ברזל

 

כללי | מקורות | תפקידים | תכונות | ספיגה והפרשה | גורמים לחוסר | תסמיני חוסר | עודף | RDA | מינונים | אינטראקציות חיוביות |  אינטראקציות שליליות | התוויות נגד | מחקרים

 

כללי

ברזל הינו מינרל קורט בעל חשיבות רבה לגוף האדם.

כמויות הברזל אצל אדם מבוגר נעות בין 4-5 גרם כאשר כ-75% משמשים לפעילויות גופניות שונות ואילו השאר מאוחסנים למקרי חוסר.

תפקידו העיקרי של הברזל הוא השתתפות בייצור כדוריות דם אדומות במח העצם אשר מכילות את ההמוגלובין (4 אטומי ברזל) ואחריות על קליטת חמצן מהריאות והעברתו אל תאי הגוף. בנוסף, הברזל חיוני לתהליכי צמיחה, פעילויות אנזימטיות רבות הקשורות ליצירת אנרגיה בתאי הגוף, תפקוד מוחי תקין, פעילות תקינה של מערכת החיסון ועוד. חוסר בברזל עלול להוביל לאנמיה המתבטאת בתאי דם אדומים קטנים ובמקרים חמורים עלול לגרום להפרעות תפקודיות שונות ולמוות.

עם זאת, חשוב לציין כי כמויות עודפות של ברזל עלולות לגרום לרעילות ולכן נטילת תוסף או תרופות המכילות ברזל מומלצת רק במידה ובדיקות דם מצביעות על חוסר במינרל. 

 

מקורות תזונתיים לברזל:

ברזל קיים במזון בשתי צורות עיקריות: Heme המצוי רק במזונות מן החי ו-Nonheme המצוי בעיקר במזונות מן הצומח, כאשר הראשון מתפרק בקלות ונספג בצורה יעילה וטובה יותר. בכל מקרה מומלץ לצרוך מזונות המכילים ברזל ביחד עם מזונות המכילים ויטמין C (עגבניה, גמבה, פלפל, לימון, תפוזי, פפאיה ועוד) על מנת לשפר את ספיגתו של הברזל.

מקורות מן הצומח: שמרי בירה, מולסה, טחינה מלאה, אצות, ירקות עליים ירוקים (פטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום, עלי מנגולד, חסה וכד'), סלק, אבוקדו, אפונה, עגבניות, בטטות, תפוחי אדמה, פירות יבשים (תאנים, שזיפים, תמרים, צימוקים, משמש), קטניות (פולי סויה, עדשים, פול), דגנים מלאים (קינואה, כוסמת, חיטה מלאה, שיבולת שועל, בורגול, אמרנט), אגוזים וזרעים (קאשיו, ערמונים, פקאן, זרעי חמנייה, גרעיני דלעת) ועוד.

מקורות מן החי: בשר בקר, הודו ובעיקר איברים פנימיים כגון כבד, לב וכליות, עוף, דגים וביצים.

* חשוב לציין כי קיימים מזונות שונים מן הצומח אשר מכילים ברזל אך גם מכילים פיטאטים (דגנים מלאים, קטניות), אוקסלאטים (כגון תרד) או טאנינים (תה) אשר קושרים את הברזל ומונעים את ספיגתו. כמו כן, צריכה מוגברת של סיבים תזונתיים עלולה למנוע את ספיגתו של הברזל.

בנוסף, סידן מתחרה עם ברזל על אתרי קשירה ולכן צריכתו ביחד עם ברזל עלולה ליצור תחרות על אתרי הספיגה ולמנוע את ספיגת הברזל.
 

תפקידיו של ברזל:

• אחראי על הובלת חמצן מהריאות לתאי הגוף - הברזל חיוני לייצור החלבונים המוגלובין אשר תפקידו לקלוט את החמצן מהריאות ולשאת אותו אל רקמות הגוף ומיוגלובין אשר תפקידו לשאת את החמצן אל תאי השריר בהתאם לצריכת השרירים.

• רכיב חיוני ביצירת חומצות גרעין (DNA ו-RNA שהן תרכובות אורגניות המכילות את החומר התורשתי) והתרבות של תאים חדשים בגוף וביניהם תאי הדם האדומים. חסר של המינרל עלול לגרום לפגיעה בתאי מח העצם ולהתפתחות לא תקינה של תאי דם אדומים.
• חיוני לתהליך הפקת האנרגיה בתאים – ברזל נחוץ לפעילות אנזימתית תקינה במעגל קרבס, מעגל הפועל להפקת אנרגיה בתאים.
• חיוני לפעילות ותקינות של מערכת החיסון.
• משמש כנוֹגד חִמצון – ברזל משמש רכיב באנזימים נוגדי חמצון קטלאז ופרוקסידאז המכילים קבוצת הם (קבוצה הדומה במבנה לחלבון המוגלובין).
• נמצא במרכז של ציטוכרוֹםים (חלבונים המכילים קבוצת הם, קבוצה הדומה במבנה לחלבון ההמוגלובין) ונחוץ לקליטה או פליטה של אלקטרונים בתהליכי חמצון וחיזור של תרכובות ביולוגיות שונות, רעלים (כגון תרופות) ועוד בכבד.
• חיוני ליצירת החלבונים קולגן ואלסטין.
• רכיב חיוני בתהליכי חילוף החומרים של סוכרים, חלבונים ושומנים.
• חיוני לייצור קרניטין שהינה חומצת אמינו בעלת תפקיד עיקרי בפירוק חומצות שומן.
• מרכיב עיקרי בייצור מעבירים עצביים דופמין, נוראפינפרין וסרוטונין.
   

