צום לסירוגין

צום לסירוגין הינה שיטת תזונה שלאחרונה נעשית פופולרית בקרב הציבור וגם זוכה ללא מעט מחקרים אשר מאשרים את יעילותה.

אספנו למענכם את המחקרים החדשים ביותר בנושא.

אך ראשית, ל"תקציר המנהלים".

הנה כמה ממצאים מעניינים העולים מהמחקר בתחום:

- אסטרטגיות של צום והגבלה קלורית מובילות לירידה מובהקת בריכוז הלפטין- כלומר משפרת את תחושת השובע שלנו!
- לצום לסירוגין השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, האיזון הגליקמי ועל המשקל והרכב הגוף.
- לשינוי חיידקי המעי באמצעות צום לסירוגין עשויה להיות השפעה מיטיבה על לחץ הדם.

- דחיית הארוחה הראשונה ביום ב-4 שעות עלולה לגרום לעלייה ברמת הסוכר לאחר ארוחה בקרב נשים אך לא גברים.

לנוחיותכם, להלן חלוקה של המחקרים לפי נושאים:

כללי

בסקירה (2022) דנים החוקרים בתועלת של צום לסירוגין במצבים של מחלת כבד שומני לא אלכוהולית (NAFLD) ובמנגנוני הפעולה המעורבים. במסגרת הסקירה מוצגים פרוטוקולים שונים של צום לסירוגין והמלצות ליישום. בהמשך מוצגים ממצאים פרה-קליניים וקליניים העוסקים במנגנונים המעורבים בהשפעה המיטיבה של צום לסירוגין, כולל וויסות המקצב הביולוגי, הפיכה של שומן לבן לשומן חום, השפעה על פעילות האדיפוקינים, השפעה על הקשר בין רקמת השומן וחיידקי המעי והשפעה על תהליכי ניקיון התא (אוטופגיה). בחלקה השני של הסקירה מוצגים מחקרים פרה-קליניים, אפידמיולוגיים וקליניים העוסקים בצום לסירוגין במצבי כבד שומני. מחקרים בבני אדם מצביעים על תועלת בהתייחס למדדים מטבוליים ודלקתיים, אולם העדויות בהתייחס לכבד שומני הינן מוגבלות ונדרשים מחקרים נוספים להערכת מנגנוני הפעולה, היעילות והבטיחות באוכלוסייה זאת. בהתייחס לסיכונים האפשריים, החוקרים מציעים כי יש להיזהר עם צום לסירוגין בהריון, בעת נטילת תרופות להורדת גלוקוז ומדגישים כי יש להיות מודעים להשפעות גופניות ומנטליות כגון ירידה ברמות האנרגיה, כאבי ראש, הפרעה בריכוז, תנודות במצב הרח, תחושת קור, עצירות ועוד.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36364915/

אורח חיים

בסקירה שיטתית (2020) הוערכה ההשפעה של צום לסירוגין (הגבלת זמן האכילה) בשילוב אימוני התנגדות על מסת הגוף הרזה. החוקרים מסבירים כי במהלך הגבלה קלורית או צום עלול להיות פירוק מוגבר של חלבון בשריר וירידה בסינתזת החלבון בשריר, וכתוצאה מכך להוביל לירידה במאזן החלבון בגוף ולירידה במסת הגוף הרזה. בסקירה נכללו שמונה מחקרים, חלקם קליניים מבוקרים וחלקם תצפיתיים, בהם נבדקו אסטרטגיות שונות של צום לסירוגין בקרב משתתפים עם אורח חיים יושבני או משתתפים מאומנים גופנית. מדד המטרה העיקרי היה השינוי במסת הגוף הרזה, ובנוסף נבדקו ההבדלים במשקל, במסת השומן ובהיענות להתערבות. מהסקירה עולה כי במרבית המחקרים ההתערבות לא הובילה לשינוי משמעותי במסת הגוף הרזה, כאשר במחקר אחד נצפתה עלייה. מעבר לכך, בחמישה מבין שמונת המחקרים נצפתה ירידה מובהקת במסת השומן. החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מצביעים על כך שצום לסירוגין, בשילוב אימוני התנגדות, מלווה בשמירה על מסת הגוף הרזה ועשוי אף לעודד לירידה במסת השומן.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32781538/

בסקירה של מחקרים התערבותיים (2022) נבדקה ההשפעה של צום לסירוגין על רמת ההורמונים הקשורים לפוריות בקרב נשים וגברים. החוקרים מציינים כי צום לסירוגין הינה דיאטה פופולרית לירידה במשקל, אולם הועלו חששות לגבי השְֹפעתה על הפוריות. בסקירה נכללו 3 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה בקרב נשים ו-4 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה בקרב גברים. במחקרים אלה נבדקו דיאטות שונות של צום לסירוגין, כגון דיאטת 5:2 או הגבלת זמן האכילה.

להלן סיכום הממצאים העיקריים:

בקרב נשים הממצאים הקיימים מצביעים על כך שצום לסירוגין קשור בירידה ברמות הורמונים אנדרוגנים ובעלייה ברמת SHBG בקרב נשים בגיל הפוריות הסובלות משמנות, ולכן עשוי לתרום לטיפול במצבים כמו תסמונת השחלות הפוליציסטיות.

החוקרים מציינים כי תוצאות אלה נצפו בעיקר כאשר זמן האכילה הוגבל לשעות הבוקר (עד 16) וכי לא נמצאה השפעה על רמת הורמונים אחרים כמו אסטרוגן.

בקרב גברים נמצאה עדות לכך שהגבלת זמן האכילה קשורה בירידה ברמת הטסטוסטרון הכללי וברמת הטסטוסטרון החופשי בקרב גברים צעירים, רזים ופעילים גופנית. למרות העדויות המוגבלות, לא ניכרת השפעה על רמת SHBG. כמו כן, למרות הירידה ברמת הטסטוסטרון לא נמצאה השפעה על מסת וחוזק השריר.
שינויים באוכלוסיית חיידקי המעי עשויים להשפיע על הפעילות ההורמונלית, כאשר שיפור במיקרוביום שאינו מאוזן באמצעות צום לסירוגין יכול להוביל לשיפור הבריאות של מערכת המין והרבייה גם בקרב נשים בגיל הפוריות וגם בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
מוצע כי צום לסירוגין, בעיקר הגבלת זמן האכילה, משפיע לחיוב על הורמוני המין באמצעות סנכרון עם המקצב הביולוגי

החוקרים מסכמים כי בהתאם לעדויות המוגבלות הקיימות, ייתכן כי צום לסירוגין מוביל לירידה בהורמונים אנדרוגנים גם בקרב נשים וגם בקרב גברים. במידה וממצא זה אכן נכון יש לכך השלכות בריאותיות שונות, שכן עשויה להיות לכך תועלת לשיפור הפוריות בקרב נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות, אך גם להשפיע באופן שלילי על הבריאות המטבולית והליבידו בקרב גברים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35684143/

בסקירה (2019) דנים החוקרים בהשפעה המיטיבה של דיאטת צום לסירוגין על הבריאות הכללית ותרומתה להאטת תהליכי הזדקנות ותחלואה או למניעתם. ראשית, מוצגות האסטרטגיות השכיחות של צום לסירוגין והתגובה המטבולית והתאית, כאשר האסטרטגיות העיקריות הן אכילה מוגבלת יומיים בכל שבוע (צום 5:2), או אכילה המוגבלת ל-6 שעות ביום. החוקרים מציגים עדויות לכך שההשפעה המיטיבה של צום לסירוגין קשורה בעיקר במעבר למטבוליזם של חומצות שומן וגופי קטון. במסגרת הסקירה מפורטים הממצאים הפרה-קליניים והקליניים, בהתייחס לשיפור התגובה התאית לסטרס והגברת הפעילות נוגדת החמצון, לשיפור מדדים מטבוליים, ולשיפור היכולת הגופנית והקוגניטיבית. בהמשך מוצגים מחקרים פרה-קליניים וקליניים, העוסקים בהשפעה המיטיבה של צום לסירוגין בקרב אוכלוסייה בריאה או בקרב מטופלים עם הפרעות מטבוליות, מחלות קרדיווסקולריות, סרטן, מחלות נוירו-דגנרטיביות ועוד.
בחלקה האחרון של הסקירה דנים החוקרים בהיבטים יישומיים ובמכשולים הקיימים; הם מציינים שלוש נקודות מרכזיות:

קיים קושי משמעותי בשינוי הדפוס המוכר של שלוש ארוחות ביום.
במעבר לדפוס של צום לסירוגין אנשים רבים יחושו רעב, עצבנות וקשיים בריכוז, אולם תופעות אלה לרוב חולפות לאחר כחודש.
מרבית הרופאים והמטפלים אינם מנוסים בהתערבויות של צום לסירוגין.

לפיכך, מומלץ להציע למטופלים לעבור לדפוס של צום לסירוגין באופן הדרגתי, ולאורך מספר חודשים להגביל את שעות צריכת המזון במהלך היום עד להגעה לצום של 16-18 שעות ביום או לצריכה של 500 קלוריות יומיים בשבוע – בהתאם לפירוט בטבלה. התהליך צריך להיות מלווה על ידי איש מקצוע על מנת לוודא שהצריכה התזונתית הינה בהתאם לצרכי המטופל ולצורך קבלת ייעוץ מקצועי ותמיכה.

