סוכרת - טיפול טבעי

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21443484

השפעות דיאטות שונות - דִיאטה ים תִיכונית

סקירה (2011) שבדקה מחקרים קליניים ומטא-אנליזות אשר בחנו האם דיאטה ים תיכונית העשירה בשמן זית אכן מטיבה ועוזרת למנוע השמנת יתר, סוכרת ובעיות מטבוליות.

הסקירה מצאה כי הדיאטה העשירה בחומצות שומן חד בלתי רוויות מפחיתה את רמת הכולסטרול (LDL), מפחיתה דלקת, משפרת את מטבוליזם הגלוקוז, עוזרת לסובלים מבעיות עיכול, משפרת לחץ דם וטובה לחולים בסוכרת סוג 2 על ידי שיפור הרגישות לאינסולין.

בנוסף הדיאטה אף תומכת בירידה במשקל בקרב הסובלים מהשמנת יתר חמורה (Obesity).

במחקר אקראי מבוקר (2022) הוערכה היעילות של הקפדה ממושכת על דיאטה ים-תיכונית או דיאטה דלת שומן, לשמירה על תפקודי הכליות בקרב מטופלים עם מחלת לב כלילית. במחקר נכללו 1,002 מטופלים אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות הדיאטה:

דיאטה ים-תיכונית עשירה בשמן זית כתית מעולה (35% שומן, 22% MUFA, עד 50% פחמימות).
דיאטה דלת שומן עשירה בפחמימות מורכבות (28% שומן, 12% MUFA, מעל 55% פחמימות).

תפקודי הכליות הוערכו באמצעות קצב הסינון הכלייתי בתחילת המחקר ולאחר חמש שנים, עם סיווג למטופלים עם או בלי סוכרת סוג 2.

להלן סיכום הממצאים:

נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה בתפקודי הכליות לאורך זמן, עם ירידה מתונה יותר בקבוצת הדיאטה הים-תיכונית.
היתרון של הדיאטה הים-תיכונית נצפה רק בקרב מטופלים חולי סוכרת סוג 2, ללא הבדל בין הקבוצות בקרב מטופלים ללא סוכרת סוג 2.
לדיאטה הים-תיכונית היה יתרון בהאטת הירידה בקצב הסינון הכלייתי בעיקר עבור מטופלים עם פגיעה קלה בתפקודי הכליות.

ממצאים אלה תומכים בתועלת הקלינית של הדיאטה הים-תיכונית במסגרת מניעה שניונית בקרב חולי לב.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35030530/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35641199/

במחקר עוקבה (2024) שנערך בסין נבדק הקשר בין דיאטה ים-תיכונית לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מציינים כי הדיאטה הים-תיכונית נמצאה כבעלת פוטנציאל משמעותי במניעת סוכרת מסוג 2 באוכלוסיות ים-תיכוניות ואירופאיות, אך טרם הובהר האם עשוי להיות יתרון דומה גם באוכלוסיות אחרות. המחקר התבסס על נתוני סקר הבריאות והתזונה הלאומי בסין, וכלל 12,575 משתתפים שלא סבלו מסוכרת בתחילת תקופת המעקב. עבור כל משתתף חושב ציון התאמה לדיאטה הים-תיכונית, על פי רמת הצריכה של תשע קבוצות מזון עיקריות: ירקות, פירות, קטניות, אגוזים, דגים, דגנים, בשר אדום, מוצרי חלב ואלכוהול. במהלך תקופת מעקב חציונית של 9 דווחו 445 מקרים חדשים של סוכרת. נמצא כי ציון התאמה גבוה יותר לדיאטה הים-תיכונית היה קשור בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת, כאשר כל עלייה של נקודה אחת בציון ההתאמה הייתה מלווה בירידה של 17% בסיכון. קשר זה נמצא כתלוי בגורמים כמו גיל, מין, BMI וסך הצריכה הקלורית. בהתייחס לקבוצות המזון, נמצא קשר מובהק עבור צריכה גבוהה של פירות, דגים ואגוזים. החוקרים מסכמים כי נמצאה תמיכה לכך שגם בקרב האוכלוסייה הסינית, הקפדה על עקרונות הדיאטה הים-תיכונית עשויה לתרום להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39443956/

מחקר השוואתי רנדומאלי (אוקטובר 2010) בדק את האפקטיביות של דיאטה ים תיכונית לעומת דיאטה דלת שומן במניעה של מחלת סוכרת סוג 2.

המחקר כלל 418 משתתפים אשר חולקו לשלוש קבוצות, 2 קבוצות לקחו חלק בדיאטה הים תיכונית אשר כללה תוספות של שמן זית (כליטר לשבוע) או אגוזים (כ-30 גרם ליום), בעוד קבוצת הביקורת צרכה דיאטה דלת שומן. משתתפי המחקר נעו בין גיל 55 ל- 80 וללא מחלות קארדיו-ואסקיולריות.

המחקר מצא כי דיאטה ים תיכונית, עשירה בחומצות שומן חד בלתי רוויות (אגוזים או שמן זית) עדיפה על דיאטה דלת שומן במניעת סוכרת סוג 2 והביאה לירידה בשיעור 52% בהיארעות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20929998

במחקר הנוכחי (אוגוסט 2013) נבחנו שתי גישות, דיאטה ים-תיכונית ועומס גליקמי, בהקשר להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר התבסס על נתונים שנאספו במחקר אירופאי רחב היקף וכלל מעקב אחר כ-22 אלף איש ביוון לתקופה של כ-11 שנים. במהלך תקופה זו אובחנו 2,330 מקרים של סוכרת סוג 2.

מתוך שאלונים על דפוס התזונה חושב ציון התאמה לדיאטה ים-תיכונית וציון של עומס גליקמי.

סה"כ החוקרים מעריכים כי דיאטה ים-תיכונית בעלת עומס גליקמי נמוך עשויה להפחית את הסיכון לסוכרת בכ-20%. בכך מצטרף מחקר זה לשורה ארוכה של מחקרים העוסקים ביתרונות הדיאטה הים-תיכונית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23975324

החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים - תזונה ים-תיכונית, תזונה צמחונית, תזונה דלת שומן, תזונה דלת פחמימות ודיאטת DASH לטיפול ביתר לחץ דם, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים.

הם מדגישים כי יש להתאים את דפוס התזונה להעדפות האישיות וליעדים הבריאותיים והטיפוליים של כל חולה. בנוסף, החוקרים סוקרים את העדויות המחקריות הקיימות לגבי רכיבי התזונה השונים ומסכמים בהמלצות העיקריות לטיפול בחולי סוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

סקירה מקיפה (יוני 2014) של מחקרים קליניים ותצפיתיים מסכמת את הרכיבים התזונתיים, המזונות והדפוסים התזונתיים שנמצאו יעילים למניעה וטיפול בסוכרת סוג 2.

באשר לרכיבי התזונה, הכותבים מסיקים מהממצאים כי ישנה חשיבות גבוהה יותר לאיכות השומנים והפחמימות בדיאטה מאשר לכמותם הנצרכת.

בהתייחס למזונות ספציפיים, נצפה כי צריכה גבוהה של דגנים מלאים, פירות, ירקות, קטניות ואגוזים, צריכה מתונה של אלכוהול וצריכה נמוכה של דגנים מעובדים, בשר אדום ובשר מעובד ומשקאות ממותקים קשורה בסיכון מופחת לפתח סוכרת, ותורמת לאיזון רמות הסוכר והשומנים בדם בקרב חולי סוכרת.

בהתייחס לדפוסים תזונתיים, מן המחקרים עולה כי דיאטה ים-תיכונית, דיאטת בעלת אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה דלת-פחמימות ודיאטה צמחונית עשויות לסייע לשמירה על המשקל ולמניעה וטיפול בסוכרת, כאשר הן מותאמות לצרכיו האישיים של כל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

מחקר שבוצע בשבדיה (נובמבר 2013) בודק את ההשפעה של שלוש דיאטות שונות על רמת הסוכר, השומנים והאינסולין לאחר ארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 21 איש אשר קיבלו בסדר אקראי שלושה סוגי דיאטות: דיאטה דלת שומן, דיאטה דלת פחמימות ודיאטה ים תיכונית, כאשר כמות הקלוריות היומית הכוללת הייתה דומה.

הממצא העיקרי מתייחס לכך שרמת הסוכר בדם לאחר ארוחת צהריים ים-תיכונית גדולה, הייתה דומה לזו שלאחר ארוחת צהריים בדיאטה דלת השומן, למרות שכמות הקלוריות בארוחה ה ים-תיכונית הייתה כפולה.

מכאן, ייתכן שגם לחולי סוכרת עשוי להיות יתרון בצריכת ארוחה אחת גדולה על פני כמה ארוחות קטנות, זאת בניגוד לתפיסה הרווחת כיום.

לממצא זה עשויות להיות השלכות לגבי ההמלצות הן להרכב התזונתי והן לסידור הארוחות בקרב חולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24312178

במחקר אקראי מבוקר משנת 2024 שנערך בישראל נבדקה ההשפעה של תוצאות ההתערבות התזונתית על שינויים בנפח המוח ביחס לגיל הכרונולוגי.
במחקר שנערך במשך 18 חודשים נכללו משתתפים מעל גיל 30 עם השמנה בטנית ו/או דיסליפידמיה אשר חולקו אקראית ל-3 קבוצות דיאטה:

הנחיות לתזונה בריאה.
דיאטה ים-תיכונית מוגבלת קלורית הכוללת 28 גרם ליום אגוזי מלך.
דיאטה ים-תיכונית ירוקה מוגבלת קלורית הכוללת אגוזי מלך, 3-4 כוסות תה ירוק ושייק מנקאי.

המשתתפים בכל הקבוצות הונחו לבצע פעילות גופנית. שינויים במבנה ובנפח המוח הוערכו באמצעות MRI, כאשר סמנים שונים של נפח המוח שימשו כמדד לניוון עצבי ולגיל המוח. במאמר קודם החוקרים דיווחו כי בשתי קבוצות הדיאטה הים-תיכונית נצפתה ירידה של כ-50% באטרופיה מוחית במהלך תקופת המחקר.
מאמר זה מתבסס על 224 משתתפים להם נתוני MRI מלאים. נמצא כי משתתפים עם מוח צעיר יותר היו מאופיינים במדדים נמוכים יותר של משקל גוף, היקף מותניים, לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, רמת אינסולין והמוגלובין מסוכרר. לאחר 18 חודשים, נמצא כי שינוי מתון יותר בגיל המוח היה קשור בשיפור האיזון הגליקמי, כולל ירידה ברמות המוגלובין מסוכרר, תנגודת לאינסולין, גלוקוז בצום ו-CRP. עוד נמצא כי שיפור באיזון הגליקמי היה קשור בסיכוי גבוה יותר לשינוי מתון יותר בגיל המוח בהשוואה למצב יציב או להידרדרות באיזון הגליקמי. כמו כן, צריכה גבוהה יותר של מנקאי ותה ירוק היו קשורים בשינויים חיוביים יותר בגיל המוח, מעבר להשפעה של הירידה במשקל. החוקרים מסכמים כי השיפור באיזון הגליקמי תורם להשפעה החיובית של הדיאטה הים-תיכונית והדיאטה הים-תיכונית הירוקה על הזדקנות המוח, בעיקר הודות לצריכת רכיבים עשירים בפוליפנוֹלים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39284453/

מחקר קליני מבוקר (אוקטובר 2015) בו נבדק האם ההשפעה הממושכת של תזונה ים-תיכונית או דלת שומן על העמידות לאינסולין תלויה בביטוי הגנטי של עמידות לאינסולין בכבד או בשריר.

כחלק ממחקר גדול יותר העוסק בהשפעה של דיאטה ים-תיכונית על הסיכון לסוכרת, במחקר זה 642 משתתפים חולקו אקראית לצריכת דיאטה ים-תיכונית או לדיאטה דלת שומן. החוקרים סיווגו את המשתתפים ל-4 קבוצות בהתאם לסוג העמידות לאינסולין: ללא עמידות לאינסולין, עמידות לאינסולין בשריר בלבד, עמידות לאינסולין בכבד בלבד, עמידות לאינסולין בשריר ובכבד.

לאחר שנתיים החוקרים מראים כי אומנם שתי הדיאטות תרמו לשיפור הרגישות לאינסולין, אך ההשפעה הייתה תלויה בביטוי הגנטי לרגישות לאינסולין.

דיאטה דלת שומן עשויה להיות יעילה יותר למשתתפים עם עמידות לאינסולין בכבד ואילו דיאטה ים-תיכונית עשויה להיות יעילה יותר למשתתפים עם עמידות לאינסולין בשריר או בשריר ובכבד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26474775

במחקר אקראי מבוקר (2018) הוערכה ההשפעה של דפוס התזונה על רמות גבוהות של שומנים וכולסטרול לאחר הארוחה, המאפיינות חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 241 משתתפים עם סוכרת סוג 2 ו-316 משתתפים ללא סוכרת סוג 2, אשר חולקו אקראית לשני דפוסי תזונה: 1) דיאטה ים-תיכונית מועשרת בשמן זית (35% מהקלוריות מקורן בשומן), 2) דיאטה מופחתת שומן (עד 30% מהקלוריות מקורן בשומן).

המשתתפים עברו מבחן העמסת שומן* בתחילת המחקר ולאחר 3 שנים, כאשר רמות השומנים והכולסטרול בדם נמדדו עד 4 שעות לאחר העמסת השומן. בקרב חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי צריכת דיאטה ים-תיכונית, אך לא דיאטה מופחתת שומן, הייתה מלווה בשיפור ברמת השומנים והכולסטרול בדם. עם זאת, לשתי הדיאטות לא הייתה השפעה בקרב משתתפים ללא סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי הקפדה ממושכת על דיאטה ים-תיכונית עשויה לתרום לאיזון רמות השומנים לאחר הארוחה ולהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי, בעיקר בקרב חולי סוכרת סוג 2.

*מבחן להעמסת שומן התבצע באופן הבא: המטופלים צמו (ולא עישנו) למשך 12 שעות ונמנעו ממשקאות אלכוהוליים למשך שבעת הימים הקודמים לבדיקה. הם התבקשו גם להמנע מפעילות פיזית מאומצת ביום שלפני הבדיקה. בבוקר הבדיקה נמדדו משקל, גובה, היקפים, BMI ולחץ דם ונלקחה דגימת דם בצום. לאחר מכן, תחת פיקוח של איש צוות מחקר, המטופלים צרכו ארוחה עתירת שומן ולאחריה שמרו על רמת פעילות פיזית נמוכה ולא צרכו שום מזון אחר למשך 5 שעות. דגימות דם לביוכימיה נלקחו בכל שעה במהלך ארבע השעות הבאות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30475968

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2016) אשר נועדה להעריך את ההשפעה הבריאותית של דיאטה ים-תיכונית שאיננה מוגבלת בשומן.

בסקירה נכללו רק מחקרים מבוקרים, הכוללים לפחות 100 משתתפים, אחריהם בוצע מעקב של שנה לפחות ודווח על נתוני תמותה, תחלואה קרדיווסקולרית, יתר לחץ דם וסוכרת וכן על מידת ההיענות לדיאטה. בנוסף נכללו בסקירה מחקרי עוקבה הבוחנים את הקשר בין דיאטה ים-תיכונית וסרטן.

בשני מחקרים מבוקרים לא נמצא הבדל בשיעורי התמותה מכל גורם בין הדיאטות שנבדקו. במחקר אחד גדול נמצא כי דיאטה ים-תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לאירועים קרדיווסקולריים, סרטן השד וסוכרת (סיכון נמוך ב-29%, 57% ו-30%, בהתאמה).

בניתוח כולל של מחקרי עוקבה נמצא כי היענות גבוהה לדיאטה ים-תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך בכ-14% לתמותה מסרטן (13 מחקרים) וכן לתחלואה בסרטן באופן כללי (4%, 3 מחקרים) וסרטן קולורקטלי (9%, 9 מחקרים).

בהתייחס להשפעה קרדיווסקולרית, מבין שלושה מחקרים, במחקר אחד נמצא כי דיאטה ים תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר להישנות של אוטם שריר הלב ולתמותה. הממצאים לגבי ההשפעה של דיאטה ים תיכונית על יתר לחץ דם, תפקוד קוגניטיבי, מחלת כליות, דלקת מפרקים שגרונית ואיכות החיים היו לא עקביים, מינימליים או לא מובהקים סטטיסטית.

החוקרים מסכמים כי מהעדויות המוגבלות הקיימות, דיאטה ים תיכונית שאיננה מוגבלת בצריכת השומן עשויה להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי, לסרטן השד ולסוכרת סוג 2 אך ככל הנראה אינה מפחיתה את הסיכון לתמותה מכל גורם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27428849

על פי הנתונים שנאספו משאלוני התזונה, 2,611 משתתפים (75%) צרכו לפחות 500 מ"ג אומגה 3 ליום, בהתאם להמלצות למניעת תחלואה קרדיווסקולרית. בתקופת מעקב של כ-6 שנים אובחנו 69 מקרים חדשים של רטינופתיה סוּכרתית.

נמצא כי הסיכון להתפתחות רטינופתיה סוּכרתית היה נמוך בכ-48% במשתתפים שצרכו מעל 500 מ"ג ליום אומגה 3 בתחילת תקופת המעקב בהשוואה לאלה שצרכו פחות מ-500 מ"ג ליום. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בממצאים ממחקרים פרה-קליניים ובמודל הנוכחי להתפתחות רטינופתיה סוּכרתית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27541690

מהדוח עולה כי ירידה במשקל, באמצעות הגבלה קלורית וביצוע פעילות גופנית, תורמת לטיפול בתסמונת המטבולית ולמניעתה. החוקרים מדגישים את יעילות הדיאטה הים-תיכונית, גם ללא הגבלה קלורית, המבוססת על צריכת שומנים בלתי רוויים (בעיקר שמן זית), קטניות, דגנים מלאים, פירות, ירקות, אגוזים, דגים, מוצרי חלב מופחתי שומן וצריכה מתונה של אלכוהול. נמצאה תמיכה גם ליעילות של דפוסי דיאטה נוספים כגון דיאטת DASH, דיאטה נורדית ודיאטה צמחונית. היבטי אורח חיים נוספים שהינם הכרחיים במניעת התסמונת המטבולית כוללים גמילה מעישון, הפחתת צריכת משקאות ממותקים והגבלת צריכת בשר.
החוקרים מסכמים כי להקפדה על אורח חיים בריא חשיבות גבוהה למניעת התסמונת המטבולית בקרב אוכלוסייה בסיכון, וכן למניעת סיבוכים קרדיווסקולריים וסוכרת סוג 2 באוכלוסייה הסובלת מהתסמונת המטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28521334

בסקירה (דצמבר 2017) דנים החוקרים בהשפעה הפיזיולוגית של צריכת מזונות פונקציונליים, בנפרד או כחלק מדפוס תזונה כולל, לטיפול בסוכרת סוג 2 ולמניעתה. מזונות פונקציונליים מכילים רכיבים פעילים ביולוגית הקשורים בהשפעה מיטיבה על הבריאות - כגון הגברת הפעילות נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת, שיפור הרגישות לאינסולין והשפעה נוגדת כולסטרול - ובכך תורמים לטיפול במחלות כרוניות כגון סוכרת סוג 2 ולמניעתן.
רכיבי הדיאטה הים-תיכונית – כגון פירות, ירקות, דגים שומניים, שמן זית ואגוזים - משמשים כמודל להערכת ההשפעה של מזונות פונקציונליים בשל התכולה הגבוהה של רכיבים פעילים, הכוללים פוליפנוֹלים, טרפנואידים, פלבונואידים, אלקלואידים, סטרולים, פיגמנטים וחומצות שומן בלתי רוויות. לדוגמא, ישנן עדויות מבטיחות להשפעה נוגדת הסוכרת של רכיבים פוליפנוֹלים בדיאטה הים-תיכונית, וכן להשפעה מיטיבה - ישירה ועקיפה - של צריכת תה (תה ירוק, תה שחור ותה מאטה) וקפה על סוכרת סוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. אומנם לרכיבים שונים בדיאטה הים-תיכונית השפעה מגינה, אולם העדויות מצביעות על כך שלמניעת סוכרת סוג 2 נדרשת גישה הוליסטית, המטמיעה את השימוש ברכיבים אלה כחלק מאורח חיים הכולל גם פעילות גופנית. במסגרת הסקירה דנים החוקרים גם בתרומה של אורח חיים מותאם אישית, בהתבסס על הפרופיל המולקולרי האישי, הכולל מאפיינים גנטיים ואפי-גנטיים, ביטוי גנטי, תוצרים חלבוניים, מטבוליטים וההרכב החיידקי ברקמות הגוף.

החוקרים מסכמים כי מזונות פונקציונליים עשויים לתרום כחלק מגישה מותאמת אישית למניעה ולטיפול בסוכרת סוג 2, המבוססת על מודלים ביולוגיים והתנהגותיים ועל תזונה ופעילות גופנית כחלק מאורח חיים בריא.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29194424

במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2020) שנערך ביוון, נבדק הקשר בין הדיאטה הים-תיכונית לבין בריאות הכבד והתפתחות תחלואה קרדיווסקולרית וסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 3,042 מבוגרים בריאים, ללא מחלה כרונית וללא אבחנה של כבד שומני.

בתחילת תקופת המעקב חושב לכל משתתף ציון התאמה לדיאטה הים-תיכונית, ונבדקו מדדים של כבד שומני. לאחר עשר שנות מעקב, בוצעה הערכה קרדיווסקולרית ל-2,020 מהמשתתפים ובדיקת מצב סוכרת ל-1,485 מהמשתתפים.

נמצא, כי ציון גבוה יותר של דיאטה ים-תיכונית היה קשור ברמה נמוכה יותר של הצטברות שומן בכבד (סטאטוזיס) והצטלקות (פיברוזיס), כך שמשתתפים עם ציון הדיאטה הגבוה ביותר היו בסיכון נמוך ב-47% לסטאטוזיס בהשוואה למשתתפים עם הציון הנמוך ביותר. עוד נמצא, כי אבחנה של כבד שומני ניבאה התפתחות של סוכרת סוג 2 ושל תחלואה קרדיווסקולרית בטווח של עשר שנים, אולם קשר זה היה מובהק רק עבור משתתפים עם ציון נמוך של דיאטה ים-תיכונית. כלומר, בקרב משתתפים עם ציון גבוה של דיאטה ים-תיכונית, לכבד שומני, לא הייתה השפעה משמעותית על הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 או תחלואה קרדיווסקולרית. בניתוח סטטיסטי, מראים החוקרים כי גורמים משמעותיים בקשר זה היו רמת האדיפונקטין ויחס אדיפונקטין ללפטין.

החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה מצביעים על כך שקיים קשר שלילי בין הדיאטה הים-תיכונית וכבד שומני, וכי הקפדה על דיאטה ים-תיכונית, עשויה להגן מפני התפתחות סוכרת ותחלואה קרדיווסקולרית בקרב הסובלים מכבד שומני.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33234342/

במחקר עוקבה, (2020) נבדק הקשר בין הדיאטה הים-תיכונית, לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. מחקר זה נעשה כחלק ממחקר גדול העוסק בבריאות האישה, שבו נכללו 25,317 נשים בריאות, בנות 53 בממוצע. נשים אלה גויסו למחקר בין השנים 1992-1995, והמעקב נערך עד שנת 2017 (תקופת מעקב ממוצעת של 19.8 שנים). בהתבסס על שאלוני תזונה שמולאו בתחילת תקופת המעקב, החוקרים חישבו לכל משתתפת ציון התאמה לדיאטה הים-תיכונית בסקאלה של 0 עד 9.

נמצא כי בהשוואה לנשים עם ציון 3 ומטה, נשים עם ציון של 6 ומעלה היו בסיכון נמוך ב-30% להתפתחות סוכרת סוג 2 לאחר התאמה סטטיסטית לגיל ולצריכה קלורית. לאחר התאמה נוספת ל-BMI, הסיכון היה נמוך ב-15%.

בנוסף, נבדקו המנגנונים הביולוגיים המעורבים, באמצעות 40 סמנים ביולוגיים המייצגים את המסלולים הפיזיולוגיים השונים. במודלים סטטיסטיים נמצא כי:

הסמן שתרם במידה המשמעותית ביותר לירידה בסיכון, היה תנגודת לאינסולין, ואחריו BMI, HDL ומדדי דלקת.
סמנים נוספים שתרמו לירידה בסיכון, כוללים חומצות אמינו מסועפות שרשרת, LDL, לחץ דם ואפוליפופרוטאינים.
להמוגלובין מסוכרר הייתה רק תרומה מועטה להפחתת הסיכון.
בניתוח לפי תתי-קבוצות, נמצא כי ציון התאמה גבוה לדיאטה הים-תיכונית, היה קשור בירידה משמעותית יותר בסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב נשים עם BMI מעל 25.

החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מעידים כי במהלך תקופה של 20 שנים, הקפדה על דיאטה ים תיכונית הייתה מלווה בירידה של כ-30% בסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33211107/

כחלק ממחקר עוקבה, (2019) במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין תזונה ים-תיכונית לבין השינוי בתפקוד הקוגניטיבי במשך שנתיים, כתלות בסוכרת סוג 2 ובאיזון הגליקמי. במחקר נכללו הנתונים של 913 משתתפים בני כ-57 בממוצע, כאשר שיעור חולי סוכרת סוג 2 היה 39.5% בתחילת המחקר ו-42.6% לאחר שנתיים. כל המשתתפים סווגו לשתי קבוצות בהתאם לאיזון הגליקמי בתחילת המחקר: מאוזן או לא מאוזן (המוגלובין מסוכרר גבוה או נמוך מ-7%) וכן בהתאם לשינוי בתקופה של שנתיים (יציב/עולה או נמוך/יורד). בהתאם לשאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, החוקרים חישבו ציון התאמה למספר דפוסי תזונה: תזונה ים-תיכונית, מדדים לאכילה בריאה ודיאטת DASH.

להלן ממצאי המחקר:

ציון התאמה גבוה יותר לתזונה ים-תיכונית היה קשור בציונים גבוהים יותר בתפקוד הקוגניטיבי לאחר שנתיים בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, אך לא בקרב משתתפים בריאים. מגמה זו נמצאה עבור משתתפים שהיו מאוזנים גליקמית בתחילת המחקר ובקרב משתתפים עם דפוס שינוי יציב/עולה.
ציונים גבוהים יותר בכל דפוסי התזונה היו קשורים בתפקודי זיכרון טובים יותר בקרב משתתפים ללא סוכרת סוג 2.

החוקרים מסכמים כי הן תזונה ים-תיכונית והן ניהול יעיל של מחלת הסוכרת עשויים לתמוך בשמירה על התפקוד הקוגניטיבי, כאשר תזונה בריאה באופן כללי עשויה לתרום לשיפור תפקודי הזיכרון בקרב מבוגרים ללא סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31123154

במחקר תצפיתי פרוספקטיבי (2020) שנערך באיטליה, נבדקה ההשפעה של תכנית הכוללת דיאטה ים-תיכונית מותאמת אישית יחד עם פעילות גופנית, בקרב נשים בסיכון קרדיווסקולרי. במחקר נכללו נשים מעל גיל 18 שהגיעו לבדיקה תזונתית-בריאותית, אשר סובלות ממצב פתולוגי אחד לפחות ללא טיפול תרופתי (כולל שמנות, טרום-סוכרת, סוכרת, תסמונת מטבולית, אוסטאופניה, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלת לב כלילית, כבד שומני, היפראוריצמיה, דום נשימה חסימתי בשינה ומחלת כליות כרונית).

בתחילת המחקר ולאחר שישה חודשים בוצעה הערכה שכללה בדיקה רפואית, מדדים אנתרופומטריים, הרכב הגוף ובדיקות מעבדה. בהתאם להערכה הראשונית, לכל משתתפת הותאמה תכנית דיאטה ים-תיכונית מאוזנת ופעילות גופנית, כאשר לנשים עם עודף משקל או שמנות הדיאטה כללה הפחתה קלורית של כ-20% מההוצאה האנרגטית הצפויה. את המחקר השלימו 52 נשים בנות 47 בממוצע, 94% מהן סבלו משמנות בתחילת המחקר.

נמצא כי לאחר שישה חודשים חלה ירידה מובהקת במדדים האנתרופומטריים ובמסת השומן, וכן במדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, כולל המדדים AIP (Atherogenic Index of Plasma) ו-LAP (Lipid Accumulation Product). השיפור במדדי הסיכון היה קשור בירידה במשקל ובמסת השומן. החוקרים מסכמים כי התערבות מותאמת אישית הכוללת דיאטה ים-תיכונית ופעילות גופנית עשויה לתרום לשיפור במדדים האנתרופומטריים, במסת השומן ובמדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, גם בהעדר טיפול תרופתי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33187188/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36432557/

השפעות דיאטות שונות - צמחונות וטבעונות (דיאטות דלות שומן) מול צריכת מזונות מן החי (דיאטות עשירות בחלבון)

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2024 נבחנה ההשפעה של דיאטה צמחונית וטבעונית בקרב חולי סוכרת סוג 2. הסקירה כללה 7 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 770 משתתפים המאובחנים עם סוכרת סוג 2. ב-6 מהמחקרים נערכה השוואה בין דיאטה צמחונית או טבעונית לדיאטה לא-צמחונית, ובמחקר נוסף נערכה השוואה בין דיאטה צמחונית לדיאטה טבעונית. משך ההתערבות נע בין 12 ל-74 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצאו עדויות ברמת בטחון בינונית המצביעות על שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר וב-BMI בעקבות דיאטה צמחונית או טבעונית. בנוסף, נמצאו עדויות ברמת ביטחון נמוכה לתועלת אפשרית בצמצום הצורך בטיפול תרופתי נגד סוכרת ולשיפור ברגישות לאינסולין. עם זאת, לא נמצאה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז או האינסולין בצום, וכן לא נצפתה השפעה משמעותית על רמות ה-LDL. החוקרים מסכמים כי ממצאי הסקירה תומכים בשילוב דיאטה צמחונית או טבעונית כחלק מהתערבות תזונתית כוללת בטיפול בחולי סוכרת מסוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39415400/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2024) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של דיאטה קטוגנית על גורמי סיכון קרדיווסקולריים.
בסקירה נכללו 27 מחקרים בהם 1,278 משתתפים בריאים או עם עודף משקל ושמנות. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית בהשוואה לדיאטת ביקורת. משך ההתערבות נע בין 11 ימים ל-12 חודשים. מדדי המטרה שהוערכו כללו את פרופיל השומנים, מדדים גליקמיים, לחץ דם ומשקל.
בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי ביחס לקבוצת הביקורת, דיאטה קטוגנית הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 14 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (13.5 מ"ג/דצ"ל) וה-HDL (6 מ"ג/דצ"ל). לעומת זאת, נמצאה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (17.7 מ"ג/דצ"ל), הגלוקוז (3.2 מ"ג/דצ"ל) והאינסולין (1.2 יח'/מ"ל), בלחץ הדם הדיאסטולי (1.41 מ"מ כספית), במשקל (2.59 ק"ג) וב-BMI (1.59 יחידות). החוקרים מסכמים כי למרות שלדיאטה הקטוגנית יתרונות בהתייחס למספר גורמי סיכון, כולל רמת טריגליצרידים, לחץ דם, משקל ואיזון גליקמי, מומלץ לנקוט בגישה זהירה לאור הממצאים המצביעים על העלייה במדדי הכולסטרול.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39097343/

להלן הממצאים העיקריים:

ב-11 מחקרים נבדקה ההשפעה של דיאטה דלה מאוד בקלוריות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא שיפור באיזון הגליקמי וירידה ברמת הגלוקוז בצום וברמת ההמוגלובין המסוכרר בהשוואה לטיפול הרפואי הסטנדרטי.
ב-5 מחקרים נבדקה ההשפעה של דיאטה טבעונית דלת שומן. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת להתערבות על המשקל, ה-BMI ורמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם נמצאה ירידה מובהקת ברמת ה-LDL. החוקרים מציינים כי למרות תכולת הפחמימות הגבוהה יחסית בכל המחקרים נמצאה מגמה של ירידה במדדי הגלוקוז, השפעה המיוחסת לתכולת הסיבים הגבוהה.
בשתי הדיאטות זוהתה מגמה של שיפור במדדים האנתרופומטריים בהשוואה לדיאטת ביקורת.

בסקירה מקיפה של סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות, הכוללות מחקרים תצפיתיים והתערבותיים (2020) הוערכו העדויות בהתייחס לקשר בין דיאטות צמחוניות מסוגים שונים לבין תוצאות בריאותיות. בניתוח נכללו 20 סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות, בהן נבדקו 34 תוצאות בריאותיות, אשר סווגו לשבע קטגוריות: פרופיל השומנים, ויטמין B12 והומוציסטאין, מינרלים, שמנות, דלקתיות וסוכרת, סיכון קרדיווסקולרי, סרטן, ותמותה מכל גורם.

להלן הממצאים העיקריים:

בהשוואה לדיאטה אומניבורית, דיאטות צמחוניות היו קשורות ברמה נמוכה יותר של כולסטרול כללי, LDL ו-HDL.
בהשוואה לדיאטה אומניבורית, דיאטות צמחוניות היו קשורות בסיכון מופחת לתוצאות בריאותיות שליליות, כולל סוכרת, מחלת לב כלילית, וסרטן.
מגמה זו הינה משמעותית במיוחד בדיאטה אדוונטיסטית, אשר כוללת מוצרי חלב וביצים, ללא דגים וללא אלכוהול ועישון.
בהשוואה לדיאטה אומניבורית, דיאטות צמחוניות היו קשורות בריכוזים נמוכים יותר של ויטמין B12 ובריכוזים גבוהים יותר של הומוציסטאין, וכן ברמה נמוכה יותר של אבץ וברזל ושל צפיפות העצם.

החוקרים מסכמים כי דיאטות צמחוניות קשורות בשיפור פרופיל השומנים ובהפחתת הסיכון לתוצאות בריאותיות שליליות, אך גם בתוצאות שליליות בדגש על ריכוז נמוך של ויטמין B12. יש לבחון באופן ספציפי את ההשפעה של דיאטות צמחוניות בהריון ובהנקה ואת ההשפעה של חסרים במינרלים על הסיכון לסרטן.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32204974/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2019) הוערך הקשר בין דפוסי תזונה המבוססים על מזון מן הצומח לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 9 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים, בהם סה"כ 307,099 משתתפים, מהם 23,544 מקרים של סוכרת סוג 2. משך תקופת המעקב הייתה 2-28 שנה. בחמישה מחקרים נבדקה רמת הצריכה של מזונות מן הצומח, בשלושה מחקרים נערכה השוואה בין משתתפים עם תזונה צמחונית או טבעונית לעומת אוכלי כל, ובמחקר אחד נבדקה מידת ההיענות לדפוס של תזונה צמחונית.

באופן כללי, נמצא כי היענות גבוהה לדפוסי תזונה המבוססים על מזון מן הצומח הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-23% לסוכרת סוג 2, בהשוואה להיענות נמוכה. קשר זה היה חזק יותר עבור תזונה המבוססת על רכיבים בריאים (פירות וירקות, דגנים מלאים, קטניות ואגוזים).

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על היתרון של תזונה המבוססת על מזון מן הצומח, במיוחד תזונה עשירה ברכיבים בריאים, למניעת התפתחות סוכרת סוג 2.

המחקר מומן על ידי מענקים מטעם ה-NIH.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31329220/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2018) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של דפוסי דיאטה צמחונית על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת. בסקירה נכללו תשעה מחקרים, בהם 664 משתתפים, 99% מהם עם סוכרת סוג 2 ורובם סבלו מעודף משקל או שמנות ונטלו טיפול תרופתי להורדת הסוכר ו/או לחץ הדם. מחצית מהמחקרים נערכו בארה"ב, משך המחקרים נע בין 4 ל-74 שבועות, כאשר בכל מחקר ההרכב התזונתי של הדיאטה היה שונה. מניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת ביקורת, דיאטה צמחונית הייתה מלווה בשיפור במדדים קרדיו-מטבוליים, עם הפרש ממוצע של 0.29% בהמוגלובין המסוכרר, 0.56 מילמול/ליטר ברמת הגלוקוז בצום, 0.12 מילימול/ליטר ברמת ה-LDL, 2.15 ק"ג במשקל הגוף, 0.74 יחידות BMI ו-2.86 ס"מ בהיקף המותניים. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס לרמת האינסולין בצום, HDL וטריגליצרידים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שלדיאטה צמחונית השפעה מיטיבה על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2 ועשויה לסייע בניהול המחלה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29960809

בסקירה שיטתית (2018) העריכו החוקרים את העדויות ממחקרים מבוקרים לגבי התרומה של דיאטות המבוססות על הצומח למבוגרים חולי סוכרת. בסקירה נכללו 11 מחקרים, בהם סה"כ 433 משתתפים בני כ-55 בממוצע. במחקרים השונים נבדקה ההשפעה של דיאטה צמחונית או טבעונית בהשוואה לדיאטה אומניבורית ("אוכלי כל") או לדיאטה המותאמת לחולי סוכרת (בהתאם להנחיות של ארגון הסוכרת במדינת המחקר). משך המחקרים היה 3-74 שבועות, עם ממוצע של 23 שבועות. נמצא כי באופן כללי צריכת דיאטה המבוססת על הצומח (צמחונות או טבעונות) הייתה מלווה בשיפור מובהק במדדים שונים, כולל תחושת הרווחה הרגשית והפיזית, תסמיני דיכאון, איכות החיים, בריאות כללית, רמת HbA1c, משקל, רמת כולסטרול כללי ו-LDL. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של דיאטה המבוססת על הצומח לשיפור מדדים רגשיים וגופניים בקרב חולי סוכרת. המחקר מומן על ידי אוניברסיטת לונדון.

https://drc.bmj.com/content/6/1/e000534

חומציות המזון והסיכון לסוכרת - קיים דיון מתמשך בקרב מומחים ביחס להשפעות הבריאותיות בצריכת מזונות עתירי חומצה אולם קיימות עדויות מחקריות מועטות בנושא זה.

המחקר הנוכחי (2014) מתבסס על מחקר עוקבה (cohort) גדול בו בוצע מעקב של כ-14 שנה על כ-66 אלף נשים. רמת החומציות בתזונה הוערכה בעזרת שני מדדים (PRAL, NEAP).

בתקופת המחקר אובחנו 1,372 מקרים של סוכרת סוג 2, כאשר הסיכון היה גבוה יותר בקרב נשים שהדיאטה שלהן הוערכה בחומציות גבוהה ובמיוחד נשים במשקל תקין להן BMI נמוך מ-25. זהו מחקר ראשוני אשר מראה קשר בין רמת חומציות התזונה לבין סוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי בגורמי הסיכון הידועים, ראוי לציין כי מידת החומציות / בסיסיות תלויה במקור המזון: בעוד שמזון מן החי (בשר, ביצים, מוצרי חלב וכו') הינו מזון חומצי הרי שמזון מן הצומח הוא בסיסי יותר. מכאן משתמע כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שצריכת מזונות מן החי בצורה מוגברת מעלה את הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24232975

בסקירה (2021) דנים החוקרים בהשפעות האפשריות של תזונה טבעונית על ההתפתחות וההתקדמות של התסמונת המטבולית. במסגרת הסקירה מפורטים ממצאים קליניים המצביעים על היתרונות והחסרונות של תזונה טבעונית.
דיאטה שאינה מאוזנת עלולה להוביל לחסרים תזונתיים של חלבון, אומגה 3, ברזל, ויטמין D וסידן, אבץ, יוד וויטמין B12. יחד עם זאת, דיאטה מאוזנת ומגוונת עשויה לסייע בשמירה על המצב הבריאותי, כולל תרומה להעלאת רמת השובע, הפעילות נוגדת החמצון וצריכת המגנזיום והאשלגן. היא עשויה גם לסייע בהפחתת רמת הגלוקוז בדם, בירידה ב-BMI, הפחתה בצריכת השומנים ושיפור פרופיל השומנים בדם.
בהתייחס למאפייני התסמונת המטבולית, לדיאטות המבוססות על הצומח, ובעיקר לדיאטה טבעונית, השפעה מיטיבה הנובעת מצריכה קלורית נמוכה, צריכה מוגבלת של שומן רווי, תכולת סיבים גבוהה, צריכה רבה של ירקות ופירות, ומיעוט או הימנעות מצריכת בשר וברזל בצורת הם (heme). החוקרים מציגים את העדויות התומכות בהשפעה המיטיבה של טבעונות על השמנה בטנית והיקף המותניים, לחץ הדם, המטבוליזם של שומנים, והתגובה הגליקמית. החוקרים מסכמים כי תזונה טבעונית מתוכננת היטב על ידי גורם מקצועי עשויה לתרום למניעת ההתפתחות של התסמונת המטבולית ולטיפול בה, ויש להמשיך ולבחון את היעילות הקלינית ארוכת הטווח בהתייחס למחלות כרוניות, כגון תחלואה קרדיווסקולרית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33801269/

סקירה (מאי 2009) שבדקה יעילות של דיאטות צמחונית וטבעונית לטיפול בסוכרת סוג 2 מצאה כי דיאטה צמחונית צמצמה בכמחצית את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. כמו כן, דיאטה טבעונית ודלת שומן משפרת את השליטה ברמת הסוכר ביעילות רבה יותר מאשר דיאטות קונבנציונאליות לסוכרת. הפחתה בצריכת שומנים מן החי ומזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה והגברת צריכת סיבים הפחיתה את ריכוז השומן בתאי שריר. דיאטות צמחוניות וטבעוניות אף הפחיתו את רמת השומנים בדם וגרמו להטבה בטרשת עורקים. החוקרים מציינים כי אין הבדל בהיענות המטופלים בין הדיאטות השונות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19386029

במחקר אקראי מבוקר (2024) נבדקה ההשפעה של התערבות תזונתית על דרישת האינסולין והאיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 1. במחקר נכללו 58 חולי סוכרת סוג 1 מעל גיל 18 המטופלים באינסולין. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות דיאטה למשך 12 שבועות:

קבוצת ההתערבות צרכה דיאטה טבעונית דלת שומן בה 75% מצריכת הקלוריות הייתה מפחמימות, 15% מחלבון ו-10% משומן. הדיאטה מבוססת על ירקות, פירות, דגנים וקטניות ללא הגבלה על כמות הקלוריות או הפחמימות.
קבוצת הביקורת צרכה דיאטה מותאמת אישית מאוזנת המבוססת על גודל מנות מבוקר עם הפחתה של 500-1,000 קלוריות ליום בקרב משתתפים עם BMI מעל 25.

בשתי הקבוצות המשתתפים קיבלו הדרכה תזונתית שבועית, 100 מק"ג ליום תוסף ויטמין B12 והגבלה של מספר המשקאות האלכוהוליים ליום (אחד עבור נשים ושניים עבור גברים). המשתתפים דיווחו בכל ארוחה על כמות הפחמימות ומינון האינסולין, כאשר במקרים של היפו/היפרגליקמיה בוצעה התאמה למינון האינסולין. מדדי המטרה העיקריים היו מינון האינסולין היומי, הרגישות לאינסולין (הוגדר כיחס הפחמימות לאינסולין) והאיזון הגליקמי (רמת ההמוגלובין המסוכרר). החוקרים מראים כי בשתי הקבוצות לא היו שינויים משמעותיים בצריכה הקלורית וברמת הפעילות הגופנית, ובאופן כללי המשתתפים דירגו את יכולת היישום של הדיאטה באופן דומה. בעקבות ההתערבות, בקבוצת הדיאטה הטבעונית חלה ירידה גדולה יותר במשקל עם ירידה ממוצעת של 5.2 ק"ג, בעוד שבקבוצת הביקורת הירידה במשקל לא הייתה משמעותית. עוד נמצא כי בקבוצת הדיאטה הטבעונית חלה ירידה מובהקת בסך מינון האינסולין היומי הממוצע ועלייה מובהקת ברגישות לאינסולין, בעוד שהשינוי בקבוצת הביקורת לא היה משמעותי. בנוסף, רק בקבוצת הדיאטה הטבעונית חל שיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL וביחס חנקן לקריאטינין. בשתי הקבוצות נמצאה ירידה דומה ברמת ההמוגלובין המסוכרר (0.8% בקבוצת הדיאטה הטבעונית ו-0.6% בקבוצת הביקורת). החוקרים מסכמים כי דיאטה טבעונית עשויה לתרום לשיפור בפעילות האינסולין והאיזון הגליקמי וכן במדדים של תפקודי כליות וגורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 1.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39015168/

במחקר אקראי מוצלב, (2020) נבדקה ההשפעה של התזונה, על מנגנוני וויסות האכילה במוח. החוקרים מסבירים, כי למערכת התגמול במוח תפקיד מרכזי בוויסות האכילה והמשקל, כאשר לתלמוס השפעה על המוטיבציה והתגמול. פעילות התלמוס תלויה בתנודות ברמת הגלוקוז בדם, ולכן עשויה להיות מושפעת מהתערבות תזונתית. במחקר נכללו 20 גברים חולי סוכרת סוג 2, 20 גברים עם עודף משקל או שמנות ו-20 גברים בריאים. כל המשתתפים צרכו שתי ארוחות בעלות ערך קלורי והרכב תזונתי דומה, ארוחה טבעונית וארוחה סטנדרטית. לאחר כל ארוחה נבדקה הפעילות במוח, רמת הורמוני מערכת העיכול ותחושת השובע. מחקרים קודמים הראו כי ארוחה טבעונית גורמת לעלייה ברמת GLP-1 (Glucagon-like peptide-1 – חלבון המעורב בוויסות רמת הגלוקוז בדם ומעודד את תחושת השובע) בהשוואה לארוחה סטנדרטית. החוקרים שיערו כי עלייה זאת תהיה קשורה גם בעליה ברמת השובע, בעליה בהפרשת האינסולין ובשינויים במערכת התגמול בתלמוס.

להלן הממצאים העיקריים:

זרימת הדם לתלמוס (מדד לפעילות התלמוס) הייתה הגבוהה ביותר בקרב חולי סוכרת סוג 2 והנמוכה ביותר בקרב המשתתפים עם עודף משקל או שמנות.
זרימת הדם לתלמוס, ירדה באופן מובהק לאחר הארוחה הסטנדרטית בקרב המשתתפים עם סוכרת סוג 2 ועם עודף משקל או שמנות, וכן לאחר הארוחה הטבעונית בקרב המשתתפים הבריאים.
הפרשת GLP-1 עלתה לאחר הארוחה הטבעונית בהשוואה לארוחה הסטנדרטית ב-42% בקרב חולי סוכרת סוג 2, וב-41% בקרב המשתתפים הבריאים.
לאחר שתי הארוחות, העלייה בפעילות התלמוס הייתה קשורה בעלייה בתחושת השובע, ברמת האינסולין בצום, ברמת פפטיד C, בהפרשת האינסולין וברמת האמילין (הורמון המופרש ביחד עם אינסולין והוא בעל תפקיד בויסות משק הסוכר בגוף ע"י האטת התרוקנות הקיבה ועידוד תחושת שובע).

החוקרים מסכמים כי העלייה בהפרשת GLP-1 לאחר ארוחה טבעונית בקרב גברים עם סוכרת סוג 2, בשילוב עלייה בתחושת השובע ובפעילות התלמוס, מצביעה על השפעה מיטיבה לתזונה המבוססת על הצומח על מנגנוני וויסות האכילה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33081982/

במחקר אקראי מוצלב (2019) הוערכה ההשפעה של ארוחה טבעונית לעומת ארוחה סטנדרטית על הפרשת אינקרטינים ואינסולין לאחר הארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 20 מטופלים, אשר התבקשו לצרוך בשני מועדים שונים, עם שבוע הפרדה ביניהם, שתי ארוחות המבורגר, הזהות בערך הקלורי (כ-514 קלוריות) ובהרכב אבות המזון – המבורגר מבשר מעובד עם קפה, או המבורגר טופו עם תה ירוק. ריכוז הגלוקוז והאינסולין בדם, וכן מדדים המצביעים על תפקוד תאי בטא, נמדדו עד 180 דקות לאחר כל ארוחה. נמצא כי רמת הגלוקוז לאחר הארוחה הייתה דומה בשני התנאים, אולם לאחר הארוחה הטבעונית הפרשת האינסולין הייתה גבוהה יותר, וכן רמת פפטיד C (המצביעה על ייצור האינסולין) והעמילין (הורמון המעורב בוויסות רמות הגלוקוז לאחר הארוחה). בנוסף, לאחר הארוחה הטבעונית נצפתה עלייה בהפרשת ההורמון (GLP-1 (glucagon-like peptide-1 וירידה ב-(GIP (gastric inhibitory peptide, הורמונים שתפקידם להגביר את הפרשת האינסולין ולסייע בשמירה על איזון הגלוקוז. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תזונה טבעונית לשיפור הפרשת האינסולין והפוטנציאל לשיפור התפקוד של תאי בטא בקרב חולי סוכרת סוג 2. תוצאות נוספות מאותו מחקר ניתן לקרוא כאן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30813546

במחקר אקראי מוצלב (2019) נבדקה ההשפעה האקוטית של הרכב הארוחה על הורמוני העיכול ועל תחושת השובע. החוקרים מסבירים כי תהליך עיכול המזון מעורר את הפרשת ההורמונים (GLP-1 (glucagon-like peptide-1 ו-(GIP (gastric inhibitory peptide שתפקידם להגביר את הפרשת האינסולין ולסייע בשמירה על איזון הגלוקוז. בנוסף, הורמוני השובע (GLP-1, PYY (peptide YY), PP (pancreatic polypeptide ועמילין מסייעים בוויסות רמת התיאבון ושמירה על איזון האנרגיה. הפרשת הורמוני שובע אלה תלויה בהרכב הארוחה ושונה בקרב אנשים עם רמות גלוקוז תקינות לעומת אלה עם הפרעה באיזון הגלוקוז. במחקר נכללו שלוש קבוצות של 20 גברים כל אחת: עם סוכרת סוג 2, עם שמנות או גברים בריאים. המשתתפים בשלוש הקבוצות התבקשו לצרוך בשני מועדים שונים שתי ארוחות המבורגר, הזהות בערך הקלורי (כ-514 קלוריות) ובהרכב אבות המזון – ארוחה הכוללת בשר מעובד וגבינה או ארוחה טבעונית הכוללת טופו. רמות ההורמונים GLP-1, עמילין ו-PYY – הקשורים במטבוליזם של גלוקוז, הפרשת אינסולין, שובע ואיזון המשקל – נמדדו עד 180 דקות לאחר הארוחה. בנוסף, המשתתפים התבקשו לדרג את רמת השובע שלהם לאחר הארוחה. נמצא כי באופן כללי הפרשת ההורמונים ורמת השובע הייתה גבוהה יותר לאחר הארוחה הטבעונית בהשוואה לארוחה הבשרית. להלן הממצאים העיקריים שדווחו לאחר הארוחה הטבעונית, בהשוואה לארוחה הבשרית:

הפרשת GLP-1 הייתה גבוהה יותר לאחר ארוחה טבעונית בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 ומשתתפים בריאים.
ריכוז העמילין היה גבוה יותר לאחר הארוחה הטבעונית בשלוש קבוצות המשתתפים.
ריכוז PYY היה גבוה יותר לאחר הארוחה הטבעונית רק בקרב קבוצת המשתתפים הבריאים.
רמת השובע הייתה גבוהה יותר לאחר הארוחה הטבעונית בשלוש קבוצות המשתתפים – ב-9% במשתתפים עם סוכרת סוג 2, ב-18.7% בקרב משתתפים עם שמנות וב-25% בקרב משתתפים בריאים.

תוצאות אלה מעידות על עלייה בהפרשת הורמוני העיכול וברמת השובע בעקבות ארוחה טבעונית, בהשוואה לארוחה בשרית, בקרב גברים בריאים, גברים הסובלים משמנות או הסובלים מסוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30642053

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2022) נבדק הקשר בין איכות התזונה מהצומח והסיכון הקרדיו-מטבולי בקרב משתתפים ממוצא אסיאתי המתגוררים בארה"ב, אוכלוסייה המאופיינת בצריכה גבוהה של מזונות מהצומח. במחקר בוצע ניתוח חתך המבוסס על הנתונים של 891 המשתתפים שגויסו למחקר וכן ניתוח אורך הכולל 735 מהמשתתפים שהשלימו מעקב של כחמש שנים. איכות התזונה מהצומח הוערכה באמצעות שלושה מדדים: צריכה של מזון מהצומח באופן כללי, צריכה של מזון בריא מהצומח וצריכה של מזון לא בריא מהצומח.

מניתוח הנתונים בתחילת המחקר (ניתוח חתך) עולה כי:

צריכה גבוהה יותר של מזון מהצומח באופן כללי הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של גלוקוז בצום.
צריכה גבוהה יותר של מזון מהצומח באופן כללי וכן של מזון בריא מהצומח הייתה קשורה ברמות נמוכות יותר של תנגודת לאינסולין, LDL, משקל ו-BMI.
צריכה גבוהה יותר של מזון בריא מהצומח הייתה קשורה בשיפור רמת ההמוגלובין המסוכרר, האדיפונקטין, ההשמנה הבטנית והסיכוי לכבד שומני.
לא נמצאו קשרים מובהקים בין הצריכה של מזון לא בריא מהצומח ובין מדדי הסיכון הקרדיו-מטבוליים.

בניתוח נתוני המעקב נמצא כי כל עלייה של 5 נקודות בצריכה של מזון בריא מהצומח הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-18% להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי צריכת תזונה בריאה מהצומח קשורה בשיפור הפרופיל הקרדיו-מטבולי ומציעים כי להפחתת הסיכון למחלות כרוניות מומלץ להתמקד באיכות התזונה מהצומח.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35731596/

במחקר המבוסס על שלושה מחקרי עוקבה (2021) גדולים שנערכו בארה"ב, נבדק הקשר בין צריכת תזונה המבוססת על הצומח לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים של 76,530 נשים ממחקר האחיות (1986-2012), 81,569 נשים ממחקר האחיות השני (1991-2107), ו-34,468 גברים ממחקר אנשי מקצועות הבריאות (1986-2016). נתוני התזונה נאספו כל ארבע שנים במהלך תקופת המעקב, ולכל משתתף חושבו שלושה מדדים: ציון כללי של תזונה מהצומח (PDI), ציון של תזונה בריאה מהצומח (hPDI) וציון של תזונה לא בריאה מהצומח (uPDI). במהלך תקופת המעקב תועדו 12,627 מקרים חדשים של סוכרת סוג 2 ונעשתה התאמה סטטיסטית לגורמים כגון BMI, צריכת אלכוהול, עישון ופעילות גופנית.

להלן סיכום הממצאים:

בהשוואה למשתתפים שתזונתם הייתה עקבית במהלך תקופת המעקב (שינוי של עד 3%), בקרב המשתתפים עם הירידה הגדולה ביותר (מעל 10%) במדד של תזונה מהצומח ושל תזונה בריאה מהצומח בתקופה של ארבע שנים, הסיכון להופעה של סוכרת סוג 2 בארבע שנים לאחר מכן היה גבוה ב-12% וב-23%, בהתאמה.
כל עלייה של 10% במדדים אלה, הייתה קשורה בירידה של 7% ו-9%, בהתאמה, בסיכון לסוכרת סוג 2.
שינוי בציון של תזונה לא בריאה מהצומח לא היה קשור בסיכון לסוכרת סוג 2.
ניתן להסביר 6-36% מהקשר בין השינוי שנמצא בתזונה לבין הסיכון לסוכרת באמצעות שינויים במשקל הגוף.

החוקרים מסכמים כי היענות גבוהה לתזונה בריאה המבוססת על הצומח הייתה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2, ואילו היענות נמוכה הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33441419/

מחקר עוקבה גדול (יוני 2016) אשר נועד לבחון את הקשר בין דפוס התזונה והרכבה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על נתונים מ-3 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים גדולים בהם השתתפו אנשי מקצוע מתחום הבריאות שאינם סובלים ממחלות כרוניות, במחקר הראשון נכללו כ-70,000 נשים (נערך בין השנים 1984-2012), במחקר השני נכללו כ-90 נשים (נערך בין השנים 1991-2011) ובמחקר השלישי נכללו כ-40,000 גברים (נערך בין השנים 1986-2010). החוקרים אספו נתונים לגבי התזונה כל 2-4 שנים במהלך תקופת המעקב וקבעו מדד לדפוס תזונה צמחונית (PDI) בו צריכת מזונות מהצומח קיבלו ציון חיובי ומזונות מהחי קיבלו ציון שלילי, וכן מדד לתזונה צמחונית בריאה (hPDI) בו צריכת מזונות בריאים מהצומח (דגנים מלאים, פירות וירקות, אגוזים, קטניות, שמנים צמחיים, תה וקפה) קיבלו ציון חיובי ומזונות פחות בריאים מהצומח (מיצי פירות ומשקאות ממותקים, דגנים מעובדים, תפוחי אדמה ממתקים וקינוחים) ומזונות מהחי קיבלו ציון שלילי. בנוסף, קבעו החוקרים מדד לתזונה צמחונית לא-בריאה (uPDI) בו צריכת מזונות פחות בריאים מהצומח קיבלו ציון חיובי בעוד שמזונות בריאים מהצומח ומזונות מהחי קיבלו ציון שלילי. בתקופת המעקב זוהו כ-16,000 מקרים של סוכרת סוג 2, כאשר ציון גבוה יותר במדד לתזונה צמחונית ובמדד לתזונה צמחונית בריאה היה קשור בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 ואילו המדד לתזונה צמחונית לא בריאה היה קשור בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2, עבור כל קטגוריות ה-BMI. מכאן, תזונה המבוססת על מזונות מהצומח, במיוחד מזונות בעלי ערך תזונתי גבוה, עשויים לתרום לצמצום הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27299701

סקירה (אפריל 2010) שנערכה על דיאטות דלות שומן (צמחונית וטבעונית) לטיפול בסוכרת סוג 2, מצאה כי אלו יעילות בהפחתת רמת הסוכר בדם, הורדת משקל והפחתה בסיכון למחלות לב. הכותבים מציינים כי בנוסף להטבות אלו הדיאטות הדגימו הפחתה בסיכון למחלות כליה ונוירופתיה. תכנון קפדני של דיאטה טבעונית יכול להביא לתזונה טובה יותר מאשר דיאטות קונבנציונאליות לטיפול בסוכרת סוג 2. היענות המטופלים לדיאטה שכזו אינה נופלת מהיענות לדיאטות אחרות ומאפשרת טיפול תזונתי יעיל ללא מעקב אחר כמות הפחמימות היומית או כמות האוכל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20425575

מחקר קליני (אפריל 2009) השווה דיאטה טבעונית דלת שומן לעומת דיאטה קונבנציונאלית לטיפול בסוכרת סוג 2. המחקר ארך 74 שבועות ובו השתתפו 49 מטופלים בקבוצת הניסוי לעומת 50 מטופלים בקבוצת הביקורת. בשתי הקבוצות נצפתה ירידה במשקל וברמת השומנים בדם אולם בקבוצה הטבעונית הירידה ברמת השומנים בדם, רמת הסוכר בדם ורמת ההמוגלובין המסוכרר היתה מובהקת יותר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19339401

סקירה (ינואר 2011) שבחנה 14 מחקרי RCT בהם נבדקו דיאטות שונות בעלות כמויות שונות של סיבים תזונתיים לטיפול בסוכרת סוג 2. על פי הסקירה, תוספת של סיבים תזונתיים לארוחות, צריכה מוגברת של סיבים ודיאטה טבעונית שיפרו מטבוליזם של סוכר והגבירו את הרגישות לאינסולין. בקרב אלו שאכלו דיאטה המבוססת על מזונות מן הצומח עם אחוזי שומן נמוכים נרשם השיפור הגדול ביותר ברמת השומנים בדם, משקל גוף, ורמת המוגלובין מסוכרר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20713332

מחקר חדש ומקיף (יולי 2013) שמצטרף לשורת עדויות מחקריות לגבי הנזקים האפשריים בצריכת בשר אדום. מטרת המחקר הייתה להעריך את הקשר בין שינויים בצריכת בשר אדום במשך ארבע שנים לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בארבע השנים שלאחר מכן. עוצמת המחקר היא בכך שהמעקב בוצע אחר מעל 100,000 איש שהשתתפו בשלושה מחקרי עוקבה פרוספקטיביים מרכזיים בארה"ב. באופן כללי נמצא כי ככל שצריכת הבשר האדום עלתה במהלך 4 שנים, כך עלה הסיכון להתפתחות סוכרת בשנים העוקבות ואילו ירידה בצריכת הבשר הייתה קשורה בירידה בסיכון, אם כי בשיעור נמוך יותר. קשר זה היה תלוי במידה מסוימת במשקל הגוף. לתוצאות המחקר השלכות יישומיות חשובות במניעה ובהפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23779232

מחקר חשוב (אוגוסט 2013) בוחן את ההשפעה של דיאטות עשירות חלבון על תפקוד הכליות בקרב חולים בסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23719550

מחקר (מרץ 2014) שזכה להד תקשורתי נרחב עוסק בקשר בין צריכת החלבון בתזונה לבין הסיכון לתחלואה ולתמותה. החוקרים מראים כי הסיכון בדיאטה עשירה בחלבון הינו תלוי גיל, בקרב אוכלוסייה בגיל 50-65 צריכת חלבון גבוהה, בעיקר חלבון מהחי, הייתה קשורה בעלייה של 75% בסיכון הכללי לתמותה וסיכון גבוה פי 4 לתמותה מסרטן במהלך 18 השנים הבאות. יחד עם זאת, מעל גיל 65 דיאטה עשירה בחלבון הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה.

אולם, בכל קבוצות הגיל צריכת חלבון גבוהה הייתה קשורה לסיכון גבוה פי 5 לתמותה מסוכרת.

החוקרים מסבירים כי רמות החלבון משפיעות על הורמון הגדילה, כאשר מחקרים קודמים מראים קשר בין רמות גבוהות של הורמון גדילה לבין תחלואה בסרטן.

רמות ההורמון יורדות באופן טבעי לאחר גיל 65 כך שהשפּעת החלבון בתזונה בגיל זה פחות משמעותית.

כתמיכה לממצאים אלה, ממחקר מקביל שבוצעו בעכברים עולה כי צריכת חלבון גבוהה משפיעה על הופעה והתפשטות מהירה יותר של גידולים סרטניים.

החוקרים מסכמים כי בהתאם לממצאי המחקר, דיאטה דלת חלבון בגיל הביניים והעלאת כמות החלבון בתזונה בגיל העמידה עשויה להוביל לבריאות ולאריכות חיים. בנוסף, מחקר זה מדגיש כי חלבונים מהצומח הינם בריאים יותר מחלבונים מהחי ובכך מספק תמיכה נוספת ליתרון בדיאטות צמחוניות או טבעוניות. יחד עם זאת, יש לציין כי מדובר במחקר תצפיתי ולכן בעל בעיות מתודולוגיות במבנהו.

http://www.cell.com/cell-metabolism/retrieve/pii/S155041311400062X

מחקר (אפריל 2014) שנועד לבחון את הקשר בין צריכת חלבונים מהחי ומהצומח לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר עוקבה (cohort) אירופאי רחב היקף וכלל כ-12 אלף חולי סוכרת סוג 2 ותת-קבוצה של כ-16 אלף איש אחריהם בוצע מעקב של כ-12 שנים בממוצע. באופן כללי נמצא במחקר כי אנשים שצרכו דיאטה עתירת חלבונים, במיוחד חלבונים מהחי, היו בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2. זאת לאחר התאמה סטטיסטית לגורמי הסיכון ולמשתנים תזונתיים הידועים כקשורים בסוכרת. הקבוצה שנמצאה בסיכון הגבוה ביותר היו נשים הסובלות מהשמנת יתר בעלות BMI מעל 30.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24722499

במחקר (ספטמבר 2014) נבדקה השפּעתה של ארוחה בשרית לעומת ארוחה טבעונית על הורמוני מערכת העיכול בקרב חולי סוכרת מסוג 2. במחקר נערכה השוואב בין 50 חולי סוכרת סוג 2 לעומת קבוצת ביקורת של 50 משתתפים בריאים. החוקרים מסבירים כי הוכח במחקרים קודמים שצריכת בשר פוגעת ברגישות לאינסולין ומגבירה את העקה החמצונית בתאים, אולם ההשפעה על הורמוני מערכת העיכול אינה ידועה מספיק. כיום, הטיפול התזונתי בסוכרת מתמקד בהגבלת הפחמימות, אולם ניתן לשער כי הפעילות המטבולית קשורה גם לרכיבי המזון הנוספים בארוחה ולרמות הורמוני מערכת העיכול המשוחררים לאחר הארוחה. המשתתפים במחקר צרכו שתי ארוחות בעלות ערך קלורי זהה: ארוחת המבורגר עתירת חלבון ושומן רווי וארוחה טבעונית עתירת פחמימות. מהנתונים עולה כי בקרב חולי סוכרת, הארוחה הבשרית הובילה לשיבוש פעילות הורמוני השובע לאחר הארוחה (בניגוד לנבדקים הבריאים) ולעלייה ברמת העקה החמצונית. מניתוח הפעילות ההורמונלית לאחר שתי הארוחות, החוקרים מסכמים כי הרכב הארוחה, ולא בהכרח כמות הפחמימות או העומס הגליקמי, הינו בעל חשיבות גבוהה בתגובה המטבולית, ולכן עליו להוות חלק משמעותי בגיבוש אסטרטגיה טיפולית בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25222490

מטה-אנליזה של מחקרים קליניים מבוקרים (אוקטובר 2014) הבוחנת את הקשר בין תזונה צמחונית לבין איזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2. בהתבסס על נתונים מ-6 מחקרים הכוללים 255 משתתפים, נמצא כי תזונה צמחונית הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמות ההמוגלובין המסוכרר HbA1c ובירידה שאינה מובהקת סטטיסטית ברמות הסוכר בצום. לממצאים אלה עשויות להיות לדעתנו השלכות יישומיות חשובות בגיבוש המלצות תזונתיות לחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25414824

איגוד הסוכרת האמריקאי פרסם (אוקטובר 2013) המלצות תזונתיות עדכניות מבוססות מחקר למבוגרים חולי סוכרת. הדגש העיקרי בנייר העמדה הינו על ביסוס הרגלי אכילה בריאים, ולא על דיאטה, המותאמים אישית לכל מטופל מתוך ההבנה כי אין דפוס אחיד אשר מתאים לכלל חולי הסוכרת. החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים, ביניהם תזונה צמחונית, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים.הם מדגישים כי יש להתאים את דפוס התזונה להעדפות האישיות וליעדים הבריאותיים והטיפוליים של כל חולה. בנוסף, החוקרים סוקרים את העדויות המחקריות הקיימות לגבי רכיבי התזונה השונים ומסכמים בהמלצות העיקריות לטיפול בחולי סוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

מחקר פיילוט (מאי 2015) שנועד לבחון את ההשערה כי דיאטה צמחונית דלת-שומן יעילה להקלה על הכאב לסובלים מנוירופתיה סוּכרתית. במחקר השתתפו 17 חולי סוכרת הסובלים מנוירופתיה אשר חולקו לקבוצת ההתערבות בה המשתתפים צרכו דיאטה צמחונית דלת שומן וקיבלו ייעוץ תזונתי שבועי ותוסף B12, או לקבוצת הביקורת שקיבלה רק תוסף B12 ללא הנחייה תזונתית.

לאחר 20 שבועות נמצא שיפור בקבוצת ההתערבות במספר מדדים קליניים ובהקלה על תסמיני הכאב בהשוואה לקבוצת הביקורת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26011582

סקירה מקיפה (יוני 2014) של מחקרים קליניים ותצפיתיים מסכמת את הרכיבים התזונתיים, המזונות והדפוסים התזונתיים שנמצאו יעילים למניעה וטיפול בסוכרת סוג 2. באשר לרכיבי התזונה, הכותבים מסיקים מהממצאים כי ישנה חשיבות גבוהה יותר לאיכות השומנים והפחמימות בדיאטה מאשר לכמותם הנצרכת. בהתייחס למזונות ספציפיים, נצפה כי צריכה גבוהה של דגנים מלאים, פירות, ירקות, קטניות ואגוזים, צריכה מתונה של אלכוהול וצריכה נמוכה של דגנים מעובדים, בשר אדום ובשר מעובד ומשקאות ממותקים קשורה בסיכון מופחת לפתח סוכרת, ותורמת לאיזון רמות הסוכר והשומנים בדם בקרב חולי סוכרת. בהתייחס לדפוסים תזונתיים, מן המחקרים עולה כי דיאטה ים-תיכונית, דיאטת בעלת אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה דלת-פחמימות ודיאטה צמחונית עשויות לסייע לשמירה על המשקל ולמניעה וטיפול בסוכרת, כאשר הן מותאמות לצרכיו האישיים של כל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

מחקר אקראי מבוקר שנערך בקוריאה (יוני 2016) בו נבדקה ההשפעה של דיאטה טבעונית, לעומת הדיאטה המומלצת לחולי סוכרת, על משק הסוכר בחולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים שבחנו את ההשפעה של דיאטה טבעונית או צמחונית על משק הסוכר לרוב כללו משתתפים שצרכו דיאטה מערבית ולא משתתפים מתרבויות בהן הדיאטה מבוססת במידה רבה יותר על מזונות מהצומח. במחקר השתתפו 93 חולי סוכרת סוג 2 אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה טבעונית, בדגש על צריכת דגנים מלאים, או לדיאטה המומלצת על ידי איגוד הסוכרת הקוריאני למשך 12 שבועות. בסיום המחקר נמצא כי בשתי הקבוצות חל שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם השיפור היה גדול יותר בקרב משתתפים שצרכו דיאטה טבעונית לעומת "הדיאטה המומלצת" (ירידה של 0.5% לעומת ירידה של 0.2% ברמת מובהקות גבוהה p=0.017). בקרב משתתפים עם היענות והקפדה גבוהה לדיאטה לדיאטה הטבעונית, השיפור היה משמעותי יותר (ירידה של 0.9% בדיאטה הטבעונית, ו- 0.5% ב"דיאטה המומלצת"). מכאן שדיאטה טבעונית עשויה להוות אסטרטגיה יעילה להורדה ואיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27253526

בסקירה מקיפה (נובמבר 2016) העריכו החוקרים את הממצאים המחקריים, בעיקר ממטה-אנליזות של מחקרים תצפיתיים ומחקרים אקראיים מבוקרים, בנוגע לקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין תחלואה כרונית ותמותה. חשוב לציין כי המחקר מומן על ידי מגוון גופים מחקריים ומסחריים, ביניהם בעלי אינטרסים ברורים בשוק החלב. למרות שהחוקרים מציינים כי הגופים הממנים לא היו מעורבים בפועל, ניכר כי מסקנות הסקירה מגמתיות וכי אין אזכור של השפעות שליליות נרחבות שכן הוכחו במחקרים, למשל בהקשר של שברים בעצמות וסרטן. בהתייחס לסיכון לשמנות ולסוכרת סוג 2 מסכמים החוקרים כי תזונה הכוללת רמה גבוהה של חלב ומוצריו קשורה בסיכון מופחת לשמנות בקרב ילדים ולשיפור הרכב הגוף בקרב מבוגרים וכתוצאה מכך להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2. התרומה של מוצרי חלב לירידה במשקל משמעותית יותר בדיאטה מוגבלת קלורית ופחות תחת צריכת קלוריות מאוזנת. באופן ספציפי, נמצא קשר בין מוצרי חלב מותססים כמו גבינה ויוגורט לבין סיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2. מהעדויות בנוגע לסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית עולה כי צריכה גבוהה של חלב ומוצריו (200-300 מ"ל ליום) אינה מגבירה את הסיכון הקרדיווסקולרי, ואף קשורה בסיכון נמוך יותר ליתר לחץ דם ולשבץ. הממצאים בנוגע לבריאות העצם והסיכון לאוסטאופורוזיס מצביעים על כך שלצריכת חלב ומוצריו השפעה מיטיבה על בריאות העצם בגיל הילדות וההתבגרות, אולם העדויות בנוגע לתרומה בקרב מבוגרים ולהפחתת הסיכון לשברים בקשישים הינן מוגבלות. נראה כי החוקרים מתעלמים ממחקר עוקבה נרחב, שבוצע בשבדיה ומצביע על כך שצריכת חלב גבוהה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה ולשברים, במיוחד שברים בירך. לקריאת המחקר - לחצו כאן. בנוגע לסיכון להתפתחות סרטן, החוקרים מציינים כי על פי דיווחי קרן מחקר הסרטן העולמית (WCRF) ומטה-אנליזות עדכניות, צריכת חלב ומוצריו ככל הנראה מסייעת להגנה מפני סרטן קולורקטלי, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הקיבה וסרטן השד. צריכת מוצרי חלב לא נמצאה קשורה בסרטן הלבלב, סרטן שחלות או סרטן ריאות, כאשר העדויות בנוגע לסרטן הערמונית אינן עקביות. גם כאן החוקרים מתעלמים מעדויות רבות התומכות בקשר בין צריכת מוצרי חלב והתפתחות סרטן בכלל וסרטן הערמונית בפרט. לקריאת סקירה בנושא - לחצו כאן. על בסיס הממצאים ממחקרים תצפיתיים החוקרים מסכמים כי לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון לתמותה מכל גורם. מעבר לכך, בחנו החוקרים את ההיבטים הבריאותיים של צריכת משקאות צמחיים לעומת חלב. הם מסכמים כי מדובר במוצרים שונים במהותם, הן בהתייחס להרכב התזונתי והן בהתייחס להשפעה הבריאותית. למרות החששות העולים בהקשר לצריכת משקאות דלי חלבון בקרב ילדים, נדרשת הערכה מקיפה יותר של המשקאות הצמחיים על מנת לקבוע מסקנה ברורה בנושא זה. החוקרים מסכמים כי על בסיס כלל העדויות המחקריות צריכת חלב ומוצריו תורמת להשגת הצריכה התזונתית המומלצת ועשויה להגן מפני מחלות כרוניות שכיחות, כאשר ישנם רק דיווחים מעטים בנוגע להשפעות שליליות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27882862

במחקר אקראי מבוקר (יוני 2017) נבדקה ההשפעה של דיאטה צמחונית, לעומת דיאטת הרזייה רגילה, על פיזור השומן בירכיים בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 ושמנות (BMI 35 בממוצע). במחקר נכללו 74 מטופלים, אשר הוקצו באופן אקראי לאחת משתי דיאטות: דיאטה צמחונית או דיאטה רגילה לחולי סוכרת; שתי הדיאטות כללו הפחתה של 500 קלוריות. הדיאטה הצמחונית הורכבה מ-60% פחמימות, 15% חלבון ו-25% שומן וכללה ירקות, דגנים, קטניות, פירות ואגוזים. מוצרים מן החי הוגבלו ללא יותר ממנה אחת ליום של יוגורט דל שומן. דיאטת הביקורת תאמה להנחיות האיגוד האירופאי לחקר הסוכרת והורכבה מ-50% פחמימות, 20% חלבון ועד 30% שומן, כולל הגבלת השומן הרווי לעד 7% והכולסטרול ל-200 מ"ג/יום. בנוסף, בשלושת החודשים הראשונים למחקר המשתתפים התבקשו לשמור על הרגלי הפעילות הגופנית הרגילים שלהם ובשלושת החודשים שלאחר מכן נוספה לדיאטה תכנית פעילות גופנית מותאמת אישית.
יעילות הדיאטות הוערכה לאחר 3 ו-6 חודשים באמצעות מדידת הרגישות לאינסולין, תפקוד תאי בטא בלבלב וביצוע MRI למדידת השינוי ברקמת השומן בירך. בסיום המחקר נצפתה ירידה גדולה יותר במשקל בקבוצת הדיאטה הצמחונית לעומת דיאטת הביקורת (ירידה של 6.2 ק"ג לעומת 3.2 ק"ג, p<0.01), וכן בגודל הכללי (שטח) של הרגל. מבדיקת MRI עולה כי הירידה בשומן התת-עורי הייתה דומה בשתי הקבוצות, אך רק בקבוצת הדיאטה הצמחונית נמצאה ירידה ברקמת השומן הפנימית (subfascial) וירידה גדולה יותר, לא מובהקת סטטיסטית, בשומן התוך-שרירי בהשוואה לדיאטת הביקורת. החוקרים מראים כי השינויים ברקמת השומן התת-עורית והפנימית היו קשורים בשינויים ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ברמת הסוכר בצום וברגישות תאי בטא לאינסולין. החוקרים מסכמים כי ירידה ברקמת השומן הינה משמעותית לשיפור המטבוליזם של סוכרים ושומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28604251

בדוח (מאי 2017), שנערך על ידי קבוצת מומחים בינלאומית, מוצגות המלצות למניעת התסמונת המטבולית ולטיפול בה - בהתבסס על ממצאים מחקריים בנוגע לקשר בין שינוי אורח החיים לבין הסיכון לתסמונת המטבולית. מהדוח עולה כי ירידה במשקל, באמצעות הגבלה קלורית וביצוע פעילות גופנית, תורמת לטיפול בתסמונת המטבולית ולמניעתה. החוקרים מדגישים את יעילות הדיאטה הים-תיכונית, גם ללא הגבלה קלורית, המבוססת על צריכת שומנים בלתי רוויים (בעיקר שמן זית), קטניות, דגנים מלאים, פירות, ירקות, אגוזים, דגים, מוצרי חלב מופחתי שומן וצריכה מתונה של אלכוהול. נמצאה תמיכה גם ליעילות של דפוסי דיאטה נוספים כגון דיאטת DASH, דיאטה נורדית ודיאטה צמחונית. היבטי אורח חיים נוספים שהינם הכרחיים במניעת התסמונת המטבולית כוללים גמילה מעישון, הפחתת צריכת משקאות ממותקים והגבלת צריכת בשר. החוקרים מסכמים כי להקפדה על אורח חיים בריא חשיבות גבוהה למניעת התסמונת המטבולית בקרב אוכלוסייה בסיכון, וכן למניעת סיבוכים קרדיווסקולריים וסוכרת סוג 2 באוכלוסייה הסובלת מהתסמונת המטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28521334

מחקר אקראי מבוקר (פברואר 2018), הבוחן את ההשפעה של תזונה המבוססת על הצומח על תאי בטא בלבלב ועל הרגישות לאינסולין. במחקר נכללו 76 מבוגרים עם עודף משקל ללא היסטוריה של סוכרת. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבוצת הדיאטה, שצרכה תזונה דלת שומן המבוססת על הצומח למשך 16 שבועות, או לקבוצת ביקורת שלא ביצעה שינוי תזונתי. הרכב הדיאטה היה 75% פחמימות, 15% חלבון ו-10% שומן והיא כללה ירקות, דגנים, קטניות ופירות. המשתתפים הונחו להימנע ממוצרים מן החי ומשומנים מוספים, כאשר צריכת השומן הכללית הייתה 20-30 גרם. בנוסף המשתתפים נטלו תוסף ויטמין B12 במינון 500 מק"ג/יום. צריכת האלכוהול הוגבלה למשקה אחד ליום לנשים ושניים לגברים - בשתי הקבוצות.
נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה עלייה בתגובת האינסולין לאחר הארוחה וירידה במדד התנגודת לאינסולין. עוד נמצא כי הירידה בתנגודת לאינסולין הייתה קשורה בירידה ב-BMI ובשומן הבטני. החוקרים מסכמים כי תזונה דלת שומן המבוססת על הצומח הייתה יעילה לשיפור פעילות תאי בטא בלבלב והרגישות לאינסולין, ובכך הינה בעלת פוטנציאל למניעת סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29425120

סקירה (אוגוסט 2017) אשר בדקה את הממצאים בנוגע ליתרונות הקרדיו-מטבוליים של תזונה המבוססת על הצומח. מהסקירה עולה כי כמעט מחצית ממקרי התמותה הקרדיו-מטבוליים ניתנים למניעה באמצעות הקפדה על תזונה בריאה, כאשר תזונה צמחונית או טבעונית הינה אסטרטגיה יעילה לשיפור הצריכה התזונתית. המחקרים מצביעים על כך שתזונה מהצומח קשורה בירידה בסיכון לתמותה מכל גורם וכן לירידה בסיכון לשמנות, סוכרת סוג 2 ומחלת לב כלילית. באופן ספציפי, ישנן עדויות לכך שתזונה מהצומח קשורה בהפחתת הסיכון לאירועי לב בכ-40% ולאירועי שבץ בכ-29%. בנוסף, תזונה מהצומח קשורה בסיכון נמוך בכ-50% להתפתחות התסמונת המטבולית וסוכרת סוג 2. החוקרים מראים כי תזונה צמחונית מאוזנת הינה בריאה ויעילה לאיזון המשקל ומדדי הסוכר ובעלת תרומה מטבולית וקרדיווסקולרית, כולל הפיכת מצבי טרשת עורקים והורדת לחץ הדם ורמות השומנים בדם. הם מסכמים כי תזונה מהצומח עשויה להוות אסטרטגיה יעילה למניעה ולטיפול בתחלואה קרדיו-מטבולית ומומלץ להתאים את ההנחיות וההמלצות התזונתיות בהתאם לכך.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28792455

במחקר משנת 2024 נבדקה ההשפעה של דיאטת פורטפוליו על האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2. דיאטה זו מבוססת על תזונה מהצומח וכוללת מזונות התורמים להפחתת רמות הכולסטרול וכן מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך. אף שישנן עדויות קליניות מבוססות ליעילותה של הדיאטה בהפחתת כולסטרול, קיימות פחות עדויות בנוגע להשפּעתה על ניהול סוכרת. המחקר כלל ניתוח נתונים פרטניים משני מחקרים אקראיים מבוקרים אשר השוו בין דיאטה המבוססת על אינדקס גליקמי נמוך לבין דיאטת ביקורת עשירה בסיבים תזונתיים שמקורם בדגנים. לכל משתתף חושב ציון במדד c-PDS, המבטא את מידת ההיענות לדיאטת פורטפוליו בהתאם לצריכת מרכיביה העיקריים: אגוזים וזרעים, חלבון מהצומח, סיבים מסיסים, פיטוסטרוֹלים ושמנים צמחיים עשירים בשומנים חד בלתי רוויים. הקשר בין השינוי בציון c-PDS לבין רמות ההמוגלובין המסוכרר נבחן לאורך תקופה של 6 חודשים.
המחקר כלל 267 משתתפים בגיל ממוצע של 62, עם BMI ממוצע של 30.2 ורמת המוגלובין מסוכרר התחלתית של 7.08%. הציון הממוצע במדד c-PDS עמד על 4.1 (מתוך 25). הממצאים הצביעו על קשר מובהק בין עלייה במדד c-PDS לבין ירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר, כאשר עלייה של 7.5 נקודות (כ-30%) הייתה קשורה בירידה של 0.3% בהמוגלובין המסוכרר. מבין רכיבי הדיאטה, עלייה בצריכה של אגוזים וזרעים וכן של חלבון מהצומח, ובעיקר קטניות, נמצאה קשורה באופן מובהק לשיפור באיזון הגליקמי. ספציפית, עלייה של כוס אחת בצריכת קטניות מבושלות או של 2 נקודות ב- c-PDS הייתה קשורה בירידה של 0.24% בהמוגלובין המסוכרר. החוקרים מסכמים כי הקפדה על דיאטת פורטפוליו במשך 6 חודשים תרמה לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2, במיוחד הודות לעלייה בצריכת אגוזים, זרעים וקטניות.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39275135/

במחקר אקראי מבוקר (פברואר 2018) הוערכה התרומה של תכנית הדרכה תזונתית לטיפול בחולי סוכרת סוג 2, כחלק מהטיפול האנדוקריני הרגיל, תחת ההשערה לפיה דיאטה צמחונית תוביל לשיפור משמעותי יותר לעומת דיאטה סטנדרטית לטיפול בסוכרת. במחקר נכללו 45 מטופלים, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה דיאטה צמחונית דלת שומן בעלת אינדקס גליקמי נמוך, שלא כללה הגבלה בכמות הקלוריות או הפחמימות, והקבוצה השניה קיבלה דיאטה סטנדרטית, שכללה הגבלה קלורית בהתאם לצורך והנחייה לגבי גודל המנה. כחלק מתכנית הטיפול האנדוקריני הרגילה, לכל משתתף בשתי הקבוצות הותאמה תכנית תזונתית אישית ע"י דיאטן ונערכו 20 מפגשים שבועיים של הדרכה תזונתית. בסיום תקופת המחקר נמצא כי בשתי הקבוצות חל שיפור מובהק במשקל (6.3 ק"ג בקבוצת הדיאטה הצמחונית לעומת 4.4 ק"ג בדיאטה הסטנדרטית), ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.4% בשתי הקבוצות) וברמת ה-LDL (ירידה של 11.9 לעומת 12.7 מ"ג/דצ"ל), כאשר ההבדלים בין הקבוצות לא היו מובהקים סטטיסטית. החוקרים מציינים כי הפרשת האלבומין בשתן הייתה בטווח הנורמה בתחילת המחקר ולא השתנתה באופן מובהק וכי השינויים בלחץ הדם לא היו משמעותיים. החוקרים מסכמים כי ישנה תרומה להכללת הדרכה תזונתית כחלק מתכנית הטיפול האנדוקריני הרגילה בחולי סוכרת סוג 2. המחקר נערך ומומן על ידי הארגון Physicians Committee for Responsible Medicine, שהינו ארגון ללא כוונת רווח המעודד תזונה צמחונית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29398571

במחקר עוקבה משנת 2024 נבחן הקשר בין דפוסי תזונה מהצומח לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב מבוגרים בארה"ב. המחקר כלל 11,965 משתתפים ללא סוכרת בתחילת המחקר. בהתבסס על שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, חושבו לכל אחד מהם שלושה ציונים: ציון כללי של תזונה מהצומח (PDI), ציון של תזונה בריאה מהצומח (HPDI), וציון של תזונה לא בריאה מהצומח (UPDI). במהלך תקופת מעקב חציונית של 22 שנים תועדו 4,208 מקרים חדשים של סוכרת סוג 2. נמצא כי הסיכון לסוכרת סוג 2 היה נמוך ב-11% בקרב משתתפים עם הציונים הגבוהים ביותר, לעומת הנמוכים ביותר, של תזונה מהצומח (PDI). מעבר לכך, משתתפים עם הציונים הגבוהים ביותר של תזונה בריאה מהצומח (HPDI) היו בסיכון נמוך ב-15% בהשוואה לאלו עם הציונים הנמוכים ביותר. לעומת זאת, לא נמצא קשר מובהק בין תזונה לא בריאה מהצומח (UPDI) לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.
החוקרים מסכמים כי תזונה המבוססת על צריכה נמוכה של מזונות מהחי והעדפת מזונות מהצומח עשויה לתרום להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38349856/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37500058/

השפעות דיאטות שונות - הגבלת פחמימות וצריכת שומנים

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של הרכב השומנים בתזונה על פעילות האינסולין והרגישות לגלוקוז כמדדים לסוכרת סוג 2. במסגרת הסקירה נבדקה ההשפעה של החלפת לפחות 5% מסך הצריכה הקלורית שמקורה בשומן רווי בשומן חד או רב בלתי רווי. בסקירה נכללו 30 מחקרים, מהם 20 מחקרים מוצלבים, בהם סה"כ 1,586 משתתפים. הגיל הממוצע היה 42, ה-BMI הממוצע היה 26.8 והרמה הממוצעת של גלוקוז בצום הייתה 92 מ"ג/דצ"ל. משך ההתערבות החציוני היה 5 שבועות. נמצא כי להחלפת שומן רווי בשומן בלתי רווי לא הייתה השפעה מובהקת על הרגישות לאינסולין או על הפעילות של תאי בטא בלבלב. לא נמצאו עדויות מספיקות על מנת להעריך את ההשפעה על הסבילות לגלוקוז. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה לכך שלהחלפת שומן רווי בתזונה בשומן בלתי רווי השפעה משמעותית על האינסולין, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה הממושכת של הרכב השומנים בתזונה על המאזן הגליקמי.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של הגבלת פחמימות במינונים שונים כחלק מהטיפול בסוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 50 מחקרים בהם 4,291 משתתפים. הגבלת פחמימות הוגדרה כצריכה נמוכה מ-45% מסך הצריכה הקלורית, כאשר במסגרת הניתוח נבדקה השפעה תלוית מינון בהפרשים של 10% בצריכת הפחמימות. נמצא כי לאחר 6 חודשים, בהשוואה לצריכת פחמימות מאוזנת של 55-65% מסך הצריכה הקלורית, כל ירידה של 10% בצריכת הפחמימות עד לרמה של 10% מסך הצריכה הקלורית הייתה קשורה בירידה של 0.20% ברמת ההמוגלובין המסוכרר, בירידה של 6.1 מ"ג/דצ"ל ברמת הגלוקוז בצום ובירידה של 1.44 ק"ג במשקל הגוף. בנוסף, נמצאה ירידה בכולסטרול הכללי, ב-LDL, בטריגליצרידים ובלחץ הדם הסיסטולי. החוקרים מראים כי הירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר, הגלוקוז בצום, המשקל, הטריגליצרידים ולחץ הדם הסיסטולי הייתה לינארית עם הירידה בצריכת פחמימות מ-65% ל-10%. ההשפעה על רמת הכולסטרול וה-LDL הייתה בצורת U, כאשר הירידה המשמעותית ביותר נמצאה בצריכה של כ-40% פחמימות. לאחר 12 חודשים ההשפעה של הגבלת הפחמימות הייתה לינארית עבור רמת ההמוגלובין המסוכרר והטריגליצרידים ובצורת U עבור המשקל עם הירידה המשמעותית ביותר בצריכה של כ-35% פחמימות. החוקרים מסכמים כי הגבלת פחמימות יכולה להוביל לירידה משמעותית בגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35537861/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה היעילות של דיאטה דלת פחמימות לעומת דלת שומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. דיאטה דלת פחמימות הוגדרה כצריכה של עד 130 גרם ליום פחמימות או עד 26% מסך הצריכה הקלורית. בסקירה נכללו 22 מחקרים בהם 1,391 משתתפים עם סוכרת סוג 2, מרביתם עם שמנות. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של הדיאטה על האיזון הגליקמי ומדדים קרדיו-מטבוליים וכן השפעות שליליות, הן בטווח קצר של עד 3 חודשים, בטווח בינוני של 6 עד 12 חודשים ובטווח ארוך של 24 חודשים.

להלן הממצאים העיקריים:

בטווח קצר דיאטה דלת פחמימות הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר בהשוואה לדיאטה דלת שומנים.
בטווח קצר עד בינוני דיאטה דלת פחמימות הייתה מלווה בירידה מובהקת במשקל, ב-BMI, באינסולין בצום, ובטריגליצרידים לצד עלייה בכולסטרול הכללי וב-HDL.
בטווח בינוני עד ארוך דיאטה דלת פחמימות הייתה מלווה בירידה בצורך לשימוש בתרופות להורדת סוכר.
לא נמצאו הבדלים בין הדיאטות במדדים אחרים או בהשפעות שליליות.

מסקנת החוקרים היא כי ישנו יתרון לדיאטה דלת פחמימות בטווח קצר עד בינוני למטופלים עם עודף משקל או שמנות הסובלים מסוכרת שאינה מאוזנת, כאשר בטווח הארוך לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הדיאטות. החוקרים מציינים כי ממצאים אלה הינן בניגוד לממצאים קודמים שהראו כי דיאטה דלת פחמימות עשויה להיות בעלת השפעה שלילית על פרופיל השומנים, לחץ הדם ותפקודי הכליות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36297075/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2021) הוערכה היעילות והבטיחות של דיאטות דלות פחמימות, להובלה לנסיגה של סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו רק מחקרים בהם נבדקה דיאטה דלת פחמימות, שהוגדרה כעד 130 גרם/יום פחמימות או עד 26% בדיאטה של 2,000 קלוריות ליום, או דיאטה דלה מאוד בפחמימות, שהוגדרה כעד 10% מסך הקלוריות שמקורן בפחמימות, למשך 12 שבועות לפחות, בקרב מבוגרים המאובחנים עם סוכרת סוג 2. מדד המטרה העיקרי היה נסיגה של סוכרת, שהוגדרה כרמת המוגלובין מסוכרר נמוכה מ-6.5%, או רמת גלוקוז בצום נמוכה מ-126 מ"ג/דצ"ל, עם או בלי טיפול תרופתי לסוכרת. בסקירה נכללו 23 מחקרים, בהם 1,357 משתתפים.

להלן סיכום הממצאים:

לאחר מעקב של שישה חודשים, דיאטה דלת פחמימות הייתה מלווה בשיעור גבוה יותר של נסיגת סוכרת בהשוואה לקבוצת הביקורת (57% לעומת 31% מהמשתתפים, בניתוח המבוסס על שמונה מחקרים בהם 264 משתתפים). ההשפעה הייתה קטנה יותר ולא מובהקת סטטיסטית כאשר נכללו בניתוח רק מקרים ללא טיפול תרופתי, אולם שיעור הנסיגה היה נמוך יותר בקרב מטופלים המשתמשים באינסולין.
בדיאטה דלת פחמימות נמצא בנוסף, לאחר מעקב של שישה חודשים, שיפור משמעותי במשקל, ברמת הטריגליצרידים וברגישות לאינסולין, אולם שיפור זה לא נשמר במעקב לאחר 12 חודשים.
דיאטה דלה מאוד בפחמימות הייתה פחות יעילה בהשוואה לדיאטה פחות מגבילה בהתייחס לירידה במשקל, ממצא הניתן להסבר באמצעות היענות נמוכה יותר לדיאטה.
לא נמצאו בין הקבוצות הבדלים משמעותיים באיכות החיים, כאשר לאחר 12 חודשים נמצאה ירידה מסוימת באיכות החיים וברמת ה-LDL גם בקבוצת הדיאטה דלת פחמימות.

החוקרים מסכמים, כי ישנן עדויות ברמת ביטחון בינונית עד נמוכה לכך שדיאטה דלת פחמימות למשך שישה חודשים, עשויה להוביל לנסיגה של סוכרת ללא השפעות שליליות. הם מציינים כי יש לקחת בחשבון שיש חוסר הסכמה בין מומחים בתחום בהתייחס להגדרה של נסיגת סוכרת (סף ההמוגלובין המסוכרר או הגלוקוז בדם שמעליהם מאובחנת סוכרת), ובהתייחס ליעילות, לבטיחות ולשביעות הרצון של צריכת דיאטה דלת פחמימות לתקופה ממושכת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33441384/

בסקירה שיטתית ובמטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של הגברת צריכת שומן רב בלתי רווי (PUFA) על הסיכון לסוכרת סוג 2 ועל המטבוליזם של גלוקוז. בסקירה נכללו 83 מחקרים, אשר נמשכו 24 שבועות לפחות וכללו סה"כ 121,070 משתתפים, כאשר ב-26 מהמחקרים נכללו משתתפים עם סוכרת או הפרעה במטבוליזם של גלוקוז. להלן סיכום הממצאים:

ב-66 מהמחקרים נבדקה ההשפעה של אומגה 3, כאשר לא נמצאה השפעה מובהקת לאומגה 3 על הסיכון לסוכרת סוג 2 או על רמת ההמוגלובין המסוכרר, תנגודת לאינסולין ורמת הגלוקוז והאינסולין בצום. עם זאת, נמצאו עדויות מוגבלות לכך שאומגה 3 במינון גבוה (מעל 4.4 גרם/יום) הייתה בעלת השפעה שלילית על המטבוליזם של גלוקוז.
ב-12 מהמחקרים נבדקה ההשפעה של חומצה אלפא-לינולנית (ALA), כאשר לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת ההמוגלובין המסוכרר, תנגודת לאינסולין ורמת גלוקוז בצום, אולם ישנן עדויות באיכות נמוכה לכך שעלייה בצריכת ALA הייתה מלווה בעלייה של 7% ברמת האינסולין בצום. הממצאים הקיימים אינם מספיקים על מנת להעריך את ההשפעה על הסיכון לסוכרת סוג 2.
בניתוח מחקרים, בהם אומגה 6 הוחלפה באומגה 3, לא נמצאה השפעה משמעותית על המדדים שנבדקו.
ב-11 מהמחקרים נבדקה ההשפעה של אומגה 6, כאשר מרבית הממצאים לא היו עקביים ונקבעו כבעלי איכות נמוכה וללא השפעה משמעותית על המדדים שנבדקו.
בשמונה מהמחקרים בהם נבדקה ההשפעה של PUFA (אומגה 6 ואומגה 3), מרבית הממצאים לא היו עקביים ונקבעו כבעלי איכות נמוכה, ללא השפעה משמעותית על המדדים שנבדקו.

החוקרים מסכמים כי זוהי הסקירה השיטתית הנרחבת ביותר של מחקרים להערכת ההשפעות של שומן רב בלתי רווי על אבחנה חדשה של סוכרת ועל המטבוליזם של גלוקוז. מהעדויות עולה כי להגדלת צריכת חומצות שומן אומגה 3, אומגה 6, או כלל חומצות שומן רב בלתי רוויות הייתה השפעה מעטה, אם בכלל, על מניעת התפתחות סוכרת מסוג 2 ועל הטיפול בה. המחקר מומן על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO).

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31434641/

הסיכון לסוכרת סוג 2 היה גבוה ב-27% עבור כל עלייה של 10 יחידות באינדקס הגליקמי של התזונה וגבוה ב-26% עבור כל עלייה של 80 גרם/יום בעומס הגליקמי בדיאטה המכילה כ-2,000 קלוריות.
בניתוח יחס המינון-תגובה נמצא כי הסיכון לסוכרת סוג 2 היה גבוה ב-87% בעלייה מאינדקס גליקמי 47.6 ל-76.1 יחידות, וגבוה ב-89% בעלייה מעומס גליקמי של 73 ל-257 גרם/יום בדיאטה של 2,000 קלוריות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31195724

בסקירה שיטתית (2019) מוצגות העדויות, בעיקר ממטה-אנליזות של מחקרים התערבותיים, לגבי ההשפעה של סוג וכמות השומן בתזונה על המאפיינים של התסמונת המטבולית. להלן סיכום הממצאים העיקריים:

מרבית העדויות מראות כי החלפת פחמימות בשומנים, ובעיקר בשומן רב בלתי רווי, מלווה בירידה בטריגליצרידים, בעלייה ב-HDL, ובירידה בלחץ הדם, אך ללא השפעה על רמת הגלוקוז בצום או הרגישות לאינסולין, בקרב משתתפים עם רמות סוכר מאוזנות.
בקרב מטופלים עם חוסר איזון במשק הגלוקוז, החלפת הפחמימות בשומנים עשויה לתרום לירידה ברמת האינסולין בצום ולאיזון רמת הגלוקוז, עם עדיפות לשומן חד בלתי רווי על פני שומן רב בלתי רווי.
הוספת 3-4 גרם אומגה 3 נמצאה יעילה להורדת רמת הטריגליצרידים ולחץ הדם, וכן לירידה בשיעור המשתתפים עם התסמונת המטבולית.
במחקרי עוקבה נמצא כי צריכת שומן ממוצרי חלב, המכיל 50% שומן רווי, הייתה קשורה בסיכון מופחת לתסמונת המטבולית.

מסקנת החוקר היא כי עיקר הממצאים מצביעים על יתרון להחלפת הפחמימות בשומנים עבור מטופלים עם התסמונת המטבולית, עם עדיפות לשומן רב בלתי רווי ובעיקר שמן דגים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31247933

להלן הממצאים העיקריים:

בקרב חולי סוכרת סוג 2 בלבד, דיאטה קטוגנית הייתה יעילה לשיפור האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים. הדבר התבטא בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר, בתנגודת לאינסולין וברמת הטריגליצרידים, ובעלייה ברמת ה-HDL.
דיאטה קטוגנית הייתה מלווה בירידה מובהקת במשקל בקרב כלל המשתתפים.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדדים הנוספים שנבדקו, כגון לחץ דם ומדדי דלקת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32640608/

בסקירה שיטתית (2019) מפורטים פרוטוקולים שונים, שנמצאו יעילים ובטוחים ליישום של דיאטות דלות פחמימות לטיפול בסוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 41 מחקרים מבוקרים, בהם נבדקו דיאטות דלות פחמימות - עד 130 גרם פחמימות ליום או עד 26% מסך הצריכה הקלורית. דיאטה דלה מאוד בפחמימות (0-50 גרם ליום) נחשבת כדיאטה קטוגנית ו/או מגדירה יעדים להשגת קטוזיס תזונתי, שנמדד באמצעות קטוגנים בדם. ראשית, החוקרים העריכו את יעילות הדיאטות, כאשר 40 מהמחקרים סווגו כבטוחים ויעילים ונכללו בניתוח העיקרי. ב-34 מהמחקרים דווח על שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר בעקבות הדיאטה, ב-33 מהמחקרים דווח על שיפור בשימוש בתרופות נוגדות סוכרת, וב-23 מהמחקרים דווח על שיפור ברמת הגלוקוז בצום. להלן פירוט הרכב הדיאטות ב-40 המחקרים שנכללו בניתוח העיקרי:

בהתייחס לכמות הפחמימות:

ב-13 מהמחקרים נבדקה דיאטה דלה מאוד בפחמימות – עד 50 גרם ליום.

ב-14 מהמחקרים נבדקה דיאטה דלה בפחמימות – עד 130 גרם ליום או 26% מסך הקלוריות.

ב-13 מהמחקרים כמות הפחמימות הותאמה להתקדמות המטופל.

ב-31 מהמחקרים דווח על סך הקלוריות בדיאטה, כאשר ב-18 מהם לא נקבעה הגבלה קלורית.
ב-20 מהמחקרים דווח על סך השומן בדיאטה, כאשר ב-18 מהם צריכת השומן לא הוגבלה או הייתה גבוהה (מעל 35% מסך הצריכה הקלורית).
ב-26 מהמחקרים דווח על סך החלבון בדיאטה, כאשר ב-22 מהם צריכת החלבון לא הוגבלה או הייתה גבוהה (מעל 25% מסך הצריכה הקלורית).
במסגרת הדיאטה הומלצו בעיקר מזונות מלאים (מזונות מן החי ומן הצומח, שעברו מינימום עיבוד) כמקור לפחמימות, שומנים וחלבונים. לרוב, הדיאטה נוהלה על ידי דיאטן ו/או רופא, במפגשים שנערכו בתדירות בינונית עד גבוהה (לפחות פגישה אחת בחודש) וכן באמצעות ניהול מעקב עצמאי של המטופל. החוקרים מסכמים כי נמצאו מגוון גישות יעילות ובטוחות לדיאטות דלות פחמימות לטיפול בסוכרת סוג 2, כאשר פרוטוקולים אלה עשויים להוות בסיס בשימוש הקליני או בגיבוש של המלצות מבוססות ראיות לטיפול בסוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31347236

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31374573/

בסקירה מקיפה ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2021) הוערכה ההשפעה של צריכת פחמימות זמינות לפירוק חיידקי (סוגים שונים של סיבים שאינם עוברים עיכול כגון גואר גאם ופסיליום) על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי פחמימות אלה עוברות פירוק על ידי חיידקי המעי ומהוות בסיס לייצור של חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs), להן עשויה להיות השפעה בריאותית מיטיבה בקרב חולי סוכרת סוג 2, כולל שיפור האיזון הגליקמי, הפחתת דלקת וויסות התיאבון. בניתוח נכללו 45 מחקרים בהם סה"כ 1,995 משתתפים. נמצא כי צריכה גבוהה, לעומת נמוכה, של פחמימות זמינות, הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.44%), הגלוקוז בצום (15 מ"ג/דצ"ל), הכולסטרול הכללי (11 מ"ג/דצ"ל), הטריגליצרידים (10 מ"ג/דצ"ל), ה-BMI (0.48), ולחץ הדם הסיסטולי (3.1 מ"מ כספית). בנוסף, בסקירה מקיפה של השְפעת התערבויות תזונתיות בקרב חולי סוכרת סוג 2 הכוללת 26 מטה-אנליזות, נמצאה תמיכה ליעילות של פחמימות זמינות, סיבים תזונתיים וסיבים מסיסים, דיאטה עתירת חלבון, אומגה 3, ויטמין D, וויטמין E. החוקרים מסכמים, כי תזונה עשירה בפחמימות זמינות נמצאה יעילה לשיפור האיזון הגליקמי, פרופיל השומנים, משקל הגוף ומדדי דלקת בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33693499/

בסקירה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של הרכב הפחמימות בדיאטה במצבים של סוכרת הריון. החוקרים מסבירים כי שינוי תזונתי מהווה טיפול קו-ראשון לסוכרת הריון, כאשר האסטרטגיה העיקרית הינה הגבלת הפחמימות בדיאטה. עם זאת, הגבלת הפחמימות במקרים רבים מלווה בעלייה בצריכת השומן, כאשר ישנן עדויות המראות כי צריכת שומן גבוהה עלולה דווקא להגביר תנגודת לאינסולין ולגדילת יתר של העובר. לפיכך, בסקירה הנוכחית נחקרה ההשפעה של מידת הגבלת הפחמימות בטיפול קו-ראשון בסוכרת הריון. מהסקירה עולה כי אמנם הגבלת הפחמימות בדיאטה מובילה לשיפור התגובה הגליקמית בטווח הקצר, אולם ניתן להשיג תוצאות דומות גם באמצעות גישה פחות מגבילה הכוללת צריכת פחמימות בעלות אינדקס גליקמי נמוך, גישה העשויה לתרום למניעת עלייה בתנגודת לאינסולין. יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי איכות המחקרים מוגבלת, בעיקר בשל חוסר היענות לדיאטה והשפעה מתערבת של הטיפול התרופתי. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מהווים בסיס למחקר עתידי בנושא דיאטה מותאמת לנשים עם סוכרת הריון, ומדגישים כי יש להתייחס גם להעדפות תרבותיות ולגורמים חברתיים-רגשיים וכלכליים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31357598/

בסקירה (2023) דנים החוקרים ביעילות של דיאטה קטוגנית למניעה ולטיפול בסוכרת סוג 1 וסוג 2. במסגרת הסקירה מוצגת ההשפעה של הדיאטה הקטוגנית על הטיפול התרופתי (פרמקותרפיה) במחלת הסוכרת, כולל הירידה במינון הנדרש של אינסולין ושל תרופות פומיות להורדת רמת סוכר. בהתייחס לסוכרת סוג 1, מוצגת ההשפעה של דיאטה קטוגנית על מהלך המחלה, מוצגים מנגנוני פעילות אפשריים ומפורטות העדויות הקיימות לגבי הטיפול בילדים עם סוכרת סוג 1 (תיאורי מקרים) וכן בקרב מבוגרים. בהתייחס לסוכרת סוג 2 כמות העדויות גדולה יותר, כולל מחקרים אקראיים מבוקרים וסקירות שיטתיות ומטה-אנליזות שמדגימות את ההשפעה המיטיבה של דיאטה קטוגנית על מדדים מטבוליים שונים, כולל רמת סוכר, פרופיל שומנים ומשקל. בחלק האחרון של הסקירה מציגים החוקרים את ההבדלים בהמלצות של הדיאטה הסטנדרטית לחולי סוכרת הכוללת כ-55% פחמימות ובין הדיאטה הקטוגנית הקלאסית הכוללת כ-5% פחמימות, ומפרטים את ההמלצות ליישום של הדיאטה הקטוגנית. החוקרים מסכמים כי הממצאים הקיימים מצביעים על היתרון של דיאטה קטוגנית לטיפול בסוכרת סוג 2 בהשוואה לדיאטה הסטנדרטית לחולי סוכרת. למרות העדויות המוגבלות בהתייחס לטיפול בסוכרת סוג 1 מוצע כי דיאטה קטוגנית עשויה להיות יעילה בשל פעילותה נוגדת הדלקת, תרומתה לאיזון הגליקמי והשְֹפעתה האפשרית על פעילות הלבלב.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36771207/

בסקירה, (2020) החוקרים מסבירים כיצד דיאטה קטוגנית עשויה לתרום לטיפול במחלות נפש, ומציגים את הממצאים הקליניים העדכניים. הם מסבירים כי דיאטה קטוגנית הינה אסטרטגיה מוכרת ויעילה לטיפול באפילפסיה בקרב ילדים, כאשר השימוש בה הולך ומתרחב לטיפול גם במצבים נוירולוגיים נוספים, כולל מחלות נפש. במסגרת הסקירה מוצגים המאפיינים המשותפים למחלות נוירולוגיות, כולל הפרעה במטבוליזם של גלוקוז במוח, חוסר איזון של GABA וגלוטמט, עקה חמצונית ותהליכי דלקת. בהמשך, מפורטים הממצאים הפרה-קליניים והקליניים לגבי הפוטנציאל של הדיאטה הקטוגנית לטיפול במצבים אלה. הממצאים בהתייחס ליעילות של הדיאטה הקטוגנית עבור מחלות נוירולוגיות ומצבים בריאותיים שונים מסווגים לשלוש קטגוריות:

עדויות ממחקרים קליניים מבוקרים: אפילפסיה, טרשת נפוצה, אלצהיימר, אוטיזם, שמנות, סוכרת סוג 2.
עדויות ממחקרים קליניים לא מבוקרים: פרקינסון, סכיזופרניה.
עדויות מסדרת מקרים ומחקרים בחיות מעבדה: הפרעת דיכאון, הפרעת אכילה כפייתית, הפרעה דו-קוטבית, ADHD, מחלות קרדיווסקולריות.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מהווים עדויות לפוטנציאל הטיפולי שעשוי להיות לדיאטה הקטוגנית כטיפול למחלות נפש, ויש להמשיך ולבחון את יעילותה ובטיחותה במחקרים אקראיים מבוקרים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32773571/

במחקר אקראי מבוקר (2023) נבדקה ההשפעה של דיאטה דלת-פחמימות בהשוואה לדיאטה ים-תיכונית בקרב חולי סוכרת סוג 2 עם עודף משקל או שמנות. החוקרים מציינים כי הטיפול התזונתי המקובל מבוסס לרוב על דיאטה ים-תיכונית שהינה עשירה יחסית בפחמימות ודלה בשומן. עם זאת, ניכרת עלייה בפופולריות של דיאטות דלות פחמימות, בעיקר כאלה הכוללות הגבלת פחמימות לעד 130 גרם ליום. מחקרים עדכניים מראים כי דיאטות אלו עשויות לתרום לשיפור האיזון הגליקמי, משקל, לחץ דם, פרופיל שומנים ואיכות חיים. עם זאת, השמירה על ההשפעות המיטיבות לאורך זמן הינה מוגבלת. במחקר נכללו 100 משתתפים עם סוכרת סוג 2 שאינה מאוזנת אשר סובלים מעודף משקל או שמנות. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת דיאטה דלת-פחמימות (עד 130 גרם ליום) או דיאטה ים-תיכונית, שתיהן עם הפחתה של כ-500 קלוריות ליום, למשך 16 שבועות. נמצא כי בסיום תקופת ההתערבות, לשתי הדיאטות הייתה השפעה חיובית על מדדים שונים, כולל משקל, לחץ דם, איזון גליקמי, פרופיל שומנים ותפקודי כליות. עם זאת, דיאטה דלת-פחמימות הובילה לירידה גדולה יותר ב-BMI, לחץ דם, היקף מותניים, רמת גלוקוז, פרופיל שומנים, סיכון קרדיווסקולרי, תפקודי כליות ובריאות מטבולית כללית, בהשוואה לדיאטה ים-תיכונית. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שדיאטה דלת-פחמימות עשויה להיות יעילה יותר בהשוואה לדיאטה ים-תיכונית לעידוד ירידה במשקל ולשיפור גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים ולבחון את היעילות ארוכת הטווח.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38201924/

במחקר אקראי מבוקר (2023) נבדקה ההשפעה של ארוחת בוקר דלת פחמימות לעומת דלת שומן על האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 121 משתתפים בני 64 בממוצע אשר התבקשו באופן אקראי לצרוך אחת משתי ארוחות בוקר במשך 3 חודשים:

ארוחה דלת פחמימות הכוללת סה"כ כ-465 קלוריות, 25 גרם חלבון, 8 גרם פחמימות ו-37 גרם שומן.
ארוחה דלת שומן הכוללת סה"כ כ-450 קלוריות, 20 גרם חלבון, 56 גרם פחמימות ו-15 גרם שומן.

בסיום ההתערבות המשתתפים בקבוצת הארוחה דלת הפחמימות דיווחו על צריכה נמוכה יותר של קלוריות ושל פחמימות. נמצא כי הירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר הייתה גדולה יותר בקבוצת הארוחה דלת הפחמימות (ירידה של 0.3% לעומת 0.1% בקבוצת הארוחה דלת השומן), אולם ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בשינוי במשקל, ב-BMI ובהיקף המותניים. בנוסף, נמצא שיפור מובהק בתגובה הגליקמית לאחר הארוחה בקרב המשתתפים בקבוצת הארוחה דלת הפחמימות. החוקרים מסכמים כי מתן הדרכה לצריכת ארוחת בוקר דלת פחמימות מהווה אסטרטגיה תזונתית פשוטה להפחתת צריכת הקלוריות והפחמימות הממוצעת ולשיפור התגובה הגליקמית בקרב חולי סוכרת סוג 2. המחקר נתמך על ידי ארגוני מגדלי ביצים בארה"ב ובקנדה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37257563/

במחקר אקראי מבוקר (2023) נבדקה ההשפעה של דיאטה דלה מאוד בפחמימות לעומת דיאטת DASH בקרב מבוגרים עם תחלואה מטבולית מרובה. במחקר נכללו 94 משתתפים עם עודף משקל או שמנות אשר סובלים מיתר לחץ דם וטרום סוכרת/סוכרת סוג 2. המשתתפים חולקו אקראית ל-4 קבוצות המחקר שקיבלו דיאטה דלה מאוד בפחמימות או דיאטת DASH, עם או בלי הדרכה רב-תחומית הכוללת אכילה מודעת, ויסות רגשי, תמיכה חברתית ובישול. לאחר 4 חודשים נמצא כי בהשוואה לדיאטת DASH, דיאטה דלה מאוד בפחמימות הובילה לשיפור גדול יותר בלחץ הדם הסיסטולי (ירידה ממוצעת של 9.77 לעומת 5.18 מ"מ כספית), ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.35% לעומת 0.14%) ובמשקל (ירידה של 8.7 לעומת 4.7 ק"ג). להוספה של הדרכה רב-תחומית לא הייתה השפעה מובהקת על התוצאות. החוקרים מסכמים כי נמצא יתרון לדיאטה דלה מאוד בפחמימות על פני דיאטת DASH לשיפור המדדים המטבוליים בקרב מבוגרים עם תחלואה מטבולית מרובה, אולם יש להמשיך ולבחון את ההשפעה ארוכת הטווח.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37217318/

להלן שלושה מאמרים המציגים את התוצאות ממחקר אקראי מבוקר בו נבדקה ההשפעה של הגבלת פחמימות על המשקל ועל האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2.

ראשית, נערך מחקר מוצלב בו נבדקה ההשפעה של דיאטה מוגבלת פחמימות ועשירה בחלבון (30% פחמימות, 30% חלבון, 40% שומן) לעומת דיאטה סטנדרטית לטיפול בסוכרת (50% פחמימות, 17% חלבון, 33% שומן). שתי הדיאטות היו בעלות תכולה קלורית זהה והותאמו לכל משתתף במטרה לשמור על משקל יציב (ללא הפחתה קלורית). המשתתפים צרכו כל אחת מהדיאטות במשך 6 שבועות בסדר אקראי, והדיאטות סופקו באופן מלא לכל המשתתפים במהלך כל תקופת המחקר. מדד המטרה העיקרי היה השינוי ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ובנוסף נבדקו מדדים גליקמיים נוספים, הצטברות שומן באיברים הפנימיים (שומן אקטופי) ולחץ דם. במחקר נכללו משתתפים מעל גיל 18 עם המוגלובין מסוכרר בטווח של 6.5-11%, כאשר את שתי תקופות ההתערבות השלימו 28 משתתפים. נמצא כי דיאטה מוגבלת פחמימות הייתה מלווה בירידה של 0.6% ברמת ההמוגלובין המסוכרר, לעומת 0.1% בדיאטה הסטנדרטית (p<0.001). בנוסף, מבין 9 מדדים נוספים שמדווחים במאמר זה, ב-5 מדדים נמצא יתרון לדיאטה מוגבלת פחמימות, כולל רמת גלוקוז בצום ולאחר הארוחה והצטברות שומן בכבד ובלבלב. לא נמצאו הבדלים בין הדיאטות בהתייחס ללחץ הדם והצטברות שומן ברקמות אחרות (שרירים, שומן בטני או שומן תת-עורי). מסקנת המחקר היא כי תחת תנאים של משקל יציב, שינוי מתון בהרכב התזונה הכולל החלפה של פחמימות בחלבון ובשומן היה מלווה בשיפור האיזון הגליקמי והצטברות השומן הכבדי בקרב חולי סוכרת סוג 2.

בהמשך, בוצע מחקר אקראי מבוקר במסגרתו 72 משתתפים חולקו אקראית לאחת משתי הדיאטות למשך 6 שבועות. במחקר זה כל דיאטה כללה הפחתה קלורית שנועדה להשיג ירידה מתונה של 6% במשקל. נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במשקל של 5.8 ק"ג בממוצע. בהשוואה לדיאטה הסטנדרטית, לדיאטה מוגבלת פחמימות היה יתרון בהתייחס לשיפור במדדים הגליקמיים ולירידה בטריגליצרידים ובתכולת השומן בכבד, כאשר הירידה בתכולת השומן בלבלב הייתה נמוכה יותר. החוקרים מסכמים כי לדיאטה מוגבלת פחמימות עם הפחתה קלורית הייתה השפעה מטבולית מיטיבה מעבר להשפעה של הירידה במשקל.

במאמר נוסף מוצגות תוצאות המעקב של 24 שבועות נוספים בהם נבדקה השְֹפעת הדיאטה בחיי היומיום. במחקר נכללו 65 משתתפים משתי קבוצות הדיאטה שהשלימו את 6 השבועות הראשונים ולאחר מכן התבקשו לרכוש את המצרכים ולהכין את הארוחות בעצמם, תחת ליווי של דיאטן. נמצא כי המשתתפים בקבוצת הדיאטה עם הגבלת פחמימות דיווחו על צריכת פחמימות נמוכה ב-4% בהשוואה לדיאטה הסטנדרטית, והפרשת האוריאה הייתה נמוכה ב-22%. ממצאים אלה מצביעים על הבדלים קטנים יותר בין הדיאטות בצריכה הפחמימות והחלבון בתקופת המעקב לעומת 6 השבועות הראשונים. במהלך תקופת המעקב בשתי הקבוצות נשמרה הירידה במשקל ורמת ההמוגלובין המסוכרר, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות. מכאן, ניכר כי לדיאטה מוגבלת פחמימות הייתה השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי תחת תנאים של ניסוי מבוקר, אך לא בחיי היומיום כאשר הדיאטה הייתה באחריות המשתתפים. החוקרים מציינים כי במחקרים עתידיים יש להתמקד בשיפור ההיענות ארוכת הטווח לדיאטה מוגבלת פחמימות. המחקר מומן על ידי מענקים מטעם מספר חברות מסחריות בתחום המזון והפארמה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31338545/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34993571

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36558403/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה היעילות של דיאטה טבעונית דלת פחמימות לירידה במשקל בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים הצביעו על השפעה מיטיבה לדיאטה דלת פחמימות עשירה בשומן ובחלבון מהחי, אולם לא ברור האם לדיאטה טבעונית תועלת דומה. במחקר נכללו 164 משתתפים אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות דיאטה למשך 3 חודשים. קבוצת ההתערבות קיבלה הנחיות לדיאטה טבעונית דלת פחמימות המכילה שמן קנולה וחלבון מהצומח, וקבוצת הביקורת קיבלה הנחיות לדיאטה צמחונית עם רמת פחמימות בינונית. בשתי הדיאטות המשתתפים הונחו לצרוך כ-60% מהצריכה הקלורית הבסיסית. בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה בסך הצריכה הקלורית במהלך תקופת המחקר (ירידה מכ-1,700 ל-1,200), כאשר בקבוצת ההתערבות חלה ירידה בצריכת הפחמימות ביחס לסך הצריכה הקלורית (מ-40% ל-31%), לעומת עלייה בקבוצת הביקורת (מ-42% ל-48%). נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במשקל (ירידה ממוצעת של 5.9 ו-5.2 ק"ג), ברמת ההמוגלובין המסוכרר (0.99% ו-0.88%) ובלחץ הדם הסיסטולי (4 ו-6 מ"מ כספית), כאשר רק בהתייחס לפוטנציאל ההפחתה של גזי חממה נמצא יתרון לדיאטה הטבעונית דלת הפחמימות. מסקנת החוקרים היא כי דיאטה דלת פחמימות הינה בעלת השפעה מטבולית דומה לדיאטה צמחונית עם רמת פחמימות בינונית אולם עשוי להיות לה יתרון סביבתי בשיפור הפוטנציאל להפחתת הפליטה של גזי חממה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36156115/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של הרכב הפחמימות והשומנים בתזונה על מדדים קרדיו-מטבוליים. במחקר נכללו 16 מבוגרים אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות דיאטה למשך 8 שבועות:

דיאטה עתירת פחמימות דלת שומן (HCLF): 50% פחמימות, 15% חלבון ועד 35% שומן.
דיאטה דלת פחמימות עתירת שומן (LCHF): עד 50 גרם ליום פחמימות.

בדיקת דם בצום, הערכת הרכב הגוף, לחץ הדם והצריכה התזונתית הוערכו בתחילת המחקר ולאחר 4 ו-8 שבועות. נמצא כי בשתי הדיאטות חל שיפור ברמת האינסולין בצום ובתנגודת לאינסולין וכן ביחס בין לפטין לאדיפונקטין. בנוסף, החוקרים זיהו הבדלים ב-78 מטבוליטים שונים. לדוגמא, בדיאטה דלת פחמימות עתירת שומן נצפו שינויים במטבוליטים של שומנים המעידים על שיפור בפעילות הנשיאה והחמצון של שומנים אשר תורמת לשיפור הרגישות לאינסולין. החוקרים מסכמים כי שתי הדיאטות עשויות לתרום להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2 כתוצאה מהפחתת תנגודת לאינסולין, אם כי דיאטה דלת פחמימות נמצאה יעילה יותר לשיפור הרגישות לאינסולין באמצעות הגברת חמצון של שומנים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36145067/

במחקר אקראי מבוקר (2020) שנערך בסין, נבדקה ההשפעה של צריכת שקדים כחלק מדיאטה מופחתת פחמימות - על המטבוליזם של פחמימות ועל תסמיני דיכאון בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 45 מטופלים, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות למשך שלושה חודשים. קבוצת הביקורת השתתפה בתכנית דיאטה דלת שומן, וקבוצת ההתערבות צרכה דיאטה דומה שבה חלק מהפחמימות הוחלפו ב-56 גרם/יום שקדים. בסיום תקופת ההתערבות, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות בסך הצריכה הקלורית, כאשר הרכב התזונה בקבוצת ההתערבות היה 40% פחמימות, 38% שומן ו-22% חלבון, לעומת 59% פחמימות, 25% שומן ו-16% חלבון בקבוצת ההתערבות. נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר, אך בקבוצת ההתערבות הירידה היתה משמעותית יותר (ירידה מ- 7.67% ל- 6.85% בקבוצת ההתערבות ומ- 7.54% ל- 7.37% בקבוצת הביקורת). כמו כן בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק בתסמיני הדיכאון וכן חלה עלייה בריכוז חיידקים מהסוג Roseburia, Ruminococcus ו-Eubacterium המייצרים חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA). בנוסף, בקבוצת ההתערבות נצפתה רמה גבוהה יותר של ההורמון GLP-1 המעורב בהפרשת האינסולין ובשמירה על איזון הגלוקוז בדם. החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה מדגימים את ההשפעה המיטיבה של דיאטה מופחתת פחמימות בקרב חולי סוכרת סוג 2, ככל הנראה כתוצאה מעלייה בייצור SCFA ובהפרשה של GLP-1.

המחקר מומן על ידי מענק מחקר בלתי תלוי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33022991/

בהתבסס על הנתונים ממחקר אקראי מבוקר, (2020) שנערך בספרד, במחקר זה בוצע ניתוח אורך להערכת הקשר בין איכות הפחמימות בתזונה לבין מדדי הסיכון הקרדיווסקולרי. במחקר נכללו הנתונים של 5,373 מבוגרים בגילאי 55-75 עם עודף משקל או שמנות והתסמונת המטבולית. בהתבסס על שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, החוקרים העריכו את השינוי לאחר 6 ו-12 חודשים באיכות הפחמימות בתזונה (CQI - carbohydrate quality index) באמצעות ארבעה קריטריונים: סך צריכת הסיבים, האינדקס הגליקמי, יחס דגנים מלאים לסך הדגנים, ויחס הפחמימות המוצקות לסך הפחמימות.

להלן סיכום הממצאים:

במהלך 12 חודשי המעקב, איכות הפחמימות, שנקבעה לפי הציון הכולל של מדד CQI, השתפרה כתוצאה מעלייה בצריכת פירות, ירקות, קטניות, דגים ואגוזים, והפחתת הצריכה של דגנים מלוטשים, סוכר מוסף ומשקאות ממותקים.
לאחר 6 חודשי מעקב השיפור באיכות הפחמימות בתזונה היה קשור בשיפור המשקל, היקף המותניים, לחץ הדם, רמת הגלוקוז בצום, המוגלובין מסוכרר וטריגליצרידים.
לאחר 12 חודשי מעקב זוהה בנוסף גם שיפור ב-HDL.

החוקרים מסכמים כי השיפור באיכות הפחמימות בתזונה היה קשור באופן משמעותי בשיפור שנשמר לאורך זמן בגורמי הסיכון הקרדיווסקולרי, בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות והתסמונת המטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31868210/

במחקר אקראי מוצלב (2019) נבדקה ההשפעה של צמצום צריכת הפחמימות בארוחת הבוקר על רמות הגלוקוז בדם בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 23 מבוגרים, המאובחנים עם סוכרת סוג 2, בני 59 בממוצע, עם המוגלובין מסוכרר 6.7% בממוצע ו-BMI 31 בממוצע.

כל המשתתפים השלימו שתי התערבויות של 24 שעות כל אחת, בכל התערבות נצרכה אחת משתי ארוחות בוקר בעלות ערך קלורי זהה:

ארוחת בוקר דלה מאוד בפחמימות ועתירת שומן (עד 10% פחמימות, 85% שומן, 15% חלבון).
ארוחת בוקר מאוזנת (55% פחמימות, 30% שומן ו-15% חלבון).

בשתי ההתערבויות ארוחת הצהריים והערב היו זהות ונערך ניטור של רמות הגלוקוז בדם למשך 24 שעות. בנוסף, המשתתפים התבקשו להעריך את רמת הרעב והשובע שלהם. נמצא כי ארוחת בוקר דלה מאוד בפחמימות הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בדם לאחר הארוחה, ללא השפעה שלילית על רמת הגלוקוז בהמשך היום. כתוצאה מכך, רמת הגלוקוז בדם לאורך 24 שעות וכן השונות ברמות הגלוקוז לאורך היום הייתה נמוכה יותר בהשוואה לצריכת ארוחת בוקר מאוזנת. בנוסף, רמת הרעב לפני ארוחת הערב הייתה נמוכה יותר ביום בו נצרכה ארוחת בוקר דלה מאוד בפחמימות. החוקרים מסכמים כי צמצום הפחמימות בארוחת הבוקר עשויה להוות אסטרטגיה פשוטה להפחתת היפר-גליקמיה ולשיפור איזון הגלוקוז בדם בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם יש להמשיך ולבחון את ההשפעה לטווח זמן ממושך יותר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30968140

מחקר מעניין (אפריל 2014) בו בוצעה השוואה בין דיאטה דלת-פחמימות לדיאטה דלת-שומן לשיפור במצב דלקתי תת-קליני בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי למצבי דלקת תפקיד משמעותי בהתפתחות המחלה וכי לדפוס התזונה עשויה להיות השפעה על הפעילות הדלקתית. במסגרת המחקר 59 חולי סוכרת חולקו באופן אקראי לדיאטה דלת-פחמימות (20% מהקלוריות מפחמימות) או לדיאטה דלת-שומן (55-60% מהקלוריות מפחמימות). לאחר 6 חודשים נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במשקל, אולם רק דיאטה דלת-פחמימות הובילה לירידה מובהקת במדדי הדלקת IL-6 ו- IL-1Ra. מחקרים שונים הראו כי רמות דלקת גבוהות בקרב חולי סוכרת קשורות בסיכון קרדיווסקולרי מוגבר, כך שדיאטה דלת-פחמימות עשויה לתרום בהפחתת הסיכון לסיבוכים ולהחמרת המחלה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24779961

כחלק ממחקר עוקבה פרוספקטיבי (2020) גדול, העוסק בבריאות האישה, נבדק הקשר בין האינדקס והעומס הגליקמי של התזונה, וכן מדדים נוספים של פחמימות בתזונה (כגון סוכר מוסף, עמילן, סך הפחמימות, סיבים תזונתיים, דגנים מלאים וכדומה), לבין הסיכון לאינסומניה. למחקר זה קדמו מחקרים שמצאו תוצאות סותרות בין צריכת פחמימות לבין איכות השינה, ותוארו מנגנונים אפשריים להשפעה של תזונה עם מדד ועומס גליקמי גבוהים על השינה:

קפיצות אקוטיות ברמות הגלוקוז בדם וכתוצאה מכך גם ברמות האינסולין, דבר שגורר אחריו ירידה ברמות הגלוקוז בדם לכ-70 מ״ג/דצ״ל, אשר מעמידה בסכנה את המוח ומגרה הפרשה של ההורמונים: אדרנלין, קורטיזול, גלוקגון וגדילה. תסמיןים נלווים לעליה בהורמונים אלה כוללים: פלפיטציות, רעד, זיעה קרה, נמלולים, חרדה, עצבנות ורעב. היפוגליקמיה מעירה מתוך שינה ומפחיתה באופן ניכר את יעילות השינה בקרב מבוגרים לא סוּכרתיים. עליה ברמות הגלוקוז בדם כתוצאה מצריכת פחמימות יכולה לגרום לישנוניות ולסייע בהירדמות, אבל העלייה ברמות האינסולין בדם שבאה כתוצאה מכך, והעליה בהורמונים הנ״ל – עלולה להעיר מתוך השינה.
תזונה עם מדד גליקמי גבוה הראתה יכולת לעורר תגובה חיסונית-דלקתית, מה שמעלה את הסיגון לאינסומניה דרך ציטוקינים אנטי-דלקתיים שמעכבים שינה.
סוכרים מוספים יכולים גם להשפיע על איכות השינה דרך פגיעה במיקרוביום במעי, ובאופן ספציפי להעלות סיכון ל- intestinal dysbiosis (חוסר איזון בפלורת המעי), אשר יכול להשפיע על השינה במגוון היבטים.

במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 77,860 נשים שנאספו בין השנים 1994-1998, והנתונים של 53.069 מהנשים לאחר 3 שנות מעקב.

מניתוח חתך וכן מניתוח נתוני המעקב עולה כי:

תזונה המאופיינת באינדקס גליקמי גבוה יותר הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר לאינסומניה, כאשר בקרב הנשים שצרכו תזונה בעלת האינדקס הגליקמי הגבוה ביותר שכיחות (Prevalence) האינסומניה הייתה גבוהה ב-11% והסיכון להיארעות (Incidence) היה גבוה ב-16%, בהשוואה לתזונה בעלת האינדקס הגליקמי הנמוך ביותר.
צריכה גבוהה של סוכר מוסף, עמילן, ודגנים לא מלאים/מלוטשים הייתה קשורה בסיכון היארעות מוגבר, ואילו צריכה גבוהה של פירות וירקות (שלא כמיץ) הייתה קשורה בסיכון מופחת.
צריכה גבוהה של סיבים תזונתיים, דגנים מלאים, פירות וירקות הייתה קשורה בשכיחות נמוכה יותר של אינסומניה.

החוקרים מסכמים כי תזונה בעלת אינדקס גליקמי גבוה עלולה להוות גורם סיכון לאינסומניה בקרב נשים לאחר גיל המעבר, כאשר החלפת מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה בפחמימות לא מעובדות, מלאות, ועשירות בסיבים עשויה לתרום לטיפול באינסומניה ולמניעתה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31828298/

בהתבסס על נתונים משני מחקרי עוקבה גדולים בארה"ב, (2019) במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין חומצות השומן בתזונה לבין הסיכון לתמותה בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים של סה"כ 11,264 גברים ונשים עם סוכרת סוג 2, שהשתתפו במחקר האחיות (1980-2014) ובמחקר אנשי מקצועות הבריאות (1986-2014). צריכת השומן בתזונה הוערכה באמצעות שאלוני תזונה, שמילאו המשתתפים פעם ב-2-4 שנים. במהלך תקופת המעקב תועדו 2,502 מקרי תמותה, מהם 646 מקרי תמותה קרדיווסקולרית.

להלן סיכום הממצאים:

בהשוואה לצריכת פחמימות, צריכת שומן רב בלתי רווי הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה קרדיווסקולרית.
בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר, המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-24% עבור סך הצריכה של חומצות שומן רב בלתי רוויות, בסיכון נמוך ב-31% עבור הצריכה של אומגה 3 ממאכלי ים, בסיכון גבוה ב-13% עבור הצריכה של ALA ובסיכון נמוך ב-25% עבור הצריכה של חומצה לינולאית.
צריכת שומן חד בלתי רווי מהחי, אך לא מהצומח, היתה קשורה בסיכון גבוה יותר לתמותה.
במודלים בהם נבדקה החלפה של שומן רב בלתי רווי בשומנים אחרים, החלפה של 2% מהקלוריות שמקורן בשומן רווי בשומן רב בלתי רווי או בחומצה לינולאית הייתה קשורה בירידה של 13% ו-15%, בהתאמה, בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית והחלפה של שומן רווי בשומן רב בלתי רווי הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-12% לתמותה מכל גורם.

ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של תזונה עשירה בשומן רב בלתי רווי במניעת תחלואה קרדיווסקולרית ותמותה בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31266749/

במחקר עוקבה (2021) שנערך בארה"ב, נבדק הקשר בין צריכת דיאטה דלת פחמימות או דלת שומן ובין הסיכון לתמותה בקרב משתתפים עם טרום סוכרת, בהתאם לרמת התנגדות לאינסולין. במחקר נכללו הנתונים של 1,687 משתתפים מסקר הבריאות והתזונה האמריקאי בשנים 2005-2008. מעקב אחר מקרי התמותה נערך עד שנת 2011 באמצעות מרשם הנתונים הלאומי.
דיאטה דלת פחמימות ודיאטה דלת שומן הוגדרו כצריכה של עד 40% מהקלוריות שמקורן בפחמימות ועד 30% מהקלוריות שמקורן בשומן, בהתאמה. במהלך תקופת מעקב חציונית של 4.5 שנים תועדו 96 מקרי תמותה.
להלן הממצאים העיקריים:
• משתתפים עם רמה גבוהה של תנגודת לאינסולין היו בסיכון גבוה בכ-80% לתמותה מכל גורם בהשוואה למשתתפים עם תנגודת לאינסולין נמוכה יותר (מעל 3 במדד HOMA-IR בהשוואה לפחות מ-3).
• שיעור התמותה מכל גורם היה נמוך יותר בקרב משתתפים עם צריכה נמוכה של פחמימות (עד 40%) וגבוהה של שומן (מעל 30%), לעומת משתתפים עם צריכה גבוהה של פחמימות ושל שומן או משתתפים עם צריכה גבוהה של פחמימות ונמוכה של שומן (3.75, 10.20 ו-8.09 מקרים ל-1,000 שנות אדם, בהתאמה).
• מגמה זאת הייתה מובהקת סטטיסטית בקרב משתתפים עם תנגודת לאינסולין נמוכה.
מסקנת החוקרים היא כי דיאטה דלת פחמימות (עד 40% מסך הצריכה הקלורית) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתמותה מכל גורם בקרב משתתפים עם טרום סוכרת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33390277/

במחקר עוקבה,(2018) שנערך בדנמרק, נבדק הקשר בין צריכת דגנים מלאים בתזונה לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 55,465 משתתפים בגילאי 50-65, כאשר בתקופת מעקב של כ-15 שנה, 7,417 מהמשתתפים אובחנו עם סוכרת סוג 2. על בסיס שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, החוקרים חישבו את צריכת הדגנים המלאים, בפירוט לפי סוגים שונים, בגרמים ליום. נמצא כי עבור כל מנה יומית אחת של דגנים מלאים (16 גרם) הסיכון לסוכרת סוג 2 היה נמוך ב-11% עבור גברים וב-7% עבור נשים. בנוסף, בקרב גברים קשר זה נמצא בהתייחס לכל הדגנים שנבדקו – חיטה, שיפון ושיבולת שועל - ואילו בקרב נשים הקשר נמצא מובהק רק בהתייחס לצריכה של חיטה ושיבולת שועל. מוצרי המזון, שנמצאו קשורים בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 - הן בקרב גברים והן בקרב נשים - היו לחם שיפון, לחם מדגנים מלאים ודייסת שיבולת שועל/מוזלי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30016529

במחקר, (2018) שנערך בקרב עכברים ובקרב בני אדם, נבדקו המנגנונים הקשורים בהשפעה המטבולית המיטיבה של דגנים מלאים. ראשית, ביצעו החוקרים ניסוי במודל של עכברים. העכברים חולקו לשתי קבוצות: 1) תזונה המועשרת בסובין שיפון וחיטה 2) תזונה עתירת שומן. נמצא כי בקרב עכברים שצרכו דגנים מלאים חלה עלייה בריכוז תרכובות הבטאין בדם. בהמשך, ערכו החוקרים מחקר אקראי מבוקר, בו נכללו 123 משתתפים מפינלנד ומאיטליה, אשר חולקו אקראית לדיאטה עשירה בדגנים מלאים או לדיאטת ביקורת - למשך 12 שבועות. נמצא כי צריכת דגנים מלאים הייתה קשורה בעלייה בריכוז תרכובות הבטאין בדם. החוקרים מראים כי תרכובות בטאין מסוימות היו קשורות בשיפור איזון הסוכר. באופן ספציפי, עלייה בריכוז של pipecolic acid betaine הייתה קשורה בירידה ברמות הגלוקוז לאחר הארוחה ועלייה בריכוז של valine betaine הייתה קשורה בירידה בריכוז האינסולין לאחר הארוחה. כמו כן, ריכוז גבוה יותר של תרכובות נוספות כגון glycine betaine ו- proline betaine היה קשור בשיפור מדדי הגלוקוז והאינסולין. החוקרים מסכמים כי במחקר זה זוהה לראשונה כי תזונה עשירה בדגנים מלאים קשורה בעלייה בתרכובות בטאין, אשר תורמות לשיפור פעילות האינסולין ולהפחתת תנגודת לאינסולין, ובכך להסביר את ההשפעה המיטיבה של תזונה עשירה בדגנים מלאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30256894

מחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2015) בו נבדקה ההשפעה של כמות הפחמימות בתזונה על רמת הסוכר ועל מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 115 מבוגרים עם השמנת יתר וסוכרת סוג 2 אשר חולקו באופן אקראי לשני סוגי דיאטות:

1) דיאטה דלת קלוריות ודלת פחמימות (14% פחמימות, 28% חלבון, 58% שומן),

2) דיאטת דלת קלוריות עשירה בפחמימות (53% פחמימות, 17% חלבון, 30% שומן).

לאחר שנה נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במשקל, בערכי לחץ הדם, ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), ברמות האינסולין, ברמות מדד הדלקת CRP, ברמות הכולסטרול הכללי ו-LDL. בהשוואה לדיאטה עשירה בפחמימות, בקרב משתתפים שצרכו דיאטה דלת פחמימות חלה ירידה בשימוש בתרופות, ירידה ברמות הסוכר בדם (בצום ובמשך הזמן שחוו היפרגליקמיה, ללא שינוי במשך זמן ההיפוגליקמיה בין הקבוצות) וברמות הטריגליצרידים וכן עלייה ברמת HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26224300

מחקר מבוקר (פברואר 2016) שנועד לבחון את התגובה הגליקמית בחולי סוכרת סוג 1 לארוחה עם עומס גליקמי נמוך לעומת גבוה. במסגרת המחקר 13 חולי סוכרת סוג 1 אשר עושים שימוש במשאבת אינסולין צרכו סדרת ארוחות עם עומס גליקמי גבוה או נמוך. כל אחת מהארוחות הכילה כמות פחמימות קבועה עם הבדלים בהרכב השומן: דלת שומן, מועשרת בשומן רווי (חמאה) או מועשרת בשומן חד בלתי רווי (שמן זית כתית מעולה). נמצא כי התגובה הגליקמית לאחר הארוחה הייתה תלויה בעומס הגליקמי של הארוחה, כאשר 3 שעות לאחר ארוחה עם עומס גליקמי גבוה, רמת הגלוקוז הייתה גבוהה יותר ו-3 שעות לאחר מכן רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר. מעבר לכך, בארוחה עם עומס גליקמי גבוה, רמת הגלוקוז בדם הייתה נמוכה יותר בארוחה שכללה שמן זית בהשוואה לחמאה או לארוחה דלת שומן. להרכב השומן לא הייתה השפעה על התגובה הגליקמית בארוחה עם עומס גליקמי נמוך. מכאן, ישנה חשיבות לא רק לכמות הפחמימות בארוחה אלא גם לאיכותן ולהרכב השומן, במיוחד בחולי סוכרת אשר נוטלים אינסולין בהתאם להרכב הארוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26861923

מחקר (ספטמבר 2014) המשווה את איכות החיים בין חולי סוכרת סוג 2 אשר צרכו דיאטה דלת-פחמימות או דלת שומנים. במחקר נערכה השוואה בין 61 חולי סוכרת סוג 2 אשר צרכו דיאטה דלת-פחמימות או דלת-שומנים למשך שנתיים. נמצא כי לאחר שנה הירידה במשקל הייתה זהה בשתי הקבוצות אולם רק בקבוצת הדיאטה דלת-הפחמימות חל שיפור במדד איכות החיים, ואילו בקבוצת הדיאטה דלת-השומן לא חל שינוי במדד זה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25271116

מחקר (נובמבר 2013) שבוצע בשבדיה בודק את ההשפעה של שלוש דיאטות שונות על רמת הסוכר, השומנים והאינסולין לאחר ארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 21 איש אשר קיבלו בסדר אקראי שלושה סוגי דיאטות: דיאטה דלת שומן, דיאטה דלת פחמימות ודיאטה ים תיכונית, כאשר כמות הקלוריות היומית הכוללת הייתה דומה. הממצא העיקרי מתייחס לכך שרמת הסוכר בדם לאחר ארוחת צהריים ים-תיכונית גדולה הייתה דומה לזו שלאחר ארוחת צהריים בדיאטה דלת השומן, למרות שכמות הקלוריות בארוחה ה ים-תיכונית הייתה כפולה. מכאן, ייתכן שגם לחולי סוכרת עשוי להיות יתרון בצריכת ארוחה אחת גדולה על פני כמה ארוחות קטנות, זאת בניגוד לתפיסה הרווחת כיום. לממצא זה עשויות להיות השלכות לגבי ההמלצות הן להרכב התזונתי והן לסידור הארוחות בקרב חולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24312178

סקירה מקיפה (יולי 2014) התומכת ביעילות של הגבלת הפחמימות לחולי סוכרת ומדגישה את הצורך לעדכון והבהרת ההנחיות התזונתיות על מנת להילחם בשכיחות הגוברת של המחלה.

http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(14)00332-3/abstract

כחלק ממחקר עוקבה נרחב שנערך בכמה מדינות באירופה (נובמבר 2014), נבדק האם צריכת מזונות בעלי תכולת שומן גבוהה (שמן צמחי, חמאה, מרגרינה, אגוזים וזרעים ועוגות ועוגיות) קשורה בעלייה בסיכון לסוכרת סוג 2. מבדיקה של אלפי משתתפים החוקרים מסכמים כי לאחר התאמה סטטיסטית ל- BMI לא נמצא קשר בין צריכת מזונות שומניים, למעט בין מרגרינה, לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25424603

איגוד הסוכרת האמריקאי פרסם החודש (אוקטובר 2013) המלצות תזונתיות עדכניות מבוססות מחקר למבוגרים חולי סוכרת. הדגש העיקרי בנייר העמדה הינו על ביסוס הרגלי אכילה בריאים, ולא על דיאטה, המותאמים אישית לכל מטופל מתוך ההבנה כי אין דפוס אחיד אשר מתאים לכלל חולי הסוכרת. החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים, ביניהם תזונה דלת שומן ותזונה דלת פחמימות, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים. הם מדגישים כי יש להתאים את דפוס התזונה להעדפות האישיות וליעדים הבריאותיים והטיפוליים של כל חולה. בנוסף, החוקרים סוקרים את העדויות המחקריות הקיימות לגבי רכיבי התזונה השונים ומסכמים בהמלצות העיקריות לטיפול בחולי סוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

סקירה מקיפה (יוני 2014) של מחקרים קליניים ותצפיתיים מסכמת את הרכיבים התזונתיים, המזונות והדפוסים התזונתיים שנמצאו יעילים למניעה וטיפול בסוכרת סוג 2. באשר לרכיבי התזונה, הכותבים מסיקים מהממצאים כי ישנה חשיבות גבוהה יותר לאיכות השומנים והפחמימות בדיאטה מאשר לכמותם הנצרכת.בהתייחס למזונות ספציפיים, נצפה כי צריכה גבוהה של דגנים מלאים, פירות, ירקות, קטניות ואגוזים, צריכה מתונה של אלכוהול וצריכה נמוכה של דגנים מעובדים, בשר אדום ובשר מעובד ומשקאות ממותקים קשורה בסיכון מופחת לפתח סוכרת, ותורמת לאיזון רמות הסוכר והשומנים בדם בקרב חולי סוכרת. בהתייחס לדפוסים תזונתיים, מן המחקרים עולה כי דיאטה ים-תיכונית, דיאטת בעלת אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה דלת-פחמימות ודיאטה צמחונית עשויות לסייע לשמירה על המשקל ולמניעה וטיפול בסוכרת, כאשר הן מותאמות לצרכיו האישיים של כל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

מטה-אנליזה שבוצעה ע"י חוקרים ביפן (דצמבר 2014) מצאה כי צריכה גבוהה של כולסטרול מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. בהתבסס על 5 מחקרים תצפיתיים, החוקרים מצאו כי אנשים שצרכו את כמות הכולסטרול הגבוהה ביותר, בהשוואה לנמוכה ביותר, היו בסיכון מוגבר ב-25% לסוכרת סוג 2. עוד נמצא כי עלייה של 100 מ"ג ליום בצריכת הכולסטרול הייתה מלווה בעלייה של 11% ברמת הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24674850

מחקרים שונים מראים כי תזונה עשירה בפחמימות מעובדות בעלות אינדקס גליקמי גבוה עלולה להוות גורם סיכון בהתפתחות סוכרת סוג 2. בסקירה הנוכחית (דצמבר 2014) הכותבים דנים בממצאים העדכניים לגבי רכיבי התזונה העשויים להפחית את הסיכון לסוכרת סוג 2. הם מראים כי העדויות המחקריות תומכות בתזונה בעלת אינדקס גליקמי נמוך הכוללת סיבים, שומן צמחי בלתי רווי וחלבונים דלי שומן. כמו כן מומלץ להימנע מתזונה בעלת אינדקס גליקמי גבוה המאופיינת בפחמימות מעובדות וריקות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25527674

המאמר (מרץ 2013) מציג מטה-אנליזה עדכנית הכוללת 20 מחקרים ניסויים מבוקרים בהם השתתפו מעל 3,000 משתתפים. במחקר נבדקה ההשפעה של דיאטות שונות על רמות הסוכר, השומן ועל הפחתה במשקל כאסטרטגיה לטיפול בסוכרת סוג 2. באופן כללי נמצא כי דיאטה דלת-פחמימות, דיאטת המדד הגליקמי ודיאטה עשירה בחלבון יעילות בשיפור מדדי סיכון קרדיווסקולריים בקרב הסובלים מסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23364002?dopt=Abstract

במחקר קליני עדכני (2014) נבדקה ההשפעה המטבולית של דיאטה המאופיינת באינדקס גליקמי נמוך לעומת גבוה. במחקר השתתפו 122 מבוגרים הסובלים מהשמנה שחולקו באופן אקראי לשלוש דיאטות זהות מבחינת קלורית למשך 6 חודשים:

1. דיאטה עם רמת פחמימות מאוזנת ואינדקס גליקמי גבוה.

2. דיאטה עם רמת פחמימות מאוזנת ואינדקס גליקמי נמוך.

3. דיאטה דלת שומן עם אינדקס גליקמי גבוה.

מהתוצאות עולה כי דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך הובילה לשיפור מובהק ב-BMI וברמות הסוכר. לא נמצא הבדל בין הדיאטות במדדי המחקר האחרים ביניהם רמת הרעב והשובע, פרופיל השומנים בדם ומדדי דלקת. מחקר זה תומך בממצאים קודמים המראים כי שמירה על דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך חשובה במיוחד לחולי סוכרת..

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24787494

מחקר מבוקר (נובמבר 2014) אשר נועד להשוות בין ההשפעה של דיאטה דלת פחמימות (14% מסך הקלוריות) לזו של דיאטה מאוזנת (53% מסך הקלוריות) על רמות הסוכר וגורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר שנמשך 24 שבועות 115 מבוגרים הסובלים מהשמנת יתר וסוכרת סוג 2 חולקו באופן אקראי לאחת משתי הדיאטות שהיו בעלות ערך קלורי זהה.מהתוצאות עולה כי בשתי הקבוצות חלה ירידה במשקל ושיפור בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, אולם השיפור היה משמעותי יותר בקבוצה שצרכה דיאטה דלת פחמימות.מכאן, דיאטה דלת פחמימות עשויה להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול תזונתי בחולי סוכרת סוג 2.אולם לדעתנו נדרשים מחקרים גדולים וממושכים יותר על מנת לבסס את מסקנות המחקר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25071075

מחקר שנערך בחיות מעבדה (פברואר 2016) מצביע על הנזקים האפשריים בדיאטה הכוללת רמה נמוכה של פחמימות ורמה גבוהה של שומנים כמו הדיאטה הפליאוליתית. החוקרים מסבירים כי לאחרונה נטען כי דיאטות דלות פחמימות עשויות להיות מועילות לאיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת, אולם לשם כך יש לבחון את ההשפעה של הדיאטה על פעילות תאי בטא בלבלב. במחקר הנוכחי בדקו החוקרים האם דיאטה דלת-פחמימות עתירת-שומן הינה יעילה לשיפור הפרשת האינסולין בתגובה לגלוקוז במודל עכברים במצב טרום-סוכרת. נמצא כי לעומת עכברים שקיבלו דיאטה סטנדרטית, בעכברים שקיבלו דיאטה דלת-פחמימות עתירת-שומן חלה ירידה בטריגליצרידים אך גם חלה עלייה במשקל, ברקמת השומן, ב-HDL והחמרה בסבילות לגלוקוז. למרות שרמות האינסולין בצום נטו להיות גבוהות יותר, לא נמצא שיפור בהפרשת האינסולין או במסת תאי בטא. החוקרים מסכמים כי דיאטה זו אינה תורמת למניעת הפגיעה בפעילות תאי בטא הקשורה בהחמרת היפרגליקמיה בסוכרת סוג 2. כמובן שמידת הרלוונטיות לבני אדם מוטלת בספק.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26878317

מחקר המבוסס על נתונים משני מחקרים אקראיים מבוקרים (אוגוסט 2016), עוסק בהורמון אדרופין ומציע כיצד צריכת פחמימות גורמת להשמנה. מטרתו של המחקר היא להעריך את ההשפעה של ירידה במשקל ושיפור הרגישות לאינסולין על ריכוזי ההורמון אדרופין (באנגלית: adropin ) בדם ואת הקשר בין ריכוז האדרופין בדם לבין הצריכה של רכיבי התזונה העיקריים. בנוסף מציגים החוקרים נתונים ממטה-אנליזה להערכת ערכי הנורמה של אדרופין בצום. החוקרים מציינים כי במחקרים פרה-קליניים אדרופין נמצא קשור לוויסות המטבוליזם של שומנים ולהפרעות מטבוליות, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבהיר את השפּעת האדרופין על התפקוד המטבולי בבני אדם. מהממצאים עולה כי ירידה במשקל אינה קשורה באופן ישיר בריכוז האדרופין, אולם בקרב משתתפים עם רמות אדרופין גבוהות, ירידה במשקל הייתה מלווה בירידה בריכוז האדרופין.עוד נמצא כי משתתפים עם רמות אדרופין נמוכות היו בעלי נטייה גבוהה יותר לצריכת פחמימות וכן לרמות שומנים גבוהות בדם. כלומר, לדפוס התזונה עשויה להיות השפעה על רמת האדרופין כאשר תזונה עתירת פחמימות קשורה בריכוז אדרופין נמוך יותר וכתוצאה מכך עלולה לגרום להפרעה במטבוליזם של שומנים. מהנתונים עולה כי ריכוז האדרופין השכיח בדם הינו עד 5 ננוגרם/מ"ל (ממוצע 3.30, חציון 2.73 ננוגרם/מ"ל).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27460714

מחקר שנערך בקרב עכברים מצביע על כך שהצטברות של סרמידים, שהינם מטבוליטים רעילים של שומן, פוגעת בפעילות רקמת השומן ומגבירה תנגודת לאינסולין וכתוצאה מכך להתפתחות סוכרת סוג 2 ומחלת כבד שומני.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27818258

מחקר קליני מבוקר (אוקטובר 2016) נועד להעריך כיצד עומס הפחמימות בתזונה משפיע על התגובה המטבולית. במחקר השתתפו 32 נשים בריאות בגילאי 50-65 עם רמות סוכר מאוזנות (רמת גלוקוז בצום עד 100 מ"ג/דצ"ל) אשר קיבלו 3 ארוחות בעלות ערך קלורי זהה, אחת בערב לפני יום הניסוי ושתיים במהלך יום הניסוי. המשתתפות חולקו אקראית ל-4 קבוצות: ארוחות עם רמת פחמימות גבוהה (60% מסך הצריכה הקלורית) או נמוכה (30%), וכל אחת מהארוחות בשילוב פעילות גופנית (שעתיים של פעילות גופנית בעצימות בינונית שעה לפני כל אחת מהארוחות ביום הניסוי) או ללא פעילות גופנית. נמצא כי בקרב נשים שצרכו רמת פחמימות נמוכה, רמת האינסולין בערב, לאחר הארוחה האחרונה ביום, הייתה נמוכה בהשוואה לרמת האינסולין לאחר הארוחה הקודמת. ב-39% בקרב נשים שלא ביצעו פעילות גופנית וב-31% בקרב נשים שכן ביצעו פעילות גופנית. מגמה דומה נמצאה ביחס לרמות ההורמון GIP ולמדד התנגודת לאינסולין. מחקר זה מצביע על התרומה של הפחתת הפחמימות לשיפור התגובה המטבולית וכן להשפּעת של תזמון הפעילות הגופנית על תגובה זאת, כך שאימון לפני הארוחה עלול לפגוע בהשפעה המיטיבה של הפחתת הפחמימות בתזונה. למרות הבדלים קטנים בעומס הגליקמי בין הארוחות השונות החוקרים טוענים כי להבדלים אלה לא היתה השפעה משמעותית על התוצאות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27798656

בסקירה (ינואר 2017) מסכמים החוקרים את ההשפעות של דיאטה דלת-פחמימות ועתירת שומנים (LCHF) על משקל הגוף, על איזון משק הסוכר ועל גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, תוך התייחסות לנושאים שנויים במחלוקת הקשורים בדפוס תזונה זה.

דיאטה דלת-פחמימות מוגדרת בסקירה כדיאטה בה אחוז הפחמימות הינו עד 26% מצריכת הקלוריות היומית או עד 130 גרם פחמימות ליום. בנוסף, הדיאטה מאופיינת בצריכת מזונות לא מעובדים, ירקות מצליבים, עלים ירוקים, אגוזים, זרעים, ביצים, דגים, בשר לא מעובד, מוצרי חלב, שמנים ושומנים טבעיים על בסיס אבוקדו, קוקוס וזיתים. הממצאים מצביעים על כך שקיימת שונות בין-אישית גבוהה בשינויים בכולסטרול הכללי וב-LDL בתגובה לדיאטת LCHF. עם זאת, עדויות ממחקרים קליניים ופרה-קליניים מראות כי דיאטת LCHF תורמת באופן עקבי לשיפור בשאר מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, כולל רמת גלוקוז, אינסולין, טריגליצרידים, ApoB, ריכוז השומן הרווי, מספר חלקיקי LDL, המוגלובין מסוכרר, לחץ הדם, משקל הגוף ורמת HDL וכן להפיכת מצב של כבד שומני לא אלכוהולי. השפעות מיטיבות אלה ככל הנראה קשורות בירידה ברמת התיאבון והפחתת הצריכה הקלורית. למרות שדיאטות אלה אינן בהכרח מתאימות לכולם, מהעדויות עולה כי דיאטה זו הינה יעילה ובטוחה, במיוחד למטופלים עם יתר שומנים בדם והתפתחות טרשת עורקים, תנגודת לאינסולין ומחלת כבד שומני לא אלכוהולי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28053201

במחקר, שנערך בקרב חולדות (נובמבר 2017) עם סוכרת סוג 2, מראים החוקרים כי דיאטה דלה מאוד בקלוריות, המכילה כרבע מכמות הקלוריות הרגילה, למשך 3 ימים, הובילה לירידה בריכוזי הגלוקוז והאינסולין בדם ולשיפור פעילות הכבד ללא שינוי במשקל הגוף.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29129786

במחקר אקראי מבוקר (פברואר 2018) נבדק האם לתזמון הצריכה של אבות המזון השפעה על ניצול האנרגיה (הדלק המטבולי) היומי.

במחקר נכללו 29 מבוגרים המנהלים אורח חיים יושבני, בגילאי 55-75 עם BMI בטווח של 25-35. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת אחת משתי ארוחות בוקר: ארוחה עתירת שומן - שהכילה 35% פחמימות, 20% חלבון ו-45% שומן או ארוחה עתירת פחמימות, שהכילה 60% פחמימות, 20% חלבון ו-20% שומן (עד 10% שומן רווי בשתי הקבוצות, דגש על ביצים ושילוב מקורות כמו חזיר, מרגרינה וחמאת בוטנים). המשתתפים צרכו את ארוחת הבוקר במשך 4 שבועות, כאשר ארוחת הצהריים והערב היו מאוזנות (50% פחמימות, 20% חלבון ו-30% שומן). בתחילת המחקר ובסיומו נמדדה מנת הנשימה (respiratory quotient - מדד לכמות האנרגיה שמופקת בכל צריכה של 1 ליטר חמצן) באמצעות קלורימטר לאורך 24 שעות ולאחר הארוחה, וכן מדדים נוספים: תנגודת לאינסולין, הרכב גוף, פרופיל שומנים ומדדי דלקת. נמצא כי בסיום תקופת ההתערבות חלה ירידה במנת הנשימה, הן לאורך 24 שעות והן לאחר ארוחת הבוקר והצהריים, רק בקרב משתתפים שצרכו ארוחת בוקר עתירת שומן, ממצא המבטא עלייה בקצב חמצון השומנים (שימוש בחומצות שומן לצורך ייצור אנרגיה, ״שריפת שומנים״). ברוב המדדים המטבוליים הנוספים לא חלו שינויים מובהקים, מלבד ירידה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL בקרב משתתפים שצרכו ארוחת בוקר עתירת פחמימות. החוקרים מסכמים כי לאור הקשר בין קצב חמצון השומנים לבין הבריאות המטבולית, ממצאי המחקר מצביעים על כך שצריכה קבועה של ארוחת בוקר עתירת שומן עשויה לתרום להפחתת הסיכון להתפתחות תחלואה מטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29490097

במחקר תצפיתי,(מאי 2018) שנערך באמצעות סקר אינטרנטי, נבדקה רמת איזון הגלוקוז בדם בקרב ילדים ומבוגרים הצורכים דיאטה דלה מאוד בפחמימות.במסגרת המחקר נבדקו רמת ההמוגלובין המסוכרר והשינוי בעקבות הדיאטה, מינון האינסולין היומי והשפעות שליליות. נתוני הדיווח העצמי אומתו באמצעות נתוני המרפאות והרשומות הרפואיות. במחקר נכללו נתוני הסקר של 316 משיבים, 42% מהם הורים לילדים חולי סוכרת סוג 1.מהנתונים עולה כי בממוצע גיל אבחון המחלה היה 16, משך המחלה היה 11 שנים ומשך ההקפדה על הדיאטה היה 2.2 שנים. צריכת הפחמימות היומית הממוצעת של המשתתפים הייתה 36 גרם ורמת ההמוגלובין המסוכרר הייתה 5.67%. רק 2% מהמשיבים דיווחו כי אושפזו בשנה האחרונה כתוצאה מגורמים הקשורים למחלה (חמצת סוּכרתית או היפוגליקמיה). החוקרים מסכמים כי בקרב מבוגרים וילדים הצורכים דיאטה דלה מאוד בפחמימות רמת איזון הסוכר הינה טובה מאוד ושיעור ההשפעות השליליות הינו נמוך, אולם נדרשים מחקרים מבוקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29735574

בניתוח כולל של נתונים (2019) מ-12 מחקרי עוקבה, בהם כ-50,000 משתתפים, נמצא כי ריכוזים גבוהים יותר של חומצות שומן רוויות ארוכות שרשרת (arachidic acid, behenic acid, lignoceric acid) קשורים בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2. חומצות שומן אלה נמצאות במזונות כמו בוטנים ואגוזי מקדמיה או מיוצרות אנדוגנית מחומצות שומן רוויות קצרות יותר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30982858

נמצאה עמידה בכל תשעת הקריטריונים, כך שניתן להסיק כי האינדקס והעומס הגליקמי בתזונה הינם גורמי סיכון משמעותיים בהתפתחות סוכרת סוג 2.
רמות הסיבים התזונתיים, הסיבים מדגנים או הדגנים המלאים בתזונה - אינן מהוות מדד חליפי טוב מספיק לאינדקס או לעומס הגליקמי של התזונה.
בניתוח עלות-תועלת מראים החוקרים כי ייעוץ תזונתי, המעודד תזונה בעלת אינדקס ועומס גליקמי נמוך, עשוי לתרום לחיסכון משמעותי בתקציב הבריאות הלאומי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31242690

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36190328/

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - כללי

בסקירה משנת 2024 נבחנה התרומה של שעורה במניעת סוכרת סוג 2 ובטיפול בה, תוך התמקדות באיזון גליקמי, שיפור רגישות לאינסולין ושיפור פרופיל השומנים בדם.
שעורה נחשבת למזון פונקציונלי בזכות הרכבה התזונתי העשיר, הכולל סיבים תזונתיים, פיטוכימיקלים מגוונים ותרכובות בעלות פעילות נוגדת חמצון.
למרות שמחקרים רבים מצביעים על תרומתה הבריאותית של השעורה במצבים מטבוליים שונים, העדויות הישירות להשפעה אנטי-סוכרתית עדיין מוגבלות.
במסגרת הסקירה מוצגות העדויות המצביעות על הפוטנציאל של שעורה לתרום למניעת סוכרת סוג 2.
מנגנוני הפעולה המרכזיים כוללים הפחתת רמות כולסטרול, שיפור פעילות אנזימי העיכול, והגברת ייצור של חומצות שומן קצרות שרשרת במעי. בפרט, הסיבים התזונתיים המסיסים שבשעורה תורמים להסדרת פעילות מערכת העיכול ולוויסות פעילות הגלוקוז והאינסולין.
בנוסף, לתרכובות הפנוליות המצויות בשעורה השפעה על פעילותם של אנזימי העיכול, ובכך הן מספקות תמיכה נוספת לאיזון הגלוקוז.
מעבר לכך, השכבות החיצוניות של גרגרי השעורה עשירות במיוחד בסיבים וברכיבים פעילים ובאמצעות תהליכי עיבוד מזון מתקדמים ניתן לשפר את זמינותם הביולוגית ואת תרומתם הבריאותית.
הסקירה כוללת גם ממצאים ממחקרים בבעלי חיים ובבני אדם, התומכים בטענה כי תזונה הכוללת שעורה או רכיביה הפעילים, ובמיוחד בטא-גלוקן, עשויה לתרום לשמירה על איזון גליקמי ולשיפור פרופיל השומנים.
החוקרים מציינים כי כיום קיימים מוצרים שעורה רבים ואיכותיים, בהם קמחים, דגנים מלאים, משקאות, מזונות מותססים ומוצרי בריאות, מהם ניתן להכין מזונות שונים כגון דייסות, לחמים ומאפים.
לסיכום, החוקרים מדגישים כי לשעורה פוטנציאל כמרכיב תזונתי התורם למניעת סוכרת מסוג 2 ולטיפול בה, וממליצים על המשך מחקר לבחינת מנגנוני הפעולה ולפיתוח גישות חדשניות לשילובה בתזונה היומית.
https://academic.oup.com/ijfst/article/59/7/4393/7911606

בנייר עמדה (2022) מטעם ה-Academy of Nutrition and Dietetics מוצגות המלצות לצריכה של flavan-3-ols כחלק מתזונה לשמירה על הבריאות הקרדיו-מטבולית. זהו נייר העמדה הראשון המתייחס להמלצות לצריכה התזונתית של רכיב פעיל. מוסבר כי flavan-3-ols הינם תת-קבוצה של פלבונואידים המצויים במגוון מזונות ומשקאות מהצומח, כגון תה, תפוחים, פירות יער, קקאו ויין אדום, להם השפעה בריאותית מיטיבה באמצעות מנגנונים שונים. ההמלצות גובשו על בסיס הממצאים מ-157 מחקרים אקראיים מבוקרים ו-15 מחקרי עוקבה. במסגרת הסקירה נמצאו עדויות התומכות במידה מתונה בהשפעה הקרדיו-מטבולית המגינה של flavan-3-ols במינון 400 עד 600 מ"ג ליום. עוד נמצא כי העלאת הצריכה של flavan-3-ols בתזונה עשויה לתרום לשיפור לחץ הדם, רמת הכולסטרול ורמת הגלוקוז. מכאן, לאוכלוסייה הבוגרת הכללית מומלץ להעלות את הצריכה של מזונות עשירים ב- flavan-3-ols ודלים או נטולים סוכר מוסף, כאשר צריכה של 400-600 מ"ג ליום נמצאה קשורה בסיכון מופחת לתחלואה קרדיווסקולרית ולסוכרת. החוקרים מדגישים כי המלצות אלה מתייחסות לצריכה התזונתית של flavan-3-ols ולא לנטילת תוספים אשר עלולים לגרום להפרעה בעיכול ו/או בכבד, בעיקר

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2024 הוערך הקשר בין צריכת חלבון מהחי או מהצומח לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. בעוד שמחקרים קליניים מצביעים על כך שצריכת חלבון עשויה לשפר את האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2, קיימות עדויות מוגבלות בנוגע להשפּעת החלבון ומקורו על הסיכון להתפתחות המחלה. הסקירה כללה 16 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים, בהם סה"כ 615,125 משתתפים. משך המעקב נע בין 3.5 ל-32 שנים, ובמהלכו תועדו 52,342 מקרים חדשים של סוכרת סוג 2. הממצאים העלו כי הסיכון לפתח סוכרת סוג 2 היה גבוה ב-14% בקרב משתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של סך החלבון בהשוואה לצריכה הנמוכה ביותר. בנוסף, נמצא קשר תלוי מינון כך שכל עלייה של 20 גרם חלבון ביום הייתה קשורה בעלייה של 3% בסיכון לסוכרת סוג 2. מגמה דומה נמצאה ביחס לחלבון מהחי, עם עלייה של 18% בסיכון בקרב משתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר בהשוואה לנמוכה ביותר. כמו כן, כל תוספת של 20 גרם חלבון מהחי ביום הייתה קשורה בעלייה של 7% בסיכון. לעומת זאת, לא נמצא קשר מובהק בין צריכת חלבון מן הצומח לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. בניתוח סטטיסטי נמצא כי החלפת חלבון מהחי בחלבון מהצומח הייתה קשורה בהפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2, כך שכל החלפה של 20 גרם חלבון מהחי בחלבון מהצומח הייתה קשורה בירידה של 20% בסיכון. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר תומכים בכך שצריכה ממושכת של חלבון מהחי, אך לא חלבון מהצומח, קשורה לעלייה משמעותית בסיכון לסוכרת סוג 2. לפיכך, הם ממליצים כי הנחיות התזונה למניעת סוכרת סוג 2 צריכת להתייחס למקור החלבון ולעודד הפחתת צריכת חלבון מהחי לטובת צריכת חלבון ממקורות צמחיים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39032197/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של זרעי פשתן על האיזון הגליקמי בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו 53 מחקרים בהם 2,880 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים, כולל סוכרת, שמנות, יתר כולסטרול, תסמונת השחלות הפוליציסטיות ועוד. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי פשתן בצורות שונות, כולל שמן, מיצוי או זרעים טחונים בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו או התערבות אחרת כגון שמן זית, שמן המפ, סובין חיטה, תכנית לשיפור אורח חיים ועוד. משך ההתערבות נע בין 3 ל-52 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי התערבות שכללה נטילת זרעי פשתן הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, האינסולין והתנגודת לאינסולין, וכן בשיפור הרגישות לאינסולין. לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת ההמוגלובין המסוכרר. החוקרים מסכמים כי נטילת זרעי פשתן בצורות שונות עשויה לתרום לשיפור האיזון הגליקמי ובכך לשמש כטיפול משלים במצבים של רמות גלוקוז גבוהות.

