הפרעות קשב וריכוז - טיפול טבעי

2. שישה תסמינים או יותר של היפראקטיביות-אימפולסיביות. התסמינים צריכים להתקיים במשך 6 חודשים לפחות, בצורה שמפריעה לתפקוד ואינה תואמת את השלב ההתפתחותי:

כמו כן, יש לשים דגש על הרגלי אכילה נכונים כגון אכילת ארוחות קטנות במרווחי זמן קצרים (כל 2-3 שעות) אשר מונעת נפילות סוכר ומספקת אנרגיה זמינה.

בנוסף, באם קיים חשד לאי סבילות או רגישות למזון אשר עלולים לגרום או להחריף הפרעות קשב וריכוז מומלץ לבצע דיאטת אלימינציה (הימנעות ממזון מסוים ולאחר מכן החזרתו לתפריט) שבעזרתה ניתן לזהות את המזון האלרגני.

לעיתים הגורם האלרגני אינו מזון אחד, אלא שילוב של מספר מזונות אשר שילובם הוא היוצר את התגובה האלרגית. במקרה כזה יש להמליץ על תזונה היפואלרגנית (הימנעות ממוצרי מזון החשודים כאלרגנים).

מזונות אלרגניים שכיחים כוללים: חיטה, חלב ומוצריו, תירס, בוטנים, חומרים משמרים, צבעי מאכל ועוד.

מיד לאחר סיכום סקירות המחקרים תוכלו למצוא רשימת המלצות תזונתיות, מסודרות לפי סדר חשיבות.

 

מחקרים על הפרעות קשב וריכוז ורפואה טבעית:

תזונה ואורח חיים | צמחי מרפא | תוספי תזונה

 

להלן חלוקות משנה שמקלות את ההתמצאות בין שלל המחקרים:

 

תזונה ואורח חיים:

השפּעת שינוי תזונתי על הפרעות קשב וריכוז | הקשר בין תזונה להפרעות קשב וריכוז | השפעה של חסרים תזונתיים | הקשר להַשמנה | פעילות גופנית | משקאות ממותקים | טיפולים אינטגרטיבים וטיפולים התנהגותיים | שימוש בתרופות | הריוֹן וינקות | שונות

 

צמחי מרפא:

פִּשְטה שרועה | ספלִילה | גִינקו בילובה | ג'ינסנג קוֹריאני | גִ'ינסנג קוֹריאני וגִינקו בּילובה | גִ'ינסנג אמרִיקאי | גִ'ינסנג אמרִיקאי וגִינקו בִילובה | פּרע מחורר | וַלריאן | כְּשותנית | ג'ינסנג סִיבירי | שעוֹנית | וִיתניה | קמוֹמיל | קוֹדונופסיס | כללי ומחקרים מעורבים

 

תוספי תזונה:

חוּמצות שומן | בּרזל | אבַץ | פיקנוגנול | מולטי ויטמינים ומינרלים | וִיטמין D | מגנזְיום ווִיטמין B6 | כללי ומחקרים מעורבים

 

---

 

תזונה ואורח חיים

 

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018):

העדויות שעולות ממחקרים קליניים שסקרנו, אודות השפּעת שינוי תזונתי על הפרעות קשב וריכוז, מובילות למסקנות הטיפוליות הבאות: 

• העקרונות התזונתיים המומלצים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז הם: תזונה בעלת אינדקס גליקמי נמוך, תזמון ארוחות, תזונה עשיר בפחמימות מורכבות, חלבונים מן הצומח וחומצות שומן, ירקות ופירות רבים והימנעות מפחמימות מזוקקות מזון מעובד.
• הימנעות ממזונות המכילים תוספי מזון מלאכותיים ומזונות המכילים סליצילטים באופן טבעי עשויה להפחית תסמיני הפרעות קשב וריכוז. 
• דיאטת אלימינציה יעילה להפחתת תסמיני הפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים, כאשר המזונות האלרגנים העיקריים מהם צריך להמנע כוללים מוצרי חלב, חיטה, ביצים, סויה, אגוזים ופירות הדר. 

 

ממחקרים שסקרנו אודות הקשר בין תזונה להפרעות קשב וריכוז, עולים הנתונים הבאים: 

• צריכת מזון מהיר קשורה בהישגים נמוכים יותר בלימודים. 
• צריכה קלורית גבוהה קשורה לתסמיני הפרעות קשב וריכוז, במיוחד בקרב בנות. 
• תזונה עשירה במזונות מעובדים בגיל צעיר מעלה סיכון להפרעות היפראקטיביות עד גיל 7.
• חומרים משמרים במזון יכולים להחמיר תסמינים של הפרעות קשב וריכוז.

 

ממחקרים שסקרנו אודות ההשפעה של חסרים תזונתיים על תסמיני הפרעות קשב וריכוז, עולים הנתונים הבאים:

• חוסרים של אבַץ, ברְזל, מגנזיום ויוד כמו גם חסר תזונתי של חומצות שומן רב בלתי-רוויות, בעיקר מסוג אומגה 3, בקרב נשים הרות, נשים מניקות וילדים, יכולים להשפיע באופן מהותי על ההתפתחות ועל התסמינים של הפרעות קשב וריכוז בילדים.
• חוסר בברְזל נפוץ בקרב ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, ורמות פריטין נמוכות יותר קשורות בהחמרת תסמיני הפרעות הקשב והריכוז.
• ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז עשויים לסבול גם מחוסר בוִיטמין D, בנחושת וביוד ונמצא קשר בין רמת היוד לבין מדד היפראקטיביות וקושי בריכוז. 

 

ממחקרים שסקרנו אודות הקשר בין הפרעות קשב וריכוז לבין הַשמנה, עולים הנתונים הבאים: 

• נמצא קשר מובהק בין הפרעות קשב וריכוז לבין השמנה, הן בקרב ילדים (סיכון גבוה בכ-20%) והן בקרב מבוגרים (סיכון גבוה בכ-55%), כאשר שיעור הסובלים מהשמנת יתר היה גבוה יותר באופן משמעותי בקרב משתתפים עם הפרעות קשב וריכוז.
• נמצא שיעור גדול יותר של בנות (אך לא בנים) עם הפרעות קשב וריכוז שסבלו מהשמנת יתר לאחר גיל 20.
• נטילת טיפול תרופתי להפרעות קשב וריכוז כנראה לא מעלה סיכון להשמנה.

 

להלן פירוט המחקרים:

 

השפּעת שינוי תזונתי על הפרעות קשב וריכוז

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה,(2020) בה נכללו 37 מחקרים - מרביתם מחקרי מקרה-בקרה ומחקרי חתך - נמצא כי חולי צליאק נמצאים בסיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות, כולל דיכאון, חרדה והפרעות אכילה, וכן לאוטיזם ול-ADHD. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31947912/

בסקירה, (2020) החוקרים מסבירים כיצד דיאטה קטוגנית עשויה לתרום לטיפול במחלות נפש, ומציגים את הממצאים הקליניים העדכניים. הם מסבירים כי דיאטה קטוגנית הינה אסטרטגיה מוכרת ויעילה לטיפול באפילפסיה בקרב ילדים, כאשר השימוש בה הולך ומתרחב לטיפול גם במצבים נוירולוגיים נוספים, כולל מחלות נפש. במסגרת הסקירה מוצגים המאפיינים המשותפים למחלות נוירולוגיות, כולל הפרעה במטבוליזם של גלוקוז במוח, חוסר איזון של GABA וגלוטמט, עקה חמצונית ותהליכי דלקת. בהמשך, מפורטים הממצאים הפרה-קליניים והקליניים לגבי הפוטנציאל של הדיאטה הקטוגנית לטיפול במצבים אלה. הממצאים בהתייחס ליעילות של הדיאטה הקטוגנית עבור מחלות נוירולוגיות ומצבים בריאותיים שונים מסווגים לשלוש קטגוריות:

1. עדויות ממחקרים קליניים מבוקרים: אפילפסיה, טרשת נפוצה, אלצהיימר, אוטיזם, שמנות, סוכרת סוג 2.

2. עדויות ממחקרים קליניים לא מבוקרים: פרקינסון, סכיזופרניה.

3. עדויות מסדרת מקרים ומחקרים בחיות מעבדה: הפרעת דיכאון, הפרעת אכילה כפייתית, הפרעה דו-קוטבית, ADHD, מחלות קרדיווסקולריות.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מהווים עדויות לפוטנציאל הטיפולי שעשוי להיות לדיאטה הקטוגנית כטיפול למחלות נפש, ויש להמשיך ולבחון את יעילותה ובטיחותה במחקרים אקראיים מבוקרים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32773571/

כחלק ממחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2021) להערכת ההשפעה של בטא-גלוקן משיבולת שועל על רמת ה-LDL, במחקר זה נבדקה ההשפעה על תסמינים מחוץ למערכת העיכול. החוקרים מציינים, כי יחד עם ההשפעה המיטיבה של סיבים תזונתיים במערכת העיכול, קיימות גם השפעות לא רצויות כגון נפיחות או חוסר נוחות בטנית, אולם ההשפעה מחוץ למערכת העיכול נחקרה פחות. במחקר נכללו 207 מבוגרים בריאים בגילאי 18-65 עם רמות LDL גבוהות מעט מהנורמה. המשתתפים חולקו אקראית לשתיית משקה שיבולת שועל (1 גרם בטא גלוקן) או משקה פלסבו שלוש פעמים ביום למשך ארבעה שבועות. בתחילת המחקר, לאחר שבועיים ולאחר ארבעה שבועות המשתתפים התבקשו לדרג את התדירות והחומרה של 16 תסמינים מחוץ למערכת העיכול. להלן הממצאים העיקריים:

• בקבוצת ההתערבות חלה ירידה בתדירות של תשישות ועייפות לעומת נתוני הבסיס, ללא הבדל מובהק מול קבוצת הביקורת. 
• במהלך תקופת ההתערבות נמצא שיפור בחומרה של עייפות, גלי חום, כאבי מפרקים וקשיי ריכוז בקבוצת ההתערבות לעומת נתוני הבסיס, ללא הבדל מובהק מול קבוצת הביקורת. 
• במהלך תקופת ההתערבות דווח על חומרה נמוכה יותר של כאבי ראש, חרדה ותחושת קור בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת.
• השינוי בתדירות ובחומרת התסמינים היה קשור ברמת ה-CRP וה-LDL המחומצן. 
• יש לציין כי בשתי הקבוצות הרוב המוחלט של המשתתפים לא סבלו כלל מתסמינים.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים תמיכה ראשונית לפוטנציאל של בטא-גלוקן משיבולת שועל להפחתת תסמינים מחוץ למערכת העיכול בקרב מבוגרים בריאים. המחקר מומן ונערך על ידי חברת PepsiCo. (בעלת המותג Quaker). 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34062937/

מחקר אקראי מבוקר (2015) בדק את ההשפעה של שינוי דפוס התזונה הכולל בקרב ילדים עם ADHD. המחקר התקיים במרפאה פסיכיאטרית באיראן וכלל 106 ילדים בגילאי 5-14. המשתתפים חולקו באופן אקראי ל-2 קבוצות, כאשר כולם קיבלו טיפול תרופתי (מתילפנידאט, שמות מסחריים: ריטלין, קונצרטה) ורק קבוצה אחת קיבלה בנוסף הדרכה תזונתית. במסגרת ההדרכה, ההורים קיבלו רשימת מזונות המומלצים לאכילה, ביניהם מוצרי חלב, מיצי פירות ביתיים, ירקות ובשרים דלי שומן, ורשימת מזונות מהם מומלץ להימנע, ביניהם סוכר, משקאות קלים, מיצי פירות קנויים ורטבים. ההורים קיבלו הסבר לגבי הרשימות והונחו להקפיד כי ילדיהם יאכלו 3 ארוחות מסודרות ביום. החוקרים העריכו את רמת התסמינים (קשב והיפראקטיביות) בתחילת המחקר ולאחר חודש בהתאם לקריטריונים המקובלים (DSM-IV). במשך כל חודש המחקר, ההורים התבקשו לדווח על דפוס התזונה של ילדיהם באמצעות שאלוני תזונה ועל מספר הארוחות ביום. נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת ההתערבות חלה עלייה גדולה יותר בצריכת המזונות המומלצים (עלייה בציון ההיענות של 2.6 לעומת 0.2, עם מובהקות סטטיסטית גבוהה p<0.001) וירידה גדולה יותר בצריכת המזונות שאינם מומלצים (ירידה בציון של 6.5 לעומת 1.2, עם מובהקות סטטיסטית גבוהה p<0.001). אמנם, בשתי הקבוצות חל שיפור במדדי הקשב וההיפראקטיביות, ללא הבדל מובהק סטטיסטית בין הקבוצות. אך יחד עם זאת, ככל שציון התזונה המומלצת היה גבוה יותר, מדד הקשב השתפר ( P < 0.03). החוקרים מסכמים כי צריכת מזונות שאינם מומלצים לא הייתה קשורה בשינוי בתסמיני ADHD, אולם העלאת הצריכה של מזונות מומלצים עשויה לתרום לשיפור מדד הקשב. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4357187/

במחקר המבוסס על מחקר קליני, (2022) נבדקה ההשפעה ארוכת הטווח של דיאטת אלימינציה בקרב ילדים עם ADHD. החוקרים מסבירים כי כבר לפני כמאה שנה זוהה כי מזונות מסוימים קשורים בהחמרה של תסמינים המאפיינים ADHD, וכיום ההערכה היא שכ-60% מהמטופלים עשויים לחוות שיפור של לפחות 40% בחומרת התסמינים בעקבות דיאטת אלימינציה. במחקר זה הוערכו תסמיני ADHD כ-3.5 שנים לאחר צריכה של דיאטת אלימינציה בת 4 שבועות בקרב ילדים בגיל 7 עד 14 עם ADHD. הדיאטה כללה צריכה של מזונות עם פוטנציאל אלרגני נמוך, כאשר לאחר 4 שבועות הוחזרו בהדרגה המזונות השונים בתהליך של זיהוי מזונות הגורמים להחמרה של התסמינים. כל 3-4 ימים הוחזרה קבוצת מזון בסדר הבא: מוצרי חלב, מזון ספציפי מועדף, ביצים, מוצרי דגנים, דגים, בשר ירקות, פירות, אגוזים ומזונות נוספים. בשלב ההתערבות השתתפו 28 ילדים, מהם בקרב 17 ילדים נצפתה ירידה של לפחות 40% בתסמיני ADHD. הנתונים של 21 מהמשתתפים היו זמינים להמשך מעקב של 2.5-5.3 שנים. החוקרים מראים כי לפני הדיאטה הציון הממוצע של חומרת התסמינים היה 29.62 וירד ל-15.86 בסיום 4 השבועות של הדיאטה. בסיום תקופת מעקב של כ-3.5 שנים הציון הממוצע היה 16.00. מכאן, דיאטת אלימינציה הובילה לשיפור בחומרת התסמינים והשיפור נשמר לאורך זמן. החוקרים מסכמים כי דיאטת אלימינציה והוצאה של מזונות הגורמים להחמרת התסמינים עשויה להוות אסטרטגיה נוספת לטיפול בילדים עם ADHD.  

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36501141/

במחקר משולב הכולל ניתוח חתך ותכנית התערבות (2022) נבדקה השכיחות של תסמיני ADHD בקרב ילדי גן ובוצעה הערכה של תכנית התערבות לאם ולילד. ראשית, נבדקה השכיחות של תסמיני ADHD בקרב 400 ילדים בגיל 3 עד 6 מ-4 גנים באזור מסוים במצרים. נמצא כי כ-10% מהילדים סבלו מתסמיני ADHD. בשלב השני של המחקר נכללו 36 ילדים עם תסמיני ADHD והאימהות שלהם אשר השתתפו בתכנית ההתערבות. ההתערבות כללה שלושה מפגשים של שעה בהם האימהות והילדים קיבלו הדרכה בנושאי תזונה ופעילות גופנית באמצעות דפי מידע והדגמה לאימהות ומשחקים ותמונות לילדים. המידע התזונתי כלל מידע על תזונה בריאה באופן כללי, צריכת ירקות, צריכת פירות, הקפדה על שתייה בריאה ומידע על הצריכה התזונתית המומלצת. החוקרים מראים כי ההשתתפות בתכנית הייתה מהנה לילדים ונמצאה עלייה מובהקת בציון הידע של האימהות בהשוואה לנתוני הבסיס. החוקרים מסכמים כי תכנית ההתערבות הייתה יעילה לשיפור הידע של האימהות בנושאי תזונה ופעילות גופנית לילדים עם תסמיני ADHD וההתערבות הינה ישימה ומהנה לילדים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35351572/

במחקר אורך מבוסס אוכלוסייה, (2020)שנערך בקנדה, נבדק האם שמירה על אורח חיים בריא קשורה בסיכון מופחת ל-ADHD בקרב ילדים. החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים מצאו קשר בין איכות תזונה נמוכה, חוסר פעילות גופנית, הרגלי שינה לקויים והתנהגות יושבנית - לבין ADHD, אולם לא ידוע מהי ההשפעה המשולבת של גורמים אלה. במחקר נכללו נתוני אורח החיים והרשומות הרפואיות של 3,436 ילדים בגילאי 10-11. החוקרים בדקו את הקשר בין הקפדה על 9 ההמלצות לאורח חיים בריא לבין אבחון של ADHD עד גיל 14. 

1. ירקות ופירות – לפחות 6 מנות ליום

2. חלב ותחליפים – לפחות 3 מנות ליום

3. מוצרי דגנים – לפחות 6 מנות ליום

4. בשר ותחליפים – לפחות 2 מנות ליום

5. סוכר מוסף – עד 10% מסך הצריכה הקלורית

6. שומן רווי – עד 10% מסך הצריכה הקלורית

7. פעילות גופנית – ציון של 2.7 לבנות ו-2.9 לבנים (בסולם של 0-5), בהתאם למדד PAQ-C

8. זמן מסך – עד שעתיים ליום

9. שינה – 9-11 שעות ליום

להלן סיכום הממצאים:

• עד גיל 14 שיעור הילדים שאובחנו עם ADHD היה 10.8%. 

• הקפדה על ההמלצות בנוגע לצריכת ירקות ופירות, בשר, שומן רווי, סוכר מוסף ופעילות גופנית הייתה קשורה בשיעור נמוך יותר של ADHD. 

• בהשוואה לילדים שהקפידו על 1-3 המלצות, הקפדה על 7-9 המלצות הייתה קשורה בסיכון נמוך בכ-58% לאבחון של ADHD ובפחות ביקורים אצל הרופא על רקע ADHD. 

החוקרים מסכמים כי ההמלצות לאורח חיים בריא מיועדות לשמור על התפתחות תקינה ובריאות גופנית, והקפדה עליהן עשויה לתרום למניעת ADHD. נדרשות עדויות נוספות על מנת להעריך את הקשר הדו-כיווני בין ADHD ואורח חיים שאינו בריא.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32058459/

מאמר (יוני 2016) אשר סוקר דיאטות שונות המתאימות למספר מצבים שכיחים בקרב ילדים, כולל ADHD, אקזמה, כאבי ראש ומיגרנה, רגישות לגלוטן ותסמונת המעי הרגיש. בהקשר ל-ADHD, החוקרים מציינים כי ישנן 4 גישות תזונתיות שנחקרו רבות: 1) דיאטת פיינגולד ובכלל תזונה נטולת תוספי מזון כגון צבעי מאכל, חומרי טעם וריח, חומרים משמרים ועוד; 2) דיאטת אלימינציה; 3) הגבלת צריכת הסוכר בתזונה; 4) שימוש בתוספי תזונה כגון חומצוֹת שומן, אבַץ, ברְזל וויטמינים במינונים גבוהים מאוד, אולם המאמר הנוכחי אינו מתמקד בתוספי תזונה, אלא בנושא התזונתי. 
דיאטת פיינגולד, אשר קיימת מאז שנות ה-70, מציעה כי הימנעות מתוספי מזון מלאכותיים ומזונות המכילים סליצילטים באופן טבעי עשויה להפחית תסמיני ADHD. החוקרים מסבירים כי אמנם כיום לא נעשה שימוש נרחב בדיאטת פיינגולד, אך ישנה תמיכה מחקרית לכך שתוספי מזון מלאכותיים עלולים להגביר היפראקטיביות. בנוסף, מספר עדויות תומכות ביעילות של דיאטת אלימינציה להפחתת תסמיני ADHD בקרב ילדים, כאשר המזונות האלרגנים העיקריים כוללים מוצרי חלב, חיטה, ביצים, סויה, אגוזים ופירות הדר. לגבי הגבלת צריכת הסוכר בתזונה, מציינים החוקרים שישנם לפחות 12 מחקרים המוכיחים כי סוכר אינו גורם ל-ADHD.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26832886

חזרה לתחילת המחקרים

 

מחקרים אודות הקשר בין תזונה להפרעות קשב וריכוז

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה,(2020) בה נכללו שבעה מחקרים תצפיתיים, בהם סה"כ 25,945 משתתפים מעל גיל 7, נמצא כי צריכת סוכר ומשקאות ממותקים הייתה קשורה בסיכון מוגבר ל-ADHD, אולם ההטרוגניות בין המחקרים הייתה גבוהה ונדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס את מסקנות המחקר. 

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229919320540

בסקירה שיטתית של מטה-אנליזות (ינואר 2017) בוחנים החוקרים מהי היעילות של התערבויות תזונתיות שונות לילדים עם ADHD. בסקירה נכללו שש מטה-אנליזות של מחקרים אקראיים מבוקרים, בהן נבדקו ההשפעות של דיאטות אלימניציה כדוגמת: הימנעות מצבעי מאכל מלאכותיים, דיאטות אלימינציה כדוגמת ה-few-foods diet וכן מחקרים שבדקו את ההשפעות של ויטמינים, מינרלים ותוספי אומגה 3. מניתוח כלל הנתונים עולה כי הימנעות מצבעי מאכל מלאכותיים או נטילת תוספי אומגה 3 היו בעלות יעילות נמוכה, שאינה תורמת באופן מובהק לטיפול ב-ADHD. לעומת זאת, דיאטות אלימינציה נמצאו בעלות תרומה גבוהה יותר לילדים עם ADHD, אך נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון מהי ההשפעה של מזונות שונים, כגון ההשפעה על חיידקי המעי, וכיצד ניתן לפשט את תהליך האלימינציה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28121994

בסקירה (2022) מציגים החוקרים את העדויות בהתייחס לקשר בין דפוס התזונה ו-ADHD ובהתייחס להשפעה הקלינית של התערבויות תזונתיות. במסגרת הסקירה הם מסבירים את החשיבות של דפוס התזונה הכולל על פני רכיבים או מזונות ספציפיים. הממצאים לגבי דפוס התזונה אינם עקביים, שכן מחקרים מסוימים מראים כי דפוס תזונה בריא עשוי לתרום להפחתת הסיכון ל-ADHD, בעוד שבמחקרים אחרים לא נמצאו קשרים מובהקים. באופן כללי החוקרים מציינים כי ניכר שלדפוס התזונה תפקיד ב-ADHD כך שדפוסים המבוססים על ג'אנק פוד, מזון מעובד, חטיפים, מתוקים ותזונה מערבית קשורים בהתפתחות של ADHD לעומת דפוסים של תזונה בריאה, כגון הדיאטה הים תיכונית. בהמשך מוצגות העדויות לגבי רכיבי מזון ספציפיים, כאשר מזונות מתוקים, מטוגנים ומלוחים נמצאו קשורים בהתפתחות של ADHD. למרות שהקשר בין צריכת סוכר ו-ADHD נותר שנוי במחלוקת, החוקרים מציינים כי ישנו בסיס סביר להגבלת הצריכה של סוכר כחלק מדפוס תזונה בריא. עוד נמצא כי ילדים עם ADHD מאופיינים ברמות נמוכות יותר של רכיבים תזונתיים חשובים לפעילות המוח כגון אבץ, נחושת, ברזל, מגנזיום וסלניום. בנוסף, נמצאו עדויות לגבי החשיבות של ויטמין A, ויטמין D וחומצות שומן רב בלתי רוויות בהתייחס ל-ADHD. בחלק השני של הסקירה מוצגים הממצאים ממחקרי התערבות בהם נבדקה ההשפעה של תוספי תזונה כגון ויטמינים, מינרלים, חומצות שומן רב בלתי רוויות ופרוביוטיקה, או של דיאטה כגון הגבלה תזונתית או דיאטת אלימינציה. החוקרים מסכמים כי לדפוס התזונה ככל הנראה יש תפקיד משמעותי בסיכון להתפתחות ADHD או להחמרת התסמינים, עם יתרון לדפוס של תזונה בריאה, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס המלצות להתערבות תזונתית כחלק מהטיפול ב-ADHD.  

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36297016/

סקירת מחקרים (דצמבר 2011) על הפרעות קשב וריכוז, מצאה כי ילדים אשר אוכלים תזונה עשירה במזונות מעובדים בגיל צעיר הינם בעלי סיכון גבוה יותר להראות סימני הפרעות היפראקטיביות עד גיל 7.
לילדים הסובלים מ-ADHD נראתה יעילות בטיפול בעזרת דיאטות אלימינציה. נראה כי חומרים משמרים במזון יכולים להחמיר תסמינים של ADHD.
התזונה המומלצת על פי סקירה זו היא תזונה בעלת אינדקס גליקמי נמוך, תזמון ארוחות, מזון עשיר בפחמימות מורכבות, חלבונים מן הצומח וחומצות שומן, ירקות ופירות רבים ועדיפים אורגניים. על פי הסקירה יש להימנע לחלוטין מפחמימות מזוקקות, סוכרים ומזון מעובד.
בנוסף, על פי הסקירה ניתן לראות כי פעילות גופנית קבועה משפרת את תפקודי המוח, משפרת זיכרון, ריכוז, יכולות למידה ומצב רוח. פעילות אירובית הראתה את היתרונות הרבים ביותר לשיפור תסמיני ADHD.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22214252

במחקר תצפיתי (2022) נבדק הקשר בין איכות התזונה ותסמיני ADHD וויסות רגשי בקרב ילדים. בהתבסס על נתונים ממחקר אקראי מבוקר בו נבדקה התרומה של תוספי תזונה, במחקר זה נכללו 134 ילדים בגיל 6 עד 12 עם תסמיני ADHD והפרעה בוויסות הרגשי איכות התזונה של המשתתפים הוערכה באמצעות המדד HEI-2015 אשר מותאם להנחיות התזונה בארה"ב עם ציון בטווח של 0-100 כך שציון גבוה יותר מבטא איכות תזונה טובה יותר. נמצא כי הציון הממוצע של איכות התזונה היה 63.4. באופן כללי לא נמצאו קשרים מובהקים בין איכות התזונה של המשתתפים ובין תסמיני ADHD. עם זאת, לאחר התאמה לגורמים סוציו-דמוגרפיים נמצא כי צריכה נמוכה יותר של פירות וירקות הייתה קשורה ברמה גבוהה יותר של הפרעות קשב. החוקרים מסכמים כי באופן כללי איכות התזונה של המשתתפים הייתה יחסית גבוהה וחומרת התסמינים יחסית מתונה, אולם הממצאים מצביעים על תפקיד אפשרי על פירות וירקות בחומרה של תסמיני קשב בקרב ילדים עם ADHD והפרעה בוויסות הרגשי.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35535573/

במחקר עוקבה (2022) שנערך בקוריאה נבדק הקשר בין התזונה ו-ADHD בקרב ילדים בגיל בית ספר. במסגרת המחקר נכללו נתונים שנאספו בשנת 2006 בקרב ילדים בכיתה א' ובשנת 2008 בקרב ילדים בכיתה ג', כאשר סה"כ נכללו 1,733 ילדים להם נאספו נתונים מלאים בשני המעקבים. אבחנה של ADHD בוצעה באמצעות שאלון (DuPaul’s rating scale) עם ציונים בסקאלה של 0-54, כאשר ציון גבוה מ-19 מעיד על הימצאות של ADHD מסוגים שונים (הפרעת קשב, היפראקטיביות או שילוב של שניהם). הילדים סווגו לארבע קבוצות:

1. NN – ילדים ללא ADHD בשני המעקבים.
2. YY – ילדים עם ADHD בשני המעקבים.
3. YN – ילדים עם ADHD במעקב הראשון אך לא בשני. 
4. NY – ילדים עם ADHD במעקב השני אך לא בראשון.

להלן הממצאים העיקריים:

• בקרב ילדים שמצבם השתפר לאורך הזמן (קבוצת YN) זוהתה עליה בין המעקבים בצריכה של חלבון מהצומח.
• בהשוואה בין הקבוצות, בקרב הילדים שאובחנו עם ADHD במעקב השני (קבוצת NY) חלה העלייה הגדולה ביותר בצריכה התזונתית, בעיקר בצריכת השומן.
• באופן כללי קבוצת YN הייתה מאופיינת בצריכה נמוכה יותר של רכיבים תזונתיים (בעיקר שומנים מכל הסוגים) בהשוואה לקבוצת NY.
• עלייה בצריכת השומן הייתה קשורה בעלייה בציונים של ADHD ועלייה בצריכת חלבון מהחי הייתה קשורה בעלייה בציונים של הפרעת קשב בלבד.
• צריכה גבוהה יותר של ברזל שמקורו מהצומח, אבץ, חלבון מהצומח וסידן הייתה קשורה בציונים נמוכים יותר של ADHD.  

