פתיחת תפריט נגישות
גישה מהירה לדף הבית

קדד קרומי, אסטרגלוס - Astragalus membranaceus

עודכן בתאריך 17/11/2019

Astragalus - Huang Qi


משפחה בוטנית: פרפרניים – (Fabaceae (Leguminosae

חלק הצמח | איכויות | רכיבים פעילים | פעילות רפואית | התוויות | מינונים | רגישות | תופעות לוואי | מינון יתר | אזהרות | התוויות נגד | רעילות | אינטראקציות | הריון | הנקה | מחקרים ומנגנונים | מקורות

 

אסטרגלוס או קדד קרומי הוא צמח מרפא נפוץ ברחבי העולם בעל היסטוריה של אלפיים שנות שימוש ברפואה הסינית המסורתית.

שמו הסיני (Huang Qi) מרמז על עליונותו ברפואה הסינית כצמח מחזק וכאדפטוגן (Qi tonic).

ברפואה הסינית נודע הצמח כמחזק טחול, דם וצ'י ושימש לחיזוק כללי ולהגברת העמידות של הגוף במצבי פציעה ומחלות שונות, לרבות מחלות נשימתיות, חולשת מערכת העיכול, מחלות לב ומחלות כליה.
אסטרגלוס הינו צמח רב שנתי הגדל בבר בסין, במונגוליה ובקוריאה לגובה של 50-150 סנטימטרים, במורד גבעות או על גדות נחלים.

שני זנים עיקריים הדומים בשימושם הרפואי הם A. membranaceus ו-A. membranaceus var. mongholicus (הידוע גם כ-A. mongholicus) – שניהם מוגדרים ברפואה הסינית כשורש אסטרגלוס. עקב הידלדלות המשאבים הטבעיים של הצמח ולאור התצרוכת העולמית הגבוהה, הצמח מגודל כיום בסין בגידול חקלאי מסחרי. השורשים נקצרים באביב או בסתיו.
אסטרגלוס נחשב לצמח עדין ובטוח לשימוש לתקופות ארוכות.
אסטרגלוס מותר לשיווק בישראל.

 

חלק הצמח בשימוש

שורש

 

איכויות

טמפרטורה: חמים

לחות: יבש

טעם: מתקתק

 

רכיבים פעילים עיקריים

סאפונינים טריטרפנואידים, פוליסכרידים, פלבונואידים.

 

פעילות רפואית

להלן פעילויות רפואיות שהצמח ורכיביו הדגימו בשלל מחקרים (קליניים, בע״ח או מעבדה)*:

אדפטוגן, נוֹגד סַרטן, מווסת חיסון, נוֹגד אַלרגיה, נוֹגד דַלקת, נוֹגד חִמצון, נוֹגד אַנמיה, מעלה ספירות לבנות, מוריד רמות סוכר בדם (היפוגליקמי), מגן/מחזק לב, נוגד טרשת עורקים, מפחית לחץ דם, מגן כבד, מגן כליות, נוֹגד וִירוסים.

*העדויות לגבי הפעילויות הרפואיות מוצגות בסעיפי מנגנוני פעולה בהמשך.

 

התוויות

התוויות המגובות במחקרים קליניים*:
חולשה חיסונית, נויטרופניה, אנמיה, סרטן, מחלות אוטואימוניות, אלרגיות, תסמונת התשישות הכרונית, דלקת כבד, הפטיטיס, אי ספיקת לב, דלקת זיהומית של הלב, שבץ, תעוקת חזה, אסתמה, אי ספיקת כליות, סוכרת, נפרופתיה סוכּרתית, הרפס, איידס.

 

התוויות המגובות במחקרים פרה-קליניים (בעלי חיים ומעבדה)*:

טרשת עורקים, לחץ דם גבוה, חרדה, סטרס, הפרעות זיכרון, אלצהיימר, פרקינסון, אפילפסיה, אי פריון בקרב גברים.

 

התוויות נוספות אשר עדיין לא קיימות להן ראיות מחקריות:
שלשול.

 

*סיכום המחקרים נמצא כאן.

 

מינונים

תמצית נוזלית בריכוז 1:3, 45% אלכוהול – 6-24 מ"ל ביום.
תמצית יבשה בריכוז 5:1 – 300-1500 מ"ג ביום.
מרתח – 9-30 גרם ביום.
בפורמולה – 25-40%.

הערת המערכת: בחלק מהמחקרים שנערכו בסין ניתנה תמיסת אסטרגלוס בהזרקה או בעירוי, לרוב בריכוז של 2 גרם צמח למיליליטר תמיסת מלח, בטווח מינונים של 10-60 מ"ל ליום למבוגרים ובמינון של 0.5-1 מ"ל/ק"ג משקל גוף ליום לילדים. חשוב לציין כי לא ברורים ההבדלים בפעילות הרפואית בין נטילה פומית לבין עירוי של הצמח.

 

רגישות, תופעות לוואי ומינון יתר

אסטרגלוס נחשב לצמח בטוח לשימוש. לא ידוע על רגישות, תופעות לוואי או מינון יתר(1).

במחקר קליני יחיד(2) דיווחו נבדקים בריאים על תופעות לוואי המזכירות את תגובת הגוף למחלה ויראלית בעקבות נטילת מנה בודדת של הצמח: עייפות, תחושת חולי כללית וכאבי ראש.

קיים דיווח יחיד מסוגו(3) אודות אישה בת 38, שבדמה נמצאו רמות גבוהות של אנטיגן פחמימות 19-9. זהו חלבון המשמש כסמן לגידולים סרטניים, בעיקר סרטן הלבלב. סימונו CA19-9. בבדיקה שנתית שגרתית שנערכה, רמות הסמן CA19-9 עמדו על 156 יחידות למ״ל, כאשר הטווח התקין הוא 0-37 יחידות למ״ל. במעקב נצפו באמצעות סריקות CT ציסטות קטנות בכליה השמאלית ובכבד. כמו כן, בבדיקת גסטרוסקופיה נצפתה דלקת קיבה כרונית. לא נמצאו כל חריגות בבדיקות קולנוסקופיה, MRCP וכימיה בדמה (כולל הסמן הסרטני CA-125). ההיסטוריה הרפואית מגלה שהאישה שתתה תה אסטרגלוס מדי יום במשך חודש (המינון לא מצויין במאמר). חודש לאחר הפסקת צריכת האסטרגלוס, רמות CA19-9 פחתו ל-40 יחידות למ״ל. 10 חודשים נוספים לאחר מכן, בסריקת PET-CT לא נצפו כל ציסטות בכבד ובכליותיה. בשנה שלאחר מכן, האישה שבה לצרוך אבקת אסטרגלוס וכעבור חודש רמות ה- CA19-9 בדמה עלו למעל 1000 יחידות למ״ל. מספר ציסטות קטנות נצפו שוב בכליה השמאלית ובכבד, באמצעות סריקת CT. רמות CA19-9 בדמה שבו לערכים תקינים לאחר הפסקת נטילת אבקת האסטרגלוס. ראוי לציין כי זהו מקרה נדיר ללא תקדים בספרות הרפואית, על אף שימוש נרחב גם בקרב חולי סרטןייתכן כי האישה המתוארת סבלה מרגישות ספציפית לצמח או לאחד ממרכיביו. כמו כן במאמר לא מצויין האם בוצעו בדיקות לזיהוי ודאי של הצמח. 

 

אזהרות וצעדי מנע

קיימת אזהרה תיאורטית לפיה אסטרגלוס עלול להגביר את הפעילות החיסונית המוגברת, הגורמת למחלה(4-5).
סקירה נרחבת של המחקרים בנושא אינה תומכת בהשערה זו. למעשה, בכלל המחקרים (קליניים, בע"ח, מעבדה) שנערכו בצמח, נמצא כי אסטרגלוס מווסת את פעילות מערכת החיסון ולכן מתאים לשימוש הן במצבים של חוסר פעילות (חולשה חיסונית, ספירות דם לבנות נמוכות) והן במצבים של עודף פעילות (תסמונות אוטואימוניות, אלרגיה וכו').
מיצויים שונים של אסטרגלוס הדגימו פעילות נוגדת דלקת(6), ויסות תגובתיות יתר של מערכת החיסון והפחתת נוגדנים עצמיים(7), הפחתה ברמות אאוזינופילים ולימפוציטים והפחתה ברמות ציטוקינים(8) הקשורים לתגובות אלרגיות, אסתמה ומחלות אוטואימוניות שונות (מיאסטניה גרביס, זאבת אדמנתית מערכתית, טרשת נפוצה)(9-11)
עקב אופיו היבש של האסטרגלוס, יש לנקוט זהירות בנתינתו לאנשים הסובלים מעצירות.

 

התוויות נגד

על-פי הרפואה הסינית, אסטרגלוס אינו מומלץ לשימוש בזמן זיהומים אקוטיים ובתסמונות של חוסר יין ועודף חיצוני(1,12-13).

מושתלי איברים – אנשים אלו מקבלים תרופות לדיכוי חיסוני על מנת למנוע את דחיית האיבר המושתל. תיאורטית, הצמח עלול לסתור את הפעילות התרופתית ולסכן את המטופל(4,14). אין מחקרים קליניים בנושא וגם לא יהיו...

 

רעילות

לא ידועה כל רעילות הנגרמת משימוש באסטרגלוס במינונים הרפואיים המקובלים.

בניסויים בחיות שכללו מתן אסטרגלוס במינונים של 20,40,75 ו-100 גרם לכל ק"ג משקל, לא נתגלתה כל רעילות(1).

מדד רעילות LD50: בהזרקה בעכברים; 40 גרם לכל ק"ג משקל(1)

בניסוי אחר לא הושרה מוות גם במינון של 50 גרם לכל ק"ג משקל(1).

 

תגובות הדדיות עם תרופות / צמחי מרפא / תוספי תזונה

 

השפעה על חילוף חומרים תרופתי

במחקר קליני(15) אקראי כפול סמיות ומבוקר במבנה מוצלב, אסטרגלוס שניתן במשך שבעה ימים לא השפיע על חילוף החומרים של התרופה fexofenadine ולפיכך לא הדגים השפעה על מנגנון P-gp שדרכו התרופה עוברת. זאת על אף שבמחקר מעבדה(16) שבוצע על תאי סרטן כבד אנושיים, נמצא כי הנגזרת הפוליסכרידית של אסטרגלוס מעכבת את מנגנון P-gp, ולפיכך נטען(17) כי היא עשויה להפחית עמידות של תאים סרטניים כלפי תרופות כימותרפיות.

במחקר מעבדה(18), מיצוי של אסטרגלוס עיכב משמעותית את האנזים CYP3A4 והגביר את החשיפה הסיסטמית (הריכוז המקסימלי Cmax והריכוז כפונקציה של זמן AUC) של התרופה Midazolam המתפרקת על ידי אנזים זה בחולדות.

עם זאת, סקירה(19) מדווחת על מחקר מעבדה נוסף(20) שבו מיצוי אתנולי של אסטרגלוס הגביר את פעילות האנזים CYP3A4 על ידי הפעלה של קולטן הגרעין וגורם השעתוק PXR. 

אין מחקרים קליניים בנושא ולא ברורה המשמעות הקלינית של ממצאים אלו.

 

כימותרפיה  

ניתן לשלב אסטרגלוס עם תרופות כימותרפיות רבות.

מחקרים רבים (גם בחיות וגם בבני אדם) הדגימו הפחתה של תופעות הלוואי החיסוניות של התרופות (מניעה וטיפול בירידה של ספירות הדם הלבנות) לצד שיפור ביעילות התרופתית(1,5,21-31).

לא קיים אף לא מחקר אחד המדגים הפחתה ביעילות התרופתית או הגברה של תופעות הלוואי.

במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו(32) נבחנה יעילות הזרקת פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס בטיפול בסרטן ריאות מתקדם הכולל תרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום ובצמצום תופעות הלוואי השליליות הנובעות מטיפול זה. 136 נבדקים שאובחנו בסרטן ריאות מתקדם מסוג NSCLC חולקו אקראית לקבלת תרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום (Vinorelbine ו-Cisplatin) בשילוב עם זריקת פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס או הטיפול התרופתי בלבד. בתום שלושה מחזורי טיפול נרשמו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדד איכות החיים (QOL), במדד התפקוד הפיסי, ברמת העייפות, ובדיווח על בחילות והקאות, על כאבים ועל אובדן תיאבון. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בשיעור התגובה האוביקטיבית לטיפול, בזמן השרידות החציוני ובשיעור השרידות כעבור שנה.

סאפונינים שמוצו מאסטרגלוס בשילוב עם התרופה הכימותרפית vinblastine העצימו את הפעילות נוגדת אנגיוגנזה ושגשוג התאים של התרופה בתאי סרטן מעי גס אנושיים שהושתלו בעכברים תוך מניעת נויטרופניה ואנמיה(33).

במספר מחקרי מעבדה משנות השמונים והתשעים של המאה העשרים אשר נערכו על תאים סרטניים אנושיים בהשוואה לתאים אנושיים בריאים נמצא שמיצויים של אסטרגלוס(34-35) ופוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס(36) מגבירים את היכולת החיסונית ומבטלים את הפגיעה החיסונית של התרופה ציקלוֹפוספמיד.

לעמוד המלא של אינטרקאציות צמחי מרפא וכימותרפיה - לחצו כאן

 

תרופות מדכאות חיסון (cyclophosphamide, methotrexate)
יש להבחין בין שימוש בתרופות אלו במינון נמוך למטרת דיכוי חיסוי במושתלי איברים או במחלות אוטואימוניות לבין שימוש במינון גבוה ככימותרפיה.
בעוד שבמקרה הראשון יש לנקוט זהירות בשילוב בין הצמח לתרופות אלו מחשש לסתירת הפעילות התרופתית, הרי שבמקרה השני (כימותרפיה) שילוב הצמח עשוי לשפר את הפעילות התרופתית, לצד הפחתת תופעות לוואי תרופתיות בלתי רצויות. 
תיאורטית, אסטרגלוס עשוי להפחית יעילות תרופות מדכאות חיסון(4,14).
במחקרים שנערכו בבעלי חיים ובמעבדה(37-38) נצפו תוצאות סותרות לגבי שילובו של אסטרגלוס עם התרופה cyclophosphamide והשְפעתו על פעילותה. לא ברורה המשמעות הקלינית של ממצאים אלו.

 

תרופות אנטי ויראליות (זובירקס)  

אין מניעה לשילוב אסטרגלוס יחד עם תרופות אלו. מידע מקדמי (מעבדה ובעלי חיים) מצביע על אפשרות של סינרגיה ושיפור תוצאה קלינית.

במספר מחקרים הודגמה פעילות אנטי ויראלית של אסטרגלוס.

במחקר ניסיוני בעכברים, שילוב של אסטרגלוס יחד עם זובירקס שיפר את היעילות התרופתית לעומת מתן התרופה לבד(5,21,39).

 

אינטרלוקין (IL-2)  

אין מניעה לשילוב אסטרגלוס יחד עם תרופות אלו. מידע מקדמי (מעבדה ובעלי חיים) מצביע על אפשרות של סינרגיה ושיפור תוצאה קלינית.

במספר מחקרים (בתאים ובעכברים) הודגם כי שילוב של אסטרגלוס הגביר את יעילות התרופה עד פי 10 מהתרופה לבדה. לא נערכו עדיין מחקרים קליניים לאישוש התוצאות בבני אדם(5,21,34,40-41).

 

אינטרפרון אלפא (IFN-α)  

ניתן לשלב אסטרגלוס יחד עם תרופה זו.

מספר מחקרים (במעבדה ובבני אדם) הדגימו ייצור מוגבר של אינטרפרון אנדוגני לאחר נטילה של אסטרגלוס.

כמו כן, מחקרים אחרים הדגימו פעילות אנטי ויראלית של אסטרגלוס.

שילוב של אסטרגלוס יחד עם התרופה הוביל להגברת היעילות התרופתית ולתוצאות טיפוליות טובות יותר מאשר התרופה או האסטרגלוס לבד.

שילוב בין אסטרגלוס לתרופה (למשל בטיפול בדלקות כבד ויראליות) עשוי להביא לתוצאות טיפוליות משופרות(21,42-43).

 

תרופות להורדת סוכר  

יש לנקוט זהירות בשילוב אסטרגלוס יחד עם תרופות אלו.

לאסטרגלוס השפעה היפוגליקמית קלה(44-50).

אין מניעה לשלב עם תרופות להורדת סוכר, אולם רצוי לערוך מעקב וניטור של רמות הסוכר בדם.

 

תרופות להורדת לחץ דם
יש לנקוט זהירות בשילוב אסטרגלוס עם תרופות אלה. במקרה של שילוב הצמח עם תרופות יש לנטר את ערכי לחץ הדם.
בשני מחקרים קליניים תצפיתיים(2,51) מצומצמי היקף שנערכו בקרב נבדקים בריאים, הדגימו מיצויים של אסטרגלוס השפעה מפחיתת לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי והפרשה מוגברת של נתרן בשתן ארבע שעות מזמן הנטילה אך לא כעבור 12 ו-24 שעות.

 

אסטרגלוס ורמהנְיה בשילוב עם תרופות להורדת לחץ דם (מעכבי ACE, חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין II) לטיפול בנפרופתיה סוּכרתית
מומלץ לשלב אסטרגלוס ורהמניה (Rhemannia glutinosa) עם התרופות הללו בטיפול בנפרופתיה סוכּרתִית בשלב קליני התחלתי. שילוב הצמחים (כל אחד מהם או שניהם יחד) עם התרופות עשוי ליעל את השפּעת התרופות בהפחתת האלבומין בשתן והקריאטינין בדם(52)

 

תרופות נוגדות דלקת סטרואידליוֹת

אין מניעה לשילוב אסטרגלוס יחד עם תרופות אלו. מידע מקדמי (מעבדה ובעלי חיים) מצביע על אפשרות של סינרגיה ושיפור תוצאה קלינית.

מתן תמצית תקנית של אסטרגלוס (מתוקננת לפי 63% astragalosides) לעכברים במינון 10-40 מ"ג/לק"ג משקל גוף בנטילה פומית הפחית אפופטוזיס של תאי עצב ומיתן את ההשפעה דמוית האלצהיימר (ירידה בזיכרון ובכושר הלמידה) של התרופה הסטרואידית Dexamethasone באופן תלוי מינון(53).

 

טיפול קונבנציונאלי בשחפת

ניתן ואף רצוי לשלב אסטרגלוס עם טיפול זה.

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה(54) נועדה להעריך את היעילות של רפואת צמחים סינית כטיפול תומך בשחפת עם עמידות לטיפול תרופתי. בסקירה נכללו 20 מחקרים מבוקרים (1823 משתתפים) בהם בוצעה השוואה בין טיפול כימותרפי + טיפול צמחי לבין טיפול כימותרפי בלבד.

בכל המחקרים נעשה שימוש ב-14 פורמולות צמחיות, משך הטיפול נע בין 3-30 חודשים כאשר הצמחים העיקריים בהם נעשה שימוש כוללים: Astragalus membranaceus, Codonopsis pilosula, Angelica sinensis, Paeonia lactiflora, Ranunculus ternatus, Euphorbia ebracteolata.

ניתוח כלל הנתונים מצביע על כך שהטיפול המשולב היה יעיל יותר בהשוואה לטיפול כימותרפי בלבד והיה מלווה בפחות תופעות לוואי, אולם הסיכון להישנות המחלה היה דומה.

החוקרים מסכמים כי בשל האיכות המתודולוגית הנמוכה של המחקרים, נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים ולגבש המלצות קליניות. 

 

תרופות הרגעה (Midazolam)
יש לנקוט זהירות בשילוב אסטרגלוס עם תרופות אלו.
אסטרגלוס עלול להגביר את ההשפעה המרגיעה של התרופות. במחקר שנערך בחולדות(18), מיצוי של אסטרגלוס הגביר את החשיפה הסיסטמית של התרופה Midazolam השייכת למשפחת הבנזודיאזפינים, על ידי עיכוב CYP3A4.
לא ברורה המשמעות הקלינית של ממצאים אלו.

 

תוספי סִידן

אין מניעה לשילוב אסטרגלוס יחד עם תרופות אלו. מידע מקדמי (מעבדה ובעלי חיים) מצביע על אפשרות של סינרגיה ושיפור תוצאה קלינית.

במחקר(55) שנערך בחולדות נקבות שעברו כריתת שחלות והוזנו בתזונה דלה בסידן, מתן מיצוי אסטרגלוס במינון 500 מ"ג לק"ג משקל גוף בשילוב עם תוסף סידן במינון 800 מ"ג לק"ג משקל גוף במשך שמונה שבועות הגביר במובהק את צפיפות המינראלים בעצמות הירך והשוק של החולדות והפחית את הפרשת הסידן בשתן בהשוואה לתוסף סידן לבדו. כמו כן, במעבדה(56) נמצא כי הרכיב Astragaloside I עודד התמיינות של תאים אוסתיאובלסטים על ידי הפעלת מסלול האיתות Wnt/β-catenin.

 

תרופות נוגדות קרישה 

אין מניעה לשילוב אסטרגלוס עם תרופות אלו.

למרות אזהרות המופיעות במקורות שונים, העדויות הקיימות עד כה אינן מצביעות על פעילות נוגדת קרישה משמעותית.
במחקר בודד שנערך בתאי עכברים(57), הודגמה השפעה נוגדת דלקת ונוגדת קרישה של פורמולה סינית (Xiang-Qi-Tang) ורכיבים מבודדים של הצמחים המופיעים בה – גומא הפקעים (Cyperus rotundus), אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) ואנדרוגרפיס (Androgaraphis paniculata). 

לא ברורה הרלוונטיות הקלינית של ממצאים אלו.

 

תרופות הורמונליות

אין מניעה לשילוב אסטרגלוס עם תרופות אלו.

למרות אזהרות המופיעות במקורות שונים, העדויות הקיימות עד כה אינן מצביעות על פעילות הורמונלית משמעותית, ולכן לא צפויות תגובות הדדיות עם תרופות מסוג זה.
במחקר מעבדה(58) שבדק השפעה אסטרוגנית של מיצויים אתנוליים צמחים שונים על תאים, נמצאה השפעה מינורית של אסטרגלוס. לשם השוואה, השפּעתו היתה קטנה פי כ-50 מזו של הצמח אשר השפיע במידה הרבה ביותר – Polygonum cuspidatum.
במחקרי מעבדה ובעלי חיים(59) שנערכו עם רכיב מבודד מצמח האסטרגלוס, נמצאה השפעה נוגדת סרטן על תאי סרטן שד, בין השאר באמצעות השפּעת הרכיב על קולטנים אסטרוגניים מסוג ER+.

לא ברורה הרלוונטיות הקלינית של ממצאים אלו.

 

ליתיום

יש לנקוט זהירות בשילוב אסטרגלוס עם התרופה ליתיום ולנטר את רמות התרופה בדם.
אמנם אין עדויות קליניות העוסקות בשילוב הצמח והתרופה, אך מחקר מעבדה מצא שלאסטרגלוס פעילות משתנת(60). כמו כן, נמצא כי לתרופות משתנות מסוגים שונים השפעות שונות על ריכוז התרופה ליתיום בדם(61)
מאחר וליתיום היא תרופה בעלת טווח תרפויטי צר, קיים חשש תיאורטי משינוי ריכוז התרופה בדם. במקרה של שילוב בין השניים מוטב לנטר את רמת התרופה בדם ולהתאים את מינוניה.

 

הריון

אסטרגלוס מתאים לשימוש בהריון(62).

 

הנקה

אין מספיק מידע בנושא, אך אסטרגלוס נחשב כבטוח לשימוש גם בהנקה.

 

מחקרים קליניים ומנגנוני פעולה

 

הקדמה

מספר המחקרים הקליניים שנערכו על אסטרגלוס הוא רב ועוסק בהשפעות שונות של הצמח. בהמשך נסקור את מרבית המחקרים הקליניים לפרוטרוט אולם על מנת להקל על הקוראים, ריכזנו תחילה את עיקרי הממצאים. ראוי לציין כי מרבית המחקרים על אסטרגלוס נערכו ופורסמו בסין וברוב המקרים לא ניתן להשיג את המידע השלם מתוך המחקרים.

 

סרְטן - מרבית המחקרים הקליניים(22,24,26,32,63-68) כללו שימוש באסטרגלוס בהזרקה ובעירוי במינונים גבוהים (20-60 מ"ל למבוגר) מהמינונים המקובלים בנטילה פומית. חלק מהמחקרים עוסקים בשילוב של אסטרגלוס עם צמחים אחרים בפורמולות סיניות, וחלק נוסף ברכיבים מבודדים של הצמח כדוגמת הפוליסכרידים. כמו כן, מרבית המחקרים סובלים מבעיות מתודולוגיות ומבעיות דיווח שונות(26,64), ואף על פי כן, נמצא שהצמח מייעל את השפּעת התרופות הכימותרפיות וכן יעיל במניעה ובטיפול בתופעות לוואי הנובעות מהטיפול הקונבנציונאלי בסרטן. אסטרגלוס מעלה ספירות דם לבנות(22,64,66-68), משכך תסמינים נלווים לסרטן (עייפות, בחילות והקאות, אובדן תאבון, כאבים, ירידה חיסונית והדבקות בזיהומים), משפר את איכות החיים של החולים במחלה ומעלה את שיעורי ההישרדות(24,26,32,63-66)
ממחקרי בעלי חיים ומחקרי מעבדה עולה כי לאסטרגלוס פעילות אנטי סרטנית מובהקת כנגד תאי גידול מסוגים שונים. פעילות הצמח ורכיביו הטריטרפנואידים והפוליסכרידים היא רב גונית וכוללת שפעול של מערכת החיסון(34-35,40-41,69-72), עיכוב גידול תאים והשריית אפופטוזיס על ידי עיכוב ביטוי גנטי של אונקוגנים, עיכוב מסלול האיתות של Akt (פרוטאין קינאז B) המעורב במנגנוני השרידות של התאים והפחתת הקישור של גורם השעתוק NFkB לדנא(73-81), עיכוב פלישה של תאי גידול ומניעת אנגיוגנזה(73,80), פעילות נוגדת דלקת(82-92) ופעילות נוגדת חמצון(83-108)

 

ספירות דם - אסטרגלוס מעלה ספירות לבנות ואדומות בלויקופניה(25,109-111), בתלסמיה(112) ובאנמיה אפלסטית(113), אך נמצא יעיל יותר בטיפול ממושך (שלושה-ארבעה חודשים) ובשילוב עם הטיפול הקונבנציונלי. במחקרי מעבדה ובעלי חיים, מיצוי הצמח ורכיביו הפלבונואידים השרו עליה תלויית מינון בביטוי הגנטי של אריתרופואטין, הורמון המופק בכליה ומעודד יצירת תאי דם אדומים בתגובה להיפוקסיה(114). כמו כן, מיצוי אסטרגלוס בשילוב עם אנג'ליקה סינית שיפר את הזמינות הביולוגית של ברזל הנספג בצורת המוגלובין(115). בנוסף, אסטרגלוס לבדו (בייחוד המיצוי המימי המכיל פוליסכרידים) או בשילוב עם צמחים נוספים בפורמולות מסורתיות(29,116-118) הדגימו המרצה של פעילות חיסונית דרך המרצה של ייצור תאי גזע במח העצם ועלייה בספירות הדם הלבנות(119).

 

ויסות חיסוני - ההשפעה הקלינית של הצמח באלרגיה(120), באסתמה(121-122), במחלות אוטואימוניות (מיאסטניה גרביס)(123) ובמחלות של ירידה חיסונית (תסמונת התשישות הכרונית)(124) אינה חד משמעית דיה, משום שלרוב לא נעשה שימוש בלעדי בצמח אלא בשילוב עם רכיבים נוספים, צמחים נוספים או תרופות סטרואידיות, ולכן לא ניתן ללמוד על תרומתו הבלעדית. עם זאת, התמונה המתקבלת מהמחקרים היא שהצמח לבדו ו/או בשילוב רכיבים וצמחים נוספים יעיל בשיפור התסמינים הרלוונטיים להפרעות שצוינו לעיל. יש לציין שלא בכל המחקרים נצפה שינוי בתמונה החיסונית לפי בדיקות הדם, אך ייתכן שהדבר קשור למשך נטילת הצמח, משום שבמחקרים ארוכי טווח (שלושה חודשים עד שנה) ניכרת השפּעת הצמח גם על מדדי הפעילות החיסונית בדם. בחלק מהמחקרים נראה גם שהטיפול באמצעות אסטרגלוס הניתן בשילוב עם תרופות סטרואידיות מייעל את השפּעתן(6)
במחקרי מעבדה ובעלי חיים מדגים האסטרגלוס(6,8,125) פעילות נוגדת דלקת על ידי הפחתת רמות TNF אלפא ו- NFkB ופעילות מווסתת חיסון(7) על ידי איזון בין זרוע החיסון התאית וזרוע החיסון ההמורלית(9,126) של מערכת החיסון (יחס Th1 ל-Th2) ו-ויסות הפרשת ציטוקינים(127), אאוזינופילים, וייצור נוגדנים עצמיים(8) הקשורים לתגובות אלרגיות, לאסתמה ולמחלות אוטואימוניות שונות(9-11). הפעילות מווסתת החיסון(6-11) מיוחסת בעיקר לרכיבים הפוליסכרידים(10) והסאפונינים הטריטרפנואידים של הצמח (astragalosides).

 

מחלות נגיפיות - אסטרגלוס (בנטילה פנימית ובטיפול מקומי) נמצא יעיל יותר מטיפול תרופתי בטיפול בזיהומי הרפס בקרנית העין(128), והביא לשיפור בתסמינים עד החלמה מלאה. יעילותו השתוותה לזו של אינטרפרון בזיהומי הרפס בצוואר הרחם(129) ומתן משולב של אסטרגלוס ואינטרפרון הגביר את יעילות הטיפול התרופתי לבדו. כמו כן, במספר מחקרים קליניים(130-132), פורמולת צמחים הכוללת אסטרגלוס בשילוב עם תרופות שניתנה לחולי HIV הדגימה ירידה בעומס הנגיפי, עליה בתגובה החיסונית ושיפור בתסמינים (עייפות, חוסר תאבון, הזעה ספונטנית, פריחות בעור). גם במקרה זה, לא ניתן לייחס את ההשפעה באופן בלעדי לאסטרגלוס. עם זאת, שורה ארוכה של מחקרי מעבדה ומחקרי בעלי חיים תומכים בפעילות האנטי נגיפית של אסטרגלוס. מנגנוני הפעולה המיוחסים לצמח בטיפול בזיהומים נגיפיים, מלבד הגברת הפעילות החיסונית של הגוף, הם הגברת ייצור אינטרפרון אנדוגני ועיכוב ישיר של שכפול נגיפים מסוגים שונים(133-142).