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1756464623004164

במטה-אנליזה משנת 2023 הוערכה ההשפעה של צריכת מלח על רמת הגלוקוז בדם, במטרה לזהות גורמי סיכון ניתנים לשינוי להתפתחות סוכרת סוג 2. מחקרים קודמים מצביעים על קשר אפשרי בין צריכת מלח לבין תנגודת לאינסולין, עלייה ברמות הגלוקוז וסיבוכי סוכרת, אך הממצאים אינם עקביים. בעוד שחלק מהמחקרים מצאו קשר בין צריכת מלח גבוהה לעלייה בתנגודת לאינסולין, אחרים לא הצביעו על השפעה משמעותית של הפחתת מלח בתזונה. הבדלים אלו יוחסו להבדלים מתודולוגיים, לרבות מערכי מחקר שונים. בניתוח הנוכחי נכללו 6 מחקרים אקראיים מבוקרים מוצלבים, בהם 485 משתתפים, רובם עם יתר לחץ דם. כל המשתתפים צרכו שתי דיאטות: דיאטה עשירה במלח (4,600–7,866 מ"ג ליום) ודיאטה עם צריכת מלח סטנדרטית-נמוכה (230–2,070 מ"ג ליום). משך ההתערבות החציוני היה שבעה ימים, עם תקופת הפרדה של כשבוע בין התנאים. לא נמצאה הטרוגניות משמעותית בין המחקרים שנכללו, ולכן בוצע ניתוח משולב של הנתונים. נמצא כי לאחר צריכת מלח נמוכה, רמת הגלוקוז בדם הייתה גבוהה יותר באופן מובהק בהשוואה לדיאטה עתירת מלח. עם זאת, ההבדל ברמת הגלוקוז היה קטן (הפרש ממוצע של 3.5 מ"ג/דצ"ל) ואינו משמעותי מבחינה קלינית.
החוקרים מציעים כי צריכה קצרת טווח של דיאטה דלת מלח עשויה לגרום לעלייה קלה ברמת הגלוקוז, ייתכן כמנגנון פיצוי ביולוגי. עם זאת, לאור ההשלכות הבריאותיות של צריכת מלח לאורך זמן, נדרש מחקר נוסף לבחינת ההשפעות ארוכות הטווח על רמות הגלוקוז ורגישות לאינסולין.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37266115/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של קינואה על רמת הגלוקוז ומשקל הגוף. למרות שקינואה אינה שייכת למשפחת הדגנים, החוקרים מציינים כי לקינואה מבנה דומה לדגנים מלאים והרכב הכולל מגוון פיטוכימיקלים וסיבים תזונתיים ולכן נחשבת כמזון בעל ערך תזונתי גבוה. בסקירה נכללו 7 מחקרים בהם 258 מבוגרים בגיל ממוצע של 31 עד 64. במחקרים אלה ההתערבות כללה מתן קינואה במינון 15 עד 50 גרם ליום למשך 28 עד 180 יום.בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכה מתונה של קינואה הייתה קשורה בירידה ברמת הגלוקוז בצום. בהשוואה לפלסבו לצריכת קינואה לא הייתה השפעה מובהקת על ה-BMI ועל משקל הגוף. החוקרים מסכמים כי לצריכת קינואה נמצאה השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36847233/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של פוֹליפנוֹלים בתזונה או מתוספים בקרב מטופלים עם נפרופתיה סוּכרתית. החוקרים מסבירים כי לפוֹליפנוֹלים פעילות נוגדת חמצון, נוגדת דלקת ומאזנת סוכר ולכן עשויים לתרום לשיפור מדדים אנתרופומטריים, לאיזון רמות הסוכר, לשיפור תפקוד הכליות ולהפחתת מדדי דלקת ועקה חמצונית. בסקירה נכללו 17 מחקרים, ב-6 מהם ההתערבות כללה תיסוף פוֹליפנוֹלים כמזון, בעיקר מוצרי סויה, וב-11 מחקרים נעשה שימוש בתוספים, כולל כורכומין, קטכינים, סילימרין, פיקנוגנול, רזברטרול ותמצית תה ירוק. משך ההתערבות נע בין 4 שבועות ל-4 שנים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי התערבות המבוססת על פוֹליפנוֹלים הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה ממוצעת של 0.27%), בפרוטאינוריה (הפרשת חלבון בשתן) וברמת המדד MDA לעקה חמצונית, וכן לעלייה מובהקת בקצב הסינון הכלייתי. החוקרים מציינים כי באופן כללי המחקרים היו באיכות מתודולוגית נמוכה. ממצאי המחקר מצביעים על כך שלפוֹליפנוֹלים עשויה להיות השפעה מיטיבה קטנה בקרב מטופלים עם נפרופתיה סוּכרתית, אולם לא ניתן לקבוע מסקנות ברורות או המלצות קליניות בשל איכות מתודולוגית נמוכה והטרוגנ יות גדולה בין ההתערבויות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35595310/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של צריכת שקדים על התוצאות הקרדיו-מטבוליות בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי חולי סוכרת סוג 2 נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה קרדיווסקולרית, גם כאשר רמות הגלוקוז מאוזנות. בסקירה נכללו 9 מחקרים בהם משתתפים בגיל ממוצע של 51 עד 70 ו-BMI ממוצע של 23.5 עד 34.5. במחקרים אלה המשתתפים התבקשו לצרוך שקדים במינון שנע בין 29 ל-113 גרם ליום למשך 3 עד 12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת שקדים הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-LDL בהשוואה לקבוצת הביקורת (הפרש ממוצע של 5.28 מ"ג/דצ"ל). השפעה זאת הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים שצרכו מעל 50 גרם/יום שקדים ובקרב משתתפים עם רמת LDL בסיסית נמוכה מ-130 מ"ג/דצ"ל. לא נמצאה השפעה מובהקת לצריכת שקדים על מדדי השומן הנוספים, רמות הגלוקוז והאינסולין, מדדים אנתרופומטריים, לחץ הדם ו-CRP. החוקרים מסכמים כי לצריכת שקדים נמצאה השפעה מיטיבה על רמת ה-LDL בקרב חולי סוכרת סוג 2, ללא השפעה על מדדים קרדיו-מטבוליים אחרים. החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35443097/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של חומץ תפוחים על פרופיל השומנים והאיזון הגליקמי. בסקירה נכללו תשעה מחקרים בהם 686 משתתפים בגיל 50 בממוצע עם הפרעות מטבוליות כגון סוכרת, שמנות ויתר שומנים בדם. במחקרים אלה ניתן חומץ תפוחים במינון שנע בין 15 ל-30 מ"ל/יום, מלבד מחקר אחד שבו ניתן מינון של 770 מ"ל/יום, לתקופה של 30 עד 90 יום בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו, התערבות תזונתית בלבד או ללא כל התערבות.בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת חומץ תפוחים הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (ירידה ממוצעת של 6 מ"ג/דצ"ל), ברמת הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 8 מ"ג/דצ"ל) וברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה ממוצעת של 0.5%). לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת ה-LDL, ה-HDL, אינסולין בצום או תנגודת לאינסולין. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי השיפור היה משמעותי יותר בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 וכאשר ניתן חומץ תפוחים במינון נמוך של 15 מ"ל/יום למשך תקופה ארוכה יותר. נמצאו עדויות לכך שחומץ תפוחים עשוי להוביל לעלייה ברמת ה-HDL בקרב משתתפים ללא סוכרת. החוקרים מסכמים כי באופן כללי הממצאים מצביעים על כך שחומץ תפוחים הינו בטוח ועשוי לתרום לשיפור פרופיל השומנים והאיזון הגליקמי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34187442/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדקה ההשפעה של זרעי שומשום על מדדי הגלוקוז והאינסולין בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו 8 מחקרים, מהם 4 מחקרים נערכו באיראן, 2 מחקרים בהודו, אחד בפקיסטן ואחד בברזיל. המשתתפים במחקרים היו בגיל 18 עד 70 וסבלו מסוכרת סוג 2 ותסמונת מטבולית. במחקרים אלה ניתנו ארבע צורות של שומשום: שמן שומשום במינון 30 מ"ל/יום או 35 גרם/יום, טחינה גולמית במינון 28 גרם/יום, כמוסות במינון 200 מ"ג/יום או קמח נטול שומן במינון 30 גרם/יום. משך ההתערבות נע מ-45 יום ל-9 שבועות.בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת שומשום הייתה בעלת השפעה מיטיבה על רמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 21.31 מ"ג/דצ"ל) ורמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.75%), ללא השפעה מובהקת על רמת האינסולין בצום או התנגודת לאינסולין.החוקרים מסכמים כי שומשום עשוי להוות רכיב יעיל לשיפור המטבוליזם של גלוקוז כחלק מתזונה היפוגליקמית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35043479/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) של מחקרים אקראיים מבוקרים נבדקה ההשפעה של צריכת פלבונואידים על ריכוזי אדיפונקטין ולפטין. אדיפונקטין ולפטין הינם אדיפוקינים, מולקולות המופרשות מרקמת השומן, כאשר מצבים של שמנות וסוכרת מאופיינים ברמת אדיפונקטין נמוכה וברמת לפטין גבוהה. עדויות ממחקרים פרה-קליניים מצביעות על כך שפלבונואידים עשויים לתרום לעלייה בייצור אדיפונקטין ולירידה בריכוז הלפטין. בסקירה נכללו 40 מחקרים בהם נכללו משתתפים בריאים, עם עודף משקל ושמנות או עם מצבים בריאותיים אחרים כגון יתר לחץ דם, סוכרת, כבד שומני ותחלואה קרדיווסקולרית. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של מזונות עשירים בפלבונואידים או תוספים, כגון תה וקטכינים, קקאו, קוורצטין, איזופלבונים מסויה ועוד בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו או התערבות תזונתית אחרת. משך ההתערבות נע בין 2 ל-96 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת פלבונואידים הייתה מלווה בעלייה מובהקת בריכוז האדיפונקטין ובירידה מובהקת בריכוז הלפטין. בניתוח לפי תתי קבוצות נמצא כי השְֹפעת ההתערבות הייתה תלויה במגוון גורמים הקשורים במאפייני המשתתפים (כגון השפעה משמעותית יותר בקרב חולי סוכרת) וכן במאפייני ההתערבות (כגון משך וסוג ההתערבות). החוקרים מסכמים כי לצריכת פלבונואידים הייתה השפעה מיטיבה על ריכוזי האדיפונקטין והלפטין, אולם הייתה הטרוגניות גדולה בין המחקרים אשר אינה מאפשרת גיבוש מסקנות לגבי ההתערבות המיטבית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36117321

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדקה ההשפעה של חומצות שומן קצרות שרשרת על האיזון הגליקמי. החוקרים מסבירים כי התפתחות של תחלואה כרונית קשורה בהפרעה בתגובת הגלוקוז והאינסולין. לצריכה של סיבים תזונתיים השפעה על הבריאות המטבולית אשר נובעת בחלקה מהייצור של חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA) כתוצאה מהתססה של סיבים תזונתיים על ידי חיידקי המעי. בניתוח נכללו 44 מחקרים, מהם ב-5 מחקרים נבדקה ההשפעה של אצטט, ב-2 מחקרים נבדקה ההשפעה של בוטירט, ב-14 מחקרים נבדקה ההשפעה של פרופיונט, ב-31 מחקרים נבדקה ההשפעה של חומץ (מסוגים שונים) וב-5 מחקרים נבדקה ההשפעה של שילוב SCFA. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי לחומץ הייתה השפעה מיטיבה אקוטית על מדדי הגלוקוז והאינסולין בהשוואה לפלסבו, גם בקרב משתתפים עם הפרעה מטבולית וגם בקרב משתתפים בריאים. לא נמצאו השפעות מובהקות נוספות.החוקרים מציינים כי התוצאות היו הטרוגניות ויש לפרש את הממצאים בזהירות ולהמשיך ולבחון את ההשפעה של SCFA על האיזון הגליקמי במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35388874/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של צריכת שקדים על האיזון הגליקמי. בסקירה נכללו 24 מחקרים עם 31 זרועות טיפול בהם משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים בטווח הגילאים 18 עד 70. המשתתפים בקבוצת ההתערבות התבקשו לצרוך שקדים במינון שנע בין 20 ל-76 גרם ליום למשך שלושה עד 24 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת לשקדים על רמת הגלוקוז בצום, ההמוגלובין המסוכרר, האינסולין והתנגדות לאינסולין. כמו כן, לא נמצא קשר מנה-תגובה עבור אף אחד מהמדדים הגליקמים. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה לכך שלצריכת שקדים השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי, אולם יש להמשיך ולבחון האם לשקדים עשויה להיות השפעה מיטיבה בקבוצות אוכלוסייה ספציפיות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34841609/

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה של צריכת בשר אדום על האיזון הגליקמי ומדדי דלקת בקרב מבוגרים ללא תחלואה קרדיו-מטבולית. בסקירה נכללו 24 מאמרים בהם 20 מחקרים שונים שכללו מגוון התערבויות תזונתיות. סך הצריכה של בשר אדום נעה בין 71 ל-238 (חציון 131) גרם/יום, כאשר משך ההתערבות נע בין 2 ל-24 (חציון 6) שבועות. במסגרת הניתוח נבדקה ההשפעה בקרב המשתתפים לפני ואחרי ההתערבות, נבדק השינוי בקרב משתתפים עם צריכה של יותר לעומת פחות מחצי מנה ליום של בשר אדום (כ-35 גרם) והוערך הקשר מנה-תגובה. נמצא כי באופן כללי חלה ירידה ברמת הגלוקוז, האינסולין והתנגודת לאינסולין, ללא שינוי ברמת ההמוגלובין המסוכרר וה-CRP. יחד עם זאת, לא נמצאו הבדלים בשינוי במדדים הגליקמיים או הדלקתיים בין צריכה של יותר לעומת פחות מחצי מנת בשר ליום ולא זוהה קשר מנה-תגובה. החוקרים מסכמים כי צריכת בשר (בעיקר בשר בקר וחזיר לא מעובד) לתקופה של עד 16 שבועות לא נמצאה קשורה בשינוי באיזון הגליקמי או במדדי הדלקת בקרב מבוגרים המוגדרים בסיכון לתחלואה קרדיו-מטבולית. עוד מראים החוקרים כי דפוס של תזונה בריאה ושמירה על משקל גוף תקין תרמו לשיפור גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים באופן בלתי תלוי בצריכה של בשר. המחקר נתמך על ידי ארגון בתחום הבשר בארה"ב והחוקרים מדווחים על קשרים למגוון ארגונים בתחום הבשר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32910818/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של זרעי פשתן על האיזון הגליקמי ותנגודת לאינסולין בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו שבעה מחקרים, מהם בשלושה מחקרים נכללו משתתפים עם טרום-סוכרת ובארבעה מחקרים נכללו משתתפים עם סוכרת סוג 2. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של זרעי פשתן במינון 13 עד 40 גרם ליום למשך 8 עד 12 שבועות. זרעי הפשתן הוספו למזון, למשקאות או שולבו במאפים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי הוספת זרעי פשתן הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, בריכוז האינסולין ובתנגודת לאינסולין בהשוואה לקבוצת הביקורת שקיבלה פלסבו או אותו מזון ללא תוספת הפשתן. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התועלת של זרעי פשתן לשיפור האיזון הגליקמי, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לקבוע מהו המינון ואופן הנטילה המיטבי וכן לבחון השפעה סינרגיסטית עם התערבות תזונתית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35843472

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של שמן דיגלצריד (DAG) לעומת שמן טריגלצריד (TAG) על המשקל והמטבוליזם. החוקרים מסבירים, כי שני השמנים דומים מבחינת צורה, טעם והרכב חומצות השומן, כאשר ישנן עדויות שלשמן DAG יתרון בהתייחס לירידה במשקל ובשומן הבטני לעומת TAG. שמן DAG מצוי בשמנים צמחיים שונים, כגון שמן זרעי כותנה ושמן דקלים וניתן גם לייצור באופן תעשייתי. בסקירה נכללו 14 מחקרים אשר בדקו את ההשפעה של שמן DAG במינונים שונים, למשך שבועיים עד שנה. במחקרים אלה נכללו משתתפים בריאים או משתתפים עם הפרעות מטבוליות כגון שמנות, סוכרת סוג 2 או יתר שומנים בדם. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לשמן TAG, שימוש בשמן DAG היה מלווה בירידה מובהקת במשקל הגוף וב-BMI, וכן בירידה מובהקת בהיקף המותניים בקרב משתתפים בריאים וברמת הטריגלצרידים בקרב משתתפים עם הפרעות מטבוליות. לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז בדם. עוד נמצא כי ההשפעה של המשקל הייתה משמעותית יותר כאשר משך הנטילה של DAG היה ארוך יותר.מסקנת החוקרים היא כי לשימוש בשמן DAG במקום TAG עשוי להיות יתרון לשמירה על המשקל.

https://doi.org/10.1016/j.jff.2022.104931.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים (2020) נבדקה ההשפעה של אגוזי מלך על מדדים מטבוליים. בסקירה נכללו 14 מחקרים, בהם 823 משתתפים בריאים או עם תסמונת מטבולית, סוכרת סוג 2 או בסיכון קרדיווסקולרי. המשתתפים התבקשו לצרוך אגוזי מלך במינון שנע בין 60 גרם לשבוע ל-15-57 גרם ליום, למשך 5 שבועות עד 12 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת אגוזי מלך הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת הלפטין והאדיפונקטין, מדדים הקשורים בפעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון ובשיפור הפעילות המטבולית, אולם לא נמצאה השפעה מובהקת על מדדים גליקמיים, כולל רמת הגלוקוז בצום, האינסולין וההמוגלובין המסוכרר. החוקרים מסכמים כי לצריכת אגוזי מלך עשויה להיות השפעה מיטיבה על רמות הלפטין והאדיפונקטין, אולם יש להמשיך ולבחון מהי המשמעות הקלינית של ממצאים אלה. החוקרים מדווחים על העדר מימון וניגודי אינטרסים.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S096522992031219X

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מוצלבים (2021) נבדקה ההשפעה של המבנה של מזונות עמילניים על התגובה הגליקמית ורמת התיאבון. החוקרים מסבירים כי למבנה של מזונות עמילניים השפעה על העיכול שלהם ועל התגובה הגליקמית, ובכך להשפיע בטווח הארוך על הסיכון לסוכרת ולשמנות. בסקירה נכללו 25 מחקרים בהם 369 משתתפים, כאשר במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של יחס העמילוז לעמילופקטין, מידת הג'לטיזציה של העמילן, מידת הרטרוגרדציה של עמילן (התייבשות), האינטראקציה של חלבון ועמילן, והשְֹפעת מבנה התא והרקמה. בניתוח כולל של הנתונים נמצאה ירידה בתגובה הגליקמית בעקבות צריכת עמילן עם תכולת עמילוז גבוהה, עם מידה נמוכה של ג'לטיזציה, עם מידה גבוהה של רטרוגרדציה, ועם חלקיקים שלמים וגדולים. לא נמצאו עדויות מספיקות על מנת להעריך את ההשפעה על רמת התיאבון. מחקר זה מראה כי למזונות עמילניים עם הרכב תזונתי דומה עשויה להיות השפעה שונה על התגובה הגליקמית, כתלות במבנה העמילנים. ספציפית, ניתן להפחית את רמת הגלוקוז והאינסולין לאחר הארוחה על ידי הוספת עמילנים עשירים בעמילוז תוך שמירה על המבנה הבוטני שלהם באמצעות צמצום תהליכי חימום או עיבוד. מחקר זה מתווסף לעדויות הקיימות המדגישות את חשיבות איכות הפחמימות בנוסף לכמות הפחמימות בתזונה, כאשר יש להתייחס גם למבנה העמילן ולרמת העיבוד בקביעת ההמלצות בתחום של בריאות הציבור.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34049391/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרי עוקבה (2022) נבדק הקשר בין הצריכה התזונתית של אשלגן ובין הסיכון לסוכרת בקרב מבוגרים. החוקרים מציינים כי המקורות התזונתיים העיקריים של אשלגן הינם ירקות, פירות ומוצרי חלב, כאשר מחקרים קודמים הראו קשר בין צריכת אשלגן ובין שיפור לחץ הדם, הבריאות הקרדיווסקולרית והמטבוליזם. בסקירה נכללו 7 מחקרים, מרביתם נערכו בארה"ב מלבד אחד שנערך בפינלנד ואחד שנערך בסין. במחקרים אלה הצריכה הממוצעת של אשלגן נעה בין 1,791 ל-4,120 מ"ג ליום ומשך המעקב נע בין 4.7 ל-20 שנה. בכל המחקרים סוכרת הוגדרה כרמת גלוקוז בצום גבוהה מ-126 מ"ג/דצ"ל, בנוסף לקריטריונים נוספים בחלק מהמחקרים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא קשר שאינו לינארי בין צריכת האשלגן ובין הסיכון לסוכרת. ספציפית, בהתאם לדיווח תזונתי צריכת אשלגן גבוהה מ-2,900 מ"ג ליום הייתה קשורה בסיכון מופחת לסוכרת וכאשר צריכת האשלגן הוערכה באמצעות ההפרשה בשתן נמצא כי צריכה של 2,000 עד 5,000 מ"ג ליום הייתה קשורה בסיכון מופחת. החוקרים מסכמים כי באופן כללי תזונה עשירה באשלגן קשורה בסיכון מופחת להתפתחות של סוכרת החל מסף של 2,000-2,900 מ"ג ליום.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36432472/

במטה-אנליזה של שלושה מחקרי עוקבה גדולים (2023) שנערכו בארה"ב נבדק הקשר בין צריכת מזון אולטרה-מעובד ובין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים של 71,871 נשים ממחקר האחיות, 87,918 נשים ממחקר האחיות השני ו- 38,847 גברים ממחקר אנשי מקצועות הבריאות. במחקרים אלה הצריכה של מזון אולטרה-מעובד הוערכה באמצעות שאלוני תזונה ובהתאם לשיטת NOVA לסיווג דרגת העיבוד של המזון. במהלך תקופת מעקב של למעלה מ-5 מיליון שנות-אדם תועדו 19,503 מקרים של סוכרת סוג 2. נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם רמת הצריכה הנמוכה ביותר, משתתפים עם רמת הצריכה הגבוהה ביותר של מזון אולטרה-מעובד היו בסיכון גבוה ב-46% להתפתחות סוכרת סוג 2. עוד נמצא כי כל עלייה של 10% בצריכת מזון אולטרה-מעובד הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-12% להתפתחות סוכרת. החוקרים מראים כי המזונות שהיו קשורים במידה הרבה ביותר בסוכרת סוג 2 היו לחמים מעובדים, רטבים וממרחים, משקאות ממותקים בסוכר או בממתיקים מלאכותיים, מזון מהחי וארוחות מוכנות. לעומת זאת, מזונות מסוימים המוגדרים כאולטרה-מעובדים היו קשורים בסיכון מופחת, כגון מוצרי דגנים ולחמים מלאים, חטיפים ארוזים, מזונות המבוססים על פירות, יוגורט ומעדני חלב. החוקרים מסכמים כי נמצאו עדויות מבוססות לכך שצריכה גבוהה של מזונות אולטרה-מעובדים קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2, אולם זוהו הבדלים בין סוגי מזונות שונים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36854188/

בסקירת על של סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות (2022) המבוססות על מחקרים תצפיתיים הוערכו מגוון תוצאות בריאותיות הקשורות בצריכה התזונתית של חלבון בהתייחס לכמות החלבון בתזונה ולמקור החלבון. בסקירה נכללו 16 מאמרים בהם סה"כ 58 מטה-אנליזות.

להלן הממצאים העיקריים:

נמצאה תמיכה משמעותית לכך שעלייה של 5% בצריכה הקלורית ממקור של חלבון מהחי הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-12% להתפתחות סוכרת סוג 2.
למרות העוצמה המוגבלת של הממצאים הנוספים, עוד עולה מהסקירה כי עלייה של 3% בצריכה הקלורית ממקור של חלבון מהצומח הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-5% לתמותה מכל גורם.
נמצא קשר חלש בין צריכת גבוהה של חלבון סויה וירידה בסיכון לתמותה מסרטן שד, ובין צריכה גבוהה של חלבון מהחי ועלייה בסיכון לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים.

עוד מציינים החוקרים כי העובדה שלא נמצאו קשרים משמעותיים בין צריכת החלבון בתזונה ובין תוצאות בריאותיות אחרות כגון תחלואה ותמותה מסוגי סרטן שונים, מחלת לב כלילית, יתר לחץ דם, מחלת קרוהן ועוד עשויה להיות משמעותית בגיבוש ההמלצות התזונתיות. יחד עם זאת, הם מדגישים כי זוהו הבדלים משמעותיים בין חלבון מהחי לחלבון מהצומח, כאשר באופן כללי העדויות מצביעות על השפעה בריאותית מזיקה לצריכה גבוהה של חלבון מהחי, לעומת פוטנציאל להשפעה מיטיבה לחלבון מהצומח.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35810569/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרי עוקבה (2021) נבדק הקשר בין צריכת פירות וירקות ובין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 23 מחקרים עם תקופת מעקב של ארבע עד 30 שנה. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי:

צריכה גבוהה לעומת נמוכה של סך פירות וירקות הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-7% לסוכרת סוג 2, כאשר מגמה דומה נמצאה עבור פירות וירקות בנפרד.
בניתוח מינון תגובה נמצאה ירידה של 8-12% בסיכון עבור צריכה של 100-500 גרם/יום פירות וירידה של 12-14% בסיכון עבור צריכה של 200-400 גרם/יום ירקות.
באופן ספציפי, סיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת נמצא עבור צריכה של תפוחים, אגסים, אוכמניות, אשכוליות וענבים וצימוקים ואילו סיכון גבוה יותר נמצא עבור צריכה של מלון ושל מיצי פירות.
צריכה גבוהה של כרוב ניצנים, תפוח אדמה וכרובית הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 2, אולם יש להתייחס לממצאים אלה בזהירות בשל מגבלות מתודולוגיות.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בכך שצריכה גבוהה של פירות וירקות עשויה לתרום למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 עם יתרון לפירות מסוימים, אולם צריכה גבוהה של תפוחי אדמה ומיצי פירות עלולה להגביר את הסיכון בשל עומס גליקמי גבוה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35028521/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרי עוקבה (2020) נבדק הקשר בין צריכת ביצים לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים משלושה מחקרי עוקבה גדולים, שנערכו בארה"ב – 82,750 נשים ממחקר האחיות (1980-2012), 89,636 נשים ממחקר האחיות השני (1991-2017) ו-41,412 גברים ממחקר אנשי מקצועות הבריאות (1986-2016) – כולם ללא היסטוריה של תחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת סוג 2 או סרטן. צריכת הביצים בתזונה הוערכה באמצעות שאלוני תזונה אותם מילאו המשתתפים כל 2-4 שנים. במהלך תקופת המעקב תועדו סה"כ 20,514 מקרים של סוכרת סוג 2. מניתוח של שלושת מחקרי העוקבה הגדולים (המצויינים בפתיח) ולאחר התאמה סטטיסטית ל-BMI, אורח החיים וגורמים תזונתיים, נמצא כי כל עלייה בצריכה של ביצה אחת ליום הייתה קשורה בעלייה של 14% בסיכון לסוכרת סוג 2. במקביל ניתחו החוקרים גם מחקרי עוקבה מאזורים שונים: ממטה-אנליזה של 16 מחקרי עוקבה מאיזורים שונים, בהם 589,559 משתתפים ו-41,248 מקרים של סוכרת סוג 2, נמצא כי באופן כללי צריכת ביצים אינה קשורה באופן מובהק בסיכון לסוכרת סוג 2. בניתוח לפי אזור גיאוגרפי נמצא כי עלייה בצריכת הביצים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-18% לסוכרת סוג 2 במחקרים שנערכו בארה"ב, אך לא במחקרים שנערכו באירופה או באסיה. החוקרים מסכמים כי באופן כללי צריכת ביצים מתונה אינה קשורה בסיכון לסוכרת סוג 2, אולם יש להמשיך ולבחון את מקורם של ההבדלים הגיאוגרפיים בסיכון והאם הם מבטאים הבדל בדפוס הצריכה של ביצים. החוקרים מדווחים על מעורבות בארגונים בתעשיית המזון, כגון ארגוני מגדלי החלב והאגוזים, שאינה קשורה במחקר זה.למחקר נוסף שנערך על ידי אותה קבוצת חוקרים: לחץ כאן.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32453379/

בסדרה של סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות, המבוססות על מחקרי עוקבה ומחקרים אקראיים מבוקרים, (2019) בדקו החוקרים את הקשר בין מדדים של איכות הפחמימות בתזונה לבין תחלואה, תמותה וגורמי סיכון. בסקירה נכללו הנתונים של כ-135 מיליון שנות אדם מ-185 מחקרי עוקבה ו-58 מחקרים קליניים, בהם נכללו סה"כ 4,635 משתתפים.

להלן הממצאים העיקריים:

מחקרי עוקבה מראים כי בקרב משתתפים עם צריכת הסיבים הגבוהה ביותר, לעומת הנמוכה ביותר, ישנה ירידה של 15-30% בשיעורי התמותה מכל גורם והתמותה הקרדיווסקולרית וכן ירידה בהיארעות של מחלת לב כלילית, שבץ, סוכרת סוג 2 וסרטן קולורקטלי.
מחקרים מבוקרים מראים כי צריכה גבוהה, לעומת צריכה נמוכה, של סיבים תזונתיים הייתה מלווה במשקל גוף, בלחץ דם סיסטולי וברמת כולסטרול כללי נמוכים יותר.
הירידה המשמעותית ביותר בסיכון למגוון תוצאות בריאותיות הייתה עבור צריכת סיבים יומית של 25-29 גרם לפחות.
ניתוח תלוי מינון מצביע על כך שצריכת סיבים גדולה יותר מהטווח שצויין לעיל עשויה להיות בעלת תועלת גדולה יותר בהגנה מפני תחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת סוג 2 וסרטן קולורקטלי ושד.
מגמה דומה נמצאה בהתייחס לצריכת דגנים מלאים.
מנתונים תצפיתיים, לערך או לעומס הגליקמי של התזונה נמצאה תרומה קטנה או כלל לא להפחתת הסיכון הבריאותי.

החוקרים מסכמים כי הטמעה של המלצות להגברת הצריכה של סיבים ולהחלפת דגנים לא מלאים בדגנים מלאים צפויה לתרום לשיפור בריאות האוכלוסייה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30638909

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של צריכת אגוזי מלך על מדדים אנתרופומטריים. בסקירה נכללו 27 מחקרים, בהם השתתפו מתנדבים בריאים או משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים - כולל תסמונת מטבולית, יתר שומנים בדם, סרטן, שמנות וסוכרת סוג 2. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספת אגוזי מלך במינון שנע בין 15 ל-108 גרם ליום למשך תקופת התערבות של שבועיים עד שנתיים. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת לצריכת אגוזי מלך על היקף המותניים, המשקל, ה-BMI או מסת השומן. בניתוח מינון-תגובה נמצאו עדויות מוגבלות לכך שמינון של עד 35 גרם ליום היה מלווה בירידה מובהקת במשקל ובהיקף המותניים. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאו עדויות מבוססות להשפעה של אגוזי מלך על המדדים האנתרופומטריים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32444054/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של 15 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים, (2020) בהם 565,810 משתתפים, נמצא כי תזונה עשירה בטופו, חלבון סויה ואיזופלבונים מסויה הייתה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2. לא נמצאו קשרים מובהקים עבור סך הצריכה של קטניות או של סויה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31915830/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים מבוקרים (2018) הוערכה ההשפעה של מזונות שונים המכילים פרוקטוז על איזון הגלוקוז בדם. בסקירה נכללו רק מחקרים התערבותיים, שנמשכו שבעה ימים לפחות ובהם הוערכה ההשפעה של מזונות שונים בקרב משתתפים עם או בלי סוכרת. לצורך הערכת ההשפעה, החוקרים הגדירו ארבעה מודלים של בקרה קלורית:

מודל של החלפה - ערך קלורי דומה של סוכר לעומת רכיב תזונתי אחר.
מודל של הוספה - הוספת קלוריות מסוכר לדיאטה.
מודל של החסרה - הפחתת קלוריות מסוכר מהדיאטה.
מודל ללא בקרה - החלפת סוכר ברכיבי תזונה אחרים, ללא השוואה קלורית.

מדדי המטרה כללו את רמת ההמוגלובין המסוכרר ורמת הגלוקוז והאינסולין בצום. בסקירה נערכו 155 השוואות שונות בקרב סה"כ 5,086 משתתפים.

להלן הממצאים העיקריים:

למזונות המכילים פרוקטוז לא הייתה השפעה שלילית במודלים של החלפה או החסרה, עם שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר במודל של החלפה.
רמת האינסולין בצום עלתה במודלים של הוספה וללא בקרה.
נמצאה השפעה לסוג המזון, כך שבמודל של החלפה לפירות ולמיצי פירות הייתה השפעה מיטיבה ולמזונות אחרים כמו מוצרי חלב ממותקים הייתה השפעה מזיקה, ובמודל של הוספה נמצאה השפעה מזיקה למשקאות ממותקים ולמיצי פירות.

החוקרים מסכמים כי רוב המזונות המכילים פרוקטוז (ובעיקר פירות) אינם מזיקים כאשר נשמר הערך הקלורי של הדיאטה (מודל של החלפה), אולם למזונות מסוימים, בעיקר משקאות ממותקים, השפעה מזיקה כאשר נצרכים בנוסף לדיאטה (מודל של הוספה).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30463844

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים (2021) הוערך הקשר בין צריכת אגוזים והסיכון לסוכרת סוג 2. בסקירה נכללו שמונה מחקרים, מהם חמישה מחקרי עוקבה ושלושה מחקרי חתך.

להלן הממצאים העיקריים:

בניתוח הנתונים משלושה מחקרי חתך, בהם 72,559 משתתפים ו-7,559 מקרי סוכרת סוג 2 לא נמצא קשר מובהק בין סך צריכת אגוזים ובין הסיכון לסוכרת סוג 2.
באחד ממחקרי החתך (27,563 משתתפים ו-3,116 מקרים) צריכת אגוזי מלך הייתה קשורה בסיכון נמוך בכ-50% לסוכרת סוג 2, בהשוואה למשתתפים שאינם צורכים אגוזי מלך.
בניתוח כולל של מחקרי העוקבה לא נמצא קשר מובהק בין סך צריכת אגוזים והסיכון לסוכרת סוג 2.
במחקר עוקבה אחד נמצא כי צריכה של שתי מנות ומעלה בשבוע של אגוזי מלך הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-24% לסוכרת סוג ,2 בהשוואה להעדר צריכה או צריכה מועטה מאוד.
לא נמצא קשר מובהק בין צריכת בוטנים וסוכרת סוג 2, אולם צריכה גבוהה יותר של חמאת בוטנים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-13%. החוקרים מסבירים כי חמאת בוטנים הינה המקור העיקרי לאגוזים בתזונה האמריקאית, לעומת סוגי אגוזים אחרים שצריכתם נמוכה ולכן אינם באים לידי ביטוי בממצאים במחקרי עוקבה שנערכים בארה"ב.

החוקרים מסכמים, כי העדויות הקיימות אינן תומכות בקשר משמעותי בין צריכת אגוזים והסיכון לסוכרת סוג 2, אולם בשל איכות העדויות הנמוכה לא ניתן להסיק באופן חד משמעי שצריכת אגוזים אינה תורמת להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים, החוקרים מדווחים על מעורבות במגוון גדול של ארגונים בתחום הבריאות והמזון.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33471083/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2020), בה נכללו 18 מחקרים אקראיים מבוקרים, נמצא כי פורמולות של מזון רפואי, המיועדות לחולי סוכרת או למטופלים עם היפרגליקמיה ועשירות בחומצות שומן חד בלתי רוויות (MUFA), היו יעילות יותר לאיזון הגלוקוז ומדדי הסיכון המטבוליים, בהשוואה לפורמולות הסטנדרטיות. פורמולות עשירות ב-MUFA הוגדרו כפורמולות המכילות לפחות 20% מסך הצריכה הקלורית כ-MUFA או לפחות 40% מסך הצריכה הקלורית כשומנים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32222291/

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה של קקאו על פרופיל השומנים, המדדים הגליקמיים ולחץ הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2. פולי הקקאו עשירים בפלבונואידים שנמצאו בעלי השפעה בריאותית מיטיבה, כולל מניעת חמצון LDL והיצמדות טסיות, וכן שיפור זרימת הדם ולחץ הדם, הרגישות לאינסולין, תפקוד האנדותל, הפחתת תהליכי דלקת, ושמירה על פעילות המוח ומניעת הפרעות נוירולוגיות. במטה-אנליזה נכללו שמונה מחקרים בהם 433 משתתפים בגילאי 30 עד 80. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של קקאו בצורת אבקה, מוצקי קקאו או שוקולד, במינון של 1 עד 45 גרם/יום למשך 2 עד 12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי לקקאו הייתה השפעה מיטיבה מובהקת על רמת ה-LDL (הפרש ממוצע של 15 מ"ג/דצ"ל) ועל רמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 7 מ"ג/דצ"ל) בהשוואה לפלסבו. החוקרים מציינים כי המשמעות הקלינית של שיפור זה הינה קטנה, אולם עשויה להיות לכך תועלת בשילוב עם טיפול תרופתי. הם קוראים לקיום מחקרים נוספים להערכת היעילות הקלינית של רכיבים מהצומח לטיפול בסוכרת סוג 2. החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34089280/

במטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים (2021) הוערכו העדויות בהתייחס לקשר בין צריכת תפוחי אדמה והסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 וסוכרת הריון. בניתוח נכללו 19 מחקרים, 13 מהם בחנו את הקשר לסוכרת סוג 2 ושישה לסוכרת הריון. סך הכול תועדו 21,357 מקרים של סוכרת סוג 2 מבין 323,475 המשתתפים, ו-1,516 מקרים של סוכרת הריון מבין 29,288 הריונות.

להלן סיכום הממצאים:

בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 היה גבוה ב-19% עבור צריכה גבוהה של תפוחי אדמה באופן כללי, גבוה ב-8% עבור צריכה גבוהה של תפוחי אדמה אפויים או מבושלים, וגבוה ב-33% עבור צריכה גבוהה של תפוחי אדמה מטוגנים או צ'יפס.
בניתוח לפי מינון נמצא כי הסיכון עלה ב-10%, ב-2% וב-34%, בהתאמה, עבור כל עלייה של 80 גרם ליום (מנה אחת).
בהתייחס לסוכרת הריון, המחקרים היו מועטים והטרוגניים והממצאים העיקריים לא היו מובהקים סטטיסטית. יחד עם זאת, בניתוח לפי מינון ניכר כי צריכה גבוהה של תפוחי אדמה מבושלים או מטוגנים הייתה קשורה בעלייה בסיכון להתפתחות סוכרת הריון.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שבאוכלוסיות מערביות צריכה גבוהה של תפוחי אדמה, בעיקר מטוגנים, הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 וסוכרת הריון באופן תלוי מינון, ולכן למיתון בצריכת תפוחי אדמה עשויה להיות תועלת לשיפור האיזון הגליקמי. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34130021/

בסקירה (2023) מוצגות העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים ומטה-אנליזות של מחקרים תצפיתיים לגבי ההשפעות הבריאותיות של צריכת ביצים. בחלקה הראשון של הסקירה מפורט בהרחבה ההרכב התזונתי של ביצים, כולל כולין, ויטמין D, חומצה פולית, יוד וחלבון. החוקרים מדגישים כי לביצים ערך תזונתי גבוה וכיום ביצים אינן נחשבות על ידי ארגוני הבריאות כגורם סיכון ליתר כולסטרול ולתחלואה קרדיווסקולרית. בהמשך, מוצגים הממצאים לגבי ההשפעות הבריאותיות של ביצים:

בריאות קרדיווסקולרית וכולסטרול – העדויות ממחקרים מבוקרים מצביעות על כך שלביצים השפעה קטנה על רמת הכולסטרול. הממצאים התצפיתיים אינם עקביים ותלויים במצב הבריאותי של המשתתפים. בקרב אוכלוסיות בריאות לצריכת ביצים לא הייתה השפעה כלל או השפעה מיטיבה קטנה על הסיכון הקרדיווסקולרי, בעוד שבקרב חולי סוכרת צריכה גבוהה של ביצים הייתה קשורה בסיכון קרדיווסקולרי מוגבר.
בריאות מטבולית – העדויות ממחקרים מבוקרים ותצפיתיים אינן עקביות בהתייחס להשפעה של ביצים על הסיכון להתפתחות סוכרת. לפיכך, החוקרים טוענים כי לא סביר שקיים קשר סיבתי בין ביצים ובין התפתחות סוכרת סוג 2 ואף ישנן עדויות המצביעות על כך שלרכיבים תזונתיים בחלמון עשויה השפעה חיובית על סמנים מטבוליים.
ניהול המשקל ותחושת שובע – העדויות ממחקרים מבוקרים מצביעות על כך שצריכת ביצים תורמת לתחושת שובע ולהפחתת הצריכה הקלורית, ובכך עשויה לתרום לניהול משקל תקין.
מסת וחוזק השריר – העדויות הקיימות מצביעות על כך שבקרב מבוגרים צריכת ביצים הינה בעלת השפעה חיובית על המטבוליזם של חלבונים ותורמת לשמירה על מסת גוף רזה. כמו כן, מוצע כי תכולת החלבון בביצים, כמו גם רכיבים תזונתיים נוספים המצויים בחלמון, תורמת לשמירה על מסת וחוזק השריר.

בחלקה האחרון של הסקירה מוצגים היבטים נוספים הקשורים בצריכת ביצים. החוקרים מציינים כי בהתייחס לשיקולים של קיימות, לביצים השפעה סביבתית נמוכה יותר לעומת מקורות אחרים של חלבון מהחי. בהתייחס לשיקולים של אלרגיה למזון, העדויות העדכניות מצביעות על כך שחשיפה מוקדמת למזונות אלרגניים עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות אלרגיה בקרב תינוקות וילדים. בהתייחס לשיקולים של מחלות המועברות במזון (סלמונלה), מוצג כי יישום של תקנים סטנדרטיים לגבי בטיחות המזון תרמו לירידה משמעותית במקרים של זיהום ותחלואה. מוצע כי עבור קבוצות אוכלוסייה עם דרישה תזונתית גבוהה, כגון קשישים, תינוקות וילדים, נשים בהריון וספורטאים, ביצים מהוות מקור לחלבון איכותי ולמגוון רחב של רכיבים תזונתיים. עבור האוכלוסייה הכללית, ביצים עשויות להוות מקור לחלבון איכותי מהחי כחלק מתזונה בת-קיימא ולסייע בשמירה על משקל תקין ועל הבריאות. החוקרים מסכמים כי ביצים הינן מזון בעל ערך תזונתי גבוה, זמין וזול. העדויות הקיימות מראות כי לצריכת ביצים השפעה ניטרלית עד חיובית על מדדים של בריאות וצריכה של ביצים כחלק מתזונה מאוזנת אינה מהווה סיכון. המחקר מומן על ידי מועצת הביצים הבריטית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37375561/

בסקירה של מחקרים פרה-קליניים וקליניים (2021) מציגים החוקרים את הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעה הבריאותית של בטא-גלוקן, רכיב עיקרי המצוי בפטריות מאכל. במסגרת הסקירה מוצג המבנה הכימי של בטא-גלוקן והפרמקוקינטיקה שלו, וכן פעילותו הביולוגית. מודלים פרה-קליניים הדגימו את הפעילות המווסתת חיסונית ונוגדת דלקת והפוטנציאל לטיפול בזיהומים חוזרים במערכת הנשימה או בסיבוכים לאחר ניתוח. בתחום האונקולוגי, לבטא-גלוקן עשויה להיות השפעה מיטיבה כטיפול תומך במקביל לכימותרפיה. מחקרים פרה-קליניים נוספים הדגימו השפעה קרדיווסקולרית מגינה באמצעות שיפור רמת הגלוקוז, פרופיל השומנים ולחץ הדם וכן באמצעות תרכובות פנוליות, ויטמינים ומינרלים המצויים בפטריות מאכל. החוקרים מסכמים כי הולכות ומצטברות עדויות לגבי ההשפעות הבריאותיות של פטריות מאכל והמנגנונים הביולוגיים הקשורים, ובכך מספקות בסיס לשימוש הקליני בבטא-גלוקן ובפטריות מאכל לשמירה על בריאות ולמניעת תחלואה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34202377/

בסקירה (2023) הוערכו העדויות העדכניות ממחקרים אקראיים מבוקרים בהתייחס להשפעה המגינה של שמן זית כתית מעולה מפני גורמי סיכון לתחלואה. החוקרים מסבירים כי תזונה בריאה עשויה לתרום למניעת תחלואה כרונית, כאשר במקרים רבים ההמלצות התזונתיות מתמקדות במזון או בקבוצות מזון, ולא ברכיבים תזונתיים כפי שהיה נהוג בעבר, אולם ישנה מחלוקת לגבי סוג וכמות השומנים והשמנים המומלצת. בסקירה נכללו 34 מחקרים אשר בחנו את ההשפעה של דפוסי תזונה הכוללים שמן זית כתית מעולה בהשוואה לדפוסי תזונה אחרים על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים.
במסגרת הסקירה מוצגים הממצאים לגבי ההשפעה של שמן זית כתית מעולה על לחץ הדם (16 מחקרים), רמת LDL (20 מחקרים), רמת HDL (21 מחקרים), רמת גלוקוז בצום (15 מחקרים), ומשקל גוף (6 מחקרים). באופן כללי נמצא כי בהשוואה לשומנים או שמנים אחרים בתזונה או לדיאטה דלת שומן, נמצא יתרון לצריכה התזונתית של שמן זית כתית מעולה בהתייחס לשיפור בלחץ הדם וב-LDL, לעלייה ב-HDL, לשיפור האיזון הגליקמי ולניהול משקל הגוף. החוקרים מציינים כי ההשפעה המיטיבה נובעת ככל הנראה בעיקר מתכולת הפוליפנוֹלים ולא מהרכב חומצות השומן (בעיקר שומן חד בלתי רווי). להשגת תועלת בריאותית מיטבית החוקרים ממליצים לעודד שימוש קבוע בשמן זית כתית מעולה במסגרת דפוס של תזונה בריאה, כגון הדיאטה הים-תיכונית. באופן יישומי הם ממליצים על שימוש יומי של שתי כפיות לפחות ועל שימוש בשמן זית כתית מעולה לבישול ירקות במטרה לשפר את הספיגה של קרוטנואידים, להעלות את הפעילות נוגדת החמצון של הארוחה וכן כאסטרטגיה לשיפור הטעם ולהגברת הצריכה של ירקות.
החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37447242/

בסקירה מקיפה (2022) נבדקו ההשלכות הבריאותיות של המטבוליט TMAO (Trimethylamine-N-oxide). מטבוליט זה מיוצר על ידי חיידקי המעי מרכיבים תזונתיים המצויים בעיקר במזונות מהחי. מחקרים רבים מצאו קשר בין TMAO בדם ובין סיכון מוגבר למגוון מחלות ומצבים בריאותיים ומשוער כי רמת TMAO עשויה לשמש כסמן למצב הבריאותי הקשור בחיידקי המעי. בסקירה נכללו 24 מטה-אנליזות אשר בדקו את הקשר בין TMAO ובין תמותה, תחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת, סרטן ותפקודי כליות, וכן 82 מחקרים תצפיתיים בהם נבדקו 18 תוצאות בריאותיות שונות. בניתוח כולל של הנתונים החוקרים מסכמים כי נמצאו תוצאות מבוססות לכך שרמה גבוהה יותר של TMAO קשורה בסיכון מוגבר לשש תוצאות בריאותיות עיקריות: תמותה מכל גורם, תמותה מגורמים קרדיווסקולריים, אירוע קרדיווסקולרי משמעותי, יתר לחץ דם, סוכרת ופגיעה בקצב הסינון הכלייתי. החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון האם התערבות להפחתת רמת ה-TMAO עשויה לתרום לטיפול בתחלואה כרונית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35348578/

בסקירה שיטתית (2019) של מחקרים מרחבי העולם, הוערכה צריכת פוליפנוֹלים בהקשר לסיכון למחלות כרוניות ומחלות אחרות. עדויות גוברות תומכות בקשר בין צריכת פוליפנוֹלים להפחתת הסיכון למחלות כרוניות, גם אם יש ויכוח נרחב לגבי הכמות היעילה של פוליפנוֹלים המסוגלים להפעיל אפקט מגן כזה. 45 מחקרים התמקדו רק בצריכת פוליפנוֹלים באוכלוסיות יעד ספציפיות, 24 מחקרים העריכו את הקשר בין פוליפנוֹלים לסיכון קרדיווסקולרי או סוכרת (מחקר אחד כלל גם נתונים על תמותת קורות חיים), 9 מחקרים התמקדו באופן ספציפי בקשר לתמותה קרדיווסקולריות. בעוד 13 מחקרים העריכו את הקשר בין צריכת פוליפנול לתוצאות אחרות (למשל, שבירות ושברים בעצמות). נמצא כי הצריכה הממוצעת של פוליפנוֹלים עומדת על כ-900 מ"ג ביום. תרומת המקורות התזונתיים חושבה והמסקנה היא כי תה, קפה, יין אדום, פירות וירקות הם המוצרים העיקריים המספקים פוליפנוֹלים. ככל הנראה, צריכה כוללת של פלבנואידים ותתי-סוגים ספציפיים שלהם, אך לא צריכה כוללת של פוליפנוֹלים, היתה קשורה בסיכון נמוך לסוכרת, אירועים קרדיווסקולריים ותמותה מכל הסיבות. עם זאת, שונות רבה מבחינת השיטות להערכה וכימות של צריכת פוליפנוֹלים, ושל סמנים ותוצאות אליהן רצו להגיע המחקרים, מקשה עדיין על קביעת כמות צריכה מומלצת מבוססת ראיות.לסיכום, נראה כי המסה הקריטית של נתונים זמינים מרמזת על השפעה מגינה של תזונה עשירה בפוליפנוֹלים, גם אם יש לעודד מחקר נוסף ממוקד היטב ומתודולוגי על מנת להגדיר המלצות ספציפיות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31208133

בסקירה שיטתית (2019) מוערכות העדויות ממחקרים קליניים לגבי ההשפעה של צריכת תוספי סיבים תזונתיים על מדדים מטבוליים בקרב מבוגרים. ברקע למחקר עדויות מבוססות ממחקרים תצפיתיים בהתייחס להשפעה הבריאותית המיטיבה של סיבים תזונתיים, אולם במחקרים התערבותיים, בהם נבדקה ההשפעה של נטילת תוספי סיבים, התוצאות לא היו עקביות. בסקירה נכללו 77 מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה של תוספי סיבים תזונתיים טבעיים או סינתטיים - בהשוואה לפלסבו, תוסף אחר או בהשוואה לקבוצת ביקורת שלא קיבלה כל תוסף. מדדי המטרה כללו מדדים של גלוקוז ואינסולין, מדדי דלקת ומדדי שומנים בדם.

להלן הממצאים העיקריים:

נטילת תוספי סיבים הייתה מלווה בירידה ברמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL, התנגודת לאינסולין ורמת האינסולין ב-36-49% מהמחקרים.
בפחות מ-20% מהמחקרים נמצא שיפור במדדי הדלקת CRP ו-IL-6, הגלוקוז, האינסולין, HDL וטריגליצרידים.
נמצא יתרון במחקרים בהם נעשה שימוש במינונים גבוהים יותר (מעל 20 גרם ליום), בתוספים בעלי מאפיינים מסוימים (סיבים מסיסים כגון פסיליום ובטא-גלוקן או תוספים מעורבים) ובמשך התערבות ארוך יותר (מעל 13 שבועות).
במחקרים רבים נעשה שימוש בפחמימות שניתנות לעיכול כפלסבו (כגון מלטודקסטרין), והייתה לכך השפעה מתערבת על מדדים שונים כמו רמת הגלוקוז והאינסולין.

מסקנת החוקרים היא כי נטילת תוספי סיבים תזונתיים מסייעת בעיקר לירידה ברמת הכולסטרול ובשיפור התנגודת לאינסולין, ללא השפעה משמעותית על מדדי הגלוקוז והדלקת. למרות שנדרשים מחקרים נוספים לקביעת המלצות לשימוש קליני, ישנו פוטנציאל לשימוש ממוקד בתוספי בעלי מאפיינים ספציפיים, במינון גבוה ולתקופה ממושכת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31342059/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33693499/

בניתוח שיטתי של נתונים גלובליים הוערכה ההשפעה של צריכה תת-מיטבית של מזונות ורכיבי תזונה עיקריים על תחלואה ותמותה ממחלות לא מדבקות (מחלות קרדיווסקולריות, סוכרת וסרטן). במחקר נכללו הנתונים מ-195 מדינות בין השנים 1990-2017. באמצעות מודלים סטטיסטיים, החוקרים העריכו את הנטל היחסי לתחלואה של כל גורם תזונתי בקרב מבוגרים מעל גיל 25. הם מראים כי בשנת 2017 ניתן לייחס 11 מיליון מקרי תמותה (22% מסך מקרי התמותה) ו-255 מיליון שנות נכות (15% מסך שנות הנכות) לגורמים תזונתיים. גורמי הסיכון המובילים במדינות רבות היו צריכה גבוהה של נתרן, צריכה נמוכה של דגנים מלאים וצריכה נמוכה של פירות. גורמים נוספים כוללים צריכה נמוכה של אגוזים, זרעים, ירקות ואומגה 3. החוקרים מסכמים כי בעוד בעשורים האחרונים ההתמקדות הינה בהשפעות של תזונה עתירת נתרן, סוכר ושומן, ממצאים אלה מספקים הבנה רחבה לגבי ההשפעה האפשרית של תזונה תת-מיטבית על תחלואה ותמותה ממחלות לא מדבקות, ובכך מדגישים את חשיבות שיפור איכות התזונה ברמה הגלובלית. נתונים אלה עשויים לסייע בהטמעת התערבויות תזונתיות מבוססות ראיות ולהוות בסיס לביצוע הערכה מתמשכת של השְפעתן על המצב הבריאותי.המחקר מומן על ידי קרן ביל ומלינדה גייטס.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30954305

בסקירה של מחקרים תצפיתיים וקליניים (2021) נבדקה התרומה של צריכת סרדינים למניעת סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים, כי ניהול המשקל בקרב קשישים הינו מורכב בשל סיכון לתת-תזונה, ולכן ישנה חשיבות לזיהוי מזונות המסייעים במניעת ההתפתחות של סוכרת סוג 2, כאשר לדגים שומניים עשויה להיות השפעה מיטיבה. ספציפית, סרדינים מאופיינים בריכוז גבוה של אומגה 3 וטאורין וריכוז נמוך של רעלנים אורגניים עמידים (POPs). במודלים של חיות מעבדה נמצא כי לחסר טאורין תפקיד בהתפתחות סוכרת סוג 2 והסיבוכים נלווים, כאשר תיסוף טאורין היה מלווה בירידה ברמת הגלוקוז ובעלייה ברמת האינסולין, אולם לא נמצאה תמיכה לכך במחקרים קליניים. במסגרת הסקירה, דנים החוקרים בסיכון הקשור בסוכרת סוג 2, באסטרטגיות מניעה ובתרומה של צריכת דגים. בהתייחס לדגים שומניים, העדויות מצביעות על כך שצריכה של 80 גרם דגים שומניים ליום עשויה להפחית את הסיכון לסוכרת סוג 2 בכ-20% וכן להוביל לשיפור בפרופיל השומנים. עוד מראים החוקרים כי במחקרים בהם ניתנו תוספי אומגה 3 או טאורין בלבד לא הייתה ירידה משמעותית בסיכון, ולכן ישנה חשיבות לשילוב של הרכיבים התזונתיים המצויים בדגים כמו סרדינים. רק במחקרים קליניים בודדים נבדקה ההשפעה הישירה של תוספי סרדינים. במחקרים אלה לא נמצאה השפעה על המדדים הגליקמיים כפי שנמצא במחקרים בחיות מעבדה, אולם נמצא שיפור ברמת ה-CRP והאדיפונקטין. לפיכך, החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים להערכת היעילות של תזונה מועשרת בסרדינים למניעת סוכרת סוג 2, בדגש על האוכלוסייה המבוגרת. החוקרים אינם מדווחים על מקורות מימון המחקר.

https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/87559129.2020.1867565

בסקירה של מחקרים פרה-קליניים וקליניים (2021), מוצגים הממצאים בהתייחס להשפעה מיטיבה של חציל על המאפיינים של התסמונת המטבולית והסיבוכים הנלווים, תוך הצגת הפעילות הפרמקולוגית הכולל פעילות נוגדת חמצון, נוגדת סוכרת, נוגדת יתר לחץ דם ונוגדת יתר שומנים בדם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34094022/

בסקירה של מחקרים פרה-קליניים וקליניים (2021) מציגים החוקרים את המאפיינים של שעועית, ואת תרומתה במצבי תחלואה על רקע שמנות והגורמים הקשורים בכך כמו משקל הגוף, חיידקי המעי ודלקת כרונית. החוקרים מציינים כי הרגלי התזונה הינם גורם הסיכון ההפיך החשוב ביותר למניעת התפתחות והחמרה של שמנות ותחלואה נלווית, כאשר תזונה המבוססת על הצומח הכוללת קטניות ושעועית, מסייעת לשמירה על הבריאות באמצעות רכיבים תזונתיים ותרכובות פעילות כמו פיטוכימיקלים. במסגרת הסקירה מפורט ההרכב התזונתי של שעועית, ומוצגים הממצאים בהתייחס להשְפעתה הבריאותית המיטיבה, כולל השפעה נוגדת שמנות, נוגדת סוכרת, הגנה על הלב, ושיפור בריאות המעי. בנוסף, מוצגים ממצאים עדכניים המצביעים על קשר בין שמנות ופגיעה בתגובה החיסונית, וסיכון מוגבר לסיבוכים הקשורים בפעילות החיסונית, וכי שמירה על משקל גוף ומצב תזונתי תקין עשויה לתרום לשיפור התפקוד החיסוני ולמניעת תחלואה. החוקרים מסכמים, כי צריכת שעועית כחלק מדפוס תזונה בריא המבוסס על הצומח הינה בעלת השפעה מיטיבה על הפעילות הקרדיווסקולרית והמטבולית, מגינה על המעי, משפרת מדדים של שמנות ודלקת כרונית, ובעלת תפקיד בהפחתת הסיכון לתחלואה על רקע חיסוני.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33562498/

בסקירה (2023) הוערכו העדויות ממחקרים תצפיתיים וקליניים לגבי התרומה של אגוזים למניעת סוכרת סוג 2 ולטיפול בה. ראשית מפורטות העדויות לגבי הקשר בין צריכת אגוזים ובין מדדים מטבוליים. מחקרים תצפיתיים מראים שיפור במדדים כגון רמת הגלוקוז בצום, אינסולין, תנגודת לאינסולין והמוגלובין מסוכרר וכן סיכון מופחת לתחלואה קרדיווסקולרית סוג 2 ולתמותה בקרב חולי סוכרת. מחקרים קליניים מראים שיפור אקוטי באיזון הגליקמי גם בקרב משתתפים בריאים וגם בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, כאשר לאורך זמן נמצא שיפור במדדי הגלוקוז והאינסולין. בהמשך, מוצגות העדויות לגבי המניעה של סוכרת סוג 2, כאשר העדויות מהמחקרים התצפיתיים הקיימים אינן עקביות. מעבר לכך, החוקרים מציינים כי לא נמצאו מחקרים קליניים שנועדו לבחון את היעילות של תיסוף אגוזים למניעת סוכרת, כאשר מחקרים בהם נבדקה ההשפעה כחלק מהתזונה (דיאטה ים-תיכונית) לא מצאו יתרון ספציפי לאגוזים. עוד דנים החוקרים במנגנונים האפשריים בהם אגוזים עשויים לתרום למניעה ולטיפול בסוכרת ומציעים כי מגוון הרכיבים התזונתיים פועלים באופן סינרגיסטי לוויסות רמת הגלוקוז והאינסולין, איזון משקל הגוף, שיפור תפקוד הלבלב ועוד. ספציפית, בסקירה ישנה התייחסות לתפקיד של האינדקס הגליקמי הנמוך ותכולת הסיבים הגבוהה, לתכולה של חומצות שומן בלתי רוויות, ויטמינים ומינרלים ומגוון פוֹליפנוֹלים. החוקרים מסכמים כי אומנם העדויות הקיימות מוגבלות אך באופן כללי נמצאה תמיכה לכך שצריכה גבוהה של אגוזים עשויה להיות בעלת תרומה למניעה ולטיפול בסוכרת סוג 2, בדגש על שיפור האיזון הגליקמי והפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ולתמותה בקרב חולי סוכרת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36839236/

בסקירה (2021) מוצגים הממצאים הפרה-קליניים והקליניים לגבי התפקיד של שמן זית ופוֹליפנוֹלים המצויים בזיתים, בהיבטים שונים של בריאות האישה. במסגרת הסקירה מוצג המבנה והזמינות הביולוגית של שמן זית, ומוצגים הממצאים בהקשר לסרטן (שחלות, שד, רחם, צוואר הרחם ונרתיק), לגיל המעבר, לאוסטאופורוזיס, ולתחלואה קרדיווסקולרית וסוכרת סוג 2, כולל התייחסות למנגנוני הפעולה המעורבים.מהסקירה עולה כי לשמן זית השפעה מיטיבה על בריאות האישה, כאשר הממצאים מצביעים על התפקיד של שני רכיבים פעילים עיקריים – חומצות שומן חד בלתי רוויות (חומצה אולאית) ותרכובות פנוליות, להן השפעות שונות שעשויות גם להיות מנוגדות. החוקרים מציינים כי בבני אדם רוב המחקרים נערכו במסגרת של דיאטה ים-תיכונית ולכן פירוש הממצאים הינו מוגבל. בנוסף, העדויות לגבי התפקיד של שמן זית בממאירויות גניקולוגיות הינן מוגבלות ולא עקביות ונדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה ומנגנוני הפעולה.ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של שמן זית ורכיביו הפעילים למניעה ולטיפול בבעיות בתחום בריאות האישה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34959830/

בסקירה, (2020) מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים, בהתייחס להשפעה המיטיבה של פלבונואידים במצבים של רטינופתיה סוּכרתית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33081260/

מאמר עמדה (יוני 2015) אשר דן בתפקיד של רכיבים תזונתיים למניעת תחלואה קרדיווסקולרית. הכותב מציין כי לאור שיעור התחלואה הגבוה, יש לבחון גישות חדשניות במטרה למצוא דרכים יעילות יותר למניעה ולהפחתת התחלואה הקרדיווסקולרית. ידוע שהפחתת גורמי הסיכון, ביניהם חוסר איזון ברמות השומנים, אי סבילות לגלוקוז, תסמונת מטבולית ורמות גבוהות של טריגליצרידים הינן יעד מרכזי במניעה וטיפול במחלות קרדיווסקולריות. כיום מתקיים מחקר נרחב לגבי היעילות של מזונות פונקציונאליים, תוספי תזונה ורכיבים תזונתיים לשיפור גורמי הסיכון ומדדים קרדיווסקולריים, בעיקר תנגודת לאינסולין, תפקוד כלי הדם, רמת דלקתיות והיווצרות קרישי דם, עם פחות תופעות לוואי בהשוואה לטיפול תרופתי, בעיקר סטטינים. הכותב מציין כי הרכיבים שנמצאו במחקרים בעלי פוטנציאל כוללים חומצה אלפא-ליפואית, ברברין, קו-אנזים Q10, סיבים תזונתיים, שום, ל-ארגינין, כרום, מגנזיום, שמרי אורז אדום, שמן זית, אומגה 3, פיטוסטרוֹלים, פוליקוסנול, פוליפנוֹלים, חלבון סויה, ויטמין C וויטמין E.כדוגמא למחקרים העוסקים בהשפּעת רכיבים תזונתיים על מדדים קרדיו-מטבוליים, באותו כתב העת פורסם מחקר כפול-סמיות בו נמצא כי תוסף חדש המכיל שמרי אורז אדום, ברברין ומיצוי עלי תות לבן (Morus alba) הינו יעיל יותר לאיזון רמות השומנים והסוכר בהשוואה לתוסף מסחרי דומה המכיל פוליקוסנול, שמרי אורז אדום, ברברין, אסטקסנטין, חומצה פולית וקו-אנזים Q10 (תוסף המשווק תחת השם Armolipid Plus).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25895559
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25870124

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (דצמבר 2015) שנועדה להעריך את התרומה של צריכת שיבולת שועל בחולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 14 מחקרים אקראיים מבוקרים ו-2 מחקרים תצפיתיים. נמצא כי בהשוואה לקבוצת ביקורת, צריכת שיבולת שועל תרמה לירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c, רמת הסוכר בצום, רמת הכולסטרול הכללי ורמת ה-LDL. עוד נמצא כי צריכת שיבולת שועל הובילה לירידה ברמות הסוכר ולשיפור תגובת האינסולין לאחר הארוחה. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של שיבולת שועל לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26690472

מטה-אנליזה (נובמבר 2015) שנועדה לבחון את התרומה של תוסף פסיליום על רמות הסוכר בדם. המחקר מבוסס על נתונים מ- 35 מחקרים אקראיים מבוקרים אשר נבדקו ב-8 מטה-אנליזות נפרדות.נמצא כי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, נטילת פסיליום לפני הארוחה הובילה לשיפור רמת הסוכר בצום (ירידה של 37 מ"ג/דצ"ל) ורמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.97%), כאשר ההשפעה על משק הסוכר הייתה בהתאמה לרמה ההתחלתית של הסוכר בצום. כלומר, לא נמצאה השפעה במשתתפים עם רמות סוכר מאוזנות, השפעה קלה במשתתפים עם טרום-סוכרת ושיפור ניכר במשתתפים עם סוכרת סוג 2.ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הוספת תוסף פסיליום לתוכנית מניעה וטיפול בסוכרת, אולם יש להמשיך ולבחון כיצד לשלבו באופן המיטבי עם תרופות להורדת רמות הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561625

סקירה (ספטמבר 2015) המסכמת את העדויות המחקריות העדכניות לגבי התרומה הבריאותית של כוסמת (Fagopyrum esculentum) תוך התמקדות בתפקיד הרכיבים הפעילים ומנגנוני הפעילות שלהם. הכותבים מפרטים שכוסמת הינה צמח מאכל דמוי דגן, נטול גלוטן, אשר עשיר ברכיבים תזונתיים ונמצא כבעל תרומה להפחתת רמות הכולסטרול, להגנה על הפעילות העצבית, למצבי יתר לחץ דם ובעל השפעה אנטי-סרטנית, אנטי-דלקתית ואנטי-סוּכרתית וכן בעל פעילות פרה-ביוטית ונוגדת חמצון. מחקרים פרה-קליניים מצביעים על התפקיד של הרכיבים הפעילים, ביניהם D-chiro-inositol, החלבונים והפלבונואידים רוטין וקוורצטין, בהשפעה הבריאותית של כוסמת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26270637

בסדרת מאמרים, (2019) שפורסמו החודש בכתב העת Annals of Internal Medicine, מוצג סיכום העדויות וההמלצות בהתייחס להשפעה הבריאותית של צריכת בשר אדום ומעובד. המאמרים פורסמו על ידי קבוצת מומחים משבע מדינות, אשר העריכו את העדויות המחקריות הקיימות בתהליך מתודולוגי שיטתי ובהתאם לכללים המקובלים של קביעת חוזק ורמת הביטחון של הממצאים. המסקנה הכללית של החוקרים היא כי אין תמיכה מחקרית לכך שלהפחתת הצריכה של בשר אדום ומעובד ישנה תועלת בריאותית, ולטענתם מבוגרים יכולים להמשיך ולצרוך בשר בהתאם להעדפות ולהרגלים האישיים. מסקנות אלה מבוססות על ארבע סקירות שיטתיות, בהן הוערכה ההשפעה הבריאותית של בשר אדום ומעובד על הבריאות, ועל סקירה שיטתית נוספת, העוסקת בערכים ובהעדפות האישיות הקשורים בתזונה ובריאות.

להלן פירוט הממצאים העיקריים:

ישנם רק מחקרים מבוקרים בודדים, בהם הוערכה ההשפעה של צריכת בשר גבוהה לעומת נמוכה. בסקירה שיטתית שנערכה, החוקרים מתבססים בעיקר על מחקר אחד, בו נכללו 48,835 נשים. ממחקר זה עולות עדויות ברמת ביטחון נמוכה, המראות כי לצריכה נמוכה של בשר אדום לא הייתה השפעה מובהקת על שיעור התמותה הכללי ועל שיעור התחלואה והתמותה ממחלות לב וכלי דם ומסרטן (כולל סרטן קולורקטלי וסרטן השד).
בניתוח הנתונים מ-105 מחקרי עוקבה, בהם למעלה מ-6 מיליון משתתפים, נמצאו עדויות ברמת ביטחון נמוכה לכך שתזונה, הכוללת רמה נמוכה של בשר אדום ושל בשר מעובד, קשורה בירידה קטנה מאוד בסיכון לתחלואה ולתמותה כתוצאה מגורמים קרדיו-מטבוליים או מסרטן.
באופן ספציפי, ישנן עדויות ברמת ביטחון נמוכה מאוד לכך שהפחתת שלוש מנות לשבוע בצריכה של בשר אדום ושל בשר מעובד קשורה בירידה נמוכה מאוד בסיכון לתמותה מכל גורם, לתחלואה ותמותה קרדיווסקולרית ולהתפתחות סוכרת סוג 2 (בהקשר של סוכרת מדובר בהפחתה של 12 מקרי סוכרת לכל 1000 איש במשך 10 שנים).
בניתוח הנתונים משלושים מחקרי עוקבה, אשר דיווחו על שיעור התמותה מסרטן, ושמונים מחקרי עוקבה, אשר דיווחו על שיעור התחלואה בסרטן, נמצאו עדויות ברמת ביטחון נמוכה או נמוכה מאוד לכך שהפחתת שלוש מנות לשבוע בצריכה של בשר אדום ושל בשר מעובד קשורה בירידה מועטה מאוד בסיכון לתחלואה או לתמותה מסרטן במהלך החיים.
בהתבסס על עדויות איכותניות וכמותיות, החוקרים מסכמים כי אנשים הצורכים תזונה אומניבורית נהנים מאכילת בשר, מעריכים כי בשר מהווה חלק מרכזי בתזונה בריאה ומאמינים כי אין להם את הכישורים הנדרשים להכין ארוחה מספקת ללא בשר, ובאופן כללי אינם מעוניינים בשינוי הרגלי אכילת הבשר שלהם.

החוקרים השונים קיבלו מימון מגופי בריאות לאומיים ובינלאומיים, כדוגמת ה- WHO, וכן תמיכה לא כלכלית, שאינה קשורה למחקר, ממיקרוסופט ואמאזון.

הערת מערכת: מחקר זה עורר מחלוקת גדולה בקהילה הרפואית, כולל חוקרים בהרווארד, שציינו כי ממצאי המחקר והמסקנות מנוגדים לקווים מנחים שסיפקו לאורך תקופה ארוכה מומחים בתחומי הרפואה השונים, שהמליצו לצמצם בצריכת בשר אדום ובשר מעובד עקב הקשר שמצאו בצריכה זאת עם סרטן והופעת מחלות לב וירידה בבריאות הלב. חשוב לציין כי ישנן הסתייגות וביקורת מטעם אנשי המקצוע בנוגע לפרשנות הסטטיסטית של הממצאים. כך למשל, הממצאים בנוגע לסוכרת סוג 2, אשר הוצגו כבעלי משמעות ירודה, אינם טריוויאלים כשמדובר במחלה כה נפוצה. כמו כן, ישנה ביקורת על המחקר הרנדומלי המבוקר היחיד עליו הם נשענו, אשר בדק מגוון מזונות עתירי שומן ולא בשר באופן מיוחד, ובכלל, התעלמות ממחקרים גדולים שקיימים ומפריכים את הממצאים שלהם. אחד החשדות העולים הוא ניגוד עניינים, שכן החוקר הראשי, בראדלי ג׳ונסון, היה מעורב בעבר בקבוצה מסחרית גדולה, שכללה גם חברות תרופות וחברה לייצור בשר מעובד.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569235

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569236

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569217

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569213

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569214

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31569219

במחקר אקראי מבוקר (2023) שנערך באינדונזיה נבדקה ההשפעה של שמן קוקוס בכבישה קרה לטיפול בהיפרליפידמיה בקרב חולי סוכרת. החוקרים מציינים כי בחולי סוכרת היפרליפידמיה מהווה גורם להתפתחות תחלואה קרדיווסקולרית. במחקר נכללו 136 חולי סוכרת עם היפרליפידמיה אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו שמן קוקוס במינון 0.6 מ"ל/ק"ג/יום במהלך 3 הימים הראשונים ולאחר מכן המינון עלה ל-1.2 מ"ל/ק"ג/יום עד ליום ה-30. פרופיל השומנים נמדד בתחילת המחקר ובסיום תקופת ההתערבות, כאשר המשתתפים התבקשו למלא דוח תזונה יומי במהלך כל תקופת המחקר. נמצא כי הצריכה של שמן קוקוס הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-LDL ובעלייה מובהקת ברמת ה-HDL וכן בירידה בסך הצריכה הקלורית ובצריכת הכולסטרול. מסקנת החוקרים כי שמן קוקוס היה יעיל לשיפור פרופיל השומנים ללא השפעות שליליות, כאשר יש להמשיך ולבחון האם שינוי משך ההתערבות או המינון עשוי לתרום להפחתת הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים. הערת מערכת: במאמר לא מפורט באופן ברור מה קיבלה קבוצת הביקורת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36771272/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) נבדקה ההשפעה של שמן קצח (Nigella sativa) על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 43 חולים בני 53 בממוצע אשר חולקו אקראית לקבלת שתי כמוסות ליום, 500 מ"ג כל אחת, של שמן קצח או פלסבו (שמן חמניות) למשך שמונה שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת שמן קצח הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, ההמוגלובין המסוכרר, הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי, ה-LDL, ה-BMI, היקף המותניים ולחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי. לא נמצאה השפעה מובהקת על התנגודת לאינסולין ועל ה-HDL. החוקרים מסכמים כי לשמן קצח הייתה תרומה לשיפור האיזון הגליקמי, פרופיל השומנים, לחץ הדם והמדדים האנתרופומטריים בקרב חולי סוכרת סוג 2, ויש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34142392/

במחקר אקראי מוצלב (2023) שנערך באוסטרליה נבדקה ההשפעה של קומבוצ'ה, בהשוואה לסודה או למשקה לימונדה דיאט, על התגובה הגליקמית לאחר צריכת ארוחה עם אינדקס גליקמי גבוה. קומבוצ'ה הינה משקה פרוביוטי המופק מהתססה של תה באמצעות פטרייה וידוע בשל הפוטנציאל הבריאותי הרחב, אולם העדויות ממחקרים מבוקרים לגבי ההשפעה של קומבוצ'ה הינן מוגבלות. במחקר נכללו 11 מבוגרים בריאים בגיל 18 עד 45 עם BMI ורמת גלוקוז בטווח הנורמה. התגובה הגליקמית הבסיסית הוערכה באמצעות מבחן העמסת סוכר בשלושה מועדים שונים. בנוסף, במועדים שונים ובסדר אקראי נבדקה ההשפעה של שלושה משקאות, כל אחד נבדק במועד אחד עם הפרדה של לפחות יום בין המשקאות השונים. בכל התנאים המשתתפים צרכו ארוחה עם אינדקס גליקמי גבוה (אורז, אפונה ורטוב סויה) עם 330 מ"ל משקה סודה, לימונדה דיאט או משקה קומבוצ'ה. החוקרים ניטרו את רמת הגלוקוז והאינסולין עד 120 דקות לאחר הארוחה. נמצא כי תגובת הגלוקוז והאינסולין היו דומות לאחר צריכת הארוחה עם סודה או לימונדה דיאט, כאשר לאחר צריכת הארוחה עם משקה קומבוצ'ה תגובת הגלוקוז והאינסולין הייתה מתונה יותר, עם הבדל מובהק סטטיסטית ביחס לסודה. ההפרש המשמעותי ביותר בין התנאים נצפה 30 דקות לאחר הארוחה, כאשר לאחר 60 דקות כבר לא זוהו הבדלים משמעותיים בין התנאים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת משקה קומבוצ'ה עם הארוחה עשוי לתרום להפחתה אקוטית בתגובה הגליקמית, ויש להמשיך ולבחון את המנגנונים המעורבים ואת היישום הקליני האפשרי. המחקר מומן על ידי מענק בלתי תלוי, חלק מהחוקרים מדווחים על קשרים מסחריים הקשורים לתחום המחקר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36875857/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של דיאטה עם צפיפות אנרגטית נמוכה הכוללת רמה גבוהה של תפוחי אדמה לעומת שעועית על האיזון הגליקמי בקרב משתתפים תנגודת לאינסולין. החוקרים מציינים כי בניגוד לתפיסה המקובלת של תפוחי אדמה כמזון פחות בריא, הצפיפות האנרגטית שלהם נמוכה, ולכן משוער כי תהיה להם השפעה גליקמית דומה לזו של שעועית. במחקר נכללו 36 משתתפים בגיל 18 עד 60 עם BMI בטווח של 25 עד 40, כולם עם תנגודת לאינסולין. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת דיאטה עשירה בתפו"א או בשעועית למשך 8 שבועות. כל הארוחות במהלך תקופת המחקר סופקו למשתתפים וכללו הרכב דומה של 50-55% פחמימות, 30-35% שומן ו-15-20% חלבון, וכן תכולה דומה של סיבים. החוקרים בחנו את השינוי ברמת הגלוקוז בעקבות הדיאטה, והגדירו השפעה דומה לשתי הדיאטות כהפרש בטווח של עד 20% בין שתי הקבוצות. נמצא כי בשתי הקבוצות ההשפעה על תגובת הגלוקוז הייתה דומה, ללא שינוי משמעותי ביחס לנתוני הבסיס. בנוסף, בשתי הקבוצות חלה ירידה בתגובת האינסולין ובתנגודת לאינסולין, עם ירידה גדולה יותר בקבוצת השעועית אך בטווח השוויון של כ-20%. הירידה במשקל הייתה דומה בשתי הקבוצות, עם ירידה של 5.6% בקבוצת התפו"א וירידה של 4.1% בקבוצת השעועית. החוקרים מסכמים כי דיאטה עם צפיפות אנרגטית נמוכה עשירה בתפו"א הייתה בעלת השפעה גליקמית דומה לדיאטה עשירה בשעועית ותרמה להפחתת תנגודת לאינסולין ולירידה במשקל. המחקר נתמך על ידי מענק מטעם Alliance for Potato Research and Education וה-NIH.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36367708/

במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה ההשפעה של ארוחת בוקר עשירה בחלבון על רמת הגלוקוז במהלך היום. במחקר נכללו 12 מתנדבים בריאים אשר השתתפו בארבעה ימי התערבות במהלך של שבועיים.

ארוחת בוקר סטנדרטית + ללא ארוחת צהריים
ארוחת בוקר עשירה בחלבון + ללא ארוחת צהריים
ארוחת בוקר סטנדרטית + ארוחת צהריים קטנה סטנדרטית
ארוחת בוקר עשירה בחלבון + ארוחת צהריים קטנה סטנדרטית

בימי ההתערבות כל המשתתפים קיבלו ארוחת בוקר, צהריים וערב, וכן ארוחת ערב ביום שקדם להתערבות. כל הארוחות ניתנו בזמן קבוע ובוצע ניטור רציף של רמת הגלוקוז עד לאחר ארוחת הערב. נמצא כי בהשוואה לארוחת בוקר סטנדרטית, ארוחת בוקר עשירה בחלבון הייתה מלווה בהפחתה של התגובה הגליקמית ב-3 השעות שלאחר ארוחת הבוקר וב-1.5 שעות לאחר ארוחת הצהריים. כמו כן, נמצא כי התגובה הגליקמית לאחר ארוחת הערב הייתה נמוכה יותר לאחר ארוחת בוקר עשירה בחלבון רק כאשר המשתתפים צרכו ארוחת צהריים. מסקנת החוקרים היא כי ממצאים אלה מצביעים על כך שארוחת בוקר עשירה בחלבון עשויה לתרום להפחתת התגובה הגליקמית במהלך היום, כאשר ההשפעה על התגובה הגליקמית לאחר ארוחת הערב לא הייתה משמעותית כאשר המשתתפים דילגו על ארוחת הצהריים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36615743/

במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה ההשפעה של קמח חיטה מלאה לעומת חיטה מלוטשת על התגובה הגליקמית, קצב פינוי הקיבה ותחושת השובע. מחקרים אפידמיולוגים וקליניים מצביעים על כך שלצריכת מזונות המבוססים על דגנים מלאים יתרון בהקשר לתגובה הגליקמית. החוקרים מסבירים כי השפעה מיטיבה זאת ככל הנראה נובעת מסך ההרכב וצורת ההכנה של מזונות אלה. חיטה מלאה מכילה בעיקר סיבים לא מסיסים (בשונה משיבולת שועל לדוגמא המכילה כמות גבוהה של סיבים מסיסים), ולכן החוקרים משערים כי לחיטה מלאה לא תהיה השפעה שונה על התגובה הגליקמית בהשוואה לחיטה מלוטשת כאשר המאפיינים האחרים של המזון יהיו דומים, כולל מקור החיטה, צורת המזון, גודל החלקיקים ומידת המסיסות. במחקר נכללו 16 מתנדבים בריאים אשר צרכו במועדים שונים שש דייסות שהוכנו ממוצרי חיטה שונים מאותו גידול וטחינה: קמח חיטה מלאה (גודל חלקיקים 180 מיקרון), קמח חיטה מלוטשת (180 מיקרון), חיטה שבורה (180-1,700 מיקרון), סמולינה (425 מיקרון), שילוב של קמח עם סובין דק (180 מיקרון), או שילוב של קמח עם סובין גס (הקמח 180 מיקרון והסובין 1,700 מיקרון). לא נמצאו הבדלים משמעותיים בתגובה הגליקמית בין התנאים, עם תגובה גליקמית מעט יותר נמוכה עבור סמולינה וחיטה שבורה לעומת קמח חיטה מלאה. לא נמצאו הבדלים מובהקים בהתייחס לקצב פינוי הקיבה או לתחושת השובע. החוקרים מסכמים כי אומנם למזונות המבוססים על דגנים מלאים יתרונות בריאותיים שונים, להבדלים עצמם במוצרי החיטה אין השפעה משמעותית על התגובה הגליקמית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34999739/

במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה ההשפעה של קטכינים בשילוב חומצה כלורוגנית על התגובה הגליקמית בקרב גברים בריאים. מחקרים קודמים הראו כי לצריכת תה ירוק וקפה עשויה להיות תועלת לשיפור האיזון הגליקמי, כאשר במחקר זה נבדקה ההשפעה המשולבת של קטכינים המצויים בתה ירוק וחומצה כלורוגנית המצויה בקפה. במחקר נכללו 11 גברים בריאים אשר צרכו באופן אקראי: משקה המכיל מינון יומי של 620 מ"ג קטכינים מתה ירוק + 373 מ"ג חומצה כלורוגנית מקפה + 119 מ"ג קפאין ומשקה ביקורת המכיל רק מינון יומי של 119 מ"ג קפאין. המשתתפים צרכו כל משקה במשך שלושה שבועות, עם הפרדה של שבועיים בין התנאים, כאשר המדדים הגליקמיים נמדדו בתחילת המחקר ובסיום כל תקופת התערבות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, הצריכה של קטכינים וחומצה כלורוגנית הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה, ללא השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז בצום. בנוסף, נמצא שיפור ברגישות לאינסולין ובפעילות של GLP-1 ו- GIP(הורמונים המופרשים במערכת העיכול ומעורבים בפעילות הגלוקוז והאינסולין). החוקרים מסכמים כי לצריכה של קטכינים וחומצה כלורוגנית הייתה השפעה מיטיבה על התגובה הגליקמית ועל הרגישות לאינסולין, ובכך עשויה לתרום למניעת ההתפתחות של סוכרת

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36501092/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקה ההשפעה של במיה (Abelmoschus esculentus) על רמת הסוכר בדם בקרב חולי סוכרת סוג 2 הנוטלים טיפול תרופתי. החוקרים מסבירים כי במיה מכילה מגוון רכיבים תזונתיים, מינרלים, ויטמינים ופיטוכימיקלים, כאשר מחקרים פרה-קליניים הדגימו את השְֹפעתה המיטיבה על האיזון הגליקמי באמצעות מספר מנגנוני פעולה, כגון הפחתת הספיגה של גלוקוז לדם דרך מערכת העיכול ושיפור הסבילות לגלוקוז. במחקר נכללו 120 מטופלים אשר חולקו אקראית לצריכת 1 גרם כמוסות במיה המופקות מהפרי בשלמותו או פלסבו כל שש שעות למשך שמונה שבועות. נמצא כי נטילת כמוסות במיה הייתה מלווה בירידה גדולה יותר ברמת הגלוקוז בצום, ברמת הגלוקוז בדם וברמת ההמוגלובין המסוכרר בהשוואה לפלסבו. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בהתייחס לפרופיל השומנים, מדדים אנתרופומטריים, אנזימי הכבד או לחץ דם. עוד מראים החוקרים כי מספר המשתתפים הנדרש כדי להדגים יעילות של ההתערבות לעומת הפלסבו הוא 7-8 חולים בלבד. הם מסכמים כי לשימוש בכמוסות במיה כטיפול משלים הייתה השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35434945/

במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה ההשפעה המטבולית של פלפל חריף (Capsicum annuum) ושל קפאין בקרב גברים בריאים. במחקר נכללו 8 משתתפים בני 22 בממוצע עם BMI ממוצע של 23. כל המשתתפים צרכו בסדר אקראי 475 מ"ג אבקת פלפל חריף או 100 מ"ג קפאין (שווה ערך לכוס קפה אחת) או פלסבו, כל אחד למשך 7 ימים. התגובה המטבולית נבדקה ביום הראשון והאחרון בכל אחד מהתנאים. לאחר צום הלילה המשתתפים קיבלו ארוחה עתירת פחמימות, ולאחר 45 דקות כאשר רמת הגלוקוז בדם הייתה הגבוהה ביותר נטלו את התוסף. נמצא כי לאחר הנטילה של פלפל חריף או קפאין רמת הגלוקוז בדם ירדה לרמה דומה לזו שנמדדה בצום תוך 15 דקות, בהשוואה ל-120 דקות בתנאי הפלסבו. בנוסף לכך, שני התוספים הגבירו את ההוצאה האנרגטית בטווח של שעתיים בהשוואה לפלסבו (כ-50 קלוריות/ק"ג/דקה בשני תנאי ההתערבות לעומת כ-30 קלוריות/ק"ג/דקה בתנאי הביקורת). עוד נמצא כי נטילת התוספים הייתה מלווה בעלייה בטמפרטורת העור (צוואר), ללא הבדל מובהק ביחס לפלסבו בטמפרטורת הגוף, לחץ הדם או קצב הלב. מסקנת החוקרים היא כי באמצעות שימוש ברכיבים תזונתיים כמו פלפל חריף וקפאין ניתן להשפיע על הפעילות המטבולית ובכך לתרום לשיפור האיזון הגליקמי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36017333/

במחקר אקראי מוצלב (2021) נבדקה ההשפעה האקוטית של חלבון איזולאט (חלבון מבודד ללא פחמימות ושומנים) ממקורות שונים על מדדים גליקמיים, הורמוני המעי ורמת התיאבון. החוקרים מציינים כי ברמה הגלובלית ישנה עלייה בצריכת החלבון, כאשר צריכת חלבון ממקור צמחי עשויה להיות עדיפה בהיבט הסביבתי על פני חלבון מהחי. לפיכך, במחקר זה נבדקה ההשפעה של חלבון מתפוחי אדמה ומאורז בהשוואה לחלבון מי גבינה. במחקר נכללו תשעה משתתפים בני כ-30 בממוצע. כל המשתתפים צרכו בשלושה ימים שונים שייק חלבון עם ערך קלורי זהה לאחר צום הלילה, עם לפחות שבוע הפרדה בין התנאים. בכל תנאי נבדקה התגובה הגליקמית ופעילות הורמוני המעי לפני ההתערבות ולאחר 30, 60, 120 ו-180 דקות, כאשר במהלך שלוש שעות אלה המשתתפים התבקשו לדווח על רמת התיאבון הסובייקטיבית. נמצא כי לאחר צריכת חלבון מי גבינה ריכוז הגלוקוז בדם היה נמוך יותר בהשוואה לחלבון תפוחי אדמה ולחלבון אורז וריכוז האינסולין היה גבוה יותר, כאשר ריכוז האינסולין היה הנמוך ביותר לאחר הצריכה של חלבון תפוחי אדמה. בהתאמה לכך, מדד התנגודת לאינסולין היה הגבוה ביותר לאחר הצריכה של חלבון מי גבינה. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין התנאים ברמת התיאבון הסובייקטיבית. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מדגימות כי חלבון ממקורות שונים משפיע באופן שונה על תגובת הגלוקוז והאינסולין, כאשר התגובה הייתה גדולה יותר עבור חלבון מי גבינה לעומת חלבון מהצומח. באופן כללי נמצא יתרון לחלבון תפוחי אדמה בשמירה על האיזון הגליקמי, כולל תגובה נמוכה יותר של GLP-1 בהשוואה לחלבון מי גבינה. הבדל זה מוסבר באמצעות פרופיל שונה של חומצות האמינו, בעיקר ריכוז גלוטמין נמוך בחלבון תפוחי אדמה. החוקרים מסכמים כי לממצאים אלה עשויות להיות השלכות יישומיות לאוכלוסיות בהן נדרש ויסות הדוק יותר של תגובת הגלוקוז והאינסולין תוך שמירה על רמת צריכת החלבון. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34201703/

במחקר חתך (2022) שנערך בארה"ב נבדק הקשר בין הצריכה התזונתית של סלניום ובין אורך הטלומרים בקרב חולי סוכרת. טלומרים הם מבנים בקצה הכרומוזומים המכילים את החומר התורשתי ומתקצרים בכל חלוקה של התא, ובכך מהווים מדד להזדקנות ביולוגית וגורם סיכון לתחלואה. במחקר נכללו הנתונים של 878 מבוגרים חולי סוכרת שהשתתפו בסקר הבריאות והתזונה הלאומי בשנים 1990-2002.נמצא כי בקרב נשים צריכה תזונתית גבוהה יותר של סלניום בטווח של עד 250 מק"ג ליום הייתה קשורה בטלומרים ארוכים יותר, לאחר תקנון לגורמים סוציו-דמוגרפיים ובריאותיים. בקרב גברים לא נמצא קשר מובהק בין צריכת סלניום ואורך הטלומרים. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שתזונה עשירה בסלניום עשויה לתרום לשמירה על אורך הטלומרים בקרב נשים עם סוכרת.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35686443/

במחקר חתך (2021) שנערך ביפן נבדק הקשר בין צריכת מיסו (מחית סויה מותססת) ובין התגובה הגליקמית בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי איזון גליקמי, כולל איזון תנודות רמת הגלוקוז בדם, הינו חשוב למניעת סיבוכים וסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. מחקרים קודמים מראים קשר בין צריכת מרק מיסו ובין תנגודת לאינסולין, אולם אין מספיק עדויות בהתייחס להשפעה של מיסו על האיזון הגליקמי. כחלק ממחקר עוקבה פרוספקטיבי, במחקר זה נכללו 290 חולי סוכרת סוג 2 להם לפחות חמש מדידות של המוגלובין מסוכרר בשנה. לצורך המחקר צריכת מיסו הוגדרה כצריכה של לפחות מנת מרק מיסו אחת ליום. שיעור הצריכה של מיסו בקרב גברים ונשים היה 88.1% ו-82.3%, בהתאמה. בקרב נשים נמצא כי צריכת מיסו הייתה קשורה ברמת המוגלובין מסוכרר נמוכה יותר בהשוואה למשתתפות שלא צרכו מיסו באופן קבוע (רמה ממוצעת של 7% לעומת 7.3%). עם זאת, בקרב גברים לא נמצא קשר מובהק בין צריכת מיסו והמדדים הגליקמיים. מחקרים קודמים מראים כי ההשפעה של מיסו על ההמוגלובין המסוכרר הינה כתוצאה מירידה בהצטברות השומן ובתנגודת לאינסולין. עם זאת, גם במחקרים קודמים נמצא קשר בין מיסו ותנגודת לאינסולין וכן קשר בין סויה וסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2 רק בקרב נשים, כאשר הסבר אפשרי לכך הוא שבקרב גברים צריכת מיסו אינה קשורה באיכות התזונה הכללית. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של צריכת מיסו כחלק מהתזונה השגרתית לשיפור האיזון הגליקמי בקרב נשים עם סוכרת סוג 2. המחקר נתמך על ידי מענק בלתי תלוי, החוקרים מדווחים על מגוון קשרים עם חברות בתחום התזונה והפארמה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33924846/

מחקר אקראי מוצלב (2020) הוערכה ההשפעה המיידית של צריכת שקדים בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2. במחקר נכללו שבעה גברים, אשר במועדים שונים צרכו שתי ארוחות בעלות הרכב תזונתי וערך קלורי זהה:

ארוחת ״ביקורת״, שכללה לחם לבן, חמאה וגבינה.
ארוחת התערבות, שכללה לחם לבן ושקדים.

התגובה הגליקמית הוערכה באמצעות בדיקות דם, שנערכו בצום ו-6 פעמים במהלך 240 דקות מסיום הארוחה. באותן נקודות זמן המשתתפים התבקשו להעריך את תחושת הרעב הסובייקטיבית שלהם. נמצא כי לאחר ארוחה המכילה שקדים רמת הגלוקוז והאינסולין הייתה נמוכה יותר, ריכוז GLP-1 היה גבוה יותר, רמת הרעב והרצון לאכול הייתה נמוכה יותר ורמת השובע גבוהה יותר. החוקרים מסכמים כי באופן כללי להעשרת התזונה בשקדים עשויה להיות השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי ורמת השובע בקרב חולי סוכרת סוג 2, ונדרשים מחקרים גדולים יותר לאישוש הממצאים. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31618605/

במחקר אקראי מבוקר (2020)הוערכה ההשפעה של העשרת התזונה בשקדים על מדדים קרדיו-מטבוליים, על מצב הרוח ועל התפקוד הקוגניטיבי. במחקר נכללו 128 משתתפים בגילאי 50-80 עם עודף משקל או שמנות, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות המחקר למשך 12 שבועות. קבוצת ההתערבות התבקשה לצרוך שקדים שלמים טבעיים במינון של 15% מסך הצריכה הקלורית היומית, וקבוצת ההתערבות צרכה חטיף עשיר בפחמימות (ביסקוויט וחטיף תפוח אדמה ללא מלח). נמצא כי בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק ברמת הטריגליצרידים ולחץ הדם הסיסטולי, ללא הבדל מובהק במדדים הקרדיו-מטבוליים האחרים או במצב הרוח ובתפקוד הקוגניטיבי. החוקרים מסכמים כי להעשרת התזונה בשקדים עשויה להיות השפעה מיטיבה על הבריאות הקרדיו-מטבולית בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות, ללא השפעה על מצב הרוח או התפקוד הקוגניטיבי. המחקר מומן על יד מועצת השקדים של קליפורניה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32340150

במחקר אקראי מבוקר, (2019) בו נכללו 26 מבוגרים בריאים, נמצא כי צריכה גבוהה (ללא הגבלה) של מיץ תפוזים או קולה נטולת קפאין - למשך שבועיים - לא הייתה מלווה בשינוי בהרכב חיידקי המעי, משקל הגוף והרגישות לאינסולין. עם זאת, צריכת מיץ תפוזים הייתה מלווה בירידה בריכוז החומצה האורית וצריכת קולה הייתה מלווה ברמות גלוקוז גבוהות יותר במשך היום ובהפרשת אינסולין נמוכה יותר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29571566

במחקר כפול-סמיות אקראי מוצלב (2019) נבדקה ההשפעה של לחם העשוי מקמח עשיר בעמילוז, בהשוואה ללחם העשוי מקמח דל בעמילוז, על התגובה הגליקמית בקרב 20 מתנדבים בריאים בני 30 בממוצע ועם BMI ממוצע של 23. המשתתפים התבקשו לצרוך במועדים שונים, עם שבוע הפרדה ביניהם, משקה גלוקוז או 4 סוגי לחמים (121 גרם כל אחד): לחם מקמח לבן דל עמילוז, לחם מקמח מלא דל עמילוז, לחם מקמח לבן עשיר בעמילוז או לחם מקמח מלא עשיר בעמילוז. תכולת העמילוז מסך העמילנים הייתה 24% בלחם דל עמילוז לעומת 74% בלחם עשיר בעמילוז. בדיקות דם נלקחו לפני כל ארוחה ובמשך 3 שעות אחריה, וכן נמדדו רמת השובע והתשוקה לאוכל בהפרשים של חצי שעה לאחר הארוחה.

להלן סיכום הממצאים:

לאחר צריכת לחם עשיר בעמילוז התגובה הגליקמית הייתה נמוכה ב-39% בהשוואה ללחם דל עמילוז, וכן נצפתה ירידה מובהקת בתגובות האינסולין והאינקרטין.
לדרגת העיבוד של הקמח (לבן או מלא) לא הייתה השפעה על התגובה הגליקמית או על תגובות האינסולין והאינקרטין.
לצריכת לחם עשיר בעמילוז לא הייתה השפעה על רמת הורמון הגרלין או על מדדים סובייקטיביים של שובע ותשוקה למזון.

מסקנת החוקרים כי החלפת קמח דל עמילוז בקמח עשיר בעמילוז עשויה לתרום לשיפור התגובה הגליקמית לאחר הארוחה בקרב מבוגרים בריאים. שני הסברים אפשריים לכך הם:

כמות קטנה יותר וזמינות נמוכה יותר של פחמימות בלחמים עשירים בעמילוז, לעומת לחמים רגילים; 20-40% פחות פחמימות ו-4.3% יותר עמילנים עמידים.
המבנה הקומפקטי של עמילוז מגביל את התנפחות העמילן והג׳לטיניזציה שלו, ובכך מפחית את שיעור והיקף עיכול העמילן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31162585

במחקר אקראי מוצלב,(2020) בו נכללו 24 משתתפים עם סוכרת סוג 2 ושמנות, לא נמצא הבדל בתגובה הגליקמית בין ארוחה המכילה אורז בסמטי לבין ארוחה המכילה תפוח אדמה אפוי או מבושל.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33069511/

במחקר אקראי מוצלב, (2020) בו נכללו 28 משתתפים, מראים החוקרים כי צריכת שיבולת שועל, המכילה בטא-גלוקן בעל רמת צמיגיות גבוהה (סובין שיבולת שועל), תורמת להפחתת רמות הגלוקוז והאינסולין לאחר הארוחה ומאיטה את קצב ריקון הקיבה, אך ללא השפעה על התיאבון או צריכת המזון.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31828287/

במחקר אקראי מוצלב (2018) הוערכה התרומה של שילוב תוסף סיבי קונג'אק וג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius), בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי, לאיזון מדדי הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 39 משתתפים עם סוכרת סוג 2, אשר חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: 1) נטילת שני התוספים במשולב. 2) פלסבו. כעבור 12 שבועות של טיפול + 4 שבועות הפסקה, הקבוצות התחלפו. התוספים ניטלו במינון יומי של 6 גרם תערובת סיבי קונג'אק ו-3 גרם ג'ינסנג אמריקאי, כאשר הפלסבו הכיל סובין חיטה (בעל תכולת סיבים דומה) ועמילן תירס - באותם מינונים. המשתתפים הונחו להמשיך את הטיפול התרופתי, התזונה והרגלי החיים הרגילים שלהם במהלך כל תקופת המחקר. מדד המטרה העיקרי היה השינוי בהמוגלובין המסוכרר לאחר 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, לאחר נטילת התוספים רמת ההמוגלובין המסוכרר הייתה נמוכה ב-0.31% בממוצע וכן נצפה שיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 5.7% בין הקבוצות), ברמת ה-(LDL (8.3%, ברמת הכולסטרול שאינו (HDL (7.5% וברמת (ApoB (9%. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין התנאים בהתייחס לרמת הגלוקוז או האינסולין בצום, טריגליצרידים, HDL, ApoA-1, לחץ הדם ו-CRP.החוקרים מסכמים כי שילוב של תוסף סיבי קונג'אק וג'ינסנג אמריקאי הובילו להגברת היעילות של הטיפול הקונבנציונאלי בקרב חולי סוכרת סוג 2 באמצעות שיפור קל אך משמעותי מבחינה קלינית ברמת ההמוגלובין המסוכרר והכולסטרול. המחקר מומן על ידי ארגונים קנדיים (Canadian Diabetes Association, Heart and Stroke Foundation), אולם החוקרים מדווחים על מעורבותם בארגוני מחקר קליניים ובפיתוח מוצרים מסחריים המבוססים על סיבים וכן על קבלת מענקי מחקר מחברות מסחריות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28687934/

במחקר קליני (2024) שנערך בברזיל נבדקה ההשפעה של צריכת אגוזי ברזיל, אשר עשירים בסלניום, על מדדים של עקה חמצונית ויציבות הדנ"א. החוקרים מסבירים כי ההנחה הינה שרמה גבוהה של עקה חמצונית מעודדת התפתחות סוכרת סוג 2 כתוצאה מהפרעה לפעילות השומנים והחלבונים ולתקינות הדנ"א. לסלניום פעילות נוגדת חמצון אשר עשויה לסייע במניעה של סוכרת, בטיפול במחלה ואף להוביל לנסיגה. במחקר נכללו 133 חולי סוכרת סוג 2 בגיל 45 עד 80. כל המשתתפים התבקשו לצרוך אגוז ברזיל אחד (כ-3.7 גרם וכ-214 מק"ג סלניום) ליום במהלך 6 חודשים. את המחקר השלימו 74 מהמשתתפים. באופן כללי נמצא כי צריכת אגוזי ברזיל הובילה לעלייה בריכוז הסלניום בדם וכן לשיפור במדדים של פעילות נוגדת חמצון. עוד נמצא כי בעקבות ההתערבות חלה ירידה בנזק החמצוני לדנ"א. עם זאת, נמצאה מגמה של עלייה ברמת הגלוקוז בצום ובפרופיל השומנים בעקבות ההתערבות, ללא שינוי משמעותי ברמת ההמוגלובין המסוכרר. החוקרים מסכמים כי צריכה יומית של אגוז ברזיל תרמה לשיפור הפעילות נוגדת החמצון, לירידה בחמצון שומנים וחלבונים ובהפחתת הנזק החמצוני לדנ"א בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38575248/

מחקר חדשני ומעניין (יולי 2013) נועד לבחון האם ניתן לשפר את הפרוגנוזה של חולי סוכרת נעורים (סוג 1) בעזרת גורמים תזונתיים. המחקר בוצע על כ-1,600 צעירים שאובחנו לאחרונה כחולי סוכרת נעורים וכלל בדיקת משתנים תזונתיים שונים תוך שליטה סטטיסטית במשתנים מתערבים אפשריים.המדד העיקרי במחקר היה ריכוז פפטיד C בצום (FCP) אשר מהווה מדד לתפקוד הלבלב ולייצור האינסולין.מתוצאות המחקר עולה כי רמת FCP הייתה גבוהה יותר ככל שהתזונה כללה יותר חומצות שומן מסוג אומגה 3 וחומצות אמינו מסועפות שרשרת מסוג לאוצין.תוצאות אלה מהוות תמיכה לתפקיד התזונה בשימור התפקוד של תאי בטא בלבלב ובכך להוות בסיס למחקר עתידי לשיפור הפרוגנזוה של חולי סוכרת נעורים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23801797

במחקר עוקבה (2024) שנערך בפינלנד נבדק האם צריכת ירקות, פירות ופירות יער קשורה בסיכון להתפתחות תגובה אוטואימונית וסוכרת סוג 1 בקרב ילדים בסיכון גנטי. במחקר נכללו הנתונים של 5,674 ילדים שנולדו בין השנים 1996-2004 בשני בתי חולים. במסגרת המחקר הצריכה התזונתית במשך 3 ימים רצופים נבדקה בגיל 3 ו-6 חודשים ופעם בשנה עד גיל 6. החוקרים בחנו את הקשר בין הצריכה התזונתית והסיכון לתגובה אוטואימונית ולסוכרת סוג 1 תוך תקנון לסך הצריכה הקלורית, מגדר, נוכחות אנטיגנים מסוג HLA ורקע משפחתי. במהלך תקופת מעקב של 6 שנים 4.4% מהילדים אובחנו עם תגובה אוטואימונית ו-1.7% מהילדים אובחנו עם סוכרת סוג 1. כמו כן, נמצאה התקדמות מתגובה אוטואימונית חוזרת לסוכרת סוג 1 בקרב 64 מתוך 505 ילדים (כ-13%). בהתייחס לצריכה התזונתית, צריכה של ירקות מצליבים הייתה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות תגובה אוטואימונית וצריכת פירות יער הייתה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 1. בניגוד לכך, צריכת בננות הייתה קשורה בסיכון מוגבר. עם זאת, רוב הקשרים שנמצאו לא נותרו מובהקים לאחר התאמות סטטיסטיות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על יתרון אפשרי לצריכה גבוהה של ירקות מצליבים ופירות יער, לעומת סיכון מוגבר בעקבות צריכת בננות, בהתייחס להתפתחות תגובה אוטואימונית וסוכרת סוג 1 בקרב ילדים בסיכון גנטי.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38142920/

במחקר עוקבה (2023) שנערך בארה"ב נבדק הקשר בין צריכת ביצים ובין רמת הגלוקוז ולחץ הדם בקרב מבוגרים בריאים. בהתבסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר צאצאי פרמינגהם, בניתוח זה נכללו 2,349 משתתפים בגיל 30 עד 64. המשתתפים סווגו לשלוש קבוצות בהתאם לצריכת הביצים השבועית: צריכה נמוכה של 0 עד 0.5 ביצים (353 משתתפים), צריכה בינונית של 0.5 עד 5 ביצים (1,329 משתתפים), וצריכה גבוהה של 5 ביצים ומעלה (372 משתתפים). לאחר מעקב של 4 שנים נמצא כי צריכת ביצים גבוהה הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של גלוקוז בצום ושל לחץ דם סיסטולי. בהתאמה לכך, צריכת ביצים גבוהה הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-28% להתפתחות הפרעה באיזון הגליקמי או סוכרת סוג 2 ובסיכון נמוך ב-32% להתפתחות יתר לחץ דם. החוקרים מסכמים כי לצריכת ביצים כחלק מדפוס של תזונה בריאה הייתה השפעה מיטיבה ארוכת טווח על לחץ הדם ועל המטבוליזם של גלוקוז ותרומה להפחתת הסיכון להתפתחות יתר לחץ דם וסוכרת. המחקר המקורי מומן על ידי ה-NIH, כאשר ניתוח זה נתמך על ידי מועצת הביצים של משרד החקלאות האמריקאי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36771213/

במחקר עוקבה (2022) מייצג לאוכלוסייה בפינלנד נבדק הקשר בין הרכב חיידקי המעי והסיכון לסוכרת סוג 2. במסגרת המחקר נאספו דגימות צואה מ-5,572 משתתפים בשנת 2002 עם מעקב עד לשנת 2017. הקשר בין הרכב חיידקי המעי והסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בתקופת המעקב נבדק בקבוצה אחת של אוכלוסיית המחקר והממצאים תוקפו בקבוצה שניה של אוכלוסיית המחקר. במהלך תקופת מעקב חציונית של 15.8 שנים תועדו 432 מקרי סוכרת סוג 2. נמצא כי ריכוז גבוה יותר של ארבעה סוגי חיידקים היה קשור בסיכון גבוה ב-17-21% להתפתחות סוכרת: Clostridium citroniae, C. Bolteae, Tyzzerella nexilis ו-Ruminococcus gnavus. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה עשויים לתרום לשיפור הניבוי של התפתחות סוכרת סוג 2 באמצעות הרכב חיידקי המעי ולפיתוח טיפולים חדשניים. תוצאות המחקר תומכות בעדויות קודמות שהראו השפעה של חיידקי המעי על הקשר בין תזונה ומחלות מטבוליות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35100347/

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2021) שנערך בסין נבדק הקשר בין צריכת ביצים, כולסטרול וחלבון ובין הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב מבוגרים, שכן עדויות קודמות ממחקרים אפידמיולוגיים אינן עקביות. במחקר נכללו הנתונים מסקר הבריאות והתזונה הסיני של משתתפים מעל גיל 18 מאזורים כפריים ועירוניים, ללא סוכרת בתחילת המחקר וללא צריכה קלורית נמוכה או גבוהה מאוד. בתחילת המחקר בשנת 2004 נכללו 7,312 משתתפים, במעקב בשנת 2006 נכללו 6,390 מהמשתתפים, בשנת 2009 נכללו 4,826 מהמשתתפים, ובשנת 2011 נכללו 4,963 מהמשתתפים. במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 5.8 שנים תועדו 209 מקרים של סוכרת סוג 2. לאחר התאמה סטטיסטית לגורמים דמוגרפיים, אורח חיים ותזונה,

להלן סיכום הממצאים:

בקרב משתתפים עם צריכת החלבון הגבוהה ביותר (91.8 גרם/יום) הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 היה גבוה פי 2.38 בהשוואה למשתתפים עם צריכת החלבון הנמוכה ביותר (40.7 גרם/יום).
משתתפים שצרכו שלוש ומעלה ביצים ביום היו בסיכון גבוה פי 3.76 לסוכרת סוג 2 בהשוואה למשתתפים שלא צרכו כלל ביצים.
צריכת כולסטרול לא נמצאה קשורה בסיכון לסוכרת סוג 2.

החוקרים מסכמים כי תזונה עתירת חלבון, ובעיקר חלבון מהחי וביצים, נמצאה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2, ללא קשר מובהק לצריכת כולסטרול.

הם מסבירים כי הממצאים בהתייחס לביצים עלולים להיות מושפעים מהשינוי הכללי בדפוסי התזונה בסין ומעבר מתזונה מסורתית לתזונה מערבית ולשינויים בשיטות ההכנה של ביצים. ישנן עדויות לכך שכולסטרול ופוספוליפידים המצויים בביצים עלולים לעודד תהליכי דלקת וטרשת עורקים, אולם ביצים מכילות גם רכיבים שעשויים להיות בעלי השפעה מיטיבה ולכן נדרשים מחקרים נוספים להערכת ההשפעה היחסית של המנגנונים השונים. עוד הם מסבירים כי צריכה גבוהה של חלבון עלולה להוביל להפרעה במטבוליזם של חומצות אמינו מסועפות שרשרת (BCAA) ובכך להוביל לסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מדווחים על העדר מימון למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים. הערת מערכת: חשוב לציין שהניתוח המתייחס לצריכת הביצים מבוסס על מספר משתתפים קטן מאוד שכן 4,547 משתתפים נכללו בקטגוריה של 0 ביצים ליום (מהם 101 מקרי סוכרת סוג 2) ורק 138 משתתפים נכללו בקטגוריה של 3 ומעלה ביצים ליום (מהם 11 מקרי סוכרת סוג 2). מספר הביצים ליום חושב באמצעות חילוק סך צריכת הביצים בגרמים במשקל ביצה סטנדרטי (50 גרם) בהתאם ליומני אכילה של שלושה ימים, כך שתיתכן סטייה בהערכה של צריכת הביצים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33593662/

במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2020) נבדק הקשר בין ירידה בצריכת בשר אדום ועלייה בצריכה של חלבונים ממקור אחר, לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים, כי צריכה גבוהה יותר של בשר אדום נמצאה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 כאשר זיהוי של מקורות מזון חלופיים עשוי לתרום לשיפור ההמלצות התזונתיות. במחקר נכללו הנתונים של 27,634 גברים ממחקר אנשי מקצועות הבריאות, 46,023 נשים ממחקר האחיות, ו-75,196 נשים ממחקר האחיות השני. נתוני התזונה נאספו באמצעות שאלונים, שמולאו פעם בארבע שנים בתקופת המעקב. במהלך 23 שנים, אובחנו 8,763 מקרים של סוכרת סוג 2. בניתוח כולל של הנתונים, נמצא כי ירידה בסך צריכת הבשר האדום בתקופת מעקב של ארבע שנים, והחלפתה בחלבון ממקור אחר, הייתה קשורה בירידה בסיכון לסוכרת סוג 2 בארבע השנים לאחר מכן. עבור החלפה של מנה אחת ליום של בשר אדום, הסיכון היה נמוך ב-18% עבור עוף, 13% עבור דגים ומאכלי ים, 18% עבור מוצרי חלב דלי שומן, 18% עבור מוצרי חלב עתירי שומן, 10% עבור ביצים, 11% עבור קטניות, ו-17% עבור אגוזים. מגמה זו הייתה דומה עבור בשר אדום מעובד ולא מעובד, אך חזקה יותר עבור החלפה של בשר מעובד. בשר אדום הוא מקור עיקרי לברזל מסוג heme אשר עלול להגביר עקה חמצונית ולפגוע בפעילות תאי בטא בלבלב. כמו כן, בשר אדום מכיל כמות גבוהה של שומן רווי, בהשוואה לעוף ולדגים, אשר עלול להגביר תנגודת לאינסולין ועלייה במשקל. בשר מעובד מכיל גם חומרים המשמשים לשימור, כולל נתרן, ניטריטים וניטראטים, אשר עלולים להוביל לעלייה בלחץ הדם ולהפרעות מטבוליות.

החוקרים מסכמים כי הפחתת הצריכה של בשר אדום, וצריכה של חלבון ממקורות חלופיים, קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי ה-NIH וקרן מחקר מדנמרק והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33094800/

בניתוח של מחקרי עוקבה (2021) מאזורים גיאוגרפיים שונים נבדק הקשר בין צריכת דגים והסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי הממצאים אינם עקביים, כאשר ההבדלים עשויים לנבוע מהבדלים גיאוגרפיים. הניתוח הנוכחי מבוסס על נתונים מ-28 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים שנערכו באמריקה (שישה מחקרים), אירופה (15 מחקרים), אסיה-פסיפיק (שישה מחקרים) והמזרח התיכון (מחקר אחד). במחקרים אלה נכללו 956,122 משתתפים, מהם 48,084 מקרים של סוכרת סוג 2. נמצא כי בקרב נשים, כל עלייה של 100 גרם/שבוע בצריכת דגים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-2% עבור סך הצריכה של דגים, ב-4% עבור דגים שומניים, וב-2% עבור דגים דלי שומן. הסיכון היה גבוה ב-3% עבור האוכלוסייה באמריקה, כאשר בשאר האזורים התוצאות לא היו מובהקות. בקרב גברים לא נמצאו קשרים מובהקים. מכאן, צריכת דגים נמצאה קשורה בסיכון מעט מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב נשים בלבד, כאשר ההטרוגניות בין הממצאים מוסברת בעיקר באמצעות הבדלים באזור הגיאוגרפי ובסוג הדגים. החוקרים קוראים להמשיך ולבחון מהי ההשפעה של צורת ההכנה, דפוס התזונה וזיהומים סביבתיים, כאשר למרות ממצאים אלה החוקרים טוענים כי יש להמשיך ולכלול דגים בהמלצות לתזונה מאוזנת ובריאה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33917229/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33388205/

במסגרת מחקר עוקבה (2021) גדול שנערך בארה"ב נבדק הקשר בין צריכת דגנים מלאים ומלוטשים ובין השינוי לאורך זמן בגורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. במחקר נכללו 3,121 משתתפים (צאצאי מחקר פרמינגהם), בני כ-55 בממוצע עם BMI ממוצע של 27.2. נתוני תזונה, בריאות ואורח חיים נאספו כל ארבע שנים במהלך תקופת מעקב חציונית של 18 שנה.

להלן הממצאים העיקריים:

צריכה גבוהה יותר של דגנים מלאים הייתה קשורה בעלייה מתונה יותר בהיקף המותניים, ברמת הגלוקוז בצום ובלחץ הדם הסיסטולי. באופן ספציפי, העלייה בכל תקופה של ארבע שנים בקרב המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר לעומת הנמוכה ביותר הייתה 1.4 לעומת 3 ס"מ בהיקף המותניים, 0.7 לעומת 2.6 מ"ג/דצ"ל ברמת הגלוקוז בצום, ו-0.2 לעומת 1.4 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי. הקשר בין צריכת דגנים מלאים והיקף המותניים היה חזק יותר בקרב נשים לעומת גברים.
צריכה גבוהה יותר של דגנים מלאים הייתה קשורה בעלייה גדולה יותר ברמת ה-HDL ובירידה גדולה יותר ברמת הטריגליצרידים, אולם קשר זה לא היה מובהק לאחר התאמה לשינוי בהיקף המותניים.
בניגוד לכך, צריכה גבוהה יותר של דגנים מלוטשים הייתה קשורה בעלייה גדולה יותר בהיקף המותניים (2.7 לעומת 1.8 ס"מ) ובירידה מתונה יותר ברמת הטריגליצרידים (0.3 לעומת 0.7 מ"ג/דצ"ל).

החוקרים מסכמים כי החלפת דגנים מלוטשים בדגנים מלאים עשויה לתרום להפחתת השמנה בטנית, יתר שומנים בדם ורמת גלוקוז גבוהה, ובכך לתרום לצמצום הסיכון הקרדיו-מטבולי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34255848/

במחקר עוקבה (2021) שנערך בספרד, נכללו 20,060 משתתפים אחריהם נערך מעקב פעם בשנתיים. הצריכה התזונתית הוערכה באמצעות שאלוני תזונה, ודרגת העיבוד של המזון נקבעה על פי שיטת NOVA. המשתתפים סווגו לשלוש קבוצות בהתאם לרמת הצריכה של מזון אולטרה-מעובד ביחס לסך הצריכה הקלורית. במהלך תקופת מעקב חציונית של 12 שנה תועדו 175 מקרים חדשים של סוכרת סוג 2. נמצא, כי משתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של מזון אולטרה-מעובד (שליש עליון), היו בסיכון גבוה ב-65% בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר (שליש תחתון).החוקרים מסכמים, כי במדגם של אוכלוסייה ים-תיכונית משכילה המאופיינת בסיכון נמוך לסוכרת סוג 2, צריכה גבוהה של מזון אולטרה-מעובד הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33933748/

במחקר עוקבה (2021) נבדק הקשר בין צריכת בשר לבין הסיכון ל-25 מצבים בריאותיים שכיחים, מלבד סרטן. במחקר נכללו הנתונים מהביו-בנק הבריטי של 474,985 משתתפים, אחריהם נערך מעקב במשך שמונה שנים בממוצע. נתוני התזונה נאספו בתחילת המחקר, כאשר לכ-70,000 מהמשתתפים בוצעו הערכות תזונתיות נוספות במהלך תקופת המעקב.

להלן הממצאים העיקריים:

משתתפים שדיווחו על צריכה קבועה של בשר (לפחות שלוש פעמים בשבוע), היו מאופיינים בהתנהגויות פחות בריאות בהשוואה למשתתפים עם צריכה נמוכה יותר.
רוב הקשרים שנמצאו בין צריכת בשר ומדדים בריאותיים היו תלויים במידה משמעותית ב-BMI.
צריכה גבוהה של בשר אדום (מעובד ולא מעובד), הייתה קשורה בסיכון מוגבר למחלת לב כלילית (סיכון גבוה ב-15% עבור צריכה גבוהה ב-70 גרם/יום), לדלקת ריאות (31%), לדיברטיקולוזיס (19%), לפוליפים במעי (10%) ולסוכרת (30%).
מגמה דומה נמצאה עבור בשר מעובד ולא מעובד בנפרד.
צריכה גבוהה של עוף הייתה קשורה בסיכון מוגבר ל-GERD (סיכון גבוה ב-17% עבור צריכה גבוהה ב-30 גרם/יום), לדלקת בקיבה או בתריסריון (12%), לדיברטיקולוזיס (10%), למחלות של כיס המרה (11%) ולסוכרת (14%).
צריכה גבוהה של בשר לא מעובד ושל עוף, הייתה קשורה בסיכון מופחת לאנמיה מחוסר ברזל (סיכון נמוך ב-20% עבור צריכה גבוהה ב-50 גרם/יום וסיכון נמוך ב-17% עבור צריכה גבוהה ב-30 גרם/יום, בהתאמה).

החוקרים מסכמים כי צריכה גבוהה של בשר מעובד, בשר לא מעובד ועוף הייתה קשורה בסיכון מוגבר למצבים בריאותיים שונים, כאשר להשמנה חלק משמעותי בעלייה בסיכון. עם זאת, צריכה גבוהה של בשר לא מעובד ועוף הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לאנמיה. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33648505/

במחקר עוקבה,(2020) שנערך בקוריאה, נבדק הקשר בין צריכת חלבון סויה ואיזופלבונים בתזונה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים של 8,269 מבוגרים מעל גיל 40. במהלך תקופת מעקב חציונית של כ-6 שנים, אובחנו 531 מקרים של סוכרת סוג 2. בקרב נשים, נמצא כי צריכה גבוהה יותר של חלבון סויה ואיזופלבונים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2. באופן ספציפי, בהשוואה לנשים עם הצריכה הנמוכה ביותר של חלבון סויה (1.1 גרם/יום) ושל איזופלבונים (4.8 מ"ג/יום), נשים עם הצריכה הגבוהה ביותר (6.4 גרם/יום ו-27.4 מ"ג/יום, בהתאמה) היו בסיכון נמוך ב-37% וב-38%, בהתאמה. מגמה דומה נמצאה בהתייחס לדאידזאין וגניסטאין. לא נמצאו קשרים מובהקים בקרב גברים. החוקרים מסכמים כי תזונה עשירה בחלבון סויה ובאיזופלבונים קשורה בהפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב נשים, אך לא בקרב גברים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32418714/

בהתבסס על שני מחקרי עוקבה גדולים, (2019) שנערכו בארה"ב, במחקר זה נבדק הקשר בין צריכת אגוזים לבין הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 16,217 משתתפים ממחקר האחיות, שנערך בין השנים 1980-2014, וממחקר אנשי מקצועות הבריאות, שנערך בין השנים 1986-2014. צריכת אגוזים הוערכה באמצעות שאלוני תזונה כל 2-4 שנים. במהלך תקופת המעקב תועדו 3,336 אירועים קרדיווסקולריים ו-5,682 מהמשתתפים נפטרו. נמצא כי צריכה גבוהה יותר של אגוזים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתחלואה ולתמותה קרדיווסקולרית. באופן ספציפי, בהשוואה למשתתפים שצרכו פחות ממנה אחת בחודש של אגוזים (מנה = 28 גרם), משתתפים שצרכו לפחות 5 מנות בשבוע היו בסיכון נמוך ב-17% לתחלואה קרדיווסקולרית באופן כללי, ב-20% למחלת לב כלילית, ב-34% לתמותה קרדיווסקולרית וב-31% לתמותה מכל גורם. צריכת אגוזים לא הייתה קשורה בסיכון לשבץ או לתמותה מסרטן. צריכת בוטנים הייתה קשורה רק בסיכון נמוך יותר לתמותה מכל גורם. עוד נמצא כי בהשוואה למשתתפים שלא שינו את דפוסי צריכת האגוזים לאחר אבחון הסוכרת, צריכה גבוהה יותר של אגוזים לאחר האבחון הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-11% לתחלואה קרדיווסקולרית, ב-15% למחלת לב כלילית, ב-25% לתמותה קרדיווסקולרית וב-27% לתמותה מכל גורם. מגמה זו נמצאה גם באופן בלתי תלוי ב-BMI בעת האבחון, עישון, משך הסוכרת, רמת צריכת האגוזים לפני האבחון או איכות התזונה. החוקרים מסכמים כי צריכה גבוהה יותר של אגוזים קשורה בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב חולי סוכרת סוג 2, ובכך תומכים בהמלצה לחולי סוכרת לשילוב אגוזים בתזונה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30776978

במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2019) שנערך בצרפת ובו נכללו הנתונים של 104,707 משתתפים מעל גיל 18, נמצא כי צריכה גבוהה של מזונות אולטרה-מעובדים הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי בגורמי סיכון אחרים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31841598/

בשני מחקרי עוקבה גדולים, (2019) שנערכו בארה"ב, נבדק הקשר בין צריכת פטריות לבין הסיכון לתחלואה קרדיו-מטבולית. החוקרים מסבירים כי פטריות הינן מקור תזונתי חשוב לויטמינים, מינרלים ורכיבים פעילים אשר עשויים לתרום למניעת תחלואה כרונית. במחקר נכללו הנתונים של 67,139 נשים ממחקר האחיות (1986-2012) ו-43,541 גברים ממחקר אנשי מקצועות הבריאות (1986-2012), אשר היו בריאים בתחילת תקופת המעקב. צריכת הפטריות בתזונה הוערכה באמצעות שאלוני תזונה שמולאו בתחילת המחקר. במהלך תקופת המעקב תועדו 11,894 מקרים של תחלואה קרדיווסקולרית ו-10,206 מקרים של סוכרת סוג 2.

להלן סיכום הממצאים:

בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאו הבדלים בשיעורי התחלואה בין משתתפים שצרכו 5 ומעלה מנות של פטריות בשבוע לעומת פחות מפעם אחת בחודש.
צריכת פטריות לא הייתה קשורה בתחלואה קרדיו-מטבולית גם בחלוקה לפי מגדר, גורמי אורח חיים או מצבים רפואיים.
צריכת פטריות לא הייתה קשורה במדדי השומנים בדם, האינסולין או מדדי דלקת.

מכאן, שלא נמצאו עדויות לקשר בין צריכת פטריות לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית או סוכרת סוג 2, או למדדים המעורבים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31172167

בהתבסס על 3 מחקרי עוקבה גדולים, (2018) שנערכו בארה"ב, נבדק הקשר בין צריכת גלוטן בתזונה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים הבאים:

71,602 נשים ממחקר האחיות, אחריהן נערך מעקב בין השנים 1984-2012.
88,604 נשים ממחקר האחיות השני, אחריהן נערך מעקב בין השנים 1991-2013.
41,908 גברים ממחקר עובדי מקצועות הבריאות, אחריהם נערך מעקב בין השנים 1986-2012.

צריכת הגלוטן הוערכה על בסיס שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים כל 2-4 שנים במהלך תקופת המעקב, ובנוסף המשתתפים התבקשו לדווח על אבחנה של סוכרת בשאלון נפרד. כמצופה, נמצא כי צריכת גלוטן הייתה קשורה באופן חיובי בצריכת פחמימות, בדגש על דגנים מעובדים, עמילנים וסיבים שמקורם בדגנים. במהלך תקופת המעקב, 15,947 מהמשתתפים דיווחו על אבחנה של סוכרת סוג 2, כאשר לאחר התאמה סטטיסטית לגורמים שונים, כולל צריכת הסיבים, נמצא כי משתתפים עם צריכת הגלוטן הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-13% להתפתחות סוכרת, בהשוואה למשתתפים עם צריכת הגלוטן הנמוכה ביותר. ניתוח נוסף הראה כי קשר זה היה תלוי מינון, כך שצריכה גבוהה יותר, עד לסף של 12 גרם ליום, הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר. החוקרים מסכמים כי בקרב קבוצת אוכלוסייה גדולה, שהינה באופן יחסי בריאה, צריכה גבוהה יותר של גלוטן הייתה קשורה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2, כאשר הגבלת הגלוטן בתזונה קשורה בצריכה נמוכה יותר של סיבים תזונתיים, וייתכן של רכיבים תזונתיים נוספים, אשר חשובים לשמירה על הבריאות. מחקר האחיות מומן על ידי ה-NIH.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30074058

סוכרת סוג 2 הינה מחלה שכיחה הגורמת להתפתחות מחלות וסיבוכים נלווים. במחקר עוקבה, (2020) בו נאספו נתונים של 132,373 משתתפים בגילאי 35-70 מ-21 מדינות, נמצא כי צריכה גבוהה של אורז לבן קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32873587/

במחקר עוקבה, (2019) שנערך ביפן, נבדק הקשר בין צריכת סויה ורכיביה השונים לבין הסיכון להתפתחות סוכרת. במחקר נכללו 13,521 משתתפים מעל גיל 35, אשר גויסו למחקר בשנת 1992 ומילאו שאלוני תזונה, שכללו מידע לגבי הצריכה של סויה בתזונה - כולל חלבון סויה ואיזופלבונים מסויה. המשתתפים התבקשו למלא שאלון בריאות נוסף בשנת 2002. החוקרים העריכו את הקשר בין צריכת סויה לבין התפתחות סוכרת 10 שנים מאוחר יותר, תוך התייחסות למגוון רחב של גורמים דמוגרפיים, גורמי אורח חיים ותזונה ומדדי בריאות שונים. במהלך תקופת המעקב, 438 משתתפים דיווחו שאובחנו עם סוכרת. נמצא כי נשים עם צריכת הסויה הגבוהה ביותר (כ-130 גרם/יום) היו בסיכון נמוך ב-55% להתפתחות סוכרת, בהשוואה לנשים עם הצריכה הנמוכה ביותר (כ-49 גרם/יום). מגמה דומה נמצאה בהתייחס לצריכה של מזונות סויה מטוגנים, מזונות סויה לא מטוגנים, חלבון סויה ואיזופלבונים. בקרב גברים לא נמצא קשר בין הצריכה של סויה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת. החוקרים מסכמים כי צריכת סויה עשויה להגן מפני התפתחות סוכרת בקרב נשים, ויש להמשיך ולבחון מהם המנגנונים המעורבים, בדגש על ההבדלים בין נשים וגברים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31079144

בניתוח (2021) כולל של נתונים ממחקרי עוקבה נבדק הקשר בין צריכת ביצים והסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 ומחלת לב כלילית. החוקרים מציינים, כי הממצאים ממחקרים קודמים אינם עקביים, כאשר ברוב המחקרים לא נבחנה ההשפעה של דפוס התזונה הכולל, ולכן לא ברור האם תוצאות המצביעות על סיכון מוגבר נובעות מצריכת ביצים גבוהה או מהרגלי תזונה נוספים. במחקר זה נכללו הנתונים מתשעה מחקרי עוקבה שנערכו בארה"ב בהם סה"כ 103,811 משתתפים. החוקרים חישבו את הסיכון בכל מחקר בנפרד בהתאמה סטטיסטית לגיל, מוצא אתני, BMI, פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול ודפוס התזונה. ברוב המחקרים, הצריכה החציונית של ביצים הייתה ביצה אחת לשבוע. צריכה של עד ביצה אחת לשבוע לא הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, בעוד שצריכה של שתי ומעלה ביצים לשבוע הייתה קשורה בסיכון מוגבר. באופן ספציפי, צריכה של 2-4 ביצים בשבוע הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-11%, 5-6 ביצים בשבוע בסיכון גבוה ב-13%, ושבע ביצים ומעלה בשבוע בסיכון גבוה ב-27%. החוקרים מציינים כי לא נמצאה עדות להטרוגניות משמעותית בין המחקרים השונים, והתוצאות לא נמצאו תלויות ב-BMI. באופן כללי לא נמצא קשר מובהק בין צריכת ביצים והסיכון למחלת לב כלילית, אולם בקרב קשישים הצורכים 5-6 ביצים לשבוע נמצא סיכון גבוה ב-30%. החוקרים מסכמים כי צריכה של שתי ומעלה ביצים לשבוע הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2. בהתייחס למנגנון הביולוגי, ישנה טענה כי הקשר בין ביצים והסיכון לסוכרת סוג 2 נובע מצריכת הכולסטרול, אולם אין עדויות ברורות התומכות בקשר סיבתי בין צריכת כולסטרול וסוכרת סוג 2 ולא נמצאה תמיכה לכך שצריכת ביצים מובילה לעלייה ב-LDL אלא דווקא לשיפור ב-HDL. מעבר לכך, לא נמצא השפעה לביצים על רמת הגלוקוז בדם. ההשערה כי טיגון ביצים עלול להוביל לעלייה במשקל וכתוצאה מכך לסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 לא קיבלה תמיכה במחקר זה, שכן לא נמצא קשר בין צריכת ביצים ושינוי במשקל לאורך זמן. המחקר נתמך על ידי מענק מטעם מועצת הביצים האמריקאית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33932789/

המחקר הנוכחי (אוקטובר 2013) בוחן כיצד דיאטה בריאה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות של מחלת כליות כרונית ובכך להפחית בעיה בריאותית וציבורית משמעותית. המחקר כלל מעקב אחר מעל 6,000 חולי סוכרת סוג 2. לאחר 5.5 שנות מעקב, 31.7% ממשתתפי המחקר אובחנו כסובלים ממחלת כליות כרונית ו-8.3% נפטרו. החוקרים מסכמים כי דיאטה בריאה הכוללת צריכה מתונה של אלכוהול קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות של מחלת כליות כרונית ותמותה. לא נמצא קשר בין צריכת נתרן וצריכה סבירה של חלבון להתפתחות המחלה. למסקנות אלו השלכה יישומית חשובה שכן על חולי סוכרת להקפיד על דיאטה בריאה ומאוזנת גם על מנת להימנע מסיבוכים הקשורים בתפקוד הכליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23939297

שלושה מחקרים (2014) מציעים כי מזונות המכילים ניטרטים, כמו עלים ירוקים, עשויים להגן על הלב ולהפחית את הסיכון להשמנת יתר ולסוכרת סוג 2.במחקר הראשון נמצא כי צריכה גבוהה של ניטרטים במזון עשויה לווסת את זרימת החמצן לרקמות ולמנוע מצב של ייצור עודף של כדוריות דם אדומות באמצעות ויסות ההורמון אריתרופויטין.החוקרים מסבירים כי במצבים מסוימים, כמו מחלות קרדיווסקולריות, מוגבר ייצור כדוריות הדם האדומות עד למצב בו הדם סמיך ואינו זורם בצורה טובה בכלי הדם הקטנים ובכך נגרם מחסור בחמצן ברקמות שונות. במחקר השני שנערך בחולדות במצב של חוסר חמצן נמצא כי דיאטה עשירה בניטרטים הגנה מפני מצבים קרדיווסקולריים בהשוואה לחולדות שלא צרכו ניטרטים בתזונה. במחקר השלישי החוקרים מציעים מהו המנגנון באמצעותו הניטריטים בתזונה מגינים מפני הצטברות של תאי שומן ובכך מסייעים למניעת השמנה וסוכרת סוג 2. מכאן, הוספת מזונות המכילים ניטרטים, כגון תרד, חסה או סלרי לתזונה היומית עשויה להוביל לשיפור המצב הבריאותי ולמניעת תחלואה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25422368

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25172947

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25249574

במחקר (ספטמבר 2014) שנערך על מודל עכברים שניזונו מדיאטה עתירת שומן נמצא כי בעכברים שקיבלו מיצוי תפוחי אדמה עשיר ברכיבים פוליפנוֹלים נצפתה ירידה במשקל וחל שיפור באיזון רמות הסוכר בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25066548

סקירה (ינואר 2011) שבחנה 14 מחקרי RCT בהם נבדקו דיאטות שונות בעלות כמויות שונות של סיבים תזונתיים לטיפול בסוכרת סוג 2. על פי הסקירה, תוספת של סיבים תזונתיים לארוחות, צריכה מוגברת של סיבים ודיאטה טבעונית שיפרו מטבוליזם של סוכר והגבירו את הרגישות לאינסולין.בקרב אלו שאכלו דיאטה המבוססת על מזונות מן הצומח עם אחוזי שומן נמוכים נרשם השיפור הגדול ביותר ברמת השומנים בדם, משקל גוף, ורמת המוגלובין מסוכרר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20713332

במחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2015) בו השתתפו 44 מטופלים עם טרום-סוכרת נמצא כי אינולין (סוג של סיבים תזונתיים) עשוי לתרום להפחתת הסיכון לסוכרת על ידי עידוד ירידה במשקל וירידה בשומן התוך-תאי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26500686

סקירה (נובמבר 2012) הבודקת מזונות המכילים רמות גבוהות של ביגואניד.

מחקר זה ביקש למצוא מאכלים בהם רמות ביגואניד גבוהות (מרכיב קריטי בתרופות קונבנציונאליות לחולי סוכרת סוג 2). להלן הממצאים: עלי קארי ירוק (Murraya koenigii Sprengel), גרגרנית יוונית, המוכרת אף כזרעי חילבה (Trigonella foenum-graecum), מלון מר (Momordica charantia Descourt) ותפוחי אדמה (Solanum tuberosum).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23411283

סקירה (אוגוסט 2014) אשר עוסקת במגוון העדויות שהצטברו לגבי ההשפעה של חומץ על המטבוליזם של גלוקוז ושל שומנים ועל ירידה במשקל. בסקירה נכללו 21 מחקרים שנערכו על בע"ח ו-24 מחקרים קליניים. במרבית המחקרים נמצא כי לצריכת חומץ תרומה לירידה במשקל ולהפחתת רמות סוכר, רמות אינסולין ורמות שומנים, הן באוכלוסייה הבריאה והן באוכלוסייה הסובלת מהפרעות מטבוליות. החוקרים מציינים כי במספר מחקרים לא נמצאה השפעה לצריכת חומץ, כאשר ניתן לייחס את ההבדלים בממצאים למשתנים שונים כגון מינון, רמת החומציות, או למגבלות מתודולוגיות. בנוסף, בסקירה מוצגים מספר מנגנוני פעילות אשר עשויים להסביר את ההשפעות המטבוליות שתועדו. מנגנונים אלה כוללים עיכוב ריקון הקיבה והספיגה מהמעי, דיכוי ייצור גלוקוז בכבד, המרצת השימוש בגלוקוז, השפעה על הרחבת כלי הדם, עידוד הפרשת אינסולין, הפחתת תהליכי ייצור השומנים (ליפוגנזה) והאצת תהליכי פירוק השומנים (ליפוליזה), עידוד הפרשת מיצי מרה, עלייה בתחושת השובע ועלייה בהוצאת האנרגיה. החוקרים מסכמים כי אומנם ישנן עדויות המציגות יעילות בצריכת חומץ לטיפול במגוון הפרעות מטבוליות, אך מרביתן מבוססות על מחקרים שנערכו על בע"ח או באיכות מתודולוגית נמוכה, ועל כן נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר ובאיכות מתודולוגית גבוהה יותר בכדי להפיק מסקנות יישומיות והמלצות טיפוליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25168916

מחקר (יוני 2015) שנועד לזהות מטבוליטים אשר עשויים לעמוד בבסיס הקשר בין צריכת בשר אדום לבין סוכרת סוג 2, שכן למרות שנמצא קשר מובהק במחקרים תצפיתיים, מנגנון ההשפעה אינו ברור. כחלק ממחקר אירופאי רחב היקף, במחקר הנוכחי נכללו נתוני התזונה של כ- 2,681 משתתפים, 688 מהם חולי סוכרת. לאחר התאמה למשתנים דמוגרפיים, נמצא קשר ברור בין צריכת בשר אדום (מעובד ולא מעובד) לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. עוד זוהו 6 מדדים הכוללים חומצות אמינו, רכיבים שומניים ופריטין אשר קשורים הן לבשר אדום והן לסיכון לסוכרת. על פי ניתוח סטטיסטי, החוקרים קובעים כי הקשר בין צריכת בשר אדום לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, מושפע במידה רבה מאוד מ-6 המדדים הללו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25948672

במחקר הנוכחי (יוני 2015) בוצעה הערכה כמותית של הקשר בין צריכת דגנים מלאים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 במטרה לגבש המלצות כמותיות לצריכת דגנים מלאים. במחקר בוצעה מטה-אנליזה של 8 מחקרים תצפיתיים הכוללים סה"כ 316,051 משתתפים, 15,573 מהם חולי סוכרת סוג 2. ניתוח הנתונים מצביע על כך שצריכת דגנים מלאים מלווה בירידה בסיכון לסוכרת, כאשר צריכה של כל 10 גרם ליום מלווה בירידה של 0.3% בסיכון. כלומר, צריכה של 45 גרם דגנים מלאים ליום (3 מנות) מלווה בירידה של 20% בסיכון לסוכרת בהשוואה לצריכה של 7.5 גרם ליום (חצי מנה). חשוב לציין כי קיימות אסכולות הדוגלות דווקא בהפחתת צריכת דגנים מכל סוג בטיפול בסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26098118

במחקר מבוקר (יולי 2015 ) נמצא כי זרעי פשתן היו יעילים יותר מפרוביוטיקה בשיפור הרגישות לאינסולין והרכב חיידקי המעי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26134388

במחקר מבוקר (יולי 2015) בו 18 משתתפים בריאים אכלו 3 סוגי אורז שונים נמצא כי צריכת אורז עם ריכוז עמילוז גבוה יותר המכיל עמילן עמיד תורמת לשמירה על איזון רמות הסוכר לאחר הארוחה יותר מאשר אורז רגיל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26147654

סקירה (יוני 2014) בחנה את השימושים השונים לבטטה. לבטטה נמצאה השפעה רפואית נוגדת סרטן, נוגדת סוכרת ונוגדת דלקת. הסקירה בחנה את הפעילות הביולוגית של מגוון תרכובות שבודדו מתוך בטטות, את הפעילות הפרמקולוגית של תמצית בטטה, מחקרים קליניים ואפשרויות יישום רפואיות לבטטה, כמו גם פרופיל בטיחות ומדגימה את הפוטנציאל של בטטה כמזון רפואי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24921903

מטה אנליזה של מחקרים רנדומלים מבוקרים (אוקטובר 2014), בחנה את ההשפעה מפחיתת הכולסטרול של מעל 3 גרם ליום בטא גלוקן המצוי בשיבולת שועל. במטה אנליזה נכללו 28 מחקרים רנדומלים מבוקרים אשר השוו בין כמות הגבוהה או שווה ל-3 גרם בטא גלוקן משיבולת שועל לביקורת מתאימה. נראה כי בטא גלוקן משיבולת שועל במינון זה הפחית את רמות הכולסטרול הכללי וכולסטרולLDL בהשוואה לביקורת ב- 0.30mmol/L ו- 0.25mmol/L בהתאמה. ההבדל היה מובהק במיוחד בחולוי סוכרת. לא נראתה השפעה מובהקת על כולסטרול HDL או על טריגליצרידים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25411276

סקירה (2015) שנערכה על ידי חוקרים ישראליים מתחום הרפואה האינטגרטיבית מציגה את העדויות לגבי הפעילות הרפואית של עשב חיטה ודנה בפער בין ממצאים במחקרים פרה-קליניים לאלו שנמצאו במחקרים קליניים. ראשית מציינים החוקרים כי ישנם יתרונות בריאותיים רבים המיוחסים לעשב חיטה אשר מכיל מגוון רכיבים פעילים: כלורופיל, פלבונואידים וויטמיני C ו-E. ישנן מספר צורות שימוש לעשב חיטה, כולל מיץ טרי או קפוא, טבליות או אבקה כאשר ההרכב משתנה בהתאם לתהליך הייצור ולתנאי הגידול. מחקרי מעבדה על דגימות תאים מראים כי לעשב חיטה השפעה אנטי-סרטנית, ככל הנראה בשל השפעה על תהליכי מוות תאי. ממחקרים בחיות מעבדה עולה כי לעשב חיטה תרומה למניעה ולטיפול בסרטן וכן השפעה מיטיבה על הפעילות החיסונית והפעילות נוגדת החמצון. מחקרים קליניים מצביעים על כך שעשב חיטה עשוי להגביר את יעילות הטיפול הכימותרפי ולהפחית תופעות לוואי הקשורות בטיפול, בנוסף להשפעה מיטיבה במצבים של דלקת מפרקים שגרונית, קוליטיס, מחלות המטולוגיות, סוכרת, השמנה ועקה חמצונית. עם זאת, מדובר במחקרים קטנים עם פגמים מתודולוגיים. במסגרת הסקירה לא זוהו תופעות לוואי חריגות הקשורות בשימוש בעשב חיטה אולם בחלק מצורות השימוש עלו בעיות של סבילות. החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון את התועלת של עשב חיטה במחקרים קליניים גדולים יותר על מנת שניתן יהיה לקבוע המלצות לשימוש קליני.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26156538

סקירה (יוני 2016) המציגה מהם הגורמים המגבירים פגיעה בכלי הדם בחולי סוכרת ואת המנגנונים המולקולריים בהם פועלים רכיבים פוליפנוֹלים בעלי השפעה נוגדת חמצון למניעת נזקים אלה. החוקרים מפרטים כיצד פועלים תאי האנדותל ותפקידם בשמירה על פעילות כלי הדם.פגיעה בתפקוד תאי האנדותל עומדת בבסיס התפתחות מחלות כרוניות וסיבוכים קרדיווסקולריים כגון סוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית, מחלת עורקים היקפית, שבץ וסיבוכים מיקרווסקולריים כגון נפרופתיה, נוירופתיה ורטינופתיה.מחקרים שונים מראים כי רכיבים פוליפנוֹלים מסייעים להגנה על תאי האנדותל ותורמים לשמירה על תפקוד תקין של כלי הדם באמצעות הפחתת העקה החמצונית וכן באמצעות השפעה על התקשורת הבין-תאית. המקורות התזונתיים הנחקרים ביותר לפוליפנוֹלים כוללים תה ירוק, קקאו, יין אדום ופירות הדר, כאשר נמצאו עדויות מבטיחות בנוגע ל-30 רכיבים, ביניהם חומצה אלפא-לינולנית, כורכומין, קוורצטין ורזברטרול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27264638

מחקר חד-סמיות מוצלב (יוני 2016) אשר נועד לבחון את ההשפעה של מזונות עשירים בפוליפנוֹלים וסיבים, יחד עם פחמימות, על רמות הסוכר לאחר הארוחה.במחקר השתתפו 16 מתנדבים בריאים אשר צרכו לאחר צום 2 ארוחות ניסוי ו-2 ארוחות בקרה (ב-4 ביקורים שונים). הארוחות בקבוצת הניסוי כללו 109 גרם לחם לבן עם תוספת תה ירוק, פירות יער, תות שדה וקליפת תפוח במינון גבוה או נמוך. קבוצת הביקורת קיבלה לחם לבן עם תוספת של סוכרוז, פרוקטוז וגלוקוז מומסים במים (בהתאמה לרמת הסוכר בארוחת הניסוי). החוקרים עקבו אחר רמות הסוכר בדם עד 180 דקות לאחר הארוחה. נמצא כי בשני המינונים של ארוחות הניסוי חלה ירידה ברמות הסוכר וברמות האינסולין בהשוואה לארוחת הביקורת, כתלות במינון. החוקרים מסבירים כי השפעה זאת הינה כתוצאה מעיכוב הפעילות האנזימטית הקשורה בספיגת הפחמימות (תה ירוק, תות שדה, ענבי שועל ופטל שחור מעכבים אלפא-עמילאז, תה ירוק מעכב אלפא גלוקוזידאז) והורדת המדד הגליקמי של הארוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27278405

מחקר מבוסס אוכלוסייה (יוני 2016) שנערך בהודו אשר נועד לבחון את הקשר בין צריכת קטניות לבין רמת הסוכר בצום, תנגודת לאינסולין והסיכון לסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 6,367 משתתפים בגילאי 15-76 אשר התבקשו לבצע בדיקות דם בצום ולענות על שאלונים המיועדים לאיסוף נתונים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים, פעילות גופנית, צריכת אלכוהול, עישון ותזונה, בנוסף לאיסוף מדדים אנתרופומטריים. מניתוח כלל הנתונים החוקרים לא מצאו קשר בין צריכת קטניות לבין רמת הסוכר בצום, תנגודת לאינסולין או לסיכון לסוכרת סוג 2. בנוסף, גם בבדיקה לפי תזונה צמחונית או מצב ההגירה (מאזורים כפריים לעירוניים) לא נמצא קשר בין צריכת קטניות למדדי הסוכר. החוקרים מסכמים כי למרות שקטניות הינן מזון בסיסי בדיאטה ההודית וכן בדיאטה מאוזנת ודיאטה ים-תיכונית, צריכת קטניות לא נמצאה קשורה באיזון משק הסוכר. הערת המערכת: חסרונו של מחקר זה הוא בכך שאינו בודק קשר של סיבה ותוצאה, כלומר את ההשפעה של הוספת קטניות לתזונה על רמות הסוכר בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27329792

בסקירה (יולי 2015) בה נכללו 13 סקירות שיטתיות הבוחנות את ההשפעה של פלבאנולים המצויים בקקאו על הבריאות הקרדיווסקולרית, נמצא כי ישנן עדויות מוצקות המצביעות על כך ששוקולד מריר אינו יעיל להורדת לחץ הדם. עם זאת, מניתוח כלל הנתונים מעריכים החוקרים כי מוצרי קקאו, המכילים כ-100 מ"ג אפיקטכינים, עשויים לתרום לשיפור תפקוד כלי הדם (FMD) וכי מינון של כ-900 מ"ג ומעלה פלבאנולים מקקאו כן עשויים לתרום להורדת לחץ הדם במצבים מסוימים ובשימוש ממושך. בנוסף, ישנן עדויות המצביעות על היעילות של קקאו להורדת רמת הסוכר בדם ולשיפור פרופיל השומנים. מבדיקה שכללה 32 מוצרי קקאו, זיהו החוקרים 2 תוספים המספקים מינונים אלה, כאשר על מנת להגיע לאותם מינונים יש לצרוך 100-500 גרם שוקולד, המספקים כ-900 מ"ג פלבאנולים, ו-50-200 גרם שוקולד המספקים כ-100 גרם אפיקטכינים.לאור ממצאים אלה, החוקרים קוראים לסימון כמות סך הפלבאנולים וכמות האפיקטכינים במוצרי שוקולד המשווקים כבעלי ערך בריאותי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26125676

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים להערכת היעילות של פלבאנולים מקקאו לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 19 מחקרים בהם 1,131 משתתפים. מינון הפלבאנולים מקקאו במחקרים השונים היה בטווח של 166-2,110 מ"ג/יום (לרוב כשוקולד מריר) ומשך המחקרים נע בין 2-52 שבועות. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי צריכת פלבאנולים מקקאו הובילה לשיפור ברגישות לאינסולין ובפרופיל השומנים. באופן ספציפי, בהשוואה לפלסבו, בקבוצת הטיפול נמצא שיפור ממוצע של 0.10 מילימול/ליטר ברמת הטריגליצרידים ו-0.06 מילימול/ליטר ברמת HDL וכן שיפור במדדי האינסולין השונים, במדד הדלקת CRP ובמדד vascular cell adhesion molecule 1)VCAM-1), שהינו חלבון בעל תפקיד בהתפתחות טרשת עורקים. על בסיס ממצאים אלה, החוקרים קוראים לביצוע מחקרים ארוכי טווח במטרה לבחון האם צריכת פלבאנולים מקקאו עשויה להפחית את הסיכון לסוכרת ולאירועים קרדיווסקולריים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27683874

סקירה (דצמבר 2016) המציגה את התרומה של זרעי פשתן ורכיביהם הפעילים לטיפול בסוכרת. החוקרים מציינים כי זרעי פשתן, ובעיקר SDG- הרכיב הפעיל (secoisolariciresinol diglucoside), הינם בעלי פעילות נוגדת חמצון ובעלי השפעה מיטיבה על רמות השומנים והסוכרים, כאשר עקה חמצונית נמצאה קשורה בהתפתחות סוכרת מסוג 1 ומסוג 2. במחקרים שנערכו בקרב חולדות בסיכון לסוכרת סוג 1 נמצא כי טיפול ב-SDG הפחית את שיעורי המחלה ב-72-75%. ירידה זו הייתה קשורה בירידה ברמת העקה החמצונית (malondialdehyde) שנמדדה בדם ובלבלב. ממצאים דומים נמצאו בהקשר להשפעה של SDG על עיכוב ההתפתחות של סוכרת סוג 2 בקרב חולדות, השפעה שהייתה קשורה בירידה ברמת העקה החמצונית בדם וברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c. ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של SDG למניעת ועיכוב התפתחות סוכרת סוג 1 וסוג 2 בקרב בני אדם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561065

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (דצמבר 2016) הבוחנת את הקשר בין צריכת אגוזים לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, סרטן ותמותה. במטה-האנליזה נכללו 20 מחקרים, בהם מעל ל-800,000 משתתפים, ונמצא כי צריכת 28 גרם אגוזים או בוטנים ליום (כחופן) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-29% למחלת לב כלילית, ב-7% לשבץ, ב-21% למחלה קרדיווסקולרית, ב-15% לסרטן וב-22% לתמותה מכל גורם וכן לסיכון נמוך ב-52% לתמותה ממחלות נשימה, ב-39% לתמותה מסוכרת, ב-35% לתמותה ממחלות נוירודגנרטיביות, ב-75% לתמותה ממחלות זיהומיות וב-73% לתמותה ממחלת כליות. אומנם ממצאים אלה מעידים על קשר בלבד, אולם החוקרים מראים כי תחת ההנחה שמדובר בקשר סיבתי, ניתן לייחס 4.4 מיליון ממקרי התמותה המוקדמת בעולם לצריכת אגוזים הנמוכה מ-20 גרם ליום בשנת 2013.
וגם, אם שכחתם, אגוזים מרזים. ראו כאן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27916000

סקירה (2015) המציגה את העדויות לגבי ההשפעה הבריאותית המיטיבה של רכיבי הסויה ומוצרי סויה בדגש על הפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, מחלת כבד שומני לא אלכוהולי, שמנות וסוכרת. החוקרים מציינים כי בפולי הסויה ישנם רכיבים רבים בעלי השפעה מיטיבה, בראשם עומדים האיזופלבונים שהינם גם בעלי פעילות הורמונלית וגם פעילות שאינה הורמונלית. בנוסף, לרכיבים נוספים המצויים בסויה - סאפונינים, חלבונים, לציטין ופלבונואידים - השפעות שונות על הפעילות ההורמונלית, על מערכת החיסון, על הרכב החיידקים ועל מערכת העיכול.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26118770

בסקירה (ינואר 2017) מפורטים הממצאים הנוגעים לתרומה הבריאותית של עמילנים עמידים תוך הדגשת התועלת של מזונות עשירים בעמילנים עמידים או של עמילנים עמידים כרכיב פונקציונלי. עמילנים עמידים הם סיבים תזונתיים שאינם עוברים עיכול, מותססים במעי הגס ובכך תורמים לחיזוק אוכלוסיית חיידקי המעי. מחקרים מצביעים על כך שצריכת עמילנים עמידים, המצויים באופן טבעי במזונות כמו בננות, תפוחי אדמה, דגנים וקטניות, תורמים להפחתת התגובה הגליקמית בהשוואה לפחמימות שעוברות עיכול, ולכן עשויים להיות יעילים כחלק מהטיפול בסוכרת. עם זאת, ההשפעה של עמילנים עמידים על מדדים מטבוליים אחרים, כמו לחץ דם ורמות השומנים, הינה קטנה. החוקרים טוענים כי הממצאים המבטיחים לגבי ההשפעה המיטיבה על בריאות המעי עשויה להוביל לסיווג עמילנים עמידים כפרה-ביוטיקה. אומנם נמצא כי התססת עמילנים עמידים במעי הגס קשורה בעלייה בתחושת השובע, אולם לא נמצא כי לצריכת פחמימות עמידות לאורך זמן הייתה השפעה על משקל הגוף. בנוסף, מחקרים עדכניים מציעים כי לעמילנים עמידים פוטנציאל לטיפול בהתייבשות ובמחלת כליות כרונית.

http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/nbu.12244/full

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (ינואר 2017) נבדק האם מטופלים עם אפיזודה סכיזופרנית ראשונה נוטים לסבול מהפרעה במשק הסוכר. בסקירה נכללו 16 מחקרי מקרה-בקרה, בהם סך הכל 731 מטופלים, שעברו אפיזודה סכיזופרנית ראשונה, וקבוצת ביקורת של 614 משתתפים בריאים. מניתוח כלל הנתונים עולה כי מדדי הסוכר היו גבוהים יותר בקרב קבוצת המטופלים בהשוואה לקבוצת הביקורת: רמת הסוכר בצום (p=0.03), רמת הסוכר לאחר מבחן העמסת סוכר (p=0.007), רמת אינסולין בצום (p=0.01) ותנגודת לאינסולין (p=0.001). עם זאת, לא נמצא הבדל בין הקבוצות ברמת ההמוגלובין המסוכררHbA1c ברמת מובהקות של: p=0.55. ממצאי המחקר מדגישים כי קיימת הפרעה במאזן הסוכר כבר בשלב ההתחלתי של מחלת הסכיזופרניה, וכתוצאה מכך ייתכן והמטופלים נמצאים בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. לתוצאות אלה השלכות יישומיות בבחירת התרופות הפסיכיאטריות ומינונן, שכן תרופות מסוימות עלולות להגביר את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2, וכן בהדגשת החשיבות לתזונה נכונה ולביצוע פעילות גופנית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28097367

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2017) נבדקה ההשפעה של תוסף סיבים תזונתיים על רמות השומנים והסוכרים, בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות. במחקר השתתפו 159 מבוגרים מאוסטרליה בגילאי 19-68, עם BMI בטווח 25-47, אשר הוקצו אקראית ל-3 קבוצות המחקר: תוסף סיבים המכיל פוליסכרידים (PolyGlycopleX®), תוסף פסיליום (PSY), או קמח אורז כביקורת. כל המשתתפים התבקשו לערבב 5 מ"ג מהתוסף בכוס מים 3 פעמים ביום לפני הארוחות למשך 12 חודשים, ללא שינוי נוסף בתזונה ובאורח החיים.נמצא כי לעומת קבוצת הביקורת, בקרב המשתתפים שנטלו תוסף סיבים (PGX או PSY) חלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי (8.2% ו-7%, בהתאמה), ברמת ה-LDL (נצפתה ירידה של 13.9% ו-8.1%, בהתאמה), ברמת האינסולין (9% ו-9.4%, בהתאמה) ובתנגודת לאינסולין לאחר 3 חודשים. בנוסף, רק נטילת PGX הייתה מלווה בירידה ברמת הגלוקוז בצום ובעלייה ברמת ה-HDL. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף סיבים עשויה להיות אסטרטגיה פשוטה ויעילה לשיפור מדדי השומנים והסוכרים ובכך להפחית את הסיכון לתסמונת המטבולית, תחלואה קרדיווסקולרית או סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28146065

בהתבסס על נתונים ממחקר עוקבה (2018) מבוסס אוכלוסייה, המתקיים בפינלנד ואשר עוסק בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים (KIHD), במחקר הנוכחי בדקו החוקרים מהם הרכיבים, אשר עשויים להסביר את הקשר שנמצא בין צריכת ביצים לבין סיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2. במסגרת המחקר, החוקרים ביצעו ניתוח מטבולי של דגימות דם שנלקחו מ-239 מהמשתתפים במחקר. בהתאם לנתונים שנאספו בתקופת מעקב של כ-19 שנה, הם סיווגו את המשתתפים לארבע קבוצות: משתתפים עם צריכת ביצים גבוהה (צריכה של ביצה אחת ליום בממוצע) או נמוכה (צריכה של שתי ביצים בשבוע בממוצע) וכל קבוצת צריכה חולקה לשתי קבוצות: אחת עם סוכרת סוג 2 והשניה בלי.

באופן כללי, נמצא כי לכל אחת מארבע הקבוצות פרופיל מטבולי מובחן וכי הפרופיל המטבולי של חולי סוכרת סוג 2 היה קשור בצריכת ביצים נמוכה. באופן ספציפי, נמצא כי רמת טירוזין גבוהה יותר וכן תרכובת לא ידועה המכילה חד-סוכר (הקסוז) היו קשורות בסיכון כפול להתפתחות סוכרת סוג 2, אך לא נמצאו קשורות לצריכת הביצים.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שמטבוליטים מסוימים עשויים להסביר את הקשר בין צריכת ביצים גבוהה לבין סיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30548819

במחקר עוקבה (אפריל 2017) נבדק הקשר בין צריכת חלבונים ממקורות שונים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, זאת כחלק ממחקר עוקבה גדול, שנערך בפינלנד, העוסק בגורמי הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית.במחקר נכללו הנתונים של 2,332 גברים, שהיו בגילאי 42-60 בתחילת המחקר בשנים 1984-1989. בתקופת מעקב של כ-19 שנה אובחנו 432 מקרים של סוכרת סוג 2.לא נמצא קשר בין צריכת החלבונים הכללית, צריכת חלבון מהחי, חלבון מבשר או ממוצרי חלב לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, אולם נמצא כי צריכה גבוהה יותר של חלבון מהצומח או מביצים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר ב-35% ו-33% בהתאמה. בניתוח סטטיסטי נמצא כי החלפת 1% מצריכת הקלוריות שמקורה בפחמימות בחלבונים, קשורה בעלייה של 5% בסיכון לסוכרת סוג 2, אולם הסיכון היה נמוך יותר לאחר התאמה סטטיסטית לצריכת הסיבים. בנוסף, החלפת 1% מצריכת הקלוריות שמקורה בחלבון מהחי, בחלבון מהצומח, קשורה בירידה של 18% בסיכון לסוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי ב-BMI. החוקרים מסכמים כי העדפת חלבונים מהצומח ומביצים עשויה לתרום למניעת סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28397639
http://www.nutraingredients.com/Research/Plant-protein-may-prove-a-more-effective-diabetic-defence-Study

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (מרץ 2017) נבדק הקשר בין צריכת קטניות לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 והתרומה של החלפת מזונות עשירים בחלבון או בפחמימות - בקטניות. המחקר מבוסס על הנתונים של 3,349 משתתפים, אשר נכללו במחקר אקראי מבוקר גדול העוסק בהשפּעת התזונה הים-תיכונית על תחלואה קרדיווסקולרית. המשתתפים היו ללא מחלת סוכרת ידועה בתחילת תקופת המעקב, כאשר במהלך כ-4.3 שנים אובחנו 266 מקרים של סוכרת סוג 2. מנתוני התזונה, שנאספו מדי שנה בתקופת המעקב, עולה כי המשתתפים שצרכו את הרמה הגבוהה ביותר של קטניות באופן כללי (כ-29 גרם ליום בממוצע), ושל עדשים באופן ספציפי, היו בסיכון נמוך ב-35% ו-33%, בהתאמה, להתפתחות סוכרת סוג 2 בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר (כ-13 גרם ליום בממוצע). מגמה דומה, כמעט מובהקת סטטיסטית, נמצאה עבור צריכת חומוס. על פי ניתוח סטטיסטי של הנתונים החוקרים מעריכים כי צריכת חצי מנת קטניות מבושלות ליום (המופקת מ-30 גרם קטניות לא מבושלות) - במקום מנה דומה של ביצים (30 גרם), לחם (38 גרם), אורז (30 גרם) או תפוחי אדמה אפויים (100 גרם) - קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי צריכה קבועה של קטניות, ובעיקר עדשים, כחלק מתזונה ים-תיכונית, עשויה לתרום למניעת סוכרת סוג 2 בקרב מבוגרים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28392166

במחקר (יוני 2017) המבוסס על ניתוח גנטי של רקמות פגועות, נמצא כי סולפוראפן (אחד הרכיבים הפעילים בברוקולי) תורם לדיכוי ייצור הגלוקוז בתאי הכבד ולדיכוי הביטוי של אנזימים מרכזיים בתהליך הגלוקונאוגנזה. יתר על כן, מחקרים בחיות מעבדה מצאו כי השפּעתו על ייצור הגלוקוז ואי-סבילות לגלוקוז דומה להשפּעת מטפורמין. בנוסף, בניסוי קליני נמצא כי מיצוי נבטי ברוקולי הפחית את רמת הסוכר בצום ואת רמת ההמוגלובין המסוכרר בקרב חולי סוכרת סוג 2 שאינם מאוזנים ואשר סובלים משמנות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28615356

במחקר, שנערך בקרב עכברים (מאי 2016), מראים החוקרים כי צריכת דיאטה עם רמה גבוהה של שומן טראנס הובילה להתפתחות שיעור גבוה יותר של שמנות, תנגודת לאינסולין והצטברות שומן בכבד, ייתכן כתוצאה מעיכוב מסלול הקשור בפעילות האינסולין (IRS1).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27248994

במטה-אנליזה (מרץ 2016) הוערכה ההשפעה של שיבולת שועל ושל בטא-גלוקן על מדדי הסוכר והרגישות לאינסולין.

במחקר נכללו 18 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם נבדקה ההשפעה של שיבולת שועל (שלמה או סובין) ושל בטא-גלוקן (ממגוון מקורות) - לעומת קבוצת ביקורת - למשך 4 שבועות לפחות. במחקרים השונים מינון שיבולת השועל נע בין 20-136 גרם/יום ומינון הבטא-גלוקן נע בין 3-10 גרם/יום. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת שיבולת שועל, אך לא בטא-גלוקן, הובילה לירידה גדולה יותר ברמת הגלוקוז בצום וברמת האינסולין. החוקרים מראים כי באופן כללי צריכת שיבולת שועל (שלמה או סובין), אך לא בטא גלוקן שמקורו בשיבולת שועל או בשעורה, הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של המוגלובין מסוכרר ושל הגלוקוז והאינסולין בצום בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, עם יתר שומנים בדם או עם עודף משקל.

ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של שיבולת שועל לאיזון משק הסוכר ושיפור הרגישות לאינסולין בקרב אוכלוסייה עם הפרעות מטבוליות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26840185

במחקר תצפיתי (יולי 2017), שנערך בסין, בו נכללו 5,683 מבוגרים מעל גיל 18, נמצא כי רמה נמוכה יותר של מגנזיום בציפורן קשורה בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28749415

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו מוצלב (יולי 2017), בו נכללו 22 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי ההשפעה של תוסף חלבון מי גבינה על רמות הסוכר הייתה תלויה במאפייני המטופל, כך שהתוסף הוביל לירידה ברמת הסוכר עבור משתתפים רזים יותר ורמת טריגליצרידים תקינה לעומת עלייה ברמת הסוכר עבור משתתפים שמנים יותר עם יתר טריגליצרידים. הסבר אפשרי לכך הוא ששילוב של תזונה עתירת שומן, המספקת רמות עודפות של חומצות שומן למיטוכונדריה, יחד עם חומצות אמינו מסועפות שרשרת – מפריע לניצול הגלוקוז במיטוכונדריה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28761664

בניתוח כולל של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (אוקטובר 2017), נבדק הקשר בין אומגה 6 לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על הנתונים הפרטניים מ-20 מחקרים, שנערכו ב-10 מדינות (איסלנד, הולנד, ארה"ב, טאיוואן, בריטניה, גרְמניה, פינלנד, אוסטרליה, שבדיה וצרפת) וכללו מדדים של חומצה לינולאית וחומצה ארכידונית שנאספו בין השנים 1970-2010.

במחקר נכללו כ-40,000 משתתפים בגילאי 49-76 עם BMI ממוצע של 23-28, שאינם חולי סוכרת סוג 2. במהלך תקופת המעקב (366 אלף שנות אדם) אובחנו 4,347 מקרים של סוכרת סוג 2, כאשר רמה גבוהה יותר של חומצה לינולאית הייתה קשורה בסיכון נמוך עד 35%. לא נמצא קשר בין רמת חומצה ארכידונית לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. ממצאים אלה היו בלתי תלויים בגורמים כמו גיל, מין, BMI, מוצא אתני, נטילת אספירין או רמת אומגה 3. ממצאים אלה מצביעים כי לחומצה לינולאית עשויה להיות תרומה למניעת סוכרת סוג 2, וכי חומצה ארכידונית אינה מגבירה את הסיכון.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29032079

במחקר פיילוט קליני (מאי 2017) נבדקה ההשפעה של תוסף חלבון מי גבינה בקרב משתתפים עם עודף משקל, אשר סובלים מסוכרת או רמת סוכר גבוהה בדם. במסגרת המחקר 31 משתתפים נטלו 40 גרם/יום מהתוסף, המשווק תחת השם המסחרי ProLYOtin®, למשך 12 שבועות. נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור הפעילות נוגדת החמצון (עלייה באנזים גלוטטיון פראוקסידאז) וירידה ברמת החומצה האורית, ללא שינוי במדדים נוספים של פעילות נוגדת חמצון, פעילות דלקתית ומדדי הגלוקוז. בנוסף, חל שיפור במדדים האנתרופומטריים ובמסת השומן, ללא שינוי בלחץ הדם, בסיבוכים בכלי הדם הקטנים ובתפקוד הגופני. החוקרים מציינים כי שני-שליש מהמשתתפים העריכו את התוסף באופן חיובי. אין מידע זמין לגבי מימון המחקר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29053995

כחלק ממחקר אקראי מבוקר (דצמבר 2017), שנערך ביפן ועוסק בסיבוכי מחלת הסוכרת (Japan Diabetes Complications Study), במחקר הפרוספקטיבי הנוכחי נבדק הקשר בין צריכת בשר לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית בקרב חולי סוכרת סוג 2 בגילאי 40-70 עם רמת המוגלובין מסוכרר מעל 6.5%. במחקר נכללו הנתונים של 1,353 נבדקים, אשר מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר, כאשר החוקרים העריכו את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית 8 שנים מאוחר יותר. נמצא כי צריכת הבשר הממוצעת של המשתתפים נעה בין 9.9 גרם/יום (רבעון תחתון) לבין 97.7 גרם/יום (רבעון עליון). בהשוואה לצריכת הבשר הנמוכה ביותר, הסיכון למחלת לב כלילית היה גבוה פי 3 עבור צריכת הבשר הגבוהה ביותר. באופן ספציפי, צריכה של מעל 20 גרם/יום בשר, לעומת צריכה של פחות מ-20 גרם/יום, הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 3 למחלת לב כלילית (p<0.01). לא נמצא קשר בין צריכת בשר לבין הסיכון לשבץ.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29222638

במחקר מוצלב (2017) נבדקה ההשפעה של אורז מבושל למחצה (Parboiled) - לעומת אורז לבן ואורז מלא - על התגובה הגליקמית ורמת השובע בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 בהשוואה למשתתפים בריאים. אורז מבושל למחצה הינה שיטת עיבוד של גרגרי אורז מלא (עם הקליפה) העוברים השריה במים, אידוי וייבוש לפני הבישול הסופי; שיטה זו מגדילה את הערכים התזונתיים של האורז בהשוואה לאורז לבן רגיל. החוקרים שיערו כי צריכת אורז מבושל למחצה תהיה בעלת השפעה דומה לזו של אורז מלא בהתייחס לתגובה הגליקמית ורמת השובע. במחקר נכללו 45 מתנדבים מעל גיל 21, מהם 15 משתתפים חולי סוכרת סוג 2, שאינם נוטלים אינסולין. כל המשתתפים צרכו בשלושה ימים שונים, לאחר צום הלילה, 50 גרם פחמימות שמקורן באורז מבושל למחצה, אורז לבן או אורז מלא - עם לפחות שבוע הפרדה ביניהם. רמת הסוכר בדם ורמת השובע נמדדו עד 120 דקות לאחר צריכת האורז. נמצא כי רמת הסוכר בדם הייתה הנמוכה ביותר לאחר צריכת אורז מבושל למחצה, הן בקרב משתתפים בריאים והן בקרב חולי סוכרת סוג 2, כאשר התגובה הגליקמית לאורז לבן ולאורז מלא הייתה דומה. בקרב משתתפים בריאים, אך לא בקרב חולי סוכרת סוג 2, לצריכת אורז מבושל למחצה הייתה השפעה מיטיבה על תחושת השובע. החוקרים מראים כי בקרב כלל המשתתפים שביעות הרצון מהטעם של סוגי האורז השונים הייתה דומה ולא נמצאו הבדלים בהתייחס להפרעות בדרכי העיכול כתוצאה מצריכת האורז. הם מסכמים כי לאורז מבושל למחצה יתרון על פני אורז לבן או אורז מלא לאיזון רמות הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2.
http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(17)30211-3/fulltext

בסקירה (פברואר 2018) מסכמים החוקרים את הממצאים העדכניים, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בנוגע לתרומה הפוטנציאלית של הגבלת חומצות האמינו הגופרתיות מתיונין וציסטאין בתזונה. החוקרים מסבירים כי לחומצות אמינו אלה תפקידים מרכזיים במטבוליזם ובשמירה על הבריאות, אולם לצריכה עודפת עלולות להיות השפעות שליליות. במחקרים פרה-קליניים נמצא כי הגבלת חומצות אמינו גופרתיות בתזונה הייתה בעלת השפעה מיטיבה, כולל הארכת תוחלת החיים ומניעת תחלואה. הגבלת הצריכה של מתיונין וציסטאין, ללא הגבלה קלורית, הובילה לשיפור במדדים בריאותיים רבים, כולל ירידה במשקל, הפחתת עקה חמצונית ושינויים מטבוליים ברקמת השומן ובכבד, אשר הובילו לשיפור הרגישות לאינסולין וההוצאה האנרגטית. בנוסף, להגבלת חומצות האמינו בתזונה הייתה השפעה מיטיבה על מדדים שונים בדם, כולל מדדי האינסולין, גורמי הגדילה ורמת הלפטין והאדיפונקטין. למרות הממצאים המבטיחים, לא נערכו מחקרים מבוקרים בקרב בני אדם בהם נבדקה ההשפעה של הגבלה תזונתית. אולם, ישנם מחקרים אפידמיולוגיים ומחקרים קליניים, אשר באופן עקיף מצביעים על הפוטנציאל של הגבלת חומצות אמינו גופרתיות בתזונה. ממחקרים אלה עולה כי להגבלה תזונתית של מתיונין וציסטאין עשויה להיות תרומה למניעת השמנה, להגבלת ההתפתחות של תאים סרטניים ולהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. נדרשים מחקרים קליניים נוספים על מנת לבחון את ההשפעה הישירה של הגבלת חומצות אמינו גופרתיות בתזונה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29399808

במחקר חתך, (מרץ 2018) שנערך בישראל ובו נכללו הנתונים של 357 מבוגרים בגילאי 40-70, נמצא כי צריכת בשר גבוהה הייתה קשורה בסיכון מוגבר למחלת כבד שומני לא אלכוהולית ולתנגודת לאינסולין.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29571924

בניתוח נתוני המעקב ממחקר אקראי מבוקר נבדקה ההשפעה של צריכת ביצים בתזונה על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים, שכן במדינות מסוימות קיימות המלצות לחולי סוכרת סוג 2 להגביל את צריכת הביצים והכולסטרול. במחקר נכללו 128 מבוגרים חולי סוכרת או טרום-סוכרת, אשר צרכו במשך שלושה חודשים תזונה עשירה בביצים (מעל 12 ביצים לשבוע) או תזונה דלה בביצים (פחות מ-2 ביצים לשבוע), ללא הפחתה קלורית. בסיום שלושת החודשים הראשונים לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לגורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. בהמשך, המשתתפים בשתי הקבוצות צרכו דיאטת הרזיה עם הגבלה קלורית והפחתת השומן הרווי למשך 3 חודשים נוספים, עם מעקב של 6 חודשים לאחר מכן (סה"כ 12 חודשים). נמצא כי בשתי קבוצות הדיאטה מידת הירידה במשקל הייתה דומה ולא נמצאו הבדלים מובהקים במדדי הסוכר, בפרופיל השומנים, במדדי הדלקת, במדדי עקה חמצונית או ברמת האדיפונקטין. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה השפעה לכמות הביצים בתזונה על המדדים הקרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 או טרום סוכרת. מכאן, לא נמצאה תמיכה להמלצה להגביל את מספר הביצים, כחלק מתזונה בריאה ומותאמת להנחיות התזונתיות לחולי סוכרת. חשוב לציין כי המחקר נתמך על ידי תאגיד הביצים האוסטרלי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29741558

במחקר אקראי מוצלב (אפריל 2018) הוערכה ההשפעה של החלפת חצי מכמות הפחמימות ממזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה בעדשים, על התגובה הגליקמית. במחקר נכללו שתי קבוצות של 24 משתתפים בריאים, כאשר המשתתפים בכל קבוצה צרכו 4 מנות המכילות 50 גרם פחמימות זמינות - במועדים שונים. קבוצה אחת צרכה אורז בלבד או מנה המכילה יחס שווה של אורז ועדשים משלושה סוגים (ירוקות גדולות, ירוקות קטנות או כתומות). הקבוצה השנייה צרכה אותה כמות פחמימות מתפוח אדמה בלבד, או בשילוב עם שלושת סוגי העדשים. נמצא כי בהשוואה לצריכת אורז בלבד או תפוח אדמה בלבד, רמות הסוכר היו נמוכות יותר לאחר צריכת אורז או תפוח אדמה בשילוב עד עדשים מכל סוג. עוד נמצא כי רמות האינסולין היו נמוכות יותר לאחר צריכת עדשים בשילוב עם תפוח אדמה, אך לא בשילוב עם אורז. החוקרים מראים כי התגובה הגליקמית לאורז או לתפוח אדמה הופחתה בכ-20% ובכ-35%, בהתאמה, כאשר מחצית מכמות הפחמימות הוחלפה בעדשים. החוקרים מסכמים כי החלפת מחצית מהפחמימות ממזונות עם אינדקס גליקמי גבוה בעדשים, הפחיתה באופן מובהק את התגובה הגליקמית בקרב מבוגרים בריאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29659967

במחקר (2021) הכולל בדיקות מעבדה ושני ניסויים קליניים, נבדקה העמידות של קמח המופק מתאית של קטניות בטכנולוגיה חדשנית כתחליף לקמח חיטה בהכנת לחם, וההשפעה שלו על התגובה הגליקמית. החוקרים מסבירים, כי ללחם המבוסס על קמח חיטה (לבן או מלא) אינדקס גליקמי גבוה, בעיקר בשל ריכוז גבוה של עמילנים העוברים עיכול. קמח המופק מתאית שמקורה בקטניות (ICP - Intact cell powder), מהווה מקור לעמילנים עמידים שפחות ניתנים לעיכול בהשוואה לקמחי קטניות סטנדרטים. בניסויי מעבדה מראים החוקרים כי בלחם המבוסס על קמח חומוס נשמר מבנה תאי הסיבים, וכתוצאה מכך ישנה ירידה ניכרת בתגובה הגליקמית. בניסוי הקליני הראשון נבדקה התגובה הגליקמית במהלך שעתיים משתיית שלושה משקאות המבוססים על גלוקוז, אבקת קמח חומוס עם מבנה סיבים שלם, או אבקת קמח חומוס טחון, כולם מספקים 58 גרם פחמימות זמינות. בניסוי השני נבדקה התגובה הגליקמית במהלך ארבע שעות מצריכת שלושה סוגי לחמניות בהן 0%, 30% או 60% מקמח החיטה הוחלף בקמח חומוס עם מבנה סיבים שלם. באמצעות תוספת גלוטן כל הלחמניות נראו דומות והכילו כמות דומה של עמילנים וחלבון חיטה. באופן כללי בניסויים הקליניים נמצאה ירידה מובהקת בתגובה הגליקמית, ללא פגיעה במרקם הלחם, במראה או בהנאה מהטעם. החוקרים מדגימים את החשיבות של שמירה על מבנה תאי הסיבים בהפחתת התגובה הגליקמית. הם מסכמים, כי שיטות עיבוד מזון חדשות אלה, השוֹמרות על מבנה התא, מהוות אסטרטגיה מבטיחה לייצור מזון בריא יותר עם אינדקס גליקמי נמוך יותר, ובכך משפרות את האפשרויות התזונתיות לחולי סוכרת. המחקר נערך על ידי בעלי הפטנט הרשום, שאינו משמש בייצור מסחרי, כאשר המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים ובתמיכת חברות בתחום המזון שסייעו בייצור חומרי המחקר.

