פתיחת תפריט נגישות
גישה מהירה לדף הבית

מיינדפולנס - מקבץ מחקרים

עודכן בתאריך 13/09/2018

 

שיטת מיינדפולנס, הידועה גם בשמות מודעות קשובה או קשיבות, היא תהליך פסיכולוגי של הבאת תשומת לב מכוונת ובלתי שיפוטית לחוויות המתרחשות בזמן הווה, ושאפשר לטפחה באמצעות תרגילי מדיטציה. השיטה מבוססת על תפיסות בודהיסטיות לוגיות וצמחה מתוך הממסד הרפואי.
את מדיצטיית מיינדפולנס ניתן לתרגל בטכניקות שונות: התמקדות בנשימה, סריקה של הגוף ותחושותיו, התמקדות בהליכה או בתנועה, באכילה ובעצם כמעט בכל מצב. במהלך התרגול לומד המתרגל להיות בתשומת לב מקבלת לאספקטים השונים של הקיום: תחושות, מחשבות, רגשות, חושים, דחפים ומצבי תודעה. התרגול הלא שיפוטי מאפשר לאדם להכיר את תבניות התגובה האוטומטיות שלו, ומפתח מודעות ויכולת בחירה. 
שיטת מיינדפולנס פותחה כהתערבות טיפולית בשנות השבעים-שמונים על ידי פרופסור ג'ון קבט-זין. מאז פותחו מספר שיטות טיפול נוספות אשר מתבססות על מיינדפולנס. להלן ארבעת העיקריות אשר זכו לתיעוד וביסוס משמעותי בספרות הטיפולית המדעית:
 

Mindfulness Based Stress Reduction – MBSR (הפחתת מתחים באמצעות מיינדפולנס) - המודל המקורי שפותח על ידי ג'ון קבט זין, מבוסס על תשעה מפגשים קבוצתיים חד-שבועיים בני שעתיים, ותרגול אישי בין המפגשים. התוכנית כוללת טכניקות שונות של מיינדפולנס, יוגה והדרכה פרונטלית. לתוכנית יישומים בתחומים רבים ויעילותה נבחנה באלפי מחקרים.
 

Mindfulness Based Cognitive Therapy – MBCT (טיפול קוגנטיבי מבוסס מיינדפולנס) - שיטה שפותחה על-ידי צוות פסיכולוגיים בבריטניה וקנדה, שהתאימו את תוכנית ה-MBSR לעבודה עם דיכאון. המודל הטיפולי משלב עקרונות מיינדפולנס עם טכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות. התוכנית כוללת שמונה או תשעה מפגשים קבוצתיים שבועיים ומשימות לביצוע מחוץ למסגרות המפגשים. התוכנית נחקרה ונמצאה כיעילה לא פחות מטיפול תרופתי במניעת הישנות דיכאון והיא נכללת בסל התרופות בקנדה ובבריטניה.
 

Dialectical Behavior Therapy – DBT (תרפיה התנהגותית דיאלקטית) - תכנית שפותחה בראשית שנות ה-90 על ידי פרופסור מרשה לינהאן לטיפול במטופלים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית. המודל הטיפולי משלב טיפול אישי עם טיפול קבוצתי, בדגש על "קבלה רדיקלית" של המטופל ושל כלל החוויות שלו. כיום משמשת השיטה לטיפול במגוון רחב של קשיים שהמשותף לכולם הוא קושי של המטופלים להגיע למצב של ויסות רגשי, כמו למשל חרדה, דיכאון, התמכרויות, פוסט טראומה, טראומה התפתחותית, טראומה מורכבת, הפרעות אכילה, פגיעה מינית, ועוד.
 

Acceptance Commitment Therapy - ACT (תרפיה, קבלה ומחוייבות) – פותחה ע"י פרופסור סטיבן הייז. זוהי שיטת טיפול קוגנטיבית התנהגותית, אשר שמה דגש על פיתוח גמישות פסיכולוגית,על ידי יכולת להתמקד בהווה, במחשבות וברגשות ולהכיל אותם, מבלי צורך בהגנות. עקרונות המיינדפולנס במודל זה נועדים לסייע למטופל לקדם תהליכי שינוי, להיות במגע עם רגשות ולפעול בהתאם לערכיו. השיטה הוכחה כיעילה לטיפול בטווח רחב של קשיים נפשיים כגון הפרעות חרדה, פסיכוזה ודיכאון ואף לקשיים גוף-נפשיים כגון כאב כרוני.
 

