סוכרת - טיפול טבעי

מחקר (אפריל 2014) שנועד לבחון את הקשר בין צריכת חלבונים מהחי ומהצומח לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר עוקבה (cohort) אירופאי רחב היקף וכלל כ-12 אלף חולי סוכרת סוג 2 ותת-קבוצה של כ-16 אלף איש אחריהם בוצע מעקב של כ-12 שנים בממוצע.

באופן כללי נמצא במחקר כי אנשים שצרכו דיאטה עתירת חלבונים, במיוחד חלבונים מהחי, היו בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2. זאת לאחר התאמה סטטיסטית לגורמי הסיכון ולמשתנים תזונתיים הידועים כקשורים בסוכרת. הקבוצה שנמצאה בסיכון הגבוה ביותר היו נשים הסובלות מהשמנת יתר בעלות BMI מעל 30.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24722499

בקרב משתתפים אשר עברו ניתוח בריאטרי נמצא כי לאחר הניתוח (דצמבר 2015), רמת השומן בלבלב בחולי סוכרת סוג 2 ירדה לרמה תקינה, ובכך השתפרה התגובה לגלוקוז.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26628414

במחקר תצפיתי (מרץ 2017) נבדק הקשר בין "זמן מסך" לבין מדדי הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב ילדים.

נתוני המחקר נאספו באמצעות סקר, שנערך בקרב 4,495 ילדים בגילאי 9-10, אשר שדיווחו על זמן המסך היומי שלהם. בנוסף, הוערכו גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים ומדדים אנתרופומטריים בקרב כלל המשתתפים, והפעילות הגופנית נמדדה בקרב תת-מדגם של 2,031 ילדים.

נמצא כי בהשוואה לילדים עם זמן מסך של עד שעה ביום, ילדים עם זמן מסך של מעל 3 שעות ביום היו בעלי אינדקס פונדרל (ponderal index, מדד להערכת יחס המשקל לגובה) גבוה יותר ב-1.9%, עובי קפלי עור גבוה יותר ב-4.5%, מסת שומן גבוהה ב-3.3%, רמת לפטין גבוהה ב-9.2% ותנגודת לאינסולין גבוהה ב-10.5%. מעבר לכך, גם לאחר התאמה סטטיסטית להשמנה, מדדים סוציו-אקונומיים ופעילות גופנית נשמר הקשר בין זמן מסך גבוה יותר לתנגודת לאינסולין. לא נמצא קשר משמעותי בין זמן מסך לבין רמות גלוקוז, פעילות גופנית ומדדי סיכון קרדיווסקולריים. 
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שצמצום זמן החשיפה למסכים עשוי לתרום למניעה מוקדמת של סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת להסיק על סיבתיות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28288985

במחקר תצפיתי (אפריל 2017), שנערך בקוריאה, נבדק האם עודף משקל או שמנות, בשלבים מוקדמים של סוכרת סוג 2, קשורים בשינויים במבנה המוח או בתפקוד הקוגניטיבי.

במחקר נכללו 100 משתתפים בגילאי 30-60 עם סוכרת סוג 2 (עד 5 שנים מאבחון המחלה) - מחציתם עם עודף משקל או שמנות ומחציתם במשקל תקין - וכן קבוצת השוואה של 50 משתתפים בריאים במשקל תקין.

בקרב חולי סוכרת עם עודף משקל או שמנות נמצא כי עובי קליפת המוח היה קטן יותר וחלה ירידה בצפיפות החומר הלבן במוח בהשוואה לחולים במשקל תקין. בנוסף, בקרב חולים עם עודף משקל או שמנות נמצאה ירידה במהירות התפקוד הפסיכו-מוטורי בהשוואה למשתתפים במשקל תקין. ממצאי המחקר מדגישים כי מעבר לכך ששמנות מהווה גורם סיכון לסוכרת סוג 2 ולהפרעות מטבוליות, היא עלולה להחמיר את ההשפעה של סוכרת סוג 2 על מבנה ותפקוד המוח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28447116

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2017) בוצעה השוואה בין שלוש תכניות אורח חיים (אכילה בריאה, פעילות גופנית או אכילה בריאה יחד עם פעילות גופנית) להפחתת הסיכון לסוכרת הריון.

במחקר נכללו 436 נשים מתשע מדינות אירופאיות, הנמצאות עד לשבוע 20 להריון, עם BMI מעל 29 וללא סוכרת הריון. הנשים חולקו אקראית לאחת משלוש התכניות או למעקב הריון סטנדרטי (ביקורת). תכניות אורח החיים כללו מפגשי אימון אישיים וטלפוניים, כאשר התכנית לאכילה בריאה התמקדה בהפחתת השומן והפחמימות בתזונה ובצריכה גבוהה יותר של סיבים תזונתיים וחלבון (בדגש על הגבלת גודל המנה והפחתת הצריכה הקלורית) ותכנית הפעילות הגופנית התמקדה בעידוד פעילות אירובית ואימוני התנגדות. אחד היעדים המרכזיים היה עלייה של לא יותר מ-5 ק"ג עד לשבוע ה-35-37 להריון.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, רק בקבוצת התכנית המשולבת (אכילה בריאה ופעילות גופנית) העלייה במשקל במהלך ההריון הייתה נמוכה יותר (הפרש של כ-2 ק"ג מקבוצת הביקורת). למרות זאת, לא נמצא הבדל בין הקבוצות בהתפתחות סוכרת הריון וברמת הסוכר בצום או לאחר הארוחה, רמת האינסולין או הרגישות לאינסולין. כמו כן, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לגודל התינוק בלידה.

החוקרים מסכמים כי תכנית התערבות לאכילה בריאה ולפעילות גופנית בקרב נשים עם שמנות עשויה לתרום להגבלת העלייה במשקל בהריון אולם תרומתה למניעת התפתחות סוכרת הריון הינה מוגבלת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27935767

במחקר חתך גנטי (יולי 2017), בו נכללו הנתונים של כ-120,000 איש, נמצא כי BMI גבוה יותר היה קשור בסיכון גבוה יותר ליתר לחץ דם, למחלת לב כלילית ולסוכרת סוג 2. המחקר בוצע בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית, מאפשרת להגביר את מידת הביטחון שלקשר יש בסיס סיבתי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28678979

במחקר אורך (ינואר 2017) נבדקה ההשפעה ארוכת הטווח של השתתפות בתכנית לשיפור אורח החיים על מדדי סיכון קרדיווסקולריים.

במחקר נכללו 129 מטופלים עם שמנות וסוכרת, אשר השתתפו בתכנית Why WAIT - תכנית התערבות אינטנסיבית בת 12 שבועות, המיועדת לירידה במשקל ולניהול מחלת הסוכרת. 
שנה לאחר התכנית, החוקרים סיווגו את המשתתפים לשתי קבוצות: קבוצה A כללה משתתפים שלא הצליחו לשמור על ירידה של מעל 7% מהמשקל וקבוצה B כללה משתתפים שכן הצליחו לשמור על ירידה של מעל 7% מהמשקל. החוקרים המשיכו לעקוב אחר המשתתפים לתקופה של חמש שנים סך הכול. 

נמצא כי בסיום התכנית כלל המשתתפים ירדו כ-9.7% ממשקלם בממוצע, ושמרו על ירידה של 6.4% לאחר 5 שנים – 3.5% בקבוצה A ו-9% בקבוצה B. בהתייחס לרמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c, בקבוצה A חלה ירידה מ-7.5% ל-6.7% בסיום התכנית עם עלייה ל-7.7% לאחר שנה ו-8% לאחר 5 שנים. בקבוצה B חלה ירידה מ-7.4% ל-6.4% בסיום התכנית ועלייה ל-6.8% לאחר שנה ו-7.3% לאחר 5 שנים. למרות העלייה במשקל, בקבוצה A נשמר השיפור ברמת ה-LDL וה-HDL לאורך 5 שנים (ירידה ב-LDL מ-97 ל-87 מ"ג/דצ"ל ועלייה ב-HDL מ-45 ל-52 מ"ג/דצ"ל), עם החמרה ברמת הטריגליצרידים וללא שינוי בלחץ הדם. לעומת זאת, בקבוצה B השיפור בפרופיל השומנים הכולל נשמר במשך 5 שנים ולחץ הדם היה נמוך יותר באופן מובהק ב-18 החודשים הראשונים.

החוקרים מסכמים כי ניתן לשמור על ירידה במשקל לתקופה של 5 שנים, המלווה בשיפור מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, כאשר גורם מנבא עיקרי הוא מידת הירידה במשקל בשנה הראשונה לאחר ההתערבות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28090332

חזרה לתחילת המחקרים

חזרה לתחילת המחקרים

מחקר (נובמבר 2015) שנועד לבחון את הקשר בין ערכי הסוכר בדם בשלבים מוקדמים של ההריון לבין הסיכון לסוכרת הריון בשלבים מתקדמים. בהתבסס על רשומות רפואיות של בית החולים, נשים הוזמנו לבדיקת סוכר אקראית בשבוע 12-16 להריון וכן לבדיקת העמסת סוכר בשבוע 24-28 להריון.

החוקרים מראים באמצעות מודל סטטיסטי כי ניתן לנבא את הסיכון לסוכרת הריון על פי בדיקת הסוכר הראשונית. בדיקה זו מהווה כלי לחיזוי סוכרת הריון טוב יותר מאשר גיל האם בהריון או BMI.

מכאן, מציעים החוקרים כי בדיקת סוכרת בתחילת ההריון עשויה לשמש כבדיקת סקר יעילה לזיהוי נשים בסיכון מוגבר לסוכרת הריון.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26589686

סקירה מעניינת (דצמבר 2014) הדנה ברעיון כי לסביבה העוברית ולהשפעות מוקדמות, ברחם ובינקות, השפעה על הסיכון להתפתחות מחלות כגון סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות בהמשך החיים.

מחקרים שונים מצביעים על תהליכים התפתחותיים וגורמי סיכון העלולים להשפיע במהלך החיים כמו גם על מהלך ההריון, אולם עולה השאלה האם אלה תהליכים אקראיים או האם הם מושפעים מגורמים גנטיים וסביבתיים ומתהליכים אפיגנטיים. בהתבסס על הידע שנצבר, החוקרים קוראים להרחיב את ההנחיות למניעת סוכרת ולשיפור הבריאות העתידית של העובר כבר משלב ההריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25489250

המחקר הנוכחי (יולי 2014) עוסק בקשר בין פעילות גופנית, צפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית לבין התפתחות סוכרת סוג 2 בעקבות סוכרת הריון.

ניתוח פרוספקטיבי של נתונים ממחקר עוקבה (cohort) גדול כלל 4,554 נשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון אחריהן בוצע מעקב של כ-16 שנה במהלכן בוצעו ארבע הערכות ביחס לרמת הפעילות הגופנית ומידת הצפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית נוספת. סה"כ במהלך תקופת המחקר אובחנו 635 מקרים של סוכרת סוג 2

כאשר נמצא שכל 100 דקות בשבוע של פעילות גופנית בעצימות בינונית הייתה מלווה בירידה של 9% בסיכון לסוכרת. בנוסף, מעל ל-6 שעות בשבוע של צפייה בטלוויזיה היו קשורות בעלייה בסיכון להתפתחות סוכרת.

לסיכום, המחקר מדגיש את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא לנשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24841449

מחקר (אפריל 2014) המראה כי דיאטה נטולת גלוטן בתקופת העוברות ולאחר הלידה מפחיתה התפתחות של סוכרת סוג 1 בעכברים, בשל ההשפעה על פלורת המעיים והפחתת רמת הדלקתיות במעי ובלבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24696449

במחקר אקראי מבוקר (דצמבר 2015) בו השתתפו 2,280 נשים שסבלו מסוכרת הריונית נמצא כי תכנית התערבות לשינוי אורח החיים תרמה לירידה במשקל לאחר הלידה ולהגברת רמת הפעילות הגופנית בהשוואה לטיפול הסטנדרטי. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26657945

מחקר (יוני 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של תכנית התערבות לשינוי אורח החיים למניעת הפרעות במשק הסוכר בנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית.

במחקר השתתפו 260 נשים עם רמות סוכר בצום תקינות 6-12 שבועות לאחר הלידה.

הנשים חולקו באופן אקראי להשתתפות בקבוצת ביקורת או בתכנית בת 3 שנים לשינוי אורח חיים בהתאם לעקרונות הדיאטה הים-תיכונית שכללה ייעוץ תזונתי וביצוע פעילות גופנית.

נמצא כי בקרב 43% מהנשים שהשתתפו בתכנית אובחנה הפרעה במשק הסוכר בהשוואה ל-57% בקבוצת הביקורת. BMI  נמוך יותר ודפוס בריא יותר של צריכת שומנים היו קשורים בסיכון נמוך יותר להפרעה במשק הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25262459

במחקר עוקבה (יולי 2016) בו נכללו 197 נשים עם סוכרת הריונית נמצא כי הנקה למשך 3 חודשים לפחות הייתה קשורה בשיפור הפרופיל המטבולי וכתוצאה מכך להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27423999

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוקטובר 2016) נבדק הקשר בין ביצוע פעילות גופנית לבין הסיכון לסוכרת הריון, שכן העדויות ממחקרים אפידמיולוגיים אינן עקביות. בסקירה נכללו 25 מחקרי עוקבה ומחקרים אקראיים מבוקרים.

מניתוח כלל הנתונים עולה כי הקפדה על ביצוע פעילות גופנית במידה גבוהה, לעומת נמוכה, לפני ההריון או במהלך ההריון הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת הריון ב-38% או ב-34%, בהתאמה. בנוסף, נמצאה ירידה של כ-20% בסיכון בקרב נשים שביצעו פעילות גופנית כחלק מפעילות הפנאי. נמצאה תרומה לירידה בסיכון בביצוע פעילות גופנית של עד 10 שעות בשבוע לפני ההריון ושל עד 8 שעות בשבוע בתחילת ההריון.

ממצאים אלה מצביעים על התרומה של פעילות גופנית לפני ובמהלך ההריון להפחתת הסיכון לסוכרת הריון, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה של סוג הפעילות ועצימותה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27485519

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2017) בוצעה השוואה בין שלוש תכניות אורח חיים (אכילה בריאה, פעילות גופנית או אכילה בריאה יחד עם פעילות גופנית) להפחתת הסיכון לסוכרת הריון.

במחקר נכללו 436 נשים מתשע מדינות אירופאיות, הנמצאות עד לשבוע 20 להריון, עם BMI מעל 29 וללא סוכרת הריון. הנשים חולקו אקראית לאחת משלוש התכניות או למעקב הריון סטנדרטי (ביקורת). תכניות אורח החיים כללו מפגשי אימון אישיים וטלפוניים, כאשר התכנית לאכילה בריאה התמקדה בהפחתת השומן והפחמימות בתזונה ובצריכה גבוהה יותר של סיבים תזונתיים וחלבון (בדגש על הגבלת גודל המנה והפחתת הצריכה הקלורית) ותכנית הפעילות הגופנית התמקדה בעידוד פעילות אירובית ואימוני התנגדות. אחד היעדים המרכזיים היה עלייה של לא יותר מ-5 ק"ג עד לשבוע ה-35-37 להריון.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, רק בקבוצת התכנית המשולבת (אכילה בריאה ופעילות גופנית) העלייה במשקל במהלך ההריון הייתה נמוכה יותר (הפרש של כ-2 ק"ג מקבוצת הביקורת). למרות זאת, לא נמצא הבדל בין הקבוצות בהתפתחות סוכרת הריון וברמת הסוכר בצום או לאחר הארוחה, רמת האינסולין או הרגישות לאינסולין. כמו כן, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לגודל התינוק בלידה.

החוקרים מסכמים כי תכנית התערבות לאכילה בריאה ולפעילות גופנית בקרב נשים עם שמנות עשויה לתרום להגבלת העלייה במשקל בהריון אולם תרומתה למניעת התפתחות סוכרת הריון הינה מוגבלת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27935767

במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה (אוגוסט 2017), בו נכללו הנתונים של כ-24,000 נשים לאחר שתי לידות, נמצא כי עלייה במשקל מסיום ההריון הראשון ועד לתחילת ההריון השני מהווה גורם סיכון להתפתחות סוכרת הריונית. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28763446
מחקר מקרה-בקרה (אוקטובר 2017), נבדק הקשר בין רמת החומציות של התזונה בתחילת ההריון לבין הסיכון להתפתחות סוכרת הריון. במחקר נכללו 263 נשים בריאות ו-200 נשים עם סוכרת הריון בגילאי 22-44, הנמצאות בשבוע 5-28 להריון. על בסיס יומן אכילה של 3 ימים, החוקרים חישבו עבור כל אישה שני מדדים לחומציות התזונה: יחס החלבון לאשלגן (Pr/K) ועומס החומציות על הכליות (PRAL - potential renal acid load).

נמצא כי עלייה במדדים אלה הייתה קשורה בעלייה ברמת הסוכר בצום, ההמוגלובין המסוכרר HbA1c, הכולסטרול הכללי וה-LDL. עלייה בלחץ הדם הדיאסטולי הייתה קשורה רק ברמה גבוהה יותר של המדד Pr/K. הנשים עם רמת Pr/K הגבוהה ביותר ורמת PRAL הגבוהה ביותר היו בסיכון גבוה פי 7 ופי 9, בהתאמה, להתפתחות סוכרת הריון. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29054469
סקירת קוקרן של מחקרים אקראיים מבוקרים (פברואר 2017), נבדקה התרומה של המלצות תזונתיות שונות עבור נשים עם סוכרת הריון. בסקירה נכללו 19 מחקרים בהם 1,398 נשים עם סוכרת הריון, אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטות שונות: דיאטה עם אינדקס גליקמי נמוך-בינוני לעומת גבוה, דיאטה עם הגבלה קלורית לעומת העדר הגבלה קלורית, דיאטת DASH לעומת דיאטת ביקורת, דיאטה עם רמת פחמימות נמוכה לעומת גבוהה, דיאטה עם רמת שומן בלתי רווי גבוהה לעומת נמוכה, דיאטה עם אינדקס גליקמי נמוך לעומת דיאטה עשירה בסיבים, המלצות תזונתיות והתנהגותיות לעומת המלצות תזונתיות בלבד, דיאטה מועשרת בחלבון סויה לעומת דיאטת ביקורת, דיאטה עם רמת סיבים גבוהה לעומת רגילה ודיאטה אתנית מותאמת לעומת דיאטה בריאה רגילה. 
נמצא כי דיאטת DASH הייתה מלווה בשיעור נמוך יותר של ניתוחים קיסריים, אולם מעבר לכך לא נמצאו השפעות לדיאטות השונות על המדדים העיקריים שנבדקו כולל תינוק גדול לגיל ההריון, יתר לחץ דם, רעלת הריון, ניתוח קיסרי, שיעור תמותה פרינטלית והתפתחות סוכרת סוג 2 לאחר הלידה. 
החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה להשפעה המיטיבה של דפוס תזונה מסוים עבור נשים עם סוכרת הריון, מלבד התרומה של דיאטת DASH להפחתת שיעור הניתוחים הקיסריים. עם זאת, עדויות אלה הן מוגבלות בשל מספר קטן של מחקרים ושל משתתפים והאיכות המתודולוגית של המחקרים השונים, ונדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולהעריך את השפּעת התזונה בקרב נשים עם סוכרת הריון. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28236296
מחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2017), נבדקה התרומה של דיאטה ים-תיכונית למניעת סוכרת הריון. במחקר נכללו 1,000 נשים בשבוע 8-12 להריון עם רמת סוכר תקינה (עד 92 מ"ג/דצ"ל), אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה ים-תיכונית מועשרת בשמן זית כתית מעולה ובפיסטוקים או לדיאטת ביקורת עם הגבלת שומן. השפּעת ההתערבות הוערכה בשבוע 24-28 להריון. מבין 874 נשים שהשלימו את תקופת המחקר, 177 אובחנו עם סוכרת הריון - 23.4% מהנשים בקבוצת הביקורת לעומת 17.1% מהנשים בקבוצת ההתערבות.

לאחר התאמה סטטיסטית למשתנים שונים מראים החוקרים כי צריכת דיאטה ים-תיכונית הייתה מלווה בסיכון נמוך ב-25% לסוכרת הריון וכן תרמה להפחתת שיעור השימוש באינסולין, לידה מוקדמת, עלייה במשקל בטרימסטר השלישי, ניתוח קיסרי חרום, קרעים פרינאליים בלידה ושיעורי התינוקות הגדולים או הקטנים לגיל ההריון. החוקרים מסכמים כי דיאטה ים-תיכונית בתחילת ההריון עשויה לתרום להפחתת הסיכון לסוכרת הריון ולשפר את תוצאות ההריון לאם ולתינוק.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29049303

במחקר עוקבה גדול (מחקר האחיות השני, אוקטובר 2017), בו נכללו כ-90,000 נשים אשר עברו לפחות הריון אחד ולא סבלו מתחלואה קרדיווסקולרית או סרטן בתחילת המחקר, נמצא כי נשים עם סוכרת הריון היו בסיכון גבוה ב-43% לתחלואה קרדיווסקולרית בגיל מבוגר יותר, או ב-30% לאחר התאמה סטטיסטית לעלייה במשקל לאחר ההריון ולגורמי אורח חיים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29049820

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (אפריל 2017) נבדקה ההשפעה של נטילת תוסף אומגה 3 בשילוב ויטמין E על מדדים של עקה חמצונית, מדדי דלקת ותוצאות ההריון בקרב נשים עם סוכרת הריון.

במחקר נכללו 60 נשים עם סוכרת הריון, שאינן נוטלות טיפול תרופתי, אשר חולקו לנטילת תוסף משולב, המכיל 1,000 מ"ג אומגה 3 משמן פשתן ו-400 יחב"ל ויטמין E, או לנטילת פלסבו - למשך 6 שבועות.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו בקבוצת התוסף חלה עלייה מובהקת ברמת הפעילות נוגדת החמצון וברמת הניטריק אוקסיד, וכן ירידה בריכוז מלונדיאלדהיד, המהווה מדד לעקה חמצונית. לא נמצאה השפעה לנטילת התוסף על מדדי גלוטתיון ו-CRP. בהתייחס לתוצאות ההריון, נטילת התוסף הייתה מלווה בשיעור נמוך יותר של תינוקות שנולדו עם צהבת יילודים (10.3% לעומת 33.3%, p=0.03).
המחקר מומן על ידי מלגת מחקר בלתי תלויה.  
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27881297

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (ינואר 2018) הוערך הקשר בין הנקה לבין התפתחות סוכרת בהמשך החיים, תוך התייחסות למדדים קרדיו-מטבוליים לפני ההריון, סוכרת הריון וגורמי אורח חיים.

במחקר נכללו 1,238 נשים בגילאי 18-30 שילדו פעם אחת לפחות, ללא מחלת סוכרת ידועה בתחילת המחקר בין השנים 1985-1986. נמצא כי בתקופת מעקב של 30 שנה, 182 מהנשים אובחנו עם סוכרת, נתון המבטא יחס של 6.6 מקרים לכל 1,000 שנות אדם, כאשר היחס היה 18 מקרים בקרב נשים עם סוכרת הריון ו-5.1 מקרים בקרב נשים ללא סוכרת הריון.

בהשוואה לנשים שלא הניקו כלל, הנקה (סה"כ בכל הלידות בתקופת המחקר) של עד 6 חודשים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-25% להתפתחות סוכרת, הנקה למשך 6 עד 12 חודשים קשורה בסיכון נמוך ב-48% והנקה מעל 12 חודשים קשורה בסיכון נמוך ב-47% לסוכרת. קשרים אלה היו בלתי תלויים בשייכות אתנית, בסוכרת הריון או במספר הלידות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שמשך הנקה קשור, באופן בלתי תלוי, בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת, כאשר נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבין מהם מנגנוני הפעולה המסבירים קשר זה. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29340577

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (פברואר 2018) הוערכה התרומה של תזונת האם והתינוק להפחתת הסיכון להתפתחות מחלות אלרגיות ואוטואימוניות של היילוד. בסקירה נכללו 260 מחקרים, בהם כמיליון משתתפים, אשר עוסקים בצריכת החלב של היילוד וכן 173 מחקרים, בהם כחצי מיליון משתתפים, אשר עוסקים בחשיפה תזונתית אחרת של היילוד או של האם.

בהתבסס על 19 מחקרים מבוקרים, נמצא כי נטילת תוספי פרוביוטיקה ע"י האם בשלבים מתקדמים של ההריון ובתקופת ההנקה הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-22% להתפתחות אקזמה. בנוסף, על בסיס 6 מחקרים מבוקרים, נמצא כי נטילת תוספי שמן דגים בתקופת ההריון או ההנקה הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-31% לאלרגיה לביצים. עוד נמצאה תמיכה, ברמת ביטחון נמוכה יותר, לכך שהנקה קשורה בסיכון נמוך יותר לאקזמה, הנקה בלעדית ממושכת יותר קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 1 ונטילת פרוביוטיקה קשורה בסיכון נמוך יותר לאלרגיה לחלב. לא נמצאה תמיכה לקשר בין גורמים תזונתיים נוספים, כגון נטילת פרה-ביוטיקה, הימנעות של האם ממזונות אלרגניים או צריכת ויטמינים, מינרלים, פירות וירקות, לבין הסיכון להתפתחות מחלות אלרגיות או אוטואימוניות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29489823

חזרה לתחילת המחקרים

הרגלי חיים - נטילת תרופות

ניתוח נתונים רטרוספקטיבי (יוני 2016) של כ-31,000 מטופלים חולי סוכרת סוג 2 השומְרִים על רמת HbA1c נמוכה מ-7% ללא שימוש באינסולין וללא אירוע היפוגליקמי או היפרגליקמי בשנה האחרונה, מצביע על כך שלפחות כ-20% מהמטופלים קיבלו טיפול אינטנסיבי שלא לצורך (כלומר, יותר תרופות מהמומלץ על ידי הקווים המנחים לטיפול בסוכרת), כאשר במצבים קליניים מורכבים טיפול אינטנסיבי עלול להכפיל את הסיכון להיפוגליקמיה חמורה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27273792

מחקר (פברואר 2016) שנועד להעריך את הסיכון לחסר ויטמין B�12 כתוצאה משימוש ממושך במטפורמין (גלוקופאג'). במסגרת המחקר ביצעו החוקרים ניתוח משני לנתונים ממחקר מבוקר בו כ-2,000 משתתפים נטלו מטפורמין במינון 850 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 3.2 שנים. המשתתפים בקבוצת המטפורמין המשיכו בנטילת התרופה 9 שנים נוספות.

מהתוצאות עולה כי שיעור הסובלים מחסר או רמות נמוכות של ויטמין B�12 היה גבוה יותר בקבוצת המטפורמין בהשוואה לפלסבו לאחר 5 שנים וגם לאחר 13 שנים. כמו כן, נמצא כי שימוש ממושך יותר במטפורמין היה מלווה בסיכון מוגבר לחסר ויטמין B�12. שכיחות הסובלים מאנמיה הייתה גבוהה יותר בקבוצת המטפורמין, ללא תלות ברמת ויטמין B�12 ובנוסף שכיחות הסובלים מנוירופתיה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפים שנטלו מטפורמין עם חסר ויטמין B�12.

החוקרים קוראים לביצוע בדיקות שגרתיות לבדיקת רמת ויטמין B�12 בקרב מטופלים הנוטלים מטפורמין. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26900641

מחקר קליני מוצלב (crossover) בו נבדקה היעילות של תוסף חדשני להפחתת תופעות לוואי במערכת העיכול הנגרמות עקב נטילת מטפורמין וכתוצאה מכך לשיפור הסבילות לתרופה (יולי 2015).

התוסף, הנקרא NM504 - Gastrointestinal microbiome modulator, מכיל רכיבים טבעיים מרוכזים כולל אינולין מאגבה, בטא-גלוקן משיבולת שועל ופוליפנוֹלים מאוכמניות אשר בשונה מפרוביוטיקה המגדילה את כמות והרכב החיידקים, תוסף זה נועד להשפיע על הסביבה הפיזית והכימית של מערכת העיכול במטרה לעודד התפתחות של אוכלוסיות חיידקים התורמות לאיזון המטבוליזם.

במחקר הנוכחי השתתפו סה"כ 11 חולי סוכרת סוג 2, אשר נחלקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת נטלה מטפורמין במינון 500 מ"ג עם התוסף NM504, וקבוצה שניה נטלה את המטפורמין עם פלסבו.

חלק זה של המחקר ארך שבועיים. לאחר מכן הופסק הטיפול למשך שבועיים ואז כל קבוצה קיבלה את הטיפול שקיבלה הקבוצה השניה בחלק הראשון של המחקר; כלומר, הקבוצה שקיבלה בהתלה מטפורמין + תוסף, קיבלה הפעם מטפורמין + פלסבו ולהיפך. במקרה של אי-סבילות, ניתן היה להפסיק את הטיפול במטפורמין. 

נמצא כי בהשוואה לנטילת מטפורמין + פלסבו, נטילת התוסף בשילוב עם מטפורמין הובילה לשיפור הסבילות לתרופה (ציון של 6.78 לעומת 4.45, p=0.0006) ולירידה ברמת הסוכר בצום (121.3 לעומת 151.9 מ"ג/דצ"ל, p<0.02).

החוקרים מסכמים כי שילוב מטפורמין עם התוסף NM504 עשויה לאפשר נטילת מינון מיטבי של מטפורמין ובכך לשפר את הטיפול בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25802471

מחקר (מרץ 2015) אשר נועד לבחון מהו המנגנון בו קבוצת תרופות לסוכרת גורמת לתופעת לוואי של עלייה במשקל. תרופות מקבוצת Rosiglitazone השייכות למשפחת ה- Thiazolidinedione נקשרות לקולטנים מסוג PPAR בתאי השומן ומגבירות את רגישות התאים לאינסולין, אולם לא ידוע מהו המנגנון הגורם לתופעת הלוואי של עלייה במשקל ובמסת השומן. 
במחקר שנערך על מודל עכברים, החוקרים מצאו כי תרופות אלה מעוררות את מנגנון הרעב במוח וגורמות לאכילה מוגברת וכתוצאה מכך לעלייה במשקל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25788674

סיכון לתחלואה נוספת

כללי | קרדיו – וסקולרית | כלייתי | בריאות הנפש ומערכת העצבים | סַרטן

כללי

במחקר ראשוני (ספטמבר 2015) בו השתתפו 100 חולי סוכרת נמצא כי חולים אלה נמצאים בסיכון גבוה ללקות במחלת כבד שומני, אותה ניתן לאבחון באמצעים לא פולשניים (MRI).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26369383

כחלק ממחקר אירופאי גדול בנושא תזונה וסרטן (פברואר 2016), נמצא כי רמות גבוהות של פריטין וטרנספרין קשורות בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 (עלייה של 7% בסיכון עבור כל עלייה של 100 מק"ג/ליטר ועלייה של 12% בסיכון עבור כל עלייה של 0.5 גרם/ליטר, בהתאמה), אך לא נמצא קשר בין רמת הברזל בדם לבין הסיכון לסוכרת. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26861925

במחקר שנערך על חיות מעבדה (פברואר 2016) נמצא כי אלצהיימר עלול להגביר את הסיכון לסוכרת סוג 2 כתוצאה מפגיעה במנגנון וויסות האינסולין במוח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26928090

מחקר חתך מבוסס אוכלוסייה בדנמרק בו השתתפו כ-35,000 תאומים (אפריל 2016) מצביע על קשר בין פסוריאזיס לבין סוכרת סוג 2 והשמנה ועל כך שלפסוריאזיס והשמנה בסיס גנטי משותף.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27120802

במחקר אוכלוסייה גדול שהתקיים בגרְמניה בו נכללו כ-300,000 תינוקות (מאי 2016) נמצא כי זיהומים נגיפיים חוזרים בדרכי הנשימה ב-6 החודשים הראשונים לחיים קשורים בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 1 עד גיל 8.  

http://jama.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=2518250

במחקר חתך (דצמבר 2016) נכללו 996 גברים ללא סוכרת, אך עם תנגודת לאינסולין, בגילאי 25-45 (הגיל בו מסת העצם נמצאת בשיאה). תוצאות המחקר העידו כי תנגודת לאינסולין הייתה קשורה באופן בלתי תלוי בעצמות קטנות יותר. ממצא זה מצביע על האפשרות ששבריריות של העצם אינה תוצאה ארוכת טווח של סוכרת אלא עשויה להיות קיימת עוד לפני אבחנת הסוכרת. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28001453

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (יולי 2017) נחקר הקשר בין גיל הכניסה הטבעית לגיל המעבר לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 3,639 נשים מהולנד לאחר גיל המעבר, שאינן חולות סוכרת, אשר דיווחו רטרואקטיבית על גיל הכניסה לגיל המעבר. על סמך נתונים אלה, הנשים סווגו ל-4 קטגוריות של כניסה לגיל המעבר: לפני הזמן (לפני גיל 40), מוקדמת (גיל 40-44), נורמלית (גיל 45-55) ומאוחרת (מעל גיל 55).

נמצא כי בתקופת מעקב חציונית של 9.2 שנים, 348 מהנשים אובחנו עם סוכרת סוג 2. נמצא כי בהשוואה לנשים עם כניסה מאוחרת לגיל המעבר, נשים שנכנסו לגיל המעבר לפני הזמן, מוקדם או בטווח הנורמאלי היו בסיכון גבוה פי 3.7, 2.4 ו-1.6 לסוכרת סוג 2, בהתאמה. באופן כללי, הסיכון לסוכרת סוג 2 פחת בכ-4% בכל שנה שבה האישה נכנסה מאוחר יותר לגיל המעבר. הקשר בין גיל הכניסה לגיל המעבר והסיכון לסוכרת סוג 2 לא הושפע מ-BMI, מדדים גליקמיים, גורמי סיכון מטבוליים, רמת המדד הדלקתי CRP, רמת הורמוני המין האנדוגניים או מאפיינים גנטיים משותפים. החוקרים מסכמים כי כניסה טבעית מוקדמת יותר לגיל המעבר מהווה גורם סיכון בלתי תלוי להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28721436

בסקירה (ינואר 2017) דנים החוקרים בביצוע הערכה קלינית ובאסטרטגיות הטיפול המבוססות מחקרית בעצירות כרונית על רקע מחלת הסוכרת. החוקרים מסבירים כי עצירות כרונית הינה תסמין שכיח בקרב חולי סוכרת, המופיע בתדירות גבוהה יותר מאשר באוכלוסייה הבריאה. ההסבר לקשר בין שתי הפתולוגיות אינו מובן לגמרי. כן ידוע כי מערכת העצבים האוטונומית שולטת בתנועתיות המעי וברגישותו והפרעה במערכת זו (כגון, חוסר סינכרון בין השרירים והסוגרים) מעורבת בפתופיזיולוגיה של עצירות. כמו כן, רמות גבוהות של גלוקוז בדם עלולות להוביל לאובדן תאים במעי ולנוירופתיה סוכרתית. 
יעדי הטיפול בעצירות בקרב סוכרתיים כוללים שיפור התסמינים וחידוש והמרצת תנועתיות המעי. בהתבסס על ההנחיות והעדויות המחקריות הקיימות, השלב הראשון בטיפול הינו שינוי תזונתי וביצוע פעילות גופנית, כאשר עבור מטופלים שאינם מגיבים לשינויים אלה, שימוש במשלשלים הינו השלב השני בטיפול. ראשית יש לעשות שימוש במשלשלים המגדילים את נפח הצואה כגון פסיליום, סובין או מתיל-צלולוז ורק אם התגובה אינה טובה להשתמש במשלשלים אוסמוטיים (סופחי מים). המשלשלים האוסמוטיים השכיחים ביותר הם לקטולוז, פוליאתלן גליקול ולקטיטול. ללקטולוז השפעה פרה-ביוטית והשפעה משלשלת המתמשכת 6-7 ימים מהפסקת השימוש. במצבים בהם אין שיפור בעצירות בעקבות השימוש במשלשלים אוסמוטיים, ניתן להשתמש במשלשלים ממריצים כגון ביסקודיל, סודיום פיקוסולפאט או סנה. במצבים קשים עם תגובה נמוכה לטיפול ניתן לשקול שימוש בתכשירים מדור חדש, המשפעלים תעלות כלור ואגוניסטים לקולטן 5-HT4 .

החוקרים מסכמים כי המטרה העיקרית הינה לנהל טוב יותר את מחלת הסוכרת ואת העצירות ועל הרופא המטפל להסביר את מטרת השימוש במשלשלים תוך התייחסות להשפעות הכרוכות בשימוש ממושך בחומרים משלשלים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27987136

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2016) הוערכה היעילות של ג'ל אלוורה (Aloe vera) כטיפול משלים בדלקת חניכיים כרונית בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי לאורך שנים רבות נעשה שימוש ברכיבים צמחיים כמו אלוורה ברפואה המסורתית לטיפול בבעיות דנטליות, כאשר לאלוורה השפעה נוגדת-דלקת, נוגדת חמצון, אנטי-מיקרוביאלית, היפוגליקמית, מעודדת החלמה ומחזקת את הפעילות החיסונית.