תכונות נוספות של ברזל:

• נספג טוב יותר בסביבה חומצית.

• בישול מסייע לפירוק של ברזל ומשפר את ספיגתו.
• מצוי במזון בצורת Heme המצוי רק במזונות מן החי ו- Nonheme המצוי בעיקר במזונות מן הצומח.
• נמצא בשני מצבי חמצון –
  • FE2+ - מכונה בעברית קט- ברזל (Ferrous). צורה זו הינה מחוזרת בעלת מטען חיובי כפול בה קיים חוסר בשני אלקטרונים.
  • FE3+ - מכונה בעברית רב- ברזל (Ferric) צורה זו הינה ברזל מחומצנת בעלת מטען חיובי משולש בה קיים חוסר בשלושה אלקטרונים.

ספיגה והפרשה של ברזל:

גוף האדם מכיל כ-4-5 גרם ברזל כאשר 50% מצויים בהמוגלובין בתאי הדם האדומים, כ-5% במיוגלובין בשרירים, כעשירית מחוברים בדם לחלבון נשא המכונה טרנספרין, והשאר מצויים באנזימים (ציטוכרוֹמים) ובמאגרי ברזל בעיקר בצורת פריטין ומעט בצורת המוסידרין (פריטין הנבלע על ידי תאי דם לבנים (מאקרופאג'ים) במח העצם ונאגר שם).
תהליך הספיגה של הברזל איטי (2-4 שעות) ונעשה בתריסריון ובתחילת המעי הדק ותלוי בתפקוד תקין של מערכת העיכול.
קיימות שתי צורות עיקריות של ברזל המגיע מהמזון: Heme המתקבל רק מצריכה של בשר ו- Nonheme המתקבל מצריכה של מקורות תזונתיים מן הצומח או של מוצרים מן החי (כגון ביצים ומוצרי חלב).
ברזל בתצורת Heme נספג בצורה טובה יותר (עד פי 10) שכן הוא מתפרק בקלות, נספג ביעילות ומועבר דרך התאים הריריים במעי ישירות אל זרם הדם.
לעומתו, ברזל מסוג Nonheme צריך לעבור המרה לתצורה יחידנית (Ferrous form) על מנת שיוכל להיספג. בכדי שהמרה זו תתבצע ביעילות דרושה רמה תקינה של חומצה הידרוכלורית בקיבה. בנוסף, ספיגתו של ברזל מסוג Nonheme מועצמת בנוכחות חומצה אסקורבית (ויטמין C), אשר מונעת התחמצנותו של הברזל (חמצון הברזל גורם להפיכתו של הברזל מתצורת Ferrous לתצורת Ferric אשר אינה נספגת כראוי).
אחוזי הספיגה של ברזל מהמזון הינם נמוכים (5-30%) יחסית ותלויים במידת הצורך של הגוף בברזל. כך למשל, כאשר רמות הברזל בגוף תקינות, אחוז ספיגת הברזל מהמזון יהיה נמוך. לעומת זאת, כאשר רמות הברזל בגוף הינן נמוכות אחוז ספיגת הברזל מהמזון יגדל בהתאם לצורך.
לאחר ספיגתו, מועבר הברזל בדם באמצעות החלבון הנשא טרנספרין אל רקמות הגוף השונות.
כ-75% מכלל הברזל בגוף משתתפים בתהליכים גופניים שונים והשאר משמשים כמאגרי ברזל המאוחסנים בעיקר בכבד, בטחול ובמח העצם בצורת פריטין או המוסידרין.
ברזל מופרש בעיקר דרך הצואה ובכמויות מועטות באמצעות הזעה או עקב מוות טבעי של תאים ריריים ותאי עור ושיער.
חשוב לציין כי המינרל סידן מתחרה עם ברזל על אתרי קשירה ולכן מפחית את ספיגתו.
כמו כן, קיימים מזונות שונים המכילים פיטאטים/חומצה פיטית (דגנים, קטניות), אוקסלאטים (כגון תרד), טאנינים (תה) וסיבים תזונתיים אשר קושרים את הברזל וגם כן מונעים את ספיגתו.

 

תוספי ברזל בזמינות ביולוגית גבוהה
רוב תוספי הברזל מכילים ברזל אנאורגני בצורת מלחי ברזל, כגון ברזל סולפאט, פומראט וגלוקונאט.