התרומה של שיטת מיינדפולנס בטיפול הוכחה במחקרים רבים. בין היתר, נמצא כי היא מסייעת לטיפול בכאבים כרוניים, בתסמינים של דיכאון, בהפרעות חרדה, בסטרס, בתסמונת פוסט-טראומטית ובטיפול בהתמכרויות. כמו כן, נמצא כי הטיפול יעיל בשיפור ההתמודדות עם מחלות קשות כגון סרטן, HIV, פגיעות מוחיות, אלצהיימר ועוד. עוד נמצא כי תרגול מיינדפולנס תורם לירידת לחץ דם, מפחית רמות קורטיזול בדם ואף מביא לשינוי משמעותי בצפיפות בחומר האפור במח, במיוחד בהיפוקמפוס ובאמיגדלה.
במקומות עבודה, מוסדות וארגונים גדולים אשר אימצו תוכניות מיידפולנס לעובדיהם, נהנים העובדים משיפור בתחושת הרווחה, ירידה ברמות הדחק והפחתת השחיקה בעבודה. יתר על כן, עובדים העוסקים בתחומי טיפול, רפואה וסיעוד, מדווחים גם על שיפור ביכולת ההכלה ותחושת החמלה כלפי מטופליהם.
לאחרונה מיושמות תוכניות מיינדפולנס בבתי ספר בארץ ובעולם. התוכניות הביאו לשיפור במספר מישורים: הפחתה במקרי אלימות ובעיות התנהגות, צמצום מצוקות רגשיות, שיפור ביכולות הקשב והריכוז והעלאת רמת הביטחון העצמי של הילדים.
מאז סוף שנות ה-90 נעשו על השיטות השונות המיישמות מיינדפולנס מעל 1000 מחקרים רפואיים קליניים, מרביתם בשנים האחרונות.  

 

בעמוד זה קיבצנו עבורכם מקצת מן המחקרים העוסקים ביעילות של המיינדפולנס בתחומים שונים:

 

כללי | סטְרס, חַרדה, דיכאוֹן ותפקוד קוגנטיבי | טיפול בכאֱב | סַרטן

 

כללי

מחקר מבוקר בו נבדק מהי התרומה של שילוב שיטות לאכילה מודעת ולניהול מתחים כחלק מתכנית דיאטה ופעילות גופנית. במחקר השתתפו 194 מבוגרים עם השמנת יתר אשר מחציתם השתתפו באימון מיינדפולנס כחלק מתכנית דיאטה ואימון גופני שנמשכה 5.5 חודשים.

נמצא כי אלו שהשתתפו באימון מיינדפולנס ירדו יותר במשקל לאחר 12 ו-18 חודשים, אולם ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית. כמו כן, בקבוצת המיינדפולנס נמצא שיפור מובהק ברמת הסוכר בצום וכן בפרופיל השומנים ביחס לקבוצת הביקורת, ללא הבדל בשאר המדדים המטבוליים.

החוקרים מסכמים כי אימון מיינדפולנס אומנם אינו בעל תרומה משמעותית לירידה במשקל אך עשוי להוביל לשיפור מטבולי ארוך טווח.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26955895

בסקירה מוצגים 30 מחקרים מבוקרים, אשר בחנו את ההשפעה של מיינדפולנס על ההשתוקקות (craving) למזון, לסיגריות או לאלכוהול, תוך פירוש הממצאים בהתאם לתיאוריות פסיכולוגיות של השתוקקות. מהסקירה עולה כי מרבית המחקרים מספקים תמיכה לרעיונות של התיאוריה elaborated intrusion theory of desire (תיאוריה קוגניטיבית התנהגותית, המציעה כי מחשבות אודות התשוקה לחומרים שונים מועצמות על ידי דימוי ויזואלי) ולמודלים של התניה.
המחקרים מראים כי תרגול מיינדפולנס מוביל להפחתה מיידית בהשתוקקות כתוצאה מעלייה בעומס זיכרון העבודה (זיכרון לטווח קצר). מכאן, החוקרים טוענים כי גם אסטרטגיות אחרות המובילות לעלייה בעומס זיכרון העבודה, ולא רק מיינדפולנס, יהיו בעלות השפעה דומה על הפחתת השתוקקויות. עוד נמצא כי הירידה בהשתוקקות בטווח הזמן הבינוני קשורה בתהליכי הכחדה (extinction – ירידה או היעלמות התגובה המותנית) כתוצאה מעיכוב התגובה לדחפים של השתוקקות, כך שבאופן דומה גם אסטרטגיות אחרות לעיכוב התגובה עשויות להיות יעילות.
יחד עם זאת, כמה מחקרים הראו תוצאות מבטיחות בתרגול מיינדפולנס לאורך תקופה ממושכת. מחקרים אלה מספקים תמיכה לתיאוריות בודהיסטיות של השתוקקות, לפיהן לתרגול מיינדפולנס השפעה על הפחתת השתוקקויות ועל הפחתת הצריכה הקשורה בהשתוקקויות אלה, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש זאת.  

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29169665

במחקר גנטי קליני (אפריל 2018), בו נכללו 24 משתתפים עם יתר לחץ דם מדרגה 1, נבדקו המנגנונים המולקולריים באמצעותם תכנית אימוני גוף-נפש באורך שמונה שבועות הובילה לירידה בלחץ הדם. התוכנית כללה: נשימות סרעפתיות, סריקת הגוף, חזרה על מנטרות ומדיטציית מיינדפולנס – תוך התעלמות ממחשבות מפריעות.

