פתיחת תפריט נגישות
גישה מהירה לדף הבית

דיאטה קטוגנית

 

הדיאטה הקטוגנית תוכננה במקור על ידי דר. ראסל וילדר, במרפאת מאיו בארה"ב, לפני כמעט 100 שנים.

הדיאטה הינה עתירת שומן, מספקת כמות חלבון מספקת ודלה בפחמימות.

אם בתזונה אמריקנית סטנדרטית, נראה בין 45-65% פחמימות, בדיאטה קטוגנית היא מהווה כ-2-4% מהתזונה.

השילוב הזה משנה את הדרך בה אנרגיה בגוף מנוצלת. כאשר מזונות המכילים פחמימות מתעכלים, הם מתפרקים בגוף לסוכר.

כאשר נמנעים מפחמימות ועיקר התזונה מגיע משומן וחלבון, המנגנונים הביוכימיים בגופנו משתנים, ומתחילים להשתמש בשומן כדלק, במקום בסוכר.

בדיאטה קטוגנית, שומן מומר בכבד לחומצות שומן ולגופי קטון. משמעות העלייה של רמות גופי הקטון בדם, מצב המכונה קטוזיס (חמצת),

היא שהלב, השרירים והמוח מפסיקים לשרוף סוכר, ומשתמשים בגופי הקטון כדלק חלופי.

מרגע שמקור הדלק העיקרי בגוף הינו גופי קטון, ניתן לראות מגוון השפעות חיוביות, כגון הפחתה בהיארעות התקפים אפילפטיים,

האטה של תהליך ההזדקנות, שיפור במצבי כבד שומני וכאבי מפרקים.

השפעה נוספת של התזונה היא הפחתת רמות הגלוקוז בדם, ושיפור העמידות לאינסולין.

מחקרים חדשים יחסית מראים כי תזונה כזו טובה למגוון מצבים, כגון סוכרת, מחלות נוירולוגיות, אקנה, שחלות פוליציסטיות, סרטן, ומחלות לב וריאות.

תזונה קטוגנית שימשה כטיפול עיקרי כנגד אפילפסיה כמעט 20 שנה, עד שהומצאו תרופות נוגדות פרכוסים, ופופולאריות הדיאטה הקטוגנית ירדה.

היא חזרה לשימוש בשנות ה-90, לאחר שנמצא כי ישנם ילדים הסובלים מאפילפסיה, ואינם מגיבים לתרופות.

תרופות נוגדות פרכוסים יעילות עבור כ-70% מהסובלים מאפילפסיה, אך אם תרופה אחת נכשלה קיים רק סיכוי של 10-15% שתרופה אחרת תעבוד.

עבור אלו שהתרופות לא עובדות, הדיאטה הקטוגנית מהווה אפשרות אחרונה ויעילה,

למרות חששות שעלו (ובהמשך הופרכו) כי עשויה להיות פגיעה בצמיחה בקרב ילדים.

 

דגשים בדיאטה הקטוגנית:

הדיאטה הקטוגנית דורשת מעקב צמוד ומחמיר של כל מזון שנצרך. יש לשמור על צריכת פחמימות של 20-60 גרם ליום.

צריכת החלבון הינה מתונה, אך משתנה לפי גובה, משקל, מין ומידת הפעילות הגופנית המתבצעת.

דיאטה קטוגנית ממוצעת משמרת 70-75% מהקלוריות ממקור שומני, 20-25% ממקור חלבוני, וכ-5-10% ממקור פחמימתי, כאשר אין הגבלה קלורית.

הדיאטה הקטוגנית מפחיתה רעב, לכן לרוב אינה כוללת ספירת קלוריות.

כאשר צריכת הפחמימות קטנה, הכליות מתחילות לסלק מים הנאגרים בגוף בשל צריכת פחמימות גבוהה, לכן חשוב לשתות כמויות גבוהות יחסית של מים.

חשוב מאוד לעשות דיאטה קטוגנית תחת פיקוח צמוד ולא ליישמה לבד.

כאשר מתחילים בשינוי התזונתי ניתן פעמים רבות לראות הופעת כאבי ראש, ערפול מוחי, עייפות וייצור שתן מוגבר.

 

מחקרים:

 

כללי:

בסקירה ומטה-אנליזה (2019) נבדקה היעילות של דיאטה דלת פחמימות לטיפול במחלת כבד שומני לא אלכוהולית. החוקרים מסבירים כי ירידה במשקל באמצעות שינוי אורח החיים הינו הטיפול הבסיסי בכבד שומני, כאשר דיאטה דלת פחמימות נמצאה יעילה לירידה במשקל ולהפחתת השומן הכבדי. 

בסקירה נכללו 11 מחקרים קליניים, מהם 7 מחקרים אקראיים מבוקרים. עם זאת, מספר המשתתפים היה קטן, היו הבדלים בין המחקרים בהגדרת דיאטה דלת פחמימות, ולא נעשה שימוש במתודולוגיה אחידה למדידת ההשפעה. בחמישה מהמחקרים נבדקה ההשפעה של דיאטה מופחתת פחמימות (26-45% מסך הצריכה הקלורית), בשני מחקרים נבדקה דיאטה דלת פחמימות (10-25% מסך הצריכה הקלורית) ובארבעה מחקרים נבדקה דיאטה דלה מאוד בפחמימות (עד 10% מסך הצריכה הקלורית, מוגדרת גם כ״דיאטה קטוגנית״). ברוב המחקרים הדיאטה הושוותה לדיאטה עשירה בפחמימות ודלה בשומן. משך ההתערבות נע בין שבועיים ל-6 חודשים. במחקר אחד ההשפעה נבדקה באמצעות ביופסיה, בארבעה מחקרים נעשה שימוש ב-MRI, בשני מחקרים ב-CT ובארבעה מחקרים מדד המטרה העיקרי היה השינוי באנזימי הכבד. 

