אבנים בדרכי השתן - טיפול טבעי

תסמינים | גורמים | אבחנה | טיפול קונבנציונאלי | טיפול טבעי | תזונה | צמחי מרפא | תוספי תזונה | גוף-נפש | מקורות

 

אבנים בדרכי השתן הינם משקעים הנוצרים בכל מקום שהוא בדרכי השתן ועלולים לגרום לכאב, חסימה או זיהום בדרכי השתן.

בדרך כלל נוצרות האבנים בכלייה (Nephrolithiasis) או בשופכן המוביל את השתן מהכלייה אל שלפוחית השתן (Ureterolithiasis).

באופן תקין נמצא במערכת השתן מנגנון המונע את היווצרות הגבישים, אך כאשר מנגנון זה כושל נוצרות האבנים. כאשר נפח השתן יורד השתן נעשה סמיך מדי, עולה ריכוז המלחים בתוכו ויורדת כמות חומרים המעכבים היווצרות אבנים (כגון חומצת הדרים/ציטראט, פירופוספאט וגליקופרוטאינים). כתוצאה, מתגבשות אבנים העשויות מינרלים המומסים בשתן הנמצאים בכליות או בדרכי השתן.

קיימים ארבעה סוגים של אבנים בדרכי השתן:

• אבני סידן - מהוות את מרבית האבנים (כ-80%) נוצרות ממשקעים של סידן אוקסלאט או פוספאט.
• אבני חומצת שתן/חומצה אורית - מהוות כ-5-10% מכלל סוגי האבנים. אבנים אלו הן תוצר פירוק של פורינים (חומרים הנוצרים מפירוק מזונות שונים וחומצות גרעין/DNA).
• אבני סטרווייט - מהוות כ-5-15% מכלל סוגי האבנים, נפוצות יותר בקרב נשים, לרוב כתוצאה מזיהום בדרכי השתן על ידי חיידקים אשר מפרקים שתנן (חומר המצוי בנוזל השתן) לאמוניה ולפחמן דו חמצני. תוצרי פירוק אלו מתחברים עם מגנזיום וזרחן חמצני, ויחד יוצרים את אבני הסטרוויט. אצל נשים, לאור שכיחות יתר של דלקות בדרכי השתן, עלולות להיווצר אבנים אלו, בייחוד לאור טיפול אנטיביוטי מתמשך אשר גורם לדומננטיות של החיידק האחראי להיווצרות האבנים. 
• אבני ציסטין - נדירות יותר, עד 2% מן המקרים. תרכובת הנוצרת מפירוק חומצת אמינו ציסטאין המהווה תוצר פירוק של חלבונים בתוך התא. לרוב, מקור היווצרות אבנים אלו הינו גנטי (ציסטינוריה - מחלה בה הציסטין אינו נספג למחזור הדם, מופרש בצורה מוגברת בשתן ועלול לגרום להווצרות אבנים משום שאינו מסיס).
• אבנים הנגרמות כתוצאה משימוש בתרופות (למשל: guaifenesin, triamterene, atazanavir, sulfa drugs) - כ-1%.

 

התופעה מתאפיינת בהימצאות אבן אחת או יותר בכליות או בדרכי השתן.

אבנים עשויות להיות שונות מאוד בגודלן. מקטנות כגרגיר חול ועד גדולות ככדור גולף.

לרוב, אבנים הקטנות מ- 4 מ"מ נפלטות מעצמן מהגוף דרך מערכת השתן אך במקרה בו קיימות אבנים גדולות הן עשויות ליצור חסימה במעבר השתן, לגרום לכאב חמור, זיהומים ואף פגיעה כלייתית.  

 

תסמינים של אבנים בדרכי השתן ובכליות:

תסמינים של אבנים בדרכי השתן מתבטאים רק כאשר הן חוסמות את דרכי השתן.

במרבית המקרים התסמין הראשון יהיה כאב עוויתי במותניים המקרין אל הבטן התחתונה, המפשעות ואיברי המין.

תסמינים נוספים אשר עלולים להתלוות כוללים בחילות, הקאות, דם סמוי או גלוי בשתן, צמרומורות וחום (אופייני למקרים של זיהומים).

בנוסף, עלולים להופיע תסמינים כגון כאב עמום במידה והאבנים אינן חוסמות את דרכי השתן ודחיפות ותכיפות במתן שתן במידה והאבן נודדת לשופכן.

 

גורמים לאבנים בדרכי השתן ובכליות:

הגורם להיווצרות אבנים בדרכי השתן והכליות הינו עלייה בריכוז המלחים או החומרים השונים היוצרים את האבנים וירידה בריכוז נוזלים וחומרים מעכבי התגבשות אבנים (כגון ציטראט).

גורמי הסיכון להיווצרות אבנים בדרכי השתן כוללים:

• צריכה מועטת של נוזלים או איבוד נוזלים (התייבשות, שלשולים והקאות).
• תזונה - צריכה מופרזת של סידן (מוצרי חלב), צריכה מוגברת של חלבונים מן החי, צריכה מופרזת של מזונות עשירים באוקסאלאט (קולה, בוטנים, שוקולד וכד') או צריכה מופרזת של מלחים (חטיפים, מזונות מעובדים, מזונות מעושנים וכד').
• סביבה - אקלים חם ויבש.
• בעיות מבניות מולדות או נרכשות המביאות לחסימות בדרכי השתן, זרימה לקויה של נוזל השתן והיווצרות משקעים.
• הסטוריה משפחתית של אבנים בדרכי שתן.
• מחלות שונות כגון:
  • ציסטנוריה - מחלה גנטית בה מתקיימת הפרשה מוגברת של ציסטין בשתן.
  • היפראוקסלוריה - מחלה גנטית בה קיימת ספיגה מוגברת של אוסקלאט בדופן המעי המביאה להפרשה מוגברת שלו בשתן.
  • היפרקלצואוריה - מחלה בה קיימת ספיגה מוגברת של סידן בדופן המעי המביאה להפרשה מוגברת שלו בשתן.
  • פעילות לקויה של בלוטת יותרת התריס (פראתירואיד) - עלייה בריכוז הסידן בדם והגברת הפרשתו בשתן.
  • שיגדון (גאוט) – בקרב אנשים הסובלים משיגדון קיימים ייצור והפרשה מוגברים של חומצה אורית בשתן.
  • סוכרת – בקרב אנשים הסובלים מסוכרת קיימת חומציות גבוהה בשתן.
  • קרוהן – בקרב אנשים הסובלים מקרוהן קיימת ספיגה מופחתת של סידן במעי (הגורמת להפרשה מוגברת בשתן) במקביל לספיגה מוגברת של חומצה אורית מהמזון.
  • דילול עצם (אוסטאופירוזיס) – בקרב אנשים אשר סובלים מדילול עצם קיימת הפרשה מוגברת של סידן בשתן.
• רמת חומציות גבוהה (PH נמוך מ - 6).
• חוסר פעילות גופנית או נכויות המחייבות ריתוק למיטה.
• טיפולים כימותרפיים.
• נטילת תוסף סידן, תוסף ויטמין D וסטרואידים – מגבירים את הפרשת הסידן בשתן.
• נטילת תוסף ויטמין C או תוסף ויטמין B6 – מגבירים הפרשה של אוקסלאט בשתן.

 

אבחנה של אבנים בדרכי שתן ובכליות:

האבחנה של אבנים בדרכי השתן והכליות מתבצעת באמצעות מספר בדיקות הכוללות:

• בדיקות דם - בבדיקות הדם נמדדים מדדים כללים ורמות של חומרים אשר עלולים להצביע על אבנים בדרכי השתן כגון נתרן, אשלגן, כלור, סידן, פוספט, חומצה אורית, אוריאה, קריאטנין ורמת הורמון בלוטת יותרת המגן (PTH).
• בדיקות שתן – בדיקות אלו כוללות בדיקה כללית וביצוע תרבית. בבדיקת השתן ניתן למדוד את רמת חומציות השתן ולאתר תאי דם לבנים, תאי דם אדומים, חלבונים, מינרלים (כגון סידן) ומרכיבים אחרים אשר עלולים לגרום להיווצרות אבנים (כגון אוקסאלאט). את תרבית השתן מבצעים על מנת לבדוק צמיחת חיידקים.
• טומוגרפיה ממוחשבת (CT) – בדיקה זו מאפשרת הסתכלות על דרכי השתן והכליות ומאפשרת זיהוי אבנים מכל הסוגים עם מיקום וגודל מדויקים. את הבדיקה מבצעים עם או ללא חומר ניגוד המוזרק דרך הוריד או ניתן בשתייה. כיום, בדיקה זו משמשת כאמצעי ראשוני לאבחון מדוייק ויעיל של בעיות בדרכי השתן והכליות.
• פיילוגרפיה (IVP- Intravenous Pyelography) – באמצעות בדיקה זו ניתן לדמות את דרכי השתן והכליות ולאתר אבנים, חסימות, ושינויים מבניים. במהלך הבדיקה מזריקים חומר ניגוד (יוד) דרך הווריד ומבצעים צילומי רנטגן עוקבים של הבטן אשר מדגימים את יציאת הנוזל דרך הכליות. 
• אולטרה – סאונד – בדיקת הדמייה המסייעת באבחון חסימות ותפקוד של הכליות ודרכי השתן.
• ציסטוסקופיה - בדיקה זו מבוצעת באמצעות החדרת סיב אופטי אל שלפוחית השתן. הבדיקה מאפשרת הסתכלות מעמיקה אל תוך השלפוחית ומסייעת במציאת גורמים אפשריים להיווצרות האבנים ומיקומן. הבדיקה הינה חודרנית ואף מכאיבה ולכן מתבצעת רק במקרים ספציפיים בהם קיים צורך לאבחון מעמיק יותר. 

 

טיפול קונבנציונאלי באבנים בדרכי שתן ובכליות:

בכל מקרה של אבנים בכליות ניתנות המלצות לשתייה מרובה ולתזונה מאוזנת ומופחתת נתרן.

כאשר האבנים קטנות מ- 5 מ"מ יתמקד הטיפול הקונבנציונאלי במניעת היווצרות אבנים חדשות, מניעת שקיעתן של אבנים קיימות, דגשי תזונה (בהתאם להרכב האבנים) והמלצה לשתייה מרובה.

אבנים הקטנות מ- 5 מ"מ לרוב נפלטות מעצמן דרך השתן אם כי לרוב הדבר מלווה בכאבים.

במקרים מסוימים בנוסף להמלצות המופיעות לעיל ניתנות תרופות המשמשות להבססת שתן, תרופות המעלות רמות ציטראט ויכולות להמיס אבני ציסטין או אבני חומצה אורית (כגון Potassium citrate (Alkasolve)), תרופות המשמשות להורדת רמות חומצה אורית (כגון Allopurnol (Alloril)) ותרופות משתנות הניתנות במקרים של אבני סידן (כגון Hydrochlorothiazide (Disothiazide)).

במידה והאבנים גדולות מ-5 מ"מ יש צורך בהתערבות רפואית על מנת למנוע חסימה של דרכי השתן ופגיעה בכליות.

במקרים בהם קיימים כאבים עזים ניתנות תרופות לשיכוך כאב ובמקרים של זיהום ניתנת אנטיביוטיקה לפי סוג החיידק.

בכל המקרים בהם האבנים גדולות מ- 5 מ"מ יש צורך בהוצאתן. תהליך הוצאת האבנים יכול להתבצע במספר אופנים:

• ריסוק אבנים חוץ גופי (Extracorporal Shock Wave Lithotripsy) – הטיפול העיקרי באבנים בדרכי השתן. הטיפול מבוצע תחת טשטוש או הרדמה אזורית בו משדרים גלים על קוליים אשר גורמים לריסוק האבנים. עוצמת הגלים ניתנת בהתאם למיקום, גודל וסוג האבן. האבנים המרוסקות הופכות לגרגרים אשר מופרשים החוצה דרך השתן.  
• ציסטוסקופיה – טיפול הנעשה באמצעות החדרת סיב אופטי (צינורית דקה) דרך השופכה אל שלפוחית השתן, השופכנים והכליות. באמצעות הצינורית ניתן להגיע אל מקום האבן ולרסק אותה באמצעות קרן לייזר. לאחר הריסוק שואבים את הגרגרים החוצה.
• ריסוק אבנים מלעורי (Percutaneus Nephrolithotomy) – ניתוח המיועד למקרים בהם האבנים גדולות או באם מיקומן בעייתי. הניתוח נעשה בהרדמה מלאה בה מבצעים חתך בטני קטן ודרכו מחדירים מכשיר אשר באמצעותו ניתן להגיע אל האבנים ולרסק אותן באמצעות קרני לייזר או גלים על קוליים. לאחר הריסוק מחדירים מכשיר נוסף אשר באמצעותו שואבים או שולפים את האבנים המרוסקות. 

 

טיפול טבעי באבנים בדרכי השתן ובכליות

כדי לתת את המענה הטוב ביותר, רצוי לאבחן את סוג האבנים והרכבן. האפשרות הטובה ביותר היא בחינה של האבנים לאחר יציאתן. בהיעדר אפשרות כזו, בדיקות דם ושתן יכולות לתת מידע על סוג האבנים ועל הפרשת יתר של חומרים שונים בשתן (סידן-אוקסלט, חומצה אורית, ציסטאין וכד').

מעבר לסיוע ביציאת האבנים, המטרה הטיפולית הראשית (לאחר יציאת האבנים) היא מניעת יצירת אבנים חדשות.

 

תזונה - להרכב התזונה תפקיד מכריע בהרכב השתן, ויש להתאים אותה לסוג האבנים, אולם קיימות כמה המלצות כלליות הנכונות לכל סוגי האבנים (הגברת שתייה, מתן שתן של לפחות 2 ליטר ביום), המלצות הנכונות לרוב סוגי האבנים (הפחתת צריכת חלבון מן החי, הגברת צריכת פירות וירקות וכו'), והמלצות פרטניות בהתאם לסוג האבנים (הפחתת צריכת אוקסלט באם קיימת הפרשת יתר שלו, הפחתת צריכת פורינים במקרה של רמה גבוהה של חומצת שתן, העלאה או הורדה של חומציות השתן). בסעיף התזונה תמצאו סקירה של הממצאים בנוגע לרכיבי התזונה החשובים ביותר ורשימת המלצות כלליות, פרטניות ולפי סוג האבנים.

 

צמחי מרפא - קיימות עדויות רבות, אם כי בעיקר פרה-קליניות (מחקרים בבעלי חיים) על יעילות של מספר צמחי מרפא לטיפול ומניעת חזרה של אבני כליה.

בין הצמחים העיקריים לטיפול באבני כליה ניתן למצוא פילנטוס נירורי (Phyllanthus niruri) בשל פעילות נוגדת עווית ומרגיעה, ומניעת היווצרות אבנים על ידי הפחתת הפרשת אוקסלט בשתן, הפחתת מספר ומשקל האבנים והפחתת כניסת סידן-אוקסלט לתאים, אמיתה קיצית (Ammi visnaga) בשל פעילות נוגדת עווית ומשתנת לצד מניעת נזק לתאי האפיתל שנגרם על ידי אוקסלט ואבני כליה, קוטב מצוי (Tribulus terrestris) בשל הורדת רמות אוקסלט ועיכוב יצירת אבנים, ולפה גדולה (Arctium lappa) בשל פעילות מונעת היווצרות אבנים ובשל פעילות נוגדת זיהום.

כמו כן מהמחקרים שסקרנו עולה כי קיים פוטנציאל טיפולי לצמחים פטרוזיליה (Petroselinum crispum), זקן תירס (Zea mays), חילבה (Trigonella foenum-graecum), קצח תרבותי (Nigella Sativa), אספרגוס (Asparagus racemosus), תה ירוק ((Camellia sinensis, מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza), פטל אדום (Rubus idaeus), רוזמרין רפואי (Rosmarinus officinalis), אורגנו (Origanum vulgare), אנדרוגרפיס (Andrographis paniculate), סרפד (Urtica dioica), פרע מחורר (Hypericum perforatum), ברברית מצויה (Berberis vulgaris), מורינגה מכונפת (Moringa oleifera), וקנרס הארטישוק (Cynara scolymus).

לסיום, מוטב להימנע משימוש ממושך בצמח שרביטן סיני (Ephedra sinica) אשר עלול לגרום להיווצרות אבני כליה.

בפרק של צמחי המרפא תוכלו למצוא פירוט של עדויות אלו כמו גם המלצות פרקטיות להרכבת פורמולות לטיפול.

 

תוספי תזונה - לתוספי תזונה מקום מרכזי בטיפול באבני כליה.

קיימות עדויות נרחבות לגבי השימוש בתוספים ציטראט, סידן, ויטמין C, ויטמין B6, ויטמין D, אומגה 3, ופרוביוטיקה.

בפרק תוכלו למצוא פירוט של העדויות לגבי כל תוסף.

 

סְטרס - מחקרים מראים כי קיים קשר בין אירועי סטרס משמעותיים לבין אבני כליה. מחקר קליני₍₁₎ שהשווה 200 חולים בעלי אבנים בכליות ל-200 אנשים כקבוצת ביקורת מצא קשר מובהק בין אירועי סטרס משמעותיים לאבני כליה (p=0.00001). הגורמים המשפיעים ביותר היו הכנסה משפחתית נמוכה (p=0.006), בעיות בתשלום המשכנתא (p=0.04) ואירועים בעלי משמעות רגשית כמו כעס, עצבנות או עצב לתקופה של שבוע לפחות (p=0.046). מעניין לגלות כי דווקא גירושים היוו גורם מגן מפני יצירת אבנים עם יחס סיכון של 0.2 בלבד (p=0.04).

מאמר סקירה₍₂₎ מסכם מחקרים בנושא_(3-6) ומדגים כי סטרס עלול לגרום לכיווץ יתר של שלפוחית השתן עקב הפרשה של וזופרסין (vasopressin), להקטין את כמות הפרשת השתן, להעלות ריכוז של רכיבים המהווים בסיס ליצירת אבנים (סידן, אוקסלט, וחומצת שתן) ולהפחית ריכוז של רכיבים מגנים כמו מגנזיום וציטראט. 

 

כמו כן, ייתכן שלתנוחת השינה יש השפעה על תהליכים בכליה. אם האבנים מופיעות בצד אחד בלבד של הגוף, רצוי לישון דווקא על הצד השני. במחקר קליני₍₇₎ נבדקו 110 חולים עם אבנים בצד אחד של הכליות. מתוכם, 93 ישנו על צד מועדף. מידת ההתאמה בין הצד עליו ישנו לבין הצד בו זוהו אבנים היתה 76%. 

 

ולבסוף, לא נמצא קשר בין פעילות גופנית לבין היארעות של אבני כליה₍₈₎.

 

תזונה לטיפול באבנים בדרכי השתן ובכליות:

הקדמה | המלצות כלליות | המלצות לפי סוגי אבנים | שתייה | מיצי הדרים | משקאות שונים | 

חלבון מן החי | צריכת פירות וירקות | סִידן | אוקסלט | מגנזִיום  | אשְלגן | נתְרן | חומצה פיטית 

 

הקדמה

הטיפול התזונתי באבנים בדרכי השתן ובכליות נעשה בהתאם לסוג האבנים. קיימת חשיבות רבה להתאמה אישית של ההמלצות התזונתיות בהתאם לסוג האבנים, למצבו הבריאותי הכללי של המטופל, ובהתאם להעדפות המטופל, על מנת שהתזונה המומלצת תהיה בת-קיימא₍₉₎.

כמו כן, תזונה מיטבית עשויה להועיל גם במישורים אחרים. מחקר עוקבה₍₁₀₎ מצא קשר ישיר בין סוכרת, השמנת יתר ויתר לחץ דם לבין היווצרות אבני כליה. סקירת מחקרים₍₁₁₎ וסקירה שיטתית ומטה אנליזה₍₁₂₎ מצאו אף הם קשר בין סוכרת והשמנת יתר לסיכון לייצור אבני כליה. 

אמנם רצוי להתאים את התזונה באופן אישי, אך גם היצמדות לפרוטוקולי תזונה מקובלים כגון תזונה ים-תיכונית_(13-16) או דיאטת_(17-22) DASH עשויה לסייע בהפחתת ייצור אבני כליה ובמניעת חזרתן.

 

עדות עד כמה חשובה התזונה בטיפול באבני כליה ניתן למצוא במסמך₍₂₃₎ המתאר טיפול ב-2 אנשים (בן 68 ובן 53), הסובלים מאבני חומצת שתן בכליה, על ידי תזונה בלבד. שני המטופלים לא קיבלו את הטיפול התרופתי המקובל עקב בעיות בריאות נוספות מהן סבלו, ולכן קיבלו המלצות תזונתיות בלבד. עיקר ההמלצות כללו: צריכת נוזלים בנפח של 2 ליטר לפחות, צריכה מוגברת של פירות וירקות, איסור על צריכת חלבון מהחי, צריכת נתרן הוגבלה ל-2-3 ג' ביום (כולל הימנעות מחטיפים ומזונות מלוחים), צריכה של מיצי הדרים ומשקאות העשירים בחומצה ציטרית. לאחר 5 ו-4 חודשים (בהתאמה), המטופלים עברו שוב סריקות CT, שהראו שלא נותר זכר מהאבנים. הטיפול נערך בבית חולים בקוריאה.

 

המלצות תזונה כלליות 

להלן רשימת המלצות תזונתיות לטיפול באבני סידן (סוג האבנים השכיח ביותר), מסודרות לפי סדר חשיבות.

 

הגברת צריכה | הפחתת צריכה

הגברת צריכה של:

 

• נוזלים - שתייה מרובה של מים (כ-2 ליטר ליום) מסייעת להורדת ריכוז המומסים בשתן. שתייה מרובה מפחיתה משמעותית את הסיכון לחזרה של אבנים בכליות ואת משך הזמן עד לחזרה. על פי שני מחקרים לשתיית מים מינרלים יתרון על פני שתיית מי ברז. צריכת מיצי לימון ותפוזים מגבירה הפרשת ציטראט בשתן ומפחיתה את הפרשת הסידן ובמידה מסויימת גם את הפרשת האוקסלט. כתוצאה, ייצור אבני הכליה פוחת. צריכת מיץ לימון במשך כ-4 שנים הביאה להפחתה של כמות אבני הכליה מ-1 ל-0.13 אבנים לשנה. קפה - מרבית המחקרים מראים כי צריכת קפה (עם וללא קפאין) מפחיתה סיכון להיווצרות אבנים. משקאות אלכוהוליים (בירה, יין) - מהמחקרים הקיימים עולה כי צריכה של משקאות אלכוהוליים מסוימים מפחיתה את הסיכון להיווצרות אבנים. צריכת בירה הפחיתה את הסיכון בשיעור של כ-21-41% ואילו צריכת יין הפחיתה את הסיכון בכ-31-39%.

 

• מזונות מהצומח בכלל ופירות וירקות בפרט – צריכת ירקות ופירות מפחיתה את כמות החלבון הנצרכת (כיוון שפירות וירקות מכילים כמות נמוכה של חלבון), מסייעת בהבססת השתן (העלאת PH, וכתוצאה הגדלת הפרשת ציטראט), ומפחיתה את הפרשת חומצת השתן.

 

• הגברת צריכת דגנים, קטניות, אגוזים וזרעים המכילים כמות גבוהה יחסית של חומצה פיטית אשר מסייעת בעיכוב התגבשות הסידן.

 

• סִידן - מומלץ לצרוך כמות מתונה וממוצעת של סידן (כ-800-1200 מ"ג ליום), מהתזונה בלבד.