חודש	אכילה יומית מוגבלת בזמן	צום 5:2
1	הגבלת האכילה ל-10 שעות 5 ימים בשבוע	הגבלה ל-1,000 קלוריות יום אחד בשבוע
2	הגבלת האכילה ל-8 שעות 5 ימים בשבוע	הגבלה ל-1,000 קלוריות יומיים בשבוע
3	הגבלת האכילה ל-6 שעות 5 ימים בשבוע	הגבלה ל-750 קלוריות יומיים בשבוע
4 (היעד)	הגבלת האכילה ל-6 שעות 7 ימים בשבוע	הגבלה ל-500 קלוריות יומיים בשבוע

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31881139/

מחקר קליני כפול-סמיות (2014) מצא כי 24 משתתפים בריאים תחת דיאטה של צום (25% מהקלוריות היומיות) ואכילת יתר (175% מהקלוריות היומיות) לסירוגין הראו עלייה בביטוי של גן הקשור באריכות חיים והגנה על התאים וכי תוספת של נוגדי חמצון הפחיתו השפעה זו.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25546413

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה של צום לסירוגין לעומת הגבלה קלורית, בשילוב פעילות גופנית, בקרב משתתפים בריאים. במחקר נכללו 34 משתתפים בגיל 18-35 עם BMI בטווח 22-35 שהינם פעילים גופנית אך לא מאומנים. במשך 12 שבועות כל המשתתפים ביצעו תכנית פעילות גופנית שכללה 3 אימוני התנגדות בשבוע. בנוסף, המשתתפים חולקו אקראית לשתי דיאטות: צום לסירוגין 2:5 (2 ימי צום עם הגבלה קלורית ו-5 ימים ללא הגבלה) או הגבלה קלורית קבועה. שתי הדיאטות כללו הפחתה של כ-20% מהצריכה הקלורית וכן צריכה של לפחות 1.4 גרם/ק"ג חלבון. במאמר זה מדווחים החוקרים על ניתוח משני שכלל שינוי במדדים קרדיו-מטבוליים וכן הערכה של תחושת הרעב, מצב הרוח ורמת האנרגיה. בשתי הקבוצות חלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללי (7% בממוצע), ה-LDL (11% בממוצע) וה-HDL (2.6% בממוצע), כאשר לאחר תקנון למשקל הירידה הייתה גדולה יותר בקבוצת הצום לסירוגין. לא נצפו שינוים משמעותיים במדדי הגלוקוז. בשתי הקבוצות ההיענות לדיאטה הייתה גבוהה (כ-80%) ובשתיהן דווח על ירידה בתחושת הרעב במהלך תקופת ההתערבות. החוקרים מסכמים כי בשילוב אימוני התנגדות שתי הדיאטות תרמו לשיפור בפרופיל השומנים, עם שיפור משמעותי יותר בדיאטת הצום לסירוגין, נסבלו היטב ותרמו להפחתת תחושת הרעב.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35893925/

כחלק ממחקר עוקבה, (2020) שנערך במלזיה, נבדק הקשר בין צום לסירוגין לבין התפקוד הקוגניטיבי, בקרב קשישים הסובלים מהפרעה קוגניטיבית קלה (MCI). במחקר נכללו 99 משתתפים, אשר סווגו לשלוש קבוצות: משתתפים אשר מבצעים צום לסירוגין באופן קבוע (37 משתתפים), באופן שאינו קבוע (35 משתתפים) או שאינם מבצעים כלל צום לסירוגין (27 משתתפים). לאחר תקופת מעקב של שלוש שנים, המשתתפים סווגו לשלוש קבוצות בהתאם להזדקנות הקוגניטיבית: הזדקנות בריאה (מצב בריאותי, נפשי וקוגניטיבי טוב), הזדקנות סטנדרטית (ללא דמנציה, ללא ירידה משמעותית בתפקוד הגופני ומצב קוגניטיבי תקין) או MCI. נמצא כי אורח חיים הכולל צום לסירוגין באופן קבוע היה מלווה בשיפור המצב הקוגניטיבי, כך שמבין 37 המשתתפים, תשעה סווגו כבעלי הזדקנות בריאה ו-27 סווגו כבעלי הזדקנות סטנדרטית. להלן פירוט מספר המשתתפים בהתאם לסיווג:

	צום לסירוגין קבוע (37)	צום לסירוגין לא קבוע (35)	ללא צום לסירוגין (27)
הזדקנות בריאה	9 (24.3%)	5 (14.2%)	1 (3.7%)
הזדקנות סטנדרטית	27 (73.0%)	22 (62.9%)	8 (29.6%)
MCI	1 (2.7%)	8 (22.9%)	18 (66.7%)

צום לסירוגין קבוע

(37)

צום לסירוגין לא קבוע

(35)

ללא צום לסירוגין

(27)

הזדקנות בריאה

9 (24.3%)

5 (14.2%)

1 (3.7%)

הזדקנות סטנדרטית

27 (73.0%)

22 (62.9%)

8 (29.6%)

MCI

1 (2.7%)

8 (22.9%)

18 (66.7%)

והנזק ל-DNA, במשקל הגוף, ברמות הגלוקוז והאינסולין וברמת ה-CRP. בניתוח מטבולומי מראים החוקרים, כי לצום לסירוגין עשויה להיות השפעה על התפקוד הקוגניטיבי דרך הפעילות המטבוליטית, כולל השפעה על גופי קטון, על המטבוליזם של בוטינט ופירובט, ועל מסלולי גליקוליזה וגלוקונאוגנזה. הם מסכמים כי באופן כללי, צום לסירוגין עשוי לתרום לשיפור ההזדקנות הקוגניטיבית בקרב מבוגרים הסובלים מהפרעה קוגניטיבית קלה.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32872655/

במחקר תצפיתי (2020), המבוסס על נתונים ממחקר אקראי מבוקר, הוערכה ההשפעה של דיאטות שונות על המשקל ועל מדדים מטבוליים. במחקר, שנערך במשך 12 חודשים, המשתתפים יכלו לבחור בין דיאטה ים-תיכונית, צום לסירוגין, או דיאטה פליאוליתית וכן בין תכנית פעילות גופנית סטנדרטית או תכנית אימון אינטרוולים בעצימות גבוהה (HIIT). במחקר נכללו 250 מבוגרים בריאים עם עודף משקל, אשר קיבלו ייעוץ תזונתי חד פעמי מותאם אישית, בהתאם לדיאטה שבחרו. במהלך תקופת המחקר נבדקה הצריכה התזונתית, המשקל, הרכב הגוף, לחץ הדם, הפעילות הגופנית, ובדיקות דם. נמצא כי הדיאטה המועדפת על המשתתפים הייתה צום לסירוגין. שיעור המשתתפים שהשלימו את תקופת המחקר היה דומה בדיאטת צום לסירוגין ובדיאטה הים-תיכונית, וגבוה לעומת הדיאטה הפליאוליתית. בכל הדיאטות זוהתה מגמה של ירידה במשקל, ובדיאטה הים-תיכונית וצום לסירוגין חלה ירידה בלחץ הדם הסיסטולי.

להלן טבלה המסכמת את הממצאים:

	ים-תיכונית	צום לסירוגין	פליאוליתית
שיעור המשתתפים שבחרו בדיאטה	27.2%	54.4%	18.4%
שיעור המשתתפים בכל דיאטה שהשלימו את תקופת המחקר	57%	54%	35%
שינוי במשקל (ק"ג)	2.8-	4-	1.8-
שינוי בלחץ דם סיסטולי (מ"מ כספית)	5.9-	4.9-	לא נמצא שינוי מובהק
שינוי בהמוגלובין מסוכרר (מילימול/מול)	0.8-	לא נמצא שינוי מובהק	לא נמצא שינוי מובהק

עם זאת, החוקרים מציינים כי ההבדלים בין הקבוצות לרוב לא היו מובהקים סטטיסטית, ויש קושי להשוות בין הדיאטות, מכיוון שהחלוקה לקבוצות לא נערכה באופן אקראי. הם מסכמים כי גם ללא תמיכה תזונתית קבועה ניתן להבחין בשיפור במדדים מטבוליים מסוימים בהתאם לדיאטה שהמשתתפים בחרו. עם זאת, יש לפרש את הממצאים בזהירות בשל אופיו התצפיתי של המחקר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31879752/

במחקר חתך (2022) שנערך בקנדה הוערכה השכיחות של צום לסירוגין והקשר להפרעות אכילה בקרב בני נוער וצעירים. במחקר נכללו 2,762 משתתפים בגיל 16-30 שגויסו דרך רשתות חברתיות בנובמבר-דצמבר 2021 לענות על סקר אינטרנטי. במסגרת הסקר המשתתפים נשאלו על ביצוע צום לסירוגין בשנה האחרונה ובחודש האחרון, ועל סוג הצום (צום 2:5, ימים לסירוגין או הגבלת זמן האכילה). בנוסף, המשתתפים מילאו שאלון להערכת פסיכופתולוגיה של הפרעות אכילה (EDE-Q). שיעור המשתתפים שדיווחו על ביצוע צום לסירוגין בשנה האחרונה היה 48% מהנשים, 38% מהגברים ו-52% מהטרנסג'נדרים/שאינם מזדהים מגדרית. הגבלת זמן האכילה הייתה האסטרטגיה השכיחה ביותר של צום לסירוגין. משך הזמן הממוצע של צום לסירוגין היה 100 ימים בשנה האחרונה או 15 ימים בחודש האחרון. בקרב כל קבוצות המגדר ביצוע צום לסירוגין בשנה או בחודש האחרון היה קשור ברמה גבוהה יותר של פסיכופתולוגיה והתנהגויות הקשורות בהפרעות אכילה, כאשר הקשרים העקביים ביותר נמצאו בקרב נשים. באופן כללי בקרב נשים צום לסירוגין היה קשור בהתנהגויות של אכילת יתר, אובדן שליטה על האכילה ואפיזודות של אכילה כפייתית (בינג') וכן בהקאות ושימוש במשלשלים. בקרב גברים ונשים צום לסירוגין נמצא קשור בביצוע פעילות גופנית כפייתית, כאשר השילוב שלהם מהווה גורם סיכון להתפתחות הפרעות אכילה. החוקרים מסכמים כי בקרב בני נוער וצעירים צום לסירוגין אינה בהכרח אסטרטגיה בריאותית מיטיבה או לא מזיקה ויש להמשיך ולבחון את השְֹפעתה גם בקרב האוכלוסייה הכללית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36368052/

במחקר פיילוט מוצלב (2020) נבדקה ההשפעה האקוטית של הארכת צום הלילה על התגובה הגליקמית. במחקר נכללו 24 צעירים בריאים ובמשקל תקין, אשר צרכו במועדים שונים ארוחת בוקר סטנדרטית לאחר צום לילה של 12, 14 או 16 שעות - כל אחד בשלושה מועדים שונים בסדר אקראי (סה"כ 9 ימים). במהלך שעתיים לאחר הארוחה נמדדה תגובת הגלוקוז והאינסולין, וכן הרגישות לאינסולין. לאחר שעתיים, המשתתפים קיבלו ארוחה נוספת שאינה מוגבלת והחוקרים העריכו את סך הצריכה הקלורית בארוחה.

