות הובילה לשיפור מדדי הגלוקוז והשומנים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29384321

במחקר מעבדה (יולי 2016) נמצא כי למיצוי סובין אורז סגול ואדום פוטנציאל להשפעה נוגדת סוכרת בשל השפּעתו המעכבת על אנזימים הקשורים במטבוליזם של גלוקוז ועל הביטוי של גנים המעורבים בפעילות הגלוקוז והאינסולין.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27285791

בסקירה (2016) מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעה של קוורצטין במצבי דלקת, שמנות וסוכרת סוג 2. מחקרים שונים מראים כי קיים קשר בין מצב של דלקת תת-קלינית לבין שמנות והתפתחות של תנגודת לאינסולין וסוכרת. קוורצטין הינו פלבונואיד המצוי ברכיבים מהצומח, כולל עלים ירוקים, פירות שונים, תבלינים וצמחי מרפא ויין.

במסגרת הסקירה מוצגות העדויות בנוגע להשפעה של קוורצטין על הפחתת תהליכים דלקתיים, שמנות וסוכרת. השפעות מיטיבות אלה קשורות בפעילות נוגדת החמצון ובוויסות והפחתת הפעילות הפרו-דלקתית, ובכך מספקים החוקרים בסיס לשימוש בקוורצטין לטיפול במחלות דלקתיות. עם זאת, יש להמשיך ולבחון מהם מנגנוני הפעולה של קוורצטין תוך התייחסות להיבטים של בטיחות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28003714

במאמר (2018) מוצגים הממצאים משני מחקרים כפולי-סמיות מבוקרי פלסבו מוצלבים, בהם נבדקה ההשפעה של תוסף טבעי על התגובה הגליקמית לאחר הארוחה בקרב משתתפים בריאים.

במחקר הראשון נבדקה ההשפעה של שני תוספים שונים (IP-A ו-IP-B) על רמות הגלוקוז והאינסולין לאחר ארוחה בעלת עומס גליקמי גבוה (לחמנייה מקמח לבן) בקרב 32 משתתפים. במחקר השני נבדקה ההשפעה רק של אחד מהתוספים (IP-A) על רמות הגלוקוז והאינסולין לאחר 5 ארוחות שונות בעלות עומס גליקמי גבוה (קולה וחטיף פופקורן, דגני בוקר בחלב וניל, מאפה פטל ויוגורט אוכמניות, צ'יפס עם קטשופ או פסטה עם גבינה) בקרב 150 משתתפים. התוספים במחקר הכילו:

IP-A: 600 מ"ג תות לבן (Morus alba)י,1,200 מ"ג מיצוי שעועית לבנה ו-400 מ"ג קפה ירוק.
IP-B: 600 מ"ג תות לבן (Morus alba)י,1,200 מ"ג מיצוי שעועית לבנה, 400 מ"ג קפה ירוק, 2,000 מ"ג אינולין ו-3,000 מ"ג גלוקומנאן (סיבים תזונתיים).

בשני המחקרים המשתתפים צרכו את התוסף ואת הפלסבו - בשני מועדים שונים, עם הפסקה של 4-14 יום ביניהם. ביום הבדיקה המשתתפים נטלו את התוסף / פלסבו לאחר צום לילה של 11 שעות לפחות, ולאחר 15 דקות צרכו את הארוחה עם מעקב אחר רמות הגלוקוז והאינסולין עד ל-125 דקות לאחר הארוחה.

באופן כללי, נמצא כי בהשוואה לפלסבו, לאחר נטילת התוסף רמות הגלוקוז והאינסולין היו נמוכות יותר 20-35 דקות לאחר הארוחה והיו פחות מקרים של היפוגליקמיה לאחר הארוחה. לדוגמא, בקרב משתתפים שנטלו את התוסף רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר (100.2 לעומת 112.5 מ"ג/דצ"ל, p<0.01) ורמת האינסולין הייתה נמוכה יותר (45.9 לעומת 68.2 יחידה /מ"ל, p<0.01) בהשוואה לפלסבו - לאחר 20 דקות מארוחה הכוללת דגני בוקר וחלב וניל. החוקרים מסכמים כי התוספים הנחקרים תרמו להפחתת התגובה הגליקמית לארוחה בעלת עומס גליקמי גבוה ובכך עשויים לסייע בטיפול בתסמונת המטבולית ובסוכרת סוג 2.

המחקר מומן על ידי קרן מחקר לאומית בפולין ועל ידי חברת MarMar Investment שפיתחה את התוספים וערכה את המחקרים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30044398

חזרה לתחילת המחקרים

מינרלים

כללי | מגנזְיום

כללי

מחקר (יולי 2011) שבדק השפּעת תוסף כרום על 40 חולי סוכרת מסוג 2.

המשתתפים במחקר חולקו ל-2 קבוצות, קבוצת הניסוי קיבלה שמרים המכילים כרום (42 מק"ג) וקבוצת הפלסבו קיבלה אבקה נטולת כרום למשך 3 חודשים ללא שינוי תזונתי מעבר לכך, הראה כי מתן תוסף כרום הפחית משמעותית את רמות הסוכר בדם ופרופיל השומנים בדם ורמת ההמוגלובין A1C.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21570271

מחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (אפריל 2011) שבדק השפּעת מתן תוסף כרום של 400 מק"ג לעומת מתן פלסבו ל-25 ילדים בגילאי 9-12 בעלי עודף משקל בשילוב חינוך תזונתי ופעילות גופנית אירובית שבועית למשך 6 שבועות הראה שיפור משמעותי יותר ברגישות לאינסולין בקבוצת הניסוי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21241290

מטה-אנליזות קודמות הראו יעילות של תוספי כרום להפחתת רמת הסוכר בצום בקרב חולי סוכרת אך לא בקרב אוכלוסייה בריאה. בניגוד לממצאים הקודמים, במטה-אנליזה הנוכחית (ינואר 2014) שבוצעה בשיטות סטטיסטיות משופרות לא נמצאה השפעה לנטילת תוספי כרום גם בקרב אוכלוסייה של חולי סוכרת.

בסקירה נכללו 16 מחקרים מבוקרים בהם בוצעה השוואה של נטילת כרום לנטילת פלסבו בקרב 809 משתתפים, 440 מהם חולי סוכרת. סוג התוסף והמינון היה שונה בין המחקרים שנכללו בסקירה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24293356

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.

הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת (בין היתר) את התוספים כרום, ונדיום ומגנזיום.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

מחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2011) שבדק השפעה של תוסף מגנזיום על תנגודת אינסולין ומאפייני התסמונת המטבולית בנבדקים לא סוכרתיים הסובלים מעודף משקל, במחקר בוצעה העמסת סוכר ל-52 משתתפים אשר חולקו ל-2 קבוצות: 27 משתתפים בקבוצת הניסוי קיבלו מגנזיום אספרטט הידרוכלוריד ו- 25 משתתפים קיבלו פלסבו למשך 6 חודשים התוצאות הראו שיפור משמעותי של רמות גלוקוז בצום ורגישות לאינסולין מה שמראה על חשיבות תוסף מגנזיום במניעת תנגודת אינסולין וסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21205110

מחקר חשוב (אוקטובר 2014) מצביע על כך שתזונה עשירה במגנזיום עשויה להיות בעלת תרומה ניכרת לבריאות המטבולית ולהפחתת הסיכון לסוכרת. המחקר מבוסס על נתוני הצריכה התזונתית של כ-14,000 משתתפים מעל גיל 20 אחריהם בוצע מעקב של כ-9 שנים. נמצא כי משתתפים שצרכו רמה תקינה של מגנזיום (תזונה + תוספים) היו בסיכון מופחת לתסמונת המטבולית, השמנה, יתר לחץ דם ורמות HDL נמוכות.

דוח עדכני שהתפרסם בארה"ב מראה כי הצריכה של מגנזיום הינה נמוכה מהמומלץ, לפיכך אנו ממליצים להגביר צריכת מזונות עשירים במגנזיום וביניהם פירות, עלים ירוקים, דגנים מלאים ואגוזים.

http://www.jscimedcentral.com/Nutrition/nutrition-2-1038.pdf

במחקר קליני כפול-סמיות (יוני 2015) נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום תרמה לאיזון רמות הסוכר בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת ורמות מגנזיום נמוכות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25937055

מחקר (מרץ 2016) שנועד לבחון את הקשר בין רמת המגנזיום בדם לבין רמת הסתיידות העורקים הכליליים בקרב 1,276 משתתפים בריאים בגילאי 30-75.