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על תפקיד התזונה ב-ADHD ומהווים בסיס להמשך מחקר וביסוס של אסטרטגיות התערבות תזונתיות לילדים בגיל בית הספר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35889876/

במחקר עוקבה (2019) מבוסס אוכלוסייה, שנערך בהולנד, נבדק הקשר בין דפוס התזונה לבין תסמיני ADHD בקרב ילדים בגילאי בית הספר, תוך הערכת כיוון הקשר. החוקרים מסבירים כי בנוסף לטיפול תרופתי, ישנה המלצה לשינוי תזונתי - בדגש על עקרונות תזונתיים מסוימים - הגבלת הסוכר, הימנעות מתוספי מזון וחומרים משמרים ושינוי דפוסי הצריכה של חומצות השומן - כאסטרטגיה למניעת ADHD ולטיפול בתסמינים, אולם לא ברור מהו הקשר לדפוס התזונה הכולל. במחקר נכללו הנתונים של 3,680 ילדים, כאשר תסמיני ADHD נאספו באמצעות דיווח ההורים בגילאי 6 ו-10, באמצעות שאלון תקף, מתוקנן ומהימן. עבור כל משתתף, החוקרים חישבו ציון איכות התזונה על בסיס שאלוני תזונה שמולאו בגיל 8. בניתוח הנתונים נמצא כי רמה גבוהה יותר של תסמיני ADHD בגיל 6 הייתה קשורה באיכות תזונה נמוכה יותר בגיל 8, אולם איכות התזונה בגיל 8 לא הייתה קשורה ברמת התסמינים בגיל 10. באמצעות ניתוח סטטיסטי, החוקרים מראים כי הקשר הוא חד-כיווני ולא דו-כיווני, כך שתסמיני ADHD מנבאים איכות תזונה נמוכה יותר, אולם איכות התזונה אינה מנבאת תסמיני ADHD. לא נמצאה השפעה למשקל או למגדר על קשרים אלה. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שילדים הסובלים מתסמיני ADHD נמצאים בסיכון מוגבר לדפוס של תזונה לא בריאה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30915449

במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה, (2019) שנערך בספרד, נבדק האם יחס אומגה 6 לאומגה 3 גבוה יותר בהריון קשור בסיכון מוגבר לתסמיני ADHD בגיל 4 ו-7. רמת אומגה 6 ואומגה 3 נמדדה בדם הטבורי, כאשר תסמיני ADHD הוערכו באמצעות שאלונים סטנדרטיים - בגיל 4 על ידי הגננת בקרב 580 ילדים ובגיל 7 על ידי ההורים בקרב 642 ילדים. נמצא כי יחס אומגה 6 לאומגה 3 גבוה יותר בהריון היה קשור בסיכון גבוה יותר לתסמינים תת-קליניים של ADHD בגיל 7, אך לא בגיל 4. עבור כל עלייה של יחידה אחת ביחס אומגה 6 לאומגה 3, הסיכון היה גבוה ב-13%. בניתוח נוסף של הנתונים נמצא כי קשר זה הושפע במיוחד מריכוז נמוך של DHA. ממצאים אלה מצביעים על כך שתזונת האם בהריון עשויה להשפיע על ההתפתחות של תסמיני ADHD בגיל הילדות, ככל הנראה כתוצאה מהשפעה על תהליכים מוקדמים של התפתחות נוירולוגית. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30929929

במחקר חתך (2022) נבדק הקשר בין איכות התזונה ובין תסמיני ADHD והפרעה בוויסות הרגשי בקרב ילדים. המחקר מבוסס על נתונים ממחקר אקראי מבוקר במסגרתו נבדקה ההשפעה של תוסף ויטמינים ומינרלים בקרב ילדים בגיל 6 עד 12 עם אבחנה של ADHD. סה"כ נכללו במחקר 134 ילדים שמילאו שאלוני תזונה, כאשר לכל משתתף חושב ציון של איכות התזונה באמצעות המדד HEI-2015 המותאם להמלצות התזונתיות לאוכלוסייה בארה"ב ומחושב בהתאם לצריכה של 13 קטגוריות או קבוצות מזון עם ציון כולל של 0 עד 100. נמצא כי ציון הממוצע של איכות התזונה היה 63.4. באופן כללי לא נמצא קשר בין איכות התזונה ובין תסמיני ADHD או תסמינים של הפרעה בוויסות הרגשי. עם זאת, לצריכה גבוהה יותר של פירות ושל ירקות היה יתרון בהתייחס לתסמינים של אי-קשב. החוקרים מסכמים כי לתזונה עשויה להיות השפעה על תסמיני קשב ומציינים כי העדר קשר בין איכות התזונה הכללית וחומרת התסמינים עשוי להיות מוסבר על ידי איכות התזונה הגבוהה יחסית בקרב המשתתפים ועוצמה מתונה יחסית של התסמינים. 

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35535573/

מחקר חתך (אוגוסט 2015) בו נבדק הקשר בין איכות התזונה לבין הביצועים במבחנים קוגניטיביים בקרב ילדים. במחקר השתתפו 428 ילדים בגילאי 6-8. איכות התזונה הוערכה בהתאם למידת ההיענות לשני דפוסים תזונתיים, "דיאטת הים הבלטי" ודיאטת DASH כך שהיענות גבוהה יותר מעידה על איכות תזונה גבוהה יותר. נמצא כי תזונה באיכות נמוכה יותר הייתה מלווה בביצועים קוגניטיביים נמוכים יותר, כאשר מגמה זו הייתה משמעותית יותר בקרב בנים מאשר בבנות. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26270999

מחקר מעניין (דצמבר 2014) אשר מבוסס על נתוני מדגם ארצי של ילדים בארה"ב מגיל הגן ועד לכיתה ח', בחן את הקשר בין צריכת מזון מהיר לבין ההישגים של 8,544 תלמידים. 
נמצא כי צריכת מזון מהיר בכיתה ה' קשורה בהישגים נמוכים יותר בכיתה ח' בשלושת הנושאים שנבדקו: קריאה, מתמטיקה ומדעים. ממצאים אלה היו תקפים גם לאחר התאמה סטטיסטית למגוון משתנים כגון הישגים בכיתה ה', מדדים סוציואקונומיים, פעילות גופנית וצפייה בטלוויזיה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25480321

במחקר מקרה-בקרה (פברואר 2017) נבדק האם התאמה נמוכה לתזונה הים-תיכונית קשורה בשיעור גבוה יותר של אבחנת ADHD בקרב ילדים ומתבגרים. במחקר נכללו 60 משתתפים עם אבחנה חדשה של ADHD וקבוצת השוואה של 60 משתתפים ללא ADHD. נמצא כי התאמה נמוכה לתזונה הים-תיכונית הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 2.8 לאבחנה של ADHD. באופן ספציפי נמצא כי צריכה נמוכה של פירות, ירקות, פסטה ואורז, נטייה לדלג על ארוחת הבוקר ולאכול במסעדות מזון מהיר הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר ל-ADHD ברמת מובהקות של p<0.05. כמו כן, צריכה גבוהה יותר של סוכר, ממתקים ומשקאות קלים (p<0.01) וצריכה נמוכה יותר של דגים (p<0.05) הייתה קשורה בשכיחות גבוהה יותר של ADHD. ממצאי המחקר מדגישים, כי במניעת ADHD חשוב לבחון גם את דפוס התזונה הכולל ולא רק את ההשפעה של רכיבי מזון מסוימים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28138007

במחקר תצפיתי (מאי 2017), בו נכללו 56 ילדים בגילאי 8-9, נמצא כי צפיפות הפיגמנט ברשתית, המהווה מדד לרמת לוטאין וזאקסנטין במוח, הייתה קשורה ברמת ביצועים אקדמיים גבוהה יותר באופן בלתי תלוי בגורמים דמוגרפיים ורמת IQ. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28535707

במחקר נוסף, בו נכללו 49 ילדים בגילאי 8-10, נמצא כי צפיפות הפיגמנט ברשתית הייתה קשורה בשיפור התגובה ההתנהגותית והנוירולוגית למטלות קוגניטיביות, ממצא המצביע על התרומה של קרוטנואידים לפעילות העצבית בתקופת התפתחות המוח.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28528704

מחקר (נובמבר 2012) בחן קשר בין גורמים שונים באורח החיים לתסמיני ADD ו-ADHD. נאסף ונותח מידע לגבי 11,676 בני 6-17 בגרְמניה.
נמצא כי תזונה לקויה וצריכה קלורית גבוהה, יחד עם שעות רבות מול הטלוויזיה, קשורים באופן בלתי תלוי לתסמיני ADHD. הקשר בין צריכה קלורית לתסמיני ADHD היה מובהק במיוחד בקרב בנות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23166770

במחקר (2015) שנערך בחיות מעבדה נמצא כי בהשוואה לדיאטת בקרה, דיאטה מערבית גרמה לעלייה בהיפראקטיביות, ללא השפעה על מדדי הקשב.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26192711

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

מחקרים אודות ההשפעה של חסרים תזונתיים על הפרעות קשב וריכוז

בסקירה (2012) נמצא כי חוסרים תזונתיים של אבץ, ברזל, מגנזיום ויוד כמו גם צריכה חסרה של חומצות שומן רב בלתי-רוויות בקרב נשים הרות, נשים מניקות וילדים יכולים להשפיע באופן מהותי על ההתפתחות ועל התסמינים של ADHD בילדים.
בנוסף, חוסר כרוני של חומצות שומן מסוג אומגה 3 בנשים הרות ומניקות כמו גם בילדים יכול להשפיע על התפתחות ADHD. עוד עולה מהסקירה כי הימנעות מתוספי מזון מלאכותיים כגון צבעי מאכל וחומרים משמרים משפיעה לטובה על תסמיני ADHD וכי תזונה בעלת אינדקס גליקמי נמוך מסייעת לילדים להם יש תסמיני היפראקטיביות רבים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22928358
מסקירת מחקרים נרחבת (מרץ 2013) אבץ נמצא כבעל תפקיד בהפרעות קשב וריכוז, ונראה כי מתן תוסף אבץ יומי הפחית תסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות. עוד עולה מהסקירה כי חוסר בברזל נפוץ בקרב ילדים הסובלים מ-ADHD, וכי רמות פריטין נמוכות יותר קשורות בהחמרת תסמיני הפרעות הקשב והריכוז.
במתבגרים להם חוסר בברזל, תוספי ברזל תזונתיים שיפרו את יכולות הלמידה ואת הזיכרון. נמצא כי בקרב ילדים בגילאי 5-8 עם רמות נמוכות של פריטין בדם מתן תוסף 80 מ"ג יומי של ברזל הפחית תסמיני ADHD.
כמו כן מצויין כי על פי מחקר קנדי כ-23% מהילדים הסובלים מ-ADHD סובלים מחוסר בנחושת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23538074

במחקר בו נכללו 89 ילדים עם אבחנה של ADHD (דצמבר 2015) נמצא כי כ-72% מהילדים סבלו ממחסור קל ביוד, כאשר נמצא קשר בין רמת היוד לבין מדד היפראקטיביות וקושי בריכוז. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26758811
 

מחקר (יוני 2014) בחן את רמות ויטמין D בקרב ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
60 משתתפים עם ADHD נבדקו, ו- 30 משתתפים בריאים היוו קבוצת ביקורת, כל המשתתפים בגילאי 7-18. נמצא כי בקרב הילדים שסובלים מ-ADHD רמות ויטמין D בדם נמוכות באופן מובהק.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24417979

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

מחקרים אודות הקשר בין הפרעות קשב וריכוז לבין השמנה
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אוגוסט 2015) אשר נועדה להעריך את הקשר בין ADHD לבין השמנת יתר ועודף משקל תחת ההשערה כי אימפולסיביות והפרעות קשב הקשורות ב-ADHD יכולות להוביל לאכילת יתר ולעליה במשקל.
בסקירה נכללו 42 מחקרים בהם כ-48,000 מטופלים עם ADHD וקבוצת ביקורת של 680,000 משתתפים.
נמצא קשר מובהק בין ADHD לבין השמנה, הן בקרב ילדים (סיכון גבוה בכ-20%) והן בקרב מבוגרים (סיכון גבוה בכ-55%), כאשר שיעור הסובלים מהשמנת יתר היה גבוה יותר באופן משמעותי בקרב משתתפים עם ADHD (עפ"י הנתונים 28% לעומת 16% מהמבוגרים, 10% לעומת 7% מהילדים).
משתתפים אשר נטלו טיפול תרופתי ל-ADHD לא נמצאו בסיכון מוגבר להשמנה.
החוקרים מציעים כי יש להמשיך ולבחון מהם המנגנונים העומדים בבסיס קשר זה וכן ההשפעות ארוכות הטווח של הטיפול ב-ADHD על המשקל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26315982
 

מחקרי חתך מצביעים על קשר בין הפרעות קשב וריכוז (ADHD) לבין השמנה.
המחקר הנוכחי (פברואר 2016) נועד להעריך את שיעור הצעירים הסובלים מהשמנה בקרב מדגם של מטופלים עם ADHD בהשוואה לקבוצת ביקורת ללא ADHD. מתוך מדגם מבוסס אוכלוסייה של ילדים שנולדו בין השנים 1976-1982, החוקרים התבססו על נתונים של 336 ילדים שאובחנו עם ADHD ו-665 ילדים בעלי מאפיינים דומים ללא ADHD. בהתבסס על הרשומות הרפואיות החוקרים בדקו את נתוני הגובה, המשקל וטיפול תרופתי עד שנת 2010. נמצא כי בתקופת המעקב (28-34 שנים, מגיל לידה) משתתפים עם ADHD היו בעלי סיכון של פי 1.23 להשמנה בהשוואה למשתתפים ללא ADHD (p<0.05). עוד נמצא כי שיעור גדול יותר של בנות (אך לא בנים) עם ADHD סבלו מהשמנת יתר לאחר גיל 20 בהשוואה לקבוצת הביקורת (41.6% לעומת 19.2%). לא נמצא הבדל בשיעור ההשמנה בין משתתפים עם ADHD אשר מטופלים תרופתית לבין אלו שאינם מטופלים תרופתית. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26853710

במחקר תצפיתי (אוקטובר 2017), שנערך בארה"ב, נבדק הקשר בין זמן מסך לפני השינה לבין שלושה מדדי בריאות בקרב ילדים: משך ואיכות השינה, בעיות קשב והשמנה. במחקר נכללו הורים ל-234 ילדים בגילאי 8-17, אשר התבקשו לדווח על שישה תחומים עיקריים: דפוס השימוש של הילד במסכים שונים (כולל טלוויזיה, מחשב, משחקי וידאו וטלפון נייד), דפוסי השינה, קשב, תזונה, פעילות גופנית ודפוס השימוש במסכים של ההורים. על סמך רשומות רפואיות העריכו החוקרים את המצב הבריאותי של הילד, אבחון של ADHD ואחוזון BMI. להלן הממצאים העיקריים:

• השמנה: ילדים שצפו בטלוויזיה או עשו שימוש בטלפון הנייד לפני השינה נטו פי 2.3-2.4 להיות בעלי עודף משקל או שמנות, כאשר לא נמצא קשר בין שימוש במחשב או משחקי וידאו לבין BMI. 
• שינה: באופן כללי ילדים שעשו שימוש במסכים שונים לפני השינה נטו לישון 30-60 דקות פחות ולדווח על איכות שינה נמוכה יותר, כולל קושי לישון, קושי להירדם, עייפות בבוקר או נטייה לא לאכול ארוחת בוקר. 
• פעילות גופנית: ילדים שביצעו יותר פעילות גופנית ושיחקו יותר בחוץ היו בעלי סיכון נמוך להשמנה. 
• מצב בריאותי: ילדים עם BMI גבוה יותר היו בסיכון גבוה יותר לאבחון של ADHD (פי 2.7), לדיכאון (פי 4.9) ולאסתמה (פי 2.5). 
• קשב: באופן כללי לא נמצאו קשרים משמעותיים בין שימוש במסכים לבין התנהגויות של חוסר קשב, מלבד עבור ילדים שצפו בטלוויזיה 2-4 שעות ביום, בהשוואה לילדים שצפו עד שעה ביום. 
• לא נמצאו קשרים משמעותיים בין השימוש של ההורים במסכים לבין השימוש של הילדים.

לסיכום, חשיפה גבוהה למסכים לפני השינה עלולה להיות בעלות השפעות שליליות על בריאות ילדים ומתבגרים, בדגש על השמנה והפרעות שינה. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29119131

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

פעילות גופנית 

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018):

ממחקרים שסקרנו עולה כי פעילות גופנית אירובית משפיעה על מסלולים של קטכולאמינים, בדומה להשפּעת תרופות ממריצות, המשמשות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז. 

מחקרים קליניים הוכיחו כי פעילות גופנית קבועה, מסוגים שונים (אירובי, אנאירובי, אינטרוואלים, יוגה ואף משחק פינג פונג), לפרקי זמן שונים ובגילאים שונים, משפרת מדדים שונים של הפרעת קשב וריכוז הן בקרב מבוגרים והן בקרב ילדים. עוצמת ההשפעה מתוארת בחלק מהמחקרים כבינונית עד נמוכה, עם רמת מובהקות גבוהה (במחקרים בהם צוינה רמת המובהקות), כאשר ההשפעה נצפתה בעיקר על מדדי קשב, מדדים התנהגותיים, ביצוע מטלות לפרק זמן ממושך, השלמת מטלות פשוטות, תפקודים ניהוליים כלליים (כגון עיכוב התנהגות ותפקודי זיכרון), מיומנויות מוטוריות, הישגים בקריאה ובמתמטיקה, דיוק תגובה, עיבוד נתונים, מוטיבציה ותחושת היכולת. דווחה גם ירידה בדאגנות ובמחשבות טורדניות 
בהתייחס לילדים, אף נמצא כי פעילות אירובית הייתה יעילה לשיפור אקוטי של תפקודים ניהוליים (כגון אימפולסיביות), של זמן תגובה ושל מספר מדדים פיזיולוגיים כגון פעילות מוטורית וקצב לב. 

 

להלן פירוט המחקרים: 

סקירה ומטה-אנליזה (2016) נועדה להעריך את היעילות של התערבויות הכוללות פעילות גופנית על התפקוד הקוגניטיבי בקרב ילדים וצעירים עם אוטיזם או עם ADHD.

במטה-האנליזה נכללו 22 מחקרים (6 על אוטיזם ו-16 על ADHD), בהם 579 משתתפים סה"כ (128 עם אוטיזם ו- 451 עם ADHD) בגילאי 3-25. מהתוצאות עולה כי לפעילות גופנית השפעה נמוכה עד בינונית, על הקוגניציה (r=0.235*). קשר זה היה בלתי תלוי בקבוצת הגיל, בסוג הפעילות הגופנית או במספר או משך המפגשים.

בסקירה הנוכחית המטלות הקוגניטיביות סווגו לשתי קטגוריות עיקריות, משך ביצוע המטלה ולמידה פשוטה או תפקודים ניהוליים כלליים (תפקודים קוגניטיביים גבוהים יותר שלרוב אינם מודעים ואינם ניתנים לשליטה רצונית). נמצא כי פעילות גופנית משפיעה בעיקר על הקטגוריה הראשונה (ביצוע מטלה לפרק זמן ממושך יותר והשלמת מטלות פשוטות) ופחות על תפקודים ניהוליים כלליים. השפעה זו נמצאה בעיקר בקרב משתתפים עם אוטיזם כאשר במשתתפים עם ADHD נצפה שיפור קל גם בתפקודים ניהוליים, ביניהם עיכוב התנהגות (r=0.174) ותפקודי זיכרון (r=0.286). 
ממצאים אלה תומכים ביעילות של התערבויות הכוללות פעילות גופנית לשיפור היבטים מסוימים של התפקוד הקוגניטיבי באוכלוסייה עם אוטיזם או ADHD. החוקרים מסכמים כי בדומה לממצאים באוכלוסייה הכללית, ההשפעה המיטיבה של פעילות גופנית הינה שונה עבור היבטים ותחומים שונים של התפקוד הקוגניטיבי, כך שישנם תחומים בהם חל שיפור משמעותי יותר ובתחומים אחרים לא נמצאה השפעה מיטיבה.  
*R מציינת את מקדם המתאם, כלומר את עוצמת הקשר בין שני המשתנים ואת כיוונו. עוצמת הקשר נעה על רצף בין 0.0 ל- 1, כך ש- R=0.9 מבטאת קשר חזק מאוד ו- R=0.1 מבטאת קשר חלש מאוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27412579

מטה-אנליזה (2016) המתמקדת בהשפעה המיטיבה של פעילות גופנית על המיומנויות המוטוריות והתפקודים הניהוליים בילדים עם ADHD. ניתוח הנתונים מבוסס על ממצאים מ-10 מחקרים מבוקרים הכוללים 300 משתתפים סה"כ בגיל 9.3 בממוצע, בהם נבדקה ההשפעה של פעילות גופנית בהשוואה לקבוצת ביקורת.

נמצא כי פעילות גופנית בעצימות בינונית עד גבוהה הייתה בעלת השפעה מיטיבה מובהקת בעלת עוצמה בינונית על התפקוד של ילדים עם ADHD (ברמת מובהקות: p=0.001), במיוחד בשיפור המיומנויות המוטוריות. ההשפעה הייתה משמעותית במיוחד כאשר משך הפעילות הגופנית היה ארוך יותר אך הייתה בלתי תלויה בעצימות הפעילות, בגיל או במין המשתתפים. עם זאת, עוצמת הממצאים נמוכה יחסית ואינה מאפשרת להצביע על המלצות קליניות עד לקיום מחקרים נוספים.  
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26861158 
 

סקירה שיטתית (2016) הבוחנת את ההשפעה של פעילות גופנית על התפקוד הקוגניטיבי וההתנהגותי בקרב ילדים עם ADHD וכן בוחנת את הממצאים המתייחסים למבוגרים עם ADHD. לצורך הסקירה החוקרים ביצעו אבחנה בין סוג הפעילות (סיבולת לב מול כזו שאינה מערבת סיבולת לב), סוג ההשפעה (אקוטית או כרונית) ומדדי המטרה (קוגניטיביים, התנהגותיים-רגשיים או פיזיולוגיים). בהתייחס לילדים, נמצא כי פעילות אירובית הייתה יעילה לשיפור אקוטי של תפקודים ניהוליים, כגון אימפולסיביות, של זמן התגובה ושל מספר מדדים פיזיולוגיים כגון פעילות מוטורית וקצב לב. בנוסף, פעילות אירובית הייתה יעילה גם לשיפור ארוך טווח בתפקודים ניהוליים, מדדי קשב ומדדים התנהגותיים. התרומה של פעילות אנאירובית הייתה פחות חד-משמעית, אולם בעיקרה הייתה בעלת השפעה מיטיבה.

במספר קטן של מחקרים בהם נבדקה ההשפעה על מבוגרים עם ADHD, נמצא כי פעילות גופנית מסוגים שונים הייתה קשורה בשיפור מדדים קוגניטיביים והתנהגותיים, כולל קשב, עיכוב התנהגות, מוטיבציה ואימפולסיביות.

החוקרים מסכמים כי פעילות גופנית עשויה להוות אסטרטגיה טיפולית אלטרנטיבית או משלימה לילדים עם ADHD, במיוחד פעילות אירובית. עם זאת החוקרים קוראים לביצוע מחקרים מבוקרים נוספים בתחום זה על מנת לבסס את המסקנות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27400928

סקירה (2016) אשר בוחנת את העדויות לגבי היעילות של פעילות אירובית כטיפול תומך ב-ADHD. החוקרים מסבירים כי הן תרופות ממריצות, המשמשות לטיפול ב-ADHD, והן פעילות אירובית, משפיעות על מסלולים הורמונליים ממשפחת קטכולאמינים.

מהסקירה עולה כי פעילות אירובית נמצאה יעילה במחקרים בחיות מעבדה עם יתר לחץ דם וכן במודל של ADHD, ובמחקרים קליניים של ילדים עם ADHD כטיפול תומך יחד עם הטיפול התרופתי. בנוסף ישנם ממצאים המצביעים על התרומה של פעילות אירובית לתפקוד החברתי והנוירו-קוגניטיבי בילדים ובמבוגרים עם ADHD. יחד עם זאת, החוקרים מציינים כי לא נערכו מחקרים אקראיים מבוקרים להערכת ההשפעה במבוגרים עם ADHD. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27288905

במחקר אקראי מבוקר (2016) נמצא כי טיפול רב-תחומי הכולל אימוני אינטרוולים עצימים, בהשוואה לטיפול רב-תחומי סטנדרטי, תרם לשיפור הכושר הגופני, הכישורים המוטוריים, היבטים של איכות החיים, תחושת היכולת והקשב בקרב בנים בגילאי 8-13 עם ADHD, עם רמת מובהקות גבוהה (P<0.05) עבור מרבית המדדים. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27013028

במחקר מוצלב (2016) בו השתתפו שתי קבוצות של 16 ילדים כל אחת נמצא כי אימוני פינג-פונג במשך 12 שבועות היו יעילים לשיפור התפקוד המוטורי וההתנהגותי בילדים עם ADHD.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27344348

מחקר אקראי מבוקר (2016) המדגיש את התרומה של עצם ההשתתפות במסגרת לאחר בית הספר, בין אם בתכנית הכוללת פעילות גופנית או בתכנית הכוללת פעילות יושבנית, לשיפור תסמיני ADHD או הפרעות התנהגות בילדים עירוניים ממצב סוציו-אקונומי נמוך. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26829000

במחקר אורך מבוסס אוכלוסייה, (2020) שנערך בקנדה, נבדק האם שמירה על אורח חיים בריא קשורה בסיכון מופחת ל-ADHD בקרב ילדים. החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים מצאו קשר בין איכות תזונה נמוכה, חוסר פעילות גופנית, הרגלי שינה לקויים והתנהגות יושבנית - לבין ADHD, אולם לא ידוע מהי ההשפעה המשולבת של גורמים אלה. במחקר נכללו נתוני אורח החיים והרשומות הרפואיות של 3,436 ילדים בגילאי 10-11. החוקרים בדקו את הקשר בין הקפדה על 9 ההמלצות לאורח חיים בריא לבין אבחון של ADHD עד גיל 14. 

1. ירקות ופירות – לפחות 6 מנות ליום

2. חלב ותחליפים – לפחות 3 מנות ליום

3. מוצרי דגנים – לפחות 6 מנות ליום

4. בשר ותחליפים – לפחות 2 מנות ליום

5. סוכר מוסף – עד 10% מסך הצריכה הקלורית

6. שומן רווי – עד 10% מסך הצריכה הקלורית

7. פעילות גופנית – ציון של 2.7 לבנות ו-2.9 לבנים (בסולם של 0-5), בהתאם למדד PAQ-C

8. זמן מסך – עד שעתיים ליום

9. שינה – 9-11 שעות ליום

להלן סיכום הממצאים:

• עד גיל 14 שיעור הילדים שאובחנו עם ADHD היה 10.8%. 

• הקפדה על ההמלצות בנוגע לצריכת ירקות ופירות, בשר, שומן רווי, סוכר מוסף ופעילות גופנית הייתה קשורה בשיעור נמוך יותר של ADHD. 

• בהשוואה לילדים שהקפידו על 1-3 המלצות, הקפדה על 7-9 המלצות הייתה קשורה בסיכון נמוך בכ-58% לאבחון של ADHD ובפחות ביקורים אצל הרופא על רקע ADHD. 

החוקרים מסכמים כי ההמלצות לאורח חיים בריא מיועדות לשמור על התפתחות תקינה ובריאות גופנית, והקפדה עליהן עשויה לתרום למניעת ADHD. נדרשות עדויות נוספות על מנת להעריך את הקשר הדו-כיווני בין ADHD ואורח חיים שאינו בריא.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32058459/

מחקר (2013) בחן את ההשפעה של פעילות גופנית על 30 מבוגרים הסובלים מ- ADHD.

במחקר נבחנו שלושה מדדים של ADHD: התנהגות אימפולסיבית, מחשבות טורדניות ודאגנות.
30 מבוגרים מאובחנים עם ADHD חולקו לשתי קבוצות לפי דיווחיהם על פעילות גופנית- קבוצת פעילות גופנית רבה, וקבוצת פעילות גופנית מועטה.

נמצא כי חברי הקבוצה אשר עושים פעילות גופנית רבה מדווחים באופן מובהק על פחות התנהגות אימפולסיבית, פחות דאגנות ומחשבות טורדניות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24029111

מחקר (מרץ 2013) בחן את ההשפעה של פעילות גופנית אירובית למשך 20 דקות על ילדים עם ADHD.
לאחר 20 דקות פעילות גופנית, ילדים עם ADHD וקבוצת בקרה של ילדים ללא ADHD כולם הראו תגובות מדויקות ועיבוד מהיר יותר. הילדים הסובלים מ-ADHD הראו גם שיפור ביכולת הריכוז.

שיפור בהישגים בקריאה ומתמטיקה נראה בקרב שתי הקבוצות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23084704
מסקירת מחקרים (ינואר 2013) שנערכו על ההשפעות של יוגה, עולה כי ישנן ראיות לכך שיוגה מסייעת למצבים של דיכאון, פועלת יחד עם תרופות לסיוע בסכיזופרניה ומסייעת לילדים עם ADHD.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23355825

במחקר קליני (אפריל 2018) זוהו השינויים בתפקודי הקשב, המתרחשים במהלך תרגולי נשימה, באמצעות הדמיה ומעקב אחר האישונים. שינויים אלה עשויים להסביר את התרומה של יוגה ומדיטציה לשיפור הקשב.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29682753

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

משקאות ממותקים

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה,(2020) בה נכללו שבעה מחקרים תצפיתיים, בהם סה"כ 25,945 משתתפים מעל גיל 7, נמצא כי צריכת סוכר ומשקאות ממותקים הייתה קשורה בסיכון מוגבר ל-ADHD, אולם ההטרוגניות בין המחקרים הייתה גבוהה ונדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס את מסקנות המחקר. 

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0965229919320540

מחקר חשוב (פברואר 2015) שנועד לבחון את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים שונים לבין תסמיני היפראקטיביות והפרעות קשב בקרב בני נוער. במחקר השתתפו 1649 בני נוער בני 12 אשר דיווחו על סוג וכמות המשקאות שצרכו ב-24 השעות האחרונות וענו על שאלון דיווח עצמי להערכת התסמינים.

נמצא כי הסיכון לתסמיני היפראקטיביות והפרעות קשב עלה בכ-14% עם כל צריכת משקה ממותק נוסף. מעבר לכך, צריכת משקאות אנרגיה הייתה מלווה בסיכון גבוה בכ-66% לסבול מתסמינים אלו, ללא תלות במשתנים נוספים כמו מספר המשקאות.

מחקר זה מדגיש כי צריכת משקאות ממותקים בכלל, ומשקאות אנרגיה בפרט, עלולים לגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי ואף לנזקים בריאותיים ארוכי טווח.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25676784

מחקר (אוגוסט 2013) שעוסק בקשר שבין שתיה קלה לבין התפתחות של הפרעות התנהגות בקרב ילדים בגילאי 5. המחקר הינו חלק ממחקר פרוספקטיבי גדול ומשמעותי בו בוצע מעקב אחר אימהות וילדים מ-20 ערים גדולות בארה"ב. 