 
סוּכרתסוכרת אינה מההתוויות הראשיות של אסטרגלוס. למרות זאת, נערכו בנושא מספר מחקרים קליניים. כולם נערכו בסין ולכן לא ניתן להגיע למאמרים המלאים. למרות מגבלות אלו, המידע שכן פורסם מצביע על השפעה סינרגיסטית של שילוב אסטרגלוס (לבדו ו/או עם רכיבים וצמחים נוספים) עם טיפול תרופתי קונבנציונאלי לרבות אינסולין אקסוגני, המובילה להפחתה גדולה יותר בערכי רמות הסוכר בדם, לשיפור בעמידות לאינסולין, להפחתת מדדי הדלקת ולעלייה ברמות נוגדי החמצון בסוכרת תלויה(143) ובלתי תלויה באינסולין(144-148) ובסוכרת הריון(149). בקרב חולי סוכרת תלוית אינסולין(143) נצפתה ירידה בשיעור אירועי חמצת קטוטית סוכּרתִית בעקבות שימוש ממושך בצמח (למעלה מ- 180 יום). מנגנוני הפעולה של אסטרגלוס בטיפול בסוכרת יוחסו לרכיבים הפוליסכרידים, הטריטרפנואידים והפלבונואידים וכללו: הגברת ייצור גליקוגן בכבד(150), שיפור קליטת גלוקוז בשרירי השלד על ידי הפעלת מסלול האנזים התוך תאי AMPK והגברת זמינות נשא הגלוקוז GLUT4 בקרומי התאים(150-152), שיפור רגישות לאינסולין על ידי הפחתת ביטוי החלבון PTP1B שהנו וסת שלילי למסלול האינסולין בשרירים(151-155), הפחתת נזקי סוכרת על ידי פעילות נוגדת חמצון ודיכוי פעילות האנזים אלדוז רדוקטאז ההופך עודפי גלוקוז לסורביטול(95,156), השפעה על התמיינות שומנים דרך הפעלת קולטני הגרעין PPAR אלפא וגמא(49), ומניעת התפתחות סוכרת תלויית אינסולין(10) על ידי ויסות יחס הציטוקינים המופרשים מתאי T (יחס Th1/Th2).

 

מחלות לב וכלי דם - ישנן עדויות קליניות רבות ליעילות הטיפול באמצעות אסטרגלוס בתעוקת חזה(157-158), באי ספיקת לב כרונית(159-162) ובאוטם שריר הלב(163-164). הטיפול באסטרגלוס משפר את תפוקת הלב (לפי אקו לב) ואת תפקודו לפי מדדים אובייקטיביים (מבחן הליכה במשך 6 דקות, היארעות אירועי הלב) וסובייקטיביים (שיפור בתסמינים לפי דיווח עצמי, שיפור איכות החיים). אסטרגלוס אף משפר סימנים קליניים של מחלת לב איסכמית כפי שנצפו באמצעי דימות (ECG, ICG- Impedance cardiography), מפחית נזקים לשריר הלב (לפי רמות האנזים CPK) ומונע עיצוב מחדש של החדר הלבבי השמאלי בעקבות אוטם שריר הלב. עיקר השפּעתו בשיפור כיווציות הלב(165) (השפעה אינוטרופית) דרך מניעת נזקים לשריר הלב והסדרת פעילות המערכת הנוירו-אנדוקרינית(165-166) ובשיפור זרימת הדם אל הלב(167-168), כמו גם השריית תהליכי תיקון לרקמה

הפגועה(169-171) מיוחסת לפעילותו נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת(165,172-175).
בחלק מהמחקרים הודגם כי יעילות הטיפול באמצעות אסטרגלוס אף עולה על יעילות הטיפול התרופתי, וכשאלה ניתנים בשילוב, הטיפול מייעל במידה מובהקת את השפּעת התרופות לבדן. נמצא גם שאסטרגלוס שניתן בתוך 24 שעות מאירוע שבץ מוחי המורגי חריף במשך שבועיים סייע לצמצם את נזקי השבץ(176), ושיפר את העצמאות התפקודית של הנבדקים ואת איכות חייהם כעבור שנה.
מאמר סקירה שיטתית אחד מדווח על השפעה חיובית של הטיפול באמצעות אסטרגלוס (בגרנולות או בהזרקה) בדלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס)(177). על פי הסקירה שימוש באסטרגלוס מביא לשיפור בתסמינים ובסימנים הקליניים, הפחתת הנזק שנגרם ללב ושיפור בתפקוד הלב.
חשוב לומר כי כותבי הסקירה מסייגים את ממצאיהם בשל האיכות המתודולוגית הנמוכה של המחקרים.

קיים מאמר קליני יחיד שמעיד על יעילות הצמח בהפחתת לחץ הדם הדיאסטולי אך לא הסיסטולי בקרב נשים לאחר גיל המעבר הסובלות מיתר לחץ דם ונמצאות בסיכון קרדיווסקולרי(178), אך שורה של מחקרי מעבדה ומחקרי בעלי חיים הדגימו השפעה מפחיתת לחץ דם ונוגדת טרשת עורקים(179-191) הודות לפעילות נוגדת דלקת(183,185-187) ונוגדת חמצון(184,189-191), הפחתת תנגודת לאינסולין, השריית ייצור ניטריק אוקסיד באנדותל כלי הדם(182,188), והפחתת חמצון שומנים(184).

 

דלקוֹת כבד - מחקרים קליניים(192-195) העוסקים בטיפול בדלקת כבד זיהומית מראים שנטילה פומית של הרכבי צמחים סיניים המכילים אסטרגלוס (Astragalus membranacus) למשך עד 48 שבועות עשויה להוריד את רמות האנטיגנים של הנגיף בדם עד לרמה של מחלה לא פעילה. שיעור ההורדה של רמות האנטיגנים דומה לזה של אינטרפרון אלפא כטיפול יחיד במחלה, ושילוב של הצמחים ואינטרפרון עשוי להעצים את ההשפעה המיטיבה. כמו כן, הטיפול נמצא יעיל בצמצום הנזק שנגרם לרקמת הכבד בעקבות מחלות זיהומיות ושחמת(196-197) (ירידה ברמת אנזימי הכבד), צמצום לייפת (פיברוזיס) על ידי עיכוב ייצור קולגן, ושיפור המדדים התפקודיים של הכבד.
יש לציין שלא מצאנו מחקרים שבהם אסטרגלוס ניטל כצמח יחיד ולא ניתן ללמוד על השפּעתו הבלעדית בטיפול במחלות כבד. כמו כן, אין מחקרים קליניים העוסקים במניעת מחלות ונזקים לכבד, אך יכולת זו של הצמח ורכיביו הספונינים(198), הפוליסכרידים(199) והפלבונואידים(200-201) הודגמה במחקרים פרה-קליניים ויוחסה בעיקר להשפּעתו נוגדת החמצון(198-199), הגברת פעילות אנזימי הציטוכרוֹם P450 ועיכוב חילוף החומרים התרופתי הרעיל לכבד(198-201), ועיכוב פעילות דלקתית המשרה ייצור קולגן בתהליך הלייפת(202).

 

מחלות כליה – מהמחקרים הקליניים עולה כי אסטרגלוס הניטל כטיפול משלים לטיפול התרופתי (לרוב בעירוי או בהזרקה), לבדו ו/או בשילוב עם צמחים נוספים, יעיל בצמצום הנזק שנגרם לכליות בעקבות מחלות כליה שונות (מניעת פגיעה כלייתית בעקבות ניתוח מעקפים(203-204), נפרופתיה סוכּרתִית(52,205-209), פגיעה כלייתית בזאבת(210-212), תסמונת נפרוטית ראשונית ומשנית(213-216). השפּעתו מתבטאת בצמצום לייפת ובשיפור המדדים התפקודיים של הכליות ואף במניעת הדרדרות תפקודי הכליות במחלות כליה כרוניות (הפחתת חלבון בשתן, העלאת המוגלובין ואלבומין בסרום). גם במקרה זה השפּעתו של האסטרגלוס מיוחסת לפעילותו נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת כפי שהודגמה במחקרים פרה-קליניים(217-221).
למרות קיומן של עדויות להשפעה מגנה על הכליות במצבי חולי, לא ברורה ההשפעה על הכליות במניעתן(222-223). כמו כן, ברוב המחקרים אסטרגלוס ניתן במינונים גבוהים ובהזרקה ולא ברורה השפּעתו על הכליות במינונים המקובלים בנטילה פומית. 
 
פעילות אדפטוגנית - נכון לנקודת זמן זו (פברואר 2019) לא קיימים מחקרים קליניים העוסקים בהשפעה האדפטוגנית של אסטרגלוס. עם זאת, מספר מחקרי בעלי חיים(224-225) ומעבדה(226) מלמדים על הפוטנציאל של הצמח בהגברת כוח השרירים והפחתת העייפות ובהפחתת חרדה ודחק בעיקר על ידי פעילות נוגדת דלקת(227) ונוגדת חמצון(224-226), שיפור חילוף החומרים(224-225) והגברת הפעילות הסרוטינרגית(227).
 
השפעה על מערכת העצבים - נכון לנקודת זמן זו (פברואר 2019) קיים רק מחקר קליני יחיד(228) העוסק בהשְפעת אסטרגלוס כצמח בודד על מערכת העצבים המרכזית ומדגים את יעילות הצמח בסיוע להתאוששות טובה יותר משבץ על ידי הפחתת העייפות ושיפור איכות החיים בהיבט הקוגנטיבי, החברתי והכללי. עם זאת, מחקרים בבעלי חיים ובמעבדה מלמדים על הפוטנציאל של אסטרגלוס כאמצעי לטיפול בפגיעות קוגניטיביות(229-231), באלצהיימר(232-233), בפרקינסון(234) ובאפילפסיה(235) הודות לפעילותו נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת המשפרת את שרידות תאי העצב ואת תפקודם.
 
פריון הגבר - מספר מחקרי בעלי חיים(236-237) ומחקר מעבדה(238) מלמדים על פוטנציאל הצמח בשמירה על כמות תאי הזרע ואיכותם לנוכח פגיעות שונות, הודות לפעילות נוגדת החמצון של הצמח.

 

השפעה על גדילה - מחקר קליני(239) בילדים, ושורה של מחקרים שנערכו בחולדות(240-245) מדגימים יכולת של הפורמולה HT042 הכוללת 3 צמחים, כשהראשי הוא אסטרגלוס, לעודד צמיחה בקרב ילדים הסובלים מהתפתחות איטית באופן מובהק מול פלסבו (p=0.027). מנגנוני הפעולה כוללים הגברה של קצב התארכות העצמות הארוכות, שיפור דחיסות רקמת העצם הספוגית והצפופה על ידי העלאת שגשוג תאים כונדרוציטים (תאי סחוס) בסחוס הגדילה (epiphyseal plate), לא על ידי עידוד הפרשה של הורמון גדילה (GH) אלא על ידי הפעלת מסלול האיתות JAK2/STAT5 בכבד המעודד העלאת ביטוי והפרשה כלל מערכתית ומקומית של גורם גדילה דמוי אינסולין IGF-1 והחלבון הקושר אותו IGFBP-3 ועל ידי העלאת ביטוי גורם הגידול (BMP-2 (bone morphogenetic protein המעודד גדילה של עצם וסחוס.

 

סרְטן

 

הקדמה

מרבית המחקרים הקליניים כללו שימוש באסטרגלוס בהזרקה ובעירוי במינונים גבוהים (20-60 מ"ל למבוגר) מהמינונים המקובלים בנטילה פומית. חלק מהמחקרים עוסקים בשילוב של אסטרגלוס עם צמחים אחרים בפורמולות סיניות, וחלק נוסף ברכיבים מבודדים של הצמח כדוגמת הפוליסכרידים. כמו כן, מרבית המחקרים סובלים מבעיות מתודולוגיות ומבעיות דיווח שונות, ואף על פי כן, נמצא שהצמח מייעל את השפּעת התרופות הכימותרפיות וכן יעיל במניעה ובטיפול בתופעות לוואי הנובעות מהטיפול הקונבנציונאלי בסרטן. אסטרגלוס מעלה ספירות דם לבנות, משכך תסמינים נלווים לסרטן (עייפות, בחילות והקאות, אובדן תאבון, כאבים, ירידה חיסונית והדבקות בזיהומים), משפר את איכות החיים של החולים במחלה ומעלה את שיעורי ההישרדות. 

 

טיפול בסרְטן – מחקרים קליניים

במאמר סקירה שיטתית נבחנה יעילות תכשירי צמחי מרפא סיניים הכוללים אסטרגלוס בהגברת יעילות תרופות כימותרפיות בטיפול בחולי סרטן ריאה (NSCLC) ובהפחתת השפעותיהן השליליות. 34 מחקרים אקראיים מבוקרים שנערכו בקרב 2815 נבדקים נכללו במטא אנליזה. כל המחקרים הללו עסקו בהשוואה בין טיפול משולב בתכשירי צמחים סיניים מבוססי אסטרגלוס עם תרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום ובין טיפול בתרופות הכימותרפיות לבדן. מסקנת החוקרים היתה שטיפול המשלב הרכבי צמחים סיניים מבוססי אסטרגלוס לצד תרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום עשוי להגביר את יעילות הטיפול (תגובתיות הגידול), את שיעור השרידות ואת תפקוד החולים, לעומת טיפול תרופתי בלבד(26). חשוב לציין כי מרבית המחקרים סבלו מבעיות מתודולוגיות של היעדר אקראיות וסמיות, וחוסר דיווח על נשירת נבדקים.
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו נבחנה השפּעת זריקות אסטרגלוס בשילוב כימותרפיה על איכות חיי מטופלים הסובלים משלב מתקדם של סרטן ריאה. 60 חולי סרטן ריאה של התאים הלא קטנים (NSCLC – Non Small Cell Lung Cancer) בשלב מתקדם חולקו אקראית לקבוצת התערבות ולקבוצת ביקורת. שתי הקבוצות טופלו באמצעות כימותרפיה (Mitomycin C, Vinblastine, Cisplatin). קבוצת ההתערבות טופלה בנוסף בעירוי תוך ורידי של אסטרגלוס במינון 60 מ"ל ליום. ריכוז התמצית אינו ידוע אולם ככל הנראה המינון שווה ערך ל-120 גרם צמח יבש. הטיפול כלל 2-3 סבבים של 21-28 ימים כל אחד. הטיפול המשולב נמצא יעיל יותר באופן מובהק (40%) מאשר הטיפול הכימותרפי לבדו (36.7%) בהארכת משך נסיגת המחלה, בשיפור זמן השרידות החציוני ושיעור השרידות כעבור שנה, ובשיפור התוצאות הקליניות ואיכות החיים של חולי סרטן ריאה מסוג NSCLC בשלב מתקדם(24)
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו נחקרה השפּעת נטילת אסטרגלוס על יעילות הטיפול הכימותרפי ועל תופעות הלוואי של הטיפול בחולים עם גידולים ממאירים. 120 נבדקים בעלי גידולים ממאירים חולקו אקראית לשתי קבוצות. שתי הקבוצות טופלו בכימותרפיה, אך קבוצת ההתערבות טופלה בנוסף באמצעות עירוי 250 מ"ל תמיסת מלח שהכילה 20 מ"ל תמצית אסטרגלוס. העירוי ניתן פעם ביום במשך ארבעה סבבי טיפול בני 21 ימים כל אחד. נמצא שהטיפול המשולב עשוי לעכב את התפתחות הגידול ולהפחית את ההשפעות הרעילות הנלוות לטיפול (ירידה פחותה בספירת תאי הדם הלבנים ובספירת הטסיות), וכן לחזק את התפקוד החיסוני של הנבדקים ולשפר את איכות חייהם(22).
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי נבחנה יעילות עירוי אסטרגלוס כטיפול מוסף לכימותרפיה בלוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL – Acute Lymphoblastic Leukemia) בקרב ילדים. ניתוח רטרוספקטיבי בוצע תוך שימוש בנתונים קליניים שנאספו על 105 ילדים שאובחנו כסובלים מ-ALL בין ינואר 2009 ובין דצמבר 2012. הילדים סווגו לשלוש רמות סיכון (סיכון נמוך, סיכון בינוני וסיכון גבוה) וחולקו אקראית לקבוצת ההתערבות ולקבוצת הביקורת, כאשר כל קבוצה כללה ילדים מכל קבוצות הסיכון. שתי הקבוצות טופלו באמצעות כימותרפיה, בהתאם לרמות הסיכון של הילדים. קבוצת ההתערבות קיבלה במהלך הטיפול גם עירוי אסטרגלוס (במינון 0.5-1 מ"ל לק"ג ליום). ריכוז התמצית אינו ידוע אולם ככל הנראה המינון שווה ערך ל-1-2 גרם צמח יבש לכל קילו משקל גוף. אילו קבוצת הביקורת קיבלה עירוי פלסבו. ביום ה-19 לטיפול, נערכו השוואות בין הקבוצות. נמצא שהטיפול באסטרגלוס לא שינה את התפלגות הגורמים הפרוגנוסטיים או את שיעור הנסיגה המלאה (שעמד על 79% מהנבדקים ללא הבדל מובהק בין הקבוצות), אך הפחית במידה מובהקת את שיעור המחלה השיורית המינימלית* הכללי ואת שיעור המחלה השיורית המינימלית עבור כל אחת מקבוצות הסיכון(63)
*שיעור המחלה השיורית המינימלית הוא אמצעי מנבא לחזרת הגידול ולהישנות המחלה.

 

טיפול בתופעות לוואי של כימותרפיה – מחקרים קליניים
במאמר סקירה שיטתית נבחנה השפּעת נטילת תכשירי צמחים סיניים הכוללים אסטרגלוס על תופעות לוואי של תרופות כימותרפיות לטיפול בסרטני המעי הגס והחלחולת. תופעות הלוואי כללו בחילות והקאות, כאבים בפה, שלשולים, רעילות כבדית, דיכוי מח העצם ודיכוי חיסוני. כמו כן, נבחנה השפּעת הטיפול הצמחי על איכות חיי המטופלים. לצורך המטא אנליזה נסקרו מחקרים אקראיים שעסקו בטיפול בסרטן המעי הגס והחלחולת, והשוו בין טיפול כימותרפי בלבד או בצירוף תרופות נוגדות הקאה (Tropisetron, Sulpiride ועוד) ובין טיפול כימותרפי בצירוף תכשירי צמחים סיניים.

במטא אנליזה נכללו ארבעה מחקרים שנערכו בקרב 342 נבדקים. למרות האיכות המתודולוגית הירודה של המחקרים, הסיקו החוקרים שתכשירי צמחים הכוללים אסטרגלוס עשויים לעורר את תפקוד תאי מערכת החיסון ולהפחית תופעות לוואי שליליות (בחילות והקאות) בחולים המטופלים באמצעות כימותרפיה. לא דווח על תופעות לוואי לא רצויות בעקבות השימוש בתכשירי הצמחים(64).
במחקר קליני דו שלבי אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו נבחנה יעילות תערובת פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס (PG2) כטיפול משלים ומונע לעייפות הקשורה בסרטן. 75 נבדקים החולים בסרטן מתקדם שסבלו מעייפות ברמה בינונית עד חמורה חולקו לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות קיבלה PG2 במינון של 500 מ"ג, שלוש פעמים בשבוע, למשך ארבעה שבועות. התכשיר PG2 (החברה המייצרת: PhytoHealth Corp., Taiwan) הנו תערובת פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס כאבקה והומסו בתמיסת מלח. קבוצת הביקורת קיבלה תמיסת מלח בנפח זהה. לאחר מכן, בשלב הפתוח של המחקר קיבלו כל הנבדקים למשך ארבעה שבועות נוספים טיפול בעירוי של PG2. מתוצאות המחקר עולה שהטיפול באמצעות PG2 שיפר באופן מובהק את רמת העייפות הקשורה בסרטן בקרב הנבדקים שטופלו באמצעות פלסבו לפני כן. בקבוצת ה-PG2 נצפה שיעור גבוה יותר (57% לעומת 32% בשבוע הראשון בלבד) של שיפור בעייפות, בהשוואה לקבוצת הפלסבו. כמו כן, 82% מהנבדקים שדיווחו על שיפור בתסמיני העייפות בעקבות הסבב הראשון של הטיפול באמצעות PG2 חשו שיפור נוסף בעקבות הסבב השני. כ-71% מהנבדקים שטופלו באמצעות PG2 ולא דיווחו על שיפור בתסמינים בסבב הראשון, דיווחו על שיפור מובהק בעקבות המשך הטיפול בסבב השני. הממצאים מלמדים על יתרון אפשרי לטיפול ממושך (למעלה מארבעה שבועות) באמצעות PG2 ועל השפּעתו הנבנית לאורך זמן. לא נרשמו תופעות לוואי משמעותיות או בלתי הפיכות בעקבות הטיפול (תופעות הלוואי המדווחות היו פריחה, אקזמה ועקצוצים)(65).
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו נבחנה יעילות הזרקת פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס בטיפול בסרטן ריאות מתקדם הכולל תרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום ובצמצום תופעות הלוואי השליליות הנובעות מטיפול זה. 136 נבדקים שאובחנו בסרטן ריאות מתקדם מסוג NSCLC חולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות קיבלה תרופות כימותרפיות מבוססות פלטינום (Vinorelbine ו-Cisplatin) בשילוב עם זריקת פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס. ריכוז ומינון התמצית אינם ידועים. קבוצת הביקורת קיבלה את הטיפול התרופתי בלבד. בתום שלושה מחזורי טיפול נרשמו הבדלים מובהקים בין הקבוצות במדד איכות החיים (QOL), במדד התפקוד הפיסי, ברמת העייפות, ובדיווח על בחילות והקאות, על כאבים ועל אובדן תיאבון. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בשיעור התגובה האוביקטיבית לטיפול, בזמן השרידות החציוני ובשיעור השרידות כעבור שנה(32).
במחקר אקראי מבוקר פלסבו נבחנה השפּעת זריקת אסטרגלוס בנקודת הדיקור ST36 (לצד טיפול קונבנציונלי) על תופעות לוואי שליליות של טיפול כימותרפי בסרטן הקיבה. 67 נבדקים בעלי גידול סרטני בקיבה חולקו לשתי קבוצות. שתי הקבוצות טופלו באמצעות כימותרפיה ותרופות קונבנציונליות למניעת הקאות, לשיפור התיאבון ולהפחתת לויקופניה. קבוצת ההתערבות קיבלה בנוסף לטיפולים אלו זריקת אסטרגלוס בנקודת הדיקור ST36. נתונים נוספים אודות מינון או אופן מיצוי הצמח שניטל חסרים. השוואה בין הקבוצות לאחר ההתערבות הדגימה שיפור מובהק במצב הלויקופניה בקבוצת ההתערבות לעומת קבוצת הביקורת. בנוסף, לאחר הטיפול הכימותרפי נרשמה עליה מובהקת ברמות החנקן אוריאה בשתן (BUN) של הנבדקים בקבוצת הביקורת. לעומת זאת, לא נרשם שינוי מובהק ברמות החנקן אוריאה בשתן של הנבדקים בקבוצת ההתערבות. ממצא זה עשוי להעיד כי לאסטרגלוס פעילות המגנה על תפקוד הכליות במהלך קבלת טיפולים כימותרפיים(66)
במחקר אקראי נבחנה השפּעת הזרקת תמצית אסטרגלוס לנקודות הדיקור ST36 לעומת טיפול קונבנציונלי ומסורתי על תפקוד מערכת החיסון בחולי סרטן. 78 נבדקים חולי סרטן שסבלו מלויקופניה חולקו לשתי קבוצות. קבוצת אחת קיבלה 4 מ"ל תמצית אסטרגלוס נוזלית בהזרקה לאחת משתי נקודות הדיקור ST36 לסירוגין (סוג התמצית וריכוזה לא צוינו במאמר אולם ככל הנראה המינון שווה ערך ל-8 גרם צמח יבש), אחת ליום במשך שלושה שבועות. הקבוצה השניה קיבלה טיפול פומי משולב שכלל תרופות מערביות קונבנציונאליות (Leucogen, Lithium carbonate) ומסורתיות (Gan Xue Bao). בקבוצת ההתערבות נרשמה עליה ברמות הלויקוציטים החל מהיום השלישי לטיפול ורמה תקינה של לויקוציטים הושגה ביום השביעי לטיפול. בקבוצת הביקורת נרשמה עליה איטית ומתונה ברמות הלויקוציטים ורמה תקינה של לויקוציטים הושגה ביום ה-15 לטיפול. זריקת תמצית האסטרגלוס בנקודת הדיקור ST36 הוערכה כיעילה ומהירה יותר מהטיפול הרפואי המשולב בהעלאת רמות הלויקוציטים. כמו כן, בקבוצת ההתערבות נרשמה עליה מובהקת ברמת פעילות תאי NK וירידה מובהקת ברמות הקולטנים לאינטרלויקון 2(67)
במחקר אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו נבחנה השפּעת עירוי אסטרגלוס על מדדי זיהום במהלך טיפולים כימותרפים בקרב ילדים עם לוקמיה לימפובלסטית חריפה. 91 ילדים שסבלו מלוקמיה לימפובלסטית חריפה חולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות קיבלה עירוי של אסטרגלוס (0.5 מ"ל לקילוגרם ליום) במשך 35 ימים, וקבוצת הביקורת קיבלה מינון מקביל של תמיסת מלח. יתר הטיפול התומך היה זהה בשתי הקבוצות. הטיפול באמצעות אסטרגלוס נמצא יעיל יותר מפלסבו בהפחתת דיכוי מח העצם הנובע מטיפולים כימותרפיים ובהעלאת רמות הנויטרופילים לאחר הטיפול. באופן זה מסייע הטיפול באסטרגלוס בצמצום שיעור ההדבקות בזיהומים, ובקיצור משך הזיהומים(68).

 

מנגנוני פעולה

 

הקדמה

ממחקרי בעלי חיים ומחקרי מעבדה עולה כי לאסטרגלוס פעילות אנטי סרטנית מובהקת כנגד תאי גידול מסוגים שונים. פעילות הצמח היא רב גונית וכוללת שפעול של מערכת החיסון, השריית אפופטוזיס, עיכוב גדילה ופלישה של תאי גידול ומניעת אנגיוגנזה, פעילות נוגדת דלקת ופעילות נוגדת חמצון. 

 

הגברת פעילות חיסונית
מיצויים של אסטרגלוס שיפרו את תגובת הלימפוציטים(35) והגבירו פעילות מאקרופג'ים(69) ותאים מונונוקלארים בדם הפריפרי(70) לגורמים מוטגנים (מעודדי התחלקות תאים) כגון אינטרלויקון 2(35) ואף הדגימו השריית פעילות מוטגנית של תאי מערכת החיסון על ידי הגברת הביטוי הגנטי ועדוד יצור והפרשה אנדוגניים של אינטרלויקון 2 ואינטרפרון גמא(70)
במספר מחקרי מעבדה ומחקרי בעלי חיים, נגזרות פוליסכרידיות שונות של אסטרגלוס הדגימו הגברה של פעילות חיסונית(71), שיפרו את תגובת הלימפוציטים לגורמים מוטגנים (אינטרלויקון 2 במינון נמוך) ואת פעילותם הפאגוציטית(71), השרו פעילות ציטוטוקסית של תאי הרג לימפוציטים בתאי סרטן מסוגים שונים(34,40-41), והגבירו פעילות של תאי NK ותאים מונוציטים(34). מנגנון פעולתם המשוער הוא הפעלה של אנזים חישת העקה התוך תאי פרוטאין קינאז (MAPK), המתווכת על ידי הפעלה של הקולטן TLR-4 (הידוע גם בשם: Toll like receptor) בדופן תאים דנדריטים(72), והשריית יצור ציטוקינים פרו דלקתיים: TNF אלפא, ניטריק אוקסיד, ואינטרלויקון 6(72)

 

השריית אפופטוזיס ועיכוב גדילה ופלישה
מיצויים שונים של אסטרגלוס(74-76) הדגימו עיכוב גידול תאים סרטניים מסוגים שונים במעבדה. מנגנוני הפעולה כוללים: השריית אפופטוזיס (73,76-77) ופעילות מעכבת גדילה(74) על ידי ויסות הזרחון של החלבון Akt (פרוטאין קינאז B) המעורב במנגנוני השרידות של התאים(78). בתאי סרטן מעי גס וחלחולת אנושיים, מיצוי של אסטרגלוס הדגים עיכוב התפתחות גידולים על ידי התערבות במטבוליזם התוך תאי, עיכוב ביטוי גנטי של אונקוגנים (גנים בעלי פוטנציאל לעבור התמרה סרטנית) ושיבוש מסלולי האיתות של תאי הגידול(79).
סאפונינים שמוצו מאסטרגלוס הדגימו עיכוב גידול תאים סרטניים מסוגים שונים במעבדה(73-74,77). ובעכברים(74) מנגנוני הפעולה שזוהו במחקרים הללו הם: 
השריית אפופטוזיס(73,76-77) על ידי הפחתת הקישור של גורם הגרעין NF-KappaB ל-DNA. גורם גידול הגרעין NF-KappaB מווסת את שגשוג התאים ואת שרידותם. כתוצאה מהפחתת ההשפעה של NF-KappaB על התאים חלה שרשרת אירועים שהובילה לאפופטוזיס(73) ובאה לידי ביטוי בירידת ביטוי של חלבונים מונעי אפופטוזיס bcl-2 ו- bcl-xl, עליה בפעילות האנזים המפרק קספאז ופגיעה בשעתוק ה- DNA דרך פגיעה באנזים האמון על תהליכי התיקון בו (PARP).
פעילות מעכבת גדילה (בשלב שעתוק ה-DNA ובשלב החלוקה של התאים) על ידי ויסות הזרחון של החלבון Akt (פרוטאין קינאז B) המעורב במנגנוני השרידות של התאים(78) ועל ידי עיכוב ביטוי של חלבוני בקרת דנא וויסות השעתוק(73-74).
עיכוב אנגיוגנזה על ידי הפחתת רמות גורם הגידול הוסקולרי אנדותלי VEGF ואנזימי MMP 2 ו-9 המאפשרים את פריצת תאי הגידול והתפשטותם במטריקס הבין תאי(73), עיכוב(80) מסלול אנזים השעתוק mTOR האחראי על שגשוג ונדידת תאים ועיכוב האנזים ציקלואוקסיגנז-2 (COX2).
בתאים מסוג קרצינומה של הכבד הדגימו פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס עידוד אפופטוזיס על ידי עיכוב של הביטוי הגנטי של חלבוני Notch1 מעודדי שגשוג והתמיינות של תאים(81).