המנגנונים שנמצאו מעורבים בהשפּעת התוכנית על לחץ הדם הם: ויסות חיסוני, מטבוליזם וויסות השעון הביולוגי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29616846

במחקר קליני לא מבוקר הוערכה היעילות של טיפול קוגניטיבי מבוסס מיינדפולנס לטיפול במטופלים הסובלים מטנטון כרוני. במחקר נכללו 182 מבוגרים, שהופנו לשירות הפסיכולוגי בעקבות הפרעה רגשית, קוגניטיבית והתנהגותית על רקע טינטון כרוני. המטופלים השתתפו בתכנית בת 8 שבועות, שהותאמה לצרכי מטופלים הסובלים מטינטון.

נמצא כי בסיום התכנית בקרב 50% מהמשתתפים נצפה שיפור בתחושת המצוקה הקשורה בטינטון ובקרב 41.2% מהמשתתפים נצפה שיפור בתחושת המצוקה הפסיכולוגית. החוקרים מראים כי שיפור זה הוסבר על ידי שינויים במודעות ובתחושת הקבלה של הטינטון (Tinnitus Acceptance Questionnaire). החוקרים מסכמים כי טיפול קוגניטיבי מבוסס מיינדפולנס עשוי לתרום לסובלים מטינטון כרוני, וכעת נדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת לבסס את יעילות הטיפול.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28945659

במחקר אקראי מבוקר נבדקה התרומה הקרדיו-מטבולית של תכנית להפחתת לחצים באמצעות מודעות קשובה (MBSR - mindfulness-based stress reduction) בקרב נשים עם עודף משקל או שמנות.

במחקר נכללו 86 נשים עם BMI מעל 25, אשר חולקו אקראית להשתתפות בתכנית מיינדפולנס או בקבוצת הביקורת - למשך 8 שבועות עם מעקב למשך 8 שבועות נוספים. תכנית המיינדפולנס כללה השתתפות במפגש שבועי בן 2.5 שעות, סדנה מרוכזת (ריטריט) של 6 שעות ותרגול יומי עצמאי של כחצי שעה. המפגשים של קבוצת הביקורת כללו הדרכה בנושאי תזונה ופעילות גופנית, אסטרטגיות לניהול סטרס ומידע בריאותי.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקרב משתתפים בתכנית המיינפולנס חלה עלייה ברמת המודעות הקשובה, על פי המדד Toronto Mindfulness Scale, וירידה בתחושת הסטרס. בנוסף, בקבוצת המיינדפולנס חלה ירידה של כ-9 מ"ג/דצ"ל ברמת הסוכר בצום בהשוואה לנתוני הבסיס, ללא שינוי בקבוצת הביקורת. לא נמצאה השפעה למיינדפולנס על לחץ הדם, משקל או עמידות לאינסולין. החוקרים מסכמים כי בקרב נשים הסובלות מהשמנה, תרגול מיינדפולנס נמצא יעיל להקלה על סטרס ועשוי לתרום לירידה ברמת הסוכר. נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה הקרדיו-מטבולית ארוכת הטווח.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28686006

במאמר מפורטות אסטרטגיות הטיפול ברפואה משלימה כחלק מהטיפול בנשים בהריון בסיכון נמוך בחלוקה לפי שלב ההריון

לפני הכניסה להריון: בשלב זה מטרות הטיפול הינן הכנת הגוף להריון והובלה לשינויים התנהגותיים לשיפור בריאות האם והעובר, כגון שינויים תזונתיים, ביצוע פעילות גופנית, שיפור איכות השינה והפחתת סטרס

טרימסטר ראשון: בתחילת ההריון חשוב להקפיד על איכות התזונה ולכלול דגנים מלאים, פירות, ירקות, קטניות ומקורות לחלבון דלי שומן. בנוסף, ישנה חשיבות לרכיבים תזונתיים מסוימים בשמירה על בריאות האם והעובר, כולל חומצה פולית, ויטמין D, אומגה 3, ברזל, סידן וויטמין A

טרימסטר שני: בשלב זה הדגש העיקרי הוא על הכנה ללידה, בדגש על טכניקות גוף-נפש כגון יוגה, מיינדפולנס והיפנוזה. 

טרימסטר שלישי: בשלב זה ניתן דגש על מנח העובר, תוך הצגת העדויות לשיטות שונות להיפוך עובר במצג עכוז, כולל היפוך חיצוני (external cephalic version) וכן שימוש במוקסה ובדיקור. 

בנוסף, מפורטים הטיפולים המומלצים למניעת הריון עודף (מעל 42 שבועות), לעידוד לידה ולמניעת סיבוכים, כולל השימוש בעלי פטל, שמן נר הלילה, קוהוש כחול וקוהוש שחור ושימוש בדיקור.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28501235

נייר עמדה שפורסם ע"י האגודה הצפון-אמריקאית לגיל המעבר העוסק בטיפול לא הורמונלי בתסמיני גיל המעבר.