תיאורטית, יעילות הספיגה של מלחי ברזל היא סבירה, אולם בפועל יש ליטול תוספים אלו על קיבה ריקה משום שהברזל שבהם מגיב בקיבה עם חומרים מעכבי ספיגה במזון, מה שגורם לזמינות ביולוגית נמוכה שלהם₍₄₁₎. לכן חשוב להימנע מנטילת תוספים המבוססים על מלחי ברזל בסמוך לאכילת מוצרי חלב, תה, קפה, דגנים, קטניות וירקות שונים₍₄₂₎. אולם במקרים רבים כשמלחי ברזל ניטלים על קיבה ריקה, הם גורמים לגירויים ולתופעות לוואי מרובות במערכת העיכול_(43,44) ועובדה זו לרוב פוגעת בהיענות לטיפול₍₄₅₎.  
בעייתיות אפשרית נוספת בהקשר של תוספים מבוססי מלחי ברזל נעוצה בסיכון להיווצרות רדיקלים חופשיים בתהליך החמצון של הברזל הדו-ערכי (Fe2+) והפיכתו לברזל תלת-ערכי (Fe3+) בקיבה. מדובר בתהליך בו נוצרים רדיקלים חופשיים מסוג סופראוקסיד (O2-*) והידרוקסיד (OH*) שעלולים לפגוע בחלבונים, בחומצות גרעין ובפחמימות ולגרום לחמצון (פראוקסידציה) של שומנים. לפגיעה זו עלולות להיות השלכות שליליות ארוכות טווח כגון התפתחות טרשת, נזקים נוירולוגיים ואף ממאירות_(46-48). 
מסיבה זו בשנים האחרונות פותחו תוספי ברזל המבוססים על תצמידים של ברזל ומרכיבים אורגניים,

כגון ברזל הקשור לחומצות-אמינו שנקרא ברזל ביסגליצינאט (Ferrous Bisglycinate) או (Ferric Bisglycinate) , כשהמטרה היא_(49,50): 
1. להעצים את יכולת הספיגה ממערכת העיכול ואת הזמינות הביולוגית של המינרל.
2. למנוע או למתן משמעותית את תופעות הלוואי הנפוצות במערכת העיכול המקושרות לתוספים מבוססי מלחי ברזל.
3. להקל על הנטילה של התוסף באופן שיאפשר את נטילתו גם בסמוך לצריכת למזונות/משקאות/תרופות הנחשבים כמעכבי ספיגה.
4. להעלות את בטיחות הטיפול בתוספי ברזל.

 

ברזל ביסגליצינאט – מנגנון הספיגה הייחודי להעצמת הספיגה והזמינות הביולוגית
תוסף ברזל מסוג ביסגליצינאט מכיל ברזל הקשור בכלציה (chelation) למולקולות של חומצות אמינו. להבדיל מתהליך ספיגת מלחי ברזל, ברזל ביסגליצינאט עובר לאורך מערכת העיכול ללא פירוק מוקדם כשהוא נישא על ידי חומצות האמינו, עד לספיגת התרכובת בשלמותה במנגנון ייחודי של ספיגה אקטיבית באמצעות קולטן של החומצה האמינית אליה הברזל קשור. צורת ספיגה זו עוקפת את מנגנוני ספיגת הברזל "הרגילים" של הגוף ומכאן יעילותה_(51,52). בנוסף, ברזל ביסגליצינאט אינו מגיב עם רכיבים מעכבי ספיגה במזון וניתן לצרוך אותו עם מזון ומשקאות והוא אף מונע או מפחית משמעותית את תופעות הלוואי במערכת העיכול המקושרים לנטילת מלחי ברזל_(53-55). תוספי ברזל ביסגליצינאט נחשבים לבטוחים מאוד, עם סיכון מופחת משמעותית להעמסת-יתר של ברזל על הגוף (iron overload) ₍₅₁₎.
ברזל ביסגליצינאט בטכנולוגיית TRAACS של חברת אלביון העולמית
חברת אלביון העולמית, המתמחה בפיתוח תוספי תזונה מבוססי מינרלים בכלציה, פיתחה תוסף ברזל מסוג ביסגליצינאט המיוצר בטכנולוגיה פטנטית בשם TRAACS ( Real Amino Acid Chelate System). הטכנולוגיה מבוססת על מנגנון קשירה ייחודי של שתי מולקולות של החומצה האמינית גליצין (במשקל מולקולרי נמוך) לברזל תלת-ערכיFerrous-bisglycinate) ). הכלציה בטכנולוגיית TRAACS מונעת ריאקציה בין המינרל למעכבי ספיגה במזון ומאפשרת את ספיגת הברזל באתרי הספיגה המרובים של חומצות האמינו לאורך המעי הדק₍₅₁₎. היחס של 2:1 גליצין:ברזל הופך את התרכובת ליציבה מאוד גם בתנאים החומציים בקיבה וכך נמנעת ההתנתקות של מינרל הברזל מהתרכובת. כל אלו מובילים לספיגה של התרכובת הזעירה בשלמותה בתאי מערכת העיכול, לזמינות ביולוגית גבוהה יותר של הברזל (פי 2-4 מזו של מלחי ברזל) ולשיעור מזערי של גירויים ותופעות לוואי במערכת העיכול, כפי שהראו מחקרים רבים (כמפורט להלן) ובסקירה₍₅₁₎ מטעם INCHEM (International Peer Reviewed Chemical Safety Review ) .
הערך המוסף של טכנולוגיית TRAACS הוא בכך שלתרכובת הברזל-גליצין יש מטען חשמלי ניטרלי (זאת בניגוד למינרל ברזל הנושא בד"כ מטען חשמלי חיובי). באופן זה נמנעת ריאקציה ופגיעה בספיגה של רכיבי תזונה חיוניים (כמו ויטמינים ומינרלים) שבאים במגע עם התרכובת במערכת העיכול. לכך יש חשיבות גדולה בפרט כשמדובר בתוספי ברזל המיועדים לנשים הרות ולילדים הניטלים כחלק מתוסף מולטי-ויטמינים ומינרלים או במשולב איתו₍₅₁₎. 
היעילות והבטיחות של תוסף ברזל ביסגליצינאט של חברת אלביון העולמית נבדקו במחקרים קליניים רבים ובאוכלוסיות שונות כגון נשים הרות, תינוקות, ילדים ומתבגרים_(56-60), כאשר התוסף הדגים זמינות ביולוגית משופרת ומיעוט תופעות לוואי במערכת העיכול בהשוואה לתוספי ברזל אחרים.
למשל, במחקר קליני₍₅₆₎ שנערך בקרב 145 נשים הרות השוותה היעילות של ברזל ביסגליצינאט של חברת אלביון (15 מ”ג ליום) לזו של ברזל-סולפט (40 מ”ג ליום) כטיפול בחוסר ברזל. נמדדו רמות ההמוגלובין, הפריטין (מאגר הברזל) ונשא הברזל טרנספרין בתחילת הטיפול (לפני שבוע 20) ולאורך ההיריון (בשבועות 30-20 ובשבועות 40-30). 