 

• מזונות המכילים מגנזיום כגון אגוזים וזרעים (שקדים, אגוזי פקאן, ערמונים, אגוזי קשיו, אגוזי ברזיל), ירקות ירוקים (קולרבי, סלרי וכד'), בטטה, בננות, קטניות, מוצרי סויה (בעיקר קמח סויה וטופו, אך במידה מבוקרת מכיוון שסויה מכילה גם אוקסלטים), סובין, נבט חיטה, דוחן, אורז חום, אבוקדו, משמש מיובש. המגנזיום מגביר את מסיסות הסידן ומונע את שקיעתו.

 

• מזונות המכילים אשלגן. ירקות כגון חסה, שומר, קולורבי, לפת, ארטישוק, עלים ירוקים (בזיליקום, שמיר, פטרוזיליה, כוסברה ועוד) וסלרי. פירות ובעיקר בננות, תפוזים (בעיקר מיץ), מלון כתום, אפרסקים, פירות יבשים (שזיפים, צימוקים, תמרים ועוד). קטניות, זרעים ואגוזים (בעיקר זרעי חמנייה, שקדים ואגוזי ברזיל), דגנים מלאים ומולסה. האשלגן מסייע להעלאת רמות ציטראט המונע את היווצרות האבנים.

 

• הגברת צריכת ירקות עליים משתנים כגון פטרוזיליה (למרות תכולת אוקסלט גבוהה), סלרי, כוסברה וכד'.

 

 

הימנעות או הפחתת צריכה של:

 

• חלבון מהחי - מומלץ להפחית את צריכת החלבון מהחי עד לרמה של כ-50 גרם ליום. 

 

• נתרן (מלח) - הימנעות מהמלחת מזון ומוצרי מזון המכילים כמויות גבוהות של מלח כגון: חטיפים, אבקות מרק, רטבים מוכנים ומוצרי מזון משוּמרים במלח (ירקות, גבינות מלוחות, נקניקים ובשרים). נתרן גורם להעלאת רמות סידן בשתן ומעודד התגבשות אבנים.

 

• מזונות המכילים אוקסלט כגון תרד, עגבניות, סויה, קקאו, בטטות, פלפלים, סלק, עלי מנגולד, שוקולד, תה, שעועית וכד'. רצוי לצרוך ממזונות אלו במידה מתונה אך אין צורך להימנע לחלוטין אלא אם בדיקות המעבדה מצביעות על הפרשת יתר של אוקסלט (hyperoxaluria). במקרה זה מוטב להימנע ממזונות אלו. לרשימה מורחבת של תכולת אוקסלט במזונות לחצו כאן.

 

• משקאות שונים - צריכת משקאות ממותקים מעלה סיכון ליצירת אבנים בכ-33%, צריכת קולה בכ-23%, ומיצי אשכוליות ותפוחים בכ-35%. כמו כן, הימנעות מצריכת משקאות ממותקים הביאה לירידה מובהקת בחזרה של אבני כליה. 

 

• סוכר ומזונות המכילים סוכר (עוגות, עוגיות, שוקולדים וכד') – קיים קשר ישיר בין צריכת פרוקטוז באופן ספציפי (מכל מקור) לעליית הסיכון בהיווצרות אבני כליה.

 

• תה – תה שחור נחשב כבעל תכולת אוקסלטים גבוהה. יחד עם זאת, מחקר מגלה כי תכולת האוקסלטים תלויה בזמן הבישול, כך שככל שעולה זמן הבישול (מ-15 ל-30 ול-60 דקות), כך עולה תכולת האוקסלטים. 

 

• מזון מעובד - מזונות תעשייתיים, מעובדים, מלאכותיים ומשוּמרים המכילים צבעי מאכל וחומרי טעם וריח. מזונות אלו מגבירים את הסיכון למחלות מטבוליות ולהשמנה. 

 

 

המלצות לפי סוגים שונים של אבני כליה

אבני סִידן | אבני חומצת שתן | אבני ציסטין | אבני סטרוביט

 

אבני סִידן-אוקסלט (הסוג השכיח ביותר) וסִידן-פוספאט

• צריכת נוזלים. בעיקר מים_(22,24-42), אך גם לימונדה ומיצי הדרים טבעיים_(46-53), מיצי דומדמניות₍₅₄₎, חמוציות₍₅₅₎ ורימונים₍₅₆₎, קפה, יין ובירה_(47,57-64) על מנת להגביר את כמות השתן ל-2 ליטר ביום. יש להימנע ממשקאות קלים וממותקים, ובמיוחד ממשקאות קולה_{(60-61,65-67)}.
• הפחתת צריכת חלבון מהחי לכ-50 גרם ליום_{(17,20,28,68-96)}.
• הגברת צריכת פירות וירקות_{(17,82,97-103)}. בין השאר צריכת פירות וירקות מביאה גם לצריכת מגנזיום ואשלגן אשר נמצאו כמעכבי ייצור אבנים_{(17,85,104-108)}.
• הפחתת צריכת מלח_(41,109-112).
• הפחתת צריכת מזונות עשירים באוקסלט. במצב של עודף אוקסלט (hyperoxaluria) מוטב להימנע מצריכתם_(113-116).
• צריכת סידן נאותה בתזונה_(117-126).
• הגברת צריכת ציטראט בתזונה, בעיקר דרך צריכת מיצי הדרים_(46-53).
• הגברת צריכת דגנים, קטניות, אגוזים וזרעים המכילים כמות גבוהה יחסית של חומצה פיטית אשר מסייעת בעיכוב התגבשות הסידן_(127-134)

 

אבני חומצת שתן

• הקפדה על צריכת נוזלים שמובילה להפרשת כ-2 ליטר ביום, בעיקר מים_(25,103,135) אך גם מיצים שמפחיתים את חומציות השתן ומגבירים הפרשה של ציטראט כגון מיץ תפוזים ומיץ דומדמניות שחורות_(51,54,103). רצוי להימנע ממיץ חמוציות אשר נמצא כמעלה את חומציות השתן ואת הרוויה בשתן של חומצת שתן_(54,136) וממשקאות קלים_(19,61,66).
• הפחתה בצריכת חלבון מן החי על מנת לצמצם צריכת פורינים המשפיעים על הרכב וחומציות השתן וכדי להפחית הפרשה בשתן של חומצת שתן_{(36,72,87,135,137-138)}. 
• הגברת צריכת מזונות מן הצומח_{(119,135,139)} בכלל ומזונות המכילים ציטראט_(25,53) בפרט, כמו גם שימוש בתוסף ציטראט_(25,93) על מנת להביא להפחתת חומציות השתן. 
• ירידה במשקל₍₁₂₎.

 

אבני ציסטין

• הגברת צריכת נוזלים עד כדי הפרשה של כ-3 ליטר ליום_(25,30-31), על מנת להפחית את ריכוז הציסטאין בשתן.
• הגבלת צריכת חלבון מן החי_{(25,35,93,119)}. הפחתת צריכת חלבון מהחי מביאה לצמצום צריכת ציסטאין ומתיונין אשר מהווה חומר מוצא לציסטאין.
• הגברת צריכת ירקות ופירות בכלל וכאלו העשירים בציטראט בפרט מקושרת לירידה בחומציות השתן₍₉₀₎אשר מסייעת בהגברת מסיסות הציסטאין₍₃₀₎.
• דיאטה צמחונית עשויה להתאים במיוחד לטיפול במצבי ציסטינוריה, שכן העלייה בצריכה של מזונות בסיסיים מסייעת באיזון החומציות, ובכך עשויה לתרום למניעת היווצרות אבנים. כמו כן, צריכת תזונה צמחונית הייתה מלווה בירידה שאינה מובהקת סטטיסטית, של 22% ו-15% בהפרשת הציסטין והציסטאין בשתן, בהתאמה, בהשוואה לדיאטה מערבית_(140).
• שימוש בתוסף ציטראט_{(25,30,93,119)}.
• הפחתת צריכת מלח על מנת להפחית הפרשת ציסטאין_(22,25,30).
• מתחילות להצטבר עדויות כי נטילה של חומצה אלפא ליפואית עשויה למנוע הישנות של אבני ציסטין_(141-142).

 

אבני סטרוביט

• אבנים אלו לרוב נוצרות מזיהום, ולכן לא נמצא כי תזונה משפיעה על היווצרותן. יחד עם זאת, הגברת צריכת נוזלים בהחלט מסייעת₍₂₅₎. זיהום אבני הסטרוביט נוצר כאשר חומציות השתן נמוכה מדי ולכן קיים קושי בהתמודדות עם החיידקים. לכן, חלק מהטיפול התזונתי באבנים אלו, בניגוד לסוגים האחרים של האבנים, יהיה דווקא להגביר את חומציות השתן₍₃₁₎, למשל על ידי שתיית מיץ חמוציות.
• סקירה₍₁₄₃₎ומחקרי מעבדה מצביעים על פוטנציאל של כורכום₍₁₄₄₎ ושל פילנטוס₍₁₄₅₎ לטיפול באבני סטרוביט.

 

 

סיכום הראיות לגבי רכיבי התזונה המשמעותיים ביותר:

שתייה | מיצי הדרים | משקאות שונים | חלבון מן החי | צריכת פירות וירקות | סִידן | אוקסלט | מגְנזיום | אשְלגן | נתְרן | חומצה פִיטית 

 

שתייה - על מנת למנוע היווצרות של אבנים בדרכי השתן יש להקפיד על שתייה מרובה ויומיומית של נוזלים (מים ו/או חליטות צמחי מרפא), על מנת להגיע לנפח שתן של כ-2 ליטר ליום _(22,24-42). במחקר רנדומלי פרוספקטיבי רחב היקף נמצא כי מתן מוגבר של שתן (כ-1.5 ליטר ליום) מפחית את הסיכון לחזרה של אבנים בכליות (מ-27% ל-12%) ואת משך הזמן עד לחזרה (הארכת הזמן מ-25 חודשים ל-38)₍₄₃₎. 

כמו כן, בשני מחקרים קליניים_(44-45) נמצא יתרון לשתיית מים מינרלים על פני מי ברז. שתיית מים מינרלים הביאה להפרשה מוגברת של מגנזיום וציטראט ולהפחתת הרוויה של סידן-אוקסלט בשתן.

 

מיצי הדרים - צריכת מיץ לימון מגבירה הפרשת ציטראט בשתן ומפחיתה את הפרשת הסידן ובמידה מסויימת גם את הפרשת האוקסלט_(46-48). כתוצאה, ייצור אבני כליה מסוג סידן-אוקסלט פוחת. צריכת מיץ לימון (120 מ"ל תרכיז מיץ לימון, המכיל 5.9 גרם חומצה ציטרית, מהול ב-2 ליטר מים, לאורך היום) במשך כ-4 שנים הביאה להפחתה של כמות אבני הכליה מ-1 ל-0.13 אבן לשנה₍₄₉₎. שתיית מיץ לימון הינה יעילה במידה שווה לצריכת אשלגן ציטראט_(49-50). כמו כן, צריכת מיץ לימון דיאטטי (805 קלוריות ו-225 גרם סוכר פחות ממיץ רגיל) נמצאה שווה ביעילותה לצריכת מיץ לימון רגיל₍₄₇₎.

גם למיץ תפוזים יש השפעה משמעותית. מיץ תפוזים מפחית רמות של חומצת שתן בשתן, מעלה את הפרשת הציטראט ומפחית היווצרות ברושייט (סידן-פוספאט). יחד עם זאת מיץ תפוזים גם מעלה הפרשת אוקסלט בשתן₍₅₁₎. במחקר קליני₍₅₂₎שנערך בקרב מייצרי אבני סידן-אוקסלט לצד ביקורת, הודגם כי למיץ תפוזים (1200 מ"ל ביום, תרכיז מהול, תכולה יומית של 100 מ"ג ציטראט ו-42 מ"ג אשלגן) עדיפות מובהקת (p<0.05) על מיץ לימון (1200 מ"ל ביום, תרכיז מהול, תכולה יומית של 100 מ"ג ציטראט, ללא אשלגן) בהורדת חומציות השתן ובהפרשת ציטראט. 

במיץ תפוזים, ציטראט מופיע כמלח של אשלגן ולכן גם מוריד את חומציות השתן. לעומת זאת, ציטראט במיץ לימון, מלווה לרוב בפרוטונים, ולכן לא מוריד את החומציות באותה המידה כמו מיץ התפוזים₍₂₅₎.

 

משקאות שונים

משקאות בעלי השפעה חיובית | משקאות בעלי השפעה שלילית

 

משקאות בעלי השפעה חיובית - מיץ דומדמניות העלה את ה-PH של השתן ואת הפרשת החומצה הציטרית, וכן העלה את הפרשת החומצה האוקסלית. מיץ שזיפים לא השפיע על הרכב השתן בצורה משמעותית אך מיץ חמוציות הוריד את ה-PH של השתן (העלאה של החומציות) בעוד הפרשת החומצה האוקסלית עלתה₍₅₄₎. במחקר קליני אחר נמצא כי שתיית מיץ חמוציות הביאה לירידה בהפרשת אוקסלט ופוספאט לצד הגברת הפרשת ציטראט והביאה להפחתת הרוויה היחסית של סידן-אוקסלט₍₅₅₎. מיץ אשכוליות הביא לעלייה בהפרשת הציטראט₍₅₃₎. 

במחקר שנערך בעכברים נמצאו למיץ רימונים השפעות משקמות תאי כליה ומפחיתות את השְפעת העקה החימצונית שניגרמו ע"י אבני אוקסלט₍₅₆₎. 

מרבית המחקרים מראים כי צריכת קפה (עם וללא קפאין), יין או בירה מפחיתה סיכון להיווצרות אבנים_(47,57-63).

 

משקאות בעלי השפעה שלילית - צריכת משקאות ממותקים מעלה סיכון ליצירת אבנים בכ-33%, צריכת קולה בכ-23%, ומיצי אשכוליות ותפוחים בכ-35% _{(19,22,60-61,64-65,67)}. כמו כן, הימנעות מצריכת משקאות ממותקים הביאה לירידה מובהקת (p=0.023) בחזרה של אבני כליה ₍₆₆₎. החוקרים אף מצאו הבדל בין צריכת משקאות הכוללים חומצה זרחתית (הפחתת סיכון של 15% לעומת הביקורת) לבין משקאות הכוללים חומצה ציטרית (ללא הבדל מול הביקורת).

 

חלבון מן החי - קיימת חשיבות רבה להפחתת צריכת חלבון מן החי. לא מעט מחקרים קליניים_(68-80), מחקרי עוקבה_(81-85), וסקירות_{(17,20,28,86-96)}כבר נכתבו בנושא ומעיון בספרות עולה כי צריכת חלבון מן החי גורמת לסינון יתר בכליות ולעלייה בשתן של חומצת שתן, סידן, אוקסלט, ופוספטים. כמו כן צריכת חלבון מן החי מעלה את חומציות השתן (הפחתה של ה-PH) ומפחיתה את הפרשת הציטראט. צריכה גבוהה של חלבון מן החי מעלה את הסיכון להיווצרות אבנים בעד כ-250%₍₆₉₎. מומלץ כי רמת צריכת החלבון מן החי לא תעבור 50 גרם ליום. 

רוב צריכת האשלגן (המפחית סיכון להיווצרות אבנים) מגיעה מבשר, פירות וירקות, עם הבדל חשוב בין מזונות אלה: בעוד לצריכת בשר יש השפעה חומצית בשל התוכן הגבוה של חומצות אמינו המכילות גופרית (מתיונין וציסטאין). פירות וירקות מספקים בעיקר חומרים מבסיסים אשר מגביר את הפרשת הציטראט בדרכי השתן₍₁₀₂₎. 

יש לציין כי אמנם העדויות בנושא חזקות אך הן אינן חד משמעותיות. מספר מחקרים לא מצאו יתרון להפחתת צריכת חלבון על פני תזונה רגילה₍₁₄₆₎, לצריכת חלבון מהצומח במקום חלבון מהחי₍₁₄₇₎או על פני שתיית נוזלים₍₁₄₈₎ אולם מחקרים מועטים אלו סובלים בעיות מתודולוגיות ולכן אינם מערערים את המסקנות ממרבית המחקרים הקליניים. 

השאלה איזה חלבון מן החי הוא הרע במיעוטו טרם זכתה לתשובה מלאה. במחקר₍₁₃₇₎ בוצעה השוואה בין צריכת חלבונים שונים מהחי והשְפעתם על חומצת השתן. נמצא כי דווקא צריכת דגים העלתה את רמת חומצת השתן במידה הגבוהה ביותר ואלו צריכת בקר ועוף הביאה לעלייה מתונה יותר. רמת חומצת השתן לאחר צריכת דגים, בשר, או עוף היתה 741, 638 ,641 מג'/יום, בהתאמה. 

 

כמו כן, לצריכת חלבון מן החי השפעה גם על רמת חומצת שתן, בעיקר בשל תכולה גבוהה של פורינים. פורינים מצויים בגרעין התא של כל תא צמח או תא חי. בעיקרו של דבר, פורינים הם אבני הבניין של כל היצורים החיים. כשפורינים מתפרקים בגוף הם יוצרים חומצת שתן. במספר מחקרים אפידמיולוגיים, הודגם כי צריכת בשר ודגים מעלה את ריכוז חומצת השתן בסרום₍₁₃₈₎. קיימים מספר סוגים של פורינים והשפּעתם על ריכוז חומצת השתן בסרום שונה. הפורינים Hypoxanthine, IMP, adenine, adenosine 5-monophosphate, guanosine 5-monophosphate נמצאו כמגדילים את ריכוז חומצת השתן בסרום. השפּעתו של Hypoxanthine נמצאה כחזקה ביותר. לעומת זאת, הפורין guanine אינו מעלה את רמת חומצת השתן בסרום או את הפרשתו₍₁₄₉₎. פורין זה הינו עיקרי בדגים מסויימים (סרדינים, טרוטה, מקרל), אשר גם מכילים חומצות שומן בלתי רוויות, ולכן צריכה מתונה שלהם יכולה להיות מומלצת, בעיקר בקרב חולים בסיכון למחלות לב. ירקות, דגנים,קטניות, שעועית, ירקות, פטריות (למעט שיטאקי) ומוצרי סויה מכילים כמויות קטנות של פורינים, בעיקר adenine ו-guanine. ביצים ומוצרי חלב כמעט ואינם מכילים פורינים. חשוב לציין כי פורינים מצויים כמעט בכל המזונות; 10-15 מ"ג של פורינים מצויים בחצי כוס של כמעט כל מזון, אך זוהי נחשבת כמות קטנה ותקינה גם בדיאטות דלות פורינים. המזונות שתכולת הפורינים שלהם גבוהה (500-1000 מ"ג או יותר בחצי כוס) הם: איברים פנימיים של בעלי חיים (כולל כבד, כליות, טחול ולב), שמרים ותמצית שמרים. מזונות המכילים כמויות מתונות של פורינים (100-400 מ"ג בחצי כוס) הם: חלקי בשר שאינם איברים פנימיים, פירות ים ועוף. מזונות מן הצומח כמעט ולא מגיעים לטווח הבינוני, ולרוב מכילים 15-100 מ"ג בחצי כוס₍₁₅₀₎. לרשימה של תכולת פורינים במזונות, ראו כאן.

 

פירות וירקות – לצד הפחתת צריכת חלבון מן החי, ההמלצה החשובה ביותר היא הגברת צריכת ירקות ופירות. מחקרים_{(79,82,97-101)}וסקירות_{(24-25,35-38,102-103)} מדגימים כי הגברת צריכת מזונות מן הצומח בכלל, ופירות וירקות בפרט, מפחיתה את כמות החלבון הנצרכת (כיוון שפירות וירקות מכילים כמות נמוכה של חלבון), מסייעת בהבססת השתן (העלאת PH, והגדלת הפרשת ציטראט), ומפחיתה את הפרשת חומצת השתן.

בנוסף ירקות ופירות מהווים מקור חשוב למים ומכילים כמות גבוהה יחסית של מגנזיום, אשלגן ונוגדי חמצון אשר להם השפעה חיובית על מניעת היווצרות אבנים. במחקר עוקבה₍₁₅₁₎נמצא קשר הפוך מובהק בין רמת נוגדי החמצון בדם (בעיקר קרוטנואידים) לבין היארעות אבני כליה.

תוספת של ירקות ופירות לתזונה של אנשים הסובלים מאבני סידן, לא רק הגבירה במידה ניכרת את הפרשת הציטראט מבלי להשפיע על הפרשת אוקסלט, אלא גם הפחיתה את הפרשת סידן-אוקסלט וחומצת השתן היחסית₍₉₇₎.

יש לסייג ולומר כי במצבים של הפרשת יתר של אוקסלט (hyperoxaluria), מומלץ להימנע מצריכת ירקות ופירות מסויימים המכילים כמות גבוהה באופן יחסי של אוקסלט (ראו כאן).

 

סִידן - בעבר היה מקובל לחשוב כי צריכת סידן גבוהה מעלה את הסיכון לאבני סידן ולכן יש להפחית את צריכתו, אולם מחקרים מהשנים האחרונות מראים בדיוק את ההיפך: הפחתת צריכת סידן בתזונה מגבירה ספיגת אוקסלט מהמזון_(88,126) ומגבירה את הפרשת סידן ואוקסלט בשתן_{(25,29,113,118)} ולכן לא רק שאינה מסייעת במניעת האבנים, אלא אף פוגעת בבריאות העצמות_(22,25,152). במחקר קליני₍₁₅₃₎ הודגם כי הפגיעה בצפיפות העצם מופיעה רק בקרב חולים שהפרשת הסידן המוגברת שלהם בשתן (hypercalciuria) תלויה בצריכת סידן מהתזונה בעוד שצפיפות העצם לא הושפעה בקרב חולים שהפרשת הסידן שלהם בשתן לא היתה תלויה כלל בתזונה. 

במספר רב של מאמרי סקירה, מחקרים קליניים_{(19,68,83,107,113-114,120-126)} וסקירות שיטתיות_(36,41,93)הודגם כי צריכה מתונה של סידן בתזונה, כ-800-1200 מ"ג/יום, מביאה להפחתה בהפרשת אוקסלט ולכן מומלצת כחלק מהטיפול באבני כליה. צריכת סידן גבוהה לעומת צריכה נמוכה הפחיתה את הסיכון ליצירת אבנים בכ-35%₍₁₁₇₎. 

לעומת זאת בכל הקשור לתוספי סידן, במחקרים נמצא קשר בין צריכת תוספי סידן לבין היארעות אבני כליה _(120,154) כשנטילת תוספי סידן העלתה את הסיכון ליצירת אבנים בכ-20%₍₁₁₇₎. ככל הנראה השְפעתם של התוספים תלויה בסוג הסידן, בזמן ובאופן הנטילה. נטילת תוסף סידן עם הארוחה מפחיתה את הסיכון ליצירת אבני סידן-אוקסלט₍₁₅₅₎. 

 

אוקסלט - ההנחה הרווחת היא כי צריכת יתר של אוקסלטים בתזונה עלולה לקדם יצירת אבנים. 

מספר מחקרים _(113-114) מאשרים כי צריכה גבוהה יותר של אוקסלט גורמת להגברת הפרשתו בשתן, זאת על אף שחצי מצריכת האוקסלט בשתן מגיעה מהתזונה וחצי מייצור אנדוגני₍₁₁₅₎. למעשה, רק כמות קטנה מצריכת האוקסלט (6-14%) נספגת בגוף. אנשים הסובלים מעודף אוקסלט בשתן, נקראים "סופגי על", והם סופגים 50% יותר אוקסלט מאנשים אחרים. מצב זה עשוי להיגרם על יד הפרעה גנטית או כתוצאה מתפקוד מעי לקוי_(86,156). במחקר קליני₍₁₁₆₎נמצא כי ספיגת יתר של אוקסלט (אשר הוגדרה כספיגה העולה על 10%), נמצאה ב-39% מאנשים בעלי אבנים (70 נבדקים) ובקרב 20% מהמתנדבים הבריאים (50 נבדקים). כמו כן, ייתכן שהפרשת אוקסלט עקב צריכת חלבון תלויה גם בגורמים גנטיים והורמונליים ולכן עשויה להיות שונה בין נשים וגברים₍₇₆₎.

