- דילוג לתוכן הדף
- הגדלת טקסט
- הקטנת טקסט
- פונט קריא
- הדגשת כותרות
- הדגשת קישורים
- ניגודיות גבוהה
- שחור לבן
- איפוס
- סגירה
כללי | מקורות | תפקידים | תכונות | ספיגה והפרשה | סוגי תוספים | גורמים לחוסר | תסמיני חוסר | עודף | RDA | מינונים | אינטראקציות חיוביות | אינטראקציות שליליות | התוויות נגד | מחקרים | מקורות
ערך זה נתמך על ידי חברת אקוסאפ, המשלבת ידע מבוסס מחקר עם חומרי הגלם האיכותיים ביותר.
וִיטמין Bִ12 הינו ויטמין השייך לקבוצת ויטמיני B. הויטמין מיוצר על ידי חיידקים בבעלי חיים וחיוני בעיקר לייצור תאים חדשים במח העצם ולפעילות תקינה של מערכות העצבים והעיכול.
תהליך ספיגתו של הויטמין הינו מורכב ותלוי ברכיבים רבים כשהעיקרי ביניהם הוא חלבון הנמצא בקיבה ומכונה הגורם האינטרינזי (IF – Intrensic Factor). כמויות הויטמין הנדרשות לגוף אינן גדולות, אך משום שהוא משתתף בתהליכים רבים בגוף הוא בעל חשיבות עצומה ומחסור בו עלול לגרום להפרעות שונות במערכת העצבית ובתאי הדם.
מחסור בויטמין הינו שכיח באוכלוסיה ונובע מגורמים רבים הקשורים בעיקר לבעיות של ספיגה ולמחסור תזונתי. עם זאת, הויטמין נאגר בכבד לאורך זמן (3-6 שנים) ולכן תסמיני חוסר יופיעו רק בשלבים מאוחרים של מחסור בויטמין.
מקורות לויטמין Bִ12:
המקורות התזונתיים העיקריים לוִיטמין Bִ12 הם מזון מן החי –
בשר ועוף- במיוחד אברים פנימיים.
דגי ים- בעיקר טרית (סוג של סרדין, מומלץ טרי מהים ולא מקופסת שימורים) ומלית (סוג של דג טורף).
מוצרי חלב- בעיקר גבינה צהובה ורוקפור.
ביצים- בעיקר בחלמון הביצה.
קיימים מספר מקורות צמחיים כגון אצות ומוצרים מותססים (כמו טמפה ושמרי בירה), אך תכולת הויטמין בהם מועטה.
תפקידיו של ויטמין B12:
רכיב חיוני ביצירת חומצות גרעין (DNA ו-RNA שהן תרכובות אורגניות המכילות את החומר התורשתי). והתרבות של תאים חדשים בגוף וביניהם תאי הדם האדומים. חסר של הויטמין עלול לגרום לפגיעה בתאי מח העצם ולהתפתחות לא תקינה של תאי דם אדומים.
מסייע בייצור מיאלין (מעטפת תאי העצב) ובכך שומר על פעילות תקינה של תאי עצב (יחד עם ויטמיני B1 ו- B6).
משתתף בתהליכי חילוף החומרים של פחמימות, שומנים וחלבונים. הויטמין ביחד עם חומרים נוספים כגון ויטמיני B אחראי על פירוקן של אבות מזון אלו והפיכתם למקורות אנרגיה זמינים.
אחראי על הפיכת חומצה פולית לצורתה הפעילה.
תכונות נוספות של ויטמין B12:
מסיס במים.
בישול או חימום הורס כ- 30%-40% מתכולת הויטמין במזון.
מאוחסן בכבד ובמח העצם, בכמויות המספיקות למספר שנים.
הגוף יודע למחזר ויטמין B12- חלק ניכר מהויטמין הנמצא בכבד מופרש במרה, מתמזג עם הויטמין המגיע מהמזון ונספג חזרה במעי.
הפיכת הויטמין לצורתו הפעילה נעשית בכליות ובכבד.
ספיגה והפרשה של ויטמין Bִ12:
תהליך הספיגה של ויטמין B12 הינו מורכב. הויטמין המגיע מהמזון מפורק בקיבה באמצעות חומצות ואנזימים מפרקי חלבון ונקשר לחלבון המכונה הגורם האינטרינזי (IF – Intrinsic Factor). התרכובת הנוצרת עוברת אל החלק האחרון של המעיים הדקים שם מעביר החלבון את הויטמין אל תאי רירית המעי בעזרת מינונים נמוכים של יוני מגנזיום או סידן. בתאים אלו נקשר הויטמין אל חלבון נוסף המכונה טרנסקובלמין 2 אשר אחראי על הובלת הויטמין בזרם הדם והכנסתו אל תאי הגוף. העברת הויטמין מהתאים אל תאים אחרים נעשית באמצעות חלבון נוסף המכונה טרנסקובלמין 1. לרוב, הסיבה לחוסר ספיגה של ויטמין B12 טמונה בחוסר ברכיבים המאפשרים את הובלתו והטמעתו בתאי הגוף. עם זאת, במקרים מסוימים הסיבה טמונה בתזונה דלה בויטמין.
מרבית הויטמין נאגר בכבד ויכול להספיק ל- 3-5 שנים, שאר הויטמין נאגר ברקמות הגוף השונות.
עודפיו של הויטמין מופרשים בשתן. במקרים מסוימים של בעיות ספיגה הויטמין מופרש בצואה.
חשוב לציין כי ויטמין B12 חודר את השליה ומועבר בחלב אם. לכן בעת הריון והנקה יש לצרוך כמות מוגברת של הויטמין.
סוגי תוספים של B12:
קיימות 4 נגזרות שונות של ויטמין B12: אדנוזילקובלאמין, מתילקובלאמין, ציאנוקובלאמין והדרוקסיקובלאמין. מתוך ארבע הנגזרות, רק מתילקובלאמין ואדנוזילקובלאמין פעילות פיזיולוגית בגוף ומשמשות כקו-פקטורים לשני אנזימים (מתיונין-סינתאז MS ומתיל-מלוניל-קואנזים A מוטאז MUT) בעלי חשיבות קריטית בגוף האדם(24).
שתי הנגזרות הנוספות, הדרוקסיקובלאמין וציאנוקובלאמין, מהוות פרו-ויטמינים שאינם פעילים פיזיולוגית בגוף, אשר לאחר ספיגתם הם עוברים תהליכי המרה אנזימתיים בתאים כדי להפוך לקו-פקטורים הפעילים מתילקובלאמין או אדנוזילקובלאמין(25).
רוב תוספי התזונה בעולם ובישראל מבוססים על אחת משתי הנגזרות של ויטמין B12: מתילקובלמין (הנגזרת הטבעית הפעילה) או ציאנוקובלאמין (הנגזרת הסינתטית שאינה קיימת במזון ושאינה פעילה לכשעצמה). זאת משום שהנגזרות אדנוזילקובלאמין והידרוקסיקובלאמין אינן יציבות מספיק כתוסף תזונה. לעומת זאת, נגזרת ההידרוקסיקובלאמין מהווה תרופת מרשם הניתנת בהזרקה בלבד בעת הצורך(24,25). כיום יש מחקרים שהוכיחו כי נטילה דרך הפה של ויטמין B12 במינון גבוה הינה יעילה במידה שווה להזרקה שלו, כטיפול במצבי מחסור של ויטמין B12.
סקירות שונות(26,27) קובעות כי אין הבדל מהותי בזמינות הביולוגית ובספיגה של סוגי התוספים השונים. עם זאת, הזמינות הביולוגית עשויה להיות מושפּעת מגורמים שונים כגון פתולוגיות במערכת העיכול, גיל ושונות גנטית.
עמדה זו אומצה(25) גם על ידי משרד הבריאות האמריקני (ה-NIH):
גורמים לחוסר בויטמין Bִ12:
הגורמים העיקריים לחוסר בויטמין B12 הינם חוסר ספיגה מהמזון (חוסר ברכיבים המאפשרים את הובלתו והטמעתו בתאי הגוף) או ספיגה לקויה עקב מחלות או בעיות ספיגה שונות.
הפרעות ותסמינים הנגרמים עקב חוסר בויטמין Bִ12:
אנמְיה – חוסר בויטמין B12 פוגם בייצור תאי דם אדומים תקינים. כתוצאה עלולה להיווצר אנמיה בה תאי הדם האדומים גדולים מהרגיל (אנמיה מאקרוציטית) המלווה בתסמינים שלחולשה, עייפות, סחרחורות, קוצר נשימה במאמץ, חיוורון, קשיי ריכוז, דפיקות לב מואצות או בלתי סדירות, קור או תחושת נימול בגפיים, כאבי ראש ועוד.
עודף של ויטמין Bִ12 (רעילות):
אין סיכונים בכמות עודפת של ויטמין B12. העודפים לרוב מופרשים בשתן ובצואה. לעיתים נדירות יכולות להופיע תגובות אלרגיות לתכשירים הניתנים בהזרקה (יש לציין כי האלרגיה היא לחומרים הנוספים הניתנים בזריקה ולא לויטמין עצמו).