באופן כללי, החוקרים מראים כי לאורך זמן לא היו הבדלים מובהקים בין ההשפעה של דיאטה דלת פחמימות לבין דיאטה דלת שומן בהתייחס להצטברות השומן בכבד ולשינויים באנזימי הכבד. תוצאות אלו היו בלתי תלויות במידת ההגבלה של הפחמימות בדיאטה. החוקרים מסכמים כי אין מספיק עדויות התומכות ביתרון של דיאטה דלת פחמימות לטיפול בכבד שומני על פני דיאטה מופחתת קלוריות באופן כללי. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30314924/

במחקר אקראי מוצלב (2019) הוערכה ההשפעה של דיאטה דלה מאוד בקלוריות - קטוגנית או לא-קטוגנית - להקלה על מיגרנות, בקרב מטופלים עם עודף משקל או שמנות. במחקר נכללו 35 מטופלים, אשר צרכו שתי דיאטות דלות מאוד בקלוריות (כ-800 קלוריות ליום) - כל אחת למשך חודש:

  1. הדיאטה הקטוגנית כללה מינון יומי של לפחות 75 גרם חלבון, 30-50 גרם פחמימות ו-20 גרם שומן - בעיקר משמן זית. 
  2. הדיאטה הלא-קטוגנית כללה מינון יומי של כ-50 גרם חלבון, לפחות 70 גרם פחמימות ו-20 גרם שומן, בעיקר משמן זית.  

מדד המטרה העיקרי היה השינוי במספר ימי המיגרנה בחודש, בהשוואה לחודש שלפני תחילת המחקר, בו נצרכה דיאטה סטנדרטית חופשית. המדדים המשניים כללו את שיעור המשתתפים עם תגובה של 50% לפחות, מספר התקפי המיגרנה בחודש, השימוש בתרופות, והשינוי ב-BMI. 

להלן סיכום הממצאים העיקריים:

החוקרים מסכמים כי לדיאטה קטוגנית דלה מאוד בקלוריות עשויה להיות השפעה מניעתית, בקרב מטופלים עם עודף משקל או שמנות הסובלים ממיגרנות.

להלן ההסברים למנגנוני הפעולה האפשריים: 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31357685/

במחקר אקראי מוצלב (2019) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית על התפקוד הקוגניטיבי, השינה ומצב הרוח בקרב מבוגרים בריאים במשקל תקין. במחקר נכללו 11 משתתפים בני 30 בממוצע, אשר צרכו שתי דיאטות בעלות ערך קלורי זהה, כל אחת למשך שלושה שבועות, עם שבוע הפרדה ביניהן:

מדדי β-hydroxybutyrate איששו שכל המשתתפים היו במצב של קטוזיס תזונתי בדיאטה הקטוגנית. 

נמצא כי בהשוואה בין שתי הדיאטות, צריכת דיאטה קטוגנית במשך 3 שבועות לא השפיעה על מדדים של תפקוד קוגניטיבי, כולל מהירות ודיוק התגובה, למידה וזיכרון חזותי, זיכרון עבודה, ותפקודים ניהוליים. כמו כן, לא נמצאה השפעה על מדדים סובייקטיביים של שינה ושל מצב רוח

החוקרים מסכמים כי לא נמצאה תמיכה לכך שמצב של קטוזיס לפרק זמן של 3 שבועות פוגע בתפקוד הקוגניטיבי, בשינה או במצב הרוח. 

המחקר מומן על ידי אוניברסיטת Witwaters and rand ביוהנסבורג בדרום אפריקה ועל ידי גופי מחקר נוספים. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31098615

 

במחקר קליני מבוקר (2020) הוערכה ההשפעה של דיאטה קטוגנית על בריאות העצם בקרב ספורטאים מקצועיים. במחקר נכללו 30 ספורטאים בתחום ההליכה התחרותית (25 גברים ו-5 נשים), שהשתתפו במחנות אימונים לקראת המשחקים האולימפיים ואליפות העולם. בהתאם להעדפה אישית, הספורטאים הוקצו לשתי קבוצות דיאטה, כאשר הערך הקלורי של הדיאטות היה זהה (כ-52 קק"ל/ק"ג/יום) וגודל והרכב הארוחות הותאמו על ידי אנשי מקצוע לצרכים האישיים של כל ספורטאי: 

  1. דיאטה קטוגנית דלת פחמימות ועתירת שומנים (LCHF): כ-0.5 גרם/ק"ג/יום פחמימות, 2.1 גרם/ק"ג/יום חלבונים, ושומנים 75-80% מסך הקלוריות.
  2. דיאטה סטנדרטית לספורטאים עתירת פחמימות (HCHO): כ-8.6 גרם/ק"ג/יום פחמימות, 2.1 גרם/ק"ג/יום חלבונים, 1.2 גרם/ק"ג/יום שומנים.

המשתתפים צרכו את הדיאטות למשך 3.5 שבועות ולאחר מכן כל המשתתפים צרכו באופן אקוטי דיאטה עתירת פחמימות. מדדי בריאות העצם נמדדו במנוחה ולאחר אימון בתחילת המחקר, בסיום תקופת הדיאטה ולאחר צריכה אקוטית של פחמימות. 

באופן כללי, נמצא כי צריכת דיאטה קטוגנית הייתה מלווה בעלייה במדד פירוק העצם (CTX), וכן בירידה במדד בניית העצם (P1NP) ובמדד לחילוף חומרים בעצם (אוסטאוקלצין), הן במנוחה והן לאחר אימון. צריכה אקוטית של פחמימות הובילה לאיזון מדד פירוק העצם, אולם המדדים של בניית העצם והמטבוליזם נותרו נמוכים. בקרב הספורטאים, שצרכו את הדיאטה עתירת הפחמימות לא חלו שינויים משמעותיים במדדים אלה. 

מסקנת החוקרים היא כי בקרב ספורטאים מקצועיים תהליכי שחלוף העצם עלולים להיפגע בעקבות צריכה קצרת טווח של דיאטה קטוגנית, אולם נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה על צפיפות העצם וכן את ההשפעה ארוכת הטווח.      