במחקר נכללו 60 מטופלים, אשר חולקו אקראית לשימוש בג'ל אלוורה או בג'ל פלסבו, במקביל לטיפול פריודונטלי שמרני (הסרת אבנית והקצעת שורשים). מדדים שונים של מצב החניכיים הוערכו בתחילת המחקר ולאחר 3 ו-6 חודשים. נמצא כי השימוש בג'ל אלוורה היה יעיל יותר מפלסבו לשיפור מצב החניכיים, כולל רמת הפלאק (שיפור של 1.07 לעומת 0.67 נקודות, p<0.001) ודימום מהחניכיים (שיפור של 1.23 לעומת 0.67 נקודות, p<0.001) וכן בעומק כיסי החניכיים (1.83 לעומת 1.10 מ"מ, p<0.001) ונסיגת החניכיים (1.07 לעומת 0.80 מ"מ, p<0.003).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26447752

סיכון לתחלואה נוספת - קרדיו – וסקולרית

מחקר (אפריל 2013) המראה כי נשים הסובלות מסוכרת נמצאות בסיכון גבוה יותר לתמותה ולמחלות קרדיווסקולריות, במיוחד כאשר מאובחנות בשלב מאוחר, לעומת גברים הסובלים מסוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/03/28/dc12-1272.short

מחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2015) בו נבדקה ההשפעה של כמות הפחמימות בתזונה על רמת הסוכר ועל מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 115 מבוגרים עם השמנת יתר וסוכרת סוג 2 אשר חולקו באופן אקראי לשני סוגי דיאטות:

1) דיאטה דלת קלוריות ודלת פחמימות (14% פחמימות, 28% חלבון, 58% שומן),

2) דיאטת דלת קלוריות עשירה בפחמימות (53% פחמימות, 17% חלבון, 30% שומן).

לאחר שנה נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במשקל, בערכי לחץ הדם, ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), ברמות האינסולין, ברמות מדד הדלקת CRP, ברמות הכולסטרול הכללי ו-LDL.

בהשוואה לדיאטה עשירה בפחמימות, בקרב משתתפים שצרכו דיאטה דלת פחמימות חלה ירידה בשימוש בתרופות, ירידה ברמות הסוכר בדם (בצום ובמשך הזמן שחוו היפרגליקמיה, ללא שינוי במשך זמן ההיפוגליקמיה בין הקבוצות) וברמות הטריגליצרידים וכן עלייה ברמת HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26224300

במחקר עוקבה (2018) נבדק הקשר בין משך מחלת הסוכרת או טרום-סוכרת בבגרות המוקדמת לבין מדדים של הסתיידות העורקים הכליליים והפרעה במבנה ופעילות חדר שמאל בהמשך החיים.

במחקר נכללו 3,628 משתתפים בגילאי 18-30 עם רמות סוכר תקינות בתחילת המחקר בשנים 1985-1986, אחריהם נערך מעקב במשך 25 שנה. במהלך תקופת המעקב, 12.7% מהמשתתפים אובחנו עם סוכרת ו-53.8% עם טרום-סוכרת, כאשר משך המחלה בממוצע היה 10.7 ו-9.5 שנים, בהתאמה. לאחר התאמה לגורמים סוציו-דמוגרפיים וגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, נמצא כי עבור משך מחלה ארוך יותר בחמש שנים הסיכון להסתיידות העורקים היה גבוה ב-15% וב-7%, בהתאמה. בנוסף, משך מחלת הסוכרת או טרום-סוכרת היה קשור בהפרעה תת-קלינית בפעילות חדר שמאל. 

החוקרים מסכמים כי משך סוכרת וטרום-סוכרת במהלך הבגרות המוקדמת קשורים באופן בלתי תלוי עם טרשת עורקים תת-קלינית והפרעה בפעילות הסיסטולית והדיאסטולית של החדר השמאלי באמצע החיים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29317451

מטה-אנליזה רחבה ויסודית (יולי 2013) הכוללת 6 מחקרים תצפיתיים ובהם סה"כ כ-900 אלף משתתפים נועדה לתמוך בעדויות הקיימות ביחס לקשר בין היפוגליקמיה קשה לעלייה בסיכון למחלות קרדיווסקולריות בקרב חולי סוכרת סוג 2.

מניתוח מקיף של הנתונים תוך בדיקת ההטיות האפשריות במחקרים השונים, עולה כי היפוגליקמיה קיצונית קשורה בסיכון גבוה יותר למחלות קרדיווסקולריות.

מסקנת החוקרים כי הימנעות ממצבי היפוגליקמיה קיצוניים עשויה להיות משמעותית במניעת מחלות קרדיווסקולריות בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2. יש להדגיש בפני חולי סוכרת סוג 2 את חשיבות ההימנעות מהיפוגליקמיה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23900314

כחלק ממחקר רחב (פברואר 2014) בו נכללו מעל 11 אלף חולי סוכרת, נבדק הקשר בין נתוני צריכת אלכוהול לבין אירועים קרדיווסקולריים ותמותה. במשך כ-5 שנות המעקב 1,031 איש נפטרו, 1,147 עברו אירוע קרדיווסקולרי ו-1,136 חוו סיבוך מיקרווסקולרי.

בהשוואה לאלו שכלל לא צרכו אלכוהול, צריכת אלכוהול מתונה, ובעיקר יין, הייתה קשורה בירידה של כ-17% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, ירידה של כ-15% בסיכון לסיבוך מיקרווסקולרי וירידה של כ-13% בסיכון לתמותה. לעומת זאת, צריכת אלכוהול גבוהה הייתה קשורה לעלייה בסיכון.

מכאן, לצריכת יין מתונה עשויים להיות יתרונות בהגנה על כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24578358

ההתערבות בוצעה למשך 6 שנים, החל מ-1986, כאשר המעקב אחר שיעור התמותה והסוכרת נמשך 23 שנה. במהלך שנות המחקר נפטרו 174 משתתפים, שיעור התמותה ממחלות קרדיווסקולריות היה נמוך בכ-40% בקבוצות ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת ושיעור התמותה הכללי היה נמוך בכ-30% (11.9% לעומת 19.6%; 28.1% לעומת 38.4%), בהתאמה.

בנוסף, שיעור חולי הסוכרת היה נמוך בכ-45% בקבוצות ההתערבות (72.6% לעומת 89.9%).

ממצאים אלו מדגישים את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא להפחתת הסיכון לסוכרת ולתמותה, במיוחד ממחלות קרדיווסקולריות, בקרב אוכלוסייה בסיכון.

http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(14)70057-9/abstract

במחקר שנמשך 24 שבועות 115 מבוגרים הסובלים מהשמנת יתר וסוכרת סוג 2 חולקו באופן אקראי לאחת משתי הדיאטות שהיו בעלות ערך קלורי זהה.

מהתוצאות עולה כי בשתי הקבוצות חלה ירידה במשקל ושיפור בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, אולם השיפור היה משמעותי יותר בקבוצה שצרכה דיאטה דלת פחמימות.

מכאן, דיאטה דלת פחמימות עשויה להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול תזונתי בחולי סוכרת סוג 2.

אולם לדעתנו נדרשים מחקרים גדולים וממושכים יותר על מנת לבסס את מסקנות המחקר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25071075

במחקר מבוקר (יוני 2014) בו השתתפו 30 חולי סוכרת בעלי רמות סוכר מאוזנות נמצא כי דיאטה עשירה בפיסטוקים תורמת לשיפור גורמי סיכון קרדיווסקולריים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24980134

החוקרים מציינים כי נתונים אלה הינם משמעותיים במיוחד עבור אלו עם לחץ דם סיסטולי מעל 140 מ"מ כספית. ממצאי המחקר מספקים תמיכה להנחיות הרפואיות הנוכחיות בנוגע לטיפול ביל"ד בחולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25668264

מחקרים קודמים הראו כי השימוש בסטטינים מגביר ספיגת כולסטרול לתאים, כאשר שימוש ממושך בסטטינים קשור בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. מחקר זה (מרץ 2015) נועד לבחון מהו המנגנון הביולוגי העומד בבסיס קשר זה באמצעות שימוש בנתונים של כ-63,000 איש בהולנד אשר עברו בדיקה גנטית לזיהוי היפרכולסטרולמיה משפחתית בין השנים 1994-2014. נמצא כי בהשוואה לקרובי משפחה ללא המוטציה הגנטית, אנשים עם היפרכולסטרולמיה משפחתית נמצאים בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2, בעיקר אלו עם הרמה הנמוכה ביותר של ייצור הקולטן ל-LDL. 
ממצא זה מצביע על הקשר בין ספיגת הכולסטרול ע"י הקולטן ל-LDL לבין התפתחות סוכרת סוג 2. 
אחת ההשערות היא שספיגה מוגברת של כולסטרול בתאי בתא בלבלב, הנגרמת ע"י סטטינים, עלולה לפגוע בהפרשת האינסולין ולעודד התפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25756439

במחקר הנוכחי (ספטמבר 2014) נבדק הקשר בין נטילת סטטינים לפני האבחון בסוכרת לבין הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים (רטינופתיה, נוירופתיה, נפרופתיה ונמק בכף הרגל) לאחר האבחון.

מבין כל חולי הסוכרת בדנמרק בין השנים 1996-2009, נבחרו באופן אקראי כ-15,000 אשר נטלו סטטינים לפני האבחון בסוכרת ואליהם הותאמו כ-47,000 חולים שלא נטלו סטטינים לפני האבחון.
החוקרים מצאו כי בחולים שנטלו סטטינים הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים היה נמוך יותר: נמוך ב-40% לרטינופתיה ב-34% לנוירופתיה וב-12% לנמק בכף הרגל. לא נמצאה ירידה בסיכון לנפרופתיה. 

החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון האם לסטטינים השפעה מגינה מפני התפתחות סיבוכי הסוכרת. יחד עם זאת, מחקר שפרסמנו במחקרים נבחרים מצביע על כך שנטילת סטטינים קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 ולכן, כפי שציינו, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25217178

מחקר אוכלוסייה (מרץ 2015) שנועד לבחון מהו המנגנון העומד בבסיס הקשר בין הטיפול בסטטינים לסוכרת סוג 2 בקרב גברים בעלי התסמונת המטבולית. החוקרים עקבו אחר 8,749 גברים לא-סוכרתיים בגילאי 45-73, 625 מהם אובחנו כחולי סוכרת במהלך 6 שנות המעקב.

נמצא כי משתתפים שנטלו סטטינים היו בסיכון גבוה ב-46% להתפתחות סוכרת, כתלות במינון התרופה. עוד נמצא כי בקרב נוטלי הסטטינים רמות הסוכר לאחר ארוחה ובצום היו גבוהות יותר ונמצאה ירידה של 24% ברגישות לאינסולין וירידה של 12% בהפרשת האינסולין. ממצאים אלה עשויים להסביר את הנטייה המוגברת להתפתחות סוכרת סוג 2.

לכן, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25754552

מחקרים רבים עוסקים ביתרונות של דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך, עם זאת במחקר הנוכחי (דצמבר 2014) נמצא כי תחת תנאים של דיאטה בריאה ומאוזנת אין השפעה לאינדקס הגליקמי על גורמי הסיכון למחלות קרדיווסקולריות ולסוכרת.

במחקר השתתפו 163 מבוגרים בעלי השמנת יתר אשר צרכו לפחות 2 מתוך 4 הדיאטות שנבדקו במחקר בן 5 שבועות: דיאטה בעלת אינדקס גליקמי גבוה / נמוך ואחוז פחמימות גבוה (58% מהקלוריות) / נמוך (40% מהקלוריות). כל הדיאטות היו מבוססות על עקרונות דיאטת DASH.

מהשוואת שני המצבים הקיצוניים, אינדקס גליקמי גבוה ואחוז פחמימות גבוה לעומת אינדקס גליקמי נמוך ואחוז פחמימות נמוך, לא נמצא הבדל ברגישות לאינסולין, לחץ דם סיסטולי, כולסטרול LDL ו-HDL, אולם כן נמצאה ירידה של כ-23% ברמות הטריגליצרידים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25514303

מחקר עוקבה (פברואר 2016) אשר נועד לבחון את הסיכון ארוך הטווח של הסתיידות עורקים בחולי סוכרת.

החוקרים עקבו אחר נתוני הסתיידות העורקים של 9,715 משתתפים במשך כ-15 שנה. מבין המדגם הכללי, 810 משתתפים היו חולי סוכרת, 188 מהם נפטרו במהלך תקופת המעקב.

בהתייחס למשתתפים ללא הסתיידות עורקים, ב-5 השנים הראשונות לא היה הבדל בשיעור התמותה בין חולי סוכרת ומשתתפים בריאים, אולם לאחר 5 שנים חלה עלייה בשיעור התמותה בחולי סוכרת ביחס למשתתפים בריאים. רמה גבוהה של הסתיידות עורקים הייתה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה בכל המשתתפים. כלומר, הסיכון לתמותה בחולי סוכרת ללא הסתיידות עורקים גבוה יותר בטווח הארוך, גם אם הסיכון בטווח הקצר דומה.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26848062

בסקירה (יולי 2015) בה נכללו 13 סקירות שיטתיות הבוחנות את ההשפעה של פלבאנולים המצויים בקקאו על הבריאות הקרדיווסקולרית, נמצא כי ישנן עדויות מוצקות המצביעות על כך ששוקולד מריר אינו יעיל להורדת לחץ הדם.

עם זאת, מניתוח כלל הנתונים מעריכים החוקרים כי מוצרי קקאו, המכילים כ-100 מ"ג אפיקטכינים, עשויים לתרום לשיפור תפקוד כלי הדם (FMD) וכי מינון של כ-900 מ"ג ומעלה פלבאנולים מקקאו כן עשויים לתרום להורדת לחץ הדם במצבים מסוימים ובשימוש ממושך. 
בנוסף, ישנן עדויות המצביעות על היעילות של קקאו להורדת רמת הסוכר בדם ולשיפור פרופיל השומנים. 
מבדיקה שכללה 32 מוצרי קקאו, זיהו החוקרים 2 תוספים המספקים מינונים אלה, כאשר על מנת להגיע לאותם מינונים יש לצרוך 100-500 גרם שוקולד, המספקים כ-900 מ"ג פלבאנולים, ו-50-200 גרם שוקולד המספקים כ-100 גרם אפיקטכינים.

לאור ממצאים אלה, החוקרים קוראים לסימון כמות סך הפלבאנולים וכמות האפיקטכינים במוצרי שוקולד המשווקים כבעלי ערך בריאותי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26125676

מחקר עוקבה פרוספקטיבי (אוגוסט 2015) שנועד להשוות את הסיכון למחלת לב כלילית בחולי סוכרת סוג 2 המטופלים ברפואה סינית מסורתית לעומת אלה שמטופלים ברפואה מערבית קונבנציונאלית.

בהתבסס על נתונים שנאספו מרשומות ביטוח הבריאות בטאיוואן, במחקר נכללו 13,655 משתתפים המטופלים רק ברפואה סינית ו-435,165 משתתפים המטופלים רק ברפואה מערבית. בתקופת מעקב של כ-9 שנים, 2,607 מהמטופלים ברפואה סינית אושפזו עקב מחלת לב כלילית, מספר זה מבטא שיעור מצטבר של 19.1% ו-50.5 מקרים עבור 1,000 שנות אדם לעומת 24.1% ו-72.7 שנות אדם בקרב מטופלים ברפואה מערבית.

עם זאת, לאחר התאמה סטטיסטית לתחלואה קודמת, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות ביחס לשיעור האשפוז עקב מחלת לב כלילית. החוקרים מסכמים כי רפואה סינית מסורתית הינה יעילה במידה הדומה לרפואה המערבית למניעת מחלת לב כלילית בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26247098

בהתבסס על נתונים ממחקר קליני גדול (אוגוסט 2016) בו נבדקה ההשפעה של דיאטה ים-תיכונית על הסיכון הקרדיווסקולרי, במחקר הנוכחי בדקו החוקרים את הקשר בין רמת הצריכה של אומגה 3 בתזונה לבין הסיכון להתפתחות רטינופתיה בקרב 3,482 חולי סוכרת סוג 2 מעל גיל 55.

על פי הנתונים שנאספו משאלוני התזונה, 2,611 משתתפים (75%) צרכו לפחות 500 מ"ג אומגה 3 ליום, בהתאם להמלצות למניעת תחלואה קרדיווסקולרית. בתקופת מעקב של כ-6 שנים אובחנו 69 מקרים חדשים של רטינופתיה סוכרתית.

נמצא כי הסיכון להתפתחות רטינופתיה סוכרתית היה נמוך בכ-48% במשתתפים שצרכו מעל 500 מ"ג ליום אומגה 3 בתחילת תקופת המעקב בהשוואה לאלה שצרכו פחות מ-500 מ"ג ליום. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בממצאים ממחקרים פרה-קליניים ובמודל הנוכחי להתפתחות רטינופתיה סוכרתית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27541690

שלושה מחקרי חתך (אוגוסט 2016) בהם בוצעה השוואה בין ציון הסתיידות העורקים, כמדד להתפתחות טרשת עורקים, בקרב חולי פסוריאזיס במצב בינוני-קשה לעומת חולי סוכרת סוג 2 או משתתפים בריאים.

במחקר נכללו 387 משתתפים בגיל 52 בממוצע, 129 משתתפים בכל קבוצה (פסוריאזיס, סוכרת סוג 2 וביקורת).

נמצא כי חולי פסוריאזיס היו בעלי סיכון קרדיווסקולרי נמוך, כפי שהוערך באמצעות מדד פרמינגהם, אולם שכיחות גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים והקרדיומטבוליים הייתה גבוהה, בדומה לחולי סוכרת סוג 2.

עוד נמצא כי ציוני הסתיידות העורקים היו גבוהים יותר בקרב חולי פסוריאזיס וחולי סוכרת סוג 2 בהשוואה לקבוצת הביקורת וככל שמספר גורמי הסיכון היה גבוה יותר כך ציון הסתיידות העורקים היה גבוה יותר.

ממצאים אלה מצביעים על כך שחולי פסוריאזיס נוטים לסבול ממצב תת-קליני של טרשת עורקים. החוקרים מסכמים כי חולי פסוריאזיס וחולי סוכרת סוג 2 הינם בלי פרופיל סיכון קרדיווסקולרי דומה ומצויים בסיכון להתפתחות טרשת עורקים בגיל צעיר יותר ויש להתייחס לכך במסגרת הטיפול. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27556410

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוגוסט 2016) נבחרו מחקרי עוקבה פרוספקטיביים בהם נבדק הקשר בין תזונה עשירה באנתוציאנינים או בפירות יער לבין הסיכון הקרדיווסקולרי. בסקירה נכללו שלושה מחקרי עוקבה, הכוללים כ-200,000 משתתפים וכ-12,000 מקרי סוכרת סוג 2 ובהם דווח על צריכת אנתוציאנינים, וכן חמישה מחקרי עוקבה, הכוללים 194,000 משתתפים וכ-13,000 מקרי סוכרת סוג 2 ובהם דווח על צריכת פירות יער.

נמצא כי צריכת אנתוציאנינים הייתה קשורה בירידה של כ-15% בסיכון לסוכרת סוג 2 וצריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של כ-18% בסיכון לסוכרת סוג 2. באופן ספציפי, עלייה של 7.5 מ"ג ליום בצריכת אנתוציאנינים או עלייה של 17 גרם ליום בצריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של 5% בסיכון לסוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27530472

במחקר חתך (דצמבר 2017), שנערך בבריטניה, נבדק הקשר בין צריכת מזון מהיר (טייק-אווי) לבין מדדי סיכון למחלת לב כלילית, לסוכרת סוג 2 ולשמנות בקרב ילדים.

במחקר נכללו 1,948 ילדים מ-85 בתי ספר יסודיים בגילאי 9-10. מבין כלל הילדים, 26% דיווחו שכמעט ואינם צורכים ארוחות בטייק-אווי, 46% צורכים כארוחה אחת בשבוע ו-28% צורכים יותר מארוחה אחת בשבוע. החוקרים מראים כי צריכת ארוחות טייק-אווי בתדירות גבוהה יותר הייתה קשורה בצריכה גבוהה יותר של קלוריות ושומן רווי ובצפיפות אנרגטית גבוהה יותר של הדיאטה, וכן בצריכה נמוכה יותר של עמילן, חלבון ומיקרונוטריאנטים (כגון ויטמין C, חומצה פולית וברזל). בנוסף, ילדים שצרכו ארוחת טייק אווי יותר מפעם בשבוע היו בעלי מסת שומן גבוהה יותר ורמת כולסטרול כללי ו-LDL גבוהה ב-3.5 וב-3.7 מ"ד/דצ"ל בהשוואה לילדים שכמעט ולא צרכו ארוחות טייק-אווי.

החוקרים מסכמים כי תדירות גבוהה יותר של ארוחות טייק-אווי קשורה בדפוסי תזונה פחות בריאים שעלולים להשפיע על הסיכון להתפתחות שמנות ותחלואה כרונית בטווח הארוך. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29199181

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (אפריל 2018), בו נכללו 2,840 חולי סוכרת וקבוצת השוואה של 14,684 משתתפים ללא סוכרת, נמצא כי חולי סוכרת הנוטלים תרופות ממשפחת חוסמי בטא מצויים בסיכון מוגבר לתמותה בהשוואה לחולי סוכרת שאינם נוטלים תרופות אלה, כאשר הסיכון היה בולט במיוחד עבור חולי סוכרת עם מחלת לב כלילית. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29545006

חזרה לתחילת המחקרים

סיכון לתחלואה נוספת – כלייתית

סקירה (אפריל 2010) שנערכה על דיאטות דלות שומן (צמחונית וטבעונית) לטיפול בסוכרת סוג 2, מצאה כי אלו יעילות בהפחתת רמת הסוכר בדם, הורדת משקל והפחתה בסיכון למחלות לב.

הכותבים מציינים כי בנוסף להטבות אלו הדיאטות הדגימו הפחתה בסיכון למחלות כליה ונוירופתיה.

תכנון קפדני של דיאטה טבעונית יכול להביא לתזונה טובה יותר מאשר דיאטות קונבנציונאליות לטיפול בסוכרת סוג 2. היענות המטופלים לדיאטה שכזו אינה נופלת מהיענות לדיאטות אחרות ומאפשרת טיפול תזונתי יעיל ללא מעקב אחר כמות הפחמימות היומית או כמות האוכל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20425575

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23719550

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25493953

מחקר (אוגוסט 2015) שנועד לבחון את ההשפעה המגינה של פטריית קורדיספס כנגד התפתחות נפרופתיה על רקע חומר ניגוד (CIN או Contrast-Induced Nephropathy) בחולי סוכרת סוג 2 ואי ספיקת כליות העוברים אנגיוגרפיה כלילית. במחקר השתתפו 120 חולים אשר חולקו לשלוש קבוצות:

הראשונה קיבלה את הטיפול המקובל, השנייה קיבלה קורדיספס במינון רגיל (2 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה), והשלישית קיבלה קורדיספס במינון גבוה (3 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה).

החוקרים מראים כי נטילת קורדיספס, במיוחד במינון גבוה, עשויה להגן מפני התפתחות CIN וכן לתרום לשיפור תפקודי הכליות בחולי סוכרת סוג 2 ואי-ספיקת כליות. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26427112

במחקר הנוכחי (ספטמבר 2014) נבדק הקשר בין נטילת סטטינים לפני האבחון בסוכרת לבין הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים (רטינופתיה, נוירופתיה, נפרופתיה ונמק בכף הרגל) לאחר האבחון.

מבין כל חולי הסוכרת בדנמרק בין השנים 1996-2009, נבחרו באופן אקראי כ-15,000 אשר נטלו סטטינים לפני האבחון בסוכרת ואליהם הותאמו כ-47,000 חולים שלא נטלו סטטינים לפני האבחון.
החוקרים מצאו כי בחולים שנטלו סטטינים הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים היה נמוך יותר: נמוך ב-40% לרטינופתיה ב-34% לנוירופתיה וב-12% לנמק בכף הרגל. לא נמצאה ירידה בסיכון לנפרופתיה. 

החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון האם לסטטינים השפעה מגינה מפני התפתחות סיבוכי הסוכרת. יחד עם זאת, מחקר שפרסמנו במחקרים נבחרים מצביע על כך שנטילת סטטינים קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 ולכן, כפי שציינו, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25217178

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (דצמבר 2015) אשר נועד להעריך את ההשפעה של תוספי סלניום על משק הסוכר ופרופיל השומנים בחולים עם נפרופתיה סוכרתית. במסגרת המחקר 60 חולים קיבלו באופן אקראי תוסף של 200 מק"ג סלניום ליום או פלסבו במשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת התוסף הובילה לירידה ברמות האינסולין בדם (−3.1 ± 4.6 לעומת +0.5 ± 6.2 μIU/mL), לשיפור העמידות לאינסולין (−0.9 ± 1.4 לעומת +0.1 ± 1.7, לפי מדד HOMA-IR) ותפקוד תאי בתא (−11.3 ± 16.3 לעומת +2.3 ± 22.0, לפי מדד HOMA-B) וכן לעלייה ברמת האנזים נוגד-החמצון גלוטתיון פראוקסידאז (+2.3 ± 21.7 לעומת -27.7 ± 35.2 U/mL). לא נמצאה השפעה לנטילת סלניום על רמת הסוכר בצום, הרגישות לאינסולין ורמות השומנים בדם. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26686847

מחקר חשוב (ינואר 2015) נועד לבחון את שכיחות וגורמי הסיכון להתפתחות נוירופתיה כתוצאה מירידה מהירה בערכי הסוכר בחולי סוכרת. החוקרים ניתחו באופן רטרוספקטיבי את הרשומות של 954 חולים שהוערכו כסובלים מנוירופתיה סוכרתית. למרות התפיסה כי מדובר בסיבוך נדיר יחסית, בקרב כ-11% מהחולים נמצא כי הנוירופתיה הינה כתוצאה מהטיפול 

סיכון לתחלואה נוספת – בריאות הנפש ומערכת העצבים

מאמר חשוב (אוגוסט 2014) העוסק בהפרעות נפשיות בקרב חולי סוכרת, נושא אשר זוכה להתייחסות מועטה, זאת למרות שידוע כי חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לדיכאון, להפרעת חרדה ולהפרעות אכילה.

במאמר זה החוקרים דנים בהיקף התופעה ובהשלכותיה ומציעים אסטרטגיות לאבחון ולטיפול.

הם מסבירים כי הפרעות נפשיות עלולות לגרום לירידה בהיענות לטיפול בסוכרת וכתוצאה מכך להעלות את הסיכון לסיבוכים שונים. בנוסף, ישנן משמעויות כלכליות וחברתיות למצבים בהן ההפרעות הנפשיות אינן מאובחנות ומטופלות, זאת בנוסף להשלכות הבריאותיות על החולה.

לכן, לטענת החוקרים, אבחון וטיפול בהפרעות נפשיות בקרב חולי סוכרת הינה בעלת חשיבות גבוהה, במיוחד בקרב חולי סוכרת הנמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעות נפשיות. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25010529

מעקב אחר מעל 5000 איש (ספטמבר 2014) מצביע על כך שתחושה של מתח בעבודה קשורה בסיכון מוגבר לפתח סוכרת סוג 2, בנוסף לגורמי הסיכון הידועים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25102002

מחקר עוקבה פרוספקטיבי (דצמבר 2014) בו השתתפו מעל 13,000 איש בגילאי 48-67 נועד לבחון את הקשר בין סוכרת לבין הידרדרות קוגניטיבית 20 שנה לאחר מכן. במחקר נמצא כי חולי סוכרת בגיל הביניים היו בסיכון גבוה ב-19% לסבול מהידרדרות קוגניטיבית בהשוואה לאלו שאינם חולי סוכרת.

באופן דומה, ההידרדרות הקוגניטיבית הייתה גדולה יותר במשתתפים עם טרום-סוכרת בהשוואה למשתתפים עם רמות סוכר תקינות, במשתתפים עם סוכרת לא מאוזנת בהשוואה לאלה עם סוכרת מאוזנת, ובמצבים של משך מחלה ארוך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25437406

במטה-אנליזה (אוקטובר 2016) , הכוללת 12 מחקרים בהם 1,137 משתתפים, נמצא כי ישנו בסיס לקשר אפשרי בין מדדים טרום-סוכרתיים, בעיקר ירידה בסבילות לגלוקוז ותנגודת לאינסולין, לבין אפיזודה פסיכוטית ראשונה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27720402

במחקר פיילוט מבוקר פלסבו (אוגוסט 2016), שנערך בבית חולים בהודו, נבדקה היעילות והבטיחות של קרם צמחי להקלה על כאב נוירופתי על רקע סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 50 מטופלים, הסובלים מלפחות שני מאפיינים של כאב נוירופתי בכפות הרגליים, אשר חולקו אקראית לשימוש בקרם צמחי או בקרם פלסבו - פעמיים ביום למשך 6 חודשים. הרכיבים הפעילים בקרם הצמחי כללו: 0.2% שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), בננה (Musa paradisiaca) בכמות של 19.42%, כורכום (Curcuma longa) בכמות של 2.43%, שמן אתרי פנדנוס (Pandanus odoratissimus) בכמות של 9.70%, 4.85% אלוורה (Aloe vera) וחלב קוקוס.

נמצא כי חל שיפור מובהק בתסמינים בקרב 77% מהמטופלים בקבוצת הקרם הצמחי לעומת 12.5% בקבוצת קרם הפלסבו (p<0.001). בשתי הקבוצות לא דווח על השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי השימוש בקרם הצמחי עשוי לתרום כטיפול משלים לחולי סוכרת סוג 2 הסובלים מכאב נוירופתי. 
אין דיווח על מימון, החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27934800

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי,(2018) המבוסס על רשומות רפואיות של בתי חולים באנגליה, נמצא כי מטופלים עם סוכרת סוג 2 היו בסיכון גבוה ב-32% להתפתחות מחלת פרקינסון בהמשך החיים, עם סיכון גבוה יותר בקרב מטופלים עם סיבוכים או מטופלים צעירים בגילאי 25-44.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29898968

כחלק ממחקר אורך (ינואר 2018), שנערך באנגליה, העוסק בהזדקנות, במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין רמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וסוכרת לבין הידרדרות קוגניטיבית כעבור 10 שנים.

במחקר נכללו 5,189 משתתפים, אשר עברו הערכה קוגניטיבית בתחילת המחקר וכל שנתיים במהלך 10 שנים. רמת HbA1c של המשתתפים בתחילת המחקר הייתה בטווח של 15.9-126.3 מילימול/מול (3.6-13.7%), וסוכרת הוגדרה כרמה הגבוהה מ-48 מילימול/מול (6.5%). נמצא כי עלייה של 1 מילימול/מול הייתה קשורה בעלייה מובהקת בקצב ההידרדרות הקוגניטיבית הכללית, הזיכרון והתפקודים הניהוליים, לאחר התאמה סטטיסטית למגוון גורמים סוציו-דמוגרפיים, מדדים בריאותיים וגורמי אורח חיים. באופן כללי, בהשוואה למשתתפים עם רמות סוכר מאוזנות, בקרב משתתפים עם סוכרת או טרום סוכרת נמצאה עלייה בקצב ההידרדרות הקוגניטיבית. החוקרים קוראים לעריכת מחקרים נוספים שיבדקו מהי ההשפעה של שמירת רמות הסוכר מאוזנות על קצב ההידרדרות הקוגניטיבית בקרב חולי סוכרת.  
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29368156

חזרה לתחילת המחקרים

סיכון לתחלואה נוספת – סַרטן

מחקר חשוב ויסודי שנערך באוסטרליה (דצמבר 2014), נועד לבחון את השכיחות של ממאירויות שונות בקרב חולי סוכרת סוג 1 וסוג 2 בהשוואה לכלל האוכלוסייה. המחקר מבוסס על רישומים ממשלתיים של חולי סוכרת ונתוני תחלואה ותמותה בין השנים 1997-2008. מהנתונים עולה כי חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה ולתמותה מסרטן, במיוחד סרטן הלבלב והכבד.

המחקר מדגיש את החשיבות בעריכת בדיקות סקירה לחולי סוכרת שכן הם נמצאים בסיכון מוגבר ביחס לכלל האוכלוסייה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25488912

סקירה ומטה-אנליזה (ינואר 2015) של מחקרים תצפיתיים, בוחנת את הקשר בין רמות הסוכר בדם לבין הסיכון לסרטן הלבלב. בהתבסס על 9 מחקרים בהם נכללו 2,408 חולי סרטן הלבלב, בטווח הערכים של טרום-סוכרת עד סוכרת נמצא קשר ישר בין רמת הסוכר בצום לבין הסיכון לסרטן הלבלב כך שכל עליה של 10 מ"ג/דצ"ל ברמת הסוכר בצום הייתה קשורה בעליה של 14% בסיכון לסרטן הלבלב.
ממצאים אלה מצביעים על כך ששינוי אורח החיים לאיזון רמת הסוכר במצבי טרום-סוכרת עשוי לתרום להפחתת שיעור מקרי סרטן הלבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25556126

מחקר חשוב (ינואר 2015) שנועד לבחון האם עודף משקל הינו גורם סיכון לסרטן השד גם בנשים לאחר גיל המעבר עם רמות אינסולין תקינות. במחקר נכללו 497 נשים עם סרטן השד וקבוצת ביקורת של 2,830 נשים.

נמצא כי בנשים בריאות מטבולית (רמות אינסולין תקינות), אלו בעלות משקל עודף לא היו בסיכון מוגבר לסרטן השד בהשוואה לנשים במשקל תקין.

עם זאת, נשים עם תנגודת לאינסולין היו בסיכון מוגבר לסרטן השד ללא תלות במשקל. כלומר, רמות האינסולין והבריאות המטבולית משמעותיות יותר בקביעת הסיכון לסרטן השד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25593034

מחקר (מרץ 2014) שזכה להד תקשורתי נרחב עוסק בקשר בין צריכת החלבון בתזונה לבין הסיכון לתחלואה ולתמותה. החוקרים מראים כי הסיכון בדיאטה עשירה בחלבון הינו תלוי גיל, בקרב אוכלוסייה בגיל 50-65 צריכת חלבון גבוהה, בעיקר חלבון מהחי, הייתה קשורה בעלייה של 75% בסיכון הכללי לתמותה וסיכון גבוה פי 4 לתמותה מסרטן במהלך 18 השנים הבאות.

יחד עם זאת, מעל גיל 65 דיאטה עשירה בחלבון הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה.

אולם, בכל קבוצות הגיל צריכת חלבון גבוהה הייתה קשורה לסיכון גבוה פי 5 לתמותה מסוכרת. 

החוקרים מסבירים כי רמות החלבון משפיעות על הורמון הגדילה, כאשר מחקרים קודמים מראים קשר בין רמות גבוהות של הורמון גדילה לבין תחלואה בסרטן. 

רמות ההורמון יורדות באופן טבעי לאחר גיל 65 כך שהשפּעת החלבון בתזונה בגיל זה פחות משמעותית. כתמיכה לממצאים אלה, ממחקר מקביל שבוצע בעכברים עולה כי צריכת חלבון גבוהה משפיעה על הופעה והתפשטות מהירה יותר של גידולים סרטניים.

החוקרים מסכמים כי בהתאם לממצאי המחקר, דיאטה דלת חלבון בגיל הביניים והעלאת כמות החלבון בתזונה בגיל העמידה עשויה להוביל לבריאות ולאריכות חיים.

בנוסף, מחקר זה מדגיש כי חלבונים מהצומח הינם בריאים יותר מחלבונים מהחי ובכך מספק תמיכה נוספת ליתרון בדיאטות צמחוניות או טבעוניות.

יחד עם זאת, יש לציין כי מדובר במחקר תצפיתי ולכן בעל בעיות מתודולוגיות במבנהו.

http://www.cell.com/cell-metabolism/retrieve/pii/S155041311400062X

כחלק ממחקר אירופאי (יולי 2016) גדול בו נבדק הקשר בין תזונה וסרטן, במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין הריכוז בדם של חומצות שומן רב בלתי רוויות מסוגים שונים לבין סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 12,132 ממשתתפים עם סוכרת סוג 2 וקבוצת בקרה של 15,919 משתתפים ללא סוכרת.

בהתייחס לחומצות שומן מסוג אומגה 3, נמצא כי רמה גבוהה יותר של חומצה אלפא לינולנית (ALA) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 אולם לא נמצא קשר בין חומצות השומן EPA ו-DHA לבין סוכרת סוג 2. בהתייחס לחומצות שומן מסוג אומגה 6, נמצא כי רמות גבוהות יותר של חומצה לינולאית (LA) ושל חומצה איקוסדינואית (EDA) היו קשורות בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2, חומצת שומן ארכידונית (AA) לא הייתה קשורה בסיכון לסוכרת ואילו חומצות השומן GLA, dihomo-GLA, DTA ו- n6-DPA היו קשורות בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2.