להלן סיכום הממצאים:

בקרב נשים הארכת משך צום הלילה הייתה מלווה בשיפור ברגישות לאינסולין, אולם רמת הגלוקוז לאחר הארוחה הייתה גבוהה יותר.
בקרב גברים, להתערבות לא הייתה השפעה מובהקת על רמת הגלוקוז והאינסולין לאחר הארוחה.
בקרב כלל המשתתפים הארכת צום הלילה הייתה מלווה בצריכה קלורית גבוהה יותר.

החוקרים מסכמים כי לדחיית הארוחה הראשונה ביום ב-4 שעות עלולה להיות השפעה מטבולית מזיקה לנשים, אך לא לגברים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32707917/

סרְטן

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה של פעילות גופנית, של דיאטה המדמה צום (fast-mimicking diet – סוג של צום לסירוגין), ושל התערבות פסיכולוגית על שיעור ההישרדות בקרב חולי סרטן. בסקירה נכללו 31 מחקרים, מהם תשעה בחנו את ההשפעה של פעילות גופנית ו-22 מחקרים בחנו את ההשפעה של התערבות פסיכולוגית, כאשר לא נמצאו מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של דיאטה המדמה צום. במחקרים אלה נכללו מטופלים עם סרטן השד (12 מחקרים), סרטן במערכת העיכול (חמישה מחקרים), סרטן ריאות (חמישה מחקרים), מלנומה (שני מחקרים) וסוגים אחרים (תשעה מחקרים). באופן כללי נמצא כי ההתערבות תרמה לשיפור במשך ההישרדות במחקר אחד מבין תשעה שעסקו בפעילות גופנית ובשמונה מבין 22 שעסקו בהתערבות פסיכולוגית. כמו כן, החוקרים ביצעו מטה-אנליזה בה נכללו תשעה מחקרים בהם הוערכה היעילות של התערבות פסיכולוגית בקרב חולות סרטן השד. בניתוח זה נמצאה מגמה של שיפור משך ההישרדות, בעיקר בטיפול ממושך של שישה חודשים ומעלה. מהסקירה עולה כי התערבות ממושכת יותר החל משלבים מוקדמים יותר של המחלה נמצאה מבטיחה יותר לשיפור משך ההישרדות בקרב חולי סרטן, אולם נדרשים מחקרים נוספים להערכת ההשפעה על משך ההישרדות, בעיקר בקרב חולי סרטן שאינו סרטן השד.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33359756/

בניתוח משני של מחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה ההשפעה של דפוס תזונה השומר על רמת גלוקוז נמוכה, על מדדי סיכון לסרטן שד בקרב נשים לאחר גיל המעבר. החוקרים מסבירים כי תנגודת לאינסולין, אשר מועצמת במצבים של שמנות, קשורה בהיארעות גבוהה יותר של סרטן שד ושל תמותה. הרגלי אכילה העומדים בבסיס התפתחות תנגודת לאינסולין הינם גורם סיכון עיקרי לסרטן שד הניתן לשינוי. ישנן עדויות המצביעות על התרומה של הגבלת זמן האכילה (סוג של צום לסירוגין) לשיפור גורמי הסיכון המטבוליים, אולם מוצע כי גם גישות פחות מחמירות עשויות להיות יעילות. במסגרת המחקר זוהו שמונה נשים עם דפוס תזונה השומר על רמת גלוקוז נמוכה, לעומת 11 נשים עם דפוס של רמת גלוקוז גבוהה. דפוס של רמת גלוקוז נמוכה נקבע כצריכה של לפחות 40% מהארוחות כאשר רמת הגלוקוז בדם לפני הארוחה הייתה נמוכה מהסף האינדיבידואלי בתנאים של צום. נמצא כי דפוס אכילה זה היה יעיל לשיפור תנגודת לאינסולין וסמנים מטבוליים נוספים. מידת השינוי שזוהתה בסמנים אלה נמצאה במחקרים קודמים בעלת השפעה מיטיבה על רקמת השד בקרב נשים לאחר גיל המעבר עם עודף משקל או שמנות הנמצאות בסיכון להתפתחות סרטן שד. החוקרים מציינים, כי ההשפעה של דפוס תזונה השומר על רמת גלוקוז נמוכה דומה להשפעה שנמצאה בהגבלת זמן האכילה. הם מסכמים, כי ממצאים ראשוניים אלה תומכים בביצוע מחקרים נוספים להערכת דפוס תזונה השומר על רקמת גלוקוז נמוכה, כאסטרטגיה תזונתית למניעת סרטן שד לאחר גיל המעבר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34960058/

בסקירה (2022) מוצגות העדויות בהתייחס להשפעה של דיאטות המיועדות להפחתת רמת האינסולין לטיפול בסרטן גרורתי. החוקרים מסבירים כי היפראינסולינמיה מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לתמותה מסרטן. אסטרטגיות להורדת רמת האינסולין, כמו הגבלה קלורית, דיאטה דלת פחמימות / דיאטה קטוגנית וצום לסירוגין, מסייעות להפחתת המאגרים התזונתיים המשמשים את גדילת תאי הסרטן, להפחתת גורמי הגדילה תלויי האינסולין ולשיפור מדדים מטבוליים. בסקירה נכללו 23 מחקרים, מהם 14 מחקרים פרה-קליניים ו-9 מחקרים קליניים. במחקרים הפרה-קליניים הודגם כי ההתערבות התזונתית הובילה לירידה ברמת האינסולין, לעיכוב התפתחות גרורות ולהפחתה בנטל המחלה. המחקרים הקליניים הדגימו כי התערבויות אלה היו ישימות ובטוחות לחולים עם סרטן גרורתי, וכן תרמו לשיפור ברמת האינסולין ובמדדים מטבוליים נוספים. למרות הממצאים המבטיחים, לא ניתן לקבוע באופן ברור כי ההתערבות הייתה יעילה לשיפור מדדים של הגידול או להארכת משך ההישרדות. החוקרים מסכמים כי נתונים פרה-קליניים מצביעים על היעילות של אסטרטגיות תזונתיות להפחתת רמת האינסולין כחלק מהטיפול נוגד הסרטן, אולם יש לבסס את הממצאים במחקרים קליניים נוספים.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36079800/

בסקירה (2022) מוצגות העדויות הקיימות לגבי התפקיד של דיאטה אנטי-דלקתית בפוריות האישה והגבר. החוקרים מסבירים כי שיפור התזונה בתקופה שלפני הכניסה להריון עשויה להוות אסטרטגיה יעילה לשיפור הפוריות, כאשר אחד המנגנונים לכך עשוי להיות הפחתה של פעילות דלקתית. רמת דלקת גבוהה נמצאה קשורה בשיבוש היבטים שונים של פוריות כגון מחזוריות הווסת או השרשה ברחם. בהתבסס על מחקרי מעבדה ועל מחקרים בבני אדם, החוקרים דנים בקשר בין דלקת ופוריות ובפוטנציאל של דיאטה אנטי-דלקתית לשיפור הפוריות דרך מנגנונים שונים, כולל הפחתת מתווכי דלקת, השפעה אפיגנטית והשפעה על חיידקי המעי. במסגרת הסקירה מוצגות מגוון דיאטות אנטי-דלקתיות, כגון הדיאטה הים-תיכונית, דיאטה נורדית או דיאטת אוקינאווה שהתפתחו בתרבויות שונות, וכן דיאטה קטוגנית שהעדויות לגבי השְֹפעתה על מדדים של פוריות אינן עקביות. באופן כללי דיאטות אנטי-דלקתיות מדגישות את החשיבות של שומן חד בלתי רווי, פלבונואידים, ויטמין C, ויטמין E ופוֹליפנוֹלים, רכיבים המאפיינים מזונות מהצומח, וכן של פירות יער, דגים ופחמימות שמקורן בדגנים. לעומת זאת, הדיאטה המערבית לרוב קשורה ברמת דלקת גבוהה יותר, כאשר לתזונה לקויה, שמנות ומחלות כרוניות עלולה להיות תרומה לבעיות פוריות. בהמשך הסקירה מוצגים ממצאים לגבי הקשר בין דיאטה אנטי-דלקתית והיבטים של פוריות האישה, כולל מחזור הווסת, אנדומטריוזיס, תסמונת השחלות הפוליציסטיות, ותוצאות של טיפולי פוריות. בנוסף, מוצגים הממצאים גם בהתייחס לפוריות הגבר, בדגש על איכות הזרע. החוקרים מסכמים כי העדויות הקיימות מצביעות על התרומה של דיאטה אנטי-דלקתית, כגון הדיאטה הים-תיכונית, לשיפור פוריות האישה, לשיפור ההצלחה של טיפולי פוריות ולשיפור איכות הזרע.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36235567/