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32038477/

במחקר איכותני, (2020) המבוסס על ניתוח התוכן בפורומים אינטרנטיים, מאפיינים החוקרים את דפוס התסמינים, החומרה והמשך של "שפּעַת קטו" (keto flu), אחת מתופעות הלוואי הנפוצות של הדיאטה הקטוגנית. שפעת קטו הינה מקבץ של תסמינים, אשר מופיעים בשבועות הראשונים של הדיאטה ולרוב חולפים מעצמם. באמצעות חיפוש בגוגל, החוקרים זיהו פורומים המתייחסים לשפעת קטו, וסיווגו באופן ידני את הטקסטים המתארים את החוויה האישית בהתייחס לדפוס התסמינים, חומרה, משך וטיפולים פוטנציאליים. 

בניתוח נכללו 43 פורומים בהם 448 פוסטים המשויכים ל-300 משתמשים שונים. מבין המשתמשים שזוהו, 101 תיארו חוויה אישית של שפּעַת קטו, כולל 256 תיאורי תסמינים המתייחסים ל-54 תסמינים שונים. התסמינים השכיחים ביותר כללו: תחושת שפּעַת, כאבי ראש, עייפות, בחילה, סחרחורת, קשיים קוגניטיביים ("brain fog"), חוסר נוחות במערכת העיכול, ירידה ברמת האנרגיה, תחושת חולשה ושינויים בקצב הלב. הדיווח על התסמינים היה הגבוה ביותר בשבוע הראשון ודעך לאחר ארבעה שבועות. חומרת התסמינים דווחה כנמוכה ע"י 15 משתמשים, בינונית ע"י 23 משתמשים, וגבוהה ע"י 22 משתמשים. 121 משתמשים המליצו על שימוש ב-18 טיפולים שונים להתמודדות עם התסמינים, השכיחים ביותר היו הגברת צריכת הנתרן, נטילת תוספי אלקטרוליטים, שתיית מרק, הגברת צריכת המגנזיום והגברת צריכת האשלגן

החוקרים מסכמים כי באופן טיפוסי הפוסטים בפורומים מכילים תיאורים חלקיים, ולרוב מתייחסים או מגיבים לתסמין ספציפי. עם זאת, בניתוח הכולל של הפוסטים ניתן לזהות תמונה רחבה יותר המציגה את המאפיינים העיקריים של שפּעַת קטו.         

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32232045/

אפילפסיה

בסקירה (2019) דנים החוקרים ביישום של הדיאטה הקטוגנית לטיפול באפילפסיה וכן ביישום של הדיאטה בתחום הספורט. הנושאים בהם דנים החוקרים במסגרת הסקירה: 

החוקרים מסכמים כי ישנן עדויות לכך שניתן לצמצם התקפים אפילפטיים באמצעות תזונה קטוגנית, כאשר ישנן תיאוריות שונות מהו המנגנון הפיזיולוגי המעורב. עם זאת, למרות יעילותה, ישנו קושי רב ביישום הדיאטה ולכן פותחו גישות תזונתיות נוספות. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31227228

מחקר רב מרכזים בחן את ההשפעה של דיאטה קטוגנית על  290 ילדים חולי אפילפסיה בין 1999-2009.

ממחקר זה עולה כי דיאטה קטוגנית מהווה טיפול יעיל, אפילו במקרים חמורים של מטופלים בעלי אפילפסיה עמידה לתרופות.

היעילות ארוכת הטווח של הדיאטה הקטוגנית הושוותה ואף התעלתה על פני תרופות נוגדות פרכוסים חדשות.

המחקר הראה כי ההיענות לדיאטה הקטוגנית הינה תלוית תכיפות הפרכוסים, ולא תלויה בגיל, סוג הפרכוסים או אטיולוגיית המחלה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25457511

במחקר אורך קליני (2019) הוערכה ההשפעה ארוכת הטווח של דיאטה קטוגנית על ריכוזי הורמוני הרעב והשובע (לפטין וגרלין) בקרב ילדים ומבוגרים הסובלים מהתסמונת GLUT1-Deficiency Syndrome (תסמונת גנטית נדירה המאופיינת בחסר של החלבון הנדרש למעבר של גלוקוז למוח, וכתוצאה מכך גורמת לאפילפסיה) או מאפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי. בנוסף, החוקרים בדקו את הקשרים בין המצב התזונתי, הרכב הגוף והשינויים ברמת הלפטין והגרלין. החוקרים מסבירים כי החשש הוא שדיאטה קטוגנית עלולה להתבטא בירידה בצריכה התזונתית ובירידה במשקל בקרב מבוגרים, או לעיכוב בגדילה בקרב ילדים.  

במחקר נכללו 30 משתתפים – 25 ילדים בני 8 בממוצע ו-5 מבוגרים בני 34 בממוצע. 

להלן סיכום הממצאים לאחר צריכה של דיאטה קטוגנית במשך 12 חודשים:

החוקרים מסכמים כי באופן כללי צריכה ממושכת של דיאטה קטוגנית לא השפיעה על ריכוזי הלפטין והגרלין, באופן בלתי תלוי בגיל או במצב הנוירולוגי.  

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31349661

מחקר רטרוספקטיבי שנערך על 32 ילדים הסובלים מתסמונת דרווה (סוג של אפילפסיה), מצא כי שימוש בדיאטה קטוגנית מהווה טיפול יעיל למניעת פרכוסים.

על פי הממצאים, הכוללים השפעה חיובית על אפילפסיה והתקפים ממושכים, סבילות טובה, ומיעוט בעיות של היענות,

יש לשקול דיאטה קטוגנית כטיפול מוקדם לילדים הסובלים מתסמונת דרווה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25524846

במחקר תצפיתי (2020) הוערכה היעילות, ההשפעות השליליות וההשלכות ההתפתחותיות של טיפול ממושך בדיאטה הקטוגנית בקרב ילדים. החוקרים מסבירים כי דיאטה קטוגנית נמצאה יעילה לטיפול בילדים עם אפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי, אולם הדיאטה עלולה גם לגרום להשפעות שליליות משמעותיות ובטווח הארוך לא ברורה השפּעתה על תהליכי הגדילה וההתפתחות. 