ממצאים אלה מדגישים כי יש לבחון את ההשפעה של סוגי חומצות השומן השונות לעומת התייחסות לכל חומצות השומן מסוג PUFA כקבוצה אחת בהקשר לסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27434045

מחקר (אוקטובר 2016) שנועד לבחון את הקשר בין BMI, היקף המותניים וסוכרת סוג 2 לבין הסיכון לסרטן הכבד. החוקרים מציינים כי מאז שנות ה-70 שיעור סרטן הכבד בארה"ב עלה פי 3, במקביל למגמת העלייה בשיעורי ההשמנה וסוכרת סוג 2.

המחקר מבוסס על נתונים של כ-1.5 מיליון מבוגרים שנאספו במסגרת 14 מחקרי עוקבה בארה"ב. לאחר ההשתתפות במחקר זוהו 2,162 מקרים של סרטן הכבד.

נמצא כי עלייה של 5 יחידות ב-BMI הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסרטן הכבד, כאשר בגברים הסיכון היה גבוה ב-38% ובנשים ב-25%. כמו כן, עלייה של 5 ס"מ בהיקף המותניים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-8% וסוכרת סוג 2 הייתה קשורה בסיכון של פי 2.6 לסרטן הכבד. עם זאת, לא נמצא קשר בין BMI וסרטן הכבד במשתתפים עם דלקת כבד זיהומית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27742674

במחקר תצפיתי (אפריל 2017), המבוסס על נתונים שנאספו בין השנים 1998-2010, מראים החוקרים כי חולי סוכרת סוג 2 היו בסיכון גבוה בכ-30% לסרטן קולורקטלי, במיוחד בששת החודשים שלאחר אבחון הסוכרת. הסיכון היה גבוה במיוחד (פי 2) בקרב גברים עד גיל 55, כלומר לפני הגיל בו נהוג לבצע בדיקות סקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28436468

במחקר תצפיתי (נובמבר 2017) רחב היקף בדקו החוקרים מהו שיעור מקרי הסרטן ברחבי העולם אותו ניתן לייחס לסוכרת ולעודף משקל. במחקר נעשה שימוש בנתונים מ-175 מדינות בהתייחס ל-12 סוגי סרטן, על מנת להעריך מהו שיעור מקרי הסרטן בשנת 2012 אותו ניתן לייחס להימצאות סוכרת ועודף משקל (BMI מעל 25) 10 שנים מוקדם יותר.

החוקרים מעריכים כי ניתן לייחס כ-5% מכל מקרי הסרטן בשנת 2012 להשפעה של הימצאות סוכרת ושל עודף משקל בשנת 2002, נתון שווה ערך ל-627 עד 793 אלף מקרי סרטן חדשים. בהתייחס לסוגי סרטן ספציפיים, להערכת החוקרים ניתן לייחס 24.5% ממקרי סרטן הכבד ו-38.4% ממקרי סרטן הרחם לשני גורמי סיכון אלה.

בניתוח שני גורמי הסיכון באופן בלתי תלוי, ההערכה היא שעודף משקל קשור בפי 2 מקרי סרטן בהשוואה לסוכרת. בנוסף, החוקרים מראים כי ניתן לייחס 26.1% ממקרי הסרטן הקשורים בסוכרת ו-31.9% ממקרי הסרטן הקשורים בעודף משקל למגמת העלייה במקרי הסוכרת ועודף המשקל בין השנים 1980-2002. החוקרים מסכמים כי ניתן לייחס חלק ניכר ממקרי הסרטן לסוכרת ולעודף משקל, ולכן עם העלייה בהימצאות גורמי סיכון אלה יש לבחון כיצד ניתן ברמה הקלינית וברמת בריאות הציבור לזהות מהן אסטרטגיות המניעה והאבחון הן ברמת האוכלוסייה הכללית והן ברמת המטופל הפרטני.
http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(17)30366-2/fulltext

חזרה לתחילת המחקרים

צמחי מרפא

סקירות | קִינמון | גִ׳ימנמה | גִ׳ינסנג אמריקאי | שזיף שחור | שוּם | גִ׳ינסנג קוריאני | סרְפד | גְדילן מצוי | כורְכום וכּורכּומין | סטִיביה | מלוֹן מר | חִילבה | פּטריית ריישִי | וִיתניה משׁכרת | קדד קרוּמי | תה ירוק ושחור | צמחים נוספים

סקירות

במטה-אנליזה (יוני 2016) נבדקה היעילות של אלוורה (Aloe Vera) בנטילה פומית להפחתת רמת הסוכר בצום ורמת ההמוגלובין המסוכרר.
בסקירה נכללו תשעה מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה על רמת הסוכר בצום (283 משתתפים), בחמישה מהמחקרים נבדקה ההשפעה על רמת ההומגלובין המסוכרר HbA1c (מספר המשתתפים - 89). בחלק מהמחקרים המשתתפים היו חולי סוכרת סוג 2, ובחלקם המשתתפים היו עם חוסר איזון במדדי הסוכר או עם מדדים אנתרופומטריים גבוהים. במחקרים השונים נעשה שימוש במגוון צורות נטילה של אלוורה, כגון מיץ (30-150 מ"ל/יום) או כמוסות של אבקת הג'ל (100-1,000 מ"ג/יום).
בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת אלוורה הורידה את רמת הסוכר בצום ב-46.6 מ"ג/דצ"ל (p<0.0001) ואת רמת ההמוגלובין המסוכרר ב-1.05% (p=0.004). התועלת הגבוהה ביותר לנטילת אלוורהנמצאה בקרב משתתפים עם רמת סוכר בצום של מעל 200 מ"ג/דצ"ל, שהובילה לירידה של 109.9 מ"ג/דצ"ל בממוצע. ממצאים אלה תומכים בתרומה של תוספי אלוורה להפחתת רמות הסוכר, אולם נדרשים מחקרים מבוקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27152917

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (ינואר 2016) בחנו העדויות בנוגע ליעילות של תוסף אלוורה (aloe vera) לטיפול בטרום סוכרת או בסוכרת סוג 2 בשלבים מוקדמים. בסקירה נכללו חמישה מחקרים, בהם סה"כ 415 משתתפים. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי אלוורה בצורות הכנה ובמינונים שונים (2 כפיות מיץ, 1 גרם בכמוסות, 2.8 גרם בכמוסות, 0.2 גרם באבקה) ומשך ההתערבות נע בין 6-12 שבועות. 
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת תוסף אלוורה הייתה מלווה בירידה ברמת הסוכר בצום (הפרש ממוצע של 30 מ"ג/דצ"ל, p=0.02), ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c (הפרש ממוצע של 0.41%, p<0.00001) וברמת הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי וה-LDL וכן בעלייה ברמת ה-HDL. למרות הממצאים המבטיחים, החוקרים מציינים כי לא ניתן לקבוע מסקנה חד-משמעית בנוגע ליעילות של תוסף אלוורה בשל מספר המחקרים הקטן ואיכות מתודולוגית נמוכה, ונדרשים מחקרים נוספים בהיקף גדול יותר. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27347994

מטה אנליזה (פברואר 2015) שבחנה את השימוש בפטריית ריישי (Danoderma lucidum) לטיפול בגורמי סיכון שניתנים לטיפול תרופתי למחלות לב וכלי דם במבוגרים.
מטה אנליזה זו כללה 5 מחקרים רנדומלים מבוקרים עם סך הכל 398 משתתפים.
3 מהמחקרים סיפקו מידע ששימש להשוואה סטטיסטית במטה אנליזה זו, וכל המשתתפים בהם סבלו מסוכרת סוג 2. המדדים העיקריים שנבחנו הם רמות הגלוקוז בדם, לחץ דם ופרופיל שומנים.
המחקרים שהשתתפו השוו טיפול בפטריית ריישי (במינון בין 1.4 ל-3 גרם ליום) לפלסבו, בטיפול שארך בין 12-16 שבועות. ממטה אנליזה זו עולה כי אין לשימוש בפטריית ריישי יעילות לטיפול בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25686270

מטה-אנליזה (נובמבר 2015) שנועדה לבחון את התרומה של תוסף פסיליום על רמות הסוכר בדם.
המחקר מבוסס על נתונים מ- 35 מחקרים אקראיים מבוקרים אשר נבדקו ב-8 מטה-אנליזות נפרדות.
נמצא כי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, נטילת פסיליום לפני הארוחה הובילה לשיפור רמת הסוכר בצום (ירידה של 37 מ"ג/דצ"ל) ורמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.97%), כאשר ההשפעה על משק הסוכר הייתה בהתאמה לרמה ההתחלתית של הסוכר בצום. כלומר, לא נמצאה השפעה במשתתפים עם רמות סוכר מאוזנות, השפעה קלה במשתתפים עם טרום-סוכרת ושיפור ניכר במשתתפים עם סוכרת סוג 2.
ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הוספת תוסף פסיליום לתוכנית מניעה וטיפול בסוכרת, אולם יש להמשיך ולבחון כיצד לשלבו באופן המיטבי עם תרופות להורדת רמות הסוכר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561625

בסקירה (יולי 2017) מסוכם הידע הקיים בהתייחס להשפעה נוגדת הסוכרת של רכיבים צמחיים פעילים ומטבוליטים משניים. מהסקירה עולה כי קיימים מגוון רכיבים טבעיים, שהינם בעלי תרומה להורדת רמת הסוכר בדם בעיקר כתוצאה מפעילות הדומה לאינסולין או בעקבות הגברת כניסת הגלוקוז לתאים.
מחקרים פרה-קליניים וקליניים מראים כי צמחי המרפא העיקריים, התורמים לאיזון רמות הסוכר, כוללים: מלון מר (Momordica charantia), חילבה (Trigonella foenum graecum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre),וCoccinia indica, צבר (Opuntia), ג'ינסנג קוריאני / אמריקאי (Panax ginseng / quinquefolius), לענה דרקונית (טרגון, Artemisia dracunculus), קינמון (Cinnamomum cassia), זרעי לחך (פסיליום, Plantago spp) ושום (Allium sativum). בהמשך, מוצגים הממצאים בנוגע לרכיבים נוספים כולל רזברטרול ופלבונואידים שונים.
החוקרים מסכמים כי למרות הממצאים המבטיחים שנמצאו לגבי רכיבים אלה העדויות הן מוגבלות ואינן חד-משמעיות ונדרשים מחקרים מבוקרים נוספים על מנת להוכיח את היעילות והבטיחות של השימוש ברכיבים טבעיים לטיפול בסוכרת סוג 2. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28729836 

בסקירה (2016) בוחנים החוקרים את העדויות ממחקרים קליניים ופרה-קליניים בנוגע לשימוש בצמחי מרפא לטיפול בסוכרת סוג 2 ולמנגנוני הפעילות שלהם. החוקרים מסבירים כי ניתן לחלק את הטיפול הצמחי בהתאם לארבעה מסלולי פעילות עיקריים: 

1. האטת גלוקונאוגנזה וגליקוגנוליזה – דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון עולש (Cichorium intybus),כורכום (Curcuma longa) ושעונית (Passiflora incarnata). 
2. עידוד פעילות תאי בטא – דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון מרוביון מצוי (Marrubium vulgare) ומלון מר (Momordica charantia).
3. השפעה על מסלולי האינסולין - דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון אלוורה (Aloe), ברברית מצויה (Berberis vulgaris) ומלון מר (Momordica charantia). 
4. השפעה על מטבוליזם של שומנים – דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון פיקוס (Ficus racemosa) ורימון (Punica granatum).

צמחי מרפא, שנמצאו יעילים במחקרים קליניים, כוללים: אלוורה (Aloe), צלפים (Capparis spinosa) קינמוןסיני (Cinnamomum cassia), אבטיח הפקועה (Citrullus Colocynthis), מלון מר (Momordica charantia), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), לחך סגלגל (Plantago spp), גדילן מצוי (Silybum marianum), חילבה (Trigonella foenum-graecum), עלי סרפד (Urtica dioica).

החוקרים מסכמים כי לצמחי מרפא פוטנציאל גדול לטיפול בסוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים קליניים בהיקף גדול על מנת לאשש את העדויות הקיימות.
הערת המערכת: למרות הסקירה המצויינת, החוקרים לא כללו בה את הצמח ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), אולי הצמח המרכזי בטיפול בסוכרת שכן הוא גם עובד על 4 המסלולים המפורטים וגם יש לו תכונה ייחודית של שינוי הטעם בפה והפחתת מתיקות. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26306505

בסקירה הנוכחית (אפריל 2014) הכותבים סוקרים את העדויות לגבי מנגנוני הפעולה וההשפעה הטיפולית של רפואת הצמחים הסינית, האירוודית והמערבית, למניעה או לעיכוב התפתחות המחלה תסמונת לבבית כלייתית.

במחקרים נמצא כי: אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) עשוי לתרום לשיפור תפקודי הכליות ולהפחתת רמות הסוכר בצום ולהפחתת אלבומינריה.
גינקו בילובה (Ginkgo biloba) נמצא כבעל השפעה מגינה מפני נפרופתיה סוכרתית ע"י צמצום הפרשת חומרים שונים בשתן, ויסות רמות השומן בדם, שיפור תפקודי הכליות ושיפור תפקוד כלי הדם.
מחקרים מראים כי מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) עשויה לעכב התפתחות נפרופתיה סוכרתית ע"י מספר מנגנונים, להגן מפני היפוקסיה ע"י ויסות העקה החמצונית והינה בעלת השפעה מגינה על כלי הדם ובכך מסייעת במניעת מחלות קרדיווסקולריות.
הפטריה קורדיספס (Cordyceps sinensis) נמצאה יעילה לשיפור גלומרולוסקלרוזיס ולשיפור זרימת הדם לאחר אירוע איסכמי.
ממצאים מתחום הרפואה האירוודית מראים כי לחילבה (Trigonella foenum-graecum) תרומה לפעילות נוגדת-החמצון בגוף ובכך מסייעת לשיקום תפקוד הכליות.
בנוסף, חילבה נמצאה יעילה לתיקון נזקים מבניים בכליות.
מחקרים עדכניים מציעים כי לכורכומין (Curcuma longa) השפעה מגינה מפני אי-ספיקת כליות כרונית ותרומה לטיפול בקרדיומיופתיה והפרעות קרדיווסקולריות.
עדויות מתחום הרפואה המערבית מראות כי עוזרר (Crataegus spp) עשוי להגן מפני מוות של תאי לב ולעכב אנזים ACE ובכך לתרום להפחתת לחץ הדם.
סילימרין, הרכיב הפעיל בגדילן מצוי (Silybum marianum) הינו בעל פעילות נוגדת חימצון המגינה על הכליות מפני נזק איסכמי. כמו כן, סילימרין מסייע למניעת תנודות בלחץ הדם וקצב הלב.
ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) נמצא כבעל השפעה מגינה מפני נפרופתיה סוכרתית ע"י איזון העקה החמצונית, השפעה על תהליך חלוקת התא, על רמת החומר הבין-תאי ועל כלי הדם ועשוי לסייע לטיפול במצבים של פגיעה איסכמית בשריר הלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818164

סקירה (נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.
הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמחים: סטיביה (Stevia rebaudiana), קינמון (Cinnamomum zeylanicum), חילבה (Trigonella foenum graecum), שום (Allium sativum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), מלון מר (Momordica charantia) וזנים של ג'ינסנג (Panax ginseng, Panax quinquefolium).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597 

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת.
הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמחי המרפא ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium), מלון מר (Momordica charantia), קופטיס (Coptis chinensis), בננה (Lagerstroemia Speciosa), חילבה (Trigonella foenum graecum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) וקינמון (Cinnamomum zeylanicum). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

סקירה (אפריל 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמחי המרפא סיזיגיום (Eugenia jambolana), מלון מר (Momordica charantia), ריחן קדוש (Ocimum sanctum), פילנטוס (Phyllanthus amarus), חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/
במטה-אנליזה (פברואר 2015) הכוללת 27 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 2,569 משתתפים נמצא כי האלקלואיד ברברין (המצוי בצמחים Hydrastis canadensis , Berberis vulgaris, Coptis chinensis,Phellodendron amurense ועוד) הינו יעיל ובטוח לטיפול בסוכרת סוג 2, היפרליפידמיה ויתר לחץ דם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25498346

סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת.
סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמחי המרפא מלון מר (Momordica charantia), חילבה (Trigonella foenum graecum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), כורכום (Curcuma longa) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.
הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמחים ג'ינסנג - זנים שונים (Panax spp), שום (Allium sativum), ריחן קדוש (Ocimum sanctum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), מלון מר (Momordica charantia), חילבה (Trigonella foenum graecum), גדילןמצוי (Silybum marianum), ואת התוספים כרום, מגנזיום, ויטמין E, קרניטין, ונדיום וחומצה אלפא ליפואית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

בסקירה (אוגוסט 2017) מוצגות העדויות בנוגע לפעילות הרפואית של סטיביה (Stevia rebaudiana), כולל פעילות נוגדת חמצון, אנטי-מיקרוביאלית, נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת סוכרת ונוגדת סרטן, בדגש על התרומה לטיפול במצבים הקשורים בתסמונת המטבולית. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28792778

בסקירה של מחקרים פרה-קליניים (נובמבר 2016) מוצגים המנגנונים בהם רכיב המצוי בזרעי חילבה (Trigonella foenum-graecum) תורם להפחתת התנגודת לאינסולין, בעיקר באמצעות ויסות רמות הגלוקוז, האינסולין והשומנים ושיפור תפקוד הכבד. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27879673

בסקירה (נובמבר 2016) מפורטים הממצאים שפורסמו בין השנים 2008-2015 לגבי הפעילות הפרמקולוגית והשימוש הקליני בברברית מצויה (Berberis vulgaris) וברכיב הפעיל ברברין - בהתייחס לטיפול בממאירויות, סוכרת, מחלות קרדיווסקולריות, יתר שומנים בדם, מצבי דלקת, זיהומים חיידקיים ונגיפיים, טראומה מוחית על רקע איסכמי, מחלות נפש, אלצהיימר ואוסטאופורוזיס.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27528198

מאמר (יוני 2015) המציג עדויות עדכניות לפעילות נוגדת החמצון של קופטיס, כולל ניקוי רדיקלים חופשיים, הפחתת חמצון שומנים והגברת הפעילות של אנזימים נוגדי חמצון. פעילות זו עשויה לתרום לעיכוב מספר מסלולים הקשורים במחלת הסוכרת ובכך לסייע בטיפול ומניעת המחלה. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26591510

הסקירה הנוכחית (אוקטובר 2014) עוסקת בעדויות המחקריות בנוגע לפעילות האנטי-סוכרתית ולמנגנוני הפעילות של הקופטיס ושל הברברין, שהינו הרכיב הפעיל העיקרי בצמח. החוקרים מסכמים את הממצאים שעולים משתי סקירות מקיפות של מחקרים מבוקרים וממחקרים בחיות מעבדה אשר בדקו את הפעילות הרפואית של ברברין.
החוקרים מסכמים כי השימוש האנטי-סוכרתי בקופטיס עשוי להיות יעיל ובטוח ולהוות אפשרות טיפול זמינה וזולה, אולם נדרשים מחקרים קליניים בהיקף רחב יותר על מנת לבסס את השימוש הקליני בצמח.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818152

סקירה (ספטמבר 2014) בחנה את השימושים וההשלכות הטיפוליות של שימוש בברברינים על מערכת העיכול.
מסקירה זו עולה כי לברברינים השפעה ביולוגית מובהקת על מערכת העיכול, וכי הם עשויים לשמש לטיפול בשלשול, דלקות קיבה, סוכרת, יתר שומנים בדם, מחלות לב וכלי דם וכן מחלות דלקתיות.
ברברינים נמצאים בעיקר בצמחי המרפא ברברית (Berberis vulgaris), חותם זהב (Hydrastis canadensis), וקופטיס (Coptis chinensis).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25183302

סקירה (2015) הבוחנת כיצד ג'ינג'ר עשוי לסייע במצבי סוכרת סוג 2 והסיבוכים הנלווים, תוך דיון במנגנוני הפעילות המולקולריים. בהתבסס על ממצאים ממחקרים פרה-קליניים החוקרים מסבירים כי לג'ינג'ר השפעה על מספר מסלולים הקשורים בתהליכי חמצון השומנים, מטבוליזם של פחמימות ופעילות נוגדת חמצון.
כתוצאה מכך ג'ינג'ר תורם לשיפור פעילות האינסולין, להפחתת הצטברות שומנים, להגברת הפעילות נוגדת החמצון ולשיפור ספיגת הגלוקוז לתאים.
מכאן, החוקרים מסכמים כי ג'ינג'ר הינו בעל השפעה אנטי-סוכרתית וכן מסייע במניעת הסיבוכים השכיחים של מחלת הסוכרת, כולל נפרופתיה וקטרקט סוכרתי. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26080605

סקירה (מרץ 2014) העוסקת ביעילות בצל הגינה (Allium cepa) לטיפול בחולי סוכרת סוג 2. במאמר מוצגים הנתונים התזונתיים והרכיבים הפעילים של הבצל (ביניהם תרכובות הגופרית ותרכובות פלבונואידיות), ומוסברים המנגנונים הביולוגיים האחראים לפעילות הרפואית המיוחסת לצמח.
אחת מפעילויותיו המרכזיות של הבצל הינה הפחתת רמות הסוכר בדם, וזוהי חשיבותו לטיפול ומניעה של סוכרת סוג 2. הכותבים סוקרים באופן מקיף מחקרים שנערכו על בעלי חיים, כמו גם מחקרים קליניים בהם השתתפו חולי סוכרת, המציגים תרומה ניכרת של צריכת בצל לטיפול בסוכרת ובסיבוכים הנלווים למחלה.
בהמשך, הכותבים דנים בכיווני מחקר עתידיים ומציעים כי יש להתמקד בבדיקת ואישוש הפעילות ההיפוגליקמית של הבצל ורכיביו או אנלוגים סינתטיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25194613

סקירה מקיפה (אוקטובר 2013) המציגה עדויות מחקריות עדכניות לגבי צמח הפסיפלורה (Passiflora incarnate) – מנגנוני הפעולה, הפעילות הרפואית והבטיחות תוך דגש על בחינת האיכות המתודולוגית של המחקרים. החוקרים מראים כי למרות השימוש הנרחב במוצרים המכילים פסיפלורה, המחקרים הקליניים הינם באיכות מתודולוגית נמוכה ולא תמיד נכלל תיאור מדויק של המוצר הנחקר.
ממחקרים פרה-קליניים עולה כי הפעילות הרפואית של הצמח הינה נרחבת וכוללת השפעה מרגיעה ומפחיתת חרדה, השפעה נוגדת שיעול, פעילות אנטי-אסמטית ופעילות נוגדת סוכרת. כמו כן, רמת הבטיחות של הצמח הינה גבוהה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24140586

סקירה של מחקרים פרה-קליניים (מאי 2016), העוסקת בתרומה של רוזמרין לטיפול בתסמונת המטבולית, מפורטת ההשפעה הפרמקולוגית של רוזמרין (Rosmarinus officinalis), רכיביו הפעילים ומנגנוני הפעילות שלו, אשר עשויים להשפיע לטובה על הטיפול בתסמונת המטבולית.
מהסקירה עולה כי מיצוי רוזמרין ורכיביו הפנוליים עשויים להשפיע לטובה במצבי סוכרת, שמנות, תחלואה קרדיווסקולרית והתסמונת המטבולית. השפעה זאת מושגת באמצעות מגוון מנגנוני פעילות, ביניהם שיפור בהפרשת אינסולין ובתגובתו, עיכוב הייצור של תוצרי גליקציה מתקדמים, הפחתת תהליכי גלוקונאוגנזה, עיכול פחמימות, סינתזת שומנים ועידוד ליפוליזה. בנוסף, לרוזמרין השפעה נוגדת חמצון ואנטי-דלקתית, השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים ולחץ הדם וכן תרומה למניעת התפתחות טרשת עורקים. ההשפעה המיטיבה של רוזמרין קשורה בשינויים בפעילות האנזימטית, במסלולי תקשורת תאית, בגורמי שעתוק ובביטוי גנטי.
למרות הפוטנציאל הרב העולה ממחקרים אלה, נדרשים מחקרים קליניים על מנת לאשש את היעילות והבטיחות של השימוש ברוזמרין בבני אדם. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27178264

סקירה של מחקרים פרה-קליניים וקליניים (ינואר 2016) המציגה את התרומה הבריאותית של פטל אדום(Rubus idaeus) ורכיביו הפעילים, בדגש על הפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת, שמנות ואלצהיימר, כולן קשורות בהפרעה מטבולית, חמצונית ודלקתית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26773014 

בסקירה (פברואר 2016) מוצגות ההשפעות נוגדות-הסוכרת של חומצות פנוליות פשוטות, כגון חומצה גאלית, חומצה אלגית, חומצה סליצילית, חומצה פרולית, חומצה קפאית ועוד. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26634804

מאמר (נובמבר 2015) המציג את תוצאותיו של מחקר חדשני בו פותחה שיטת ציפוי חדשנית לכמויות קטנות של חומרים פעילים (מיקרו אנקפסולציה) אשר עשויה לשפר הצלחת טיפולי השתלת איי לבלב בחולי סוכרת סוג 1.
החוקרים הצליחו לייצר כמוסות קטנות בהן איי הלבלב נמצאים בתוך הידרוג'ל אשר מצופה בחומר המופק מפולימר טבעי שמקורו באצות. הכמוסות מאפשרות מעבר של מולקולות קטנות כגון רכיבים תזונתיים או חומרי הפרשה של איי הלבלב, אך לא מאפשרות מגע ישיר בין התאים המושתלים לבין תאי הלבלב.
בהשוואה לשיטה המקובלת של הקפאה עמוקה, שיטת זו נמצאה יעילה יותר למניעת פגיעה בתאים המושתלים ולהפחתת דחיית ההשתלה וכתוצאה מכך להפחתת השימוש בתרופות נוגדות דחייה. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26606153

חזרה לתחילת המחקרים

קִינמון (Cinnamomum zeylanicum)

סקירה סיסטמית ומטה-אנליזה (דצמבר 2012) של מחקרים שבדקו השפּעת קינמון (Cinnamomum zeylanicum), במודלים מעבדתיים ובבעלי חיים העלתה כי לקינמון יכולת מטיבה על מחלת הסוכרת.

בסקירה מפורטים מנגנוני הפעולה האפשריים של הקינמון הכוללים עיכוב ספיגת סוכר במעיים, הגברת כניסת סוכר לתאים, הגברת ייצור גליקוגן, עיכוב ייצור סוכר בכבד, המרצת שחרור אינסולין והגברת פעילות קולטני אינסולין. על פי הסקירה, ההשפעות המטיבות של הקינמון כוללות הפחתה ברמת הגלוקוז בדם לאחר צום, הפחתה ברמת הכולסטרול ה"רע" (LDL) ורמת ההמוגלובין המסוכרר, העלאת רמת הכולסטרול ה"טוב" (HDL) והגברת רמת האינסולין החופשי בדם. כמו כן, הקינמון מסייע לטיפול בבעיות משניות של סוכרת כגון נוירופתיה ונפרופתיה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22671971

מחקר קליני כפול-סמיות (אוגוסט 2012) בחן את השפעות הקינמון על 44 חולי סוכרת סוג 2. במשך 8 שבועות המחקר, חצי מהנבדקים קיבלו 3 גרם תוסף קינמון וחצי מהנבדקים קיבלו פלסבו כאשר לא נמצאו הבדלים מובהקים בנתוני הבסיס, בדיאטה ובפעילות הגופנית בין המשתתפים בשתי הקבוצות. 

בקבוצת הניסוי, אך לא בקבוצת הפלסבו, נצפתה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, HbA1c, טריגליצרידים, BMI ומסת שומן בהשוואה לנתוני הבסיס בתחילת הניסוי.

החוקרים מסכמים כי לקינמון עשוי להיות תפקיד בשיפור מדדי הסוכר בקרב חולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22973482?dopt=Abstract

מאמר מציג סקירה יסודית ומטה-אנליזה (ספטמבר-אוקטובר 2013) לגבי תפקיד הקינמון בהפחתת רמות סוכר ושומנים בדם. הסקירה כוללת 10 מחקרים, בהם השתתפו סה"כ 543 משתתפים חולי סוכרת סוג 2, כאשר בכלל המחקרים נבדקה ההשפעה של תוספי קינמון בהשוואה לקבוצת ביקורת.

ניתוח כולל של הנתונים מראה כי למינון של מ-120 מ"ג ליום ועד 6 גרם ליום למשך 4-18 שבועות הייתה השפעה מיטיבה על רמות הסוכר בצום, כולסטרול כללי, LDL וטריגליצרידים ואף להעלאה של רמות HDL. לעומת זאת, לא נצפתה השפעה על רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c).

מחקר זה מצטרף למחקרים קודמים והינו חשוב לדעתנו בשל היותו ביקורתי ומבוסס על מחקרים אמינים. למרות זאת, בשל ההטרוגניות הגבוהה של התוצאות והמינונים בהם השתמשו במחקרים השונים קיים קושי להעריך מהו המינון ומשך הטיפול המומלץ.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24019277

במחקר (נובמבר 2012) נבדקה ההשפעה של קינמון על הירידה בריכוז הגלוקוז בדם לאחר ארוחה בקרב 30 משתתפים בגילאי 18-30, מחציתם בעלי BMI בטווח התקין ומחציתם בעלי השמנת יתר (BMI > 30).

כל המשתתפים במחקר אכלו דגני בוקר המכילים 50 גרם פחמימות, פעם אחת ללא קינמון ופעם אחת בתוספת 6 גרם קינמון טחון. רמות הגלוקוז בדם נבדקו שבע פעמים, מיד לאחר הארוחה ועד שעתיים לאחר הארוחה. לא נמצאו הבדלים ברמות הגלוקוז בדם בין שתי קבוצות המשקל בכל נקודות הזמן. 

אולם, בהסתכלות על כלל המשתתפים במחקר נמצא כי הוספת הקינמון הורידה את רמות הגלוקוז בדם בשעה שלאחר הארוחה ואילו לאחר שעתיים רמות הגלוקוז היו גבוהות יותר באופן מובהק לעומת אכילת דגני בוקר ללא קינמון.

תוצאות אלו מהוות תמיכה לתפקיד של קינמון באיזון רמות הגלוקוז בדם לאחר ארוחה, גם בקרב אנשים בעלי משקל תקין וגם בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23102179

מחקר קליני כפול-סמיות מצומצם בדק האם לכורכום וקינמון השפעה על התפקוד הקוגניטיבי בקרב משתתפים במצב טרום סוכרת שאינם מקבלים טיפול תרופתי. 48 משתתפים בגילאי 60 ומעלה חולקו באופן אקראי לקבלת פלסבו, 1 גרם כורכום, 2 גרם קינמון או כורכום + קינמון בשילוב עם לחם לבן בארוחת הבוקר.

החוקרים מצאו כי תוספת הכורכום הובילה לשיפור זיכרון העבודה, וכן לשיפור העמידות לאינסולין אך לא למדדים של מחלת האלצהיימר.

http://apjcn.nhri.org.tw/server/APJCN/23/4/Turmeric.pdf

סקירה (נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמח קינמון (Cinnamomum zeylanicum).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597 

סקירת (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת.

הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את הצמח קינמון (Cinnamomum zeylanicum). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

מחקר קליני מבוקר (יולי 2015) בו נמצא כי צריכת תה קינמון (Cinnamomum burmannii) תורם לאיזון רמות הסוכר לאחר הארוחה. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26258147

במחקר תלת-סמיות מבוקר פלסבו בחנו את ההשפעה של תוסף קינמון (Cinnamomum zeylanicum) ושל תוסף Vaccinium arctostaphylos, פרי יער בצבע כחול ממשפחת האוכמניות, על רמת הסוכר, פרופיל השומנים וה-BMI בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 105 חולים עם עמידות לתרופות אנטי-סוכרתיות שאינם נוטלים אינסולין. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות מחקר ונטלו את אחד מהתוספים הנ"ל (במינון 1 גרם ליום) או פלסבו למשך 90 יום.

בשתי קבוצות הטיפול חל שיפור במדדי הסוכר אולם לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדדי המחקר האחרים – פרופיל שומנים ו-BMI. עם זאת, בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף Vaccinium arctostaphylos הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום ולאחר הארוחה ובשיפור מדד העמידות לאינסולין (p<0.05) ונטילת תוסף קינמון הייתה מלווה בירידה ב-p=0.02)ׂ BMI).

החוקרים מסכמים כי שני הטיפולים עשויים לשמש כטיפול תומך לאיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26362826

במחקר אקראי מבוקר (ינואר 2016) נבדקה ההשפעה של מספר צמחי מרפא על לחץ הדם, תפקוד כלי הדם ומדדים אנתרופומטריים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 204 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי לארבע קבוצות התערבות - צריכת 3 גרם קינמון (Cinnamomum zeylanicum), צריכת 3 גרם הל (Elettaria cardamomum), צריכת 1 גרם זעפרן (Crocus sativus) או צריכת 3 גרם ג'ינג'ר (Zingiber officinale) בשילוב 3 כוסות תה שחור ליום למשך 8 שבועות – או לקבוצת ביקורת שהתבקשה לצרוך רק תה שחור ללא צמחי המרפא. החוקרים מדדו את רמת החלבון ICAM-1 (או בשמו המלא: Intercellular adhesion molecule-1), המהווה מדד לפעילות הדלקתית בתאי האנדותל בכלי הדם, ואת לחץ הדם ומדדים אנתרופומטריים בתחילת המחקר ובסיומו.

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למדדים אלה. עם זאת, בהשוואה לנתוני הבסיס, נמצא כי צריכת זעפרן וג'ינג'ר הובילה לשיפור קטן ברמת ICAM-1 וצריכת ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה קטנה בלחץ הדם הסיסטולי. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאה תמיכה לתרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור מדדים אנתרופומטריים, לחץ הדם או תפקוד כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.  
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26758574

במאמר (נובמבר 2016) מוצגת סקירה של העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים בנוגע ליעילות של תוספים צמחיים לטיפול בתחלואה כרונית. 

• יתר לחץ דם: ישנם ממצאים התומכים ביעילות של שום (Allium sativum) ושל היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) להורדת לחץ הדם, כאשר השימוש בג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) לא נמצא יעיל לשיפור נוקשות העורקים בקרב מטופלים עם יתר לחץ דם המטופלים תרופתית. 
• יתר שומנים בדם: תוספים צמחיים שנמצאו יעילים לשיפור פרופיל השומנים כוללים שום (Allium sativum) ושמרי אורז אדום.
• דלקת מפרקים ניוונית: תוספים צמחיים שנמצאו יעילים לטיפול בתסמינים של דלקת מפרקים ניוונית כוללים הרפגו (Harpagophytum procumbens), ערבה לבנה (Salix alba), כורכום (Curcuma longa) ולבונה (Boswellia spp). 
• סרטן: למרות שאונקולוגים רבים מתנגדים לנטילת תוספים במהלך הטיפול האנטי-סרטני, האגודה לאונקולוגיה אינטגרטיבית (SIO) ממליצה על מספר רכיבים צמחיים שעשויים להיות בעלי השפעה מיטיבה, כולל כורכומין, פטריית מיטאקי (Grifola frondosa), תה ירוק (Camellia sinensis) ואסטרגלוס (Astragalus membranaceus).
• סוכרת סוג 2: ישנם רכיבים צמחיים רבים שנחקרו בהקשר לטיפול בסוכרת, אולם המחקרים הקליניים העדכניים הינם מוגבלים. על בסיס המחקרים הקיימים, החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה ליעילות של קינמון (Cinnamomum zeylanicum) לאיזון רמות הסוכר, אולם ישנם ממצאים התומכים בהשפעה המיטיבה של חילבה (Trigonella foenum-graecum). החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה יותר אשר מתייחסים להיבטים של סבילות ובטיחות, כאשר במצבים של תחלואה כרונית יש להתאים אישית את השימוש בתוספים צמחיים, תוך התייחסות לאינטראקציות עם הטיפול התרופתי. 

https://journals.lww.com/tnpj/Fulltext/2016/11000/Herbal_supplements_used_to_treat_common_chronic.6.aspx

חזרה לתחילת המחקרים

גִ׳ימנמה (Gymnema sylvestre)

מחקר (אוקטובר 1990) שנעשה בקרב 22 חולי סוכרת סוג 2 במשך 18-20 חודשים, מצא כי מתן 400 מ"ג ביום של תמצית עלי ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) מוביל לירידה ניכרת ברמת הסוכר בדם, רמת ההמוגלובין המסוכרר ורמת חלבונים מסוכררים אחרים בפלסמה.

השימוש בתמצית הוביל לירידה במינון התרופות הקונבנציונאליות כאשר בקרב 5 מטופלים הופסק הטיפול התרופתי לגמרי (תוך המשך נטילת תמצית ג'ימנמה).

על פי החוקרים ייתכן כי ג'ימנמה עשויה לגרום לשיקום תאי בטא בלבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2259217

מחקר פרוגרסיבי (אוקטובר 1990), שנעשה בקרב 27 חולי סוכרת סוג 1 תלויי אינסולין במשך כשנה, מצא כי מתן 400 מ"ג ביום של תמצית עלי ג'מנמה (Gymnema sylvestre) מביא להפחתה ברמת צריכת האינסולין החיצונית של המטופלים. מתן התמצית גרם לירידה ברמת הגלוקוז בדם לאחר צום וברמת ההמוגלובין המסוכרר כמו גם לירידה משמעותית ברמת השומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2259216

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011 ) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח ג'ימנמה (Gymnema sylvestre).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597 

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת.

הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את הצמח ג'ימנמה (Gymnema sylvestre).

הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת. סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמח המרפא ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418

מחקר (ספטמבר-אוקטובר 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של צמחי מרפא שונים על רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 32 חולים בגילאי 30-60 אשר חולקו לארבע קבוצות. המשתתפים קיבלו פלסבו או כמוסה של ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), לענת האבסינת (Artemisia absinthium) או אבטיח הפקועה (Citrullus Colocynthis) במינון של 1 גרם ליום (כל אחד), במשך 30 יום.

נמצא כי נטילת ג'ימנמה הפחיתה את המדדים הבאים: רמת הסוכר בדם ב-37%, טריגליצרידים ב-5%, כולסטרול כללי ב-13% וכולסטרול LDL ב-19%.

נטילת לענת האבסינת הובילה לירידת כולסטרול מסוג LDL בשיעור 6% וכולסטרול HDL בשיעור של 3%.

נטילת אבטיח הפקועה הפחיתה את רמת הסוכר בדם, הכולסטרול, הטריגליצרידים והכולסטרול מסוג HDL ב-35%, 6%, 6% ו-5% בהתאמה.

למרות שהממצאים מעידים על התרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת, נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את מסקנת החוקרים. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26665406

חזרה לתחילת המחקרים

גִ'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium)

סקירה (דצמבר 2012) של יעילות ובטיחות שימוש בצמח המרפא ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) בהקשר לטיפול במחלת הסוכרת. על פי הסקירה הג'ינסנג (כ-3 גרם ביום) גורם להגברת תפקוד תאי ביטא בלבלב והפחתת תנגודת אינסולין. מנגנוני הפעולה האפשריים כוללים ספיגת סוכר, הגברת הפרשת אינסולין, שינוע סוכר וסילוק עודפי סוכר.
על פי החוקרים ניתן להשוות את פעילותו של הג'ינסנג לפעילות התרופה סולפניל אוריאה (משפחה של תרופות אשר מעוררות שחרור אינסולין מהלבלב ומגבירות את רגישות הגוף לאינסולין).
ההבדל בין השניים הוא שבעוד התרופה מגבירה שחרור אינסולין באופן בלתי תלוי, ג'ינסנג עושה זאת רק כתגובה לצריכת מזון ולכן מפחית את הסיכון להיארעות תת סוכר בדם (היפוגליקמיה) במקרה של דחייה או דילוג על ארוחה. בנוסף, ג'ינסנג אמריקאי הביא לירידה ברמה הכללית של השומנים בדם וירידה ברמת הכולסטרול ה"רע" (LDL). החוקרים אף מדגישים את הפרופיל הבטיחותי הגבוה של הג'ינסנג האמריקאי לצד תכונות נוספות שלו כמו הגנה על הלב וכלי הדם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23390846
סקירה (נובמבר 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת.
הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590
בסקירה (אפריל 2014) הכותבים סוקרים את העדויות לגבי מנגנוני הפעולה וההשפעה הטיפולית של רפואת הצמחים הסינית, האירוודית והמערבית, למניעה או לעיכוב התפתחות המחלה תסמונת לבבית כלייתית.
מחקרים מצאו כי ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) נמצא כבעל השפעה מגינה מפני נפרופתיה סוכרתית ע"י איזון העקה החמצונית, השפעה על תהליך חלוקת התא, על רמת החומר הבין-תאי ועל כלי הדם ועשוי לסייע לטיפול במצבים של פגיעה איסכמית בשריר הלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818164
בסקירה מקיפה (ינואר 2017) מציגים החוקרים את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע לפעילות הרפואית של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) וג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius), כולל השפעה אנטי-סרטנית, הגנה מפני סיבוכי סוכרת, עידוד שגשוג תא גזע עצביים, הפחתת ייצור בטא-עמילואידים, הגנה מפני נזקים איסכמיים, הגנה מפני פגיעה עצבית, הפחתת ייצור גורמים פתוגניים, טיפול בהפרעות לתפקודי הזקפה, הפחתת עייפות בטרשת נפוצה, מניעת אטופיק דרמטיטיס ודלקת מפרקים שגרונית וטיפול בשמנות על רקע תזונה עתירת שומן. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27930975
בסקירה שיטתית (ספטמבר 2014) נבדקה השפּעת מיני ג'ינסנג על מדדי השליטה הגליקמית בקרב נבדקים חולי סוכרת ושאינם חולי סוכרת. בסקירה נכללו 16 מחקרים אקראיים מבוקרים שבדקו את השפּעת מיני ג'ינסנג (Panax ginseng, Red ginseng, Panax quinquefolium) כצמחים טחונים לאבקה וכמיצויים שונים בטווח מינונים רחב על מדדי השליטה הגליקמית (גלוקוז בצום, אינסולין בצום, המוגלובין מסוכרר, מדד תנגודת לאינסולין) לאורך חודש ומעלה. תשעה מחקרים (56.3%) נערכו בקרב 339 נבדקים חולי סוכרת (2 מחקרים בקרב חולי סוכרת תלוית אינסולין, 5 מחקרים בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין, ו-2 מחקרים בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין וטרום סוכרת) ושבעה מחקרים (43.7%) בקרב 431 נבדקים שאינם חולי סוכרת (מחקר אחד בקרב חולי יל"ד, 2 מחקרים בקרב נבדקים עם טרום סוכרת, ו-4 מחקרים בקרב נבדקים בריאים). נמצא שהטיפול באמצעות ג'ינסנג הפחית במובהק את רמות הסוכר בצום בהשוואה לפלסבו או טיפול חלופי (p=0.03). עם זאת, לא ניכרה השפעה מובהקת של הצמח על רמות האינסולין בצום, על רמות ההמוגלובין המסוכרר ועל התנגודת לאינסולין. בתת מדגם של מחקרים בעלי מבנה מצולב כן נרשמה הפחתה מובהקת בעקבות הטיפול בצמח על רמות ההמוגלובין המסוכרר (p=0.01). 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25265315
בסקירה שיטתית ומטא-אנליזה (יולי 2013) בה נבדקו מגוון סוגי תמציות ג'ינסנג (ג'ינסנג אמריקאי, ג'ינסנג קוריאני מותסס, תמצית ג'ינסנג בהידרוליזה, ג'ינסנג קוריאני אדום, סאפונינים של ג'ינסנג אמריקאי וקפסולות של ג'ינסנג קוריאני) נמצא כי לנטילת כל אחד מסוגי התמציות היתה השפעה מיטיבה בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 או פגיעה במשק הסוכר. בסקירה נכללו 8 מחקרים אקראיים מבוקרים שבדקו את ההשפעה של ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) או ג'ינסנג קוריאני, בתמצית נוזלית או אבקה, על מדדי הסוכר והאינסולין. המינון הנפוץ במחקרים עמד על 3-5 גרם צמח ליום. נטילת כל אחד מסוגי הג'ינסנג הייתה יעילה להורדת רמת האינסולין לאחר הארוחה. כמו כן, הנטילה היתה יעילה לשיפור התנגודת לאינסולין (HOMA-IR) ולהורדת רמת הסוכר בצום (אך לא בקרב משתתפים שנטלו תרופות להורדת סוכר או אינסולין). לא נצפה הבדל בין הקבוצות ברמת הסוכר לאחר הארוחה, ברמת ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) או ברמת האינסולין בצום. לא צוינו במאמר ריכוזי התמציות או סוגי התרופות אשר נלקחו. על פי הסקירה, לא נצפו תופעות לוואי או נפילות ברמות הסוכר בדם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22969004

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011 ) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות זנים של ג'ינסנג (Panax spp).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597
מחקר קליני אקראי חד סמיות מבוקר פלסבו (2000) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinqefolium) על רמות הגלוקוז לאחר מבחן סבילות לגלוקוז בדמם של חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. 10 חולי סוכרת (גיל ממוצע: 63:BMI 27.7, ו- :HbA1c 7.3) השתתפו במחקר. הנבדקים היו נתונים במשטר דיאטה וטופלו בתרופות (Sulfonylurea או שילוב של Sulfonylurea-ו- Metformin). ב-16 מפגשים שונים שובצו הנבדקים אקראית לארבעה סוגי התערבות: פלסבו או 3, 6 או 9 גרם שורש ג'ינסנג אמריקאי טחון (ובו תכולה של 3.21% Ginsenosides), בהתאמה 120, 80, 40 דקות או מיד לפני מבחן סבילות לגלוקוז (25 גרם גלוקוז בנטילה פומית). כל נבדק התנסה בכל סוגי ההתערבות עם הפסקה של שלושה ימים לפחות בין התערבות להתערבות. נמצא שלסוג ההתערבות (ג'ינסנג אמריקאי או פלסבו) היתה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז בדם לאחר מבחן הסבילות (p<0.05). בהשוואה לפלסבו, ג'ינסנג אמריקאי בכל המינונים הפחית את רמות הגלוקוז כעבור 30 דקות, 45 דקות, ו- 120 דקות ממבחן הסבילות (p<0.05). לא נמצא הבדל מובהק בין המינונים השונים ובין זמני הנטילה. מסקנת החוקרים היתה שאין יתרון במתן מינון גבוה משלושה גרם ג'ינסנג אמריקאי ואין משמעות לזמן הנטילה לפני מבחן הסבילות לגלוקוז.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10977009
מחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (2000) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinqefolium) על רמות הגלוקוז בדמם של חולי סוכרת לא תלוית אינסולין לאחר מבחן סבילות לגלוקוז. 10 נבדקים לא חולי סוכרת (גיל ממוצע: 34, BMI: 25.6, משקל: 73 ק"ג) ו-9 חולי סוכרת (גיל ממוצע: 62:BMI 29,משקל: 81 ו- :HbA1c 8) השתתפו במחקר. הנבדקים חולי הסוכרת היו נתונים במשטר דיאטה וטופלו בתרופות (Sulfonylurea או שילוב של Sulfonylurea-ו- Metformin). כל הנבדקים קיבלו אקראית פלסבו או 3 גרם שורש ג'ינסנג אמריקאי טחון 40 דקות או מיד לפני מבחן סבילות לגלוקוז (25 גרם גלוקוז בנטילה פומית). המבחן חזר על עצמו ארבע פעמים כך שכל נבדק התנסה בארבעת סוגי ההתערבות עם הפסקה של שבוע לפחות ביניהם. בקרב הנבדקים הלא סוכרתיים לא נצפה שינוי בין ג'ינסנג אמריקאי ובין פלסבו בהשפעה על רמות הגלוקוז לאחר מבחן הסבילות כשהצמח ניטל מיד לפני המבחן. לעומת זאת, כשהצמח ניטל 40 דקות לפני כן, חלה ירידה מובהקת ברמות הגלוקוז בעקבות מבחן הסבילות (ירידה של 31%, p<0.05). בקרב הנבדקים הסוכרתיים, הצמח הביא לירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בין אם הוא ניטל מיד לפני המבחן או ארבעים דקות לפני כן (ירידה של 17% ו- 22% בהתאמה, p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10761967
מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (1995) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי על חולי סוכרת לא תלוית אינסולין שזה עתה אובחנו. 36 נבדקים חולי סוכרת נטלו כמוסות פלסבו או ג'ינסנג אמריקאי במינון 100 או 200 מ"ג (סוג המיצוי אינו ידוע) במשך שמונה שבועות. נמצא שהטיפול בג'ינסנג אמריקאי שיפר את מצב הרוח, שיפר את התפקוד הפסיכופיזי והפחית את רמות הגלוקוז בצום ואת משקל הגוף של הנבדקים. מינון של 200 מ"ג הפחית את רמות ההמוגלובין המסוכרר (Glycated Hemoglobin), הוריד את רמות ה- *Aminoterminal propeptide of type III procollagen) PIIINP) בסרום ושיפר את הפעילות הפיזית. נטילת פלסבו הפחיתה את משקל הגוף ושינתה את פרופיל השומנים בדם אך לא השפיעה על רמות הגלוקוז בצום (נתוני מובהקות אינם זמינים). 
* מרקר לייצור קולגן ברקמות רכות. סמן לתגובה אנאבולית ונוטה לעלות בסוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8721940

מחקר קליני אקראי מבוקר (דצמבר 2007) בחן את השפּעת הנגזרת הסאפונינית של ג'ינסנג אמריקאי על חולים במחלת לב כלילית (CHD-Coronary heart disease) עם רמות גלוקוז לא תקינות. 84 נבדקים הסובלים ממחלת לב כלילית עם רמות גלוקוז בצום לא תקינות או סבילות לקויה לגלוקוז (Impaired glucose tolerance) או סוכרת לא תלוית אינסולין חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. כל הנבדקים נטלו תרופות מערביות מקובלות, אך נבדקי קבוצת ההתערבות נטלו בנוסף נגזרת סאפונינית של ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium saponins) בנטילה פומית במשך חודש. סוג המיצוי ומינון הנטילה אינם נגישים לנו. בתום ההתערבות נצפתה ירידה ברמות הגלוקוז בצום בקרב שתי הקבוצות (p<0.01). הירידה ברמות הגלוקוז בצום בקבוצת הג'ינסנג האמריקאי היתה גדולה יותר (25.8% לעומת 12.17%) אך לא מובהקת. מדד התפקוד של תאי בטא (Function of beta cells of homeostasis model) עלה במידה מובהקת בעקבות הטיפול בג'ינסנג אמריקאי (p<0.01) ונותר ללא שינוי בקבוצת הביקורת (הבדל מובהק בין הקבוצות p<0.05). כמו כן, חלה ירידה מובהקת ברמות הכולסטרול הכללי וברמות ה- LDL בעקבות הטיפול (p<0.05). עם זאת, לא נצפתה השפעה על מדדי האינסולין: לא חל שינוי ברמות האינסולין בצום (Fasting insulin), במדד הרגישות לאינסולין (Insulin sensitive index) ובמדד העמידות לאינסולין (Insulin resistance index) (p>0.05). 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18198636

מחקר קליני אקראי חד סמיות (2003) במבנה מצולב (crossover design) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי (Panax ginseng) על רמות הגלוקוז לאחר מבחן סבילות לגלוקוז. בשתי הזדמנויות שונות, 12 נבדקים בריאים (BMI: 28) נטלו שורש ג'ינסנג אמריקאי טחון לאבקה במינון 6 גרם או פלסבו 40 דקות לפני מבחן סבילות לגלוקוז (75 גרם בנטילה פומית). כל הנבדקים התנסו בשני סוגי ההתערבות. לא נצפתה השפעה מובהקת של הצמח על רמות הגלוקוז והאינסולין בפלסמה, על מדד הרגישות לאינסולין ועל קצב שחרורו. מסקנת החוקרים היתה שהבדלים בהרכב הגינסנוסיידים בצמח (יחס PPD:PPT) עשויים להסביר את השונות במידת ההשפעה על רמות הגלוקוז בדם ביחס למחקרים קודמים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12571655
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2004) במבנה רב הצלבות (multiple crossover design) בחן את השפּעת נטילה חד פעמית של שמונה מיני גי'נסנג שונים על רמות הגלוקוז בפלסמה בזמנים שונים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת סוכר 75 גרם). 12 נבדקים בריאים חולקו אקראית לקבלת שני סוגי פלסבו או שמונה מיני ג'ינסנג טחונים לאבקה (Panax ginseng, Panax red ginseng, Panax quinquefolius, wild Panax quinquefolius, Panax vietnemensis, Eleutherococcus senticosus, Panax japanicus, Panax notoginseng) במינון 3 גרם 40 דקות לפני מבחן העמסת הסוכר. כל הנבדקים התנסו בכל סוגי ההתערבות (פלסבו ומיני ג'ינסנג שונים) במועדים שונים. נרשמה השפעה מובהקת של מיני הג'ינסנג השונים כתלות בזמני המדידה על רמות הגלוקוז והאינסולין בפלסמה (p<0.05). בייחוד השפיעו מיני הג'ינסנג השונים על רמות הגלוקוז בפלסמה כעבור 90 דקות מהעמסת הסוכר (p<0.05) ואילו ההשפעה על רמת האינסולין בפלסמה בזמן מדידה זה היתה מובהקת רק ביחס לנבדקים בעלי עודף משקל (BMI>25). בהשוואה לפלסבו, ג'ינסנג אמריקאי וג'ינסנג וייטנאמי הפחיתו את רמות הגלוקוז בפלסמה כעבור 90 דקות (p<0.06) ואילו ג'ינסנג קוריאני וג'ינסנג סיבירי העלו את רמות הגלוקוז בפלסמה כעבור 90 דקות, וג'ינסנג סיבירי גם כעבור 120 דקות (p<0.05). לג'ינסנג קוריאני אדום לא היתה השפעה על רמות הגלוקוז בפלסמה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15190050

מחקר קליני מבוקר (ינואר 2015) בחן את ההשפעה של ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) וג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על רמות הסוכר והאינסולין בקרב נבדקים בריאים. במסגרת המחקר, 13 נבדקים התבקשו לצום במהלך הלילה ולאחר מכן נטלו בסדר אקראי ובימים שונים 10 מיצויים שונים של ג'ינסנג או פלסבו (שורש שלם או מיצוי אלכוהולי ב- 30%, 50%, 70% אלכוהול של כל אחד מסוגי הג'ינסנג). כל המשתתפים התבקשו לבצע בדיקת העמסת סוכר 40 דקות לאחר הטיפול וכן היו במעקב אחר מדדי הסוכר והאינסולין עד שעתיים לאחר מכן. לא נמצאו הבדלים ברמות הסוכר אולם נמצא כי מיצוי של ג'ינסנג קוריאני ב-30% אלכוהול ומיצוי של ג'ינסנג אמריקאי ב-50% אלכוהול תרמו לשיפור הרגישות לאינסולין בהשוואה לפלסבו (p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25446600

חזרה לתחילת המחקרים

שזיף שחור

שזיף השחור - Syn Syzygium cumini, Eugenia cumini, Eugenia jambolana) Syzygium jambolanum) הינו צמח שמקורו בהודו והינו אחד מהצמחים החשובים לטיפול בסוכרת באיורוודה. מיצוי זרעי הצמח שימש באופן מסורתי לטיפול בהורדת סוכר ברפואה ההודית, ואף כתרופה מוכרת באירופה לפני המצאת האינסולין. 

המאמר (מרץ 2013) סוקר את המידע הקיים בנוגע לתכונות ההיפוגליקמיות של הצמח ושל רכיביו.

כמו כן, המאמר מציג את מנגנוני הפעולה התורמים להשפעה הרפואית של הצמח.

לסיכום, הכותבים מציגים את ההיבטים הדורשים מחקר נוסף על מנת לבצע שימוש קליני בשזיף השחור.

http://online.liebertpub.com/doi/abs/10.1089/acm.2011.0752

סקירה (אפריל 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמחי המרפא סיזיגיום (Eugenia jambolana), מלון מר (Momordica charantia), ריחן קדוש (Ocimum sanctum), פילנטוס (Phyllanthus amarus), חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/

חזרה לתחילת המחקרים

שוּם (Allium sativum)

מחקר (ינואר 2013) שנועד להעריך את השפעות השום על רמות הסוכר, השומנים ומדדי הדלקת בקרב חולי סוכרת הסובלים מהשמנת יתר. 60 משתתפי המחקר חולקו לשתי קבוצות, כל המשתתפים קיבלו טיפול תרופתי של Metformin אך רק מחציתם קיבלו גם תוסף שום במקביל לטיפול התרופתי.

כל המדדים נבדקו בתחילת הניסוי ובסיומו לאחר 12 שבועות, כאשר רמות הסוכר נמדדו כל שבועיים לאורך כל תקופת הניסוי. בשתי הקבוצות נצפתה ירידה מובהקת ברמות הסוכר, הן בצום והן לאחר ארוחה, אך הירידה הייתה גדולה יותר בקבוצת הניסוי. בשתי הקבוצות לא נצפו שינויים ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c).

בקרב קבוצת הניסוי ניכר שיפור משמעותי יותר בפרופיל השומנים בדם – ירידה בכולסטרול, בטריגליצרידים, ב-LDL ועלייה ב-HDL. כמו כן, הייתה ירידה משמעותית יותר במדד הדלקת (CRP) ובאנזים ADA (adenosine deaminase) בקרב המשתתפים שקיבלו את תוסף השום במקביל לטיפול התרופתי.

החוקרים מסכמים כי לשום תכונות המונעות את עליית רמת הסוכר ומפחיתות את רמות השומנים.

העדות כי שום תורם גם להפחתת CRP ו-ADA עשויה לרמז על תפקידו בוויסות רמות הסוכר ובמניעת סיבוכים ארוכי טווח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23378779?dopt=Abstract

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011 ) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח שום (Allium sativum).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

חזרה לתחילת המחקרים

גִ׳ינסנג קוריאני (Panax ginseng)

סקירה ומטה אנליזה (ספטמבר 2014) בחנו את ההשפעה של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על שליטה גליקמית (איזון רמות הסוכר בדם). בסקירה נבחנו הנתונים מ-16 מחקרים אקראיים מבוקרים, שכללו 770 משתתפים סך הכל.
המחקרים בחנו השפּעת כמוסות של אבקת ג'ינסנג קוריאני על חולי סוכרת או נבדקים ללא סוכרת, למשך לפחות 30 יום. במחקרים נמדד לפחות אחד מארבע המדדים הבאים: גלוקוז בדם בצום, אינסולין בדם בצום, המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ועמידות לאינסולין.
בסקירה נמצא כי השימוש בג'ינסנג הפחית באופן מובהק את רמות הסוכר בדם בצום בכל הנבדקים (חולי סוכרת או לא), בהשוואה לקבוצות ביקורת (ירידה ממוצעת בריכוז של 0.31 mmol/L). הירידה ברמות הסוכר בדם היתה גדולה יותר בקרב חולי הסוכרת שנטלו ג'ינסנג, מאשר הנבדקים הבריאים שנטלו את הצמח. לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות אינסולין בדם בצום, המוגלובין מסוכרר או עמידות לאינסולין.
מסקנות החוקרים הן כי ג'ינסנג קוריאני בעל השפעה קטנה אך מובהקת על רמות הגלוקוז בדם בצום. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25265315

בסקירה שיטתית (דצמבר 2011) נבחנה יעילות הטיפול בסוכרת לא תלוית אינסולין באמצעות ג'ינסנג קוריאני אדום. ארבעה מחקרים קלינים אקראיים במבנה מקביל (Parallel) או מצולב (Crossoverr) נכללו בסקירה, שלושה מתוכם היו מבוקרי פלסבו ונכללו במטא אנליזה ובמחקר הרביעי השווה הטיפול באמצעות ג'ינסנג אדום להיעדר טיפול. בשני מחקרים השתמשו בשורש ג'ינסנג מאודה וטחון לאבקה במינון 2.7 ו-6 גרם ליום, ובשני מחקרים השתמשו בשורש ג'ינסנג אדום מותסס במינון 780 מ"ג ליום. משך ההתערבות בשלושה מחקרים היה 12 שבועות ובאחד מהם בוצעה גם התערבות קצרת טווח שכללה נטילה חד פעמית של הצמח. בשלושת המחקרים הללו, נמצא שג'ינסנג קוריאני אדום שניתן במשך 12 שבועות לא יעיל יותר מפלסבו בהפחתת הגלוקוז בצום והאינסולין בצום. גם במחקר הרביעי לא נמצא יתרון לטיפול בצמח בהפחתת רמות הגלוקוז בצום, בהפחתת רמות ההמוגלובין המסוכרר או בהפחתת הגלוקוז שעתיים לאחר ארוחה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22139546
סקירה מקיפה (2005) על ג'ינסנג קוריאני וסוכרת. סקירת המחקרים בספרות ומנגנוני פעולה אפשריים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16047557
שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים ופרה קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח זנים של ג'ינסנג (Panax spp).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng).
הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

בסקירה מקיפה (ינואר 2017) מציגים החוקרים את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע לפעילות הרפואית של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) וג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius), כולל השפעה אנטי-סרטנית, הגנה מפני סיבוכי סוכרת, עידוד שגשוג תא גזע עצביים, הפחתת ייצור בטא-עמילואידים, הגנה מפני נזקים איסכמיים, הגנה מפני פגיעה עצבית, הפחתת ייצור גורמים פתוגניים, טיפול בהפרעות לתפקודי הזקפה, הפחתת עייפות בטרשת נפוצה, מניעת אטופיק דרמטיטיס ודלקת מפרקים שגרונית וטיפול בשמנות על רקע תזונה עתירת שומן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27930975

להלן פירוט מחקרים קליניים שחלקם נכלל בסקירות. לשם ההפשטה, הפרדנו בין מחקרים העוסקים בשורש ג'ינסנג קוריאני טחון או מיצוי של ג'ינסנג, בין מחקרים העוסקים בשורש ג'ינסנג אדום, ובין מחקרים העוסקים במיני ג'ינסנג שונים: 

גִ'ינסנג קוריאני

שני מחקרים קליניים אקראיים חדי סמיות ומבוקרי פלסבו (דצמבר 2003) במבנה רב הצלבות (multiple crossover designn) בחנו את השפּעת נטילה חד פעמית של ג'ינסנג קוריאני על רמות הגלוקוז בזמנים שונים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת סוכר 75 גרם). 11 נבדקים בריאים במחקר הראשון חולקו אקראית לקבלת פלסבו או ג'ינסנג קוריאני טחון לאבקה במינון 1, 2, או 3 גרם 40 דקות לפני מבחן הסבילות לגלוקוז. במחקר השני 11 נבדקים בריאים אחרים חולקו אקראית לקבלת פלסבו או ג'ינסנג קוריאני טחון לאבקה במינון 3, 6 או 9 גרם 40 דקות לפני מבחן העמסת הסוכר. כל הנבדקים בשני המחקרים התנסו בכל סוגי ההתערבות (פלסבו ומינונים שונים של ג'ינסנג) במועדים שונים. לא נרשמה השפעה מובהקת של נטילת הצמח בכל המינונים וזמני המדידה (-40, 0, 15, 30, 45, 60, 90, 120 דקות מהעמסת הסוכר) על רמות הגלוקוז והאינסולין בפלסמה, למעט עליה מובהקת בערכי הגלוקוז בפלסמה כעבור שעתיים בהשוואה לפלסבו (p=0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14684758

מאמר (יוני 2009) הסוקר שני מחקרים קליניים אקראיים כפולי סמיות ומבוקרי פלסבו במבנה מצולב בחן את השפּעת נטילה ממושכת של ג'ינסנג קוריאני על ערכי ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), האינסולין בצום, הגלוקוז בצום והגלוקוז לאחר ארוחה בקרב 24 נבדקים בריאים. במחקר הראשון 17 נבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית תקנית מתוקננת להכיל 4% ג'ינסנוסיידים (G115) של ג'ינסנג קוריאני במינון 200 מ"ג ליום או פלסבו במשך 57 ימים. כעבור 27 ימים הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי במשך 57 ימים נוספים במחקר השני 11 נבדקים חולקו אקראית לקבלת אבקת ג'ינסנג קוריאני אדום לאחר אידוי וייבוש (Cheong Kwan Jang) במינון 200 מ"ג ליום או פלסבו. מבנה המחקר ומשכו היו זהים למחקר הראשון. בשני המחקרים נמצא שלג'ינסנג קוריאני לא היתה השפעה על המדדים שנבחנו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19017419

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (אוקטובר 1995) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות ג'ינסנג על מאובחנים חדשים בסוכרת לא תלוית אינסולין. 36 נבדקים חולקו אקראית לקבלת פלסבו או תמצית ג'ינסנג (סוג מיצוי לא צוין) במינון 100 או 200 מ"ג במשך שמונה שבועות. נמצא שהטיפול בג'ינסנג שיפר את מצב הרוח של הנבדקים, שיפר את התפקוד הפסיכו-חברתי שלהם, הפחית את ערכי הגלוקוז בצום (p<0.05) בהשוואה לפלסבו ותרם להפחתת משקל הגוף של הנבדקים. הטיפול בג'ינסנג במינון 200 מ"ג שיפר בנוסף את ערכי ההמוגלובין המסוכרר, הפחית תהליכי לייפת (פיברוזיס) בכבד (על פי מדד PIIINP- Amino Terminal Peptide of Procollagen III בסרום) ושיפר את התפקוד הפיסי של הנבדקים. הטיפול בפלסבו תרם להפחתת משקל הגוף של הנבדקים ושיפר את פרופיל השומנים בסרום אך לא השפיע על ערכי הגלוקוז בצום.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8721940

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (נובמבר 2008) במבנה מצולב (Crossover study) בחן את יעילות הטיפול בסוכרת והפחתת העקה החמצונית הקשורה במחלה באמצעות ג'ינסנג קוריאני. 20 נבדקים (גיל ממוצע 51.5) חולי סוכרת לא תלוית אינסולין (HbA1c ממוצע 7.4, BMI ממוצע 28.5) שערכי הגלוקוז שלהם היו מיוצבים בעזרת תרופות היפוגליקמיות (בנטילה פומית) ו/או תזונה, חולקו אקראית לנטילת פלסבו או ג'ינסנג קוריאני במינון 2.2 גרם ליום במשך ארבעה שבועות. לאחר מכן, נטלו כל הנבדקים פלסבו למשך שבועיים, ובתום השבועיים נערכה הצלבה של הנבדקים, כך שכל נבדק קיבל את הטיפול הנגדי למשך ארבעה שבועות נוספים. בתום כל ארבעה שבועות נערך מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת גלוקוז 75 גרם). נמצא שהטיפול באמצעות ג'ינסנג קוריאני הפחית במובהק את העמידות לאינסולין (ירידה של 45% לעומת ל-12% בעקבות פלסבו, p<0.05), ואת רמות הגלוקוז בצום בהשוואה לפלסבו (p<0.05). נצפתה מגמה של ירידה ברמות הגלוקוז בצום וברמות האינסולין בצום בעקבות הטיפול בג'ינסנג אך זו לא היתה מובהקת בהשוואה לפלסבו (p<0.05). גם ההפחתה ברמות האינסולין בפלסמה בתגובה למבחן הסבילות לגלוקוז לא היתה מובהקת. לבסוף, הטיפול באמצעות ג'ינסנג לא השפיע על רמות נוגדי החמצון (ויטמין C, ויטמין E) או על העקה החמצונית (מלונדיאלדהיד MDA) בעקבות מבחן הסבילות לגלוקוז בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס, ולא השפיע על מדד מסת הגוף ולחץ הדם של הנבדקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18355331

גִ'ינסנג קוֹריאני אדום

שני מחקרים קליניים אקראיים כפולי סמיות ומבוקרי פלסבו (אפריל 2006) בחנו את השפּעת נטילה חד פעמית של סוגי מיצויים ומינונים שונים של ג'ינסנג קוריאני אדום על רמות הגלוקוז בפלסמה בזמנים שונים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת סוכר 50 גרם). במחקר הראשון שבעה נבדקים בריאים קיבלו אקראית פלסבו, שורשוני ג'ינסנג אדום טחונים לאבקה, שורש ג'ינסנג אדום טחון לאבקה ומיצוי מימי של הצמח במינון של 6 גרם 40 דקות לפני מבחן העמסת הסוכר. במחקר השני, 12 נבדקים בריאים קיבלו אקראית 2, 4 או 6 גרם של שורשוני הצמח טחונים לאבקה (שהוכיחה את יעילותה לפי תוצאות המחקר הראשון). כל הנבדקים התנסו בכל סוגי ההתערבות (פלסבו וסוגי מיצויים שונים/פלסבו ומינונים שונים) במועדים שונים. במחקר הראשון, אבקת שורשוני ג'ינסנג קוריאני אדום הפחיתה ב-29% את רמות הגלוקוז בפלסמה לאחר מבחן ההעמסת הסוכר בהשוואה לפלסבו (השפעה מובהקת תלויה בזמן p=0.052 ), אולם לאבקת שורש הג'ינסנג ולמיצוי המימי לא היה יתרון מובהק בהפחתת רמות הגלוקוז בהשוואה לפלסבו. הג'ינסנוסייד Rg1 זוהה כגורם המנבא היחיד להשפעה על רמות הגלוקוז לאחר העמסת הסוכר. במחקר השני, נמצא שדי במינון הנמוך כדי להשיג הפחתה מובהקת ברמות הגלוקוז בפלסמה בהשוואה לפלסבו (הפחתה של 17%, p=0.057), אך לא נרשם הבדל מובהק בין המינונים השונים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16582025
מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (ספטמבר 2011) במבנה מצולב (Crossover designn) בחן את השפּעת הנטילה של ג'ינסנג קוריאני אדום על רמות הסוכר לאחר ארוחה בקרב נבדקים בריאים. לאחר צום לילה של 12 שעות, 13 נבדקים בריאים חולקו אקראית לקבלת שלושה גרם אבקת שורש ג'ינסנג אדום(body) , שלושה גרם אבקת שורשוני ג'ינסנג אדום (rootlets) או פלסבו שעה לפני ארוחה. בשני ביקורי המשך נערכה הצלבה של הנבדקים כך שכל נבדק התנסה בכל צורות ההתערבות. תכולת הג'ינסנוסיידים באבקת שורשוני הצמח היתה גבוהה פי ששה מתכולת הג'ינסנוסיידים בשורש. אף על פי כן, אבקת שורש הצמח (אך לא אבקת השורשונים) הפחיתה את רמות הגלוקוז בדם לאחר הארוחה ב-27% בהשוואה לפלסבו (p<0.05) .
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21619921
מחקר קליני אקראי כפול סמיות (ינואר 2008) במבנה במצולב (Crossover designn) בחן את השפּעת נטילה ממושכת של ג'ינסנג קוריאני אדום על מדדי סוכרת לא תלוית אינסולין בקרב חולי סוכרת נוטלי תרופות עם שליטה גליקמית טובה ( HbA1c ממוצע 6.5). 19 נבדקים חולי סוכרת (גיל ממוצע 64, BMI 28.99 ) חולקו אקראית לקבלת אבקת שורשוני ג'ינסנג קוריאני אדום במינון 6 גרם ליום (לאחר אידוי וייבוש, תכולת ג'ינסנוסיידים כוללת 1.92%) או פלסבו 40 דקות לפני הארוחות במשך 12 שבועות במקביל לטיפול אנטי סוכרתי (תזונתי או תרופתי). לאחר 4-6 שבועות הפסקה, הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי במשך 12 שבועות נוספים. בתום ההתערבות נמצא כי הטיפול באמצעות ג'ינסנג הפחית את רמות הגלוקוז לאחר מבחן סבילות לגלוקוז 75 גרם (ירידה של 8-11%) והפחית את רמות האינסולין בפלסמה בצום (ירידה של 34% ,( p<0.05 ולאחר מבחן הסבילות לגלוקוז (ירידה של 33% p<0.05 ). כמו כן, ג'ינסנג שיפר את מדד הרגישות לאינסולין ב- 33% בקבוצת הג'ינסנג בהשוואה לפלסבו (p<0.05) . נרשמה מגמת ירידה ברמות הגלוקוז בצום בעקבות הטיפול בג'ינסנג אך זו לא היתה מובהקת בהשוואה לפלסבו (p=0.052).לא חל שינוי ברמות ההמוגלובין המסוכרר בעקבות הטיפול (HbA1c=6.5) בתפקודי הכבד והכליות ובערכי לחץ הדם (סיסטולי ודיאסטולי) של הנבדקים. הטיפול היה בטוח ולא נרשמו תופעות לוואי חריגות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16860976

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (מאי 2011) בחן את השפּעת ג'ינסנג קוריאני אדום והג'ינסנוסיידRe הנגזר ממנו על תפקוד תאי בטא בלבלב והרגישות לאינסולין בקרב נבדקים עם עמידות לאינסולין. 15 נבדקים הסובלים מהשמנת יתר (BMI=34) עם עמידות לאינסולין או אבחון חדש בסוכרת סוג 2 חולקו אקראית לקבלת פלסבו במשך חודש, אבקת ג'ינסנג קוריאני אדום (במינון 3 גרם ליום במשך שבועיים ו-8 גרם ליום במשך השבועיים הבאים) או תמצית תקנית של ג'ינסנג מתוקננת להכיל 13.7% הרכיב ג'ינסנוסייד Re ) במינון 250 מ"ג ליום במשך שבועיים ו-500 מ"ג ליום במשך השבועיים הבאים). לא נצפתה כל השפעה על רגישות לאינסולין או תפקוד תאי בטא. החוקרים מציינים כי הג׳ינסנוסידים Re, Rb₁ ו-Rb₂ לא היו ניתנים לאיתור בדמם של הנבדקים לאחר נטילת התמציות, וייתכן שתוצאות המחקר נובעות מספיגה לקויה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21411505
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2013) בחן את השפּעת ג'ינסנג קוריאני אדום על מדד הרגישות לאינסולין בקרב נבדקים בריאים בעלי משקל עודף (BMI 23-24.9) או השמנת יתר (BMI>25) ללא סוכרת אויתר לחץ דם. 68 נבדקים בריאים (BMI>=23) חולקו אקראית לקבלת 6 גרם שורשוני ג'ינסנג קוריאני אדום טחונים לאבקה או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות לא נצפו שינויים מובהקים ברמות הסוכר בצום, ברמות שומני הדם (כולסטרול כללי, LDL, HDL וטריגליצרידים) ובמדד הרגישות לאינסולין בעקבות הטיפול בצמח בהשוואה לפלסבו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23945406

מחקר קליני (מאי 2013) נועד לבחון את הקשר בין מדדי סוכרת לבין מספר הורמונים ולבחון האם קשרים אלו מושפעים מג'ינסנג קוריאני אדום אשר ידוע כבעל תרומה לאיזון משק הסוכר בגוף.
במחקר השתתפו 93 נשים לאחר גיל המעבר שקיבלו תמצית ג'ינסנג קוריאני מותסס או פלסבו למשך שבועיים. מהתוצאות עולה כי נטילת ג'ינסנג הובילה לעלייה ברמות ההורמון הזכרי דהידרואפיאנדרוסטרון סולפאט (DHEAS), ברמות הורמון הגדילה (GH) וברמות האסטרדיול (E2). בנוסף, בקבוצה זו נמצא שיפור במדדי הסוכר HbA1c, אינסולין ובתנגודת לאינסולין.
החוקרים מסבירים כי הירידה במדדי הסוכר היא כתוצאה מהשינוי ההורמונלי, ולמרות שההבדלים במדדים בין שתי הקבוצות היו קטנים, ההשפעה הכוללת עשויה להיות משמעותית במניעת סוכרת בקרב נשים בריאות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23675990

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2014) אשר נועד לבחון את ההשפעה של ג'ינסנג קוריאני אדום על רמות הסוכר באוכלוסייה בעלת פגיעה במשק הסוכר. במסגרת המחקר 41 משתתפים קיבלו 5 גרם ליום ג'ינסנג או פלסבו למשך 12 שבועות. בסיום המחקר, בקבוצת הטיפול נצפה שיפור מובהק במדדי הסוכר ואילו בקבוצת הפלסבו לא חל שינוי במדדים שנבדקו בהשוואה לנתוני הבסיס.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24456363

גִ'ינסנג קוֹריאני אדום מותסס

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (יולי 2014) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות ג'ינסנג קוריאני אדום מותסס על מדדי השליטה הגליקמית בסוכרת לא תלוית אינסולין ובטרום סוכרת. 42 נבדקים עם פגיעה במשק הסוכר (רמת גלוקוז בצום ממוצעת 6.5 מילימול/ליטר) או סוכרת לא תלוית אינסולין מאובחנת חולקו אקראית לקבלת פלסבו או אבקת ג'ינסנג קוריאני מאודה מותסס ומיובש בהקפאה במינון 2.7 גרם ליום במשך ארבעה שבועות. בתום ההתערבות נרשמה הפחתה מובהקת ברמות הגלוקוז לאחר ארוחה (p<0.01) והפחתה לא מובהקת ברמות האינסולין לאחר ארוחה בקבוצת הג'ינסנג האדום המותסס השוואה לפלסבו. לא נרשם הבדל מובהק בין הקבוצות ברמות הגלוקוז בצום, ברמות האינסולין בצום ובפרופיל השומנים בדם בעקבות הטיפול בג'ינסנג. השימוש בצמח היה בטוח ולא נרשמו תופעות לוואי חריגות, למעט מקרה יחיד של היפוגליקמיה שהוביל לפרישת נבדק מהמחקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25015735

חזרה לתחילת המחקרים

סִרפד (Urtica)

במחקר קליני כפול סמיות (2013) חשוב ויסודי נבדקה היעילות והבטיחות בשימוש בעלי סרפד בקרב חולים בסוכרת סוג 2 הצריכים אינסולין. במסגרת המחקר בוצעה השוואה בין 46 משתתפים בקבוצת הניסוי שקיבלו כמוסה של 500 מ"ג סרפד כל 8 שעות במשך 3 חודשים במקביל לטיפול תרופתי, לבין קבוצת הביקורת שקיבלה פלסבו.