אוקסלטים נמצאים בעיקר במזונות מן הצומח. יחד עם זאת, סקירת מחקרים ₍₁₀₃₎ מראה כי צריכה מוגברת של פירות וירקות (גם כאלו המכילים רמה גבוהה יחסית של אוקסלט) מפחיתה את הסיכון להיווצרות אבני כליה, בין השאר בשל תכולה גבוהה של אשלגן ומגנזיום בפירות וירקות, המשפיעים גם על הבססת השתן ועל מסיסות חומצת השתן.

כך למשל במחקר קליני₍₉₇₎, תוספת של פירות וירקות לתזונה של אנשים הסובלים מאבני סידן, הגבירה את כמות השתן המופרש ב-64%, את רמת ה-PH (מ-5.84 ל-6.19) ואת הפרשת הציטראט (ב-68%), האשלגן (ב-68%) והמגנזיום (ב-23%) מבלי להשפיע על הפרשת אוקסלט, ואף הפחיתה את הריווי היחסי בשתן של של סידן-אוקסלט ושל חומצת השתן. לעומת זאת הסרת פירות וירקות מן הדיאטה הורידה את ההפרשה בשתן של אשלגן (ב-62%), מגנזיום (ב-26%), ציטראט (ב-44%), ואוקסלט (ב-31%), והגדילה את הפרשת הסידן (ב-49%) והאמוניום (ב-12%). 

המזונות שמכילים את כמות האוקסלט הגבוהה ביותר כוללים תרד, ריבס, סלק (עלים ושורשים), קרמבולה, אגוזים, שוקולד, סובין, קטניות (שעועית, כולל סויה), תפוחי אדמה, צנון, תה שחור, פטרוזיליה ופירות יער _(86,115,157). רצוי לצרוך מהם במידה מתונה אך אין צורך להימנע לחלוטין אלא אם בדיקות המעבדה מצביעות על הפרשת יתר של אוקסלט (hyperoxaluria). במקרה זה מוטב להימנע ממזונות אלו. לרשימה מורחבת של תכולת אוקסלט במזונות ראו כאן.

יש לזכור כי הפרשה של אוקסלט בשתן תלויה גם בגורמים נוספים. צריכת סידן_(113,158) ומגנזיום מן התזונה מביאה לירידה בהפרשת אוקסלט. מחקר קליני₍₁₀₅₎הדגים כי הוספת סידן קרבונט (300 מג) או מגנזיום אוקסיד (300 מג') לתזונה עשירה באוקסלטים (כ-200 מ"ג), הביאה לירידה בספיגת האוקסלט מ-13.5% ל-5.1% ו-7.6% בהתאמה. 

מחקר עוקבה גדול₍₁₁₄₎מצא כי לכמות האוקסלט המופרשת בשתן יש קשר גם ל-BMI, לצריכת פרוקטוז ולכמות הפרשת האשלגן, הזרחן והמגנזיום בשתן. צריכת סידן נימצאה קשורה ביחס הפוך להפרשת אוקסלט בשתן. החוקרים מסכמים שניראה כי ההשפעה הישירה של האוקסלט התזונתי על רמת הפרשת האוקסלט בשתן היא קטנה.

כמו כן, בקרב חלק מהאוכלוסייה (כ-38%) קיים במעיים חיידק בשם Oxalobacter formigenes אשר פועל ככל הנראה לקשירה של אוקסלט, הפחתת הפרשתו בשתן וכתוצאה הפחתת הסיכון לאבני כליה_(159-160). ייתכן וזו אחת הסיבות לכך שחשיפה לאנטיביוטיקה מעלה משמעותית את הסיכון ליצירת אבני כליה₍₁₆₁₎.

סקירות מחקריות_(162-163) מציינות כי קיימת השערה לפיה החיידק Oxalobacter formigenes, פועל אך ורק בסביבה אשר יש בה אוקסלט, ולכן יפעל בצורה טובה יותר במהלך דיאטה המכילה אוקסלט, ולא בזמן דיאטה ללא אוקסלט. 

 

מגְנזיום – צריכת מגנזיום מגבירה את הפרשת הציטראט בשתן₍₈₅₎, מעכבת התגבשות וצמיחה של סידן-אוקסלט וסידן-פוספט. מגנזיום יוצר עם אוקלסט קומפלקס מסיס וכך מוריד את הרווויה של סידן בשתן_(22,104). מספר מחקרים וסקירות מראים קשר בין צריכת מגנזיום להפחתת הסיכון לאבנים_{(34,37,63,88,105-107)}.

בנוגע לשימוש בתוספי מגנזיום, מספר מחקרים מראים שיפור רק בשילוב בין מגנזיום לציטראט_(106,108), כמקובל בטיפול הרפואי המפורט כאן.

 

אשְלגן – קיים קשר בין צריכת אשלגן וירידה בסיכון לאבני כליה_{(34,37,85,88)}.

ההערכה היא כי כל עליה של 20 מ"ק ליום באשלגן בשתן קשורה לירידה של 17 מ"ג ליום בקלציוריה (calciuria). לרוב האנשים הסובלים מאבני כליה, נמצא שיש יחס גבוה יותר של נתרן בשתן, לעומת אשלגן₍₂₂₎.

 

נתרן - מומלץ להפחית בצריכת הנתרן כיוון שנתרן מעלה את כמות הסידן המופרשת 

בשתן₍₁₀₉₎ ואת הפרשת האוקסלט₍₁₁₀₎. הפחתת צריכת נתרן בתזונה מונעת היווצרות אבנים ומפחיתה את הסיכון להיווצרות אבנים חדשות.

מחקרים קליניים מראים כי הפחתת הנתרן בתזונה מ-200 ל-80 מיקרומול ביום, הורידה את הפרשת הסידן בשתן למצבה התקין₍₁₁₁₎ ושכל צריכה נוספת של 100mEq נתרן, מעלה את הפרשת הסידן בשתן בכ- 0.6 מיקרומול₍₁₁₂₎. 

 

חומצה פיטית - חומצה פיטית מצויה בדגנים, קטניות, אגוזים וזרעים. סקירות _(25,127-128)מסכמת שורה של מחקרים שבוצעו במעבדה_(129-130), בבעלי חיים_(131-132) ומחקרים קליניים_(133-134) אשר מראים כי לחומצה פיטית יכולת להיקשר למשקעים ולמנוע היווצרות אבנים וכי לצריכתם בתזונה השפעה מהותית על הסיכון להיווצרות אבני סידן-אוקסלט או סידן-פוספאט. 

יחד עם זאת יש לזכור שחומצה פיטית נקשרת גם למינרלים חיוניים (כגון אבץ) ולכן רצוי לצרוך אותה אך לא בכל הארוחות (לחומצה יש טווח השפעה של כ-3 שעות).

לתכולת חומצה פיטית במזונות ראו כאן.

 

 

צמחי מרפא לטיפול באבנים בדרכי השתן ובכליות

כללי | אסטרטגיה טיפולית וצמחים אפשריים | פורמולות | סיכום מחקרים

 

כללי

עיקר הטיפול נעשה באמצעות צמחי מרפא המיועדים להקטנת נפח האבנים, על מנת לאפשר לאבנים לצאת דרך צינורות השתן.

צמחי המרפא העיקריים המשמשים לטיפול באבני כליה אשר יש לגביהם עדויות מחקריות כוללים פילנטוס נירורי (Phyllanthus niruri), אמיתה קיצית (Ammi visnaga), קוטב מצוי (Tribulus terrestris), פטרוזיליה (Petroselinum crispum), זקן תירס (Zea mays), חילבה (Trigonella foenum-graecum), קצח תרבותי (Nigella Sativa), ואספרגוס (Asparagus racemosus).

כמו כן קיים שימוש מסורתי אך נטול ראיות בצמחים אבפטוריון ארגמני (Eupatorium purpureum), בקעצור (Hydrangea aborescens), כרפס (Apium graveolens), שבטבט (Equisetum arvense), וקליפות קפה (Caffea arbica).

בנוסף, רצוי להשתמש בצמחי מרפא משתנים כגון עלי סרפד (Urtica dioica) או עלי שינן רפואי (Folia Taraxacum officinalis), ובצמחי מרפא מאלחשים למערכת השתן כגון זקן תירס (Zea mays) או אמיתה קיצית (Ammi visnaga) על מנת להפחית את הכאב הנגרם בשל הימצאות האבנים.

הזמן הדרוש לשם השגת תוצאה משמעותית הינו לפחות 2-3 חודשים של טיפול מתמשך.

צמחי המרפא יינתנו בטינקטורות או בחליטות ולא בכמוסות וזאת על מנת לאפשר הזרמת נוזלים במערכת.

חשוב לציין כי כי שימוש בצמח שרביטן סיני (Ephedra sinica) עלול לגרום להיווצרות אבני כליה ומוטב להימנע משימוש ממושך בו.

 

אסטרטגיה טיפולית וצמחי מרפא אפשריים לטיפול באבנים בדרכי השתן ובכליות:

מספר סקירות מחקרים_(164-169) מסכמות את מנגנוני הפעולה של צמחי מרפא ביחס לטיפול באבני כליה.

יש להפריד בין צמחים המשמשים לטיפול באבני כליה קיימות לצמחים המשמשים למניעה שניונית - חזרת אבני כליה. 

צמחי המרפא המשמשים לטיפול באבנים קיימות כוללים צמחי מרפא משתני נפח ומשתנים מטבוליים, צמחי מרפא ממיסי אבנים, צמחי מרפא נוגדי עווית, וצמחי מרפא נוגדי זיהום (בעת הצורך).

צמחי המרפא המשמשים למניעה שניונית כוללים בעיקר צמחי מרפא משתנים וצמחי מרפא מעכבי התגבשות אבנים.

 

טיפול באבנים | מניעה שניונית

 

טיפול באבנים

• העלאת נפח השתן על ידי צמחי מרפא משתני נפח - Apium graveolens, Camellia sinensis, Equisetum arvense, Folia Taraxacum officinalis, Urtica dioica, Zea mays
• פירוק האבנים על ידי צמחים משתנים מטבוליים וצמחי מרפא ממיסי אבנים - Ammi visnaga, Apium graveolens, Arctium lappa, Asparagus racemosus, Camellia sinensis, Equisetum arvense, Eupatorium purpureum, Phyllanthus niruri, Nigella Sativa, Folia Taraxacum officinalis, Tribulus terrestris, Trigonella foenum-graecum, Urtica dioica, Zea mays 
• צמחי מרפא נוגדי עווית על מנת לאפשר לאבנים לעבור בקלות ולהקל על כאב ועווית הנוצרים בעקבות מעבר האבנים בדרכי השתן - Althea officinalis, Ammi visnaga, Phyllanthus niruri, Piper methysticum, Plantago spp, Zea mays
• צמחי מרפא נוגדי זיהום, במקרה של אבנים ממקור זיהומי או זיהום משני עקב האבנים - Andrographis paniculate, Arctostaphylos uva ursi, Barosma betulina, Echinacea spp., Hydrastis canadensis, Phellodendron spp

 

מניעה שניונית

• העלאת נפח השתן על ידי צמחי מרפא משתני נפח - Apium graveolens, Camellia sinensis, Equisetum arvense, Folia Taraxacum officinalis, Urtica dioica, Zea mays
• צמחי מרפא מעכבי התגבשות וצמיחה של אבנים - Ammi visnaga, Apium graveolens, Arctium lappa, Asparagus racemosus, Camellia sinensis, Equisetum arvense, Eupatorium purpureum, Phyllanthus niruri, Nigella Sativa, Folia Taraxacum officinalis, Tribulus terrestris, Trigonella foenum-graecum, Urtica dioica, Zea mays

 

פורמולות לדוגמא לטיפול באבנים בדרכי השתן ובכליות:

הטיפול בצמחי מרפא נבנה על פי צרכיו הפרטניים של המטופל ובהתאם לתשאול ולתוצאות הבדיקות הרפואיות תוך התחשבות בגורמים אישיים כגון: עודף/חוסר, קור/חום, יובש /לחות, מצב נפשי ופיזיולוגי. מומלץ לגשת למטפל מוסמך אשר ידע להתחשב בגורמים השונים ולהתאים למטופל את צמחי המרפא באופן פרטני. 

הפורמולות המופיעות להלן הן להדגמה בלבד.

 

פורמולה לטיפול באבנים בדרכי השתן ובכליות, בנוזל:

30%	Phyllantus niruri
30%	Equisetum arvense
30%	Tribulus terrestris
10%	Glycyrrhiza glabra 1:1

מינון: 10-15 מ"ל, 3 פעמים ביום

 

מומלץ לשתות חליטה כמפורט להלן במינון של 2 כפות צמחי מרפא לכוס מים, 3-5 פעמים ביום.

33%	Folia Urtica dioica
33%	Folia Taraxacum officinalis
33%	Zea mays

 

בנוסף, ברפואה העממית והמסורתית קיים שימוש במרתחים של קליפות קפה (Caffea arbica) ובחליטות פטרוזיליה (Petroselinum crispum).

קליפות קפה (Caffea arbica), המכונות גם "גישרי", משמשות בין השאר לניקוי קומקומים מאבנית. מקובל להרתיח כף אחת של קליפות לכוס מים ולשתות מספר פעמים ביום.

חליטות פטרוזיליה (Petroselinum crispum) - יש לחלוט זר פטרוזיליה בליטר מים ולשתות במהלך היום. 

 

לפני שנתעמק במחקרים הקיימים על צמחי מרפא למניעה וטיפול באבנים, להלן תיאור מקרה אשר מייצג את היעילות האפשרית של טיפול צמחי:

תיאור מקרה₍₁₇₀₎ של מטופלת בת 35 שסבלה מאבני סידן-אוקסלט בשתן שנוצרו בעקבות נדידה של חלקים מהתקן תוך רחמי שנשאה בעברה אל דרכי השתן. כיוון שהמטופלת סירבה לביצוע ניתוח, היא קיבלה הרכב צמחים המכיל 2 כפות מלאות של כל אחד מהצמחים הבאים: קוטב מצוי (Tribulus terrestris), זקן תירס (Zea mays), שינן (Taraxacum officinale), שבטבט (Equisetum arvense) ודרדר כחול (Centaurea cyanoides). ההכנה כללה הכנת מרתח מ-2 כוסות מים וצמצום ההרכב לכוס אחת. המטופלת הונחתה לשתות את כוס המרתח שעה אחרי האוכל, 3 פעמים ביום. חצי שעה לאחר נטילת המירתח, שתתה המטופלת גם חליטת כמון (2 כפיות בכוס של מים רתוחים) וכן שתתה מידי יום 2 כוסות מיץ צנון שחור. לאחר 3 ימי טיפול יצאה דרך השופכה אבן בגודל של 23 × 13 × 7 מ"מ.

 

סיכום הממצאים העולים ממחקרים על צמחי מרפא: 

פילנטוס נירורי (Phyllanthus niruri) | אמִיתה קיצית (Ammi viִsnaga) | קוֹטב מצוי (Triִbulus terrestris) | פטרוֹזיליה (Petroseliִnum crispum) | זקן תִירס (Zִea mays) | חִילבה (Triִgonella foenum-graecum) | קצח תרבותי (Nigella Sativa) | אספרגוס (Asparagus racemosus) | תה ירוק (Camellia sinensisׂ) | מרווה סִינית (Salvia miִltiorrhiza) | פטל אדוֹם (Rubus iִdaeus) | רוֹזמרין רפואי (Roֹsmarinus officinalis) | אוֹרגנו (Origanum vulgare) | אנדרוֹגרפיס (Andrographiִs paniculate) | סִרפד (Urtiִca dioica) | פרע מחוּרר (Hyperiִcum perforatum) | ברברִית מצויה (Berberiִs vulgaris) | מוֹרינגה מכונפת (Moֹringa oleifera) | קִנרס הארטישוֹק (Cyִnara scolymus) | שרְביטן סיני (Ephedra siִnica) | צמחים נוספים | פורמולות מדף

 

יש לציין כי לצערנו מרבית המחקרים שנערכו עד כה נעשו בבעלי חיים או במעבדה ולכן לא ניתן להשליך מתוצאותיהם לגבי השימוש הקליני. בהמשך נתייחס גם למחקרים אשר בדקו פורמולות צמחים ולא צמחים בודדים.

 

הצמח הנחקר ביותר ואשר נמצא כיעיל ביותר, בטיפול ומניעת אבני כליה הוא פילנטוס (Phyllanthus niruri) - מספר רב של סקירות_{(164-166,171-182)}מציינות את השימוש בפילנטוס כחלק מטיפול באבני כליה.

מחקר קליני₍₁₈₃₎ בדק את השְפעת הפילנטוס על מטופלים עם אבני כליה. בתחילת המחקר נבדקו מדדי השתן והאבנים של הנבדקים. בשלב השני הנבדקים קיבלו חליטה העשויה מתמצית תקנית של פילנטוס (כל שקית חליטה הכילה 4.5 גרם של הצמח, ב-250 מ"ל מים רתוחים, פעמיים ביום) למשך 12 שבועות, נבדקו שוב, ובשלב השלישי הפסיקו את נטילת התמצית למשך 12 שבועות נוספים ושוב נבדקו. תוצאות המחקר הראו כי בזמן נטילת הצמח פחתו אבני הכליה (p<0.001) ובאנשים הסובלים מהיפראוקסלוריה (hyperoxaluria) פחתה הפרשת האוקסלט בשתן (p=0.0002). בנוסף, באנשים הסובלים מעודף חומצה אורית בשתן (hyperuricosuria), פחתה כמות החומצה האורית בשתן (p=0.0057).

מחקר קליני₍₁₈₄₎בדק את השְפעתו של מיצוי פילנטוס לטיפול באבני כליה. הפילנטוס הושרה במים להכנת מיצוי מיימי ולאחר מכן סונן, רוכז, עבר ייבוש בהקפאה והוכנס לכמוסות. קבוצת הטיפול הונחתה ליטול 3 כמוסות, בריכוז של 2% תמצית פילנטוס, במינון של 1350 מ"ג ליום, למשך 3 חודשים. קבוצת הביקורת נטלה כמוסות של עולש (Chicorium sativum) כפלסבו. החוקרים ציינו כי מינון הפילנטוס שניתן הינו נמוך בהרבה מהמינון המקובל, וזאת על מנת להימנע ממצבי רעילות. תוצאות המחקר הראו הפחתה מכמות הסידן הממוצעת בשתן בקרב חולים עם היפרקלצוריה שנטלו פילנטוס לעומת פלסבו (p<0.05). יחד עם זאת מספר האבנים וגודלן לא הושפעו מנטילת הפילנטוס או הפלסבו.

בשני מחקרים שנערכו בחולדות_(185-186) נמצא כי ככל שעלה זמן השימוש בתמצית, כך נצפה שיפור גדול יותר במסת האבנים. טיפול מקדים בפילנטוס₍₁₈₅₎ הפחית את מספר (ב-75%, p<0.05) ומשקל (ב-65%, p<0.05) אבני הכליה, וכן שינה את צורת ומרקם האבנים אשר היו חלקות יותר והומוגניות, נתון המרמז על אפשרות לפירוק מהיר יותר. במחקר השני₍₁₈₆₎ נמצא כי בקרב 12% מהחולדות שקיבלו טיפול בצמח נעלמו האבנים לגמרי אולם הפרשת ציטראט ומגנזיום בשתן לא הושפעה מהשימוש בפילנטוס.

מחקר מעבדה₍₁₈₇₎הדגים כי הוספת תמצית פילנטוס לדגימות שתן אשר הכילו גם נתרן אוקסלט (למטרת יצירת אבנים) הביאה לגידול במספר האבנים הקטנות (5-10 מיקרוגרם) לעומת הפחתת מספר האבנים הגדולות (10-30 מיקרוגרם).

מחקר מעבדה₍₁₈₈₎הדגים כי הוספת תמצית מימית של פילנטוס בריכוז של 5% לתאי כליה עם וללא אבני כליה, בכמות של 5,10,50,100,500,1000 מיקרוגרם למיליליטר, הפחיתה במידה ניכרת (45-92%) את הפעילות האנדוציטוטית (endocytotic) כלומר את כניסת סידן-אוקסלט לתאים. בקבוצת האבנים לא נצפתה השפעה תלוית מינון ברוב ריכוזי תמצית הפילנטוס, אם כי מינון התמצית המקסימלי (1000 מיקרוגרם למיליליטר), כמעט וביטל את ספיגת הסידן אוקלסט בתאים. 

במחקר מעבדה אחר₍₁₈₉₎ נמצא כי השְפעתו של הפילנטוס על אבני כליה הינה בעיקר בשל הגברת הפרשת חומצה אורית. 

מחקר עוקבה₍₁₉₀₎ בדק את השְפעתו של מוצר בשם ®Uristonהמכיל מיצוי יבש של פילנטוס ומיצוי יבש של שברק (ononis spinosa) ועקב במשך כשנתיים אחר 150 אנשים עם אבני כליה לאחר טיפול בגלי הדף לריסוק האבנים (ESWL). מחצית מהנבדקים נטלו 2 גרם ליום של Uriston® במשך 90 יום לפחות, ואילו הקבוצה השנייה לא קיבלה טיפול ונחשבה לקבוצת ביקורת. שתי הקבוצות היו זהות בהרכבן והונחו לשתות לפחות 2 ליטר ליום. תוצאות המחקר לאחר 180 ימים, הראו כי ל-93.5% מהנבדקים בקבוצת הטיפול היו ממצאים של אבנים הקטנות מ-3 מ"מ או ללא כל אבנים כלל, לעומת 83.3% מקבוצת הביקורת (p=0.48). בקרב המטופלים שאבני הכליה שלהם היו ממוקמות בשליש התחתון של הכליה (56 מטופלים), נמצא כי 93.7% מקבוצת הטיפול היו ללא אבנים בתום התקופה לעומת 70.8% בקרב המטופלים שקיבלו פלסבו (p=0.01). בכל הקשור בצורך בטיפול חוזר, נמצא כי בקבוצת הטיפול 39.7% מהנבדקים נזקקו לטיפול חוזר ואילו בקבוצת הביקורת 43.3% נזקקו לטיפול חוזר (p=0.2).

סקירת מחקרים₍₁₇₈₎ מסכמת את פעילותו של הפילנטוס ומציינת כי הוא מתערב בשלבים הקשורים לבניית אבני הכליה כולל התגבשות האבן והרכב האבן. בנוסף ניראה כי פילנטוס מרגיע את אזור השופכנים ומפריע להפרשתם של מקדמי התגבשות אבנים בשתן, כגון סידן.

 

אמִיתה קיצית (Ammi Viִsnaga) - מספר סקירות_{(164-167,180-182,191)} מציינות את השימוש באמיצה קיצית כחלק מטיפול באבני כליה.

תיאור מקרה₍₁₉₂₎ מתאר טיפול באדם בן 52 שהגיע לבית החולים עם 5 אבני כליה בגודל של 3-5 מ"מ, שנצפו בבדיקת הדמיה, מלווה בכאב חד. הוא נטל כמוסות khellin (החומר הפעיל בצמח אמיתה קיצית, לא מצויין באיזו כמות). לאחר 3 ימי נטילה, נעלם הכאב ובדיקה נוספת לא מצאה אבנים בכליה.