נתוני המחקר הנוכחי מתבססים על מדגם של 2,929 ילדים אשר 43% מהם צרכו לפחות מנה אחת של שתיה קלה ביום ו-4% מהם צרכו לפחות 4 מנות ביום. 

הממצאים מראים כי צריכה גבוהה יותר של שתיה קלה הייתה קשורה להתנהגות אגרסיבית יותר ולהתנהגות מסתגרת ומכונסת יותר, בהשוואה לאלו שלא צרכו כלל שתיה קלה. מעבר לכך, צריכה של לפחות 4 מנות הייתה קשורה ברמה גבוהה יותר של הפרעות קשב.

החוקרים מסכמים כי קיים קשר מוכח בין צריכת משקאות קלים לבין התנהגות שלילית בקרב ילדים קטנים אך נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס מהו המנגנון העומד בבסיס קשר זה.

ניתן לשער כי הגורמים העיקריים הם כמויות הסוכר הגבוהות, חומרי שימור, צבע וטעם וחומרים הממריצים את מערכת העצבים (אספרטיים וכד') המצויים לרוב במשקאות אלו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23968739

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

טיפולים אינטגרטיבים וטיפולים התנהגותיים

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018):

 

להלן פירוט המחקרים:

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2017) הוערכו היעילות והבטיחות של טיפולים שונים ב-ADHD בקרב ילדים ומתבגרים. בסקירה נכללו 190 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם כ-26,000 משתתפים, אשר בחנו את ההשפעה של מגוון טיפולים ב-ADHD למשך 3 שבועות לפחות - כולל טיפולים תרופתיים, טיפולים פסיכולוגיים (טיפול התנהגותי, אימון קוגניטיבי, נוירופידבק) וטיפולים משלימים (תזונה, תוספי תזונה כגון חומצות שומן, חומצות אמינו ומינרלים, צמחי מרפא, הומאופתיה ופעילות גופנית). להלן הממצאים העיקריים:

• טיפול התנהגותי וטיפול בתרופות ממריצות ולא-ממריצות היה יעיל יותר בהשוואה לפלסבו.
• כטיפול בודד, טיפול בתרופות ממריצות היה היעיל ביותר, אולם נמצאה יעילות גבוהה יותר לטיפול משולב הכולל תרופות ממריצות וטיפול התנהגותי.
• בהתייחס לטיפול תרופתי, כל התרופות נמצאו יעילות יותר מפלסבו אולם מתילפנידאט ואמפטמין נמצאו יעילות יותר בהשוואה לאטומוקסטין או גואנפצין. 
• לרוב, הטיפול התרופתי היה מלווה בהשפעות שליליות קלות, כגון אובדן תיאבון, ירידה במשקל והפרעות שינה, אולם לא דווח על השפעות שליליות חמורות. 
• אין עדויות מספיקות על מנת להעריך את היעילות של אימון קוגניטיבי, נוירופידבק, טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון ותרופות פסיכיאטריות, תזונה, חומצות שומן ואסטרטגיות נוספות של רפואה משלימה.

החוקרים מסכמים כי יש לפרש את הממצאים בזהירות בשל מגבלות מתודולוגיות של המחקרים שנכללו בסקירה, ויש לשקול את העדויות הקיימות ואת יחס העלות תועלת של כל טיפול כאשר ניצבים בפני בחירה באסטרטגיה טיפולית. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28700715

בסקירה (2020) מוצגות העדויות המחקריות לגבי אסטרטגיות טיפול לא תרופתיות ב-ADHD. באופן כללי, האסטרטגיות המפורטות בסקירה מחולקות לשתי קטגוריות עיקריות:

1) אסטרטגיות פסיכו-חברתיות, הכוללות שלושה סוגי טיפול עיקריים:

• ניהול התנהגותי – כגון הדרכת הורים, התערבות במסגרת הלימודים, התערבות חברתית.
• אימון ופסיכותרפיה – כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, אימון קוגניטיבי, ביו ונוירו-פידבק, ורכישת כישורי ארגון וניהול.
• פעילות גופנית.

2) אסטרטגיות בתחום הרפואה האינטגרטיבית, הכוללות:

• התערבויות גוף-נפש – כגון מדיטציה, יוגה, טאי-צ'י, מיינדפולנס, היפנוזה.
• התערבויות תזונתיות – כגון דיאטת אלימינציה לזיהוי רגישות למזונות, הימנעות מרכיבים מלאכותיים כמו צבעי מאכל ותוספי חומצות שומן. כמו כן, ישנם צמחי מרפא אשר עשויים לתרום לטיפול ב-ADHD, כגון גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba) ופרע מחורר (Hypericum perforatum).

החוקרים מסכמים כי ב-ADHD נדרש טיפול רב-תחומי, כך שלמרות שהטיפול מבוסס במידה רבה על טיפול תרופתי, ישנן עדויות רבות המצביעות על התרומה של טיפולים שאינם תרופתיים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32206589/

במחקר אקראי מבוקר (אפריל 2018) , בו נכללו 34 ילדים עם ADHD, נמצא כי רכיבה טיפולית (שני מפגשים שבועיים במשך 12 שבועות) הייתה יעילה במידה דומה לטיפול תרופתי והובילה לשיפור מובהק במדדי הקשב, ההיפראקטיביות ואיכות החיים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29641212

במחקר אקראי מבוקר (2016) נבדקה היעילות של התכנית התערבות אינטגרטיבית המתייחסת להיבט המוחי, הגופני והחברתי עבור ילדים עם ADHD.

במחקר השתתפו 92 ילדים בגילאי 5-9 אשר חולקו באופן אקראי להשתתפות בתכנית הכוללת אימון קוגניטיבי ממוחשב, פעילות גופנית ואימון התנהגותי, או להמשך הטיפול הסטנדרטי אותו קיבל כל ילד. לאחר 15 שבועות העריכו החוקרים, שהיו עיוורים לקבוצת הטיפול אליה השתייכו הילדים, וכן ההורים והמורים את תסמיני ADHD והתפקוד הכללי, בנוסף לתפקוד במבחנים נוירו-קוגניטיביים.

בשתי הקבוצות נמצא שיפור, אולם לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות, כלומר התכנית האינטגרטיבית לא הייתה יעילה יותר מהטיפול הסטנדרטי. מכאן מסיקים החוקרים כי הרחבת האימון הקוגניטיבי לתחומים נוספים אינה תורמת לשיפור התסמינים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27178060

מחקר מבוקר (ינואר 2015) אשר נועד לבחון את התרומה של טיפול התנהגותי בבעיות שינה לשיפור התסמינים, ההתנהגות, התפקוד והזיכרון בילדים עם ADHD והבריאות הנפשית של ההורים.

במחקר נכללו 244 ילדים בגילאי 5-12 בעלי ADHD אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת הביקורת שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי או לקבוצת ההתערבות שקיבלה טיפול התנהגותי קצר מועד מותאם אישית וייעוץ טלפוני בהתאם לצורך.
במעקב של 6 חודשים נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה ירידה גדולה יותר בתסמיני ADHD וזוהה שיעור נמוך יותר של בעיות שינה בינוניות-חמורות, כאשר החוקרים מעריכים כי ניתן לייחס חלק ניכר מהשיפור בתסמינים לשיפור באיכות השינה. מעבר לכך, נמצא שיפור בהיבט המשפחתי, בהתנהגות בביה"ס ובזיכרון של ילדים בקבוצת ההתערבות.
מכאן, טיפול התנהגותי הממוקד בשיפור השינה עשוי להוות אסטרטגיה יעילה לשיפור השינה וההתנהגות בילדים עם ADHD.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25646809

במחקר פיילוט (2019) הוערכה התערבות מבוססת מיינדפולנס לטיפול בילדים עם ADHD. מחקרים קודמים מראים כי התערבות מבוססת מיינדפולנס תורמת לשיפור הקשב בקרב מבוגרים בריאים וכן בקרב מבוגרים עם ADHD, וישנם שני מחקרים קטנים, בהם נמצאה יעילות למיינדפולנס בקרב בני נוער עם ADHD. 

מטרות המחקר היו לדייק את פרוטוקול ההתערבות כבסיס למחקר אקראי מבוקר, להעריך את ההיתכנות, ולבצע הערכה ראשונית ליעילות ההתערבות. במחקר נכללו 10 ילדים בגילאי 7-11, אשר השתתפו בתכנית מיינדפולנס בת 16 מפגשים דו-שבועיים של 30 דקות. החוקרים מדווחים כי לאחר מחקר הפיילוט, הפרוטוקול עודכן בהתבסס על קבוצות מיקוד ומשובים שהתקבלו מהילדים ומההורים. הם מציינים כי שיעור ההשתתפות והמעורבות היה גבוה, ונמצא שיפור בתסמיני ADHD.

החוקרים מסכמים כי תכנית ההתערבות הינה ישימה ועשויה להיות יעילה לטיפול בילדים עם ADHD, כאשר בהמשך מתוכנן מחקר אקראי מבוקר במימון ה-NIH להערכת יעילות ההתערבות בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד או בהשוואה לטיפול משולב.

https://jaacap.org/article/S0890-8567(19)31182-7/fulltext

במחקר, (2019) המבוסס על נתוני סקר הבריאות הלאומי בארה"ב משנת 2012, נמצא כי כ-20% מהילדים הסובלים מבעיות נפשיות (כגון ADHD, חרדה ודיכאון, סטרס כרוני, אוטיזם) השתמשו ברפואה משלימה, בהשוואה ל-10% בקרב ילדים ללא בעיות נפשיות. שיטות הטיפול השכיחות ביותר היו צמחי מרפא, טיפולי גוף-נפש וכירופרקטיקה. מרבית המשתמשים העריכו את הטיפול כיעיל. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30157825

חזרה לתחילת המחקרים

 

שימוש בתרופות

בסקירה שיטתית (2018), מעריכים החוקרים את השיטות לאבחון ADHD בילדים ובבני נוער עד גיל 17 ואת יעילות הטיפול התרופתי והלא-תרופתי. בסקירה נכללו 103 פרסומים בהם 90 מחקרים שונים, 21 מהם העוסקים באבחון ו-69 העוסקים בטיפול. להלן הממצאים העיקריים:
בהתייחס לאבחון:

• השימוש במדדים Attention and Executive Function Rating Inventory ו- Childhood Executive Functioning Inventory היה יעיל יותר לעומת המדד Cambridge Neuropsychological Test Automated Battery. 
• לא נמצאו עדויות מספיקות בנוגע ליעילות של אבחון באמצעות EEG או הדמיה מוחית. 

בהתייחס לטיפול:

• לא פורסמו עדויות עדכניות מאז הסקירה הקודמת בשנת 2011 המראה כי שימוש במתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) הינו יעיל לילדים מתחת לגיל 6 עם ADHD וכי תרופות ממריצות (פסיכוסטימולנטים) עשויות להיות יעילות לילדים בגילאי 6-12. 
• שימוש באטומוקסטין היה מלווה במידה מעט גבוהה יותר של תופעות לוואי בדרכי העיכול בהשוואה למתילפנידאט.
• טיפול קוגניטיבי התנהגותי עשוי לתרום לשיפור תסמיני ADHD, אולם לא נמצאה תרומה לשיפור ההישגים הלימודיים. נדרשת הערכה נוספת לגבי התרומה של טיפול התנהגותי בהשוואה לטיפול תרופתי, או לטיפול משולב. 
• לא נמצאה השפעה מיטיבה לשימוש בתוספי אומגה 3 או אומגה 6. 

https://effectivehealthcare.ahrq.gov/opics/adhd-update/systematic-review-2018

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (יולי 2017) הוערכו היעילות והבטיחות של טיפולים שונים ב-ADHD בקרב ילדים ומתבגרים. בסקירה נכללו 190 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם כ-26,000 משתתפים, אשר בחנו את ההשפעה של מגוון טיפולים ב-ADHD למשך 3 שבועות לפחות - כולל טיפולים תרופתיים, טיפולים פסיכולוגיים (טיפול התנהגותי, אימון קוגניטיבי, נוירופידבק) וטיפולים משלימים (תזונה, תוספי תזונה כגון חומצות שומן, חומצות אמינו ומינרלים, צמחי מרפא, הומאופתיה ופעילות גופנית). להלן הממצאים העיקריים:

• טיפול התנהגותי וטיפול בתרופות ממריצות ולא-ממריצות היה יעיל יותר בהשוואה לפלסבו.
• כטיפול בודד, טיפול בתרופות ממריצות היה היעיל ביותר, אולם נמצאה יעילות גבוהה יותר לטיפול משולב הכולל תרופות ממריצות וטיפול התנהגותי.
• בהתייחס לטיפול תרופתי, כל התרופות נמצאו יעילות יותר מפלסבו אולם מתילפנידאט ואמפטמין נמצאו יעילות יותר בהשוואה לאטומוקסטין או גואנפצין. 
• לרוב, הטיפול התרופתי היה מלווה בהשפעות שליליות קלות, כגון אובדן תיאבון, ירידה במשקל והפרעות שינה, אולם לא דווח על השפעות שליליות חמורות. 
• אין עדויות מספיקות על מנת להעריך את היעילות של אימון קוגניטיבי, נוירופידבק, טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון ותרופות פסיכיאטריות, תזונה, חומצות שומן ואסטרטגיות נוספות של רפואה משלימה.

החוקרים מסכמים כי יש לפרש את הממצאים בזהירות בשל מגבלות מתודולוגיות של המחקרים שנכללו בסקירה, ויש לשקול את העדויות הקיימות ואת יחס העלות תועלת של כל טיפול כאשר ניצבים בפני בחירה באסטרטגיה טיפולית. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28700715

במטה-אנליזה של מחקרי עוקבה (2021) הוערך הקשר בין חשיפה בראשית החיים לפרצטמול, ובין הסיכון להתפתחות אוטיזם והפרעות קשב. במחקר נכללו הנתונים משישה מחקרי עוקבה שנערכו באירופה, בהם סה"כ 73,881 צמדי אם-ילד. הערכת חשיפה תוך-רחמית ועד גיל 18 חודש לפרצטמול הוערכה באמצעות שאלונים וראיונות. תסמיני אוטיזם ו-ADHD הוערכו בגילאי ארבע עד 12 באמצעות מדדים סטנדרטיים. שיעור הילדים עם מאפיינים גבוליים או תסמינים קליניים של אוטיזם ושל ADHD נע בין 0.9-12.9% ובין 1.2-12.2%, בהתאמה. 

מניתוח הנתונים עולה כי חשיפה תוך-רחמית לפרצטמול הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-19% וב-21% למאפייני או תסמיני אוטיזם ו-ADHD, בהתאמה, בהשוואה לילדים שלא נחשפו כלל. קשרים אלה היו חזקים קצת יותר בקרב בנים, למרות שהיו מובהקים גם בקרב בנות. לא נמצא קשר בין חשיפה לפרצטמול לאחר הלידה והסיכון לאוטיזם או ADHD. החוקרים מציינים כי תוצאות המחקר נמצאות בהלימה לממצאים קודמים ומצביעים באופן ברור על הסיכון ארוך הטווח של שימוש בפרצטמול בהריון.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34046850/

מטה-אנליזה (דצמבר 2015) הכוללת 9 מחקרים מצביעה על כך ששימוש בתרופות ממריצות לטיפול ב-ADHD עלול לפגוע באיכות השינה של ילדים. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26598454

במחקר בו בוצע ניתוח הרשומות הרפואיות של 1,224 ילדים עד גיל 17 עם ADHD (מאי 2016) נמצא כי שימוש בתרופות ממשפחת methylphenidate (לדוגמא, ריטלין) עלול להגביר את הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27245699

מחקר אורך ראשוני (מרץ 2014) נועד לבחון את הקשר בין ADHD והטיפול בתרופות ממריצות (ריטלין, קונצרטה וכד') לבין BMI במהלך הילדות.

במסגרת המחקר נערך ניתוח סטטיסטי של נתונים רפואיים של כ-164 אלף ילדים בגילאי 3-18 לבדיקת השינוי ב-BMI לאורך השנים ביחס לגיל אבחנת ADHD, לגיל התחלת הטיפול התרופתי ולמשך הטיפול. 

מניתוח הנתונים עולה כי ילדים בעלי ADHD שלא נטלו טיפול תרופתי היו בעלי BMI גבוה יותר במהלך הילדות בהשוואה לילדים ללא ADHD או לילדים שנטלו תרופות ממריצות.

כמו כן, שימוש בתרופות ממריצות מגיל צעיר או שימוש ממושך היו קשורים בעלייה נמוכה ב-BMI במהלך הילדות אך בעלייה חדה לערכי BMI גבוהים בגיל ההתבגרות.

מכאן, עולה השאלה האם העלייה ב-BMI קשורה בהפרעה עצמה ובאופן עיבוד הגירויים במוח או בטיפול התרופתי ולכן נדרשים מחקרים נוספים על מנת לחקור מהו המנגנון העומד בבסיס קשר זה. החוקרים מסכמים כי למחקר השלכות קליניות ונוירוביולוגיות חשובות ביחס למחקר ולטיפול בילדים עם ADHD.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24639278

בדיקה (אוגוסט 2014) מצאה כי חשיפה לתרופות אנטי-דיכאוניות בזמן הריון אינה קשורה באופן ישיר להתפתחות אוטיזם כפי ששוער בעבר, אולם כן עלולה להגביר סיכון להפרעת קשב וריכוז היפראקטיבית (ADHD).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25155880

חזרה לתחילת המחקרים

 

הריוֹן וינקות

במטה-אנליזה של מחקרי עוקבה (2021) הוערך הקשר בין חשיפה בראשית החיים לפרצטמול, ובין הסיכון להתפתחות אוטיזם והפרעות קשב. במחקר נכללו הנתונים משישה מחקרי עוקבה שנערכו באירופה, בהם סה"כ 73,881 צמדי אם-ילד. הערכת חשיפה תוך-רחמית ועד גיל 18 חודש לפרצטמול הוערכה באמצעות שאלונים וראיונות. תסמיני אוטיזם ו-ADHD הוערכו בגילאי ארבע עד 12 באמצעות מדדים סטנדרטיים. שיעור הילדים עם מאפיינים גבוליים או תסמינים קליניים של אוטיזם ושל ADHD נע בין 0.9-12.9% ובין 1.2-12.2%, בהתאמה. מניתוח הנתונים עולה כי חשיפה תוך-רחמית לפרצטמול הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-19% וב-21% למאפייני או תסמיני אוטיזם ו-ADHD, בהתאמה, בהשוואה לילדים שלא נחשפו כלל. קשרים אלה היו חזקים קצת יותר בקרב בנים, למרות שהיו מובהקים גם בקרב בנות. לא נמצא קשר בין חשיפה לפרצטמול לאחר הלידה והסיכון לאוטיזם או הפרעות קשב וריכוז. החוקרים מציינים כי תוצאות המחקר נמצאות בהלימה לממצאים קודמים ומצביעים באופן ברור על הסיכון ארוך הטווח של שימוש בפרצטמול בהריון

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34046850/

בסקירה שיטתית (2022) מוצגים הממצאים לגבי הקשר בין צריכת פוֹליפנוֹלים בהריון ובין ההתפתחות של סוכרת הריון וההתפתחות העצבית של העובר.בסקירה נכללו 14 מחקרים, מהם 11 מחקרים תצפיתיים ו-3 מחקרים מבוקרים. ב-4 מחקרים נבדק הקשר בין פוֹליפנוֹלים (כגון רזברטרול, EGCG ופירות יער) ובין סוכרת הריון, וב-10 מחקרים נבדק הקשר בין סוכרת הריון ובין הפרעות בהתפתחות העצבית. מהסקירה עולה כי צריכת פוֹליפנוֹלים קשורה במניעה או בשיפור של סיבוכים קרדיו-מטבוליים בהריון, כגון סוכרת הריון. ההשפעה המיטיבה עשויה לנבוע מהפחתת תהליכי דלקת ועקה חמצונית ושיפור הפעילות העצבית. עוד נמצא כי סוכרת הריון קשורה בסיכון מוגבר להפרעות הקשורות בהתפתחות העצבית כגון ADHD, אוטיזם וליקויי למידה. החוקרים מסכמים כי יש להמשיך ולבחון את המנגנונים בהם פוֹליפנוֹלים עשויים להיות בעלי השפעה מגינה בקרב נשים בהריון על מנת להבין את השְֹפעתם על ההתפתחות העצבית של העובר. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36145129/

במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, (2020) נבדק הקשר בין תת-פעילות של בלוטת התריס לפני או במהלך ההריון, לבין הסיכון להתפתחות הפרעות קשב וריכוז אצל הילד. במסגרת המחקר נכללו הנתונים של 329,157 צמדי אם-ילד מאזור דרום קליפורניה. באוכלוסיה זו 9,675 אימהות אובחנו עם תת-פעילות של בלוטת התריס לפני או במהלך ההריון, ו-16,696 מהילדים אובחנו עם הפרעות קשב וריכוז. נמצא כי אבחנה של תת-פעילות של בלוטת התריס לפני או במהלך ההריון, הייתה קשורה בסיכון גבוה ב-27% וב-17%, בהתאמה, לאבחנה של הפרעות קשב וריכוז. הסיכון היה הגבוה ביותר, כאשר האבחנה הייתה בטרימסטר הראשון (28%). עבור ילדים שנולדו לפני המועד, הסיכון היה גבוה ב-43% כאשר האם אובחנה לפני ההריון. הקשר בין תת-פעילות של בלוטת התריס והסיכון להפרעות קשב וריכוז, היה משמעותי יותר בקרב בנים בהשוואה לבנות, ובקרב ילדים ממוצא היספני בהשוואה לילדים ממוצא אתני אחר. ההשערה היא שמאחר והורמוני בלוטת התריס הם קריטיים לתהליכים שונים של התפתחות עצבית, תפקוד לקוי שלהם במהלך ההריון עלול להביא להתפתחות הפרעות קשב וריכוז. החוקרים מסכמים, כי תת-פעילות של בלוטת התריס אצל האם קשורה בסיכון מוגבר להפרעות קשב וריכוז אצל הילד, כאשר רמת הסיכון תלויה במועד האבחנה וכן בלידה מוקדמת, מגדר הילד ומוצא אתני. המחקר נערך בשיתוף חברת הבריאות הפרטית - Kaiser Permanente

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33086392/

במחקר עוקבה (2021) מבוסס אוכלוסייה שנערך בארה"ב (מינסוטה), נבדק הקשר בין חשיפה לאנטיביוטיקה עד גיל שנתיים, לבין תוצאות בריאותיות שונות. במחקר נכללו כל הילדים שנולדו במחוז מסוים בין השנים 2003-2011, ונאסף כל המידע הרפואי של המשתתפים עד לשנת 2017. סה"כ נכללו הנתונים של 14,572 ילדים, מהם 70% קיבלו לפחות מרשם אחד של אנטיביוטיקה בשנתיים הראשונות לחיים. נמצא כי חשיפה לאנטיביוטיקה הייתה קשורה בסיכון מוגבר לאסתמה, נזלת אלרגית, אטופיק דרמטיטיס, צליאק, עודף משקל, שמנות ו-ADHD. כל הקשרים שנמצאו היו מושפעים ממספר, סוג ותזמון האנטיביוטיקה שניטלה. עוד נמצא, כי חשיפה לאנטיביוטיקה הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר לסבול משילוב של מצבים בריאותיים, במיוחד בחשיפה גבוהה יותר. תוצאות המחקר מספקות תמיכה להשערה, לפיה להרכב חיידקי המעי תפקיד מרכזי בהתפתחות המוקדמת של הפעילות החיסונית והמטבולית, ושל ההתנהגות. החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה מצביעים על קשר מובהק בין חשיפה מוקדמת לאנטיביוטיקה, לבין התפתחות של מגוון מצבים בריאותיים בילדות. הם קוראים להמשיך ולבחון את ההשפעה של חשיפה מוקדמת לאנטיביוטיקה, כבסיס לשיפור ההנחיות לשימוש באנטיביוטיקה בקרב ילדים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33208243/

במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה, (2019) שנערך בספרד, נבדק האם יחס אומגה 6 לאומגה 3 גבוה יותר בהריון קשור בסיכון מוגבר לתסמיני ADHD בגיל 4 ו-7. רמת אומגה 6 ואומגה 3 נמדדה בדם הטבורי, כאשר תסמיני ADHD הוערכו באמצעות שאלונים סטנדרטיים - בגיל 4 על ידי הגננת בקרב 580 ילדים ובגיל 7 על ידי ההורים בקרב 642 ילדים. נמצא כי יחס אומגה 6 לאומגה 3 גבוה יותר בהריון היה קשור בסיכון גבוה יותר לתסמינים תת-קליניים של ADHD בגיל 7, אך לא בגיל 4. עבור כל עלייה של יחידה אחת ביחס אומגה 6 לאומגה 3, הסיכון היה גבוה ב-13%. בניתוח נוסף של הנתונים נמצא כי קשר זה הושפע במיוחד מריכוז נמוך של DHA. ממצאים אלה מצביעים על כך שתזונת האם בהריון עשויה להשפיע על ההתפתחות של תסמיני ADHD בגיל הילדות, ככל הנראה כתוצאה מהשפעה על תהליכים מוקדמים של התפתחות נוירולוגית. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30929929

במחקר עוקבה, (2018) שנערך במקסיקו ובו נכללו 213 צמדי אם-ילד, נמצא כי חשיפה גבוהה יותר לפלואוריד בהריון (אשר נמדדה באמצעות דגימות שתן) הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר ל-ADHD ולבעיות קשב בגיל הילדות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30316181

מחקר עוקבה גדול (יולי 2015) שהתקיים בהולנד בחן את הקשר בין רמות נמוכות של הורמוני התריס בתחילת ההריון לבין תסמיני ADHD בגיל הילדות.

כחלק ממחקר אוכלוסייה נרחב, בו נערך מעקב אחר ילדים שנולדו בין השנים 2002-2006, נעשה שימוש בנתונים שנאספו עד שנת 2014 של 3,873 צמדי אמהות וילדים.

לאחר התאמה סטטיסטית לגורמים הקשורים באם ובילד, נמצא כי ילדים בגיל 8 לאמהות שהיו עם רמות נמוכות של הורמוני התריס בהריון היו בעלי רמה גבוהה יותר בכ-7% של תסמיני ADHD. 

ממצא זה מצביע על כך שחשיפה תוך-רחמית לרמה נמוכה של הורמוני התריס עשויה להשפיע על ההתפתחות העצבית של העובר. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26146876

במחקר (אוגוסט 2016) בו השתתפו כ-160 ילדים נמצא כי לתזונת האם בהריון עשוי תפקיד משמעותי בהפחתת הסיכון להפרעות התנהגות בגיל צעיר ולהתפתחות תסמיני ADHD.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27535767

במחקר (אוגוסט 2013) נבדק הקשר בין תזונת האם בהריון ותזונת התינוק בינקות לבין הפרעות התנהגות בתקופת הילדות. במחקר עוקבה (cohort) גדול שנערך בנורבגיה נאספו נתונים על כ-23 אלף נשים הרות. בוצע מעקב אחר התינוקות עד גיל 5.

החוקרים פיתחו מודל להערכת הקשר בין תזונת האם בהריון ותזונת התינוק בגיל שנה וחצי ושלוש לבין התפתחות התינוק בגילאי שנה וחצי עד חמש. 

החוקרים מסכמים כי ילדים שתזונתם בגיל הינקות סווגה כ"לא בריאה" נמצאו בסיכון מוגבר לסבול מהפרעות התנהגות או מהפרעות רגשיות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24074470

בדיקה (אוגוסט 2014) מצאה כי חשיפה לתרופות אנטי-דיכאוניות בזמן הריון אינה קשורה באופן ישיר להתפתחות אוטיזם כפי ששוער בעבר, אולם כן עלולה להגביר סיכון להפרעת קשב וריכוז היפראקטיבית (ADHD).

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25155880

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

שונות

מטה-אנליזה (יוני 2014) הכוללת 11 מחקרים אקראיים מבוקרים תלויי פלסבו אשר בודקת את ההשפעה של רכיבי התה, חומצת האמינו ל-תיאנין ו-EGCG, לבד או בשילוב קפאין, על התפקוד הקוגניטיבי ועל מצב הרוח.
נמצאה השפעה לשילוב של ל-תיאנין וקפאין להגברת רמת הדריכות והפניית הקשב בשעתיים שלאחר הצריכה ובמידה פחותה לעלייה במדדים של קשב תחושתי. ככל הנראה, השפעות אלה מיוחסות במידה רבה לצריכת הקפאין.
בשל מיעוט נתונים לא ניתן היה להעריך את ההשפעה של EGCG, אולם מהממצאים הקיימים עולה כי לצריכת EGCG השפעה מרגיעה בשעה שלאחר הצריכה.
חשוב לציין כי המחקרים שנכללו במטה-אנליזה הינם קטנים וישנה שונות גבוהה בין המחקרים ביחס למדדים שנבדקו ולכן קיים קושי בקביעת מסקנות חד משמעיות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24946991

מנתונים של 460 ילדים בגילאי 8-15 שנכללו בסקר הבריאות האמריקאי משנים 2003-2004 עולה כי ילדים עם ADHD נוטים להיות בעלי ריכוז גבוה יותר של ביספינול A בשתן, כאשר קשר זה היה בולט במיוחד בקרב בנים. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27281688

במחקר עוקבה רב-מרכזי מבוסס אוכלוסייה, (2020) נבדק הקשר בין הפרעות אכילה לבין הפרעות נפשיות אחרות, וכן הקשר עם מאפיינים בגיל ההתבגרות המוקדם. בניתוח נכללו הנתונים של 1,623 מתבגרים בריאים משמונה מרכזים באירופה, בני 14 בתחילת תקופת המעקב. החוקרים בדקו את הקשרים בין BMI, תסמינים נפשיים, התמכרויות ומאפיינים אישיותיים, לבין הפרעות אכילה, וכן חישבו ציון סיכון להערכת ההשפעה הגנטית על הקשר בין BMI, ADHD ונוירוטיות, לבין הפרעות אכילה. בתקופת מעקב עד גיל 19, 17.1% מהמשתתפים דיווחו על אכילה כפייתית (אכילת בינג'), 20.6% על הקאות יזומות ו-21.9% דיווחו על דיאטה. 

