אבץ

אבץ הינו מינרל המהווה את אחד מיסודות הקורט, כלומר מינרל שאינו משמש כמרכיב מרכזי במבנה של רקמות הגוף אך נידרש לגוף בכמויות קטנות.

אבץ נמנה עם מרכיביהם ומשתתף בהפעלתם של למעלה מ-300 אנזימים בגוף אשר נחוצים לתהליכים ביולוגיים שונים כגון: בניית המטען הגנטי (DNA), בנייה ושפעול של תאי מערכת החיסון, בקרה וייצור של חלבונים בתאי הגוף, בלימת תהליכי חמצון, ייצור והפרשה של הורמונים (כגון: אינסולין והורמוני המין) ועוד.

חוסר באבץ עלול לגרום להפרעות שונות במערכות הגוף ובעיקר במערכת החיסון, העור, המערכת ההורמונלית ומערכת העצבים.

מקורות תזונתיים לאבץ:

מקורות מן הצומח: נבטי חיטה, אגוזים וזרעים (גרעיני דלעת, גרעיני חמנייה, קאשיו, פקאן, פיסטוקים, צנוברים, שקדים) טחינה, קטניות (חומוס, עדשים, שעועית), שמרי בירה, מיסו, חיטה מלאה, שיפון, שיבולת שועל, דוחן, קינואה ועוד.

מקורות מן החי: ביצים, מוצרי חלב, צדפות, בשר רזה וכבד.
** אבץ אשר מגיע ממקורות מן החי נספג טוב יותר מאשר אבץ המגיע ממקורות מן הצומח.

תפקידיו של אבץ:

• מהווה מרכיב חיוני בפעילותם של מעל ל- 300 אנזימים הנחוצים לתהליכים שונים בגוף.

• חיוני לבניית החומר התורשתי (DNA) למניעת התחמצנותו ולחלוקת תאים תקינה.

• בעל תפקיד חשוב בבנייה ופירוק של חלבונים ושומנים.

• משמש כנוֹגד חִמצון בפני רדיקלים חופשיים.

• חיוני לפעילות מערכת החיסון. האבץ מסייע להתבגרות ושפעול תאי הדם הלבנים (תאי מערכת החיסון) בעלי זיכרון חיסוני (תאי T) ומשתתף בתהליכים של יצירת נוגדנים ותאי הרג טבעיים (NK) המסייעים בחיסון תאים נגועים בנגיפים ותאים סרטניים.

• חיוני לשמירה על בריאות העור, השיער, הציפורניים והעיניים ומסייע להחלמת רקמות.

• חיוני לגדילה והתפתחות תקינה (בעיקר של איברי מערכת הרבייה).

• חיוני לפריון האישה והגבר. משמש כרכיב חיוני בפעילויות הורמונליות שונות (כגון: עיכוב אנזים 5 אלפא רדוקטאז הגורם להמרת הורמון טסטוסטרון לדהידרוטסטוסטרון), בתהליך הביוץ, ביצירת תאי הזרע, בתהליך ההפריה, בנוזל הזירמה ובבלוטת הערמונית.

• מסייע לייצור, ויסות ופעילות של הורמונים שונים כגון: אינסולין (חיוני לפעילות הלבלב בייצור והפרשה של ההורמון), הורמוני בלוטת התריס (מסייע בהפיכת T4 ל- T3), הורמוני המין ועוד.

• חיוני להעברה תקינה של מוליכים עצביים בעיקר במוח.

• חיוני לפעילות תקינה של חוש הטעם והריח.

• מסייע בשמירה על מאזן חומצה-בסיס בדם עקב השתתפותו בתהליך יצירת אנזים קרבוניק אנהידרז (CA) שתפקידו להמיר את דו תחמוצת הפחמן (CO2) והביקרבונט.

• מסייע בקליטת זרחן וסידן ובבניית העצמות והשיניים.

• בעל תפקיד עיקרי בפעילות של האנזים דיהידרוגנאז אשר חיוני לפירוק מולקולות אלכוהול.

• מגביר את פעילותו של ויטמין D ובעל תפקיד מרכזי בשחרור ויטמין A מהכבד.

• משתתף בתהליך התכווצות השרירים.

תכונות נוספות של אבץ:

• אבץ הינו מינרל מסיס מים.
• אבץ נהרס בתהליכי עיבוד תעשייתי של מזון.

• בגוף של אדם מבוגר קיים מאגר של כ- 2 גרם אבץ. האבץ נאגר ברשתית העין, בלב, בטחול, בריאות, בלבלב, במח, בבלוטת יתרת הכליה, בעור, בציפורניים, בשיניים, בתאי הדם האדומים ובתאי הדם הלבנים.

• אבץ נספג טוב יותר בסביבה חומצית והוא רגיש לסביבה בסיסית.

ספיגה והפרשה של אבץ:

ספיגתו של האבץ נעשית במעי הדק. רק כמחצית מכמות האבץ הנצרכת במזון נספגת במעי הדק ולכן כמויות צריכת המינרל ישפיעו על מאגריו בגוף. 