מינון יומי מומלץ של ויטמין Bִ12 לפי ה- RDA (Recommended daily allowance):
מלידָה עד גיל 6 חודשים- 0.4 מק"ג
מגיל 7 חודשים עד שנה- 0.5 מק"ג
גילאים 1-3 שנים- 0.9 מק"ג
גילאים 4-8 שנים- 1.2 מק"ג
גברים בגילאים 9-13 שנים- 1.8 מק"ג
גברים מגיל 14 ומעלה- 2.4 מק"ג
נשים בגילאים 9-13 שנים- 1.8 מק"ג
נשים מגיל 14 ומעלה- 2.6 מק"ג
נשים בהריון- 2.6 מק"ג
נשים מניקות- 2.8 מק"ג
**לפי ה- RDA, גוף האדם מכיל 2-6 מ"ג ויטמין, כאשר יותר ממחציתו נמצאת בכבד.
טווח מינון לטיפול בחוסר ויטמין Bִ12:
אנמְיה ממארת - 1000 מק"ג בהזרקה פעמיים בשבוע הראשון ואח"כ 100-200 מק"ג בהזרקה עד להעלמות האנמיה. לילדים- 30-50 מק"ג ליום בלקיחה פנימית.
ברוב המקרים, מומלץ לקחת ויטמין B12 תת לשוני, הנספג ישר לדם, מבלי לעבור במערכת העיכול.
תגובות הדדיות – השפעות גומלין (אינטראקציות) חיוביות עם ויטמין Bִ12:
חוּמצה פולית - ויטמין B12 פועל בשילוב עם חומצה פולית ביצירת המטען הגנטי (DNA) והתרבות של תאים חדשים, ביניהם תאי הדם האדומים. הויטמין אחראי על הפיכת חומצה פולית לצורתה הפעילה ולכן נטילת תוסף של חומצה פולית עלולה לגרום למחסור בויטמין B121.
תגובות הדדיות – השפעות גומלין (אינטראקציות) שליליות עם ויטמין Bִ12:
אשלגן – נטילת אשלגן כתוסף עלולה להעלות את חומציות הקיבה ולכן להפחית ספיגת ויטמין B1211.
גלולות למניעת הריוֹן – גלולות למניעת הריון כגון:
Gestodene- Estrogen (Gynera, Minulet, Meliane, Harmonet, Emily) עלולות להפריע לספיגה ופעילות של ויטמינים וביניהם ויטמין B129.
פיבראטים – תרופות ממשפחת הפיבראטים כגון Ciprofibrate ו-Lipanor.
Bezafibrate (Bezafibrate, Norlip) המשמשות להורדת שומנים בדם מעלות רמות הומוציסטאין ועלולות להפחית רמות של ויטמין B1212.
תרופות קושרות חומצות מרה – תרופות קושרות חומצות מרה (Resins) כגון Colistin (Colitacin), Colestyramineי(Questran) ו- Colestipolי(Colestid) מפחיתות ספיגה של שומנים בקיבה ועלולות לגרום לספיגה לקויה של ויטמינים וביניהם ויטמין B1213.
תרופות לסוּכרת - תרופות ממשפחת הביגואנידים (Biguanides) המשמשות לטיפול בסוכרת, ובעיקר Metforminי(Glucophage, Glucomin) הניתנת לטווח ארוך, גורמות להפחתה בהפרשת הגורם האינטרינזי ובכך לירידה בספיגה של ויטמין B1214,4.
במסגרת מחקר שנועד להעריך את הסיכון לחסר ויטמין B12, ביצעו החוקרים ניתוח משני לנתונים ממחקר מבוקר בו כ-2,000 משתתפים נטלו מטפורמין במינון 850 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 3.2 שנים23. המשתתפים בקבוצת המטפורמין המשיכו בנטילת התרופה 9 שנים נוספות. נמצא כי כי שיעור הסובלים מחסר או רמות נמוכות של ויטמין B12 היה גבוה יותר בקבוצת המטפורמין בהשוואה לפלסבו לאחר 5 שנים וגם לאחר 13 שנים. כמו כן, שימוש ממושך יותר במטפורמין היה מלווה בסיכון מוגבר לחסר ויטמין B12. שכיחות הסובלים מאנמיה הייתה גבוהה יותר בקבוצת המטפורמין, ללא תלות ברמת ויטמין B12 ובנוסף שכיחות הסובלים מנוירופתיה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפים שנטלו מטפורמין עם חסר ויטמין B12. החוקרים קוראים לביצוע בדיקות שגרתיות לבדיקת רמת ויטמין B12 בקרב מטופלים הנוטלים מטפורמין.
תרופות מעכבות משאבות מימן – אשְלגן (PPIs) – תרופות מעכבות משאבות מימן - אשלגן כגון י(Omeprazole (Omepradex, Losec ו- י(Lantoprazole (Lanton המשמשות לטיפול בהפרעות בקיבה כגון כיבים פפטיים וריפלוקס, גורמות לייצור מופחת של חומצות קיבה ועלולות לפגוע בספיגה של ויטמין B1215.
קולכיצין (Colchicine) – התרופהי(Colchicine (Colchicine המופקת מצמח המרפא סתוונית משמשת להפגת כאבים במקרים חריפים של שיגדון. קולכיצין עלולה לפגוע בפעילות הקולטנים של הגורם האינטרינזי אשר הינו בעל תפקיד מרכזי בספיגה של ויטמין B12. בנוסף, תופעות הלוואי של התרופה כוללות הפרעות במערכת העצבית אשר עדיין לא ברור האם הן נוצרות עקב הירידה בויטמין B12 או עקב השפּעת התרופה ישירות על המערכת העצבית19,20.
גז צחוק - חשיפה ממושכת לגז צחוק (המשמש כמשכך כאבים אצל רופאי שיניים למשל) עלולה לפגום החילוף החומרים של ויטמין B12 ולגרום לחוסר בו21.
תרופות לטיפול באיידְס – תרופות מסוימות כגוןי(Zidovudine (Combivir, Retrovir, Trizivir המשמשות לטיפול באיידס פוגעות במח העצם וגורמות להפחתה בספיגה ולירידה ברמות B12 בדם22.
התוויות נגד:
אין התוויות נגד לנטילת ויטמין B12.
מחקרים על ויטמין Bִ12:
כללי | מערכת העצבים | הריוֹן, לידַה והתפתחות היילוד | לב וכלי דם | שלד-שריר
כללי
בסקירה (2022) בוחנים החוקרים את העדויות ממחקרים קליניים ופרה-קליניים בהתייחס לקשר בין חומצות אמינו, כולין וויטמיני B ובין התפתחות אוטיזם או חומרת התסמינים. החוקרים מסבירים כי במקרים רבים אוטיזם קשור בהימצאות של חסרים תזונתיים, כאשר תיסוף לפני או במהלך ההריון עשוי להפחית את הסיכון להתפתחות אוטיזם ולהפחתת חומרת התסמינים. מהסקירה עולה כי ילדים עם אוטיזם מאופיינים עם רמות לא תקינות של חומצות אמינו שונות וברמות נמוכות של כולין, ויטמין B6, ויטמין B12 וחומצה פולית, ממצא אשר עשוי לנבוע מצריכה תזונתית לא מספקת. הגברת הצריכה התזונתית של כולין עשויה לתרום לשיפור תסמינים כמו חרדה, כישורי שפה, התנהגות חברתית ועיבוד חושי. תיסוף מותאם של ויטמיני B עשוי להפחית את הסיכון להתפתחות של אוטיזם וכן לתרום לשיפור התפקוד הנוירו-התנהגותי, אולם צריכה גבוהה מאוד נמצאה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות אוטיזם. רמה לא תקינה של חומצות אמינו הינה כתוצאה מצריכה תזונתית לא מספקת או מהפרעה במטבוליזם, כאשר לכולין ולוויטמיני B תפקיד בשיפור המטבוליזם ובשמירה על רמת חומצות האמינו. לפיכך, תיסוף ברכיבים תזונתיים אלה עשוי להוביל לשיפור בתסמיני אוטיזם. ספציפית, השילוב של ויטמין B6, ויטמין B12 וכולין עשוי לתרום למאזן חומצות האמינו טריפטופן, טירוזין ופנילאלנין להן תפקיד בתסמינים כמו היפראקטיביות ובעיות קשב. יחד עם זאת, ההשפעה הסינרגיסטית לא נחקרה בקרב משתתפים עם אוטיזם, ונדרשים מחקרים נוספים להערכת היעילות הקלינית תוך בחינת המינון המיטבי למניעה או להקלה על התסמינים בקבוצת גיל שונות.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35889852/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (2022) הוערכה ההשפעה של מגוון תרופות ותוספי תזונה על חומרת התסמינים בקרב מבוגרים וילדים עם אוטיזם. בסקירה נכללו 125 מחקרים בהם 7,450 ילדים / מתבגרים ו-18 מחקרים בהם 1,104 מבוגרים. במחקרים אלה נבדקה ההשפעה של 41 תרופות ו-17 תוספי תזונה. במסגרת הסקירה העדויות המחקריות מוצגות בחלוקה לפי קבוצות התסמינים, כולל קשיים בתקשורת החברתית, התנהגות חזרתית, מדד כללי של תסמיני הליבה, וכן תסמינים נוספים כגון עצבנות, תסמיני קשב וריכוז, תסמיני חרדה ודיכאון, רמת סטרס של הדמות המטפלת, תפקוד כללי, איכות החיים, סבילות ופרישה מהמחקר. באופן כללי נמצאו עדויות להשפעה מיטיבה של תרופות מסוימות, כולל תרופות ניסיוניות. בהתייחס לתוספי תזונה, לא נמצאו עדויות חד-משמעיות לגבי מידת היעילות.