במחקר נערך מעקב במשך שנתיים אחר 26 ילדים חולי אפילפסיה המטופלים בדיאטה קטוגנית. בתחילת המחקר, לאחר 3 חודשים, 6 חודשים, שנה ושנתיים נבדקו מספר הפרכוסים, סוג הפרכוסים, שימוש בתרופות, מדדים אנתרופומטריים, השפעות שליליות ושינויים בבדיקות המעבדה. בכל אחד ממועדי ההערכה נמצא כי בקרב 60-75% מהילדים חלה ירידה של כ-90% במספר הפרכוסים. עם זאת, לפחות 50% מהילדים חוו השפעות שליליות, השכיחות ביותר היו הפרעות בעיכול, שינויים במטבוליזם של שומנים והפרשת סידן עודפת (היפרקלציאוריה). בנוסף, לאחר שנתיים נמצאה ירידה בגובה בהשוואה לנתוני הבסיס (גובה ביחס לגיל בציוני תקן), ללא הבדל בנתוני המשקל וה-BMI. 

החוקרים מסכמים כי דיאטה קטוגנית מהווה טיפול יעיל לילדים עם אפילפסיה עמידה לתרופות, כאשר למרות שההשפעות השליליות הינן שכיחות, הן ברובן קלות ולכן קובעים כי הדיאטה הינה בטוחה. נדרשים מחקרים נוספים להערכת הגורמים העלולים לגרום לעיכוב בגדילה בילדים הצורכים דיאטה קטוגנית.     

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31991539/

בסקר אינטרנטי,(2019) שהועבר במרכזי תזונה בבריטניה ואירלנד המיישמים את הדיאטה הקטוגנית לטיפול באפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי, נבדקו מהם העקרונות העומדים בבסיס היישום הקליני של הדיאטה הקטוגנית המותאמת (MKD - modified ketogenic diet) וכיצד היא שונה מפרוטוקולים אחרים של הדיאטה הקטוגנית. הסקר, שנערך על ידי קבוצת תזונאים מומחים בדיאטה הקטוגנית, כלל 35 שאלות והופץ ל-39 מרכזים.

את הסקר השלימו 18 מהמרכזים: שלושה-עשר מרכזים לטיפול בילדים, שלושה מרכזים לטיפול במבוגרים ושני מרכזים משולבים. כל המרכזים שהשיבו על הסקר ביססו את הדיאטה בהתאם להערכה של צריכת האנרגיה הכוללת של המטופל, ובהתאם לכך הרכב התזונה הממוצע היה 75% שומן, 5% פחמימות, כאשר צריכת החלבון ללא הגבלה. יעדי הצריכה של חלבון ושומן הוגדרו בהתאם למשקל המנה ומדדים ביתיים אחרים. מבין 18 המרכזים, 17 דיווחו על התאמת ההרכב התזונתי לאורך זמן, בעיקר בהתאם לרמת הקטונים ולשיעורי הפרכוסים. בעשרה מהמרכזים נעשה שימוש במוצרי מזון קטוגניים, הניתנים במרשם בתחילת הדיאטה, כאשר בכל המרכזים נעשה שימוש במוצרים אלה לאורך הזמן.

החוקרים מסכמים כי מהסקר עולה תמונה של יישום היברידי של הדיאטה הקטוגנית, כולל אימוץ של עקרונות מפרוטוקולים שונים והגדרת אלמנטים שהינם ייחודיים לדיאטה הקטוגנית המותאמת.     

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30859652

סוכרת

בסקירה שיטתית (2019) מפורטים פרוטוקולים שונים, שנמצאו יעילים ובטוחים ליישום של דיאטות דלות פחמימות לטיפול בסוכרת סוג 2. בסקירה נכללו 41 מחקרים מבוקרים, בהם נבדקו דיאטות דלות פחמימות - עד 130 גרם פחמימות ליום או עד 26% מסך הצריכה הקלורית. דיאטה דלה מאוד בפחמימות (0-50 גרם ליום) נחשבת כדיאטה קטוגנית ו/או מגדירה יעדים להשגת קטוזיס תזונתי, שנמדד באמצעות קטוגנים בדם. 

ראשית, החוקרים העריכו את יעילות הדיאטות, כאשר 40 מהמחקרים סווגו כבטוחים ויעילים ונכללו בניתוח העיקרי. ב-34 מהמחקרים דווח על שיפור ברמת ההמוגלובין המסוכרר בעקבות הדיאטה, ב-33 מהמחקרים דווח על שיפור בשימוש בתרופות נוגדות סוכרת, וב-23 מהמחקרים דווח על שיפור ברמת הגלוקוז בצום. 

להלן פירוט הרכב הדיאטות ב-40 המחקרים שנכללו בניתוח העיקרי:

            ב-13 מהמחקרים נבדקה דיאטה דלה מאוד בפחמימות – עד 50 גרם ליום. 

            ב-14 מהמחקרים נבדקה דיאטה דלה בפחמימות – עד 130 גרם ליום או 26% מסך הקלוריות. 

            ב-13 מהמחקרים כמות הפחמימות הותאמה להתקדמות המטופל. 

במסגרת הדיאטה הומלצו בעיקר מזונות מלאים (מזונות מן החי ומן הצומח, שעברו מינימום עיבוד) כמקור לפחמימות, שומנים וחלבונים. 

לרוב, הדיאטה נוהלה על ידי דיאטן ו/או רופא, במפגשים שנערכו בתדירות בינונית עד גבוהה (לפחות פגישה אחת בחודש) וכן באמצעות ניהול מעקב עצמאי של המטופל. 

החוקרים מסכמים כי נמצאו מגוון גישות יעילות ובטוחות לדיאטות דלות פחמימות לטיפול בסוכרת סוג 2, כאשר פרוטוקולים אלה עשויים להוות בסיס בשימוש הקליני או בגיבוש של המלצות מבוססות ראיות לטיפול בסוכרת סוג 2. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31347236

מחקר השווה בין דיאטה דלת קלוריות לדיאטה קטוגנית, בהשפּעתן על סוכרת סוג 2.