בהתבסס על הספרות המחקרית בנושא, הטיפולים שאינם הורמונליים כוללים שינוי אורח חיים, טיפולי גוף-נפש, טיפול בתזונה ובתוספים וטיפולים תרופתיים.

בקבלת ההחלטה על הטיפול יש לקחת בחשבון מול היעילות את עלות הטיפול, הזמן והמאמץ הנדרש, תופעות הלוואי האפשריות, העדר מחקרים ארוכי טווח ואפשרות לאינטראקציות עם טיפולים תרופתיים אחרים.

החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות התומכות ביעילות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ובמידה פחותה יותר בהיפנוזה רפואית להקלה על גלי חום. פרוקסטין הוא הטיפול התרופתי היחיד שאינו הורמונלי המאושר ע"י ה-FDA, אולם ישנן עדויות ליעילות של תרופות נוספות. טיפולים נוספים שהינם מומלצים עם אזהרה כוללים ירידה במשקל, מיינדפולנס להפחתת סטרס,איזופלבונים מסויה וזריקה לחסימת עצבוב סימפתטי.

טיפולים שלא נמצאו יעילים להקלה על גלי חום כוללים בין היתר יוגה, תוספים וצמחי מרפא, דיקור ועוד.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26382310

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

 

סטְרס, חַרדה, דיכאוֹן ותפקוד קוגנטיבי

מטה-אנליזה אשר נועדה לבחון את היעילות של טיפול קוגניטיבי מבוסס מיינדפולנס (MBCT) למניעת הישנות של דיכאון. במחקר נכללו נתונים מ-9 מחקרים קליניים אקראיים בהם נבדקה היעילות של MBCT בהשוואה לטיפול המקובל ולטיפולים אחרים, כולל נוגדי דכאון.

בחלק מהמחקרים MBCT היה טיפול יחידני ובחלק מהמחקרים נבדק בשילוב עם טיפול תרופתי. בהסתמך על הנתונים של 1,258 מטופלים בגיל 47 בממוצע, נמצא כי מטופלים שקיבלו טיפול מיינדפולנס היו בסיכון נמוך יותר בכ-30% לדיכאון חוזר בתקופת מעקב של 60 שבועות בהשוואה למשתתפים שקיבלו טיפולים אחרים.

ההשפעה של טיפול מיינדפולנס לא הייתה תלויה בגורמים סוציודמוגרפיים או פסיכיאטריים, אולם נמצא כי הטיפול היה יעיל יותר במטופלים שסבלו מחומרה גבוהה יותר של תסמינים לפני הטיפול. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27119968

במחקר אקראי מבוקר הוערכה ההשפעה של תרגול יוגה ומיינדפולנס בקרב תלמידי כיתות ג' בבית ספר ציבורי בארה"ב. במחקר נכללו תלמידים הסובלים מתסמיני חרדה, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות: 

  1. 20 תלמידים השתתפו בעשרה מפגשי יוגה ומיינדפולנס, כאשר כל מפגש ארך 40 דקות.
  2. 32 תלמידים קיבלו את הטיפול הסטנדרטי, שכלל ייעוץ ופעילויות שונות בהובלת עובדת סוציאלית. 

המורים הוזמנו להשתתף בשני מפגשים מקצועיים העוסקים בשילוב יוגה ומיינדפולנס בתכנית הלימודים. השפּעת ההתערבות הוערכה באמצעות המדד PedsQL, הבודק את איכות החיים של התלמידים בחמישה תחומים: גופני, רגשי, חברתי, פסיכו-חברתי ולימודי.

נמצא כי בכל התחומים השיפור בקבוצת היוגה היה גבוה יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת, כאשר לאחר התאמה סטטיסטית לגורמים שונים נמצא כי בקבוצת היוגה חל שיפור מובהק של 7.43 נקודות בתחום הפסיכו-חברתי ו-14.17 נקודות בתחום הרגשי. השיפור בתחומים האחרים לא היה מובהק סטטיסטית. בנוסף, המורים דיווחו על תדירות גבוהה יותר של שימוש ביוגה בכיתה לאחר המפגשים המקצועיים. החוקרים מסכמים כי תרגול יוגה היה מלווה בשיפור היבטים רגשיים ופסיכו-חברתיים בקרב ילדים הסובלים מתסמיני חרדה, וכי עשויה להיות תרומה לשילוב יוגה כחלק מפעילות הלמידה החברתית והרגשית בכיתה.

 https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29695937

במאמר מתוארת תכנית פיילוט המשלבת מדיטציית מיינדפולנס וארומתרפיה לעידוד תהליך הריפוי ולהתמודדות עם מתח וחרדה בקרב מטופלים פסיכיאטריים באשפוז.