לאחר התאמה סטטיסטית למשתנים סוציו-דמוגרפיים ולמדדים בריאותיים רבים, נמצא כי משתתפים עם רמת המגנזיום הגבוהה ביותר היו בעלי סיכון נמוך יותר בכ-48% ליתר לחץ דם, בכ-69% לסוכרת סוג 2 ו-42% להסתיידות העורקים הכליליים בהשוואה לאלה עם רמת המגנזיום הנמוכה ביותר.

באופן ספציפי נמצא כי כל עלייה של 0.17 מ"ג/דצ"ל ברמת המגנזיום קשורה באופן בלתי תלוי בירידה של 16% בסיכון להסתיידות עורקים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26931571

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26686847

סקירה (2015) העוסקת בבחינת התפקיד ומנגנוני הפעולה של מאקרו ומיקרו מינרלים במצבי סוכרת.

מהסקירה עולה כי המינרלים מגנזיום, מוליבדנום, אבץ, ונדיום ומנגנז תורמים להגברת פירוק גלוקוז.

עוד נמצא כי המינרלים כרום, ונדיום, אבץ, מוליבדנום ומגנזיום מגבירים את פעילות האינסולין, והמינרלים מוליבדנום, מנגנז ואבץ מגבירים תהליכי ליפוגנזה.

כמו כן, נמצא כי לאבץ וברזל תפקיד בפעילות דרכי העיכול ובהפחתת עקה חמצונית. כלומר, למינרלים אלה מנגנון פעילות הדומה לתרופות לטיפול בסוכרת ובסיבוכים הנלווים.

החוקרים מסכמים כי אומנם מנגנוני הפעילות של המינרלים ידועים היטב, אולם יש להמשיך ולבחון את ההשפעה הסינרגיסטית שלהם וכן מהם המינונים הבטוחים והיעילים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26780281

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרי פלסבו (יולי 2017) נבדקה ההשפעה של תוספי מגנזיום על לחץ הדם, בקרב חולים עם חוסר איזון במשק הסוכר.

במחקר נכללו 11 מחקרים, בהם 543 משתתפים. מינון המגנזיום במחקרים השונים נע בטווח של 365-450 מ"ג/יום מגנזיום אלמנטלי, שניתן לתקופה של 1-6 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים (ללא חיתוכים של תרופות, רמת לחץ הדם ועוד) נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת (פלסבו), נטילת מגנזיום הייתה מלווה בירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי (4.18 מ"מ כספית בממוצע) והדיאסטולי (2.27 מ"מ כספית בממוצע).

החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף מגנזיום עשויה לתרום להורדת לחץ הדם בקרב מטופלים עם תנגודת לאינסולין, טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2, אשר נמצאים בסיכון מוגבר ליתר לחץ דם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28724644

במחקר מקרה-בקרה (נובמבר 2017), בו נכללו 199 ילדים שאובחנו עם סוכרת סוג 1 וקבוצת ביקורת של 199 ילדים ללא סוכרת, נמצא כי רמות ברזל גבוהות לאחר הלידה (לרוב כתוצאה מצריכה עודפת של תוספי ברזל של האם ו/או של התינוק) הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 1 עד גיל 16.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29113123

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2018) נבדקה ההשפעה של נטילת תוסף סלניום בקרב משתתפים עם שמנות, הסובלים מתת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס וסוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 50 משתתפים, אשר בנוסף לצריכת דיאטה דלת-קלוריות חולקו אקראית לנטילת תוסף סלניום במינון 83 מק"ג/יום או פלסבו - למשך שנה. בסיום תקופת ההתערבות נמצא כי בקבוצת הסלניום חלה ירידה של 43% ברמת ה-TSH, לעומת ירידה של 11% בקבוצת הפלסבו (p<0.001), ללא שינויים מובהקים ברמת FT4 או FT3. בנוסף, בקבוצת הסלניום נצפתה ירידה משמעותית יותר ב- BMI (ירידה של: 24% לעומת 8.5%), בהיקף המותניים, באחוז השומן הבטני ובתנגודת לאינסולין.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בקשר בין תנגודת לאינסולין והשמנה בטנית לבין חסר בסלניום ובתרומה של סלניום לאיזון הורמוני בלוטת התריס.
http://www.annexpublishers.co/articles/JNH/5202-Selenium-Supplementation-in-Obese-Patients-with-Subclinical-Hypothyroidism-and-Type-2-Diabetes.pdf

בסקירה (פברואר 2018), המבוססת בעיקר על ממצאים אפידמיולוגיים, מסכמים החוקרים כי צריכה גבוהה של מגנזיום קשורה בסיכון נמוך יותר לגורמי סיכון קרדיווסקולריים (תסמונת מטבולית, סוכרת ויתר לחץ דם), לשבץ ולתחלואה קרדיווסקולרית וכי רמה גבוהה יותר של מגנזיום בדם קשורה בסיכון נמוך יותר לתחלואה קרדיווסקולרית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29389872

מגנזְיום

מחקרים | מנגנוני פעולה

מחקרים

במחקר עוקבה (2013) שנערך בקרב 2,582 נבדקים, צריכה גבוהה של מגנזיום עיכבה התקדמות טרום סוכרת לכדי אבחנת סוכרת סוג 2 בקרב אמריקאים בגיל העמידה.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/09/23/dc13-1397.short

במחקר עוקבה (2004) נוסף שנמשך כ-6 שנים ועקב אחר 222,523 נשים בריאות בגיל 45 ומעלה, נמצא כי צריכה תזונתית גבוהה של מגנזיום עמדה בקשר הפוך עם הסיכון לסוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14693967

בסקירה שיטתית ומטא אנליזה (2016) הכוללת 21 מחקרים קלינים אקראיים ו-1,372 נבדקים, נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום למשך 4 חודשים עשויה לשפר במידה משמעותית את מדד התנגודת לאינסולין HOMA-IR ולהפחית את ערכי הגלוקוז בצום.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27329332

בשתי מטא אנליזות (2007) נמצא כי רמות נמוכות של מגנזיום עלולות להגדיל את הסיכון להיפוגליקמיה ולסוכרת סוג 2 בעוד שצריכה גבוהה של סיבים ומקורות תזונתיים עשירים במגנזיום כגון: דגנים מלאים, שעועית, אגוזים וירקות עליים ירוקים עשוייה להפחית את הסיכון.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17645588

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17502538

במטא אנליזה (2006) שכללה 9 מחקרים קליניים אקראיים ומבוקרי פלסבו, עם סך כולל של 370 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום במינון יומי של 360 מ"ג למשך 4-16 שבועות, הפחיתה את ערכי הגלוקוז בצום והעלתה רמות HDL.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16978367

כמו כן, במחקר קליני אקראי מבוקר וכפול סמיות (1998), המופיע במטה אנליזה המפורטת לעיל, אשר נערך בקרב 128 חולי סוכרת סוג 2 נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום אוקסיד במינון יומי של 1,000 מ"ג למשך 30 ימים, העלתה רמות מגזניום בסרום ובתאים והפחיתה רמות פרוקטוזמין בדם (אלבומין הנקשר לגלוקוז בסרום ומשקף את ממוצע רמת הסוכר ב-2-3 השבועות שלפני הבדיקה).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9589224?dopt=Abstract

להלן מחקרים אשר לא נכללו בסקירות השיטתיות המפורטות לעיל:

מחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו וכפול סמיות (2015) נערך בקרב 70 נבדקות עם סוכרת הריון שחולקו אקראית (35 בקבוצת ההתערבות ו-35 בקבוצת הפלסבו) לנטילת מגנזיום אוקסיד במינון של 250 מ"ג ביום, או פלסבו למשך 6 שבועות. בתום ההתערבות נצפתה ירידה ברמות אינסולין, HOMA-IR (מדד לתנגודת אינסולין) ו-HOMA-B (מדד לתאי בטא בלבלב) לנבדקות בהתערבות בהשוואה לפלסבו.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26016859

מחקר קליני (2014) בחן יעילות נטילת תוסף מגנזיום סולפאט במינון יומי של 300 מ"ג למשך 3 חודשים בקרב 26 חולי סוכרת סוג 2, בהשוואה ל-28 חולים שקיבלו פלסבו כביקורת. נמצא כי נטילת התוסף הביאה להפחתה ברמות ערכי לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, הובילה לירידה של רמות הגלוקוז בצום, ערכי העמסת סוכר לאחר שעתיים, רמות HbA1C, טריגליצרידים, כולסטרול כללי ו-LDL וכן העלתה את רמות האינסולין בדם בהשוואה לקבוצת הביקורת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4219896/