להלן סיכום הממצאים:
החוקרים מסכמים כי טיפולים תרופתיים מסוימים עשויים לתרום לשיפור תסמיני הליבה של אוטיזם, אולם ייתכן כי השיפור הינו תוצאה של שיפור בתסמינים הנלווים. באופן כללי העדויות לגבי היעילות והבטיחות של תרופות ותוספי תזונה הינן ראשוניות בלבד ולכן לא ניתן להמליץ עליהם לשימוש שגרתי כחלק מהטיפול בתסמיני הליבה של אוטיזם.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35246237/
בסקירה שיטתית (2022) עדכנית הוערכו העדויות לגבי התערבויות תזונתיות שונות כחלק מהטיפול באוטיזם. בסקירה נכללו 21 מחקרים קליניים מבוקרים, מהם ב-8 מחקרים נבדקה ההשפעה של תוספי פרוביוטיקה, ב-2 מחקרים של פרה-ביוטיקה, במחקר אחד נבדק השילוב של פרוביוטיקה ופרה-ביוטיקה, ב-6 מחקרים נבדקה ההשפעה של נוגדי חמצון ופוֹליפנוֹלים, ב-3 מחקרים נבדקה ההשפעה של חלב נאקות, ובמחקר אחד נבדקה ההשפעה של ויטמין D. מחקרים אלה נערכו בקרב ילדים החל מגיל 18 חודש, כאשר בשני מחקרים נכללו גם צעירים עד גיל 27.
להלן הממצאים העיקריים:
החוקרים מציינים כי בהינתן ההופעה המוקדמת של אוטיזם, השימוש בתוספי תזונה עשוי לסייע במניעת חסרים תזונתיים בקרב ילדים עם אוטיזם. התועלת של התוספים נובעת מההשפעה הגופנית הרחבה דרך ציר המעי-מוח תוך סיכון נמוך להשפעות שליליות. הם מסכמים כי הממצאים המוצגים בסקירה מצביעים על התועלת של התערבות תזונתית כחלק מהטיפול באוטיזם.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35477082/
בסקירה שיטתית (מאי 2017) מעריכים החוקרים את היעילות והבטיחות של התערבויות תזונתיות ושימוש בתוספי תזונה לטיפול בילדים עם אוטיזם. בסקירה נכללו 19 מחקרים אקראיים מבוקרים, עם סך הכל 732 משתתפים בגילאי 2-12. במחקרים השונים נבדקה ההשפעה של תוספי אומגה 3 (ארבעה מחקרים), אנזימי עיכול (שני מחקרים), דיאטה נטולת גלוטן וקזאין (ארבעה מחקרים) או התערבויות אחרות, ומשך הטיפול נע בין שבעה ימים לשנתיים. העדויות לגבי השימוש בתוספים נוספים (B12 וקרניטין) מצביעות על שיפור מסוים בחומרת התסמינים אולם אינן מספיקות על מנת להסיק על יעילות. החוקרים מציינים כי היו הבדלים גדולים בין המחקרים בהתייחס לצורת ההתערבות, למשך ההתערבות ולמדדים שנבדקו וכי מספר המשתתפים היה נמוך. הם מסכמים כי באופן כללי יש מעט עדויות התומכות בטיפול תזונתי לילדים עם אוטיזם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28562286
המחקר הנוכחי מציג סקירה של כ-100 מאמרים בנושא במטרה להציג מידע עדכני לגבי הגורמים המשפיעים על זמינות B12 במזון ולבחון כיצד ניתן למנוע חסר בקרב אוכלוסיות בסיכון – צמחוניים וקשישים. לטענת החוקרים ישנם סוגים שונים של צמחים, אצת ספירולינה לדוגמא, אשר מכילים וויטמין B12 אך בצורה שאינה זמינה לגוף האדם. צלעומת זאת, מכיוון ש-B12 מיוצר באופן בלעדי ע"י סוג מסוים של בקטריה, מזונות מותססים, כמו טמפה המכילה 0.7-8 מק"ג B12 ל-100 גרם, יכולים להוות מקור טוב לוויטמין. בנוסף, החוקרים דנים בגורמים נוספים אשר עלולים לפגוע בזמינות הוויטמין במזון, כמו חימום או כימיקלים שונים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23782218
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (2023) נבדקה היעילות של תוסף תזונה לטיפול בעייפות ממושכת. התוסף (Improve™) מבוסס על מיצוי רימון וויטמינים מסיסים במים, כאשר כל מנה של 1.6 גרם מכילה 500 מ"ג מיצוי רימון, 200 מ"ג ויטמין C, 16 מ"ג ניאצין, 7 מ"ג ויטמין B2, 6 מ"ג ויטמין B5, 5.55 מ"ג ויטמין B1, 4 מ"ג ויטמין B6, 200 מק"ג חומצה פולית, 50 מק"ג ביוטין ו-12.5 מק"ג ויטמין B12. במחקר נכללו 58 משתתפים בגיל 18 עד 75 אשר דיווחו על עייפות ממושכת ברמה קלה עד בינונית. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת התוסף או פלסבו, מנה אחת ליום למשך 56 יום עם 28 ימי מעקב לאחר מכן. נמצא כי בהשוואה לפלסבו נטילת התוסף הייתה מלווה בציוני עייפות נמוכים יותר גם בסיום תקופת ההתערבות וגם בסיום תקופת המעקב. לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות בציון מדד איכות החיים (SF-12) או במדדים הביוכימיים הקשורים בעייפות וסטרס. החוקרים מסכמים כי נטילת התוסף הייתה יעילה להקלה על עייפות ממושכת בקרב מבוגרים בריאים. החוקרים מדווחים על העדר מימון חיצוני למחקר, אחד החוקרים מועסק על ידי חברת Esserre Pharma Srl שסיפקה את התוסף.
https://www.mdpi.com/2072-6643/15/13/2883
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (מאי 2016) נבדקה ההשפעה הסינרגיסטית של שלושה רכיבים טבעיים: לבונה (Boswellia), בטאין ומיו-אינוזיטול לטיפול בגידול שפיר בשד מסוג פיברואדנומה. במחקר נכללו 64 מטופלות בגילאי 15-30, אשר חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הפלסבו. כל המשתתפות נטלו 2 כמוסות פעמיים ביום למשך 6 חודשים, כמוסות המכילות ויטמין B6, חומצה פולית, ויטמין B2, ויטמין Bִ12 ונ-אצטיל-ציסטאין בקבוצת הביקורת או כמוסות המכילות בנוסף גם 200 מ"ג מיו-אינוזיטול, 50 מ"ג לבונה ו-175 מ"ג בטאין בקבוצת ההתערבות. בסיום תקופת המחקר נמצא כי השיפור הקליני בקבוצת ההתערבות היה משמעותי יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת, עם ירידה של 17.86% לעומת 5.96% בנפח הגידול. עוד נמצא כי נפח הגידול ירד באופן מובהק בקרב 38.8% מהמשתתפות בקבוצת ההתערבות לעומת 17.85% מהמשתתפות בקבוצת הפלסבו (p=0.005). החוקרים מסכמים כי התוסף נמצא יעיל לצמצום נפח גידולים שפירים בשד בקרב נשים צעירות, ללא השפעות שליליות משמעותיות. המחקר מומן על ידי מלגת מחקר מטעם אוניברסיטה בערב הסעודית, והחוקרים מדווחים על העדר ניגוד אינטרסים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27212181
כחלק ממחקר קליני רחב, במחקר הנוכחי (ינואר 2016) נבדקה ההשפעה של נטילת ויטמין Bִ12 וחומצה פולית על מדדי תפקוד כלי הדם ומדדי דלקת בקרב משתתפים עם רמות גבוהות של הומוציסטאין. במסגרת המחקר 2,919 קשישים נטלו 500 מק"ג ויטמין Bִ12 ו-400 מק"ג חומצה פולית או פלסבו במשך שנתיים. ממעקב אחר מדגם של 522 מבין המשתתפים עולה כי בהשוואה לפלסבו, לנטילת התוספים לא הייתה השפעה על תפקוד כלי הדם או על מדד הדלקת CRP.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26774115
במחקר עוקבה (אפריל 2018) , שנערך בישראל בקרב 83 מטופלים עם מחלת כבד שומני לא אלכוהולית במצב מתקדם (NASH), נמצא כי רמה נמוכה יותר של חומצה פולית ושל ויטמין Bִ12 הייתה קשורה במחלה ברמת חומרה גבוהה יותר.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29614799
כחלק ממחקר עוקבה (אוגוסט 2017), שנועד לבחון את הקשר בין ויטמינים וסרטן (VITAL), במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין נטילה ממושכת של ויטמיני B לבין הסיכון לסרטן ריאות.
