סוכרת - טיפול טבעי

תסמינים | גורמים | אבחנה | טיפול קונבנציונאלי | טיפול טבעי | תזונה | צמחי מרפא | שמנים אתריים | תוספי תזונה | גוף-נפש | מחקרים

 

סוכרת הינה הפרעה הנגרמת עקב חוסר הפרשת אינסולין מתאי בטא בלבלב או עמידות תאי הגוף לאינסולין המביאים לחילוף חומרים לקוי של פחמימות, חלבונים ושומנים ולעלייה ברמת הסוכר בדם.

כאשר רמות הסוכר בדם גבוהות הגוף ניזוק ותפקודיו התקינים נפגעים. 

 

קיימים 2 סוגים עיקריים של סוכרת:

 

סוכרת מסוג 1 (Type 1) - מכונה גם סוכרת נעורים ומאופיינת בהרס מוחלט של תאי בטא בלבלב על ידי נוגדנים לתאי בטא הנוצרים במערכת החיסון. הפגיעה בתאי בטא גורמת לחוסר חלקי או מלא בייצור אינסולין ולפגם ביכולת התחדשות הרקמות. סוכרת מסוג 1 יכולה להופיע בכל גיל אך לרוב מתחילה בילדות או בגיל ההתבגרות והדעה הרווחת כיום היא כי מדובר במחלה אוטואימונית.

סוכרת מסוג 2 (Type 2) - מכונה גם סוכרת מבוגרים ומאופיינת לרוב ברמות אינסולין גבוהות בדם, המצביעות על עמידות התאים בגוף לאינסולין. לקבוצה זו ניתן לשייך גם את הסוכרת ההריונית. סוכרת מסוג 2 הינה השכיחה ביותר ויכולה להופיע בכל גיל. במרבית המקרים היא ניתנת למניעה ואף לטיפול.

קיימת חשיבות רבה לניטור רמות הסוכר בדם. כאשר לא ניתן טיפול נאות יכולים להיווצר מצבים של תת סוכר (היפוגליקמיה) ויתר סוכר (היפרגליקמיה) המביאים לבעיות בריאותיות חמורות.

שכיחות מחלת הסוכרת נמצאת במגמת עלייה בשנים האחרונות ומקושרת לאורח חיים הכולל תזונה לקויה, עודף משקל, חוסר פעילות גופנית ורמות מתח ולחץ גבוהים.

 

תסמינים של סוכרת:
תסמיני מחלת הסוכרת משתנים מחולה לחולה.

לרוב, התסמינים בסוכרת מסוג 1 ברורים ובולטים, לעומת סוכרת מסוג 2 בה התסמינים יכולים להתפתח באיטיות ולהתבטא בצורה מתונה.

 

התסמינים הנפוצים בסוכרת כוללים:

• השתנה תכופה.
• צמא ותיאבון מוגברים.
• עייפות.
• ראייה מטושטשת.
• החלמה איטית של פצעים.
• זיהומים חוזרים ונשנים (בפה, נרתיק, עור וכד').
• אובדן משקל.

 

סיבוכים חמורים של סוכרת עלולים לכלול:

תת סוכר בדם (היפוגליקמיה): סחרחורות, חיוורון, בלבול, הזעה, דופק מואץ, איבוד הכרה, נזק לתאי המוח ועוד.

יתר סוכר בדם (היפרגליקמיה): קטואצידוזיס- רמה גבוהה של קטונים בדם ובשתן (קטונים הינם חומרים הנוצרים מפירוק לא מלא של שומנים בעת מחסור בגלוקוז. בקטואצידוזיס קיימת עלייה בחומרים אלו המביאה לחומציות גבוהה ומסוכנת בדם), עלייה בסיכון לזיהומים שונים והפרעה במאזן המינרלים שעלול לגרום להתייבשות חמורה.

 

סיבוכים כרוניים של סוכרת עלולים לכלול:

טרשת עורקים, רטינופתיה (נזק לכלי הדם הקטנים ברשתית העין. עלול להביא לעכירות העדשה בעין, עיוורון וכד'), אי ספיקת כליות, הפרעות נוירופתיות (פגיעה במערכת העצבים הכוללת נימולים, עקצוצים, אובדן תחושה וכד'), היווצרות פצעים וכיבים שאינם מחלימים, עלייה בשכיחות זיהומים שונים (בשל הפגיעה בתפקוד תאי מערכת החיסון), התקפי לב, אי אספקת חמצן לרקמות הגוף השונות, דיכאון, קשיים קוגנטיביים ועוד.

 

גורמים לסוכרת:

סוכרת נגרמת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים.

סוכרת מסוג 1 - הדעה הרווחת כיום היא כי סוכרת מסוג זה נגרמת כתוצאה ממחלה אוטואימונית בה תוקפת מערכת החיסון את תאי בטא (המצויים בלבלב) שאחראים לייצור אינסולין.

לא ידועה סיבה ברורה לתקיפה האוטואימונית, אך נראה כי ברוב המקרים קיים קשר להיסטוריה משפחתית והיחשפות לזיהומים נגיפיים שונים.

סוכרת מסוג 2 - גורמי הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 כוללים:

• עודף משקל.
• חוסר פעילות גופנית.
• רמות גבוהות של שומנים וכולסטרול בדם.
• שחלות פוליציסטיות.
• גיל מבוגר.
• מתח נפשי כרוני.
• טראומה.
• יתר לחץ דם.
• סוכרת הריונית - הורמונים הנוצרים בשלייה בעת ההריון ומופרשים בכמות מוגברת גורמים לעמידות תאי הגוף לאינסולין.

 

אבחנה של סוכרת:

אבחנה של סוכרת מתבצעת באמצעות מספר בדיקות המודדות את רמות הסוכר בדם. רמות גבוהות של גלוקוז נקבעות על פי התנאים הבאים:

הופעת תסמינים שכיחים הנלווים לתוצאות של בדיקות דם הנעשות באופן אקראי או כשעתיים לאחר ארוחה ומצביעות על רמות סוכר העולות על 200mg/dl.

בדיקת דם לאחר צום –רמות גבוהות מ- 126mg/dl בשני מקרים לפחות.

בדיקת העמסת סוכר (OGTT (Oral Glucose Tolerance Test – בדיקת העמסת סוכר נעשית על מנת לשלול או לאבחן סוכרת. בבדיקה שותה מטופל 75 גרם של גלוקוז מהול במים במשך רבע שעה. לאחר שעתיים נמדדות רמות הגלוקוז בדם. באם הרמות גבוהות מ-200mg/dl מוגדר האדם כסוכרתי. באם הרמות הינן 140-200mg/dl מוגדר האדם כלוקה בסוכרת גבולית או אי סבילות לגלוקוז.במידה והרמות הינן 110-130mg/dl מוגדר המצב כטרום סוכרתי.

בדיקת המוגלובין מסוכרר (HbA1C) - בדיקה המצביעה על ממוצע רמות הסוכר בדם במשך שלושת החודשים שקדמו לבדיקה.

הבדיקה מודדת רמות של המוגלובין מסוכרר (מולקולה הנוצרת מחיבור של גלוקוז להמוגלובין בכדוריות הדם האדומות) מתוך סך כל ההמוגלובין בדם.

בדיקה זו הינה בעלת חשיבות רבה ומשמשת כמדד לחומרת הסוכרת ויעילות הטיפול במחלה.

 

לרוב, התסמינים, ההיסטוריה הרפואית והגיל מאפשרים להבחין בין סוכרת מסוג 1 לסוכרת מסוג 2.

עם זאת, יש צורך בביצוע בדיקת נוגדנים לתאי בטא בלבלב ובדיקת נוכחות חומצות בשתן, על מנת לאבחן באופן מדויק סוכרת מסוג 1.

 

טיפול קונבנציונאלי בסוכרת:

הטיפול הקונבנציונאלי בסוכרת משתנה מחולה לחולה בהתאם לצרכיו ולחומרת מצבו.

הטיפול מתבסס על איזון רמות הסוכר בדם וכולל:

• אורח חיים - המלצה לאורח חיים בריא הכולל הנחיות תזונתיות וביצוע פעילות גופנית קבועה - מהווים חלק עיקרי בטיפול בסוכרת. נמצא כי בסוכרת מסוג 2 ובמצב טרום סוכרתי ניתן למנוע את התפרצות המחלה על ידי הורדה במשקל ושמירה על אורח החיים המופיע לעיל.
• אינסולין - מתן אינסולין הינו הכרחי לחולי סוכרת מסוג 1 בשל הליקוי בייצור הורמון האינסולין. בחולי סוכרת מסוג 2 ניתן אינסולין במצבים בהם קיימת עמידות לאינסולין, ייצור מופחת של אינסולין ובמצבים בהם תרופות אחרות אינן מצליחות להשיג איזון ברמות הסוכר בדם. האינסולין ניתן בעת עלייה של רמות הסוכר בדם ובאמצעות הזרקה תת עורית או שימוש במשאבת אינסוליןאשר מזרימה אינסולין בצורה איטית ומבוקרת דרך צינורית המחוברת אל השכבה התת עורית בבטן. במצבי חירום ניתן האינסולין בהזרקה אל תוך הווריד. כיום, קיימים פיתוחים חדשים של אינסולין שמטרתם לחקות את המנגנון הטבעי של הפרשת האינסולין בגוף. תרופות אלו מאפשרות שליטה ברמות הסוכר לטווח ארוך וקצר כדוגמת תערובת אינסולין, אשר מכילה אינסולין מהיר פעולה, המווסת את רמות הסוכר לאחר אכילה ואינסולין ארוך טווח המווסת את רמות הסוכר בין הארוחות ושומר על רמה בסיסית של אינסולין במהלך היום (בדומה לרמה הבסיסית הקיימת בגוף). דוגמא לאינסולין קצר טווח: Insulin Glulisine (Apidra) או Insulin Aspart (Novorapid). דוגמא לאינסולין ארוך טווח: Insulin Detemir (Levemir) או Insulin Glargine (Lantus)

 

טיפול תרופתי לסוכרת מסוג 2:

• ביגואנידים - משפחה של תרופות המשמשת כקו ראשון לטיפול בסוכרת מסוג 2 ויעילה גם בטיפול בסוכרת מסוג 1 בצירוף לאינסולין. תרופות מסוג זה מגבירות את רגישות הרקמות לאינסולין ומונעות פירוק של גליקוגן בכבד. דוגמאות לתרופות מסוג זה: Metformin (Glucophage, Glucomin)
• סולפניל אוריאה - משפחה של תרופות אשר מעוררות שחרור אינסולין מהלבלב ומגבירות את רגישות הגוף לאינסולין. דוגמא לתרופות מסוג זה: Glibenclamide (Gluben, Glibetic) ו- Glipizide (Gluco-rite)
• מגליטינידים - משפחה של תרופות בעלות טווח פעולה קצר, המעודדות הפרשת אינסולין מהלבלב. דוגמא לתרופות מסוג זה: Repaglinide (Novonorm)
• תיאזולידינדיום - משפחה של תרופות המשפיעות על גרעין התא וגורמת להפעלה של גנים שאחראים להגברת הרגישות לאינסולין בכבד וברקמות השריריות והשומניות. דוגמא לתרופות מסוג זה: Rosiglitazone (Avandia, Rossini)
• מעכבי אלפא גלוקוסידאז - משפחה של תרופות אשר מונעות הפיכת עמילן לגלוקוז במעי הדק ובכך גורמות לגלוקוז מהמזון להיספג בצורה איטית יותר אל זרם הדם. משתמשים בתרופות אלו בשלבים התחלתיים של עמידות לקויה לגלוקוז ובשילוב עם תרופות לסוכרת מסוג 2. דוגמא לתרופה ממשפחה זו: Acarbose (Prandase)
• הורמונים אינקרטינים - הורמונים אינקרטינים מיוצרים במעיים ומופרשים אל זרם הדם בעת אכילה. תפקידם של האינקרטינים הינו לגרום לשחרור של אינסולין מתאי בטא בלבלב ולעכב שחרור גלוקגון (חומר הגורם לשחרור של גלוקוז הנאגר בתאי הכבד ומעורר תהליך של ייצור גלוקוז מרב סוכר- גליקוגן). נמצא כי בחולי סוכרת קיים ייצור מופחת והשפעה פחותה של הורמונים אלו. תרופות מסוג זה מעלות הפרשת אינסולין מהלבלב ומעכבות שחרור גלוקגון ובכך מסייעות לאיזון רמות הסוכר בדם. התרופות ניתנות לחולים אשר נוטלים מטמורפין וסולפוניל אוריאה ומחולקות ל-2 קבוצות: מעכבי אנזים DPP4 - תרופות מסוג זה, כגון Sitagliptin (Januvia), ניתנות בנטילה דרך הפה. התרופות מעכבות את האנזים DPP4 אשר גורם לפירוק אחד מהורמוני אינקרטנינים. אגוניסטים לקולטן מסוג GLP1 - תרופות מסוג זה ניתנות בהזרקה תת עורית. התרופות Exenatide (Byetta) אוLiraglutide (Victoza)  מחקות את הפעילות של אחד מהורמוני האינקרטינים, אך משך פעילותם ארוך יותר.
• טיפול בכיבים – קיימות שתי משחות (GRano-Gel ו- NU-Gel) אשר מטרתן לעודד יצירת רמות קולגן אצל אנשים אשר סובלים מכיבים שלא נרפאים. בנוסף, ניתנות הנחיות לחבישות, שטיפות ומריחת קרמים עשירים בלחות ושמנים שמטרתם למנוע יובש וסדקים אשר עלולים להתפתח לכיבים.

 

קיימים טיפולים שונים הנמצאים במחקרים קליניים ומיועדים לצאת אל השוק בשנים הקרובות ביניהם ניתן למצוא:

• השתלת תאי בטא באיי לנגרהנס - השתלת תאים האחראים על ייצור אינסולין.
• לבלב מלאכותי - טיפול המשלב את משאבת האינסולין ביחד עם חיישנים הבודקים את רמות הסוכר. החיישנים והמשאבה מחוברים למחשב המעבד את המידע ומגדיר, באופן מבוקר וקבוע, את כמות האינסולין שיש לשחרר אל זרם הדם.

 

טיפול טבעי בסוכרת

 

הטיפול הטבעי בסוכרת הינו בעל חשיבות רבה במניעת התפרצות המחלה, בשליטה על חומרתה ובמניעת נזקים משניים של מחלת הסוכרת. מטרות הטיפול הטבעי בסוכרת כוללות הפחתת רמות סוכר בדם, הפחתת רמות שומנים בדם והפחתת גורמי סיכון על ידי הורדה במשקל, איזון לחץ דם, הורדת נזקים חמצוניים ועוד. מטרות אלו נכונות לגבי שני סוגי הסוכרת.
הטיפול הטבעי המרכזי בסוכרת מתבצע באמצעות שינויים באורח חיים וכוללים הנחיות תזונתיות והמלצות לביצוע פעילות גופנית קבועה אשר מגבירה את הרגישות לאינסולין, מסייעת בשליטה על רמות הסוכר בדם, מסייעת בשמירה על משקל תקין, מורידה את רמות השומנים בדם ומפחיתה תסמינים פסיכולוגיים (כגון דיכאון וחרדה). הרכבת התפריט התזונתי הינה אישית ומותאמת לכל חולה בהתאם לחומרת מצבו.
בניית התפריט הינה מורכבת ולכן קיים צורך בייעוץ והדרכה הניתנים על ידי מטפל מוסמך.
בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים רבים (ראה סקירת מחקרים בסוף הפרק) אשר הדגימו עדיפות לדיאטות צמחוניות או טבעוניות על פני הדיאטות הרגילות הניתנות לחולי סוכרת. בנוסף, כמו כן, אמונות קדומות כגון הימנעות מצריכת פירות אינן זוכות לתמיכה מחקרית.
עוד נראה במחקרים כי קיימת חשיבות רבה לדיאטת דלת פחמימות. דיאטה מסוג זה גורמת לירידה מובהקת בתהליכים דלקתיים ומסייעת במניעת סיבוכים והחמרה בקרב אנשים חולי סוכרת. 
כמו כן, לדיאטה ים תיכונית השפעה מיטיבה למניעה וטיפול בסוכרת שכן היא עשירה בחומצות שומן חד בלתי רוויות (שמן זית, אגוזים), דלת פחמימות, מתבססת על מזונות מן הצומח ובעלת אינדקס גליקמי נמוך ולכן מסייעת לשיפור רגישות לאינסולין, לירידה במשקל ולהפחתה בסיכון לסוכרת. 
בנוסף לתפריט מותאם אישית, בטיפול בחולי סוכרת ניתן לעשות שימוש בצמחי מרפא ותוספי תזונה המסייעים להורדת רמות הסוכר, משפרים את רגישות התאים לאינסולין ומונעים או מטפלים בנזקי המחלה.
מחקרים מצביעים על כך ששילוב נכון של צמחי מרפא (יחד עם הטיפול התרופתי) עשוי לשפר משמעותית את השליטה ברמת הסוכר ואת איכות החיים.
תגובות לחץ גורמות להפרשת הורמוני בלוטת יותרת הכליה. הורמונים אלו גורמים לעלייה ברמות הסוכר בדם ופוגמים בתפקוד מערכת החיסון.
לכן, קיימת חשיבות רבה גם לטיפול בהיבט הנפשי באמצעות שיחות עם המטופל ושימוש בטכניקות הרפיה כגון מדיטציה, יוגה, תרגילי נשימות וכד', המסייעים בהורדת רמות לחץ ומתח. 
חשוב לציין כי אין להפסיק מתן תרופות וכי מומלץ לשלב את הטיפול הטבעי ביחד עם הטיפול הקונבנציונאלי תוך מעקב וניטור של ערכי רמות הסוכר בדם והתאמת המינון התרופתי בהתאם.
הטיפול הטבעי יכול להביא לצמצום בכמות התרופות הניתנות לחולי סוכרת מסוג 2 או לצמצום כמות ומינון הטיפול באינסולין. יחד עם זאת, על מנת להשיג הטבה לאורך זמן יש להקפיד על הטיפול לאורך זמן ואולי אף לכל החיים.

 

תזונה לטיפול בסוכרת:

טיפול תזונתי הינו מרכזי ומשמעותי בטיפול בסוכרת.
תפריט המורכב בצורה נכונה ותואם לחומרת מצבו וטעמו האישי של המטופל עשוי במידה רבה למנוע או לעכב את התפרצות המחלה ולמנוע את נזקיה.
הטיפול התזונתי שם דגש על הפחתה של רמות סוכר ושומנים בדם ומתמקד בהפחתת גורמי הסיכון לסוכרת כגון: משקל עודף, בעיות לב וכלי דם, יתר לחץ דם ועוד.
בנטורופתיה מוגדר מצב טרום סוכרתי כאשר רמות הסוכר גבוהות מ- 100mg/dl ולכן, יש לתת תשומת לב להנחיות התזונתיות במידה ובדיקות הדם מצביעות על רמות גבוהות מאלו.
בנוסף, בטיפול התזונתי לסוכרת משתמשים במדד הנקרא "אינדקס גליקמי"*. מדד זה מצביע על מהירות עליית הסוכר בדם לאחר אכילת מזון כלשהו.
אחת ממטרות הטיפול התזונתי בחולי סוכרת היא ליצור תפריט בעל אינדקס גליקמי נמוך אשר מסייע בשמירה על רמת סוכר ומשקל תקינים ומקנה תחושת שובע לזמן ארוך.
האינדקס הגליקמי מושפע מסוג המזון, מצורתו (מרוסק או שלם), מגודל המנה ומאופן הכנתה.
נקודות נוספות חשובות כוללות הקניית הרגלי אכילה נכונים הכוללים אכילת ארוחות קטנות במרווחי זמן קטנים (כל שעתיים שלוש), לעיסה ממושכת של המזון והימנעות מארוחות כבדות על מנת למנוע נפילות סוכר.
בנוסף, מומלץ כי כמות החלבונים בארוחה תהיה כמחצית מכמות הפחמימות על מנת לשמור על יחס תקים בין אינסולין לגלוקגון.
כמו כן, מומלץ לבדוק את ההרכב של מוצרי מזון שונים שכן על מוצרים רבים רשום ללא תוספת סוכר אך הסתכלות מעמיקה מראה כמות גבוהה של שומנים רווים, שומני טראנס וקלוריות.
חשוב לציין כי מחקרים אחרונים הראו שקיימת חשיבות רבה לדיאטת דלת פחמימות. דיאטה מסוג זה גורמת לירידה מובהקת בתהליכים דלקתיים ומסייעת במניעת סיבוכים והחמרה בקרב אנשים חולי סוכרת. 
כמו כן, ניתן לראות במחקרים כי לדיאטה ים תיכונית השפעה מיטיבה למניעה וטיפול בסוכרת. 
דיאטה ים תיכונית עשירה בחומצות שומן חד בלתי רוויות (שמן זית, אגוזים), דלת פחמימות, מתבססת על מזונות מן הצומח ובעלת אינדקס גליקמי נמוך ולכן מסייעת לשיפור רגישות לאינסולין, לירידה במשקל ולהפחתה בסיכון לסוכרת. 
הרכבת תפריט לחולי סוכרת הינה מורכבת ולכן יש לעשותה באמצעות מטפל מוסמך.
להלן רשימת המלצות תזונתיות, מסודרות לפי סדר חשיבות.

 

הגברת צריכה של:

• סיבים תזונתיים (ירקות, פירות, דגנים מלאים, וכד') המסייעים בהורדת רמות הסוכר והשומנים בדם, מאטים את תהליך הספיגה של הסוכר, מספקים תחושת שובע לאורך זמן, מגדילים את נפח הצואה ומונעים עצירות. המינון היומי המומלץ לחולי סוכרת הינו 50 גרם סיבים ביום ומעלה.
• מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך כגון: ירקות בעלי אינדקס גליקמי נמוך (רצוי לא מבושלים), דגנים מלאים (שיפון, קינואה, שעורה, כוסמת), פירות (אגס, תפוח, אשכולית), קטניות (שעועית אדומה/ אזוקי, מאש). את הדגנים מומלץ לבשל כ- 10 דקות ולהשאירם בסיר סגור עד לספיחת המים.
• ירקות ופירות (בעלי אינדקס גליקמי נמוך) המהווים מקור לנוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים המסייעים לנטרול רדיקלים חופשיים ולזירוז חילוף החומרים בגוף.
• שום ובצל המסייעים בהורדת רמות הסוכר בדם ומסייעים במניעת נזקי הסוכרת.
• חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 המצויות בדגי ים צפוני (סלמון, מקרל) וזרעי פשתן. חומצות שומן אלו חשובות לשלמות ותקינות תאי הגוף ולתפקוד תקין של מערכת העצבים. כמו כן, הן מפחיתות ייצור הורמונים פרוסטגלנדינים מעוררי דלקת ומגבירות ייצור הורמונים פרוסטגלנדינים מפחיתי דלקת וכתוצאה מחזקות את פעילות מערכת החיסון.
• חומצות שומן חיוניות המצויות במזונות כגון אגוזים, שקדים, זרעים ושמן זית. חשוב לציין כי יש לצרוך אגוזים, שקדים וזרעים בצורתם הטבעית (ללא קלייה) משום שקליתם גורמת לחמצון והרס החומרים החיוניים.

 

הימנעות או הפחתת צריכה של:

• מלח בישול אשר עלול להגביר סיכון ליתר לחץ דם ולגרום לליקוים בתפקודי הכליות.
• מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה כגון סוכר לבן, קמח לבן, מאפים, עוגות, תפוח אדמה, דוחן ועוד.
• מזונות מעובדים, מלאכותיים ותעשייתיים המכילים חומרים משמרים וחומרי טעם וריח. מוצרי מזון אלו מכילים כמות גבוהה של קלוריות, סוכר, שומנים רווים, שומני טראנס וכד'.
• תפריט דל שומן טראנס - שומנים מסוג זה מקשים את דופן התאים בגוף וגורמים להפחתה בפעילות האינסולין. כמו כן, שומנים אלו מגבירים את הסיכון למחלות לב וכלי דם ופוגעים בפעילות של חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3.
• צריכת אלכוהול אשר מעלה את רמת הסוכר בדם בטווח הקצר אך גורם עם תום השפּעתו לירידה חדה ברמת הסוכר אשר עלולה לגרום להיפוגליקמיה. בנוסף, צריכת יתר של אלכוהול גורמת לניצול מוגבר של ויטמינים ומינרלים אשר חיוניים לתפקוד תקין של מערכות הגוף.
• ממתיקים מלאכותיים (כגון סוכרזית, סכרין, אספרטיים, סורביטול וכד') - מומלץ להימנע או לצרוך בצורה מבוקרת משום שעלולים לגרום לנזקים לטווח הארוך.

 

צמחי מרפא לטיפול בסוכרת:

צמחי המרפא המרכזיים לטיפול בסוכרת (משני הסוגים) הם צמחי מרפא המורידים ומאזנים את רמת הסוכר בדם. בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים המאירים את מנגנוני הפעולה של צמחי המרפא ומאפשרים לנו שימוש מושכל בהם.

רצוי להשתמש במספר צמחים אשר עובדים במנגנוני פעולה שונים על מנת להשיג פעילות מקיפה.

כך למשל הפעילות העיקרית של החילבה (Trigonella foenum graecum) היא עיכוב ספיגה של סוכר במעי בעוד שג'ימנמה (Gymnema sylvestre) בנוסף לכך גם מגביר רגישות תאים לאינסולין, משפר ומשקם תפקוד תאי ביטא בלבלב, מגביר גליקוליזיס ועוד. 

עוד נקודה למחשבה היא איכויות צמחי המרפא. המגוון הרחב של הצמחים כולל גם צמחים קרירים ומנקזים כמו ג'ימנמה או מלון מר וגם צמחים מחממים ואפילו ממריצים כמו הקינמון או הג'ינסנגים (הסיבירי והקוריאני).

רצוי להתאים את הצמחים או את היחס ביניהם בפורמולה לפי האיכויות של המטופל על מנת להשיג איזון גם בפן זה של הטיפול. בפורמולות המודגמות מוצגת אפשרות לאיזון מסוג זה.

להלן פירוט קצר של צמחי המרפא העיקריים לצד מנגנוני הפעולה של כל אחד.

 

ג'ימנמה (Gymnema sylvestre) - שיקום והגברת פעילות של תאי ביטא בלבלב, הגברת הפרשת אינסולין מהלבלב, הגברת פעילות אנזימטית הקשורה למטבוליזם של סוכר, שיפור בייצור גליקוגן, איזון ייצור סוכר (גלוקוניאוג'נסיס), הגברת גליקולוזיב, הפחתת תשוקה למתוק, הפחתת ספיגת סוכר מהמעיים, הגברת כניסת סוכר לרקמות (כבד ושרירים), הפחתה בסיכרור המוגלובין וחלבונים אחרים בפלסמה, הפחתה ברמת השומנים בדם, צמצום הפגיעה בכלי דם כלייתיים.

קינמון (Cinnamomum zeylanicum) - עיכוב ספיגת סוכר במעיים, הגברת כניסת סוכר לתאים, הגברת ייצור גליקוגן, עיכוב ייצור סוכר בכבד, המרצת שחרור אינסולין והגברת פעילות קולטני אינסולין. ההשפעות המטיבות של הקינמון כוללות הפחתה ברמת הסוכר בדם לאחר צום, הפחתה ברמת ההמוגלובין המסוכרר (HbA1C) וברמת האינסולין החופשי בדם. קינמון גורם גם להורדת רמת הכולסטרול ה"רע" (LDL) והעלאת רמת הכולסטרול ה"טוב" (HDL). כמו כן, הקינמון אף מסייע לטיפול בבעיות משניות של סוכרת כגון נוירופתיה ונפרופתיה.

ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) - במחקרי מעבדה ובעלי חיים רבים הודגמה פעילות היפוגליקמית והיפוליפידמית של הצמח דרך ויסות מנגנוני רעב ושובע, הגברת שרידות התאים בלבלב והגברת הפרשת האינסולין, הפחתת עמידות לאינסולין בתאים, ופעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון. כמו כן, ג'ינסנג אמריקאי מביא לירידה ברמה הכללית של השומנים בדם וירידה ברמת הכולסטרול ה"רע" (LDL) ונמצא כמגן על הלב וכלי הדם. לקריאה נוספת אודות היעילות הקלינית ומנגנוני הפעולה של ג'ינסנג אמריקאי בטיפול בסוכרת ובתסמונת המטבולית ראו כאן.

ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) – הפחתת רמת סוכר בדם, הגברת רמת האינסולין החופשי בדם, הפחתת גלוקונאוגנזה, הפחתת עמידות לאינסולין בתאים, הפחתת נזקי סוכרת. כמו כן, ג'ינסנג קוריאני יעיל במידה מסוימת לשיפור פרופיל שומני הדם והפחתת חמצונם ולירידה במשקל. לקריאה נוספת אודות הפעילות ההיפוגליקמית של ג'ינסנג קוריאני ויעילותו בטיפול בתסמונת המטבולית ראו כאן.

חילבה / גרגרנית יוונית (Trigonella foenum graecum) - השפעה היפוגליקמית (הפחתת ספיגת סוכר במעיים) לצד הפחתה של כולסטרול וטריגליצרים, איזון פעילויות אנזימטיות רבות בכבד ובכליות.

מלון מר (Momordica charantia) - עיכוב ספיגת גלוקוז במעי, הגברת הפרשת אינסולין מתאי ביטא בלבלב, המרצת כניסת סוכר לרקמות, הפחתת גלוקוניאוגנזה, הגברת ייצור גליקוגן בכבד. לקריאה נוספת אודות הפעילות ההיפוגליקמית והמטבולית של מלון מר ראו כאן.

פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) – הגברת הפרשת אינסולין מתאי ביטא בלבלב, המרצת כניסת סוכר לרקמות, הפחתת גלוקונאוגנזה, הפחתת נזקי סוכרת. בחלק מהמחקרים הקליניים דווח על השפעה מובהקת על מדדי סוכרת שונים, על רמת שומני הדם ועל גורמי סיכון קרדיווסקולריים (כולסטרול, טריגליצרידים, לחץ דם). לקריאה נוספת אודות הפעילות ההיפוגליקמית והמטבולית של פטריית ריישי ראו כאן.

ויתניה משכרת (Withania somnifera) – הגברת שרידות תאים בלבלב וויסות ייצור והפרשה של אינסולין, הפחתת עמידות לאינסולין בתאים, עיכוב ייצור גלוקוז בכבד בתהליך הגלוקונאוגנזה, מניעת נזקי סוכרת. במחקרים הקליניים נצפתה הפחתה מובהקת או מגמת הפחתה ברמת הגלוקוז בדם, בכולסטרול הכללי, ב-LDL, ב-VLDL ובטריגליצרידים, בדופק ובלחץ הדם, ובאחוזי השומן הכללי בגוף, לצד עליה ב-HDL. לקריאה נוספת אודות הפעילות של ויתניה משכרת בסוכרת ובתסמונת המטבולית ראו כאן. 

קדד קרומי (Astragalus membranaceus) – הגברת סנתזת גליקוגן, שיפור הרגישות לאינסולין בתאים, ויסות חיסוני בסוכרת תלוית אינסוליין, הגנה מפני נוירופתיה סוכרתית. לקריאה נוספת אודות הפעילות של קדד קרומי בסוכרת ראו כאן.

שכיזנדרה (Schisandra chinensis) - הפחתת גלוקוז בדם דרך עיכוב ספיגת פחמימות מן התזונה על ידי עיכוב אנזימי הפירוק של פחמימות ועמילנים, הגברת ההפרשה של גלוקוז דרך הכליות ומערכת השתן על ידי עיכוב הנשאים האחראים לספיגה מחדש של גלוקוז באבובית הכליה, הגברת שרידות תאים בלבלב וויסות ייצור והפרשה של אינסולין והפחתת עמידות לאינסולין בתאים, עיכוב ייצור טריגליצרידים ופוספוליפידים וכולסטרול בכבד ועיכוב התמיינות פרה-אדיפוציטים לתאי שומן. לקריאה נוספת אודות השפּעת שכיזנדרה על משק הסוכר ועל שומני הדם ראו כאן.

סטיביה (Stevia rebaudiana) – המרצת הפרשת אינסולין על ידי תאי ביטא.

כורכום (Curcuma longa) - ממצאי המחקרים הקליניים אינם תומכים בהשפעה ההיפוגליקמית של כורכום, אולם כורכום וכורכומין נמצאו יעילים במניעת סוכרת בקרב נבדקים טרום סוכרתיים על ידי הגברת הפרשת האינסולין מתאי הלבלב, הפחתת תנגודת לאינסולין והעלאת רמת האדיפונקטין. 
כמו כן, כורכום לבדו או בשילוב עם רכיבים צמחיים נוספים נמצא יעיל בהפחתת סיבוכי סוכרת כגון נוירופתיה, נפרופתיה, כבד שומני, ירידה בתפקוד קוגניטיבי, מחלת כלי הדם הקטנים, וטרשת עורקים הודות לפעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון. לקריאה נוספת אודות יעילות כורכום במניעת סוכרת וסיבוכי סוכרת ראו כאן.

שום (Allium sativum) – הפחתה קלה ברמות הסוכר, הגברת הפרשת אינסולין, הורדת לחץ דם ורמת שומנים בדם, הגנה על כלי דם.

בזיל קדוש (Ocimum sanctum) – הגברת הפרשת אינסולין, שיפור תפקוד תאי לבלב.

גדילן מצוי (Silybum marianum) – על אף שאינו צמח קלאסי להורדת סוכר, גדילן הוא צמח בחירה כאשר מקור הסוכרת הוא תפקוד לקוי של הכבד. מספר המחקרים הקליניים העוסקים בשימוש בגדילן בסוכרת אינו רב, אולם מן המחקרים הקיימים עולה כי גדילן ורכיביו מייעלים את ההשפעה ההיפוגליקמית של הטיפול התרופתי בסוכרת (אינסולין, מטפורמין וגליבן). סילימרין מגביר את הפרשת האינסולין מהלבלב, משפר את רגישות התאים לאינסולין, ומעכב גליקוליזה (פירוק גלוקוז), גלוקונאוגנזה וגליקוגנוליזה (פירוק גליקוגן). סילימרין אף מסייע במניעת נזקי סוכרת הודות לפעילותו נוגדת החמצון: נוירופתיה, נפרופתיה וכבד שומני. לקריאה נוספת על אודות יעילות גדילן בטיפול בסוכרת ראו כאן.

עלי זית (Olea europaea) – מספר מחקרים קליניים מצביעים על כך השפעה היפוגליקמית של מיצוי עלי זית. עלי זית משפרים את תפקוד תאי הלבלב ואת הפרשת האינסולין וכן מגבירים את רגישות תאי הגוף לאינסולין. השפּעתם נוגדת החמצון מסייעת בהפחתת נזקי סוכרת. בנוסף, עלי זית משמשים להורדת לחץ דם והורדת שומנים ומפחיתים את חמצונם.

ספלילה (Centella asiatica) – מספר מחקרים קליניים הדגימו יעילות של הנגזרת הטריטרפנואידית של ספלילה בטיפול במיקרואנגיופתיה סוכרתית (מחלת כלי הדם הקטנים בסוכרת) עם או בלי נוירופתיה, בהפחתת יתר לחץ דם ורידי, בהפחתת הסננת הנימים, ובשיפור זרימת הדם ושחלוף הגזים . לקריאה נוספת אודות יעילות ספלילה בטיפול בנזקי הסוכרת לכלי הדם הקטנים ראו כאן.

צמחי מרפא נוספים בעלי פעילות הפחתת סוכר בדם כוללים: ג'ינסנג סיבירי (Eleutherococcus senticosus), רמניה סינית (Rehmania glutinosa).

חלק מן הצמחים ניתן ליטול כמזון (חילבה, שום) או כחליטה (קינמון, עלי זית, סטיביה) כך שיחד עם פורמולה (טינקטורה או כמוסות) מגוון הצמחים ומנגנוני הפעולה יהיה רחב.

חשוב לציין כי בקרב חולי סוכרת מסוג 1 לא ניתן יהיה להפסיק לחלוטין שימוש באינסולין. אולם, בעזרת טיפול קפדני ומנוטר היטב סביר שניתן יהיה להפחית את כמות ומינון ההזרקות.

שילוב של צמחי מרפא מורידי סוכר יחד עם תרופות להורדת סוכר מחייב מעקב וניטור יומיומיים על מנת לוודא שרמות הסוכר אינן יורדות באופן חד מדי, מצב אשר עלול לגרום להיפוגליקמיה.

מוטב להתחיל טיפול כזה במינון נמוך של צמחי המרפא ולהעלותו בהדרגה.

בנוסף, ניתן לתת צמחי מרפא נוגדי חימצון אשר יגנו על רקמות הגוף מפני הנזקים המצטברים של רמות סוכר גבוהות לאורך זמן. צמחי המרפא אשר יתאימו ביותר למטרה זו כוללים שום  (Allium sativum), מיני עוזרר (Crataegus spp), ציפורני חתול רפואיות (Calendula officinalis), גינקו בילובה (Ginkgo biloba), קמליה סינית / 'תה ירוק' (Camellia sinensis), ערמונית הסוסים(Aesculus hippocastanum) .

 

אסטרטגיה טיפולית וצמחי מרפא אפשריים לטיפול בסוכרת:

1. צמחי מרפא מורידי רמות סוכר - Allium sativum, Cinnamomum zeylanicum, Galega officinalis, Ganoderma lucidum, Gymnema sylvestre, Momordica charantia, Olea europaea, Rehmannia glutinosa, Stevia rebaudiana, Trigonella foenum graecum
2. צמחי מרפא אדפטוגנים -  Astragalus membranaceus, Glycyrrhiza glabra, Withania somnifera, Codonopsis pilosula, Eleutherococcus senticosus, Panax ginseng, Panax quinquefolium, Ganoderma lucidum, Centella asiatica, Schisandra chinensis, Atractylodes macrocephala, Lepidium meyenii, Rhodiola rosea
3. צמחי מרפא נוגדי חמצון ומגני כלי דם – Ganoderma lucidum, Curcuma longa, Camellia sinensis, Crataegus spp, Ginkgo biloba, Salvia miltiorrhiza

פורמולות לטיפול בסוכרת:

הטיפול בצמחי מרפא נבנה על פי צרכיו הפרטניים של המטופל ובהתאם לתשאול ולתוצאות הבדיקות הרפואיות תוך התחשבות בגורמים אישיים כגון: עודף/חוסר, קור/חום, יובש /לחות, מצב נפשי ופיזיולוגי. מומלץ לגשת למטפל מוסמך אשר ידע להתחשב בגורמים השונים ולהתאים למטופל את צמחי המרפא באופן פרטני. 

הפורמולות המופיעות להלן הן להדגמה בלבד.

 

פורמולה לטיפול בסוכרת, בנוזל, למטופל חם (עצבני, אדום, יתר לחץ דם וכד'):

 

30%	Gymnema sylvestre
30%	Ganoderma lucidum
25%	Olea europaea
15%	Rehmania glutinosa

מינון: 5-10 מ"ל, 3 פעמים ביום

 

פורמולה לטיפול בסוכרת, בנוזל, למטופל קר (חיוור, נטייה לחולשה, לחץ דם נמוך וכד'):

 

30%	Eleutherococcus senticosus
30%	Gymnema sylvestre
25%	Cinnamomum zeylanicum
15%	Rehmania glutinosa

מינון: 5-10 מ"ל, 3 פעמים ביום

 

פורמולה לטיפול בסוכרת, בכמוסות, למטופל נייטרלי:

 

120mg	Gymnema sylvestre
120mg	Trigonella foenum graecum
110mg	Panax quinquefolium
50mcg	Chromium

מינון: 1-2 כמוסות, 3 פעמים ביום

 

שילוב של צמחי מרפא ותרופות לטיפול בסוכרת:

ככלל, יש לנקוט זהירות בשילוב צמחי מרפא מורידי סוכר ותרופות מורידות סוכר.

שילוב זה עלול לגרום למיעוט סוכר בדם (היפוגלקמיה) ולכן יש לערוך מעקב וניטור קבועים על מנת לוודא את רמות הסוכר בדם ולהתאים אליהם את המינון הטיפולי, בין אם הצמחי או התרופתי.

רצוי לשלב צמחי מרפא ותרופות אשר עובדים במנגנונים שונים על מנת לקבל פעילות מקיפה ומאוזנת.

 

שמנים אתריים לטיפול בסוכרת:
הטיפול בסוכרת בעזרת שמנים אתריים מסייע בשיפור וייעול תפקודי הלבלב, בהפחתת התשוקה למתוק, בהגנה על כלי הדם וכן שיפור תפקודי הכבד וכיס המרה.
בנוסף, לשמנים אתריים יש השפעה גם ברמה הרגשית, הם נחשבים למרוממים, משפרי מצב רוח, ויסייעו למטופל להתחבר לשמחת חיים ואופטימיות. 

השמנים העיקריים בהם נבחר להשתמש במצב של סוכרת, יהיו:
שמן אתרי אגוז מוסקט (Myristica fragrans) משפר את תפקוד הלבלב.
שמן אתרי קפסיקום (Capsicum frutescens) מסייע לשקם תאי בטא בלבלב, ומייעל את תפקוד הלבלב. 
שמן אתרי קרדמון (Elettaria cardamomum ) מאזן תיאבון ומפחית תשוקה למתוק.

