כיב פפטי (אולקוס) - טיפול טבעי

כיב עיכולי (פפטי), המוכר יותר בשם אולקוס, הוא פצע בשכבה הפנימית (השכבה הרירית) המצפה את הקיבה או את התריסריון.

כיבי תריסריון נפוצים יותר מכיבי קיבה, הנוצרים לרוב בשלב מאוחר יותר של החיים, בעיקר בשל לקיחת תרופות. הכיב נוצר כשמעטפת הרירית השוֹמרת על התריסריון או הקיבה נפגמת או נחלשת.

אויביה העיקריים של השכבה הרירית הינם חומצה והאנזים פפסין - שניהם מופרשים על-ידי תאים שונים ברירית הקיבה. המגנים העיקריים של השכבה הרירית הינם ריר וחומרים המופרשים גם הם על-ידי תאי רירית הקיבה, כגון פרוסטגלנדינים וביקרבונט. 

תסמינים של כיב פפטי:

תסמינים של כיב פפטי מופיעים כאשר הקיבה ריקה ומאופיינים בכאב, צריבה, תחושת ריקנות ורעב.

חשוב לציין כי אכילה עלולה לעתים להגביר כאב במקרה של כיב קיבה בניגוד לכיב בתריסריון בו אכילה תקל על הכאב.

שינויים באופי הכאב עשויים לרמוז על התפתחות סיבוכים אופייניים לכיב ו/או דיספפסיה (תחושת אי נוחות בבטן עליונה, נפיחות, בחילה, חוסר תיאבון ושיהוקים).

כיבים פפטיים לא מטופלים עלולים להתפשט, לדמם ואף לחדור ולנקב את דפנות הקיבה או המעי הדק, מצב הדורש טיפול מיידי על מנת למנוע זיהום מפושט בחלל הבטן.

גורמים לכיב פפטי:

הגורמים העיקריים להיווצרות כיב פפטי כוללים: סטרס, חרדה, תרופות הפוגעות ברירית הקיבה ומגבירות את חומציות הקיבה כגון תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAID's) ובמיוחד אספירין, עישון, תזונה לקויה עתירה במזונות חומציים, אלרגיה או רגישות למזון ושתייה מופרזת של קפאין, אלכוהול ומשקאות מוגזים.

סיבה נוספת לכיב פפטי הינה זיהום של החיידק הליקובקטר פילורי (HP). חיידק זה מתיישב על דפנות הקיבה (מבחוץ) וגורם נזק לשכבה הרירית המצפה את הקיבה.

בנוסף, ישנן מחלות בהן נראתה שכיחות גבוהה של היווצרות כיבים פפטיים ביניהן: 

אי ספיקת כליות כרונית, השתלת כליה, פעילות יתר של בלוטת התריס, מחלות כבד אלכוהוליות, מחלת ריאות חסימתית כרונית.

אבחנה של כיב פפטי:

אבחנה של כיב פפטי יכולה להתבצע באמצעות מספר בדיקות הכוללות:

• אנדוסקופיה- בדיקה מהימנה אך פולשנית ואינה נעימה, שבעזרתה ניתן לקחת ביופסיה מן הכיב ובמידת הצורך לעצור דימומים.
• צילום רנטגן של הבטן לאחר בליעת חומר ניגוד (בריום)- בדיקה המאפשרת הדגמה של הקיבה. הבדיקה אינה פולשנית או כואבת, אך לא תמיד מדויקת ואין אפשרות ליטול באמצעותה ביופסיה מן הכיב.
• תבחין נשימה או ביופסיה - בדיקת נוכחות חיידק הליקובקטר פילורי בקיבה.
• הערכת רמת ההורמון גסטרין בדם - בחולים בהם מתעורר חשד לקיום גסטרינומה (סרטן הקיבה המתבטא בכיבים מרובים או כיבים במקומות לא שגרתיים) מתבצעת בדיקה המודדת את רמות ההורמון גסטרין (הורמון המופרש מתאים בקיבה ובתריסריון וגורם להפרשה של חומצה מדפנות הקיבה).

טיפול קונבנציונאלי בכיב פפטי:

בשל השכיחות בזיהום הליקובקטר פילורי, מקובל לתת את ה"טיפול המשולש" הכולל תרופה סותרת חומצה ושתי תרופות אנטיביוטיות.

תרופות נוגדות כיב פועלות להפחתת הפרשת החומצה וכוללות תרופות החוסמות H2 (נוגדי קולטן להיסטמין) כגון: Ranitidine (Zantac, Zanidex), Famotidine (Famo, Gastro) ו- Cimetidine בינהם Tagamet, Cemidin ותרופות המעכבות משאבת מימן כגון: Omeprazole ,(Omeprazole, Losec)- Lantoprazole - Lanton.

בנוסף, ניתנים 2 סוגי אנטיביוטיקה - Amoxicilline בינהם: Moxypen, Moxivit או Clarithromycin, בינהם: Klacid, Karin ו- etronidazole, ובינהם: Metrogyl, Flagyl.

תרופות אלו אמנם מטפלות בכיב, אך אינן מונעות כיבים עתידיים.
בנוסף, במצבים חמורים ניתן לאשפז את המטופל לצום עם הזנה תוך וורידית.

טיפול טבעי בכיב פפטי

הטיפול הטבעי בכיב פפטי נועד לרפא את הכיב מחד ולמנוע את הישנותו מאידך.

ריפוי כיב פפטי נעשה על ידי שימוש בצמחי מרפא המגנים על הרקמות הריריות ומזרזים את איחוי הפצע.

לתזונה נכונה המתאימה לסובלים מכיב פפטי חשיבות עצומה בסיוע להחלמת הכיב, כמפורט בהמשך.

מניעת הישנות כיב פפטי כוללת אורח חיים נכון, תזונה נכונה (פירוט בהמשך) ושימוש בטכניקות הרפיה (טיפולי מגע, יוגה, תרגילי נשימות, דמיון מודרך, מדיטציות וכד') אשר יעזרו למנוע הישנות של הכיב ויסייעו בהפחתת מתח המהווה גורם עיקרי בהתפתחות כיבים מלכתחילה.

למרות הקשר הברור בין כיבים פפטיים לחיידק ההליקובקטר פילורי, הטיפול הטבעי אינו מתמקד בהשמדת החיידק אלא בריפוי הכיב עצמו. לאחר הריפוי ניתן להילחם בזיהום החיידקי אולם יש לזכור שאין מניעה להידבקות חוזרת בחיידק.

בסקירת המחקרים בהמשך ניתן לקרוא על מחקרים קליניים רבים המראים את חשיבות התזונה ואפשרויות הטיפול בעזרת צמחי מרפא ותוספי תזונה.