מחקר בחולדות₍₁₉₃₎בדק את השְפעת מתן תמצית מימית של אמיתה קיצית על חולדות עם אבני כליה ומצא כי השימוש בצמח הפחית את משטחי האוקסלט בכליה (בכ-70%) וכי תמצית הצמח הראתה פעילות משתנת משמעותית.

מחקר מעבדה₍₁₉₄₎ הדגים כי תמצית מימית של אמיתה קיצית מונעת נזק לתאי אפיתל בכליה, הנגרם על ידי אוקסלט. תמצית האמיתה הקיצית נבדקה במספר מינונים (10,50,100,200 מיקרוגרם למיליליטר). הפגיעה הכלייתית נמדדה על ידי אחוז ה-LDH שהופרש והשימוש בתמצית אמיתה קיצית (100 מיקרוגרם למיליליטר) הפחית באופן משמעותי (p<0.001) את הפרשת ה- LDH מהתאים.

 

קוֹטב מצוי (Triִbulus terrestris) - מספר רב של סקירות_{(164-166,171-174,179-182,195-200)} מציינות את השימוש בקוטב מצוי כחלק מטיפול באבני כליה. 

במחקר בחולדות₍₂₀₁₎נמצא כי מתן תמצית מימית של קוטב מצוי במינון אוראלי של 5 גרם צמח יבש לכל ק"ג משקל העלתה את כמות השתן המופרשת, במידה מעט גבוהה יותר מזו של התרופה המשתנת פורוסמיד (furosemide). 

מחקר נוסף שנערך בחולדות₍₂₀₂₎ הדגים ירידה בכמות האוקסלט המופרשת בשתן, ככל שעלה זמן השימוש בתמצית. בשימוש למשך 30 ימים ירדה כמות האוקסלט בשתן ביותר מ50%.

במחקרי מעבדה_(203-205) נמצא כי קוטב מצוי מעכב באופן משמעותי התגבשות וצמיחה של אבני סידן-אוקסלט.

מחקר בחולדות₍₂₀₆₎ בדק את השְפעתו של מיצוי אלכוהולי של פירות קוטב מצוי במינוני נטילה של 25 ,50 ו-100 מ"ג לכל ק"ג, למשל 4 חודשים. תוצאות המחקר הראו שיפור תלוי מינון בכל הקשור לכמות האבנים. פרמטרים ביוכימיים אחרים בשתן ובסרום נורמלו על ידי הטיפול בתמצית.

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

פטרוֹזיליה (Petroselinum criִspum) - השימוש בפטרוזיליה (עלים, זרעים או שניהם) למטרות רפואיות מקובל במספר מדינות בעולם₍₂₀₇₎. 

מספר סקירות מחקרים_{(176,181,208)} מציינות את השימוש בפטרוזיליה כחלק מטיפול באבני כליה.

מחקר בחולדות₍₂₀₉₎ בדק את השְפעתן של תמציות מימיות של פטרוזיליה בריכוזים שונים על חולדות עם אבני כליה: 200 ו-600 מ"ג (ב-2 קבוצות נפרדות) לכל ק"ג משקל של חלקים עליונים של פטרוזיליה ו-200 ו-600 מ"ג (ב-2 קבוצות נפרדות) לכל ק"ג משקל של שורש פטרוזיליה. בהשוואה לקבוצת ביקורת וקבוצת ללא אבני כליה. משך המחקר היה 30 ימים וקבוצות הטיפול בפטרוזיליה החלו לקבל את הטיפול החל מהיום ה-16 למחקר. תוצאות המחקר הראו כי בקבוצות הטיפול בפטרוזיליה רמת האוריאה בסרום, וריכוז חומצת השתן והסידן בסרום ירדו, לעומת קבוצת הביקורת. בנוסף ירדו מספר משקעי האבנים בכליה (p<0.05) בקבוצות הטיפול בפטרוזיליה, לעומת קבוצת הביקורת. סוג ומינון המיצוי, אשר הראו את ההפחתה המשמעותית ביותר של משקעי אבנים בכליה, היה המיצוי של החלקים העליונים של הצמח במינון של 200 מ"ג לכל ק"ג. 

מחקר בחולדות₍₂₁₀₎ בדק את השְפעת נטילת תמצית אלכוהולית של זרעי פטרוזיליה (500 מ"ג/ק"ג בריכוז 1:7.5) ומצא הפחתה משמעותית (כ-45%) בכמות משקעי סידן-אוקסלט בכליות ובהפרשת סידן-אוקסלט בשתן. בנוסף הודגמו עלייה משמעותית בנפח וב-PH השתן.

מחקר בחולדות₍₂₁₁₎הראה שחולדות ששתו חליטת זרעי פטרוזיליה ביחס של 1:5 (20 גרם זרעים ב-100 מ"ל מים רותחים) כמקור השתייה היחיד שלהן, העלו את כמות הפרשת השתן שלהן (p<0.001), במדידות שנערכו במשך 24 שעות, לעומת אותה קבוצות חולדות שצרכה מי שתייה בלבד.

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

זקן תִירס (Zeִa mays) - מספר רב של מאמרי סקירה רבים_{(172,174,177,179,181,191,197-198)} מציינות את השימוש בזקן תירס כחלק מטיפול באבני כליה.

במחקרים שנערכו בחולדות_(201,212) ובמחקר קליני₍₂₁₃₎ לא נמצאה פעילות משתנת משמעותית.

עם זאת, במעבדה₍₂₁₄₎, השריה של תמצית זקן תירס למשך 4 שבועות, הביאה להתמוססות מלאה של אבני ציסטאין. השפעה זו עשויה להיווצר כתוצאה מהיווצרות קומפלקסים בין מולקולות ציסטאין למולקולות הידרוקסילציות שנמצאות בתמציות. 

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

חִילבה (Triִgonella foenum-graecum) - מספר סקירות_{(164,173,179,181)} מציינות את השימוש בחילבה כחלק מטיפול באבני כליה.

שני מחקרים שנערכו בחולדות_(215-216) הדגימו הפחתה משמעותית (p<0.001) בריכוז סידן-אוקסלט בכליה (כ-96% פחות מאשר קבוצת הביקורת) ובהפרשתו בשתן (p<0.05).

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

קצח תרבותי (Nigella Sativa) - מספר רב של סקירות_{(164,176,179,195,217-218)} מציינות את השימוש בקצח תרבותי כחלק מטיפול באבני כליה.

במחקר שנערך בחולדות₍₂₁₉₎, מתן תמצית אתנולית בריכוז 3:1 ובמינון של 250 מ"ג/ק"ג למשך 14 או 30 יום במקביל לאתילן גליקול (המשמש ליצירת אבנים) הביא להפחתה משמעותית (p=0.001) של כמות משקעי סידן-אוקסלט ולהפחתה של ריכוז סידן-אוקסלט בשתן. 

מחקר נוסף שנערך בחולדות₍₂₂₀₎ מדגים עיכוב יצירת אבני סידן-אוקסלט על ידי תמצית הידרו-אלכוהולית של הצמח.

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

אספרגוס (Asparagus racemosus) - מספר רב של סקירות_{(164,172-173,177,179,181,200,218,221-222)} מציינות את השימוש באספרגוס כחלק מטיפול באבני כליה.

מחקר בחולדות₍₂₂₃₎ הראה כי נטילת תמצית אספרגוס הפחיתה את ריכוז הסידן, הפוספט והאוקסלט בשתן (p<0.05) ובנוסף העלתה את ריכוז המגנזיום, הנחשב למעכב התגבשות אבנים. כמו כן רמת הקריאטינין בסרום ירדה לאחר השימוש בצמח.

במחקר נוסף שנערך בחולדות ₍₂₂₄₎ נמצא כי נטילת מינון של 800 או 1600 מ"ג/ק"ג אך לא מינון של 200 או 400 מ"ג/ק"ג הביאה להפחתה משמעותית (p<0.05) של ריכוזי הסידן, הפוספט, האוריאה והקריאטנין בסרום.

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

תה ירוק (Camellia sinensis) - שתי סקירות_(176,208) מציינות את השימוש בתה ירוק כחלק מטיפול באבני כליה.

במספר מחקרים שנערכו בחולדות_(225-227) הודגמו הפחתה בכמות אבני הכליה, הפחתה בהפרשת האוקסלט בשתן והפחתה בכמות משקעי גבישי סידן-אוקסלט בכליות.

במחקר קליני₍₂₂₈₎ שבחן שתיית תה ירוק בקרב יצרני אבנים, ההבדל היחידי המובהק מבחינה סטטיסטית היה ירידה ברווית היתר של Brushite לאחר צריכת תה ירוק.

 

מרְווה סינית (Salviִa miltiorrhiza) - במחקר עוקבה גדול₍₂₂₉₎ שנערך בטאיוון בקרב חולי אבני כליה, נמצא כי שימוש במרווה סינית הביא להפחתה משמעותית בארועים כירורגיים הקשורים להימצאות האבנים(p<0.0001). המינון היעיל ביותר היה 417-1096 גרם צמח לשנה, כאשר צריכה גבוהה מ-1096 גרם לשנה הייתה פחות יעילה.

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

פטל אדוֹם (Rubus iִdaeus) - שתי סקירות_(176,222) מציינות את השימוש בפטל אדום כחלק מטיפול באבני כליה.

במחקר שנערך בעכברים₍₂₃₀₎ נמצא כי לנטילת הפטל יש השפעה מונעת על היווצרות אבני סידן-אוקסלט. תוצאות המחקר הראו הפחתה משמעותית בהפרשת האוקסלט, הסידן והזרחן בקבוצות שקיבלו טיפול צמחי, לעומת קבוצת הביקורת (p<0.05).

כמו כן מחקר בחולדות₍₂₃₁₎ מצא כי לצורות שימוש שונות (פירות קפואים מעובדים, פירות מבושלים מיובשים אשר מוכרים בשימוש ברפואה הסינית (Fu Pen Zi) ופירות טריים) יש השפעה משתנת, כאשר לפירות הטריים ההשפעה הגדולה ביותר.

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

רוֹזמרין רפואי (Roֹsmarinus officinalis) - שלוש סקירות_{(171-172,195)} מציינות את השימוש ברוזמרין רפואי כחלק מטיפול באבני כליה.

מחקר בחולדות₍₂₃₂₎ השווה את השְפעת הטיפול בתמצית רוזמרין רפואי ובתמצית ערבז סוככני (Centaurium erythraea) על מדדי השתן, לעומת קבוצת ביקורת. הטיפול הצמחי הראה שיפור משמעותי בהגדלת נפח השתן בהשוואה לקבוצת הביקורת החל מהיום השישי לטיפול.

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

אוֹרגנו (Oriִganum vulgare) - שלוש סקירות_{(174,176,218)} מציינות את השימוש באורגנו כחלק מטיפול באבני כליה.

מחקר שנערך בחולדות₍₂₃₃₎ בדק את השְפעת מתן תמצית נוזלית של אורגנו בריכוז של כ-12%. החולדות קיבלו 3, 10 או 30 מ"ג/ק"ג ליום, למשך 21 יום. תוצאות המחקר הראו כי נטילה של 10 מ"ג לק"ג משקל העלתה באופן משמעותי את הפרשת השתן (p<0.05) בעוד מינוני הנטילה האחרים כמעט ולא יצרו שינוי. בנוסף הטיפול באורגנו הוריד את הפרשת האוקסלט בשתן (p<0.05).

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

 

אנדרוֹגרפיס (Andrographis paniִculate) - סקירת מחקרים₍₂₂₁₎ מציינת את השימוש באנדרוגרפיס כחלק מטיפול באבני כליה.

מחקר קליני₍₂₃₄₎ אשר כלל 100 משתתפים, השווה בין נטילת כמוסות אנדרוגרפיס (250 מ"ג לכמוסה, 4 כמוסות 3 פעמים ביום) לבין נטילת תרופות (cotrimoxazole, norfloxacin), מיד לאחר טיפול לריסוק אבנים בגלי הדף (ESWL) ולמשך 5 ימים. לאחר חודש נבדקו מדדי הפיאוריה (pyuria) וההמטוריה (hematuria) ונימצא כי בקבוצת האנדרוגרפיס, הופחתו המדדים. לכן ייתכן וטיפול בצמח זה מתאים לטיפול בזיהומים בדרכי השתן שלאחר הריסוק.

 

סִרפד (Urtiִca dioica) - שלוש סקירות_{(171-172,176)} מציינות את השימוש בסרפד רפואי כחלק מטיפול באבני כליה.

מחקר בחולדות₍₂₃₅₎ בדק את השְפעת נטילת מיצוי אלכוהולי (96% מתנול) של עלי סרפד במינונים של 0.7 גרם לק"ג ו-1.4 גרם לק"ג, על חולדות עם אבני כליה לעומת קבוצות ביקורת עם אבני כליה וקבוצה ללא אבני כליה, במשך 30 ימים. תוצאות המחקר הראו כי נטילת תמצית סרפד הפחיתה באופן משמעותי את הפרשת הסידן, האוקסלט והקריאטנין בשתן. בנוסף נטילת הסרפד הפחיתה גם את משקל הכליה הסופי והפחיתה את כמות משקעי סידן האוקסלט בכליה ואת הנזקים הכלייתיים. ככל שעלה מינון הנטילה של תמצית הסרפד, כך נצפה שיפור גדול יותר במדדים: הפחתה של כ-50% בנזק לכליות בשימוש במינון הנטילה הגבוה יותר (1.4 גרם לק"ג) של תמצית הסרפד, לעומת קבוצת הביקורת.

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

פרע מחוּרר (Hyperiִcum perforatum) - מחקר בחולדות₍₂₃₆₎בדק את השְפעתה של תמצית הידרו-אלכוהולית של פרע מחורר במינוני נטילה של 300 מ"ג ו-500 מ"ג לכל ק"ג, לעומת קבוצת ביקורת עם אבני כליה ולעומת קבוצה ללא אבנים, למשך 4 שבועות. תמצית הפרע המחורר הוכנה ביחס של 1:5 ובריכוז של 80% אתנול. תוצאות המחקר הראו כי נטילת המינון הגבוה של מיצוי פרע מחורר, הפחיתה באופן ניכר (p<0.05) את רמות הסידן החופשי בשתן ובסרום. בנוסף בקבוצות שטופלו במינון נמוך וגבוה של פרע מחורר נראתה הפחתה משקעי סידן-אוקסלט בכליה (43.91%- ו-44.07%-, בהתאמה), לעומת קבוצת הביקורת.

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

ברברִית מצויה (Berberiִs vulgaris) - שלוש סקירות_{(164,167,172)} מציינות את השימוש בברברית מצויה כחלק מטיפול באבני כליה.

מחקר בחולדות₍₂₃₇₎ מצא כי נטילת תמצית נוזלית של קליפת השורש של ברברית מצויה הביאה להפחתה משמעותית של כ-88% במשקעי האבנים בכליה לעומת קבוצת הביקורת. בנוסף, הטיפול בתמצית הגולמית מנע את השינויים במדדי השתן שיצרו אבני הכליה (הפחתה בהפרשת אוקסלט ונפח השתן) ומנע התפתחות של היפראוקסלוריה (hyperoxaluria).

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

מורינגה מכונפת (Moringa oleifera) - מספר סקירות_{(165,177,179-182)}מציינות את השימוש במורינגה מכונפת כחלק מטיפול באבני כליה.

מחקר בחולדות₍₂₃₈₎ מצא כי הטיפול במורינגה מכונפת (תמציות מימיות או אלכוהוליות בריכוז 10%, במינון של 200 מ"ג/ק"ג) הפחית משמעותית (p<0.001) את משקעי הסידן בכליה ואת כמות האוקסלט, הפוספט והסידן בכליה ובשתן בהשוואה לקבוצות הביקורת. המיצוי המימי הודגם כעדיף על זה האלכוהולי.

טרם נערכו מחקרים קליניים אשר יאששו את השימוש בצמח כטיפול או מניעה לאבנים בשתן.

 

קִנרס הארטישוֹק (Cyִnara scolymus) - מחקר בחולדות₍₂₃₉₎ מצא כי נטילת תמצית ארטישוק (125, 250, 500 מ"ג/ק"ג) למשך 28 יום, הביאה לצמצום משקל הכליה היחסי שהגיע לכ-134%, 125% ו-113% מהערך הנורמלי, בהתאמה. זאת בהשוואה לחולדות שלא קיבלו טיפול צמחי ובהן עלה משקל הכליה ל-213% מהערך הנורמלי. בנוסף, הטיפול בתמצית הארטישוק הראה הפחתה ברמות החומצה האורית, הקריאטנין והסידן בסרום, ונירמל לחלוטין את רמות החומצה האורית בסרום, בהשוואה לקבוצת הביקורת. בכל הקשור למשקעי אבנים בכליה, הטיפול הצמחי הפחית את ריכוז האבנים כמעט לגמרי, בהשוואה לשתי קבוצות הביקורת.

 

שרְביטן סיני (Ephedra siִnica) - דיווח מקרה₍₂₄₀₎ משנת 1996 בו נמצאו אצל בחור בן 27 אבני כליה. לבחור הייתה היסטוריה של מחלות כליה עוד מילדותו והוא סבל גם מדיכאון ויתר לחץ דם ונטל תרופות. תזונתו כללה הרבה נתרן, סידן ואוקסלט וצריכת נוזלים מועטה. בנוסף הוא צרך תוסף חלבון לבניית הגוף, עישן טבק ונטל תוסף תזונה לשיפור האנרגיה בשם Pro-Lift הכולל תמצית יבשה של שרביטן סיני, המכילה 6% אפדרין (ephedrine). כל טבליה מכילה 170 מ"ג מהתמצית והבחור נטל בין 4-12 טבליות ליום. בבדיקת מעבדה של שתי אבני כליה נמצא כי 95% מהן הורכבו ממטבוליט של אפדרין. בנוסף, המעבדה אליה נשלחה הדגימה דיווחה על 200 מקרים נוספים של אבני כליה אשר כללו מטבוליטים של שרביטן סיני. 

 

צמחים נוספים - קיימות עדויות בודדות ממחקרי בעלי חיים על פוטנציאל חיובי לטיפול של הצמחים אלמוות הכסף₍₂₄₁₎ (Paronychia argentea), היביסקוס₍₂₄₂₎ (Hibiscus sabdariffa), של אלון₍₂₄₃₎ (Quercus salicina / stenophylla), אכילאה אלף העלה₍₂₄₄₎ (Achillea millefolium), שינן רפואי₍₂₄₅₎ (Taraxacum officinalis), שבטבט₍₂₄₅₎ (Equisetum arvense), ולפה גדולה₍₂₄₅₎ (Arctium lappa).

, 

פורמולות מדף

קיים מוצר צמחי אירוודי בשם ®Cystone המכיל שורה של צמחי מרפא המקובלים ברפואה ההודית אך אינם בשימוש במערב, המיועד לטיפול באבני ציסטין נבדק בכמה מחקרים. 

המוצר מכיל את הצמחים במינונים הבאים:

shilapuspha (Didymocarpus pedicellata), Pasanabheda (Saxifaga lgulata Syn. Bergenia ligulata/ciliata) 98 mg, Manjishtha (Rubia cordifolia) 32 mg, Nagarmusta (Cyperus scariosus) 32 mg, Apamarga (Achyranthes aspera) 32 mg, Gohija (Onosma bracteatum) 32 mg, Sahadevi (Vernonia cinerea) 32 mg, Shilajeet (Purified) 26 mg, and Hajrul yahood bhasma 32 mg.

סקירות מחקרים_(181-182) מציינות את השימוש ב-Cystone כחלק מטיפול באבני כליה.

מחקר קליני₍₂₄₆₎ אשר בדק את השימוש בפורמט הסירופ של אותו המוצר במשך 28 ימים, מצא כי כבר בתחילת המחקר דווח על ירידה משמעותית בכאב (p<0.0001) ואצל 44% מהנבדקים (11 מתוך 25), ירד הגודל הממוצע של האבנים (p<0.001).

מחקר קליני נוסף₍₂₄₇₎ אשר בדק 60 אנשים הסובלים מאבני כליה, מצא כי נטילה של 2 טבליות ליום, למשך 12 שבועות, הפחיתה את כמות האבנים אצל 18 מהנבדקים (66.7%) לעומת 3 נבדקים בקבוצת הפלסבו (10%). כמו כן אצל הנבדקים אשר נטלו את הפורמולה ירד גודל האבנים ונצפה שיפור בתסמינים. בנבדקים בקבוצת הפלסבו לא נצפה שינוי בגודל האבנים. 

לעומת זאת, מחקר קליני כפול סמיות_(248-249)בדק את נטילת המוצר (2 טבליות, פעמיים ביום) למשך 6 שבועות לעומת פלסבו. תוצאות המחקר הראו כי לא היה שינוי בהרכב השתן (נפח השתן, רמת ה-PH והפרשת ציסטאין) בשום שלב במחקר.

מחקר שנערך בחולדות₍₂₅₀₎ בדק את השְפעת נטילת המוצר במינון של 250, 500 ו-750 מ"ג לכל ק"ג משקל, למשך 42 יום. המחקר הראה הפחתה של רמות האוקסלט בשתן ובכליה ככל הנראה בגלל פעילות מעכבת על האנזים המסנתז אוקסלט (glycolate oxidase). 

 

מוצר צמחי איורוודי בשם Subap Plus, המכיל צמחים אשר אינם בשימוש ברפואת הצמחים המערבית, נחקר במחקר קליני רנדומלי כפול סמיות₍₂₅₁₎. מחצית מהנבדקים קיבלו 2 כמוסות ליום (כל כמוסה מכילה 500 מ"ג אבקה מהצמחים) והמחצית השנייה קיבלה פלסבו, למשך 28 יום. תוצאות המחקר הראו כי בציון הכאב על פי סרגל הכאב VAS נצפתה ירידה משמעותית יותר בקרב הקבוצה שקיבלה את הטיפול הצמחי (p<0.0001). בנוסף, שטח הפנים וצפיפות האבנים ירדו בקבוצת הטיפול הצמחי ועלו בקבוצת הפלסבו.

 

פורמולה סינית בשם Wu Ling San, נבדקה במחקר קליני רנדומלי מבוקר פלסבו₍₂₅₂₎ למשך חודש, בנבדקים עם אבני כליה חוזרות מסוג סידן-אוקסלט. הפורמולה כללה את הצמחים הבאים: Rhizoma alismatis, פטריית פוריה (Poria cocos), Polyporus umbellatus Fries, אטרקטילודס (Rhizoma Atractylodis Macrocephalae), וקינמון (Ramulus Cinnamomi Cassiae) ביחס של 4:3:3:3:2. הנבדקים הונחו לשתות נוזלים להפרשת נפח שתן של 2 ליטר ליום לפחות וחולקו ל-2 קבוצות: קבוצת ביקורת וקבוצה שנטלה מהפורמולה 2 גרם, 3 פעמים. תוצאות המחקר הראו כי בקבוצה שנטלה את הפורמולה עלה נפח השתן בהשוואה לקבוצת הפלסבו (p=0.02) ובנוסף ירדה כמות האוריאה (BUN) בסרום (p=0.006). נמצא כי לפורמולה זו השפעה חיובית על הגדלת נפח השתן מבלי לגרום לחוסר איזון אלקטרוליטי.

לעומת זאת, מחקר עוקבה גדול₍₂₅₃₎ לא מצא קשר בין שימוש ארוך טווח בפורמולה Wu Ling San לבין מניעת ניתוחי אבני כליה. נמצא כי למשתמשי הפורמולה היה צורך ביותר טיפולים באבני הכליה (17.85%) לעומת קבוצת החולים שאינם משתמשים בה (14.47%). בנוסף שיעור החולים שעברו ניתוחים בדרכי השתן העליונות היה גבוה יותר בקרב משתמשי הפורמולה בהשוואה לחולים שלא השתמשו בצמחים (p<0.05). כמו כן, ככל שעלה מינון השימוש בפורמולה כך עלה שיעור הניתוחים.