במחקר נכללו 77,118 משתתפים בגילאי 50-76, מהם 808 אובחנו עם סרטן ריאות. החוקרים בדקו את הסיכון לסרטן ריאות ביחס למינון היומי הממוצע של ויטמינים ומולטי-ויטמינים בטווח של 10 שנים.
בקרב נשים לא נמצא קשר בין נטילת ויטמיני B (חומצה פולית, B6 ו-B12) לבין הסיכון לסרטן ריאות. עם זאת, בקרב גברים נמצא כי נטילת תוספי ויטמין B6 ו-B12 (כתוסף נפרד ולא כחלק ממולטי-ויטמין) הייתה קשורה בעלייה של 30-40% בסיכון לסרטן ריאות. באופן ספציפי, בהשוואה לגברים שלא נטלו תוספים אלה, צריכה גבוהה לאורך זמן של ויטמין B6 (מעל 20 מ"ג/יום) ושל ויטמין Bִ12 (מעל 55 מק"ג/יום) הייתה קשורה בסיכון כפול להתפתחות סרטן ריאות. רמת הסיכון הייתה גבוהה יותר עבור גברים מעשנים. עוד מציינים החוקרים כי קשרים אלה נמצאו עבור כל סוגי סרטן הריאות מלבד סרטן מסוג אדנוקרצינומה, הקשור במידה הנמוכה ביותר לעישון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28829668
מחקר (פברואר 2016) שנועד להעריך את הסיכון לחסר ויטמין Bִ12 כתוצאה משימוש ממושך במטפורמין (גלוקופאג'). במסגרת המחקר ביצעו החוקרים ניתוח משני לנתונים ממחקר מבוקר בו כ-2,000 משתתפים נטלו מטפורמין במינון 850 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 3.2 שנים. המשתתפים בקבוצת המטפורמין המשיכו בנטילת התרופה 9 שנים נוספות.
מהתוצאות עולה כי שיעור הסובלים מחסר או רמות נמוכות של ויטמין Bִ12 היה גבוה יותר בקבוצת המטפורמין בהשוואה לפלסבו לאחר 5 שנים וגם לאחר 13 שנים. כמו כן, נמצא כי שימוש ממושך יותר במטפורמין היה מלווה בסיכון מוגבר לחסר ויטמין Bִ12. שכיחות הסובלים מאנמיה הייתה גבוהה יותר בקבוצת המטפורמין, ללא תלות ברמת ויטמין Bִ12 ובנוסף שכיחות הסובלים מנוירופתיה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפים שנטלו מטפורמין עם חסר ויטמין Bִ12.
החוקרים קוראים לביצוע בדיקות שגרתיות לבדיקת רמת ויטמין Bִ12 בקרב מטופלים הנוטלים מטפורמין.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26900641
מחקר (פברואר 2016) שנועד לבחון את הקשר בין רמת ויטמין Bִ12 לבין רמת העקה החמצונית והדלקת בקרב 154 חולי סוכרת, צמחוניים (54) ואוכלי כל.
נמצא כי בקרב צמחוניים, רמות גבוהות יותר של ויטמין Bִ12 היו מלוות ברמות סוכר ועקה חמצונית נמוכות יותר ובפעילות נוגדת חמצון גבוהה יותר.
בקרב אוכלי כל, רמות גבוהות יותר של ויטמין Bִ12 היו מלוות ברמות נמוכות יותר של מדדים דלקתיים.
החוקרים מסכמים כי ישנה חשיבות גבוהה למעקב אחר רמות ויטמין Bִ12 בקרב חולי סוכרת, צמחוניים במיוחד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26927168
מרות השכיחות הגבוהה של טיפול בתרופות נוגדות חומצה, קיימות עדויות מחקריות מעטות ביחס לקשר למחסור בוויטמין B12. במחקר גדול שפורסם לאחרונה בוצעה השוואה של כ-26 אלף איש הסובלים מרמה נמוכה של ויטמין B12 לקבוצת ביקורת הכוללת כ-184 אלף איש בעלי רמות תקינות של ויטמין B12.
מניתוח הנתונים עולה כי שימוש בתרופות נוגדות חומצה במשך שנתיים ומעלה מגביר באופן משמעותי את הסיכון למחסור בוויטמין B12, במיוחד בשימוש במינונים גבוהים של התרופות.
מחקר זה הינו משמעותי לדעתנו בהעלאת המודעות לחסרים התזונתיים העלולים להגרם עקב שימוש ממושך בנוגדי חומצה.
מידע מקביל קיים באשר לירידה ברמות של ויטמינים (ויטמין B1, ויטמין D, חומצה פולית) ומינרלים (ברזל, כרום ועוד) אחרים עקב נטילת תרופות סותרות חומצה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24327038
סקר בריאות שבוצע בקנדה מצא כי נטילת מינון גבוה של תוספי ויטמין B12 אינו קשור ברמה גבוהה יותר בדם, בהשוואה לנטילת מינון נמוך.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24699807
מחקר עדכני (יוני 2015) מצא כי רמות גבוהות של ויטמין B12 משפיעות על פעילות אחד מהחיידקים המצויים בעור, כך שאנשים אשר נוטלים תוספים עלולים להימצא בסיכון גבוה יותר להתפתחות אקנה.
לאחר שהחוקרים זיהו קשר בין רמת ויטמין B12 לאקנה, הם בחנו את ההשפעה של נטילת תוסף B12 בקרב 10 משתתפים ללא אקנה.
לאחר שבוע, נמצא כי נטילת התוסף השפיעה על הפעילות החיידקית בעור, אם כי רק במשתתף אחד התפתח מצב של אקנה.
זהו מחקר ראשוני והממצאים אינם מספקים המלצה יישומית לטיפול או למניעת אקנה.
חשוב להזכיר כי יש לשמור על רמות ויטמין B12 תקינות שכן חוסר עלול לגרום להפרעות משמעותיות כגון אנמיה והפרעות קוגניטיביות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26109103
מחקר (ינואר 2016) המראה כי שיעור הקשישים העוברים לדיור מוגן עם חסר Bִ12 הינו כ-14%, כאשר נטילת תוספים היתה יעילה למניעת חסר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26781161
מערכת העצבים
בסקירה שיטתית (מאי 2017) דנים החוקרים בעדויות לגבי השפּעת התזונה על מהלך המחלה והטיפול בקרב חולי טרשת נפוצה. בסקירה נכללו 47 מחקרים קליניים, בהם נעשה שימוש בשיטות אינטגרטיביות (כגון הומאופתיה), ברכיבים צמחיים (כגון מיצוי זרעי ענבים, ג'ינסנג, אוכמניות, תה ירוק ועוד) ובתוספי תזונה.
מחקרים נוספים מצביעים על הקשר בין רמה גבוהה של ויטמין Bִ12 בדם לבין רמה גבוהה יותר של תפקוד גופני, ככל הנראה בשל התפקיד המרכזי של ויטמין Bִ12 במערכת העצבים המרכזית והשפּעתו על המרת הומוציסטאין למתיונין, רכיב חיוני ביצירת המטען הגנטי. נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך האם נטילת תוספי Bִ12 עשויה לתרום לעיכוב התקדמות המחלה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28507011
סקירה חשובה אשר עוסקת בזיהוי וקביעת מדדים שיסייעו לבחון את היעילות של תוכניות התערבות תזונתיות לשיפור או שימור התפקוד הקוגניטיבי בקשישים.
מהעדויות שנאספו, החוקרים מציינים כי נטילת תוספים הינה יעילה כאשר רמות החומצה הפולית הנמוכות מ-12 מילימול לליטר או צריכת ויטמין E נמוכה מ-6.1 מ"ג ליום. לטענתם, אין עדויות מספקות בנוגע לרמה הנדרשת של ויטמין Bִ12.
בהמשך, החוקרים מפרטים המלצות מתודולוגיות בביצוע מחקרים שונים הקשורות בסטטוס ורמת הצריכה של רכיבים תזונתיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25323849
מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ספטמבר 2015) אשר נועד לבחון את ההשפעה של נטילת תוסף ויטמין Bִ12 על התפקוד הנוירולוגי והקוגניטיבי בקשישים עם חסר מתון של Bִ12 ללא אנמיה או הפרעות נוירולוגיות.
במחקר השתתפו 201 חולים מעל גיל 75 עם רמת ויטמין B12 של 107-210 פיקומול/ליטר אשר קיבלו 1 מ"ג B12 או פלסבו ליום במשך שנה.
תוצאות המחקר אינן תומכות בכך שתיקון חסר מתון של ויטמין B12 תורם לתפקוד הנוירולוגי או הקוגניטיבי בקשישים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26135351
מחקר קליני מבוקר (אפריל 2015) בו נבדק האם הטיפול בויטמיני B להורדת רמת הומוציסטאין יעיל להפחחת שיעור האטרופיה המוחית, כתלות ברמות אומגה 3 בדם.
מחקרים קודמים הראו קשר בין ריכוזי אומגה 3 והומוציסטאין לבין התפתחות אטרופיה מוחית המאפיינת קשישים עם פגיעה קוגניטיבית ואלצהיימר.