 

השפעה נוגדת דלקת
מיצויים שונים של אסטרגלוס הדגימו השפעה אנטי דלקתית במחקרי מעבדה(82) ובמחקרים שנערכו בעכברים(83-86) באמצעות הפחתת הביטוי הגנטי של ציטוקינים פרו-דלקתיים ומתווכי דלקת שונים (cox2, אינטרלויקון 6, אינטרלויקון 2 בטא, TNF אלפא, אינטרפרון גמא, וניטריק אוקסיד מושרה על ידי ציטוקינים) והפחתת ביטוי של מולקולות הצמדות של תאי חיסון לאפיתל.
במחקר שנערך בחולדות שהושרתה בהן דלקת מפרקים שגרונית, הסאפונין הטריטרפנואידי IV astragaloside עיכב את דלקתיות ונפיחות המפרקים, וכן סייע למנוע נזק לסחוסים(87). מנגנון פעולתו הוא עיכוב NF-KappaB והפחתת הביטוי הגנטי של מולקולות ההצמדות על דופן תאי האנדותל שאליהן מתחברים הלויקוציטים(88).
במחקרים שנערכו על מכרסמים, מתן פומי של פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס הפחית גורמים פרו דלקתיים כגון אינטרלויקון-18, אינטרלויקון 8 ו-אינטרלויקון 1 בטא(89-90) וכן TNF אלפא ואינטרפרון 1 בטא(91) על ידי עיכוב של חלבוני האיתות NLRP3 המעורבים בהשריית תגובה חיסונית(89) ועל ידי דיכוי(90) מסלול אנזים חישת העקה התוך תאי p38MAPK.
נגזרת פלבונואידית של אסטרגלוס שהכילה את הרכיבים הבאים calycosin-7-β-D-glucoside (0.9%), ononin (1.2%), calycosin (4.53%) formononetin (1.1% הדגימה הפחתה מובהקת של הפרשת ציטוקינים פרו דלקתיים (TNF alpha, אינטרלויקון 6, ו-MCP-1) מתאי מקרופג'ים של בני אדם ומתאי מקרופג'ים של עכברים(92) ששופעלו על ידי NF-KappaB.

 

השפעה נוגדת חמצון

סקירה(108) מציגה את ההשפעה המגינה של אסטרגלוס ורכיביו הפעילים על הרקמות מפני פגיעות ומחלות, השפעה הקשורה בפעילות נוגדת חמצון. 

מיצויים של אסטרגלוס בעירוי או בהזרקה שניתנו לבעלי חיים (חולדות וארנבות שהושרו בהם צהבת חסימתית ופגיעה בצינוריות הכליה באמצעות הלם חשמלי בהתאמה) הדגימו עליה בפעילות האנזים SOD, ירידה(93) בתוצרי חמצון שומנים (מלונדיאלדהידים MDA) והפחתה של היקף הפגיעה החמצונית(94)

במעבדה הסאפונינים הטריטרפנואידים Astragalosides הדגימו עיכוב יצירת תוצרי גליקציה מתקדמים(71). במחקרי בעלי חיים, פוליסכרידים ופלבונואידים שמוצו מאסטרגלוס הדגימו פעילות נוגדת חמצון משמעותית והגנו על תאים מפני שינויים פתולוגיים בלב, בכבד, בריאות ובכליה(96-99). בנוסף, הודגמה הפחתה של רדיקלים חופשיים (כגון רדיקל הידרוקסיד), הגנה מפני חמצון שומנים על ידי הגברת פעילות האנזים נוגד החמצון סופר אוקסיד דיסמוטאז (SOD), והגנה על המיטוכונדריה מפני נזק חמצוני מושרה(100-107).

 

ספירות דם
מחקרים קליניים | מנגנוני פעולה

 

מחקרים קליניים
הקדמה | לויקופניה | אַנמיה אפלסטִית | תלְסמיה

 

הקדמה

אסטרגלוס מעלה ספירות לבנות ואדומות בלויקופניה, בתלסמיה ובאנמיה אפלסטית, אך נמצא יעיל יותר בטיפול ממושך (שלושה-ארבעה חודשים) ובשילוב עם הטיפול הקונבנציונלי. 

 

לויקופניה
במאמר סקירה שיטתית(109) העוסק בטיפול בלויקופניה באמצעות עירוי אסטרגלוס נסקרו 13 מחקרים קליניים שכללו יחד 841 נבדקים. טווח המינונים נע בין 5-40 מ״ל אסטרגלוס ביום, כאשר במרבית המחקרים(11) המינון עמד על 40 מ״ל (ככל הנראה מינון מקביל לכ-80 גרם צמח יבש). משך הנטילה נע בין 7-49 ימים. מסקירת המחקרים עולה שהטיפול בלויקופניה באמצעות עירוי אסטרגלוס היה יעיל יותר במובהק מאשר הטיפול באמצעות תרופות מערביות. טיפול באמצעות עירוי אסטרגלוס בלבד או בשילוב עם תרופה מערבית היה יעיל יותר בהשוואה לטיפול באמצעות תרופה מערבית בלבד. לא נרשמו תופעות לוואי משמעותיות בעקבות הטיפול באמצעות אסטרגלוס, למעט רגישות עורית קלה. עם זאת, יש לציין שאיכות המחקרים הכללית היתה נמוכה, ומרביתם סבלו מכשלים מתודולוגיים כגון היעדר אקראיות, סמיות או בקרת פלסבו, ואי דיווח על נשירת נבדקים. 
דוגמא למחקר שנכלל בסקירה:
במחקר אקראי מבוקר פלסבו(110) נבחנה יעילות אסטרגלוס בטיפול בלויקופניה כסיבוך של מחלת גרייבס. 60 נבדקים שלקו בלויקופניה כסיבוך של מחלת גרייבס חולקו לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות טופלה באמצעות Tapazole (תרופה לטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס) בשילוב עם תמצית אסטרגלוס בעירוי (במינון של 40 מ"ל, המקביל לכ-80 גרם צמח). קבוצת הביקורת טופלה באמצעות התרופה Tapazole בלבד. הטיפול ניתן בסבבים של שבועיים וביניהם חמישה ימי מנוחה. יעילות הטיפול בקבוצת ההתערבות הוערכה ב-81.3% (שיעור היעילות בקבוצת הביקורת לא צויין). נמצא הבדל מובהק ביעילות הטיפול בין קבוצת ההתערבות וקבוצת הביקורת. פרטים נוספים לגבי המחקר אינם ידועים היות שהמחקר המלא אינו זמין לקריאה (p<0.05). 
במחקר קליני אקראי לא מבוקר(111) נבחנה השפּעת נטילת מיצוי נוזלי של אסטרגלוס על לויקופניה (ספירת תאי דם לבנים נמוכה). 115 נבדקים שסבלו מלויקופניה חולקו לשתי קבוצות, בהן נטלו מיצוי נוזלי מרוכז של אסטרגלוס (מינון יומי של 20 מ"ל, המקביל ל-30 גרם צמח ליום) או מיצוי מרוכז פחות (מינון יומי של 20 מ"ל, המקביל ל-10 גרם צמח ליום) במשך שמונה שבועות. נטילת תמצית האסטרגלוס נמצאה יעילה בהעלאת הספירה הלבנה (WBC), כאשר השפּעתה נמצאה תלוית מינון (יתרון מובהק למינון המרוכז). בעקבות ההתערבות לא נצפו הבדלים מובהקים בספירות תאי הדם האדומים, בספירות הטסיות וברמות ההמוגלובין. כמו כן, לא חל שינוי מובהק בתפקודי הכבד והכליות וברמות הנוגדנים בסרום, למעט עליה קלה ב- IgM. 

 

אַנמיה אפלסטִית
במחקר קליני אקראי מבוקר(113) נבחנה יעילות עירוי אסטרגלוס כטיפול באנמיה אפלסטית כרונית. אנמיה אפלסטית היא אנמיה המאופיינת במחסור בתאי דם לבנים, תאי דם אדומים וטסיות. 60 נבדקים שסבלו מאנמיה אפלסטית חולקו לשתי קבוצות, שתיהן טופלו באמצעות Stanozolol (סטרואיד אנבולי שניתן לצורך הגברת ייצור תאי הדם האדומים) בנטילה פומית. קבוצת ההתערבות קיבלה בנוסף לטיפול זה גם עירוי של אסטרגלוס פעם ביום, במינון המקביל ל-80-120 גרם צמח. הטיפול ניתן במחזורים של 15 ימי טיפול ולאחריהם 7-10 ימי הפסקה, במשך ארבעה חודשים. הטיפול באמצעות אסטרגלוס בשילוב עם Stanozolol נמצא יעיל יותר (83.3%) מאשר הטיפול באמצעות התרופה Stanozolol לבדה (66.7%). הצלחת הטיפול התבטאה בשיפור תמונת הדם (עליה בהמוגלובין, בתאי הדם הלבנים, ברטיקולוציטים ובטסיות), בצמצום השפּעת גורמים המדכאים את שורת הדם (TNFα ו-IL2) ובחיזוק תפקוד מערכת החיסון (עליה בלימפוציטים מסוג CD4 וירידה בלימפוציטים מסוג (CD8).

 

תלְסמיה
במחקר קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלסבו(112) נבחנה יעילות השימוש באסטרגלוס בטיפול בתלסמיה מסוג בטא בילדים. 57 ילדים בגילאי 2-18 עם תלסמיה מסוג בטא אינטרמדיה חולקו אקראית לשלוש קבוצות. קבוצה אחת נטלה אסטרגלוס במינון 3-9 גרם ליום בנטילה פומית. קבוצה שניה נטלה אסטרגלוס בשילוב רכיבים נוספים (הצמח Codonopsis pilosula ושריון צב). מינון האסטרגלוס בתכשיר המשולב היה 10-30 גרם ליום. הקבוצה השלישית נטלה פלסבו. משך ההתערבות היה 12 שבועות. אסטרגלוס כטיפול בודד ובשילוב רכיבים נוספים נמצא יעיל יותר מפלסבו (64% ו-62% לעומת 9% בהתאמה) בטיפול בתלסמיה מסוג בטא אינטרמידיה. הצלחת הטיפול התבטאה בהעלאת רמות ההמוגלובין, רמות ההמוגלובין העוברי, מספר הרטיקולוציטים וריכוז ההמוגלובין בתאים (MCH). בקרב ילדים עם תלסמיה בטא מאג'ור היה הטיפול באמצעות אסטרגלוס ובתכשיר המשולב יעיל פחות: לא נצפה שינוי מובהק בספירות תאי הדם הלבנים, בנויטרופילים, בטסיות ובתפקודי הכבד והכליה בעקבות השימוש באסטרגלוס ובתכשיר המשולב.

 

מנגנוני פעולה
אנמיה - במחקר מעבדה, מיצוי מימי של שורש אסטרגלוס השרה עליה תלוית מינון בביטוי הגנטי של אריתרופואטין (60% יותר מאשר בקבוצת הביקורת), הורמון המופק בכליה ומעודד יצירת תאי דם אדומים, בתגובה להיפוקסיה. השפעה זו יוחסה לפלבונואידים של הצמח(114). כמו כן, במחקר פרה-קליני שנערך על דגימות תאים ובחיות מעבדה עם אנמיה, הפורמולה הסינית Dang-Gui-Bu-Xue-Tang) DBT) שהינה מרתח המכיל אנג'ליקה סינית (Angelica sinensis) ואסטרגלוס (Astragalus membranaceus), הובילה לעלייה בברזל בדם (בצורת ferrous) ושיפרה הזמינות הביולוגית של הברזל הנספג בצורת המוגלובין(115)
לויקופניה - מספר מחקרי מעבדה הדגימו השפעה פוטנציאלית של מיצויי אסטרגלוס כצמח בודד ובפורמולות מסורתיות כמעצים את השפּעת התרופות הכימותרפיות ומפחית תופעות לוואי של הטיפול התרופתי דרך המרצת פעילות מערכת החיסון(116-118) תמציות מימיות של אסטרגלוס המריצו ייצור של לימפוציטים והגבירו ייצור של אינטרלויקון 6 ו-TNF אלפא על ידי מקרופאג'ים(29). כמו כן, מתן תוך בטני של תמצית הצמח אשר נבדקה בעכברים הראתה המרצה של ייצור תאי גזע במח העצם ועלייה בספירות הדם הלבנות(119).

 

ויסות חיסוני
מחקרים קליניים | מנגנוני פעולה

 

מחקרים קליניים
הקדמה | אלרגיוֹת | אסְתמה | מחלות אוֹטוֹאִימוניות - מיאסטניה גרבִיס | תסמוֹנת התשישוּת הכרוֹנית

 

הקדמה

ההשפעה הקלינית של הצמח באלרגיה, באסתמה, במחלות אוטואימוניות (מיאסטניה גרביס) ובמחלות של ירידה חיסונית (תסמונת התשישות הכרונית) אינה חד משמעית דיה, משום שלרוב לא נעשה שימוש בלעדי בצמח אלא בשילוב עם רכיבים נוספים, צמחים נוספים או תרופות סטרואידיות, ולכן לא ניתן ללמוד על תרומתו הבלעדית. עם זאת, התמונה המתקבלת מהמחקרים היא שהצמח לבדו ו/או בשילוב רכיבים וצמחים נוספים יעיל בשיפור התסמינים הרלוונטיים להפרעות שצוינו לעיל. יש לציין שלא בכל המחקרים נצפה שינוי בתמונה החיסונית לפי בדיקות הדם, אך ייתכן שהדבר קשור למשך נטילת הצמח, משום שבמחקרים ארוכי טווח (שלושה חודשים עד שנה) ניכרת השפּעת הצמח גם על מדדי הפעילות החיסונית בדם. בחלק מהמחקרים נראה גם שהטיפול באמצעות אסטרגלוס הניתן בשילוב עם תרופות סטרואידיות מייעל את השפּעתן. 

 

אלרגיוֹת
מחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר(120) בחן את יעילות ובטיחות השימוש בתכשיר מסחרי (Lectranal) המכיל אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) לטיפול בריניטיס אלרגית עונתית. Lectranal משלב בתוכו מינראלים (סידן-אלומיניום-סיליקה כחומר נשא mineral carrier) ותמצית אתנולית תקנית של אסטרגלוס מתוקננת לפי 40% פוליסכרידים במינון 80 מ"ג לכמוסה. המחקר נמשך 6 שבועות, והשתתפו בו 48 נבדקים בוגרים הסובלים מריניטיס אלרגית עונתית בינונית ועד חמורה. הנבדקים חולקו אקראית לקבל פלסבו או Lectranal במינון 320 מ"ג ליום. 41 נבדקים השלימו את המחקר (85%). בהשוואה לפלסבו, השימוש בתכשיר המכיל אסטרגלוס הפחית באופן מובהק את חומרת הנזלת (p=0.048). הנבדקים והנסיינים כאחד העריכו את הטיפול בתכשיר כיעיל יותר במובהק מהטיפול בפלסבו (p=0.026 ו- p=0.003 בהתאמה). בנוסף, ניתן היה לראות בקבוצת ההתערבות שיפור משמעותי בתסמינים (p=0.001), ובאיכות חיים (p<0.001). עם זאת, לא נצפה שינוי מובהק בין הקבוצות ברמות האאוזינופילים וברמות האימונוגלובולינים IgE ו- IgG בסרום.

 

אסְתמה
מחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו(121) בחן את השפּעת הטיפול באסטרגלוס על מניעת הישנות התקפי אסתמה בילדים בשלב הנסיגה של המחלה. 90 ילדים שסבלו מאסתמה בשלב הנסיגה חולקו אקראית לקבוצת טיפול באמצעות אסטרגלוס, קבוצת טיפול הורמונלי (ככל הנראה מדובר בסטרואידים. סוג הטיפול המדויק אינו ידוע) וקבוצת טיפול משולב באמצעות אסטרגלוס+הורמונלי. 30 ילדים בריאים שימשו כקבוצת ביקורת. אין מידע לגבי סוג המיצוי של האסטרגלוס, מינון הנטילה ומשך ההתערבות. הטיפול המשולב (96.7%) נמצא יעיל יותר במובהק בהשוואה לטיפול ההורמונלי לבדו (73.3%) ולטיפול באמצעות האסטרגלוס לבדו (66.7%) במניעת התקפים חוזרים, לאורך מעקב של שנה. הטיפול ההורמונלי בלבד היה יעיל יותר מהטיפול באמצעות האסטרגלוס בלבד אך ללא מובהקות סטטיסטית. בעקבות הטיפול חל שיפור מובהק בתפקודי הריאות (עליה בזרימת השיא הנשיפתית - PEFR) בשלושת קבוצות ההתערבות, עם יתרון מובהק לטיפול המשולב על פני הטיפול ההורמונלי. כמו כן, חל שיפור מובהק בתפקוד החיסוני בכל קבוצות ההתערבות: עליה מובהקת ברמות האינטרפרון גמא (IFN-gamma) בסרום הפריפריאלי וירידה מובהקת באינטלויקון 4 (IL-4) – ציטוקין שרמתו הגבוהה מקושרת לאלרגיות ולאסתמה. גם במדדים אלו נרשם יתרון מובהק לטיפול המשולב על פני הטיפול ההורמונלי לבדו.
מחקר קליני פתוח(122) בחן את השפּעת הנטילה של פורמולת צמחים שהכילה אסטרגלוס, קודונופסיס (Codonopsis pilosula) ושוש סיני (Glycyrrhiza uralensis) על תפקודי הנשימה של 28 נבדקים חולי אסתמה. בבדיקת ספירומטריה שנערכה לאחר שישה שבועות נטילה של פורמולת הצמחים (אחוז הצמחים בפורמולה ומינון הנטילה אינם ידועים היות שהמאמר המלא נכתב בסינית) נצפה שיפור מובהק בכל המדדים: נפח נשיפה מאולצת בשנייה הראשונה (Forced Expiratory Volume in One Second – FEV1, p<0.01), קיבולת חיונית מאולצת (Forced Vital Capacity – FVC, p<0.05) וזרימת שיא נשיפתית (Peak Expiratory Flow – PEF, p<0.01).

 

מיאסטניה גרביס 
מיאסטניה גרביס היא תסמונת קלינית שביטוייה העיקרי הוא התעייפות של השרירים הרצוניים במאמצים חוזרים עם שיפור במנוחה, לרוב על רקע אוטואימוני. מחקר קליני אקראי מבוקר(123) בחן את השפּעת הטיפול באמצעות פורמולת צמחים הכוללת אסטרגלוס על חולי מיאסטניה גרביס המטופלים באמצעות Prednisone - התרופה הסטרואידית .60 נבדקים הסובלים ממיאסטניה גרביס חולקו אקראית לקבוצת התערבות ולקבוצת ביקורת. שתי הקבוצות טופלו באמצעות Prednisone, אך קבוצת ההתערבות טופלה בנוסף באמצעות פורמולת צמחים הכוללת אסטרגלוס במשך שלושה חודשים. הרכב הפורמולה, סוג המיצוי ומינון הנטילה לא ידועים. לא נצפה יתרון מובהק לטיפול המשולב על פני טיפול באמצעות התרופה בלבד בשיפור התסמינים הקליניים (80% לעומת 83.3% בהתאמה, p>0.05). עם זאת, נצפה יתרון מובהק לטיפול המשולב בויסות התגובה החיסונית (ירידה ביחס CD4/CD8).

 

תסמונת התשישוּת הכרוֹנית
מחקר קליני אקראי מבוקר וכפול סמיות(124) בחן את יעילות נטילת המוצר הצמחי Myelophil בטיפול בתשישות כרונית. מילופיל היא מיצוי יבש (בצורת גרנולות) של אסטרגלוס ומרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) ביחסים שווים בפורמולה ובריכוז כולל של 66%. במחקר השתתפו 36 מבוגרים הסובלים מתשישות כרונית, אשר חולקו לשלוש קבוצות - שתי קבוצות התערבות, בהן קיבלו 3 או 6 גרם מילופיל ליום, וכן קבוצת ביקורת שנטלה פלסבו במשך ארבעה שבועות. בהשוואה לקבוצת הביקורת, במחקר זה נמצא כי כבר בנטילת מינון נמוך של 3 גרם ביום נראתה השפעה חיובית מובהקת על תסמיני התשישות (p<0.05). לא ניכרה השפעה מובהקת של הטיפול הצמחי על רמות הציטוקינים בסרום של הנבדקים.

 

ויסות חיסוני – מנגנוני פעולה
אסטרגלוס מווסת את פעילות מערכת החיסון ולכן מתאים לשימוש הן במצבים של חוסר פעילות (חולשה חיסונית, ספירות דם לבנות נמוכות) והן במצבים של עודף פעילות (תסמונות אוטואימוניות, אלרגיה וכו'). 
לפעילות אסטרגלוס כמגביר פעילות חיסונית – ראו מנגנוני פעולה בסרטן: הגברת פעילות חיסונית.
במחקרי מעבדה ומחקרי בעלי חיים, מיצויים שונים של אסטרגלוס הדגימו פעילות נוגדת דלקת(6), ויסות תגובתיות יתר של מערכת החיסון והפחתת נוגדנים עצמיים(7), הפחתה ברמות אאוזינופילים ולימפוציטים והפחתה ברמות ציטוקינים(8) הקשורים לתגובות אלרגיות, אסתמה ומחלות אוטואימוניות שונות (מיאסטניה גרביס, זאבת אדמנתית מערכתית, טרשת נפוצה)(9-11)


מנגנוני הפעולה כוללים:
איזון יחס הציטוקינים(126) המופרשים מתאי T מסייעים ועל ידי כך איזון בין זרוע החיסון התאית וזרוע החיסון ההמורלית של מערכת החיסון (יחס Th1 ל-Th2).
מחקר(9) בחן את השפּעת אסטרגלוס על תאי T מסייעים, על יחס Th1/Th2 (יחס זרוע החיסון התאית לזרוע החיסון ההמורלית) ועל רמות הציטוקינים הנגזרים מהם בדמם של נבדקים בריאים ונבדקים חולי אסתמה. 15 נבדקים בריאים ו-15 נבדקים חולי אסתמה בינונית עד חמורה שאינם מטופלים תרופתית השתתפו במחקר. דגימת תאים מונונוקליארים מהדם הפריפרי של הנבדקים נאספה והושרתה במיצוי של אסטרגלוס (60 מיקרוגרם/מיליליטר). רמות גורם השעתוק הספציפי של תאי Th1 (הנקראים גם: T-bet – T-box expressed in T cells) (ברמת מובהקות של p=0.0001) ורמות האינטרפרון גמא (p=0.0000) היו נמוכות במובהק ורמות האינטרלויקין 4 היו גבוהות במובהק (p=0.0000) לפני ההתערבות בקרב נבדקים חולי אסתמה בהשוואה לנבדקים הבריאים. בתום ההתערבות חלה עליה מובהקת ברמות ה-T-bet (ברמת מובהקות של p=0.028) והאינטרפרון גמא של החולים (p=0.0027) בהשוואה למצב הבסיס והודגם מתאם חיובי ביניהם (p<0.0001), ואילו רמות האינטרלויקין 4 פחתו במובהק (p=0.0056). נצפתה מגמה של עליה באחוז תאי Th1 וירידה באחוז תאי Th2 (שהיו בפעילות עודפת לפני ההתערבות) ופירוש הדבר שאסטרגלוס סייע בוויסות המערכת החיסונית מתפקוד פתוגני מחולל אסתמה לתפקוד תקין.
מחקר נוסף(127) בחן את השפּעת אסטרגלוס על התפקוד החיסוני בקרב ילדים בשלב האקוטי של ארגמנת אלרגית (Henoch-Schonlein purpura). ארגמנת אלרגית היא מחלה דלקתית של כלי הדם הקטנים המתבטאת בתפרחת עורית אדומה סגולה בעקבות דימומים מכלי הדם שמתחת לפני העור. מחלה זו פורצת על פי רוב בעקבות גירוי אלרגי. דגימות דם פריפרי נלקחו מ-28 ילדים בשלב האקוטי של HSP. כל דגימה חולקה לשני חלקים, האחד טופל באסטרגלוס והאחר לא טופל. בתום הטיפול נבחנה הפרשת ציטוקינים מהתאים הדנדריטים שבדגימות הדם. נמצא כי רמות האינטרלויקין 12 היו גבוהות במובהק ורמות האינטרלויקינים 10 ו-18 היו נמוכים במובהק בדגימות שטופלו באסטרגלוס בהשוואה לדגימות שלא טופלו. משמעות הדבר שאסטרגלוס עשוי לתקן את הליקוי החיסוני בילדים חולי ארגמנת אלרגית על ידי ויסות הפרשת הציטוקינים בדם הפריפרי.
ויסות התגובה הדלקתית והפחתת אפופטוזיס(8,125) על ידי הפחתת רמות TNF אלפא ו- NF kappaB. במחקר שנערך על עכברות שהושרו בהן נגעים עוריים דמויי דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס), אסטרגלוס במריחה חיצונית שיפר במידה מובהקת את מצב הנגעים, הפחית את הביטוי הגנטי של גורם השעתוק הפרו דלקתי NF-kB ב-49% ועל ידי כך הפחית במידה מובהקת את ייצור הציטוקינים הדלקתיים (IL-4, 5, 13, TNF-α) ואת התגובה הדלקתית(125).
העצמת השפּעת סטרואידים על מערכת החיסון(6).
הפחתת עקה חמצונית על ידי השפעה נוגדת חמצון(11).
הפעילות מווסתת החיסון(7-11) מיוחסת בעיקר לרכיבים הפוליסכרידים(10) והסאפונינים הטריטרפנואידים של הצמח (astragalosides).

 

מחלות נגיפיות
הקדמה | מחקרים קליניים | מנגנוני פעולה

 

הקדמה

אסטרגלוס (בנטילה פנימית ובטיפול מקומי) נמצא יעיל יותר מטיפול תרופתי בטיפול בזיהומי הרפס בקרנית העין, והביא לשיפור בתסמינים עד החלמה מלאה. יעילותו השתוותה לזו של אינטרפרון בזיהומי הרפס בצוואר הרחם ומתן משולב של אסטרגלוס ואינטרפרון הגביר את יעילות הטיפול התרופתי לבדו. כמו כן, פורמולת צמחים הכוללת אסטרגלוס בשילוב עם תרופות שניתנה לחולי HIV, הדגימה ירידה בעומס הנגיפי, עליה בתגובה החיסונית ושיפור בתסמינים (עייפות, חוסר תאבון, הזעה ספונטנית, פריחות בעור). גם במקרה זה, לא ניתן לייחס את ההשפעה באופן בלעדי לאסטרגלוס. עם זאת, שורה ארוכה של מחקרי מעבדה ומחקרי בעלי חיים תומכים בפעילות האנטי נגיפית של אסטרגלוס. מנגנוני הפעולה המיוחסים לצמח בטיפול בזיהומים נגיפיים, מלבד הגברת הפעילות החיסונית של הגוף, הם הגברת ייצור אינטרפרון אנדוגני ועיכוב ישיר של שכפול נגיפים מסוגים שונים.