מחקר בחולדות₍₂₅₄₎ בדק גם הוא את השְפעת הפורמולה Wu Ling San בריכוזים של 375 מ"ג/ק"ג ושל 1125 מ"ג/ק"ג, לעומת קבוצות ביקורת עם וללא אבנים, במשך 4 שבועות. תוצאות המחקר הראו כי החולדות שטופלו בפורמולה הצמחית הפחיתו ממשקל גופן, לעומת קבוצת הביקורת. בקבוצת הפלסבו נצפו רמות נמוכות יותר של סידן חופשי בשתן (p=0.059) ורמות נמוכות של זרחן בסרום (p=0.015), מאשר בקבוצת החולדות שטופלו בפורמולה הצמחית. הסיכון להיווצרות אבנים ירד בכ-10% בשימוש במינון הנמוך של הפורמולה ובכ-20% בשימוש במינון הגבוה יותר. שימוש ב-Wu Ling San הוריד את שכיחות אבני סידן-אוקסלט בחולדות לעומת קבוצת הביקורת (p=0.035). 

מחקר מעבדה₍₂₅₅₎ הדגים את השְפעת ההרכב Wu Ling San על אבני סידן-אוקסלט שהוכנו בתמיסה. נמצא כי הפורמולה עיכבה את ההתגרענות וההצטברות של סידן-אוקסלט, ועשויה להיות בעלת פוטנציאל למנוע הישנות של אבנים. 

 

פורמולה בשם Calcury:

סקירת מחקרים(_(181-182) מציינת את השימוש ב-Calcury כחלק מהטיפול באבני כליה.

מחקר קליני כפול סמיות₍₂₅₆₎בדק במשך 90 ימים את השְפעתה של הפורמולה Calcury (2 טבליות, פעמיים ביום) על חולי אבני כליה קטנות (≤8 מ"מ), בהשוואה לטיפול באשלגן ציטראט (טיפול תרופתי לאבני כליה). תוצאות המחקר הראו היווצרות חוזרת של אבני הכליה אצל 15 מתוך 60 הנבדקים (25%): 6 חולים בקבוצת הטיפול התרופתי ו-9 חולים מקבוצת הפורמולה..

בנוסף לכך, חולים בקבוצת הטיפול התרופתי הראו שינויים חיוביים בפרמטרים ביוכימיים מסוימים (ירידה בסידן בסרום, ירידת אוקסלט בשתן, עליית ציטראט בשתן ועליית pH השתן) יחד עם שיפור משמעותי בתסמינים (ירידה בכאב והפחתה בגודל האבן). 13.3% חולים מקבוצה זו סבלו מאי נוחות עיכולית עדינה שטופלה בסותרי חומצה. לעומת זאת, לחולים בקבוצת הפורמולה, חלו שינויים חיוביים בפרמטרים ביוכימיים (הפחתה בחומצה האורית בסרום ועליית הציטראט בשתן) יחד עם שיפור משמעותי בתסמינים (הפחתה בגודל האבן), אך ללא תופעות לוואי בולטות.

 

שילוב צמחי מרפא ותרופות לטיפול באבנים בדרכי השתן ובכליות:

אין מניעה לשימוש משולב של תרופות וצמחי מרפא לטיפול באבנים בדרכי השתן.

יחד עם זאת, יש להיזהר בשילוב של צמחי מרפא משתנים יחד עם תרופות משתנות שכן שילוב שכזה עלול לגרום להתייבשות ו/או לשיבוש במאזן האלקטרוליטים בגוף.

 

תוספי תזונה

ציטראט | סִידן | וִיטמין C | וִיטמין B6 | וִיטמין D | אוֹמגה 3 | פרוֹביוטיקה

 

ציטראט – שימוש במלחי ציטראט הינו פרקטיקה רפואית מקובלת כחלק מטיפול באבני כליה. 

נטילת תוסף ציטראט מגבירה הפרשת ציטראט בשתן, מפחיתה את חומציותו, מפחיתה את הרוויה של סידן-אוקסלט בשתן ומפחיתה ייצור אבנים באופן משמעותי_(37,257). 

במחקרים הקליניים שנערכו, ואשר בכולם הודגמה השפעה מיטיבה של ציטראט, נעשה שימוש בתרכובת אשלגן ציטראט_(258-262), בתרכובת אשלגן-נתרן ציטראט_(263-264), או בתרכובת אשלגן-מגנזיום ציטראט_(265-268) במינון של 30-80 mEq ליום. מינון זה נקבע על פי סוג התרכובת והמשקל האטומי של המינרלים המרכיבים אותה. כך, 10 mEq של אשלגן ציטארט הם שווי ערך ל-1080 מ"ג.

במחקרים המוזכרים, קצב ייצור אבני הכליה ירד מסדרי גודל של 1-2 אבנים לשנה ל-0.1-0.3 אבנים לשנה בהתאמה.

לתרכובת אשלגן ציטראט יש טעם לוואי המקשה על ההיענות לטיפול. בשני מחקרים נמצא כי נטילה בטבליות לעומת אבקה₍₂₆₉₎ או שילוב עם ממתיק המכיל סטיבייה₍₂₇₀₎הביאו לשיפור ההיענות ושביעות הרצון של המטופלים.

ככל הנראה יש עדיפות לשימוש בתרכובת הכוללת גם מגנזיום. מחקרים השוואתיים בין אשלגן ציטראט לבין אשלגן-מגנזיום ציטראט_{(104,271-272)} מדגימים יתרון לתרכובת הכוללת מגנזיום בהפחתה גדולה יותר של חומציות השתן, הפרשה גבוהה יותר של ציטראט, הפחתת הרוויה של סידן-אוקסלט, ועדיפות למגנזיום במניעת ייצור אבנים. זמן הלקיחה המועדף של תרכובות המכילות מגנזיום הוא עם הארוחות ולא על בטן ריקה₍₂₇₃₎.

בנוסף, הפרוטוקול הטיפולי הקונבנציונאלי באבני כליה כולל שימוש בתרופות משתנות אשר עלולות לגרום לחוסר באשלגן (היפוקלמיה). מחקרים קליניים מצומצמים_(274-275)שהשוו בין נטילת אשלגן כלוריד לנטילת אשלגן-מגנזיום ציטראט הדגימו עדיפות לתרכובת המגנזיום במניעת היפוקלמיה כתוצאה מתרופות משתנות.

כמו כן מתועד שימוש₍₂₇₆₎ בתוסף אשלגן-מגנזיום ציטראט כטיפול מונע גם לפני (30 יום) הליך פירוק אבנים ולאחריו, כדי להגדיל את רגישות האבנים לפירוק ולהקל על יציאתן לאחריו.

 

סִידן - לעומת צריכת סידן נאותה בתזונה, מחקרים מראים באופן די ברור כי צריכת סידן בתוסף מגבירה את הסיכון לייצור אבני כליה_(21,43). ככל הנראה השְפעתם של התוספים תלויה בסוג הסידן, בזמן ובאופן הנטילה. מחקר קליני מצא כי נטילת תוסף סידן קרבונט העלתה את הפרשת הסידן בכל זמני ואופני הנטילה, אך נטילתו לפני השינה העלתה את הפרשת האוקסלט בצורה משמעותית, לעומת נטילתו בעת הארוחה, אז לא עלתה הפרשת האוקסלט₍₁₇₂₎.

 

וִיטמין C - תוסף ויטמין C נחשב לאחד התוספים השכיחים בשימוש. נטילת תוסף ויטמין Cי(Ascorbic acid), נמצאה ברוב המחקרים _(277-283) והסקירות_{(30,90,103,284)}כמעלה את הסיכון להיווצרות אבני כליה. זאת כיוון שחומצה אסקורבית עוברת חילוף חומרים לאוקסלט, ולכן נטילת ויטמין C מעלה את הפרשת האוקסלט בשתן באופן משמעותי_(114,285).

יש לציין כי מחקר אחד לא מצא הגברת סיכון בקרב נשים₍₂₈₆₎, מחקר נוסף₍₂₈₇₎ לא מצא הגברת סיכון בקרב גברים ומחקר שלישי₍₂₈₂₎ מצא הגברת סיכון בקרב גברים אך לא בקרב נשים.

על פי חלק מהספרות הרפואית, למינון הנטילה של התוסף יש חשיבות בהגברת הסיכון, ונטילה של עד 1000-1500 מ"ג חומצה אסקורבית ליום נחשבת בטוחה_(90,103,288).

בקרב אנשים הנוטים לייצר אבני כליה, חומצה אסקורבית נוטה להתפרק יותר לאוקסלט מאשר באנשים בריאים. ייתכן והגורם הוא עקה חמצונית מוגברת, הקשורה למחלה זו_(284,289).

 

וִיטמין B6 - ויטמין B6 קשור למטבוליזם של חומצה אוקסלית ומחסור בוויטמין זה עלול להוביל לעלייה בייצור האנדוגני של אוקלסט₍₂₉₀₎. מספר מוגבל של מחקרים וסקירות_{(22,30,90,103,286-287)} בדקו את השְפעת נטילתו של תוסף ויטמין (B6 (pyridoxine וברובם נימצא כי נטילת התוסף מפחיתה את הסיכון ליצירת אבנים. נטילה של מעל 40 מ"ג ליום נמצאה כמפחיתה הפרשת אוקסלט בשתן_(30,90). יחד עם זאת, ניתוח ממצאי מספר מחקרי עוקבה גדולים₍₂₉₁₎ לא מצא קשר בין נטילת ויטמין B6 לבין אבני כליה, ומחקר נוסף₍₂₈₇₎ לא מצא קשר בין צריכת הויטמין, גם במינונים גדולים, לבין הפחתת הסיכון לאבנים בקרב גברים.

מספר מחקרים הראו הבדל בנטילת התוסף בין גברים לנשים, כאשר עיקר ההשפעה המיטיבה נמצאה אצל נשים_(103,286).

 

וִיטמין D - סקירה₍₂₉₂₎ שבדקה 3 מחקרי עוקבה גדולים ואת הקשר בין היארעות אבנים לצריכת ויטמין D בתזונה ובתוספים, מצאה כי בשני מחקרי עוקבה לא נמצא קשר בין צריכת ויטמין D לבין אבני כליה ואילו במחקר העוקבה השלישי נמצא שצריכת ויטמין D קשורה בסיכון גבוה יותר להיווצרות אבני כליה.

מחקר עוקבה גדול נוסף₍₂₉₃₎, שאינו נכלל בסקירה המוזכרת לעיל, בדק את רמות ויטמין D (25(OH)D בסרום של 16,286 משתתפים, כמחציתם בעלי היסטוריה של אבני כליה, ולא מצא הבדלים בין ריכוז הוויטמין בסרום בנבדקים עם אבני כליה לנבדקים הבריאים.

מחקר קליני₍₂₉₄₎ מצא כי בקרב חלק מהאנשים הסובלים מהיפרקלצוריה ממקור לא ידוע (idiopathic hypercalciuria) יש עודף של קלציטריול (הנגזרת הפעילה של ויטמין D) בדם או הסדרת יתר (overregulation) של הרצפטורים שלה, דבר המוביל לספיגת יתר של סידן במעי. 

מקור בודד₍₁₆₄₎ מציין כי מינונים גבוהים של ויטמין D קשורים להיווצרות מוגברת של אבני סידן בכליה אצל אנשים עם פעילות יתר של בלוטת הפראתירואיד. לא מצאנו ראיות להשערה זו.

לאור ממצאים אלו, מלבד מקרים מיוחדים₍₁₀₃₎, לא מומלץ לתסף חולי אבני כליה בוויטמין D.

 

אוֹמגה 3 - מספר מוגבל של סקירות ומחקרים_{(22,26,30,36,295-298)} בדק את הקשר בין אומגה 3 או שמן דגים לבין אבני כליה. צריכת חומצות שומן מסוג EPA קשורה להפחתת גורמים ליתוגניים בשתן כגון סידן ואוקסלט והגברת הפרשת ציטראט_(295-298). EPA מעכב ייצור של חומצה ארכידונית וגורם לירידה בסינתזה של פרוסטגלנדין E2, חומר שידוע כמגביר את הפרשת הסידן בשתן_(22-30). 

במחקר קליני₍₂₉₉₎נמצא שנטילת 1800 מ"ג EPA ביום הביאה להפחתה ברמת הסידן המופרשת בשתן בקרב חולי אבנים להם הפרשה מוגברת של סידן בשתן אך לא בקרב חולים שהפרשת הסידן שלהם היתה נורמלית. במחקר קליני נוסף₍₂₉₆₎ נמצא שבקרב חולי אבני כליה נטילת EPA הביאה להפחתה משמעותית (כ-65%) בסיכון להישנות אבני כליה.

יחד עם זאת, ניתוח ממצאים של שלושה מחקרי עוקבה גדולים₍₃₀₀₎ לא מצא קשר בין נטילת חומצות שומן (כולל שמן דגים) לבין היארעות אבני כליה.

 

פרוֹביוטיקה - מספר מוגבל מאד של מחקרים בדקו את הקשר בין נטילת תכשירי פרוביוטיקה שונים לכמות האוקסלט המופרשת בשתן. הממצאים אינם חד משמעיים.

מחקר קליני₍₁₂₃₎ מצא כי בכל הקשור להפרשת אוקסלט בשתן, לא הייתה השפעה לשני תכשירים פרוביוטיים אשר נבדקו במקביל לתזונה דלת אוקסלט. הראשון, מוצר בשם oxadrop המכיל את החיידקיםLactobacillus acidophilus, L. brevis, Streptococcus thermophilus, and Bifidobacterium infantis ומוצר שני בשם AKSB המכיל: 

[Enterococcus faecium, Saccharomyces cerevisiae, fructo-oligosaccharide [FOS.

לעומת זאת, מחקר קליני אחר₍₃₀₁₎ מצא כי טיפול בפרוביוטיקה (oxadrop) המכיל את החיידקים Lactobacillus acidophilus, L. brevis, Streptococcus thermophilus, Bifidobacterium infantis הביא לירידה של כ-20% בהפרשת אוקסלט בשתן בחולים עם מחלות מעי דלקתיות. 

מחקר קליני נוסף₍₃₀₂₎ אשר בדק גם הוא את השְפעת הפרוביוטיקה Oxadrop, לא מצא הפחתה בהפרשת האוקסלט בשתן לעומת פלסבו.

מחקר קליני₍₃₀₃₎ שבדק את השְפעתה של פרוביוטיקה מסוג lactic acid bacteria, המכילה (L. acidophilus, L. plantarum, L. brevis, S. thermophilus, B. infantis) מצא כי הטיפול הפחית את הפרשת האוקסלט בשתן בקרב כל הניבדקים.

מחקר מעבדה₍₃₀₄₎ ערך השוואה בין השְפעתם של זני חיידקים שונים על הפחתת אוקסלט (המדד בו השתמשו החוקרים הוא הימצאות החיידק (Oxalobacter formigenes) ומצא כי זני לקטובצילוס היו יעילים יותר בהפחתת האוקסלט, מאשר זני הביפידובקטריה. החיידקים אשר הביאו לתוצאות הטובות והמשמעותיות ביותר היו: L. paracasei (68.5% הפחתה), L. gasseri ו-L. acidophilus species. 

סקירות שונות מציינות כי ככל הנראה טיפול פרוביוטי יוכל להועיל, אך יש לחקור עוד 

בנושא_(22,305).

סקירות מחקריות_(162-163) מציינות כי קיימת השערה לפיה החיידק Oxalobacter formigenes, פועל אך ורק בסביבה אשר יש בה אוקסלט, ולכן יפעל בצורה טובה יותר במהלך דיאטה המכילה אוקסלט, ולא בזמן דיאטה ללא אוקסלט. 

 

היבטים של גוף נפש באבנים בדרכי השתן ובכליות:

בחלק זה מפורטות סיבות רגשיות אפשריות של המחלה. לצערנו, אין כמעט מחקרים על היבטי גוף-נפש במחלות השונות, ולכן הרעיונות המובאים כאן מבוססים על ספרות וידע נרכש של הכותבים. ההבנות העולות מן הכתוב, בחלקן או במלואן, אינן מתאימות לכל מטופל. כל הערכה צריכה להיעשות על בסיס אישי. חשוב כי מטפלים יקבלו הדרכה איך להתאים וליישם קשרי גוף נפש בקרב מטופליהם. רשימת הספרים הרלוונטים מופיעה במאמר על היבטי גוף נפש, כאן.

מערכת השתן מקושרת על פי הרפואה ההוליסטית לאלמנט המים, העוסק בזרימה חופשית של רגשות, בהישרדות הגוף הפיזי, ובדינמיקה בין כוח הרצון ובין הפחד ללכת בעקבותיו (דחף – פחד).

היכולת לאפשר לרגשות שלנו להיחוות ולהשתחרר, כשאנו חווים רגש, אנו מכילים אותו בתוכנו (תפקיד של הלב), מעבדים אותו ומאפשרים לו להעביר אותנו תהליך (מעי דק), מסננים אותו בכליות ומשחררים את הפסולת בשלפוחית השתן.
הדינמיקה בין פחד ודחף – הכליות משולות על פי הרפואה הסינית לזרע המכיל את הקוד הגנטי של האורגניזם, הקובע איזה יצור יתפתח ממנו. באותו האופן בו בלוט עשוי להצמיח אך ורק עץ אלון, וצנובר אך ורק עץ אורן – כך על פי הרפואה הסינית הכליות מכילות את הקוד הגנטי והתודעתי הקובע איזה אדם יתפתח מהעובר עוד כשהוא מצוי ברחם אימו.
הזרע, מטבעו שואף להתפתח ולצמוח, אך הוא מצוי בקונפליקט: מהמדע אנו למדים כי זרע אשר לא נבט יכול לשרוד בתצורת זרע מאות ואף אלפי שנים מבלי להינזק, אולם ברגע שיחל לנבוט הוא הופך לפגיע מאוד וכל חיה שתעבור באיזור ותדרוך עליו, עשויה לסיים את מהלך חייו.
גם לאדם, על פי הרפואה ההוליסטית, יש תוכנית מתאר המכילה את מגוון יכולותיו והרצון להתפתח ולממש את הפוטנציאל שלו, אולם ביציאה לדרך קיימת סכנה ופגיעות, ולכן הקונפליקט בין הרצון לצמוח ולהתפתח ובין הפחד לצאת לדרך, הינו מוטיב חוזר בחיי האדם.
הישרדות הגוף הפיזי – על פי הרפואה הסינית, המוח הינו יציר של הכליות; הצורך לשמר את שלמות הגוף הפיזי הוא שהוליד את החשיבה ההגיונית וכמובן את התיאום בין תפקודי האיברים השונים המתבצע במוח. 
האבנים אשר אנו מוצאים לעתים בדרכי השתן, משוייכות עם אלמנט האדמה (לא בכדי הן נקראות "אבנים"), המקושר עם ההגיון, חשיבה רציונלית, מקורקעת, המודדת את מהויות החיים לפי ערכן הארצי והמחושב. ההגיון דואג לעתיד ומחשב צעדיו לפי מה ש"כדאי".
אולם ברגע שההגיון מופעל על הרגשות, הוא חורג ממקומו. רגשות אינם ולא נועדו להיות הגיוניים. לא תמיד יש לנו סיבה קונקרטית להרגיש איך שאנו מרגישים, לא תמיד הם מוצדקים, ולא תמיד 'כדאי' לנו להרגיש איך שאנחנו מרגישים, אולם למרות זאת, הם קיימים.
האדם הסובל מאבנים בדרכי השתן הינו, לרוב, אדם המפעיל את ההגיון, היכן שמקומם של רגשות. הוא מונע מעצמו בעקביות להרגיש כפי שהוא מרגיש, מאחר שזה לא 'הגיוני' בעיניו. באופן זה אינו מאפשר לרגשות לעבור תהליך של עיבוד ופינוי והם נתקעים בתוכו - בהימנעותו מלחוש אותם, הם ממשיכים להתקיים ולהטריד אותו.
גם אדם ש'דורך על עקביו' (העקב גם הוא מקושר עם אלמנט המים) ומסרב לעשות את הצעד המתבקש מתוכו עקב החשש לעתידו עשוי ללקות באבנים בדרכי השתן.
משפטים שעשויים להיות שגורים בפיהם של הסובלים מאבנים בכליות:

• אני יודע שאני לא צריך להרגיש ככה
• אין לי מה להרגיש ככה / אין לי סיבה להרגיש ככה
• אני יודע שזה לא הגיוני להרגיש ככה
• לא כדאי לי לעשות את הצעד הזה

 

מקורות

 