לאחר הספיגה מובל האבץ אל רקמות הגוף השונות באמצעות חלבונים שונים (בעיקר לאלבומין) ובעזרת חומצות אמינו המכילות גופרית. 

שילוב של חומצה פיטית (הנמצאת בדגנים מלאים, ירקות חיים וקטניות) ביחד עם אבץ יוצר תרכובת כימית אשר קושרת את האבץ ומונעת את ספיגתו. 

כמו כן, קיימים מינרלים שונים כגון: סידן, זרחן, ברזל ונחושת המתחרים עם המינרל על אתרי קשירה ולכן עלולים לעכב או למנוע את ספיגתו בתאים. 

לעומת זאת, פירות הדר מגבירים את ספיגתו של המינרל ומומלץ לשלב אותם באכילת מזונות המכילים אבץ על מנת להגביר את יעילות ספיגתו.

בגוף של אדם מבוגר קיים מאגר של כ- 2 גרם אבץ. כ- 60% מהאבץ נאגרים ברקמות השריר, כ- 30% בעצמות (בעיקר במח העצם) וכ- 10% ברקמת עור. 

האבץ מצוי בריכוזים שונים ברקמות הגוף השונות ובעיקר בעיניים, כבד, כליות, טחול ותאי הדם האדומים והלבנים.

הפרשה של אבץ נעשית בעיקר בצואה, אך כמות מועטה מופרשת גם בשתן ובזיעה. לכן, באזורים חמים במיוחד, בהם הפרשת הזיעה מוגברת, עלול להיווצר חוסר באבץ.

גורמים לחוסר באבץ:

• תזונה דלה באבץ - תזונה דלה באבץ אשר שכיחה בעולם המערבי המתבסס על צריכה מועטה של ירקות, דגנים מלאים וקטניות המהווים מקור עשיר למינרל וצריכה מוגברת של מזונות מעובדים, מזוקקים ומתועשים המכילים כמויות נמוכות של ויטמינים ומינרלים וביניהם אבץ. בנוסף, צריכת דגנים מעובדים (אורז לבן, קמח לבן) אשר עברו ליטוש של קליפתם, גורמים לחשיפת קדמיום (חומר הנמצא בדגן) אשר נוכחותו מפחיתה את ספיגת האבץ.
• חומצה פיטית - צריכת מזונות המכילים חומצה פיטית (כגון: דגנים מלאים, סיבים תזונתיים, קטניות ואגוזים) יוצרת תרכובת כימית אשר נקשרת לאבץ ואינה מאפשרת את ספיגתו במעי.
• צמחונות או טבעונות - אבץ נמצא בכמויות גבוהות יותר במזונות מן החי ולכן במקרים של הימנעות ממזונות אלו עלול להיגרם חוסר באבץ. עם זאת, תזונה נכונה ומאוזנת, הכוללת הגברת מרכיבים תזונתיים משפרי ספיגה של אבץ במקביל להפחתת מרכיבים תזונתיים מעכבי ספיגה, עשויה לספק לגוף את כמות המינרל הדרושה לו.

• אי ספיקת כליות - בשלב ההתחלתי של אי ספיקת כליות קיימת השתנה מרובה הגורמת להפרשה מוגברת של אבץ בשתן. בנוסף, במחלת כליות כרונית ישנה פגיעה בחילוף החומרים הכלייתי שעלול לגרום למחוסר באבץ.

• מחלות כבד - מחלות כבד פוגעות בתהליך הספיגה של אבץ וגורמות למחסור בו.

• סוכרת - בסוכרת קיימת הפרשה מוגברת של אבץ בשתן. בנוסף, רמת סוכר גבוהה בדם גורמת לירידה ברמות האבץ בגוף.

• צריכת אלכוהול - צריכת אלכוהול מגבירה את הפרשת האבץ בשתן וזאת משום שהאבץ אחראי לפעילות של האנזים דיהידרוגנאז המפרק את רכיבי האלכוהול.

• פגיעות ברקמות הגוף השונות - פגיעות גופניות, כוויות, פציעות, ניתוחים ומחלות שונות (כגון: דרמטיטיס, דלקות מפרקים) מגבירים את ניצול האבץ בגוף ומדלדלים את מאגריו.

• הפרעות במערכת העיכול - צום ממושך, רעב, הקאות ושלשולים ממושכים או מחלות שונות הגורמות לבעיות ספיגה (כגון: צליאק, מחלות מעיים דלקתיות וכד'), למחסור במינרל (אנורקסיה, בולמיה וכד') ולניצול מוגבר של המינרל (כיבים).

• תרופות - שימוש בתרופות, כגון: סטרואידים, תרופות משתנות או אמצעי מניעה הניטלים בצורה פומית (דרך הפה) עלולים לגרום להפרשה מוגברת של אבץ בשתן.

• הריון - בעת הריון העובר צורך כמויות גבוהות של אבץ לצורך התפתחות תקינה. צריכה זו עלולה לגרום לדילול מאגרי האבץ אצל האם.

• מתח נפשי - מתח ולחץ מוגברים ו/ או מתמשכים עלולים לגרום לשימוש מוגבר של אבץ בתאי הגוף ולחוסר בו.