 

מחקרים קליניים
הרְפס סימפלקס | HIV 

 

הרְפס סימפלקס
במחקר קליני אקראי כפול סמיות הושוותה יעילות טיפול מקומי באמצעות אסטרגלוס לטיפול באמצעות אינטרפרון או טיפול משולב של השניים בדלקת כרונית בצוואר הרחם בעקבות זיהום ויראלי. במחקר זה השתתפו 235 נבדקות שסבלו מדלקת כרונית בצוואר הרחם על רקע זיהומי ויראלי. הטיפול כלל מריחה מקומית באמצעות גאזה של אחד משלושה טיפולים, פעמיים בשבוע במשך שלושה שבועות. הטיפולים שנמרחו היו: אינטרפרון אלפא בלבד (במינון 5 או 10 מ"ג), אסטרגלוס בלבד (0.5 מ"ל תמצית בריכוז 1:1) או שילוב של אינטרפרון (5 מ"ג) ואסטרגלוס (0.5 מ"ל תמצית בריכוז 1:1). הטיפול המשולב נמצא יעיל בשיפור התסמינים באותה המידה כמו הטיפול באמצעות אינטרפרון במינון הגבוה (10 מ"ג). בקרב 60% מהנבדקות בקבוצת הטיפול המשולב הושגה החלמה מלאה או שיפור ניכר בתסמינים. בהשוואה לכך, בקבוצת האסטרגלוס בלבד הושג שיפור ניכר בתסמינים רק בקרב 8% מהנבדקות, ולא הושגה החלמה מלאה כלל(129)
מחקר קליני השוואתי אקראי מבוקר בחן את יעילות הטיפול באמצעות אסטרגלוס לעומת הטיפול באמצעות התרופה Ribavirin על דלקת בקרנית שמקורה בוירוס ההרפס סימפלקס. 106 נבדקים טופלו באמצעות אסטרגלוס או באמצעות התרופה האנטי נגיפית Ribavirin. סוג מיצוי האסטרגלוס, המינון ואופן הנטילה אינם ידועים כיוון שהמחקר המלא נכתב בסינית. 62 נבדקים בריאים שימשו כקבוצת ביקורת, אליה הושוו רמות הציטוקינים בסרום של נבדקי המחקר. נמצא יתרון מובהק לטיפול באמצעות אסטרגלוס על פני Ribavirin באיזון זרועות מערכת החיסון: יחס הציטוקינים של המסלול התאי ביחס למסלול ההמורלי (Th1/Th2). הטיפול באמצעות אסטרגלוס קירב את רמות הציטוקינים בסרום של החולים לאלו של הנבדקים הבריאים (הוריד במובהק את רמות IL4 ו- IL10 והעלה במובהק את רמות IL2 ואינטרפרון גמא ביחס לרמתם ההתחלתית), בעוד שרמות הציטוקינים בסרום של החולים שטופלו באמצעות Ribavirin נותרו ללא שינוי(128)

 

נגיף הכשל החִיסוני האנושי - HֹIV 
במחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו(130) נבחנה יעילותה ובטיחותה של פורמולת צמחים סינית לטיפול בנשאי HIV לצד טיפול תרופתי קונבנציונלי. 60 נשאי HIV חולקו לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות טופלה בפורמולת צמחים סינית במינון 7.5 גרם ליום בנטילה פומית למשך 24 שבועות. הפורמולה כללה את הצמחים אסטרגלוס, Glycyrrhiza glabra, Artemisia capillaries, Morus alba, ו-Carthamus tinctorius. עם זאת, היחס בין הצמחים השונים בפורמולה, סוג מיצויי הצמחים וריכוזם אינם ידועים. הטיפול הצמחי ניטל לצד טיפול תרופתי אנטי נגיפי (Zidovudine ו- Zalcitabine). קבוצת הביקורת נטלה את הטיפול התרופתי בצירוף פלסבו. ירידה מובהקת בעומס הנגיפי נצפתה בשתי הקבוצות, אך עם יתרון מובהק לקבוצת הטיפול בצמחים. בעקבות הטיפול הצמחי אף נרשמה עליה מובהקת בתגובה החיסונית (עליה ברמות CD4), בעוד שהתגובה החיסונית בקבוצת הביקורת נותרה ללא שינוי. לא דווחו תופעות לוואי משמעותיות בעקבות הטיפול. החוקרים סיכמו שיתכן שבעתיד תוכל פורמולת הצמחים להחליף את התרופה השלישית בטיפול התרופתי המשולש ב-HIV.
יעילותה ובטיחותה של אותה פורמולת צמחי מרפא לצד הטיפול התרופתי נבדקה גם במחקר קודם פתוח ולא מבוקר(131). 28 נשאי HIV שנטלו טיפול תרופתי אנטיביוטי (Sulfamethozaxole ו-Trimethoprim), נטלו פומית בנוסף את פורמולת הצמחים הסינית במינון 30 מ"ל (5 גרם) ליום, במשך 12 שבועות. בעקבות הטיפול נצפתה ירידה בעומס הנגיפי בשיעור של עד 36%, אך לא נצפתה השפעה על התגובה החיסונית (עליה ברמות CD4). לא דווח על תופעות לוואי משמעותיות בעקבות הטיפול המשולב.
במחקר פתוח(132) נבחנה יעילות הטיפול באמצעות גרנולות של פורמולת צמחים סינית בנשאי HIV. במחקר זה, 21 נשאי HIV נטלו גרנולות של הפורמולה הצמחית במינון 40 גרם ליום במשך 4 חודשים. הפורמולה כללה את הצמחים אסטרגלוס (Astragalus membranacus) ובנוסף: Scutellaria baicalensis, Ligustrum lucidum, Eupolyphaga sinensis ו-Poliphage עם זאת, היחס בין הצמחים השונים בפורמולה, סוג מיצויי הצמחים וריכוזם אינם ידועים. כמו כן, לא ידוע האם הנבדקים נטלו טיפול תרופתי כלשהו במקביל. בעקבות הטיפול הצמחי חל שיפור מובהק בתסמינים, כגון עייפות, חוסר תאבון, הזעה ספונטנית ופריחות בעור. שיעור יעילות הטיפול הכוללת עמד על 62%. כמו כן, חל שיפור מובהק בתגובה החיסונית (עליה ברמות CD4 וברמות IL-2), אך לא נצפה שיפור מובהק בעומס הנגיפי.

 

מחלות נגיפיות – מנגנוני פעולה
הפעילות האנטי נגיפית של אסטרגלוס נובעת ככל הנראה מחיזוק התגובה החיסונית של הגוף ורגלוציה של תאי החיסון (ראו ויסות חיסוני מנגנוני פעולה וסרְטןהגברת פעילות מערכת החיסון) ומעידוד יצור אינטרפרון אנדוגני. במספר מחקרי מעבדה הדגימו מיצויים של אסטרגלוס פעילות מעכבת שכפול RNA ועיכוב שעתוק RNA על בסיס DNA (שעתוק לאחור של רטרווירוסים) כנגד שורה של נגיפים (אדנווירוס 7, פאראינפלואנזה, צהבת B, CVBִ2, הרפס סימפלקס סוג 1, ציטומגלווירוס)(133-138). תמצית אסטרגלוס הדגימה(139-140) הגברת שיעור שרידות, הפחתת ומניעת נזקים עקב וירוס CVBִ3.
פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס הדגימו(141) הפחתה של העומס הנגיפי ועיכוב של אנטיגן פני שטח הנגיף בעכברים שהודבקו בנגיף הצהבת B (הנקרא גם: HBV).
הסאפונין הטריטרפנואידי Astragaloside IV הדגים פעילות מעכבת של וירוס צהבת B על ידי עיכוב של אנטיגן פני שטח הנגיף ואנטיגן ליבת הנגיף(142).
האיזופלבונואיד Calycosin-7-O-beta-glucopyranoside הדגים עיכוב של נגיף CVBִִ3 בעכברים והיה פעיל גם במיוקרדיטיס אקוטי שהושרה בעכברים(139).

 

סוּכרת
מחקרים קליניים | מנגנוני פעולה

 

מחקרים קליניים
הקדמה | סוּכרת לא תלוית אינסולין | סוּכרת תלוית אינסולין | סוּכרת הריוֹן 

 

הקדמה

סוכרת אינה מההתוויות הראשיות של קדד. למרות זאת, נערכו בנושא מספר מחקרים קליניים. כולם נערכו בסין ולכן לא ניתן להגיע למאמרים המלאים. למרות מגבלות אלו, המידע שכן פורסם מצביע על השפעה סינרגיסטית של שילוב אסטרגלוס (לבדו ו/או עם רכיבים וצמחים נוספים) עם טיפול תרופתי קונבנציונאלי לרבות אינסולין אקסוגני, המובילה להפחתה גדולה יותר בערכי רמות הסוכר בדם, לשיפור בעמידות לאינסולין, להפחתת מדדי הדלקת ולעלייה ברמות נוגדי החמצון. בקרב חולי סוכרת תלוית אינסולין נצפתה ירידה בשיעור אירועי חמצת קטוטית סוכּרתִית בעקבות שימוש ממושך בצמח (למעלה מ- 180 יום).

 

סוּכרת לא תלוית אינסולין

במטה-אנליזה (ספטמבר 2016), שבוצעה על ידי חוקרים מסין(148), הוערכה התרומה של אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) כטיפול תומך בסוכרת סוג 2. במחקר נכללו 13 מחקרים מבוקרים, בהם 1,054 משתתפים, אשר בדקו את ההשפעה של אסטרגלוס בצורת זריקה או בצורת מרתח - לעומת קבוצת ביקורת. מתוצאות המחקר עולה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, נטילת אסטרגלוס בצורת זריקה או מרתח הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת הסוכר בצום וברמת הסוכר לאחר הארוחה. עוד נמצא כי רק שימוש באסטרגלוס בצורת מרתח היה מלווה בשיפור ברמת האינסולין בצום, בתנגודת לאינסולין וברמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c. החוקרים מסכמים כי נמצאה תמיכה ליעילות של אסטרגלוס כטיפול תומך בסוכרת סוג 2, אולם בשל האיכות המוגבלת של המחקרים הקיימים נדרשים מחקרים נוספים באיכות מתודולוגית גבוהה לפני שניתן לקבוע מסקנות חד משמעיות.

מחקר קליני פתוח(144) כלל נטילת מיצוי אסטרגלוס דרך עירוי במינון של 40 גרם ליום למשך חודש, ולאחר מכן למשך חודשיים נוספים בנטילה פומית, לצד התרופות הקונבנציונליות Gliclazide (תרופה היפוגליקמית ממשפחת הסולפנילוראה) ו-Metformin (גלוקופאז׳). בעקבות הטיפול המשולב נצפתה בקרב הנבדקים ירידה ברמות הסוכר והאינסולין בדם בצום ולאחר ארוחה.
מחקר קליני פתוח נוסף(145) כלל נטילה פומית של כמוסות הרכב צמחים סיני (Jiantang, הכולל שישה צמחים שונים וביניהם אסטרגלוס) במשך חודשיים, לצד תרופות היפוגליקמיות קונבנציונליות. בעקבות הטיפול המשולב נצפתה ירידה ברמות הסוכר בדמם של חולי סוכרת סוג 2 שסבלו גם מעודף שומנים בדם (היפרליפידמיה).
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו(146) נבחנה השפּעת נטילת פורמולת צמחים סיניים על רגישות לאינסולין וגורמים מטבוליים נוספים בקרב חולי סוכרת סוג 2. במחקר השתתפו 43 נבדקים שסבלו מסוכרת סוג 2 ולא נטלו תרופות. הם חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת פלסבו. קבוצת ההתערבות נטלה פומית לפני הארוחות כמוסות שכללו את הצמחים אסטרגלוס (Astragalus membranacus) במינון 30 מ"ג, קופטיס (Coptis chinensis) במינון 50 מ"ג ויערה (Lonicera japonica) במינון 120 מ"ג טחונים לאבקה, במשך שלושה חודשים. לנטילת הפורמולה הצמחית נצפה יתרון מובהק על פני הפלסבו בהעלאת קצב פינוי הגלוקוז מהדם לרקמות. במדדים נוספים של הסוכרת אמנם חל שיפור גם כן, אולם שיפור זה לא נמצא מובהק בהשוואה לפלסבו. מדדים אלו כוללים רמות גלוקוז בצום ולאחר ארוחה, המוגלובין מסוכרר, לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, BMI וחלבון קושר רטינול (מדד לעמידות לאינסולין).
במחקר קליני אקראי ומבוקר(147) נבחנה השפּעת תכשיר סיני הכולל אסטרגלוס על מדדי סוכרת ורגישות לאינסולין בחולי סוכרת לא תלוית אינסולין (סוג 2). 62 נבדקים שסבלו מסוכרת סוג 2 טופלו באמצעות תרופות היפוגליקמיות קונבנציונליות (סוג לא צוין). 31 מתוכם בקבוצת ההתערבות טופלו בנוסף באמצעות תכשיר סיני צמחי (Qilian, המכיל אסטרגלוס ורכיבים נוספים) בנטילה פומית. מדדים של סוכר ואינסולין בדם ומדדי דלקת (TNF אלפא, CRP, IL6) נדגמו לפני ואחרי ההתערבות. בעקבות השימוש בתכשיר לא חל שיפור מובהק ברמות הגלוקוז בצום בהשוואה לתרופות הקונבנציונליות. עם זאת, נטילת התכשיר הדגימה יתרון מובהק על פני התרופות הקונבנציונליות בשיפור העמידות לאינסולין ובמדדי הדלקת (p<0.05-0.01).

 

סוּכרת תלוית אינסולין
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי(143) נבחנו נתוני חולים בסוכרת תלוית אינסולין (סוג 1) שטופלו (416 נבדקים) או לא טופלו (1608 נבדקים) באמצעות הרכבי צמחים סיניים מסורתיים או צמחים בודדים, בין השנים 2000-2011. על סמך נתוני הרשומות, נערכה השוואה בין הקבוצות של שיעור אירועי חמצת קטוטית סוכּרתִית, ובעלויות טיפולי חירום ואשפוז שנתיים. בין הצמחים הנפוצים ביותר בשימוש היה גם אסטרגלוס כצמח בודד. בהשוואה לקבוצת הביקורת, נמצא שהשימוש בצמחים הוביל לירידה של 33% בשיעור אירועי החמצת הקטוטית הסוכּרתִית בקרב הנבדקים, ואף לירידה של 40% בקרב אלו שנטלו את הצמחים למעלה מ- 180 יום. עם זאת, לא נצפו הבדלים בתדירות ביקורי החירום והאשפוזים או הפחתה בעלויותיהם.

 

סוּכרת הריוֹן
במחקר קליני מבוקר(149) נבחנה השפּעת נטילת אסטרגלוס בשילוב אינסולין על סוכרת הריון. לאחר התאמת דיאטה וטיפול תרופתי באמצעות אינסולין לייצוב רמות הסוכר בדם, חולקו 84 נשים שסבלו מסוכרת הריון לקבוצה שנטלה אינסולין בלבד ולקבוצה שנטלה אינסולין ואסטרגלוס. נמצא שהטיפול המוסף באמצעות אסטרגלוס תרם לייצוב רמות הגלוקוז בדם, לעליה מובהקת ברמות נוגדי החמצון (SOD)(p<0.05) ולירידה מובהקת ברמות הרדיקלים החופשיים (MDA) בדם הנבדקות (p<0.05). בנוסף, נצפתה הפחתה מובהקת ברמות שומני הדם ושיפור בתפקוד הכליות (p<0.05).

 

סוּכרת – מנגנוני פעולה
מתן פומי לחולדות של פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס הדגים הפחתת גלוקוז בדם על ידי הגברת סינתזת גליקוגן בכבד וספיגת גלוקוז בשרירי השלד. מנגנוני הפעולה שיוחסו לפוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס הם: הפעלה של מסלול האנזים התוך תאי AMPK שהוביל בתורו להגברת זמינות נשא הגלוקוז GLUT4 בקרומי התאים ולהכנסה מוגברת של גלוקוז לתאים(150-152) וכן שיפור רגישות לאינסולין על ידי הפעלת (זרחון) גורם האיתות פרוטאין קינאז B (בינהם: AKT/PKB) והפחתת הביטוי והפעילות של PTP1B שהנו ווסת שלילי (negative regulator) למסלול האיתות של אינסולין בשרירים(151-154).
במחקר מעבדה, Astragaloside IV סאפונין טריטרפנואיד שמוצה מאסטרגלוס שיפר רגישות לאינסולין על ידי עיכוב זרחון PTP1, ודיכוי פעולת פרוטאין קינאז C המשרה שינוי במבנה האנדותל באופן שיוצר חסימה לקליטת הגלוקוז בתא(155). כמו כן,Astragaloside IV במעבדה ובמתן פומי לחולדות סוכּרתיות הדגים הגנה מפני נוירופתיה סוכּרתִית דרך הגברת פעילות האנזים נוגד החמצון glutathione peroxidase בתאי עצב, דיכוי שפעול האנזים aldose reductase, המעורב בהפיכת עודפי גלוקוז לסורביטול (משקעי סורביטול מעורבים בגרימת נזקי סוכרת כגון רטינופתיה סוכּרתִית), והפחתת ההצטברות של תוצרי גליקציה מתקדמים (AGE) בתאי עצב ובאריתרוציטים(95,156).
פלבונואידים שמוצו מאסטרגלוס הדגימו הפעלה של קולטני הגרעין PPAR alpha+gamma באדיפוציטים (תאי שומן) ואלה בתורם השפיעו על התמיינות חומצות השומן באופן ששיפר עמידות לאינסולין(49).
פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס(10) מנעו התפתחות סוכרת תלויית אינסולין בעכברים על ידי וויסות פעילות מערכת החיסון: איזון יחס הציטוקינים המופרשים מתאי T מסייעים ועל ידי כך איזון בין זרוע החיסון התאית וזרוע החיסון ההמורלית של מערכת החיסון (יחס Th1 ל-Th2).

 

מחלות לב וכלי דם
מחקרים קליניים | מנגנוני פעולה

 

מחקרים קליניים
הקדמה | תעוּקת חזה | אִי ספִיקת לב | התְקף לב / אוֹטם שרִיר הלב | מיוקרדִיטיס | שבַץ | יתר לחַץ דם

 

הקדמה

ישנן עדויות קליניות רבות ליעילות הטיפול באמצעות אסטרגלוס בתעוקת חזה, באי ספיקת לב כרונית ובאוטם שריר הלב. הטיפול באסטרגלוס משפר את תפוקת הלב (לפי אקו לב) ואת תפקודו לפי מדדים אובייקטיביים (מבחן הליכה במשך 6 דקות, היארעות אירועי הלב) וסובייקטיביים (שיפור בתסמינים לפי דיווח עצמי, שיפור איכות החיים). אסטרגלוס אף משפר סימנים קליניים של מחלת לב איסכמית כפי שנצפו באמצעי דימות (ECG, ICG- Impedance cardiography), מפחית נזקים לשריר הלב (לפי רמות האנזים CPK) ומונע עיצוב מחדש של החדר הלבבי השמאלי בעקבות אוטם שריר הלב. עיקר השפּעתו במניעת נזקים לשריר הלב מיוחסת לפעילותו נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת.
בחלק מהמחקרים הודגם כי יעילות הטיפול באמצעות אסטרגלוס אף עולה על יעילות הטיפול התרופתי, וכשאלה ניתנים בשילוב, הטיפול מייעל במידה מובהקת את השפּעת התרופות לבדן. נמצא גם שאסטרגלוס שניתן בתוך 24 שעות מאירוע שבץ מוחי המורגי חריף במשך שבועיים סייע לצמצם את נזקי השבץ, ושיפר את העצמאות התפקודית של הנבדקים ואת איכות חייהם כעבור שנה.
מאמר סקירה שיטתית אחד מדווח על השפעה חיובית של הטיפול באמצעות אסטרגלוס (בגרנולות או בהזרקה) בדלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס). על פי הסקירה, שימוש באסטרגלוס מביא לשיפור בתסמינים ובסימנים הקליניים, הפחתת הנזק שנגרם ללב ושיפור בתפקוד הלב.

כמו כן, מחקר פרופסקטיבי יחיד מדווח על יעילות אסטרגלוס בשיפור התפקוד הדיאסטולי אך לא הסיסטולי בקרב נשים בגיל המעבר הנמצאות בסיכון קרדיווסקולרי (יתר לחץ דם והתסמונת המטבולית).
חשוב לומר כי כותבי הסקירה מסייגים את ממצאיהם בשל האיכות המתודולוגית הנמוכה של המחקרים. עד כה לא נמצאו מחקרים קליניים שמעידים על יעילות הצמח במניעת מחלות לב וכלי דם, אך שורה של מחקרי מעבדה ומחקרי בעלי חיים הדגימו השפעה מפחיתת לחץ דם ונוגדת טרשת עורקים.

 

תעוּקת חזה
במחקר קליני(157) נבדקה השפּעת נטילת אסטרגלוס על פעילות חדר שמאל של הלב בקרב 20 מטופלים הסובלים מתעוקת חזה. אסטרגלוס ניטל פומית במינון של 60 גרם ליום במשך שבועיים. סוג המיצוי וריכוזו אינם ידועים. בממצאי בדיקת דופלר, לאחר שבועיים נמצא שיפור מובהק בתפוקת הלב, ללא השפעה על הפעילות הדיאסטולית של חדר שמאל של הלב. לא נצפה עיכוב בכושר ניצול האנרגיה (ATP) בעקבות השימוש באסטרגלוס כפי שקורה לאחר נטילה של דיגיטליס (מיצוי מצמח האצבעונית Digitalis spp). 
במחקר קליני השוואתי(158) נבדקה יעילות הטיפול באמצעות אסטרגלוס במחלת לב איסכמית בהשוואה לטיפול באמצעות מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) ולטיפול בתרופה Nifedipine (ממשפחת חוסמי תעלות סִידן). 92 נבדקים הסובלים ממחלת לב איסכמית חולקו לשלוש קבוצות. קבוצה אחת טופלה באמצעות אסטרגלוס, השניה במרווה סינית והשלישית בתרופה Nifedipine. הטיפול באמצעות אסטרגלוס נמצא יעיל יותר (p<0.05) ממרווה סינית ומהתרופה Nifedipine בשיפור סובייקטיבי של תסמיני תעוקת החזה של הנבדקים, ובמדדים קליניים אובייקטיבים כגון אק"ג (ECG) (שיפור בקרב 82.6% מהנבדקים) ובדיקת תפקודי הלב באמצעות מוליכות חשמלית (ICG-impedance cardiography).

 

אִי ספִיקת לב
במאמר סקירה שיטתית(159) נבחנה השפּעת אסטרגלוס (Astragalus membranacus) הניתן בעירוי בשילוב עם הטיפול התרופתי המערבי המקובל על אי ספיקת לב כרונית בהשוואה לטיפול התרופתי המערבי לבדו. סוגי תמציות האסטרגלוס וריכוזם לא צוינו במאמר. טווח מינוני הנטילה של האסטרגלוס היה 10-60 מ"ל ומשך הטיפול נע בין שבוע לחודש. הטיפול התרופתי המערבי כלל בין היתר: תרופות לחיזוק תפקוד הלב, תרופות משתנות, חסמי רצפטור לאנגיוטנסין 2 (ARBs), חוסמי בטא. בסקירה נכללו 62 מחקרים קליניים אקראיים או אקראיים למחצה שנערכו בקרב 5548 נבדקים. יעילות הטיפול ברוב המחקרים הוערכה לפי השוואת שיעור הנבדקים שחוו שיפור מדיד בתסמינים ובקריטריונים לאבחון בכל אחת מהקבוצות. ב- 25 מתוך 49 מחקרים שהשתמשו בקריטריונים אלה דווח שעירוי של אסטרגלוס בשילוב הטיפול התרופתי שיפר במידה מובהקת את תפקוד הלב ואת התסמינים הקליניים. ב- 17 מתוך 23 מחקרים דווח שיפור מובהק בתפקוד הלב כפי שהודגם באקו לב בעקבות הטיפול המשולב עם אסטרגלוס. 30 מחקרים לא התייחסו לתופעות לוואי בעקבות הטיפול, 28 מחקרים דיווחו שלא היו תופעות לוואי לא רצויות כתוצאה מהטיפול, ובארבעה מחקרים דווח על תופעות לוואי בעיקר כתוצאה מהטיפול התרופתי (כגון שיעול יבש, האטת קצב הלב, לחץ דם נמוך, הרעלת דיגיטליס). תופעות הלוואי שיוחסו לטיפול באסטרגלוס היו אי נוחות במערכת העיכול, סחרחורות, אודם בפנים, ובחילה, שנעלמו לאחר הפסקת מתן העירוי. איכות המחקרים היתה ירודה (היעדר אקראיות, היעדר סמיות, אי התייחסות לנתוני נשירה מהמחקר, היעדר הערכות לגבי יעילות הטיפול ובטיחותו). בחלק מהמחקרים, משך ההתערבות היה קצר ולא בוצעו בדיקות מעקב לאחר ההתערבות. 
במחקר קליני אקראי(160) נבחנה יעילות נטילת גרנולות של אסטרגלוס (Astragalus membranacus) במינונים שונים בשיפור התפקוד הלבבי של חולים באי ספיקת לב כרונית (CHF – Chronic Heart Failure). במחקר זה, 90 נבדקים הסובלים מאי ספיקת לב כרונית חולקו אקראית לשלוש קבוצות: קבוצת מינון גבוה (15 גרם), קבוצת מינון בינוני (9 גרם) וקבוצת מינון נמוך (5 גרם) של גרנולות אסטרגלוס בנטילה פומית. גרנולות האסטרגלוס הן למעשה מיצוי יבש בריכוז 6:1 (מינון של 1.5 גרם הוא שווה ערך בקירוב ל- 10 גרם אסטרגלוס צמח יבש טחון לאבקה). כל הקבוצות נטלו את גרנולות האסטרגלוס בשילוב התרופה Perindopril (מעכב ACE) במשך 30 ימים. דירוג התפקוד הלבבי של הנבדקים בכל הקבוצות השתפר לפי מדדים קליניים, ממצאי אקו-לב (עליה במקטע הפליטה של חדר שמאל) ומבחן מרחק הליכה בתוך שש דקות. נצפה יתרון מובהק לנטילת המינון הבינוני והגבוה על פני נטילת המינון הנמוך בדירוג התפקוד הלבבי (p<0.05) ובממצאי האקו לב (p<0.05). שיפור תלוי מינון נצפה במבחן ההליכה בתוך שש דקות (p<0.01) ובהערכת איכות החיים של הנבדקים לפי שאלון מינסוטה (p<0.01).
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו(161) נבחנה יעילות הטיפול באמצעות אסטרגלוס (Astragalus membranacus) באי ספיקת לב עם גודש (CHF – Congestive Heart Failure), בהשוואה לטיפול באמצעות זריקת ניטרוגליצרין (Nitrolingual injection). במחקר זה, 83 נבדקים שאובחנו עם אי ספיקת לב חולקו אקראית לשתי קבוצות. נבדקים בקבוצת ההתערבות טופלו באמצעות אסטרגלוס בעירוי פעם ביום (40 מ"ל אסטרגלוס – מינון מקביל ל-80 גרם צמח יבש). נבדקים בקבוצת הביקורת טופלו באמצעות ניטרוגליצרין. ההתערבות נמשכה שבועיים והמעקב אחר מצב החולים נערך מדי חודש, החל מחודש מתחילת ההתערבות ועד שישה חודשים מתחילתה. שיעור השיפור הקליני בתפקוד הלב ושיעור היעילות הכללית של הטיפול באסטרגלוס כעבור שישה חודשים היו 34% ו- 82% בהתאמה. בשני המדדים הללו נצפה יתרון מובהק לטיפול באסטרגלוס בהשוואה לניטרוגליצרין. תפקוד הלב השתפר בשתי הקבוצות לפי מדדים שונים של התכווצות הלב ותפוקתו כפי שנצפו באקו לב. עם זאת, בכל המדדים הללו נצפה יתרון לטיפול באסטרגלוס על פני הטיפול בניטרוגליצרין. במעקב המשכי (שמשכו לא צוין) נמצא שהיארעות אירועי הלב היתה נמוכה יותר במובהק בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת.
במחקר קליני אקראי מבוקר(162) נבחנה השפּעת נטילת אסטרגלוס (Astragalus membranacus) על תפקוד הלב ועל רמות ה-TNF אלפא בדמם של חולי אי ספיקת לב כרונית (Chronic Heart Failure). במחקר זה, 45 נבדקים הסובלים מאי ספיקת לב כרונית חולקו לשתי קבוצות: קבוצה ההתערבות טופלה באמצעות נטילה פומית של אסטרגלוס במינון 5 גרם לצד טיפול תרופתי קונבנציונאלי, בעוד קבוצת הביקורת טופלה באמצעות התרופות הקונבנציונליות בלבד (Digoxin, משתנים וכו'). משך הטיפול בשתי הקבוצות היה שבועיים. לאחר ההתערבות, בקרב שתי הקבוצות חלה ירידה מובהקת ברמות ה- TNF אלפא בסרום, נצפתה עליה מובהקת במדדי תפקוד החדר השמאלי כפי שהודגמו באקו לב, ונרשמה עליה במרחק ההליכה של הנבדקים במשך שש דקות. בכל המדדים הללו נרשם יתרון מובהק לטיפול המשולב על פני הטיפול המערבי לבדו. גם השיפור בדירוג תפקוד הלב היה מובהק יותר בעקבות הטיפול המשולב. נמצא מתאם שלילי בין השיפור בתפקוד הלב ובין רמות ה-TNF אלפא בסרום. 

 

התְקף לב (MI)/ אוֹטם שרִיר הלב
במחקר קליני אקראי מבוקר(163) נבחנה השפּעת הטיפול באמצעות אסטרגלוס (Astragalus membranacus) הניתן בעירוי על העיצוב מחדש (remodeling) של חדר שמאל ועל תפקודו באוטם שריר הלב (Acute Myocardial Infarction). במחקר זה, 108 נבדקים שלקו באוטם שריר הלב חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. משך הזמן שחלף מזמן אירוע האוטם אינו ידוע. שתי הקבוצות טופלו בטיפול תרופתי קונבנציונלי, אך קבוצת ההתערבות טופלה בנוסף בעירוי של אסטרגלוס (אין מידע לגבי סוג המיצוי, ריכוזו ומינון הנטילה). בתום השבוע הרביעי להתערבות נערכו בדיקות אקו לב ובדיקת MRI לבחינת השינויים המבניים והתפקודיים בשריר הלב. לא נצפו שינויים מובהקים בעקבות הנטילה של האסטרגלוס בעיבוי דופן החדר השמאלי, אך שינויים אלה נצפו בעקבות נטילת הטיפול התרופתי בלבד והודגם הבדל מובהק בין הקבוצות (p<0.05). כמו כן, בהשוואה לטיפול התרופתי בלבד, נטילת האסטרגלוס שיפרה את תפקוד החדר השמאלי, הביאה לירידה ברמות הרדיקלים החופשיים (MDA-Melondialdehyde) ובספירת התאים האנדותליים (שגשוג יתר של התאים האנדותליים אופייני בדרך כלל לתהליך העיצוב מחדש שלאחר אוטם) ולעליה ברמות נוגד החמצון סופר אוקסיד דיסמוטאז (SOD). כל ההבדלים בין הקבוצות ולפני ואחרי ההתערבות היו מובהקים. 
במחקר קליני אקראי מבוקר(164) נבחנה השפּעת הטיפול באמצעות אסטרגלוס (Astragalus membranacus) על תפקוד החדר השמאלי ועל רמות הרדיקלים החופשיים בפלסמה בקרב חולים שעברו אוטם שריר הלב (Myocardial Infarction). במחקר זה, 43 נבדקים שעברו אוטם שריר הלב 36 שעות או פחות קודם לכן ואושפזו בבית החולים במחלקה הקרדיאולוגית חולקו לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות טופלה באמצעות אסטרגלוס. אין מידע לגבי סוג המצוי, ריכוזו, אופן הנטילה, מינון הנטילה או משכה. השפּעת הטיפול באמצעות אסטרגלוס על תפקוד החדר השמאלי ועל רמות הרדיקלים החופשיים בפלסמה נבחנה במשך ארבעה שבועות. נמצא שנטילת אסטרגלוס עשויה לחזק את תפקוד החדר השמאלי והציגה השפעה נוגדת חמצון. לאחר מתן האסטרגלוס, חל שיפור בתפקוד החדר השמאלי של הלב כפי שנצפה באקו לב (ירידה ביחס PEP/LVET תקופת טרום הפליטה ביחס לזמן הפליטה של חדר שמאל), חלה עליה בפעילות ה- SOD של תאי הדם האדומים וירידה בחמצון השומנים בפלסמה. כל ההבדלים הללו בין קבוצת ההתערבות וקבוצת הביקורת היו מובהקים (רמת המובהקות לא ידועה). נמצא מתאם מובהק בין השיפור בתפקוד הלב ובין רמות ה- SOD וחמצון השומנים בפלסמה. ניתן ללמוד מכך שההשפעה נוגדת החמצון של האסטרגלוס היא אחד המנגנונים להשפּעתו המחזקת על שריר הלב.