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0268005X20329398

במחקר עוקבה פרוספקטיבי משנת 2023 נבדק הקשר בין צריכת בשר אדום לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר כלל 216,695 משתתפים ממחקר האחיות וממחקר אנשי מקצועות הבריאות, מתוכם 81% נשים. במהלך תקופת המעקב, שנמשכה בין 25 ל-36 שנים, הוערכה הצריכה התזונתית של המשתתפים אחת ל-2 או 4 שנים. בפרק זמן זה תועדו 22,761 מקרים חדשים של סוכרת סוג 2. הממצאים הצביעו על כך שצריכה גבוהה יותר של בשר אדום, הן מעובד והן לא מעובד, הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2. ספציפית, בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר, אלו שצרכו את הכמות הגבוהה ביותר היו בסיכון גבוה ב-62%, 51% ו-40% עבור סך בשר אדום, בשר אדום מעובד ובשר אדום לא מעובד, בהתאמה. עוד נמצא כי החלפת מנה אחת ליום של בשר אדום יומית באגוזים או קטניות הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-30%, 41% ו-29% עבור סך בשר אדום, בשר אדום מעובד ובשר אדום לא מעובד, בהתאמה. גם החלפת מנה אחת ליום של בשר במוצרי חלב נמצאה קשורה בהפחתת הסיכון. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר תומכים בהנחיות התזונתיות הממליצות להגביל צריכה של בשר אדום, כולל בשר אדום מעובד ולא מעובד, ומדגישים את חשיבות השילוב של מקורות חלבון נוספים למניעת סוכרת סוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38044023/

במחקר תצפיתי,(2020) המבוסס על נתונים ממחקר עוקבה גדול שנערך בסין, נבדק השינוי בדפוסי הצריכה של ביצים לאורך תקופה של 18 שנה, והקשר בין צריכת ביצים והסיכון לסוכרת. במחקר נכללו הנתונים של 8,545 מבוגרים מעל גיל 18, מהם נלקחה בדיקת דם בשנת 2009. כמו כן, הם ענו על לפחות 1 מבין 7 סקרי תזונה בין השנים 1991-2009, בהם התבקשו לדווח על הצריכה התזונתית בשלושת הימים האחרונים. בניתוח של דפוס צריכת הביצים לאורך זמן נכללו רק משתתפים שענו על לפחות שלושה סקרי תזונה במהלך שנות המחקר. סוכרת הוגדרה באמצעות רמת הגלוקוז בשנת 2009. נמצא כי צריכת הביצים היומית הממוצעת עלתה בהדרגה מ-16 גרם בשנת 1991, ל- 26 גרם בשנת 2004 ו-31 גרם בשנת 2009. הצריכה הממוצעת בתקופה זאת (26.7 גרם) נמוכה מהצריכה הממוצעת באירופה (33.65 גרם) ובאמריקה (28.43 גרם), אך גבוהה מהצריכה הממוצעת באסיה (20.56 גרם) ובאזורים נוספים בעולם.

החוקרים זיהו 3 דפוסים עיקריים של צריכת ביצים לאורך זמן:

קבוצה 1 (31%): צריכה נמוכה בתחילת המחקר עם עלייה הדרגתית קטנה.
קבוצה 2 (62%): צריכה מתונה בתחילת המחקר שעלתה עם הזמן.
קבוצה 3 (7%): צריכה גבוהה בתחילת המחקר שירדה עם הזמן.

להלן סיכום הממצאים:

בהשוואה לקבוצה 1, המשתתפים בקבוצה 2 ובקבוצה 3 היו בסיכון גבוה ב-13% וב-54%, בהתאמה, לסוכרת (במודל בו נלקחו בחשבון גורמי הסיכון והצריכה התזונתית).
בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר (0-9 גרם/יום), הסיכון לסוכרת היה גבוה ב-29% עבור צריכה של 9.1-20.6 גרם/יום, ב-37% עבור צריכה של 20.7-37.5 גרם/יום, וב-25% עבור צריכה גבוהה מ-37.6 גרם/יום.

החוקרים מציינים שני מנגנונים אפשריים לאפשרות כי צריכת ביצים מעלה סיכון לסוכרת:

חלבון הביצה המפורק מעודד התמיינות תאי שומן דרך פעולות המחקות אינסולין.
עלייה בייצור של TMAO מכולין המצוי בחלמון הביצה על ידי חיידקי המעי מביאה לעלייה בחמצון LDL ודלקת המהווים גורם סיכון להתפתחות סוכרת.

החוקרים מציינים גם כי הם נטרלו גורמים תזונתיים אחרים, אך מודעים לכך כי בתקופה הזו בסין היתה עליה משמעותית בתזונה המערבית באופן שיכול להשפיע על הסיכון לסוכרת. לסיכום אומרים החוקרים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכה גבוהה יותר של ביצים קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת בקרב מבוגרים בסין. הערת מערכת: במחקר יש מספר בעיות:

מדידת סוכר נלקחה רק פעם אחת בסוף המחקר. אין נתוני בסיס על מדדי סוכר בתחילת המחקר. לא נאספו נתונים על מדדים כאלה גם במהלכו ולא נלקחה הסטוריית סוכרת משפחתית.
הגדרת הסוכרת במחקר היא על סמך בדיקה אחת בלבד של גלוקוז בדם בצום.
באופן כללי, אנו חושבים כי יש מקום לערוך מחקרים על דפוסי תזונה ולא על רכיב תזונתי כזה או אחר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33028452/

במחקר עוקבה (נובמבר 2017) נבדק הקשר בין רמת הפעילות נוגדת החמצון בגוף (total antioxidant capacity) לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. כחלק ממחקר עוקבה אירופאי גדול, העוסק בקשר בין סרטן ותזונה (EPIC), במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 64,223 נשים בנות 52 בממוצע. בתקופת מעקב של 15 שנה, 1,751 מהנשים אובחנו עם סוכרת סוג 2. נמצא כי המשתתפות בעלות רמת הפעילות נוגדת החמצון הגבוהה ביותר, בהשוואה לנמוכה ביותר (מעל 17.55 לעומת פחות מ-8.72 מילימול/יום), היו מאופיינות בצריכה קלורית גבוהה יותר, צריכת קפה נמוכה יותר, צריכה גבוהה יותר של פירות וירקות וצריכה גבוהה יותר של תה ויין. באופן כללי קבוצות המזון בעלות התרומה הגבוהה ביותר לפעילות נוגדת החמצון בגוף היו פירות (23%), ירקות (19%), משקאות אלכוהוליים - בעיקר יין (15%) ומשקאות חמים, להוציא קפה, כגון תה, משקה עולש ומשקה קקאו (12%). מהמחקר עולה כי רמת פעילות נוגדת חמצון גבוהה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2, כאשר בהשוואה לנשים עם הרמה הנמוכה ביותר, נשים עם רמה גבוהה יותר היו בסיכון נמוך בכ-26-30% להתפתחות סוכרת סוג 2. בניתוח לפי מינון, החוקרים מראים כי ישנה ירידה בסיכון עד למינון של 15 מילימול/יום, ללא השפעה מיטיבה נוספת לצריכה גבוהה מכך.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29119242

במחקר מעבדה, (2020) נמצא כי זן מסוים של אפונה, המכיל רמה גבוהה יותר של עמילנים עמידים, עשוי לתרום לשיפור האיזון הגליקמי ולשיפור הרכב חיידקי המעי.

https://www.nature.com/articles/s43016-020-00159-8

במחקר חתך (2023) נבדק הקשר בין תזונה המבוססת על הצומח וצריכת פוֹליפנוֹלים ובין הבריאות הקרדיו-מטבולית. החוקרים מסבירים כי מחקרים אפידמיולוגיים מצאו קשר בין תזונה עשירה ברכיבים מהצומח ובין סיכון קרדיו-מטבולי מופחת, אולם מחקרים אלה לרוב לא בחנו את התפקיד המתווך של פוֹליפנוֹלים בקשר זה. כחלק ממחקר עוקבה גדול שנערך באירופה (EPIC), במחקר זה נכללו 525 משתתפים בריאים בני 42 בממוצע אשר מילאו שאלוני תדירות צריכה תזונתית. באופן כללי נמצא כי צריכה גבוהה יותר של פוֹליפנוֹלים הייתה קשורה בדפוסים של תזונה בריאה ובמדדים קרדיו-מטבוליים חיוביים יותר. ספציפית נמצא:

קשר חיובי בין צריכת פוֹליפנוֹלים, בעיקר פרואנתוציאנידינים ופלאבונים ובין תזונה בריאה מהצומח.
התאמה גבוהה לדפוס של דיאטת DASH הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של לחץ דם דיאסטולי, כולסטרול כללי ו-LDL.
התאמה גבוהה לדיאטת MIND (המבוססת על שילוב של דיאטת DASH ודיאטה ים-תיכונית) הייתה קשורה במדדים חיוביים יותר של תפקוד כלי הדם וסיכון לטרשת עורקים.
צריכה גבוהה של פוֹליפנוֹלים מסוגים שונים הייתה קשורה בציונים נמוכים יותר במדד הסיכון לטרשת עורקים.
צריכה גבוהה של פלבאנונים הייתה קשורה ברמות נמוכות יותר של גלוקוז בצום ושל תנגודת לאינסולין.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שלפוֹליפנוֹלים עשוי להיות תפקיד מתווך בקשר שבין דפוס התזונה והבריאות הקרדיו-מטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37097300/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36038032/

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - פירות

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של מיץ דובדבנים חמוצים על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 10 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם משתתפים בגיל ממוצע שנע בין 23 ל-69 עם BMI ממוצע שנע בין 24 ל-34. במחקרים אלה המשתתפים צרכו מיץ דובדבנים חמוצים במינון 130 עד 490 מ"ל ליום למשך 1 עד 12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת מיץ דובדבנים חמוצים הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 0.51 מ"ג/דצ"ל). השפעה זאת הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים מעל גיל 40 ובקרב משתתפים עם BMI מעל 30, וכן כאשר משך ההתערבות היה עד 4 שבועות. באופן כללי לא נמצאה השפעה מובהקת על פרופיל השומנים, BMI, מסת השומן ולחץ דם. החוקרים מסכמים כי לצריכת מיץ דובדבנים חמוצים נמצא יתרון לשיפור רמת הגלוקוז בצום, אולם יש להמשיך ולבחון את ההשפעה של ההתערבות לאורך זמן ושל מינונים שונים.

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכו העדויות בהתייחס להשפעה של רימון על מרכיבי התסמונת המטבולית, בשל פעילותו נוגדת הדלקת ונוגדת החמצון. בסקירה נכללו 20 מחקרים בהם 828 משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של מיץ רימונים, מיצוי רימונים, מיץ רימונים מועשר בפרוביוטיקה, מיץ רימונים מרוכז, וחומץ רימונים. נמצא כי השימוש בתוספי רימונים שונים תרם לירידה במשקל, בלחץ הדם, במדדי הסוכר, ברמת הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי וה-LDL, וכן לשיפור רמת ה-HDL והתנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על הפוטנציאל של רימון לשיפור מרכיבי התסמונת המטבולית, אולם יש להמשיך ולבחון מהו ההרכב והמינון המיטבי של תוספי רימון למניעת גורמי הסיכון או לטיפול בהם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35458227/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של צריכת רימון על רמת העקה החמצונית. בסקירה נכללו 21 מחקרים בהם 1,056 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים כגון סוכרת סוג 2, דלקת מפרקים שגרונית, מטופלי דיאליזה ועוד. במחקרים אלה ניתן רימון בצורת מיץ במינון 50-330 מ"ל או כמוסות במינון 250-1,000 מ"ג. ההתערבות ניתנה במקביל לתזונה הרגילה או בשילוב התערבות תזונתית או פעילות גופנית. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת צריכת רימון הייתה מלווה בשיפור סך היכולת נוגדת החמצון, בעלייה בנוגד החמצון SOD ובירידה בסמן MDA לעקה חמצונית. לא נמצאה השפעה מובהקת על סמנים אחרים הקשורים בעקה חמצונית. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של רימון להפחתת העקה החמצונית ויש לאשש את הממצאים במחקרים מבוקרים נוספים.

. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35063191/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדקה ההשפעה של מיצוי ענבים על תפקודי הכבד. בסקירה נכללו 8 מחקרים בהם 291 משתתפים בריאים או עם הפרעות מטבוליות שונות כגון תסמונת מטבולית, סוכרת סוג 2 או שמנות. בשישה מהמחקרים נבדקה ההשפעה של מיצוי ענבים / זרעי ענבים במינון 200-400 מ"ג/יום למשך 6 עד 52 שבועות, במחקר אחד ניתן מינון של 92 גרם/יום למשך 3 שבועות ובמחקר אחד ניתן מינון של 60 גרם/יום (שווה ערך ל-2.5 כוסות ענבים טריים) למשך 4 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת למוצרי ענבים על תפקודי הכבד בהשוואה לקבוצת הביקורת. עם זאת, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצאה ירידה מובהקת באנזימי הכבד ALT ו-AST במחקרים שנמשכו 12 שבועות ומעלה. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאה השפעה משמעותית של מוצרי ענבים על תפקודי הכבד, אולם יש לפרש את הממצאים בזהירות שכן העדויות מוגבלות ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה במחקרים מבוקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35671889/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של מיץ תפוזים על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. החוקרים מסבירים כי למיץ תפוזים הרכב תזונתי עשיר, כולל רכיבים נוגדי חמצון ומגוון מיקרונוטריינטים, ובכך עשוי להיות בעל השפעה מיטיבה על מגוון מדדים קרדיו-מטבוליים, אולם במחקרים קודמים נמצאו תוצאות סותרות. בסקירה נכללו 15 מחקרים בהם 639 משתתפים בגילאי 18 עד 69. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של מיץ תפוזים במינון 250 עד 750 מ"ל/יום למשך 2 עד 12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת מיץ תפוזים הייתה מלווה בירידה מובהקת בכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 6.84 מ"ג/דצ"ל) ובתנגודת לאינסולין בהשוואה לקבוצת הביקורת, ללא השפעה מובהקת על המדדים האחרים שנבדקו, כגון מדדים אנתרופומטריים, מדדי דלקת ולחץ הדם. החוקרים מסכמים כי לצריכת מיץ תפוזים עשויה להיות השפעה מיטיבה על רמת הכולסטרול והרגישות לאינסולין, אולם איכות העדויות הינה נמוכה עד בינונית ויש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34060162/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2021) של מחקרים אקראיים מבוקרים, נבדקה ההשפעה של תוספי ענבים על התגובה הגליקמית. בסקירה נכללו 29 מחקרים בהם 1,297 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של ענבים שלמים, תמצית ענבים, תמצית זרעי ענבים, אבקת ענבים, מיץ ענבים, או שמן זרעי ענבים. משך ההתערבות נע בין 2 ל-52 שבועות. נמצא כי ההתערבות הייתה יעילה לשיפור התנגודת לאינסולין, אולם לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת האינסולין בצום ורמת ההמוגלובין המסוכרר. מעבר לכך, נמצא כי בקבוצת הביקורת חל שיפור משמעותי יותר ברמת הגלוקוז בצום. החוקרים מסכמים כי לתוספי ענבים עשויה להיות תרומה לשיפור התנגודת לאינסולין, אולם לא נמצאה השפעה על מדדים גליקמיים אחרים ויש להמשיך ולבחון את היעילות של תוספי ענבים במחקרים נוספים. החוקרים מדווחים על העדר מימון למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33893683/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של תוספי חמוציות על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 12 מחקרים, בהם 496 משתתפים בני 48 בממוצע. בשמונה מהמחקרים נעשה שימוש במיץ חמוציות במינון של 750-2,400 מ"ל ליום, ובארבעה מחקרים נעשה שימוש בכמוסות חמוציות במינון של 240-1,200 מ"ג ליום. משך ההתערבות נע בין 14 ל-120 יום. במחקרים השונים נכללו גם משתתפים בריאים וגם משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים, כולל עודף משקל, תסמונת מטבולית, סוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית והפרעה בתפקוד כלי הדם. להלן סיכום הממצאים:

בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי חמוציות הייתה מלווה בירידה בלחץ הדם הסיסטולי וב-BMI. לא נמצאו הבדלים מובהקים בהתייחס למדדים קרדיו-מטבוליים אחרים שנבדקו.
השיפור בלחץ הדם הסיסטולי היה משמעותי יותר במחקרים בהם גיל המשתתפים היה מעל 50.
נטילת תוספי חמוציות הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת ה-HDL בקרב משתתפים מתחת לגיל 50 וכן בעלייה ברמת הטריגליצרידים במחקרים בהם נעשה שימוש במיץ חמוציות.

החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שתוספי חמוציות עשויים לתרום לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים מסוימים, אולם נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה על מנת לאשש את הממצאים.

החוקרים מציעים כי ההשפעה המיטיבה על לחץ הדם הסיסטולי קשורה בקוורצטין המצוי בחמוציות, כאשר ממצאים קודמים ממחקרים בחיות מעבדה ובבני אדם מראים כי קוורצטין עשוי לתרום לירידה בלחץ הדם כתוצאה מהפחתת העקה החמצונית, הרחבת כלי הדם ועיכוב אנזים ACE, וכן באמצעות הפחתת דלקת שהינה גורם סיכון ליתר לחץ דם. בנוסף, החוקרים מציעים כי הרכיבים הפוליפנוֹלים בחמוציות עשויים לתרום לעיכוב אנזימים במערכת העיכול ןלהפחית את הצריכה הקלורית וכתוצאה מכך להוביל לירידה במשקל.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31023488

מודל של החלפה - ערך קלורי דומה של סוכר לעומת רכיב תזונתי אחר.
מודל של הוספה - הוספת קלוריות מסוכר לדיאטה.
מודל של החסרה - הפחתת קלוריות מסוכר מהדיאטה.
מודל ללא בקרה - החלפת סוכר ברכיבי תזונה אחרים, ללא השוואה קלורית.

להלן הממצאים העיקריים:

למזונות המכילים פרוקטוז לא הייתה השפעה שלילית במודלים של החלפה או החסרה, עם שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר במודל של החלפה.
רמת האינסולין בצום עלתה במודלים של הוספה וללא בקרה.
נמצאה השפעה לסוג המזון, כך שבמודל של החלפה לפירות ולמיצי פירות הייתה השפעה מיטיבה ולמזונות אחרים כמו מוצרי חלב ממותקים הייתה השפעה מזיקה, ובמודל של הוספה נמצאה השפעה מזיקה למשקאות ממותקים ולמיצי פירות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30463844

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2020) הוערכה ההשפעה של תוספי רימון (Punica granatum) על מדדים מטבוליים ועקה חמצונית בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו שבעה מחקרים, בהם 350 משתתפים בני 51 בממוצע, עם BMI ממוצע של 29. בשלושה מחקרים נעשה שימוש במיץ רימונים (200-250 מ"ל/יום), בשני מחקרים נעשה שימוש בשמן זרעי רימונים (2-3 גרם/יום), במחקר אחד נעשה שימוש במיצוי קליפת רימונים (500 מ"ל/יום), ובמחקר אחד - במיצוי רימון (150 מ"ל/יום) בשילוב פעילות גופנית. בניתוח כולל של הממצאים, לא נמצאה השפעה מובהקת לתוספי רימון על מדדים מטבוליים, כולל מדדים גליקמיים, פרופיל השומנים, מדדים אנתרופומטריים ו-CRP, או על מדדי עקה חמצונית. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר אינן תומכות בתרומה של תוספי רימון למטופלים עם סוכרת סוג 2. החוקרים מדווחים על העדר מימון למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229920309985

בסקירה שיטתית מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים, (2019) בנוגע להשְפעתו ההיפו-גליקמית של מיץ רימונים, תוך דיון בגורמים המשפיעים על הרכיבים הפעילים ובמנגנוני הפעולה. בסקירה נכללו 23 מחקרים - מהם שנים עשר מחקרים קליניים, שמונה מחקרים שנערכו בקרב מכרסמים ושלושה מחקרי מעבדה. במחקרים הקליניים הוערכה ההשפעה המטבולית של מיץ רימונים (מגוון רחב של סוגים ומינונים), בקרב משתתפים בריאים ובקרב משתתפים עם שמנות, סוכרת, תסמונת מטבולית, הפרעות בכלי הדם או נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות.

להלן סיכום ממצאי הסקירה:

את ההשפעה המיטיבה של מיץ רימונים ניתן לייחס לרכיבים הפוליפנוליים, כאשר רכיבים אלה מושפעים ממגוון גורמים כגון צורת הגידול ואופן עיבוד הפרי. בנוסף, הרכיבים הפוליפנוליים שנבדקו במחקרים בקרב חיות מעבדה או בני אדם, מושפעים גם מגורמים ביולוגיים הקשורים לאורגנניזם, כגון הרכב חיידקי המעי.
בחלק מהמחקרים הקליניים נמצאה השפעה על רמת הגלוקוז, אך באופן כללי לא ניתן להצביע על השפעה היפו-גליקמית מובהקת, בעיקר בשל הטרוגניות גבוהה בין המחקרים.
במחקרים הפרה-קליניים נמצאה השפעה היפו-גליקמית, וכן עלייה בתפקוד תאי בטא בלבלב, בהפרשת האינסולין, עיכוב פעילות אנזימים המעורבים במטבוליזם של גלוקוז והגנה מפני נזק ל-DNA.

החוקרים מסכמים כי בהתאם לעדויות הקיימות, היכולת לקבוע מהו הפוטנציאל הבריאותי של מיץ רימונים הינה מוגבלת, שכן הוא מושפע מגורמים שונים כמו סוג היבול והקטיף, החלק בפרי בו נעשה שימוש, צורת המיצוי, המאפיינים הביולוגיים של האורגניזם, המינון והזמינות הביולוגית של הרכיבים הפעילים. לפיכך, החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים תחת הקפדה על תנאים מבוקרים. החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31397609

צריכה גבוהה לעומת נמוכה של סך פירות וירקות הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-7% לסוכרת סוג 2, כאשר מגמה דומה נמצאה עבור פירות וירקות בנפרד.
בניתוח מינון תגובה נמצאה ירידה של 8-12% בסיכון עבור צריכה של 100-500 גרם/יום פירות וירידה של 12-14% בסיכון עבור צריכה של 200-400 גרם/יום ירקות.
באופן ספציפי, סיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת נמצא עבור צריכה של תפוחים, אגסים, אוכמניות, אשכוליות וענבים וצימוקים ואילו סיכון גבוה יותר נמצא עבור צריכה של מלון ושל מיצי פירות.
צריכה גבוהה של כרוב ניצנים, תפוח אדמה וכרובית הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 2, אולם יש להתייחס לממצאים אלה בזהירות בשל מגבלות מתודולוגיות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35028521/

בסקירה שיטתית של מחקרים פרה-קליניים (2018) מפורטים הממצאים לגבי הפוטנציאל של תות עץ (Morus) לטיפול בסוכרת, תוך פירוט ההשפעה על ספיגת הגלוקוז, הפרשת האינסולין ופעילות נוגדת חמצון ונוגדת דלקת של מינים שונים ושל חלקי הצמח השונים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30518235

בסקירה משנת 2025 הוערכה התועלת הבריאותית של פוליפנולים שמקורם בדובדבנים, לרבות דובדבנים מתוקים (Prunus avium) ודובדבנים חמוצים (Prunus cerasus), בהתבסס על ממצאים קליניים.
דובדבנים הינם מקור עשיר לפוליפנולים, ובפרט לאנתוציאנינים, להם פעילות נוגדת חמצון ונוגדת דלקת.
הסקירה מציגה את ההרכב התזונתי והפרופיל הפוליפנולי של שני סוגי הדובדבנים, וכן את פעילותם הביולוגית של רכיבים אלו בגוף האדם.
עיקר הסקירה מתמקד בעדויות להשפעה מיטיבה של תמציות דובדבנים על היבטים גופניים שונים, כולל גורמי סיכון קרדיווסקולריים, הפרעות שינה, וההשפעות בפעילות גופנית.
מרבית המחקרים הקליניים שנבחנו השתמשו בתמציות המכילות סך פוליפנולים במינונים של 143 עד 2,140 מ"ג ליום, או אנתוציאנינים במינונים של 15 עד 547 מ"ג ליום. משך ההתערבות נע בין מנה חד-פעמית ועד 84 יום.
הממצאים מעידים כי נטילת מיצוי דובדבנים עשויה להפחית סמני דלקת, עקה חמצונית, כאבי שרירים לאחר פעילות גופנית, וירידה בכוח השריר, וכן לשפר את לחץ הדם. מספר מצומצם של מחקרים מצביע גם על השפעות חיוביות אפשריות על דלקת מפרקים, סוכרת, איכות השינה, תפקודים קוגניטיביים ואף מצב הרוח.
החוקרים מדגישים את הצורך במחקרים נוספים לבחינת מנגנוני הפעולה והערכת היעילות והבטיחות של תוספי דובדבנים בשימוש קליני. אתגר מרכזי העולה מן הסקירה הוא הצורך ביצירת סטנדרטיזציה של רכיבי הפוליפנולים בתוספים, שכן ניכר שהיעילות תלויה בפרופיל הפוליפנולי הספציפי של המוצר.
https://www.mdpi.com/1661-3821/5/2/12

בסקירה (2021) בוחנים החוקרים את העדויות המחקריות ממחקרים מבוקרים ותצפיתיים בהתייחס לפוטנציאל התועלת לעומת הנזק הקשור בצריכת מיצי פירות. החוקרים מציינים כי ההמלצות בהתייחס למיצי פירות טבעיים אינן עקביות שכן הם מהווים מקור לסוכרים, אך גם מספקים רכיבים תזונתיים וצמחיים זמינים ביולוגית. במסגרת הסקירה מציגים החוקרים את ההרכב התזונתי והזמינות הביולוגית של מיצי פירות. הם מציגים את הממצאים ודנים בהשפעה שלהם בהתייחס למצבים בריאותיים שונים, כולל סוכרת סוג 2, איזון גליקמי ושמנות. בהמשך, מפורטים הממצאים בהתייחס להשפעות המיטיבות, כולל שיפור הצריכה התזונתית, בריאות קרדיווסקולרית ותפקוד קוגניטיבי. החוקרים מסכמים כי למרות הסיווג של מיצי פירות כמקור לסוכר, יתרונותיהם הבריאותיים עולים על הנזק הפוטנציאלי ומציינים כי מיצי פירות הינם מקור טוב לפוֹליפנוֹלים. ישנן עדויות כי בהתייחס למדדי בריאות מסוימים קיימת השפעה בצורת U עם יתרון לצריכה מתונה של 75-224 מ"ל/יום. ממצא זה נמצא בהלימה להמלצות התזונתיות הרשמיות בארה"ב ובחלק ממדינות אירופה לפיהן ניתן לכלול מיצי פירות כחלק מצריכת הפירות היומית. לא נמצאה הצדקה להימנעות מצריכה מתונה של מיצי פירות כחלק מתזונה מאוזנת או לסיווג של מיצי פירות כשתייה מתוקה יחד עם משקאות ממותקים.
המחקר מומן על ידי Fruit Juice Science Centre והחוקרים מדווחים על קשרים עם ה-European Fruit Juice Association.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34071760/

בסקירה (2019) מוצגות העדויות העדכניות בנוגע ליתרונות הבריאותיים של אוכמניות ושל הפיטוכימיקלים המצויים בהן. החוקרים מציינים כי הולכות ומצטברות עדויות, הן ממחקרים בבני אדם והן ממחקרים פרה-קליניים, לגבי ההשפעה הבריאותית המיטיבה של אוכמניות, השפעה הקשורה במידה רבה לתכולה הגבוהה של אנתוציאנינים. מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על קשר בין צריכה מתונה של אוכמניות או אנתוציאנינים לבין סיכון מופחת לתחלואה קרדיווסקולרית, לתמותה ולסוכרת סוג 2 וכן ליתרון בשמירה על המשקל ובהגנה עצבית. ממצאים אלה מקבלים תמיכה ממחקרים קליניים, בהם נמצא שיפור במגוון מדדים ביולוגיים הקשורים בכך.החוקרים מדגישים כי התרומה העיקרית של אוכמניות ואנתוציאנינים הינה ההשפעה נוגדת הדלקת ונוגדת החמצון שלהם והשְפעתם המיטיבה על כלי הדם ועל איזון משק הסוכר. בנוסף, הפיטוכימיקלים המצויים באוכמניות נמצאו בעלי השפעה מיטיבה על פלורת המעי ובכך עשויים לתרום לשיפור הבריאות. להשפעות בריאותיות אלה עשוי להיות תפקיד אפשרי במחלות נוירודגנרטיביות ובתהליך ההזדקנות. החוקרים מסכמים כי אומנם נדרשים מחקרים קליניים נוספים על מנת להעריך את הפוטנציאל הבריאותי של אוכמניות, אך ניתן באופן בלתי תלוי להמליץ על צריכה של אוכמניות כחלק מדפוס התזונה הקבועה. המחקר נתמך על ידי גוף הקשור בגידול, ייצור וייבוא אוכמניות (The United States Highbush Blueberry Council).

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31329250/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של צריכת תמרים על האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 79 משתתפים אשר חולקו אקראית לצריכה של 60 גרם ליום תמרים או צימוקים (שניהם בעלי עומס גליקמי דומה) למשך 12 שבועות. בשתי הקבוצות לא נמצא שינוי משמעותי ברמה ובהשתנות ההמוגלובין המסוכרר, ברמה ובהשתנות הגלוקוז בצום, בתנגודת לאינסולין, ברגישות לאינסולין, בתפקוד תאי בטא בלבלב, בפרופיל השומנים, בלחץ הדם וברמת מדד הדלקת CRP. החוקרים מסכמים כי שתי ההתערבויות לא השפיעו על האיזון הגליקמי לחיוב או לשלילה בקרב חולי סוכרת סוג 2 ולא זוהתה השפעה על גורמי סיכון קרדיווסקולריים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36079749/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה המטבולית והגופנית של צריכת קיווי בקרב מבוגרים בריאים. החוקרים מציינים כי במחקר קודם נמצא כי החלפה של פחמימות שמקורן בדגנים בשני פירות קיווי בארוחת הבוקר הייתה מלווה בשיפור תגובת הגלוקוז והאינסולין, אולם עלה חשש מהשְֹפעת הפרוקטוז. במחקר זה נכללו 43 משתתפים אשר חולקו אקראית לצריכת 500 מ"ל סודה עם או בלי 2 פירות קיווי לפני ארוחת הבוקר למשך 7 שבועות. נמצא כי בקבוצת ההתערבות הצריכה של פרוקטוז, ויטמין C, ויטמין E ופחמימות ביחס לסך הצריכה התזונתית הייתה גבוהה יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא נמצא הבדל בין הקבוצות במדדים המטבוליים, כולל גלוקוז בצום, גלוקוז לאחר הארוחה, אינסולין, חומצה אורית, טריגליצרידים וכולסטרול כללי. עם זאת, בקבוצת ההתערבות לחץ הדם הסיסטולי היה נמוך יותר באופן מובהק בהשוואה לקבוצת הביקורת (הפרש ממוצע של 2.7 מ"מ כספית). החוקרים מסכמים כי צריכת של 2 פירות קיווי בארוחת הבוקר תרמה להעלאת הצריכה התזונתית של נוגדי חמצון ולירידה קטנה בלחץ הדם ללא השפעה על רמת האינסולין או על מדדים מטבוליים אחרים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35807858/

במחקר קליני (2022) נבדקה התגובה הגליקמית לאחר צריכת פרי שלם לעומת שייק פרי בקרב משתתפים צעירים ובריאים. החוקרים מסבירים כי העלאת צריכת סיבים תורמת להפחתת התגובה הגליקמית, אולם לא ברור מהי ההשפעה של שינוי מבנה הסיבים באמצעות טחינה בבלנדר. במחקר נכללו 20 סטודנטים צעירים ובריאים אשר התבקשו לצרוך בימים שונים פירות בשני תנאים:

פירות שלמים: תפוח (190 גרם) עם קליפה ללא גרעינים ופטל (148 גרם) + 200 מ"ל מים לשתייה.
שייק עם אותם פירות שהוכן עם 100 מ"ל מים ו-100 גרם קרח.

לאחר כל התערבות נבדקה רמת הגלוקוז בדם במהלך שעה. נמצא כי התגובה הגליקמית הייתה נמוכה יותר לאחר צריכת שייק פירות בהשוואה לפירות שלמים, ללא הבדל מובהק בין גברים לנשים. החוקרים מציעים כי ייתכן ובשייק הסיבים והרכיבים התזונתיים זמינים יותר וכתוצאה מכך חלה ירידה בקצב התרוקנות הקיבה ובספיגת הגלוקוז במעי הדק. לסיכום, מחקר זה מדגים כי צריכת שייק פרי ללא סוכר מוסף עשויה להוות אסטרטגיה טובה לצריכת המינון היומי של פירות, אולם יש להמשיך ולבחון את ההשפעה של כמות הסיבים המסיסים ואת ההבדלים בין פירות שונים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36364827/

במחקר קליני (2021) נבדקה ההשפעה של צריכת אוכמניות על התגובה הגליקמית בקרב מבוגרים עם אורח חיים יושבני. החוקרים מסבירים, כי לאוכמניות פעילות נוגדת חמצון ונוגדת דלקת והן עשירות בפוֹליפנוֹלים המסייעים לתהליכי העיכול, לשיפור אוכלוסיית חיידקי המעי ולוויסות התגובה הגליקמית. במחקר זה נבדקה ההשפעה של צריכת אוכמניות לא מעובדות, שכן ברוב המחקרים נעשה שימוש בתמציות פרי. במחקר נכללו עשרה משתתפים בריאים בגילאי 20-35 עם BMI בטווח הנורמה. להערכת התגובה הגליקמית הבסיסית, כל המשתתפים התבקשו לצרוך 150 גרם לחם לבן בתחילת המחקר. להערכת ההשפעה האקוטית המשתתפים צרכו 150 גרם לחם לבן + 150 אוכמניות שלמות קפואות. לאחר הפסקה של שבועיים הוערכה ההשפעה הממושכת. המשתתפים צרכו 150 גרם ליום אוכמניות שלמות קפואות למשך שישה ימים וביום השביעי נבדקה התגובה הגליקמית לאחר צריכה של 150 גרם לחם לבן. נמצא כי באופן אקוטי צריכת אוכמניות הובילה להפחתת התגובה הגליקמית לאחר 15 דקות שהתבטאה בעלייה פחותה ברמת הגלוקוז וברמת אינסולין גבוהה יותר בהשוואה לרמת הבסיס של כל משתתף. לתיסוף לאורך זמן לא הייתה השפעה על רמת הגלוקוז אולם נצפה שיפור בתגובת האינסולין לאחר שעתיים. מסקנת החוקרים היא כי צריכת אוכמניות שלמות תורמת לשיפור התגובה הגליקמית האקוטית, ככל הנראה בשל ההשפעה של תהליכי העיכול, כאשר תיסוף לאורך זמן עשוי לתרום לשיפור הרגישות לאינסולין כתוצאה מהשפעה נוגדת חמצון ונוגדת דלקת. המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33922965/

במחקר אקראי מבוקר (2020) שנערך בבחריין, נבדקה ההשפעה של צריכת תמרים על האיזון הגליקמי, פרופיל השומנים ואיכות החיים, בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מציינים כי לתמרים אינדקס גליקמי נמוך והם מהווים מקור לנוגדי חמצון, אולם מכילים גם יותר מ-70% סוכר. במחקר נכללו 100 מטופלים, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות למשך 16 שבועות: 1) קבוצת התמרים, שצרכה 3 תמרים ליום 2) לקבוצת הביקורת שלא צרכה תמרים כלל. במהלך תקופת המחקר, המשתתפים שמרו על התזונה והפעילות הרגילה שלהם. בסיום המחקר נמצא כי בקבוצת התמרים חלה ירידה בכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של כ-8 מ"ג/דצ"ל) בהשוואה לנתוני הבסיס, אך לא בהשוואה לקבוצת הביקורת (ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית, לא בבסיס ולא בהפרש הירידה). כמו כן, נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקבוצת התמרים חל שיפור מובהק במדד איכות החיים. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בהתייחס ל-BMI, לרמת ההמוגלובין המסוכרר או במדדי השומנים הנוספים. החוקרים מסכמים כי לצריכת תמרים עשויה להיות השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, ללא השפעה על רמת הגלוקוז. החוקרים מדווחים על העדר מימון או ניגודי אינטרסים. הערת מערכת: מסקנת החוקרים אינה תואמת באופן מלא את תוצאות המחקר האמיתיות, שכן השיפור בכולסטרול נצפה רק ביחס לנתוני הבסיס ולא ביחס לקבוצת הביקורת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31952131/

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29571566

במחקר (אוגוסט 2013) שזכה להד תקשורתי נרחב נבדק הקשר בין צריכת פירות שונים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר שבוצע באוניברסיטת הרווארד בארה"ב מבוסס על נתונים משלושה מחקרי עוקבה (cohort) גדולים שבוצעו בארה"ב החל משנות ה-80 בהם השתתפו עשרות אלפי אנשי צוות רפואי ללא מחלות כרוניות מאובחנות. במהלך המחקר 12 אלף משתתפים אובחנו כסובלים מסוכרת סוג 2.מניתוח כולל של הנתונים, החוקרים זיהו איזה פירות קשורים בסיכון מופחת לסוכרת, בצריכה קבועה של שלוש מנות בשבוע. הם מסכמים כי קיימת שונות בין צריכה של פירות שונים והסיכון לסוכרת סוג 2, כאשר באופן כללי צריכה של פירות שלמים, ובעיקר אוכמניות, ענבים ותפוחים, קשורה בסיכון מופחת ואילו צריכה של מיצי פירות קשורה בעלייה בסיכון. ההשערה העומדת מאחורי תוצאות אלו היא רמת הסוכר בדם ובייחוד קצב הספיגה של הסוכר מהמעיים למחזור הדם. מיצי פירות עלולים לגרום לעלייה מהירה ברמת הסוכר בדם בעוד אכילת פירות שלמים העשירים בסיבים גורמת לעלייה מתונה ברמת הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23990623

מרבית ההנחיות התזונתיות לטיפול בסוכרת סוג 2 כוללות דיאטה עשירה בסיבים, כולל צריכת פירות. למרות זאת, ישנם מומחים הטוענים כי צריכת פירות עשויה לפגוע באיזון רמות הסוכר ולפיכך ממליצים להגביל את צריכת הפירות. מטרת המחקר הנוכחי (2013) הייתה לבחון את ההשפעה של הגבלת פירות לחולי סוכרת. בניסוי רנדומאלי מבוקר, 63 המשתתפים שאובחנו לאחרונה כחולים בסוכרת סוג 2 חולקו אקראית לשתי קבוצות. שתי הקבוצות עברו טיפול תזונתי זהה מלבד כמות הפירות המומלצת בתזונה – לפחות 2 פירות ליום או עד 2 פירות ליום. במהלך 12 שבועות המחקר, צריכת הפירות בקבוצה הראשונה עלתה בממוצע ב-125 גרם ואילו צריכת הפירות בקבוצה השנייה ירדה בממוצע ב-51 גרם. בקרב כלל המשתתפים, נצפתה ירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), במשקל ובהיקף המותניים, אולם לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות. החוקרים מסכמים כי ההמלצה להפחתה בכמות הפירות בקרב מבוגרים הסובלים מהשמנת יתר וסוכרת סוג 2 אינה תורמת לשיפור רמות הסוכר, המשקל או היקף המותניים ולכן החוקרים אינם מציעים להגביל את כמות הפירות כחלק מההנחיות התזונתיות לטיפול בסוכרת.

http://www.nutritionj.com/content/pdf/1475-2891-12-29.pdf

ישנם מחקרים רבים העוסקים בקשר בין משקאות ממותקים להתפתחות סוכרת סוג 2, אך הקשר לצריכת משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים לא נחקר דיו. במחקר פרוספקטיבי רב היקף שהתקיים באירופה (ינואר 2013), החוקרים עקבו במשך 14 שנים אחר 66,118 נשים ובחנו את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים, משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים ומיצי פירות טבעיים לבין התפתחות סוכרת סוג 2. באופן כללי, גם צריכת משקאות ממותקים וגם צריכת משקאות דיאטטיים בכמות רבה הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 2. לעומת זאת, לא נמצא קשר לצריכת מיצי פירות טבעיים.

http://ajcn.nutrition.org/content/early/2013

במחקר אקראי מוצלב, (2020) בו נכללו 35 משתתפים בגילאי 40-65, נמצא כי צריכה אקוטית של משקה אוכמניות (25 גרם אבקת אוכמניות מיובשות בהקפאה, שווה ערך לכוס אוכמניות טריות) הייתה בעלת השפעה מיטיבה על הביצועים הקוגניטיביים וכן על תגובת הגלוקוז והאינסולין לאחר הארוחה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32747995/

במחקר אקראי מוצלב (2019) הוערכה ההשפעה של פירות פטל אדוֹם (Rubus iִdaeus) על התגובה המטבולית לאחר הארוחה בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות, הסובלים מטרום סוכרת ותנגודת לאינסולין בהשוואה למשתתפים בריאים מטבולית. במחקר נכללו 21 משתתפים עם טרום סוכרת ו-11 משתתפים בריאים, אשר צרכו בשלושה ימים שונים ארוחת בוקר אופיינית לדיאטה המערבית, שהכילה 900 קלוריות, מהן: 57% פחמימות, 34% שומן ן-9% חלבון. בכל יום בדיקה הארוחה כללה (במשקה ובדגני הבוקר) את אחת מהאופציות הבאות, כאשר עד לסיום המחקר כל הנחקרים למעשה התנסו בכל האופציות:

125 גרם פטל אדוֹם קפוא.
250 גרם פטל אדוֹם קפוא.
ללא פטל – תנאי ביקורת.

בדיקות דם להערכת התגובה המטבולית נאספו עד 24 שעות לאחר הארוחה. נמצא כי בקרב המשתתפים עם טרום סוכרת, שתי הארוחות שכללו פטל תרמו לירידה של רמת האינסולין בדם שעתיים לאחר הארוחה, כאשר צריכת פטל במינון גבוה הייתה מלווה בעלייה מופחתת של האינסולין והגלוקוז. בקרב שתי קבוצות המשתתפים נמצא כי רמת הטריגליצרידים הייתה נמוכה יותר לאחר צריכת פטל במינון נמוך לעומת גבוה. לא נמצאה השפעה לצריכת פטל על מדדי דלקת ועקה חמצונית. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של פטל אדום באיזון התגובה הגליקמית לאחר הארוחה בקרב משתתפים עם טרום סוכרת ועל הפוטנציאל לשיפור הרגישות לאינסולין.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30767409

במחקר עוקבה (2021) שנערך באוסטרליה נבדק הקשר בין צריכת פירות בתזונה, ובין מדדים גליקמיים והסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים של 7,675 משתתפים בני 54 בממוצע, אשר מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר. צריכת הפירות החציונית הייתה 162 גרם/יום, כאשר המשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר (רבעון 1) צרכו 62 גרם/יום לעומת 122, 230 ו-372 גרם/יום ברבעונים 2, 3 ו-4, בהתאמה (פירות שלמים מסוגים שונים ללא מיצי פרי).

להלן הממצאים העיקריים:

בניתוח חתך של הנתונים נמצא כי צריכה גבוהה יותר של פירות הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של אינסולין ושל תנגודת לאינסולין, וברמה גבוהה יותר של רגישות לאינסולין.
צריכת מיצי פרי לא הייתה קשורה באופן מובהק במדדים שנבדקו.
במעקב לאחר חמש שנים (4,674 מהמשתתפים) נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר, המשתתפים עם צריכה מתונה של פירות (רבעון 3) היו בסיכון נמוך ב-36% להתפתחות סוכרת.
לא נמצאו תוצאות מובהקות במעקב לאחר 12 שנים (3,518 מהמשתתפים).

החוקרים מסכמים כי תזונה בריאה הכוללת צריכת פירות שלמים, אך לא מיצי פרי, עשויה לתרום לצמצום הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 באוכלוסייה הכללית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34076673/

כחלק ממחקר עוקבה (cohort) גדול שנערך בפינלנד (נובמבר 2013), נבדק הקשר בין צריכת פירות, פירות יער וירקות לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר כלל 2,332 גברים בגילאי 42-60 בעלי רמות סוכר תקינות בתחילת המחקר. לאחר מעקב של כ-19 שנים זוהו 432 מקרי סוכרת סוג 2.מניתוח נתוני צריכת המזון של המשתתפים נמצא כי צריכה גבוהה של פירות, פירות יער וירקות (ללא תפוחי אדמה ומיצי פירות) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-24% להתפתחות סוכרת. באופן ספציפי, צריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של 35% בסיכון להתפתחות סוכרת. נתוני המחקר עברו התאמה לגורמי הסיכון הידועים כגון גיל, BMI, עישון, פעילות גופנית וכדומה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24257723

סקירה (אפריל 2013) של העדויות ממחקרי מעבדה ומחקרים קליניים ביחס להשפעה של רימונים על סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23684435

מחקר רנדומלי מבוקר (אוגוסט 2014) בחן את ההשפעה של מיץ רימונים על חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 85 חולי סוכרת סוג 2 בגילאי 37-60, וכן 50 משתתפים בריאים בגילאי 30-60 היוו ביקורת.הרימונים נאספו, נשטפו ואוחסנו למשך עד שבוע לפני השימוש. דגימות דם של המשתתפים 2 נאספו לאחר צום של 12 שעות, ואז 1 ו-3 שעות לאחר שתיית 1.5 מ"ל לק"ג משקל גוף מיץ רימונים (המיץ נשתה תוך 5 דקות). המחקר הדגים כי שתיית מיץ רימונים הפחיתה את רמות הגלוקוז בדם בצום, הביאה לשיפור בתפקוד תאי בטא ולהפחתה בעמידות לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2. ההשפעה ההיפוגליקמית היתה חזקה יותר במשתתפים עם רמות גלוקוז בצום נמוכות יותר מלכתחילה. כמו כן, ההשפעה קטנה במשתתפים המבוגרים יותר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25223711

במחקר מבוקר (ינואר 2014) במסגרתו 10 משתתפים בריאים צרכו 4 ארוחות שונות הכוללות צימוקים, נמצא כי צימוקים הינם בעלי השפעה מיטיבה על רמות הגלוקוז והאינסולין לאחר הארוחה. בשל הרכבם התזונתי העשיר והמדד הגליקמי הנמוך שלהם (GI = 49),החוקרים ממליצים על צריכת צימוקים לכלל האוכלוסיה ואף לחולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25191601

מחקר פיילוט מצומצם (אוגוסט 2014) שכלל 20 משתתפים הסובלים מהשמנת יתר, מצא כי צריכת מנגו מיובש בהקפאה (10 גרם ביום למשך 12 שבועות) תורמת לירידה ברמות הסוכר בצום.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25210462

מחקר מעבדה (2015) אשר מראה כי אגסים, כחלק מדיאטה בריאה ומאוזנת, עשויים להיות בעלי תרומה להורדת רמות הסוכר ולחץ הדם בחולי סוכרת וכן להקל במצבים של כיבי קיבה הנגרמים ע"י החיידק הליקובקטר פילורי.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0963996914007844

בסקירה (ינואר 2016) מוצגים הממצאים העדכניים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע ליעילות של ענבים (Vitis vinifera) – לרוב מיצויים שונים או רכיבים פעילים - לטיפול בתסמונת המטבולית. החוקרים מציינים כי השימוש בענבים למטרות רפואיות מוכר כבר אלפי שנים בתרבויות עתיקות כמו במצרים וביוון. במסגרת הסקירה מפרטים החוקרים מהו ההרכב הכימי העשיר של ענבים אשר עומד בבסיס הפעילות הרפואית, בדגש על פוליפנוֹלים הכוללים רכיבים פלבונואידים, אנתוציאנינים וסטילבנים. בהמשך, מציגים החוקרים את העדויות בנוגע להשפעה של רכיבים אלה על המאפיינים של התסמונת המטבולית: השפעה על רמת הסוכר, על פרופיל השומנים ועל לחץ הדם, השפעה מגינה על הכבד ומניעת השמנה והשפעה מגינה מפני תחלואה קרדיווסקולרית. בנוסף, מפרטים החוקרים מהן העדויות בנוגע לפרמקוקינטיקה של הרכיבים הפוליפנוֹלים המצויים בענבים, כולל ספיגה וזמינות ביולוגית, מטבוליזם, פיזור והפרשה. החוקרים מסכמים כי לרכיבים הפעילים המצויים בענבים השפעה מיטיבה על ההיבטים השונים של התסמונת המטבולית. מחקרים קליניים מצביעים על כך שמינונים של 150-600 מ"ג/ק"ג/יום של מיצוי ענבים או תוצרים נלווים עשוי לתרום למניעה או לטיפול בתסמונת המטבולית והפרעות נלוות, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26800498

בסקירה (ינואר 2016) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים בנוגע להרכב של פירות יער שונים ומנגנוני הפעולה שלהם על מסלולים הקשורים בהתפתחות מחלות, בדגש על סרטן, תהליכים דלקתיים, ניוון עצבי, סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25872898

במחקר קליני (2015), בו נכללו 35 מתנדבים בריאים, נמצא כי צריכת 750 מ"ל ליום מיץ תפוזים אדום למשך שמונה שבועות הובילה לשיפור בפעילות אנטי-דלקתית ובפעילות נוגדת חמצון ולירידה ברמות הכולסטרול ובכך עשויה לתרום למניעת התפתחות התסמונת המטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26471075

במחקר קליני מוצלב (נובמבר 2016) נמצא כי נטילת התוסף המסחרי Delphinol, המכיל מיצוי פרי מאקי (פירות יער הגדלים בצ'ילה, העשירים ברכיב הפעיל delphinidin), הייתה מלווה בירידה ברמות הגלוקוז והאינסולין לאחר בדיקת העמסת סוכר בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28025651

במחקר מעבדה (מרץ 2017) נמצא כי לרכיבים פנולים, המופקים ממיץ אוכמניות מותסס, השפעה מיטיבה על איזון הגלוקוז בתאי הכבד ובתאי השריר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28259166

בסקירה (ספטמבר 2017) מוצגים הממצאים ממגוון מחקרים, המעריכים את התרומה הבריאותית של מנגו, בדגש על שמנות ועל הסיבוכים הנלווים כמו סוכרת סוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. כמו כן, מוצגים ממצאים עדכניים, העוסקים בהשפעה המיטיבה של מנגו על בריאות המוח, העור ומערכת העיכול.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28612853

במחקר קליני מוצלב (אוקטובר 2017) נבדקה ההשפעה על התגובה הגליקמית של שייק פירות לעומת פירות שלמים. במחקר נכללו שתי קבוצות של מתנדבים צעירים בגילאי 20-27. בקבוצה הראשונה נכללו 19 משתתפים, אשר צרכו תערובת פירות (בננה, מנגו, פסיפלורה, אננס, קיווי ופטל) בשתי צורות – שייק על בסיס מים או חתוכים יחד עם כוס מים, עם הפרדה של לפחות 3 ימים ביניהם. הקבוצה השניה כללה 9 משתתפים, אשר צרכו מנגו בלבד – כשייק או חתוך. כל מנות הפרי הכילו 25 גרם סוכר ובנוסף כל המשתתפים שתו 25 גרם גלוקוז מהול במים לצורך ביקורת. בקבוצת תערובת הפירות נמצא כי צריכת גלוקוז בלבד הביאה לתנודות המשמעותיות ביותר ברמת הסוכר בדם (עלייה משמעותית ולאחר מכן ירידה מתחת לרמת הגלוקוז שלפני הארוחה), כאשר העלייה ברמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר באופן מובהק לאחר צריכת השייק בהשוואה הן לגלוקוז והן לפירות חתוכים, ולא ירדה באופן משמעותי מתחת לרמה שלפני הארוחה. בקבוצת המנגו בלבד (שהינו בעל אינדקס גליקמי גבוה), העלייה ברמת הגלוקוז הייתה דומה בשני התנאים (שייק ופרי חתוך), ונמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה לתנאי הביקורת (שתיית הגלוקוז). החוקרים מסכמים כי צריכת שייק פירות אינה מגבירה את התגובה הגליקמית בהשוואה לצריכת הפרי השלם, ועשויה אף להפחית אותה.
לא מדווח על מימון והחוקרים מצהירים שאין ניגוד אינטרסים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28991222

בסקירה (יוני 2017) מוצגים הממצאים מ-129 מחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה הפרמקולוגית של רכיבי האבוקדו על גורמי הסיכון לתסמונת המטבולית, כולל סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ושמנות, וכן מנגנוני הפעולה האפשריים. החוקרים מציינים כי האבוקדו הוא מקור מוכר לקרוטנואידים, מינרלים, רכיבים פנולים, ויטמינים וחומצות שומן. מחקרים שונים הדגימו את הפעילות של אבוקדו להורדת השומנים בדם וההשפעה נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת סוכרת, נוגדת שמנות, נוגדת קרישה והמגינה על הלב. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים לגבי ההשפעה של חלקי הצמח השונים (קליפה, זרע, פרי ועלים) על רמת סוכר גבוהה, על פרופיל השומנים, על שמנות, על לחץ דם גבוה ועל טרשת עורקים, וכן מוצגת הפעילות נוגדת החמצון שהינה בעלת השפעה מיטיבה על כלל גורמי הסיכון לתסמונת המטבולית. החוקרים מסכמים כי על סמך העדויות הפרה-קליניות הקיימות, לאבוקדו ההשפעה המשמעותית ביותר על רמות השומנים בדם באמצעות השפעה על המטבוליזם של ליפופרוטאינים או באמצעות השפעה על הפעילות האנזימטית בכבד. העדויות הקליניות מצביעות על כך שאבוקדו עשוי להועיל בטיפול בגורמי הסיכון השונים לתסמונת המטבולית. למרות שבאופן כללי השימוש באבוקדו כתוסף נמצא בטוח ונסבל היטב, העדויות הן מוגבלות וייתכנו השפעות שליליות הקשורות בזיהום משני או תגובות הדדיות עם תרופות. נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את ההשפעות המטבוליות של חלקי האבוקדו השונים ומנגנוני פעולה אפשריים נוספים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28393409

במחקר מוצלב (דצמבר 2017) נבדקה ההשפעה של פוליפנוֹלים מרימון על התגובה הגליקמית, כאשר המיצוי או המיץ נצרכו בשילוב מזונות עם מדד גליקמי גבוה. במסגרת המחקר נערכו שלושה ניסויים, בכולם נכללו 16 מתנדבים בריאים ובכולם נעשה שימוש במנה של 109 גרם לחם לבן המכילה 50 גרם פחמימות זמינות:

בניסוי הראשון המשתתפים צרכו בשלושה ימים שונים את מנת הלחם בשילוב אחת מהאפשרויות הבאות: כמוסת פלסבו (400 מ"ג צלולוז), או 200 מ"ג פלסבו בשילוב 200 מ"ג מיצוי רימונים, או 400 מ"ג מיצוי רימונים יחד עם 200 מ"ל מים.
בניסוי השני המשתתפים צרכו בארבעה ימים שונים: פעמיים את מנת הלחם עם 200 מ"ל מים המכילים סוכרים בדומה למיץ רימונים, ופעמיים את מנת הלחם עם 200 מ"ל מיץ רימונים.
בניסוי השלישי המשתתפים צרכו את מנת הלחם בשילוב 200 מ"ל מים המכילים חומצות פרי ברמת חומציות הדומה למיץ רימונים, או 200 מ"ל מים רגילים.

רמת הגלוקוז בדם נמדדה 180 דקות לאחר הצריכה. נמצא כי רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר לאחר צריכת מיץ רימונים בהשוואה למשקה המכיל כמות סוכר זהה. עם זאת, לא נמצאה תרומה לצריכת מיצוי רימונים בכמוסות או משקה המכיל חומצות פרי להפחתת התגובה הגליקמית.
בהמשך, החוקרים בדקו מהם מנגנוני הפעולה באמצעות ניסויי מעבדה והראו כי לרכיב punicalagin הייתה השפעה מעכבת על האנזים אלפא-עמליאז וכי למטבוליטים של רכיבי הרימון השפעה מאוחרת יותר על המטבוליזם של סוכר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29021286

במחקר פרה-קליני (2018) הודגמה ההשפעה המיטיבה של רכיבים טאנינים המצויים באפרסמון על רמות הגלוקוז לאחר ארוחה, וזאת כתוצאה מהפחתת העיכול של עמילנים ועיכוב פעילות הגלוקוז.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29388426

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31711109/

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - סוכר וממתיקים מלאכותיים

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2023) הוערכה ההשפעה של משקאות עם ממתיקים נטולי קלוריות על התגובה הגליקמית וההורמונלית. החוקרים מסבירים כי ישנו חשש שצריכת ממתיקים עלולה להגביר את הסיכון הקרדיו-מטבולי, אולם אין מספיק עדויות קליניות לגבי המנגנונים המעורבים. בסקירה זאת בוצעה השוואה בין ההשפעה האקוטית של משקאות עם ממתיקים נטולי קלוריות לעומת משקאות ממותקים או מים. מדד המטרה העיקרי היה תגובת הגלוקוז במהלך שעתיים לאחר הצריכה ובנוסף נמדדה הפעילות של הורמונים המעורבים בתהליך הרעב והשובע. בסקירה נכללו 36 מחקרים בהם 472 משתתפים בריאים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של מגוון ממתיקים, בנפרד או שילובים שונים, וכן של מגוון משקאות ממותקים המכילים גלוקוז, סוכרוז או פרוקטוז. במחקרים בהם נבדקה ההשפעה של משקאות עם ממתיקים ללא תוספת אחרת של אנרגיה או רכיבים תזונתיים נמצא כי התגובה הגליקמית וההורמונלית למשקאות עם ממתיקים הייתה דומה לזו של מים. לעומת זאת, משקאות ממותקים הובילו לעלייה בתגובה הגליקמית ללא השפעה מובהקת על הרמה של גרלין וגלוקגון. במחקרים בהם נבדקה ההשפעה של משקאות עם ממתיקים בשילוב תוספת אנרגיה או רכיבים תזונתיים, התגובה הגליקמית וההורמונלית הייתה דומה לקבוצת הביקורת. החוקרים מסכמים כי העדויות הקיימות מצביעות על כך שצריכת משקאות המכילים ממתיקים נטולי קלוריות אינה משפיעה באופן אקוטי על התגובה הגליקמית וההורמונלית, בדומה למים.
המחקר מומן על ידי מענק בלתי תלוי (Institute for the Advancement of Food and Nutrition Sciences).
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36839408/

במטה-אנליזה (2020) הוערכה ההשפעה של סוכרים בתזונה על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. בניתוח נכללו 38 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 1,383 משתתפים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של החלפת סוכרים בתזונה (פרוקטוז, גלוקוז וסוכרוז) בסוכרים אחרים או בעמילנים על מדדים קרדיו-מטבוליים, כולל: LDL, טריגליצרידים, רמת גלוקוז בצום, המוגלובין מסוכרר, תנגודת לאינסולין, חומצה אורית, CRP, אנזימי כבד והצטברות שומן כבדי.

להלן הממצאים העיקריים:

נמצאה ירידה ב-LDL כאשר סוכרוז או פרוקטוז הוחלפו בעמילן.
נמצאה ירידה ברמת הגלוקוז בצום כאשר סוכרוז הוחלף בעמילן.
החלפת פרוקטוז בגלוקוז תרמה להפחתת תנגודת לאינסולין ורמת החומצה האורית. אחד ההסברים לכך הוא שסטרס חמצוני נחשד כמנגנון עיקרי להשפעה המכרעת של פרוקטוז על ריכוזי חומצה אורית, בהשוואה לגלוקוז.

החוקרים מציינים כי איכות העדויות הייתה נמוכה עד בינונית ולא נמצאו תוצאות מובהקות בהתייחס למדדים הנוספים שנבדקו. ממצאים אלה מספקים בסיס נוסף לדיון המתמשך בהתייחס להשפעה של סוכרים שונים על מגוון היבטים בריאותיים, בדגש על תוצאות קרדיו-מטבוליות.

ישנם מחקרים רבים העוסקים בקשר בין משקאות ממותקים להתפתחות סוכרת סוג 2, אך הקשר לצריכת משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים לא נחקר דיו. בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) נבדקה ההשפעה האקוטית של ממתיקים דלי קלוריות (במים, במשקאות דיאטטיים או בעירוי למערכת העיכול; לבד או עם ארוחה), לעומת התערבויות דומות ללא ממתיקים דלי קלוריות - על תגובת הגלוקוז והאינסולין. בסקירה נכללו 26 מחקרים, בהם 34 ניסויים, אשר בדקו את ההשפעה על תגובת הגלוקוז ו-29 ניסויים אשר בדקו את ההשפעה על תגובת האינסולין. בניתוח כולל של הממצאים, לא נמצאה השפעה משמעותית לצריכת ממתיקים דלי קלוריות על תגובת הגלוקוז או האינסולין בהשוואה לקבוצת הביקורת, באופן בלתי תלוי בסוג או במינון הממתיק, ברכיבים נוספים שנכללו בהתערבות, או ברמת הגלוקוז והאינסולין בצום. בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, תגובת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר לאחר צריכת ממתיקים דלי קלוריות, בהשוואה לקבוצת הביקורת. הם מסכמים כי לצריכת ממתיקים דלי קלוריות - לבד או יחד עם רכיבים נוספים - אין השפעה אקוטית על תגובת הגלוקוז או האינסולין.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32672338/

בסקירה (2022) דנים החוקרים בהשפעה המטבולית של ממתיקים מלאכותיים ובוחנים האם השימוש בממתיקים מלאכותיים עשוי להיות יעיל לחולי סוכרת. במסגרת הסקירה מוצגים המאפיינים של ממתיקים שונים (ביניהם אצסולפאם-K, אספרטיים, סוכרלוז וסכרין) בהתייחס לרמת המתיקות, הקצובה היומית המקובלת, ערך קלורי, המסלולים המטבוליים, השפעה של חימום וטעם לוואי. בהמשך הסקירה מוצגים הממצאים, ממחקרים פרה-קליניים וקליניים, לגבי ההשפעה של ממתיקים מלאכותיים על מדדי הגלוקוז והמשקל בסוכרת סוג 1 או סוג 2, על המטבוליזם של שומנים, ועל תחלואה קרדיווסקולרית, סרטן ותמותה. מהסקירה עולה כי בעבר העריכו שממתיקים מלאכותיים עשויים לסייע לחולי סוכרת, כאשר מטה-אנליזות של מחקרים שנערכו בבני אדם הראו כי לממתיקים מלאכותיים אין השפעה על המשקל או על האיזון הגליקמי. עם זאת, מחקרים עדכניים מצאו כי:

לממתיקים מלאכותיים יש השפעה על ספיגת הגלוקוז במערכת העיכול ועל הפרשת אינסולין ואינקרטין גם בבני אדם וגם בבעלי חיים.
ממתיקים מלאכותיים גורמים לשינוי בהרכב של אוכלוסיית חיידקי המעי וכתוצאה מכך לפגיעה באיזון הגליקמי.
במחקר עוקבה גדול נמצא כי צריכה גבוהה של ממתיקים מלאכותיים הייתה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה מכל גורם, לתחלואה קרדיו וצרברו-וסקולרית ולסרטן.

החוקרים מסכמים כי ההשפעה של ממתיקים מלאכותיים הינה אינדיבידואלית, ועשויה להוביל לעלייה ברמות הגלוקוז, להגביר טרשת עורקים ולהעלות את הסיכון לתחלואה ולתמותה ולכן יש לשקול מחדש את השימוש בממתיקים מלאכותיים כחלק מהאסטרטגיה הטיפולית בסוכרת ובשמנות. עוד הם מציינים כי שימוש בממתיקים מלאכותיים מגיל צעיר עשוי להוביל לירידה ברגישות לטעם המתוק וכתוצאה מכך להגביר את ההשפעה המזיקה הפוטנציאלית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36364710/

במחקר כפול-סמיות מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של משקאות ממותקים בסירופ תירס עתיר פרוקטוז (HFCS) על תכולת השומן הכבדי והרגישות לאינסולין בקרב צעירים. במחקר נכללו משתתפים בריאים בגיל 18-40 עם BMI בטווח של 18-35. המשתתפים התבקשו לצרוך 3 משקאות ליום למשך שבועיים, ללא שינוי בתזונה הרגילה שלהם:

משקה ממותק באספרטם המספק 0% מסך הצריכה הקלורית (23 משתתפים).
משקה ממותק ב-HFCS המספק 10% מסך הצריכה הקלורית (18 משתתפים).
משקה ממותק ב-HFCS המספק 17.5% מסך הצריכה הקלורית (16 משתתפים).
משקה ממותק ב-HFCS המספק 25% מסך הצריכה הקלורית (28 משתתפים).

בתחילת המחקר ולאחר שבועיים תכולת השומן הכבדי נמדדה באמצעות MRI ובוצע מבחן סבילות לגלוקוז. נמצאה תגובה תלוית מינון, כך שצריכה גבוהה יותר של HFCS הייתה מלווה בעלייה בתכולת השומן הכבדי ובירידה ברגישות לאינסולין. החוקרים מסבירים כי ממצאים אלה תומכים במנגנון המוצע לפיו צריכת HFCS מגבירה את חוסר האיזון המטבולי ובכך את הסיכון להתפתחות מחלת כבד שומני וסוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35458210/

במחקר אקראי מבוקר פתוח (2022) שנערך על ידי חוקרים ממכון וייצמן נבדקה ההשפעה קצרת הטווח של ממתיקים ללא ערך קלורי (Non-nutritive sweeteners - NNS) על אוכלוסיית חיידקי המעי והתגובה הגליקמית. החוקרים מציינים כי לרוב ממתיקים אלה נצרכים כחלק מהתזונה בהנחה שהם חסרי השפעה על הגוף, אולם מחקרים בחיות מעבדה מצביעים על השפעה אפשרית על אוכלוסיית חיידקי המעי ועל התגובה הגליקמית. במחקר נכללו 120 מבוגרים בריאים אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או הביקורת. המשתתפים בקבוצת ההתערבות התבקשו להשתמש באחד מהממתיקים הבאים: סכרין, סוכרלוז, אספרטיים או סטיביה במשך שבועיים במינון נמוך מהקצובה היומית המקובלת (ADI). המשתתפים בקבוצת הביקורת קיבלו גלוקוז או שלא קיבלו כל ממתיק. נמצא כי כל אחד מהממתיקים השפיע על הרכב החיידקים בצואה, בחלל הפה ובדם, כאשר לסכרין ולסוכרלוז הייתה גם השפעה מזיקה על התגובה הגליקמית. בנוסף, השְֹפעת הממתיקים שוחזרה גם במודל של עכברים להם הושתלו חיידקי המעי מהמשתתפים במחקר. בהתבסס על סך הממצאים במחקר ניכר כי צריכה של ממתיקים ללא ערך קלורי עשויה להשפיע על התגובה הגליקמית באופן אינדיבידואלי וכתלות בהרכב החיידקים. החוקרים מדגישים כי יש להמשיך ולבחון את המשמעויות הקליניות של ממצאים אלה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35987213/

במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה ההשפעה האקוטית של סכרין על תגובת הגלוקוז והאינסולין בקרב משתתפים בריאים. במחקר נכללו 9 גברים צעירים אשר קיבלו בסדר אקראי 300 מ"ל מים בלבד, 300 מ"ל מים עם 75 גרם סוכרוז או 300 מ"ל מים עם 240 מ"ג סכרין שעה לפני ארוחת בוקר סטנדרטית. החוקרים ניטרו את התגובה הגליקמית במשך 3 שעות לאחר הארוחה. באופן כללי לא נמצאו הבדלים מובהקים בין סוכרוז וסכרין, מלבד: רמת הגלוקוז לאחר 15 דקות הייתה גבוהה באופן מובהק לאחר צריכת סוכרוז בהשוואה לסכרין (117.0 לעומת 95.4 מ"ג/דצ"ל). רמת האינסולין לאחר 60 דקות הייתה גבוהה באופן מובהק לאחר צריכת סוכרוז בהשוואה לסכרין (0.80 לעומת 0.53 פיקוגרם/דצ"ל). בהשוואה לתנאי הביקורת (מים), רמת האינסולין הייתה גבוהה יותר בשני התנאים, אולם ההבדל לעומת סכרין לא היה מובהק סטטיסטית. החוקרים מסכמים כי לא נמצא השפעה גליקמית לנטילה אקוטית של סכרין, אולם יש להמשיך ולבחון את ההשפעה על האינסולין ואת ההשפעה ארוכת הטווח.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35598544/

במחקר חתך (2022) מייצג לאוכלוסייה בארה"ב נבדק הקשר בין הצריכה של סוכר מוסף ובין הסיכון להימצאות של טרום-סוכרת בקרב מבוגרים. החוקרים מציינים כי 34.1% מהמבוגרים בארה"ב סובלים מטרום-סוכרת, כאשר מחקרים קודמים מצאו קשר לצריכה גבוהה של סוכר מוסף שמקורו במשקאות ממותקים אולם הקשר לסך הצריכה של סוכר מוסף אינו ידוע. במחקר נכללו נתונים מסקר הבריאות והתזונה האמריקאי לשנים 2013-2018 וכלל מבוגרים מעל גיל 20 - 2,154 משתתפים עם רמת סוכר תקינה ו-3,152 משתתפים עם טרום-סוכרת. בקרב כלל המשתתפים סך הצריכה של סוכר מוסף הייתה כ-14% מסך הצריכה הקלורית, ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות. נמצא כי רמת הצריכה של סוכר מוסף לא הייתה קשורה בסיכוי להימצאות של טרום -סוכרת, והסיכון לטרום-סוכרת היה בלתי תלוי במוצא האתני. לסיכום, ההימצאות של טרום-סוכרת בקרב מבוגרים בארה"ב לא הייתה קשורה ברמת הצריכה של סך הסוכר המוסף והייתה בלתי תלויה במוצא אתני. המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. הערת מערכת: המחקר טרם עבר ביקורת עמיתים. כמו כן, מדובר במחקר חתך בלבד שהינו מוגבל מבחינה מתודולוגית ואינו מאפשר להעריך את הסיכון להתפתחות טרום-סוכרת במעקב לאורך זמן.

https://www.medrxiv.org/content/10.1101/2022.08.22.22279065v1

במחקר פרוספקטיבי רב היקף שהתקיים באירופה (ינואר 2013), החוקרים עקבו במשך 14 שנים אחר 66,118 נשים ובחנו את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים, משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים ומיצי פירות טבעיים לבין התפתחות סוכרת סוג 2. באופן כללי, גם צריכת משקאות ממותקים וגם צריכת משקאות דיאטטיים בכמות רבה הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 2. לעומת זאת, לא נמצא קשר לצריכת מיצי פירות טבעיים.

http://ajcn.nutrition.org/content/early/2013

בהמשך לעדויות הקיימות ביחס לאוכלוסייה האמריקאית, נבדק הקשר בין צריכת משקאות ממותקים לבין הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2 בקרב האוכלוסייה האירופאית,

בהתבסס על נתונים שנאספו במסגרת המחקר האירופאי לסרטן ותזונה (European Prospective Investigation into Cancer and Nutrition).

במחקר הנוכחי בוצע מעקב אחר כ-12,000 איש הסובלים מסוכרת סוג 2 במקביל למדגם כללי של כ-16,000 איש. באופן כללי, צריכה יומית של 336 גרם שתייה ממותקת, המכילה סוכר או ממתיקים מלאכותיים, נמצאה כמעלה את הסיכון לסוכרת סוג 2 בכ-20%. לאחר התאמה לצריכת קלוריות יומית ול-BMI, קשר זה היה מובהק רק עבור משקאות ממותקים בסוכר ולא עבור משקאות המכילים ממתיקים מלאכותיים. כמו כן, צריכת מיצי פירות לא נמצאה כמעלה את הסיכון לסוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23620057

סקירת ספרות (ינואר 2015) מצאה כי תוספי הסוכר במזונות מעובדים קשורים באופן מובהק להתפתחות סוכרת סוג 2 ולהפרעות מטבוליות נלוות המגבירות את הסיכון הקרדיווסקולרי.
הכותבים מדגישים כי הוספת פרוקטוז, השכיחה במוצרים מעובדים רבים, הינה בעלת ההשפעות הבריאותיות החמורות ביותר. עם זאת, בהתייחס למזונות המכילים פרוקטוז באופן טבעי (כגון פירות וירקות), הכותבים טוענים כי מזונות אלה אינם מזיקים ועשויים אף להגן מפני סוכרת וסיבוכים קרדיווסקולריים. בהמשך, החוקרים דנים בהגבלות הפרוקטוז המומלצות ע"י ארגוני בריאות שונים ותומכים בהמלצות ארגון הבריאות העולמי הקורא להגביל את צריכת הסוכר המוסף לעד 5% מסך צריכת האנרגיה, המלצה העשויה לסייע בהפחתת שיעור התחלואה בסוכרת והסיבוכים הנלווים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25639270

במחקר (אוגוסט 2013) השתתפו 74 נשים בעלות משקל עודף אשר צרכו דיאטה בעלת רמה גבוהה או נמוכה של תוצרי גליקציה, בנוסף למשקאות הכוללים פרוקטוז או גלוקוז, למשך 4 שבועות. מניתוח התוצאות עולה כי תזונה הכוללת רמה גבוהה של תוצרי גליקציה עלולה להגביר תנגודת לאינסולין, כאשר ניתן להפחית את תוצרי הגליקציה בתזונה ע"י שיטות בישול בחום נמוך.לא נמצאה השפעה לתוספת מתונה של פרוקטוז.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23959566

מחקר (ספטמבר 2014) שפורסם בכתב העת Nature נערך על ידי חוקרים ישראלים העוסק בממתיקים מלאכותיים. בסדרת ניסויים שנערכה ראשית בעכברים ובהמשך על בני אדם, נמצא כי ממתיקים מלאכותיים גורמים אי-סבילות לגלוקוז, על ידי השפעה על הרכב ותפקוד חיידקי המעיים. אי-סבילות לגלוקוז הינה סימן ראשוני לפגיעה במשק הסוכר בגוף, וקשורה באופן ישיר בהתפתחות סוכרת והיבטים אחרים הקשורים בתסמונת מטבולית. החוקרים מסכמים כי לא רק שהשימוש בממתיקים מלאכותיים אינו תורם להרזיה, אלא שהוא גם פוגע בתהליכים המטבוליים בגוף ועלול לקדם התפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25231862

מחקר מבוקר כפול-סמיות (יולי 2014) אשר נועד להשוות את ההשפעה של שני סוגי סוכרים, איזומלטולוז הנספג לאט לדם או סוכרוז הנספג מהר לדם, על תהליך המטבוליזם של גלוקוז בחולי סוכרת סוג 2.

החוקרים מראים כי צריכת סוכרים המאופיינים בספיגה איטית תורמים לירידה ברמות הסוכר שלאחר הארוחה ומציגים מהם המנגנונים הביולוגיים הקשורים בכך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25030779

סקירה (אוקטובר 2015) המסכמת את הממצאים ממחקרים אפידמיולוגיים וקליניים לגבי הסיכון להשמנה, סוכרת סוג 2 ומחלות קרדיווסקולריות כתוצאה מצריכת סוכרים מוספים, שמקורם העיקרי הוא משקאות ממותקים.

החוקרים דנים במנגנונים הביולוגיים האחראים לקשר זה, בדגש על מנגנון הפעילות של פרוקטוז (סינתטי ולא כחלק מפירות). בנוסף דנים החוקרים באסטרטגיות להפחתת הצריכה של משקאות המכילים פרוקטוז.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26429086

במחקר מעבדה שנערך על בע"ח החוקרים (ינואר 2015) זיהו לראשונה מהו המנגנון במוח המעודד צריכת מזונות עתירי סוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25485685

מטה-אנליזה (יולי 2015) הכוללת 17 מחקרי עוקבה קובעת כי צריכה גבוהה של משקאות ממותקים מגבירה סיכון לסוכרת סוג 2, ללא תלות במידה ההשמנה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26199070

בהתבסס על נתונים של 2,856 מבוגרים שהשתתפו בסקר הבריאות האמריקאי (מאי 2016), נמצא כי בקרב משתתפים עם השמנת יתר, צריכת ממתיקים מלאכותיים, ובמיוחד אספרטיים, קשורה באי-סבילות לגלוקוז ברמה גבוהה יותר בהשוואה לאלו שלא צרכו ממתיקים מלאכותיים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27216413

במחקר קליני מוצלב (דצמבר 2015) בו נכללו 10 משתתפים חולי סוכרת סוג 2 נמצא כי בהשוואה לסוכרוז, לצריכת פלטינוז (דו-סוכר המופק באופן תעשייתי ובעל קצב פירוק איטי במעי) הייתה השפעה מיטיבה על המטבוליזם של גלוקוז ותרומה לשמירה על איזון משק הסוכר.

http://care.diabetesjournals.org/content/39/3/e38

מחקר עוקבה (2016) שנערך על צאצאי מחקר פרמינגהם (מחקר ותיק שזיהה את גורמי הסיכון למחלות לב) נועד לבחון את ההשערה לפיה צריכה של משקאות ממותקים, אך לא משקאות דיאט, קשורה בהתפתחות תנגודת לאינסולין וטרום-סוכרת, זאת כאשר במחקרים קודמים הממצאים לא היו עקביים.

החוקרים בדקו באופן פרוספקטיבי את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים ומשקאות דיאט לבין שיעור המקרים של טרום-סוכרת בתקופת מעקב של 14 שנה בקרב מדגם הכולל 1,685 מבוגרים בני 52 בממוצע. בנוסף, בדקו החוקרים גם את הקשר לעמידות לאינסולין בתקופת מעקב של כ-7 שנים בקרב מדגם הכולל 2,076 מבוגרים.

כמשוער, נמצא כי צריכת משקאות ממותקים הייתה קשורה בהתפתחות טרום-סוכרת (p<0.001) וכן בעלייה בתנגודת לאינסולין (p=0.006). באופן ספציפי, צריכה של מעל 3 מנות לשבוע (6 מנות בממוצע) הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-46% להתפתחות טרום-סוכרת בהשוואה למשתתפים שלא צרכו כלל שתייה ממותקת. לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין צריכת משקאות דיאט לבין הסיכון לטרום-סוכרת או לשינויים בתנגודת לאינסולין. ממצאים אלה נשארו דומים גם לאחר התאמה סטטיסטית לשינויים ב-BMI. הערת המערכת: מבדיקה שערכנו, המחקר לא מומן על ידי חברות מסחריות, אלא על ידי גופים ממשלתיים ומחקריים. יחד עם זאת, ממצאים ממחקרים אחרים כן מעידים על צריכת משקאות דיאט כמעלות סיכון לסוכרת סוג 2. לקריאה נרחבת בנושא: http://www.naturopedia.com/search_res.asp?rId=119#speci-suger

http://jn.nutrition.org/content/early/2016/11/09/jn.116.234047.abstract

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (יולי 2017) נבדק האם לשימוש ממושך בממתיקים מלאכותיים (ללא קלוריות) השפעה קרדיו-מטבולית מזיקה.

בסקירה נכללו שבעה מחקרים אקראיים מבוקרים בהם כ-1,000 משתתפים ו-30 מחקרי עוקבה בהם כ-400,000 משתתפים. מניתוח כולל של המחקרים האקראיים המבוקרים עולה כי לצריכת ממתיקים מלאכותיים לא הייתה השפעה על ה-BMI. בניתוח מחקרי העוקבה נמצא כי צריכת ממתיקים מלאכותיים הייתה קשורה בעלייה קלה ב-BMI וכן במדדים נוספים כולל משקל והיקף מותניים ובשיעור גבוה יותר של שמנות, יתר לחץ דם, תסמונת מטבולית, סוכרת סוג 2 ואירועים קרדיווסקולריים.

החוקרים מסכמים כי הממצאים ממחקרים מבוקרים מראים כי לממתיקים מלאכותיים אין תרומה לירידה במשקל, כאשר מחקרי העוקבה אף מצביעים על קשר לעלייה במשקל ובגורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28716847

במחקר חתך, (2018) שנערך באוסטרליה, נבדק הקשר בין צריכת משקאות קלים - רגילים או דיאט - לבין סיבוכים במערכת הראייה - רטינופתיה ובצקת מקולרית - בקרב חולי סוכרת סוג 1 ו-2. במחקר נכללו 609 חולי סוכרת, שהופנו למרכז רפואי המיועד למחלות עיניים. בהתאם לשאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, צריכת משקאות קלים סווגה ל-3 קטגוריות: "ללא" (עד 1 פחית/בקבוק לשבוע), "צריכה מתונה" (1-4) ו"צריכה גבוהה" (מעל 4). מבין המשתתפים במחקר, 47% צרכו משקאות קלים רגילים ו-31% צרכו משקאות דיאט, כאשר 37.8% מהמשתתפים לא אובחנו עם רטינופתיה, 5.9% אובחנו עם רטינופתיה קלה, 25.3% עם רטינופתיה בינונית, 4.6% עם רטינופתיה חמורה ו-24% עם רטינופתיה פרוליפרטיבית (רטינופתיה סוּכרתית בה נוצרים כלי דם באופן אבנורמלי ולכך השלכות משמעותיות על הראיה). נמצא כי צריכה גבוהה של משקאות קלים מסוג "דיאט" הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 2.5 לרטינופתיה פרוליפרטיבית. צריכת משקאות קלים רגילים לא הייתה קשורה בסיכון לרטינופתיה או בצקת מקולרית בקרב חולי סוכרת. החוקרים מסכמים כי צריכה של למעלה מ-1.5 ליטר בשבוע של משקאות קלים "דיאט" הייתה קשורה בסיכון גבוה משמעותית לרטינופתיה פרוליפרטיבית בקרב חולי סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29360260

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34981487/

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - קפה

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה התועלת האפשרית של תמצית קפה ירוק לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 15 מחקרים בהם 19 זרועות התערבות ו-637 משתתפים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תמצית קפה ירוק הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי (ירידה של 5.93 מ"ג/דצ"ל), ברמת הגלוקוז בצום (ירידה של 2.21 מ"ג/דצ"ל), בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי (ירידה של 3.08 ו-2.27 מ"מ כספית, בהתאמה), במשקל (ירידה של 1.24 ק"ג) וב-BMI (ירידה של 0.55). בנוסף, נמצא תמיכה להשפעה מיטיבה על מדדים נוספים, כולל LDL, רמת אינסולין בצום והיקף מותניים, וכן על רמת הטריגליצרידים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תמצית קפה ירוק לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני ועל העדר ניגודי אינטרסים.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של עשרה מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) נמצא כי נטילת תוספי קפה ירוק הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הגלוקוז בצום. שיפור ברמת האינסולין נמצא במינונים גבוהים של מעל 400 מ"ג/יום.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32159261/

מטה-אנליזה רחבת היקף הכוללת 28 מחקרים פרוספקטיביים הכוללים מעל למיליון איש (פברואר 2014) קובעת כי צריכת קפה, כולל קפה נטול קפאין, מלווה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2 (כמובן שיש חשיבות לכמות סוכר ששמים בקפה).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24459154

במחקר עוקבה שנערך בבריטניה הוערכו התוצאות הבריאותיות הקשורות בצריכת קפה. במחקר נכללו הנתונים של 395,539 משתתפים שגויסו לביו-בנק הבריטי בין השנים 2006-2010. בהתאם לצריכת הקפה בתחילת המחקר המשתתפים סווגו לשלוש קבוצות: צריכה נמוכה (עד כוס אחת ליום), צריכה מתונה (1 עד 3 כוסות ליום) וצריכה גבוהה (4 ומעלה כוסות ליום). החוקרים עקבו אחר מגוון גדול של תוצאות בריאותיות עד לשנת 2020. במהלך תקופת מעקב חציונית של כ-12 שנה זוהו 31 מצבים בריאותיים שנמצאו קשורים בצריכת קפה, כאשר ב-30 מהקשרים צריכת קפה גבוהה יותר הייתה קשורה בסיכון מופחת. הקשרים שנמצאו היו משמעותיים יותר בקרב נשים לעומת גברים. באופן כללי החוקרים סיווגו את הקשרים שנמצאו לארבע קבוצות עיקריות של תוצאות בריאותיות: השפעות קרדיו-מטבוליות (כולל סוכרת סוג 2, גאוט ודלקות מפרקים, מחלת לב כלילית ויתר לחץ דם), השפעות במערכת העיכול (כולל דימום במערכת העיכול, טחורים, דלקות מעי ופוליפים במעי), השפעות הקשורות בצריכת אלכוהול בעיקר בקרב גברים (כולל מחלות כבד ואי ספיקת כליות), והשפעות הקשורות בפעילות האסטרוגן בקרב נשים (כולל סרטן שד ותסמיני גיל המעבר). החוקרים מסכמים כי צריכה של 4 ומעלה כוסות קפה ביום הייתה קשורה בסיכון מופחת ל-30 תוצאות בריאותיות בהשוואה לצריכה נמוכה של עד כוס קפה אחת ביום. לפיכך ניכר כי לצריכת קפה השפעה מיטיבה על הבריאות גם בקרב נשים וגם בקרב גברים. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35849013/

מעקב שבוצע אחר אלפי אנשים (אפריל 2014) הראה כי עלייה בשתיית הקפה ביותר מכוס ליום בתקופה של כארבע שנים הייתה קשורה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2 ואילו הפחתת הצריכה קשורה בשכיחות גבוהה יותר של מקרי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24771089

במחקר שנערך בברזיל (מאי 2015), נבדק הקשר בין צריכת קפה לבין אבחנה חדשה של סוכרת ומדדים הקשורים במשק הסוכר בקרב מדגם גדול של כ-12,000 משתתפים.נמצא, לאחר התאמה סטטיסטית למשתנים שונים, כי צריכה של מעל 3 כוסות קפה ביום מלווה בירידה של 26% בסיכון לסוכרת בהשוואה למשתתפים שאינם צורכים קפה או צורכים לעיתים רחוקות. עוד נמצא קשר בין צריכת קפה לבין מדדים נמוכים יותר של סוכר ושל אינסולין לאחר הארוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25978631

במחקר אקראי מוצלב,(2020) נבדקה ההשפעה המשולבת של הפרעה בשנת הלילה ושתיית קפה, על התגובה הגליקמית. החוקרים מציינים כי שתיית קפה הינה התנהגות שכיחה לאחר שנת לילה לא טובה. שני גורמים אלה עשויים לפגוע, באופן בלתי תלוי, בסבילות לגלוקוז וברגישות לאינסולין בקרב מבוגרים בריאים, אולם השְפעתם המשולבת לא נבדקה. במחקר נכללו 29 משתתפים בני 21 בממוצע, עם BMI ממוצע של 24.4, אשר ביצעו מבחן העמסת סוכר בשלושה תנאים שונים:

לאחר שנת לילה רגילה.
לאחר הפרעה בשנת הלילה (ערות של 5 דקות בכל שעה) ללא שתיית קפה.
לאחר הפרעה בשנת הלילה ושתיית קפה שעה לאחר הקימה וחצי שעה לפני הבדיקה (קפה שחור המכיל 300 מ"ג קפאין).

נמצא כי הריכוז המקסימאלי של גלוקוז ואינסולין לא הושפע מאיכות השינה, אך היה גבוה יותר לאחר שתיית קפה. להלן פירוט הנתונים:

	שנת לילה רגילה	הפרעה בשינה ללא קפה	הפרעה בשינה עם קפה
ריכוז גלוקוז מקסימאלי (mmol/l)	8.20	8.23	8.96
ריכוז אינסולין מקסימאלי (pmol/l)	265	235	310

החוקרים משערים שיתכן שקפאין מפחית סבילות לגלוקוז מכיון שהוא מעורר הפרשת אדרנלין שמדכא השְפעת אינסולין, ומעלה רמות קורטיזול שמפריע למטבוליזם של גלוקוז.

החוקרים מסכמים כי להפרעה בשינה לא הייתה השפעה על תגובת הגלוקוז והאינסולין, בעוד שצריכת קפה חזק לאחר הפרעה בשינה עלולה להוביל לפגיעה בסבילות לגלוקוז.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32475359/

במחקר אקראי מבוקר (2020) הוערכה ההשפעה של צריכת קפה על הרגישות לאינסולין ועל גורמי סיכון נוספים להתפתחות סוכרת סוג 2. ברקע למחקר נמצאים ממצאים תצפיתיים, המעידים על קשר בין צריכת קפה לבין סיכון מופחת לסוכרת סוג 2, כאשר הממצאים המבוקרים הינם מוגבלים.

במחקר נכללו 126 מבוגרים בגילאי 35-69 עם עודף משקל ותנגודת לאינסולין. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת 4 כוסות קפה או פלסבו ליום - למשך 24 שבועות. הרגישות לאינסולין הוערכה באמצעות כמות הגלוקוז שעברה מטבוליזם לק"ג משקל גוף בדקה (Mbw), וכן מדדים נוספים של אינסולין וגלוקוז. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, צריכת קפה לא הייתה מלווה בשינוי מובהק ברגישות לאינסולין ולא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברמת הגלוקוז בצום או במדדים נוספים הקשורים בתנגודת לאינסולין כמו אדיפונקטין. עם זאת, צריכת קפה הייתה מלווה בירידה במסת השומן ובריכוז הקריאטינין בשתן, בהשוואה לפלסבו.החוקרים מסכמים כי לצריכת קפה לא הייתה השפעה על הרגישות לאינסולין, אך תרמה לירידה קטנה במסת השומן ובריכוז הקריאטינין בשתן. המחקר נתמך על ידי חברת נסטלה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31891374/

מחקר אקראי מוצלב (אוגוסט 2015) בחן את ההשערה כי פוליפנוֹלים מקפה עשויים לתרום להורדת רמת הסוכר לאחר הארוחה ותפקוד כלי הדם באמצעות הגברת שחרור GLP-1 והפחתת רמת העקה החמצונית.

במחקר השתתפו 19 מתנדבים בריאים אשר צרכו באופן חד פעמי בשני ימים שונים ארוחה עם משקה פלסבו או משקה קפה המכיל מיצוי פוליפנוֹלים. בדיקות דם והערכת תפקוד כלי הדם (flow-mediated dilation- FMD) נערכו בצום ועד 180 דקות לאחר כל ארוחה.

נמצא כי בהשוואה למשקה הפלסבו, צריכת משקה קפה הובילה, באופן אקוטי, לשיפור מובהק סטטיסטית ברמת הסוכר ותפקוד כלי הדם לאחר הארוחה, השפעה אשר קשורה בעלייה ברמת GLP-1 בדם וירידה בעקה החמצונית.
הערת המערכת: בשל חוסר גישה למאמר המלא, אין בידינו מידע בנוגע לגוף שמימן את המחקר. מחקרים רבים על קפה ממומנים על ידי גופים מסחריים בעלי אינטרסים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26337017

במחקר עוקבה (2024) שנערך בבריטניה נבדק הקשר בין צריכת קפה, תה וקפאין ובין הסיכון לתחלואה קרדיו-מטבולית. במחקר נכללו הנתונים של כ-180,000 משתתפים מהביו-בנק הבריטי ללא תחלואה קרדיו-מטבולית בתחילת תקופת המעקב. בנוסף להערכה תזונתית, בקרב תת-מדגם של כחצי מהמשתתפים נבדקה הרמה של 168 מטבוליטים. במסגרת המחקר נבדק הסיכון לתחלואה קרדיו-מטבולית משולבת, אשר הוגדרה כאבחנה של לפחות שניים מבין שלושה מצבים בריאותיים: סוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית ושבץ. באופן כללי נמצא כי צריכה גבוהה יותר של קפה, תה וקפאין הייתה קשורה בסיכון מופחת לתחלואה קרדיו-מטבולית משולבת. ספציפית, בהשוואה להעדר צריכה או לצריכה נמוכה של עד 100 מ"ג קפאין ליום, צריכה מתונה של קפה (3 כוסות ליום) או קפאין (200-300 מ"ג ליום) הייתה קשורה בסיכון הנמוך ביותר, עם סיכון נמוך ב-48% וב-41%, בהתאמה. החוקרים מראים כי צריכת קפה או קפאין הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר בכל השלבים של התפתחות התחלואה, כולל מעבר ממצב בריא למצב של מחלה אחת וגם מעבר למצב של שתי מחלות. בנוסף, 80 עד 97 מטבוליטים שונים נמצאו קשורים גם בצריכה של קפה, תה וקפאין וגם בהתפתחות תחלואה. החוקרים מסכמים כי צריכת קפה וקפאין, בעיקר ברמה מתונה, נמצאה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות תחלואה קרדיו-מטבולית משולבת, ויש להמשיך ולבחון את הסמנים המטבוליים המעורבים בקשר זה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39287934/

במהלך תקופת מעקב חציונית של 5.3 שנים, 309 מהמשתתפים נפטרו. באופן כללי נמצא, כי צריכת תה ירוק, קפה ושניהם יחד, הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה.

להלן פירוט הממצאים בהשוואה להעדר צריכה:

תה ירוק: צריכה של כוס אחת ליום הייתה קשורה בירידה של 15% בסיכון, שתיים עד שלוש כוסות בירידה של 27%, וארבע כוסות ומעלה ב-40%.
קפה: צריכה של עד כוס אחת ליום הייתה קשורה בירידה של 12% בסיכון, כוס אחת ליום ב-19%, ושתי כוסות ומעלה ב-41%.

תה ירוק וקפה: צריכה של שתיים עד שלוש כוסות ליום של תה ירוק + שתי כוסות ומעלה של קפה, הייתה קשורה בירידה של 51% בסיכון, ארבע כוסות ומעלה של תה ירוק + כוס אחת של קפה ב-48%, וארבע כוסות ומעלה של תה ירוק + שתי כוסות ומעלה של קפה ב-63%.

החוקרים מסכמים, כי צריכה גבוהה יותר של תה ירוק ושל קפה, הייתה קשורה בהפחתת הסיכון לתמותה מכל גורם בקרב חולי סוכרת סוג 2, כאשר הממצאים מצביעים על השפעה מוספת לצריכה משולבת של תה ירוק ושל קפה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33087342/

במחקר עוקבה (2018) נבדק הקשר בין צריכת קפאין לבין הסיכון לרוזציאה (מחלת עור המאופיינת באדמומיות מוגברת בעור הפנים) בקרב נשים. החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים מצאו שקפאין מפחית התרחבות כלי דם והינו בעל השפעה מדכאת חיסון, אשר עשויה לתרום להפחתת הסיכון לרוזציאה, אולם מנגד השׁפעתו המחממת עלולה להוביל להתפרצויות של המחלה, ולכן לא ברור מהו הקשר בין צריכת קפאין לבין הסיכון לרוזציאה. במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 82,737 נשים ממחקר האחיות השני, בנות כ-50 בממוצע. בתקופה של כ-16 שנות מעקב אובחנו 4,945 מקרים של רוזציאה. לאחר התאמה לגורמי הסיכון המוכרים, נמצא כי משתתפות עם צריכת הקפאין הגבוהה ביותר (מעל 411 מ"ג/יום) היו בסיכון נמוך ב-24% לרוזציאה בהשוואה למשתתפות עם צריכת הקפאין הנמוכה ביותר (עד 46 מ"ג/יום). מגמה דומה נמצאה עבור צריכת קפה, עם סיכון נמוך ב-23% עבור צריכה של מעל 4 מנות ליום לעומת צריכה של עד מנה אחת בחודש, אך לא עבור צריכת קפה נטול קפאין. צריכת קפאין ממקורות אחרים (תה, משקאות קלים או שוקולד) לא הייתה קשורה בסיכון מופחת לרוזציאה. החוקרים מסכמים כי צריכת קפאין גבוהה יותר שמקורה בקפה הייתה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות רוזציאה, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון מהם המנגנונים העומדים בבסיס קשר זה וכן לבחון את הקשר באוכלוסיות נוספות ובהתייחס לסוגים שונים של רוזציאה. המחקר מומן על ידי גורמי מחקר שאינם מסחריים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30347034

במחקר חתך (פברואר 2018), שנערך בפינלנד, הוערך הקשר בין צריכת קפה לבין הסיכון לתסמונת המטבולית בקרב חולי סוכרת סוג 1. החוקרים מציינים כי ממצאים קודמים מצביעים על כך שבאוכלוסייה הכללית צריכת קפה קשורה בסיכון נמוך יותר לתסמונת המטבולית, אולם קשר זה לא נחקר בקרב חולי סוכרת סוג 1.כחלק ממחקר גדול יותר העוסק בנפרופתיה סוּכרתית, במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 1,040 חולים. על סמך דיווח עצמי של צריכת הקפה, המשתתפים סווגו לארבע קטגוריות: "אינם צורכים קפה" (עד 1 כוס ליום), "צריכה נמוכה" (1-3 כוסות ליום), "צריכה מתונה" (3-5 כוסות ליום) ו"צריכה גבוהה" (5 ויותר כוסות ליום). נמצא כי צריכת קפה מתונה או גבוהה הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 1.8 ופי 2.1, בהתאמה, לתסמונת המטבולית. עוד נמצא כי צריכת קפה בכל כמות הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר ליתר לחץ דם ולפגיעה בתפקודי הכליות (eGFR). החוקרים מסכמים כי צריכת קפה קשורה בסיכון מוגבר לתסמונת המטבולית בקרב חולי סוכרת סוג 1, בעיקר בשל הסיכון המוגבר ליתר לחץ דם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29501444

בשני מחקרים, המבוססים על נתונים תצפיתיים (2018) מסקר הבריאות והתזונה האמריקאי (NHANES), נבדק הקשר בין צריכת קפאין לבין שיעור התמותה – במחקר אחד בקרב חולי סוכרת ובמחקר השני בקרב חולים עם מחלת כליות כרונית. בשני המחקרים נעשה שימוש בנתוני צריכת הקפאין, שהוערכו בתחילת תקופת המעקב, ובנתוני התמותה, שנאספו באמצעות רשומות התמותה הלאומיות. החוקרים מציינים כי בעבר זוהה קשר בין צריכת קפאין לבין סיכון מופחת לתמותה באוכלוסייה הכללית, אולם קשר זה לא נבדק בקרב אוכלוסיות עם מצבים רפואיים ספציפיים.

במחקר הראשון נכללו הנתונים של 1,974 גברים ו-1,974 נשים חולי סוכרת סוג 1 וסוג 2. במהלך תקופת מעקב חציונית של 57 חודשים, 407 מהגברים ו-351 מהנשים נפטרו. נמצא כי בקרב נשים, צריכת קפאין הייתה קשורה בשיעורי תמותה נמוכים יותר באופן תלוי מינון, כך שבהשוואה לנשים שלא צרכו קפאין כלל הסיכון לתמותה היה נמוך ב-43% עבור צריכה של עד 100 מ"ג ליום, ב-50% עבור צריכה של 100-200 מ"ג ליום וב-61% עבור צריכה של מעל 200 מ"ג ליום. לא נמצא קשר בין צריכת קפאין לבין תמותה בקרב גברים. כמו כן, לא נמצא קשר בין צריכת קפאין לבין הסיכון לתמותה מתחלואה קרדיווסקולרית או מסרטן. החוקרים מסכמים כי צריכת קפאין עשיה להוות גורם מגן עבור נשים חולות סוכרת.

במחקר השני נכללו הנתונים של 4,863 מבוגרים עם מחלת כליות כרונית, שאינם מאושפזים. במהלך תקופת מעקב חציונית של 60 חודשים, 1,283 מהמשתתפים נפטרו. נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם צריכת הקפאין הנמוכה ביותר (עד 28.2 מ"ג ליום), הסיכון לתמותה היה נמוך יותר ב-26% עבור צריכה של 28.2-213.5 מ"ג ליום וב-22% עבור צריכה של מעל 213.5 מ"ג ליום. לא נמצא קשר בין צריכת קפאין לבין שלבי או חומרת המחלה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30294299

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30215779

במחקר חתך (2022) נבדק הקשר בין צריכת קפה וקפאין ובין התסמונת המטבולית בקרב משתתפים עם דלקת מפרקים שגרונית. במחקר נכללו 1,094 משתתפים מסקר הבריאות והתזונה האמריקאי בשנים 2003-2018 אשר דיווחו על אבחון של דלקת מפרקים שגרונית. בהתאם לנתונים קליניים (רמת גלוקוז ופרופיל שומנים) המשתתפים סווגו לקבוצת סיכון גבוה או נמוך לתסמונת המטבולית. מבין כלל המשתתפים, 457 משתתפים דיווחו שאינם צורכים קפה, 283 משתתפים דיווחו על צריכה של עד 2 כוסות ליום ו-354 משתתפים דיווחו על צריכה של יותר מ-2 כוסות ליום. נמצא כי צריכה גבוהה של קפה (יותר מ-2 כוסות ליום) הייתה קשורה בציונים נמוכים יותר של סיכון לתסמונת המטבולית. בנוסף, צריכת קפה הייתה קשורה ב-BMI נמוך יותר ובתנגודת לאינסולין נמוכה יותר בהשוואה להעדר צריכה. לא נמצאו קשרים מובהקים בהתייחס לצריכת קפה נטול קפאין. החוקרים מסכמים כי בקרב משתתפים עם דלקת מפרקים שגרונית צריכת קפה וקפאין הייתה קשורה בסיכון מופחת לתסמונת המטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36615765/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34066690/

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - מוצרי חלב

מוצרי חלב והסיכון הבריאותי
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2024 נבחן הקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון לתמותה, לתחלואה קרדיווסקולרית ולסוכרת סוג 2.
הניתוח התבסס על מודלים של החלפה תזונתית, שבאמצעותם הוערך כיצד החלפת מוצרי חלב במזונות אחרים עשויה להשפיע על הסיכון הבריאותי.
הסקירה כללה נתונים מ-34 מחקרים, שהתבססו על 15 מחקרי עוקבה עם תקופות מעקב שנעו בין 8 ל-32 שנים.
להלן הממצאים העיקריים:

החלפת מוצרי חלב דלי שומן בבשר אדום הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-11% לתמותה מכל גורם, ב-13% למחלת לב כלילית, וב-20% לסוכרת סוג 2.
החלפת מוצרי חלב בבשר מעובד נמצאה קשורה לעלייה משמעותית עוד יותר: 19% בסיכון לתמותה ו-41% בסיכון לסוכרת מסוג 2.
החלפה של מוצרי חלב דלי שומן ושל יוגורט בדגנים מלאים נמצאה קשורה לירידה בסיכון לתמותה ב-11% וב-9%, בהתאמה.
החלפת חמאה בשמן זית הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-6% לתמותה.
לא נמצאה השפעה מובהקת בהחלפת מוצרי חלב עתירי שומן במוצרי חלב דלי שומן.

לסיכום, הממצאים מצביעים על כך שלהרכב התזונה תיתכן השפעה משמעותית על הסיכון לתמותה ולתחלואה כרונית. החלפת מוצרי חלב בדגנים מלאים או בשמן זית עשויה להפחית את הסיכון, בעוד שהחלפתם בבשר, במיוחד בשר מעובד, עלולה להעלות את הסיכון.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38779038/

במטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים (2021) הוערך הקשר בין צריכת מוצרי חלב והסיכון להתפתחות התסמונת המטבולית. בניתוח נכללו הנתונים מ-35 מחקרים, 12 מחקרי עוקבה ו-25 מחקרי חתך, בהם סה"כ 398,877 משתתפים מעל גיל 18. מבין המחקרים, 16 נערכו באסיה, תשעה באמריקה, שמונה באירופה, אחד באוקיאניה, ומחקר אחד היה רב-לאומי. בהשוואה לצריכה הנמוכה ביותר של כלל מוצרי חלב, המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-20% לתסמונת המטבולית. מגמה דומה נמצאה בשני סוגי המחקרים ללא הבדל משמעותי בניתוח לפי אזור גיאוגרפי. בניתוח מנה-תגובה המבוסס על שישה מחקרי עוקבה נמצא כי עלייה של 400 גרם ליום בצריכה של מוצרי חלב הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-29% לתסמונת המטבולית. בהתייחס לסוג מוצרי החלב, המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של חלב ושל יוגורט היו בסיכון נמוך ב-17% וב-11%, בהתאמה. לא נמצא קשר מובהק עבור צריכת גבינה. ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכה גבוהה יותר של מוצרי חלב, ובעיקר חלב ויוגורט, הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתסמונת המטבולית. המחקר מומן על ידי גופי מחקר לאומיים בקוריאה והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

בסקירה (2020) שנערכה על ידי חוקרים מפולין, מוצגות העדויות העדכניות בהתייחס לקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין תנגודת לאינסולין וסוכרת סוג 2 בקרב נשים, תוך התייחסות להשפעה האפשרית במצבים של תסמונת השחלות הפוליציסטיות. החוקרים מציינים, כי ישנם ממצאים סותרים בהתייחס להשפעה של מוצרי חלב על המטבוליזם של פחמימות. ידוע כי צריכת חלבונים מגבירה הפרשת אינסולין בדומה לפחמימות, אולם לא לכל החלבונים השפעה זהה. לחלבוני החלב נמצאה ההשפעה החזקה ביותר על הפרשת אינסולין ואינקרטינים בהשוואה לחלבונים אחרים מהחי, בעיקר בשל תכולה גבוהה של חומצות אמינו מסועפות שרשרת, אך גם בשל ההרכב התזונתי הכולל מינרלים, פחמימות בעלות אינדקס גליקמי נמוך, וחומצות שומן טרנס לא רוויות. בהתייחס לפוריות, קיימים ממצאים סותרים. מחקרים שנערכו בחיות מעבדה מציעים כי צריכה גבוהה של מוצרי חלב עלולה לפגוע בפוריות, בעיקר בשל תכולת הלקטוז הפוגעות בביוץ. מחקרים בבני אדם הראו שינויים בפעילות ההורמונלית בעקבות צריכת מוצרי חלב, אולם במחקר עוקבה גדול לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב לבין פוריות וביוץ. כמו כן אין עדויות עקביות התומכות ביתרון של מוצרים המכילים שומן מלא, לעומת מוצרים דלי שומן. החוקרים מסכמים, כי בהתאם לממצאים הקיימים, של מחקרים הבודקים השפעה מטבולית על הפוריות, נראה שנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות יכולות לכלול מוצרי חלב בתזונה, שכן צריכתם קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2 ואין עדויות המצביעות על השפעה מזיקה בהקשר של פוריות. יחד עם זאת המחקרים העוסקים בהשפעה של מוצרי חלב בקרב נשים המאובחנות עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות הינם מועטים, ולפיכך לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי האם למוצרי חלב השפעה מיטיבה ונדרשים מחקרים נוספים. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33202986/

במחקר אקראי מוצלב (2019) הוערכה ההשפעה של צריכת מוצרי חלב על מדדי הגלוקוז והאינסולין בקרב מבוגרים עם עודף משקל. החוקרים מסבירים כי מוצרי חלב עשויים לתרום לבריאות המטבולית, כאשר ישנן עדויות לשיפור המטבוליזם של גלוקוז והרגישות לאינסולין, אשר לרוב אינם מאוזנים בקרב אוכלוסייה הסובלת מעודף משקל או שמנות. במחקר נכללו 45 מבוגרים בגילאי 45-65, אשר השתתפו בשתי התערבויות תזונתיות: דיאטה עשירה במוצרי חלב או דלת מוצרי חלב. כל התערבות ארכה 6 שבועות, עם 4 שבועות הפסקה ביניהן. דיאטה עשירה במוצרי חלב כללה 6 מנות ליום מוצרי חלב לגברים או 5 מנות לנשים, ודיאטה דלת מוצרי חלב כללה עד מנה אחת ליום (מנה הוגדרה כ-200 גרם יוגורט חצי שמן, 30 גרם גבינה חצי שמנה או 250 מ"ל חלב או חובצה). החוקרים מציינים כי כמות מוצרי החלב בשתי הדיאטות הינה בטווח הצריכה הרגיל של האוכלוסייה בהולנד וכמות הקלוריות בדיאטה הותאמה באופן אישי לכל משתתף במטרה לשמור על משקל מאוזן. בסיום כל התערבות נערך מבחן סבילות לגלוקוז, הגמישות המטבולית (היכולת לעבור בין הפקת אנרגיה מגלוקוז לשומן בהתאם ליכולת ולצרכי הגוף) הוערכה באמצעות קלורימטריה עקיפה ונבדקו מדדי הגלוקוז והאינסולין.

להלן סיכום הממצאים:

לשתי ההתערבויות לא הייתה השפעה על הגמישות המטבולית ולא היו הבדלים בריכוז הגלוקוז בצום.
ריכוז האינסולין בצום היה נמוך יותר לאחר דיאטה דלת מוצרי חלב והתנגודת לאינסולין הייתה גבוהה יותר לאחר דיאטה עשירה במוצרי חלב.
לא נמצאו הבדלים בין הדיאטות בתגובת הגלוקוז והאינסולין לאחר הארוחה.

באופן כללי, החוקרים מסכמים כי לכמות מוצרי החלב בדיאטה לא הייתה השפעה על הגמישות המטבולית או על התגובה הגליקמית בקרב מבוגרים עם עודף משקל, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון את ההשפעה של מוצרי חלב מסוימים ולבחון את ההשפעה בקרב קבוצות בעלות מאפיינים מטבוליים שונים. המחקר נערך על ידי אוניברסיטה בהולנד בשיתוף חברת מוצרי החלב ההולנדית FrieslandCampina.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30997492

במחקר אקראי מוצלב (2019) הוערכה ההשפעה של צריכת מוצרי חלב על מדדי הגלוקוז והאינסולין בקרב מבוגרים עם רמות אינסולין גבוהות. החוקרים מסבירים כי מחקרי עוקבה מצביעים על כך שצריכת מוצרי חלב קשורה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2, אולם הממצאים ממחקרים קליניים אינם עקביים. במחקר נכללו 27 מבוגרים (19 גברים ו-8 נשים), בני 55 בממוצע ועם BMI ממוצע של 31.3. המשתתפים צרכו שתי דיאטות - כל אחת למשך 6 שבועות, עם 6 שבועות הפרדה ביניהן. דיאטה אחת כללה צריכה גבוהה של מוצרי חלב (לפחות 4 מנות ביום) והדיאטה השנייה כללה צריכה סטנדרטית של מוצרי חלב (עד 2 מנות ביום). בהשוואה בין שתי הדיאטות, לא נמצאו הבדלים מובהקים באף אחד מהמדדים שהוערכו, ביניהם רמת הגלוקוז והאינסולין, פפטיד C ותנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי צריכה גבוהה של מוצרי חלב בקרב משתתפים עם רמות אינסולין גבוהות אינה משפיעה על מדדי הגלוקוז והאינסולין ועל תפקוד תאי ביטא בלבלב, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה ארוכת הטווח על גורמי הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי גופי מחקר בקנדה והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

הערת מערכת: המחקר לא כולל קבוצת ניסוי ללא צריכה של מוצרי חלב כלל ועל כן יש להתייחס לתוצאות אלו בזהירות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31453424/

מחקר פרוספקטיבי (פברואר 2014) שעקב אחר כ-4,000 איש למשך 11 שנה מצא כי צריכה גבוהה של יוגורט לוותה בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24510203

במחקר אקראי מבוקר, (2020) נערכה השוואה בין ההשפעה של דיאטה הכוללת מוצרי חלב דלי שומן, לעומת מוצרי חלב עם שומן מלא, על איזון משק הסוכר בקרב משתתפים עם התסמונת המטבולית. ברקע למחקר נמצאים ממצאים קודמים, לפיהם צריכה גבוהה של מוצרי חלב, בדגש על יוגורט, וכן סמנים ביולוגיים של שומן מחלב, קשורים בירידה בסיכון לסוכרת סוג 2. יחד עם זאת, במחקרים אלה לרוב לא נבדקה ההשפעה של מוצרי חלב מותססים או מוצרי חלב עם שומן מלא שנמצאו בעלי השפעה מטבולית מיטיבה. במחקר נכללו 72 משתתפים עם התסמונת המטבולית. כהכנה למחקר, כל המשתתפים צרכו במשך ארבעה שבועות דיאטה המגבילה את צריכת מוצרי החלב לעד שלוש מנות/שבוע של חלב נטול שומן. לאחר מכן, המשתתפים חולקו אקראית לשלוש קבוצות למשך 12 שבועות, קבוצת הביקורת המשיכה את אותה דיאטה ושתי קבוצות ההתערבות צרכו דיאטה המכילה 3.3 מנות/יום של מוצרי חלב דלי שומן או עם שומן מלא.

להלן סיכום הממצאים:

לא נמצאה השפעה להתערבות על הסבילות לגלוקוז.
בשתי קבוצות ההתערבות, נמצאה ירידה ברגישות לאינסולין בהשוואה לקבוצת הביקורת. מועלית השערה שהסיבה לכך היא שמוצרי חלב מגבירים את תגובת האינסולין בגוף.
בקרב המשתתפים שצרכו מוצרי חלב עם שומן מלא, נמצאה עלייה במשקל בהשוואה לקבוצת הביקורת. ההבדל בין העליה במשקל בקבוצה שצרכה מוצרי חלב דלי שומן לבין הקבוצות האחרות, לא היה מובהק.
לא נמצאה השפעה להתערבות על תכולת השומן בכבד או על מדדי דלקת.

החוקרים מסכמים כי בניגוד למשוער, אף אחת מהדיאטות שכללה מוצרי חלב לא תרמה לשיפור הסבילות לגלוקוז ושתיהן הובילו לירידה ברגישות לאינסולין. יחד עם זאת, מכיוון שלא הייתה השפעה על רמת הגלוקוז בדם, ההשפעה ארוכת הטווח של הירידה ברגישות לאינסולין על הסיכון לסוכרת סוג 2 אינה ברורה.

המחקר מומן על ידי ארגונים בתחום החלב ממדינות שונות, ועל ידי ה-NIH.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33184632/

בהתבסס על נתונים ממחקר עוקבה (2021) שנערך בספרד, נבדק הקשר בין צריכת מוצרי חלב והסיכון לסוכרת סוג 2, תוך בחינת המטבוליטים בדם המעורבים בקשר זה. החוקרים מציינים, כי מחקרים אפידמיולוגיים מראים קשר הפוך מתון בין צריכת מוצרי חלב וסוכרת סוג 2, אולם לא ידוע האם המטבוליטים הקשורים בצריכת מוצרי חלב מבטאים קשר זה. מטרת המחקר הייתה לזהות מהם המטבוליטים המעורבים ולבדוק את הקשר ביניהם והתפתחות סוכרת סוג 2. בשלב הראשוני נכללו במחקר 1,833 משתתפים ממחקר ה-PREDIMED, ובשלב השני של אישוש הממצאים נכללו הנתונים של 1,522 משתתפים מאותו מחקר לאחר שנה, וכן הנתונים של 4,932 משתתפים ממחקר האחיות ומחקר אנשים מקצועות הבריאות בארה"ב.
נמצא כי הצריכה של מוצרי חלב באופן כללי הייתה קשורה ב-38 מטבוליטים שונים, כאשר שלושה מהם היו קשורים בצורה עקבית גם לצריכה של חלב, יוגורט וגבינה. בנטרול גורמי הסיכון לסוכרת סוג 2, נמצא כי הפרופיל המטבוליטי אשר מבטא צריכה גבוהה יותר של מוצרי חלב היה קשור בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2 הן באוכלוסייה הספרדית והן באוכלוסייה האמריקאית. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים עדות לפוטנציאל של סמנים ביולוגיים הקשורים בצריכת מוצרי חלב ולמנגנונים העומדים בבסיס הקשר בין צריכת מוצרי חלב והסיכון לסוכרת סוג 2. שניים מהחוקרים מדווחים על קשרים עם גורמים בתעשיית החלב שאינם קשורים במחקר זה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33742198/

במחקר עוקבה (2022) שנערך בהודו נבדק הקשר בין הצריכה של מוצרי חלב ובין גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, תוך התייחסות למוצרי חלב מותססים ולא מותססים. החוקרים מציינים כי לצריכה של מוצרי חלב מותססים, כגון יוגורט, עשויה להיות השפעה נוגדת דלקת ויתרון קרדיו-מטבולי משמעותי יותר לעומת מוצרי חלב שאינם מותססים. במחקר נכללו 1,030 מבוגרים אשר גויסו למחקר בשנים 2001-2003 עם מעקב שנערך בשנת 2012-2013. הגיל החציוני היה 36 ומדדי הסיכון הקרדיו-מטבוליים החציוניים היו בטווח הנורמה. המשתתפים מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר ובזמן המעקב ומדדי התוצאה כללו שמנות, תסמונת מטבולית, פרופיל שומנים, מדדים גליקמיים ולחץ דם. נמצא כי הצריכה החציונית של סך מוצרי חלב הייתה 208, 411 ו-755 גרם ליום, שווה ערך ל- 1.4, 3 ו-5 כוסות ליום, בקרב המשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר, הבינונית והגבוהה ביותר, בהתאמה.

להלן הממצאים העיקריים:

צריכה גבוהה של מוצרי חלב הייתה קשורה בסיכון מופחת לסבול מרמה גבוהה של גלוקוז בצום:

סך מוצרי חלב: צריכה של 5 ומעלה כוסות ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-32% בהשוואה לצריכה של עד 1.4 כוסות ליום.
מוצרי חלב לא מותססים: צריכה של 4 ומעלה כוסות ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-43% בהשוואה לצריכה של עד 1 כוסות ליום.
מוצרי חלב מותססים: צריכה של 2 ומעלה כוסות ליום הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-36% בהשוואה לצריכה של עד 0.1 כוסות ליום.

צריכה גבוהה של סך מוצרי חלב הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-35% ליתר לחץ דם, בסיכון נמוך ב-37% לרמת HDL נמוכה ובסיכון נמוך ב-29% לתסמונת המטבולית.
צריכה גבוהה של מוצרי חלב לא מותססים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-48% ל-BMI גבוה.
צריכה גבוהה של מוצרי חלב מותססים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-29% לתסמונת המטבולית.

החוקרים מסכמים כי באופן כללי צריכה גבוהה של מוצרי חלב, מותססים או לא מותססים, הייתה קשורה בסיכון מופחת לסבול מהתסמונת המטבולית ומגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים בהודו. הערת מערכת: יש לשים לב שהמחקר נערך בקרב אוכלוסייה שבה דפוס התזונה הכללי הינו שונה מהתזונה המערבית ואף ייתכן כי ההרכב של מוצרי החלב אינו זהה למוצרי החלב במדינות המערביות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36145074/

במחקר עוקבה (2022) שנערך בקוריאה נבדק הקשר בין צריכת חלבוני חלב ובין התפתחות של מסת שריר נמוכה והשמנה בטנית, בקרב נשים מבוגרות. החוקרים מסבירים כי השינוי בהרכב הגוף בתהליך ההזדקנות כולל ירידה במסת השריר ועלייה במסת השומן, כאשר נשים עם שילוב של מסת שריר נמוכה והשמנה בטנית עלולות להיות בסיכון גבוה יותר לתחלואה ולתמותה בהשוואה לנשים עם סרקופניה או שמנות בלבד. למוצרי חלב, המכילים חלבון מי גבינה וחומצות אמינו, עשויה להיות השפעה מיטיבה בשימור מסת השריר ובמניעת שמנות. במחקר נכללו 4,251 נשים אשר סווגו לשלוש קבוצות בהתאם לרמת הצריכה של חלבוני חלב. מסת שריר נמוכה הוגדרה כפחות מ-15 ק"ג והשמנה בטנית הוגדרה כיחס משקל לגובה של 0.58 ומעלה. במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 9.6 שנים, 280 נשים אובחנו עם מסת שריר נמוכה וגם השמנה בטנית. נמצא כי בהשוואה לנשים עם הצריכה הנמוכה ביותר של חלבוני חלב, נשים עם צריכה בינונית וגבוהה היו בסיכון נמוך ב-11% וב-29%, בהתאמה, למסת שריר נמוכה והשמנה בטנית. החוקרים מציינים, כי בניגוד לתזונה המערבית, בתזונה הקוריאנית חלבונים מהצומח הינם המקור העיקרי לחלבון, בדגש על סויה. נמצא כי נשים עם צריכה גבוהה של חלבוני חלב צרכו גם כמות גבוהה יותר של סויה, אולם הצריכה של סויה לא הייתה קשורה בסיכון למסת שריר נמוכה והשמנה בטנית. החוקרים מסכמים כי צריכת גבוהה של חלבוני חלב קשורה בסיכון מופחת להתפתחות מסת שריר נמוכה והשמנה בטנית. המחקר מומן על ידי מענק מחקר בלתי תלוי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35007815/

במחקר עוקבה (2020) נבדק הקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון לתסמונת המטבולית, ליתר לחץ דם ולסוכרת. המסלולים האפשריים העומדים בבסיס היתרונות המטבוליים של מוצרי חלב כוללים, בין השאר:

angiotensin converting enzyme
ייצור מחדש של שומנים בכבד
חמצון חומצות שומן ברקמת השומן ובכבד
דלקת
פפטידים או חומצות אמינו ביו-אקטיביים, המיוצרים באמצעות התססה של יוגורט או גבינה משפרים רגישות לאינסולין.
חומצות אמינו מסועפות שרשרת בחלבון מי הגבינה (whey) הראו שיפור בתגובת האינסולין לאחר הארוחה.

במחקר נכללו משתתפים בגילאי 35-70 מ-21 מדינות ו-5 יבשות, כאשר משך המעקב החציוני היה כ-9 שנים.

להלן הממצאים העיקריים:

תסמונת מטבולית: בניתוח חתך, המבוסס על הנתונים של 112,922 משתתפים, נבדק הקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון לתסמונת המטבולית. נמצא כי צריכה גבוהה של מוצרי חלב (2 מנות ליום לפחות) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-24% לתסמונת המטבולית בהשוואה למשתתפים שכלל אינם צורכים מוצרי חלב. מגמה זו הייתה דומה עבור צריכה גבוהה של מוצרי חלב עם שומן מלא או של שילוב עם מוצרי חלב דלי שומן. צריכת מוצרי חלב דלי שומן בלבד לא הייתה קשורה בסיכון לתסמונת המטבולית.
יתר לחץ דם: בניתוח אורך, המבוסס על הנתונים של 57,547 משתתפים, נבדק הקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון ליתר לחץ דם. בתקופת המעקב אובחנו 13,640 מקרים של יתר לחץ דם, כאשר צריכה גבוהה של מוצרי חלב הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-11% ליתר לחץ דם. מגמה דומה נמצאה עבור צריכת מוצרי חלב עם שומן מלא.
סוכרת: בניתוח אורך, המבוסס על הנתונים של 131,481 משתתפים, נבדק הקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון לסוכרת. בתקופת המעקב אובחנו 5,351 מקרים של סוכרת, כאשר צריכה גבוהה של מוצרי חלב הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-12% לסוכרת. מגמה דומה נמצאה עבור צריכת מוצרי חלב עם שומן מלא.

החוקרים מסכמים כי צריכה גבוהה יותר של מוצרי חלב עם שומן מלא (אך לא דלי שומן) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לתסמונת המטבולית, ליתר לחץ דם ולסוכרת, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים אקראיים מבוקרים.

המחקר מומן ברובו על ידי גופי מחקר בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32423962/

בהתבסס על נתונים משלושה מחקרי עוקבה בארה"ב, (2019) במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין צריכת שומן ממוצרי חלב לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים של 41,808 גברים ממחקר אנשי מקצועות הבריאות (1986-2012), 65,929 נשים ממחקר האחיות (1984-2012) ו-89,565 נשים ממחקר האחיות השני (1991-2013). בהתבסס על שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, החוקרים העריכו את צריכת השומן ממוצרי חלב, כאחוז מסך הצריכה הקלורית. במהלך תקופת המעקב, אובחנו 16,511 מקרים של סוכרת סוג 2.

נמצא כי בהשוואה לצריכה קלורית זהה שמקורה בפחמימות, צריכת שומן ממוצרי חלב לא הייתה קשורה בסיכון לסוכרת סוג 2. החלפת 5% מהקלוריות שמקורן בשומן ממוצרי חלב במקורות אחרים של שומן מהחי או בפחמימות מדגנים מלוטשים הייתה קשורה בסיכון גבוה לסוכרת סוג 2 ב-17% וב-4%, בהתאמה. יחד עם זאת, החלפה זהה בפחמימות מדגנים מלאים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-7% לסוכרת סוג 2.

החוקרים מסכמים כי למרות שצריכת שומן ממוצרי חלב לא הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 בהשוואה לפחמימות באופן כללי, החלפה בדגנים מלאים עשויה לסייע בהפחתת הסיכון ואילו החלפה בשומנים אחרים מהחי או בדגנים מלוטשים עלולה להוביל לעלייה בסיכון.

המחקר מומן על ידי מענקים מטעם ה-NIH.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31414137/

בניתוח כולל של תוצאות ממחקרי עוקבה פרוספקטיביים (2018) נבדק הקשר בין צריכת חומצות שומן, שמקורן במוצרי חלב, לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 16 מחקרים מ-12 מדינות, בהם למעלה מ-60,000 משתתפים בטווח רחב של גיל ושל BMI. במחקרים אלה נבדקה הרמה בדם וברקמת השומן של שלוש חומצות שומן, המהוות סמנים ביולוגיים לצריכת שומן ממוצרי חלב: שתי חומצות שומן רוויות (15:0, 17:0) וחומצת שומן חד בלתי רוויה מסוג אומגה 7 (t16:1n-7). בתקופת מעקב ממוצעת של 9 שנים אובחנו 15,180 מקרי סוכרת סוג 2.

לאחר התאמה סטטיסטית לגורמים שונים, כולל מדדים של השמנה ושל ליפוגנזה, נמצא כי רמות גבוהות יותר של חומצות שומן המצויות במוצרי חלב היו קשורות בסיכון נמוך יותר ב-18-35% לסוכרת סוג 2. מגמה זו הייתה בולטת יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים. החוקרים מסכמים כי ניתוח מקיף זה מצביע על כך שרמה גבוהה יותר של חומצות שומן שמקורן במוצרי חלב קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2.

ניתוח הנתונים נערך על ידי פורום מקצועי רחב, העוסק בחקר חומצות שומן Fatty Acids and Outcomes Research Consortium (הידוע כ-FORCE) והמחקרים שנותחו מומנו על ידי גופי מחקר רבים, לרוב בלתי תלויים (כגון NIH).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30303968

במאמר (פברואר 2014) נסקרים המנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס ממצאים המראים כי צריכת מוצרי חלב קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2 ותורמת לאיזון משק הסוכר ולהפחתת התנגודת לאינסולין.

החוקרים מסבירים כי ישנן עדויות המראות כי רכיבים במוצרי חלב משפיעים על פעילות המיטוכונדריה, קשורים בפעילות פלורת המעיים, משפיעים על הפעילות הדלקתית ועל התפקוד הקרדיווסקולרי.

בהמשך, הכותבים דנים בכיווני המחקר העתידיים בהתבסס על המנגנונים המוצעים והשפּעתם על התפקוד המטבולי בקרב אוכלוסיות בסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24636056

במחקר קליני (2019) מוצלב נבדקה ההשפעה של חטיף חלבי לעומת לא חלבי על התגובה הגליקמית בקרב ילדים במשקל תקין וילדים עם עודף משקל או שמנות. במחקר נכללו 11 ילדים במשקל תקין ו-7 ילדים עם עודף משקל או שמנות, בגילאי 9-14.

המשתתפים צרכו בסדר אקראי שני חטיפים בעלי תכולת פחמימות זהה:

יוגורט יווני (198.9 גרם, 171 קלוריות, 25 גרם פחמימות זמינות, 0 גרם שומן, 17 גרם חלבון).
עוגיות סנדוויץ' ללא חלב (37.5 גרם, 175 קלוריות, 25 גרם פחמימות זמינות 7.5 גרם שומן, 1.3 גרם חלבון).

שעתיים לאחר הצריכה של כל אחד מהחטיפים ניתנה לילדים אפשרות לצריכת מזון ללא הגבלה. התגובה הגליקמית נמדדה מיד לפני אכילת החטיף ו-30, 60, 90 ו-120 דקות לאחר מכן. להלן סיכום הממצאים:

לא נמצא הבדל בין החטיפים בהתייחס לצריכת המזון שעתיים לאחר מכן.
שעתיים לאחר צריכת החטיף החלבי רמת הגלוקוז בדם הייתה נמוכה יותר ורמת האינסולין גבוהה יותר, וכן נצפתה עלייה בריכוז GLP-1 (glucagon-like peptide-1*).
ריכוז הפפטיד C בדם והפרשת האינסולין היו דומים בשני תנאי המחקר, כאשר העלייה שנמצאה ברמת האינסולין בדם הוסברה על ידי ירידה בכניסת האינסולין לכבד.
לא נמצאו הבדלים משמעותיים בתגובה בין ילדים במשקל תקין לבין ילדים עם עודף משקל או שמנות.

החוקרים מסכמים כי בהשוואה לחטיף שאינו חלבי, צריכת חטיף חלבי הובילה לירידה ברמת הגלוקוז בדם ולעלייה ברמת האינסולין, ככל הנראה בשל עיכוב בכניסת האינסולין לכבד.

המחקר מומן על ידי ה- Dairy Farmers of Canada ומענקי מחקר בלתי תלויים.

* GLP-1 הינו הורמון טבעי, המיוצר ברירית המעי ומופרש כתגובה לאכילה, עוד כשהאוכל נמצא במעי ולפני שהוא נספג לדם. בין יתר השפעותיו, הוא מווסת את רמות הגלוקוז בדם; בהתאם לרמות הגלוקוז בדם, הפפטיד דמוי גלוקגון-1 מתאם את הפרשת האינסולין ועוצר שחרור עודף של גלוקוז מהכבד. בנוסף, מסייע הפפטיד דמוי גלוקגון-1 לווסת את העיכול וספיגת המזון על ידי האטה של תהליך הריקון של הקיבה. יתר על כן הוא משרה תחושה של שובע בשל השְפעתו על מערכת העצבים המרכזית, דבר המביא לירידה משמעותית בצריכת המזון ולירידה במשקל.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30794429/

מחקר קליני שנערך בישראל (יולי 2014) מצא כי צריכת חלבוני מי גבינה לפני הארוחה תרמה לאיזון רמות הסוכר בדם לאחר הארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 15 חולי סוכרת אשר צרכו בשני ימים שונים ובסדר אקראי 50 גרם חלבוני מי גבינה עם 150 מ"ל מים או פלסבו לפני ארוחת בוקר בעלת ערך גליקמי גבוה.

מניתוח רמות הסוכר וההורמונים בדם כשלוש שעות לאחר הארוחה נמצא כי צריכת חלבוני מי גבינה הובילה לשיפור בהפרשת האינסולין ולירידה של 28% ברמת הסוכר בהשוואה לפלסבו.

לממצאים אלה עשויה להיות השלכה יישומית פשוטה וזולה לטיפול בחולי סוכרת שאינם נוטלים אינסולין.

יחד עם זאת, לדעתנו נדרש מחקר קליני בהיקף גדול יותר אשר בוחן גם את ההשפעה ארוכת הטווח על מנת לגבש המלצות לשימוש קליני.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25005331

מחקר עוקבה גדול (מאי 2015) במסגרתו בוצע מעקב אחר כ-25,000 איש במשך כ-10 שנים מצביע על כך שצריכת משקאות קלים ממותקים ומשקאות חלב ממותקים קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי במשקל הגוף.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25944371

בסקירה מקיפה (נובמבר 2016) העריכו החוקרים את הממצאים המחקריים, בעיקר ממטה-אנליזות של מחקרים תצפיתיים ומחקרים אקראיים מבוקרים, בנוגע לקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין תחלואה כרונית ותמותה.
חשוב לציין כי המחקר מומן על ידי מגוון גופים מחקריים ומסחריים, ביניהם בעלי אינטרסים ברורים בשוק החלב. למרות שהחוקרים מציינים כי הגופים הממנים לא היו מעורבים בפועל, ניכר כי מסקנות הסקירה מגמתיות וכי אין אזכור של השפעות שליליות נרחבות שכן הוכחו במחקרים, למשל בהקשר של שברים בעצמות וסרטן.
בהתייחס לסיכון לשמנות ולסוכרת סוג 2 מסכמים החוקרים כי תזונה הכוללת רמה גבוהה של חלב ומוצריו קשורה בסיכון מופחת לשמנות בקרב ילדים ולשיפור הרכב הגוף בקרב מבוגרים וכתוצאה מכך להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2. התרומה של מוצרי חלב לירידה במשקל משמעותית יותר בדיאטה מוגבלת קלורית ופחות תחת צריכת קלוריות מאוזנת. באופן ספציפי, נמצא קשר בין מוצרי חלב מותססים כמו גבינה ויוגורט לבין סיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2.
מהעדויות בנוגע לסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית עולה כי צריכה גבוהה של חלב ומוצריו (200-300 מ"ל ליום) אינה מגבירה את הסיכון הקרדיווסקולרי, ואף קשורה בסיכון נמוך יותר ליתר לחץ דם ולשבץ.
הממצאים בנוגע לבריאות העצם והסיכון לאוסטאופורוזיס מצביעים על כך שלצריכת חלב ומוצריו השפעה מיטיבה על בריאות העצם בגיל הילדות וההתבגרות, אולם העדויות בנוגע לתרומה בקרב מבוגרים ולהפחתת הסיכון לשברים בקשישים הינן מוגבלות. נראה כי החוקרים מתעלמים ממחקר עוקבה נרחב, שבוצע בשבדיה ומצביע על כך שצריכת חלב גבוהה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה ולשברים, במיוחד שברים בירך. לקריאת המחקר - לחצו כאן.
בנוגע לסיכון להתפתחות סרטן, החוקרים מציינים כי על פי דיווחי קרן מחקר הסרטן העולמית (WCRF) ומטה-אנליזות עדכניות, צריכת חלב ומוצריו ככל הנראה מסייעת להגנה מפני סרטן קולורקטלי, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הקיבה וסרטן השד. צריכת מוצרי חלב לא נמצאה קשורה בסרטן הלבלב, סרטן שחלות או סרטן ריאות, כאשר העדויות בנוגע לסרטן הערמונית אינן עקביות. גם כאן החוקרים מתעלמים מעדויות רבות התומכות בקשר בין צריכת מוצרי חלב והתפתחות סרטן בכלל וסרטן הערמונית בפרט. לקריאת סקירה בנושא - לחצו כאן.

על בסיס הממצאים ממחקרים תצפיתיים החוקרים מסכמים כי לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון לתמותה מכל גורם.
מעבר לכך, בחנו החוקרים את ההיבטים הבריאותיים של צריכת משקאות צמחיים לעומת חלב. הם מסכמים כי מדובר במוצרים שונים במהותם, הן בהתייחס להרכב התזונתי והן בהתייחס להשפעה הבריאותית. למרות החששות העולים בהקשר לצריכת משקאות דלי חלבון בקרב ילדים, נדרשת הערכה מקיפה יותר של המשקאות הצמחיים על מנת לקבוע מסקנה ברורה בנושא זה.

החוקרים מסכמים כי על בסיס כלל העדויות המחקריות צריכת חלב ומוצריו תורמת להשגת הצריכה התזונתית המומלצת ועשויה להגן מפני מחלות כרוניות שכיחות, כאשר ישנם רק דיווחים מעטים בנוגע להשפעות שליליות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27882862

בנייר עמדה (2019) מוצגות המסקנות מבוססות העדויות של צוות מומחים בינלאומי בהתייחס לקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין התפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי הקפדה על תזונה בריאה מהווה אסטרטגיה יעילה למניעת ההתפתחות של סוכרת סוג 2 או לעיכוב המחלה. ישנן המלצות לצרוך מוצרי חלב כחלק מדפוס של תזונה בריאה אולם לא ברור מהי ההשפעה של כך על התפתחות סוכרת סוג 2. להלן המסקנות המרכזיות:

העדויות ממחקרי עוקבה גדולים וממעט מחקרים אקראיים מבוקרים מצביעים על כך שלצריכת מוצרי חלב באופן כללי אין השפעה או שיש השפעה מיטיבה מתונה על הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.
ישנן עדויות ממחקרי עוקבה לכך שצריכת יוגורט קשורה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2, אולם העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים הינן מוגבלות.
חומצות השומן ממוצרי חלב נמצאו קשורות בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2 ובשיפור הבריאות המטבולית, אולם יש להמשיך ולבחון זאת במחקרים מבוקרים על מנת להעריך את הסיבתיות ולבחון את האפשרות לכך שחומצות השומן רק מהוות מדד לצריכת מוצרי חלב באופן כללי.
ניכר כי ישנה השפעה בריאותית משמעותית יותר למזון השלם לעומת תכולת השומן הרווי בלבד.

החוקרים מסכמים כי במחקרים עתידיים יש להתייחס לשלוש שאלות מרכזיות על מנת למקסם את התועלת הבריאותית של צריכת מוצרי חלב: כיצד המאפיינים האינדיבידואלים משפיעים על התגובה הגליקמית למוצרי חלב שונים; כיצד הרכב השומן, הסוכר והחלבון של מוצרי חלב שונים משפיע על הסיכון לסוכרת סוג 2; מהם המנגנונים המסבירים את הקשר בין צריכת יוגורט וסיכון מופחת לסוכרת סוג 2.

המחקר מומן על ידי גורמים בתעשיית החלב בהולנד והחוקרים מדווחים על קשרים עם מגוון גופים בתעשיית החלב במדינות שונות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31124561

מאמר משנת 2024 עוסק בהחלטת ה-FDA ממרץ 2024 המאפשרת הצגת טענה בריאותית מוסמכת על הקשר בין צריכת יוגורט להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. זו הפעם הראשונה שה-FDA מאשר טענה כזו למזון, בעקבות פנייה של חברת Danone North America בשנת 2019.
על פי ההכרזה, ניתן לציין על תוויות מוצרים כי "צריכה קבועה של יוגורט עשויה להפחית את הסיכון לסוכרת סוג 2 על פי עדויות מדעיות מוגבלות", כל עוד הניסוח אינו מטעה את הצרכנים. המאמר סוקר את תהליך קבלת ההחלטה, הראיות המחקריות המרכזיות שתמכו בה, כולל מחקרי עוקבה גדולים כמו Women's Health Study, וכן את השלכותיה האפשריות על אנשים בסיכון גבוה לסוכרת סוג 2. מודגש כי יוגורט אינו תרופה או טיפול למחלה, אלא עשוי להפחית את הסיכון באוכלוסייה הכללית. בהמשך, נדונות ההשלכות העתידיות של ההחלטה על התעשייה, הצרכנים והרגולציה. נכון לאפריל 2024, עדיין לא הופיעו מוצרים עם תוויות מעודכנות על המדפים בארה"ב. בנוסף, ההחלטה משפיעה רק בארה"ב, בעוד שבאירופה הפיקוח על טענות בריאותיות נעשה באמצעות גופים כמו EFSA וה-EC, הפועלים תחת רגולציה דומה אך נפרדת. לסיכום, עדויות מדעיות מוגבלות מצביעות על כך שצריכת לפחות שלוש מנות יוגורט בשבוע עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. עם זאת, השפּעת החלטת ה-FDA על בריאות הציבור והתזונה בטווח הארוך עדיין אינה ברורה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38615571/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35696635/

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - אלכוהול

במחקר עוקבה (2022) מבוסס אוכלוסייה שנערך בקוריאה נבדק הקשר בין צריכת אלכוהול והסיכון לסרטן בדרכי המרה, כולל כולנגיוקרצינומה (CCA) וסרטן בכיס המרה (GBC), כתלות באיזון הגליקמי. במחקר נכללו 9,520,629 משתתפים מעל גיל 20 ללא היסטוריה של סרטן אשר ביצעו בשנת 2009 בדיקת סקר במסגרת שירות הבריאות הלאומי. מעקב אחר התפתחות של סרטן בדרכי המרה בוצע עד לשנת 2018. המשתתפים סווגו לשלוש קטגוריות בהתאם לצריכת האלכוהול: אי-צריכת אלכוהול, צריכה קלה עד מתונה (עד 30 גרם/יום אלכוהול) או צריכה גבוהה (מעל 30 גרם/יום), וכן לשלוש קבוצות בהתאם לרמת האיזון הגליקמי: רמת גלוקוז תקינה (עד 100 מ"ג/דצ"ל בצום), טרום סוכרת (100-125 מ"ג/דצ"ל) או סוכרת (מעל 126 מ"ג/דצ"ל או נטילת תרופות לאיזון גליקמי). במהלך תקופת מעקב חציונית של 8.2 שנים אובחנו 21,079 מקרים חדשים של סרטן בדרכי המרה.

להלן הממצאים העיקריים:

צריכת אלכוהול קלה עד מתונה הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן בדרכי המרה רק בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת או סוכרת, אך לא בקרב משתתפים עם רמת גלוקוז תקינה. ספציפית, בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת נמצא בסיכון גבוה פי 1.20 ופי 1.28 ל-CCA ול-GBC, בהתאמה, ובקרב משתתפים עם סוכרת הסיכון היה גבוה פי 2.04 בשני סוגי הסרטן.
צריכת אלכוהול גבוהה הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן בדרכי המרה בכל קבוצות האיזון הגליקמי.
מעבר לכך, החוקרים מראים כי השילוב של צריכת אלכוהול גבוהה וסוכרת היה קשור בסיכון גבוה באופן משמעותי ביחס לכל גורם בנפרד (השפעה סינרגיסטית).

החוקרים מסכמים כי בקרב משתתפים עם הפרעה באיזון הגליקמי גם צריכה קלה עד מתונה של אלכוהול הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן בדרכי המרה, ממצא המצביע על הימנעות מאלכוהול כאסטרטגיה אפשרית למניעה.

סוכרת סוג 2 הינה מחלה שכיחה הגורמת להתפתחות מחלות וסיבוכים נלווים. המחקר הנוכחי (אוקטובר 2013) בוחן כיצד דיאטה בריאה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות של מחלת כליות כרונית ובכך להפחית בעיה בריאותית וציבורית משמעותית. המחקר כלל מעקב אחר מעל 6,000 חולי סוכרת סוג 2. לאחר 5.5 שנות מעקב, 31.7% ממשתתפי המחקר אובחנו כסובלים ממחלת כליות כרונית ו-8.3% נפטרו.החוקרים מסכמים כי דיאטה בריאה הכוללת צריכה מתונה של אלכוהול קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות של מחלת כליות כרונית ותמותה. לא נמצא קשר בין צריכת נתרן וצריכה סבירה של חלבון להתפתחות המחלה. למסקנות אלו השלכה יישומית חשובה שכן על חולי סוכרת להקפיד על דיאטה בריאה ומאוזנת גם על מנת להימנע מסיבוכים הקשורים בתפקוד הכליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23939297

מחקרים קודמים מעידים כי לשתייה מתונה של אלכוהול יתרון בהפחתת הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, אולם אין מספיק עדויות ביחס לאוכלוסיית חולי סוכרת סוג 2. כחלק ממחקר רחב (פברואר 2014) בו נכללו מעל 11 אלף חולי סוכרת, נבדק הקשר בין נתוני צריכת אלכוהול לבין אירועים קרדיווסקולריים ותמותה. במשך כ-5 שנות המעקב 1,031 איש נפטרו, 1,147 עברו אירוע קרדיווסקולרי ו-1,136 חוו סיבוך מיקרווסקולרי. בהשוואה לאלו שכלל לא צרכו אלכוהול, צריכת אלכוהול מתונה, ובעיקר יין, הייתה קשורה בירידה של כ-17% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, ירידה של כ-15% בסיכון לסיבוך מיקרווסקולרי וירידה של כ-13% בסיכון לתמותה. לעומת זאת, צריכת אלכוהול גבוהה הייתה קשורה לעלייה בסיכון. מכאן, לצריכת יין מתונה עשויים להיות יתרונות בהגנה על כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24578358

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (פברואר 2016) הבוחנת את העדויות לגבי הקשר בין צריכת אלכוהול לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. בניתוח הנתונים נכללו 26 מחקרי עוקבה בהם כ-700,000 משתתפים, מהם כ-31,000 חולי סוכרת סוג 2. נמצא כי בהשוואה למשתתפים שאינם צורכים אלכוהול, צריכת אלכוהול במידה קלה ומתונה (עד 2 כוסות ליום) הייתה מלווה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2 (סיכון נמוך בכ-17% ו-26% בהתאמה). עם זאת, צריכת אלכוהול במידה רבה לא הייתה קשורה בסיכון לסוכרת סוג 2. כלומר, הסיכון היה הנמוך ביותר עבור גברים ונשים שצרכו כ-2 משקאות אלכוהוליים ליום. החוקרים לא ציינו את סוג האלכוהול שנצרך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26843157

במחקר עוקבה, (2020) המבוסס על נתוני הביו-בנק הסיני, נבדק הקשר בין גיל התחלת שתיית אלכוהול, לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. ברקע למחקר, מסבירים החוקרים כי ידוע שקיים קשר בין צריכת אלכוהול לבין סוכרת סוג 2, כך שצריכה מתונה עשויה להפחית את הסיכון, ואילו צריכה כרונית בכמות גבוהה עלולה להגביר את הסיכון. מחקרים קודמים מצאו, כי התחלת שתיית אלכוהול בגיל צעיר ולאורך תקופה ממושכת יותר, הייתה קשורה בסיכון מוגבר להפרעת שימוש באלכוהול, לצריכה גבוהה ולתלות. במחקר נכללו הנתונים של 512,712 משתתפים בגילאי 30-79 אשר דיווחו בתחילת תקופת המעקב על צריכת האלכוהול שלהם בשנה האחרונה ובעבר. במהלך תקופת מעקב חציונית של 9.8 שנים, אובחנו 15,115 מקרים של סוכרת סוג 2.

להלן הממצאים העיקריים:

בהשוואה למשתתפים שלא צרכו אלכוהול בשנה האחרונה או בצורה כרונית בעבר, התחלת שתיית אלכוהול בגיל 18-29 הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-22% לסוכרת, בגיל 29-39 בסיכון נמוך ב-25%, ובגיל 39 ומעלה בסיכון נמוך ב-32%. מגמה זאת הייתה דומה גם כאשר כמות האלכוהול הנצרכת נכללה בניתוח.
בהשוואה למשתתפים שלא צרכו אלכוהול בשנה האחרונה או בצורה כרונית בעבר, צריכת אלכוהול לאורך תקופה של עד עשר שנים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-35%, תקופה של 10-20 שנה בסיכון נמוך ב-34%, ותקופה של 20 שנה ויותר בסיכון נמוך ב-28%. עם זאת, צריכת אלכוהול במשך 30 שנה ויותר לא הייתה קשורה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2.
בקרב משתתפים שדיווחו על צריכת אלכוהול מדי שבוע, נמצא כי התחלת שתיית אלכוהול לפני גיל 18 הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-18% בהשוואה לגיל 18-29, וצריכת אלכוהול במשך 30 שנה ויותר הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-20% בהשוואה לעד 10 שנים.

החוקרים מסכמים כי התחלת שתיית אלכוהול בגיל מבוגר יותר וצריכת אלכוהול לפרק זמן קצר יותר קשורים בהפחתה משמעותית יותר של הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32875324/

במחקר עוקבה (יולי 2017), הכולל כ-70,000 משתתפים מדנמרק, עולה כי צריכת אלכוהול 3-4 פעמים בשבוע קשורה בסיכון הנמוך ביותר לסוכרת סוג 2 - בהשוואה לצריכה של פחות מפעם בשבוע, לאחר התאמה סטטיסטית לכמות האלכוהול הממוצעת בשבוע.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28748324

במחקר תצפיתי, (2020) בו נכללו הנתונים של 10,200 משתתפים, נמצא כי צריכת אלכוהול מתונה (8-14 משקאות בשבוע) הייתה קשורה בסיכון מוגבר ליתר לחץ דם בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32900264/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35689651/

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - פיסטוקים

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של דיאטה מועשרת בפיסטוקים על מאפייני התסמונת המטבולית. פיסטוקים עשירים בשומן בלתי רווי, בסיבים ובוויטמינים ומינרלים ולפיכך עשויים להיות בעלי השפעה מיטיבה על מדדים בריאותיים שונים. בסקירה נכללו 17 מחקרים בהם 940 משתתפים בגיל ממוצע של 22 עד 60 עם יתר שומנים בדם (4 מחקרים), עם תסמונת מטבולית (2 מחקרים), טרום סוכרת (מחקר אחד), הפרעות זקפה (מחקר אחד), סוכרת סוג 2 (3 מחקרים) או משתתפים בריאים (6 מחקרים). המשתתפים בקבוצת ההתערבות התבקשו להוסיף לדיאטה פיסטוקים במינון של 25 עד 126 גרם ליום למשך 2 עד 24 שבועות, בהשוואה לדיאטת ביקורת מסוגים שונים. היו הבדלים בין המחקרים בצורת ההכנה של הפיסטוקים, כגון שימוש בפיסטוקים קלויים ו/או מומלחים בחלק מהמחקרים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי דיאטה מועשרת בפיסטוקים תרמה לירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי (הפרש ממוצע של 2.9 מ"מ כספית), ברמת הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 16.8 מ"ג/דצ"ל) וברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 3.6 מ"ג/דצ"ל) וכן לעלייה ברמת ה-HDL (הפרש ממוצע של 1.4 מ"ג/דצ"ל). עם זאת, לא נמצא שינוי משמעותי בהיקף המותניים, בלחץ הדם הדיאסטולי או ב-BMI. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על הפוטנציאל של פיסטוקים לשיפור מאפייני התסמונת המטבולית.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של צריכת פיסטוקים על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 11 מחקרים, בהם 506 משתתפים בריאים או משתתפים עם תסמונת מטבולית, שמנות, סוכרת או יתר שומנים בדם. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תזונה מועשרת בפיסטוקים במינונים שונים, הן כחלק מהתזונה הרגילה או כחלק מהתערבות תזונתית לשיפור אורח החיים או לירידה במשקל. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת פיסטוקים הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הגלוקוז בצום, ביחס סך הכולסטרול ל-HDL, ביחס LDL ל-HDL, ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ברמת האינסולין, בלחץ הדם הסיסטולי ובמדד MDA לעקה חמצונית. לא זוהתה השפעה שלילית על ה-BMI או לחץ הדם. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שלשילוב פיסטוקים בתזונה עשויה להיות השפעה קרדיו-מטבולית מיטיבה, אולם נדרשים מחקרים נוספים לאישוש הממצאים ולזיהוי המינון האופטימלי ולהערכת ההשפעה על כלי הדם.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229920306981

מחקר קליני מעניין שהתקיים בספרד (אוגוסט 2014) בדק את ההשפעה של דיאטה עשירה בפיסטוקים על מדדי סיכון מטבוליים הקשורים בהתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 54 אנשים טרום-סוּכרתיים אשר צרכו שתי דיאטות שונות לסירוגין: דיאטה בה 50% מסך הקלוריות הורכב מפחמימות ו-35% משומן (כולל 57 גרם פיסטוקים ליום), או דיאטת ביקורת נטולת פיסטוקים, שהורכבה מ-55% קלוריות שמקורן בפחמימות ו-30% קלוריות שמקורן בשומנים. כל אחת מהדיאטות נצרכה למשך 4 חודשים, ובין תקופות ההתערבות נערכה הפסקה בת שבועיים. מתוצאות המחקר עולה כי צריכת פיסטוקים הובילה לירידה מובהקת במדדי הגלוקוז והאינסולין, כמו גם במדדי סיכון מטבוליים נוספים ובמדדי הדלקת. המחקר מדגים את התועלת של פיסטוקים באיזון רמות הסוכר ובשיפור המצב המטבולי, לפיכך צריכה קבועה של פיסטוקים כחלק מהתפריט היומי עשויה להועיל במיוחד במצבי טרום-סוכרת או לאוכלוסייה בסיכון זה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25125505

במחקר מבוקר (יוני 2014) בו השתתפו 30 חולי סוכרת בעלי רמות סוכר מאוזנות נמצא כי דיאטה עשירה בפיסטוקים תורמת לשיפור גורמי סיכון קרדיווסקולריים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24980134

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35208623/

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - צמחי מרפא בתזונה

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2025 נבחנה ההשפעה של חומץ תפוחים על האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2.
הסקירה כללה 7 מחקרים מבוקרים, מתוכםהם 5 מן המחקרים נערכו באיראן, והשאר בתוניסיה ובפקיסטן.
במחקרים אלו נכללו 463 משתתפים בגיל ממוצע בטווח של 49-55.
משך ההתערבויות נע בין 4 ל-12 שבועות, ובכולן נעשה שימוש בחומץ תפוחים בריכוז של כ-5%, במינון יומי שנע בין 15 ל-30 מ"ל.
בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת חומץ תפוחים הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמות הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של כ-22 מ"ג/דצ"ל), כאשר כל תוספת של 1 מ"ל חומץ ליום הייתה קשורה בירידה של כ-1.3 מ"ג/דצ"ל ברמת הגלוקוז.
נוסף על כך, נמצאה ירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר ועלייה ברמות האינסולין, אם כי לא נצפתה השפעה מובהקת על מדד התנגודת לאינסולין.
החוקרים מסכמים כי הממצאים תומכים בפוטנציאל של חומץ תפוחים לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת מסוג 2. עם זאת, בשל מגבלות מתודולוגיות של המחקרים שנכללו, יש להתייחס לתוצאות בזהירות ולאשש את הממצאים במחקרים נוספים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39949546/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2024 הוערכה ההשפעה של רכיבים צמחיים אופייניים לתזונה הים-תיכונית על הפרופיל הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2.
הסקירה כוללת ממצאים מ-77 מחקרי התערבות, שמתוכם 45 מחקרים, בהם 3,050 משתתפים בגילאי 18 עד 80, נכללו במטה-אנליזה.
המשתתפים היו שונים במאפייניהם הקליניים ובאופי הטיפול התרופתי שקיבלו.
במטה-אנליזה נבחנה ההשפעה הכוללת של זעפרן (Crocus sativus) - 10 מחקרים; קצח (Nigella sativa) - 8 מחקרים; ג'ינג'ר (Zingiber officinale) - 9 מחקרים; כורכום (Curcuma longa) - 7 מחקרים; קינמון (Cinnamomum) - 10 מחקרים; ומחקר אחד שכלל השוואה בין ארבעה צמחים.
הממצאים מצביעים על שיפור מובהק ברמות הגלוקוז בצום בעקבות שימוש בקינמון, כורכום, ג'ינג'ר, קצח וזעפרן. ההשפעה הבולטת ביותר נצפתה עבור קצח, ולאחריו קינמון וג'ינג'ר, עם ירידה בטווח של 17-27 מ"ג/דצ"ל.
בנוסף, ג'ינג'ר וקצח נמצאו יעילים באופן מובהק להפחתת רמות המוגלובין מסוכרר, בעוד שקינמון וג'ינג'ר תרמו לשיפור מובהק ברמות האינסולין.
החוקרים מסכמים כי רכיבים צמחיים שונים נמצאו יעילים לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2, כאשר ג'ינג'ר בלט כבעל השפעה מובהקת בכל שלושת המדדים הגליקמיים שנבדקו.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38542668/

בסקירה (2022) מוצגים הממצאים העדכניים ממחקרים קליניים ופרה-קליניים לגבי השימוש התזונתי בצבר (Opuntia) לטיפול בהיפרגליקמיה. במסגרת הסקירה מוצג ההרכב התזונתי של הצבר ומפורטים מחקרים מבוקרים המדגימים את השְֹפעתו המיטיבה. בהמשך מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים הבוחנים את מנגנוני הפעולה המעורבים. בחלקה האחרון של הסקירה דנים החוקרים בשימוש בצבר כרכיב פונקציונלי, במקרים הבודדים שדווח על השפעות שליליות, ומציעים כיוונים למחקרים עתידיים. מהסקירה עולה כי הממצאים תומכים בשימוש בצבר כטיפול משלים בסוכרת סוג 2, כאשר מספר מחקרים הראו שיפור באיזון הגליקמי. מוצעים מספר מנגנונים אפשריים לכך, כולל השפעה על נשאי GLUT4, השפעה על אוכלוסיית חיידקי המעי, והפחתת התגובה הדלקתית ובכך לעיכוב תנגודת לאינסולין ואי-סבילות לגלוקוז.ממצאים אלה עשויים להוות בסיס לשימוש בצבר כמזון פונקציונלי המסייע לטיפול בהיפרגליקמיה.

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של קינמון (Cinnamomum burmannii) במיצוי מיימי על התגובה הגליקמית בקרב מבוגרים חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 36 חולים אשר ביצעו בדיקת העמסת סוכר. מיד לאחר הבדיקה מחצית מהמשתתפים התבקשו לשתות מיצוי קינמון (6 גרם צמח ב-100 מ"ל מים). רמת הגלוקוז בדם נמדדה בצום ועד 120 דקות לאחר הבדיקה. ניתוח כימי של מיצוי הקינמון הראה ריכוז גבוה של רכיבים פנולים ונוגדי חמצון. עם זאת, לא נמצאה השפעה מובהקת על התגובה הגליקמית בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא קיבלה קינמון. החוקרים מסכמים כי למיצוי מיימי של קינמון לא הייתה השפעה מובהקת על התגובה הגליקמית לבדיקת העמסת סוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35458138/

במחקר אקראי מוצלב משנת 2024 שנערך בישראל נבחנה ההשפעה של משקה מנקאי על התגובה הגליקמית בקרב חולי סוכרת סוג 2.
צמח המנקאי, הגדל על פני מים, עשיר בחלבון זמין ביולוגית, סיבים תזונתיים, פוליפנולים ונוגדי חמצון. מחקרים קודמים, שבוצעו אף הם על ידי צוותי מחקר ישראליים, הצביעו על יתרונותיו הבריאותיים של המנקאי, לרבות השפעה מיטיבה על כלי הדם, תפקוד קוגניטיבי, הפחתת שומן בטני וכבדי, וכן שיפור בהרכב חיידקי המעי.
המחקר כלל 45 משתתפים עם רמות המוגלובין מסוכרר בטווח 6.5-8.5% משני מרכזים רפואיים.
כל משתתף קיבל, בסדר אקראי, 300 מ"ל משקה מנקאי או מים מיד לאחר ארוחת הערב, למשך שבועיים לכל תנאי, עם תקופת הפרדה של 4 ימים בין התנאים. במהלך תקופת המחקר לא בוצעו שינויים תזונתיים, בפעילות הגופנית או בטיפול התרופתי.
התגובה הגליקמית הוערכה באמצעות ניטור רציף של רמות הסוכר בדם.
מתוך כלל המשתתפים, 40 השלימו את המחקר.
בקרב כשני שליש מהמשתתפים נצפתה תגובה חיובית להתערבות. באופן כללי, שתיית מנקאי לוותה בירידה של כ־19% ברמת הגלוקוז המרבית לאחר הארוחה, ובעיכוב של כ־20% בזמן ההגעה לשיא רמת הגלוקוז, בהשוואה לשתיית מים. בנוסף, נמצא כי העלייה והירידה ברמות הגלוקוז היו מתונות יותר, והתגובה הכוללת הייתה נמוכה בכ־20%.
תוצאות אלו נמצאו עקביות גם בקרב משתתפים שקיבלו טיפולים תרופתיים שונים.
כמו כן, במהלך תקופת ההתערבות נצפתה ירידה ביחס שבין טריגליצרידים ל-HDL.
מסקנת החוקרים היא כי צריכת מנקאי עשויה לתרום לשיפור התגובה הגליקמית בקרב חולי סוכרת סוג 2, ומהווה טיפול משלים מבטיח, כחלק מאורח חיים בריא ובשילוב טיפול תרופתי.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39134456/

במחקר אקראי מוצלב (2020) הוערכה ההשפעה האקוטית של צריכת שתי אצות חומות על התגובה הגליקמית והתיאבון בקרב מבוגרים. במחקר נכללו 20 משתתפים בריאים, אשר בשלושה מועדים שונים צרכו ארוחה סטנדרטית המכילה 30 גרם עמילן ו-5 גרם אצת למינריה (Laminaria digitata) או אצת וואקמה (Undaria pinnatifida) או חלבון אפונה (קבוצת ביקורת).

להלן סיכום הממצאים:

לאחר צריכת שתי האצות החומות חלה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז, האינסולין ופפטיד C, אולם ההשפעה הייתה תלויה במשקל, כך שבמינון קבוע ההשפעה ירדה עם העלייה במשקל הגוף.
חלה עלייה ברמת GLP-1 לאחר צריכת אצת למינריה בהשוואה לקבוצת הביקורת.
תחושת הרעב הסובייקטיבית הייתה נמוכה יותר בשני התנאים בהם המשתתפים צרכו אצות, אולם לא נמצאו הבדלים בין התנאים בצריכת המזון 3 שעות לאחר ההתערבות.

החוקרים מסכמים כי צריכת אצות חומות עשויה לתרום לשיפור התגובה הגליקמית ולסייע באיזון התיאבון בקרב מבוגרים בריאים במשקל תקין, בהתאם למינון ביחס למשקל הגוף.

המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32917417/

מחקר (נובמבר 2012) בדק את הירידה בריכוז הגלוקוז בדם לאחר ארוחה בקרב 30 משתתפים בגילאי 18-30, מחציתם בעלי BMI בטווח התקין ומחציתם בעלי השמנת יתר (BMI > 30). כל המשתתפים במחקר אכלו דגני בוקר המכילים 50 גרם פחמימות, פעם אחת ללא קינמון ופעם אחת בתוספת 6 גרם קינמון טחון. רמות הגלוקוז בדם נבדקו שבע פעמים, מיד לאחר הארוחה ועד שעתיים לאחר הארוחה. לא נמצאו הבדלים ברמות הגלוקוז בדם בין שתי קבוצות המשקל בכל נקודות הזמן. אולם, בהסתכלות על כלל המשתתפים במחקר נמצא כי הוספת הקינמון הורידה את רמות הגלוקוז בדם בשעה שלאחר הארוחה ואילו לאחר שעתיים רמות הגלוקוז היו גבוהות יותר באופן מובהק לעומת אכילת דגני בוקר ללא קינמון. תוצאות אלו מהוות תמיכה לתפקיד של קינמון באיזון רמות הגלוקוז בדם לאחר ארוחה, גם בקרב אנשים בעלי משקל תקין וגם בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23102179

מטה-אנליזה הכוללת 16 מחקרי עוקבה (דצמבר 2013) שנועדה לבחון את הקשר בין צריכת תה והתפתחות סוכרת סוג 2, מצאה כי ככל שצריכת התה הייתה גדולה יותר, כך ירד הסיכון לפתח סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24331002

במחקר מבוקר (2014) בוצעה השוואה ברמות הסוכר והאינסולין לאחר שלוש ארוחות, ארוחת ביקורת ושתי ארוחות הכוללות אצות שמקורן בצמח Undaria pinnatifida, אצות Mekabu או אצות וואקמה. נמצא כי רמות הסוכר בדם היו נמוכות יותר בארוחה שכללה אצות Mekabu אך לא וואקמה, בהשוואה לארוחת הביקורת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25264047

להלן סיכום הממצאים:

בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאו הבדלים בשיעורי התחלואה בין משתתפים שצרכו 5 ומעלה מנות של פטריות בשבוע לעומת פחות מפעם אחת בחודש.
צריכת פטריות לא הייתה קשורה בתחלואה קרדיו-מטבולית גם בחלוקה לפי מגדר, גורמי אורח חיים או מצבים רפואיים.
צריכת פטריות לא הייתה קשורה במדדי השומנים בדם, האינסולין או מדדי דלקת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31172167

במחקר פיילוט כפול-סמיות מבוקר פלסבו מוצלב (מאי 2016) נבדקה ההשפעה של מיצוי שום מיושן (Allium sativum) על גורמי הסיכון לתחלואת לב וכלי דם, בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2: תפקוד כלי הדם, רמת העקה החמצונית, תהליכים דלקתיים בכלי הדם ותנגודת לאינסולין.

במחקר השתתפו 26 חולי סוכרת סוג 2 בני 61 בממוצע, אשר נטלו 1,200 מ"ג מיצוי שום מיושן או פלסבו למשך 4 שבועות ולאחר הפסקה של 4 שבועות – החלפת הטיפול בין הקבוצות למשך 4 שבועות נוספים. במהלך כל תקופת המחקר המשתתפים המשיכו את הטיפול התרופתי, ללא שינוי בסוג התרופה או במינון.

נמצא כי לנטילת מיצוי שום מיושן לא הייתה השפעה מובהקת סטטיסטית על המדדים המטבוליים, כולל תנגודת לאינסולין, על תפקוד כלי הדם (plethysmography), על רמת העקה החמצונית או על רמת הדלקתיות (CRP). החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תרומה למיצוי שום מיושן לשיפור גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26954484

במטה-אנליזה (מרץ 2016) הוערכה ההשפעה של שיבולת שועל ושל בטא-גלוקן על מדדי הסוכר והרגישות לאינסולין. במחקר נכללו 18 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם נבדקה ההשפעה של שיבולת שועל (שלמה או סובין) ושל בטא-גלוקן (ממגוון מקורות) - לעומת קבוצת ביקורת - למשך 4 שבועות לפחות. במחקרים השונים מינון שיבולת השועל נע בין 20-136 גרם/יום ומינון הבטא-גלוקן נע בין 3-10 גרם/יום. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת שיבולת שועל, אך לא בטא-גלוקן, הובילה לירידה גדולה יותר ברמת הגלוקוז בצום וברמת האינסולין. החוקרים מראים כי באופן כללי צריכת שיבולת שועל (שלמה או סובין), אך לא בטא גלוקן שמקורו בשיבולת שועל או בשעורה, הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של המוגלובין מסוכרר ושל הגלוקוז והאינסולין בצום בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, עם יתר שומנים בדם או עם עודף משקל. ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של שיבולת שועל לאיזון משק הסוכר ושיפור הרגישות לאינסולין בקרב אוכלוסייה עם הפרעות מטבוליות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26840185

במחקר אורך נבדק הקשר בין צריכת שום ובצל בתזונה לבין הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית וסוכרת סוג 2.