במחקר מקרה-ביקורת (2022) רב-מרכזי שנערך בספרד נבדק הקשר בין תזמון ארוחת הבוקר ומשך צום הלילה ובין הסיכון לסרטן שד. במחקר נכללו נתונים שנאספו בין השנים 2008-2013 של 1,181 נשים עם סרטן שד וקבוצת ביקורת של 1,326 נשים בריאות. במסגרת המחקר נערכו ראיונות טלפוניים בהם המשתתפות דיווחו על ההתנהגות התזונתית שלהן במהלך היום ונבדק הקשר בין תזמון ארוחת הבוקר ומשך צום הלילה ובין הסיכון לסרטן שד בחלוקה לנשים לפני או אחרי גיל המעבר. כל הניתוחים הסטטיסטיים תוקננו למגוון גורמים, כגון גיל, השכלה, היסטוריה משפחתית של סרטן שד, BMI, שימוש בגלולות או טיפול הורמונלי חליפי ועוד. נמצא כי אכילת ארוחת בוקר מאוחרת הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר לסרטן שד, עם עלייה של 5% בסיכון עבור כל שעה נוספת, אולם הקשר לא היה מובהק סטטיסטית. עם זאת, הקשר היה מובהק בקרב נשים לפני גיל המעבר כך שכל שעה של דחיית ארוחת הבוקר הייתה קשורה בעלייה של 18% בסיכון לסרטן שד, ללא קשר מובהק בקרב נשים לאחר גיל המעבר. החוקרים מציעים כי דחייה של ארוחת הבוקר עלולה להיות קשורה בפגיעה באיזון הגליקמי, בפרופיל השומנים, במדדי הדלקת ובפעילות המחזורית של קורטיזול וכתוצאה מכך להגביר את הסיכון לסרטן שד. כמו כן, הם מציינים כי להפרעות במקצב הביולוגי עשויה להיות השפעה משמעותית יותר בגיל צעיר ולכן נמצא קשר מובהק רק בקרב נשים לפני גיל המעבר. לאחר תקנון לתזמון ארוחת הבוקר לא נמצא קשר מובהק בין משך צום הלילה והסיכון לסרטן שד. החוקרים מסכמים כי אכילת ארוחת בוקר מאוחרת קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן, בעיקר בקרב נשים לפני גיל המעבר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36034928/

במחקר (2017) שנערך בקרב עכברים נבדקה היעילות של צום כטיפול בלוקמיה. במסגרת המחקר העכברים חולקו למספר קבוצות עם הגבלות תזונתיות שונות לעומת קבוצת ביקורת שקיבלה דפוס תזונה רגיל. נמצא כי שישה מחזורים של צום לסירוגין (יום כן יום לא) הובילו לעיכוב התפתחות לוקמיה לימפוציטית חריפה הנפוצה יותר בקרב ילדים ולפינוי תאים סרטניים ממח העצם ומהטחול. לא נמצאה השפעה לצום על לוקמיה מיאלואידית חריפה הנפוצה יותר בקרב מבוגרים. החוקרים מסבירים כי בלוקמיה לימפוציטית ישנה ירידה בפעילות קולטני ההורמון לפטין, אולם מצב של צום תורם להגברת הפעילות של קולטני הלפטין ולירידת רמתו בדם ובמח העצם. לעומת זאת, בלוקמיה מיאלואידית פעילות הקולטנים גבוהה יותר ואינה מושפּעת מצום. ממצאים אלה מצביעים על כך שההשפעה של צום תלויה בסוג הסרטן ובהתאם לכך צום עשוי להוות אסטרטגיה יעילה לטיפול בלוקמיה. הערת המערכת: אין להסיק ממצאים אלה כי צום הינו טיפול בלוקמיה ויש להמתין למחקרים קליניים בנושא. כמו כן, צום אינו כלי טיפולי נטורופתי ויש לעשותו רק במסגרת רפואית שהוכשרה לכך.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27941793

סוּכרת

בסקירה שיטתית של מחקרים קליניים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה המיטיבה של צום לסירוגין במצבים בריאותיים שונים, בדגש על שמנות, סוכרת וטרשת נפוצה. להלן סיכום הממצאים העיקריים:
מניעת תחלואה: בשלושה מחקרים נמצאו קשרים חיוביים בין צום לסירוגין ושיפור המצב הבריאותי. המחקרים היו הטרוגניים וכללו 23 עד 60 משתתפים כל אחד. במחקר אחד נבדקה ההשפעה האקוטית של צום על רכיבים ומטבוליטים שונים, כאשר שני מחקרים נוספים נמשכו ארבעה שבועות והדגימו את ההשפעה על מדדים קרדיווסקולריים ומטבוליים ועל מדדי דלקת ועקה חמצונית. שמנות וסוכרת סוג 2: בעשרה מחקרים נבדק התפקיד של צום לסירוגין במצבים של שמנות ו/או סוכרת סוג 2, מהם 3 מחקרים נמשכו 3-7 ימים, 6 מחקרים נמשכו 4-12 שבועות ומחקר אחד נערך במשך שנה. בכל המחקרים נמצאה השפעה מיטיבה על הפעילות המטבולית, בעיקר על רמת האינסולין ועל מדדים קרדיו-מטבוליים. בנוסף, מוצגות 16 סקירות של מחקרים שונים (מחקרים אקראיים מבוקרים וסדרת תיאורי מקרים) המציגות את התועלת של צום לסירוגין בהתייחס לירידה במשקל או עלייה במסת השריר, לפעילות המטבולית, ולרמת הלפטין והאדיפונקטין.
טרשת נפוצה: בשני מחקרים הודגמה ההיתכנות והבטיחות של צום לסירוגין בקרב חולי טרשת נפוצה, כאשר בנוסף במחקר אחד נמצא שיפור ברמת האדיפוקינים בדם ובאוכלוסיית חיידקי המעי, ובמחקר השני נמצא שיפור במשקל ובתחושת הרווחה הרגשית. החוקרים מסכמים כי לצום לסירוגין השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, האיזון הגליקמי ועל המשקל והרכב הגוף בקרב משתתפים עם שמנות וסוכרת סוג 2. ניכר כי צום לסירוגין הינה התערבות אפשרית ובטוחה בחולי טרשת נפוצה, אולם לא ניתן לקבוע מסקנה ברורה בשל העדויות המוגבלות. הם מציינים כי יש להמשיך ולבחון את ההשפעה ארוכת הטווח של צום לסירוגין גם במחקרים גדולים יותר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34579056/

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה ההשפעה של הגבלת זמן האכילה על האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2 עם עודף משקל. הגבלת זמן האכילה הינה שיטה אחת הנכללת תחת גישה כללית של צום לסירוגין. במחקר נכללו 120 משתתפים אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות המחקר למשך 12 שבועות:

הגבלת זמן האכילה לעשר שעות ביום, עם אכילה ללא הגבלה בשעות 8 ועד 18.
קבוצת ביקורת שלא קיבלה כל התערבות.

נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מובהקת ברמת ההמוגלובין המסוכרר (ירידה של 1.54%) ובמשקל (ירידה של 2.98 ק"ג) בהשוואה לקבוצת הביקורת, וכן נמצא שיפור בתפקוד תאי ביטא בלבלב ובתנגודת לאינסולין. בנוסף, בקבוצת ההתערבות חל שיפור בטיפול התרופתי הנדרש, באיכות החיים, ובפרופיל השומנים בדם. החוקרים מסכמים כי הגבלת זמן האכילה נמצאה יעילה לשיפור האיזון הגליקמי בקרב חולי סוכרת סוג 2, בנוסף להשפעה מיטיבה על המשקל, הטיפול התרופתי, איכות חיים והסיכון הקרדיווסקולרי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34620199/

שמנוּת וירידה במשקל

בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים קליניים מבוקרים, (2020) הוערכה ההשפעה של צום ושל הגבלה קלורית, על רמת הלפטין (הורמון המופרש מרקמת השומן במצבי שובע וגורם להפחתת התיאבון, כאשר רמת לפטין גבוהה הינה מאפיין של שמנות) והאדיפונקטין (הורמון המופרש מרקמת השומן ותורם לוויסות רמת הסוכר בדם באמצעות הגברת הרגישות לאינסולין, וכן מגביר חמצון שומנים). החוקרים מסבירים, כי במחקרים קודמים הוערכו אסטרטגיות של צום ושל הגבלה קלורית, לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים הקשורים בירידה במסת השומן, אולם יש להמשיך ולבחון את ההשפעה של אסטרטגיות אלה על השינוי בריכוז הלפטין והאדיפונקטין, שהינם סמנים ביולוגיים המעורבים בוויסות משקל הגוף. בסקירה נכללו 15 מחקרים, מהם 12 מחקרים בהם 495 משתתפים אשר דיווחו על שינויים בריכוז הלפטין, ו-10 מחקרים בהם 438 משתתפים אשר דיווחו על שינויים בריכוז האדיפונקטין, בעקבות התערבות הכוללת צום או הגבלה קלורית של 15-67% מהצריכה הקלורית הנדרשת.

בניתוח כולל של הנתונים נמצא כי:

ההתערבות (צום או הגבלה קלורית) הייתה מלווה בירידה מובהקת בריכוז הלפטין (הפרש ממוצע של 3.7 ננוגרם/מ"ל).
רק הגבלה קלורית הייתה מלווה בעלייה מובהקת בריכוז האדיפונקטין.
בניתוח לפי תת-קבוצות, נמצא כי הגבלה של עד 50% מסך הצריכה הקלורית הנדרשת, הייתה מלווה בירידה מובהקת בריכוז הלפטין ובעלייה מובהקת בריכוז האדיפונקטין.

החוקרים מסכמים כי אסטרטגיות של צום והגבלה קלורית מובילות לירידה מובהקת בריכוז הלפטין, כאשר הגבלה של עד 50% מסך הצריכה הקלורית עשויה להוביל גם לעלייה בריכוז האדיפונקטין. הם מציינים כי יחס גבוה יותר בין האדיפונקטין ללפטין מקושר לערכים נמוכים יותר של עמידות לאינסולין, טריגליצרידים וסמני דלקת.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33158587/

בסקירה של מטה-אנליזות (2021) הוערכה ההשפעה של דיאטת צום לסירוגין על תוצאות בריאותיות הקשורות בשמנות בקרב מבוגרים. דיאטות צום לסירוגין כללו צום יום כן יום לא, דיאטת 5:2, והגבלת זמן האכילה. בסקירה נכללו 11 מטה-אנליזות בהן 130 מחקרים אקראיים מבוקרים אשר בדקו סה"כ 104 קשרים שונים בין צום לסירוגין ובין מדדי בריאות. בניתוח כולל של הנתונים נמצאו 28 תוצאות מובהקות סטטיסטית אשר ביטאו את ההשפעה המיטיבה של צום לסירוגין על BMI, משקל, מסת שומן, LDL, כולסטרול כללי, טריגליצרידים, רמת גלוקוז בצום, רמת אינסולין בצום, תנגודת לאינסולין, ולחץ דם. יחד עם זאת, צום לסירוגין היה קשור גם בירידה במסת הגוף הרזה. החוקרים מציינים כי איכות העדויות הייתה הטרוגנית, כאשר רק שבע מהתוצאות המובהקות הוגדרו באיכות גבוהה או בינונית. החוקרים מסכמים כי במחקר זה נמצאו עדויות התומכות בהשפעה המיטיבה של צום לסירוגין על מדדים אנתרופומטריים וקרדיו-מטבוליים, בעיקר עבור דיאטה מותאמת של צום יום כן יום לא (הגבלה של עד 40% מהקלוריות ליום בשלושה עד חמישה מימות השבוע) כאסטרטגיה לירידה במשקל למבוגרים עם עודף משקל או שמנות.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34919135/