שמנים אתריים נוספים שיתאימו לשימוש במצב של סוכרת:
שמנים אתריים המאזנים תאבון, בעיקר תבלינים או פירות הדר, למשל אגוז מוסקט (Myristica fragrans), רוזמרין (Rosmarinus officinalis), קורנית אדומה (Thymus vulgaris ct thymol), ג'ינג'ר (Zingiber officinalis), וניל (Vanilla plaifolia), אשכולית (Citrus paradise), ברגמוט (Citrus bergamia), תפוז (Citrus aurantium sinensis), לימון (Citrus limonum).
שמנים נוגדי חמצון, למשל ג'ינג'ר (Zingiber officinalis), ליטסאה קובבה (Litsea cubeba), מיורן (Origanum marjorana), ניאולי (Melaleuca viridiflora) או שומר (Foeniculum vulgare).
שמנים אתריים המגנים על כלי הדם הקטנים, כגון ג'וניפר (Juniperus communis), ברוש (Cupressus semperirens), אורן (Pinus sylvestris), הליקריסום (Helichrysum Italicum) או ורדים (Rosa damascene).
שמנים משפרי פעילות הכבד וכיס המרה, כגון קמומיל רומאי (Chamamelum nobilis), הליקריסום (Helichrysum Italicum), אשכולית (Citrus paradise), ברגמוט (Citrus bergamia), מנטה (Mentha piperita), רוזמרין (Rosmarinus officinalis), קורנית אדומה (Thymus vulgaris ct thymol).

דוגמאות לאופני השימוש השונים בשמנים אתריים לטיפול בסוכרת:

תערובת שמנים שיפור פעילות הלבלב והגברת רגישות התאים לאינסולין:

 

שמן זית - במ"ל	500
שמנים אתריים - בטיפות
קורנית אדומה (Thymus vulgaris ct thymol)	20
קפסיקום (Capsicum frutescens)	5
רוזמרין (Rosmarinus officinalis)	10

אופן השימוש: יש ליטול מהתערובת, 1 כפית, 3 פעמים ביום, למשך 3 חודשים לפחות.

שמנים אתריים המסייעים בתמיכה בתהליכי הרזייה, הפחתת תיאבון והפחתת השומנים בדם: 

1. שמן אשכולית (Citrus paradise), יש ליטול 1 טיפה בכוס מים, 3 פעמים ביום, למשך 3 חודשים ברצף.
2. שמן אתרי שומר (Foeniculum vulgare), יש ליטול 1 טיפה בכפית שמן זית, 3 פעמים ביום, למשך 3 חודשים.

 

תוספי תזונה לטיפול בסוכרת:

הערה כללית: בשנים האחרונות מתברר יותר ויותר כי יש הבדל ניכר בין הזמינות הביולוגית והפעילות הרפואית של תוספי תזונה המופקים ממקורות טבעיים לבין תוספי תזונה סינתטיים.

מומלץ לרכוש תוספי תזונה ממקור טבעי בלבד ועדיף מכך, להשיג את הרכיבים התזונתיים הנדרשים דרך התזונה במידת האפשר.

 

• כרוֹם פיקולינאט - מינרל המסייע בהפחתת רמות סוכר ושומנים בדם. כרום מגביר את רגישות קולטני התאים לאינסולין ומשמש כמרכיב חיוני בחילוף החומרים של גלוקוז ובספיגתו בתאים. בנוסף, צריכה של כרום מפחיתה תשוקה למתוק.

מינון יומי מומלץ: 50-400 מק"ג.

• נוגדי חמצון – נוגדי חמצון כגון קו אנזים Q10, ויטמין E, סלניום וכד' חיוניים ביותר לחולים סוכרתיים בשל הנזק החמצוני המוגבר הגורם לפגיעה בכלי הדם הקטנים ובמערכת העצבים.

מינון יומי מומלץ: קו אנזים Q10 – 60-300 מ"ג. ויטמין E – 400 מ"ג. סלניום – 100-200 מק"ג.

• חומצה אלפא לִיפואית - נוֹגד חִמצון חזק המסייע לאיזון רמות סוכר והולכה עצבית תקינה. (מתאים בעיקר לטיפול בנוירופתיה סוכרתית). כיום, חומצה אלפא ליפואית נכללת גם ברפואה הקונבנציונאלית ומוכרת על ידי האיגודים הישראליים לסוכרת, כאב ונוירולוגיה.

מינון מומלץ:600-1800 מ"ג מחולק למספר מנות יומיות. יש להעלות את המינון בהדרגה שכן מינון גבוה של חומצה אלפא ליפואית עלול לגרום לשלשולים. במידה ואכן ניגרם שלשול יש לחזור אל המינון הקודם.

• מגנזְיום - מנגנוני הפעולה המיוחסים למגנזיום בטיפול בסוכרת ואשר נמצאו במחקרים כוללים: הגברת שרידות תאים בלבלב וויסות ייצור והפרשה של אינסולין, פעילות נוגדת חמצון והפחתת חמצון שומני הדם, הפחתת עמידות לאינסולין בתאים, שיפור ניצול גלוקוז לצורכי אנרגיה וחילוף חומרים של פחמימות, הגברת קליטת גלוקוז בתאי השריר ובלבלב.

• מינון יומי מומלץ, כפי שנמצא במחקרים קליניים, שונה בין התרכובות השונות:

  מגנזְיום אוקסיד (Oxide) -י1,000 מ"ג ביום, למשך 30 ימים (נצפתה יעילות בהפחתת רמות פרוקטוזמין בדם והעלאת רמות מגזניום בסרום ובתאים, בקרב חולי סוכרת סוג 2).
  מגנזְיום גלוקונאט (Gluconate) -י300 מ"ג ביום, למשך 5 שנים (נצפתה יעילות בהפחתת תסמיני נוירופתיה פריפרית בקרב חולי סוכרת סוג 1 על רקע הגברת רמות מגנזיום תוך תאי ובסרום).
  מגנזְיום אספרטאט (Aspartate) -י365 מ"ג ביום, למשך 6 חודשים (נצפתה יעילות בהפחתת ערכי גלוקוז בצום ושיפר מדדי עמידות לאינסולין.
  מגנזְיום ציטראט (Citrate) -י730 מ"ג ביום, למשך 12 שבועות (נצפתה הגברת רמות מגנזיום בסרום ומניעת סיבוכי סוכרת בעקבות היפומגנזמיה בקרב חולי סוכרת סוג 2).
  מגנזְיום כלוריד (Chloride) -י300 מ"ג ביום, למשך 16 שבועות (נצפתה יעילות בהפחתת עמידות לאינסולין (HOMA-IR ,HbA1c) ורמות גלוקוז בצום, בקרב חולי סוכרת).
  *במידה ונוטלים תוסף מגנזיום, יש לשקול נטילת תוסף סידן משום שמינרלים אלו עובדים יחד. היחס המומלץ הוא 1:2 לטובת הסידן.

• אוֹמגה 3 - חומצות שומן חיוניות ובעיקרן אומגה 3, מסייעות בשמירה על גמישות וחדירות דופן תאי הגוף, תורמות להפחתת שומנים בדם ומגנות בפני מחלות מערכת העצבים ומחלות לב וכלי דם.

מינון יומי מומלץ: 2-4 גרם ביום.

• סיבים תזונתיים – סיבים תזונתיים כגון פסיליום, גואר גאם, זרעי חילבה, פקטין וכד' מסייעים בשליטה על רמות הסוכר בדם ומפחיתים את כמות הסוכר הנספגת בגוף.

מינון יומי מומלץ: גברים: 30-40 גרם. נשים: 20-25 גרם.

• אצטיל קרניטין - נגזרת של חומצת אמינו L- קרניטין המשפרת הולכה עצבית לתאי עצבים היקפיים. אצטיל L קרניטין מסייעת ל- L- קרניטין לעבור את מחסום הדם מוח (BBB) ובכך מעלה ייצור אצטיל כוֹלין המשמש כמוליך עצבי עיקרי במוח. (מתאים בעיקר לטיפול בנוירופתיה סוכרתית).

מינון מומלץ: עד 3 גרם.

• מולטי ויטמין-מינרל - תוסף חיוני המסייע בתמיכה בפעילות תקינה של מערכות הגוף ותורם להשלמת חסרים תזונתיים.

מינון יומי מומלץ: המינון היומי לא נקבע ותלוי בסוג התוסף.

• וִיטמין C - ויטמין C נמצא חסר אצל חולי סוכרת. מסייע בהפחתת נזקים חמצוניים ומשפר את תפקוד המערכת החיסונית.

מינון יומי מומלץ: 500-2000 מ"ג ביום.

• ביופלבונואִידים – ביופלבונואידים כגון קוורצטין הינם רכיבים טבעיים המסייעים במניעת נזקים חמצוניים ושומְרִים על תקינות כלי הדם. בנוסף, ביופלבונואידים מעודדים הפרשה של אינסולין.

מינון יומי מומלץ: לא קיים מינון או הגבלה. רצוי לצרוך ירקות ופירות בעלי צבעים כהים (אדום, סגול וכו').

• B12 וחומצה פוֹלית - שימוש בתרופות לסוכרת ממשפחת הביגואנידים עלול לגרום לספיגה לקויה של ויטמינים כגון חומצה פולית וויטמין B12.

מינון יומי מומלץ: ויטמין Bִ12 - כ- 1000 מק"ג ביום. חומצה פוֹלית – 400-800 מק"ג. 

 

היבטים של גוף נפש בסוכרת:

סוכרת במהותה היא מחלה העוסקת בקושי ליהנות ממתיקות החיים.
הסוכר הנו המרכיב המבוקש והנחשק ביותר מכל מרכיבי המזון. הוא מייצג את הטוב שבחיים.
הוא אינו משמש את הגוף לבנייה, אלא מעניק אנרגיה לפעולותיו השוטפות – בדומה להנאה מהחיים שאינה 'נחוצה', אלא מתדלקת אותנו באנרגיה לשאר תפקודי חיינו.
אנו נוהגים לצרוך הרבה יותר אנרגיה ממה שגופנו זקוק. 'חברת השפע' בה אנו חיים, מאפשרת, ואף מעודדת, לצרוך סוכר ופחמימות בכמות בלתי מוגבלת במגוון של מוצרים ומזונות – בעוד שבטבע האנרגיה מגיעה בעיקר מפירות ומדגנים, אשר אותם יש ללקט בעונתם. 
צריכת היתר מקבילה לאותו האופן בו כחברה אנו מקדשים את ההנאה מהחיים ביתר – באופן העשוי לגרום לנהנתנות, גרגרנות וצריכת יתר של הנאות הפוגעת בחיים עצמם: החל מהשמנה, כניסה לחובות על מנת לשלם על מוצרים יקרים, התמכרות לקניות ועוד. כל אלו הינן תופעות על הציר המקשר בין אנרגיה, הנאה מהחיים וסוכר.  
מבחינה רפואית, סוכרת היא המצב בו קיים עודף סוכר בדם, עקב בעיה במנגנון המכניס את הסוכר אל התאים ומספק להם אנרגיה לפעילות השוטפת של הגוף. נוכל לשים לב שזוהי תופעה משונה מאוד, מאחר שכל המטרה של אכילת מזונות המכילים סוכר, הנה להכניס מולקולות של גלוקוז לתאים – ולכן כשל זה אומר דרשני.
ההקבלה הרגשית של קושי זה, הנה הקושי, או חוסר היכולת, ליהנות מהטוב והשפע שבחיים.
השאלה המרכזית בשיחה על סוכרת, הנה מדוע האדם מתקשה להכניס לתוכו את הטוב שבחיים?
יתכן שהאדם נוטה לייחס חשיבות רבה מדי לשלילי בחייו, שופט ומבקר כל דבר בהם ובעצמו ואינו פנוי לתחושת הסיפוק. יתכן כי אינו מרגיש ראוי לטוב, כי לא למד כיצד ליהנות מהחיים או כי הנו עסוק במטלות החיים ובמחויבויותיהם ואינו פנוי ליהנות מהם.
הלוקים במחלת הסוכרת עשויים להיות מהמתוקים והמקסימים שבאנשים, אהובים על כולם, אך בתוך תוכם לא ידעו כי הם ראויים לטוב ולאהבה. לעיתים נראה דווקא את המופע ההפוך; אדם מריר, מתלונן, העסוק כל הזמן בבעיות ובקשיים ובכמיהה עמוקה למה שיכל להיות.
בסוכרת מסוג 2, קיים גם היבט של תזונה לקויה; אנשים לוקים במחלה לרוב עקב טיפול לקוי בגופם, הכולל תזונה עתירת פחמימות ריקות, מזון מעובד, והיעדר פעילות גופנית. כאן שוב נראה את הדפוס של האדם שאינו מזין את עצמו במה שהוא באמת זקוק לו – הן מבחינה רגשית והן פיזית. 
לעיתים התזונה המכילה סוכר ביתר, או עודף מזון, הנה סימפטום לצורך של האדם לפצות את עצמו, על כך שאינו מזין את חייו במה שבאמת ממלא אותו, ובמקום זאת הוא עסוק במטלות ובריצוי צרכים. 
במקרים של טראומה נפשית שגרמה לסוכרת, נוכל למצוא לעיתים אדם מקסים ומיוחד, שופע טוב ואהבה כלפי הסביבה, שסיפור הילדות שלו לימד אותו כי אינו ראוי לטוב, ולכן אינו מסוגל ליהנות מהטוב שבחייו ולהרגיש טוב לגבי עצמו. 

 

מחקרים על סוכרת ורפואה טבעית:

 

תזונה ואורח חיים | צמחי מרפא | תוספי תזונה

 

להלן חלוקות משנה שמקלות את ההתמצאות בין שלל המחקרים:

 

תזונה ואורח חיים:

השְפעת דִיאטות שונות - כללי | דִיאטה ים תִיכונית | צמחונות וטבעונות לעומת מזונות מן החי | פחמימות ושומנים

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - כללי | פירות | סוכר וממתיקים מלאכותיים | קפה | מוצרי חלב | אלכוהול | פיסטוקים | צמחי מרפא בתזונה

הרגלי חיים - כללי | פעילות גופנית | ירידה במשקל | ארוחות בוקר | הריוֹן והַנקה | תרופות

סיכון לתחלואה נוספת - כללי | קרדיו – וסקולרית | כלייתי | בריאות הנפש ומערכת העצבים | סַרטן

 

צמחי מרפא:

 

סקירות | קִינמון | גִ׳ימנמה | גִ׳ינסנג אמריקאי | שזיף שחור | שוּם | גִ׳ינסנג קוריאני | סרְפד | גְדילן מצוי | כורְכום וכּורכּומין | סטִיביה | מלוֹן מר | חִילבה | פּטריית ריישִי | וִיתניה משׁכרת | קדד קרוּמי | תה ירוק ושחור | ספלִילה | צמחים נוספים

 

תוספי תזונה:

מחקרים מעורבים | מינרלים | חומצוֹת שומן - אוֹמגה 3 | ויטמינים | נוגדי חמצון | חומצוֹת אמינו | פרוֹביוטיקה

 

---

 

תזונה ואורח חיים

 

השפּעת דיאטות שונות | צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה | הרגלי חיים | סיכון לתחלואה נוספת

 

השפּעת דיאטות שונות

 

כללי | דִיאטה ים תִיכונית | צמחונות וטבעונות לעומת מזונות מן החי | פחמימות ושומנים

 

השפעות דיאטות שונות - כללי

 

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2019) של מחקרי עוקבה הוערך הקשר בין דילוג על ארוחת הבוקר לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, תוך התייחסות להשְפעת ה-BMI. בסקירה נכללו 6 מחקרים, בהם 96,175 משתתפים, מתוכם 4,935 מקרים של סוכרת סוג 2. בניתוח כלל הנתונים נמצא כי בהשוואה למשתתפים הצורכים ארוחת בוקר באופן קבוע, אלה המדלגים באופן קבוע על ארוחת בוקר נמצאים בסיכון גבוה ב-33% לסוכרת סוג 2, או ב-22% לאחר התאמה ל-BMI.

החוקרים מראים כי הסיכון היה גבוה יותר עבור כל יום נוסף בו מדלגים על ארוחת הבוקר, עד 4-5 ימים בשבוע בהם הסיכון היה גבוה ב-55%. החוקרים מסכמים כי דילוג על ארוחת הבוקר קשור בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת סוג 2, כאשר קשר זה תלוי באופן חלקי ב-BMI. 

הערת מערכת: מחקר זה מצטרף למחקרים קודמים שהעידו על חשיבות צריכת ארוחת בוקר, במיוחד בקרב חולי סוכרת. למחקרים נוספים בנושא ראו כאן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30418612

במחקר אקראי מבוקר (2018) נערכה השוואה בין ההשפעה של הגבלה קלורית לסירוגין למשך יומיים בשבוע לעומת הגבלה קלורית קבועה - לאורך תקופה של 12 חודשים - על האיזון הגליקמי ועל הירידה במשקל בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 137 משתתפים, אשר חולקו אקראית לשתי הדיאטות:

• הגבלה קלורית של 500-600 קלוריות ליום למשך יומיים בשבוע, כאשר בחמשת הימים הנותרים המשתתפים צרכו את דיאטה הרגילה שלהם. 
• הגבלה קלורית של 1,200-1,500 קלוריות ליום לאורך כל תקופת המעקב.

מבין כלל המשתתפים, 97 משתתפים השלימו את המחקר. 

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין קבוצת הדיאטה הקבועה לבין קבוצת הדיאטה לסירוגין בירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1cי(0.5% לעומת 0.3%, בהתאמה), בירידה במשקל (5 ק"ג לעומת 6.8 ק"ג, בהתאמה), בירידה במסת השומן (1.3 ק"ג לעומת 2.8 ק"ג), במסת השומן או במסת הגוף הרזה. כמו כן לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברמת הגלוקוז בצום, במדדי השומנים, בהשפּעת התרופות או במספר אירועי ההיפוגליקמיה והיפרגליקמיה בשבועיים הראשונים להתערבות. 

החוקרים מסכמים כי הגבלה קלורית לסירוגין הינה אסטרטגיה תזונתית יעילה ובעלת השפעה דומה להגבלה קלורית קבועה עבור מבוגרים עם סוכרת סוג 2. 

https://jamanetwork.com/journals/jamanetworkopen/fullarticle/2688344

סקירה מקיפה (יוני 2014) של מחקרים קליניים ותצפיתיים מסכמת את הרכיבים התזונתיים, המזונות והדפוסים התזונתיים שנמצאו יעילים למניעה וטיפול בסוכרת סוג 2.

באשר לרכיבי התזונה, הכותבים מסיקים מהממצאים כי ישנה חשיבות גבוהה יותר לאיכות השומנים והפחמימות בדיאטה מאשר לכמותם הנצרכת.

בהתייחס למזונות ספציפיים, נצפה כי צריכה גבוהה של דגנים מלאים, פירות, ירקות, קטניות ואגוזים, צריכה מתונה של אלכוהול וצריכה נמוכה של דגנים מעובדים, בשר אדום ובשר מעובד ומשקאות ממותקים קשורה בסיכון מופחת לפתח סוכרת, ותורמת לאיזון רמות הסוכר והשומנים בדם בקרב חולי סוכרת.

בהתייחס לדפוסים תזונתיים, מן המחקרים עולה כי דיאטה ים-תיכונית, דיאטת בעלת אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה דלת-פחמימות ודיאטה צמחונית עשויות לסייע לשמירה על המשקל ולמניעה וטיפול בסוכרת, כאשר הן מותאמות לצרכיו האישיים של כל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

במחקר קליני (2018) נבדקו הגורמים המטבוליים הקשורים בכך שירידה במשקל מובילה לנסיגה של סוכרת סוג 2. מחקר זה הוא המשך למחקר קליני, בו נמצא כי בקרב 46% מהמשתתפים חלה נסיגה של המצב הסוכרתי בעקבות תכנית התערבות של שנה. מטרת התוכנית היתה ירידה במשקל והיא נערכה בטווח של 6 שנים מאבחון המחלה. 

המחקר הנוכחי נערך בקרב תת-מדגם מהמחקר המקורי וכלל 64 משתתפים מקבוצת ההתערבות ו-26 משתתפים מקבוצת הביקורת. נמצא כי בקרב המשתתפים בקבוצת ההתערבות, באופן בלתי תלוי באיזון רמות הסוכר, חלה ירידה ניכרת באחוז השומן בכבד בעקבות הירידה במשקל (מ-16% ל-3%) וכן ירידה ברמת הטריגליצרידים בדם ובתכולת השומן בלבלב. עם זאת, רק בקרב המשתתפים עם נסיגה של הסוכרת נמצא שיפור בתפקוד תאי בטא בלבלב ובתגובת האינסולין הראשונית. כלומר, ירידה במשקל תורמת לאיזון המטבוליזם של שומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם הפגיעה המהירה בתפקוד תאי בטא מונעת מחולים מסוימים לנסיגה של המחלה. ממצאים אלה מצביעים לראשונה על כך שבניגוד לתפיסה הקיימת, ניתן לשקם את התפקוד של תאי בטא לאחר האבחון של סוכרת סוג 2.  

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30078554

כחלק מתחום מחקר נרחב העוסק בתפקיד התזונה במניעת תחלואה, ישנם מחקרים רבים העוסקים בקשר שבין צריכת מזונות מקבוצות המזון השונות לבין הסיכון להתפתחות מחלות כרוניות.

במחקר זה (דצמבר 2014), החוקרים מבצעים סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של הנתונים העולים ממחקרים אלה במטרה לזהות מהן קבוצות המזון הקשורות התפתחות של מחלות כרוניות מסוימות.

מסקירה של 304 מחקרים שהתפרסמו משנת 1950 ועד 2013 עולה כי באופן כללי, קבוצות מזון מהצומח הינן בעלות השפעה מגינה מפני מחלות כרוניות במידה רבה יותר מאשר קבוצות מזון מהחי.

מבין קבוצות המזון מהחי, למוצרי חלב נמצאה השפעה ניטרלית ואילו בשר אדום ומעובד נמצא כמגביר את הסיכון לתחלואה. מבין המשקאות, תה נמצא כבעל ההשפעה המגינה הרבה ביותר, כאשר מנגד משקאות קלים היו בעלי התרומה הפחותה ביותר לבריאות.

החוקרים מציינים כי מרבית המחקרים עוסקים בהשמנה, סוכרת סוג 2, מחלות קרדיווסקולריות וממאירויות ומדגישים את הצורך בביצוע מחקרים נוספים המתייחסים לבריאות הנפש, בריאות השלד והעצמות, מחלות של דרכי העיכול, מחלות כבד, מחלות כליות, השמנה וסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25406801

המאמר (מרץ 2013) מציג מטה-אנליזה עדכנית הכוללת 20 מחקרים ניסויים מבוקרים בהם השתתפו מעל 3,000 משתתפים. במחקר נבדקה ההשפעה של דיאטות שונות על רמות הסוכר, השומן ועל הפחתה במשקל כאסטרטגיה לטיפול בסוכרת סוג 2. באופן כללי נמצא כי דיאטה דלת-פחמימות, דיאטת המדד הגליקמי, ודיאטה עשירה בחלבון יעילות בשיפור מדדי סיכון קרדיווסקולריים בקרב הסובלים מסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23364002?dopt=Abstract

איגוד הסוכרת האמריקאי פרסם (אוקטובר 2013) המלצות תזונתיות עדכניות מבוססות מחקר למבוגרים חולי סוכרת. הדגש העיקרי בנייר העמדה הינו על ביסוס הרגלי אכילה בריאים, ולא על דיאטה, המותאמים אישית לכל מטופל מתוך ההבנה כי אין דפוס אחיד אשר מתאים לכלל חולי הסוכרת.

החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים - תזונה ים-תיכונית, תזונה צמחונית, תזונה דלת שומן, תזונה דלת פחמימות ודיאטת DASH לטיפול ביתר לחץ דם, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים.

הם מדגישים כי יש להתאים את דפוס התזונה להעדפות האישיות וליעדים הבריאותיים והטיפוליים של כל חולה. בנוסף, החוקרים סוקרים את העדויות המחקריות הקיימות לגבי רכיבי התזונה השונים ומסכמים בהמלצות העיקריות לטיפול בחולי סוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

במסגרת מחקר (אפריל 2014), 577 מבוגרים הסובלים מאי סבילות לגלוקוז הוקצו באופן אקראי לקבוצת ביקורת ולשלוש קבוצות ההתערבות לשינוי אורח החיים:

דיאטה בלבד, פעילות גופנית בלבד ודיאטה יחד עם פעילות גופנית.

ההתערבות בוצעה למשך 6 שנים, החל מ-1986, כאשר המעקב אחר שיעור התמותה והסוכרת נמשך 23 שנה. במהלך שנות המחקר נפטרו 174 משתתפים,

שיעור התמותה ממחלות קרדיווסקולריות היה נמוך בכ-40% בקבוצות ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת ושיעור התמותה הכללי היה נמוך בכ-30% (11.9% לעומת 19.6%; 28.1% לעומת 38.4%), בהתאמה.

בנוסף, שיעור חולי הסוכרת היה נמוך בכ-45% בקבוצות ההתערבות (72.6% לעומת 89.9%).

ממצאים אלו מדגישים את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא להפחתת הסיכון לסוכרת ולתמותה, במיוחד ממחלות קרדיווסקולריות, בקרב אוכלוסייה בסיכון.

http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(14)70057-9/abstract

סקירה מקיפה ומטה-אנליזה (יולי 2014) הבודקת האם דפוס התזונה קשור בסיכון לסוכרת סוג 2.

בהסתמך על מגוון גדול של נתונים, החוקרים מסכמים כי באופן עקבי נמצא קשר בין דפוס התזונה לסיכון לסוכרת סוג 2 כאשר תזונה הכוללת צריכה גבוהה של פירות, ירקות ופחמימות מורכבות וצריכה נמוכה של פחמימות ריקות, בשר מעובד ומזון מטוגן עשויה להוות אסטרטגיה טיפולית יעילה לשיפור במצב הסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25001435

במחקר קליני (2018) נבדקה ההשפעה של תנגודת לאינסולין, מדדים אנתרופומטריים וגורמים התנהגותיים לעלייה בפעילות של מערכת התגמול במוח בתגובה לגירוי ויזואלי של מזון. החוקרים מסבירים כי ידוע שקיים קשר בין שמנות וסוכרת סוג 2 לבין שינויים בעיבוד תגובת התגמול למזון, שינויים אשר עשויים להיות קשורים בתנגודת לאינסולין. במחקר נכללו 39 מבוגרים עם עודף משקל או שמנות, הסובלים מרמות גלוקוז גבוהות בצום ו/או הפרעה בסבילות לגלוקוז. החוקרים העריכו, באמצעות הדמיה מוחית (fMRI), את התגובה של המשתתפים לתמונות של מזון לעומת תמונות אחרות ובדקו את הקשר בין ההבדלים בתגובה לבין תנגודת לאינסולין, מדדים אנתרופומטריים ומדדים התנהגותיים (התנהגות אכילה ופעילות גופנית).

נמצא כי ההבדלים בתגובה באזורים במוח של מערכת התגמול ושל תגובה רגשית (גרעין האקומבנס, אינסולה, פיתול החגורה) היו קשורים ברמה גבוהה יותר של תנגודת לאינסולין ושל התנהגות אכילה המאופיינת בהעדר עכבות (גורם 2 בשאלון TFEQ) וברמה נמוכה יותר של פעילות גופנית. החוקרים מסכמים כי בקרב משתתפים עם תנגודת לאינסולין ומאפיינים של אכילה רגשית נצפתה עלייה בתגובה המוחית לגירויים של מזון, תגובה אשר עשויה להשפיע על ההעדפות למזונות מסוימים ועל אכילת יתר. הם מדגישים כי ביצוע פעילות גופנית עשויה לתרום להפחתת תגובה מוחית זו. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30590423

מחקר מבוקר (ספטמבר 2014) אשר נועד לבחון האם תכניות סיוע בקבלת החלטות טיפוליות לחולי סוכרת הינן יעילות יותר בהשוואה לטיפול הסטנדרטי.

במחקר השתתפו 344 חולי סוכרת סוג 2 עד גיל 65 אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת ההתערבות או קבוצת הביקורת. החולים בקבוצת ההתערבות קיבלו סיוע מותאם אישי בנוגע לאפשרויות הטיפול וגורמי הסיכון במטרה להגביר תחושת העצמה אישית. בניגוד למצופה, לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות בתחושת ההעצמה או בעמדות לגבי ההחלטות הטיפוליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25255799

מחקר תצפיתי פרוספקטיבי (ינואר 2015) בדק את הקשר בין שינויים ברמות ההומגלובין המסוכרר HbA1c ותמותה. החוקרים ניתחו נתונים מרשומות רפואיות בדנמרק של כ-11,000 חולי סוכרת סוג 2 עם מעקב של כ-6 שנים. הם מצאו כי בחולים עם רמות HbA1c נמוכות מ-8%, שונות גבוהה בערכי HbA1c וגם ירידה בריכוז HbA1c הייתה קשורה בעלייה בשיעור התמותה. עם זאת, בחולים עם רמות גבוהות מ-8% ירידה גדולה יותר בערכי HbA1c הייתה מלווה בירידה גדולה יותר בסיכון לתמותה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25664182

מחקר עדכני (אפריל 2015) מצביע על כך שבדיקת המוגלובין מסוכרר (HbA1c), בהשוואה לבדיקת סוכר בצום, מעלה את שיעור החולים עם סוכרת או קדם-סוכרת שאינם מאובחנים.

המחקר נועד להעריך את שכיחות מקרי קדם-סוכרת וסוכרת שאינה מאובחנת בקרב כלל האוכלוסייה בקנדה בהתבסס על מדגם של 3,494 מבוגרים מעל גיל 20 שאינם בהריון.

נמצא כי על פי בדיקת הסוכר בצום השכיחות של סוכרת לא מאובחנת הינה 1.13% לעומת 3.09% על פי בדיקת המוגלובין מסוכרר. הבדלים דומים נמצאו ביחס לאבחון קדם-סוכרת.

יתר על כן, ההבדלים בין הבדיקות היה גבוה יותר בנשים ובצעירים עם פחות עודף משקל, דבר המצביע על התרומה של בדיקת המוגלובין מסוכרר לזיהוי חולים עם מאפיינים שונים מאלה המאובחנים רק לפי רמת הסוכר בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25852207

מחקרים רבים עוסקים ביתרונות של דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך, עם זאת במחקר הנוכחי (דצמבר 2014) נמצא כי תחת תנאים של דיאטה בריאה ומאוזנת אין השפעה לאינדקס הגליקמי על גורמי הסיכון למחלות קרדיווסקולריות ולסוכרת. במחקר השתתפו 163 מבוגרים בעלי השמנת יתר אשר צרכו לפחות 2 מתוך 4 הדיאטות שנבדקו במחקר בן 5 שבועות: דיאטה בעלת אינדקס גליקמי גבוה / נמוך ואחוז פחמימות גבוה (58% מהקלוריות) / נמוך (40% מהקלוריות).

כל הדיאטות היו מבוססות על עקרונות דיאטת DASH.

מהשוואת שני המצבים הקיצוניים, אינדקס גליקמי גבוה ואחוז פחמימות גבוה לעומת אינדקס גליקמי נמוך ואחוז פחמימות נמוך, לא נמצא הבדל ברגישות לאינסולין, לחץ דם סיסטולי, כולסטרול LDL ו-HDL, אולם כן נמצאה ירידה של כ-23% ברמות הטריגליצרידים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25514303

מטה-אנליזה (דצמבר 2015) בה נבדקה התרומה של דיאטה דלת חלבונים להפחתת ההתקדמות של מחלת כליות כרונית, זאת לאור ממצאים סותרים שנמצאו במחקרים קודמים.

החוקרים בחנו את קצב הסינון הכלייתי (GFR) בקרב קבוצות שונות, כולל חולי סוכרת סוג 1, סוכרת סוג 2 וחולי כליות שאינם סוכרתיים. בניתוח נכללו 15 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 1965 חולים.

נמצא כי דיאטה דלת חלבון הייתה יעילה להפחתת ההידרדרות בקצב הסינון הכלייתי בחולים שאינם סוכרתיים ובחולי סוכרת סוג 1, אך לא בחולי סוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26710078

בהתבסס על 2 מחקרי אוכלוסייה מנורבגיה ודנמרק (דצמבר 2015) עולה כי קיים קשר בין עלייה במשקל במהלך שנת החיים הראשונה לבין הסיכון לסוכרת סוג 1.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26642117

כחלק ממחקר עוקבה גדול (ספטמבר 2015), מראים החוקרים כי בקרב משתתפים שאינם נוטלים תרופות לאיזון כולסטרול, רמה גבוהה של LDL ופרופיל גנטי הקשור בסיכון לכולסטרול גבוה היו מלווים בסיכון נמוך יותר לסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26409460

מחקר שנועד לבחון האם ניתן לאזן את רמות הסוכר לאורך זמן באמצעות דיאטה דלת קלוריות.

במחקר השתתפו 30 חולי סוכרת סוג 2 (משך מחלה של 0.5-23 שנה) אשר הקפידו על צריכת תפריט דל קלוריות קיצוני (600-700 קלוריות ליום) במשך 8 שבועות, כאשר כל הטיפולים התרופתיים הופסקו בתחילת המחקר. בהמשך, המשתתפים עברו בהדרגה לדיאטה מותאמת אישית בעלת ערך קלורי זהה לדיאטה הבסיסית.

נמצא כי באופן כללי חלה ירידה במשקל של 14 ק"ג בממוצע אשר נשמרה במשך 6 חודשים.

החוקרים מראים כי 12 מהמשתתפים היו בעלי תגובה חיובית לדיאטה דלת קלוריות (רמת סוכר בצום של עד 7 מילימול/ליטר), משתתפים אלה מאופיינים במשך מחלה של עד 10 שנים וברמת אינסולין בצום גבוהה יותר בתחילת המחקר.

בקרב משתתפים אלה חלה ירידה משמעותית בהמוגלובין המסוכרר (מ-7.1% ל-5.8% לעומת מ-8.4% ל-8.0%) אשר נשמרה לאורך 6 חודשים.

מחקר זה מעיד על כך שניתן באמצעות הקפדה על דיאטה וירידה במשקל לאזן את מדדי הסוכר בחולי סוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27002059

מחקר עוקבה פרוספקטיבי (אפריל 2016) אשר נועד להעריך את הקשר בין רמת החומציות של התזונה לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב מבוגרים תושבי יפן. במחקר נכללו 64,660 משתתפים (27,809 גברים ו-36,851 נשים) בגילאי 45-75 ללא היסטוריה של סוכרת סוג 2.

החוקרים העריכו את תזונת המשתתפים על בסיס שאלון תדירות צריכת מזונות הכולל 147 פריטים וקבעו עבור כל משתתף ציון פוטנציאל לעומס חומצי בכליות (Potential renal acid load - PRAL) וציון ייצור חומצה אנדוגני (Net endogenous acid production - NEAP).

בתקופת מעקב של כ-5 שנים אובחנו 1,191 מקרים של סוכרת סוג 2 כאשר ציון PRAL היה קשור בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 בקרב גברים, באופן ספציפי גברים עם הציון הגבוה ביותר היו בסיכון גבוה ב-25% בהשוואה לגברים עם הציון הנמוך ביותר.

מניתוח נוסף עולה כי הקשר בין PRAL לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 היה מוגבל לגברים עד גיל 50. לא נמצא קשר בין ציון NEAP לבין סוכרת סוג 2 או בין חומציות התזונה לבין סוכרת סוג 2 בקרב נשים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27052540

מחקר שנערך בחיות מעבדה (מאי 2016) מראה כי צריכת ג'אנק-פוד ותזונה עתירת שומן עלולה לפגוע בתפקוד הכליות כתוצאה מעלייה ברמות הסוכר בדם, בדומה לסיבוכי סוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27164183

מחקר חתך (מאי 2016) בו נבדק הקשר בין דפוס התזונה לבין הסיכון לסוכרת. המחקר כלל מדגם של 1,531 משתתפים בסקר התזונה הלאומי הבריטי עבורם נאספו נתוני תזונה במשך 4 ימים, בדיקות דם ומדדים אנתרופומטריים.

מבין המשתתפים, 52 היו חולי סוכרת. נמצא כי שיעור הסובלים מסוכרת סוג 2 היה נמוך יותר בקרב משתתפים שצרכו תזונה נוגדת-דלקת ונוגדת-חמצון המאופיינת בצריכה גבוהה יותר של ירקות, פירות, אגוזים ודגים וצריכה נמוכה יותר של מזון מטוגן, סוכרים ולחם לבן. דפוס זה היה קשור ברמה נמוכה יותר של מדד הדלקת CRP וברמה גבוהה יותר של קרוטנואידים בדם.

מחקר זה מצביע על החשיבות של דפוס התזונה הכולל, לעומת ההשפעה של רכיב מזון מסוים, למניעת מחלת הסוכרת, אולם נדרשים מחקרים מבוקרים על מנת לאשש את הממצאים ולבחון את ההשפעה של דפוס והרכב התזונה על מדדים מטבוליים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27144647

במחקר קליני (ספטמבר 2016) נבדקה מידת ההשתנות האינדיבידואלית ובין אנשים בתגובה הגליקמית, ולזהות מהם הגורמים המתודולוגיים והביולוגיים אשר עשויים להשפיע על השתנות זו.

במחקר נכללו 63 מתנדבים ללא מחלות כרוניות בגילאים שונים (18-85) ובמשקל שונה (BMI 20-35). בסדר אקראי, הוערכה התגובה הגליקמית ל-3 מנות, כל מנה כללה משקה גלוקוז (כבקרה) או לחם לבן והכילה 50 גרם פחמימות. החוקרים עקבו אחר רמת הגלוקוז והאינסולין בדם במשך 5 שעות לאחר צריכת כל מנה וחישבו את האינדקס הגליקמי על פי המתודולוגיה המקובלת.

נמצא כי מקדם ההשתנות האינדיבידואלי בערך הגליקמי הייתה 20% ומקדם ההשתנות בין המשתתפים הייתה 25%. עוד מצאו החוקרים כי ניתן לייחס חלק מהשתנות זאת למדד האינסולין ולרמת ההמוגלובין המסוכרר, כלומר לתגובה המטבולית של האדם למזון. מקדם ההשתנות נשאר דומה גם לאחר שנבדקו שינויים מתודולוגיים כמו הגדלת מספר המשתתפים, בדיקה נוספת של התגובה הגליקמית, זמן המעקב או שיטת החישוב.

החוקרים מסכמים כי ישנה שונות משמעותית בתגובה הגליקמית, ממצא המצביע על כך שהשימוש במדד האינדקס הגליקמי לניבוי השפּעת המזון על רמות הסוכר בגוף הינו מוגבל. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27604773

בסקירה מקיפה (ספטמבר 2016) מובאות העדויות העדכניות ממחקרי עוקבה פרוספקטיביים בנוגע להשפעות השליליות שנמצאו קשורות בצריכת בשר אדום, בדגש על תחלואה כרונית כגון סוכרת, מחלת לב כלילית, אי ספיקת לב, שבץ, סרטן ותמותה.

החוקרים מסכמים כי בהתבסס על לפחות 6 מחקרים, צריכה של 100 גרם בשר לא מעובד ביום הייתה מלווה בסיכון גבוה יותר לתחלואה (סיכון גבוה בכ-11% לשבץ ולסרטן השד, 15% לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים, 17% לסרטן קולורקטלי ו-19% לסרטן ערמונית מתקדם), אם כי לא בכל המחקרים הממצאים היו מובהקים סטטיסטית.

צריכה של 50 גרם ליום בשר מעובד הייתה מלווה בסיכון גבוה יותר באופן מובהק סטטיסטית למרבית המחלות הכרוניות שנבדקו (4% לסרטן הערמונית, 8% לתמותה מסרטן, 9% לסרטן השד, 18% לסרטן קולורקטלי, 19% לסרטן לבלב, 13% לשבץ, 22% לתמותה מכל גורם, 24% לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים, 32% לסוכרת).

עוד מפרטים החוקרים מהם המנגנונים הביולוגיים אשר עשויים לעמוד בבסיס הקשר בין צריכת בשר לתחלואה כרונית וכן דנים בהשפעות הסביבתיות של תעשיית הבשר, כגון פליטת גזי חממה, שימוש במקורות אנרגיה מתכלים, שימוש במים ופגיעה באיכות המים.

החוקרים מסכמים כי ניתן להסיק שצריכה גבוהה של בשר אדום, ובמיוחד בשר מעובד, קשורה בסיכון מוגבר למספר מחלות כרוניות ולתמותה מוקדמת והינה בעלת השפעה משמעותית על הסביבה. לפיכך, ישנן מדינות באירופה אשר המליצו על צמצום הצריכה של בשר אדום כחלק מההנחיות התזונתיות החדשות.  

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27597529

במחקר תצפיתי רטרוספקטיבי (אוקטובר 2016) הוערכה התרומה של רמת טריגליצרידים גבוהה ו/או רמת HDL נמוכה לסיכון להתפתחות מחלת כליות בקרב חולי סוכרת סוג 2. מבין כ-47,000 מטופלים במרכזי הסוכרת באיטליה, במחקר נכללו כ-15,000 חולים עם קצב סינון כלייתי (eGFR) גבוה מ-60 מ"ל לדקה, רמת אלבומין בשתן בטווח הנורמה ו-LDL עד 130 מ"ג/דצ"ל.

בתקופת מעקב של 4 שנים 12.8% מהמטופלים פיתחו eGFR נמוך מ-60 מ"ל לדקה, 7.6% היו עם ירידה גדולה מ-30% ב-eGFR. יחד עם זאת, 23.2% היו עם אלבומינוריה ו-4% היו עם אלבומינוריה יחד עם eGFR נמוך.