מחקר קליני אקראי ומבוקר נוסף (2011) שנערך בקרב 52 משתתפים בעלי עודף משקל ורמות גבוהות של אינסולין, שאינם סוכרתיים, בחן את השפּעת נטילת מגנזיום אספרטאט במינון של 365 מ"ג ביום (גרנולות מסיסות) למשך 6 חודשים, על תנגודת לאינסולין ומאפיינים מטאבוליים נוספים בקרב 27 נבדקים, בהשוואה ל-25 משתתפים שקיבלו פלסבו. במחקר נמצא כי נטילת מגנזיום הובילה בקבוצת המחקר לירידה של 0.32 mmol/l בערכי הגלוקוז בצום לעומת עלייה של 0.16 mmol/l בקבוצת הפלסבו, לירידה של 9.42 pmol/l ברמות האינסולין בצום בקבוצת המחקר לעומת עלייה של 20.29 pmol/l בקבוצת הפלסבו ולירידה של 0.514 במדד העמידות לאינסולין (ISI– HOMA) בקבוצת המחקר, בהשוואה לעלייה של 0.813 בקבוצת הפלסבו. עם זאת, ערכי לחץ הדם ופרופיל השומנים נותרו ללא שינויים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21205110

במחקר קליני אקראי ומבוקר (2011) שנערך בקרב 54 נבדקים ו-52 משתתפים בקבוצת הפלסבו, נטילת מגנזיום כלוריד במינון יומי של 2.5 גרם למשך 3 שבועות, שיפרה את יכולת תאי בטא בלבלב לפצות על ירידה ברגישות ועמידות לאינסולין בקרב משתתפים שאינם סוכרתיים, הפחיתה רמות אינסולין וגלוקוז בצום, לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, מדד עמידות לאינסולין HOMA‐β והעלתה רמות מגנזיום בסרום בהשוואה לפלסבו.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21241290

במחקר קליני רנדומלי ומבוקר (2004) שנערך בקרב 110 חולי סוכרת מסוג 1 (60 גברים ו-50 נשים) נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום גלוקונאט במינון יומי של 300 מ"ג למשך 5 שנים, הפחיתה תסמיני נוירופתיה פריפריאלית בהשוואה לביקורת בעקבות העלאת ריכוז המגנזיום התוך תאי ובסרום. 39% מהמשתתפים שנטלו מגנזיום הדגימו שיפור בבדיקת אלקטרומיוגרפיה EMG) – Electromyography, בדיקת הולכה עצבית), בקרב 49% התוצאות נותרו יציבות ו-12% חוו החמרה. לעומת זאת, 8% נבדקים בביקורת הדגימו שיפור, 31% יציבות ו-61% חוו החמרה משמעותית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15319143

במחקר קליני (2003) שנערך בקרב 63 חולי סוכרת שאינה תלוית אינסולין, נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום כלוריד במינון יומי של 300 מ"ג למשך 16 שבועות, הובילה לירידה של 37.5% ברמות גלוקוז בצום לעומת ירידה של 27.5% בביקורת, ירידה של 30.4% ברמות HbA1C לעומת 14.4% בביקורת ולירידה של 9.5% במדד HOMA-IR (עמידות לאינסולין) לעומת עלייה של 6.4% בקבוצת הפלסבו.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663588

מנגנוני פעולה

מנגנוני הפעולה המיוחסים למגנזיום בטיפול בסוכרת ואשר נמצאו במחקרים כוללים: הגברת שרידות תאים בלבלב וויסות ייצור והפרשה של אינסולין, פעילות נוגדת חמצון והפחתת חמצון שומני הדם, הפחתת עמידות לאינסולין בתאים, שיפור ניצול גלוקוז לצורכי אנרגיה וחילוף חומרים של פחמימות, הגברת קליטת גלוקוז בתאי השריר ובלבלב.

לקריאה בהרחבה אודות מנגנוני הפעולה של מגנזיום בטיפול בסוכרת ולמחקרים בנושא ראו כאן.

חזרה לתחילת המחקרים

שומנים (חומצוֹת שומן, אוֹמגה 3)

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2017) הוערכה ההשפעה של תוסף שמן פשתן (המכיל חומצות שומן מסוג אומגה 3) בקרב מטופלים עם כיב סוֹכרתי בכף הרגל. במחקר נכללו 60 מטופלים בגילאי 40-85, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות: 1) קבוצת ההתערבות, שקיבלה 1,000 מ"ג אומגה 3 משמן פשתן פעמיים ביום למשך 12 שבועות 2) קבוצת הפלסבו.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת שמן פשתן הייתה מלווה בצמצום גודל הכיב (אורך, רוחב ועומק), בירידה בריכוז האינסולין בדם, בתנגודת לאינסולין וברמת ההמוגלובין המסוכרר וכן בשיפור הרגישות לאינסולין. בנוסף, נצפתה ירידה במדד הדלקתי CRP ועלייה בפעילות נוגדת החמצון.

החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף שמן פשתן הייתה מלווה בשיפור מגוון מדדים קליניים ומטבוליים בקרב מטופלים עם כיב סוֹכרתי בכף הרגל.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28716357

מחקר רנדומאלי כפול סמיות (ינואר 2010) אשר נערך במשך 6 שבועות בקרב 34 נבדקים בגילאי 37-70 הסובלים מסוכרת סוג 2, מצא כי נטילת 2 גרם ביום של חומצת שומן מסוג אומגה 3 מצמצמת את ההפחתה בתפקוד כלי הדם הגדולים (מאקרו ואסקולריים) לאחר ארוחה ומעבר לכך, אף משפרת את תפקוד כלי הדם הקטנים (מיקרו – ואסקולרים) לאחר ארוחה. השיפור לא ניכר בקרב קבוצה הפלסבו אשר נטלה שמן זית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20071644

מחקר רנדומאלי כפול סמיות (ינואר 2010) אשר נערך בקרב 97 חולי סוכרת סוג 2 (גברים ונשים בגילאי 60-70) במשך 12 שבועות מצא כי צריכת 4 גרם ליום של שמן דגים משפרת תפקודי כליות ומוריד רמות טריגליצרידים וקריאטנין בדם. לעומת זאת, לא נמצא שיפור ברמות הסוכר, הכולסטרול או תיפקוד כלי דם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20121889

מחקר (מאי 1996) אשר נערך בקרב 11 חולי סוכרת השווה נטילת שמן דגים לעומת שמן זרעי פשתן. החולים קיבלו שמן זית במשך 3 חודשים, לאחר מכן שמן דגים או שמן זרעי פשתן למשך 3 חודשים נוספים ולאחר מכן הוחלפו השמנים בקרב הקבוצות למשך 3 חודשים נוספים. נמצא כי צריכת 35 מ"ג לק"ג ביום של אומגה 3 (משן דגים אבל לא משמן זרעי פשתן) במשך 3 חודשים מורידה את רמות הטריגליצרידים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8732710

במחקרים קודמים נמצאו עדויות סותרות לגבי הקשר בין אומגה 3 לבין סוכרת סוג 2.

במחקר הנוכחי (ספטמבר 2013), כחלק ממחקר אוכלוסייה גדול שבוצע בפינלנד, נבדק הקשר בין חומצות שומן מסוג אומגה 3 בדם (EPA, DPA, DHA, ALA) ורמות הכספית בשיער, כמדד לחשיפה, לבין התפתחות של סוכרת סוג 2.

המחקר מבוסס על נתונים של 2,212 גברים בגילאי 42-60 שלא סבלו מסוכרת בתחילת המחקר.

במהלך תקופת מעקב ממוצעת של כ-19 שנים, זוהו 422 מקרי סוכרת, כאשר גברים בעלי רמה גבוהה של אומגה 3 (EPA, DHA, DPA) היו בסיכון נמוך ב-33% לפתח סוכרת בהשוואה לגברים בעלי רמה נמוכה של אומגה 3.

לא נמצא קשר בין הרמות בדם או בתזונה של ALA, צריכת דגים או רמת הכספית בדם לבין התפתחות סוכרת.

מכאן, לשמירה על רמה גבוהה של אומגה 3 חשיבות גבוהה במניעת סוכרת, יחד עם היבטי אורח חיים ותזונה אחרים כגון שמירה על משקל תקין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24026545

מחקר קליני כפול-סמיות (ינואר 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של תוספי חומצת אומגה 3 מסוג ALA על רמות אדיפונקטין והרגישות לאינסולין בחולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 20 חולים אשר קיבלו 3 גרם ליום ALA או פלסבו למשך 60 יום.