במחקר נכללו הנתונים של כ-3,000 משתתפים בני 40 בממוצע, אשר מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר. בתקופת מעקב של כ-6 שנים, 3.3% מהמשתתפים אובחנו עם אירוע קרדיווסקולרי, 15.5% עם יתר לחץ דם, 17.9% עם מחלת כליות כרונית ו-6.7% עם סוכרת סוג 2. נמצא כי בהשוואה לצריכה הנמוכה ביותר (שליש תחתון) המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של שום ובצל (שליש עליון) היו בסיכון נמוך ב-64% לאירוע קרדיווסקולרי, ב-32% למחלת כליות כרונית וב-26% ליתר לחץ דם. באופן ספציפי, כל צריכה של 10 גרם לשבוע הייתה קשורה בירידה של 30% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, ב-9% בסיכון למחלת כליות כרונית וב-6% ליתר לחץ דם. לא נמצא קשר מובהק בין צריכת שום ובצל לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. בנוסף, נמצא כי צריכת שום ובצל הייתה קשורה בשיפור רמת הטריגליצרידים ופינוי הקראטינין. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים במחקרים פרה-קליניים המצביעים על ההשפעה המגינה של שום ובצל.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28319598

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36011918/

הרגלי חיים

הרגלי חיים - כללי

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2023 הוערכה היעילות של התערבויות גוף-נפש לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2.
הסקירה כללה 28 מחקרי התערבות שבדקו את השפעתן של שיטות גוף-נפש שונות, ובהן דמיון מודרך, מיינדפולנס להפגת מתחים, מדיטציה, צ'י-קונג ויוגה. ברוב המחקרים נערכה השוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה טיפול רפואי סטנדרטי בלבד.
משך ההתערבויות נע בין שבוע לשלוש שנים, ותדירותן נעה בין פעם ביום לפעם בשבוע.
גיל המשתתפים נע בין 42 ל-68, וכולם היו חולי סוכרת סוג 2 שאינם מטופלים באינסולין ואינם סובלים מסיבוכים של המחלה.
הניתוח המשולב של הנתונים הצביע על ירידה מובהקת ומשמעותית מבחינה קלינית ברמת ההמוגלובין המסוכרר בקרב משתתפי קבוצות ההתערבות, עם ירידה ממוצעת של 0.84%.
בקרב המשתתפים שתרגלו מיינדפולנס נצפתה ירידה של 0.48%, בתרגול צ'י-קונג ירידה של 0.66%, וביוגה ירידה של 1%. כמו כן, נמצא כי כל יום נוסף בשבוע של תרגול יוגה לווה בירידה של 0.22% ברמת ההמוגלובין המסוכרר.
שיפור דומה נצפה גם ברמת הגלוקוז בצום, עם ירידה ממוצעת של 22.81 מ"ג/דצ"ל.
החוקרים מסכמים כי התערבויות גוף-נפש תרמו באופן מובהק לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2, עם ירידה קלינית משמעותית ברמות ההמוגלובין המסוכרר והגלוקוז בצום. ממצאים אלה מעידים על כך שגישות אלו עשויות להוות אפשרות טיפולית לא תרופתית יעילה לניהול המחלה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36070591/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה היעילות של התערבות תנועתית המבוססת על מיינדפולנס לשיפור איכות השינה. בסקירה נכללו 61 מחקרים בהם 2,697 משתתפים בטווח הגיל 6 עד 78. מבין כלל המחקרים, ב-19 מחקרים נכללו משתתפים בריאים, ב-28 מחקרים נכללו משתתפים עם תחלואה המלווה במצוקה ו/או הפרעה בתפקוד (כגון סוכרת, סרטן, מטופלי דיאליזה ועוד), וב-17 מחקרים נכללו משתתפים עם תסמינים נפשיים (כגון אינסומניה, דיכאון, גיל המעבר וחרדה). בהתייחס לסוג ההתערבות, ב-25 מחקרים נבדקה ההשפעה של יוגה או פילאטיס, ב-18 מחקרים נבדקה ההשפעה של טאי-צ'י או צ'י-קונג, וב-18 מחקרים נבדקה ההשפעה של התערבויות שכללו תרגול מיינדפולנס או טכניקות הרגעה. משך ההתערבות נע בין שבוע לשנה, כאשר ברוב המחקרים תדירות ההתערבות הייתה פעם או פעמיים בשבוע. בכל המחקרים איכות השינה נמדדה באופן סובייקטיבי ובנוסף בחלק מהמחקרים נעשה שימוש במדדים פיזיולוגיים נוספים. בכל המחקרים לא דווח על השפעות שליליות הקשורות בהתערבות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי ההתערבות הייתה מלווה בשיפור מובהק באיכות השינה בהשוואה לקבוצת הביקורת. בניתוח סטטיסטי נוסף החוקרים מראים כי ההתערבות הייתה יעילה יותר במחקרים בהם משך ההתערבות היה ארוך יותר וכאשר תדירות ההתערבות הייתה לפחות פעמיים בשבוע. בנוסף, השיפור באיכות השינה היה גדול יותר כאשר סך משך ההתערבות היה גבוה מ-24 שעות. עוד נמצא כי ההתערבות הייתה יעילה יותר עבור משתתפים בריאים בהשוואה לחולים ועבור קשישים בהשוואה לצעירים. החוקרים מסכמים כי התערבות תנועתית המבוססת על מיינדפולנס נמצאה יעילה לשיפור ההערכה הסובייקטיבית של איכות השינה, בעיקר כאשר תדירות ההתערבות הייתה לפחות פעמיים בשבוע, למשך יותר מ-3 חודשים וסך ההתערבות היה לפחות 24 שעות.

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של צמצום התנהגות יושבנית על מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים עם התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 64 משתתפים עם אורח חיים יושבני אשר סובלים מהתסמונת המטבולית. המשתתפים חולקו אקראית לשתי קבוצות המחקר. קבוצת ההתערבות הונחתה לצמצם את זמן הישיבה שלהם בשעה אחת ביום באמצעות עמידה וביצוע פעילות גופנית, וקבוצת הביקורת התבקשה לשמור על אורח החיים הרגיל. במהלך שלושה חודשים רצופים החוקרים ביצעו ניטור של משך ההתנהגות היושבנית, העמידה והפעילות הגופנית בקרב כלל המשתתפים. נמצא כי בקבוצת ההתערבות משך ההתנהגות היושבנית ירד ב-50 דקות ביום בהשוואה לנתוני הבסיס, כאשר משך הפעילות בעצימות נמוכה ובעצימות בינונית-גבוהה עלה ב-19 וב-24 דקות ביום, בהתאמה. משך העמידה עלה, אולם השינוי לא היה מובהק סטטיסטית. בקבוצת הביקורת לא חל שינוי משמעותי במהלך תקופת המחקר. עוד נמצא כי להתערבות הייתה השפעה מיטיבה על רמת האינסולין בצום, תנגודת לאינסולין, רמת המוגלובין מסוכרר ואנזימי הכבד. מכאן, גם שינוי קטן יחסית עשוי לתרום לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים עם התסמונת המטבולית ובכך לסייע במניעה או בעיכוב ההתפתחות של מחלות כרוניות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35487860/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרי עוקבה (2018) נבדק הקשר בין משך שינה ארוך לבין מגוון מדדי בריאות, כולל תמותה, סוכרת, יתר לחץ דם, תחלואה קרדיווסקולרית, שבץ, מחלת לב כלילית, שמנות, דיכאון ויתר שומנים בדם. במחקר נכללו הנתונים של מעל ל-5 מיליון איש, אשר השתתפו ב-137 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים. החוקרים סיווגו את המשתתפים כבעלי משך שינה ארוך או משך שינה רגיל, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בכל אחד מהמחקרים (ובכך נתנו ביטוי להבדלים תרבותיים ואתניים). למרות ההבדלים בין המחקרים, ברובם משך שינה ארוך הוגדר כמעל ל-8-9 שעות שינה. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי משך שינה ארוך היה קשור בסיכון גבוה ב-39% לתמותה, ב-26% לסוכרת, ב-25% לתחלואה קרדיווסקולרית, ב-46% לשבץ, ב-24% למחלת לב כלילית וב-8% לשמנות. משך שינה ארוך לא היה קשור ביתר לחץ דם ולא נמצאו מספיק עדויות בהתייחס לדיכאון וליתר שומנים בדם. החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים במטרה להעריך האם הקשר בין משך שינה ארוך לבין הסיכון המוגבר לתחלואה ולתמותה הינו סיבתי והאם קיצור משך השינה תורם להפחתת הסיכון. כמו כן, החוקרים לא בדקו את המנגנונים העומדים בבסיס הקשר הזה ונשענים על מספר תיאוריות שהוצעו בעבר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28890167

במחקר אקראי מוצלב (2023) נבדק כיצד פעילות גופנית קצרה לקטיעת יושבנות ממושכת משפיעה על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. החוקרים מציינים כי ידוע שליושבנות ממושכת השפעה בריאותית מזיקה וקיימות המלצות לצמצום התנהגות יושבנית, אולם אין על כך הנחיות ספציפיות. במחקר נכללו 11 מבוגרים אשר השלימו בימים שונים 5 תנאים, כל אחד במשך 8 שעות: תנאי ביקורת שכלל יושבנות בלבד, ו-4 תנאים בהם בוצעו הפסקות ביושבנות השונות בתדירויות ובמשך:

ללא הפסקה.
כל 30 דקות הפסקה של דקה.
כל 30 דקות הפסקה של 5 דקות.
כל 60 דקות הפסקה של דקה.
כל 60 דקות הפסקה של 5 דקות.

בזמן ההפסקות המשתתפים התבקשו לבצע הליכה קלה ובכל התנאים בוצע ניטור של רמת הגלוקוז ולחץ הדם. נמצא כי בהשוואה לתנאי הביקורת, רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר באופן מובהק רק בתנאי שבו כל 30 דקות בוצעה הפסקה של 5 דקות. מעבר לכך, בכל התנאים חלה ירידה בלחץ הדם הסיסטולי בהשוואה לתנאי הביקורת, כאשר הירידה הגדולה ביותר נמצאה בתנאי שבו כל 60 דקות בוצעה הפסקה של דקה וכל 30 דקות בוצעה הפסקה של 5 דקות. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מספקים תובנות חשובות בהתייחס ליעילות של הפסקות במהלך יושבנות ממושכת, כאשר הפסקות ארוכות יותר ובתדירות גבוהה יותר עשויות לתרום לשיפור האיזון הגליקמי והפסקות במינון נמוך יותר עשויות להספיק להפחתת לחץ הדם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36728338/

במטה-אנליזה של 14 מחקרים אקראיים מבוקרים, (2018) בהם 798 משתתפים, נמצא כי לתרגול טאי-צ'י הייתה השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30116744/

בסקירה (2019) מסכמים החוקרים את הממצאים שזוהו בהתייחס לשינויים אפיגנטיים במטבוליזם, הקשורים בהתפתחות שמנות וסוכרת סוג 2, וכן מונים את הגורמים המובילים לשינויים אפיגנטיים - כולל גנטיקה, גיל, פעילות גופנית ותזונה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30982733

מסמך עדכני (ינואר 2015) של האגודה האמריקאית לסוכרת המפרט קווים מנחים והמלצות חדשות לטיפול בסוכרת. הדגשים והשינויים העיקריים כוללים:

המלצה לביצוע פעילות גופנית והימנעות מפעילות יושבנית ארוכה של למעלה מ-90 דקות.
רמות המטרה של סוכר בצום השתנו מ-70-130 מ"ג/דצ"ל ל- 80-130 מ"ג/דצ"ל.
ערך המטרה של לחץ הדם הדיאסטולי השתנה מ-80 מ"מ/כספית ל-90 מ"מ כספית לרוב הסובלים מסוכרת ויתר לחץ דם.
הטיפול בסטטינים והמינון הראשוני בהתאם לרמת הסיכון האישית ולא עפ"י רמת LDL.
בדיקת רגליים בכל ביקור במרפאה לחולים הנמצאים בסיכון גבוה לסיבוכים.
עדכון ההנחיות לאיזון הסוכר בילדים ובנשים בהריון.

http://care.diabetesjournals.org/content/38/Supplement_1/S4.long

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של תכנית התערבות לשיפור אורח החיים על האיזון הגליקמי בקרב קשישים חולי סוכרת. במחקר נכללו 100 משתתפים בגיל 65 עד 85 אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות למשך תקופה של שנה. במסגרת המחקר קבוצה אחת קיבלה תכנית אינטנסיבית לשיפור אורח החיים שכללה התערבות תזונתית ופעילות גופנית. מטרת התכנית הייתה ירידה של כ-10% מהמשקל ב-6 החודשים הראשונים ושמירה על המשקל במהלך 6 החודשים הנוספים. קבוצת הביקורת קיבלה מפגשים חודשיים שכללו הדרכה בנושא אורח חיים בריא. מדד המטרה העיקרי היה השינוי ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ובנוסף נבדקה רמת הגלוקוז, הרכב הגוף, יכולת גופנית ואיכות החיים. נמצא כי בקבוצת ההתערבות חל שיפור גדול יותר ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.8% לעומת עלייה של 0.1%) וברגישות לאינסולין. בנוסף, נמצאה ירידה גדולה יותר במשקל ובשומן הבטני ושיפור גדול יותר ביכולת הגופנית ובמדד איכות החיים. החוקרים מציינים כי בקבוצת ההתערבות תועדו יותר מקרים של היפוגליקמיה קלה. החוקרים מסכמים כי תכנית התערבות לשיפור אורח החיים נמצאה יעילה לשיפור המצב המטבולי והגופני בקרב קשישים חולי סוכרת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35880801/

בניתוח של נתונים ממחקר אקראי מבוקר, (2020) נבדקו התוצאות ארוכות הטווח של התערבות לשיפור אורח החיים ולירידה במשקל בקרב חולי סוכרת סוג 2, בהתייחס לשימוש במשאבים רפואיים ולהוצאות רפואיות. במסגרת המחקר, המשתתפים חולקו אקראית להשתתפות בתכנית לשיפור אורח החיים ולירידה במשקל, שמטרתה הייתה ירידה של 7% במשקל שנה הראשונה. התכנית כללה מפגש שבועי בששת החודשים הראשונים, עם ירידה בתדירות בהמשך תקופת המחקר, כאשר בקבוצת הביקורת נערכו שלושה מפגשים בשנה הראשונה ומפגש אחד בשנה בהמשך. במהלך תקופת המחקר של כ-11 שנים, דווח על שיפור בניהול הסוכרת ועל ירידה בהוצאות הרפואיות. בניתוח הנוכחי, נבדקו הנתונים של חברת הביטוח הפרטית Medicare, בשלוש השנים לאחר סיום תקופת ההתערבות. נבדקו הוצאות רפואיות, עלות תרופות, אשפוזים, ביקורים במיון, והוצאת משאבים הקשורים בנכות או מוגבלות. בניתוח נכללו הנתונים של 2,796 משתתפים מהמחקר המקורי (54% מסך המשתתפים). לא נמצאו הבדלים בין קבוצת ההתערבות וקבוצת הביקורת בהתייחס לסך ההוצאות הרפואיות, אולם בקבוצת ההתערבות דווח על הוצאות גבוהות יותר בתחומים מסוימים (כולל תשלומי מומחים, טיפול רפואי ביתי, ציוד רפואי, בדיקות מעבדה, שירותי בריאות נפש ושירותים אמבולטוריים) ועל הוצאות נמוכות יותר עבור תרופות מרשם. החוקרים מסכמים כי הירידה בהוצאות הרפואיות הצטמצמה עם העלייה בגיל המשתתפים, ומציעים כי ייתכן ויש מקום להמשיך בהתערבויות אינטנסיביות לשינוי אורחות חיים לאורך זמן במטרה לצמצם את ההוצאות הרפואיות בטווח הארוך.המחקר מומן על ידי אוניברסיטה בארה"ב, החוקרים מדווחים על קבלת מענקים ועל קשרים עם מגוון גופים וחברות מסחריות בתחום הבריאות והפארמה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33231638/

במחקר אקראי מבוקר,(2021) הוערכה ההשפעה של השתלת צואה בקרב מטופלים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 1. החוקרים מסבירים, כי סוכרת סוג 1 מאופיינת בהתפתחות של אוטואימוניות ושל הרס תאי בטא בלבלב, כאשר להשפעה החיסונית של חיידקי המעי תפקיד בהתפתחות המחלה. במחקר נכללו 20 משתתפים בגילאי 18-30, אשר אובחנו עם סוכרת סוג 1 בששת השבועות האחרונים. המשתתפים חולקו אקראית להשתלה של צואה עצמית או מתורם בריא, שלוש פעמים לאורך תקופה של ארבעה חודשים. מדד המטרה העיקרי, היה שימור יכולת ההפרשה של פפטיד C במהלך 12 חודשים, כמדד ליצירת האינסולין בלבלב. בנוסף הוערכו השינויים באיזון הגליקמי, מטבוליטים בדם, פעילות תאי T, הביטוי הגנטי במעי הדק, והרכב חיידקי המעי. בקרב המשתתפים שקיבלו השתלת צואה עצמית, נצפה שימור משמעותי של הפרשת פפטיד C בהשוואה למשתתפים שקיבלו השתלת צואה מתורם בריא. החוקרים משערים, כי היתרון של השתלת צואה עצמית נובע מהתאמה חיסונית טובה יותר, וכי השתלת צואה ממקור חיצוני עלולה להגביר תהליכים דלקתיים, הממסכים את ההשפעה המיטיבה שמתרחשת במקביל. בנוסף, רמה גבוהה יותר של חיידקים מהסוג Prevotella, הייתה קשורה בירידה בתפקוד תאי בטא, לעומת מטבוליטים מסוימים שהיו קשורים בשימור הפעילות של תאי בטא. עוד נמצא כי מדדים נוספים, כגון ספירת תאי T, ניבאו שימור של פעילות תאי בטא באופן בלתי תלוי במקור של הצואה שהושתלה. החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה מדגימים כי השתלת צואה עשויה לעצור את ההידרדרות בהפרשת האינסולין מתאי בטא, בקרב מטופלים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 1, ומדגימים את התפקיד של חיידקי המעי בסוכרת סוג 1.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33106354/

במחקר אקראי מבוקר (2020) הוערכה היעילות של אמבט מי מלח חמים, שיטת טיפול מוכרת ברפואה הפרסית המסורתית, להקלה על כאב בקרב חולי סוכרת עם נוירופתיה היקפית. במחקר נכללו 60 מטופלים בגילאי 30-70, אשר חולקו אקראית לשלוש קבוצות המחקר:

אמבט מים חמים לרגליים – המשתתפים התבקשו כל ערב לפני השינה במשך חודש לטבול את הרגליים באמבט המכיל 5 ליטר מים חמים (40-45 מעלות) למשך 15 דקות.
אמבט מי מלח חמים לרגליים – במי האמבט הומסו 250 גרם של מלח מינרלי.
קבוצת הביקורת לא קיבלה כל התערבות.

נמצא כי במדד (DN4 (Douleur Neuropathique 4 questionnaire להערכת כאב נוירופתי, השיפור בקבוצת אמבט מי המלח היה המשמעותי ביותר (ירידה של 3.31 נקודות לעומת ירידה של 2.42 נקודות בקבוצת אמבט המים החמים וירידה של 0.75 נקודות בקבוצת הביקורת, כל הנתונים מובהקים סטטיסטית). במדד להערכת הכאב (McGill Pain questionnaire), השיפור ברמת הכאב בהשוואה לקבוצת הביקורת היה מובהק סטטיסטית רק בקבוצת אמבט מי המלח. לא נמצאו הבדלים מובהקים במדד איכות החיים, בהיבט הגופני או הפסיכולוגי.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על היעילות של אמבט מי מלח חמים להקלה על כאב בקרב מטופלים עם נוירופתיה סוּכרתית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32147053/

במחקר התערבותי (2022) בדקה ההשפעה ארוכת הטווח של תכנית התערבות לשיפור אורח החיים בקרב נשים עם סוכרת סוג 2 לאחר סוכרת הריון. במחקר נכללו 83 נשים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2 ורקע של סוכרת הריון, 2.6 שנים בממוצע לאחר הלידה. כל הנשים השתתפו בתכנית אורח חיים בת 9 חודשים, עם מעקב לאחר 6 עד 9 שנים מסיום ההתערבות. התכנית כללה 5 מפגשים אישיים ושתי שיחות טלפוניות עם דיאטן במהלך 9 חודשים בהן המשתתפות קיבלו ייעוץ על התאמת הדיאטה והצריכה הקלורית בדגש על צריכת דגים, ביצים, חלב דל-שומן, בשר רזה והפחתה בצריכה של שומן מהחי, הימנעות או הפחתה של סוכרים פשוטים וצריכה של מזונות עשירים בסיבים. לכל משתתפת הותאמה דיאטה אישית בהתאם למטרות הבאות:

הפחתה של 5-10% מהמשקל ולפחות 10% מהצריכה הקלורית לנשים עם BMI מעל 24, ללא יעד של הפחתה במשקל לנשים עם BMI נמוך מ-24.
צריכת שומן של עד 30% וצריכת פחמימות של 55-65% מסך הצריכה הקלורית.
צריכה של 20-30 גרם ליום סיבים.
לפחות 30 דקות ביום של פעילות גופנית בעצימות בינונית עד גבוהה.

בסיום ההתערבות נמצא שיפור במדדים האנתרופומטריים והמטבוליים, עם ירידה ממוצעת של 2.9 ק"ג במשקל הגוף, 3.12 ס"מ בהיקף המותניים, 1.75% במסת השומן, 3.49 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי, 17 מ"ג/דצ"ל ברמת הגלוקוז בצום ו-0.72% ברמת ההמוגלובין המסוכרר. במעקב לאחר 6 עד 9 שנים נמצא כי ביחס לנתוני הבסיס המשקל היה נמוך יותר (ב-3.71 ק"ג), היקף המותניים היה נמוך יותר (ב-4.56 ס"מ) ומסת השומן הייתה נמוכה יותר (ב-2.1%), אך נמצאה עלייה קלה ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ב-0.22%). השכיחות של שימוש בתרופות לאיזון הסוכר עלתה מ-2.4% בתחילת המחקר ל-34.6% בסיום ההתערבות ול-48.4% במעקב לאחר 6-9 שנים. החוקרים מסכמים כי תכנית התערבות לשיפור אורח החיים תרמה לשיפור המדדים האנתרופומטריים וגורמי סיכון קרדיווסקולריים נוספים בקרב נשים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2 ורקע של סוכרת הריון. * הערת מערכת: במחקר לא נכללה קבוצת ביקורת ולכן לא ניתן להסיק האם השיפור אכן נובע מתכנית ההתערבות או מגורמים אחרים, כגון הטיפול התרופתי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36558389/

במחקר עוקבה (2018) נכללו כ-58,000 נשים בריאות, אשר השתתפו במחקר האחיות השני. נמצא כי נשים שסבלו מיתר לחץ דם או מרעלת – בזמן ההיריון הראשון - היו בסיכון מוגבר להתפתחות יתר לחץ דם, סוכרת סוג 2 או יתר כולסטרול בדם בגיל מבוגר יותר, כך שעשויה להיות תרומה להתערבות מוקדמת לעידוד אורח חיים בריא.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29971437

מחקר אוכלוסייה (מרץ 2015) שנועד לבחון מהו המנגנון העומד בבסיס הקשר בין הטיפול בסטטינים לסוכרת סוג 2 בקרב גברים בעלי התסמונת המטבולית. החוקרים עקבו אחר 8,749 גברים לא-סוּכרתיים בגילאי 45-73, 625 מהם אובחנו כחולי סוכרת במהלך 6 שנות המעקב. נמצא כי משתתפים שנטלו סטטינים היו בסיכון גבוה ב-46% להתפתחות סוכרת, כתלות במינון התרופה. עוד נמצא כי בקרב נוטלי הסטטינים רמות הסוכר לאחר ארוחה ובצום היו גבוהות יותר ונמצאה ירידה של 24% ברגישות לאינסולין וירידה של 12% בהפרשת האינסולין. ממצאים אלה עשויים להסביר את הנטייה המוגברת להתפתחות סוכרת סוג 2. לכן, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25754552

במחקר (2019) פותח מודל ממוחשב לניבוי גיל המוח באמצעות דפוסי השינה. החוקרים מסבירים כי הפעילות החשמלית במוח (EEG) במהלך השינה משתנה עם הגיל, כאשר ניתן להגדיר שינויים אלה כ"גיל המוח". השוואה בין גיל המוח והגיל הכרונולוגי מספקת מידע מידת ההזדקנות. המודל פותח באמצעות שני מאגרי נתונים גדולים, הכוללים את נתוני השינה של 2,532 משתתפים בגילאי 18-80 ושל 1,974 משתתפים בגילאי 40-80. על סמך המודל, החוקרים מראים כי קיים קשר חזק (r=0.83) בין גיל המוח והגיל הכרונולוגי, כאשר בקרב האוכלוסייה הבריאה טעות הניבוי הממוצעת היא 7.6 שנים.עם זאת, בקרב אוכלוסייה עם הפרעה נוירולוגית או פסיכיאטרית משמעותית נמצא כי הזדקנות המוח מואצת כך שהפער בין גיל המוח והגיל הכרונולוגי גדול בכ-4 שנים בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה. מגמה דומה נמצאה גם בקרב אוכלוסייה עם יתר לחץ דם וסוכרת. מכאן, הפעילות החשמלית במוח במהלך השינה עשויה לשמש כמדד להזדקנות בריאה של המוח.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30448611

מחקר (מאי 2013) אשר כלל 194 חולי סוכרת סוג 2 בממוצע גילאים של 58 שרובם סובלים מהשמנת יתר ובעלי רמת המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ממוצעת של 7.5%. מניתוח הנתונים עולה כי "טיפוסי לילה" אשר הולכים לישון מאוחר יותר ואוכלים ארוחות גדולות יותר בערב היו בעלי רמות סוכר פחות מאוזנות, באופן בלתי תלוי בהפרעות שינה. החוקרים ממליצים לאנשים הסובלים מסוכרת סוג 2 ללכת לישון בשעה מוקדמת יותר ולקום מוקדם יותר, לאכול ארוחת ערב קטנה יותר ובאופן כללי לשמור על לוח זמנים קבוע על מנת לשמור על רמות סוכר מאוזנות.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/03/28/dc12-2697.abstract

במחקר קליני מבוקר (פברואר 2015) הכולל המשך מעקב של כ-10 שנים נמצא כי שינוי אורחות החיים היה יעיל למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 בכל הנשים, כאשר בנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית גם טיפול במטפורמין נמצא יעיל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25706240

במחקר תצפיתי (2021) שנערך בסין, אופיינו השינויים באוכלוסיית הנגיפים במעי בקרב מטופלים עם שמנות, עם או בלי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי שמנות וסוכרת סוג 2 קשורים בשינויים באוכלוסיית החיידקים במעי, אולם המידע בהתייחס לתפקיד של אוכלוסיית הנגיפים (virome) בהתפתחות תחלואה הינו מוגבל. במחקר נכללו 128 משתתפים עם השמנת יתר (BMI מעל 28) ו-101 משתתפים במשקל תקין (BMI בטווח של 18.5 עד 23) משני מחוזות בסין (הונג-קונג וקונמינג). החוקרים אפיינו את אוכלוסיית הנגיפים והחיידקים בצואה בשתי קבוצות המחקר. נמצא כי רק בקרב המשתתפים מהונג-קונג, משתתפים עם שמנות, ובעיקר אלו גם עם סוכרת סוג 2, היו מאופיינים ברמה נמוכה יותר של עושר ומגוון הנגיפים בהשוואה למשתתפים במשקל תקין. ספציפית, בקרב משתתפים עם שמנות זוהתה נוכחות גבוהה של 11 נגיפים וכן זוהו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בנוכחות של 17 נגיפים. עוד נמצא כי קשרים בין נגיפים וחיידקים שזוהו בקרב משתתפים במשקל תקין היו נמוכים יותר בקרב משתתפים עם שמנות. הבדלים אלה לא זוהו בקרב המשתתפים ממחוז קומינג. החוקרים מציעים כי ההבדל הגיאוגרפי עשוי לנבוע מכך שה-BMI הממוצע בקרב המשתתפים מהונג-קונג היה גבוה יותר בהשוואה למשתתפים מקומינג. מסקנת החוקרים היא כי שמנות מאופיינת בשינויים בהרכב הנגיפים ובהיחלשות קשרי הנגיפים-חיידקים, כאשר שמנות בליווי סוכרת סוג 2 עלולה להחמיר את ההידלדלות הנגיפית במעי. ממצאים אלה מצביעים על תפקיד אפשרי של אוכלוסיית הנגיפים בהתפתחות של שמנות וסוכרת סוג 2, כאשר גם להבדלים גיאוגרפיים עשויה להיות השפעה על קשרים אלה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34175280/

במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה, (2020) נבדק הקשר בין הפסקת עישון ושינוי במשקל, לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ולתמותה בקרב חולי סוכרת סוג 2. בהתבסס על נתונים ממחקר האחיות וממחקר אנשי מקצועות הבריאות, הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית הוערך בקרב מדגם של 10,809 משתתפים, והסיכון לתמותה בקרב מדגם של 9,688 משתתפים, אשר אובחנו עם סוכרת סוג 2 לפני או במהלך תקופת המעקב. במהלך תקופת מעקב של עד 38 שנה תועדו 2,580 מקרים של תחלואה קרדיווסקולרית ו-3,827 מקרי תמותה. נמצא כי בהשוואה למעשנים, הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית היה נמוך יותר בהתאם לפירוט הבא:

סיכון נמוך ב-17%, עבור כלל המשתתפים שהפסיקו לעשן לאחרונה (2 עד 6 שנים).
סיכון נמוך ב-23%, עבור משתתפים שהפסיקו לעשן לאחרונה ולא עלו במשקל.
סיכון נמוך ב-1%, עבור משתתפים שהפסיקו לעשן לאחרונה ועלו עד 5 ק"ג.
סיכון נמוך ב-11%, עבור משתתפים שהפסיקו לעשן לאחרונה ועלו יותר מ-5 ק"ג.
סיכון נמוך ב-28%, עבור משתתפים שהפסיקו לעשן לפני למעלה מ-6 שנים.

עוד נמצא, כי הפסקת עישון ארוכת טווח (למעלה משש שנים) הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה מכל גורם, כאשר לעלייה במשקל לא הייתה השפעה ממתנת על קשר זה. באופן ספציפי, עבור משתתפים ללא עלייה במשקל נמצא סיכון נמוך ב-31%, עבור משתתפים עם עלייה של עד 5 ק"ג נמצא סיכון נמוך ב-43%, ועבור משתתפים עם עלייה של יותר מ-5 ק"ג נמצא סיכון נמוך ב-49%. מגמה דומה נמצאה עבור תמותה מגורמים קרדיווסקולריים ומסרטן. לסיכום, הפסקת עישון ללא עליה משמעותית במשקל קשורה בסיכון מופחת לתחלואה קרדיווסקולרית ולתמותה בקרב מעשנים עם סוכרת סוג 2. עליה במשקל לאחר הפסקת עישון ממתנת הפחתה זו בסיכון לתחלואה אך לא ממתנת את ההשפעה המיטיבה של הפסקת עישון בהתייחס לתמותה. ממצאים אלו, מאשרים את היתרונות הכלליים של הפסקת עישון בקרב אנשים עם סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31924561/

במחקר עוקבה, (2019) בו נכללו כ-140,000 נשים בגילאי 50-79, אשר אחריהן נערך מעקב של 14 שנים בממוצע, נמצא כי נשים עם רמת האופטימיות הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-12% להתפתחות סוכרת סוג 2 ונשים עם הרמה הגבוהה ביותר של ביטוי רגשי שלילי ושל עוינות היו בסיכון גבוה ב-9% וב-17%, בהתאמה, להתפתחות סוכרת סוג 2. הערת מערכת: סופסוף מחקר שמראה באופן ברור על קשרי גוף נפש של מחלת הסוּכרת. להרחבה בנושא ראו כאן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30672885

במחקר אורך, (2019) שנערך ביפן, נבדקה ההשפעה של הפרש של שעתיים בין ארוחת הערב ושעת השינה על רמת ההמוגלובין המסוכרר בקרב מבוגרים וקשישים. במחקר נכללו הנתונים מבדיקות רפואיות שגרתיות, שנערכו ב-3 שנים עוקבות (2012, 2013, 2014) וכללו מדדי אורח חיים ונתונים אנתרופומטריים של 1,573 מבוגרים בגילאי 40-74 ללא טרום-סוכרת או סוכרת. ממוצע ההמוגלובין המסוכרר היה 5.2% ב-2012 ו-5.58% ב-2013 וב-2014. מבין המשתתפים, 16% מהגברים ו-7% מהנשים הלכו לישון בטווח של עד שעתיים מארוחת הערב. בניגוד לתפיסה הרווחת, בקרב משתתפים אלה לא נצפתה עלייה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר לאורך זמן.החוקרים מראים כי גורמי אורח חיים כולל עישון, צריכת אלכוהול והשמנה עלולים להשפיע על העלייה בהמוגלובין המסוכרר לאורך זמן במידה משמעותית יותר. הם מסכמים כי למרות ההמלצה ביפן להקפיד על הפרש של שעתיים בין הארוחה ושעת השינה, גורמי אורח חיים הינם משמעותיים יותר בשמירה על איזון הסוכר בדם לאורך זמן. הערת מערכת: התוצאות מתייחסות רק לאלה שהלכו לישון בטווח של עד שעתיים מארוחת הערב, ללא התייחסות לתוצאות עבור אלה שכן מקפידים על הפרש הזמנים.

https://nutrition.bmj.com/content/bmjnph/early/2019/01/08/bmjnph-2018-000011.full.pdf

מחקר מעניין (נובמבר 2014) שבוצע בבעלי חיים בחן את ההשפעה של חשיפה לשמש ותוספי ויטמין D על השמנת יתר והתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מצאו כי חשיפה לקרינת השמש גרמה להאטת תהליכי השמנת יתר, אי-סבילות לגלוקוז, עמידות לאינסולין, מחלת כבד שומני לא אלכוהולית, ומדדי אינסולין, גלוקוז וכולסטרול בדם בעכברים שקיבלו דיאטה עתירת שומן. השפעה זו היתה בלתי תלויה בנטילת תוספי ויטמין D והחוקרים מציעים כי מנגנונים אחרים, כמו ייצור ניטריק אוקסיד (NO) עשויים לתרום להשפעה זו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25342734

בהתבסס על נתונים מסקר הבריאות והתזונה האמריקאי, (2021) מציעים החוקרים הגדרה חדשה לבריאות מטבולית. הם מסבירים כי אנשים שסווגו בעבר כבעלי 'שמנות בריאה מטבולית' נמצאו במקרים רבים בסיכון מוגבר לתמותה בהשוואה לאנשים בריאים מטבולית במשקל תקין, ולכן טוענים כי ההגדרות הנוכחיות, אשר מתבססות בעיקר על העדר תסמונת מטבולית או תנגודת לאינסולין, אינן מדויקת. במסגרת המחקר החוקרים זיהו גורמים שניבאו תמותה ובאמצעותם הגדירו מהי בריאות מטבולית, ולאחר מכן תיקפו את הממצאים באמצעות נתונים שנאספו במסגרת הביו-בנק הבריטי. בניתוח נכללו הנתונים של כל המשתתפים בגילאי 18-75 שאינם בהריון, אינם סובלים מתחלואה קרדיווסקולרית, עם BMI מעל 18.5 והיו בצום שש שעות לפחות לפני איסוף המדדים. במחקר נכללו הנתונים של 12,341 משתתפים מסקר הבריאות והתזונה האמריקאי עם משך מעקב ממוצע של 14.2 שנים, ושל 374,079 משתתפים מהביו-בנק הבריטי עם משך מעקב ממוצע של 7.8 שנים. נמצא כי שימוש בתרופות להורדת לחץ דם וסוכרת ניבאו סיכון מוגבר לתמותה, בנוסף למדדים רציפים נוספים. מבין כל מדדים אלה, השילוב של לחץ דם סיסטולי ויחס מותניים לירכיים היה המשמעותי ביותר לניבוי תמותה מכל גורם ותמותה מגורמים קרדיווסקולריים.

בהתאם לכך, בריאות מטבולית הוגדרה כ:

לחץ דם סיסטולי נמוך מ-130 מ"מ כספית
ללא שימוש בתרופות להורדת לחץ דם
יחס מותניים לירכיים נמוך מ-0.95 עבור נשים ו-1.03 עבור גברים
ללא סוכרת

החוקרים מציינים, כי בשתי קבוצות המחקר משתתפים בריאים מטבולית עם שמנות לא היו בסיכון מוגבר לתמותה בהשוואה למשתתפים בריאים מטבולית במשקל תקין. ללא תלות ב-BMI, משתתפים שאינם בריאים מטבולית נמצאו בסיכון מוגבר. הם מסכמים, כי ההגדרה המוצעת לבריאות מטבולית עשויה לסייע בזיהוי של משתתפים עם שמנות שאינם בסיכון מוגבר לתמותה, וכן להגדיר את מידת הסיכון בקרב אנשים עם עודף משקל או במשקל תקין.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33961036/

במחקר הנוכחי (אפריל 2015) נבדק האם בעקבות תכנית התערבות לשינוי אורח החיים חלה ירידה במשך הפעילות היושבנית והאם יש לכך השפעה על התפתחות סוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון. נמצא כי בתקופת מעקב של כ-3 שנים אחר 3,232 המשתתפים בתוכנית, חלה ירידה גדולה יותר במשך הפעילות היושבנית בקרב המשתתפים בקבוצת אורח החיים בהשוואה למשתתפים שנטלו טיפול תרופתי (מטפורמין) או פלסבו. בשלוש קבוצות הטיפול נמצא כי צפייה מרובה בטלוויזיה הייתה מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת (עלייה של 3.4% בסיכון עבור כל שעת צפייה). החוקרים מסכמים כי למניעת סוכרת חשוב לשים דגש על הפחתת פעילות יושבנית ומשך הצפייה בטלויזיה בנוסף לעידוד ביצוע פעילות גופנית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25851102

מחקר אשר כלל 447 מבוגרים בריאים (נובמבר 2015) מצא כי חוסר התאמה בין השעון הביולוגי לבין זמני השינה קשור בעלייה בגורמי הסיכון אשר מגבירים את הסיכון לסוכרת ולמחלות קרדיווסקולריות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26580236

במחקר בו השתתפו 19 מתנדבים בריאים (2016) נמצא כי חשיפה לאור כחול בבוקר ובערב משפיעה על הפעילות המטבולית ומגבירה תנגודת לאינסולין בהשוואה לאור מעומעם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27191727

מחקר (מאי 2016) שנערך על ידי חוקרים ישראליים עוסק בקשר בין חשיפה לזיהום אוויר לבין רמות הסוכר והשומנים בדם. החוקרים מציינים כי קיימות עדויות לכך שזיהום אוויר מהווה גורם לעקה חמצונית וכתוצאה מכך עלול להשפיע על רמות הסוכר והשומנים בדם. במחקר קוהורט רטרוספקטיבי נבדקו מעל ל-600,000 דגימות דם של כ-73,000 משתתפים תושבי הנגב בתקופה של כ-10 שנים. נמצא כי חשיפה לרמות גבוהות יותר של זיהום אוויר בשלושת החודשים שקדמו לבדיקה, היתה קשורות בירידה של עד 1.13% ברמות כולסטרול HDL ועליה של עד 0.57% ברמות הסוכר בדם, עד 3.58% ברמות המוגלובין מסוכרר, עד 2.37% ברמות כולסטרול LDL ועד 0.31% ברמות טריגליצרידים. קשר זה היה משמעותי יותר בקרב חולי סוכרת, כאשר טיפול תרופתי שאינו אינסולין הפחית את ההשפעה של זיהום האוויר על רמת הגלוקוז בדם. החוקרים מציינים כי למרות שמדובר בשינויים קטנים הממצאים הם משמעותיים בשל העובדה שחלק גדול מהאוכלוסייה חשוף לזיהום אוויר באופן ממושך ועשויה להיות לכך השלכה קלינית משמעותית על הסיכון לתחלואה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27218271

כחלק ממחקר חתך גדול (יוני 2016), ניתוח הנתונים של 788 מבוגרים בריאים אשר ישנים 7.3 שעות בממוצע מצביע על כך שגם שינה מועטה אך גם שינה רבה מדי עלולה לפגוע ברגישות לאינסולין ובתפקוד תאי בטא בלבלב ובכך להגביר סיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27355399

מחקר עוקבה פרוספקטיבי, ללא קבוצת ביקורת למעקב, בו נבדקה התרומה של תכנית הכוללת שילוב של נטורופתיה ויוגה (Integrated Naturopathy and Yoga - INY) כטיפול תומך לאיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים של 101 חולי סוכרת סוג 2 שהגיעו לטיפול בבית חולים נטורופתי בהודו למשך 15 או 30 יום והשתתפו בתכנית הכוללת תזונה צמחונית ללא תוספת של שמנים, סוכרים או מלח וללא הגבלה על כמות המזון, תרגולי יוגה, השתתפות בהרצאות והקפדה על מנוחה. החוקרים קיימו מעקב טלפוני על המשתתפים עד להשלמת 3 חודשי טיפול. תוצאה חיובית לתכנית הוגדרה כרמת HbA1c מתחת ל-7% או ירידה אבסולוטית של 1% וכן הפחתה של לפחות 50% בטיפול התרופתי בתקופה של 3 חודשים. תוצאה חיובית נצפתה בקרב 65% מהמשתתפים, כאשר 19% מכלל המשתתפים הפסיקו את השימוש בתרופות תוך שמירה על איזון הסוכר. הקפדה גבוהה על התזונה הייתה מלווה בירידה של 1.7% ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ממצא המצביע על התרומה של התזונה הנטורופתית. החוקרים מסכמים כי לתכנית תרומה לאיזון רמת הסוכר ולהפחתת השימוש בתרופות אולם נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים לאישוש הממצאים ולהערכת ההשפעה ארוכת הטווח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27534941

במחקר תצפיתי (נובמבר 2016) נבחנה התרומה ארוכת הטווח של תכנית שיפור אורח החיים למניעת סוכרת סוג 2. לתכנית, שהסתיימה בשנת 2000, היו שתי מטרות מרכזיות: ירידה של כ-7% במשקל הגוף וביצוע 150 דקות לשבוע פעילות גופנית בעצימות בינונית-גבוהה. יעילות התוכנית נבדקה בהשוואה למטפורמין ולפלסבו. במסגרת המחקר הנוכחי בדקו החוקרים מהי רמת הפעילות הגופנית שמבצעים המשתתפים עשר שנים מסיום התכנית בהשוואה לנתוני הפעילות הגופנית של האוכלוסייה הכללית שנאספו במסגרת סקר הבריאות הלאומי האמריקאי. החוקרים השוו את ממוצע הדקות ליום של פעילות גופנית בעצימות נמוכה ובעצימות בינונית-גבוהה ושל פעילות יושבנית בקבוצות השוואה הדומות מבחינת מין, גיל ומצב הסוכרת. נמצא כי בכל קבוצות ההשוואה, רמת הפעילות הגופנית בעצימות בינונית עד גבוהה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפי התכנית לעומת האוכלוסייה הכללית. נתוני המעקב השנתיים של משתתפי התכנית מצביעים על עלייה של 1.26 MET שעות פעילות גופנית לשבוע בהשוואה לנתוני הבסיס (p=0.026). המדד - (MET Metabolic Equivalent of Task) מבטא את ההוצאה האנרגטית של פעילות גופנית. לא נמצאו הבדלים עקביים בין קבוצות ההשוואה ביחס לפעילות בעצימות נמוכה וביחס לפעילות יושבנית. החוקרים מסכמים כי בטווח הארוך התכנית הינה יעילה ותרמה להקפדה על ביצוע גופנית סדירה, גם בהשוואה לנתוני הבסיס וגם בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27887769

במחקר אורך (נובמבר 2016) נבדק הקשר בין מדדי הסוכר לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב מתבגרים וצעירים אמריקאים ממוצא אינדיאני. במחקר נכללו 2,095 מתבגרים בגילאי 10-19, אחריהם בוצע מעקב עד גיל 39, וכן 2,005 צעירים בגילאי 20-39, אחריהם בוצע מעקב עד לגיל 59. סוכרת הוגדרה כרמת סוכר בצום מעל 126 מ"ג/דצ"ל, רמת סוכר לאחר ארוחה מעל 200 מ"ג/דצ"ל, המוגלובין מסוכרר מעל 6.5% או לפי אבחון קליני. נמצא כי בקרב מתבגרים עם רמות המוגלובין מסוכרר גבוהות של מעל 5.7% שיעור התפתחות סוכרת היה גבוה פי 4 בקרב בנים ופי 7 בקרב בנות, בהשוואה למשתתפים עם רמות המוגלובין מסוכרר הנמוכות מ-5.4%. שיעורים אלה היו גבוהים באופן ניכר מאלו שנמצאו בקרב מבוגרים. החוקרים מסכמים כי המוגלובין מסוכרר הינו מדד יעיל לניבוי סוכרת סוג 2 בקרב ילדים ולזיהוי טרום-סוכרת, במידה דומה למדדי הסוכר האחרים (רמת הסוכר בצום ורמת הסוכר לאחר הארוחה).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27810987

כחלק ממחקר אורך (פברואר 2018), שנערך ביפן, במחקר הנוכחי נבדקה ההשפעה של הרגלי אורח החיים על שינויים במשקל, תוך התמקדות בהשפעה של קצב האכילה בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2. במחקר נעשה שימוש בנתוני הרשומות הרפואיות של כ-60,000 מבוגרים, אשר אובחנו עם סוכרת סוג 2 בין השנים 2008-2013 וענו על שאלוני אורח חיים. החוקרים התמקדו בעיקר בקצב האכילה, שסווג לשלוש רמות – מהיר, רגיל ואיטי וכן בהרגלי אכילה נוספים כגון אכילת ארוחת ערב בטווח של שעתיים לפני השינה, אכילה לאחר ארוחת הערב, דילוג על ארוחת הבוקר, צריכת אלכוהול, איכות השינה ועישון. באמצעות מודלים סטטיסטיים העריכו החוקרים את ההשפעה של הרגלים אלה על עלייה במשקל, BMI והיקף המותניים. נמצא כי דפוס של אכילה איטית היה קשור בעיכוב ההתפתחות של השמנה, כאשר משתתפים שדיווחו על אכילה איטית היו בעלי סיכון נמוך ב-29% וב-42% לשמנות בהשוואה למשתתפים שדיווחו על אכילה רגילה או מהירה, בהתאמה. בדומה, משתתפים אלה נטו להיות בעלי BMI והיקף מותניים נמוכים יותר. עוד נמצא כי הימנעות מאכילה לאחר ארוחת הערב או בטווח של שעתיים מהשינה הייתה בעלת תרומה דומה לשמירה על משקל תקין. החוקרים מסכמים כי האטת קצב האכילה עשוי לסייע במניעת השמנה ובהפחתת הסיכון לסיכונים הנלווים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29440054

במחקר תצפיתי (פברואר 2018), המבוסס על מאגר נתונים לאומי בריטי, נבדק הקשר בין עבודה במשמרות לילה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו נתוני התעסוקה של למעלה מ-300,000 משתתפים, מהם כ-8,000 חולי סוכרת סוג 2. על בסיס הנתונים של כ-220,000 מהמשתתפים ממוצא אירופאי, נבדק האם עבודה במשמרות לילה השפיעה על הקשר בין מדד הסיכון הגנטי לבין התפתחות סוכרת. להלן רמות הסיכון לעובדי משמרות לילה בהשוואה לעובדים רגילים:

תדירות	סיכון גבוה ב:	מספר משמרות בחודש	סיכון גבוה ב:
לעיתים רחוקות	15%	עד 3	24%
מדי פעם	18%	3-8	11%
רוב הלילות	44%	מעל 8	36%
באופן קבוע	9%

מהנתונים עולה כי עבודה רבה יותר במשמרות לילה הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, מלבד עבודה קבועה במשמרות לילה. לא נמצא כי עבודה במשמרות לילה השפיעה על הקשר בין הנטייה הגנטית לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שעבודה במשמרות לילה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, במיוחד כאשר המשמרות אינן קבועות וכאשר עובדים מספר גדול יותר של משמרות לילה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29440150

במחקר אקראי מבוקר, (אפריל 2018) בו נכללו 20 מבוגרים בריאים, נמצא כי גם לאחר לילה אחד של חשיפה לאור במהלך שינה חלה עלייה במדד התנגודת לאינסולין, כאשר חשיפה כרונית עלולה לפגוע בבריאות המטבולית.

https://doi.org/10.1093/sleep/zsy061.116

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36038033/

הרגלי חיים - פעילות גופנית

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של טאי-צ'י על מדדי הגלוקוז והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 19 מחקרים בהם 1,220 משתתפים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תרגול טאי-צ'י בהשוואה לאימון גופני אחר לפחות פעם אחת בשבוע, בין 12 ל-60 דקות בכל פעם, למשך 8 עד 24 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא יתרון לטאי-צ'י בהשוואה לקבוצת הביקורת בהתייחס לירידה ברמת הגלוקוז בצום, ברמת ההמוגלובין המסוכרר ובטריגליצרידים וכן בהתייחס לעלייה ברמת ה-HDL. החוקרים מסכמים כי תרגול טאי-צ'י נמצא יעיל לשיפור המדדים המטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2, ובכך הממצאים תומכים בשימוש בטאי-צ'י כאחד מענפי הפעילות הגופנית המומלצים לטיפול בסוכרת סוג 2 ולמניעתה.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2018) הוערכה התרומה של חשיפה לטבע על היבטים בריאותיים שונים. בסקירה נכללו 103 מחקרים תצפיתיים ו-40 מחקרים התערבותיים, בהם נמדדו סה"כ 100 מדדים בריאותיים שונים. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי בילוי זמן בטבע או מגורים באזורים ירוקים היה קשור ברמה נמוכה יותר של קורטיזול ברוק, קצב לב, לחץ דם דיאסטולי, כולסטרול HDL וכן בסיכון נמוך יותר ללידה מוקדמת ולתינוק קטן לגיל ההריון, לסוכרת סוג 2, לתמותה מכל גורם ולתמותה מגורם קרדיווסקולרי. בנוסף נמצא שיעור נמוך יותר של מקרי שבץ, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, אסתמה ומחלת לב כלילית. מחקרים נוספים הצביעו על ירידה בבעיות נוירולוגיות, סרטן ותמותה ממחלות נשימה. כמו כן, משתתפים עם חשיפה גבוהה יותר לשטחים ירוקים נטו לדווח על מצב בריאותי טוב יותר. החוקרים מסכמים כי לחשיפה לשטחים ירוקים תרומה בריאותית רחבה, והם קוראים לקובעי המדיניות לבחון כיצד ניתן ליצור, לשמר ולשפר את הנגישות של אוכלוסייה רחבה לשטחים ירוקים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29982151

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו משנת 2024 שנערך באיראן נבדקה ההשפעה של תכנית פעילות אירובית בשילוב תוסף זעפרן (Crocus sativus) על מדדים מטבוליים ודלקתיים בקרב נשים עם שמנות וסוכרת סוג 2. המחקר כלל 44 נשים בגיל ממוצע של 54 שנים, עם BMI ממוצע של 31 והמוגלובין מסוכרר ממוצע של 9.9%. המשתתפות חולקו באופן אקראי לארבע קבוצות התערבות למשך 12 שבועות:

פעילות אירובית + זעפרן
פעילות גופנית + פלסבו
זעפרן בלבד
פלסבו בלבד

תכנית הפעילות האירובית כללה שלושה אימונים שבועיים בעצימות קלה-בינונית, ואילו תוסף הזעפרן ניתן במינון של 200 מ"ג ליום.
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הפלסבו, בכל קבוצות ההתערבות נצפה שיפור מובהק במדדים של תנגודת לאינסולין, רמת גלוקוז, פיברינוגן, הומוציסטאין, IL-6 ו-TNFα. עם זאת, השיפור היה המשמעותי ביותר בקבוצה ששילבה פעילות אירובית עם נטילת זעפרן, בהשוואה לשתי קבוצות ההתערבות האחרות. ממצאי המחקר מצביעים על השפעה מיטיבה של פעילות אירובית וזעפרן, כל אחד בנפרד, על האיזון הגליקמי ומדדים דלקתיים, כאשר שילוב שלהם עשוי לתרום לשיפור גדול יותר בתוצאות. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38874882/

קבוצת התערבות תזונתית: תכנית צום לסירוגין מסוג 5:2, שכללה שני ימי הגבלה קלורית בשבוע (790 קק"ל ביום), בצריכת פורמולות מזון בלבד.
קבוצת פעילות גופנית: אימון גופני דו-שבועי, בשילוב אימוני אינטרוולים עצימים ואימוני התנגדות.
קבוצת ביקורת: קיבלה ייעוץ סטנדרטי בנוגע לאורח חיים בריא. המדד העיקרי שנבחן היה השינוי ברמות ההמוגלובין המסוכרר בתום תקופת ההתערבות. מדדים נוספים כללו שינויים במשקל ובהרכב הגוף, הצטברות שומן כבדי, פרופיל שומנים ולחץ דם.

להלן הממצאים העיקריים:

בכל הקבוצות חלה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר: 0.72% בקבוצת ההתערבות התזונתית, 0.46% בקבוצת הפעילות הגופנית ו-0.37% בקבוצת הביקורת.
הירידה בקבוצת הצום הייתה מובהקת סטטיסטית בהשוואה לקבוצת הביקורת (הפרש של 0.34%, p=0.007), בעוד שלא נמצא הבדל מובהק בין קבוצת הפעילות הגופנית לקבוצת הביקורת.
בקבוצת הצום נמצא שיפור מובהק בתגובת הגלוקוז לאחר אכילה ובמדד תנגודת לאינסולין, ללא שינוי מובהק ברמות הגלוקוז בצום.
בקבוצת הצום נמצא שיפור מובהק במשקל, ב-BMI, בהיקף המותניים ובמסת השומן, ללא שינוי מובהק במסת הגוף הרזה.
בקבוצת הפעילות הגופנית לא חלו שינויים מובהקים במדדים הגליקמיים, אך נצפתה ירידה במסת השומן ועלייה במסת הגוף הרזה.
בשתי קבוצות ההתערבות נמצאה ירידה בהצטברות השומן בכבד ובלחץ הדם הדיאסטולי.

במחקר קליני (2023) נבדקה ההשפעה של העדר פעילות גופנית על האיזון הגליקמי בקרב משתתפים בריאים. במחקר נכללו 20 גברים בני 34 בממוצע עם BMI ממוצע של 23.5. כל המשתתפים התבקשו להיות במנוחה למשך 60 יום בתנאים של צריכה קלורית מאוזנת. במהלך תקופת המחקר בוצעה הפחתה בצריכה הקלורית בהתאם להוצאת האנרגיה הצפויה, ללא שינוי בהרכב המזונות ובתזמון הארוחות. החוקרים ניטרו את רמת הגלוקוז בדם במשך 5 ימים בתחילת המחקר ובסיומו, ובנוסף נבדקה רמת הגלוקוז בצום וכן פינוי הגלוקוז כמדד לתנגודת לאינסולין. נמצא כי לאחר תקופה ממושכת של העדר פעילות גופנית חלה עלייה של כ-40% ברמת האינסולין בצום בדם וירידה של כ-24% בפינוי הגלוקוז. בנוסף, רמת הגלוקוז היומית עלתה בממוצע בכ-6% למרות ירידה של כ-20% בצריכה הקלורית ושל כ-25% בצריכת הפחמימות. החוקרים מראים כי השינוי המשמעותי ביותר היה בשעות הלילה, עם עלייה של כ-9% ברמת הגלוקוז. לא נמצא שינוי משמעותי בדפוס ההשתנות היומי של רמת הגלוקוז בעקבות ההתערבות. החוקרים מסכמים כי תקופה ממושכת של העדר פעילות גופנית מובילה לעלייה במדדים הגליקמיים גם במצב של ירידה בצריכה הקלורית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36857962/

במסגרת מחקר (אפריל 2014), 577 מבוגרים הסובלים מאי סבילות לגלוקוז הוקצו באופן אקראי לקבוצת ביקורת ולשלוש קבוצות ההתערבות לשינוי אורח החיים:

דיאטה בלבד, פעילות גופנית בלבד ודיאטה יחד עם פעילות גופנית.

ההתערבות בוצעה למשך 6 שנים, החל מ-1986, כאשר המעקב אחר שיעור התמותה והסוכרת נמשך 23 שנה. במהלך שנות המחקר נפטרו 174 משתתפים, שיעור התמותה ממחלות קרדיווסקולריות היה נמוך בכ-40% בקבוצות ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת ושיעור התמותה הכללי היה נמוך בכ-30% (11.9% לעומת 19.6%; 28.1% לעומת 38.4%), בהתאמה. בנוסף, שיעור חולי הסוכרת היה נמוך בכ-45% בקבוצות ההתערבות (72.6% לעומת 89.9%). ממצאים אלו מדגישים את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא להפחתת הסיכון לסוכרת ולתמותה, במיוחד ממחלות קרדיווסקולריות, בקרב אוכלוסייה בסיכון.

http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(14)70057-9/abstract

המחקר הנוכחי (יולי 2014) עוסק בקשר בין פעילות גופנית, צפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית לבין התפתחות סוכרת סוג 2 בעקבות סוכרת הריון.ניתוח פרוספקטיבי של נתונים ממחקר עוקבה (cohort) גדול כלל 4,554 נשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון, אחריהן בוצע מעקב של כ-16 שנה שבמהלכן בוצעו ארבע הערכות ביחס לרמת הפעילות הגופנית ומידת הצפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית נוספת. סה"כ במהלך תקופת המחקר אובחנו 635 מקרים של סוכרת סוג 2 כאשר נמצא שכל 100 דקות בשבוע של פעילות גופנית בעצימות בינונית הייתה מלווה בירידה של 9% בסיכון לסוכרת. בנוסף, מעל ל-6 שעות בשבוע של צפייה בטלוויזיה היו קשורות בעלייה בסיכון להתפתחות סוכרת. לסיכום, המחקר מדגיש את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא לנשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24841449

סקירה מקיפה (2014) המתבססת על מגוון מחקרים ובוחנת מהם הגורמים לכך שחלק מחולי סוכרת סוג 2 אינם מראים שיפור מטבולי בעקבות פעילות גופנית. הממצאים מצביעים כי ב-15-20% מחולי הסוכרת לא חל שיפור בעקבות פעילות גופנית. מחקרים גנטיים מציעים כי התגובה המטבולית לפעילות גופנית היא במידה רבה תורשתית. מחקרים עדכניים יותר מציעים כי גם לשינויים בדנ"א או לשינויים אפיגנטיים השפעה על התגובה. למחקר זה עשויה להיות השלכה יישומית בהתאמה מיטבית של דרכי הטיפול לחולי סוכרת שונים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25412336

מחקר חדש (דצמבר 2014) מאשש את החשיבות בביצוע פעילות גופנית קבועה לאיזון רמות לחץ דם וסוכר. המחקר מבוסס על נתונים של מעל 600,000 מטופלים בארגון בריאות פרטי בארה"ב אשר עברו לפחות 3 הערכות גופניות ואינם נוטלים טיפול תרופתי להורדת לחץ דם או סוכר. מהנתונים עולה כי ביצוע פעילות גופנית של לפחות 150 דקות בשבוע הייתה קשורה ברמות נמוכות יותר של לחץ דם וסוכר בהשוואה למטופלים שאינם מבצעים פעילות גופנית.

ההשפעה של פעילות גופנית הייתה משמעותית יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25523350

פעילות גופנית לאחר הארוחה נמצאה (דצמבר 2014) יעילה יותר להפחתת רמות הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2 בעלי השמנת יתר בהשוואה לפעילות גופנית לפני הארוחה ובכך מסייעת להפחתת רמת הסיכון הקרדיווסקולרי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25539939

במחקר הנוכחי (אפריל 2015) נבדק האם בעקבות תכנית התערבות לשינוי אורח החיים חלה ירידה במשך הפעילות היושבנית והאם יש לכך השפעה על התפתחות סוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון.
נמצא כי בתקופת מעקב של כ-3 שנים אחר 3,232 המשתתפים בתוכנית, חלה ירידה גדולה יותר במשך הפעילות יושבנית בקרב המשתתפים בקבוצת אורח החיים בהשוואה למשתתפים שנטלו טיפול תרופתי (מטפורמין) או פלסבו. בשלוש קבוצות הטיפול נמצא כי צפייה מרובה בטלוויזיה הייתה מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת (עלייה של 3.4% בסיכון עבור כל שעת צפייה).

החוקרים מסכמים כי למניעת סוכרת חשוב לשים דגש על הפחתת פעילות יושבנית ומשך הצפייה בטלוויזיה בנוסף לעידוד ביצוע פעילות גופנית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25851102

מסמך (ספטמבר 2015) המציג את המלצות כוח המשימה לקיום תכניות המעודדות דיאטה ופעילות גופנית להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון גבוה. ההמלצות מבוססות על סקירת 53 מחקרים הבוחנים את היעילות של 66 תכניות שונות. מהסקירה עולה כי תכניות המשלבות דיאטה ופעילות גופנית, במיוחד תכניות אינטנסיביות, הינן יעילות בשיפור גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים ולהפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 באוכלוסייה בסיכון.

תכניות אלה לרוב כוללות יעד לירידה במשקל, מפגשים אישיים ו/או קבוצתיים בנושא תזונה ופעילות גופנית, מפגשי ייעוץ עם גורמים מקצועיים בתחום התזונה והאימון הגופני והתאמת תכנית מותאמות אישית.

החוקרים מציינים כי תכניות אלה הינן גם יעילות כלכלית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26168073

במחקר בו עקבו אחר כ-4,300 משתתפים במשך כ-25 שנה (מאי 2016) נמצא כי שמירה על כושר גופני במהלך החיים קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2, באופן שאינו תלוי ב-BMI.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27181604

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוקטובר 2016) אשר נועדה להעריך מהו הקשר בין ביצוע פעילות גופנית לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

בסקירה נכללו הנתונים מ- 28 מחקרי אורך פרוספקטיביים בהם המירו החוקרים את כמות הפעילות הגופנית למדד MET (metabolic equivalent of task) להוצאת אנרגיה בפעילות.

נמצא כי 11.25 MET (שווה ערך ל-150 דקות של פעילות בעצימות בינונית בשבוע) היה קשור בסיכון נמוך בכ-26% לסוכרת סוג 2, בהשוואה לחוסר פעילות גופנית. אומנם הירידה בסיכון אינה לינארית, אך הסיכון הלך וירד עם העלייה בפעילות כך ש- 60 MET היה קשור בירידה של 53% בסיכון. כמו כן, נמצא כי לפעילות גופנית בעצימות גבוהה תועלת גבוהה יותר לעומת פעילות בעצימות נמוכה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27747395

מחקר מוצלב אקראי בדק מהי ההשפעה של תזמון הפעילות ביחס לארוחה. במסגרת המחקר השתתפו 41 חולי סוכרת סוג 2 אשר למשך שבועיים התבקשו ללכת 30 דקות כל יום או 10 דקות לאחר כל ארוחה עם חודש הפסקה בין שני התנאים ולאחר מכן החלפה בין הקבוצות.

החוקרים עקבו אחר ביצוע הפעילות במהלך כל תקופת המחקר וכן ניטרו באופן רציף את רמת הסוכר במשך 7 ימים, כאשר מדד המטרה של רמת הסוכר לאחר הארוחה נמדד במהלך 3 שעות מסיום הארוחה.

נמצא כי רמת הסוכר לאחר הארוחה הייתה נמוכה יותר כאשר המשתתפים הלכו לאחר כל ארוחה בהשוואה להליכה אחת ביום, כאשר השיפור היה משמעותי במיוחד לאחר ארוחת הערב בה נצרכה כמות הפחמימות הגבוהה ביותר ואשר אופיינה בהתנהגות יושבנית רבה. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של ביצוע פעילות גופנית לאחר הארוחה, במיוחד בארוחה הכוללת כמות משמעותית של פחמימות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27747394

במחקר מבוקר מוצלב (נובמבר 2016) נבדקה ההשפעה של אימון אינטרוולים מסוגים שונים על תפקוד כלי הדם (Flow-mediated dilation - FMD) בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 12 חולי סוכרת סוג 2 וקבוצת ביקורת של משתתפים בני אותו גיל ללא סוכרת, 12 מהם מבצעים פעילות גופנית באופן רגיל ו-11 מהם לא מבצעים פעילות גופנית באופן רגיל. החוקרים השוו את תפקוד כלי הדם של המשתתפים לאחר אימון סיבולת, לאחר אימון התנגדות ולאחר ישיבה, עם הפסקה של לפחות יומיים בין סוגי הפעילויות השונים.

נמצא כי בקרב כל המשתתפים חל שיפור מובהק בתפקוד כלי הדם לאחר אימון התנגדות (p<0.01), השפעה שהייתה בולטת במיוחד בקרב חולי סוכרת סוג 2, מיד לאחר האימון, שעה לאחר האימון ושעתיים לאחר האימון. אימון סיבולת היה מלווה בשיפור בתפקוד כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2 רק שעה לאחר האימון.

החוקרים מסכמים כי אימון התנגדות אינטרוולי משפר באופן אקוטי את תפקוד כל הדם לאחר האימון בקרב חולי סוכרת סוג 2 ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה ארוכת הטווח.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27638878

במחקר אקראי מבוקר (2023) נבדקה ההשפעה של תזמון פעילות אירובית בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית. החוקרים מסבירים כי תכנית פעילות אירובית אינטנסיבית נמצאה יעילה לשיפור מדדים בריאותיים בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית, אולם לא ידוע האם יש השפעה לתזמון הפעילות. במסגרת המחקר נבדקה ההשפעה של תכנית בת 16 שבועות של פעילות אירובית בשעות הבוקר לעומת אחה"צ על הרכב הגוף, מדדים קרדיו-מטבוליים ומאפיינים של התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 139 משתתפים עם התסמונת המטבולית אשר חולקו אקראית לשלוש קבוצות: פעילות אירובית בשעות הבוקר, אחה"צ או ללא פעילות. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא ביצעה פעילות גופנית, בשתי קבוצות ההתערבות חל שיפור דומה בהרכב הגוף, כולל ירידה של 0.7% במסת השומן ו-2.1 ס"מ בהיקף המותניים, וכן בלחץ הדם הדיאסטולי ובצריכת החמצן המרבית.
עם זאת, אימון בשעות הבוקר, בהשוואה לאחה"צ, היה מלווה בשיפור גדול יותר בלחץ הדם הסיסטולי (ירידה של 4% לעומת 1%, p=0.02), בריכוז האינסולין בצום (ירידה של 12% לעומת 5%, p=0.001) ובתנגודת לאינסולין (ירידה של 14% לעומת 4%, p=0.006). כמו כן, הציון הכולל של התסמונת המטבולית ירד ב-52% בקרב המשתתפים שביצעו אימון בשעות הבוקר, לעומת ירידה של 19% בקרב המשתתפים שביצעו אימון בשעות אחה"צ. החוקרים מסכמים כי תכנית פעילות אירובית אינטנסיבית בשעות הבוקר, לעומת אחה"צ, נמצאה יעילה יותר לשיפור גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם התסמונת המטבולית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38015017/

במחקר אקראי מבוקר (2019) הוערכה התרומה של תכנית התערבות התנהגותית להגברת הפעילות הגופנית ולהפחתת התנהגות יושבנית בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר, שנערך בשלוש מרפאות חוץ ברומא, נכללו 300 מטופלים בני 61 בממוצע, אשר חולקו אקראית לתכנית ההתערבות או לטיפול הסטנדרטי בלבד - למשך 3 שנים. בנוסף לטיפול הסטנדרטי, המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו מפגש הדרכה אישי ממאמן גופני ו-8 מפגשי ייעוץ דו-שבועיים בשנה. מדדי המטרה כללו את השינוי לאורך זמן בפעילות הגופנית ובהתנהגות היושבנית, כפי שנמדדו באמצעות מד-תאוצה.

נמצא כי בקרב המשתתפים בקבוצת ההתערבות, הפעילות הגופנית עלתה וההתנהגות היושבנית ירדה בארבעת החודשים הראשונים למחקר ונותרה יציבה עד לסיום השנה השנייה. לאחר מכן, הפעילות הגופנית ירדה אך נשארה גבוהה יותר בהשוואה לרמת הבסיס. בקרב המשתתפים בקבוצת הביקורת היתה עלייה בפעילות הגופנית, אך פחותה מזו של קבוצת הביקורת וכמו כן, רמת הפעילות הגופנית של המשתתפים בסוף תקופת המחקר הייתה נמוכה יותר בהשוואה לנתוני הבסיס.

באופן ספציפי, לאחר 3 שנים נפח הפעילות הגופנית בקבוצת ההתערבות היה גבוה ב-3.3 MET שעות/שבוע, משך הפעילות בעצימות בינונית עד גבוהה היה גבוה ב-6.4 דקות/יום, משך הפעילות בעצימות נמוכה היה גבוה ב-48 דקות/יום ומשך ההתנהגות היושבנית היה נמוך ב-48 דקות/יום, בהשוואה לקבוצת הביקורת.

החוקרים מסכמים כי התכנית נמצאה יעילה לביסוס עלייה בפעילות הגופנית והפחתת התנהגות יושבנית לאורך זמן בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30835309

במחקר אקראי מוצלב (יוני 2017) נבדקה ההשפעה של הפסקות קבועות במהלך היום לביצוע פעילות גופנית על מדדי השומן והסוכר.

החוקרים מסבירים כי ידוע שלפעילות גופנית השפעה מיידית על רמת הגלוקוז והאינסולין, אולם לרוב ההשפעה על רמת הטריגליצרידים הינה מאוחרת ומופיעה לאחר 12-24 שעות. במחקר נכללו 36 מבוגרים עם BMI ממוצע של 24, אשר השתתפו ב-4 התערבויות שונות, כאשר כל התערבות נמשכה יומיים: 1) ישיבה ממושכת, 2) ישיבה ממושכת עם הליכה ממושכת של 30 דקות בסוף היום הראשון, 3) ישיבה והליכה קצרה של 2 דקות כל 30 דקות, 4) שילוב של הליכה ממושכת של 30 דקות בסוף היום הראשון + הליכה קצרה של 2 דקות כל 30 דקות. מדדי השומן והסוכר לאחר הארוחה נבדקו במהלך 5 שעות ביום השני לכל התערבות.

נמצא כי בהשוואה לישיבה בלבד, בשתי ההתערבויות שכללו הליכה כל 30 דקות חלה ירידה ברמת הטריגליצרידים, כאשר הירידה באינסולין הייתה הגדולה ביותר בהתערבות המשולבת והעלייה בחומצות השומן החופשיות הייתה הגדולה ביותר בהתערבות שכללה הפסקה כל 30 דקות. לא נמצאה השפעה על רמת הגלוקוז.
ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של הקפדה על הפסקות וביצוע פעילות גופנית בקרב אנשים עם אורח חיים יושבני.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28673802

במחקר תצפיתי (פברואר 2018), בו נכללו הנתונים של כ-500,000 משתתפים בסקר הבריאות הלאומי בקוריאה, נמצא קשר בצורת U בין תדירות הפעילות הגופנית לבין הסיכון לתמותה (מכל גורם), כאשר בקרב משתתפים ללא סוכרת, הסיכון הנמוך ביותר לתמותה היה עבור תדירות של 3-4 פעמים בשבוע, בעוד שעבור משתתפים עם סוכרת הסיכון הנמוך ביותר לתמותה היה עבור תדירות של 5-6 פעמים בשבוע.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29441753

במחקר עוקבה (2024) שנערך בבריטניה נבדק הקשר בין התזמון ביום של פעילות אירובית בעצימות בינונית עד גבוהה ובין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, לתחלואה מיקרווסקולרית ולתמותה מכל גורם בקרב מבוגרים עם שמנות עם או בלי סוכרת סוג 2.
במסגרת המחקר נבדק התזמון ביום בו המשתתפים ביצעו פעילות אירובית בעצימות בינונית עד גבוהה במשך לפחות 3 דקות רצופות. בהתאם לכך המשתתפים סווגו ל-4 קטגוריות: פעילות בשעות הבוקר, אחה"צ או הערב בהשוואה למשתתפים שביצעו פעילות ברמה נמוכה או כלל לא.
במחקר נכללו 29,836 משתתפים עם שמנות בני 62 בממוצע. במהלך תקופת מעקב חציונית של כ-8 שנים 1,425 מהמשתתפים נפטרו ותועדו 3,980 מקרים של תחלואה קרדיווסקולרית ו-2,162 מקרים של תחלואה מיקרווסקולרית. בהשוואה לרמת פעילות נמוכה, פעילות בשעות הערב הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-61% לתמותה, פעילות בשעות אחה"צ בסיכון נמוך ב-40% ובשעות הבוקר בסיכון נמוך ב-33%.
מגמה דומה נמצאה בהתייחס לסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ולתחלואה מיקרווסקולרית. החוקרים ערכו ניתוח נוסף בו נכלל תת-מדגם של 2,995 מהמשתתפים המאובחנים גם עם סוכרת סוג 2. באופן כללי תוצאות הניתוח היו דומות לתוצאות הניתוח הכללי. החוקרים מסכמים כי ישנה חשיבות לתזמון הפעילות הגופנית, כאשר פעילות בשעות הערב מלווה בסיכון הנמוך ביותר לתמותה ולתחלואה בהשוואה לביצוע פעילות בנקודות זמן אחרות לאורך היום.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38592034/

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי (2023) נבדק הקשר ארוך הטווח בין התזמון ביום של פעילות גופנית ובין האיזון הגליקמי בקרב מבוגרים עם עודף משקל או שמנות וסוכרת סוג 2. המחקר נערך כחלק ממחקר מבוקר בו נבדקה ההשפעה של תכנית אורח חיים במהלך תקופה של 4 שנים. במסגרת המחקר המשתתפים חולקו אקראית לתוכנית התערבות אינטנסיבית או לקבוצת ביקורת שקיבלה הדרכה כללית לטיפול בסוכרת. תכנית ההתערבות הייתה אינטנסיבית יותר בשנה הראשונה למחקר, כאשר בשנים הבאות מספר המפגשים ירד. בניתוח הנוכחי נכללו הנתונים של 2,416 משתתפים מקבוצת ההתערבות אשר התבקשו ללבוש מד תאוצה המקיף את המותניים במשך 7 ימים רצופים בסיום השנה הראשונה (שנה 1) ובסיום השנה הרביעית (שנה 4). החוקרים בדקו את התזמון במהלך היום בו המשתתפים ביצעו פעילות בעצימות בינונית עד גבוהה לפרקי זמן קצרים וסיווגו את המשתתפים ל-6 קטגוריות: העדר פעילות גופנית, פעילות בשעות הבוקר, הצוהריים, אחה"צ, הערב או דפוס מעורב (שעות שונות במהלך היום). נמצא כי בהשוואה לנתוני הבסיס, הירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר בשנה 1 הייתה שונה בין קטגוריות הפעילות באופן בלתי תלוי בנפח הפעילות השבועי או במידת העצימות.
ספציפית, השיפור המשמעותי ביותר נצפה בקרב המשתתפים שביצעו פעילות גופנית בעיקר בשעות אחה"צ. בנוסף, משתתפים אלה היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להפסקת השימוש בתרופות להורדת רמת הסוכר.לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין קטגוריות הפעילות הגופנית בהתייחס לשינוי ברמת ההמוגלובין המסוכרר בין שנה 1 לשנה 4. החוקרים מסכמים כי ביצוע פעילות גופנית עצימה למשכי זמן קצרים בעיקר בשעות אחה"צ היה קשור במידה הרבה ביותר בשיפור רמת ההמוגלובין המסוכרר.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37226675/

במחקר עוקבה פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסייה (ינואר 2018), שנערך בסין, הוערך הקשר בין ביצוע פעילות גופנית לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 44,828 מבוגרים בגילאי 20-80 עם אבחנה חדשה של רמות סוכר גבוהות (impaired fasting glucose) ושאינם סובלים ממחלות לב או כלי דם. החוקרים סיווגו את המשתתפים ל-4 קטגוריות על סמך רמת הפעילות הגופנית שלהם: העדר פעילות גופנית, פעילות נמוכה, בינונית או גבוהה, ועקבו אחר התפתחות של מחלת הסוכרת לאורך כ-18 שנה.

נמצא כי בהשוואה למשתתפים שלא ביצעו פעילות גופנית, הסיכון להתפתחות סוכרת היה נמוך ב-12%, 20% ו-25% בקרב משתתפים שביצעו פעילות ברמה נמוכה, בינונית או גבוהה, בהתאמה. על פי ניתוח סטטיסטי, החוקרים מסיקים כי ניתן למנוע לפחות 19% ממקרי הסוכרת, במידה ואוכלוסייה שאינה פעילה גופנית תבצע פעילות גופנית קבועה בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO). בסין, נתון זה מצביע על ירידה פוטנציאלית של כ-7 מיליון חולי סוכרת. החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על צורך דחוף לעידוד פעילות גופנית כאסטרטגיה למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 ולצמצום ההשפעה של תהליך ההזדקנות ומגמת ההשמנה על העלייה בשיעור חולי הסוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29331993

במחקר אקראי מבוקר (מאי 2018) הוערכה ההשפעה של תכנית אימון גופני בטווח המקסימלי של שריפת השומנים על הרכב הגוף, פרופיל השומנים, איזון הסוכר, רגישות לאינסולין ורמת האדיפוקינים בדם - בקרב נשים מבוגרות עם סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 31 נשים בגילאי 60-69, אשר חולקו אקראית לקבוצת האימון הגופני או לקבוצת הביקורת.

האימון הגופני כלל הליכה בעצימות המותאמת אישית לטווח המקסימלי של שריפת השומנים (עצימות נמוכה עד בינונית) למשך שעה אחת, 3 פעמים בשבוע, לתקופה של 12 שבועות, ללא התערבות תזונתית.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת (non-exercising controls) , בקבוצת האימון הגופני חלה ירידה מובהקת באחוז מסת השומן, אחוז השומן הבטני ובתנגודת לאינסולין.

החוקרים מציינים כי בקרב כלל המשתתפות לא נמצא שינוי בצריכה הקלורית היומית בתקופת ההתערבות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שאימון גופני המותאם אישית לטווח שריפת השומנים הינו בעל תרומה לטיפול בסוכרת סוג 2 בקרב נשים מבוגרות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29564847

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33187188/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36974678/

הרגלי חיים - ירידה במשקל

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2023) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה ארוכת הטווח של עלייה חוזרת במשקל לאחר תכנית התערבות התנהגותית על הסיכון הקרדיו-מטבולי. בסקירה נכללו מחקרים בהם בוצעה התערבות התנהגותית לירידה במשקל (כגון שינוי הרגלי האכילה והפעילות הגופנית) ודיווח על תוצאות קרדיו-מטבוליות לפחות 12 חודשים לאחר סיום ההתערבות. סה"כ נכללו 124 מחקרים בהם משך המעקב החציוני היה 28 חודשים. במחקרים אלה ה-BMI החציוני לפני ההתערבות היה 33, הגיל החציוני היה 51.

להלן הממצאים העיקריים:

באופן כללי במהלך תקופת מעקב ממושכת נמצא יתרון לתכנית ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת בהתייחס לשיעור המקרים של תחלואה קרדיווסקולרית ושל סוכרת סוג 2.
למרות העדויות המוגבלות, נמצא יתרון להתערבות גם בהתייחס למדדי סיכון קרדיו-מטבוליים, כולל יתר לחץ דם, איזון גליקמי ורמת כולסטרול.
לאורך הזמן, עלייה חוזרת במשקל מצמצמת את יתרונות ההתערבות.

החוקרים מסכמים כי התערבויות התנהגותיות לירידה במשקל תורמות להפחתת הסיכון הקרדיו-מטבולי כאשר ההשפעה המיטיבה של ההתערבות נשמרת למשך כמה שנים, אולם עם הזמן ועלייה חוזרת במשקל היתרון של ההתערבות מצטמצם.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה, (2019) בה נכללו 22 מחקרים, מרביתם אקראיים מבוקרים, נמצא כי שימוש באפליקציות תזונה בטלפון הנייד בקרב מבוגרים עם תחלואה כרונית (כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת, סרטן ומחלות נשימה כרוניות) היה מלווה בירידה מובהקת במשקל (הפרש ממוצע של 2.45 ק"ג), בהיקף המותניים (הפרשת ממוצע של 2.54 ס"מ) ובצריכת הקלוריות (הפרש ממוצע של 150 קלוריות ליום) בהשוואה לקבוצת הביקורת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30686742

קיימת עלייה במקרי הסוכרת בקרב צעירים, ולכן לדעתנו חשוב לשים לב למחקר (מאי 2013) המראה כי אפילו ירידה של 8% ב-BMI מובילה לשיפור ברגישות לאינסולין ובכך מפחיתה סיכון להתפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23706362

מחקר מעניין (דצמבר 2014) מראה מהו המנגנון בו לתאים של מערכת החיסון תפקיד חשוב בתהליך המטבוליזם במעי הקשור במניעת השמנת יתר. החוקרים מראים כי עיכוב של חלבון מסוים במעי תורם לירידה במשקל ולירידת הסיכון לסוכרת סוג 2 הקשור בהשמנת יתר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25476696

מחקר (מרץ 2015) אשר נועד לבחון מהו המנגנון בו קבוצת תרופות לסוכרת גורמת לתופעת לוואי של עלייה במשקל. תרופות מקבוצת Rosiglitazone השייכות למשפחת ה- Thiazolidinedione נקשרות לקולטנים מסוג PPAR בתאי השומן ומגבירות את רגישות התאים לאינסולין, אולם לא ידוע מהו המנגנון הגורם לתופעת הלוואי של עלייה במשקל ובמסת השומן.
במחקר שנערך על מודל עכברים, החוקרים מצאו כי תרופות אלה מעוררות את מנגנון הרעב במוח וגורמות לאכילה מוגברת וכתוצאה מכך לעלייה במשקל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25788674

במחקר קליני עדכני (2014) נבדקה ההשפעה המטבולית של דיאטה המאופיינת באינדקס גליקמי נמוך לעומת גבוה. במחקר השתתפו 122 מבוגרים הסובלים מהשמנה שחולקו באופן אקראי לשלוש דיאטות זהות מבחינת קלורית למשך 6 חודשים:

1. דיאטה עם רמת פחמימות מאוזנת ואינדקס גליקמי גבוה.

2. דיאטה עם רמת פחמימות מאוזנת ואינדקס גליקמי נמוך.

3. דיאטה דלת שומן עם אינדקס גליקמי גבוה.

מהתוצאות עולה כי דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך הובילה לשיפור מובהק ב-BMI וברמות הסוכר.

לא נמצא הבדל בין הדיאטות במדדי המחקר האחרים ביניהם רמת הרעב והשובע, פרופיל השומנים בדם ומדדי דלקת. מחקר זה תומך בממצאים קודמים המראים כי שמירה על דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך חשובה במיוחד לחולי סוכרת..

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24787494

סקירה מקיפה ומטה-אנליזה (אפריל 2015) של מחקרים מבוקרים שנועדה לבחון את היעילות של תכניות הרזיה שונות לחולי סוכרת סוג 2. החוקרים בדקו כיצד ירידה במשקל משפיעה על רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), פרופיל השומנים ולחץ הדם ומהי ההשפעה של תכניות דיאטה שונות על המשקל והמדדים המטבוליים. בסקירה נכללו 11 מחקרים מבוקרים בהם השתתפו סה"כ 6,574 חולי סוכרת סוג 2.

מניתוח כלל הנתונים עולה כי ברוב תכניות ההתערבות חלה ירידה של עד 5% ממשקל הגוף, אולם רק ירידה של מעל 5% ממשקל הגוף הינה יעילה לשיפור רמת ההומוגלובין המסוכרר, רמות השומנים ולחץ הדם. לשם כך נדרשת תכנית מאומצת הכוללת הגבלה קלורית, ביצוע פעילות גופנית קבועה וקשר קבוע עם גורם מקצועי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25935570

הגבלת זמן האכילה ל-8 שעות ביום (בין 12 ל-20), ללא הגבלה קלורית.
הגבלה קלורית קבועה עם הפחתה של 25% בצריכה הקלורית היומית.
קבוצת ביקורת ללא הגבלת זמן האכילה וללא הגבלה קלורית.

בניתוח של נתונים ממחקר אקראי מבוקר, (2019) בו הוערכה היעילות של התערבות לשיפור אורח החיים בקרב חולי סוכרת סוג 2, נבדקה ההשפעה של מידת העלייה המחודשת במשקל על מדדי סיכון קרדיווסקולריים. במחקר נכללו הנתונים של 1,561 משתתפים, אשר ירדו מעל ל-3% ממשקלם במהלך שנת ההתערבות, אחריהם נערך מעקב במשך 3 שנים לאחר מכן. בתוך 3 השנים, החוקרים סיווגו את המשתתפים לשתי קבוצות: משתתפים ששמרו על המשקל שהשיגו. משתתפים שעלו חזרה במשקל (ביחס לירידה במשקל בשנה הראשונה). לאחר מכן, נערכה השוואה בין שתי הקבוצות בהתייחס לשינוי במדדי הסיכון הקרדיווסקולריים בתקופת המעקב. נערך ניתוח נפרד עבור משתתפים שירדו יותר או פחות מ-10% ממשקלם בשנת ההתערבות הראשונה ועבור נשים לעומת גברים. באופן כללי, כמצופה, בקרב משתתפים ששמרו על הירידה במשקל נמצא שיפור מובהק במדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, כאשר בקרב משתתפים שעלו בחזרה במשקל חלה החמרה. מידת הפער בין הקבוצות הייתה קשורה במדד הסיכון הספציפי שנבדק, במגדר וברמת הירידה הראשונית במשקל, ולא רק במידת העלייה המחודשת במשקל. עוד נמצא כי גם בקרב משתתפים ששמרו על 75% ומעלה מהירידה במשקל מדדי הסיכון נשארו דומים או השתפרו.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של השמירה על הירידה במשקל לטווח הארוך, לאחר התערבות המיועדת לירידה במשקל ולשיפור מדדי הסיכון.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31594431/

במחקר, (2019) שנערך בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית (חלוקה אקראית של המשתתפים על סמך מאפיינים גנטיים) ובו נכללו הנתונים של 287,394 משתתפים מהביו-בנק הבריטי, נמצא כי BMI נמוך יותר היה קשור באופן עקבי בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי ברמת הסיכון הגנטית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31821322/

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2019) נבדק הקשר בין שינויים התנהגותיים וירידה במשקל לאחר אבחנה של סוכרת סוג 2, לבין הסיכוי לנסיגת המחלה במעקב של 5 שנים. במחקר נכללו 867 משתתפים בגילאי 40-69 עם אבחנה חדשה של סוכרת. בשנה הראשונה שלאחר אבחנת המחלה, החוקרים העריכו את השינוי במשקל, בפעילות גופנית, בתזונה ובצריכת אלכוהול - בהשוואה לנתוני הבסיס. נסיגת המחלה הוערכה חמש שנים לאחר האבחנה והוגדרה על פי רמת ההמוגלובין המסוכרר. נמצא כי שיעור הנסיגה לאחר 5 שנים היה 30%. בהשוואה למשתתפים ששמרו על אותו משקל, משתתפים שירדו 10% ומעלה ממשקלם שנה לאחר האבחנה היו בעלי סיכוי גבוה ב-77% לנסיגה. מעבר לכך, ירידה של 10% ומעלה במשקל בהמשך תקופת המעקב (שנים 1-5) הייתה קשורה בסיכוי גבוה פי 2.43 לנסיגה. החוקרים מסכמים כי ירידה של 10% ומעלה במשקל בשלבים מוקדמים לאחר אבחנה של סוכרת סוג 2 הייתה קשורה בסיכוי גבוה לנסיגה של המחלה בטווח של 5 שנים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31479535/

מסמך (ספטמבר 2015) המציג את המלצות כוח המשימה לקיום תכניות המעודדות דיאטה ופעילות גופנית להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון גבוה.

ההמלצות מבוססות על סקירת 53 מחקרים הבוחנים את היעילות של 66 תכניות שונות.

מהסקירה עולה כי תכניות המשלבות דיאטה ופעילות גופנית, במיוחד תכניות אינטנסיביות, הינן יעילות בשיפור גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים ולהפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 באוכלוסייה בסיכון.

החוקרים מציינים כי תכניות אלה הינן גם יעילות כלכלית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26168073

במאמר (2019)מוצגות התוצאות לאחר שנתיים של מחקר אקראי פתוח, בו נבדק האם תכנית אינטנסיבית לירידה במשקל עשויה לתרום לנסיגה של סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 306 מטופלים בגילאי 20-65, אשר אובחנו עם סוכרת סוג 2 ב-6 השנים האחרונות, שאינם מקבלים אינסולין ועם BMI של 27-45. תכנית ההתערבות כללה: הפסקת שימוש בתרופות לסוכרת וליתר לחץ דם, דיאטה של כ-850 קלוריות למשך 3-5 חודשים (59% פחמימות, 13% שומן, 26% חלבון ו-2% סיבים), עם החזרה הדרגתית של מזונות בתקופה של 2-8 שבועות, וכן מתן תמיכה לשמירה ארוכת טווח על המשקל. מדדי המטרה היו ירידה של מעל 15 ק"ג ונסיגה של הסוכרת (רמת המוגלובין מסוכרר הנמוכה מ-6.5%). קבוצת הביקורת קיבלה את הטיפול המתאים לה לפי הקווים המנחים הרשמיים (best-practice care by guidelines).

בסיום שנת המחקר הראשונה נמצא כי מספר המשתתפים שהוגדרו עם נסיגה של הסוכרת היה 68 (46%) בקבוצת ההתערבות לעומת 6 (4%) בקבוצת הביקורת, ומספר המשתתפים שירדו מעל 15 ק"ג היה 36 (24%) בקבוצת ההתערבות, ואף משתתף בקבוצת הביקורת.

להלן התוצאות בסיום שנת המחקר השנייה:

מספר המשתתפים שירדו מעל 15 ק"ג היה 17 (11%) בקבוצת ההתערבות לעומת 3 (2%) בקבוצת הביקורת.
מספר המשתתפים שהוגדרו עם נסיגה של הסוכרת היה 53 (36%) בקבוצת ההתערבות לעומת 5 (3%) בקבוצת הביקורת.
המשתתפים בקבוצת ההתערבות ירדו בממוצע 5.4 ק"ג יותר מאשר המשתתפים בקבוצת הביקורת.
סך הכול 45 משתתפים שמרו על ירידה של 10 ק"ג לפחות (36 מקבוצת ההתערבות), מהם 29 הוגדרו עם נסיגה של הסוכרת.
בקבוצת ההתערבות נצפתה ירידה גדולה יותר ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה גבוהה ב-0.44% בממוצע), כאשר רק 40% מהמשתתפים נטלו טיפול תרופתי, לעומת 84% מהמשתתפים בקבוצת הביקורת.
בניגוד לשנת המחקר הראשונה, בשנה השניה מספר ההשפעות השליליות בקבוצת ההתערבות היה נמוך יותר (9 לעומת 22).

החוקרים מסכמים כי לאחר שנתיים השתתפות בתכנית הובילה לנסיגה של סוכרת סוג 2 בקרב למעלה משליש מהמשתתפים, כאשר נסיגה לאורך זמן הייתה קשורה בשמירה על ירידה משמעותית במשקל.

את תוצאות המחקר לאחר השנה הראשונה ניתן לקרוא כאן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30852132

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23364002?dopt=Abstract

מחקר (אפריל 2014) שנועד לבחון את הקשר בין צריכת חלבונים מהחי ומהצומח לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר עוקבה (cohort) אירופאי רחב היקף וכלל כ-12 אלף חולי סוכרת סוג 2 ותת-קבוצה של כ-16 אלף איש אחריהם בוצע מעקב של כ-12 שנים בממוצע. באופן כללי נמצא במחקר כי אנשים שצרכו דיאטה עתירת חלבונים, במיוחד חלבונים מהחי, היו בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2. זאת לאחר התאמה סטטיסטית לגורמי הסיכון ולמשתנים תזונתיים הידועים כקשורים בסוכרת. הקבוצה שנמצאה בסיכון הגבוה ביותר היו נשים הסובלות מהשמנת יתר בעלות BMI מעל 30.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24722499

בקרב משתתפים אשר עברו ניתוח בריאטרי נמצא כי לאחר הניתוח (דצמבר 2015), רמת השומן בלבלב בחולי סוכרת סוג 2 ירדה לרמה תקינה, ובכך השתפרה התגובה לגלוקוז.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26628414

בניתוח תצפיתי (2021) המבוסס על נתונים משני מחקרים אקראיים מבוקרים, נבדקה ההשפעה של ירידה במשקל על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים, במטרה לתמוך בתהליכי קבלת החלטות משותפים בין החולים והמטפלים בנוגע לירידה במשקל. החוקרים מסבירים, כי ירידה במשקל עבור אלה עם עודף משקל או שמנות עשויה לשפר פרמטרים קרדיו מטבוליים. עם זאת, אין נתונים אודות היקף התועלת של שינויים במשקל הגוף על-מנת לספק המלצות מתאימות במסגרות רפואה ראשונית. בניתוח זה נכללו נתונים משני מחקרים, בהם המשתתפים עם עודף משקל או שמנות הופנו לתוכנית ירידה במשקל בקהילה. החוקרים בדקו את הקשר בין השינוי במשקל לבין השינוי בלחץ הדם, במדדי הסוכר, ובפרופיל השומנים במהלך תקופת מעקב של 24 חודשים. סך הכול נכללו 2,041 משתתפים בני 50 בממוצע, המשקל וה-BMI הממוצע בתחילת המחקר היה 90.6 ק"ג ו-32.7, בהתאמה. בממוצע, המשתתפים ירדו 4.3 ק"ג במהלך תקופת המעקב, כאשר בכל המדדים שנבדקו חל שיפור מובהק, כאשר השיפור בלחץ הדם היה גדול יותר בקרב משתתפים עם יתר לחץ דם, והשיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר היה גדול יותר בקרב משתתפים עם סוכרת. השְפעת ההתערבות על פרופיל השומנים הייתה זניחה. החוקרים מסכמים כי ירידה במשקל במסגרת תכנית הרזיה בקהילה, שהינה זמינה מאוד ברפואה הראשונית, עשויה להוביל לשיפור משמעותי מבחינה קלינית בלחץ הדם ובאיזון הגליקמי, במיוחד בקרב מטופלים בסיכון הגבוה ביותר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33685923/

במחקר תצפיתי (מרץ 2017) נבדק הקשר בין "זמן מסך" לבין מדדי הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב ילדים. נתוני המחקר נאספו באמצעות סקר, שנערך בקרב 4,495 ילדים בגילאי 9-10, אשר שדיווחו על זמן המסך היומי שלהם. בנוסף, הוערכו גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים ומדדים אנתרופומטריים בקרב כלל המשתתפים, והפעילות הגופנית נמדדה בקרב תת-מדגם של 2,031 ילדים. נמצא כי בהשוואה לילדים עם זמן מסך של עד שעה ביום, ילדים עם זמן מסך של מעל 3 שעות ביום היו בעלי אינדקס פונדרל (ponderal index, מדד להערכת יחס המשקל לגובה) גבוה יותר ב-1.9%, עובי קפלי עור גבוה יותר ב-4.5%, מסת שומן גבוהה ב-3.3%, רמת לפטין גבוהה ב-9.2% ותנגודת לאינסולין גבוהה ב-10.5%. מעבר לכך, גם לאחר התאמה סטטיסטית להשמנה, מדדים סוציו-אקונומיים ופעילות גופנית נשמר הקשר בין זמן מסך גבוה יותר לתנגודת לאינסולין. לא נמצא קשר משמעותי בין זמן מסך לבין רמות גלוקוז, פעילות גופנית ומדדי סיכון קרדיווסקולריים.
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שצמצום זמן החשיפה למסכים עשוי לתרום למניעה מוקדמת של סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת להסיק על סיבתיות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28288985

במחקר תצפיתי (אפריל 2017), שנערך בקוריאה, נבדק האם עודף משקל או שמנות, בשלבים מוקדמים של סוכרת סוג 2, קשורים בשינויים במבנה המוח או בתפקוד הקוגניטיבי.

במחקר נכללו 100 משתתפים בגילאי 30-60 עם סוכרת סוג 2 (עד 5 שנים מאבחון המחלה) - מחציתם עם עודף משקל או שמנות ומחציתם במשקל תקין - וכן קבוצת השוואה של 50 משתתפים בריאים במשקל תקין.

בקרב חולי סוכרת עם עודף משקל או שמנות נמצא כי עובי קליפת המוח היה קטן יותר וחלה ירידה בצפיפות החומר הלבן במוח בהשוואה לחולים במשקל תקין. בנוסף, בקרב חולים עם עודף משקל או שמנות נמצאה ירידה במהירות התפקוד הפסיכו-מוטורי בהשוואה למשתתפים במשקל תקין. ממצאי המחקר מדגישים כי מעבר לכך ששמנות מהווה גורם סיכון לסוכרת סוג 2 ולהפרעות מטבוליות, היא עלולה להחמיר את ההשפעה של סוכרת סוג 2 על מבנה ותפקוד המוח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28447116

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2017) בוצעה השוואה בין שלוש תכניות אורח חיים (אכילה בריאה, פעילות גופנית או אכילה בריאה יחד עם פעילות גופנית) להפחתת הסיכון לסוכרת הריון.

במחקר נכללו 436 נשים מתשע מדינות אירופאיות, הנמצאות עד לשבוע 20 להריון, עם BMI מעל 29 וללא סוכרת הריון. הנשים חולקו אקראית לאחת משלוש התכניות או למעקב הריון סטנדרטי (ביקורת). תכניות אורח החיים כללו מפגשי אימון אישיים וטלפוניים, כאשר התכנית לאכילה בריאה התמקדה בהפחתת השומן והפחמימות בתזונה ובצריכה גבוהה יותר של סיבים תזונתיים וחלבון (בדגש על הגבלת גודל המנה והפחתת הצריכה הקלורית) ותכנית הפעילות הגופנית התמקדה בעידוד פעילות אירובית ואימוני התנגדות. אחד היעדים המרכזיים היה עלייה של לא יותר מ-5 ק"ג עד לשבוע ה-35-37 להריון.בהשוואה לקבוצת הביקורת, רק בקבוצת התכנית המשולבת (אכילה בריאה ופעילות גופנית) העלייה במשקל במהלך ההריון הייתה נמוכה יותר (הפרש של כ-2 ק"ג מקבוצת הביקורת). למרות זאת, לא נמצא הבדל בין הקבוצות בהתפתחות סוכרת הריון וברמת הסוכר בצום או לאחר הארוחה, רמת האינסולין או הרגישות לאינסולין. כמו כן, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לגודל התינוק בלידה. החוקרים מסכמים כי תכנית התערבות לאכילה בריאה ולפעילות גופנית בקרב נשים עם שמנות עשויה לתרום להגבלת העלייה במשקל בהריון אולם תרומתה למניעת התפתחות סוכרת הריון הינה מוגבלת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27935767

במחקר חתך גנטי (יולי 2017), בו נכללו הנתונים של כ-120,000 איש, נמצא כי BMI גבוה יותר היה קשור בסיכון גבוה יותר ליתר לחץ דם, למחלת לב כלילית ולסוכרת סוג 2. המחקר בוצע בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית, מאפשרת להגביר את מידת הביטחון שלקשר יש בסיס סיבתי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28678979

במחקר אורך (ינואר 2017) נבדקה ההשפעה ארוכת הטווח של השתתפות בתכנית לשיפור אורח החיים על מדדי סיכון קרדיווסקולריים. במחקר נכללו 129 מטופלים עם שמנות וסוכרת, אשר השתתפו בתכנית Why WAIT - תכנית התערבות אינטנסיבית בת 12 שבועות, המיועדת לירידה במשקל ולניהול מחלת הסוכרת. שנה לאחר התכנית, החוקרים סיווגו את המשתתפים לשתי קבוצות: קבוצה A כללה משתתפים שלא הצליחו לשמור על ירידה של מעל 7% מהמשקל וקבוצה B כללה משתתפים שכן הצליחו לשמור על ירידה של מעל 7% מהמשקל. החוקרים המשיכו לעקוב אחר המשתתפים לתקופה של חמש שנים סך הכול. נמצא כי בסיום התכנית כלל המשתתפים ירדו כ-9.7% ממשקלם בממוצע, ושמרו על ירידה של 6.4% לאחר 5 שנים – 3.5% בקבוצה A ו-9% בקבוצה B. בהתייחס לרמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c, בקבוצה A חלה ירידה מ-7.5% ל-6.7% בסיום התכנית עם עלייה ל-7.7% לאחר שנה ו-8% לאחר 5 שנים. בקבוצה B חלה ירידה מ-7.4% ל-6.4% בסיום התכנית ועלייה ל-6.8% לאחר שנה ו-7.3% לאחר 5 שנים. למרות העלייה במשקל, בקבוצה A נשמר השיפור ברמת ה-LDL וה-HDL לאורך 5 שנים (ירידה ב-LDL מ-97 ל-87 מ"ג/דצ"ל ועלייה ב-HDL מ-45 ל-52 מ"ג/דצ"ל), עם החמרה ברמת הטריגליצרידים וללא שינוי בלחץ הדם. לעומת זאת, בקבוצה B השיפור בפרופיל השומנים הכולל נשמר במשך 5 שנים ולחץ הדם היה נמוך יותר באופן מובהק ב-18 החודשים הראשונים. החוקרים מסכמים כי ניתן לשמור על ירידה במשקל לתקופה של 5 שנים, המלווה בשיפור מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, כאשר גורם מנבא עיקרי הוא מידת הירידה במשקל בשנה הראשונה לאחר ההתערבות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28090332

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25181492

הרגלי חיים - צריכת ארוחות בוקר

במחקר שכלל כ-4,000 ילדים בגילאי 9-10 (ספטמבר 2014) נמצא כי אכילת ארוחת בוקר בריאה באופן קבוע עשויה להפחית את הסיכון לפתח סוכרת סוג 2.

במחקר (פברואר 2015) בו השתתפו נערות בעלות השמנת יתר, נבדקה ההשפעה המטבולית לאורך היום של ארוחת בוקר עתירת חלבון (32 גרם) לעומת רמה רגילה של חלבון (12 גרם) בקרב נערות הנוטות לדלג על ארוחות בוקר לעומת אלו האוכלות ארוחת בוקר באופן קבוע.
בקרב נערות הנוטות לדלג על ארוחות בוקר, נמצא כי צריכת ארוחה עתירת חלבון גרמה לעלייה ברמות הסוכר במשך היום ואילו בקרב נערות האוכלות ארוחת בוקר באופן קבוע, ארוחה עתירת חלבון גרמה לירידה ברמות הסוכר. ממצאים אלה מצביעים על כך שלארוחת הבוקר תפקיד חשוב ביכולת הגוף לעכל כמות חלבונים גדולה.החוקרים ממליצים לנשים צעירות לצרוך ארוחת בוקר באופן קבוע המכילה כ-350 קלוריות וכ-30 גרם חלבון על מנת לשמור על איזון רמות הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25711955

מחקר קליני מבוקר שנערך ע"י חוקרים ישראליים (מרץ 2015) מצא כי צריכת ארוחת בוקר עתירת אנרגיה (כ-700 קלוריות) הייתה קשורה בירידה מובהקת ברמות הסוכר לאחר ארוחה (PPHG) במשך כל היום בחולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25724569

מחקר מבוקר שנערך על ידי חוקרים ישראליים (יולי 2015), בחן את ההשפעה של צום עד הצהריים על רמות הסוכר לאחר ארוחת צהריים וערב. במחקר השתתפו 22 חולי סוכרת סוג 2 אשר ביום אחד אכלו ארוחת בוקר, צהריים וערב ואילו ביום אחר אכלו רק ארוחת צהריים וערב. נמצא כי לדילוג על ארוחת בוקר השפעה ארוכת טווח אשר גורמת לעלייה ברמות הסוכר לאחר הארוחה וכן לפגיעה בתגובה ההורמונלית לאורך כל היום.
החוקרים מסכמים כי הקפדה על ארוחת בוקר הינה חשובה לשמירה על רמות סוכר מאוזנות בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26220945

במחקר אקראי מבוקר (פברואר 2018) נבדק האם לתזמון הצריכה של אבות המזון השפעה על ניצול האנרגיה (הדלק המטבולי) היומי. במחקר נכללו 29 מבוגרים המנהלים אורח חיים יושבני, בגילאי 55-75 עם BMI בטווח של 25-35. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת אחת משתי ארוחות בוקר: ארוחה עתירת שומן - שהכילה 35% פחמימות, 20% חלבון ו-45% שומן או ארוחה עתירת פחמימות, שהכילה 60% פחמימות, 20% חלבון ו-20% שומן (עד 10% שומן רווי בשתי הקבוצות, דגש על ביצים ושילוב מקורות כמו חזיר, מרגרינה וחמאת בוטנים). המשתתפים צרכו את ארוחת הבוקר במשך 4 שבועות, כאשר ארוחת הצהריים והערב היו מאוזנות (50% פחמימות, 20% חלבון ו-30% שומן). בתחילת המחקר ובסיומו נמדדה מנת הנשימה (respiratory quotient - מדד לכמות האנרגיה שמופקת בכל צריכה של 1 ליטר חמצן) באמצעות קלורימטר לאורך 24 שעות ולאחר הארוחה, וכן מדדים נוספים: תנגודת לאינסולין, הרכב גוף, פרופיל שומנים ומדדי דלקת.

נמצא כי בסיום תקופת ההתערבות חלה ירידה במנת הנשימה, הן לאורך 24 שעות והן לאחר ארוחת הבוקר והצהריים, רק בקרב משתתפים שצרכו ארוחת בוקר עתירת שומן, ממצא המבטא עלייה בקצב חמצון השומנים (שימוש בחומצות שומן לצורך ייצור אנרגיה, ״שריפת שומנים״). ברוב המדדים המטבוליים הנוספים לא חלו שינויים מובהקים, מלבד ירידה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL בקרב משתתפים שצרכו ארוחת בוקר עתירת פחמימות. החוקרים מסכמים כי לאור הקשר בין קצב חמצון השומנים לבין הבריאות המטבולית, ממצאי המחקר מצביעים על כך שצריכה קבועה של ארוחת בוקר עתירת שומן עשויה לתרום להפחתת הסיכון להתפתחות תחלואה מטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29490097

ארוחה עתירת חלבון – 41% חלבון, 29% פחמימות.
ארוחה סטנדרטית – 15% חלבון, 46% פחמימות.

החוקרים מסכמים כי באכילה בשעות הערב הפחתת כמות הפחמימות בארוחה והחלפתן בחלבונים עשויה לתרום לאיזון התגובה הגליקמית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31303526

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33266375/

הרגלי חיים - הריוֹן והַנקה

בסקירה (2021) מוצגות העדויות בהתייחס להשלכות של צריכת דפוסי תזונה לא בריאים ומזונות עתירי סוכר וממתיקים בתקופת ההריון על בריאות האם והילד, בדגש על שמנות בגיל הילדות. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים בהתייחס לסיבוכים בהריון הקשורים בצריכה גבוהה של מזונות עתירי סוכר (בעיקר סוכרים פשוטים), כולל עלייה במשקל, סוכרת הריון ורעלת הריון, וכן לסיבוכים של הילד, כולל לידה מוקדמת, השמנה בגיל הילדות ותחלואה אחרת כגון סוכרת, מחלות לב, מחלות נשימה ועוד. החוקרים מסכמים, כי תזונה הינה גורם סיכון הניתן לשינוי שלו תפקיד מרכזי בהריון ובבריאות העתידית של התינוק והילד. דפוס של תזונה לא מאוזנת עתירת סוכרים ומזונות מעובדים נמצא קשור באופן ברור בהתפתחות סיבוכים בהריון, ובסיכון מוגבר להתפתחות שמנות והפרעות אחרות בגיל הילדות. הם מציינים כי קיימת הטרוגניות גדולה בין המחקרים, בהתייחס למגוון רחב של משתנים, כגון הרכב האוכלוסייה, מדדי התזונה, תיעוד רמת הפעילות הגופנית ועוד, ונדרשים מחקרים נוספים להערכת היעילות של התערבויות תזונתיות שונות.

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה ההשפעה של תיסוף אומגה 3 בתקופת ההריון על האם והעובר בקרב נשים עם סוכרת סוג 1. החוקרים מסבירים כי נצפתה רמה נמוכה יותר של אומגה 3 בקרב יילודים לאימהות חולות סוכרת, ולפיכך נבדקה התרומה של נטילת תוסף אומגה 3 בתקופת ההריון. במחקר נכללו 111 נשים, מהן 84 השלימו את המחקר. המשתתפות חולקו אקראית בשבוע 11-12 להריון לנטילת תוסף אומגה 3 במינון 60 מ"ג EPA ו-380 מ"ג DHA פעמיים ביום, או לנטילת פלסבו. בדיקות דם נאספו לפני ההריון, במהלכו ולאחר הלידה, כאשר ההשפעה על העובר הוערכה באמצעות בדיקות דם שנלקחו מוריד הטבור.

להלן הממצאים העיקריים:

הנשים בקבוצת ההתערבות עלו יותר במשקל במהלך ההריון בהשוואה לקבוצת הפלסבו, ללא הבדלים מובהקים בין הקבוצות במשך ההריון או במדדי התינוק בלידה.
בהשוואה בין הטרימסטר הראשון לשלישי, בקבוצת ההתערבות חלה עלייה מובהקת בריכוז הכללי של חומצות שומן רב בלתי רוויות.
בהשוואה לפלסבו, בקבוצת ההתערבות נמצא ריכוז גבוה יותר של DHA אצל האם (11.4 לעומת 9.2 מ"ג/ליטר) ובוריד הטבור (5.1 לעומת 3.4 מ"ג/ליטר).

החוקרים מסכמים כי ההשפעה של תיסוף אומגה 3 בקרב נשים בהריון עם סוכרת סוג 1 מתבטאת בעלייה במשקל ובריכוז ה-DHA ובירידה בפרופורציה של חומצה ארכידונית ואומגה 6, ממצאים המצביעים על השפעה מיטיבה לאם ולתינוק.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34210228/

במחקר קליני, (2019) שנערך בקרב נשים בהריון מספרד, נבדקה היעילות של מתן המלצות תזונתיות, המבוססות על הדיאטה הים-תיכונית, להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת הריון. במחקר נכללו 932 נשים בריאות מעל גיל 18 עם רמת גלוקוז בצום בטווח הנורמה (עד 92 מ"ג/דצ"ל), הנמצאות בשבוע 8-12 להריון. במהלך המחקר נערכו ארבעה מעקבים: בשבוע 8-12 להריון, בשבוע 24-28 להריון, בשבוע 34-36 להריון ובשבוע 12-14 לאחר הלידה. שבוע לאחר המעקב הראשון, בו גם גויסו הנשים למחקר, נערך ראיון אורח חיים מוטיבציוני עם דיאטן, הכולל חמש המלצות בסיסיות לתזונה ים-תיכונית: צריכת שתי מנות ליום של ירקות, שלושה פירות שלמים (ללא מיצים), שימוש בלעדי בשמן זית כתית מעולה (טרי ולבישול), וצריכה של חופן אגוזים ליום. המלצות נוספות כללו צריכת שלוש מנות ליום של מוצרי חלב רזה, דגנים מלאים, שתיים-שלוש מנות קטניות לשבוע, צריכה בינונית עד גבוהה של דגים, צריכה נמוכה של בשר אדום ומעובד והימנעות מדגנים לא מלאים, מאפים מעובדים, לחם פרוס, משקאות קלים, מזון מהיר וארוחות מוכנות. הנשים קיבלו הסבר לגבי היתרונות הבריאותיים של תזונה זו להן ולעובר, וכן קיבלו דוגמאות לתפריטים אפשריים. החוקרים ביצעו השוואה בין הנתונים שנאספו במחקר זה לבין נתונים ממחקר אקראי מבוקר קודם, בו נמצא כי דיאטה ים-תיכונית מועשרת בשמן זית כתית מעולה ובפיסטוקים עשויה לתרום להפחתת הסיכון לסוכרת הריון ולשפר את תוצאות ההריון לאם ולתינוק, בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה דיאטה סטנדרטית מוגבלת בשומן. את תקציר המחקר הקודם ניתן לקרוא כאן.

להלן סיכום הממצאים:

במחקר הנוכחי 13.9% מהנשים אובחנו עם סוכרת הריון, שיעור דומה לקבוצת ההתערבות במחקר הקודם (17.1%) ונמוך באופן מובהק מקבוצת הביקורת (23.4%).
במחקר הנוכחי, בקרב נשים עם סוכרת הריון העלייה במשקל במהלך ההריון הייתה נמוכה יותר (10.88 לעומת 12.30 ק"ג), ושיעור הנשים עם עלייה עודפת במשקל היה נמוך יותר, בהשוואה לנשים עם רמת גלוקוז תקינה.
במחקר הנוכחי שיעור התינוקות הגדולים לגיל ההריון היה נמוך יותר (0.8% תינוקות מעל אחוזון 90 בקרב הסוכּרתיות לעומת 3.9% בקרב הלא-סוכּרתיות; 0.8% תינוקות שנולדו מעל 4.5 ק״ג בקרב סוכּרתיות, משמע תינוק אחד מתוך 130 תינוקות, לעומת 0.4% בקרב הלא -סוכּרתיות), ללא הבדל בשיעור התינוקות הקטנים לגיל ההריון. לציין כי קבוצת הסוכּרתיות היתה קטנה יותר מבחינה מספרית ועל כן ההשוואה הינה מוגבלת.
במחקר הנוכחי לא נמצאו הבדלים נוספים בהתייחס לתוצאות אחרות לאם או לתינוק.

הסבר החוקרים לממצאים הנ״ל הוא בעובדה כי אבחון סוכרת גורר היענות גבוהה יותר להמלצות על אורח חיים בריא יותר ותזונה בריאה יותר.

החוקרים מסכמים כי התערבות תזונתית בשלבים מוקדמים של ההריון, המבוססת על עקרונות הדיאטה הים-תיכונית, עשויה לתרום להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת הריון ויש ליישם המלצות אלה כטיפול קו ראשון.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31141972

מחקר (נובמבר 2015) שנועד לבחון את הקשר בין ערכי הסוכר בדם בשלבים מוקדמים של ההריון לבין הסיכון לסוכרת הריון בשלבים מתקדמים. בהתבסס על רשומות רפואיות של בית החולים, נשים הוזמנו לבדיקת סוכר אקראית בשבוע 12-16 להריון וכן לבדיקת העמסת סוכר בשבוע 24-28 להריון. החוקרים מראים באמצעות מודל סטטיסטי כי ניתן לנבא את הסיכון לסוכרת הריון על פי בדיקת הסוכר הראשונית. בדיקה זו מהווה כלי לחיזוי סוכרת הריון טוב יותר מאשר גיל האם בהריון או BMI. מכאן, מציעים החוקרים כי בדיקת סוכרת בתחילת ההריון עשויה לשמש כבדיקת סקר יעילה לזיהוי נשים בסיכון מוגבר לסוכרת הריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26589686

המחקר הנוכחי (ספטמבר 2013) בוחן את הקשר בין הופעת סוכרת לבין תזונה בגיל הינקות. החוקרים עקבו אחר התזונה של 1835 תינוקות שנמצאו בסיכון גנטי מוגבר לפתח סוכרת סוג 1, מתוכם 53 תינוקות אובחנו כחולים בסוכרת סוג 1 במהלך תקופת המחקר. על פי תוצאות המחקר, הגיל הבטוח ביותר לחשיפה למזונות מוצקים הוא בין 4-5 חודשים. הנקה בגיל זה, במקביל לחשיפה למזון מוצק עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות המחלה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23836309

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2015) אשר כלל 1,035 נשים עם סוכרת הריונית, נמצא כי הנקה ממושכת הייתה מלווה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2, כשנתיים לאחר הלידה.

http://annals.org/article.aspx?articleid=2471594

במחקר אקראי מבוקר, (2019) שנערך בסין, הוערכה היעילות של דיאטה DASH עבור נשים בהריון הסובלות מיתר לחץ דם הריוני או כרוני. במחקר נכללו 85 נשים עד שבוע 28 להריון אשר הוקצו אקראית לקבוצת ההתערבות שצרכה דיאטת DASH או לקבוצת הביקורת שצרכה דיאטה מאוזנת בעלת הרכב תזונתי דומה. המעקב אחר המשתתפות נערך עד ללידה, כאשר התוצאות הקליניות שהוערכו כללו את שבוע ההריון בלידה, אופן הלידה, דימום לאחר הלידה ולחץ הדם וכן השיעור של הנשים עם רעלת הריון בטרימסטר השני והשלישי. בנוסף הוערכו מדדי הלידה של התינוק, כולל לידה מוקדמת, משקל ואורך התינוק וציון אפגר. נמצא כי בקרב נשים שצרכו דיאטת DASH היה שיעור נמוך יותר באופן מובהק של רעלת הריון (43% לעומת 66%), לידה מוקדמת (0% לעומת 20%) ותינוקות במשקל לידה נמוך (2% לעומת 20%). בנוסף, נמצאו הבדלים מובהקים בשבוע ההריון בלידה (שבוע 38.95 לעומת 37.74) ובאורך התינוק (49.83 לעומת 49.07 ס"מ). לא נמצאו הבדלים מובהקים במדדים הנוספים שהוערכו. החוקרים מסכמים כי דיאטת DASH עשויה להוות אסטרטגיה יעילה לשיפור התוצאות הקליניות בקרב נשים בהריון הסובלות מיתר לחץ דם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30941817

במחקר עוקבה,(2019) שנערך בדנמרק, נבדק הקשר בין צריכת משקאות עם ממתיקים מלאכותיים לבין הבריאות הקרדיו-מטבולית, בקרב נשים בסיכון גבוה עם היסטוריה של סוכרת הריון. במחקר נכללו 607 נשים, שאובחנו עם סוכרת הריון ואשר עברו הערכה קלינית 9-16 שנה מאוחר יותר. צריכת משקאות עם ממתיקים מלאכותיים הוערכה באמצעות שאלוני תזונה, כאשר בתקופת ההריון ובתקופת המעקב 30.4% ו-36.4% מהנשים, בהתאמה, צרכו משקאות עם ממתיקים מלאכותיים באופן קבוע (לפחות שתי מנות בשבוע). נמצא כי צריכת משקאות עם ממתיקים מלאכותיים במהלך ההריון ולאחריו הייתה קשורה ברמה גבוהה יותר של המוגלובין מסוכרר, אינסולין, תנגודת לאינסולין, טריגליצרידים, הצטברות שומן בכבד והשמנה, וברמה נמוכה יותר של HDL. עם זאת, לאחר התאמה סטטיסטית לגורמים כמו BMI טרם ההריון, רק הקשר עם רמת ההמוגלובין המסוכרר נותר מובהק. בהתייחס לצריכת משקאות עם ממתיקים מלאכותיים בתקופת המעקב, נמצא כי צריכה של מנה אחת ליום לפחות, בהשוואה לעד מנה אחת בשבוע, הייתה קשורה ברמת המוגלובין מסוכרר גבוהה יותר, אולם בניתוח סטטיסטי לא נמצאה תמיכה לקשר סיבתי. מסקנת החוקרים היא כי בקרב נשים עם היסטוריה של סוכרת הריון, צריכת משקאות עם ממתיקים מלאכותיים לא הייתה קשורה באופן מובהק בעלייה בסיכון הקרדיו-מטבולי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31172169

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, (2018) בו נכללו הנתונים של כ-420,000 ילדים, שנולדו בין השנים 1995-2012 בקליפורניה ואחריהם נערך מעקב של כ-7 שנים, נמצא כי שיעור הילדים עם אוטיזם לכל 1,000 ילדים היה:

1.8 בילדים לאימהות ללא סוכרת
4.4 בילדים לאימהות עם סוכרת סוג 1
3.6 בילדים לאימהות עם סוכרת סוג 2
2.9 בילדים לאימהות עם סוכרת הריון לפני שבוע 26 להריון
2.1 בילדים לאימהות עם סוכרת הריון לאחר שבוע 26 להריון

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29936530

סקירה מעניינת (דצמבר 2014) הדנה ברעיון כי לסביבה העוברית ולהשפעות מוקדמות, ברחם ובינקות, השפעה על הסיכון להתפתחות מחלות כגון סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות בהמשך החיים. מחקרים שונים מצביעים על תהליכים התפתחותיים וגורמי סיכון העלולים להשפיע במהלך החיים כמו גם על מהלך ההריון, אולם עולה השאלה האם אלה תהליכים אקראיים או האם הם מושפעים מגורמים גנטיים וסביבתיים ומתהליכים אפיגנטיים. בהתבסס על הידע שנצבר, החוקרים קוראים להרחיב את ההנחיות למניעת סוכרת ולשיפור הבריאות העתידית של העובר כבר משלב ההריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25489250

המחקר הנוכחי (יולי 2014) עוסק בקשר בין פעילות גופנית, צפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית לבין התפתחות סוכרת סוג 2 בעקבות סוכרת הריון.ניתוח פרוספקטיבי של נתונים ממחקר עוקבה (cohort) גדול כלל 4,554 נשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון אחריהן בוצע מעקב של כ-16 שנה במהלכן בוצעו ארבע הערכות ביחס לרמת הפעילות הגופנית ומידת הצפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית נוספת. סה"כ במהלך תקופת המחקר אובחנו 635 מקרים של סוכרת סוג 2

כאשר נמצא שכל 100 דקות בשבוע של פעילות גופנית בעצימות בינונית הייתה מלווה בירידה של 9% בסיכון לסוכרת. בנוסף, מעל ל-6 שעות בשבוע של צפייה בטלוויזיה היו קשורות בעלייה בסיכון להתפתחות סוכרת.

לסיכום, המחקר מדגיש את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא לנשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24841449

מחקר (אפריל 2014) המראה כי דיאטה נטולת גלוטן בתקופת העוברות ולאחר הלידה מפחיתה התפתחות של סוכרת סוג 1 בעכברים, בשל ההשפעה על פלורת המעיים והפחתת רמת הדלקתיות במעי ובלבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24696449

במחקר אקראי מבוקר (דצמבר 2015) בו השתתפו 2,280 נשים שסבלו מסוכרת הריונית נמצא כי תכנית התערבות לשינוי אורח החיים תרמה לירידה במשקל לאחר הלידה ולהגברת רמת הפעילות הגופנית בהשוואה לטיפול הסטנדרטי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26657945

מחקר (יוני 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של תכנית התערבות לשינוי אורח החיים למניעת הפרעות במשק הסוכר בנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית.

במחקר השתתפו 260 נשים עם רמות סוכר בצום תקינות 6-12 שבועות לאחר הלידה.

הנשים חולקו באופן אקראי להשתתפות בקבוצת ביקורת או בתכנית בת 3 שנים לשינוי אורח חיים בהתאם לעקרונות הדיאטה הים-תיכונית שכללה ייעוץ תזונתי וביצוע פעילות גופנית.

נמצא כי בקרב 43% מהנשים שהשתתפו בתכנית אובחנה הפרעה במשק הסוכר בהשוואה ל-57% בקבוצת הביקורת. BMI נמוך יותר ודפוס בריא יותר של צריכת שומנים היו קשורים בסיכון נמוך יותר להפרעה במשק הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25262459

במחקר עוקבה (יולי 2016) בו נכללו 197 נשים עם סוכרת הריונית נמצא כי הנקה למשך 3 חודשים לפחות הייתה קשורה בשיפור הפרופיל המטבולי וכתוצאה מכך להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27423999

במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2018) המבוסס על נתוני הרשומות הרפואיות הלאומיות בדנמרק, נבדק הקשר בין חשיפה לגלוטן בהריון לבין הסיכון לסוכרת סוג 1. במחקר נכללו הנתונים של נשים, שהיו בהריון בין השנים 1996-2002 ומילאו שאלוני תזונה מקיפים בשבוע ה-25 להריון. סה"כ במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 63,529 נשים עם 67,565 הריונות רגילים. מניתוח הנתונים עולה כי צריכת הגלוטן הממוצעת הייתה 13 גרם ליום ושיעור המקרים של סוכרת סוג 1 שאובחנו לאורך תקופת מעקב ממוצעת של 15.6 שנה היה 0.37% (247 מקרים).

נמצא כי צריכת גלוטן גבוהה יותר בהריון הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 1, עם עלייה של 31% בסיכון עבור כל עלייה של 10 גרם גלוטן ליום. ילדים לנשים עם צריכת הגלוטן הגבוהה ביותר (מעל 20 גרם ליום), לעומת הנמוכה ביותר (מתחת ל-7 גרם ליום), היו בסיכון גבוה פי 2 לסוכרת סוג 1. החוקרים מסכמים כי חשיפה לתזונה עשירה בגלוטן בהריון קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 1, אולם מכיוון שמדובר במחקר תצפיתי בלבד יש להמשיך ולאשש את התוצאות ולבחון זאת גם במחקרים מבוקרים.

המחקר מומן על ידי קרנות מחקר שונות, שלא השפיעו על המחקר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30232082

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוקטובר 2016) נבדק הקשר בין ביצוע פעילות גופנית לבין הסיכון לסוכרת הריון, שכן העדויות ממחקרים אפידמיולוגיים אינן עקביות. בסקירה נכללו 25 מחקרי עוקבה ומחקרים אקראיים מבוקרים.

מניתוח כלל הנתונים עולה כי הקפדה על ביצוע פעילות גופנית במידה גבוהה, לעומת נמוכה, לפני ההריון או במהלך ההריון הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת הריון ב-38% או ב-34%, בהתאמה. בנוסף, נמצאה ירידה של כ-20% בסיכון בקרב נשים שביצעו פעילות גופנית כחלק מפעילות הפנאי. נמצאה תרומה לירידה בסיכון בביצוע פעילות גופנית של עד 10 שעות בשבוע לפני ההריון ושל עד 8 שעות בשבוע בתחילת ההריון.

ממצאים אלה מצביעים על התרומה של פעילות גופנית לפני ובמהלך ההריון להפחתת הסיכון לסוכרת הריון, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה של סוג הפעילות ועצימותה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27485519

בהשוואה לקבוצת הביקורת, רק בקבוצת התכנית המשולבת (אכילה בריאה ופעילות גופנית) העלייה במשקל במהלך ההריון הייתה נמוכה יותר (הפרש של כ-2 ק"ג מקבוצת הביקורת). למרות זאת, לא נמצא הבדל בין הקבוצות בהתפתחות סוכרת הריון וברמת הסוכר בצום או לאחר הארוחה, רמת האינסולין או הרגישות לאינסולין. כמו כן, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לגודל התינוק בלידה.

החוקרים מסכמים כי תכנית התערבות לאכילה בריאה ולפעילות גופנית בקרב נשים עם שמנות עשויה לתרום להגבלת העלייה במשקל בהריון אולם תרומתה למניעת התפתחות סוכרת הריון הינה מוגבלת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27935767

במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה (אוגוסט 2017), בו נכללו הנתונים של כ-24,000 נשים לאחר שתי לידות, נמצא כי עלייה במשקל מסיום ההריון הראשון ועד לתחילת ההריון השני מהווה גורם סיכון להתפתחות סוכרת הריונית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28763446
מחקר מקרה-בקרה (אוקטובר 2017), נבדק הקשר בין רמת החומציות של התזונה בתחילת ההריון לבין הסיכון להתפתחות סוכרת הריון. במחקר נכללו 263 נשים בריאות ו-200 נשים עם סוכרת הריון בגילאי 22-44, הנמצאות בשבוע 5-28 להריון. על בסיס יומן אכילה של 3 ימים, החוקרים חישבו עבור כל אישה שני מדדים לחומציות התזונה: יחס החלבון לאשלגן (Pr/K) ועומס החומציות על הכליות (PRAL - potential renal acid load).

נמצא כי עלייה במדדים אלה הייתה קשורה בעלייה ברמת הסוכר בצום, ההמוגלובין המסוכרר HbA1c, הכולסטרול הכללי וה-LDL. עלייה בלחץ הדם הדיאסטולי הייתה קשורה רק ברמה גבוהה יותר של המדד Pr/K. הנשים עם רמת Pr/K הגבוהה ביותר ורמת PRAL הגבוהה ביותר היו בסיכון גבוה פי 7 ופי 9, בהתאמה, להתפתחות סוכרת הריון.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29054469
סקירת קוקרן של מחקרים אקראיים מבוקרים (פברואר 2017), נבדקה התרומה של המלצות תזונתיות שונות עבור נשים עם סוכרת הריון. בסקירה נכללו 19 מחקרים בהם 1,398 נשים עם סוכרת הריון, אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטות שונות: דיאטה עם אינדקס גליקמי נמוך-בינוני לעומת גבוה, דיאטה עם הגבלה קלורית לעומת העדר הגבלה קלורית, דיאטת DASH לעומת דיאטת ביקורת, דיאטה עם רמת פחמימות נמוכה לעומת גבוהה, דיאטה עם רמת שומן בלתי רווי גבוהה לעומת נמוכה, דיאטה עם אינדקס גליקמי נמוך לעומת דיאטה עשירה בסיבים, המלצות תזונתיות והתנהגותיות לעומת המלצות תזונתיות בלבד, דיאטה מועשרת בחלבון סויה לעומת דיאטת ביקורת, דיאטה עם רמת סיבים גבוהה לעומת רגילה ודיאטה אתנית מותאמת לעומת דיאטה בריאה רגילה.
נמצא כי דיאטת DASH הייתה מלווה בשיעור נמוך יותר של ניתוחים קיסריים, אולם מעבר לכך לא נמצאו השפעות לדיאטות השונות על המדדים העיקריים שנבדקו כולל תינוק גדול לגיל ההריון, יתר לחץ דם, רעלת הריון, ניתוח קיסרי, שיעור תמותה פרינטלית והתפתחות סוכרת סוג 2 לאחר הלידה.
החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה להשפעה המיטיבה של דפוס תזונה מסוים עבור נשים עם סוכרת הריון, מלבד התרומה של דיאטת DASH להפחתת שיעור הניתוחים הקיסריים. עם זאת, עדויות אלה הן מוגבלות בשל מספר קטן של מחקרים ושל משתתפים והאיכות המתודולוגית של המחקרים השונים, ונדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולהעריך את השפּעת התזונה בקרב נשים עם סוכרת הריון.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28236296
מחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2017), נבדקה התרומה של דיאטה ים-תיכונית למניעת סוכרת הריון. במחקר נכללו 1,000 נשים בשבוע 8-12 להריון עם רמת סוכר תקינה (עד 92 מ"ג/דצ"ל), אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה ים-תיכונית מועשרת בשמן זית כתית מעולה ובפיסטוקים או לדיאטת ביקורת עם הגבלת שומן. השפּעת ההתערבות הוערכה בשבוע 24-28 להריון. מבין 874 נשים שהשלימו את תקופת המחקר, 177 אובחנו עם סוכרת הריון - 23.4% מהנשים בקבוצת הביקורת לעומת 17.1% מהנשים בקבוצת ההתערבות.

לאחר התאמה סטטיסטית למשתנים שונים מראים החוקרים כי צריכת דיאטה ים-תיכונית הייתה מלווה בסיכון נמוך ב-25% לסוכרת הריון וכן תרמה להפחתת שיעור השימוש באינסולין, לידה מוקדמת, עלייה במשקל בטרימסטר השלישי, ניתוח קיסרי חרום, קרעים פרינאליים בלידה ושיעורי התינוקות הגדולים או הקטנים לגיל ההריון. החוקרים מסכמים כי דיאטה ים-תיכונית בתחילת ההריון עשויה לתרום להפחתת הסיכון לסוכרת הריון ולשפר את תוצאות ההריון לאם ולתינוק.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29049303

במחקר עוקבה גדול (מחקר האחיות השני, אוקטובר 2017), בו נכללו כ-90,000 נשים אשר עברו לפחות הריון אחד ולא סבלו מתחלואה קרדיווסקולרית או סרטן בתחילת המחקר, נמצא כי נשים עם סוכרת הריון היו בסיכון גבוה ב-43% לתחלואה קרדיווסקולרית בגיל מבוגר יותר, או ב-30% לאחר התאמה סטטיסטית לעלייה במשקל לאחר ההריון ולגורמי אורח חיים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29049820

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (אפריל 2017) נבדקה ההשפעה של נטילת תוסף אומגה 3 בשילוב ויטמין E על מדדים של עקה חמצונית, מדדי דלקת ותוצאות ההריון בקרב נשים עם סוכרת הריון.

במחקר נכללו 60 נשים עם סוכרת הריון, שאינן נוטלות טיפול תרופתי, אשר חולקו לנטילת תוסף משולב, המכיל 1,000 מ"ג אומגה 3 משמן פשתן ו-400 יחב"ל ויטמין E, או לנטילת פלסבו - למשך 6 שבועות.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו בקבוצת התוסף חלה עלייה מובהקת ברמת הפעילות נוגדת החמצון וברמת הניטריק אוקסיד, וכן ירידה בריכוז מלונדיאלדהיד, המהווה מדד לעקה חמצונית. לא נמצאה השפעה לנטילת התוסף על מדדי גלוטתיון ו-CRP. בהתייחס לתוצאות ההריון, נטילת התוסף הייתה מלווה בשיעור נמוך יותר של תינוקות שנולדו עם צהבת יילודים (10.3% לעומת 33.3%, p=0.03).
המחקר מומן על ידי מלגת מחקר בלתי תלויה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27881297

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (ינואר 2018) הוערך הקשר בין הנקה לבין התפתחות סוכרת בהמשך החיים, תוך התייחסות למדדים קרדיו-מטבוליים לפני ההריון, סוכרת הריון וגורמי אורח חיים.

במחקר נכללו 1,238 נשים בגילאי 18-30 שילדו פעם אחת לפחות, ללא מחלת סוכרת ידועה בתחילת המחקר בין השנים 1985-1986. נמצא כי בתקופת מעקב של 30 שנה, 182 מהנשים אובחנו עם סוכרת, נתון המבטא יחס של 6.6 מקרים לכל 1,000 שנות אדם, כאשר היחס היה 18 מקרים בקרב נשים עם סוכרת הריון ו-5.1 מקרים בקרב נשים ללא סוכרת הריון.

בהשוואה לנשים שלא הניקו כלל, הנקה (סה"כ בכל הלידות בתקופת המחקר) של עד 6 חודשים הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-25% להתפתחות סוכרת, הנקה למשך 6 עד 12 חודשים קשורה בסיכון נמוך ב-48% והנקה מעל 12 חודשים קשורה בסיכון נמוך ב-47% לסוכרת. קשרים אלה היו בלתי תלויים בשייכות אתנית, בסוכרת הריון או במספר הלידות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שמשך הנקה קשור, באופן בלתי תלוי, בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת, כאשר נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבין מהם מנגנוני הפעולה המסבירים קשר זה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29340577

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (פברואר 2018) הוערכה התרומה של תזונת האם והתינוק להפחתת הסיכון להתפתחות מחלות אלרגיות ואוטואימוניות של היילוד. בסקירה נכללו 260 מחקרים, בהם כמיליון משתתפים, אשר עוסקים בצריכת החלב של היילוד וכן 173 מחקרים, בהם כחצי מיליון משתתפים, אשר עוסקים בחשיפה תזונתית אחרת של היילוד או של האם.

בהתבסס על 19 מחקרים מבוקרים, נמצא כי נטילת תוספי פרוביוטיקה ע"י האם בשלבים מתקדמים של ההריון ובתקופת ההנקה הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-22% להתפתחות אקזמה. בנוסף, על בסיס 6 מחקרים מבוקרים, נמצא כי נטילת תוספי שמן דגים בתקופת ההריון או ההנקה הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-31% לאלרגיה לביצים. עוד נמצאה תמיכה, ברמת ביטחון נמוכה יותר, לכך שהנקה קשורה בסיכון נמוך יותר לאקזמה, הנקה בלעדית ממושכת יותר קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 1 ונטילת פרוביוטיקה קשורה בסיכון נמוך יותר לאלרגיה לחלב. לא נמצאה תמיכה לקשר בין גורמים תזונתיים נוספים, כגון נטילת פרה-ביוטיקה, הימנעות של האם ממזונות אלרגניים או צריכת ויטמינים, מינרלים, פירות וירקות, לבין הסיכון להתפתחות מחלות אלרגיות או אוטואימוניות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29489823

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27273792

הרגלי חיים - נטילת תרופות

ניתוח נתונים רטרוספקטיבי (יוני 2016) של כ-31,000 מטופלים חולי סוכרת סוג 2 השומְרִים על רמת HbA1c נמוכה מ-7% ללא שימוש באינסולין וללא אירוע היפוגליקמי או היפרגליקמי בשנה האחרונה, מצביע על כך שלפחות כ-20% מהמטופלים קיבלו טיפול אינטנסיבי שלא לצורך (כלומר, יותר תרופות מהמומלץ על ידי הקווים המנחים לטיפול בסוכרת), כאשר במצבים קליניים מורכבים טיפול אינטנסיבי עלול להכפיל את הסיכון להיפוגליקמיה חמורה.

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי (2019) הוערך הסיכון להפרעה באיזון הגליקמי ולהתפתחות סוכרת בקרב מטופלים הנוטלים סטטינים. במחקר נכללו הנתונים של 7,064 משתתפים עם התוויה רפואית לנטילת סטטינים. החוקרים העריכו את ההבדל בסיכון לרמת המוגלובין מסוכרר גבוהה (מעל 6%) ולהתפתחות של סוכרת חדשה, בקרב המשתתפים שנטלו סטטינים לעומת המשתתפים שלא נטלו סטטינים.

להלן הממצאים העיקריים:

בקרב משתתפים ללא סוכרת, השכיחות של רמת המוגלובין מסוכרר מעל 6% הייתה באופן מובהק גבוהה בקרב המשתתפים שנטלו סטטינים.
הסיכון להתפתחות של סוכרת חדשה היה גבוה פי 2.2 בקרב המשתתפים שנטלו סטטינים, כאשר הסיכון היה הגבוה ביותר (פי 3.33) בקרב המשתתפים שנטלו סטטינים במשך שנתיים או יותר.
לא נמצאו הבדלים בתוצאות בהתייחס לסוג הסטטינים או למינון.

החוקרים מסכמים כי הממצאים מחזקים את חשיבות יישום תכניות למניעת סוכרת באמצעות אורח חיים בריא בקרב מטופלים בסיכון הן לסוכרת והן לתחלואה קרדיווסקולרית. יש להמשיך ולבחון את הקשר בין השימוש בסטטינים לבין האיזון הגליקמי במחקרי עוקבה גדולים ובשימוש ברשומות הרפואיות, וכן לבחון מהם מנגנוני הפעולה המעורבים, על מנת לתמוך בקבלת ההחלטות הקלינית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31125480

מחקר (פברואר 2016) שנועד להעריך את הסיכון לחסר ויטמין B 12 כתוצאה משימוש ממושך במטפורמין (גלוקופאג'). במסגרת המחקר ביצעו החוקרים ניתוח משני לנתונים ממחקר מבוקר בו כ-2,000 משתתפים נטלו מטפורמין במינון 850 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 3.2 שנים. המשתתפים בקבוצת המטפורמין המשיכו בנטילת התרופה 9 שנים נוספות.

מהתוצאות עולה כי שיעור הסובלים מחסר או רמות נמוכות של ויטמין B 12 היה גבוה יותר בקבוצת המטפורמין בהשוואה לפלסבו לאחר 5 שנים וגם לאחר 13 שנים. כמו כן, נמצא כי שימוש ממושך יותר במטפורמין היה מלווה בסיכון מוגבר לחסר ויטמין B 12. שכיחות הסובלים מאנמיה הייתה גבוהה יותר בקבוצת המטפורמין, ללא תלות ברמת ויטמין B 12 ובנוסף שכיחות הסובלים מנוירופתיה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפים שנטלו מטפורמין עם חסר ויטמין B 12.

החוקרים קוראים לביצוע בדיקות שגרתיות לבדיקת רמת ויטמין B 12 בקרב מטופלים הנוטלים מטפורמין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26900641

מחקר קליני מוצלב (crossover) בו נבדקה היעילות של תוסף חדשני להפחתת תופעות לוואי במערכת העיכול הנגרמות עקב נטילת מטפורמין וכתוצאה מכך לשיפור הסבילות לתרופה (יולי 2015). התוסף, הנקרא NM504 - Gastrointestinal microbiome modulator, מכיל רכיבים טבעיים מרוכזים כולל אינולין מאגבה, בטא-גלוקן משיבולת שועל ופוליפנוֹלים מאוכמניות אשר בשונה מפרוביוטיקה המגדילה את כמות והרכב החיידקים, תוסף זה נועד להשפיע על הסביבה הפיזית והכימית של מערכת העיכול במטרה לעודד התפתחות של אוכלוסיות חיידקים התורמות לאיזון המטבוליזם. במחקר הנוכחי השתתפו סה"כ 11 חולי סוכרת סוג 2, אשר נחלקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת נטלה מטפורמין במינון 500 מ"ג עם התוסף NM504, וקבוצה שניה נטלה את המטפורמין עם פלסבו. חלק זה של המחקר ארך שבועיים. לאחר מכן הופסק הטיפול למשך שבועיים ואז כל קבוצה קיבלה את הטיפול שקיבלה הקבוצה השניה בחלק הראשון של המחקר; כלומר, הקבוצה שקיבלה בהתלה מטפורמין + תוסף, קיבלה הפעם מטפורמין + פלסבו ולהיפך. במקרה של אי-סבילות, ניתן היה להפסיק את הטיפול במטפורמין. נמצא כי בהשוואה לנטילת מטפורמין + פלסבו, נטילת התוסף בשילוב עם מטפורמין הובילה לשיפור הסבילות לתרופה (ציון של 6.78 לעומת 4.45, p=0.0006) ולירידה ברמת הסוכר בצום (121.3 לעומת 151.9 מ"ג/דצ"ל, p<0.02). החוקרים מסכמים כי שילוב מטפורמין עם התוסף NM504 עשויה לאפשר נטילת מינון מיטבי של מטפורמין ובכך לשפר את הטיפול בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25802471

מחקר (מרץ 2015) אשר נועד לבחון מהו המנגנון בו קבוצת תרופות לסוכרת גורמת לתופעת לוואי של עלייה במשקל. תרופות מקבוצת Rosiglitazone השייכות למשפחת ה- Thiazolidinedione נקשרות לקולטנים מסוג PPAR בתאי השומן ומגבירות את רגישות התאים לאינסולין, אולם לא ידוע מהו המנגנון הגורם לתופעת הלוואי של עלייה במשקל ובמסת השומן. במחקר שנערך על מודל עכברים, החוקרים מצאו כי תרופות אלה מעוררות את מנגנון הרעב במוח וגורמות לאכילה מוגברת וכתוצאה מכך לעלייה במשקל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25788674

מחקרים קודמים הראו כי השימוש בסטטינים מגביר ספיגת כולסטרול לתאים, כאשר שימוש ממושך בסטטינים קשור בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. מחקר זה (מרץ 2015) נועד לבחון מהו המנגנון הביולוגי העומד בבסיס קשר זה באמצעות שימוש בנתונים של כ-63,000 איש בהולנד אשר עברו בדיקה גנטית לזיהוי היפרכולסטרולמיה משפחתית בין השנים 1994-2014.
נמצא כי בהשוואה לקרובי משפחה ללא המוטציה הגנטית, אנשים עם היפרכולסטרולמיה משפחתית נמצאים בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2, בעיקר אלו עם הרמה הנמוכה ביותר של ייצור הקולטן ל-LDL.
ממצא זה מצביע על הקשר בין ספיגת הכולסטרול ע"י הקולטן ל-LDL לבין התפתחות סוכרת סוג 2.
אחת ההשערות היא שספיגה מוגברת של כולסטרול בתאי בתא בלבלב, הנגרמת ע"י סטטינים, עלולה לפגוע בהפרשת האינסולין ולעודד התפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25756439

במחקר הנוכחי (ספטמבר 2014) נבדק הקשר בין נטילת סטטינים לפני האבחון בסוכרת לבין הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים (רטינופתיה, נוירופתיה, נפרופתיה ונמק בכף הרגל) לאחר האבחון. מבין כל חולי הסוכרת בדנמרק בין השנים 1996-2009, נבחרו באופן אקראי כ-15,000 אשר נטלו סטטינים לפני האבחון בסוכרת ואליהם הותאמו כ-47,000 חולים שלא נטלו סטטינים לפני האבחון. החוקרים מצאו כי בחולים שנטלו סטטינים הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים היה נמוך יותר: נמוך ב-40% לרטינופתיה ב-34% לנוירופתיה וב-12% לנמק בכף הרגל. לא נמצאה ירידה בסיכון לנפרופתיה. החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון האם לסטטינים השפעה מגינה מפני התפתחות סיבוכי הסוכרת. יחד עם זאת, מחקר שפרסמנו במחקרים נבחרים מצביע על כך שנטילת סטטינים קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 ולכן, כפי שציינו, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25217178

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25754552

כללי | קרדיו – וסקולרית | כלייתי | בריאות הנפש ומערכת העצבים | סַרטן

סיכון לתחלואה נוספת

כללי

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33202986/

במחקר המבוסס על מחקר אקראי מבוקר (2021) נבדק הקשר בין סמנים שומניים שונים ובין הסיכון להתפתחות מפרצות זעירות בכלי הדם בעין (MA - retinal microaneurysms). החוקרים מסבירים כי רטינופתיה הינה הסיבוך המיקרווסקולרי השכיח ביותר של סוכרת, כאשר אחד הביטויים הראשוניים הוא הופעה של MA. במחקר נכללו משתתפים ממחקר אקראי מבוקר במסגרתו 522 משתתפים בני 55 בממוצע עם הפרעה בסבילות לגלוקוז חולקו אקראית לתכנית התערבות אינטנסיבית לשינוי אורח החיים או לקבוצת הביקורת. משך ההתערבות החציוני היה ארבע שנים, ולאחר מכן נערך מעקב שנתי אחר המשתתפים. לאחר תקופה של חמש שנים לפחות מסיום ההתערבות המשתתפים סווגו כסובלים מ-MA (51 משתתפים) או לא (115 משתתפים) ונכללו במחקר הנוכחי. כל המשתתפים היו ללא סוכרת ועם רמות גבוהות של CRP, חומצות שומן ומטבוליטים שומניים בתחילת המחקר המבוקר. החוקרים מראים כי מספר סמנים שומניים, כולל אומגה 3, היו קשורים בסיכון מופחת להתפתחות MA, באופן בלתי תלוי בקבוצת המחקר וגורמי סיכון אחרים. עוד מראים החוקרים ירידה בעוצמת הקשר בין טריגליצרידים ו-MA בנוכחות סמנים שומניים אלה. החוקרים מסכמים כי לרכיבים השומניים שזוהו במחקר עשוי להיות פוטנציאל להפחתת הסיכון להתפתחות MA בקרב מבוגרים עם הפרעה בסבילות לגלוקוז.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34960007/

בהתבסס על נתונים ממחקר אקראי מבוקר ארוך טווח(2019), בו נבדקו שתי אסטרטגיות טיפוליות בחולי סוכרת סוג 2 (ACCORD), במחקר הנוכחי הוערכה ההשפעה של השינויים במשקל הגוף על הסיכון לתחלואה ולתמותה. במחקר נכללו הנתונים של 10,251 משתתפים, מהם 8.9% במשקל תקין, 29.1% עם עודף משקל ו-62% עם שמנות. החוקרים בדקו את משקל הבסיס של המשתתפים, את סך השינוי במשקל בכל תקופת המחקר (משקל סופי לעומת התחלתי) ואת התנודתיות במשקל (ההפרש הממוצע בין מדידות שנתיות לאורך תקופת המחקר). במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 3.5 שנים, ל-10.2% מהמשתתפים היה אירוע קרדיווסקולרי, ל-4.3% אי-ספיקת לב, 7% נפטרו (מכל גורם) ול-60% היה סיבוך מיקרו-וסקולרי. במודל המותאם ל-BMI נמצא כי התנודתיות במשקל הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-25%, ב-59%, ב-74% וב-18% לאירוע קרדיווסקולרי, לאי-ספיקת לב, לתמותה ולסיבוך מיקרו-וסקולרי, בהתאמה. עוד מראים החוקרים כי המשתתפים שנפטרו השתייכו לקבוצת המשתתפים בעלי העלייה הגדולה ביותר במשקל הגוף (שליש עליון). ממצאים אלה מצביעים על כך שתנודתיות במשקל בקרב חולי סוכרת סוג 2 קשורה בסיכון גבוה יותר לתחלואה, לתמותה ולסיבוכים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30553512

במחקר עוקבה (2022) שנערך בבריטניה נבדק הקשר בין הרגלים של אורח חיים בריא ובין הסיכון להתפתחות דמנציה בקרב חולי סוכרת סוג 2.
החוקרים מסבירים כי סוכרת סוג 2 וגורמי אורח חיים נמצאו קשורים בסיכון להתפתחות דמנציה, אולם לא ברור האם הקפדה על אורח חיים בריא עשויה להפחית את הסיכון לדמנציה בקרב חולי סוכרת סוג 2. ציון אורח חיים בריא חושב בהתאם ל-7 גורמים (נקודה אחת לכל גורם עם ציון כולל של 0 עד 7): הימנעות מעישון, צריכת אלכוהול מתונה, פעילות גופנית קבועה, תזונה בריאה, שינה מספקת, רמת יושבנות נמוכה ורמה גבוהה של קשרים חברתיים.
במחקר נכללו הנתונים של 167,946 משתתפים מעל גיל 60 ללא דמנציה מהביו-בנק הבריטי. במהלך תקופת מעקב חציונית של 12.3 שנה תועדו 4,351 מקרים חדשים של דמנציה. באופן כללי נמצא כי משתתפים עם סוכרת סוג 2, אך לא עם טרום-סוכרת, היו בסיכון מוגבר להתפתחות דמנציה בהשוואה למשתתפים עם רמות סוכר תקינות. בהשוואה למשתתפים ללא סוכרת ואורח חיים בריא (ציון 7), הסיכון לדמנציה היה גבוה פי 4 בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 ואורח חיים לא בריא (ציון 0-2), וגבוה פי 1.7 בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 ואורח חיים בריא (ציון 7). בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, הסיכון לדמנציה היה נמוך ב-54% בקרב משתתפים עם אורח חיים בריא (ציון 7) לעומת משתתפים עם אורח חיים לא בריא (ציון 0-2). ממצא זה היה בהתאמה לירידה של 5.22% בסיכון האבסולוטי להתפתחות דמנציה בטווח של 10 שנים. הקשר בין אורח חיים בריא והסיכון לדמנציה היה בלתי תלוי במידת האיזון הגליקמי או בשימוש בתרופות. החוקרים מסכמים כי הקפדה על מגוון גורמים של אורח חיים בריא נמצאה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות דמנציה, לפיכך יש לעודד אסטרטגיות לשיפור אורח החיים לצורך מניעה ועיכוב התפתחות דמנציה בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36104282/

במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה (2022) שנערך בקוריאה נבדק מהו הסיכון לדמנציה בהתאם לאיזון הגליקמי ולמצב של היפרגליקמיה. בהתבסס על נתוני ביטוח הבריאות הלאומי, במחקר נכללו 8,400,950 משתתפים מעל גיל 40 אשר עברו הערכה רפואית בשנים 2009-2010 ונערך אחריהם מעקב עד שנת 2016. בתחילת המעקב המשתתפים סווגו בהתאם להימצאות של סוכרת (כן או לא) ובהתאם לאיזון הגליקמי (רמת גלוקוז תקינה, הפרעה בריכוז הגלוקוז בצום, אבחנה חדשה של סוכרת או סוכרת – עד או מעל חמש שנים). במהלך תקופת המעקב אובחנו 353,392 (4.2%) מקרי דמנציה. נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם רמת גלוקוז תקינה הסיכון לדמנציה היה גבוה ב-1% בקרב משתתפים עם הפרעה בריכוז הגלוקוז בצום, גבוה ב-45% בקרב משתתפים עם אבחנה חדשה של סוכרת, גבוה ב-32% בקרב משתתפים עם סוכרת עד חמש שנים, וגבוה ב-62% בקרב משתתפים עם סוכרת מעל חמש שנים. עוד נמצא כי הקשר בין מחלת לב איסכמית ומחלת כליות כרונית ובין דמנציה היה תלוי בהימצאות של סוכרת, וכי שבץ איסכמי היה קשור במידה רבה יותר לדמנציה לעומת סוכרת. החוקרים מסכמים כי רמה בינונית של היפרגליקמיה והימצאות תחלואה נלווית קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות דמנציה, כאשר התערבות בשלב מוקדם של המחלה עשויה להוות אסטרטגיה יעילה למניעת דמנציה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34711638/

במחקר חתך (2023) שנערך על יד חוקרים ישראלים הוערכה השכיחות של עודף שומן בקרב משתתפים במשקל תקין, תופעה אותה מכנים החוקרים כ"פרדוקס השמן רזה". במחקר נכללו 3,001 משתתפים בגיל 20 עד 95 עם BMI ממוצע של 28. לכל המשתתפים נבדקו המדדים האנתרופומטריים, הרכב הגוף נמדד באמצעות DEXA ונלקחו בדיקות דם להערכת גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. עודף שומן הוגדר כאחוז רקמת שומן מעל 25% עבור גברים ומעל ל-35% עבור נשים. מבין כלל המשתתפים, 967 משתתפים היו בעלי BMI בטווח הנורמה (BMI בטווח של 18.5 עד 24.9), כאשר אחוז השומן היה בטווח רחב של 4-49%. מבין משתתפים אלה, 26% מהגברים ו-38% מהנשים סווגו עם עודף שומן. בהשוואה למשתתפים במשקל תקין ללא עודף שומן, בקרב המשתתפים עם משקל תקין ועודף שומן נמצאה רמה גבוהה יותר של טריגליצרידים, LDL וכולסטרול כללי. עוד נמצא כי בקרב נשים במשקל תקין ועודף שומן, השכיחות של היקף מותניים מעל 88 ס"מ הייתה 60%. כלומר, בקרב נשים יש פער בין הסיווג של שמנות על פי BMI לעומת על פי היקף מותניים כך שמדד ה-BMI אינו רגיש מספיק בקבוצת אוכלוסייה זאת. לעומת זאת, בקרב גברים השכיחות של היקף מותניים מעל 102 ס"מ הייתה 4%. מסקנת החוקרים היה כי אחוז שומן גבוה, גם בהינתן משקל תקין, עלול להגביר את הסיכון הקרדיו-מטבולי. מכאן, ממצאים אלה מצביעים על צורך במדידת הרכב הגוף לצורך הערכת הסיכון הקרדיו-מטבולי בקרב מבוגרים במשקל תקין.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37360304/

במחקר ראשוני (ספטמבר 2015) בו השתתפו 100 חולי סוכרת נמצא כי חולים אלה נמצאים בסיכון גבוה ללקות במחלת כבד שומני, אותה ניתן לאבחון באמצעים לא פולשניים (MRI).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26369383

כחלק ממחקר אירופאי גדול בנושא תזונה וסרטן (פברואר 2016), נמצא כי רמות גבוהות של פריטין וטרנספרין קשורות בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 (עלייה של 7% בסיכון עבור כל עלייה של 100 מק"ג/ליטר ועלייה של 12% בסיכון עבור כל עלייה של 0.5 גרם/ליטר, בהתאמה), אך לא נמצא קשר בין רמת הברזל בדם לבין הסיכון לסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26861925

במחקר שנערך בחיות מעבדה (פברואר 2016) נמצא כי אלצהיימר עלול להגביר את הסיכון לסוכרת סוג 2 כתוצאה מפגיעה במנגנון וויסות האינסולין במוח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26928090

מחקר חתך מבוסס אוכלוסייה בדנמרק בו השתתפו כ-35,000 תאומים (אפריל 2016) מצביע על קשר בין פסוריאזיס לבין סוכרת סוג 2 והשמנה ועל כך שלפסוריאזיס והשמנה בסיס גנטי משותף.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27120802

במחקר אוכלוסייה גדול שהתקיים בגרְמניה בו נכללו כ-300,000 תינוקות (מאי 2016) נמצא כי זיהומים נגיפיים חוזרים בדרכי הנשימה ב-6 החודשים הראשונים לחיים קשורים בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 1 עד גיל 8.

http://jama.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=2518250

במחקר חתך (דצמבר 2016) נכללו 996 גברים ללא סוכרת, אך עם תנגודת לאינסולין, בגילאי 25-45 (הגיל בו מסת העצם נמצאת בשיאה). תוצאות המחקר העידו כי תנגודת לאינסולין הייתה קשורה באופן בלתי תלוי בעצמות קטנות יותר. ממצא זה מצביע על האפשרות ששבריריות של העצם אינה תוצאה ארוכת טווח של סוכרת אלא עשויה להיות קיימת עוד לפני אבחנת הסוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28001453

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (יולי 2017) נחקר הקשר בין גיל הכניסה הטבעית לגיל המעבר לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 3,639 נשים מהולנד לאחר גיל המעבר, שאינן חולות סוכרת, אשר דיווחו רטרואקטיבית על גיל הכניסה לגיל המעבר. על סמך נתונים אלה, הנשים סווגו ל-4 קטגוריות של כניסה לגיל המעבר: לפני הזמן (לפני גיל 40), מוקדמת (גיל 40-44), נורמלית (גיל 45-55) ומאוחרת (מעל גיל 55) נמצא כי בתקופת מעקב חציונית של 9.2 שנים, 348 מהנשים אובחנו עם סוכרת סוג 2. נמצא כי בהשוואה לנשים עם כניסה מאוחרת לגיל המעבר, נשים שנכנסו לגיל המעבר לפני הזמן, מוקדם או בטווח הנורמאלי היו בסיכון גבוה פי 3.7, 2.4 ו-1.6 לסוכרת סוג 2, בהתאמה. באופן כללי, הסיכון לסוכרת סוג 2 פחת בכ-4% בכל שנה שבה האישה נכנסה מאוחר יותר לגיל המעבר. הקשר בין גיל הכניסה לגיל המעבר והסיכון לסוכרת סוג 2 לא הושפע מ-BMI, מדדים גליקמיים, גורמי סיכון מטבוליים, רמת המדד הדלקתי CRP, רמת הורמוני המין האנדוגניים או מאפיינים גנטיים משותפים. החוקרים מסכמים כי כניסה טבעית מוקדמת יותר לגיל המעבר מהווה גורם סיכון בלתי תלוי להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב נשים לאחר גיל המעבר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28721436

בסקירה (ינואר 2017) דנים החוקרים בביצוע הערכה קלינית ובאסטרטגיות הטיפול המבוססות מחקרית בעצירות כרונית על רקע מחלת הסוכרת. החוקרים מסבירים כי עצירות כרונית הינה תסמין שכיח בקרב חולי סוכרת, המופיע בתדירות גבוהה יותר מאשר באוכלוסייה הבריאה. ההסבר לקשר בין שתי הפתולוגיות אינו מובן לגמרי. כן ידוע כי מערכת העצבים האוטונומית שולטת בתנועתיות המעי וברגישותו והפרעה במערכת זו (כגון, חוסר סינכרון בין השרירים והסוגרים) מעורבת בפתופיזיולוגיה של עצירות. כמו כן, רמות גבוהות של גלוקוז בדם עלולות להוביל לאובדן תאים במעי ולנוירופתיה סוּכרתית. יעדי הטיפול בעצירות בקרב סוּכרתיים כוללים שיפור התסמינים וחידוש והמרצת תנועתיות המעי. בהתבסס על ההנחיות והעדויות המחקריות הקיימות, השלב הראשון בטיפול הינו שינוי תזונתי וביצוע פעילות גופנית, כאשר עבור מטופלים שאינם מגיבים לשינויים אלה, שימוש במשלשלים הינו השלב השני בטיפול. ראשית יש לעשות שימוש במשלשלים המגדילים את נפח הצואה כגון פסיליום, סובין או מתיל-צלולוז ורק אם התגובה אינה טובה להשתמש במשלשלים אוסמוטיים (סופחי מים). המשלשלים האוסמוטיים השכיחים ביותר הם לקטולוז, פוליאתלן גליקול ולקטיטול. ללקטולוז השפעה פרה-ביוטית והשפעה משלשלת המתמשכת 6-7 ימים מהפסקת השימוש. במצבים בהם אין שיפור בעצירות בעקבות השימוש במשלשלים אוסמוטיים, ניתן להשתמש במשלשלים ממריצים כגון ביסקודיל, סודיום פיקוסולפאט או סנה. במצבים קשים עם תגובה נמוכה לטיפול ניתן לשקול שימוש בתכשירים מדור חדש, המשפעלים תעלות כלור ואגוניסטים לקולטן 5-HT4 . החוקרים מסכמים כי המטרה העיקרית הינה לנהל טוב יותר את מחלת הסוכרת ואת העצירות ועל הרופא המטפל להסביר את מטרת השימוש במשלשלים תוך התייחסות להשפעות הכרוכות בשימוש ממושך בחומרים משלשלים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27987136

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2016) הוערכה היעילות של ג'ל אלוורה (Aloe vera) כטיפול משלים בדלקת חניכיים כרונית בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי לאורך שנים רבות נעשה שימוש ברכיבים צמחיים כמו אלוורה ברפואה המסורתית לטיפול בבעיות דנטליות, כאשר לאלוורה השפעה נוגדת-דלקת, נוגדת חמצון, אנטי-מיקרוביאלית, היפוגליקמית, מעודדת החלמה ומחזקת את הפעילות החיסונית. במחקר נכללו 60 מטופלים, אשר חולקו אקראית לשימוש בג'ל אלוורה או בג'ל פלסבו, במקביל לטיפול פריודונטלי שמרני (הסרת אבנית והקצעת שורשים). מדדים שונים של מצב החניכיים הוערכו בתחילת המחקר ולאחר 3 ו-6 חודשים. נמצא כי השימוש בג'ל אלוורה היה יעיל יותר מפלסבו לשיפור מצב החניכיים, כולל רמת הפלאק (שיפור של 1.07 לעומת 0.67 נקודות, p<0.001) ודימום מהחניכיים (שיפור של 1.23 לעומת 0.67 נקודות, p<0.001) וכן בעומק כיסי החניכיים (1.83 לעומת 1.10 מ"מ, p<0.001) ונסיגת החניכיים (1.07 לעומת 0.80 מ"מ, p<0.003).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26447752

במחקר פיילוט,(2018) בו נכללו 67 גברים בריאים בגילאי 25-50 אשר סווגו ל-4 קבוצות בהתאם למידת הפגיעה באיזון הסוכר (רמות גבוהות של גלוקוז בצום, סבילות נמוכה לגלוקוז, רמות גבוהות של גלוקוז בצום בשילוב סבילות נמוכה לגלוקוז או סבילות תקינה לגלוקוז), נמצא כי טרום-סוכרת קשורה בשכיחות גבוהה יותר של הפרעות בתפקוד המיני (תפקודי זקפה, חשק מיני, שביעות רצון כללית מהתפקוד המיני) ושל תסמיני דיכאון. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30050073

במחקר מקרה-בקרה, (2019) בו נכללו כ-50,000 מטופלים עם סוכרת סוג 1 ו-2, נמצא כי מטופלים עם סוכרת סוג 2 נמצאים בסיכון מוגבר לשברים באופן בלתי תלוי באיזון הגליקמי, ואילו בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 1 הסיכון לשברים היה גבוה יותר כאשר רמת המוגלובין המסוכרר הייתה גבוהה מ-8% לעומת קטנה מ-7%.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30657918

במחקר, (2019) המבוסס על הרשומות הרפואיות בסקוטלנד ובו נכללו הנתונים של 118,201 תינוקות שנולדו בין השנים 1950-2011, נמצא כי תינוקות לאמהות עם שמנות או עודף משקל בתקופת ההריון היו בסיכון גבוה פי 3.48 ופי 1.39, בהתאמה, להתפתחות סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31214738

סיכון לתחלואה נוספת - קרדיו – וסקולרית

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (2019) הוערך הקשר בין האינדקס הגליקמי והעומס הגליקמי של התזונה לבין הסיכון הקרדיווסקולרי והסיכון לתמותה מכל גורם. בסקירה נכללו 18 מחקרים, בהם 251,497 משתתפים, אשר דיווחו על 14,774 מקרים של תמותה מכל גורם ו-3,658 מקרים של תמותה קרדיווסקולרית. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאו קשרים מובהקים בין האינדקס או העומס הגליקמי של התזונה לבין הסיכון לתמותה מכל גורם או לתמותה קרדיווסקולרית. יחד עם זאת, נמצא כי נשים שצרכו את התזונה בעלת האינדקס הגליקמי הגבוה ביותר, בהשוואה לנמוך ביותר, היו בסיכון גבוה ב-17% לתמותה מכל גורם.

מכאן, ניכר כי ישנם הבדלים מגדריים בהשפעה של אינדקס גליקמי גבוה על הסיכון לתמותה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31187856

מחקר (אפריל 2013) המראה כי נשים הסובלות מסוכרת נמצאות בסיכון גבוה יותר לתמותה ולמחלות קרדיווסקולריות, במיוחד כאשר מאובחנות בשלב מאוחר, לעומת גברים הסובלים מסוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/03/28/dc12-1272.short

בהתבסס על נתונים ממחקר אקראי מבוקר (2021), הוערכה ההשפעה של תכנית התערבות אינטנסיבית להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב חולי סוכרת סוג 2, תוך התייחסות למאפייני החולים. החוקרים ביצעו ניתוח מחדש לנתונים מהמחקר Look AHEAD, בו לאחר תקופת מעקב של כעשר שנים לא נמצאה השפעה לתכנית התערבות אינטנסיבית לשינוי הרגלי החיים בהתייחס לאירועים קרדיווסקולריים, למרות השיפור בגורמי הסיכון. במחקר נכללו 5,145 משתתפים בגילאי 45-76 עם סוכרת סוג 2 ועודף משקל או שמנות אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או הביקורת. תכנית ההתערבות התמקדה בירידה במשקל באמצעות הפחתת הצריכה הקלורית והגברת פעילות גופנית, וקבוצת הביקורת קיבלה את הטיפול הסטנדרטי שכלל תמיכה והדרכה. בניתוח הנוכחי, החוקרים סיווגו את המשתתפים לארבע תתי-קבוצות בהתאם למאפייני החולים ובדקו את השְֹפעת ההתערבות בהתאם לסיווג זה: גיל מבוגר באבחון המחלה (42% מהמשתתפים), חוסר איזון גליקמי (14% מהמשתתפים), שמנות חמורה (24% מהמשתתפים) וגיל צעיר באבחון המחלה (20% מהמשתתפים). נמצא כי רק בקרב המשתתפים עם חוסר איזון גליקמי ההתערבות הייתה מלווה בסיכון מוגבר לאירוע קרדיווסקולרי, כאשר בקרב יתר המשתתפים לא נמצאה השפעה מובהקת להתערבות אך נמצאה מגמה של הפחתת הסיכון. החוקרים מציינים כי לא ברור מדוע ההתערבות הספציפית הזו הובילה לסיכון מוגבר בקרב משתתפים עם חוסר איזון גליקמי, אולם ממצא זה מדגיש כי יש למצוא התערבות בטוחה ויעילה לקבוצת חולים זאת. הם מסכמים כי החלוקה לתתי-קבוצות מאפשרת התאמה יעילה ובטוחה יותר של הטיפול לחולי סוכרת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33707304/

1) דיאטה דלת קלוריות ודלת פחמימות (14% פחמימות, 28% חלבון, 58% שומן),

2) דיאטת דלת קלוריות עשירה בפחמימות (53% פחמימות, 17% חלבון, 30% שומן).

לאחר שנה נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במשקל, בערכי לחץ הדם, ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), ברמות האינסולין, ברמות מדד הדלקת CRP, ברמות הכולסטרול הכללי ו-LDL.בהשוואה לדיאטה עשירה בפחמימות, בקרב משתתפים שצרכו דיאטה דלת פחמימות חלה ירידה בשימוש בתרופות, ירידה ברמות הסוכר בדם (בצום ובמשך הזמן שחוו היפרגליקמיה, ללא שינוי במשך זמן ההיפוגליקמיה בין הקבוצות) וברמות הטריגליצרידים וכן עלייה ברמת HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26224300

במחקר חתך (2022) שנערך בארה"ב נבדק האם יתר לחץ דם וסוכרת סוג 2 מהווים גורם סיכון להתפתחות דמנציה. החוקרים מסבירים כי בארה"ב ישנה שכיחות גבוהה יותר של יתר לחץ דם וסוכרת סוג 2 בקרב קבוצות מיעוטים בהשוואה לאוכלוסייה הלבנה ולכן משוער כי גורמים אלה קשורים בשכיחות גבוהה יותר של דמנציה באותן קבוצות מיעוטים, כגון שחורים והיספאנים. במסגרת מחקר עוקבה גדול שנערך באוכלוסייה הכללית בקרב משתתפים בגיל 40 עד 80 שגויסו למחקר בשנים 2018-2019 נכללו 125,637 משתתפים להם נאספו נתונים דמוגרפיים ובריאותיים מלאים. בניתוח נמצא כי שיעור המשתתפים עם יתר לחץ דם (32.1%) וסוכרת סוג 2 (13.9%) היה דומה לשיעור הידוע באוכלוסייה האמריקאית (32% ו-10.5%, בהתאמה). עם זאת, שיעור הדמנציה היה 0.44% והיה נמוך משמעותית מהשיעור הידוע באוכלוסייה (5%). נמצא כי בקרב משתתפים עם דמנציה, השיעור של יתר לחץ דם ושל סוכרת סוג 2 היה גבוה באופן משמעותי (81.6% ו-45.9%, בהתאמה). הגורמים שהיו קשורים במידה הרבה ביותר בדמנציה היו יתר לחץ דם, גיל וסוכרת סוג 2. בנוסף, נמצא קשר בין מוצא היספאני ובין דמנציה, ללא קשר מובהק עם קבוצות אוכלוסייה אחרות. החוקרים מסבירים כי הקשר בין סוכרת סוג 2 ודמנציה ניתן להסבר באמצעות יתר לחץ דם שכן מעל 90% מחולי הסוכרת סוג 2 סבלו גם מיתר לחץ דם. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על יתר לחץ דם כגורם סיכון לדמנציה, ולכן אסטרטגיות לטיפול ביתר לחץ דם עשויות לתרום למניעת דמנציה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36396674/

במחקר עוקבה, (2020) נבדק הקשר בין הסתיידות עורקים לבין תמותה כוללת ותמותה מגורמים קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת, בהשוואה לנשים לעומת גברים. החוקרים מסבירים, כי בעבר סוכרת נחשבה גורם סיכון קרדיווסקולרי משמעותי יותר לנשים לעומת לגברים. ידוע כי הסתיידות של העורקים הכליליים, מנבאת מחלת לב כלילית ותחלואה קרדיווסקולרית בקרב חולי סוכרת, אולם לא מוכרת השפעה מגדרית לקשר זה. במחקר נכללו הרשומות הרפואיות של 4,503 חולי סוכרת בגילאי 21-93, אחריהם נערך מעקב במשך 11.5 שנים. הסתיידות של העורקים הכליליים, בכל רמה, נצפתה בקרב 61.2% מהנשים ו-80.4% מהגברים בתחילת תקופת המעקב. באופן כללי, הסתיידות העורקים הייתה קשורה באופן ישיר בשיעור התמותה הכוללת, מתחלואה קרדיווסקולרית וממחלת לב כלילית. הסתיידות מתקדמת יותר, הייתה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה כוללת ולתמותה מגורמים קרדיווסקולריים בקרב נשים לעומת גברים, ללא הבדל מגדרי עבור תמותה ממחלת לב כלילית.