מתוצאות המחקר עולה כי השימוש בעלי סרפד, בהשוואה לפלסבו, הוביל לירידה ברמות הסוכר בצום ושעתיים לאחר הארוחה ולירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר HbA1c.

לא נמצאה השפעה על רמות הקראטינין, אנזימי הכבד ולחץ הדם.

החוקרים מסכמים כי עלי סרפד עשוי להיות טיפול יעיל ובטוח במצב מתקדם של סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24273930

מחקר (ינואר 2014) המציע כי עלי סרפד (Urtica dioica) ועלי אגוז המלך (Juglans regia) עשויים לתרום לאיזון רמות הסוכר בגוף. החוקרים מסבירים כי אסטרטגיה אחת לטיפול ברמות סוכר גבוהות הינה עיכוב האנזים אלפא-עמילאז האחראי לפירוק העמילן. במחקר מעבדה נמצא כי 2 מ"ג/מ"ל מיצוי על סרפד או 0.4 מ"ג/מ"ל מיצוי עלי אגוז המלך גרמו לעיכוב תחרותי של האנזים ב-60%.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25140210

חזרה לתחילת המחקרים

גדִילן מצוי (Silybum marianum)

סקירה (אוגוסט 2014) בחנה את ההשפעה של גדילן מצוי (Silybum marianum) על הטיפול בסוכרת ומניעת סיבוכי המחלה. ממחקרים בבני אדם עולה כי מינון של 600 מ"ג סילימרין ליום למשך חצי שנה הוביל להפחתה מובהקת ברמות הגלוקוז בדם בצום, ורמות הגלוקוז הממוצע בדם. נראתה גם הפחתה של כ-20% בדרישה לאינסולין, כך שייתכן וסילימרין מסייע גם במצבי עמידות לאינסולין. בנוסף נראה כי סיליבין, חומר פעיל נוסף בגדילן מצוי בעל השפעה חיובית על מספר סיבוכי סוכרת כגון נוירופתיה סוכרתית, נפרופתיה סוכרתית וכבד שומני שאינו נובע מאלכוהול, זאת בעיקר הודות לפעילות נוגדת חמצון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25396404
סקירה (2014) העוסקת ברכיבים צמחיים אשר עשויים לסייע בטיפול במחלת כבד שומני לא אלכוהולית (NAFLD). אחד הרכיבים הבולטים הוא סילימרין המופק מגדילן מצוי. החוקרים מפרטים כי סילימרין מוכר ברפואה הטבעית לטיפול בהפרעות בכבד ובמרה והוא בעל פעילות אנטי-פיברוטית, נוגדת חמצון, אנטי-ויראלית ואנטי-דלקתית והינו בעל השפעה מטבולית מוכחת. מחקרים אקראיים מבוקרים מראים כי סילימרין הניתן הן לטווח קצר והן לטווח ארוך תורם לשיפור תפקוד כבד שומני, מפחית את הצטברות השומן, את הגדלת הכבד ואת היווצרות הלייפת, וכן מפחית את הרמות החריגות של אנזימי הכבד בסרום בהשוואה לפלסבו. בנוסף, הוא משפר את הרגישות לאינסולין בקרב החולים. ממחקרים קליניים מתקדמים עולה כי סילימרין הינו הטיפול הטוב ביותר לחולי כבד שומני אולם נותר עדיין לפתור בעיות הקשורות בתיקנון, הרכב ומינון החומר הפעיל.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25514914
שתי סקירות (אפריל 2003/ נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח גדילן מצוי (Silybum marianum).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597
שני מחקרים קליניים אקראיים מבוקרים (1993, 1997) בחנו את השפּעת הנטילה של סילימרין המופק מגדילן מצוי על סוכרת משנית לשחמת כבד אלכוהולית. במחקר הראשון השתתפו 60 נבדקים (טווח גילאים 45-70) אלכוהוליסטים המנועים משתיה לפחות שנתיים הסובלים משחמת הכבד ותנגודת לאינסולין ומטופלים באינסולין במשך 5 שנים לפחות. הם חולקו אקראית לקבלת סילימרין במינון 600 מ"ג ליום או לאי קבלת טיפול במשך 6 חודשים. במחקר השני השתתפו 60 חולי סוכרת כתוצאה ממחלת כבד פעילה (שחמת), אשר טופלו בטיפול תרופתי קונבנציונלי (אינסולין אקסוגני), וחולקו אקראית לקבלת סילימרין במינון 600 מ"ג ליום או אינסולין בלבד במשך 12 חודשים. בתום שישה חודשים במחקר הראשון וכבר בתום ארבעה חודשים במחקר השני נצפתה ירידה משמעותית ברמת הסוכר לאחר צום (p<0.01), בממוצע רמת הסוכר היומית (p<0.01), ברמות הסוכר בשתן (p<0.01), ברמות ההמוגלובין המסוכרר (p<0.01), ברמות האינסולין בצום (p<0.01), ברמות הפפטיד C (מדד לתנגודת לאינסולין) (p<0.01), ובכמות האינסולין הנצרכת (p<0.01) בקבוצת הסילימרין בהשוואה לקבוצה שלא טופלה. כמו כן, חלה ירידה מובהקת ברמות המלונדיאלדהיד (סמן לחמצון שומנים בקרומי התאים) בקרב הנבדקים חולי השחמת שטופלו בסילימרין בהשוואה לנבדקים החולים שלא טופלו (p<0.01), ורמת המלונדיאלדהיד שהגיעו אליה השתוותה לרמה שנדגמה מקבוצת ביקורת של נבדקים בריאים.
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0011393X05806605
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9126802
מחקר קליני (פברואר 2015) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו בחן את השפּעת הטיפול באמצעות סילימרין (Silymarin) על רמות נוגדי החמצון ותהליכי הדלקת בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. 40 חולי סוכרת הנוטלים תרופות חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות נטלה סילימרין במינון 420 מ"ג ליום וקבוצת הביקורת נטלה פלסבו במשך 45 ימים. בתום ההתערבות נמצא כי סילימרין העלה במידה מובהקת את רמות נוגדי החמצון בדם הנבדקים בהשוואה לפלסבו (עלייה של - 12.85%, 30.32% ו-8.43% ברמות ה-SOD, הגלותתיון פרוקסידאז והתפקוד האנטיאוקסידנטי הכללי בהתאמה, p<0.05). כמו כן, חלה ירידה של 26.83% במדד הדלקתיות CRP וירידה של 12.01% ברמות תוצר חמצון השומנים מלונדיאלדהיד (Melondialdehyde) בקבוצת הסילימרין בהשוואה למצב הבסיס (p<0.05 בשניהם).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25765835
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2006) נערך בקרב 51 חולי סוכרת מסוג 2 אשר נטלו תרופות להורדת סוכר מסוג מטפורמין וגליבן. הנבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית סילימרין במינון 600 מ"ג ליום או פלסבו למשך ארבעה חודשים בנוסף לטיפול התרופתי. בקבוצת הסילימרין נצפתה ירידה מובהקת במספר מדדים, כגון המוגלובין מסוכרר (HbA1c) (ברמת מובהקות של: p<0.001), רמת סוכר לאחר צום (p<0.001), רמת כולסטרול כללי (p<0.0001), רמת LDL (ברמת מובהקות של: p<0.005), טריגליצרידים (p<0.004) ואנזימי כבד (AST, ALT) (ברמת מובהקות של: p<0.008-0.0001). כמו כן, נצפתה ירידה קלה ובלתי מובהקת במשקל הנבדקים, ובלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי שלהם בעקבות הטיפול באמצעות סילימרין. לעומת זאת בקבוצת הפלסבו נצפתה דווקא עליה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (p<0.0001) וברמת הסוכר לאחר צום (p<0.0001) ולא נצפו הבדלים מובהקים בשאר המדדים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17072885
במחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו (אוקטובר 2015) הוערכה היעילות של תוסף מסחרי (Berberol) להפחתת מינון האינסולין ולשיפור איזון הסוכר בחולי סוכרת סוג 1. תוסף זה מכיל 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. 85 נבדקים חולקו אקראית לנטילת התוסף (2 כמוסות ליום) או פלסבו במשך 6 חודשים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת התוסף אפשרה להוריד את מינון האינסולין הנדרש לשמירה על איזון רמות הסוכר. כמו כן, בעקבות נטילת התוסף חלה ירידה מובהקת ברמות הגלוקוז בצום וברמות הגלוקוז לאחר ארוחה, וחלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי, ברמת הטריגליצרידים, וברמת ה-LDL ועליה ב-HDL הן בהשוואה לפלסבו והן בהשוואה למצב הבסיס. רמות ההמוגלובין המסוכרר ירדו בעקבות השימוש בתוסף בהשוואה למצב הבסיס אך לא בהשוואה לפלסבו. פרטים נוספים לגבי רמות המובהקות אינם נגישים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26384091
במחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו (מרץ 2015) נבדקה היעילות והבטיחות של תוסף מסחרי (Berberol) בחולים עם דיסליפידמיה ואי-סבילות לסטטינים במינון גבוה. תוסף זה מכיל 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. במחקר השתתפו 137 חולים שהפסיקו את השימוש בסטטינים למשך חודש ולאחר מכן החלו לקחת חצי מינון של סטטינים + התוסף או פלסבו במשך 6 חודשים. נמצא כי נטילת התוסף הפחיתה את רמת הגלוקוז בצום (ירידה של 9 מ"ג/דצ"ל) ומדדי האינסולין (ירידה של 0.7 μU/ מיליליטר ברמת האינסולין וירידה של 0.35 נקודות במדד העמידות לאינסולין HOMA-index) בהשוואה לנתוני הבסיס ולקבוצת הפלסבו. לא חל שינוי בפרופיל השומנים, בעוד שבקבוצת הפלסבו חלה החמרה (עליה של 23.4 מ"ג/דצ"ל בכולסטרול הכללי, 19.6 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-LDL ו-23.1 מ"ג/דצ"ל ברמת הטריגליצרידים). החוקרים מסכמים כי השימוש בתוסף זה עשוי להיות יעיל במצבים של אי-סבילות לסטטינים במינון גבוה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25577665
מחקר קליני (2013) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו במבנה מצולב (Crossover design) בחן את יעילות התוסף Berberol בטיפול בהשמנת יתר ובהפרעה במשק השומנים (דיסליפידמיה). כל כמוסה של התוסף הכילה 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. 105 נבדקים בעלי עודף משקל והפרעה במשק השומנים אך עם רמות גלוקוז מאוזנות ובסיכון קרדיווסקולרי נמוך עברו שישה חודשים של תוכנית תזונה מותאמת ופעילות גופנית. לאחר מכן, חולקו הנבדקים אקראית לקבלת 2 כמוסות ביום או פלסבו במשך שלושה חודשים. לאחר תקופת הפסקה של חודשיים שבמהלכם הופסק מתן התוסף/פלסבו וכל הנבדקים המשיכו בתוכנית הדיאטה והפעילות הגופנית בלבד, הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי (פלסבו/תוסף) במשך שלושה חודשים נוספים. בתום ההתערבות, נמצא שהטיפול באמצעות התוסף הפחית במובהק את רמות הכולסטרול הכללי, ה-LDL והטריגליצרידים והעלה במובהק את רמת ה-HDL בהשוואה לפלסבו ובהשוואה למצב הבסיס. בנוסף, הטיפול באמצעות התוסף הפחית במובהק את רמת האינסולין בצום, את ערכי מדד התנגודת לאינסולין (HOMA-IR) וכן את רמות החלבון קושר רטינול (RBP-4) ואת רמות הרזיסטין המקושרים לעמידות לאינסולין, בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס. התוסף אף העלה במובהק את רמות האדיפונקטין בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס. נמצא מתאם מובהק בין הירידה במדד העמידות לאינסולין ובין הירידה ברמות הרזיסטין וברמות החלבון קושר רטינול בקבוצת התוסף אך לא בקבוצת הפלסבו. מסקנת החוקרים היתה כי הטיפול באמצעות התוסף בטוח לשימוש ויעיל בשיפור פרופיל השומנים וכן בשיפור העמידות לאינסולין ורמות האדיפונקטין. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24152839
מחקר קליני (אוקטובר 2015) בו נבדקה ההשפעה של תוסף טבעי (Kepar) בחולים עם התסמונת המטבולית. במחקר השתתפו 78 חולים אשר נטלו במשך 4 חודשים את התוסף במינון של 2 כמוסות ליום המכילות 160 מ"ג כורכום, לצד 102 גרם סילימרין (המצוי בצמח Silybum marianum) ו-24 מ"ג גוגול (Commiphora mukul), בנוסף ל- 14 מ"ג חומצה כלורוגנית ו-2.5 מ"ג אינולין. נמצא כי לאחר 4 חודשים חלה ירידה מובהקת במשקל הגוף (מ-81.1 ל-79.4 ק"ג, p<0.0001), ב-BMI (מ-29.6 ל-29.3, p=0.001) ובהיקף המותניים (מ-105 ל-102 ס"מ, p=0.0004) וכן ברמת הסוכר בדם בצום (מ-6.5 ל-6.4 מילימול לליטר, p=0.014) וברמת הכולסטרול הכללי (מ-4.8 ל-4.5 מילימול לליטר, p=0.03) בהשוואה למצב הבסיס. לא נצפה שינוי ברמת העקה החמצונית של הנבדקים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25632052

חזרה לתחילת המחקרים

כּורכום וכּורכּומין

טיפול בסוכרת | מניעת נזק חמצונִי | מנִיעת טרשת עורקים | עודף שומנִים בדם

טיפול בסוכרֶת

סקירה (2013) שנערכה על כורכום (Curcuma longa) והשפּעת הצמח על סוכרת וסיבוכי סוכר מראה כי שימוש בכורכום מסייע להפחתת חמצון שומנים, הפחתת גלוטתיון ומדדי דלקת שונים ושמירה על מערכת העצבים בקרב חולי סוכרת. דרך כל זאת, נמצא כי כורכום מסייע למנוע סיבוכי סוכרת, בהם נוירופתיה סוכרתית, כבד שומני, השמנה, נפרופתיה ומחלות כלי דם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24348712
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2012) בחן את יעילות תוסף כורכומין בדחיית ההופעה שלסוכרת בקרב נבדקים טרום סוכרתיים. 240 נבדקים (טווח גילאים 30-64) שאובחנו כטרום סוכרתיים חולקו אקראית לקבלת תמצית יבשה של כורכום (תכולת כורכומנואידים של 75-85%) במינון 1500 מ"ג ליום או פלסבו במשך תשעה חודשים. בתום ההתערבות 16.4% מהנבדקים בקבוצת הביקורת פיתחו סוכרת ואילו בקבוצת הכורכומין אף לא אחד מן הנבדקים אובחן במחלה (p<0.001). כמו כן, כורכומין היה יעיל יותר במובהק מפלסבו בשיפור תפקוד תאי בטא (HOMA-β)(p<0.01), בהפחתת (p<0.001) התנגודת לאינסולין (HOMA-IR) והפחתת (p<0.05) כמות האינסולין המופרשת מתאי הלבלב (פפטיד C) ובהעלאת רמת האדיפונקטין (p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22773702
מחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו במבנה מצולב (crossover trial) (2010) בחן את השְפעת הנטילה של כורכום על מדדים גליקמיים לאחר מבחן העמסת גלוקוז בקרב נבדקים בריאים. 14 נבדקים חולקו אקראית לנטילת כמוסות אבקת כורכום במינון 6 גרם או פלסבו לפני מבחן העמסת גלוקוז (75 גרם). לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז בסרום בעקבות נטילת כורכום בהשוואה לפלסבו, עם זאת רמות האינסולין היו גבוהות במובהק שעתיים לאחר מבחן העמסת הגלוקוז (p<0.02). מסקנת החוקרים היתה שלכורכום עשויה להיות השפעה על כמות האינסולין המופרשת בתגובה לעלייה ברמות הגלוקוז.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20937162

מניעת נזק חמצוני

סקירה (יוני 2016) המציגה מהם הגורמים המגבירים פגיעה בכלי הדם בחולי סוכרת ואת המנגנונים המולקולריים בהם פועלים רכיבים פוליפנוֹלים בעלי השפעה נוגדת חמצון למניעת נזקים אלה.
החוקרים מפרטים כיצד פועלים תאי האנדותל ותפקידם בשמירה על פעילות כלי הדם.
פגיעה בתפקוד תאי האנדותל עומדת בבסיס התפתחות מחלות כרוניות וסיבוכים קרדיווסקולריים כגון סוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית, מחלת עורקים היקפית, שבץ וסיבוכים מיקרווסקולריים כגון נפרופתיה, נוירופתיה ורטינופתיה.
מחקרים שונים מראים כי רכיבים פוליפנוֹלים מסייעים להגנה על תאי האנדותל ותורמים לשמירה על תפקוד תקין של כלי הדם באמצעות הפחתת העקה החמצונית וכן באמצעות השפעה על התקשורת הבין-תאית.
המקורות התזונתיים הנחקרים ביותר לפוליפנוֹלים כוללים תה ירוק, קקאו, יין אדום ופירות הדר, כאשר נמצאו עדויות מבטיחות בנוגע ל-30 רכיבים, ביניהם חומצה אלפא-לינולנית, כורכומין, קוורצטין ורזברטרול.  
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27264638
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2017) נבדקה היעילות של תוסף כורכומינואידים לשיפור הפעילות נוגדת החמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 118 חולי סוכרת סוג 2, אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת הטיפול או לקבוצת הפלסבו למשך 8 שבועות. המשתתפים בקבוצת הטיפול נטלו 1,000 מ"ג כורכומינואידים יחד עם 10 מ"ג פיפרין ליום. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב משתתפים שנטלו את התוסף חל שיפור מובהק בפעילות נוגדת החמצון (p<0.001). באופן ספציפי, חלה עלייה מובהקת במדדים TAC הנקרא גם: total antioxidant capacity ו-SOD, הידוע כ-superoxide dismutase וירידה (p<0.001) ב-MDA הידוע כ-malondialdehyde. שיפור זה היה בלתי תלוי ב-BMI וברמת האינסולין בצום של המשתתפים. ממצאי המחקר מצביעים כי לנטילת תוסף כורכומינואידים השפעה משמעותית על הפעילות נוגדת החמצון ויש להמשיך ולבחון מהי התרומה של כך להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי וסיבוכי הסוכרת. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27928704
מחקר קליני כפול-סמיות מצומצם (2014) בדק האם לכורכום וקינמון השפעה על התפקוד הקוגניטיבי בקרב משתתפים במצב טרום סוכרת שאינם מקבלים טיפול תרופתי. 48 משתתפים בגילאי 60 ומעלה שאובחנו זה לא מכבר בטרום סוכרת ( BMI=18.5-30, גלוקוז בצום 100-125) חולקו באופן אקראי לאחר צום לילה לקבלת פלסבו, 1 גרם כורכום, 2 גרם קינמון או כורכום+קינמון. התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים נבדק לפני הנטילה ושש שעות אחריה. בעקבות נטילת התוספים לא נצפו שינויים מובהקים ברמות הגלוקוז והאינסולין בדמם של הנבדקים לאחר הארוחה. החוקרים מצאו כי תוספת הכורכום הובילה לשיפור זיכרון העבודה (p=0.05), וכן לשיפור העמידות לאינסולין (p<0.01) אך לא לשינוי במרקרים של מחלת האלצהיימר (APP, PS1, PS2, GSK-3β). לא נצפתה תרומה מובהקת של קינמון לשינוי המדדים(327).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25516316
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2011) בחן את יעילות הטיפול בנפרופתיה סוכרתית באמצעות כורכום. 40 נבדקים החולים בנפרופתיה סוכרתית כתוצאה מסוכרת סוג 2 בעלי ערכי לחץ דם מאוזנים תרופתית (מעכבי ACE, חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין) חולקו אקראית לנטילת תוסף כורכום במינון 1500 מ"ג ליום (מינון שווה ערך ל-66.3 מ"ג כורכומין) במשך חודשיים. בתום ההתערבות נמצא שכורכום יעיל בהפחתת מדדי הדלקת, עקה חמצונית ולייפת (TGF-β, TNF-α ו-IL-8) ובהפחתת החלבון והקריאטינין בשתן בנפרופתיה סוכרתית בהשוואה למצב הבסיס (TGF-β p<0.006, TNF-α לא מובהק, IL-8 p<0.02, פרוטאינוריאה p<0.001, קריאטינין לא מובהק) ובהשוואה לפלסבו (TGF-β p<0.006, TNF-α p<0.007, IL-8 לא מובהק, פרוטאינוריאה p<0.03, קריאטינין p<0.02). 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21627399
מחקר קליני מבוקר (2011) בחן את השְפעת הטיפול באמצעות תוסף כורכומין פוספוליפידי (Meriva) במחלת כלי דם קטנים בסוכרת (diabetic microangiopathy).
25 נבדקים סוכרתיים הסובלים ממחלת כלי הדם הקטנים לפחות חמש שנים ואינם מטופלים באינסולין נטלו תוסף כורכומין עטוף בפוספוליפיד במבנה פיטוזומלי (כורכומין ופוספטידיל כולין ביחס 1:2 (במינון 1 גרם ליום בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי (תרופות לטיפול בסוכרת) במשך ארבעה שבועות. קבוצה דומה של נבדקים סוכרתיים ששימשה כקבוצת ביקורת טופלה באמצעים קונבנציונאליים. בתום ההתערבות בקבוצת הכורכומין בהשוואה לקבוצת הביקורת נצפו שיפור במוליכות העור הכף הרגל (p<0.05 skin flux), שיפור ברפלקס כיווץ כלי הדם הפריפריים בעמידה (p<0.05 venoarteriolar response) הפחתה בבצקתיות (p<0.05 edema), ועליה בלחץ החמצן ברקמה התת עורית (p<0.05 PO2). 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22108476
במחקר פיילוט מבוקר פלסבו (2016) נבדקה היעילות והבטיחות של קרם צמחי להקלה על כאב נוירופתי על רקע סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 50 מטופלים, הסובלים מלפחות שני מאפיינים של כאב נוירופתי בכפות הרגליים, אשר חולקו אקראית לשימוש בקרם צמחי או בקרם פלסבו - פעמיים ביום למשך 6 חודשים. הרכיבים הפעילים בקרם הצמחי כללו: שוש קירח (Glycyrrhiza glabra) כ-0.2%, בננה (Musa paradisiaca) כ-19.42%, כורכום (Curcuma longa) כ-2.43%, שמן אתרי פנדנוס (Pandanus odoratissimus) כ-9.70%, אלוורה (Aloe vera) כ-4.85% וחלב קוקוס. נמצא כי חל שיפור מובהק בתסמינים בקרב 77% מהמטופלים בקבוצת הקרם הצמחי לעומת 12.5% בקבוצת קרם הפלסבו (p<0.001). בשתי הקבוצות לא דווח על השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי השימוש בקרם הצמחי עשוי לתרום כטיפול משלים לחולי סוכרת סוג 2 הסובלים מכאב נוירופתי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27934800

מניעת טרשת עוֹרקים

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2014) בחן את השְפעת תוסף כורכומין על גורמי סיכון להתפתחות טרשת עורקים בקרב חולי סוכרת. 240 נבדקים חולי סוכרת (בני 35 ומעלה, גלוקוז בצום ≥126, גלוקוז ≥200 מ"ג לדציליטר שעתיים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז, HbA1c ≥6.5) שאינם נוטלים תרופות חולקו אקראית לקבלת מיצוי כורכומין (תמצית יבשה עם תכולת כורכומנואידים של 75-85%) במינון 250 מ"ג או פלסבו במשך שישה חודשים. בתום ההתערבות נמצא כי בהשוואה לפלסבו, מיצוי הכורכומין הפחית במובהק את מהירות גל הדופק (Pulse wave velocity, מדד לקשיון העורקים)(p<0.01), את מדד התנגודת לאינסולין (HOMA-IR)(p<0.01), את רמות הלפטין (p<0.01), הטריגליצרידים (p<0.01), חומצת השתן (p<0.01), השומן הבטני (p<0.05) והשומן הכללי (p<0.01) והעלה במובהק את רמות האדיפונקטין (p<0.01). עוד נצפתה מגמה לא מובהקת של הפחתה ב-BMI וביחס ההשמנה הבטנית להיקף המותניים, ברמות ה-LDL, הכולסטרול הכללי והאנזים הכבדי ALT, ועליה לא מובהקת ברמת ה-HDL. מסקנת החוקרים היתה שהטיפול באמצעות כורכומין יעיל לשיפור מדדים מטבוליים ולהפחתת גורמי סיכון להתפתחות טרשת עורקים בקרב חולי סוכרת. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24445038
 

עודף שוּמנים בדם

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2008) בחן את השְפעת תוסף כורכומנואידים (NCB-02) על תפקוד וסקולרי-אנדותלי לקוי בקרב חולי סוכרת. 72 נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין עם תפקוד וסקולרי-אנדותלי לקוי חולקו אקראית לנטילת תוסף המכיל תמצית תקנית של כורכומנואידים (מתוקננת להכיל 78% כורכומנואידים, מתוכם 72% כורכומין) במינון 300 מ"ג ליום, Atrovastatin (במינון 10 מ"ג ליום) או פלסבו במשך שמונה שבועות. 67 נבדקים השלימו את ההתערבות. בהשוואה למצב הבסיס נצפה שינוי מובהק בתפקוד האנדותלי, והפחתה בעקה החמצונית (לפי רמות המלונדיאלדהידים), ברמות הפפטיד אנדותלין 1 (המכווץ את כלי הדם) וברמות הציטוקינים הדלקתיים אינטרלוקין 6 ו-TNFɑ בקבוצת הכורכומנואידים ובקבוצת ה-Atrovastatin אך לא בקבוצת הפלסבו. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18588355
במחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2017) נבדקה היעילות של תוסף כורכומנואידים בתוספת תמצית פלפל שחור (פיפרין) להגברת הספיגה (Curcuminoids C3 Complex ®, Sabinsa), לשיפור פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 118 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי לקבלת תוסף הכורכומין (1,000 מ"ג/יום + 10 מ"ג/יום פיפרין) או פלסבו, בנוסף לטיפול הסטנדרטי, למשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף הכורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת (p<0.05) ברמת הכולסטרול הכללי, ברמת הכולסטרול שאינו HDL וברמת ליפופרוטאין a וכן בעלייה ברמת HDL. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לרמת ה-LDL והטריגליצרידים (p>0.05). החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף כורכומין עשויה לתרום לשיפור פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2 ובכך להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי.
הערת מערכת: המחקר מומן ע"י קרן מחקר איראנית, כאשר אחד החוקרים הוא המייסד של חברת Sabinsa המייצרת את התוסף וסיפקה אותו למחקר. 
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229917303370
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28735818

מחקר קליני אקראי וכפול-סמיות (2014) בחן את השְפעת תוסף כורכומין על משקל הגוף, רמות הגלוקוז ופרופיל השומנים בקרב הסובלים מהתסמונת המטבולית. 65 נבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית תקנית של כורכום (מתוקננת להכיל 95% כורכומנואידים) במינון 1890 מ"ג ליום או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות, נמצא כי כורכומין יעיל בהפחתת רמות ה-LDL כולסטרול (p<0.01) בהשוואה לפלסבו, ונצפתה מגמה לא מובהקת של שיפור פרופיל השומנים (כולסטרול כללי, טריגליצרידים, HDL) בקבוצת הכורכומין בהשוואה לפלסבו. עם זאת, לא נרשם יתרון לטיפול באמצעות כורכומין על פני פלסבו בירידה במשקל ובאיזון הסוכר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25131839
מחקר קליני אקראי ומבוקר (2015) בחן את הבטיחות והיעילות של כורכומין (Biperine®) בטיפול בתסמונת המטבולית עם סבילות נמוכה לגלוקוז והצטברות שומן ויסצרלי. 44 נבדקים שהדגימו ירידה של למעלה מ-2% במשקל לאחר דיאטה של שלושים ימים, חולקו אקראית לנטילת תמצית כורכום מתוקננת להכיל 95% כורכומין בשילוב פוספטידילסרין ופיפרין במינון 1600 מ"ג ליום או פוספטידילסרין במינון 400 מ"ג במשך חודש. חודש לאחר התערבות נמצא שמתן כורכומין הגביר את הירידה במשקל מ-1.88 ל-4.91%, הגביר את שיעור ההפחתה בשומן הגוף (מ-0.7 ל-8.43%), הגביר את שיעור ההפחתה בהיקף המותניים (מ-2.36 ל-4.14%), הגביר את שיעור ההפחתה בהיקף המותניים (מ-0.74 ל-2.51%) והגביר את שיעור ההפחתה ב-BMI (מ-2.10 ל-6.43%)(p<0.01 בכל המדדים). פוספטידילסרין לבדו לא הדגים כל השפעה מובהקת סטטיסטית. ההבדלים בין תוסף כורכומין ובין תוסף פוספטידילסרין היו מובהקים בכל המדדים (בירידה במשקל p<0.05, בשומן הגוף p<0.01, בהיקף המותנים p<0.05, וב-BMI p<0.01). הטיפול נסבל היטב ולא היתה נשירת נבדקים מן המחקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26592847
מחקר קליני אקראי כפול-סמיות (2015) בחן את היעילות של נטילת אבקת כורכום (Curcuma longa) ואבקת זרעי קצח (Nigella sativa), כל אחד בנפרד או במשולב, בקרב הסובלים מהתסמונת המטבולית. במחקר השתתפו 250 גברים בריאים לכאורה אשר אובחנו עם תסמונת מטבולית. המשתתפים חולקו באופן אקראי ל-4 קבוצות, הראשונה קיבלה 1.5 גרם אבקת זרעי קצח ליום, השנייה קיבלה 2.4 גרם אבקת כורכום ליום, השלישית קיבלה 900 מ"ג אבקת זרעי קצח ליום + 1.5 אבקת גרם כורכום ליום והרביעית קיבלה פלסבו. לאחר 8 שבועות נמצא כי במשתתפים שנטלו אבקת קצח חל שיפור בפרופיל השומנים (טריגליצרידים p=0.001, כולסטרול כללי p=0.02, כולסטרול LDL p<0.001 כולסטרול HDL p=0.02) וברמת הגלוקוז בצום (p=0.02), ובמשתתפים שנטלו אבקת כורכום חלה ירידה בערכי הכולסטרול הכללי (p=0.009), ה-(LDL (p<0.001 ובמדד הדלקת (CRP (p<0.001 בהשוואה לפלסבו. גם במשתתפים שנטלו את הטיפול המשולב, למרות המינון היחסי הנמוך יותר, חל שיפור בכל המדדים המטבוליים ביחס לפלסבו (CRP p=0.007, אחוזי שומן p=0.04, כולסטרול p=0.02, גלוקוז בצום p<0.001, טריגליצרידים p=0.03, כולסטרול HDL p=0.04, כולסטרול p<0.001 LDL), וביחס לנתוני הבסיס.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25847554
 

חזרה לתחילת המחקרים

סטִיביה (Stevia rebaudiana)

מטה-אנליזה (נובמבר 2014) של 9 מחקרים מבוקרים נועדה להעריך את ההשפעה של שני גליקוזידים סטיביולים על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. הממצאים מראים כי השימוש בסטיביוזיד הוביל לירידה קלה בלחץ הדם וברמות הסוכר בצום. לא נמצאה השפעה לגליקוזיד רבודיוזיד A. החוקרים מסבירים כי קשה לגבש מסקנות חד משמעיות שכן קיימת שונות גבוהה בין המחקרים וחלקם באיכות מתודולוגית נמוכה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25412840

סקירה (נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמח סטיביה (Stevia rebaudiana).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597 

חזרה לתחילת המחקרים

מלוֹן מר (Momordica charantia)

סקירות | ערכי גלוקוז בצום | המוגלובין מסוכרר | שילוב מלוֹן מר עם תרופות | פרוקטוזמין | השוואה בין מלוֹן מר לבין תרופות

סקירות

מאמר סקירה שיטתית (אוגוסט 2012) בחן את יעילות הטיפול בסוכרת סוג 2 (לא תלוית אינסולין) באמצעות מלון מר (Momordica charantia). ארבעה מחקרים קליניים אקראיים מבוקרים עם משך התערבות של עד שלושה חודשים שבוצעו על 479 נבדקים נכללו בסקירה. במסגרת המחקרים נבחנה השפּעת מיצויים שונים של הצמח אל מול פלסבו או טיפול תרופתי. מפאת האיכות המתודולוגית הירודה של המחקרים ובהעדר אחידות בסוגי ההכנות של הצמח ובחלקי הצמח בשימוש לא בוצע ניתוח מטא אנליזה. שני מחקרים השוו בין השפעות של הכנות שונות מחלקים שונים של הצמח לבין פלסבו על השליטה הגליקמית בקרב חולי סוכרת מסוג 2. לא נצפה יתרון לשימוש בצמח על פני פלסבו בהשגת שליטה גליקמית ולא הושגה שליטה גליקמית בעקבות השימוש בצמח בהשוואה לטיפול ב-Metformin או Glibenclamide. לא דווח על תופעות לוואי שליליות משמעותיות בעקבות השימוש בצמח. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22895968