1. Najem GR, Seebode JJ, Samady AJ, Feuerman M, Friedman L. Stressful life events and risk of symptomatic kidney stones. Int J Epidemiol. 1997 Oct;26(5):1017–23. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9363523
2. Walters DC. Stress as a principal cause of calcium oxalate urolithiasis. International Urology and Nephrology. 1986 Sep;18(3):271–5. https://link.springer.com/article/10.1007/BF02082713
3. Rydin H, Verney EB. The inhibition of water-diuresis by emotional stress and by muscular exercise. Quarterly Journal of Experimental Physiology. 1938 Feb;27(4):343–74. https://physoc.onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1113/expphysiol.1938.sp000757
4. Corson SA, Corson EOL. Psychosocial influences on renal function—implications for human pathophysiology. In: Levi, L. (ed.): Society, Stress and Disease, Oxford 1971, pp. 338–351.
5. Brundig P, Berg W, Schneider HJ. [Stress and risk of urolith formation. I. The influence of stress on lithogenous urinary substances (author’s transl)]. Urol Int. 1981;36(3):199–207. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7281375
6. Schmucki O, Asper R, Zortea C. [Stress and urolithiasis]. Urol Int. 1984;39(3):159–64. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6740806?dopt=Abstract
7. Shekarriz B, Lu HF, Stoller ML. Correlation of unilateral urolithiasis with sleep posture. J Urol. 2001 Apr;165(4):1085–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11257643
8. Ferraro PM, Curhan GC, Sorensen MD, Gambaro G, Taylor EN. Physical activity, energy intake and the risk of incident kidney stones. J Urol. 2015 Mar;193(3):864–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25229560
9. Trinchieri A. Diet and renal stone formation. Minerva Med. 2013 Feb;104(1):41–54. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23392537
10. Lieske JC, de la Vega LSP, Gettman MT, Slezak JM, Bergstralh EJ, Melton LJ, et al. Diabetes mellitus and the risk of urinary tract stones: a population-based case-control study. Am J Kidney Dis. 2006 Dec;48(6):897–904. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17162144
11. Carbone A, Al Salhi Y, Tasca A, Palleschi G, Fuschi A, De Nunzio C, et al. Obesity and kidney stone disease: a systematic review. Minerva Urol Nefrol. 2018 Aug;70(4):393–400. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29856171
12. Aune D, Mahamat-Saleh Y, Norat T, Riboli E. Body fatness, diabetes, physical activity and risk of kidney stones: a systematic review and meta-analysis of cohort studies. Eur J Epidemiol. 2018 Nov;33(11):1033–47. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30066054
13. Soldati L, Bertoli S, Terranegra A, Brasacchio C, Mingione A, Dogliotti E, et al. Relevance of Mediterranean diet and glucose metabolism for nephrolithiasis in obese subjects. J Transl Med. 2014 Feb 6;12:34. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24502605
14. Leone A, Fernández-Montero A, de la Fuente-Arrillaga C, Martínez-González MÁ, Bertoli S, Battezzati A, et al. Adherence to the Mediterranean Dietary Pattern and Incidence of Nephrolithiasis in the Seguimiento Universidad de Navarra Follow-up (SUN) Cohort. Am J Kidney Dis. 2017 Dec;70(6):778–86. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28838765
15. Nouvenne A, Ticinesi A, Morelli I, Guida L, Borghi L, Meschi T. Fad diets and their effect on urinary stone formation. Transl Androl Urol. 2014 Sep;3(3):303–12. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4708571/
16. Rodriguez A, Curhan GC, Gambaro G, Taylor EN, Ferraro PM. Mediterranean diet adherence and risk of incident kidney stones.Am J Clin Nutr. 2020;nqaa066. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32271884/
17. D’Alessandro C, Ferraro PM, Cianchi C, Barsotti M, Gambaro G, Cupisti A. Which Diet for Calcium Stone Patients: A Real-World Approach to Preventive Care. Nutrients. 2019 May 27;11(5). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31137803
18. Taylor EN, Fung TT, Curhan GC. DASH-Style Diet Associates with Reduced Risk for Kidney Stones. J Am Soc Nephrol. 2009 Oct;20(10):2253–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2754098/
19. Ferraro PM, Taylor EN, Gambaro G, Curhan GC. Dietary and Lifestyle Risk Factors Associated with Incident Kidney Stones in Men and Women. J Urol. 2017;198(4):858–63. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28365271
20. Goldfarb DS. Empiric therapy for kidney stones. Urolithiasis. 2019 Feb;47(1):107–13. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30478476
21. Noori N, Honarkar E, Goldfarb DS, Kalantar-Zadeh K, Taheri M, Shakhssalim N, et al. Urinary lithogenic risk profile in recurrent stone formers with hyperoxaluria: a randomized controlled trial comparing DASH (Dietary Approaches to Stop Hypertension)-style and low-oxalate diets. Am J Kidney Dis. 2014 Mar;63(3):456–63.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24560157
22. Agarwal MM, Singh SK, Mavuduru R, Mandal AK. Preventive fluid and dietary therapy for urolithiasis: An appraisal of strength, controversies and lacunae of current literature. Indian J Urol. 2011;27(3):310–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3193729/
23. Chae JY, Kim JW, Kim JW, Yoon CY, Park HS, Moon DG, et al. Increased fluid intake and adequate dietary modification may be enough for the successful treatment of uric acid stone. Urolithiasis. 2013 Apr;41(2):179–82. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23503881
24. Qaseem A, Dallas P, Forciea MA, Starkey M, Denberg TD. Dietary and pharmacologic management to prevent recurrent nephrolithiasis in adults: a clinical practice guideline from the American College of Physicians. Ann Intern Med. 2014 Nov 4;161(9):659–67. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25364887
25. Heilberg IP, Goldfarb DS. Optimum nutrition for kidney stone disease. Adv Chronic Kidney Dis. 2013 Mar;20(2):165–74. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23439376
26. Taylor EN, Curhan GC. Role of nutrition in the formation of calcium-containing kidney stones. Nephron Physiol. 2004;98(2):p55-63. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15499216
27. Dogliotti E, Vezzoli G, Nouvenne A, Meschi T, Terranegra A, Mingione A, et al. Nutrition in calcium nephrolithiasis. J Transl Med. 2013 May 1;11:109. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23634702
28. Fink HA, Wilt TJ, Eidman KE, Garimella PS, MacDonald R, Rutks IR, et al. Medical management to prevent recurrent nephrolithiasis in adults: a systematic review for an American College of Physicians Clinical Guideline. Ann Intern Med. 2013 Apr 2;158(7):535–43. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23546565
29. Flagg LR. Dietary and holistic treatment of recurrent calcium oxalate kidney stones: review of literature to guide patient education. Urol Nurs. 2007 Apr;27(2):113–22, 143; quiz 123. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17494450
30. Gul Z, Monga M. Medical and Dietary Therapy for Kidney Stone Prevention. Korean J Urol. 2014 Dec;55(12):775–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4265710/
31. Han H, Segal AM, Seifter JL, Dwyer JT. Nutritional Management of Kidney Stones (Nephrolithiasis). Clin Nutr Res. 2015 Jul;4(3):137–52. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26251832
32. Heilberg IP. Update on dietary recommendations and medical treatment of renal stone disease. Nephrol Dial Transplant. 2000 Jan 1;15(1):117–23. https://academic.oup.com/ndt/article/15/1/117/1844018
33. Kohn JB. Is medical nutrition therapy appropriate for kidney stones? J Acad Nutr Diet. 2014 Sep;114(9):1496. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25169786
34. Penniston KL, Nakada SY. Updates in the Metabolic Management of Calcium Stones. Curr Urol Rep. 2018 Apr 16;19(6):41. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29663088
35. Penniston KL. The nutrition consult for recurrent stone formers. Curr Urol Rep. 2015 Jul;16(7):47. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26025494
36. Prezioso D, Strazzullo P, Lotti T, Bianchi G, Borghi L, Caione P, et al. Dietary treatment of urinary risk factors for renal stone formation. A review of CLU Working Group. Arch Ital Urol Androl. 2015 Jul 7;87(2):105–20. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26150027
37. Robertson WG. Dietary recommendations and treatment of patients with recurrent idiopathic calcium stone disease. Urolithiasis. 2016 Feb;44(1):9–26. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26645870
38. Saxena A, Sharma RK. Nutritional aspect of nephrolithiasis. Indian J Urol. 2010 Oct;26(4):523–30. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21369385
39. Skolarikos A, Straub M, Knoll T, Sarica K, Seitz C, Petřík A, et al. Metabolic evaluation and recurrence prevention for urinary stone patients: EAU guidelines. Eur Urol. 2015 Apr;67(4):750–63. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25454613
40. Bao Y, Wei Q. Water for preventing urinary stones. Cochrane Database Syst Rev. 2012 Jun 13;(6):CD004292. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22696340
41. Fink HA, Akornor JW, Garimella PS, MacDonald R, Cutting A, Rutks IR, et al. Diet, fluid, or supplements for secondary prevention of nephrolithiasis: a systematic review and meta-analysis of randomized trials. Eur Urol. 2009 Jul;56(1):72–80. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19321253
42. Pachaly MA, Baena CP, Carvalho Md. Therapy of nephrolithiasis: where is the evidence from clinical trials? J Bras Nefrol. 2016 Mar;38(1):99-106. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27049371
43. Borghi L, Meschi T, Amato F, Briganti A, Novarini A, Giannini A. Urinary volume, water and recurrences in idiopathic calcium nephrolithiasis: a 5-year randomized prospective study. J Urol. 1996 Mar;155(3):839–43. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8583588
44. Di Silverio F, Ricciuti GP, D’Angelo AR, Fraioli A, Simeoni G. Stone recurrence after lithotripsy in patients with recurrent idiopathic calcium urolithiasis: efficacy of treatment with fiuggi water. Eur Urol. 2000 Feb;37(2):145–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10705191
45. Rodgers AL. Effect of mineral water containing calcium and magnesium on calcium oxalate urolithiasis risk factors. Urol Int. 1997;58(2):93–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9096270
46. Seltzer MA, Low RK, McDonald M, Shami GS, Stoller ML. Dietary manipulation with lemonade to treat hypocitraturic calcium nephrolithiasis. J Urol. 1996 Sep;156(3):907–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8709360
47. Cheng JW, Wagner H, Asplin JR, Hodgkin G, Schlaifer A, Fargusson M, et al. The Effect of Lemonade and Diet Lemonade Upon Urinary Parameters Affecting Calcium Urinary Stone Formation. J Endourol. 2019 Feb;33(2):160–6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30585747
48. Haleblian GE, Leitao VA, Pierre SA, Robinson MR, Albala DM, Ribeiro AA, et al. Assessment of citrate concentrations in citrus fruit-based juices and beverages: implications for management of hypocitraturic nephrolithiasis. J Endourol. 2008 Jun;22(6):1359–66. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18578663
49. Kang DE, Sur RL, Haleblian GE, Fitzsimons NJ, Borawski KM, Preminger GM. Long-term lemonade based dietary manipulation in patients with hypocitraturic nephrolithiasis. J Urol. 2007 Apr;177(4):1358–62; discussion 1362; quiz 1591.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17382731
50. Aras B, Kalfazade N, Tuğcu V, Kemahli E, Ozbay B, Polat H, et al. Can lemon juice be an alternative to potassium citrate in the treatment of urinary calcium stones in patients with hypocitraturia? A prospective randomized study. Urol Res. 2008 Dec;36(6):313–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18946667
51. Wabner CL, Pak CY. Effect of orange juice consumption on urinary stone risk factors. J Urol. 1993 Jun;149(6):1405-8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8501777
52. Odvina CV. Comparative Value of Orange Juice versus Lemonade in Reducing Stone-Forming Risk. CJASN. 2006 Nov 1;1(6):1269–74. https://cjasn.asnjournals.org/content/1/6/1269
53. Trinchieri A, Lizzano R, Bernardini P, Nicola M, Pozzoni F, Romano A-L, et al. Effect of acute load of grapefruit juice on urinary excretion of citrate and urinary risk factors for renal stone formation. Digestive and Liver Disease. 2002 Sep 1;34:S160–3. https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1590865802801864
54. Kessler T, Jansen B, Hesse A. Effect of blackcurrant-, cranberry- and plum juice consumption on risk factors associated with kidney stone formation. European Journal of Clinical Nutrition. 2002 Oct;56(10):1020. https://www.nature.com/articles/1601442
55. McHarg T, Rodgers A, Charlton K. Influence of cranberry juice on the urinary risk factors for calcium oxalate kidney stone formation. BJU Int. 2003 Nov;92(7):765-8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14616463
56. Ilbey YO, Ozbek E, Simsek A, Cekmen M, Somay A, Tasci AI. Effects of Pomegranate Juice on Hyperoxaluria-Induced Oxidative Stress in the Rat Kidneys. Renal Failure. 2009 Jan 1;31(6):522–31. https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/08860220902963871
57. Goldfarb DS, Avery AR, Beara-Lasic L, Duncan GE, Goldberg J. A Twin Study of Genetic Influences on Nephrolithiasis in Women and Men. Kidney Int Rep. 2019 Apr;4(4):535–40. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30993229
58. Massey LK, Sutton RAL. Acute caffeine effects on urine composition and calcium kidney stone risk in calcium stone formers. J Urol. 2004 Aug;172(2):555–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15247728
59. Curhan GC, Willett WC, Speizer FE, Stampfer MJ. Beverage use and risk for kidney stones in women. Ann Intern Med. 1998 Apr 1;128(7):534–40. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9518397
60. Curhan GC, Willett WC, Rimm EB, Spiegelman D, Stampfer MJ. Prospective study of beverage use and the risk of kidney stones. Am J Epidemiol. 1996 Feb 1;143(3):240–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8561157
61. Ferraro PM, Taylor EN, Gambaro G, Curhan GC. Soda and Other Beverages and the Risk of Kidney Stones. CJASN. 2013 Aug 7;8(8):1389–95. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23676355
62. Ferraro PM, Taylor EN, Gambaro G, Curhan GC. Caffeine intake and the risk of kidney stones. Am J Clin Nutr. 2014 Dec;100(6):1596–603. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25411295
63. Hirvonen T, Pietinen P, Virtanen M, Albanes D, Virtamo J. Nutrient intake and use of beverages and the risk of kidney stones among male smokers. Am J Epidemiol. 1999 Jul 15;150(2):187-94. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10412964
64. Taylor EN, Curhan GC. Diet and fluid prescription in stone disease. Kidney Int. 2006 Sep;70(5):835-9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16837923
65. Rodgers A. Effect of cola consumption on urinary biochemical and physicochemical risk factors associated with calcium oxalate urolithiasis. Urol Res. 1999;27(1):77–81 https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10092157
66. Shuster J, Jenkins A, Logan C, Barnett T, Riehle R, Zackson D, et al. Soft drink consumption and urinary stone recurrence: a randomized prevention trial. J Clin Epidemiol. 1992 Aug;45(8):911–6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1624973
67. Saldana TM, Basso O, Darden R, Sandler DP. Carbonated beverages and chronic kidney disease. Epidemiology. 2007 Jul;18(4):501–6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17525693/
68. Borghi L, Schianchi T, Meschi T, Guerra A, Allegri F, Maggiore U, et al. Comparison of two diets for the prevention of recurrent stones in idiopathic hypercalciuria. N Engl J Med. 2002 Jan 10;346(2):77–84. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11784873
69. Robertson WG, Heyburn PJ, Peacock M, Hanes FA, Swaminathan R. The effect of high animal protein intake on the risk of calcium stone-formation in the urinary tract. Clin Sci. 1979 Sep;57(3):285–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/573189
70. Robertson WG, Peacock M, Heyburn PJ, Hanes FA, Rutherford A, Clementson E, et al. Should recurrent calcium oxalate stone formers become vegetarians? Br J Urol. 1979 Dec;51(6):427–31. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/534817
71. Gordiano EA, Tondin LM, Miranda RC de, Baptista DR, Carvalho M. Evaluation of food intake and excretion of metabolites in nephrolithiasis. J Bras Nefrol. 2014 Dec;36(4):437–45. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25517271
72. iener R, Hesse A. The effect of a vegetarian and different omnivorous diets on urinary risk factors for uric acid stone formation. Eur J Nutr. 2003 Dec;42(6):332–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14673606
73. Rotily M, Léonetti F, Iovanna C, Berthezene P, Dupuy P, Vazi A, et al. Effects of low animal protein or high-fiber diets on urine composition in calcium nephrolithiasis. Kidney Int. 2000 Mar;57(3):1115–23. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10720964
74. Breslau NA, Brinkley L, Hill KD, Pak CY. Relationship of animal protein-rich diet to kidney stone formation and calcium metabolism. J Clin Endocrinol Metab. 1988 Jan;66(1):140–6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2826524
75. Giannini S, Nobile M, Sartori L, Dalle Carbonare L, Ciuffreda M, Corrò P, et al. Acute effects of moderate dietary protein restriction in patients with idiopathic hypercalciuria and calcium nephrolithiasis. Am J Clin Nutr. 1999 Feb;69(2):267–71. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9989691
76. Holmes RP, Goodman HO, Hart LJ, Assimos DG. Relationship of protein intake to urinary oxalate and glycolate excretion. Kidney Int. 1993 Aug;44(2):366–72. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8377380
77. Oliveira LMT de, Hauschild DB, Leite C de MBA, Baptista DR, Carvalho M. Adequate dietary intake and nutritional status in patients with nephrolithiasis: new targets and objectives. J Ren Nutr. 2014 Nov;24(6):417–22. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25091136
78. Reddy ST, Wang C-Y, Sakhaee K, Brinkley L, Pak CYC. Effect of low-carbohydrate high-protein diets on acid-base balance, stone-forming propensity, and calcium metabolism. Am J Kidney Dis. 2002 Aug;40(2):265–74. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12148098
79. Vezzoli G, Dogliotti E, Terranegra A, Arcidiacono T, Macrina L, Tavecchia M, et al. Dietary style and acid load in an Italian population of calcium kidney stone formers. Nutr Metab Cardiovasc Dis. 2015 Jun;25(6):588–93. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25921845
80. Siener R, Hesse A. The effect of different diets on urine composition and the risk of calcium oxalate crystallisation in healthy subjects. Eur Urol. 2002 Sep;42(3):289-96. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12234515
81. Curhan GC, Willett WC, Knight EL, Stampfer MJ. Dietary factors and the risk of incident kidney stones in younger women: Nurses’ Health Study II. Arch Intern Med. 2004 Apr 26;164(8):885–91. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15111375
82. Turney BW, Appleby PN, Reynard JM, Noble JG, Key TJ, Allen NE. Diet and risk of kidney stones in the Oxford cohort of the European Prospective Investigation into Cancer and Nutrition (EPIC). Eur J Epidemiol. 2014 May;29(5):363–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24752465
83. Curhan GC, Willett WC, Rimm EB, Stampfer MJ. A prospective study of dietary calcium and other nutrients and the risk of symptomatic kidney stones. N Engl J Med. 1993 Mar 25;328(12):833–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8441427
84. De SK, Liu X, Monga M. Changing trends in the American diet and the rising prevalence of kidney stones. Urology. 2014 Nov;84(5):1030–3. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25201150
85. Ferraro PM, Mandel EI, Curhan GC, Gambaro G, Taylor EN. Dietary Protein and Potassium, Diet-Dependent Net Acid Load, and Risk of Incident Kidney Stones. Clin J Am Soc Nephrol. 2016 07;11(10):1834–44. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27445166
86. Massey LK. Dietary influences on urinary oxalate and risk of kidney stones. Front Biosci. 2003 May 1;8:s584-594. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12700096
87. Marckmann P, Osther P, Pedersen AN, Jespersen B. High-protein diets and renal health. J Ren Nutr. 2015 Jan;25(1):1–5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25091135
88. Brenna I, Dogliotti E, Terranegra A, Raspini B, Soldati L. Nephrolithiasis: nutrition as cause or therapeutic tool. J Transl Med. 2013 Jul 26;11:178. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23890054
89. Bushinsky DA. Recurrent hypercalciuric nephrolithiasis--does diet help? N Engl J Med. 2002 Jan 10;346(2):124–5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11784880
90. Borghi L, Meschi T, Maggiore U, Prati B. Dietary therapy in idiopathic nephrolithiasis. Nutr Rev. 2006 Jul;64(7 Pt 1):301–12. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16910218
91. Arcidiacono T, Terranegra A, Biasion R, Soldati L, Vezzoli G. [Calcium kidney stones. Diagnostic and preventive prospects]. G Ital Nefrol. 2007 Dec;24(6):535–46. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18278757
92. Calvez J, Poupin N, Chesneau C, Lassale C, Tomé D. Protein intake, calcium balance and health consequences. Eur J Clin Nutr. 2012 Mar;66(3):281–95. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22127335
93. Pearle MS, Goldfarb DS, Assimos DG, Curhan G, Denu-Ciocca CJ, Matlaga BR, et al. Medical management of kidney stones: AUA guideline. J Urol. 2014 Aug;192(2):316–24. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24857648
94. Straub M, Hautmann RE. Developments in stone prevention. Curr Opin Urol. 2005 Mar;15(2):119–26. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/m/pubmed/15725936/
95. Fontenelle LF, Sarti TD. Kidney Stones: Treatment and Prevention. Am Fam Physician. 2019 Apr 15;99(8):490-496. https://www.aafp.org/afp/2019/0415/p490.html
96. Ferraro PM, Bargagli M, Trinchieri A, Gambaro G. Risk of Kidney Stones: Influence of Dietary Factors, Dietary Patterns, and Vegetarian-Vegan Diets. Nutrients. 2020;12(3):E779. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32183500/
97. Meschi T, Maggiore U, Fiaccadori E, Schianchi T, Bosi S, Adorni G, et al. The effect of fruits and vegetables on urinary stone risk factors. Kidney Int. 2004 Dec;66(6):2402–10.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15569332
98. Meschi T, Nouvenne A, Ticinesi A, Prati B, Guerra A, Allegri F, et al. Dietary habits in women with recurrent idiopathic calcium nephrolithiasis. J Transl Med. 2012 Mar 28;10:63. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22453026
99. Sorensen MD, Hsi RS, Chi T, Shara N, Wactawski-Wende J, Kahn AJ, et al. Dietary intake of fiber, fruit and vegetables decreases the risk of incident kidney stones in women: a Women’s Health Initiative report. J Urol. 2014 Dec;192(6):1694–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24859445
100. Guerra A, Ticinesi A, Allegri F, Nouvenne A, Prati B, Pinelli S, et al. Insights about urinary hippuric and citric acid as biomarkers of fruit and vegetable intake in patients with kidney stones: The role of age and sex. Nutrition. 2019 Mar;59:83–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30471528
101. Robertson WG, Peacock M, Marshall DH. Prevalence of urinary stone disease in vegetarians. Eur Urol. 1982;8(6):334–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7140784
102. Abo-EL-Sooud K, Hashem M, M E Eleiwa M, Q Gab-Allaha A. Antiurolithiatic activity of Edible plants and products. Natural Products : An Indian Journal [NPAIJ]. 2012 Jan 1;8:168–74. https://www.researchgate.net/publication/256457757
103. Nouvenne A, Meschi T, Guerra A, Allegri F, Prati B, Borghi L. Dietary treatment of nephrolithiasis. Clin Cases Miner Bone Metab. 2008;5(2):135–41. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2781209/
104. Jaipakdee S, Prasongwatana V, Premgamone A, Reungjui S, Tosukhowong P, Tungsanga K, et al. The effects of potassium and magnesium supplementations on urinary risk factors of renal stone patients. J Med Assoc Thai. 2004 Mar;87(3):255–63. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15117041
105. Liebman M, Costa G. Effects of calcium and magnesium on urinary oxalate excretion after oxalate loads. J.Urol 163:1565-1569 (2000) https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10751889
106. Massey L. Magnesium therapy for nephrolithiasis. Magnes Res. 2005 Jun;18(2):123–6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16100850