 

מיוֹקרדִיטיס
במאמר סקירה שיטתית נבחנה יעילות תכשירי צמחים סיניים שונים ובכללם אסטרגלוס (Astragalus membranacus) בטיפול בדלקת זיהומית ויראלית של שריר הלב. לצורך מטא אנליזה נסקרו מחקרים קליניים אקראיים מבוקרי פלסבו עם משך התערבות של שבעה ימים לפחות. מחקרים קליניים אלה עסקו בטיפול בתכשירי הצמחים הסיניים לצד טיפול תומך או טיפול תרופתי קונבנציונלי בהשוואה לטיפול התומך או התרופתי קונבנציונלי לבדו. טיפול תומך כלל ויטמינים ותוספים שונים (כגון קו-אנזים Q10) וטיפול תרופתי קונבנציונלי כלל תרופות להסדרת קצב לב, משתנים וטיפול אנטי ויראלי (כגון אינטרפרון). משך ההתערבות נע בין שבועיים לחודש. במטא אנליזה נכללו 14 מחקרים שבוצעו בקרב 1463 נבדקים. תשעה תכשירי צמחים סיניים נסקרו וכללו צמחים בודדים, פורמולות צמחים ותכשירי מדף מסורתיים בצורות נטילה ובמינונים שונים. אסטרגלוס כצמח בודד נכלל בשישה מתוך 14 מחקרים, בחמישה מהם הוא ניתן בהזרקה ובשישי בצורת גרנולות. טווח המינונים של אסטרגלוס במחקרים שבהם המינון צויין 15-60 גרם (אין מידע לגבי סוג המיצויים וריכוזם). כל המחקרים שנסקרו היו באיכות מתודולוגית נמוכה והוערכו כבעלי סיכון גבוה להטיה. לא ניתן היה להשלים את המטא-אנליזה לאור האיכות המתודולוגית הנמוכה של המחקרים, אך הודגמה השפעה חיובית של הטיפול באמצעות אסטרגלוס (בגרנולות או בהזרקה) על השיפור בתסמינים הקליניים, על בדיקות אק"ג תקינות, על רמות האנזים CPK המעיד על נזק שנגרם לשריר הלב ועל תפקוד הלב כפי שנצפה בבדיקת אקו לב. לא דווח על השפעות לוואי שליליות כתוצאה מההתערבות(177)

 

שבַץ
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו(176) נבחנה השפּעת הטיפול באמצעות אסטרגלוס בקרב נבדקים שסבלו משבץ המורגי חריף (Acute Hemorrhagic Stroke). במחקר זה, 78 נבדקים חולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות טופלה באמצעות אסטרגלוס בתוך 24 שעות מאירוע השבץ (במינון 9 גרם ליום – מינון שווה ערך ל- 9.9 גרם צמח יבש - במשך 14 יום) וקבוצת הביקורת נטלה פלסבו. 68 נבדקים סיימו את המחקר. משך ההתערבות היה שבועיים, אך המעקב אחר המטופלים נמשך עד 12 שבועות. הטיפול באמצעות אסטרגלוס הדגים השפעה חיובית מובהקת על מדד העצמאות התפקודית של הנבדקים (FIM-functional independence measure scale)(p<0.05) ועל דירוג איכות חייהם לפי מדד התוצאות של גלאזגו (GOS-Glasgow outcome scale)(p<0.05). השפעה זו נבנתה לאורך זמן, והדגימה יתרון מובהק לטיפול באמצעות אסטרגלוס על פני פלסבו (p<0.05). 

 

יתר לחַץ דם

במחקר פרוספקטיבי(178) אקראי מבוקר (2018) הוערכה ההשפעה של אסטרגלוס על התפקוד הדיאסטולי בקרב נשים לאחר גיל המעבר שגילם צעיר משישים (גיל ממוצע 53) עם יתר לחץ דם (ל"ד סיסטולי ≥140 ודיאסטולי≥90 מ"מ כספית) והתסמונת המטבולית (היקף מותניים>88 ס"מ, טריגליצרידים ≥1500 מ"ג/ליטר או 1.69 מילימול לליטר, HDL<500 מ"ג לליטר או 1.29 מילימול לליטר, גלוקוז בצום≥1100 מ"ג לליטר או 6.10 מילימול לליטר). במחקר נכללו 154 נשים, אשר חולקו אקראית ל-3 קבוצות. קבוצת הביקורת קיבלה את הטיפול הרפואי הסטנדרטי בלבד ושתי קבוצות הטיפול קיבלו את הטיפול הסטנדרטי בשילוב כמוסות אסטרגלוס במינון של 5 גרם/יום או 10 גרם/יום - למשך 12 חודשים. נמצא כי בקרב נשים שנטלו אסטרגלוס במינון גבוה חל שיפור מובהק בתפקוד הדיאסטולי בהשוואה לקבוצת הביקורת (p<0.05). עוד נמצא כי מדדים גבוהים של היקף מותניים ויחס מותניים-ירכיים היוו גורמי סיכון להפרעה בתפקוד הדיאסטולי (p<0.05-0.001). עם זאת, לא נצפתה השפעה על שאר המדדים המטבוליים בעקבות ההתערבות, וכן בתפקוד הלבבי ובלחץ הדם הסיסטולי. החוקרים מסכמים כי טיפול סטנדרטי בשילוב כמוסות אסטרגלוס עשוי לתרום לשיפור התפקוד הדיאסטולי בקרב נשים בסיכון קרדיווסקולרי. 

 

מחלות לב וכלי דם – מנגנוני פעולה
מניעת טרשת עוֹרקים ויתר לַחץ דַם | הגנה על שריר הלב

 

מניעת טרשת עוֹרקים ויתר לַחץ דַם
פעילות אסטרגלוס במניעת טרשת עורקים קשורה להשפעותיו על מטבוליזם של שומנים ולהשפעותיו נוגדות החמצון והדלקת. מיצויים של אסטרגלוס בנטילה פומית ובהזרקה הדגימו הפחתת לחץ דם על ידי הרחבת כלי דם בבעלי חיים בריאים ובעלי יתר לחץ דם(179-181) על ידי השפעה על תנגודת לאינסולין ועל ייצור ניטריק אוקסיד (NO) באנדותל כלי הדם(182). מיצוי של אסטרגלוס הדגים השפעה נוגדת טרשת עורקים על ידי עיכוב NF-kB והפחתת ביטוי מולקולות ההצמדות לאנדותל (VCAM-1, ICAM-1) שאליהן נצמדים המקרופאג'ים לאחר הפיכתם לתאי קצף(183) עוד הדגים מיצוי של אסטרגלוס(184) הפחתה של חמצון שומני הדם בזכות פעילות נוגדת חמצון והשריית פעילות האנזים סופר אוקסיד דיסמוטאז (SOD).
פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס הגנו על הקולטן ABCA1 הממוקם על פני מקרופאגים עורקיים ואחראי להעברת כולסטרול לחלקיקי HDL מפני פגיעה פרו-דלקתית(185) ומנעו הפיכת תאים מקרופאג'ים עורקיים לתאי קצף (אחד הרכיבים בפלאק הטרשתי) על ידי עיכוב השפּעת NF-Kb עליהם בתנאי מעבדה(186) אך לא בבעלי חיים(187).
הסאפונין הטריטרפנואידי Astragaloside IV הדגים הרפיה והרחבה של עורקים על ידי פעילות נוגדת חמצון שבאה לידי ביטוי ב: 1. השריית ייצור ניטריק אוקסיד (NO) באנדותל באופן תלוי מינון(188). 2. ויסות גירויים מכווצים לאנדותל (פנילאפרין ואנגיוטנסין-2)(189). 3. שימור גירויים מרפים (אצטיל כוֹלין) בזמן חשיפת יתר להומוציסטאין(190). השפעות אלה על האנדותל והפחתה של יתר לחץ דם נצפו בהזרקה של Astragaloside IV לחולדות שהושרה בהם הסינדרום המטאבולי(191) אך טרם נצפו בנטילה פומית. 

 

הגנה על שריר הלב
במאמר סקירה(165) על מנגנוני פעולה של אסטרגלוס בטיפול באי ספיקת לב נמנו המנגנונים הבאים: 1. שיפור התכווצות הלב (השפעה אינוטרופית) דרך השפעה על משאבות נתרן אשלגן בדופן תאי שריר הלב והשריית פעולה בחלבונים המתווכים את פעולת הכיווץ בסיבי השריר. 2. הגנה על תאי שריר הלב מפני נזק חמצוני ומפני אפופטוזיס על ידי פעילות נוגדת חמצון ו-ויסות ציטוקינים (TNF אלפא) וסמנים תוך תאיים (כגון: (Bax/Bcl-2)) שונים. 3. הסדרת פעילות המערכת הנוירו-אנדוקרינית (הפחתת אנגיוטנסין 2, אנדותלין ואלדוסטרון, הגברת ביטוי קולטנים בטא אדרנרגיים). 4. עיכוב עיצוב מחדש של חדר שמאל(165). כמו כן, מיצוי של אסטרגלוס ורכיבים שונים של אסטרגלוס (סאפונינים ופלבונואידים) צמצמו נזקי זילוח מחדש במודל של איסכמיה שהושרתה בבעלי חיים (חולדות, כלבים) באמצעות השריית אנגיוגנזה ושגשוג תאי אנדותל כלי הדם (דרך השפעה על גורם גידול אנדותל VEGF) שיוצרים הזרמת דם מחודשת לאזור האיסכמי(167) ושיפור זרימת הדם מהלב על ידי השריית ייצור ניטריק אוקסיד(168)
לסאפונין astragaloside יוחסה מניעת פגיעה בעת אירוע לבבי הודות: 1. וויסות פעולת משאבת הסידן (ca2+ ATPase) בדופן התאים. נוכחות עודף סידן תוך תאי באירוע לבבי משרה כיווציות יתר בתאי שריר, ולאסטרגלוסייד יכולת להפחית את כמות הסידן התוך תאית(166). 2. הגברה של כושר ייצור האנרגיה ATP בתאי שריר הלב הפגועים על ידי תמיכה בתפקוד המיטוכונדריה, פעילות נוגדת חמצון נגד רדיקלים חופשיים ומניעת אפופטוזיס על ידי איזון Bax/Bcl-2 - סמנים תוך תאיים(172-174). 3. עיכוב שגשוג קולגן ויצירת לייפת ברקמת הלב הפגועה(169-171) על ידי עיכוב הציטוקין משרה הלייפת FGB1 והעלאת ביטוי החלבון המווסת מטריקס מטלופרוטאינאז MMP.
במחקר מעבדה הדגימו פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס הגנה מפני אפופטוזיס בתנאי עקה חמצונית מושרית (עליה קריטית ברדיקלים של חמצן ROS), באמצעות פעילות נוגדת חמצון, השריית פעילות האנזים נוגד החמצון SOD, הפחתת ביטוי גנטי של סמני עקה תאיים (4-HNE, NRF1), ואיזון הסמנים Bax/Bcl-2 (העלאת Bcl2 מסוות האפופטוזיס והפחתת BAX משרה האפופטוזיס)(175).

 

מחלות כבד
הקדמה | מחקרים קליניים | מנגנוני פעולה

 

הקדמה

מחקרים קליניים העוסקים בטיפול בדלקת כבד זיהומית מראים שנטילה פומית של הרכבי צמחים סיניים המכילים אסטרגלוס (Astragalus membranacus) למשך עד 48 שבועות עשויה להוריד את רמות האנטיגנים של הנגיף בדם עד לרמה של מחלה לא פעילה. שיעור ההורדה של רמות האנטיגנים דומה לזה של אינטרפרון אלפא כטיפול יחיד במחלה, ושילוב של הצמחים ואינטרפרון עשוי להעצים את ההשפעה המיטיבה. כמו כן, הטיפול נמצא יעיל בצמצום הנזק שנגרם לרקמת הכבד בעקבות מחלות זיהומיות ושחמת (ירידה ברמת אנזימי הכבד), צמצום לייפת (פיברוזיס) על ידי עיכוב ייצור קולגן, ושיפור המדדים התפקודיים של הכבד.
יש לציין שלא מצאנו מחקרים שבהם אסטרגלוס ניטל כצמח יחיד ולא ניתן ללמוד על השפּעתו הבלעדית בטיפול במחלות כבד. כמו כן, אין מחקרים קליניים העוסקים במניעת מחלות ונזקים לכבד, אך יכולת זו של הצמח הודגמה במחקרים פרה-קליניים ויוחסה בעיקר להשפּעתו נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת.

 

מחקרים קליניים

במחקר קליני השוואתי אקראי(192) נבחנה השפּעת טיפול סיני מסורתי לעומת טיפול סיני ומערבי משולב על הפטיטיס B כרוני. 115 נבדקים שסבלו מהפטיטיס B כרוני חולקו לשתי קבוצות: קבוצת הטיפול הסיני המסורתי טופלה באמצעות גרנולות של Fufang Huangqi (הרכב צמחים סיני הכולל אסטרגלוס). קבוצת הטיפול המשולב טופלה בנוסף גם באמצעות התרופה נוגדת הנגיפים Lamivudine, למשך 24 שבועות לפחות. כבר לאחר 12 שבועות טיפול ניכרה ירידה מובהקת במרקרים של המחלה בקרב קבוצת הטיפול הסיני והטיפול המשולב (ירידה בעומס הנגיפי וביכולת השכפול של הנגיף). בשבוע 24 נצפה יתרון מובהק לקבוצת הטיפול המשולב לעומת הטיפול הסיני המסורתי בצמצום מדדי המחלה הפעילה (p<0.01). יעילות הטיפול המשולב הוערכה ב-88% לעומת 68% הצלחה באמצעות הטיפול המסורתי בלבד. כמו כן, חל שיפור מובהק במצב אנזימי הכבד ALT ו-AST בשתי הקבוצות בהשוואה למצב הבסיס (p<0.01), עם יתרון מובהק לטובת הטיפול המשולב (p<0.01).
במחקר קליני השוואתי אקראי(193) נבחנה יעילות הטיפול בלייפת הכבד באמצעות הרכב צמחים הכולל אסטרגלוס (Astragalus membranacus), בהשוואה לטיפול באמצעות Jinshuibao (תכשיר מסורתי המופק מקורדיספס). 29 נבדקים שסבלו מלייפת (פיברוזיס) ברקמת הכבד בעקבות הפטיטיס B כרוני חולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצה אחת טופלה באמצעות פורמולה צמחית שכללה 30 גרם אסטרגלוס, 30 גרם ארכובית סינית (Polygonum multiflora) ו-30 גרם פטריית ריישי (Ganoderma lucidum) וכן צמחים נוספים, שאינם מצויינים. הקבוצה השניה טופלה באמצעות כמוסות של Jinshuibao (מינון לא ידוע). משך ההתערבות היה 48 שבועות. בתום הטיפול נצפתה ירידה מובהקת וגדולה יותר במדדי הלייפת בקבוצת הטיפול הצמחי שכללה אסטרגלוס (p<0.01), וכן שיפור מובהק וגדול יותר בתפקודי הכבד (ALT, בילירובין בדם, יחסי גלובולין/אלבומין) (p<0.01).
במחקר קליני פתוח(194) נבחנה יעילות הרכב צמחים שהרכיב העיקרי בו הוא אסטרגלוס (Astragalus membranacus) בטיפול בהפטיטיס B כרוני, בהשוואה לטיפול סיני מסורתי. 208 נבדקים שסבלו מהפטיטיס B כרוני השתתפו במחקר, מתוכם 116 נבדקים טופלו באמצעות ההרכב הצמחי שכלל אסטרגלוס*, ו-92 נבדקים טופלו בטיפול סיני מסורתי המבוסס על גדילן (Silybum marianum)**. משך הטיפול היה חודשיים. יעילות הטיפול בקבוצת הטיפול בהרכב הצמחים מבוסס האסטרגלוס היתה גבוהה במובהק בהשוואה לטיפול הסיני המסורתי מבוסס הגדילן (p<0.01). הטיפול באמצעות אסטרגלוס היה יעיל יותר מהטיפול הסיני המסורתי מבוסס הגדילן בשיפור התסמינים הקליניים ובהפחתת שיעור המחלה הפעילה (לפי מרקרים של העומס הנגיפי p<0.05, ויכולת השכפול של הנגיף p<0.01). 
*הרכב הצמחים בפורמולה שניתן לנבדקים כאבקה להמסה במים חמים כלל: Radix astragali 45gr, Radix Bupleurum chinense 12g, Radix Salvia miltiorrhiza 20g, curcuma 12g, Peony Radix 12g, Paeonia Radix 15g.
**הטיפול הסיני המסורתי הכיל Silibinin 231mg, Oleanolia acid 120mg, Yi-Gan-Ling (מיצוי מימי של הזרעים - Silybum marianum 6g) כאבקה להמסה במים חמים.
במחקר קליני השוואתי(195) נבחנה יעילות הרכב הצמחים הסיני Yi gan ning בהשוואה לחומצה אולאנולית בטיפול בהפטיטיס B כרוני (CHB). במחקר זה, 320 נבדקים עם CHB טופלו בגרנולות של הפורמולה Yi gan ning (הכולל את הצמחים אסטרגלוס, Artemisia capillaries, קודונופסיס ועוד*) ו-70 נבדקים נוספים טופלו בחומצה אולאנולית (oleanolic acid). מינון וריכוזי הצמחים בפורמולה אינם ידועים. מדדי 70 המטופלים בקבוצת החומצה האולאנולית השוו למדדי 68 מהמטופלים בקבוצת הצמחים לפני ואחרי ההתערבות. משך ההתערבות היה שלושה חודשים. הן הטיפול בצמחים והן הטיפול בחומצה האולאנולית היו יעילים בשיקום תפקודי הכבד (מטבוליזם של פחמימות, חלבונים ושומנים וסינון רעלים), אך הטיפול הצמחי היה יעיל יותר במובהק בצמצום מדדי הזיהום הפעיל (הורדת רמות האנטיגנים של הנגיף בסרום)(p<0.05-0.001). לאחר תקופת מעקב של שישה חודשים מצבם של 60 מתוך 62 נבדקים שטופלו בצמחים התייצב.
במאמר סקירה שיטתית(196) נבחנה יעילות נטילת הצמחים מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) ואסטרגלוס (Astragalus membranacus) בטיפול בשחמת הכבד. לצורך מטא אנליזה נסקרו 11 מחקרים מבוקרים אקראיים ואקראיים למחצה שנערכו בקרב 1086 נבדקים. בכל המחקרים קיבלו הנבדקים טיפול קונבנציונלי*, ובקבוצות ההתערבות, קיבלו בנוסף מיצויים של מרווה סינית ואסטרגלוס בצורת עירוי (בטווח מינונים שנע בין 10-30 מ"ל מכל אחד מהצמחים). משך הטיפול נע בין 28-90 ימים. בהשוואה לקבוצות הביקורת, נטילת אסטרגלוס ומרווה סינית הגבירו את יעילות הטיפול, שיפרו את מדדי תפקודי הכבד (ירידה בבילירובין, ירידה ב-ALT, ועליה באלבומין בסרום) והפחיתו את מדדי הלייפת (משקעי קולגן וחומצה היאלורונית). 
*הטיפול הקונבנציונלי כלל סוגי טיפול שונים בנטילה פומית או בהזרקה: טיפול אנטי נגיפי Lamivudine, רכיבים צמחיים מבודדים: Ganlixin נגזרת של Glycyrrhizic Acid המופקת משוש קירח, Silymarin המופק מגדילן מצוי, אלבומין, חומצות אמינו מסועפות שרשרת, ויטמינים ומינרלים, טיפול מערבי קונבנציונלי ללא ציון סוג.
מחקר נוסף על אסטרגלוס ומרווה סינית שלא נכלל בסקירה:
במחקר קליני אקראי מבוקר(197) נבחנה השפּעת נטילת מרווה סינית ואסטרגלוס על מדדים של זרימת הדם ולייפת (פיברוזיס) בקרב חולי שחמת הכבד עם יתר לחץ דם פורטלי. 84 נבדקים חולי שחמת חולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצת הביקורת קיבלה טיפול תרופתי קונבנציונלי וקבוצת ההתערבות טופלה באמצעות הצמחים מרווה סינית (Salvia miltiorrhiza) ואסטרגלוס (Astragalus membranacus). פרטים אודות ריכוז ומינון תמציות הצמחים שניטלו אינם ידועים. בעקבות הטיפול הצמחי נצפתה ירידה מובהקת בקוטר כלי הדם המובילים לכבד ובכמות הדם שהם מובילים, ומהירות זרימת הדם עלתה. כמו כן, חל שיפור מובהק במדדי הלייפת (פיברוזיס). בכל המדדים נמצא יתרון מובהק לקבוצת הצמחים על פני הטיפול התרופתי הקונבנציונלי (p<0.05-0.01). החוקרים שיערו שהשיפור בזרימת הדם חל בעקבות השיפור במצב הלייפת. 

 

מנגנוני פעולה
סאפונינים(198), פוליסכרידים(199) ופלבונואידים(200-201) שמוצו מאסטרגלוס הדגימו הגנה על תאי הכבד מפני נזק מושרה במחקרי מעבדה ובעלי חיים על ידי פעילות נוגדת חמצון(198-199), הגברת פעילות אנזימי הציטוכרוֹם P450 ועיכוב חילוף החומרים התרופתי הרעיל לכבד(198-201). כמו כן, הסאפונין הטריטרפנואידי Astragaloside IV הדגים עיכוב לייפת מושרה בכבד של חולדות על ידי עיכוב הביטוי של הציטוקין TGF-beta1 המשמש גירוי לבנית מטריקס בין-תאי חריג ושגשוג תאים מייצרי קולגן כשלב ראשון בתהליך הלייפת. כתוצאה מכך ייצור הקולגן עוכב משמעותית(202).

 

מחלות כליה
מחקרים קליניים | מנגנוני פעולה

 

מחקרים קליניים

 

הקדמה

מהמחקרים הקליניים עולה כי אסטרגלוס הניטל כטיפול משלים לטיפול התרופתי (לרוב בעירוי או בהזרקה), לבדו ו/או בשילוב עם צמחים נוספים, יעיל בצמצום הנזק שנגרם לכליות בעקבות מחלות כליה שונות (נפרופתיה סוכּרתִית, פגיעה כלייתית בזאבת, תסמונת נפרוטית ראשונית ומשנית). השפּעתו מתבטאת בצמצום לייפת ובשיפור המדדים התפקודיים של הכליות ואף במניעת הדרדרות תפקודי הכליות במחלות כליה כרוניות (הפחתת חלבון בשתן, העלאת המוגלובין ואלבומין בסרום). גם במקרה זה השפּעתו של האסטרגלוס מיוחסת לפעילותו נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת כפי שהודגמה במחקרים פרה-קליניים.
למרות קיומן של עדויות להשפעה מגנה על הכליות במצבי חולי, לא ברורה ההשפעה על הכליות במניעתן. כמו כן, ברוב המחקרים אסטרגלוס ניתן במינונים גבוהים ובהזרקה ולא ברורה השפּעתו על הכליות במינונים המקובלים בנטילה פומית. 

 

טיפול ומניעת תפקוד כלייתי לקוי
בסקירה שיטתית(222) נבחנה היעילות והבטיחות של השימוש באסטרגלוס (Astragalus membranacus) לטיפול במחלת כליות כרונית. מחלת כליות כרונית מוגדרת כהידרדרות הדרגתית של תפקודי הכליה מסיבות שונות ומאובחנת לפי ירידה בקצב הסינון הגלומרולרי (GFR < 60 mL/min/1.73 m²) עם או בלי עדות לנזק כלייתי במשך שלושה חודשים לפחות. בסקירה נכללו 22 מחקרים הכוללים 1,323 חולים, 241 מהם תחת טיפול דיאליזה. החוקרים מסכמים כי השימוש באסטרגלוס כטיפול משלים לטיפול הרפואי המקובל היה בעל השפעה מיטיבה בהפחתת פרוטאינוריה ובהעלאת רמות המוגלובין ואלבומין בדם. עם זאת, מרבית המחקרים הינם באיכות מתודולוגית נמוכה ולא ניתן לקבוע מסקנות חד משמעיות ללא עריכת מחקרים קליניים איכותיים. 
להלן דוגמא למחקר שנכלל בסקירה:
במחקר קליני אקראי מבוקר(223) נבחנה השפּעת נטילת אסטרגלוס (Astragalus membranacus) על נפרופתיה של שקיעת נוגדני IgA (מחלת ברגר). 67 נבדקים שסבלו ממחלת ברגר חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. שתי הקבוצות טופלו באמצעות התרופות Dipyridamole ו-Benazepril בנטילה פומית. קבוצת ההתערבות טופלה בנוסף באמצעות אסטרגלוס שניתן בעירוי. ריכוז ומינון הצמח ומשך ההתערבות לא ידועים. נמצא שהטיפול באסטרגלוס הפחית את ריכוז החלבון בשתן והעלה את רמות האלבומין בסרום. בכל המדדים של התפקוד הכלייתי נצפה יתרון מובהק לטיפול המשולב עם אסטרגלוס על פני הטיפול בתרופות קובנציונליות בלבד. שיעור ההצלחה המדוייק בכל אחת מהקבוצות אינו ידוע.

 

פגיעה כלייתִית בזאבֶת
במחקר קליני(210) נבחנה השפּעת נטילת אסטרגלוס (Astragalus membranacus) במינון גבוה בשילוב התרופה Cyclophosphamide על שיעור ההידבקות בזיהומים, רמות החלבון בשתן והתפקוד החיסוני של חולי זאבת בעלי פגיעה כלייתית. 43 נבדקים שאובחנו בזאבת אדמנתית מערכתית (SLE) בעלי פגיעה כלייתית חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. שתי הקבוצות טופלו באמצעות עירוי Cyclophosphamide אחת לחודש במשך שלושה חודשים. קבוצת ההתערבות קיבלה בנוסף מיצוי אסטרגלוס (במינון של 20 מ"ל) שניתן בעירוי מדי יום במשך 12 יום בכל חודש. ריכוז התמצית אינו ידוע. נמצא שהטיפול באמצעות אסטרגלוס בשילוב Cyclophosphamide היה יעיל יותר מהטיפול באמצעות ציקלוֹפוספמיד לבדו. הצלחת הטיפול התבטאה בשיפור התסמינים הקליניים, בהפחתת פרוטאינוריה ובשיפור התפקוד החיסוני (ירידה ביחס בין CD4 ל- CD8 שמעיד על יותר ויסות חיסוני ופחות פעילות אוטואימונית, ירידה מופחתת בספירת תאי דם לבנים) של החולים. כמו כן נצפתה הפחתה בשיעור ההידבקות בזיהומים (4.35% בקבוצת הביקורת לעומת 25% בקבוצת ההתערבות), ועליה במדדים הכלליים של הנבדקים (עליה בספירת תאי הדם האדומים ועליה ברמות האלבומין בסרום) עם יתרון מובהק לקבוצת הטיפול באסטרגלוס.
מחקר קליני אקראי מבוקר(211) בדק את ההשפעה של טיפול משולב בשורש אסטרגלוס (Astragalus membranacus) ושורש רהמניה, בנוסף לטיפול בגלוקוקורטיקואידים, על חולי זאבת הסובלים ממעורבות כלייתית קשה (לופוס נפריטיס). במחקר שנמשך 6 חודשים השתתפו 52 חולים אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות שקיבלה טיפול רפואי מערבי + טיפול צמחי וקבוצת הביקורת שקיבלה רק טיפול רפואי מערבי (גלוקוקורטיקואידים ו- Cyclophosphamide). נמצא כי בקבוצת ההתערבות הפחתת מינון התרופות הייתה גדולה יותר (p<0.05), רמת החלבון בשתן הייתה נמוכה יותר (p<0.05) ושיעור תופעות הלוואי כגון נדודי שינה, חום, הזעה והשמנה היה נמוך יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת (p<0.05). החוקרים מסכמים כי טיפול רפואי משולב עם אסטרגלוס ורהמניה עשוי לתרום להורדת מינוני התרופות ולהקל על תופעות הלוואי הנובעות מהטיפול.
מחקר קליני פתוח(212) בחן את השפּעת הנטילה של תערובת אסטרגלוס (Astragalus membranacus) ואנג'ליקה סינית (Angelica sinensis) לצד הטיפול התרופתי על התפקוד הכלייתי בחולי מחלת כליות כרונית. 32 נבדקים עם מחלת כליות כרונית המטופלים בתרופות נטלו תערובת של אסטרגלוס ואנג'ליקה (30 גרם ליום מכל צמח) במשך שלושה חודשים. בתום תקופת ההתערבות נמצא שנטילת תערובת הצמחים שיפרה את התפקוד הכלייתי ב- 78.12% מהנבדקים. בהשוואה למצב הבסיס קצב הסינון הגלומרולרי (עליה של 21.14%, p<0.05) ורמות האלבומין בסרום עלו (עליה של 2.76%, p<0.05) ואילו רמות הקריאטינין בסרום ירדו (ירידה של 12.08%, p<0.05).