להלן הממצאים העיקריים:

מאפיינים המנבאים הפרעות אכילה:

• BMI גבוה, היה קשור בסיכון גבוה פי 3.44 לדיאטה.

• רמה גבוהה של נוירוטיות, הפרעות התנהגות, ופגיעה עצמית הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 1.04, 1.41 ו-2.18, בהתאמה, לאכילה כפייתית. 

• רמה גבוהה של פגיעה עצמית, בעיות התנהגות, צריכת אלכוהול ושימוש בסמים הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 2.59, 1.42, 1.31 ו-2.91, בהתאמה, להקאות יזומות. 

• ציון סיכון גנטי גבוה ל-BMI, היה קשור בסיכון מוגבר לדיאטה, ציון סיכון גבוה ל-ADHD היה קשור בסיכון מוגבר להקאות יזומות, וציון סיכון גבוה לנוירוטיות היה קשור בסיכון מוגבר לאכילה כפייתית. תוצאות אלה מצביעות על חפיפה אטיולוגית בין מאפיינים אלה לבין התפתחות הפרעות אכילה. 

קשר בין הפרעות אכילה והפרעות נפשיות אחרות:

• דיאטה בגיל 14, הייתה קשורה בסיכון עתידי גבוה פי 2.53 לתסמיני דיכאון, פי 2.27 להפרעת חרדה, פי 2.10 לפגיעה עצמית, פי 1.24 לבעיות רגשיות, ופי 2.16 לעישון. 

• הקאות יזומות בגיל 14, היו קשורות בסיכון עתידי גבוה פי 2.87 לתסמיני דיכאון ופי 2.48 לתסמיני חרדה. 

החוקרים מסכמים, כי ממצאים אלה תורמים לביסוס הקשרים והאטיולוגיה המשותפת של הפרעות אכילה והפרעות נפשיות אחרות, וכן את התרומה של שמנות, הפרעות התנהגות ונוירוטיות לשיפור אבחנה מוקדמת ואבחנה מבדלת של הפרעות אכילה.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33263759/

במחקר עוקבה (2021) שנערך באוסטרליה, נבדק הקשר בין מחלה אוטואימונית של האם, לבין התפתחות ADHD אצל הילד. החוקרים מסבירים, כי מחלות אוטואיומוניות נמצאו קשורות בסיכון מוגבר להפרעות נוירו-התפתחותיות, אולם העדויות לגבי ADHD הן מוגבלות. 

במחקר נכללו 831,718 תינוקות שנולדו במועד בין השנים 2000 ל-2010, עם מעקב עד לשנת 2014. מבין כלל התינוקות, זוהו 12,610 תינוקות לאמהות עם מחלה אוטואימונית, אליהם הותאמה קבוצת ביקורת של 50,440 תינוקות. אבחנה של ADHD נקבעה לפי קבלת טיפול תרופתי, או אבחנה בבית חולים, בקרב ילדים מעל גיל 3. 

נמצא כי מחלה אוטואימונית של האם הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 1.3 ל-ADHD, כאשר באופן ספציפי סוכרת סוג 1 הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 2.23, פסוריאזיס הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 1.66, וקדחת שגרונית או מחלת לב ראומטית הייתה קשורה בסיכון גבוה פי 1.75. 

במטה-אנליזה שכללה את נתוני מחקר זה יחד עם הנתונים מארבעה מחקרים נוספים נמצאה מגמה דומה בהתייחס לסוכרת סוג 1, תת-פעילות של בלוטת התריס ופסוריאזיס. 

החוקרים מסכמים, כי מחלה אוטואימונית של האם קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות ADHD אצל הילד, כאשר ממצאים אלה מצביעים על אפשרות למאפיינים גנטיים משותפים למחלות אוטואימוניות ול-ADHD, או לתפקיד של הפעילות החיסונית של האם בהתפתחות הפרעות נוירו-התפתחותיות.   

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33464287/

 

במחקר עוקבה, (2019) שנערך בישראל, נבדק הקשר בין נטילת תרופות לטיפול ב-ADHD מסוג מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) בגיל הילדות, לבין נטילת תרופות נוגדות דיכאון בגיל ההתבגרות. בהתבסס על נתוני מערכת הבריאות וקופות החולים, במחקר נכללו הנתונים של 6,830 ילדים, שהחלו ליטול מתילפנידאט בגילאי 6-8, ונבדק הקשר בין מידת ההיענות לטיפול עד גיל 12 לבין נטילת נוגדי דיכאון בגיל 13-18. מניתוח הנתונים עולה כי בקרב כ-75% מהילדים רמת ההיענות לטיפול במתילפנידאט הייתה נמוכה מ-50%.

עוד נמצא כי 8.3% מהמשתתפים נטלו נוגדי דיכאון בגיל ההתבגרות, כאשר ילדים עם היענות גבוהה לטיפול במתילפנידאט היו בסיכון גבוה ב-50% לנטילת נוגדי דיכאון בגיל ההתבגרות. בנוסף, ילדים שקיבלו מרשם לתרופות אנטי-פסיכוטיות וילדים עם הורה אחד לפחות עם מרשם לנוגדי דיכאון נטו יותר להיענות גבוהה לטיפול והיו בסיכון גבוה יותר לנטילת נוגדי דיכאון בגיל ההתבגרות. החוקרים מסכמים כי היענות גבוהה לטיפול במתילפנידאט בגיל הילדות מנבאת שימוש בנוגדי דיכאון בגיל ההתבגרות, ממצא אשר עשוי לבטא בעיה בוויסות הרגשי וההתנהגותי בקרב ילדים אלה. מכאן, החוקרים מציעים כי יש לזהות את קבוצת הילדים הנמצאת בסיכון ולבצע אחריהם מעקב מוגבר, במיוחד עם כניסתם לגיל ההתבגרות.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30828744

במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה (דצמבר 2016), שנערך בדנמרק, נבדק הקשר בין היסטוריה אישית או משפחתית של תחלואה אוטואימונית לבין הסיכון ל-ADHD.

במחקר נכללו כל התינוקות שנולדו בדנמרק בין השנים 1990-2007 (כמיליון תינוקות), אחריהם בוצע מעקב בין השנים 1995-2012. המידע אודות תחלואה אוטואימונית ו-ADHD נאסף מהרשומות הרפואיות הלאומיות.

נמצא כי תינוקות עם מחלה אוטואימונית היו בסיכון גבוה ב-24% להתפתחות ADHD, כאשר מחלה אוטואימונית של האם הייתה קשורה בסיכון מוגבר של 12% ל-ADHD בילדות, ולא נמצא קשר עם מחלה אוטואימונית של האב. בניתוח נוסף נמצא כי סיכון גבוה יותר ל-ADHD נמצא בקרב ילדים עם היסטוריה משפחתית של תירוטוקסיקוזיס (ריכוז יתר של הורמון התירוקסין), סוכרת סוג 1, דלקת כבד אוטואימונית, פסוריאזיס או דלקת חוליות מקשחת (ankylosing spondylitis). 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28219489

במחקר אורך מבוסס אוכלוסייה, (2020)שנערך בקנדה, נבדק האם שמירה על אורח חיים בריא קשורה בסיכון מופחת ל-ADHD בקרב ילדים. החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים מצאו קשר בין איכות תזונה נמוכה, חוסר פעילות גופנית, הרגלי שינה לקויים והתנהגות יושבנית - לבין ADHD, אולם לא ידוע מהי ההשפעה המשולבת של גורמים אלה. 

במחקר נכללו נתוני אורח החיים והרשומות הרפואיות של 3,436 ילדים בגילאי 10-11. החוקרים בדקו את הקשר בין הקפדה על 9 ההמלצות לאורח חיים בריא לבין אבחון של ADHD עד גיל 14. 

1. ירקות ופירות – לפחות 6 מנות ליום

2. חלב ותחליפים – לפחות 3 מנות ליום

3. מוצרי דגנים – לפחות 6 מנות ליום

4. בשר ותחליפים – לפחות 2 מנות ליום

5. סוכר מוסף – עד 10% מסך הצריכה הקלורית

6. שומן רווי – עד 10% מסך הצריכה הקלורית

7. פעילות גופנית – ציון של 2.7 לבנות ו-2.9 לבנים (בסולם של 0-5), בהתאם למדד PAQ-C

8. זמן מסך – עד שעתיים ליום

9. שינה – 9-11 שעות ליום

להלן סיכום הממצאים:

• עד גיל 14 שיעור הילדים שאובחנו עם ADHD היה 10.8%. 

• הקפדה על ההמלצות בנוגע לצריכת ירקות ופירות, בשר, שומן רווי, סוכר מוסף ופעילות גופנית הייתה קשורה בשיעור נמוך יותר של ADHD. 

• בהשוואה לילדים שהקפידו על 1-3 המלצות, הקפדה על 7-9 המלצות הייתה קשורה בסיכון נמוך בכ-58% לאבחון של ADHD ובפחות ביקורים אצל הרופא על רקע ADHD. 

החוקרים מסכמים כי ההמלצות לאורח חיים בריא מיועדות לשמור על התפתחות תקינה ובריאות גופנית, והקפדה עליהן עשויה לתרום למניעת ADHD. נדרשות עדויות נוספות על מנת להעריך את הקשר הדו-כיווני בין ADHD ואורח חיים שאינו בריא.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32058459/

במחקר תצפיתי (אפריל 2018), המבוסס על הרשומות הרפואיות בבריטניה ובו נכללו כ-16,000 נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות, נמצא כי נשים אלה נמצאות בסיכון גבוה יותר לסבול מדיכאון, חרדה והפרעה דו-קוטבית בהשוואה לקבוצת ביקורת בעלת מאפיינים כלליים דומים ולקבוצת ביקרות בעלת מצב נפשי דומה. בנוסף, ילדים לאימהות עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות נמצאים בסיכון גבוה יותר לאוטיזם ול-ADHD.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29648599

מחקר (2016) שנועד להשוות את מאפייני אורח החיים של ילדים בגילאי 7-11 עם ADHD לעומת ילדים ללא ADHD מאותו אזור גיאוגרפי.

במסגרת המחקר הורים ל-184 ילדים עם ADHD ו-104 ילדים ללא ADHD התבקשו למלא שאלון אורח חיים, הכולל התייחסות ל-7 תחומים: שתיית מים, צריכת משקאות ממותקים, נטילת תוספי תזונה ומולטי-ויטמין, הרגלי קריאה, זמן מסך, פעילות גופנית ושינה. בהתבסס על נתוני השאלון החוקרים חישבו מדד אורח חיים בריא ובדקו את הקשר בין מדד זה לבין ADHD. נמצא כי ילדים עם ADHD היו בעלי סיכון גבוה פי 2 לאורח חיים פחות בריא בהשוואה לילדים ללא ADHD. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27125993

מחקר (2015) מקרה-בקרה (case-control) ראשוני בו נבדק האם יש הבדל בריכוז הספינגוליפידים בדם בקרב אוכלוסייה עם או בלי ADHD. ספינגוליפידים הינם שומנים, המצויים בעיקר בעצבים, בעלי תפקיד חיוני בהתפתחות המוח ובתפקוד העצבי. 

במחקר נכללו 77 משתתפים אשר חולקו ל-3 קבוצות: 28 משתתפים עם ADHD, 28 משתתפים עם קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם ADHD ו-21 משתתפים ללא ADHD וללא רקע משפחתי של ADHD.

נמצא כי בקרב משתתפים עם ADHD ריכוזי הספינגוליפידים היו נמוכים יותר בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות, כאשר הבדיקה הייתה בעלת רגישות של 79% (כלומר, רק 79% מהסובלים מ- ADHD יאותרו בעזרת הבדיקה כבעלי ריכוז נמוך של ספינגוליפידים) וסגוליות של 78% (כלומר זוהי ההסתברות שהבדיקה הנ"ל תשלול ריכוז נמוך של ספינגוליפידים).

החוקרים מסכמים כי ממצא זה עשוי להוות מדד להתפתחות המוח ולהשפיע על מסלולי התפקוד העצבי המאפיינים ADHD. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26379487

במחקר (2015) שהשווה בין 10 ילדים בגילאי 10-15 עם ADHD לבין קבוצת בקרה של 22 ילדים, לא היה הבדל ברמת הסוכר בצום אולם רמות ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וה-BMI היו גבוהות יותר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25747679

מחקר (אפריל 2015) שכלל 79 ילדים מצא כי הסיכון להפרעת אכילה אימפולסיבית היה גבוה פי 12 בילדים עם ADHD בהשוואה לילדים ללא ADHD.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25855370

מחקר (נובמבר 2013) בחן את הקשר בין הימצאות מטאבוליטים של פטאלאטים (תוצרי פלסטיק) בשתן והפרעות קשב וריכוז בילדים בגילאי 6-15. נמצא כי ישנו קשר בין פטאלאטים מסוימים וסיכון גבוה יותר לסבול מהפרעות קשב וריכוז או הפרעות למידה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24267794

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

צמחי מרפא

פִּשְטה שרועה | ספלִילה | גִינקו בילובה | ג'ינסנג קוֹריאני | גִ'ינסנג קוֹריאני וגִינקו בּילובה | גִ'ינסנג אמרִיקאי | גִ'ינסנג אמרִיקאי וגִינקו בִילובה | פּרע מחורר | וַלריאן | כְּשותנית | ג'ינסנג סִיבירי | שעוֹנית | וִיתניה | קמוֹמיל | קוֹדונופסיס | כללי ומחקרים מעורבים

 

פִּשטה שרועה (Bacopa monnieri)

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018):

בשנים האחרונות מתבצעים יותר ויותר מחקרים אודות פשטה שרועה (Bacopa monnieri) העוסקים בהשפעה של הצמח על שיפור הפעילות הקוגניטיבית. ממחקרים קלינים שסקרנו, עולה כי מיצוי סטנדרטי של פשטה שרועה במינון 225 מ"ג ליום למשך 6 חודשים או כחלק מפורמולה למשך 4 חודשים הוביל לשיפור בתסמיני הפרעת קשב וריכוז, מלבד בעיות חברתיות.

מחקר שעסק בהשפעה המיידית של פשטה על התפקוד הקוגניטיבי מצא כי למינון של 320 מ"ג השפעה קלה בשיפור התפקוד הקוגניטיבי אולם באופן כללי לא נמצא יתרון ברור וחד משמעי לבקופה על פני פלסבו. כמו כן, בניגוד למצופה לא נמצאה השפעה מרגיעה בנטילת פשטה בהשוואה לפלסבו. 

יתר המחקרים באיכות מתודולוגית נמוכה ולכן אינם משכנעים אך עדיין נצפו בהם תוצאות מרשימות.

 

להלן פירוט המחקרים:

בסקירה שיטתית (דצמבר 2016) מסכמים החוקרים את הממצאים הקליניים בנוגע להשפעה של פשטה שרועה (Bacopa monnieri) על התפקוד הקוגניטיבי ועל ההתנהגות בקרב ילדים ומתבגרים. 
בסקירה נכללו חמישה מחקרים, בהם נעשה שימוש בפשטה שרועה כצמח בודד, שלושה מתוכם מחקרים אקראיים מבוקרים ושניים - מחקרים פתוחים. גיל המשתתפים בכלל המחקרים היה 4-18 והמינון שניתן היה 100-1,050 מ"ג ליום בצורת סירופ או כמוסות.

מהמחקרים עולה כי השימוש בפשטה שרועה תרם לשיפור בתחום השפה וכן במספר תת-תחומים של זיכרון. בנוסף, נצפה שיפור בתחומי ההיפראקטיביות והקשב, בקרב ילדים שסבלו מהפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות. השימוש בבקופה היה בטוח ונסבל היטב, כאשר רק 2.3% מהמשתתפים דיווחו על תופעות לוואי קלות, כדוגמת אי-נוחות בטנית.

סקירה זו מדגישה כי השימוש בבקופה הינו בטוח ויעיל לשיפור היבטים קוגניטיביים והתנהגותיים בקרב ילדים ומתבגרים. עם זאת, החוקרים קוראים לקיום מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27912958

סקירה נרחבת ומעמיקה (2013) לגבי העדויות העולות ממחקרי מעבדה, ממחקרים בבע"ח וממחקרים קליניים העוסקים בהשפּעת הבקופה על היבטים שונים בתפקוד הקוגניטיבי תוך התייחסות למנגנוני הפעולה וליעילות של מיצוי מיוחד של הצמח (CDRI 08). מיצוי זה הוא מיצוי איכותי המכיל 55% חומר פעיל (bacosides) ואשר נחקר באופן יסודי במכון המחקר המרכזי לתרופות של הודו (CDRI) בעשר השנים האחרונות.
החוקרים סוקרים את העדויות ממחקרי מעבדה וממחקרים בבע"ח, בעיקר ביחס להשפעה של בקופה על שיפור הזיכרון ודנים במנגנוני הפעולה כבסיס להבנת תהליכים העשויים לתרום לשיפור היכולת הקוגניטיבית בבני אדם. בהמשך, החוקרים מציגים עדויות העולות ממחקרים קליניים ודנים בהשוואת השימוש בבקופה לטיפול תרופתי ובהשפעה האקוטית של בקופה לעומת ההשפעה ארוכת הטווח.
לסיום, החוקרים מציגים מחקרים המבוצעים כיום העוסקים בשיפור התפקוד הקוגניטיבי בקשישים, בחולי אלצהיימר ודמנציה ובצעירים בעלי הפרעות קשב. החוקרים מסכמים כי מ-10 שנות מחקר עולה כי המיצוי CDRI 08 הינו בטוח לשימוש ויעיל להגברת הפעילות הקוגניטיבית, בעיקר לטווח הארוך, אולם קיימות עדויות המראות גם השפעה אקוטית. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23958194?dopt=Abstract

בסקירה של מחקרים (דצמבר 2011) שבחנה את הטיפולים המשלימים ל-ADD ו-ADHD, נמצא כי פשטה שרועה (Bacopa monnieri) משמש כטוניק למוח ומשפר תפקוד קוגנטיבי, משפר זיכרון, למידה וריכוז בילדים הסובלים מ- ADHD.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22214252

מתוך ארבעה מחקרים קלינים מבוקרי פלסבו שסקרנו ובדקו את ההשפעה ארוכת הטווח של פשתה שרועה (Bacopa monnieri) על תפקוד קוגניטיבי (ולא על ADHD באופן ספציפי) רק שניים מהמחקרים הדגימו שיפור בזכרון, עיבוד מידע, קצב למידה וכן בחרדה מצבית.

ייתכן כי ההבדל בתוצאות המחקרים קשור למשך זמן נטילה, מינון שניתן באופן שאינו מתאים למשקל גוף או לתיקנון. במחקרים שכן נמצא שיפור, נעשה שימוש תמצית פשתה שרועה יבשה במינון של 300 מ"ג לאדם השוקל מתחת ל- 90 ק"ג; 450 מ"ג לאדם השוקל מעל 90 ק"ג (מינונים המקבילים ל-6 ו-9 גרם צמח יבש בהתאמה) למשך 3 חודשים או בתמצית פשתה שרועה יבשה, המתוקננת לפי 55% טריטרפנואידים (bacosides) לפחות, במינון 300 מ"ג ליום (מינון המקביל לכ-6 גרם צמח יבש) למשך 12 שבועות. 
חיזוק להשפעה המיטיבה של פשטה שרועה על התפקוד הקוגניטיבי מתקבל ממטה-אנליזה (2014) הכוללת 9 מחקרים מבוקרים באיכות מתודולוגית גבוהה. אולם, החוקרים מציינים כי נדרשים מחקרים המשווים את הטיפול בפשטה לטיפול תרופתי מוכר על מנת להוכיח את יעילותה. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24252493

מחקר קליני כפול-סמיות (2013) נועד לבחון את ההשפעה המיידית של מיצוי ספציפי של פשטה שרועה על התפקוד הקוגניטיבי, מצב הרוח והפעילות הקרדיווסקולרית.

במסגרת המחקר 24 משתתפים בריאים הוקצו באופן אקראי לקבלת פשטה במינון 320 מ"ג או 640 מ"ג או פלסבו בסדר אקראי בהפרש של שבוע אחד מהשני.

בכל ביקור המשתתפים ביצעו סדרת מבחנים קוגניטיביים לפני הטיפול וכן שעתיים אחריו, ולאחר מכן נמדד מצב הרוח ורמת הפעילות הקרדיווסקולרית.

מהתוצאות עולה כי למינון של 320 מ"ג השפעה קלה בשיפור התפקוד הקוגניטיבי אולם באופן כללי לא נמצא יתרון ברור וחד משמעי לבקופה על פני פלסבו. כמו כן, בניגוד למצופה לא נמצאה השפעה מרגיעה בנטילת פשטה בהשוואה לפלסבו. ייתכן כי שינוי זמן המדידה או המדדים הקוגניטיביים יוביל להבנה משמעותית יותר לגבי ההשפעה המיידית של פשטה על התפקוד הקוגניטיבי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23281132

מחקר רנדומלי מבוקר וכפול סמיות (מרץ 2010) בחן את ההשפעה של תרכובת צמחית לטיפול בילדים הסובלים מ-ADHD. תרכובת הצמחים הכילה: אדמונית (Paeoniae alba), ויתניה משכרת (Withania somnifera), ספלילה (Centella asiatica), ספירולינה (Spirulina platensis), פשטה שרועה (Bacopa monnieri) ומליסה (Melissa officinalis). במחקר השתתפו 120 ילדים המאובחנים כסובלים מ-ADHD שחולקו רנדומלית למשך ארבעה חודשים לקבוצת התערבות אשר קיבלה את התרכובת הצמחית או לקבוצת ביקורת אשר קיבלה פלסבו. בתום 4 החודשים, לא נצפו שום שינויים בקבוצת הביקורת. בקבוצת ההתערבות לעומת זאת, נראה שיפור מובהק ביכולת ריכוז, קוגניציה, שליטה ביצרים, כמו גם שיפור בתוצאות מבחן טובה TOVA.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20228219

במחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2004) נבחנה השפּעת גינקו דו אונתי ופשטה שרועה בנטילה ממושכת על תפקודים קוגניטיביים של נבדקים בריאים. 85 נבדקים חולקו לשתי קבוצות: קבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות נטלה תמציות יבשות מתוקננות של גינקו דו אונתי ופשטה שרועה במשך ארבעה שבועות. תמצית הגינקו ניטלה במינון 120 מ"ג, המתוקנן להכיל 16 מ״ג ginkgo flavonglycosides ו-4 מ״ג ginkgolides ו-bilobalide. מינון זה מקביל לכ-3 גרם צמח יבש. תמצית הפשטה השרועה ניטלה בבמינון 300 מ"ג, המתוקנן להכיל 67.5 מ״ג bacosides. גם מינון זה מקביל לכ-3 גרם צמח יבש. מבחנים קוגניטיביים הועברו לנבדקים בתום השבוע השני והרביעי להתערבות. במחקר זה לא נצפתה השפעה מובהקת של גינקו דו אונתי ופשטה שרועה במינון ובמשך נטילה אלו על התפקודים הקוגניטיביים השונים: קשב, זיכרון לטווח קצר וזיכרון פעולה, למידה מילולית, גיבוש המידע בזיכרון, תפקודים ניהוליים, תכנון ופתרון בעיות, מהירות עיבוד מידע, תגובתיות מוטורית וקבלת החלטות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14994318

במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו (2002) נבחנה השפּעת פשטה שרועה על תפקודי זיכרון וחרדה של מבוגרים בריאים. 67 מבוגרים בגילאי 40-65 חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות נטלה תמצית יבשה של פשטה שרועה (במינון של 300 מ"ג לאדם השוקל מתחת ל- 90 ק"ג; 450 מ"ג לאדם השוקל מעל 90 ק"ג, מינונים המקבילים ל-6 ו-9 גרם צמח יבש בהתאמה). משך ההתערבות היה שלושה חודשים. תפקודי הזיכרון של הנבדקים נבחנו לפני ההתערבות, בתום תקופת התערבות של 3 חודשים ושישה שבועות לאחר תום ההתערבות. במחקר זה נצפתה השפעה חיובית מובהקת של פשטה שרועה על יכולת השימור של מידע חדש בזיכרון. פשטה שרועה הפחיתה את שיעור השיכחה של מידע חדש אך לא השפיעה על קצב הלמידה. כמו כן, לא ניכרה השפעה של פשטה שרועה על שאר תפקודי הזיכרון והלמידה: מדדים של זיכרון לטווח קצר, זיכרון פעולה, קשב ואיחזור מידע מהזיכרון לטווח ארוך. לבסוף, לא ניכרה השפעה של הצמח על רמות הדיכאון והחרדה המדווחות של הנבדקים ועל תפיסתם את תפקודי הזיכרון שלהם בשגרה. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12093601

במחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2001) נבחנה השפּעת פשטה שרועה על תפקודים קוגניטיביים במבוגרים בריאים. 46 נבדקים חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות קיבלה תמצית פשטה שרועה יבשה, המתוקננת לפי 55% טריטרפנואידים (bacosides) לפחות, במינון 300 מ"ג ליום (מינון המקביל לכ-6 גרם צמח יבש). קבוצת הביקורת קיבלה מינון מקביל של פלסבו. משך ההתערבות היה 12 שבועות. מבדקים נוירופסיכולוגיים נערכו לנבדקים לפני ההתערבות וכן 5 ו-12 שבועות לאחר תחילתה. נמצא שנטילת פשטה שרועה שיפרה באופן מובהק את מהירות עיבוד המידע החזותי, את קצב הלמידה של מידע מילולי ואת תהליך גיבוש המידע בזיכרון. היא גם הפחיתה את החרדה המצבית* בהשוואה לפלסבו. כל ההשפעות המובהקות של הצמח נצפו לאחר 12 שבועות ולא לפני כן. *חרדה מצבית הינה חרדה הקשורה למצבים מסוימים כדוגמת מבחנים, ראיונות עבודה, מפגשים חברתיים ועוד. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11498727

מחקר קליני (אפריל 2014) שנערך בהודו נועד להעריך את היעילות של מיצוי סטנדרטי של בקופה (Bacopa monnieri) לשיפור חומרת תסמיני ADHD בילדים. במחקר השתתפו 31 ילדים בגילאי 6-12 אשר נטלו מיצוי בקופה במינון של 225 מ"ג ליום למשך 6 חודשים. מהתוצאות עולה כי בעקבות הטיפול חל שיפור בכל התסמינים, מלבד בעיות חברתיות, בקרב מרבית הילדים. מכאן, השימוש בבקופה עשוי להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול בילדים עם ADHD, אולם נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה יותר על מנת לאשש את הממצאים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24682000

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

ספלִילה (Centella asiatica)

מחקר קליני אקראי כפול-סמיות ומבוקר-פלסבו (2010) שנערך בבי״ח שיבא (תל השוֹמר) בשילוב הרבליסטים ישראלים. במחקר זה נבחנה יעילותה של פורמולת פטנט צמחית בשיפור הקשב, התפקוד הקוגנטיבי והשליטה בדחפים בקרב ילדים שאובחנו כבעלי הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). פורמולת הצמחים ® Nurture & Clarity, (מוכרת בארץ כ"ריכוזית") כללה תמציות אתנוליות של הצמחים הבאים: Peonia alba, Withania somnifera, Centella asiatica, Spirulina platensis, Bacopa monnieri, Melissa officinalis.
120 ילדים בגילאי 6-12 אובחנו כבעלי הפרעת קשב, וריכוז, והפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות לפי הקריטריונים הקבועים בספר האבחנות הפסיכיאטרי (DSM-IV). הנבדקים חולקו לקבוצת ההתערבות שקיבלה את פורמולת הצמחים במינון יומי של 9 מ"ל, ולקבוצת ביקורת שקיבלה מינון מקביל של פלסבו, במשך ארבעה חודשים. תפקודם הקוגנטיבי הוערך באמצעות מבחן TOVA – Test of Variables of Attention, בתחילת המחקר ובסופו. 73 (91%) ילדים בקבוצת ההתערבות ו-19 (48%) בקבוצת הביקורת סיימו את המחקר.

בתום המחקר נרשם שיפור מובהק בקרב הילדים בקבוצות ההתערבות בכל ארבעת המדדים של מבחן TOVA (השמטות, לחיצות סתמיות, זמן תגובה, יציבות זמן התגובה) ובציון הסופי, בהשוואה לקבוצת הביקורת. בעקבות נטילת הפורמולה דווחו תופעות לוואי קלות בלבד (בעיקר במערכת העיכול), וכל התופעות המדווחות חלפו כעבור שבועיים מתחילת הנטילה. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20228219

 

מנגנוני הפעולה של ספלילה:

עיקר הפעילות המגנה על מערכת העצבים של ספלילה מיוחסת ליכולתו להגביר פעילות נוגדת חמצון אנדוגנית (לדוגמא, באמצעות העלאת רמות האנזימים glutathione ו-catalase במוח)_(28,48). בתנאי מעבדה_(49,50), תמציות ספלילה ונגזרות asiaticoside הדגימו השפעה מגנה על נוירונים מפני השפעה רעילה של beta-amyloid. במחקרים שונים שנערכו בקרב מכרסמים, נטילה פומית של תמציות ספלילה הפחיתה היווצרות beta-amyloid, מנעה נזק חמצוני והופעת ליקוי קוגניטיבי_(51,52). במחקרים נוספים שנערכו בקרב בע״ח, תמציות ספלילה והרכיב asiatic acid הדגימו השפעה מגנה על מערכת העצבים מפני נזק חמצוני ורעילות גלוטומט_(53,54). נטילה פומית של תמצית ספלילה בקרב חולדות אף הדגימה יכולת שיקום והגברת קצב גדילה של תאי עצב פגועים (לרבות הארכת אקסונים ועליה במספר האקסונים מצופי-המיאלין), לעומת קבוצת ביקורת₍₅₅₎. במחקרים שונים שנערכו בקרב חולדות, שתיית תמצית ספלילה או מיץ מעלי ספלילה טריים הובילה להתארכות דנדריטים והסתעפות גדולה יותר של נוירונים בהיפוקמפוס (חלק במוח שמעורב בתהליכי למידה וזיכרון)_(56-60). תוצאות אלו נצפו גם בחולדות צעירות וגם בחולדות בוגרות. ממצאים אלו עשויים להסביר את השפּעתו החיובית של הצמח על יכולות למידה וזיכרון.