התוצאות הראו שלמרות המינון הנמוך יותר, הטיפול בברזל ביסגליצינאט היה יעיל יותר בהשוואה לברזל סולפט. שיעור חוסר הברזל היה נמוך יותר אצל הנשים שנטלו ברזל ביסגליצינאט (31% לעומת 55%) ולא התפתחה אצלן אנמיה על רקע חוסר ברזל (לעומת שיעור אנמיה של 11% בקרב נוטלות ברזל הסולפאט). החוקרים הסיקו כי ברזל ביסגליצינאט יעיל יותר מברזל סולפט, וזאת גם במינון נמוך יותר.
מחקר קליני, אקראי, כפול סמיות ומבוקר₍₅₇₎ שנערך בקרב ילדים בני שנה עד 13 שנים ובדק את יעילות הטיפול באנמיה על רקע מחסור בברזל, הדגים את יתרונו של תוסף ביסגליצינאט של חברת אלביון העולמית בשיפור מאגרי הברזל לעומת ברזל פולימלטוז. שתי תרכובות הברזל ניתנו במינון 3 מ"ג לק"ג משקל גוף למשך 45 ימים. נמצא כי שני תוספי הברזל שיפרו במובהק את מדדי משק הברזל (ההמוגלובין, MCV, RDW, טרנספרין) בהשווה למצב הבסיס (p<0.05), אך רק ברזל ביסגליצינאט שיפר במובהק את מדד הפריטין המלמד על עליה במאגרי הברזל (p<0.05).
תוצאות דומות התקבלו גם ממחקר קליני₍₅₈₎ בילדים בני 36-6 חודשים, בו הושוותה נטילת ברזל ביסגליצינאט של חברת אלביון במינון של 5 מ”ג/ק”ג/יום לזו של ברזל סולפט כטיפול באנמיה מחוסר ברזל. לאחר 28 ימי טיפול, בשתי הקבוצות הייתה עלייה משמעותית ברמת ההמוגלובין (p<0.001), אולם רק בקבוצת הברזל-ביסגליצינאט היתה גם עלייה משמעותית ברמת הפריטין (p<0.005). בנוסף, הזמינות הביולוגית של ברזל ביסגליצינאט הייתה בשיעור של 91% לעומת זו של הברזל סולפאט שעמדה על 27%.
ממצא דומה התקבל גם מתוצאות מחקר קליני₍₅₉₎ שנערך בקרב 100 מתבגרים, אשר הדגים יעילות ספיגה גבוהה פי ~4 של ברזל ביסגליצינאט (30 מ"ג) לעומת ברזל סולפט (120 מ"ג) וכן יעילות טיפולית בטיפול באנמיה, בהתבסס על רמות ההמוגלובין כעבור ארבעה שבועות של תיסוף, תוך הפחתה של שיעור התלונות על אי נוחות עיכולית.

 

גורמים לחוסר בברזל:

• מרכיבים תזונתיים מסוימים – מרכיבים תזונתיים הכוללים אוקסלאטים (כגון תרד, עלים ירוקים כהים, בוטנים, קקאו, שוקולד, בטטות, סובין חיטה, פלפל ירוק), פיטאטים (דגנים מלאים, סובין חיטה, קטניות), טאנינים (תה, שוקולד, יין אדום) וקפאין (קפה, תה, קולה) קושרים את הברזל ומפריעים לספיגתו. לכן, כאשר קיים חוסר בברזל מומלץ להגביל את צריכתם.