 

תסמוֹנת נפרוֹטית ראשונית / משנית

במאמר סקירה(213) נבחנה יעילות הטיפול באסטרגלוס (Astragalus membranacus) בהפחתת שיעור ההידבקות בזיהומים בקרב ילדים ומבוגרים שסבלו מתסמונת נפרוטית. 12 מחקרים אקראיים ואקראיים למחצה שנערכו בקרב 762 ילדים בעלי תסמונת נפרוטית נכללו בסקירה. לא נמצאו מחקרים שעסקו במבוגרים. כל המחקרים השוו בין טיפול תרופתי או לא תרופתי מניעתי כלשהו בשילוב עם הטיפול הרפואי הבסיסי במחלה בהשוואה לטיפול הרפואי הבסיסי לבדו. בין הטיפולים המניעתיים שנסקרו היו גרנולות של אסטרגלוס בנטילה פומית (במינון 15-30 גרם כתלות בגיל הילדים) שניטלו במשך 3-6 חודשים. הטיפול בגרנולות אסטרגלוס בשילוב עם הטיפול הרפואי הבסיסי במחלה נמצא יעיל יותר מהטיפול הרפואי לבדו בהפחתת שיעור זיהומים הנרכשים בבתי החולים (נוזוקומיאליים) וזיהומים לא ספציפיים בקרב ילדים עם תסמונת נפרוטית. לא דווח על תופעות לוואי הקשורות בשימוש באסטרגלוס. 
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו(214) נבחנה יעילות אסטרגלוס (Astragalus membranacus) בטיפול בתסמונת נפרוטית ראשונית (Primary Nephrotic Syndrome – PNS). במחקר זה, 60 נבדקים שסבלו מהתסמונת חולקו אקראית לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת. קבוצת ההתערבות טופלה באמצעות אסטרגלוס (מינון לא ידוע) במשך חודש ימים. בעקבות עירוי האסטרגלוס נצפתה הפחתה מובהקת של פרוטאינוריה (הפחתת חלבון בשתן, p<0.01 והעלאת רמות אלבומין בסרום, p<0.05) בתסמונת נפריטית ראשונית.
דיווח מקרה(215) אודות אישה בת 77 שסבלה מתסמונת נפרוטית. במשך שנתיים טופלה האישה באמצעות תרופות קונבנציונאליות (מעכב ACE וחוסם רצפטור לאנגיוטנסין, וכן תרופות מדכאות החיסון – Mycophenolate mofetil, Cyclosporine A) ללא שיפור במצבה. כעבור למעלה משנתיים, החלה טיפול באמצעות מיצוי יבש של אסטרגלוס (Astragalus membranacus) (בריכוז 4:1) במינון המקביל ל-15 גרם ליום. הטיפול נמשך כשנה ובעקבותיו דווח על הפחתה ניכרת בפרוטאינוריה (הופעת חלבון עודף בשתן – סממן לתפקוד כלייתי ליקוי). מהדיווח לא ברור האם במקביל לטיפול הצמחי המשיכה ליטול גם את התרופות הקונבנציונאליות. בעקבות הפסקה זמנית של הטיפול באסטרגלוס נצפתה חזרה של התסמונת הנפרוטית, ועם החזרה לטיפול הושגה נסיגתה המוחלטת. הנסיגה בתסמונת הנפרוטית נמשכה ארבע שנים נוספות לאחר סיום הטיפול.
דיווח מקרה(216) אודות גבר בן 63 שסבל מתסמונת נפרוטית. במשך שנתיים טופל באמצעות תרופות קונבנציונליות שכללו תרופות מדכאות חיסון (Prednisone, Cyclosporine) וכן מעכבי מערכת הרנין-אנגיוטנסין (מעכבי ACE, אנטגוניסטים לאנגיוטנסין, Aliskiren Spironolactone), אך אלו לא השיגו שיפור במצב הפרוטאינוריה. כעבור שנתיים הוסף לו טיפול במיצוי יבש של אסטרגלוס (Astragalus membranacus) (בריכוז 4:1) במינון השווה ל- 15 גרם ליום למשך 12 חודשים. בעקבות הטיפול חווה המטופל נסיגה מוחלטת של התסמונת הנפרוטית. 

 

מניעת פגיעה כלייתית לפני / במהלך ניתוח מעקפים
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו(203) נבחנה יעילות נטילת אסטרגלוס (Astragalus membranacus) במניעת פגיעה כלייתית בתינוקות שסבלו מאי ספיקת לב, במהלך ניתוח מעקפים. 40 נבדקים שסבלו מאי ספיקה לבבית והיו לפני ניתוח מעקפים חולקו לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות טופלה באמצעות מיצוי אסטרגלוס (ריכוז לא צוין, במינון 2 מ"ל לק"ג גוף) שהוסף לעירוי שקיבלו לפני הניתוח. קבוצת הביקורת קיבלה נפח מקביל של תמיסת מלח ללא חומר פעיל. לנטילת האסטרגלוס נצפתה השפעה מגינה מובהקת מפני פגיעה כלייתית (עליה מובהקת ברמות האנזים N-acetyl-beta-D-glucosaminidase בסרום בקבוצת הביקורת אך לא בקבוצת ההתערבות, p<0.05, עליה מובהקת במדדי הדלקת אינטרלויקון ו-TNF אלפא בקבוצת הביקורת אך לא בקבוצת ההתערבות, p<0.01).
במחקר קליני אקראי מבוקר פלסבו(204) נבחנה השפּעת נטילת אסטרגלוס על התפקוד הכלייתי של חולים לאחר ניתוח מעקפים להחלפת מסתם. 40 נבדקים שהיו מועמדים לניתוח מעקפים להחלפת מסתם חולקו אקראית לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות טופלה באמצעות אסטרגלוס (ריכוז לא ידוע) במינון 40 מ"ל שהוסף לעירוי לפני ההרדמה, 20 מ"ל נוספים בעירוי במהלך הניתוח ו-40 מ"ל נוספים בעירוי שניתן מדי יום במשך חמישה ימים לאחר הניתוח. נבדקים בקבוצת הביקורת קיבלו נפח מקביל של נוזל עירוי ללא חומרים פעילים. בעוד שבקבוצת הביקורת נצפתה ירידה מובהקת בתפקוד הכליות בהשוואה למצב לפני הניתוח (עליה מובהקת לאחר הניתוח ברמות החנקן אוריאה (BUN), הקריאטינין בסרום המיקרואלבומין בשתן (m-Alb) ועוד, p<0.05), מדדי הפגיעה בכליות (חנקן אוריאה, קריאטינין, בטא מיקרוגלובולין בסרום ובשתן, מיקרואלבומין בשתן) של קבוצת האסטרגלוס היו נמוכים במובהק (p<0.05). 

 

נפרוֹפתיה סוּכרתית

בסקירה שיטתית(205) ומטה-אנליזה (2019) הוערכה היעילות והבטיחות של אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) כטיפול תומך במחלת כליות סוּכרתית. בסקירה נכללו 66 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 4,785 מטופלים, אשר בדקו את ההשפעה של טיפול משולב - הכולל אסטרגלוס וטיפול הקונבנציונאלי - בהשוואה לטיפול הקונבנציונאלי בלבד. מניתוח הנתונים עולה כי: 
• הטיפול המשולב, הכולל אסטרגלוס בזריקה, היה יעיל להפחתת אלבומינוריה, פרוטאינוריה ורמת קריאטינין בדם יותר מאשר הטיפול הקונבנציונאלי בלבד. 
• ירידה ברמת האלבומינוריה נמצאה גם עבור אסטרגלוס בנטילה פומית.
• ההשפעה המיטיבה של זריקת אסטרגלוס הייתה קשורה ברמת בסיס של קריאטינין. 
• לא נמצא הבדל בין הטיפול המשולב לטיפול הקונבנציונאלי בלבד בהתייחס להשפעות השליליות. 
החוקרים מסכמים כי אומנם העדויות הן באיכות מתודולוגית נמוכה, אולם הן מצביעות על כך ששילוב אסטרגלוס בטיפול עשוי לתרום להפחתת המדדים של מחלת כליות על רקע סוכרת. עם זאת, נדרשים מחקרים מבוקרים באיכות גבוהה על מנת לאשש את היעילות והבטיחות של אסטרגלוס, במיוחד בנטילה פומית.
במאמר סקירה שיטתית(206) נבחנה יעילות אסטרגלוס (Astragalus membranacus) בטיפול בנפרופתיה סוכּרתִית. 25 מחקרים קליניים מבוקרים אקראיים ואקראיים למחצה שבוצעו על 1804 נבדקים נכללו במטא אנליזה. נטילת אסטרגלוס נמצאה יעילה בטיפול בנפרופתיה סוכּרתִית והדגימה השפעה מגינה על תפקודי הכליות וכן השפעה מטיבה על מצבם הכללי של הנבדקים. פרטים נוספים לרבות מינונים ותוצאות מדוייקות אינם ידועים. 

במטה-אנליזה(52) הוערכה היעילות והבטיחות של רפואת צמחים סינית בשילוב תרופות ממשפחת ACEIs / ARBs לטיפול בשלב קליני התחלתי של נפרופתיה סוכּרתִית. ניתוח הנתונים מבוסס על 28 מחקרים אקראיים מבוקרים, בהם 2,017 מטופלים. החוקרים סיווגו את המחקרים לשלוש קבוצות בהתאם להרכב הצמחים: מחקרים שכללו גם אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) וגם רהמניה (Rehmannia glutinosa), מחקרים שכללו או אסטרגלוס או רהמניה ומחקרים שלא כללו אסטרגלוס או רהמניה. הממצאים העיקריים: טיפול משולב היה יעיל יותר להפחתת הפרשת האלבומין בשתן לעומת טיפול תרופתי בלבד, במיוחד בקרב מטופלים שקיבלו פורמולה הכוללת גם אסטרגלוס וגם רהמניה. כמו כן, הטיפול המשולב היה יעיל להפחתת רמת הקריאטינין בדם, יותר בקרב מטופלים שקיבלו אסטרגלוס או רהמניה מאשר מטופלים שקיבלו פורמולות שלא כללו צמחים אלה. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ביחס לרמת חנקן האוריאה בדם (BUN). החוקרים מסכמים כי טיפול הכולל אסטרגלוס ורהמניה, בשילוב טיפול תרופתי, עשוי לתרום לחולים בשלב קליני התחלתי של נפרופתיה סוכּרתִית. 
במחקר קליני אקראי(207) נבחנה יעילות הטיפול באמצעות הרכב הצמחים הסיני Tangshenqing בשילוב התרופה Alprostadil בשלבים מוקדמים או שלבי ביניים של נפרופתיה סוכּרתִית. 120 נבדקים חולי סוכרת עם פגיעה כלייתית חולקו לשלוש קבוצות: קבוצת טיפול סיני מסורתי, קבוצת טיפול סיני ומערבי משולב וקבוצת ביקורת. קבוצה הטיפול המסורתי טופלה באמצעות הפורמולה Tangshenqing. הפורמולה כוללת את הצמחים אסטרגלוס (Astragalus membranacus) וכן Panax notoginseng, Epimedium brevicornum ורכיבים נוספים. קבוצת הטיפול המשולב קיבלה בנוסף הזרקות של התרופה Alprostadil (פרוסטגלנדין E1) במשך 14 ימים רצופים. קבוצת הביקורת טופלה באמצעות דיאטה דלת חלבון בלבד. הנבדקים בכל הקבוצות הונחו ליישום משטר דיאטה דלת חלבון עם מעקב קפדני אחר רמות הסוכר בדם, רמות לחץ הדם ורמות השומנים בדם. משך ההתערבות היה 30 ימים. יעילות הטיפול הכוללת היתה 99.44% בקבוצת הטיפול המשולב לעומת 88.57% בקבוצת הטיפול הסיני המסורתי ו-78.3% בקבוצת הביקורת (p<0.05). השיפור המובהק ביותר בתסמינים הקליניים ובמדדי תפקוד הכליות נצפה בקבוצת הטיפול המשולב (p<0.01 או p<0.05). לא נצפה יתרון מובהק של הטיפול המסורתי והטיפול המשולב על פני משטר דיאטה בלבד בשיפור רמות הגלוקוז ושומני הדם.

במחקר קליני פתוח(208) נבחנה יעילות הרכב הצמחים הסיני FAM בשילוב עם הטיפול התרופתי הקונבנציונלי בטיפול בנפרופתיה סוכּרתִית. 54 נבדקים עם נפרופתיה סוכּרתִית חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת טופלה באמצעות FAM בשילוב עם התרופה Losartan (תרופה מסוג חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין 2), ואילו קבוצה שניה טופלה באמצעות התרופה Losartan לבדה. משך ההתערבות היה שלושה חודשים. הפורמולה FAM כוללת את הצמחים אסטרגלוס (Astragalus membranacus) ולפה גדולה (Arctium lappa). שיעור יעילות הטיפול המשולב עמד על 80.6% לעומת 65.2% בטיפול התרופתי בלבד. הטיפול המשולב היה יעיל בהפחתת פרוטאינוריה (רמות גבוהות של חלבון בשתן)(p<0.05) ובשיפור תסמינים ומדדים של סוכרת (הפחתת רמות סוכר בדם לאחר ארוחה ושיפור פרופיל שומני הדם)(p<0.05) יותר מהטיפול התרופתי לבדו.
במחקר פתוח(209) נבדקה השפּעת הרכב צמחים סיני שהכיל אסטרגלוס (Astragalus membranacus) וליגוסטיקום (Ligusticum striatum) על מיקרואלבומינוריה בקרב חולי סוכרת מסוג 2. במשך 6 חודשים נטלו פומית 21 הנבדקים במחקר את הפורמולה הצמחית, במינון של 600 מ"ל ביום. נמצא ששילוב הצמחים הפחית במידה מובהקת את הפרשת האלבומין בשתן ושיפר את התפקוד הלקוי של רקמת האנדותל בכליה. 

 

מנגנוני פעולה
במספר מחקרים שנערכו על מכרסמים, מיצויים של אסטרגלוס שניתנו בנטילה פומית ובהזרקה (לרוב בהזרקה) הדגימו פעילות המגנה על תפקוד כלייתי, בין היתר במצבים של נפרופתיה סוכּרתִית ונפרופתיה IgA (מחלה בה נפגע התפקוד הכלייתי עקב סוכרת, עם שקיעת נוגדני IgA). ברובם היו המינונים של אסטרגלוס גבוהים במיוחד (3 ו-10 גרם לק"ג). מנגנון אפשרי אחד של השפּעת אסטרגלוס על תפקוד כלייתי טמון בהפחתת הביטוי של הציטוקין TGF-beta1 המשמש גירוי לבנית מטריקס בין-תאי חריג ושגשוג תאים מייצרי קולגן כשלב ראשון בתהליך הלייפת(217-219), ודיכוי של תהליך היווצרות תאים בלייפת של הכליות(218). מנגנון אפשרי נוסף נובע מהפעילות האנטי דלקתית של הצמח, בייחוד של הפוליסכרידים שמוצו מהצמח(220), המתבטאת בהפחתת ביטוי של הציטוקין הפרו דלקתי NF-kappaB והכימוקין- MCP1 הגורם להפעלה של מונוציטים כמאקרופג'ים בחולדות(221).

 

פעילות אדפטוגנית 

הקדמה | מנגנוני פעולה

 

הקדמה
נכון לנקודת זמן זו (פברואר 2019) לא קיימים מחקרים קליניים העוסקים בהשפעה האדפטוגנית של אסטרגלוס. עם זאת, מספר מחקרי בעלי חיים ומעבדה מלמדים על הפוטנציאל של הצמח בהגברת כוח השרירים והפחתת העייפות ובהפחתת חרדה ודחק בעיקר על ידי פעילות נוגדת דלקת ונוגדת חמצון, ושיפור חילוף החומרים.

 

מנגנוני פעולה

הגברת כוח השרירים והפחתת עייפוּת | הפחתת חרדָה ודחַק

 

הגברת כוח השרירים והפחתת עייפוּת

מתן אסטרגלוס במינונים שונים לעכברים(224) ולחולדות(225) במשך עשרה ימים עד שישה שבועות לפני פעילות גופנית מאומצת (משימת שחיה כפויה) בתנאים רגילים ובתנאי היפוקסיה (תנאי חוסר חמצן המחקים גובה של 5000 מטרים), האריך במובהק את זמן השחייה של המכרסמים עד לתשישות, ובנוסף העלה במובהק את רמות הגליקוגן בכבד ובשרירים ואת רמות הגלוקוז בדם, הפחית במובהק את רמות תוצרי הפירוק של השרירים: חומצה לקטית ואמוניה, והפחית את העקה החמצונית בעקבות הפעילות הגופנית העצימה (על ידי העלאה מובהקת של רמות האנזים SOD והפחתת חמצון שומנים – מלונדיאלדהידים) (p<0.05 בכל המדדים). 
בתנאי מעבדה(226), פוליסכרידים שמוצו מאסטרגלוס מנעו פגיעה מושרית בתאי שריר על ידי פעילות נוגדת חמצון, הגברת שגשוג התאים והפחתת אפופטוזיס תאי.

 

הפחתת חרדָה ודחַק
מיצוי אתנולי של אסטרגלוס והרכיב הפעיל Astragaloside IV שניתנו לעכברים(227) במודל השריית דחק על ידי חוסר תנועה כפויה (immobilization stress model), האריכו באופן תלוי מינון את זמן השהייה של העכברים במרחב הפתוח (המעיד על הפחתה של רמת החרדה) במידה דומה לתרופה buspirone (תרופה נוגדת חרדה ממשפחת האזאספירונים). פעילות הצמח והרכיב הפעיל נחסמה על ידי אנטגוניסט לקולטן 5-HT1A אך לא על ידי אנטגוניסט לקולטן GABAA. בנוסף, מיצוי אסטרגלוס והרכיב הדגימו פעילות נוגדת דלקת על ידי הפחתה תלוית מינון של רמות הקורטיקוסטרון, IL-6 ו-TNFɑ בסרום. פירוש הדבר שאסטרגלוס פועל כנוֹגד דַלקת וכמשכך חרדה ודחק על ידי הגברת פעילות סרוטינרגית.

 

השפעה על מערכת העצבים

הקדמה | מחקרים קליניים | מנגנוני פעולה

 

הקדמה

נכון לנקודת זמן זו (פברואר 2019) קיים רק מחקר קליני יחיד העוסק בהשְפעת אסטרגלוס כצמח בודד על מערכת העצבים המרכזית ומדגים את יעילות הצמח בסיוע להתאוששות טובה יותר משבץ על ידי הפחתת העייפות ושיפור איכות החיים בהיבט הקוגנטיבי, החברתי והכללי. עם זאת, מחקרים בבעלי חיים ובמעבדה מלמדים על הפוטנציאל של אסטרגלוס כאמצעי לטיפול בפגיעות קוגניטיביות, באלצהיימר, בפרקינסון ובאפילפסיה הודות לפעילותו נוגדת החמצון ונוגדת הדלקת המשפרת את שרידות תאי העצב ואת תפקודם.


 

מחקרים קליניים
מחקר קליני(228) אקראי, כפול סמיות ומבוקר פלסבו (2016) בחן את יעילות אסטרגלוס בטיפול בעייפות לאחר שבץ. 64 נבדקים הסובלים מעייפות לאחר שבץ חולקו אקראית לקבלת תוסף אסטרגלוס (צמח טחון לאבקה) במינון 8.4 גרם ליום או פלסבו במשך 28 ימים.61 נבדקים השלימו את ההתערבות (29 נבדקים בקבוצת ההתערבות ו-32 נבדקים בקבוצת הביקורת) בתום ההתערבות חל שיפור רב יותר ברמת העייפות המדווחת על ידי הנבדקים שנטלו אסטרגלוס בהשוואה למצב הבסיס ובהשוואה לאלו שנטלו פלסבו ובנוסף חל שיפור בהשוואה למצב הבסיס ובהשוואה לפלסבו במדדים שונים של איכות החיים כגון בתפקוד הקוגנטיבי, בתפקוד החברתי ובאיכות החיים הכללית (p<0.05 בכל המדדים).

 

מנגנוני פעולה

פגיעות קוגניטיביות | הפרעות זִיכרון ואלְצהיימר | פרקִינסון | אפִילפסיה

 

פגיעות קוגניטיביות

מיצוי אסטרגלוס שניתן לעכברים עם פגיעה קוגניטיבית בעקבות איסכמיה(229) ובעקבות חשיפה ממושכת לתרופה הסטרואידית dexamethasoneי(230), הפחית את הפגיעה בתאי העצב ושיפר את התפקוד הקוגניטיבי של העכברים בזכות שיפור חילוף החומרים התאי (העלאת רמות ATP ו-ADP) ועיכוב אפופטוזיס מיטוכונדריאלי (עיכוב מסלול האיתות JNK1/2, עיכוב יציאת ציטוכרוֹם C מהמיטוכונדריה, ועיכוב פעילות אנזימים מפרקי תא – caspase 3,9).
במחקר שנערך בחולדות ובמעבדה(231) מיצוי מימי של אסטרגלוס השרה צמיחה בשלוחות אקסונים (ניוריטים) של תאי עצב פריפריים פגועים.

 

הפרעות זִיכרון ואלְצהיימר

מתן מיצוי שורש אסטרגלוס לחולדות הסובלות מדמנציה(232) הגביר את דחיסות הקולטנים המוסקרינים לאצטיל כוֹלין בקליפת המוח, בהיפוקמפוס ובסטריאטום (ב-24.15%, 14.38% ו-13.47% בהתאמה, p<0.05).

הנגזרת הפוליסכרידית של אסטרגולוס שניתנה לחולדות(233) עם פגיעות בזיכרון כתוצאה מסוכרת במשך 8 שבועות, שיפרה במובהק את תפקודי הזיכרון של החולדות בזכות פעילות נוגדת חמצון (הגברת פעילות SOD והפחתת רמת המלונדיאלדהידים בהיפוקמפוס) והפחתת רמות הגלוקוז בצום, האינסולין, ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) (ברמת מובהקות של p<0.05). 

 

פרקִינסון
במעבדה(234), הרכיב Astragaloside IV שמוצה מאסטרגלוס הגן באופן תלוי מינון על תאים דופמינרגיים בחומר השחור (substantia nigra) מפני פגיעה חמצונית מושרית במודל מחקרי של פרקינסון על ידי פעילות נוגדת חמצון והפחתת מוות תאי, ועל ידי השריית פעילות באנזימים ניטריק אוקסיד סינתאז (ולפיכך הגברת ייצור ניטריק אוקסיד), והשריית גדילה של שלוחות תאי עצב (ניוריטים).

 

אפִילפסיה
במחקר שנערך בעכברים(235) שהושרתה בהם אפילפסיה (באמצעות pentyleneterazol), מתן מיצוי מימי של אסטרגלוס בהזנה תוך קיבתית הפחית את תדירות ההתקפים ואת משכם על ידי שיפור תפקוד המיטוכונדריה בתאי העצב והפחתת נזק חמצוני כתוצאה מכך (הפחתת ROS תוך תאי, חמצון שומנים וחלבונים).

 

פִּריון הגבר
במחקר שנערך בעכברים(236) זכרים מתן אסטרגלוס במקביל לתרופה הכימותרפית cyclophosphamide במשך חמישה שבועות מנע את הקטנת משקל האשכים ואת הפחתת ספירת הזרע ותנועתיות הזרע. על ידי העלאה מובהקת של ביטוי הגן CREMי(Camp-responsive element modulator) המשרה התמיינות בתאי הזרע.
כמו כן, במחקר שנערך בחולדות(237) שהושרה בהם תסביב אשך, מתן מיצוי מימי של אסטרגלוס במשך שבעה ימים מנע אפופטוזיס של תאי זרע, מנע הפחתה בפעילות גלוטטיון והפחית את העקה החמצונית (לפי רמות המלונדהידים) באשכים (p<0.05 בכל המדדים).
בתנאי מעבדה(238) מיצוי מימי אסטרגלוס הגביר ב-146.6% את תנועתיות תאי זרע אנושיים.

 

השפעה על גדילה

מחקר קליני(239) אקראי כפול סמיות ומבוקר פלסבו בחן את יעילות ובטיחות תוסף צמחי לעידוד צמיחה של ילדים נמוכי קומה. התוסף HT042 הכיל תמציות אתנוליות תקניות ומיובשות בהקפאה של שורש אסטרגלוס, ג'ינסנג סיבירי (Eleutherococcus senticosus) ו-Phlomis umbrosa אשר תוקננו להכיל את הרכיב formononetin בריכוז 0.006-0.010%, את הרכיב eleutheroside E בריכוז 0.2-0.5% ואת הרכיב 6,9-epi-8-o-acetylshanzhiside methyl ester בריכוז 0.2-0.6% בהתאמה. תוסף זה המוכר מן הרפואה הקוריאנית נמצא במחקרי בעלי חיים כמחזק שרירים ועצמות וכמגביר התארכות העצמות. 140 ילדים בני 6-8 שנמצאו מתחת לאחוזון ה-25 בעקומת הגדילה הקוריאנית ולא סבלו מחסר בהורמון גדילה או מחלה אנדוקרינית מערכתית, תת תזונה, תת פעילות בלוטת התריס, סוכרת סוג 1, התבגרות מינית מוקדמת, מחלה זיהומית, גידול סרטני או פגיעה בתפקודי הכליות והכבד, חולקו אקראית לקבלת התוסף במינון 750 מ"ג (בתוך 50 מ"ל תמיסה) פעמיים ביום או פלסבו במשך 24 שבועות. 129 נבדקים השלימו את ההתערבות. בקרב הנבדקים שנטלו את התוסף נצפה יתרון מובהק בצמיחה בהשוואה לפלסבו (p=0.027) ויתרון זה היה משמעותי אף יותר בקרב קבוצת הילדים שגובהם ההתחלתי היה נמוך מן האחוזון העשירי (p=0.031). כמו כן, העליה בגיל העצמות היתה נמוכה יותר בקבוצת התוסף בהשוואה לפלסבו, ואף מובהקת בקרב הילדים שמתחת לאחוזון העשירי (p=0.045). לבסוף, בקבוצת התוסף נצפתה עליה ברמות גורם גדילה דמוי אינסולין (IGF-1) ורמות החלבון הקושר אותו (IGFBP-3) בסרום בהשוואה לפלסבו, אך ההשפעה על גורמי הגדילה לא היתה מובהקת. מסקנת החוקרים היתה כי התוסף יעיל בהשריית צמיחה בילדים, בייחוד בקרב ילדים שקומתם ההתחלתית היתה נמוכה מן האחוזון העשירי, מבלי להשפיע על גיל העצמות, מנגנון הפעולה קשור ככל הנראה בהשפעה על רמות גורם גדילה דמוי אינסולין.
כמו כן, בשורה של מחקרים שנערכו בחולדות(240-244), הפורמולה HT042 הגבירה את קצב התארכות העצמות הארוכות, ושיפרה את דחיסות רקמת העצם הספוגית והצפופה על ידי העלאת שגשוג תאים כונדרוציטים (תאי סחוס) בסחוס הגדילה (epiphyseal plate), לא על ידי עידוד הפרשה של הורמון גדילה (GH) אלא על ידי הפעלת מסלול האיתות JAK2/STAT5 בכבד המעודד העלאת ביטוי והפרשה כלל מערכתית ומקומית של גורם גדילה דמוי אינסולין IGF-1 והחלבון הקושר אותו IGFBP-3 ועל ידי העלאת ביטוי גורם הגידול (BMP-2 (bone morphogenetic protein המעודד גדילה של עצם וסחוס.
יש לציין כי הפורמולה HT042 לא הדגימה פעילות אסטרוגנית(240), וכי היא נמצאה בטוחה לשימוש במתן אקוטי כשכל צמח ניתן במינון של עד 5 גרם לק"ג משקל גוף, ובמתן מתמשך במשך 13 שבועות כשפורמולת הצמחים ניתנה במינון של עד 4 גרם לק"ג משקל גוף ליום במשך 13 שבועות(245).