107. Taylor EN, Stampfer MJ, Curhan GC. Dietary factors and the risk of incident kidney stones in men: new insights after 14 years of follow-up. J Am Soc Nephrol. 2004 Dec;15(12):3225–32. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15579526
108. Allie S, Rodgers A. Effects of calcium carbonate, magnesium oxide and sodium citrate bicarbonate health supplements on the urinary risk factors for kidney stone formation. Clin Chem Lab Med. 2003 Jan;41(1):39–45. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12636048
109. Colussi G, Surian M, De Ferrari ME, et al. Relationship between sodium intake, proximal tubular function and calcium excretion in normal subjects and in idiopathic hypercalciuria. Proc Eur Dial Transplant Assoc. 1983;20:455-9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6657668
110. Nouvenne A, Meschi T, Prati B, Guerra A, Allegri F, Vezzoli G, et al. Effects of a low-salt diet on idiopathic hypercalciuria in calcium-oxalate stone formers: a 3-mo randomized controlled trial. Am J Clin Nutr. 2010 Mar;91(3):565–70. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20042524
111. Muldowney FP, Freaney R, Moloney MF. Importance of dietary sodium in the hypercalciuria syndrome. Kidney Int. 1982 Sep;22(3):292–6.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7176331
112. Bleich HL, Moore MJ, Lemann J, Adams ND, Gray RW. Urinary calcium excretion in human beings. N Engl J Med. 1979 Sep 6;301(10):535–41. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/37442
113. Holmes RP, Goodman HO, Assimos DG. Contribution of dietary oxalate to urinary oxalate excretion. Kidney Int. 2001;59(1):270-276. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11135080
114. Taylor EN, Curhan GC. Determinants of 24-hour urinary oxalate excretion. Clin J Am Soc Nephrol. 2008 Sep;3(5):1453–60. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18650406
115. Mitchell T, Kumar P, Reddy T, Wood KD, Knight J, Assimos DG, et al. Dietary oxalate and kidney stone formation. Am J Physiol Renal Physiol. 2019 Mar 1;316(3):F409–13. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30566003
116. Hesse A, Schneeberger W, Engfeld S, Von Unruh GE, Sauerbruch T. Intestinal hyperabsorption of oxalate in calcium oxalate stone formers: application of a new test with [13C2]oxalate. J Am Soc Nephrol. 1999 Nov;10 Suppl 14:S329-333. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10541257
117. Curhan GC, Willett WC, Speizer FE, Spiegelman D, Stampfer MJ. Comparison of dietary calcium with supplemental calcium and other nutrients as factors affecting the risk for kidney stones in women. Ann Intern Med. 1997 Apr 1;126(7):497–504. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9092314
118. Martini LA, Heilberg IP. Stop dietary calcium restriction in kidney stone-forming patients. Nutr Rev. 2002 Jul;60(7 Pt 1):212–4. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12144200
119. Yuvanc E, Yilmaz E, Tuglu D, Batislam E. Medical and alternative therapies in urinary tract stone disease. World J Nephrol. 2015 Nov 6;4(5):492–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26558186
120. Stampfer MJ. Comparison of Dietary Calcium with Supplemental Calcium and Other Nutrients as Factors Affecting the Risk for Kidney Stones in Women. Annals of Internal Medicine, 1997. http://citeseerx.ist.psu.edu/viewdoc/download?doi=10.1.1.853.1303&rep=rep1&type=pdf
121. Hess, B., C. Jost, L. Zipperle, R. Takkinen, & P. Jaeger: High-calcium intake abolishes hyperoxaluria and reduces urinary crystallization during a 20-fold normal oxalate load in humans. Nephrol Dial Transplant. 1998(13):2241-2247. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9761503
122. Lewandowski S, Rodgers A, Schloss I. The influence of a high-oxalate/low-calcium diet on calcium oxalate renal stone risk factors in non-stone-forming black and white South African subjects. BJU Int. 2001 Mar;87(4):307–11. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11251520
123. Lieske JC, Tremaine WJ, De Simone C, O’Connor HM, Li X, Bergstralh EJ, et al. Diet, but not oral probiotics, effectively reduces urinary oxalate excretion and calciumoxalate supersaturation. Kidney Int. 2010 Dec;78(11):1178–85. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3923490/
124. Savage GP, Charrier MJS, Vanhanen L. Bioavailability of soluble oxalate from tea and the effect of consuming milk with the tea. Eur J Clin Nutr. 2003 Mar;57(3):415–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12627177
125. Taylor EN, Curhan GC. Dietary Calcium from Dairy and Nondairy Sources, and Risk of Symptomatic Kidney Stones. The Journal of Urology. 2013 Oct. https://www.auajournals.org/doi/abs/10.1016/j.juro.2013.03.074
126. Lemann J Jr, Pleuss JA, Worcester EM, Hornick L, Schrab D, Hoffmann RG. Urinary oxalate excretion increases with body size and decreases with increasing dietary calcium intake among healthy adults. Kidney Int. 1996 Jan;49(1):200-8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8770968
127. Grases F, Costa-Bauzá A. Phytate (IP6) is a powerful agent for preventing calcifications in biological fluids: usefulness in renal lithiasis treatment. Anticancer Res. 1999 Oct;19(5A):3717–22. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10625946
128. Schlemmer U, Frølich W, Prieto RM, Grases F. Phytate in foods and significance for humans: food sources, intake, processing, bioavailability, protective role and analysis. Mol Nutr Food Res. 2009 Sep;53 Suppl 2:S330-375. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19774556
129. Saw NK, Chow K, Rao PN, Kavanagh JP. Effects of inositol hexaphosphate (phytate) on calcium binding, calcium oxalate crystallization and in vitro stone growth. J Urol. 2007 Jun;177(6):2366–70.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17509360
130. Grases F, García-Ferragut L, Costa-Bauzá A. Study of the early stages of renal stone formation: experimental model using urothelium of pig urinary bladder. Urol Res. 1996;24(5):305–11. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8931296
131. Grases F, Garcia-Gonzalez R, Torres JJ, Llobera A. Effects of phytic acid on renal stone formation in rats. Scand J Urol Nephrol. 1998 Jul;32(4):261–5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9764452
132. Grases F, Isern B, Sanchis P, Perello J, Torres JJ, Costa-Bauza A. Phytate acts as an inhibitor in formation of renal calculi. Front Biosci. 2007 Jan 1;12:2580–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17127264
133. Grases F, March JG, Prieto RM, Simonet BM, Costa-Bauzá A, García-Raja A, et al. Urinary phytate in calcium oxalate stone formers and healthy people--dietary effects on phytate excretion. Scand J Urol Nephrol. 2000 Jun;34(3):162–4.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10961468
134. Conte A, Pizá P, García-Raja A. Urinary lithogen risk test: usefulness in the evaluation of renal lithiasis treatment using crystallization inhibitors (citrate and phytate). Arch Esp Urol. 1999 Feb;52(1):94–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10101897
135. Mehta TH, Goldfarb DS. Uric acid stones and hyperuricosuria. Adv Chronic Kidney Dis. 2012 Nov;19(6):413–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23089277
136. Gettman MT, Ogan K, Brinkley LJ, Adams-Huet B, Pak CYC, Pearle MS. Effect of cranberry juice consumption on urinary stone risk factors. J Urol. 2005 Aug;174(2):590–4; quiz 801. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16006907
137. Tracy CR, Best S, Bagrodia A, Poindexter JR, Adams-Huet B, Sakhaee K, et al. Animal protein and the risk of kidney stones: a comparative metabolic study of animal protein sources. J Urol. 2014 Jul;192(1):137–41. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24518789
138. Choi HK, Liu S, Curhan G. Intake of purine-rich foods, protein, and dairy products and relationship to serum levels of uric acid: the Third National Health and Nutrition Examination Survey. Arthritis Rheum. 2005 Jan;52(1):283–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15641075
139. Hess B. Acid-base metabolism: implications for kidney stones formation. Urol Res. 2006 Apr;34(2):134–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16411127
140. Siener R, Bitterlich N, Birwé H, Hesse A. The Impact of Diet on Urinary Risk Factors for Cystine Stone Formation. Nutrients. 2021 Feb 6;13(2):528. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33561968/
141. Zee T, Bose N, Zee J, Beck JN, Yang S, Parihar J, et al. α-Lipoic acid treatment prevents cystine urolithiasis in a mouse model of cystinuria. Nat Med. 2017 Mar;23(3):288–90. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28165480
142. Wiener SV, Chi T, Stoller ML. Alpha lipoic acid as a novel therapeutic approach to cystinuria. April 2018 Expert Opinion on Orphan Drugs 6(4):1-6. https://www.researchgate.net/publication/324521012
143. Das P, Gupta G, Velu V, Awasthi R, Dua K, Malipeddi H. Formation of struvite urinary stones and approaches towards the inhibition-A review. Biomed Pharmacother. 2017 Dec;96:361–70. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29028588
144. Prywer J, Torzewska A. Effect of Curcumin Against Proteus mirabilis During Crystallization of Struvite from Artificial Urine. Evid Based Complement Alternat Med. 2012;2012:862794. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21808656
145. Bindhu B, Swetha AS, Veluraja K. Studies on the effect of phyllanthus emblica extract on the growth of urinary type struvite crystals invitro. Clinical Phytoscience. 2015 Aug 8;1(1):3. https://clinphytoscience.springeropen.com/articles/10.1186/s40816-015-0004-1
146. Dussol B, Iovanna C, Rotily M, Morange S, Leonetti F, Dupuy P, et al. A randomized trial of low-animal-protein or high-fiber diets for secondary prevention of calcium nephrolithiasis. Nephron Clin Pract. 2008;110(3):c185-194. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18957869
147. Massey LK, Kynast-Gales SA. Diets with either beef or plant proteins reduce risk of calcium oxalate precipitation in patients with a history of calcium kidney stones. J Am Diet Assoc. 2001 Mar;101(3):326–31. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11269613
148. Hiatt RA, Ettinger B, Caan B, Quesenberry CP, Duncan D, Citron JT. Randomized controlled trial of a low animal protein, high fiber diet in the prevention of recurrent calcium oxalate kidney stones. Am J Epidemiol. 1996 Jul 1;144(1):25–33. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8659482
149. Brulé D, Sarwar G, Savoie L. Changes in serum and urinary uric acid levels in normal human subjects fed purine-rich foods containing different amounts of adenine and hypoxanthine. J Am Coll Nutr. 1992 Jun;11(3):353-8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1619189.
150. Foundation, The George Mateljan. What are purines and how are they related to food and health? WHfoods.org. http://www.whfoods.com/genpage.php?tname=george&dbid=51
151. Holoch PA, Tracy CR. Antioxidants and self-reported history of kidney stones: the National Health and Nutrition Examination Survey. J Endourol. 2011 Dec;25(12):1903–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21864023
152. Lauderdale DS, Thisted RA, Wen M, Favus MJ. Bone mineral density and fracture among prevalent kidney stone cases in the Third National Health and Nutrition Examination Survey. J Bone Miner Res. 2001 Oct;16(10):1893–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11585355
153. Bataille P, Achard JM, Fournier A, Boudailliez B, Westeel PF, el Esper N, Bergot C, Jans I, Lalau JD, Petit J, et al. Diet, vitamin D and vertebral mineral density in hypercalciuric calcium stone formers. Kidney Int. 1991 Jun;39(6):1193-205. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1895673
154. Harris SS, Dawson-Hughes B. Effects of Hydration and Calcium Supplementation on Urine Calcium Concentration in Healthy Postmenopausal Women. J Am Coll Nutr. 2015;34(4):340–6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25856469
155. Domrongkitchaiporn S, Sopassathit W, Stitchantrakul W, Prapaipanich S, Ingsathit A, Rajatanavin R. Schedule of taking calcium supplement and the risk of nephrolithiasis. Kidney Int. 2004 May;65(5):1835–41. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15086924
156. Marcason W. Where can I find information on the oxalate content of foods? J Am Diet Assoc. 2006 Apr;106(4):627–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16567159
157. Kumar A. Influence of radish consumption on urinary calcium oxalate excretion. Nepal Med Coll J. 2004 Jun;6(1):41–4. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15449653
158. Robertson, W.G., & H. Hughes: Importance of mild hyperoxaluria in the pathogenesis of urolithiasis - new evidence from studies in the Arabian peninsula. Scanning Microscopy Intl. 7:391-402 (1993) https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8316808
159. Kelly JP, Curhan GC, Cave DR, Anderson TE, Kaufman DW. Factors related to colonization with Oxalobacter formigenes in U.S. adults. J Endourol. 2011 Apr;25(4):673–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21381959
160. Ivanovski O, Drüeke TB. A new era in the treatment of calcium oxalate stones? Kidney International. 2013 Jun 1 ;83(6):998–1000. https://www.kidney-international.org/article/S0085-2538(15)55877-8/fulltext
161. Tasian GE, Jemielita T, Goldfarb DS, et al. Oral Antibiotic Exposure and Kidney Stone Disease. JASN June 2018, 29 (6) 1731-1740. https://jasn.asnjournals.org/content/29/6/1731
162. Lieske JC. Probiotics for prevention of urinary stones. Ann Transl Med. 2017 Jan; 5(2): 29. doi: 10.21037/atm.2016.11.86. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5300857/
163. Miller AW, Dearing D. The Metabolic and Ecological Interactions of Oxalate-Degrading Bacteria in the Mammalian Gut. Pathogens. 2013 Dec; 2(4): 636–652. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25437337
164. Winston D. Herbal and Nutritional Treatment of Kidney Stones. Journal of the American Herbalists Guild, 2012, 10(2):11. https://www.americanherbalistsguild.com/files/journal/vol%2010%20no%202/Kidney%20Stones%20V10N2.pdf
165. Deo R, Shashi Alok S, Jain SK. Herbal plants used in the treatment of Urolithiasis: A review. International Journal of Pharmaceutical Sciences and Research. http://ijpsr.com/bft-article/herbal-plants-used-in-the-treatment-of-urolithiasis-a-review/?view=fulltext
166. Pareta SK, Patra KC, Mazumder PM, Sasmal D. Establishing the Principle of Herbal Therapy for Antiurolithiatic Activity: A Review. Journal of Pharmacology and Toxicology, 2011, 6: 321-332. https://scialert.net/fulltextmobile/?doi=jpt.2011.321.332
167. Heron S, Yarnell E. Recurrent Kidney Stones. Alternative and Complementary Therapies. 1998 Feb 1;4(1):60–7. https://www.liebertpub.com/doi/abs/10.1089/act.1998.4.60 https://www.researchgate.net/publication/244889716
168. Dhole A, Yeligar V. Urolithiasis and Its Herbal Remedies. International Journal of Scientific Research in Science and Technology. 2018 Dec 5;150–6. https://www.researchgate.net/publication/329535472
169. Aggarwal A, Singla SK, Tandon C. Urolithiasis: Phytotherapy as an adjunct therapy. IJEB Vol52(02) [February 2014]. 2014 Feb. http://nopr.niscair.res.in/handle/123456789/26433
170. Hosseinkhani A, Tabatabaei F, Mosaffa-Jahromi M, Pasalar M. Urinary Bladder Stone Passing Using a Persian Herbal Recipe. J Evid Based Complementary Altern Med. 2018 Jan 1;23. https://journals.sagepub.com/doi/full/10.1177/2515690X18765715
171. Alok S. Jain SK, Verma A, et al. Pathophysiology of kidney, gallbladder and urinary stones treatment with herbal and allopathic medicine: A review. Asian Pacific Journal of Tropical Disease December 2013. 3(6):496–504. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4027340/
172. Bijauliya RK, Alok S, Jain SK , et al. herbal and allopathic medicine for kidney gallbladder and urinary stones a review. International Journal of Pharmaceutical Sciences and Research. 2017(5). http://ijpsr.com/bft-article/herbal-and-allopathic-medicine-for-kidney-gallbladder-and-urinary-stones-a-review/?view=fulltext
173. Butterweck V, Khan SR. Herbal Medicines in the Management of Urolithiasis: Alternative or Complementary? Planta Med. 2009 Aug;75(10):1095–103. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5693348/
174. Kasote DM, Jagtap SD, Thapa D, Khyade MS, Russell WR. Herbal remedies for urinary stones used in India and China: A review. J Ethnopharmacol. 2017 May 5;203:55–68. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28344029
175. Monti E, Trinchieri A, Magri V, Cleves A, Perletti G. Herbal medicines for urinary stone treatment. A systematic review. Arch Ital Urol Androl. 2016 Mar 31;88(1):38–46. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27072174
176. Nirumand MC, Hajialyani M, Rahimi R, Farzaei MH, Zingue S, Nabavi SM, et al. Dietary Plants for the Prevention and Management of Kidney Stones: Preclinical and Clinical Evidence and Molecular Mechanisms. International Journal of Molecular Sciences. 2018 Mar;19(3):765. https://www.mdpi.com/1422-0067/19/3/765
177. Tiwari A, Soni V, Londhe V, Bhandarkar A, Bandawane D, Nipate S. An overview on potent indigenous herbs for urinary tract infirmity: Urolithiasis. 2012;5:6. https://innovareacademics.in/journal/ajpcr/Vol5Suppl1/817.pdf
178. Boim MA, Heilberg IP, Schor N. Phyllanthus niruri as a promising alternative treatment for nephrolithiasis. Int Braz J Urol. 2010 Dec;36(6):657–64; discussion 664. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21176271
179. Das S, Vasudeva N, Sharma S. Kidney disorders and management through herbs: A Review. J Phytopharmacol. 2019 Feb 20;8(1):21–7. http://www.phytopharmajournal.com/Vol8_Issue1_06.pdf
180. Gürocak S, Küpeli B. Consumption of historical and current phytotherapeutic agents for urolithiasis: a critical review. J Urol. 2006 Aug;176(2):450–5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16813863
181. Prasad KVSRG, Sujatha D, Bharathi K. Herbal drugs in urolithiasis - A review. Pharmacognosy Reviews. 2007 Jan 1;1(1):175. https://www.phcogrev.com/sites/default/files/PhcogRev-1-1-175_0.pdf
182. Nagal A, Singla RK. (2013). Herbal Resources with Antiurolithiatic Effects: A Review. Indo Global Journal of Pharmaceutical Sciences, 2013; 3(1): 6-14. https://www.researchgate.net/publication/237077554
183. Pucci ND, Marchini GS, Mazzucchi E, Reis ST, Srougi M, Evazian D, et al. Effect of phyllanthus niruri on metabolic parameters of patients with kidney stone: a perspective for disease prevention. Int Braz J Urol. 2018 Aug;44(4):758–64. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29617079
184. Nishiura JL, Campos AH, Boim MA, Heilberg IP, Schor N. Phyllanthus niruri normalizes elevated urinary calcium levels in calcium stone forming (CSF) patients. Urol Res. 2004 Oct;32(5):362–6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15221244
185. Barros ME, Lima R, Mercuri LP, Matos JR, Schor N, Boim MA. Effect of extract of Phyllanthus niruri on crystal deposition in experimental urolithiasis. Urol Res. 2006 Dec 1;34(6):351–7. https://link.springer.com/article/10.1007/s00240-006-0065-1
186. Freitas AM, Schor N, Boim MA. The effect of Phyllanthus niruri on urinary inhibitors of calcium oxalate crystallization and other factors associated with renal stone formation. BJU Int. 2002 Jun;89(9):829-34. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12010223
187. Barros ME, Schor N, Boim MA. Effects of an aqueous extract from Phyllantus niruri on calcium oxalate crystallization in vitro. Urol Res. 2003 Feb;30(6):374–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12599017/
188. Campos AH, Schor N. Phyllanthus niruri inhibits calcium oxalate endocytosis by renal tubular cells: its role in urolithiasis. Nephron. 1999;81(4):393–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10095174/
189. Murugaiyah V, Chan KL. Mechanisms of antihyperuricemic effect of Phyllanthus niruri and its lignan constituents. J Ethnopharmacol. 2009 Jul 15;124(2):233-9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19397979
190. Micali S, Sighinolfi MC, Celia A, De Stefani S, Grande M, Cicero AF, Bianchi G. Can Phyllanthus niruri affect the efficacy of extracorporeal shock wave lithotripsy for renal stones? A randomized, prospective, long-term study. J Urol. 2006 Sep;176(3):1020-2. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16890682
191. Bijarnia RK, Kaur T, Singla SK, Tandon C. Non-surgical management therapies for kidney stones. 2010;1(1):6. https://www.researchgate.net/publication/46217252
192. Kilicaslan I, Coskun S. Spontaneous stone passage: is it Ammi visnaga effect? Urol Res. 2012 Dec;40(6):799–800. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22990409
193. Khan ZA, Assiri AM, Al-Afghani HM, Maghrabi TM. Inhibition of oxalate nephrolithiasis with Ammi visnaga (AI-Khillah). Int Urol Nephrol. 2001;33(4):605-8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12452606
194. Vanachayangkul P, Byer K, Khan S, Butterweck V. An aqueous extract of Ammi visnaga fruits and its constituents khellin and visnagin prevent cell damage caused by oxalate in renal epithelial cells. Phytomedicine. 2010 Jul;17(0):653–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3618668/
195. Bahmani M, Baharvand-Ahmadi B, Tajeddini P, Rafieian-Kopaei M, Naghdi N. Identification of medicinal plants for the treatment of kidney and urinary stones. J Renal Inj Prev. 2016;5(3):129–33. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27689108
196. Gupta S, Kanwar SS. Phyto-molecules for Kidney Stones Treatment and Management. Biochem Anal Biochem. 2018;07(04). https://www.omicsonline.org/open-access/phytomolecules-for-kidney-stones-treatment-and-management-2161-1009-1000362-106271.html
197. Panigrahi PN, Dey S, Jena SC. Urolithiasis: Critical Analysis of Mechanism of Renal Stone Formation and Use of Medicinal Plants as Antiurolithiatic Agents. Asian Journal of Animal and Veterinary Advances. 2016:11(1). https://scialert.net/fulltextmobile/?doi=ajava.2016.9.16
198. Prachi, Chauhan N, Kumar D, Kasana MS. Medicinal plants of Muzaffarnagar district used in treatment of urinary tract and kidney stones. Indian Journal of Traditional Knowledge. 2009 Apr 1;8:191–5. https://www.researchgate.net/publication/287701590
199. Vijigiri D, et al. Herbal formulations used in treatment of kidney stone by native folklore of Nizamabad District, Andhra Pradesh, India. Bioscience Discovery, 4(2):250-253, July 2013. https://www.researchgate.net/publication/291764943
200. Chitme, Havagiray R. Herbal treatment for urinary stones. International Journal of Pharmaceutical Sciences and Research. 2010:1. 24-31. https://www.researchgate.net/publication/259450865
201. Al-Ali M, Wahbi S, Twaij H, Al-Badr A. Tribulus terrestris: preliminary study of its diuretic and contractile effects and comparison with Zea mays. J Ethnopharmacol. 2003 Apr;85(2–3):257–60. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12639749
202. Sangeeta D, Sidhu H, Thind SK, Nath R. Effect of Tribulus terrestris on oxalate metabolism in rats. J Ethnopharmacol. 1994 Oct;44(2):61-6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7853865
203. Joshi VS, Parekh BB, Joshi MJ, Vaidya AB. Herbal extracts of Tribulus terrestris and Bergenia ligulata inhibit growth of calcium oxalate monohydrate crystals in vitro. Journal of Crystal Growth. 2005 Feb 15;275(1):e1403–8. https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0022024804016707?via%3Dihub
204. Aggarwal A, Tandon S, Singla SK, Tandon C. Diminution of oxalate induced renal tubular epithelial cell injury and inhibition of calcium oxalate crystallization in vitro by aqueous extract of Tribulus terrestris. Int Braz J Urol. 2010 Aug;36(4):480–8; discussion 488, 489. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20815954
205. Chanda S, Moteriya P, Ram J. Effect of Decoction Extracts of Some Medicinal Plants on Calcium Oxalate Crystallization. Asian J Pharm Clin Res. 2016. https://innovareacademics.in/journals/index.php/ajpcr/article/view/9380
206. Anand R ,Patnaik GK, Srivastava S, Kulshreshtha DK, Dhawan BN. Evaluation of Antiurolithiatic Activity of Tribulus terrestris. Sep. 2008, 217-224. https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.3109/13880209409082997
207. Farzaei MH, Abbasabadi Z, Ardekani MRS, Rahimi R, Farzaei F. Parsley: a review of ethnopharmacology, phytochemistry and biological activities. J Tradit Chin Med. 2013 Dec;33(6):815–26. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24660617
208. Frassetto L, Kohlstadt I. Treatment and Prevention of Kidney Stones: An Update. AFP. 2011 Dec 1;84(11):1234–42. https://www.aafp.org/afp/2011/1201/p1234.html
209. Jafar S, Mehri L, Hadi B. The Antiurolithiasic Activity of Aqueous Extract of Petroselinum Sativum on Ethylene Glycol-Induced Kidney Calculi in Rats. In 2013. https://academicjournals.org/journal/SRE/article-abstract/8D01B3429729