נמצא כי בקבוצת הטיפול חל שיפור בפרופיל המטבולי הכולל שיפור באיזון משק הסוכר ועלייה ברמות אדיפונקטין. החוקרים מסכמים כי לתוספי ALA עשויה להיות תרומה קלינית משמעותית לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 ונדרשים מחקרים נוספים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את הממצאים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25933493

מחקר (אפריל 2015) שנערך על חיות מעבדה מצא כי תוסף חומצות שומן מסוג אומגה 3 שמקורן בשמן דגים עשויות להיות יעילות לטיפול בנוירופתיה סוכרתית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25925322

במחקר נכללו 12,132 ממשתתפים עם סוכרת סוג 2 וקבוצת בקרה של 15,919 משתתפים ללא סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27434045

מחקר (אוגוסט 2016) שנערך על חיות מעבדה בוחן לראשונה האם שמן דגים יכול לבטל את ההשפעה המזיקה של תזונה עתירת שומן על המטבוליזם ועל ייצור אדיפוקינים.

במסגרת המחקר, העכברים חולקו ל-4 קבוצות: דיאטת בקרה, דיאטת בקרה + שמן דגים, דיאטה עתירת שומן, דיאטה עתירת שומן + שמן דגים.

נמצא כי עכברים שקיבלו דיאטה עתירת שומן היו בעלי משקל גוף גדול יותר, אי סבילות לגלוקוז, תנגודת לאינסולין, רמות כולסטרול גבוהות יותר ומשקל גדול יותר של מאגרי השומן המלווה בהיפרטרופיה של תאי השומן. נטילת שמן דגים הייתה בעלת השפעה מיטיבה על ההשמנה (anti-obesogenic) וכתוצאה מכך גם על רמות השומנים ועל התנגודת לאינסולין.

מעבר לכך, נמצא כי ברקמת השומן הבטנית (בחלל הבטן שמאחורי הפריטונאום), דיאטה עתירת שומן הגבירה ליפוליזה (פירוק חומצות שומן) והפקת ציטוקינים פרו-דלקתיים והפחיתה בניית חומצות שומן וברקמת השומן התת-עורית הפחיתה את כניסת הגלוקוז לתאים והפרשת אדיפוקינים, ללא השפעה על הליפוליזה.
מכאן מסיקים החוקרים כי לרקמות השומן תפקידים שונים בשינויים המטבוליים וביצירת תנגודת לאינסולין, בהתאם למיקומם בגוף. עם זאת, נטילת שמן דגים עשויה למנוע שינויים אלה במטבוליזם וכן למנוע הפרשת הורמונים וציטוקינים הקשורים בדיאטה עתירת שומן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27558442

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (יולי ה2017) נבדק האם שימוש בתוספי שמן דגים עשוי להועיל לשיפור הרגישות לאינסולין, שכן מחקרים קודמים הוכיחו כי שמן דגים קשור בסיכון נמוך יותר לתסמונת המטבולית ולמגוון מחלות כרוניות.

בסקירה נכללו 17 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 672 משתתפים. בשמונה מהמחקרים המשתתפים היו חולי סוכרת סוג 2, בארבעה מחקרים נכללו משתתפים בריאים ובשאר המחקרים המשתתפים היו בעלי מאפיין אחד לפחות של התסמונת המטבולית. מינון שמן הדגים במחקרים השונים נע בין 1-4 גרם/יום ומשך ההתערבות נע בין 4-24 שבועות.

בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי לשמן דגים לא הייתה השפעה על הרגישות לאינסולין בהשוואה לפלסבו. עם זאת, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי לנטילת שמן דגים הייתה השפעה מיטיבה על הרגישות לאינסולין בקרב משתתפים עם לפחות מאפיין אחד של התסמונת המטבולית. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות גם כאשר נלקחו בחשבון שיטת המדידה של הרגישות לאינסולין, המינון או משך ההתערבות. מכאן, לשמן דגים עשויה להיות השפעה מניעתית בקרב משתתפים עם הפרעות מטבוליות, ללא השפעה על משתתפים עם סוכרת סוג 2 או משתתפים בריאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28673352

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (דצמבר 2017) נבדקה ההשפעה המיטיבה של תוספי אומגה 3 על קצב הלב, ובאופן ספציפי - של חומצת שומן מסוג EPA לעומת DHA.

במחקר נכללו הממצאים מ-51 מחקרים, בהם סה"כ כ-3,000 מטופלים אשר נטלו תוסף אומגה 3 או פלסבו. בחלק מהמחקרים נכללו משתתפים בריאים ובחלקם משתתפים עם תחלואה כרונית כגון מחלת לב כלילית, אי ספיקת כליה, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, סוכרת סוג 2 ועוד. משך המחקרים נע בין שבועיים לשנה, גיל המשתתפים נע בין 22 ל-70, קצב הלב של המשתתפים היה לרוב בטווח הנורמה (60-100 פעימות לדקה) ומינון אומגה 3 נע בין 0.5-15 גרם/יום.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף אומגה 3 הובילה לירידה קלה, אך מובהקת סטטיסטית, בקצב הלב, עם הפרש ממוצע של 2.23 פעימות לדקה. במחקרים בהם נבדקה ההשפעה של שתי חומצות השומן בנפרד נמצא כי ל-DHA השפעה מובהקת על הירידה בקצב הלב, אך לא ל-EPA.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29284786

במטה-אנליזה של מחקרים קליניים גדולים (ינואר 2018), הוערך הקשר בין נטילת תוספי אומגה 3 לבין הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב אוכלוסייה בסיכון גבוה. החוקרים מסבירים כי ההנחיות הנוכחיות תומכות בשימוש בתוספי אומגה 3 משמן דגים למניעת מחלת לב איסכמית ואירועים וסקולריים בקרב אוכלוסייה בסיכון עם מצב קרדיווסקולרי קודם, אולם העדויות המחקריות לגבי מידת היעילות אינן עקביות.

במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 77,917 משתתפים, בני 64 בממוצע, מ-10 מחקרים אקראיים גדולים (לפחות 500 משתתפים בכל מחקר). בתקופת מעקב ממוצעת של 4.4 שנים זוהו 6,273 אירועים של מחלת לב כלילית ו-12,001 אירועים וסקולריים. החוקרים לא מצאו קשר מובהק בין נטילת תוספי אומגה 3 (EPA במינון של 226-1,800 מ"ג/יום) לבין הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי (כולל תמותה ממחלת לב כלילית, אוטם שריר הלב או אירוע וסקולרי). גם בניתוח לפי תתי-קבוצות לא נמצאו קשרים מובהקים בין נטילת תוספי אומגה 3 לבין הסיכון הקרדיווסקולרי, כולל בקרב משתתפים עם מצב קודם של מחלת לב כלילית, סוכרת, רמות שומנים גבוהות, או משתתפים הנוטלים סטטינים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שנטילת תוספי אומגה 3 אינה קשורה בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי ולפיכך אינם תומכים בהנחיות הנוכחיות.
המחקר נתמך על ידי ארגון הלב הבריטי ועוד מספר גורמים רשמיים בלתי תלויים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29387889

חזרה לתחילת המחקרים

ויטמינים

מטה-אנליזה מקיפה (אוגוסט 2014) אשר נועדה לבחון האם לתוספי חומצה פולית בשילוב ויטמין B6 תועלת להפחתת הסיכון לטיפולי רה-וסקולריזציה.

מנתונים של 9 מחקרים הכוללים כ-27 אלף משתתפים לא נמצא יתרון לתוספי חומצה פולית בלבד בהפחתת הסיכון לטיפולי רה-וסקולריזציה ובאופן ספציפי לניתוח מעקפים CABG, להתערבות כלילית מלעורית PCI או לצנתור. יחד עם זאת, במחקרים בהם ניתן יחד עם חומצה פולית גם מינון נמוך של ויטמין B6 (5-10 מ"ג ליום) כן נמצאה ירידה בסיכון לרה-וסקולריזציה.