• סִידן – סידן מתחרה עם ברזל על אתרי קשירה ולכן שילוב של שניהם עלול לגרום לתחרות על אתרי ספיגה ולמחסור בברזל.
• צמחונות וטבעונות – מקורות מן החי מהווים את המקור לברזל היעיל ביותר לספיגה ולכן, צמחונים וטבעונים נוטים לסבול ממחסור בברזל עקב צריכה מועטת שלו במזון.
• אובדן דם – דימומים מוגברים כגון מחזור חודשי גדוש, דימומים כרוניים ממערכת העיכול כגון טחורים מדממים, פיסורות, כיבים, פוליפים ותרומות דם תכופות גורמים לאובדן של ברזל.
• תהליכי צמיחה מואצת – ברזל משמש כרכיב חיוני לתהליך חלוקת התאים בגוף ולכן, תהליכי צמיחה מואצת כמו בגיל הינקות או גיל ההתבגרות עלולים לגרום לניצול מוגבר של המינרל ולמחסור בו.
• הריון ולידָה – בתקופת ההריון ובעיקר בשליש השני קיים ניצול מוגבר של ברזל עקב עלייה בנפח הדם, יצירת שלייה ועלייה בצורכי העובר ולכן, במקרים רבים קיים צורך בתוסף או הגברת צריכה של מזונות המכילים ברזל. בנוסף, בעת לידה מאבדת האם כמויות גדולות של דם אשר עלולות לגרום לחסר במינרל.
• הפרעות במערכת העיכול – הפרעות שונות במערכת העיכול כגון שלשולים כרוניים, חומציות נמוכה בקיבה (הידרוכלורידריה), מחלות מעיים דלקתיות, צליאק, הליקובקטר פילורי ועוד עלולות לפגוע בספיגה של ברזל.
• פעילות גופנית – פעילות גופנית מאומצת לאורך זמן (כמו אצל ספורטאים) גורמת לניצול מוגבר של ברזל ועלולה לפגוע בזמינותו.
• תרופות – נטילת תרופות מסוימות כגון נוגדי חומצה, אספירין ועוד עלולה לפגוע בספיגתו של הברזל.
• גיל – ככל שקיימת עלייה בגיל רמת הספיגה של מינרלים וויטמינים רבים וביניהם ברזל יורדת.
• מין – מאגרי הברזל אצל נשים נמוכים יותר ממאגרי הברזל אצל גברים ולכן נשים נוטות לסבול ממחסור בברזל. בנוסף, נשים מאבדות כמויות ברזל במחזור החודשי.
• מתח נפשי – מתח ולחץ מוגברים ו/ או מתמשכים גורמים לניצול מוגבר של ויטמינים ומינרלים וביניהם ברזל.
   

הפרעות ותסמינים הנגרמים עקב חוסר בברזל:

אנמיה הינה התופעה השכיחה ביותר עקב חוסר בברזל.

השלב הראשוני של אנמיה מסוג זה אינו בהכרח מורגש ולרוב מתבטא ברמות פריטין נמוכות ורמות טרנספרין גבוהות המופיעות בבדיקות דם.

בשלבים מתקדמים יותר יופיעו רמות נמוכות של הומוגלובין וכדוריות דם קטנות מהרגיל (MCV).

תסמינים של אנמיה מסוג זה כוללים חיוורון, עייפות, כאבי ראש תכופים, קוצר נשימה במאמץ, דופק לב לא סדיר או מואץ, לשון נפוחה ואדומה וקשיים בריכוז וזיכרון.

תסמינים נוספים המתבטאים עקב חוסר בברזל (ללא אנמיה) כוללים – כיבים במערכת העיכול, ציפורניים דקות ובעלות צורה קעורה, חולשה של מערכת החיסון ונטייה לזיהומים (בעיקר במערכת הנשימה), רגישות לקור, הפרעות קוגנטיביות והפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות (בעיקר אצל ילדים).
 

עודף של ברזל (רעילות):

עודף של ברזל הינו נדיר שכן הגוף מווסת את הספיגה של המינרל לפי מאגריו ברקמות.

עם זאת, נטילת כמויות גבוהות מהרגיל (Mega-dose) של תוספים או תרופות המכילים ברזל במינונים הגבוהים מ- 40 מ"ג ליום אצל ילדים עד גיל 13 או מינונים הגבוהים מ- 45 מ"ג ביום עלולה להיות רעילה.

בנוסף, עודף של ברזל עלול להיגרם עקב פגם גנטי המתבטא בספיגה עודפת ואגירה של ברזל (Hemochromatosis) או עקב עודף שקיעה של ברזל בגוף הנוצר לרוב כתוצאה מעירויי דם רבים (Hemosiderosis).

עודף ברזל עלול להתבטא בתסמינים כגון גוון עור אפרפר, כאבי ראש , קוצר נשימה, סחרחורות, עייפות ואובדן משקל.

במידה וקיימת רעילות של ברזל, עלולים להופיע תסמינים חמורים יותר כגון הפרעות עצביות, אדישות, הפרעות בקצב לב, דופק מואץ, רעילות בכבד, ירידה מסוכנת בלחץ הדם ואף מוות.

בכל מקרה מומלץ לבצע בדיקות דם לפני נטילת תוסף של ברזל על מנת למנוע רעילות.
 

מינון יומי מומלץ של ברזל לפי ה- (RDA (RECOMMENDED DAILY ALLOWANCE:

• מלידָה ועד גיל 6 חודשים – 0.27 מ"ג.

• מגיל 6 חודשים ועד שנה – 11 מ"ג.
• גילאים 1-3 שנים – 7 מ"ג.
• גילאים 4-8 שנים – 10 מ"ג.
• גילאים 9-13 שנים – 8 מ"ג.
• גברים בגילאי 14-18 שנים – 11 מ"ג.
• גברים בגילאי 19 ומעלה – 8 מ"ג.
• נשים בגילאי 14-18 שנים – 15 מ"ג.
• נשים בגילאי 19-50 שנים – 18 מ"ג.
• נשים בגילאי 51 ומעלה– 8 מ"ג.
• נשים בהריוֹן – 27 מ"ג.

 

חשוב לציין כי, ברזל יכול להיות רעיל במידה ולא קיימים חוסרים ונוטלים תוסף של המינרל או כאשר נוטלים כמויות גבוהות מדי של המינרל.

לכן, לפני נטילת תוסף ברזל מומלץ לבצע בדיקות דם אשר יצביעו על חוסר בו ולהיוועץ עם הרופא המטפל או כל גורם מקצועי אחר לגבי המינון המתאים.