להלן נתוני הסיכון עבור נשים וגברים:

	תמותה מגורמים קרדיווסקולריים		תמותה כוללת
	ציון הסתיידות 101-400	ציון הסתיידות מעל 400	ציון הסתיידות 101-400	ציון הסתיידות מעל 400
נשים	סיכון גבוה פי 3.67	סיכון גבוה פי 6.27	סיכון גבוה פי 2.56	סיכון גבוה פי 4.05
גברים	סיכון גבוה פי 1.63	סיכון גבוה פי 3.48	סיכון גבוה פי 1.88	סיכון גבוה פי 2.66

מסקנת החוקרים הינה שהסתיידות עורקים מהווה גורם מנבא לתמותה בקרב חולי סוכרת, כאשר בקרב נשים הסתיידות מתקדמת מהווה גורם מנבא חזק יותר לתמותה כוללת ולתמותה מגורמים קרדיווסקולריים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32816996/

במחקר עוקבה גדול, (2020) שנערך באירופה, נבדק הקשר בין האינדקס הגליקמי, העומס הגליקמי והפחמימות הזמינות בתזונה לבין הסיכון למחלת לב כלילית. במחקר נכללו הנתונים של 338,325 משתתפים, כאשר לאחר תקופת מעקב חציונית של 12.8 שנים תועדו 6,378 מקרים של מחלת לב כלילית. נמצא כי בקרב המשתתפים שצרכו את התזונה עם העומס הגליקמי הגבוה ביותר, לעומת הנמוך ביותר, הסיכון למחלת לב כלילית היה גבוה ב-16%, כאשר מגמה זו הייתה מובהקת רק בקרב משתתפים עם BMI מעל 25, אולם ללא הבדל בין גברים לנשים. עוד נמצא כי צריכה גבוהה של פחמימות זמינות ושל סוכרים הייתה קשורה בסיכון מוגבר למחלת לב כלילית. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים תמיכה להשערה לפיה תזונה אשר מגבירה את התגובה הגליקמית קשורה בסיכון מוגבר למחלת לב כלילית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32619242/

להלן סיכום הממצאים:

בהשוואה לצריכת פחמימות, צריכת שומן רב בלתי רווי הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה קרדיווסקולרית.
בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר, המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-24% עבור סך הצריכה של חומצות שומן רב בלתי רוויות, בסיכון נמוך ב-31% עבור הצריכה של אומגה 3 ממאכלי ים, בסיכון גבוה ב-13% עבור הצריכה של ALA ובסיכון נמוך ב-25% עבור הצריכה של חומצה לינולאית.
צריכת שומן חד בלתי רווי מהחי, אך לא מהצומח, היתה קשורה בסיכון גבוה יותר לתמותה.
במודלים בהם נבדקה החלפה של שומן רב בלתי רווי בשומנים אחרים, החלפה של 2% מהקלוריות שמקורן בשומן רווי בשומן רב בלתי רווי או בחומצה לינולאית הייתה קשורה בירידה של 13% ו-15%, בהתאמה, בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית והחלפה של שומן רווי בשומן רב בלתי רווי הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-12% לתמותה מכל גורם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31266749/

מחקר עוקבה (2019) בדק את ההשפעה לתחלואה נוספת בקרב יוצאי צבא הסובלים מסוכרת מסוג 2 אשר חולקו באופן אקראי לקבל טיפול בבקרת גלוקוז אינטנסיבית (שמירה על גלוקוז 80-110 מ"ג/ד"ל) או סטנדרטית (שמירה על גלוקוז 180-200 מ"ג/ד"ל) מצא כי אלו שקיבלו טיפול אינטנסיבי לבקרת גלוקוז במשך 5.6 שנים, היו בסיכון נמוך יותר לאירועים קרדיווסקולריים מאלו שקיבלו טיפול סטנדרטי

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31167051

במחקר עוקבה, (2018) שנערך בטאיוואן בקרב 17,000 חולי סוכרת מעל גיל 65 הנוטלים טיפול תרופתי, השימוש ברפואה סינית לאיזון רמות הסוכר לא היה קשור בסיכון מוגבר לשבץ.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29914063

במחקר עוקבה (2018) נבדק הקשר בין משך מחלת הסוכרת או טרום-סוכרת בבגרות המוקדמת לבין מדדים של הסתיידות העורקים הכליליים והפרעה במבנה ופעילות חדר שמאל בהמשך החיים. במחקר נכללו 3,628 משתתפים בגילאי 18-30 עם רמות סוכר תקינות בתחילת המחקר בשנים 1985-1986, אחריהם נערך מעקב במשך 25 שנה. במהלך תקופת המעקב, 12.7% מהמשתתפים אובחנו עם סוכרת ו-53.8% עם טרום-סוכרת, כאשר משך המחלה בממוצע היה 10.7 ו-9.5 שנים, בהתאמה. לאחר התאמה לגורמים סוציו-דמוגרפיים וגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, נמצא כי עבור משך מחלה ארוך יותר בחמש שנים הסיכון להסתיידות העורקים היה גבוה ב-15% וב-7%, בהתאמה. בנוסף, משך מחלת הסוכרת או טרום-סוכרת היה קשור בהפרעה תת-קלינית בפעילות חדר שמאל. החוקרים מסכמים כי משך סוכרת וטרום-סוכרת במהלך הבגרות המוקדמת קשורים באופן בלתי תלוי עם טרשת עורקים תת-קלינית והפרעה בפעילות הסיסטולית והדיאסטולית של החדר השמאלי באמצע החיים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29317451

מטה-אנליזה רחבה ויסודית (יולי 2013) הכוללת 6 מחקרים תצפיתיים ובהם סה"כ כ-900 אלף משתתפים נועדה לתמוך בעדויות הקיימות ביחס לקשר בין היפוגליקמיה קשה לעלייה בסיכון למחלות קרדיווסקולריות בקרב חולי סוכרת סוג 2.

מניתוח מקיף של הנתונים תוך בדיקת ההטיות האפשריות במחקרים השונים, עולה כי היפוגליקמיה קיצונית קשורה בסיכון גבוה יותר למחלות קרדיווסקולריות. מסקנת החוקרים כי הימנעות ממצבי היפוגליקמיה קיצוניים עשויה להיות משמעותית במניעת מחלות קרדיווסקולריות בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2. יש להדגיש בפני חולי סוכרת סוג 2 את חשיבות ההימנעות מהיפוגליקמיה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23900314

מחקרים קודמים מעידים כי לשתייה מתונה של אלכוהול יתרון בהפחתת הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, אולם אין מספיק עדויות ביחס לאוכלוסיית חולי סוכרת סוג 2.

כחלק ממחקר רחב (פברואר 2014) בו נכללו מעל 11 אלף חולי סוכרת, נבדק הקשר בין נתוני צריכת אלכוהול לבין אירועים קרדיווסקולריים ותמותה. במשך כ-5 שנות המעקב 1,031 איש נפטרו, 1,147 עברו אירוע קרדיווסקולרי ו-1,136 חוו סיבוך מיקרווסקולרי.

בהשוואה לאלו שכלל לא צרכו אלכוהול, צריכת אלכוהול מתונה, ובעיקר יין, הייתה קשורה בירידה של כ-17% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, ירידה של כ-15% בסיכון לסיבוך מיקרווסקולרי וירידה של כ-13% בסיכון לתמותה. לעומת זאת, צריכת אלכוהול גבוהה הייתה קשורה לעלייה בסיכון. מכאן, לצריכת יין מתונה עשויים להיות יתרונות בהגנה על כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24578358

במסגרת מחקר (אפריל 2014), 577 מבוגרים הסובלים מאי סבילות לגלוקוז הוקצו באופן אקראי לקבוצת ביקורת ולשלוש קבוצות ההתערבות לשינוי אורח החיים: דיאטה בלבד, פעילות גופנית בלבד ודיאטה יחד עם פעילות גופנית.ההתערבות בוצעה למשך 6 שנים, החל מ-1986, כאשר המעקב אחר שיעור התמותה והסוכרת נמשך 23 שנה. במהלך שנות המחקר נפטרו 174 משתתפים, שיעור התמותה ממחלות קרדיווסקולריות היה נמוך בכ-40% בקבוצות ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת ושיעור התמותה הכללי היה נמוך בכ-30% (11.9% לעומת 19.6%; 28.1% לעומת 38.4%), בהתאמה. בנוסף, שיעור חולי הסוכרת היה נמוך בכ-45% בקבוצות ההתערבות (72.6% לעומת 89.9%). ממצאים אלו מדגישים את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא להפחתת הסיכון לסוכרת ולתמותה, במיוחד ממחלות קרדיווסקולריות, בקרב אוכלוסייה בסיכון.

http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(14)70057-9/abstract

מחקר מבוקר (נובמבר 2014) אשר נועד להשוות בין ההשפעה של דיאטה דלת פחמימות (14% מסך הקלוריות) לזו של דיאטה מאוזנת (53% מסך הקלוריות) על רמות הסוכר וגורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר שנמשך 24 שבועות 115 מבוגרים הסובלים מהשמנת יתר וסוכרת סוג 2 חולקו באופן אקראי לאחת משתי הדיאטות שהיו בעלות ערך קלורי זהה. מהתוצאות עולה כי בשתי הקבוצות חלה ירידה במשקל ושיפור בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, אולם השיפור היה משמעותי יותר בקבוצה שצרכה דיאטה דלת פחמימות. מכאן, דיאטה דלת פחמימות עשויה להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול תזונתי בחולי סוכרת סוג 2. אולם לדעתנו נדרשים מחקרים גדולים וממושכים יותר על מנת לבסס את מסקנות המחקר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25071075

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24980134

מטה-אנליזה מקיפה (פברואר 2015) בוחנת את הקשר בין טיפול להורדת לחץ דם לבין אירועים קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. הממצאים מבוססים על 40 מחקרים עם למעלה מ-100,000 משתתפים. מהנתונים עולה כי כל ירידה של 10 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי קשורה לירידה של כ-13% בסיכון לתמותה, זאת בנוסף לירידה בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, למחלת לב כלילית, לשבץ, לאלבומינריה ולרטינופתיה. החוקרים מציינים כי נתונים אלה הינם משמעותיים במיוחד עבור אלו עם לחץ דם סיסטולי מעל 140 מ"מ כספית. ממצאי המחקר מספקים תמיכה להנחיות הרפואיות הנוכחיות בנוגע לטיפול ביל"ד בחולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25668264

מחקרים קודמים הראו כי השימוש בסטטינים מגביר ספיגת כולסטרול לתאים, כאשר שימוש ממושך בסטטינים קשור בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. מחקר זה (מרץ 2015) נועד לבחון מהו המנגנון הביולוגי העומד בבסיס קשר זה באמצעות שימוש בנתונים של כ-63,000 איש בהולנד אשר עברו בדיקה גנטית לזיהוי היפרכולסטרולמיה משפחתית בין השנים 1994-2014. נמצא כי בהשוואה לקרובי משפחה ללא המוטציה הגנטית, אנשים עם היפרכולסטרולמיה משפחתית נמצאים בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2, בעיקר אלו עם הרמה הנמוכה ביותר של ייצור הקולטן ל-LDL.
ממצא זה מצביע על הקשר בין ספיגת הכולסטרול ע"י הקולטן ל-LDL לבין התפתחות סוכרת סוג 2.
אחת ההשערות היא שספיגה מוגברת של כולסטרול בתאי בתא בלבלב, הנגרמת ע"י סטטינים, עלולה לפגוע בהפרשת האינסולין ולעודד התפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25756439

במחקר הנוכחי (ספטמבר 2014) נבדק הקשר בין נטילת סטטינים לפני האבחון בסוכרת לבין הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים (רטינופתיה, נוירופתיה, נפרופתיה ונמק בכף הרגל) לאחר האבחון. מבין כל חולי הסוכרת בדנמרק בין השנים 1996-2009, נבחרו באופן אקראי כ-15,000 אשר נטלו סטטינים לפני האבחון בסוכרת ואליהם הותאמו כ-47,000 חולים שלא נטלו סטטינים לפני האבחון. החוקרים מצאו כי בחולים שנטלו סטטינים הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים היה נמוך יותר: נמוך ב-40% לרטינופתיה ב-34% לנוירופתיה וב-12% לנמק בכף הרגל. לא נמצאה ירידה בסיכון לנפרופתיה. החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון האם לסטטינים השפעה מגינה מפני התפתחות סיבוכי הסוכרת. יחד עם זאת, מחקר שפרסמנו במחקרים נבחרים מצביע על כך שנטילת סטטינים קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 ולכן, כפי שציינו, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25217178

לכן, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25754552

מחקרים רבים עוסקים ביתרונות של דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך, עם זאת במחקר הנוכחי (דצמבר 2014) נמצא כי תחת תנאים של דיאטה בריאה ומאוזנת אין השפעה לאינדקס הגליקמי על גורמי הסיכון למחלות קרדיווסקולריות ולסוכרת. במחקר השתתפו 163 מבוגרים בעלי השמנת יתר אשר צרכו לפחות 2 מתוך 4 הדיאטות שנבדקו במחקר בן 5 שבועות: דיאטה בעלת אינדקס גליקמי גבוה / נמוך ואחוז פחמימות גבוה (58% מהקלוריות) / נמוך (40% מהקלוריות). כל הדיאטות היו מבוססות על עקרונות דיאטת DASH.מהשוואת שני המצבים הקיצוניים, אינדקס גליקמי גבוה ואחוז פחמימות גבוה לעומת אינדקס גליקמי נמוך ואחוז פחמימות נמוך, לא נמצא הבדל ברגישות לאינסולין, לחץ דם סיסטולי, כולסטרול LDL ו-HDL, אולם כן נמצאה ירידה של כ-23% ברמות הטריגליצרידים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25514303

מחקר עוקבה (פברואר 2016) אשר נועד לבחון את הסיכון ארוך הטווח של הסתיידות עורקים בחולי סוכרת.החוקרים עקבו אחר נתוני הסתיידות העורקים של 9,715 משתתפים במשך כ-15 שנה. מבין המדגם הכללי, 810 משתתפים היו חולי סוכרת, 188 מהם נפטרו במהלך תקופת המעקב. בהתייחס למשתתפים ללא הסתיידות עורקים, ב-5 השנים הראשונות לא היה הבדל בשיעור התמותה בין חולי סוכרת ומשתתפים בריאים, אולם לאחר 5 שנים חלה עלייה בשיעור התמותה בחולי סוכרת ביחס למשתתפים בריאים. רמה גבוהה של הסתיידות עורקים הייתה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה בכל המשתתפים. כלומר, הסיכון לתמותה בחולי סוכרת ללא הסתיידות עורקים גבוה יותר בטווח הארוך, גם אם הסיכון בטווח הקצר דומה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26848062

בסקירה (יולי 2015) בה נכללו 13 סקירות שיטתיות הבוחנות את ההשפעה של פלבאנולים המצויים בקקאו על הבריאות הקרדיווסקולרית, נמצא כי ישנן עדויות מוצקות המצביעות על כך ששוקולד מריר אינו יעיל להורדת לחץ הדם.עם זאת, מניתוח כלל הנתונים מעריכים החוקרים כי מוצרי קקאו, המכילים כ-100 מ"ג אפיקטכינים, עשויים לתרום לשיפור תפקוד כלי הדם (FMD) וכי מינון של כ-900 מ"ג ומעלה פלבאנולים מקקאו כן עשויים לתרום להורדת לחץ הדם במצבים מסוימים ובשימוש ממושך. בנוסף, ישנן עדויות המצביעות על היעילות של קקאו להורדת רמת הסוכר בדם ולשיפור פרופיל השומנים. מבדיקה שכללה 32 מוצרי קקאו, זיהו החוקרים 2 תוספים המספקים מינונים אלה, כאשר על מנת להגיע לאותם מינונים יש לצרוך 100-500 גרם שוקולד, המספקים כ-900 מ"ג פלבאנולים, ו-50-200 גרם שוקולד המספקים כ-100 גרם אפיקטכינים. לאור ממצאים אלה, החוקרים קוראים לסימון כמות סך הפלבאנולים וכמות האפיקטכינים במוצרי שוקולד המשווקים כבעלי ערך בריאותי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26125676

מחקר עוקבה פרוספקטיבי (אוגוסט 2015) שנועד להשוות את הסיכון למחלת לב כלילית בחולי סוכרת סוג 2 המטופלים ברפואה סינית מסורתית לעומת אלה שמטופלים ברפואה מערבית קונבנציונאלית.

בהתבסס על נתונים שנאספו מרשומות ביטוח הבריאות בטאיוואן, במחקר נכללו 13,655 משתתפים המטופלים רק ברפואה סינית ו-435,165 משתתפים המטופלים רק ברפואה מערבית. בתקופת מעקב של כ-9 שנים, 2,607 מהמטופלים ברפואה סינית אושפזו עקב מחלת לב כלילית, מספר זה מבטא שיעור מצטבר של 19.1% ו-50.5 מקרים עבור 1,000 שנות אדם לעומת 24.1% ו-72.7 שנות אדם בקרב מטופלים ברפואה מערבית.

עם זאת, לאחר התאמה סטטיסטית לתחלואה קודמת, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות ביחס לשיעור האשפוז עקב מחלת לב כלילית. החוקרים מסכמים כי רפואה סינית מסורתית הינה יעילה במידה הדומה לרפואה המערבית למניעת מחלת לב כלילית בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26247098

בהתבסס על נתונים ממחקר קליני גדול (אוגוסט 2016) בו נבדקה ההשפעה של דיאטה ים-תיכונית על הסיכון הקרדיווסקולרי, במחקר הנוכחי בדקו החוקרים את הקשר בין רמת הצריכה של אומגה 3 בתזונה לבין הסיכון להתפתחות רטינופתיה בקרב 3,482 חולי סוכרת סוג 2 מעל גיל 55. על פי הנתונים שנאספו משאלוני התזונה, 2,611 משתתפים (75%) צרכו לפחות 500 מ"ג אומגה 3 ליום, בהתאם להמלצות למניעת תחלואה קרדיווסקולרית. בתקופת מעקב של כ-6 שנים אובחנו 69 מקרים חדשים של רטינופתיה סוּכרתית. נמצא כי הסיכון להתפתחות רטינופתיה סוּכרתית היה נמוך בכ-48% במשתתפים שצרכו מעל 500 מ"ג ליום אומגה 3 בתחילת תקופת המעקב בהשוואה לאלה שצרכו פחות מ-500 מ"ג ליום. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בממצאים ממחקרים פרה-קליניים ובמודל הנוכחי להתפתחות רטינופתיה סוּכרתית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27541690

במחקר חתך, (2021) בו נכללו הנתונים של 8,068 מטופלים חולי סוכרת סוג 2, זוהו ממצאים חריגים באק"ג במנוחה בקרב כ-30% מהמשתתפים, כולל משתתפים ללא היסטוריה של תחלואה קרדיווסקולרית. השכיחות של ממצאים חריגים אלה הייתה קשורה בגורמי סיכון קרדיווסקולריים, כגון גיל מבוגר, גברים, יתר לחץ דם, HDL נמוך, BMI גבוה ועישון.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33280986/

שלושה מחקרי חתך (אוגוסט 2016) בהם בוצעה השוואה בין ציון הסתיידות העורקים, כמדד להתפתחות טרשת עורקים, בקרב חולי פסוריאזיס במצב בינוני-קשה לעומת חולי סוכרת סוג 2 או משתתפים בריאים.

במחקר נכללו 387 משתתפים בגיל 52 בממוצע, 129 משתתפים בכל קבוצה (פסוריאזיס, סוכרת סוג 2 וביקורת).

נמצא כי חולי פסוריאזיס היו בעלי סיכון קרדיווסקולרי נמוך, כפי שהוערך באמצעות מדד פרמינגהם, אולם שכיחות גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים והקרדיומטבוליים הייתה גבוהה, בדומה לחולי סוכרת סוג 2. עוד נמצא כי ציוני הסתיידות העורקים היו גבוהים יותר בקרב חולי פסוריאזיס וחולי סוכרת סוג 2 בהשוואה לקבוצת הביקורת וככל שמספר גורמי הסיכון היה גבוה יותר כך ציון הסתיידות העורקים היה גבוה יותר.ממצאים אלה מצביעים על כך שחולי פסוריאזיס נוטים לסבול ממצב תת-קליני של טרשת עורקים. החוקרים מסכמים כי חולי פסוריאזיס וחולי סוכרת סוג 2 הינם בלי פרופיל סיכון קרדיווסקולרי דומה ומצויים בסיכון להתפתחות טרשת עורקים בגיל צעיר יותר ויש להתייחס לכך במסגרת הטיפול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27556410

נמצא כי צריכת אנתוציאנינים הייתה קשורה בירידה של כ-15% בסיכון לסוכרת סוג 2 וצריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של כ-18% בסיכון לסוכרת סוג 2. באופן ספציפי, עלייה של 7.5 מ"ג ליום בצריכת אנתוציאנינים או עלייה של 17 גרם ליום בצריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של 5% בסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27530472

במחקר חתך (דצמבר 2017), שנערך בבריטניה, נבדק הקשר בין צריכת מזון מהיר (טייק-אווי) לבין מדדי סיכון למחלת לב כלילית, לסוכרת סוג 2 ולשמנות בקרב ילדים. במחקר נכללו 1,948 ילדים מ-85 בתי ספר יסודיים בגילאי 9-10. מבין כלל הילדים, 26% דיווחו שכמעט ואינם צורכים ארוחות בטייק-אווי, 46% צורכים כארוחה אחת בשבוע ו-28% צורכים יותר מארוחה אחת בשבוע. החוקרים מראים כי צריכת ארוחות טייק-אווי בתדירות גבוהה יותר הייתה קשורה בצריכה גבוהה יותר של קלוריות ושומן רווי ובצפיפות אנרגטית גבוהה יותר של הדיאטה, וכן בצריכה נמוכה יותר של עמילן, חלבון ומיקרונוטריאנטים (כגון ויטמין C, חומצה פולית וברזל). בנוסף, ילדים שצרכו ארוחת טייק אווי יותר מפעם בשבוע היו בעלי מסת שומן גבוהה יותר ורמת כולסטרול כללי ו-LDL גבוהה ב-3.5 וב-3.7 מ"ד/דצ"ל בהשוואה לילדים שכמעט ולא צרכו ארוחות טייק-אווי. החוקרים מסכמים כי תדירות גבוהה יותר של ארוחות טייק-אווי קשורה בדפוסי תזונה פחות בריאים שעלולים להשפיע על הסיכון להתפתחות שמנות ותחלואה כרונית בטווח הארוך.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29199181

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (אפריל 2018), בו נכללו 2,840 חולי סוכרת וקבוצת השוואה של 14,684 משתתפים ללא סוכרת, נמצא כי חולי סוכרת הנוטלים תרופות ממשפחת חוסמי בטא מצויים בסיכון מוגבר לתמותה בהשוואה לחולי סוכרת שאינם נוטלים תרופות אלה, כאשר הסיכון היה בולט במיוחד עבור חולי סוכרת עם מחלת לב כלילית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29545006

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20425575

סיכון לתחלואה נוספת – כלייתית

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2019) הוערכה היעילות והבטיחות של אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) כטיפול תומך במחלת כליות סוּכרתית. בסקירה נכללו 66 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 4,785 מטופלים, אשר בדקו את ההשפעה של טיפול משולב - הכולל אסטרגלוס וטיפול הקונבנציונאלי - בהשוואה לטיפול הקונבנציונאלי בלבד. מניתוח הנתונים עולה כי:

הטיפול המשולב, הכולל אסטרגלוס בזריקה, היה יעיל להפחתת אלבומינוריה, פרוטאינוריה ורמת קריאטינין בדם יותר מאשר הטיפול הקונבנציונאלי בלבד.
ירידה ברמת האלבומינוריה נמצאה גם עבור אסטרגלוס בנטילה פומית.
ההשפעה המיטיבה של זריקת אסטרגלוס הייתה קשורה ברמת בסיס של קריאטינין.
לא נמצא הבדל בין הטיפול המשולב לטיפול הקונבנציונאלי בלבד בהתייחס להשפעות השליליות.

החוקרים מסכמים כי אומנם העדויות הן באיכות מתודולוגית נמוכה, אולם הן מצביעות על כך ששילוב אסטרגלוס בטיפול עשוי לתרום להפחתת המדדים של מחלת כליות על רקע סוכרת. עם זאת, נדרשים מחקרים מבוקרים באיכות גבוהה על מנת לאשש את היעילות והבטיחות של אסטרגלוס, במיוחד בנטילה פומית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31034954

סקירה (אפריל 2010) שנערכה על דיאטות דלות שומן (צמחונית וטבעונית) לטיפול בסוכרת סוג 2, מצאה כי אלו יעילות בהפחתת רמת הסוכר בדם, הורדת משקל והפחתה בסיכון למחלות לב. הכותבים מציינים כי בנוסף להטבות אלו הדיאטות הדגימו הפחתה בסיכון למחלות כליה ונוירופתיה. תכנון קפדני של דיאטה טבעונית יכול להביא לתזונה טובה יותר מאשר דיאטות קונבנציונאליות לטיפול בסוכרת סוג 2. היענות המטופלים לדיאטה שכזו אינה נופלת מהיענות לדיאטות אחרות ומאפשרת טיפול תזונתי יעיל ללא מעקב אחר כמות הפחמימות היומית או כמות האוכל.

סוכרת סוג 2 הינה מחלה שכיחה הגורמת להתפתחות מחלות וסיבוכים נלווים. המחקר הנוכחי (אוקטובר 2013) בוחן כיצד דיאטה בריאה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות של מחלת כליות כרונית ובכך להפחית בעיה בריאותית וציבורית משמעותית. המחקר כלל מעקב אחר מעל 6,000 חולי סוכרת סוג 2. לאחר 5.5 שנות מעקב, 31.7% ממשתתפי המחקר אובחנו כסובלים ממחלת כליות כרונית ו-8.3% נפטרו. החוקרים מסכמים כי דיאטה בריאה הכוללת צריכה מתונה של אלכוהול קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות של מחלת כליות כרונית ותמותה. לא נמצא קשר בין צריכת נתרן וצריכה סבירה של חלבון להתפתחות המחלה. למסקנות אלו השלכה יישומית חשובה שכן על חולי סוכרת להקפיד על דיאטה בריאה ומאוזנת גם על מנת להימנע מסיבוכים הקשורים בתפקוד הכליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23939297

מחקר חשוב (אוגוסט 2013) בוחן את ההשפעה של דיאטות עשירות חלבון על תפקוד הכליות בקרב חולים בסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23719550

מחקר תצפיתי (אפריל 2015) המצביע על גורמי אורח החיים הניתנים לשינוי, כגון עישון וצריכת אלכוהול, וכן על גורמים חברתיים כגון חוזק הרשת החברתית, המגבירים את הסיכון למחלת כליות כרונית בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25493953

מחקר (אוגוסט 2015) שנועד לבחון את ההשפעה המגינה של פטריית קורדיספס כנגד התפתחות נפרופתיה על רקע חומר ניגוד (CIN או Contrast-Induced Nephropathy) בחולי סוכרת סוג 2 ואי ספיקת כליות העוברים אנגיוגרפיה כלילית. במחקר השתתפו 120 חולים אשר חולקו לשלוש קבוצות: הראשונה קיבלה את הטיפול המקובל, השנייה קיבלה קורדיספס במינון רגיל (2 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה), והשלישית קיבלה קורדיספס במינון גבוה (3 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה). החוקרים מראים כי נטילת קורדיספס, במיוחד במינון גבוה, עשויה להגן מפני התפתחות CIN וכן לתרום לשיפור תפקודי הכליות בחולי סוכרת סוג 2 ואי-ספיקת כליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26427112

במחקר הנוכחי (ספטמבר 2014) נבדק הקשר בין נטילת סטטינים לפני האבחון בסוכרת לבין הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים (רטינופתיה, נוירופתיה, נפרופתיה ונמק בכף הרגל) לאחר האבחון.

מבין כל חולי הסוכרת בדנמרק בין השנים 1996-2009, נבחרו באופן אקראי כ-15,000 אשר נטלו סטטינים לפני האבחון בסוכרת ואליהם הותאמו כ-47,000 חולים שלא נטלו סטטינים לפני האבחון.
החוקרים מצאו כי בחולים שנטלו סטטינים הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולריים היה נמוך יותר: נמוך ב-40% לרטינופתיה ב-34% לנוירופתיה וב-12% לנמק בכף הרגל. לא נמצאה ירידה בסיכון לנפרופתיה.

החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון האם לסטטינים השפעה מגינה מפני התפתחות סיבוכי הסוכרת. יחד עם זאת, מחקר שפרסמנו במחקרים נבחרים מצביע על כך שנטילת סטטינים קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 ולכן, כפי שציינו, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25217178

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (דצמבר 2015) אשר נועד להעריך את ההשפעה של תוספי סלניום על משק הסוכר ופרופיל השומנים בחולים עם נפרופתיה סוּכרתית. במסגרת המחקר 60 חולים קיבלו באופן אקראי תוסף של 200 מק"ג סלניום ליום או פלסבו במשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת התוסף הובילה לירידה ברמות האינסולין בדם (−3.1 ± 4.6 לעומת +0.5 ± 6.2 μIU/mL), לשיפור העמידות לאינסולין (−0.9 ± 1.4 לעומת +0.1 ± 1.7, לפי מדד HOMA-IR) ותפקוד תאי בתא (−11.3 ± 16.3 לעומת +2.3 ± 22.0, לפי מדד HOMA-B) וכן לעלייה ברמת האנזים נוגד-החמצון גלוטתיון פראוקסידאז (+2.3 ± 21.7 לעומת -27.7 ± 35.2 U/mL). לא נמצאה השפעה לנטילת סלניום על רמת הסוכר בצום, הרגישות לאינסולין ורמות השומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26686847

מחקר חשוב (ינואר 2015) נועד לבחון את שכיחות וגורמי הסיכון להתפתחות נוירופתיה כתוצאה מירידה מהירה בערכי הסוכר בחולי סוכרת. החוקרים ניתחו באופן רטרוספקטיבי את הרשומות של 954 חולים שהוערכו כסובלים מנוירופתיה סוּכרתית. למרות התפיסה כי מדובר בסיבוך נדיר יחסית, בקרב כ-11% מהחולים נמצא כי הנוירופתיה הינה כתוצאה מהטיפול

והירידה המהירה בערכי HbA1 מהנתונים עולה כי בירידה של 4% ויותר בערכי HbA1cבתקופה של 3 חודשים, הסיכון לפתח נוירופתיה היה כ-80% לעומת רק 20% סיכון בירידה של 2-3% ב- HbA1c.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25392197

במחקר עוקבה (נובמבר 2015) בו השתתפו 623 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי רמות גבוהות של אשלגן בשתן היו קשורות בהידרדרות איטית יותר של תפקודי הכליות ובשיעור נמוך יותר של סיבוכים קרדיווסקולריים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26563378

מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו רב-מרכזי (מאי 2015) אשר נועד לבחון את היעילות והבטיחות של הפורמולה הסינית Tangshen לטיפול במחלת כליות סוּכרתית (DKD).

הפורמולה בצורת גרנולות מכילה 7 צמחים: Astragalus membranaceus (35.3%),Euonymus alatus (17.6%), Rehmannia glutinosa (14.1%), Citrus aurantium (11.8%), Cornus officinalis(10.6%), Rheum palmatum (7.1%), Panax notoginseng (3.5%).

במחקר השתתפו 180 מטופלים עם מחלת כליות סוּכרתית, 122 מהם נטלו את הפורמולה במינון 8 גרם מומס במים חמים פעמיים ביום ו-58 נטלו פלסבו, בנוסף לטיפול התרופתי הסטנדרטי (ACEIs או ARBs), למשך 24 שבועות. מהתוצאות עולה כי הפורמולה לא הובילה לשינוי ברמת החלבון בשתן בקרב הסובלים ממיקרואלבומינוריה, עם זאת, נמצאה ירידה ברמת החלבון בשתן בקרב הסובלים ממאקרואלבומינוריה (0.21- גרם לעומת 0.36 גרם בקבוצת הפלסבו). כמו כן, נמצא שיפור בקרב כלל החולים במדד התפקוד הכלייתי eGFR. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הפורמולה לטיפול במחלת כליות סוּכרתית בחולים עם מאקרואלבומינוריה, כאשר יש להמשיך ולבחון את ההשפעה בחולים עם מיקרואלבומינוריה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25938778

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25010529

סיכון לתחלואה נוספת – בריאות הנפש ומערכת העצבים

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו משנת 2024 נבדקה התועלת של כורכומין להקלה על דיכאון בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מציינים כי קיימים קשרים דו-כיווניים בין סוכרת סוג 2 לדיכאון, כאשר כורכומין עשוי להפחית תסמיני דיכאון באמצעות השפעה על פעילות מתווכים עצביים ועל מסלולי דלקת ועקה חמצונית. המחקר כלל 227 משתתפים ממרכז רפואי בתאילנד, כולם חולי סוכרת סוג 2 עם BMI של 23 ומעלה. כל המשתתפים עברו תקופת הכנה של שלושה חודשים שכללה פרוטוקול אחיד של תזונה ופעילות גופנית, ולאחריה חולקו באופן אקראי לנטילת 1.5 גרם ליום כמוסות כורכומין או פלסבו (3 כמוסות פעמיים ביום) למשך 12 חודשים. מדד התוצאה העיקרי היה שאלון PHQ-9 המודד את חומרת הדיכאון בסולם של 0 עד 27. בנוסף, נמדדו רמות סרוטונין בדם ומדדים של דלקת ועקה חמצונית. בטיחות ההתערבות הוערכה באמצעות ניטור רמות קריאטינין ואנזימי כבד. תוצאות המחקר הראו כי לאחר 12 חודשי טיפול, חומרת הדיכאון בקבוצת הכורכומין הייתה נמוכה באופן מובהק בהשוואה לקבוצת הפלסבו. בנוסף, בקבוצת הכורכומין נצפו רמות גבוהות יותר של סרוטונין, וכן רמות נמוכות יותר של מדדי דלקת ועקה חמצונית ופעילות נוגדת חמצון מוגברת. החוקרים מסכמים כי למתן ממושך של כורכומין עשויה להיות השפעה נוגדת דיכאון משמעותית בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39125295/

מאמר חשוב (אוגוסט 2014) העוסק בהפרעות נפשיות בקרב חולי סוכרת, נושא אשר זוכה להתייחסות מועטה, זאת למרות שידוע כי חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לדיכאון, להפרעת חרדה ולהפרעות אכילה.במאמר זה החוקרים דנים בהיקף התופעה ובהשלכותיה ומציעים אסטרטגיות לאבחון ולטיפול. הם מסבירים כי הפרעות נפשיות עלולות לגרום לירידה בהיענות לטיפול בסוכרת וכתוצאה מכך להעלות את הסיכון לסיבוכים שונים. בנוסף, ישנן משמעויות כלכליות וחברתיות למצבים בהן ההפרעות הנפשיות אינן מאובחנות ומטופלות, זאת בנוסף להשלכות הבריאותיות על החולה.

לכן, לטענת החוקרים, אבחון וטיפול בהפרעות נפשיות בקרב חולי סוכרת הינה בעלת חשיבות גבוהה, במיוחד בקרב חולי סוכרת הנמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעות נפשיות.

מעקב אחר מעל 5000 איש (ספטמבר 2014) מצביע על כך שתחושה של מתח בעבודה קשורה בסיכון מוגבר לפתח סוכרת סוג 2, בנוסף לגורמי הסיכון הידועים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25102002

במחקר עוקבה, (2020) בו נערך מעקב של 6 שנים אחר משתתפים עם רמת גלוקוז תקינה או עם הפרעה באיזון הגלוקוז או עם סוכרת, מראים החוקרים כי קיים קשר בין רמת הקורטיזול ברוק, כסמן לסטרס, לבין רמת הגלוקוז בקרב חולי סוכרת סוג 2. מכאן, להפחתת הסטרס תפקיד משמעותי בקרב חולי סוכרת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32674946/

במחקר עוקבה, (2019) שנערך בהונג-קונג, נבדק הקשר בין הופעה מוקדמת של סוכרת סוג 2 (לפני גיל 40) לבין שיעורי האשפוז באופן כללי והסיכון להפרעות נפשיות. במחקר נכללו הנתונים של כ-450,000 מבוגרים בגילאי 20-75, אחריהם נערך מעקב של 12-14 שנה. נמצא כי באופן כללי, ביחס לגיל, שיעור האשפוז היה גבוה יותר באופן משמעותי בקרב משתתפים עם הופעה מוקדמת של סוכרת סוג 2, כאשר בקרב מטופלים אלה כשליש ממספר ימי האשפוז לפני גיל 40 היו קשורים בגורמים נפשיים. עוד נמצא כי איזון גורמי הסיכון – המוגלובין מסוכרר עד 6.2%, לחץ דם סיסטולי עד 120 מ"מ כספית, LDL עד 77 מ"ג/דצ"ל, טריגליצרידים עד 115 מ"ג/דצ"ל, היקף מותניים עד 85 ס"מ לגברים ו-80 ס"מ לנשים והפסקת עישון – היה קשור בירידה של כשליש בסך ימי האשפוז מגיל הופעת הסוכרת ועד גיל 75 (ירידה מ-97 ל-65 ימי אשפוז בממוצע). החוקרים מסכמים כי שיעור האשפוז במהלך החיים גבוה יותר בקרב מבוגרים עם הופעה מוקדמת של סוכרת סוג 2, בהשוואה למבוגרים עם הופעה רגילה של סוכרת סוג 2, ובמיוחד שיעור גבוה יותר של אשפוז על רקע גורמים נפשיים. מכאן, החוקרים קוראים להשקעת מאמצים במניעת הופעה מוקדמת של סוכרת סוג 2 ובאיזון גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים, תוך התמקדות בהיבט של בריאות הנפש.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30641547

מחקר עוקבה פרוספקטיבי (דצמבר 2014) בו השתתפו מעל 13,000 איש בגילאי 48-67 נועד לבחון את הקשר בין סוכרת לבין הידרדרות קוגניטיבית 20 שנה לאחר מכן. במחקר נמצא כי חולי סוכרת בגיל הביניים היו בסיכון גבוה ב-19% לסבול מהידרדרות קוגניטיבית בהשוואה לאלו שאינם חולי סוכרת. באופן דומה, ההידרדרות הקוגניטיבית הייתה גדולה יותר במשתתפים עם טרום-סוכרת בהשוואה למשתתפים עם רמות סוכר תקינות, במשתתפים עם סוכרת לא מאוזנת בהשוואה לאלה עם סוכרת מאוזנת, ובמצבים של משך מחלה ארוך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25437406

במטה-אנליזה (אוקטובר 2016) , הכוללת 12 מחקרים בהם 1,137 משתתפים, נמצא כי ישנו בסיס לקשר אפשרי בין מדדים טרום-סוּכרתיים, בעיקר ירידה בסבילות לגלוקוז ותנגודת לאינסולין, לבין אפיזודה פסיכוטית ראשונה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27720402

במחקר פיילוט מבוקר פלסבו (אוגוסט 2016), שנערך בבית חולים בהודו, נבדקה היעילות והבטיחות של קרם צמחי להקלה על כאב נוירופתי על רקע סוכרת סוג 2.במחקר נכללו 50 מטופלים, הסובלים מלפחות שני מאפיינים של כאב נוירופתי בכפות הרגליים, אשר חולקו אקראית לשימוש בקרם צמחי או בקרם פלסבו - פעמיים ביום למשך 6 חודשים. הרכיבים הפעילים בקרם הצמחי כללו: 0.2% שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), בננה (Musa paradisiaca) בכמות של 19.42%, כורכום (Curcuma longa) בכמות של 2.43%, שמן אתרי פנדנוס (Pandanus odoratissimus) בכמות של 9.70%, 4.85% אלוורה (Aloe vera) וחלב קוקוס.נמצא כי חל שיפור מובהק בתסמינים בקרב 77% מהמטופלים בקבוצת הקרם הצמחי לעומת 12.5% בקבוצת קרם הפלסבו (p<0.001). בשתי הקבוצות לא דווח על השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי השימוש בקרם הצמחי עשוי לתרום כטיפול משלים לחולי סוכרת סוג 2 הסובלים מכאב נוירופתי. אין דיווח על מימון, החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27934800

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי,(2018) המבוסס על רשומות רפואיות של בתי חולים באנגליה, נמצא כי מטופלים עם סוכרת סוג 2 היו בסיכון גבוה ב-32% להתפתחות מחלת פרקינסון בהמשך החיים, עם סיכון גבוה יותר בקרב מטופלים עם סיבוכים או מטופלים צעירים בגילאי 25-44.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29898968

כחלק ממחקר אורך (ינואר 2018), שנערך באנגליה, העוסק בהזדקנות, במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין רמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וסוכרת לבין הידרדרות קוגניטיבית כעבור 10 שנים.

במחקר נכללו 5,189 משתתפים, אשר עברו הערכה קוגניטיבית בתחילת המחקר וכל שנתיים במהלך 10 שנים. רמת HbA1c של המשתתפים בתחילת המחקר הייתה בטווח של 15.9-126.3 מילימול/מול (3.6-13.7%), וסוכרת הוגדרה כרמה הגבוהה מ-48 מילימול/מול (6.5%). נמצא כי עלייה של 1 מילימול/מול הייתה קשורה בעלייה מובהקת בקצב ההידרדרות הקוגניטיבית הכללית, הזיכרון והתפקודים הניהוליים, לאחר התאמה סטטיסטית למגוון גורמים סוציו-דמוגרפיים, מדדים בריאותיים וגורמי אורח חיים. באופן כללי, בהשוואה למשתתפים עם רמות סוכר מאוזנות, בקרב משתתפים עם סוכרת או טרום סוכרת נמצאה עלייה בקצב ההידרדרות הקוגניטיבית. החוקרים קוראים לעריכת מחקרים נוספים שיבדקו מהי ההשפעה של שמירת רמות הסוכר מאוזנות על קצב ההידרדרות הקוגניטיבית בקרב חולי סוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29368156

בניתוח חתך (2020) בו נכללו 1,269 משתתפים, המבוסס על נתונים ממחקר אורך שנערך בהולנד, נמצא קשר בין תנגודת לאינסולין לבין הפרעת דיכאון בהווה, אך לא להפרעת דיכאון חוזרת. החוקרים מציעים, כי ממצא זה מצביע על כך שתנגודת לאינסולין הינה מצב (state), ולא מאפיין (trait), אשר עשוי להוות סמן לדיכאון. חוקרים שאינם מעורבים במחקר מציינים כי לדיכאון ולמחלות מטבוליות ודלקתיות מנגנונים ביולוגיים משותפים, וכן גורמי סיכון משותפים, כגון תזונה וגורמי סטרס. לפיכך, ייתכן כי הטיפול בדיכאון מוביל גם לשיפור בתנגודת לאינסולין, או שהתערבויות לשיפור פעילות האינסולין עשויות לתרום לשיפור תסמיני דיכאון.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33263725/

במחקר תצפיתי (2021) מבוסס אוכלוסייה, נבדק הקשר בין רמת האיזון הגליקמי ובריאות המוח. במחקר נכללו הנתונים של 500,000 משתתפים בגילאי 40-69 מהביו-בנק הבריטי. במסגרת המחקר נבדק הקשר בין חמש רמות של איזון גליקמי בהתאם לרמת ההמוגלובין המסוכרר (נמוכה - עד 5.5%; תקינה - 5.5-6%; טרום-סוכרת – 6-6.5%; סוכרת שאינה מאובחנת – מעל 6.5%; סוכרת מאובחנת), ובין מדדים שונים של בריאות המוח, כולל סיכון לאלצהיימר, דמנציה וסקולרית, תפקוד קוגניטיבי והידרדרות קוגניטיבית, נפח ההיפוקמפוס ונגעים בחומר הלבן במוח.

להלן הממצאים העיקריים בהשוואה לרמת המוגלובין מסוכרר תקינה:

טרום סוכרת וסוכרת מאובחנת היו קשורות בסיכון גבוה פי 1.54 ופי 2.97, בהתאמה, לדמנציה וסקולרית.
סוכרת מאובחנת הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 1.91 ופי 1.84 לדמנציה מכל סוג ולאלצהיימר, בהתאמה.
טרום סוכרת וסוכרת מאובחנת היו קשורות בסיכון גבוה פי 1.42 ופי 1.39, בהתאמה, להידרדרות קוגניטיבית.
טרום סוכרת, סוכרת שאינה מאובחנת וסוכרת מאובחנות היו מלוות בעלייה של 3%, 22% ו-7%, בהתאמה, בנפח הנגעים בחומר הלבן, ובנפח היפוקמפוס קטן יותר ב-36, 80 ו-82 מ"מ מעוקב, בהתאמה.
בקרב משתתפים עם רמת המוגלובין מסוכרר נמוכה נפח הנגעים בחומר הלבן היה נמוך ב-1% ונפח ההיפוקמפוס היה גבוה ב-12 מ"מ מעוקב.

החוקרים מסכמים כי מצבים של טרום סוכרת וסוכרת היו קשורים בפגיעה בבריאות המוח, בעיקר כתוצאה מנזק לכלי הדם במוח המוביל לפגיעה בתאי העצב הקשורים בדמנציה, לעומת יתרון לרמת המוגלובין מסוכרר נמוכה, כאשר ניכר כי לטיפול תרופתי כנגד יתר לחץ דם עשויה להיות תרומה להפחתה מסוימת של הסיכון העודף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33464682/

במחקר (2021) שנערך בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית, נבדק מהם גורמי אורח החיים ההפיכים אשר קשורים באלצהיימר. רנדומיזיציה מנדליאנית הינה שיטה לשימוש במאפיינים גנטיים לצורך הערכת יחסי סיבה ותוצאה במחקרים תצפיתיים. במסגרת המחקר, נלקחו בחשבון מאפיינים כגיל הופעת המחלה, נפח ההיפוקמפוס, שטח פנים ועובי קליפת המוח, רמת עמילואידים וחלבון טאו בנוזל המוחי, פלאקים עצביים, סבכים נוירו-פיברילריים ונזק וסקולרי מוחי. ציון סיכון גנטי חושב עבור 13,312 משתתפים עם אלצהיימר, וקבוצת ביקורת של 13,119 משתתפים ללא אלצהיימר.

להלן הממצאים העיקריים:

רמת השכלה גבוהה יותר הייתה קשורה בסיכון מופחת לאלצהיימר, בדחיית גיל הופעת המחלה, ובשמירה על שטח ועובי קליפת המוח.
רמה גבוהה יותר של כולסטרול ו-LDL הייתה קשורה ברמה גבוהה יותר של פלאקים עצביים ובנפח היפוקמפוס קטן יותר.
לחץ דם גבוה יותר היה קשור בסיכון מוגבר לנזק וסקולרי מוחי.
נמצאו קשרים בין עישון, סוכרת סוג 2 ושינה מועטה, ובין גורמים הקשורים באלצהיימר.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בכך שלרמת השכלה, לחץ דם, כולסטרול, עישון וסוכרת תפקיד סיבתי בהתפתחות אלצהיימר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32996171/

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25488912

סיכון לתחלואה נוספת – סַרטן

מחקר חשוב ויסודי שנערך באוסטרליה (דצמבר 2014), נועד לבחון את השכיחות של ממאירויות שונות בקרב חולי סוכרת סוג 1 וסוג 2 בהשוואה לכלל האוכלוסייה. המחקר מבוסס על רישומים ממשלתיים של חולי סוכרת ונתוני תחלואה ותמותה בין השנים 1997-2008. מהנתונים עולה כי חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה ולתמותה מסרטן, במיוחד סרטן הלבלב והכבד. המחקר מדגיש את החשיבות בעריכת בדיקות סקירה לחולי סוכרת שכן הם נמצאים בסיכון מוגבר ביחס לכלל האוכלוסייה.

סקירה ומטה-אנליזה (ינואר 2015) של מחקרים תצפיתיים, בוחנת את הקשר בין רמות הסוכר בדם לבין הסיכון לסרטן הלבלב. בהתבסס על 9 מחקרים בהם נכללו 2,408 חולי סרטן הלבלב, בטווח הערכים של טרום-סוכרת עד סוכרת נמצא קשר ישר בין רמת הסוכר בצום לבין הסיכון לסרטן הלבלב כך שכל עליה של 10 מ"ג/דצ"ל ברמת הסוכר בצום הייתה קשורה בעליה של 14% בסיכון לסרטן הלבלב.
ממצאים אלה מצביעים על כך ששינוי אורח החיים לאיזון רמת הסוכר במצבי טרום-סוכרת עשוי לתרום להפחתת שיעור מקרי סרטן הלבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25556126

מחקר חשוב (ינואר 2015) שנועד לבחון האם עודף משקל הינו גורם סיכון לסרטן השד גם בנשים לאחר גיל המעבר עם רמות אינסולין תקינות. במחקר נכללו 497 נשים עם סרטן השד וקבוצת ביקורת של 2,830 נשים. נמצא כי בנשים בריאות מטבולית (רמות אינסולין תקינות), אלו בעלות משקל עודף לא היו בסיכון מוגבר לסרטן השד בהשוואה לנשים במשקל תקין.עם זאת, נשים עם תנגודת לאינסולין היו בסיכון מוגבר לסרטן השד ללא תלות במשקל. כלומר, רמות האינסולין והבריאות המטבולית משמעותיות יותר בקביעת הסיכון לסרטן השד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25593034

מחקר (מרץ 2014) שזכה להד תקשורתי נרחב עוסק בקשר בין צריכת החלבון בתזונה לבין הסיכון לתחלואה ולתמותה. החוקרים מראים כי הסיכון בדיאטה עשירה בחלבון הינו תלוי גיל, בקרב אוכלוסייה בגיל 50-65 צריכת חלבון גבוהה, בעיקר חלבון מהחי, הייתה קשורה בעלייה של 75% בסיכון הכללי לתמותה וסיכון גבוה פי 4 לתמותה מסרטן במהלך 18 השנים הבאות.יחד עם זאת, מעל גיל 65 דיאטה עשירה בחלבון הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה.אולם, בכל קבוצות הגיל צריכת חלבון גבוהה הייתה קשורה לסיכון גבוה פי 5 לתמותה מסוכרת. החוקרים מסבירים כי רמות החלבון משפיעות על הורמון הגדילה, כאשר מחקרים קודמים מראים קשר בין רמות גבוהות של הורמון גדילה לבין תחלואה בסרטן. רמות ההורמון יורדות באופן טבעי לאחר גיל 65 כך שהשפּעת החלבון בתזונה בגיל זה פחות משמעותית. כתמיכה לממצאים אלה, ממחקר מקביל שבוצע בעכברים עולה כי צריכת חלבון גבוהה משפיעה על הופעה והתפשטות מהירה יותר של גידולים סרטניים. החוקרים מסכמים כי בהתאם לממצאי המחקר, דיאטה דלת חלבון בגיל הביניים והעלאת כמות החלבון בתזונה בגיל העמידה עשויה להוביל לבריאות ולאריכות חיים.בנוסף, מחקר זה מדגיש כי חלבונים מהצומח הינם בריאים יותר מחלבונים מהחי ובכך מספק תמיכה נוספת ליתרון בדיאטות צמחוניות או טבעוניות. יחד עם זאת, יש לציין כי מדובר במחקר תצפיתי ולכן בעל בעיות מתודולוגיות במבנהו.

http://www.cell.com/cell-metabolism/retrieve/pii/S155041311400062X

כחלק ממחקר אירופאי (יולי 2016) גדול בו נבדק הקשר בין תזונה וסרטן, במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין הריכוז בדם של חומצות שומן רב בלתי רוויות מסוגים שונים לבין סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 12,132 ממשתתפים עם סוכרת סוג 2 וקבוצת בקרה של 15,919 משתתפים ללא סוכרת. בהתייחס לחומצות שומן מסוג אומגה 3, נמצא כי רמה גבוהה יותר של חומצה אלפא לינולנית (ALA) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 אולם לא נמצא קשר בין חומצות השומן EPA ו-DHA לבין סוכרת סוג 2. בהתייחס לחומצות שומן מסוג אומגה 6, נמצא כי רמות גבוהות יותר של חומצה לינולאית (LA) ושל חומצה איקוסדינואית (EDA) היו קשורות בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2, חומצת שומן ארכידונית (AA) לא הייתה קשורה בסיכון לסוכרת ואילו חומצות השומן GLA, dihomo-GLA, DTA ו- n6-DPA היו קשורות בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2.ממצאים אלה מדגישים כי יש לבחון את ההשפעה של סוגי חומצות השומן השונות לעומת התייחסות לכל חומצות השומן מסוג PUFA כקבוצה אחת בהקשר לסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27434045

במחקר מקרה-בקרה,(2018) שנערך בישראל ובו נכללו 2,249 נשים שהחלימו מסרטן השד, נמצא כי טיפול הורמונלי בטמוקסיפן או במעכבי ארומטאז היה קשור בסיכון גבוה פי 2.25 ופי 4.27, בהתאמה, לסוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29688833

מחקר (אוקטובר 2016) שנועד לבחון את הקשר בין BMI, היקף המותניים וסוכרת סוג 2 לבין הסיכון לסרטן הכבד. החוקרים מציינים כי מאז שנות ה-70 שיעור סרטן הכבד בארה"ב עלה פי 3, במקביל למגמת העלייה בשיעורי ההשמנה וסוכרת סוג 2.המחקר מבוסס על נתונים של כ-1.5 מיליון מבוגרים שנאספו במסגרת 14 מחקרי עוקבה בארה"ב. לאחר ההשתתפות במחקר זוהו 2,162 מקרים של סרטן הכבד. נמצא כי עלייה של 5 יחידות ב-BMI הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסרטן הכבד, כאשר בגברים הסיכון היה גבוה ב-38% ובנשים ב-25%. כמו כן, עלייה של 5 ס"מ בהיקף המותניים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-8% וסוכרת סוג 2 הייתה קשורה בסיכון של פי 2.6 לסרטן הכבד. עם זאת, לא נמצא קשר בין BMI וסרטן הכבד במשתתפים עם דלקת כבד זיהומית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27742674

במחקר תצפיתי (אפריל 2017), המבוסס על נתונים שנאספו בין השנים 1998-2010, מראים החוקרים כי חולי סוכרת סוג 2 היו בסיכון גבוה בכ-30% לסרטן קולורקטלי, במיוחד בששת החודשים שלאחר אבחון הסוכרת. הסיכון היה גבוה במיוחד (פי 2) בקרב גברים עד גיל 55, כלומר לפני הגיל בו נהוג לבצע בדיקות סקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28436468

במחקר תצפיתי (נובמבר 2017) רחב היקף בדקו החוקרים מהו שיעור מקרי הסרטן ברחבי העולם אותו ניתן לייחס לסוכרת ולעודף משקל. במחקר נעשה שימוש בנתונים מ-175 מדינות בהתייחס ל-12 סוגי סרטן, על מנת להעריך מהו שיעור מקרי הסרטן בשנת 2012 אותו ניתן לייחס להימצאות סוכרת ועודף משקל (BMI מעל 25) 10 שנים מוקדם יותר. החוקרים מעריכים כי ניתן לייחס כ-5% מכל מקרי הסרטן בשנת 2012 להשפעה של הימצאות סוכרת ושל עודף משקל בשנת 2002, נתון שווה ערך ל-627 עד 793 אלף מקרי סרטן חדשים. בהתייחס לסוגי סרטן ספציפיים, להערכת החוקרים ניתן לייחס 24.5% ממקרי סרטן הכבד ו-38.4% ממקרי סרטן הרחם לשני גורמי סיכון אלה.בניתוח שני גורמי הסיכון באופן בלתי תלוי, ההערכה היא שעודף משקל קשור בפי 2 מקרי סרטן בהשוואה לסוכרת. בנוסף, החוקרים מראים כי ניתן לייחס 26.1% ממקרי הסרטן הקשורים בסוכרת ו-31.9% ממקרי הסרטן הקשורים בעודף משקל למגמת העלייה במקרי הסוכרת ועודף המשקל בין השנים 1980-2002. החוקרים מסכמים כי ניתן לייחס חלק ניכר ממקרי הסרטן לסוכרת ולעודף משקל, ולכן עם העלייה בהימצאות גורמי סיכון אלה יש לבחון כיצד ניתן ברמה הקלינית וברמת בריאות הציבור לזהות מהן אסטרטגיות המניעה והאבחון הן ברמת האוכלוסייה הכללית והן ברמת המטופל הפרטני.
http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(17)30366-2/fulltext

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37246835/

צמחי מרפא

סקירות

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2023) של מחקרים אקראיים מבוקרים נבדקה ההשפעה של תוספי אצה חומה על האיזון הגליקמי. בסקירה נכללו 23 מחקרים בהם נכללו משתתפים בריאים, משתתפים עם טרום-סוכרת או חולי סוכרת סוג 2. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספי אצה חומה מסוגים שונים ובמינונים שונים, כאשר ב-6 מהמחקרים נבדקה ההשפעה האקוטית ובמחקרים האחרים משך ההתערבות נע בין 17 ל-180 יום. בניתוח כולל של הנתונים נמצאה השפעה מיטיבה לאצה חומה על התגובה הגליקמית, כאשר רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר באופן מובהק 60, 90 ו-120 דקות לאחר הארוחה בהשוואה לקבוצת הביקורת. כמו כן, נמצאה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר ובתנגודת לאינסולין, אך ללא השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז והאינסולין בצום. בניתוח לפי תתי-קבוצות, נמצא יתרון להתערבות במחקרים שנמשכו 12 שבועות לפחות ובמינון של 1 גרם ליום ומעלה. בנוסף, שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר נמצא קשור בנטילה של אצה חומה מהסוגים Ascophyllum nodosum ו-Fucus vesiculosus, בעוד ששיפור בתגובה הגליקמית נמצא קשור בסוגים Ecklonia cava, Laminaria digitata ו-Undaria pinnatifida. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי אצה חומה עשוי להוות אסטרטגיה יעילה לשיפור האיזון הגליקמי ובכך לסייע במניעת סוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38068845/

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של מגוון רכיבים צמחיים בקרב מטופלים עם טרום סוכרת. בסקירה נכללו 23 מחקרים בהם 2,177 משתתפים בגיל 18 עד 75. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של הספרידין, כורכומין, סילימרין, ברברין, רזברטרול, פלבונואידים מפירות הדר, חומצה אבציסית, ג'ניסטאין, דאידזאין, אנתוציאנין ואפיקטכין, בנפרד או בשילובים שונים עם רכיבים צמחיים אחרים או רכיבים תזונתיים. משך ההתערבות נע בין 7 ימים לשנה. מבין 31 זרועות טיפול שנבדקו בסקירה, ב-21 זרועות טיפול נמצאה השפעה חיובית לרכיבים הצמחיים על מדד קרדיו-מטבולי אחד לפחות. ספציפית, מתוך 25 זרועות טיפול בהם נבדקה ההשפעה על גלוקוז בצום, שיפור מובהק בהשוואה לקבוצת הביקורת נמצא ב-13 זרועות טיפול בהן נעשה שימוש בתוספים כגון כורכומין, חומצה אבסציסית, אנתוציאנין וברברין ותוספים משולבים שונים כגון כורכומין ואבץ. מתוך 22 זרועות טיפול בהם נבדקה ההשפעה על המוגלובין מסוכרר, שיפור מובהק נמצא ב-10 זרועות טיפול בהן נעשה שימוש בסילימרין, כורכומין, שילובים שונים של ברברין ועוד. מדדים נוספים בהם זוהתה השפעה מיטיבה כוללים את רמת הגלוקוז לאחר ארוחה, רמת האינסולין ותנגודת לאינסולין, מדדי דלקת ורמת טריגליצרידים. לא נמצא שיפור במדדי השומנים האחרים, בלחץ הדם או במדדים האנתרופומטריים. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספים צמחיים עשוי להיות בעל השפעה קרדיו-מטבולית מיטיבה בקרב מטופלים עם טרום-סוכרת.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה היעילות והבטיחות של צמחי מרפא איורוודיים לטיפול בסוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 219 מאמרים אשר מתייחסים ל-199 מחקרים עם 21,191 משתתפים בהם נבדקה ההשפעה של 98 צמחי מרפא. החוקרים מציינים כי האיכות המתודולוגית של המחקרים הייתה באופן כללי נמוכה בשל דיווח חסר של היבטים מתודולוגיים במחקרים השונים. בניתוח כולל של הנתונים נמצאו צמחי מרפא שונים שתרמו לשיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר ורמת הגלוקוז בצום, כגון לבונה (Boswellia serrata), מלון מר (Momordica charantia), קצח (Nigella sativa), לחך סגלגל (Plantago ovata), גודוצ'י (Tinospora cordifolia), חילבה (Trigonella foenum-graecum) וסרפד (Urtica dioica) בהתייחס לפרופיל הבטיחות, במחקרים רבים לא נכלל דיווח אודות השפעות שליליות ובמחקרים האחרים דווח על השפעות שליליות קלות בלבד או כלל לא, בעיקר במערכת העיכול. החוקרים מסכמים כי העדויות הקיימות מצביעות על התועלת של צמחי מרפא איורוודיים לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה יותר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35754481/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022), הוערכה ההשפעה המטבולית של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו עשרה מחקרים בהם 597 משתתפים בגיל ממוצע של 45 עד 58. במחקרים אלה נעשה שימוש בג'ינג'ר בצורות שונות, כולל כמוסות, טבליות, אבקה או צמח טרי, במינון יומי שנע בין 1,200 ל-3,000 מ"ג למשך שמונה עד 13 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים, נמצא כי נטילת תוספי ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום וההמוגלובין המסוכרר, וכן בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי. עם זאת, לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת השומנים. החוקרים מסכמים כי נמצאה תמיכה להשפעה מיטיבה של ג'ינג'ר על האיזון הגליקמי ולחץ הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2, ללא השפעה על פרופיל השומנים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35031435/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של תה על הסיכון הקרדיו-מטבולי בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 19 מחקרים בהם 832 משתתפים בני 56 בממוצע עם BMI ממוצע של 28 וריכוז המוגלובין מסוכרר של 7.8%. רוב המחקרים נמשכו בין 1 ל-3 חודשים, כאשר ההתערבות כללה שתיית תה (13 מחקרים) או נטילת מיצוי תה (6 מחקרים) של תה שחור או ירוק (8 מחקרים) תה צמחי אחר (10 מחקרים) או תה אולונג (מחקר אחד).

להלן סיכום הממצאים:

לא נמצאה השפעה לתה ירוק או לתה אחר על רמת הכולסטרול ועל היקף המותניים.
לתה באופן כללי נמצאה השפעה מווסתת מתונה על פעילות תאי השומן, על האיזון הגליקמי, על פרופיל השומנים ועל לחץ הדם.
זוהו הבדלים בין סוגי התה, כך שתה ירוק היה מלווה בשיפור במשקל, ב-BMI בטריגליצרידים וב-HDL, בעוד שתה צמחי אחר היה מלווה בשיפור רמת הגלוקוז בצום, תנגודת לאינסולין, LDL ולחץ הדם.
לשני סוגי התה הייתה השפעה מיטיבה על ריכוז ההמוגלובין המסוכרר.

מכאן, לתה עשויה להיות תרומה להפחתת הסיכון הקרדיו-מטבולי בקרב חולי סוכרת סוג 2. יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי הממצאים מוגבלים בשל משך ההתערבות הקצר ומספר המשתתפים הקטן בכל מחקר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36197117/

בסקירה בה נכללו מטה-אנליזות של מחקרים קליניים (2021) הוערכה היעילות של צמחי מרפא לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 25 מטה-אנליזות, בהן הוערכה היעילות של 18 צמחי מרפא בקרב משתתפים המאובחנים עם סוכרת סוג 2 אשר מטופלים בתזונה בלבד או בתרופות. הטיפול בצמחי מרפא נבדק בהשוואה לפלסבו או לטיפול הסטנדרטי בלבד (תזונה ו/או תרופות). ברוב המחקרים משך ההתערבות נע בין ארבעה ל-12 שבועות, כאשר במחקרים בודדים בוצעה התערבות קצרה של שבוע בלבד או ממושכת של ארבע שנים. להלן הממצאים העיקריים:

צמחי המרפא עם ההשפעה המיטיבה המשמעותית ביותר על רמת ההמוגלובין המסוכרר היו ג'ל עלי אלוורה (Aloe vera), סיבי פסיליום (Plantago psyllium) וזרעי חילבה (Trigonella foenum-graecum), עם הפרש ממוצע של 0.99%, 0.97% ו-0.85%, בהתאמה.
השפעה קלינית משמעותית (ירידה של מעל 0.5% בהמוגלובין המסוכרר) נמצאה גם עבור קצח (Nigella sativa), אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) ושתי פורמולות סיניות (Jinqi Jiangtang ו-Gegen Qinlian).
כל הצמחים שנמצאו יעילים להורדת רמת ההמוגלובין המסוכרר נמצאו יעילים גם להורדת רמת הגלוקוז בצום, מלבד אסטרגלוס שהוביל לירידה גבולית מבחינה קלינית, שהוגדרה כירידה גדולה מ-9 מ"ג/דצ"ל.
השפעה משמעותית על רמת הגלוקוז בצום נמצאה גם עבור סרפד (Urtica dioica), מלון מר (Momordica charantia), קינמון (Cinnamomum) ובטטה (Ipomoea batatas).
ג'ינג'ר (Zingiber officinale) ותה ירוק (Camellia sinensis) נמצאו לא יעילים לשיפור האיזון הגליקמי, כאשר עבור צמחי מרפא נוספים העדויות לא היו מספיקות על מנת לבסס מסקנה חד משמעית, כגון עלי תות (Morus) וג'ינסנג (Ginseng).
לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות.

החוקרים מסכמים כי מספר צמחי מרפא נמצאו יעילים במידה דומה לטיפול הסטנדרטי בהתייחס לאיזון הגליקמי, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים עם לפחות 3 חודשי מעקב.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34899340/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של תוספי ג'ינג'ר (Zingiber officinale) על מדדי דלקת בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו חמישה מחקרים בהם 288 משתתפים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספי ג'ינג'ר במינון 1.6 עד 3 גרם/יום למשך שמונה עד 12 שבועות על מדדי הדלקת CRP, TNF-α ו-IL-6. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה מובהקת בכל אחד מהמדדים שנבדקו בהשוואה לקבוצת הביקורת, ובכך עשויה לתרום לעיכוב סיבוכים הקשורים בסוכרת. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מדגימים את הפעילות נוגדת הדלקת של ג'ינג'ר בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם איכות המחקרים שנכללו בניתוח הוערכה כנמוכה והירידה במדדי הדלקת הייתה קטנה ולא ברור מהי המשמעות הקלינית של כך, ולכן נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה יותר להערכת היעילות הקלינית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34857250/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים,(2021) הוערכה ההשפעה של תוספי כמון (Cuminum cyminum) על מדדי הסוכר. בסקירה נכללו שמונה מחקרים שנערכו ,באיראן בהם סה"כ 552 משתתפים בני 47 בממוצע עם BMI מעל 25 ומגוון מצבים בריאותיים (כגון סוכרת סוג 2, טרום סוכרת, כבד שומני, תסמונת מטבולית). ברוב המחקרים נעשה שימוש בשמן כמון ובמחקר אחד באבקה, במינון שנע בין 25 מ"ג/יום ל-3 גרם/יום למשך 8 עד 24 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת לתוספי כמון על רמת הגלוקוז בצום, רמת האינסולין ומדד התנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה להשפעה מיטיבה של תוספי כמון על מדדי הסוכר, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33720457/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה היעילות והבטיחות של פורמולת פטנט סינית לטיפול בבצקת מקולרית על רקע סוכרת. בסקירה נכללו 16 מחקרים שנערכו בסין בהם 1,273 מטופלים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של הפורמולה במינון 4.5 גרם שלוש פעמים ביום למשך 2-6 חודשים במקביל לטיפול הסטנדרטי - לעומת הטיפול הסטנדרטי בלבד. הפורמולה Qiming granule, נמצאת בשימוש נרחב בסין לטיפול בבצקת מקולרית על רקע סוכרת., ומכילה: אסטרגלוס (Astragalus membranaceus), קודזו (Pueraria lobata), רהמניה (Rehmannia glutinosa), גוג'י ברי (Lycium barbarum), זרעי סנה (Cassia), פרי זנב הארי (Leonurus japonicus), פולן (Pollen Typhae) ועלוקות (Hirudo). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי הטיפול המשולב היה יעיל יותר לטיפול בבצקת מקולרית, כולל שיפור במדדים של עובי המקולה, תיקון הראייה ושיעור יעילות כללי. לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות. למרות הממצאים המבטיחים, החוקרים מציינים כי איכות העדויות הינה נמוכה, הפורמולה לא נבדקה בהשוואה לפלסבו ונדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה יותר לאישוש הממצאים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32939932/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של ארטישוק (Cynara scolymus) על המדדים הגליקמיים בדם. בסקירה נכללו תשעה מחקרים, בהם 512 משתתפים הסובלים ממגוון מצבים בריאותיים, כולל כבד שומני, סוכרת סוג 2, יתר כולסטרול בדם ותסמונת מטבולית. במחקרים אלה ניתנו תוספי ארטישוק, לבד או בשילוב רכיבים נוספים, במינונים שנעו בין 200 ל-2,700 מ"ג - למשך 8 עד 20 שבועות. במחקר אחד נעשה שימוש ב-19.45 גרם אבקה, המכילה ארטישוק ופולי סויה מותססים.

להלן סיכום הממצאים:

השימוש בתוספי ארטישוק היה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, בהשוואה לקבוצת הביקורת (הפרש ממוצע של 5.28 מ"ג/דצ"ל).
לא נמצא שינוי מובהק במדדים הגליקמיים האחרים, כולל רמת האינסולין בצום, תנגודת לאינסולין או המוגלובין מסוכרר.
בניתוח לפי תת-קבוצות נמצא שיפור מובהק בתנגודת לאינסולין, כאשר נעשה שימוש בארטישוק בלבד, ללא רכיבים פעילים נוספים.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של תוספי ארטישוק לאיזון רמת הגלוקוז בצום, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס המלצות לשימוש קליני.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S096522992031058X

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים, (2020) הוערכה ההשפעה של גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba) על מדדים קרדיו-מטבוליים, בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו שבעה מחקרים, הכוללים 768 משתתפים סה"כ, עם אבחנה של סוכרת סוג 2. במחקרים אלה, נעשה שימוש בתוספי גינקו דו-אונתי במינון 20 עד 240 גרם ליום, למשך תקופת התערבות של 1-36 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים, נמצא כי נטילת גינקו דו-אונתי הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת ה-HDL (הפרש ממוצע של 1.99 מ"ג/דצ"ל), אך גם בעלייה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.26%). לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז בצום, הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים, ה-LDL ולחץ הדם. ההשפעה החיובית על ה- HDL מיוחסת בין השאר לפלבנואידים בגינקו, אשר תורמים לדיכוי האנזים HMGCoA reductase ולויסות ביטוי גנטי של תאי כבד המעורבים במטבוליזם של כולסטרול. החוקרים מסכמים עם זאת, כי בשל העדויות המוגבלות, לא ניתן לקבוע מסקנה ברורה לגבי ההשפעה הקרדיו-מטבולית של גינקו דו-אונתי על חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33090588/

במטה-אנליזה (יוני 2016) נבדקה היעילות של אלוורה (Aloe Vera) בנטילה פומית להפחתת רמת הסוכר בצום ורמת ההמוגלובין המסוכרר.
בסקירה נכללו תשעה מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה על רמת הסוכר בצום (283 משתתפים), בחמישה מהמחקרים נבדקה ההשפעה על רמת ההומגלובין המסוכרר HbA1c (מספר המשתתפים - 89). בחלק מהמחקרים המשתתפים היו חולי סוכרת סוג 2, ובחלקם המשתתפים היו עם חוסר איזון במדדי הסוכר או עם מדדים אנתרופומטריים גבוהים. במחקרים השונים נעשה שימוש במגוון צורות נטילה של אלוורה, כגון מיץ (30-150 מ"ל/יום) או כמוסות של אבקת הג'ל (100-1,000 מ"ג/יום). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת אלוורה הורידה את רמת הסוכר בצום ב-46.6 מ"ג/דצ"ל (p<0.0001) ואת רמת ההמוגלובין המסוכרר ב-1.05% (p=0.004). התועלת הגבוהה ביותר לנטילת אלוורהנמצאה בקרב משתתפים עם רמת סוכר בצום של מעל 200 מ"ג/דצ"ל, שהובילה לירידה של 109.9 מ"ג/דצ"ל בממוצע. ממצאים אלה תומכים בתרומה של תוספי אלוורה להפחתת רמות הסוכר, אולם נדרשים מחקרים מבוקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27152917

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה(2020) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של ברברית מצויה (Berberis vulgaris) על מדדי הגלוקוז בדם. בסקירה נכללו שבעה מחקרים, שנערכו באיראן, בהם 452 משתתפים עם סוכרת סוג 2 או מצבים בריאותיים אחרים. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי ברברית מצויה בצורת כמוסות, מיצוי או כמיץ - בטווח מינונים רחב. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת ברברית מצויה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת האינסולין, אולם לא נמצאה השפעה משמעותית על רמת הגלוקוז בצום, רמת ההמוגלובין המסוכרר או התנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה על מנת להעריך את התרומה של ברברית מצויה לאיזון משק הסוכר, במיוחד בקרב חולי סוכרת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32507431/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (ינואר 2016) בחנו העדויות בנוגע ליעילות של תוסף אלוורה (aloe vera) לטיפול בטרום סוכרת או בסוכרת סוג 2 בשלבים מוקדמים. בסקירה נכללו חמישה מחקרים, בהם סה"כ 415 משתתפים. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי אלוורה בצורות הכנה ובמינונים שונים (2 כפיות מיץ, 1 גרם בכמוסות, 2.8 גרם בכמוסות, 0.2 גרם באבקה) ומשך ההתערבות נע בין 6-12 שבועות.
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת תוסף אלוורה הייתה מלווה בירידה ברמת הסוכר בצום (הפרש ממוצע של 30 מ"ג/דצ"ל, p=0.02), ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c (הפרש ממוצע של 0.41%, p<0.00001) וברמת הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי וה-LDL וכן בעלייה ברמת ה-HDL. למרות הממצאים המבטיחים, החוקרים מציינים כי לא ניתן לקבוע מסקנה חד-משמעית בנוגע ליעילות של תוסף אלוורה בשל מספר המחקרים הקטן ואיכות מתודולוגית נמוכה, ונדרשים מחקרים נוספים בהיקף גדול יותר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27347994

מטה אנליזה (פברואר 2015) שבחנה את השימוש בפטריית ריישי (Danoderma lucidum) לטיפול בגורמי סיכון שניתנים לטיפול תרופתי למחלות לב וכלי דם במבוגרים. מטה אנליזה זו כללה 5 מחקרים רנדומלים מבוקרים עם סך הכל 398 משתתפים. 3 מהמחקרים סיפקו מידע ששימש להשוואה סטטיסטית במטה אנליזה זו, וכל המשתתפים בהם סבלו מסוכרת סוג 2. המדדים העיקריים שנבחנו הם רמות הגלוקוז בדם, לחץ דם ופרופיל שומנים.
המחקרים שהשתתפו השוו טיפול בפטריית ריישי (במינון בין 1.4 ל-3 גרם ליום) לפלסבו, בטיפול שארך בין 12-16 שבועות. ממטה אנליזה זו עולה כי אין לשימוש בפטריית ריישי יעילות לטיפול בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25686270

מטה-אנליזה (נובמבר 2015) שנועדה לבחון את התרומה של תוסף פסיליום על רמות הסוכר בדם.
המחקר מבוסס על נתונים מ- 35 מחקרים אקראיים מבוקרים אשר נבדקו ב-8 מטה-אנליזות נפרדות. נמצא כי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, נטילת פסיליום לפני הארוחה הובילה לשיפור רמת הסוכר בצום (ירידה של 37 מ"ג/דצ"ל) ורמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.97%), כאשר ההשפעה על משק הסוכר הייתה בהתאמה לרמה ההתחלתית של הסוכר בצום. כלומר, לא נמצאה השפעה במשתתפים עם רמות סוכר מאוזנות, השפעה קלה במשתתפים עם טרום-סוכרת ושיפור ניכר במשתתפים עם סוכרת סוג 2. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הוספת תוסף פסיליום לתוכנית מניעה וטיפול בסוכרת, אולם יש להמשיך ולבחון כיצד לשלבו באופן המיטבי עם תרופות להורדת רמות הסוכר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561625

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה היעילות והבטיחות של רפואת צמחים סינית לטיפול בכיב סוּכרתי ברגל. בסקירה נכללו 49 מחקרים, שנערכו בסין ובהם סה"כ 3,646 משתתפים בני 64 בממוצע. במחקרים השונים נכללו 16-168 משתתפים בכל מחקר ומשך הטיפול נע בין שבועיים ל-6 חודשים. הטיפול הבסיסי בכיב סוּכרתי ברגל כלל איזון רמת הגלוקוז וטיפול נוגד דלקת, נטילת אינסולין ואנטיביוטיקה, וכן טיפולים נוספים המיועדים לטיפול בכלי הדם, טיפול בזיהומים ומניעתם והפחתת הלחץ העצבי. הטיפול הצמחי במחקרים השונים היה מגוון וכלל שימוש במרתחים שונים, באמבט צמחי, טיפול חיצוני במשחה צמחית וכן שילוב בין טיפול פנימי וטיפול חיצוני. הממצאים מהסקירה מצביעים על עדויות מוגבלות לכך שטיפול משולב, הכולל רפואת צמחים סינית, היה מלווה בשיעור החלמה כפול בהשוואה לטיפול הקונבנציונאלי בלבד או בהשוואה לטיפול הקונבנציונאלי בשילוב אמבט מים חמים לרגל. כמו כן, במרבית המחקרים נמצא כי הטיפול ברפואת צמחים סינית תרם לקיצור משך ההחלמה ולצמצום גודל הכיב. בכל המחקרים לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות הקשורות בטיפול הצמחי. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של רפואת הצמחים הסינית לתרום לשיפור הטיפול בכיב סוּכרתי ברגל, אולם בשל נתונים מוגבלים לא ניתן להסיק באופן חד משמעי לגבי בטיחות הטיפול.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31126573

בסקירה שיטתית (2020) מציגים החוקרים את העדויות העדכניות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעה של קמומיל גרמני (Matricaria recutita) על מדדי סיכון מטבוליים וסיבוכים במצבי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 15 מחקרים, מהם תשעה מחקרים בבעלי חיים ושישה מחקרים אקראיים מבוקרים. במחקרים בבעלי חיים נעשה שימוש בקמומיל במיצוי אלכוהולי (3 מחקרים) או במיצוי מיימי (4 מחקרים) בטווח מינונים של 20-500 מ"ג/ק"ג למשך 2-14 שבועות, או בתה קמומיל (2 מחקרים) במינון 500-1,000 מ"ג/ק"ג למשך 4-8 שבועות. במחקרים הקליניים נכללו מטופלים עם סוכרת סוג 2, כאשר קבוצת ההתערבות קיבלה תה קמומיל במינון 2.5-10 גרם/יום וקבוצת הביקורת קיבלה פלסבו או תה שחור. בכל המחקרים נמצאה השפעה מיטיבה על הפרופיל המטבולי, כולל השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי ועל פרופיל השומנים בדם, הפחתת עקה חמצונית ושיפור תפקודי הכבד והכליות. ממצאים אלה מדגישים את התרומה של קמומיל לשיפור הפרופיל המטבולי ולהפחתת הסיכון לסיבוכים בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון לעומק את המנגנונים המעורבים. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31987240

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של שבעה מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) נמצא כי לצריכת תה היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי, ולחץ הדם בקרב מבוגרים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31943427/

בסקירה מקיפה הכוללת מטה-אנליזות של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2021) נבדק הקשר בין השימוש בתוספים צמחיים ובין סמנים ביולוגיים של תחלואה קרדיווסקולרית. בסקירה נכללו 50 סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות בהן הוערכה ההשפעה של 35 תוספים צמחיים על מגוון רחב של מדדים הקשורים בלחץ בדם, בפרופיל השומנים ובאיזון הגליקמי.

להלן הממצאים העיקריים:

ההשפעה המיטיבה המשמעותית ביותר על מדדי לחץ הדם נמצאה בהתייחס לג'ינג'ר (Zingiber officinale) ולהיביסקוס (Hibiscus sabdariffa), כאשר ירידה מובהקת נמצאה גם בהתייחס לשימוש בשום, קפה ירוק, תה ירוק ופיקנוגנול. עוד נמצא כי נטילת ארוניה (Aronia melanocarpa) הייתה מלווה בעלייה קלה בלחץ הדם הדיאסטולי.
בהתייחס לפרופיל השומנים, לאלוורה (Aloe spp), שמן ארגן, קצח (Nigella sativa) וסילימרין הייתה השפעה מיטיבה על סך הכולסטרול, הטריגליצרידים, רמת LDL ורמת HDL, כאשר שיפור במדדי השומנים נמצא גם בהתייחס למגוון רכיבים נוספים, ביניהם כמון (Cuminum cyminum), חילבה (Trigonella foenum-graecum), ספירולינה, תה ירוק, שמרי אורז אדום ועוד.
בהתייחס לאיזון הגליקמי, הירידה המשמעותית ביותר ברמת הגלוקוז בצום נמצאה עבור השימוש באלוורה (Aloe spp), אוכמניות וחמוציות, סרפד (Urtica dioica), קצח (Nigella sativa), פרופוליס וספירולינה, כאשר לאוכמניות וחמוציות ולחילבה הייתה תרומה גם להורדת רמות הגלוקוז לאחר הארוחה. לאוכמניות וחמוציות, קצח ופרופוליס הייתה השפעה מיטיבה על רמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם נטילת ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) הייתה מלווה בעלייה בהמוגלובין המסוכרר.

החוקרים מסכמים כי הייתה הטרוגניות גדולה בין המחקרים, אולם ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של תוספים צמחיים לשיפור מדדים הקשורים ביתר לחץ דם, יתר שומנים בדם וסוכרת, כאשר הממצאים המשמעותיים ביותר נמצא בהתייחס לג'ינג'ר והיביסקוס לוויסות לחץ הדם, ואלוורה, קצח וספירולינה לשיפור פרופיל השומנים והאיזון הגליקמי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33724587/

בסקירה (2023) מסכמים החוקרים את העדויות מסקירות שיטתיות ומטה-אנליזות של מחקרים אקראיים מבוקרים העוסקות בהשפעה הבריאותית של ברברין בקרב מבוגרים מעל גיל 18. בסקירה נכללו הממצאים מ-11 מטה-אנליזות בהן נכללו 2 עד 62 מחקרים עם 140 עד 4,985 משתתפים. ב-7 מטה-אנליזות דווח על שימוש במינונים של 0.09 עד 3 גרם ברברין ליום כאשר משך ההתערבות נע בין שבועיים לשנתיים. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים לגבי ההשפעה המיטיבה של ברברין בהתייחס למגוון תוצאות בריאותיות, כולל שיפור פרופיל השומנים, הפחתת רמת הגלוקוז ותנגודת לאינסולין, שיפור מדדים אנתרופומטריים והרכב הגוף, ירידה בלחץ הדם, טיפול בתסמונת השחלות הפוליציסטיות, הפחתת מדדי דלקת, טיפול בהפרעות במערכת העיכול, כולל התפתחות גידולים במעי וטיפול בהליקובקטר פילורי, ושיפור בתפקודי הכבד והכליות. עם זאת, החוקרים מציינים כי 73% מהממצאים לגבי ההשפעות הבריאותיות של ברברין דורגו ברמת ביטחון נמוכה עד נמוכה מאוד. בנוסף, מוצגים הממצאים לגבי בטיחות השימוש, כאשר ההשפעות השליליות השכיחות כוללות בעיקר תסמינים במערכת העיכול כגון עצירות או שלשול, אולם באופן כללי החוקרים מעריכים כי השימוש בברברין הינו בטוח. החוקרים מסכמים כי ברברין הינו רכיב צמחי פעיל עם השפעה בריאותית רחבה שעשוי לתרום לטיפול בהפרעות מטבוליות, הפחתת תהליכי דלקת ובהפרעות במערכת העיכול, אולם המסקנות מוגבלות בשל איכות מתודולוגית נמוכה ויש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36999891/

בסקירה (2021) מפורטות העדויות לגבי ההשפעה של קערורית סינית (Scutellaria baicalensis) ורכיביה הפעילים על מאפייני התסמונת המטבולית. במסגרת הסקירה מוצגים הממצאים, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בהתייחס למנגנוני הפעולה ולהשפעה נוגדת סוכרת, נוגדת יתר שומנים בדם, נוגדת שמנות, נוגדת טרשת עורקים ונוגדת יתר לחץ דם. באופן כללי עולה מהסקירה כי קערורית סינית ורכיביה הפעילים תורמים לוויסות מסלולים הקשורים במטבוליזם של גלוקוז ושומנים ובכך מהווים פוטנציאל למניעה ולטיפול בתסמונת המטבולית. בנוסף, הודגמה פעילות מווסתת חיסונית המגינה מפני תהליכים דלקתיים, וכן השפעה מעכבת על מסלולים המעורבים ביתר לחץ דם. יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי לא נמצאו מחקרים קליניים התומכים בהשפעה המיטיבה של קערורית סינית בהתייחס למניעה או לטיפול בתסמונת המטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33590943/

בסקירה (2021) מוצגת הפעילות נוגדת הסוכרת של רכיבים ססקוויטרפניים צמחיים, בדגש על מנגנוני הפעולה המעורבים בהפחתת רמות הגלוקוז בדם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33676391/

בסקירה (2020) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בהתייחס להשפעה נוגדת הדלקת, משככת הכאב והמטבולית של ג'ינג'ר (Zingiber officinale). הסקירה דנה ביישום הקליני של שימוש בג'ינג'ר במצבים של דלקת מפרקים ניוונית בברך, כאבי מחזור, סוכרת סוג 2, יתר שומנים בדם, עודף משקל ושמנות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33278054/

בסקירה (2020), מוצגות העדויות העדכניות, בהתייחס לרקע המסורתי, ההרכב הכימי, הפעילות הפרמקולוגית והרעילות של אלה סינית (Pistacia chinensis), צמח מרפא המוכר בדרום אסיה, לטיפול באסתמה, שלשול, סוכרת, מחלות כבד, חום, כאב ודלקת.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32496629/

בסקירה (2020) מוצגים הממצאים ממחקרים שנערכו בקרב חולדות ובני אדם, בהתייחס להשפעה המיטיבה של מורינגה (Moringa oleifera) על רמת הגלוקוז בדם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32444043/

בסקירה (2020) דנים החוקרים בפעילות נוגדת הסוכרת של רכיבים אנתרקינונים, כאשר הרכיבים שנמצאו בעלי הפעילות המשמעותית ביותר הם emodin (המצוי בצמחים Senna obtusifolia, Rheum australe) ו-rhein (המצוי בצמח Rheum spp.).

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31773816/

בסקירה (2019) מוצגות העדויות הפרה-קליניות והקליניות בנוגע להשפעה נוגדת הדלקת של ציפורני השטן (Harpagophytum procumbens), בדגש על מחלות דלקתיות כרוניות.

להלן הממצאים המרכזיים:

סוכרת סוג 1: מחקרים פרה-קליניים מצאו כי לציפורני השטן השפעה נוגדת סוכרת, אולם לא ברור בדיוק מהם הרכיבים האחראים להשפעה זאת או מהם המנגנונים המעורבים, מעבר לתרומה של harpagoside להפחתת התגובה הדלקתית הקשורה בסוכרת.

לסיום, מסקירות שיטתיות עולה כי לציפורני שטן עדויות מסוימות ליעילות במצבי דלקת או כאב, ובהתבסס על השימוש המסורתי הממושך ישנה סבירות גבוהה ליעילות ולבטיחות הטיפול, זאת למרות העדר עדויות קליניות מבוססות.

המחקר מומן על ידי מענק מגורמים ממשלתיים באיטליה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31273865

בסקירה (2019) מסוכמות העדויות המחקריות, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בנוגע למגוון גדול של צמחי מרפא בעלי פעילות נוגדת סוכרת המוכרים ברפואת הצמחים המסורתית באפריקה, מרכז אמריקה, מקסיקו, דרום אסיה ואיראן.

https://doi.org/10.1016/j.hermed.2018.09.001

בסקירה (2019) מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע לצמחי מרפא בעלי השפעה גם נוגדת סוכרת וגם נוגדת יתר לחץ דם. בסקירה נכללו 64 מחקרים, בהם נחקרו 102 מיני צמחים. מהסקירה עולה כי צמחים ממשפחת הקטניות היו הנחקרים ביותר. החוקרים זיהו 11 רכיבים צמחיים, שהיו יעילים לאיזון רמות הסוכר ולחץ הדם, ביניהם: Caffeic acid, chlorogenic acid, caftaric acid, cichoric acid, verbascoside, leucosceptoside A, isoacteoside, fucoxanthin, nicotinamide. במחקרים קליניים, ויתניה משכרת (Withania somnifera) היה הצמח היחיד שנמצא בעל השפעה דומה לתרופה daonil על רמת הגלוקוז בדם ועל לחץ הדם. החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות המצביעות על הפוטנציאל של מגוון רכיבים צמחיים לטיפול ביתר לחץ דם ובסוכרת ועשויים להוות בסיס לפיתוח טיפולים חדשניים לשתי המחלות במשולב.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30769039

להלן שתי סקירות, העוסקות בפעילות נוגדת הסוכרת של צמחי מרפא. בסקירה (2016)אחת מוצגים הממצאים הפרה-קליניים לגבי הפעילות נוגדת הסוכרת של שינן רפואי (Taraxacum officinale), כולל המבנה וההרכב הכימי וכן מנגנוני הפעולה שעשויים לתרום למניעת סוכרת סוג 2 ולטיפול בה. בסקירה (2016) שניה מפורטים הממצאים הפרה-קליניים בהתייחס ל-30 צמחי מרפא בעלי פעילות היפוגליקמית, ומוצגת הפעילות נוגדת הסוכרת ומנגנוני הפעולה של קבוצות הרכיבים הצמחיים - פלבונואידים, טרפנים, קומרינים, אלקלואידים ותרכובות פנוליות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28012278

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28012277

בסקירה (יולי 2017) מסוכם הידע הקיים בהתייחס להשפעה נוגדת הסוכרת של רכיבים צמחיים פעילים ומטבוליטים משניים. מהסקירה עולה כי קיימים מגוון רכיבים טבעיים, שהינם בעלי תרומה להורדת רמת הסוכר בדם בעיקר כתוצאה מפעילות הדומה לאינסולין או בעקבות הגברת כניסת הגלוקוז לתאים. מחקרים פרה-קליניים וקליניים מראים כי צמחי המרפא העיקריים, התורמים לאיזון רמות הסוכר, כוללים: מלון מר (Momordica charantia), חילבה (Trigonella foenum graecum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre),וCoccinia indica, צבר (Opuntia), ג'ינסנג קוריאני / אמריקאי (Panax ginseng / quinquefolius), לענה דרקונית (טרגון, Artemisia dracunculus), קינמון (Cinnamomum cassia), זרעי לחך (פסיליום, Plantago spp) ושום (Allium sativum). בהמשך, מוצגים הממצאים בנוגע לרכיבים נוספים כולל רזברטרול ופלבונואידים שונים. החוקרים מסכמים כי למרות הממצאים המבטיחים שנמצאו לגבי רכיבים אלה העדויות הן מוגבלות ואינן חד-משמעיות ונדרשים מחקרים מבוקרים נוספים על מנת להוכיח את היעילות והבטיחות של השימוש ברכיבים טבעיים לטיפול בסוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28729836

בסקירה (2016) בוחנים החוקרים את העדויות ממחקרים קליניים ופרה-קליניים בנוגע לשימוש בצמחי מרפא לטיפול בסוכרת סוג 2 ולמנגנוני הפעילות שלהם. החוקרים מסבירים כי ניתן לחלק את הטיפול הצמחי בהתאם לארבעה מסלולי פעילות עיקריים:

האטת גלוקונאוגנזה וגליקוגנוליזה – דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון עולש (Cichorium intybus),כורכום (Curcuma longa) ושעונית (Passiflora incarnata).
עידוד פעילות תאי בטא – דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון מרוביון מצוי (Marrubium vulgare) ומלון מר (Momordica charantia).
השפעה על מסלולי האינסולין - דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון אלוורה (Aloe), ברברית מצויה (Berberis vulgaris) ומלון מר (Momordica charantia).
השפעה על מטבוליזם של שומנים – דרך מסלול זה פועלים צמחים כגון פיקוס (Ficus racemosa) ורימון (Punica granatum).

צמחי מרפא, שנמצאו יעילים במחקרים קליניים, כוללים: אלוורה (Aloe), צלפים (Capparis spinosa) קינמוןסיני (Cinnamomum cassia), אבטיח הפקועה (Citrullus Colocynthis), מלון מר (Momordica charantia), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), לחך סגלגל (Plantago spp), גדילן מצוי (Silybum marianum), חילבה (Trigonella foenum-graecum), עלי סרפד (Urtica dioica). החוקרים מסכמים כי לצמחי מרפא פוטנציאל גדול לטיפול בסוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים קליניים בהיקף גדול על מנת לאשש את העדויות הקיימות. הערת המערכת: למרות הסקירה המצויינת, החוקרים לא כללו בה את הצמח ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), אולי הצמח המרכזי בטיפול בסוכרת שכן הוא גם עובד על 4 המסלולים המפורטים וגם יש לו תכונה ייחודית של שינוי הטעם בפה והפחתת מתיקות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26306505

בסקירה (2018) דנים החוקרים במנגנוני הפעולה ובהשפעה הטיפולית של פרופוליס לטיפול בפצעים. בסקירה נכללו 16 מחקרים בבעלי חיים ו-3 מחקרים קליניים אקראיים. המנגנון העיקרי המוצע הוא הפעילות האנטי-מיקרוביאלית של פרופוליס, אשר מסייעת למניעת היווצרות ביופילם (רובד חיידקי) על הפצע ולצמצומו וכתוצאה מכך להאצת תהליך ההחלמה, בנוסף לפעילות נוגדת חמצון ונוגדת דלקת. ההשפעה המיטיבה של פרופוליס אוששה במרבית המחקרים הפרה-קליניים והקליניים. במחקרים הקליניים נמצא כי פרופוליס בשימוש חיצוני היה יעיל לטיפול בכיבים סוּכרתיים ברגל. עם זאת, החוקרים מציינים כי אין מספיק מידע בנוגע למינון הנדרש, השפעות שליליות או יעילות קלינית של פרופוליס לטיפול בפצעים. כמו כן, במחקרים השונים נמצאו הבדלים ביעילות בין מוצרים שונים ולכן החוקרים קוראים לבצע מחקרים נוספים להשוואה בין מוצרי פרופוליס שונים ולגיבוש המלצות לשימוש קליני.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29287194

בסקירה (2017) דנים החוקרים בפורמולות צמחי מרפא סיניות וברכיבים הצמחיים אשר עשויים לתרום לטיפול בסוכרת, תוך התמקדות במנגנוני הפעולה שלהם והשְפעתם על תהליך התפתחות סוכרת. החוקרים מציעים כי ניתן להסביר את הפעילות של צמחי מרפא בסוכרת באמצעות הציר BMID (Bacteria-Mucosal Immunity-Inflammation-Diabetes), לפיו סוכרת הינה תוצאה של חוסר איזון בפלורת המעי, המוביל להפרעה בפעילות החיסונית ברירית המעי וכתוצאה מכך להתפתחות תהליכי דלקת.במסגרת הסקירה מוצגים ממצאים עדכניים, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בנוגע להשפעה המיטיבה של רכיבים צמחיים שונים, כולל ברברין, מלון מר (Momordica charantia), כורכומין, ג׳ינסנוסידים, עלי תות (Morus) ועוד, וכן בנוגע להשפעה של מספר פורמולות צמחי מרפא סיניות. החוקרים מסכמים כי העדויות תומכות בכך שצמחי מרפא תורמים לטיפול בסוכרת ולפעילות האינסולין דרך מגוון מסלולים ביולוגיים, כאשר מרבית המחקרים מתמקדים בהשְפעתם על הפחתת תהליכי דלקת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29164155

בסקירה הנוכחית (אפריל 2014) הכותבים סוקרים את העדויות לגבי מנגנוני הפעולה וההשפעה הטיפולית של רפואת הצמחים הסינית, האירוודית והמערבית, למניעה או לעיכוב התפתחות המחלה תסמונת לבבית כלייתית. במחקרים נמצא כי: אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) עשוי לתרום לשיפור תפקודי הכליות ולהפחתת רמות הסוכר בצום ולהפחתת אלבומינריה. גינקו בילובה (Ginkgo biloba) נמצא כבעל השפעה מגינה מפני נפרופתיה סוּכרתית ע"י צמצום הפרשת חומרים שונים בשתן, ויסות רמות השומן בדם, שיפור תפקודי הכליות ושיפור תפקוד כלי הדם.
מחקרים מראים כי מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) עשויה לעכב התפתחות נפרופתיה סוּכרתית ע"י מספר מנגנונים, להגן מפני היפוקסיה ע"י ויסות העקה החמצונית והינה בעלת השפעה מגינה על כלי הדם ובכך מסייעת במניעת מחלות קרדיווסקולריות.
הפטריה קורדיספס (Cordyceps sinensis) נמצאה יעילה לשיפור גלומרולוסקלרוזיס ולשיפור זרימת הדם לאחר אירוע איסכמי.
ממצאים מתחום הרפואה האירוודית מראים כי לחילבה (Trigonella foenum-graecum) תרומה לפעילות נוגדת-החמצון בגוף ובכך מסייעת לשיקום תפקוד הכליות. בנוסף, חילבה נמצאה יעילה לתיקון נזקים מבניים בכליות. מחקרים עדכניים מציעים כי לכורכומין (Curcuma longa) השפעה מגינה מפני אי-ספיקת כליות כרונית ותרומה לטיפול בקרדיומיופתיה והפרעות קרדיווסקולריות. עדויות מתחום הרפואה המערבית מראות כי עוזרר (Crataegus spp) עשוי להגן מפני מוות של תאי לב ולעכב אנזים ACE ובכך לתרום להפחתת לחץ הדם. סילימרין, הרכיב הפעיל בגדילן מצוי (Silybum marianum) הינו בעל פעילות נוגדת חימצון המגינה על הכליות מפני נזק איסכמי. כמו כן, סילימרין מסייע למניעת תנודות בלחץ הדם וקצב הלב. ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) נמצא כבעל השפעה מגינה מפני נפרופתיה סוּכרתית ע"י איזון העקה החמצונית, השפעה על תהליך חלוקת התא, על רמת החומר הבין-תאי ועל כלי הדם ועשוי לסייע לטיפול במצבים של פגיעה איסכמית בשריר הלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818164

סקירה (נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.
הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמחים: סטיביה (Stevia rebaudiana), קינמון (Cinnamomum zeylanicum), חילבה (Trigonella foenum graecum), שום (Allium sativum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), מלון מר (Momordica charantia) וזנים של ג'ינסנג (Panax ginseng, Panax quinquefolium).

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת.
הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמחי המרפא ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium), מלון מר (Momordica charantia), קופטיס (Coptis chinensis), בננה (Lagerstroemia Speciosa), חילבה (Trigonella foenum graecum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) וקינמון (Cinnamomum zeylanicum). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/

סקירה (אפריל 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמחי המרפא סיזיגיום (Eugenia jambolana), מלון מר (Momordica charantia), ריחן קדוש (Ocimum sanctum), פילנטוס (Phyllanthus amarus), חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.

במטה-אנליזה (פברואר 2015) הכוללת 27 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 2,569 משתתפים נמצא כי האלקלואיד ברברין (המצוי בצמחים Hydrastis canadensis , Berberis vulgaris, Coptis chinensis,Phellodendron amurense ועוד) הינו יעיל ובטוח לטיפול בסוכרת סוג 2, היפרליפידמיה ויתר לחץ דם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25498346

סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת.
סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמחי המרפא מלון מר (Momordica charantia), חילבה (Trigonella foenum graecum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), כורכום (Curcuma longa) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת.
הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמחים ג'ינסנג - זנים שונים (Panax spp), שום (Allium sativum), ריחן קדוש (Ocimum sanctum), ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), מלון מר (Momordica charantia), חילבה (Trigonella foenum graecum), גדילןמצוי (Silybum marianum), ואת התוספים כרום, מגנזיום, ויטמין E, קרניטין, ונדיום וחומצה אלפא ליפואית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28792778

בסקירה (אוגוסט 2017) מוצגות העדויות בנוגע לפעילות הרפואית של סטיביה (Stevia rebaudiana), כולל פעילות נוגדת חמצון, אנטי-מיקרוביאלית, נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת סוכרת ונוגדת סרטן, בדגש על התרומה לטיפול במצבים הקשורים בתסמונת המטבולית.

בסקירה של מחקרים פרה-קליניים (נובמבר 2016) מוצגים המנגנונים בהם רכיב המצוי בזרעי חילבה (Trigonella foenum-graecum) תורם להפחתת התנגודת לאינסולין, בעיקר באמצעות ויסות רמות הגלוקוז, האינסולין והשומנים ושיפור תפקוד הכבד.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27879673

בסקירה (נובמבר 2016) מפורטים הממצאים שפורסמו בין השנים 2008-2015 לגבי הפעילות הפרמקולוגית והשימוש הקליני בברברית מצויה (Berberis vulgaris) וברכיב הפעיל ברברין - בהתייחס לטיפול בממאירויות, סוכרת, מחלות קרדיווסקולריות, יתר שומנים בדם, מצבי דלקת, זיהומים חיידקיים ונגיפיים, טראומה מוחית על רקע איסכמי, מחלות נפש, אלצהיימר ואוסטאופורוזיס.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27528198

מאמר (יוני 2015) המציג עדויות עדכניות לפעילות נוגדת החמצון של קופטיס, כולל ניקוי רדיקלים חופשיים, הפחתת חמצון שומנים והגברת הפעילות של אנזימים נוגדי חמצון. פעילות זו עשויה לתרום לעיכוב מספר מסלולים הקשורים במחלת הסוכרת ובכך לסייע בטיפול ומניעת המחלה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26591510

הסקירה הנוכחית (אוקטובר 2014) עוסקת בעדויות המחקריות בנוגע לפעילות האנטי-סוּכרתית ולמנגנוני הפעילות של הקופטיס ושל הברברין, שהינו הרכיב הפעיל העיקרי בצמח. החוקרים מסכמים את הממצאים שעולים משתי סקירות מקיפות של מחקרים מבוקרים וממחקרים בחיות מעבדה אשר בדקו את הפעילות הרפואית של ברברין. החוקרים מסכמים כי השימוש האנטי-סוכּרתי בקופטיס עשוי להיות יעיל ובטוח ולהוות אפשרות טיפול זמינה וזולה, אולם נדרשים מחקרים קליניים בהיקף רחב יותר על מנת לבסס את השימוש הקליני בצמח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818152

סקירה (ספטמבר 2014) בחנה את השימושים וההשלכות הטיפוליות של שימוש בברברינים על מערכת העיכול. מסקירה זו עולה כי לברברינים השפעה ביולוגית מובהקת על מערכת העיכול, וכי הם עשויים לשמש לטיפול בשלשול, דלקות קיבה, סוכרת, יתר שומנים בדם, מחלות לב וכלי דם וכן מחלות דלקתיות.ברברינים נמצאים בעיקר בצמחי המרפא ברברית (Berberis vulgaris), חותם זהב (Hydrastis canadensis), וקופטיס (Coptis chinensis).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25183302

סקירה (2015) הבוחנת כיצד ג'ינג'ר עשוי לסייע במצבי סוכרת סוג 2 והסיבוכים הנלווים, תוך דיון במנגנוני הפעילות המולקולריים. בהתבסס על ממצאים ממחקרים פרה-קליניים החוקרים מסבירים כי לג'ינג'ר השפעה על מספר מסלולים הקשורים בתהליכי חמצון השומנים, מטבוליזם של פחמימות ופעילות נוגדת חמצון.כתוצאה מכך ג'ינג'ר תורם לשיפור פעילות האינסולין, להפחתת הצטברות שומנים, להגברת הפעילות נוגדת החמצון ולשיפור ספיגת הגלוקוז לתאים. מכאן, החוקרים מסכמים כי ג'ינג'ר הינו בעל השפעה אנטי-סוּכרתית וכן מסייע במניעת הסיבוכים השכיחים של מחלת הסוכרת, כולל נפרופתיה וקטרקט סוכּרתי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26080605

סקירה (מרץ 2014) העוסקת ביעילות בצל הגינה (Allium cepa) לטיפול בחולי סוכרת סוג 2. במאמר מוצגים הנתונים התזונתיים והרכיבים הפעילים של הבצל (ביניהם תרכובות הגופרית ותרכובות פלבונואידיות), ומוסברים המנגנונים הביולוגיים האחראים לפעילות הרפואית המיוחסת לצמח.
אחת מפעילויותיו המרכזיות של הבצל הינה הפחתת רמות הסוכר בדם, וזוהי חשיבותו לטיפול ומניעה של סוכרת סוג 2. הכותבים סוקרים באופן מקיף מחקרים שנערכו בבעלי חיים, כמו גם מחקרים קליניים בהם השתתפו חולי סוכרת, המציגים תרומה ניכרת של צריכת בצל לטיפול בסוכרת ובסיבוכים הנלווים למחלה. בהמשך, הכותבים דנים בכיווני מחקר עתידיים ומציעים כי יש להתמקד בבדיקת ואישוש הפעילות ההיפוגליקמית של הבצל ורכיביו או אנלוגים סינתטיים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25194613

סקירה מקיפה (אוקטובר 2013) המציגה עדויות מחקריות עדכניות לגבי צמח הפסיפלורה (Passiflora incarnate) – מנגנוני הפעולה, הפעילות הרפואית והבטיחות תוך דגש על בחינת האיכות המתודולוגית של המחקרים. החוקרים מראים כי למרות השימוש הנרחב במוצרים המכילים פסיפלורה, המחקרים הקליניים הינם באיכות מתודולוגית נמוכה ולא תמיד נכלל תיאור מדויק של המוצר הנחקר.ממחקרים פרה-קליניים עולה כי הפעילות הרפואית של הצמח הינה נרחבת וכוללת השפעה מרגיעה ומפחיתת חרדה, השפעה נוגדת שיעול, פעילות אנטי-אסמטית ופעילות נוגדת סוכרת. כמו כן, רמת הבטיחות של הצמח הינה גבוהה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24140586

סקירה של מחקרים פרה-קליניים (מאי 2016), העוסקת בתרומה של רוזמרין לטיפול בתסמונת המטבולית, מפורטת ההשפעה הפרמקולוגית של רוזמרין (Rosmarinus officinalis), רכיביו הפעילים ומנגנוני הפעילות שלו, אשר עשויים להשפיע לטובה על הטיפול בתסמונת המטבולית. מהסקירה עולה כי מיצוי רוזמרין ורכיביו הפנוליים עשויים להשפיע לטובה במצבי סוכרת, שמנות, תחלואה קרדיווסקולרית והתסמונת המטבולית. השפעה זאת מושגת באמצעות מגוון מנגנוני פעילות, ביניהם שיפור בהפרשת אינסולין ובתגובתו, עיכוב הייצור של תוצרי גליקציה מתקדמים, הפחתת תהליכי גלוקונאוגנזה, עיכול פחמימות, סינתזת שומנים ועידוד ליפוליזה. בנוסף, לרוזמרין השפעה נוגדת חמצון ואנטי-דלקתית, השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים ולחץ הדם וכן תרומה למניעת התפתחות טרשת עורקים. ההשפעה המיטיבה של רוזמרין קשורה בשינויים בפעילות האנזימטית, במסלולי תקשורת תאית, בגורמי שעתוק ובביטוי גנטי.למרות הפוטנציאל הרב העולה ממחקרים אלה, נדרשים מחקרים קליניים על מנת לאשש את היעילות והבטיחות של השימוש ברוזמרין בבני אדם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27178264

סקירה של מחקרים פרה-קליניים וקליניים (ינואר 2016) המציגה את התרומה הבריאותית של פטל אדום(Rubus idaeus) ורכיביו הפעילים, בדגש על הפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת, שמנות ואלצהיימר, כולן קשורות בהפרעה מטבולית, חמצונית ודלקתית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26773014

בסקירה (פברואר 2016) מוצגות ההשפעות נוגדות-הסוכרת של חומצות פנוליות פשוטות, כגון חומצה גאלית, חומצה אלגית, חומצה סליצילית, חומצה פרולית, חומצה קפאית ועוד.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26634804

מאמר (נובמבר 2015) המציג את תוצאותיו של מחקר חדשני בו פותחה שיטת ציפוי חדשנית לכמויות קטנות של חומרים פעילים (מיקרו אנקפסולציה) אשר עשויה לשפר הצלחת טיפולי השתלת איי לבלב בחולי סוכרת סוג 1.החוקרים הצליחו לייצר כמוסות קטנות בהן איי הלבלב נמצאים בתוך הידרוג'ל אשר מצופה בחומר המופק מפולימר טבעי שמקורו באצות. הכמוסות מאפשרות מעבר של מולקולות קטנות כגון רכיבים תזונתיים או חומרי הפרשה של איי הלבלב, אך לא מאפשרות מגע ישיר בין התאים המושתלים לבין תאי הלבלב. בהשוואה לשיטה המקובלת של הקפאה עמוקה, שיטת זו נמצאה יעילה יותר למניעת פגיעה בתאים המושתלים ולהפחתת דחיית ההשתלה וכתוצאה מכך להפחתת השימוש בתרופות נוגדות דחייה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26606153

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37818728/

קִינמון (Cinnamomum zeylanicum)

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2024)הוערכה ההשפעה של תוספי קינמון (Cinnamomum) על האיזון הגליקמי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 24 מחקרים בהם 1,815 משתתפים, כולם חולי סוכרת סוג 2. ברוב המחקרים נעשה שימוש בקינמון מהזנים Cinnamomum cassia או Cinnamomum verum במינון יומי של 120 מ"ג עד 6 גרם (2.1 גרם בממוצע). משך ההתערבות נע בין 6 ל-16 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי קינמון הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, בתנגודת לאינסולין וברמת ההמוגלובין המסוכרר בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא נמצאה השפעה מובהקת לקינמון על רמת האינסולין בדם. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התועלת האפשרית של תוספי קינמון כטיפול משלים בסוכרת סוג 2.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2021) הוערכה ההשפעה של תוספי קינמון (Cinnamomum spp) על רמת אנזימי הכבד בדם בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו שבעה מחקרים, בהם 266 משתתפים עם סוכרת סוג 2 (שלושה מחקרים), טרום-סוכרת, או-סבילות לגלוקוז, דלקת מפרקים שגרונית או מחלת כבד שומני לא אלכוהולית. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי קינמון במינון שנע בין 120 מ"ג/יום ל-10 גרם/יום, למשך ארבעה עד 13 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה לתוספי קינמון על רמת אנזימי הכבד AST, ALT או ALP. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצאה השפעה מובהקת על רמת ה-ALP במינון נמוך מ-1,500 מ"ג, במחקרים שנמשכו מעל ל-12 שבועות ובמחקרים שנערכו בקרב משתתפים משני המינים. החוקרים מסכמים, כי לתוספי קינמון עשויה להיות השפעה מיטיבה על אנזימי הכבד תחת תנאים מסוימים, אולם באופן כללי לא נמצאה השפעה מובהקת ויש להמשיך ולבחון את יעילותם במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33639251/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2020) הוערכה ההשפעה של תוספי קינמון על פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 16 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 1,025 מטופלים. במחקרים השונים נעשה שימוש בתוספי קינמון במינון שנע בין 0.12 ל-6 גרם ליום, בעיקר בצורת כמוסות, למשך תקופת התערבות של חודש עד ארבעה חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת נטילת תוספי קינמון הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 26.27 מ"ג/דצ"ל), כולסטרול כללי (13.93 מ"ג/דצ"ל), ו-LDL (הפרש של 6.13 מ"ג/דצ"ל), ללא שינוי מובהק ברמת ה-HDL. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי ההשפעה הייתה משמעותית יותר במדינות המזרח לעומת המערב, ובמחקרים שנמשכו עד חודשיים לעומת מחקרים ארוכים יותר. כמו כן, נצפתה עלייה גדולה יותר ב-HDL בקרב משתתפים עם BMI מעל 30 לעומת מתחת ל-30, משתתפים ממדינות המערב לעומת המזרח, ובהתערבויות שנמשכו מעל חודשיים לעומת פחות מחודשיים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מדגישים את ההשפעה המיטיבה של תוספי קינמון על פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229920318380

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של קינמון (Cinnamomum zeylanicum) בקרב ממשתתפים עם מחלות מטבוליות. בסקירה נכללו 35 מחקרים בהם נכללו משתתפים בעיקר עם סוכרת סוג 2, וכן משתתפים עם הפרעות מטבוליות אחרות כגון שמנות, שחלות פוליציסטיות, כבד שומני ועוד. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי קינמון במינון 120 מ"ג עד 12 גרם ליום, משך ההתערבות נע בין 40 ל-180 יום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת קינמון הייתה מלווה בירידה מובהקת בכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 11.7 מ"ג/דצ"ל), בטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 16.3 מ"ג/דצ"ל), ב-LDL (הפרש ממוצע של 6.4 מ"ג/דצ"ל), בגלוקוז (הפרש ממוצע של 11.4 מ"ג/דצ"ל), באינסולין (הפרש ממוצע של 1.3 מיקרו יחב"ל למ"ל) ובהיקף המותניים (הפרש ממוצע של 1.68 ס"מ). תוצאות אלה היו משמעותיות בעיקר במחקרים בהם נעשה שימוש במינונים של לפחות 1.5 גרם ליום. בנוסף, נמצאה השפעה מיטיבה לקינמון על רמת ה-HDL ולחץ הדם. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על השפעה קרדיו-מטבולית מיטיבה לקינמון בקרב משתתפים עם תחלואה מטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33739219/

סקירה סיסטמית ומטה-אנליזה (דצמבר 2012) של מחקרים שבדקו השפּעת קינמון (Cinnamomum zeylanicum), במודלים מעבדתיים ובבעלי חיים העלתה כי לקינמון יכולת מטיבה על מחלת הסוכרת. בסקירה מפורטים מנגנוני הפעולה האפשריים של הקינמון הכוללים עיכוב ספיגת סוכר במעיים, הגברת כניסת סוכר לתאים, הגברת ייצור גליקוגן, עיכוב ייצור סוכר בכבד, המרצת שחרור אינסולין והגברת פעילות קולטני אינסולין. על פי הסקירה, ההשפעות המטיבות של הקינמון כוללות הפחתה ברמת הגלוקוז בדם לאחר צום, הפחתה ברמת הכולסטרול ה"רע" (LDL) ורמת ההמוגלובין המסוכרר, העלאת רמת הכולסטרול ה"טוב" (HDL) והגברת רמת האינסולין החופשי בדם. כמו כן, הקינמון מסייע לטיפול בבעיות משניות של סוכרת כגון נוירופתיה ונפרופתיה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22671971

בסקירה (2018) מוצגים הממצאים הקליניים בהתייחס להשפעה המיטיבה של קינמון על רמות הגלוקוז והשומנים. בסקירה נכללו 23 מחקרים, בהם נעשה שימוש בקינמון בצורת אבקה או מיצוי במים, כאשר השימוש היה בשני זנים - Cinnamomum cassia ו-Cinnamomum zeylanicum. מהסקירה עולות עדויות לכך שבקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 השימוש בקינמון למשך 6-17 שבועות היה מלווה בירידה ברמת הגלוקוז בצום בטווח של 13-52 מ"ג/דצ"ל, בירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר בטווח של 0.27-0.83%, ובירידה ברמת האינסולין בדם. הממצאים בהתייחס להשפעה על פרופיל השומנים אינם עקביים. בנוסף, ישנן עדויות לתרומה של קינמון להפחתת מסת השומן ולשיפור הפעילות נוגדת החמצון, אולם במחקרים אלה היו מגבלות מתודולוגיות. החוקרים מסכמים כי נטילת קינמון במינון של 1-6 גרם/יום, בעיקר בצורת אבקה, עשויה להיות יעילה כטיפול משלים לסוכרת סוג 2 או למצבים אחרים של הפרעות במשק הגלוקוז, אולם נדרשים מחקרים מבוקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30144878/

במחקר תלת-סמיות מבוקר פלסבו (2019) נבדקה ההשפעה של תוסף קינמון (Cinnamomum zeylanicum) על המדדים האנתרופומטריים ועל רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 140 מטופלים, אשר חולקו לשתי קבוצות בהתאם ל-BMI (עד 27 ומעל 27), כאשר כל קבוצה חולקה אקראית לנטילת תוסף קינמון או פלסבו - במינון 500 מ"ג פעמיים ביום למשך 3 חודשים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף קינמון הייתה מלווה בשיפור מובהק במדדים האנתרופומטריים (BMI, מסת שומן ושומן בטני), במדדי הסוכר (גלוקוז בצום, גלוקוז לאחר הארוחה, המוגלובין מסוכרר, אינסולין בצום ותנגודת לאינסולין) ובמדדי השומן (כולסטרול כללי, LDL ו-HDL), מלבד רמת הטריגליצרידים. השיפור בכל המדדים, מלבד הכולסטרול, היו משמעותיים יותר בקרב משתתפים עם BMI מעל 27. החוקרים מסכמים כי תוסף קינמון עשוי לתרום לטיפול בחולי סוכרת סוג 2, בעיקר כאלו עם BMI גבוה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29605574

במחקר תלת-סמיות מבוקר פלסבו (2022) שנערך בברזיל נבדקה היעילות של קינמון לשיפור מדדים גליקמיים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 160 משתתפים מ-5 מרכזים רפואיים עם רמת המוגלובין מסוכרר מעל 6% אשר מקבלים טיפול תרופתי פומי נוגד סוכרת. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת 3 גרם כמוסות קינמון או פלסבו למשך 90 יום, בנוסף לטיפול התרופתי השגרתי. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת כמוסות קינמון הייתה מלווה בירידה של 0.2% ברמת ההמוגלובין המסוכרר ושל 10 מ"ג/דצ"ל ברמת הגלוקוז בצום. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי קינמון כטיפול משלים עשוי לתרום לשיפור קטן באיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33605836/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2020) נבדקה ההשפעה של קינמון (.Cinnamomum spp) על איזון הסוכר בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת. במחקר נכללו 54 משתתפים, אשר חולקו אקראית לקבלת 500 מ"ג קינמון 3 פעמים ביום או פלסבו - למשך 12 שבועות. נמצא כי בקבוצת הפלסבו חלה עלייה ברמת הגלוקוז בצום, בעוד שבקבוצת הקינמון לא היה שינוי משמעותי, כך שבסיום תקופת ההתערבות נמצא הפרש מובהק של 5 מ"ג/דצ"ל בין הקבוצות. עוד נמצא כי נטילת קינמון הייתה מלווה בשיפור התגובה הגליקמית לאחר בדיקת העמסת סוכר. בשתי הקבוצות לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף קינמון הייתה בטוחה ותרמה לשיפור רמת הגלוקוז בצום והסבילות לגלוקוז בקרב משתתפים עם טרום סוכרת, אולם נדרשים מחקרים גדולים וממושכים יותר על מנת להעריך את היעילות של קינמון למניעת ההתקדמות לסוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי מענק מטעם גופים ממשלתיים בקוריאה.

https://doi.org/10.1210/jendso/bvaa094

מחקר קליני כפול-סמיות (אוגוסט 2012) בחן את השפעות הקינמון על 44 חולי סוכרת סוג 2. במשך 8 שבועות המחקר, חצי מהנבדקים קיבלו 3 גרם תוסף קינמון וחצי מהנבדקים קיבלו פלסבו כאשר לא נמצאו הבדלים מובהקים בנתוני הבסיס, בדיאטה ובפעילות הגופנית בין המשתתפים בשתי הקבוצות. בקבוצת הניסוי, אך לא בקבוצת הפלסבו, נצפתה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, HbA1c, טריגליצרידים, BMI ומסת שומן בהשוואה לנתוני הבסיס בתחילת הניסוי. החוקרים מסכמים כי לקינמון עשוי להיות תפקיד בשיפור מדדי הסוכר בקרב חולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22973482?dopt=Abstract

מאמר מציג סקירה יסודית ומטה-אנליזה (ספטמבר-אוקטובר 2013) לגבי תפקיד הקינמון בהפחתת רמות סוכר ושומנים בדם. הסקירה כוללת 10 מחקרים, בהם השתתפו סה"כ 543 משתתפים חולי סוכרת סוג 2, כאשר בכלל המחקרים נבדקה ההשפעה של תוספי קינמון בהשוואה לקבוצת ביקורת. ניתוח כולל של הנתונים מראה כי למינון של מ-120 מ"ג ליום ועד 6 גרם ליום למשך 4-18 שבועות הייתה השפעה מיטיבה על רמות הסוכר בצום, כולסטרול כללי, LDL וטריגליצרידים ואף להעלאה של רמות HDL. לעומת זאת, לא נצפתה השפעה על רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c). מחקר זה מצטרף למחקרים קודמים והינו חשוב לדעתנו בשל היותו ביקורתי ומבוסס על מחקרים אמינים. למרות זאת, בשל ההטרוגניות הגבוהה של התוצאות והמינונים בהם השתמשו במחקרים השונים קיים קושי להעריך מהו המינון ומשך הטיפול המומלץ.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24019277

במחקר (נובמבר 2012) נבדקה ההשפעה של קינמון על הירידה בריכוז הגלוקוז בדם לאחר ארוחה בקרב 30 משתתפים בגילאי 18-30, מחציתם בעלי BMI בטווח התקין ומחציתם בעלי השמנת יתר (BMI > 30). כל המשתתפים במחקר אכלו דגני בוקר המכילים 50 גרם פחמימות, פעם אחת ללא קינמון ופעם אחת בתוספת 6 גרם קינמון טחון. רמות הגלוקוז בדם נבדקו שבע פעמים, מיד לאחר הארוחה ועד שעתיים לאחר הארוחה. לא נמצאו הבדלים ברמות הגלוקוז בדם בין שתי קבוצות המשקל בכל נקודות הזמן. אולם, בהסתכלות על כלל המשתתפים במחקר נמצא כי הוספת הקינמון הורידה את רמות הגלוקוז בדם בשעה שלאחר הארוחה ואילו לאחר שעתיים רמות הגלוקוז היו גבוהות יותר באופן מובהק לעומת אכילת דגני בוקר ללא קינמון. תוצאות אלו מהוות תמיכה לתפקיד של קינמון באיזון רמות הגלוקוז בדם לאחר ארוחה, גם בקרב אנשים בעלי משקל תקין וגם בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23102179

מחקר קליני כפול-סמיות מצומצם בדק האם לכורכום וקינמון השפעה על התפקוד הקוגניטיבי בקרב משתתפים במצב טרום סוכרת שאינם מקבלים טיפול תרופתי. 48 משתתפים בגילאי 60 ומעלה חולקו באופן אקראי לקבלת פלסבו, 1 גרם כורכום, 2 גרם קינמון או כורכום + קינמון בשילוב עם לחם לבן בארוחת הבוקר. החוקרים מצאו כי תוספת הכורכום הובילה לשיפור זיכרון העבודה, וכן לשיפור העמידות לאינסולין אך לא למדדים של מחלת האלצהיימר.

http://apjcn.nhri.org.tw/server/APJCN/23/4/Turmeric.pdf

סקירה (נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמח קינמון (Cinnamomum zeylanicum).

סקירת (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את הצמח קינמון (Cinnamomum zeylanicum). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26258147

מחקר קליני מבוקר (יולי 2015) בו נמצא כי צריכת תה קינמון (Cinnamomum burmannii) תורם לאיזון רמות הסוכר לאחר הארוחה.

במחקר תלת-סמיות מבוקר פלסבו בחנו את ההשפעה של תוסף קינמון (Cinnamomum zeylanicum) ושל תוסף Vaccinium arctostaphylos, פרי יער בצבע כחול ממשפחת האוכמניות, על רמת הסוכר, פרופיל השומנים וה-BMI בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 105 חולים עם עמידות לתרופות אנטי-סוכּרתיות שאינם נוטלים אינסולין. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות מחקר ונטלו את אחד מהתוספים הנ"ל (במינון 1 גרם ליום) או פלסבו למשך 90 יום. בשתי קבוצות הטיפול חל שיפור במדדי הסוכר אולם לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדדי המחקר האחרים – פרופיל שומנים ו-BMI. עם זאת, בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף Vaccinium arctostaphylos הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום ולאחר הארוחה ובשיפור מדד העמידות לאינסולין (p<0.05) ונטילת תוסף קינמון הייתה מלווה בירידה ב-p=0.02)ׂ BMI).

החוקרים מסכמים כי שני הטיפולים עשויים לשמש כטיפול תומך לאיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26362826

במחקר אקראי מוצלב (2024) נבדקה ההשפעה של קינמון על התגובה הגליקמית בקרב מבוגרים עם טרום סוכרת ושמנות. במחקר נכללו 18 משתתפים בגיל 51 בממוצע עם רמת גלוקוז בצום ממוצעת של 103 מ"ג/דצ"ל. כל המשתתפים קיבלו בסדר אקראי 4 גרם ליום קינמון או פלסבו, כל תנאי למשך 4 שבועות עם הפרדה של שבועיים בין התנאים. במסגרת המחקר בוצע ניטור רציף של רמת הגלוקוז וכן בוצע מבחן סבילות לגלוקוז לבחינת ההשפעה האקוטית. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, לאחר נטילת קינמון ריכוז הגלוקוז ב-24 שעות היה נמוך באופן מובהק. בנוסף, בעקבות ההתערבת העלייה המרבית ברמת הגלוקוז הייתה מתונה יותר ונמצא יתרון גם במדדים של אינסולין ושל טריגליצרידים. החוקרים מדווחים כי רמת ההיענות הייתה גבוהה בשני תנאי המחקר ולא נמצאו הבדלים בהתייחס לתסמינים במערכת העיכול. החוקרים מסכמים כי קינמון הינו תוסף זמין וזול אשר עשוי לתרום לשיפור האיזון הגליקמי בקרב מבוגרים עם טרום סוכרת. המחקר מומן על ידי מענק מחקר בלתי תלוי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38290699/

במחקר אקראי מבוקר (ינואר 2016) נבדקה ההשפעה של מספר צמחי מרפא על לחץ הדם, תפקוד כלי הדם ומדדים אנתרופומטריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 204 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי לארבע קבוצות התערבות - צריכת 3 גרם קינמון (Cinnamomum zeylanicum), צריכת 3 גרם הל (Elettaria cardamomum), צריכת 1 גרם זעפרן (Crocus sativus) או צריכת 3 גרם ג'ינג'ר (Zingiber officinale) בשילוב 3 כוסות תה שחור ליום למשך 8 שבועות – או לקבוצת ביקורת שהתבקשה לצרוך רק תה שחור ללא צמחי המרפא. החוקרים מדדו את רמת החלבון ICAM-1 (או בשמו המלא: Intercellular adhesion molecule-1), המהווה מדד לפעילות הדלקתית בתאי האנדותל בכלי הדם, ואת לחץ הדם ומדדים אנתרופומטריים בתחילת המחקר ובסיומו. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למדדים אלה. עם זאת, בהשוואה לנתוני הבסיס, נמצא כי צריכת זעפרן וג'ינג'ר הובילה לשיפור קטן ברמת ICAM-1 וצריכת ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה קטנה בלחץ הדם הסיסטולי. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאה תמיכה לתרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור מדדים אנתרופומטריים, לחץ הדם או תפקוד כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26758574

במאמר (נובמבר 2016) מוצגת סקירה של העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים בנוגע ליעילות של תוספים צמחיים לטיפול בתחלואה כרונית.

יתר לחץ דם: ישנם ממצאים התומכים ביעילות של שום (Allium sativum) ושל היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) להורדת לחץ הדם, כאשר השימוש בג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) לא נמצא יעיל לשיפור נוקשות העורקים בקרב מטופלים עם יתר לחץ דם המטופלים תרופתית.
יתר שומנים בדם: תוספים צמחיים שנמצאו יעילים לשיפור פרופיל השומנים כוללים שום (Allium sativum) ושמרי אורז אדום.
דלקת מפרקים ניוונית: תוספים צמחיים שנמצאו יעילים לטיפול בתסמינים של דלקת מפרקים ניוונית כוללים הרפגו (Harpagophytum procumbens), ערבה לבנה (Salix alba), כורכום (Curcuma longa) ולבונה (Boswellia spp).
סרטן: למרות שאונקולוגים רבים מתנגדים לנטילת תוספים במהלך הטיפול האנטי-סרטני, האגודה לאונקולוגיה אינטגרטיבית (SIO) ממליצה על מספר רכיבים צמחיים שעשויים להיות בעלי השפעה מיטיבה, כולל כורכומין, פטריית מיטאקי (Grifola frondosa), תה ירוק (Camellia sinensis) ואסטרגלוס (Astragalus membranaceus).
סוכרת סוג 2: ישנם רכיבים צמחיים רבים שנחקרו בהקשר לטיפול בסוכרת, אולם המחקרים הקליניים העדכניים הינם מוגבלים. על בסיס המחקרים הקיימים, החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה ליעילות של קינמון (Cinnamomum zeylanicum) לאיזון רמות הסוכר, אולם ישנם ממצאים התומכים בהשפעה המיטיבה של חילבה (Trigonella foenum-graecum). החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה יותר אשר מתייחסים להיבטים של סבילות ובטיחות, כאשר במצבים של תחלואה כרונית יש להתאים אישית את השימוש בתוספים צמחיים, תוך התייחסות לאינטראקציות עם הטיפול התרופתי.

https://journals.lww.com/tnpj/Fulltext/2016/11000/Herbal_supplements_used_to_treat_common_chronic.6.aspx

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34467577/

גִ׳ימנמה (Gymnema sylvestre)

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2023 הוערכה ההשפעה של ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים.
הסקירה כללה 6 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 113 משתתפים בגיל 39 עד 63 הסובלים מהפרעות מטבוליות, כגון סוכרת סוג 2, תסמונת מטבולית והפרעה בסבילות לגלוקוז. במחקרים אלו המשתתפים נטלו תוסף ג'ימנמה במינון שנע בין 0.4 ל-10 גרם ליום, משך ההתערבות נע בין 1 ל-85 שבועות.
במסגרת המחקר נבדקה ההשפעה על פרופיל השומנים, האיזון הגליקמי, לחץ הדם ומדדים אנתרופומטריים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי תיסוף ג'ימנמה היה מלווה בירידה מובהקת ברמות הטריגליצרידים, כולסטרול כללי,LDL, גלוקוז בצום ולחץ דם דיאסטולי. עם זאת, החוקרים מדגישים כי הממצאים מוגבלים בשל הטרוגניות בין המחקרים שנכללו בסקירה, איכות מתודולוגית נמוכה ומדגם מוגבל. החוקרים מסכמים כי הממצאים הקיימים מצביעים על כך שתיסוף ג'ימנמה עשוי לתרום לשיפור גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, אך יש צורך במחקרים נוספים לאישוש הממצאים ולביסוס היעילות הקלינית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36580574/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2021) נבדקה ההשפעה של תוספי ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) על האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו עשרה מחקרים קליניים, מהם שמונה מחקרים לא אקראיים ושני מחקרים אקראיים. במחקרים אלה נכללו 419 משתתפים בגילאי 40 עד 62 בממוצע אשר קיבלו תוספי ג'ימנמה במינון שנע בין 400 מ"ג ל-10 גרם ליום בצורת אבקה, כמוסה או טבליה, למשך 21 יום עד 20 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי ג'ימנמה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (שיפור ממוצע של 1.57 מ"ג/דצ"ל), ברמת הגלוקוז לאחר ארוחה (שיפור ממוצע של 1.04 מ"ג/דצ"ל) וברמת ההמוגלובין המסוכרר בהשוואה לנתוני הבסיס. בנוסף, נמצאה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (שיפור ממוצע של 1.81 מ"ג/דצ"ל) והכולסטרול הכללי (שיפור ממוצע של 4.1 מ"ג/דצ"ל). החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי ג'ימנמה היה יעיל לשיפור האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

מחקר (אוקטובר 1990) שנעשה בקרב 22 חולי סוכרת סוג 2 במשך 18-20 חודשים, מצא כי מתן 400 מ"ג ביום של תמצית עלי ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) מוביל לירידה ניכרת ברמת הסוכר בדם, רמת ההמוגלובין המסוכרר ורמת חלבונים מסוכררים אחרים בפלסמה. השימוש בתמצית הוביל לירידה במינון התרופות הקונבנציונאליות כאשר בקרב 5 מטופלים הופסק הטיפול התרופתי לגמרי (תוך המשך נטילת תמצית ג'ימנמה). על פי החוקרים ייתכן כי ג'ימנמה עשויה לגרום לשיקום תאי בטא בלבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2259217

מחקר פרוגרסיבי (אוקטובר 1990), שנעשה בקרב 27 חולי סוכרת סוג 1 תלויי אינסולין במשך כשנה, מצא כי מתן 400 מ"ג ביום של תמצית עלי ג'מנמה (Gymnema sylvestre) מביא להפחתה ברמת צריכת האינסולין החיצונית של המטופלים. מתן התמצית גרם לירידה ברמת הגלוקוז בדם לאחר צום וברמת ההמוגלובין המסוכרר כמו גם לירידה משמעותית ברמת השומנים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2259216

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011 ) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח ג'ימנמה (Gymnema sylvestre).

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את הצמח ג'ימנמה (Gymnema sylvestre). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418

סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת. סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמח המרפא ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) ועוד.

מחקר (ספטמבר-אוקטובר 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של צמחי מרפא שונים על רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 32 חולים בגילאי 30-60 אשר חולקו לארבע קבוצות. המשתתפים קיבלו פלסבו או כמוסה של ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), לענת האבסינת (Artemisia absinthium) או אבטיח הפקועה (Citrullus Colocynthis) במינון של 1 גרם ליום (כל אחד), במשך 30 יום. נמצא כי נטילת ג'ימנמה הפחיתה את המדדים הבאים: רמת הסוכר בדם ב-37%, טריגליצרידים ב-5%, כולסטרול כללי ב-13% וכולסטרול LDL ב-19%. נטילת לענת האבסינת הובילה לירידת כולסטרול מסוג LDL בשיעור 6% וכולסטרול HDL בשיעור של 3%. נטילת אבטיח הפקועה הפחיתה את רמת הסוכר בדם, הכולסטרול, הטריגליצרידים והכולסטרול מסוג HDL ב-35%, 6%, 6% ו-5% בהתאמה. למרות שהממצאים מעידים על התרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת, נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את מסקנת החוקרים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26665406

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27930975

גִ'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium)

סקירה (דצמבר 2012) של יעילות ובטיחות שימוש בצמח המרפא ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) בהקשר לטיפול במחלת הסוכרת. על פי הסקירה הג'ינסנג (כ-3 גרם ביום) גורם להגברת תפקוד תאי ביטא בלבלב והפחתת תנגודת אינסולין. מנגנוני הפעולה האפשריים כוללים ספיגת סוכר, הגברת הפרשת אינסולין, שינוע סוכר וסילוק עודפי סוכר.
על פי החוקרים ניתן להשוות את פעילותו של הג'ינסנג לפעילות התרופה סולפניל אוריאה (משפחה של תרופות אשר מעוררות שחרור אינסולין מהלבלב ומגבירות את רגישות הגוף לאינסולין).
ההבדל בין השניים הוא שבעוד התרופה מגבירה שחרור אינסולין באופן בלתי תלוי, ג'ינסנג עושה זאת רק כתגובה לצריכת מזון ולכן מפחית את הסיכון להיארעות תת סוכר בדם (היפוגליקמיה) במקרה של דחייה או דילוג על ארוחה. בנוסף, ג'ינסנג אמריקאי הביא לירידה ברמה הכללית של השומנים בדם וירידה ברמת הכולסטרול ה"רע" (LDL). החוקרים אף מדגישים את הפרופיל הבטיחותי הגבוה של הג'ינסנג האמריקאי לצד תכונות נוספות שלו כמו הגנה על הלב וכלי הדם.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23390846
סקירה (נובמבר 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת.
הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590
בסקירה (אפריל 2014) הכותבים סוקרים את העדויות לגבי מנגנוני הפעולה וההשפעה הטיפולית של רפואת הצמחים הסינית, האירוודית והמערבית, למניעה או לעיכוב התפתחות המחלה תסמונת לבבית כלייתית.
מחקרים מצאו כי ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) נמצא כבעל השפעה מגינה מפני נפרופתיה סוּכרתית ע"י איזון העקה החמצונית, השפעה על תהליך חלוקת התא, על רמת החומר הבין-תאי ועל כלי הדם ועשוי לסייע לטיפול במצבים של פגיעה איסכמית בשריר הלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818164
בסקירה מקיפה (ינואר 2017) מציגים החוקרים את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע לפעילות הרפואית של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) וג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius), כולל השפעה אנטי-סרטנית, הגנה מפני סיבוכי סוכרת, עידוד שגשוג תא גזע עצביים, הפחתת ייצור בטא-עמילואידים, הגנה מפני נזקים איסכמיים, הגנה מפני פגיעה עצבית, הפחתת ייצור גורמים פתוגניים, טיפול בהפרעות לתפקודי הזקפה, הפחתת עייפות בטרשת נפוצה, מניעת אטופיק דרמטיטיס ודלקת מפרקים שגרונית וטיפול בשמנות על רקע תזונה עתירת שומן.

בסקירה שיטתית (ספטמבר 2014) נבדקה השפּעת מיני ג'ינסנג על מדדי השליטה הגליקמית בקרב נבדקים חולי סוכרת ושאינם חולי סוכרת. בסקירה נכללו 16 מחקרים אקראיים מבוקרים שבדקו את השפּעת מיני ג'ינסנג (Panax ginseng, Red ginseng, Panax quinquefolium) כצמחים טחונים לאבקה וכמיצויים שונים בטווח מינונים רחב על מדדי השליטה הגליקמית (גלוקוז בצום, אינסולין בצום, המוגלובין מסוכרר, מדד תנגודת לאינסולין) לאורך חודש ומעלה. תשעה מחקרים (56.3%) נערכו בקרב 339 נבדקים חולי סוכרת (2 מחקרים בקרב חולי סוכרת תלוית אינסולין, 5 מחקרים בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין, ו-2 מחקרים בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין וטרום סוכרת) ושבעה מחקרים (43.7%) בקרב 431 נבדקים שאינם חולי סוכרת (מחקר אחד בקרב חולי יל"ד, 2 מחקרים בקרב נבדקים עם טרום סוכרת, ו-4 מחקרים בקרב נבדקים בריאים). נמצא שהטיפול באמצעות ג'ינסנג הפחית במובהק את רמות הסוכר בצום בהשוואה לפלסבו או טיפול חלופי (p=0.03). עם זאת, לא ניכרה השפעה מובהקת של הצמח על רמות האינסולין בצום, על רמות ההמוגלובין המסוכרר ועל התנגודת לאינסולין. בתת מדגם של מחקרים בעלי מבנה מצולב כן נרשמה הפחתה מובהקת בעקבות הטיפול בצמח על רמות ההמוגלובין המסוכרר (p=0.01).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25265315

בסקירה שיטתית ומטא-אנליזה (יולי 2013) בה נבדקו מגוון סוגי תמציות ג'ינסנג (ג'ינסנג אמריקאי, ג'ינסנג קוריאני מותסס, תמצית ג'ינסנג בהידרוליזה, ג'ינסנג קוריאני אדום, סאפונינים של ג'ינסנג אמריקאי וקפסולות של ג'ינסנג קוריאני) נמצא כי לנטילת כל אחד מסוגי התמציות היתה השפעה מיטיבה בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 או פגיעה במשק הסוכר. בסקירה נכללו 8 מחקרים אקראיים מבוקרים שבדקו את ההשפעה של ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) או ג'ינסנג קוריאני, בתמצית נוזלית או אבקה, על מדדי הסוכר והאינסולין. המינון הנפוץ במחקרים עמד על 3-5 גרם צמח ליום. נטילת כל אחד מסוגי הג'ינסנג הייתה יעילה להורדת רמת האינסולין לאחר הארוחה. כמו כן, הנטילה היתה יעילה לשיפור התנגודת לאינסולין (HOMA-IR) ולהורדת רמת הסוכר בצום (אך לא בקרב משתתפים שנטלו תרופות להורדת סוכר או אינסולין). לא נצפה הבדל בין הקבוצות ברמת הסוכר לאחר הארוחה, ברמת ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) או ברמת האינסולין בצום. לא צוינו במאמר ריכוזי התמציות או סוגי התרופות אשר נלקחו. על פי הסקירה, לא נצפו תופעות לוואי או נפילות ברמות הסוכר בדם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22969004

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011 ) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות זנים של ג'ינסנג (Panax spp).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

מחקר קליני אקראי חד סמיות מבוקר פלסבו (2000) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinqefolium) על רמות הגלוקוז לאחר מבחן סבילות לגלוקוז בדמם של חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. 10 חולי סוכרת (גיל ממוצע: 63:BMI 27.7, ו- :HbA1c 7.3) השתתפו במחקר. הנבדקים היו נתונים במשטר דיאטה וטופלו בתרופות (Sulfonylurea או שילוב של Sulfonylurea-ו- Metformin). ב-16 מפגשים שונים שובצו הנבדקים אקראית לארבעה סוגי התערבות: פלסבו או 3, 6 או 9 גרם שורש ג'ינסנג אמריקאי טחון (ובו תכולה של 3.21% Ginsenosides), בהתאמה 120, 80, 40 דקות או מיד לפני מבחן סבילות לגלוקוז (25 גרם גלוקוז בנטילה פומית). כל נבדק התנסה בכל סוגי ההתערבות עם הפסקה של שלושה ימים לפחות בין התערבות להתערבות. נמצא שלסוג ההתערבות (ג'ינסנג אמריקאי או פלסבו) היתה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז בדם לאחר מבחן הסבילות (p<0.05). בהשוואה לפלסבו, ג'ינסנג אמריקאי בכל המינונים הפחית את רמות הגלוקוז כעבור 30 דקות, 45 דקות, ו- 120 דקות ממבחן הסבילות (p<0.05). לא נמצא הבדל מובהק בין המינונים השונים ובין זמני הנטילה. מסקנת החוקרים היתה שאין יתרון במתן מינון גבוה משלושה גרם ג'ינסנג אמריקאי ואין משמעות לזמן הנטילה לפני מבחן הסבילות לגלוקוז.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10977009

מחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (2000) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinqefolium) על רמות הגלוקוז בדמם של חולי סוכרת לא תלוית אינסולין לאחר מבחן סבילות לגלוקוז. 10 נבדקים לא חולי סוכרת (גיל ממוצע: 34, BMI: 25.6, משקל: 73 ק"ג) ו-9 חולי סוכרת (גיל ממוצע: 62:BMI 29,משקל: 81 ו- :HbA1c 8) השתתפו במחקר. הנבדקים חולי הסוכרת היו נתונים במשטר דיאטה וטופלו בתרופות (Sulfonylurea או שילוב של Sulfonylurea-ו- Metformin). כל הנבדקים קיבלו אקראית פלסבו או 3 גרם שורש ג'ינסנג אמריקאי טחון 40 דקות או מיד לפני מבחן סבילות לגלוקוז (25 גרם גלוקוז בנטילה פומית). המבחן חזר על עצמו ארבע פעמים כך שכל נבדק התנסה בארבעת סוגי ההתערבות עם הפסקה של שבוע לפחות ביניהם. בקרב הנבדקים הלא סוּכרתיים לא נצפה שינוי בין ג'ינסנג אמריקאי ובין פלסבו בהשפעה על רמות הגלוקוז לאחר מבחן הסבילות כשהצמח ניטל מיד לפני המבחן. לעומת זאת, כשהצמח ניטל 40 דקות לפני כן, חלה ירידה מובהקת ברמות הגלוקוז בעקבות מבחן הסבילות (ירידה של 31%, p<0.05). בקרב הנבדקים הסוּכרתיים, הצמח הביא לירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בין אם הוא ניטל מיד לפני המבחן או ארבעים דקות לפני כן (ירידה של 17% ו- 22% בהתאמה, p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10761967
מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (1995) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי על חולי סוכרת לא תלוית אינסולין שזה עתה אובחנו. 36 נבדקים חולי סוכרת נטלו כמוסות פלסבו או ג'ינסנג אמריקאי במינון 100 או 200 מ"ג (סוג המיצוי אינו ידוע) במשך שמונה שבועות. נמצא שהטיפול בג'ינסנג אמריקאי שיפר את מצב הרוח, שיפר את התפקוד הפסיכופיזי והפחית את רמות הגלוקוז בצום ואת משקל הגוף של הנבדקים. מינון של 200 מ"ג הפחית את רמות ההמוגלובין המסוכרר (Glycated Hemoglobin), הוריד את רמות ה- *Aminoterminal propeptide of type III procollagen) PIIINP) בסרום ושיפר את הפעילות הפיזית. נטילת פלסבו הפחיתה את משקל הגוף ושינתה את פרופיל השומנים בדם אך לא השפיעה על רמות הגלוקוז בצום (נתוני מובהקות אינם זמינים). * מרקר לייצור קולגן ברקמות רכות. סמן לתגובה אנאבולית ונוטה לעלות בסוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8721940

מחקר קליני אקראי מבוקר (דצמבר 2007) בחן את השפּעת הנגזרת הסאפונינית של ג'ינסנג אמריקאי על חולים במחלת לב כלילית (CHD-Coronary heart disease) עם רמות גלוקוז לא תקינות. 84 נבדקים הסובלים ממחלת לב כלילית עם רמות גלוקוז בצום לא תקינות או סבילות לקויה לגלוקוז (Impaired glucose tolerance) או סוכרת לא תלוית אינסולין חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. כל הנבדקים נטלו תרופות מערביות מקובלות, אך נבדקי קבוצת ההתערבות נטלו בנוסף נגזרת סאפונינית של ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium saponins) בנטילה פומית במשך חודש. סוג המיצוי ומינון הנטילה אינם נגישים לנו. בתום ההתערבות נצפתה ירידה ברמות הגלוקוז בצום בקרב שתי הקבוצות (p<0.01). הירידה ברמות הגלוקוז בצום בקבוצת הג'ינסנג האמריקאי היתה גדולה יותר (25.8% לעומת 12.17%) אך לא מובהקת. מדד התפקוד של תאי בטא (Function of beta cells of homeostasis model) עלה במידה מובהקת בעקבות הטיפול בג'ינסנג אמריקאי (p<0.01) ונותר ללא שינוי בקבוצת הביקורת (הבדל מובהק בין הקבוצות p<0.05). כמו כן, חלה ירידה מובהקת ברמות הכולסטרול הכללי וברמות ה- LDL בעקבות הטיפול (p<0.05). עם זאת, לא נצפתה השפעה על מדדי האינסולין: לא חל שינוי ברמות האינסולין בצום (Fasting insulin), במדד הרגישות לאינסולין (Insulin sensitive index) ובמדד העמידות לאינסולין (Insulin resistance index) (p>0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18198636

מחקר קליני אקראי חד סמיות (2003) במבנה מצולב (crossover design) בחן את השפּעת ג'ינסנג אמריקאי (Panax ginseng) על רמות הגלוקוז לאחר מבחן סבילות לגלוקוז. בשתי הזדמנויות שונות, 12 נבדקים בריאים (BMI: 28) נטלו שורש ג'ינסנג אמריקאי טחון לאבקה במינון 6 גרם או פלסבו 40 דקות לפני מבחן סבילות לגלוקוז (75 גרם בנטילה פומית). כל הנבדקים התנסו בשני סוגי ההתערבות. לא נצפתה השפעה מובהקת של הצמח על רמות הגלוקוז והאינסולין בפלסמה, על מדד הרגישות לאינסולין ועל קצב שחרורו. מסקנת החוקרים היתה שהבדלים בהרכב הגינסנוסיידים בצמח (יחס PPD:PPT) עשויים להסביר את השונות במידת ההשפעה על רמות הגלוקוז בדם ביחס למחקרים קודמים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12571655
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2004) במבנה רב הצלבות (multiple crossover design) בחן את השפּעת נטילה חד פעמית של שמונה מיני גי'נסנג שונים על רמות הגלוקוז בפלסמה בזמנים שונים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת סוכר 75 גרם). 12 נבדקים בריאים חולקו אקראית לקבלת שני סוגי פלסבו או שמונה מיני ג'ינסנג טחונים לאבקה (Panax ginseng, Panax red ginseng, Panax quinquefolius, wild Panax quinquefolius, Panax vietnemensis, Eleutherococcus senticosus, Panax japanicus, Panax notoginseng) במינון 3 גרם 40 דקות לפני מבחן העמסת הסוכר. כל הנבדקים התנסו בכל סוגי ההתערבות (פלסבו ומיני ג'ינסנג שונים) במועדים שונים. נרשמה השפעה מובהקת של מיני הג'ינסנג השונים כתלות בזמני המדידה על רמות הגלוקוז והאינסולין בפלסמה (p<0.05). בייחוד השפיעו מיני הג'ינסנג השונים על רמות הגלוקוז בפלסמה כעבור 90 דקות מהעמסת הסוכר (p<0.05) ואילו ההשפעה על רמת האינסולין בפלסמה בזמן מדידה זה היתה מובהקת רק ביחס לנבדקים בעלי עודף משקל (BMI>25). בהשוואה לפלסבו, ג'ינסנג אמריקאי וג'ינסנג וייטנאמי הפחיתו את רמות הגלוקוז בפלסמה כעבור 90 דקות (p<0.06) ואילו ג'ינסנג קוריאני וג'ינסנג סיבירי העלו את רמות הגלוקוז בפלסמה כעבור 90 דקות, וג'ינסנג סיבירי גם כעבור 120 דקות (p<0.05). לג'ינסנג קוריאני אדום לא היתה השפעה על רמות הגלוקוז בפלסמה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15190050

מחקר קליני מבוקר (ינואר 2015) בחן את ההשפעה של ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) וג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על רמות הסוכר והאינסולין בקרב נבדקים בריאים. במסגרת המחקר, 13 נבדקים התבקשו לצום במהלך הלילה ולאחר מכן נטלו בסדר אקראי ובימים שונים 10 מיצויים שונים של ג'ינסנג או פלסבו (שורש שלם או מיצוי אלכוהולי ב- 30%, 50%, 70% אלכוהול של כל אחד מסוגי הג'ינסנג). כל המשתתפים התבקשו לבצע בדיקת העמסת סוכר 40 דקות לאחר הטיפול וכן היו במעקב אחר מדדי הסוכר והאינסולין עד שעתיים לאחר מכן. לא נמצאו הבדלים ברמות הסוכר אולם נמצא כי מיצוי של ג'ינסנג קוריאני ב-30% אלכוהול ומיצוי של ג'ינסנג אמריקאי ב-50% אלכוהול תרמו לשיפור הרגישות לאינסולין בהשוואה לפלסבו (p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25446600

http://online.liebertpub.com/doi/abs/10.1089/acm.2011.0752

שזיף שחור

שזיף השחור - Syn Syzygium cumini, Eugenia cumini, Eugenia jambolana) Syzygium jambolanum) הינו צמח שמקורו בהודו והינו אחד מהצמחים החשובים לטיפול בסוכרת באיורוודה. מיצוי זרעי הצמח שימש באופן מסורתי לטיפול בהורדת סוכר ברפואה ההודית, ואף כתרופה מוכרת באירופה לפני המצאת האינסולין.

המאמר (מרץ 2013) סוקר את המידע הקיים בנוגע לתכונות ההיפוגליקמיות של הצמח ושל רכיביו. כמו כן, המאמר מציג את מנגנוני הפעולה התורמים להשפעה הרפואית של הצמח. לסיכום, הכותבים מציגים את ההיבטים הדורשים מחקר נוסף על מנת לבצע שימוש קליני בשזיף השחור.

סקירה (אפריל 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמחי המרפא סיזיגיום (Eugenia jambolana), מלון מר (Momordica charantia), ריחן קדוש (Ocimum sanctum), פילנטוס (Phyllanthus amarus), חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23378779?dopt=Abstract

שוּם (Allium sativum)

מחקר (ינואר 2013) שנועד להעריך את השפעות השום על רמות הסוכר, השומנים ומדדי הדלקת בקרב חולי סוכרת הסובלים מהשמנת יתר. 60 משתתפי המחקר חולקו לשתי קבוצות, כל המשתתפים קיבלו טיפול תרופתי של Metformin אך רק מחציתם קיבלו גם תוסף שום במקביל לטיפול התרופתי.כל המדדים נבדקו בתחילת הניסוי ובסיומו לאחר 12 שבועות, כאשר רמות הסוכר נמדדו כל שבועיים לאורך כל תקופת הניסוי. בשתי הקבוצות נצפתה ירידה מובהקת ברמות הסוכר, הן בצום והן לאחר ארוחה, אך הירידה הייתה גדולה יותר בקבוצת הניסוי. בשתי הקבוצות לא נצפו שינויים ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c). בקרב קבוצת הניסוי ניכר שיפור משמעותי יותר בפרופיל השומנים בדם – ירידה בכולסטרול, בטריגליצרידים, ב-LDL ועלייה ב-HDL. כמו כן, הייתה ירידה משמעותית יותר במדד הדלקת (CRP) ובאנזים ADA (adenosine deaminase) בקרב המשתתפים שקיבלו את תוסף השום במקביל לטיפול התרופתי. החוקרים מסכמים כי לשום תכונות המונעות את עליית רמת הסוכר ומפחיתות את רמות השומנים.העדות כי שום תורם גם להפחתת CRP ו-ADA עשויה לרמז על תפקידו בוויסות רמות הסוכר ובמניעת סיבוכים ארוכי טווח.

ttps://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35509826/

גִ׳ינסנג קוריאני (Panax ginseng)

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים (2022) הוערכה ההשפעה של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על מדדים של היפר-גליקמיה, יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם. בסקירה נכללו 23 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם נכללו משתתפים בריאים (2 מחקרים), משתתפים עם הפרעה בסבילות לגלוקוז או סוכרת (11 מחקרים), עם יתר לחץ דם (2 מחקרים), עם עודף משקל או שמנות (3 מחקרים), עם יתר שומנים בדם (מחקר אחד), עם תסמונת מטבולית (3 מחקרים) או נשים לאחר גיל המעבר (מחקר אחד). ב-5 מהמחקרים נעשה שימוש בשורש ג'ינסנג קוריאני, ב-17 מחקרים בג'ינסנג קוריאני אדום, ובמחקר אחד נעשה שימוש בפרי הג'ינסנג. התוסף ניתן בטווח מינונים שנע בין 200 מ"ג ל-8 גרם ליום (2.85 גרם בממוצע) למשך 2 עד 24 שבועות (10 שבועות בממוצע). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת נטילת תוסף ג'ינסנג הייתה מלווה בשיפור מובהק בתגובת הגלוקוז והאינסולין, באחוז השומן, בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, בכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים וה-LDL. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי ג'ינסנג קוריאני עשויים לסייע במניעת התפתחות והחמרה של תחלואה מטבולית באמצעות שיפור מדדים של איזון גליקמי, לחץ הדם ופרופיל השומנים. המחקר מומן על ידי משרד המדע הקוריאני.

להלן הממצאים העיקריים:

ההשפעה המיטיבה המשמעותית ביותר על מדדי לחץ הדם נמצאה בהתייחס לג'ינג'ר (Zingiber officinale) ולהיביסקוס (Hibiscus sabdariffa), כאשר ירידה מובהקת נמצאה גם בהתייחס לשימוש בשום, קפה ירוק, תה ירוק ופיקנוגנול. עוד נמצא כי נטילת ארוניה (Aronia melanocarpa) הייתה מלווה בעלייה קלה בלחץ הדם הדיאסטולי.
בהתייחס לפרופיל השומנים, לאלוורה (Aloe spp), שמן ארגן, קצח (Nigella sativa) וסילימרין הייתה השפעה מיטיבה על סך הכולסטרול, הטריגליצרידים, רמת LDL ורמת HDL, כאשר שיפור במדדי השומנים נמצא גם בהתייחס למגוון רכיבים נוספים, ביניהם כמון (Cuminum cyminum), חילבה (Trigonella foenum-graecum), ספירולינה, תה ירוק, שמרי אורז אדום ועוד.
בהתייחס לאיזון הגליקמי, הירידה המשמעותית ביותר ברמת הגלוקוז בצום נמצאה עבור השימוש באלוורה (Aloe spp), אוכמניות וחמוציות, סרפד (Urtica dioica), קצח (Nigella sativa), פרופוליס וספירולינה, כאשר לאוכמניות וחמוציות ולחילבה הייתה תרומה גם להורדת רמות הגלוקוז לאחר הארוחה. לאוכמניות וחמוציות, קצח ופרופוליס הייתה השפעה מיטיבה על רמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם נטילת ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) הייתה מלווה בעלייה בהמוגלובין המסוכרר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33724587/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) של מחקרים מבוקרים הוערכה היעילות של ג'ינסנג (Panax ginseng / Panax quinquefolius) לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב מטופלים עם טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 20 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם סה"כ 1,295 משתתפים בטווח הגיל 44-64 עם BMI בטווח 23-36. המשתתפים קיבלו תוספי ג'ינסנג במינון 0.1-8 גרם ליום למשך 4 עד 24 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת ג'ינסנג הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, הכולסטרול הכללי, המדד הדלקתי IL-6 ובתנגודת לאינסולין. עם זאת, נמצאה עלייה בקצב הלב ובמדד הדלקתי TNF-α. לא נמצאה השפעה מובהקת על המדדים האנתרופומטריים או מדדים אחרים שנבדקו. עוד נמצא יתרון לשיפור פרופיל השומנים במינון גבוה של מעל 2 גרם ליום. החוקרים מסכמים כי השימוש בג'ינסנג עשוי לתרום לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם טרום סוכרת או סוכרת סוג 2, ויש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35745129/

סקירה ומטה אנליזה (ספטמבר 2014) בחנו את ההשפעה של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על שליטה גליקמית (איזון רמות הסוכר בדם). בסקירה נבחנו הנתונים מ-16 מחקרים אקראיים מבוקרים, שכללו 770 משתתפים סך הכל.
המחקרים בחנו השפּעת כמוסות של אבקת ג'ינסנג קוריאני על חולי סוכרת או נבדקים ללא סוכרת, למשך לפחות 30 יום. במחקרים נמדד לפחות אחד מארבע המדדים הבאים: גלוקוז בדם בצום, אינסולין בדם בצום, המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ועמידות לאינסולין.
בסקירה נמצא כי השימוש בג'ינסנג הפחית באופן מובהק את רמות הסוכר בדם בצום בכל הנבדקים (חולי סוכרת או לא), בהשוואה לקבוצות ביקורת (ירידה ממוצעת בריכוז של 0.31 mmol/L). הירידה ברמות הסוכר בדם היתה גדולה יותר בקרב חולי הסוכרת שנטלו ג'ינסנג, מאשר הנבדקים הבריאים שנטלו את הצמח. לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות אינסולין בדם בצום, המוגלובין מסוכרר או עמידות לאינסולין.
מסקנות החוקרים הן כי ג'ינסנג קוריאני בעל השפעה קטנה אך מובהקת על רמות הגלוקוז בדם בצום.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25265315

בסקירה שיטתית (דצמבר 2011) נבחנה יעילות הטיפול בסוכרת לא תלוית אינסולין באמצעות ג'ינסנג קוריאני אדום. ארבעה מחקרים קלינים אקראיים במבנה מקביל (Parallel) או מצולב (Crossoverr) נכללו בסקירה, שלושה מתוכם היו מבוקרי פלסבו ונכללו במטא אנליזה ובמחקר הרביעי השווה הטיפול באמצעות ג'ינסנג אדום להיעדר טיפול. בשני מחקרים השתמשו בשורש ג'ינסנג מאודה וטחון לאבקה במינון 2.7 ו-6 גרם ליום, ובשני מחקרים השתמשו בשורש ג'ינסנג אדום מותסס במינון 780 מ"ג ליום. משך ההתערבות בשלושה מחקרים היה 12 שבועות ובאחד מהם בוצעה גם התערבות קצרת טווח שכללה נטילה חד פעמית של הצמח. בשלושת המחקרים הללו, נמצא שג'ינסנג קוריאני אדום שניתן במשך 12 שבועות לא יעיל יותר מפלסבו בהפחתת הגלוקוז בצום והאינסולין בצום. גם במחקר הרביעי לא נמצא יתרון לטיפול בצמח בהפחתת רמות הגלוקוז בצום, בהפחתת רמות ההמוגלובין המסוכרר או בהפחתת הגלוקוז שעתיים לאחר ארוחה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22139546

בסקירה (2022) דנים החוקרים בעדויות ממחקרים מבוקרים העוסקות בהשפעה של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) במצבים שונים הקשורים בהזדקנות. בסקירה נכללו 25 מחקרים בהם 3,190 משתתפים בטווח גילאים רחב ועם מגוון מצבים בריאותיים אשר נטלו תוספי ג'ינסנג במינון 10 מ"ג עד 6 גרם ליום למשך 3 ימים עד 24 שבועות.

במסגרת הסקירה מוצגים הממצאים לגבי ההשפעה על תהליכי דלקת, עקה חמצונית, הפרעה בתפקוד המיטוכונדריה, תמותת תאים, ניוון עצבי, תחלואה מטבולית, תחלואה קרדיווסקולרית וסרטן. מהסקירה עולה כי ג'ינסנג קוריאני עשוי לתרום כטיפול משלים במחלות נוירודגנרטיביות, סוכרת סוג 2, שמנות, טרשת נפוצה, יתר לחץ דם, תחלואה קרדיווסקולרית, סרקופניה וסרטן. עם זאת, יש להמשיך ולבחון את ההשפעה לאורך זמן ואת היעילות הקלינית, הזמינות הביולוגית ופרופיל הבטיחות. עוד מציינים החוקרים כי לפעילות נוגדת הדלקת תפקיד חשוב בהפחתת דלקת כרונית הקשורה בתהליך ההזדקנות. בנוסף, העדויות מראות כי ג'ינסנג קוריאני מסייע להפחתת רדיקלים חופשיים ולהגברת הפעילות נוגדת החמצון, שהינה אחד ההיבטים המרכזיים בעיכוב תהליכי הזדקנות ובכך תורם להפחתת הסיכון לתחלואה ולשיפור איכות החיים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35143871/

סקירה מקיפה (2005) על ג'ינסנג קוריאני וסוכרת. סקירת המחקרים בספרות ומנגנוני פעולה אפשריים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16047557
שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים ופרה קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח זנים של ג'ינסנג (Panax spp).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng).
הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590

בסקירה מקיפה (ינואר 2017) מציגים החוקרים את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע לפעילות הרפואית של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) וג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius), כולל השפעה אנטי-סרטנית, הגנה מפני סיבוכי סוכרת, עידוד שגשוג תא גזע עצביים, הפחתת ייצור בטא-עמילואידים, הגנה מפני נזקים איסכמיים, הגנה מפני פגיעה עצבית, הפחתת ייצור גורמים פתוגניים, טיפול בהפרעות לתפקודי הזקפה, הפחתת עייפות בטרשת נפוצה, מניעת אטופיק דרמטיטיס ודלקת מפרקים שגרונית וטיפול בשמנות על רקע תזונה עתירת שומן.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27930975

להלן פירוט מחקרים קליניים שחלקם נכלל בסקירות. לשם ההפשטה, הפרדנו בין מחקרים העוסקים בשורש ג'ינסנג קוריאני טחון או מיצוי של ג'ינסנג, בין מחקרים העוסקים בשורש ג'ינסנג אדום, ובין מחקרים העוסקים במיני ג'ינסנג שונים:

גִ'ינסנג קוריאני

שני מחקרים קליניים אקראיים חדי סמיות ומבוקרי פלסבו (דצמבר 2003) במבנה רב הצלבות (multiple crossover designn) בחנו את השפּעת נטילה חד פעמית של ג'ינסנג קוריאני על רמות הגלוקוז בזמנים שונים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת סוכר 75 גרם). 11 נבדקים בריאים במחקר הראשון חולקו אקראית לקבלת פלסבו או ג'ינסנג קוריאני טחון לאבקה במינון 1, 2, או 3 גרם 40 דקות לפני מבחן הסבילות לגלוקוז. במחקר השני 11 נבדקים בריאים אחרים חולקו אקראית לקבלת פלסבו או ג'ינסנג קוריאני טחון לאבקה במינון 3, 6 או 9 גרם 40 דקות לפני מבחן העמסת הסוכר. כל הנבדקים בשני המחקרים התנסו בכל סוגי ההתערבות (פלסבו ומינונים שונים של ג'ינסנג) במועדים שונים. לא נרשמה השפעה מובהקת של נטילת הצמח בכל המינונים וזמני המדידה (-40, 0, 15, 30, 45, 60, 90, 120 דקות מהעמסת הסוכר) על רמות הגלוקוז והאינסולין בפלסמה, למעט עליה מובהקת בערכי הגלוקוז בפלסמה כעבור שעתיים בהשוואה לפלסבו (p=0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14684758

מאמר (יוני 2009) הסוקר שני מחקרים קליניים אקראיים כפולי סמיות ומבוקרי פלסבו במבנה מצולב בחן את השפּעת נטילה ממושכת של ג'ינסנג קוריאני על ערכי ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), האינסולין בצום, הגלוקוז בצום והגלוקוז לאחר ארוחה בקרב 24 נבדקים בריאים. במחקר הראשון 17 נבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית תקנית מתוקננת להכיל 4% ג'ינסנוסיידים (G115) של ג'ינסנג קוריאני במינון 200 מ"ג ליום או פלסבו במשך 57 ימים. כעבור 27 ימים הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי במשך 57 ימים נוספים במחקר השני 11 נבדקים חולקו אקראית לקבלת אבקת ג'ינסנג קוריאני אדום לאחר אידוי וייבוש (Cheong Kwan Jang) במינון 200 מ"ג ליום או פלסבו. מבנה המחקר ומשכו היו זהים למחקר הראשון. בשני המחקרים נמצא שלג'ינסנג קוריאני לא היתה השפעה על המדדים שנבחנו.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19017419

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה התרומה של ג'ינסנג לניהול יתר לחץ דם וגורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים, כי במקרים רבים סוכרת סוג 2 ויתר לחץ דם מופיעים יחד ובכך מועצם הסיכון הקרדיווסקולרי, ולכן קיים צורך בגישה טיפולית רחבה. הם מציינים כי ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius) וג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) יכולים לתרום לשיפור האיזון הגליקמי באמצעות מנגנונים משלימים, וכי הרכיב הפעיל Rg3 עשוי לתרום לשיפור לחץ הדם. לפיכך, במחקר הנוכחי נבדקה ההשפעה של השילוב של ג'ינסנג אמריקאי וג'ינסנג קוריאני אדום מועשר ב- Rg3בנוסף לטיפול הרפואי הסטנדרטי. במחקר נכללו 80 חולי סוכרת (המוגלובין מסוכרר של 6.5-8%) עם יתר לחץ דם (ל"ד סיסטולי של 140-160 מ"מ כספית או המקבלים טיפול תרופתי). המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות שקיבלה 2.25 גרם/יום משני סוגי הג'ינסנג (מיצוי מתוקנן המכיל 1.5 גרם ג'ינסנג אמריקאי ו-0.75 ג'ינסנג קוריאני מועשר ב-Rg3) או לקבוצת הפלסבו למשך 12 שבועות. מדד המטרה העיקרי היה לחץ הדם הסיסטולי, ובנוסף הוערך האיזון הגליקמי, פרופיל השומנים ומדדי בטיחות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת של כ-4 מ"מ כספית בממוצע בלחץ הדם הסיסטולי. בנוסף, נמצא שיפור מובהק ברמת ההמוגלובין המסוכרר ובפרופיל השומנים. ההתערבות נמצאה בטוחה ללא דיווח על השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי טיפול משולב בשני סוגי הג'ינסנג בנוסף לטיפול הרפואי הסטנדרטי נמצא יעיל לשיפור לחץ הדם ומדדים קרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34803424/

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (אוקטובר 1995) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות ג'ינסנג על מאובחנים חדשים בסוכרת לא תלוית אינסולין. 36 נבדקים חולקו אקראית לקבלת פלסבו או תמצית ג'ינסנג (סוג מיצוי לא צוין) במינון 100 או 200 מ"ג במשך שמונה שבועות. נמצא שהטיפול בג'ינסנג שיפר את מצב הרוח של הנבדקים, שיפר את התפקוד הפסיכו-חברתי שלהם, הפחית את ערכי הגלוקוז בצום (p<0.05) בהשוואה לפלסבו ותרם להפחתת משקל הגוף של הנבדקים. הטיפול בג'ינסנג במינון 200 מ"ג שיפר בנוסף את ערכי ההמוגלובין המסוכרר, הפחית תהליכי לייפת (פיברוזיס) בכבד (על פי מדד PIIINP- Amino Terminal Peptide of Procollagen III בסרום) ושיפר את התפקוד הפיסי של הנבדקים. הטיפול בפלסבו תרם להפחתת משקל הגוף של הנבדקים ושיפר את פרופיל השומנים בסרום אך לא השפיע על ערכי הגלוקוז בצום.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8721940

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (נובמבר 2008) במבנה מצולב (Crossover study) בחן את יעילות הטיפול בסוכרת והפחתת העקה החמצונית הקשורה במחלה באמצעות ג'ינסנג קוריאני. 20 נבדקים (גיל ממוצע 51.5) חולי סוכרת לא תלוית אינסולין (HbA1c ממוצע 7.4, BMI ממוצע 28.5) שערכי הגלוקוז שלהם היו מיוצבים בעזרת תרופות היפוגליקמיות (בנטילה פומית) ו/או תזונה, חולקו אקראית לנטילת פלסבו או ג'ינסנג קוריאני במינון 2.2 גרם ליום במשך ארבעה שבועות. לאחר מכן, נטלו כל הנבדקים פלסבו למשך שבועיים, ובתום השבועיים נערכה הצלבה של הנבדקים, כך שכל נבדק קיבל את הטיפול הנגדי למשך ארבעה שבועות נוספים. בתום כל ארבעה שבועות נערך מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת גלוקוז 75 גרם). נמצא שהטיפול באמצעות ג'ינסנג קוריאני הפחית במובהק את העמידות לאינסולין (ירידה של 45% לעומת ל-12% בעקבות פלסבו, p<0.05), ואת רמות הגלוקוז בצום בהשוואה לפלסבו (p<0.05). נצפתה מגמה של ירידה ברמות הגלוקוז בצום וברמות האינסולין בצום בעקבות הטיפול בג'ינסנג אך זו לא היתה מובהקת בהשוואה לפלסבו (p<0.05). גם ההפחתה ברמות האינסולין בפלסמה בתגובה למבחן הסבילות לגלוקוז לא היתה מובהקת. לבסוף, הטיפול באמצעות ג'ינסנג לא השפיע על רמות נוגדי החמצון (ויטמין C, ויטמין E) או על העקה החמצונית (מלונדיאלדהיד MDA) בעקבות מבחן הסבילות לגלוקוז בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס, ולא השפיע על מדד מסת הגוף ולחץ הדם של הנבדקים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18355331

גִ'ינסנג קוֹריאני אדום

שני מחקרים קליניים אקראיים כפולי סמיות ומבוקרי פלסבו (אפריל 2006) בחנו את השפּעת נטילה חד פעמית של סוגי מיצויים ומינונים שונים של ג'ינסנג קוריאני אדום על רמות הגלוקוז בפלסמה בזמנים שונים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז (העמסת סוכר 50 גרם). במחקר הראשון שבעה נבדקים בריאים קיבלו אקראית פלסבו, שורשוני ג'ינסנג אדום טחונים לאבקה, שורש ג'ינסנג אדום טחון לאבקה ומיצוי מימי של הצמח במינון של 6 גרם 40 דקות לפני מבחן העמסת הסוכר. במחקר השני, 12 נבדקים בריאים קיבלו אקראית 2, 4 או 6 גרם של שורשוני הצמח טחונים לאבקה (שהוכיחה את יעילותה לפי תוצאות המחקר הראשון). כל הנבדקים התנסו בכל סוגי ההתערבות (פלסבו וסוגי מיצויים שונים/פלסבו ומינונים שונים) במועדים שונים. במחקר הראשון, אבקת שורשוני ג'ינסנג קוריאני אדום הפחיתה ב-29% את רמות הגלוקוז בפלסמה לאחר מבחן ההעמסת הסוכר בהשוואה לפלסבו (השפעה מובהקת תלויה בזמן p=0.052 ), אולם לאבקת שורש הג'ינסנג ולמיצוי המימי לא היה יתרון מובהק בהפחתת רמות הגלוקוז בהשוואה לפלסבו. הג'ינסנוסייד Rg1 זוהה כגורם המנבא היחיד להשפעה על רמות הגלוקוז לאחר העמסת הסוכר. במחקר השני, נמצא שדי במינון הנמוך כדי להשיג הפחתה מובהקת ברמות הגלוקוז בפלסמה בהשוואה לפלסבו (הפחתה של 17%, p=0.057), אך לא נרשם הבדל מובהק בין המינונים השונים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16582025

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (ספטמבר 2011) במבנה מצולב (Crossover designn) בחן את השפּעת הנטילה של ג'ינסנג קוריאני אדום על רמות הסוכר לאחר ארוחה בקרב נבדקים בריאים. לאחר צום לילה של 12 שעות, 13 נבדקים בריאים חולקו אקראית לקבלת שלושה גרם אבקת שורש ג'ינסנג אדום(body) , שלושה גרם אבקת שורשוני ג'ינסנג אדום (rootlets) או פלסבו שעה לפני ארוחה. בשני ביקורי המשך נערכה הצלבה של הנבדקים כך שכל נבדק התנסה בכל צורות ההתערבות. תכולת הג'ינסנוסיידים באבקת שורשוני הצמח היתה גבוהה פי ששה מתכולת הג'ינסנוסיידים בשורש. אף על פי כן, אבקת שורש הצמח (אך לא אבקת השורשונים) הפחיתה את רמות הגלוקוז בדם לאחר הארוחה ב-27% בהשוואה לפלסבו (p<0.05) .