סקירה (ספטמבר 2015) הבוחנת את השימוש במלון מר (Momordica charantia) כטיפול תומך בחולי סוכרת סוג 2.
החוקרים מציינים כי ברפואה הסינית המסורתית מלון מר ידוע כבעל השפעה אנטי-סוכרתית וכן משמש לטיפול בסרטן או בזיהומים כתוצאה מתולעים, וירוסים או מלריה.
החוקרים מפרטים מהם הרכיבים הפעילים התורמים להשפעה האנטי-סוכרתית של הצמח ומראים כי במחקרים קליניים נמצא כי השימוש בצמח הוביל להגברת הפרשת האינסולין ולהפחתת העמידות לאינסולין או לספיגת סוכר מהמעי.
בנוסף, למלון מר השפעה מגינה על תאי המוח והשפעה נוגדת חמצון המסייעת לאיזון מדדים מטבוליים.
ישנם מחקרים המראים כי ההשפעה האנטי-סוכרתית של מלון מר אינה נופלת מההשפעה של טיפול תרופתי, אולם בשל מספר המחקרים הנמוך וההבדלים בשיטות המחקר ישנו קושי לקבוע מסקנה חד-משמעית לגבי היעילות של מלון מר בטיפול בחולי סוכרת סוג 2. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26459126

סקירה (ינואר 2014) בה החוקרים בוחנים את העדויות לגבי ההשפעה האנטי-סוכרתית של מלון מר ודנים בנושאים הדורשים מחקר נוסף על מנת לפתח את השימוש הקליני בצמח לטיפול בחולי סוכרת.
מניתוח הרכב הצמח נמצא כי מלון מר מכיל רכיבים שונים להם ניתן לייחס פעילות אנטי-סוכרתית, כאשר במחקרים פרה-קליניים נבדקה היעילות של צורות השימוש השונות (מיץ, אבקה, מיצויים שונים ורכיבים פעילים מבודדים). מחקרים אלה מצביעים על כך שמלון מר מסייע בהגברת הפרשת אינסולין מהלבלב, בהפחתת ספיגת הגלוקוז במעי ובהגברת הספיגה והשימוש בגלוקוז ברקמות. למרות המגבלות המתודולוגיות, גם הממצאים הקליניים תומכים ביעילות ובבטיחות של מלון מר לטיפול בחולי סוכרת סוג 2. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24295371

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח מלון מר (Momordica charantia).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597
סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא מלון מר (Momordica charantia). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590
סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת. סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמח המרפא מלון מר (Momordica charantia) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418
סקירה (מאי 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמח המרפא מלון מר (Momordica charantia) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/

להלן פירוט רוב המחקרים הקליניים שנערכו. כאמור, חלקם כבר נכללו בסקירות לעיל. המחקרים מסודרים לפי המדדים אותם בדקו או סוג המחקר:
 

ערכי גלוקוז בצום

מחקר קליני פתוח (אפריל 1999) בחן את השפּעת מלון מר (Momordica charantia) על רמות הגלוקוז בצום ובמבחן סבילות לסוכר בקרב 100 חולי סוכרת לא תלויית אינסולין. נמצא כי שתיית מיצוי מיימי הומוגני של בשר הפרי (אופן המיצוי וריכוזו וכן המינון הניטל אינם ברורים) הפחיתה במובהק את רמות הגלוקוז בדם בצום ושעתיים לאחר מבחן סבילות לסוכר (75 גרם תמיסת גלוקוז בנטילה פומית) (הפחתה ממוצעת של כ-18%, p<0.001). השפעה היפוגליקמית זו של הצמח נצפתה בקרב 86 נבדקים (86%). בקרב חמישה נבדקים נוספים (5%) חלה ירידה ברמות הגלוקוז בצום בלבד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10758656

מחקר קליני פתוח (יולי 1993) נוסף הדגים ירידה של 54% ברמות הגלוקוז בדם (p<0.01). במחקר זה שבעה נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין שתו מיצוי מימי של 100 גרם פרי מלון מר גרוס ליום במשך שלושה שבועות. השפּעת הצמח היתה הדרגתית ומצטברת. כמו כן, נמצא כי לצמח השפעות אדפטוגניות שבאו לידי ביטוי בדחייה של סיבוכי סוכרת משניים כגון הופעת קטרקט והפחתה של תסמינים נוירולוגיים. לא ידוע אם נבדקי המחקר נטלו תרופות במהלך ההתערבות.
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/ptr.2650070405/abstract
 
נטילה חד פעמית של מלון מר לא הדגימה את אותן ההשפעות על רמות הגלוקוז בדם של נבדקים לא סוכרתיים: במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (אוקטובר 2009) חמישה גברים בריאים (לא סוכרתיים) עם משקל עודף נטלו כמוסות של מלון מר (צמח יבש מיובש בהקפאה) במינון 50 מ"ג לכל קילוגרם גוף או 100 מ"ג לכל קילוגרם גוף או פלסבו בנטילה פומית חד פעמית לפני מבחן סבילות לסוכר (75 גרם גלוקוז). נמצא שנטילה חד פעמית של כמוסות מלון מר לא היתה יעילה יותר מפלסבו בהורדת רמות האינסולין והגלוקוז בדם בעקבות מבחן הסבילות לסוכר. כמו כן, לא חל שינוי בהוצאת האנרגיה, בשיעור חמצון הפחמימות והשומנים ובתיאבון הנבדקים בעקבות נטילה חד פעמית של הצמח. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19665538
 

המוגלובין מסוכרר

במחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2016) נטלו נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין תמצית תקנית של מלון מר (מתוקננת לפי 10% Charantin) בצורת אבקה מומסת במים (במינון 1 גרם ליום) או פלסבו במשך חודש. בתום ההתערבות נצפה יתרון מובהק לטיפול במלון מר על פני פלסבו בהורדת רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c)(p=0.0002). הטיפול באמצעות מלון מר נסבל היטב ולא נצפו שינויים בערכים של תפקודי הכבד בבדיקות הדם בעקבות נטילת הצמח.
http://www.eurekaselect.com/76671
 

שילוב מלון מר עם תרופות

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (יוני 2007) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות מלון מר (Momordica charantia) בשילוב הטיפול התרופתי על חולי סוכרת לא תלוית אינסולין (סוג 2) עם רמות סוכר לא מאוזנות. 40 חולי סוכרת שטופלו בטיפול התרופתי המקובל עם רמות המוגלובין מסוכרר (HbA1C) של 7%-9% חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. במשך שלושה חודשים קבוצת ההתערבות נטלה תמצית יבשה של מלון מר במינון שלושה גרם ליום וקבוצת הביקורת נטלה פלסבו. בתום ההתערבות נצפה יתרון לא מובהק של 0.2% לטיפול בצמח על פני פלסבו בהורדת רמות ההמוגלובין המסוכרר (p=0.4825). לא נרשמה השפעה מובהקת של הטיפול בצמח על רמות הסוכר בצום, על רמות הכולסטרול הכללי, על משקל הנבדקים ועל תפקודי הכבד והכליות (רמות קריאטינין בסרום, ALT, AST, נתרן ואשלגן). 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17493509

מחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (2014) שנערך ע"י חוקרים ישראלים נועד לבחון את היעילות והבטיחות של תוסף צמחי הנמכר באופן מסחרי (DBCare) לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 אשר למרות הטיפול התרופתי ערכי הסוכר שלהם אינם מאוזנים. התוסף מכיל 11 צמחי מרפא במינונים שונים, כאשר הרכיב העיקרי הוא מלון מר (Momordica charantia). במחקר השתתפו 35 חולי סוכרת סוג 2 אשר נטלו את התוסף (במינון של 3 גרם ליום – מתוכם 900 מ"ג מלון מר) או פלסבו למשך 12 שבועות במקביל לטיפול התרופתי. סוג המיצוי של הצמחים בתוסף וריכוזיהם לא צוינו. באופן כללי לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות באיזון רמות הסוכר או בשאר המדדים שנבדקו (המוגלובין מסוכרר, פרופיל שומנים בדם, BMI מדד מסת הגוף, היקף מותניים, לחץ דם) אך בקבוצת הטיפול שיעור אירועי ההיפוגליקמיה (גלוקוז בדם נמוך מ- 70 מ"ג לדציליטר) היה גבוה יותר במובהק בהשוואה לקבוצת הביקורת (7 לעומת 1, p=0.048) ואף חייב הורדת מינון של התרופות. התוסף נמצא בטוח לשימוש ולא נמצא הבדל בתופעות הלוואי בין הקבוצות. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24533608
 

פרוקטוזמין

מחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (יולי 2003) שבחן את השפּעת מלון מר על רמות הפרוקטוזמין (Fructosamine) בסרום של חולי סוכרת לא תלוית אינסולין לא מצא יתרון לטיפול במלון מר על פני פלסבו. פרוקטוזמין הוא מדד מקביל להומוגלובין המסוכרר המודד את הרמה הממוצעת של הגלוקוז בדם על פני 2-3 שבועות. 50 נבדקים חולקו אקראית לקבלת מלון מר במינון 6 גרם ליום או פלסבו (Riboflavin) במשך 4 שבועות. לא צוין מידע לגבי סוג התמצית וריכוזה ולא צוין אם המטופלים נטלו תרופות במהלך ההתערבות. על אף שרמות הפרוקטוזמין בקבוצת הטיפול בצמח ירדו מ- 350.8 ל- 319.1 מ"ג לדציליטר, גם בקבוצת הפלסבו נצפתה ירידה מ- 349.1 ל- 333.9 מ"ג לדציליטר וההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14723327
 

השוואה בין מלון מר לתרופות 

מחקר קליני השוואתי (מאי 2009) בחן את השפּעת טיפול קצר טווח של מיצוי מלון מר (Momordica charantia) בהשוואה לטיפול בתרופה (Rosiglitazone (Avandia בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. 50 נבדקים חולי סוכרת טופלו במיצוי מלון מר (55 מ"ל ביממה) או ב-Rosiglitazone (מינון של 4 מ"ג ביממה) ונתוניהם נבדקו במשך 24 שעות והושוו לנתוני קבוצת ביקורת של נבדקים בריאים . סוג המיצוי ריכוזו ואופן הנטילה אינם ידועים. נמצא כי הטיפול באמצעות מלון מר היה יעיל יותר מהטיפול התרופתי בהורדת רמות החומצה הסיאלית* ורמות הגלוקוז בדמם של הנבדקים (לא היה שוני מובהק בין מדדי המטופלים לאחר הטיפול באמצעות מלון מר ובין מדדי הנבדקים הבריאים. לעומת זאת היה הבדל מובהק בין מדדי המטופלים לאחר הטיפול התרופתי ובין מדדי הנבדקים הבריאים: רמות חומצה סיאלית 60.2 לעומת 57.6, p=0.01, רמות הגלוקוז בדם 112 לעומת 88.35, p<0.04). כמו כן, הטיפול באמצעות מלון מר היה יעיל יותר מהטיפול התרופתי בהורדת רמות הכולסטרול הכללי (שהיו אמנם גבוהות במובהק משל הבריאים אך חזרו לטווח התקין של 160-200 מ"ג לדציליטר: 192 לעומת 170.6, p<0.03. זאת בהשוואה למדדי קבוצת הטיפול התרופתי שנותרו גבוהים במובהק משל קבוצת הבריאים וחרגו מהטווח התקין: 216.45 לעומת 170.6, p<0.01). בנוסף, בהשוואה לטיפול הצמחי שנסבל היטב ללא תופעות לוואי שליליות משמעותיות, בקבוצת הטיפול התרופתי דווח על שישה נבדקים שלא הגיבו לתרופה וסבלו מרטינופתיה ומעליה בכל המדדים (חומצה סיאלית 61.05, גלוקוז בדם 187, כולסטרול כללי 239, טריגליצרדירים 183) ולמעשה לא הגיבו לתרופה. 
*רמות גבוהות של חומצה סיאלית בדם אופייניות לחולי סוכרת ומשמשות ככלי לניבוי סיבוכים מיקרווסקולריים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19362455

מחקר קליני השוואתי אקראי וכפול סמיות (מרץ 2011) בחן את יעילות הטיפול בסוכרת לא תלוית אינסולין באמצעות מלון מר (Momordica charantia) בהשוואה לטיפול ב-Metformin . 129 נבדקים שאובחנו זה מקרוב בסוכרת נטלו צמח מלון מר טחון לאבקה (כל כמוסה של 500 מ"ג הכילה 0.04-0.05% charantin) במינון 500 מ"ג, 1000 מ"ג, 2000 מ"ג ליום במשך ארבעה שבועות או Metformin (במינון 1000 מ"ג ליום). בתום ההתערבות נמצא שמלון מר הניטל במינון של 2000 מ"ג יעיל כמו Metformin בהורדת רמות הפרוקטוזמין (Fructosamine), (ירידה של 10.2 מיקרומול לליטר לעומת 16.8 מיקרומול לליטר, בקבוצת הטיפול בצמח ובקבוצת הטיפול התרופתי בהתאמה, p=0.04). לא נרשמה ירידה מובהקת ברמות הפרוקטוזמין בקבוצות שנטלו מינון של 500 או 1000 מ"ג. כמו כן, בניגוד לטיפול ב-Metformin, לטיפול בצמח בכל המינונים לא היתה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז בצום ושעתיים לאחר מבחן הסבילות לסוכר. הטיפול בצמח נסבל היטב ולא דווח על תופעות לוואי משמעותיות (למעט מקרים אחדים של סחרחורות, כאבי ראש ותיאבון מוגבר ששויכו להיפוגליקמיה). 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21211558

מחקר אקראי מבוקר (ינואר 2005) אשר נועד לבחון את ההשפעה האנטי-סוכרתית ואנטי-טרשתית של מלון מר לעומת טיפול תרופתי בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 95 חולים אשר חולקו אקראית ל-3 קבוצות: נטילת מיצוי מלון מר במינון 2 גרם/יום, מלון מר במינון 4 גרם/יום או טיפול תרופתי (Glibenclamide במינון 55 מ"ג/יום) למשך 10 שבועות. בכל הקבוצות, ובעיקר בקבוצת הטיפול התרופתי, חל שיפור מובהק באיזון הסוכר (רמת HbA1c וגלוקוז בצום), אולם במבחן הסבילות לסוכר לאחר שעתיים, חל שיפור רק בקרב משתתפים שנטלו מלון מר במינון 4 גרם. מעבר לכך, נמצא כי נטילת מלון מר הובילה לשיפור במדדים נוספים כגון רמות השומנים בדם, מדד טרשת עורקים, משקל ולחץ דם, לעומת החמרה במדדים אלה בקבוצת הטיפול התרופתי. החוקרים מסכמים כי אומנם ההשפעה האנטי-סוכרתית של מלון מר נמוכה בהשוואה לטיפול התרופתי, אך טיפול זה הינו יעיל יותר להפחתת גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים הקשורים בסוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25623883
 

חזרה לתחילת המחקרים

חִילבה (Trigonella foenum graecum)

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח חילבה (Trigonella foenum graecum).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא חילבה (Trigonella foenum graecum). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת. סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמח המרפא חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418

סקירה (מאי 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמח המרפא חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/

בסקירה (אפריל 2014) הכותבים סוקרים את העדויות לגבי מנגנוני הפעולה וההשפעה הטיפולית של רפואת הצמחים הסינית, האירוודית והמערבית, למניעה או לעיכוב התפתחות המחלה תסמונת לבבית כלייתית.

ממצאים מתחום הרפואה האירוודית מראים כי לחילבה (Trigonella foenum-graecum) תרומה לפעילות נוגדת-החמצון בגוף ובכך מסייעת לשיקום תפקוד הכליות. בנוסף, חילבה נמצאה יעילה לתיקון נזקים מבניים בכליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818164

מחקר קליני מבוקר (2014) בו נבדקה ההשפעה של זרעי חילבה (Trigonella foenum greacum) על מדדים מטבוליים בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 88 חולי סוכרת אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת החילבה שנטלה 10 גרם ליום אבקת זרעי חילבה או לקבוצת הפלסבו שנטלה 5 גרם ליום אבקת עמילני חיטה למשך 8 שבועות. נמצא כי זרעי חילבה תרמו באופן מובהק לשיפור במדדי הסוכר והאינסולין, הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים וההורמון אדיפונקטין. החוקרים מסכמים כי זרעי חילבה עשויים להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול בגורמי הסיכון בחולי סוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26098483

מחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2015) אשר נועד לבחון את היעילות של תוסף חילבה למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 במטופלים טרום-סוכרתיים. המחקר נמשך 3 שנים וכלל 140 משתתפים בגילאי 30-70.

הנבדקים חולקו לקבוצת ההתערבות שקיבלה 5 גרם אבקת חילבה פעמיים ביום לפני הארוחה, או לקבוצת ביקורת. בסיום המחקר נמצא כי שיעור המאובחנים בסוכרת סוג 2 היה נמוך יותר בקבוצת ההתערבות, כאשר המשתתפים בקבוצת הביקורת היו בסיכון גבוה פי 4.2 להתפתחות סוכרת.

בנוסף, בקבוצת החילבה חלה ירידה מובהקת ברמת הסוכר בצום ולאחר הארוחה וברמת ה-LDL, וכן עלייה מובהקת ברמת האינסולין בדם.

החוקרים מסכמים כי תוסף חילבה במינון של 10 גרם ליום אינו מלווה בתופעות לוואי משמעותיות ותורם להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת בקרב טרום-סוכרתיים, ככל הנראה בשל ירידה בעמידות לאינסולין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26436069

סקירה (ינואר 2016) המציגה את ההשפעות הביולוגיות והשימושים הרפואיים העיקריים של זרעי חילבה (Trigonella foenum-graceum) ושל הרכיבים הפעילים העיקריים שבה.

ברפואה המסורתית נעשה שימוש בחילבה במהלך הלידה, להקלה על העיכול וכמחזק כללי לשיפור העיכול. החוקרים מציינים כי נעשו מחקרים רבים בנוגע להשפעה הרפואית וזיהוי הרכיבים הפעילים בצמח.

Trigonelline הינו המטבוליט שנחשב כחשוב ביותר ונמצא יעיל לטיפול בסוכרת ולהורדת רמת הכולסטרול בדם. Diaszhenin הינו רכיב חשוב נוסף המשמש כבסיס לייצור תרופות סטרואידיות כגון גלולות למניעת הריון. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25922446

חזרה לתחילת המחקרים

פּטריית ריישִי 

סקירה שיטתית (פברואר 2015) בחנה את יעילות הטיפול באמצעות פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם במבוגרים. במטה אנליזה נכללו חמישה מחקרים אקראיים מבוקרים עם סך של 398 משתתפים.
שלושה מהמחקרים סיפקו מידע ששימש להשוואה סטטיסטית במטה אנליזה זו, וכל המשתתפים בהם סבלו מסוכרת סוג 2. המדדים העיקריים שנבחנו הם רמות הגלוקוז בדם, לחץ דם ופרופיל שומנים. המחקרים שנכללו בסקירה השוו טיפול בתמצית פטריית ריישי (במינון בין 1.4 ל-3 גרם ליום, שווה ערך ל 13-300 גרם פטרייה טרייה) לפלסבו, בטיפול שארך בין 12-16 שבועות. ממטה אנליזה זו עולה כי אין לשימוש בפטריית ריישי יעילות לטיפול בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25686270
במחקר קליני מבוקר פלסבו (2004) נמצא שנטילת תוסף Ganopoly תמצית תקנית של פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) מתוקננת להכיל 25% פוליסכרידים. במינון 5.4 גרם ליום במשך 12 שבועות הפחיתה את רמות ההמוגלובין המסוכרר אך לא את רמות הגלוקוז בצום בהשוואה לפלסבו בקרב נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. כמו כן, הפחיתה הנגזרת הפוליסכרידית של ריישי תסמינים של מחלת לב כלילית כגון כאבים בחזה, פלפיטציות וקוצר נשימה בשיעור גבוה יותר של נבדקים מאשר פלסבו. פרטים נוספים לגבי הממצאים אינם ידועים כי המאמר השלם אינו נגיש לקריאה.
http://www.dl.begellhouse.com/journals/708ae68d64b17c52,0738f8d34e863c74,1629a45749954343.html

חזרה לתחילת המחקרים

וִיתניה משׁכרת

במחקר קליני מבוקר (יוני 2000) נבחנה השפּעת ויתניה משכרת על רמות הסוכר בדם ועל פרופיל שומני הדם של נבדקים עם סוכרת קלה (סוג 2) ועם היפרכולסטרולמיה קלה (לא צוינו ערכי הסוכר והשומנים בדם). 6 נבדקים הסובלים מסוכרת סוג 2 (לא תלוית אינסולין) טופלו בשורש ויתניה משכרת טחון לאבקה במינון 3 גרם ליום במשך 30 יום והשוו ל-6 נבדקים בקבוצת הביקורת שטופלו בתרופה ההיפוגליקמית Daonil (הידועה גם בשם: Glibenclamide). נמצא שהטיפול בשורש ויתניה יעיל כמו Daonil בהפחתת רמות הסוכר בדם (הפחתה של 12%, p<0.01). עוד נמצא שלויתניה השפעה משתנת מובהקת (עליה של 6% בנפח השתן, p<0.01, ירידה של 22% ברמות האשלגן בדם, p<0.01 ועליה של 20% ברמות הנתרן אך לא האשלגן בשתן, p<0.01).
בהמשך 6 נבדקים נוספים הסובלים מהיפרכולסטרולמיה קלה טופלו בשורש ויתניה משכרת טחון לאבקה במינון 3 גרם ליום במשך 30 יום והשוו לקבוצת ביקורת שלא טופלה. נמצא שהטיפול בשורש ויתניה יעיל בהורדת רמות הכולסטרול הכללי (ירידה של 10%), הטריגליצרידים (ירידה של 15%), ה- LDL עם ירידה של 6% וה-VLDL (ירידה של 15%). כל השינויים בערכי השומנים בדם היו מובהקים בהשוואה למצב הבסיס (p<0.01). בנוסף, נצפתה עליה קלה אך לא מובהקת ברמות ה-HDL. לא נצפו שינויים מובהקים בפרופיל שומני הדם בקבוצת הביקורת. צוין כי צריכת הקלוריות והשומנים בקבוצות ההתערבות היתה גבוהה יותר מאשר בקבוצות הביקורת. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11116534

במחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (נובמבר 2008) נבחנה השפּעת מיצוי מימי של העלים והשורש של ויתניה משכרת (מוצר ששמו®Sensoril אוEssentra) על דחק כרוני (Chronic stress). המחקר בדק 130 נבדקים הסובלים מדחק כרוני חולקו אקראית לקבלת 125 מ"ג תמצית תקנית של שורש ועלי ויתניה משכרת ארבע פעמים ביום, 125 מ"ג פעמיים ביום, 250 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 60 ימים. תמצית הצמח תוקננה להכיל 12% withanolides ו-1% withaferin A בדומה לתכולה בשורש לבדו, וכמוסה בת 125 מ"ג הכילה חומרים פעילים במינון המקביל ל-1 גרם צמח יבש (ריכוז של 8:1). שיעור הנשירה מהמחקר היה גבוה ועמד על 32 נבדקים מכל קבוצות המחקר. בכל קבוצות ההתערבות נצפה שיפור מובהק ברמת החרדה על פי סולם המילטון (A modified Hamilton Anxiety Scale – Mham-A) (p<0.001) וכעבור שישים יום מתחילת הנטילה רמת החרדה הנמדדת פחתה בכ-70%. השפּעת הטיפול באמצעות ויתניה על רמת החרדה של הנבדקים היתה תלויית מינון ועיקר ההפחתה ברמת החרדה התרחשה בקבוצה שנטלה 250 מ"ג מיצוי ויתניה פעמיים ביום. שיפור מובהק נצפה בקרב כל קבוצות ההתערבות גם במדדים ביוכימיים שונים בהשוואה למצב הבסיס, כשגם כאן השיפור המובהק ביותר נצפה בקבוצה שקיבלה 250 מ"ג מיצוי ויתניה פעמיים ביום: רמת הקורטיזול בסרום פחתה ב-30.5% ורמת ה-DHEA-S עלתה ב-32.5%. כמו כן חלה ירידה מובהקת של 35.2% ב-CRP, ברמת הגלוקוז בצום (6.1%), ברמת הכולסטרול הכללי (13.1%), ברמת הטריגליצרידים (11.7%), ברמת ה-LDL חלה ירידה של 17.4% וברמת ה-VLDL ירידה של 23.9%. רמת ה-HDL עלתה ב-17.3% ורמת ההמוגלובין עלתה ב-9.1%. חלה ירידה קלה אך מובהקת בדופק (6.6%) ובלחץ הדם של הנבדקים (3.3% סיסטולי ו-6.4% דיאסטולי). רבים מהמדדים הללו היו שונים במובהק ממדדי קבוצת הפלסבו (p<0.05 עד p<0.01). לא דווח על תופעות לוואי שליליות כתוצאה מהטיפול בצמח.
https://blog.priceplow.com/wp-content/uploads/2014/08/withania_review.pdf

במחקר קליני פתוח (יולי 2012) נבחנה השפּעת הנטילה של ויתניה משכרת במינונים שונים על נבדקים בריאים. 18 נבדקים בריאים בגילאי 18-30 נטלו כמוסות של ויתניה משכרת (תמצית יבשה בריכוז 8:1) במינון הולך ועולה במשך שלושים ימים לפי הפרוטוקול הבא: 750 מ"ג ליום במשך 10 ימים (מינון מקביל ל-6 גרם צמח יבש), 1000 מ"ג ליום במשך 10 הימים הבאים (מינון מקביל ל-8 גרם צמח יבש) ו-1250 מ"ג ליום במשך 10 הימים שלאחר מכן (מינון מקביל ל-10 גרם צמח יבש). בקרב כל הנבדקים מלבד אחד הטיפול בכמוסות ויתניה משכרת נסבל היטב והיה נטול תופעות לוואי לא רצויות (המטופל הבודד דיווח על תאבון מוגבר, עליה בחשק המיני, תופעות הלוצינוגניות וורטיגו במינון הנמוך והוצא מן המחקר). שישה נבדקים דיווחו על שיפור באיכות השינה. נצפתה הפחתה מובהקת ברמות הכולסטרול הכללי (p<0.05). לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות ה-LDL, ה-VLDL וה-HDL ועל רמות הגלוקוז בצום, אך נרשמה מגמה (לא מובהקת) של הפחתה ברמות הטריגליצרידים (ירידה מ-93.27 ל-86.27) ושל הפחתה באחוזי השומן הכללי בגוף (מ-27.78 ל-25.52). נטילת כמוסות הויתניה הביאה לעליה מובהקת בכוח השרירים ובתפקודם (Muscle force: Quadriceps, Back extensor, p<0.05). לא חל שינוי מובהק בערכים המטולוגיים בבדיקות הדם (ספירת דם לבנה ואדומה, דיפרנציאל, המוגלובין, ספירת טסיות, ESR) וכולם נשארו בטווח התקין. כמו כן, לא חל שינוי בתפקודי הכבד והכליות (רמות החלבון בסרום, הבילירובין, האלבומין, אנזימי הכבד, וחומצת השתן).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23125505 

מחקר קליני כפול סמיות (יולי-אוגוסט 2013) בדק את ההשפעה המטבולית של השימוש בצמח ויתניה משכרת בקרב חולי סכיזופרניה אשר סובלים מהתסמונת המטבולית כתוצאה מהטיפול התרופתי. הנבדקים נטלו תרופות אנטי פסיכוטיות במשך שישה חודשים לפחות והיו בעלי ערכי טריגליצרידים גבוהים מ-150 מג/דצ', HDL נמוך מ-40 בגברים ו-50 בנשים וגלוקוז בצום מעל 100 מג/דצ'.30 נבדקים חולקו באופן אקראי לקבלת כמוסות המכילות 1200 מ"ג מיצוי ויתניה או פלסבו ביום למשך חודש. לאחר חודש נמצא כי בקבוצת הטיפול חלה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (ירידה של 12%) וברמת הסוכר בצום (ירידה של 13%) בהשוואה לקבוצת הפלסבו (p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24014929

חזרה לתחילת המחקרים

קדד קרוּמי

במטה-אנליזה (ספטמבר 2016), שבוצעה על ידי חוקרים מסין, הוערכה התרומה של אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) כטיפול תומך בסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 13 מחקרים מבוקרים, בהם 1,054 משתתפים, אשר בדקו את ההשפעה של אסטרגלוס בצורת זריקה או בצורת מרתח - לעומת קבוצת ביקורת.
מתוצאות המחקר עולה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת אסטרגלוס בצורת זריקה או מרתח הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הסוכר בצום וברמת הסוכר לאחר הארוחה. עוד נמצא כי רק שימוש באסטרגלוס בצורת מרתח היה מלווה בשיפור ברמת האינסולין בצום, בתנגודת לאינסולין וברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c. החוקרים מסכמים כי נמצאה תמיכה ליעילות של אסטרגלוס כטיפול תומך בסוכרת סוג 2, אולם בשל האיכות המוגבלת של המחקרים הקיימים נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה לפני שניתן לקבוע מסקנות חד משמעיות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27269392

במחקר מקרה-בקרה (ספטמבר 2016) נבדק הקשר בין השימוש ברפואה סינית מסורתית לבין הסיכון לחמצת (קטואצידוזיס) בקרב חולי סוכרת סוג 1.
בהתבסס על רשומות הביטוח הרפואי בטאיוואן נכללו הנתונים של 416 חולים, שעשו שימוש ברפואה סינית וקבוצת ביקורת של 1,608 חולים שלא עשו שימוש ברפואה סינית. הצמחים השכיחים ביותר בהם נעשה שימוש כוללים רהמניה (Rehmannia glutinosa) ואסטרגלוס (Astragalus membranaceus).
נמצא כי בקרב חולים שעשו שימוש ברפואה סינית הסיכון לחמצת היה נמוך בכ-33%, כאשר בקרב חולים שעשו שימוש ממושך ברפואה סינית (מעל 180 יום) הסיכון היה נמוך בכ-40%. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לתדירות או לעלות של ביקורים במיון או אשפוזים. החוקרים מסכמים כי השימוש ברפואה סינית עשוי להיות בעל השפעה מיטיבה עבור חולים עם סוכרת סוג 1. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27340102

תה ירוק ושחור 

תה ירוק נחקר רבות בהקשרים שונים ומחקרים רבים עוסקים בהשפעות של תה ירוק (Camellia sinensis) על איזון רמות הסוכר והרגישות לאינסולין. המאמר הנוכחי (יוני 2013) מציג מטה-אנליזה המרכזת 17 מחקריים אקראיים הבוחנים השפעות אלה. מתוצאות המחקר עולה כי צריכת תה ירוק תרמה באופן מובהק להפחתת רמות הסוכר בצום ואת ריכוז ההמוגלובין המסוכרר (Hb A1c). 
בנוסף, נצפתה ירידה מובהקת בריכוז האינסולין בצום.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23803878

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2014) שנועד לבחון את ההשפעה של מיצוי תה ירוק על רמות הגלוקוז בדם, פרופיל השומנים והפעילות ההורמונלית בחולי סוכרת סוג 2 עם רמות שומנים גבוהות. 
במחקר השתתפו 92 חולים אשר נטלו 500 מ"ג מיצוי תה ירוק 3 פעמים ביום, או פלסבו, במשך 16 שבועות. 
אמנם, נמצא כי בקרב משתתפים שנטלו תה ירוק חל שיפור בהשוואה לנתוני הבסיס ברמת הטריגליצרידים, בעמידות לאינסולין וברמת HDL, אולם ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית.
עוד נמצא כי לעומת הפלסבו, התה הירוק הוביל לעלייה בהורמון GLP-1 (קיצור של Glucagon-like peptide 1) המסייע בויסות רמות הגלוקוז בדם המופרש לאחר האכילה ועודד תחושת שובע, אולם התוצאות לא היו מובהקות. 
החוקרים קוראים להמשיך ולבחון את ההשפעה של תה ירוק על העמידות לאינסולין והפעילות ההורמונלית בחולי סוכרת. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24614112

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2016), בו השתתפו 30 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי צריכת 600 מ"ל, אך לא 200 מ"ל, תה שחור ליום למשך 12 שבועות, הייתה קשורה בשיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר ובפעילות החיסונית והאנטי-דלקתית, ללא קשר ל-BMI. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26692322

מחקר קליני מוצלב (יולי 2015) העריך את ההשפעה של מיצוי תה ירוק (Camellia sinensis) על תהליך העיכול והספיגה של עמילן מהמזון.
במחקר השתתפו 28 מתנדבים בריאים בגילאי 19-28 אשר התבקשו לאכול שתי ארוחות קורנפלקס (50 גרם קורנפלקס + 100 מ"ל חלב דל שומן) - לאחר צום לילה - בהפרש של שבוע ביניהן. יחד עם כל ארוחה צרכו המשתתפים 4 גרם מיצוי תה ירוק (כ-257 מ"ג EGCG) או פלסבו. לאחר כל ארוחה המשתתפים עברו בדיקת נשיפה לניתוח רמת CO2, שהינה שיטה מוכרת להערכת הספיגה של פחמימות.
מהתוצאות עולה כי מנה אחת של מיצוי תה ירוק הפחיתה באופן מובהק את הספיגה של עמילן בהשוואה לפלסבו (p=0.003).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26226166

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2014) שנועד לבחון את ההשפעה של מיצוי תה ירוק על רמות הגלוקוז בדם, פרופיל השומנים והפעילות ההורמונלית בחולי סוכרת סוג 2 עם רמות שומנים גבוהות. 
במחקר השתתפו 92 חולים אשר נטלו 500 מ"ג מיצוי תה ירוק 3 פעמים ביום, או פלסבו, במשך 16 שבועות. 
אמנם, נמצא כי בקרב משתתפים שנטלו תה ירוק חל שיפור בהשוואה לנתוני הבסיס ברמת הטריגליצרידים, בעמידות לאינסולין וברמת HDL, אולם ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית.
עוד נמצא כי לעומת הפלסבו, התה הירוק הוביל לעלייה בהורמון GLP-1 (קיצור של Glucagon-like peptide 1) המסייע בויסות רמות הגלוקוז בדם המופרש לאחר האכילה ועודד תחושת שובע, אולם התוצאות לא היו מובהקות. 
החוקרים קוראים להמשיך ולבחון את ההשפעה של תה ירוק על העמידות לאינסולין והפעילות ההורמונלית בחולי סוכרת. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24614112

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2016), בו השתתפו 30 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי צריכת 600 מ"ל, אך לא 200 מ"ל, תה שחור ליום למשך 12 שבועות, הייתה קשורה בשיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר ובפעילות החיסונית והאנטי-דלקתית, ללא קשר ל-BMI. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26692322

מחקר קליני מוצלב (יולי 2015) העריך את ההשפעה של מיצוי תה ירוק (Camellia sinensis) על תהליך העיכול והספיגה של עמילן מהמזון.
במחקר השתתפו 28 מתנדבים בריאים בגילאי 19-28 אשר התבקשו לאכול שתי ארוחות קורנפלקס (50 גרם קורנפלקס + 100 מ"ל חלב דל שומן) - לאחר צום לילה - בהפרש של שבוע ביניהן. יחד עם כל ארוחה צרכו המשתתפים 4 גרם מיצוי תה ירוק (כ-257 מ"ג EGCG) או פלסבו. לאחר כל ארוחה המשתתפים עברו בדיקת נשיפה לניתוח רמת CO2, שהינה שיטה מוכרת להערכת הספיגה של פחמימות.
מהתוצאות עולה כי מנה אחת של מיצוי תה ירוק הפחיתה באופן מובהק את הספיגה של עמילן בהשוואה לפלסבו (p=0.003).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26226166

צמחים נוספים

במחקר אקראי מבוקר (מאי 2017) נבדקה ההשפעה של צריכת תה תמר סיני (Ziziphus jujube) על פרופיל השומנים, רמות הגלוקוז והפעילות נוגדת החמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2. במסגרת המחקר, 116 מטופלים חולקו אקראית לצריכת דיאטה מאוזנת - עם או בלי תה תמר סיני. התה נצרך במינון של 10 גרם צמח ב-100 מ"ל מים רותחים, 3 פעמים ביום לפני הארוחות, במשך 12 שבועות. כל המשתתפים צרכו דיאטה מאוזנת עם הגבלה קלורית, אשר כללה כ-55% פחמימות, 15% חלבון ו-30% שומן והפחתה של כ-500 קלוריות ליום. 
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקרב משתתפים שצרכו תמר סיני נצפתה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (0.68% לעומת 0.44%), הכולסטרול הכללי (24.3 לעומת 11.2 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (ברמה של 19.9 לעומת 6.6 מ"ג/דצ"ל) והטריגליצרידים (43.3 לעומת 27.2 מ"ג/דצ"ל). לא נמצאה השפעה של תמר סיני על רמת הסוכר בצום וה-HDL ולא על רמת הפעילות נוגדת החמצון. החוקרים מסכמים כי להוספת תה תמר סיני לתזונה מאוזנת תרומה לשיפור איזון הסוכר ופרופיל השומנים בדם בקרב חולי סוכרת סוג 2. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28271568