הפרעות ותסמינים הנגרמים עקב חוסר באבץ:

 דו"ח שפורסם על ידי ארגון בריאות העולמי בג'נבה בשנת 2002, הצביע על כך שחוסר באבץ, הנגרם על ידי תזונה לקויה, מהווה גורם סיכון מספר 11 בתחלואה העולמית, ואחראי ישירות ל-1.8 מיליון מקרי מוות בעולם מדי שנה.

• פגיעה במערכת החיסון - אבץ מעורב בפעילויות תאיות רבות, בינהן בנייה ושכפול תאי מערכת החיסון. לכן חשיבותו הרבה לתפקוד תקין של מערכת החיסון. לאנשים הסובלים ממחסור חמור באבץ (בעיקר ילדים וקשישים) נטייה מוגברת לסבול מזיהומים רבים ומתוחלת חיים קצרה.

• פגיעה בהתפתחות המינית - חוסר באבץ בתקופת העוברות עלול להפרעות שונות כגון: ננסות, פיגור בגידול, עיכוב בהופעת בשלות מינית, הפרעות בביוץ וחוסר בהורמוני מין אצל גברים.

• בעיות פריון – האבץ משמש רכיב חיוני למערכת המין. חוסר בו עלול לגרום, בעיקר להתפתחות מינית לקויה (בגילאים צעירים), הפרעות הורמונליות, אי סדירות מחזור, ביוץ לא תקין, בעיות בייצור ואיכות תאי זרע, נוזל זרע וזירמה פגומים, ירידה בחשק המיני, הפרעות בזקפה ועוד.

• סוכרת - אבץ משתתף בתהליכי יצירה, אגירה והפרשה של ההורמון אינסולין מהלבלב. בנוסף, עודף סוכר בדם עלול לגרום לשחיקה של מאגרי מינרלים בגוף, בינהם אבץ.

• פגיעה בחוש הטעם והריח – חושי הטעם והריח תלויים באבץ ולכן חוסר בו יפגום בחושים אלו ועלול להוביל לאובדן תאבון.

• אנורקסיה - צריכת אבץ מועטה עלולה לגרום לאנורקסיה. חוסר במינרל פוגם בחוש הטעם והריח ובכך מפחית את טעמם של המזונות וגורם לאכילה מועטה, ירידה במשקל ותת תזונה. בנוסף, קיים קשר בין אבץ לבין הורמון נוירופפטיד Y אשר אחראי על תחושת הרעב. חוסר באבץ עלול להקטין את מספר הקולטנים לנוירופפטיד במח וכך לצמצם משמעותית את תחושת הרעב ולגרום לירידה במשקל ולאנורקסיה.

• הפרעות בעור ונשירת שיער - אבץ חיוני ליצירת תאים חדשים וזאת בשל מעורבותו ביצירת חלבונים. בלעדיו עלולות להיגרם בעיות עור וציפורניים ונשירת שיער מוגברת. בנוסף, חוסר במינרל עלול לגרום להחלמה איטית של פגיעות בעור. הפרעות בעיניים – אבץ נמצא בריכוז גבוה בעיניים. חוסר בו עלול לגרום לראיה לקויה, רגישות לאור, עכירות עדשת העין (קטרקט) והפרעות נוספות.

• הפרעות במערכת העצבים – אבץ חיוני להעברה תקינה של מוליכים עצביים. חוסר במינרל עלול לגרום להפרעות עצביות שונות כגון: עצבנות, דיכאון, הפרעות קשב וריכוז, סכיזופרניה, טרשת נפוצה, דיסלקציה, פסיכוזה ודמנציה.

עודף של אבץ (רעילות):

מקרים של עודף אבץ מהתזונה נדירים ביותר, מצבי רעילות עלולים להתרחש בלקיחת תוספי אבץ של מעל ל-150 מ"ג ליום לאורך זמן ממושך.

תסמינים של הרעלת אבץ יכולים לכלול:

• ירידה ברמות סידן, נחושת וברזל (עלול להוביל לאנמיה).

• טעם מתכתי בפה.

• בחילות והקאות.

• כאבי ראש וסחרחורות.

• כמויות של 150- 100 מ"ג אבץ ליום לאורך זמן גורמות לירידה ברמת ה-HDL ("כולסטרול טוב") ולעלייה ברמת ה-LDL ("כולסטרול רע").

• נטילה של 300 מ"ג אבץ ליום עלול לגרום לנויטרופניה (ירידה בכמות תאי הדם הלבנים מסוג נוטרופילים) ולדכא את פעילות מערכת החיסון. 

מינון יומי מומלץ של אבץ על פי ה- (RDA (Recommended Daily Allowance:

• מלידה עד גיל 6 חודשים - 2 מ"ג.
• מגיל 7 חודשים עד 12 חודשים- 3 מ"ג.

• גילאי 1-3 שנים - 3 מ"ג.

• גילאי 4-8 שנים - 5 מ"ג.

• נערים בגילאי 9-13 שנים - 8 מ"ג.

• גברים מגיל 14 ומעלה – 11 מ"ג.

• נשים מגיל 9 ומעלה – 8 מ"ג.

• נשים בהריון - 11 מ"ג.