210. Al-Yousofy F, Gumaih H, Ibrahim H, Alasbahy A. Parsley! Mechanism as antiurolithiasis remedy. Am J Clin Exp Urol. 2017;5(3):55–62. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29181438
211. Kreydiyyeh SI, Usta J. Diuretic effect and mechanism of action of parsley. Journal of Ethnopharmacology. 2002 Mar 1;79(3):353–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11849841
212. Grases F, March JG, Ramis M, Costa‐Bauzá A. The influence of Zea mays on urinary risk factors for kidney stones in rats. Phytotherapy Research. 1993;7(2):146–9. https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/ptr.2650070210
213. Doan DD, Nguyen NH, Doan HK, Nguyen TL, Phan TS, van Dau N, et al. Studies on the individual and combined diuretic effects of four Vietnamese traditional herbal remedies (Zea mays, Imperata cylindrica, Plantago major and Orthosiphon stamineus). J Ethnopharmacol. 1992 Jun;36(3):225–31. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1434681
214. Meiouet F, El Kabbaj S, Daudon M. [In vitro study of the litholytic effects of herbal extracts on cystine urinary calculi]. Prog Urol. 2011 Jan;21(1):40–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21193144
215. Ahsan SK, Tabiq M, Ageel AM, Al-Yahya MA, Shah AH. Effect of Trigonella foenum-graecum and Ammi majus on calcium oxalate urolithiasis in rats. Journal of Ethnopharmacology. 1989 Oct 1;26(3):249–54. https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/0378874189900974
216. Laroubi A, Touhami M, Farouk L, Zrara I, Aboufatima R, Benharref A, et al. Prophylaxis effect of Trigonella foenum graecum L. seeds on renal stone formation in rats. Phytother Res. 2007 Oct;21(10):921–5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17582593
217. Hayatdavoudi P, Khajavi Rad A, Rajaei Z, Hadjzadeh MA-R. Renal injury, nephrolithiasis and Nigella sativa: A mini review. Avicenna J Phytomed. 2016 Feb;6(1):1–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27247917
218. Akram M, Idrees M. Progress and prospects in the management of kidney stones and developments in phyto-therapeutic modalities. Int J Immunopathol Pharmacol. 2019 Jan 1;33. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31046493
219. Hadjzadeh M-A-R, Khoei A, Hadjzadeh Z, Parizady M. Ethanolic extract of nigella sativa L seeds on ethylene glycol-induced kidney calculi in rats. Urol J. 2007;4(2):86–90. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17701927
220. Khajavi Rad A, Hadjzadeh MAR, Monavvar N, Ayathollahi H. The preventive effects of ethyl acetate fractions from aqueous and ethanolic extract of Nigella sativa L. seeds on calcium oxalate stones in Wistar rat. Koomesh. 2008 Feb 10;9(2):123–30. http://koomeshjournal.semums.ac.ir/browse.php?a_code=A-10-4-48&slc_lang=en&sid=1
221. Mikawlrawng K, et al. Current scenario of urolithiasis and the use of medicinal plants as antiurolithiatic agents in Manipur (North East India): A Review. International Journal of Herbal Medicine 2014; 2 (1): 1-12. http://www.florajournal.com/vol2issue1/april2014/7.1.pdf
222. Swapana N, Singh CD, Singh CB. Herbal folk medicines used for urinary and calculi/stone cases complaints in Manipur. NeBIO Vol. 2, No. 3, September 2011, 1-5. https://www.researchgate.net/publication/285200410
223. Christina AJM, Ashok K, Packialakshmi M, Tobin GC, Preethi J, Murugesh N. Antilithiatic effect of Asparagus racemosus Willd on ethylene glycol-induced lithiasis in male albino Wistar rats. Methods Find Exp Clin Pharmacol. 2005 Nov;27(9):633–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16357948
224. Jagannath N, Chikkannasetty SS, Govindadas D, Devasankaraiah G. Study of antiurolithiatic activity of Asparagus racemosus on albino rats. Indian Journal of Pharmacology. 2012 Sep 1;44(5):576. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23112416
225. Jeong BC, Kim BS, Kim JI, Kim HH. Effects of Green Tea on Urinary Stone Formation: An in Vivo and in Vitro Study. Journal of Endourology. 2006 May 1;20(5):356–61. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16724910
226. Itoh Y, Yasui T, Okada A, Tozawa K, Hayashi Y, Kohri K. Preventive effects of green tea on renal stone formation and the role of oxidative stress in nephrolithiasis. J Urol. 2005 Jan;173(1):271–5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15592095
227. Kim JW, Choi JS, Yoon GS, Yang EK, Kim D-Y. Effect of green tea on calcium oxalate stone formation and excretion in ethylene glycol-treated rats. Korean Journal of Urology. 2005 Mar 1;46:299–305. https://www.researchgate.net/publication/287688994
228. Rodgers A, Mokoena M, Durbach I, Lazarus J, de Jager S, Ackermann H, et al. Do teas rich in antioxidants reduce the physicochemical and peroxidative risk factors for calcium oxalate nephrolithiasis in humans? Pilot studies with Rooibos herbal tea and Japanese green tea. Urolithiasis. 2016 Aug;44(4):299–310. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26721697
229. Chen WC, Wu SY, Liao PC, Chou TY, Chen HY, Chiang JH, et al. Treatment of Urolithiasis with Medicinal Plant Salvia miltiorrhiza: A Nationwide Cohort Study. Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine. 2018. https://www.hindawi.com/journals/ecam/2018/8403648/
230. Ghalayini IF, Al-Ghazo MA, Harfeil MNA. Prophylaxis and therapeutic effects of raspberry (Rubus idaeus) on renal stone formation in Balb/c mice. Int Braz J Urol. 2011 Apr;37(2):259–66; discussion 267. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21557843
231. Zhang Y, Zhang Z, Yang Y, Zu X, Guan DI, Guan Y. Diuretic Activity of Rubus idaeus L (Rosaceae) in Rats. Tropical Journal of Pharmaceutical Research. 2011 Jan;10(3). https://www.ajol.info/index.php/tjpr/article/view/67933
232. Haloui M, Louedec L, Michel JB, Lyoussi B. Experimental diuretic effects of Rosmarinus officinalis and Centaurium erythraea. J Ethnopharmacol. 2000 Aug;71(3):465–72. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10940584
233. Khan A, Bashir S, Khan SR, Gilani AH. Antiurolithic activity of Origanum vulgare is mediated through multiple pathways. BMC Complementary and Alternative Medicine. 2011 Oct 17;11(1):96. https://bmccomplementalternmed.biomedcentral.com/articles/10.1186/1472-6882-11-96
234. Muangman V, Viseshsindh V, Ratana-Olarn K, Buadilok S. The usage of Andrographis paniculata following Extracorporeal Shock Wave Lithotripsy (ESWL). J Med Assoc Thai. 1995 Jun;78(6):310–3. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7561556
235. Zhang H, Li N, Li K, Li P. Protective effect of Urtica dioica methanol extract against experimentally induced urinary calculi in rats. Mol Med Rep. 2014 Dec;10(6):3157–62. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25310585
236. Khalili M, Jalali MR, Mirzaei-Azandaryani M. Effect of hydroalcoholic extract of Hypericum perforatum L. leaves on ethylene glycol-induced kidney calculi in rats. Urol J. 2012;9(2):472–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22641490
237. Bashir S, Gilani AH, Siddiqui AA, Pervez S, Khan SR, Sarfaraz NJ, et al. Berberis vulgaris root bark extract prevents hyperoxaluria induced urolithiasis in rats. Phytother Res. 2010 Aug;24(8):1250–5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20564494
238. Karadi RV, Gadge NB, Alagawadi KR, Savadi RV. Effect of Moringa oleifera Lam. root-wood on ethylene glycol induced urolithiasis in rats. J Ethnopharmacol. 2006 Apr 21;105(1–2):306–11. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16386862
239. Jaleel GAA, Saleh DO, El-Awdan SA. Beneficial Effect of Artichoke Leaf Extract on Ethylene Glycol-Induced Urolithiasis in Rats. 2016;8(6):8. http://impactfactor.org/PDF/IJPPR/8/IJPPR,Vol8,Issue6,Article12.pdf
240. Powell T, Hsu FF, Turk J, Hruska K. Ma-huang strikes again: ephedrine nephrolithiasis. Am J Kidney Dis. 1998 Jul;32(1):153–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9669437
241. Bouanani S, Henchiri C, Migianu-Griffoni E, Aouf N, Lecouvey M. Pharmacological and toxicological effects of Paronychia argentea in experimental calcium oxalate nephrolithiasis in rats. Journal of Ethnopharmacology. 2010 May 4;129(1):38–45. https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0378874110000875
242. Laikangbam R, Damayanti Devi M. Inhibition of calcium oxalate crystal deposition on kidneys of urolithiatic rats by Hibiscus sabdariffa L. extract. Urol Res. 2012 Jun 1;40(3):211–8. https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs00240-011-0433-3
243. Moriyama MT, Suga K, Miyazawa K, Tanaka T, Higashioka M, Noda K, et al. Inhibitions of urinary oxidative stress and renal calcium level by an extract of Quercus salicina Blume/Quercus stenophylla Makino in a rat calcium oxalate urolithiasis model. Int J Urol. 2009 Apr;16(4):397–401. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19425219
244. Bafrani HH, Parsa Y, Yadollah-Damavandi S, Jangholi E, Ashkani-Esfahani S, Gharehbeglou M. Biochemical and Pathological Study of Hydroalcoholic Extract of Achillea millefolium L. on Ethylene Glycol-Induced Nephrolithiasis in Laboratory Rats. N Am J Med Sci. 2014 Dec;6(12):638–42. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25599052
245. Grases F, Melero G, Costa-Bauzá A, Prieto R, March JG. Urolithiasis and phytotherapy. Int Urol Nephrol. 1994;26(5):507–11. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7860196
246. Kumaran S, Mitra S. Evaluation of Efficacy and Safety of Cystone Syrup in Lower Ureteric Calculus MG. Indian Journal of Clinical Practice. 2007;18(4). https://pdfs.semanticscholar.org/e88d/8fc0f15bfbed54ad6761B392cc6becf03aef.pdf
247. Mahadevan Senthil Kumaran, Pralhad Sadashiv Patki. Evaluation of an Ayurvedic formulation (Cystone), in urolithiasis: A double blind, placebo-controlled study. European Journal of Integrative Medicine. Volume 3, Issue 1, April 2011, Pages 23-28. https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1876382011000047
248. Erickson SB, Vrtiska TJ, Canzanello VJ, Lieske JC. Cystone® for 1 year did not change urine chemistry or decrease stone burden in cystine stone formers. Urol Res. 2011 Jun;39(3):197–203. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21161651
249. Erickson SB, Vrtiska TJ, Lieske JC. Effect of Cystone® on Urinary Composition and Stone Formation Over a One Year Period. Phytomedicine. 2011 Jul 15;18(10):863–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3925635/
250. Mitra SK, Gopumadhavan S, Venkataranganna MV, Sundaram R. Effect of cystone, a herbal formulation, on glycolic acid-induced urolithiasis in rats. Phytotherapy Research. 1998;12(5):372–4. https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/%28SICI%291099-1573%28199808%2912%3A5%3C372%3A%3AAID-PTR312%3E3.0.CO%3B2-X
251. Patankar SB, Mujumdar AM, Bernard F, Supriya P. A 28 week, randomized, double-blind, placebo-controlled, parallel group study to evaluate the safety and efficacy of an herbal formulation in patients with renal calculi. J Ayurveda Integr Med. 2019 Jan 29; https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30709687
252. Lin E, Ho L, Lin MS, Huang MH, Chen WC. Wu-Ling-San formula prophylaxis against recurrent calcium oxalate nephrolithiasis - a prospective randomized controlled trial. Afr J Tradit Complement Altern Med. 2013;10(5):199–209. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24311828
253. Wu SY, Chen HY, Tsai KS, Chiang JH, Muo CH, Sung FC, et al. Long-Term Therapy With Wu-Ling-San, a Popular Antilithic Chinese Herbal Formula, Did Not Prevent Subsequent Stone Surgery: A Nationwide Population-Based Cohort Study. Inquiry. 2016;53. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27932514
254. Tsai CH, Chen YC, Chen LD, Pan TC, Ho CY, Lai MT, et al. A traditional Chinese herbal antilithic formula, Wulingsan, effectively prevents the renal deposition of calcium oxalate crystal in ethylene glycol-fed rats. Urol Res. 2008 Feb;36(1):17–24. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18040675
255. Chen YC, Ho CY, Chen LD, Hsu SF, Chen WC. Wu-Ling-San formula inhibits the crystallization of calcium oxalate in vitro. Am J Chin Med. 2007;35(3):533–41. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17597511
256. Singh I, Bishnoi I, Agarwal V, Bhatt S. Prospective randomized clinical trial comparing phytotherapy with potassium citrate in management of minimal burden (≤8 mm) nephrolithiasis. Urol Ann. 2011 May;3(2):75–81. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21747596
257. Phillips R, Hanchanale VS, Myatt A, Somani B, Nabi G, Biyani CS. Citrate salts for preventing and treating calcium containing kidney stones in adults. Cochrane Database Syst Rev. 2015 Oct 6;(10). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26439475
258. Pak CY, Fuller C. Idiopathic hypocitraturic calcium-oxalate nephrolithiasis successfully treated with potassium citrate. Ann Intern Med. 1986 Jan;104(1):33–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/3940503
259. Barcelo P, Wuhl O, Servitge E, Rousaud A, Pak CY. Randomized double-blind study of potassium citrate in idiopathic hypocitraturic calcium nephrolithiasis. J Urol. 1993 Dec;150(6):1761–4. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8230497
260. Whalley NA, Meyers AM, Martins M, Margolius LP. Long-term effects of potassium citrate therapy on the formation of new stones in groups of recurrent stone formers with hypocitraturia. Br J Urol. 1996 Jul;78(1):10–4. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8795392
261. Fabris A, Lupo A, Bernich P, Abaterusso C, Marchionna N, Nouvenne A, et al. Long-Term Treatment with Potassium Citrate and Renal Stones in Medullary Sponge Kidney. Clin J Am Soc Nephrol. 2010;5(9):1663–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2974409/
262. Soygür T, Akbay A, Küpeli S. Effect of Potassium Citrate Therapy on Stone Recurrence and Residual Fragments after Shockwave Lithotripsy in Lower Caliceal Calcium Oxalate Urolithiasis: A Randomized Controlled Trial. Journal of Endourology. 2002 Apr 1;16(3):149–52. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12028622
263. Hofbauer J, Höbarth K, Szabo N, Marberger M. Alkali citrate prophylaxis in idiopathic recurrent calcium oxalate urolithiasis - a prospective randomized study. British Journal of Urology. 1994;73(4):362–5. https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/j.1464-410X.1994.tb07597.x
264. Lojanapiwat B, Tanthanuch M, Pripathanont C, Ratchanon S, Srinualnad S, Taweemonkongsap T, et al. Alkaline citrate reduces stone recurrence and regrowth after shockwave lithotripsy and percutaneous nephrolithotomy. Int Braz J Urol. 2011 Oct;37(5):611–6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22099273
265. Reddy SVK, Shaik AB, Bokkisam S. Effect of Potassium Magnesium Citrate and Vitamin B-6 Prophylaxis for Recurrent and Multiple Calcium Oxalate and Phosphate Urolithiasis. Korean Journal of Urology. 2014 Jun 1;55(6):411–6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24955227
266. Ettinger Bruce, Pak Charles Y.C., Citron John T., Thomas Carl, Adams-Huet Beverley, Vangessel Arline. Potassium-magnesium citrate is an effective prophylaxis against recurrent calcium oxalate nephrolithiasis. Journal of Urology. 1997 Dec 1;158(6):2069–73. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9366314
267. Zerwekh JE, Odvina CV, Wuermser L-A, Pak CYC. Reduction of renal stone risk by potassium-magnesium citrate during 5 weeks of bed rest. J Urol. 2007 Jun;177(6):2179–84. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17509313
268. Odvina CV, Mason RP, Pak CYC. Prevention of thiazide-induced hypokalemia without magnesium depletion by potassium-magnesium-citrate. Am J Ther. 2006 Apr;13(2):101–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16645424
269. Basiri A, Taheri F, Taheri M. The Tolerability of Potassium Citrate Tablet in Patients With Intolerance to Potassium Citrate Powder. Urol J. 2018 Jan 23;15(1):16-20. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29363092
270. Mechlin C, Kalorin C, Asplin J, White M. Splenda® improves tolerance of oral potassium citrate supplementation for prevention of stone formation: results of a randomized double-blind trial. J Endourol. 2011 Sep;25(9):1541–5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21815827
271. Kato Y, Yamaguchi S, Yachiku S, Nakazono S, Hori J, Wada N, et al. Changes in urinary parameters after oral administration of potassium-sodium citrate and magnesium oxide to prevent urolithiasis. Urology. 2004 Jan;63(1):7–11; discussion 11-12. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14751336
272. Pak CY, Koenig K, Khan R, Haynes S, Padalino P. Physicochemical action of potassium-magnesium citrate in nephrolithiasis. J Bone Miner Res. 1992 Mar;7(3):281–5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1585829
273. Lindberg J, Harvey J, Pak CY. Effect of magnesium citrate and magnesium oxide on the crystallization of calcium salts in urine: changes produced by food-magnesium interaction. J Urol. 1990 Feb;143(2):248–51. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2299712
274. Wuermser LA, Reilly C, Poindexter JR, Sakhaee K, Pak CY. Potassium-magnesium citrate versus potassium chloride in thiazide-induced hypokalemia. Kidney Int. 2000 Feb;57(2):607–12. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10652038
275. Ruml LA, Gonzalez G, Taylor R, Wuermser LA, Pak CY. Effect of varying doses of potassium-magnesium citrate on thiazide-induced hypokalemia and magnesium loss. Am J Ther. 1999 Jan;6(1):45–50. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10423646
276. Barbera M, Tsirgiotis A, Barbera M, Paola Q. The importance of citrates in treatment and prophylaxis of calcium oxalate urinary stones. Arch Ital Urol Androl. 2016 Dec 30;88(4):343–4. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28073210
277. Urivetzky, M., D. Kessaris, & A.D. Smith: Ascorbic acid overdosing: a risk factor for calcium oxalate nephrolithiasis. J.Urol. 147:1215-1218 (1992)https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1569652
278. Massey LK, Liebman M, Kynast-Gales SA. Ascorbate increases human oxaluria and kidney stone risk. J Nutr. 2005 Jul;135(7):1673–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15987848
279. Chai W, Liebman M, Kynast-Gales S, Massey L. Oxalate absorption and endogenous oxalate synthesis from ascorbate in calcium oxalate stone formers and non-stone formers. Am J Kidney Dis. 2004 Dec;44(6):1060–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15558527
280. Baxmann AC, De O G Mendonça C, Heilberg IP. Effect of vitamin C supplements on urinary oxalate and pH in calcium stone-forming patients. Kidney Int. 2003 Mar;63(3):1066–71. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12631089
281. Chen X, Shen L, Gu X, Dai X, Zhang L, Xu Y, et al. High-dose supplementation with vitamin C--induced pediatric urolithiasis: the first case report in a child and literature review. Urology. 2014 Oct;84(4):922–4. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25260453
282. Ferraro PM, Curhan GC, Gambaro G, Taylor EN. Total, Dietary, and Supplemental Vitamin C Intake and Risk of Incident Kidney Stones. Am J Kidney Dis. 2016 Mar;67(3):400–7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26463139
283. Thomas LDK, Elinder C-G, Tiselius H-G, Wolk A, Akesson A. Ascorbic acid supplements and kidney stone incidence among men: a prospective study. JAMA Intern Med. 2013 Mar 11;173(5):386–8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23381591
284. Knight J, Madduma-Liyanage K, Mobley JA, Assimos DG, Holmes RP. Ascorbic Acid Intake and Oxalate Synthesis. Urolithiasis. 2016 Aug;44(4):289–97. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4946963/
285. Traxer O, Huet B, Poindexter J, Pak CY, Pearle MS. Effect of ascorbic acid consumption on urinary stone risk factors. J Urol. 2003 Aug;170(2 Pt 1):397-401. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12853784
286. Curhan GC, Willett WC, Speizer FE, Stampfer MJ. Intake of Vitamins B6 and C and the Risk of Kidney Stones in Women. JASN. 1999 Apr 1;10(4):840–5. https://jasn.asnjournals.org/content/10/4/840.short
287. Curhan GC, Willett WC, Rimm EB, Stampfer MJ. A prospective study of the intake of vitamins C and B6, and the risk of kidney stones in men. J Urol. 1996 Jun;155(6):1847–51. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8618271
288. Levine M, Conry-Cantilena C, Wang Y, Welch RW, Washko PW, Dhariwal KR, et al. Vitamin C pharmacokinetics in healthy volunteers: evidence for a recommended dietary allowance. Proc Natl Acad Sci U S A. 1996 Apr 16;93(8):3704–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC39676/
289. Khan SR. Is oxidative stress, a link between nephrolithiasis and obesity, hypertension, diabetes, chronic kidney disease, metabolic syndrome? Urol Res. 2012 Apr;40(2):95–112. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5683185/
290. Di Tommaso L, Tolomelli B, Mezzini R, Marchetti M, Cenacchi G, Foschini MP, Mancini AM. Renal calcium phosphate and oxalate deposition in prolonged vitamin B6 deficiency: studies on a rat model of urolithiasis. BJU Int. 2002 Apr;89(6):571-5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11942967
291. Ferraro PM, Taylor EN, Gambaro G, Curhan GC. Vitamin B6 intake and the risk of incident kidney stones. Urolithiasis. 2018 Jun;46(3):265–70. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28674784
292. Ferraro PM, Taylor EN, Gambaro G, Curhan GC. Vitamin D Intake and the Risk of Incident Kidney Stones. J Urol. 2017;197(2):405–10. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27545576
293. Tang J, McFann KK, Chonchol MB. Association between serum 25-hydroxyvitamin D and nephrolithiasis: the National Health and Nutrition Examination Survey III, 1988-94. Nephrol Dial Transplant. 2012 Dec;27(12):4385–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22778177
294. Broadus AE, Insogna KL, Lang R, Ellison AF, Dreyer BE. Evidence for disordered control of 1,25-dihydroxyvitamin D production in absorptive hypercalciuria. N Engl J Med. 1984 Jul 12;311(2):73-80. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6330548
295. Buck AC, Davies RL, Harrison T. The protective role of eicosapentaenoic acid [EPA] in the pathogenesis of nephrolithiasis. J Urol. 1991 Jul;146(1):188–94.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2056589
296. Yasui T, Suzuki S, Itoh Y, Tozawa K, Tokudome S, Kohri K. Eicosapentaenoic Acid Has a Preventive Effect on the Recurrence of Nephrolithiasis. UIN. 2008;81(2):135–8.https://www.karger.com/Article/Abstract/144050
297. Baggio B, Gambaro G, Zambon S, Marchini F, Bassi A, Bordin L, et al. Anomalous phospholipid n-6 polyunsaturated fatty acid composition in idiopathic calcium nephrolithiasis. JASN. 1996 Apr 1;7(4):613–20. https://jasn.asnjournals.org/content/7/4/613.long
298. Rodgers AL, Siener R. The Efficacy of Polyunsaturated Fatty Acids as Protectors against Calcium Oxalate Renal Stone Formation: A Review. Nutrients. 2020;12(4):1069. Published 2020 Apr12. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32290564/
299. Yasui T, Tanaka H, Fujita K, Iguchi M, Kohri K. Effects of eicosapentaenoic acid on urinary calcium excretion in calcium stone formers. Eur Urol. 2001 May;39(5):580-5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11464041
300. Taylor EN, Stampfer MJ, Curhan GC. Fatty acid intake and incident nephrolithiasis. Am J Kidney Dis. 2005 Feb;45(2):267–74.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15685503
301. Lieske JC, Goldfarb DS, De Simone C, Regnier C. Use of a probiotic to decrease enteric hyperoxaluria. Kidney Int. 2005 Sep;68(3):1244–9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16105057
302. Goldfarb DS, Modersitzki F, Asplin JR. A randomized, controlled trial of lactic acid bacteria for idiopathic hyperoxaluria. Clin J Am Soc Nephrol. 2007 Jul;2(4):745-9. Epub 2007 May 30. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17699491
303. Campieri C, Campieri M, Bertuzzi V, Swennen E, Matteuzzi D, Stefoni S, Pirovano F, Centi C, Ulisse S, Famularo G, De Simone C. Reduction of oxaluria after an oral course of lactic acid bacteria at high concentration. Kidney Int. 2001 Sep;60(3):1097-105. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11532105/
304. Mogna L, Pane M, Nicola S, Raiteri E. Screening of different probiotic strains for their in vitro ability to metabolise oxalates: any prospective use in humans? J Clin Gastroenterol. 2014 Nov-Dec;48 Suppl 1:S91-5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25291139
305. Borghi L, Nouvenne A, Meschi T. Probiotics and dietary manipulations in calcium oxalate nephrolithiasis: two sides of the same coin? Kidney Int. 2010 Dec;78(11):1063–5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21076446