במחקר קליני חד-סמיות מבוקר ולא אקראי (ינואר 2017), שנערך בערב הסעודית, נבדקה ההשפעה של קצח הגינה (Nigella sativa) על פרופיל השומנים, לחץ הדם וקצב הלב בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, הנוטלים טיפול תרופתי פומי.
במחקר השתתפו 114 מטופלים, אשר הוקצו על פי החלטת החוקרים (לא באופן אקראי) לקבוצת הטיפול, שנטלה 2 גרם/יום תוסף קצח למשך שנה, או לקבוצת הביקורת, שקיבלה כמוסות פחם פעיל.
נמצא כי בקרב משתתפים שנטלו תוסף קצח חל שיפור מובהק בפרופיל השומנים, כולל ירידה בכולסטרול הכללי וה-LDL ועלייה ב-HDL לעומת נתוני הבסיס ובהשוואה לקבוצת הביקורת, שבה חלה החמרה בפרופיל השומנים. בנוסף, בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת הטיפול חלה ירידה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי ובקצב הלב. 
הערת המערכת: לא ברור מדוע לא נעשה שימוש ברנדומיזציה (חלוקה אקראית לקבוצות), שכן מדובר בשיטה פשוטה וחשובה בביצוע מחקר קליני. על כן, יש להתייחס לתוצאות באופן מוגבל. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28151458

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (אוקטובר 2016), שנערך באיראן, נבדקה ההשפעה של קוטב מצוי (Tribulus terrestris) על מדדי הגלוקוז והשומנים בדם בקרב נשים עם סוכרת סוג 2, שאינן נוטלות אינסולין.
במחקר נכללו 98 מטופלות, אשר חולקו אקראית לקבלת 1,000 מ"ג/יום קוטב מצוי או פלסבו - למשך 3 חודשים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב נשים שנטלו קוטב מצוי חלה ירידה מובהקת במדדים הבאים: רמת הגלוקוז בצום (ירידה מ-169 ל-144 מ"ג/דצ"ל), רמת הגלוקוז לאחר הארוחה (ירידה מ-234 ל-195 מ"ג/דצ"ל), רמת ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) (ירידה מ-8.16% ל-7.67%), רמת הכולסטרול הכללי (ירידה מ-179 ל- 160 מ"ג/דצ"ל) ורמת ה-LDL (ירידה מ-103 ל-86 מ"ג/דצ"ל). לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הטריגליצרידים וה-HDL. החוקרים מסכמים כי מחקר זה מצביע על השפעה היפוגליקמית של קוטב מצוי בקרב נשים עם סוכרת סוג 2. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27255456

מחקר קליני ראשוני (מרץ 2016) אשר נועד להעריך את ההשפעה של אבקת עלי מורינגה (Moringa Oleifera) בכמוסות על רמות הסוכר בדם ועל הפרשת האינסולין בקרב משתתפים בריאים.
במחקר השתתפו 10 מתנדבים אשר נטלו מנה אחת של מיצוי עלי מורינגה במינון הולך ועולה: 0, 1, 2, ו-4 גרם, כל מנה בהפרש של שבועיים לאחר צום לילה.
החוקרים מדדו את רמות הגלוקוז בדם ואת הפרשת האינסולין עד 6 שעות לאחר נטילת כל מנה.
נמצא כי עם העלייה במינון חלה עלייה ברמת האינסולין הממוצעת בדם (μU/ml 2.3, 2.7, 3.3, 4.1, בהתאמה), למרות שלא היה הבדל מובהק ברמת הגלוקוז בדם. עוד מראים החוקרים כי קצב הפרשת האינסולין לאחר מינון של 4 גרם היה גבוה ב-74% בהשוואה לנתוני הבסיס.
החוקרים מסכמים כי מינון גבוה של 4 גרם אבקת עלי מורינגה העלה באופן מובהק את הפרשת האינסולין בקרב מתנדבים בריאים ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה בחולי סוכרת סוג 2. 
הערת המערכת: אין קבוצת ביקורת במחקר זה, כנראה מאחר ומדובר בנחקרים בריאים. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27276742

מחקר קליני כפול סמיות (פברואר 2013) הבוחן את ההשפעה של מיצוי עלי ארטישוק (Cynara scolymus) לאיזון רמות הסוכר. במחקר השתתפו 55 איש הסובלים מהשמנה ומרמות גלוקוז גבוהות (IFG). המשתתפים חולקו אקראית לקבלת 600 מ"ג ליום מיצוי ארטישוק או פלסבו למשך 8 שבועות.
מתוצאות המחקר עולה כי בקבוצת הטיפול חלה ירידה מובהקת ברמת הסוכר בצום, ברמת HOMA (תנגודת לאינסולין) ובפרופיל השומנים בדם ואילו בקבוצת הפלסבו לא חלו שינויים מובהקים במדדים שנבדקו.
ממצאים אלה מעידים כי מיצוי ארטישוק עשוי להוות אסטרטגיה טיפולית יעילה לשיפור מדדים מטבוליים, אולם נדרשים מחקרים בהיקף רחב יותר על מנת לבסס את מסקנות המחקר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23440660

מחקר קליני מבוקר שבוצע באיראן (אוגוסט 2013) נועד לבחון את היעילות והבטיחות של מיצוי עלי מרווה רפואית (Salvia officinalis) לאיזון רמות השומן בחולי סוכרת סוג 2.
במחקר נכללו 80 חולי סוכרת בעלי רמות גבוהות של כולסטרול ו/או טריגליצרידים אשר קיבלו טיפול במרווה רפואית (כמוסה של 500 מ"ג תמצית תקנית, 3 פעמים ביום למשך 3 חודשים) או פלסבו.
ממצאי המחקר מראים כי נטילת מיצוי עלי מרווה רפואית הובילה לשיפור ברמות הסוכר ובפרופיל השומנים בדם בהשוואה לנתוני הבסיס ובהשוואה לקבוצת הפלסבו.
לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברמת תפקודי הכבד בסיום המחקר ולא דווח על תופעות לוואי.
לסיכום, המחקר מדגיש את ההשפעה המיטיבה של מרווה רפואית על רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24050577

מחקר קליני חשוב (יולי 2011) מראה כי טיפול בג'ל אלוורה (Aloe spp) הינו יעיל לשיפור רמות הסוכר, רמות השומנים ולחץ הדם, שהינם מאפיינים של התסמונת המטאבולית. 
במחקר השתתפו 90 חולי סוכרת שקיבלו פלסבו או מינון יומי של 100 מ"ג או 200 מ"ג אבקה של מיצוי ג'ל אלוורה למשך 6 חודשים, במהלכם קיבלו גם הדרכה תזונתית. בסיום המחקר נצפתה ירידה מובהקת ברמות הסוכר בצום ולאחר ארוחה בקרב המשתתפים שנטלו תוספי אלוורה, כאשר מינון אלוורה גבוה יותר היה מלווה בירידה גדולה יותר ברמות הסוכר. 
מגמה דומה נמצאה ביחס לשיפור פרופיל השומנים בדם - ירידה מובהקת בכולסטרול הכללי, בטריגליצרידים, ב-LDL וב-VLDL ועלייה ב-HDL, כאשר השיפור היה משמעותי יותר בקרב אלו שנטלו את מינון האלוורה הגבוה יותר. בנוסף, נטילת אלוורה הובילה לירידה מובהקת בלחץ הדם. 
יחד עם זאת, חשוב לציין כי קיימים הבדלים משמעותיים בין תוספי האלוורה הקיימים בשוק ולכן מומלץ להקפיד על שימוש בתוספים איכותיים תוך ביצוע מעקב על יעילות הטיפול.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24426052

במחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2015) נבדקה ההשפעה של ג'ינג'ר על מספר מדדים המהווים גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב 41 חולי סוכרת סוג 2. המשתתפים קיבלו 2 גרם ליום אבקת ג'ינג'ר או פלסבו למשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת ג'ינג'ר הובילה לירידה מובהקת במדדי הסוכר, במדדי השומן ובמדד העקה החמצונית. מכאן, תוספי ג'ינג'ר עשויים להוות אסטרטגיה פשוטה ויעילה להפחתת הסיכון לסיבוכים שונים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25561919

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יוני 2015) אשר נועד לבחון את ההשפעה של תוסף ג'ינג'ר על מדדים מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
במחקר השתתפו 50 חולי סוכרת בגילאי 20-60 שאינם נוטלים אינסולין, אשר נטלו כמוסת ג'ינג'ר במינון 3 גרם ליום או פלסבו במשך 3 חודשים. החוקרים בדקו את מדדי הסוכר, הפעילות נוגדת החמצון, מדדי הדלקת, רמת האנזים PON1 (בעל תפקיד בהפחתת תהליכי טרשת עורקים), וכן העריכו את התזונה והפעילות הגופנית בתחילת המחקר, בסיומו ולאחר צום של 12 שעות.
נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת ג'ינג'ר הייתה יעילה לשיפור מדדי הסוכר (גלוקוז,HbA1c, אינסולין ועמידות לאינסולין) וכן לשיפור מדד הדלקת CRP, האנזים PON1 והפעילות נוגדת החמצון. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25719344

מחקר קליני (2015) כפול סמיות מבוקר פלסבו בחן את השפּעת הנטילה של מיצוי פרי השכיזנדרה על הרכב חיידקי המעי ועל מדדים מטבולים בקרב נשים הסובלות משמנות. 28 נשים הסובלות משמנות חולקו אקראית לנטילת מיצוי פרי השכיזנדרה (סוג המיצוי ומינונו אינם ידועים) או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות, על אף שלא נמצא הבדל מובהק בין קבוצת ההתערבות לקבוצת הפלסבו, נצפתה מגמת ירידה גדולה יותר בהיקף המותנים, במסת השומן, ברמת הגלוקוז בצום, ברמת הטריגליצרידים וברמות אנזימי הכבד (AST,ALT) בעקבות נטילת מיצוי שכיזנדרה בהשוואה לנטילת פלסבו. כמו כן, נצפה מתאם שלילי בין כמות חיידקים מסוג בקטרואידים ובקטרואידטים (שרמתם עלתה בעקבות נטילת המיצוי) ובין מסת השומן ורמות אנזימי הכבד, ומתאם שלילי בין כמות חיידקי ruminococcus (שרמתם ירדה בעקבות נטילת המיצוי) ובין רמת הכולסטרול LDL ורמת הגלוקוז בצום. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26048342

מחקר רנדומלי מבוקר (יולי 2014), בחן את ההשפעות של תמציות עלי סויה (Glycine max) על רמות הסוכר בדם, עמידות לאינסולין, שומן בגוף ודיסליפידמיה במבוגרים טרום סוכרתיים, בהשוואה להשפּעת תמצית בננה הידועה בשיפור מדדי סוכרת על פי מחקרים קליניים ועל בעלי חיים. 
משתתפים בעלי משקל עודף, והיפרגליקמיה מתונה (סוכר בצום בין 100-125 מ"ג לד"ל) חולקו רנדומלית לאחת מ-3 קבוצות. כל הקבוצות קיבלו 4 קפסולות מדי יום במהלך ארוחות קבועות, למשך 12 שבועות: 1. פלסבו- 2 גרם עמילן ליום, 2. תמצית בננה 300 מ"ג ליום, 0.3% חומצה קורוסולית, או 3. תמצית עלי סויה 2 גרם ליום. שתי קבוצות ההתערבות (תמצית בננה ותמצית עלי סויה) הובילו להפחתה מובהקת מתחילת המחקר בבחינת רמת הגלוקוז בדם, המוגלובין מסוכרר, מדדי עמידות לאינסולין HOMA-IR ורמות טרנסאמינאז, בהשוואה לקבוצת הפלסבו. 
לא נראו הבדלים מובהקים מבחינת משקל, BMI ויחס ההיקפים בין הקבוצות, אך נראה כי בקבוצות ההתערבות נראתה ירידה במידת השומן בגוף והיקפי המותניים. בנוסף בקבוצות ההתערבות נראתה ירידה ברמות הטריגליצרידים בהשוואה לקבוצת הפלסבו. לא נראו הבדלים מבחינת כולסטרול כללי ו-LDL, אך בקבוצת תמצית עלי הסויה בלבד נראה שיפור מובהק ברמות הכולסטרול HDL בהשוואה לקבוצת הפלסבו. 
הנתונים מצביעים על כך שתמצית עלי סויה עשויה להשפיע מאוד בשיפור רמות הסוכר בדם, עמידות לאינסולין, השמנה ועודף שומנים בדם במטופלים טרום סוכרתיים אשר אינם משנים תזונתם, השפעה דומה ומשופרת מזו של תמצית בננה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24873894

צבר מצוי מוכר כצמח מתאים לטיפול בסוכרת ברפואה המסורתית במקסיקו, אולם העדויות המחקריות ביחס ליעילותו בוויסות רמות הסוכר לאחר הארוחה הינן מוגבלות.
במחקר הנוכחי (אוגוסט 2014) נבדקה השפּעת צריכת צבר מצוי על משק הסוכר בגוף בקרב 7 משתתפים בריאים שקיבלו 50 גרם פחמימות, שמקורן בגלוקוז או בצבר מיובש.
עוד נבדק במחקר האם לצריכת צבר מצוי השפעה שונה על משק הסוכר לאחר ארוחת בוקר עתירת פחמימות בהשוואה לארוחת בוקר עתירת חלבון (סויה): 14 משתתפים חולי סוכרת סוג 2 אכלו אחת משתי ארוחות הבוקר, עם או בלי 300 גרם צבר מאודה.
מתוצאות המחקר עולה כי צריכת צבר מצוי עשויה לסייע באיזון מדדי הסוכר לאחר ארוחה ולהגביר את הפעילות נוגדת החמצון, הן באוכלוסייה הבריאה והן באוכלוסייה הסובלת מסוכרת.
כצמח מאכל נפוץ במדינת ישראל, צריכת צבר מצוי עשויה להוות אסטרטגיה פשוטה ויעילה לאיזון רמות הסוכר. עם זאת, לדעתנו נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר ובעל משמעות סטטיסטית על מנת לבסס את מסקנות המחקר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25132122

מחקר (אוגוסט 2015) שנועד לבחון את ההשפעה המגינה של פטריית קורדיספס כנגד התפתחות נפרופתיה על רקע חומר ניגוד (CIN או Contrast-Induced Nephropathy) בחולי סוכרת סוג 2 ואי ספיקת כליות העוברים אנגיוגרפיה כלילית. במחקר השתתפו 120 חולים אשר חולקו לשלוש קבוצות: הראשונה קיבלה את הטיפול המקובל, השנייה קיבלה קורדיספס במינון רגיל (2 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה), והשלישית קיבלה קורדיספס במינון גבוה (3 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה). החוקרים מראים כי נטילת קורדיספס, במיוחד במינון גבוה, עשויה להגן מפני התפתחות CIN וכן לתרום לשיפור תפקודי הכליות בחולי סוכרת סוג 2 ואי-ספיקת כליות. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26427112

מחקר (נובמבר 2014) מצא כי למיצוי יבש של שני מיני פטריות המרפא פלאורוטוס (Pleurotus cytidiosus ו- Pleurotus ostreatus) תרומה בהפחתת רמות הסוכר בצום ולאחר ארוחה וכן לאיזון רמות הסוכר והאינסולין בחולי סוכרת. 
במחקר השתתפו 88 מתנדבים בריאים אשר חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות ביקורת ושתי קבוצות התערבות אשר קיבלו אחד משני מיצויי הפטריות במינון של 50 מ"ג לק"ג משקל גוף למשך שבועיים. 
בנוסף, השתתפו 14 חולי סוכרת סוג 2 אשר קיבלו מנה יחידה של מיצוי הפטריות.
מבדיקת מנגנון הפעילות על חיות מעבדה, נמצא כי מיצוי הפטריות גרם לעלייה בספיגת הסוכר במעי והפחית את רמתו בדם, כמו גם לשינויים ברמות הורמונים מטבוליים.
החוקרים מסכמים כי ניתן לייחס את הפעילות ההיפוגליקמית של הפטריות לעלייה באנזים גלוקוקינאז (GK) ועידוד הפרשת אינסולין ובכך למטבוליזם יעיל יותר של הגלוקוז.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25382404

במחקר אקראי מבוקר (יולי-אוגוסט 2016), שנערך בברזיל, נבדקה היעילות של טיפול בלייזר ושל שמן קלנדולה בשימוש חיצוני לטיפול בכיבים סוכרתיים בכף הרגל.
במחקר השתתפו 32 חולי סוכרת סוג 2 עם כיבים בכף הרגל, אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות: קבוצת ביקורת (שהתבקשה לנקות ולחבוש את הפצע באופן עצמאי), טיפול בלייזר בלבד (12 טיפולים), טיפול בשמןקלנדולה בלבד (5 מ"ל פעם ביום לאחר ניקוי הפצע) וטיפול משולב בלייזר ובשמן קלנדולה. כל הטיפולים ארכו 30 ימים. יעילות הטיפול הוערכה באמצעות בדיקת אולטרסאונד דופלר להערכת זרימת הדם, מדידת ABI (השוואת לחץ הדם בקרסול כנגד לחץ הדם בזרוע - כמדד לפגיעה בעורקים היקפיים), גודל הכיב ורמת הכאב.
בכל קבוצות הטיפול לא נמצאו הבדלים במדד ABI, כאשר בקבוצת הקלנדולה בלבד לא נמצאו הבדלים מובהקים בכל מדדי המחקר. כן נמצא כי בהשוואה לנתוני הבסיס, בקרב משתתפים שקיבלו טיפול בלייזר בלבד או טיפול משולב חל שיפור מובהק ברמת הכאב ובגודל הכיב, כאשר בקבוצת הביקורת חלה החמרה מובהקת בגודל הכיב. החוקרים מסכמים כי טיפול בלייזר בלבד, או בשילוב שמן קלנדולה, הינו יעיל להקלה על כאב ולשיפור תהליך החלמת הכיב. 
הערת המערכת: בניגוד למסקנת החוקרים, מהנתונים המוצגים במאמר לא ניתן להסיק כי לטיפול המשולב היה יתרון על פני הטיפול בלייזר בלבד, שכן נתוני ההשוואה בין הקבוצות אינם מוצגים באופן ברור. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27680049

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מאי 2015) בו נבדקה ההשפעה של ג'ל זעפרן בשימוש חיצוני על תפקודי הזקפה בחולי סוכרת. במסגרת המחקר, 50 מטופלים חולקו באופן אקראי לשימש בג'ל זעפרן או בפלסבו.
לאחר חודש נמצא כי בהשוואה לפלסבו, השימוש בג'ל זעפרן תרם לשיפור תפקודי הזקפה בגברים עם סוכרת. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25948674

במחקר קליני כפול-סמיות (פברואר 2013) נמצא כי למיצוי פירות מצמח Vaccinium arctostaphylos עשויה להיות תרומה לאיזון משק הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23727759

מחקר כפול סמיות (יוני 2013) ראשוני ומצומצם הראה כי שימוש בצמח Salacia reticulata שמקורו בהודו עשוי להיות יעיל בטיפול ברמות סוכר ורמות כולסטרול גבוהות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23767865

במחקר אקראי מבוקר (ינואר 2016) נבדקה ההשפעה של מספר צמחי מרפא על לחץ הדם, תפקוד כלי הדם ומדדים אנתרופומטריים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
במחקר השתתפו 204 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי לארבע קבוצות התערבות - צריכת 3 גרם קינמון (Cinnamomum zeylanicum), צריכת 3 גרם הל (Elettaria cardamomum), צריכת 1 גרם זעפרן (Crocus sativus) או צריכת 3 גרם ג'ינג'ר (Zingiber officinale) בשילוב 3 כוסות תה שחור ליום למשך 8 שבועות – או לקבוצת ביקורת שהתבקשה לצרוך רק תה שחור ללא צמחי המרפא. החוקרים מדדו את רמת החלבון ICAM-1 (או בשמו המלא: Intercellular adhesion molecule-1), המהווה מדד לפעילות הדלקתית בתאי האנדותל בכלי הדם, ואת לחץ הדם ומדדים אנתרופומטריים בתחילת המחקר ובסיומו.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למדדים אלה. עם זאת, בהשוואה לנתוני הבסיס, נמצא כי צריכת זעפרן וג'ינג'ר הובילה לשיפור קטן ברמת ICAM-1 וצריכת ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה קטנה בלחץ הדם הסיסטולי. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאה תמיכה לתרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור מדדים אנתרופומטריים, לחץ הדם או תפקוד כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26758574

במחקר אקראי מבוקר (נובמבר 2016) נבדקה היעילות של טיפול, המשלב רפואה סינית מסורתית ורפואה מערבית, להקלה על עיניים יבשות - קסרופתלמיה (xerophthalmia) - על רקע סוכרת.
במחקר נכללו 60 מטופלים, אשר הוקצו אקראית לקבוצת הביקורת, שקיבלה טיפול מערבי בלבד (תכשיר דמעות מלאכותיות 6 פעמים ביום), או לטיפול משולב הכולל גם שימוש בפורמולת צמחי מרפא סינית. מטרת הטיפול הסיני הייתה חיזוק עמידות הגוף לגורמים פתוגניים באמצעות אחת מ-3 פורמולות צמחי מרפא בהתאם לשלושה סינדרומים סיניים אפשריים מהם סבלו המטופלים. צמחים מוכרים המופיעים בפורמולות השונות הם: אטרקטילודס (Atractylodes macrocephala), שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), פטריית פוריה (Poria cocos), רהמניה מבושלת (Rehmannia glutinosa),בטטת בר (Dioscorea). 
נמצא כי שיעור יעילות הטיפול היה גבוה יותר בקבוצת הטיפול המשולב לעומת קבוצת הביקורת (85% לעומת 52%, p<0.05). כמו כן, הטיפול ברפואה סינית היה מלווה בירידה גדולה יותר במדדי הדלקת IL-1, IL-8 ו- TNF-α בהשוואה לקבוצת הביקורת (p<0.05) וכן בירידה בפגיעות בקרנית.
החוקרים מסכמים כי השילוב של רפואה סינית ורפואה מערבית עשוי להיות יעיל בטיפול בקסרופתלמיה בקרב חולי סוכרת וכי מדדי הדלקת עשויים לתרום להערכת יעילות הטיפול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27820648

מחקר (ספטמבר-אוקטובר 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של צמחי מרפא שונים על רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
במחקר השתתפו 32 חולים בגילאי 30-60 אשר חולקו לארבע קבוצות. המשתתפים קיבלו פלסבו או כמוסה של ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), לענת האבסינת (Artemisia absinthium) או אבטיח הפקועה (Citrullus Colocynthis) במינון של 1 גרם ליום (כל אחד), במשך 30 יום.
נמצא כי נטילת ג'ימנמה הפחיתה את המדדים הבאים: רמת הסוכר בדם ב-37%, טריגליצרידים ב-5%, כולסטרול כללי ב-13% וכולסטרול LDL ב-19%.
נטילת לענת האבסינת הובילה לירידת כולסטרול מסוג LDL בשיעור 6% וכולסטרול HDL בשיעור של 3%.
נטילת אבטיח הפקועה הפחיתה את רמת הסוכר בדם, הכולסטרול, הטריגליצרידים והכולסטרול מסוג HDL ב-35%, 6%, 6% ו-5% בהתאמה.
למרות שהממצאים מעידים על התרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת, נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את מסקנת החוקרים. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26665406

בהמשך למחקר קודם בו נמצא כי שימוש של 3 חודשים במיצוי קצח בשילוב טיפול תרופתי תרם להורדת רמת הגלוקוז בקרב חולי סוכרת סוג 2, במחקר זה (פברואר 2015) נבדקה ההשפעה לאחר כשנה על רמת הגלוקוז ועל רמת העקה החמצונית. במחקר השתתפו 114 חולי סוכרת סוג 2 הנוטלים טיפול תרופתי פומי אשר חולקו ל-2 קבוצות (לא אקראית) שקיבלו פלסבו או תוסף קצח במינון 2 גרם ליום במשך שנה.
נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת קצח הייתה מלווה בירידה משמעותית ברמת הגלוקוז בצום, ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וברמת העקה החמצונית וכן בשיפור במדדי נוגדי החמצון. בנוסף, בחולים שנטלו קצח חל שיפור בעמידות לאינסולין ובפעילות תאי בטא בלבלב בהשוואה לנתוני הבסיס.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25706772

מחקר המציג ניתוח משני של ממצאים ממחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יולי 2016) במטרה להעריך את ההשפעה של הפורמולה הסינית Tangshen Formula במטופלים עם מחלת כליות סוכרתית.
Tangshen Formula הינה פורמולה המשמשת ברפואה הסינית המסורתית לטיפול במחלת כליות ומכילה, בין השאר, את הצמחים הבאים: Astragalus membranaceus, Rehmannia glutinosa, Rheum palmatum. 
מתוך 180 המטופלים שהשתתפו במחקר, החוקרים מדדו את רמות L-FABP (מדד מוכר וידוע ממחקרים קודמים להערכת תפקוד הכליות- Liver-type fatty acid binding protein) בדם ובשתן בקרב 30 מטופלים עם מיקרואלבומינוריה ו-30 מטופלים עם מאקרואלבומינוריה.
בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי מחצית מהמשתתפים נטלו את הפורמולה ומחציתם פלסבו במינון 8 גרם גרנולות מומסות במים חמים פעמיים ביום למשך 24 שבועות. במחקר נכללו גם 30 משתתפים עם רמה תקינה של הפרשת אלבומין בשתן (נורמואלבומינוריה). 
מהממצאים עולה כי במטופלים עם מיקרואלבומינריה אשר נטלו את הפורמולה חלה ירידה בקצב הפרשת האלבומין בשתן (UAER) ורמת L-FABP הייתה נמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה לפלסבו. גם במטופלים עם מאקרואלבומינוריה אשר נטלו את הפורמולה חלה ירידה בהפרשת החלבון בשתן וברמת L-FABP בשתן.
עוד מראים החוקרים כי רמת L-FABP בשתן קשורה בחומרת מחלת הכליות, כאשר הרמה של מטופלים עם נורמואלבומינוריה, מיקרואלבומינריה ומאקרואלבומינוריה הייתה 5.9, 11.4 ו-18.5 מק"ג/מ"ל, בהתאמה. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4962377/

מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו רב-מרכזי (מאי 2015) אשר נועד לבחון את היעילות והבטיחות של הפורמולה הסינית Tangshen לטיפול במחלת כליות סוכרתית (DKD).
הפורמולה בצורת גרנולות מכילה 7 צמחים: Astragalus membranaceus (35.3%),Euonymus alatus (17.6%), Rehmannia glutinosa (14.1%), Citrus aurantium (11.8%), Cornus officinalis(10.6%),Rheum palmatum (7.1%), Panax notoginseng (3.5%). 
במחקר השתתפו 180 מטופלים עם מחלת כליות סוכרתית, 122 מהם נטלו את הפורמולה במינון 8 גרם מומס במים חמים פעמיים ביום ו-58 נטלו פלסבו, בנוסף לטיפול התרופתי הסטנדרטי (ACEIs או ARBs), למשך 24 שבועות. מהתוצאות עולה כי הפורמולה לא הובילה לשינוי ברמת החלבון בשתן בקרב הסובלים ממיקרואלבומינוריה, עם זאת, נמצאה ירידה ברמת החלבון בשתן בקרב הסובלים ממאקרואלבומינוריה (0.21- גרם לעומת 0.36 גרם בקבוצת הפלסבו). כמו כן, נמצא שיפור בקרב כלל החולים במדד התפקוד הכלייתי eGFR.
ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הפורמולה לטיפול במחלת כליות סוכרתית בחולים עם מאקרואלבומינוריה, כאשר יש להמשיך ולבחון את ההשפעה בחולים עם מיקרואלבומינוריה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25938778

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (פברואר 2016) השוו את היעילות של הטיפול במטפורמין בלבד לטיפול משולב עם הפורמולה הסינית jianyutangkang – JYTK. הפורמולה כוללת 3 צמחי מרפא:
 Eleutherococcus senticosus, Euonymus alatus, Anemarrhena asphodeloides. 
במסגרת המחקר, בנוסף למטפורמין 59 מטופלים קיבלו את הפורמולה במינון 4.5 גרם ליום ו-53 מטופלים קיבלו פלסבו למשך 26 שבועות. בנוסף, כל המטופלים קיבלו הדרכה בנוגע לתזונה נכונה ופעילות גופנית.
נמצא כי הטיפול המשולב היה יעיל יותר מטיפול במטפורמין להורדת רמת הסוכר בצום (ירידה של 2 לעומת 1.4 מילימול/ליטר, p<0.01) וההמוגלובין המסוכרר HbA1c (ירידה של 0.8% לעומת 0.6%, p<0.01). בנוסף, נמצא כי הטיפול המשולב היה יעיל יותר לשיפור פרופיל השומנים, כך שנצפתה ירידה בכולסטרול הכללי, LDL וטריגליצרידים כבר מהשבוע ה-18 למחקר. החוקרים מסכמים כי הטיפול המשולב מהווה אסטרטגיה יעילה ובטוחה לטיפול בחולי סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26860796

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יוני 2015) בו נבדקה היעילות של הפורמולה הסינית Jinlida לשיפור איזון הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2 המטופלים במטפורמין עם חוסר איזון ברמות הסוכר.
Jinlida היא פורמולה סינית לטיפול בסוכרת סוג 2 אשר מכילה 17 צמחי מרפא, ביניהם:
Panax ginseng, Atractylodes lancea, Sophora flavescens, Rehmannia glutinosa, Polygonum multiflorum, Poria cocos, Coptis chinensis, Anemarrhena asphodeloides, Epimedium brevicornum ,Salvia miltiorrhiza 
במחקר השתתפו 186 מטופלים אשר חולקו באופן אקראי לנטילת הפורמולה במינון 9 גרם 3 פעמים ביום, או פלסבו, למשך 12 שבועות תוך המשך נטילת מטפורמין ללא שינוי במינון. 
נמצא כי חל שיפור גדול יותר ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c במטופלים שנטלו את הפורמולה בהשוואה לפלסבו (ירידה של 0.92% לעומת 0.53%). בנוסף, חל שיפור משמעותי יותר ברמת הגלוקוז בצום ולאחר הארוחה ובתפקוד תאי בטא בלבלב. לא נמצא הבדל מובהק במשקל ולא דווחו תופעות לוואי חריגות.
החוקרים מסכמים כי הפורמולה מגבירה את הפעילות של מטפורמין ותורמת לאיזון רמות הסוכר בהשוואה לטיפול במטפורמין בלבד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26098833

מחקר אקראי מבוקר (יוני 2015) בו נבדקה היעילות של פורמולת צמחי מרפא איורוודית בחולים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 93 חולים, מחציתם נטלו את הכמוסות הצמחיות במינון שהחל מ-500 מ"ג ליום ועלה עד למקסימום של 3 גרם ליום, ומחציתם נטלו מטפורמין במינון שהחל מ-500 מ"ג ליום ועלה עד למקסימום של 2 גרם ליום. 
כל כמוסה צמחית של 500 מ"ג הכילה מיצוי מיימי של 83.3 מ"ג מכל צמח, מהצמחים הבאים: Berberis aristata, Cyperus rotundus, Cedrus deodara, Phyllanthus emblica, Terminalia chebula, Terminalia bellirica. 
לאחר 24 שבועות נמצא כי בחולים שנטלו את הפורמולה חלה ירידה של 25% ברמת הסוכר בצום וירידה של 24% ברמת הסוכר לאחר הארוחה בהשוואה לירידה של 31% ו-24% בקבוצת המטפורמין.
בנוסף, הירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c הייתה דומה בשתי הקבוצות. יתרה מכך, הטיפול הצמחי היה מלווה בירידה משמעותית יותר ברמת הכולסטרול בהשוואה לטיפול התרופתי.
החוקרים מסכמים כי נטילה יומית של הפורמולה עשויה להוות טיפול יעיל, בדומה למטפורמין, עבור חולי סוכרת סוג 2. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26275648

מחקר קליני כפול-סמיות (פברואר 2014) שכלל כ-400 משתתפים הראה כי התרופה הסינית tianqi הינה יעילה להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב הסובלים מירידה בסבילות לגלוקוז, בהשוואה לפלסבו.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24432995

מחקר קליני מבוקר פלסבו מצומצם (מאי 2016) בו נבדק כיצד העלאת רמת האנזים המטבולי glyoxalase 1 (ובקיצור Glo1) באמצעות רכיבים צמחיים תורמת לשיפור איזון משק הסוכר בקרב משתתפים עם עודף משקל או השמנת יתר.
במחקר על דגימות תאים מצאו החוקרים כי על ידי שילוב רכיב המצוי בענבים (trans-resveratrol) ורכיב המצוי בתפוזים (hesperetin) ניתן להעלות את רמת האנזים Glo1, אשר תורם לנטרול התוצר המזיק מתיל-גליאוקסל (MG).
בהמשך בדקו החוקרים את ההשפעה של שילוב הרכיבים הצמחיים הללו בקרב 32 משתתפים בגילאי 18-80 עם עודף משקל או השמנת יתר (BMI=25-40), אשר נטלו את התוסף פעם ביום למשך 8 שבועות ללא שינוי בתזונה או בפעילות הגופנית הרגילה.
נמצא כי בקרב משתתפים עם BMI>27.5 אשר נטלו את התוסף חלה עלייה של 27% ברמת Glo1 (מובהקות p<0.05) וירידה של 37% ברמת מתיל-גליאוקסל (p<0.05) וכן ירידה של 5% ברמת הסוכר בצום (p<0.01) ושיפור במדדי האינסולין ותפקוד כלי הדם בהשוואה לפלסבו. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27207552

בתיאור מקרה (פברואר 2017) מוצגת ילדה בת 4 שאובחנה עם סוכרת סוג 1, כאשר למרות השימוש בזריקות אינסולין רמת הגלוקוז לא התאזנה. השימוש בפורמולת צמחי המרפא הסינית הקלאסית Liu-Wei-Di-Huang-Wan במינון 3 גרם/יום למשך 3 חודשים תרם לאיזון משק הסוכר והפחית את הזרקת האינסולין לפעם ביום. 
הפורמולה מכילה בין השאר רהמניה מבושלת (Rehmannia glutinosa), בטטת בר (Dioscorea villosa), פטריית פוריה (Poria cocos), שורש אדמונית (Paeonia spp). 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28137518

תיאור מקרה (נובמבר 2014) של מטופל עם כף רגל סוכרתית אשר עשה שימוש במוצר מסחרי (Hyperoil) המכיל שני צמחי מרפא, מיצוי הפרחים של פרע מחורר (Hypericum perforatum) ושמן נים / אזדרכת הודית (Azadirachta indica). המטופל לא עבר הליך ניתוחי ולא סבל מפגיעה בכלי דם הגדולים (מאקרווסקולרים). במקרה זה נמצא קשר בין ההחלמה של הכיב לבין שיפור בדלקת המקומית ובאיזון משק הסוכר.
הכותבים מסכמים כי היעילות של המוצר קשורה לא רק בשיפור הזרימה המיקרווסקולרית, אלא גם בטיפול המקומי בכיב שהינו הכרחי לתהליך הריפוי. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25378221

מחקר שנערך על חיות מעבדה עם סוכרת (פברואר 2016) מדגים את היעילות של מיצוי עלי לוטוס לשיפור הפרשת האינסולין בתאי בטא בלבלב. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26946622

מחקר שנערך על מודל חיות מעבדה עם סוכרת סוג 1 (פברואר 2016) מצביע על ההשפעה האנטי-סוכרתית ונוגדת חמצון של זקום מצרי (Balanites aegyptiaca) ופטרוזיליה (Petroselinum sativum). 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27019854

במחקר מעבדה (אפריל 2017) נמצא כי לרכיבים הפעילים ולמטבוליטים של מיצוי סמבוק שחור (Sambucus nigra) פעילות אנטי-סוכרתית כתוצאה מהגברת כניסת גלוקוז וחומצות שומן חופשיות לתאי השריר ועלייה בפעילות נוגדת החמצון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28303711

במחקר מעבדה (פברואר 2016) נבדקו 23 צמחי מרפא בעלי פוטנציאל להרזיה ולאיזון הסוכר במטרה לזהות השפעה מעכבת על האנזימים ליפאז ואלפא-עמילאז בלבלב. מבין הצמחים שנבדקו, 2 צמחים זוהו כבעלי השפעה מעכבת גבוהה. מיצוי אלכוהולי של היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) היה בעלי השפעה מעכבת על ליפאז (IC50 : 35.8 ± 0.8 µg/mL) ועל אלפא-עמילאז (IC50 : 29.3 ± 0.5 µg/mL), מיצוי אלכוהולי של תמרהינדי (Tamarindus indica) היה בעל השפעה מעכבת על ליפאז (IC50 : 152.0 ± 7.0 µg/mL) ומיצוי מימי של תמרהינדי על אלפא-עמילאז (IC50 : 139.4 ± 9.0 µg/mL).
החוקרים קוראים להמשיך ולחקור צמחים אלה כבעלי פוטנציאל לטיפול בשמנות ובמחלות כרוניות הקשורות הכך.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26632284

במחקר מעבדה (ינואר 2016) נחקרה הפעילות האנטי-סוכרתית של הצמחים Portulaca oleracea ו- Coccinia grandis ונמצא כי מיצוי צמחים אלה תרם להגברת הפעילות דמוית האינסולין של נשא הגלוקוז GLUT4 ובכך להורדת רמת הגלוקוז בדם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26820984

מחקר מעבדה (נובמבר 2015) המצביע על הפעילות האנטי-מיקרוביאלית של שמן קצח כנגד חיידקים עמידים מסוג Staphylococcus aureus אשר נדגמו ממטופלים הסובלים מכיבים סוכרתיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26639493

במחקר מעבדה (יולי 2015) נמצא שתמצית לענה דרקונית (Artemisia dracunculus) מעודדת הפרשת אינסולין מתאי בטא, מפעילה את האנזים AMPK ומדכאת דלקת.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25980421

מחקר מעבדה (יוני 2014) המראה כי לעלי סרפד (Urtica dioica) ולעלי אגוז מלך (Juglans regia) פעילות מעכבת על האנזים אלפא-עמילאז בלבלב ובכך לתרום לפעילות האנטי-סוכרתית של הצמח.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25140210

בסקירה (יוני 2017) מוצגים הממצאים העדכניים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה המיטיבה של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) לטיפול בשמנות ובתסמונת המטבולית ומנגנוני הפעולה הקשורים בכך. במסגרת הסקירה מוצגת ההשפעה של ג'ינג'ר על תחלואה מטבולית, כולל שמנות, סוכרת, כבד שומני ומחלות קרדיווסקולריות.