• נשים מניקות - 12 מ"ג.

טווח מינון לטיפול בחוסר אבץ:

במקרים של מצבי חולי קשים, יש לשקול, בתיאום עם הרופא המטפל, נטילת אבץ במינונים גבוהים מהמומלץ, וזאת על אף שישנה סכנת הרעלה מאבץ במינונים הגבוהים מ-50 מ"ג ביום לאורך זמן או בנטילת מעל ל-150 מ"ג אבץ ליום, גם בנטילה קצרת טווח.

על מנת למנוע רעילות, יש ליטול אבץ לפרק זמן מוגבל של עד כ-6 שבועות על מנת שלא יתפתחו תסמינים שונים המעידים על הרעלת אבץ כפי שמפורט מעלה.

חשוב לציין כי בדיקת רגילה של פלסמת הדם אינה מהווה מדד אמין לכמות האבץ בדם ויש לבדוק את כמויות המינרל בגוף באמצעות בדיקת שיער ותאי דם אדומים. 

בנוסף, קיים מבחן טעם פשוט היכול להעיד על מצב חוסר באבץ. הבדיקה מתבצעת באמצעות שתייה של אבץ סולפאט הפטהידראט. 

כאשר חשים מיידית בטעמו המריר של האבץ לא קיים חוסר במינרל, אך במידה ולא חשים בטעם, קיים חשש לחוסר במינרל.

• שלשולים - בטיפול בשלשולים ניתן ליטול תוסף אבץ של 5-25 מ"ג ליום.

• מקולה - טיפול במחלה הניוונית "מקולה" (ניוון והרס של מרכז הראייה ברשתית העין)- 80 מ"ג אבץ ליום.

• חולי איידס - מחסור באבץ עלול להביא לירידה בתפקוד מערכת החיסון. לכן, בחולי איידס הסובלים ממחסור חריף באבץ, מומלץ ליטול תוסף של 45 מ"ג אבץ ביום.

• מחלות עור - בטיפול במחלות עור חמורות ניתן ליטול כ-100 מ"ג אבץ ליום. יש חוקרים הסבורים שאקנה נגרם בין השאר מחוסר אבץ. התוסף אינו פועל באופן מיידי ויש להמתין מספר שבועות על מנת לראות השפעות חיוביות של האבץ על בריאות העור.

• אנמיה חרמשית - בטיפול באנמיה חרמשית ניתן ליטול מינון של 100-150 מ"ג אבץ.

• צליאק - בטיפול בצליאק ניתן ליטול מינון של 100-150 מ"ג אבץ.

• קרוהן – נטילת אבץ במינון של 110 מ"ג בתקופות של הפוגה בהתקפים של קרוהן מפחיתה את חדירות המעי ועשויה למנוע את הידרדרות המחלה.

• מחלת ווילסון - בטיפול במחלת ווילסון בה קיים עודף של נחושת ברקמות מומלץ ליטול תוסף אבץ (מתחרה עם נחושת ולכן מוריד את ספיגתה) במינון של 200-300 מ"ג אבץ. כפי שצויין בהקדמה לפרק זה, במחלות מסויימות המינון הטיפולי של אבץ הוא מעבר למינון המותר ועל כן מקרים חריגים אלו דורשים ליווי רפואי.

** אבץ אינו נספג היטב בנוכחות דגנים מלאים ו/או מזון מעובד. מומלץ ליטול אבץ בהפרש של כשעתיים מאכילת מזונות אלו.

תגובות הדדיות:

חיוביות | שליליות

השפּעת גומלין (אינטראקציות) חיוביות עם אבץ:

• ויטמין B6 - נטילה משולבת של אבץ עם ויטמיןB6 מועילה לטיפול בסכיזופרניה¹.
• מנגן - נטילה משולבת של אבץ עם המינרל מנגן הוכחה כיעילה לטיפול בסניליות ודמנציה¹.

• נוגדי חמצון – נטילת אבץ בשילוב עם נוגדי חמצון (כגון: ויטמינים A, E, C) מונעת או מעכבת התפתחות של הפרעות בעיניים כגון: קטרקט².

• אנטיביוטיקה לטיפול באקנה – תוסף אבץ בנטילה פומית (דרך הפה) או בשימוש מקומי עשוי לזרז החלמת פצעים ולשפר את היעילות הטיפולית של תרופות אנטיביוטיות (Doxycycline (Doxi, Doxilin), Minocycline (Minocin לטיפול באקנה³.

• משחות סטרואידיות - נטילה משולבת של אבץ עם משחות המכילות סטרואידים כגון:
  (Fluocortolone (Ultralan), Betamethasone (Betnovate ,Betacorten ו- (Hydrocortisone (Lanacort המשמשות לטיפול מקומי בדלקות עור (לדוגמא פסוריאזיס) עשויה לסייע בזירוז החלמת העור ולהגביר את ההשפעה הטיפולית של התרופה⁴.