במחקר השתתפו 168 קשישים עם פגיעה קוגניטיבית קלה אשר חולקו באופן אקראי לקבוצת הפלסבו או לקבוצת ההתערבות שקיבלה תוספי ויטמיני B במינון גבוה (0.8 מ"ג חומצה פולית, 20 מ"ג B6, 0.5 מ"ג B12). כל המשתתפים עברו הדמיה מוחית (MRI) בתחילת המחקר ולאחר שנתיים.
החוקרים מצאו כי השפּעת ההתערבות הייתה תלויה בריכוזי אומגה 3, כפי שנבדקו בתחילת המחקר. בקרב משתתפים עם רמות אומגה 3 גבוהות (מעל 590 מיקרומול לליטר), הטיפול בויטמיני B הפחית את שיעור האטרופיה המוחית ב-40% ואת קצב ההתפתחות בהשוואה לפלסבו. לעומת זאת, במשתתפים עם רמות אומגה 3 נמוכות (עד 390 מיקרומול לליטר) לא נמצאה השפעה לטיפול בויטמיני B.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25877495
בניתוח רטרוספקטיבי של נתונים ממחקר מבוקר (יולי 2015) נבדק האם ההשפעה של ויטמיני B להורדת רמת הומוציסטאין במטרה להפחית אטרופיה מוחית בקשישים תלויה ברמות אומגה 3 בדם.
במחקר נכללו 168 קשישים מעל גיל 70 הסובלים מהפרעה קוגניטיבית קלה אשר נטלו תוסף ויטמיני B במינון גבוה (0.8 מ"ג חומצה פולית, 20 מ"ג B6, 0.5 מ"ג B12) או פלסבו. כל המשתתפים עברו סריקת MRI בתחילת המחקר ולאחר שנתיים.
החוקרים מצאו כי ההשפעה של תוסף ויטמיני B הייתה תלויה ברמת אומגה 3 בדם בתחילת המחקר. בקרב משתתפים עם רמות אומגה 3 גבוהות נטילת ויטמיני B תרמה להאטה משמעותית בהתפתחות אטרופיה מוחית, בעוד שבקרב משתתפים עם רמות אומגה 3 נמוכות לא הייתה לויטמיני B השפעה על האטרופיה המוחית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25877495
מחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו (יולי 2015) שנועד לבחון האם נטילת תוספי ויטמין B12 הינה בעלת תרומה לתפקוד הקוגניטיבי בקרב קשישים הסובלים ממחסור קל בויטמין B12.
במחקר השתתפו כ-200 קשישים מעל גיל 75 עם רמות ויטמין B12 של 107-210 פיקומול/ליטר שאינם סובלים מאנמיה. המשתתפים נטלו 1 מ"ג B12 או פלסבו במשך שנה. נמצא כי אומנם נטילת תוספי B12 הובילה לשיפור מדדי B12 בדם, אך לא נמצא הבדל בין הקבוצות ביחס לתפקוד הנוירולוגי והקוגניטיבי.
הסברים אפשריים לתוצאות אלה שהמינון הינו נמוך מדי על מנת להיות בעל השפעה או שנדרש פרק זמן ארוך יותר להשגת ההשפעה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26135351
בניסוי קליני כפול-סמיות (double-blind) שנערך במשך 16 שבועות בשלושה מרכזים קהילתיים לבריאות הנפש בארה"ב השתתפו 140 משתתפים בגילאי 18-68 המאובחנים כחולים בסכיזופרניה כרונית במצב יציב הסובלים מתסמינים למרות הטיפול התרופתי.
המשתתפים חולקו לשתי קבוצות באופן אקראי, המשתתפים בקבוצת הניסוי קיבלו 2 מ"ג חומצה פולית ו- 400 מק"ג ויטמין B12 ואילו המשתתפים בקבוצת הביקורת קיבלו פלסבו.
תוצאות המחקר מראות כי תוסף משולב של חומצה פולית וויטמין B12 עשוי לשפר תופעות שליליות בקרב חולי סכיזופרניה, אולם יעילות הטיפול תלויה בהבדלים גנטיים ידועים בכושר הספיגה של חומצה פולית.
לא נמצאה השפעה של הטיפול בהקשר לתסמינים חיוביים.
מכאן, להבדלים גנטיים המשפיעים על היכולת המטאבולית של חומצה פולית עשויה להיות השפעה רבה על התגובה לטיפול ולכן מחקר זה מהווה תמיכה לגישה של טיפול רפואי מותאם אישית.
http://archpsyc.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=1660588
מחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלסבו לא מצא תועלת לנטילת חומצה פולית וויטמין B12 במשך שנתיים לתפקוד הקוגניטיבי בקשישים עם רמות הומוציסטאין גבוהות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25391305
מחקר עוקבה שכלל כ-7,000 נשים לאחר גיל המעבר מצא כי צריכה נמוכה של חומצה פולית, אך לא ויטמין B6 או B12, קשורה בסיכון גבוה יותר להידרדרות קוגניטיבית בגיל מבוגר יותר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25201007
במחקר עוקבה בו נכללו כ-500 קשישים מעל גיל 60 (אפריל 2016) נמצא כי בתקופת מעקב של 8 שנים רמה גבוהה יותר של ויטמין Bִ12 בדם קשורה בקצב נמוך יותר של אובדן בנפח המוח, כפי שנמצא בהדמיית MRI, ואילו רמה גבוהה יותר של הומוציסטאין בדם קשורה בקצב גבוה יותר של אובדן נפח המוח.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27120188
במחקר עוקבה (מרץ 2017), בו נכללו 320 ילדים מנפאל, נמצא כי רמת ויטמין Bִ12 גבוהה יותר בגיל הינקות (חודשיים עד שנה) הייתה קשורה במדדי התפתחות ותפקוד קוגניטיבי גבוהים יותר בגיל 5.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28330909
במחקר עוקבה (נובמבר 2016) שנערך בצרפת נבדק הקשר בין צריכת ויטמיני B בתזונה לבין הסיכון לדמנציה.
במחקר נכללו 1,321 משתתפים בני 76 בממוצע ללא דמנציה אשר דיווחו על הצריכה התזונתית שלהם במשך 24 שעות. בתקופת מעקב של 7.4 שנים בממוצע, כ-15% מהמשתתפים אובחנו עם דמנציה. ממוצע הצריכה של חומצה פולית היה באופן כללי נמוך (278 מק"ג ליום).
עם זאת, נמצא כי צריכה גבוהה יותר של חומצה פולית בתזונה הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לדמנציה, כאשר משתתפים שצרכו את הרמה הנמוכה ביותר של חומצה פולית (עד 168 מק"ג ליום) היו בסיכון כפול לדמנציה לעומת משתתפים שצרכו את הרמה הגבוהה ביותר (מעל 375 מק"ג ליום).
לא נמצא קשר בין ויטמין B6 או B12 לבין דמנציה. מכאן, שלהגברת הצריכה של חומצה פולית בתזונה עשויה להיות תרומה למניעת דמנציה, במיוחד באוכלוסיות הסובלות מרמה נמוכה של חומצה פולית.
הערת המערכת: מזונות עשירים בחומצה פולית כוללים:
מקורות מן הצומח: ירקות עלים ירוקים, (בעיקר כהים כגון תרד, חסה, מנגולד ואורוגולה), ירקות ממשפחת המצליבים (כגון כרוב,, ברוקולי וכרובית), שעועית מסוגים שונים, פירות הדר, תפוחי אדמה, אספרגוס, דגנים מלאים, אגוזים ,אפונה, בטטה וסלק.
מקורות מן החי: בשר,איברים פנימיים, חלמון ביצה ודגים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27898035
במחקר תצפיתי (אוגוסט 2017) נבדק לראשונה האם לויטמין Bִ12, הומוציסטאין וויטמין D תפקיד באטיולוגיה של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) בגיל הילדות.
במחקר נכללו 52 ילדים ומתבגרים עם OCD וקבוצת ביקורת של 30 ילדים בריאים. כל המשתתפים עברו בדיקות להערכת רמת ויטמין Bִ12, חומצה פולית, הומוציסטאין וויטמין D, וכן מילאו שאלונים סוציו-דמוגרפיים ומבדקים להערכת חרדה, דיכאון ו-OCD.