להרחבה ולרשימת המקורות המופיעים כאן, יש לעיין במונוגרף המלא של ספלילה.

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

גִינקו בילובה (Ginkgo biloba)

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018): 

מתוך ארבעה מחקרים קלינים שסקרנו, רק מחקר אחד עוצב במבנה של מחקר קליני עם קבוצת ביקורת. ממחקר זה עולה כי תמצית עלי גינקו בילובה במינון 20-30 מ"ג ליום למשך 6 שבועות, כטיפול הניתן במקביל לתרופה Methylphenidate, הובילה לשיפור משמעותי בתסמיני הקשב אך לא בתסמיני ההיפראקטיביות והאימפולסיביות. 

יתר המחקרים באיכות מתודולוגית נמוכה ולכן אינם משכנעים אך עדיין נצפו בהם תוצאות מרשימות.

להלן פירוט המחקרים: 

מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו מוצלב (מרץ 2016) אשר בדק את התגובתיות הקרדיוואסקולרית כמנגנון אפשרי המסביר את ההשפעה המטיבה של גינקו דו אונתי (Ginkgo biloba) על התפקוד הקוגניטיבי. 
במחקר השתתפו 24 מתנדבים אשר ביצעו מבחן להערכת התפקוד קוגניטיבי ב-3 ימים שונים עם הפסקה של 48 שעות ביניהם. בימי המבחן המשתתפים נטלו מינון בינוני וגבוה, 120 ו-240 מ"ג, של גינקו בילובה, או מינון בינוני וגבוה, 500 ו-1,000 מ"ג, של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) וכן של פלסבו. במהלך כל יום מבחן, החוקרים עקבו אחר התגובתיות הקרדיווסקולרית (לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי וקצב הלב).

נמצא כי גינקו תרם לשיפור בתפקודים ניהוליים מסוימים בקרב נשים אך לא בקרב גברים, כאשר ההשפעה המיטיבה הייתה קשורה באיזון התגובתיות הקרדיווסקולרית. כלומר, במטלות הגורמות לעליה בתגובת הסטרס, עשויה להיות תועלת לשימוש בגינקו לאיזון התגובתיות הקרדיווסקולרית וכתוצאה מכך לשיפור התפקוד הקוגניטיבי. לג'ינסנג לא נמצאה השפעה על התפקוד הקוגניטיבי.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26938637

במחקר אקראי מבוקר פלסבו (מאי 2015) רצו החוקרים להעריך את היעילות של גינקו בילובה כטיפול משלים לילדים ומתבגרים הסובלים מהפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). 
במסגרת המחקר, כל 66 המשתתפים קיבלו טיפול תרופתי Methylphenidate (שמות מסחריים: ריטלין, קונצרטה) במינון 20-30 מ"ג ליום (בהתאם למשקל גופם). בנוסף לתרופה, קיבלו הנבדקים תמצית עלי גינקו (מתוקננת להכיל 24% גליקוזידים פלבונואידיים ו-6% לקטונים טרפניים) במינון 80-120 מ"ג ליום או פלסבו, במשך 6 שבועות.
ההורים והמורים העריכו את התסמינים ההתנהגותיים באמצעות שאלון (ADHD-RS-IV) בתחילת המחקר, לאחר שבועיים ולאחר 6 שבועות. יעילות טיפולית הוגדרה כשיפור של לפחות 27% בהשוואה לנתוני הבסיס.
נמצא כי בהשוואה לפלסבו, משתתפים שנטלו תמצית גינקו הראו שיפור משמעותי יותר, הן עפ"י הערכת ההורים והן עפ"י הערכת המורים, בתסמיני הקשב אך לא בתסמיני ההיפראקטיביות והאימפולסיביות.
החוקרים מסכמים כי גינקו בילובה עשוי להוות טיפול משלים יעיל ובטוח ב-ADHD, אולם נדרשים מחקרים נוספים בהם תיבדק ההשפעה ארוכת הטווח. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25925875
מחקר (ינואר 2010) בחן את ההשפעה של גינקו דו אונתי (Ginkgo biloba) לטיפול בסובלים מהפרעות קשב וריכוז. 6 מטופלים המאובחנים כסובלים מ- ADD קיבלו טיפול באמצעות גינקו דו אונתי, במהלכו נרשמו אצל כולם שיפור היפראקטיביות, ריכוז וחוסר בגרות.
הערת המערכת: חסרונות המחקר עומדים על היעדר קבוצת ביקורת ומדגם קטן מאוד. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19441138
מחקר פיילוט קליני (ספטמבר 2014) נועד לבחון את היעילות של מיצוי מסוים של גינקו בילובה (EGb 761®) לילדים עם הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). 
במחקר השתתפו 20 ילדים עם ADHD אשר קיבלו מינון של עד 240 מ"ג ליום בהתאם לתסמינים הקליניים למשך 3-5 שבועות.

מהתוצאות עולה כי למיצוי זה עשויה להיות תועלת בשיפור התסמינים ואיכות החיים של ילדים הסובלים מ-ADHD, עם סיכון נמוך מאוד לתופעות לוואי. עם זאת, נדרש מחקר מקיף עם קבוצת ביקורת על מנת לאשש את הממצאים ולגבש המלצות לשימוש קליני.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25163996
מחקר פיילוט פתוח (מאי 2001) בדק את ההשפעה של תרכובת צמחית המכילה ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) וגינקו דו אונתי (Ginkgo biloba) על הפרעות קשב וריכוז.
36 ילדים בגילאי 3-17 המאובחנים עם ADHD השתתפו במחקר והתבקשו ליטול פעמיים ביום על קיבה ריקה כמוסות המכילות 200 מ"ג ג'ינסנג אמריקאי ו-50 מ"ג גינקו בילובה.
בתום 4 שבועות טיפול, נצפה שיפור בבעיות חברתיות ובתסמינים נוספים של בין 44-74%.
הערת המערכת: חסרון מחקר זה הוא בהיעדר קבוצת ביקורת 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11394191

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

ג'ינסנג קוֹריאני (Panax ginseng)

סיכום עדכני של המחקרים (מאי 2017): 

מתוך שלושה מחקרים קלינים שסקרנו, אשר בדקו את השפעה ג'ינסנג קוריאני על תסמיני הפרעת קשב וריכוז, מצאנו רק מחקר אחד שבוצע ככפול סמיות ומבוקר פלסבו. במחקר נמצא כי מיצוי ג'ינסנג במינון של 1 גרם פעמיים ביום לילדים בגילאי 6-15 למשך 8 שבועות הוביל לשיפור בתסמיני הפרעת קשב וריכוז (חוסר קשב, היפראקטיביות) בהשוואה לקבוצת הביקורת. עם זאת, בשתי הקבוצות לא נמצאו הבדלים ביחס לרמת הקורטיזול או DHEA.

יתר המחקרים באיכות מתודולוגית נמוכה ולכן אינם משכנעים אך עדיין נצפו בהם תוצאות מרשימות.

בסדרת מחקרים, אשר בוצעה על ידי אותה קבוצת חוקרים, נבדקה השפּעת מתן אקוטי בנטילה חד פעמית של ג'ינסנג קוריאני לבד או במשולב עם צמחים אחרים על תפקוד קוגניטיבי , נמצא כי:

• מתן אקוטי של תמצית ג'ינסנג קוריאני, במינון 400 מ"ג ליום הוביל לשיפור מובהק באיכות הזיכרון ובתפקודו.
• מתן אקוטי של ג'ינסנג קוריאני וגינקו דו אונתי במשולב הוביל לשיפור מובהק באיכות הזיכרון במינונים 640 מ"ג ו- 960 מ"ג בטווח של שעה עד 4 שעות לאחר הנטילה. כמו כן, נשמרה מהירות התגובה במטלות קשב במינון 960 מ"ג, אך לא במינונים הנמוכים ממנו. לא נצפה שינוי מובהק במצב הרוח של הנבדקים בעקבות נטילת הצמחים.
• מתן אקוטי של ג'ינסנג קוריאני וגינקו דו אונתי במשולב הוביל לשיפור מובהק בקשב ובמהירות התגובה במינון 320 מ"ג בכל הזמנים שנבדקו לאחר הנטילה. שיפור נוסף בדיוק בתגובות הנבדקים התקבל בעקבות נטילת מינונים גבוהים יותר של הטיפול המשולב (640 מ"ג ו- 960 מ"ג).
• נטילה חד פעמית של ג'ינסנג קוריאני הובילה לשיפור במהירות התגובה, במטלות הזיכרון ובדיוק התגובות במטלות הקשב. 
• נטילה חד פעמית גינקו דו אונתי – לבד או במשולב עם ג'ינסנג קוריאני הובילה לשיפור בקשב, בזיכרון ובדיוק התגובות, ללא שיפור במהירות התגובה. 
• נטילה חד פעמית של גינקו דו אונתי הובילה לשיפור במצב הרוח של הנבדקים – יותר מאשר נטילה חד פעמית של גינקו וג'ינסנג במשולב. 

 

להלן פירוט המחקרים:

מחקר קליני (נובמבר 2014) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו בחן את יעילות הטיפול באמצעות ג'ינסנג קוריאני אדום בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). במחקר השתתפו 70 ילדים בגילאי 6-15 אשר קיבלו 1 גרם אבקת ג'ינסנג קוריאני אדום פעמיים ביום או פלסבו. לאחר 8 שבועות נמצא שיפור מובהק בתסמיני ה-ADHD בהשוואה לקבוצת הביקורת (במדד הקשב p=0.048, במדד ההיפראקטיביות p=0.047, ביחס גלי תטא/בטא באנצפלוגרפיה p=0.001). עם זאת, בשתי הקבוצות לא נמצאו הבדלים ביחס לרמת הקורטיזול או DHEA.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25369174
שני המחקרים הבאים אמנם מצאו שיפור בתסמיני ADHD אולם מדובר במחקרים קטנים וללא קבוצת ביקורת. 
מחקר קליני (יוני 2011) בדק את ההשפעות של ג'ינסנג קוריאני על הפרעות קשב וריכוז בקרב 18 ילדים בגילאי 6-14 המאובחנים כסובלים מ-ADHD. במשך שמונה שבועות המשתתפים התבקשו לקחת 1000 מ"ג ג'ינסנג פעמיים ביום. בתום שמונה השבועות נראה שיפור משמעותי במצב הילדים בתסמינים שונים של ADHD (מדד טעויות השמטה p<0.023, מדד ADHD לפי דיווח ההורים והמורים p<0.042, מדד חרדה כמצב p<0.024, מדד ההתפתחות הפיסית p<0.017 ומדד חוסר התפקוד החברתי p<0.025) ללא שינוי מובהק במדדים התנהגותיים (Korean version of Child Behavior Checklist of ADHD) וללא שינוי מובהק בהפרעות הלמידה, במדד הדיכאון ובמדד החרדה כתכונה. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23717065
מחקר קטן היקף (2009) בחן את ההשפעה של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) על 3 נערים המאובחנים כסובלים מ-ADHD. הנערים, בגילאי 14-17 הראו שיפור בתסמינים, בעיקר היפראקטיביות, חוסר ריכוז וילדותיות. 

הערת מערכת: מעבר להיותו מחקר קטן מאוד, אין קבוצת ביקורת ולכן יש להתייחס לתוצאות באופן מוגבל. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22435351

תפקוד קוגניטיבי כללי:
מאמר סקירה שיטתית משנת 2010 בחן את השפּעת ג'ינסנג קוריאני על התפקוד הקוגניטיבי של נבדקים בריאים. חמישה מחקרים קליניים אקראיים כפולי סמיות ומבוקרי פלסבו נכללו בסקירה. באחד המחקרים ניתנה לנבדקים פורמולת צמחים שהרכיב העיקרי בה היה ג'ינסנג קוריאני ובמחקרים האחרים ניתן מיצוי של ג'ינסנג קוריאני כצמח בודד. מן הסקירה עולה שג'ינסנג משפר היבטים מסוימים של תפקוד קוגניטיבי, התנהגות ואיכות חיים. לא נרשמו תופעות לוואי חריגות בעקבות השימוש בצמח. אך קיים קושי בהסקת מסקנות מתוך התוצאות בשל האיכות המתודולוגית הנמוכה של המחקרים וכן השונות הגבוהה בתכנון המחקרים (במשך הנטילה ובמינון הצמח הניטל) ובתוצאותיהם. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21154383

מחקר קליני (נובמבר 2006) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו במבנה מצולב בחן את השפּעת ג'ינסנג קוריאני בנטילה חד פעמית על התפקוד הקוגניטיבי של נבדקים בריאים. 27 נבדקים בריאים (גיל ממוצע) חולקו אקראית לנטילת פלסבו או תמצית תקנית של ג'ינסנג קוריאני מתוקננת להכיל 4% ג'ינסנוסיידים (G115) במינון 200 או 400 מ"ג ליום או פלסבו. 30 דקות לאחר מכן שתו הנבדקים משקה המכיל גלוקוז (25 גרם) או פלסבו. מטרת מבחן הסבילות לגלוקוז היתה לבחון האם השפּעת ג'ינסנג על התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים קשורה בשיפור התגובה הגליקמית שלהם. כעבור 30 דקות נוספות (60 דקות מזמן נטילת הצמח) השלימו הנבדקים שש סדרות רצופות של מטלה קוגניטיבית מאתגרת. בשני ביקורים נוספים הוצלבו הנבדקים כך שכל נבדק התנסה בכל סוגי הטיפולים. נמצא שהן ג'ינסנג קוריאני והן שתיית הגלוקוז שיפרו את תפקוד הנבדקים במטלת חישוב מנטלי והפחיתה את חוויית העייפות המנטלית של הנבדקים בשלבים האחרונים של המטלה הקוגניטיבית. רמת הדיוק במשימת עיבוד מידע חזותי מהיר (Rapid Visual Information processing task) השתפרה בעקבות שתיית הגלוקוז. לא נצפתה השפעה סינרגטית של ג'ינסנג והעמסת הגלוקוז על התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים. ג'ינסנג במינון 200 ו-400 מ"ג גרם להפחתה של 7-12% ברמות הגלוקוז בדם כשעה לאחר נטילתו כשניטל ללא העמסת הגלוקוז. החוקרים הסיקו שהשיפור בתפקוד הקוגניטיבי בעקבות נטילת ג'ינסנג אינו קשור לשיפור התגובה הגליקמית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16401645

מחקר קליני (נובמבר 2006) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו במבנה מצולב בחן את השפּעת ג'ינסנג קוריאני בנטילה חד פעמית על התפקוד הקוגניטיבי של נבדקים בריאים. 30 נבדקים בריאים (גיל ממוצע 22.6) חולקו אקראית לנטילת פלסבו או תמצית תקנית של ג'ינסנג קוריאני מתוקננת להכיל 4% ג'ינסנוסיידים (G115) במינון 200 או 400 מ"ג ליום או פלסבו. 30 דקות לאחר מכן שתו הנבדקים משקה המכיל גלוקוז (25 גרם) או פלסבו. מטרת מבחן הסבילות לגלוקוז היתה לבחון האם השפּעת ג'ינסנג על התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים קשורה בשיפור התגובה הגליקמית שלהם. כעבור 30 דקות נוספות (60 דקות מזמן נטילת הצמח) השלימו הנבדקים שש סדרות רצופות של מטלה קוגניטיבית מאתגרת. בשני ביקורים נוספים הוצלבו הנבדקים כך שכל נבדק התנסה בכל סוגי הטיפולים. ג'ינסנג במינון 200 ו-400 מ"ג גרם להפחתה מובהקת ברמות הגלוקוז בדם הנבדקים (p=0.005 בכל המדידות). ג'ינסנג במינון 200 מ"ג היה היעיל ביותר בשיפור התפקוד הקוגניטיבי במטלת חישוב מנטלי של חיסור שבע (Serial Sevens subtraction task) ובהפחתת תחושת העייפות של הנבדקים לאורך המטלה הקוגניטיבית המאמצת (p=0.05). השערת החוקרים היתה שהשיפור בתפקוד הקוגנטיבי קשור בויסות התגובה הגליקמית בטווח הקצר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20737519

מחקר קליני (יולי 2005) אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו במבנה מצולב בחן את השפּעת ג'ינסנג קוריאני בנטילה חד פעמית ובנטילה למשך שמונה ימים על מצב הרוח ועל התפקוד הקוגניטיבי של נבדקים בריאים. 300 נבדקים (גיל ממוצע 22.87) חולקו אקראית לקבלת פלסבו או ג'ינסנג קוריאני במינון 200 או 400 מ"ג במשך שמונה ימים. בשתי התערבויות נוספות בנות שמונה ימים עם שישה ימי הפסקה ביניהם, הוצלבו הנבדקים לקבלת הטיפולים הנותרים, כך שכל נבדק התנסה בכל סוגי הטיפול. נמצא שלג'ינסנג השפעה מובהקת על מצב הרוח של הנבדקים בשני המינונים (p<0.05) מינון של 200 מ"ג מיתן את הצניחה במצב הרוח לקראת סוף המבדקים ביום הראשון והשמיני של ההתערבות, ומינון של 400 מ"ג שיפר את הרגיעה. עוד נמצא שלג'ינסנג השפעה מורכבת ותלוית מינון על התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים: מינון של 200 מ"ג האט את מהירות התגובה במטלת החישוב המנטלי (menthal arithmetic task), ואילו מינון של 400 מ"ג שיפר התפקוד במטלת החישוב המנטלי ביום הראשון והשמיני. לא נרשם יתרון בנטילה חוזרת של ג'ינסנג על פני נטילה חד פעמית. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15982990

במחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2001) נבחנה השפּעת מתן אקוטי מנה בודדת של תמצית ג'ינסנג קוריאני על מצב הרוח והתפקוד הקוגניטיבי של מבוגרים צעירים בריאים.

20 נבדקים קיבלו תמצית ג'ינסנג קוריאני יבשה (מתוקננת לפי 4% טריטרפנואידים) במינון 200, 400 או 600 מ"ג, או פלסבו. בהתאם למבנה מחקרי של התערבות צולבת-מאוזנת (balanced cross-over study) כל הנחקרים קיבלו את כל הטיפולים, עם הפסקה של 7 ימים בין טיפול לטיפול.
הנבדקים עברו שלושה מבחנים קוגניטיביים בהפרשים של שבוע אלה מאלה, כשבכל פעם הושם כל נבדק אקראית בקבוצת התערבות שונה. תפקוד הנבדקים הוערך לפני ואחרי הנטילה (שעה, שעתיים וחצי, 4 ו-6 שעות לאחר הנטילה).

השיפור המובהק ביותר באיכות הזיכרון (אחוז דיוק בתגובות במטלות זיכרון) ובתפקוד הזיכרון השניוני (זיהוי והיזכרות) בכל הזמנים נצפה בעקבות נטילת ג'ינסנג במינון 400 מ"ג. ירידה מובהקת במהירות התגובה במטלות קשב נצפתה בעקבות נטילת ג'ינסנג במינון 200 ו-600 מ"ג רק בזמנים הרחוקים מהנטילה. הנבדקים עצמם דיווחו על ירידה בעירנות כעבור שש שעות רק במינוני הנטילה הנמוכים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11842896

במחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2001) נבחנה השפּעת מתן אקוטי מנה בודדת של תמצית ג'ינסנג קוריאני על מצב הרוח והתפקוד הקוגניטיבי של מבוגרים צעירים בריאים.
20 נבדקים קיבלו תמצית ג'ינסנג קוריאני יבשה (מתוקננת לפי 4% טריטרפנואידים) במינון 200, 400 או 600 מ"ג, או פלסבו. בהתאם למבנה מחקרי של התערבות צולבת-מאוזנת (balanced cross-over study) כל הנחקרים קיבלו את כל הטיפולים, עם הפסקה של 7 ימים בין טיפול לטיפול. 
הנבדקים עברו שלושה מבחנים קוגניטיביים בהפרשים של שבוע אלה מאלה, כשבכל פעם הושם כל נבדק אקראית בקבוצת התערבות שונה. תפקוד הנבדקים הוערך לפני ואחרי הנטילה (שעה, שעתיים וחצי, 4 ו-6 שעות לאחר הנטילה).
השיפור המובהק ביותר באיכות הזיכרון (אחוז דיוק בתגובות במטלות זיכרון) ובתפקוד הזיכרון השניוני (זיהוי והיזכרות) בכל הזמנים נצפה בעקבות נטילת ג'ינסנג במינון 400 מ"ג. ירידה מובהקת במהירות התגובה במטלות קשב נצפתה בעקבות נטילת ג'ינסנג במינון 200 ו-600 מ"ג רק בזמנים הרחוקים מהנטילה. הנבדקים עצמם דיווחו על ירידה בעירנות כעבור שש שעות רק במינוני הנטילה הנמוכים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11842896

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

גִ'ינסנג קוֹריאני וגִינקו דוּ אונתי

במחקר דומה, במבנה אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו ומוצלב (2001), שבוצע על ידי אותה קבוצת חוקרים, נבחנה השפּעת מתן אקוטי של גינקו דו אונתי וג'ינסנג קוריאני במשולב, על התפקוד הקוגניטיבי ומצב הרוח של מבוגרים צעירים בריאים.
20 נבדקים קיבלו פורמולה צמחית (המשלבת תמציות תקניות גינקו דו אונתי וג'ינסנג קוריאני) במינון 320, 640, 960 מ"ג או פלסבו. בהתאם למבנה מחקרי של התערבות צולבת-מאוזנת (balanced cross-over study) כל הנחקרים קיבלו לאורך המחקר את כל הטיפולים, עם הפסקה של 7 ימים בין טיפול לטיפול.
תפקוד הנבדקים הוערך לפני ואחרי הנטילה (שעה, שעתיים וחצי, 4 ו-6 שעות לאחר הנטילה). נצפה שיפור תלוי מינון וזמן באיכות הזיכרון (אחוז הדיוק בתשובות במטלת זיכרון), איכות הזיכרון השתפרה במידה מובהקת במינונים הגבוהים (640 מ"ג בשעה הרביעית ו-960 מ"ג בשעה הראשונה).
החוקרים יחסו את השיפור לתפקוד הזיכרון השניוני (זיהוי והיזכרות) ולא לשיפור בזיכרון הפעולה. כמו כן, נצפה שמירה על מהירות התגובה במטלות הקשב במינון הנטילה הגבוה (960 מ"ג) אך לא במינונים הנמוכים ממנו, שם נצפתה דווקא האטה מובהקת במהירות התגובה בייחוד עם חלוף הזמן מן הנטילה. לא נצפה שינוי מובהק במצב הרוח של הנבדקים בעקבות נטילת הצמחים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11842916
במאמר שנכתב על ידי אותם החוקרים מהמחקרים שלעיל, מתוארים שלושה מחקרים אקראיים, כפולי סמיות ומבוקרי פלסבו (ינואר 2002), שבחנו את ההשפעה האקוטית של נטילה חד פעמית של הצמחים גינקו דו אונתי, ג'ינסנג קוריאני והשילוב שלהם על התפקוד הקוגניטיבי של 20 מבוגרים צעירים בריאים (10 נשים, 10 גברים, גיל ממוצע: 21).
בכל מחקר ניתנו שלושה מינונים טיפוליים שונים ופלסבו, באופן מוצלב-מאוזן (כלומר כל הנחקרים קיבלו את את כל הטיפולים), עם הפסקה של 7 ימים בין טיפול לטיפול. 
במחקר הראשון קיבלו הנבדקים בקבוצת ההתערבות תמצית גינקו דו אונתי (מתוקננת לפי 24% גינקופלבונים ו-6% טרפנואידים), במינון 120, 240 או 360 מ"ג, בהתאם לקבוצת ההתערבות אליה שובצו. 
במחקר השני קיבלו הנבדקים בקבוצת ההתערבות תמצית תקנית של ג'ינסנג קוריאני (מתוקננת לפי 4% טריטרפנואידים), במינון 200, 400 או 600 מ"ג. 
במחקר השלישי קיבלו הנבדקים בקבוצת ההתערבות פורמולה של גינקו וג'ינסנג: כל טבליה הכילה 60 מ"ג תמצית גינקו תקנית ו-100 מ"ג תמצית ג'ינסנג תקנית. המינון שניטל מהפורמולה במחקר זה היה 320, 640 או 960 מ"ג. 
הנבדקים עברו שלושה מבחנים קוגניטיביים בהפרשים של שבוע אלה מאלה, כשבכל פעם הושם כל נבדק אקראית בקבוצת התערבות שונה. תפקוד הנבדקים הוערך לפני ואחרי הנטילה (שעה, שעתיים וחצי, 4 ו-6 שעות לאחר הנטילה).
נצפה שיפור תלוי מינון ותלוי זמן במהירות התגובה של הנבדקים בעקבות הנטילה של גינקו דו אונתי. מינונים שונים של הג'ינסנג הקוריאני שיפרו את הדיוק של הנבדקים בכל הזמנים. אולם, השיפור המובהק ביותר בקשב, בדיוק ובמהירות התגובה התקבל בעקבות נטילה של הטיפול המשולב במינון 320 מ"ג בכל הזמנים שלאחר הנטילה. שיפור נוסף בדיוק בתגובות הנבדקים התקבל בעקבות נטילת מינונים גבוהים יותר של הטיפול המשולב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12404705

במחקר אחר על אותה קבוצת משתתפים, נבחנה ההשפעה של נטילה חד פעמית של גינקו דו אונתי, ג'ינסנג קוריאני ומוצר המשלב את שני הצמחים - על התפקוד הקוגניטיבי ומצב הרוח.
המחקר הינו רנדומלי, כפול סמיות, מבוקר פלסבו ומוצלב (אפריל 2002) באופן מאוזן (כלומר כל הנחקרים קיבלו את כל הטיפולים) עם הפסקה של 7 ימים בין טיפול לטיפול. 
20 הנבדקים קיבלו תמצית תקנית של גינקו דו אונתי (במינון 360 מ"ג), תמצית תקנית של ג'ינסנג קוריאני (במינון 400 מ"ג), פורמולה משולבת של תמציות גינקו וג'ינסנג במשולב (במינון 960 מ"ג סה״כ יחד) או פלסבו. הנבדקים עברו שלושה מבחנים קוגניטיביים. תפקוד הנבדקים הוערך לפני ואחרי הנטילה (שעה, שעתיים וחצי, 4 ו-6 שעות לאחר הנטילה).
בכל קבוצות ההתערבות נצפה שיפור בתפקודי הזיכרון של הנבדקים. בקבוצת הג'ינסנג נצפה שיפור במהירות התגובה במטלות הזיכרון ובדיוק בתגובות במטלות הקשב. בקבוצות הגינקו והטיפול המשולב נצפה שיפור תלוי זמן בקשב, בזיכרון ובדיוק, ללא שיפור במהירות התגובה. לבסוף, שיפור במצב הרוח המדווח של הנבדקים נצפה בעקבות הטיפול באמצעות גינקו ופחות בעקבות הטיפול המשולב.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12020739

מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו מוצלב (מרץ 2016) אשר בדק את התגובתיות הקרדיוואסקולרית כמנגנון אפשרי המסביר את ההשפעה המטיבה של גינקו דו אונתי (Ginkgo biloba) על התפקוד הקוגניטיבי. 
במחקר השתתפו 24 מתנדבים אשר ביצעו מבחן להערכת התפקוד קוגניטיבי ב-3 ימים שונים עם הפסקה של 48 שעות ביניהם. בימי המבחן המשתתפים נטלו מינון בינוני וגבוה, 120 ו-240 מ"ג, של גינקו בילובה, או מינון בינוני וגבוה, 500 ו-1,000 מ"ג, של ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng) וכן של פלסבו. במהלך כל יום מבחן, החוקרים עקבו אחר התגובתיות הקרדיווסקולרית (לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי וקצב הלב).
נמצא כי גינקו תרם לשיפור בתפקודים ניהוליים מסוימים בקרב נשים אך לא בקרב גברים, כאשר ההשפעה המיטיבה הייתה קשורה באיזון התגובתיות הקרדיווסקולרית. כלומר, במטלות הגורמות לעליה בתגובת הסטרס, עשויה להיות תועלת לשימוש בגינקו לאיזון התגובתיות הקרדיווסקולרית וכתוצאה מכך לשיפור התפקוד הקוגניטיבי. לג'ינסנג לא נמצאה השפעה על התפקוד הקוגניטיבי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26938637

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

גִ'ינסנג אמרִיקאי (Panax quinquefolius)
מחקר קליני (אוקטובר 2010) אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו במבנה מצולב (Crossover trial) בחן את השפּעת נטילה חד פעמית של תכשיר צמחי המכיל ג'ינסנג אמריקאי על התפקוד הקוגנטיבי של נבדקים צעירים בריאים. Cereboost™ הוא תכשיר צמחי המכיל תמצית תקנית של ג'ינסנג אמריקאי מתוקננת להכיל 11.65% Ginsenosides. המחקר בדק 32 נבדקים אשר נטלו פלסבו אוCereboost™ במינון 100, 200 או 400 מ"ג וכל מינון ניטל בתזמון של שעה, שלוש שעות או שש שעות לפני מבדקים קוגנטיביים. המבדקים הקוגנטיביים נערכו בארבעה מפגשים שונים (בכל מפגש שלושה מבדקים), כל מפגש התקיים לאחר שבוע מקודמו כדי לבודד את השפּעת ההתערבות הספציפית. בתום המפגשים, כל הנבדקים שובצו בכל סוגי ההתערבות (פלסבו או מינוני הג'ינסנג השונים) ועברו מבדקים קוגנטיביים בכמה נקודות זמן שונות מזמן נטילת התכשיר הצמחי (שעה עד שש שעות). נמצא שנטילה חד פעמית של תמצית תקנית של ג'ינסנג אמריקאי בכל המינונים ובכל נקודות הזמן שיפרה במידה מובהקת את זיכרון הפעולה לטווח קצר (Short term working memory performance) של הנבדקים. כמו כן, נצפתה השפעה מובהקת של תמצית הצמח במינון 100 מ"ג על זמן התגובה של הנבדקים במשימת ברירה (choice reaction time), על אחוז הדיוק בתשובות ועל רמת הרגיעה שחוו על פי דיווחם בכל נקודות הזמן לאורך יום המבדק. לא נצפתה השפעה מובהקת על רמות הגלוקוז בדמם של הנבדקים ובכך נשללה ההשערה שההבדלים בתפקוד הקוגנטיבי נובעים מהשפעה על מנגנוני גלוקוז או אינסולין. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20676609

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מרץ 2015) בחן את היעילות של ג'ינסנג אמריקאי לשיפור זיכרון העבודה (Working memory) בקרב מבוגרים בריאים בגיל הביניים, בהמשך למחקר קודם בו נמצאה השפעה מובהקת בקרב צעירים.
במחקר השתתפו 52 מתנדבים בריאים בגילאי 40-60 אשר נטלו פעם אחת 200 מ"ג ג'ינסנג אמריקאי ופעם אחת פלסבו. החוקרים העריכו את התפקוד הקוגניטיבי לפני הטיפול וכן 1, 3 ו-6 שעות לאחר מכן ועקבו באופן רציף אחר רמת הסוכר ומצב הרוח.
נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת ג'ינסנג אמריקאי הובילה לשיפור זיכרון העבודה 3 שעות לאחר מכן. לא נמצאה השפעה על מצב הרוח או רמת הסוכר בדם. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25778987

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

גִ'ינסנג אמרִיקאי וגִינקו בִילובה 

מחקר קליני פתוח (2001) בחן את יעילות הטיפול בהפרעת קשב וריכוז בילדים באמצעות תכשיר צמחי (AD-FX) המכיל תמציות יבשות של ג'ינסנג אמריקאי (200 מ"ג) וגינקו דו אונתי (50 מ"ג). 36 ילדים ובני נוער בני 3-17 שאובחנו ב-ADHD נטלו 2 כמוסות ליום מן התכשיר במשך ארבעה שבועות. הם הונחו לא לעשות שינויים בטיפול תרופתי במהלך ההתערבות. בעקבות ההתערבות חל שיפור מובהק בקרב 44% מהילדים בתחום הקשיים החברתיים (חרדה-ביישנות) ובקרב-74% מהילדים בתסמיני ההיפראקטיביות-אימפולסיביות לפי דירוג ההורים. חמישה נבדקים (14%) דווחו תופעות לוואי לא רצויות, אך רק בשניים מהמקרים ניתן היה ליחסן לתכשיר הצמחי. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11394191

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

פֶּרַע מחורר (Hypericum perforatum)

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018): 

מתוך ארבעה מחקרים שסקרנו עולה כי העדויות לגבי יעילות של פרע מחורר (Hypericum perforatum) בטיפול בהפרעת קשב וריכוז הינן מעורבות. 
מחקר מבוקר פלסבו בסמיות כפולה הראה כי פרע מחורר, במינון 900 מ"ג ליום למשך 8 שבועות, לא נמצא יעיל לעומת פלסבו בקרב ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז שלא נוטלים תרופות. לעומת זאת, סקירת מחקרים הסיקה כי פרע מחורר מפחית חרדה, חוסר שקט, תזזיתיות ורגזנות ומשפר תסמיני הפרעת קשב וריכוז. 
שני המחקרים הנותרים הם באיכות מתודולוגית נמוכה ולכן אינם משכנעים, אך עדיין נצפו בהם תוצאות מרשימות.