בסקירה שיטתית של מחקרים קליניים מבוקרים (2021) הוערכה ההשפעה המיטיבה של צום לסירוגין במצבים בריאותיים שונים, בדגש על שמנות, סוכרת וטרשת נפוצה. להלן סיכום הממצאים העיקריים: מניעת תחלואה: בשלושה מחקרים נמצאו קשרים חיוביים בין צום לסירוגין ושיפור המצב הבריאותי. המחקרים היו הטרוגניים וכללו 23 עד 60 משתתפים כל אחד. במחקר אחד נבדקה ההשפעה האקוטית של צום על רכיבים ומטבוליטים שונים, כאשר שני מחקרים נוספים נמשכו ארבעה שבועות והדגימו את ההשפעה על מדדים קרדיווסקולריים ומטבוליים ועל מדדי דלקת ועקה חמצונית. שמנות וסוכרת סוג 2: בעשרה מחקרים נבדק התפקיד של צום לסירוגין במצבים של שמנות ו/או סוכרת סוג 2, מהם 3 מחקרים נמשכו 3-7 ימים, 6 מחקרים נמשכו 4-12 שבועות ומחקר אחד נערך במשך שנה. בכל המחקרים נמצאה השפעה מיטיבה על הפעילות המטבולית, בעיקר על רמת האינסולין ועל מדדים קרדיו-מטבוליים. בנוסף, מוצגות 16 סקירות של מחקרים שונים (מחקרים אקראיים מבוקרים וסדרת תיאורי מקרים) המציגות את התועלת של צום לסירוגין בהתייחס לירידה במשקל או עלייה במסת השריר, לפעילות המטבולית, ולרמת הלפטין והאדיפונקטין. טרשת נפוצה: בשני מחקרים הודגמה ההיתכנות והבטיחות של צום לסירוגין בקרב חולי טרשת נפוצה, כאשר בנוסף במחקר אחד נמצא שיפור ברמת האדיפוקינים בדם ובאוכלוסיית חיידקי המעי, ובמחקר השני נמצא שיפור במשקל ובתחושת הרווחה הרגשית. החוקרים מסכמים כי לצום לסירוגין השפעה מיטיבה על פרופיל השומנים, האיזון הגליקמי ועל המשקל והרכב הגוף בקרב משתתפים עם שמנות וסוכרת סוג 2. ניכר כי צום לסירוגין הינה התערבות אפשרית ובטוחה בחולי טרשת נפוצה, אולם לא ניתן לקבוע מסקנה ברורה בשל העדויות המוגבלות. הם מציינים כי יש להמשיך ולבחון את ההשפעה ארוכת הטווח של צום לסירוגין גם במחקרים גדולים יותר.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34579056/

במחקר אקראי מבוקר (2021) נבדקה היעילות של דיאטת 5:2 לעומת דיאטת הרזיה סטנדרטית, וכן נבדק האם תמיכה רבה יותר בתחילת הדיאטה משפרת את ההשפעה ארוכת הטווח. דיאטת 5:2 הינה דיאטת צום לסירוגין פופולרית הכוללת הגבלה קלורית (עד 600 קלוריות לגברים ו-500 קלוריות לנשים) יומיים לא רצופים בשבוע ואכילה מאוזנת ללא הגבלה בשאר הימים. במחקר נכללו 300 מבוגרים עם שמנות אשר חולקו אקראית לשלוש קבוצות המחקר:

קבלת מידע סטנדרטי לגבי דיאטת הרזיה ופעילות גופנית.
קבלת הנחיות לדיאטת 5:2 לביצוע עצמי.
קבלת הנחיות לדיאטת 5:2 + 6 מפגשי תמיכה שבועיים.

החוקרים ערכו מעקב אחר כל המשתתפים במחקר במשך שנה.

נמצא כי בשתי הקבוצות ההיענות לדיאטת 5:2 הייתה גבוהה בתחילת המחקר אך ירדה לאורך זמן, עם שיעור היענות של 74% לאחר שישה שבועות, 31% לאחר שישה חודשים ו-22% לאחר שנה. לאחר שישה חודשים הירידה במשקל הייתה דומה, עם ירידה של 1.8 ק"ג בקבוצת הדיאטה 5:2 וירידה של 1.7 ק"ג בקבוצת הדיאטה הסטנדרטית. מגמה דומה נמצאה גם לאחר שנה כאשר 18% מהמשתתפים בקבוצת הדיאטה 5:2 ירדו לפחות 5% ממשקלם, לעומת 15% מהמשתתפים בקבוצת הדיאטה הסטנדרטית. המשתתפים העריכו באופן חיובי את שתי הדיאטות, עם דירוג גבוה יותר לדיאטת 5:2. החוקרים מציינים כי לדיאטת 5:2 לא הייתה השפעה שלילית על צריכת השומן והסיבים ועל רמת הפעילות הגופנית בהשוואה לדיאטה הסטנדרטית. בהתייחס לשתי הקבוצות של דיאטת 5:2, לאחר שישה שבועות נמצא יתרון לקבוצה שקיבלה גם מפגשי תמיכה, עם ירידה של 2.3 ק"ג לאחר שישה שבועות לעומת ירידה של 1.5 ק"ג בקבוצה שלא קיבלה מפגשי תמיכה. יחד עם זאת, לאחר שנה ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית (ירידה של 2.6 לעומת 1.9 ק"ג ו-28% לעומת 18% מהמשתתפים שירדו לפחות 5% ממשקלם, בהתאמה). החוקרים מסכמים כי מתן הנחיות לדיאטת הרזיה סטנדרטית או לדיאטת 5:2 היה בעל השפעה דומה ומתונה על הירידה במשקל לאורך זמן, כאשר לדיאטת 5:2 לא הייתה השפעה מזיקה והיא דורגה באופן חיובי יותר. הוספת מפגשי תמיכה תרמה לשיפור ההיענות והיעילות, אולם התרומה של כך פחתה לאורך זמן.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34788298/

במחקר עוקבה (2023) רב-מרכזי נבדק הקשר בין מספר הארוחות ביום והמרווח ביניהן ובין מגמת השינוי במשקל. במחקר נכללו 547 משתתפים אשר התבקשו לתעד את זמני הארוחות והשינה באמצעות אפליקציה בטלפון הנייד במהלך יום אחד לפחות. נתוני המשקל ומחלות רקע נאספו באמצעות הרשומות הרפואיות מ-10 שנים לפני ועד 10 חודשים לאחר תחילת המחקר. להלן הממצאים העיקריים:

גיל המשתתפים היה 51 בממוצע, ה-BMI הממוצע היה 30.8, 78% מהמשתתפים היו נשים ו-77% מהמשתתפים היו לבנים.
מרווח הזמן הממוצע בין הארוחה הראשונה והאחרונה ביום היה 11.5 שעות, כאשר מרווח הזמן בין הארוחות לא היה קשור במגמת השינוי במשקל.
נמצא קשר חיובי בין מספר הארוחות ביום ובין מגמת עלייה במשקל, כך שתוספת של ארוחה אחת ביום הייתה קשורה בעלייה שנתית של 0.28 ק"ג.

החוקרים מסכמים כי מספר ארוחות גדול יותר קשור במגמה של עלייה במשקל לאורך השנים, אולם לא נמצאה תמיכה להגבלת זמן האכילה כאסטרטגיה לירידה במשקל.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36651320/

בסקירה של מחקרים קליניים (2015) נבדקה מידת הירידה במשקל בדיאטה לסירוגין הכוללת שינויים במידת הגבלת האנרגיה לעומת הירידה במשקל בדיאטה רציפה. החוקרים מסבירים כי הגבלת צריכת האנרגיה גורמת לשינויים פיזיולוגיים, אשר עלולים לפגוע בירידה במשקל ולכן דיאטה לסירוגין עשויה להגביר את מידת הירידה במשקל. בסקירה נכללו 40 מחקרים בהם נבדקה ההשפעה של דיאטה לסירוגין, כאשר ב-12 מחקרים בוצעה השוואה ישירה לדיאטה רציפה. 31 מהמחקרים כללו תקופות של 1-7 ימי צום עם הגבלת אנרגיה קיצונית. נמצא כי דיאטה לסירוגין הייתה בעלת השפעה דומה לדיאטה רציפה במידת הירידה במשקל, הירידה במסת השומן, איזון הסוכר ורמת התיאבון. עם זאת, לא נמצא כי דיאטה לסירוגין השפיעה על תגובות פיזיולוגיות אחרות או שהייתה יעילה יותר לירידה במשקל. החוקרים מסכמים כי דיאטה לסירוגין הינה יעילה, למרות שאינה עדיפה על פני דיאטה רציפה, לירידה במשקל.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26384657

במחקר אקראי מבוקר (2022) נבדקה ההשפעה המשולבת של הגבלת זמן האכילה ופעילות גופנית בעצימות גבוהה בקרב נשים עם עודף משקל או שמנות. במחקר נכללו 131 נשים בנות 36 בממוצע אשר חולקו אקראית ל-4 קבוצות המחקר למשך 7 שבועות:

הגבלת זמן האכילה לעד 10 שעות ביום, ללא הגבלה קלורית.
אימון אינטרוולים בעצימות גבוהה (HIIT) – 3 פעמים בשבוע.
הגבלת זמן האכילה + HIIT.
ללא התערבות.