363 משתפים בעלי עודף משקל ושמנות, 102 מתוכם הסובלים מסוכרת סוג 2 השתתפו במחקר שערך 24 שבועות.

המחקר מצא כי דיאטה קטוגנית יעילה יותר מאשר דיאטה דלת קלוריות לטיפול בחולי סוכרת. הדיאטה הקטוגנית נמצאה כמשפרת ויסות גליקמי.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22673594

מחקר קליני בחן את ההשפעה של דיאטה קטוגנית על מטופלים הסובלים משמנות ומסוכרת.

המחקר נמשך 54 שבועות, ובתומם ניתן היה לראות שיפור מובהק במשקל הגוף, BMI, רמות כולסטרול כללי, כולסטרול LDL, HDL, טריגליצרידים ורמות אוראה בדם.

המחקר מצא כי הדיאטה הקטוגנית יעילה ובטוחה לשימוש ארוך טווח על חולי סוכרת הסובלים משמנות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17447017

 

סרטן

 

בסקירה שיטתית (2019) מוצגות העדויות ממחקרים פרה קליניים וממחקרים קליניים ראשוניים לגבי ההשפעה של דיאטה קטוגנית או הגבלה קלורית לטיפול בגליומה. החוקרים מסבירים כי הפרוגנוזה למטופלים עם גליומה ממאירה הינה גרועה, כאשר משוער כי דיאטות התורמות להפחתת רמת הגלוקוז בדם עשויות לסייע בעיכוב התפשטות הגידול ולשפר את משך ההישרדות. בסקירה נכללו 24 מחקרים פרה-קליניים, שבעה מחקרים קליניים ומחקר אחד מעורב. 

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30473444/

סקירה בחנה את ההיסטוריה והפוטנציאל הטיפולי של דיאטה קטוגנית בשילוב עם הטיפול בסרטן.

סקירה זו מעלה כי תאי סרטן משגשגים בסביבת סוכר ועקה חמצונית.

בעקבות כך ייתכן ודיאטה קטוגנית הממעיטה בסוכרים ופחמימות עשויה לגרום לעקה חמצונית בסביבת תאי הסרטן, ולא בסביבת תאים רגילים,

וכך להפוך אותם לרגישים יותר לטיפולי כימותרפיה והקרנות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25460731

סקירה מצביעה על כך שדיאטה קטוגנית משפרת סיכויי שרידות בגליומה ממאירה (סרטן מוחי) בבעלי חיים, ומשפרת את הפוטנציאל הטיפולי של כימותרפיה והקרנות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24503133

במחקר אקראי מבוקר (2020) הוערכה ההשפעה של דיאטה קטוגנית בקרב חולות סרטן השד, המקבלות טיפולי כימותרפיה. במחקר נכללו 80 מטופלות, אשר חולקו אקראית לצריכת דיאטה קטוגנית או דיאטה סטנדרטית למשך 12 שבועות. כל המשתתפות ביצעו בדיקות דם בתחילת תקופת ההתערבות, באמצעה ובסיומה, כאשר בתחילת ההתערבות ובסיומה מטופלות עם גידול מקומי מתקדם עברו בדיקת אולטרסאונד ומטופלות עם גידול גרורתי עברו בדיקת CT או MRI. 

בקרב הנשים בקבוצת הדיאטה הקטוגנית נצפתה ירידה ב-TNF-α ועלייה ב-IL-10, וכן רמת אינסולין נמוכה יותר, בהשוואה לקבוצת הביקורת. כמו כן, צריכת דיאטה קטוגנית הייתה מלווה בצמצום משמעותי יותר של הגידול (27 לעומת 6 מ"מ). בקרב המטופלות עם גידול מקומי מתקדם, אשר צרכו דיאטה קטוגנית, נקבע שלב נמוך יותר של המחלה לאחר 12 שבועות, אולם בקרב מטופלות עם גידול גרורתי לא נצפה הבדל מובהק בשיעור התגובה. 

החוקרים מסכמים כי לדיאטה קטוגנית עשויה להיות תועלת במצבי סרטן השד באמצעות הפחתת הפעילות הדלקתית ושיפור תגובת האינסולין, בעיקר בקרב חולות עם גידול מקומי מתקדם, אולם נדרשים מחקרים נוספים להמשיך ולבחון את ההשפעה על גידולים מפושטים.   

החוקרים מדווחים על העדר מימון וניגודי אינטרסים. 

 https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32703721/

מחקר פיילוט קליני, בחן את השפּעת דיאטה קטוגנית על גליובלסטומה חוזרת (גידולים ממאירים חוזרים).

20 המשתתפים התבקשו לעבור לדיאטה קטוגנית בין 2007-2010, סופקו להם מזונות התואמים את הדיאטה ולא הייתה הגבלה קלורית, אלא הנחייה לאכול לשובע.

בוצעה הערכת קטונים בשתן 2-3 פעמים בשבוע באמצעות מקלוני בדיקות שתן. הדיאטה הקטוגנית לא היוותה תחליף לטיפולים הקונבנציונליים.

3 מטופלים הפסיקו את המחקר למרות היעדרות התפתחות גידולים בשל קשיי היענות.

מתוך 17 המשתתפים הנותרים, קטוזיס הושג ב-12 מטופלים.

86% מהמטופלים הראו שיפור אובייקטיבי, כאשר זמן עצירת הגידולים החציוני עמד על 20.1 שבועות.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24728273

מחקר פרה-קליני (דצמבר 2015), הכולל שימוש במודל של חיות מעבדה ודגימות תאים, בו נבדקה ההשפעה של תזונה עתירת-שומן דלת-פחמימות על גידול מוחי אגרסיבי מסוג גליובלסטומה.