• תרופות לטיפול בדיכאון - לאבץ תפקיד חשוב בהעברת מוליכים עצביים (בעיקר במוח) וחסר בו נפוץ אצל אנשים הסובלים מדיכאון. נטילה משולבת של אבץ עם תרופות שונות לטיפול בדיכאון עשויה להגביר את היעילות הטיפולית של התרופות^5-6.
  דוגמאות לתרופות נוגדות דיכאון: מעכבות מונואמין אוקסידאז (MAOI) – Phenelzine (Nardil), מעכבות ספיגת סרוטונין (SSRIs) – Fluoxetine (Flutine, Prozac, Prizma), Paroxetine (Seroxate, Paxxet) ו- (Citalopram (Cipramil, Recital וטריציקליות (TCAs) – Amitriptyline (Elatrol, Elatrolet), Doxepin (Gilex) ו- (Nortriptyline (Nortylin.

• טיפולי קרינה בסרטן – חולי סרטן הסובלים מגידולים מאזור הצוואר ומעלה ועוברים טיפולי הקרנה עלולים לסבול מאובדן בחוש הטעם. נראה כי נטילה של תוסף אבץ בעת הטיפולים עשויה לסייע להשבת חוש הטעם⁷.

• תרופות לטיפול באיידס - נטילת אבץ ביחד עם תרופות לטיפול באיידס המעכבות את האנזים אשר אחראי להתפתחותו של הנגיף (NRTIS או NNRTIS) עשויה להגביר את היעילות הטיפולית של התרופות ולמנוע הידרדרות של המחלה עקב השפּעתו של האבץ על תאי מערכת החיסון ועל חלוקת התאים בגוף.
  בנוסף, חוסר באבץ הנפוץ אצל חולי איידס עלול לפגוע בפעילות התרופות.
  עם זאת חשוב לציין כי מינונים גבוהים של אבץ עלולים לשבש את פעילות התרופות ולכן יש להיוועץ עם מטפל מוסמך לפני נטילת תוסף אבץ^8-10. דוגמאות לתרופות מסוג (NARTIs (Nucleoside analog reverse-transcriptase inhibitors:
  (Zidovudine (Combivir,Retrovir, Trizivir), Stavudine (Zerit ו- (Abacavir (Trizivir, Ziagen.
  דוגמאות לתרופות מסוג NNRTIs (Non Nucleoside reverse-transcriptase inhibitors) : Efavirenz (Stocrin), Nevirapine (Viramune)) ו-(Etravirine (Intelence.

• אמפטמינים - נטילה של אבץ עם תרופות מקבוצת אמפטמינים כגון: (Methylphenidate (Ritalin, Concerta המשמשות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז המלוות בהיפראקטיביות (ADHD) עשויה להגביר את היעילות הטיפולית של התרופות¹¹.

• תחליפים הורמונליים גבריים – נטילת אבץ ביחד עם תחליפים הורמונליים גבריים (אנדרוגניים) כגון: (Testosterone (Testoma, Testovirom המשמשים לטיפול בהפרעות פריון הגבר, משפרת את איכות ותנועתיות תאי הזרע ומגבירה את היעילות הטיפולית של התחליפים¹².

• כלורהקסידין (Chlorhexidine) - נטילה משולבת של אבץ עם שטיפות פה המכילות (Chlorhexidine (Tarodent, Corsodyl המשמשות לטיפול בכתמי שיניים, הצטברות פלאק ובעיות חניכיים עשוי להגביר את היעילות הטיפולית של התמיסות¹³.

• מטרונידזול (Metronidazole) - נטילה משולבת של אבץ עם התרופה (Metronidazole (Flagyl, Metrogyl המשמשת לטיפול בזיהום טפילי בנרתיק (טריכומוניאזיס) מעלה באופן משמעותי את היעילות הטיפולית של התרופה ומשפרת את מופע התסמינים של הזיהום¹⁴.

• סנגווינאריה – נטילה של אבץ ביחד עם המרפא סנגווינאריה (Sanguinaria / Blood Root) עשויה להיות יעילה בטיפול בהצטברות רובד חיידקים בשיניים, ריח רע מהפה ודלקת חניכיים¹⁵.

• שמן נר הלילה – שילוב של אבץ ביחד עם חומצות שומן חיוניות כגון: שמן נר הלילה עשוי להגביר את היעילות הטיפולית בהפרעות קשב וריכוז המלווים בהיפראקטיביות¹⁶.

השפּעת גומלין (אינטראקציות) שליליות עם אבץ:

• חומצה פיטית - דגנים מלאים מכילים חומצה פיטית המעכבת את ספיגת האבץ מהמזון¹.

• ברזל – אבץ וברזל מתחרים על אתרי ספיגה במעיים ולכן נטילה משולבת של שני המינרלים עלולה לעכב או למנוע את ספיגתם. יש להקפיד ליטול תוספים אלו בהפרש של שעתיים זה מזה¹⁷.

• מגנזיום – אבץ עלול לעכב את פעילות המגנזיום ולהפריע לספיגתו. לכן, יש ליטול את השניים בהפרש של שעתיים זה מזה¹⁸.

• סידן – נטילה משולבת של סידן ואבץ עלולה למנוע את הספיגה של אבץ כנראה בשל השפּעת הסידן על חומציות הקיבה¹⁹.