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בתגובה הגליקמית (מבחן העמסת גלוקוז). עם זאת, בקבוצת ההתערבות המשולבת נמצא שיפור גדול יותר ברמת ההמוגלובין המסוכרר בהשוואה לקבוצת הביקורת וכן ירידה גדולה יותר במסת השומן הבטני לעומת כל התערבות בנפרד. החוקרים מסכמים כי ההיענות להתערבות המשולבת הייתה גבוהה, ובכך עשויה להוות אסטרטגיה יעילה לשיפור הבריאות המטבולית בקרב נשים בסיכון קרדיו-מטבולי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36198292/

במחקר אקראי מבוקר (2020) נבדקה ההשפעה של הגבלת זמן האכילה* על המשקל ועל גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים. במחקר נכללו 58 משתתפים, בעיקר נשים באמצע החיים הסובלות משמנות. בשבועיים הראשונים למחקר המשתתפים הונחו לשמור על משקל יציב, ללא שינויים בתזונה או בפעילות הגופנית הרגילה שלהם, ולאחר מכן חולקו אקראית לשלוש קבוצות למשך 8 שבועות:

הגבלת זמן האכילה ל-4 שעות – אכילה בין השעות 15-19.
הגבלת זמן האכילה ל-6 שעות – אכילה בין השעות 13-19.
קבוצת ביקורת שהמשיכה בתזונה הרגילה.

האכילה הייתה ללא הגבלה על הכמות וסוג המזון, וללא ספירה קלורית. נמצא כי בשתי קבוצות ההתערבות חלה ירידה דומה במשקל (כ-3%), בתנגודת לאינסולין ובעקה החמצונית - בהשוואה לקבוצת הביקורת. כמו כן, הצריכה הקלורית בקבוצות ההתערבות הייתה נמוכה בכ-550 קלוריות ליום בהשוואה לנתוני הבסיס. החוקרים מסכמים כי אסטרטגיה של הגבלת זמן האכילה הינה אפשרית ועשויה לתרום לירידה מתונה במשקל ולשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים.

*הערת מערכת: להתרשמותנו מדובר למעשה בצום לסירוגין; החוקרים מכנים זאת Time-Restricted Feeding.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32673591/

במחקר אקראי מבוקר (2019) נערכה השוואה בין ההשפעה של צום לסירוגין לעומת אכילה קבועה - עם או בלי הפחתה קלורית - על הרגישות לאינסולין, הסיכון הקרדיו-מטבולי, משקל והרכב הגוף, בקרב נשים עם עודף משקל או שמנות. במחקר נכללו 88 נשים בנות 50 בממוצע, עם BMI ממוצע של 32.3. הנשים חולקו אקראית ל-4 קבוצות דיאטה, למשך 8 שבועות:

IF70 - צום לסירוגין עם 70% מהדרישה הקלורית המחושבת לשבוע.
IF100 - צום לסירוגין עם 100% מהדרישה הקלורית המחושבת לשבוע.
DR70 - הפחתה קלורית קבועה עם 70% מהדרישה הקלורית.
C - קבוצת ביקורת שצרכה 100% מהדרישה הקלורית המחושבת.

הצום לסירוגין כלל צום של 24 שעות לאחר ארוחת בוקר בשלושה ימים לא עוקבים בשבוע. במהלך תקופת המחקר כל המזון סופק למשתתפים וכל הדיאטות הכילו הרכב תזונתי זהה (35% שומן, 15% חלבון, 50% פחמימות). נמצא כי צום לסירוגין עם 70% מהדרישה הקלורית הוביל לירידה הגדולה ביותר במשקל, במסת השומן, בכולסטרול הכללי, ב-LDL ובריכוז חומצות השומן החופשיות. עוד נמצא כי צום לסירוגין עם 100% מהדרישה הקלורית הוביל לירידה גדולה יותר במשקל ובמסת השומן בהשוואה לקבוצת הביקורת, אך גם לעלייה ברמת האינסולין בצום. למרות שלאחר צום של 24 שעות חלה ירידה ברגישות לאינסולין, באופן כללי לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברגישות לאינסולין.

להלן נתוני השינוי הממוצע במספר מדדים:

	IF70	IF100	DR70	C
משקל (ק"ג)	5.4-	2.7-	3.9-	0.4
מסת שומן (ק"ג)	3.9-	2.3-	2.8-	0.2-
כולסטרול כללי (mmol/L)	0.59-	0.37-	0.24-	0.3-

החוקרים מסכמים כי במצב של הגבלה קלורית, צום לסירוגין היה יעיל יותר לעומת הגבלה קלורית קבועה, אולם צום לסירוגין ללא הפחתה קלורית לא היה בעל יתרון בריאותי משמעותי, למרות שהיה מלווה בירידה קלה במשקל. הערת מערכת: בשל משך הזמן הקצר יחסית של המחקר, עולה השאלה האם צום לסירוגין יכול להפוך לאורח חיים וכן, האם חסכים קלוריים גוררים פיצוי קלורי בעתיד.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30569640

במחקר תצפיתי (2020) נבדק מהי הצריכה התזונתית של משתתפים המבצעים דיאטת צום לסירוגין (צום 5:2, כלומר 5 ימי אכילה ויומיים צום). החוקרים מסבירים כי צום לסירוגין הינה התערבות תזונתית, הנחקרת כאלטרנטיבה לדיאטת הרזיה סטנדרטית, המאופיינת בשיעורי היענות נמוכים בטווח הארוך. יחד עם זאת, העדויות לגבי ההרכב התזונתי והצריכה של מאקרו-נוטריאנטים ומיקרו-נוטיראנטים תחת דיאטת צום לסירוגין הינן מוגבלות. במחקר נכללו הנתונים של 38 משתתפים עם עודף משקל או שמנות, אשר השתתפו במחקרים קודמים של צום 5:2. ההתערבות כללה יומיים בשבוע של צריכה קלורית מוגבלת (כ-25% מהצריכה הקלורית היומית הנדרשת), וחמישה ימים של צריכת התזונה הרגילה.

להלן סיכום הממצאים:

במהלך תקופת ההתערבות הרכב הצריכה התזונתית החציוני היה 22% מהקלוריות שמקורן בחלבון, 33% משומן ו-39% מפחמימות.
צריכת הפחמימות והסיבים (בגרמים ליום) ירדה בסוף תקופת ההתערבות בהשוואה לנתוני הבסיס, וכן הייתה נמוכה יותר בימי הצום לעומת הימים בהם התזונה לא הייתה מוגבלת.
בימי הצום צריכת החלבון עלתה מ-21% ל-25%.
צריכת הסידן, האבץ, המגנזיום והאשלגן הייתה נמוכה מהצריכה המומלצת, וצריכת הנתרן הייתה גבוהה מהמומלץ.
למרות שלא הייתה הגבלה על הצריכה בחמישה ימים בשבוע, חלה ירידה בסך הצריכה הקלורית בסוף תקופת ההתערבות בהשוואה לנתוני הבסיס.

החוקרים מסכמים כי הדיאטה הייתה מאופיינת בצריכת חלבון גבוהה, צריכת שומן מתונה וצריכת פחמימות נמוכה, עם צריכה נמוכה של סיבים ושל מיקרונוטריאנטים מסוימים. יחד עם זאת, לטענת החוקרים דיאטת צום 5:2 הינה באופן כללי אפשרית ובטוחה כאסטרטגיה לירידה במשקל. המחקר מומן על ידי מענק בלתי תלוי מקרן לקידום מחקר רפואי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32199696/

מחלות קרדיו-וסקולריות

בסקירה (2020) בוחנים החוקרים מהו דפוס התזונה המומלץ לשמירה על הבריאות הקרדיווסקולרית, בהתבסס על העדויות ממחקרים אקראיים מבוקרים. לטענתם, בני האדם עברו תהליכים אבולוציוניים המאפשרים צריכת מזונות גם מהחי וגם מהצומח, אולם כיום ישנה צריכת יתר של מזונות מהחי ובעיקר של בשר מעובד המכיל תוספי מזון ושומן רווי. מנגד, טבעונות עלולה לגרום לחסרים תזונתיים ולהגביר את הנטייה לאוסטאופניה, סרקופניה ואנמיה. לטענתם, פתרון אפשרי לדילמה זאת הינו תזונה עשירה ברכיבים מן הצומח, בשילוב דגים כמקור עיקרי למזון מן החי. במסגרת הסקירה מוצגות העדויות ממחקרים קליניים העוסקים בתזונה ים-תיכונית והנחיות תזונתיות רשמיות במטרה לתמוך בטענתם שדיאטה ים-תיכונית הכוללת דגים (Pesco-Mediterranean diet) הינה התזונה המיטבית לשמירה על הבריאות הקרדיווסקולרית. הבסיס לתזונה זאת הינו ירקות, פירות, זרעים, אגוזים, קטניות, דגנים מלאים ושמן זית כתית מעולה, בשילוב דגים או מאכלי ים ומוצרי חלב מותססים. השתייה מבוססת על מים, קפה ותה. בנוסף, החוקרים מציגים עדויות לפיהן ישנו יתרון להגבלת זמן האכילה עם צום לסירוגין של 12 עד 16 שעות ביום. החוקרים מציינים כי הדיאטה המוצעת הינה היפותטית, ונדרשים מחקרים אקראיים מבוקרים על מנת לבחון את יעילותה לצמצום הסיכון הקרדיווסקולרי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32943166/

הגבלת זמן האכילה ל-4 שעות – אכילה בין השעות 15-19.
הגבלת זמן האכילה ל-6 שעות – אכילה בין השעות 13-19.
קבוצת ביקורת שהמשיכה בתזונה הרגילה.

*הערת מערכת: להתרשמותנו מדובר למעשה בצום לסירוגין; החוקרים מכנים זאת Time-Restricted Feeding.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32673591/

במחקר, המשלב מחקר אורך ומחקר אקראי מבוקר, (2019) הוערכה ההשפעה של צום לסירוגין, לטווח ארוך או קצר, על מדדים של בריאות והזדקנות בקרב משתתפים בריאים, ללא שמנות, בגילאי הביניים:

במחקר אקראי מבוקר נבדקה ההשפעה של צום לסירוגין, בהשוואה לדיאטת הרזיה רגילה, על הביטוי של גנים ברקמת השומן, על המדדים האנתרופומטריים והרכב הגוף ועל המדדים המטבוליים בדם. במחקר נכללו 150 משתתפים בגילאי 35-64, עם עודף משקל או שמנות ושאינם מעשנים.