נמצא כי רמת טריגליצרידים גבוהה מ-150 מ"ג/דצ"ל ורמת HDL נמוכה מ-40 מ"ג/דצ"ל בגברים ומ-50 מ"ג/דצ"ל בנשים הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-35% וב-44%, בהתאמה, להפרעה כלשהי בתפקודי הכליה. החוקרים מסכמים כי רמת טריגליצרידים גבוהה ורמת HDL נמוכה הינם גורמי סיכון בלתי תלויים להתפתחות מחלת כליות על רקע סוכרת סוג 2. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27703024

במחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2016) נבדקה ההשפעה של דיאטה עתירת חלבון, לעומת דיאטה עתירת פחמימות, על מטופלים עם טרום-סוכרת.

במחקר נכללו 24 מטופלים, שהוקצו אקראית לדיאטה עתירת חלבון (30% חלבון, 30% שומן, 40% פחמימות) או לדיאטה עתירת פחמימות (15% חלבון, 30% שומן, 55% פחמימות) למשך 6 חודשים. שתי הדיאטות היו היפוקלוריות לעידוד ירידה במשקל, כאשר מקורות השומן היו שמנים צמחיים, מרגרינה חצי נוזלית ואגוזים; מקורות הפחמימות היו דגנים מלאים, פירות, ירקות וקטניות; ומקורות החלבון היו בשר רזה, דגים, עוף, ביצים, מוצרי חלב דלי שומן.

נמצא כי בקרב 100% מהמשתתפים שצרכו דיאטה עתירת חלבון חלה נסיגה מלאה במצב הטרום-סוכרתי: רמות גלוקוז בצום מתחת ל-100 מ"ג/דצ"ל ורמות גלוקוז כעבור שעתיים מהעמסת סוכר (Oral Glucose Challenge Test) מתחת ל- 140 מ"ג/דצ"ל. זאת לעומת 33% מהמשתתפים שצרכו דיאטה עתירת-פחמימות. 
בנוסף, בקרב המשתתפים בדיאטה עתירת החלבון נמצא שיפור מובהק ברמת הרגישות לאינסולין (p=0.001), בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים (p=0.04), ברמת המתווכים הדלקתיים (p=0.001), ברמת העקה החמצונית (p=0.001) ובמסת הגוף הרזה (p=0.001) בהשוואה לדיאטה עתירת-פחמימות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27843552

במטה-אנליזה (מרץ 2017) מקיפה נבדק הקשר בין איכות התזונה לבין שיעורי התמותה ממחלות קרדיו-מטבוליות בארה"ב. במחקר נעשה שימוש בנתונים שנאספו ממגוון מקורות, כולל שני סקרי הבריאות הלאומיים שנערכו בשנים 1999-2002 ו-2009-2012, מטה-אנליזות של מחקרים פרוספקטיביים ומחקרים קליניים ונתוני התמותה הלאומיים.

בהתבסס על נתונים אלה, החוקרים בדקו את הקשר בין צריכת עשר קבוצות מזון - פירות, ירקות, זרעים ואגוזים, דגנים מלאים, בשר אדום לא מעובד, בשר מעובד, משקאות ממותקים, שומן רב בלתי רווי, אומגה 3 ממזונות ימיים ונתרן - לבין הסיכון לתמותה ממחלות לב, שבץ וסוכרת סוג 2.  
נמצא כי בשנת 2012 כ-700,000 מבוגרים בארה"ב נפטרו ממחלות קרדיו-מטבוליות (כ-500,000 ממחלות לב, כ-128,000 משבץ וכ-68,000 מסוכרת סוג 2). ההערכה היא כי כ-318,000 ממקרי תמותה אלה ניתן לייחס לדפוס תזונה שאיננו אופטימאלי. באופן ספציפי, ניתן לייחס כ-9.5% ממקרי תמותה אלה לצריכת נתרן גבוהה, 8.5% לצריכה נמוכה של זרעים ואגוזים, 8.2% לצריכה גבוהה של בשר מעובד, 7.8% לצריכה נמוכה של אומגה 3 ממזונות ימיים, 7.6% לצריכה נמוכה של ירקות, 7.5% לצריכה נמוכה של פירות, ו-7.4% לצריכה גבוהה של משקאות ממותקים. הרמה האופטימאלית של מזונות אלה הוערכה על בסיס העדויות ממחקרים שונים ולא על בסיס ההמלצות התזונתיות הקיימות, והוגדרה לדוגמא כ-2,000 מ"ג נתרן ליום, 4 מנות ירקות ליום ו-3 מנות פרי ליום. ממצאים אלה מצביעים על החשיבות של הקפדה על דפוס תזונה בריא לשמירה על הבריאות ולמניעת תחלואה ותמותה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28267855

במחקר אקראי מבוקר מוצלב (מרץ 2017), בו נכללו 29 גברים שאינם סובלים משמנות, מראים החוקרים כי על מנת לשמור על איזון רמות הגלוקוז בדם מומלץ להימנע מארוחות גדולות עתירות בפחמימות בשעות הערב, בעיקר בהתייחס למשתתפים עם הפרעה במשק הגלוקוז.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28272464

כחלק ממחקר הבריאות המתקיים בסינגפור (Singapore Chinese Health Study) נבדק הקשר בין צריכת בשר אדום, עוף, דגים ופירות ים, וכן ברזל מסוג Heme, לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר הינו מחקר עוקבה גדול, מבוסס אוכלוסייה (אוקטובר 2017), הכולל 63,257 מבוגרים ממוצא סיני, שהיו בגילאי 45-74 בתחילת המחקר בין השנים 1993-1998. הצריכה התזונתית הוערכה באמצעות שאלוני תזונה בתחילת המחקר, כאשר בתקופת מעקב ממוצעת של 11 שנים אובחנו 5,207 מקרים של סוכרת סוג 2. בהשוואה בין רמת הצריכה הגבוהה ביותר (כמנה ליום) לצריכה הנמוכה ביותר, נמצא כי הסיכון לסוכרת היה גבוה ב-23% עבור צריכת בשר אדום (54 גרם/יום לעומת 10 גרם/יום), ב-15% עבור צריכת עוף (26 גרם/יום לעומת 14 גרם/יום) וב-7% עבור צריכת דגים ופירות ים (61 גרם/יום לעומת 48 גרם/יום). לאחר התאמה סטטיסטית לרמת הברזל מסוג Heme בתזונה, רק הקשר בין בשר אדום לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 נותר מובהק. החוקרים מסכמים כי צריכת בשר אדום ועוף קשורה בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2, כאשר ככל הנראה לברזל מסוג Heme השפעה על קשר זה; ברזל הוא גורם מחמצן, המזרז ייצור של ROSו(Reactive oxygen species), אשר בתורם יכולים לפגוע ברקמות הגוף, בעיקר בתאי לבלב המייצרים אינסולין. מאחר וברזל Heme נספג טוב יותר מברזל שאינו Heme, הוא זה שמשפיע יותר על הקשר שנמצא. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28535164

בסקירה (אוקטובר 2017) מוצג היישום הקליני של דיאטה קטוגנית לטיפול בהפרעות אנדוקריניות כגון סוכרת ושמנות. במסגרת הסקירה מפורטת ההשפעה הפיזיולוגית של דיאטה קטוגנית, כולל ההשפעה המיטיבה על מערכת העצבים המרכזית, על הלב ועל מערכת הנשימה. בהמשך הסקירה מציגים החוקרים היבטים הקשורים ביישום הדיאטה הקטוגנית, כולל בחירת המשתתפים והערכה מקדימה, פירוט ההנחיות לדיאטה ותפריטים לדוגמא (צמחוני ולא-צמחוני) וכן תהליך הפסקת הדיאטה.

החוקרים סוקרים את הממצאים העוסקים בדיאטה הקטוגנית בקרב מטופלים עם סוכרת, שמנות, תסמונת מטבולית ותסמונת השחלות הפוליציסטיות וכן מפרטים את הממצאים לגבי השפעות שליליות, אזהרות ותגובות הדדיות עבור מצבים רפואיים מסוימים. החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות התומכות בשימוש בדיאטה קטוגנית עבור מטופלים עם הפרעות אנדוקריניות, אולם ממליצים לבצע את הדיאטה תחת פיקוח רפואי קפדני.

על מנת להגביר את היענות המטופלים והסבילות לדיאטה נערכים בהדרגה שינויים בפרוטוקול הדיאטה, הכוללים התחלת הדיאטה עם או בלי צום, מעקבים תכופים יותר למניעת סיבוכים ושינויים בכמות ובהרכב השומנים בתפריט. למרות הממצאים המבטיחים, נדרשים מחקרים נוספים להערכת ההשפעות ארוכות הטווח והבנה מעמיקה של המנגנונים המעורבים.  
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29022562

במחקר חתך רטרוספקטיבי (ספטמבר 2017) הוערכה השפּעת התזונה על מדדים מטבוליים ואנתרופומטריים בקרב שתי קבוצות משתתפים מהודו, המאופיינות באורח חיים יושבני. במסגרת המחקר נמדדה רמת הגלוקוז בצום, המוגלובין מסוכרר, פרופיל השומנים, מדדי BMI והיקף מותניים.

נמצא כי שיעור מקרי הסוכרת היה נמוך יותר בקרב משתתפים לקטו-צמחוניים לעומת אוכלי כל (1.7% לעומת 5.3%), על אף שרמות השומנים ויחס BMI להיקף המותניים היו דומים. עוד נמצא קשר חיובי בין רמת הגלוקוז בצום לבין רמת ה-LDL וקשר שלילי לרמת ה-HDL - רק בקרב משתתפים לקטו-צמחוניים. מסקנת החוקרים היא כי תזונה לקטו-צמחונית עשויה לתרום למניעת סוכרת, באופן בלתי תלוי במשקל הגוף או באורח חיים יושבני, וכי התערבויות לשיפור רמות השומן (כגון טיפול תרופתי או פעילות גופנית) עשויות להיות יעילות יותר להורדת רמת הגלוקוז בצום בקרב מטופלים לקטו-צמחוניים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28891681

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (דצמבר 2017) השוו החוקרים את התרומה של טיפול תזונתי מותאם אישית, הניתן על ידי דיאטן, לבין ייעוץ תזונתי הניתן על ידי אחיות או רופאים כחלק מהטיפול הסטנדרטי, עבור מטופלים עם סוכרת סוג 2.

בסקירה נכללו חמישה מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 912 מטופלים. נמצא כי לאחר 6 או 12 חודשי התערבות, טיפול תזונתי מותאם אישית היה מלווה בשיפור גדול יותר במדדי הגוף והסוכר בהשוואה לייעוץ תזונתי - עם הפרש ממוצע של 0.45% בהמוגלובין המסוכרר, 0.55 ב-BMI, 2.1 ק"ג במשקל הגוף ו-0.17 מילימול/ליטר ב-LDL. החוקרים מציעים כי יש לכלול טיפול תזונתי מותאם אישית כחלק מהתערבות לשיפור אורח החיים בקרב חולי סוכרת סוג 2, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29092883

במחקר אקראי פתוח (דצמבר 2017) נחקר האם תכנית אינטנסיבית לירידה במשקל עשויה לתרום לנסיגה של סוכרת סוג 2. המחקר נערך ב-49 מרפאות בבריטניה, אשר חולקו אקראית לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 באמצעות תכנית ירידה במשקל או בהתאם להנחיות הטיפול הסטנדרטיות.

במחקר נכללו 306 מטופלים בגילאי 20-65, אשר אובחנו עם סוכרת סוג 2 ב-6 השנים האחרונות, עם BMI של 27-45 ושאינם נוטלים אינסולין. תכנית ההתערבות כללה הפסקת שימוש בתרופות לסוכרת וליתר לחץ דם, דיאטה של כ-850 קלוריות למשך 3-5 חודשים (59% פחמימות, 13% שומן, 26% חלבון, 2% סיבים), עם החזרה הדרגתית של מזונות בתקופה של 2-8 שבועות, וכן מתן תמיכה לשמירה ארוכת טווח על המשקל. מדדי המטרה היו ירידה של מעל 15 ק"ג ונסיגה של הסוכרת, אשר הוגדרה כרמת המוגלובין מסוכרר הנמוכה מ-6.5%. קבוצת הביקורת קיבלה את הטיפול המתאים לה לפי הקווים המנחים הרשמיים (best-practice care by guidelines). 
להלן הממצאים העיקריים לאחר שנה:

• מספר המשתתפים שירדו מעל 15 ק"ג היה 36 (24%) בקבוצת ההתערבות, ואף משתתף בקבוצת הביקורת. 
• מספר המשתתפים שהוגדרו עם נסיגה של הסוכרת היה 68 (46%) בקבוצת ההתערבות לעומת 6 (4%) בקבוצת הביקורת. 
• מניתוח נתוני שתי הקבוצות יחד עולה כי בקרב משתתפים שירדו יותר במשקל הסיכוי לנסיגה היה גבוה יותר, כך שלא חלה נסיגה בקרב אף אחד מהמשתתפים שעלה במשקל (76 משתתפים) לעומת נסיגה בקרב 86% מהמשתתפים שירדו מעל 15 ק"ג.  
• הירידה הממוצעת במשקל הייתה 10 ק"ג בקבוצת ההתערבות ו-1 ק"ג בקבוצת הביקורת. 
• בקבוצת ההתערבות חל שיפור של 7.2 נקודות במדד איכות החיים, לעומת ירידה של 2.9 נקודות בקבוצת הביקורת. 
• בקבוצת ההתערבות 4% מהמשתתפים דיווחו על השפעות שליליות משמעותיות, לעומת 1% בקבוצת הביקורת. מטופל אחד בקבוצת הטיפול סבל מכאב על רקע חסימת דרכי המרה (biliary colic) וכאב בטן, ככל הנראה בתגובה להתערבות. האירועים האחרים לא נמצאו קשורים להתערבות. החוקרים מציינים כי אף מטופל לא הפסיק את ההשתתפות במחקר בשל השפעות שליליות.

החוקרים מסכמים כי לאחר שנה חלה נסיגה של הסוכרת בקרב כמחצית מהמשתתפים ולטענתם השגת נסיגה הינה יעד ישים במסגרת הטיפול בסוכרת סוג 2. 
הערת המערכת: מדובר בדיאטה היפו-קלורית קיצונית ואין התייחסות לאיכות המזון. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29221645

במחקר קליני אקראי (מרץ 2018) נבדק כיצד תזונה עשירה בסיבים תורמת לאיזון מדדי הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי לחיידקי המעי השפעה מיטיבה באמצעות ייצור חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA), אחד מתוצרי תסיסת פחמימות מסוימות במעי, כאשר רמה נמוכה של SCFA קשורה בהתפתחות סוכרת סוג 2. 
במחקר הנוכחי, חולי סוכרת סוג 2 הנוטלים טיפול תרופתי לאיזון רמת הגלוקוז בדם (אקארבוס), חולקו אקראית לשתי קבוצות שצרכו דיאטה בעלת הרכב תזונתי וקלורי זהה למשך 12 שבועות. קבוצת ההתערבות (27 משתתפים) צרכה דיאטה מועשרת בסוגים שונים של סיבים וקבוצת הביקורת (16 משתתפים) קיבלה הדרכה תזונתית בלבד.

נמצא כי בקבוצת ההתערבות חל שיפור משמעותי יותר ברמת ההמוגלובין המסוכרר וברמת הגלוקוז בצום והמשתתפים ירדו יותר במשקל בהשוואה לקבוצת הביקורת. באמצעות בדיקות צואה, החוקרים מראים כי באמצעות תזונה עשירה בסיבים תזונתיים ניתן לעודד התפתחות של חיידקי מעי המייצרים SCFA. כמו כן, ככל שהמגוון והכמות של זנים אלה עלה כך חל שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר, באופן חלקי כתוצאה מעלייה בייצור של GLP-1 (הידוע גם כ- Glucagon-like peptide-1), המעודד הפרשת אינסולין. עוד נמצא כי עם העלייה בריכוז החיידקים בעלי השפעה מיטיבה, כך חלה ירידה בריכוז החיידקים המייצרים רכיבים מזיקים מטבולית. החוקרים מסכמים כי עידוד החיידקים המייצרים SCFA עשויה להוות גישה חדשנית לטיפול בסוכרת סוג 2. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29590046

במחקר חתך (נובמבר 2017), שנערך בברזיל, הוערך הקשר בין דפוס התזונה לבין שיפור במדדים המטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2 שאינם נוטלים אינסולין. במחקר נכללו 197 מטופלים, כאשר על בסיס שאלוני התזונה החוקרים זיהו שני דפוסי תזונה מובחנים. 100 מהמשתתפים סווגו כבעלי דפוס "תזונה לא בריאה" הכולל צריכה גבוהה של דגנים לא מלאים, מזונות מעובדים מאוד ומתוקים ו-97 מהמשתתפים סווגו כבעלי דפוס "תזונה בריאה", הכולל צריכה גבוהה של דגנים מלאים, מוצרי חלב, עוף, דגים, פירות וירקות.

נמצא כי בהשוואה למשתתפים בעלי דפוס של תזונה לא בריאה, משתתפים בעלי דפוס של תזונה בריאה היו בעלי סיכוי גבוה ב-59% להשגת היעד לרמת גלוקוז בצום (<130 mg/dL), סיכוי גבוה פי 2.1 להשגת היעד לרמת המוגלובין מסוכרר (HbA1c<7%) וסיכוי גבוה ב-37% להשגת היעד לרמת LDLו (<100 mg/dL). לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס למדדים אחרים, כולל לחץ דם, BMI, היקף מותניים, טריגליצרידים ו-HDL. החוקרים מסכמים כי דפוס של תזונה בריאה קשור ברמות נמוכות יותר של רמות הסוכר והכולסטרול בקרב חולי סוכרת סוג 2. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29308450

במחקר אקראי מוצלב (אפריל 2018), בו נכללו 17 גברים צעירים ובריאים, נמצא כי צריכת משקה סויה (רגיל או מועשר בסובין אורז) יחד עם לחם לבן הובילה לירידה בתגובה הגליקמית של הארוחה ולעידוד הפרשה מוקדמת של אינסולין, בהשוואה ללחם לבן בלבד.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29617350

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

השפעות דיאטות שונות - דִיאטה ים תִיכונית

 

סקירה (2011) שבדקה מחקרים קליניים ומטא-אנליזות אשר בחנו האם דיאטה ים תיכונית העשירה בשמן זית אכן מטיבה ועוזרת למנוע השמנת יתר, סוכרת ובעיות מטבוליות.

הסקירה מצאה כי הדיאטה העשירה בחומצות שומן חד בלתי רוויות מפחיתה את רמת הכולסטרול (LDL), מפחיתה דלקת, משפרת את מטבוליזם הגלוקוז, עוזרת לסובלים מבעיות עיכול, משפרת לחץ דם וטובה לחולים בסוכרת סוג 2 על ידי שיפור הרגישות לאינסולין.

בנוסף הדיאטה אף תומכת בירידה במשקל בקרב הסובלים מהשמנת יתר חמורה (Obesity).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21443484

מחקר השוואתי רנדומאלי (אוקטובר 2010) בדק את האפקטיביות של דיאטה ים תיכונית לעומת דיאטה דלת שומן במניעה של מחלת סוכרת סוג 2.

המחקר כלל 418 משתתפים אשר חולקו לשלוש קבוצות, 2 קבוצות לקחו חלק בדיאטה הים תיכונית אשר כללה תוספות של שמן זית (כליטר לשבוע) או אגוזים (כ-30 גרם ליום), בעוד קבוצת הביקורת צרכה דיאטה דלת שומן. משתתפי המחקר נעו בין גיל 55 ל- 80 וללא מחלות קארדיו-ואסקיולריות.

המחקר מצא כי דיאטה ים תיכונית, עשירה בחומצות שומן חד בלתי רוויות (אגוזים או שמן זית) עדיפה על דיאטה דלת שומן במניעת סוכרת סוג 2 והביאה לירידה בשיעור 52% בהיארעות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20929998

במחקר הנוכחי (אוגוסט 2013) נבחנו שתי גישות, דיאטה ים-תיכונית ועומס גליקמי, בהקשר להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר התבסס על נתונים שנאספו במחקר אירופאי רחב היקף וכלל מעקב אחר כ-22 אלף איש ביוון לתקופה של כ-11 שנים. במהלך תקופה זו אובחנו 2,330 מקרים של סוכרת סוג 2.

מתוך שאלונים על דפוס התזונה חושב ציון התאמה לדיאטה ים-תיכונית וציון של עומס גליקמי.

סה"כ החוקרים מעריכים כי דיאטה ים-תיכונית בעלת עומס גליקמי נמוך עשויה להפחית את הסיכון לסוכרת בכ-20%. בכך מצטרף מחקר זה לשורה ארוכה של מחקרים העוסקים ביתרונות הדיאטה הים-תיכונית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23975324

איגוד הסוכרת האמריקאי פרסם (אוקטובר 2013) המלצות תזונתיות עדכניות מבוססות מחקר למבוגרים חולי סוכרת. הדגש העיקרי בנייר העמדה הינו על ביסוס הרגלי אכילה בריאים, ולא על דיאטה, המותאמים אישית לכל מטופל מתוך ההבנה כי אין דפוס אחיד אשר מתאים לכלל חולי הסוכרת.

החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים - תזונה ים-תיכונית, תזונה צמחונית, תזונה דלת שומן, תזונה דלת פחמימות ודיאטת DASH לטיפול ביתר לחץ דם, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים.

הם מדגישים כי יש להתאים את דפוס התזונה להעדפות האישיות וליעדים הבריאותיים והטיפוליים של כל חולה. בנוסף, החוקרים סוקרים את העדויות המחקריות הקיימות לגבי רכיבי התזונה השונים ומסכמים בהמלצות העיקריות לטיפול בחולי סוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

באשר לרכיבי התזונה, הכותבים מסיקים מהממצאים כי ישנה חשיבות גבוהה יותר לאיכות השומנים והפחמימות בדיאטה מאשר לכמותם הנצרכת.

בהתייחס למזונות ספציפיים, נצפה כי צריכה גבוהה של דגנים מלאים, פירות, ירקות, קטניות ואגוזים, צריכה מתונה של אלכוהול וצריכה נמוכה של דגנים מעובדים, בשר אדום ובשר מעובד ומשקאות ממותקים קשורה בסיכון מופחת לפתח סוכרת, ותורמת לאיזון רמות הסוכר והשומנים בדם בקרב חולי סוכרת.

בהתייחס לדפוסים תזונתיים, מן המחקרים עולה כי דיאטה ים-תיכונית, דיאטת בעלת אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה דלת-פחמימות ודיאטה צמחונית עשויות לסייע לשמירה על המשקל ולמניעה וטיפול בסוכרת, כאשר הן מותאמות לצרכיו האישיים של כל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

מחקר שבוצע בשבדיה (נובמבר 2013) בודק את ההשפעה של שלוש דיאטות שונות על רמת הסוכר, השומנים והאינסולין לאחר ארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 21 איש אשר קיבלו בסדר אקראי שלושה סוגי דיאטות: דיאטה דלת שומן, דיאטה דלת פחמימות ודיאטה ים תיכונית, כאשר כמות הקלוריות היומית הכוללת הייתה דומה.

הממצא העיקרי מתייחס לכך שרמת הסוכר בדם לאחר ארוחת צהריים ים-תיכונית גדולה, הייתה דומה לזו שלאחר ארוחת צהריים בדיאטה דלת השומן, למרות שכמות הקלוריות בארוחה הים-תיכונית הייתה כפולה.

מכאן, ייתכן שגם לחולי סוכרת עשוי להיות יתרון בצריכת ארוחה אחת גדולה על פני כמה ארוחות קטנות, זאת בניגוד לתפיסה הרווחת כיום.

לממצא זה עשויות להיות השלכות לגבי ההמלצות הן להרכב התזונתי והן לסידור הארוחות בקרב חולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24312178

מחקר קליני מבוקר (אוקטובר 2015) בו נבדק האם ההשפעה הממושכת של תזונה ים-תיכונית או דלת שומן על העמידות לאינסולין תלויה בביטוי הגנטי של עמידות לאינסולין בכבד או בשריר.

כחלק ממחקר גדול יותר העוסק בהשפעה של דיאטה ים-תיכונית על הסיכון לסוכרת, במחקר זה 642 משתתפים חולקו אקראית לצריכת דיאטה ים-תיכונית או לדיאטה דלת שומן. החוקרים סיווגו את המשתתפים ל-4 קבוצות בהתאם לסוג העמידות לאינסולין: ללא עמידות לאינסולין, עמידות לאינסולין בשריר בלבד, עמידות לאינסולין בכבד בלבד, עמידות לאינסולין בשריר ובכבד.

לאחר שנתיים החוקרים מראים כי אומנם שתי הדיאטות תרמו לשיפור הרגישות לאינסולין, אך ההשפעה הייתה תלויה בביטוי הגנטי לרגישות לאינסולין.

דיאטה דלת שומן עשויה להיות יעילה יותר למשתתפים עם עמידות לאינסולין בכבד ואילו דיאטה ים-תיכונית עשויה להיות יעילה יותר למשתתפים עם עמידות לאינסולין בשריר או בשריר ובכבד. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26474775

במחקר אקראי מבוקר (2018) הוערכה ההשפעה של דפוס התזונה על רמות גבוהות של שומנים וכולסטרול לאחר הארוחה, המאפיינות חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 241 משתתפים עם סוכרת סוג 2 ו-316 משתתפים ללא סוכרת סוג 2, אשר חולקו אקראית לשני דפוסי תזונה: 1) דיאטה ים-תיכונית מועשרת בשמן זית (35% מהקלוריות מקורן בשומן), 2) דיאטה מופחתת שומן (עד 30% מהקלוריות מקורן בשומן). 

המשתתפים עברו מבחן העמסת שומן* בתחילת המחקר ולאחר 3 שנים, כאשר רמות השומנים והכולסטרול בדם נמדדו עד 4 שעות לאחר העמסת השומן. בקרב חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי צריכת דיאטה ים-תיכונית, אך לא דיאטה מופחתת שומן, הייתה מלווה בשיפור ברמת השומנים והכולסטרול בדם. עם זאת, לשתי הדיאטות לא הייתה השפעה בקרב משתתפים ללא סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי הקפדה ממושכת על דיאטה ים-תיכונית עשויה לתרום לאיזון רמות השומנים לאחר הארוחה ולהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי, בעיקר בקרב חולי סוכרת סוג 2. 

*מבחן להעמסת שומן התבצע באופן הבא: המטופלים צמו (ולא עישנו) למשך 12 שעות ונמנעו ממשקאות אלכוהוליים למשך שבעת הימים הקודמים לבדיקה. הם התבקשו גם להמנע מפעילות פיזית מאומצת ביום שלפני הבדיקה. בבוקר הבדיקה נמדדו משקל, גובה, היקפים, BMI ולחץ דם ונלקחה דגימת דם בצום. לאחר מכן, תחת פיקוח של איש צוות מחקר, המטופלים צרכו ארוחה עתירת שומן ולאחריה שמרו על רמת פעילות פיזית נמוכה ולא צרכו שום מזון אחר למשך 5 שעות. דגימות דם לביוכימיה נלקחו בכל שעה במהלך ארבע השעות הבאות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30475968

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2016) אשר נועדה להעריך את ההשפעה הבריאותית של דיאטה ים-תיכונית שאיננה מוגבלת בשומן.

בסקירה נכללו רק מחקרים מבוקרים, הכוללים לפחות 100 משתתפים, אחריהם בוצע מעקב של שנה לפחות ודווח על נתוני תמותה, תחלואה קרדיווסקולרית, יתר לחץ דם וסוכרת וכן על מידת ההיענות לדיאטה. בנוסף נכללו בסקירה מחקרי עוקבה הבוחנים את הקשר בין דיאטה ים-תיכונית וסרטן.

בשני מחקרים מבוקרים לא נמצא הבדל בשיעורי התמותה מכל גורם בין הדיאטות שנבדקו. במחקר אחד גדול נמצא כי דיאטה ים-תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לאירועים קרדיווסקולריים, סרטן השד וסוכרת (סיכון נמוך ב-29%, 57% ו-30%, בהתאמה).

בניתוח כולל של מחקרי עוקבה נמצא כי היענות גבוהה לדיאטה ים-תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך בכ-14% לתמותה מסרטן (13 מחקרים) וכן לתחלואה בסרטן באופן כללי (4%, 3 מחקרים) וסרטן קולורקטלי (9%, 9 מחקרים).

בהתייחס להשפעה קרדיווסקולרית, מבין שלושה מחקרים, במחקר אחד נמצא כי דיאטה ים תיכונית הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר להישנות של אוטם שריר הלב ולתמותה. הממצאים לגבי ההשפעה של דיאטה ים תיכונית על יתר לחץ דם, תפקוד קוגניטיבי, מחלת כליות, דלקת מפרקים שגרונית ואיכות החיים היו לא עקביים, מינימליים או לא מובהקים סטטיסטית.

החוקרים מסכמים כי מהעדויות המוגבלות הקיימות, דיאטה ים תיכונית שאיננה מוגבלת בצריכת השומן עשויה להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי, לסרטן השד ולסוכרת סוג 2 אך ככל הנראה אינה מפחיתה את הסיכון לתמותה מכל גורם.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27428849

בהתבסס על נתונים ממחקר קליני גדול (אוגוסט 2016) בו נבדקה ההשפעה של דיאטה ים-תיכונית על הסיכון הקרדיווסקולרי, במחקר הנוכחי בדקו החוקרים את הקשר בין רמת הצריכה של אומגה 3 בתזונה לבין הסיכון להתפתחות רטינופתיה בקרב 3,482 חולי סוכרת סוג 2 מעל גיל 55.

על פי הנתונים שנאספו משאלוני התזונה, 2,611 משתתפים (75%) צרכו לפחות 500 מ"ג אומגה 3 ליום, בהתאם להמלצות למניעת תחלואה קרדיווסקולרית. בתקופת מעקב של כ-6 שנים אובחנו 69 מקרים חדשים של רטינופתיה סוכרתית.

נמצא כי הסיכון להתפתחות רטינופתיה סוכרתית היה נמוך בכ-48% במשתתפים שצרכו מעל 500 מ"ג ליום אומגה 3 בתחילת תקופת המעקב בהשוואה לאלה שצרכו פחות מ-500 מ"ג ליום. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים בממצאים ממחקרים פרה-קליניים ובמודל הנוכחי להתפתחות רטינופתיה סוכרתית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27541690

בדוח (מאי 2017), שנערך על ידי קבוצת מומחים בינלאומית, מוצגות המלצות למניעת התסמונת המטבולית ולטיפול בה - בהתבסס על ממצאים מחקריים בנוגע לקשר בין שינוי אורח החיים לבין הסיכון לתסמונת המטבולית.

מהדוח עולה כי ירידה במשקל, באמצעות הגבלה קלורית וביצוע פעילות גופנית, תורמת לטיפול בתסמונת המטבולית ולמניעתה. החוקרים מדגישים את יעילות הדיאטה הים-תיכונית, גם ללא הגבלה קלורית, המבוססת על צריכת שומנים בלתי רוויים (בעיקר שמן זית), קטניות, דגנים מלאים, פירות, ירקות, אגוזים, דגים, מוצרי חלב מופחתי שומן וצריכה מתונה של אלכוהול. נמצאה תמיכה גם ליעילות של דפוסי דיאטה נוספים כגון דיאטת DASH, דיאטה נורדית ודיאטה צמחונית. היבטי אורח חיים נוספים שהינם הכרחיים במניעת התסמונת המטבולית כוללים גמילה מעישון, הפחתת צריכת משקאות ממותקים והגבלת צריכת בשר. 
החוקרים מסכמים כי להקפדה על אורח חיים בריא חשיבות גבוהה למניעת התסמונת המטבולית בקרב אוכלוסייה בסיכון, וכן למניעת סיבוכים קרדיווסקולריים וסוכרת סוג 2 באוכלוסייה הסובלת מהתסמונת המטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28521334

בסקירה (דצמבר 2017) דנים החוקרים בהשפעה הפיזיולוגית של צריכת מזונות פונקציונליים, בנפרד או כחלק מדפוס תזונה כולל, לטיפול בסוכרת סוג 2 ולמניעתה. מזונות פונקציונליים מכילים רכיבים פעילים ביולוגית הקשורים בהשפעה מיטיבה על הבריאות - כגון הגברת הפעילות נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת, שיפור הרגישות לאינסולין והשפעה נוגדת כולסטרול - ובכך תורמים לטיפול במחלות כרוניות כגון סוכרת סוג 2 ולמניעתן. 
רכיבי הדיאטה הים-תיכונית – כגון פירות, ירקות, דגים שומניים, שמן זית ואגוזים - משמשים כמודל להערכת ההשפעה של מזונות פונקציונליים בשל התכולה הגבוהה של רכיבים פעילים, הכוללים פוליפנולים, טרפנואידים, פלבונואידים, אלקלואידים, סטרולים, פיגמנטים וחומצות שומן בלתי רוויות. לדוגמא, ישנן עדויות מבטיחות להשפעה נוגדת הסוכרת של רכיבים פוליפנולים בדיאטה הים-תיכונית, וכן להשפעה מיטיבה - ישירה ועקיפה - של צריכת תה (תה ירוק, תה שחור ותה מאטה) וקפה על סוכרת סוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. אומנם לרכיבים שונים בדיאטה הים-תיכונית השפעה מגינה, אולם העדויות מצביעות על כך שלמניעת סוכרת סוג 2 נדרשת גישה הוליסטית, המטמיעה את השימוש ברכיבים אלה כחלק מאורח חיים הכולל גם פעילות גופנית. במסגרת הסקירה דנים החוקרים גם בתרומה של אורח חיים מותאם אישית, בהתבסס על הפרופיל המולקולרי האישי, הכולל מאפיינים גנטיים ואפי-גנטיים, ביטוי גנטי, תוצרים חלבוניים, מטבוליטים וההרכב החיידקי ברקמות הגוף.

החוקרים מסכמים כי מזונות פונקציונליים עשויים לתרום כחלק מגישה מותאמת אישית למניעה ולטיפול בסוכרת סוג 2, המבוססת על מודלים ביולוגיים והתנהגותיים ועל תזונה ופעילות גופנית כחלק מאורח חיים בריא.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29194424

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

השפעות דיאטות שונות - צמחונות וטבעונות (דיאטות דלות שומן) מול צריכת מזונות מן החי (דיאטות עשירות בחלבון)

 

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2018) של מחקרים אקראיים מבוקרים הוערכה ההשפעה של דפוסי דיאטה צמחונית על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת. בסקירה נכללו תשעה מחקרים, בהם 664 משתתפים, 99% מהם עם סוכרת סוג 2 ורובם סבלו מעודף משקל או שמנות ונטלו טיפול תרופתי להורדת הסוכר ו/או לחץ הדם. מחצית מהמחקרים נערכו בארה"ב, משך המחקרים נע בין 4 ל-74 שבועות, כאשר בכל מחקר ההרכב התזונתי של הדיאטה היה שונה. מניתוח כולל של הנתונים נמצא כי בהשוואה לקבוצת ביקורת, דיאטה צמחונית הייתה מלווה בשיפור במדדים קרדיו-מטבוליים, עם הפרש ממוצע של 0.29% בהמוגלובין המסוכרר, 0.56 מילמול/ליטר ברמת הגלוקוז בצום, 0.12 מילימול/ליטר ברמת ה-LDL, 2.15 ק"ג במשקל הגוף, 0.74 יחידות BMI ו-2.86 ס"מ בהיקף המותניים. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס לרמת האינסולין בצום, HDL וטריגליצרידים.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שלדיאטה צמחונית השפעה מיטיבה על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים בקרב חולי סוכרת סוג 2 ועשויה לסייע בניהול המחלה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29960809

בסקירה שיטתית (2018) העריכו החוקרים את העדויות ממחקרים מבוקרים לגבי התרומה של דיאטות המבוססות על הצומח למבוגרים חולי סוכרת. בסקירה נכללו 11 מחקרים, בהם סה"כ 433 משתתפים בני כ-55 בממוצע.

במחקרים השונים נבדקה ההשפעה של דיאטה צמחונית או טבעונית בהשוואה לדיאטה אומניבורית ("אוכלי כל") או לדיאטה המותאמת לחולי סוכרת (בהתאם להנחיות של ארגון הסוכרת במדינת המחקר). משך המחקרים היה 3-74 שבועות, עם ממוצע של 23 שבועות. נמצא כי באופן כללי צריכת דיאטה המבוססת על הצומח (צמחונות או טבעונות) הייתה מלווה בשיפור מובהק במדדים שונים, כולל תחושת הרווחה הרגשית והפיזית, תסמיני דיכאון, איכות החיים, בריאות כללית, רמת HbA1c, משקל, רמת כולסטרול כללי ו-LDL. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של דיאטה המבוססת על הצומח לשיפור מדדים רגשיים וגופניים בקרב חולי סוכרת. 

המחקר מומן על ידי אוניברסיטת לונדון.

https://drc.bmj.com/content/6/1/e000534

חומציות המזון והסיכון לסוכרת - קיים דיון מתמשך בקרב מומחים ביחס להשפעות הבריאותיות בצריכת מזונות עתירי חומצה אולם קיימות עדויות מחקריות מועטות בנושא זה. 

המחקר הנוכחי (2014) מתבסס על מחקר עוקבה (cohort) גדול בו בוצע מעקב של כ-14 שנה על כ-66 אלף נשים. רמת החומציות בתזונה הוערכה בעזרת שני מדדים (PRAL, NEAP).

בתקופת המחקר אובחנו 1,372 מקרים של סוכרת סוג 2, כאשר הסיכון היה גבוה יותר בקרב נשים שהדיאטה שלהן הוערכה בחומציות גבוהה ובמיוחד נשים במשקל תקין להן BMI נמוך מ-25.

זהו מחקר ראשוני אשר מראה קשר בין רמת חומציות התזונה לבין סוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי בגורמי הסיכון הידועים, ראוי לציין כי מידת החומציות / בסיסיות תלויה במקור המזון: בעוד שמזון מן החי (בשר, ביצים, מוצרי חלב וכו') הינו מזון חומצי הרי שמזון מן הצומח הוא בסיסי יותר. 

מכאן משתמע כי תוצאות המחקר מצביעות על כך שצריכת מזונות מן החי בצורה מוגברת מעלה את הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24232975

סקירה (מאי 2009) שבדקה יעילות של דיאטות צמחונית וטבעונית לטיפול בסוכרת סוג 2 מצאה כי דיאטה צמחונית צמצמה בכמחצית את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

כמו כן, דיאטה טבעונית ודלת שומן משפרת את השליטה ברמת הסוכר ביעילות רבה יותר מאשר דיאטות קונבנציונאליות לסוכרת. הפחתה בצריכת שומנים מן החי ומזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה והגברת צריכת סיבים הפחיתה את ריכוז השומן בתאי שריר. דיאטות צמחוניות וטבעוניות אף הפחיתו את רמת השומנים בדם וגרמו להטבה בטרשת עורקים.

החוקרים מציינים כי אין הבדל בהיענות המטופלים בין הדיאטות השונות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19386029

במחקר אקראי מוצלב (2019) נבדקה ההשפעה האקוטית של הרכב הארוחה על הורמוני העיכול ועל תחושת השובע. החוקרים מסבירים כי תהליך עיכול המזון מעורר את הפרשת ההורמונים (GLP-1 (glucagon-like peptide-1 ו-(GIP (gastric inhibitory peptide שתפקידם להגביר את הפרשת האינסולין ולסייע בשמירה על איזון הגלוקוז. בנוסף, הורמוני השובע (GLP-1, PYY (peptide YY), PP (pancreatic polypeptide ועמילין מסייעים בוויסות רמת התיאבון ושמירה על איזון האנרגיה. הפרשת הורמוני שובע אלה תלויה בהרכב הארוחה ושונה בקרב אנשים עם רמות גלוקוז תקינות לעומת אלה עם הפרעה באיזון הגלוקוז. 

במחקר נכללו שלוש קבוצות של 20 גברים כל אחת: עם סוכרת סוג 2, עם שמנות או גברים בריאים. המשתתפים בשלוש הקבוצות התבקשו לצרוך בשני מועדים שונים שתי ארוחות המבורגר, הזהות בערך הקלורי (כ-514 קלוריות) ובהרכב אבות המזון – ארוחה הכוללת בשר מעובד וגבינה או ארוחה טבעונית הכוללת טופו. רמות ההורמונים GLP-1, עמילין ו-PYY – הקשורים במטבוליזם של גלוקוז, הפרשת אינסולין, שובע ואיזון המשקל – נמדדו עד 180 דקות לאחר הארוחה. בנוסף, המשתתפים התבקשו לדרג את רמת השובע שלהם לאחר הארוחה. 

נמצא כי באופן כללי הפרשת ההורמונים ורמת השובע הייתה גבוהה יותר לאחר הארוחה הטבעונית בהשוואה לארוחה הבשרית. להלן הממצאים העיקריים שדווחו לאחר הארוחה הטבעונית, בהשוואה לארוחה הבשרית:

• הפרשת GLP-1 הייתה גבוהה יותר לאחר ארוחה טבעונית בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 ומשתתפים בריאים.
• ריכוז העמילין היה גבוה יותר לאחר הארוחה הטבעונית בשלוש קבוצות המשתתפים. 
• ריכוז PYY היה גבוה יותר לאחר הארוחה הטבעונית רק בקרב קבוצת המשתתפים הבריאים.
• רמת השובע הייתה גבוהה יותר לאחר הארוחה הטבעונית בשלוש קבוצות המשתתפים – ב-9% במשתתפים עם סוכרת סוג 2, ב-18.7% בקרב משתתפים עם שמנות וב-25% בקרב משתתפים בריאים. 