אומנם העדויות ממחקרים קודמים אינן חד משמעיות, אולם מטה-האנליזה הנוכחית תומכת בשילוב של תוספי חומצה פולית עם מינון נמוך של ויטמין B6 להפחתת הסיכון לרה-וסקולריזציה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24461473

מטה-אנליזה (אוקטובר 2015) שנועדה להעריך את ההשפעה של ניאצין (ויטמין B3) על רמות השומנים והסוכר בדם בחולי סוכרת סוג 2. מניתוח הנתונים עולה כי נטילת תוספי ניאצין, לבד או בשילוב עם רכיבי תזונה נוספים, הובילה לשיפור פרופיל השומנים בדם- עלייה ממוצעת של 0.27 מילימול לליטר ברמת HDL, ירידה של 0.25 מילימול לליטר ברמת LDL וירידה של 0.39 מילימול לליטר ברמת הטריגליצרידים בהשוואה לקבוצת הבקרה. עם זאת, נמצא כי בטיפול ארוך טווח בניאצין ישנה עלייה ברמות הסוכר בצום בעקבות השימוש בניאצין בהשוואה לקבוצת ביקורת, לכן במקרים אלה חשוב לבצע בקרה ומעקב אחר רמות הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25306426

ניקוטינאמיד ריבוזיד הינה נגזרת אמיד של ניאצין (ויטמין B3) שכיום נחקרת בעיקר בהקשר לשיפור תהליכי הזדקנות וחילוף חומרים.

במחקר הנוכחי (מאי 2016), שנערך על מודל עכברים חולי סוכרת, נבדקה ההשפעה של ניקוטינאמיד ריבוזיד (NR) על משק הסוכר ועל התפתחות סיבוכים נלווים.

נמצא כי בעכברים עם טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2 שצרכו דיאטה עתירת שומן, הוספת NR לתזונה הובילה לשיפור באיזון הסוכר, לצמצום העלייה במשקל, הפגיעה בכבד והתפתחות כבד שומני וכן להגנה מפני התפתחות נוירופתיה.

החוקרים מסבירים כי לא ניתן לייחס את ההשפעה המגינה על תאי העצב רק לשיפור במשק הסוכר ומציעים כי NR תורם לשיפור רמות NADP(+) / NADPH בכבד וכתוצאה מכך להפחתת נזקי חמצון וצמצום הפגיעה העצבית.

על בסיס ממצאים אלה, החוקרים קוראים להמשיך ולבחון במחקרים קליניים את התרומה של NR לטיפול בהפרעות מטבוליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27230286

מהתוצאות עולה כי שיעור הסובלים מחסר או רמות נמוכות של ויטמין B 2 היה גבוה יותר בקבוצת המטפורמין בהשוואה לפלסבו לאחר 5 שנים וגם לאחר 13 שנים. כמו כן, נמצא כי שימוש ממושך יותר במטפורמין היה מלווה בסיכון מוגבר לחסר ויטמין B 12. שכיחות הסובלים מאנמיה הייתה גבוהה יותר בקבוצת המטפורמין, ללא תלות ברמת ויטמין B 12 ובנוסף שכיחות הסובלים מנוירופתיה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפים שנטלו מטפורמין עם חסר ויטמין B 12.

החוקרים קוראים לביצוע בדיקות שגרתיות לבדיקת רמת ויטמין B 12 בקרב מטופלים הנוטלים מטפורמין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26900641

מחקר (פברואר 2016) שנועד לבחון את הקשר בין רמת ויטמין B 12 לבין רמת העקה החמצונית והדלקת בקרב 154 חולי סוכרת, צמחוניים (54) ואוכלי כל.

נמצא כי בקרב צמחוניים, רמות גבוהות יותר של ויטמין B 12 היו מלוות ברמות סוכר ועקה חמצונית נמוכות יותר ובפעילות נוגדת חמצון גבוהה יותר.

בקרב אוכלי כל, רמות גבוהות יותר של ויטמין B 12 היו מלוות ברמות נמוכות יותר של מדדים דלקתיים.

החוקרים מסכמים כי ישנה חשיבות גבוהה למעקב אחר רמות ויטמין B 12 בקרב חולי סוכרת, צמחוניים במיוחד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26927168

סקירה (אפריל ל2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.

הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת(בין היתר) ויטמין E.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

מחקר (דצמבר 2014) שנערך על עכברים מראה כי לויטמין A תפקיד משמעותי בפעילות של תאי בתא בלבלב ולכן חוסר ויטמין A עלול להיות גורם להתפתחות סוכרת סוג 2.

החוקרים מצאו כי בעכברים שסבלו מחוסר ויטמין A חלה תמותה מוגברת של תאי בתא, כתוצאה מכך נפגעה יכולת ייצור האינסולין וחלה עלייה ברמות הסוכר בדם.

ממצאים אלה מהווים בסיס למחקרים עתידיים ביחס לתפקיד של ויטמין A בהתפתחות מחלת הסוכרת ולשימוש בויטמין A כאסטרטגיה טיפולית לעידוד הפרשת אינסולין בחולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25451926

מחקר קליני כפול-סמיות (ינואר 2015) נועד לבחון את התפקיד של ההורמון אדיפונקטין באיזון רמות הסוכר לאחר נטילת תוסף ויטמין K1 בנשים צעירות עם קדם-סוכרת.

במחקר השתתפו 82 נשים אשר קיבלו באופן אקראי תוסף ויטמין K1 (1 מ"ג) או פלסבו למשך 4 שבועות.

נטילת התוסף גרמה לעליית ריכוז האדיפונקטין בדם בהשוואה לפלסבו, ללא השפעה על ריכוז האוסטאוקלצין והלפטין. באופן בלתי תלוי באדיפונקטין, נמצא כי לויטמין K1 תרומה לאיזון משק הסוכר במצבי קדם-סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25654061

סקירה (ינואר 2016) אשר מציגה לראשונה את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה של תוספי ויטמין K על הרגישות לאינסולין וסבילות לגלוקוז.

החוקרים מסבירים כי לוויטמין K תפקיד חשוב בתהליך קרישת הדם כאשר מספר מחקרים קליניים מצביעים על היעילות של תוספי ויטמין K לשיפור הרגישות לאינסולין והסבילות לגלוקוז ובכך להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

מהעדויות המחקריות עולה כי ישנם מספר מנגנונים אשר עשויים קשורים בתרומה של ויטמין K לאיזון משק הסוכר, ביניהם הפקת החלבון אוסטאוקלצין, ויסות רמות אדיפוקינים, תהליכים אנטי-דלקתיים והפחתת רמות שומנים.

http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(16)00041-1/abstract

מחקר (פברואר 2015) שבדק את הקשר בין רמות ויטמין D בדם והביטוי הגנטי שלו ברקמת השומן לבין BMI ורמות הסוכר בגוף מצא כי חוסר ויטמין D קשור במידה רבה יותר למטבוליזם של פחמימות ולנטייה לסוכרת מאשר להשמנה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25706239

סקירה (מרץ 2016) המציגה את הממצאים ביחס לקשר בין ויטמין D והסיכון לסוכרת ולסרטן הלבלב.

מהעדויות עולה כי ייתכן ולוויטמין D תפקיד במחלות הקשורות בלבלב, כולל סוכרת סוג 1 וסוג 2 וסרטן הלבלב.

התפקיד של ויטמין D בוויסות הפעילות החיסונית מצביע על התרומה האפשרית שלו למניעת סוכרת סוג 1.

בהקשר לסוכרת סוג 2, המחקרים מצביעים על ההשפעה של ויטמין D על פעילות תאי בתא בלבלב, על הרגישות לאינסולין ועל התפתחות דלקת מערכתית.

ממחקרים תצפיתיים עולה קשר בין חסר ויטמין D לבין סיכון מוגבר לסוכרת סוג 1 ו-2, כאשר מחקרים העוסקים בסרטן הלבלב לרוב מצביעים על התרומה של רמת ויטמין D גבוהה לשיעור נמוך יותר של סרטן לבלב וכן על קשר בין חשיפה לשמש לבין סיכון נמוך יותר לתחלואה ותמותה מסרטן הלבלב.

למרות ממצאים אלה, נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת לבחון באופן מעמיק את התפקיד של ויטמין D למניעת מחלות לבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27030935

במחקר קליני מבוקר פלסבו (מרץ 2015) בו השתתפו 82 נשים עם קדם-סוכרת נמצא כי תוסף ויטמין K1 במינון של 1,000 מק"ג ליום למשך 4 שבועות תרם לשיפור באיזון הסוכר וברגישות לאינסולין אולם לא נמצאה השפעה על התנגודת לאינסולין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25782427

מחקר קליני כפול-סמיות (אפריל 2015) בו נבדקה ההשפעה של תוסף תיאמין במינון גבוה על לחץ הדם, פרופיל השומנים ורמת הדלקתיות באוכלוסייה הסובלת מחוסר איזון במשק הסוכר.

במסגרת המחקר 12 מטופלים נטלו תיאמין במינון של 100 מ"ג 3 פעמים ביום או פלסבו למשך 6 שבועות.