• נחושת – אבץ נקשר לנחושת, מונע את המעבר של המינרל מהמעיים לדם ומגביר את הפרשתו בצואה. במקרים בהם קיים צורך בנחושת יש ליטול תוסף בהפרש של שעתיים מתוסף אבץ ולהקפיד על מינון גבוה יותר של אבץ^1,20.

• נ-אצטילציסטאין – נטילה של נ–אצטילציסטאין (נגזרת של חומצת האמנו ל-ציסטאין המשמשת כנוגדת חמצון) בכמויות גבוהות 

עלולה להפחית את הספיגה של האבץ ולהגביר את הפרשתו בשתן¹.

• אלכוהול - צריכת אלכוהול מגבירה את הפרשת האבץ בשתן ומורידה את כמותו בגוף¹.

• אנטיביוטיקה – נטילה משולבת של אבץ עם תרופות אנטיביוטיות שונות כגון: (Ciprofloxacin (Ciproxin, Ciprodex, Ciprogis המשתייכת למשפחת הקווינלונים וניתנת בנטילה פומית (דרך הפה) לטיפול בדלקת ריאות עלולה לפגום ביעילות הטיפול האנטיביוטי.
  עם זאת, אבץ עשוי לשפר את התגובות החיסוניות ולזרז את זמן ההחלמה אצל אנשים הסובלים מדלקת ריאות. לכן, בכדי לא לפגוע ביעילות הטיפולית של האנטיביוטית ובכל זאת לסייע בתהליך הטיפול מומלץ ליטול את האבץ בהפרש של כ- 4 שעות מנטילת האנטיביוטיקה^1,21-22.
  נטילה של תוסף אבץ ביחד עם אנטיביוטיקה מסוג טטראציקלינים כגון: (Doxycycline (Doxylin, Doxi עלולה לפגום בספיגתה ופעילותה של האנטיביוטיקה²³.

• תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSADIs) - תרופות מקבוצת ה-NSAIDs כגון: (Ibuprofen (Nurofen, Advil המשמשות לטיפול במצבי דלקת עלולות להגביר הפרשה של אבץ בשתן. לעומת זאת, אבץ עלול להפריע לספיגה ולפעילות של תרופות אלו^24-25. במידת הצורך יש ליטול את השניים בהפרש של שעתיים זה מזה.

• פניצילאמין (Penicillamine) – הן אבץ והן (Penicillamine (Cuprimin משמשים לטיפול בעודף נחושת בגוף (מחלת ווילסון) - האבץ חוסם את כניסת הנחושת לתאים ומגביר את הפרשתו בצואה ואילו פניצילאמין משמש כחומר סופח מתכות המגביר את ההפרשה של נחושת בשתן. אולם, עקב פעילותו של פניצילאמין על מתכות קיים סיכון לקשירת האבץ ולהפרשה מוגברת שלו בשתן ולכן מומלץ להפריד את נטילתם^26-27.

• גלולות למניעת הריון – שימוש ארוך טווח בגלולות נגד הריון כגון: (Gestodene- Estrogen (Gynera, Minulet, Meliane, Harmonet, Emily מפחית את רמות האבץ בדם²⁸.
• תחליפים הורמונליים - נטילת תחליפי הורמונים נשיים (HRT) כגון: (Estradiol (Estrofem, Progynova המשמשים לטיפול בתסמינים של גיל המעבר עלולה לגרום להפרשה מוגברת של אבץ בשתן אצל נשים הסובלות מדלדול עצם²⁹.

• מעכבי ACE - נטילת תרופות להורדת לחץ דם מקבוצת מעכבי אנזים המהפך אנגיוטנסין (ACE) כגון: (Enalapril (Enaladex) ,Captopril (Aceril, ו- (Ramipril (Tritace גורמת להפרשה מוגברת של המינרל בשתן ולחוסר בו³⁰.

• תרופות נוגדות חומצה – נטילת תרופות נוגדות חומצה ממשפחת חוסמי H2 כגון: (Ranitidine (Zantac, Antac, Zanidex
  ו- (Famotidine (Famo, Gastro עלולה לגרום להפחתה בספיגת אבץ³¹.

• תרופות משתנות – תרופות משתנות ובעיקר משתנות לולאה כגון: (Furosemide (Fusid אשר לרוב משמשות לטיפול ביתר לחץ דם גורמות להפרשה מוגברת של אבץ בשתן³².

• תרופות נוגדת פרכוסים - תרופות נוגדות פרכוסים (אנטי אפילפטיות) כגון:
  (Phenytoin (Epanutin, Dilantin), Valproic acid (Depalept, Valporal ו-(Carbamazepine (Teril, Tegretol עלולות לגרום להפרשה מוגברת ולירידה בכמות האבץ בגוף³³.

• תרופות נוגדות קרישה – אבץ (כמו מינרלים נוספים) עלול להיקשר לתרופות נוגדות קרישה כגון: (Warfarin (Coumadin ולפגום ביעילות הטיפולית שלהן³⁴.