התכנית נמשכה 5 חודשים והשתתפו בה 32 מטופלים עם הפרעות מצב רוח. המטופלים השתתפו במפגשים שבועיים של שעה אשר חולקו ל-4 חלקים של רבע שעה: בחלק הראשון בוצעה הערכה ראשונית של רמת המתח והחרדה, לאחר מכן המשתתפים הונחו לבצע מדיטציית מיינדפולנס - בחלק האחד התמקדות בנשימות ובחלק השני התמקדות במודעות לגוף. בחלק האחרון של המפגש נערך דיון קבוצתי והערכה חוזרת של רמת המתח והחרדה. כל המפגשים נערכו בחדר עם תאורה מעומעמת בו הופץ ניחוח ארומתרפי.

נמצא כי לאורך התכנית המשתתפים דיווחו על ירידה ממוצעת של 32.9% ברמת המתח ו-32.6% ברמת החרדה. כמו כן, 98.8% מהמשתתפים דיווחו על ירידה הן של רמת המתח והן של רמת החרדה.

החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שתכנית המשלבת מדיטציית מיינדפולנס וארומתרפיה הינה אסטרטגיה בעלת עלות-תועלת גבוהה לשיפור תחושת המתח והחרדה בקרב מטופלים פסיכיאטריים.
הערת המערכת: יש לשים לב כי מדובר בתוכנית פיילוט ולא במחקר עם קבוצת ביקורת. 

https://www.psychiatricnursing.org/article/S0883-9417(15)00057-6/abstract

במחקר תצפיתי נבדקה ההשפעה של השתתפות בסדנת יוגה ומדיטציה, שארכה שלושה חודשים (ריטריט), על מספר מדדים ביולוגיים להערכת הקשר גוף-נפש.

במחקר נכללו 38 משתתפים בגילאי 35 בממוצע, אשר עברו בתחילת הסדנה ובסיומה הערכה של מדדים פסיכומטריים, רמת גורם נוירוטרופי מוחי (BDNF- brain-derived neurotrophic factor, חלבון הקשור בוויסות תהליכי למידה וזיכרון), רמת קורטיזול ברוק וציטוקינים פרו / אנטי דלקתיים.

נמצא כי השתתפות בסדנה הייתה קשורה בירידה ברמת החרדה והדיכאון ובעלייה במדד המיינדפולנס (Freiburg Mindfulness Inventory, הכולל 14 הצהרות להערכת כל ההיבטים של מיינדפולנס בסקאלה של 1-4). כמו כן, כמשוער, נצפתה עלייה ברמת BDNF בדם וכן עלייה בתגובת הקורטיזול בקימה, המעידה על שיפור התגובה לסטרס. החוקרים מראים כי השינוי ב-BDNF היה קשור ברמת החרדה, כך שעבור משתתפים עם רמת חרדה גבוהה העלייה ב-BDNF הייתה נמוכה יותר בהשוואה למשתתפים עם רמת חרדה נמוכה. בנוסף, נמצאה עלייה בציטוקין האנטי-דלקתי IL-10 וירידה בציטוקין הפרו-דלקתי IL-12. עם זאת, בניגוד למצופה חלה עלייה בציטוקינים הפרו-דלקתיים IFN-γ, TNF-α, IL-1β, IL-6, IL-8, ייתכן שכתוצאה מעלייה בפעילות הגופנית.

החוקרים מסכמים כי השינויים שנצפו במדדים הביולוגיים מבטאים את הקשר בין גוף ונפש, כך שתרגול יוגה ומדיטציה עשויים לתרום לשיפור התפקוד הגופני והנפשי.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28694775

במחקר אקראי מבוקר נבדקה התרומה של מדיטציית מיינדפולנס לשיפור הריכוז בקרב סטודנטים בעלי רמת חרדה גבוהה. במחקר נכללו הנתונים של 82 סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטה בקנדה, המאופיינים ברמת חרדה גבוהה (מעל ציון 43 במדד STICSA לחרדה).

כל המשתתפים מילאו שאלונים להערכת מידת הקשב והמודעות בחיי היומיום (Mindfulness Attention Awareness Scale - MAAS) ולהערכת מצב הרוח החיובי והשלילי (Positive and Negative Affect Schedule - PANAS), ולאחר מכן ביצעו מטלת קשב. בהמשך, המשתתפים הוקצו באופן אקראי להקשבה להקלטה, שארכה 10 דקות, של מדיטציית מיינדפולנס (קבוצת הניסוי) או של הפרק הראשון מספר ההוביט (קבוצת הביקורת) ולאחר מכן חזרו על מטלת הקשב ושאלון מצב הרוח.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, 10 דקות של מדיטציה תרמה לירידה בנדידת המחשבות לאורך זמן ולשיפור הביצועים. עוד מראים החוקרים כי מדיטציה עודדה מיקוד במציאות החיצונית (התמקדות ב"כאן ועכשיו") והפחיתה את הנטייה למחשבות פנימיות חזרתיות המאפיינות חרדה.