נמצא כי נטילת תיאמין תרמה לשיפור בלחץ הדם בהשוואה לפלסבו, אולם לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לרמות השומנים או רמת הדלקתיות.

החוקרים מסכמים כי שימוש בתיאמין עשוי להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול בחולים עם שלבים ראשונים של היפרגליקמיה ולתרום למניעת סיבוכים הקשורים בכלי הדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25982678

מחקר קליני מצומצם (דצמבר 2014) שנועד להעריך את ההשפעה של נטילת תוסף ויטמין D על רמות הסוכר והתנגודת לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 58 חולים אשר נטלו 4,000 יחבל ויטמין D או פלסבו במשך חודשיים.

מהתוצאות עולה כי בחולים שנטלו ויטמין D חלה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וריכוז האינסולין וכן ירידה שאיננה מובהקת סטטיסטית במדד התנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי ויטמין D עשוי לתרום לאיזון רמות הסוכר ולשפר רגישות לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26171357

סקירה שפורסמה (אפריל 2014) בחנה את השימוש בתוספי תזונה לטיפול בסוכרת וביתר לחץ דם.

מסקנות החוקרים מסקירה זו היא שהשימוש בתוספים מהווה אפשרות תחליף יעילה ובטוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25371590

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26781763

במחקר מבוקר (ינואר 2016) בו נכללו 270 חולים הסובלים מכאבים כתוצאה מנוירופתיה סוכרתית נמצא כי טיפול משולב של התרופה GABApentin עם ויטמיני B היה בעל יעילות דומה לטיפול בתרופה preGABAlin, אולם נדרש מינון נמוך יותר של התרופה עם פחות תופעות לוואי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26885528

סקירה (פברואר 2016) המציגה את העדויות העדכניות בנוגע לקשר בין רמת החומצה הפולית בדם לבין מחלות שונות.

ראשית מוצגת סקירה רחבה לגבי ההרכב, המקורות, הפעילות המטבולית והתפקיד של חומצה פולית. בהמשך מוצגות העדויות לגבי חומצה פולית בהקשר למצבים רפואיים שונים, כולל רמות גבוהות של הומוציסטאין, מחלת לב כלילית, יתר לחץ דם, שבץ, סוכרת, הריון, סרטן (באופן ספציפי סרטן ערמונית, סרטן קולורקטלי, סרטן לבלב, סרטן שד, לויקמיה בילדים וסרטן ריאות) מחלות כליה, מחלות נוירולוגיות ואסתמה בילדים.

החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות רבות התומכות בתפקיד של חומצה פולית בקידום בריאות וכן בפוטנציאל למניעה וטיפול במחלות. ישנה תמיכה רחבה ליעילות של נטילת תוספי חומצה פולית טרם הכניסה להריון למניעת מומים בתעלה העצבית (NTD).

עם זאת, הממצאים לגבי הקשר בין חומצה פולית לבין מצבים רפואיים אחרים אינם חד-משמעיים ונדרשים מחקרים קליניים נוספים על מנת להעריך את התרומה הקלינית של נטילת תוספי חומצה פולית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27008500

במחקר בו נכללו 2,394 מבוגרים נמצא כי תזונה עשירה בכולין ובבטאין קשורה בסיכון נמוך יותר לתנגודת לאינסולין, במיוחד בקרב נשים.

http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(16)30196-4/abstract

במחקר חתך (דצמבר 2017), בו נכללו 66 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי חסר בחלבון פעיל מסוג MGP הידוע גם כ- Matrix Gla-Protein, שפעילותו תלויה בויטמין K, קשור בסיכון מוגבר להסתיידות ולקשיון העורקים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27927630

במחקר עוקבה (אפריל 2018) נבדק מהו הקשר בין ריכוז ויטמין D בדם לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

כחלק ממחקר העוסק בהפחתת רמות השומנים בדם, שהחל בשנת 1972, במחקר הנוכחי נכללו 903 מבוגרים ללא סוכרת או טרום סוכרת בבדיקת המעקב שנערכה בשנים 1997-1999. רמת ויטמין D בדם נמדדה בין השנים 1977-1979. בתקופת מעקב עד לשנת 2009, אובחנו 47 מקרים של סוכרת סוג 2 ו-337 מקרים של טרום-סוכרת.

נמצא כי רמה גבוהה יותר של ויטמין D הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2: סיכון נמוך ב-69% עבור רמה של 30-39 ננוגרם/מ"ל, סיכון נמוך ב-71% עבור רמה של 40-49 ננוגרם/מ"ל וסיכון נמוך ב-81% עבור רמה הגבוהה מ-50 ננוגרם/מ"ל – כל אלו בהשוואה לרמה הנמוכה מ-30 ננוגרם/מ"ל. הקשר בין רמת ויטמין D וטרום סוכרת היה חלש יותר ולא מובהק סטטיסטית.

החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון האם לרמה גבוהה של ויטמין D תרומה למניעת סוכרת סוג 2 או למניעת ההתקדמות ממצב טרום-סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29672520

חזרה לתחילת המחקרים

נוגדי חמצון

מטה-אנליזה יסודית (אפריל 2014) הכוללת 11 מחקרים מבוקרים נועדה להעריך את ההשפעה של רזברטרול על רמות הגלוקוז והרגישות לאינסולין.

רזברטרול הוא נוֹגד חִמצון שמקורו ביין אדום אשר ידוע כבעל תפקיד במניעת מחלות קרדיווסקולריות אולם הממצאים לגבי השפּעתו על משק הסוכר בגוף אינם חד משמעיים.

ניתוח כולל של הנתונים, הכוללים סה"כ 388 משתתפים, מראה כי צריכת רזברטרול תרמה לירידה ברמות הסוכר בצום, ברמות האינסולין, ברמות ההמוגלובין המסוכרר ובתנגודת לאינסולין בקרב חולי סוכרת.

לא נמצאה השפעה לצריכת רזברטרול בקרב האוכלוסייה הבריאה.

מחקר זה מעיד כי צריכת רזברטרול עשויה להיות טיפול טבעי יעיל לחולי סוכרת (לצד תזונה וצמחי מרפא) אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך ולבסס את השימוש הקליני.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24695890

מחקר אקראי מבוקר (מאי 2016) נועד לבחון את ההשפעה של תוסף פוליפנוֹלים המכיל EGCG ורזברטרול על מטבוליזם של שומנים ועל הרגישות לאינסולין במשתתפים הסובלים מהשמנה.

במחקר קודם מצאו החוקרים כי נטילת התוסף במשך 3 ימים הובילה לעלייה בהוצאת האנרגיה ושיפור המטבוליזם. המחקר הנוכחי כלל 38 משתתפים בני 38 בממוצע עם BMI ממוצע של 29.7. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת תוסף המכיל 282 מ"ג/יום EGCG ו-80 מ"ג/יום רזברטרול, או פלסבו למשך 12 שבועות.

בסיום המחקר לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לפרופיל המטבולי בצום או בסך הוצאת האנרגיה.

למרות שלא היה הבדל בין הקבוצות במסת השומן הכללית, בקרב משתתפים שנטלו את התוסף נצפתה ירידה במסת השומן הבטני בהשוואה לפלסבו.

בנוסף, נטילת התוסף תרמה לשיפור פעילות המיטוכונדריה ולהגברת שריפת שומנים, אולם לא הייתה לכך תרומה לשיפור הרגישות לאינסולין כפי שציפו החוקרים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27194304

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.

הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת בין היתר חומצה אלפא ליפואית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

סקירה שפורסמה (אפריל 2014) בחנה את השימוש בתוספי תזונה לטיפול בסוכרת וביתר לחץ דם.

מסקנות החוקרים מסקירה זו היא שהשימוש בתוספים מהווה אפשרות תחליף יעילה ובטוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25371590

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2015) מראה כי תוספי אנתוציאנינים הינם בעלי תרומה ניכרת לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 58 חולי סוכרת אשר קיבלו 160 מ"ג תוסף אנתוציאנינים פעמיים ביום או פלסבו למשך 24 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, התוסף הינו בטוח ויעיל לשיפור המדדים המטבוליים, כולל שיפור פרופיל השומנים בדם, הגברת הפעילות נוגדת החמצון והפחתת רמות הסוכר בדם והתנגודת לאינסולין.

מחקר זה מדגיש כי לאנתוציאנינים, שהינם נוגדי חמצון חזקים, עשוי להיות תפקיד מכריע בשיפור הבריאות המטבולית והקרדיווסקולרית.