מהתוצאות עולה כי בקרב משתתפים המאובחנים עם OCD, רמת ויטמין Bִ12 וויטמין D הייתה נמוכה יותר ורמת ההומוציסטאין גבוהה יותר, בהשוואה לקבוצת הביקורת, ללא הבדל בין הקבוצות ברמת החומצה הפולית. מכאן, החוקרים מציעים כי לחסר ויטמין Bִ12 וויטמין D עשוי להיות תפקיד באטיולוגיה של OCD. מחקר זה מצטרף למחקרים קודמים, המראים כי רמת ויטמין Bִ12, חומצה פולית והומוציסטאין - להם מסלול מטבולי משותף (One carbon metabolism) - קשורה בהתפתחות הפרעות נוירו-פסיכיאטריות ובעלת השפעה על תפקודי המוח. כמו כן, קיימות עדויות עדכניות לכך שלחסר ויטמין D תפקיד חשוב באטיולוגיה של סכיזופרניה ואוטיזם ולהתפתחות דיכאון וחרדה.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28477545
מחקר מצא כי חסר בויטמין B12 בקרב הסובלים מ-POTS עלול להוביל לירידה בתפקוד מערכת העצבית הסימפתטית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24366986
הריוֹן, לידַה והתפתחות היילוד
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה (אפריל 2016) אשר נועדה להעריך את השכיחות של חסר ויטמין Bִ12 בקרב נשים בהריון במדינות שונות (57 מאמרים) וכן לבחון האם יש קשר בין חוסר ויטמין Bִ12 לבין משקל הלידה של התינוק (23 מאמרים). ניתוח כולל של הממצאים מצביע על כך ש-21%, 19% ו-29% מהנשים סובלות מחוסר ויטמין Bִ12 בשליש הראשון, השני והשלישי להריון, בהתאמה, כאשר מחקרי אורך מראים כי ישנה ירידה בריכוז הוויטמין לאורך ההריון. החוקרים מציינים כי שכיחות גבוהה יחסית נמצאה בתת-היבשת ההודית ובמזרח התיכון. מעבר לכך, נמצאה מגמה שאינה מובהקת סטטיסטית, המעידה על כך שרמה נמוכה של ויטמין Bִ12 קשורה בסיכון למשקל לידה נמוך יותר, אולם החוקרים מציינים כי נתונים אלה הושפעו במידה רבה ממחקרים שמקורם בהודו ולא ניתן להסיק מהם לגבי כלל האוכלוסייה. החוקרים מסכמים כי באופן כללי ישנה שכיחות גבוהה לחוסר ויטמין Bִ12 בקרב נשים בהריון, גם באוכלוסיות שאינן צמחוניות. החוקרים מציעים להמשיך ולחקור את הקשר בין חסר ויטמין Bִ12 לבין הסיכון למשקל לידה נמוך, אשר קשור בסיכונים גבוהים יותר בהמשך ההתפתחות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27076577
בסקירה שיטתית (מרץ 2017) בוצעה הערכה לגבי צריכת רכיבים תזונתיים והמצב התזונתי והבריאותי של תינוקות, ילדים ומתבגרים הצורכים דיאטה צמחונית. בסקירה נכללו 16 מחקרים, שפורסמו בין השנים 1988-2013 ובהם נכללו ילדים בגילאי 0-18, כאשר חמישה מהמחקרים לא כללו קבוצת ביקורת. החוקרים מסכמים כי במחקרים השונים נמצאה שונות גבוהה ביחס למדדים ביולוגיים ואנתרופומטריים וביחס להרכב התזונה. באופן כללי, נמצא כי נתוני הגדילה ומשקל הגוף של הילדים נטו להיות בטווח הנמוך בהשוואה לקבוצת הייחוס. עוד נמצא כי צריכת חומצה פולית, ויטמין C וסיבים תזונתיים הייתה גבוהה ביחס לערכי הייחוס ו/או לקבוצת הביקורת. במחקר אחד דווח על רמה נמוכה של ויטמין Bִ12 ובשני מחקרים על רמה נמוכה של ויטמין D. החוקרים מסכמים כי על סמך הנתונים הקיימים לא ניתן לקבוע מסקנה ברורה לגבי התרומה או הסיכון של דיאטה צמחונית למצב התזונתי והבריאותי של ילדים במדינות מפותחות.
הערכת המערכת: כמו בכל דיאטה צמחונית, יש לבחון לעומק את סוג הדיאטה ורכיביה. לא כל דיאטה צמחונית מושתתת על רכיבים בריאים.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28299420
בסקירה (2018) מפרטים החוקרים את העדויות בנוגע להשפעה של תוספי ויטמינים ומינרלים על תוצאות ההריון ומניעת סיבוכים - כולל חומצה פולית, ויטמין Bִ12, ויטמין D, סידן, אבץ, ברזל, סלניום ויוד. החוקרים מסכמים כי על פי ההנחיות הנוכחיות באוסטרליה, ישנה המלצה לנטילת חומצה פולית ויוד בלבד כתוספים שגרתיים לכלל הנשים בהריון. נטילת תוספים נוספים תלויה בצריכה התזונתית של האישה או בהתאם לזיהוי של חסרים תזונתיים ספציפיים. יחד עם זאת החוקרים מדגישים את השיקולים לגבי צירכת תוספים מסויימים. הם מציינים כי יש לשקול מתן תוסף Bִ12 לנשים צמחוניות או טבעוניות.
https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/jppr.1438
סקירה (ספטמבר 2015) הבוחנת את העדויות לגבי הקשר בין רמת ויטמין Bִ12 של האם לבין תוצאות ההריון והלידה.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26374177
פורום מקצועי מטעם הרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA), פרסם לאחרונה (יולי 2015) שני ניירות עמדה בנוגע לערכי ייחוס תזונתיים (DRV) לויטמין Bִ12 ולויטמין E. בשל הנתונים המוגבלים, החוקרים מסבירים כי לא ניתן לקבוע מהו ערך הדרישה הממוצעת (AR) ומתבססים על נתוני הצריכה באוכלוסייה הבריאה להערכת הצריכה המספקת (AI). בהתייחס לויטמין Bִ12, החוקרים מסתמכים על מספר מדדים למצב ויטמין Bִ12 בגוף ועל נתוני הצריכה במספר מדינות אירופאיות. הם קובעים כי ערך הצריכה המספקת (AI) הינו 4 מק"ג ליום למבוגרים, 1.5-4 מק"ג לתינוקות וילדים, 4.5 מק"ג בהריון ו-5 מק"ג בהנקה.
למרות המחלוקת בנושא, לטענת הכותבים אין עדויות לכך שנדרשים מינונים גבוהים יותר בהריון ובהנקה.
http://www.efsa.europa.eu/en/efsajournal/doc/4150.pdf
http://www.efsa.europa.eu/en/efsajournal/doc/4149.pdf
במחקר אקראי מבוקר (2023) הוערכה היעילות של תוסף תזונה לשיפור שיעור הכניסה להריון בקרב נשים בריאות. במחקר נכללו נשים בגיל 18 עד 38 מבריטניה, סינגפור וניו-זילנד אשר מתכננות הריון ואינן סובלות מסוכרת או מקבלות טיפולי פוריות. המשתתפות חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות שקיבלה את תוסף התזונה הנחקר, או לקבוצת הביקורת שקיבלה תוסף תזונה סטנדרטי, שניהם ניתנו בצורה אבקה לערבוב עם 200 מ"ל מים פעמיים ביום. בשתי הקבוצות התוסף הכיל מינון יומי של 400 מק"ג חומצה פולית, 12 מ"ג ברזל, 150 מ"ג סידן, 150 מק"ג יוד ו-720 מק"ג בטא-קרוטן. בנוסף, קבוצת ההתערבות קיבלה 4 גרם מיו-אינוזיטול, 10 מק"ג ויטמין D, 1.8 מ"ג ויטמין B2, 2.6 מ"ג ויטמין B6, 5.2 מ"ג ויטמין B12, 10 מ"ג אבץ ושני סוגים של חיידקים פרוביוטיים (Lactobacillus rhamnosus ו-Bifidobacterium animalis). החוקרים בחנו את מספר הימים עד להריון קליני ואת שיעור ההריונות לאחר 3, 6 ו12- חודשים. בניתוח נכללו הנתונים של 1,437 נשים, כאשר הזמן להריון היה דומה בשתי הקבוצות. ספציפית, שיעור הריונות של 20% הושג לאחר 90.5 יום בקבוצת ההתערבות לעומת 92 יום בקבוצת הביקורת. כמו כן, שיעור ההריונות היה דומה בשתי הקבוצות לאחר 3, 6 ו-12 חודשים עם תקנון לאזור גיאוגרפי, גיל, מוצא אתני, BMI ומספר ההריונות הקודמים. בניתוח כולל של הנשים בשתי הקבוצות נמצא כי הזמן להריון היה ארוך יותר בקרב נשים עם BMI גבוה יותר ובקרב נשים שאינן לבנות. בקרב נשים עם עודף משקל נמצא יתרון לתוסף הנחקר באופן בלתי תלוי במוצא אתני, כך שהזמן להריון היה דומה לזה של נשים ללא עודף משקל או שמנות (שיעור הריונות של 20% הושג לאחר 84.5 יום ו-82.1 יום, בהתאמה). בניגוד לכך, בקרב נשים עם שמנות, ובעיקר נשים לא לבנות, נטילת התוסף הנחקר הייתה קשורה בזמן להריון ארוך יותר (132.7 יום). החוקרים מסכמים כי באופן כללי לא היו הבדלים משמעותיים בין התוספים בהתייחס לזמן הכניסה להריון ולשיעור ההריונות במהלך תקופה של שנה, עם יתרון אפשרי לתוסף הנחקר בקרב נשים עם עודף משקל. המחקר מומן על ידי מענקים ממגוון גורמים בלתי תלויים וכן מחברת Nestlé.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36754158/