 

להלן פירוט המחקרים:

מסקירה של מחקרים (דצמבר 2011), שבחנה את הטיפולים המשלימים ל-ADD ו-ADHD, עולה כי פרע מחורר (Hypericum perforatum) עשוי להפחית חרדה, חוסר שקט, תזזיתיות ועצבנות. מסקנה זו מבוססת על המלצת ה- ESCOP (European Scientific Cooperative on Phytotherapy). בסקירה גם מופיע המחקר הפתוח שמופיע בהמשך (2010), לפיו אמנם השימוש בהיפריקום שיפר תסמינים של ADHD, אולם איכותו המתודולוגית נמוכה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22214252

במחקר אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2008) לא נמצא הבדל ביעילות הפרע המחורר לעומת פלסבו בטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). 
במחקר זה השתתפו 54 ילדים ובני נוער בגילאי 6-17 הסובלים מ-ADHD. בשלב ההרצה של המחקר (השבוע הראשון) טופלו המשתתפים באמצעות פלסבו בלבד. לאחר מכן חולקו הילדים והנערים אקראית לקבוצת התערבות שטופלה באמצעות תמצית פרע מחורר (מתוקננת לפי 0.3% היפריצין, במינון 900 מ"ג ליום) ולקבוצת ביקורת שקיבלה פלסבו למשך שמונה שבועות. במשך תקופת ההתערבות לא נטלו הילדים תרופות נוספות לטיפול ב-ADHD.

נמצא כי הטיפול באמצעות פרע מחורר לא שיפר במידה מובהקת את מדדי הקשב וההיפראקטיביות לפי סולם ADHD Rating Scale IV. כמו כן, לא נמצא הבדל מובהק בשיפור תסמיני הקבוצות על פי התרשמות כללית של החוקרים. לבסוף, לא נמצא הבדל בין קבוצת הפרע המחורר לקבוצת הפלסבו בדיווח על תופעות לוואי (פריחה, בחילות והקאות, כאבי ראש, כוויות שמש).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18544723 

במחקר פתוח (2010) נבחנה השפּעת פרע מחורר על תסמיני הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). שלושה נערים בני 14-16 עם ADHD, המטופלים במרפאת חוץ פסיכיאטרית נטלו פרע מחורר או פלסבו. נטילת הצמח שיפרה את מדדי ההיפראקטיביות, חוסר הקשב והאימפולסיביות של הנבדקים בהשוואה לפלסבו. עם זאת, גודל המדגם לא מאפשר לקבוע את יעילות הצמח בטיפול ב- ADHD. פרטים נוספים, לרבות מינון וריכוז התמצית או משך זמן הנטילה אינם ידועים, כיוון שהמאמר המלא אינו נגיש לקריאה. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20140799 

מחקר תצפיתי פרוספקטיבי רב-מרכזי (2012) בחן את ההשפעה של מיצוי צמחי של פרע מחורר (Hypericum perforatum), שורש ולריאן (Valeriana officinalis) ופרחי פסיפלורה (Passiflora incarnate) על אימפולסיביות ועצבנות בילדים.

115 ילדים בגילאי 6-12 הסובלים מעצבנות ותזזיתיות, כמו גם דיכאון תזזיתי במשך כשנתיים, השתתפו במחקר.

הערכת ההורים מצאה שיפור ניכר בילדים שסבלו מבעיות ריכוז, בעיות חברתיות או שסבלו מדיכאון או חרדה. לפי דיווחי הרופאים בין 81.6-93.9% מהילדים לא הראו שום תופעות לוואי וניכר שיפור בתסמינים של דיכאון, חרדות והפרעות שינה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23179673

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

וָלריאן (Valeriana officinalis)

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018):

ממחקרים שסקרנו עולה כי אין מחקרים קלינים מבוקרים שבוחנים את השימוש בולריאן (Valeriana officinalis) בהפרעת קשב וריכוז, המחקרים הקיימים הינם תצפיתיים ואלה מצאו שולריאן כחלק מפורמולה הוביל לשיפור בקרב ילדים שסבלו מבעיות ריכוז, היפראקטיביות, אימפולסיביות, בעיות חברתיות או שסבלו מדיכאון או חרדה או הפרעות שינה, וזאת עם אחוז קטן של ילדים שסבלו מתופעות לוואי. 
מחקר קליני אחד שסקרנו בחן את השפּעת ולריאן רפואי על הפרעות שינה בקרב חמישה ילדים עם לקות שכלית, אשר חלקם סובלים מהיפראקטיביות, ומצא כי לאחר שמונה שבועות של שימוש, הפחית הטיפול באמצעות הולריאן במידה מובהקת את משך ההירדמות ואת זמן העירות הכולל במהלך שעות הלילה, האריך את משך השינה הכולל ושיפר את איכות השינה, כאשר הטיפול היה יעיל במיוחד בקרב ילדים הסובלים מהיפראקטיביות. 

 

להלן פירוט המחקרים:
בסקירת מחקרים (2011), שבחנה את הטיפולים המשלימים ב -ADD ו-ADHD, מצוין כי לולריאן (Valeriana officinalis), השפעה מרגיעה ונוגדת עווית והוא משמש לטיפול בחרדה, באינסומניה וכן ב- ADHD.

החומצה הולריאנית שבו מעכבת פירוק GABA במערכת העצבים המרכזית ולכן הוא יעיל בטיפול באי שקט. הוא נחשב לבטוח לשימוש אך אין מחקרים שבוחנים את בטיחות השימוש בו ספציפית בקרב ילדים ואין מחקרים קליניים מבוקרים שבוחנים את השימוש בו ב- ADHD. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22214252

במחקר קליני מבוקר (מאי 2002) נבחנה השפּעת ולריאן רפואי על הפרעות שינה בקרב ילדים עם לקות שכלית, אשר חלקם סובלים מהיפראקטיביות.

חמישה ילדים עם ליקויים שכליים בדרגות שונות הסובלים מבעיות שינה טופלו בולריאן או בפלסבו במשך שמונה שבועות. בהשוואה למצב ההתחלתי ובהשוואה לפלסבו, הפחית הטיפול באמצעות ולריאן במידה מובהקת את משך ההירדמות ואת זמן העירות הכולל במהלך שעות הלילה, האריך את משך השינה הכולל ושיפר את איכות השינה. הטיפול היה יעיל במיוחד בקרב ילדים הסובלים מהיפראקטיביות.

פרטים נוספים אינם זמינים כיוון שהמאמר המלא אינו נגיש לקריאה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12120807

מחקר תצפיתי פרוספקטיבי רב-מרכזי (2012) בחן את ההשפעה של מיצוי צמחי של פרע מחורר (Hypericum perforatum), שורש ולריאן (Valeriana officinalis) ופרחי פסיפלורה (Passiflora incarnate) על אימפולסיביות ועצבנות בילדים.
115 ילדים בגילאי 6-12 הסובלים מעצבנות ותזזיתיות, כמו גם דיכאון תזזיתי במשך כשנתיים, השתתפו במחקר. הערכת ההורים מצאה שיפור ניכר בילדים שסבלו מבעיות ריכוז, בעיות חברתיות או שסבלו מדיכאון או חרדה. לפי דיווחי הרופאים בין 81.6-93.9% מהילדים לא הראו שום תופעות לוואי וניכר שיפור בתסמינים של דיכאון, חרדות והפרעות שינה.
הערת המערכת: אמנם ממצאי המחקר נראים מבטיחים אך יש לקחת בחשבון כי מדובר במחקר תצפיתי שאינו כולל קבוצת ביקורת, דבר העלול להשפיע על התוצאות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23179673

במחקר תצפיתי נוסף (2015) נבדקה היעילות של מיצוי ולריאן (Valerian) ומליסה (Melissa officinalis) להפחתת תסמיני ADHD בילדים.

במחקר השתתפו 169 ילדים הסובלים מתסמינים של היפראקטיביות וקשיי ריכוז מתחת לסף האבחון של הפרעת ADHD. כל הילדים נטלו 640 מ"ג מיצוי שורש ולריאן ו-320 מ"ג מיצוי מליסה ועברו הערכה ע"י רופא והוריהם בתחילת המחקר, לאחר שבועיים ולאחר 7 שבועות.
נמצא כי אחוז הילדים עם תסמינים קשים של חוסר ריכוז ירד מ-75% ל-14%, עם תסמיני היפראקטיביות מ-61% ל-13% ועם תסמיני אימפולסיביות מ-59% ל-22%. כמו כן ההורים דיווח על שיפור ניכר בהתנהגות החברתית, השינה וההתמודדות עם התסמינים.
הערת המערכת: אמנם ממצאי המחקר נראים מבטיחים אך יש לקחת בחשבון כי מדובר במחקר תצפיתי שאינו כולל קבוצת ביקורת, דבר העלול להשפיע על התוצאות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24837472

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

כְּשוּתָנִית (Humulus lupulus)
בדיווח מקרה (2009) אודות נער בן 14 הלוקה בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) נכתב כי לאחר טיפול בן ארבעה שבועות בכמוסות כשותנית (Humulus lupulus) במינון 300 מ"ג ליום, חל שיפור מובהק בהיפראקטיביות, ברמת הקשב ובאימפולסיביות של הנער.

לאחר ארבעה שבועות הפסקה, נטל הנער פלסבו למשך ארבעה שבועות נוספים (מבלי לדעת שמדובר בפלסבו) ונצפתה שוב הידרדרות מובהקת בכל המדדים. ריכוז התמצית אינו ידוע כיוון שהמאמר המלא אינו נגיש לקריאה.
https://www.thieme-connect.com/products/ejournals/abstract/10.1055/s-0029-1239336 

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

גִ׳ינְסֶנְג סיבירי (Eleutherococcus senticosus)

במחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו (2010) נבחנה השפּעת נטילה חד פעמית של הצמחים רודיולה (Rhodiola rosea), שכיזנדרה (Schisandra chinensis) וג'ינסנג סיבירי (Eleutherococcus senticosus) על תפקודן המנטלי של נבדקות עייפות במשימות קוגניטיביות מלחיצות. 40 נבדקות בגילאי 20-68 שדיווחו על דחק ממושך חולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות נטלה את התכשיר הצמחי ADAPT-232 במינון 270 מ"ג סה״כ, בעוד קבוצת הביקורת נטלה פלסבו. הפורמולה ADAPT-232 מכילה תמציות יבשות הצמחים רודיולה (ביחס 2.8:1), שכיזנדרה (ביחס 1.4:1) וג'ינסנג סיבירי (ביחס 10.5:1). 
להלן אחוז החומרים הפעילים:

rhodioloside (0.32%), rosavin (0.5%), tyrosol (0.05%), schizandrin (0.37%), g-schizandrin (0.24%) and eleutherosides B and E (0.15%)

להלן כמותם הסופית בכמוסה לאחר אנליזה:

221 nm (rhodioloside and tyrosol), 252 nm (rosavin), 220 nm (eleutheroside B), and 210 nm (eleutheroside E, schizandrin and g -schizandrin).

התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקות (ריכוז, זמן תגובה ודיוק) במשימות מלחיצות מוגבלות בזמן נבדק ארבע פעמים במשך שלושה ימים עוקבים בשעות הבוקר (במצב עירנות) ואחר הצהריים (מצב עייפות) כדי לבחון את השפּעת העייפות והלמידה. השפּעת הצמחים על תפקוד הנבדקות במבחן נבדקה שעתיים לאחר נטילת הצמחים בשעות אחר הצהריים של היום השלישי. במסגרת תוצאות המחקר נצפתה השפעה מובהקת של הרכב הצמחים על הקשב, מהירות התגובה והדיוק של הנבדקות במילוי המשימות הקוגניטיביות. לא דווחו תופעות לוואי בעקבות נטילת הצמחים.

www.researchgate.net/profile/Alexander_Panossian2/publication/43072948

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

שַׁעֲוָנִית (Passiflora incarnata)
במחקר קליני השוואתי אקראי וכפול סמיות (יולי 2005) נבחנה יעילות הטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) בקרב ילדים באמצעות שעונית (Passiflora incarnate), בהשוואה לתרופה מתילפנידט (ריטלין).

34 ילדים הסובלים מ-ADHD חולקו אקראית לקבוצת התערבות שטופלה באמצעות תמצית יבשה של שעונית (תכשיר הנקרא Pasipay, במינון 0.08 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף ביום) ולקבוצת ביקורת שטופלה במתילפנידט (במינון 2 מ"ג לק"ג ליום). משך הטיפול היה שמונה שבועות.

הטיפול בשעונית נמצא יעיל באותה מידה כמו מתילפנידט (ריטלין) בהפחתת תסמיני ה-ADHD לפי מדרג ההורים והמורים (עם רמת מובהקות לא גבוהה p=0.94), עם פחות תופעות לוואי מדווחות (ירידה בתיאבון, חרדה ועצבנות).
http://www.futuremedicine.com/doi/abs/10.2217/14750708.2.4.609 

בדיווח מקרה (אוקטובר 2011) אודות נער בן 14 הלוקה בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) נכתב כי לאחר טיפול בן ארבעה שבועות בכמוסות שעונית (בריכוז 5-7:1 במינון 850 מ"ג ליום) חל שיפור מובהק בהיפראקטיביות, ברמת הקשב ובאימפולסיביות של הנער.

לאחר ארבעה שבועות הפסקה, נטל הנער פלסבו למשך ארבעה שבועות נוספים (מבלי לדעת שמדובר בפלסבו) ונצפתה שוב הידרדרות מובהקת בכל המדדים. 
http://link.springer.com/article/10.1007%2Fs00608-011-0318-2?LI=true 

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

וִיתניה משכרת (Withania somnifera)

מחקר רנדומלי מבוקר וכפול סמיות (מרץ 2010) בחן את ההשפעה של תרכובת צמחית לטיפול בילדים הסובלים מ-ADHD. תרכובת הצמחים הכילה: אדמונית (Paeoniae alba), ויתניה משכרת (Withania somnifera), ספלילה (Centella asiatica), ספירולינה (Spirulina platensis), פשטה שרועה (Bacopa monnieri) ומליסה (Melissa officinalis).
במחקר השתתפו 120 ילדים המאובחנים כסובלים מ-ADHD שחולקו רנדומלית למשך ארבעה חודשים לקבוצת התערבות, אשר קיבלה את התרכובת הצמחית, או לקבוצת ביקורת אשר קיבלה פלסבו.

בתום 4 החודשים, לא נצפו שום שינויים בקבוצת הביקורת. בקבוצת ההתערבות לעומת זאת, נראה שיפור מובהק ביכולת ריכוז, קוגניציה, שליטה ביצרים, כמו גם שיפור בתוצאות מבחן טובה TOVA.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20228219

סקירת מחקרים בחיות מעבדה (אפריל 2015) מצביעה על הפעילות נוגדת החמצון של ויתניה משכרת (Withania somnifera) התורמת להגנה על פעילות המוח ולמניעת הפרעות נוירו-התנהגותיות. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25828061

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

קָמוֹמִיל (Matricaria recutita)

בסקירה של מחקרים (דצמבר 2011) שבחנה את הטיפולים המשלימים ל-ADD ו-ADHD, נמצא כי קמומיל (Matricaria recutita) מרגיע ומסייע ל-ADHD. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22214252
מחקר קטן היקף (דצמבר 2008) בחן את ההשפעה של קמומיל (Matricaria recutita) על שלושה נערים בגילאי 14-16. הנערים קיבלו את הקמומיל כמעכב ספיגת נוראדרנלין חוזרת SNRI ונמצא כי השתפרו תסמיני ADHD, וכן חוסר תשומת הלב וחוסר הבגרות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19097772

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

קוֹדוֹנוֹפְּסִיס (Codonopsis pilosula)
במחקר קליני השוואתי אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו (יולי 2004) נבחנה יעילות נטילת גינקו דו אונתי (Ginkgo biloba) וקודונופסיס (Codonopsis pilosula) לעומת גינקו דו אונתי לבדו בשיפור תפקודי הזיכרון והבריאות הכללית בקרב מבוגרים בריאים.

60 סטודנטים ומרצים באוניברסיטה (גיל ממוצע 28 שנים) השתתפו במחקר וחולקו לשתי קבוצות התערבות וקבוצת פלסבו. קבוצת התערבות אחת נטלה פורמולה המשלבת תמציות יבשות של קודונופסיס וגינקו דו אונתי (150 מ"ג של הנגזרת הגליקוזידית של קודונופסיס ו-80 מ"ג תמצית יבשה של גינקו דו אונתי בריכוז לא ידוע). קבוצת ההתערבות השניה נטלה תמצית יבשה של גינקו דו אונתי (במינון 80 מ"ג).

שני התכשירים הצמחיים היו יעילים בשיפור תפקודי הזיכרון (רכישה ושליפה) והבריאות הכללית של הנבדקים, אך התכשיר המשולב היה יעיל יותר מאשר נטילת תמצית הגינקו לבדה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15285274

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

כללי ומחקרים מעורבים

בסקירה שיטתית (2022) מוצגות העדויות העדכניות בהתייחס לשימוש ברפואת צמחים לטיפול ב-ADHD בקרב ילדים עד גיל 18. בסקירה נכללו 7 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 200 משתתפים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של מגוון רכיבים צמחיים, כולל זעפרן (Crocus sativus), קליפת עץ אורן (Pinus pinaster) המכילה את הרכיב הפעיל Oligopin, פשטה שרועה (Bacopa monnieri), ולריאן (Valeriana officinalis), גינקו דו-אונתי (Gingko biloba), או פורמולה המכילה מליסה (Melissa officinalis), אדמונית (Paeonia), ויתניה משכרת (Withania somnifera), ספלילה (Centella asiatica), פשטה שרועה (Bacopa monnieri) וספירולינה (Spirulina platensis). קבוצת הביקורת קיבלה פלסבו או טיפול תרופתי (מתילפנידאט). באופן כללי נמצאו ממצאים מבטיחים בהתייחס לבטיחות וליעילות של פורמולה צמחית המבוססת על מליסה וכן לשימוש בפשטה שרועה ובולריאן. צמחי מרפא אלה נמצאו בעלי השפעה מיטיבה על מדדים שונים של ADHD בדיווח עצמי, אולם העדויות לגבי השְֹפעתם על מדידה אובייקטיבית הינן מוגבלות. עוד נמצא כי קליפת עץ אורן תרמה לשיפור הערכות המורה, אך לא ההורים וכן פוטנציאל לשימוש בגינקו דו-אונתי. לא נמצאה השפעה מובהקת לצמחי המרפא האחרים שנבדקו. החוקרים מסכמים כי העדויות הקיימות אינן מספיקות על מנת להעריך את היעילות של הטיפול הצמחי ב-ADHD בקרב ילדים ולכן יש להמשיך ולבחון את היעילות הקלינית וכן את הסבילות של הטיפול הצמחי לאורך זמן תוך התייחסות להיבטים של מינון וגורמים הקשורים בייצור. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35592415/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו נבדקה היעילות של זעפרן כטיפול תומך ב-ADHD בקרב מבוגרים. ברקע למחקר מציינים החוקרים כי כ-30% מהמטופלים אינם מגיבים היטב לטיפול התרופתי מבחינת יעילות או סבילות. מחקרים קודמים מצאו השפעה מיטיבה לזעפרן בקרב ילדים אולם היעילות בקרב מבוגרים אינה ידועה. במחקר נכללו 56 משתתפים המאובחנים עם ADHD. כל המשתתפים קיבלו רטלין במינון 30 מ"ג ליום ובנוסף חולקו אקראית לנטילת זעפרן במינון 15 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו למשך 6 שבועות. נמצא כי לאחר 6 שבועות בקבוצת הזעפרן חלה ירידה גדולה יותר במדד ASRS להערכת תסמיני ADHD בהשוואה לפלסבו, אולם לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות במדד CAARS. תדירות ההשפעות השליליות הייתה דומה בשתי הקבוצות. החוקרים מסכמים כי נטילת זעפרן בנוסף לטיפול התרופתי עשויה לתרום לשיפור תסמיני ADHD בקרב מבוגרים, אולם יש לאשש את הממצאים במחקרים נוספים. המחקר מומן על ידי אוניברסיטה באיראן והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S221295882200002

במחקר קליני מבוקר (2022) (לא אקראי) נבדקה היעילות של תוסף זעפרן לטיפול ב-ADHD בקרב ילדים. במחקר נכללו ילדים בגיל 7 עד 17 עם אבחנה של ADHD שלא קיבלו טיפול כלשהו ב-6 החודשים שקדמו למחקר. המשתתפים בחרו אחד משני הטיפולים למשך 3 חודשים, כך שקבוצה אחת של 27 ילדים קיבלה טיפול תרופתי (מנה אחת בבוקר של מתילפנידאט בשחרור ממושך) וקבוצה שניה של 36 ילדים קיבלה תוסף זעפרן (Saffr'Activ) במינון 30 מ"ג ליום במנה אחת בערב. נמצא כי שתי ההתערבויות היו בעלות יעילות דומה בהתייחס לשיפור בתסמיני ADHD ובתפקודים הניהוליים. כמו כן, שתיהן נסבלו היטב ולא דווח על השפעות שליליות משמעותיות. מעבר לכך, לשימוש בתוסף זעפרן נמצא יתרון בקיצור זמן ההירדמות בשנת הלילה כאשר שתי ההתערבויות תרמו לשיפור משך השינה, כפי שדווח על ידי ההורים. עוד מציינים החוקרים כי זעפרן היה יעיל יותר לשיפור תסמיני היפראקטיביות ואילו הטיפול התרופתי היה יעיל יותר לשיפור תסמיני קשב. החוקרים מסכמים כי תוסף זעפרן נמצא בעל יעילות דומה לטיפול התרופתי בשיפור תסמיני ADHD בקרב ילדים. המחקר נתמך על ידי חברת Masso Laboratories שסיפקה את התוסף.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36235697/

במסמך מוצגות המלצות קליניות מבוססות ראיות (2022) לשימוש ברכיבים תזונתיים וצמחיים בקרב מטופלים עם הפרעות פסיכיאטריות. ההמלצות גובשו על ידי צוות מומחים בינלאומי מטעם ה- WFSBP (World Federation of Societies of Biological Psychiatry) וה- CANMAT (Canadian Network for Mood and Anxiety Disorders). המסמך כולל המלצות בהיבטים של בטיחות וסבילות ובהיבטים של השימוש הקליני, כולל התוויות ומינון, וכן התייחסות לאוכלוסיות מיוחדות.

להלן סיכום ההמלצות העיקריות בהתבסס על העדויות הקיימות:

• לטיפול בדיכאון: נמצאו עדויות התומכות ביתרון של אומגה 3, ויטמין D, פרוביוטיקה, אבץ, חומצה פולית בנגזרת מתיל פולאט ו- SAMe כטיפול משלים. לא נמצאה תמיכה לשימוש באומגה 3 או ב- SAMe כטיפול יחיד, ולא לשימוש בחומצה פולית, ויטמין C, טריטופן, קריאטין, אינוזיטול, מגנזיום, ו-נ-אצטיל ציסטאין (NAC).
• רכיבים צמחיים שנמצאו בעלי השפעה מיטיבה כוללים פרע מחורר (Hypericum perforatum), זעפרן (Crocus sativus), כורכומין (Curcuma longa) ולבנדר (Lavandula angustifolia), כאשר לא נמצאה תמיכה לשימוש ברודיולה (Rhodiola rosea) בהפרעות מצב רוח.
• לטיפול בהפרעה דו-קוטבית: נמצאה תמיכה מסוימת ליתרון של אומגה 3 בדיכאון על רקע הפרעה דו-קוטבית, אולם לא נמצאו עדויות התומכות ב-NAC.
• לטיפול בהפרעות חרדה: נמצאו עדויות התומכות בשימוש ב-NAC בהפרעה הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), ללא עדויות מספיקות להערכת היעילות של רכיבים אחרים בהפרעות הקשורות בחרדה.
• נמצאה תמיכה לטיפול בויתניה משכרת (Withania somnifera), גלפימיה (Galphimia glauca) ולבנדר לטיפול בהפרעות חרדה, ללא תמיכה לשימוש בקווה-קווה (Piper methysticum) ובקמומיל בהפרעת חרדה מוכללת.
• לטיפול בסכיזופרניה: נמצאו עדויות התומכות ביתרון של ויטמין D, מתיל-פולאט ן- NAC לשיפור תסמינים שליליים, ללא תמיכה בתרומה של אומגה 3. עם זאת, אומגה 3 עשויה לתרום למניעת התפתחות ההפרעה בקרב צעירים בסיכון גבוה עם חסר בחומצות שומן חיוניות. לטיפול בתסמינים שליליים נמצאה תמיכה מסוימת גם לשימוש בגינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba).
• לטיפול ב-ADHD: נמצאה תמיכה מסוימת לתרומה של מיקרונוטריינטים באופן כללי ושל ויטמין D, ללא עדויות התומכות בתועלת של אומגה 3, אומגה 9, אצטיל-ל-קרניטין ואבץ או של גינקו דו-אונתי.

צוות המומחים מציין כי כל ההתערבויות נמצאו בעלות רמה סבירה של בטיחות וסבילות, כאשר לרוב נעשה שימוש במוצרי מדף. אחד הגורמים שהגבילו את יכולת קביעת המסקנות היו מדדי האיכות והסטנדרטיזציה של התוספים הצמחיים. הם ממליצים על שימוש ברכיבים שנתמכים מחקרית כטיפול משלים כחלק מהטיפול הסטנדרטי, במיוחד במקרים של הפרעות חמורות יותר. עוד הם מדגישים כי העדר מידע על תוסף מסוים אינו בהכרח מעיד על חוסר יעילות.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35311615/

בסקירה של סקירות שיטתיות (2018) מוערכות העדויות בנוגע לשימוש ברפואת צמחים אוריינטלית (רפואת צמחים סינית, קמפו* ורפואה קוריאנית מסורתית) לטיפול בהפרעות נוירולוגיות בילדים. בסקירה נכללו 16 סקירות שיטתיות, הכוללות בסה״כ 169 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 19,542 משתתפים. 

להלן הממצאים העיקריים:

• אפילפסיה - בהתבסס על שש סקירות שיטתיות נמצא כי רפואת צמחים אוריינטלית, כטיפול משלים או אלטרנטיבי, הייתה יעילה יותר להשגת שיפור קליני בתסמינים, בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד. 
• שיתוק מוחין - בהתבסס על סקירה שיטתית אחת נמצא כי שילוב של רפואת צמחים אוריינטלית הובילה לשיפור במדד של תפקוד בחיי היומיום. 
• הממצאים לא היו עקביים בהתייחס ליעילות הטיפול בהפרעת טיקים (ארבע סקירות שיטתיות) ובבריחת שתן (שתי סקירות שיטתיות), ולא היו ממצאים ברורים בהתייחס ליעילות הטיפול ב-ADHD (שתי סקירות שיטתיות) ואוטיזם (סקירה שיטתית אחת).

החוקרים מציינים כי באופן כללי, איכות העדויות הוערכה כנמוכה מאוד ועד בינונית. הם מסכמים כי ישנם ממצאים מבטיחים לגבי היעילות של רפואת צמחים אוריינטלית לטיפול בהפרעות נוירולוגיות בילדים, כגון אפילפסיה ושיתוק מוחין, אולם נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית טובה על מנת לגבש המלצות לשימוש קליני. 