 

מקורות

 

  1. Mills & Bone - Principles and practice of Phytotherapy. Modern Herbal Medicine, 2ed. Churchill Livingstone, 2013. https://www.elsevier.com/books/principles-and-practice-of-phytotherapy/9780443069925. 
  2. Denzler K, Moore J, Harrington H, et al. Characterization of the Physiological Response following In Vivo Administration of Astragalus membranaceus. Evid Based Complement Alternat Med.2016;2016:6861078. https://www.hindawi.com/journals/ecam/2016/6861078/.
  3. Tong X, Xiao D, Yao F, Huang T. Astragalus membranaceus as a cause of increased CA19-9 and liver and kidney cysts: a case report. J Clin Pharm Ther. 2014 Oct;39(5):561-3. Epub 2014 May 8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24806627.
  4. Brinker F. Herb Contraindications and Drug Interactions, 4th ed. Sandy (OR): Eclectic Medical Publications; 2010. https://www.eclecticherb.com/herb-contraindications-drug-interactions
  5. Upton R (ed.). Astragalus Root. American Herbal Pharmacopoeia, Santa Cruz, Cal., 1999. http://files.achs.edu/resource/nat302/ahp-Astragalus.pdf 
  6. Pan HF, Fang XH, Li WX, Ye DQ, Wu GC, Li XP. Radix Astragali: a promising new treatment option for systemic lupus erythematosus. Med Hypotheses. 2008 Aug;71(2):311-2. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18440160.
  7. Tu LH, Huang DR, Zhang RQ, Shen Q, Yu YY, Hong YF, Li GH. Regulatory action of Astragalus saponins and buzhong yiqi compound on synthesis of nicotinic acetylcholine receptor antibody in vitro for myasthenia gravis. PubMed. [Online] 1994. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8088200.
  8. Yang ZC, Qu ZH, Yi MJ, Wang C, Ran N, Xie N, Fu P, Feng XY, Lv ZD, Xu L. Astragalus extract attenuates allergic airway inflammation and inhibits nuclear factor κB expression in asthmatic mice. Am J Med Sci. 2013 Nov;346(5):390-5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23267235.
  9. Wang G, Liu CT, Wang ZL, Yan CL, Luo FM, Wang L, Li TQ. Effects of Astragalus membranaceus in promoting T-helper cell type 1 polarization and interferon-gamma production by up-regulating T-bet expression in patients with asthma. PubMed. [Online] 2006. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17361521.
  10. Chen W, Li Y, Yu M. Astragalus polysaccharides: an effective treatment for diabetes prevention in NOD mice. PubMed. [Online] 2008. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18924264.
  11. He Y, Du M, Gao Y, Liu H, Wang H, Wu X, Wang Z. Astragaloside IV attenuates experimental autoimmune encephalomyelitis of mice by counteracting oxidative stress at multiple levels. PLoS One. 2013 Oct 4;8(10):e76495. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24124567.
  12. Bensky D, Gamble A, Kaptchuk T. Chinese Herbal Medicine Materia Medica. Vista, CA: Eastland Press, 1993. https://www.eastlandpress.com/products/eastland-herb.
  13. Bone K. Clinical Applications of Ayurvedic and Chinese Herbs. Phytotherapy Press, Warwick, Queensland, Austral., 1996. https://openlibrary.org/works/OL9521942W
  14. Miller LG. Herbal medicinals – selected clinical considerations focusing on known or potential drug-herb interactions. Arch. Intern. Med., 158:2200-2211, 1998. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9818800.
  15. Zhou Q, Ye Z, Ruan Z, Zeng S. Investigation on modulation of human P-gp by multiple doses of Radix Astragali extract granules using fexofenadine as a phenotyping probe. J Ethnopharmacol. 2013 Apr 19;146(3):744-9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23422332.
  16. Tian QE, De Li H, Yan M, et al. Effects of Astragalus polysaccharides on P-glycoprotein efflux pump function and protein expression in H22 hepatoma cells in vitro. BMC Complement Altern Med. 2012 Jul 11;12:94. https://bmccomplementalternmed.biomedcentral.com/articles/10.1186/1472-6882-12-94.
  17. Sloan kettering, Astragalus membranacus monograph. https://www.mskcc.org/cancer-care/integrative-medicine/herbs/Astragalus.
  18. Pao LH, Hu OY, Fan HY, Lin cc, Liu LC, Huang PW. Herb-drug interaction of 50 chinese herbal medicines on CYP3A4 activity in vitro and in vivo. AM J Chin Med. 2012; 40(1): 57-75. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22298448.
  19. Brewer CT, Chen T. Hepatotoxicity of Herbal Supplements Mediated by Modulation of Cytochrome P450. Int J Mol Sci. 2017 Nov 8;18(11). pii: E2353. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29117101 
  20. Yu C., Chai X., Yu L., Chen S., Zeng S. Identification of novel pregnane X receptor activators from traditional chinese medicines. J. Ethnopharmacol. 2011;136:137–143. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21524698 
  21. Stargrove M B, Treasure J,McKee D. L, Herb, Nutrient, and Drug Interactions, Elsevier, 2008. https://www.us.elsevierhealth.com/herb-nutrient-and-drug-interactions-9780323029643.html.
  22. Duan P, Wang Z-m. [Clinical study on effect of Astragalus in efficacy enhancing and toxicity reducing of chemotherapy in patients of malignant tumor]. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi 2002;22:515-517. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12592686.
  23. Wei X, Zhang J, Li J, Chen S. Astragalus mongholicus and Polygonum multiflorum’s protective function against cyclophosphamide inhibitory effect on thymus. Am J Chin Med 2004;32:669-680. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15633803.
  24. Zou Y-h, Liu X-m. [Effect of Astragalus injection combined with chemotherapy on quality of life in patients with advanced non–small cell lung cancer]. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi 2003;23:733-735. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14626183.
  25. Lee KY, Jeon YJ. Macrophage activation by polysaccharide isolated from Astragalus membranaceus. Int Immunopharmacol 2005;5:1225-1233. https://europepmc.org/abstract/med/15914327.
  26. McCulloch M, See C, Shu XJ, Broffman M, Kramer A, Fan WY, Gao J, Lieb W, Shieh K, Colford JM Jr. Astragalus-based Chinese herbs and platinum-based chemotherapy for advanced non-small-cell lung cancer: meta-analysis of randomized trials. J Clin Oncol. 2006 Jan 20;24(3):419-30. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16421421.
  27. Zhao KS, Mancini C, Doria G. Enhancement of the immune response in mice by Astragalus membranaceus extracts. Immunopharm., 20:225-234, 1990. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2149722.
  28. Chu DT, Wong WL, Mavligit GM. Immunotherapy with Chinese medicinal herbs. II. Reversal of cyclophosphamide-induced immune suppression by administration of fractionated Astragalus membranaceus in vivo. J. Clin. Lab. Immunol., 25(3):125-129, 1988. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/3260961.
  29. Yoshida Y, Wang MQ, Liu JN, et al. Immunomodulating activity of Chinese medicinal herbs and Oldenlandia diffusa in particular. Int. J. Immunopharm.,19(7):359-370, 1997. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9568540.
  30. Zhu X-L, Zhu B-D. Mechanisms by which Astragalus membranaceus injection regulates hematopoiesis in myelosuppressed mice. Phytother. Res., 21(7):663-667, 2007. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17421056.
  31. Qi F, Zhao L, Zhou A, Zhang B, Li A, Wang Z, Han J. The advantages of using traditional Chinese medicine as an adjunctive therapy in the whole course of cancer treatment instead of only terminal stage of cancer. Biosci Trends. 2015 Feb;9(1):16-34. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25787906.
  32. Guo L, Bai SP, Zhao L, Wang XH. Astragalus polysaccharide injection integrated with vinorelbine and cisplatin for patients with advanced non-small cell lung cancer: effects on quality of life and survival. Med Oncol. 2012 Sep;29(3):1656-62. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21928106.
  33. Auyeung KK, Law PC, Ko JK. Combined therapeutic effects of vinblastine and Astragalus saponins in human colon cancer cells and tumor xenograft via inhibition of tumor growth and proangiogenic factors. Nutr Cancer. 2014;66(4):662-74. https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/01635581.2014.894093.
  34. Chu DT, Lepe-Zuniga J, Wong WL et al. Fractionated extract of Astragalus membranaceus, a Chinese medicinal herb, potentiates LAK cell cytotoxicity generated by a low dose of recombinant interleukin-2. J Clin Lab Immunol 1988;26:183-187. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/3264344/.
  35. Sun Y, Hersh EM, Talpaz M, et al. Immune restoration and/or augmentation of local graft versus host reaction by traditional Chinese medicinal herbs. Cancer 1983;52:70-3. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6336578.
  36. Wang DC. Influence of Astragalus membranaceus (AM) polysaccharide FB on immunologic function of human periphery blood lymphocyte. Zhonghua Zhong Liu Za Zhi 1989;11:180-183. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2612327.
  37. Khoo KS, Ang PT.Extract of astragalus membranaceus and ligustrum lucidum does not prevent cyclophosphamide-induced myelosuppression. Singapore Med J. 1995 Aug;36(4):387-90. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8919152
  38. Sun Y, Hersh EM, Lee SL, et al.,Preliminary observations on the effects of the Chinese medicinal herbs Astragalus membranaceus and Ligustrum lucidum on lymphocyte blastogenic responses. J Biol Response Mod. 1983;2(3):227-37. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6644339 
  39. Zuo L, Dong X, Sun X. The curative effects of Astragalus membranaceous Bunge (A6) in combination with acyclovir on mice infected with HSV-1. Virol Sin 1995.
  40. Chu D, Sun Y, Lin J et al. [F3, a fractionated extract of Astragalus membranaceus,potentiates lymphokine-activated killer cell cytotoxicity generated by low-dose recombinant interleukin-2]. Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi 1990;10:34-36, 35. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2350835.
  41. Chu DT, Lin JR, Wong W. [The in vitro potentiation of LAK cell cytotoxicity in cancer and aids patients induced by F3, a fractionated extract of Astragalus membranaceus]. Zhonghua Zhong Liu Za Zhi 1994;16:167-171. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7956691.
  42. Zhang L, Liu Y, Yu Z. [Study on the anti–herpes simplex virus activity of a suppository or ointment form of Astragalus membranaceus combined with interferon alpha 2b in human diploid cell culture]. Zhonghua Shi Yan He Lin Chuang Bing Du Xue Za Zhi 1998;12:269-271. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12526333.
  43. Hou YD, Ma GL, Wu SH et al. Effect of Radix Astragali seu Hedysari on the interferon system. Chin Med J (Engl) 1981;94:35-40. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6164521.
  44. Wu, Y., Ou-Yang, J. P., Wu, K., Wang, Y., Zhou, Y. F., and Wen, C. Y. Hypoglycemic effect of Astragalus polysaccharide and its effect on PTP1B. Acta Pharmacol.Sin. 2005;26(3):345-352. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15715932.
  45. Jia, W., Gao, W. Y., and Xiao, P. G. Antidiabetic drugs of plant origin used in China: compositions, pharmacology, and hypoglycemic mechanisms. Zhongguo Zhong.Yao Za Zhi. 2003;28(2):108-113. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15015278.
  46. Liu, Y. H., Yang, L., and Liu, J. [Clinical observation on treatment of early diabetic nephropathy by milkvetch injection combined with captopril]. Zhongguo Zhong.Xi.Yi.Jie.He.Za Zhi. 2005;25(11):993-995. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16355614.
  47. Lu, D. C., Su, Z. J., and Rui, T. [Effect of jian yan ling on serum lipids, apoprotein and lipoprotein-a]. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi 1994;14(3):142-144, 131-2. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7950180.
  48. Park JH, Kim BK, Park MK, and et al. Anti-diabetic activity of herbal drugs. Kor J Pharmacogn 1997;28(2):72-74. 
  49. Shen, P., Liu, M. H., Ng, T. Y., Chan, Y. H., and Yong, E. L. Differential effects of isoflavones, from Astragalus membranaceus and Pueraria thomsonii, on the activation of PPARalpha, PPARgamma, and adipocyte differentiation in vitro. J Nutr 2006;136(4):899-905. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16549448.
  50. Zhang, D. Q., Zhang, J. J., Wang, J. X., Hu, S. M., Li, W., Ou, L. N., Chen, S. H., and Gao, X. M. [Effects of Qilan Tangzhining capsule on glucose and lipid metabolism in rats with diabetes mellitus and hyperlipemia]. Zhongguo Zhong.Yao Za Zhi. 2005;30(10):773-777. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16075719.
  51. Ai P, Yong G, Dingkun G, et al. Aqueous extract of Astragali Radix induces human natriuresis through enhancement of renal response to atrial natriuretic peptide. J Ethnopharmacol. Mar 28 2008;116(3):413-421. https://www.semanticscholar.org/paper/Aqueous-extract-of-Astragali-Radix-induces-human-of-Ai-Yong/bdfcaaddb05de65947b1b04b897307d69ea2897d.
  52. Qi-Yan Zheng, Wei-Jing Liu, Wei-Wei, Sun, Yao-Xian Wang, Hong-Fang Liu, Lu-Ying Sun. The efficacy and safety of Chinese herbal medicine combined with ACEI/ARB for treatment of incipient diabetic nephropathy: A meta-analysis. TMR Integrative Medicine, 2, (1): 7-29. http://www.tmrjournals.com/im/EN/abstract/abstract190.shtml.
  53. Li WZ, et al. Protective effect of extract of Astragalus on learning and memory impairments and neurons' apoptosis induced by glucocorticoids in 12-month-old male mice. Anat Rec (Hoboken). (2011) . https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21538932.
  54. Jiang RH, Xu HB, Fu J. Outcomes of Chinese herb medicine for the treatment of multidrug-resistant tuberculosis: a systematic review and meta-analysis. Complement Ther Med. 2015 Aug;23(4):544-54. Epub 2015 Jun 10. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26275647.
  55. Cheng X, Wei B, Sun L, et al. Astragaloside I Stimulates Osteoblast Differentiation Through the Wnt/beta-catenin Signaling Pathway. Phytother Res. Jul 10 2016. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27397144.
  56. Kang SC, Kim HJ, Kim MH. Effects of Astragalus membranaceus with supplemental calcium on bone mineral density and bone metabolism in calcium-deficient ovariectomized rats. Biol Trace Elem Res. 2013 Jan;151(1):68-74. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23136088.
  57. He CL, Yi PF, Fan QJ, et al. Xiang-Qi-Tang and its active components exhibit anti-inflammatory and anticoagulant properties by inhibiting MAPK and NF-kappaB signaling pathways in LPS-treated rat cardiac microvascular endothelial cells. Immunopharmacol Immunotoxicol. Apr 2013;35(2):215-224. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23171279.
  58. Zhang CZ, Wang SX, Zhang Y, Chen JP, Liang XM. In vitro estrogenic activities of Chinese medicinal plants traditionally used for the management of menopausal symptoms. J Ethnopharmacol. 2005 Apr 26;98(3):295-300. https://europepmc.org/abstract/med/15814262.
  59. Chen J, Zhang X, Wang Y, et al. Formononetin promotes proliferation that involves a feedback loop of microRNA-375 and estrogen receptor alpha in estrogen receptor-positive cells. Mol Carcinog. Mar 2016;55(3):312-319. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25663261.
  60. Ma J, Peng A, Lin S. Mechanisms of the therapeutic effect of astragalus membranaceus on sodium and water retention in experimental heart failure. Chin Med J (Engl). 1998 Jan;111(1):17-23. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10322646
  61. Gong R, Wang P, Dworkin L.What we need to know about the effect of lithium on the kidney. Am J Physiol Renal Physiol. 2016 Dec 1;311(6):F1168-F1171. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27122541
  62. Mills. S, Bone K, The Essential Guide to Herbal Safety. Churchill Livingstone, 2005. https://www.elsevier.com/books/the-essential-guide-to-herbal-safety/mills/978-0-443-07171-3.
  63. Yan PH, Yan M, Wang XM, Wang SH. Effect of Huangqi injection on short-term prognosis in children with acute lymphoblastic leukemia. Zhongguo Dang Dai Er Ke Za Zhi. 2014 Feb;16(2):141-6.
  64. Taixiang W, Munro AJ, Guanjian L. Chinese medical herbs for chemotherapy side effects in colorectal cancer patients. . Cochrane Database Syst Rev. 2005 Jan 25;(1):CD004540. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15674951.
  65. Chen HW, Lin IH, Chen YJ, Chang KH, Wu MH, Su WH, Huang GC, Lai YL. A novel infusible botanically-derived drug, PG2, for cancer-related fatigue: a phase II double-blind, randomized placebo-controlled study. Clin Invest Med. 2012 Feb 1;35(1):E1-11. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22309959.
  66. Zhang Qiong; Chen Li. Nanjing Clinical Observations on Acupuncture Point Injection for Adverse Reactions to Stomach Cancer Chemotherapy.Shanghai Journal of Acupuncture and Moxibustion 2014-02. http://en.cnki.com.cn/Article_en/CJFDTotal-SHZJ201402024.htm.
  67. Chen L, Xie C, Wu L. Point injection of injectio radici astragali for treatment of post-chemotherapy adverse reactions. J Tradit Chin Med. 2005 Mar;25(1):21-2. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15889516.
  68. Zhang XJ, Yan M, Liu Y, Wang XM, Nuriding H. Effects of Huangqi injection on infection factors in children with acute lymphoblastic leukemia. Zhongguo Dang Dai Er Ke Za Zhi. 2014 Feb;16(2):147-51. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24568907.
  69. Lau BH, Ruckle HC, Botolazzo T, Lui PD. Chinese medicinal herbs inhibit growth of murine renal cell carcinoma. Cancer Biother 1994;9:153-61. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7812364.
  70. Wei, H., Sun, R., Xiao, W., Feng, J., Zhen, C., Xu, X., and Tian, Z. Traditional Chinese medicine Astragalus reverses predominance of Th2 cytokines and their up-stream transcript factors in lung cancer patients. Oncol.Rep. 2003;10(5):1507-1512. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12883732.
  71. Cho WC, Leung KN. In vitro and in vivo anti-tumor effects of Astragalus membranaceus. Cancer Lett. 2007 Jul 8;252(1):43-54. Epub 2007 Jan 16. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17223259.
  72. Wei W, Xiao HT, Bao WR, et al. TLR-4 may mediate signaling pathways of Astragalus polysaccharide RAP induced cytokine expression of RAW264.7 cells. J Ethnopharmacol. Feb 17 2016;179:243-252. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26743224.
  73. Auyeung KK, Law PC, Ko JK. Astragalus saponins induce apoptosis via an ERK-independent NF-kappaB signaling pathway in the human hepatocellular HepG2 cell line. Int J Mol Med. [Online] 2009 Feb;23(2):189-96. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19148542.
  74. Tin MM, Cho CH, Chan K, James AE, Ko JK. Astragalus saponins induce growth inhibition and apoptosis in human colon cancer cells and tumor xenograft. Carcinogenesis. 2007 Jun;28(6):1347-55. Epub 2006 Dec 5. : s.n., Zhong Xi Yi Jie He Xue Bao. 2009 Dec;7(12):1174-80. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17148504.
  75. Ye MN, Chen HF. Effects of Astragalus injection on proliferation of basal-like breast cancer cell line MDA-MB-468. Zhong Xi Yi Jie He Xue Bao. 2008 Apr;6(4):399-404. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18405609.
  76. Cheng XD, Hou CH, Zhang XJ, Xie HY, Zhou WY, Yang L, Zhang SB, Qian RL. Effects of Huangqi (Hex) on inducing cell differentiation and cell death in K562 and HEL cells. Acta Biochim Biophys Sin (Shanghai). 2004 Mar;36(3):211-7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15202506.
  77. Auyeung KK, Mok NL, Wong CM, Cho CH, Ko JK. Astragalus saponins modulate mTOR and ERK signaling to promote apoptosis through the extrinsic pathway in HT-29 colon cancer cells. Int J Mol Med. [Online] 2010 Sep;26(3):341-9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20664949.
  78. Deng Y, Chen HF. Effects of Astragalus injection and its ingredients on proliferation and Akt phosphorylation of breast cancer cell lines. Zhong Xi Yi Jie He Xue Bao. 2009 Dec;7(12):1174-80. doi: 10.3736/jcim20091216. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20015441.
  79. Tseng A, Yang CH, Chen CH, et al. An in vivo molecular response analysis of colorectal cancer treated with Astragalus membranaceus extract. Oncol Rep. Feb 2016;35(2):659-668. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4689484/.
  80. Law PC, Auyeung KK, Chan LY, et al. Astragalus saponins downregulate vascular endothelial growth factor under cobalt chloride-stimulated hypoxia in colon cancer cells. BMC Complement Altern Med. 2012;12:160. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22992293.
  81. Huang WH, Liao WR, Sun RX. Astragalus polysaccharide induces the apoptosis of human hepatocellular carcinoma cells by decreasing the expression of Notch1. Int J Mol Med. Aug 2016;38(2):551-557. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27279598.
  82. Shon YH, Nam KS. Protective effect of Astragali radix extract on interleukin 1beta-induced in fl ammation in human amnion. Phytother Res. 2003 Nov;17(9):1016-20. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14595579.
  83. Ryu M, Kim EH, Chun M, Kang S, Shim B, Yu YB, Jeong G, Lee JS. Astragali Radix elicits anti-inflammation via activation of MKP-1, concomitant with attenuation of p38 and Erk. J Ethnopharmacol. [Online] 2008 Jan 17;115(2):184-93. Epub 2007 Oct 5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17996413.
  84. Ko JK, Lam FY, Cheung AP. Amelioration of experimental colitis by Astragalus membranaceus through anti-oxidation and inhibition of adhesion molecule synthesis. World J Gastroenterol. [Online] 2005 Oct 7;11(37):5787-94. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4479677/.
  85. Ko JK, Chik CW. The protective action of radix Astragalus membranaceus against hapten-induced colitis through modulation of cytokines. Cytokine. [Online] 2009 Aug;47(2):85-90. doi: 10.1016/j.cyto.2009.05.014. Epub 2009 Jun 17. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19539495.
  86. Lee SJ, Oh SG, Seo SW, Ahn HJ, Geum D, Cho JJ, Park CS. Oral administration of Astragalus membranaceus inhibits the development of DNFB-induced dermatitis in NC/Nga mice. Biol Pharm Bull. [Online] 2007 Aug;30(8):1468-71. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17666805.
  87. Wang B, Chen MZ. Astragaloside IV possesses antiarthritic effect by preventing interleukin 1β-induced joint inflammation and cartilage damage. Arch Pharm Res. 2014 Jun;37(6):793-802. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24469603.
  88. Zhang WJ, Hufnagl P, Binder BR, Wojta, J. Antiinflammatory activity of astragaloside IV is mediated by inhibition of NF-kappaB activation and adhesion molecule expression. Thromb.Haemost. 2003;90(5):904-914. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14597987.
  89. Tian Z, Liu Y, Yang B, et al. Astagalus Polysaccharide Attenuates Murine Colitis through Inhibiton of the NLRP3 Inflammasome. Planta Med. Jun 9 2016. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27280937.
  90. Yuan Y, Sun M, and Li KS. Astragalus mongholicus polysaccharide inhibits lipopolysaccharide-induced production of TNF-alpha and interleukin-8. . World J Gastroenterol. 8-7-2009;15(29):3676-3680. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19653348.
  91. Li HQ, Qiu JD, Yang LH. Regulation of Astragalus heteropolysaccharides on synoviocytes apoptosis and proinflammatory cytokine secretion of rats with adjuvant arthritis. Yao Xue Xue Bao. [Online] 2009 Jul;44(7):731-6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19806911.
  92. Hoo RL., Wong JY, Qiao C, Xu A, Xu H, Lam KS.The effective fraction isolated from Radix Astragali alleviates glucose intolerance, insulin resistance and hypertriglyceridemia in db/db diabetic mice through its anti-inflammatory activity. Nutr Metab (Lond) 2010;7:67. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20735814.
  93. Xiping Z, Ke W, Yaping Y, Hongchan Z, Qihui C. Protective effect and mechanisms of radix astragali injection on the intestinal mucosa of rats with obstructive jaundice. Mediators.Inflamm. 2010;2010:757191. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20300591.
  94. Sheng BW, Chen XF, Zhao J, He DL, Nan XY. Astragalus membranaceus reduces free radical-mediated injury to renal tubules in rabbits receiving high-energy shock waves. Chin Med J (Engl). 2005 Jan 5;118(1):43-9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15642225.
  95. Motomura K, Fujiwara Y, Kiyota N, Tsurushima K, Takeya M, Nohara T, Nagai R, Ikeda T. Astragalosides isolated from the root of Astragalus radix inhibit the formation of advanced glycation end products. J Agric Food Chem. 2009 Sep 9;57(17):7666-72. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19681610.
  96. Shirataki Y, Takao M, Yoshida S, and et al. Antioxidative components isolated from the roots of Astragalus membranaceus Bunge ( Astragali Radix ). . Phytotherapy Research 1997;11:603-605. https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/(SICI)1099-1573(199712)11:8%3C603::AID-PTR161%3E3.0.CO;2-U.
  97. Xu, X. Y., Li, L. H., Wu, L. S., Zhao, C. L., and Lin, H. Y. Adjustment effect of Radix Astragalus and Radix Angelicae sinensis on TNF-alpha and bFGF on renal injury induced by ischemia reperfusion in rabbit. Zhongguo Zhong.Yao Za Zhi. 2002;27(10):771-7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12776561.
  98. Fengqin L, Yulin W, Xiaoxin Z, Youpeng J, Yan C, Qing-qing W, Hong C, Jia S, Lei H. The heart-protective mechanism of Qishaowuwei formula on murine viral myocarditis induced by CVB3. J Ethnopharmacol. 2-3-2010;127(2):221-228. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19932162.
  99. Xiong P, Jiang LZ, Liao XQ. Morphological investigation of the protective effect of astragaloside preconditioning against ischemia-reperfusion lung injury in rats. Nan.Fang Yi.Ke.Da.Xue.Xue.Bao. 2010;30(8):1864-1867. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20813687.
  100. Guan Y, Zhou Z, Zhang C, Ruan Y, Wu Z. Effect of A-L tonic capsule on DNA content in rat experimental hepatocarcinogenesis. J Huazhong.Univ Sci Technolog.Med Sci 2002;22(1):12-3, 16. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12658771.
  101. Li C, Cao L, Zeng Q. Astragalus prevents diabetic rats from developing cardiomyopathy by downregulating angiotensin II type2 receptors' expression. J Huazhong.Univ Sci Technolog.Med Sci 2004;24(4):379-384. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15587404.
  102. Chan JY, Lam FC, Leung PC, Che CT, Fung KP. Antihyperglycemic and antioxidative effects of a herbal formulation of Radix Astragali, Radix Codonopsis and Cortex Lycii in a mouse model of type 2 diabetes mellitus. Phytother.Res 2009;23(5):658-665. https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/ptr.2694.
  103. Han, L. and Chen, K. J. The protective effects of yi-xin-kang capsule on the structure and function of rat myocardial mitochondria. Zhongguo Zhong.Yao Za Zhi. 2001;26(11):773-777. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12776352.
  104. Wang WW. and Chen YP. Effect of Astragalus and Arctium in different combinations on reactive oxygen species content and nuclear transcription factor kappaB expression in renal tissue of streptozotocin rats. Zhongguo Zhong.Xi.Yi.Jie.He.Za Zhi. 2008;28(10):917-920. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19123331.
  105. Toda S, Yase Y, Shirataki Y. Inhibitory effects of astragali radix, crude drug in Oriental medicines on lipid peroxidation and protein oxidative modification of mouse brain homogenate by copper. Phytother.Res 2000;14(4):294-296. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10861978.
  106. Zhang BQ, Hu SJ, Qiu LH, Zhu JH, Xie XJ, Sun J, Zhu ZH, Xia Q, Bian K. Effects of Astragalus membranaceus and its main components on the acute phase endothelial dysfunction induced by homocysteine. Vascul.Pharmacol 2007;46(4):278-285. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17196887.
  107. Wang D, Shen W, Tian Y, Dong Z, Liu G, Sun Z, Yang S, Zhou S. Protective effect of total flavonoids of radix Astragali on mammalian cell damage caused by hydroxyl radical. Zhongguo Zhong.Yao Za Zhi. 1995;20(4):240-2. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7646797.
  108. Shahzad M, Shabbir A, Wojcikowski K, Wohlmuth H, Gobe GC. The Antioxidant Effects of Radix Astragali (Astragalus membranaceus and Related Species) in Protecting Tissues from Injury and Disease. Curr Drug Targets. 2016;17(12):1331-40. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26343107. 
  109. Zhang C, Zhu C, Ling Y, Zhou X, Dong C, Luo J, Liu Y. The clinical value of Huangqi injection in the treatment of leucopenia: a meta-analysis of clinical controlled trials. PLoS One. 2013 Dec 12;8(12):e83123. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24349444.
  110. QuWen, Song Wenxiu. Effects of Huangqi injection with Tapazole on treatment of Graves′ disease complication Leukopenia. Tianjin Pharmacy 2000-04. http://en.cnki.com.cn/Article_en/CJFDTotal-TJYA200004046.htm.
  111. Weng XS. Treatment of leucopenia with pure Astragalus preparation--an analysis of 115 leucopenic cases. In Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi: 1995; 15(8): 462-464. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8580691.
  112. Lu ZM, Qian XH, Chen ZW, Zhang CH, Guo LS, Chen J. Prospective clinical study of radix astragali and its compound prescription for treatment of β-thalassemia in children. Zhongguo Dang Dai Er Ke Za Zhi. 2012 May;14(5):344-9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22613104.
  113. Wang MS, Li J, Di HX, Li ZL, Yang SL, Hou W, Yan JY, Zhao XM. Clinical study on effect of Astragalus Injection and its immuno-regulation action in treating chronic aplastic anemia. Chin J Integr Med. 2007 Jun;13(2):98-102. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17609906.
  114. Zheng KY, et al. Flavonoids from Radix Astragali induce the expression of erythropoietin in cultured cells: a signaling mediated via the accumulation of hypoxia-inducible factor-1α. J Agric Food Chem. (2011). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21309574.
  115. Huang GC, et al. Effects of Dang-Gui-Bu-Xue-Tang, an herbal decoction, on iron uptake in iron-deficient anemia. Drug Des Devel Ther. 2016 Mar 2;10:949-57. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27041997.
  116. Xu, C. J., Jian, X. C., and Cheng, H. Q. Influence of Astragalus membranaceus injection on the proliferation of rabbit bone marrow stromal cells and differentiation to osteoblast. Zhong.Nan.Da.Xue.Xue.Bao.Yi.Xue.Ban. 2004;29(4):489-491. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16134616.
  117. Li, N. Q. Clinical and experimental study on shen-qo injection with chemotherapy in the treatment of malignant tumor of digestive tract. Zhongguo Zhong.Xi.Yi.Jie.He.ZaZhi. 1992;12(10):579, 588-592. https://europepmc.org/abstract/med/1302539.
  118. Zee-Cheng, R. K. Shi-quan-da-bu-tang (ten significant tonic decoction), SQT. A potent Chinese biological response modifier in cancer immunotherapy, potentiation and detoxification of anticancer drugs. Methods Find.Exp Clin Pharmacol 1992;14(9):725-736. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1294861.
  119. Ma R, Xie RF .The effect of Radix Astragali on mouse marrow hemopoiesis. J Tradit Chin Med 1983;3(3):199-204. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6556405.
  120. Matkovic Z, Zivkovic V, Korica M, Plavec D, Pecanic S, Tudoric N. Efficacy and safety of Astragalus membranaceus in the treatment of patients with seasonal allergic rhinitis. Phytother Res. 2010 Feb;24(2):175-81. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19504468.
  121. Lin Y, Wang B, Luo XQ. Clinical study of Astragalus's preventing the recurrence of asthma in children. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2011 Aug;31(8):1090-2. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21910341.
  122. Wang H, Chang B, Wang B. The effect of herbal medicine including Astragalus membranaceus (fisch) bge, codonpsis pilosula and glycyrrhiza uralensis fisch on airway responsiveness. Zhonghua Jie He He Hu Xi Za Zhi. 1998 May;21(5):287-8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11326953.
  123. Niu GH, Sun X, Zhang CM. Effect of compound Astragalus recipe on lymphocyte subset, immunoglobulin and complements in patients with myasthenia gravia. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2009 Apr;29(4):305-8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19526753.