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21619921

מחקר קליני אקראי כפול סמיות (ינואר 2008) במבנה במצולב (Crossover designn) בחן את השפּעת נטילה ממושכת של ג'ינסנג קוריאני אדום על מדדי סוכרת לא תלוית אינסולין בקרב חולי סוכרת נוטלי תרופות עם שליטה גליקמית טובה ( HbA1c ממוצע 6.5). 19 נבדקים חולי סוכרת (גיל ממוצע 64, BMI 28.99 ) חולקו אקראית לקבלת אבקת שורשוני ג'ינסנג קוריאני אדום במינון 6 גרם ליום (לאחר אידוי וייבוש, תכולת ג'ינסנוסיידים כוללת 1.92%) או פלסבו 40 דקות לפני הארוחות במשך 12 שבועות במקביל לטיפול אנטי סוכּרתי (תזונתי או תרופתי). לאחר 4-6 שבועות הפסקה, הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי במשך 12 שבועות נוספים. בתום ההתערבות נמצא כי הטיפול באמצעות ג'ינסנג הפחית את רמות הגלוקוז לאחר מבחן סבילות לגלוקוז 75 גרם (ירידה של 8-11%) והפחית את רמות האינסולין בפלסמה בצום (ירידה של 34% ,( p<0.05 ולאחר מבחן הסבילות לגלוקוז (ירידה של 33% p<0.05 ). כמו כן, ג'ינסנג שיפר את מדד הרגישות לאינסולין ב- 33% בקבוצת הג'ינסנג בהשוואה לפלסבו (p<0.05) . נרשמה מגמת ירידה ברמות הגלוקוז בצום בעקבות הטיפול בג'ינסנג אך זו לא היתה מובהקת בהשוואה לפלסבו (p=0.052).לא חל שינוי ברמות ההמוגלובין המסוכרר בעקבות הטיפול (HbA1c=6.5) בתפקודי הכבד והכליות ובערכי לחץ הדם (סיסטולי ודיאסטולי) של הנבדקים. הטיפול היה בטוח ולא נרשמו תופעות לוואי חריגות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16860976

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (מאי 2011) בחן את השפּעת ג'ינסנג קוריאני אדום והג'ינסנוסיידRe הנגזר ממנו על תפקוד תאי בטא בלבלב והרגישות לאינסולין בקרב נבדקים עם עמידות לאינסולין. 15 נבדקים הסובלים מהשמנת יתר (BMI=34) עם עמידות לאינסולין או אבחון חדש בסוכרת סוג 2 חולקו אקראית לקבלת פלסבו במשך חודש, אבקת ג'ינסנג קוריאני אדום (במינון 3 גרם ליום במשך שבועיים ו-8 גרם ליום במשך השבועיים הבאים) או תמצית תקנית של ג'ינסנג מתוקננת להכיל 13.7% הרכיב ג'ינסנוסייד Re ) במינון 250 מ"ג ליום במשך שבועיים ו-500 מ"ג ליום במשך השבועיים הבאים). לא נצפתה כל השפעה על רגישות לאינסולין או תפקוד תאי בטא. החוקרים מציינים כי הג׳ינסנוסידים Re, Rb₁ ו-Rb₂ לא היו ניתנים לאיתור בדמם של הנבדקים לאחר נטילת התמציות, וייתכן שתוצאות המחקר נובעות מספיגה לקויה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21411505

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2013) בחן את השפּעת ג'ינסנג קוריאני אדום על מדד הרגישות לאינסולין בקרב נבדקים בריאים בעלי משקל עודף (BMI 23-24.9) או השמנת יתר (BMI>25) ללא סוכרת אויתר לחץ דם. 68 נבדקים בריאים (BMI>=23) חולקו אקראית לקבלת 6 גרם שורשוני ג'ינסנג קוריאני אדום טחונים לאבקה או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות לא נצפו שינויים מובהקים ברמות הסוכר בצום, ברמות שומני הדם (כולסטרול כללי, LDL, HDL וטריגליצרידים) ובמדד הרגישות לאינסולין בעקבות הטיפול בצמח בהשוואה לפלסבו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23945406

מחקר קליני (מאי 2013) נועד לבחון את הקשר בין מדדי סוכרת לבין מספר הורמונים ולבחון האם קשרים אלו מושפעים מג'ינסנג קוריאני אדום אשר ידוע כבעל תרומה לאיזון משק הסוכר בגוף.
במחקר השתתפו 93 נשים לאחר גיל המעבר שקיבלו תמצית ג'ינסנג קוריאני מותסס או פלסבו למשך שבועיים. מהתוצאות עולה כי נטילת ג'ינסנג הובילה לעלייה ברמות ההורמון הזכרי דהידרואפיאנדרוסטרון סולפאט (DHEAS), ברמות הורמון הגדילה (GH) וברמות האסטרדיול (E2). בנוסף, בקבוצה זו נמצא שיפור במדדי הסוכר HbA1c, אינסולין ובתנגודת לאינסולין.
החוקרים מסבירים כי הירידה במדדי הסוכר היא כתוצאה מהשינוי ההורמונלי, ולמרות שההבדלים במדדים בין שתי הקבוצות היו קטנים, ההשפעה הכוללת עשויה להיות משמעותית במניעת סוכרת בקרב נשים בריאות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23675990

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2014) אשר נועד לבחון את ההשפעה של ג'ינסנג קוריאני אדום על רמות הסוכר באוכלוסייה בעלת פגיעה במשק הסוכר. במסגרת המחקר 41 משתתפים קיבלו 5 גרם ליום ג'ינסנג או פלסבו למשך 12 שבועות. בסיום המחקר, בקבוצת הטיפול נצפה שיפור מובהק במדדי הסוכר ואילו בקבוצת הפלסבו לא חל שינוי במדדים שנבדקו בהשוואה לנתוני הבסיס.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24456363

גִ'ינסנג קוֹריאני אדום מותסס

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (יולי 2014) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות ג'ינסנג קוריאני אדום מותסס על מדדי השליטה הגליקמית בסוכרת לא תלוית אינסולין ובטרום סוכרת. 42 נבדקים עם פגיעה במשק הסוכר (רמת גלוקוז בצום ממוצעת 6.5 מילימול/ליטר) או סוכרת לא תלוית אינסולין מאובחנת חולקו אקראית לקבלת פלסבו או אבקת ג'ינסנג קוריאני מאודה מותסס ומיובש בהקפאה במינון 2.7 גרם ליום במשך ארבעה שבועות. בתום ההתערבות נרשמה הפחתה מובהקת ברמות הגלוקוז לאחר ארוחה (p<0.01) והפחתה לא מובהקת ברמות האינסולין לאחר ארוחה בקבוצת הג'ינסנג האדום המותסס השוואה לפלסבו. לא נרשם הבדל מובהק בין הקבוצות ברמות הגלוקוז בצום, ברמות האינסולין בצום ובפרופיל השומנים בדם בעקבות הטיפול בג'ינסנג. השימוש בצמח היה בטוח ולא נרשמו תופעות לוואי חריגות, למעט מקרה יחיד של היפוגליקמיה שהוביל לפרישת נבדק מהמחקר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25015735

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30246639/

סִרפד (Urtica)

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2020) הוערכה ההשפעה של סרפד (Urtica dioica) על המדדים הגליקמיים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו שמונה מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 401 מטופלים בגילאי 41-57 עם עודף משקל או שמנות. כל המחקרים נערכו באיראן, מינון הסרפד נע בין 1.5 ל-10 גרם/יום, ומשך ההתערבות נע בין 8 ל-12 שבועות. בניתוח כולל של הממצאים נמצא כי נטילת סרפד הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, אולם לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת האינסולין, תנגודת לאינסולין או המוגלובין מסוכרר. ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של סרפד לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את תוצאות הסקירה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31802554/

בסקירה, (2019) מוצגות העדויות לגבי התרומה של סרפד (Urtica dioica), והרכיבים הפעילים בחלקי הצמח השונים, למניעת סוכרת ותחלואה קרדיווסקולרית, בדגש על הורדת רמת הסוכר בדם והשפעה נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת חמצון ונוגדת דלקת.

במחקר קליני כפול סמיות (2013) חשוב ויסודי נבדקה היעילות והבטיחות בשימוש בעלי סרפד בקרב חולים בסוכרת סוג 2 הצריכים אינסולין. במסגרת המחקר בוצעה השוואה בין 46 משתתפים בקבוצת הניסוי שקיבלו כמוסה של 500 מ"ג סרפד כל 8 שעות במשך 3 חודשים במקביל לטיפול תרופתי, לבין קבוצת הביקורת שקיבלה פלסבו.מתוצאות המחקר עולה כי השימוש בעלי סרפד, בהשוואה לפלסבו, הוביל לירידה ברמות הסוכר בצום ושעתיים לאחר הארוחה ולירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר HbA1c.לא נמצאה השפעה על רמות הקראטינין, אנזימי הכבד ולחץ הדם. החוקרים מסכמים כי עלי סרפד עשוי להיות טיפול יעיל ובטוח במצב מתקדם של סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24273930

מחקר (ינואר 2014) המציע כי עלי סרפד (Urtica dioica) ועלי אגוז המלך (Juglans regia) עשויים לתרום לאיזון רמות הסוכר בגוף. החוקרים מסבירים כי אסטרטגיה אחת לטיפול ברמות סוכר גבוהות הינה עיכוב האנזים אלפא-עמילאז האחראי לפירוק העמילן. במחקר מעבדה נמצא כי 2 מ"ג/מ"ל מיצוי על סרפד או 0.4 מ"ג/מ"ל מיצוי עלי אגוז המלך גרמו לעיכוב תחרותי של האנזים ב-60%.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25140210

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35016260/

גדִילן מצוי (Silybum marianum)

במטה-אנליזה, (2019) הכוללת חמישה מחקרים כפולי-סמיות מבוקרי פלסבו - בהם 497 משתתפים - נמצא כי טיפול משולב של ברברין וסילימרין היה מלווה בשיפור מובהק בפרופיל השומנים וברמת הגלוקוז בצום.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30632209

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים (2022) הוערכה ההשפעה של סילימרין על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. בניתוח כולל של הנתונים מ-11 מחקרים, נמצא כי בהשוואה לפלסבו לנטילת תוספי סילימרין הייתה השפעה מיטיבה על רמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 17.96 מ"ג/דצ"ל), ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 1.25%), הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 17.46 מ"ג/דצ"ל), הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 25.70 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (הפרש ממוצע של 10.53 מ"ג/דצ"ל) וה-HDL (הפרש ממוצע של 3.36 מ"ג/דצ"ל). לא נמצאה השפעה מובהקת על ה-BMI. החוקרים מסכמים, כי נטילת תוסף סילימרין עשויה להוות טיפול משלים יעיל לשיפור גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה.

בסקירה (2018) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעה המיטיבה של סילימרין, הרכיב הפעיל בגדילן מצוי (Silybum marianum), על המאפיינים השונים של התסמונת המטבולית - כולל הפחתת תנגודת לאינסולין, איזון לחץ הדם ופרופיל השומנים והשפעה נוגדת חמצון ומגינה על התאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29736939

סקירה (אוגוסט 2014) בחנה את ההשפעה של גדילן מצוי (Silybum marianum) על הטיפול בסוכרת ומניעת סיבוכי המחלה. ממחקרים בבני אדם עולה כי מינון של 600 מ"ג סילימרין ליום למשך חצי שנה הוביל להפחתה מובהקת ברמות הגלוקוז בדם בצום, ורמות הגלוקוז הממוצע בדם. נראתה גם הפחתה של כ-20% בדרישה לאינסולין, כך שייתכן וסילימרין מסייע גם במצבי עמידות לאינסולין. בנוסף נראה כי סיליבין, חומר פעיל נוסף בגדילן מצוי בעל השפעה חיובית על מספר סיבוכי סוכרת כגון נוירופתיה סוּכרתית, נפרופתיה סוּכרתית וכבד שומני שאינו נובע מאלכוהול, זאת בעיקר הודות לפעילות נוגדת חמצון.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25396404

סקירה (2014) העוסקת ברכיבים צמחיים אשר עשויים לסייע בטיפול במחלת כבד שומני לא אלכוהולית (NAFLD). אחד הרכיבים הבולטים הוא סילימרין המופק מגדילן מצוי. החוקרים מפרטים כי סילימרין מוכר ברפואה הטבעית לטיפול בהפרעות בכבד ובמרה והוא בעל פעילות אנטי-פיברוטית, נוגדת חמצון, אנטי-ויראלית ואנטי-דלקתית והינו בעל השפעה מטבולית מוכחת. מחקרים אקראיים מבוקרים מראים כי סילימרין הניתן הן לטווח קצר והן לטווח ארוך תורם לשיפור תפקוד כבד שומני, מפחית את הצטברות השומן, את הגדלת הכבד ואת היווצרות הלייפת, וכן מפחית את הרמות החריגות של אנזימי הכבד בסרום בהשוואה לפלסבו. בנוסף, הוא משפר את הרגישות לאינסולין בקרב החולים. ממחקרים קליניים מתקדמים עולה כי סילימרין הינו הטיפול הטוב ביותר לחולי כבד שומני אולם נותר עדיין לפתור בעיות הקשורות בתיקנון, הרכב ומינון החומר הפעיל.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25514914

שתי סקירות (אפריל 2003/ נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח גדילן מצוי (Silybum marianum).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597
שני מחקרים קליניים אקראיים מבוקרים (1993, 1997) בחנו את השפּעת הנטילה של סילימרין המופק מגדילן מצוי על סוכרת משנית לשחמת כבד אלכוהולית. במחקר הראשון השתתפו 60 נבדקים (טווח גילאים 45-70) אלכוהוליסטים המנועים משתיה לפחות שנתיים הסובלים משחמת הכבד ותנגודת לאינסולין ומטופלים באינסולין במשך 5 שנים לפחות. הם חולקו אקראית לקבלת סילימרין במינון 600 מ"ג ליום או לאי קבלת טיפול במשך 6 חודשים. במחקר השני השתתפו 60 חולי סוכרת כתוצאה ממחלת כבד פעילה (שחמת), אשר טופלו בטיפול תרופתי קונבנציונלי (אינסולין אקסוגני), וחולקו אקראית לקבלת סילימרין במינון 600 מ"ג ליום או אינסולין בלבד במשך 12 חודשים. בתום שישה חודשים במחקר הראשון וכבר בתום ארבעה חודשים במחקר השני נצפתה ירידה משמעותית ברמת הסוכר לאחר צום (p<0.01), בממוצע רמת הסוכר היומית (p<0.01), ברמות הסוכר בשתן (p<0.01), ברמות ההמוגלובין המסוכרר (p<0.01), ברמות האינסולין בצום (p<0.01), ברמות הפפטיד C (מדד לתנגודת לאינסולין) (p<0.01), ובכמות האינסולין הנצרכת (p<0.01) בקבוצת הסילימרין בהשוואה לקבוצה שלא טופלה. כמו כן, חלה ירידה מובהקת ברמות המלונדיאלדהיד (סמן לחמצון שומנים בקרומי התאים) בקרב הנבדקים חולי השחמת שטופלו בסילימרין בהשוואה לנבדקים החולים שלא טופלו (p<0.01), ורמת המלונדיאלדהיד שהגיעו אליה השתוותה לרמה שנדגמה מקבוצת ביקורת של נבדקים בריאים.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0011393X05806605
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9126802

מחקר קליני (פברואר 2015) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו בחן את השפּעת הטיפול באמצעות סילימרין (Silymarin) על רמות נוגדי החמצון ותהליכי הדלקת בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. 40 חולי סוכרת הנוטלים תרופות חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות נטלה סילימרין במינון 420 מ"ג ליום וקבוצת הביקורת נטלה פלסבו במשך 45 ימים. בתום ההתערבות נמצא כי סילימרין העלה במידה מובהקת את רמות נוגדי החמצון בדם הנבדקים בהשוואה לפלסבו (עלייה של - 12.85%, 30.32% ו-8.43% ברמות ה-SOD, הגלותתיון פרוקסידאז והתפקוד האנטיאוקסידנטי הכללי בהתאמה, p<0.05). כמו כן, חלה ירידה של 26.83% במדד הדלקתיות CRP וירידה של 12.01% ברמות תוצר חמצון השומנים מלונדיאלדהיד (Melondialdehyde) בקבוצת הסילימרין בהשוואה למצב הבסיס (p<0.05 בשניהם).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25765835

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2006) נערך בקרב 51 חולי סוכרת מסוג 2 אשר נטלו תרופות להורדת סוכר מסוג מטפורמין וגליבן. הנבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית סילימרין במינון 600 מ"ג ליום או פלסבו למשך ארבעה חודשים בנוסף לטיפול התרופתי. בקבוצת הסילימרין נצפתה ירידה מובהקת במספר מדדים, כגון המוגלובין מסוכרר (HbA1c) (ברמת מובהקות של: p<0.001), רמת סוכר לאחר צום (p<0.001), רמת כולסטרול כללי (p<0.0001), רמת LDL (ברמת מובהקות של: p<0.005), טריגליצרידים (p<0.004) ואנזימי כבד (AST, ALT) (ברמת מובהקות של: p<0.008-0.0001). כמו כן, נצפתה ירידה קלה ובלתי מובהקת במשקל הנבדקים, ובלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי שלהם בעקבות הטיפול באמצעות סילימרין. לעומת זאת בקבוצת הפלסבו נצפתה דווקא עליה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (p<0.0001) וברמת הסוכר לאחר צום (p<0.0001) ולא נצפו הבדלים מובהקים בשאר המדדים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17072885

במחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו (אוקטובר 2015) הוערכה היעילות של תוסף מסחרי (Berberol) להפחתת מינון האינסולין ולשיפור איזון הסוכר בחולי סוכרת סוג 1. תוסף זה מכיל 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. 85 נבדקים חולקו אקראית לנטילת התוסף (2 כמוסות ליום) או פלסבו במשך 6 חודשים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת התוסף אפשרה להוריד את מינון האינסולין הנדרש לשמירה על איזון רמות הסוכר. כמו כן, בעקבות נטילת התוסף חלה ירידה מובהקת ברמות הגלוקוז בצום וברמות הגלוקוז לאחר ארוחה, וחלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי, ברמת הטריגליצרידים, וברמת ה-LDL ועליה ב-HDL הן בהשוואה לפלסבו והן בהשוואה למצב הבסיס. רמות ההמוגלובין המסוכרר ירדו בעקבות השימוש בתוסף בהשוואה למצב הבסיס אך לא בהשוואה לפלסבו. פרטים נוספים לגבי רמות המובהקות אינם נגישים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26384091

במחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו (מרץ 2015) נבדקה היעילות והבטיחות של תוסף מסחרי (Berberol) בחולים עם דיסליפידמיה ואי-סבילות לסטטינים במינון גבוה. תוסף זה מכיל 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. במחקר השתתפו 137 חולים שהפסיקו את השימוש בסטטינים למשך חודש ולאחר מכן החלו לקחת חצי מינון של סטטינים + התוסף או פלסבו במשך 6 חודשים. נמצא כי נטילת התוסף הפחיתה את רמת הגלוקוז בצום (ירידה של 9 מ"ג/דצ"ל) ומדדי האינסולין (ירידה של 0.7 μU/ מיליליטר ברמת האינסולין וירידה של 0.35 נקודות במדד העמידות לאינסולין HOMA-index) בהשוואה לנתוני הבסיס ולקבוצת הפלסבו. לא חל שינוי בפרופיל השומנים, בעוד שבקבוצת הפלסבו חלה החמרה (עליה של 23.4 מ"ג/דצ"ל בכולסטרול הכללי, 19.6 מ"ג/דצ"ל ברמת ה-LDL ו-23.1 מ"ג/דצ"ל ברמת הטריגליצרידים). החוקרים מסכמים כי השימוש בתוסף זה עשוי להיות יעיל במצבים של אי-סבילות לסטטינים במינון גבוה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25577665

במחקר אקראי מבוקר (2024) נבדקה ההשפעה של תוסף סילימרין על המדדים הגליקמיים ועל פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 48 משתתפים בגיל 30-68 המקבלים טיפול תרופתי. המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת למשך 12 שבועות. שתי הקבוצות קיבלו תכנית תזונתית לטיפול בסוכרת, כאשר המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו בנוסף סילימרין במינון 140 מ"ג 3 פעמים ביום. נמצא כי בסיום תקופת ההתערבות בשתי הקבוצות חלה ירידה מובהקת במשקל, אולם ללא הבדל מובהק בין הקבוצות. בנוסף, לא נמצאה השפעה מובהקת להתערבות על רמת גלוקוז בצום, רמת ההמוגלובין המסוכרר או פרופיל השומנים. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה לתועלת המטבולית של סילימרין בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39101762/

מחקר קליני (2013) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו במבנה מצולב (Crossover design) בחן את יעילות התוסף Berberol בטיפול בהשמנת יתר ובהפרעה במשק השומנים (דיסליפידמיה). כל כמוסה של התוסף הכילה 588 מ"ג צמח מהרי ההימלאיה הנקרא Berberis aristata ו-105 מ"ג גדילן מצוי. 105 נבדקים בעלי עודף משקל והפרעה במשק השומנים אך עם רמות גלוקוז מאוזנות ובסיכון קרדיווסקולרי נמוך עברו שישה חודשים של תוכנית תזונה מותאמת ופעילות גופנית. לאחר מכן, חולקו הנבדקים אקראית לקבלת 2 כמוסות ביום או פלסבו במשך שלושה חודשים. לאחר תקופת הפסקה של חודשיים שבמהלכם הופסק מתן התוסף/פלסבו וכל הנבדקים המשיכו בתוכנית הדיאטה והפעילות הגופנית בלבד, הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפול הנגדי (פלסבו/תוסף) במשך שלושה חודשים נוספים. בתום ההתערבות, נמצא שהטיפול באמצעות התוסף הפחית במובהק את רמות הכולסטרול הכללי, ה-LDL והטריגליצרידים והעלה במובהק את רמת ה-HDL בהשוואה לפלסבו ובהשוואה למצב הבסיס. בנוסף, הטיפול באמצעות התוסף הפחית במובהק את רמת האינסולין בצום, את ערכי מדד התנגודת לאינסולין (HOMA-IR) וכן את רמות החלבון קושר רטינול (RBP-4) ואת רמות הרזיסטין המקושרים לעמידות לאינסולין, בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס. התוסף אף העלה במובהק את רמות האדיפונקטין בהשוואה לפלסבו ולמצב הבסיס. נמצא מתאם מובהק בין הירידה במדד העמידות לאינסולין ובין הירידה ברמות הרזיסטין וברמות החלבון קושר רטינול בקבוצת התוסף אך לא בקבוצת הפלסבו. מסקנת החוקרים היתה כי הטיפול באמצעות התוסף בטוח לשימוש ויעיל בשיפור פרופיל השומנים וכן בשיפור העמידות לאינסולין ורמות האדיפונקטין.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24152839

מחקר קליני (אוקטובר 2015) בו נבדקה ההשפעה של תוסף טבעי (Kepar) בחולים עם התסמונת המטבולית. במחקר השתתפו 78 חולים אשר נטלו במשך 4 חודשים את התוסף במינון של 2 כמוסות ליום המכילות 160 מ"ג כורכום, לצד 102 גרם סילימרין (המצוי בצמח Silybum marianum) ו-24 מ"ג גוגול (Commiphora mukul), בנוסף ל- 14 מ"ג חומצה כלורוגנית ו-2.5 מ"ג אינולין. נמצא כי לאחר 4 חודשים חלה ירידה מובהקת במשקל הגוף (מ-81.1 ל-79.4 ק"ג, p<0.0001), ב-BMI (מ-29.6 ל-29.3, p=0.001) ובהיקף המותניים (מ-105 ל-102 ס"מ, p=0.0004) וכן ברמת הסוכר בדם בצום (מ-6.5 ל-6.4 מילימול לליטר, p=0.014) וברמת הכולסטרול הכללי (מ-4.8 ל-4.5 מילימול לליטר, p=0.03) בהשוואה למצב הבסיס. לא נצפה שינוי ברמת העקה החמצונית של הנבדקים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25632052

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35143971

כּורכום וכּורכּומין

טיפול בסוכרת | מניעת נזק חמצונִי | מנִיעת טרשת עורקים | עודף שומנִים בדם

טיפול בסוכרֶת

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של כורכום (Curcuma longa) וכורכומינואידים על המטבוליזם של גלוקוז בקרב משתתפים עם תחלואה מטבולית. בסקירה נכללו 17 מאמרים אשר מתייחסים ל-22 מחקרים, רובם נערכו באסיה. במחקרים אלה נכללו משתתפים עם תסמונת מטבולית, שמנות, מחלת כבד שומני, סוכרת סוג 2 או יתר שומנים בדם. המשתתפים קיבלו סוגים שונים של תוספי כורכום המכילים כורכומינואידים במינון שנע בין 46 ל-1,500 מ"ג/יום, בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו, למשך 4 שבועות עד 9 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 7.86 מ"ג/דצ"ל), בריכוז ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.38%) ובתנגודת לאינסולין. עוד נמצא כי התערבות של יותר מ-8 שבועות הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת האינסולין בצום. החוקרים מסכמים כי נטילת תוספי כורכום הובילה לשיפור מובהק באיזון הגליקמי בקרב משתתפים עם הפרעות מטבוליות, אולם מציינים כי הייתה הטרוגניות גדולה בתוצאות בין המחקרים שנכללו בסקירה.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של כורכומין על מדדים אנתרופומטריים וקרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם הפרעות מטבוליות. בסקירה נכללו 31 מחקרים בהם 2,462 משתתפים, כולל 1455 משתתפים עם רמת גלוקוז גבוהה, 701 משתתפים עם תסמונת מטבולית ו-306 משתתפים עם היפרליפידמיה. ב-4 מחקרים נעשה שימוש בננו-כורכומין, ב-14 מחקרים נעשה שימוש בכורכומין עם זמינות ביולוגית גבוהה (כגון BCM-95®, Meriva®, Curcumin C3 Complex®) וב-13 מחקרים נעשה שימוש בכורכומין עם זמינות ביולוגית נמוכה (כגון כמוסות או אבקה משורש כורכום). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי השימוש בתוספי כורכומין היה מלווה בשיפור במשקל הגוף וב-BMI, וכן ברמת הגלוקוז בצום, המוגלובין מסוכרר, אינסולין, תנגודת לאינסולין, HDL ו-CRP. נמצא יתרון לתוספי ננו-כורכומין בהתייחס לירידה ברמת הגלוקוז בצום, האינסולין והכולסטרול. במסגרת המחקר בוצע ניתוח מינון-תגובה, אולם תוצאות אלה מוגבלות בשל קשר בין סוג התוסף ובין המינון. החוקרים מסכמים כי נטילת תוספי כורכומין נמצאה בעלת השפעה מיטיבה על מדדים אנתרופומטריים וקרדיו-מטבוליים, בדגש על תוספי ננו-כורכומין, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35475714/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021), נבדקה ההשפעה של כורכומין במצבים של תחלואה מטבולית, כולל שמנות, סוכרת וכבד שומני. החוקרים מציינים כי עקה חמצונית ותהליכי דלקת מהווים גורמים מרכזיים בהתפתחות ובהחמרה של תחלואה מטבולית, כאשר לשימוש ברכיבים טבעיים, כולל כורכומין, עשויה להיות השפעה מיטיבה. מהסקירה עולה כי השימוש בתוספי כורכומין היה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז, הטריגליצרידים ואנזימי הכבד בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 או כבד שומני. השפעה זאת הייתה בהתאמה לירידה במדדים של דלקת ועקה חמצונית כגון MDA, TNF-α, CRP ו-MCP-1. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של כורכומין במצבים של תחלואה מטבולית, אולם יש להמשיך לבחון את פרופיל הספיגה והזמינות הביולוגית של כורכומין ולקבוע מהו המינון הטיפולי המיטבי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34847213/

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה של כורכומין בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 16 מחקרים בהם 1,309 משתתפים בגיל 18 עד 85, מרביתם עם סוכרת סוג 2 (חלקם הקטן עם סיבוכים שונים הקשורים בחוסר איזון גליקמי ובמחקר אחד נכללו גם משתתפים עם סוכרת סוג 1). במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי כורכומין בצורות שונות ובטכנולוגיות שונות בטווח מינונים שנע בין 80 ל-2,100 מ"ג/יום למשך שמונה עד 16 שבועות. באופן כללי נמצא בסקירה כי נטילת תוספי כורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת בחמצון השומנים, ברמת הגלוקוז בצום, ההמוגלובין המסוכרר, הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי, ה-LDL, CRP ולחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, וכן בעלייה ב-HDL וביכולת נוגדת החמצון. יחד עם זאת, דווח על השפעות שליליות שכללו בעיקר כאבים וחוסר נוחות בבטן עליונה. החוקרים מציעים כי ההשפעה המיטיבה של כורכומין על האיזון הגליקמי נובעת מתרומתו להפחתת עקה חמצונית ותהליכי דלקת. הם מסכמים כי ניתן לשקול שימוש בתוספי כורכומין כחלק מהגישה לטיפול בסוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34012421/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2021) הוערכה ההשפעה של כורכומין על האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים, בקרב חולי סוכרת סוג 2 שאינם סובלים מסיבוכים. בסקירה נכללו שבעה מחקרים בהם נעשה שימוש בתוספי כורכומין במינון שנע בין 80 ל-2,100 מ"ג/יום. הסקירה לא כללה נתונים לגבי סוג הכורכומין או משך הנטילה. בניתוח כולל של הנתונים, נמצא כי נטילת כורכומין הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת ההמוגלובין המסוכרר והתנגודת לאינסולין, וכן ברמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL והטריגליצרידים. ההשפעה על ה-BMI וה-HDL לא הייתה מובהקת סטטיסטית. החוקרים מציינים, כי ההשפעה ההיפוגליקמית של כורכומין נובעת ככל הנראה מעיכוב השחרור של גלוקוז ממאגרי הגליקוגן, ומצמצום ההצטברות של תוצרי גליקציה מתקדמים, וכתוצאה מכך מניעת נזקי חמצון. בנוסף, לכורכומין השפעה מיטיבה על תהליך הליפוגנזה בכבד באמצעות ויסות הפעילות של אנזימים שונים. הם מסכמים, כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תוסף כורכומין לשיפור המצב המטבולי בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם יש לאשש זאת במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33514002/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה נוגדת הדלקת של תוספי כורכומין. בסקירה נכללו 32 מחקרים, בהם 2,038 משתתפים, מרביתם עם מגוון מצבים בריאותיים כגון סוכרת סוג 2, מיגרנה, דלקת מפרקים, פסוריאזיס ועוד. משך ההתערבות נע בין 12 יום ל-24 שבועות. בכל המחקרים נעשה שימוש בתוספי כורכומין, כורכומינואידים או כורכום בצורת כמוסות או טבליות, במינון שנע בין 46 ל-4,275 מ"ג/יום, כאשר ברוב המחקרים נעשה שימוש בתוספים עם מנגנונים שונים לשיפור הזמינות הביולוגית (למשל כורכומין בתוספת פיפרין, כורכומין ליפוזומלי וכדומה). בניתוח כולל של הנתונים, נמצא כי השימוש בתוספי כורכומין היה מלווה בשיפור מובהק במדדי הדלקת CRP, IL-6 ,TNF-α, IL-8 ,MCP-1 ו- IL-10, ללא השפעה מובהקת על ICAM-1. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים תמיכה לפעילות נוגדת הדלקת של כורכומין, ובסיס למחקרים נוספים להערכת המינון, משך הנטילה וסוג התוסף המיטביים לטיפול במטופלים עם מחלות דלקתיות כרוניות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34378053/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של תוספי כורכומין על רמת האדיפונקטין בדם. אדיפונקטין הוא הורמון, המופרש על ידי תאי שומן ואשר מעורב בוויסות רמות הגלוקוז בדם באמצעות הגברת הרגישות לאינסולין, וכן מעורב בתהליך החמצון של חומצות שומן. רמות נמוכות של אדיפונקטין נמצאו קשורות בסיכון מוגבר לתחלואה כגון סוכרת, יתר שומנים בדם, יתר לחץ דם ותסמונת מטבולית. בסקירה נכללו שישה מחקרים, בהם 652 משתתפים עם סוכרת סוג 2, טרום-סוכרת, שמנות או תסמונת מטבולית. המשתתפים קיבלו תוספי כורכומין במינון 200-1,500 מ"ג/יום, או פלסבו, כאשר משך ההתערבות נע בין 6 ל-39 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי כורכומין הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת האדיפונקטין בדם בהשוואה לפלסבו. השפעה משמעותית יותר נצפתה במחקרים בהם משך ההתערבות היה עד 10 שבועות. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של כורכומין לשיפור רמת האדיפונקטין, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את תוצאות המחקר. החוקרים מדווחים על העדר מימון או ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31425942/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה היעילות והבטיחות של כורכומין לשיפור המטבוליזם של גלוקוז בקרב משתתפים עם גורמי סיכון קרדיווסקולריים. בסקירה נכללו 14 מחקרים, בהם 1,277 משתתפים. בשישה מחקרים נכללו משתתפים עם סוכרת סוג 2 ובשמונה מחקרים נכללו משתתפים עם התסמונת המטבולית. במחקרים השונים נעשה שימוש במגוון תוספים ומינונים (לדוגמא – אבקת כורכום במינון 3 גרם/יום, אבקת כורכומין במינון 294 מ"ג/יום של כורכומינואידים, כורכומין קומפלקס במינון 1 גרם ליום ועוד). להלן סיכום הממצאים:

באופן כללי, נטילת תוספי כורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, ההמוגלובין המסוכרר והתנגודת לאינסולין.
תוספי כורכומין היו יעילים יותר בהפחתת רמת הגלוקוז בצום וברמת ההמוגלובין המסוכרר בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, בהשוואה למשתתפים עם התסמונת המטבולית.
השימוש בתוספים היה יעיל יותר במינונים של מעל 300 מ"ג/יום ובנטילה ממושכת של 12 שבועות לפחות. החוקרים מדווחים כי תוספי הכורכומין נסבלו היטב, ללא השפעות שליליות משמעותיות.

החוקרים מסכמים כי לתוספי כורכומין עשויה להיות השפעה מגינה בקרב משתתפים בסיכון קרדיווסקולרי כתוצאה משיפור המטבוליזם של גלוקוז, אולם נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה על מנת לאשש את הממצאים. המחקר מומן על ידי קרנות מחקר לאומיות בסין.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30983042

להלן שתי מטא-אנליזות העוסקות בהשפעה נוגדת הדלקת של כורכומין:

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה נוגדת הדלקת של תוספי כורכומין. בניתוח נכללו 17 מחקרים אשר העריכו את ההשפעה על מדדי דלקת שונים, כולל IL-1 (שלושה מחקרים), IL-6 (12 מחקרים), IL-8 (ארבעה מחקרים) ו-TNF-α (12 מחקרים). במחקרים אלה נכללו משתתפים עם מגוון מצבים דלקתיים (כגון עודף משקל, דלקת מפרקים, סוכרת) אשר נטלו תוספי כורכום/כורכומין מסוגים שונים במינון 80 עד 1,500 מ"ג/יום למשך ארבעה עד 16 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוספי כורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת במדדי הדלקת IL-1 ו-TNF-α, כאשר ההשפעה על IL-6 ו- IL-8 לא נמצאה מובהקת סטטיסטית. עוד מראים החוקרים כי ההשפעה על IL-1 הייתה תלוית מינון באופן לא ליניארי, עם יתרון למינונים גבוהים מ-1,000 מ"ג. החוקרים מסכמים כי לתוספי כורכומין עשויה להיות תרומה להפחתת הריכוז של ציטוקינים פרו-דלקתיים, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים וכן להעריך מהי ההשפעה הקלינית.

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של תוספי כורכומין על מדד הדלקת CRP. בניתוח נכללו 32 מחקרים, מהם בתשעה מחקרים מדד המטרה היה רמת CRP וב-23 מחקרים מדד המטרה היה hs-CRP. במחקרים אלה נכללו משתתפים עם מגוון מצבים דלקתיים (כגון עודף משקל, דלקת מפרקים, סוכרת, מחלת לב כלילית) אשר נטלו תוספי כורכום/כורכומין מסוגים שונים במינון 80 עד 4,000 מ"ג/יום למשך יומיים ועד 12 שבועות. באופן כללי נמצא כי נטילת תוספי כורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-CRP / hs-CRP בהשוואה לפלסבו, כאשר ההשפעה הייתה משמעותית יותר במינון של עד 1,000 מ"ג/יום. מסקנת החוקרים היא כי נטילת תוספי כורכומין עשויה לתרום לשיפור מדד הדלקת CRP בקרב הסובלים ממצבים דלקתיים שונים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33934954/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34586711/

סקירה (2013) שנערכה על כורכום (Curcuma longa) והשפּעת הצמח על סוכרת וסיבוכי סוכר מראה כי שימוש בכורכום מסייע להפחתת חמצון שומנים, הפחתת גלוטתיון ומדדי דלקת שונים ושמירה על מערכת העצבים בקרב חולי סוכרת. דרך כל זאת, נמצא כי כורכום מסייע למנוע סיבוכי סוכרת, בהם נוירופתיה סוּכרתית, כבד שומני, השמנה, נפרופתיה ומחלות כלי דם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24348712

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) שנערך בברזיל, נבדקה ההשפעה המטבולית של תוסף כורכום בשילוב פיפרין בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 71 משתתפים אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת ההתערבות שקיבלה מינון יומי של 500 מ"ג כורכום + 5 מ"ג פיפרין (מיצוי יבש מתוקנן ל-90% כורכומין), או לקבוצת הביקורת שקיבלה פלסבו, למשך 120 יום. נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הגלוקוז בצום, ההמוגלובין המסוכרר, התנגדות לאינסולין והטריגליצרידים. החוקרים מסכמים, כי תוצאות אלה תומכות בתרומה של תוסף כורכום לשיפור מדדים מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2. מחקרי מעבדה קודמים הראו כי לכורכומין השפעה מיטיבה על איזון משק הסוכר באמצעות עידוד תהליכי גליקוליזה ועיכוב גלוקונאוגנזה, שיפור הרגישות לאינסולין והגברת הפעילות של תאי בטא בלבלב, וכן תרומה להפחתת המטבוליזם של שומן בכבד. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33586583/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2020) נבדקה ההשפעה של תוסף כורכומין בקרב מטופלים עם כף רגל סוּכרתית. במחקר נכללו 60 מטופלים אשר חולקו אקראית לקבלת 80 מ"ג ליום תוסף ננו-כורכומין, או פלסבו, למשך 12 שבועות.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו:

נטילת כורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, האינסולין והתנגודת לאינסולין, וכן בעלייה ברגישות לאינסולין.
בקבוצת הכורכומין נצפה שיפור מובהק ברמת הכולסטרול וה-LDL וכן בפעילות נוגדת החמצון.
לא נמצאה השפעה על מדדים הקשורים בהחלמת הכיב בכף הרגל.

החוקרים מסכמים, כי נטילת תוסף כורכומין הייתה בעלת השפעה מטבולית מיטיבה, אך ללא השפעה על החלמת הכיב, בקרב מטופלים עם כף רגל סוּכרתית. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33200488/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) הוערכה ההשפעה של תוסף כורכומין על מגוון מדדים מטבוליים בקרב משתתפים עם עודף משקל (BMI 25-30) ורמת גלוקוז גבוהה (רמת גלוקוז בצום 100-125 מ"ג/דצ"ל). במחקר נכללו 80 משתתפים, אשר חולקו אקראית לקבלת התוסף או פלסבו - למשך שמונה שבועות. המשתתפים נטלו את התוסף ®Curserin במינון של שתי טבליות ליום אחרי ארוחת הערב, כאשר כל טבליה מכילה 200 מ"ג כורכומין, 120 מ"ג פוספטידיל סרין, 480 מ"ג פוספטידיל כולין ו-8 מ"ג פיפרין. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הפלסבו, בקבוצת הכורכומין חל שיפור מובהק ברמת האינסולין בצום, ברמת הטריגליצרידים, בתפקודי הכבד וברמת הקורטיזול בדם. כמו כן, בהשוואה לנתוני הבסיס נמצא גם שיפור במדדים נוספים, כולל תנגודת לאינסולין, היקף המותניים, לחץ הדם ו-HDL – בקבוצת הניסוי קצת יותר מקבוצת הפלסבו, אולם ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בהשפעה המטבולית המיטיבה של תוסף כורכומין פיטוזומלי בקרב משתתפים עם הפרעות מטבוליות. המחקר נתמך על ידי אוניברסיטה באיטליה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30796508

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) הוערכה ההשפעה של תוסף ננו-כורכומין על מדדים של דיכאון וחרדה, בקרב מטופלים עם נוירופתיה סוּכרתית. במחקר נכללו 80 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבלת 80 מ"ג/יום תוסף ננו-כורכומין או פלסבו - למשך 8 שבועות. בתחילת המחקר ובסיומו נבדקו מדדים אנתרופומטריים, צריכה תזונתית, פעילות גופנית, תגובה גליקמית וחומרת הנוירופתיה, וכן הוערכה רמת הדיכאון והחרדה באמצעות המדד DASS-21-items.

נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת במדדי הדיכאון והחרדה בהשוואה לפלסבו, ללא שינוי במדד הסטרס. החוקרים מציינים כי לא היו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בצריכה התזונתית במהלך המחקר וכי באופן כללי התוסף נמצא בטוח ונסבל היטב. הם מסכמים כי התוסף נמצא יעיל ובטוח להקלה על תסמיני דיכאון וחרדה בקרב מטופלים עם נוירופתיה סוּכרתית, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון את ההשפעה בשימוש ממושך ושל מינונים שונים.

המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31788880/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) נבדקה ההשפעה של תוסף כורכומין בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 44 מטופלים, אשר חולקו אקראית לנטילת התוסף במינון 1.5 גרם ליום, או פלסבו - למשך 10 שבועות. כל כמוסה של 500 מ"ג מהתוסף הכילה 440 מ"ג כורכומינואידים ו-38 מ"ג שמן כורכום.

נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים בהשוואה לנתוני הבסיס, אולם ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית (ירידה של 14.2 לעומת ירידה של 5.2 מ"ג/דצ"ל). בנוסף, בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף כורכומין היתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-CRP ובעלייה ברמת האדיפונקטין.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של כורכומין להפחתת הסיכון לסיבוכים בקרב חולי סוכרת סוג 2 באמצעות הפחתת רמת הטריגליצרידים והפעילות הדלקתית.

המחקר מומן על ידי מכון מחקר לאומי לתזונה ולמזון באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30864188

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בשאר המדדים שנבדקו. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף כורכום נמצאה יעילה לירידה במשקל הגוף ובמדדי שומן מסוימים בקרב חולי סוכרת סוג 2 עם יתר שומנים בדם, ללא השפעה על מדדי הסוכר, הדלקת או הפעילות נוגדת החמצון.

המחקר מומן על ידי גורמים אקדמיים באיראן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30859660

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2012) בחן את יעילות תוסף כורכומין בדחיית ההופעה שלסוכרת בקרב נבדקים טרום סוּכרתיים. 240 נבדקים (טווח גילאים 30-64) שאובחנו כטרום סוּכרתיים חולקו אקראית לקבלת תמצית יבשה של כורכום (תכולת כורכומנואידים של 75-85%) במינון 1500 מ"ג ליום או פלסבו במשך תשעה חודשים. בתום ההתערבות 16.4% מהנבדקים בקבוצת הביקורת פיתחו סוכרת ואילו בקבוצת הכורכומין אף לא אחד מן הנבדקים אובחן במחלה (p<0.001). כמו כן, כורכומין היה יעיל יותר במובהק מפלסבו בשיפור תפקוד תאי בטא (HOMA-β)(p<0.01), בהפחתת (p<0.001) התנגודת לאינסולין (HOMA-IR) והפחתת (p<0.05) כמות האינסולין המופרשת מתאי הלבלב (פפטיד C) ובהעלאת רמת האדיפונקטין (p<0.05).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22773702
מחקר קליני אקראי ומבוקר פלסבו במבנה מצולב (crossover trial) (2010) בחן את השְפעת הנטילה של כורכום על מדדים גליקמיים לאחר מבחן העמסת גלוקוז בקרב נבדקים בריאים. 14 נבדקים חולקו אקראית לנטילת כמוסות אבקת כורכום במינון 6 גרם או פלסבו לפני מבחן העמסת גלוקוז (75 גרם). לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז בסרום בעקבות נטילת כורכום בהשוואה לפלסבו, עם זאת רמות האינסולין היו גבוהות במובהק שעתיים לאחר מבחן העמסת הגלוקוז (p<0.02). מסקנת החוקרים היתה שלכורכום עשויה להיות השפעה על כמות האינסולין המופרשת בתגובה לעלייה ברמות הגלוקוז.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20937162

מניעת נזק חמצוני

בסקירה (2023) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי הבטיחות והיעילות של תוספי כורכומין בשילוב פיפרין לשיפור הבריאות. החוקרים מציינים כי לכורכומין השפעה נוגדת דלקת ונוגדת חמצון אשר עשויה לסייע הן במניעת תחלואה והן בטיפול, כאשר השילוב עם פיפרין תורם להעלאת הזמינות הביולוגית. מבסגרת הסקירה מוצגים המנגנונים בהם כורכומין תורם לבריאות האדם, המגבלות של המחקרים הקליניים בתחום והתרומה של השילוב עם פיפרין. בהמשך, מפורטים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וממחקרים קליניים בהתייחס למגוון מצבים בריאותיים. המחקרים הקליניים כוללים מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של כורכומין-פיפרין במצבים של מחלת כבד שומני, סוכרת סוג 2, התסמונת המטבולית, שמנות, טראומה מוחית, ומחלות נשימה כולל COVID-19. באופן כללי עולה מהסקירה כי לשימוש בכורכומין-פיפרין עשויה להיות השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי, פרופיל השומנים והפעילות נוגדת החמצון במצבים של סוכרת סוג 2, וכן לשיפור המצב הדלקתי והחיסוני במצבים של שמנות ושל תסמונת מטבולית. בנוסף, נמצאו עדויות להפחתה בעקה חמצונית ודיכאון במצבים של סטרס כרוני והפרעות נוירולוגיות, וכן שיפור בתסמינים נשימתיים ומניעת סיבוכים במחלות נשימה כגון אסתמה ו-COVID-19. החוקרים מסכמים כי שילוב של כורכומין ופיפרין מהווה גישה מבטיחה לניהול מחלות מטבוליות, דלקתיות ונשימתיות, ללא השפעות שליליות משמעותיות, כאשר העדויות לגבי ההשפעה על הפרעות נוירולוגיות הינן מוגבלות. יש להמשיך ולבסס את היעילות במחקרים קליניים באיכות גבוהה, בדגש על ההשפעה במצבים של הפרעות מצב רוח והפרעות נוירולוגיות.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36720711/

סקירה (יוני 2016) המציגה מהם הגורמים המגבירים פגיעה בכלי הדם בחולי סוכרת ואת המנגנונים המולקולריים בהם פועלים רכיבים פוליפנוֹלים בעלי השפעה נוגדת חמצון למניעת נזקים אלה.
החוקרים מפרטים כיצד פועלים תאי האנדותל ותפקידם בשמירה על פעילות כלי הדם.
פגיעה בתפקוד תאי האנדותל עומדת בבסיס התפתחות מחלות כרוניות וסיבוכים קרדיווסקולריים כגון סוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית, מחלת עורקים היקפית, שבץ וסיבוכים מיקרווסקולריים כגון נפרופתיה, נוירופתיה ורטינופתיה.
מחקרים שונים מראים כי רכיבים פוליפנוֹלים מסייעים להגנה על תאי האנדותל ותורמים לשמירה על תפקוד תקין של כלי הדם באמצעות הפחתת העקה החמצונית וכן באמצעות השפעה על התקשורת הבין-תאית. המקורות התזונתיים הנחקרים ביותר לפוליפנוֹלים כוללים תה ירוק, קקאו, יין אדום ופירות הדר, כאשר נמצאו עדויות מבטיחות בנוגע ל-30 רכיבים, ביניהם חומצה אלפא-לינולנית, כורכומין, קוורצטין ורזברטרול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27264638

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) נבדקה ההשפעה של תוסף כורכום (Curcuma longa) על מדדי הסוכר, השומנים, מדדי הדלקת והפעילות נוגדת החמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2, הסובלים מיתר שומנים בדם. במחקר נכללו 80 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הפלסבו. המשתתפים בקבוצת ההתערבות נטלו כמוסות אבקת כורכום טהור במינון 2,100 מ"ג ליום, בחלוקה לשלוש מנות לאחר הארוחה, למשך 8 שבועות. בקבוצת ההתערבות נצפה שיפור מובהק במשקל הגוף, ברמת הטריגליצרידים וברמת ה-LDL בהשוואה לנתוני הבסיס. בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף כורכום הייתה מלווה בשיפור מובהק ב-BMI, ברמת הטריגליצרידים וברמת הכולסטרול הכללי. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בשאר המדדים שנבדקו. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף כורכום נמצאה יעילה לירידה במשקל הגוף ובמדדי שומן מסוימים בקרב חולי סוכרת סוג 2 עם יתר שומנים בדם, ללא השפעה על מדדי הסוכר, הדלקת או הפעילות נוגדת החמצון. המחקר מומן על ידי גורמים אקדמיים באיראן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30859660

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2017) נבדקה היעילות של תוסף כורכומינואידים לשיפור הפעילות נוגדת החמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 118 חולי סוכרת סוג 2, אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת הטיפול או לקבוצת הפלסבו למשך 8 שבועות. המשתתפים בקבוצת הטיפול נטלו 1,000 מ"ג כורכומינואידים יחד עם 10 מ"ג פיפרין ליום. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב משתתפים שנטלו את התוסף חל שיפור מובהק בפעילות נוגדת החמצון (p<0.001). באופן ספציפי, חלה עלייה מובהקת במדדים TAC הנקרא גם: total antioxidant capacity ו-SOD, הידוע כ-superoxide dismutase וירידה (p<0.001) ב-MDA הידוע כ-malondialdehyde. שיפור זה היה בלתי תלוי ב-BMI וברמת האינסולין בצום של המשתתפים. ממצאי המחקר מצביעים כי לנטילת תוסף כורכומינואידים השפעה משמעותית על הפעילות נוגדת החמצון ויש להמשיך ולבחון מהי התרומה של כך להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי וסיבוכי הסוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27928704
מחקר קליני כפול-סמיות מצומצם (2014) בדק האם לכורכום וקינמון השפעה על התפקוד הקוגניטיבי בקרב משתתפים במצב טרום סוכרת שאינם מקבלים טיפול תרופתי. 48 משתתפים בגילאי 60 ומעלה שאובחנו זה לא מכבר בטרום סוכרת ( BMI=18.5-30, גלוקוז בצום 100-125) חולקו באופן אקראי לאחר צום לילה לקבלת פלסבו, 1 גרם כורכום, 2 גרם קינמון או כורכום+קינמון. התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים נבדק לפני הנטילה ושש שעות אחריה. בעקבות נטילת התוספים לא נצפו שינויים מובהקים ברמות הגלוקוז והאינסולין בדמם של הנבדקים לאחר הארוחה. החוקרים מצאו כי תוספת הכורכום הובילה לשיפור זיכרון העבודה (p=0.05), וכן לשיפור העמידות לאינסולין (p<0.01) אך לא לשינוי במרקרים של מחלת האלצהיימר (APP, PS1, PS2, GSK-3β). לא נצפתה תרומה מובהקת של קינמון לשינוי המדדים(327).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25516316
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2011) בחן את יעילות הטיפול בנפרופתיה סוּכרתית באמצעות כורכום. 40 נבדקים החולים בנפרופתיה סוּכרתית כתוצאה מסוכרת סוג 2 בעלי ערכי לחץ דם מאוזנים תרופתית (מעכבי ACE, חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין) חולקו אקראית לנטילת תוסף כורכום במינון 1500 מ"ג ליום (מינון שווה ערך ל-66.3 מ"ג כורכומין) במשך חודשיים. בתום ההתערבות נמצא שכורכום יעיל בהפחתת מדדי הדלקת, עקה חמצונית ולייפת (TGF-β, TNF-α ו-IL-8) ובהפחתת החלבון והקריאטינין בשתן בנפרופתיה סוּכרתית בהשוואה למצב הבסיס (TGF-β p<0.006, TNF-α לא מובהק, IL-8 p<0.02, פרוטאינוריאה p<0.001, קריאטינין לא מובהק) ובהשוואה לפלסבו (TGF-β p<0.006, TNF-α p<0.007, IL-8 לא מובהק, פרוטאינוריאה p<0.03, קריאטינין p<0.02).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21627399
מחקר קליני מבוקר (2011) בחן את השְפעת הטיפול באמצעות תוסף כורכומין פוספוליפידי (Meriva) במחלת כלי דם קטנים בסוכרת (diabetic microangiopathy).
25 נבדקים סוּכרתיים הסובלים ממחלת כלי הדם הקטנים לפחות חמש שנים ואינם מטופלים באינסולין נטלו תוסף כורכומין עטוף בפוספוליפיד במבנה פיטוזומלי (כורכומין ופוספטידיל כולין ביחס 1:2 (במינון 1 גרם ליום בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי (תרופות לטיפול בסוכרת) במשך ארבעה שבועות. קבוצה דומה של נבדקים סוּכרתיים ששימשה כקבוצת ביקורת טופלה באמצעים קונבנציונאליים. בתום ההתערבות בקבוצת הכורכומין בהשוואה לקבוצת הביקורת נצפו שיפור במוליכות העור הכף הרגל (p<0.05 skin flux), שיפור ברפלקס כיווץ כלי הדם הפריפריים בעמידה (p<0.05 venoarteriolar response) הפחתה בבצקתיות (p<0.05 edema), ועליה בלחץ החמצן ברקמה התת עורית (p<0.05 PO2).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22108476

במחקר פיילוט מבוקר פלסבו (2016) נבדקה היעילות והבטיחות של קרם צמחי להקלה על כאב נוירופתי על רקע סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 50 מטופלים, הסובלים מלפחות שני מאפיינים של כאב נוירופתי בכפות הרגליים, אשר חולקו אקראית לשימוש בקרם צמחי או בקרם פלסבו - פעמיים ביום למשך 6 חודשים. הרכיבים הפעילים בקרם הצמחי כללו: שוש קירח (Glycyrrhiza glabra) כ-0.2%, בננה (Musa paradisiaca) כ-19.42%, כורכום (Curcuma longa) כ-2.43%, שמן אתרי פנדנוס (Pandanus odoratissimus) כ-9.70%, אלוורה (Aloe vera) כ-4.85% וחלב קוקוס. נמצא כי חל שיפור מובהק בתסמינים בקרב 77% מהמטופלים בקבוצת הקרם הצמחי לעומת 12.5% בקבוצת קרם הפלסבו (p<0.001). בשתי הקבוצות לא דווח על השפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי השימוש בקרם הצמחי עשוי לתרום כטיפול משלים לחולי סוכרת סוג 2 הסובלים מכאב נוירופתי.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27934800

מניעת טרשת עוֹרקים

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2014) בחן את השְפעת תוסף כורכומין על גורמי סיכון להתפתחות טרשת עורקים בקרב חולי סוכרת. 240 נבדקים חולי סוכרת (בני 35 ומעלה, גלוקוז בצום ≥126, גלוקוז ≥200 מ"ג לדציליטר שעתיים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז, HbA1c ≥6.5) שאינם נוטלים תרופות חולקו אקראית לקבלת מיצוי כורכומין (תמצית יבשה עם תכולת כורכומנואידים של 75-85%) במינון 250 מ"ג או פלסבו במשך שישה חודשים. בתום ההתערבות נמצא כי בהשוואה לפלסבו, מיצוי הכורכומין הפחית במובהק את מהירות גל הדופק (Pulse wave velocity, מדד לקשיון העורקים)(p<0.01), את מדד התנגודת לאינסולין (HOMA-IR)(p<0.01), את רמות הלפטין (p<0.01), הטריגליצרידים (p<0.01), חומצת השתן (p<0.01), השומן הבטני (p<0.05) והשומן הכללי (p<0.01) והעלה במובהק את רמות האדיפונקטין (p<0.01). עוד נצפתה מגמה לא מובהקת של הפחתה ב-BMI וביחס ההשמנה הבטנית להיקף המותניים, ברמות ה-LDL, הכולסטרול הכללי והאנזים הכבדי ALT, ועליה לא מובהקת ברמת ה-HDL. מסקנת החוקרים היתה שהטיפול באמצעות כורכומין יעיל לשיפור מדדים מטבוליים ולהפחתת גורמי סיכון להתפתחות טרשת עורקים בקרב חולי סוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24445038

עודף שוּמנים בדם

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של כורכומין על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 64 מחקרים בהם נכללו 4,051 משתתפים מגיל 18 עד 65, בריאים או עם מגוון רחב של מצבים בריאותיים (כגון סוכרת סוג 2, שמנות, מטופלי דיאליזה, כבד שומני ועוד). במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספי כורכום או כורכומין בלבד על פרופיל השומנים. המינון נע בין 80 מ"ג ליום (ננו-כרוכמין) ועד 4 גרם ליום (אבקת כורכום) למשך 4 עד 24 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי כורכום / כורכומין הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים, ה-LDL וה-HDL, ללא השפעה מובהקת על רמת Apo-A או Apo-B. החוקרים מציינים כי במחקרים השונים לא הייתה התייחסות משמעותית לנושא של איכות התוסף או לצריכה התזונתית. מסקנת החוקרים היא כי העדויות הקיימות מצביעות על כך שהשימוש בתוספי כורכום / כורכומין עשוי להיות יעיל לשיפור פרופיל השומנים, אולם איכות העדויות הינה נמוכה

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37230418/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של כורכומין על פרופיל השומנים והמדדים הגליקמיים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 9 מחקרים בהם 604 משתתפים בגיל ממוצע שנע בין 41 ל-61. במחקרים אלה נעשה שימוש במגוון תוספי כורכום, כורכמין או כורכומינואידים במינון שנע בין 80 ל-2,100 מ"ג ליום (46 ל-1,500 מ"ג ליום כורכומין). משך ההתערבות נע בין 4 שבועות ל-3 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת תוספי כורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (ירידה ממוצעת של 18.97 מ"ג/דצ"ל), הכולסטרול הכללי (ירידה ממוצעת של 8.91 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (ירידה ממוצעת של 4.01 מ"ג/דצ"ל), הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 8.85 מ"ג/דצ"ל) וההמוגלובין המסוכרר (ירידה ממוצעת של 0.54%) וכן בעלייה ברמת ה-HDL (עלייה ממוצעת של 0.32 מ"ג/דצ"ל). עם זאת, החוקרים מציינים כי הייתה הטרוגניות גדולה בתוצאות בין המחקרים השונים, בעיקר בשל הבדלים במשך ההתערבות, במינון ובטיפולים הנוספים שהמשתתפים קיבלו. מסקנת החוקרים היא כי לשימוש בתוספי כורכומין עשויה להיות השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים והמדדים הגליקמיים בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35754684/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה של כורכומין על האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים, בקרב חולי סוכרת סוג 2 שאינם סובלים מסיבוכים. בסקירה נכללו שבעה מחקרים בהם נעשה שימוש בתוספי כורכומין במינון שנע בין 80 ל-2,100 מ"ג/יום. הסקירה לא כללה נתונים לגבי סוג הכורכומין או משך הנטילה. בניתוח כולל של הנתונים, נמצא כי נטילת כורכומין הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת ההמוגלובין המסוכרר והתנגודת לאינסולין, וכן ברמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL והטריגליצרידים. ההשפעה על ה-BMI וה-HDL לא הייתה מובהקת סטטיסטית. החוקרים מציינים, כי ההשפעה ההיפוגליקמית של כורכומין נובעת ככל הנראה מעיכוב השחרור של גלוקוז ממאגרי הגליקוגן, ומצמצום ההצטברות של תוצרי גליקציה מתקדמים, וכתוצאה מכך מניעת נזקי חמצון. בנוסף, לכורכומין השפעה מיטיבה על תהליך הליפוגנזה בכבד באמצעות ויסות הפעילות של אנזימים שונים. הם מסכמים, כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תוסף כורכומין לשיפור המצב המטבולי בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם יש לאשש זאת במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33514002/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31425942/

בסקירה (2022) מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בהתייחס להשפעה של כורכום ורכיביו הפעילים על מרכיבי התסמונת המטבולית. בסקירה מפורטים הממצאים בהתייחס להשפעה על היפרגליקמיה, היפרליפידמיה, שמנות ויתר לחץ דם, תוך התייחסות למנגנונים המעורבים. מהסקירה עולה כי הפעילות נוגדת הדלקת ונוגדת החמצון עומדת בבסיס ההשפעה המיטיבה של כורכום וכורכומין. מחקרים שונים הדגימו השפעה נוגדת סוכרת אשר מתבטאת בהגברת שחרור האינסולין, השפעה נוגדת שומנים הקשורה בוויסות רמת השומנים בדם, השפעה נוגדת שמנות באמצעות הפחתת תהליכי ליפוגנזה, והורדת לחץ הדם באמצעות העלאת רמת ה-nitric oxide. החוקרים מסכמים כי לכורכום וכורכומין חשיבות רבה כטיפול תומך בתסמונת המטבולית, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים קליניים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35292209/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33586583/

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30796508

המחקר מומן על ידי גורמים אקדמיים באיראן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30859660

מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2008) בחן את השְפעת תוסף כורכומנואידים (NCB-02) על תפקוד וסקולרי-אנדותלי לקוי בקרב חולי סוכרת. 72 נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין עם תפקוד וסקולרי-אנדותלי לקוי חולקו אקראית לנטילת תוסף המכיל תמצית תקנית של כורכומנואידים (מתוקננת להכיל 78% כורכומנואידים, מתוכם 72% כורכומין) במינון 300 מ"ג ליום, Atrovastatin (במינון 10 מ"ג ליום) או פלסבו במשך שמונה שבועות. 67 נבדקים השלימו את ההתערבות. בהשוואה למצב הבסיס נצפה שינוי מובהק בתפקוד האנדותלי, והפחתה בעקה החמצונית (לפי רמות המלונדיאלדהידים), ברמות הפפטיד אנדותלין 1 (המכווץ את כלי הדם) וברמות הציטוקינים הדלקתיים אינטרלוקין 6 ו-TNFɑ בקבוצת הכורכומנואידים ובקבוצת ה-Atrovastatin אך לא בקבוצת הפלסבו.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18588355
במחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2017) נבדקה היעילות של תוסף כורכומנואידים בתוספת תמצית פלפל שחור (פיפרין) להגברת הספיגה (Curcuminoids C3 Complex ®, Sabinsa), לשיפור פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 118 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי לקבלת תוסף הכורכומין (1,000 מ"ג/יום + 10 מ"ג/יום פיפרין) או פלסבו, בנוסף לטיפול הסטנדרטי, למשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף הכורכומין הייתה מלווה בירידה מובהקת (p<0.05) ברמת הכולסטרול הכללי, ברמת הכולסטרול שאינו HDL וברמת ליפופרוטאין a וכן בעלייה ברמת HDL. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לרמת ה-LDL והטריגליצרידים (p>0.05). החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף כורכומין עשויה לתרום לשיפור פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2 ובכך להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי.
הערת מערכת: המחקר מומן ע"י קרן מחקר איראנית, כאשר אחד החוקרים הוא המייסד של חברת Sabinsa המייצרת את התוסף וסיפקה אותו למחקר.
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229917303370
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28735818

מחקר קליני אקראי וכפול-סמיות (2014) בחן את השְפעת תוסף כורכומין על משקל הגוף, רמות הגלוקוז ופרופיל השומנים בקרב הסובלים מהתסמונת המטבולית. 65 נבדקים חולקו אקראית לקבלת תמצית תקנית של כורכום (מתוקננת להכיל 95% כורכומנואידים) במינון 1890 מ"ג ליום או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות, נמצא כי כורכומין יעיל בהפחתת רמות ה-LDL כולסטרול (p<0.01) בהשוואה לפלסבו, ונצפתה מגמה לא מובהקת של שיפור פרופיל השומנים (כולסטרול כללי, טריגליצרידים, HDL) בקבוצת הכורכומין בהשוואה לפלסבו. עם זאת, לא נרשם יתרון לטיפול באמצעות כורכומין על פני פלסבו בירידה במשקל ובאיזון הסוכר.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25131839
מחקר קליני אקראי ומבוקר (2015) בחן את הבטיחות והיעילות של כורכומין (Biperine®) בטיפול בתסמונת המטבולית עם סבילות נמוכה לגלוקוז והצטברות שומן ויסצרלי. 44 נבדקים שהדגימו ירידה של למעלה מ-2% במשקל לאחר דיאטה של שלושים ימים, חולקו אקראית לנטילת תמצית כורכום מתוקננת להכיל 95% כורכומין בשילוב פוספטידילסרין ופיפרין במינון 1600 מ"ג ליום או פוספטידילסרין במינון 400 מ"ג במשך חודש. חודש לאחר התערבות נמצא שמתן כורכומין הגביר את הירידה במשקל מ-1.88 ל-4.91%, הגביר את שיעור ההפחתה בשומן הגוף (מ-0.7 ל-8.43%), הגביר את שיעור ההפחתה בהיקף המותניים (מ-2.36 ל-4.14%), הגביר את שיעור ההפחתה בהיקף המותניים (מ-0.74 ל-2.51%) והגביר את שיעור ההפחתה ב-BMI (מ-2.10 ל-6.43%)(p<0.01 בכל המדדים). פוספטידילסרין לבדו לא הדגים כל השפעה מובהקת סטטיסטית. ההבדלים בין תוסף כורכומין ובין תוסף פוספטידילסרין היו מובהקים בכל המדדים (בירידה במשקל p<0.05, בשומן הגוף p<0.01, בהיקף המותנים p<0.05, וב-BMI p<0.01). הטיפול נסבל היטב ולא היתה נשירת נבדקים מן המחקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26592847
מחקר קליני אקראי כפול-סמיות (2015) בחן את היעילות של נטילת אבקת כורכום (Curcuma longa) ואבקת זרעי קצח (Nigella sativa), כל אחד בנפרד או במשולב, בקרב הסובלים מהתסמונת המטבולית. במחקר השתתפו 250 גברים בריאים לכאורה אשר אובחנו עם תסמונת מטבולית. המשתתפים חולקו באופן אקראי ל-4 קבוצות, הראשונה קיבלה 1.5 גרם אבקת זרעי קצח ליום, השנייה קיבלה 2.4 גרם אבקת כורכום ליום, השלישית קיבלה 900 מ"ג אבקת זרעי קצח ליום + 1.5 אבקת גרם כורכום ליום והרביעית קיבלה פלסבו. לאחר 8 שבועות נמצא כי במשתתפים שנטלו אבקת קצח חל שיפור בפרופיל השומנים (טריגליצרידים p=0.001, כולסטרול כללי p=0.02, כולסטרול LDL p<0.001 כולסטרול HDL p=0.02) וברמת הגלוקוז בצום (p=0.02), ובמשתתפים שנטלו אבקת כורכום חלה ירידה בערכי הכולסטרול הכללי (p=0.009), ה-(LDL (p<0.001 ובמדד הדלקת (CRP (p<0.001 בהשוואה לפלסבו. גם במשתתפים שנטלו את הטיפול המשולב, למרות המינון היחסי הנמוך יותר, חל שיפור בכל המדדים המטבוליים ביחס לפלסבו (CRP p=0.007, אחוזי שומן p=0.04, כולסטרול p=0.02, גלוקוז בצום p<0.001, טריגליצרידים p=0.03, כולסטרול HDL p=0.04, כולסטרול p<0.001 LDL), וביחס לנתוני הבסיס.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25847554

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25412840

סטִיביה (Stevia rebaudiana)

מטה-אנליזה (נובמבר 2014) של 9 מחקרים מבוקרים נועדה להעריך את ההשפעה של שני גליקוזידים סטיביולים על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. הממצאים מראים כי השימוש בסטיביוזיד הוביל לירידה קלה בלחץ הדם וברמות הסוכר בצום. לא נמצאה השפעה לגליקוזיד רבודיוזיד A. החוקרים מסבירים כי קשה לגבש מסקנות חד משמעיות שכן קיימת שונות גבוהה בין המחקרים וחלקם באיכות מתודולוגית נמוכה.

סקירה (נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת את הצמח סטיביה (Stevia rebaudiana).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22895968

מלוֹן מר (Momordica charantia)

סקירות

מאמר סקירה שיטתית (אוגוסט 2012) בחן את יעילות הטיפול בסוכרת סוג 2 (לא תלוית אינסולין) באמצעות מלון מר (Momordica charantia). ארבעה מחקרים קליניים אקראיים מבוקרים עם משך התערבות של עד שלושה חודשים שבוצעו על 479 נבדקים נכללו בסקירה. במסגרת המחקרים נבחנה השפּעת מיצויים שונים של הצמח אל מול פלסבו או טיפול תרופתי. מפאת האיכות המתודולוגית הירודה של המחקרים ובהעדר אחידות בסוגי ההכנות של הצמח ובחלקי הצמח בשימוש לא בוצע ניתוח מטא אנליזה. שני מחקרים השוו בין השפעות של הכנות שונות מחלקים שונים של הצמח לבין פלסבו על השליטה הגליקמית בקרב חולי סוכרת מסוג 2. לא נצפה יתרון לשימוש בצמח על פני פלסבו בהשגת שליטה גליקמית ולא הושגה שליטה גליקמית בעקבות השימוש בצמח בהשוואה לטיפול ב-Metformin או Glibenclamide. לא דווח על תופעות לוואי שליליות משמעותיות בעקבות השימוש בצמח.

סקירה (ספטמבר 2015) הבוחנת את השימוש במלון מר (Momordica charantia) כטיפול תומך בחולי סוכרת סוג 2.
החוקרים מציינים כי ברפואה הסינית המסורתית מלון מר ידוע כבעל השפעה אנטי-סוּכרתית וכן משמש לטיפול בסרטן או בזיהומים כתוצאה מתולעים, וירוסים או מלריה.החוקרים מפרטים מהם הרכיבים הפעילים התורמים להשפעה האנטי-סוּכרתית של הצמח ומראים כי במחקרים קליניים נמצא כי השימוש בצמח הוביל להגברת הפרשת האינסולין ולהפחתת העמידות לאינסולין או לספיגת סוכר מהמעי. בנוסף, למלון מר השפעה מגינה על תאי המוח והשפעה נוגדת חמצון המסייעת לאיזון מדדים מטבוליים. ישנם מחקרים המראים כי ההשפעה האנטי-סוּכרתית של מלון מר אינה נופלת מההשפעה של טיפול תרופתי, אולם בשל מספר המחקרים הנמוך וההבדלים בשיטות המחקר ישנו קושי לקבוע מסקנה חד-משמעית לגבי היעילות של מלון מר בטיפול בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26459126

סקירה (ינואר 2014) בה החוקרים בוחנים את העדויות לגבי ההשפעה האנטי-סוּכרתית של מלון מר ודנים בנושאים הדורשים מחקר נוסף על מנת לפתח את השימוש הקליני בצמח לטיפול בחולי סוכרת.מניתוח הרכב הצמח נמצא כי מלון מר מכיל רכיבים שונים להם ניתן לייחס פעילות אנטי-סוּכרתית, כאשר במחקרים פרה-קליניים נבדקה היעילות של צורות השימוש השונות (מיץ, אבקה, מיצויים שונים ורכיבים פעילים מבודדים). מחקרים אלה מצביעים על כך שמלון מר מסייע בהגברת הפרשת אינסולין מהלבלב, בהפחתת ספיגת הגלוקוז במעי ובהגברת הספיגה והשימוש בגלוקוז ברקמות. למרות המגבלות המתודולוגיות, גם הממצאים הקליניים תומכים ביעילות ובבטיחות של מלון מר לטיפול בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24295371

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח מלון מר (Momordica charantia).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663610
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22107597
סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא מלון מר (Momordica charantia). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21826590
סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת. סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמח המרפא מלון מר (Momordica charantia) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418
סקירה (מאי 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמח המרפא מלון מר (Momordica charantia) ועוד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/

להלן פירוט רוב המחקרים הקליניים שנערכו. כאמור, חלקם כבר נכללו בסקירות לעיל. המחקרים מסודרים לפי המדדים אותם בדקו או סוג המחקר:

ערכי גלוקוז בצום

מחקר קליני פתוח (אפריל 1999) בחן את השפּעת מלון מר (Momordica charantia) על רמות הגלוקוז בצום ובמבחן סבילות לסוכר בקרב 100 חולי סוכרת לא תלויית אינסולין. נמצא כי שתיית מיצוי מיימי הומוגני של בשר הפרי (אופן המיצוי וריכוזו וכן המינון הניטל אינם ברורים) הפחיתה במובהק את רמות הגלוקוז בדם בצום ושעתיים לאחר מבחן סבילות לסוכר (75 גרם תמיסת גלוקוז בנטילה פומית) (הפחתה ממוצעת של כ-18%, p<0.001). השפעה היפוגליקמית זו של הצמח נצפתה בקרב 86 נבדקים (86%). בקרב חמישה נבדקים נוספים (5%) חלה ירידה ברמות הגלוקוז בצום בלבד.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10758656

מחקר קליני פתוח (יולי 1993) נוסף הדגים ירידה של 54% ברמות הגלוקוז בדם (p<0.01). במחקר זה שבעה נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין שתו מיצוי מימי של 100 גרם פרי מלון מר גרוס ליום במשך שלושה שבועות. השפּעת הצמח היתה הדרגתית ומצטברת. כמו כן, נמצא כי לצמח השפעות אדפטוגניות שבאו לידי ביטוי בדחייה של סיבוכי סוכרת משניים כגון הופעת קטרקט והפחתה של תסמינים נוירולוגיים. לא ידוע אם נבדקי המחקר נטלו תרופות במהלך ההתערבות.
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/ptr.2650070405/abstract

נטילה חד פעמית של מלון מר לא הדגימה את אותן ההשפעות על רמות הגלוקוז בדם של נבדקים לא סוּכרתיים: במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (אוקטובר 2009) חמישה גברים בריאים (לא סוּכרתיים) עם משקל עודף נטלו כמוסות של מלון מר (צמח יבש מיובש בהקפאה) במינון 50 מ"ג לכל קילוגרם גוף או 100 מ"ג לכל קילוגרם גוף או פלסבו בנטילה פומית חד פעמית לפני מבחן סבילות לסוכר (75 גרם גלוקוז). נמצא שנטילה חד פעמית של כמוסות מלון מר לא היתה יעילה יותר מפלסבו בהורדת רמות האינסולין והגלוקוז בדם בעקבות מבחן הסבילות לסוכר. כמו כן, לא חל שינוי בהוצאת האנרגיה, בשיעור חמצון הפחמימות והשומנים ובתיאבון הנבדקים בעקבות נטילה חד פעמית של הצמח.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19665538

המוגלובין מסוכרר

במחקר אקראי מבוקר (2020) הוערכה היעילות והבטיחות של מלון מר (Momordica charantia) כטיפול משלים, בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 96 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבלת 2,380 מ"ג מלון מר ליום או פלסבו - למשך 12 שבועות. במחקר נכללו רק מטופלים עם רמת המוגלובין מסוכרר נמוכה מ-7.5%, כאשר מדד המטרה העיקרי של המחקר היה השינוי ברמת ההמוגלובין המסוכרר בסוף תקופת ההתערבות.

להלן הממצאים העיקריים:

בקבוצת ההתערבות לא חל שינוי מובהק ברמת ההמוגלובין המסוכרר (7% בממוצע), אולם בקבוצת הפלסבו חלה עלייה מובהקת (מ-6.9% ל-7.2%, p=0.024).
בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (מ-145.9 ל-140.5 מ"ג/דצ"ל), לעומת עלייה מובהקת בקבוצת הפלסבו (מ-131.0 ל-155.1 מ"ג/דצ"ל). בקבוצת ההתערבות נמצא שיפור מובהק בתנגודת לאינסולין, ללא שינוי משמעותי בקבוצת הפלסבו.
בשתי הקבוצות לא נמצא שינוי משמעותי במדדי השומנים, מלבד עלייה בטריגליצרידים בקבוצת הפלסבו.
נטילת מלון מר נסבלה היטב ולא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות בהתייחס לדיווח על השפעות שליליות.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על השפעה מיטיבה של מלון מר על האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2 ומשערים כי לא היה שיפור בהמוגלובין המסוכרר בקבוצת ההתערבות והיתה החמרה בקרב קבוצת הביקורת בגלל שהמחקר בוצע בין החודשים אוקטובר למרץ והמוגלובין מסוכרר מושפע מעונות השנה, כך שמגיע לרמה הגבוהה שלו בעונה הקרה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32951763/

במחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2016) נטלו נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין תמצית תקנית של מלון מר (מתוקננת לפי 10% Charantin) בצורת אבקה מומסת במים (במינון 1 גרם ליום) או פלסבו במשך חודש. בתום ההתערבות נצפה יתרון מובהק לטיפול במלון מר על פני פלסבו בהורדת רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c)(p=0.0002). הטיפול באמצעות מלון מר נסבל היטב ולא נצפו שינויים בערכים של תפקודי הכבד בבדיקות הדם בעקבות נטילת הצמח.
http://www.eurekaselect.com/76671

שילוב מלון מר עם תרופות

מחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (יוני 2007) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות מלון מר (Momordica charantia) בשילוב הטיפול התרופתי על חולי סוכרת לא תלוית אינסולין (סוג 2) עם רמות סוכר לא מאוזנות. 40 חולי סוכרת שטופלו בטיפול התרופתי המקובל עם רמות המוגלובין מסוכרר (HbA1C) של 7%-9% חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. במשך שלושה חודשים קבוצת ההתערבות נטלה תמצית יבשה של מלון מר במינון שלושה גרם ליום וקבוצת הביקורת נטלה פלסבו. בתום ההתערבות נצפה יתרון לא מובהק של 0.2% לטיפול בצמח על פני פלסבו בהורדת רמות ההמוגלובין המסוכרר (p=0.4825). לא נרשמה השפעה מובהקת של הטיפול בצמח על רמות הסוכר בצום, על רמות הכולסטרול הכללי, על משקל הנבדקים ועל תפקודי הכבד והכליות (רמות קריאטינין בסרום, ALT, AST, נתרן ואשלגן).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17493509

מחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (2014) שנערך ע"י חוקרים ישראלים נועד לבחון את היעילות והבטיחות של תוסף צמחי הנמכר באופן מסחרי (DBCare) לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 אשר למרות הטיפול התרופתי ערכי הסוכר שלהם אינם מאוזנים. התוסף מכיל 11 צמחי מרפא במינונים שונים, כאשר הרכיב העיקרי הוא מלון מר (Momordica charantia). במחקר השתתפו 35 חולי סוכרת סוג 2 אשר נטלו את התוסף (במינון של 3 גרם ליום – מתוכם 900 מ"ג מלון מר) או פלסבו למשך 12 שבועות במקביל לטיפול התרופתי. סוג המיצוי של הצמחים בתוסף וריכוזיהם לא צוינו. באופן כללי לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות באיזון רמות הסוכר או בשאר המדדים שנבדקו (המוגלובין מסוכרר, פרופיל שומנים בדם, BMI מדד מסת הגוף, היקף מותניים, לחץ דם) אך בקבוצת הטיפול שיעור אירועי ההיפוגליקמיה (גלוקוז בדם נמוך מ- 70 מ"ג לדציליטר) היה גבוה יותר במובהק בהשוואה לקבוצת הביקורת (7 לעומת 1, p=0.048) ואף חייב הורדת מינון של התרופות. התוסף נמצא בטוח לשימוש ולא נמצא הבדל בתופעות הלוואי בין הקבוצות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24533608

פרוקטוזמין

מחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (יולי 2003) שבחן את השפּעת מלון מר על רמות הפרוקטוזמין (Fructosamine) בסרום של חולי סוכרת לא תלוית אינסולין לא מצא יתרון לטיפול במלון מר על פני פלסבו. פרוקטוזמין הוא מדד מקביל להומוגלובין המסוכרר המודד את הרמה הממוצעת של הגלוקוז בדם על פני 2-3 שבועות. 50 נבדקים חולקו אקראית לקבלת מלון מר במינון 6 גרם ליום או פלסבו (Riboflavin) במשך 4 שבועות. לא צוין מידע לגבי סוג התמצית וריכוזה ולא צוין אם המטופלים נטלו תרופות במהלך ההתערבות. על אף שרמות הפרוקטוזמין בקבוצת הטיפול בצמח ירדו מ- 350.8 ל- 319.1 מ"ג לדציליטר, גם בקבוצת הפלסבו נצפתה ירידה מ- 349.1 ל- 333.9 מ"ג לדציליטר וההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14723327

השוואה בין מלון מר לתרופות

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקה ההשפעה ההיפו-גליקמית של מיצוי מלון מר (Momordica charantia). החוקרים מסבירים כי במחקרים פרה-קליניים הודגמה השפעה דמויות אינסולין לפפטיד mcIRBP-19, אולם ההשפעה הקלינית שלו אינה ידועה. במחקר נכללו 40 חולי סוכרת סוג 2 הנוטלים טיפול תרופתי שלא השיגו את היעד הטיפולי. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת 600 מ"ג מהתוסף או פלסבו למשך שלושה חודשים. התוסף משווק תחת השם המסחרי Insumate® ומכיל 100% מיצוי מלון מר בו ריכוז הפפטיד mcIRBP-19 הוא 0.17%.

נמצאה מגמה המצביעה על השפעה היפו-גליקמית לתוסף בהשוואה לפלסבו, עם שיפור ברמת הגלוקוז בצום וברמת ההמוגלובין המסוכרר (מובהקות סטטיסטית גבולית). עם זאת, בניתוח תת-קבוצה של 29 משתתפים עם תגובה נמוכה לטיפול התרופתי נמצאה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז בצום (ירידה מ-172.5 ל-159.4 מ"ג/דצ"ל) ועל רמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה מ-8% ל-7.5%).

החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על השפעה היפו-גליקמית של התוסף אשר עשוי להיות יעיל בעיקר במצבים בהם הטיפול התרופתי אינו משיג את היעד הטיפולי.

המחקר נתמך על ידי חברת Greenyn Biotechnology Co., Ltd שסיפקה את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35140559/

מחקר קליני השוואתי (מאי 2009) בחן את השפּעת טיפול קצר טווח של מיצוי מלון מר (Momordica charantia) בהשוואה לטיפול בתרופה (Rosiglitazone (Avandia בקרב חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. 50 נבדקים חולי סוכרת טופלו במיצוי מלון מר (55 מ"ל ביממה) או ב-Rosiglitazone (מינון של 4 מ"ג ביממה) ונתוניהם נבדקו במשך 24 שעות והושוו לנתוני קבוצת ביקורת של נבדקים בריאים . סוג המיצוי ריכוזו ואופן הנטילה אינם ידועים. נמצא כי הטיפול באמצעות מלון מר היה יעיל יותר מהטיפול התרופתי בהורדת רמות החומצה הסיאלית* ורמות הגלוקוז בדמם של הנבדקים (לא היה שוני מובהק בין מדדי המטופלים לאחר הטיפול באמצעות מלון מר ובין מדדי הנבדקים הבריאים. לעומת זאת היה הבדל מובהק בין מדדי המטופלים לאחר הטיפול התרופתי ובין מדדי הנבדקים הבריאים: רמות חומצה סיאלית 60.2 לעומת 57.6, p=0.01, רמות הגלוקוז בדם 112 לעומת 88.35, p<0.04). כמו כן, הטיפול באמצעות מלון מר היה יעיל יותר מהטיפול התרופתי בהורדת רמות הכולסטרול הכללי (שהיו אמנם גבוהות במובהק משל הבריאים אך חזרו לטווח התקין של 160-200 מ"ג לדציליטר: 192 לעומת 170.6, p<0.03. זאת בהשוואה למדדי קבוצת הטיפול התרופתי שנותרו גבוהים במובהק משל קבוצת הבריאים וחרגו מהטווח התקין: 216.45 לעומת 170.6, p<0.01). בנוסף, בהשוואה לטיפול הצמחי שנסבל היטב ללא תופעות לוואי שליליות משמעותיות, בקבוצת הטיפול התרופתי דווח על שישה נבדקים שלא הגיבו לתרופה וסבלו מרטינופתיה ומעליה בכל המדדים (חומצה סיאלית 61.05, גלוקוז בדם 187, כולסטרול כללי 239, טריגליצרדירים 183) ולמעשה לא הגיבו לתרופה.
*רמות גבוהות של חומצה סיאלית בדם אופייניות לחולי סוכרת ומשמשות ככלי לניבוי סיבוכים מיקרווסקולריים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19362455

מחקר קליני השוואתי אקראי וכפול סמיות (מרץ 2011) בחן את יעילות הטיפול בסוכרת לא תלוית אינסולין באמצעות מלון מר (Momordica charantia) בהשוואה לטיפול ב-Metformin . 129 נבדקים שאובחנו זה מקרוב בסוכרת נטלו צמח מלון מר טחון לאבקה (כל כמוסה של 500 מ"ג הכילה 0.04-0.05% charantin) במינון 500 מ"ג, 1000 מ"ג, 2000 מ"ג ליום במשך ארבעה שבועות או Metformin (במינון 1000 מ"ג ליום). בתום ההתערבות נמצא שמלון מר הניטל במינון של 2000 מ"ג יעיל כמו Metformin בהורדת רמות הפרוקטוזמין (Fructosamine), (ירידה של 10.2 מיקרומול לליטר לעומת 16.8 מיקרומול לליטר, בקבוצת הטיפול בצמח ובקבוצת הטיפול התרופתי בהתאמה, p=0.04). לא נרשמה ירידה מובהקת ברמות הפרוקטוזמין בקבוצות שנטלו מינון של 500 או 1000 מ"ג. כמו כן, בניגוד לטיפול ב-Metformin, לטיפול בצמח בכל המינונים לא היתה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז בצום ושעתיים לאחר מבחן הסבילות לסוכר. הטיפול בצמח נסבל היטב ולא דווח על תופעות לוואי משמעותיות (למעט מקרים אחדים של סחרחורות, כאבי ראש ותיאבון מוגבר ששויכו להיפוגליקמיה).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21211558

מחקר אקראי מבוקר (ינואר 2005) אשר נועד לבחון את ההשפעה האנטי-סוּכרתית ואנטי-טרשתית של מלון מר לעומת טיפול תרופתי בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 95 חולים אשר חולקו אקראית ל-3 קבוצות: נטילת מיצוי מלון מר במינון 2 גרם/יום, מלון מר במינון 4 גרם/יום או טיפול תרופתי (Glibenclamide במינון 55 מ"ג/יום) למשך 10 שבועות. בכל הקבוצות, ובעיקר בקבוצת הטיפול התרופתי, חל שיפור מובהק באיזון הסוכר (רמת HbA1c וגלוקוז בצום), אולם במבחן הסבילות לסוכר לאחר שעתיים, חל שיפור רק בקרב משתתפים שנטלו מלון מר במינון 4 גרם. מעבר לכך, נמצא כי נטילת מלון מר הובילה לשיפור במדדים נוספים כגון רמות השומנים בדם, מדד טרשת עורקים, משקל ולחץ דם, לעומת החמרה במדדים אלה בקבוצת הטיפול התרופתי. החוקרים מסכמים כי אומנם ההשפעה האנטי-סוּכרתית של מלון מר נמוכה בהשוואה לטיפול התרופתי, אך טיפול זה הינו יעיל יותר להפחתת גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים הקשורים בסוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25623883

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36992660/

חִילבה (Trigonella foenum graecum)

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2023) של מחקרים קליניים הוערכה היעילות של חילבה (Trigonella foenum-graecum) וזעפרן (Crocus sativus) לשיפור האיזון הגליקמי. בסקירה נכללו 18 מחקרים, מהם ב-11 מחקרים נבדקה ההשפעה של חילבה וב-7 מחקרים נבדקה ההשפעה של זעפרן.

להלן הממצאים העיקריים מניתוח כולל של הנתונים:

ב-10 מחקרים (612 משתתפים) בהם נבדקה ההשפעה של חילבה על רמת הגלוקוז בצום נמצאה ירידה מובהקת גם בקרב משתתפים בריאים וגם בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, טרום-סוכרת או יתר כולסטרול.
ב-6 מחקרים (493 משתתפים) בהם נבדקה ההשפעה של חילבה על רמת הגלוקוז לאחר הארוחה נמצאה ירידה מובהקת בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, טרום סוכרת או יתר כולסטרול.
ב-5 מחקרים (228 משתתפים) בהם נבדקה ההשפעה של חילבה על רמת ההמוגלובין המסוכרר נמצאה ירידה מובהקת בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2.
ב-6 מחקרים (388 משתתפים) בהם נבדקה ההשפעה של זעפרן על רמת הגלוקוז בצום נמצאה ירידה מובהקת בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 או טרום סוכרת.
ב-5 מחקרים (331 משתתפים) בהם נבדקה ההשפעה של זעפרן על רמת ההמוגלובין המסוכרר נמצאה ירידה מובהקת, בעיקר בקרב משתתפים עם טרום סוכרת.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תוספי חילבה וזעפרן לשיפור האיזון הגליקמי ויש להמשיך ולבחון את היעילות הקלינית במחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה.

שתי סקירות (אפריל 2003/נובמבר 2011) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירות מבוססות על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללות את הצמח חילבה (Trigonella foenum graecum).

סקירה (אוגוסט 2011) המראה מנגנוני פעולה של צמחי מרפא אשר נמצאו יעילים לטיפול בסוכרת. הסקירה מרחיבה על מנגנוני הפעולה של הצמחים השונים וכוללת את צמח המרפא חילבה (Trigonella foenum graecum). הסקירה מראה את מגוון הנתיבים בהם משפיעים צמחי המרפא על רמת הסוכר בדם (בין השאר אלו כוללים הגברת הפרשת אינסולין, עיכוב ספיגת סוכר במעיים, עיכוב ייצור סוכר בכבד ועוד).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15165418

סקירה (אפריל 2004) של צמחי מרפא הודיים אשר נמצאו יעילים לטיפול במחלת הסוכרת. סקירה זו מתמקדת במנגנוני הפעולה של צמחי המרפא. בסקירה מצויינים מנגנוני הפעולה של צמח המרפא חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.

סקירה (מאי 2007) של צמחי מרפא הודיים מובילים לטיפול בסוכרת וכוללת בין השאר את צמח המרפא חילבה (Trigonella foenum graecum) ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2275761/

בסקירה (אפריל 2014) הכותבים סוקרים את העדויות לגבי מנגנוני הפעולה וההשפעה הטיפולית של רפואת הצמחים הסינית, האירוודית והמערבית, למניעה או לעיכוב התפתחות המחלה תסמונת לבבית כלייתית. ממצאים מתחום הרפואה האירוודית מראים כי לחילבה (Trigonella foenum-graecum) תרומה לפעילות נוגדת-החמצון בגוף ובכך מסייעת לשיקום תפקוד הכליות. בנוסף, חילבה נמצאה יעילה לתיקון נזקים מבניים בכליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24818164

במחקר אקראי מבוקר (2020) הוערכה ההשפעה של זרעי חילבה (Trigonella foenum-graecum) על רמת ההורמון איריסין, לחץ הדם ותפקודי הכבד והכליות בקרב חולי סוכרת סוג 2. איריסין הינו הורמון המופרש בעיקר בזמן פעילות גופנית מאומצת, מגיע לרקמת השומן ועשוי לשפר את מאזן הסוכר בגוף ואף לצמצם את רקמת השומן. במחקר נכללו 50 מטופלים, שקיבלו טיפול סטנדרטי (טיפול תרופתי וייעוץ תזונתי) וחולקו אקראית לשתי קבוצות: 1) קבוצת ההתערבות, שקיבלה 5 גרם אבקת חילבה 3 פעמים ביום למשך 8 שבועות 2) לקבוצת הביקורת (שקיבלה רק את הטיפול הסטנדרטי). נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת תוסף חילבה הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הגלוקוז בצום וכן ברמת אנזימי הכבד ALT ו-ALP. בהשוואה לנתוני הבסיס, בקבוצת ההתערבות נצפתה ירידה באנזים AST, בלחץ הדם הסיסטולי ובהורמון איריסין, ואילו בקבוצת הביקורת נצפתה עלייה ברמת הקיראטינין וירידה בקצב הסינון הכלייתי. החוקרים מסכמים כי לחילבה הייתה השפעה מיטיבה על מדדים מסוימים בקרב חולי סוכרת סוג 2, ונדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את ההשפעה על ההורמון איריסין.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32147060/

מחקר קליני מבוקר (2014) בו נבדקה ההשפעה של זרעי חילבה (Trigonella foenum greacum) על מדדים מטבוליים בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 88 חולי סוכרת אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת החילבה שנטלה 10 גרם ליום אבקת זרעי חילבה או לקבוצת הפלסבו שנטלה 5 גרם ליום אבקת עמילני חיטה למשך 8 שבועות. נמצא כי זרעי חילבה תרמו באופן מובהק לשיפור במדדי הסוכר והאינסולין, הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים וההורמון אדיפונקטין. החוקרים מסכמים כי זרעי חילבה עשויים להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול בגורמי הסיכון בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26098483

מחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2015) אשר נועד לבחון את היעילות של תוסף חילבה למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 במטופלים טרום-סוּכרתיים. המחקר נמשך 3 שנים וכלל 140 משתתפים בגילאי 30-70. הנבדקים חולקו לקבוצת ההתערבות שקיבלה 5 גרם אבקת חילבה פעמיים ביום לפני הארוחה, או לקבוצת ביקורת. בסיום המחקר נמצא כי שיעור המאובחנים בסוכרת סוג 2 היה נמוך יותר בקבוצת ההתערבות, כאשר המשתתפים בקבוצת הביקורת היו בסיכון גבוה פי 4.2 להתפתחות סוכרת. בנוסף, בקבוצת החילבה חלה ירידה מובהקת ברמת הסוכר בצום ולאחר הארוחה וברמת ה-LDL, וכן עלייה מובהקת ברמת האינסולין בדם.החוקרים מסכמים כי תוסף חילבה במינון של 10 גרם ליום אינו מלווה בתופעות לוואי משמעותיות ותורם להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת בקרב טרום-סוּכרתיים, ככל הנראה בשל ירידה בעמידות לאינסולין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26436069

סקירה (ינואר 2016) המציגה את ההשפעות הביולוגיות והשימושים הרפואיים העיקריים של זרעי חילבה (Trigonella foenum-graceum) ושל הרכיבים הפעילים העיקריים שבה. ברפואה המסורתית נעשה שימוש בחילבה במהלך הלידה, להקלה על העיכול וכמחזק כללי לשיפור העיכול. החוקרים מציינים כי נעשו מחקרים רבים בנוגע להשפעה הרפואית וזיהוי הרכיבים הפעילים בצמח. Trigonelline הינו המטבוליט שנחשב כחשוב ביותר ונמצא יעיל לטיפול בסוכרת ולהורדת רמת הכולסטרול בדם. Diaszhenin הינו רכיב חשוב נוסף המשמש כבסיס לייצור תרופות סטרואידיות כגון גלולות למניעת הריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25922446

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25686270

פּטריית ריישִי

סקירה שיטתית (פברואר 2015) בחנה את יעילות הטיפול באמצעות פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם במבוגרים. במטה אנליזה נכללו חמישה מחקרים אקראיים מבוקרים עם סך של 398 משתתפים. שלושה מהמחקרים סיפקו מידע ששימש להשוואה סטטיסטית במטה אנליזה זו, וכל המשתתפים בהם סבלו מסוכרת סוג 2. המדדים העיקריים שנבחנו הם רמות הגלוקוז בדם, לחץ דם ופרופיל שומנים. המחקרים שנכללו בסקירה השוו טיפול בתמצית פטריית ריישי (במינון בין 1.4 ל-3 גרם ליום, שווה ערך ל 13-300 גרם פטרייה טרייה) לפלסבו, בטיפול שארך בין 12-16 שבועות. ממטה אנליזה זו עולה כי אין לשימוש בפטריית ריישי יעילות לטיפול בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2.

בסקירה (2021) דנים החוקרים בממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בהתייחס להשפעה של פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 115 מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה של הצמח השלם, של תמציות שונות, ושל רכיבים פעילים בלבד, על הפעילות נוגדת החמצון, נוגדת הדלקת, ההיפו-גליקמית, ונגד יתר שומנים בדם ויתר לחץ דם. באופן כללי, מחקרי מעבדה ומחקרים בבעלי חיים הדגימו השפעה מיטיבה, כולל פעילות נוגדת חמצון, נוגדת יתר לחץ דם, היפו-גליקמית, נוגדת שומנים ונוגדת דלקת. יחד עם זאת, התוצאות ממחקרים קליניים אינן עקביות. העדויות המבוססות ביותר נמצאו בהתייחס להשפעה ההיפו-גליקמית של פטריית ריישי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 או רמת סוכר גבוהה בדם. החוקרים מציינים, כי מחקרים קליניים הדגימו את רמת הבטיחות הגבוהה של פטריית ריישי, כאשר היו דיווחים מועטים על השפעות שליליות קלות כגון יובש בפה, כאב גרון או בחילה. עוד הם מציינים כי יש לנקוט בזהירות בשימוש בריישי בשילוב תרופות נוגדות קרישה כגון וורפרין או אספירין.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34465259/

מחקר קליני פרוספקטיבי אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2016) בחן את יעילות ובטיחות פטריית ריישי בטיפול בהיפרגליקמיה ובגורמי סיכון קרדיווסקולריים נוספים של התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 84 נבדקים המאובחנים בסוכרת סוג 2 ובתסמונת המטבולית (גיל ממוצע בקבוצת הפלסבו 57.1 ובקבוצות ההתערבות 60.2, גלוקוז בצום ≥6.1 מילימול לליטר ולפחות עוד שניים מהקריטריונים הבאים: טריגליצרידים בצום ≥1.7 מילימול לליטר, לחץ דם ≥130/85 מילימטר כספית, היקף מותניים >102 בגברים או 88 בנשים ו- HDL<1 או 1.3 מילימול לליטר בגברים ובנשים בהתאמה). הנבדקים חולקו אקראית לנטילת פטריית ריישי במינון 3 גרם ליום (תמצית יבשה של ריישי בריכוז 10:1 במינון 2240 מ"ג ליום בתוספת אבקת נבגי הפטרייה במינון 740 מ"ג ליום), פטריית ריישי בשילוב עם Cordyceps sinensis (מיצוי הפטרייה במינון 1000 מ"ג ליום) או פלסבו במשך 16 שבועות. המטופלים הורשו להמשיך וליטול תרופות שהחלו ליטול לפני ההתערבות. 75 נבדקים השלימו את ההתערבות. בתום ההתערבות לא נצפתה השפעה מובהקת של ריישי או ריישי בשילוב קורדיספס (תוצאות שתי הקבוצות אוחדו בשל גודל המדגם הקטן) על פני פלסבו בהפחתת הגלוקוז בצום, ההמוגלובין המסוכרר וביתר הערכים שנמדדו (לחץ דם עורקי, טריגליצרידים, HDL, LDL, כולסטרול כללי, אפוליפופרוטאין A, אפוליפופרוטאין B, היקף מותניים, BMI, מדד SF-36 איכות חיים הקשורה בבריאות בהיבט הנפשי והגופני, CRP). תופעות הלוואי המדווחות היו קלות (למעט מקרה אחד של שבץ ומקרה נוסף של אבחון סרטן השד, שלא יוחסו להתערבות עצמה) ושיעורן לא היה שונה במובהק משיעור תופעות הלוואי בקבוצת הפלסבו. החוקרים תולים את העדר ההשפעה בגודל המדגם הקטן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27511742

במחקר קליני מבוקר פלסבו (2004) נמצא שנטילת תוסף Ganopoly תמצית תקנית של פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) מתוקננת להכיל 25% פוליסכרידים. במינון 5.4 גרם ליום במשך 12 שבועות הפחיתה את רמות ההמוגלובין המסוכרר אך לא את רמות הגלוקוז בצום בהשוואה לפלסבו בקרב נבדקים חולי סוכרת לא תלוית אינסולין. כמו כן, הפחיתה הנגזרת הפוליסכרידית של ריישי תסמינים של מחלת לב כלילית כגון כאבים בחזה, פלפיטציות וקוצר נשימה בשיעור גבוה יותר של נבדקים מאשר פלסבו. פרטים נוספים לגבי הממצאים אינם ידועים כי המאמר השלם אינו נגיש לקריאה.
*ראו הערת מערכת לגבי Ganopoly

http://www.dl.begellhouse.com/journals/708ae68d64b17c52,0738f8d34e863c74,1629a45749954343.html

מחקר אקראי כפול סמיות עם הצלבה ושימוש בפלסבו (2012) בחן את השְפעת הטיפול באמצעות פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) על יתר כולסטרול ו/או יתר לחץ דם (130/85 מ"מ כספית ומעלה). 26 נבדקים הסובלים מיתר לחץ דם ו/או מעודף כולסטרול/טריגליצרידים השתתפו במחקר. ביניהם נכללו גם בעלי ערכים גבוליים ובעלי יתר לחץ דם או עודף כולסטרול הנוטלים תרופות, וגם חולי סוכרת מאוזנים עם ערכי המוגלובין מסוכרר נמוכים מ- 8.5. לא נכללו במחקר נבדקים שעברו זה מכבר אירוע לבבי ונבדקים עם אנזימי כבד גבוהים. הנבדקים חולקו אקראית לנטילת תמצית פטריית ריישי במינון 1.44 גרם ליום (מינון שווה ערך ל-13.4 גרם פטריה טרייה) או פלסבו במשך 12 שבועות. לאחר תקופת צינון של חודש הוצלבו הקבוצות לנטילה של הטיפול הנגדי במשך 12 שבועות נוספים. בתום ההתערבות נצפה שיפור בערכי כולסטרול HDL (עליה 24%) וברמות הטריגליצרידים (ירידה של 8%) בקבוצת ההתערבות אך לא בקבוצת הביקורת. ההבדלים בין הקבוצות בערכי ה-HDL והטריגליצרידים היו מובהקים (p=0.049 ו-p=0.003 בהתאמה). כמו כן, נצפתה מגמת השפעה לא מובהקת בעקבות השימוש בתוסף על פרמטרים של עמידות לאינסולין (רגישות לאינסולין ורמות אינסולין בזאלי). בשתי הקבוצות חלה עליה מובהקת ביחס למצב הבסיס ברמות ה-p<0.005) LDL בקבוצת הריישי ו-p<0.02 בקבוצת הפלסבו), אך לא נצפה הבדל בהשפעה על רמות ה-LDL בין הטיפול בריישי ובין פלסבו (p=0.908). כמו כן, לטיפול בריישי לא הייתה השפעה מובהקת על לחץ הדם, על משקל הנבדקים, על רמות הקורטיזול והקטכולאמינים בשתן, על רמות הלימפוציטים ועל רמות נוגדי החמצון (SOD, גלוטתיון פרוקסידאז) בדם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21801467

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31975514/

וִיתניה משׁכרת

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2020) הוערכה היעילות, הבטיחות והסבילות של ויתניה משכרת (Withania somnifera) לטיפול בסוכרת (סוג 1 וסוג 2). בסקירה נכללו שישה מחקרי מעבדה, 13 מחקרים בחיות מעבדה, וחמישה מחקרים קליניים. מניתוח כלל המחקרים, ובעיקר ממחקרים שנערכו בחיות מעבדה, עולה כי השימוש בויתניה משכרת תרם לשיפור רמת הגלוקוז בדם, ההמוגלובין המסוכרר, האינסולין, פרופיל השומנים, ומדדים של עקה חמצונית, ללא השפעות שליליות משמעותיות. תוצאות אלה מצביעות על הפוטנציאל של ויתניה משכרת לטיפול בסוכרת, אולם החוקרים מציינים כי העדויות הקליניות אינן מבוססות מספיק. לכן, נדרשים מחקרים קליניים אקראיים מבוקרים עם מספר משתתפים גדול יותר ומשך התערבות ארוך יותר על מנת לאשש את הממצאים ואת הפעילות נוגדת הסוכרת של ויתניה משכרת, תוך בחינת המנגנונים המעורבים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30769039

במחקר קליני מבוקר (יוני 2000) נבחנה השפּעת ויתניה משכרת על רמות הסוכר בדם ועל פרופיל שומני הדם של נבדקים עם סוכרת קלה (סוג 2) ועם היפרכולסטרולמיה קלה (לא צוינו ערכי הסוכר והשומנים בדם). 6 נבדקים הסובלים מסוכרת סוג 2 (לא תלוית אינסולין) טופלו בשורש ויתניה משכרת טחון לאבקה במינון 3 גרם ליום במשך 30 יום והשוו ל-6 נבדקים בקבוצת הביקורת שטופלו בתרופה ההיפוגליקמית Daonil (הידועה גם בשם: Glibenclamide). נמצא שהטיפול בשורש ויתניה יעיל כמו Daonil בהפחתת רמות הסוכר בדם (הפחתה של 12%, p<0.01). עוד נמצא שלויתניה השפעה משתנת מובהקת (עליה של 6% בנפח השתן, p<0.01, ירידה של 22% ברמות האשלגן בדם, p<0.01 ועליה של 20% ברמות הנתרן אך לא האשלגן בשתן, p<0.01). בהמשך 6 נבדקים נוספים הסובלים מהיפרכולסטרולמיה קלה טופלו בשורש ויתניה משכרת טחון לאבקה במינון 3 גרם ליום במשך 30 יום והשוו לקבוצת ביקורת שלא טופלה. נמצא שהטיפול בשורש ויתניה יעיל בהורדת רמות הכולסטרול הכללי (ירידה של 10%), הטריגליצרידים (ירידה של 15%), ה- LDL עם ירידה של 6% וה-VLDL (ירידה של 15%). כל השינויים בערכי השומנים בדם היו מובהקים בהשוואה למצב הבסיס (p<0.01). בנוסף, נצפתה עליה קלה אך לא מובהקת ברמות ה-HDL. לא נצפו שינויים מובהקים בפרופיל שומני הדם בקבוצת הביקורת. צוין כי צריכת הקלוריות והשומנים בקבוצות ההתערבות היתה גבוהה יותר מאשר בקבוצות הביקורת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11116534

במחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (נובמבר 2008) נבחנה השפּעת מיצוי מימי של העלים והשורש של ויתניה משכרת (מוצר ששמו®Sensoril אוEssentra) על דחק כרוני (Chronic stress). המחקר בדק 130 נבדקים הסובלים מדחק כרוני חולקו אקראית לקבלת 125 מ"ג תמצית תקנית של שורש ועלי ויתניה משכרת ארבע פעמים ביום, 125 מ"ג פעמיים ביום, 250 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 60 ימים. תמצית הצמח תוקננה להכיל 12% withanolides ו-1% withaferin A בדומה לתכולה בשורש לבדו, וכמוסה בת 125 מ"ג הכילה חומרים פעילים במינון המקביל ל-1 גרם צמח יבש (ריכוז של 8:1). שיעור הנשירה מהמחקר היה גבוה ועמד על 32 נבדקים מכל קבוצות המחקר. בכל קבוצות ההתערבות נצפה שיפור מובהק ברמת החרדה על פי סולם המילטון (A modified Hamilton Anxiety Scale – Mham-A) (p<0.001) וכעבור שישים יום מתחילת הנטילה רמת החרדה הנמדדת פחתה בכ-70%. השפּעת הטיפול באמצעות ויתניה על רמת החרדה של הנבדקים היתה תלויית מינון ועיקר ההפחתה ברמת החרדה התרחשה בקבוצה שנטלה 250 מ"ג מיצוי ויתניה פעמיים ביום. שיפור מובהק נצפה בקרב כל קבוצות ההתערבות גם במדדים ביוכימיים שונים בהשוואה למצב הבסיס, כשגם כאן השיפור המובהק ביותר נצפה בקבוצה שקיבלה 250 מ"ג מיצוי ויתניה פעמיים ביום: רמת הקורטיזול בסרום פחתה ב-30.5% ורמת ה-DHEA-S עלתה ב-32.5%. כמו כן חלה ירידה מובהקת של 35.2% ב-CRP, ברמת הגלוקוז בצום (6.1%), ברמת הכולסטרול הכללי (13.1%), ברמת הטריגליצרידים (11.7%), ברמת ה-LDL חלה ירידה של 17.4% וברמת ה-VLDL ירידה של 23.9%. רמת ה-HDL עלתה ב-17.3% ורמת ההמוגלובין עלתה ב-9.1%. חלה ירידה קלה אך מובהקת בדופק (6.6%) ובלחץ הדם של הנבדקים (3.3% סיסטולי ו-6.4% דיאסטולי). רבים מהמדדים הללו היו שונים במובהק ממדדי קבוצת הפלסבו (p<0.05 עד p<0.01). לא דווח על תופעות לוואי שליליות כתוצאה מהטיפול בצמח.

https://blog.priceplow.com/wp-content/uploads/2014/08/withania_review.pdf

במחקר קליני פתוח (יולי 2012) נבחנה השפּעת הנטילה של ויתניה משכרת במינונים שונים על נבדקים בריאים. 18 נבדקים בריאים בגילאי 18-30 נטלו כמוסות של ויתניה משכרת (תמצית יבשה בריכוז 8:1) במינון הולך ועולה במשך שלושים ימים לפי הפרוטוקול הבא: 750 מ"ג ליום במשך 10 ימים (מינון מקביל ל-6 גרם צמח יבש), 1000 מ"ג ליום במשך 10 הימים הבאים (מינון מקביל ל-8 גרם צמח יבש) ו-1250 מ"ג ליום במשך 10 הימים שלאחר מכן (מינון מקביל ל-10 גרם צמח יבש). בקרב כל הנבדקים מלבד אחד הטיפול בכמוסות ויתניה משכרת נסבל היטב והיה נטול תופעות לוואי לא רצויות (המטופל הבודד דיווח על תאבון מוגבר, עליה בחשק המיני, תופעות הלוצינוגניות וורטיגו במינון הנמוך והוצא מן המחקר). שישה נבדקים דיווחו על שיפור באיכות השינה. נצפתה הפחתה מובהקת ברמות הכולסטרול הכללי (p<0.05). לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות ה-LDL, ה-VLDL וה-HDL ועל רמות הגלוקוז בצום, אך נרשמה מגמה (לא מובהקת) של הפחתה ברמות הטריגליצרידים (ירידה מ-93.27 ל-86.27) ושל הפחתה באחוזי השומן הכללי בגוף (מ-27.78 ל-25.52). נטילת כמוסות הויתניה הביאה לעליה מובהקת בכוח השרירים ובתפקודם (Muscle force: Quadriceps, Back extensor, p<0.05). לא חל שינוי מובהק בערכים המטולוגיים בבדיקות הדם (ספירת דם לבנה ואדומה, דיפרנציאל, המוגלובין, ספירת טסיות, ESR) וכולם נשארו בטווח התקין. כמו כן, לא חל שינוי בתפקודי הכבד והכליות (רמות החלבון בסרום, הבילירובין, האלבומין, אנזימי הכבד, וחומצת השתן).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23125505

מחקר קליני כפול סמיות (יולי-אוגוסט 2013) בדק את ההשפעה המטבולית של השימוש בצמח ויתניה משכרת בקרב חולי סכיזופרניה אשר סובלים מהתסמונת המטבולית כתוצאה מהטיפול התרופתי. הנבדקים נטלו תרופות אנטי פסיכוטיות במשך שישה חודשים לפחות והיו בעלי ערכי טריגליצרידים גבוהים מ-150 מג/דצ', HDL נמוך מ-40 בגברים ו-50 בנשים וגלוקוז בצום מעל 100 מג/דצ'.30 נבדקים חולקו באופן אקראי לקבלת כמוסות המכילות 1200 מ"ג מיצוי ויתניה או פלסבו ביום למשך חודש. לאחר חודש נמצא כי בקבוצת הטיפול חלה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים (ירידה של 12%) וברמת הסוכר בצום (ירידה של 13%) בהשוואה לקבוצת הפלסבו (p<0.05).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24014929

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27269392

קדד קרוּמי

סוּכרת לא תלוית אינסולין
במטה-אנליזה (ספטמבר 2016), שבוצעה על ידי חוקרים מסין, הוערכה התרומה של אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) כטיפול תומך בסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 13 מחקרים מבוקרים, בהם 1,054 משתתפים, אשר בדקו את ההשפעה של אסטרגלוס בצורת זריקה או בצורת מרתח - לעומת קבוצת ביקורת. מתוצאות המחקר עולה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת אסטרגלוס בצורת זריקה או מרתח הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הסוכר בצום וברמת הסוכר לאחר הארוחה. עוד נמצא כי רק שימוש באסטרגלוס בצורת מרתח היה מלווה בשיפור ברמת האינסולין בצום, בתנגודת לאינסולין וברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c. החוקרים מסכמים כי נמצאה תמיכה ליעילות של אסטרגלוס כטיפול תומך בסוכרת סוג 2, אולם בשל האיכות המוגבלת של המחקרים הקיימים נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה לפני שניתן לקבוע מסקנות חד משמעיות.

מחקר קליני פתוח (2003) כלל נטילת מיצוי אסטרגלוס דרך עירוי במינון של 40 גרם ליום למשך חודש, ולאחר מכן למשך חודשיים נוספים בנטילה פומית, לצד התרופות הקונבנציונליות Gliclazide (תרופה היפוגליקמית ממשפחת הסולפנילוראה) ו-Metformin (גלוקופאז׳). בעקבות הטיפול המשולב נצפתה בקרב הנבדקים ירידה ברמות הסוכר והאינסולין בדם בצום ולאחר ארוחה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14626197

מחקר קליני פתוח נוסף (2001) כלל נטילה פומית של כמוסות הרכב צמחים סיני (Jiantang, הכולל שישה צמחים שונים וביניהם אסטרגלוס) במשך חודשיים, לצד תרופות היפוגליקמיות קונבנציונליות. בעקבות הטיפול המשולב נצפתה ירידה ברמות הסוכר בדמם של חולי סוכרת סוג 2 שסבלו גם מעודף שומנים בדם (היפרליפידמיה).

https://www.researchgate.net/publication/225161436

במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (2009) נבחנה השפּעת נטילת פורמולת צמחים סיניים על רגישות לאינסולין וגורמים מטבוליים נוספים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 43 נבדקים שסבלו מסוכרת סוג 2 ולא נטלו תרופות. הם חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת פלסבו. קבוצת ההתערבות נטלה פומית לפני הארוחות כמוסות שכללו את הצמחים אסטרגלוס (Astragalus membranacus) במינון 30 מ"ג, קופטיס (Coptis chinensis) במינון 50 מ"ג ויערה (Lonicera japonica) במינון 120 מ"ג טחונים לאבקה, במשך שלושה חודשים. לנטילת הפורמולה הצמחית נצפה יתרון מובהק על פני הפלסבו בהעלאת קצב פינוי הגלוקוז מהדם לרקמות. במדדים נוספים של הסוכרת אמנם חל שיפור גם כן, אולם שיפור זה לא נמצא מובהק בהשוואה לפלסבו. מדדים אלו כוללים רמות גלוקוז בצום ולאחר ארוחה, המוגלובין מסוכרר, לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, BMI וחלבון קושר רטינול (מדד לעמידות לאינסולין).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19728183

במחקר קליני אקראי ומבוקר (2004) נבחנה השפּעת תכשיר סיני הכולל אסטרגלוס על מדדי סוכרת ורגישות לאינסולין בחולי סוכרת לא תלוית אינסולין (סוג 2). 62 נבדקים שסבלו מסוכרת סוג 2 טופלו באמצעות תרופות היפוגליקמיות קונבנציונליות (סוג לא צוין). 31 מתוכם בקבוצת ההתערבות טופלו בנוסף באמצעות תכשיר סיני צמחי (Qilian, המכיל אסטרגלוס ורכיבים נוספים) בנטילה פומית. מדדים של סוכר ואינסולין בדם ומדדי דלקת (TNF אלפא, CRP, IL6) נדגמו לפני ואחרי ההתערבות. בעקבות השימוש בתכשיר לא חל שיפור מובהק ברמות הגלוקוז בצום בהשוואה לתרופות הקונבנציונליות. עם זאת, נטילת התכשיר הדגימה יתרון מובהק על פני התרופות הקונבנציונליות בשיפור העמידות לאינסולין ובמדדי הדלקת (p<0.05-0.01).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15307695

סוּכרת תלוית אינסולין
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי (2016) נבחנו נתוני חולים בסוכרת תלוית אינסולין (סוג 1) שטופלו (416 נבדקים) או לא טופלו (1608 נבדקים) באמצעות הרכבי צמחים סיניים מסורתיים או צמחים בודדים, בין השנים 2000-2011. על סמך נתוני הרשומות, נערכה השוואה בין הקבוצות של שיעור אירועי חמצת קטוטית סוכּרתִית, ובעלויות טיפולי חירום ואשפוז שנתיים. בין הצמחים הנפוצים ביותר בשימוש היה גם אסטרגלוס כצמח בודד. בהשוואה לקבוצת הביקורת, נמצא שהשימוש בצמחים הוביל לירידה של 33% בשיעור אירועי החמצת הקטוטית הסוכּרתִית בקרב הנבדקים, ואף לירידה של 40% בקרב אלו שנטלו את הצמחים למעלה מ- 180 יום. עם זאת, לא נצפו הבדלים בתדירות ביקורי החירום והאשפוזים או הפחתה בעלויותיהם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27340102

סוּכרת הריוֹן
במחקר קליני מבוקר (2009) נבחנה השפּעת נטילת אסטרגלוס בשילוב אינסולין על סוכרת הריון. לאחר התאמת דיאטה וטיפול תרופתי באמצעות אינסולין לייצוב רמות הסוכר בדם, חולקו 84 נשים שסבלו מסוכרת הריון לקבוצה שנטלה אינסולין בלבד ולקבוצה שנטלה אינסולין ואסטרגלוס. נמצא שהטיפול המוסף באמצעות אסטרגלוס תרם לייצוב רמות הגלוקוז בדם, לעליה מובהקת ברמות נוגדי החמצון (SOD)(p<0.05) ולירידה מובהקת ברמות הרדיקלים החופשיים (MDA) בדם הנבדקות (p<0.05). בנוסף, נצפתה הפחתה מובהקת ברמות שומני הדם ושיפור בתפקוד הכליות (p<0.05).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19620065

תה ירוק ושחור

תה ירוק נחקר רבות בהקשרים שונים ומחקרים רבים עוסקים בהשפעות של תה ירוק (Camellia sinensis) על איזון רמות הסוכר והרגישות לאינסולין. המאמר הנוכחי (יוני 2013) מציג מטה-אנליזה המרכזת 17 מחקריים אקראיים הבוחנים השפעות אלה. מתוצאות המחקר עולה כי צריכת תה ירוק תרמה באופן מובהק להפחתת רמות הסוכר בצום ואת ריכוז ההמוגלובין המסוכרר (Hb A1c). בנוסף, נצפתה ירידה מובהקת בריכוז האינסולין בצום.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23803878

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2014) שנועד לבחון את ההשפעה של מיצוי תה ירוק על רמות הגלוקוז בדם, פרופיל השומנים והפעילות ההורמונלית בחולי סוכרת סוג 2 עם רמות שומנים גבוהות. במחקר השתתפו 92 חולים אשר נטלו 500 מ"ג מיצוי תה ירוק 3 פעמים ביום, או פלסבו, במשך 16 שבועות. אמנם, נמצא כי בקרב משתתפים שנטלו תה ירוק חל שיפור בהשוואה לנתוני הבסיס ברמת הטריגליצרידים, בעמידות לאינסולין וברמת HDL, אולם ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית. עוד נמצא כי לעומת הפלסבו, התה הירוק הוביל לעלייה בהורמון GLP-1 (קיצור של Glucagon-like peptide 1) המסייע בויסות רמות הגלוקוז בדם המופרש לאחר האכילה ועודד תחושת שובע, אולם התוצאות לא היו מובהקות.
החוקרים קוראים להמשיך ולבחון את ההשפעה של תה ירוק על העמידות לאינסולין והפעילות ההורמונלית בחולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24614112

במחקר פיילוט אקראי מוצלב משנת 2023 נבדקה היעילות של תה קמבוצ'ה לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2. המחקר כלל 12 משתתפים אשר צרכו בסדר אקראי 240 מ"ל ליום תה קמבוצ'ה או פלסבו במשך 4 שבועות, עם הפרדה של 8 שבועות בין התנאים. מדד המטרה העיקרי היה רמת הגלוקוז בצום, ובנוסף הוערכו מדדים שונים של בריאות ומינון האינסולין הנדרש. ממצאי המחקר הראו כי צריכת תה קמבוצ'ה הייתה מלווה בירידה משמעותית ברמת הגלוקוז בצום בהשוואה לערכי הבסיס (164 לעומת 116 מ"ג/דצ"ל, p=0.035), בעוד שלצריכת הפלסבו לא נצפתה השפעה משמעותית. בנוסף, ניתוח הרכב הקמבוצ'ה העלה כי המשקה מכיל שלוש קבוצות עיקריות של מיקרואורגניזמים: חיידקים מייצרי חומצה לקטית, חיידקים מייצרי חומצה אצטית ושמרים, כאשר תוצרי התסיסה המרכזיים היו חומצה לקטית וחומצה אצטית (עד 1%) ורמת האתנול הגיעה לכ-1.5%. החוקרים מסכמים כי למרות גודל המדגם המצומצם, הממצאים מספקים תמיכה ראשונית ליעילותו של תה קמבוצ'ה בהפחתת רמות הגלוקוז בדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37588049/

במחקר אקראי מבוקר (מרץ 2016), בו השתתפו 30 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי צריכת 600 מ"ל, אך לא 200 מ"ל, תה שחור ליום למשך 12 שבועות, הייתה קשורה בשיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר ובפעילות החיסונית והאנטי-דלקתית, ללא קשר ל-BMI.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26692322

מחקר קליני מוצלב (יולי 2015) העריך את ההשפעה של מיצוי תה ירוק (Camellia sinensis) על תהליך העיכול והספיגה של עמילן מהמזון.
במחקר השתתפו 28 מתנדבים בריאים בגילאי 19-28 אשר התבקשו לאכול שתי ארוחות קורנפלקס (50 גרם קורנפלקס + 100 מ"ל חלב דל שומן) - לאחר צום לילה - בהפרש של שבוע ביניהן. יחד עם כל ארוחה צרכו המשתתפים 4 גרם מיצוי תה ירוק (כ-257 מ"ג EGCG) או פלסבו. לאחר כל ארוחה המשתתפים עברו בדיקת נשיפה לניתוח רמת CO2, שהינה שיטה מוכרת להערכת הספיגה של פחמימות. מהתוצאות עולה כי מנה אחת של מיצוי תה ירוק הפחיתה באופן מובהק את הספיגה של עמילן בהשוואה לפלסבו (p=0.003).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26226166

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24614112

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26226166

במחקר עוקבה פרוספקטיבי, (2020) שנערך ביפן, נבדקה ההשפעה של צריכת תה ירוק וקפה על הסיכון לתמותה בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 4,923 חולי סוכרת סוג 2 בני 66 בממוצע, כאשר צריכת התה הירוק והקפה הוערכה באמצעות שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים. במהלך תקופת מעקב חציונית של 5.3 שנים, 309 מהמשתתפים נפטרו. באופן כללי נמצא, כי צריכת תה ירוק, קפה ושניהם יחד, הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה.

להלן פירוט הממצאים בהשוואה להעדר צריכה:

תה ירוק: צריכה של כוס אחת ליום הייתה קשורה בירידה של 15% בסיכון, שתיים עד שלוש כוסות בירידה של 27%, וארבע כוסות ומעלה ב-40%.
קפה: צריכה של עד כוס אחת ליום הייתה קשורה בירידה של 12% בסיכון, כוס אחת ליום ב-19%, ושתי כוסות ומעלה ב-41%.

תה ירוק וקפה: צריכה של שתיים עד שלוש כוסות ליום של תה ירוק + שתי כוסות ומעלה של קפה, הייתה קשורה בירידה של 51% בסיכון, ארבע כוסות ומעלה של תה ירוק + כוס אחת של קפה ב-48%, וארבע כוסות ומעלה של תה ירוק + שתי כוסות ומעלה של קפה ב-63%.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33087342/

במחקר עוקבה (2021) גדול שנערך בסין, נבדק הקשר בין צריכת תה והסיכון ארוך הטווח להתפתחות סוכרת סוג 2 וסיבוכיה. במחקר נכללו הנתונים של 482,425 משתתפים ללא סוכרת בתחילת המחקר ושל 30,300 חולי סוכרת בגילאי 30-79. צריכת תה נאספה באמצעות שאלוני תזונה בתחילת המחקר, ומקרים של סוכרת, סיבוכים או תמותה נאספו באמצעות קישור לרשומות הרפואיות. מבין המשתתפים ללא סוכרת, 26.4% דיווחו על צריכה יומיומית של תה, בעיקר תה ירוק, כאשר הצריכה היומית החציונית הייתה ארבעה גרם עלי תה באזורים עירוניים ושלושה גרם באזורים כפריים. במהלך תקופת מעקב של כ-11 שנה תועדו 17,434 מקרים של סוכרת סוג 2. בהשוואה להעדר צריכת תה, הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 היה נמוך ב-8% בקרב משתתפים שדיווחו על צריכה יומיומית של תה. בקרב המשתתפים חולי הסוכרת, במהלך תקופת המעקב תועדו 6,572 מקרי תמותה, 12,677 מקרים של סיבוכים מאקרו-וסקולריים, ו-2,441 מקרים של סיבוכים מיקרו-וסקולריים. בהשוואה להעדר צריכת תה, הסיכון לתמותה מכל גורם היה נמוך ב-10% והסיכון לסיבוכים מיקרו-וסקולריים היה נמוך ב-12% בקרב משתתפים שדיווחו על צריכה יומיומית של תה, ללא קשר מובהק לסיכון לסיבוכים מאקרו-וסקולריים. קשרים אלה היו מובהקים רק בהתייחס לצריכה של תה ירוק.

מכאן, צריכה יומיומית של תה ירוק נמצאה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2 או להתפתחות של סיבוכים ולתמותה בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33709113/

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11666124

ספלִילה (Centella asiatica)

מחקר קליני (2001) בחן את יעילות הנגזרת הטריטרפנואידית של ספלילה (TTFCA) בטיפול בפגיעה בכלי הדם הקטנים בעקבות סוכרת. 50 נבדקים הסובלים ממיקרואנגיופתיה סוּכרתית השתתפו במחקר. 30 מהם שימשו כקבוצת ההתערבות ונטלו תוסף המכיל את הנגזרת הטריטרפנואידית של ספלילה (total triterpenoid fraction of Centella asiatica – תמצית תקנית המורכבת מ-40% asiaticoside, לצד 30% asiatic acid ו-30% madecassic acid) במינון 120 מ"ג ליום במשך שישה חודשים. עשרה נבדקים טופלו באמצעות פלסבו ועשרה נוספים לא טופלו כלל ושימשו כקבוצת ביקורת נוספת. בתום ההתערבות נצפה שיפור מובהק במדדי תפקוד כלי הדם בקרב הנבדקים שנטלו את הצמח: חלה הפחתה מובהקת ברמות זרימת הדם לרקמות (RF) המוגברת במצבי יתר לחץ דם ורידי, חל שיפור בתגובתיות כלי הדם (רפלקס עורקי ורידי) ובשחלוף הגזים בכלי הדם הקטנים (שיפור יחס לחץ החמצן ברקמות ללחץ הפחמן הדו חמצני)(p<0.05-0.01). לעומת זאת, לא נצפו שינויים מובהקים בכל המדדים בקבוצות הביקורת.

מחקר קליני פרוספקטיבי אקראי ומבוקר פלסבו (2001) בחן את יעילות הנגזרת הטריטרפנואידית של ספלילה (TTFCA) בשיפור זרימת הדם בקרב חולי סוכרת הסובלים ממחלת כלי הדם הקטנים ומנוירופתיה. במחקר נכללו 100 נבדקים הסובלים ממחלת כלי דם קטנים חמורה, מבצקת ומנוירופתיה בעקבות סוכרת, נבדקים הסובלים ממחלת כלי דם קטנים ללא נוירופתיה ונבדקים בריאים. מחלת כלי הדם הקטנים אובחנה לפי בדיקת לייזר דופלר ולפי הסננה של הנימים (שיעור התנפחות הקרסול). הנבדקים החולים חולקו אקראית לנטילת הנגזרת הטריטרפנואידית של ספלילה (total triterpenoid fraction of Centella asiatica – תמצית תקנית המורכבת מ-40% asiaticoside, לצד 30% asiatic acid ו-30% madecassic acid) או פלסבו במינון 120 מ"ג ליום במשך 12 חודשים, ואילו הנבדקים הבריאים שימשו כקבוצת ביקורת נוספת. הטיפול נסבל היטב וההיענות לטיפול היתה טובה, ללא נשירת נבדקים וללא תופעות לוואי. בתום ההתערבות לא חל שינוי בקרב הנבדקים הבריאים, בקבוצת הפלסבו חלה הדרדרות בכל המדדים, ואילו בקרב קבוצות הנבדקים שנטלו ספלילה חלה ירידה מובהקת בזרימת הדם לרקמות במנוחה המוגברת במצבי יתר לחץ דם ורידי (ירידה של 38% בקבוצת הנוירופתיה וירידה של 22% בקבוצה ללא נוירופתיה) ובשיעור התנפחות הקרסול (ירידה של 38% בקבוצת הנוירופתיה וירידה של 9.5% בקבוצה ללא נוירופתיה)(p<0.05). בנוסף חלה עליה של 22.7% בתגובתיות כלי הדם (רפלקס עורקי ורידי) בקבוצה ללא נוירופתיה. השיפור בתסמינים נקשר להפחתה בהסננה בנימים ולירידה בבצקתיות (P<0.05).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11666119

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37317592/

צמחים נוספים

במטה-אנליזה (2024) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של קרנית נאכלת (Cornus mas) על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. החוקרים מסבירים כי השימוש בפירות של קרנית נאכלת מוכר ברפואה המסורתית לטיפול במצבים כמו כאב גרון, בעיות עיכול, מחלות זיהומיות ובעיות בכליות ובכבד. ממצאים עדכניים, בעיקר ממחקרים בבעלי חיים, מצביעים על הפוטנציאל לטיפול בהפרעות קרדיו-מטבוליות. בניתוח נכללו הנתונים מ-6 מחקרים שנערכו באיראן ובטורקיה, בהם סה"כ 415 משתתפים עם כבד שומני, סוכרת סוג 2, תנגודת לאינסולין ונשים לאחר גיל המעבר. במחקרים אלה נעשה שימוש במיצוי קרנית נאכלת באבקה או בנוזל, ומשך ההתערבות נע בין 6 ל-12 שבועות. החוקרים בחנו את ההשפעה של ההתערבות על פרופיל השומנים, מדדי הסוכר, אנזימי הכבד ומדדים אנתרופומטריים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי השימוש בקרנית נאכלת היה מלווה בירידה מובהקת במשקל וב-BMI, במדדי הסוכר ובפרופיל השומנים. לא נמצאה השפעה משמעותית על היקף המותניים ואנזימי הכבד. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי קרנית נאכלת עשוי להיות בעל השפעה מיטיבה על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב קבוצות אוכלוסייה בסיכון מוגבר.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38999920/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה התרומה של פרופוליס לשיפור הפעילות נוגדת החמצון. בסקירה נכללו 9 מחקרים בהם נכללו משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים כגון סוכרת סוג 2 או סרטן שד. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספי פרופוליס במינון 500 עד 1,500 מ"ג ליום למשך 1.5 עד 18 שבועות. ב-7 מחקרים נבדקה ההשפעה על המדד MDA לעקה חמצונית ובנוסף נבדקו מדדים נוספים הקשורים בפעילות נוגדת החמצון, כולל SOD (3 מחקרים), GPX (3 מחקרים), TAC (4 מחקרים), GSH (4 מחקרים). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי פרופוליס הייתה מלווה בשיפור מובהק במדדים נוגדי חמצון GSH, GPX ו-TAC, ללא השפעה מובהקת על רמת SOD. באופן כללי לא נמצאה ירידה מובהקת במדד MDA, אולם במחקרים בהם ניתן מינון פרופוליס גבוה (מעל 1,000 מ"ג ליום) וכן במחקרים בהם משך ההתערבות היה קצר (עד 11 שבועות) נמצאה ירידה מובהקת ברמת MDA. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שהשימוש בפרופוליס הינו בטוח ועשוי לתרום לשיפור הפעילות נוגדת החמצון ובכך עשוי להוות טיפול משלים במחלות בהן ישנה מעורבות משמעותית של עקה חמצונית. עם זאת, יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים על מנת לבסס המלצות לשימוש קליני.

להלן הממצאים העיקריים מניתוח כולל של הנתונים:

ב-10 מחקרים (612 משתתפים) בהם נבדקה ההשפעה של חילבה על רמת הגלוקוז בצום נמצאה ירידה מובהקת גם בקרב משתתפים בריאים וגם בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, טרום-סוכרת או יתר כולסטרול.
ב-6 מחקרים (493 משתתפים) בהם נבדקה ההשפעה של חילבה על רמת הגלוקוז לאחר הארוחה נמצאה ירידה מובהקת בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, טרום סוכרת או יתר כולסטרול.
ב-5 מחקרים (228 משתתפים) בהם נבדקה ההשפעה של חילבה על רמת ההמוגלובין המסוכרר נמצאה ירידה מובהקת בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2.
ב-6 מחקרים (388 משתתפים) בהם נבדקה ההשפעה של זעפרן על רמת הגלוקוז בצום נמצאה ירידה מובהקת בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 או טרום סוכרת.
ב-5 מחקרים (331 משתתפים) בהם נבדקה ההשפעה של זעפרן על רמת ההמוגלובין המסוכרר נמצאה ירידה מובהקת, בעיקר בקרב משתתפים עם טרום סוכרת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36992660/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2023) הוערכה ההשפעה של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) על פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 17 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של ג'ינג'ר בקרב משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים, כולל שמנות, סוכרת סוג 2, תסמונת מטבולית, כבד שומני, טרשת עורקים וכבד שומני. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו ג'ינג'ר בצורת כמוסות או אבקה במינון 1 עד 3 גרם ליום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי וברמת הטריגליצרידים, ללא השפעה על רמת ה-LDL וה-HDL. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי ההשפעה של ג'ינג'ר הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים עם שמנות או סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוספי ג'ינג'ר עשוי לתרום לשיפור פרופיל השומנים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36786398/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה המגינה של זעפרן (Crocus sativus) במצבים של היפרליפידמיה והיפרגליקמיה. בסקירה נכללו 13 מחקרים שנערכו באיראן בהם 205 משתתפים בגיל 41 עד 56 עם מגוון מצבים בריאותיים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספי זעפרן במינון 30, 100 או 1,000 מ"ג ליום או של הרכיב הפעיל קרוצין במינון 5 עד 30 מ"ג ליום. משך ההתערבות נע בין 8 ל-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת תוספי זעפרן הייתה מלווה בעלייה ב-HDL ובירידה ב-LDL, בכולסטרול הכללי ובטריגליצרידים. לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז בדם. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שלזעפרן עשויה להיות השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, ללא השפעה על האיזון הגליקמי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32013614/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35031435/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) הוערכו העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי היעילות של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) לטיפול בכבד שומני. החוקרים מציינים, כי הפתוגנזה של כבד שומני קשורה באופן הדוק לשמנות ולתנגודת לאינסולין, כאשר לג'ינג'ר פעילות נוגדת שומנים ונוגדת חמצון ותרומה לשיפור הרגישות לאינסולין. בסקירה נכללו 17 מחקרי מעבדה ו-3 מחקרים קליניים. מהסקירה עולה כי השימוש בג'ינג'ר היה יעיל לשיפור מובהק של מגוון מדדים, כולל פרופיל השומנים, עקה חמצונית, תפקודי הכבד ורמת הגלוקוז בצום. מהסקירה עולה כי השימוש בג'ינג'ר עשוי לתרום לשיפור היבטים קליניים שונים של כבד שומני באמצעות מנגנונים שונים, ביניהם שיפור הרגישות לאינסולין, העלאת הביטוי של אנזימים נוגדי חמצון, הפחתת הייצור של רדיקלים חופשיים, פעילות נוגדת שומנים והורדת תכולת השומן הכבדי. למרות הממצאים המבטיחים נדרשים מחקרים קליניים נוספים להערכת היעילות הקלינית של ג'ינג'ר לטיפול בכבד שומני.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35106852/

בסקירה של מחקרים קליניים (2022) הוערך הפוטנציאל הטיפולי של זעפרן (Crocus sativus), תוך התייחסות למנגנוני הפעולה המעורבים. ראשית, החוקרים מציגים את המבנה הכימי, הזמינות הביולוגית והפעילות הפרמקולוגית של זעפרן ורכיביו הפעילים. בהמשך, מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעה המיטיבה של זעפרן במחלות קרדיווסקולריות, סרטן, סוכרת, תסמונת מטבולית, מחלות נוירו-דגנרטיביות, הפרעות בתפקוד המיני ומחלות עיניים. בנוסף, מפורטים ממצאים בהתייחס לפעילות המווסתת חיסונית ותרומתו לטיפול בתחומים נוספים כולל בריאות העור, ויסות רעב ושובע, תסמונת קדם וסתית, איכות השינה ועייפות. החוקרים מציינים כי במחקרים קליניים לא נמצאה עדות להשפעות שליליות ומינון של עד 1.5 גרם/יום נחשב בטוח. הם מסכמים כי ישנה תמיכה לפוטנציאל של זעפרן לטיפול במגוון מצבים בריאותיים, אולם יש לבסס את הממצאים במחקרים קליניים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34532906/

בסקירה (2022) של סקירות שיטתיות הוערכה ההשפעה של תוספי זעפרן (Crocus sativus) על מדדים גליקמיים ועל פרופיל השומנים. בסקירה נכללו 8 סקירות שיטתיות המבוססות על מחקרים קליניים בהן נכללו משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים, כולל סוכרת, תסמונת מטבולית, הפרעות בתפקוד המיני, סכיזופרניה ומחלת לב כלילית. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של זעפרן במינון 15 עד 1,000 מ"ג ליום או של הרכיב הפעיל קרוצין במינון 5 עד 200 מ"ג ליום. משך ההתערבות נע בין 1 ל-12 שבועות. ב-7 מהסקירות נבדקה ההשפעה על מדדים גליקמיים וב-6 מהסקירות נבדקה ההשפעה על פרופיל השומנים. נמצא כי ב-3 סקירות הייתה לזעפרן השפעה מיטיבה על רמת הגלוקוז בצום, ובסקירה אחת נמצאה השפעה מיטיבה על רמת ההמוגלובין המסוכרר ועל רמת האינסולין בצום. בהתייחס לפרופיל השומנים, ב-3 סקירות נמצאה השפעה מיטיבה על רמת הכולסטרול הכללי, על רמת הטריגליצרידים ב-2 סקירות ועל רמת ה-LDL וה-HDL בסקירה אחת. החוקרים מסכמים כי העדויות הקיימות מצביעות על התועלת של תוספי זעפרן בשיפור המדדים הגליקמיים ופרופיל השומנים, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35778993/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) שנערך באיראן נבדקה ההשפעה של סומק (Rhus coriaria) בקרב נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS). במחקר נכללו 88 נשים בגיל 20 עד 40 המאובחנות עם PCOS אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הפלסבו. הנשים בקבוצת ההתערבות קיבלו 3 כמוסות סומק ליום, כל כמוסה מכילה 1 גרם אבקה, למשך 12 שבועות. כל המשתתפות התבקשו לא לבצע שינוי בתזונה ובפעילות הגופנית במהלך תקופת המחקר. בתחילת ובסוף המחקר נבדקו מדדים אנתרופומטריים, בוצעה הערכה של התזונה והפעילות הגופנית ונלקחו בדיקות דם בצום. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת סומק הייתה מלווה בשיפור קטן ברמת ה-CRP, ברמת הגלוקוז והאינסולין בצום, בתנגודת לאינסולין וברגישות לאינסולין וכן בפרופיל השומנים. לא נמצאה השפעה מובהקת להתערבות על המדדים האנתרופומטריים, הפעילות ההורמונלית ועל תסמינים קליניים כגון סדירות הווסת, אקנה ושיעור יתר. מסקנת החוקרים היא כי השימוש בסומק עשוי לתרום להפחתת הפעילות הדלקתית, האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים בקרב נשים עם PCOS

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36724890/

במחקר פיילוט כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) נבדקה ההשפעה של תוסף ברברין על האיזון הגליקמי ותנגודת לאינסולין בקרב מבוגרים עם טרום סוכרת. במחקר נכללו 34 משתתפים עם טרום סוכרת אשר חולקו אקראית לנטילת 500 מ"ג 3 פעמים ביום תוסף ברברין (HIMABERB®) או פלסבו למשך 12 שבועות. נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בירידה מובהקת בכל המדדים של איזון גליקמי ותנגודת לאינסולין ביחס לנתוני הבסיס וביחס לפלסבו, כולל רמת הגלוקוז בצום, רמת האינסולין בצום, סבילות לגלוקוז, המוגלובין מסוכרר ותנגודת לאינסולין. הנתונים מפורטים בטבלה המצורפת מטה. לא דווח על השפעות שליליות חמורות ולא נמצאה השפעה על תפקודי הכבד או הכליות. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוסף ברברין נמצא יעיל לשיפור האיזון הגליקמי בקרב מבוגרים עם טרום-סוכרת ובכך עשוי לתרום לעיכוב ההתקדמות לסוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי מענק מחקר בלתי תלוי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37679692/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקה ההשפעה של זעפרן (Crocus sativus) בשילוב פעילות גופנית על הרכב הגוף, האיזון הגליקמי ומדדי דלקת בקרב גברים עם שמנות וסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 60 גברים בני 39 בממוצע במשקל ממוצע של 94 ק"ג אשר חולקו אקראית ל-4 קבוצות למשך 12 שבועות:

פלסבו + אימון גופני (שילוב של אימון אירובי ואימון התנגדות 3 פעמים בשבוע)
זעפרן בלבד במינון 100 מ"ג ליום
זעפרן + אימון גופני
קבוצת ביקורת ללא התערבות

נמצא כי בכל קבוצות ההתערבות חל שיפור מובהק במדדי הדלקת CRP, TNF-α, IL-6 ו- IL-10, וכן ברמת הגלוקוז בצום, ההמוגלובין המסוכרר והתנגודת לאינסולין, כאשר השיפור היה משמעותי יותר בקבוצת שקיבלה זעפרן ואימון גופני בהשוואה לזעפרן בלבד או לאימון גופני בלבד. עוד נמצא קשר מובהק בין הירידה במדדי הדלקת ובין ירידה באחוז השומן בגוף בכל קבוצות ההתערבות. החוקרים מסכמים כי השילוב של זעפרן ואימון גופני יעיל יותר לשיפור מדדי הדלקת והאיזון הגליקמי בהשוואה לכל התערבות בנפרד.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35001410/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) שנערך בקוריאה נבדקה ההשפעה של תוסף המבוסס על מיצוי שכיזנדרה (Schisandra chinensis) וסויה על האיזון הגליקמי בקרב משתתפים עם היפר-גליקמיה.במחקר נכללו 80 משתתפים עם רמת גלוקוז של 100 עד 140 מ"ג/דצ"ל אשר חולקו אקראית לנטילת התוסף או פלסבו במינון שתי כמוסות פעמיים ביום למשך 12 שבועות. התוסף (OSM) הכיל מיצוי פירות שכיזנדרה ופולי סויה ביחס של 5 ל-1 במינון 125 מ"ג לכמוסה. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק ברמת הגלוקוז בצום ולאחר הארוחה, ברמת האינסולין לאחר הארוחה, ברמת ההמוגלובין המוסכרר, פפטיד C, פרוקטוזאמין ו-LDL. לא נצפו שינויים משמעותיים מבחינה קלינית במדדי הבטיחות. מכאן, החוקרים מסכמים כי התוסף נמצא בטוח ויעיל כתוסף פונקציונאלי לטיפול במבוגרים עם היפר-גליקמיה. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35956334/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים (2019) נבדקה התרומה של תוספי קצח (Nigella sativa) לאיזון רמות הגלוקוז בדם. בסקירה נכללו 21 מחקרים, מהם 17 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 1,374 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים - כולל סוכרת סוג 2, התסמונת המטבולית, נפרופתיה סוּכרתית, שמנות, יתר שומנים בדם ועוד. בשנים עשר מהמחקרים נעשה שימוש באבקת קצח במינון של 0.5 עד 5 גרם ליום, במחקר אחד נעשה שימוש בתה קצח במינון 5 גרם ליום ובשמונה מחקרים נעשה שימוש בשמן קצח במינון 1 עד 5 מ"ל ליום. משך ההתערבות במחקרים השונים נע בין שבועיים לשנה. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי קצח הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 9.93 מ"ג/דצ"ל), ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה (ירידה ממוצעת של 14.79 מ"ג/דצ"ל) וברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה ממוצעת של 0.57%). בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי שמן קצח היה יעיל יותר מאבקת קצח להורדת רמת הגלוקוז בצום. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תוספי קצח לאיזון רמות הסוכר, ונדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון מהם המנגנונים המעורבים ומהו המינון ומשך הנטילה המיטבי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30873688

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה,(2020) בה נכללו 9 מחקרים אקראיים מבוקרים, נמצא כי לנטילת תוספי זעפרן (Crocus sativus) הייתה השפעה מיטיבה על היקף המותניים ורמת הגלוקוז בצום.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32147057/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2019) הוערכה ההשפעה של תוספי פרופוליס על מדדי הגלוקוז בדם בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו שישה מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם סה"כ 373 משתתפים. במחקרים השונים נעשה שימוש במינון פרופוליס של 226 ועד 1,500 מ"ג ליום, כאשר תקופת ההתערבות ארכה 56 עד 180 יום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי פרופוליס הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 13.5 מ"ג/דצ"ל) וברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה ממוצעת של 0.5%). לא נמצאה השפעה מובהקת בהתייחס לרמת האינסולין בצום או התנגדות לאינסולין. ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של תוספי פרופוליס לאיזון רמת הגלוקוז בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30950136

במטה-אנליזה (2019) הכוללת חמישה מחקרים כפולי-סמיות מבוקרי פלסבו - בהם 497 משתתפים - נמצא כי טיפול משולב של ברברין וסילימרין היה מלווה בשיפור מובהק בפרופיל השומנים וברמת הגלוקוז בצום.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30632209

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו משנת 2024 שנערך באיראן נבדקה ההשפעה של תוסף כורכומין על מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2 ויתר טריגליצרידים בדם. המחקר כלל 72 משתתפים בגילאי 18 עד 65 עם רמת גלוקוז בצום העולה על 126 מ"ג/דצ"ל ורמת טריגליצרידים מעל 150 מ"ג/דצ"ל. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: קבוצת ההתערבות נטלה תוסף כורכומין בשילוב פיפרין (500 מ"ג כורכומינואידים ו-5 מ"ג פיפרין ליום), וקבוצת הביקורת נטלה פלסבו. ההתערבות נמשכה 12 שבועות. החוקרים בחנו את השפּעת התוסף על מדדים אנתרופומטריים, לחץ דם, מדדים גליקמיים, פרופיל השומנים, רמות CRP, איכות החיים ומצב הרוח. בסיום המחקר נמצא כי נטילת כורכומין הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמות הטריגליצרידים ובגלוקוז בצום בהשוואה לפלסבו. בנוסף, נצפה שיפור ברמות ה-CRP, אך ללא מובהקות סטטיסטית. כמו כן, נמצא כי המשתתפים שנטלו את התוסף דיווחו על עלייה בתחושת האנרגיה והפחתה בעייפות ביחס לקבוצת הפלסבו. לא נצפו הבדלים מובהקים במדדים נוספים שנבדקו. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על תרומתו האפשרית של תוסף כורכומין לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2 ויתר טריגליצרידים בדם. המחקר נערך בשיתוף חברת Sami-Sabinsa, המייצרת תוספי כורכומין.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39165011/

בסקירה של מחקרים קליניים (2019) מוצגים המחקרים העוסקים בהשפעה של רכיבים צמחיים על רמת ההמוגלובין המסוכרר בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 39 מחקרים בהם נבדקו הרכיבים הצמחיים הבאים: ברברין, כורכומין, קטכין, סילימרין, רזברטרול, פיקנוגנול, איזופלבונים, ליגננים, Isohumulone (המצוי בכשות), סאפונינים, סיבי סובין תירס ו-Pinitol (המצוי בסויה). מהסקירה עולה כי ישנן עדויות התומכות ביעילות של סילימרין במינון של 600 מ"ג ליום וברברין במינון של 300 מ"ג 3 פעמים ביום להורדת רמת ההמוגלובין המסוכרר. עם זאת, קיימות רק עדויות מוגבלות בהתייחס לרכיבים הנוספים שנחקרו ויש להמשיך ולהעריך את יעילותם במחקרים עתידיים. כמו כן, החוקרים מציינים כי רעילות הוערכה בעיקר במחקרים פרה-קליניים ולכן יש לנקוט זהירות בשימוש ברכיבים צמחיים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30797623

בסקירה שיטתית (2020) הוערכה התרומה של קצח (Nigella sativa) ורכיביו הפעילים לטיפול בסוכרת והסיבוכים הנלווים. בסקירה נכללו 81 מחקרים, מהם 13 מחקרים קליניים, בהם נכללו משתתפים עם סוכרת סוג 2, ויתר המחקרים נערכו בקרב חיות מעבדה עם סוכרת סוג 1. מהסקירה עולה כי שימוש בתוספי קצח היה יעיל לשיפור ולמניעת סיבוכים משניים בקרב חולי סוכרת סוג 2, בדגש על שיפור פרופיל השומנים. מחקרים בחיות מעבדה מדגימים כי לקצח פעילות נוגדת סוכרת, היפוגליקמית, נוגדת יתר שומנים בדם, נוגדת יתר לחץ דם, ונוגדת שמנות. ההשפעות המיטיבות שנמצאו כוללות שיפור הפעילות נוגדת החמצון, הפחתת מדדי דלקת, דיכוי ייצור של מתווכים פרו-דלקתיים, שיפור פעילות האנדותל, ושיפור תפקוד הכבד, הכליות, הלב ומערכת החיסון. ההשפעה הייתה תלויה במינון, בהרכב התוסף ובמשך ההתערבות, כאשר מינון של 2 גרם ליום אבקת קצח למשך 12 שבועות לפחות נמצא כיעיל ביותר לשיפור איזון הסוכר ופרופיל השומנים. החוקרים מסכמים כי לקצח תפקיד מרכזי בהפחתת תהליכי דלקת ועקה חמצונית על רקע סוכרת ועשוי לתרום לטיפול בסוכרת ובסיבוכים הנלווים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32444053/

בסקירה מקיפה של ממצאים קליניים (2022) הוערכה הבטיחות וההשפעה הבריאותית המיטיבה של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) בנטילה פומית. בסקירה נכללו 24 סקירות שיטתיות, בהן חפיפה של 3% במחקרים הנכללים.

להלן פירוט הממצאים העיקריים:

התמיכה המשמעותית ביותר נמצאה בהתייחס ליעילות של ג'ינג'ר להקלה על בחילות והקאות בקרב נשים בהריון, להשפעה נוגדת כאב בדלקות מפרקים ניווניות, ובשיפור האיזון הגליקמי.
לג'ינג'ר נמצאה השפעה מיטיבה גם על לחץ הדם, המשקל, כאבי מחזור, בחילות לאחר ניתוח, והקאות על רקע כימותרפיה.
בבדיקות מעבדה נמצאה השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים ועל מדדים של דלקת ועקה חמצונית.
המחקרים היו מאופיינים בהטרוגניות גדולה ובדיווח חלקי של פרוטוקול המחקר, אולם בהתבסס על הממצאים הקיימים ניתן להצביע על יעילות במינון של 0.5-3 גרם ליום בצורת כמוסות למשך תקופה של עד 3 חודשים.

החוקרים מסכמים כי העדויות הקיימות מצביעות על כך שהשימוש בג'ינג'ר הינו בטוח ועשוי להיות יעיל לשיפור מגוון מצבים בריאותיים ותחושת הרווחה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35147170/

בסקירה (2020)מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בהתייחס להשפעה המיטיבה של גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba) על המאפיינים של התסמונת המטבולית. ראשית, מפורט ההרכב הכימי של גינקו דו-אונתי, הפעילות הפרמקוקינטית וההשפעה של הצמח על מערכות הגוף השונות. בהמשך, מפורטים הממצאים לגבי ההשפעה ומנגנוני הפעולה בהם גינקו דו-אונתי תורם לאיזון פרופיל השומנים בדם, למניעת שמנות, להפחתת לחץ הדם, ולאיזון רמת הגלוקוז והרגישות לאינסולין.ממצאים אלה מדגישים את הפוטנציאל של גינקו דו-אונתי לטיפול בתסמונת המטבולית, כאשר נדרשים מחקרים נוספים לבחינת ההשפעה של הרכיבים הפעילים וכן של מנגנוני הפעולה ברמה המולקולרית והתאית, יחד עם מחקרים קליניים בהם מספר משתתפים גדול יותר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32097990/

בסקירה (2019) בוחנים החוקרים מהם היתרונות הבריאותיים של מגוון סוגים של תה צמחי. לשם כך, נכללו 21 מחקרים: מהם 16 מחקרים קליניים בהם הוערכה ההשפעה האקוטית או הממושכת של שתיית תה, וחמישה מחקרים תצפיתיים (מחקרי עוקבה ומקרה-בקרה).
במחקרים הקליניים נבדקו ההשפעות על מגוון מצבים - כולל בריאות האישה, סוכרת, מחלות לב והרזייה - ונעשה שימוש במגוון צמחים (לבנדר, קמומיל, חילבה, סרפד, נענע, היביסקוס, מאטה, אכינצאה, וכן תערובות שונות של צמחים). במחקרים התצפיתיים נבדק הקשר בין צריכת תה לבין הסיכון לסרטן, למדדי בריאות הכבד וכן לסיכון הקשור בחשיפה לזיהומים סביבתיים שמקורם בצמחים. במסגרת הסקירה החוקרים דנים בממצאים העולים מהמחקרים השונים ומראים כי לתה צמחי תרומה למניעת תחלואה או לטיפול במגוון מצבים בריאותיים. הם מציינים מהם הפערים בידע הקיים ומציעים כיוונים למחקרים עתידיים להערכת התרומה של תה צמחי. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באנגליה וחברת פוקה צמחים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31243622/

בסקירה (2019) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בהתייחס לתפקיד של עלי מורינגה (Moringa oleifera) באיזון רמות הגלוקוז, תוך התייחסות למנגנוני הפעולה המעורבים:

במחקרים, שנערכו בקרב חיות מעבדה, נמצא כי עלי מורינגה במינון של 100-300 מ"ג/ק"ג משקל גוף היו בעלי פוטנציאל להורדת רמות הגלוקוז, כולל השפעה מיטיבה גם לטווח הארוך (עד 12 שבועות), וללא השפעות שליליות.
בהתבסס על ממצאים ראשוניים מבטיחים, החוקרים מציעים כי במחקרים עתידיים יש להמשיך ולהתמקד בהשפעה של מורינגה על חיידקי המעי בקרב חולי סוכרת, וכן לבחון את ההשפעה ומנגנוני הפעולה של הרכיבים הפעילים בצמח.
במחקרים קליניים נעשה שימוש בעלי מורינגה בצורות שונות, כולל כמוסות, תה או כרכיב מזון, במינון של 7-8 גרם אבקה, 200-400 מ"ל תה, או 20 גרם כתוספת למזון.
במחקרים השונים נמצא כי למורינגה פוטנציאל להפחתת רמות הגלוקוז בקרב משתתפים בריאים, נשים לאחר גיל המעבר או חולי סוכרת, ללא השפעות שליליות. יחד עם זאת, ישנה הטרוגניות גבוהה בין המחקרים שאינה מאפשרת קביעת מסקנות חד משמעיות.
המנגנונים המוצעים כוללים עיכוב פעילות האנזימים המעורבים בפירוק הגלוקוז (α-amylase, α-glucosidase), הגברת הפרשת האינסולין ושיפור הרגישות לאינסולין.

החוקרים מסכמים כי מרבית העדויות הן ממחקרים פרה-קליניים ונדרשים מחקרים קליניים מבוקרים על מנת להמשיך ולבחון את הפוטנציאל של עלי מורינגה לאיזון רמות הסוכר, בעיקר בקרב חולי סוכרת וטרום-סוכרת, בדגש על מנגנוני הפעולה, הרכיבים הפעילים והיבטים של בטיחות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31429148

בסקירה מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים (2019) בהתייחס להשפעה נוגדת הסוכרת של לפה גדולה (Arctium lappa) ורכיביה הפעילים, בדגש על שיפור איזון הגלוקוז, הפחתת תנגודת לאינסולין ופעילות נוגדת חמצון.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31232489

בסקירה (2018) מפורטים הממצאים הפרה-קליניים וקליניים העדכניים בנוגע לפעילות של מורינגה (Moringa oleifera) למניעה ולטיפול במגוון מחלות כרוניות, כולל מחלות דלקתיות, מחלות עצביות, סוכרת וסרטן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29534518

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) נבדקה ההשפעה של תמצית קפה ירוק על האיזון הגליקמי, מדדי דלקת ועקה חמצונית בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 44 משתתפים עם סוכרת סוג 2 הסובלים מעודף משקל או שמנות. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת 400 מ"ג תמצית קפה ירוק או פלסבו פעמיים ביום למשך 10 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף קפה ירוק הייתה מלווה בירידה מובהקת במשקל ו-BMI ביחס לנתוני הבסיס. בנוסף, בקבוצת ההתערבות נמצאה ירידה גדולה יותר ברמת הגלוקוז בצום (ירידה של 8.48 לעומת 1.70 מ"ג/דצ"ל), ללא הבדל מובהק ברמת האינסולין או תנגודת לאינסולין. עוד נמצא יתרון להתערבות בהתייחס ללחץ דם סיסטולי, רמת טריגליצרידים ו-HDL ומדד הדלקת CRP, ללא הבדל מובהק במדדים של עקה חמצונית. החוקרים מסכמים כי לנטילת תוסף קפה ירוק עשויה להיות השפעה מיטיבה על מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על נעדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38035358/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו מוצלב (2021) נבדקה ההשפעה של תוסף עלי תות (Morus alba) על תגובת הגלוקוז והאינסולין בקרב מבוגרים בריאים. במחקר נכללו 38 משתתפים בני כ-32 בממוצע עם BMI ממוצע של 23.3. בשני ימים שונים כל המשתתפים ביצעו מבחן העמסת סוכר (75 גרם סוכרוז) בצום, עם או בלי 250 מ"ג מיצוי עלי תות (Reducose®). רמת הגלוקוז והאינסולין בדם נבדקו במהלך שעתיים לאחר מכן.
נמצא כי הוספת מיצוי עלי תות לסוכרוז הייתה מלווה בתגובה מתונה יותר של הגלוקוז והאינסולין בהשוואה לסוכרוז בלבד, עם רמה נמוכה יותר לאחר 15, 30, 45, 60 ו-120 דקות. כמו כן, רמת הגלוקוז המרבית ורמת האינסולין המרבית הייתה נמוכה יותר לאחר הוספת מיצוי עלי תות בהשוואה לסוכרוז בלבד. החוקרים מציינים כי התוסף נסבל היטב ולא נצפו השפעות שליליות. מסקנת החוקרים היא כי לשימוש בתוסף עלי תות עשויה להיות תרומה לשיפור אורח החיים והאיזון הגליקמי. המחקר נערך ומומן על ידי חברת Phynova Group Ltd המפתחת את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33858439/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקה ההשפעה של הרכיב הצמחי רוטין בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2. רוטין הינו פלבונואיד המצוי במגוון צמחים, כולל פירות הדר, כוסמת, אספרגוס ועוד. במחקר נכללו 50 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת 500 מ"ג/יום רוטין או פלסבו למשך 3 חודשים. נמצא כי נטילת תוסף רוטין הייתה מלווה בשיפור מובהק ברוב המדדים שנבדקו בהשוואה לנתוני הבסיס ולקבוצת הביקורת, כולל במדדי הגלוקוז והאינסולין, פרופיל השומנים, מדד להערכת טרשת עורקים, מדד הדלקת IL-6, המדד MDA לעקה חמצונית, סך הפעילות נוגדת החמצון וגורם נוירוטרופי מוחי (BDNF). החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על ההשפעה המיטיבה של רוטין על מגוון מדדים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36101997/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) נבדקה ההשפעה של ספירולינה כטיפול משלים בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 שאינה מאוזנת. במחקר נכללו 60 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת 2 גרם/יום ספירולינה או פלסבו למשך שלושה חודשים, בנוסף לטיפול במטפורמין. בתחילת המחקר ולאחר 30, 60 ו-90 יום נבדקה רמת ההמוגלובין המסוכרר, רמת הגלוקוז בצום ופרופיל השומנים. נמצא כי נטילת ספירולינה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה ממוצעת של 1.43%) וברמת הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 25 מ"ג/דצ"ל). בנוסף, נמצא יתרון להתערבות בשיפור פרופיל השומנים, כולל ירידה בטריגליצרידים, בכולסטרול הכללי וב-LDL ועלייה ב-HDL בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא דווח על השפעות שליליות משמעותיות. החוקרים מסכמים כי בקרב חולי סוכרת סוג 2 נטילת ספירולינה כטיפול משלים תרמה לשיפור האיזון הגליקמי בהשוואה למטפורמין בלבד. כמו כן, ספירולינה הייתה יעילה לשיפור פרופיל השומנים ובכך עשויה לסייע במניעת ההתפתחות של טרשת עורקים. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36598187/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) נבדקה ההשפעה של תוסף מורינגה (Moringa oleifera) על האיזון הגליקמי בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת. במסגרת המחקר המשתתפים חולקו אקראית לנטילת 2,400 מ"ג/יום אבקת עלי מורינגה בכמוסות (31 משתתפים) או פלסבו (34 משתתפים) למשך 12 שבועות. השְֹפעת ההתערבות הוערכה באמצעות השינוי באיזון הגליקמי, בהורמוני הרעב והשובע ובהרכב חיידקי המעי. נמצאו הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות באיזון הגליקמי, כך שבקבוצת ההתערבות חלה ירידה ברמת הגלוקוז בצום וברמת ההמוגלובין המסוכרר, לעומת עלייה בקבוצת הפלסבו. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בהתייחס להרכב חיידקי המעי, בתפקודי הכבד והכליות וברמת הורמוני הרעב והשובע. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף מורינגה הובילה לשיפור במדדים הגליקמיים בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת, ומציעים כי למורינגה תרומה כרכיב טבעי בעל פעילות מאזנת סוכר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35010932/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021), נבדקה ההשפעה של אלוורה מהסוג Aloe ferox על פרופיל השומנים, לחץ הדם והאיזון הגליקמי, בקרב משתתפים עם שמנות. החוקרים מציינים כי סוג אלוורה זה נפוץ בטיפול של מצבים רפואיים שונים, כגון גאוט, סרטן מעי, סרטן עור ועוד, אולם אין מחקרים קליניים הבודקים את השְֹפעתו על שמנות. מחקרים שנערכו בקרב חולדות הראו שיפור במשקל ובמסת השומן וכן באיזון הגליקמי לאחר טיפול ב-Aloe ferox. במחקר נכללו 40 משתתפים, אשר חולקו אקראית לקבלת שתי כמוסות ליום של אלוורה (460 מ"ג לכמוסה המופקים ממיץ הצמח), או פלסבו. הטיפול ניתן במשך שלושה מחזורים של שבועיים כל אחד עם הפסקה של שבועיים ביניהם [החוקרים מציינים כי מינון של שלוש כמוסות ליום גרם לעלייה בתדירות של שלשול]. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ב-BMI, בכולסטרול הכללי, ב-LDL וברמת הגלוקוז בצום. בנוסף, בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת בלחץ הדם הדיאסטולי בהשוואה לנתוני הבסיס. החוקרים מסכמים כי לנטילת תוסף אלוורה הייתה השפעה מיטיבה בקרב מבוגרים עם שמנות, אותה ניתן לייחס בעיקר לפעילות המשלשלת (לקסטיבית) ונוגדת הרעלים (דיטוקס) של רכיבי הצמח. יחד עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים להערכת היעילות לטיפול בשמנות, בעיקר מכיוון שיש להגביל את משך השימוש בשל סיכון להשפעות שליליות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34918714/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2020) הוערכה ההשפעה המטבולית של תוסף ארטישוק (Cynara scolymus) בקרב משתתפים עם עודף משקל והפרעה באיזון הגלוקוז. החוקרים מסבירים, כי הפרעה ברמת הגלוקוז בצום (IFG), הינו מצב מקדים לסוכרת, כאשר מחקרים קודמים הדגימו את הפעילות ההיפו-גליקמית של מיצוי ארטישוק. לפיכך, במחקר זה נבדקה ההשפעה של מיצוי ארטישוק מתוקנן על מדדים מטבוליים בקרב משתתפים עם עודף משקל ואבחנה חדשה של IFG. במחקר נכללו 54 משתתפים בני 51 בממוצע עם עודף משקל או שמנות ואבחנה חדשה של IFG – גלוקוז בצום בטווח של 110-126 מ"ג/דצ"ל, והמוגלובין מסוכרר עד 7%. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת מיצוי ארטישוק במינון 500 מ"ג פעמיים ביום, או פלסבו, למשך שמונה שבועות. נמצא, כי התוסף היה יעיל לשיפור רמת הגלוקוז בצום, עם ירידה מ-110.7 ל-96.7 מ"ג/דצ"ל, לעומת ירידה מ-112.1 ל-111.1 מ"ג/דצ"ל בקבוצת הפלסבו. בנוסף, בקבוצת ההתערבות נמצא שיפור מובהק במגוון מדדים מטבוליים, כולל ברמת ה-HDL, רמת ה-LDL, אינסולין, המוגלובין מסוכרר, תנגודת לאינסולין, רמת ApoB, רמת ApoA והיקף המותניים, ללא שינוי משמעותי במדדים אלה בקבוצת הפלסבו.

החוקרים מסכמים, כי תוצאות אלה תומכות ביעילות של מיצוי ארטישוק לשיפור איזון הגלוקוז ומדדים מטבוליים בקרב משתתפים עם הפרעה באיזון הגלוקוז.

החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33126534/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2020) הוערכה ההשפעה של פרוביוטיקה ושל ברברין על חיידקי המעי, בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 409 משתתפים, עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2 שאינם נוטלים תרופות לאיזון הסוכר, מ-20 מרכזים רפואיים בסין. המשתתפים חולקו אקראית לארבע קבוצות ההתערבות למשך 12 שבועות:

טבליות ברברין במינון 0.6 גרם פעמיים ביום (נעשה שימוש בברברין שהופק במעבדה).
פרוביוטיקה במינון ארבעה גרם ליום של תשעה זני חיידקים (מעל 50 מיליארד חיידקים).
ברברין + פרוביוטיקה.
פלסבו.

נמצא כי בשתי הקבוצות שנטלו ברברין, חלה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 1.04% בקבוצת הטיפול המשולב וירידה של 0.99% בקבוצת הברברין), לעומת קבוצת הפרוביוטיקה (ירידה של 0.53%) וקבוצת הפלסבו (ירידה של 0.59%). מגמה דומה נמצאה בהתייחס למדדים מטבוליים נוספים, כגון ברמת הגלוקוז ובפרופיל השומנים. עם זאת, בקבוצת הברברין נצפה שיעור גבוה יותר של השפעות שליליות הקשורות במערכת העיכול, ללא הבדל בין הקבוצות בסך ההשפעות השליליות וללא השפעה על תפקודי הכבד והכליות. בניתוח מטה-גנומי ומטבולומי נוסף, מדגימים החוקרים את ההשפעה של חיידקי המעי על הפעילות ההיפוגליקמית של ברברין. הם מסכמים, כי ממצאים אלה מצביעים על התרומה של טיפול בחוסר איזון של חיידקי המעי (דיסביוזיס) כאסטרטגיה לטיפול בסוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33024120/

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (2020) הוערכה ההשפעה של שמן קצח (Nigella sativa), בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 50 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבלת 1 גרם/יום שמן קצח (שתי כמוסות) או פלסבו - למשך 8 שבועות. בתחילת המחקר ובסיומו נבדקו: מדד הדלקת CRP, מדד MDA (malondialdehyde) לעקה חמצונית, רמת הגלוקוז בצום ופרופיל השומנים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת שמן קצח הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי, LDL, CRP ו-MDA, וכן בעלייה מובהקת ברמת ה-HDL. החוקרים מסכמים כי לשמן קצח השפעה מגינה בקרב חולי סוכרת סוג 2, באמצעות שיפור התגובה הגליקמית ופרופיל השומנים, והפחתת רמת הדלקת וחמצון השומנים. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32510754/

במחקר מוצלב מבוקר פלסבו (2020) נבדקה ההשפעה של תמצית קליפת עץ אורן ניו-זילנדי (®Enzogenol) על איזון הגלוקוז בדם, בקרב משתתפים בריאים. במחקר נכללו 25 משתתפים, אשר נטלו בשלושה מועדים שונים פלסבו ואת התוסף במינונים 50 ו-400 מ"ג - 20 דקות לפני ביצוע מבחן העמסת סוכר. בתחילת המחקר, המשתתפים סווגו לשתי קבוצות בהתאם לתגובה הגליקמית הבסיסית שלהם, שהוגדרה כחד-שלבית (monophasic) או כמורכבת. תגובה חד-שלבית מאופיינת בעיכוב העלייה ברמת הגלוקוז, בערכי שיא גבוהים יותר של גלוקוז, ובערכי גלוקוז גבוהים יותר שעתיים לאחר הארוחה, ולפיכך קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת בשל איזון גליקמי תת-אופטימאלי. נמצא כי בקרב משתתפים עם תגובה גליקמית חד-שלבית, נטילת התוסף, בשני המינונים, הובילה לשיפור בתגובה הגליקמית בהשוואה לפלסבו, עם יתרון למינון גבוה של 400 מ"ג. בקרב משתתפים עם תגובה גליקמית מורכבת, לא נמצאה השפעה משמעותית לנטילת התוסף.

החוקרים מסכמים כי נטילת התוסף עשויה לתרום לשיפור התגובה הגליקמית בקרב משתתפים בריאים, בעיקר בקרב משתתפים הנמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת.