החוקרים מסבירים כי ממצאים קודמים מצביעים על היעילות של הימנעות מגלוקוז באמצעות דיאטה קטוגנית מחמירה, אולם דיאטה זו קשה ליישום ועלולה לגרום לתופעות לוואי.

לכן, במחקר זה נבדקה ההשפעה של דיאטה עתירת-שומן ודלת-פחמימות שהינה מחמירה פחות אך דומה בהשפּעתה המטבולית והאנטי-סרטנית, יחד עם שמירה על הדרישות התזונתיות.

מהתוצאות עולה כי דפוס דיאטה זה היה בעל השפעה אנטי-סרטנית משמעותית ותרם לעיכוב חלוקת התאים הסרטניים ולעלייה במשך ההישרדות.     

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26631612

במחקר,(2019) שנערך במודלים של עכברים, מראים החוקרים כי שילוב של האנטיביוטיקה (DON (6-diazo-5-oxo-L-norleucine- שהינה אנטגוניסטית לגלוטמין - יחד עם תזונה קטוגנית מוגבלת קלורית, הוביל להרס של תאי גליובלסטומה (סרטן המוח), להטבה בתסמינים וכן לשיפור משך ההישרדות, בעיקר כתוצאה משיפור יעילות העברת האנטיביוטיקה למוח. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6541653/

מחלות נוירולוגיות

סקירה בחנה את ההשפעה של דיאטה קטוגנית. מסקירה זו עולה כי מידע חדש מצביע על האפשרות שדיאטה קטוגנית תהיה יעילה לטיפול

במחלות נוירולוגיות שונות כגון ALS, אלצהיימר, פרקינסון ועוד, זאת הודות למספר מנגנונים שעשויים להיות מושפעים מדיאטה קטוגנית.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25101284

במחקר קליני (2019) הוערכו השינויים בהרכב המזונות ובאיכות התזונה בעקבות המעבר לדיאטה קטוגנית בקרב חולי אלצהיימר. במחקר נכללו 15 חולים, שעברו לדיאטה קטוגנית למשך 3 חודשים בליווי דיאטן קליני. כל אחד מהחולים והמלווה שלהם קיבלו הדרכה ליישום דיאטה קטוגנית ולבחירת מזונות בעלי צפיפות תזונתית גבוהה. מדי חודש המשתתפים התבקשו למלא יומן אכילה של שלושה ימים ולבצע בדיקת דם להערכת המצב הקטוגני באמצעות רמת ביתא-הידרוקסי-בוטיראט בדם. הדיאטה הקטוגנית אופיינה על ידי צריכת שמנים, המכילים טריגליצרידים בעלי שרשרת בינונית (כגון שמן קוקוס), ירקות לא עמילניים, חמאה, ביצים, שמן זית, אבוקדו ואגוזים וזרעים, וכן הימנעות מצריכת תפוחי אדמה, דגנים, בשר אדום, משקאות ממותקים ומתוקים.
להלן סיכום הממצאים: 

החוקרים מסכמים כי כאסטרטגיה טיפולית לאלצהיימר, דיאטה קטוגנית יכולה להיות בעלת צפיפות תזונתית גבוהה ולכלול צריכה גבוהה של ירקות ומגוון ניכר של מזונות.   

https://academic.oup.com/cdn/article/3/4/nzz003/5347943

אקנה

סקירה בחנה את הפוטנציאל הטיפולי של דיאטה קטוגנית לטיפול באקנה.

מסקירה זו עולה כי במצב קטוזיס ישנה הפחתה במדדי דלקת, הפחתה באינסולינמיה, הפחתה במדד IGF-1, והשפעה על התפתחות אקנה.

סקירה זו ממליצה על השימוש לזמן מוגבל של 30-60 יום לשם השגת איזון הורמונלי ומניעת אקנה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22327146

 

מחלות לב וכלי דם

מחקר קליני מבוקר (פברואר 2015) בו נבדקה ההשפעה של נטילת תוסף אומגה 3 על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים בקרב משתתפים הצורכים דיאטה קטגונית ים-תיכונית

הדיאטה הקטגונית כללה כ-1200 קק"ל והרכבה הוא: 43% חלבון, 45% שומן ו- 11% פחמימות וכן 4 סוגים מוגדרים של משקאות צמחים ותוסף מולטי-ויטמין מינרל.

למשתתפים ניתנה רשימה של מזונות מותרים (בשר ודגים, ירקות ירוקים, נקניקים, גבינות קשות, חליטות תה, קפה מוקה ותה צמחים) ואסורים (אלכוהול, לחם, פסטה, אורז, חלב, יוגורט, תה עם מומסים וקפה דגנים). 
החוקרים מסבירים כי ישנם היבטים בהשפעה של דיאטה קטגונית על המטבוליזם ועל גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, אשר דומה להשפעה של תוספי אומגה 3, ולכן משערים כי השילוב ביניהם עשוי להגביר את ההשפעה המיטיבה על גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים והמצב הדלקתי.

במחקר נכללו 34 גברים בריאים עם עודף משקל בגילאי 25-65 אשר צרכו דיאטה קטוגנית במשך 4 שבועות, עם או בלי תוסף אומגה 3 (2 כמוסות ליום ממקור של סרטני קריל במינון יומי של 57.5 מ"ג EPA ו-32.5 מ"ג DHA). בסיום תקופת המחקר נמצא כי כל המשתתפים ירדו במשקל ובאחוזי השומן וכן ברמת הכולסטרול והסוכר, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות.

עם זאת, במשתתפים בקבוצת האומגה 3 חל שיפור גדול יותר ברמת הטריגליצרידים והאינסולין, ברמת ההורמון אדיפונקטין, וכן ברמת הציטוקינים הדלקתיים IL-1β ו-IL-6, כאשר TNF-α ירד באופן מובהק בשתי הקבוצות. בשתי הקבוצות לא נמצאו שינויים בציטוקינים IL-10 ו- IL-1Ra, ברמת הקראטנין וברמת האוראה והחומצה האורית.