  124. Cho JH, Cho CK, Shin JW, Son JY, Kang W, Son CG. Myelophil, an extract mix of Astragali Radix and Salviae Radix, ameliorates chronic fatigue: a randomised, double-blind, controlled pilot study. Complement Ther Med. 2009 Jun;17(3):141-6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19398067.
  125. Kim JH, Kim MH, Yang G, Huh Y, Kim SH, Yang WM. Effects of topical application of Astragalus membranaceus on allergic dermatitis. Immunopharmacol Immunotoxicol. 2013 Feb;35(1):151-6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23083228.
  126. Xu S, Tian BP, Zhang LH, Hua W, Xia LX, Chen ZH, Li W, Shen HH. Prevention of allergic airway hyperresponsiveness and remodeling in mice by Astragaliradix antiasthmatic decoction. BMC Complement Altern Med. 2013 Dec 25;13:369. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24367979.
  127. Wang J, Zhang QY, Chen YX. Effects of Astragalus membranaceus on cytokine secretion of peripheral dendritic cells in children with Henoch-Schonlein purpurain the acute phase. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2009 Sep;29(9):794-7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19960975.
  128. Mao SP, Cheng KL, Zhou YF. Modulatory effect of Astragalus membranaceus on Th1/Th2 cytokine in patients with herpes simplex keratitis. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2004 Feb;24(2):121-3. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15015443.
  129. Qian ZW, Mao SJ, Cai XC, Zhang XL, Gao FX, Lu MF, Shao XS, Li YY, Yang XK, Zhuo YA, et al. Viral etiology of chronic cervicitis and its therapeutic response to a recombinant interferon. Chin Med J (Engl). 1990 Aug;103(8):647-51. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2173655.
  130. Sangkitporn S, Shide L, Klinbuayaem V, Leenasirimakul P, Wirayutwatthana NA, Leechanachai P, Dettrairat S, Kunachiwa W, Thamlikitkul V. Efficacy and safety of zidovudine and zalcitabine combined with a combination of herbs in the treatment of HIV-infected Thai patients.. Southeast Asian J Trop Med Public Health. 2005 May; 36(3): 704-8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16124442.
  131. Kusum, M., Klinbuayaem, V., Bunjob, M., and Sangkitporn, S. Preliminary efficacy and safety of oral suspension SH, combination of five chinese medicinal herbs, in people living with HIV/AIDS ; the phase I/II study. J.Med.Assoc.Thai. 2004;87(9):1065-1070. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15516007.
  132. Wei JA, Sun LM, Chen YX. Effects of Ailing Granule on immuno-reconstruction in HIV/AIDS patients. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2006 Apr;26(4):319-21. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16688998.
  133. Peng JZ, Wu SH, Zhang LL, Hou YD, Colby B. Studies on inhibitory effects of nIFNs and rIFNs in combination with antiviral drugs on adenovirus multiplication. Zhongguo Yi Xue Ke Xue Yuan Xue Bao. 1984 Apr;6(2):116-9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/6085759.
  134. Ono K, Nakane H, Meng ZM, Ose Y, Sakai Y, Mizuno M. Differential inhibitory effects of various herb extracts on the activities of reverse transcriptase and various deoxyribonucleic acid (DNA) polymerases. Chem Pharm Bull (Tokyo). 1989 Jul;37(7):1810-2. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2478305.
  135. Yuan WL, Chen HZ, Yang YZ, et al. Chin. Effect of Astragalus membranaceus on electric activities of cultured rat beating heart cells infected with Coxsackie B-2 virus. Chin Med J (Engl). 1990;103(3):177–182. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2164463.
  136. Sun Y, Yang J. Experimental study of the effect of Astragalus membranaceus against herpes simplex virus type 1. Di Yi Jun Yi Da Xue Xue Bao. 2004;24(1):57–58. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14724098.
  137. Cui, X, Wang, Y, Kokudo, N, Fang, D, Tang, W. Traditional Chinese medicine and related active compounds against hepatitis B virus infection. Biosci.Trends 2010;4(2):39-47. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20448340.
  138. Liu WJ, Liu B, Guo QL., Zhang YC, Yuan YJ, Fu XD, Deng ZH, Lin J. Influence of ganciclovir and Astragalus membranaceus on proliferation of hematopoietic progenitor cells of cord blood after cytomegalovirus infection in vitro. Zhonghua Er.Ke.Za Zhi. 2004;42(7):490-494. View abstract. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15324563.
  139. Zhu H, Zhang Y, Ye G, Li Z, Zhou P, Huang C. In vivo and in vitro antiviral activities of calycosin-7-O-beta-D-glucopyranoside against coxsackie virus B3. PubMed. [Online] 2009. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19122283.
  140. Chen XJ, Bian ZP, Lu S, Xu JD, Gu CR, Yang D, Zhang JN. Cardiac protective effect of Astragalus on viral myocarditis mice: comparison with Perindopril. PubMed. [Online] 2006. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16710898.
  141. Dang SS, Jia XL, Song P, Cheng YA, Zhang X, Sun MZ, Liu EQ. Inhibitory effect of emodin and Astragalus polysaccharide on the replication of HBV. World J Gastroenterol. 12-7-2009;15(45):5669-5673. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2789219/.
  142. Wang S, Li J, Huang H, Gao W, Zhuang C, Li B, Zhou P, Kong D. Anti-hepatitis B virus activities of astragaloside IV isolated from radix Astragali. PubMed. [Online] 2009. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19122295.
  143. Lien AS, Jiang YD, Chih-Hsin Mou MS, Sun MF, Bih-Shya Gau RN, Yen HR. Integrative Traditional Chinese Medicine Therapy Reduces the Risk of Diabetic Ketoacidosis in Patients with Type 1 Diabetes Mellitus. J Ethnopharmacol. 2016 Jun 20. pii: S0378-8741(16)3. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27340102.
  144. Huang CL, Lu YP. Effect of Astragalus injection on insulin resistance in auxiliary treating patients with diabetes mellitus type 2. Zhongguo Zhong.Xi.Yi.Jie.He.Za Zhi. 2003;23(10):779-780. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14626197.
  145. Yin X, Zhang S, Kong Y, and et al. Observation on efficiency of jiangtang capsule in treating diabetes mellitus type 2 with hyperlipidemia. Chinese Journal of Integrated Traditional and Western Medicine 2001;7(3):214-216. https://www.researchgate.net/publication/225161436.
  146. Chao M, Zou D, Zhang Y, Chen Y, Wang M, Wu H, Ning G, Wang W. Improving insulin resistance with traditional Chinese medicine in type 2 diabetic patients. Endocrine. 2009;36(2):268-274. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19728183.
  147. Gao, S. R., Bu, J. H., and Zhu, L. Z. Preliminary exploration on effect of qilian decoction in intervention treatment of diabetes mellitus type 2 with insulin resistance and its influence on related inflammatory cytokines. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2004 Jul;24(7):593-5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15307695.
  148. Tian H, Lu J, He H, Zhang L, Dong Y, Yao H, Feng W, Wang S. The effect of Astragalus as an adjuvant treatment in type 2 diabetes mellitus: A (preliminary) meta-analysis. Ethnopharmacol. 2016 Sep 15;191:206-215. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27269392.
  149. Liang HY, Hou F, Ding YL, Zhang WN, Huang XH, Zhang BY, Liu Y. Clinical evaluation of the antioxidant activity of Astragalus in women with gestational diabetes. Nan Fang Yi Ke Da Xue Xue Bao. 2009 Jul;29(7):1402-4. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19620065.
  150. Zou F, Mao XQ, Wang N, Liu J, Ou-Yang JP. Astragalus polysaccharides alleviates glucose toxicity and restores glucose homeostasis in diabetic states via activation of AMPK. Acta Pharmacol Sin. 2009 Dec;30(12):1607-15. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19960007.
  151. Mao XQ, Yu F, Wang N, Wu Y, Zou F, Wu K, Liu M, Ouyang JP. Hypoglycemic effect of polysaccharide enriched extract of Astragalus membranaceus in diet induced insulin resistant C57BL/6J mice and its potential mechanism. Phytomedicine. 2009 May;16(5):416-25. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19201177.
  152. Liu M, Wu K, Mao X, Wu Y, Ouyang J. Astragalus polysaccharide improves insulin sensitivity in KKAy mice: regulation of PKB/GLUT4 signaling in skeletal muscle. J Ethnopharmacol. [Online] 2010 Jan 8;127(1):32-7. doi: 10.1016/j.jep.2009.09.055. Epub 2009 Oct 2. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19800959.
  153. Wu Y, Ou-Yang JP, Wu K, Wang Y, Zhou YF, Wen CY. Hypoglycemic effect of Astragalus polysaccharide and its effect on PTP1B. Acta Pharmacol Sin. [Online] 2005 Mar;26(3):345-52. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15715932.
  154. Wang N, Zhang D, Mao X, Zou F, Jin H, Ouyang J. Astragalus polysaccharides decreased the expression of PTP1B through relieving ER stress induced activation of ATF6 in a rat model of type 2 diabetes. Mol.Cell Endocrinol 8-13-2009;307(1-2):89-98. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19524131.
  155. Li, HB, Ge YK, Zhang L, Zheng XX. Astragaloside IV improved barrier dysfunction induced by acute high glucose in human umbilical vein endothelial cells. Life Sci 8-15-2006;79(12):1186-1193. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16650877.
  156. Yu J, Zhang Y, Sun S, Shen J, Qiu J, Yin X, Yin H, Jiang S. Inhibitory effects of astragaloside IV on diabetic peripheral neuropathy in rats. Can J Physiol Pharmacol. [Online] 2006 Jun;84(6):579-87. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16900242.
  157. Lei ZY, Qin H, Liao JZ. Action of Astragalus membranaceus on left ventricular function of angina pectoris. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 1994 Apr;14(4):199-202, 195. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7950192.
  158. Li SQ, Yuan RX, Gao H. Clinical observation on the treatment of ischemic heart disease with Astragalus membranaceus. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 1995 Feb;15(2):77-80. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7787395.
  159. Fu S, et al. Huangqi injection {a traditional Chinese patent medicine} for chronic heart failure: a systematic review. PLoS One. (2011). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3089614/.
  160. Yang QY, Lu S, Sun HR. Clinical effect of Astragalus granule of different dosages on quality of life in patients with chronic heart failure. Chin J Integr Med. (2011). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21390582.
  161. Zhou ZL, Yu P, Lin D. Study on effect of Astragalus injection in treating congestive heart failure. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. (2001). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12575607.
  162. Yang QY, Lu S, Sun HR. Effects of Astragalus on cardiac function and serum tumor neorosis factor-alpha level in patients with chronic heart failure]. . Zhongguo Zhong.Xi.Yi.Jie.He.Za Zhi. 2010;30(7):699-701. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20929124.
  163. Zhang JG, Gao DS, Wei GH. Clinical study on effect of Astragalus injection on left ventricular remodeling and left ventricular function in patients with acute myocardial infarction. Zhongguo Zhong.Xi.Yi.Jie.He.Za Zhi. 2002;22(5):346-348. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12584831.
  164. Chen LX, Liao JZ, Guo WQ. Effects of Astragalus membranaceus on left ventricular function and oxygen free radical in acute myocardial infarction patients and mechanism of its cardiotonic action. Zhongguo Zhong. Xi. Yi Jie He Za Zhi. 1995; 15(3): 141-143. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7647526.
  165. Yang QY, Chen KJ, Lu S, Sun HR. Research progress on mechanism of action of Radix Astragalus in the treatment of heart failure. Chin J Integr Med 2012;18(3):235-240. https://link.springer.com/article/10.1007/s11655-012-1022-1.
  166. Meng D, Chen XJ, Bian YY, Li P, Yang D, Zhang JN. Effect of astragalosides on intracellular calcium overload in cultured cardiac myocytes of neonatal rats. Am J Chin Med. [Online] 2005;33(1):11-20. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15844829.
  167. Lei Y, Gao Q, Li YS. Study on effects of Astragalus, Angelica and their combination on vascular endothelial cell proliferation in vitro. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2003 Oct;23(10):753-6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14626189.
  168. Zhang WD, et al. Astragaloside IV from Astragalus membranaceus shows cardioprotection during myocardial ischemia in vivo and in vitro. Planta Med. (2006). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16450288.
  169. Lin Y, Ning XF, Yu W, Li ZP. Effects of astragaloside IV on cardiac collagen content in rats with acute myocardial infarction and its mechanisms. Chin Pharm J (Chin) 2008;43:833-837. https://jglobal.jst.go.jp/en/detail?JGLOBAL_ID=200902275650724764&rel=0.
  170. Zhang ZC, Li SJ, Yang YZ, Chen RZ, Chen YZ. Effect of astragaloside on myocardial fibrosis in chronic myocarditis. Chin J Integr Tradit West Med (Chin) 2007;27:728-730. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17879539.
  171. Xu XL, Ji H, Gu SY, Huang QJ, Chen YP. Effects of astragaloside IV on experimental ventricular remodeling in mice and its mechanism from matrix metalloproteinase aspect. J China Pharm Univ (Chin) 2010;41:70-75. http://www.zgykdxxb.cn/jcpuen/ch/reader/view_abstract.aspx?file_no=20100113&flag=1.
  172. Zhou JY, Fan Y, Kong JL, Wu DZ, Hu ZB. Effects of components isolated from Astragalus membranaceus Bunge on cardiac function injured by myocardial ischemia reperfusion in rat. Zhongguo Zhong Yao Za Zhi. 2000;25(5):300-302. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12512456.
  173. Chen XJ, Meng D, Feng L, Bian YY, Li P. Protective effect of astragalosides on myocardial injury by isoproterenol in SD rats. Am J Chin Med. [Online] 2006;34(6):1015-25. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17163590.
  174. Luo Z, et al. Astragalus membranaceus prevents daunorubicin-induced apoptosis of cultured neonatal cardiomyocytes: role of free radical effect of Astragalus membranaceus on daunorubicin cardiotoxicity. Phytother Res. (2009). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19172580.
  175. Zhang J, Gu JY, Chen ZS, Xing KC, Sun B. Astragalus polysaccharide suppresses palmitate-induced apoptosis in human cardiac myocytes: the role of Nrf1and antioxidant response. Int J Clin Exp Pathol. 2015 Mar 1;8(3):2515-24. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26045757.
  176. Chen CC, Lee HC, Chang JH, Chen SS, Li TC, Tsai CH, Cho DY, Hsieh CL. Chinese Herb Astragalus membranaceus Enhances Recovery of Hemorrhagic Stroke: Double-Blind, Placebo-Controlled, Randomized Study. Evid Based Complement Alternat Med. 2012;2012:708452. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3310143/.
  177. Liu ZL, Liu ZJ, Liu JP, Kwong JS. Herbal medicines for viral myocarditis. Cochrane Database Syst.Rev. 2012;11:CD003711. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3407372/.
  178. Li NY, Yu H, Li XL, et al. Astragalus Membranaceus Improving Asymptomatic Left Ventricular Diastolic Dysfunction in Postmenopausal Hypertensive Women with Metabolic Syndrome: A Prospective, Open-Labeled, Randomized Controlled Trial. Chin Med J (Engl). 2018 Mar 5;131(5):516-526. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29483384.
  179. Hikino H, Funayama S, and Endo K. Hypotensive principle of Astragalus and Hedysarum roots. Planta Medica 1976;30:297-302. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1005534.
  180. Yao LM, Liu TW, Wu WF. Effects of Astragalus injection in reversing left ventricular hypertrophy induced by renal hypertension in rats. Zhongguo Zhong.Xi.Yi.Jie.He.ZaZhi. 2009;29(10):918-921. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20073225.
  181. Deng G, Yu YR. Radix Astragali improves impaired endothelial dependent vasodilation in obese rat. Sichuan Da Xue Xue Bao Yi Xue Ban. 2009 Jul;40(4):608-11. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19764554.
  182. Li MR, Yu YR, Deng G. Astragalus membranaceus improves endothelial-dependent vasodilator function in obese rats. Nan Fang Yi Ke Da Xue Xue Bao. 2010 Jan;30(1):7-10. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20117973.
  183. You Y, et al. Anti-atherosclerotic function of Astragali Radix extract: downregulation of adhesion molecules in vitro and in vivo . BMC Complement Altern Med. (2012). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22536886.
  184. Li SQ, He H. Effects of Astragalus Membranacus on superoxide dismutase and lipid peroxide in patients with pectoris. Chin J Integr Med Cardio-Cerebrovasc Dis (Chin) 2003; 1231-1234. 
  185. Wang YF, et al. polysaccharides on ATP binding Protective effect of Astragalus cassette transporter A1 in THP-1 derived foam cells exposed to tumor necrosis factor-alpha. Phytother Res. (2010). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19653192.
  186. Oram JF. ATP-binding cassette transporter A1 and cholesterol trafficking. Curr Opin Lipidol. (2002). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12151852.
  187. Fujiwara Y, et al. Triterpenoids isolated from Zizyphus jujuba inhibit foam cell formation in macrophages. J Agric Food Chem. (2011). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21446758.
  188. Zhang C, et al. Mechanisms underlying vasorelaxant action of astragaloside IV in isolated rat aortic rings. Clin Exp Pharmacol Physiol. (2007). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17439405.
  189. Zhang WD, et al. Astragaloside IV dilates aortic vessels from normal and spontaneously hypertensive rats through endothelium-dependent and endothelium-independent ways. Planta Med. (2006). http://agris.fao.org/agris-search/search.do?recordID=US201301090590
  190. Qiu LH, Xie XJ, Zhang BQ. Astragaloside IV improves homocysteine-induced acute phase endothelial dysfunction via antioxidation. Biol Pharm Bull. (2010) . https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20410599.
  191. Zhang N, et al. Astragaloside IV improves metabolic syndrome and endothelium dysfunction in fructose-fed rats. Molecules. (2011). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21555978.
  192. Yang HY, Li J, Yi M. Study on chronical hepatitis B with treatment of integrative traditional Chinese and Western medicine. Zhongguo Zhong Yao Za Zhi. 2006 Aug;31(15):1277-80. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17048576.
  193. Chen H, Weng L. Comparison on efficacy in treating liver fibrosis of chronic hepatitis B between Astragalus Polygonum anti-fibrosis decoction and jinshuibao capsule. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2000 Apr;20(4):255-7. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11789260.
  194. Tang LL, Sheng JF, Xu CH, Liu KZ. Clinical and experimental effectiveness of Astragali compound in the treatment of chronic viral hepatitis B. J Int Med Res 2009;37(3):662-667. http://journals.sagepub.com/doi/abs/10.1177/147323000903700308.
  195. Zhang BZ, Ding F, Tan LW. Clinical and experimental study on yi-gan-ning granule in treating chronic hepatitis B. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi 1993;13(10):597-9, 580. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8312695.
  196. Changtai Zhu, Hao Cao, Xifa Zhou, Chunlei Dong, Judong Luo, Changsong Zhang, Jinming Liu, and Yang Ling. Meta-Analysis of the Clinical Value of Danshen Injection and Huangqi Injection in Liver Cirrhosis. Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine Volume 2013(2013), Article ID 842824, 8 pages: s.n. https://www.hindawi.com/journals/ecam/2013/842824/.
  197. Tan YW, Yin YM, Yu XJ. Influence of Salvia miltiorrhizae and Astragalus membranaceus on hemodynamics and liver fibrosis indexes in liver cirrhotic patients with portal hypertension. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2001 May;21(5):351-3. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12577420.
  198. Zhang YD, Shen JP, Zhu SH, Huang DK, Ding Y, Zhang XL. Effects of Astragalus (ASI, SK) on experimental liver injury. Yao Xue Xue Bao. [Online] 1992;27(6):401-6. https://europepmc.org/abstract/med/1442065.
  199. Dang SS, Zhang X, Jia XL, Cheng YA, Song P, Liu EQ, He Q, Li ZF. Protective effects of emodin and Astragalus polysaccharides on chronic hepatic injury in rats. Chin Med J (Engl). [Online] 2008 Jun 5;121(11):1010-4. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18706249.
  200. Wang DQ, Critchley JA, Ding BG, Ma YQ, Zhao HL, Thomas GN, Tian YP, Tomlinson B, Critchley LA, Edward JA. Protection against paracetamol-induced hepatic damage using total flavonoids of Astragalus. Zhongguo Zhong Yao Za Zhi. [Online] 2001 Sep;26(9):617-20. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12776431.
  201. Wang DQ, Ding BG, Ma YQ, Zhao HL, Neil TG, Brian T, Tian YP, Wang CB, Critchley JA. Studies on protective effect of total flavonoids of Astragalus on liver damage induced by paracetamol. Zhongguo Zhong Yao Za Zhi. [Online] 2001 Jul;26(7):483-6. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12776364.
  202. Liu H, Wei W, Sun WY, Li X. Protective effects of astragaloside IV on porcine-serum-induced hepatic fibrosis in rats and in vitro effects on hepatic stellate cells. J Ethnopharmacol. 4-21-2009;122(3):502-508. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19429320.
  203. Ti YX, Pan ZX, Wu C. Intervention of Astragalus injection on the kidney injury after cardiopulmonary bypass of infants congenital heart disease. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. (2011). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21812263.
  204. Qu ZL, Dong H, Wang SD. Effects of Astragalus injection on renal function in patients after cardiac valve replacement with cardiopulmonary bypass. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. (2009). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19526755.
  205. Zhang, Shergis JL, Yang L, et al. Astragalus membranaceus (Huang Qi) as adjunctive therapy for diabetic kidney disease: An updated systematic review and meta-analysis. J Ethnopharmacol. 2019 Jul 15;239:111921. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31034954
  206. Li M, Wang W, Xue J, Gu Y, Lin S. Meta-analysis of the clinical value of Astragalus membranaceus in diabetic nephropathy. J Ethnopharmacol. (2011) . https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20951192.
  207. Nan Fang Yi Ke Da Xue Xue Bao. Integrated treatment of traditional Chinese medicine and western medicine for early- and intermediate-stage diabetic nephropathy. Zhao L, et al . (2007) . https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17666348.
  208. Wang HY, Chen YP. Clinical observation on treatment of diabetic nephropathy with compound fructus arctii mixture. Zhongguo Zhong.Xi.Yi.Jie.He.Za Zhi. 2004;24(7):589-592. https://europepmc.org/abstract/med/15307694.
  209. Lu ZM, Yu YR, Tang H, Zhang XX. The protective effects of Radix Astragali and Rhizoma Ligustici chuanxiong on endothelial dysfunction in type 2 diabetic patients with microalbuminuria. Sichuan Da Xue Xue Bao Yi Xue Ban. 2005 Jul;36(4):529-32. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16078580.
  210. Su L, Mao JC, Gu JH. Effect of intravenous drip infusion of cyclophosphamide with high-dose Astragalus injection in treating lupus nephritis. Zhong Xi Yi Jie He Xue Bao. (2007) . https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17498486.
  211. Li M, Ma JJ, Zhao XL, Zhu Y. Treating lupus nephritis by a drug pair of radix astragali and rehmanniae radix combined with glucocorticoid: a preliminary clinical study. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2014 Aug;34(8):956-9. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25223180.
  212. Li S, Yin XX, Su T, Cao C, Li X, Rao XR, Li X. Therapeutic effect of Astragalus and Angelica mixture on the renal function and TCM syndrome factors in treating stage 3 and 4 chronic kidney disease patients. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi. 2014 Jul;3. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25137839.
  213. Wu HM, Tang JL, Cao L, Sha ZH, Li Y. Interventions for preventing infection in nephrotic syndrome. Cochrane Database Syst.Rev. 2012;4:CD003964. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22513919.
  214. Chen LP, Zhou QL, Yang JH. Protective effects of astragali injection on tubular in patients with primary nephrotic syndrome. Zhong Nan Da Xue Xue Bao Yi Xue Ban. (2004). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16145898.
  215. Ahmed MS, et al. Treatment of idiopathic membranous nephropathy with the herb Astragalus membranaceus. Am J Kidney Dis. (2007). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18037104.
  216. Leehey DJ, Casini T, Massey D. Remission of membranous nephropathy after therapy with Astragalus membranaceus. Am J Kidney Dis. 2010 Apr;55(4):772. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20338467.
  217. Zuo C, Xie XS, Qiu HY, Deng Y, Zhu D, Fan JM. Astragalus mongholicus ameliorates renal fibrosis by modulating HGF and TGF-beta in rats with unilateral ureteral obstruction. J Zhejiang Univ Sci B. [Online] 2009 May;10(5):380-90. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19434765.
  218. Zuo C, Xie X, Deng Y, Fan J. Effect of Astragalus mongholicus on expression of transforming growth factor- beta1 in SD rats with unilateral ureteral occlusion. Zhongguo Zhong Yao Za Zhi. [Online] 2009 Jan;34(2):193-8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19385185.
  219. Zuo C, Xie X, Deng Y, Fan J. Regulative effect of Astragalus mongholicus on hepatocyte growth factor and transforming growth factor-beta1 in rats with unilateral ureteral obstruction. Wei Sheng Yan Jiu. [Online] 2008 Sep;37(5):566-70. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19069655.
  220. Zhang YW, Wu CY, Cheng JT. Merit of Astragalus polysaccharide in the improvement of early diabetic nephropathy with an effect on mRNA expressions of NF-kappaB and IkappaB in renal cortex of streptozotoxin-induced diabetic rats . J Ethnopharmacol. (2007). http://europepmc.org/abstract/med/17900838.
  221. Zhang GZ, Wu XC, Peng XJ, Yi ZW, Mo SH, Tan H. Effects of Astragalus on renal tubulointerestitial lesions and expression of NF-kappaB and MCP-1 in renal tissues in rat experimental IgA nephropathy. Zhongguo Dang Dai Er Ke Za Zhi. [Online] 2008 Apr;10(2):173-8. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18433541.
  222. Zhang HW, Lin ZX, Xu C, Leung C, Chan LS. Astragalus (a traditional Chinese medicine) for treating chronic kidney disease. Cochrane Database Syst Rev. 2014 Oct 22;(10). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25335553.
  223. Li SM, Yan JX, Yang L. Effects of Astragalus injection on renal tubular function in patients with IgA nephropathy. Zhongguo Zhong Xi Yi Jie He Za Zhi (2006). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16841664.
  224. Yeh TS, Chuang HL, Huang WC, Chen YM, Huang CC, Hsu MC. Astragalus membranaceus improves exercise performance and ameliorates exercise-induced fatigue in trained mice. Molecules. 2014 Mar 3;19(3):2793-807. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24595275.
  225. Zhang G, Zhou SM, Zheng SJ, Liu FY, Gao YQ. Astragalus on the anti-fatigue effect in hypoxic mice. Int J Clin Exp Med. 2015 Aug 15;8(8):14030-5. eCollection 2015. http://www.ijcem.com/files/ijcem0008943.pdf.
  226. Lu L, Wang DT, Shi Y, Yin Y, Wei LB, Zou YC, Huang B, Zhao Y, Wang M, Wan H, Li CJ, Diao JX. Astragalus polysaccharide improves muscle atrophy from dexamethasone- and peroxide-induced injury in vitro. Int J Biol Macromol. 2013 Oct;61:7-16. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23817095.
  227. Oh HA, Choi HJ, Kim NJ, Kim DH. Anti-stress effect of astragaloside IV in immobilized mice. J Ethnopharmacol. 2014 May 14;153(3):928-32. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24709311. 
  228. Liu CH, Tsai CH, Li TC, et al.,Effects of the traditional Chinese herb Astragalus membranaceus in patients with poststroke fatigue: A double-blind, randomized, controlled preliminary study. J Ethnopharmacol. 2016 Dec 24;194:954-962. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27773802
  229. Huang XP, Tan H, Chen BY, Deng CQ. Astragalus extract alleviates nerve injury after cerebral ischemia by improving energy metabolism and inhibiting apoptosis. Biol Pharm Bull. 2012;35(4):449-54. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22466546.
  230. Li WZ, Li WP, Zhang W, Yin YY, Sun XX, Zhou SS, Xu XQ, Tao CR. Protective effect of extract of Astragalus on learning and memory impairments and neurons' apoptosis induced by glucocorticoids in 12-month-old male mice. Anat Rec (Hoboken). 2011 Jun;294(6):1003-14. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21538932.
  231. Lu MC, Yao CH, Wang SH, et al. Effect of Astragalus membranaceus in rats on peripheral nerve regeneration: in vitro and in vivo studies. J Trauma. 2010 Feb;68(2):434-40. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20154555.
  232. Shi R, He L, Hu Y, et al. The regulatory action of radix astragali on M-cholinergic receptor of the brain of senile rats. J Tradit Chin Med 2001;21:232-5. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11789335.
  233. Dun C, Liu J, Qiu F, et al. Effects of Astragalus polysaccharides on memory impairment in a diabetic rat model. Neuropsychiatr Dis Treat. 2016;12:1617-1621. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4936836/.
  234. Chan WS, Durairajan SS, Lu JH, et al. Neuroprotective effects of Astragaloside IV in 6-hydroxydopamine-treated primary nigral cell culture. Neurochem Int 2009; 55(6): 414-422. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19409437.
  235. Aldarmaa J, Liu Z, Long J, Mo X, Ma J, Liu J. Anti-convulsant effect and mechanism of Astragalusmongholicus extract in vitro and in vivo: protection against oxidative damage and mitochondrial dysfunction. Neurochem Res. 2010 Jan;35(1):33-41. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19578991.
  236. Kim W, Kim SH, Park SK, Chang MS. Astragalus membranaceus ameliorates reproductive toxicity induced by cyclophosphamide in male mice. Phytother Res. 2012 Sep;26(9):1418-21. https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/ptr.4756.
  237. Zhen JB, Li WP, Zuo Y, Xu YL, Wang YR. Astragalus protects the testis following testicular torsion/detorsion in rats. Zhonghua Nan Ke Xue. 2008 Oct;14(10):951-3. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19157111.
  238. Hong CY, Ku J, Wu P. Astragalus membranaceus stimulates human sperm motility in vitro. Am J Chin Med 1992;20:289-294. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1471613.
  239. Lee D, Lee SH, Song J, Jee HJ, Cha SH, Chang GT. Effects of Astragalus Extract Mixture HT042 on Height Growth in Children with Mild Short Stature: A Multicenter Randomized Controlled Trial. Phytother Res. 2018 Jan;32(1):49-57. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29130588
  240. Song J, Lee SH, Lee D, Kim H. Astragalus Extract Mixture HT042 Improves Bone Growth, Mass, and Microarchitecture in Prepubertal Female Rats: A Microcomputed Tomographic Study. Evid Based Complement Alternat Med. 2017;2017:5219418.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28572830
  241. Kim JY, Song M, Lee D, Song J, Park SW, Park J, Park S, Choi HY, Kim H. Effect of HT042, herbal formula, on longitudinal bone growth in spontaneous dwarfrats. Molecules. 2013 Oct 28;18(11):13271-82.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24169467
  242. Lee D, Lee SH, Lee YH, Song J, Kim H. Astragalus Extract Mixture HT042 Increases Longitudinal Bone Growth Rate by Upregulating Circulatory IGF-1 in Rats. Evid Based Complement Alternat Med. 2017;2017:6935802.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28713437
  243. Kim MY, Kim JY, Lim D, Lee D, Kim Y, Chang GT, Choi HY, Kim H. Skeletal growth and IGF levels in rats after HT042 treatment. Phytother Res. 2012 Dec;26(12):1771-8.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22388791
  244. Kim MY, Park Y, Pandit NR, Kim J, Song M, Park J, Choi HY, Kim H. The herbal formula HT042 induces longitudinal bone growth in adolescent femalerats. J Med Food. 2010 Dec;13(6):1376-84.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21091251
  245. Song J, Lee D, Min B, Bae JS, Chang GT, Kim H. Safety evaluation of Astragalus extract mixture HT042 and its constituent herbs in Sprague-Dawley rats. Phytomedicine. 2017 Aug 15;32:59-67.https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28732808
     


בחזרה לדף הראשי של האינדקס

חזרה לתחילת העמוד

חזרה לעמוד הקודם