• ביספוספונטים - נטילת תוסף אבץ עלולה לפגום בפעילות וביעילות של תרופות ממשפחת הביספוספונטים כגון:
  (Alendronic Acid (Alendronate, Fosalan, Maxibone ו- (Risedronic Acid (Actonel המשמשות לעיכוב פירוק עצם אצל אנשים הסובלים מדלדול עצם (אוסטאופירוזיס).
  יחד עם זאת, אבץ משמש רכיב חיוני בבניית רקמת העצם ומומלץ לשלבו ביחד עם טיפול בתרופות אלו. לכן, על מנת למנוע הפרעה בפעילות התרופה יש להפריד את נטילתה מנטילת האבץ בכשעתיים^35-36.

• פיבראטים – נטילת פיבראטים כגון: (Ciprofibrate (Lipanor ו- (Bezafibrate (Bezafibrate, Norlip המשמשים לטיפול בעודף שומנים בדם עלולה להפחית רמות של אבץ³⁷.

התוויות נגד לשימוש באבץ:

כאמור, אבץ יכול לעכב או למנוע את פעילותן של תרופות מסוימות ולכן בעת נטילתן יש להימנע מנטילת אבץ. 

בנוסף, אבץ עלול להפחית רמות של מינרלים מסוימים בשל התחרות על אתרי הקשירה ולכן, במידה וקיים חוסר במינרלים, כגון ברזל, מומלץ שלא ליטול תוסף אבץ. במקרים בהם ניטלים תוספים של מינרלים, יש להפריד את נטילתם מנטילת האבץ.

מחקרים על אבץ:

מקורות:

מקורות כלליים לכל המידע מלבד התגובות ההדדיות

Stargrove M B, Treasure J, McKee D. L, Herb, Nutrient, and Drug Interactions, Elsevier, 2008. pp 619-652.

www.naturaldatabase.com – Zinc. found at - http://naturaldatabase.therapeuticresearch.com/nd/Search.aspx?cs=&s=ND&pt=100&id=982&ds=&name=ZINC&searchid=28304577

אודי בר, יפה שיר-רז, "המדריך הישראלי השלם לתוספי תזונה", כתר ספרים, 2005

www. Naturalstandard.com –Zinc. found at http://naturalstandard.com/databases/herbssupplements/zinc.asp

מוריי מייקל ט., פיז'ורנו ג'וזף א., "אנציקלופדיה לרפואה טבעית", אור-עם, 1995

National Academy of Sciences. Institute of Medicine. Food and Nutrition Board
DRI table for DRI tables for recommended dietary allowances (RDA). found at -  http://www.iom.edu/Activities/Nutrition/SummaryDRIs/DRI-Tables.aspx

U.S. Institutes Of Health – Office Of Dietary Supplements – RDA tables. found at - http://ods.od.nih.gov/Health_Information/Dietary_Reference_Intakes.aspx

Patrick Holford, "Special Report: Supplements – Optimum Daily Allowances". found at - http://www.patrickholford.com/index.php/advice/betterhealtharticle/138/