תוצאות אלה מעידות על עלייה בהפרשת הורמוני העיכול וברמת השובע בעקבות ארוחה טבעונית, בהשוואה לארוחה בשרית, בקרב גברים בריאים, גברים הסובלים משמנות או הסובלים מסוכרת סוג 2. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30642053

מחקר עוקבה גדול (יוני 2016) אשר נועד לבחון את הקשר בין דפוס התזונה והרכבה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על נתונים מ-3 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים גדולים בהם השתתפו אנשי מקצוע מתחום הבריאות שאינם סובלים ממחלות כרוניות, במחקר הראשון נכללו כ-70,000 נשים (נערך בין השנים 1984-2012), במחקר השני נכללו כ-90 נשים (נערך בין השנים 1991-2011) ובמחקר השלישי נכללו כ-40,000 גברים (נערך בין השנים 1986-2010).

החוקרים אספו נתונים לגבי התזונה כל 2-4 שנים במהלך תקופת המעקב וקבעו מדד לדפוס תזונה צמחונית (PDI) בו צריכת מזונות מהצומח קיבלו ציון חיובי ומזונות מהחי קיבלו ציון שלילי, וכן מדד לתזונה צמחונית בריאה (hPDI) בו צריכת מזונות בריאים מהצומח (דגנים מלאים, פירות וירקות, אגוזים, קטניות, שמנים צמחיים, תה וקפה) קיבלו ציון חיובי ומזונות פחות בריאים מהצומח (מיצי פירות ומשקאות ממותקים, דגנים מעובדים, תפוחי אדמה ממתקים וקינוחים) ומזונות מהחי קיבלו ציון שלילי.

בנוסף, קבעו החוקרים מדד לתזונה צמחונית לא-בריאה (uPDI) בו צריכת מזונות פחות בריאים מהצומח קיבלו ציון חיובי בעוד שמזונות בריאים מהצומח ומזונות מהחי קיבלו ציון שלילי. 
בתקופת המעקב זוהו כ-16,000 מקרים של סוכרת סוג 2, כאשר ציון גבוה יותר במדד לתזונה צמחונית ובמדד לתזונה צמחונית בריאה היה קשור בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 ואילו המדד לתזונה צמחונית לא בריאה היה קשור בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2, עבור כל קטגוריות ה-BMI.

מכאן, תזונה המבוססת על מזונות מהצומח, במיוחד מזונות בעלי ערך תזונתי גבוה, עשויים לתרום לצמצום הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27299701

סקירה (אפריל 2010) שנערכה על דיאטות דלות שומן (צמחונית וטבעונית) לטיפול בסוכרת סוג 2, מצאה כי אלו יעילות בהפחתת רמת הסוכר בדם, הורדת משקל והפחתה בסיכון למחלות לב.

הכותבים מציינים כי בנוסף להטבות אלו הדיאטות הדגימו הפחתה בסיכון למחלות כליה ונוירופתיה.

תכנון קפדני של דיאטה טבעונית יכול להביא לתזונה טובה יותר מאשר דיאטות קונבנציונאליות לטיפול בסוכרת סוג 2. היענות המטופלים לדיאטה שכזו אינה נופלת מהיענות לדיאטות אחרות ומאפשרת טיפול תזונתי יעיל ללא מעקב אחר כמות הפחמימות היומית או כמות האוכל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20425575

מחקר קליני (אפריל 2009) השווה דיאטה טבעונית דלת שומן לעומת דיאטה קונבנציונאלית לטיפול בסוכרת סוג 2. המחקר ארך 74 שבועות ובו השתתפו 49 מטופלים בקבוצת הניסוי לעומת 50 מטופלים בקבוצת הביקורת. בשתי הקבוצות נצפתה ירידה במשקל וברמת השומנים בדם אולם בקבוצה הטבעונית הירידה ברמת השומנים בדם, רמת הסוכר בדם ורמת ההמוגלובין המסוכרר היתה מובהקת יותר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19339401

סקירה (ינואר 2011) שבחנה 14 מחקרי RCT בהם נבדקו דיאטות שונות בעלות כמויות שונות של סיבים תזונתיים לטיפול בסוכרת סוג 2. על פי הסקירה, תוספת של סיבים תזונתיים לארוחות, צריכה מוגברת של סיבים ודיאטה טבעונית שיפרו מטבוליזם של סוכר והגבירו את הרגישות לאינסולין.

בקרב אלו שאכלו דיאטה המבוססת על מזונות מן הצומח עם אחוזי שומן נמוכים נרשם השיפור הגדול ביותר ברמת השומנים בדם, משקל גוף, ורמת המוגלובין מסוכרר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20713332

מחקר חדש ומקיף (יולי 2013) שמצטרף לשורת עדויות מחקריות לגבי הנזקים האפשריים בצריכת בשר אדום.

מטרת המחקר הייתה להעריך את הקשר בין שינויים בצריכת בשר אדום במשך ארבע שנים לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 בארבע השנים שלאחר מכן.

עוצמת המחקר היא בכך שהמעקב בוצע אחר מעל 100,000 איש שהשתתפו בשלושה מחקרי עוקבה פרוספקטיביים מרכזיים בארה"ב. באופן כללי נמצא כי ככל שצריכת הבשר האדום עלתה במהלך 4 שנים, כך עלה הסיכון להתפתחות סוכרת בשנים העוקבות ואילו ירידה בצריכת הבשר הייתה קשורה בירידה בסיכון, אם כי בשיעור נמוך יותר. קשר זה היה תלוי במידה מסוימת במשקל הגוף.

לתוצאות המחקר השלכות יישומיות חשובות במניעה ובהפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23779232

מחקר חשוב (אוגוסט 2013) בוחן את ההשפעה של דיאטות עשירות חלבון על תפקוד הכליות בקרב חולים בסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23719550

מחקר (מרץ 2014) שזכה להד תקשורתי נרחב עוסק בקשר בין צריכת החלבון בתזונה לבין הסיכון לתחלואה ולתמותה. החוקרים מראים כי הסיכון בדיאטה עשירה בחלבון הינו תלוי גיל, בקרב אוכלוסייה בגיל 50-65 צריכת חלבון גבוהה, בעיקר חלבון מהחי, הייתה קשורה בעלייה של 75% בסיכון הכללי לתמותה וסיכון גבוה פי 4 לתמותה מסרטן במהלך 18 השנים הבאות.

יחד עם זאת, מעל גיל 65 דיאטה עשירה בחלבון הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה.

אולם, בכל קבוצות הגיל צריכת חלבון גבוהה הייתה קשורה לסיכון גבוה פי 5 לתמותה מסוכרת. 

החוקרים מסבירים כי רמות החלבון משפיעות על הורמון הגדילה, כאשר מחקרים קודמים מראים קשר בין רמות גבוהות של הורמון גדילה לבין תחלואה בסרטן. 

רמות ההורמון יורדות באופן טבעי לאחר גיל 65 כך שהשפּעת החלבון בתזונה בגיל זה פחות משמעותית.

כתמיכה לממצאים אלה, ממחקר מקביל שבוצעו בעכברים עולה כי צריכת חלבון גבוהה משפיעה על הופעה והתפשטות מהירה יותר של גידולים סרטניים.

החוקרים מסכמים כי בהתאם לממצאי המחקר, דיאטה דלת חלבון בגיל הביניים והעלאת כמות החלבון בתזונה בגיל העמידה עשויה להוביל לבריאות ולאריכות חיים.

בנוסף, מחקר זה מדגיש כי חלבונים מהצומח הינם בריאים יותר מחלבונים מהחי ובכך מספק תמיכה נוספת ליתרון בדיאטות צמחוניות או טבעוניות.

יחד עם זאת, יש לציין כי מדובר במחקר תצפיתי ולכן בעל בעיות מתודולוגיות במבנהו.

http://www.cell.com/cell-metabolism/retrieve/pii/S155041311400062X

מחקר (אפריל 2014) שנועד לבחון את הקשר בין צריכת חלבונים מהחי ומהצומח לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר עוקבה (cohort) אירופאי רחב היקף וכלל כ-12 אלף חולי סוכרת סוג 2 ותת-קבוצה של כ-16 אלף איש אחריהם בוצע מעקב של כ-12 שנים בממוצע.

באופן כללי נמצא במחקר כי אנשים שצרכו דיאטה עתירת חלבונים, במיוחד חלבונים מהחי, היו בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2. זאת לאחר התאמה סטטיסטית לגורמי הסיכון ולמשתנים תזונתיים הידועים כקשורים בסוכרת.

הקבוצה שנמצאה בסיכון הגבוה ביותר היו נשים הסובלות מהשמנת יתר בעלות BMI מעל 30.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24722499

במחקר (ספטמבר 2014) נבדקה השפּעתה של ארוחה בשרית לעומת ארוחה טבעונית על הורמוני מערכת העיכול בקרב חולי סוכרת מסוג 2.

במחקר נערכה השוואב בין 50 חולי סוכרת סוג 2 לעומת קבוצת ביקורת של 50 משתתפים בריאים.

החוקרים מסבירים כי הוכח במחקרים קודמים שצריכת בשר פוגעת ברגישות לאינסולין ומגבירה את העקה החמצונית בתאים, אולם ההשפעה על הורמוני מערכת העיכול אינה ידועה מספיק.

כיום, הטיפול התזונתי בסוכרת מתמקד בהגבלת הפחמימות, אולם ניתן לשער כי הפעילות המטבולית קשורה גם לרכיבי המזון הנוספים בארוחה ולרמות הורמוני מערכת העיכול המשוחררים לאחר הארוחה. 

המשתתפים במחקר צרכו שתי ארוחות בעלות ערך קלורי זהה:

ארוחת המבורגר עתירת חלבון ושומן רווי וארוחה טבעונית עתירת פחמימות.

מהנתונים עולה כי בקרב חולי סוכרת, הארוחה הבשרית הובילה לשיבוש פעילות הורמוני השובע לאחר הארוחה (בניגוד לנבדקים הבריאים) ולעלייה ברמת העקה החמצונית.

מניתוח הפעילות ההורמונלית לאחר שתי הארוחות, החוקרים מסכמים כי הרכב הארוחה, ולא בהכרח כמות הפחמימות או העומס הגליקמי, הינו בעל חשיבות גבוהה בתגובה המטבולית, ולכן עליו להוות חלק משמעותי בגיבוש אסטרטגיה טיפולית בחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25222490

מטה-אנליזה של מחקרים קליניים מבוקרים (אוקטובר 2014) הבוחנת את הקשר בין תזונה צמחונית לבין איזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2. בהתבסס על נתונים מ-6 מחקרים הכוללים 255 משתתפים, נמצא כי תזונה צמחונית הייתה מלווה בירידה מובהקת ברמות ההמוגלובין המסוכרר HbA1c ובירידה שאינה מובהקת סטטיסטית ברמות הסוכר בצום.

לממצאים אלה עשויות להיות לדעתנו השלכות יישומיות חשובות בגיבוש המלצות תזונתיות לחולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25414824

איגוד הסוכרת האמריקאי פרסם (אוקטובר 2013) המלצות תזונתיות עדכניות מבוססות מחקר למבוגרים חולי סוכרת. הדגש העיקרי בנייר העמדה הינו על ביסוס הרגלי אכילה בריאים, ולא על דיאטה, המותאמים אישית לכל מטופל מתוך ההבנה כי אין דפוס אחיד אשר מתאים לכלל חולי הסוכרת.

החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים, ביניהם תזונה צמחונית, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים.

הם מדגישים כי יש להתאים את דפוס התזונה להעדפות האישיות וליעדים הבריאותיים והטיפוליים של כל חולה.

בנוסף, החוקרים סוקרים את העדויות המחקריות הקיימות לגבי רכיבי התזונה השונים ומסכמים בהמלצות העיקריות לטיפול בחולי סוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

מחקר פיילוט (מאי 2015) שנועד לבחון את ההשערה כי דיאטה צמחונית דלת-שומן יעילה להקלה על הכאב לסובלים מנוירופתיה סוכרתית. במחקר השתתפו 17 חולי סוכרת הסובלים מנוירופתיה אשר חולקו לקבוצת ההתערבות בה המשתתפים צרכו דיאטה צמחונית דלת שומן וקיבלו ייעוץ תזונתי שבועי ותוסף B12, או לקבוצת הביקורת שקיבלה רק תוסף B12 ללא הנחייה תזונתית.

לאחר 20 שבועות נמצא שיפור בקבוצת ההתערבות במספר מדדים קליניים ובהקלה על תסמיני הכאב בהשוואה לקבוצת הביקורת. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26011582

סקירה מקיפה (יוני 2014) של מחקרים קליניים ותצפיתיים מסכמת את הרכיבים התזונתיים, המזונות והדפוסים התזונתיים שנמצאו יעילים למניעה וטיפול בסוכרת סוג 2.

באשר לרכיבי התזונה, הכותבים מסיקים מהממצאים כי ישנה חשיבות גבוהה יותר לאיכות השומנים והפחמימות בדיאטה מאשר לכמותם הנצרכת.

בהתייחס למזונות ספציפיים, נצפה כי צריכה גבוהה של דגנים מלאים, פירות, ירקות, קטניות ואגוזים, צריכה מתונה של אלכוהול וצריכה נמוכה של דגנים מעובדים, בשר אדום ובשר מעובד ומשקאות ממותקים קשורה בסיכון מופחת לפתח סוכרת, ותורמת לאיזון רמות הסוכר והשומנים בדם בקרב חולי סוכרת.

בהתייחס לדפוסים תזונתיים, מן המחקרים עולה כי דיאטה ים-תיכונית, דיאטת בעלת אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה דלת-פחמימות ודיאטה צמחונית עשויות לסייע לשמירה על המשקל ולמניעה וטיפול בסוכרת, כאשר הן מותאמות לצרכיו האישיים של כל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

מחקר אקראי מבוקר שנערך בקוריאה (יוני 2016) בו נבדקה ההשפעה של דיאטה טבעונית, לעומת הדיאטה המומלצת לחולי סוכרת, על משק הסוכר בחולי סוכרת סוג 2.

החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים שבחנו את ההשפעה של דיאטה טבעונית או צמחונית על משק הסוכר לרוב כללו משתתפים שצרכו דיאטה מערבית ולא משתתפים מתרבויות בהן הדיאטה מבוססת במידה רבה יותר על מזונות מהצומח.

במחקר השתתפו 93 חולי סוכרת סוג 2 אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה טבעונית, בדגש על צריכת דגנים מלאים, או לדיאטה המומלצת על ידי איגוד הסוכרת הקוריאני למשך 12 שבועות.

בסיום המחקר נמצא כי בשתי הקבוצות חל שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר, אולם השיפור היה גדול יותר בקרב משתתפים שצרכו דיאטה טבעונית לעומת "הדיאטה המומלצת" (ירידה של 0.5% לעומת ירידה של 0.2% ברמת מובהקות גבוהה p=0.017). בקרב משתתפים עם היענות והקפדה גבוהה לדיאטה לדיאטה הטבעונית, השיפור היה משמעותי יותר (ירידה של 0.9% בדיאטה הטבעונית, ו- 0.5% ב"דיאטה המומלצת").

מכאן שדיאטה טבעונית עשויה להוות אסטרטגיה יעילה להורדה ואיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27253526

בסקירה מקיפה (נובמבר 2016) העריכו החוקרים את הממצאים המחקריים, בעיקר ממטה-אנליזות של מחקרים תצפיתיים ומחקרים אקראיים מבוקרים, בנוגע לקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין תחלואה כרונית ותמותה. 
חשוב לציין כי המחקר מומן על ידי מגוון גופים מחקריים ומסחריים, ביניהם בעלי אינטרסים ברורים בשוק החלב. למרות שהחוקרים מציינים כי הגופים הממנים לא היו מעורבים בפועל, ניכר כי מסקנות הסקירה מגמתיות וכי אין אזכור של השפעות שליליות נרחבות שכן הוכחו במחקרים, למשל בהקשר של שברים בעצמות וסרטן. 
בהתייחס לסיכון לשמנות ולסוכרת סוג 2 מסכמים החוקרים כי תזונה הכוללת רמה גבוהה של חלב ומוצריו קשורה בסיכון מופחת לשמנות בקרב ילדים ולשיפור הרכב הגוף בקרב מבוגרים וכתוצאה מכך להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2. התרומה של מוצרי חלב לירידה במשקל משמעותית יותר בדיאטה מוגבלת קלורית ופחות תחת צריכת קלוריות מאוזנת. באופן ספציפי, נמצא קשר בין מוצרי חלב מותססים כמו גבינה ויוגורט לבין סיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2. 
מהעדויות בנוגע לסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית עולה כי צריכה גבוהה של חלב ומוצריו (200-300 מ"ל ליום) אינה מגבירה את הסיכון הקרדיווסקולרי, ואף קשורה בסיכון נמוך יותר ליתר לחץ דם ולשבץ. 
הממצאים בנוגע לבריאות העצם והסיכון לאוסטאופורוזיס מצביעים על כך שלצריכת חלב ומוצריו השפעה מיטיבה על בריאות העצם בגיל הילדות וההתבגרות, אולם העדויות בנוגע לתרומה בקרב מבוגרים ולהפחתת הסיכון לשברים בקשישים הינן מוגבלות. נראה כי החוקרים מתעלמים ממחקר עוקבה נרחב, שבוצע בשבדיה ומצביע על כך שצריכת חלב גבוהה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה ולשברים, במיוחד שברים בירך. לקריאת המחקר - לחצו כאן.
בנוגע לסיכון להתפתחות סרטן, החוקרים מציינים כי על פי דיווחי קרן מחקר הסרטן העולמית (WCRF) ומטה-אנליזות עדכניות, צריכת חלב ומוצריו ככל הנראה מסייעת להגנה מפני סרטן קולורקטלי, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הקיבה וסרטן השד. צריכת מוצרי חלב לא נמצאה קשורה בסרטן הלבלב, סרטן שחלות או סרטן ריאות, כאשר העדויות בנוגע לסרטן הערמונית אינן עקביות. גם כאן החוקרים מתעלמים מעדויות רבות התומכות בקשר בין צריכת מוצרי חלב והתפתחות סרטן בכלל וסרטן הערמונית בפרט. לקריאת סקירה בנושא - לחצו כאן. 

על בסיס הממצאים ממחקרים תצפיתיים החוקרים מסכמים כי לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון לתמותה מכל גורם. 
מעבר לכך, בחנו החוקרים את ההיבטים הבריאותיים של צריכת משקאות צמחיים לעומת חלב. הם מסכמים כי מדובר במוצרים שונים במהותם, הן בהתייחס להרכב התזונתי והן בהתייחס להשפעה הבריאותית. למרות החששות העולים בהקשר לצריכת משקאות דלי חלבון בקרב ילדים, נדרשת הערכה מקיפה יותר של המשקאות הצמחיים על מנת לקבוע מסקנה ברורה בנושא זה.

החוקרים מסכמים כי על בסיס כלל העדויות המחקריות צריכת חלב ומוצריו תורמת להשגת הצריכה התזונתית המומלצת ועשויה להגן מפני מחלות כרוניות שכיחות, כאשר ישנם רק דיווחים מעטים בנוגע להשפעות שליליות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27882862

במחקר אקראי מבוקר (יוני 2017) נבדקה ההשפעה של דיאטה צמחונית, לעומת דיאטת הרזייה רגילה, על פיזור השומן בירכיים בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 ושמנות (BMI 35 בממוצע). במחקר נכללו 74 מטופלים, אשר הוקצו באופן אקראי לאחת משתי דיאטות: דיאטה צמחונית או דיאטה רגילה לחולי סוכרת; שתי הדיאטות כללו הפחתה של 500 קלוריות. 
הדיאטה הצמחונית הורכבה מ-60% פחמימות, 15% חלבון ו-25% שומן וכללה ירקות, דגנים, קטניות, פירות ואגוזים. מוצרים מן החי הוגבלו ללא יותר ממנה אחת ליום של יוגורט דל שומן. דיאטת הביקורת תאמה להנחיות האיגוד האירופאי לחקר הסוכרת והורכבה מ-50% פחמימות, 20% חלבון ועד 30% שומן, כולל הגבלת השומן הרווי לעד 7% והכולסטרול ל-200 מ"ג/יום. בנוסף, בשלושת החודשים הראשונים למחקר המשתתפים התבקשו לשמור על הרגלי הפעילות הגופנית הרגילים שלהם ובשלושת החודשים שלאחר מכן נוספה לדיאטה תכנית פעילות גופנית מותאמת אישית.
יעילות הדיאטות הוערכה לאחר 3 ו-6 חודשים באמצעות מדידת הרגישות לאינסולין, תפקוד תאי בטא בלבלב וביצוע MRI למדידת השינוי ברקמת השומן בירך. בסיום המחקר נצפתה ירידה גדולה יותר במשקל בקבוצת הדיאטה הצמחונית לעומת דיאטת הביקורת (ירידה של 6.2 ק"ג לעומת 3.2 ק"ג, p<0.01), וכן בגודל הכללי (שטח) של הרגל. מבדיקת MRI עולה כי הירידה בשומן התת-עורי הייתה דומה בשתי הקבוצות, אך רק בקבוצת הדיאטה הצמחונית נמצאה ירידה ברקמת השומן הפנימית (subfascial) וירידה גדולה יותר, לא מובהקת סטטיסטית, בשומן התוך-שרירי בהשוואה לדיאטת הביקורת. 
החוקרים מראים כי השינויים ברקמת השומן התת-עורית והפנימית היו קשורים בשינויים ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ברמת הסוכר בצום וברגישות תאי בטא לאינסולין. החוקרים מסכמים כי ירידה ברקמת השומן הינה משמעותית לשיפור המטבוליזם של סוכרים ושומנים בקרב חולי סוכרת סוג 2.  
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28604251

בדוח (מאי 2017), שנערך על ידי קבוצת מומחים בינלאומית, מוצגות המלצות למניעת התסמונת המטבולית ולטיפול בה - בהתבסס על ממצאים מחקריים בנוגע לקשר בין שינוי אורח החיים לבין הסיכון לתסמונת המטבולית.

מהדוח עולה כי ירידה במשקל, באמצעות הגבלה קלורית וביצוע פעילות גופנית, תורמת לטיפול בתסמונת המטבולית ולמניעתה. החוקרים מדגישים את יעילות הדיאטה הים-תיכונית, גם ללא הגבלה קלורית, המבוססת על צריכת שומנים בלתי רוויים (בעיקר שמן זית), קטניות, דגנים מלאים, פירות, ירקות, אגוזים, דגים, מוצרי חלב מופחתי שומן וצריכה מתונה של אלכוהול. נמצאה תמיכה גם ליעילות של דפוסי דיאטה נוספים כגון דיאטת DASH, דיאטה נורדית ודיאטה צמחונית. היבטי אורח חיים נוספים שהינם הכרחיים במניעת התסמונת המטבולית כוללים גמילה מעישון, הפחתת צריכת משקאות ממותקים והגבלת צריכת בשר. 
החוקרים מסכמים כי להקפדה על אורח חיים בריא חשיבות גבוהה למניעת התסמונת המטבולית בקרב אוכלוסייה בסיכון, וכן למניעת סיבוכים קרדיווסקולריים וסוכרת סוג 2 באוכלוסייה הסובלת מהתסמונת המטבולית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28521334

מחקר אקראי מבוקר (פברואר 2018), הבוחן את ההשפעה של תזונה המבוססת על הצומח על תאי בטא בלבלב ועל הרגישות לאינסולין. במחקר נכללו 76 מבוגרים עם עודף משקל ללא היסטוריה של סוכרת. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבוצת הדיאטה, שצרכה תזונה דלת שומן המבוססת על הצומח למשך 16 שבועות, או לקבוצת ביקורת שלא ביצעה שינוי תזונתי. הרכב הדיאטה היה 75% פחמימות, 15% חלבון ו-10% שומן והיא כללה ירקות, דגנים, קטניות ופירות. המשתתפים הונחו להימנע ממוצרים מן החי ומשומנים מוספים, כאשר צריכת השומן הכללית הייתה 20-30 גרם. בנוסף המשתתפים נטלו תוסף ויטמין B12 במינון 500 מק"ג/יום. צריכת האלכוהול הוגבלה למשקה אחד ליום לנשים ושניים לגברים - בשתי הקבוצות.
נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה עלייה בתגובת האינסולין לאחר הארוחה וירידה במדד התנגודת לאינסולין. עוד נמצא כי הירידה בתנגודת לאינסולין הייתה קשורה בירידה ב-BMI ובשומן הבטני. החוקרים מסכמים כי תזונה דלת שומן המבוססת על הצומח הייתה יעילה לשיפור פעילות תאי בטא בלבלב והרגישות לאינסולין, ובכך הינה בעלת פוטנציאל למניעת סוכרת. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29425120

סקירה (אוגוסט 2017) אשר בדקה את הממצאים בנוגע ליתרונות הקרדיו-מטבוליים של תזונה המבוססת על הצומח. מהסקירה עולה כי כמעט מחצית ממקרי התמותה הקרדיו-מטבוליים ניתנים למניעה באמצעות הקפדה על תזונה בריאה, כאשר תזונה צמחונית או טבעונית הינה אסטרטגיה יעילה לשיפור הצריכה התזונתית. המחקרים מצביעים על כך שתזונה מהצומח קשורה בירידה בסיכון לתמותה מכל גורם וכן לירידה בסיכון לשמנות, סוכרת סוג 2 ומחלת לב כלילית. באופן ספציפי, ישנן עדויות לכך שתזונה מהצומח קשורה בהפחתת הסיכון לאירועי לב בכ-40% ולאירועי שבץ בכ-29%. בנוסף, תזונה מהצומח קשורה בסיכון נמוך בכ-50% להתפתחות התסמונת המטבולית וסוכרת סוג 2. החוקרים מראים כי תזונה צמחונית מאוזנת הינה בריאה ויעילה לאיזון המשקל ומדדי הסוכר ובעלת תרומה מטבולית וקרדיווסקולרית, כולל הפיכת מצבי טרשת עורקים והורדת לחץ הדם ורמות השומנים בדם. הם מסכמים כי תזונה מהצומח עשויה להוות אסטרטגיה יעילה למניעה ולטיפול בתחלואה קרדיו-מטבולית ומומלץ להתאים את ההנחיות וההמלצות התזונתיות בהתאם לכך.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28792455 

במחקר אקראי מבוקר (פברואר 2018) הוערכה התרומה של תכנית הדרכה תזונתית לטיפול בחולי סוכרת סוג 2, כחלק מהטיפול האנדוקריני הרגיל, תחת ההשערה לפיה דיאטה צמחונית תוביל לשיפור משמעותי יותר לעומת דיאטה סטנדרטית לטיפול בסוכרת.

במחקר נכללו 45 מטופלים, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה דיאטה צמחונית דלת שומן בעלת אינדקס גליקמי נמוך, שלא כללה הגבלה בכמות הקלוריות או הפחמימות, והקבוצה השניה קיבלה דיאטה סטנדרטית, שכללה הגבלה קלורית בהתאם לצורך והנחייה לגבי גודל המנה. כחלק מתכנית הטיפול האנדוקריני הרגילה, לכל משתתף בשתי הקבוצות הותאמה תכנית תזונתית אישית ע"י דיאטן ונערכו 20 מפגשים שבועיים של הדרכה תזונתית.

בסיום תקופת המחקר נמצא כי בשתי הקבוצות חל שיפור מובהק במשקל (6.3 ק"ג בקבוצת הדיאטה הצמחונית לעומת 4.4 ק"ג בדיאטה הסטנדרטית), ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.4% בשתי הקבוצות) וברמת ה-LDL (ירידה של 11.9 לעומת 12.7 מ"ג/דצ"ל), כאשר ההבדלים בין הקבוצות לא היו מובהקים סטטיסטית. החוקרים מציינים כי הפרשת האלבומין בשתן הייתה בטווח הנורמה בתחילת המחקר ולא השתנתה באופן מובהק וכי השינויים בלחץ הדם לא היו משמעותיים. החוקרים מסכמים כי ישנה תרומה להכללת הדרכה תזונתית כחלק מתכנית הטיפול האנדוקריני הרגילה בחולי סוכרת סוג 2. 
המחקר נערך ומומן על ידי הארגון Physicians Committee for Responsible Medicine, שהינו ארגון ללא כוונת רווח המעודד תזונה צמחונית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29398571

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

השפעות דיאטות שונות - הגבלת פחמימות וצריכת שומנים

 

מחקר מעניין (אפריל 2014) בו בוצעה השוואה בין דיאטה דלת-פחמימות לדיאטה דלת-שומן לשיפור במצב דלקתי תת-קליני בקרב חולי סוכרת סוג 2.

החוקרים מסבירים כי למצבי דלקת תפקיד משמעותי בהתפתחות המחלה וכי לדפוס התזונה עשויה להיות השפעה על הפעילות הדלקתית. במסגרת המחקר 59 חולי סוכרת חולקו באופן אקראי לדיאטה דלת-פחמימות (20% מהקלוריות מפחמימות) או לדיאטה דלת-שומן (55-60% מהקלוריות מפחמימות).

לאחר 6 חודשים נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במשקל, אולם רק דיאטה דלת-פחמימות הובילה לירידה מובהקת במדדי הדלקת IL-6 ו- IL-1Ra. 

מחקרים שונים הראו כי רמות דלקת גבוהות בקרב חולי סוכרת קשורות בסיכון קרדיווסקולרי מוגבר, כך שדיאטה דלת-פחמימות עשויה לתרום בהפחתת הסיכון לסיבוכים ולהחמרת המחלה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24779961

 

במחקר עוקבה,(2018) שנערך בדנמרק, נבדק הקשר בין צריכת דגנים מלאים בתזונה לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 55,465 משתתפים בגילאי 50-65, כאשר בתקופת מעקב של כ-15 שנה, 7,417 מהמשתתפים אובחנו עם סוכרת סוג 2. על בסיס שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, החוקרים חישבו את צריכת הדגנים המלאים, בפירוט לפי סוגים שונים, בגרמים ליום.

נמצא כי עבור כל מנה יומית אחת של דגנים מלאים (16 גרם) הסיכון לסוכרת סוג 2 היה נמוך ב-11% עבור גברים וב-7% עבור נשים. בנוסף, בקרב גברים קשר זה נמצא בהתייחס לכל הדגנים שנבדקו – חיטה, שיפון ושיבולת שועל - ואילו בקרב נשים הקשר נמצא מובהק רק בהתייחס לצריכה של חיטה ושיבולת שועל. מוצרי המזון, שנמצאו קשורים בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2 - הן בקרב גברים והן בקרב נשים - היו לחם שיפון, לחם מדגנים מלאים ודייסת שיבולת שועל/מוזלי. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30016529

במחקר, (2018) שנערך בקרב עכברים ובקרב בני אדם, נבדקו המנגנונים הקשורים בהשפעה המטבולית המיטיבה של דגנים מלאים. ראשית, ביצעו החוקרים ניסוי במודל של עכברים. העכברים חולקו לשתי קבוצות: 1) תזונה המועשרת בסובין שיפון וחיטה 2) תזונה עתירת שומן. נמצא כי בקרב עכברים שצרכו דגנים מלאים חלה עלייה בריכוז תרכובות הבטאין בדם. בהמשך, ערכו החוקרים מחקר אקראי מבוקר, בו נכללו 123 משתתפים מפינלנד ומאיטליה, אשר חולקו אקראית לדיאטה עשירה בדגנים מלאים או לדיאטת ביקורת - למשך 12 שבועות.

נמצא כי צריכת דגנים מלאים הייתה קשורה בעלייה בריכוז תרכובות הבטאין בדם. החוקרים מראים כי תרכובות בטאין מסוימות היו קשורות בשיפור איזון הסוכר. באופן ספציפי, עלייה בריכוז של pipecolic acid betaine הייתה קשורה בירידה ברמות הגלוקוז לאחר הארוחה ועלייה בריכוז של valine betaine הייתה קשורה בירידה בריכוז האינסולין לאחר הארוחה. כמו כן, ריכוז גבוה יותר של תרכובות נוספות כגון glycine betaine ו- proline betaine היה קשור בשיפור מדדי הגלוקוז והאינסולין. החוקרים מסכמים כי במחקר זה זוהה לראשונה כי תזונה עשירה בדגנים מלאים קשורה בעלייה בתרכובות בטאין, אשר תורמות לשיפור פעילות האינסולין ולהפחתת תנגודת לאינסולין, ובכך להסביר את ההשפעה המיטיבה של תזונה עשירה בדגנים מלאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30256894

מחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2015) בו נבדקה ההשפעה של כמות הפחמימות בתזונה על רמת הסוכר ועל מדדי הסיכון הקרדיווסקולריים בחולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 115 מבוגרים עם השמנת יתר וסוכרת סוג 2 אשר חולקו באופן אקראי לשני סוגי דיאטות:

1) דיאטה דלת קלוריות ודלת פחמימות (14% פחמימות, 28% חלבון, 58% שומן),

2) דיאטת דלת קלוריות עשירה בפחמימות (53% פחמימות, 17% חלבון, 30% שומן).

לאחר שנה נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה במשקל, בערכי לחץ הדם, ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), ברמות האינסולין, ברמות מדד הדלקת CRP, ברמות הכולסטרול הכללי ו-LDL.

בהשוואה לדיאטה עשירה בפחמימות, בקרב משתתפים שצרכו דיאטה דלת פחמימות חלה ירידה בשימוש בתרופות, ירידה ברמות הסוכר בדם (בצום ובמשך הזמן שחוו היפרגליקמיה, ללא שינוי במשך זמן ההיפוגליקמיה בין הקבוצות) וברמות הטריגליצרידים וכן עלייה ברמת HDL.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26224300

מחקר מבוקר (פברואר 2016) שנועד לבחון את התגובה הגליקמית בחולי סוכרת סוג 1 לארוחה עם עומס גליקמי נמוך לעומת גבוה.

במסגרת המחקר 13 חולי סוכרת סוג 1 אשר עושים שימוש במשאבת אינסולין צרכו סדרת ארוחות עם עומס גליקמי גבוה או נמוך.

כל אחת מהארוחות הכילה כמות פחמימות קבועה עם הבדלים בהרכב השומן: דלת שומן, מועשרת בשומן רווי (חמאה) או מועשרת בשומן חד בלתי רווי (שמן זית כתית מעולה).

נמצא כי התגובה הגליקמית לאחר הארוחה הייתה תלויה בעומס הגליקמי של הארוחה, כאשר 3 שעות לאחר ארוחה עם עומס גליקמי גבוה, רמת הגלוקוז הייתה גבוהה יותר ו-3 שעות לאחר מכן רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר. מעבר לכך, בארוחה עם עומס גליקמי גבוה, רמת הגלוקוז בדם הייתה נמוכה יותר בארוחה שכללה שמן זית בהשוואה לחמאה או לארוחה דלת שומן. להרכב השומן לא הייתה השפעה על התגובה הגליקמית בארוחה עם עומס גליקמי נמוך.

מכאן, ישנה חשיבות לא רק לכמות הפחמימות בארוחה אלא גם לאיכותן ולהרכב השומן, במיוחד בחולי סוכרת אשר נוטלים אינסולין בהתאם להרכב הארוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26861923

מחקר (ספטמבר 2014) המשווה את איכות החיים בין חולי סוכרת סוג 2 אשר צרכו דיאטה דלת-פחמימות או דלת שומנים. במחקר נערכה השוואה בין 61 חולי סוכרת סוג 2 אשר צרכו דיאטה דלת-פחמימות או דלת-שומנים למשך שנתיים. 

נמצא כי לאחר שנה הירידה במשקל הייתה זהה בשתי הקבוצות אולם רק בקבוצת הדיאטה דלת-הפחמימות חל שיפור במדד איכות החיים, ואילו בקבוצת הדיאטה דלת-השומן לא חל שינוי במדד זה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25271116

מחקר (נובמבר 2013) שבוצע בשבדיה בודק את ההשפעה של שלוש דיאטות שונות על רמת הסוכר, השומנים והאינסולין לאחר ארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 21 איש אשר קיבלו בסדר אקראי שלושה סוגי דיאטות: דיאטה דלת שומן, דיאטה דלת פחמימות ודיאטה ים תיכונית, כאשר כמות הקלוריות היומית הכוללת הייתה דומה.

הממצא העיקרי מתייחס לכך שרמת הסוכר בדם לאחר ארוחת צהריים ים-תיכונית גדולה הייתה דומה לזו שלאחר ארוחת צהריים בדיאטה דלת השומן, למרות שכמות הקלוריות בארוחה הים-תיכונית הייתה כפולה.

מכאן, ייתכן שגם לחולי סוכרת עשוי להיות יתרון בצריכת ארוחה אחת גדולה על פני כמה ארוחות קטנות, זאת בניגוד לתפיסה הרווחת כיום.

לממצא זה עשויות להיות השלכות לגבי ההמלצות הן להרכב התזונתי והן לסידור הארוחות בקרב חולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24312178

סקירה מקיפה (יולי 2014) התומכת ביעילות של הגבלת הפחמימות לחולי סוכרת ומדגישה את הצורך לעדכון

והבהרת ההנחיות התזונתיות על מנת להילחם בשכיחות הגוברת של המחלה.

http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(14)00332-3/abstract

כחלק ממחקר עוקבה נרחב שנערך בכמה מדינות באירופה (נובמבר 2014), נבדק האם צריכת מזונות בעלי תכולת שומן גבוהה (שמן צמחי, חמאה, מרגרינה, אגוזים וזרעים ועוגות ועוגיות) קשורה בעלייה בסיכון לסוכרת סוג 2.

מבדיקה של אלפי משתתפים החוקרים מסכמים כי לאחר התאמה סטטיסטית ל- BMI לא נמצא קשר בין צריכת מזונות שומניים, למעט בין מרגרינה, לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25424603

איגוד הסוכרת האמריקאי פרסם החודש (אוקטובר 2013) המלצות תזונתיות עדכניות מבוססות מחקר למבוגרים חולי סוכרת. הדגש העיקרי בנייר העמדה הינו על ביסוס הרגלי אכילה בריאים, ולא על דיאטה, המותאמים אישית לכל מטופל מתוך ההבנה כי אין דפוס אחיד אשר מתאים לכלל חולי הסוכרת.

החוקרים סוקרים מספר דפוסי תזונה מוכרים, ביניהם תזונה דלת שומן ותזונה דלת פחמימות, אולם אינם ממליצים על דפוס מסוים. הם מדגישים כי יש להתאים את דפוס התזונה להעדפות האישיות וליעדים הבריאותיים והטיפוליים של כל חולה.

בנוסף, החוקרים סוקרים את העדויות המחקריות הקיימות לגבי רכיבי התזונה השונים ומסכמים בהמלצות העיקריות לטיפול בחולי סוכרת.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/10/07/dc13-2042.full.pdf+html

סקירה מקיפה (יוני 2014) של מחקרים קליניים ותצפיתיים מסכמת את הרכיבים התזונתיים, המזונות והדפוסים התזונתיים שנמצאו יעילים למניעה וטיפול בסוכרת סוג 2.

באשר לרכיבי התזונה, הכותבים מסיקים מהממצאים כי ישנה חשיבות גבוהה יותר לאיכות השומנים והפחמימות בדיאטה מאשר לכמותם הנצרכת.

בהתייחס למזונות ספציפיים, נצפה כי צריכה גבוהה של דגנים מלאים, פירות, ירקות, קטניות ואגוזים, צריכה מתונה של אלכוהול וצריכה נמוכה של דגנים מעובדים, בשר אדום ובשר מעובד ומשקאות ממותקים קשורה בסיכון מופחת לפתח סוכרת, ותורמת לאיזון רמות הסוכר והשומנים בדם בקרב חולי סוכרת.

בהתייחס לדפוסים תזונתיים, מן המחקרים עולה כי דיאטה ים-תיכונית, דיאטת בעלת אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה דלת-פחמימות ודיאטה צמחונית עשויות לסייע לשמירה על המשקל ולמניעה וטיפול בסוכרת, כאשר הן מותאמות לצרכיו האישיים של כל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24910231

מטה-אנליזה שבוצעה ע"י חוקרים ביפן (דצמבר 2014) מצאה כי צריכה גבוהה של כולסטרול מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. בהתבסס על 5 מחקרים תצפיתיים, החוקרים מצאו כי אנשים שצרכו את כמות הכולסטרול הגבוהה ביותר, בהשוואה לנמוכה ביותר, היו בסיכון מוגבר ב-25% לסוכרת סוג 2.

עוד נמצא כי עלייה של 100 מ"ג ליום בצריכת הכולסטרול הייתה מלווה בעלייה של 11% ברמת הסיכון לסוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24674850

מחקרים שונים מראים כי תזונה עשירה בפחמימות מעובדות בעלות אינדקס גליקמי גבוה עלולה להוות גורם סיכון בהתפתחות סוכרת סוג 2.