ברזל עלול לגרום לתופעות לוואי הכוללות כאבי בטן, שלשולים, עצירות ובחילות. קיימים תוספים שונים (ברזל בשחרור מושהה, ברזל רך, ברזל נוזלי וכד') אשר משפיעים באופן פרטני על כל מטופל ובחירת התוסף המתאים נעשית על ידי ניסוי וטעייה.

 

פורום מקצועי מטעם הרשות האירופאית לבטיחות מזון (EFSA) פרסם בספטמבר 2015 נייר עמדה בנוגע לערכי הצריכה התזונתית היומית המומלצת (DRV) של ברזל:

 

מינון יומי מומלץ לפי ה- AR (Average Requirement)

גברים – 6 מ"ג ביום.

נשים לאחר חידלון וסת – 6 מ"ג ביום.

נשים לפני חדלון וסת – 7 מ"ג ביום

תינוקות 7-11 חודשים – 8 מ"ג ביום.

ילדים 1-6 שנים – 5 מ"ג ביום.

ילדים 7-11 שנים – 8 מ"ג ביום.

נערים ונערות 12-17 שנים – 7 מ"ג ביום.

הנקה והריון – 7 מ"ג ביום.

 

מינון יומי מומלץ לפי ה- PRI (Population Refrence Intake)

גברים – 11 מ"ג ביום.

נשים לאחר חידלון וסת – 11 מ"ג ביום.

נשים לפני חדלון וסת – 16 מ"ג ביום

תינוקות 7-11 חודשים – 11 מ"ג ביום.

ילדים 1-6 שנים – 7 מ"ג ביום.

ילדים 7-11 שנים – 11 מ"ג ביום.

נערים ונערות 12-17 שנים – 13 מ"ג ביום.

הנקה והריון – 16 מ"ג ביום.

 

טווח מינון לטיפול בחוסר ברזל^1-6:

כאמור, מומלץ ליטול ברזל רק כאשר בדיקות הדם מצביעות על חוסר בו.

כמו כן, על מנת לקבוע את המינון היומי המתאים יש להיוועץ ברופא המטפל או בכל גורם מקצועי אחר ולבצע את הטיפול תחת פיקוח רפואי ומעקב אחר רמות הברזל בגוף. להלן מספר דוגמאות:

• אנמְיה על רקע חוסר ברזל – מינון של 80-100 מ"ג ביום נמצא כמשפר את התסמינים האופייניים של אנמיה.
• מחזור גדוש – במידה וקיים חוסר של ברזל עקב דימום מוגבר במחזור בחודשי ניתן לקחת 100-200 מ"ג ברזל ביום.
• פעילות גופנית מאומצת – במידה וקיים חוסר בברזל אצל ספורטאים או אנשים המבצעים פעילות גופנית מאומצת וממושכת ניתן ליטול 100-200 מ"ג ברזל ביום. נטילת ברזל במצבים אלו משפרת את אספקת החמצן לתאי הגוף בכלל ולתאי השריר בפרט.
• אלְצהיימר – נמצא כי מינון של 150 מ"ג ברזל בשילוב עם קו אנזים Q10 במינון של 60 מ"ג וויטמין B6 במינון של 180 מ"ג משפר את הפעילות המחשבתית של חולי אלצהיימר.
• שִיעול טורדני – נמצא כי ברזל במינון של 256 מ"ג ביום משפר את השיעול המהווה תופעת לוואי של שימוש בתרופות מעכבות ACE המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם.
• תהליכי צמיחה – מינון של 10-80 מ"ג ברזל אצל ילדים מעל גיל 4 ומינון של 1.3-10 מ"ג אצל ילדים עד גיל 4 נמצא כמשפר תהליכי צמיחה אצל ילדים אשר סובלים ממחסור בברזל.
• תהליכי חשיבה – מינון של 17-260 מ"ג ברזל אצל ילדים מעל גיל 4 ו- 2-4 מ"ג ברזל אצל ילדים עד גיל 4 נמצא כמשפר תהליכי חשיבה אצל ילדים אשר סובלים מהפרעות קשב וריכוז עקב חוסר בברזל.

 

תגובות הדדיות- השפּעת גומלין (אינטראקציות) חיוביות עם ברזל:

• וִיטמין C – ויטמין C משפר את ספיגתו של הברזל (בעיקר מסוג Nonheme) ומונע את חמצונו בקיבה. שילוב של השניים נמצא יעיל במניעה ובטיפול של אנמיה^2-3.