המשתתפים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות:

דיאטת צום לסירוגין - בכל שבוע, אכלו ללא הגבלה קלורית במשך חמישה ימים וביומיים הנותרים צרכו דיאטה עם הפחתה קלורית של 75%. סה"כ הפחתה קלורית של 20% לשבוע (דיאטה המכונה "5:2 diet").
דיאטת הרזיה רגילה – הפחתה קלורית יומית של 20%.
קבוצת ביקורת – ללא הנחיה להפחתה קלורית.

משך ההתערבות היה 12 שבועות, לאחריהם 12 שבועות נוספים של דיאטה מאוזנת ועוד 26 שבועות של מעקב. נמצא כי בשלוש הקבוצות חלה ירידה במשקל בתקופת ההתערבות, עם ירידה של 7.1% בקבוצת הצום לסירוגין, 5.2% בקבוצת הדיאטה הרגילה (p=0.053) ו-3.3% בקבוצת הביקורת. למרות ירידה מעט גדולה יותר במשקל בקבוצת הצום לסירוגין, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בהתייחס לביטוי של גנים הקושרים בין שמנות לבין תחלואה כרונית או מדדים מטבוליים. בסיום תקופת המעקב (שבוע 50), הירידה במשקל הייתה 5.2%, 4.9% (p=0.89) ו-1.7%, בהתאמה. ירידה זו הייתה מלווה בשינויים בנפח רקמת השומן הבטנית והתת-עורית. החוקרים מסכמים כי הדיאטה המכונה "5:2 diet" עשויה להיות בעלת יעילות דומה, אך לא עדיפה, על דיאטת הרזיה רגילה לירידה במשקל ולמניעת מחלות מטבוליות.

במחקר האורך (עוקבה פרוספקטיבי) נכללו 30 משתתפים, אשר ביצעו דיאטה של צום לסירוגין למשך 6 חודשים לפחות וקבוצת ביקורת של 60 משתתפים, שצרכו את הדיאטה הרגילה שלהם. במחקר האקראי המבוקר נכללה קבוצת הביקורת של 60 המשתתפים ממחקר האורך, אשר חולקו אקראית לצום לסירוגין למשך 4 שבועות, או לקבוצת ביקורת שהמשיכה בצריכת הדיאטה הרגילה. בשני המחקרים, המשתתפים שביצעו צום לסירוגין הונחו לאכול יום כן יום לא, כאשר האכילה לא הייתה מוגבלת וביום הצום הם התבקשו להימנע מכל מזון מוצק או נוזלי ומשתייה בעלת ערך קלורי. הערכת השְפעת ההתערבות נמדדה באמצעות מגוון רחב של מדדים אנתרופומטריים, גופניים, הורמונליים, מטבוליים וביוכימיים. לאחר ארבעה שבועות נמצא כי צום לסירוגין היה מלווה בהפחתה קלורית ממוצעת של כ-37%, לעומת הפחתה של כ-8% בקבוצת הביקורת, ללא השפעות שליליות משמעותיות. נמצאה ירידה במשקל ובהרכב הגוף, שהייתה מלווה בירידה של 1.23 יחידות ב-BMI, וכן שיפור במדדים קרדיווסקולריים של לחץ דם וקצב לב. לא נמצאו שינויים משמעותיים במדדים נוספים של פרופיל השומנים, מדדי בריאות והזדקנות ומדדים חיסוניים. בטווח הארוך (6 חודשים), חלה הפחתה קלורית ממוצעת של כ-28%, ללא שינוי בהוצאה הקלורית. בנוסף, נצפתה ירידה מובהקת ברמת הכולסטרול, LDL, VLDL וטריגליצרידים, ללא הבדל משמעותי ב-HDL. בדומה לממצאים לאחר 4 שבועות, נמצאה ירידה בקצב הלב, ירידה שאינה מוסברת על ידי שינוי בפעילות הגופנית. למרות שידוע כי הגבלה קלורית עלולה להוביל לפגיעה בפעילות החיסונית, לא נמצאו הבדלים במדדים החיסוניים בהשוואה לקבוצת הביקורת. עוד נמצא כי צום לסירוגין מוביל לירידה ברמת ההורמון T3, אולם ללא עדות לפגיעה באיזון פעילות בלוטת התריס, וכן לירידה זמנית ברמת חומצות האמינו בפלזמה ובתאי הדם הפריפריים ולעלייה ברמת חומצות שומן רב בלתי רוויות. החוקרים מסכמים כי צום לסירוגין מהווה אלטרנטיבה להגבלה קלורית קבועה ומוביל לשיפור דומה במדדים קרדיווסקולריים ובהרכב הגוף. ממצאי המחקר מצביעים על כך שצום לסירוגין הינו בטוח ויעיל בקרב מבוגרים בריאים שאינם סובלים משמנות, ואינו פוגע בפעילות החיסונית או בבריאות העצם.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30475957

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31471173/

במחקר (2021) שנערך בקרב חולדות, בוחנים החוקרים את היעילות של צום לסירוגין להפחתת לחץ הדם באמצעות השפעה על חיידקי המעי. ברקע למחקר, ממצאים שהראו כי דיסביוזיס עלול להוות גורם להתפתחות יתר לחץ דם. במסגרת המחקר נמצא, כי צום לסירוגין (יום כן יום לא) הוביל לשינוי מובהק בהרכב חיידקי המעי ולמניעת התפתחות יתר לחץ דם, במודל של חולדות בסיכון מוגבר. באמצעות שימוש בחולדות עם סביבת חיידקים סטרילית החוקרים מראים כי השתלת חיידקים מחולדות בקבוצת הצום לסירוגין מנעה התפתחות יתר לחץ דם, בהשוואה להשתלת חיידקים מחולדות ללא הגבלה תזונתית. החוקרים זיהו כי הקשר בין השינוי בחיידקי המעי וויסות לחץ הדם הושפע מהמטבוליזם של חומצות המרה. עוד הם מראים כי תיסוף חומצה כולית (אחת מחומצות המרה) או שפעול של קולטן חומצות המרה TGR5 הפחית באופן מובהק את לחץ הדם בקרב חולדות בסיכון. מסקנת החוקרים היא כי לשינוי חיידקי המעי באמצעות צום לסירוגין עשויה להיות השפעה מיטיבה על לחץ הדם, וכי הפרעה בפעילות חומצות המרה מהווה מנגנון אפשרי שבו דיסביוזיס מהווה גורם ליתר לחץ דם.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33596669/

בנייר עמדה (2017) מטעם איגוד הלב האמריקאי (AHA), מציגים החוקרים את העדויות לגבי ההשפעה על הבריאות הקרדיו-מטבולית של דפוסי אכילה מסוימים – דילוג על ארוחת הבוקר, צום לסירוגין, תדירות הארוחות ותזמון האכילה. בנוסף, החוקרים מפרטים ומגדירים מונחים שונים המשמשים במחקר בתחום הרגלי האכילה – מהי ארוחה, חטיף וזמן אכילה. הם מסכמים כי על פי הממצאים הקיימים, דפוסי אכילה שאינם קבועים הם בעלי תרומה נמוכה לשיפור הבריאות הקרדיו-מטבולית. לעומת זאת, אכילה מודעת וקשובה לתזמון ולתדירות האכילה עשויה לתרום לאורח חיים בריא יותר ובכך לשפר את הבריאות הקרדיו-מטבולית. מכאן, התערבויות הממוקדות בהקפדה על ארוחות בשעות קבועות לאורך היום (בניגוד לארוחה אחת גדולה או לאכילה מתמשכת לאורך כל היום) עשויות להיות הבסיס לשיפור הבריאות ולירידה במשקל, לפני שינוי סוג המזון או הגבלה קלורית. על בסיס מחקרים קליניים קצרי טווח (עד שנה), צום לסירוגין או תקופת צום תורמים לירידה במשקל ולירידה ברמת הטריגליצרידים, ללא השפעה על רמות הכולסטרול. בנוסף, עשויה להיות תרומה לירידה בלחץ הדם והאינסולין, ללא השפעה על רמת הגלוקוז בצום.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28137935

בנייר עמדה (2021) מטעם האיגוד הקרדיולוגי בישראל ועמותת עתיד, מציגים צוות המומחים את העדויות העדכניות בהתייחס לקשר בין תזונה למחלות קרדיווסקולריות, ואת ההמלצות התזונתיות למבוגרים בריאים עם גורמי סיכון או עם תחלואה קרדיווסקולרית. במסמך שלושה חלקים עיקריים בהם מפורטות העדויות וההמלצות בהתייחס למגוון דפוסי תזונה (כגון דיאטה דלת שומן, דיאטה ים תיכונית, צום לסירוגין ועוד), למגוון קבוצות מזון ומזונות ספציפיים (כגון מזון מעובד, דגנים מלאים, ירקות ופירות, אלכוהול, שום ועוד), ולמגוון תוספים (כגון מלח, מגנזיום, סידן, שמן דגים, פיטוסטרוֹלים ועוד).