בסקירה הנוכחית (דצמבר 2014) הכותבים דנים בממצאים העדכניים לגבי רכיבי התזונה העשויים להפחית את הסיכון לסוכרת סוג 2. הם מראים כי העדויות המחקריות תומכות בתזונה בעלת אינדקס גליקמי נמוך הכוללת סיבים, שומן צמחי בלתי רווי וחלבונים דלי שומן. כמו כן מומלץ להימנע מתזונה בעלת אינדקס גליקמי גבוה המאופיינת בפחמימות מעובדות וריקות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25527674

המאמר (מרץ 2013) מציג מטה-אנליזה עדכנית הכוללת 20 מחקרים ניסויים מבוקרים בהם השתתפו מעל 3,000 משתתפים. במחקר נבדקה ההשפעה של דיאטות שונות על רמות הסוכר, השומן ועל הפחתה במשקל כאסטרטגיה לטיפול בסוכרת סוג 2. באופן כללי נמצא כי דיאטה דלת-פחמימות, דיאטת המדד הגליקמי ודיאטה עשירה בחלבון יעילות בשיפור מדדי סיכון קרדיווסקולריים בקרב הסובלים מסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23364002?dopt=Abstract

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה

 

כללי | פירות | סוכר וממתיקים מלאכותיים | קפה | מוצרי חלב | אלכוהול | פיסטוקים | צמחי מרפא בתזונה

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - כללי

 

בסדרה של סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות, המבוססות על מחקרי עוקבה ומחקרים אקראיים מבוקרים, (2019) בדקו החוקרים את הקשר בין מדדים של איכות הפחמימות בתזונה לבין תחלואה, תמותה וגורמי סיכון. בסקירה נכללו הנתונים של כ-135 מיליון שנות אדם מ-185 מחקרי עוקבה ו-58 מחקרים קליניים, בהם נכללו סה"כ 4,635 משתתפים.

להלן הממצאים העיקריים:

• מחקרי עוקבה מראים כי בקרב משתתפים עם צריכת הסיבים הגבוהה ביותר, לעומת הנמוכה ביותר, ישנה ירידה של 15-30% בשיעורי התמותה מכל גורם והתמותה הקרדיווסקולרית וכן ירידה בהיארעות של מחלת לב כלילית, שבץ, סוכרת סוג 2 וסרטן קולורקטלי. 
• מחקרים מבוקרים מראים כי צריכה גבוהה, לעומת צריכה נמוכה, של סיבים תזונתיים הייתה מלווה במשקל גוף, בלחץ דם סיסטולי וברמת כולסטרול כללי נמוכים יותר. 
• הירידה המשמעותית ביותר בסיכון למגוון תוצאות בריאותיות הייתה עבור צריכת סיבים יומית של 25-29 גרם לפחות. 
• ניתוח תלוי מינון מצביע על כך שצריכת סיבים גדולה יותר מהטווח שצויין לעיל עשויה להיות בעלת תועלת גדולה יותר בהגנה מפני תחלואה קרדיווסקולרית, סוכרת סוג 2 וסרטן קולורקטלי ושד. 
• מגמה דומה נמצאה בהתייחס לצריכת דגנים מלאים. 
• מנתונים תצפיתיים, לערך או לעומס הגליקמי של התזונה נמצאה תרומה קטנה או כלל לא להפחתת הסיכון הבריאותי. 

החוקרים מסכמים כי הטמעה של המלצות להגברת הצריכה של סיבים ולהחלפת דגנים לא מלאים בדגנים מלאים צפויה לתרום לשיפור בריאות האוכלוסייה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30638909

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים מבוקרים (2018) הוערכה ההשפעה של מזונות שונים המכילים פרוקטוז על איזון גליקמי - המוגלובין מסוכרר, אינסולין בצום, גלוקוז בצום - תחת רמות שונות של צריכה קלורית, בקרב משתתפים עם או בלי סוכרת. בסקירה נכללו 118 מחקרים, בהם 155 השוואות, שנערכו בקרב 5,086 משתתפים. 

במחקרים השונים השְפעת הפרוקטוז נבדקה באמצעות ארבעה מודלים:

1. החלפה – השוואה איזוקלורית בין מזונות המכילים פרוקטוז לבין מזונות שאינם מכילים פרוקטוז (ומכילים מאקרונוטריאנטים אחרים, כדוגמת עמילנים).
2. הוספה – השוואה היפרקלורית בין דיאטת בסיס בתוספת מזונות המכילים פרוקטוז, לעומת דיאטת הבסיס בלבד. 
3. הפחתה – השוואה היפוקלורית בין דיאטת בסיס, הכוללת מזונות המכילים פרוקטוז, לעומת דיאטת בסיס ממנה הופחתו המזונות המכילים פרוקטוז. 
4. אכילה חופשית – השוואה בין דיאטה הכוללת מזונות המכילים פרוקטוז לבין דיאטה שאינה כוללת מזונות המכילים פרוקטוז, ללא הגבלה קלורית ואפשרות להחלפה חופשית של מזונות. 

להלן הממצאים העיקריים:

• לצריכת מזונות המכילים פרוקטוז לא הייתה השפעה מזיקה במודלים של החלפה או הפחתה.
• במודלים של החלפה נמצאה ירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר (הפרש ממוצע של 0.22%).
• במודלים של הוספה ושל אכילה חופשית נמצאה עלייה ברמת האינסולין בצום. 
• נמצאה השפעה למקור הפרוקטוז, עם השפעה מיטיבה לפירות ולמיץ פירות והשפעה מזיקה לחלב ממותק ולמקורות מעורבים במודלים של החלפה, והשפעה מזיקה למשקאות ממותקים ולמיצי פירות במודלים של הוספה. 
• החוקרים מסכמים כי ההשפעה של פרוקטוז על איזון גליקמי מושפע הן מהצריכה הקלורית והן ממקור הפרוקטוז, כאשר לרוב המקורות לפרוקטוז (ובעיקר פירות) לא הייתה השפעה מזיקה במודלים של החלפה, אולם להוספה של מזונות המכילים פרוקטוז (ובעיקר משקאות ממותקים) יש השפעה מזיקה על איזון הסוכר. החוקרים מציינים כי מרבית העדויות הן באיכות מתודולוגית נמוכה ונדרשים מחקרים אקראיים באיכות טובה יותר לביסוס המסקנות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30463844

מאמר עמדה (יוני 2015) אשר דן בתפקיד של רכיבים תזונתיים למניעת תחלואה קרדיווסקולרית.

הכותב מציין כי לאור שיעור התחלואה הגבוה, יש לבחון גישות חדשניות במטרה למצוא דרכים יעילות יותר למניעה ולהפחתת התחלואה הקרדיווסקולרית.

ידוע שהפחתת גורמי הסיכון, ביניהם חוסר איזון ברמות השומנים, אי סבילות לגלוקוז, תסמונת מטבולית ורמות גבוהות של טריגליצרידים הינן יעד מרכזי במניעה וטיפול במחלות קרדיווסקולריות. כיום מתקיים מחקר נרחב לגבי היעילות של מזונות פונקציונאליים, תוספי תזונה ורכיבים תזונתיים לשיפור גורמי הסיכון ומדדים קרדיווסקולריים, בעיקר תנגודת לאינסולין, תפקוד כלי הדם, רמת דלקתיות והיווצרות קרישי דם, עם פחות תופעות לוואי בהשוואה לטיפול תרופתי, בעיקר סטטינים.

הכותב מציין כי הרכיבים שנמצאו במחקרים בעלי פוטנציאל כוללים חומצה אלפא-ליפואית, ברברין, קו-אנזים Q10, סיבים תזונתיים, שום, ל-ארגינין, כרום, מגנזיום, שמרי אורז אדום, שמן זית, אומגה 3, פיטוסטרולים, פוליקוסנול, פוליפנוֹלים, חלבון סויה, ויטמין C וויטמין E.

כדוגמא למחקרים העוסקים בהשפּעת רכיבים תזונתיים על מדדים קרדיו-מטבוליים, באותו כתב העת פורסם מחקר כפול-סמיות בו נמצא כי תוסף חדש המכיל שמרי אורז אדום, ברברין ומיצוי עלי תות לבן (Morus alba) הינו יעיל יותר לאיזון רמות השומנים והסוכר בהשוואה לתוסף מסחרי דומה המכיל פוליקוסנול, שמרי אורז אדום, ברברין, אסטקסנטין, חומצה פולית וקו-אנזים Q10 (תוסף המשווק תחת השם Armolipid Plus). 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25895559
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25870124

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (דצמבר 2015) שנועדה להעריך את התרומה של צריכת שיבולת שועל בחולי סוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 14 מחקרים אקראיים מבוקרים ו-2 מחקרים תצפיתיים.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת ביקורת, צריכת שיבולת שועל תרמה לירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c, רמת הסוכר בצום, רמת הכולסטרול הכללי ורמת ה-LDL. עוד נמצא כי צריכת שיבולת שועל הובילה לירידה ברמות הסוכר ולשיפור תגובת האינסולין לאחר הארוחה. 

ממצאים אלה מצביעים על התרומה של שיבולת שועל לשיפור המדדים המטבוליים בחולי סוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26690472

מטה-אנליזה (נובמבר 2015) שנועדה לבחון את התרומה של תוסף פסיליום על רמות הסוכר בדם.

המחקר מבוסס על נתונים מ- 35 מחקרים אקראיים מבוקרים אשר נבדקו ב-8 מטה-אנליזות נפרדות.

נמצא כי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, נטילת פסיליום לפני הארוחה הובילה לשיפור רמת הסוכר בצום (ירידה של 37 מ"ג/דצ"ל) ורמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 0.97%), כאשר ההשפעה על משק הסוכר הייתה בהתאמה לרמה ההתחלתית של הסוכר בצום. כלומר, לא נמצאה השפעה במשתתפים עם רמות סוכר מאוזנות, השפעה קלה במשתתפים עם טרום-סוכרת ושיפור ניכר במשתתפים עם סוכרת סוג 2.

ממצאים אלה מצביעים על התרומה של הוספת תוסף פסיליום לתוכנית מניעה וטיפול בסוכרת, אולם יש להמשיך ולבחון כיצד לשלבו באופן המיטבי עם תרופות להורדת רמות הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561625

סקירה (ספטמבר 2015) המסכמת את העדויות המחקריות העדכניות לגבי התרומה הבריאותית של כוסמת (Fagopyrum esculentum) תוך התמקדות בתפקיד הרכיבים הפעילים ומנגנוני הפעילות שלהם. 

הכותבים מפרטים שכוסמת הינה צמח מאכל דמוי דגן, נטול גלוטן, אשר עשיר ברכיבים תזונתיים ונמצא כבעל תרומה להפחתת רמות הכולסטרול, להגנה על הפעילות העצבית, למצבי יתר לחץ דם ובעל השפעה אנטי-סרטנית, אנטי-דלקתית ואנטי-סוכרתית וכן בעל פעילות פרה-ביוטית ונוגדת חמצון.

מחקרים פרה-קליניים מצביעים על התפקיד של הרכיבים הפעילים, ביניהם D-chiro-inositol, החלבונים והפלבונואידים רוטין וקוורצטין, בהשפעה הבריאותית של כוסמת. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26270637

במחקר אקראי מוצלב (2018) הוערכה התרומה של שילוב תוסף סיבי קונג'אק וג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolius), בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי, לאיזון מדדי הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 39 משתתפים עם סוכרת סוג 2, אשר חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: 1) נטילת שני התוספים במשולב. 2) פלסבו. כעבור 12 שבועות של טיפול + 4 שבועות הפסקה, הקבוצות התחלפו. התוספים ניטלו במינון יומי של 6 גרם תערובת סיבי קונג'אק ו-3 גרם ג'ינסנג אמריקאי, כאשר הפלסבו הכיל סובין חיטה (בעל תכולת סיבים דומה) ועמילן תירס - באותם מינונים. המשתתפים הונחו להמשיך את הטיפול התרופתי, התזונה והרגלי החיים הרגילים שלהם במהלך כל תקופת המחקר. מדד המטרה העיקרי היה השינוי בהמוגלובין המסוכרר לאחר 12 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, לאחר נטילת התוספים רמת ההמוגלובין המסוכרר הייתה נמוכה ב-0.31% בממוצע וכן נצפה שיפור מובהק ברמת הכולסטרול הכללי (הפרש ממוצע של 5.7% בין הקבוצות), ברמת ה-(LDL (8.3%, ברמת הכולסטרול שאינו (HDL (7.5% וברמת (ApoB (9%. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין התנאים בהתייחס לרמת הגלוקוז או האינסולין בצום, טריגליצרידים, HDL, ApoA-1, לחץ הדם ו-CRP.

החוקרים מסכמים כי שילוב של תוסף סיבי קונג'אק וג'ינסנג אמריקאי הובילו להגברת היעילות של הטיפול הקונבנציונאלי בקרב חולי סוכרת סוג 2 באמצעות שיפור קל אך משמעותי מבחינה קלינית ברמת ההמוגלובין המסוכרר והכולסטרול. 

המחקר מומן על ידי ארגונים קנדיים (Canadian Diabetes Association, Heart and Stroke Foundation), אולם החוקרים מדווחים על מעורבותם בארגוני מחקר קליניים ובפיתוח מוצרים מסחריים המבוססים על סיבים וכן על קבלת מענקי מחקר מחברות מסחריות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28687934/

מחקר חדשני ומעניין (יולי 2013) נועד לבחון האם ניתן לשפר את הפרוגנוזה של חולי סוכרת נעורים (סוג 1) בעזרת גורמים תזונתיים. המחקר בוצע על כ-1,600 צעירים שאובחנו לאחרונה כחולי סוכרת נעורים וכלל בדיקת משתנים תזונתיים שונים תוך שליטה סטטיסטית במשתנים מתערבים אפשריים.

המדד העיקרי במחקר היה ריכוז פפטיד C בצום (FCP) אשר מהווה מדד לתפקוד הלבלב ולייצור האינסולין.

מתוצאות המחקר עולה כי רמת FCP הייתה גבוהה יותר ככל שהתזונה כללה יותר חומצות שומן מסוג אומגה 3 וחומצות אמינו מסועפות שרשרת מסוג לאוצין.

תוצאות אלה מהוות תמיכה לתפקיד התזונה בשימור התפקוד של תאי בטא בלבלב ובכך להוות בסיס למחקר עתידי לשיפור הפרוגנזוה של חולי סוכרת נעורים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23801797

 

בהתבסס על 3 מחקרי עוקבה גדולים, (2018) שנערכו בארה"ב, נבדק הקשר בין צריכת גלוטן בתזונה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו הנתונים הבאים:

• 71,602 נשים ממחקר האחיות, אחריהן נערך מעקב בין השנים 1984-2012.
• 88,604 נשים ממחקר האחיות השני, אחריהן נערך מעקב בין השנים 1991-2013. 
• 41,908 גברים ממחקר עובדי מקצועות הבריאות, אחריהם נערך מעקב בין השנים 1986-2012.

צריכת הגלוטן הוערכה על בסיס שאלוני תזונה שמילאו המשתתפים כל 2-4 שנים במהלך תקופת המעקב, ובנוסף המשתתפים התבקשו לדווח על אבחנה של סוכרת בשאלון נפרד. כמצופה, נמצא כי צריכת גלוטן הייתה קשורה באופן חיובי בצריכת פחמימות, בדגש על דגנים מעובדים, עמילנים וסיבים שמקורם בדגנים. 

במהלך תקופת המעקב, 15,947 מהמשתתפים דיווחו על אבחנה של סוכרת סוג 2, כאשר לאחר התאמה סטטיסטית לגורמים שונים, כולל צריכת הסיבים, נמצא כי משתתפים עם צריכת הגלוטן הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-13% להתפתחות סוכרת, בהשוואה למשתתפים עם צריכת הגלוטן הנמוכה ביותר. ניתוח נוסף הראה כי קשר זה היה תלוי מינון, כך שצריכה גבוהה יותר, עד לסף של 12 גרם ליום, הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר. החוקרים מסכמים כי בקרב קבוצת אוכלוסייה גדולה, שהינה באופן יחסי בריאה, צריכה גבוהה יותר של גלוטן הייתה קשורה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2, כאשר הגבלת הגלוטן בתזונה קשורה בצריכה נמוכה יותר של סיבים תזונתיים, וייתכן של רכיבים תזונתיים נוספים, אשר חשובים לשמירה על הבריאות.

מחקר האחיות מומן על ידי ה-NIH.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30074058

סוכרת סוג 2 הינה מחלה שכיחה הגורמת להתפתחות מחלות וסיבוכים נלווים.

המחקר הנוכחי (אוקטובר 2013) בוחן כיצד דיאטה בריאה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות של מחלת כליות כרונית ובכך להפחית בעיה בריאותית וציבורית משמעותית.

המחקר כלל מעקב אחר מעל 6,000 חולי סוכרת סוג 2.

לאחר 5.5 שנות מעקב, 31.7% ממשתתפי המחקר אובחנו כסובלים ממחלת כליות כרונית ו-8.3% נפטרו.

החוקרים מסכמים כי דיאטה בריאה הכוללת צריכה מתונה של אלכוהול קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות של מחלת כליות כרונית ותמותה.

לא נמצא קשר בין צריכת נתרן וצריכה סבירה של חלבון להתפתחות המחלה.

למסקנות אלו השלכה יישומית חשובה שכן על חולי סוכרת להקפיד על דיאטה בריאה ומאוזנת גם על מנת להימנע מסיבוכים הקשורים בתפקוד הכליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23939297

שלושה מחקרים (2014) מציעים כי מזונות המכילים ניטרטים, כמו עלים ירוקים, עשויים להגן על הלב ולהפחית את הסיכון להשמנת יתר ולסוכרת סוג 2.

במחקר הראשון נמצא כי צריכה גבוהה של ניטרטים במזון עשויה לווסת את זרימת החמצן לרקמות ולמנוע מצב של ייצור עודף של כדוריות דם אדומות באמצעות ויסות ההורמון אריתרופויטין.

החוקרים מסבירים כי במצבים מסוימים, כמו מחלות קרדיווסקולריות, מוגבר ייצור כדוריות הדם האדומות עד למצב בו הדם סמיך ואינו זורם בצורה טובה בכלי הדם הקטנים ובכך נגרם מחסור בחמצן ברקמות שונות.

במחקר השני שנערך בחולדות במצב של חוסר חמצן נמצא כי דיאטה עשירה בניטרטים הגנה מפני מצבים קרדיווסקולריים בהשוואה לחולדות שלא צרכו ניטרטים בתזונה.

במחקר השלישי החוקרים מציעים מהו המנגנון באמצעותו הניטריטים בתזונה מגינים מפני הצטברות של תאי שומן ובכך מסייעים למניעת השמנה וסוכרת סוג 2.

מכאן, הוספת מזונות המכילים ניטרטים, כגון תרד, חסה או סלרי לתזונה היומית עשויה להוביל לשיפור המצב הבריאותי ולמניעת תחלואה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25422368

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25172947

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25249574

במחקר (ספטמבר 2014) שנערך על מודל עכברים שניזונו מדיאטה עתירת שומן נמצא כי בעכברים שקיבלו מיצוי תפוחי אדמה עשיר ברכיבים פוליפנוֹלים נצפתה ירידה במשקל וחל שיפור באיזון רמות הסוכר בדם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25066548

סקירה (ינואר 2011) שבחנה 14 מחקרי RCT בהם נבדקו דיאטות שונות בעלות כמויות שונות של סיבים תזונתיים לטיפול בסוכרת סוג 2. על פי הסקירה, תוספת של סיבים תזונתיים לארוחות, צריכה מוגברת של סיבים ודיאטה טבעונית שיפרו מטבוליזם של סוכר והגבירו את הרגישות לאינסולין.

בקרב אלו שאכלו דיאטה המבוססת על מזונות מן הצומח עם אחוזי שומן נמוכים נרשם השיפור הגדול ביותר ברמת השומנים בדם, משקל גוף, ורמת המוגלובין מסוכרר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20713332

במחקר אקראי מבוקר (אוקטובר 2015) בו השתתפו 44 מטופלים עם טרום-סוכרת נמצא כי אינולין (סוג של סיבים תזונתיים)

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23411283

סקירה (אוגוסט 2014) אשר עוסקת במגוון העדויות שהצטברו לגבי ההשפעה של חומץ על המטבוליזם של גלוקוז ושל שומנים ועל ירידה במשקל. בסקירה נכללו 21 מחקרים שנערכו על בע"ח ו-24 מחקרים קליניים.

במרבית המחקרים נמצא כי לצריכת חומץ תרומה לירידה במשקל ולהפחתת רמות סוכר, רמות אינסולין ורמות שומנים, הן באוכלוסייה הבריאה והן באוכלוסייה הסובלת מהפרעות מטבוליות.

החוקרים מציינים כי במספר מחקרים לא נמצאה השפעה לצריכת חומץ, כאשר ניתן לייחס את ההבדלים בממצאים למשתנים שונים כגון מינון, רמת החומציות, או למגבלות מתודולוגיות.

בנוסף, בסקירה מוצגים מספר מנגנוני פעילות אשר עשויים להסביר את ההשפעות המטבוליות שתועדו.

מנגנונים אלה כוללים עיכוב ריקון הקיבה והספיגה מהמעי, דיכוי ייצור גלוקוז בכבד, המרצת השימוש בגלוקוז, השפעה על הרחבת כלי הדם, עידוד הפרשת אינסולין, הפחתת תהליכי ייצור השומנים (ליפוגנזה) והאצת תהליכי פירוק השומנים (ליפוליזה), עידוד הפרשת מיצי מרה, עלייה בתחושת השובע ועלייה בהוצאת האנרגיה.

החוקרים מסכמים כי אומנם ישנן עדויות המציגות יעילות בצריכת חומץ לטיפול במגוון הפרעות מטבוליות, אך מרביתן מבוססות על מחקרים שנערכו על בע"ח או באיכות מתודולוגית נמוכה, ועל כן נדרשים מחקרים בהיקף גדול יותר ובאיכות מתודולוגית גבוהה יותר בכדי להפיק מסקנות יישומיות והמלצות טיפוליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25168916

מחקר (יוני 2015) שנועד לזהות מטבוליטים אשר עשויים לעמוד בבסיס הקשר בין צריכת בשר אדום לבין סוכרת סוג 2, שכן למרות שנמצא קשר מובהק במחקרים תצפיתיים, מנגנון ההשפעה אינו ברור.

כחלק ממחקר אירופאי רחב היקף, במחקר הנוכחי נכללו נתוני התזונה של כ- 2,681 משתתפים, 688 מהם חולי סוכרת. לאחר התאמה למשתנים דמוגרפיים, נמצא קשר ברור בין צריכת בשר אדום (מעובד ולא מעובד) לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. עוד זוהו 6 מדדים הכוללים חומצות אמינו, רכיבים שומניים ופריטין אשר קשורים הן לבשר אדום והן לסיכון לסוכרת.

על פי ניתוח סטטיסטי, החוקרים קובעים כי הקשר בין צריכת בשר אדום לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, מושפע במידה רבה מאוד מ-6 המדדים הללו. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25948672

במחקר הנוכחי (יוני 2015) בוצעה הערכה כמותית של הקשר בין צריכת דגנים מלאים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 במטרה לגבש המלצות כמותיות לצריכת דגנים מלאים. במחקר בוצעה מטה-אנליזה של 8 מחקרים תצפיתיים הכוללים סה"כ 316,051 משתתפים, 15,573 מהם חולי סוכרת סוג 2.

ניתוח הנתונים מצביע על כך שצריכת דגנים מלאים מלווה בירידה בסיכון לסוכרת, כאשר צריכה של כל 10 גרם ליום מלווה בירידה של 0.3% בסיכון.

כלומר, צריכה של 45 גרם דגנים מלאים ליום (3 מנות) מלווה בירידה של 20% בסיכון לסוכרת בהשוואה לצריכה של 7.5 גרם ליום (חצי מנה). חשוב לציין כי קיימות אסכולות הדוגלות דווקא בהפחתת צריכת דגנים מכל סוג בטיפול בסוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26098118

במחקר מבוקר (יולי 2015 ) נמצא כי זרעי פשתן היו יעילים יותר מפרוביוטיקה בשיפור הרגישות לאינסולין והרכב חיידקי המעי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26134388

במחקר מבוקר (יולי 2015) בו 18 משתתפים בריאים אכלו 3 סוגי אורז שונים נמצא כי צריכת אורז עם ריכוז עמילוז גבוה יותר המכיל עמילן עמיד תורמת לשמירה על איזון רמות הסוכר לאחר הארוחה יותר מאשר אורז רגיל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26147654

סקירה (יוני 2014) בחנה את השימושים השונים לבטטה. לבטטה נמצאה השפעה רפואית נוגדת סרטן, נוגדת סוכרת ונוגדת דלקת. הסקירה בחנה את הפעילות הביולוגית של מגוון תרכובות שבודדו מתוך בטטות, את הפעילות הפרמקולוגית של תמצית בטטה, מחקרים קליניים ואפשרויות יישום רפואיות לבטטה, כמו גם פרופיל בטיחות ומדגימה את הפוטנציאל של בטטה כמזון רפואי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24921903

מטה אנליזה של מחקרים רנדומלים מבוקרים (אוקטובר 2014), בחנה את ההשפעה מפחיתת הכולסטרול של מעל 3 גרם ליום בטא גלוקן המצוי בשיבולת שועל.

במטה אנליזה נכללו 28 מחקרים רנדומלים מבוקרים אשר השוו בין כמות הגבוהה או שווה ל-3 גרם בטא גלוקן משיבולת שועל לביקורת מתאימה.

נראה כי בטא גלוקן משיבולת שועל במינון זה הפחית את רמות הכולסטרול הכללי וכולסטרולLDL  בהשוואה לביקורת ב- 0.30mmol/L ו- 0.25mmol/L בהתאמה. ההבדל היה מובהק במיוחד בחולוי סוכרת. לא נראתה השפעה מובהקת על כולסטרול HDL או על טריגליצרידים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25411276

סקירה (2015) שנערכה על ידי חוקרים ישראליים מתחום הרפואה האינטגרטיבית מציגה את העדויות לגבי הפעילות הרפואית של עשב חיטה ודנה בפער בין ממצאים במחקרים פרה-קליניים לאלו שנמצאו במחקרים קליניים.

ראשית מציינים החוקרים כי ישנם יתרונות בריאותיים רבים המיוחסים לעשב חיטה אשר מכיל מגוון רכיבים פעילים: כלורופיל, פלבונואידים וויטמיני C ו-E.

ישנן מספר צורות שימוש לעשב חיטה, כולל מיץ טרי או קפוא, טבליות או אבקה כאשר ההרכב משתנה בהתאם לתהליך הייצור ולתנאי הגידול.

מחקרי מעבדה על דגימות תאים מראים כי לעשב חיטה השפעה אנטי-סרטנית, ככל הנראה בשל השפעה על תהליכי מוות תאי. ממחקרים בחיות מעבדה עולה כי לעשב חיטה תרומה למניעה ולטיפול בסרטן וכן השפעה מיטיבה על הפעילות החיסונית והפעילות נוגדת החמצון. מחקרים קליניים מצביעים על כך שעשב חיטה עשוי להגביר את יעילות הטיפול הכימותרפי ולהפחית תופעות לוואי הקשורות בטיפול, בנוסף להשפעה מיטיבה במצבים של דלקת מפרקים שגרונית, קוליטיס, מחלות המטולוגיות, סוכרת, השמנה ועקה חמצונית. עם זאת, מדובר במחקרים קטנים עם פגמים מתודולוגיים.

במסגרת הסקירה לא זוהו תופעות לוואי חריגות הקשורות בשימוש בעשב חיטה אולם בחלק מצורות השימוש עלו בעיות של סבילות. החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון את התועלת של עשב חיטה במחקרים קליניים גדולים יותר על מנת שניתן יהיה לקבוע המלצות לשימוש קליני. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26156538

סקירה (יוני 2016) המציגה מהם הגורמים המגבירים פגיעה בכלי הדם בחולי סוכרת ואת המנגנונים המולקולריים בהם פועלים רכיבים פוליפנוֹלים בעלי השפעה נוגדת חמצון למניעת נזקים אלה.

החוקרים מפרטים כיצד פועלים תאי האנדותל ותפקידם בשמירה על פעילות כלי הדם.

פגיעה בתפקוד תאי האנדותל עומדת בבסיס התפתחות מחלות כרוניות וסיבוכים קרדיווסקולריים כגון סוכרת סוג 2, מחלת לב כלילית, מחלת עורקים היקפית, שבץ וסיבוכים מיקרווסקולריים כגון נפרופתיה, נוירופתיה ורטינופתיה.

מחקרים שונים מראים כי רכיבים פוליפנוֹלים מסייעים להגנה על תאי האנדותל ותורמים לשמירה על תפקוד תקין של כלי הדם באמצעות הפחתת העקה החמצונית וכן באמצעות השפעה על התקשורת הבין-תאית.

המקורות התזונתיים הנחקרים ביותר לפוליפנוֹלים כוללים תה ירוק, קקאו, יין אדום ופירות הדר, כאשר נמצאו עדויות מבטיחות בנוגע ל-30 רכיבים, ביניהם חומצה אלפא-לינולנית, כורכומין, קוורצטין ורזברטרול.   

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27264638

מחקר חד-סמיות מוצלב (יוני 2016) אשר נועד לבחון את ההשפעה של מזונות עשירים בפוליפנוֹלים וסיבים, יחד עם פחמימות, על רמות הסוכר לאחר הארוחה.

במחקר השתתפו 16 מתנדבים בריאים אשר צרכו לאחר צום 2 ארוחות ניסוי ו-2 ארוחות בקרה (ב-4 ביקורים שונים). הארוחות בקבוצת הניסוי כללו 109 גרם לחם לבן עם תוספת תה ירוק, פירות יער, תות שדה וקליפת תפוח במינון גבוה או נמוך. קבוצת הביקורת קיבלה לחם לבן עם תוספת של סוכרוז, פרוקטוז וגלוקוז מומסים במים (בהתאמה לרמת הסוכר בארוחת הניסוי).

החוקרים עקבו אחר רמות הסוכר בדם עד 180 דקות לאחר הארוחה.

נמצא כי בשני המינונים של ארוחות הניסוי חלה ירידה ברמות הסוכר וברמות האינסולין בהשוואה לארוחת הביקורת, כתלות במינון. החוקרים מסבירים כי השפעה זאת הינה כתוצאה מעיכוב הפעילות האנזימטית הקשורה בספיגת הפחמימות (תה ירוק, תות שדה, ענבי שועל ופטל שחור מעכבים אלפא-עמילאז, תה ירוק מעכב אלפא גלוקוזידאז) והורדת המדד הגליקמי של הארוחה. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27278405

מחקר מבוסס אוכלוסייה (יוני 2016) שנערך בהודו אשר נועד לבחון את הקשר בין צריכת קטניות לבין רמת הסוכר בצום, תנגודת לאינסולין והסיכון לסוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 6,367 משתתפים בגילאי 15-76 אשר התבקשו לבצע בדיקות דם בצום ולענות על שאלונים המיועדים לאיסוף נתונים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים, פעילות גופנית, צריכת אלכוהול, עישון ותזונה, בנוסף לאיסוף מדדים אנתרופומטריים.

מניתוח כלל הנתונים החוקרים לא מצאו קשר בין צריכת קטניות לבין רמת הסוכר בצום, תנגודת לאינסולין או לסיכון לסוכרת סוג 2. בנוסף, גם בבדיקה לפי תזונה צמחונית או מצב ההגירה (מאזורים כפריים לעירוניים) לא נמצא קשר בין צריכת קטניות למדדי הסוכר.

החוקרים מסכמים כי למרות שקטניות הינן מזון בסיסי בדיאטה ההודית וכן בדיאטה מאוזנת ודיאטה ים-תיכונית, צריכת קטניות לא נמצאה קשורה באיזון משק הסוכר. 
הערת המערכת: חסרונו של מחקר זה הוא בכך שאינו בודק קשר של סיבה ותוצאה, כלומר את ההשפעה של הוספת קטניות לתזונה על רמות הסוכר בדם. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27329792

בסקירה (יולי 2015) בה נכללו 13 סקירות שיטתיות הבוחנות את ההשפעה של פלבאנולים המצויים בקקאו על הבריאות הקרדיווסקולרית, נמצא כי ישנן עדויות מוצקות המצביעות על כך ששוקולד מריר אינו יעיל להורדת לחץ הדם.

עם זאת, מניתוח כלל הנתונים מעריכים החוקרים כי מוצרי קקאו, המכילים כ-100 מ"ג אפיקטכינים, עשויים לתרום לשיפור תפקוד כלי הדם (FMD) וכי מינון של כ-900 מ"ג ומעלה פלבאנולים מקקאו כן עשויים לתרום להורדת לחץ הדם במצבים מסוימים ובשימוש ממושך. 
בנוסף, ישנן עדויות המצביעות על היעילות של קקאו להורדת רמת הסוכר בדם ולשיפור פרופיל השומנים. 
מבדיקה שכללה 32 מוצרי קקאו, זיהו החוקרים 2 תוספים המספקים מינונים אלה, כאשר על מנת להגיע לאותם מינונים יש לצרוך 100-500 גרם שוקולד, המספקים כ-900 מ"ג פלבאנולים, ו-50-200 גרם שוקולד המספקים כ-100 גרם אפיקטכינים.

לאור ממצאים אלה, החוקרים קוראים לסימון כמות סך הפלבאנולים וכמות האפיקטכינים במוצרי שוקולד המשווקים כבעלי ערך בריאותי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26125676

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים להערכת היעילות של פלבאנולים מקקאו לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים.

בסקירה נכללו 19 מחקרים בהם 1,131 משתתפים. מינון הפלבאנולים מקקאו במחקרים השונים היה בטווח של 166-2,110 מ"ג/יום (לרוב כשוקולד מריר) ומשך המחקרים נע בין 2-52 שבועות.

מניתוח כולל של הנתונים עולה כי צריכת פלבאנולים מקקאו הובילה לשיפור ברגישות לאינסולין ובפרופיל השומנים. באופן ספציפי, בהשוואה לפלסבו, בקבוצת הטיפול נמצא שיפור ממוצע של 0.10 מילימול/ליטר ברמת הטריגליצרידים ו-0.06 מילימול/ליטר ברמת HDL וכן שיפור במדדי האינסולין השונים, במדד הדלקת CRP ובמדד vascular cell adhesion molecule 1)VCAM-1), שהינו חלבון בעל תפקיד בהתפתחות טרשת עורקים.

על בסיס ממצאים אלה, החוקרים קוראים לביצוע מחקרים ארוכי טווח במטרה לבחון האם צריכת פלבאנולים מקקאו עשויה להפחית את הסיכון לסוכרת ולאירועים קרדיווסקולריים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27683874

סקירה (דצמבר 2016) המציגה את התרומה של זרעי פשתן ורכיביהם הפעילים לטיפול בסוכרת. החוקרים מציינים כי זרעי פשתן, ובעיקר SDG- הרכיב הפעיל (secoisolariciresinol diglucoside), הינם בעלי פעילות נוגדת חמצון ובעלי השפעה מיטיבה על רמות השומנים והסוכרים, כאשר עקה חמצונית נמצאה קשורה בהתפתחות סוכרת מסוג 1 ומסוג 2.

במחקרים שנערכו בקרב חולדות בסיכון לסוכרת סוג 1 נמצא כי טיפול ב-SDG הפחית את שיעורי המחלה ב-72-75%. ירידה זו הייתה קשורה בירידה ברמת העקה החמצונית (malondialdehyde) שנמדדה בדם ובלבלב. ממצאים דומים נמצאו בהקשר להשפעה של SDG על עיכוב ההתפתחות של סוכרת סוג 2 בקרב חולדות, השפעה שהייתה קשורה בירידה ברמת העקה החמצונית בדם וברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c.

ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של SDG למניעת ועיכוב התפתחות סוכרת סוג 1 וסוג 2 בקרב בני אדם. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26561065

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (דצמבר 2016) הבוחנת את הקשר בין צריכת אגוזים לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, סרטן ותמותה. במטה-האנליזה נכללו 20 מחקרים, בהם מעל ל-800,000 משתתפים, ונמצא כי צריכת 28 גרם אגוזים או בוטנים ליום (כחופן) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-29% למחלת לב כלילית, ב-7% לשבץ, ב-21% למחלה קרדיווסקולרית, ב-15% לסרטן וב-22% לתמותה מכל גורם וכן לסיכון נמוך ב-52% לתמותה ממחלות נשימה, ב-39% לתמותה מסוכרת, ב-35% לתמותה ממחלות נוירודגנרטיביות, ב-75% לתמותה ממחלות זיהומיות וב-73% לתמותה ממחלת כליות.

אומנם ממצאים אלה מעידים על קשר בלבד, אולם החוקרים מראים כי תחת ההנחה שמדובר בקשר סיבתי, ניתן לייחס 4.4 מיליון ממקרי התמותה המוקדמת בעולם לצריכת אגוזים הנמוכה מ-20 גרם ליום בשנת 2013.
וגם, אם שכחתם, אגוזים מרזים. ראו כאן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27916000

סקירה (2015) המציגה את העדויות לגבי ההשפעה הבריאותית המיטיבה של רכיבי הסויה ומוצרי סויה בדגש על הפחתת הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, מחלת כבד שומני לא אלכוהולי, שמנות וסוכרת.

החוקרים מציינים כי בפולי הסויה ישנם רכיבים רבים בעלי השפעה מיטיבה, בראשם עומדים האיזופלבונים שהינם גם בעלי פעילות הורמונלית וגם פעילות שאינה הורמונלית. בנוסף, לרכיבים נוספים המצויים בסויה - סאפונינים, חלבונים, לציטין ופלבונואידים - השפעות שונות על הפעילות ההורמונלית, על מערכת החיסון, על הרכב החיידקים ועל מערכת העיכול.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26118770

בסקירה (ינואר 2017) מפורטים הממצאים הנוגעים לתרומה הבריאותית של עמילנים עמידים תוך הדגשת התועלת של מזונות עשירים בעמילנים עמידים או של עמילנים עמידים כרכיב פונקציונלי. עמילנים עמידים הם סיבים תזונתיים שאינם עוברים עיכול, מותססים במעי הגס ובכך תורמים לחיזוק אוכלוסיית חיידקי המעי.

מחקרים מצביעים על כך שצריכת עמילנים עמידים, המצויים באופן טבעי במזונות כמו בננות, תפוחי אדמה, דגנים וקטניות, תורמים להפחתת התגובה הגליקמית בהשוואה לפחמימות שעוברות עיכול, ולכן עשויים להיות יעילים כחלק מהטיפול בסוכרת. עם זאת, ההשפעה של עמילנים עמידים על מדדים מטבוליים אחרים, כמו לחץ דם ורמות השומנים, הינה קטנה. החוקרים טוענים כי הממצאים המבטיחים לגבי ההשפעה המיטיבה על בריאות המעי עשויה להוביל לסיווג עמילנים עמידים כפרה-ביוטיקה.

אומנם נמצא כי התססת עמילנים עמידים במעי הגס קשורה בעלייה בתחושת השובע, אולם לא נמצא כי לצריכת פחמימות עמידות לאורך זמן הייתה השפעה על משקל הגוף. בנוסף, מחקרים עדכניים מציעים כי לעמילנים עמידים פוטנציאל לטיפול בהתייבשות ובמחלת כליות כרונית.

http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/nbu.12244/full

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (ינואר 2017) נבדק האם מטופלים עם אפיזודה סכיזופרנית ראשונה נוטים לסבול מהפרעה במשק הסוכר.

בסקירה נכללו 16 מחקרי מקרה-בקרה, בהם סך הכל 731 מטופלים, שעברו אפיזודה סכיזופרנית ראשונה, וקבוצת ביקורת של 614 משתתפים בריאים.

מניתוח כלל הנתונים עולה כי מדדי הסוכר היו גבוהים יותר בקרב קבוצת המטופלים בהשוואה לקבוצת הביקורת: רמת הסוכר בצום (p=0.03), רמת הסוכר לאחר מבחן העמסת סוכר (p=0.007), רמת אינסולין בצום (p=0.01) ותנגודת לאינסולין (p=0.001). עם זאת, לא נמצא הבדל בין הקבוצות ברמת ההמוגלובין המסוכררHbA1c ברמת מובהקות של: p=0.55. ממצאי המחקר מדגישים כי קיימת הפרעה במאזן הסוכר כבר בשלב ההתחלתי של מחלת הסכיזופרניה, וכתוצאה מכך ייתכן והמטופלים נמצאים בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. לתוצאות אלה השלכות יישומיות בבחירת התרופות הפסיכיאטריות ומינונן, שכן תרופות מסוימות עלולות להגביר את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2, וכן בהדגשת החשיבות לתזונה נכונה ולביצוע פעילות גופנית. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28097367

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ינואר 2017) נבדקה ההשפעה של תוסף סיבים תזונתיים על רמות השומנים והסוכרים, בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות.

במחקר השתתפו 159 מבוגרים מאוסטרליה בגילאי 19-68, עם BMI בטווח 25-47, אשר הוקצו אקראית ל-3 קבוצות המחקר: תוסף סיבים המכיל פוליסכרידים (PolyGlycopleX®), תוסף פסיליום (PSY), או קמח אורז כביקורת. כל המשתתפים התבקשו לערבב 5 מ"ג מהתוסף בכוס מים 3 פעמים ביום לפני הארוחות למשך 12 חודשים, ללא שינוי נוסף בתזונה ובאורח החיים.

נמצא כי לעומת קבוצת הביקורת, בקרב המשתתפים שנטלו תוסף סיבים (PGX או PSY) חלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי (8.2% ו-7%, בהתאמה), ברמת ה-LDL (נצפתה ירידה של 13.9% ו-8.1%, בהתאמה), ברמת האינסולין (9% ו-9.4%, בהתאמה) ובתנגודת לאינסולין לאחר 3 חודשים. בנוסף, רק נטילת PGX הייתה מלווה בירידה ברמת הגלוקוז בצום ובעלייה ברמת ה-HDL.

החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף סיבים עשויה להיות אסטרטגיה פשוטה ויעילה לשיפור מדדי השומנים והסוכרים ובכך להפחית את הסיכון לתסמונת המטבולית, תחלואה קרדיווסקולרית או סוכרת סוג 2. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28146065

בהתבסס על נתונים ממחקר עוקבה (2018) מבוסס אוכלוסייה, המתקיים בפינלנד ואשר עוסק בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים (KIHD), במחקר הנוכחי בדקו החוקרים מהם הרכיבים, אשר עשויים להסביר את הקשר שנמצא בין צריכת ביצים לבין סיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2. במסגרת המחקר, החוקרים ביצעו ניתוח מטבולי של דגימות דם שנלקחו מ-239 מהמשתתפים במחקר. בהתאם לנתונים שנאספו בתקופת מעקב של כ-19 שנה, הם סיווגו את המשתתפים לארבע קבוצות: משתתפים עם צריכת ביצים גבוהה (צריכה של ביצה אחת ליום בממוצע) או נמוכה (צריכה של שתי ביצים בשבוע בממוצע) וכל קבוצת צריכה חולקה לשתי קבוצות: אחת עם סוכרת סוג 2 והשניה בלי. 

באופן כללי, נמצא כי לכל אחת מארבע הקבוצות פרופיל מטבולי מובחן וכי הפרופיל המטבולי של חולי סוכרת סוג 2 היה קשור בצריכת ביצים נמוכה. באופן ספציפי, נמצא כי רמת טירוזין גבוהה יותר וכן תרכובת לא ידועה המכילה חד-סוכר (הקסוז) היו קשורות בסיכון כפול להתפתחות סוכרת סוג 2, אך לא נמצאו קשורות לצריכת הביצים. 

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שמטבוליטים מסוימים עשויים להסביר את הקשר בין צריכת ביצים גבוהה לבין סיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30548819

במחקר עוקבה (אפריל 2017) נבדק הקשר בין צריכת חלבונים ממקורות שונים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, זאת כחלק ממחקר עוקבה גדול, שנערך בפינלנד, העוסק בגורמי הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית.

במחקר נכללו הנתונים של 2,332 גברים, שהיו בגילאי 42-60 בתחילת המחקר בשנים 1984-1989. בתקופת מעקב של כ-19 שנה אובחנו 432 מקרים של סוכרת סוג 2.

לא נמצא קשר בין צריכת החלבונים הכללית, צריכת חלבון מהחי, חלבון מבשר או ממוצרי חלב לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, אולם נמצא כי צריכה גבוהה יותר של חלבון מהצומח או מביצים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר ב-35% ו-33% בהתאמה. בניתוח סטטיסטי נמצא כי החלפת 1% מצריכת הקלוריות שמקורה בפחמימות בחלבונים, קשורה בעלייה של 5% בסיכון לסוכרת סוג 2, אולם הסיכון היה נמוך יותר לאחר התאמה סטטיסטית לצריכת הסיבים. בנוסף, החלפת 1% מצריכת הקלוריות שמקורה בחלבון מהחי, בחלבון מהצומח, קשורה בירידה של 18% בסיכון לסוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי ב-BMI.

החוקרים מסכמים כי העדפת חלבונים מהצומח ומביצים עשויה לתרום למניעת סוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28397639
http://www.nutraingredients.com/Research/Plant-protein-may-prove-a-more-effective-diabetic-defence-Study

במחקר עוקבה פרוספקטיבי (מרץ 2017) נבדק הקשר בין צריכת קטניות לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 והתרומה של החלפת מזונות עשירים בחלבון או בפחמימות - בקטניות.

המחקר מבוסס על הנתונים של 3,349 משתתפים, אשר נכללו במחקר אקראי מבוקר גדול העוסק בהשפּעת התזונה הים-תיכונית על תחלואה קרדיווסקולרית. המשתתפים היו ללא מחלת סוכרת ידועה בתחילת תקופת המעקב, כאשר במהלך כ-4.3 שנים אובחנו 266 מקרים של סוכרת סוג 2.

מנתוני התזונה, שנאספו מדי שנה בתקופת המעקב, עולה כי המשתתפים שצרכו את הרמה הגבוהה ביותר של קטניות באופן כללי (כ-29 גרם ליום בממוצע), ושל עדשים באופן ספציפי, היו בסיכון נמוך ב-35% ו-33%, בהתאמה, להתפתחות סוכרת סוג 2 בהשוואה למשתתפים עם הצריכה הנמוכה ביותר (כ-13 גרם ליום בממוצע). מגמה דומה, כמעט מובהקת סטטיסטית, נמצאה עבור צריכת חומוס. על פי ניתוח סטטיסטי של הנתונים החוקרים מעריכים כי צריכת חצי מנת קטניות מבושלות ליום (המופקת מ-30 גרם קטניות לא מבושלות) - במקום מנה דומה של ביצים (30 גרם), לחם (38 גרם), אורז (30 גרם) או תפוחי אדמה אפויים (100 גרם) - קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2.

החוקרים מסכמים כי צריכה קבועה של קטניות, ובעיקר עדשים, כחלק מתזונה ים-תיכונית, עשויה לתרום למניעת סוכרת סוג 2 בקרב מבוגרים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה.  
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28392166

במחקר (יוני 2017) המבוסס על ניתוח גנטי של רקמות פגועות, נמצא כי סולפוראפן (אחד הרכיבים הפעילים בברוקולי) תורם לדיכוי ייצור הגלוקוז בתאי הכבד ולדיכוי הביטוי של אנזימים מרכזיים בתהליך הגלוקונאוגנזה. יתר על כן, מחקרים בחיות מעבדה מצאו כי השפּעתו על ייצור הגלוקוז ואי-סבילות לגלוקוז דומה להשפּעת מטפורמין. בנוסף, בניסוי קליני נמצא כי מיצוי נבטי ברוקולי הפחית את רמת הסוכר בצום ואת רמת ההמוגלובין המסוכרר בקרב חולי סוכרת סוג 2 שאינם מאוזנים ואשר סובלים משמנות. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28615356

במחקר, שנערך בקרב עכברים (מאי 2016), מראים החוקרים כי צריכת דיאטה עם רמה גבוהה של שומן טראנס הובילה להתפתחות שיעור גבוה יותר של שמנות, תנגודת לאינסולין והצטברות שומן בכבד, ייתכן כתוצאה מעיכוב מסלול הקשור בפעילות האינסולין (IRS1). 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27248994

במטה-אנליזה (מרץ 2016) הוערכה ההשפעה של שיבולת שועל ושל בטא-גלוקן על מדדי הסוכר והרגישות לאינסולין.

במחקר נכללו 18 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם נבדקה ההשפעה של שיבולת שועל (שלמה או סובין) ושל בטא-גלוקן (ממגוון מקורות) - לעומת קבוצת ביקורת - למשך 4 שבועות לפחות. במחקרים השונים מינון שיבולת השועל נע בין 20-136 גרם/יום ומינון הבטא-גלוקן נע בין 3-10 גרם/יום.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת שיבולת שועל, אך לא בטא-גלוקן, הובילה לירידה גדולה יותר ברמת הגלוקוז בצום וברמת האינסולין. החוקרים מראים כי באופן כללי צריכת שיבולת שועל (שלמה או סובין), אך לא בטא גלוקן שמקורו בשיבולת שועל או בשעורה, הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של המוגלובין מסוכרר ושל הגלוקוז והאינסולין בצום בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, עם יתר שומנים בדם או עם עודף משקל.

ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של שיבולת שועל לאיזון משק הסוכר ושיפור הרגישות לאינסולין בקרב אוכלוסייה עם הפרעות מטבוליות. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26840185

במחקר תצפיתי (יולי 2017), שנערך בסין, בו נכללו 5,683 מבוגרים מעל גיל 18, נמצא כי רמה נמוכה יותר של מגנזיום בציפורן קשורה בסיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28749415

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו מוצלב (יולי 2017), בו נכללו 22 חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי ההשפעה של תוסף חלבון מי גבינה על רמות הסוכר הייתה תלויה במאפייני המטופל, כך שהתוסף הוביל לירידה ברמת הסוכר עבור משתתפים רזים יותר ורמת טריגליצרידים תקינה לעומת עלייה ברמת הסוכר עבור משתתפים שמנים יותר עם יתר טריגליצרידים. הסבר אפשרי לכך הוא ששילוב של תזונה עתירת שומן, המספקת רמות עודפות של חומצות שומן למיטוכונדריה, יחד עם חומצות אמינו מסועפות שרשרת – מפריע לניצול הגלוקוז במיטוכונדריה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28761664

בניתוח כולל של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים (אוקטובר 2017), נבדק הקשר בין אומגה 6 לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר מבוסס על הנתונים הפרטניים מ-20 מחקרים, שנערכו ב-10 מדינות (איסלנד, הולנד, ארה"ב, טאיוואן, בריטניה, גרְמניה, פינלנד, אוסטרליה, שבדיה וצרפת) וכללו מדדים של חומצה לינולאית וחומצה ארכידונית שנאספו בין השנים 1970-2010.

במחקר נכללו כ-40,000 משתתפים בגילאי 49-76 עם BMI ממוצע של 23-28, שאינם חולי סוכרת סוג 2. במהלך תקופת המעקב (366 אלף שנות אדם) אובחנו 4,347 מקרים של סוכרת סוג 2, כאשר רמה גבוהה יותר של חומצה לינולאית הייתה קשורה בסיכון נמוך עד 35%.

לא נמצא קשר בין רמת חומצה ארכידונית לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. ממצאים אלה היו בלתי תלויים בגורמים כמו גיל, מין, BMI, מוצא אתני, נטילת אספירין או רמת אומגה 3. ממצאים אלה מצביעים כי לחומצה לינולאית עשויה להיות תרומה למניעת סוכרת סוג 2, וכי חומצה ארכידונית אינה מגבירה את הסיכון. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29032079

במחקר פיילוט קליני (מאי 2017) נבדקה ההשפעה של תוסף חלבון מי גבינה בקרב משתתפים עם עודף משקל, אשר סובלים מסוכרת או רמת סוכר גבוהה בדם. במסגרת המחקר 31 משתתפים נטלו 40 גרם/יום מהתוסף, המשווק תחת השם המסחרי ProLYOtin®, למשך 12 שבועות.

נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור הפעילות נוגדת החמצון (עלייה באנזים גלוטטיון פראוקסידאז) וירידה ברמת החומצה האורית, ללא שינוי במדדים נוספים של פעילות נוגדת חמצון, פעילות דלקתית ומדדי הגלוקוז. בנוסף, חל שיפור במדדים האנתרופומטריים ובמסת השומן, ללא שינוי בלחץ הדם, בסיבוכים בכלי הדם הקטנים ובתפקוד הגופני. החוקרים מציינים כי שני-שליש מהמשתתפים העריכו את התוסף באופן חיובי. אין מידע זמין לגבי מימון המחקר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29053995

במחקר עוקבה (נובמבר 2017) נבדק הקשר בין רמת הפעילות נוגדת החמצון בגוף (total antioxidant capacity) לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. כחלק ממחקר עוקבה אירופאי גדול, העוסק בקשר בין סרטן ותזונה (EPIC), במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 64,223 נשים בנות 52 בממוצע. בתקופת מעקב של 15 שנה, 1,751 מהנשים אובחנו עם סוכרת סוג 2.

נמצא כי המשתתפות בעלות רמת הפעילות נוגדת החמצון הגבוהה ביותר, בהשוואה לנמוכה ביותר (מעל 17.55 לעומת פחות מ-8.72 מילימול/יום), היו מאופיינות בצריכה קלורית גבוהה יותר, צריכת קפה נמוכה יותר, צריכה גבוהה יותר של פירות וירקות וצריכה גבוהה יותר של תה ויין. באופן כללי קבוצות המזון בעלות התרומה הגבוהה ביותר לפעילות נוגדת החמצון בגוף היו פירות (23%), ירקות (19%), משקאות אלכוהוליים - בעיקר יין (15%) ומשקאות חמים, להוציא קפה, כגון תה, משקה עולש ומשקה קקאו (12%).

מהמחקר עולה כי רמת פעילות נוגדת חמצון גבוהה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2, כאשר בהשוואה לנשים עם הרמה הנמוכה ביותר, נשים עם רמה גבוהה יותר היו בסיכון נמוך בכ-26-30% להתפתחות סוכרת סוג 2. בניתוח לפי מינון, החוקרים מראים כי ישנה ירידה בסיכון עד למינון של 15 מילימול/יום, ללא השפעה מיטיבה נוספת לצריכה גבוהה מכך. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29119242

כחלק ממחקר אקראי מבוקר (דצמבר 2017), שנערך ביפן ועוסק בסיבוכי מחלת הסוכרת (Japan Diabetes Complications Study), במחקר הפרוספקטיבי הנוכחי נבדק הקשר בין צריכת בשר לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית בקרב חולי סוכרת סוג 2 בגילאי 40-70 עם רמת המוגלובין מסוכרר מעל 6.5%.

במחקר נכללו הנתונים של 1,353 נבדקים, אשר מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר, כאשר החוקרים העריכו את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית 8 שנים מאוחר יותר. נמצא כי צריכת הבשר הממוצעת של המשתתפים נעה בין 9.9 גרם/יום (רבעון תחתון) לבין 97.7 גרם/יום (רבעון עליון). בהשוואה לצריכת הבשר הנמוכה ביותר, הסיכון למחלת לב כלילית היה גבוה פי 3 עבור צריכת הבשר הגבוהה ביותר. באופן ספציפי, צריכה של מעל 20 גרם/יום בשר, לעומת צריכה של פחות מ-20 גרם/יום, הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 3 למחלת לב כלילית (p<0.01). לא נמצא קשר בין צריכת בשר לבין הסיכון לשבץ. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29222638

במחקר מוצלב (2017) נבדקה ההשפעה של אורז מבושל למחצה (Parboiled) - לעומת אורז לבן ואורז מלא - על התגובה הגליקמית ורמת השובע בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 בהשוואה למשתתפים בריאים.
אורז מבושל למחצה הינה שיטת עיבוד של גרגרי אורז מלא (עם הקליפה) העוברים השריה במים, אידוי וייבוש לפני הבישול הסופי; שיטה זו מגדילה את הערכים התזונתיים של האורז בהשוואה לאורז לבן רגיל. החוקרים שיערו כי צריכת אורז מבושל למחצה תהיה בעלת השפעה דומה לזו של אורז מלא בהתייחס לתגובה הגליקמית ורמת השובע.

במחקר נכללו 45 מתנדבים מעל גיל 21, מהם 15 משתתפים חולי סוכרת סוג 2, שאינם נוטלים אינסולין. כל המשתתפים צרכו בשלושה ימים שונים, לאחר צום הלילה, 50 גרם פחמימות שמקורן באורז מבושל למחצה, אורז לבן או אורז מלא - עם לפחות שבוע הפרדה ביניהם. רמת הסוכר בדם ורמת השובע נמדדו עד 120 דקות לאחר צריכת האורז. נמצא כי רמת הסוכר בדם הייתה הנמוכה ביותר לאחר צריכת אורז מבושל למחצה, הן בקרב משתתפים בריאים והן בקרב חולי סוכרת סוג 2, כאשר התגובה הגליקמית לאורז לבן ולאורז מלא הייתה דומה. בקרב משתתפים בריאים, אך לא בקרב חולי סוכרת סוג 2, לצריכת אורז מבושל למחצה הייתה השפעה מיטיבה על תחושת השובע. החוקרים מראים כי בקרב כלל המשתתפים שביעות הרצון מהטעם של סוגי האורז השונים הייתה דומה ולא נמצאו הבדלים בהתייחס להפרעות בדרכי העיכול כתוצאה מצריכת האורז. הם מסכמים כי לאורז מבושל למחצה יתרון על פני אורז לבן או אורז מלא לאיזון רמות הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2.  
http://www.nutritionjrnl.com/article/S0899-9007(17)30211-3/fulltext

בסקירה (פברואר 2018) מסכמים החוקרים את הממצאים העדכניים, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בנוגע לתרומה הפוטנציאלית של הגבלת חומצות האמינו הגופרתיות מתיונין וציסטאין בתזונה. החוקרים מסבירים כי לחומצות אמינו אלה תפקידים מרכזיים במטבוליזם ובשמירה על הבריאות, אולם לצריכה עודפת עלולות להיות השפעות שליליות.

במחקרים פרה-קליניים נמצא כי הגבלת חומצות אמינו גופרתיות בתזונה הייתה בעלת השפעה מיטיבה, כולל הארכת תוחלת החיים ומניעת תחלואה. הגבלת הצריכה של מתיונין וציסטאין, ללא הגבלה קלורית, הובילה לשיפור במדדים בריאותיים רבים, כולל ירידה במשקל, הפחתת עקה חמצונית ושינויים מטבוליים ברקמת השומן ובכבד, אשר הובילו לשיפור הרגישות לאינסולין וההוצאה האנרגטית. בנוסף, להגבלת חומצות האמינו בתזונה הייתה השפעה מיטיבה על מדדים שונים בדם, כולל מדדי האינסולין, גורמי הגדילה ורמת הלפטין והאדיפונקטין.

למרות הממצאים המבטיחים, לא נערכו מחקרים מבוקרים בקרב בני אדם בהם נבדקה ההשפעה של הגבלה תזונתית. אולם, ישנם מחקרים אפידמיולוגיים ומחקרים קליניים, אשר באופן עקיף מצביעים על הפוטנציאל של הגבלת חומצות אמינו גופרתיות בתזונה. ממחקרים אלה עולה כי להגבלה תזונתית של מתיונין וציסטאין עשויה להיות תרומה למניעת השמנה, להגבלת ההתפתחות של תאים סרטניים ולהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי. נדרשים מחקרים קליניים נוספים על מנת לבחון את ההשפעה הישירה של הגבלת חומצות אמינו גופרתיות בתזונה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29399808

במחקר חתך, (מרץ 2018) שנערך בישראל ובו נכללו הנתונים של 357 מבוגרים בגילאי 40-70, נמצא כי צריכת בשר גבוהה הייתה קשורה בסיכון מוגבר למחלת כבד שומני לא אלכוהולית ולתנגודת לאינסולין. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29571924

בניתוח נתוני המעקב ממחקר אקראי מבוקר נבדקה ההשפעה של צריכת ביצים בתזונה על גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים, שכן במדינות מסוימות קיימות המלצות לחולי סוכרת סוג 2 להגביל את צריכת הביצים והכולסטרול.

במחקר נכללו 128 מבוגרים חולי סוכרת או טרום-סוכרת, אשר צרכו במשך שלושה חודשים תזונה עשירה בביצים (מעל 12 ביצים לשבוע) או תזונה דלה בביצים (פחות מ-2 ביצים לשבוע), ללא הפחתה קלורית. בסיום שלושת החודשים הראשונים לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לגורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. בהמשך, המשתתפים בשתי הקבוצות צרכו דיאטת הרזיה עם הגבלה קלורית והפחתת השומן הרווי למשך 3 חודשים נוספים, עם מעקב של 6 חודשים לאחר מכן (סה"כ 12 חודשים).

נמצא כי בשתי קבוצות הדיאטה מידת הירידה במשקל הייתה דומה ולא נמצאו הבדלים מובהקים במדדי הסוכר, בפרופיל השומנים, במדדי הדלקת, במדדי עקה חמצונית או ברמת האדיפונקטין. החוקרים מסכמים כי לא נמצאה השפעה לכמות הביצים בתזונה על המדדים הקרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2 או טרום סוכרת. מכאן, לא נמצאה תמיכה להמלצה להגביל את מספר הביצים, כחלק מתזונה בריאה ומותאמת להנחיות התזונתיות לחולי סוכרת. 

חשוב לציין כי המחקר נתמך על ידי תאגיד הביצים האוסטרלי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29741558

במחקר אקראי מוצלב (אפריל 2018) הוערכה ההשפעה של החלפת חצי מכמות הפחמימות ממזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה בעדשים, על התגובה הגליקמית.

במחקר נכללו שתי קבוצות של 24 משתתפים בריאים, כאשר המשתתפים בכל קבוצה צרכו 4 מנות המכילות 50 גרם פחמימות זמינות - במועדים שונים. קבוצה אחת צרכה אורז בלבד או מנה המכילה יחס שווה של אורז ועדשים משלושה סוגים (ירוקות גדולות, ירוקות קטנות או כתומות). הקבוצה השנייה צרכה אותה כמות פחמימות מתפוח אדמה בלבד, או בשילוב עם שלושת סוגי העדשים.

נמצא כי בהשוואה לצריכת אורז בלבד או תפוח אדמה בלבד, רמות הסוכר היו נמוכות יותר לאחר צריכת אורז או תפוח אדמה בשילוב עד עדשים מכל סוג. עוד נמצא כי רמות האינסולין היו נמוכות יותר לאחר צריכת עדשים בשילוב עם תפוח אדמה, אך לא בשילוב עם אורז. החוקרים מראים כי התגובה הגליקמית לאורז או לתפוח אדמה הופחתה בכ-20% ובכ-35%, בהתאמה, כאשר מחצית מכמות הפחמימות הוחלפה בעדשים. החוקרים מסכמים כי החלפת מחצית מהפחמימות ממזונות עם אינדקס גליקמי גבוה בעדשים, הפחיתה באופן מובהק את התגובה הגליקמית בקרב מבוגרים בריאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29659967

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - פירות

 

במחקר (אוגוסט 2013) שזכה להד תקשורתי נרחב נבדק הקשר בין צריכת פירות שונים לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. המחקר שבוצע באוניברסיטת הרווארד בארה"ב מבוסס על נתונים משלושה מחקרי עוקבה (cohort) גדולים שבוצעו בארה"ב החל משנות ה-80 בהם השתתפו עשרות אלפי אנשי צוות רפואי ללא מחלות כרוניות מאובחנות.

במהלך המחקר 12 אלף משתתפים אובחנו כסובלים מסוכרת סוג 2.

מניתוח כולל של הנתונים, החוקרים זיהו איזה פירות קשורים בסיכון מופחת לסוכרת, בצריכה קבועה של שלוש מנות בשבוע. הם מסכמים כי קיימת שונות בין צריכה של פירות שונים והסיכון לסוכרת סוג 2, כאשר באופן כללי צריכה של פירות שלמים, ובעיקר אוכמניות, ענבים ותפוחים, קשורה בסיכון מופחת ואילו צריכה של מיצי פירות קשורה בעלייה בסיכון.

ההשערה העומדת מאחורי תוצאות אלו היא רמת הסוכר בדם ובייחוד קצב הספיגה של הסוכר מהמעיים למחזור הדם. מיצי פירות עלולים לגרום לעלייה מהירה ברמת הסוכר בדם בעוד אכילת פירות שלמים העשירים בסיבים גורמת לעלייה מתונה ברמת הסוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23990623

למרות זאת, ישנם מומחים הטוענים כי צריכת פירות עשויה לפגוע באיזון רמות הסוכר ולפיכך ממליצים להגביל את צריכת הפירות. מטרת המחקר הנוכחי (2013) הייתה לבחון את ההשפעה של הגבלת פירות לחולי סוכרת.

בניסוי רנדומאלי מבוקר, 63 המשתתפים שאובחנו לאחרונה כחולים בסוכרת סוג 2 חולקו אקראית לשתי קבוצות.

שתי הקבוצות עברו טיפול תזונתי זהה מלבד כמות הפירות המומלצת בתזונה – לפחות 2 פירות ליום או עד 2 פירות ליום. במהלך 12 שבועות המחקר, צריכת הפירות בקבוצה הראשונה עלתה בממוצע ב-125 גרם ואילו צריכת הפירות בקבוצה השנייה ירדה בממוצע ב-51 גרם. 

בקרב כלל המשתתפים, נצפתה ירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), במשקל ובהיקף המותניים, אולם לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות. 

החוקרים מסכמים כי ההמלצה להפחתה בכמות הפירות בקרב מבוגרים הסובלים מהשמנת יתר וסוכרת סוג 2 אינה תורמת לשיפור רמות הסוכר, המשקל או היקף המותניים ולכן החוקרים אינם מציעים להגביל את כמות הפירות כחלק מההנחיות התזונתיות לטיפול בסוכרת.

http://www.nutritionj.com/content/pdf/1475-2891-12-29.pdf

ישנם מחקרים רבים העוסקים בקשר בין משקאות ממותקים להתפתחות סוכרת סוג 2, אך הקשר לצריכת משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים לא נחקר דיו.

במחקר פרוספקטיבי רב היקף שהתקיים באירופה (ינואר 2013), החוקרים עקבו במשך 14 שנים אחר 66,118 נשים ובחנו את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים, משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים ומיצי פירות טבעיים לבין התפתחות סוכרת סוג 2. באופן כללי, גם צריכת משקאות ממותקים וגם צריכת משקאות דיאטטיים בכמות רבה הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 2. לעומת זאת, לא נמצא קשר לצריכת מיצי פירות טבעיים.

http://ajcn.nutrition.org/content/early/2013

כחלק ממחקר עוקבה (cohort) גדול שנערך בפינלנד (נובמבר 2013), נבדק הקשר בין צריכת פירות, פירות יער וירקות לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

המחקר כלל 2,332 גברים בגילאי 42-60 בעלי רמות סוכר תקינות בתחילת המחקר.  

לאחר מעקב של כ-19 שנים זוהו 432 מקרי סוכרת סוג 2.

מניתוח נתוני צריכת המזון של המשתתפים נמצא כי צריכה גבוהה של פירות, פירות יער וירקות (ללא תפוחי אדמה ומיצי פירות) הייתה קשורה בסיכון נמוך ב-24% להתפתחות סוכרת.

באופן ספציפי, צריכת פירות יער הייתה קשורה בירידה של 35% בסיכון להתפתחות סוכרת.

נתוני המחקר עברו התאמה לגורמי הסיכון הידועים כגון גיל, BMI, עישון, פעילות גופנית וכדומה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24257723

סקירה (אפריל 2013) של העדויות ממחקרי מעבדה ומחקרים קליניים ביחס להשפעה של רימונים על סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23684435

מחקר רנדומלי מבוקר (אוגוסט 2014) בחן את ההשפעה של מיץ רימונים על חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 85 חולי סוכרת סוג 2 בגילאי 37-60, וכן 50 משתתפים בריאים בגילאי 30-60 היוו ביקורת.

הרימונים נאספו, נשטפו ואוחסנו למשך עד שבוע לפני השימוש.

דגימות דם של המשתתפים 2 נאספו לאחר צום של 12 שעות, ואז 1 ו-3 שעות לאחר שתיית 1.5 מ"ל לק"ג משקל גוף מיץ רימונים (המיץ נשתה תוך 5 דקות).

המחקר הדגים כי שתיית מיץ רימונים הפחיתה את רמות הגלוקוז בדם בצום, הביאה לשיפור בתפקוד תאי בטא ולהפחתה בעמידות לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2.

ההשפעה ההיפוגליקמית היתה חזקה יותר במשתתפים עם רמות גלוקוז בצום נמוכות יותר מלכתחילה.

כמו כן, ההשפעה קטנה במשתתפים המבוגרים יותר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25223711

במחקר מבוקר (ינואר 2014) במסגרתו 10 משתתפים בריאים צרכו 4 ארוחות שונות הכוללות צימוקים, נמצא כי צימוקים הינם בעלי השפעה מיטיבה על רמות הגלוקוז והאינסולין לאחר הארוחה.

בשל הרכבם התזונתי העשיר והמדד הגליקמי הנמוך שלהם (GI = 49),החוקרים ממליצים על צריכת צימוקים לכלל האוכלוסיה ואף לחולי סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25191601

מחקר פיילוט מצומצם (אוגוסט 2014) שכלל 20 משתתפים הסובלים מהשמנת יתר, מצא כי צריכת מנגו מיובש בהקפאה (10 גרם ביום למשך 12 שבועות) תורמת לירידה ברמות הסוכר בצום.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25210462

מחקר מעבדה (2015) אשר מראה כי אגסים, כחלק מדיאטה בריאה ומאוזנת, עשויים להיות בעלי תרומה להורדת רמות הסוכר ולחץ הדם בחולי סוכרת וכן להקל במצבים של כיבי קיבה הנגרמים ע"י החיידק הליקובקטר פילורי.

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0963996914007844

בסקירה (ינואר 2016) מוצגים הממצאים העדכניים ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע ליעילות של ענבים (Vitis vinifera) – לרוב מיצויים שונים או רכיבים פעילים - לטיפול בתסמונת המטבולית.

החוקרים מציינים כי השימוש בענבים למטרות רפואיות מוכר כבר אלפי שנים בתרבויות עתיקות כמו במצרים וביוון. במסגרת הסקירה מפרטים החוקרים מהו ההרכב הכימי העשיר של ענבים אשר עומד בבסיס הפעילות הרפואית, בדגש על פוליפנוֹלים הכוללים רכיבים פלבונואידים, אנתוציאנינים וסטילבנים.

בהמשך, מציגים החוקרים את העדויות בנוגע להשפעה של רכיבים אלה על המאפיינים של התסמונת המטבולית: השפעה על רמת הסוכר, על פרופיל השומנים ועל לחץ הדם, השפעה מגינה על הכבד ומניעת השמנה והשפעה מגינה מפני תחלואה קרדיווסקולרית. בנוסף, מפרטים החוקרים מהן העדויות בנוגע לפרמקוקינטיקה של הרכיבים הפוליפנוֹלים המצויים בענבים, כולל ספיגה וזמינות ביולוגית, מטבוליזם, פיזור והפרשה.

החוקרים מסכמים כי לרכיבים הפעילים המצויים בענבים השפעה מיטיבה על ההיבטים השונים של התסמונת המטבולית. מחקרים קליניים מצביעים על כך שמינונים של 150-600 מ"ג/ק"ג/יום של מיצוי ענבים או תוצרים נלווים עשוי לתרום למניעה או לטיפול בתסמונת המטבולית והפרעות נלוות, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26800498

בסקירה (ינואר 2016) מוצגות העדויות ממחקרים פרה-קליניים בנוגע להרכב של פירות יער שונים ומנגנוני הפעולה שלהם על מסלולים הקשורים בהתפתחות מחלות, בדגש על סרטן, תהליכים דלקתיים, ניוון עצבי, סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25872898

במחקר קליני (2015), בו נכללו 35 מתנדבים בריאים, נמצא כי צריכת 750 מ"ל ליום מיץ תפוזים אדום למשך שמונה שבועות הובילה לשיפור בפעילות אנטי-דלקתית ובפעילות נוגדת חמצון ולירידה ברמות הכולסטרול ובכך עשויה לתרום למניעת התפתחות התסמונת המטבולית. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26471075

במחקר קליני מוצלב (נובמבר 2016) נמצא כי נטילת התוסף המסחרי Delphinol, המכיל מיצוי פרי מאקי (פירות יער הגדלים בצ'ילה, העשירים ברכיב הפעיל delphinidin), הייתה מלווה בירידה ברמות הגלוקוז והאינסולין לאחר בדיקת העמסת סוכר בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28025651

במחקר מעבדה (מרץ 2017) נמצא כי לרכיבים פנולים, המופקים ממיץ אוכמניות מותסס, השפעה מיטיבה על איזון הגלוקוז בתאי הכבד ובתאי השריר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28259166

בסקירה (ספטמבר 2017) מוצגים הממצאים ממגוון מחקרים, המעריכים את התרומה הבריאותית של מנגו, בדגש על שמנות ועל הסיבוכים הנלווים כמו סוכרת סוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. כמו כן, מוצגים ממצאים עדכניים, העוסקים בהשפעה המיטיבה של מנגו על בריאות המוח, העור ומערכת העיכול.  
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28612853

במחקר קליני מוצלב (אוקטובר 2017) נבדקה ההשפעה על התגובה הגליקמית של שייק פירות לעומת פירות שלמים. במחקר נכללו שתי קבוצות של מתנדבים צעירים בגילאי 20-27.

בקבוצה הראשונה נכללו 19 משתתפים, אשר צרכו תערובת פירות (בננה, מנגו, פסיפלורה, אננס, קיווי ופטל) בשתי צורות – שייק על בסיס מים או חתוכים יחד עם כוס מים, עם הפרדה של לפחות 3 ימים ביניהם. הקבוצה השניה כללה 9 משתתפים, אשר צרכו מנגו בלבד – כשייק או חתוך. כל מנות הפרי הכילו 25 גרם סוכר ובנוסף כל המשתתפים שתו 25 גרם גלוקוז מהול במים לצורך ביקורת.

בקבוצת תערובת הפירות נמצא כי צריכת גלוקוז בלבד הביאה לתנודות המשמעותיות ביותר ברמת הסוכר בדם (עלייה משמעותית ולאחר מכן ירידה מתחת לרמת הגלוקוז שלפני הארוחה), כאשר העלייה ברמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר באופן מובהק לאחר צריכת השייק בהשוואה הן לגלוקוז והן לפירות חתוכים, ולא ירדה באופן משמעותי מתחת לרמה שלפני הארוחה. בקבוצת המנגו בלבד (שהינו בעל אינדקס גליקמי גבוה), העלייה ברמת הגלוקוז הייתה דומה בשני התנאים (שייק ופרי חתוך), ונמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה לתנאי הביקורת (שתיית הגלוקוז). החוקרים מסכמים כי צריכת שייק פירות אינה מגבירה את התגובה הגליקמית בהשוואה לצריכת הפרי השלם, ועשויה אף להפחית אותה. 
לא מדווח על מימון והחוקרים מצהירים שאין ניגוד אינטרסים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28991222

בסקירה (יוני 2017) מוצגים הממצאים מ-129 מחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע להשפעה הפרמקולוגית של רכיבי האבוקדו על גורמי הסיכון לתסמונת המטבולית, כולל סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם ושמנות, וכן מנגנוני הפעולה האפשריים. החוקרים מציינים כי האבוקדו הוא מקור מוכר לקרוטנואידים, מינרלים, רכיבים פנולים, ויטמינים וחומצות שומן. מחקרים שונים הדגימו את הפעילות של אבוקדו להורדת השומנים בדם וההשפעה נוגדת יתר לחץ דם, נוגדת סוכרת, נוגדת שמנות, נוגדת קרישה והמגינה על הלב.

במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים לגבי ההשפעה של חלקי הצמח השונים (קליפה, זרע, פרי ועלים) על רמת סוכר גבוהה, על פרופיל השומנים, על שמנות, על לחץ דם גבוה ועל טרשת עורקים, וכן מוצגת הפעילות נוגדת החמצון שהינה בעלת השפעה מיטיבה על כלל גורמי הסיכון לתסמונת המטבולית. החוקרים מסכמים כי על סמך העדויות הפרה-קליניות הקיימות, לאבוקדו ההשפעה המשמעותית ביותר על רמות השומנים בדם באמצעות השפעה על המטבוליזם של ליפופרוטאינים או באמצעות השפעה על הפעילות האנזימטית בכבד. העדויות הקליניות מצביעות על כך שאבוקדו עשוי להועיל בטיפול בגורמי הסיכון השונים לתסמונת המטבולית.

למרות שבאופן כללי השימוש באבוקדו כתוסף נמצא בטוח ונסבל היטב, העדויות הן מוגבלות וייתכנו השפעות שליליות הקשורות בזיהום משני או תגובות הדדיות עם תרופות. נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את ההשפעות המטבוליות של חלקי האבוקדו השונים ומנגנוני פעולה אפשריים נוספים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28393409

במחקר מוצלב (דצמבר 2017) נבדקה ההשפעה של פוליפנולים מרימון על התגובה הגליקמית, כאשר המיצוי או המיץ נצרכו בשילוב מזונות עם מדד גליקמי גבוה. במסגרת המחקר נערכו שלושה ניסויים, בכולם נכללו 16 מתנדבים בריאים ובכולם נעשה שימוש במנה של 109 גרם לחם לבן המכילה 50 גרם פחמימות זמינות:

1. בניסוי הראשון המשתתפים צרכו בשלושה ימים שונים את מנת הלחם בשילוב אחת מהאפשרויות הבאות: כמוסת פלסבו (400 מ"ג צלולוז), או 200 מ"ג פלסבו בשילוב 200 מ"ג מיצוי רימונים, או 400 מ"ג מיצוי רימונים יחד עם 200 מ"ל מים. 
2. בניסוי השני המשתתפים צרכו בארבעה ימים שונים: פעמיים את מנת הלחם עם 200 מ"ל מים המכילים סוכרים בדומה למיץ רימונים, ופעמיים את מנת הלחם עם 200 מ"ל מיץ רימונים.  
3. בניסוי השלישי המשתתפים צרכו את מנת הלחם בשילוב 200 מ"ל מים המכילים חומצות פרי ברמת חומציות הדומה למיץ רימונים, או 200 מ"ל מים רגילים. 

רמת הגלוקוז בדם נמדדה 180 דקות לאחר הצריכה. נמצא כי רמת הגלוקוז הייתה נמוכה יותר לאחר צריכת מיץ רימונים בהשוואה למשקה המכיל כמות סוכר זהה. עם זאת, לא נמצאה תרומה לצריכת מיצוי רימונים בכמוסות או משקה המכיל חומצות פרי להפחתת התגובה הגליקמית.
בהמשך, החוקרים בדקו מהם מנגנוני הפעולה באמצעות ניסויי מעבדה והראו כי לרכיב punicalagin הייתה השפעה מעכבת על האנזים אלפא-עמליאז וכי למטבוליטים של רכיבי הרימון השפעה מאוחרת יותר על המטבוליזם של סוכר. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29021286

במחקר פרה-קליני (2018) הודגמה ההשפעה המיטיבה של רכיבים טאנינים המצויים באפרסמון על רמות הגלוקוז לאחר ארוחה, וזאת כתוצאה מהפחתת העיכול של עמילנים ועיכוב פעילות הגלוקוז. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29388426

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - סוכר וממתיקים מלאכותיים

 

ישנם מחקרים רבים העוסקים בקשר בין משקאות ממותקים להתפתחות סוכרת סוג 2, אך הקשר לצריכת משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים לא נחקר דיו.

במחקר פרוספקטיבי רב היקף שהתקיים באירופה (ינואר 2013), החוקרים עקבו במשך 14 שנים אחר 66,118 נשים ובחנו את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים, משקאות דיאטטיים המכילים ממתיקים מלאכותיים ומיצי פירות טבעיים לבין התפתחות סוכרת סוג 2.

באופן כללי, גם צריכת משקאות ממותקים וגם צריכת משקאות דיאטטיים בכמות רבה הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת סוג 2. לעומת זאת, לא נמצא קשר לצריכת מיצי פירות טבעיים.

http://ajcn.nutrition.org/content/early/2013

במחקר הנוכחי בוצע מעקב אחר כ-12,000 איש הסובלים מסוכרת סוג 2 במקביל למדגם כללי של כ-16,000 איש. באופן כללי, צריכה יומית של 336 גרם שתייה ממותקת, המכילה סוכר או ממתיקים מלאכותיים, נמצאה כמעלה את הסיכון לסוכרת סוג 2 בכ-20%. לאחר התאמה לצריכת קלוריות יומית ול-BMI, קשר זה היה מובהק רק עבור משקאות ממותקים בסוכר ולא עבור משקאות המכילים ממתיקים מלאכותיים. כמו כן, צריכת מיצי פירות לא נמצאה כמעלה את הסיכון לסוכרת.

http://www.diabetologia-journal.org/files/Romaguera.zip

סקירת ספרות (ינואר 2015) מצאה כי תוספי הסוכר במזונות מעובדים קשורים באופן מובהק להתפתחות סוכרת סוג 2 ולהפרעות מטבוליות נלוות המגבירות את הסיכון הקרדיווסקולרי. 
הכותבים מדגישים כי הוספת פרוקטוז, השכיחה במוצרים מעובדים רבים, הינה בעלת ההשפעות הבריאותיות החמורות ביותר. עם זאת, בהתייחס למזונות המכילים פרוקטוז באופן טבעי (כגון פירות וירקות), הכותבים טוענים כי מזונות אלה אינם מזיקים ועשויים אף להגן מפני סוכרת וסיבוכים קרדיווסקולריים. 
בהמשך, החוקרים דנים בהגבלות הפרוקטוז המומלצות ע"י ארגוני בריאות שונים ותומכים בהמלצות ארגון הבריאות העולמי הקורא להגביל את צריכת הסוכר המוסף לעד 5% מסך צריכת האנרגיה, המלצה העשויה לסייע בהפחתת שיעור התחלואה בסוכרת והסיבוכים הנלווים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25639270

במחקר (אוגוסט 2013) השתתפו 74 נשים בעלות משקל עודף אשר צרכו דיאטה בעלת רמה גבוהה או נמוכה של תוצרי גליקציה, בנוסף למשקאות הכוללים פרוקטוז או גלוקוז, למשך 4 שבועות.

מניתוח התוצאות עולה כי תזונה הכוללת רמה גבוהה של תוצרי גליקציה עלולה להגביר תנגודת לאינסולין, כאשר ניתן להפחית את תוצרי הגליקציה בתזונה ע"י שיטות בישול בחום נמוך.

לא נמצאה השפעה לתוספת מתונה של פרוקטוז. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23959566

מחקר (ספטמבר 2014) שפורסם בכתב העת Nature נערך על ידי חוקרים ישראלים העוסק בממתיקים מלאכותיים. בסדרת ניסויים שנערכה ראשית בעכברים ובהמשך על בני אדם, נמצא כי ממתיקים מלאכותיים גורמים אי-סבילות לגלוקוז, על ידי השפעה על הרכב ותפקוד חיידקי המעיים. אי-סבילות לגלוקוז הינה סימן ראשוני לפגיעה במשק הסוכר בגוף, וקשורה באופן ישיר בהתפתחות סוכרת והיבטים אחרים הקשורים בתסמונת מטבולית. החוקרים מסכמים כי לא רק שהשימוש בממתיקים מלאכותיים אינו תורם להרזיה, אלא שהוא גם פוגע בתהליכים המטבוליים בגוף ועלול לקדם התפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25231862

מחקר מבוקר כפול-סמיות (יולי 2014) אשר נועד להשוות את ההשפעה של שני סוגי סוכרים, איזומלטולוז הנספג לאט לדם או סוכרוז הנספג מהר לדם, על תהליך המטבוליזם של גלוקוז בחולי סוכרת סוג 2. 