ואנחנו אומרים, למה תוסף? אכלו פירות יער, תותים, רימונים, כרוב סגול ושתו מעט יין אדום. לבריאות...

http://jn.nutrition.org/content/early/2015/02/04/jn.114.205674.abstract

החוקרים מפרטים כיצד פועלים תאי האנדותל ותפקידם בשמירה על פעילות כלי הדם.

המקורות התזונתיים הנחקרים ביותר לפוליפנוֹלים כוללים תה ירוק, קקאו, יין אדום ופירות הדר, כאשר נמצאו עדויות מבטיחות בנוגע ל-30 רכיבים, ביניהם חומצה אלפא-לינולנית, כורכומין, קוורצטין ורזברטרול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27264638

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27530472

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (ינואר 2017) נבדקה ההשפעה של קו-אנזים Q10 על מדדים דלקתיים בדם בקרב אוכלוסייה עם הפרעות מטבוליות (שמנות, תסמונת מטבולית, סוכרת סוג 22, תחלואה קרדיווסקולרית ומחלת כבד שומני לא אלכוהולי).

במטה-האנליזה נכללו תשעה מחקרים אקראיים מבוקרים, שפורסמו בין השנים 2009-2015 ובהם 428 משתתפים. חמישה מהמחקרים נערכו באיראן, שניים בסין, אחד בקוריאה ואחד באוסטרליה. משך ההתערבות במחקרים נע בין 8-12 שבועות והמינון של תוסף ה-Q10 נע בין 100-500 מ"ג ליום.
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת תוסף Q10 תרמה, כמצופה, להעלאת רמתו בדם וכן לירידה מובהקת ברמת המדד הדלקתי TNF-α. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למדדים CRP או IL-6. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף Q10 עשויה לתרום באופן חלקי לשיפור המצב הדלקתי, אולם יש להמשיך ולבחון מהי ההשפעה ארוכת הטווח.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28125601

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (יוני 2017) נחקרה התרומה של נטילה כרונית של תוספים נוגדי חמצון על ההתקדמות של מחלת כליות סוכרתית, על רקע סוכרת סוג 1 או 2. בסקירה נכללו 14 מחקרים, בהם 4,345 משתתפים אשר נטלו תוספי נוגדי חמצון כגון ויטמיני A, C, E, סלניום, אבץ, מתיונין וקו-אנזים Q10 - לבד או בשילובים שונים.

מניתוח כולל של הנתונים עולה כי באופן כללי נטילת נוגדי חמצון הייתה מלווה בירידה ברמת האלבומינוריה (רמת האלבומין בשתן, המהווה מדד לחומרת מחלת הכליות) בהשוואה לקבוצת ביקורת, אולם לא נמצאה השפעה על תפקודי הכליות (GFR). הממצאים לגבי שאר המדדים שנבדקו היו לא עקביים או לא מובהקים סטטיסטית.

החוקרים מסכמים כי למרות המגבלות המתודולוגיות הקיימות, נמצאה תמיכה לכך שנטילת תוספים נוגדי חמצון עשויה לשפר נזק כלייתי בשלבים המוקדמים של המחלה ונדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את היעילות של נוגדי חמצון להאטת התקדמות מחלת כליות סוכרתית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28570649

במחקר קליני (לא מבוקר ולא אקראי, ספטמבר 2016), בו נכללו 31 משתתפים עם טרום-סוכרת, נמצא כי נטילת מיצוי מתוקנן של אוכמניות צ'יליאניות עשירות באנתוציאנידין דלפינידין (Delphinol®), במינון 180 מ"ג (פעם ביום בבוקר) הייתה מלווה בירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר וה-LDL לאחר 3 חודשים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27820958

חזרה לתחילת המחקרים

חומצות אמִינוֹ

מחקר קליני כפול-סמיות (אוגוסט 2014), בו השתתפו 46 גברים ונשים הסובלים מהשמנת יתר וטרום-סוכרת.

המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת 3 גרם ל-ארגינין ליום או פלסבו, למשך 8 שבועות.

מהממצאים עולה כי נטילת ל-ארגינין תרמה לעלייה ברמת נוגדי החמצון בדם.

לא נמצאו הבדלים בשינוי במסת השומן בין הקבוצות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25364661

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.

הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת (בין היתר) קרניטין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

חזרה לתחילת המחקרים

פרוֹביוטיקה

כחלק ממחקר עוקבה גדול (נובמבר 2015) נמצא כי נטילת פרוביוטיקה בשנת החיים הראשונה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 1 על רקע רגישות אוטואימונית לתאי הלבלב המייצרים אינסולין, בקרב תינוקות בסיכון גנטי גבוה לסוכרת סוג 1.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26552054

מחקר (ינואר 2015) המראה כי לפרוביוטיקה עשוי להיות תפקיד בהגנה מפני הפרעות מטבוליות, במיוחד סוכרת סוג 2. במחקר זה, 17 משתתפים בריאים חולקו באופן אקראי לקבוצת הטיפול שהתבקשה לשתות משקה חלב פרוביוטי פעמיים ביום למשך 4 שבועות או לקבוצת הביקורת.

לאחר 3 שבועות בהם המשתתפים צרכו את הדיאטה הרגילה שלהם, כל המשתתפים עברו לצריכת דיאטה עתירת שומן ועתירת קלוריות למשך 7 ימים נוספים. מהתוצאות עולה כי משקה פרוביוטי עשוי להיות יעיל למניעת עמידות לאינסולין כתוצאה מתזונה לא מאוזנת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25630516

מחקר מבוקר (פברואר 2015) נועד לבחון את ההשפעה של פרוביוטיקה על מדדים מטבוליים ועל מהלך ההריון בקרב נשים הסובלות מסוכרת הריונית.

במערך כפול-סמיות, 149 נשים נטלו פרוביוטיקה או פלסבו מרגע האבחון ועד ללידה.

למרות שמחקרים קודמים מצאו תועלת לפרוביוטיקה באיזון משק הסוכר בנשים הריוניות בריאות, במחקר הנוכחי לא נמצאו הבדלים בין פרוביוטיקה ופלסבו ביחס לרמות הסוכר בצום, בצורך בטיפול תרופתי או במשקל התינוק בלידה. מעבר לעלייה מתונה יותר ברמות הכולסטרול בקבוצת הפרוביוטיקה, לא נמצאו הבדלים במדדים המטבוליים בין הקבוצות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25687568

סקירה שיטתית (אוקטובר 2014) שנועדה להעריך את ההשפעה של תוספי פרהביוטיקה וסינביוטיקה (פרוביוטיקה + פרהביוטיקה) על פרופיל השומנים בדם ועל רמות הסוכר והאינסולין בצום בקרב מבוגרים הסובלים מעודף משקל או השמנת יתר. בסקירה נכללו 13 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם השתתפו 513 מטופלים.

נמצא כי תוספי פרהביוטיקה תרמו לירידה בכולסטרול הכללי וב-LDL וכן לירידה בטריגליצרידים ולעלייה ב- HDL בקרב מטופלים סוכרתיים. עוד נמצא כי תוספי סינביוטיקה תרמו לירידה ברמת האינסולין בצום ולירידה בטריגליצרידים. ממצאים אלה מספקים תמיכה לשימוש בפרהביוטיקה וסינביוטיקה כטיפול משלים בתחלואה נלווית להשמנה, כגון דיספליפידמיה ותנגודת לאינסולין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25456608

סקירה (אוקטובר 2015) העוסקת בהשפעה של פרוביוטיקה ושל חיידקי המעי על האיזון המטבולי בחולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 7 מחקרים מבוקרי-פלסבו ו-13 מחקרי מעבדה.

מחקרים בחיות מעבדה מספקים תמיכה ראשונית להשערה לגבי התפקיד של חיידקי המעי בהתפתחות סוכרת סוג 2. עם זאת, במחקרים קליניים נמצאו תוצאות סותרות בהקשר להשפעה של פרוביוטיקה על איזון הסוכר ורק במחקרים בודדים נבדקו מדדים של עקה חמצונית, דלקתיות ואינקרטינים.

החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה של פרוביוטיקה בחולי סוכרת ולבחון מהם המנגנונים העומדים בבסיס השפעה זאת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26499995

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27329792

בסקירה (אפריל 2017) מוצגות העדויות העדכניות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע ליעילות של פרוביוטיקה לחולי סוכרת, תוך דיון בכיווני מחקר עתידיים לבחינת התפקיד של פרוביוטיקה למניעת סוכרת ולניהול המחלה.