להלן עיקרי ההמלצות:

מזונות ודפוסי תזונה:

מומלץ להעדיף מזון טרי, ללא תוספת של סוכר, מלח או רטבים עתירי קלוריות, ולהשתמש בשיטות בישול שמשמרות את רכיבי התזונה הטבעיים המצויים במזונות (אידוי, הקפצה וכדומה).
רצוי לכלול בתזונה דגנים מלאים, קטניות, שומן מהצומח עם עדיפות לשומן חד בלתי רווי (כגון שמן זית), 3-2 מוצרי חלב (רצוי מותססים), לפחות חמישה ירקות ופירות מסוגים שונים ביום, 3-2 מנות דגי ים שומניים לשבוע, ולהגיע לכמות היומית המומלצת במזונות עשירים בסידן.
ניתן להוסיף אגוזים ושקדים, שום, קינמון ומזונות עשירים בליקופן, סידן, ויטמין D ומגנזיום, כחלק מהתזונה היומית המאוזנת.
מומלץ להמעיט ככל האפשר בצריכת בשרים עתירי שומן, בעיקר בשרים מעובדים שהם גם עתירי נתרן, מזונות המכילים שומן טרנס ו/או מלח ו/או תוספת סוכר.
מאפיינים אלה מרכיבים את דפוסי האכילה הים תיכונית ודיאטת DASH, כאשר גם דיאטה צמחונית או טבעונית מאוזנת, או דיאטה המבוססת על מזון מהצומח יכולות להתאים למניעה קרדיווסקולרית.
דיאטה קטוגנית לזמן קצר ודיאטה דלת פחמימות, מתאימות בעיקר לאנשים עם משקל עודף ולאנשים עם תסמונת מטבולית.
צום לסירוגין, בשילוב אחת מאסטרטגיות התזונה שלמעלה, עשוי לעזור לירידה במשקל ולשיפור גורמי הסיכון.
הועדה לא ממליצה לאמץ דפוס אכילה קטוגני או פליאוליתי לטווח ארוך, וממליצה להימנע מאכילת מזונות מעובדים ומתועשים.

שתיה:

מומלץ לשתות כמות מרובה של מים, להמעיט במיצים טבעיים ולהימנע ממשקאות ממותקים בסוכר ומתחליפי סוכר.
עדויות תצפיתיות מראות ששתיית תה ירוק, קפה וכמות מתונה של אלכוהול קשורה בהיארעות נמוכה יותר של מחלות קרדיווסקולריות.

תוספי תזונה:

פיטוסטרוֹלים: ניתן לשקול תוספת 1.5-2 גרם/יום להפחתה מתונה של רמות LDL.
אומגה 3: תוצאות המחקרים עדיין שנויות במחלוקת, אך נראה כי לאנשים עם או בלי סוכרת, הסובלים ממחלת לב כלילית ידועה ויציבה ניתן
לשקול תוספת 1-2 גרם ליום אומגה 3, ולאנשים עם גורמי סיכון ורמות טריגליצרידים מעל 500 מ"ג/דצ"ל, ניתן לשקול תוספת DHA+EPA במינון של 4-3 גרם ביום, תחת מעקב רפואי.
מגנזיום: רצוי לשקול צריכת מגנזיום ממקורות תזונתיים לקבלת צריכה יומית מספקת, ולהשלים במידת הצורך בתוסף עד 600 מ"ג ליום.
לא מומלץ לקחת תוספי סידן, ויטמין D או שמרי אורז אדום.
קו-אנזים Q10: לחולי אי ספיקת לב מתקדמת, רצוי לשקול מתן תוסף של 300 מ"ג ליום. תוסף זה לא הוכח כמועיל למניעה וטיפול בכל מצב קרדיווסקולרי אחר.

https://ima-contentfiles.s3.amazonaws.com/Ne171_CardiovascularNutrition.pdf

תסמונת מטבולית

בסקירה (2020) דנים החוקרים בפוטנציאל של גישות תזונתיות שונות למניעה ולטיפול בתסמונת מטבולית ובסיבוכים הנלווים לה. החוקרים מציינים, כי שינויים באורח החיים, ובעיקר בתזונה, הינם האסטרטגיה העיקרית לטיפול בתסמונת מטבולית, אולם לא ידוע מהי הגישה התזונתית היעילה ביותר. במסגרת הסקירה, מפורטות העדויות ממחקרים תצפיתיים ומבוקרים בהתייחס להשְפעת הדיאטה הים-תיכונית, דיאטת DASH, דיאטה המבוססת על הצומח, דיאטות דלות ודלות מאוד בפחמימות, דיאטה דלת שומן, דיאטה עתירת חלבון, דיאטה נורדית וצום לסירוגין. באופן כללי, לשינויים תזונתיים, כגון שיפור איכות המזון או שינוי הרכב אבות המזון, נמצאה השפעה מיטיבה על מדדי התסמונת מטבולית. החוקרים מדגישים, כי ההשפעה המגינה של דפוסי התזונה השונים, נובעת מהמכלול של שינויים תזונתיים קטנים ולא כתוצאה מהגבלה מסוימת. העדויות הקיימות תומכות בשימוש בדיאטה הים-תיכונית כאסטרטגיה המובילה למניעה ולטיפול בתסמונת מטבולית, כאשר הדיאטה כוללת הנחיות תזונתיות פשוטות ליישום ללא הגבלות תזונתיות משמעותיות. יחד עם זאת, במטופלים עם התסמונת מטבולית נדרשת גם הגבלה קלורית והקפדה על פעילות גופנית על מנת לשפר את האיזון המטבולי.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33003472/

במחקר אקראי מבוקר (2022) שנערך בסין נבדקה ההשפעה של דיאטה דלת פחמימות והגבלת זמן האכילה על מדדים אנתרופומטריים וקרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם התסמונת המטבולית. במחקר נכללו 162 משתתפים בני כ-40 בממוצע ו-BMI ממוצע של 29. המשתתפים חולקו אקראית לשלוש קבוצות דיאטה, ללא הגבלה קלורית, למשך 3 חודשים:

דיאטה דלת פחמימות: עד 130 גרם/יום פחמימות.
הגבלת זמן האכילה: אכילה בחלון זמן של 8 שעות ביום (8-16 או 12-20).
דיאטה דלת פחמימות + הגבלת זמן האכילה

נמצא כי בהשוואה לנתוני הבסיס בכל הקבוצות חלה ירידה מובהקת במשקל ובשכבת השומן התת-עורית, כאשר הגבלת זמן האכילה (בשתי הקבוצות) הייתה מלווה בירידה גדולה יותר במדדים אלה. בנוסף, הגבלת זמן האכילה תרמה לירידה בשומן הבטני, ברמת הגלוקוז בצום, בחומצה האורית ובשיעור המשתתפים עם יתר שומנים בדם. החוקרים מסכמים כי גם בהעדר שינוי בפעילות הגופנית, הגבלת זמן האכילה עם או בלי דיאטה דלת פחמימות הייתה יעילה לשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם התסמונת המטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36220069/

במחקר אקראי מבוקר (2020) שנערך בטורקיה, נבדקה היעילות של צום לסירוגין עם הגבלה קלורית, לשיפור מדדים מטבוליים והמשקל, בקרב מבוגרים עם תסמונת מטבולית. במחקר נכללו 70 מטופלים, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות דיאטה הכוללות הפחתה קלורית של כ-25% למשך 12 שבועות:

צום לסירוגין, הכולל 8 שעות אכילה ביום עם הגבלה קלורית.
הגבלה קלורית רציפה.

נמצא כי בשתי הקבוצות חלה ירידה דומה של כ-7% במשקל הגוף, ללא הבדל בין הקבוצות בשינוי בהרכב הגוף. כמו כן, בשתי הקבוצות חלה ירידה מובהקת בלחץ הדם, במדדי השומנים וברמת הגלוקוז והאינסולין בצום, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות. החוקרים מציינים כי בקבוצת הצום לסירוגין לא זוהו חסרים בצריכת אבות המזון או סיבים תזונתיים, ובשתי הקבוצות המדד לתזונה בריאה היה דומה (Healthy Eating Index). החוקרים מסכמים, כי שתי האסטרטגיות של הגבלה קלורית היו דומות ביעילותן לשיפור מדדים מטבוליים, כתוצאה מירידה במשקל בקרב מטופלים עם תסמונת מטבולית.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33096684/

הגבלת זמן האכילה ל-4 שעות – אכילה בין השעות 15-19.
הגבלת זמן האכילה ל-6 שעות – אכילה בין השעות 13-19.
קבוצת ביקורת שהמשיכה בתזונה הרגילה.

*הערת מערכת: להתרשמותנו מדובר למעשה בצום לסירוגין; החוקרים מכנים זאת Time-Restricted Feeding.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32673591/

המשתתפים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות:

דיאטת צום לסירוגין - בכל שבוע, אכלו ללא הגבלה קלורית במשך חמישה ימים וביומיים הנותרים צרכו דיאטה עם הפחתה קלורית של 75%. סה"כ הפחתה קלורית של 20% לשבוע (דיאטה המכונה "5:2 diet").
דיאטת הרזיה רגילה – הפחתה קלורית יומית של 20%.
קבוצת ביקורת – ללא הנחיה להפחתה קלורית.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30475957

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31471173/

IF70 - צום לסירוגין עם 70% מהדרישה הקלורית המחושבת לשבוע.
IF100 - צום לסירוגין עם 100% מהדרישה הקלורית המחושבת לשבוע.
DR70 - הפחתה קלורית קבועה עם 70% מהדרישה הקלורית.
C - קבוצת ביקורת שצרכה 100% מהדרישה הקלורית המחושבת.

להלן נתוני השינוי הממוצע במספר מדדים:

	IF70	IF100	DR70	C
משקל (ק"ג)	5.4-	2.7-	3.9-	0.4
מסת שומן (ק"ג)	3.9-	2.3-	2.8-	0.2-
כולסטרול כללי (mmol/L)	0.59-	0.37-	0.24-	0.3-

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30569640

הם מסכמים כי על פי הממצאים הקיימים, דפוסי אכילה שאינם קבועים הם בעלי תרומה נמוכה לשיפור הבריאות הקרדיו-מטבולית. לעומת זאת, אכילה מודעת וקשובה לתזמון ולתדירות האכילה עשויה לתרום לאורח חיים בריא יותר ובכך לשפר את הבריאות הקרדיו-מטבולית.

מכאן, התערבויות הממוקדות בהקפדה על ארוחות בשעות קבועות לאורך היום (בניגוד לארוחה אחת גדולה או לאכילה מתמשכת לאורך כל היום) עשויות להיות הבסיס לשיפור הבריאות ולירידה במשקל, לפני שינוי סוג המזון או הגבלה קלורית. על בסיס מחקרים קליניים קצרי טווח (עד שנה), צום לסירוגין או תקופת צום תורמים לירידה במשקל ולירידה ברמת הטריגליצרידים, ללא השפעה על רמות הכולסטרול. בנוסף, עשויה להיות תרומה לירידה בלחץ הדם והאינסולין, ללא השפעה על רמת הגלוקוז בצום.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28137935