* 'קמפו' היא שיטת אבחנה יפנית, המשמשת למטרת רקיחת פורמולות ומתבססת בעיקר על אבחנת בטן יפנית ועל אבחנת סוג טיפוס המטופל. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30518236

בסקירה (פברואר 2017) מוצגות העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים ביחס ליעילות ולסבילות של צמחי מרפא המשמשים לטיפול בילדים עם ADHD.

בסקירה נכללו תשעה מחקרים, בהם 464 ילדים בגילאי 0-18, אשר בדקו את ההשפעה של טיפול בצמחי מרפא בהשוואה לפלסבו או לטיפול אחר. הטיפולים במחקרים השונים כללו: שמן נר הלילה, ולריאן (Valeriana officinalis), גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba), פיקנוגנול, פרע מחורר (Hypericum perforatum), שעונית (Passiflora incarnata) ופורמולה המבוססת על מליסה (Melissa officinalis)*.

החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות באיכות נמוכה התומכות בהשפעה המיטיבה של הפורמולה המבוססת על מליסה, של ולריאן (10 טיפות 3 פעמים ביום טינקטורה או טיפות הומאופטיות) ושל שעונית (0.04 מ"ג/ק"ג/יום) וכן עדויות מוגבלות לגבי ההשפעה המיטיבה של פיקנוגנול (1 מ"ג/ק"ג/יום) וגינקו דו-אונתי (80-120 מ"ג/יום). לא נמצאה תמיכה לשימוש בשמן נר הלילה או פרע מחורר. 
החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות המצביעות על היעילות של צמחי מרפא לטיפול בילדים עם ADHD, אולם מדובר במספר קטן של מחקרים ושל משתתפים ונדרשים מחקרים קליניים נוספים על מנת לאשש את הממצאים ולגבש המלצות קליניות.
* הפורמולה הכילה מליסה (Melissa officinalis), אדמונית (Paeonia spp), ויתניה משכרת (Withania somnifera), ספלילה (Centella asiatica), ספירולינה (Spirulina platensis) ופשטה שרועה (Bacopa monnieri), במינון של 3 מ"ל במים 3 פעמים ביום. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28137522

בסקירה (2016) אשר מציגה את העדויות לגבי היעילות והבטיחות של צמחי מרפא ותוספי תזונה לטיפול ב-ADHD וכן את העדויות לגבי השימוש בתוספים אלה כטיפול תומך, יחד עם טיפול טבעי אחר או עם טיפול תרופתי, נכללו 30 מחקרים שפורסמו בשפה האנגלית. 
בהתייחס לצמחי מרפא, בסקירה מוצגות העדויות ממחקרים קליניים לגבי פיקנוגנול המופק מקליפת עץ האורן הצרפתי (Pinus pinaster), פרע מחורר (Hypericum perforatum), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba), ולריאן (Valeriana officinalis), הפורמולה הסינית Ningdong, בקופה (Bacopa monnieri) ופסיפלורה (Passiflora incarnata). בנוסף מוצגים ממצאים ממחקרים פרה-קליניים לגבי צמחי המרפא והרכיבים הפעילים: Oroxylin A המופק מקערורית סינית (Scutellaria baicalensis), ו-YY162 פורמולה הכוללת רכיבים המופקים מגינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba) ומג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng), הצמח הים-תיכוני Sideritis scardica ורודיולה (Rhodiola rosea). 
בהמשך מוצגות העדויות לגבי התפקיד וההשפעה של ויטמינים (כולל B6, C, (E, מינרלים (אבץ, ברזל, מגנזיום), חומצות אמינו (התמקדות בנגזרות של אצטיל-ל-קרניטין ותיאנין) וחומצות שומן חיוניות.

בנוסף, מוצגות העדויות לגבי השילוב של טיפולים שונים, טיפול טבעי וטיפול תרופתי כגון שילוב הפורמולה הסינית Yizhi או אבץ-סולפאט עם תרופות ממשפחת מתילפנידאט, וכן של שני טיפולים טבעיים כגון ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) יחד עם גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba).

באופן כללי ישנם ממצאים מעורבים וממצאים שאינם חד משמעיים ביחס ליעילות הטיפולים השונים. עם זאת, טיפולים אלה נחשבים לרוב בטוחים יותר בהשוואה לטיפול התרופתי הקונבנציונאלי.

החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים נוספים על מנת לבסס את הממצאים הקיימים ולגבש המלצות לשימוש קליני. הם מדגישים כי צמחי מרפא לרוב מכילים מספר רכיבים פעילים ולכן יש לבחון היטב את ההשפעה ואת התגובות ההדדיות כאשר משולבים עם טיפול תרופתי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26966583

מסקירה של מחקרים (דצמבר 2011) שבחנה את הטיפולים המשלימים ל-ADD ו-ADHD, עולה כי קיימת יעילות למספר צמחי מרפא. רודיולה (Rhodiola rosea) נמצאה מסייעת כנוגדת חרדות ומעוררת, משפרת את יכולת הריכוז והתפקוד הקוגנטיבי. קמומיל (Matricaria recutita) מרגיע ומסייע ל-ADHD; פרע מחורר (Hypericum perforatum) מפחית חרדה, חוסר שקט, תזזיתיות ורגזנות ומשפר תסמיני ADHD; ולריאן (Valeriana officinalis) בעל השפעה על מערכת העצבים כמרגיע ונוגד עוית, משמש טיפול ב-ADHD; פשטה שרועה (Bacopa monnieri) משמשת כטוניק למוח ומשפרת תפקוד קוגנטיבי, משפרת זיכרון, למידה וריכוז בילדים הסובלים מ- ADHD.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22214252

מחקר רנדומלי מבוקר וכפול סמיות (מרץ 2010) בחן את ההשפעה של תרכובת צמחית לטיפול בילדים הסובלים מ-ADHD. תרכובת הצמחים הכילה: אדמונית (Paeoniae alba), ויתניה משכרת (Withania somnifera), ספלילה (Centella asiatica), ספירולינה (Spirulina platensis), פשטה שרועה (Bacopa monnieri) ומליסה (Melissa officinalis).במחקר השתתפו 120 ילדים המאובחנים כסובלים מ-ADHD שחולקו רנדומלית למשך ארבעה חודשים לקבוצת התערבות, אשר קיבלה את התרכובת הצמחית, או לקבוצת ביקורת אשר קיבלה פלסבו. בתום 4 החודשים, לא נצפו שום שינויים בקבוצת הביקורת. בקבוצת ההתערבות לעומת זאת, נראה שיפור מובהק ביכולת ריכוז, קוגניציה, שליטה ביצרים, כמו גם שיפור בתוצאות מבחן טובה TOVA.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20228219

מחקר תצפיתי (מאי 2015) בו נבדקה היעילות של מיצוי ולריאן (Valerian) ומליסה (Melissa officinalis) להפחתת תסמיני ADHD בילדים.
במחקר השתתפו 169 ילדים הסובלים מתסמינים של היפראקטיביות וקשיי ריכוז מתחת לסף האבחון של הפרעת ADHD. כל הילדים קיבלו 640 מ"ג מיצוי שורש ולריאן ו-320 מ"ג מיצוי מליסה ועברו הערכה ע"י רופא והוריהם בתחילת המחקר, לאחר שבועיים ולאחר 7 שבועות. נמצא כי אחוז הילדים עם תסמינים קשים של חוסר ריכוז ירד מ-75% ל-14%, עם תסמיני היפראקטיביות מ-61% ל-13% ועם תסמיני אימפולסיביות מ-59% ל-22%. כמו כן ההורים דיווח על שיפור ניכר בהתנהגות החברתית, השינה וההתמודדות עם התסמינים. אומנם ממצאי המחקר מבטיחים אך יש לקחת בחשבון כי מדובר במחקר תצפיתי שאינו כולל קבוצת בקרה, דבר העלול להשפיע על התוצאות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24837472

במחקר קליני פתוח (ללא קבוצת ביקורת), (2020) הוערכה ההשפעה של רודיולה (Rhodiola rosea), על חלוקת המשאבים המנטליים ותפקודי הקשב. במחקר נכללו 50 מבוגרים בריאים בגילאי 30-50, שדיווחו על עייפות מנטלית וויזואלית על רקע עבודה ממושכת מול מחשב. כל המשתתפים נטלו 200 מ"ג תוסף רודיולה (WS® 1,375), פעמיים ביום למשך 12 שבועות. בתחילת המחקר ולאחר שישה ו-12 שבועות בוצעה הערכה נוירו-פסיכולוגית, נמדדה הפעילות החשמלית במוח בזמן ביצוע מטלה היוצרת עומס מנטלי, ונבדקו תסמינים של דיכאון וסטרס. באופן כללי תוצאות המחקר מצביעות על שיפור במהירות התגובה וירידה בשיעור הטעויות במטלות קוגניטיביות שונות, וכן על שיפור בזמינות המשאבים המנטליים. החוקרים מציינים כי יש לאשש את הממצאים במחקר אקראי מבוקר. המחקר מומן על ידי חברת Dr. Willmar Schwabe GmbH & Co. KG המפתחת את התוסף.       

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32592534/

מחקר פיילוט פתוח (מאי 2001) בדק את ההשפעה של תרכובת צמחית המכילה ג'ינסנג אמריקאי (Panax quinquefolium) וגינקו דו אונתי (Ginkgo biloba) על הפרעות קשב וריכוז.36 ילדים בגילאי 3-17 המאובחנים ב ADHD השתתפו במחקר והתבקשו ליטול פעמיים ביום על קיבה ריקה כמוסות המכילות 200 מ"ג ג'ינסנג אמריקאי ו-50 מ"ג גינקו בילובה. בתום 4 שבועות טיפול, נצפה שיפור בבעיות חברתיות ובתסמינים נוספים של בין 44-74%.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11394191

סקירת מחקרים בחיות מעבדה (אפריל 2015) מצביעה על הפעילות נוגדת החמצון של ויתניה משכרת (Withania somnifera) התורמת להגנה על פעילות המוח ולמניעת הפרעות נוירו-התנהגותיות. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25828061

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

תוספי תזונה

מסקירת מחקרים עדכנית (נובמבר 2018) עולות ראיות לגבי תוספי התזונה הבאים: 

1. במחקרים קלינים מבוקרים, אשר הוכיחו את יעילות תוסף חוּמְצוֹת שוּמן אומגה 3 לילדים בגילאי 5-16, הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, ניכר שיפור בתסמינים כגון ריכוז, קשב, התנהגות ועוד, באיכות השינה ובאיכות החיים. המינון שנבחן במחקרים החל בגרם אחד ליום אך מנסיון מצטבר ראוי יותר להמליץ על טווח של 1-4 גרם.
2. לתוסף אָבַץ יכולת להפחית תסמיני הפרעות קשב, היפראקטיביות ואימופולסיביות ולשפר איכות שינה, התנהגות ובעיות רגשיות. טווח המינונים שנמצא יעיל ובטוח לשימוש הוא 15-30 מ״ג.
3. תוסף פִּיקְנוֹגֶנוֹל לילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז במינון 1 מ"ג לק"ג משקל גוף למשך ארבעה שבועות הפחית היפראקטיביות ושיפר ריכוז וקואורדינציה. 
4. תוסף בַּרְזֵל במינון 80 מ"ג ליום לילדים בגילאי 5-8, הסובלים מחוסר בבַּרְזֵל ו/או פריטין בדם אך לא בהכרח סובלים מאנמיה, למשך 12 שבועות, שיפר יכולות למידה וזיכרון והפחית תסמיני הפרעת קשב וריכוז. עבור ילדים הסובלים מאנמיה נצפה שיפור גם בתפקוד הקוגניטיבי הכללי וב-IQ.
5. ממחקרים שסקרנו עולה כי תוסף מולטי ויטמינים ומינרלים עשוי לספק תמיכה תזונתית למטופלים עם תזונה לא מאוזנת, בעיקר בשל חוסר תיאבון עקב טיפול תרופתי, אולם העדויות לגבי שיפור בתסמיני הפרעות קשב וריכוז אינן חד משמעיות, וכנראה שהשיפור משמעותי יותר בקרב הסובלים מדיכאון.

 

להלן פירוט המחקרים:

חוּמצות שומן | בּרזל | אבַץ | פיקנוגנול | מולטי ויטמינים ומינרלים | וִיטמין D | מגנזְיום ווִיטמין B6 | כללי ומחקרים מעורבים 

 

חוּמצות שומן

במחקר חתך (2022) נבדק הקשר בין ריכוז חומצות שומן מסוג DHA ו-ALA ובין תפקודי קשב בקרב מתבגרים. החוקרים מסבירים כי בגיל ההתבגרות ישנה חשיבות לצריכה התזונתית בהקשר של תפקוד המוח, ולמרות העדויות הרבות בהתייחס לקשר בין אומגה 3 ותפקוד קוגניטיבי אין מספיק עדויות בהתייחס לתפקודי הקשב. במחקר נכללו 372 משתתפים בני 14 בממוצע אשר ביצעו מבדק להערכת הקשב. נמצא כי בהשוואה למשתתפים עם ריכוז ה-DHA הנמוך ביותר (שליש תחתון), המשתתפים עם הריכוז הגבוה ביותר (שליש עליון) היו בעלי ביצועים גבוהים יותר באופן מובהק במטלת הקשב. בנוסף, נמצא יתרון לריכוז גבוה של ALA בהתייחס למדד של אימפולסיביות, אך לא בהתייחס לקשב. החוקרים מסכמים כי באופן כללי ריכוז גבוה של DHA, אשר משקף צריכה תזונתית גבוהה יותר, נמצא קשור בביצועי קשב טובים יותר בקרב מתבגרים. יש להמשיך ולבחון האם קשר זה עשוי להיות סיבתי כבסיס לגיבוש המלצות תזונתיות לשיפור בריאות המוח בגיל ההתבגרות.

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35960396/

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018):

ממחקרים עולה הקשר בין חסר באומגה 3 לבין התפתחות הפרעת קשב וריכוז וניכר כי ההשפעה הטיפולית של תוספי תזונה מסוג אומגה 3 על תסמיני הפרעת קשב וריכוז הינה מעורבת ותלויה כנראה ביחס שבין אומגה 3 לאומגה 6, בשלב ההתפתחותי ובהפרעה בפעילות המוחית. 

במחקרים קלינים מבוקרים, אשר הוכיחו את יעילות תוסף חומצות שומן לסובלים מהפרעת קשב וריכוז, ניכר שיפור בתסמינים כגון ריכוז, קשב, התנהגות ועוד, באיכות השינה ובאיכות החיים. השיפור נצפה עבור: 

1. ילדים בגילאי 8-14, אשר קיבלו 650 מ"ג EPA ו- 65- מ"ג DHA כתיסוף ל- 10 גרם מרגרינה, למשך 16 שבועות. 
2. במטא אנליזה נמצא כי שיפור ברמת ההיפראקטיביות בקרב צעירים וילדים הודגם רק כאשר נעשה שימוש בEPA במינון גבוה מ- 500 מ"ג/יום.
3. ילדים בגילאי 8-16, אשר קיבלו אומגה 3 במינון של 1 גרם ליום.
4. ילדים בגילאי 9-12, הסובלים ממחסור בברזל והפרעות שינה הקשורות ל- ADHD, אשר קיבלו תרכובת של חומצות שומן רב בלתי רוויות למשך 10 שבועות.
5. ילדים בגילאי 5-12 , אשר קיבלו תוסף חומצות שומן רב בלתי רוויות (אומגה 6 ואומגה 3), מגנזיום ואבץ למשך 3 חודשים לפחות. 

 

להלן פירוט המחקרים:

בסקירה של מחקרים אקראיים מבוקרים, (2020) הוערכה ההשפעה של אומגה 3 על התפקוד הקוגניטיבי בקרב ילדים וצעירים, ונבדק מהו המינון היעיל. בסקירה נכללו 33 מחקרים, מהם 24 מחקרים נערכו בקרב ילדים עד גיל 12 ושמונה מחקרים נערכו בקרב צעירים בגילאי 20-25. ברוב המחקרים נכללו משתתפים עם התפתחות תקינה, כאשר 11 מחקרים נערכו בקרב משתתפים עם ADHD ובמחקר אחד נכללו משתתפים עם PKU. משך ההתערבות נע בין ארבעה ל-52 שבועות. במחקרים אלה ניתנו תוספי אומגה 3 בטווח מינונים רחב שנע בין 16.5 ל-3,600 מ"ג/יום DHA ובין 0 ל-1,740 מ"ג/יום EPA. 

להלן הממצאים העיקריים:

• נמצאה נטייה גדולה יותר לשיפור במדדים קוגניטיביים שונים, כאשר בעקבות ההתערבות חלה עלייה באינדקס אומגה 3 (מדד להערכת ריכוז אומגה 3 בגוף) לרמה הגבוהה מ-6%. 

• במחצית מהמחקרים בהם נכללו משתתפים עם התפתחות תקינה נמצא שיפור במדדים הקוגניטיביים בעקבות נטילת תוספי אומגה 3 במינון יומי של לפחות 450 מ"ג DHA + EPA. 

• על בסיס העדויות הקיימות לא ניתן להגדיר מהו סף המינון היעיל לילדים עם ADHD. 

החוקרים מסכמים כי נטילת אומגה 3 במינון של לפחות 450 מ"ג/יום ועלייה באינדקס אומגה 3 למעל 6% הייתה מלווה בסבירות גבוהה יותר לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי בקרב ילדים וצעירים. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר ועל העדר ניגודי אינטרסים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33053843/

בסקירה מקיפה של מטה-אנליזות, המבוססות על מחקרים אקראיים מבוקרים,(2019) מעריכים החוקרים את הבטיחות והיעילות של תוספי תזונה לטיפול בהפרעות נפשיות. בסקירה נכללו 33 מטה-אנליזות, בהן הנתונים של 10,951 משתתפים, הסובלים ממצבים פסיכיאטריים שונים: סכיזופרניה, סיכון לפסיכוזה, הפרעות דיכאון, מצבים הקשורים בחרדה וסטרס, הפרעות דו-קוטביות ו-ADHD. תוספי התזונה שנכללו בסקירה הוגדרו כויטמינים, מינרלים, מאקרונוטריאנטים, חומצות שומן או חומצות אמינו, ללא שינויים תזונתיים או צמחי מרפא. בכל מטה-האנליזות, תוסף התזונה ניתן במקביל לטיפול הסטנדרטי, מלבד במטה-אנליזה אחת בה נבדקה ההשפעה של אומגה 3 כטיפול יחיד לדיכאון. אף מטה-אנליזה לא בדקה את ההשפעה של תוסף תזונה בהשוואה ישירה לטיפול תרופתי. כל המחקרים היו מבוקרי פלסבו.

לטיפול ב-ADHD:

• אומגה 3 – השפעה חיובית קטנה על תסמיני ADHD בתוספים המכילים רמת EPA גבוהה (2.5 גרם ליום), ללא השפעה על בעיות רגשיות או התנהגותיות נלוות. 

החוקרים מציינים כי כל תוספי התזונה נמצאו בעלי פרופיל בטיחות גבוה, ללא דיווחים על השפעות שליליות חמורות או על התוויות נגד עם תרופות פסיכיאטריות. החוקרים מסכמים כי ישנם תוספי תזונה בעלי יעילות מבוססת, כגון אומגה 3 לטיפול בדיכאון, אולם ישנם תוספים שיעילותם לא הוכחה בצורה חד-משמעית.  

המחקר נכתב על ידי מספר גדול של חוקרים ממוסדות אקדמיים שונים במדינות שונות ולא דווח על מעורבות של חברות מסחריות במחקר. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31496103

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה (2021) הוערכה היעילות והבטיחות של תוספי חומצות שומן רב בלתי רוויות לטיפול ב-ADHD בקרב ילדים. בסקירה נכללו 31 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם 1,755 ילדים בגילאי 6 עד 18 המאובחנים עם ADHD. במחקרים אלה נבדקו התערבויות שכללו תוספי אומגה 3, אומגה 6, או שילוב שלהם למשך 8 שבועות עד 12 חודשים, כטיפול יחיד או בשילוב עם טיפול תרופתי. 

להלן הממצאים העיקריים לאחר ניתוח כולל של הנתונים:

• לא נמצאה השפעה להתערבות על התסמינים העיקריים של ADHD (קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות) לפי דירוג ההורים והמורים.

• לא נמצאה השפעה מובהקת על קשיים התנהגותיים ועל איכות החיים. 

• לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בהתייחס להשפעות שליליות, כולל שלשול, חוסר נוחות בטני או בחילה. 

החוקרים מסכמים כי הממצאים הקיימים אינם תומכים ביעילות של תוספי חומצות שומן לטיפול בילדים עם ADHD, אולם בשל איכות העדויות המוגבלת לא ניתן לקבוע מסקנה חד משמעית. 

המחקר מומן על ידי משרד הבריאות הדני והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33917727/

בסקירה שיטתית של מטה-אנליזות (ינואר 2017) בוחנים החוקרים מהי היעילות של התערבויות תזונתיות שונות לילדים עם ADHD. בסקירה נכללו שש מטה-אנליזות של מחקרים אקראיים מבוקרים, בהן נבדקו ההשפעות של דיאטות אלימניציה כדוגמת: הימנעות מצבעי מאכל מלאכותיים, דיאטות אלימינציה כדוגמת ה-few-foods diet וכן מחקרים שבדקו את ההשפעות של ויטמינים, מינרלים ותוספי אומגה 3. מניתוח כלל הנתונים עולה כי הימנעות מצבעי מאכל מלאכותיים או נטילת תוספי אומגה 3 היו בעלות יעילות נמוכה, שאינה תורמת באופן מובהק לטיפול ב-ADHD. לעומת זאת, דיאטות אלימינציה נמצאו בעלות תרומה גבוהה יותר לילדים עם ADHD, אך נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון מהי ההשפעה של מזונות שונים, כגון ההשפעה על חיידקי המעי, וכיצד ניתן לפשט את תהליך האלימינציה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28121994

מטה-אנליזה (2016), אשר נועדה להעריך את הקשר בין היחס אומגה 6 / אומגה 3 והיחס חומצה ארכידונית (AA / EPA) לתסמיני ADHD. החוקרים מציינים כי ממחקרים קודמים עולה שמטופלים עם ADHD נוטים להיות בעלי רמות נמוכות יותר של אומגה 3 ואומגה 6 אולם במחקרים קליניים ההשפעה של תוספי אומגה 3 ואומגה 6 הייתה קטנה. מכאן, החוקרים מציעים כי היחס אומגה 6 / אומגה 3 עשוי להיות משמעותי יותר בהשוואה לרמה האבסולוטית של כל חומצת שומן בנפרד. בניתוח הנתונים הנוכחי נכללו 5 מחקרים בהם נמדד היחס אומגה 6 / אומגה 3 בילדים וצעירים עם ADHD בהשוואה לקבוצת ביקורת ללא ADHD. נמצא כי משתתפים עם ADHD היו בעלי יחס אומגה 6 ל- אומגה 3 ויחס AA ל- EPA גבוה יותר באופן מובהק בהשוואה למשתתפים ללא ADHD (הפרש הממוצע של היחס בין הסובלים מ- ADHD לבין אלה שאינם סובלים מ- ADHD היה 1.97 ו-8.25, בהתאמה). החוקרים מציינים כי המחקרים שנכללו בניתוח היו באיכות מתודולוגית גבוהה והטרוגניות נמוכה, דבר התומך בעוצמת הממצאים. הם מציעים כי יחסים אלה עשויים להוות מדדים המסייעים להגברת יעילות הטיפול ב-ADHD באמצעות תוספי חומצות שומן. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4879948/

במטה-אנליזה וסקירה שיטתית (יולי 2017) נבדקה ההשפעה של אומגה 3 בקרב ילדים וצעירים עם ADHD. 
במסגרת המחקר החוקרים ערכו שלושה ניתוחים נפרדים על פי הפירוט הבא: 

1. ההשפעה על התסמינים הקליניים נבדקה במטה-אנליזה, הכוללת שבעה מחקרים כפולי-סמיות מבוקרי פלסבו - בהם 534 משתתפים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת תוספי אומגה 3 הייתה מלווה בשיפור ציון התסמינים הכללי המדווח על ידי ההורים וכן בשיפור ציון הקשב וההיפראקטיביות. התוספים בהם נעשה שימוש במחקר כללו EPA במינון 80-650 מ"ג/יום ו-DHA במינון 2.7-640 מ"ג/יום. בניתוח נוסף לפי תת-קבוצות נמצא כי חל שיפור ברמת ההיפראקטיביות רק כאשר נעשה שימוש ב-EPA במינון גבוה מ-500 מ"ג/יום. 
2. ההשפעה על התפקוד הקוגניטיבי נבדקה במטה-אנליזה, הכוללת שלושה מחקרים כפולי-סמיות מבוקרי פלסבו - בהם 214 משתתפים. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת תוספי אומגה 3 הייתה מלווה בשיפור מדדי הקשב (שגיאות השמטה או שגיאות של תגובת יתר), ללא השפעה על מדדי הזיכרון ועיבוד המידע . 
3. רמת אומגה 3, DHA ו-EPA בדם הוערכה על בסיס תשעה מחקרים קליניים, בהם נמצא כי ילדים וצעירים עם ADHD הינם בעלי רמות נמוכות יותר של DHA, EPA ורמת אומגה 3 כללית לעומת קבוצת ההשוואה.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים תמיכה לשימוש באומגה 3 כחלק מהטיפול ב-ADHD. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28741625

בסקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (אוגוסט 2017) נבדקה התרומה של חומצות שומן רב בלתי רוויות, אומגה 3 ואומגה 6, לטיפול ב-ADHD בקרב צעירים וילדים.

בסקירה נכללו 16 מחקרים, בהם 1,514 צעירים וילדים, כאשר במחקרים השונים ניתן מגוון רחב של מזונות מועשרים או תוספי תזונה של חומצות שומן מסוג אומגה 3, עם או בלי אומגה 6, במינונים שונים. בשלושה עשר מהמחקרים דווח כי לחומצות שומן רב בלתי רוויות הייתה השפעה מיטיבה על תסמיני ADHD, כולל היפרקאטיביות, אימפולסיביות, קשב, למידה ויזואלית, קריאת מילים וזיכרון. על בסיס ארבעה מהמחקרים, החוקרים מדגישים את ההשפעה המיטיבה של התוסף Equazen - המכיל EPA בכמות של 558 מ"ג, 174 מ"ג DHA ו-60 מ"ג GLA - כולל הפחתת מינון הטיפול התרופתי. החוקרים מציינים כי ניתן לייחס את הממצאים ממחקרים בהם לא נצפתה השפעה מיטיבה למשך התערבות קצר מדי (נדרשים לפחות 12 שבועות על מנת לזהות שינויים בכדוריות הדם) או למינון נמוך מדי של התוסף. באופן כללי, החוקרים מסכמים כי נמצאה תמיכה ליעילות של תוספי חומצות שומן רב בלתי רוויות לשיפור תסמיני ADHD ולהפחתת המינון התרופתי וכתוצאה מכך להעלאת ההיענות לטיפול.
הסקירה מומנה על ידי חברת Equazen המייצרת את התוסף. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28951787

בסקירה שיטתית מעריכים החוקרים את השיטות לאבחון ADHD בילדים ובבני נוער עד גיל 17 ואת יעילות הטיפול התרופתי והלא-תרופתי. בסקירה נכללו 103 פרסומים בהם 90 מחקרים שונים, 21 מהם העוסקים באבחון ו-69 העוסקים בטיפול. להלן הממצאים העיקריים:
בהתייחס לאבחון:

• השימוש במדדים Attention and Executive Function Rating Inventory ו- Childhood Executive Functioning Inventory היה יעיל יותר לעומת המדד Cambridge Neuropsychological Test Automated Battery. 
• לא נמצאו עדויות מספיקות בנוגע ליעילות של אבחון באמצעות EEG או הדמיה מוחית. 

בהתייחס לטיפול:

• לא פורסמו עדויות עדכניות מאז הסקירה הקודמת בשנת 2011 המראה כי שימוש במתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה) הינו יעיל לילדים מתחת לגיל 6 עם ADHD וכי תרופות ממריצות (פסיכוסטימולנטים) עשויות להיות יעילות לילדים בגילאי 6-12. 
• שימוש באטומוקסטין היה מלווה במידה מעט גבוהה יותר של תופעות לוואי בדרכי העיכול בהשוואה למתילפנידאט.
• טיפול קוגניטיבי התנהגותי עשוי לתרום לשיפור תסמיני ADHD, אולם לא נמצאה תרומה לשיפור ההישגים הלימודיים. נדרשת הערכה נוספת לגבי התרומה של טיפול התנהגותי בהשוואה לטיפול תרופתי, או לטיפול משולב. 
• לא נמצאה השפעה מיטיבה לשימוש בתוספי אומגה 3 או אומגה 6. 

https://effectivehealthcare.ahrq.gov/opics/adhd-update/systematic-review-2018

בסקירה (2020) הוערכה היעילות של תוספי תזונה לטיפול ב-ADHD בקרב ילדים ומתבגרים. בסקירה נכללו 42 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם נבדקו מגוון תוספי תזונה בקטגוריות הבאות: חומצות שומן רב בלתי רוויות, פפטידים ונגזרות של חומצות אמינו, מיקרונוטריאנטים כרכיב בודד (ויטמין D ואבץ) או שילובים שונים, רכיבים צמחיים ופרוביוטיקה. 

להלן פירוט הממצאים: 

• למרות שבחלק גדול מהמחקרים נמצאו תוצאות חיוביות, לא נמצאה השפעה ברורה לאף אחד מהתוספים על ההיבט הקוגניטיבי, הרגשי או ההתנהגותי. 

• חומצות שומן רב בלתי רוויות ומיקרונוטריאנטים תרמו לשיפור תסמיני ADHD, כאשר לתוספים בקטגוריות האחרות נמצאו תוצאות ראשוניות מבטיחות. 

• שימוש בתוספים, בהתאמה אישית ובהתאם לחסרים תזונתיים, עשויים לתרום לטיפול ב-ADHD, אולם השְפעתם פחות ברורה במצבים של תזונה מאוזנת. 