• חוּמצה פולית – ברזל וחומצה פולית פועלים בשילוב בעיקר בחלוקה ותפקוד של תאי דם אדומים. כתוצאה, השניים מונעים או מטפלים באנמיה¹.
• נחוֹשת – ברזל ונחושת פועלים בשילוב במגוון פעילויות גופניות. רמות נאותות של נחושת חיוניות לספיגה מיטבית של ברזל ולניצול שלו בתאי הגוף. עם זאת, רמות גבוהות של אחד ממינרלים אלו יפגעו בספיגה זה של זה¹.
• וִיטמין A – ויטמין A  משפר ספיגה של ברזל ועשוי למנוע את המחסור בספיגת ברזל עקב צריכת קפה ותה. בנוסף, שילוב של השניים נמצא כיעיל בטיפול באנמיה^4-5.
• וִיטמין E – לברזל וויטמין E קיימות השפעות גומלין חיוביות ושליליות; נטילה משולבת של ברזל וויטמין E עלולה להפחית את ההשפעה הרפואית של תוסף הברזל⁶. מצד שני נטילת ברזל בעירוי תוך ורידי במינונים גבוהים, גורמת לסטרס חמצוני אשר יכול להצטמצם בעזרת נטילת ויטמין E⁷.
• טאורין – נטילה משותפת של ברזל וטאורין (חומצת אמינו אשר מהווה מרכיב במלחי מרה ומתפקדת כמעביר עצבי במערכת העצבים המרכזית) עשויה להעלות רמות המוגלובין ולשפר תסמינים של חוסר בברזל⁸.
• מעכבי אנזים מהפך אנגיוטנסין (ACE) - נטילת תרופות מעכבות אנזים מהפך אנגיוטנסין אשר משמשות כמרחיבות כלי דם וניתנות אצל אנשים הסובלים מיתר לחץ דם, אי ספיקת לב וכד' עלולה לגרום לתופעת לוואי המתבטאת בשיעול טורדני. נמצא כי שילוב של ברזל עשוי להפחית את השיעול⁹. 
• אריתרופיוטין (EPO) – נמצא כי שילוב של ברזל בעירוי תוך ורידי ביחד עם (Erythropoietin (Eprex הורמון אשר אחראי לייצור והבשלה של כדוריות דם אדומות במח העצם הניתן בהזרקה בעת אנמיה עקב מחסור בברזל אצל חולי סרטן, אי ספיקת כליות, מחלות כרוניות וליקויים בתפקוד מח העצם, עשוי לסייע להשלמת חוסרים בברזל, להגביר את ההשפעה הטיפולית של ההורמון המלאכותי ולהפחית את המינון הטיפולי של ההורמון. עם זאת, מתן ברזל במקרים אלו מתבצע רק במידה והשימוש בהורמון אינו יעיל. כמו כן קיים צורך בפיקוח רפואי וניטור של רמות הברזל בדם^10-11.
   

תגובות הדדיות- השפּעת גומלין (אינטראקציות) שליליות עם ברזל:

• סִידן – נטילה של תוסף סידן או צריכה מוגברת שלו במזון עלולים להפריע לספיגה של ברזל (ובעיקר מסוג non- heme). לכן, מומלץ להפריד את נטילתם בשעתיים לפחות¹².