המחקר מומן על ידי חברת ENZO Nutraceutical Limited, שסיפקה את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32075228/

נמצא כי בסיום תקופת ההתערבות נטילת חומצה אלגית הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז, אינסולין, תנגודת לאינסולין, המוגלובין מסוכרר, כולסטרול כללי, טריגליצרידים, LDL ומדדי עקה חמצונית (MDA) ודלקת (CRP, TNF-α, IL-6). כמו כן, נמצאה עלייה מובהקת בפעילות נוגדת החמצון (TAC, GPx, SOD).

החוקרים מסכמים כי לנטילת תוספי חומצה אלגית עשויה להיות השפעה מיטיבה בקרב חולי סוכרת סוג 2.

המחקר נערך כחלק מלימודים מתקדמים ומומן על ידי אוניברסיטה באיראן.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32909365/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו,(2019) שנערך באיראן, הוערכה היעילות של שילוב תוסף ג'ינג'ר (Zingiber officinale) בטיפול בדלקת חניכיים כרונית, בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 50 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבלת 2 גרם/יום ג'ינג'ר (שתי טבליות לפני ארוחת צהריים ושתי טבליות לפני ארוחת ערב) או פלסבו - למשך 8 שבועות. כל המטופלים קיבלו בנוסף את הטיפול הסטנדרטי, שכלל ניקוי והדרכה לשמירה על היגיינת הפה. החוקרים בדקו את השְפעת הטיפול הן על מדדים של בריאות החניכיים והן על מדדים מטבוליים ועקה חמצונית.

להלן סיכום הממצאים:

בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום וברמת ההמוגלובין המסוכרר בהשוואה לפלסבו.
לא נמצאה השפעה על מדדי השומן בדם, מלבד עלייה מובהקת ברמת ה-HDL בקבוצת ההתערבות בהשוואה לפלסבו.
בקבוצת ההתערבות חל שיפור בפעילות נוגדת החמצון וברמת הגורם החמצוני MDA בהשוואה לנתוני הבסיס, ללא הבדל מובהק סטטיסטית בין הקבוצות.
בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק במדדים מסוימים של בריאות החניכיים (clinical attachment loss ו-Pocket depth) בהשוואה לפלסבו, וכן נצפתה ירידה בשיעור המשתתפים הסובלים מפלאק ודימום אולם ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית.

החוקרים מסכמים כי שילוב של תוסף ג'ינג'ר עשוי לתרום לשיפור מצב החניכיים ורמות הגלוקוז בקרב חולי סוכרת סוג 2 הסובלים מדלקת חניכיים כרונית.
המחקר נערך במסגרת לימודים מתקדמים ומומן על ידי אוניברסיטה באיראן.

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S2210803319300624

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2019) בו נכללו 64 מטופלים חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי נטילת תוסף זעפרן (Crocus sativus) במינון 30 מ"ג/יום הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הסוכר בצום, ברמת ה-LDL וביחס LDL ל-HDL, בהשוואה לפלסבו.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30942510

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) הוערכה ההשפעה נוגדת הסוכרת של מליסה (Melissa officinalis) בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 62 משתתפים בני 53 בממוצע ועם BMI 28 בממוצע. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת כמוסות מליסה במינון 700 מ"ג/יום או פלסבו - למשך 12 שבועות. בסיום המחקר נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת מליסה הייתה מלווה בשיפור מובהק במדדים הבאים: גלוקוז בצום (הפרש של 0.19 לעומת 12.94 מ"ג/דצ"ל), HbA1c (הפרש של 0.28%- לעומת 0.1%), HDL (הפרש של 3.68 לעומת 0.03- מ"ד/דצ"ל), CRP - (הבדל של 0.65- לעומת 0.44 מ"ג/ליטר) ולחץ דם סיסטולי (0.33- לעומת 0.53 מ"מ כספית). בשתי הקבוצות חלה ירידה ברמות האינסולין, התנגודת לאינסולין ותפקוד תאי בטא, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף מליסה הייתה בטוחה ויעילה בשיפור פרופיל השומנים, איזון מדדי הסוכר והפחתת מדדי דלקת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30548118

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) הוערכה ההשפעה של תוסף המבוסס על מיצוי מליסה (Melissa officinalis) וורד (Rosa damascena) בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 32 חולי סוכרת סוג 2 עם יתר שומנים בדם, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הפלסבו - למשך 3 חודשים. המשתתפים בקבוצת ההתערבות נטלו 2 כמוסות ליום, כאשר כל כמוסה הכילה 350 מ"ג מליסה ו-150 מ"ג ורד (סה"כ 500 מ"ג לכמוסה). המשתתפים בקבוצת הפלסבו קיבלו כמוסות שהכילו עמילן תירס. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הפלסבו, בקרב המשתתפים בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת בהיקף המותניים. כמו כן, בקבוצת ההתערבות נצפה שיפור בלחץ הדם, אר רק בקרב משתתפים עם לחץ דם סיסטולי או דיאסטולי גבוה (מעל 130 או מעל 85 מ"מ כספית, בהתאמה). בדומה, גם השיפור ברמת הטריגליצרידים נמצא רק בקרב משתתפים בקבוצת ההתערבות עם רמת בסיס גבוהה (מעל 200 מ"ג/דצ"ל). ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של מליסה לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את התוצאות.

החוקרים מצביעים על מספר מנגנונים הקשורים בהשפעה המטבולית המיטיבה של מליסה:
הפחתת העקה החמצונית.
השפעה על הביטוי הגנטי של אנזימים ומתווכים המעורבים במטבוליזם של גלוקוז ושומנים.
עלייה בביטוי הגנטי של הקולטנים PPAR-γ ו-PPAR-α, אשר מעורבים בתהליכי המטבוליזם ונמצאים בכבד, ברקמת השומן ובאיברים החיוניים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30681971

במחקר אקראי מוצלב (2023) נבדקה ההשפעה המטבולית של פוליפנוֹלים מתה אולונג (תה סיני שעבר חמצון חלקי). במחקרים פרה-קליניים הודגמה ההשפעה המעכבת של פוליפנוֹלים אלה על האנזים ליפאז המיוצר בלבלב ומעורב במטבוליזם של שומנים, ולכן משוער כי תהיה להם השפעה מיטיבה על רמת השומנים לאחר ארוחה. במחקר נכללו 50 מבוגרים בריאים בגיל 26 בממוצע עם BMI ממוצע של 24. ב-4 מועדים שונים, כל המשתתפים התבקשו לצרוך בסדר אקראי 40 גרם שומן עם:

פלסבו
100 מ"ג פוליפנוֹלים
150 מ"ג פוליפנוֹלים
100 מ"ג פוליפנוֹלים + 50 מ"ג קפאין ו-63 מ"ג קטכינים

בכל אחד מהתנאים בוצע ניטור של מדדי השומנים והגלוקוז בדם במשך 3 שעות לאחר הצריכה. באופן כללי נמצא כי בכל התנאים חלה עלייה בריכוז הטריגליצרידים ובמדדים של מטבוליזם של שומנים, ללא הבדלים משמעותיים בין התנאים. עם זאת, צריכה של פוליפנוֹלים בשילוב קפאין וקטכינים הובילה למיתון התגובה הגליקמית, כולל רמת הגלוקוז המרבית, רמת האינסולין ורמת פפטיד-סי, בהשוואה לכל התנאים האחרים, 30 דקות לאחר הצריכה. השינויים ברמת הגלוקוז נשמרו למשך 90 דקות בהשוואה לפלסבו או ל-100 מ"ג פוליפנוֹלים בלבד. החוקרים מסכמים כי לצריכת פוליפנוֹלים מתה אולונג לא נמצאה השפעה משמעותית על המטבוליזם של שומנים, באופן בלתי תלוי בקפאין ובקטכינים, אולם לשילוב שלהם הייתה השפעה מיטיבה על התגובה הגליקמית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37080462/

במחקר פיילוט אקראי מוצלב (2024) נבדקה ההשפעה של מיצוי תות עץ (Morus) על התגובה הגליקמית בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 24 מבוגרים חולי סוכרת סוג 2 שאינם מקבלים טיפול תרופתי, הגיל הממוצע היה 51 וה-BMI הממוצע היה 27.5. המשתתפים צרכו בשלושה מועדים שונים ארוחה הכוללת כ-50 גרם פחמימות זמינות שמקורן באורז עם 0, 0.37 או 0.75 גרם מיצוי תות עץ. החוקרים בחנו את השפּעת ההתערבות על התגובה הגליקמית במשך שעתיים לאחר הצריכה. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, הוספה של 0.37 ושל 0.75 גרם מיצוי תות הובילה לירידה ממוצעת בתגובת הגלוקוז של 8.2% ושל 22.4%, ובתגובת האינסולין של 9.6% ושל 17.5%, בהתאמה. לא דווח על השפעות שליליות או על אי נוחות במערכת העיכול בעקבות ההתערבות. החוקרים מסכמים כי הוספה של מיצוי תות עץ לארוחה הייתה יעילה להפחתה אקוטית של התגובה הגליקמית בקרב חולי סוכרת סוג 2 באופן תלוי מינון. המחקר נערך על ידי חברת Unilever.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39064619/

במחקר אקראי מוצלב (2023) נבדקה ההשפעה של סומאק (Rhus) על מדדים של תנגודת לאינסולין, דלקת ועקה חמצונית בקרב מבוגרים עם התסמונת המטבולית. כל המשתתפים במחקר קיבלו בסדר אקראי כמוסות של 500 מ"ג סומאק או פלסבו פעמיים ביום לאחר ארוחת צהריים וערב, כל אחד למשך 6 שבועות עם שבועיים הפרדה בין התנאים. בדיקות דם בצום נלקחו בתחילת ובסיום כל תקופת התערבות. במחקר נכללו 47 משתתפים, מהם 38 נשים, הגיל הממוצע היה 59 וה-BMI הממוצע היה 31.6. בניגוד למצופה נמצא כי לאחר נטילת פלסבו חלה ירידה ברמת האינסולין בצום. עם זאת, נטילת סומאק הייתה מלווה בעלייה, שאינה מובהקת סטטיסטית, בפעילות אנזימים נוגדי חמצון (CAT, SOD) ובסך היכולת נוגדת החמצון (TAC). לא נמצאה השפעה משמעותית על מדדים אחרים של תנגודת לאינסולין, דלקת ועקה חמצונית. מסקנת החוקרים היא כי צריכת סומק במינון 1 גרם ליום למשך 6 שבועות עשויה לתרום לשיפור ההגנה מפני עקה חמצונית בקרב מבוגרים עם התסמונת המטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36428227/

במחקר אקראי מבוקר (2023) נבדקה ההשפעה של זעפרן (Crocus sativus) על האיזון הגליקמי, פרופיל השומנים והפעילות נוגדת החמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 70 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת 100 מ"ג/יום זעפרן או פלסבו למשך 8 שבועות. נמצא כי נטילת תוסף זעפרן הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (ירידה ממוצעת של 7.5%), בשיפור פרופיל השומנים – מלבד רמת HDL, ובשיפור רמת אנזימי הכבד. עוד נמצא כי לזעפרן הייתה השפעה מיטיבה על הפעילות נוגדת החמצון, כולל עלייה של 26% ברמת ה-NO (nitric oxide) וירידה של 16% ברמת MDA שהינו סמן לעקה חמצונית. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף זעפרן עשויה להיות יעילה לחולי סוכרת סוג 2, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36580575/

במחקר כפול-סמיות מבוקר (2021) נבדקה היעילות של תוסף צמחי לטיפול בסוכרת סוג 2 בהשוואה לטיפול תרופתי (מטפורמין). במסגרת המחקר, משתתפים עם טרום סוכרת או עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2 חולקו אקראית לנטילת התוסף GlycaCare-II או מטפורמין למשך 120 יום. המשתתפים בקבוצת ההתערבות נטלו את התוסף פעמיים ביום 20 דקות לפני האוכל. להלן פירוט ההרכב לכל טבליה של 522.5 מ"ג:

יעילות הטיפול הוערכה באמצעות השינוי במדדי הסוכר, כולל המוגלובין מסוכרר, גלוקוז בצום וגלוקוז לאחר ארוחה, ובנוסף נבדקה ההשפעה על פרופיל השומנים ועל מדדים של בטיחות. במחקר נכללו 29 מטופלים עם טרום-סוכרת, מהם 12 קיבלו מטפורמין ו-17 את התוסף, ו-40 מטופלים עם אבחנה חדשה של סוכרת, מהם 16 קיבלו מטפורמין ו-24 את התוסף. נמצא כי בקבוצת התוסף חל שיפור מובהק בכל מדדי הסוכר גם בקרב מטופלים עם טרום-סוכרת וגם בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2. יעילות התוסף הייתה דומה למטפורמין, כך שבקרב טרום-סוּכרתיים ההשפעה הייתה דומה בשלושת מדדי הסוכר, ובקרב סוּכרתיים היה לתוסף יתרון על פני מטפורמין בהתייחס לשיפור ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות בשני המדדים האחרים. לא דווח על השפעות שליליות. מסקנת החוקרים היא כי התוסף בטוח ויעיל לשיפור האיזון הגליקמי בקרב מטופלים עם טרום סוכרת או אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2. המחקר נערך ומומן על ידי חברת Sami-Sabinsa שפיתחה את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34789340/

במחקר פרה-קליני (2018) הדגמה היעילות של הידרו-ג'ל - המכיל קונג'אק, קרטין ושיבולת שועל - לטיפול בפצעִים סוּכרתיים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29471220

במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה התרומה של תה מהצמח הניו-זילנדי Piper excelsum לשיפור התגובה הגליקמית. החוקרים מסבירים כי השימוש הרפואי בפירות ובעלי הצמח מוכר בתרבות המאורית, כאשר מחקרים פרמקולוגיים מצאו מספר רכיבים בעלי פעילות ביולוגית אשר עשויה להסביר את השְֹפעתו המיטיבה. ראשית בוצע מחקר פיילוט להערכת המינון המיטבי, בו שישה גברים בריאים צרכו בשלושה מועדים שונים 250 מ"ל תה צמחי במינון גבוה או נמוך (4 או 1 גרם) או מים בלבד. נמצא כי בתנאי המינון הגבוה נצפה ריכוז נמוך יותר של גלוקוז ואינסולין 60 דקות לאחר הצריכה. בהמשך, 15 גברים ו-15 נשים צרכו במועדים שונים 250 מ"ל תה עם ארבעה גרם צמח או מים בלבד לפני אכילת ארוחת בוקר בעלת ערך גליקמי גבוה. נמצא כי לאחר 60 דקות ריכוז האינסולין היה נמוך יותר בקבוצת ההתערבות, ללא הבדל מובהק במדדים האחרים. בשני המחקרים נמצאה מגמה של שיפור הרגישות לאינסולין לאחר שתיית תה במינון גבוה לעומת מים בלבד. החוקרים מסכמים כי צריכת תה מהצמח Piper excelsum עשויה להשפיע על המטבוליזם של גלוקוז לאחר הארוחה, ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה לאורך זמן.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35458200/

במחקר אקראי מוצלב (2022) נבדקה ההשפעה האקוטית של מיצוי זרדים מיובשים מעץ תות לבן (Morus alba) על התגובה הגליקמית בקרב משתתפים בריאים. במחקר נכללו מתנדבים בגיל 20-40 עם רמת גלוקוז בצום נמוכה מ-126 מ"ג/דצ"ל. במחקר פיילוט מקדים בו נכללו 24 משתתפים נבדקה הבטיחות והמינון המיטבי. המשתתפים קיבלו במועדים שונים פלסבו או מיצוי זרדי תות בשלושה מינונים – 0.5, 1 או 2 גרם. היעילות הטובה ביותר נמצאה עבור מינון של שני גרם/יום. לפיכך, במחקר העיקרי 36 משתתפים נטלו במועדים שונים מינון של שני גרם/יום או פלסבו ונבדקה ההשפעה על רמת הגלוקוז, האינסולין ומדדי הדלקת. במסגרת המחקר המשתתפים אכלו ארוחה סטנדרטית בערב ולאחר צום הלילה התבקשו לצרוך משקה עתיר שומן וסוכר ואת התוסף בטווח של חמש דקות. החוקרים ביצעו מעקב אחר התגובה הגליקמית במהלך ארבע שעות לאחר מכן. נמצא כי בקבוצת ההתערבות רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר באופן מובהק לאחר ארבע שעות (ללא הבדלים מובהקים בין הקבוצות לפני כן), כאשר לאחר שעתיים רמת האינסולין הייתה גבוהה באופן מובהק בהשוואה לפלסבו. עוד מראים החוקרים ירידה בתגובה במדדי דלקת שונים. הם מסכמים כי נטילה אקוטית של מיצוי זרדי תות, עשויה להגן מפני התגובה הדלקתית בעקבות צריכה מזון עתיר שומן וסוכר ולסייע באיזון הפרשת האינסולין, ובכך לשמור על רמת גלוקוז מאוזנת. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34923339/

במחקר אקראי מבוקר (2021) שנערך באיראן, נבדקה ההשפעה של תוסף קרוצין (הרכיב הפעיל בזעפרן) על מדדי דלקת ועקה חמצונית בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 50 משתתפים בני 58 בממוצע, מרביתם נוטלים טיפול תרופתי. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת קרוצין במינון 15 מ"ג פעמיים ביום, או פלסבו, למשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף קרוצין הייתה מלווה בירידה מובהקת במדדי הדלקת NF-κB, TNF-ɑ ו-CRP, כאשר השיפור במדד IL-6 היה מובהק רק בהשוואה לנתוני הבסיס. בשתי הקבוצות לא היו שינויים משמעותיים במדד MDA לעקה חמצונית.החוקרים מסכמים כי לתוסף קרוצין הייתה השפעה מיטיבה על הפעילות הדלקתית הקשורה בהתפתחות סיבוכים בקרב חולי סוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי מענקי מחקר בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33856733/

במחקר אקראי מבוקר (מאי 2017) נבדקה ההשפעה של צריכת תה תמר סיני (Ziziphus jujube) על פרופיל השומנים, רמות הגלוקוז והפעילות נוגדת החמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2. במסגרת המחקר, 116 מטופלים חולקו אקראית לצריכת דיאטה מאוזנת - עם או בלי תה תמר סיני. התה נצרך במינון של 10 גרם צמח ב-100 מ"ל מים רותחים, 3 פעמים ביום לפני הארוחות, במשך 12 שבועות. כל המשתתפים צרכו דיאטה מאוזנת עם הגבלה קלורית, אשר כללה כ-55% פחמימות, 15% חלבון ו-30% שומן והפחתה של כ-500 קלוריות ליום. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקרב משתתפים שצרכו תמר סיני נצפתה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (0.68% לעומת 0.44%), הכולסטרול הכללי (24.3 לעומת 11.2 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (ברמה של 19.9 לעומת 6.6 מ"ג/דצ"ל) והטריגליצרידים (43.3 לעומת 27.2 מ"ג/דצ"ל). לא נמצאה השפעה של תמר סיני על רמת הסוכר בצום וה-HDL ולא על רמת הפעילות נוגדת החמצון. החוקרים מסכמים כי להוספת תה תמר סיני לתזונה מאוזנת תרומה לשיפור איזון הסוכר ופרופיל השומנים בדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28271568

במחקר קליני חד-סמיות מבוקר ולא אקראי (ינואר 2017), שנערך בערב הסעודית, נבדקה ההשפעה של קצח הגינה (Nigella sativa) על פרופיל השומנים, לחץ הדם וקצב הלב בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, הנוטלים טיפול תרופתי פומי. במחקר השתתפו 114 מטופלים, אשר הוקצו על פי החלטת החוקרים (לא באופן אקראי) לקבוצת הטיפול, שנטלה 2 גרם/יום תוסף קצח למשך שנה, או לקבוצת הביקורת, שקיבלה כמוסות פחם פעיל.
נמצא כי בקרב משתתפים שנטלו תוסף קצח חל שיפור מובהק בפרופיל השומנים, כולל ירידה בכולסטרול הכללי וה-LDL ועלייה ב-HDL לעומת נתוני הבסיס ובהשוואה לקבוצת הביקורת, שבה חלה החמרה בפרופיל השומנים. בנוסף, בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת הטיפול חלה ירידה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי ובקצב הלב. הערת המערכת: לא ברור מדוע לא נעשה שימוש ברנדומיזציה (חלוקה אקראית לקבוצות), שכן מדובר בשיטה פשוטה וחשובה בביצוע מחקר קליני. על כן, יש להתייחס לתוצאות באופן מוגבל.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28151458

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו הוערכה ההשפעה של נטילת גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba), בשילוב מטפורמין, בקרב חולי סוכרת סוג 2 שאינה מאוזנת. במחקר נכללו 60 מטופלים, הנוטלים מטפורמין ואשר חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצה אחת נטלה בנוסף מיצוי גינקו דו-אונתי במינון של 120 מ"ג ליום וקבוצה שנייה נטלה פלסבו – לתקופה של 90 יום. נמצא כי בקרב המטופלים שנטלו גינקו, חלה ירידה מובהקת במדדי הסוכר ובמדדים האנתרופומטריים, כולל המוגלובין מסוכרר HbA1c, גלוקוז בצום, אינסולין, BMI, היקף מותניים ושומן בטני. בקבוצת הפלסבו מדדים אלה החמירו או נותרו ללא שינוי. נטילת התוסף נמצאה בטוחה ללא השפעה על תפקודי הכבד, הכליות והדם. החוקרים מסכמים כי שימוש בגינקו כטיפול תומך עשוי לתרום ליעילות הטיפול במטפורמין בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29670330

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (אוקטובר 2016), שנערך באיראן, נבדקה ההשפעה של קוטב מצוי (Tribulus terrestris) על מדדי הגלוקוז והשומנים בדם בקרב נשים עם סוכרת סוג 2, שאינן נוטלות אינסולין.
במחקר נכללו 98 מטופלות, אשר חולקו אקראית לקבלת 1,000 מ"ג/יום קוטב מצוי או פלסבו - למשך 3 חודשים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב נשים שנטלו קוטב מצוי חלה ירידה מובהקת במדדים הבאים: רמת הגלוקוז בצום (ירידה מ-169 ל-144 מ"ג/דצ"ל), רמת הגלוקוז לאחר הארוחה (ירידה מ-234 ל-195 מ"ג/דצ"ל), רמת ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) (ירידה מ-8.16% ל-7.67%), רמת הכולסטרול הכללי (ירידה מ-179 ל- 160 מ"ג/דצ"ל) ורמת ה-LDL (ירידה מ-103 ל-86 מ"ג/דצ"ל). לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הטריגליצרידים וה-HDL. החוקרים מסכמים כי מחקר זה מצביע על השפעה היפוגליקמית של קוטב מצוי בקרב נשים עם סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27255456

במחקר אקראי מבוקר, (2021) נבדקה ההשפעה של מיצוי עלי תות שחור (Morus nigra) על מדדי הסוכר, בקרב חולי סוכרת. במחקר נכללו 100 משתתפים בני 55 בממוצע, אשר חולקו אקראית לקבלת 3 מ"ל מיצוי הידרו-אלכוהולי של עלי תות שחור, או פלסבו, שלוש פעמים ביום למשך שלושה חודשים. נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, עם ירידה משמעותית יותר בקבוצת ההתערבות (ירידה מ-182 ל-161 מ"ג/דצ"ל לעומת ירידה מ-178 ל-166 מ"ג/דצ"ל בקבוצת הביקורת). עוד נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר מ-7.23% ל-6.13%, כאשר השינוי בקבוצת הביקורת לא היה מובהק סטטיסטית (ירידה מ-7.65% ל-7.12%). בניתוח מעבדה החוקרים מדגימים כי הרכיב הפעיל 1-DNJ נקשר לאנזים אלפא גלוקוזידאז (המעורב בפירוק הגלוקוז במעי לצורך ספיגתו) באופן יעיל יותר מאשר גלוקוז. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על היעילות של מיצוי תות שחור לשיפור מדדי הסוכר בקרב חולי סוכרת ומהווים בסיס לפיתוח טיפולים חדשניים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33946137/

במחקר אקראי מבוקר, (2020) בו נכללו 85 משתתפים עם שמנות וטרום-סוכרת, נמצאה השפעה מיטיבה לאבקת עלי תות עץ (Morus alba) על מאזן הסוכר, ללא השפעות שליליות משמעותיות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32147046/

מחקר קליני ראשוני (מרץ 2016) אשר נועד להעריך את ההשפעה של אבקת עלי מורינגה (Moringa Oleifera) בכמוסות על רמות הסוכר בדם ועל הפרשת האינסולין בקרב משתתפים בריאים. במחקר השתתפו 10 מתנדבים אשר נטלו מנה אחת של מיצוי עלי מורינגה במינון הולך ועולה: 0, 1, 2, ו-4 גרם, כל מנה בהפרש של שבועיים לאחר צום לילה. החוקרים מדדו את רמות הגלוקוז בדם ואת הפרשת האינסולין עד 6 שעות לאחר נטילת כל מנה.
נמצא כי עם העלייה במינון חלה עלייה ברמת האינסולין הממוצעת בדם (μU/ml 2.3, 2.7, 3.3, 4.1, בהתאמה), למרות שלא היה הבדל מובהק ברמת הגלוקוז בדם. עוד מראים החוקרים כי קצב הפרשת האינסולין לאחר מינון של 4 גרם היה גבוה ב-74% בהשוואה לנתוני הבסיס. החוקרים מסכמים כי מינון גבוה של 4 גרם אבקת עלי מורינגה העלה באופן מובהק את הפרשת האינסולין בקרב מתנדבים בריאים ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה בחולי סוכרת סוג 2. הערת המערכת: אין קבוצת ביקורת במחקר זה, כנראה מאחר ומדובר בנחקרים בריאים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27276742

מחקר קליני כפול סמיות (פברואר 2013) הבוחן את ההשפעה של מיצוי עלי ארטישוק (Cynara scolymus) לאיזון רמות הסוכר. במחקר השתתפו 55 איש הסובלים מהשמנה ומרמות גלוקוז גבוהות (IFG). המשתתפים חולקו אקראית לקבלת 600 מ"ג ליום מיצוי ארטישוק או פלסבו למשך 8 שבועות.
מתוצאות המחקר עולה כי בקבוצת הטיפול חלה ירידה מובהקת ברמת הסוכר בצום, ברמת HOMA (תנגודת לאינסולין) ובפרופיל השומנים בדם ואילו בקבוצת הפלסבו לא חלו שינויים מובהקים במדדים שנבדקו. ממצאים אלה מעידים כי מיצוי ארטישוק עשוי להוות אסטרטגיה טיפולית יעילה לשיפור מדדים מטבוליים, אולם נדרשים מחקרים בהיקף רחב יותר על מנת לבסס את מסקנות המחקר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23440660

מחקר קליני מבוקר שבוצע באיראן (אוגוסט 2013) נועד לבחון את היעילות והבטיחות של מיצוי עלי מרווה רפואית (Salvia officinalis) לאיזון רמות השומן בחולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 80 חולי סוכרת בעלי רמות גבוהות של כולסטרול ו/או טריגליצרידים אשר קיבלו טיפול במרווה רפואית (כמוסה של 500 מ"ג תמצית תקנית, 3 פעמים ביום למשך 3 חודשים) או פלסבו. ממצאי המחקר מראים כי נטילת מיצוי עלי מרווה רפואית הובילה לשיפור ברמות הסוכר ובפרופיל השומנים בדם בהשוואה לנתוני הבסיס ובהשוואה לקבוצת הפלסבו. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברמת תפקודי הכבד בסיום המחקר ולא דווח על תופעות לוואי. לסיכום, המחקר מדגיש את ההשפעה המיטיבה של מרווה רפואית על רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24050577

מחקר קליני חשוב (יולי 2011) מראה כי טיפול בג'ל אלוורה (Aloe spp) הינו יעיל לשיפור רמות הסוכר, רמות השומנים ולחץ הדם, שהינם מאפיינים של התסמונת המטאבולית. במחקר השתתפו 90 חולי סוכרת שקיבלו פלסבו או מינון יומי של 100 מ"ג או 200 מ"ג אבקה של מיצוי ג'ל אלוורה למשך 6 חודשים, במהלכם קיבלו גם הדרכה תזונתית. בסיום המחקר נצפתה ירידה מובהקת ברמות הסוכר בצום ולאחר ארוחה בקרב המשתתפים שנטלו תוספי אלוורה, כאשר מינון אלוורה גבוה יותר היה מלווה בירידה גדולה יותר ברמות הסוכר. מגמה דומה נמצאה ביחס לשיפור פרופיל השומנים בדם - ירידה מובהקת בכולסטרול הכללי, בטריגליצרידים, ב-LDL וב-VLDL ועלייה ב-HDL, כאשר השיפור היה משמעותי יותר בקרב אלו שנטלו את מינון האלוורה הגבוה יותר. בנוסף, נטילת אלוורה הובילה לירידה מובהקת בלחץ הדם. יחד עם זאת, חשוב לציין כי קיימים הבדלים משמעותיים בין תוספי האלוורה הקיימים בשוק ולכן מומלץ להקפיד על שימוש בתוספים איכותיים תוך ביצוע מעקב על יעילות הטיפול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24426052

במחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2015) נבדקה ההשפעה של ג'ינג'ר על מספר מדדים המהווים גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב 41 חולי סוכרת סוג 2. המשתתפים קיבלו 2 גרם ליום אבקת ג'ינג'ר או פלסבו למשך 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת ג'ינג'ר הובילה לירידה מובהקת במדדי הסוכר, במדדי השומן ובמדד העקה החמצונית. מכאן, תוספי ג'ינג'ר עשויים להוות אסטרטגיה פשוטה ויעילה להפחתת הסיכון לסיבוכים שונים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25561919

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יוני 2015) אשר נועד לבחון את ההשפעה של תוסף ג'ינג'ר על מדדים מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
במחקר השתתפו 50 חולי סוכרת בגילאי 20-60 שאינם נוטלים אינסולין, אשר נטלו כמוסת ג'ינג'ר במינון 3 גרם ליום או פלסבו במשך 3 חודשים. החוקרים בדקו את מדדי הסוכר, הפעילות נוגדת החמצון, מדדי הדלקת, רמת האנזים PON1 (בעל תפקיד בהפחתת תהליכי טרשת עורקים), וכן העריכו את התזונה והפעילות הגופנית בתחילת המחקר, בסיומו ולאחר צום של 12 שעות.
נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת ג'ינג'ר הייתה יעילה לשיפור מדדי הסוכר (גלוקוז,HbA1c, אינסולין ועמידות לאינסולין) וכן לשיפור מדד הדלקת CRP, האנזים PON1 והפעילות נוגדת החמצון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25719344

מחקר קליני (2015) כפול סמיות מבוקר פלסבו בחן את השפּעת הנטילה של מיצוי פרי השכיזנדרה על הרכב חיידקי המעי ועל מדדים מטבולים בקרב נשים הסובלות משמנות. 28 נשים הסובלות משמנות חולקו אקראית לנטילת מיצוי פרי השכיזנדרה (סוג המיצוי ומינונו אינם ידועים) או פלסבו במשך 12 שבועות. בתום ההתערבות, על אף שלא נמצא הבדל מובהק בין קבוצת ההתערבות לקבוצת הפלסבו, נצפתה מגמת ירידה גדולה יותר בהיקף המותנים, במסת השומן, ברמת הגלוקוז בצום, ברמת הטריגליצרידים וברמות אנזימי הכבד (AST,ALT) בעקבות נטילת מיצוי שכיזנדרה בהשוואה לנטילת פלסבו. כמו כן, נצפה מתאם שלילי בין כמות חיידקים מסוג בקטרואידים ובקטרואידטים (שרמתם עלתה בעקבות נטילת המיצוי) ובין מסת השומן ורמות אנזימי הכבד, ומתאם שלילי בין כמות חיידקי ruminococcus (שרמתם ירדה בעקבות נטילת המיצוי) ובין רמת הכולסטרול LDL ורמת הגלוקוז בצום.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26048342

מחקר רנדומלי מבוקר (יולי 2014), בחן את ההשפעות של תמציות עלי סויה (Glycine max) על רמות הסוכר בדם, עמידות לאינסולין, שומן בגוף ודיסליפידמיה במבוגרים טרום סוּכרתיים, בהשוואה להשפּעת תמצית בננה הידועה בשיפור מדדי סוכרת על פי מחקרים קליניים ובבעלי חיים.
משתתפים בעלי משקל עודף, והיפרגליקמיה מתונה (סוכר בצום בין 100-125 מ"ג לד"ל) חולקו רנדומלית לאחת מ-3 קבוצות. כל הקבוצות קיבלו 4 קפסולות מדי יום במהלך ארוחות קבועות, למשך 12 שבועות: 1. פלסבו- 2 גרם עמילן ליום, 2. תמצית בננה 300 מ"ג ליום, 0.3% חומצה קורוסולית, או 3. תמצית עלי סויה 2 גרם ליום. שתי קבוצות ההתערבות (תמצית בננה ותמצית עלי סויה) הובילו להפחתה מובהקת מתחילת המחקר בבחינת רמת הגלוקוז בדם, המוגלובין מסוכרר, מדדי עמידות לאינסולין HOMA-IR ורמות טרנסאמינאז, בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
לא נראו הבדלים מובהקים מבחינת משקל, BMI ויחס ההיקפים בין הקבוצות, אך נראה כי בקבוצות ההתערבות נראתה ירידה במידת השומן בגוף והיקפי המותניים. בנוסף בקבוצות ההתערבות נראתה ירידה ברמות הטריגליצרידים בהשוואה לקבוצת הפלסבו. לא נראו הבדלים מבחינת כולסטרול כללי ו-LDL, אך בקבוצת תמצית עלי הסויה בלבד נראה שיפור מובהק ברמות הכולסטרול HDL בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
הנתונים מצביעים על כך שתמצית עלי סויה עשויה להשפיע מאוד בשיפור רמות הסוכר בדם, עמידות לאינסולין, השמנה ועודף שומנים בדם במטופלים טרום סוּכרתיים אשר אינם משנים תזונתם, השפעה דומה ומשופרת מזו של תמצית בננה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24873894

צבר מצוי מוכר כצמח מתאים לטיפול בסוכרת ברפואה המסורתית במקסיקו, אולם העדויות המחקריות ביחס ליעילותו בוויסות רמות הסוכר לאחר הארוחה הינן מוגבלות. במחקר הנוכחי (אוגוסט 2014) נבדקה השפּעת צריכת צבר מצוי על משק הסוכר בגוף בקרב 7 משתתפים בריאים שקיבלו 50 גרם פחמימות, שמקורן בגלוקוז או בצבר מיובש. עוד נבדק במחקר האם לצריכת צבר מצוי השפעה שונה על משק הסוכר לאחר ארוחת בוקר עתירת פחמימות בהשוואה לארוחת בוקר עתירת חלבון (סויה): 14 משתתפים חולי סוכרת סוג 2 אכלו אחת משתי ארוחות הבוקר, עם או בלי 300 גרם צבר מאודה. מתוצאות המחקר עולה כי צריכת צבר מצוי עשויה לסייע באיזון מדדי הסוכר לאחר ארוחה ולהגביר את הפעילות נוגדת החמצון, הן באוכלוסייה הבריאה והן באוכלוסייה הסובלת מסוכרת. כצמח מאכל נפוץ במדינת ישראל, צריכת צבר מצוי עשויה להוות אסטרטגיה פשוטה ויעילה לאיזון רמות הסוכר. עם זאת, לדעתנו נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר ובעל משמעות סטטיסטית על מנת לבסס את מסקנות המחקר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25132122

במחקר חתך, (2018) בו נכללו 103 משתתפים מעל גיל 60 עם טרום-סוכרת, נמצא כי ביצועי זיכרון העבודה היו טובים יותר בקרב משתתפים שצרכו קינמון כחלק מהתזונה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27001275

מחקר (אוגוסט 2015) שנועד לבחון את ההשפעה המגינה של פטריית קורדיספס כנגד התפתחות נפרופתיה על רקע חומר ניגוד (CIN או Contrast-Induced Nephropathy) בחולי סוכרת סוג 2 ואי ספיקת כליות העוברים אנגיוגרפיה כלילית. במחקר השתתפו 120 חולים אשר חולקו לשלוש קבוצות: הראשונה קיבלה את הטיפול המקובל, השנייה קיבלה קורדיספס במינון רגיל (2 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה), והשלישית קיבלה קורדיספס במינון גבוה (3 גרם 3 פעמים ביום, 3 ימים לפני ו-3 ימים אחרי האנגיוגרפיה). החוקרים מראים כי נטילת קורדיספס, במיוחד במינון גבוה, עשויה להגן מפני התפתחות CIN וכן לתרום לשיפור תפקודי הכליות בחולי סוכרת סוג 2 ואי-ספיקת כליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26427112

מחקר (נובמבר 2014) מצא כי למיצוי יבש של שני מיני פטריות המרפא פלאורוטוס (Pleurotus cytidiosus ו- Pleurotus ostreatus) תרומה בהפחתת רמות הסוכר בצום ולאחר ארוחה וכן לאיזון רמות הסוכר והאינסולין בחולי סוכרת. במחקר השתתפו 88 מתנדבים בריאים אשר חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות ביקורת ושתי קבוצות התערבות אשר קיבלו אחד משני מיצויי הפטריות במינון של 50 מ"ג לק"ג משקל גוף למשך שבועיים. בנוסף, השתתפו 14 חולי סוכרת סוג 2 אשר קיבלו מנה יחידה של מיצוי הפטריות. מבדיקת מנגנון הפעילות בחיות מעבדה, נמצא כי מיצוי הפטריות גרם לעלייה בספיגת הסוכר במעי והפחית את רמתו בדם, כמו גם לשינויים ברמות הורמונים מטבוליים. החוקרים מסכמים כי ניתן לייחס את הפעילות ההיפוגליקמית של הפטריות לעלייה באנזים גלוקוקינאז (GK) ועידוד הפרשת אינסולין ובכך למטבוליזם יעיל יותר של הגלוקוז.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25382404

במחקר אקראי מבוקר (יולי-אוגוסט 2016), שנערך בברזיל, נבדקה היעילות של טיפול בלייזר ושל שמן קלנדולה בשימוש חיצוני לטיפול בכיבים סוּכרתיים בכף הרגל. במחקר השתתפו 32 חולי סוכרת סוג 2 עם כיבים בכף הרגל, אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות: קבוצת ביקורת (שהתבקשה לנקות ולחבוש את הפצע באופן עצמאי), טיפול בלייזר בלבד (12 טיפולים), טיפול בשמןקלנדולה בלבד (5 מ"ל פעם ביום לאחר ניקוי הפצע) וטיפול משולב בלייזר ובשמן קלנדולה. כל הטיפולים ארכו 30 ימים. יעילות הטיפול הוערכה באמצעות בדיקת אולטרסאונד דופלר להערכת זרימת הדם, מדידת ABI (השוואת לחץ הדם בקרסול כנגד לחץ הדם בזרוע - כמדד לפגיעה בעורקים היקפיים), גודל הכיב ורמת הכאב.
בכל קבוצות הטיפול לא נמצאו הבדלים במדד ABI, כאשר בקבוצת הקלנדולה בלבד לא נמצאו הבדלים מובהקים בכל מדדי המחקר. כן נמצא כי בהשוואה לנתוני הבסיס, בקרב משתתפים שקיבלו טיפול בלייזר בלבד או טיפול משולב חל שיפור מובהק ברמת הכאב ובגודל הכיב, כאשר בקבוצת הביקורת חלה החמרה מובהקת בגודל הכיב. החוקרים מסכמים כי טיפול בלייזר בלבד, או בשילוב שמן קלנדולה, הינו יעיל להקלה על כאב ולשיפור תהליך החלמת הכיב. הערת המערכת: בניגוד למסקנת החוקרים, מהנתונים המוצגים במאמר לא ניתן להסיק כי לטיפול המשולב היה יתרון על פני הטיפול בלייזר בלבד, שכן נתוני ההשוואה בין הקבוצות אינם מוצגים באופן ברור.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27680049

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מאי 2015) בו נבדקה ההשפעה של ג'ל זעפרן בשימוש חיצוני על תפקודי הזקפה בחולי סוכרת. במסגרת המחקר, 50 מטופלים חולקו באופן אקראי לשימש בג'ל זעפרן או בפלסבו. לאחר חודש נמצא כי בהשוואה לפלסבו, השימוש בג'ל זעפרן תרם לשיפור תפקודי הזקפה בגברים עם סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25948674

במחקר קליני כפול-סמיות (פברואר 2013) נמצא כי למיצוי פירות מצמח Vaccinium arctostaphylos עשויה להיות תרומה לאיזון משק הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23727759

מחקר כפול סמיות (יוני 2013) ראשוני ומצומצם הראה כי שימוש בצמח Salacia reticulata שמקורו בהודו עשוי להיות יעיל בטיפול ברמות סוכר ורמות כולסטרול גבוהות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23767865

במחקר אקראי מבוקר (ינואר 2016) נבדקה ההשפעה של מספר צמחי מרפא על לחץ הדם, תפקוד כלי הדם ומדדים אנתרופומטריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 204 מטופלים, אשר חולקו באופן אקראי לארבע קבוצות התערבות - צריכת 3 גרם קינמון (Cinnamomum zeylanicum), צריכת 3 גרם הל (Elettaria cardamomum), צריכת 1 גרם זעפרן (Crocus sativus) או צריכת 3 גרם ג'ינג'ר (Zingiber officinale) בשילוב 3 כוסות תה שחור ליום למשך 8 שבועות – או לקבוצת ביקורת שהתבקשה לצרוך רק תה שחור ללא צמחי המרפא. החוקרים מדדו את רמת החלבון ICAM-1 (או בשמו המלא: Intercellular adhesion molecule-1), המהווה מדד לפעילות הדלקתית בתאי האנדותל בכלי הדם, ואת לחץ הדם ומדדים אנתרופומטריים בתחילת המחקר ובסיומו. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למדדים אלה. עם זאת, בהשוואה לנתוני הבסיס, נמצא כי צריכת זעפרן וג'ינג'ר הובילה לשיפור קטן ברמת ICAM-1 וצריכת ג'ינג'ר הייתה מלווה בירידה קטנה בלחץ הדם הסיסטולי. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאה תמיכה לתרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור מדדים אנתרופומטריים, לחץ הדם או תפקוד כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26758574

במחקר אקראי מבוקר (נובמבר 2016) נבדקה היעילות של טיפול, המשלב רפואה סינית מסורתית ורפואה מערבית, להקלה על עיניים יבשות - קסרופתלמיה (xerophthalmia) - על רקע סוכרת. במחקר נכללו 60 מטופלים, אשר הוקצו אקראית לקבוצת הביקורת, שקיבלה טיפול מערבי בלבד (תכשיר דמעות מלאכותיות 6 פעמים ביום), או לטיפול משולב הכולל גם שימוש בפורמולת צמחי מרפא סינית. מטרת הטיפול הסיני הייתה חיזוק עמידות הגוף לגורמים פתוגניים באמצעות אחת מ-3 פורמולות צמחי מרפא בהתאם לשלושה סינדרומים סיניים אפשריים מהם סבלו המטופלים. צמחים מוכרים המופיעים בפורמולות השונות הם: אטרקטילודס (Atractylodes macrocephala), שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), פטריית פוריה (Poria cocos), רהמניה מבושלת (Rehmannia glutinosa),בטטת בר (Dioscorea). נמצא כי שיעור יעילות הטיפול היה גבוה יותר בקבוצת הטיפול המשולב לעומת קבוצת הביקורת (85% לעומת 52%, p<0.05). כמו כן, הטיפול ברפואה סינית היה מלווה בירידה גדולה יותר במדדי הדלקת IL-1, IL-8 ו- TNF-α בהשוואה לקבוצת הביקורת (p<0.05) וכן בירידה בפגיעות בקרנית. החוקרים מסכמים כי השילוב של רפואה סינית ורפואה מערבית עשוי להיות יעיל בטיפול בקסרופתלמיה בקרב חולי סוכרת וכי מדדי הדלקת עשויים לתרום להערכת יעילות הטיפול.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27820648

מחקר (ספטמבר-אוקטובר 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של צמחי מרפא שונים על רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
במחקר השתתפו 32 חולים בגילאי 30-60 אשר חולקו לארבע קבוצות. המשתתפים קיבלו פלסבו או כמוסה של ג'ימנמה (Gymnema sylvestre), לענת האבסינת (Artemisia absinthium) או אבטיח הפקועה (Citrullus Colocynthis) במינון של 1 גרם ליום (כל אחד), במשך 30 יום.
נמצא כי נטילת ג'ימנמה הפחיתה את המדדים הבאים: רמת הסוכר בדם ב-37%, טריגליצרידים ב-5%, כולסטרול כללי ב-13% וכולסטרול LDL ב-19%. נטילת לענת האבסינת הובילה לירידת כולסטרול מסוג LDL בשיעור 6% וכולסטרול HDL בשיעור של 3%.
נטילת אבטיח הפקועה הפחיתה את רמת הסוכר בדם, הכולסטרול, הטריגליצרידים והכולסטרול מסוג HDL ב-35%, 6%, 6% ו-5% בהתאמה.
למרות שהממצאים מעידים על התרומה של צמחי מרפא אלה לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת, נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את מסקנת החוקרים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26665406

בהמשך למחקר קודם בו נמצא כי שימוש של 3 חודשים במיצוי קצח בשילוב טיפול תרופתי תרם להורדת רמת הגלוקוז בקרב חולי סוכרת סוג 2, במחקר זה (פברואר 2015) נבדקה ההשפעה לאחר כשנה על רמת הגלוקוז ועל רמת העקה החמצונית. במחקר השתתפו 114 חולי סוכרת סוג 2 הנוטלים טיפול תרופתי פומי אשר חולקו ל-2 קבוצות (לא אקראית) שקיבלו פלסבו או תוסף קצח במינון 2 גרם ליום במשך שנה.
נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת קצח הייתה מלווה בירידה משמעותית ברמת הגלוקוז בצום, ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וברמת העקה החמצונית וכן בשיפור במדדי נוגדי החמצון. בנוסף, בחולים שנטלו קצח חל שיפור בעמידות לאינסולין ובפעילות תאי בטא בלבלב בהשוואה לנתוני הבסיס.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25706772

מחקר המציג ניתוח משני של ממצאים ממחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יולי 2016) במטרה להעריך את ההשפעה של הפורמולה הסינית Tangshen Formula במטופלים עם מחלת כליות סוּכרתית.
Tangshen Formula הינה פורמולה המשמשת ברפואה הסינית המסורתית לטיפול במחלת כליות ומכילה, בין השאר, את הצמחים הבאים: Astragalus membranaceus, Rehmannia glutinosa, Rheum palmatum.
מתוך 180 המטופלים שהשתתפו במחקר, החוקרים מדדו את רמות L-FABP (מדד מוכר וידוע ממחקרים קודמים להערכת תפקוד הכליות- Liver-type fatty acid binding protein) בדם ובשתן בקרב 30 מטופלים עם מיקרואלבומינוריה ו-30 מטופלים עם מאקרואלבומינוריה.
בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי מחצית מהמשתתפים נטלו את הפורמולה ומחציתם פלסבו במינון 8 גרם גרנולות מומסות במים חמים פעמיים ביום למשך 24 שבועות. במחקר נכללו גם 30 משתתפים עם רמה תקינה של הפרשת אלבומין בשתן (נורמואלבומינוריה).
מהממצאים עולה כי במטופלים עם מיקרואלבומינריה אשר נטלו את הפורמולה חלה ירידה בקצב הפרשת האלבומין בשתן (UAER) ורמת L-FABP הייתה נמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה לפלסבו. גם במטופלים עם מאקרואלבומינוריה אשר נטלו את הפורמולה חלה ירידה בהפרשת החלבון בשתן וברמת L-FABP בשתן. עוד מראים החוקרים כי רמת L-FABP בשתן קשורה בחומרת מחלת הכליות, כאשר הרמה של מטופלים עם נורמואלבומינוריה, מיקרואלבומינריה ומאקרואלבומינוריה הייתה 5.9, 11.4 ו-18.5 מק"ג/מ"ל, בהתאמה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4962377/

מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו רב-מרכזי (2015) אשר נועד לבחון את היעילות והבטיחות של הפורמולה הסינית Tangshen לטיפול במחלת כליות סוּכרתית (DKD). הפורמולה בצורת גרנולות מכילה 7 צמחים: Astragalus membranaceus (35.3%),Euonymus alatus (17.6%), Rehmannia glutinosa (14.1%), Citrus aurantium (11.8%), Cornus officinalis(10.6%),Rheum palmatum (7.1%), Panax notoginseng (3.5%). במחקר השתתפו 180 מטופלים עם מחלת כליות סוּכרתית, 122 מהם נטלו את הפורמולה במינון 8 גרם מומס במים חמים פעמיים ביום ו-58 נטלו פלסבו, בנוסף לטיפול התרופתי הסטנדרטי (ACEIs או ARBs), למשך 24 שבועות. מהתוצאות עולה כי הפורמולה לא הובילה לשינוי ברמת החלבון בשתן בקרב הסובלים ממיקרואלבומינוריה, עם זאת, נמצאה ירידה ברמת החלבון בשתן בקרב הסובלים ממאקרואלבומינוריה (0.21- גרם לעומת 0.36 גרם בקבוצת הפלסבו). כמו כן, נמצא שיפור בקרב כלל החולים במדד התפקוד הכלייתי eGFR. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הפורמולה לטיפול במחלת כליות סוּכרתית בחולים עם מאקרואלבומינוריה, כאשר יש להמשיך ולבחון את ההשפעה בחולים עם מיקרואלבומינוריה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25938778

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (2016) השוו את היעילות של הטיפול במטפורמין בלבד לטיפול משולב עם הפורמולה הסינית jianyutangkang – JYTK. הפורמולה כוללת 3 צמחי מרפא:
Eleutherococcus senticosus, Euonymus alatus, Anemarrhena asphodeloides.
במסגרת המחקר, בנוסף למטפורמין 59 מטופלים קיבלו את הפורמולה במינון 4.5 גרם ליום ו-53 מטופלים קיבלו פלסבו למשך 26 שבועות. בנוסף, כל המטופלים קיבלו הדרכה בנוגע לתזונה נכונה ופעילות גופנית. נמצא כי הטיפול המשולב היה יעיל יותר מטיפול במטפורמין להורדת רמת הסוכר בצום (ירידה של 2 לעומת 1.4 מילימול/ליטר, p<0.01) וההמוגלובין המסוכרר HbA1c (ירידה של 0.8% לעומת 0.6%, p<0.01). בנוסף, נמצא כי הטיפול המשולב היה יעיל יותר לשיפור פרופיל השומנים, כך שנצפתה ירידה בכולסטרול הכללי, LDL וטריגליצרידים כבר מהשבוע ה-18 למחקר. החוקרים מסכמים כי הטיפול המשולב מהווה אסטרטגיה יעילה ובטוחה לטיפול בחולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26860796

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2015) בו נבדקה היעילות של הפורמולה הסינית Jinlida לשיפור איזון הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2 המטופלים במטפורמין עם חוסר איזון ברמות הסוכר.
Jinlida היא פורמולה סינית לטיפול בסוכרת סוג 2 אשר מכילה 17 צמחי מרפא, ביניהם:
Panax ginseng, Atractylodes lancea, Sophora flavescens, Rehmannia glutinosa, Polygonum multiflorum, Poria cocos, Coptis chinensis, Anemarrhena asphodeloides, Epimedium brevicornum ,Salvia miltiorrhiza
במחקר השתתפו 186 מטופלים אשר חולקו באופן אקראי לנטילת הפורמולה במינון 9 גרם 3 פעמים ביום, או פלסבו, למשך 12 שבועות תוך המשך נטילת מטפורמין ללא שינוי במינון.
נמצא כי חל שיפור גדול יותר ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c במטופלים שנטלו את הפורמולה בהשוואה לפלסבו (ירידה של 0.92% לעומת 0.53%). בנוסף, חל שיפור משמעותי יותר ברמת הגלוקוז בצום ולאחר הארוחה ובתפקוד תאי בטא בלבלב. לא נמצא הבדל מובהק במשקל ולא דווחו תופעות לוואי חריגות.
החוקרים מסכמים כי הפורמולה מגבירה את הפעילות של מטפורמין ותורמת לאיזון רמות הסוכר בהשוואה לטיפול במטפורמין בלבד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26098833

מחקר אקראי מבוקר (2015) בו נבדקה היעילות של פורמולת צמחי מרפא איורוודית בחולים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 93 חולים, מחציתם נטלו את הכמוסות הצמחיות במינון שהחל מ-500 מ"ג ליום ועלה עד למקסימום של 3 גרם ליום, ומחציתם נטלו מטפורמין במינון שהחל מ-500 מ"ג ליום ועלה עד למקסימום של 2 גרם ליום.
כל כמוסה צמחית של 500 מ"ג הכילה מיצוי מיימי של 83.3 מ"ג מכל צמח, מהצמחים הבאים: Berberis aristata, Cyperus rotundus, Cedrus deodara, Phyllanthus emblica, Terminalia chebula, Terminalia bellirica.
לאחר 24 שבועות נמצא כי בחולים שנטלו את הפורמולה חלה ירידה של 25% ברמת הסוכר בצום וירידה של 24% ברמת הסוכר לאחר הארוחה בהשוואה לירידה של 31% ו-24% בקבוצת המטפורמין.
בנוסף, הירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c הייתה דומה בשתי הקבוצות. יתרה מכך, הטיפול הצמחי היה מלווה בירידה משמעותית יותר ברמת הכולסטרול בהשוואה לטיפול התרופתי.
החוקרים מסכמים כי נטילה יומית של הפורמולה עשויה להוות טיפול יעיל, בדומה למטפורמין, עבור חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26275648

מחקר קליני כפול-סמיות (פברואר 2014) שכלל כ-400 משתתפים הראה כי התרופה הסינית tianqi הינה יעילה להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב הסובלים מירידה בסבילות לגלוקוז, בהשוואה לפלסבו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24432995

מחקר קליני מבוקר פלסבו מצומצם (מאי 2016) בו נבדק כיצד העלאת רמת האנזים המטבולי glyoxalase 1 (ובקיצור Glo1) באמצעות רכיבים צמחיים תורמת לשיפור איזון משק הסוכר בקרב משתתפים עם עודף משקל או השמנת יתר.
במחקר על דגימות תאים מצאו החוקרים כי על ידי שילוב רכיב המצוי בענבים (trans-resveratrol) ורכיב המצוי בתפוזים (hesperetin) ניתן להעלות את רמת האנזים Glo1, אשר תורם לנטרול התוצר המזיק מתיל-גליאוקסל (MG).
בהמשך בדקו החוקרים את ההשפעה של שילוב הרכיבים הצמחיים הללו בקרב 32 משתתפים בגילאי 18-80 עם עודף משקל או השמנת יתר (BMI=25-40), אשר נטלו את התוסף פעם ביום למשך 8 שבועות ללא שינוי בתזונה או בפעילות הגופנית הרגילה.
נמצא כי בקרב משתתפים עם BMI>27.5 אשר נטלו את התוסף חלה עלייה של 27% ברמת Glo1 (מובהקות p<0.05) וירידה של 37% ברמת מתיל-גליאוקסל (p<0.05) וכן ירידה של 5% ברמת הסוכר בצום (p<0.01) ושיפור במדדי האינסולין ותפקוד כלי הדם בהשוואה לפלסבו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27207552

תה ירוק: צריכה של כוס אחת ליום הייתה קשורה בירידה של 15% בסיכון, שתיים עד שלוש כוסות בירידה של 27%, וארבע כוסות ומעלה ב-40%.
קפה: צריכה של עד כוס אחת ליום הייתה קשורה בירידה של 12% בסיכון, כוס אחת ליום ב-19%, ושתי כוסות ומעלה ב-41%.

תה ירוק וקפה: צריכה של שתיים עד שלוש כוסות ליום של תה ירוק + שתי כוסות ומעלה של קפה, הייתה קשורה בירידה של 51% בסיכון, ארבע כוסות ומעלה של תה ירוק + כוס אחת של קפה ב-48%, וארבע כוסות ומעלה של תה ירוק + שתי כוסות ומעלה של קפה ב-63%.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33087342/

בתיאור מקרה (פברואר 2017) מוצגת ילדה בת 4 שאובחנה עם סוכרת סוג 1, כאשר למרות השימוש בזריקות אינסולין רמת הגלוקוז לא התאזנה. השימוש בפורמולת צמחי המרפא הסינית הקלאסית Liu-Wei-Di-Huang-Wan במינון 3 גרם/יום למשך 3 חודשים תרם לאיזון משק הסוכר והפחית את הזרקת האינסולין לפעם ביום.
הפורמולה מכילה בין השאר רהמניה מבושלת (Rehmannia glutinosa), בטטת בר (Dioscorea villosa), פטריית פוריה (Poria cocos), שורש אדמונית (Paeonia spp).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28137518

תיאור מקרה (נובמבר 2014) של מטופל עם כף רגל סוּכרתית אשר עשה שימוש במוצר מסחרי (Hyperoil) המכיל שני צמחי מרפא, מיצוי הפרחים של פרע מחורר (Hypericum perforatum) ושמן נים / אזדרכת הודית (Azadirachta indica). המטופל לא עבר הליך ניתוחי ולא סבל מפגיעה בכלי דם הגדולים (מאקרווסקולרים). במקרה זה נמצא קשר בין ההחלמה של הכיב לבין שיפור בדלקת המקומית ובאיזון משק הסוכר.
הכותבים מסכמים כי היעילות של המוצר קשורה לא רק בשיפור הזרימה המיקרווסקולרית, אלא גם בטיפול המקומי בכיב שהינו הכרחי לתהליך הריפוי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25378221

מחקר שנערך בחיות מעבדה עם סוכרת (פברואר 2016) מדגים את היעילות של מיצוי עלי לוטוס לשיפור הפרשת האינסולין בתאי בטא בלבלב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26946622

מחקר שנערך על מודל חיות מעבדה עם סוכרת סוג 1 (פברואר 2016) מצביע על ההשפעה האנטי-סוּכרתית ונוגדת חמצון של זקום מצרי (Balanites aegyptiaca) ופטרוזיליה (Petroselinum sativum).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27019854

במחקר מעבדה (אפריל 2017) נמצא כי לרכיבים הפעילים ולמטבוליטים של מיצוי סמבוק שחור (Sambucus nigra) פעילות אנטי-סוּכרתית כתוצאה מהגברת כניסת גלוקוז וחומצות שומן חופשיות לתאי השריר ועלייה בפעילות נוגדת החמצון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28303711

במחקר מעבדה (פברואר 2016) נבדקו 23 צמחי מרפא בעלי פוטנציאל להרזיה ולאיזון הסוכר במטרה לזהות השפעה מעכבת על האנזימים ליפאז ואלפא-עמילאז בלבלב. מבין הצמחים שנבדקו, 2 צמחים זוהו כבעלי השפעה מעכבת גבוהה. מיצוי אלכוהולי של היביסקוס (Hibiscus sabdariffa) היה בעלי השפעה מעכבת על ליפאז (IC50 : 35.8 ± 0.8 µg/mL) ועל אלפא-עמילאז (IC50 : 29.3 ± 0.5 µg/mL), מיצוי אלכוהולי של תמרהינדי (Tamarindus indica) היה בעל השפעה מעכבת על ליפאז (IC50 : 152.0 ± 7.0 µg/mL) ומיצוי מימי של תמרהינדי על אלפא-עמילאז (IC50 : 139.4 ± 9.0 µg/mL).
החוקרים קוראים להמשיך ולחקור צמחים אלה כבעלי פוטנציאל לטיפול בשמנות ובמחלות כרוניות הקשורות הכך.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26632284

במחקר מעבדה (ינואר 2016) נחקרה הפעילות האנטי-סוּכרתית של הצמחים Portulaca oleracea ו- Coccinia grandis ונמצא כי מיצוי צמחים אלה תרם להגברת הפעילות דמוית האינסולין של נשא הגלוקוז GLUT4 ובכך להורדת רמת הגלוקוז בדם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26820984

מחקר מעבדה (נובמבר 2015) המצביע על הפעילות האנטי-מיקרוביאלית של שמן קצח כנגד חיידקים עמידים מסוג Staphylococcus aureus אשר נדגמו ממטופלים הסובלים מכיבים סוּכרתיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26639493

במחקר מעבדה (יולי 2015) נמצא שתמצית לענה דרקונית (Artemisia dracunculus) מעודדת הפרשת אינסולין מתאי בטא, מפעילה את האנזים AMPK ומדכאת דלקת.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25980421

מחקר מעבדה (יוני 2014) המראה כי לעלי סרפד (Urtica dioica) ולעלי אגוז מלך (Juglans regia) פעילות מעכבת על האנזים אלפא-עמילאז בלבלב ובכך לתרום לפעילות האנטי-סוּכרתית של הצמח.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25140210

בסקירה (יוני 2017) מוצגים הממצאים העדכניים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה המיטיבה של ג'ינג'ר (Zingiber officinale) לטיפול בשמנות ובתסמונת המטבולית ומנגנוני הפעולה הקשורים בכך. במסגרת הסקירה מוצגת ההשפעה של ג'ינג'ר על תחלואה מטבולית, כולל שמנות, סוכרת, כבד שומני ומחלות קרדיווסקולריות. במחקרים הקליניים המוצגים בסקירה נעשה שימוש במינונים של 1-3 גרם ג'ינג'ר ליום למשך 8-12 שבועות והודגמה השפעה מיטיבה על המשקל ומדדי הגוף, על מדדי הסוכר והאינסולין, על מדדי השומן, על תפקודי הכבד ועל לחץ הדם. השיפור הקליני מושג באמצעות ההשפעה של ג'ינג'ר על וויסות מסלולים מולקולריים, הקשורים במטבוליזם של שומנים ופחמימות, בויסות הפרשת ותגובת האינסולין, בעיכוב עקה חמצונית ובהגברת הפעילות נוגדת הדלקת. למרות הממצאים המבטיחים, נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את היעילות של ג'ינג'ר ורכיביו הפעילים למניעה וטיפול במחלות מטבוליות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28505392

במחקר קליני פתוח, (מאי 2017) שנערך באיראן, הוערכה הבטיחות והיעילות של פורמולת צמחי מרפא לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 בשלב מתקדם, הסובלים מרמות גבוהות של סוכר ושומנים בדם.

במחקר נכללו 30 מטופלים, אשר נטלו שתי מנות ליום מהפורמולה לפני הארוחות למשך 40 יום, ללא שינוי בטיפול התרופתי (סטטינים ותרופות להורדת הסוכר).

כל מנה של 6.4 גרם מהפורמולה הכילה :

300 מ"ג שום (Allium sativum)
300 מ"ג אלוורה (Aloe vera)
1.8 גרם קצח (Nigella sativa)
1 גרם פסיליום (Plantago psyllium)
500 מ"ג גדילן (Silybum marianum)
ו-2.5 גרם חילבה (Trigonella foenum-graecum).

בהתייחס ליעילות ההתערבות, נמצא כי נטילת הפורמולה הייתה מלווה בירידה במדדי הגלוקוז ובפרופיל השומנים, עם ירידה ברמת הגלוקוז בצום מ-162 ל-146 מ"ג/דצ"ל, ברמת ההמוגלובין המסוכרר מ-8.4% ל-7.7%, ברמת ה-LDL מ-138 ל-108 מ"ג/דצ"ל וברמת הטריגליצרידים מ-203 ל-166 מ"ג/דצ"ל. בהתייחס להשפעות שליליות, שני מטופלים דיווחו על בחילה קלה ושני מטופלים על שלשול בעקבות נטילת הפורמולה. לנטילת הפורמולה לא הייתה השפעה על תפקודי הכבד והכליות, על ספירת הדם, משקל הגוף ולחץ הדם. החוקרים מסכמים כי הפורמולה נמצאה בטוחה ויעילה להורדת רמות הסוכר והשומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2 בשלב מתקדם. הערת מערכת: המחקר ללא קבוצת ביקורת ועל כן יש להתייחס לתוצאות באופן מוגבל

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28214690

במחקר פיילוט פתוח, (2019) בו נכללו 12 משתתפים בריאים או עם טרום סוכרת, נמצא כי נטילת מיצוי ציפורן (Syzygium aromaticum) במינון 250 מ"ג/יום למשך 30 יום הובילה לירידה ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה, בעיקר במשתתפים עם טרום סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31064377

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37502716/

תוספי תזונה

כללי ומחקרים מעורבים

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2023) של מחקרים אקראיים מבוקרים נבדקה ההשפעה של מזון מלכות על אנזימי הכבד ועל מדדים גליקמיים. בסקירה נכללו 10 מחקרים בהם 517 משתתפים בריאים, עם סוכרת סוג 2 או מאפיינים אחרים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספי מזון מלכות במינון שנע בין 0.5 ל-6 גרם ליום למשך 4 עד 12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת לנטילת מזון מלכות על רמת אנזימי הכבד (ALT, AST, ALP, GGT) או על המדדים הגליקמיים (רמת גלוקוז ואינסולין בצום ורמת המוגלובין מסוכרר). בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצאה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום במחקרים שנמשכו 8 שבועות לפחות ובמחקרים שכללו משתתפים שאינם בריאים. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא נמצאה השפעה מובהקת למזון מלכות על אנזימי הכבד או על האיזון הגליקמי, אולם עשויה להיות השפעה מיטיבה על רמת הגלוקוז בצום בשימוש ממושך יותר ועבור קבוצות אוכלוסייה מסוימות ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה במחקרים נוספים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37619715/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של תוספי הספרידין (רכיב צמחי המצוי בפירות הדר) על גורמי סיכון קרדיווסקולריים. בסקירה נכללו 13 מחקרים בהם 705 משתתפים עם עודף משקל, יתר כולסטרול, סוכרת סוג 2, תסמונת מטבולית, כבד שומני או אוטם שריר הלב. במחקרים אלה ניתנו למשתתפים בקבוצת ההתערבות תוספי הספרידין במינון יומי שנע בין 292 ל-1,000 מ"ג. משך ההתערבות נע בין 3 ל-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי הספרידין הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים, הכולסטרול הכללי, LDL, TNF-α ולחץ דם סיסטולי, ללא השפעה מובהקת על HDL, מדדי הגלוקוז והאינסולין ומדדי הדלקת CRP ו- IL-6 ולחץ הדם הדיאסטולי. עוד נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה עלייה במשקל, ללא הבדל מובהק ב-BMI ובהיקף המותניים. בניתוח מנה-תגובה נמצאה היעילות הגבוהה ביותר למינון של 1,000 מ"ג ליום, כאשר משך התערבות של 6 שבועות ומעלה נמצא יעיל לשיפור רמת הגלוקוז בצום ומשך התערבות של 8 שבועות ומעלה נמצא יעיל לשיפור רמת האינסולין. מסקנת החוקרים היא כי השימוש בתוספי הספרידין עשוי לתרום לשיפור גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, בעיקר במינון של כ-1,000 מ"ג ליום למשך 8 שבועות לפחות.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של תוספי מלטונין על התגובה הגליקמית. מחקרים פרה-קליניים הראו כי למלטונין הייתה השפעה מיטיבה על תנגודת לאינסולין וכן שיפור הפרשת האינסולין ותפקוד תאי בטא בלבלב. מטה-אנליזה קודמת של מחקרים קליניים מצאה השפעה מיטיבה למלטונין על רמת הגלוקוז בצום. בסקירה נכללו 16 מחקרים בהם ניתנו תוספי מלטונין במינון 3 עד 10 מ"ג/יום למשך 4 עד 24 שבועות. בארבעה מהמחקרים נכללו חולי סוכרת סוג 2 ובמחקרים האחרים נכללו משתתפים בריאים או עם מצבים בריאותיים אחרים, כגון תסמונת מטבולית, כבד שומני, תסמונת השחלות הפוליציסטיות ועוד. מבין כלל המחקרים, בתשעה נמצאה השפעה מיטיבה לנטילת מלטונין בהשוואה לפלסבו על מדדי התגובה הגליקמית, כולל תנגודת לאינסולין ורמת הגלוקוז בצום. בניתוח כולל של הנתונים נמצאו תוצאות מובהקות בהתייחס לרמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 4.65 מ"ג/דצ"ל), לרמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.38%) ולתנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי תוצאות אלה מצביעות על התועלת של תוספי מלטונין לשיפור המדדים הגליקמיים בקרב משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34229264/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של איזופלבונים מסויה על האיזון הגליקמי ועל פרופיל השומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם 662 משתתפים בני כ-60 בממוצע. ברוב המחקרים משך ההתערבות היה שישה עד 12 שבועות, כאשר בתשעה מחקרים נבדקה ההשפעה של חלבון סויה המכיל איזופלבונים, במחקר אחד נבדקה ההשפעה של חלבון חלב לעומת חלבון סויה מועשר באיזופלבונים, ובשני מחקרים ניתנו טבליות איזופלבונים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי סויה הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 8.12 מ"ג/דצ"ל) וה-LDL (הפרש ממוצע של 7.7 מ"ג/דצ"ל), כאשר השינוי ב-HDL ובטריגלצרידים לא היה מובהק סטטיסטית. בנוסף, נמצאה מגמת ירידה שאינה מובהקת סטטיסטית ברמת הגלוקוז בצום, האינסולין, המוגלובין מסוכרר ותנגודת לאינסולין בקבוצת ההתערבות. החוקרים מסכמים, כי ההשפעה המיטיבה על פרופיל השומנים מצביעה על התועלת של תוספי איזופלבונים למניעת אירועים קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת, כאשר יש לאשש את הממצאים במחקרים גדולים וממושכים יותר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34072748/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) של מחקרים התערבותיים הוערכה ההשפעה של ליקופן על רמת הגלוקוז בצום בקרב מבוגרים. ליקופן הינו קרוטנואיד בעל פעילות נוגדת חמצון חזקה אשר עשוי לסייע בהגנה מפני מחלות שונות. בניתוח נכללו 10 מחקרים (11 זרועות טיפול) בהם 750 משתתפים בריאים או עם מצבים בריאותיים שונים, כולל עודף משקל או שמנות, תסמונת מטבולית, יתר לחץ דם או סוכרת סוג 2. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו מיצוי עגבניות, ליקופן טבעי או ליקופן סינטטי בצורות שונות (כמוסה, מיץ, מזון) במינון יומי של 6 עד 50 מ"ג ליקופן למשך שבועיים עד 6 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי ליקופן הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום. תוצאות דומות נמצאו בשני מחקרים בהם נכללו רק משתתפים עם סוכרת סוג 2 (152 משתתפים). באופן כללי התוצאות היו עקביות בין המחקרים ללא הטרוגניות משמעותית או סיכון להטיות. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על התועלת של ליקופן להורדת רמת הגלוקוז בצום. המחקר מומן ונערך בשיתוף חברת KAGOME Co., Ltd. המייצרת מוצרי עגבניות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36615780/

בסקירה שיטתית של מחקרים קליניים הוערכה היעילות של תוספי תזונה לשיפור ההחלמה של פצעים. בסקירה נכללו 28 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של מגוון סוגי תוספי תזונה אשר סווגו לכמה קטגוריות: חלבונים וחומצות אמינו (10 מחקרים), מינרלים, ויטמינים ונוגדי חמצון (9 מחקרים), פרוביוטיקה (מחקר אחד), ושילוב של רכיבים תזונתיים (8 מחקרים). באופן כללי מהסקירה עולה כי תוספי ארגינין ואומגה 3 תרמו לשיפור ההחלמה בקרב חולי סרטן ראש וצוואר עם פצעים כירורגיים באמצעות הפחתת סיבוכים לאחר ניתוח וקיצור משך האשפוז. עוד נמצא כי תוספי מינרלים, ויטמינים ונוגדי חמצון היו יעילים יותר לשיפור ההחלמה של כיבים סוּכרתיים או פצעי לחץ בהשוואה לתוספי חלבון. החוקרים מסכמים כי נמצאו עדויות המצביעות על היעילות של מגוון תוספי תזונה לשיפור ההחלמה בסוגים שונים של פצעים, אולם נדרשים מחקרים נוספים להערכת היעילות של תוספים נוספים, כולל תוספים המכילים שילוב של רכיבים תזונתיים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35043693/

בסקירה שיטתית (2022) הוערכה התועלת של פעילות גופנית בשילוב תוספי תזונה בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 10 מחקרים מבוקרים בהם סה"כ 643 משתתפים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של ויטמין D, ויטמין D + חלבון מי גבינה, פוֹליפנוֹלים נוגדי חמצון, קריאטנין, ל-ארגינין, חומצות אמינו עשירות בלאוצין ואבקת נבטי ברוקולי. מדדי התוצאה כללו מדדים אנתרופומטריים, איזון גליקמי, פרופיל השומנים ומדדי דלקת ועקה חמצונית. להלן הממצאים העיקריים:

ב-5 מהמחקרים נמצא יתרון לשילוב של פעילות גופנית ותוספי תזונה, כולל ויטמין D, ויטמין D + חלבון מי גבינה, פוֹליפנוֹלים נוגדי חמצון ול-ארגינין בהשוואה לפעילות גופנית בלבד.
במחקר אחד נמצא כי צריכת ויטמין D עשויה למתן את ההשפעה המיטיבה של פעילות גופנית על רמת הטריגליצרידים.
במחקר נוסף נמצא כי נטילת ויטמין D + חלבון מי גבינה הייתה מלווה בעלייה במדד הדלקת TNF-α.
לא נמצאה השפעה לנטילת תוסף קריאטנין על תפקודי הכליות או לויטמין D על המטבוליזם של אינקרטינים (הורמונים המעורבים בהורדת רמת הגלוקוז לאחר הארוחה), מעבר להשפעה של פעילות גופנית.

החוקרים מסכמים כי לתוספי תזונה פוטנציאל להגברת התועלת של פעילות גופנית על מדדים שונים בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם במקרים מסוימים עלולה להיות לכך השפעה שלילית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35356737/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של תוספי כמון (Cuminum Cyminum) על פרופיל השומנים ומדדים אנתרופומטריים. בסקירה נכללו שמונה מחקרים בהם 486 משתתפים בגיל ממוצע של 36 עד 59. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי כמון בצורת שמן, אבקה או מיצוי מימי במינון יומי של 25 עד 2,000 מ"ג למשך שמונה עד 24 שבועות. בארבעה מחקרים נכללו משתתפים עם סוכרת סוג 2 או טרום סוכרת, במחקר אחד משתתפים עם התסמונת המטבולית, בשני מחקרים משתתפים עם עודף משקל ובמחקר אחד משתתפים עם כבד שומני. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי כמון הייתה מלווה בירידה מובהקת ב-BMI ובכולסטרול הכללי, וכן תרמה לשיפור בהיקף המותניים, ברמת ה-HDL וברמת הטריגליצרידים. למרות שבאופן כללי לא נמצאה השפעה על רמת ה-LDL, השפעה מיטיבה נמצאה במחקרים ממושכים יותר (שמונה שבועות ומעלה). מסקנת החוקרים היא כי השימוש בתוספי כמון הייתה בעלת השפעה מיטיבה על ה-BMI ורמת הכולסטרול, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34825421/

במחקר תצפיתי (2022) נבדק הקשר בין צריכת הסלניום ואורך הטלומרים בקרב חולי סוכרת. טלומרים הם מבנים בקצה הכרומוזומים המכילים את החומר התורשתי ומתקצרים בכל חלוקה של התא, ובכך מהווים מדד להזדקנות ביולוגית וגורם סיכון לתחלואה. במחקר נכללו הנתונים של 878 משתתפים עם סוכרת מסקר הבריאות והתזונה האמריקאי בשנים 1990-2002. נמצא כי בקרב נשים עם סוכרת צריכה גבוהה יותר של סלניום בתזונה (עד 250 מק"ג) הייתה קשורה בטלומרים ארוכים יותר, ללא קשר מובהק בקרב גברים. החוקרים מסכמים כי נמצאה תמיכה לכך שבקרב נשים בארה"ב תזונה עשירה בסלניום קשורה בהזדקנות ביולוגית מתונה יותר, אולם יש לאשש זאת במחקרים פרוספקטיביים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35686443/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה נוגדת הסוכרת של השימוש ברכיבים תזונתיים כטיפול משלים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 119 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של 9 רכיבים תזונתיים: כרום (16 מחקרים), קו-אנזים Q10 (11 מחקרים), אומגה 3 (26 מחקרים), ויטמין C (12 מחקרים), ויטמין D (29 מחקרים), ויטמין E (21 מחקרים), חומצה אלפא-ליפואית (3 מחקרים), סלניום (2 מחקרים) ואבץ (5 מחקרים). בניתוח כולל של הממצאים נמצא כי נטילת תוספי כרום, קו-אנזים Q10, ויטמין C וויטמין E הייתה מלווה בשיפור מובהק באיזון הגליקמי, כולל שיפור של מדדי הגלוקוז בצום, ההמוגלובין המסוכרר והתנגדות לאינסולין. עוד נמצא כי ההשפעה של כרום וויטמין E על רמת ההמוגלובין המסוכרר הייתה תלויה ברמת הבסיס ובמשך ההתערבות, כך שההשפעה הייתה משמעותית יותר כאשר רמת הבסיס הייתה נמוכה יותר וכאשר משך ההתערבות היה ארוך יותר. למרות הפעילות נוגדת הדלקת של ויטמין D ואומגה 3, לא נמצאה להם השפעה ישירה על המדדים הגליקמיים. החוקרים מסכמים כי השימוש ברכיבים תזונתיים אלה כטיפול משלים עשוי לתמוך בשמירה על האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35304727/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2020) הוערכה ההשפעה של תוספי סיבים מסיסים על האיזון הגליקמי, בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 29 מחקרים, בהם 1,517 מבוגרים מעל גיל 18. ההתערבויות במחקרים אלה כללו נטילת תוספי סיבים מסיסים במינון יומי שנע בין גרם אחד ל-20 גרם, למשך שלושה עד 12 שבועות. קבוצות הביקורת קיבלו תוסף נטול סיבים, סיבים בלתי מסיסים, התערבות תזונתית אחרת, או פלסבו.בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי: יחסית לקבוצת הביקורת, בקבוצת ההתערבות נטילת תוסף סיבים הייתה מלווה בירידה מובהקת ב-

רמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.63%).
רמת הגלוקוז בצום (16 מ"ג/דצ"ל).
רמת האינסולין בצום.
תנגודת לאינסולין.
פרוקטוזאמין (בדיקה להערכת הגלוקוז בדם בשבועיים עד שלושת השבועות האחרונים).
רמת הגלוקוז לאחר הארוחה.
BMI (הפרש ממוצע של 0.31).
בנוסף, בניתוח מנה-תגובה נמצא כי המינון המיטבי של תוסף סיבים מסיסים הינו 7.6-8.3 גרם/יום.

החוקרים מסכמים, כי נטילת תוספי סיבים מסיסים (כגון פסיליום, בטא-גלוקן, גואר-גאם), עשויה להיות יעילה לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2, ואף לתרום לעמידה בצריכת הסיבים המומלצת. יחד עם זאת, בשל הטרוגניות גבוהה של התוצאות, נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה לאישוש הממצאים. החוקרים מדווחים על העדר מימון ועל העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33162192/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) נבדקה ההשפעה של תוספי אצות על פרופיל השומנים ומשק הגלוקוז. בסקירה נכללו 27 מחקרים, בהם 1,221 משתתפים בריאים או עם הפרעות מטבוליות, אשר צרכו מגוון תוספי אצות (בעיקר ספירולינה או כלורלה) או פלסבו (22 מחקרים) או אחרים, כאשר משך ההתערבות נע בין 2 ל-28 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת תוספי אצות הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ה-HDL והכולסטרול הכללי, ובעלייה מובהקת ברמת האינסולין. לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז, תנגודת לאינסולין ומדדי השומנים האחרים. בניתוח לפי תת-קבוצות נמצאה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי במחקרים גדולים יותר (מעל 40 משתתפים), אשר נמשכו עד 10 שבועות, וכן שיפור ברמת הכולסטרול והגלוקוז לאחר הארוחה בקרב משתתפים אסיאתיים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של השימוש בתוספי אצות לשיפור פרופיל השומנים והסוכרים ובכך תרומתם האפשרית לטיפול במחלות קרדיווסקולריות ובסוכרת סוג 2 ולמניעתן, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את ההשפעה על ה-HDL, שכן התוצאות שהתקבלו היו מנוגדות למצופה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32521609/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32159261

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) נבדקה ההשפעה של צריכת תוסף פסיליום בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו שמונה מחקרים, בהם 395 מטופלים. מינון הפסיליום שניתן במחקרים השונים נע בין 3.4 ל-15 גרם/יום (9 גרם/יום בממוצע), למשך 8-20 שבועות (12 שבועות בממוצע). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוסף פסיליום הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 19.18 מ"ג/דצ"ל), LDL (הפרש ממוצע של 8.96 מ"ג/דצ"ל), גלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 31.71 מ"ג/דצ"ל), והמוגלובין מסוכרר (הפרש ממוצע של 0.91%). לא נמצאה השפעה לפסיליום על ה-HDL, BMI, כולסטרול כללי ומשקל. ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של תוסף פסיליום לשיפור מדדים מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31919936/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של תוספי אבץ על מדדים אנתרופומטריים. בסקירה נכללו 27 מחקרים, בהם 1,438 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים רפואיים - כולל מטופלי דיאליזה, טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2, תסמונת השחלות הפוליציסטיות ועוד. במחקרים השונים ניתנו תוספי אבץ במינון של 15-150 מ"ג/יום אבץ אלמנטלי למשך 4-48 שבועות. להלן סיכום הממצאים:

בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת לתוספי אבץ על המדדים האנתרופומטריים.
בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי נטילת תוספי אבץ הייתה מלווה בעלייה במשקל בקרב מטופלי דיאליזה (מבוסס על שלושה מחקרים).
נצפתה ירידה במשקל בקרב משתתפים בריאים עם עודף משקל או שמנות (מבוסס על חמישה מחקרים), אולם קשר זה הפך ללא מובהק לאחר התאמה סטטיסטית למשך המחקר.
נמצא קשר תלוי מינון בין אבץ לבין BMI, כך שבמינונים גבוהים יחסית (100 מ"ג/יום) נצפתה ירידה מובהקת ב-BMI.

החוקרים מסכמים כי באוכלוסייה הכללית לא נמצאה תמיכה לקשר בין תוספי אבץ לבין מדדים אנתרופומטריים, אולם ישנן עדויות לכך שנטילת התוספים הייתה מלווה בעלייה במשקל בקרב מטופלי דיאליזה, כאשר ההסבר לעליה במשקל טמון בכך שמטופלי דיאליזה נוטים לסבול מחסר באבץ, גורם שעשוי להסביר את השינוי בטעם, אשר בעקבותיו ירידה בצריכה התזונתית ולכן גם ירידה במשקל. יש מחקרים שמעידים על שיפור בטעם ובריח בעקבות נטילת תוסף אבץ, אשר לווה בעליה בצריכת האנרגיה, בקרב מטופלים שעוברים דיאליזה. כמו כן, חולי דיאליזה מצויים במצב לא מאוזן של תהליכי חמצון-חיזור ופרופיל דלקתי, גורמים משמעותיים שמפחיתים את צריכת מזון והתנהגויות האכילה (כגון תדירות הארוחות, גודל הארוחות ועוד). האיכויות נוגדות החימצון ונוגדות הדלקת של אבץ יכולות לשפר את המצב הלא מאוזן בו מצויים מטופלים אלה ולכן בהמשך לגרום לעליה במשקל. החוקרים מדווחים על העדר מימון או ניגודי אינטרסים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31504083

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) נבדקה ההשפעה של ספירולינה על האיזון הגליקמי ומדדי השומנים בדם, בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית, שמנות וסוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 14 מחקרים, בהם סה"כ 510 משתתפים בני 46 בממוצע. משך ההתערבות במחקרים השונים היה 6-16 שבועות, בהם נבדקה ההשפעה של ספירולינה במינון שנע בין 800 מ"ג ל-14 גרם ליום, בהשוואה לקבוצת ביקורת, שקיבלה פלסבו או שלא קיבלה כל טיפול. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי ספירולינה הייתה מלווה בשיפור רמת הגלוקוז בצום, האינסולין, הכולסטרול הכללי, LDL, VLDL ו-HDL, ללא השפעה מובהקת על רמת ההמוגלובין המסוכרר, הטריגליצרידים ויחס LDL ל-HDL. החוקרים מציינים כי כל המחקרים היו בעלי איכות מתודולוגית טובה. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

הערת מערכת: אין התייחסות במאמר לגבי בטיחות בשימוש ותופעות לוואי אפשריות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31359513

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה היעילות של תוספי אבץ למניעה ולטיפול בסוכרת. בסקירה נכללו 32 מחקרים, בהם 1,700 משתתפים מ-14 מדינות. במחקרים השונים נעשה שימוש בתוסף אבץ בלבד בצורות שונות או בתוסף משולב, כאשר מינון האבץ האלמנטלי היה 4-240 מ"ג/יום (35 מ"ג/יום בממוצע) לתקופת התערבות של 1-12 חודשים. מלבד מחקר אחד בו נכללו ילדים בגילאי 6-10, בכל המחקרים נכללו מבוגרים מעל גיל 18, כולל נשים עם סוכרת הריון או אי-סבילות לגלוקוז, משתתפים עם סוכרת סוג 2, שמנות, טרום סוכרת או תסמונת מטבולית. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת תוסף אבץ הייתה מלווה בירידה ברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 14.15 מ"ג/דצ"ל), ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה (הפרש ממוצע של 36.85 מ"ג/דצ"ל), ברמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.55%) וברמת האינסולין בצום, התנגודת לאינסולין ומדד הדלקת CRP. בניתוח לפי תת-קבוצות מראים החוקרים כי ההשפעה של אבץ על רמת הגלוקוז בצום הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים עם סוכרת לעומת משתתפים בסיכון מוגבר לסוכרת וכן עבור תוספים לא-אורגניים בהשוואה לאורגניים. עם זאת, במחקרים בהם נעשה שימוש בתוספים לא אורגניים ניתן מינון גבוה יותר וכן נכללו יותר משתתפים עם סוכרת, גורמים שעלולים להשפיע על התוצאות.
ממצאים אלה מספקים תמיכה לתפקיד המשמעותי של אבץ באיזון הגליקמי, בעיקר בשל השְפעתו על פעילות האינסולין בלבלב וויסות נשא הגלוקוז GLUT4. מכאן, נטילת תוספי אבץ עשויה לתרום כטיפול תומך למניעת סוכרת או לטיפול במצבים של הפרעות במשק הסוכר.
המחקר מומן על ידי מענקים מגורמי מחקר לאומיים בסין.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31161192

בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי חמוציות הייתה מלווה בירידה בלחץ הדם הסיסטולי וב-BMI. לא נמצאו הבדלים מובהקים בהתייחס למדדים קרדיו-מטבוליים אחרים שנבדקו.
השיפור בלחץ הדם הסיסטולי היה משמעותי יותר במחקרים בהם גיל המשתתפים היה מעל 50.
נטילת תוספי חמוציות הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת ה-HDL בקרב משתתפים מתחת לגיל 50 וכן בעלייה ברמת הטריגליצרידים במחקרים בהם נעשה שימוש במיץ חמוציות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31023488

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של נטילת תוסף חומצה פולית על תנגודת לאינסולין ועל הסיכון לסוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי ישנם מנגנונים שונים הקושרים בין רמת הומוציסטאין גבוהה לבין תנגודת לאינסולין וסיכון לסוכרת סוג 2, כאשר תוסף חומצה פולית הינו אסטרטגיה שעשויה לתרום לירידה ברמת ההומוציסטאין. בסקירה נכללו 29 מחקרים, בהם 22,250 משתתפים, אשר בדקו את ההשפעה של תוסף חומצה פולית בלבד, או בשילוב ויטמיני B נוספים - על רמת הגלוקוז בצום, אינסולין, תנגודת לאינסולין (HOMA-IR), המוגלובין מסוכרר (HbA1c) וסיכון לסוכרת סוג 2.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף חומצה פולית הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת האינסולין בצום (הפרש ממוצע -13.47 pmol/L) והתנגודת לאינסולין (הפרש ממוצע -0.57 units), ללא הבדל מובהק בהתייחס לרמת הגלוקוז בצום או המוגלובין מסוכרר. החוקרים מציינים כי ההטרוגניות בין המחקרים הייתה נמוכה ולא נמצאו הבדלים משמעותיים בין תתי-קבוצות, מלבד השפעה מיטיבה בולטת יותר בקרב משתתפים עם ירידה גדולה יותר ברמת ההומוציסטאין (מעל 2.5 µmol/L). בשני מחקרים, בהם נבדקה ההשפעה על הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2, לא נמצאה השפעה משמעותית לנטילת חומצה פולית על רמת הסיכון. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף חומצה פולית עשויה להיות יעילה לשיפור התנגודת לאינסולין, אולם אין תמיכה לכך שחומצה פולית עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30615110

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229920309985

בניתוח נכללו 45 מחקרים בהם סה"כ 1,995 משתתפים. נמצא כי צריכה גבוהה, לעומת נמוכה, של פחמימות זמינות, הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.44%), הגלוקוז בצום (15 מ"ג/דצ"ל), הכולסטרול הכללי (11 מ"ג/דצ"ל), הטריגליצרידים (10 מ"ג/דצ"ל), ה-BMI (0.48), ולחץ הדם הסיסטולי (3.1 מ"מ כספית). בנוסף, בסקירה מקיפה של השְפעת התערבויות תזונתיות בקרב חולי סוכרת סוג 2 הכוללת 26 מטה-אנליזות, נמצאה תמיכה ליעילות של פחמימות זמינות, סיבים תזונתיים וסיבים מסיסים, דיאטה עתירת חלבון, אומגה 3, ויטמין D, וויטמין E. החוקרים מסכמים, כי תזונה עשירה בפחמימות זמינות נמצאה יעילה לשיפור האיזון הגליקמי, פרופיל השומנים, משקל הגוף ומדדי דלקת בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33693499/

להלן הממצאים העיקריים:

נטילת תוספי סיבים הייתה מלווה בירידה ברמת הכולסטרול הכללי, ה-LDL, התנגודת לאינסולין ורמת האינסולין ב-36-49% מהמחקרים.
בפחות מ-20% מהמחקרים נמצא שיפור במדדי הדלקת CRP ו-IL-6, הגלוקוז, האינסולין, HDL וטריגליצרידים.
נמצא יתרון במחקרים בהם נעשה שימוש במינונים גבוהים יותר (מעל 20 גרם ליום), בתוספים בעלי מאפיינים מסוימים (סיבים מסיסים כגון פסיליום ובטא-גלוקן או תוספים מעורבים) ובמשך התערבות ארוך יותר (מעל 13 שבועות).
במחקרים רבים נעשה שימוש בפחמימות שניתנות לעיכול כפלסבו (כגון מלטודקסטרין), והייתה לכך השפעה מתערבת על מדדים שונים כמו רמת הגלוקוז והאינסולין.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31342059/

בסקירה (2022) מוצגים הממצאים בהתייחס לתרומה של עמילן עמיד להאטת ההתפתחות של מחלת כליות סוּכרתית. החוקרים מסבירים כי סוכרת מעודדת את ההתפתחות של מחלת כליות, כאשר להתערבות תזונתית עשויה להיות השפעה מיטיבה. במסגרת הסקירה מפורט תהליך ההתפתחות של מחלת כליות סוּכרתית, כולל היפרגליקמיה, יתר לחץ דם בכליות, עלייה בפעילות הדלקתית, עקה חמצונית וההשפעה של תוצרי גליקציה מתקדמים. בהמשך מוצג הקשר בין המעי והכליות, כולל ההשפעה של חיידקי המעי והקשר בין פגיעה במחסום המעי ותפקוד הכליות.החוקרים דנים בתפקיד של סיבים תזונתיים ומציגים את ההשפעה של עמילן עמיד על חומצות שומן קצרות שרשרת, מדדי דלקת ועקה חמצונית ואיזון גליקמי וכן את הממצאים ממחקרים קליניים. הם מסכמים כי מתן תוספי עמילן עמיד בשלבים מוקדמים של מחלת כליות סוּכרתית עשוי לתרום להאטת התפתחות והחמרת המחלה כתוצאה מהגברת הייצור של חומצות שומן קצרות שרשרת, חיזוק מחסום המעי, ויסות מסלולי דלקת ושיקום אוכלוסיית חיידקי המעי. עם זאת, העדויות הקליניות מוגבלות ולא ידועה ההשפעה ארוכת הטווח או ההשפעה של צריכת עמילן עמיד כחלק מהתזונה השגרתית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36364808/

בסקירה (2018) מוצג ההרכב התזונתי של אבקת עשב שעורה, כתוסף תזונה פונקציונאלי, ופעילותו הרפואית כפוטנציאל לטיפול במצבים בריאותיים שונים ובמחלות כרוניות ולמניעתם. בין השפעותיו: עידוד שינה, השפעה נוגדת סוכרת, ויסות לחץ הדם, חיזוק הפעילות החיסונית, הגנה על הכבד, ניקוי רעלים, השפעה נוגדת דיכאון, שיפור פעילות העיכול, פעילות נוגדת סרטן, נוגדת דלקת, נוגדת חמצון, נוגדת שומנים בדם, נוגדת גאוט ועוד.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29849880

סקירה שפורסמה (אפריל 2014) בחנה את השימוש בתוספי תזונה לטיפול בסוכרת וביתר לחץ דם. הסקירה בחנה את השימוש בתוספים ליתר לחץ דם, ונמצא כי תזונה עשירה בחומצה פולית וחומצה אסקורבית קשורה בהפחתת לחץ דם, אך מחקרים שכללו תוסף ויטמין C מדגימים תוצאות מעורבות. חומצה פולית נמצאה במחקרים יעילה להפחתת לחץ דם. CoQ10 ושמן דגים הודגמו במחקרים כמפחית לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי בשילוב עם תרופות מפחיתות לחץ דם קונבנציונאליות. מסקנות הסקירה בנוגע לטיפול בתוספים לסוכרת מעלה כי חומצה אלפא ליפואית מגנה מפני נזק תאי, ונחקרת בקשר להשפעה על רגישות לאינסולין, מטבוליזם של גלוקוז ונוירופתיה סוּכרתית. תוסף כרום נמצא כשנוי במחלוקת כאשר למחקרים תוצאות שונות. ALA, כרום, קינמון (Cinnamomum zeylanicum) ותוספים שונים נמצאו יעילים לטיפול בנוירופתיה סוּכרתית. מסקנות החוקרים מסקירה זו היא שהשימוש בתוספים מהווה אפשרות תחליף יעילה ובטוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25371590

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2018) מסוכמים הממצאים ממחקרים אקראיים מבוקרים בנוגע להשפעה של תוספי אנתוציאנינים על מדדים קרדיו-מטבוליים. בסקירה נכללו 19 מחקרים ממדינות שונות, שפורסמו בין השנים 2000-2016. במחקרים השונים נבדקה ההשפעה של תוסף אנתוציאנינים מסוגים שונים (בעיקר מיצוי של מגוון פירות יער) בטווח מינונים של 30-1,000 מ"ג ליום, בהשוואה לפלסבו. בניתוח כולל של הממצאים, לא נמצאה השפעה לאנתוציאנינים על משקל הגוף, היקף המותניים, BMI או לחץ הדם. בהתייחס למדדי הגלוקוז, לא נמצאה השפעה על רמת הגלוקוז והאינסולין בצום ועל רמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם נמצאה השפעה מיטיבה לאנתוציאנינים על מדד התנגודת לאינסולין. בנוסף, נטילת תוספי אנתוציאנינים במינון גבוה מ-300 מ"ג ליום למשך 12 שבועות לפחות הייתה מלווה בירידה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL. החוקרים מציינים כי נמצאה הטרוגניות גבוהה בממצאים בשל שימוש בטווח רחב של מינונים והבדלים במשך ההתערבות במחקרים השונים.

https://www.clinicalnutritionjournal.com/article/S0261-5614(18)31198-1/fulltext

פעילות אירובית + זעפרן
פעילות גופנית + פלסבו
זעפרן בלבד
פלסבו בלבד

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2024) שנערך ביוון נבדקה ההשפעה של תוסף זעפרן (Crocus sativus) על מדדים מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 1 מאוזנים גליקמית. במחקר נכללו 61 משתתפים בגיל 48 בממוצע אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת. המשתתפים בשתי הקבוצות קיבלו תוסף (LactoLevure ProbioMood) המכיל פרוביוטיקה (לפחות 1 מיליארד חיידקים מ-4 סוגים למנה), פרה-ביוטיקה (100 מ"ג FOS למנה) ומגנזיום (75 מ"ג למנה), כאשר בקבוצת ההתערבות התוסף הכיל גם מיצוי זעפרן (28 מ"ג למנה, 3.5% רכיבים פעילים). התוסף ניתן במינון של 3 מנות ליום במשך 6 חודשים. האיזון הגליקמי הוערך באמצעות ניטור גלוקוז רציף, ובנוסף בוצעו בדיקות דם למדידת רמת ההמוגלובין המסוכרר ופרופיל השומנים, בדיקת לחץ דם והערכת הרכב הגוף באמצעות BIA (bioelectrical impedance). נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת הטריגליצרידים וההמוגלובין המסוכרר בהשוואה לנתוני הבסיס, כאשר רק רמת הטריגליצרידים הייתה נמוכה באופן מובהק בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת. מעבר לכך, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדדים הנוספים שנבדקו. עוד נמצא כי רק בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק במדד סובייקטיבי להערכת תחושת המצוקה על רקע המחלה, ממצא המעיד על שיפור כללי בנטל המחלה בקרב המשתתפים שקיבלו גם זעפרן. החוקרים מסכמים כי לזעפרן עשויה להיות תרומה להפחתת רמת הטריגליצרידים בקרב חולי סוכרת סוג 1, עם פוטנציאל לשיפור האיזון הגליקמי והמצב הרגשי.
החוקרים מדווחים על קבלת מימון מחברת Uni-Pharma שסיפקה את התוסף אך לא הייתה מעורבת במחקר.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38999837/

בשני מחקרים אקראיים מוצלבים (2022) נבדקה ההשפעה של שני תוספי תזונה על התגובה הגליקמית. החוקרים מסבירים כי עלייה ברמות הגלוקוז לאחר הארוחה מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות סוכרת סוג 2 ותחלואה קרדיו-מטבולית, כך שלשמירה על תגובה גליקמית מתונה תפקיד חשוב במניעת תחלואה. מחקרים קודמים הצביעו על השפעה מיטיבה לצריכה של חלבון מי גבינה לפני הארוחה וכן למיצוי עלי תות עץ (Morus alba). בשני מחקרים שונים נבדק מהם התנאים המיטביים לצריכה של כל תוסף על מנת להפחית את התגובה הגליקמית. בכל מחקר כל המשתתפים עברו בסדר אקראי את כל התנאים, כאשר ביום המחקר המשתתפים הגיעו לאחר צום של 12 שעות ורמת הגלוקוז נמדדה כל 15 דקות באמצעות מד גלוקוז שהוצמד לזרוע. בשני המחקרים העומס הגליקמי של הארוחה היה דומה והוערך כשווה ערך ל-48 גרם גלוקוז.

מחקר 1 – חלבון מי גבינה

במחקר נכללו 15 משתתפים בריאים בגיל 40-65 עם BMI של 27 ומעלה ואורח חיים יושבני. כל המשתתפים קיבלו שני סוגי תוספי חלבון מי גבינה או פלסבו 10 או 30 דקות לפני צריכת ארוחת בוקר סטנדרטית. כלומר, המחקר כלל שישה תנאים, כל אחד נערך ביום נפרד. שני התוספים הכילו 10 גרם של חלבון מי גבינה סטנדרטי (Whey Basics, Pure Encapsulation, Sudbury, MA, USA) או חלבון מי גבינה איזולאט (Pronativ95 from Lactalis Ingredients, Bourgbarré, France) מהול ב-100 מ"ל מים.

נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בהפחתה של עד 30% בתגובה הגליקמית, כאשר ההשפעה הייתה משמעותית יותר עבור חלבון מי גבינה איזולאט, ללא הבדל בין נטילה 10 או 30 דקות לפני הארוחה.

מחקר 2 – מיצוי עלי תות עץ

במחקר נכללו 30 משתתפים בריאים בגיל 18-45 עם BMI 20-30. כל המשתתפים קיבלו 250 מ"ג מיצוי עלי תות עץ (5% Reducose®, Phynova, Witney, UK) לפני או במהלך ארוחה, או פלסבו. כלומר, המחקר כלל שלושה תנאים, כל אחד נערך ביום נפרד. לפני הארוחה התוסף נמהל ב-200 מ"ל במים, ובתנאי בו התוסף נצרך במהלך הארוחה הוא עורבב בתוך מנת אורז. נמצא כי נטילת התוסף 5 דקות לפני הארוחה הייתה מלווה בהפחתה של 26% בתגובה הגליקמית, לעומת הפחתה של 34% כאשר התוסף נצרך יחד עם הארוחה. החוקרים מסכמים כי ניתן למקסם את ההשפעה המיטיבה של התוספים על התגובה הגליקמית ובכך מספקים פתרון תזונתי להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 או סיבוכים נלווים. המחקר נערך על ידי חברת Nestlé Research.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35807854/

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה ההשפעה של תיסוף אומגה 3 וויטמין D, על תחושת המצוקה הפסיכולוגית בקרב נשים בגיל הפוריות עם טרום-סוכרת (גלוקוז בצום 100-125 מ"ג/דצ"ל) ורמה נמוכה של ויטמין D (עד 32 ננוגרם/מ"ל). החוקרים מציינים כי בנוסף לטרום-סוכרת, גם תחושת מצוקה פסיכולוגית מהווה גורם סיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 168 נשים אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות אשר קיבלו במשך שמונה שבועות:

פלסבו
אומגה 3 במינון שני גרם ליום
ויטמין D במינון 50,000 יחב"ל פעם בשבועיים
אומגה 3 + ויטמין D

להלן השינוי בציון המדדים השונים בסיום ההתערבות בהשוואה לנתוני הבסיס:

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בנטילה משולבת של אומגה 3 וויטמין D לשיפור תחושת המצוקה הפסיכולוגית וכתוצאה מכך תורמים להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34473420/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) נבדקה ההשפעה של תוסף GABA על האיזון הגליקמי בקרב מטופלים עם טרום-סוכרת. במחקרים פרה-קליניים קודמים נמצא כי לתוסף GABA הייתה השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי ועל הבריאות הקרדיווסקולרית אולם אין מספיק עדויות לגבי ההשפעה בבני אדם. במחקר נכללו 52 משתתפים בגיל 50 עד 70 עם טרום-סוכרת ו-BMI מעל 25. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת תוסף GABA במינון 500 מ"ג 3 פעמים ביום, או לנטילת פלסבו, למשך 95 יום. מדד המטרה העיקרי היה השינוי בתגובה הגליקמית לאחר בדיקת העמסת סוכר, ובנוסף נבדקו מדדים נוספים של איזון גליקמי, בריאות קרדיווסקולרית ואיכות השינה. נמצא כי בהשוואה לפלסבו לתוסף GABA לא הייתה השפעה מובהקת על התגובה הגליקמית ולא נמצאה השפעה משמעותית על המדדים הנוספים שנבדקו. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה להשפעה של תוסף GABA על התגובה הגליקמית באוכלוסייה בסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. הם מציעים להמשיך ולבחון מהם המנגנונים אשר עשויים להסביר את ההשפעה הבריאותית האפשרית של GABA. המחקר מומן על ידי מענק מטעם תכנית משולבת של ממשלת הולנד וגופים עסקיים שלא היו מעורבים במחקר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37495019/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2020) נבדקה ההשפעה של חומצה אלגית על מדדי הסוכר, פרופיל השומנים, עקה חמצונית ומדדי דלקת בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי עקה חמצונית גבוהה עלולה להחמיר את המצב הגליקמי, כאשר לחומצה אלגית פעילות נוגדת חמצון, שעשויה להיות בעלת השפעה מיטיבה במצבים של חוסר איזון גליקמי. במחקר נכללו 44 מטופלים, אשר חולקו אקראית לנטילת 180 מ"ג/יום חומצה אלגית או פלסבו - למשך שמונה שבועות. נמצא כי בסיום תקופת ההתערבות נטילת חומצה אלגית הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז, אינסולין, תנגודת לאינסולין, המוגלובין מסוכרר, כולסטרול כללי, טריגליצרידים, LDL ומדדי עקה חמצונית (MDA) ודלקת (CRP, TNF-α, IL-6). כמו כן, נמצאה עלייה מובהקת בפעילות נוגדת החמצון (TAC, GPx, SOD). החוקרים מסכמים כי לנטילת תוספי חומצה אלגית עשויה להיות השפעה מיטיבה בקרב חולי סוכרת סוג 2. המחקר נערך כחלק מלימודים מתקדמים ומומן על ידי אוניברסיטה באיראן.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32909365/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2020) הוערכה היעילות של תוסף ויטמין E לטיפול בנוירופתיה סוכּרתית. החוקרים מסבירים כי לתוסף ויטמין E עשיר בטוקוטריאנולים (שם מסחרי: Tocovid), המופק משמן דקלים, פעילות נוגדת חמצון ונוגדת דלקת אשר עשויה לתרום לשיפור ההולכה העצבית ולהפחית את ההתפתחות של נוירופתיה סוכּרתית. במחקר נכללו 80 חולי סוכרת סוג 2, אשר חולקו אקראית לקבלת התוסף במינון 200 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו - למשך 8 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, התוסף הוביל לשיפור מובהק בהולכה העצבית. בנוסף נמצא כי בקבוצת התוסף ריכוז גורם הגדילה העצבי (nerve growth factor) היה גבוה יותר, ממצא אשר עשוי להעיד על שיפור הפעילות העצבית. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מספקות תמיכה לשימוש בתוסף Tocovid לשיפור ההולכה העצבית ובכך לתרום לטיפול בנוירופתיה סוכּרתית. המחקר מומן על ידי מענקים מטעם משרד החינוך ואוניברסיטה במלזיה וכן על ידי חברת ExcelVite Pty Ltd., שסיפקה את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32456230/

במחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2016) נמצא כי נטילת 1,000 יחב"ל ויטמין D ו-1,000 מ"ג שמן נר הלילה תרמו לשיפור מדדי הסוכר והשומנים בקרב נשים עם סוכרת הריונית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26781763

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו,(2019) בו נכללו 80 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי נטילת תוסף נבט חיטה הייתה מלווה בירידה ברמת הכולסטרול בהשוואה לפלסבו, ללא השפעה מובהקת על מדדים מטבוליים אחרים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31828863/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) הוערכה ההשפעה של תוסף רזברטרול בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 71 מטופלים עם עודף משקל (BMI של 25-30), אשר חולקו אקראית לנטילת 1 גרם/יום רזברטרול או פלסבו - למשך 8 שבועות. מדדים אנתרופומטריים וביו-כימיים נאספו בתחילת המחקר ובסיום תקופת ההתערבות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת רזברטרול הייתה מלווה בשיפור ברמת הגלוקוז בצום, ברמת ה-HDL וברמת האינסולין. לא נמצאו הבדלים מובהקים במדדים האנתרופומטריים. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף רזברטרול עשויה לתרום לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים מסוימים בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31475415/

במחקר פיילוט כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2018) הוערכה היעילות של תוסף ויטמין E (מסוג Tocovid) לטיפול בנפרופתיה סוּכרתית בקרב חולי סוכרת סוג 2. התוסף הינו ויטמין E עשיר בטוקוטריאנולים, אשר מופק משמן דקלים. החוקרים מציינים כי במחקרים קודמים התוסף נמצא יעיל לטיפול בחולדות עם סוכרת, השפעה הקשורה בפעילות נוגדת חמצון, מאזנת סוכר ונוגדת דלקת של ויטמין E. במחקר הנוכחי נכללו 45 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות - שנטלה 200 מ"ג מהתוסף פעמיים ביום למשך 8 שבועות - או לקבוצת הפלסבו. נמצא כי המדד Nε-CML, המשמש כסמן לתוצרי גליקציה מתקדמים (AGE), היה קשור באופן מובהק בחומרת המיקרואלבומינוריה, כך שעבור כל עלייה של 1 ננוגרם/מ"ל ב- Nε-CML הסיכון לנפרופתיה סוּכרתית היה גבוה פי 1.5. עוד נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור רמת הקריאטינין, ללא השפעה על מדדים אחרים של תפקודי הכליות, מדדי הסוכר ולחץ הדם. החוקרים מסכמים כי Nε-CML עשוי לשמש כמדד ביולוגי לנפרופתיה סוּכרתית וכי נטילת Tocovid הייתה יעילה להפחתת רמת הקריאטינין ולכן תוסף זה עשוי לתרום כחלק מהטיפול בנפרופתיה סוּכרתית. המחקר מומן על ידי מלגת מחקר של אוניברסיטה במלזיה ועל ידי חברת ExcelVite, שסיפקה את התוסף. הערת מערכת: מחקר זה מתווסף למחקרים קודמים, המוכיחים כי ויטמיןE , המופק ממקורות טבעיים הינו יעיל ולא מסוכן כמו ויטמיןE סינתטי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30227659

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו,(2019) שנערך באיטליה, הוערכה היעילות של תוסף טבעי (®Gdue), המבוסס על פוליפנוֹלים מאצות, לאיזון מדדי הגלוקוז בדם. במחקר נכללו 65 מתנדבים בריאים עם רמות גלוקוז בצום של 100-126 מ"ג/דצ"ל. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת התוסף או פלסבו - 3 פעמים ביום למשך 6 חודשים. התוסף הכיל מיצוי של האצות אסקופילום נודוסום (Ascophyllum nodosum) ואצה חומית (Fucus vesiculosus) ביחס 95:5 וכן כרום פיקולינט.

להלן תוצאות המחקר:

בהשוואה לפלסבו, נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ברמת הגלוקוז בצום ולאחר הארוחה ובתנגודת לאינסולין.
בסיום תקופת ההתערבות, 18.2% מהמשתתפים בקבוצת התוסף היו בעלי רמת גלוקוז תקינה, כאשר בקבוצת הפלסבו כל המשתתפים היו בעלי רמת גלוקוז גבוהה.
בקבוצת התוסף, 70% מהמשתתפים הוגדרו כבעלי הפרעה ברמת הגלוקוז בדם בצום (IFG - impaired fasting glycemia) ו-12% כבעלי הפרעה בסבילות לגלוקוז (IGT- impaired glucose tolerance) לעומת 17% ו-83%, בהתאמה, בקבוצת הפלסבו. ההתאמה
בקבוצת התוסף נצפתה ירידה במדדי הדלקת CRP ו-TNF-α.

החוקרים מסכמים כי נטילת התוסף עשויה לתרום לאיזון רמות הגלוקוז בדם והרגישות לאינסולין, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים. החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30714233

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו,(2019) בו נכללו 73 משתתפים עם שמנות וללא היסטוריה של סוכרת, נטילת תוסף פוקואידן, רכיב המצוי באצה חומה, לא נמצאה יעילה להפחתת תנגודת לאינסולין ומדדים קרדיו-מטבוליים אחרים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30312135

במחקר אקראי מוצלב (2023) נבדקה ההשפעה של תוסף זרעי ענבים וזן של אוכמניות בר (bilberry) על מדדים קרדיו-מטבוליים ועל חיידקי המעי בקרב משתתפים בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 14 משתתפים מעל גיל 45 עם BMI מעל 28. כל המשתתפים התבקשו לצרוך בסדר אקראי מינון יומי של 250 מ"ג מיצוי אוכמניות + 300 מ"ג תמצית זרעי ענבים או 550 מ"ג פלסבו, כל אחד למשך 12 שבועות (ללא הפרדה בין התנאים). נמצא כי לתוסף לא הייתה השפעה מובהקת על מדדי הגלוקוז והכולסטרול. עם זאת, לאחר נטילת התוסף חלה ירידה מובהקת של 4.7 ושל 2.3 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, בהתאמה. מבין 14 המשתתפים, בקרב 8 משתתפים נמצאה השפעה חיובית על לחץ הדם כאשר בקרב משתתפים אלה נמצאו ריכוזים גבוהים של מטבוליטים פנוליים בצואה ורמה בסיסית גבוהה יותר של חיידקי מעי מהסוג Fusicatenibacter. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף המבוסס על תמצית זרעי ענבים ואוכמניות תרמה לשיפור לחץ הדם בקרב משתתפים בסיכון לסוכרת סוג 2, כאשר שיפור זה היה קשור בשינויים באוכלוסיית חיידקי המעי ובמטבוליזם של אפיקטכינים למטבוליטים קטנים יותר. המחקר מומן על ידי חברת By-Health המייצרת תוספי תזונה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37351191/

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה ההשפעה של תוסף ויטמין E בצורת דלתא-טוקוטריאנול בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 110 חולי סוכרת סוג 2 המקבלים טיפול תרופתי פומי אשר חולקו אקראית לקבלת 250 מ"ג/יום דלתא-טוקוטריאנול או פלסבו למשך 24 שבועות. החוקרים בחנו את השְֹפעת ההתערבות על האיזון הגליקמי, העקה החמצונית, סמנים דלקתיים והביטוי של miRNA. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת התוסף הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז, האינסולין, התנגודת לאינסולין, ההמוגלובין המסוכרר, המדד MDA לעקה חמצונית, ומדדי הדלקת CRP, TNF-α ו-IL-6. בנוסף, נמצאה השפעה מובהקת על ויסות הפעילות של miRNA המעורבים באיזון הגליקמי. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על הפעילות המיטיבה של תוסף דלתא-טוקוטריאנול בקרב חולי סוכרת סוג 2 המקבלים טיפול תרופתי, ולכן עשוי יעיל למניעת סיבוכים ארוכי טווח.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33899292/

מחקר קליני מוצלב (crossover) בו נבדקה היעילות של תוסף חדשני להפחתת תופעות לוואי במערכת העיכול הנגרמות עקב נטילת מטפורמין וכתוצאה מכך לשיפור הסבילות לתרופה (יולי 2015). התוסף, הנקרא NM504 - Gastrointestinal microbiome modulator, מכיל רכיבים טבעיים מרוכזים כולל אינולין מאגבה, בטא-גלוקן משיבולת שועל ופוליפנוֹלים מאוכמניות אשר בשונה מפרוביוטיקה המגדילה את כמות והרכב החיידקים, תוסף זה נועד להשפיע על הסביבה הפיזית והכימית של מערכת העיכול במטרה לעודד התפתחות של אוכלוסיות חיידקים התורמות לאיזון המטבוליזם. במחקר הנוכחי השתתפו סה"כ 11 חולי סוכרת סוג 2, אשר נחלקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת נטלה מטפורמין במינון 500 מ"ג עם התוסף NM504, וקבוצה שניה נטלה את המטפורמין עם פלסבו.חלק זה של המחקר ארך שבועיים. לאחר מכן הופסק הטיפול למשך שבועיים ואז כל קבוצה קיבלה את הטיפול שקיבלה הקבוצה השניה בחלק הראשון של המחקר; כלומר, הקבוצה שקיבלה בהתלה מטפורמין + תוסף, קיבלה הפעם מטפורמין + פלסבו ולהיפך. במקרה של אי-סבילות, ניתן היה להפסיק את הטיפול במטפורמין. נמצא כי בהשוואה לנטילת מטפורמין + פלסבו, נטילת התוסף בשילוב עם מטפורמין הובילה לשיפור הסבילות לתרופה (ציון של 6.78 לעומת 4.45, p=0.0006) ולירידה ברמת הסוכר בצום (121.3 לעומת 151.9 מ"ג/דצ"ל, p<0.02). החוקרים מסכמים כי שילוב מטפורמין עם התוסף NM504 עשויה לאפשר נטילת מינון מיטבי של מטפורמין ובכך לשפר את הטיפול בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25802471

במחקר אקראי מוצלב (2021) שנערך בסין, נבדק ההשפעה של תוסף אוכמניות (bilberry / Vaccinium myrtillus) על האיזון הגליקמי, פרופיל השומנים ומדדים דלקתיים ונוגדי חמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מציינים, כי זן זה של אוכמניות הינו אחד העשירים ביותר באנתוציאנינים, רכיבים הידועים בפעילות נוגדת חמצון חזקה ובהשפעה נוגדת דלקת, נוגדת שומנים, נוגדת יתר לחץ דם ונוגדת גליקמיה. במחקר נכללו 20 מטופלים אשר קיבלו תמצית אוכמניות במינון יומי של 1.4 גרם או פלסבו, כל אחד למשך ארבעה שבועות עם שישה שבועות הפרדה בין התנאים. מהתוצאות עולה כי להתערבות לא הייתה השפעה על המשקל, לחץ הדם, פרופיל השומנים, רמת נוגדי החמצון או העקה החמצונית או על מדדי הדלקת. נטילת התוסף הייתה מלווה בירידה של 0.31% ברמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית בהשוואה לפלסבו. החוקרים מסכמים כי במחקר זה לא נמצאה תרומה לנטילת תוסף אוכמניות במשך ארבעה שבועות, אולם מגמת השיפור באיזון הגליקמי מצביעה על פוטנציאל להשפעה מיטיבה בשימוש ממושך יותר או במינון גבוה יותר. המחקר נתמך על יד מענק ממוסד אקדמי, החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33599340/

במחקר פיילוט אקראי מוצלב (2021) נבדקה ההשפעה של נגזרת ברברין על האיזון הגליקמי. החוקרים מסבירים כי ברברין הינו אלקלואיד טבעי המשמש לשיפור האיזון הגליקמי, אולם הזמינות הביולוגית שלו נמוכה, ובמינונים גבוהים הוא גורם להפרעות במערכת העיכול. לפיכך, דהידרו-ברברין הינה נגזרת אשר פותחה על מנת להתמודד עם אתגרים אלה. במסגרת המחקר נבדקה הרמה של ברברין בדם לאחר נטילה פומית של 500 מ"ג/מנה ברברין או 100 ו-200 מ"ג/מנה דהידרו-ברברין. במחקר נכללו חמישה גברים צעירים ובריאים אשר נטלו בארבעה ימים שונים כל אחד מהמינונים ופלסבו, כל אחד שלוש מנות ביום ועוד מנה אחת לאחר צום הלילה יחד עם ארוחה סטנדרטית, אשר אחריה נערך מעקב אחר רמת הברברין ומדדי הסוכר בדם במהלך שעתיים לאחר הארוחה. נמצא כי ריכוז הברברין המקסימלי לא היה שונה באופן מובהק בשני המינונים של דהידרו-ברברין (3.76 ו-12.0 ננוגרם/מ"ל) וגבוה באופן מובהק מברברין (0.4 ננוגרם/מ"ל) ופלסבו (0.22 ננוגרם/מ"ל). לא נמצאו הבדלים מובהקים בין התנאים ברמות הגלוקוז והאינסולין. החוקרים מסכמים כי תוצאות אלה מספקות עדות ראשונית לכך שנטילת דהידרו-ברברין תרמה לעלייה משמעותית יותר של ברברין בדם, כאשר העדר ההשפעה על ריכוז הגלוקוז והאינסולין ככל הנראה נובע מכך שמדובר בנטילה אקוטית בלבד וכן מהמצב הבריאותי של המשתתפים. לפיכך, יש להמשיך ולבחון את ההשפעה של דהידרו-ברברין בנטילה ממושכת בקרב משתתפים עם עודף משקל והפרעה בסבילות של גלוקוז.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35010998/

במחקר אקראי מבוקר פתוח (2021) נבדקה ההשפעה המטבולית של תוסף צמחי כטיפול משלים למטפורמין בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 40 מבוגרים בני 67 בממוצע עם חוסר איזון גליקמי קל (המוגלובין מסוכרר בין 6.5-7.5% בחצי השנה האחרונה). המשתתפים חולקו אקראית לנטילת התוסף פעם ביום יחד עם מטפורמין, או לנטילת מטפורמין בלבד, למשך 12 שבועות. התוסף ניתן בטבליות שהכילו 250 מ"ג ברברין, 200 מ"ג הספרידין ו-200 מק"ג כרום פיקולינט. בסיום תקופת ההתערבות נמצא כי בקרב המשתתפים שנטלו את התוסף חל שיפור מובהק בפרופיל הגליקמי, עם ירידה של 7.5% ברמת ההמוגלובין המסוכרר, וירידה של 11.7% ברמת הגלוקוז בצום בהשוואה לרמת הבסיס, ללא שינוי משמעותי בקבוצת הביקורת. עוד נמצא כי רק בקבוצת ההתערבות חלה ירידה במדדים של תוצרי גליקציה מתקדמים (AGEs) ובמדד MDA לעקה חמצונית. החוקרים מסכמים כי לחולי סוכרת סוג 2 הנוטלים מטפורמין נטילת התוסף למשך שלושה חודשים הובילה לשיפור משמעותי באיזון הגליקמי וכן לשיפור בחמצון השומנים, ומומלץ להמשיך ולבחון מהן ההשפעות ארוכות הטווח. המחקר מומן על ידי חברת Doc Generici s.r.l., החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34371883/

במחקר אקראי מבוקר,(2020) שנערך באיראן, הוערכה ההשפעה של נטילת תוסף כרום - עם או בלי תוסף ויטמין D3 - בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 92 משתתפים, אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות המחקר למשך ארבעה חודשים:

פלסבו של ויטמין D
תוסף ויטמין D3 במינון 50,000 יחב"ל/שבוע
תוסף כרום פיקולינאט במינון 500 מק"ג/יום
תוסף ויטמין D3 + כרום באותם מינונים

נמצא כי רמת התנגודת לאינסולין עלתה באופן מובהק בקבוצות 1 ו-2, עם עלייה גדולה יותר בקבוצה 1. בקבוצות 3 ו-4 לא היה שינוי משמעותי בתנגודת לאינסולין. עוד נמצא כי חלה ירידה מובהקת במדד הדלקתי TNF-α בשלושת קבוצות ההתערבות, ובכל הקבוצות לא זוהה שינוי מובהק ברמת הגלוקוז בצום, ברמת ההמוגלובין המסוכרר ובפרופיל השומנים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שנטילת תוסף כרום בשילוב ויטמין D3 עשויה להיות יעילה לשליטה בתנגודת לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2, ככל הנראה כתוצאה מהירידה ב- TNF-α. החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31593637/

במחקר אקראי מבוקר (2018) נבדק האם תוסף עמילנים עמידים עשוי לתרום לשיפור הבריאות הקרדיו-מטבולית בקרב מבוגרים עם טרום-סוכרת. במחקר נכללו 68 מבוגרים בגילאי 35-75 עם טרום-סוכרת, הסובלים מעודף משקל (BMI מעל 27). המשתתפים חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצת ההתערבות נטלה 4 גרם ליום סיבים המופקים מתירס ועשירים בעמילוז וקבוצת הביקורת נטלה מינון דומה של סיבי עמילופקטין המתעכלים במהירות. בתחילת המחקר ולאחר 12 שבועות נמדדו מאגרי השומן האקטופי בגוף (שומן המצטבר באיברים הפנימיים) באמצעות MRI, הוצאת האנרגיה באמצעות קלורימטר והמטבוליזם של פחמימות באמצעות רמת ההמוגלובין המסוכרר, מבחן סבילות לגלוקוז והתגובה הגליקמית לאחר ארוחה. מדדי המטרה הראשיים להערכת יעילות ההתערבות היו הרגישות לאינסולין, הפרשת אינסולין, שומן אקטופי ומדדי דלקת. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת עמילנים עמידים הייתה מלווה בירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם ירידה זאת לא הייתה משמעותית מבחינה קלינית ולא נמצאה השפעה על מדדי האינסולין. עם זאת, בקבוצת ההתערבות נצפתה ירידה מובהקת בקצב הלב ובמדד הדלקתי TNF-α. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס לשומן האקטופי, ההוצאה האנרגטית, תהליכי חמצון וגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תרומה לעמילנים עמידים לאיזון רמות הסוכר או לשיפור גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב מבוגרים עם טרום-סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30010698

מחקר אקראי מבוקר (פברואר 2016) בו נבדקה התרומה של תוסף חדשני לשיפור הראייה במטרה למנוע או לעכב התפתחות רטינופתיה בקרב חולי סוכרת. במחקר נכללו 67 מבוגרים עם סוכרת סוג 1 או 2 ללא רטינופתיה או רטינופתיה לא-משגשגת בשלבים ראשוניים. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת פורמולה חדשנית (EyePromise DVS) הכוללת פיגמנטים מסוג קסנתופיל, נוגדי חמצון ורכיבים צמחיים, או פלסבו, פעמיים ביום למשך 6 חודשים. הרכב הפורמולה: ויטמיני C, D, E, אבץ, חומצות שומן מסוג אומגה 3 (EPA ו- DHA), חומצה אלפא-ליפואית, קואנזים Q10, זאקסנטין, לוטאין, בנפותיאמין, נ-אצטיל-ציסטאין, תמצית זרעי ענבים, רזברטרול, מיצוי שורש כורכום, עלי תה ירוק ופיקנוגנול. החוקרים בדקו מספר רב של מדדים לתפקוד הראייה וכן מדדי דלקת בתחילת המחקר ולאחר 6 חודשים.נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב משתתפים שנטלו את התוסף חל שיפור מובהק בכל מדדי תפקוד הראייה (כגון רגישות לקונטרסט, צפיפות הפיגמנט ברשתית, אבחנת צבעים ועוד), שיפור מובהק בפרופיל השומנים (LDL, HDL, טריגליצרידים), שיפור ברמת מדד הדלקת CRP ובמדד להערכת נוירופתיה היקפית. לא נמצאו הבדלים מובהקים ביחס לעובי הרשתית, המוגלובין מסוכרר HbA1c, רמת הכולסטרול הכללי ומדד הדלקת TNF-α. החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על שיפור משמעותי ברמה הקלינית בתפקוד הראייה, תהליכים דלקתיים ונוירופתיה היקפית בקרב חולי סוכרת, עם או בלי רטינופתיה, ללא השפעה על איזון הסוכר. הערת המערכת: המחקר מומן על ידי חברת ZeaVision המייצרת את התוסף שנבדק.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26089210

מחקר כפול סמיות מוצלב (יולי 2015), שבוצע באיראן ובו השתתפו 51 חולי סוכרת סוג 2, מצביע על התרומה של תוסף סינביוטי מועשר בבטא-קרוטן המכיל Lactobacillus sporogenes, אינולין, 50 מ"ג בטא-קרוטן וממתיקים לאיזון רמות הסוכר והשומנים. בהשוואה לפלסבו, נטילת התוסף הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת האינסולין (1.0- לעומת 3.68 μIU/mL, p=0.002) ומדדי העמידות לאינסולין HOMA-IR ו- HOMA-B, ברמת טריגליצרידים (2.86- לעומת 20.14 mg/dL, p=0.02) וברמת VLDL (0.57- לעומת 4.03 mg/dL, p=0.02) וכן בעלייה מובהקת ברמת הניטריק אוקסיד והגלוטטיון בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26209256

במחקר אקראי מוצלב (2018) נבדקה ההשפעה של תוסף חומצה פיטית על תהליכי גליקציה של חלבונים בקרב חולי סוכרת סוג 2. חומצה פיטית הינה רכיב טבעי המצוי בדגנים, קטניות ואגוזים, אשר יכול להיקשר למתכות בגוף ובכך לסייע בהפחתת תהליכי גליקציה של חלבונים בנוכחות מתכות מעבר. במחקר נכללו 33 חולי סוכרת סוג 2, המטופלים תרופתית ואשר צרכו דיאטה אחידה - עם או בלי תוסף - בשתי תקופות של 12 שבועות עם 12 שבועות הפסקה ביניהם. התוסף ניתן במינון של 3 כמוסות ליום עם הארוחות, כל כמוסה מכילה 380 מ"ג חומצה פיטית. תכנית הדיאטה כללה תפריט של 5 ארוחות ביום - המבוססות על פירות, ירקות, דגים, בשר, ביצים, שמן זית ומוצרי חלב דלי שומן - תוך הנחייה להימנע ממזונות המכילים חומצה פיטית ולכן מקור הפחמימות העיקרי בתזונה היו דגנים לא מלאים. הרכב התזונה הכולל היה בהתאם להנחיות התזונתיות בספרד לחולי סוכרת. מהתוצאות עולה כי צריכת חומצה פיטית הייתה מלווה ברמה נמוכה באופן מובהק של AGEs ושל המוגלובין מסוכרר HbA1c. החוקרים מסכמים כי בהינתן ש- AGEs קשורים בעלייה בסיבוכים בכלי הדם בחולי סוכרת, ממצאי המחקר מצביעים על הפוטנציאל של חומצה פיטית להפחתת הסיכון ולטיפול בתחלואה הנלווית לסוכרת סוג 2. החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29941991

במטה-אנליזה של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (דצמבר 2016) נבדק הקשר בין צריכת מגנזיום בתזונה לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת סוג 2 ותמותה. ניתוח הנתונים מבוסס על 40 מחקרים, בהם למעלה ממיליון משתתפים. תקופת המעקב במחקרים נעה בין 4 שנים ועד 30 שנים, בהן דווח על 7,678 מקרים של תחלואה קרדיווסקולרית, 6,845 מקרים של מחלת לב כלילית, 701 מקרים של אי ספיקת לב, 14,755 מקרי שבץ, 26,299 מקרים של סוכרת סוג 2 ו-10,983 מקרי תמותה. במחקרים אשר בדקו את הקשר למחלות לב וכלי דם באופן כללי או למחלת לב כלילית, לא נמצא קשר לצריכת מגנזיום גבוהה יותר. כן נמצא כי עבור כל עלייה של 100 מ"ג ליום מגנזיום (ממזונות כדוגמת דגנים מלאים, ירקות עליים ירוקים ואגוזים) חלה ירידה של 22% בסיכון לאי ספיקת לב, 7% בסיכון לשבץ (מכל הסוגים), 19% בסיכון לסוכרת סוג 2 ו-10% בסיכון לתמותה. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של תזונה עשירה במגנזיום להפחתת הסיכון לתחלואה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27927203

סקירה (דצמבר 2016) המציגה את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעה האנטי-סוּכרתית של פוליפנוֹלים ממקורות שונים (צמחי מרפא, ירקות ופירות) כגון אנתוציאנינים, אלגיטנין, חומצות רוזמריניות, קטכינים, קוורצטין, רזברטרול ועוד וכן את מנגנוני הפעולה שלהם כגון שמירה על תפקוד תאי בטא, שיפור פעילות האינסולין ועידוד כניסת הגלוקוז לתאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26601968

במחקר פרה-קליני (פברואר 2018) נמצא כי רמה נמוכה של קו-אנזים Q10 בתאי שומן ושריר קשורה בהתפתחות תנגודת לאינסולין כתוצאה מעלייה בגורמים מחמצנים, ולכן מציעים החוקרים כי זיהוי מנגנונים להעלאת רמת קו-אנזים Q10 עשויה להוות יעד טיפולי בתנגודת לאינסולין, המאפיין מצב של טרום-סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29402381

במחקר אקראי מבוקר (2018), בו נכללו 44 משתתפים חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף אסטקסנטין במינון 8 מ"ג/יום למשך 8 שבועות הובילה לשיפור מדדי הגלוקוז והשומנים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29384321

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי משנת 2024 נבדק הקשר בין צריכת ויטמין B6 לבין הסיכון לרטינופתיה סוּכרתית, וכן בהתייחס לסיכון לתמותה בקרב משתתפים עם רטינופתיה סוּכרתית. המחקר התבסס על נתונים מסקר הבריאות והתזונה הלאומי מהשנים 2005 עד 2008, במסגרתו הוערכה הצריכה התזונתית של המשתתפים. נתוני התמותה נאספו עד שנת 2019. המחקר כלל 5,559 משתתפים, מתוכם 693 (12.5%) אובחנו עם רטינופתיה סוּכרתית. נמצא כי צריכה גבוהה של ויטמין B6 הייתה קשורה בסיכוי נמוך ב-19% לסבול מרטינופתיה סוּכרתית. כמו כן, בקרב משתתפים עם רטינופתיה סוּכרתית, צריכה גבוהה של ויטמין B6 הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-19% לתמותה מכל גורם ובסיכון נמוך ב-24% לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על תפקיד מגן אפשרי של ויטמין B6 הן בהפחתת הסיכון לרטינופתיה סוּכרתית והן בהפחתת שיעורי התמותה בקרב קבוצת אוכלוסייה זאת.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38194486/

במחקר מעבדה (יולי 2016) נמצא כי למיצוי סובין אורז סגול ואדום פוטנציאל להשפעה נוגדת סוכרת בשל השפּעתו המעכבת על אנזימים הקשורים במטבוליזם של גלוקוז ועל הביטוי של גנים המעורבים בפעילות הגלוקוז והאינסולין.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27285791

בסקירה (2016) מוצגים הממצאים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים לגבי ההשפעה של קוורצטין במצבי דלקת, שמנות וסוכרת סוג 2. מחקרים שונים מראים כי קיים קשר בין מצב של דלקת תת-קלינית לבין שמנות והתפתחות של תנגודת לאינסולין וסוכרת. קוורצטין הינו פלבונואיד המצוי ברכיבים מהצומח, כולל עלים ירוקים, פירות שונים, תבלינים וצמחי מרפא ויין. במסגרת הסקירה מוצגות העדויות בנוגע להשפעה של קוורצטין על הפחתת תהליכים דלקתיים, שמנות וסוכרת. השפעות מיטיבות אלה קשורות בפעילות נוגדת החמצון ובוויסות והפחתת הפעילות הפרו-דלקתית, ובכך מספקים החוקרים בסיס לשימוש בקוורצטין לטיפול במחלות דלקתיות. עם זאת, יש להמשיך ולבחון מהם מנגנוני הפעולה של קוורצטין תוך התייחסות להיבטים של בטיחות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28003714

במאמר (2018) מוצגים הממצאים משני מחקרים כפולי-סמיות מבוקרי פלסבו מוצלבים, בהם נבדקה ההשפעה של תוסף טבעי על התגובה הגליקמית לאחר הארוחה בקרב משתתפים בריאים. במחקר הראשון נבדקה ההשפעה של שני תוספים שונים (IP-A ו-IP-B) על רמות הגלוקוז והאינסולין לאחר ארוחה בעלת עומס גליקמי גבוה (לחמנייה מקמח לבן) בקרב 32 משתתפים. במחקר השני נבדקה ההשפעה רק של אחד מהתוספים (IP-A) על רמות הגלוקוז והאינסולין לאחר 5 ארוחות שונות בעלות עומס גליקמי גבוה (קולה וחטיף פופקורן, דגני בוקר בחלב וניל, מאפה פטל ויוגורט אוכמניות, צ'יפס עם קטשופ או פסטה עם גבינה) בקרב 150 משתתפים. התוספים במחקר הכילו:

IP-A: 600 מ"ג תות לבן (Morus alba)י,1,200 מ"ג מיצוי שעועית לבנה ו-400 מ"ג קפה ירוק.
IP-B: 600 מ"ג תות לבן (Morus alba)י,1,200 מ"ג מיצוי שעועית לבנה, 400 מ"ג קפה ירוק, 2,000 מ"ג אינולין ו-3,000 מ"ג גלוקומנאן (סיבים תזונתיים).

בשני המחקרים המשתתפים צרכו את התוסף ואת הפלסבו - בשני מועדים שונים, עם הפסקה של 4-14 יום ביניהם. ביום הבדיקה המשתתפים נטלו את התוסף / פלסבו לאחר צום לילה של 11 שעות לפחות, ולאחר 15 דקות צרכו את הארוחה עם מעקב אחר רמות הגלוקוז והאינסולין עד ל-125 דקות לאחר הארוחה. באופן כללי, נמצא כי בהשוואה לפלסבו, לאחר נטילת התוסף רמות הגלוקוז והאינסולין היו נמוכות יותר 20-35 דקות לאחר הארוחה והיו פחות מקרים של היפוגליקמיה לאחר הארוחה. לדוגמא, בקרב משתתפים שנטלו את התוסף רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר (100.2 לעומת 112.5 מ"ג/דצ"ל, p<0.01) ורמת האינסולין הייתה נמוכה יותר (45.9 לעומת 68.2 יחידה /מ"ל, p<0.01) בהשוואה לפלסבו - לאחר 20 דקות מארוחה הכוללת דגני בוקר וחלב וניל. החוקרים מסכמים כי התוספים הנחקרים תרמו להפחתת התגובה הגליקמית לארוחה בעלת עומס גליקמי גבוה ובכך עשויים לסייע בטיפול בתסמונת המטבולית ובסוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי קרן מחקר לאומית בפולין ועל ידי חברת MarMar Investment שפיתחה את התוספים וערכה את המחקרים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30044398

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32730903/

מינרלים

כללי | מגנזְיום

כללי

להלן שתי סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות בהן נבדקה ההשפעה של תוספי כרום בקרב חולי סוכרת סוג 2, כאשר בסקירה הראשונה נבדקה ההשפעה על המדדים הגליקמים ובסקירה השנייה נבדקה ההשפעה על סיבוכים שונים הקשורים בסוכרת סוג 2.

בסקירה הראשונה (2020) נכללו 23 מחקרים שנערכו במדינות שונות עם משתתפים בגילאים שונים (ממוצע 28 עד 68) בטווח רחב של BMI (ממוצע 22 עד 36.85). במחקרים אלה נעשה שימוש בצורות שונות של תוספי כרום, כגון שמרים עשירים בכרום או כרום פיקולינט, במינון שנע בין 50 ל-1,000 מק"ג ליום למשך 4 עד 25 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקרב משתתפים שנטלו תוספי כרום חלה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 19 מק"ג/דצ"ל) וברמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.71%), וכן ברמת האינסולין והתנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי תוצאות אלה תומכות בשימוש בתוספי כרום לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2.

בסקירה השנייה (2021) נכללו 15 מחקרים בהם 806 משתתפים מעל גיל 18. משך ההתערבות נע בין 8 ל-25 שבועות, כאשר במחקרים נעשה שימוש בצורות שונות של תוספי כרום, כגון שמרים עשירים בכרום או כרום פיקולינט, במינון שנע בין 200 ל-1,000 מק"ג/יום. בהתייחס למדדי התוצאה, בשישה מחקרים נבדקה ההשפעה על לחץ הדם, בתשעה מחקרים נבדקה ההשפעה על BMI, בשלושה מחקרים נבדקה ההשפעה על אנזימי הכבד ובשבעה מחקרים נבדקה ההשפעה על המדד MDA לעקה חמצונית. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי כרום הייתה מלווה בירידה מובהקת בלחץ הדם הדיאסטולי (הפרש ממוצע של 2.36 מ"מ כספית) וב-MDA, ללא השפעה מובהקת על המדדים האחרים שנבדקו. החוקרים מסכמים כי נטילת תוספי כרום עשויה לתרום להפחתת לחץ הדם הדיאסטולי והעקה החמצונית בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34237387/

במחקר חתך (2023) שנערך בתאילנד נבדק הקשר בין הצריכה התזונתית של אבץ וריכוז האבץ בדם ובין תחלואה בקרב מבוגרים מעל גיל 60. במסגרת המחקר נאספו נתונים באמצעות שאלונים לדיווח עצמי (נתונים דמוגרפיים, אורח חיים, מצב בריאותי וצריכה תזונתית) ובאמצעות ראיונות מובנים (תפקוד קוגניטיבי, מצב רוח ויכולת תפקודית), נאספו מדדים גופניים (לחץ דם, מדדים אנתרופומטריים) ונלקחו בדיקות מעבדה. במחקר נכללו 300 משתתפים בני 63 בממוצע. המחלות הכרונית השכיחות ביותר היו דיסליפידמיה (42.7%), יתר לחץ דם (35.7%) וסוכרת (14.7%). ריכוז האבץ הממוצע היה 80.5 מק"ג/דצ"ל, ונע בטווח של 49.13 עד 74.73 מק"ג/דצ"ל בקרב המשתתפים בשליש התחתון לעומת טווח של 83.18 עד 150.56מק"ג/דצ"ל בקרב המשתתפים בשליש העליון. הצריכה החציונית של אבץ בתזונה הייתה 4.5 מ"ג/יום בקרב גברים ו-4.1 מ"ג/יום בקרב נשים. החוקרים מראים כי הסיכוי לריכוז אבץ נמוך היה גבוה יותר עבור נשים ועבור משתתפים עם השכלה נמוכה. כמו כן, נמצא קשר מובהק בין רמת אבץ ודיכאון, כך שהסיכוי לסבול מדיכאון היה גבוה פי 2.24 בקרב משתתפים עם רמת האבץ הנמוכה ביותר לעומת הגבוהה ביותר (שליש תחתון לעומת שליש עליון). עוד נמצא כי ככל שרמת האלבומין בדם עלתה כך ריכוז האבץ היה גבוה יותר. החוקרים מסכמים כי זיהוי מוקדם של גורמי הסיכון וכן טיפול בתסמיני דיכאון וברמת אלבומין נמוכה עשויים לסייע במניעת חסר של אבץ.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36678192/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקה ההשפעה של תוסף אבץ על האיזון הגליקמי בקרב מבוגרים עם טרום סוכרת. המחקר נערך ב-10 מרפאות באוסטרליה וכלל 98 משתתפים עם רמת המוגלובין מסוכרר של 5.7-6.4%. כל המשתתפים קיבלו הדרכה בריאותית טלפונית ולאחר מכן חולקו אקראית לנטילת 30 מ"ג ליום אבץ גלוקונט או פלסבו למשך 12 חודשים. באופן כללי לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ברמת ההמוגלובין המסוכרר או ברמת הגלוקוז בצום. כמו כן, לא נמצאו הבדלים במדדים המשניים, כולל תנגודת לאינסולין, פרופיל השומנים, מדדים אנתרופומטריים או לחץ הדם. ההיענות להתערבות הייתה גבוהה והאבץ נסבל היטב. החוקרים מסכמים כי תוצאות אלה נמצאות בהלימה למחקרים נוספים שנערכו במדינות מערביות בהם לא נמצאה תמיכה ליעילות של תיסוף אבץ לשיפור האיזון הגליקמי, אולם הם מציינים כי לאבץ עשויה להיות תרומה במדינות מתפתחות בהן הצריכה התזונתית של אבץ הינה מוגבלת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35451678/

במחקר עוקבה (2022) שנערך בארה"ב נבדק הקשר בין הפרשת אבץ בשתן ובין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. ברקע למחקר החוקרים מסבירים כי היפרגליקמיה עשויה להגביר את הפרשת האבץ בשתן ובכך לשמש כסמן לסוכרת. במחקר נכללו 1,339 מבוגרים ללא סוכרת שגויסו למחקר בשנים 1989-1991 אחריהם נערך מעקב עד 1998-1999. בנוסף נכללו 1,905 בני משפחה של המשתתפים במחקר המקורי אחריהם נערך מעקב עד 2006-2009. בקבוצת המחקר המקורי שיעור ההתפתחות של סוכרת סוג 2 היה 14.7% במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 6.6 שנים ובקבוצת בני המשפחה נמצא שיעור של 13.5% במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 5.6 שנים. נמצא כי בקרב המשתתפים עם הפרשת האבץ הגבוהה ביותר לעומת הנמוכה ביותר (אחוזון 75 לעומת אחוזון 25), הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 היה גבוה ב-21% וב-12% בשתי קבוצות המחקר, בהתאמה. החוקרים מראים כי קשר זה היה מובהק גם לאחר תקנון לתנגודת לאינסולין או לאחר הוצאת משתתפים עם טרום סוכרת בתחילת המחקר מהניתוח. בנוסף, בניתוח חתך של נתוני הבסיס נמצא קשר בין טרום סוכרת ובין הפרשה גבוהה יותר של אבץ בשתן. החוקרים מסכמים כי נמצא קשר בין הפרשת אבץ בשתן ובין טרום סוכרת וסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2, כאשר ממצא זה מדגיש את התפקיד של אבץ בהתפתחות סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36134919/

מחקר (יולי 2011) שבדק השפּעת תוסף כרום על 40 חולי סוכרת מסוג 2. המשתתפים במחקר חולקו ל-2 קבוצות, קבוצת הניסוי קיבלה שמרים המכילים כרום (42 מק"ג) וקבוצת הפלסבו קיבלה אבקה נטולת כרום למשך 3 חודשים ללא שינוי תזונתי מעבר לכך, הראה כי מתן תוסף כרום הפחית משמעותית את רמות הסוכר בדם ופרופיל השומנים בדם ורמת ההמוגלובין A1C.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21570271

מחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (אפריל 2011) שבדק השפּעת מתן תוסף כרום של 400 מק"ג לעומת מתן פלסבו ל-25 ילדים בגילאי 9-12 בעלי עודף משקל בשילוב חינוך תזונתי ופעילות גופנית אירובית שבועית למשך 6 שבועות הראה שיפור משמעותי יותר ברגישות לאינסולין בקבוצת הניסוי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21241290

מטה-אנליזות קודמות הראו יעילות של תוספי כרום להפחתת רמת הסוכר בצום בקרב חולי סוכרת אך לא בקרב אוכלוסייה בריאה. בניגוד לממצאים הקודמים, במטה-אנליזה הנוכחית (ינואר 2014) שבוצעה בשיטות סטטיסטיות משופרות לא נמצאה השפעה לנטילת תוספי כרום גם בקרב אוכלוסייה של חולי סוכרת. בסקירה נכללו 16 מחקרים מבוקרים בהם בוצעה השוואה של נטילת כרום לנטילת פלסבו בקרב 809 משתתפים, 440 מהם חולי סוכרת. סוג התוסף והמינון היה שונה בין המחקרים שנכללו בסקירה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24293356

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת (בין היתר) את התוספים כרום, ונדיום ומגנזיום.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21205110

מחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2011) שבדק השפעה של תוסף מגנזיום על תנגודת אינסולין ומאפייני התסמונת המטבולית בנבדקים לא סוּכרתיים הסובלים מעודף משקל, במחקר בוצעה העמסת סוכר ל-52 משתתפים אשר חולקו ל-2 קבוצות: 27 משתתפים בקבוצת הניסוי קיבלו מגנזיום אספרטט הידרוכלוריד ו- 25 משתתפים קיבלו פלסבו למשך 6 חודשים התוצאות הראו שיפור משמעותי של רמות גלוקוז בצום ורגישות לאינסולין מה שמראה על חשיבות תוסף מגנזיום במניעת תנגודת אינסולין וסוכרת סוג 2.

מחקר חשוב (אוקטובר 2014) מצביע על כך שתזונה עשירה במגנזיום עשויה להיות בעלת תרומה ניכרת לבריאות המטבולית ולהפחתת הסיכון לסוכרת. המחקר מבוסס על נתוני הצריכה התזונתית של כ-14,000 משתתפים מעל גיל 20 אחריהם בוצע מעקב של כ-9 שנים. נמצא כי משתתפים שצרכו רמה תקינה של מגנזיום (תזונה + תוספים) היו בסיכון מופחת לתסמונת המטבולית, השמנה, יתר לחץ דם ורמות HDL נמוכות. דוח עדכני שהתפרסם בארה"ב מראה כי הצריכה של מגנזיום הינה נמוכה מהמומלץ, לפיכך אנו ממליצים להגביר צריכת מזונות עשירים במגנזיום וביניהם פירות, עלים ירוקים, דגנים מלאים ואגוזים.

http://www.jscimedcentral.com/Nutrition/nutrition-2-1038.pdf

במחקר קליני כפול-סמיות (יוני 2015) נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום תרמה לאיזון רמות הסוכר בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת ורמות מגנזיום נמוכות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25937055

מחקר (מרץ 2016) שנועד לבחון את הקשר בין רמת המגנזיום בדם לבין רמת הסתיידות העורקים הכליליים בקרב 1,276 משתתפים בריאים בגילאי 30-75. לאחר התאמה סטטיסטית למשתנים סוציו-דמוגרפיים ולמדדים בריאותיים רבים, נמצא כי משתתפים עם רמת המגנזיום הגבוהה ביותר היו בעלי סיכון נמוך יותר בכ-48% ליתר לחץ דם, בכ-69% לסוכרת סוג 2 ו-42% להסתיידות העורקים הכליליים בהשוואה לאלה עם רמת המגנזיום הנמוכה ביותר. באופן ספציפי נמצא כי כל עלייה של 0.17 מ"ג/דצ"ל ברמת המגנזיום קשורה באופן בלתי תלוי בירידה של 16% בסיכון להסתיידות עורקים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26931571

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26686847

בסקירה מוצגים הממצאים ממחקרים קליניים וממחקרים בחיות מעבדה (2021) לגבי ההשפעה של תוספי תזונה וצמחי מרפא לטיפול בכף רגל סוּכרתית, ובנוסף ממצאים תצפיתיים לגבי הקשר בין רמת המיקרונוטריינטים בדם והתפתחות כף רגל סוּכרתית. בסקירה נכללו 15 מחקרים בחיות מעבדה, שבעה מחקרים קליניים ושמונה מחקרים תצפיתיים. באופן כללי הממצאים מצביעים על השפעה מיטיבה לתוספי תזונה וצמחי מרפא המאופיינים בפעילות נוגדת חמצון על תהליכי ההחלמה של כיבים סוּכרתיים בכף הרגל. עוד נמצא כי הרמה בדם של ויטמין D, ויטמין C, ויטמין E וסלניום הייתה נמוכה יותר בקרב מטופלים עם כף רגל סוּכרתית בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה, אולם לא ניתן להסיק על קשרים סיבתיים. במחקרים הקליניים נמצאה השפעה מיטיבה על הכיב ו/או על מדדים מטבוליים לשימוש ב-250 מ"ג/יום מגנזיום אוקסיד + ויטמין E במינון 400 יחב"ל/יום; 250 מ"ג/יום מגנזיום; פרוביוטיקה*; ויטמין D במינון 50,000 יחב"ל/שבועיים; 220 מ"ג/יום אבץ סולפאט; שילוב של 7 גרם ארגינין + 7 גרם גלוטמין + 1.5 גרם HMB או ארגינין בלבד.
החוקרים מסכמים, כי נמצא פוטנציאל לשימוש בתוספים טבעיים לטיפול בכף רגל סוּכרתית, אולם יש להמשיך ולבחון את היעילות של תוספים אלה ואחרים במחקרים נוספים.
* תוסף המכיל שילוב של חיידקים מהסוגים: Lactobacillus acidophilus, Lactobacillus casei, Lactobacillus Fermentum, Bifido bacteriumbifidum.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34065478/

בסקירה (2021) דנים החוקרים בעדויות המחקריות העוסקות בתפקיד של סלניום בבריאות ובהתפתחות תחלואה כרונית. בסקירה מפורטים המקורות התזונתיים של סלניום, כאשר הריכוז הגדול ביותר נמצא, בסדר יורד, במזונות שמקורם מהחי (בשר, דגים, חלב וביצים), ירקות (בעיקר ממשפחת המצליבים, שום ובצל), דגנים ופירות, כתלות בריכוז הסלניום בקרקע. אגוזי ברזיל הם המזון בו ריכוז הסלניום הינו הגבוה ביותר. בהמשך, החוקרים דנים באסטרטגיות של העשרת המזון, בשיטות המדידה וההערכה, ובמטבוליזם והפעילות הביולוגית של סלניום. בחלקה השני של הסקירה מוצגים הממצאים בהתייחס לתפקיד הסלניום במחלות כרוניות, כולל מחלות קרדיווסקולרית, סוכרת, מחלות של בלוטת התריס, דלקת אקוטית וכרונית, סרטן ובעיות פוריות. החוקרים מסיימים בפירוט ערכי הייחוס התזונתיים (DRI). הם מציינים כי קיים טווח צר יחסית בין חסר סלניום ורעילות, כאשר ההמלצה היא על צריכה מינימלית של 40 מק"ג/יום, שכן בצריכה נמוכה מ-11 מק"ג/יום מופיעים תסמינים ברורים כגון פגיעה חיסונית, זיהומים נגיפיים והפרעה בפוריות. רמה של 100-200 מק"ג/יום נדרשת לצמצום נזקים גנטיים והתקדמות של ממאירויות בבני אדם. רעילות מופיעה בצריכה של 900 מק"ג/יום וכוללת תסמינים כגון איבוד הברק בשיער ובציפורניים, הפרעות במערכת העיכול, הפרעות עוריות, הפרעות במערכת העצבים ועוד.
החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות ברורות להשפעה המגינה של סלניום בהקשר לתחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת, סרטן מסוגים שונים, מחלות דלקתיות, זיהום נגיפיים ופוריות, עם קשר בצורת U בין רמת הסלניום וההשפעה הבריאותית. לפיכך, לתיסוף סלניום עשויה להיות תועלת לאוכלוסייה עם רמת בסיס נמוכה אך השפעה מזיקה באוכלוסייה עם רמת בסיס תקינה.

סקירה (2015) העוסקת בבחינת התפקיד ומנגנוני הפעולה של מאקרו ומיקרו מינרלים במצבי סוכרת. מהסקירה עולה כי המינרלים מגנזיום, מוליבדנום, אבץ, ונדיום ומנגנז תורמים להגברת פירוק גלוקוז. עוד נמצא כי המינרלים כרום, ונדיום, אבץ, מוליבדנום ומגנזיום מגבירים את פעילות האינסולין, והמינרלים מוליבדנום, מנגנז ואבץ מגבירים תהליכי ליפוגנזה. כמו כן, נמצא כי לאבץ וברזל תפקיד בפעילות דרכי העיכול ובהפחתת עקה חמצונית. כלומר, למינרלים אלה מנגנון פעילות הדומה לתרופות לטיפול בסוכרת ובסיבוכים הנלווים. החוקרים מסכמים כי אומנם מנגנוני הפעילות של המינרלים ידועים היטב, אולם יש להמשיך ולבחון את ההשפעה הסינרגיסטית שלהם וכן מהם המינונים הבטוחים והיעילים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26780281

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרי פלסבו (יולי 2017) נבדקה ההשפעה של תוספי מגנזיום על לחץ הדם, בקרב חולים עם חוסר איזון במשק הסוכר. במחקר נכללו 11 מחקרים, בהם 543 משתתפים. מינון המגנזיום במחקרים השונים נע בטווח של 365-450 מ"ג/יום מגנזיום אלמנטלי, שניתן לתקופה של 1-6 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים (ללא חיתוכים של תרופות, רמת לחץ הדם ועוד) נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת (פלסבו), נטילת מגנזיום הייתה מלווה בירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי (4.18 מ"מ כספית בממוצע) והדיאסטולי (2.27 מ"מ כספית בממוצע). החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף מגנזיום עשויה לתרום להורדת לחץ הדם בקרב מטופלים עם תנגודת לאינסולין, טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2, אשר נמצאים בסיכון מוגבר ליתר לחץ דם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28724644

במחקר מקרה-בקרה (נובמבר 2017), בו נכללו 199 ילדים שאובחנו עם סוכרת סוג 1 וקבוצת ביקורת של 199 ילדים ללא סוכרת, נמצא כי רמות ברזל גבוהות לאחר הלידה (לרוב כתוצאה מצריכה עודפת של תוספי ברזל של האם ו/או של התינוק) הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 1 עד גיל 16.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29113123

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2018) נבדקה ההשפעה של נטילת תוסף סלניום בקרב משתתפים עם שמנות, הסובלים מתת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס וסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 50 משתתפים, אשר בנוסף לצריכת דיאטה דלת-קלוריות חולקו אקראית לנטילת תוסף סלניום במינון 83 מק"ג/יום או פלסבו - למשך שנה. בסיום תקופת ההתערבות נמצא כי בקבוצת הסלניום חלה ירידה של 43% ברמת ה-TSH, לעומת ירידה של 11% בקבוצת הפלסבו (p<0.001), ללא שינויים מובהקים ברמת FT4 או FT3. בנוסף, בקבוצת הסלניום נצפתה ירידה משמעותית יותר ב- BMI (ירידה של: 24% לעומת 8.5%), בהיקף המותניים, באחוז השומן הבטני ובתנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בקשר בין תנגודת לאינסולין והשמנה בטנית לבין חסר בסלניום ובתרומה של סלניום לאיזון הורמוני בלוטת התריס.

http://www.annexpublishers.co/articles/JNH/5202-Selenium-Supplementation-in-Obese-Patients-with-Subclinical-Hypothyroidism-and-Type-2-Diabetes.pdf

בסקירה (פברואר 2018), המבוססת בעיקר על ממצאים אפידמיולוגיים, מסכמים החוקרים כי צריכה גבוהה של מגנזיום קשורה בסיכון נמוך יותר לגורמי סיכון קרדיווסקולריים (תסמונת מטבולית, סוכרת ויתר לחץ דם), לשבץ ולתחלואה קרדיווסקולרית וכי רמה גבוהה יותר של מגנזיום בדם קשורה בסיכון נמוך יותר לתחלואה קרדיווסקולרית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29389872

מגנזְיום

מחקרים | מנגנוני פעולה

מחקרים

בסקירה מוצגים הממצאים ממחקרים קליניים וממחקרים בחיות מעבדה (2021) לגבי ההשפעה של תוספי תזונה וצמחי מרפא לטיפול בכף רגל סוּכרתית, ובנוסף ממצאים תצפיתיים לגבי הקשר בין רמת המיקרונוטריינטים בדם והתפתחות כף רגל סוּכרתית. בסקירה נכללו 15 מחקרים בחיות מעבדה, שבעה מחקרים קליניים ושמונה מחקרים תצפיתיים. באופן כללי הממצאים מצביעים על השפעה מיטיבה לתוספי תזונה וצמחי מרפא המאופיינים בפעילות נוגדת חמצון על תהליכי ההחלמה של כיבים סוּכרתיים בכף הרגל. עוד נמצא כי הרמה בדם של ויטמין D, ויטמין C, ויטמין E וסלניום הייתה נמוכה יותר בקרב מטופלים עם כף רגל סוּכרתית בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה, אולם לא ניתן להסיק על קשרים סיבתיים. במחקרים הקליניים נמצאה השפעה מיטיבה על הכיב ו/או על מדדים מטבוליים לשימוש ב-250 מ"ג/יום מגנזיום אוקסיד + ויטמין E במינון 400 יחב"ל/יום; 250 מ"ג/יום מגנזיום; פרוביוטיקה*; ויטמין D במינון 50,000 יחב"ל/שבועיים; 220 מ"ג/יום אבץ סולפאט; שילוב של 7 גרם ארגינין + 7 גרם גלוטמין + 1.5 גרם HMB או ארגינין בלבד. החוקרים מסכמים, כי נמצא פוטנציאל לשימוש בתוספים טבעיים לטיפול בכף רגל סוּכרתית, אולם יש להמשיך ולבחון את היעילות של תוספים אלה ואחרים במחקרים נוספים.
* תוסף המכיל שילוב של חיידקים מהסוגים: Lactobacillus acidophilus, Lactobacillus casei, Lactobacillus Fermentum, Bifido bacteriumbifidum.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33499378/

בסקירה (2021) מוצגים המנגנונים הקושרים בין חסר במגנזיום ובין שמנות והסיכון להתפתחות תסמונת מטבולית וסוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי מצבים אלה קשורים אחד בשני, ומאופיינים בדלקת כרונית, אשר בחלקה נובעת מחסר במגנזיום. במחלות מטבוליות, רמת מגנזיום נמוכה, בעיקר כתוצאה מתזונה לקויה, מעודדת סביבה פרו-דלקתית אשר מגבירה את ההפרעה המטבולית. נטילת תוספי מגנזיום עשויה להוביל לשיפור המצב המטבולי, אולם לא ברור האם כתוצאה מהשפעה ישירה על מסלולים מטבוליים, כתוצאה מהשפעה עקיפה על מנגנונים דלקתיים, או שילוב של השניים. באופן כללי, תזונה בריאה, כולל צריכה מיטבית של מגנזיום, תורמת למניעת התסמונת המטבולית בעקבות הפחתת לחץ הדם ואיזון הגלוקוז והטריגליצרידים כתוצאה מהשפעה על הביטוי הגנטי, על הרכב חיידקי המעי, ועל המטבוליזם של ויטמין B1 וויטמין D. החוקרים מסכמים כי בהיבט הקליני, נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס מהי צורת המגנזיום והמינון המיטביים, וכן להמשיך לבחון את ההשפעה של מגנזיום על סביבת חיידקי המעי. בהיבט הביולוגי, יש להמשיך ולבחון מהו תפקיד המגנזיום בפעילות התא, כולל ויסות המטבוליזם ושחרור מתווכים דלקתיים.

במחקר עוקבה (2021) נבדק הקשר בין רמת המגנזיום בדם ובין סיבוכים בקרב חולי סוכרת סוג 2, וההשפעה של האיזון הגליקמי על קשר זה. בהתבסס על הנתונים של 4,348 משתתפים, החוקרים העריכו את הסיכון לתחלואה ולתמותה על רקע סיבוך מאקרו-וסקולרי (אוטם שריר הלב, מחלת לב כלילית, אי ספיקת לב, אירוע מוחי ומחלת עורקים היקפית), פרפור פרוזדורים, או סיבוך מיקרו-וסקולרי (מחלת כליות כרונית, רטינופתיה, וכף רגל סוּכרתית). נמצא כי במהלך תקופת מעקב של כשש שנים רמת מגנזיום גבוהה יותר הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-13% לסיבוך מאקרו-וסקולרי משמעותי, ב-24% לאי-ספיקת לב, וב-41% לפרפור פרוזדורים. עוד נמצא כי במעקב של כחמש שנים, רמת מגנזיום גבוהה יותר הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-15% לסיבוך מיקרו-וסקולרי, ב-11% למחלת כליות כרונית, ב-23% לרטינופתיה, וב-15% לכף רגל סוּכרתית. החוקרים מראים כי קשרים אלה היו תלויים באופן חלקי בריכוז ההמוגלובין המסוכרר. הם מסכמים כי בקרב חולי סוכרת סוג 2 רמת מגנזיום נמוכה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סיבוכים, כולל אי ספיקת לב, פרפור פרוזדורים, וסיבוכים מיקרו-וסקולריים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34385344/

במחקר עוקבה (2013) שנערך בקרב 2,582 נבדקים, צריכה גבוהה של מגנזיום עיכבה התקדמות טרום סוכרת לכדי אבחנת סוכרת סוג 2 בקרב אמריקאים בגיל העמידה.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/09/23/dc13-1397.short

במחקר עוקבה (2004) נוסף שנמשך כ-6 שנים ועקב אחר 222,523 נשים בריאות בגיל 45 ומעלה, נמצא כי צריכה תזונתית גבוהה של מגנזיום עמדה בקשר הפוך עם הסיכון לסוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14693967

בסקירה שיטתית ומטא אנליזה (2016) הכוללת 21 מחקרים קלינים אקראיים ו-1,372 נבדקים, נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום למשך 4 חודשים עשויה לשפר במידה משמעותית את מדד התנגודת לאינסולין HOMA-IR ולהפחית את ערכי הגלוקוז בצום.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27329332

בשתי מטא אנליזות (2007) נמצא כי רמות נמוכות של מגנזיום עלולות להגדיל את הסיכון להיפוגליקמיה ולסוכרת סוג 2 בעוד שצריכה גבוהה של סיבים ומקורות תזונתיים עשירים במגנזיום כגון: דגנים מלאים, שעועית, אגוזים וירקות עליים ירוקים עשוייה להפחית את הסיכון.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17645588

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17502538

במטא אנליזה (2006) שכללה 9 מחקרים קליניים אקראיים ומבוקרי פלסבו, עם סך כולל של 370 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום במינון יומי של 360 מ"ג למשך 4-16 שבועות, הפחיתה את ערכי הגלוקוז בצום והעלתה רמות HDL.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16978367

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) שנערך באיראן נבדקה ההשפעה של תוסף מגנזיום על תנגודת לאינסולין ועל סמנים קרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת. במחקר נכללו 86 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת 250 מ"ג ליום מגנזיום אוקסיד או פלסבו למשך 12 שבועות. נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת ה-HDL בהשוואה לפלסבו. עם זאת, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות במדדים של תנגודת לאינסולין, כולסטרול הכללי, LDL, טריגליצרידים, חומצה אורית ו-CRP, או במדדים אנתרופומטריים ובלחץ הדם. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף מגנזיום לא נמצאה בעלת השפעה משמעותית בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת, מלבד שיפור ברמת ה-HDL.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36307427/

כמו כן, במחקר קליני אקראי מבוקר וכפול סמיות (1998), המופיע במטה אנליזה המפורטת לעיל, אשר נערך בקרב 128 חולי סוכרת סוג 2 נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום אוקסיד במינון יומי של 1,000 מ"ג למשך 30 ימים, העלתה רמות מגזניום בסרום ובתאים והפחיתה רמות פרוקטוזמין בדם (אלבומין הנקשר לגלוקוז בסרום ומשקף את ממוצע רמת הסוכר ב-2-3 השבועות שלפני הבדיקה).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9589224?dopt=Abstract

להלן מחקרים אשר לא נכללו בסקירות השיטתיות המפורטות לעיל: מחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו וכפול סמיות (2015) נערך בקרב 70 נבדקות עם סוכרת הריון שחולקו אקראית (35 בקבוצת ההתערבות ו-35 בקבוצת הפלסבו) לנטילת מגנזיום אוקסיד במינון של 250 מ"ג ביום, או פלסבו למשך 6 שבועות. בתום ההתערבות נצפתה ירידה ברמות אינסולין, HOMA-IR (מדד לתנגודת אינסולין) ו-HOMA-B (מדד לתאי בטא בלבלב) לנבדקות בהתערבות בהשוואה לפלסבו.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26016859

במחקר פיילוט כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) נבדקה ההשפעה של תוספי מגנזיום בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית ורמת מגנזיום בטווח הנורמה. במחקר נכללו 24 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת 400 מ"ג/יום תוסף מגנזיום ציטרט או פלסבו למשך 12 שבועות. נמצא כי נטילת מגנזיום הייתה מלווה בעלייה מובהקת בריכוז המגנזיום ובירידה מובהקת בלחץ הדם בהשוואה לנתוני הבסיס. עוד נמצאה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר בהשוואה לפלסבו, וכן עלייה בריכוז ויטמין D. החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית, נטילת תוספי מגנזיום תרמה לשיפור האיזון הגליקמי ולירידה בלחץ הדם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34859788/

מחקר קליני (2014) בחן יעילות נטילת תוסף מגנזיום סולפאט במינון יומי של 300 מ"ג למשך 3 חודשים בקרב 26 חולי סוכרת סוג 2, בהשוואה ל-28 חולים שקיבלו פלסבו כביקורת. נמצא כי נטילת התוסף הביאה להפחתה ברמות ערכי לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, הובילה לירידה של רמות הגלוקוז בצום, ערכי העמסת סוכר לאחר שעתיים, רמות HbA1C, טריגליצרידים, כולסטרול כללי ו-LDL וכן העלתה את רמות האינסולין בדם בהשוואה לקבוצת הביקורת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4219896/

מחקר קליני אקראי ומבוקר נוסף (2011) שנערך בקרב 52 משתתפים בעלי עודף משקל ורמות גבוהות של אינסולין, שאינם סוּכרתיים, בחן את השפּעת נטילת מגנזיום אספרטאט במינון של 365 מ"ג ביום (גרנולות מסיסות) למשך 6 חודשים, על תנגודת לאינסולין ומאפיינים מטאבוליים נוספים בקרב 27 נבדקים, בהשוואה ל-25 משתתפים שקיבלו פלסבו. במחקר נמצא כי נטילת מגנזיום הובילה בקבוצת המחקר לירידה של 0.32 mmol/l בערכי הגלוקוז בצום לעומת עלייה של 0.16 mmol/l בקבוצת הפלסבו, לירידה של 9.42 pmol/l ברמות האינסולין בצום בקבוצת המחקר לעומת עלייה של 20.29 pmol/l בקבוצת הפלסבו ולירידה של 0.514 במדד העמידות לאינסולין (ISI– HOMA) בקבוצת המחקר, בהשוואה לעלייה של 0.813 בקבוצת הפלסבו. עם זאת, ערכי לחץ הדם ופרופיל השומנים נותרו ללא שינויים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21205110

במחקר קליני אקראי ומבוקר (2011) שנערך בקרב 54 נבדקים ו-52 משתתפים בקבוצת הפלסבו, נטילת מגנזיום כלוריד במינון יומי של 2.5 גרם למשך 3 שבועות, שיפרה את יכולת תאי בטא בלבלב לפצות על ירידה ברגישות ועמידות לאינסולין בקרב משתתפים שאינם סוּכרתיים, הפחיתה רמות אינסולין וגלוקוז בצום, לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, מדד עמידות לאינסולין HOMA‐β והעלתה רמות מגנזיום בסרום בהשוואה לפלסבו.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21241290

במחקר קליני רנדומלי ומבוקר (2004) שנערך בקרב 110 חולי סוכרת מסוג 1 (60 גברים ו-50 נשים) נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום גלוקונאט במינון יומי של 300 מ"ג למשך 5 שנים, הפחיתה תסמיני נוירופתיה פריפריאלית בהשוואה לביקורת בעקבות העלאת ריכוז המגנזיום התוך תאי ובסרום. 39% מהמשתתפים שנטלו מגנזיום הדגימו שיפור בבדיקת אלקטרומיוגרפיה EMG) – Electromyography, בדיקת הולכה עצבית), בקרב 49% התוצאות נותרו יציבות ו-12% חוו החמרה. לעומת זאת, 8% נבדקים בביקורת הדגימו שיפור, 31% יציבות ו-61% חוו החמרה משמעותית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15319143

במחקר קליני (2003) שנערך בקרב 63 חולי סוכרת שאינה תלוית אינסולין, נמצא כי נטילת תוסף מגנזיום כלוריד במינון יומי של 300 מ"ג למשך 16 שבועות, הובילה לירידה של 37.5% ברמות גלוקוז בצום לעומת ירידה של 27.5% בביקורת, ירידה של 30.4% ברמות HbA1C לעומת 14.4% בביקורת ולירידה של 9.5% במדד HOMA-IR (עמידות לאינסולין) לעומת עלייה של 6.4% בקבוצת הפלסבו.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12663588

במחקר חתך (2022) שנערך בסין נבדק הקשר בין הצריכה התזונתית של מגנזיום ובין טרום-סוכרת בקרב נשים בגיל הפוריות. במחקר נכללו הנתונים של 1,981 נשים בגיל 18 עד 44 שנבחרו באופן אקראי מסקר הבריאות והתזונה שנערך בשנת 2015. מבין כלל הנשים, 1,420 נשים היו בעלות רמת גלוקוז בטווח הנורמה ו-561 נשים הוגדרו במצב של טרום-סוכרת. צריכת המגנזיום הוערכה באמצעות שאלוני תזונה, ובנוסף נמדדה רמת המגנזיום בדם. נמצא כי צריכה גבוהה יותר של מגנזיום הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של גלוקוז בצום. ספציפית, כל עלייה של 100 מ"ג ליום בצריכה המגנזיום הייתה קשורה בירידה של 0.9 מ"ג/דצ"ל ברמת הגלוקוז בצום. עוד נמצא כי בהשוואה לנשים עם צריכת המגנזיום הנמוכה ביותר (עד 350 מ"ג ליום), בקרב נשים עם צריכה גבוהה (מעל 405 מ"ג ליום) הסיכוי לסבול מטרום-סוכרת היה נמוך ב-37%. החוקרים מראים כי הקשר מנה-תגובה היה בצורת L כך שהסיכוי לסבול מטרום-סוכרת ירד עבור עלייה בצריכת מגנזיום עד לרמה של 410 מ"ג ליום. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על החשיבות של צריכת המגנזיום בתזונה בקרב נשים בגיל הפוריות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36364842/

מנגנוני פעולה

מנגנוני הפעולה המיוחסים למגנזיום בטיפול בסוכרת ואשר נמצאו במחקרים כוללים: הגברת שרידות תאים בלבלב וויסות ייצור והפרשה של אינסולין, פעילות נוגדת חמצון והפחתת חמצון שומני הדם, הפחתת עמידות לאינסולין בתאים, שיפור ניצול גלוקוז לצורכי אנרגיה וחילוף חומרים של פחמימות, הגברת קליטת גלוקוז בתאי השריר ובלבלב.