החוקרים מסכמים כי מדיטציה עשויה לתרום להפחתת מחשבות ודאגות בקרב הסובלים מחרדה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28376373

במסמך עדכני מוצגת עמדת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) בנוגע לשילוב שיטות משלימות בטיפול בילדים.

החוקרים סיכמו כי בתחום הגוף-נפש, כולל מיינדפולנס, מדיטציה, יוגה, טאי-צ'י, היפנוזה, ביו-פידבק, דמיון מודרך, כתיבה וטיפולים רוחניים: בשנים האחרונות ישנה עלייה במחקרים העוסקים בתחומי גוף-נפש בקרב ילדים, המצביעים על יעילות בטיפול בבעיות רגשיות, התנהגותיות ונפשיות, עם השפעות שליליות מועטות. 

http://pediatrics.aappublications.org/content/pediatrics/early/2017/08/24/peds.2017-1961.full.pdf

במחקר אקראי מבוקר, שנערך בהונג-קונג, הוערכה היעילות של תכנית התערבות פסיכולוגית מבוססת מיינדפולנס להקלה על דיכאון תת-קליני.

במחקר נכללו 231 משתתפים מעל גיל 18, שהופנו מהמרפאה הראשונית וחולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הביקורת. קבוצת ההתערבות השתתפה בשמונה מפגשים שבועיים, אשר נמשכו שעתיים כל אחד וכללו הנחייה פסיכולוגית לגבי הצבת יעדים אישיים, ויסות עצמי של התנהגויות ומצב רוח, שיפור המודעות בנוגע לתהליכי קבלת החלטות ועוד, וכן תרגול מיינדפולנס. קבוצת הביקורת קיבלה את הטיפול הרפואי הסטנדרטי (בעיקר מעקב וייעוץ כללי מהרופא המטפל) ללא התערבות פסיכולוגית יזומה. מדד המטרה העיקרי היה רמת הדיכאון לפי Beck Depression Inventory-II לאחר 12 חודשים.

נמצא כי בקבוצת ההתערבות השיפור בתסמיני הדיכאון היה מעט גבוה יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת ושיעור המשתתפים שאובחנו עם דיכאון קליני היה נמוך יותר (10.8% לעומת 26.8%, p=0.01). לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במדדים נוספים, כגון איכות החיים, רמת התפקוד ורמת החרדה. החוקרים מסכמים כי תכנית ההתערבות נמצאה יעילה להקלה על תסמיני דיכאון ולהפחתת הסיכון להתפתחות דיכאון קליני בקרב משתתפים עם דיכאון תת-קליני. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29531101

 

מחקר קליני אשר נועד לבחון האם טיפול MBCT הינו יעיל יותר מטיפול תרופתי בנוגדי דיכאון למניעת הישנות הדיכאון.

במחקר השתתפו 424 מבוגרים בעלי היסטוריה של לפחות 3 אירועים דיכאוניים חמורים הנוטלים טיפול אנטי-דכאוני מניעתי אשר חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות הטיפול, כאשר הטיפול ב-MBCT היה מכוון להפחתת המינון עד להפסקת הטיפול התרופתי. החוקרים, שלא היו מודעים לקבוצה אליה השתייכו המשתתפים, העריכו את המשתתפים כחמש פעמים במהלך 24 חודשי המחקר.

במהלך תקופת המחקר לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לזמן עד לאירוע דכאוני או מספר האירועים החמורים שהתרחשו.

החוקרים מסכמים כי שני הטיפולים הינם בעלי יעילות דומה לטיפול בסובלים מדיכאון.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25907157

במחקר מוצלב (2016) נבדקה ההשפעה של האתה יוגה ומדיטציית מיינדפולנס על התפקוד הקוגניטיבי ומצב הרוח. במחקר נכללו 31 משתתפים בני 28 בממוצע בעלי ניסיון בתרגול האתה יוגה, אשר השתתפו בשלושה מפגשים של 25 דקות: האתה יוגה, מדיטציית מיינדפולנס ומפגש קריאה כביקורת. 
התפקוד הקוגניטיבי נבדק באמצעות מטלת סטרופ (להערכת תהליכי תפיסה) בתחילת כל מפגש וכן 5 ו-10 דקות לאחריו. דיווח עצמי של מצב הרוח (שאלון POMS) נאסף בתחילת כל מפגש ובסיומו.

נמצא כי הן לאחר האתה יוגה והן לאחר מדיטציית מיינדפולנס חל שיפור מובהק במטלת סטרופ ובציון מצב הרוח בהשוואה לנתוני הבסיס, ללא הבדל מובהק בין יוגה לבין מיינדפולנס. מכאן, שתי השיטות נמצאו בעלות תרומה דומה לשיפור התפקוד הקוגניטיבי ומצב הרוח.  

https://link.springer.com/article/10.1007/s12671-016-0661-2

מחקר פיילוט מצומצם אשר בדק את ההשפעה של תכנית התערבות הממוקדת בהרגעה בהפחתת התגובה הפסיכולוגית והפיזיולוגית לסטרס.