החוקרים מראים כי צריכת סוכרים המאופיינים בספיגה איטית תורמים לירידה ברמות הסוכר שלאחר הארוחה ומציגים מהם המנגנונים הביולוגיים הקשורים בכך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25030779

סקירה (אוקטובר 2015) המסכמת את הממצאים ממחקרים אפידמיולוגיים וקליניים לגבי הסיכון להשמנה, סוכרת סוג 2 ומחלות קרדיווסקולריות כתוצאה מצריכת סוכרים מוספים, שמקורם העיקרי הוא משקאות ממותקים. 

החוקרים דנים במנגנונים הביולוגיים האחראים לקשר זה, בדגש על מנגנון הפעילות של פרוקטוז (סינתטי ולא כחלק מפירות). בנוסף דנים החוקרים באסטרטגיות להפחתת הצריכה של משקאות המכילים פרוקטוז.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26429086

במחקר מעבדה שנערך על בע"ח החוקרים (ינואר 2015) זיהו לראשונה מהו המנגנון במוח המעודד צריכת מזונות עתירי סוכר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25485685

מטה-אנליזה (יולי 2015) הכוללת 17 מחקרי עוקבה קובעת כי צריכה גבוהה של משקאות ממותקים מגבירה סיכון לסוכרת סוג 2, ללא תלות במידה ההשמנה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26199070

בהתבסס על נתונים של 2,856 מבוגרים שהשתתפו בסקר הבריאות האמריקאי (מאי 2016), נמצא כי בקרב משתתפים עם השמנת יתר, צריכת ממתיקים מלאכותיים, ובמיוחד אספרטיים, קשורה באי-סבילות לגלוקוז ברמה גבוהה יותר בהשוואה לאלו שלא צרכו ממתיקים מלאכותיים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27216413

במחקר קליני מוצלב (דצמבר 2015) בו נכללו 10 משתתפים חולי סוכרת סוג 2 נמצא כי בהשוואה לסוכרוז, לצריכת פלטינוז (דו-סוכר המופק באופן תעשייתי ובעל קצב פירוק איטי במעי) הייתה השפעה מיטיבה על המטבוליזם של גלוקוז ותרומה לשמירה על איזון משק הסוכר. 

http://care.diabetesjournals.org/content/39/3/e38

מחקר עוקבה (2016) שנערך על צאצאי מחקר פרמינגהם (מחקר ותיק שזיהה את גורמי הסיכון למחלות לב) נועד לבחון את ההשערה לפיה צריכה של משקאות ממותקים, אך לא משקאות דיאט, קשורה בהתפתחות תנגודת לאינסולין וטרום-סוכרת, זאת כאשר במחקרים קודמים הממצאים לא היו עקביים.

החוקרים בדקו באופן פרוספקטיבי את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים ומשקאות דיאט לבין שיעור המקרים של טרום-סוכרת בתקופת מעקב של 14 שנה בקרב מדגם הכולל 1,685 מבוגרים בני 52 בממוצע. בנוסף, בדקו החוקרים גם את הקשר לעמידות לאינסולין בתקופת מעקב של כ-7 שנים בקרב מדגם הכולל 2,076 מבוגרים.

כמשוער, נמצא כי צריכת משקאות ממותקים הייתה קשורה בהתפתחות טרום-סוכרת (p<0.001) וכן בעלייה בתנגודת לאינסולין (p=0.006). באופן ספציפי, צריכה של מעל 3 מנות לשבוע (6 מנות בממוצע) הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-46% להתפתחות טרום-סוכרת בהשוואה למשתתפים שלא צרכו כלל שתייה ממותקת. לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין צריכת משקאות דיאט לבין הסיכון לטרום-סוכרת או לשינויים בתנגודת לאינסולין.

ממצאים אלה נשארו דומים גם לאחר התאמה סטטיסטית לשינויים ב-BMI.  
הערת המערכת: מבדיקה שערכנו, המחקר לא מומן על ידי חברות מסחריות, אלא על ידי גופים ממשלתיים ומחקריים. יחד עם זאת, ממצאים ממחקרים אחרים כן מעידים על צריכת משקאות דיאט כמעלות סיכון לסוכרת סוג 2. לקריאה נרחבת בנושא: http://www.naturopedia.com/search_res.asp?rId=119#speci-suger

http://jn.nutrition.org/content/early/2016/11/09/jn.116.234047.abstract

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (יולי 2017) נבדק האם לשימוש ממושך בממתיקים מלאכותיים (ללא קלוריות) השפעה קרדיו-מטבולית מזיקה.

בסקירה נכללו שבעה מחקרים אקראיים מבוקרים בהם כ-1,000 משתתפים ו-30 מחקרי עוקבה בהם כ-400,000 משתתפים. מניתוח כולל של המחקרים האקראיים המבוקרים עולה כי לצריכת ממתיקים מלאכותיים לא הייתה השפעה על ה-BMI. בניתוח מחקרי העוקבה נמצא כי צריכת ממתיקים מלאכותיים הייתה קשורה בעלייה קלה ב-BMI וכן במדדים נוספים כולל משקל והיקף מותניים ובשיעור גבוה יותר של שמנות, יתר לחץ דם, תסמונת מטבולית, סוכרת סוג 2 ואירועים קרדיווסקולריים.

החוקרים מסכמים כי הממצאים ממחקרים מבוקרים מראים כי לממתיקים מלאכותיים אין תרומה לירידה במשקל, כאשר מחקרי העוקבה אף מצביעים על קשר לעלייה במשקל ובגורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28716847

במחקר חתך, (2018) שנערך באוסטרליה, נבדק הקשר בין צריכת משקאות קלים - רגילים או דיאט - לבין סיבוכים במערכת הראייה - רטינופתיה ובצקת מקולרית - בקרב חולי סוכרת סוג 1 ו-2. במחקר נכללו 609 חולי סוכרת, שהופנו למרכז רפואי המיועד למחלות עיניים. בהתאם לשאלוני תזונה שמילאו המשתתפים, צריכת משקאות קלים סווגה ל-3 קטגוריות: "ללא" (עד 1 פחית/בקבוק לשבוע), "צריכה מתונה" (1-4) ו"צריכה גבוהה" (מעל 4). מבין המשתתפים במחקר, 47% צרכו משקאות קלים רגילים ו-31% צרכו משקאות דיאט, כאשר 37.8% מהמשתתפים לא אובחנו עם רטינופתיה, 5.9% אובחנו עם רטינופתיה קלה, 25.3% עם רטינופתיה בינונית, 4.6% עם רטינופתיה חמורה ו-24% עם רטינופתיה פרוליפרטיבית (רטינופתיה סוכרתית בה נוצרים כלי דם באופן אבנורמלי ולכך השלכות משמעותיות על הראיה). נמצא כי צריכה גבוהה של משקאות קלים מסוג "דיאט" הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 2.5 לרטינופתיה פרוליפרטיבית. צריכת משקאות קלים רגילים לא הייתה קשורה בסיכון לרטינופתיה או בצקת מקולרית בקרב חולי סוכרת.

החוקרים מסכמים כי צריכה של למעלה מ-1.5 ליטר בשבוע של משקאות קלים "דיאט" הייתה קשורה בסיכון גבוה משמעותית לרטינופתיה פרוליפרטיבית בקרב חולי סוכרת. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29360260

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - קפה

 

מטה-אנליזה רחבת היקף הכוללת 28 מחקרים פרוספקטיביים הכוללים מעל למיליון איש (פברואר 2014) קובעת כי צריכת קפה, כולל קפה נטול קפאין, מלווה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2 (כמובן שיש חשיבות לכמות סוכר ששמים בקפה).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24459154

מעקב שבוצע אחר אלפי אנשים (אפריל 2014) הראה כי עלייה בשתיית הקפה ביותר מכוס ליום בתקופה של כארבע שנים הייתה קשורה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2 ואילו הפחתת הצריכה קשורה בשכיחות גבוהה יותר של מקרי סוכרת. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24771089

במחקר שנערך בברזיל (מאי 2015), נבדק הקשר בין צריכת קפה לבין אבחנה חדשה של סוכרת ומדדים הקשורים במשק הסוכר בקרב מדגם גדול של כ-12,000 משתתפים.

נמצא, לאחר התאמה סטטיסטית למשתנים שונים, כי צריכה של מעל 3 כוסות קפה ביום מלווה בירידה של 26% בסיכון לסוכרת בהשוואה למשתתפים שאינם צורכים קפה או צורכים לעיתים רחוקות.

עוד נמצא קשר בין צריכת קפה לבין מדדים נמוכים יותר של סוכר ושל אינסולין לאחר הארוחה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25978631

מחקר אקראי מוצלב (אוגוסט 2015) בחן את ההשערה כי פוליפנוֹלים מקפה עשויים לתרום להורדת רמת הסוכר לאחר הארוחה ותפקוד כלי הדם באמצעות הגברת שחרור GLP-1 והפחתת רמת העקה החמצונית.

במחקר השתתפו 19 מתנדבים בריאים אשר צרכו באופן חד פעמי בשני ימים שונים ארוחה עם משקה פלסבו או משקה קפה המכיל מיצוי פוליפנוֹלים. בדיקות דם והערכת תפקוד כלי הדם (flow-mediated dilation- FMD) נערכו בצום ועד 180 דקות לאחר כל ארוחה.

נמצא כי בהשוואה למשקה הפלסבו, צריכת משקה קפה הובילה, באופן אקוטי, לשיפור מובהק סטטיסטית ברמת הסוכר ותפקוד כלי הדם לאחר הארוחה, השפעה אשר קשורה בעלייה ברמת GLP-1 בדם וירידה בעקה החמצונית. 
הערת המערכת: בשל חוסר גישה למאמר המלא, אין בידינו מידע בנוגע לגוף שמימן את המחקר. מחקרים רבים על קפה ממומנים על ידי גופים מסחריים בעלי אינטרסים. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26337017

במחקר עוקבה (2018) נבדק הקשר בין צריכת קפאין לבין הסיכון לרוזציאה (מחלת עור המאופיינת באדמומיות מוגברת בעור הפנים) בקרב נשים. החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים מצאו שקפאין מפחית התרחבות כלי דם והינו בעל השפעה מדכאת חיסון, אשר עשויה לתרום להפחתת הסיכון לרוזציאה, אולם מנגד השׁפעתו המחממת עלולה להוביל להתפרצויות של המחלה, ולכן לא ברור מהו הקשר בין צריכת קפאין לבין הסיכון לרוזציאה. במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 82,737 נשים ממחקר האחיות השני, בנות כ-50 בממוצע. בתקופה של כ-16 שנות מעקב אובחנו 4,945 מקרים של רוזציאה.

לאחר התאמה לגורמי הסיכון המוכרים, נמצא כי משתתפות עם צריכת הקפאין הגבוהה ביותר (מעל 411 מ"ג/יום) היו בסיכון נמוך ב-24% לרוזציאה בהשוואה למשתתפות עם צריכת הקפאין הנמוכה ביותר (עד 46 מ"ג/יום). מגמה דומה נמצאה עבור צריכת קפה, עם סיכון נמוך ב-23% עבור צריכה של מעל 4 מנות ליום לעומת צריכה של עד מנה אחת בחודש, אך לא עבור צריכת קפה נטול קפאין. צריכת קפאין ממקורות אחרים (תה, משקאות קלים או שוקולד) לא הייתה קשורה בסיכון מופחת לרוזציאה. החוקרים מסכמים כי צריכת קפאין גבוהה יותר שמקורה בקפה הייתה קשורה בסיכון מופחת להתפתחות רוזציאה, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון מהם המנגנונים העומדים בבסיס קשר זה וכן לבחון את הקשר באוכלוסיות נוספות ובהתייחס לסוגים שונים של רוזציאה. 

המחקר מומן על ידי גורמי מחקר שאינם מסחריים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30347034

במחקר חתך (פברואר 2018), שנערך בפינלנד, הוערך הקשר בין צריכת קפה לבין הסיכון לתסמונת המטבולית בקרב חולי סוכרת סוג 1. החוקרים מציינים כי ממצאים קודמים מצביעים על כך שבאוכלוסייה הכללית צריכת קפה קשורה בסיכון נמוך יותר לתסמונת המטבולית, אולם קשר זה לא נחקר בקרב חולי סוכרת סוג 1.

כחלק ממחקר גדול יותר העוסק בנפרופתיה סוכרתית, במחקר הנוכחי נכללו הנתונים של 1,040 חולים. על סמך דיווח עצמי של צריכת הקפה, המשתתפים סווגו לארבע קטגוריות: "אינם צורכים קפה" (עד 1 כוס ליום), "צריכה נמוכה" (1-3 כוסות ליום), "צריכה מתונה" (3-5 כוסות ליום) ו"צריכה גבוהה" (5 ויותר כוסות ליום). נמצא כי צריכת קפה מתונה או גבוהה הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 1.8 ופי 2.1, בהתאמה, לתסמונת המטבולית. עוד נמצא כי צריכת קפה בכל כמות הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר ליתר לחץ דם ולפגיעה בתפקודי הכליות (eGFR). החוקרים מסכמים כי צריכת קפה קשורה בסיכון מוגבר לתסמונת המטבולית בקרב חולי סוכרת סוג 1, בעיקר בשל הסיכון המוגבר ליתר לחץ דם. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29501444

בשני מחקרים, המבוססים על נתונים תצפיתיים (2018) מסקר הבריאות והתזונה האמריקאי (NHANES), נבדק הקשר בין צריכת קפאין לבין שיעור התמותה – במחקר אחד בקרב חולי סוכרת ובמחקר השני בקרב חולים עם מחלת כליות כרונית. בשני המחקרים נעשה שימוש בנתוני צריכת הקפאין, שהוערכו בתחילת תקופת המעקב, ובנתוני התמותה, שנאספו באמצעות רשומות התמותה הלאומיות. החוקרים מציינים כי בעבר זוהה קשר בין צריכת קפאין לבין סיכון מופחת לתמותה באוכלוסייה הכללית, אולם קשר זה לא נבדק בקרב אוכלוסיות עם מצבים רפואיים ספציפיים.

במחקר הראשון נכללו הנתונים של 1,974 גברים ו-1,974 נשים חולי סוכרת סוג 1 וסוג 2. במהלך תקופת מעקב חציונית של 57 חודשים, 407 מהגברים ו-351 מהנשים נפטרו. נמצא כי בקרב נשים, צריכת קפאין הייתה קשורה בשיעורי תמותה נמוכים יותר באופן תלוי מינון, כך שבהשוואה לנשים שלא צרכו קפאין כלל הסיכון לתמותה היה נמוך ב-43% עבור צריכה של עד 100 מ"ג ליום, ב-50% עבור צריכה של 100-200 מ"ג ליום וב-61% עבור צריכה של מעל 200 מ"ג ליום. לא נמצא קשר בין צריכת קפאין לבין תמותה בקרב גברים. כמו כן, לא נמצא קשר בין צריכת קפאין לבין הסיכון לתמותה מתחלואה קרדיווסקולרית או מסרטן. החוקרים מסכמים כי צריכת קפאין עשיה להוות גורם מגן עבור נשים חולות סוכרת. 

במחקר השני נכללו הנתונים של 4,863 מבוגרים עם מחלת כליות כרונית, שאינם מאושפזים. במהלך תקופת מעקב חציונית של 60 חודשים, 1,283 מהמשתתפים נפטרו. נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם צריכת הקפאין הנמוכה ביותר (עד 28.2 מ"ג ליום), הסיכון לתמותה היה נמוך יותר ב-26% עבור צריכה של 28.2-213.5 מ"ג ליום וב-22% עבור צריכה של מעל 213.5 מ"ג ליום. לא נמצא קשר בין צריכת קפאין לבין שלבי או חומרת המחלה.  
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30294299

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30215779

 

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - מוצרי חלב

 

מחקר פרוספקטיבי (פברואר 2014) שעקב אחר כ-4,000 איש למשך 11 שנה מצא כי צריכה גבוהה של יוגורט לוותה בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24510203

 

בניתוח כולל של תוצאות ממחקרי עוקבה פרוספקטיביים (2018) נבדק הקשר בין צריכת חומצות שומן, שמקורן במוצרי חלב, לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 16 מחקרים מ-12 מדינות, בהם למעלה מ-60,000 משתתפים בטווח רחב של גיל ושל BMI. במחקרים אלה נבדקה הרמה בדם וברקמת השומן של שלוש חומצות שומן, המהוות סמנים ביולוגיים לצריכת שומן ממוצרי חלב: שתי חומצות שומן רוויות (15:0, 17:0) וחומצת שומן חד בלתי רוויה מסוג אומגה 7 (t16:1n-7). בתקופת מעקב ממוצעת של 9 שנים אובחנו 15,180 מקרי סוכרת סוג 2.

לאחר התאמה סטטיסטית לגורמים שונים, כולל מדדים של השמנה ושל ליפוגנזה, נמצא כי רמות גבוהות יותר של חומצות שומן המצויות במוצרי חלב היו קשורות בסיכון נמוך יותר ב-18-35% לסוכרת סוג 2. מגמה זו הייתה בולטת יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים. החוקרים מסכמים כי ניתוח מקיף זה מצביע על כך שרמה גבוהה יותר של חומצות שומן שמקורן במוצרי חלב קשורה בסיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2. 

ניתוח הנתונים נערך על ידי פורום מקצועי רחב, העוסק בחקר חומצות שומן Fatty Acids and Outcomes Research Consortium (הידוע כ-FORCE) והמחקרים שנותחו מומנו על ידי גופי מחקר רבים, לרוב בלתי תלויים (כגון NIH). 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30303968

במאמר (פברואר 2014) נסקרים המנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס ממצאים המראים כי צריכת מוצרי חלב קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת סוג 2 ותורמת לאיזון משק הסוכר ולהפחתת התנגודת לאינסולין.

החוקרים מסבירים כי ישנן עדויות המראות כי רכיבים במוצרי חלב משפיעים על פעילות המיטוכונדריה, קשורים בפעילות פלורת המעיים, משפיעים על הפעילות הדלקתית ועל התפקוד הקרדיווסקולרי.

בהמשך, הכותבים דנים בכיווני המחקר העתידיים בהתבסס על המנגנונים המוצעים והשפּעתם על התפקוד המטבולי בקרב אוכלוסיות בסיכון לסוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24636056

מחקר קליני שנערך בישראל (יולי 2014) מצא כי צריכת חלבוני מי גבינה לפני הארוחה תרמה לאיזון רמות הסוכר בדם לאחר הארוחה בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 15 חולי סוכרת אשר צרכו בשני ימים שונים ובסדר אקראי 50 גרם חלבוני מי גבינה עם 150 מ"ל מים או פלסבו לפני ארוחת בוקר בעלת ערך גליקמי גבוה.

מניתוח רמות הסוכר וההורמונים בדם כשלוש שעות לאחר הארוחה נמצא כי צריכת חלבוני מי גבינה הובילה לשיפור בהפרשת האינסולין ולירידה של 28% ברמת הסוכר בהשוואה לפלסבו.

לממצאים אלה עשויה להיות השלכה יישומית פשוטה וזולה לטיפול בחולי סוכרת שאינם נוטלים אינסולין.

יחד עם זאת, לדעתנו נדרש מחקר קליני בהיקף גדול יותר אשר בוחן גם את ההשפעה ארוכת הטווח על מנת לגבש המלצות לשימוש קליני.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25005331

מחקר עוקבה גדול (מאי 2015) במסגרתו בוצע מעקב אחר כ-25,000 איש במשך כ-10 שנים מצביע על כך שצריכת משקאות קלים ממותקים ומשקאות חלב ממותקים קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, באופן בלתי תלוי במשקל הגוף.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25944371

בסקירה מקיפה (נובמבר 2016) העריכו החוקרים את הממצאים המחקריים, בעיקר ממטה-אנליזות של מחקרים תצפיתיים ומחקרים אקראיים מבוקרים, בנוגע לקשר בין צריכת מוצרי חלב לבין תחלואה כרונית ותמותה. 
חשוב לציין כי המחקר מומן על ידי מגוון גופים מחקריים ומסחריים, ביניהם בעלי אינטרסים ברורים בשוק החלב. למרות שהחוקרים מציינים כי הגופים הממנים לא היו מעורבים בפועל, ניכר כי מסקנות הסקירה מגמתיות וכי אין אזכור של השפעות שליליות נרחבות שכן הוכחו במחקרים, למשל בהקשר של שברים בעצמות וסרטן. 
בהתייחס לסיכון לשמנות ולסוכרת סוג 2 מסכמים החוקרים כי תזונה הכוללת רמה גבוהה של חלב ומוצריו קשורה בסיכון מופחת לשמנות בקרב ילדים ולשיפור הרכב הגוף בקרב מבוגרים וכתוצאה מכך להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2. התרומה של מוצרי חלב לירידה במשקל משמעותית יותר בדיאטה מוגבלת קלורית ופחות תחת צריכת קלוריות מאוזנת. באופן ספציפי, נמצא קשר בין מוצרי חלב מותססים כמו גבינה ויוגורט לבין סיכון נמוך יותר לסוכרת סוג 2. 
מהעדויות בנוגע לסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית עולה כי צריכה גבוהה של חלב ומוצריו (200-300 מ"ל ליום) אינה מגבירה את הסיכון הקרדיווסקולרי, ואף קשורה בסיכון נמוך יותר ליתר לחץ דם ולשבץ. 
הממצאים בנוגע לבריאות העצם והסיכון לאוסטאופורוזיס מצביעים על כך שלצריכת חלב ומוצריו השפעה מיטיבה על בריאות העצם בגיל הילדות וההתבגרות, אולם העדויות בנוגע לתרומה בקרב מבוגרים ולהפחתת הסיכון לשברים בקשישים הינן מוגבלות. נראה כי החוקרים מתעלמים ממחקר עוקבה נרחב, שבוצע בשבדיה ומצביע על כך שצריכת חלב גבוהה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה ולשברים, במיוחד שברים בירך. לקריאת המחקר - לחצו כאן.
בנוגע לסיכון להתפתחות סרטן, החוקרים מציינים כי על פי דיווחי קרן מחקר הסרטן העולמית (WCRF) ומטה-אנליזות עדכניות, צריכת חלב ומוצריו ככל הנראה מסייעת להגנה מפני סרטן קולורקטלי, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הקיבה וסרטן השד. צריכת מוצרי חלב לא נמצאה קשורה בסרטן הלבלב, סרטן שחלות או סרטן ריאות, כאשר העדויות בנוגע לסרטן הערמונית אינן עקביות. גם כאן החוקרים מתעלמים מעדויות רבות התומכות בקשר בין צריכת מוצרי חלב והתפתחות סרטן בכלל וסרטן הערמונית בפרט. לקריאת סקירה בנושא - לחצו כאן. 

על בסיס הממצאים ממחקרים תצפיתיים החוקרים מסכמים כי לא נמצא קשר בין צריכת מוצרי חלב לבין הסיכון לתמותה מכל גורם. 
מעבר לכך, בחנו החוקרים את ההיבטים הבריאותיים של צריכת משקאות צמחיים לעומת חלב. הם מסכמים כי מדובר במוצרים שונים במהותם, הן בהתייחס להרכב התזונתי והן בהתייחס להשפעה הבריאותית. למרות החששות העולים בהקשר לצריכת משקאות דלי חלבון בקרב ילדים, נדרשת הערכה מקיפה יותר של המשקאות הצמחיים על מנת לקבוע מסקנה ברורה בנושא זה.

החוקרים מסכמים כי על בסיס כלל העדויות המחקריות צריכת חלב ומוצריו תורמת להשגת הצריכה התזונתית המומלצת ועשויה להגן מפני מחלות כרוניות שכיחות, כאשר ישנם רק דיווחים מעטים בנוגע להשפעות שליליות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27882862

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - אלכוהול

 

סוכרת סוג 2 הינה מחלה שכיחה הגורמת להתפתחות מחלות וסיבוכים נלווים.

המחקר הנוכחי (אוקטובר 2013) בוחן כיצד דיאטה בריאה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות של מחלת כליות כרונית ובכך להפחית בעיה בריאותית וציבורית משמעותית. המחקר כלל מעקב אחר מעל 6,000 חולי סוכרת סוג 2. 

לאחר 5.5 שנות מעקב, 31.7% ממשתתפי המחקר אובחנו כסובלים ממחלת כליות כרונית ו-8.3% נפטרו.

החוקרים מסכמים כי דיאטה בריאה הכוללת צריכה מתונה של אלכוהול קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות של מחלת כליות כרונית ותמותה. לא נמצא קשר בין צריכת נתרן וצריכה סבירה של חלבון להתפתחות המחלה.

למסקנות אלו השלכה יישומית חשובה שכן על חולי סוכרת להקפיד על דיאטה בריאה ומאוזנת גם על מנת להימנע מסיבוכים הקשורים בתפקוד הכליות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23939297

כחלק ממחקר רחב (פברואר 2014) בו נכללו מעל 11 אלף חולי סוכרת, נבדק הקשר בין נתוני צריכת אלכוהול לבין אירועים קרדיווסקולריים ותמותה.

במשך כ-5 שנות המעקב 1,031 איש נפטרו, 1,147 עברו אירוע קרדיווסקולרי ו-1,136 חוו סיבוך מיקרווסקולרי.

בהשוואה לאלו שכלל לא צרכו אלכוהול, צריכת אלכוהול מתונה, ובעיקר יין, הייתה קשורה בירידה של כ-17% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, ירידה של כ-15% בסיכון לסיבוך מיקרווסקולרי וירידה של כ-13% בסיכון לתמותה. לעומת זאת, צריכת אלכוהול גבוהה הייתה קשורה לעלייה בסיכון.

מכאן, לצריכת יין מתונה עשויים להיות יתרונות בהגנה על כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24578358

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (פברואר 2016) הבוחנת את העדויות לגבי הקשר בין צריכת אלכוהול לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. בניתוח הנתונים נכללו 26 מחקרי עוקבה בהם כ-700,000 משתתפים, מהם כ-31,000 חולי סוכרת סוג 2.

נמצא כי בהשוואה למשתתפים שאינם צורכים אלכוהול, צריכת אלכוהול במידה קלה ומתונה (עד 2 כוסות ליום) הייתה מלווה בסיכון מופחת לסוכרת סוג 2 (סיכון נמוך בכ-17% ו-26% בהתאמה).

עם זאת, צריכת אלכוהול במידה רבה לא הייתה קשורה בסיכון לסוכרת סוג 2. כלומר, הסיכון היה הנמוך ביותר עבור גברים ונשים שצרכו כ-2 משקאות אלכוהוליים ליום. החוקרים לא ציינו את סוג האלכוהול שנצרך.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26843157

במחקר עוקבה (יולי 2017), הכולל כ-70,000 משתתפים מדנמרק, עולה כי צריכת אלכוהול 3-4 פעמים בשבוע קשורה בסיכון הנמוך ביותר לסוכרת סוג 2 - בהשוואה לצריכה של פחות מפעם בשבוע, לאחר התאמה סטטיסטית לכמות האלכוהול הממוצעת בשבוע. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28748324

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - פיסטוקים

 

מחקר קליני מעניין שהתקיים בספרד (אוגוסט 2014) בדק את ההשפעה של דיאטה עשירה בפיסטוקים על מדדי סיכון מטבוליים הקשורים בהתפתחות סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 54 אנשים טרום-סוכרתיים אשר צרכו שתי דיאטות שונות לסירוגין:

דיאטה בה 50% מסך הקלוריות הורכב מפחמימות ו-35% משומן (כולל 57 גרם פיסטוקים ליום), או דיאטת ביקורת נטולת פיסטוקים, שהורכבה מ-55% קלוריות שמקורן בפחמימות ו-30% קלוריות שמקורן בשומנים.

כל אחת מהדיאטות נצרכה למשך 4 חודשים, ובין תקופות ההתערבות נערכה הפסקה בת שבועיים.

מתוצאות המחקר עולה כי צריכת פיסטוקים הובילה לירידה מובהקת במדדי הגלוקוז והאינסולין, כמו גם במדדי סיכון מטבוליים נוספים ובמדדי הדלקת.

המחקר מדגים את התועלת של פיסטוקים באיזון רמות הסוכר ובשיפור המצב המטבולי, לפיכך צריכה קבועה של פיסטוקים כחלק מהתפריט היומי עשויה להועיל במיוחד במצבי טרום-סוכרת או לאוכלוסייה בסיכון זה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25125505

במחקר מבוקר (יוני 2014) בו השתתפו 30 חולי סוכרת בעלי רמות סוכר מאוזנות נמצא כי דיאטה עשירה בפיסטוקים תורמת לשיפור גורמי סיכון קרדיווסקולריים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24980134

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צריכת רכיבים ספציפיים בתזונה - צמחי מרפא בתזונה

 

מחקר (נובמבר 2012) בדק את הירידה בריכוז הגלוקוז בדם לאחר ארוחה בקרב 30 משתתפים בגילאי 18-30, מחציתם בעלי BMI בטווח התקין ומחציתם בעלי השמנת יתר (BMI > 30).

כל המשתתפים במחקר אכלו דגני בוקר המכילים 50 גרם פחמימות, פעם אחת ללא קינמון ופעם אחת בתוספת 6 גרם קינמון טחון. רמות הגלוקוז בדם נבדקו שבע פעמים, מיד לאחר הארוחה ועד שעתיים לאחר הארוחה. 

לא נמצאו הבדלים ברמות הגלוקוז בדם בין שתי קבוצות המשקל בכל נקודות הזמן.

אולם, בהסתכלות על כלל המשתתפים במחקר נמצא כי הוספת הקינמון הורידה את רמות הגלוקוז בדם בשעה שלאחר הארוחה ואילו לאחר שעתיים רמות הגלוקוז היו גבוהות יותר באופן מובהק לעומת אכילת דגני בוקר ללא קינמון.

תוצאות אלו מהוות תמיכה לתפקיד של קינמון באיזון רמות הגלוקוז בדם לאחר ארוחה, גם בקרב אנשים בעלי משקל תקין וגם בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23102179

מטה-אנליזה הכוללת 16 מחקרי עוקבה (דצמבר 2013) שנועדה לבחון את הקשר בין צריכת תה והתפתחות סוכרת סוג 2, מצאה כי ככל שצריכת התה הייתה גדולה יותר, כך ירד הסיכון לפתח סוכרת סוג 2.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24331002

במחקר מבוקר (2014) בוצעה השוואה ברמות הסוכר והאינסולין לאחר שלוש ארוחות, ארוחת ביקורת ושתי ארוחות הכוללות אצות שמקורן בצמח Undaria pinnatifida, אצות Mekabu או אצות וואקמה.

נמצא כי רמות הסוכר בדם היו נמוכות יותר בארוחה שכללה אצות Mekabu אך לא וואקמה, בהשוואה לארוחת הביקורת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25264047

במחקר פיילוט כפול-סמיות מבוקר פלסבו מוצלב (מאי 2016) נבדקה ההשפעה של מיצוי שום מיושן (Allium sativum) על גורמי הסיכון לתחלואת לב וכלי דם, בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2: תפקוד כלי הדם, רמת העקה החמצונית, תהליכים דלקתיים בכלי הדם ותנגודת לאינסולין.

במחקר השתתפו 26 חולי סוכרת סוג 2 בני 61 בממוצע, אשר נטלו 1,200 מ"ג מיצוי שום מיושן או פלסבו למשך 4 שבועות ולאחר הפסקה של 4 שבועות – החלפת הטיפול בין הקבוצות למשך 4 שבועות נוספים. במהלך כל תקופת המחקר המשתתפים המשיכו את הטיפול התרופתי, ללא שינוי בסוג התרופה או במינון.

נמצא כי לנטילת מיצוי שום מיושן לא הייתה השפעה מובהקת סטטיסטית על המדדים המטבוליים, כולל תנגודת לאינסולין, על תפקוד כלי הדם (plethysmography), על רמת העקה החמצונית או על רמת הדלקתיות (CRP). החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תרומה למיצוי שום מיושן לשיפור גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב חולי סוכרת סוג 2.  

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26954484

במטה-אנליזה (מרץ 2016) הוערכה ההשפעה של שיבולת שועל ושל בטא-גלוקן על מדדי הסוכר והרגישות לאינסולין.

במחקר נכללו 18 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם נבדקה ההשפעה של שיבולת שועל (שלמה או סובין) ושל בטא-גלוקן (ממגוון מקורות) - לעומת קבוצת ביקורת - למשך 4 שבועות לפחות. במחקרים השונים מינון שיבולת השועל נע בין 20-136 גרם/יום ומינון הבטא-גלוקן נע בין 3-10 גרם/יום.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, צריכת שיבולת שועל, אך לא בטא-גלוקן, הובילה לירידה גדולה יותר ברמת הגלוקוז בצום וברמת האינסולין. החוקרים מראים כי באופן כללי צריכת שיבולת שועל (שלמה או סובין), אך לא בטא גלוקן שמקורו בשיבולת שועל או בשעורה, הייתה קשורה ברמה נמוכה יותר של המוגלובין מסוכרר ושל הגלוקוז והאינסולין בצום בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2, עם יתר שומנים בדם או עם עודף משקל.

ממצאים אלה מצביעים על הפוטנציאל של שיבולת שועל לאיזון משק הסוכר ושיפור הרגישות לאינסולין בקרב אוכלוסייה עם הפרעות מטבוליות. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26840185

במחקר אורך נבדק הקשר בין צריכת שום ובצל בתזונה לבין הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית וסוכרת סוג 2.

במחקר נכללו הנתונים של כ-3,000 משתתפים בני 40 בממוצע, אשר מילאו שאלוני תזונה בתחילת המחקר. בתקופת מעקב של כ-6 שנים, 3.3% מהמשתתפים אובחנו עם אירוע קרדיווסקולרי, 15.5% עם יתר לחץ דם, 17.9% עם מחלת כליות כרונית ו-6.7% עם סוכרת סוג 2. נמצא כי בהשוואה לצריכה הנמוכה ביותר (שליש תחתון) המשתתפים עם הצריכה הגבוהה ביותר של שום ובצל (שליש עליון) היו בסיכון נמוך ב-64% לאירוע קרדיווסקולרי, ב-32% למחלת כליות כרונית וב-26% ליתר לחץ דם. באופן ספציפי, כל צריכה של 10 גרם לשבוע הייתה קשורה בירידה של 30% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי, ב-9% בסיכון למחלת כליות כרונית וב-6% ליתר לחץ דם. לא נמצא קשר מובהק בין צריכת שום ובצל לבין הסיכון לסוכרת סוג 2. בנוסף, נמצא כי צריכת שום ובצל הייתה קשורה בשיפור רמת הטריגליצרידים ופינוי הקראטינין.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה תומכים במחקרים פרה-קליניים המצביעים על ההשפעה המגינה של שום ובצל.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28319598

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

הרגלי חיים

 

כללי | פעילות גופנית | ירידה במשקל | ארוחות בוקר | הריוֹן והַנקה | תרופות

 

הרגלי חיים - כללי

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרי עוקבה (2018) נבדק הקשר בין משך שינה ארוך לבין מגוון מדדי בריאות, כולל תמותה, סוכרת, יתר לחץ דם, תחלואה קרדיווסקולרית, שבץ, מחלת לב כלילית, שמנות, דיכאון ויתר שומנים בדם. במחקר נכללו הנתונים של מעל ל-5 מיליון איש, אשר השתתפו ב-137 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים. החוקרים סיווגו את המשתתפים כבעלי משך שינה ארוך או משך שינה רגיל, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בכל אחד מהמחקרים (ובכך נתנו ביטוי להבדלים תרבותיים ואתניים). 

למרות ההבדלים בין המחקרים, ברובם משך שינה ארוך הוגדר כמעל ל-8-9 שעות שינה. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי משך שינה ארוך היה קשור בסיכון גבוה ב-39% לתמותה, ב-26% לסוכרת, ב-25% לתחלואה קרדיווסקולרית, ב-46% לשבץ, ב-24% למחלת לב כלילית וב-8% לשמנות. משך שינה ארוך לא היה קשור ביתר לחץ דם ולא נמצאו מספיק עדויות בהתייחס לדיכאון וליתר שומנים בדם. החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים במטרה להעריך האם הקשר בין משך שינה ארוך לבין הסיכון המוגבר לתחלואה ולתמותה הינו סיבתי והאם קיצור משך השינה תורם להפחתת הסיכון. כמו כן, החוקרים לא בדקו את המנגנונים העומדים בבסיס הקשר הזה ונשענים על מספר תיאוריות שהוצעו בעבר. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28890167

מסמך עדכני (ינואר 2015) של האגודה האמריקאית לסוכרת המפרט קווים מנחים והמלצות חדשות לטיפול בסוכרת. הדגשים והשינויים העיקריים כוללים:

• המלצה לביצוע פעילות גופנית והימנעות מפעילות יושבנית ארוכה של למעלה מ-90 דקות.
• רמות המטרה של סוכר בצום השתנו מ-70-130 מ"ג/דצ"ל ל- 80-130 מ"ג/דצ"ל.
• ערך המטרה של לחץ הדם הדיאסטולי השתנה מ-80 מ"מ/כספית ל-90 מ"מ כספית לרוב הסובלים מסוכרת ויתר לחץ דם.
• הטיפול בסטטינים והמינון הראשוני בהתאם לרמת הסיכון האישית ולא עפ"י רמת LDL.
• בדיקת רגליים בכל ביקור במרפאה לחולים הנמצאים בסיכון גבוה לסיבוכים.
• עדכון ההנחיות לאיזון הסוכר בילדים ובנשים בהריון.

http://care.diabetesjournals.org/content/38/Supplement_1/S4.long

במחקר עוקבה (2018) נכללו כ-58,000 נשים בריאות, אשר השתתפו במחקר האחיות השני. נמצא כי נשים שסבלו מיתר לחץ דם או מרעלת – בזמן ההיריון הראשון - היו בסיכון מוגבר להתפתחות יתר לחץ דם, סוכרת סוג 2 או יתר כולסטרול בדם בגיל מבוגר יותר, כך שעשויה להיות תרומה להתערבות מוקדמת לעידוד אורח חיים בריא.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29971437

מחקר אוכלוסייה (מרץ 2015) שנועד לבחון מהו המנגנון העומד בבסיס הקשר בין הטיפול בסטטינים לסוכרת סוג 2 בקרב גברים בעלי התסמונת המטבולית.

החוקרים עקבו אחר 8,749 גברים לא-סוכרתיים בגילאי 45-73, 625 מהם אובחנו כחולי סוכרת במהלך 6 שנות המעקב. נמצא כי משתתפים שנטלו סטטינים היו בסיכון גבוה ב-46% להתפתחות סוכרת, כתלות במינון התרופה. עוד נמצא כי בקרב נוטלי הסטטינים רמות הסוכר לאחר ארוחה ובצום היו גבוהות יותר ונמצאה ירידה של 24% ברגישות לאינסולין וירידה של 12% בהפרשת האינסולין. ממצאים אלה עשויים להסביר את הנטייה המוגברת להתפתחות סוכרת סוג 2.

לכן, אנו ממליצים לשקול בזהירות את הסיכון מול התועלת בנטילת סטטינים בהתאם לגורמי הסיכון הפרטניים לכל מטופל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25754552

מחקר (מאי 2013) אשר כלל 194 חולי סוכרת סוג 2 בממוצע גילאים של 58 שרובם סובלים מהשמנת יתר ובעלי רמת המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ממוצעת של 7.5%. מניתוח הנתונים עולה כי "טיפוסי לילה" אשר הולכים לישון מאוחר יותר ואוכלים ארוחות גדולות יותר בערב היו בעלי רמות סוכר פחות מאוזנות, באופן בלתי תלוי בהפרעות שינה.

החוקרים ממליצים לאנשים הסובלים מסוכרת סוג 2 ללכת לישון בשעה מוקדמת יותר ולקום מוקדם יותר, לאכול ארוחת ערב קטנה יותר ובאופן כללי לשמור על לוח זמנים קבוע על מנת לשמור על רמות סוכר מאוזנות.

http://care.diabetesjournals.org/content/early/2013/03/28/dc12-2697.abstract

במחקר קליני מבוקר (פברואר 2015) הכולל המשך מעקב של כ-10 שנים נמצא כי שינוי אורחות החיים היה יעיל למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 בכל הנשים, כאשר בנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית גם טיפול במטפורמין נמצא יעיל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25706240

במחקר עוקבה, (2019) בו נכללו כ-140,000 נשים בגילאי 50-79, אשר אחריהן נערך מעקב של 14 שנים בממוצע, נמצא כי נשים עם רמת האופטימיות הגבוהה ביותר היו בסיכון נמוך ב-12% להתפתחות סוכרת סוג 2 ונשים עם הרמה הגבוהה ביותר של ביטוי רגשי שלילי ושל עוינות היו בסיכון גבוה ב-9% וב-17%, בהתאמה, להתפתחות סוכרת סוג 2. 