לקריאה בהרחבה אודות מנגנוני הפעולה של מגנזיום בטיפול בסוכרת ולמחקרים בנושא ראו כאן.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35830775/

שומנים (חומצוֹת שומן, אוֹמגה 3)

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכו העדויות לגבי ההשפעה של תיסוף אומגה 3 על מדדים של סוכרת. בסקירה נכללו 30 מחקרים בהם נכללו בעיקר מבוגרים חולי סוכרת סוג 2 (13 מחקרים) או נשים עם סוכרת הריון (4 מחקרים). במחקרים האחרים נכללו משתתפים עם הפרעות מטבוליות אחרות כולל יתר שומנים בדם, תסמונת השחלות הפוליציסטיות, כבד שומני, ילדים עם שמנות ותנגודת לאינסולין ועוד. במחקרים אלה מינון האומגה 3 נע בין 520 מ"ג ל-6 גרם ליום, ומשך ההתערבות נע בין 4 ל-72 שבועות. באופן כללי ב-20 מהמחקרים נמצאה השפעה מיטיבה לאומגה 3 על מדד אחד לפחות הקשור בסוכרת, כאשר במחקר אחד נמצאה החמרה ברגישות לאינסולין וב-9 מחקרים לא נמצאה השפעה מובהקת לאומגה 3 ביחס לפלסבו. בכל 4 המחקרים שכללו נשים עם סוכרת הריון נמצא יתרון לאומגה 3 במדד אחד לפחות, ובמחקר היחיד בו נכללו ילדים נמצאה השפעה מיטיבה לאומגה 3 על רמת הגלוקוז בצום ועל תנגודת לאינסולין. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי תיסוף אומגה 3 היה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום וברמת התנגודת לאינסולין, ללא השפעה מובהקת על רמת ההמוגלובין המסוכרר. מכאן, ממצאים אלה מצביעים על היעילות של תיסוף אומגה 3 לשיפור האיזון הגליקמי בקרב מבוגרים עם הפרעות מטבוליות.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33480268/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של אומגה 3 על גורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 46 מחקרים בהם 4,991 משתתפים המאובחנים עם סוכרת סוג 2. הגיל הממוצע נע בין 33 ל-74, ה-BMI הממוצע נע בין 22.5 ל-37.9 ורמת ההמוגלובין המסוכרר הממוצעת נעה בין 6.7% ל-8.6%. ב-19 מהמחקרים נעשה שימוש בתוספי שמן דגים, ב-16 מהמחקרים נעשה שימוש בתוספי אומגה 3 ובמחקרים האחרים נעשה שימוש בתוספים אחרים , כולל רק EPA או DHA, דגים או שמן פשתן. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי אומגה 3 הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי, הטריגליצרידים, ה-HDL, ההמוגלובין המסוכרר וה-CRP בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא נמצאה השפעה מובהקת על תפקודי הכליות, רמת הגלוקוז בצום, תנגודת לאינסולין, LDL, ורמת אדיפונקטין ולפטין. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על התועלת של תיסוף אומגה 3 לשיפור גורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35717726/

במטה-אנליזה של מחקרים פרוספקטיביים (2022) הוערך הקשר בין ריכוז אומגה 3 ובין הסיכון לתחלואה כרונית ולתמותה. בניתוח נכללו 67 מחקרים בהם סה"כ 310,955 משתתפים. במחקרים אלה נבדק הקשר בין הריכוז של ALA, EPA, DPA, DHA וסך אומגה 3 ובין ההתפתחות של מחלות כרוניות כולל סוכרת סוג 2, מחלות לב, שבץ, סרטן ותמותה מכל גורם.

להלן הממצאים העיקריים:

משתתפים עם הריכוז הגבוה ביותר של ALA, EPA ו-DPA היו בסיכון נמוך ב-11%, 15% ו-16%, בהתאמה, להתפתחות סוכרת סוג 2.
רמה גבוהה יותר של אומגה 3 ממקור ימי, אך לא ALA, הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-15-30% לתחלואה קרדיווסקולרית באופן כללי, למחלת לב כלילית ולתמותה מכל גורם.
משתתפים עם הריכוז הגבוה ביותר של DPA ושל DHA היו בסיכון נמוך ב-24% וב-20%, בהתאמה, להתפתחות סרטן קולורקטלי.
הקשר בין EPA, DPA, DHA והסיכון הקרדיווסקולרי היה תלוי מינון.

מכאן, בהתאמה להמלצות התזונתיות המדגישות את החשיבות של אומגה 3, שמירה על ריכוז גבוה יותר של אומגה 3 עשויה לתרום להפחתת הסיכון לתחלואה כרונית ולתמותה.

בסקירה שיטתית (2022) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה הבטיחות והיעילות של תיסוף אומגה 3 על תסמיני דיכאון בקרב מבוגרים עם תחלואה קרדיו-מטבולית (כולל סוכרת ומחלות לב). בסקירה נכללו 7 מחקרים בהם 2,575 משתתפים בגיל 39-73. קבוצת ההתערבות קיבלה אומגה 3 במינון 1 עד 3 גרם ליום למשך 10 עד 48 שבועות. מדד המטרה העיקרי היה השינוי ברמת הדיכאון בקרב משתתפים שנטלו אומגה 3 לעומת פלסבו, ובנוסף נבדקו ההשפעות השליליות וההיענות לנטילת אומגה 3. נמצא כי מבין 7 המחקרים, ב-6 מחקרים לאומגה 3 לא הייתה השפעה מובהקת על רמת הדיכאון בהשוואה לפלסבו, ואילו במחקר אחד נמצאה ירידה של כ-48% בסיכון לאירועי דיכאון. עם זאת, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצאה השפעה מיטיבה לאומגה 3 בקרב משתתפים שנטלו תרופות נוגדות דיכאון וכן בקרב משתתפים עם רמת דיכאון גבוהה. החוקרים מציינים כי ההשפעות השליליות היו דומות בקבוצת ההתערבות ובקבוצת הפלסבו, וכי בקבוצת ההתערבות חלה עלייה ברמת אומגה 3 בדם אולם לא ניתן לקבוע בביטחון את מידת ההיענות להתערבות שכן ברוב המחקרים לא הוגדר מהי מידת העלייה המצופה. החוקרים מסכמים כי השימוש באומגה 3 בקרב מבוגרים עם תחלואה קרדיו-מטבולית הינו בטוח, אולם לא נמצאה תמיכה ליעילות של אומגה 3 לשיפור תסמיני דיכאון.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35565800/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2021) הוערך הקשר בין אינדקס אומגה 3 ובין סוכרת סוג 2. אינדקס אומגה 3 היא בדיקה להערכת רמת אומגה 3 בכדוריות הדם האדומות ומשמשת כמדד להערכת הסיכון למחלות לב. בסקירה נכללו 8 מחקרי מקרה-ביקורת בהם 1,357 משתתפים עם סוכרת סוג 2 וקבוצת ביקורת של 1,616 משתתפים בריאים. בניתוח כולל של הממצאים נמצא כי אינדקס אומגה 3 היה נמוך באופן מובהק בקבוצת חולי הסוכרת בהשוואה לקבוצת הביקורת, אולם הייתה הטרוגניות גדולה בין המחקרים. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי קשר זה היה משמעותי בעיקר בקרב משתתפים ממוצא אסייתי. מסקנת החוקרים היא כי רמה נמוכה של אינדקס אומגה 3 קשורה בשכיחות גבוהה יותר של סוכרת סוג 2, ממצא המצביע על כך שהגברת הצריכה של אומגה 3 עשויה לתרום במניעת ההתפתחות של סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34740031/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של תוספי אומגה 3 על מאפייני התסמונת המטבולית. בסקירה נכללו 33 מחקרים, מהם ב-22 מחקרים נכללו משתתפים עם לפחות מצב כרוני אחד (כגון יתר לחץ דם, סוכרת סוג 2, יתר שומנים בדם או תסמונת מטבולית) ובעשרה מחקרים נכללו משתתפים בריאים. במחקרים אלה ניתנו תוספי EPA ו/או DHA במינון כולל של 400 עד 4,800 מ"ג/יום למשך תקופת התערבות של 2 עד 48 שבועות.
להלן הממצאים העיקריים:

בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי גם EPA וגם DHA היו יעילים להורדת רמת הטריגליצרידים.
נטילת EPA הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 9.3 מ"ג/דצ"ל), הטריגליצרידים (הפרש ממוצע של 68.2 מ"ג/דצ"ל) וה-LDL (הפרש ממוצע של 5 מ"ג/דצ"ל).
נטילת DHA הייתה מלווה בעלייה מובהקת ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 5.4 מ"ג/דצ"ל), ה-LDL (הפרש ממוצע של 10.1 מ"ג/דצ"ל) וה-HDL (הפרש ממוצע של 2.7 מ"ג/דצ"ל).
נטילת DHA העלתה את רמת האינסולין בדם בהשוואה ל-EPA, עם השפעה משמעותית יותר בקרב משתתפים מתחת לגיל 60 וכן כאשר תוספי ה-DHA ניתנו לתקופה של עד שלושה חודשים. המנגנון המעורב אינו לגמרי ברור אולם מוצע כי DHA גורם לעלייה באדיפונקטין, הורמון המעודד הפרשת אינסולין.
באופן כללי לא נמצאה תרומה להתערבות בהתייחס להורדת לחץ הדם, רמת הגלוקוז בצום ותנגודת לאינסולין.

מסקנת החוקרים היא כי ל-EPA ול-DHA השפעה שונה על גורמי הסיכון הקשורים בתסמונת המטבולית ויש לאשש את הממצאים ולבחון את המנגנונים המעורבים במחקרים נוספים.
המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34229258/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2021) הוערכה ההשפעה של תיסוף אומגה 3 על המטבוליזם. החוקרים מסבירים כי תהליך ההזדקנות לרוב מאופיין בעלייה במסת השומן ובירידה במסת הגוף הרזה ובקצב המטבולי הבסיסי במנוחה (RMR - Resting Metabolic Rate), שינויים הקשורים בעלייה בסיכון להתפתחות תחלואה. מספר מחקרים הציעו כי להגברת הצריכה של אומגה 3 עשויה להיות השפעה מיטיבה באמצעות הגברת ההוצאה האנרגטית והעלאת ה-RMR. בסקירה נכללו שבעה מחקרים קליניים בהם 245 משתתפים בטווח גיל ממוצע של 20-68. מרבית המשתתפים היו בריאים אך נכללו גם משתתפים עם עודף משקל או שמנות, משתתפים עם תנגודת לאינסולין וכן חולי סרטן לבלב עם קכקסיה. המשתתפים קיבלו תוספי אומגה 3 במינון 2.2 עד 4 גרם (לרוב EPA ו-DHA ביחס של 2 ל-1) בהשוואה לפלסבו למשך שישה עד 26 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי באופן כללי לא היו הבדלים מובהקים ב-RMR. עם זאת בקבוצת ההתערבות ה-RMR היה גבוה יותר לאחר תקנון למסת הגוף הרזה בהשוואה לקבוצת הפלסבו. בנוסף, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי ההשפעה של אומגה 3 הייתה משמעותית יותר בקרב נשים ובקרב משתתפים עם BMI מעל 25. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שאומגה 3 עשויה להשפיע על המטבוליזם ובכך לסייע בהפחתת הסיכון לתחלואה כרונית, אולם יש להמשיך ולבחון את ההשפעות ארוכות הטווח ואת היישום הקליני.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34976098/

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (יולי ה2017) נבדק האם שימוש בתוספי שמן דגים עשוי להועיל לשיפור הרגישות לאינסולין, שכן מחקרים קודמים הוכיחו כי שמן דגים קשור בסיכון נמוך יותר לתסמונת המטבולית ולמגוון מחלות כרוניות. בסקירה נכללו 17 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 672 משתתפים. בשמונה מהמחקרים המשתתפים היו חולי סוכרת סוג 2, בארבעה מחקרים נכללו משתתפים בריאים ובשאר המחקרים המשתתפים היו בעלי מאפיין אחד לפחות של התסמונת המטבולית. מינון שמן הדגים במחקרים השונים נע בין 1-4 גרם/יום ומשך ההתערבות נע בין 4-24 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי לשמן דגים לא הייתה השפעה על הרגישות לאינסולין בהשוואה לפלסבו. עם זאת, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי לנטילת שמן דגים הייתה השפעה מיטיבה על הרגישות לאינסולין בקרב משתתפים עם לפחות מאפיין אחד של התסמונת המטבולית. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות גם כאשר נלקחו בחשבון שיטת המדידה של הרגישות לאינסולין, המינון או משך ההתערבות. מכאן, לשמן דגים עשויה להיות השפעה מניעתית בקרב משתתפים עם הפרעות מטבוליות, ללא השפעה על משתתפים עם סוכרת סוג 2 או משתתפים בריאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28673352

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (דצמבר 2017) נבדקה ההשפעה המיטיבה של תוספי אומגה 3 על קצב הלב, ובאופן ספציפי - של חומצת שומן מסוג EPA לעומת DHA. במחקר נכללו הממצאים מ-51 מחקרים, בהם סה"כ כ-3,000 מטופלים אשר נטלו תוסף אומגה 3 או פלסבו. בחלק מהמחקרים נכללו משתתפים בריאים ובחלקם משתתפים עם תחלואה כרונית כגון מחלת לב כלילית, אי ספיקת כליה, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, סוכרת סוג 2 ועוד. משך המחקרים נע בין שבועיים לשנה, גיל המשתתפים נע בין 22 ל-70, קצב הלב של המשתתפים היה לרוב בטווח הנורמה (60-100 פעימות לדקה) ומינון אומגה 3 נע בין 0.5-15 גרם/יום. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוסף אומגה 3 הובילה לירידה קלה, אך מובהקת סטטיסטית, בקצב הלב, עם הפרש ממוצע של 2.23 פעימות לדקה. במחקרים בהם נבדקה ההשפעה של שתי חומצות השומן בנפרד נמצא כי ל-DHA השפעה מובהקת על הירידה בקצב הלב, אך לא ל-EPA.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29284786

במטה-אנליזה של מחקרים קליניים גדולים (ינואר 2018), הוערך הקשר בין נטילת תוספי אומגה 3 לבין הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב אוכלוסייה בסיכון גבוה. החוקרים מסבירים כי ההנחיות הנוכחיות תומכות בשימוש בתוספי אומגה 3 משמן דגים למניעת מחלת לב איסכמית ואירועים וסקולריים בקרב אוכלוסייה בסיכון עם מצב קרדיווסקולרי קודם, אולם העדויות המחקריות לגבי מידת היעילות אינן עקביות. במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 77,917 משתתפים, בני 64 בממוצע, מ-10 מחקרים אקראיים גדולים (לפחות 500 משתתפים בכל מחקר). בתקופת מעקב ממוצעת של 4.4 שנים זוהו 6,273 אירועים של מחלת לב כלילית ו-12,001 אירועים וסקולריים. החוקרים לא מצאו קשר מובהק בין נטילת תוספי אומגה 3 (EPA במינון של 226-1,800 מ"ג/יום) לבין הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי (כולל תמותה ממחלת לב כלילית, אוטם שריר הלב או אירוע וסקולרי). גם בניתוח לפי תתי-קבוצות לא נמצאו קשרים מובהקים בין נטילת תוספי אומגה 3 לבין הסיכון הקרדיווסקולרי, כולל בקרב משתתפים עם מצב קודם של מחלת לב כלילית, סוכרת, רמות שומנים גבוהות, או משתתפים הנוטלים סטטינים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שנטילת תוספי אומגה 3 אינה קשורה בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי ולפיכך אינם תומכים בהנחיות הנוכחיות. המחקר נתמך על ידי ארגון הלב הבריטי ועוד מספר גורמים רשמיים בלתי תלויים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29387889

במטה-אנליזה (2022) של מחקרי עוקבה נבדק הקשר בין צריכת חומצות שומן רב בלתי רוויות (PUFA) ובין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 25 מחקרים בהם 54,000 משתתפים. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצא קשר ליניארי בין סך הצריכה של PUFA ובין הסיכון לסוכרת סוג 2. עם זאת, זוהה קשר לא-לינארי בין צריכת אומגה 3 ובין הסיכון לסוכרת סוג 2, כך שהסיכון היה גבוה יותר עבור צריכת EPA במינון 110-150 מ"ג/יום ועבור צריכת DHA במינון 200-300 מ"ג/יום. בניגוד לכך, צריכה גבוהה יותר של חומצה לינולאית (אומגה 6) הייתה קשורה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2. בניתוח לפי תתי קבוצות נמצא כי צריכה גבוהה יותר של PUFA הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 במחקרים שנערכו באירופה ובאוסטרליה, אך בסיכון מופחת במחקרים שנערכו באסיה, וכן בסיכון מוגבר בקרב נשים לעומת סיכון מופחת בקרב גברים. החוקרים מציינים, כי ממצאים קודמים הראו שצריכה גבוהה של אומגה 3 קשורה בעלייה ברמת הגלוקוז בדם ובהפחתת הרגישות לאינסולין, ובכך מסבירים את הסיכון הגבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 2. לפיכך, במחקרים עתידיים מומלץ לבחון מהו סף הצריכה המומלץ של אומגה 3. בהתייחס לחומצה לינולאית, מחקרים רבים הדגימו קשר הפוך עם סוכרת ואיזון גליקמי, כאשר ממצאים אלה נתמכו על ידי מחקרי מעבדה שהראו השפעה מיטיבה על חומצה לינולאית על הרגישות לאינסולין כתוצאה משיפור תפקוד הממברנה התאית. עוד מציינים החוקרים כי ניתן להסביר את ההבדלים הגיאוגרפיים באמצעות הבדלים במטבוליזם ובמאפייני התזונה ואורח החיים של האוכלוסייה באסיה בהשוואה לתזונה המערבית, כך שמעבר לצריכה של חומצות שומן ישנה חשיבות לדפוס התזונה הכולל.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35241134/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) נבדקה ההגנה העצבית של תוסף אומגה 3 בקרב חולי סוכרת סוג 1. החוקרים מציינים כי במחקרים קודמים שנערכו במודלים של בעלי חיים הודגם כי תוספי אומגה 3 הובילו להאטת שינויים במבנה ובתפקוד של תאי עצב ולשיקום הפגיעה בתאי עצב ברשתית. במחקרים קליניים נמצאה השפעה מיטיבה לאומגה 3 במצבים של נוירופתיה היקפית שאינה על רקע סוכרת וכן הודגמה השפעה מיטיבה ראשונית על תאי העצב ברשתית. במחקר זה נכללו 43 משתתפים אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף שמן דגים במינון 1,800 מ"ג/יום או פלסבו (600 מ"ג/יום שמן זית) למשך 180 יום. השְֹפעת הטיפול הוערכה באמצעות מדדים הקשורים בפעילות העצבית בעין. החוקרים מראים כי בסיום תקופת ההתערבות חלה עלייה באינדקס האומגה 3 בקבוצת ההתערבות בהשוואה לפלסבו, וזוהתה עלייה מובהקת באורך סיב העצב ברשתית ללא הבדלים מובהקים במדדים התפקודיים של העצב. לא נמצא הבדל בין הקבוצות בהתייחס לשיעור ההשפעות השליליות. החוקרים מסכמים כי לתוספי אומגה 3 הייתה השפעה על ההתחדשות העצבית ברשתית בקרב חולי סוכרת סוג 1, ממצא המצביע על התפקיד של אומגה 3 בבריאות מערכת העצבים ההיקפית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33952620/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) נבדקה ההשפעה של תוספי שמן פשתן לעומת תוספי שמן דגים בקרב חולי סוכרת סוג 2 עם מחלת לב כלילית. במחקר נכללו 90 מטופלים, אשר חולקו אקראית לשלוש קבוצות המחקר למשך 12 שבועות:

1) תוסף שמן פשתן, המכיל 400 מ"ג ALA ל-1 גרם - פעמיים ביום.

2) תוסף שמן דגים, המכיל 250 מ"ג EPA ו-150 מ"ג DHA ל-1 גרם - פעמיים ביום.

3) פלסבו.

להלן הממצאים העיקריים:

בשתי קבוצות ההתערבות חלה ירידה ברמת האינסולין בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
בקבוצת שמן הפשתן חלה ירידה ברמת ה-CRP בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
בשתי קבוצות ההתערבות חלה עלייה ברמת הניטריטים* בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
בשתי קבוצות ההתערבות חלה עלייה בפעילות נוגדת החמצון בהשוואה לפלסבו, ובקבוצת שמן הדגים בלבד חלה עלייה ברמת הגלוטטיון בהשוואה לקבוצת שמן הפשתן והפלסבו.

החוקרים מסכמים כי לנטילת התוספים השפעה מיטיבה על מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים, כאשר לשמן פשתן יעילות דומה לשמן דגים בהורדת רמת האינסולין ובהגברת רמת הניטריטים והפעילות נוגדת החמצון. המנגנונים המוצעים הם הפחתת הייצור ועיכוב של מתווכי דלקת, אולם לא הוערך הביטוי הגנטי המקושר לאינסולין, שומנים, דלקת וסטרס חימצוני.

* ניטריטים הינם ביו-מרקר למטבוליזם ה- (Nitric oxide (NO, בהיותם פרה-קורסור ל-NO ותוצר של חמצון NO. תפקיד דואלי זה הופך את הניטריטים ליעד טיפולי בתיקון חסר ב-NO. למעשה NO הינה מולקולה מאותתת וסוג של רדיקל חופשי, המיוצרת באופן טבעי בגוף ומווסתת מגוון תפקודים בגוף כגון ייצור ATP, הרחבת כלי דם, תפקודים הורמונליים ועצביים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31190359

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2017) הוערכה ההשפעה של תוסף שמן פשתן (המכיל חומצות שומן מסוג אומגה 3) בקרב מטופלים עם כיב סוֹכרתי בכף הרגל. במחקר נכללו 60 מטופלים בגילאי 40-85, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות: 1) קבוצת ההתערבות, שקיבלה 1,000 מ"ג אומגה 3 משמן פשתן פעמיים ביום למשך 12 שבועות 2) קבוצת הפלסבו. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת שמן פשתן הייתה מלווה בצמצום גודל הכיב (אורך, רוחב ועומק), בירידה בריכוז האינסולין בדם, בתנגודת לאינסולין וברמת ההמוגלובין המסוכרר וכן בשיפור הרגישות לאינסולין. בנוסף, נצפתה ירידה במדד הדלקתי CRP ועלייה בפעילות נוגדת החמצון. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף שמן פשתן הייתה מלווה בשיפור מגוון מדדים קליניים ומטבוליים בקרב מטופלים עם כיב סוֹכרתי בכף הרגל.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28716357

מחקר רנדומאלי כפול סמיות (ינואר 2010) אשר נערך במשך 6 שבועות בקרב 34 נבדקים בגילאי 37-70 הסובלים מסוכרת סוג 2, מצא כי נטילת 2 גרם ביום של חומצת שומן מסוג אומגה 3 מצמצמת את ההפחתה בתפקוד כלי הדם הגדולים (מאקרו ואסקולריים) לאחר ארוחה ומעבר לכך, אף משפרת את תפקוד כלי הדם הקטנים (מיקרו – ואסקולרים) לאחר ארוחה. השיפור לא ניכר בקרב קבוצה הפלסבו אשר נטלה שמן זית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20071644

במחקר אקראי מבוקר (2024) נבדקה ההשפעה של אומגה 3 על הסתיידות העורקים בקרב מטופלים עם מחלת לב כלילית בשילוב סוכרת סוג 2. במאמר קודם דיווחו החוקרים כי תיסוף אומגה 3 לא הוביל להאטה בהתקדמות הסתיידות העורקים בקרב מטופלים עם מחלת לב כלילית לאחר 30 חודשי מעקב. עם זאת, לא ברור האם נוכחות סוכרת סוג 2 עשויה להשפיע על קשר זה.במחקר נכללו 242 מטופלים עם מחלת לב כלילית אשר מקבלים טיפול בסטטינים. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת תוסף אומגה 3 במינון יומי של 1.86 גרם EPA ו-1.5 גרם DHA, או לקבוצת ביקורת שלא קיבלה כל תוסף. מדד הסתיידות העורקים נבדק בתחילת המחקר ולאחר 30 חודשים באמצעות CT. מבין כלל המשתתפים, 66 משתתפים היו מאובחנים עם סוכרת סוג 2 לעומת 176 משתתפים ללא סוכרת.
לא נמצא הבדל מובהק בין שתי הקבוצות בהתייחס לרמת ה-LDL והטריגליצרידים. עם זאת, בקרב משתתפים עם סוכרת אשר קיבלו תוספי אומגה 3 חלה עלייה גדולה יותר במדד הסתיידות העורקים בהשוואה למשתתפים עם סוכרת בקבוצת הביקורת. בקרב משתתפים ללא סוכרת, לאומגה 3 לא הייתה השפעה מובהקת על מדד הסתיידות העורקים. החוקרים מסכמים כי תיסוף אומגה 3 היה מלווה בהתקדמות גדולה יותר בהסתיידות העורקים רק בקרב מטופלים עם שילוב של מחלת לב כלילית וסוכרת סוג 2. הם מציעים להמשיך ולבחון האם תוצאה זאת מעידה על החמרה בנטל המחלה או על התייצבות של הנגע הטרשתי.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38885922/

במחקר אקראי מבוקר (2023) נבדקה ההשפעה של תיסוף אומגה 3 בקרב מטופלים צעירים עם סוכרת סוג 1 הסובלים מנפרופתיה. במחקר נכללו 70 מטופלים בני 15 בממוצע ומשך מחלה חציוני של 7 שנים. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת 1 גרם ליום אומגה 3 או פלסבו למשך 6 חודשים.
החוקרים ניטרו את רמת הסוכר בצום, המוגלובין מסוכרר, פרופיל השומנים, יחס אלבומין לקריאטינין בשתן (UACR), מדד של נזק כלייתי (KIM-1) ומדד של בריאות כלי הדם (CIMT). בסיום תקופת ההתערבות נמצא כי נטילת אומגה 3 הייתה מלווה בשיפור מובהק בכל המדדים שנבדקו בהשוואה לנתוני הבסיס ולקבוצת הפלסבו. עוד נמצא כי בנתוני הבסיס רמת הנזק הכלייתי (KIM-1) הייתה קשורה במדדים של המוגלובין מסוכרר, UACR ו-CIMT. החוקרים מציינים כי תיסוף אומגה 3 היה בטוח ונסבל היטב. הם מסכמים כי השימוש בתוספי אומגה 3 עשוי להוות טיפול משלים לצעירים עם סוכרת סוג 1 ונפרופתיה לשיפור האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים ולעיכוב התקדמות המחלה ותהליכים של טרשת עורקים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37862823/

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה היעילות והבטיחות של שמן קריל, כמקור לאומגה 3, בקרב מטופלים עם רמות גבוהות מאוד של טריגליצרידים. קריל הינו סוג של סרטן קטן חסר חוליות התוסף, אשר משווק תחת השם המסחרי CapRe,הינו פיתוח חדשני המבוסס על אומגה 3 גם בצורה של חומצות שומן חופשיות וגם כחלק ממבנה פוספוליפידי ביחס שווה, עם ספיגה וזמינות ביולוגית גבוהה ויתרון בכך שאינו מוביל לעליה ב-LDL. הניתוח הנוכחי מבוסס על התוצאות משני מחקרים זהים, במחקר אחד נכללו משתתפים מ-71 מרכזים בארה"ב ובמחקר השני נכללו משתתפים מ-93 מרכזים בארה"ב, קנדה ומקסיקו. כל המשתתפים היו עם רמת טריגליצרידים בצום של 500 עד 1,500 מ"ג/דצ"ל, עם או בלי טיפול תרופתי להורדת רמות השומנים. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת ארבעה גרם ליום שמן קריל או פלסבו למשך 26 שבועות. מדד המטרה העיקרי היה אחוז השינוי ברמת הטריגליצרידים לאחר 12 שבועות, ובנוסף נבדקה מגמת השינוי בסיום תקופת ההתערבות. סך הכול נכללו בניתוח 520 משתתפים בני 55 בממוצע, BMI ממוצע של 31.5, ורמת טריגליצרידים ממוצעת של 701 מ"ג/דצ"ל. מבין המשתתפים, ל-53% הייתה סוכרת ו-48% נטלו סטטינים. נמצא כי לאחר 12 שבועות, בקבוצת ההתערבות רמת הטריגליצרידים ירדה ב-26% לעומת 15.1% בקבוצת הפלסבו (הפרש של 10.9%, p=0.02). מגמה זאת נמשכה גם לאחר 26 שבועות עם הפרש של 12.7% בין שתי הקבוצות. בהשוואה לפלסבו, להתערבות לא הייתה השפעה מובהקת על מדדי השומן האחרים. החוקרים מראים כי באופן כללי תוצאות המחקר לא היו תלויות במדדים סוציו-דמוגרפיים או בריאותיים, אולם ההשפעה הייתה משמעותית יותר בקרב משתתפים שנטלו סטטינים או טיפול תרופתי דומה וכן בקרב משתתפים עם רמת בסיס נמוכה יותר של אומגה 3. פרופיל הבטיחות היה דומה בשתי הקבוצות והטיפול נסבל היטב. מסקנת החוקרים היא כי נטילת תוסף אומגה 3 שמקורה בשמן קריל הייתה יעילה להורדת רמת הטריגליצרידים ונסבלה היטב בקרב מטופלים עם רמות גבוהות מאוד של טריגליצרידים. המחקר מומן על ידי Acasti Pharma Inc המפתחת את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34989797/

במחקר אקראי מבוקר (2021) שנערך בספרד, נבדקה התרומה של תזונה מועשרת בסרדינים להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב קשישים עם טרום-סוכרת. החוקרים מציינים, כי סרדינים הינם מקור לאומגה 3 ולטאורין, רכיבים אשר עשויים לסייע בעיכוב ההתפתחות של סוכרת סוג 2 באופן בלתי תלוי או סינרגיסטי. במחקר נכללו 152 משתתפים מעל גיל 65 עם רמת גלוקוז בצום בטווח של 100-124 מ"ג/דצ"ל, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת. במהלך שנה, שתי הקבוצות קיבלו התערבות תזונתית דומה המיועדת למניעת סוכרת סוג 2, כאשר רק קבוצת ההתערבות צרכה 200 גרם/שבוע סרדינים. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת ההתערבות חלה ירידה בשיעור המשתתפים שסווגו כבעלי סיכון גבוה מאוד להתפתחות סוכרת סוג 2 (בהתאם למדד FINDRISC). כמו כן, בקבוצת ההתערבות חלה עלייה ברמת ה-HDL והאדיפונקטין, וירידה ברמת הטריגליצרידים, לחץ דם ותנגודת לאינסולין. בנוסף, נצפתה רמה גבוהה יותר של רכיבים תזונתיים המאפיינים סרדינים, כולל אומגה 3, ויטמין D, פלואור וטאורין, ומטבוליטים שלהם. החוקרים מסכמים, כי התערבות תזונתית הכוללת צריכה קבועה של סרדינים, עשויה לתרום לעיכוב ההתפתחות של סוכרת סוג 2 בקרב קשישים עם טרום-סוכרת. המחקר מומן על ידי מענק בלתי תלוי והחוקרים מדווחים על העדר מעורבות של גורמים בתעשייה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33932804/

במחקר אקראי מבוקר (2019) נבדקה היעילות של תוספי ויטמין D או אומגה 3 למניעת התפתחות או החמרה של מחלת כליות כרונית, בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 1,312 מבוגרים, אשר חולקו אקראית לארבע קבוצות המחקר:

2,000 יחידות/יום ויטמין D + 1 גרם/יום אומגה 3.
ויטמין D + פלסבו.
פלסבו + אומגה 3.
פלסבו + פלסבו.

את המחקר השלימו 71% מהמשתתפים ומדד המטרה העיקרי היה השינוי בקצב הסינון הכלייתי (eGFR) במהלך 5 שנים.

להלן סיכום הממצאים:

רמת eGFR בתחילת המחקר הייתה 85.8 mL/min/1.73 m2, עם ירידה של 12.3 בקרב משתתפים שנטלו ויטמין D, לעומת ירידה של 13.1 בקבוצת הפלסבו, וירידה של 12.2 בקרב המשתתפים שנטלו אומגה 3 לעומת ירידה של 13.1 בקבוצת הפלסבו (כולם ביחידות של mL/min/1.73 m2) .
בהתייחס להשפעות שליליות, אבנים בכליות אובחנו בקרב 32 מטופלים שקיבלו ויטמין D ובקרב 26 מטופלים שקיבלו פלסבו; דימום בדרכי העיכול אובחן בקרב 28 מטופלים שקיבלו אומגה 3 ובקרב 17 מטופלים שקיבלו פלסבו.

החוקרים מסכמים כי בקרב חולי סוכרת סוג 2, לא נמצאה השפעה לנטילת תוסף ויטמין D או אומגה 3 על הירידה בקצב הסינון הכלייתי לאורך תקופה של 5 שנים. לפיכך, לא נמצאה תמיכה לשימוש בויטמין D או באומגה 3 לשמירה על תפקוד הכליות בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31703120/

מחקר רנדומאלי כפול סמיות (ינואר 2010) אשר נערך בקרב 97 חולי סוכרת סוג 2 (גברים ונשים בגילאי 60-70) במשך 12 שבועות מצא כי צריכת 4 גרם ליום של שמן דגים משפרת תפקודי כליות ומוריד רמות טריגליצרידים וקריאטנין בדם. לעומת זאת, לא נמצא שיפור ברמות הסוכר, הכולסטרול או תיפקוד כלי דם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20121889

מחקר (מאי 1996) אשר נערך בקרב 11 חולי סוכרת השווה נטילת שמן דגים לעומת שמן זרעי פשתן. החולים קיבלו שמן זית במשך 3 חודשים, לאחר מכן שמן דגים או שמן זרעי פשתן למשך 3 חודשים נוספים ולאחר מכן הוחלפו השמנים בקרב הקבוצות למשך 3 חודשים נוספים. נמצא כי צריכת 35 מ"ג לק"ג ביום של אומגה 3 (משן דגים אבל לא משמן זרעי פשתן) במשך 3 חודשים מורידה את רמות הטריגליצרידים בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8732710

במחקרים קודמים נמצאו עדויות סותרות לגבי הקשר בין אומגה 3 לבין סוכרת סוג 2. במחקר הנוכחי (ספטמבר 2013), כחלק ממחקר אוכלוסייה גדול שבוצע בפינלנד, נבדק הקשר בין חומצות שומן מסוג אומגה 3 בדם (EPA, DPA, DHA, ALA) ורמות הכספית בשיער, כמדד לחשיפה, לבין התפתחות של סוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על נתונים של 2,212 גברים בגילאי 42-60 שלא סבלו מסוכרת בתחילת המחקר. במהלך תקופת מעקב ממוצעת של כ-19 שנים, זוהו 422 מקרי סוכרת, כאשר גברים בעלי רמה גבוהה של אומגה 3 (EPA, DHA, DPA) היו בסיכון נמוך ב-33% לפתח סוכרת בהשוואה לגברים בעלי רמה נמוכה של אומגה 3. לא נמצא קשר בין הרמות בדם או בתזונה של ALA, צריכת דגים או רמת הכספית בדם לבין התפתחות סוכרת. מכאן, לשמירה על רמה גבוהה של אומגה 3 חשיבות גבוהה במניעת סוכרת, יחד עם היבטי אורח חיים ותזונה אחרים כגון שמירה על משקל תקין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24026545

מחקר קליני כפול-סמיות (ינואר 2015) שנועד לבחון את ההשפעה של תוספי חומצת אומגה 3 מסוג ALA על רמות אדיפונקטין והרגישות לאינסולין בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 20 חולים אשר קיבלו 3 גרם ליום ALA או פלסבו למשך 60 יום. נמצא כי בקבוצת הטיפול חל שיפור בפרופיל המטבולי הכולל שיפור באיזון משק הסוכר ועלייה ברמות אדיפונקטין. החוקרים מסכמים כי לתוספי ALA עשויה להיות תרומה קלינית משמעותית לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 ונדרשים מחקרים נוספים בהיקף גדול יותר על מנת לבסס את הממצאים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25933493

מחקר (אפריל 2015) שנערך בחיות מעבדה מצא כי תוסף חומצות שומן מסוג אומגה 3 שמקורן בשמן דגים עשויות להיות יעילות לטיפול בנוירופתיה סוּכרתית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25925322

כחלק ממחקר אירופאי (יולי 2016) גדול בו נבדק הקשר בין תזונה וסרטן, במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין הריכוז בדם של חומצות שומן רב בלתי רוויות מסוגים שונים לבין סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 12,132 ממשתתפים עם סוכרת סוג 2 וקבוצת בקרה של 15,919 משתתפים ללא סוכרת. בהתייחס לחומצות שומן מסוג אומגה 3, נמצא כי רמה גבוהה יותר של חומצה אלפא לינולנית (ALA) הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 אולם לא נמצא קשר בין חומצות השומן EPA ו-DHA לבין סוכרת סוג 2. בהתייחס לחומצות שומן מסוג אומגה 6, נמצא כי רמות גבוהות יותר של חומצה לינולאית (LA) ושל חומצה איקוסדינואית (EDA) היו קשורות בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2, חומצת שומן ארכידונית (AA) לא הייתה קשורה בסיכון לסוכרת ואילו חומצות השומן GLA, dihomo-GLA, DTA ו- n6-DPA היו קשורות בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2. ממצאים אלה מדגישים כי יש לבחון את ההשפעה של סוגי חומצות השומן השונות לעומת התייחסות לכל חומצות השומן מסוג PUFA כקבוצה אחת בהקשר לסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27434045

מחקר (אוגוסט 2016) שנערך בחיות מעבדה בוחן לראשונה האם שמן דגים יכול לבטל את ההשפעה המזיקה של תזונה עתירת שומן על המטבוליזם ועל ייצור אדיפוקינים. במסגרת המחקר, העכברים חולקו ל-4 קבוצות: דיאטת בקרה, דיאטת בקרה + שמן דגים, דיאטה עתירת שומן, דיאטה עתירת שומן + שמן דגים. נמצא כי עכברים שקיבלו דיאטה עתירת שומן היו בעלי משקל גוף גדול יותר, אי סבילות לגלוקוז, תנגודת לאינסולין, רמות כולסטרול גבוהות יותר ומשקל גדול יותר של מאגרי השומן המלווה בהיפרטרופיה של תאי השומן. נטילת שמן דגים הייתה בעלת השפעה מיטיבה על ההשמנה (anti-obesogenic) וכתוצאה מכך גם על רמות השומנים ועל התנגודת לאינסולין. מעבר לכך, נמצא כי ברקמת השומן הבטנית (בחלל הבטן שמאחורי הפריטונאום), דיאטה עתירת שומן הגבירה ליפוליזה (פירוק חומצות שומן) והפקת ציטוקינים פרו-דלקתיים והפחיתה בניית חומצות שומן וברקמת השומן התת-עורית הפחיתה את כניסת הגלוקוז לתאים והפרשת אדיפוקינים, ללא השפעה על הליפוליזה.
מכאן מסיקים החוקרים כי לרקמות השומן תפקידים שונים בשינויים המטבוליים וביצירת תנגודת לאינסולין, בהתאם למיקומם בגוף. עם זאת, נטילת שמן דגים עשויה למנוע שינויים אלה במטבוליזם וכן למנוע הפרשת הורמונים וציטוקינים הקשורים בדיאטה עתירת שומן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27558442

בניתוח המבוסס על 20 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים, (2021) נבדק הקשר בין רמת אומגה 3 בדם ובין הסיכון לסוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים של 65,147 משתתפים מ-14 מדינות ללא רקע של סוכרת בתחילת המחקר. במסגרת המחקר נבדק הקשר בין מדדים שונים של אומגה 3 (ALA, EPA, DHA, DPA) ובין סוכרת סוג 2. במהלך תקופת מעקב חציונית שנעה בין 2.5 ל-21.2 שנים, תועדו סה"כ 16,693 מקרים של סוכרת סוג 2. בניתוח כולל של הנתונים, נבדק ההבדל בסיכון בין הרמה בדם של כל אחת מחומצות השומן בנפרד, או כמדד כולל של אומגה 3. בהשוואה למשתתפים באחוזון ה-10, הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בקרב המשתתפים באחוזון ה-90 היה נמוך ב-8% עבור EPA, ב-21% עבור DPA, ב-18% עבור DHA, וב-19% עבור סך אומגה 3. לא נמצא קשר מובהק בין רמת ALA ובין הסיכון לסוכרת סוג 2. ממצאים אלה היו עקביים גם בניתוח לפי תתי-קבוצות (כגון אזור גיאוגרפי, גיל, מגדר, מוצא אתני ועוד). החוקרים מסבירים כי ALA עוברת תהליך עיכול ופירוק מהיר לאחר הצריכה, ולכן מדידת הרמה בדם אינה מבטאת בצורה מיטבית את רמת הצריכה התזונתית, דבר שעשוי להסביר את תוצאות המחקר. החוקרים מסכמים כי רמה גבוהה יותר של חומצות שומן אומגה 3 שמקורן במאכלי ים, אך לא אומגה 3 ממקור צמחי, קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי ה-NIH.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33658295/

במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה, (2021) נבדק הקשר בין צריכת דגים שומניים או לא שומניים ותוספי שמן דגים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים של 392,287 משתתפים מהביו-בנק הבריטי ללא היסטוריה של סוכרת, תחלואה קרדיווסקולרית או סרטן בתחילת המחקר בשנים 2006-2010. לכל המשתתפים נאספו נתונים לגבי התזונה והשימוש בתוספים בתחילת המחקר, ובנוסף 163,706 מהמשתתפים לקחו חלק בלפחות אחד מתוך חמישה סבבי שאלוני תזונה בשנים 2009-2012. במהלך תקופת מעקב חציונית של כ-10 שנים תועדו 7,262 מקרים של סוכרת סוג 2.

להלן סיכום הממצאים:

בהשוואה למשתתפים שדיווחו על העדר צריכה של דגים שומניים, צריכה של עד מנה אחת בשבוע, מנה אחת בשבוע או שתי ומעלה מנות בשבוע הייתה קשורה בסיכון נמוך לסוכרת סוג 2 ב-16%, ב-22% וב-22%, בהתאמה.
לא נמצא קשר מובהק בין צריכה של דגים לא שומניים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.
משתתפים שדיווחו על שימוש קבוע בתוספי שמן דגים בתחילת המחקר, היו בסיכון נמוך ב-9% לסוכרת סוג 2 בהשוואה למשתתפים שלא השתמשו כלל בתוספי שמן דגים.
משתתפים שדיווחו על שימוש קבוע בתוספי שמן דגים בתחילת המחקר, וגם פעם אחת לפחות במהלך תקופת המעקב היו בסיכון נמוך ב-18% לסוכרת סוג 2 בהשוואה למשתתפים שלא השתמשו כלל בתוספי שמן דגים.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת דגים שומניים וכן נטילה ממושכת של תוספי שמן דגים קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33431419/

במחקר עוקבה (2021) מבוסס אוכלוסייה נבדק הקשר בין צריכת דגים ותוספי שמן דגים, ובין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 392,287 מבוגרים וקשישים מהביו-בנק הבריטי ללא רקע של סוכרת, תחלואה קרדיווסקולרית או סרטן, להם נאספו נתונים תזונתיים בתחילת תקופת המעקב בשנים 2006-2010. מעבר לכך, ל-163,706 מהמשתתפים נאספו נתוני תזונה נוספים (פעם אחת עד חמש פעמים) במהלך השנים 2009-2012. במהלך תקופת מעקב חציונית של כ-10 שנים, תועדו 7,262 מקרים של סוכרת סוג 2. נמצא כי בהשוואה למשתתפים שדיווחו שאינם צורכים דגים שומניים, צריכה של דגים שומניים במינון של עד 1 מנה/שבוע, מנה/שבוע ו-2 ומעלה מנות/שבוע הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-16%, 22% ו-22% להתפתחות סוכרת סוג 2, בהתאמה. לא נמצא קשר מובהק בין צריכת דגים שאינם שומניים ובין הסיכון לסוכרת סוג 2. עוד נמצא, כי משתתפים שדיווחו בתחילת המחקר על שימוש קבוע בתוספי שמן דגים, היו בסיכון נמוך ב-9% להתפתחות סוכרת סוג 2 בהשוואה למשתתפים שאינם נוטלים שמן דגים. כמו כן, משתתפים עם לפחות דיווח אחד על שימוש בתוספי שמן דגים במהלך תקופת המעקב (כמדד לנטילה ממושכת), היו בסיכון נמוך ב-18%. ממצאים אלה מצביעים על כך שצריכת דגים שומניים, וכן נטילת תוספי שמן דגים, קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי ה-NIH.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33431419/

במחקר חתך (2019) נבדק הקשר בין רמת אומגה 3 בדם לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. במחקר נכלל מדגם אקראי של 2,092 משתתפים בגילאי 55-85 מהאוכלוסייה הכללית. בהתאם לקריטריונים של ארגון הבריאות העולמי, 249 מהמשתתפים הוגדרו כחולי סוכרת סוג 2. לאחר התאמה סטטיסטית לגורמי סיכון ידועים לסוכרת, נמצא כי רמה גבוהה יותר של אומגה 3 בדם הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-10% לסוכרת בקרב נשים עם עודף משקל או שמנות, אך לא בקרב גברים. בנוסף, נשים חולות סוכרת עם עודף משקל או שמנות נטו לרמות DHA נמוכות יותר בהשוואה לנשים ללא סוכרת, ללא הבדל מובהק בהתייחס לרמת ה-EPA. עוד נמצא כי רמה גבוהה יותר של אומגה 3 הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של תנגודת לאינסולין. מכאן, נמצא קשר שלילי בין אומגה 3 בדם והסיכון לסוכרת רק בקרב נשים עם עודף משקל או שמנות, ממצא המצביע על כך שהקשר הינו תלוי מגדר ו-BMI.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31023487

במחקר שנערך בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית (2021) הוערך הקשר בין הניבוי של רמת אומגה 3 על פי מאפיינים גנטיים, ובין מחלת לב איסכמית וגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים. רנדומיזיציה מנדליאנית הינה שיטה לשימוש במאפיינים גנטיים לצורך הערכת יחסי סיבה ותוצאה במחקרים תצפיתיים. במחקר נעשה שימוש בבסיס נתונים גדול לזיהוי המאפיינים הגנטיים הקשורים בחומצות שומן שונות מסוג אומגה 3. הקשר לתחלואה קרדיווסקולרית ולגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים נבדק באמצעות מספר בסיסי נתונים גדולים.

להלן הממצאים העיקריים:

ניבוי של רמת ALA גבוהה היה קשור בסיכון נמוך יותר למחלת לב כלילית, סוכרת סוג 2 ורמות שומנים גבוהות.
ניבוי של רמת DPA ו-EPA לא היה קשור בסיכון למחלת לב כלילית, אך רמת DPA גבוהה הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2 ולרמות שומנים גבוהות ורמת EPA גבוהה הייתה קשורה בעלייה ביחס מותניים לירכיים.
לא נמצא קשר בין DHA והמדדים שהוערכו.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על יתרון לחומצת שומן מסוג ALA להפחתת הסיכון למחלת לב כלילית ולגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, אולם לא נמצאה תמיכה לקשר סיבתי בין אומגה 3 ממקור ימי ומחלת לב כלילית. המחקר מומן על ידי מענקים בלתי תלויים והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34749668/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35752843/

ויטמינים

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2023) הוערך הקשר בין ויטמין D ובין תחלואה קרדיווסקולרית ותמותה בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 21 מחקרי עוקבה בהם נבדקה רמת ויטמין D בדם ו-6 מחקרים מבוקרים בהם נבדקה ההשפעה של תיסוף ויטמין D.
להלן הממצאים העיקריים:

בהשוואה למשתתפים עם רמת ויטמין D תקינה (מעל 50 ננומול/ליטר), הסיכון לתמותה מכל גורם היה גבוה ב-36% וב-58% בקרב משתתפים עם חסר יחסי (25-50 ננומול/ליטר) או חסר ויטמין D (עד 25 ננומול/ליטר), בהתאמה.
מגמה דומה נמצאה בהתייחס לתחלואה ולתמותה קרדיווסקולרית, אולם לא נמצא קשר מובהק בין רמת ויטמין D ובין הסיכון לתמותה מסרטן.
בניתוח מנה-תגובה החוקרים מראים כי הקשר בין רמת ויטמין D בדם והסיכון לתמותה אינו ליניארי וכי הסיכון הנמוך ביותר נמצא עבור רמה של כ-60 ננומול/ליטר.
תיסוף ויטמין D לא תרם להפחתת הסיכון לתמותה מכל גורם או לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים.

החוקרים מסכמים כי רמת ויטמין D נמוכה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה מכל גורם ומגורמים קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2 ומדגישים את החשיבות של העלאת רמת ויטמין D בקרב חולי סוכרת לרמה של כ-60 ננומול/ליטר.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37467897/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) הוערך הקשר בין רמת ויטמין D ובין רטינופתיה סוּכרתית. בסקירה נכללו 12 מחקרים תצפיתיים (בעיקר מחקרי חתך) בהם 9,057 משתתפים המאובחנים עם סוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2. החוקרים בחנו את הקשר בין חסר ויטמין D (עד 20 ננוגרם/מ"ל) או בין רמת ויטמין D ובין הסיכון לרטינופתיה סוּכרתית, כאשר ההתייחסות הייתה למצב המסכן את הראייה (STDR) או למצב שאינו מסכן את הראייה (NSTDR). בניתוח כולל של נתונים מ-6 מחקרים נמצא כי חסר ויטמין D היה קשור בסיכון גבוה ב-80% ל-STDR, כאשר הסיכון ל-NSTDR היה גבוה ב-10% אך לא היה מובהק סטטיסטית. בנוסף, בהתבסס על הנתונים מ-9 מחקרים נמצא כי רמה גבוהה יותר של ויטמין D הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר באופן מובהק גם ל-STDR וגם ל-NSTDR. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שחסר ויטמין D עלול להוות גורם סיכון לעיוורון בקרב חולי סוכרת, ומדגישים את חשיבות הטיפול המוקדם במצבים אלה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35673423/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים (2022) הוערכה ההשפעה של תיסוף ויטמין D על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב קשישים. בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם נכללו משתתפים מעל גיל 60 בריאים או עם מצבים בריאותיים שונים, כולל סוכרת, שבץ, כבד שומני, עודף משקל ונשים לאחר גיל המעבר. במחקרים אלה ניתנו תוספי ויטמין D במינון שנע בין 400 ל-4,000 יחב"ל/יום או מנה אחת של 100,000 או 200,000 יחב"ל. משך ההתערבות נע בין 2 ל-12 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי ויטמין D הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי והטריגליצרידים בהשוואה לפלסבו. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי הירידה ברמת הטריגליצרידים הייתה משמעותית יותר בקרב חולי סוכרת ובקרב משתתפים עם חסר ויטמין D. כמו כן, הירידה ברמת הטריגליצרידים וברמת האינסולין הייתה גדולה יותר במחקרים בהם משך ההתערבות היה קצר מ-6 חודשים. החוקרים מסכמים כי תיסוף ויטמין D עשוי לתרום לשיפור רמת האינסולין ופרופיל השומנים בקרב קשישים. ויטמין D, תחלואה קרדיווסקולרית, יתר שומנים בדם, סוכרת.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים הוערך הקשר בין חסר בויטמין D ובין גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב בני נוער. בסקירה נכללו 32 מחקרים בהם 32,890 משתתפים בני 14.6 בממוצע. ברוב המחקרים חסר בויטמין D הוגדר כרמה נמוכה מ-50 ננומול/ליטר. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי חסר בויטמין D היה קשור בעלייה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, בעלייה ברמת הגלוקוז והאינסולין בדם, ברמת התנגודת לאינסולין, ברמת טריגליצרידים גבוהה ובירידה בריכוז ה-HDL, ללא קשר מובהק לרמת ההמוגלובין המסוכרר, LDL וכולסטרול כללי. החוקרים מציינים כי באופן כללי איכות העדויות הוערכה כנמוכה. הם מסכמים כי חסר ויטמין D בקרב בני נוער נמצא קשור ברמה גבוהה יותר של גורמי סיכון לתחלואה קרדיו-מטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35713809/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2022) נבדק הקשר בין רמת ויטמין D בדם ובין הפרעה בתפקודי הזקפה בקרב גברים עם סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 4 מחקרים בהם נבדקה רמת ויטמין D בדם בקרב חולי סוכרת סוג 2 עם או בלי הפרעה בתפקודי הזקפה (365 ו-100 משתתפים, בהתאמה). בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 והפרעה בתפקודי הזקפה רמת ויטמין D הייתה נמוכה באופן מובהק בהשוואה למשתתפים ללא הפרעה בתפקודי הזקפה (הפרש ממוצע של 12.5 ננומול/מ"ל). החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שרמה נמוכה של ויטמין D עשויה להוות גורם סיכון להפרעות בתפקודי הזקפה בקרב חולי סוכרת סוג 2, ובכך עשויים להוות בסיס לפיתוח אסטרטגיות למניעה ולטיפול.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35378535/

בסקירה שיטתית ומטה אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של תוספי חומצה פולית על האיזון הגליקמי בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו 24 מחקרים בהם 34,646 משתתפים עם מגוון מצבים בריאותיים בגיל ממוצע שנע בין 24 ל-65 ו-BMI ממוצע שנע בין 23.9 ל-32.3. במחקרים אלה ניתנו תוספי חומצה פולית במינון יומי שנע בין 0.25 ל-15 מ"ג/יום לתקופה של 3 עד 234 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי חומצה פולית הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 2.17 מ"ג/דצ"ל), ברמת האינסולין בצום וברמת התנגודת לאינסולין, ללא השפעה מובהקת על רמת ההמוגלובין המסוכרר. החוקרים מסכמים כי לתוספי חומצה פולית נמצאה השפעה מיטיבה על התגובה הגליקמית, אולם מידת ההשפעה הייתה קטנה ולכן התועלת הקלינית של כך בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 הינה מוגבלת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34371867/

במטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה של תיסוף ויטמין D על האיזון הגליקמי בקרב מטופלים עם טרום-סוכרת. החוקרים מסבירים, כי מחקרים תצפיתיים מצאו רמה נמוכה יותר של ויטמין D בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת או סוכרת. בניתוח נכללו 29 מחקרים, בהם ניתנו למשתתפים תוספי ויטמין D במינונים שונים לתקופה שנעה בין שמונה שבועות לשבע שנים, ב-18 מחקרים ניתן ויטמין D בלבד, בעשרה מחקרים ניתן ויטמין D עם סידן, ובמחקר אחד ניתן ויטמין D ואומגה 3. נמצא כי לנטילת ויטמין D הייתה השפעה מיטיבה על רמת הגלוקוז בצום, רמת ההמוגלובין המסוכרר ורמת האינסולין בצום, ללא השפעה מובהקת על מדדים אחרים. מסקנת החוקרים היא כי לנטילת תוספי ויטמין D תרומה לשיפור האיזון הגליקמי במצבי טרום-סוכרת, כאשר נטילה ממושכת עשויה להיות יעילה בעיקר במצבים של חסר ויטמין D.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34960022/

במטה-אנליזה של מחקרים תצפיתיים (2021) נבדק הקשר בין רמת ויטמין D בדם ובין תנגודת לאינסולין. החוקרים מסבירים, כי חסר ויטמין D קשור בייצור מוגבר של ציטוקינים פרו-דלקתיים, אשר עלולים לעודד תנגודת לאינסולין ובכך להגביר את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. להשפעה נוגדת הדלקת של ויטמין D עשוי להיות תפקיד בשיפור הרגישות לאינסולין בקרב מטופלים עם BMI גבוה. בניתוח נכללו 32 מחקרים שנערכו בקרב משתתפים מעל גיל 18. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי רמת ויטמין D גבוהה יותר בדם הייתה קשורה באופן מובהק ברמה נמוכה יותר של תנגודת לאינסולין בקרב משתתפים ללא סוכרת. עוד נמצא כי עוצמת הקשר עלתה עם העלייה ב-BMI, כלומר קשר זה היה משמעותי יותר בקרב משתתפים עם שמנות. ממצא זה מבטא את הקשר הקיים בין שמנות וחסר ויטמין D ומצביע על כך שהשילוב של שמנות וחסר ויטמין D עשוי להיות הגורם להתפתחות תנגודת לאינסולין. מעבר לכך, ניכר כי הקשר בין רמת ויטמין D ותנגודת לאינסולין היה משמעותי יותר בקרב נשים, כך שנטילת תוספי ויטמין D עשויה לתרום לשיפור תנגודת לאינסולין במידה רבה יותר לעומת גברים. ממצאים אלה נמצאו בלתי תלויים באזור הגיאוגרפי או בשיטת המדידה של רמת ויטמין D. יחד עם זאת, יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים ולבחון את ההשפעה של ויטמין D במינונים שונים לאורך זמן ממושך.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34959910/

מטה-אנליזה מקיפה (אוגוסט 2014) אשר נועדה לבחון האם לתוספי חומצה פולית בשילוב ויטמין B6 תועלת להפחתת הסיכון לטיפולי רה-וסקולריזציה. מנתונים של 9 מחקרים הכוללים כ-27 אלף משתתפים לא נמצא יתרון לתוספי חומצה פולית בלבד בהפחתת הסיכון לטיפולי רה-וסקולריזציה ובאופן ספציפי לניתוח מעקפים CABG, להתערבות כלילית מלעורית PCI או לצנתור. יחד עם זאת, במחקרים בהם ניתן יחד עם חומצה פולית גם מינון נמוך של ויטמין B6 (5-10 מ"ג ליום) כן נמצאה ירידה בסיכון לרה-וסקולריזציה. אומנם העדויות ממחקרים קודמים אינן חד משמעיות, אולם מטה-האנליזה הנוכחית תומכת בשילוב של תוספי חומצה פולית עם מינון נמוך של ויטמין B6 להפחתת הסיכון לרה-וסקולריזציה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24461473

מטה-אנליזה (אוקטובר 2015) שנועדה להעריך את ההשפעה של ניאצין (ויטמין B3) על רמות השומנים והסוכר בדם בחולי סוכרת סוג 2. מניתוח הנתונים עולה כי נטילת תוספי ניאצין, לבד או בשילוב עם רכיבי תזונה נוספים, הובילה לשיפור פרופיל השומנים בדם- עלייה ממוצעת של 0.27 מילימול לליטר ברמת HDL, ירידה של 0.25 מילימול לליטר ברמת LDL וירידה של 0.39 מילימול לליטר ברמת הטריגליצרידים בהשוואה לקבוצת הבקרה. עם זאת, נמצא כי בטיפול ארוך טווח בניאצין ישנה עלייה ברמות הסוכר בצום בעקבות השימוש בניאצין בהשוואה לקבוצת ביקורת, לכן במקרים אלה חשוב לבצע בקרה ומעקב אחר רמות הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25306426

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2021)הוערכה ההשפעה של תוספי ויטמין C על האיזון הגליקמי ועל גורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 28 מחקרים בהם 1,574 מטופלים, ברובם משך ההתערבות היה קצר משישה חודשים. מדדי המטרה העיקריים היו רמת המוגלובין מסוכרר, גלוקוז, כולסטרול כללי, טריגליצרידים ולחץ דם. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוסף ויטמין C הייתה מלווה בירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי (הפרש ממוצע של 6.27 מ"מ כספית), כאשר רמת הביטחון בעדויות הוגדרה כבינונית. בנוסף, נמצאה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.54%) ובלחץ הדם הדיאסטולי (הפרש ממוצע של 3.27 מ"מ כספית), ברמת ביטחון נמוכה מאוד. החוקרים מסכמים, כי תוצאות המחקר מצביעות על הפוטנציאל של תוסף ויטמין C לשיפור האיזון הגליקמי ולחץ הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים גדולים וממושכים יותר לפני גיבוש המלצה קלינית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33472962/

במחקר חתך ומטה-אנליזה (2022) נבדק הקשר בין רמת ויטמינים בדם ובין הסיכון לרטינופתיה סוּכרתית. ראשית, בוצע ניתוח חתך שכלל 517 חולי סוכרת מעל גיל 40 שהשתתפו בסקר הבריאות והתזונה הלאומי בארה"ב בשנים 2005-2006. למשתתפים אלה נבדקה רמת הויטמינים בדם, כולל ויטמין A, ויטמין C, ויטמין D, ויטמין E וקרוטנואידים. הימצאות של רטינופתיה סוּכרתית הוערכה באמצעות תמונות של קרקעית העין. מבין כלל המשתתפים, 159 משתתפים (25%) אובחנו עם רטינופתיה סוּכרתית. נמצא כי רק רמת ויטמין C הייתה קשורה באופן מובהק להימצאות רטינופתיה, כאשר רמה גבוהה של ויטמין C הייתה קשורה בסיכוי נמוך ב-40%. בשלב השני החוקרים ביצעו מטה-אנליזה בה נכללו 35 מחקרי חתך או מקרה-ביקורת בהם 1,056 משתתפים עם רטינופתיה סוּכרתית לעומת קבוצת ביקורת של 920 משתתפים. בקרב משתתפים עם רטינופתיה סוּכרתית נמצאה רמה נמוכה יותר באופן מובהק של ויטמין C וכן של ויטמין D וויטמין E, אולם לא נמצא קשר מובהק לרמת ויטמין A או קרוטנואידים. החוקרים מסכמים כי נמצאו עדויות המצביעות על כך שמטופלים עם רטינופתיה סוּכרתית מאופיינים ברמות נמוכות יותר של ויטמין C, ויטמין D וויטמין E ויש להמשיך ולבחון קשרים אלה במחקרים נוספים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35033539/

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2020) הוערכו העדויות בהתייחס להשפעה הסינרגיסטית של תוספי ויטמין D ופרוביוטיקה. מחקרים קודמים הראו כי לויטמין D עשויה להיות השפעה על חיידקי המעי, כולל השפעה מיטיבה לעלייה בקולטן לויטמין D כגון הפחתת דיסביוזיס, שיפור תפקוד מחסום המעי, העלאת הביטוי של פפטידים אנטי-מיקרוביאלים, הפחתת ציטוקינים פרו-דלקתיים, והגברת הייצור החיידקי של חומצות שומן קצרות שרשרת. פרוביוטיקה תורמת לשיפור הרכב חיידקי המעי והאיזון בין החיידקים הפתוגניים והחיידקים המיטיבים להם תפקידים חשובים בהגנה על סביבת המעי, מניעת תהליכים דלקתיים, ומניעת נזק לתאים. בסקירה נכללו שבעה מחקרים, בהם נכללו תינוקות, נשים בהריון ומבוגרים עם מגוון מצבים בריאותיים, כולל סכיזופרניה, סוכרת, מחלות לב, שחלות פוליציסטיות ועוד. במחקרים אלה נבדקו התערבויות שונות, הכוללות תוספי ויטמין D בשילוב פרוביוטיקה למשך 6 עד 12 שבועות. ויטמין D ניתן פעם ביום או פעם בשבועיים בצורת כמוסה או ספריי נוזלי תת-לשוני, במינון שווה ערך יומי שנע בין 200 ל-4,500 יחב"ל. פרוביוטיקה ניתנה בכמוסות במינון יומי של שמונה מיליארד חיידקים מסוגים שונים, כאשר הסוגים השכיחים היו Lactobacillus ו-Bifidobacterium. באופן כללי נמצא כי נטילה משולבת של ויטמין D ופרוביוטיקה הייתה בעלת השפעה מיטיבה, מלבד במחקר אחד בו נכללו משתתפים עם תסמונת המעי הרגיש. השפעות אלה כללו הפחתת חומרת המחלה, שיפור הבריאות הנפשית, שיפור מדדים מטבוליים כגון רגישות לאינסולין, הפחתת מדדי דלקת, שיפור הפעילות נוגדת החמצון, וצמצום השימוש בשירותי בריאות. החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים באוכלוסיות נוספות על מנת לאשש את הממצאים ולבחון מהו ההרכב והמינון המיטבי. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיחוד האמירויות, והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33396898/

בסקירה מוצגים הממצאים ממחקרים קליניים וממחקרים בחיות מעבדה (2021) לגבי ההשפעה של תוספי תזונה וצמחי מרפא לטיפול בכף רגל סוּכרתית, ובנוסף ממצאים תצפיתיים לגבי הקשר בין רמת המיקרונוטריינטים בדם והתפתחות כף רגל סוּכרתית. בסקירה נכללו 15 מחקרים בחיות מעבדה, שבעה מחקרים קליניים ושמונה מחקרים תצפיתיים.
באופן כללי הממצאים מצביעים על השפעה מיטיבה לתוספי תזונה וצמחי מרפא המאופיינים בפעילות נוגדת חמצון על תהליכי ההחלמה של כיבים סוּכרתיים בכף הרגל. עוד נמצא כי הרמה בדם של ויטמין D, ויטמין C, ויטמין E וסלניום הייתה נמוכה יותר בקרב מטופלים עם כף רגל סוּכרתית בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה, אולם לא ניתן להסיק על קשרים סיבתיים. במחקרים הקליניים נמצאה השפעה מיטיבה על הכיב ו/או על מדדים מטבוליים לשימוש ב-250 מ"ג/יום מגנזיום אוקסיד + ויטמין E במינון 400 יחב"ל/יום; 250 מ"ג/יום מגנזיום; פרוביוטיקה*; ויטמין D במינון 50,000 יחב"ל/שבועיים; 220 מ"ג/יום אבץ סולפאט; שילוב של 7 גרם ארגינין + 7 גרם גלוטמין + 1.5 גרם HMB או ארגינין בלבד.
החוקרים מסכמים, כי נמצא פוטנציאל לשימוש בתוספים טבעיים לטיפול בכף רגל סוּכרתית, אולם יש להמשיך ולבחון את היעילות של תוספים אלה ואחרים במחקרים נוספים.
* תוסף המכיל שילוב של חיידקים מהסוגים: Lactobacillus acidophilus, Lactobacillus casei, Lactobacillus Fermentum, Bifido bacteriumbifidum.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35850934/

בסקירה שיטתית (2022) הוערכה ההשפעה של תיסוף ויטמין D על האיזון הגליקמי בקרב ילדים עם סוכרת סוג 1. בסקירה נכללו 10 מחקרים, מהם 8 מחקרים קליניים, מחקר עוקבה רטרוספקטיבי אחד ומחקר חתך אחד. ברוב המחקרים רמה מספקת של ויטמין D הוגדרה כמעל 30 ננוגרם/מ"ל, חסר הוגדר כרמה נמוכה מ-20 ננוגרם/מ"ל וחסר יחסי כ-20-30 ננוגרם/מ"ל. במחצית מהמחקרים נמצא כי תיסוף ויטמין D היה מלווה בשיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם המחקרים היו מאוד הטרוגניים בהתייחס למינון ולמשך הנטילה ורובם היו באיכות מתודולוגית נמוכה. מסקנת החוקרים היא שאין עדויות עקביות לגבי ההשפעה של תיסוף ויטמין D כטיפול משלים על האיזון הגליקמי בקרב ילדים עם סוכרת סוג 1.

בסקירה שיטתית (2022) הוערך האם חסר ויטמין D עשוי להוות גורם להתפתחות סוכרת סוג 1 בקרב ילדים עד גיל 15. בסקירה נכללו 7 מחקרי מקרה-ביקורת עם מעקב שנע בין 6 חודשים ל-31 שנה. חסר ויטמין D הוגדר כרמה נמוכה מ-50 ננומול/ליטר ב-4 מחקרים, כאשר במחקרים האחרים חסר הוגדר כרמה נמוכה מ-75 או מ-25 ננומול/ליטר. ב-5 מהמחקרים שנכללו בסקירה נמצאו קשרים מובהקים בין חסר ויטמין D וסוכרת סוג 1, לעומת 2 מחקרים בהם לא נמצאו קשרים מובהקים. ספציפית, נמצאה רמה נמוכה בעד 50% של ויטמין D בקרב ילדים עם סוכרת סוג 1 בהשוואה לילדים בריאים. כמו כן, נמצא כי רמת ויטמין D נמוכה יותר הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 1. החוקרים מציינים כי איכות המחקרים שנכללו בסקירה דורגה כבינונית עד גבוהה. מסקנת החוקרים היא כי חסר ויטמין D עלול להוות גורם אפשרי להתפתחות סוכרת סוג 1 בשנים הראשונות לחיים, בעיקר בילדים עם נטייה גנטית, וכי חסר ויטמין D הינו מצב שכיח בקרב ילדים עם סוכרת סוג 1.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35831940/

בסקירה (2022) מוצגים הממצאים ממחקרים תצפיתיים וממחקרים אקראיים מבוקרים העוסקים בהשפעה הבריאותית של ויטמין D, מעבר להשפעה על בריאות העצם. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים בהתייחס למחלות אוטואימוניות, סרטן, מחלות קרדיווסקולריות, קורונה (COVID-19), סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, תמותה מכל גורם, זיהומים במערכת הנשימה, אלצהיימר ודמנציה, הפרעת דיכאון ותוצאות הריון ולידה. באופן כללי מחקרים תצפיתיים מצביעים בעקביות על הקשר בין ויטמין D ובין מגוון תוצאות בריאותיות חיוביות, תחת מגבלות מתודולוגיות בכל אחד מסוגי המחקרים. עם זאת, ברוב המחקרים האקראיים המבוקרים לא נמצאה תמיכה מובהקת להשפעה של ויטמין D על הפחתת הסיכון לתוצאות בריאותיות שליליות. ההסברים המרכזיים לכך הם שרק מיעוט מהמשתתפים במחקרים אלו היו עם חסר ויטמין D, השימוש במינון נמוך, צריכת ויטמין D ממקורות נוספים מחוץ למחקר והתייחסות למינון הניתן במחקר על פני הריכוז בדם, זאת בנוסף להעדר התייחסות להבדלים בין קבוצות שאינם חלק מהניתוח העיקרי של תוצאות המחקר. החוקרים מדגישים את החשיבות של מחקרים נוספים, כולל ממחקרי מעבדה, מחקרים אקולוגיים ומחקרים בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית להערכת ההשפעה הבריאותית של ויטמין D. הם מסכמים כי השימוש בממצאים תצפיתיים תוך ביסוס סיבתיות באמצעות קריטריונים מקובלים (Bradford Hill criteria) עשוי לתרום לפיתוח מדיניות בתחומי הטיפול הרפואי ובריאות הציבור וכבסיס למחקרים אקראיים מבוקרים בהם ישנה התייחסות לשינוי ברמת ויטמין D בדם כתוצאה מההתערבות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36145186/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) שנערך בהודו נבדקה ההשפעה של תיסוף ויטמין D על תהליכי דלקת הקשורים בהפרעה לפעילות הטסיות בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי היפרגליקמיה בחולי סוכרת סוג 2 גורמת להגברת פעילות הטסיות אשר בפני עצמה מגבירה תהליכי דלקת וכתוצאה מכך להחמרה של המחלה ולהתפתחות תחלואה קרדיווסקולרית. תיסוף ויטמין D נמצא יעיל לשיפור האיזון הגליקמי בשל השְֹפעתו המיטיבה על ייצור האינסולין, הפחתת תנגודת לאינסולין והפחתת דלקתיות. במחקר נכללו 59 משתתפים עם חסר ויטמין D אשר חולקו אקראית לנטילת ויטמין D או פלסבו למשך 6 חודשים. ויטמין D ניתן במינון של 60,000 יחב"ל לשבוע ב-3 החודשים הראשונים ו-60,000 יחב"ל לחודש ב-3 החודשים הבאים. נמצא כי ההתערבות הייתה יעילה להעלאת ריכוז ויטמין D בדם בהשוואה לנתוני הבסיס. לא נמצאה השפעה לויטמין D על האיזון הגליקמי, אולם נמצאה השפעה מובהקת על פעילות הטסיות ועל מדדים של פעילות דלקתית וחיסונית. החוקרים מסכמים כי תוצאות המחקר מצביעות על התרומה של ויטמין D להפחתה או למניעה של החמרת המחלה והתפתחות של תחלואה קרדיווסקולרית בקרב חולי סוכרת סוג 2 כתוצאה מהפחתת עקה חמצונית ותהליכי דלקת הקשורים בפעילות הטסיות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35720377/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022) נבדקה ההשפעה של תיסוף ויטמין D וסידן על האיזון הגליקמי ועל פרופיל השומנים בקרב גברים הסובלים מאי-פריון. החוקרים מסבירים כי גברים עם הפרעה בתפקוד של בלוטות המין נמצאים בסיכון מוגבר לתסמונת מטבולית ולתמותה, כאשר לויטמין D עשויה להיות השפעה על כך. במחקר נכללו 307 גברים אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הפלסבו למשך 150 יום. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו באופן חד פעמי 300,000 יחב"ל ויטמין D וכן מינון יומי של 1,400 יחב"ל ויטמין D ו-500 מ"ג סידן. נמצא כי בקבוצת ההתערבות חל שיפור ברמת ויטמין D, לעומת החמרה בקבוצת הפלסבו שהתבטאה בעלייה ברמת ה-PTH בדם. בקרב המשתתפים שקיבלו ויטמין D נצפה ריכוז אינסולין בצום נמוך ב-13%, תנגודת לאינסולין נמוכה ב-19% ורמת HDL גבוהה יותר בהשוואה לקבוצת הפלסבו. החוקרים מסכמים כי תיסוף ויטמין D במינון גבוה היה בעל השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי ורמת ה-HDL בקרב גברים עם אי-פריון.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34508607/

במחקר אקראי מבוקר פתוח (2022) שנערך ביוון נבדקה ההשפעה של תוסף ויטמין D על האיזון הגליקמי בקרב קשישים עם טרום-סוכרת. במחקר נכללו 90 משתתפים מעל גיל 60 אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת למשך שנה. בנוסף לשינויים אורח חיים, המשתתפים בקבוצת הביקורת קיבלו 25,000 יחב"ל/שבוע ויטמין D ואילו המשתתפים בקבוצת הביקורת לא קיבלו כל התערבות. נמצא כי ההתערבות הייתה יעילה להעלאת רמת ויטמין D בדם לאחר 3, 6 ו-12 חודשים. עוד נמצא כי בהשוואה לנתוני הבסיס בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק ברמת הגלוקוז בצום לאחר 6 חודשים (96 לעומת 103 מ"ג/דצ"ל) וכן ברמת ההמוגלובין המסוכרר לאחר 6 ו-12 חודשים (5.82% ו-5.80% לעומת 5.87%). החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שמתן ויטמין D עשוי לתרום כטיפול משלים, בנוסף לשינויי אורח חיים, בקרב קשישים עם טרום סוכרת. הערת מערכת: החוקרים אינם מציינים האם השינוי במדדים הגליקמים היה שונה באופן מובהק בקבוצת ההתערבות לעומת קבוצת הביקורת ולכן מהנתונים המוצגים לא ניתן להסיק באופן ברור על יעילות ההתערבות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35167764/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) נבדקה ההשפעה של ויטמין D על ההתקדמות של סוכרת סוג 1 בקרב צעירים עם אבחנה חדשה אשר מקבלים טיפול באינסולין, תחת ההשערה שהתיסוף עשוי לתרום להגברת התפקוד של תאי בטא בלבלב ולהארכת משך הנסיגה הקלינית של המחלה. במחקר נכללו 36 משתתפים בגיל 10 עד 21 שאובחנו עם סוכרת סוג 1 בשלושה החודשים שקדמו למחקר. המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הפלסבו. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו ויטמין D (ergocalciferol) במינון 50,000 יחב"ל פעם בשבוע למשך חודשיים ולאחר מכן פעם בשבועיים למשך 10 חודשים.

להלן הממצאים העיקריים:

ריכוז ויטמין D בדם היה גבוה יותר בקבוצת ההתערבות לאחר 6 ו-9 חודשים, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות לאחר 12 חודשים.
לאחר 12 חודשים ריכוז המדד הדלקתי TNF-α היה נמוך יותר בקבוצת ההתערבות בהשוואה לפלסבו.
אומנם בכל נקודות הזמן לא נמצא הבדל מובהק ברמה הממוצעת של ההמוגלובין המסוכרר, אך בקבוצת הפלסבו קצב העלייה היה גבוה יותר לעומת קבוצת הויטמין D (עלייה של 0.46% לעומת 0.14% כל 3 חודשים), כאשר מגמה דומה נמצאה בהתייחס לעלייה במינון האינסולין.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ברמת פפטיד C (מדד ליצור האינסולין בלבלב) וברמת הגלוקוז בצום.

החוקרים מסכמים כי תוצאות אלה מצביעות על כך שמתן ויטמין D תרם לשיפור סמנים הקשורים בהתקדמות של סוכרת סוג 1 בשלבים מוקדמים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34913020/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) נבדקה ההשפעה של תיסוף ויטמין B12 בקרב מטופלים עם נוירופתיה סוּכרתית. במחקר נכללו 90 חולי סוכרת סוג 2 עם נוירופתיה היקפית ואוטונומית, הנוטלים מטפורמין במשך ארבע שנים לפחות. המשתתפים חולקו אקראית לנטילה פומית של תוסף ויטמין B12 (מתילקובלאמין) במינון 1,000 מק"ג/יום, או פלסבו, למשך שנה. בקרב כל המשתתפים רמת הבסיס של ויטמין B12 הייתה נמוכה מ-400 pmol/L. כמצופה, בקבוצת ההתערבות בלבד נצפתה עלייה משמעותית ברמת ויטמין B12 (מ-232 ל-777 pmol/L בממוצע). נמצא כי ההתערבות תרמה לשיפור מובהק במגוון מדדים של פעילות והולכה עצבית, וכן במדדים להערכת נוירופתיה, איכות החיים ורמת כאב. בקבוצת הפלסבו חלה החמרה במדדים מסוימים. החוקרים מסכמים, כי לתיסוף ויטמין B12 הייתה השפעה מיטיבה על מדדים נוירו-פיזיולוגיים, על פעילות מערכת העצבים האוטונומית, רמת הכאב ואיכות החיים, בקרב חולי סוכרת סוג 2 עם נוירופתיה, ללא השפעה מובהקת על המדדים CARTS (cardiovascular autonomic reflex tests) ו- MNSIE (Michigan Neuropathy Screening Instrument Examination). החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33513879/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2020) נבדקה ההשפעה של תוסף תזונה בקרב חולי סוכרת סוג 2 הסובלים מנוירופתיה. במחקר נכללו 85 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבלת התוסף או פלסבו למשך 12 חודשים, בנוסף לטיפול התרופתי. תוסף התזונה הכיל ארבעה רכיבים במינון יומי של 10 מ"ג של האנזים נוגד החמצון SOD (Superoxide Dismutas) 570 מ"ג חומצה אלפא ליפואית, 300 מ"ג אצטיל ל-קרניטין ו-250 מק"ג ויטמין B12, כאשר כל אחד מהרכיבים נמצא יעיל במחקרים קודמים כטיפול בודד. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק במדדים להערכת נוירופתיה, ברמת הכאב ובאיכות החיים. לא נמצאו שינויים מובהקים ברמת ההמוגלובין המסוכרר, בפרופיל השומנים, בלחץ הדם ובבדיקות מעבדה נוספות. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוסף עשוי להיות יעיל לטיפול בנוירופתיה סוּכרתית. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים, כאשר התוסף והפלסבו סופקו על ידי חברת Libytec המייצרת את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33114210/

כחלק ממחקר אקראי מבוקר (2022), בניתוח הנוכחי נבדקה ההשפעה של תוסף ויטמין D על הרגישות לאינסולין ועל תפקוד תאי בטא בלבלב. במסגרת המחקר מבוגרים עם עודף משקל או שמנות המוגדרים בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2 (טרום-סוכרת) חולקו אקראית לנטילת ויטמין D במינון 4,000 יחב"ל או פלסבו למשך 24 חודשים. בניתוח זה נכללו הנתונים של 1,774 משתתפים בני 60 בממוצע, עם BMI ממוצע של 32, רמת המוגלובין מסוכרר ממוצעת של 5.9% ורמת גלוקוז בצום ממוצעת של 108 מ"ג/דצ"ל. בתקופת המחקר רמת ויטמין D בדם עלתה מ-28 ל-55 ננוגרם/מ"ל בקבוצת ההתערבות, ונותרה ללא שינוי משמעותי בקבוצת הפלסבו (28.5 ננוגרם/מ"ל). עם זאת, להתערבות לא הייתה השפעה מובהקת על הרגישות לאינסולין ועל תפקוד תאי בטא בקרב כלל המשתתפים, אולם נמצא יתרון להתערבות בקרב משתתפים עם רמת ויטמין D נמוכה מאוד (עד 12 ננוגרם/מ"ל). החוקרים מציינים כי תוצאות אלה עלולות להיות מוגבלות עקב השימוש בבדיקת העמסת סוכר להערכת תפקוד תאי בטא ומכך שבמחקר לא נכללו רק משתתפים עם חסר ויטמין D. הם מסכמים כי למרות שההתערבות לא נמצאה יעילה באופן כללי, נמצא יתרון לתיסוף בקרב משתתפים עם רמת ויטמין D נמוכה מאוד.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34473295/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה היעילות והבטיחות של תיסוף ויטמין D להפחתת תסמיני דיכאון בקרב נשים עם סוכרת סוג 2. במחקר נכללו נשים מעל גיל 21 שאובחנו עם תסמיני דיכאון ורמת ויטמין D נמוכה מ-32 ננוגרם/מ"ל. סה"כ 129 נשים בנות 50 בממוצע, עם סוכרת במשך כ-8 שנים בממוצע, חולקו אקראית לנטילת ויטמין D במינון 50,000 או 5,000 יחב"ל/שבוע במשך 6 חודשים. בתחילת המחקר הרמה הממוצעת של ויטמין D בדם הייתה 20.8 ננוגרם/מ"ל ורמת ההמוגלובין המסוכרר הממוצעת הייתה 7.8%. בסוף תקופת ההתערבות העלייה ברמת ויטמין D בדם הייתה משמעותית יותר בקבוצת המינון הגבוה לעומת המינון הנמוך, עם עלייה ממוצעת של 34 לעומת 10 ננוגרם/מ"ל, בהתאמה. בשתי הקבוצות חל שיפור מובהק לאורך זמן בתסמיני הדיכאון, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות. יחד עם זאת, השיפור היה תלוי ברמת הדיכאון הבסיסית, כך שבקרב נשים עם חומרת תסמינים מתונה נמצא יתרון לויטמין D במינון נמוך לעומת גבוה ואילו בקרב נשים עם חומרת תסמינים גבוהה השיפור לא היה תלוי במינון. החוקרים מסכמים כי בקרב נשים עם סוכרת סוג 2 הסובלות מתסמיני דיכאון ורמה נמוכה של ויטמין D, תיסוף ויטמין D היה יעיל לשיפור מצב הרוח באופן בלתי תלוי במינון.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35280228/

במחקר אקראי מבוקר, (2020) בו נכללו 127 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי נטילת ויטמין D במינון 4,000 יחב"ל ליום למשך 24 שבועות לא השפיעה על רמת הכולסטרול או על מדדים של ספיגת הכולסטרול ושל ייצור אנדוגני.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32559272/

פלסבו של ויטמין D
תוסף ויטמין D3 במינון 50,000 יחב"ל/שבוע
תוסף כרום פיקולינאט במינון 500 מק"ג/יום
תוסף ויטמין D3 + כרום באותם מינונים

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31593637/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) נבדקה היעילות של תוסף ויטמין K להפחתת הסתיידות עורקים בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. במחקר נכללו 68 משתתפים, אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף ויטמין K בצורת מנקווינון-7 במינון 360 מק"ג/יום, או פלסבו - למשך 6 חודשים. כפי שנמצא בבדיקה חדשנית מסוג PET, נטילת התוסף הייתה מלווה במגמה של עלייה בתהליכי הסתיידות עורקים בהשוואה לפלסבו, ולא תרמה לעצירה או להפחתת התהליך כפי ששוער. כמו כן, בבדיקת CT סטנדרטית לא נמצאה כלל השפעה לתוסף. מכאן, נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבין את ההשפעה של תוסף ויטמין K על תהליכי הסתיידות העורקים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31387121

2,000 יחידות/יום ויטמין D + 1 גרם/יום אומגה 3.
ויטמין D + פלסבו.
פלסבו + אומגה 3.
פלסבו + פלסבו.

את המחקר השלימו 71% מהמשתתפים ומדד המטרה העיקרי היה השינוי בקצב הסינון הכלייתי (eGFR) במהלך 5 שנים.

להלן סיכום הממצאים:

רמת eGFR בתחילת המחקר הייתה 85.8 mL/min/1.73 m2, עם ירידה של 12.3 בקרב משתתפים שנטלו ויטמין D, לעומת ירידה של 13.1 בקבוצת הפלסבו, וירידה של 12.2 בקרב המשתתפים שנטלו אומגה 3 לעומת ירידה של 13.1 בקבוצת הפלסבו (כולם ביחידות של mL/min/1.73 m2) .
בהתייחס להשפעות שליליות, אבנים בכליות אובחנו בקרב 32 מטופלים שקיבלו ויטמין D ובקרב 26 מטופלים שקיבלו פלסבו; דימום בדרכי העיכול אובחן בקרב 28 מטופלים שקיבלו אומגה 3 ובקרב 17 מטופלים שקיבלו פלסבו.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31703120/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2019) בו נכללו 66 מבוגרים עם טרום-סוכרת ורמה נמוכה של ויטמין D, נמצא כי לנטילת תוספי ויטמין D במינון 3000 יחב"ל למשך 26 שבועות לא הייתה השפעה מובהקת על תנגודת לאינסולין או על תפקוד תאי בטא בלבלב.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31559433/

במחקר אקראי מבוקר (2020) נבדקה ההשפעה של תוספי חומצה פולית וויטמין B12 בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 80 מטופלים עם רמת גלוקוז מאוזנת, הנוטלים טיפול תרופתי פומי. המשתתפים חולקו אקראית לארבע קבוצות המחקר למשך 8 שבועות:

תוסף חומצה פולית במינון 5 מ"ג ליום
תוסף ויטמין B12 (מתילקובלאמין) במינון 500 מק"ג ליום
חומצה פולית + ויטמין B12
הטיפול הסטנדרטי בלבד

להלן הממצאים העיקריים:

בהשוואה לטיפול הסטנדרטי בלבד, חל שיפור מובהק ברמת ההמוגלובין המסוכרר, בקרב המשתתפים שנטלו ויטמין B12 (שיפור של 1.2%) וכן בקרב המשתתפים שנטלו את שני התוספים (שיפור של 1.5%).
בשתי קבוצות אלה נצפה גם שיפור ברמות האינסולין, תנגודת לאינסולין ואדיפונקטין בהשוואה לטיפול הסטנדרטי בלבד.
בכל קבוצות ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת ההומוציסטאין, בהשוואה לטיפול הסטנדרטי בלבד.
באף אחת מהקבוצות לא נמצא שינוי משמעותי במדדי השומנים.

החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף ויטמין B12 תרמה לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2 ומציעים שההשפעה המיטיבה של ויטמין B12 נובעת מהשְפעתו על הרגישות לאינסולין ועל רמת ההומוציסטאין, ובנוסף מציעים הסבר אפיגנטי, לפיו ויטמין B12 משפיע על הביטוי של גנים המעורבים בפעילות מטבולית הקשורה בסוכרת סוג 2.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229920306610

במחקר אקראי מבוקר (2019) הוערכה היעילות של תוסף ויטמין D להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 2,423 משתתפים, עם לפחות שניים מתוך שלושת המאפיינים של טרום-סוכרת: רמת גלוקוז בצום 100-125 מ"ג/דצ"ל, רמת הגלוקוז לאחר מבחן העמסת סוכר 140-199 מ"ג/דצ"ל, המוגלובין מסוכרר 5.7-6.4%. באופן בלתי תלוי ברמת ויטמין D בדם, המשתתפים חולקו אקראית לקבלת תוסף ויטמין D במינון יומי של 4,000 יחב"ל או פלסבו. מדד המטרה היה משך הזמן לאבחון של סוכרת. לאחר שנתיים, חלה עלייה ברמת ויטמין D בדם מ-27.7 ל-54.3 ננוגרם/מ"ל בקבוצת ההתערבות, לעומת מ-28.2 ל-28.8 ננוגרם/מ"ל בקבוצת הפלסבו. לאחר תקופת מעקב חציונית של 2.5 שנים, מספר המשתתפים שאובחנו עם סוכרת סוג 2 היה 293 בקבוצת ההתערבות לעומת 323 בקבוצת הפלסבו (9.39 ו-10.66 מקרים ל-100 שנות אדם, בהתאמה). נתון זה מבטא סיכון נמוך ב-12%, אולם תוצאה זו לא הייתה מובהקת סטטיסטית (p=0.12). לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בהתייחס להשפעות שליליות. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה ליעילות של ויטמין D למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31173679

ניקוטינאמיד ריבוזיד הינה נגזרת אמיד של ניאצין (ויטמין B3) שכיום נחקרת בעיקר בהקשר לשיפור תהליכי הזדקנות וחילוף חומרים. במחקר הנוכחי (מאי 2016), שנערך על מודל עכברים חולי סוכרת, נבדקה ההשפעה של ניקוטינאמיד ריבוזיד (NR) על משק הסוכר ועל התפתחות סיבוכים נלווים. נמצא כי בעכברים עם טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2 שצרכו דיאטה עתירת שומן, הוספת NR לתזונה הובילה לשיפור באיזון הסוכר, לצמצום העלייה במשקל, הפגיעה בכבד והתפתחות כבד שומני וכן להגנה מפני התפתחות נוירופתיה. החוקרים מסבירים כי לא ניתן לייחס את ההשפעה המגינה על תאי העצב רק לשיפור במשק הסוכר ומציעים כי NR תורם לשיפור רמות NADP(+) / NADPH בכבד וכתוצאה מכך להפחתת נזקי חמצון וצמצום הפגיעה העצבית. על בסיס ממצאים אלה, החוקרים קוראים להמשיך ולבחון במחקרים קליניים את התרומה של NR לטיפול בהפרעות מטבוליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27230286

מהתוצאות עולה כי שיעור הסובלים מחסר או רמות נמוכות של ויטמין B 2 היה גבוה יותר בקבוצת המטפורמין בהשוואה לפלסבו לאחר 5 שנים וגם לאחר 13 שנים. כמו כן, נמצא כי שימוש ממושך יותר במטפורמין היה מלווה בסיכון מוגבר לחסר ויטמין B 12. שכיחות הסובלים מאנמיה הייתה גבוהה יותר בקבוצת המטפורמין, ללא תלות ברמת ויטמין B 12 ובנוסף שכיחות הסובלים מנוירופתיה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפים שנטלו מטפורמין עם חסר ויטמין B 12. החוקרים קוראים לביצוע בדיקות שגרתיות לבדיקת רמת ויטמין B 12 בקרב מטופלים הנוטלים מטפורמין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26900641

בהתבסס על נתונים מסקר הבריאות והתזונה (2022) האמריקאי (NHANES) נבדק הקשר בין רמת ויטמין D ותנגודת לאינסולין. במחקר נכללו 9,298 משתתפים בני 43 בממוצע, מהם 2,325 משתתפים שהוגדרו כסובלים מתנגודת לאינסולין. בניתוח סטטיסטי הכולל נטרול של גורמים סוציו-דמוגרפיים, אנתרופומטריים וביוכימיים נמצא כי הסיכוי לסבול מתנגודת לאינסולין היה נמוך יותר עם העלייה ברמת ויטמין D בדם. ממצא זה מצביע על כך שויטמין D עשוי להוות גורם מגן מפני ההתפתחות של תנגודת לאינסולין, ייתכן שכתוצאה מעיכוב התגובה הדלקתית. יחד עם זאת, החוקרים מראים כי התגובה לויטמין D הייתה שונה בהתאם למספר מאפיינים, כגון מוצא אתני או יתר לחץ דם.

הם מסכמים כי רמת ויטמין D נמוכה נמצאה קשורה בהימצאות תנגודת לאינסולין, ויש להמשיך ולחקור גורמים נוספים שעלולים להשפיע על הסיכון להתפתחות תנגודת לאינסולין בקבוצות אוכלוסייה שונות במטרה לפתח אסטרטגיות למניעת תנגודת לאינסולין וסוכרת סוג 2. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34997087/

מחקר (פברואר 2016) שנועד לבחון את הקשר בין רמת ויטמין B 12 לבין רמת העקה החמצונית והדלקת בקרב 154 חולי סוכרת, צמחוניים (54) ואוכלי כל. נמצא כי בקרב צמחוניים, רמות גבוהות יותר של ויטמין B 12 היו מלוות ברמות סוכר ועקה חמצונית נמוכות יותר ובפעילות נוגדת חמצון גבוהה יותר. בקרב אוכלי כל, רמות גבוהות יותר של ויטמין B 12 היו מלוות ברמות נמוכות יותר של מדדים דלקתיים. החוקרים מסכמים כי ישנה חשיבות גבוהה למעקב אחר רמות ויטמין B 12 בקרב חולי סוכרת, צמחוניים במיוחד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26927168

סקירה (אפריל ל2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת(בין היתר) ויטמין E.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25451926

מחקר (דצמבר 2014) שנערך בעכברים מראה כי לויטמין A תפקיד משמעותי בפעילות של תאי בתא בלבלב ולכן חוסר ויטמין A עלול להיות גורם להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מצאו כי בעכברים שסבלו מחוסר ויטמין A חלה תמותה מוגברת של תאי בתא, כתוצאה מכך נפגעה יכולת ייצור האינסולין וחלה עלייה ברמות הסוכר בדם. ממצאים אלה מהווים בסיס למחקרים עתידיים ביחס לתפקיד של ויטמין A בהתפתחות מחלת הסוכרת ולשימוש בויטמין A כאסטרטגיה טיפולית לעידוד הפרשת אינסולין בחולי סוכרת.

מחקר קליני כפול-סמיות (ינואר 2015) נועד לבחון את התפקיד של ההורמון אדיפונקטין באיזון רמות הסוכר לאחר נטילת תוסף ויטמין K1 בנשים צעירות עם קדם-סוכרת. במחקר השתתפו 82 נשים אשר קיבלו באופן אקראי תוסף ויטמין K1 (1 מ"ג) או פלסבו למשך 4 שבועות. נטילת התוסף גרמה לעליית ריכוז האדיפונקטין בדם בהשוואה לפלסבו, ללא השפעה על ריכוז האוסטאוקלצין והלפטין. באופן בלתי תלוי באדיפונקטין, נמצא כי לויטמין K1 תרומה לאיזון משק הסוכר במצבי קדם-סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25654061

סקירה (ינואר 2016) אשר מציגה לראשונה את העדויות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה של תוספי ויטמין K על הרגישות לאינסולין וסבילות לגלוקוז. החוקרים מסבירים כי לוויטמין K תפקיד חשוב בתהליך קרישת הדם כאשר מספר מחקרים קליניים מצביעים על היעילות של תוספי ויטמין K לשיפור הרגישות לאינסולין והסבילות לגלוקוז ובכך להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. מהעדויות המחקריות עולה כי ישנם מספר מנגנונים אשר עשויים קשורים בתרומה של ויטמין K לאיזון משק הסוכר, ביניהם הפקת החלבון אוסטאוקלצין, ויסות רמות אדיפוקינים, תהליכים אנטי-דלקתיים והפחתת רמות שומנים.

http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(16)00041-1/abstract

מחקר (פברואר 2015) שבדק את הקשר בין רמות ויטמין D בדם והביטוי הגנטי שלו ברקמת השומן לבין BMI ורמות הסוכר בגוף מצא כי חוסר ויטמין D קשור במידה רבה יותר למטבוליזם של פחמימות ולנטייה לסוכרת מאשר להשמנה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25706239

סקירה (מרץ 2016) המציגה את הממצאים ביחס לקשר בין ויטמין D והסיכון לסוכרת ולסרטן הלבלב. מהעדויות עולה כי ייתכן ולוויטמין D תפקיד במחלות הקשורות בלבלב, כולל סוכרת סוג 1 וסוג 2 וסרטן הלבלב. התפקיד של ויטמין D בוויסות הפעילות החיסונית מצביע על התרומה האפשרית שלו למניעת סוכרת סוג 1. בהקשר לסוכרת סוג 2, המחקרים מצביעים על ההשפעה של ויטמין D על פעילות תאי בתא בלבלב, על הרגישות לאינסולין ועל התפתחות דלקת מערכתית. ממחקרים תצפיתיים עולה קשר בין חסר ויטמין D לבין סיכון מוגבר לסוכרת סוג 1 ו-2, כאשר מחקרים העוסקים בסרטן הלבלב לרוב מצביעים על התרומה של רמת ויטמין D גבוהה לשיעור נמוך יותר של סרטן לבלב וכן על קשר בין חשיפה לשמש לבין סיכון נמוך יותר לתחלואה ותמותה מסרטן הלבלב. למרות ממצאים אלה, נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת לבחון באופן מעמיק את התפקיד של ויטמין D למניעת מחלות לבלב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27030935

במחקר קליני מבוקר פלסבו (מרץ 2015) בו השתתפו 82 נשים עם קדם-סוכרת נמצא כי תוסף ויטמין K1 במינון של 1,000 מק"ג ליום למשך 4 שבועות תרם לשיפור באיזון הסוכר וברגישות לאינסולין אולם לא נמצאה השפעה על התנגודת לאינסולין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25782427

מחקר קליני כפול-סמיות (אפריל 2015) בו נבדקה ההשפעה של תוסף תיאמין במינון גבוה על לחץ הדם, פרופיל השומנים ורמת הדלקתיות באוכלוסייה הסובלת מחוסר איזון במשק הסוכר. במסגרת המחקר 12 מטופלים נטלו תיאמין במינון של 100 מ"ג 3 פעמים ביום או פלסבו למשך 6 שבועות. נמצא כי נטילת תיאמין תרמה לשיפור בלחץ הדם בהשוואה לפלסבו, אולם לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לרמות השומנים או רמת הדלקתיות.החוקרים מסכמים כי שימוש בתיאמין עשוי להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול בחולים עם שלבים ראשונים של היפרגליקמיה ולתרום למניעת סיבוכים הקשורים בכלי הדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25982678

מחקר קליני מצומצם (דצמבר 2014) שנועד להעריך את ההשפעה של נטילת תוסף ויטמין D על רמות הסוכר והתנגודת לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 58 חולים אשר נטלו 4,000 יחבל ויטמין D או פלסבו במשך חודשיים. מהתוצאות עולה כי בחולים שנטלו ויטמין D חלה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וריכוז האינסולין וכן ירידה שאיננה מובהקת סטטיסטית במדד התנגודת לאינסולין. החוקרים מסכמים כי ויטמין D עשוי לתרום לאיזון רמות הסוכר ולשפר רגישות לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26171357

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25371590

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26781763

במחקר מבוקר (ינואר 2016) בו נכללו 270 חולים הסובלים מכאבים כתוצאה מנוירופתיה סוּכרתית נמצא כי טיפול משולב של התרופה gִabapentin עם ויטמיני B היה בעל יעילות דומה לטיפול בתרופה preGABAlin, אולם נדרש מינון נמוך יותר של התרופה עם פחות תופעות לוואי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26885528

סקירה (פברואר 2016) המציגה את העדויות העדכניות בנוגע לקשר בין רמת החומצה הפולית בדם לבין מחלות שונות. ראשית מוצגת סקירה רחבה לגבי ההרכב, המקורות, הפעילות המטבולית והתפקיד של חומצה פולית. בהמשך מוצגות העדויות לגבי חומצה פולית בהקשר למצבים רפואיים שונים, כולל רמות גבוהות של הומוציסטאין, מחלת לב כלילית, יתר לחץ דם, שבץ, סוכרת, הריון, סרטן (באופן ספציפי סרטן ערמונית, סרטן קולורקטלי, סרטן לבלב, סרטן שד, לויקמיה בילדים וסרטן ריאות) מחלות כליה, מחלות נוירולוגיות ואסתמה בילדים. החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות רבות התומכות בתפקיד של חומצה פולית בקידום בריאות וכן בפוטנציאל למניעה וטיפול במחלות. ישנה תמיכה רחבה ליעילות של נטילת תוספי חומצה פולית טרם הכניסה להריון למניעת מומים בתעלה העצבית (NTD). עם זאת, הממצאים לגבי הקשר בין חומצה פולית לבין מצבים רפואיים אחרים אינם חד-משמעיים ונדרשים מחקרים קליניים נוספים על מנת להעריך את התרומה הקלינית של נטילת תוספי חומצה פולית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27008500

במחקר בו נכללו 2,394 מבוגרים נמצא כי תזונה עשירה בכולין ובבטאין קשורה בסיכון נמוך יותר לתנגודת לאינסולין, במיוחד בקרב נשים.

http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(16)30196-4/abstract

במחקר חתך (דצמבר 2017), בו נכללו 66 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי חסר בחלבון פעיל מסוג MGP הידוע גם כ- Matrix Gla-Protein, שפעילותו תלויה בויטמין K, קשור בסיכון מוגבר להסתיידות ולקשיון העורקים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27927630

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (2024) שנערך בסין נבדק הקשר בין הצריכה של ויטמיני B ובין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2, תוך בחינת ההשפעה של תהליכי דלקת על קשר זה. במחקר נכללו הנתונים של 44,960 מבוגרים, כאשר הצריכה של ויטמיני B הוערכה באמצעות שאלוני תזונה שמולאו בתחילת תקופת המעקב. מקרים של סוכרת סוג 2 נקבעו באמצעות הרשומות הרפואיות. באופן כללי נמצא כי רמה גבוהה יותר של כל אחד מויטמיני B בנפרד, מלבד ויטמין B3 (ניאצין), הייתה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2. מעבר לכך, צריכה גבוהה של ויטמיני B (B1, B2, B6, B9 ו-B12) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-20% להתפתחות סוכרת סוג 2, כאשר לויטמין B6 הייתה התרומה המשמעותית ביותר. בניתוח סטטיסטי נוסף החוקרים מראים כי הפחתת תהליכי דלקת מסבירה חלק מהתרומה של ויטמיני B להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2. מכאן, תזונה עשירה בויטמיני B עשויה לתרום להפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38931256/

במחקר רטרוספקטיבי (2023) שנערך בסין נבדק הקשר בין רמת ויטמין D ובין הסיכון לתמותה בקרב מטופלים עם כף רגל סוּכרתית.
במחקר נכללו 275 מטופלים שגויסו למחקר בין השנים 2012-2019. רמת ויטמין D החציונית של המשתתפים הייתה 38 ננומול/ליטר, כאשר כ-32% מהמשתתפים הוגדרו עם חסר ויטמין D (פחות מ-30 ננומול/ליטר) ו-42% עם רמה נמוכה (פחות מ-50 ננומול/ליטר). במהלך תקופת מעקב חציונית של 52 חודשים, 65 מהמשתתפים נפטרו (כ-24%). נמצא כי חסר ויטמין D היה קשור בסיכון גבוה ב-44% לתמותה מכל גורם באופן בלתי תלוי בגורמים אחרים. לא נמצאו קשרים מובהקים בהתייחס לתוצאות אחרות שנבדקו. עוד נמצא כי מטופלים לאחר קטיעת רגל היו מאופיינים בריכוז ויטמין D נמוך יותר (רמה חציונית של 34 ננומול/ליטר). החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על קשר בין חסר ויטמין D ובין סיכון מוגבר לתמותה בקרב מטופלים עם כף רגל סוּכרתית, ומציעים כי יש לשקול תיסוף ויטמין D כאסטרטגיה לשיפור הפרוגנוזה בקרב מטופלים אלה.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36200877/

במחקר עוקבה (אפריל 2018) נבדק מהו הקשר בין ריכוז ויטמין D בדם לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. כחלק ממחקר העוסק בהפחתת רמות השומנים בדם, שהחל בשנת 1972, במחקר הנוכחי נכללו 903 מבוגרים ללא סוכרת או טרום סוכרת בבדיקת המעקב שנערכה בשנים 1997-1999. רמת ויטמין D בדם נמדדה בין השנים 1977-1979. בתקופת מעקב עד לשנת 2009, אובחנו 47 מקרים של סוכרת סוג 2 ו-337 מקרים של טרום-סוכרת. נמצא כי רמה גבוהה יותר של ויטמין D הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2: סיכון נמוך ב-69% עבור רמה של 30-39 ננוגרם/מ"ל, סיכון נמוך ב-71% עבור רמה של 40-49 ננוגרם/מ"ל וסיכון נמוך ב-81% עבור רמה הגבוהה מ-50 ננוגרם/מ"ל – כל אלו בהשוואה לרמה הנמוכה מ-30 ננוגרם/מ"ל. הקשר בין רמת ויטמין D וטרום סוכרת היה חלש יותר ולא מובהק סטטיסטית. החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון האם לרמה גבוהה של ויטמין D תרומה למניעת סוכרת סוג 2 או למניעת ההתקדמות ממצב טרום-סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29672520

במחקר אקראי מבוקר (2018) הוערכה ההשפעה של נטילת תוספי ויטמין D וויטמין C בשילוב פעילות גופנית בקרב מטופלים עם התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 180 משתתפים בגילאי 30-50, אשר חולקו אקראית לשש קבוצות המחקר למשך 12 שבועות:

ויטמין C במינון 500 מ"ג/יום
ויטמין C במינון 500 מ"ג /יום + חצי שעה פעילות אירובית
ויטמין D במינון 2,000 יחב"ל/יום
ויטמין D במינון 2,000 יחב"ל/יום + חצי שעה פעילות אירובית
פלסבו + חצי שעה של פעילות אירובית
פלסבו

נמצא כי לנטילת ויטמין D הייתה השפעה מיטיבה משמעותית יותר מויטמין C על מדדים של רמת גלוקוז בצום, כולסטרול כללי, LDL ולחץ דם, כאשר לויטמין C היה יתרון בהתייחס לשיפור בהיקף המותניים ורמת הטריגליצרידים וה-HDL. עם זאת, לנטילת שני הויטמינים בלבד לא הייתה השפעה על המשקל, ללא שילוב עם פעילות גופנית. החוקרים מסכמים כי לנטילת ויטמין D או C עשויה להיות תרומה לשיפור מדדים הקשורים בתסמונת המטבולית, אולם ההשפעה המיטיבה גבוהה יותר באופן ניכר כאשר נטילת התוספים משולבת עם פעילות גופנית. הערת מערכת: אין בהירות לגבי נתונים שהתקבלו מניתוח ישיר מול קבוצות הפלסבו.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30455745

בסקירה (2018) דנים החוקרים בהשערה לפיה חסר בויטמין C מגביר אנדוטוקסמיה (רעלנים בדם) ובכך מוביל להפרעה בפעילות המטבולית ולפגיעה במסלולים של ויטמין E, באמצעות מנגנונים הקשורים בציר המעי-כבד. החוקרים מסבירים כי אחת התוצאות של תזונת יתר, האופיינית למטופלים עם התסמונת המטבולית, הינה עלייה בריכוז חיידקים גראם שליליים במעי, אשר מגבירים תהליכי דלקת, פוגעים בתפקוד המעי וגורמים לאנדוטוקסמיה, ובכך פוגעים עוד יותר בפעילות הויטמינים נוגדי החמצון. השערה זו עשויה לסייע להסבר מדוע מטופלים עם התסמונת המטבולית, אשר סובלים מרמת ויטמין C נמוכה, נמצאים גם בסיכון מוגבר לפגיעה בפעילות הכבד. כלומר, שיפור רמת ויטמין C בקרב מטופלים אלה עשויה לתרום להפחתת אנדוטוקסמיה ובכך למיתון התגובה הדלקתית המעודדת תנגודת לאינסולין והפרעות מטבוליות אחרות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30640128

במחקר מקרה-בקרה, (2019) שנערך ביפן, נבדק הקשר בין רמת ויטמין D בדם לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. כחלק ממחקר עוקבה - בו נערך מעקב אחר 4,754 משתתפים בגילאי 34-69 במשך 5 שנים - זוהו 338 מטופלים, המאובחנים עם סוכרת סוג 2 ואליהם הותאמה קבוצת ביקורת של 668 משתתפים. ישנן עדויות ממחקרי in vitro ו- in vivo, המציעות כי ויטמין D משפר פעילות אינסולין והפרשתו. מחקרים אפידמיולוגיים הראו שרמות נמוכות של ויטמין D בדם (25-hydroxyvitamin D) קשורות בתפקוד לקוי של תאי בטא, עמידות לאינסולין ואי סבילות לגלוקוז. מכאן, הסיקו כי לרמות נמוכות של ויטמין D תפקיד חשוב בהתפתחות סוכרת סוג 2.

להלן סיכום הממצאים:

בקרב המשתתפים עם רמת ויטמין D הגבוהה ביותר (מעל 24 ng/mL), בהשוואה לנמוכה ביותר (מתחת ל-15.5 ng/mL), הסיכון לסוכרת סוג 2 היה נמוך ב-35% לאחר התאמה סטטיסטית לגורמי הסיכון הידועים ול-BMI.
בקרב המשתתפים עם הרמה הגבוהה ביותר של ויטמין D, שיעור ההתקדמות מטרום-סוכרת לאבחנה של סוכרת היה נמוך בכ-37% בהשוואה למשתתפים עם הרמה הנמוכה ביותר של ויטמין D.
הקשרים שנמצאו היו בולטים במיוחד בקרב משתתפים אשר בדיקות הדם שלהם נלקחו בתקופת החורף, ממצא המצביע על כך שרמת ויטמין D תקינה בתקופת החורף מהווה מדד לכך שרמת ויטמין D הינה מספקת לאורך כל השנה ועשויה להוות גורם מגן מפני התפתחות סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31182247

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34510592/

נוגדי חמצון

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2024 הוערכה ההשפעה של תוספי חמוציות על האיזון הגליקמי ופרופיל השומנים. בסקירה כללה 16 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 708 משתתפים בגילאי 18 עד 80, בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים, כגון עודף משקל או שמנות, סוכרת, מחלות קרדיווסקולריות, תסמונת מטבולית או כבד שומני. תוספי חמוציות ניתנו בצורות שונות, כולל מיץ (מינון 240 עד 750 מ"ל ליום), אבקה (מינון 9 גרם ליום), כמוסות או טבליות (מינון 144 עד 1,500 מ"ג ליום). בכל ההתערבויות תכולת הפוליפנוֹלים נעה בין 158 ל-2,250 מ"ג ליום ותכולת האנתוציאנינים נעה בין 2.2 ל-552 מ"ג ליום. משך ההתערבות נע בין 2 שבועות ל-6 חודשים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי חמוציות הייתה מלווה בשיפור מובהק ביחס של כולסטרול כללי ל-HDL ובמדד של תנגודת לאינסולין. עם זאת, לא נמצאה השפעה מובהקת על רמות הכולסטרול הכללי, LDL, HDL, טריגליצרידים, גלוקוז בצום, אינסולין בצום או המוגלובין מסוכרר. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי תוספים בצורה יבשה (אבקה, כמוסות וטבליות) תרמו לשיפור רמות האינסולין בצום. לא נמצאה השפעה למשך ההתערבות, למצב הבריאותי של המשתתפים או למינון פוליפנוֹלים ואנתוציאנינים על התוצאות.
לסיכום, הממצאים אינם מספקים עדות מבוססת לכך שתוספי חמוציות תורמים באופן משמעותי לשיפור האיזון הגליקמי או פרופיל השומנים. עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים שיבחנו את ההשפעה תוך תקנון למינון, לצד שליטה בגורמים כמו תזונה ופעילות גופנית.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38542695/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2024) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של תוספי זעפרן (Crocus sativus) על מדדי דלקת ועקה חמצונית. בסקירה נכללו 13 מחקרים, כולם נערכו באיראן, בהם משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים, כגון סוכרת סוג 2, טרשת נפוצה, COPD ועוד. המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו תוספי זעפרן במינון שנע בין 15 ל-30 מ"ג ליום ומשך ההתערבות נע בין 4 ל-16 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי לתוספי זעפרן הייתה השפעה מיטיבה על מדדי הדלקת CRP, TNF-α ו- IL-6 וכן על סך היכולת נוגדת החמצון. לא נמצאה השפעה מובהקת על המדד ESR להערכת דלקת ועל המדד MDA לעקה חמצונית. ההשפעה המיטיבה של זעפרן הייתה משמעותית יותר במינון של 30 מ"ג ליום ובמחקרים שנמשכו לפחות 12 שבועות. החוקרים מסכמים כי לשימוש בתוספי זעפרן עשויה להיות השפעה מיטיבה על מדדי דלקת ועל הפעילות מוגדת החמצון, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39632602/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2024) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של תוספי רימון על מדדי אינסולין. בסקירה נכללו 15 מחקרים בהם 673 משתתפים, בריאים או בעלי מגוון הפרעות מטבוליות כגון עודף משקל, כבד שומני, סוכרת סוג 2, תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS), תסמונת מטבולית או יתר שומנים בדם. במחקרים אלו נעשה שימוש בתוספי רימון שונים, כולל מיץ רימון, שמן זרעי רימון, כמוסות או לחם המכיל קליפות רימון, בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי תוספי רימון לא גרמו לשינויים מובהקים במדדים של תנגודת לאינסולין, רמת אינסולין בצום או רגישות לאינסולין, בהשוואה לקבוצת הביקורת. עם זאת, ניתוח לפי תתי-קבוצות הצביע על שיפור בתנגודת לאינסולין בקרב נשים עם PCOS ושיפור ברמת האינסולין בצום בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, כבד שומני ו-PCOS. החוקרים מסכמים כי יש להעריך בזהירות את השפּעת תוספי הרימון על מדדי האינסולין, שכן ההשפעה עשויה להיות תלויה במצב הבריאותי של המשתתפים. נדרשים מחקרים נוספים לבחינת ההשפעה בקרב מטופלים עם כבד שומני, PCOS וסוכרת סוג 2.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39499092/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2024) הוערכה ההשפעה של הספרידין על לחץ הדם. החוקרים מסבירים כי הספרידין הינו רכיב פנולי המצוי בקליפת פרי הדר, כאשר העדויות לגבי השפּעתו על לחץ הדם אינן עקביות. בסקירה נכללו 14 מחקרים מבוקרים בהם 656 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים כגון סוכרת, תסמונת מטבולית ושמנות. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של תוספי הספרידין או מיץ תפוזים עשיר בהספרידין, כאשר משך ההתערבות נע בין 2 ל-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת להספרידין על מדדי לחץ הדם. עם זאת, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצאה השפעה מיטיבה בקרב חולי סוכרת סוג 2, עם ירידה מובהקת של 4.32 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי, וירידה, שאינה מובהקת סטטיסטית, של 3.72 מ"מ כספית לחץ הדם הדיאסטולי. החוקרים מסכמים כי נטילת תוספי הספרידין הייתה מלווה בירידה מובהקת בלחץ הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2, ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה באוכלוסייה זאת.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38772688/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2024) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של צריכת רימון על המדדים הגליקמיים בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו 32 מחקרים בהם 1,305 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים, כגון מחלת לב כלילית, COPD, שמנות, סוכרת, יתר שומנים בדם ועוד. במחקרים אלה קבוצת ההתערבות קיבלה תוספי רימון בצורות שונות, כולל מיצוי, מיץ, פרי שלם, אבקה או שמן וקבוצת הביקורת קיבלה פלסבו, התערבות אחרת כגון מים או פרי אחר, או ללא כל התערבות. משך ההתערבות נע בין 1 ל-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי צריכת תוספי רימון הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 2.22 mg/dL, p=0.012), רמת האינסולין בצום (הפרש ממוצע של 1.06 μU/ml, p=0.004), רמת המוגלובין מסוכרר (הפרש ממוצע של 0.22%, p=0.037) ובמדד לתנגודת אינסולין HOMA-IR (הפרש ממוצע של 0.3, p=0.046). החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מצביעים על התועלת של תוספי רימון לשיפור המדדים הגליקמיים בקרב מבוגרים, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38194826/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) נבדקה ההשפעה של תוספי אנתוציאנינים על אנזימי הכבד בקרב מטופלים עם הפרעות מטבוליות. בסקירה נכללו 12 מחקרים בהם 893 משתתפים עם מחלת כבד שומני לא אלכוהולית, היפרליפידמיה וסוכרת סוג 2. במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי אנתוציאנינים ממקורות שונים במינון 0.77-600 מ"ג/יום למשך 4-12 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה להתערבות על אנזימי הכבד ALT ו-AST, אולם החוקרים מציינים כי זוהתה הטרוגניות גדולה בין המחקרים. הם מסכמים כי לא נמצאה תמיכה להשפעה של אנתוציאנינים על תפקודי הכבד בקרב מטופלים עם הפרעות מטבוליות, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים, בעיקר בקרב מטופלים עם מחלות כבד.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) בדקה ההשפעה של תמצית זרעי ענבים על האיזון הגליקמי, מדדי השומנים, מדדי הדלקת ומשקל הגוף. בסקירה נכללו 15 מחקרים, בהם 825 משתתפים בגילאי 20-64 עם BMI בטווח 21 עד 37. במחקרים אלה נעשה שימוש בתמצית זרעי ענבים במינון 100 עד 2,000 מ"ג/יום, משך ההתערבות נע בין 4 ל-25 שבועות. בארבעה מהמחקרים נכללו משתתפים בריאים וביתר המחקרים - משתתפים עם יתר כולסטרול, סוכרת סוג 2, תסמונת מטבולית, תחלואה קרדיווסקולרית, קדם יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית ומטופלי דיאליזה. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תמצית זרעי ענבים הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום, הכולסטרול הכללי, ה-LDL, הטריגליצרידים וה-CRP. לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת ההמוגלובין המסוכרר, ה-HDL והמדדים האנתרופומטריים. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על ההשפעה המיטיבה של תמצית זרעי ענבים על מדדי הגלוקוז, השומנים והדלקת. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מצהירים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31880030/

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים (2020) מבוקרים הוערכה ההשפעה של תוספי רזרבטרול על המדד הדלקתי CRP, בקרב חולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו שישה מחקרים, בהם 491 משתתפים, כאשר במחקרים אלה נעשה שימוש בתוספי רזברטרול במינון 8 עד 500 מ"ג/יום למשך 4 עד 48 שבועות. בניתוח כולל של התוצאות נמצא כי נטילת תוספי רזברטרול הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ה-CRP. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי ההשפעה של רזברטרול על רמת ה-CRP הייתה משמעותית יותר במחקרים בהם ניתן מינון גבוה מ-150 מ"ג/יום ובמחקרים בהם משך ההתערבות היה מעל ל-12 שבועות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על ההשפעה נוגדת הדלקת של רזרבטרול בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מצהירים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32147058/

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) נבדקה ההשפעה של תמצית פירות יער ושל תמצית זרעי ענבים על המטבוליזם ולחץ הדם באוכלוסיות שונות. עדויות רבות מצביעות על כך שבנוסף להשפעה של פירות טריים, גם לתמצית פירות עשויה להיות תועלת מטבולית, בעיקר בשל תכולת הפלבונואידים והאנתוציאנינים. בסקירה נכללו 24 מחקרים בהם נכללו משתתפים בריאים (שלושה מחקרים), נשים בגיל המעבר (שני מחקרים), משתתפים עם סוכרת סוג 2 (ארבעה מחקרים), משתתפים עם התסמונת המטבולית (חמישה מחקרים), משתתפים עם יתר כולסטרול בדם (חמישה מחקרים) ומשתתפים עם יתר לחץ דם קל (חמישה מחקרים). ב-20 מהמחקרים נבדקה ההשפעה של תמצית זרעי ענבים במינון 100 עד 1,500 מ"ג/יום, ובארבעה מחקרים נבדקה ההשפעה של תמצית פירות יער (blackcurrant / bilberry) במינון 320 מ"ג/יום. משך ההתערבות נע בין 4 ל-52 שבועות. להלן הממצאים העיקריים:

תמצית פירות יער הובילה לירידה בהמוגלובין המסוכרר (באוכלוסייה הסינית), בעיקר עבור משתתפים מבוגרים יותר, משתתפים עם סוכרת סוג 2 ובמשך התערבות ארוך יותר.
שני התוספים תרמו לירידה ברמת הכולסטרול הכללי וה-LDL לאחר ארבעה שבועות בקרב משתתפים עם יתר כולסטרול, סוכרת סוג 2 או תסמונת מטבולית.
תמצית זרעי ענבים נמצאה יעילה להורדת לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי בקרב משתתפים עם יתר לחץ דם או תסמונת מטבולית.
החוקרים מציינים כי הגורמים המסבירים הבדלים שנמצאו בהשפעה על לחץ הדם ורמת הכולסטרול הינם גיל, מינון ומשך ההתערבות.

החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על כך שתמצית פירות יער עשויה להיות יעילה להורדת ההמוגלובין המסוכרר וה-LDL ותמצית זרעי ענבים להורדת הכולסטרול הכללי, ה-LDL ולחץ הדם, בהתאם למאפייני האוכלוסייה. המחקר מומן על ידי חברת By-Health Co. Ltd. המייצרת תוספי תזונה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34067538/

בסקירה שיטתית של מחקרים פרה-קליניים וקליניים (2021) מוצגים הממצאים לגבי התרומה של הקסנטופילים לוטאין וזאקסנטין לטיפול ברטינופתיה סוּכרתית. החוקרים מסבירים כי לוטאין וזאקסנטין הינם רכיבים נוגדי דלקת ונוגדי חמצון ממשפחת הקרוטנואידים אשר יכולים להצטבר ברשתית העין ולפיכך עשויים לתרום לטיפול ברטינופתיה בקרב חולי סוכרת. בסקירה נכללו 18 מחקרים, מהם שבעה מחקרים פרה-קליניים, תשעה מחקרים תצפיתיים ושני מחקרים התערבותיים. במחקרים הפרה-קליניים הודגמה ההשפעה המגינה של לוטאין וזאקסנטין על תאי הדם הקטנים בעין מפני ניוון ושינויים על רקע היפר-גליקמיה. מחקרים תצפיתיים הצביעו על כך שרמה נמוכה של קסנטופילים ברשתית הינה מאפיין של רטינופתיה סוּכרתית, בעיקר בקרב חולי סוכרת סוג 2 או סוכרת סוג 1 שאינה מאוזנת. המחקרים ההתערבותיים ניתן תוסף המכיל 4 מ"ג לוטאין ו-8 מ"ג זאקסנטין (כחלק מתוסף מולטי-ויטמינים) למשך שישה חודשים, או תוסף המכיל 6 מ"ג לוטאין ו-0.5 מ"ג זאקסנטין למשך שלושה חודשים. במחקרים אלה נמצאה עלייה ברמת הקסנטופילים בדם וברשתית יחד עם הטבה בתפקודי הראייה. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שלשימוש בקסנטופילים פוטנציאל להגנה ולטיפול ברטינופתיה סוּכרתית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34371951/

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה היעילות של תוספי סלניום בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי בשל ההשפעה נוגדת החמצון של סלניום, ניתן לשער כי לנטילת תוספי סלניום תהיה השפעה מיטיבה על סוכרת סוג 2, הקשורה בעלייה ברמת הרדיקלים החופשיים והעקה החמצונית. עם זאת, ישנם מחקרים המצביעים על כך שסלניום עלול לפגוע באיזון הגלוקוז וברגישות לאינסולין ואף להגביר את הסיכון לסוכרת סוג 2. בסקירה נכללו ארבעה מחקרים, בהם 241 משתתפים בגילאי 18-85, אשר העריכו את ההשפעה של תוסף סלניום במינון 0.2 מ"ג ליום (שלושה מחקרים) או 0.96 מ"ג ליום (מחקר אחד) בהשוואה לפלסבו - למשך שמונה שבועות עד שלושה חודשים. החוקרים מציינים כי ניתוח התוצאות נעשה באופן נפרד עבור כל מחקר ולא נערכה מטה-אנליזה בשל הטרוגניות גדולה בין המחקרים במאפייני המשתתפים וההתערבויות. מהתוצאות עולה כי לנטילת תוספי סלניום לא הייתה השפעה משמעותית על אף אחד מהמדדים העיקריים בקרב חולי סוכרת סוג 2, כאשר באף אחד מהמחקרים לא נבדקה ההשפעה על הסיבוכים והתמותה על רקע המחלה. כמו כן, לא נמצאה השפעה משמעותית על משקל הגוף או BMI. למרות ששיעור ההשפעות השליליות בין הקבוצות היה דומה, החוקרים מציינים כי העדויות הן מוגבלות בשל דיווח חלקי בשלושה מהמחקרים. הם מסכמים כי עדויות אלה אינן מספקות תמיכה ליעילות של תוספי סלניום בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31148299

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2019) הוערכה ההשפעה של תוספי אנתוציאנינים על מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב מבוגרים. בסקירה נכללו 19 מחקרים, בהם נעשה שימוש באנתציאנינים ממקורות שונים (כגון פירות יער) במינון של 31.45-1,050 מ"ג ליום לתקופה של 1-96 שבועות. בניתוח כולל של הנתונים לא נמצאה השפעה מובהקת על מגוון רחב של מדדים קרדיו-מטבוליים, כולל מדדים אנתרופומטריים, לחץ דם, המוגלובין מסוכרר ורמת הגלוקוז והאינסולין. עם זאת, נטילת תוספי אנתוציאנינים הייתה מלווה בשיפור מובהק בתנגודת לאינסולין. כמו כן, למרות שלא נמצאה השפעה על פרופיל השומנים באופן כללי, בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצאה השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים בנטילת תוספי אנתוציאנינים למשך למעלה מ-12 שבועות ובמינון של מעל 300 מ"ג ליום. החוקרים מציינים כי זוהתה הטרוגניות גדולה בין המחקרים השונים, בעיקר בשל הבדלים במינון ובמשך נטילת התוספים והם מסכמים כי נטילת תוסף אנתוציאנינים עשויה לתרום להפחתת תנגודת לאינסולין בקרב מבוגרים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30007479

מטה-אנליזה יסודית (אפריל 2014) הכוללת 11 מחקרים מבוקרים נועדה להעריך את ההשפעה של רזברטרול על רמות הגלוקוז והרגישות לאינסולין. רזברטרול הוא נוֹגד חִמצון שמקורו ביין אדום אשר ידוע כבעל תפקיד במניעת מחלות קרדיווסקולריות אולם הממצאים לגבי השפּעתו על משק הסוכר בגוף אינם חד משמעיים. ניתוח כולל של הנתונים, הכוללים סה"כ 388 משתתפים, מראה כי צריכת רזברטרול תרמה לירידה ברמות הסוכר בצום, ברמות האינסולין, ברמות ההמוגלובין המסוכרר ובתנגודת לאינסולין בקרב חולי סוכרת. לא נמצאה השפעה לצריכת רזברטרול בקרב האוכלוסייה הבריאה. מחקר זה מעיד כי צריכת רזברטרול עשויה להיות טיפול טבעי יעיל לחולי סוכרת (לצד תזונה וצמחי מרפא) אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך ולבסס את השימוש הקליני.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24695890

בסקירה שיטתית (2022) הוערכה ההשפעה של זעפרן (Crocus Sativus) ורכיביו הפעילים על העקה החמצונית במצבי סוכרת. החוקרים מסבירים כי לזעפרן פעילויות פרמקולוגיות, כגון השפעה נוגדת חמצון, להן עשוי להיות תפקיד חשוב במניעת סיבוכים בחולי סוכרת. בסקירה נכללו 31 מחקרים, מהם ארבעה מחקרי מעבדה, 25 מחקרים בבעלי חיים ושני מחקרים קליניים. מהסקירה עולה כי תוספי זעפרן תרמו להגברת הייצור והפעילות של אנזימים נוגדי חמצון והפחיתו מדדים של עקה חמצונית. בשני המחקרים הקליניים נכללו משתתפים עם סוכרת סוג 2, במחקר אחד המשתתפים קיבלו 1 גרם/יום למשך 8 שבועות ונמצאה ירידה במדד F2-isoprostan לעקה חמצונית, ובמחקר נוסף המשתתפים קיבלו 100 מ"ג/יום למשך 12 שבועות ונמצאה ירידה במדד MDA לעקה חמצונית ועלייה הפעילות נוגדת החמצון הכללית בקרב המשתתפים שקיבלו את התוסף לעומת פלסבו. תוצאות אלה מצביעות על הפוטנציאל של תוספי זעפרן לשיפור הפעילות נוגדת החמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים נוספים לאישוש הממצאים ולבחינת מנגנוני הפעולה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35331485/

בסקירה שיטתית (2019) של מחקרים מרחבי העולם, הוערכה צריכת פוליפנוֹלים בהקשר לסיכון למחלות כרוניות ומחלות אחרות. עדויות גוברות תומכות בקשר בין צריכת פוליפנוֹלים להפחתת הסיכון למחלות כרוניות, גם אם יש ויכוח נרחב לגבי הכמות היעילה של פוליפנוֹלים המסוגלים להפעיל אפקט מגן כזה. 45 מחקרים התמקדו רק בצריכת פוליפנוֹלים באוכלוסיות יעד ספציפיות, 24 מחקרים העריכו את הקשר בין פוליפנוֹלים לסיכון קרדיווסקולרי או סוכרת (מחקר אחד כלל גם נתונים על תמותת קורות חיים), 9 מחקרים התמקדו באופן ספציפי בקשר לתמותה קרדיווסקולריות. בעוד 13 מחקרים העריכו את הקשר בין צריכת פוליפנול לתוצאות אחרות (למשל, שבירות ושברים בעצמות). נמצא כי הצריכה הממוצעת של פוליפנוֹלים עומדת על כ-900 מ"ג ביום. תרומת המקורות התזונתיים חושבה והמסקנה היא כי תה, קפה, יין אדום, פירות וירקות הם המוצרים העיקריים המספקים פוליפנוֹלים. ככל הנראה, צריכה כוללת של פלבנואידים ותתי-סוגים ספציפיים שלהם, אך לא צריכה כוללת של פוליפנוֹלים, היתה קשורה בסיכון נמוך לסוכרת, אירועים קרדיווסקולריים ותמותה מכל הסיבות. עם זאת, שונות רבה מבחינת השיטות להערכה וכימות של צריכת פוליפנוֹלים, ושל סמנים ותוצאות אליהן רצו להגיע המחקרים, מקשה עדיין על קביעת כמות צריכה מומלצת מבוססת ראיות. לסיכום, נראה כי המסה הקריטית של נתונים זמינים מרמזת על השפעה מגינה של תזונה עשירה בפוליפנוֹלים, גם אם יש לעודד מחקר נוסף ממוקד היטב ומתודולוגי על מנת להגדיר המלצות ספציפיות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31208133

בסקירה (2021) מסכמים החוקרים את העדויות, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בהתייחס להשפעה המיטיבה של קוורצטין במחלות מטבוליות, כולל סוכרת, יתר שומנים בדם וכבד שומני.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34257817/

בסקירה שיטתית ובמטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2020) הוערכה ההשפעה של פרוביוטיקה הכוללת Lactobacillus על לחץ הדם. בסקירה נכללו 18 מחקרים, בהם 1,274 משתתפים בריאים או עם מגוון מצבים בריאותיים (סוכרת, עודף משקל, יתר לחץ דם ועוד), כאשר במרבית המחקרים נכללו משתתפים עם BMI מעל 25. במחקרים השונים נעשה שימוש בזן בודד או בשילוב של מספר זנים של חיידקים מהסוג Lactobacillus, במינון שנע בין 100 מיליון ל-1.5 טריליון חיידקים ליום - למשך 3 עד 24 שבועות. התוסף ניתן כמזון (גבינה או יוגורט), במשקה, בכמוסה או באבקה. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת Lactobacillus הייתה מלווה בירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי (ירידה של 2.74 מ"מ כספית) והדיאסטולי (דיאסטולי - ירידה של 1.50 מ"מ כספית), בהשוואה לקבוצת הביקורת. בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי ההשפעה הייתה משמעותית יותר בקרב חולי סוכרת סוג 2, משתתפים ממוצא אסיאתי או משתתפים עם מצב גבולי של יתר לחץ דם. עוד נמצא כי הטיפול היה יעיל יותר כאשר ניתן בצורת כמוסה במינון של לפחות 5 מיליון חיידקים ליום או טיפול שנמשך 8 שבועות לפחות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של פרוביוטיקה מהסוג Lactobacillus לשיפור לחץ הדם, ומציעים מספר מנגנונים אפשריים, ביניהם שיפור תפקוד כלי הדם באמצעות מניעת דלקת ועקה חמצונית, עיכוב פעילות האנזים ACE וייצור של מעכבי ACE, עלייה ב- nitric oxide ברקמת המעי, דיכוי הפעילות של מערכת העצבים הסימפתטית דרך עצב הואגוס וכן השפעה על לחץ הדם באמצעות שיפור פרופיל השומנים, השפעה על פיטואסטרוגנים פעילים וירידה במשקל.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229920318148

בסקירה מקיפה משנת 2023 הוערכה ההשפעה של תיסוף קוורצטין על מדדים קרדיו-מטבוליים. הסקירה כללה 5 מטה-אנליזות המבוססות על 18 מחקרים אקראיים מבוקרים, לצד 5 מחקרים נוספים שלא נכללו בהן. מחקרים אלו בדקו את השפּעת הקוורצטין במינונים שנעו בין 4 ל-3,000 מ"ג ליום, הן באופן אקוטי והן לאחר תקופת התערבות של 2 עד 12 שבועות. הניתוח הכולל של הנתונים התמקד בהשפעה על לחץ הדם, פרופיל השומנים, איזון גליקמי, מדדים אנתרופומטריים ומדדי דלקת. להלן הממצאים העיקריים:

לחץ דם: תיסוף קוורצטין נמצא קשור לירידה של 1.9 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי, אך ללא השפעה מובהקת על לחץ הדם הדיאסטולי. השפעה משמעותית יותר נצפתה במינונים של 500 מ"ג ליום ומעלה, ובפרקי זמן של 6 שבועות לפחות.
פרופיל שומנים: בניגוד לממצאים ממחקרים פרה-קליניים, לא נמצאה עדות להשפעה של קוורצטין על פרופיל השומנים.
איזון גליקמי: נמצאה ירידה מובהקת ברמות האינסולין, אך ההבדל הוערך כבלתי משמעותי מבחינה קלינית, ורמת הביטחון בממצא זה הוגדרה כנמוכה.
מדדים אנתרופומטריים: למרות עדויות קודמות להשפּעת קוורצטין על תהליכי ליפוליזה ואדיפוגנזה, לא נמצאה השפעה מובהקת על מדדים אנתרופומטריים.
מדדי דלקת: לא זוהתה השפעה מובהקת, אך ייתכן שההשפעה תלויה במקור הקוורצטין ובמינון. לפיכך, נדרש מחקר נוסף להערכת פוטנציאל הפעילות נוגדת הדלקת.

החוקרים מסכמים כי קוורצטין עשוי לתרום לירידה ברמות האינסולין ולשיפור קל בלחץ הדם הסיסטולי, אך לא זוהתה השפעה מובהקת על מדדים קרדיו-מטבוליים נוספים. עם זאת, איכות העדויות מוגבלת, ונדרש מחקר נוסף ברמה מתודולוגית גבוהה יותר כדי להעריך את השפעותיו הקרדיו-מטבוליות באופן מקיף יותר.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37654199/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2022), הוערכה ההשפעה של פרוביוטיקה וברברין לשיפור רמות השומנים לאחר הארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים, כי הפרעה בתגובת השומנים לאחר הארוחה זוהתה כגורם סיכון קרדיווסקולרי, בדומה לחוסר איזון בפרופיל השומנים שנמדד בצום, כאשר השילוב של פרוביוטיקה וברברין מוכר לשיפור רמות הסוכר והשומנים באמצעות השפעה על חיידקי המעי. כחלק ממחקר שנערך ב-20 מרכזים רפואיים בסין, במחקר זה נכללו 365 עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2, אשר חולקו באופן אקראי לארבע קבוצות המחקר למשך 12 שבועות:

600 מ"ג ברברין פעמיים ביום לפני הארוחה + ארבעה גרם פרוביוטיקה פעם ביום לפני השינה.
פלסבו + פרוביוטיקה.
ברברין + פלסבו.
פלסבו + פלסבו.

הפרוביוטיקה הכילה לפחות 50 מיליארד חיידקים מהזנים Bifidobacterium longum, Bifidobacterium breve, Lactococcus gasseri, Lactobacillus rhamnosus, Lactobacillus salivarius, Lactobacillus crispatus, Lactobacillus plantarum, Lactobacillus fermentum, Lactobacillus casei. רמות השומנים בדם נמדדו 120 דקות לאחר צריכת ארוחה סטנדרטית המכילה 100 גרם פחמימות. נמצא כי שילוב התוספים היה יעיל יותר מכל תוסף בנפרד לשיפור רמת הכולסטרול הכללי וה-LDL לאחר הארוחה, שיפור אשר לווה בירידה במטבוליטים שונים של שומנים. מגמה זאת נמצאה קשורה בשינוי בריכוז בחיידק Bifidobacterium breve בדגימות הצואה. בבדיקות מעבדה מראים החוקרים כי לברברין עשויה להיות השפעה על הביטוי של גנים בחיידק B. breve ובכך להשפיע על השומנים המצויים בסביבת המעי. מסקנת החוקרים היא כי לפרוביוטיקה וברברין עשויה להיות השפעה סינרגיסטית התורמת להפחתת רמות השומנים לאחר הארוחה ובכך להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב חולי סוכרת סוג 2.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34923903/

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (2021) נבדקה ההשפעה של תוסף גלוטתיון על הרגישות לאינסולין בקרב גברים עם שמנות. במחקר נכללו 20 משתתפים, מהם עשרה משתתפים עם סוכרת סוג 2 ועשרה משתתפים עם שמנות בלבד. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת תוסף גלוטתיון במינון 1 גרם/יום, או פלסבו, למשך שלושה שבועות. בתחילת המחקר ובסיומו הרגישות לאינסולין נמדדה באמצעות מהדק אינסולין (hyperinsulinemic-euglycemic clamp) ובנוסף נלקחה ביופסיה מהשריר. נמצא כי בקרב המשתתפים שנטלו תוסף גלוטתיון חל שיפור מובהק ברגישות לאינסולין ובנוסף נמצאה עלייה של כ-19% ברמת הגלוטתיון בשרירי השלד. לא נמצאה השפעה משמעותית להתערבות על ריכוז הרדיקלים החופשיים והעקה החמצונית. החוקרים מסכמים כי נטילה פומית של תוסף גלוטתיון תרמה לשיפור הרגישות לאינסולין בקרב גברים עם שמנות, עם או בלי סוכרת סוג 2, אולם לא נמצאה השפעה על מדדים של עקה חמצונית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33740389/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2021) נבדקה ההשפעה של מיצוי עץ אורן צרפתי בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 46 משתתפים בגילאי 30-65 אשר אובחנו עם סוכרת סוג 2 ועדות למיקרואלבומינריה (ריכוז גבוה של אלבומין בשתן). המשתתפים חולקו אקראית לקבלת 100 מ"ג ליום מיצוי עץ אורן צרפתי (משווק תחת השם המסחרי Oligopin), או לקבלת פלסבו, למשך שמונה שבועות. בתחילת המחקר ובסיומו נבדקו מדדי הסוכר, רמת החלבון VCAM-1 המשמש כסמן להתפתחות נפרופתיה סוכּרתית, פרופיל השומנים, UACR (יחס אלבומין לקריאטינין בשתן), ומדדים אנתרופומטריים. נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור מובהק בהמוגלובין המסוכרר, VCAM-1, כולסטרול כללי, UACR, היקף המותניים ויחס מותניים לגובה, בהשוואה לפלסבו. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ברמת הגלוקוז בצום, האינסולין, הטריגליצרידים, LDL ו-HDL. החוקרים מסכמים, כי תוצאות המחקר תומכות בהשפעה המיטיבה של מיצוי עץ אורן צרפתי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 ומיקרואלבומינוריה. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33610726/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2020) נבדקה ההשפעה של תוסף תזונה בקרב חולי סוכרת סוג 2 הסובלים מנוירופתיה. במחקר נכללו 85 מטופלים, אשר חולקו אקראית לקבלת התוסף או פלסבו למשך 12 חודשים, בנוסף לטיפול התרופתי. תוסף התזונה הכיל ארבעה רכיבים במינון יומי של 10 מ"ג של האנזים נוגד החמצון SOD (Superoxide Dismutas) 570 מ"ג חומצה אלפא ליפואית, 300 מ"ג אצטיל ל-קרניטין ו-250 מק"ג ויטמין B12, כאשר כל אחד מהרכיבים נמצא יעיל במחקרים קודמים כטיפול בודד. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק במדדים להערכת נוירופתיה, ברמת הכאב ובאיכות החיים. לא נמצאו שינויים מובהקים ברמת ההמוגלובין המסוכרר, בפרופיל השומנים, בלחץ הדם ובבדיקות מעבדה נוספות. החוקרים מסכמים כי השימוש בתוסף עשוי להיות יעיל לטיפול בנוירופתיה סוּכרתית.החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים, כאשר התוסף והפלסבו סופקו על ידי חברת Libytec המייצרת את התוסף.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33114210/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) בו נכללו 71 חולי סוכרת סוג 2, נמצאה השפעה מיטיבה לתוסף רזברטרול, על הביטוי של גנים המעורבים בעיכוב עיבוי כלי הדם על רקע תהליכי טרשת עורקים (intimal hyperplasia).

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33580595/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו, (2019) בו נכללו 103 מטופלים עם טרום-סוכרת, נמצאה השפעה מיטיבה לנטילת תוסף ®Eriomin, המבוסס על פלבונואידים מפירות הדר - במינון 200, 400 או 800 מ"ג/יום למשך 12 שבועות (ללא הבדל מובהק בהשפעה של המינונים השונים) - על האיזון הגליקמי ועל מדדי דלקת ועקה חמצונית, וכן נמצאה הפיכה של המצב הטרום-סוכּרתי בקרב 24% מהמשתתפים. המחקר נתמך על ידי החברה ™Ingredients by Nature שסיפקה את התוסף.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31183921

בסדרה של שני ניסויים אקראיים מוצלבים (2023) נבדקה ההשפעה האקוטית של פוליפנוֹלים בשילוב סיבים על התגובה הגליקמית, החוקרים מסבירים כי פוליפנוֹלים שמקורם בענבי שועל (blackcurrant) נמצאו יעילים להורדת ריכוז הגלוקוז לאחר הארוחה, ולכן משערים כי שילוב עם פוליפנוֹלים וסיבי פירות נוספים עשוי להגדיל את ההשפעה. במסגרת המחקר נבדק השילוב של מיצוי ענבי שועל עם ריכוז פוליפנוֹלים גבוה או נמוך, פוליפנוֹלים מתפוז וסיבים מפרי התפוז. בשני ניסויים מוצלבים משתתפים בריאים צרכו סה"כ 7 סוגי משקאות (200 מ"ל), כאשר מיד לאחר כל תנאי המשתתפים צרכו 75 גרם פחמימות זמינות (עמילן וסוכר). להלן פירוט התנאים בכל ניסוי:

בכל תנאי נבדק השינוי ברמת הגלוקוז, האינסולין, הפעילות ההורמונלית במעי ותחושת התאבון. בנוסף, בניסוי 2 הוערכה גם הצריכה התזונתית לאחר ההתערבות והתפקוד הקוגניטיבי.
להלן הממצאים העיקריים:

פוליפנוֹלים מענבי שועל בריכוז נמוך תרמו להפחתת התגובה הגליקמית המיידית בטווח של עד 30 דקות לאחר הצריכה, ללא השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז המרבית או סך התגובה הגליקמית.
לפוליפנוֹלים מענבי שועל נמצאה השפעה מעכבת על הפרשת האינסולין.
בניסוי 2, נמצא יתרון לשילוב של פוליפנוֹלים וסיבים על כמה מדדים של תפקוד קוגניטיבי.
לא נמצאה השפעה מובהקת על מדדים של תאבון.

מסקנת החוקרים היא כי למשקה המבוסס על פוליפנוֹלים מענבי שועל השפעה מועטה על התגובה הגליקמית בקרב מבוגרים בריאים, ללא תרומה משמעותית לשילוב עם פוליפנוֹלים או סיבים מתפוז.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37902089/

במחקר אקראי מבוקר משנת 2024 שנערך באיטליה נבחנה ההשפעה של תוסף פטנט המבוסס על מיצוי ענבים לטיפול ברטינופתיה סוּכרתית, זאת בשל הפוטנציאל שלו להפחתת עקה חמצונית. המחקר כלל 99 מטופלים עם רטינופתיה סוּכרתית בדרגה קלה עד מתונה, אשר חולקו באופן אקראי לקבלת התוסף או פלסבו במשך שישה חודשים. תוצאות המחקר הצביעו על שיפור במדדים אנטומיים ותפקודיים של העין בקרב המשתתפים שנטלו את התוסף, לרבות חדות ראייה, עובי הרשתית וזילוח וסקולרי. בנוסף, נמצא כי נטילת התוסף לוותה בירידה ברמות מטבוליטים של גורמים חמצוניים ושל LDL מחומצן. החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מעידים על תרומת התוסף להפחתת נפיחות ועקה חמצונית ברשתית, ובכך לשיפור תפקודי הראייה בקרב מטופלים עם רטינופתיה סוּכרתית. המחקר נערך בשיתוף חברת Inventia Biotech-Healthcare Food Research Center.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39275167/

במחקר אקראי מבוקר (2022) שנערך בפקיסטן נבדקה ההשפעה של תוסף רזברטרול על האיזון הגליקמי ומדדי דלקת ועקה חמצונית בקרב חולי סוכרת סוג 2 במקבלים טיפול תרופתי. במחקר נכללו 110 מטופלים אשר חולקו אקראית לנטילת 200 מ"ג/יום תוסף רזברטרול או פלסבו למשך 24 שבועות. נמצא כי בסיום תקופת ההתערבות בקבוצת הרזברטרול, בהשוואה לפלסבו, חל שיפור מובהק ברמת הגלוקוז, האינסולין והתנגודת לאינסולין, וכן במדד MDA לעקה חמצונית ובמדדי הדלקת CRP, TNF- α ו-IL-6. בנוסף, החוקרים מדווחים על שינוי בביטוי של גנים הקשורים במדדים אלה. לא דווח על השפעות שליליות הקשורות בהתערבות. החוקרים מסכמים כי לתוסף רזברטרול הייתה השפעה מיטיבה על האיזון הגליקמי, דלקת כרונית ועקה חמצונית בקרב חולי סוכרת סוג 2, ובכך עשוי לסייע בהפחתת הסיכון לסיבוכים. המחקר מומן על ידי מענק ממשלתי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35240291/

מחקר אקראי מבוקר (מאי 2016) נועד לבחון את ההשפעה של תוסף פוליפנוֹלים המכיל EGCG ורזברטרול על מטבוליזם של שומנים ועל הרגישות לאינסולין במשתתפים הסובלים מהשמנה. במחקר קודם מצאו החוקרים כי נטילת התוסף במשך 3 ימים הובילה לעלייה בהוצאת האנרגיה ושיפור המטבוליזם. המחקר הנוכחי כלל 38 משתתפים בני 38 בממוצע עם BMI ממוצע של 29.7. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת תוסף המכיל 282 מ"ג/יום EGCG ו-80 מ"ג/יום רזברטרול, או פלסבו למשך 12 שבועות. בסיום המחקר לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לפרופיל המטבולי בצום או בסך הוצאת האנרגיה. למרות שלא היה הבדל בין הקבוצות במסת השומן הכללית, בקרב משתתפים שנטלו את התוסף נצפתה ירידה במסת השומן הבטני בהשוואה לפלסבו. בנוסף, נטילת התוסף תרמה לשיפור פעילות המיטוכונדריה ולהגברת שריפת שומנים, אולם לא הייתה לכך תרומה לשיפור הרגישות לאינסולין כפי שציפו החוקרים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27194304

במחקר אקראי מוצלב (2021) שנערך בסין, נבדק ההשפעה של תוסף אוכמניות (bilberry / Vaccinium myrtillus) על האיזון הגליקמי, פרופיל השומנים ומדדים דלקתיים ונוגדי חמצון בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מציינים, כי זן זה של אוכמניות הינו אחד העשירים ביותר באנתוציאנינים, רכיבים הידועים בפעילות נוגדת חמצון חזקה ובהשפעה נוגדת דלקת, נוגדת שומנים, נוגדת יתר לחץ דם ונוגדת גליקמיה. במחקר נכללו 20 מטופלים אשר קיבלו תמצית אוכמניות במינון יומי של 1.4 גרם או פלסבו, כל אחד למשך ארבעה שבועות עם שישה שבועות הפרדה בין התנאים.מהתוצאות עולה כי להתערבות לא הייתה השפעה על המשקל, לחץ הדם, פרופיל השומנים, רמת נוגדי החמצון או העקה החמצונית או על מדדי הדלקת. נטילת התוסף הייתה מלווה בירידה של 0.31% ברמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית בהשוואה לפלסבו. החוקרים מסכמים כי במחקר זה לא נמצאה תרומה לנטילת תוסף אוכמניות במשך ארבעה שבועות, אולם מגמת השיפור באיזון הגליקמי מצביעה על פוטנציאל להשפעה מיטיבה בשימוש ממושך יותר או במינון גבוה יותר. המחקר נתמך על יד מענק ממוסד אקדמי, החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33599340/

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת בין היתר חומצה אלפא ליפואית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25371590

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2015) מראה כי תוספי אנתוציאנינים הינם בעלי תרומה ניכרת לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 58 חולי סוכרת אשר קיבלו 160 מ"ג תוסף אנתוציאנינים פעמיים ביום או פלסבו למשך 24 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, התוסף הינו בטוח ויעיל לשיפור המדדים המטבוליים, כולל שיפור פרופיל השומנים בדם, הגברת הפעילות נוגדת החמצון והפחתת רמות הסוכר בדם והתנגודת לאינסולין. מחקר זה מדגיש כי לאנתוציאנינים, שהינם נוגדי חמצון חזקים, עשוי להיות תפקיד מכריע בשיפור הבריאות המטבולית והקרדיווסקולרית. ואנחנו אומרים, למה תוסף? אכלו פירות יער, תותים, רימונים, כרוב סגול ושתו מעט יין אדום. לבריאות...

http://jn.nutrition.org/content/early/2015/02/04/jn.114.205674.abstract

סקירה (יוני 2016) המציגה מהם הגורמים המגבירים פגיעה בכלי הדם בחולי סוכרת ואת המנגנונים המולקולריים בהם פועלים רכיבים פוליפנוֹלים בעלי השפעה נוגדת חמצון למניעת נזקים אלה. החוקרים מפרטים כיצד פועלים תאי האנדותל ותפקידם בשמירה על פעילות כלי הדם. פגיעה בתפקוד תאי האנדותל עומדת בבסיס התפתחות מחלות כרוניות וסיבוכים קרדיווסקולריים כגון סוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית, מחלת עורקים היקפית, שבץ וסיבוכים מיקרווסקולריים כגון נפרופתיה, נוירופתיה ורטינופתיה. מחקרים שונים מראים כי רכיבים פוליפנוֹלים מסייעים להגנה על תאי האנדותל ותורמים לשמירה על תפקוד תקין של כלי הדם באמצעות הפחתת העקה החמצונית וכן באמצעות השפעה על התקשורת הבין-תאית. המקורות התזונתיים הנחקרים ביותר לפוליפנוֹלים כוללים תה ירוק, קקאו, יין אדום ופירות הדר, כאשר נמצאו עדויות מבטיחות בנוגע ל-30 רכיבים, ביניהם חומצה אלפא-לינולנית, כורכומין, קוורצטין ורזברטרול.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27264638

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוגוסט 2016) נבחרו מחקרי עוקבה פרוספקטיביים בהם נבדק הקשר בין תזונה עשירה באנתוציאנינים או בפירות יער לבין הסיכון הקרדיווסקולרי. בסקירה נכללו שלושה מחקרי עוקבה, הכוללים כ-200,000 משתתפים וכ-12,000 מקרי סוכרת סוג 2 ובהם דווח על צריכת אנתוציאנינים, וכן חמישה מחקרי עוקבה, הכוללים 194,000 משתתפים וכ-13,000 מקרי סוכרת סוג 2 ובהם דווח על צריכת פירות יער. נמצא כי צריכת אנתוציאנינים הייתה קשורה בירידה של כ-15% בסיכון לסוכרת סוג 2 וצריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של כ-18% בסיכון לסוכרת סוג 2. באופן ספציפי, עלייה של 7.5 מ"ג ליום בצריכת אנתוציאנינים או עלייה של 17 גרם ליום בצריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של 5% בסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27530472

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (ינואר 2017) נבדקה ההשפעה של קו-אנזים Q10 על מדדים דלקתיים בדם בקרב אוכלוסייה עם הפרעות מטבוליות (שמנות, תסמונת מטבולית, סוכרת סוג 22, תחלואה קרדיווסקולרית ומחלת כבד שומני לא אלכוהולי). במטה-האנליזה נכללו תשעה מחקרים אקראיים מבוקרים, שפורסמו בין השנים 2009-2015 ובהם 428 משתתפים. חמישה מהמחקרים נערכו באיראן, שניים בסין, אחד בקוריאה ואחד באוסטרליה. משך ההתערבות במחקרים נע בין 8-12 שבועות והמינון של תוסף ה-Q10 נע בין 100-500 מ"ג ליום.
נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת תוסף Q10 תרמה, כמצופה, להעלאת רמתו בדם וכן לירידה מובהקת ברמת המדד הדלקתי TNF-α. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למדדים CRP או IL-6. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף Q10 עשויה לתרום באופן חלקי לשיפור המצב הדלקתי, אולם יש להמשיך ולבחון מהי ההשפעה ארוכת הטווח.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28125601

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (יוני 2017) נחקרה התרומה של נטילה כרונית של תוספים נוגדי חמצון על ההתקדמות של מחלת כליות סוּכרתית, על רקע סוכרת סוג 1 או 2. בסקירה נכללו 14 מחקרים, בהם 4,345 משתתפים אשר נטלו תוספי נוגדי חמצון כגון ויטמיני A, C, E, סלניום, אבץ, מתיונין וקו-אנזים Q10 - לבד או בשילובים שונים. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי באופן כללי נטילת נוגדי חמצון הייתה מלווה בירידה ברמת האלבומינוריה (רמת האלבומין בשתן, המהווה מדד לחומרת מחלת הכליות) בהשוואה לקבוצת ביקורת, אולם לא נמצאה השפעה על תפקודי הכליות (GFR). הממצאים לגבי שאר המדדים שנבדקו היו לא עקביים או לא מובהקים סטטיסטית. החוקרים מסכמים כי למרות המגבלות המתודולוגיות הקיימות, נמצאה תמיכה לכך שנטילת תוספים נוגדי חמצון עשויה לשפר נזק כלייתי בשלבים המוקדמים של המחלה ונדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את היעילות של נוגדי חמצון להאטת התקדמות מחלת כליות סוּכרתית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28570649

במחקר קליני (לא מבוקר ולא אקראי, ספטמבר 2016), בו נכללו 31 משתתפים עם טרום-סוכרת, נמצא כי נטילת מיצוי מתוקנן של אוכמניות צ'יליאניות עשירות באנתוציאנידין דלפינידין (Delphinol®), במינון 180 מ"ג (פעם ביום בבוקר) הייתה מלווה בירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר וה-LDL לאחר 3 חודשים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27820958

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31987255/

חומצות אמִינוֹ

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2020) הוערכה ההשפעה של תוספי קרנוזין (carnosine) על פרופיל השומנים ועל מדדי הגלוקוז והאינסולין. קרנוזין (Carnosine) הינו דיפפטיד אנגודני טבעי, המורכב מל-היסטידין ובטא-אלאנין, אבל מצויים באופן טבעי בלב, בשרירים ובמוח. בנוסף, קרנוזין סינטאז מייצר קרנוזין בתאי גליה (תאי תמיכה לא-עצביים לנוירונים) ומיוציטים. דגים ובשר הם מקורות התזונה העיקריים של קרנוזין בתזונת האדם. לקרנוזין פעילות נוגדת חמצון ומתאים לשימוש במצבים כמו סוכרת, סינדרום מטבולי, סרטן, ריפוי פצעים וקטרקט. בסקירה נכללו ארבעה מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 183 משתתפים. בשניים מהמחקרים השתתפו מבוגרים עם עודף משקל או שמנות, במחקר אחד חולי סוכרת סוג 2 ובמחקר אחד ילדים בני 12 בממוצע. תוסף קרנוזין ניתן במינון 1 או 2 גרם, בהשוואה לפלסבו - למשך 12 שבועות. בניתוח כולל של המחקרים נמצא כי נטילת תוסף קרנוזין הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר, בהשוואה לפלסבו (הפרש ממוצע של 0.92%). הירידה ברמת הטריגליצרידים לא נמצאה מובהקת סטטיסטית, ולא נמצאה השפעה מובהקת על התנגודת לאינסולין, רמת הכולסטרול, רמת הגלוקוז בצום, או רמת ה-HDL. החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות להשפעה מיטיבה של תוסף קרנוזין על רמת ההמוגלובין המסוכרר, ללא השפעה על מדדים מטבוליים אחרים, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה של קרנוזין במינונים שונים ועל קבוצות אוכלוסייה שונות.

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2020) הוערכה ההשפעה של תוספי ל-קרניטין על מדדי התסמונת המטבולית. ל-קרניטין הוא בעל תפקיד מרכזי במטבוליזם של שומנים, בכך שהוא מסייע בנשיאת חומצות שומן ארוכות שרשרת למיטוכונדריה וכתוצאה מכך תורם להגברת חמצון בטא. בסקירה נכללו תשעה מחקרים בהם 508 משתתפים עם סוכרת, כבד שומני, דלקת מפרקים ניוונית בברך, או מטופלי דיאליזה. משך ההתערבות נע בין שמונה ל-24 שבועות, כאשר בשישה מחקרים נעשה שימוש בתוספי ל-קרניטין בלבד, במחקר אחד ניתן תוסף ל-קרניטין בשילוב הגבלה קלורית, ובשני מחקרים שולבו ל-קרניטין, הגבלה קלורית ופעילות גופנית. מינון התוסף נע בין 0.75 לשלושה גרם ליום, כאשר המינון השכיח היה שני גרם ליום. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי נטילת תוספי ל-קרניטין הייתה מלווה בשיפור מובהק בהיקף המותניים (הפרש ממוצע של 1.89 ס"מ) ובלחץ הדם הסיסטולי (הפרש ממוצע של 7.41 מ"מ כספית). לא נמצאה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז בצום, הטריגליצרידים וה-HDL, אולם בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי נטילת מינון גבוה מגרם אחד ליום הייתה מלווה בשיפור מובהק במדדים אלה. החוקרים מסכמים כי לתוספי ל-קרניטין עשויה להיות השפעה מיטיבה על מדדי התסמונת המטבולית באמצעות הפחתת רמת הגלוקוז והטריגליצרידים והעלאת רמת ה-HDL. המחקר מומן על ידי גורמי מחקר לאומיים בקוריאה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32932644/

בסקירה (2023) דנים החוקרים בהשפעה של תוספי חלבון על גוף האדם, בדגש על המערכת הקרדיווסקולרית, על הפעילות ההורמונלית במעי ועל תפקודי הכליות. החוקרים מציינים כי תוספי חלבון נצרכים באופן נרחב על ידי מבוגרים וצעירים העוסקים בפעילות גופנית מסוגים שונים. הם מסייעים להעלאת צריכת החלבון, לבניית מסת שריר ולשיפור ההתאוששות לאחר פעילות גופנית. תוספי חלבון זמינים בצורות שונות, כגון אבקות, סוכריות גומי, חטיפי חלבון ומשקאות, ונמצא כי יש להם השפעה על רוב מערכות הגוף. מהסקירה עולה כי צריכה קבועה של תוספי חלבון מי גבינה מלווה בלחץ דם סיסטולי נמוך יותר, וכי צריכה קבועה של תוספי חלבון מבוססי סויה מלווה בלחץ דם סיסטולי ודיאסטולי נמוך יותר. בנוסף, לחלבון סויה נמצאו השפעות מיטיבות גם על פרופיל השומנים בדם, כולל הפחתת רמת LDL וטריגליצרידים. בקרב חולי סוכרת צריכת חלבון סויה הייתה קשורה ברמת גלוקוז נמוכה יותר לאחר הארוחה, אותה ניתן לייחס לאינדקס הגליקמי הנמוך של תוספים אלה. השפעה מיטיבה זאת עשויה להוביל באופן עקיף להפחתת סיבוכים הקשורים בסוכרת. יחד עם זאת, למרות ההשפעות החיוביות של תוספי חלבון, יש להיזהר מצריכה עודפת אשר עלולה לגרום לפגיעה בתפקוד הכליות ולעליה בהפרשת סידן בשתן ובכך להוביל להתפתחות מחלת כליות כרונית. החוקרים מסכמים כי באופן כללי לתוספי חלבון יתרונות בריאותיים רבים, אך יש לשמור על צריכה מאוזנת, תוך התחשבות ביתרונותיהם ובסיכונים האפשריים. נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבין טוב יותר את ההשפעה של תוספי חלבון על היבטים בריאותיים שונים ולגבש המלצות לשימוש בקבוצות אוכלוסייה שונות.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38174000/

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25364661

מחקר קליני כפול-סמיות (אוגוסט 2014), בו השתתפו 46 גברים ונשים הסובלים מהשמנת יתר וטרום-סוכרת. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת 3 גרם ל-ארגינין ליום או פלסבו, למשך 8 שבועות. מהממצאים עולה כי נטילת ל-ארגינין תרמה לעלייה ברמת נוגדי החמצון בדם. לא נמצאו הבדלים בשינוי במסת השומן בין הקבוצות.

סקירה (אפריל 2003) של צמחי מרפא ומזונות פונקציונאליים אשר נמצאו יעילים כנגד סוכרת. הסקירה מבוססת על מחקרים קליניים (בבני אדם ובחיות מעבדה) וכוללת (בין היתר) קרניטין.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36235570/

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של חומצות אמינו מסועפות שרשרת (BCAA) בקרב קשישים עם סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי ל-BCAA ידועות השפעות שונות, כגון הגברת סינתזה של חלבון, השפעה על פעילות האינסולין והשפעה על מטבוליטים של טריפטופן הקשורים בדיכאון ובדמנציה, אולם ההשפעות במצבים של סוכרת סוג 2 אינן ידועות. במחקר נכללו 36 משתתפים בגיל 65 עד 80 חולי סוכרת סוג 2. המשתתפים חולקו אקראית לנטילת 8 גרם ליום תוסף BCAA (4 גרם לאוצין, 2 גרם ולין, 2 גרם איזולאוצין) או 7.5 גרם ליום חלבון סויה למשך 24 שבועות. כל המשתתפים הונחו לבצע פעילות אירובית ואימוני התנגדות לפחות 3 פעמים בשבוע. מדדי המטרה העיקריים היו השינוי במסת שריר השלד וברמת ההמוגלובין המסוכרר, ובנוסף נמדד חוזק השריר, מדדי הגלוקוז, פרופיל השומנים, תפקוד קוגניטיבי, דיכאון, מטבוליטים של טריפטופן ותפקודי כליה. לא נמצא שינוי משמעותי לאורך הזמן ולא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במסת השריר וברמת ההמוגלובין המסוכרר. בשתי הקבוצות נמצאה עלייה בחוזק השריר ובקבוצת ה-BCAA נמצא שיפור בתסמיני הדיכאון אך ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית. מכאן, לא נמצאה תמיכה לתועלת של תוסף BCAA לשיפור מסת השריר והאיזון הגליקמי בקרב קשישים עם סוכרת סוג 2. המחקר מומן על ידי מענק בלתי תלוי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של תכנית פעילות גופנית בשילוב תוסף לאוצין וארגינין בקרב משתתפים עם שמנות ותסמונת מטבולית. מחקרים קודמים מצאו כי ללאוצין השפעה מיטיבה על הרכב הגוף ולארגינין השפעה מיטיבה על הרגישות לאינסולין ועל תפקוד האנדותל, ולפיכך עשויים לתרום לטיפול בתסמונת המטבולית. במחקר נכללו 74 משתתפים בגיל 18 עד 55 עם BMI מעל 30 ואבחנה של תסמונת מטבולית. המשתתפים חולקו אקראית לארבע קבוצות:

מינון יומי של 21 גרם לאוצין ו-9 גרם ארגינין.
תכנית פעילות גופנית 3 פעמים בשבוע.
לאוצין וארגינין + פעילות גופנית.
קבוצת ביקורת שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי כולל מפגש חודשי עם דיאטן.

משך ההתערבות היה 6 חודשים, כאשר בתחילת המחקר, לאחר 3 ו-6 חודשים ולאחר 3 חודשים נוספים של מעקב נמדד הרכב הגוף, מאפייני התסמונת המטבולית והכושר הגופני. באופן כללי לאחר 6 חודשים לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במשקל, בהרכב הגוף, בפרופיל השומנים, במדדי הסוכר, במדדי הדלקת או באיכות החיים. עם זאת, נמצא שיפור מובהק במדדים של כוח וסיבולת לב-ריאה בשתי הקבוצות שביצעו פעילות גופנית. עוד נמצא כי בתקופת המעקב לאחר סיום ההתערבות חלה עלייה במסת השומן רק בשתי הקבוצות שביצעו פעילות גופנית. החוקרים מסכמים כי לנטילת תוספי לאוצין וארגינין, לפעילות גופנית או לשילוב שלהם לא נמצאה השפעה מיטיבה על מאפייני התסמונת המטבולית, כאשר פעילות גופנית תרמה לשיפור מדדים של כוח וסיבולת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36145083/

במחקר פיילוט אקראי מוצלב (2019) נבדקה ההשפעה של תוספי חומצות אמינו מסועפות (BCAAs) על המטבוליזם של גלוקוז בקרב משתתפים עם שמנות וטרום-סוכרת. החוקרים מציינים כי בקרב משתתפים עם שמנות ותנגודת לאינסולין נמצאו רמות גבוהות של BCAAs וכמו כן נמצא קשר בין תנגודת לאינסולין ורמה גבוהה של חומצות אמינו מסועפות, אולם לא ידוע האם נטילת תוספי BCAAs תפגע עוד יותר במטבוליזם של גלוקוז ותגביר התנגודת לאינסולין. במחקר נכללו 12 משתתפים, אשר נטלו שני תוספים: 20 גרם BCAAs או תוסף חלבון דל ב- BCAAs- כל אחד למשך 4 שבועות, עם שבועיים הפסקה ביניהם. השְפעת התוספים נבדקה באמצעות מבחן העמסת סוכר ובדיקות דם. להלן סיכום הממצאים:

בבדיקת העמסת סוכר נמצא כי נטילת תוסף BCAAs הובילה לירידה ברמת הגלוקוז בדם בהשוואה לתוסף חלבון, ללא השפעה מובהקת על רמת האינסולין.
נטילת BCAAs הייתה מלווה בירידה ברמת גורם הגדילה העצבי והחלבון MCP-1, המעורב בוויסות הפעילות החיסונית וכן בעלייה במדד הדלקתי IL-1β.
נטילת תוסף BCAAs לא השפיעה על ריכוז חומצות האמינו לאוצין, ואלין ואיזולאוצין.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שנטילת תוספי BCAAs אינה משפיעה על המטבוליזם של גלוקוז בקרב משתתפים עם שמנות וטרום-סוכרת.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31005973

במחקר אקראי מוצלב (2019) הוערכה ההשפעה של הפחתה בצריכת חומצות אמינו מסועפות שרשרת (BCAAs) על הרגישות לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי ישנם ממצאים אפידמיולוגיים המראים כי רמה גבוהה של BCAAs קשורה בתנגודת לאינסולין ובסוכרת סוג 2, קשר שעשוי לנבוע מהפרעה למטבוליזם או מהרגלי התזונה. לכן, משוער כי הפחתת הצריכה של BCAAs תהיה מלווה בשיפור הרגישות לאינסולין. במחקר נכללו 12 חולי סוכרת סוג 2, בגילאי 40-60 עם BMI 28-35. כל המשתתפים צרכו שתי דיאטות מאוזנות בעלות ערך קלורי זהה, הכוללות חלבון במינון של 1 גרם/ק"ג משקל גוף/יום, כל דיאטה ארכה ארבעה שבועות. כחלק מהדיאטה, המשתתפים קיבלו תוספי חומצות אמינו באבקה – תוסף המכיל את כל חומצות האמינו או תוסף שאינו מכיל BCAAs. ההשפעה על האינסולין נמדדה במספר שיטות:

התגובה לאחר ארוחה MMT (mixed meal tolerance).
HEC (hyperinsulinemic-euglycemic clamps).
ביופסיה משריר השלד ומרקמת שומן לבן.

נמצא כי לאחר דיאטה מופחתת BCAAs חלה ירידה מובהקת ברמת ה- BCAAs בגוף, אולם לא נמצאו הבדלים בין הדיאטות ברגישות לאינסולין הכללית או בכבד. עם זאת, לאחר דיאטה מופחתת BCAAs חלה עלייה מובהקת ברגישות לגלוקוז וברמת החלבון FGF21, המעורב בוויסות צריכת הסוכר, וכן ירידה בהפרשת האינסולין לאחר הארוחה. בנוסף, נצפתה השפעה מיטיבה על המטבוליזם של רקמת שומן לבן ושיפור בהרכב חיידקי המעי. החוקרים מסכמים כי בטווח הקצר להפחתת הצריכה של BCAAs הייתה השפעה מיטיבה בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים נוספים נדרשים להערכת הבטיחות והיעילות גם בטווח הארוך.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31667519

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35987483/

פרוֹביוטיקה

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של תיסוף פרוביוטיקה וסינביוטיקה בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 46 מחקרים בהם 3,067 משתתפים. בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי תיסוף פרוביוטיקה וסינביוטיקה היה מלווה בירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בצום (הפרש ממוצע של 11.18 מ"ג/דצ"ל), ברמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.35%), ברמת האינסולין בצום וברמת התנגודת לאינסולין, וכן שיפור ברגישות לאינסולין. עם זאת, לא נמצאה השפעה לפרוביוטיקה על התגובה הגליקמית, כפי שנמדדה באמצעות מבחן סבילות לגלוקוז. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בהשפעה המיטיבה של תוספי פרוביוטיקה וסינביוטיקה על האיזון הגליקמי בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת או סוכרת סוג 2. אין גישה למאמר המלא ולכן אין נתונים על ההתערבות

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229920318148

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33396898/

בסקירה מוצגים הממצאים ממחקרים קליניים וממחקרים בחיות מעבדה (2021) לגבי ההשפעה של תוספי תזונה וצמחי מרפא לטיפול בכף רגל סוּכרתית, ובנוסף ממצאים תצפיתיים לגבי הקשר בין רמת המיקרונוטריינטים בדם והתפתחות כף רגל סוּכרתית. בסקירה נכללו 15 מחקרים בחיות מעבדה, שבעה מחקרים קליניים ושמונה מחקרים תצפיתיים. באופן כללי הממצאים מצביעים על השפעה מיטיבה לתוספי תזונה וצמחי מרפא המאופיינים בפעילות נוגדת חמצון על תהליכי ההחלמה של כיבים סוּכרתיים בכף הרגל. עוד נמצא כי הרמה בדם של ויטמין D, ויטמין C, ויטמין E וסלניום הייתה נמוכה יותר בקרב מטופלים עם כף רגל סוּכרתית בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה, אולם לא ניתן להסיק על קשרים סיבתיים. במחקרים הקליניים נמצאה השפעה מיטיבה על הכיב ו/או על מדדים מטבוליים לשימוש ב-250 מ"ג/יום מגנזיום אוקסיד + ויטמין E במינון 400 יחב"ל/יום; 250 מ"ג/יום מגנזיום; פרוביוטיקה*; ויטמין D במינון 50,000 יחב"ל/שבועיים; 220 מ"ג/יום אבץ סולפאט; שילוב של 7 גרם ארגינין + 7 גרם גלוטמין + 1.5 גרם HMB או ארגינין בלבד. החוקרים מסכמים, כי נמצא פוטנציאל לשימוש בתוספים טבעיים לטיפול בכף רגל סוּכרתית, אולם יש להמשיך ולבחון את היעילות של תוספים אלה ואחרים במחקרים נוספים.
* תוסף המכיל שילוב של חיידקים מהסוגים: Lactobacillus acidophilus, Lactobacillus casei, Lactobacillus Fermentum, Bifido bacteriumbifidum.