במחקר השתתפו אנשי צוות מיחידת טיפול נמרץ אשר השתתפו בתכנית בת 8 שבועות הכוללת מיינדפולנס, יוגה ומוסיקה או בקבוצת בקרה (רשימת המתנה לתכנית).

החוקרים מצאו כי בקרב המשתתפים בקבוצת ההתערבות חלה ירידה בתגובה הפיזיולוגית לסטרס, בעוד שבקבוצת הבקרה לא חל שינוי בתגובה.

ממצא זה מצביע על כך שתכנית מסוג זה עשויה להיות יעילה להפחתת התגובה הפיזיולוגית במצבי סטרס וכן להפחתת תחושת שחיקה בעבודה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25629803

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

טיפול בכאֱב

במחקר הנוכחי נבדק האם מדיטציית מיינדפולנס יעילה יותר מפלסבו להקלה על כאב.

במחקר השתתפו 75 מתנדבים בריאים אשר חולקו לארבע קבוצות: מדיטציית מיינדפולנס, פלסבו (מריחת קרם), מדיטציית דמה וקבוצת ביקורת. לאחר חשיפה לגירוי כואב, בכל שלושת קבוצות הטיפול חלה הקלה בכאב בעקבות ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת, אולם ההקלה הייתה משמעותית יותר בקבוצה שעברה מדיטציית מיינדפולנס.

מסריקת MRI שנערכה לנבדקים, עולה כי מדיטציית מיינדפולנס היתה קשורה בפעילות נוירולוגית הקשורה בוויסות קוגניטיבי של תחושת הכאב. לעומת זאת, הטיפול בפלסבו היה קשור בשינויים באזורים האחראים על העיבוד התחושתי של כאב. מדיטציית דמה לא הייתה קשורה בהשפעה נוירולוגית, אלא בהאטת קצב הנשימה.

החוקרים מסכמים כי מחקר זה מצביע על כך שמדיטציית מיינדפולנס הינה יעילה יותר מפלסבו להקלה על כאב ופועלת במנגנון נוירולוגי שונה. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26586819

מחקר קליני חד-סמיות אשר נועד להעריך את היעילות של תכנית גוף-נפש לשיפור התפקוד ולהפחתת רמת הכאב בקשישים הסובלים מכאבי גב תחתון כרוניים.

בקבוצת ההתערבות שכללה תכנית גוף-נפש מבוססת מיינדפולנס השתתפו 140 קשישים מעל גיל 65 וקבוצת הבקרה כללה 142 קשישים אשר השתתפו בתכנית הדרכה להזדקנות בריאה.

שתי התכניות נמשכו 8 שבועות ובסיומם התקיימו עוד 6 מפגשים חודשיים.

נמצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת ההתערבות חל שיפור משמעותי יותר ביכולת התפקוד בטווח הזמן המיידי וכן הקלה ברמת הכאב 6 חודשים לאחר ההשתתפות בתכנית. עם זאת, השיפור ביכולת התפקוד לא נשמר לאורך זמן.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26903081

במחקר אקראי מבוקר נבדקה היעילות של טכניקת הפגת מתח באמצעות מיינדפולנס (MBSR) לשיפור הסבילות לכאב והמצב הנפשי בקרב ספורטאים לאחר פציעה. במחקר נכללו 20 ספורטאים מקבוצות ספורט אוניברסיטאיות, אשר בעקבות פציעה לא יכלו להתאמן לתקופה של 3-6 חודשים. המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות, שכללה תכנית MBSR מותאמת אישית בת 8 שבועות, או לקבוצת הביקורת, שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי בלבד (פיזיותרפיה).

בסיום תקופת ההתערבות נמצא כי בקרב המשתתפים בקבוצת המיינדפולנס חלה עלייה בסבילות לכאב וכן ברמת המודעות (שנמדדה באמצעות Mindful Attention Awareness Scale) בהשוואה לקבוצת הביקורת. כמו כן, בשתי הקבוצות חל שיפור במצב הרוח החיובי ושיפור מסוים במדד הדיכאון והחרדה. החוקרים מסכמים כי תרגול מיינדפולנס עשוי להיות יעיל כחלק מתהליך השיקום בפציעות ספורט, כאשר יש להמשיך ולבחון האם לשיפור הסבילות לכאב השפעה מיטיבה על תהליך ההחלמה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29867682

במחקר קליני בו השתתפו 342 מבוגרים נמצא כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) או טיפול מדיטציית מיינדפולנס ויוגה היו יעילים יותר מהטיפול הסטנדרטי להקלה על כאב גב כרוני.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27002445

 

חזרה לתחילת המחקרים

 

סַרטן

מטה-אנליזה אשר בוחנת את היעילות של תכנית התערבות המבוססת על מיינדפולנס להפחתת חרדה ודיכאון בחולי סרטן.