הערת מערכת: סופסוף מחקר שמראה באופן ברור על קשרי גוף נפש של מחלת הסוּכרת. להרחבה בנושא ראו כאן.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30672885

מחקר מעניין (נובמבר 2014) שבוצע בבעלי חיים בחן את ההשפעה של חשיפה לשמש ותוספי ויטמין D על השמנת יתר והתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מצאו כי חשיפה לקרינת השמש גרמה להאטת תהליכי השמנת יתר, אי-סבילות לגלוקוז, עמידות לאינסולין, מחלת כבד שומני לא אלכוהולית, ומדדי אינסולין, גלוקוז וכולסטרול בדם בעכברים שקיבלו דיאטה עתירת שומן. השפעה זו היתה בלתי תלויה בנטילת תוספי ויטמין D והחוקרים מציעים כי מנגנונים אחרים, כמו ייצור ניטריק אוקסיד (NO) עשויים לתרום להשפעה זו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25342734

במחקר הנוכחי (אפריל 2015) נבדק האם בעקבות תכנית התערבות לשינוי אורח החיים חלה ירידה במשך הפעילות היושבנית והאם יש לכך השפעה על התפתחות סוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון.

נמצא כי בתקופת מעקב של כ-3 שנים אחר 3,232 המשתתפים בתוכנית, חלה ירידה גדולה יותר במשך הפעילות היושבנית בקרב המשתתפים בקבוצת אורח החיים בהשוואה למשתתפים שנטלו טיפול תרופתי (מטפורמין) או פלסבו. בשלוש קבוצות הטיפול נמצא כי צפייה מרובה בטלוויזיה הייתה מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת (עלייה של 3.4% בסיכון עבור כל שעת צפייה). החוקרים מסכמים כי למניעת סוכרת חשוב לשים דגש על הפחתת פעילות יושבנית ומשך הצפייה בטלויזיה בנוסף לעידוד ביצוע פעילות גופנית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25851102

מחקר אשר כלל 447 מבוגרים בריאים (נובמבר 2015) מצא כי חוסר התאמה בין השעון הביולוגי לבין זמני השינה קשור בעלייה בגורמי הסיכון אשר מגבירים את הסיכון לסוכרת ולמחלות קרדיווסקולריות. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26580236

במחקר בו השתתפו 19 מתנדבים בריאים (2016) נמצא כי חשיפה לאור כחול בבוקר ובערב משפיעה על הפעילות המטבולית ומגבירה תנגודת לאינסולין בהשוואה לאור מעומעם.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27191727

מחקר (מאי 2016) שנערך על ידי חוקרים ישראליים עוסק בקשר בין חשיפה לזיהום אוויר לבין רמות הסוכר והשומנים בדם.

החוקרים מציינים כי קיימות עדויות לכך שזיהום אוויר מהווה גורם לעקה חמצונית וכתוצאה מכך עלול להשפיע על רמות הסוכר והשומנים בדם.

במחקר קוהורט רטרוספקטיבי נבדקו מעל ל-600,000 דגימות דם של כ-73,000 משתתפים תושבי הנגב בתקופה של כ-10 שנים. נמצא כי חשיפה לרמות גבוהות יותר של זיהום אוויר בשלושת החודשים שקדמו לבדיקה, היתה קשורות בירידה של עד 1.13% ברמות כולסטרול HDL ועליה של עד 0.57% ברמות הסוכר בדם, עד 3.58% ברמות המוגלובין מסוכרר, עד 2.37% ברמות כולסטרול LDL ועד 0.31% ברמות טריגליצרידים.

קשר זה היה משמעותי יותר בקרב חולי סוכרת, כאשר טיפול תרופתי שאינו אינסולין הפחית את ההשפעה של זיהום האוויר על רמת הגלוקוז בדם.

החוקרים מציינים כי למרות שמדובר בשינויים קטנים הממצאים הם משמעותיים בשל העובדה שחלק גדול מהאוכלוסייה חשוף לזיהום אוויר באופן ממושך ועשויה להיות לכך השלכה קלינית משמעותית על הסיכון לתחלואה. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27218271

כחלק ממחקר חתך גדול (יוני 2016), ניתוח הנתונים של 788 מבוגרים בריאים אשר ישנים 7.3 שעות בממוצע מצביע על כך שגם שינה מועטה אך גם שינה רבה מדי עלולה לפגוע ברגישות לאינסולין ובתפקוד תאי בטא בלבלב ובכך להגביר סיכון לסוכרת סוג 2. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27355399

מחקר עוקבה פרוספקטיבי, ללא קבוצת ביקורת למעקב, בו נבדקה התרומה של תכנית הכוללת שילוב של נטורופתיה ויוגה (Integrated Naturopathy and Yoga - INY) כטיפול תומך לאיזון רמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו הנתונים של 101 חולי סוכרת סוג 2 שהגיעו לטיפול בבית חולים נטורופתי בהודו למשך 15 או 30 יום והשתתפו בתכנית הכוללת תזונה צמחונית ללא תוספת של שמנים, סוכרים או מלח וללא הגבלה על כמות המזון, תרגולי יוגה, השתתפות בהרצאות והקפדה על מנוחה.

החוקרים קיימו מעקב טלפוני על המשתתפים עד להשלמת 3 חודשי טיפול. תוצאה חיובית לתכנית הוגדרה כרמת HbA1c מתחת ל-7% או ירידה אבסולוטית של 1% וכן הפחתה של לפחות 50% בטיפול התרופתי בתקופה של 3 חודשים.

תוצאה חיובית נצפתה בקרב 65% מהמשתתפים, כאשר 19% מכלל המשתתפים הפסיקו את השימוש בתרופות תוך שמירה על איזון הסוכר. הקפדה גבוהה על התזונה הייתה מלווה בירידה של 1.7% ברמת ההמוגלובין המסוכרר, ממצא המצביע על התרומה של התזונה הנטורופתית.

החוקרים מסכמים כי לתכנית תרומה לאיזון רמת הסוכר ולהפחתת השימוש בתרופות אולם נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים לאישוש הממצאים ולהערכת ההשפעה ארוכת הטווח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27534941

במחקר תצפיתי (נובמבר 2016) נבחנה התרומה ארוכת הטווח של תכנית שיפור אורח החיים למניעת סוכרת סוג 2.

לתכנית, שהסתיימה בשנת 2000, היו שתי מטרות מרכזיות: ירידה של כ-7% במשקל הגוף וביצוע 150 דקות לשבוע פעילות גופנית בעצימות בינונית-גבוהה. יעילות התוכנית נבדקה בהשוואה למטפורמין ולפלסבו.

במסגרת המחקר הנוכחי בדקו החוקרים מהי רמת הפעילות הגופנית שמבצעים המשתתפים עשר שנים מסיום התכנית בהשוואה לנתוני הפעילות הגופנית של האוכלוסייה הכללית שנאספו במסגרת סקר הבריאות הלאומי האמריקאי. החוקרים השוו את ממוצע הדקות ליום של פעילות גופנית בעצימות נמוכה ובעצימות בינונית-גבוהה ושל פעילות יושבנית בקבוצות השוואה הדומות מבחינת מין, גיל ומצב הסוכרת.

נמצא כי בכל קבוצות ההשוואה, רמת הפעילות הגופנית בעצימות בינונית עד גבוהה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפי התכנית לעומת האוכלוסייה הכללית. נתוני המעקב השנתיים של משתתפי התכנית מצביעים על עלייה של 1.26 MET שעות פעילות גופנית לשבוע בהשוואה לנתוני הבסיס (p=0.026). המדד - (MET Metabolic Equivalent of Task) מבטא את ההוצאה האנרגטית של פעילות גופנית. לא נמצאו הבדלים עקביים בין קבוצות ההשוואה ביחס לפעילות בעצימות נמוכה וביחס לפעילות יושבנית.

החוקרים מסכמים כי בטווח הארוך התכנית הינה יעילה ותרמה להקפדה על ביצוע גופנית סדירה, גם בהשוואה לנתוני הבסיס וגם בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27887769

במחקר אורך (נובמבר 2016) נבדק הקשר בין מדדי הסוכר לבין הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב מתבגרים וצעירים אמריקאים ממוצא אינדיאני.

במחקר נכללו 2,095 מתבגרים בגילאי 10-19, אחריהם בוצע מעקב עד גיל 39, וכן 2,005 צעירים בגילאי 20-39, אחריהם בוצע מעקב עד לגיל 59. סוכרת הוגדרה כרמת סוכר בצום מעל 126 מ"ג/דצ"ל, רמת סוכר לאחר ארוחה מעל 200 מ"ג/דצ"ל, המוגלובין מסוכרר מעל 6.5% או לפי אבחון קליני.

נמצא כי בקרב מתבגרים עם רמות המוגלובין מסוכרר גבוהות של מעל 5.7% שיעור התפתחות סוכרת היה גבוה פי 4 בקרב בנים ופי 7 בקרב בנות, בהשוואה למשתתפים עם רמות המוגלובין מסוכרר הנמוכות מ-5.4%. שיעורים אלה היו גבוהים באופן ניכר מאלו שנמצאו בקרב מבוגרים. החוקרים מסכמים כי המוגלובין מסוכרר הינו מדד יעיל לניבוי סוכרת סוג 2 בקרב ילדים ולזיהוי טרום-סוכרת, במידה דומה למדדי הסוכר האחרים (רמת הסוכר בצום ורמת הסוכר לאחר הארוחה).

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27810987

כחלק ממחקר אורך (פברואר 2018), שנערך ביפן, במחקר הנוכחי נבדקה ההשפעה של הרגלי אורח החיים על שינויים במשקל, תוך התמקדות בהשפעה של קצב האכילה בקרב משתתפים עם סוכרת סוג 2.

במחקר נעשה שימוש בנתוני הרשומות הרפואיות של כ-60,000 מבוגרים, אשר אובחנו עם סוכרת סוג 2 בין השנים 2008-2013 וענו על שאלוני אורח חיים. החוקרים התמקדו בעיקר בקצב האכילה, שסווג לשלוש רמות – מהיר, רגיל ואיטי וכן בהרגלי אכילה נוספים כגון אכילת ארוחת ערב בטווח של שעתיים לפני השינה, אכילה לאחר ארוחת הערב, דילוג על ארוחת הבוקר, צריכת אלכוהול, איכות השינה ועישון. באמצעות מודלים סטטיסטיים העריכו החוקרים את ההשפעה של הרגלים אלה על עלייה במשקל, BMI והיקף המותניים.

נמצא כי דפוס של אכילה איטית היה קשור בעיכוב ההתפתחות של השמנה, כאשר משתתפים שדיווחו על אכילה איטית היו בעלי סיכון נמוך ב-29% וב-42% לשמנות בהשוואה למשתתפים שדיווחו על אכילה רגילה או מהירה, בהתאמה. בדומה, משתתפים אלה נטו להיות בעלי BMI והיקף מותניים נמוכים יותר. עוד נמצא כי הימנעות מאכילה לאחר ארוחת הערב או בטווח של שעתיים מהשינה הייתה בעלת תרומה דומה לשמירה על משקל תקין. החוקרים מסכמים כי האטת קצב האכילה עשוי לסייע במניעת השמנה ובהפחתת הסיכון לסיכונים הנלווים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29440054

במחקר תצפיתי (פברואר 2018), המבוסס על מאגר נתונים לאומי בריטי, נבדק הקשר בין עבודה במשמרות לילה לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו נתוני התעסוקה של למעלה מ-300,000 משתתפים, מהם כ-8,000 חולי סוכרת סוג 2. על בסיס הנתונים של כ-220,000 מהמשתתפים ממוצא אירופאי, נבדק האם עבודה במשמרות לילה השפיעה על הקשר בין מדד הסיכון הגנטי לבין התפתחות סוכרת. להלן רמות הסיכון לעובדי משמרות לילה בהשוואה לעובדים רגילים:

 

תדירות	סיכון גבוה ב:	מספר משמרות בחודש	סיכון גבוה ב:
לעיתים רחוקות	15%	עד 3	24%
מדי פעם	18%	3-8	11%
רוב הלילות	44%	מעל 8	36%
באופן קבוע	9%

    
מהנתונים עולה כי עבודה רבה יותר במשמרות לילה הייתה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, מלבד עבודה קבועה במשמרות לילה. לא נמצא כי עבודה במשמרות לילה השפיעה על הקשר בין הנטייה הגנטית לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שעבודה במשמרות לילה קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, במיוחד כאשר המשמרות אינן קבועות וכאשר עובדים מספר גדול יותר של משמרות לילה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29440150

במחקר אקראי מבוקר, (אפריל 2018) בו נכללו 20 מבוגרים בריאים, נמצא כי גם לאחר לילה אחד של חשיפה לאור במהלך שינה חלה עלייה במדד התנגודת לאינסולין, כאשר חשיפה כרונית עלולה לפגוע בבריאות המטבולית.

https://doi.org/10.1093/sleep/zsy061.116

חזרה לתחילת המחקרים

 

הרגלי חיים - פעילות גופנית
 

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2018) הוערכה התרומה של חשיפה לטבע על היבטים בריאותיים שונים.

בסקירה נכללו 103 מחקרים תצפיתיים ו-40 מחקרים התערבותיים, בהם נמדדו סה"כ 100 מדדים בריאותיים שונים. מניתוח כולל של הנתונים עולה כי בילוי זמן בטבע או מגורים באזורים ירוקים היה קשור ברמה נמוכה יותר של קורטיזול ברוק, קצב לב, לחץ דם דיאסטולי, כולסטרול HDL וכן בסיכון נמוך יותר ללידה מוקדמת ולתינוק קטן לגיל ההריון, לסוכרת סוג 2, לתמותה מכל גורם ולתמותה מגורם קרדיווסקולרי. בנוסף נמצא שיעור נמוך יותר של מקרי שבץ, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, אסתמה ומחלת לב כלילית. מחקרים נוספים הצביעו על ירידה בבעיות נוירולוגיות, סרטן ותמותה ממחלות נשימה. כמו כן, משתתפים עם חשיפה גבוהה יותר לשטחים ירוקים נטו לדווח על מצב בריאותי טוב יותר.

החוקרים מסכמים כי לחשיפה לשטחים ירוקים תרומה בריאותית רחבה, והם קוראים לקובעי המדיניות לבחון כיצד ניתן ליצור, לשמר ולשפר את הנגישות של אוכלוסייה רחבה לשטחים ירוקים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29982151

במסגרת מחקר (אפריל 2014), 577 מבוגרים הסובלים מאי סבילות לגלוקוז הוקצו באופן אקראי לקבוצת ביקורת ולשלוש קבוצות ההתערבות לשינוי אורח החיים:

דיאטה בלבד, פעילות גופנית בלבד ודיאטה יחד עם פעילות גופנית.

ההתערבות בוצעה למשך 6 שנים, החל מ-1986, כאשר המעקב אחר שיעור התמותה והסוכרת נמשך 23 שנה. במהלך שנות המחקר נפטרו 174 משתתפים, שיעור התמותה ממחלות קרדיווסקולריות היה נמוך בכ-40% בקבוצות ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת ושיעור התמותה הכללי היה נמוך בכ-30% (11.9% לעומת 19.6%; 28.1% לעומת 38.4%), בהתאמה. בנוסף, שיעור חולי הסוכרת היה נמוך בכ-45% בקבוצות ההתערבות (72.6% לעומת 89.9%).

ממצאים אלו מדגישים את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא להפחתת הסיכון לסוכרת ולתמותה, במיוחד ממחלות קרדיווסקולריות, בקרב אוכלוסייה בסיכון.

http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(14)70057-9/abstract

ניתוח פרוספקטיבי של נתונים ממחקר עוקבה (cohort) גדול כלל 4,554 נשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון, אחריהן בוצע מעקב של כ-16 שנה שבמהלכן בוצעו ארבע הערכות ביחס לרמת הפעילות הגופנית ומידת הצפייה בטלוויזיה ופעילות יושבנית נוספת. סה"כ במהלך תקופת המחקר אובחנו 635 מקרים של סוכרת סוג 2 כאשר נמצא שכל 100 דקות בשבוע של פעילות גופנית בעצימות בינונית הייתה מלווה בירידה של 9% בסיכון לסוכרת. בנוסף, מעל ל-6 שעות בשבוע של צפייה בטלוויזיה היו קשורות בעלייה בסיכון להתפתחות סוכרת.

לסיכום, המחקר מדגיש את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא לנשים בעלות היסטוריה של סוכרת הריון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24841449

סקירה מקיפה (ינואר 2014) המתבססת על מגוון מחקרים ובוחנת מהם הגורמים לכך שחלק מחולי סוכרת סוג 2 אינם מראים שיפור מטבולי בעקבות פעילות גופנית. הממצאים מצביעים כי ב-15-20% מחולי הסוכרת לא חל שיפור בעקבות פעילות גופנית. מחקרים גנטיים מציעים כי התגובה המטבולית לפעילות גופנית היא במידה רבה תורשתית. מחקרים עדכניים יותר מציעים כי גם לשינויים בדנ"א או לשינויים אפיגנטיים השפעה על התגובה.

למחקר זה עשויה להיות השלכה יישומית בהתאמה מיטבית של דרכי הטיפול לחולי סוכרת שונים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25412336

מחקר חדש (דצמבר 2014) מאשש את החשיבות בביצוע פעילות גופנית קבועה לאיזון רמות לחץ דם וסוכר. המחקר מבוסס על נתונים של מעל 600,000 מטופלים בארגון בריאות פרטי בארה"ב אשר עברו לפחות 3 הערכות גופניות ואינם נוטלים טיפול תרופתי להורדת לחץ דם או סוכר. מהנתונים עולה כי ביצוע פעילות גופנית של לפחות 150 דקות בשבוע הייתה קשורה ברמות נמוכות יותר של לחץ דם וסוכר בהשוואה למטופלים שאינם מבצעים פעילות גופנית.

ההשפעה של פעילות גופנית הייתה משמעותית יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25523350

פעילות גופנית לאחר הארוחה נמצאה (דצמבר 2014) יעילה יותר להפחתת רמות הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2 בעלי השמנת יתר בהשוואה לפעילות גופנית לפני הארוחה ובכך מסייעת להפחתת רמת הסיכון הקרדיווסקולרי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25539939

במחקר הנוכחי (אפריל 2015) נבדק האם בעקבות תכנית התערבות לשינוי אורח החיים חלה ירידה במשך הפעילות היושבנית והאם יש לכך השפעה על התפתחות סוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון.
נמצא כי בתקופת מעקב של כ-3 שנים אחר 3,232 המשתתפים בתוכנית, חלה ירידה גדולה יותר במשך הפעילות יושבנית בקרב המשתתפים בקבוצת אורח החיים בהשוואה למשתתפים שנטלו טיפול תרופתי (מטפורמין) או פלסבו. בשלוש קבוצות הטיפול נמצא כי צפייה מרובה בטלוויזיה הייתה מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת (עלייה של 3.4% בסיכון עבור כל שעת צפייה).

החוקרים מסכמים כי למניעת סוכרת חשוב לשים דגש על הפחתת פעילות יושבנית ומשך הצפייה בטלוויזיה בנוסף לעידוד ביצוע פעילות גופנית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25851102

מסמך (ספטמבר 2015) המציג את המלצות כוח המשימה לקיום תכניות המעודדות דיאטה ופעילות גופנית להפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2 בקרב אוכלוסייה בסיכון גבוה. ההמלצות מבוססות על סקירת 53 מחקרים הבוחנים את היעילות של 66 תכניות שונות. מהסקירה עולה כי תכניות המשלבות דיאטה ופעילות גופנית, במיוחד תכניות אינטנסיביות, הינן יעילות בשיפור גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים ולהפחתת הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 באוכלוסייה בסיכון.

תכניות אלה לרוב כוללות יעד לירידה במשקל, מפגשים אישיים ו/או קבוצתיים בנושא תזונה ופעילות גופנית, מפגשי ייעוץ עם גורמים מקצועיים בתחום התזונה והאימון הגופני והתאמת תכנית מותאמות אישית.

החוקרים מציינים כי תכניות אלה הינן גם יעילות כלכלית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26168073

במחקר בו עקבו אחר כ-4,300 משתתפים במשך כ-25 שנה (מאי 2016) נמצא כי שמירה על כושר גופני במהלך החיים קשורה בסיכון נמוך יותר להתפתחות סוכרת סוג 2, באופן שאינו תלוי ב-BMI. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27181604

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוקטובר 2016) אשר נועדה להעריך מהו הקשר בין ביצוע פעילות גופנית לבין הסיכון לסוכרת סוג 2.

בסקירה נכללו הנתונים מ- 28 מחקרי אורך פרוספקטיביים בהם המירו החוקרים את כמות הפעילות הגופנית למדד MET (metabolic equivalent of task) להוצאת אנרגיה בפעילות.

נמצא כי 11.25 MET (שווה ערך ל-150 דקות של פעילות בעצימות בינונית בשבוע) היה קשור בסיכון נמוך בכ-26% לסוכרת סוג 2, בהשוואה לחוסר פעילות גופנית. אומנם הירידה בסיכון אינה לינארית, אך הסיכון הלך וירד עם העלייה בפעילות כך ש- 60 MET היה קשור בירידה של 53% בסיכון. כמו כן, נמצא כי לפעילות גופנית בעצימות גבוהה תועלת גבוהה יותר לעומת פעילות בעצימות נמוכה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27747395

מחקר מוצלב אקראי בדק מהי ההשפעה של תזמון הפעילות ביחס לארוחה. במסגרת המחקר השתתפו 41 חולי סוכרת סוג 2 אשר למשך שבועיים התבקשו ללכת 30 דקות כל יום או 10 דקות לאחר כל ארוחה עם חודש הפסקה בין שני התנאים ולאחר מכן החלפה בין הקבוצות.

החוקרים עקבו אחר ביצוע הפעילות במהלך כל תקופת המחקר וכן ניטרו באופן רציף את רמת הסוכר במשך 7 ימים, כאשר מדד המטרה של רמת הסוכר לאחר הארוחה נמדד במהלך 3 שעות מסיום הארוחה.

נמצא כי רמת הסוכר לאחר הארוחה הייתה נמוכה יותר כאשר המשתתפים הלכו לאחר כל ארוחה בהשוואה להליכה אחת ביום, כאשר השיפור היה משמעותי במיוחד לאחר ארוחת הערב בה נצרכה כמות הפחמימות הגבוהה ביותר ואשר אופיינה בהתנהגות יושבנית רבה. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של ביצוע פעילות גופנית לאחר הארוחה, במיוחד בארוחה הכוללת כמות משמעותית של פחמימות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27747394

במחקר מבוקר מוצלב (נובמבר 2016) נבדקה ההשפעה של אימון אינטרוולים מסוגים שונים על תפקוד כלי הדם (Flow-mediated dilation - FMD) בקרב חולי סוכרת סוג 2.

במחקר השתתפו 12 חולי סוכרת סוג 2 וקבוצת ביקורת של משתתפים בני אותו גיל ללא סוכרת, 12 מהם מבצעים פעילות גופנית באופן רגיל ו-11 מהם לא מבצעים פעילות גופנית באופן רגיל. החוקרים השוו את תפקוד כלי הדם של המשתתפים לאחר אימון סיבולת, לאחר אימון התנגדות ולאחר ישיבה, עם הפסקה של לפחות יומיים בין סוגי הפעילויות השונים.

נמצא כי בקרב כל המשתתפים חל שיפור מובהק בתפקוד כלי הדם לאחר אימון התנגדות (p<0.01), השפעה שהייתה בולטת במיוחד בקרב חולי סוכרת סוג 2, מיד לאחר האימון, שעה לאחר האימון ושעתיים לאחר האימון. אימון סיבולת היה מלווה בשיפור בתפקוד כלי הדם בקרב חולי סוכרת סוג 2 רק שעה לאחר האימון.

החוקרים מסכמים כי אימון התנגדות אינטרוולי משפר באופן אקוטי את תפקוד כל הדם לאחר האימון בקרב חולי סוכרת סוג 2 ויש להמשיך ולבחון את ההשפעה ארוכת הטווח.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27638878

במחקר אקראי מוצלב (יוני 2017) נבדקה ההשפעה של הפסקות קבועות במהלך היום לביצוע פעילות גופנית על מדדי השומן והסוכר.

החוקרים מסבירים כי ידוע שלפעילות גופנית השפעה מיידית על רמת הגלוקוז והאינסולין, אולם לרוב ההשפעה על רמת הטריגליצרידים הינה מאוחרת ומופיעה לאחר 12-24 שעות. במחקר נכללו 36 מבוגרים עם BMI ממוצע של 24, אשר השתתפו ב-4 התערבויות שונות, כאשר כל התערבות נמשכה יומיים: 1) ישיבה ממושכת, 2) ישיבה ממושכת עם הליכה ממושכת של 30 דקות בסוף היום הראשון, 3) ישיבה והליכה קצרה של 2 דקות כל 30 דקות, 4) שילוב של הליכה ממושכת של 30 דקות בסוף היום הראשון + הליכה קצרה של 2 דקות כל 30 דקות. מדדי השומן והסוכר לאחר הארוחה נבדקו במהלך 5 שעות ביום השני לכל התערבות.

נמצא כי בהשוואה לישיבה בלבד, בשתי ההתערבויות שכללו הליכה כל 30 דקות חלה ירידה ברמת הטריגליצרידים, כאשר הירידה באינסולין הייתה הגדולה ביותר בהתערבות המשולבת והעלייה בחומצות השומן החופשיות הייתה הגדולה ביותר בהתערבות שכללה הפסקה כל 30 דקות. לא נמצאה השפעה על רמת הגלוקוז. 
ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של הקפדה על הפסקות וביצוע פעילות גופנית בקרב אנשים עם אורח חיים יושבני. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28673802

במחקר תצפיתי (פברואר 2018), בו נכללו הנתונים של כ-500,000 משתתפים בסקר הבריאות הלאומי בקוריאה, נמצא קשר בצורת U בין תדירות הפעילות הגופנית לבין הסיכון לתמותה (מכל גורם), כאשר בקרב משתתפים ללא סוכרת, הסיכון הנמוך ביותר לתמותה היה עבור תדירות של 3-4 פעמים בשבוע, בעוד שעבור משתתפים עם סוכרת הסיכון הנמוך ביותר לתמותה היה עבור תדירות של 5-6 פעמים בשבוע.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29441753

במחקר עוקבה פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסייה (ינואר 2018), שנערך בסין, הוערך הקשר בין ביצוע פעילות גופנית לבין הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר נכללו 44,828 מבוגרים בגילאי 20-80 עם אבחנה חדשה של רמות סוכר גבוהות (impaired fasting glucose) ושאינם סובלים ממחלות לב או כלי דם. החוקרים סיווגו את המשתתפים ל-4 קטגוריות על סמך רמת הפעילות הגופנית שלהם: העדר פעילות גופנית, פעילות נמוכה, בינונית או גבוהה, ועקבו אחר התפתחות של מחלת הסוכרת לאורך כ-18 שנה.

נמצא כי בהשוואה למשתתפים שלא ביצעו פעילות גופנית, הסיכון להתפתחות סוכרת היה נמוך ב-12%, 20% ו-25% בקרב משתתפים שביצעו פעילות ברמה נמוכה, בינונית או גבוהה, בהתאמה. על פי ניתוח סטטיסטי, החוקרים מסיקים כי ניתן למנוע לפחות 19% ממקרי הסוכרת, במידה ואוכלוסייה שאינה פעילה גופנית תבצע פעילות גופנית קבועה בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO). בסין, נתון זה מצביע על ירידה פוטנציאלית של כ-7 מיליון חולי סוכרת. החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על צורך דחוף לעידוד פעילות גופנית כאסטרטגיה למניעת התפתחות סוכרת סוג 2 ולצמצום ההשפעה של תהליך ההזדקנות ומגמת ההשמנה על העלייה בשיעור חולי הסוכרת. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29331993

במחקר אקראי מבוקר (מאי 2018) הוערכה ההשפעה של תכנית אימון גופני בטווח המקסימלי של שריפת השומנים על הרכב הגוף, פרופיל השומנים, איזון הסוכר, רגישות לאינסולין ורמת האדיפוקינים בדם - בקרב נשים מבוגרות עם סוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 31 נשים בגילאי 60-69, אשר חולקו אקראית לקבוצת האימון הגופני או לקבוצת הביקורת.

האימון הגופני כלל הליכה בעצימות המותאמת אישית לטווח המקסימלי של שריפת השומנים (עצימות נמוכה עד בינונית) למשך שעה אחת, 3 פעמים בשבוע, לתקופה של 12 שבועות, ללא התערבות תזונתית.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת (non-exercising controls) , בקבוצת האימון הגופני חלה ירידה מובהקת באחוז מסת השומן, אחוז השומן הבטני ובתנגודת לאינסולין.

החוקרים מציינים כי בקרב כלל המשתתפות לא נמצא שינוי בצריכה הקלורית היומית בתקופת ההתערבות. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שאימון גופני המותאם אישית לטווח שריפת השומנים הינו בעל תרומה לטיפול בסוכרת סוג 2 בקרב נשים מבוגרות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29564847

 

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

 

קיימת עלייה במקרי הסוכרת בקרב צעירים, ולכן לדעתנו חשוב לשים לב למחקר (מאי 2013) המראה כי אפילו ירידה של 8% ב-BMI מובילה לשיפור ברגישות לאינסולין ובכך מפחיתה סיכון להתפתחות סוכרת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23706362

מחקר מעניין (דצמבר 2014) מראה מהו המנגנון בו לתאים של מערכת החיסון תפקיד חשוב בתהליך המטבוליזם במעי הקשור במניעת השמנת יתר. החוקרים מראים כי עיכוב של חלבון מסוים במעי תורם לירידה במשקל ולירידת הסיכון לסוכרת סוג 2 הקשור בהשמנת יתר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25476696

מחקר (מרץ 2015) אשר נועד לבחון מהו המנגנון בו קבוצת תרופות לסוכרת גורמת לתופעת לוואי של עלייה במשקל. תרופות מקבוצת Rosiglitazone השייכות למשפחת ה- Thiazolidinedione נקשרות לקולטנים מסוג PPAR בתאי השומן ומגבירות את רגישות התאים לאינסולין, אולם לא ידוע מהו המנגנון הגורם לתופעת הלוואי של עלייה במשקל ובמסת השומן. 
במחקר שנערך על מודל עכברים, החוקרים מצאו כי תרופות אלה מעוררות את מנגנון הרעב במוח וגורמות לאכילה מוגברת וכתוצאה מכך לעלייה במשקל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25788674

1. דיאטה עם רמת פחמימות מאוזנת ואינדקס גליקמי גבוה.

2. דיאטה עם רמת פחמימות מאוזנת ואינדקס גליקמי נמוך.

3. דיאטה דלת שומן עם אינדקס גליקמי גבוה.

מהתוצאות עולה כי דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך הובילה לשיפור מובהק ב-BMI וברמות הסוכר.

לא נמצא הבדל בין הדיאטות במדדי המחקר האחרים ביניהם רמת הרעב והשובע, פרופיל השומנים בדם ומדדי דלקת. מחקר זה תומך בממצאים קודמים המראים כי שמירה על דיאטה בעלת אינדקס גליקמי נמוך חשובה במיוחד לחולי סוכרת..

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24787494

מחקר מבוסס אוכלוסייה (יוני 2016) שנערך בהודו אשר נועד לבחון את הקשר בין צריכת קטניות לבין רמת הסוכר בצום, תנגודת לאינסולין והסיכון לסוכרת סוג 2.

במחקר נכללו 6,367 משתתפים בגילאי 15-76 אשר התבקשו לבצע בדיקות דם בצום ולענות על שאלונים המיועדים לאיסוף נתונים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים, פעילות גופנית, צריכת אלכוהול, עישון ותזונה, בנוסף לאיסוף מדדים אנתרופומטריים.

מניתוח כלל הנתונים החוקרים לא מצאו קשר בין צריכת קטניות לבין רמת הסוכר בצום, תנגודת לאינסולין או לסיכון לסוכרת סוג 2. בנוסף, גם בבדיקה לפי תזונה צמחונית או מצב ההגירה (מאזורים כפריים לעירוניים) לא נמצא קשר בין צריכת קטניות למדדי הסוכר.

החוקרים מסכמים כי למרות שקטניות הינן מזון בסיסי בדיאטה ההודית וכן בדיאטה מאוזנת ודיאטה ים-תיכונית, צריכת קטניות לא נמצאה קשורה באיזון משק הסוכר. 
הערת המערכת: חסרונו של מחקר זה הוא בכך שאינו בודק קשר של סיבה ותוצאה, כלומר את ההשפעה של הוספת קטניות לתזונה על רמות הסוכר בדם. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27329792

בסקירה (אפריל 2017) מוצגות העדויות העדכניות ממחקרים פרה-קליניים וקליניים בנוגע ליעילות של פרוביוטיקה לחולי סוכרת, תוך דיון בכיווני מחקר עתידיים לבחינת התפקיד של פרוביוטיקה למניעת סוכרת ולניהול המחלה.

החוקרים מסבירים כי כיום ישנן יותר ויותר עדויות, התומכות בתפקיד של חיידקי המעי בשיפור תנגודת לאינסולין, הפרעות בהפרשת האינסולין וסיבוכים מטבוליים בקרב חולי סוכרת. נמצא כי פרוביוטיקה תורמת לשיפור הרגישות לאינסולין ולהפחתת התגובה האוטואימונית באמצעות השפעה על חיידקי המעי והפחתת הפעילות הדלקתית ורמת העקה החמצונית. ישנם ממצאים רבים המצביעים על כך שלחיידקי המעי השפעה על חדירות המעי ועל התגובה החיסונית ברירית המעי, השפעה על התנהגויות אכילה באמצעות ויסות הורמוני הרעב והשובע והשפעה על המערכת האנדוקנובינואידית במעי. בנוסף, לחיידקי המעי השפעה על המטבוליזם ועל תהליכי הפקת האנרגיה מהמזון.

החוקרים מסכמים כי העדויות תומכות בהשערה לפיה ההשפעה של פרוביוטיקה על חיידקי המעי, במיוחד הזן Bifidobacterium, עשויה להיות יעילה למניעת סוכרת ולניהול המחלה. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28436760

בסקירה (אוקטובר 2017) מפורטים המנגנונים באמצעותם קבוצות שונות של חיידקים פרוביוטיים עשויות לתרום לטיפול בסוכרת סוג 2. החוקרים מסבירים כי ישנם הבדלים בהרכב חיידקי המעי בין האוכלוסייה הבריאה לבין אוכלוסייה עם סוכרת סוג 2, ומכאן עלתה ההשערה כי לשינויים בפלורת המעי תפקיד בהתפתחות סוכרת סוג 2 ושמנות.

אחת ההשערות לקשר זה הינה חדירות גבוהה של המעי ("מעי דליף"), לפיה חוסר איזון בהרכב החיידקים (דיסביוזיס) מוביל לעלייה בחדירות דופן המעי וכתוצאה מכך לכניסת אנדוטוקסינים לזרם הדם. אנדוטוקסינים שונים, כגון ליפופוליסכרידים, מגבירים תהליכי דלקת, המובילים להתפתחות עמידות לאינסולין והיפרגליקמיה. מכאן, איזון פלורת המעי באמצעות שימוש בפרוביוטיקה עשוי לתרום למניעת תהליכים אלה וכן לטיפול במצבים של כבד שומני וסוכרת סוג 2 על רקע שמנות.
האופן בו פרוביוטיקה מסייעת לאיזון פלורת המעי היא דרך חסימה פיזית של פתוגנים, תחרות על משאבים תזונתיים, ייצור רכיבים אנטי-מיקרוביאליים (כגון חומצה לקטית) והשבתת הפעילות של אנדוטוקסינים, זאת בנוסף למנגנונים ייחודיים כדוגמת הידרוליזה של טאנינים (ע"י הזןL. plantarum WCFS1). הזנים העיקריים שנמצאו בעלי השפעה מיטיבה במצבי סוכרת סוג 2 ושמנות הינם Bifidobacterium ו-Lactobacillus. 
החוקרים מסכמים כי הקושי העיקרי בזיהוי אסטרטגיות טיפול יעילות הינו המספר הגדול של זנים פרוביוטיים והבדלים במתודולוגיה במחקרים השונים ולכן קוראים ליצירת סטנדרטיזציה בשיטות המחקר על מנת לאפשר השוואות בין הממצאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29052181

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2018) הוערכה היעילות של תוסף פרוביוטיקה לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב חולים עם אבחנה חדשה של סוכרת סוג 2 ללא סיבוכים. במחקר נכללו 61 מטופלים, שחולקו אקראית לקבלת תוסף פרוביוטיקה או פלסבו למשך 6 חודשים. המשתתפים בקבוצת הפרוביוטיקה נטלו את התוסף Ecologic®Barrier, המכיל 8 זני חיידקים* במינון של 2 גרם (2.5 מיליארד חיידקים) פעמיים ביום, מהול בכוס מים לפני ארוחת הבוקר ולפני השינה.

נמצא כי בסיום המחקר, בהשוואה לנתוני הבסיס, בקבוצת הפרוביוטיקה חלה ירידה של כ-70% ברמת האנדוטוקסינים בדם (רעלנים המופרשים מחיידקים), ירידה של 38% בריכוז הגלוקוז, של 38% בריכוז האינסולין, של 64% בתנגודת לאינסולין, של 48% ברמת הטריגליצרידים, של 19% בכולסטרול הכללי, של 19% ביחס כולסטרול כללי ל-HDL, ובנוסף נצפתה ירידה במדדי הדלקת TNF-α, IL-6 ו-CRP ושיפור ברמת האדיפוציטוקינים. עם זאת, החוקרים מציינים כי בהשוואה לקבוצת הפלסבו, רק השיפור בתנגודת לאינסולין היה בעל משמעות קלינית. הם מסכמים כי נטילת התוסף תרמה להפחתת התנגודת לאינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 2, תוך הפחתת תהליכי דלקת ושיפור מדדים קרדיו-מטבוליים.

המחקר מומן על ידי קרנות מחקר מערב הסעודית.

* Bifidobacterium bifidum W23, Bifidobacterium lactis W52, Lactobacillus acidophilus W37, Lactobacillus brevis W63, Lactobacillus casei W56, Lactobacillus salivarius W24, Lactococcus lactis W19 and L. lactis W58.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30170781

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ספטמבר 2017) הוערכה ההשפעה של חלב מותסס בחיידקים פרוביוטיים על מדדים מטבוליים בקרב גברים הסובלים מהשמנה וטרום-סוכרת.

במחקר נכללו 100 גברים עם BMI מעל 25 ועם רמת גלוקוז גבוהה מ-180 מ"ג/דצ"ל במבחן סבילות לגלוקוז. המשתתפים חולקו אקראית לצריכת 100 מ"ל ליום חלב מועשר בלפחות 10 מיליארד חיידקים פרוביוטיים מסוג Lactobacillus casei strain Shirota או חלב פלסבו - למשך 8 שבועות.

לא נמצא הבדל בין הקבוצות ברמת הגלוקוז מיד לאחר צריכת החלב, אך בקרב המשתתפים בקבוצת ההתערבות בלבד חלה ירידה מובהקת ברמת הגלוקוז בדם לאחר שעה מצריכת החלב, ברמת הגליקו-אלבומין וברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c בהשוואה לנתוני הבסיס. ממצאים אלה היו משמעותיים במיוחד בקרב משתתפים עם רמה גבוהה של אי סבילות לגלוקוז. עוד נמצא כי בקבוצת ההתערבות בלבד חלה ירידה מובהקת במדדי השומן בדם, כולל ברמת ה-LDL וברמת השומן שאינו HDL. ממצאים אלה מצביעים על התרומה של פרוביוטיקה לשיפור מדדים מטבוליים במצבי טרום-סוכרת, זאת למרות שההשפעה על האיזון הגליקמי הינה מוגבלת. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29387517

במחקר אקראי מבוקר (ינואר 2018) הוערכה ההשפעה של תוסף פרה-ביוטי, MSPrebiotic®, על רמות הסוכר בקרב מבוגרים בריאים. במחקר נכללו מבוגרים משתי קבוצות גיל: 42 קשישים מעל גיל 70 ו-42 מבוגרים בגילאי 30-50, כולם ללא סוכרת או טרום-סוכרת. המשתתפים בשתי הקבוצות חולקו אקראית לנטילת התוסף במינון 30 גרם/יום או פלסבו - למשך 12 שבועות. התוסף מופק ממיצוי תפוח אדמה ומכיל עמילופקטין ועמילוז בצורת גרנולות המגיעות בצורתן השלמה למעי הגס. החוקרים מציינים כי בתחילת המחקר בקבוצת הקשישים היו יותר משתתפים עם רמות גבוהות יותר של גלוקוז ושל TNF-α לעומת קבוצת המבוגרים.

בסיום המחקר נמצא כי התוסף נסבל היטב בקרב המשתתפים בשתי קבוצות הגיל. בקבוצת הקשישים בלבד, נטילת התוסף, בהשוואה לפלסבו, הובילה לירידה מובהקת ברמת הגלוקוז, האינסולין ובמדד התנגודת לאינסולין. לא נמצאו הבדלים ביחס למדדי השומן והדלקת. החוקרים מסכמים כי נטילת התוסף עשויה לתרום לטיפול בתנגודת לאינסולין בקרב קשישים, שהינה גורם סיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.
המחקר מומן על ידי המועצה הלאומית הקנדית למחקר ועל ידי חברת MSPrebiotics Inc. המייצרת את התוסף. 
הערת המערכת: מחקר קודם של אותם חוקרים, הבוחן את ההשפעה של התוסף על פלורת המעי, פורסם באתרינו: 
http://www.naturopedia.com/article.asp?rId=1415
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29410955