החוקרים מסכמים כי נטילת תוסף אומגה 3 הגבירה את ההשפעה המיטיבה של דיאטה קטגונית ים-תיכונית על גורמי סיכון קרדיווסקולריים ומדדים דלקתיים. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25689563

מחקר (מאי 2016) שנערך בחיות מעבדה עוסק בתרומה של "דיאטת צום" (FMD - Fasting mimicking diet) לשיפור תחלואה אוטואימונית ותסמינים של טרשת נפוצה.

בחלקו הראשון של המחקר עכברים עם מחלה אוטואימונית הועברו 3 מחזורים של דיאטת צום, כל מחזור כולל 3 ימי דיאטה ו-7 ימי הפסקה. ביום הראשון לדיאטה העכברים קיבלו כ-50% מסך הקלוריות וביום השני והשלישי לדיאטה קיבלו כ-10% מסך הקלוריות. בהשוואה לקבוצת ביקורת של עכברים שקיבלו דיאטה רגילה, בכל העכברים שקיבלו דיאטת צום חלה ירידה בחומרה הקלינית של התסמינים ו-20% מהעכברים החלימו לגמרי. החוקרים מראים כי שיפור זה הינו כתוצאה מעלייה בהורמון קורטיקוסטרון, ירידה בציטוקינים פרו-דלקתיים, עלייה במספר תאי הדם הלבנים וכן חידוש המיאלין בתאי העצב. 

בהמשך ערכו החוקרים מחקר פיילוט קליני בו 60 חולים עם טרשת נפוצה (מסוג RRMS) חולקו באופן אקראי ל-3 קבוצות:

1) צריכת דיאטה קטוגנית למשך 6 חודשים.

2) צריכת דיאטת צום למשך 7 ימים ובהמשך דיאטה ים-תיכונית למשך 6 חודשים.

3) צריכת דיאטת בקרה מאוזנת למשך 6 חודשים.

הממצאים מצביעים על תרומה אפשרית של דיאטת צום או דיאטה קטוגנית ממושכת לשיפור מדדי איכות החיים. עוד נמצא כי בקבוצת הבקרה חלו 4 אירועים של נסיגה, אירוע אחד בקבוצת הדיאטה הקטוגנית ו-3 אירועים בקבוצת דיאטת הצום.

למרות הממצאים המבטיחים החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את היעילות של דיאטות אלה בחולי טרשת נפוצה.    

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27239035

במחקר אקראי מבוקר (ספטמבר 2016), שנערך בשבדיה, נבדקה רמת היוד בקרב נשים לאחר גיל המעבר הצורכות דיאטה פליאוליתית. החוקרים מסבירים כי נמצאו יתרונות מטבוליים לדיאטה הפליאוליתית, אולם הדיאטה אינה כוללת שני מקורות עיקריים ליוד – מלח שולחן ומוצרי חלב, ולכן עלולה להגביר את הסיכון לחסר יוד.

במחקר נכללו 70 נשים לאחר גיל המעבר עם עודף משקל או שמנות, אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות דיאטה: דיאטה פליאוליתית (30% חלבון, 40% שומן ו-30% פחמימות) או דיאטת ביקורת, התואמת להנחיות התזונתיות בשבדיה (15% חלבון, 25-30% שומן ו-55-60% פחמימות). הנשים צרכו את הדיאטות למשך שנתיים, כאשר החוקרים מדדו את רמת היוד בתזונה, ריכוז והפרשת היוד בשתן ורמת הורמוני בלוטת התריס - בתחילת המחקר, לאחר 6 חודשים ולאחר 24 חודשים.

נמצא כי לאחר 6 חודשים חלה ירידה בריכוז ובהפרשת היוד בשתן בקרב הנשים שצרכו דיאטה פליאוליתית, ללא שינוי בקבוצת הביקורת. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות ברמת הורמוני בלוטת התריס. החוקרים מסכמים כי דיאטה פליאוליתית ממושכת עלולה להגביר את הסיכון לחסר יוד ויש לשקול נטילת תוספים.     
המחקר מומן על ידי קרנות מחקר שבדיות.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28901333

בסקירה (אוקטובר 2017) מוצג היישום הקליני של דיאטה קטוגנית לטיפול בהפרעות אנדוקריניות כגון סוכרת ושמנות. במסגרת הסקירה מפורטת ההשפעה הפיזיולוגית של דיאטה קטוגנית, כולל ההשפעה המיטיבה על מערכת העצבים המרכזית, על הלב ועל מערכת הנשימה. בהמשך הסקירה מציגים החוקרים היבטים הקשורים ביישום הדיאטה הקטוגנית, כולל בחירת המשתתפים והערכה מקדימה, פירוט ההנחיות לדיאטה ותפריטים לדוגמא (צמחוני ולא-צמחוני) וכן תהליך הפסקת הדיאטה.

החוקרים סוקרים את הממצאים העוסקים בדיאטה הקטוגנית בקרב מטופלים עם סוכרת, שמנות, תסמונת מטבולית ותסמונת השחלות הפוליציסטיות וכן מפרטים את הממצאים לגבי השפעות שליליות, אזהרות ותגובות הדדיות עבור מצבים רפואיים מסוימים. החוקרים מסכמים כי קיימות עדויות התומכות בשימוש בדיאטה קטוגנית עבור מטופלים עם הפרעות אנדוקריניות, אולם ממליצים לבצע את הדיאטה תחת פיקוח רפואי קפדני.

על מנת להגביר את היענות המטופלים והסבילות לדיאטה נערכים בהדרגה שינויים בפרוטוקול הדיאטה, הכוללים התחלת הדיאטה עם או בלי צום, מעקבים תכופים יותר למניעת סיבוכים ושינויים בכמות ובהרכב השומנים בתפריט. למרות הממצאים המבטיחים, נדרשים מחקרים נוספים להערכת ההשפעות ארוכות הטווח והבנה מעמיקה של המנגנונים המעורבים.     
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29022562

במחקר מוצלב (אפריל 2018) נבדקה ההשפעה של דיאטה קטוגנית קצרה על הביצועים האנאירוביים בקרב משתתפים מאומנים גופנית.