במחקרים הקליניים המוצגים בסקירה נעשה שימוש במינונים של 1-3 גרם ג'ינג'ר ליום למשך 8-12 שבועות והודגמה השפעה מיטיבה על המשקל ומדדי הגוף, על מדדי הסוכר והאינסולין, על מדדי השומן, על תפקודי הכבד ועל לחץ הדם. השיפור הקליני מושג באמצעות ההשפעה של ג'ינג'ר על וויסות מסלולים מולקולריים, הקשורים במטבוליזם של שומנים ופחמימות, בויסות הפרשת ותגובת האינסולין, בעיכוב עקה חמצונית ובהגברת הפעילות נוגדת הדלקת. למרות הממצאים המבטיחים, נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את היעילות של ג'ינג'ר ורכיביו הפעילים למניעה וטיפול במחלות מטבוליות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28505392

במחקר קליני פתוח, (מאי 2017) שנערך באיראן, הוערכה הבטיחות והיעילות של פורמולת צמחי מרפא לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 בשלב מתקדם, הסובלים מרמות גבוהות של סוכר ושומנים בדם.

במחקר נכללו 30 מטופלים, אשר נטלו שתי מנות ליום מהפורמולה לפני הארוחות למשך 40 יום, ללא שינוי בטיפול התרופתי (סטטינים ותרופות להורדת הסוכר).

כל מנה של 6.4 גרם מהפורמולה הכילה :

• 300 מ"ג שום (Allium sativum)
• 300 מ"ג אלוורה (Aloe vera) 
• 1.8 גרם קצח (Nigella sativa) 
• 1 גרם פסיליום (Plantago psyllium) 
• 500 מ"ג גדילן (Silybum marianum)
• ו-2.5 גרם חילבה (Trigonella foenum-graecum). 
   

בהתייחס ליעילות ההתערבות, נמצא כי נטילת הפורמולה הייתה מלווה בירידה במדדי הגלוקוז ובפרופיל השומנים, עם ירידה ברמת הגלוקוז בצום מ-162 ל-146 מ"ג/דצ"ל, ברמת ההמוגלובין המסוכרר מ-8.4% ל-7.7%, ברמת ה-LDL מ-138 ל-108 מ"ג/דצ"ל וברמת הטריגליצרידים מ-203 ל-166 מ"ג/דצ"ל.

בהתייחס להשפעות שליליות, שני מטופלים דיווחו על בחילה קלה ושני מטופלים על שלשול בעקבות נטילת הפורמולה.

לנטילת הפורמולה לא הייתה השפעה על תפקודי הכבד והכליות, על ספירת הדם, משקל הגוף ולחץ הדם.

החוקרים מסכמים כי הפורמולה נמצאה בטוחה ויעילה להורדת רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2 בשלב מתקדם. 
 

הערת מערכת: המחקר ללא קבוצת ביקורת ועל כן יש להתייחס לתוצאות באופן מוגבל 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28214690

חזרה לתחילת המחקרים

תוספי תזונה

מחקרים מעורבים | מינרלים | חומצוֹת שומן - אוֹמגה 3 | ויטמינים | נוגדי חמצון | חומצוֹת אמינו | פרוֹביוטיקה

מחקרים מעורבים

הסקירה בחנה את השימוש בתוספים ליתר לחץ דם, ונמצא כי תזונה עשירה בחומצה פולית וחומצה אסקורבית קשורה בהפחתת לחץ דם, אך מחקרים שכללו תוסף ויטמין C מדגימים תוצאות מעורבות. חומצה פולית נמצאה במחקרים יעילה להפחתת לחץ דם. CoQ10 ושמן דגים הודגמו במחקרים כמפחית לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי בשילוב עם תרופות מפחיתות לחץ דם קונבנציונאליות. מסקנות הסקירה בנוגע לטיפול בתוספים לסוכרת מעלה כי חומצה אלפא ליפואית מגנה מפני נזק תאי, ונחקרת בקשר להשפעה על רגישות לאינסולין, מטבוליזם של גלוקוז ונוירופתיה סוכרתית.

מינרלים

מחקר (יולי 2011) שבדק השפּעת תוסף כרום על  40 חולי סוכרת מסוג 2.

המשתתפים במחקר חולקו ל-2 קבוצות, קבוצת הניסוי קיבלה שמרים המכילים כרום (42 מק"ג) וקבוצת הפלסבו קיבלה אבקה נטולת כרום למשך 3 חודשים ללא שינוי תזונתי מעבר לכך, הראה כי מתן תוסף כרום הפחית משמעותית את רמות הסוכר בדם ופרופיל השומנים בדם ורמת ההמוגלובין A1C.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21570271

מחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (אפריל 2011) שבדק השפּעת מתן תוסף כרום של 400 מק"ג לעומת מתן פלסבו ל-25 ילדים בגילאי 9-12 בעלי עודף משקל בשילוב חינוך תזונתי ופעילות גופנית אירובית שבועית למשך 6 שבועות הראה שיפור משמעותי יותר ברגישות לאינסולין בקבוצת הניסוי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21241290

מטה-אנליזות קודמות הראו יעילות של תוספי כרום להפחתת רמת הסוכר בצום בקרב חולי סוכרת אך לא בקרב אוכלוסייה בריאה. בניגוד לממצאים הקודמים, במטה-אנליזה הנוכחית (ינואר 2014) שבוצעה בשיטות סטטיסטיות משופרות לא נמצאה השפעה לנטילת תוספי כרום גם בקרב אוכלוסייה של חולי סוכרת.

בסקירה נכללו 16 מחקרים מבוקרים בהם בוצעה השוואה של נטילת כרום לנטילת פלסבו בקרב 809 משתתפים, 440 מהם חולי סוכרת. סוג התוסף והמינון היה שונה בין המחקרים שנכללו בסקירה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24293356

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.

הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת (בין היתר) את התוספים כרום, ונדיום ומגנזיום.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

מחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2011) שבדק השפעה של תוסף מגנזיום על תנגודת אינסולין ומאפייני התסמונת המטבולית בנבדקים לא סוכרתיים הסובלים מעודף משקל, במחקר בוצעה העמסת סוכר ל-52 משתתפים אשר חולקו ל-2 קבוצות: 27 משתתפים בקבוצת הניסוי קיבלו מגנזיום אספרטט הידרוכלוריד ו- 25 משתתפים קיבלו פלסבו למשך 6 חודשים התוצאות הראו שיפור משמעותי של רמות גלוקוז בצום ורגישות לאינסולין מה שמראה על חשיבות תוסף מגנזיום במניעת תנגודת אינסולין וסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21205110

מחקר חשוב (אוקטובר 2014) מצביע על כך שתזונה עשירה במגנזיום עשויה להיות בעלת תרומה ניכרת לבריאות המטבולית ולהפחתת הסיכון לסוכרת. המחקר מבוסס על נתוני הצריכה התזונתית של כ-14,000 משתתפים מעל גיל 20 אחריהם בוצע מעקב של כ-9 שנים. נמצא כי משתתפים שצרכו רמה תקינה של מגנזיום (תזונה + תוספים) היו בסיכון מופחת לתסמונת המטבולית, השמנה, יתר לחץ דם ורמות HDL נמוכות.

דוח עדכני שהתפרסם בארה"ב מראה כי הצריכה של מגנזיום הינה נמוכה מהמומלץ, לפיכך אנו ממליצים להגביר צריכת מזונות עשירים במגנזיום וביניהם פירות, עלים ירוקים, דגנים מלאים ואגוזים.

http://www.jscimedcentral.com/Nutrition/nutrition-2-1038.pdf

במחקר קליני כפול-סמיות (יוני 2015) נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום תרמה לאיזון רמות הסוכר בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת ורמות מגנזיום נמוכות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25937055

מחקר (מרץ 2016) שנועד לבחון את הקשר בין רמת המגנזיום בדם לבין רמת הסתיידות העורקים הכליליים בקרב 1,276 משתתפים בריאים בגילאי 30-75.

לאחר התאמה סטטיסטית למשתנים סוציו-דמוגרפיים ולמדדים בריאותיים רבים, נמצא כי משתתפים עם רמת המגנזיום הגבוהה ביותר היו בעלי סיכון נמוך יותר בכ-48% ליתר לחץ דם, בכ-69% לסוכרת סוג 2 ו-42% להסתיידות העורקים הכליליים בהשוואה לאלה עם רמת המגנזיום הנמוכה ביותר.

באופן ספציפי נמצא כי כל עלייה של 0.17 מ"ג/דצ"ל ברמת המגנזיום קשורה באופן בלתי תלוי בירידה של 16% בסיכון להסתיידות עורקים.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26931571

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (דצמבר 2015) אשר נועד להעריך את ההשפעה של תוספי סלניום על משק הסוכר ופרופיל השומנים בחולים עם נפרופתיה סוכרתית. במסגרת המחקר 60 חולים קיבלו באופן אקראי תוסף של 200 מק"ג סלניום ליום או פלסבו במשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת התוסף הובילה לירידה ברמות האינסולין בדם (−3.1 ± 4.6 לעומת +0.5 ± 6.2 μIU/mL), לשיפור העמידות לאינסולין (−0.9 ± 1.4 לעומת +0.1 ± 1.7, לפי מדד HOMA-IR) ותפקוד תאי בתא (−11.3 ± 16.3 לעומת +2.3 ± 22.0, לפי מדד HOMA-B) וכן לעלייה ברמת האנזים נוגד-החמצון גלוטתיון פראוקסידאז (+2.3 ± 21.7 לעומת -27.7 ± 35.2 U/mL). לא נמצאה השפעה לנטילת סלניום על רמת הסוכר בצום, הרגישות לאינסולין ורמות השומנים בדם. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26686847

שומנים (חומצוֹת שומן, אוֹמגה 3)

מחקר רנדומאלי כפול סמיות (ינואר 2010) אשר נערך במשך 6 שבועות בקרב 34 נבדקים בגילאי 37-70 הסובלים מסוכרת סוג 2, מצא כי נטילת 2 גרם ביום של חומצת שומן מסוג אומגה 3 מצמצמת את ההפחתה בתפקוד כלי הדם הגדולים (מאקרו ואסקולריים) לאחר ארוחה ומעבר לכך, אף משפרת את תפקוד כלי הדם הקטנים (מיקרו – ואסקולרים) לאחר ארוחה. השיפור לא ניכר בקרב קבוצה הפלסבו אשר נטלה שמן זית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20071644

מחקר רנדומאלי כפול סמיות (ינואר 2010) אשר נערך בקרב 97 חולי סוכרת סוג 2 (גברים ונשים בגילאי 60-70) במשך 12 שבועות מצא כי צריכת 4 גרם ליום של שמן דגים משפרת תפקודי כליות ומוריד רמות טריגליצרידים וקריאטנין בדם. לעומת זאת, לא נמצא שיפור ברמות הסוכר, הכולסטרול או תיפקוד כלי דם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20121889

מחקר (מאי 1996) אשר נערך בקרב 11 חולי סוכרת השווה נטילת שמן דגים לעומת שמן זרעי פשתן. החולים קיבלו שמן זית במשך 3 חודשים, לאחר מכן שמן דגים או שמן זרעי פשתן למשך 3 חודשים נוספים ולאחר מכן הוחלפו השמנים בקרב הקבוצות למשך 3 חודשים נוספים. נמצא כי צריכת 35 מ"ג לק"ג ביום של אומגה 3 (משן דגים אבל לא משמן זרעי פשתן) במשך 3 חודשים מורידה את רמות הטריגליצרידים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8732710

במחקרים קודמים נמצאו עדויות סותרות לגבי הקשר בין אומגה 3 לבין סוכרת סוג 2. 

במחקר הנוכחי (ספטמבר 2013), כחלק ממחקר אוכלוסייה גדול שבוצע בפינלנד, נבדק הקשר בין חומצות שומן מסוג אומגה 3 בדם (EPA, DPA, DHA, ALA) ורמות הכספית בשיער, כמדד לחשיפה, לבין התפתחות של סוכרת סוג 2. 

המחקר מבוסס על נתונים של 2,212 גברים בגילאי 42-60 שלא סבלו מסוכרת בתחילת המחקר. 

במהלך תקופת מעקב ממוצעת של כ-19 שנים, זוהו 422 מקרי סוכרת, כאשר גברים בעלי רמה גבוהה של אומגה 3 (EPA, DHA, DPA) היו בסיכון נמוך ב-33% לפתח סוכרת בהשוואה לגברים בעלי רמה נמוכה של אומגה 3. 

לא נמצא קשר בין הרמות בדם או בתזונה של ALA, צריכת דגים או רמת הכספית בדם לבין התפתחות סוכרת. 

מכאן, לשמירה על רמה גבוהה של אומגה 3 חשיבות גבוהה במניעת סוכרת, יחד עם היבטי אורח חיים ותזונה אחרים כגון שמירה על משקל תקין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24026545

מחקר קליני כפול-סמיות (ינואר 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של תוספי חומצת אומגה 3 מסוג ALA על רמות אדיפונקטין והרגישות לאינסולין בחולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 20 חולים אשר קיבלו 3 גרם ליום ALA או פלסבו למשך 60 יום.

נמצא כי בקבוצת הטיפול חל שיפור בפרופיל המטבולי הכולל שיפור באיזון משק הסוכר ועלייה ברמות אדיפונקטין. החוקרים מסכמים כי לתוספי ALA עשויה להיות תרומה קלינית משמעותית לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 ונדרשים מחקרים נוספים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את הממצאים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25933493

מחקר (אפריל 2015) שנערך על חיות מעבדה מצא כי תוסף חומצות שומן מסוג אומגה 3 שמקורן בשמן דגים עשויות להיות יעילות לטיפול בנוירופתיה סוכרתית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25925322

כחלק ממחקר אירופאי (יולי 2016) גדול בו נבדק הקשר בין תזונה וסרטן, במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין הריכוז בדם של חומצות שומן רב בלתי רוויות מסוגים שונים לבין סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 12,132 ממשתתפים עם סוכרת סוג 2 וקבוצת בקרה של 15,919 משתתפים ללא סוכרת.

בהתייחס לחומצות שומן מסוג אומגה 3, נמצא כי רמה גבוהה יותר של חומצה אלפא לינולנית (ALA) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 אולם לא נמצא קשר בין חומצות השומן EPA ו-DHA לבין סוכרת סוג 2. בהתייחס לחומצות שומן מסוג אומגה 6, נמצא כי רמות גבוהות יותר של חומצה לינולאית (LA) ושל חומצה איקוסדינואית (EDA) היו קשורות בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2, חומצת שומן ארכידונית (AA) לא הייתה קשורה בסיכון לסוכרת ואילו חומצות השומן GLA, dihomo-GLA, DTA ו- n6-DPA היו קשורות בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2.

ממצאים אלה מדגישים כי יש לבחון את ההשפעה של סוגי חומצות השומן השונות לעומת התייחסות לכל חומצות השומן מסוג PUFA כקבוצה אחת בהקשר לסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27434045

מחקר (אוגוסט 2016) שנערך על חיות מעבדה בוחן לראשונה האם שמן דגים יכול לבטל את ההשפעה המזיקה של תזונה עתירת שומן על המטבוליזם ועל ייצור אדיפוקינים.

במסגרת המחקר, העכברים חולקו ל-4 קבוצות: דיאטת בקרה, דיאטת בקרה + שמן דגים, דיאטה עתירת שומן, דיאטה עתירת שומן + שמן דגים.

נמצא כי עכברים שקיבלו דיאטה עתירת שומן היו בעלי משקל גוף גדול יותר, אי סבילות לגלוקוז, תנגודת לאינסולין, רמות כולסטרול גבוהות יותר ומשקל גדול יותר של מאגרי השומן המלווה בהיפרטרופיה של תאי השומן. נטילת שמן דגים הייתה בעלת השפעה מיטיבה על ההשמנה (anti-obesogenic) וכתוצאה מכך גם על רמות השומנים ועל התנגודת לאינסולין.

מעבר לכך, נמצא כי ברקמת השומן הבטנית (בחלל הבטן שמאחורי הפריטונאום), דיאטה עתירת שומן הגבירה ליפוליזה (פירוק חומצות שומן) והפקת ציטוקינים פרו-דלקתיים והפחיתה בניית חומצות שומן וברקמת השומן התת-עורית הפחיתה את כניסת הגלוקוז לתאים והפרשת אדיפוקינים, ללא השפעה על הליפוליזה. 
מכאן מסיקים החוקרים כי לרקמות השומן תפקידים שונים בשינויים המטבוליים וביצירת תנגודת לאינסולין, בהתאם למיקומם בגוף. עם זאת, נטילת שמן דגים עשויה למנוע שינויים אלה במטבוליזם וכן למנוע הפרשת הורמונים וציטוקינים הקשורים בדיאטה עתירת שומן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27558442

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (יולי ה2017) נבדק האם שימוש בתוספי שמן דגים עשוי להועיל לשיפור הרגישות לאינסולין, שכן מחקרים קודמים הוכיחו כי שמן דגים קשור בסיכון נמוך יותר לתסמונת המטבולית ולמגוון מחלות כרוניות.

בסקירה נכללו 17 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 672 משתתפים. בשמונה מהמחקרים המשתתפים היו חולי סוכרת סוג 2, בארבעה מחקרים נכללו משתתפים בריאים ובשאר המחקרים המשתתפים היו בעלי מאפיין אחד לפחות של התסמונת המטבולית. מינון שמן הדגים במחקרים השונים נע בין 1-4 גרם/יום ומשך ההתערבות נע בין 4-24 שבועות.

בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי לשמן דגים לא הייתה השפעה על הרגישות לאינסולין בהשוואה לפלסבו. עם זאת, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי לנטילת שמן דגים הייתה השפעה מיטיבה על הרגישות לאינסולין בקרב משתתפים עם לפחות מאפיין אחד של התסמונת המטבולית. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות גם כאשר נלקחו בחשבון שיטת המדידה של הרגישות לאינסולין, המינון או משך ההתערבות. מכאן, לשמן דגים עשויה להיות השפעה מניעתית בקרב משתתפים עם הפרעות מטבוליות, ללא השפעה על משתתפים עם סוכרת סוג 2 או משתתפים בריאים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28673352

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (דצמבר 2017) נבדקה ההשפעה המיטיבה של תוספי אומגה 3 על קצב הלב, ובאופן ספציפי - של חומצת שומן מסוג EPA לעומת DHA.

במחקר נכללו הממצאים מ-51 מחקרים, בהם סה"כ כ-3,000 מטופלים אשר נטלו תוסף אומגה 3 או פלסבו. בחלק מהמחקרים נכללו משתתפים בריאים ובחלקם משתתפים עם תחלואה כרונית כגון מחלת לב כלילית, אי ספיקת כליה, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, סוכרת סוג 2 ועוד. משך המחקרים נע בין שבועיים לשנה, גיל המשתתפים נע בין 22 ל-70, קצב הלב של המשתתפים היה לרוב בטווח הנורמה (60-100 פעימות לדקה) ומינון אומגה 3 נע בין 0.5-15 גרם/יום.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף אומגה 3 הובילה לירידה קלה, אך מובהקת סטטיסטית, בקצב הלב, עם הפרש ממוצע של 2.23 פעימות לדקה. במחקרים בהם נבדקה ההשפעה של שתי חומצות השומן בנפרד נמצא כי ל-DHA השפעה מובהקת על הירידה בקצב הלב, אך לא ל-EPA.  
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29284786

במטה-אנליזה של מחקרים קליניים גדולים (ינואר 2018), הוערך הקשר בין נטילת תוספי אומגה 3 לבין הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב אוכלוסייה בסיכון גבוה. החוקרים מסבירים כי ההנחיות הנוכחיות תומכות בשימוש בתוספי אומגה 3 משמן דגים למניעת מחלת לב איסכמית ואירועים וסקולריים בקרב אוכלוסייה בסיכון עם מצב קרדיווסקולרי קודם, אולם העדויות המחקריות לגבי מידת היעילות אינן עקביות.

במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 77,917 משתתפים, בני 64 בממוצע, מ-10 מחקרים אקראיים גדולים (לפחות 500 משתתפים בכל מחקר). בתקופת מעקב ממוצעת של 4.4 שנים זוהו 6,273 אירועים של מחלת לב כלילית ו-12,001 אירועים וסקולריים. החוקרים לא מצאו קשר מובהק בין נטילת תוספי אומגה 3 (EPA במינון של 226-1,800 מ"ג/יום) לבין הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי (כולל תמותה ממחלת לב כלילית, אוטם שריר הלב או אירוע וסקולרי). גם בניתוח לפי תתי-קבוצות לא נמצאו קשרים מובהקים בין נטילת תוספי אומגה 3 לבין הסיכון הקרדיווסקולרי, כולל בקרב משתתפים עם מצב קודם של מחלת לב כלילית, סוכרת, רמות שומנים גבוהות, או משתתפים הנוטלים סטטינים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שנטילת תוספי אומגה 3 אינה קשורה בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי ולפיכך אינם תומכים בהנחיות הנוכחיות.  
המחקר נתמך על ידי ארגון הלב הבריטי ועוד מספר גורמים רשמיים בלתי תלויים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29387889

חזרה לתחילת המחקרים

ויטמינים

מטה-אנליזה מקיפה (אוגוסט 2014) אשר נועדה לבחון האם לתוספי חומצה פולית בשילוב ויטמין B6 תועלת להפחתת הסיכון לטיפולי רה-וסקולריזציה.

מנתונים של 9 מחקרים הכוללים כ-27 אלף משתתפים לא נמצא יתרון לתוספי חומצה פולית בלבד בהפחתת הסיכון לטיפולי רה-וסקולריזציה ובאופן ספציפי לניתוח מעקפים CABG, להתערבות כלילית מלעורית PCI או לצנתור. יחד עם זאת, במחקרים בהם ניתן יחד עם חומצה פולית גם מינון נמוך של ויטמין  B6 (5-10 מ"ג ליום) כן נמצאה ירידה בסיכון לרה-וסקולריזציה.

אומנם העדויות ממחקרים קודמים אינן חד משמעיות, אולם מטה-האנליזה הנוכחית תומכת בשילוב של תוספי חומצה פולית עם מינון נמוך של ויטמין B6 להפחתת הסיכון לרה-וסקולריזציה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24461473

מטה-אנליזה (אוקטובר 2015) שנועדה להעריך את ההשפעה של ניאצין (ויטמין B3) על רמות השומנים והסוכר בדם בחולי סוכרת סוג 2. מניתוח הנתונים עולה כי נטילת תוספי ניאצין, לבד או בשילוב עם רכיבי תזונה נוספים, הובילה לשיפור פרופיל השומנים בדם- עלייה ממוצעת של 0.27 מילימול לליטר ברמת HDL, ירידה של 0.25 מילימול לליטר ברמת LDL וירידה של 0.39 מילימול לליטר ברמת הטריגליצרידים בהשוואה לקבוצת הבקרה. עם זאת, נמצא כי בטיפול ארוך טווח בניאצין ישנה עלייה ברמות הסוכר בצום בעקבות השימוש בניאצין בהשוואה לקבוצת ביקורת, לכן במקרים אלה חשוב לבצע בקרה ומעקב אחר רמות הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25306426

ניקוטינאמיד ריבוזיד הינה נגזרת אמיד של ניאצין (ויטמין B3) שכיום נחקרת בעיקר בהקשר לשיפור תהליכי הזדקנות וחילוף חומרים.

במחקר הנוכחי (מאי 2016), שנערך על מודל עכברים חולי סוכרת, נבדקה ההשפעה של ניקוטינאמיד ריבוזיד (NR) על משק הסוכר ועל התפתחות סיבוכים נלווים.

נמצא כי בעכברים עם טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2 שצרכו דיאטה עתירת שומן, הוספת NR לתזונה הובילה לשיפור באיזון הסוכר, לצמצום העלייה במשקל, הפגיעה בכבד והתפתחות כבד שומני וכן להגנה מפני התפתחות נוירופתיה.

החוקרים מסבירים כי לא ניתן לייחס את ההשפעה המגינה על תאי העצב רק לשיפור במשק הסוכר ומציעים כי NR תורם לשיפור רמות NADP(+) / NADPH בכבד וכתוצאה מכך להפחתת נזקי חמצון וצמצום הפגיעה העצבית.

על בסיס ממצאים אלה, החוקרים קוראים להמשיך ולבחון במחקרים קליניים את התרומה של NR לטיפול בהפרעות מטבוליות. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27230286

מחקר (פברואר 2016) שנועד להעריך את הסיכון לחסר ויטמין B12 כתוצאה משימוש ממושך במטפורמין (גלוקופאג'). במסגרת המחקר ביצעו החוקרים ניתוח משני לנתונים ממחקר מבוקר בו כ-2,000 משתתפים נטלו מטפורמין במינון 850 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 3.2 שנים. המשתתפים בקבוצת המטפורמין המשיכו בנטילת התרופה 9 שנים נוספות.

מהתוצאות עולה כי שיעור הסובלים מחסר או רמות נמוכות של ויטמין B2 היה גבוה יותר בקבוצת המטפורמין בהשוואה לפלסבו לאחר 5 שנים וגם לאחר 13 שנים. כמו כן, נמצא כי שימוש ממושך יותר במטפורמין היה מלווה בסיכון מוגבר לחסר ויטמין B12. שכיחות הסובלים מאנמיה הייתה גבוהה יותר בקבוצת המטפורמין, ללא תלות ברמת ויטמין B12 ובנוסף שכיחות הסובלים מנוירופתיה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפים שנטלו מטפורמין עם חסר ויטמין B12.

החוקרים קוראים לביצוע בדיקות שגרתיות לבדיקת רמת ויטמין B12 בקרב מטופלים הנוטלים מטפורמין. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26900641

מחקר (פברואר 2016) שנועד לבחון את הקשר בין רמת ויטמין B�12 לבין רמת העקה החמצונית והדלקת בקרב 154 חולי סוכרת, צמחוניים (54) ואוכלי כל.

נמצא כי בקרב צמחוניים, רמות גבוהות יותר של ויטמין B�12 היו מלוות ברמות סוכר ועקה חמצונית נמוכות יותר ובפעילות נוגדת חמצון גבוהה יותר.

בקרב אוכלי כל, רמות גבוהות יותר של ויטמין B�12 היו מלוות ברמות נמוכות יותר של מדדים דלקתיים.

החוקרים מסכמים כי ישנה חשיבות גבוהה למעקב אחר רמות ויטמין B�12 בקרב חולי סוכרת, צמחוניים במיוחד. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26927168

סקירה (אפריל ל2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.

הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת(בין היתר) ויטמין E.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

מחקר (דצמבר 2014) שנערך על עכברים מראה כי לויטמין A תפקיד משמעותי בפעילות של תאי בתא בלבלב ולכן חוסר ויטמין A עלול להיות גורם להתפתחות סוכרת סוג 2.

החוקרים מצאו כי בעכברים שסבלו מחוסר ויטמין A חלה תמותה מוגברת של תאי בתא, כתוצאה מכך נפגעה יכולת ייצור האינסולין וחלה עלייה ברמות הסוכר בדם.

ממצאים אלה מהווים בסיס למחקרים עתידיים ביחס לתפקיד של ויטמין A בהתפתחות מחלת הסוכרת ולשימוש בויטמין A כאסטרטגיה טיפולית לעידוד הפרשת אינסולין בחולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25451926

מחקר קליני כפול-סמיות (ינואר 2015) נועד לבחון את התפקיד של ההורמון אדיפונקטין באיזון רמות הסוכר לאחר נטילת תוסף ויטמין K1 בנשים צעירות עם קדם-סוכרת.

במחקר השתתפו 82 נשים אשר קיבלו באופן אקראי תוסף ויטמין K1 (1 מ"ג) או פלסבו למשך 4 שבועות.

נטילת התוסף גרמה לעליית ריכוז האדיפונקטין בדם בהשוואה לפלסבו, ללא השפעה על ריכוז האוסטאוקלצין והלפטין. באופן בלתי תלוי באדיפונקטין, נמצא כי לויטמין K1 תרומה לאיזון משק הסוכר במצבי קדם-סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25654061

סקירה (ינואר 2016) אשר מציגה לראשונה את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה של תוספי ויטמין K על הרגישות לאינסולין וסבילות לגלוקוז.

החוקרים מסבירים כי לוויטמין K תפקיד חשוב בתהליך קרישת הדם כאשר מספר מחקרים קליניים מצביעים על היעילות של תוספי ויטמין K לשיפור הרגישות לאינסולין והסבילות לגלוקוז ובכך להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

מהעדויות המחקריות עולה כי ישנם מספר מנגנונים אשר עשויים קשורים בתרומה של ויטמין K לאיזון משק הסוכר, ביניהם הפקת החלבון אוסטאוקלצין, ויסות רמות אדיפוקינים, תהליכים אנטי-דלקתיים והפחתת רמות שומנים. 

http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(16)00041-1/abstract

מחקר (פברואר 2015) שבדק את הקשר בין רמות ויטמין D בדם והביטוי הגנטי שלו ברקמת השומן לבין BMI ורמות הסוכר בגוף מצא כי חוסר ויטמין D קשור במידה רבה יותר למטבוליזם של פחמימות ולנטייה לסוכרת מאשר להשמנה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25706239

סקירה (מרץ 2016) המציגה את הממצאים ביחס לקשר בין ויטמין D והסיכון לסוכרת ולסרטן הלבלב.

מהעדויות עולה כי ייתכן ולוויטמין D תפקיד במחלות הקשורות בלבלב, כולל סוכרת סוג 1 וסוג 2 וסרטן הלבלב.

התפקיד של ויטמין D בוויסות הפעילות החיסונית מצביע על התרומה האפשרית שלו למניעת סוכרת סוג 1.

בהקשר לסוכרת סוג 2, המחקרים מצביעים על ההשפעה של ויטמין D על פעילות תאי בתא בלבלב, על הרגישות לאינסולין ועל התפתחות דלקת מערכתית.

ממחקרים תצפיתיים עולה קשר בין חסר ויטמין D לבין סיכון מוגבר לסוכרת סוג 1 ו-2, כאשר מחקרים העוסקים בסרטן הלבלב לרוב מצביעים על התרומה של רמת ויטמין D גבוהה לשיעור נמוך יותר של סרטן לבלב וכן על קשר בין חשיפה לשמש לבין סיכון נמוך יותר לתחלואה ותמותה מסרטן הלבלב.

למרות ממצאים אלה, נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת לבחון באופן מעמיק את התפקיד של ויטמין D למניעת מחלות לבלב. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27030935

במחקר קליני מבוקר פלסבו (מרץ 2015) בו השתתפו 82 נשים עם קדם-סוכרת נמצא כי תוסף ויטמין K1 במינון של 1,000 מק"ג ליום למשך 4 שבועות תרם לשיפור באיזון הסוכר וברגישות לאינסולין אולם לא נמצאה השפעה על התנגודת לאינסולין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25782427

מחקר קליני כפול-סמיות (אפריל 2015) בו נבדקה ההשפעה של תוסף תיאמין במינון גבוה על לחץ הדם, פרופיל השומנים ורמת הדלקתיות באוכלוסייה הסובלת מחוסר איזון במשק הסוכר.

במסגרת המחקר 12 מטופלים נטלו תיאמין במינון של 100 מ"ג 3 פעמים ביום או פלסבו למשך 6 שבועות.

נמצא כי נטילת תיאמין תרמה לשיפור בלחץ הדם בהשוואה לפלסבו, אולם לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לרמות השומנים או רמת הדלקתיות.

החוקרים מסכמים כי שימוש בתיאמין עשוי להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול בחולים עם שלבים ראשונים של היפרגליקמיה ולתרום למניעת סיבוכים הקשורים בכלי הדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25982678

מחקר קליני מצומצם (דצמבר 2014) שנועד להעריך את ההשפעה של נטילת תוסף ויטמין D על רמות הסוכר והתנגודת לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 58 חולים אשר נטלו 4,000 יחבל ויטמין D או פלסבו במשך חודשיים.

מהתוצאות עולה כי בחולים שנטלו ויטמין D חלה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וריכוז האינסולין וכן ירידה שאיננה מובהקת סטטיסטית במדד התנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי ויטמין D עשוי לתרום לאיזון רמות הסוכר ולשפר רגישות לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26171357

הסקירה בחנה את השימוש בתוספים ליתר לחץ דם, ונמצא כי תזונה עשירה בחומצה פולית וחומצה אסקורבית קשורה בהפחתת לחץ דם, אך מחקרים שכללו תוסף ויטמין C מדגימים תוצאות מעורבות. חומצה פולית נמצאה במחקרים יעילה להפחתת לחץ דם. CoQ10 ושמן דגים הודגמו במחקרים כמפחית לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי בשילוב עם תרופות מפחיתות לחץ דם קונבנציונאליות. מסקנות הסקירה בנוגע לטיפול בתוספים לסוכרת מעלה כי חומצה אלפא ליפואית מגנה מפני נזק תאי, ונחקרת בקשר להשפעה על רגישות לאינסולין, מטבוליזם של גלוקוז ונוירופתיה סוכרתית.

נוגדי חמצון

חומצות אמִינוֹ

מחקר קליני כפול-סמיות (אוגוסט 2014), בו השתתפו 46 גברים ונשים הסובלים מהשמנת יתר וטרום-סוכרת.

המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת 3 גרם ל-ארגינין ליום או פלסבו, למשך 8 שבועות.

מהממצאים עולה כי נטילת ל-ארגינין תרמה לעלייה ברמת נוגדי החמצון בדם.

לא נמצאו הבדלים בשינוי במסת השומן בין הקבוצות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25364661

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.

הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת (בין היתר) קרניטין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610

חזרה לתחילת המחקרים

פרוֹביוטיקה 

כחלק ממחקר עוקבה גדול (נובמבר 2015) נמצא כי נטילת פרוביוטיקה בשנת החיים הראשונה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 1 על רקע רגישות אוטואימונית לתאי הלבלב המייצרים אינסולין, בקרב תינוקות בסיכון גנטי גבוה לסוכרת סוג 1.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26552054

מחקר (ינואר 2015) המראה כי לפרוביוטיקה עשוי להיות תפקיד בהגנה מפני הפרעות מטבוליות, במיוחד סוכרת סוג 2. במחקר זה, 17 משתתפים בריאים חולקו באופן אקראי לקבוצת הטיפול שהתבקשה לשתות משקה חלב פרוביוטי פעמיים ביום למשך 4 שבועות או לקבוצת הביקורת.

לאחר 3 שבועות בהם המשתתפים צרכו את הדיאטה הרגילה שלהם, כל המשתתפים עברו לצריכת דיאטה עתירת שומן ועתירת קלוריות למשך 7 ימים נוספים. מהתוצאות עולה כי משקה פרוביוטי עשוי להיות יעיל למניעת עמידות לאינסולין כתוצאה מתזונה לא מאוזנת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25630516

מחקר מבוקר (פברואר 2015) נועד לבחון את ההשפעה של פרוביוטיקה על מדדים מטבוליים ועל מהלך ההריון בקרב נשים הסובלות מסוכרת הריונית.

במערך כפול-סמיות, 149 נשים נטלו פרוביוטיקה או פלסבו מרגע האבחון ועד ללידה.

למרות שמחקרים קודמים מצאו תועלת לפרוביוטיקה באיזון משק הסוכר בנשים הריוניות בריאות, במחקר הנוכחי לא נמצאו הבדלים בין פרוביוטיקה ופלסבו ביחס לרמות הסוכר בצום, בצורך בטיפול תרופתי או במשקל התינוק בלידה. מעבר לעלייה מתונה יותר ברמות הכולסטרול בקבוצת הפרוביוטיקה, לא נמצאו הבדלים במדדים המטבוליים בין הקבוצות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25687568