החוקרים מסבירים כי כיום ישנן יותר ויותר עדויות, התומכות בתפקיד של חיידקי המעי בשיפור תנגודת לאינסולין, הפרעות בהפרשת האינסולין וסיבוכים מטבוליים בקרב חולי סוכרת. נמצא כי פרוביוטיקה תורמת לשיפור הרגישות לאינסולין ולהפחתת התגובה האוטואימונית באמצעות השפעה על חיידקי המעי והפחתת הפעילות הדלקתית ורמת העקה החמצונית. ישנם ממצאים רבים המצביעים על כך שלחיידקי המעי השפעה על חדירות המעי ועל התגובה החיסונית ברירית המעי, השפעה על התנהגויות אכילה באמצעות ויסות הורמוני הרעב והשובע והשפעה על המערכת האנדוקנובינואידית במעי. בנוסף, לחיידקי המעי השפעה על המטבוליזם ועל תהליכי הפקת האנרגיה מהמזון.

החוקרים מסכמים כי העדויות תומכות בהשערה לפיה ההשפעה של פרוביוטיקה על חיידקי המעי, במיוחד הזן Bifidobacterium, עשויה להיות יעילה למניעת סוכרת ולניהול המחלה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28436760

בסקירה (אוקטובר 2017) מפורטים המנגנונים באמצעותם קבוצות שונות של חיידקים פרוביוטיים עשויות לתרום לטיפול בסוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי ישנם הבדלים בהרכב חיידקי המעי בין האוכלוסייה הבריאה לבין אוכלוסייה עם סוכרת סוג 2, ומכאן עלתה ההשערה כי לשינויים בפלורת המעי תפקיד בהתפתחות סוכרת סוג 2 ושמנות.

אחת ההשערות לקשר זה הינה חדירות גבוהה של המעי ("מעי דליף"), לפיה חוסר איזון בהרכב החיידקים (דיסביוזיס) מוביל לעלייה בחדירות דופן המעי וכתוצאה מכך לכניסת אנדוטוקסינים לזרם הדם. אנדוטוקסינים שונים, כגון ליפופוליסכרידים, מגבירים תהליכי דלקת, המובילים להתפתחות עמידות לאינסולין והיפרגליקמיה. מכאן, איזון פלורת המעי באמצעות שימוש בפרוביוטיקה עשוי לתרום למניעת תהליכים אלה וכן לטיפול במצבים של כבד שומני וסוכרת סוג 2 על רקע שמנות.
האופן בו פרוביוטיקה מסייעת לאיזון פלורת המעי היא דרך חסימה פיזית של פתוגנים, תחרות על משאבים תזונתיים, ייצור רכיבים אנטי-מיקרוביאליים (כגון חומצה לקטית) והשבתת הפעילות של אנדוטוקסינים, זאת בנוסף למנגנונים ייחודיים כדוגמת הידרוליזה של טאנינים (ע"י הזןL. plantarum WCFS1). הזנים העיקריים שנמצאו בעלי השפעה מיטיבה במצבי סוכרת סוג 2 ושמנות הינם Bifidobacterium ו-Lactobacillus.
החוקרים מסכמים כי הקושי העיקרי בזיהוי אסטרטגיות טיפול יעילות הינו המספר הגדול של זנים פרוביוטיים והבדלים במתודולוגיה במחקרים השונים ולכן קוראים ליצירת סטנדרטיזציה בשיטות המחקר על מנת לאפשר השוואות בין הממצאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29052181

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2018) הוערכה היעילות של תוסף פרוביוטיקה לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב חולים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2 ללא סיבוכים. במחקר נכללו 61 מטופלים, שחולקו אקראית לקבלת תוסף פרוביוטיקה או פלסבו למשך 6 חודשים. המשתתפים בקבוצת הפרוביוטיקה נטלו את התוסף Ecologic®Barrier, המכיל 8 זני חיידקים* במינון של 2 גרם (2.5 מיליארד חיידקים) פעמיים ביום, מהול בכוס מים לפני ארוחת הבוקר ולפני השינה.

נמצא כי בסיום המחקר, בהשוואה לנתוני הבסיס, בקבוצת הפרוביוטיקה חלה ירידה של כ-70% ברמת האנדוטוקסינים בדם (רעלנים המופרשים מחיידקים), ירידה של 38% בריכוז הגלוקוז, של 38% בריכוז האינסולין, של 64% בתנגודת לאינסולין, של 48% ברמת הטריגליצרידים, של 19% בכולסטרול הכללי, של 19% ביחס כולסטרול כללי ל-HDL, ובנוסף נצפתה ירידה במדדי הדלקת TNF-α, IL-6 ו-CRP ושיפור ברמת האדיפוציטוקינים. עם זאת, החוקרים מציינים כי בהשוואה לקבוצת הפלסבו, רק השיפור בתנגודת לאינסולין היה בעל משמעות קלינית. הם מסכמים כי נטילת התוסף תרמה להפחתת התנגודת לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2, תוך הפחתת תהליכי דלקת ושיפור מדדים קרדיו-מטבוליים.

המחקר מומן על ידי קרנות מחקר מערב הסעודית.

* Bifidobacterium bifidum W23, Bifidobacterium lactis W52, Lactobacillus acidophilus W37, Lactobacillus brevis W63, Lactobacillus casei W56, Lactobacillus salivarius W24, Lactococcus lactis W19 and L. lactis W58.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30170781

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ספטמבר 2017) הוערכה ההשפעה של חלב מותסס בחיידקים פרוביוטיים על מדדים מטבוליים בקרב גברים הסובלים מהשמנה וטרום-סוכרת.

במחקר נכללו 100 גברים עם BMI מעל 25 ועם רמת גלוקוז גבוהה מ-180 מ"ג/דצ"ל במבחן סבילות לגלוקוז. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת 100 מ"ל ליום חלב מועשר בלפחות 10 מיליארד חיידקים פרוביוטיים מסוג Lactobacillus casei strain Shirota או חלב פלסבו - למשך 8 שבועות.

לא נמצא הבדל בין הקבוצות ברמת הגלוקוז מיד לאחר צריכת החלב, אך בקרב המשתתפים בקבוצת ההתערבות בלבד חלה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בדם לאחר שעה מצריכת החלב, ברמת הגליקו-אלבומין וברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c בהשוואה לנתוני הבסיס. ממצאים אלה היו משמעותיים במיוחד בקרב משתתפים עם רמה גבוהה של אי סבילות לגלוקוז. עוד נמצא כי בקבוצת ההתערבות בלבד חלה ירידה מובהקת במדדי השומן בדם, כולל ברמת ה-LDL וברמת השומן שאינו HDL. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של פרוביוטיקה לשיפור מדדים מטבוליים במצבי טרום-סוכרת, זאת למרות שההשפעה על האיזון הגליקמי הינה מוגבלת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29387517

במחקר אקראי מבוקר (ינואר 2018) הוערכה ההשפעה של תוסף פרה-ביוטי, MSPrebiotic®, על רמות הסוכר בקרב מבוגרים בריאים. במחקר נכללו מבוגרים משתי קבוצות גיל: 42 קשישים מעל גיל 70 ו-42 מבוגרים בגילאי 30-50, כולם ללא סוכרת או טרום-סוכרת. המשתתפים בשתי הקבוצות חולקו אקראית לנטילת התוסף במינון 30 גרם/יום או פלסבו - למשך 12 שבועות. התוסף מופק ממיצוי תפוח אדמה ומכיל עמילופקטין ועמילוז בצורת גרנולות המגיעות בצורתן השלמה למעי הגס. החוקרים מציינים כי בתחילת המחקר בקבוצת הקשישים היו יותר משתתפים עם רמות גבוהות יותר של גלוקוז ושל TNF-α לעומת קבוצת המבוגרים.

בסיום המחקר נמצא כי התוסף נסבל היטב בקרב המשתתפים בשתי קבוצות הגיל. בקבוצת הקשישים בלבד, נטילת התוסף, בהשוואה לפלסבו, הובילה לירידה מובהקת ברמת הגלוקוז, האינסולין ובמדד התנגודת לאינסולין. לא נמצאו הבדלים ביחס למדדי השומן והדלקת. החוקרים מסכמים כי נטילת התוסף עשויה לתרום לטיפול בתנגודת לאינסולין בקרב קשישים, שהינה גורם סיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.
המחקר מומן על ידי המועצה הלאומית הקנדית למחקר ועל ידי חברת MSPrebiotics Inc. המייצרת את התוסף.
הערת המערכת: מחקר קודם של אותם חוקרים, הבוחן את ההשפעה של התוסף על פלורת המעי, פורסם באתרינו:
http://www.naturopedia.com/article.asp?rId=1415
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29410955

חזרה לתחילת העמוד

חזרה לעמוד הקודם