החוקרים מסבירים כי דיאטה קטוגנית דלת פחמימות גורמת לחמצת מערכתית תת-קלינית, מצב הפוגע בביצועים האנאירוביים.

במחקר נכללו 16 מתנדבים צעירים ובריאים, אשר צרכו דיאטה קטוגנית דלת פחמימות (עד 50 גרם פחמימות ליום ולא יותר מ-10% מסך הקלוריות) או דיאטה עשירה בפחמימות (6-10 גרם לק"ג משקל גוף), כאשר שתי הדיאטות היו בעלות ערך קלורי זהה.

המשתתפים צרכו כל אחת מהדיאטות למשך ארבעה ימים ובסיומם נערך המבחן האנאירובי של וינגייט ומבחן כושר אירובי. נמצא כי צריכת דיאטה קטוגנית הייתה מלווה ברמת חומציות נמוכה יותר בשתן ( pH של 5.9 לעומת 6.3, p=0.004) ובהופעת גופי קטון בשתן.

לאחר הדיאטה הקטוגנית נמצאה רמה נמוכה ב-7% בכוח המקסימלי ורמה נמוכה ב-6% בכוח הממוצע במבחן האנאירובי וכן מרחק ריצה נמוך ב-15% במבחן הכושר האירובי.

החוקרים מסכמים כי בטווח הקצר צריכת דיאטה קטוגנית מובילה לפגיעה בביצועים הגופניים, אשר מבוססים על היכולת האנאירובית, כאשר לממצאים אלה השלכה יישומית חשובה לספורטאים ובמיוחד לאלה המבצעים פעילות בעצימות גבוהה לפרקי זמן קצרים.   

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29619799

במחקר חתך, (2019) שנערך באוסטרליה, נבדק הקשר בין דפוס התזונה הפליאוליתי לבין מדדים של בריאות המעי, חיידקי המעי, והמטבוליט TMAO (מטבוליט המיוצר על ידי חיידקי המעי בעקבות פירוק כולין המצוי במזונות מהחי.) הקשור בסיכון קרדיווסקולרי. במחקר נכללו 44 משתתפים, אשר דיווחו על צריכת דיאטה פליאוליתית למשך יותר משנה, וקבוצת ביקורת של 47 משתתפים, שצרכו דיאטה סטנדרטית התואמת להנחיות התזונתיות. המשתתפים בקבוצת הדיאטה הפליאוליתית סווגו לשתי קבוצות בהתאם למידת ההיענות לדיאטה, בדגש על הגבלת דגנים ומוצרי חלב – היענות גבוהה או היענות חלקית. המדדים שנבדקו הותאמו לגיל, מין, צריכה קלורית ומסת השומן. 

נמצא כי הרכב חיידקי המעי היה שונה בין הקבוצות, עם ריכוז גבוה יותר של חיידקים מהזן Hungatella, המייצרים TMA (שעובר חמצון והופך ל-TMAO) - בשתי הקבוצות שצרכו דיאטה פליאוליתית, בהשוואה לקבוצת הביקורת. רמת ה-TMAO הייתה גבוהה יותר בקרב המשתתפים עם היענות גבוהה לדיאטה הפליאוליתית, בהשוואה לקבוצה שאופיינה בהיענות חלקית ובהשוואה לקבוצת הביקורת, כאשר רמה גבוהה יותר הייתה קשורה בצריכה נמוכה יותר של דגנים מלאים. 

החוקרים מסכמים כי למרות הקידום של דיאטה פליאוליתית לשיפור בריאות המעי, ממצאים אלו מצביעים על כך שבטווח הארוך היענות לדיאטה עלולה לפגוע בהרכב חיידקי המעי ולהגביר את רמת ה-TMAO בדם, כאשר סיבים תזונתיים ממקורות שונים ככל הנראה נדרשים לשמירה על בריאות המעי והבריאות הקרדיווסקולרית. 

המחקר מומן על ידי גופים ממשלתיים באוסטרליה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/31273523

 

שמנות:

 

במחקר אקראי מוצלב (2019) נבדקה ההשפעה של משקה קטונים על התגובה לבדיקת העמסת גלוקוז. 

החוקרים מסבירים כי צריכה של תוסף קטונים עשויה לסייע להגיע למצב של קטוזיס ובכך לשפר את התגובה המטבולית. במחקר נכללו 15 מבוגרים עם שמנות (גיל ממוצע 47, BMI ממוצע 34). בשני ימים שונים, המשתתפים צרכו משקה קטונים או פלסבו לאחר צום הלילה. חצי שעה לאחר מכן כל המשתתפים ביצעו בדיקת העמסת גלוקוז (75 גרם). 

המשקה מכיל את הקטונים R)-3-hydroxybutyl, (R)-3-hydroxybutyrate); כאשר קטונים אלה נצרכים, הם מתפרקים על ידי האנזימים carboxylesterase ו-esterase, המצויים לאורך מערכת העיכול, הדם, הכבד ורקמות אחרות והופכים למטבוליטים D-βHB ו-R)-1,3-butanediol). אלה האחרונים נכנסים לזרם הדם ו-R)-1,3-butanediol) עובר חילוף חומרים נוסף בכבד על ידי אלכוהול ו- aldehyde dehydrogenaseליצירת D-βHB.

להלן הממצאים העיקריים: 

החוקרים מסכמים כי צריכת משקה קטונים לפני בדיקת העמסת גלוקוז הייתה מלווה בירידה ברמת הגלוקוז וחומצות השומן החופשיות, ללא עלייה ברמת האינסולין בדם. ממצאים אלה מצביעים על שיפור אקוטי בתגובה המטבולית בקרב משתתפים עם שמנות, ויש להמשיך ולבחון כיצד ניתן בצורה בטוחה לשפר את התגובה לטווח זמן ממושך.    

המחקר מומן על ידי Canadian Institutes of Health Research, אחד החוקרים הינו דירקטור בחברת TΔS Ltd, המפתחת את המוצר.    

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31599919/