באנליזה נכללו 7 מחקרים בהם 469 משתתפים בקבוצות ההתערבות ו-419 משתתפים בקבוצות הביקורת.

בהתבסס על כלל הנתונים נמצא כי לתרגול מיינדפולנס היה יתרון הן בהפחתת חרדה והן בהפחתת דיכאון, בהשוואה לקבוצת הביקורת. עם זאת, החוקרים מדווחים כי היתה שונות גדולה בין המחקרים ביחס לשיטות המיינדפולנס או הביקורת בהן נעשה שימוש, וכן הבדלים בסוג הסרטן ממנו סבלו המשתתפים.

החוקרים מסכמים כי תרגול מיינדפולנס עשוי להיות יעיל להפחתת חרדה ודיכאון בחולי סרטן, אולם היעילות תלויה בסוג ההתערבות וכי השפּעת ההתערבות עשויה להיות מוגבלת ל-12 שבועות. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26559246

מחקר קליני אקראי מבוקר בו נבדקה ההשפעה של תוכנית מיינדפולנס לשיפור תסמינים פסיכולוגיים ופיזיים בקרב נשים שהחלימו מסרטן השד.

במחקר נכללו 322 משתתפות אשר חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: תוכנית מיינדפולנס בת 6 שבועות או לקבוצת הטיפול הסטנדרטי.

החוקרים העריכו את התסמינים הפסיכולוגיים (דיכאון, חרדה, סטרס ופחד מהישנות המחלה) והתסמינים הפיזיים (תשישות וכאב) בסיום התכנית לאחר 6 שבועות ולאחר 6 שבועות נוספים.

נמצא כי בקרב משתתפות בתכנית המיינדפולנס חל שיפור מובהק סטטיסטית ברמת החרדה והפחד מהישנות המחלה, וכן בתחושת התשישות, בהשוואה לקבוצת הביקורת.

ההשפעה של תוכנית המיינדפולנס הייתה משמעותית במיוחד בקרב משתתפות שהיו עם רמת הסטרס הגבוהה ביותר. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27247219

https://www.nlm.nih.gov/medlineplus/news/fullstory_159172.html

במאמר מציעים החוקרים מסגרת לשילוב של אונקולוגיה אינטגרטיבית כחלק מהטיפול במחלת הסרטן לשיפור איכות החיים ולטיפול בתסמינים.

במאמר מוצגת הגישה המערבית, לעומת הגישה המסורתית, להבנת מחלת הסרטן ואסטרטגיות אינטגרטיביות לטיפול, כאשר הגישה המנחה היא השגת איזון. בהתייחס לתזונה, מודגשת החשיבות של תזונה המבוססת על הצומח והפחתת הצריכה של חלבון מהחי והתפקיד המרכזי של פלורת המעי. בהמשך מפורט הטיפול האינטגרטיבי בתופעות הלוואי השכיחות של הטיפול הקונבנציונאלי, כגון בחילות, עצירות, חרדה ועוד, תוך הדגשת השימוש בקנבינואידים. בנוסף, ישנה התייחסות לטיפול בהומאופתיה, רפואת צמחים סינית, צ'י-קונג, שהייה בטבע, טיפולי גוף-נפש, מיינדפולנס ויוגה. 

החוקרים מסכמים כי במקביל לטיפול הקונבנציונאלי, לחולי סרטן ישנה אפשרות לשלב טיפולים אינטגרטיביים על מנת לשפר את מצבם הגופני, הרגשי, הנפשי והרוחני.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28501232

מחקר פיילוט אשר נועד לבחון את היעילות של הפחתת סטרס באמצעות מיינדפולנס להקלה על תסמיני תשישות קוגניטיבית בקרב מחלימים מסרטן.

במחקר השתתפו 71 מחלימים מסרטן השד ומסרטן קולורקטלי אשר סובלים מתשישות קוגניטיבית ברמה בינונית עד גבוהה. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבלת טיפול מבוסס מיינדפולנס או לקבוצת ביקורת שקיבלה ייעוץ ותמיכה להפחתת סטרס.

כל המשתתפים עברו הערכה לתפקוד הקוגניטיבי בתחילת המחקר, לאחר תכנית התערבות בת 8 שבועות ולאחר מעקב של 6 חודשים. אומנם בשתי הקבוצות חל שיפור במדדי התפקוד הקוגניטיבי (מדדי קשב ורמת הדיוק במטלת סטרופ), אך נמצא כי בקבוצת המיינדפולנס חל שיפור משמעותי יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת.

החוקרים מסכמים כי מיינדפולנס הינה אמצעי בעל השפעה משמעותית וארוכת טווח לשיפור התפקוד הקוגניטיבי לאחר מחלת הסרטן.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26586494




חזרה לתחילת העמוד

חזרה לעמוד הקודם