• השילוב של תוספים עם טיפול תרופתי עשוי לתרום לשיפור תסמינים התנהגותיים ולהפחית את תופעות הלוואי, בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד. 

החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים ולבסס את הממצאים בנוגע ליעילות של תוספי תזונה כטיפול תומך לטיפול התרופתי והפסיכולוגי ב-ADHD בקרב ילדים ומתבגרים.       

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32481502/

בסקירה (2016) דנים החוקרים בהשפעה של חומצות שומן מסוג אומגה 3 על מערכת העצבים המרכזית ותפקידן בשמירה על בריאות המוח. ראשית, מוצג ההרכב הכימי של חומצות השומן השונות - כולל ALA, EPA, DHA ו-DPA - והמקורות התזונתיים שלהן. בהמשך, דנים החוקרים בהשפעה נוגדת הדלקת של אומגה 3 מחוץ למערכת העצבים המרכזית - בדגש על מחלות לב, דלקת מפרקים שגרונית ופסוריאזיס - ובמנגנוני הפעולה הקשורים בכך. לאחר מכן, מפורטות העדויות לגבי התפקיד והפעילות של אומגה 3 במערכת העצבים המרכזית, תוך התייחסות להשפעה על התפתחות המוח ולהפרעות נוירולוגיות, שנמצאו במחקרים קליניים קשורות בחוסר איזון בחומצות השומן במוח. הפרעות אלה כוללות: דיכאון, חרדה, ADHD, הפרעה קוגניטיבית קלה, אלצהיימר וטראומה מוחית. בנוסף, החוקרים דנים כיצד נשמרת הרמה הנדרשת במוח של אומגה 3 תוך התייחסות לתהליך הסינתזה בגוף של אומגה 3 ובמעבר של מחסום הדם-מוח. בסיום הסקירה דנים החוקרים בהיבטים של בטיחות, הקשורים בנטילת תוספי אומגה 3. הם מסכמים כי קיימות עדויות מבוססות, התומכות בכך שנדרשות רמות גבוהות של אומגה 3 על מנת לשמור על התפתחות אופטימלית ובריאות - כללית ועצבית - במהלך החיים. רמה תקינה של אומגה 3 בגוף תורמת למניעת תחלואה כרונית ודלקתית, כאשר רמה תקינה במוח תורמת למניעה או לצמצום הפרעות שונות בפעילות העצבית, אולם הממצאים לגבי היעילות של נטילת תוספי אומגה 3 אינם עקביים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27651257

סקירה (2016) של עדויות מ-24 מחקרים לגבי ההשפעה של אומגה 3 על מבנה ותפקוד המוח. ממחקרים תצפיתיים בהם נבדקה הצריכה ארוכת הטווח של אומגה 3 במהלך החיים וממחקרים קליניים בהם נבדקה ההשפעה בטווח הקצר של תוספי תזונה מסוג אומגה 3 במשתתפים בריאים, עולה כי צריכת אומגה 3 קשורה בעלייה בפעילות האזור המוחי הפרה-פרונטלי בילדים וברמה גבוהה יותר של נפח החומר האפור ותקינות החומר הלבן במהלך ההזדקנות. יחד עם זאת, מרבית המחקרים התצפיתיים היו מחקרי חתך או שלא מצאו השפעה על פעילות המוח ולכן ישנו קושי להעריך את מידת ההשפעה המיטיבה. מעבר לכך, ישנן עדויות מועטות התומכות ביעילות של תוספי אומגה 3 כטיפול אלטרנטיבי או משלים בקרב משתתפים עם הפרעות פסיכיאטריות או נוירולוגיות, כולל אלצהיימר, ADHD, דיכאון וסכיזופרניה. באופן כללי מהסקירה עולה כי השפּעת תוספי אומגה 3 משתנה במהלך שלבי ההתפתחות וכתוצאה מהפרעות בפעילות המוח. החוקרים מסכמים כי המנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיס השפעה מיטיבה כלשהי של אומגה 3 על המוח אינם ידועים ונדרשים מחקרים נוספים לבירור ההשפעה והפעילות של אומגה 3 על מבנה ותפקוד המוח.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26742901

סקירה מקיפה (מאי 2013) עולה כי בין הטיפולים שנסקרו, תוסף של חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 נמצא יעיל במידה מסוימת לטיפול ADHD. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23806311?dopt=Abstract

כפי שעולה מסקירה (2012), מחסור תזונתי של חומצות שומן רב בלתי-רוויות בקרב נשים הרות, נשים מניקות וילדים יכולים להשפיע באופן מהותי על ההתפתחות ועל התסמינים של ADHD בילדים. בנוסף, חוסר כרוני של חומצות שומן מסוג אומגה 3 בנשים הרות ומניקות כמו גם בילדים יכול להשפיע על התפתחות ADHD.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22928358

מסקירת מחקרים (דצמבר 2011) שעסקה בהפרעות קשב וריכוז, עולה כי חומצות שומן חיוניות מסייעות להפחית חרדתיות, קשיי ריכוז ובעיות התנהגות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22214252

סקירה (יוני 2009) הבוחנת את דרכי הטיפול השונות ב-ADHD, מגלה כי תוספי חומצות שומן רב בלתי רוויות (שמן דגים), אצטיל-ל-קרנטין ותוספי ברזל, עשויים לשפר תסמיני ADHD.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19476419

סקירה של טיפולים משלימים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז ADD ו-ADHD (דצמבר 2012) מצאה כי ישנן ראיות שתומכות ביעילות של תוספי חומצות שומן מסוג אומגה 3 ותוספי אבץ.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23762770

במאמר (2015) מתואר מודל לפיו לויטמין D ולחומצות השומן EPA ו- DHA מסוג אומגה 3 תפקיד בסינתזה, בשחרור ובפעילות הסרוטונין. מחקרים קודמים מראים כי סרוטונין מווסת תפקוד קוגניטיבי, תגובה סנסורית והתנהגות חברתית וכי פגיעה בתפקודים אלה הינה משותפת ל-ADHD, להפרעה דו-קוטבית, לסכיזופרניה ולהתנהגות אימפולסיבית. לטענת החוקרים, ויטמין D משפעל את חומרי המוצא לסרוטונין ומכיוון ששיעור גבוה באוכלוסייה סובל מרמות נמוכות של ויטמין D ושל אומגה 3, ניתן להניח כי רמות הסרוטונין במוח אינן אופטימאליות.עוד טוענים החוקרים כי חומצת השומן EPA מגבירה שחרור סרוטונין מנוירונים פרה-סינפטיים וחומצת השומן DHA משפיעה על פעילות הקולטן לסרוטונין. לכן, רמות נמוכות של ויטמין D, EPA ו-DHA, יחד עם גורמים גנטיים, עלולות בתקופות קריטיות במהלך התפתחות המוח לפגוע בפעילות הסרוטונין ובכך להוות מנגנון אחד העומד בבסיס הפרעות נוירו-פסיכיאטריות ודיכאון. העלאת הצריכה של ויטמין D ואומגה 3 עשויה לסייע במניעה ובצמצום החומרה של הפרעות בתפקוד המוחי. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25713056

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019) הוערכה ההשפעה של נטילת תוסף חומצת שומן מסוג EPA במינון גבוה על הביצועים הקוגניטיביים, בקרב צעירים עם ADHD. החוקרים מציינים כי במחקרים קודמים לא נבדק כיצד התגובה לטיפול הושפעה מהרמה האנדוגנית של חומצות שומן רב בלתי רוויות (PUFA) בדם. במחקר זה נכללו 92 צעירים בגילאי 6-18 אשר חולקו אקראית לצריכת תוסף EPA במינון 1.2 גרם/יום או לפלסבו (שמן סויה), למשך 12 שבועות. רמת ה-PUFA בכדוריות הדם האדומות נמדדה בתחילת המחקר ובסיומו, במטרה להעריך את ההשפעה של רמת הבסיס על התגובה לטיפול, ואת ההשפעה של התוסף על רמת ה- PUFA בדם. 

להלן סיכום הממצאים: 

• באופן כללי, בקבוצת התוסף חל שיפור משמעותי יותר בתפקודי הקשב, בהשוואה לפלסבו. 
• בקרב המשתתפים עם רמת בסיס נמוכה של EPA, נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור משמעותי יותר במדד נוסף של קשב ובמדד של ערנות, בהשוואה לפלסבו. 
• השיפור במדד של אימפולסיביות היה נמוך יותר בקבוצת התוסף בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
• בקרב משתתפים עם רמת בסיס גבוהה של EPA, השיפור בתסמיני ADHD אחרים ובתסמינים רגשיים היה נמוך יותר בקבוצת התוסף בהשוואה לפלסבו. 
• נטילת EPA הובילה לעלייה של פי 1.6 ברמת ה-EPA בדם, ללא השפעה על ה-DHA, CRP ו-BDNF (גורם נוירוטרופי מוחי). 

מסקנת החוקרים היא כי נטילת תוסף EPA עשויה לתרום לשיפור תסמינים קוגניטיביים של ADHD, בעיקר בקרב צעירים עם רמת בסיס נמוכה, כאשר עלולה להיות לטיפול השפעה שלילית בקרב צעירים עם רמת בסיס גבוהה. 

החוקרים מדווחים על קבלת מימון מגופים מחקריים בלתי תלויים, וכן על קבלת מענקי מחקר ושכר מחברות פרמצבטיות. 

הערת מערכת: לא כתוב במפורש, אבל להבנתנו מהמחקר, מקור ה-EPA הוא בשמן דגים. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31745072/

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2019), שנערך בספרד, נבדקה התרומה של תוסף DHA (חומצת שומן מסוג אומגה 3) לטיפול ב-ADHD. במחקר נכללו 66 מטופלים בגילאי 6-18, אשר חולקו אקראית לנטילת תוסף אומגה 3 או פלסבו - למשך 6 חודשים. התוסף סופק בשקיק - המכיל 1,000 מ"ג DHA, 90 מ"ג EPA ו-150 מ"ג DPA. המינון שניתן היה שקיק אחד ליום לילדים השוקלים עד 32 ק"ג ושניים ליום לילדים במשקל גבוה יותר. 
נמצא כי בקבוצת ההתערבות חל שיפור משמעותי יותר במדדים הקוגניטיביים בהשוואה לנתוני הבסיס, אולם ההבדלים בין הקבוצות לא היו מובהקים סטטיסטית. עם זאת, השיפור במדדים ההתנהגותיים בקבוצת ההתערבות היה באופן מובהק גבוה יותר בהשוואה לפלסבו, כבר לאחר שלושה חודשי טיפול. תוצאות אלה היו בלתי תלויות בשימוש בתרופות. 
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מספקים תמיכה נוספת לתרומה של תוספי DHA לטיפול ב-ADHD.
החוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31190827

במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (פברואר 2018) הוערכה ההשפעה של חומצת השומן DHA, מסוג אומגה 3, על הלמידה וההתנהגות בקרב ילדים, במטרה לשחזר את הממצאים ממחקר קודם שנערך ב-2012.

במחקר הנוכחי נכללו 376 ילדים בריאים בגילאי 7-9 מ-84 בתי ספר בבריטניה, אשר נמצאו בעלי יכולות קריאה נמוכות. הילדים חולקו אקראית לנטילת 600 מ"ג/יום DHA, המופק משמן אצות או פלסבו - למשך 16 שבועות. השפּעת התוסף נבדקה באמצעות מדדים סטנדרטיים של קריאה, זיכרון עבודה והתנהגות וכן הערכת הורים ומורים. החוקרים מציינים כי לא נמצאו הבדלים עקביים בין הקבוצות במדדים שנבדקו, מלבד הבדלים קלים מאוד במדדים התנהגותיים מסוימים. הם מסכמים כי במחקר הנוכחי לא נמצאה תמיכה לממצאים קודמים המצביעים על התרומה של DHA לשיפור מדדי למידה והתנהגות בקרב ילדים. 
המחקר מומן על ידי חברת DSM Nutritional Products, המשווקת את התוסף, וטוענת שלא הייתה מעורבת באף אחד משלבי המחקר. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29462158

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (אוגוסט 2016) נבחנה התרומה של תוסף המכיל חומצות שומן אומגה 3 ואומגה 6 לשיפור יכולת הקריאה בקרב ילדים שאינם סובלים מ- ADHD, אך חלקם סובלים מהפרעות קשב קלות. במחקר השתתפו 154 ילדים בגילאי 9-10 אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת ההתערבות, שנטלה 3 כמוסות המכילות אומגה 3 ואומגה 6 פעמיים ביום (שווה ערך למינון יומי של 558 מ"ג EPA 174 מ"ג DHA ו-60 מ"ג חומצה גמא-לינולנית - GLA), או לקבוצה שקיבלה פלסבו. לאחר 3 חודשים כל הילדים קיבלו את התוסף למשך 3 חודשים נוספים. 
מבין 154 הילדים, 122 סיימו את 3 חודשי הטיפול הראשונים ו-105 השלימו את כל תקופת המחקר. נמצא כי לאחר 3 חודשים בקבוצת ההתערבות חל שיפור גדול יותר באופן מובהק במספר מדדים הקשורים ביכולת הקריאה (בעיקר זמן פענוח פונולוגי וזמן ניתוח ויזואלי) בהשוואה לקבוצת הפלסבו. 
בנוסף, למרות שבמחקר לא נכללו ילדים עם ADHD, נמצאה השפעה מיטיבה לתוסף חומצות השומן גם בקרב ילדים עם הפרעות קשב קלות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27545509

במחקר כפול סמיות מבוקר פלסבו (2015) נבדקה ההשפעה של תוספי אומגה 3 על תסמיני ADHD ושליטה קוגניטיבית בקרב בנים עם ובלי ADHD. במחקר נכללו 40 בנים עם ADHD בגילאי 8-14, מרביתם נוטלים טיפול תרופתי (מתילפנידאט), להם הותאמה קבוצת בקרה של בנים באותם גילאים עם התפתחות תקינה ללא ADHD. המשתתפים בכל קבוצה חולקו אקראית לצריכת 10 גרם ליום מרגרינה עם 650 מ"ג EPA ו-650 מ"ג DHA, או פלסבו, למשך 16 שבועות. בתקופת המחקר החוקרים העריכו תסמיני ADHD, שליטה קוגניטיבית ופעילות מוחית באמצעות הדמיית fMRI, חומצה הומוונילית בשתן (מדד להערכת הדופאמין במוח) וריכוז פוספוליפידים בתאי הלחי. נמצא כי נטילת תוסף אומגה 3 הובילה לשיפור במדדי הקשב, כפי שדווח על ידי ההורים, בקרב שתי הקבוצות. לא נמצאה השפעה לאומגה 3 על מסלולי השליטה הקוגניטיבית הדופמינרגים.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4538345/

מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מאי 2015) בו השתתפו 200 ילדים בגילאי 8-16 מצא כי אומגה 3 במינון של 1 גרם ליום הינה בעלת תרומה לטיפול בהפרעות התנהגות. 
 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25146492
 

מחקר קליני (2011) מבוקר בחן את ההשפעה של חומצות שומן חיוניות על ילדים הסובלים ממחסור בברזל והפרעות שינה הקשורות ל-ADHD.ילדים בגילאי 9-12 קיבלו למשך 10 שבועות תרכובת של חומצות שומן רב בלתי רוויות. בתום תקופת ההתערבות נראו שיפורים מובהקים באיכות חיים, יכולת ריכוז, איכות השינה ורמות המוגלובין.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21587279
 

מחקר קוהורט (ספטמבר 2010) בחן את ההשפעה של תוסף חומצות שומן רב בלתי רוויות (אומגה 6 ואומגה 3), מגנזיום ואבץ, בילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ו/או היפראקטיביות.
810 ילדים בגילאי 5-12 קיבלו את התוסף למשך תקופה של לפחות 3 חודשים.
בתום תקופת ההתערבות נראתה הפחתה מובהקת של תסמיני הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות. בנוסף נראה שיפור בהפרעות שינה והקלה ביכולת להירדם. נראה שיפור מובהק ביכולות ריכוז, בהתנהגות ובבעיות רגשיות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20868469

חזרה לתחילת המחקרים

 

בּרזל

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018):

מחקרים רבים מעידים על כך שמחסור תזונתי של ברזל בקרב נשים הרות, נשים מניקות וילדים יכולים להשפיע באופן מהותי על ההתפתחות ועל התסמינים של הפרעת קשב וריכוז בילדים וכן לפגוע בהתפתחות הקוגניטיבית. עוד עולה ממחקרים כי חוסר בברזל נפוץ בקרב ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, וכי רמות פריטין נמוכות קשורות בהחמרת תסמיני הפרעות הקשב והריכוז. 

ממחקרים קלינים שסקרנו עולה כי תוסף ברזל במינון 80 מ"ג ליום לילדים בגילאי 5-8, הסובלים מחוסר בברזל ו/או פריטין בדם אך לא בהכרח סובלים מאנמיה, למשך 12 שבועות, שיפר יכולות למידה וזיכרון והפחית תסמיני הפרעת קשב וריכוז. עבור ילדים הסובלים מאנמיה נצפה שיפור גם בתפקוד הקוגניטיבי הכללי וב-IQ.

 

להלן פירוט המחקרים:

מסקירת מחקרים נרחבת (מרץ 2013) עולה כי חוסר בברזל נפוץ בקרב ילדים הסובלים מ-ADHD, וכי רמות פריטין נמוכות יותר קשורות בהחמרת תסמיני הפרעות הקשב והריכוז.

במתבגרים להם חוסר בברזל, תוספי ברזל תזונתיים שיפרו את יכולות הלמידה ואת הזיכרון. נמצא כי בקרב ילדים בגילאי 5-8 עם רמות נמוכות של פריטין בדם מתן תוסף 80 מ"ג יומי של ברזל הפחית תסמיני ADHD.

כמו כן מצויין כי על פי מחקר קנדי כי כ-23% מהילדים הסובלים מ-ADHD סובלים מחוסר בנחושת.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23538074

סקירת מחקרים נרחבת (מרץ 2013) מעידה על כך כי בקרב מתבגרים עם חוסר בברזל, תוספי ברזל תזונתיים שיפרו את יכולות הלמידה ואת הזיכרון. נמצא כי בקרב ילדים בגילאי 5-8 עם רמות נמוכות של פריטין בדם מתן תוסף 80 מ"ג יומי של ברזל הפחית תסמיני ADHD.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23538074

סקירה יסודית (אוקטובר 2013) בדקה את ההשפעה של נטילה יומית של תוסף ברזל על התפקוד הקוגניטיבי בקרב ילדים בגילאי 5-12. 

הסקירה כוללת 32 מחקרים בהם השתתפו מעל 7,000 ילדים אשר קיבלו תוספי ברזל שונים במינונים שונים. 

תוצאות הסקירה הראו יתרונות משמעותיים לנטילת תוסף ברזל – שיפור בתפקוד הקוגניטיבי הכללי, עלייה ב-IQ בקרב ילדים אנמיים ושיפור במדדי קשב וריכוז. כמו כן, נמצא קשר בין עלייה בגובה ובמשקל לבין נטילת תוסף ברזל. הסיכון של ילדים אשר נטלו תוסף ברזל לסבול מאנמיה ירד ב-50% והסיכון למחסור בברזל ירד ב-79%. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24130243

סקירה (2012) בחנה את ההשפעה של רכיבים תזונתיים על תסמיני ADHD בילדים.

נמצא כי מחסור תזונתי של ברזל בקרב נשים הרות, נשים מניקות וילדים יכולים להשפיע באופן מהותי על ההתפתחות ועל התסמינים של ADHD בילדים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22928358

מסקירת מחקרים (דצמבר 2011) שעסקה בהפרעות קשב וריכוז, עולה כי ברזל ואבץ מומלצים רק לילדים אשר סובלים מחוסרים, ומסייעים להפחית היפראקטיביות, אימפולסיביות ובעיות חברתיות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22214252

סקירה (יוני 2009) הבוחנת את דרכי הטיפול השונות ב-ADHD, מגלה כי תוספי חומצות שומן רב בלתי רוויות (שמן דגים, אצטיל-ל-קרנטין ותוספי ברזל, עשויים לשפר תסמיני ADHD.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19476419

מחקר קליני מבוקר ורנדומלי (ינואר 2008) ניסה לבחון את התפקיד של תוסף בברזל בטיפול בילדים הסובלים מ- ADHD. במחקר השתתפו 23 ילדים המאובחנים עםADHD ושאינם סובלים מאנמיה בגילאי 5-8 אשר חולקו רנדומלית לקבלת תוסף ברזל (פרוס סולפאט במינון 80 מ"ג ליום) או פלסבו, למשך 12 שבועות.

לאחר קבלת תוספי הברזל נראתה ירידה מתמשכת בתסמיני ADHD, ללא שינוי בקבוצת הפלסבו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18054688

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

אָבץ

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018): 

מחקרים הוכיחו כי חוסר תזונתי של אבץ בקרב נשים הרות, נשים מניקות וילדים יכולים להשפיע באופן מהותי על ההתפתחות ועל התסמינים של הפרעת קשב וריכוז בילדים. 
ממחקרים קלינים שסקרנו עולה כי לתוסף אבץ יכולת להפחית תסמיני הפרעות קשב, היפראקטיביות ואימופולסיביות ולשפר איכות שינה, התנהגות ובעיות רגשיות. טווח המינונים שנמצא יעיל ובטוח לשימוש הוא 15-30 מ״ג. 

להלן פירוט המחקרים:

מסקירת מחקרים נרחבת (מרץ 2013) אבץ נמצא כבעל תפקיד בהפרעות קשב וריכוז, ונראה כי מתן תוסף אבץ יומי הפחית תסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות. 
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23538074
סקירה (2012) בחנה את ההשפעה של רכיבים תזונתיים על תסמיני ADHD בילדים.
נמצא כי מחסור תזונתי של ברזל בקרב נשים הרות, נשים מניקות וילדים יכולים להשפיע באופן מהותי על ההתפתחות ועל התסמינים של ADHD בילדים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22928358

מסקירת מחקרים (דצמבר 2011) שעסקה בהפרעות קשב וריכוז, עולה כי ברזל ואבץ מומלצים רק לילדים אשר סובלים מחוסרים, ומסייעים להפחית היפראקטיביות, אימפולסיביות ובעיות חברתיות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22214252

סקירה של טיפולים משלימים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז ADD ו-ADHD (דצמבר 2012) מצאה כי ישנן ראיות שתומכות ביעילות של תוספי חומצות שומן מסוג אומגה 3 ותוספי אבץ.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23762770
מחקר מבוקר כפול סמיות (פברואר 2011) בחן את ההשפעה של תוסף אבץ על ADHD.
52 ילדים בגילאי 6-14, המאובחנים עם ADHD, חולקו רנדומלית לקבלת תוסף אבץ (15 מ"ג בבוקר, או 15 מ"ג פעמיים ביום) או פלסבו, למשך 13 שבועות, 8 שבועות כטיפול יחיד, ולאחר מכן בתוספת אמפטמינים.
נמצא כי המינון הנדרש של אמפטמינים פחת ב37% בקרב הילדים שקיבלו תוסף אבץ פעמיים ביום. האבץ נמצא כיעיל ובטוח לשימוש.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21309695

מחקר קוהורט (ספטמבר 2010) בחן את ההשפעה של תוסף חומצות שומן רב בלתי רוויות (אומגה 6 ואומגה 3), מגנזיום ואבץ, בילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ו/או היפראקטיביות.
810 ילדים בגילאי 5-12 קיבלו את התוסף למשך תקופה של לפחות 3 חודשים.
בתום תקופת ההתערבות נראתה הפחתה מובהקת של תסמיני הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות. בנוסף נראה שיפור בהפרעות שינה והקלה ביכולת להירדם. נראה שיפור מובהק ביכולות ריכוז, בהתנהגות ובבעיות רגשיות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20868469

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

פִּיקנוגנול

להלן שני מאמרים המציגים את התוצאות ממחקר אקראי מבוקר בו נבדקה ההשפעה של פיקנוגנול (מיצוי קליפת עץ אורן צרפתי) בקרב ילדים עם ADHD. במחקר (2022) נכללו 88 ילדים בני 10 בממוצע אשר חולקו אקראית לנטילת פיקנוגנול, טיפול תרופתי (מתילפנידאט) או פלסבו למשך 10 שבועות. נמצא כי בהשוואה לפלסבו, שתי ההתערבויות היו מלוות בשיפור מובהק בתסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות לפי הערכות המורים. מעבר לכך, הטיפול התרופתי תרם לשיפור תסמיני קשב. עם זאת, תדירות ההשפעות השליליות הייתה גבוהה פי 5 בקבוצת הטיפול התרופתי בהשוואה לפיקנוגנול. במאמר המשך מוצגים הממצאים לגבי השְֹפעת ההתערבות על מדדים חיסוניים, עקה חמצונית וסמנים עצביים. באופן כללי נמצא כי הטיפול התרופתי היה מלווה בירידה בתחושת התיאבון ובירידה במשקל, כאשר בקרב הילדים שנטלו פיקנוגנול נמצאה עלייה במשקל (כמצופה בקרב ילדים המצויים בתהליכי גדילה) וכן שיפור מובהק בסמנים של פעילות נוגדת חמצון ושל מצב חיסוני כללי.  החוקרים מסכמים כי פיקנוגנול עשוי להוות אלטרנטיבה טובה לטיפול התרופתי בקרב ילדים עם ADHD. המחקר מומן על ידי מענק בלתי תלוי והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1756464622003164

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1756464622003176#b0400

סיכום עדכני של המחקרים (נובמבר 2018): מחקרים קלינים מעידים על כך שתוסף פיקנוגנול מפחית היפראקטיביות ומשפר ריכוז וקואורדינציה בקרב הסובלים מהפרעת קשב וריכוז. המינון שניתן לילדים הוא 1 מ"ג לק"ג משקל גוף למשך ארבעה שבועות. המינון שניתן למבוגרים, ללא הפרעת קשב וריכוז, הוא 150 מ"ג ליום, כחלק מתוכנית בריאותית לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי, שיפור מצב הרוח, שיפור ביצוע מטלות מקצועיות והפחתת עקה חמצונית. להלן פירוט המחקרים: סקירה מקיפה (מאי 2013) של העדויות הקיימות לגבי השימוש ברפואה משלימה, כולל תוספי תזונה וצמחי מרפא, לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). החוקרים מציינים כי ביחס למרבית הטיפולים המשלימים העדויות אינן חד-משמעיות, אולם כן קיימים טיפולים בטוחים, זולים ונוחים לשימוש אותם ניתן לנסות. בין הטיפולים אותם החוקרים מציינים כבעלי יעילות מסוימת לטיפול ב- ADHD, נמצא תוסף של פיקנוגנול. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23806311?dopt=Abstract

מסקירת מחקרים (דצמבר 2011) שעסקה בהפרעות קשב וריכוז, עולה כי פיקנוגנול, נוֹגד חִמצון חזק, עשוי להפחית היפראקטיביות, לשפר ריכוז וקואורדינציה בקרב ילדים הסובלים מ-ADHD.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22214252

מחקר קליני מבוקר וכפול סמיות (ספטמבר 2006) בדק את ההשפעה של פיקנוגנול, מיצוי של קליפת עץ אורן צרפתי, על ילדים הסובלים מ- ADHD. במחקר השתתפו 61 ילדים הסובלים מ- ADHD אשר קיבלו תוסף של 1 מ"ג לק"ג כל יום של פיקנוגנול או פלסבו, למשך ארבעה שבועות.
המחקר מראה כי מתן תוסף פיקנוגנול למשך חודש, הפחית באופן מובהק היפראקטיביות, שיפר את יכולות הריכוז והקואורדינציה. לא נראה כל שיפור בקרב קבוצת הפלסבו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16699814

במחקר אקראי מוצלב (2021) שנערך בטאיוואן, נבדקה ההשפעה של מיצוי קליפת עץ אורן (Pinus pinaster) על תסמיני הקשב והאימפולסיביות בקרב ילדים עם ADHD. במחקר נכללו 20 ילדים בני 10 בממוצע שאינם מקבלים טיפול תרופתי. כל המשתתפים קיבלו מיצוי עץ אורן, המשווק תחת השם המסחרי Oligopin®, או פלסבו, כל אחד למשך ארבעה שבועות, עם שבועיים הפרדה בין התנאים. ילדים במשקל של עד 50 ק"ג קיבלו מינון יומי של 25 מ"ג וילדים במינון גבוה מ-50 ק"ג קיבלו מינון כפול של 50 מ"ג. תסמיני ADHD הוערכו באמצעות השאלון SNAP-IV שמולא על ידי ההורים והמורים ובאמצעות מבחן ממוחשב (Conners' CPT-III). באופן כללי נמצא כי נטילת התוסף הייתה מלווה בשיפור תסמיני קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות, כפי שהוערכו בשני המדדים. בנוסף, נצפה שיפור בפעילות נוגדת החמצון בדם. עם זאת, לא נמצא קשר מובהק בין התוצאות במבחן CPT III והפעילות נוגדת החמצון. החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף מיצוי עץ אורן עשויה לתרום לשיפור התסמינים בקרב ילדים עם ADHD, כנראה בעיקר בשל הפעילות נוגדת החימצון שלו. התוסף סופק על ידי חברות מסחריות שלא היו מעורבות במחקר והחוקרים מדווחים על העדר ניגודי אינטרסים.     

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33559134/

מחקר פיילוט (דצמבר 2014) שנועד להעריך את היעילות של התוסף המסחרי פיקנוגנול לשיפור התפקוד הקוגניטיבי, הקשב והביצועים המנטליים בקרב עובדים מקצועיים בעלי רמת עקה חמצונית גבוהה. במחקר נכללו 60 משתתפים בגילאי 35-55 שנטלו 150 מ"ג פיקנוגנול ליום, בשילוב תכנית בריאות המיועדת להגברת הביצועים המנטליים וצמצום העקה החמצונית. לאחר 12 שבועות נמצא כי נטילת תוסף פיקנוגנול היתה יעיל להפחתת העקה החמצונית, לשיפור קל בתפקוד הקוגניטיבי, לשיפור מצב הרוח ולשיפור במטלות מקצועיות יומיומיות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24675223

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

חזרה לתחילת העמוד

חזרה לעמוד הקודם