מחקר קליני כפול סמיות (אפריל 2015) שנערך בצפון הודו מצא כי תוסף ויטמין B12 עשוי להשפיע על הגדילה של ילדים הסובלים מחסרים תזונתיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25802345
מחסור בוויטמין B12 הינו מצב שכיח יחסית בקרב תינוקות. במחקר חשוב שבוצע בנורבגיה נבדקה ההשפעה של מתן תוסף ויטמין B12 בקרב תינוקות להם רמה נמוכה של B12 בנוסף לאיחור התפתחותי או בעיות האכלה. המחקר כלל 105 תינוקות בגילאים של עד 8 חודשים שקיבלו מינון של 400 מק"ג ויטמין B12 (hydroxycobalamin) בזריקה לשריר, או פלסבו. התפקוד המוטורי ותסמינים קליניים הוערכו בתחילת המחקר ולאחר חודש.מהתוצאות עולה כי בקבוצת התינוקות שקיבלו את התוסף חלה עלייה ברמת B12 כאשר בקבוצת הפלסבו לא חלו שינויים מובהקים ברמות B12. כמו כן, העלייה בציוני התפקוד המוטורי הייתה גדולה יותר ופרופורציית התינוקות שסבלו מפליטת מזון הייתה נמוכה יותר בקבוצת הניסוי לעומת הביקורת. תוצאות אלו עשויות להעיד על התפקיד החשוב של ויטמין B12 בהתפתחות התקינה של מערכת העצבים בגיל הינקות. למחקר זה השלכות יישומיות חשובות הן להורים והן לגורמים רפואיים המטפלים בתינוקות הסובלים מאיחור התפתחותי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24025626
במחקר עוקבה (2022) שנערך בסין נבדק הקשר בין צריכת ויטמיני B בשלבים מוקדמים של ההריון ובין ההתפתחות של סוכרת הריון. במחקר נכלו 1,265 נשים בשבוע 8 עד 15 להריון, מהן 1,065 נשים עם נתונים מלאים של רמת ויטמיני B בתחילת המחקר ורמת גלוקוז בשבוע 24 עד 28 להריון. שיעור המקרים של סוכרת הריון היה 11.36% מבין כלל הנשים שנכללו בניתוח. נמצא כי בהשוואה לנשים עם הרמה הנמוכה ביותר של ויטמין B1 ושל ויטמין B6, נשים עם רמה גבוהה יותר היו בסיכון גבוה יותר לסוכרת הריון. מגמה הפוכה נמצאה בהתייחס לויטמין B12, כך שבהשוואה לנשים עם רמה נמוכה של ויטמין B12 (עד 150 פיקומול/ליטר) נשים עם רמה גבוהה יותר היו בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת הריון. החוקרים מסכמים כי רמות גבוהות של ויטמין B1 וויטמין B6 קשורות בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת הריון ואילו שמירה על רמה תקינה של ויטמין B12 קשורה בסיכון מופחת.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36501046/
במחקר עוקבה (מרץ 2017), בו נכללו 320 ילדים מנפאל, נמצא כי רמת ויטמין Bִ12 גבוהה יותר בגיל הינקות (חודשיים עד שנה) הייתה קשורה במדדי התפתחות ותפקוד קוגניטיבי גבוהים יותר בגיל 5.
במחקר חתך (מרץ 2017), שנערך בסינגפור, נבדק הקשר בין הרמה בדם של חומצה פולית, ויטמין Bִ12, ויטמין B6 והומוציסטאין לבין הסיכון לסוכרת הריון. במחקר נכללו 913 נשים בשבוע 26 להריון. להלן הממצאים:
החוקרים מציינים כי נדרשים מחקרים נוספים לאשש את התוצאות אשר עשויה להיות להם השלכה על ההמלצות לנטילת תוספים לנשים בהריון.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28381340
במחקר תצפיתי (2018) נבדק הריכוז של ויטמין Bִ12 בחלב האם של נשים מניקות - הצורכות תזונה טבעונית, תזונה צמחונית או תזונה שאינה צמחונית. במחקר נכללו 74 דגימות של חלב אם: 29 דגימות מנשים טבעוניות, 19 מנשים צמחוניות ו-26 מנשים אוכלות-כל. החוקרים הגדירו רמה נמוכה של ויטמין Bִ12 כפחות מ-310 פיקומול/ליטר, ומצאו כי לא היו הבדלים משמעותיים בריכוז ויטמין Bִ12 בין הקבוצות.
להלן הממצאים העיקריים:
|
אוכלות-כל |
צמחוניות |
טבעוניות |
|
|
15.4% |
18.2% |
19.2% |
שיעור הנשים עם רמת B12 נמוכה |
|
444 פיקומול/ליטר |
509 פיקומול/ליטר |
558 פיקומול/ליטר |
הרמה החציונית של B12 בחלב אם |
|
3.9% |
27.3% |
46.2% |
שיעור הנשים שנטלו תוסף B12 |
עוד נמצא כי נטילת תוסף הייתה קשורה בריכוז גבוה יותר של ויטמין Bִ12 בחלב האם. יחד עם זאת, נטילת מולטי-ויטמינים הייתה קשורה בריכוז נמוך יותר של ויטמין Bִ12 ואילו נטילת קומפלקס B או פרנטל לא הייתה קשורה בריכוז Bִ12 בחלב האם. החוקרים מסכמים כי כמעט חמישית מהנשים היו בעלות ריכוזים נמוכים של ויטמין Bִ12 בחלב האם, באופן בלתי תלוי בדפוס התזונה, ונדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון מהו מינון התוסף הנדרש על מנת להשיג ריכוז תקין של ויטמין Bִ12 בחלב האם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29931273
מחקר בינלאומי משותף (דצמבר 2014) מצא כי ויטמין Bִ12 וחומצה פולית עשויים להגן מפני פגיעה בתהליך הרבייה בעקבות חשיפה לחומרי הדברה (DDT).
במחקר נכללו 291 נשים מסין שחולקו בהתאם לרמות ויטמיני B בדם ורמת החשיפה ל-DDT. במהלך תקופת המחקר היו 385 הריונות, 31% הסתיימו בהפלה מוקדמת.
החוקרים מצאו כי בנשים עם רמות B12 תקינות, לא הייתה השפעה ל-DDT על שיעור ההפלות בעוד שבנשים עם חסר ויטמין B12 נמצא שחשיפה גבוהה ל-DDT הייתה מלווה בשיעור נמוך יותר של הריונות תקינים. בדומה, הסיכון להפלה ירד באופן משמעותי ככל שרמת החומצה הפולית הייתה גבוהה יותר.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25411282
במחקר עוקבה (אוגוסט 2015) בו נכללו כ-12,000 נשים בהריון עולה כי רמה נמוכה של חומצה פולית במהלך ההריון הייתה מלווה ב-BMI גבוה יותר של הילד בגיל 5-6 ורמה נמוכה של וִיטמין Bִ12 הייתה מלווה בקצב לב גבוה יותר של הילד.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26810674
לב וכלי דם
במסגרת מחקר קליני כפול-סמיות (יוני 2015) נבדקה ההשפעה של תוספי ויטמיני B על נוקשות העורקים ותהליכים טרשתיים בקרב קשישים עם עודף הומוציסטאין.
במחקר השתתפו 2,919 קשישים מעל גיל 65 עם רמות גבוהות של הומוציסטאין אשר קיבלו B12+חומצה פולית או פלסבו במשך שנתיים. בתת-קבוצה של 569 משתתפים נבדקו מדדים הקשורים בתפקוד כלי הדם.
נמצא כי בהשוואה לפלסבו, נטילת ויטמיני B הייתה יעילה להורדת רמת הומוציסטאין. עם זאת, לא נמצאה השפעה על תפקוד כלי הדם.
נדרשים מחקרים נוספים על מנת לברר כיצד הורדת רמת הומוציסטאין תורמת להפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26147383
מחקר (פברואר 2016) שנועד להעריך את הסיכון לחסר ויטמין Bִ12 כתוצאה משימוש ממושך במטפורמין (גלוקופאג'). במסגרת המחקר ביצעו החוקרים ניתוח משני לנתונים ממחקר מבוקר בו כ-2,000 משתתפים נטלו מטפורמין במינון 850 מ"ג פעמיים ביום או פלסבו במשך 3.2 שנים. המשתתפים בקבוצת המטפורמין המשיכו בנטילת התרופה 9 שנים נוספות.
מהתוצאות עולה כי שיעור הסובלים מחסר או רמות נמוכות של ויטמין Bִ12 היה גבוה יותר בקבוצת המטפורמין בהשוואה לפלסבו לאחר 5 שנים וגם לאחר 13 שנים. כמו כן, נמצא כי שימוש ממושך יותר במטפורמין היה מלווה בסיכון מוגבר לחסר ויטמין Bִ12. שכיחות הסובלים מאנמיה הייתה גבוהה יותר בקבוצת המטפורמין, ללא תלות ברמת ויטמין Bִ12 ובנוסף שכיחות הסובלים מנוירופתיה הייתה גבוהה יותר בקרב משתתפים שנטלו מטפורמין עם חסר ויטמין Bִ12.
החוקרים קוראים לביצוע בדיקות שגרתיות לבדיקת רמת ויטמין Bִ12 בקרב מטופלים הנוטלים מטפורמין.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26900641
מאמר הדן בהשלכות של דיאטה טבעונית על מצב ויטמין B12 באוכלוסיות שונות וההשפעה של הדיאטה על הבריאות הקרדיווסקולרית.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25195560
שלד-שריר
מחקר זה נועד לבחון האם רמה נמוכה של וויטמין B12 בדם עשויה לנבא את הסיכון לשבר בקרב גברים מבוגרים.