מקורות פרטניים לתגובות הדדיות

1. Stargrove M B, Treasure J, McKee D. L, Herb, Nutrient, and Drug Interactions, Elsevier, 2008. pp 619-652.

2. Evans JR. Antioxidant vitamin and mineral supplements for slowing the progression of age-related macular degeneration. Cochrane Database Syst Rev 2006:CD000254.
3. Dreno B, Moyse D, Alirezai M et al. Multicenter randomized comparative double-blind controlled clinical trial of the safety and efficacy of zinc gluconate versus minocycline hydrochloride in the treatment of inflammatory acne vulgaris. Dermatology 2001;203:135-140.
4. Camacho FM, Garcia-Hernandez MJ. Zinc aspartate, biotin, and clobetasol propionate in the treatment of alopecia areata in childhood. Pediatr Dermatol 1999;16(4):336-338.
5. Maes M, D’Haese PC, Scharpe S et al. Hypozincemia in depression. J Affect Disord 1994;31:135-140.
6. Nowak G, Siwek M, Dudek D et al. Effect of zinc supplementation on antidepressant therapy in unipolar depression: a preliminary placebo-controlled study. Pol J Pharmacol 2003;55:1143-1147.
7. Ripamonti C, Zecca E, Brunelli C et al. A randomized, controlled clinical trial to evaluate the effects of zinc sulfate on cancer patients with taste alterations caused by head and neck irradiation. Cancer 1998;82:1938-1945.
8. Mocchegiani E, Veccia S, Ancarani F et al. Benefit of oral zinc supplementation as an adjunct to zidovudine (AZT) therapy against opportunistic infections in AIDS. Int J Immunopharmacol 1995;17:719-727.
9. Bogden JD, Kemp FW, Han S et al. Status of selected nutrients and progression of human immunodeficiency virus type 1 infection. Am J Clin Nutr 2000;72:809-815.
10. Tang AM, Graham NM, Kirby AJ et al. Dietary micronutrient intake and risk of progression to acquired immunodeficiency syndrome (AIDS) in human immunodeficiency virus type 1 (HIV-1)-infected homosexual men. Am J Epidemiol 1993;138:937-951.
11. Akhondzadeh S, Mohammadi MR, Khademi M. Zinc sulfate as an adjunct to methylphenidate for the treatment of attention deficit hyperactivity disorder in children: a double blind and randomized trial [ISRCTN64132371]. BMC Psychiatry 2004;4:9.
12. Takihara H, Cosentino MJ, Cockett AT. Effect of low-dose androgen and zinc sulfate on sperm motility and seminal zinc levels in infertile men. Urology 1983;22:160-164.
13. Sanz M, Vallcorba N, Fabregues S et al. The effect of a dentifrice containing chlorhexidine and zinc on plaque, gingivitis, calculus and tooth staining. J Clin Periodontol 1994;21:431-437.
14. Houang ET, Ahmet Z, Lawrence AG. Successful treatment of four patients with recalcitrant vaginal trichomoniasis with a combination of zinc sulfate douche and metronidazole therapy. Sex Transm Dis 1997;24:116-119.
15. Southard GL, Parsons LG, Thomas LG Jr et al. The relationship of sanguinaria extract concentration and zinc ion to plaque and gingivitis. J Clin Periodontol 1987;14:315-319.
16. Arnold LE, Pinkham SM, Votolato N. Does zinc moderate essential fatty acid and amphetamine treatment of attention-deficit/hyperactivity disorder? J Child Adolesc Psychopharmacol 2000;10:111-117.
17. Meadows NJ, Grainger SL, Ruse W et al. Oral iron and the bioavailability of zinc. Br Med J Clin Res Ed 1983;287:1013-1014.
18. Spencer H, Norris C, Williams D. Inhibitory effects of zinc on magnesium balance and magnesium absorption in man. J Am Coll Nutr 1994;13:479-484.
19. Argiratos V, Samman S. The effect of calcium carbonate and calcium citrate on the absorption of zinc in healthy female subjects. Eur J Clin Nutr 1994;48:198-204.
20. Gyorffy EJ, Chan H. Copper deficiency and microcytic anemia resulting from prolonged ingestion of over-the-counter zinc. Am J Gastroenterol 1992;87:1054-1055.
21. Bose A, Coles CL, Gunavathi et al. Efficacy of zinc in the treatment of severe pneumonia in hospitalized children <2 y old. Am J Clin Nutr 2006;83:1089-1096; quiz 1207.
22. Brooks WA, Yunus M, Santosham M et al. Zinc for severe pneumonia in very young children: double-blind placebo-controlled trial. Lancet 2004;363:1683-1688.
23. Mapp RK, McCarthy TJ. The effect of zinc sulphate and of bicitropeptide on tetracycline absorption. S Afr Med J 1976;50:1829-1830.
24. Elling H, Kiilerich S, Sabro J, Elling P. Influence of a non-steroid antirheumatic drug on serum and urinary zinc in healthy volunteers. Scand J Rheumatol 1980;9:161-163.
25. Dendrinou-Samara C, Tsotsou G, Ekateriniadou LV et al. Anti-inflammatory drugs interacting with Zn(II), Cd(II) and Pt(II) metal ions. J Inorg Biochem 1998;71:171-179.
26. Brewer GJ, Dick RD, Johnson VD et al. Treatment of Wilson’s disease with zinc: XV long-term follow-up studies. J Lab Clin Med 1998;132:264-278.
27. Lu JX, Combs GF, Jr. Penicillamine: pharmacokinetics and differential effects on zinc and copper status in chicks. J Nutr 1992;122:355-362.
28. Dorea JG, Ferraz E, Queiroz EF. [Effects of anovulatory steroids on serum levels of zinc and copper]. Arch Latinoam Nutr 1982;32:101-110.
29. Herzberg M, Lusky A, Blonder J, Frenkel Y. The effect of estrogen replacement therapy on zinc in serum and urine. Obstet Gynecol 1996;87:1035-1040.
30. Golik A, Modai D, Averbukh Z et al. Zinc metabolism in patients treated with captopril versus enalapril. Metabolism 1990;39:665-667.
31. Sturniolo GC, Montino MC, Rossetto L et al. Inhibition of gastric acid secretion reduces zinc absorption in man. J Am Coll Nutr 1991;10:372-375.
32. Wester PO. Urinary zinc excretion during treatment with different diuretics. Acta Med Scand 1980;208:209-212.
33. Sozuer DT, Barutcu UB, Karakoc Y et al. The effects of antiepileptic drugs on serum zinc and copper levels in children. J Basic Clin Physiol Pharmacol 1995;6:265-269.
34. Karaivanova VD, Manolov I, Minassyan ML et al. Metal complexes of warfarin sodium. Pharmazie 1994;49:856-857.
35. Adami S, Bhalla AK, Dorizzi R et al. The acute-phase response after bisphosphonate administration. Calcif Tissue Int 1987;41:326-331.
36. Gur A, Colpan L, Cevik R et al. Comparison of zinc excretion and biochemical markers of bone remodelling in the assessment of the effects of alendronate and calcitonin on bone in postmenopausal osteoporosis. Clin Biochem 2005;38:66-72.
37. Powanda MC, Blackburn BS, Bostian KA et al. Clofibrate-induced alterations in zinc, iron and copper metabolism. Biochem Pharmacol 1978;27:125-127.