המחקר כלל 790 גברים בגילאי 70-81 אחריהם בוצע מעקב של כ-6 שנים. במהלך תקופת המחקר 110 גברים סבלו משבר, כאשר הסיכון לשבר היה גבוה יותר ככל שרמת וויטמין B12 הייתה נמוכה יותר, גם לאחר התאמה לגורמי הסיכון הידועים לאוסטאופורוזיס.
יש לציין כי הקשר שנמצא במחקר אינו מעיד על סיבה ותוצאה כך שנדרשים מחקרים נוספים על מנת לבסס מהו המנגנון העומד בבסיס ממצאים אלו.
זהו מחקר ננוסף המדגיש את חשיבות השימוש בתוספי תזונה במקרים בהם קיימים חסרים תזונתיים.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24129588
במחקר שבוצע על מודל עכברים נמצא מסלול ביולוגי חדש בו ויטמין B12 מווסת תהליכי בניית עצם.
החוקרים מצאו כי עכברים צעירים הסובלים ממחסור בוויטמין B12 הראו פגיעה משמעותית בצמיחה ודלדול עצם לאחר תקופת ההנקה, כאשר חומרת הפגיעה הייתה תלויה במאפיינים גנטיים של האם. מניתוח פיזיולוגי ומטבולי עולה כי רמות נמוכות של ויטמין B12 הובילו לירידה בייצור טאורין בכבד, כאשר טאורין מגביר את ייצור הורמוני הגדילה הקשורים בתפקוד האוסטאובלסטים האחראיים לבניית העצם.
ההשפעות של המחסור בוויטמין B12 נעלמו בעכברים שקיבלו תוסף טאורין.
מחקר זה מציע כי לוויטמין B12 תפקיד משמעותי בשמירה על מסת העצם ולמניעת אוסטאופורוזיס ולכן חשוב לדעתנו לבצע מעקב סדיר אחר רמות ויטמין B12, במיוחד באוכלוסיות בסיכון כגון צמחונים וטבעונים.
כמו כן, הבדיקות הנערכות בארץ אינן מבחינות בין ויטמין B12 קשור לכזה שאינו ולכן שמירה על הרף הנמוך של נורמת הבדיקה אינו מספק ורצוי להגיע לפחות לערכים של אמצע הנורמה (סביב 350-400).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24911144
מקורות:
מקורות כלליים לכל המידע מלבד התגובות ההדדיות:
Stargrove M B, Treasure J, McKee D. L, Herb, Nutrient, and Drug Interactions, Elsevier, 2008. pp 338-355.
www.naturaldatabase.com – Cobalamin. found at - http://naturaldatabase.therapeuticresearch.com/nd/Search.aspx?cs=NONMP&s=ND&pt=100&id=926&ds=&name=B12+(VITAMIN+B12)&searchid=28163322
אודי בר, יפה שיר-רז, "המדריך הישראלי השלם לתוספי תזונה", כתר ספרים, 2005
www. Naturalstandard.com – Cobalamin. found at - http://naturalstandard.com/search-advanced.asp?text=b12&GO.x=0&GO.y=0
מוריי מייקל ט., פיז'ורנו ג'וזף א., "אנציקלופדיה לרפואה טבעית", אור-עם, 1995
National Academy of Sciences. Institute of Medicine. Food and Nutrition Board
DRI table for DRI tables for recommended dietary allowances (RDA). found at -
http://www.iom.edu/Activities/Nutrition/SummaryDRIs/DRI-Tables.aspx
U.S. Institutes Of Health – Office Of Dietary Supplements – RDA tables. found at -
http://ods.od.nih.gov/Health_Information/Dietary_Reference_Intakes.aspx
Patrick Holford, "Special Report: Supplements – Optimum Daily Allowances". found at –
http://www.patrickholford.com/index.php/advice/betterhealtharticle/138/
מקורות פרטניים לתגובות הדדיות
Stargrove M B, Treasure J, McKee D. L, Herb, Nutrient, and Drug Interactions, Elsevier, 2008. pp 338-355.
Wilson A, Leclerc D, Rosenblatt DS, Gravel RA. Molecular basis for methionine synthase reductase deficiency in patients belonging to the cblE complementation group of disorders in folate/cobalamin metabolism. Hum Mol Genet 1999;8:2009-2016.
Sato Y, Honda Y, Iwamoto J et al. Effect of folate and mecobalamin on hip fractures in patients with stroke: a randomized controlled trial. JAMA 2005;293:1082-1088.
Bauman WA, Shaw S, Jayatilleke E et al. Increased intake of calcium reverses vitamin B12 malabsorption induced by metformin. Diabetes Care 2000;23:1227-1231.
Shemesh Z, Attias J, Ornan M et al. Vitamin B12 deficiency in patients with chronic-tinnitus and noise-induced hearing loss. Am J Otolaryngol 1993;14:94-99.
Cocke JG Jr. Chloramphenicol optic neuritis: apparent protective effects of very high daily doses of pyridoxine and cyanocobalamin. Am J Dis Child 1967;114:424-426.
Tiemeier H, van Tuijl HR, Hofman A et al. Vitamin B12, folate, and homocysteine in depression: the Rotterdam Study. Am J Psychiatry 2002;159:2099-2101.
MacMahon M, Kirkpatrick C, Cummings CE et al. A pilot study with simvastatin and folic acid/vitamin B12 in preparation for the Study of the Effectiveness of Additional Reductions in Cholesterol and Homocysteine (SEARCH). Nutr Metab Cardiovasc Dis 2000;10:195-203.
Briggs M. Oral contraceptives and vitamin requirements [letter]. Med J Aust 1975;1:407.
Vogelzang NJ, Rusthoven JJ, Symanowski J et al. Phase III study of pemetrexed in combination with cisplatin versus cisplatin alone in patients with malignant pleural mesothelioma. J Clin Oncol 2003;21:2636-2644.
Sato Y, Honda Y, Iwamoto J et al. Effect of folate and mecobalamin on hip fractures in patients with stroke: a randomized controlled trial. JAMA 2005;293:1082-1088.
Robinson C, Weigly E. Clofibrate inhibits absorption of vitamin B12. Basic Nutrition and Diet Therapy. New York: Macmillan; 1984:46-54.
Coronato A, Glass GB. Depression of the intestinal uptake of radio-vitamin B12 by cholestyramine. Proc Soc Exp Biol Med 1973;142:1341-1344.
Adams JF, Clark JS, Ireland JT et al. Malabsorption of vitamin B12 and intrinsic factor secretion during biguanide therapy. Diabetologia 1983;24:16-18.
Bradford GS, Taylor CT. Omeprazole and vitamin B12 deficiency. Ann Pharmacother 1999;33:641-643.
Leeb BF, Witzmann G, Ogris E et al. Folic acid and cyanocobalamin levels in serum and erythrocytes during low-dose methotrexate therapy of rheumatoid arthritis and psoriatic arthritis patients. Clin Exp Rheumatol 1995;13:459-463.
Apeland T, Mansoor MA, Strandjord RE, Kristensen O. Homocysteine concentrations and methionine loading in patients on antiepileptic drugs. Acta Neurol Scand 2000;101:217-223.
Saidi P, Wallerstein RO, Aggeler PM. Effect of chloramphenicol on erythropoiesis. J Lab Clin Med 1961;57:247-256.
Stopa EG, O’Brien R, Katz M. Effect of colchicine on guinea pig intrinsic factor–vitamin B12 receptor. Gastroenterology 1979;76:309-314.
Palopoli JJ, Waxman J. Colchicine neuropathy or vitamin B12 deficiency neuropathy? N Engl J Med 1987;317:1290-1291.
Kroes AC, Lindemans J, Abels J. [Interaction between nitrous oxide and vitamin B12]. Ned Tijdschr Geneeskd 1985;129:2243-2247.
Paltiel O, Falutz J, Veilleux M et al. Clinical correlates of subnormal vitamin B12 levels in patients infected with the human immunodeficiency virus. Am J Hematol 1995;49:318-322.
Aroda VR, et al. Long-term Metformin Use and Vitamin B12 Deficiency in the Diabetes Prevention Program Outcomes Study. J Clin Endocrinol Metab. 2016 Feb 22:jc20153754.
Thakkar K, Billa G. Treatment of vitamin B12 deficiency-methylcobalamine? Cyancobalamine? Hydroxocobalamin?-clearing the confusion. Eur J Clin Nutr. 2015 Jan;69(1):1-2. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25117994/
National institutes of health. Vitamin B12. Fact Sheet for Health Professionals. Available at: https://ods.od.nih.gov/factsheets/VitaminB12-HealthProfessional/
Paul C, Brady DM. Comparative Bioavailability and Utilization of Particular Forms of B12 Supplements With Potential to Mitigate B12-related Genetic Polymorphisms. Integr Med (Encinitas). 2017 Feb;16(1):42-49. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28223907/
Obeid R, Fedosov SN, Nexo E. Cobalamin coenzyme forms are not likely to be superior to cyano- and hydroxyl-cobalamin in prevention or treatment of cobalamin deficiency. Mol Nutr Food Res. 2015 Jul;59(7):1364-72. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25820384/