• וִיטמין E – לברזל וויטמין E קיימות השפעות גומלין חיוביות ושליליות; נטילה משולבת של ברזל וויטמין E עלולה להפחית את ההשפעה הרפואית של תוסף הברזל⁶. מצד שני נטילת ברזל בעירוי תוך ורידי במינונים גבוהים, גורמת לסטרס חמצוני אשר יכול להצטמצם בעזרת נטילת ויטמין E ⁷.
• מנגן – נטילה משולבת של ברזל ומנגן עלולה לפגוע בספיגה של מנגן ולהפחית את רמותיו בגוף¹³. לכן, יש להפריד את נטילתם בהפרש של 4 שעות.
• קקאו וקפה – שתיית קפה וקקאו מפחיתה את הספיגה של ברזל^14-15.
• צמחי מרפא – שתיית חליטות של צמחי מרפא המכילים פוליפנוֹלים (תרכובות המצויות בצמחים) מפחיתה ספיגה של ברזל. פוליפנוֹלים מצויים בצמחי מרפא כגון תה ירוק (Camellia sinensis), ורבנה רפואית (Verbena officinalis), תרזה (Tilia europea), מנטה/ נענע חריפה (Mentha piperita) ועוד¹⁴.
• תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs) - נטילה ממושכת של תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות כגון (Ibuprofen (Advil, Nurofen המשמשות לשיכוך כאבים או אספירין המשמש להפחתת היצמדות טסיות דם (מונע קרישה) והורדת חום גבוה, עלולה לגרום לכיבים מדממים במערכת העיכול וכתוצאה לאובדן ברזל^16-17.
• אנטיביוטיקה –
  • צפלוספרונים (Cephalosporin) - נטילה של ברזל ביחד עם תרופות אנטיביוטיות ממשפחת צפלוספורינים
    כגון Cefaclor (ceclor) עלולה ליצור תרכובת אשר מונעת את ספיגתם של השניים ופוגעת ביעילות הטיפולית של התרופה¹⁸.
  • טטרציקלינים (Tetracycline) – תרופות אנטיביוטיות ממשפחת הטטרציקלינים כגוןDoxycycline  (Doxylin, Doxy) עלולות להפריע לספיגה של ברזל ולגרום לחוסר בו. ולהיפך, נטילה של ברזל עלולה לפגום בספיגה של תרופות מסוג זה¹⁹.
  • כלוראמפניקול (Chloramphenicol) – התרופה Chloramphenicol המשמשת כתרופה אנטיביוטית לטיפול פנימי בזיהומים חמורים אשר אינם מגיבים לתרופות אחרות עלולה לגרום לדיכוי של מח העצם ולפגוע בייצור של תאי דם אדומים ולכן, נטילתה עלולה לפגום בטיפול באמצעות תוסף ברזל אצל אנשים אשר סובלים מאנמיה על רקע חוסר בברזל²⁰.
  • פלואורוקווינלונים (Fluoroquinolone) – נטילת ברזל ביחד עם תרופות אנטיביוטיות ממשפחת הפלואורקווינלונים כגון: 
    Ciprofloxacin (Ciproxin, Ciprodex, Ciprogis) עלולה להפחית את הספיגה של התרופות ולפגום בפעילותן²¹. 
    עם זאת, נמצא כי תרכובת ברזל מסוימת (Iron-ovotransferin) אינה מפריעה לספיגתה של התרופה²².
• תרופות נוגדות חומצה – נטילה ממושכת או חוזרת של תרופות נוגדות חומצה (כגון חוסמי היסטמין (2H), סידן קרבונט, מגנזיום טריציקלאט, מגנזיום הידרוקסיד, סודיום ביקרבונט ואלומיניום הידרוקסיד) עלולה לפגוע בספיגה של ברזל כמו גם מינרלים נוספים ולהיפך, ברזל עלול לפגוע בספיגה וביעילות של תרופות נוגדות חומצה. עם זאת, כיבים מדממים בקיבה הנוצרים עקב עלייה בחומציות הקיבה עלולים לגרום לאנמיה ונמצא כי נטילת תרופות נוגדות חומצה (בעיקר מסוג חוסמי רצפטור 2H) בשילוב עם ברזל דווקא עלולה להגביר את הספיגה של ברזל אצל אנשים אשר סובלים מחוסר בברזל^23-26. חשוב לציין, כי מומלץ להפריד את הנטילה של תרופות אלו מנטילת תוסף ברזל על מנת למנוע את הפרעת הספיגה ו/או הפעילות של השניים.
• מעכבי אנזים מהפך אנגיוטנסין (ACE) - ברזל עלול להפריע לספיגה של תרופות מעכבות אנזים מהפך אנגיוטנסין אשר משמשות כמרחיבות כלי דם וניתנות אצל אנשים הסובלים מיתר לחץ דם, אי ספיקת לב וכד'²⁷. בנוסף, תרופות מסוג זה מעכבות גם את הפרשת ההורמון אריתרופויטין אשר אחראי על ייצור והבשלה של תאי דם אדומים ולכן, נטילתן עלולה לגרום לאנמיה אצל אנשים הסובלים מכשל כלייתי ועוברים טיפולי דיאליזה. כמו כן, נמצא כי מתן תוך ורידי של ברזל אצל אנשים אלו עלול לגרום לתופעות לוואי (כגון בחילות, הקאות, כאבי בטן, לחץ דם נמוך וכד') אך נמצא כי שילוב של ויטמין E בטיפול שכזה עשוי למנוע תופעות אלו^28-29. 
• תרופות קושרות חומצות מרה – נטילה משולבת של ברזל ביחד עם תרופות קושרות חומצות מרה (Resins) כגון (Colestyramine (Coliracin (Questran) Colistin ו- Colestid המשמשות להורדת שומנים וכולסטרול בדם עלולה ליצור תרכובת אשר מונעת את ספיגת הברזל ופוגעת בפעילות הטיפולית של התרופות. בנוסף, שימוש ארוך טווח בתרופות מסוג זה עלול לפגום בספיגת ברזל שאינה נצרכת כתוסף^30-31. לכן, על מנת למנוע חוסר בברזל אצל אנשים הנוטלים תרופות מסוג זה מומלץ להפריד את נטילת השניים בהפרש של שעתיים זה מזה.
• ביספוספונטים (Bisphosphonates) – נטילה משולבת של ביספוספונטים כגון (Alendronic Acid (Alendronate, Fosalan, Maxibone ו- (Risedronic Acid (Actonel המשמשים לטיפול בדלדול עצם (אוסטאופירוזיס) וברזל עלולה לפגוע בספיגה ובפעילות של השניים ולכן מומלץ להפריד את נטילתם בהפרש של שעתיים זה מזה³².
• תרופות לטיפול בפרקינסון – נטילה משותפת של ברזל ותרופות לטיפול בפרקינסון כגון (Levdopa (Dopicar עלולה לפגום בספיגה ובפעילות של השניים³³. בנוסף, נטילה ממושכת או עודפת של תוסף ברזל עלולה להפחית חומרים נוגדי חמצון בגוף ולגרום נזקים חמצוניים אשר משפיעים על מערכת העצבים ועלולים להחמיר את מצבם של חולי פרקינסון אשר נוטלים תרופות אלו^34-35. 
• אינטרפרון אלפא (Interferon alpha) – רמות גבוהות של ברזל עלולות להפריע ליעילות הטיפולית
  של Interferon alpha (Roferon A), חומרים חלבוניים אשר מעודדים תנגודת לזיהומים נגיפיים. נמצא כי הפחתת רמות ברזל על ידי הקזת דם משפרת את התגובה של הכבד לאינטרפרון אלפא ומסייעת לטיפול בתרופה אצל חולי דלקת כבד מסוג C³⁶.
• תחליפים מלאכותיים להורמון בלוטת התריס – נטילה משולבת של ברזל ותחליפים מלאכותיים של הורמון בלוטת התריס כגון Levothyroxine (Eltroxin) הניתנים לטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס עלולה ליצור תרכובת אשר מונעת את ספיגתם של השניים. עם זאת, רמות נמוכות של ברזל עלולות לגרום לירידה בייצור של הורמון בלוטת התריס ונראה כי תוסף עשוי לשפר את פעילות בלוטת התריס בהקשר זה. במידה וקיים חוסר בברזל אצל אנשים הנוטלים תחליפים יש ליטול אותו בהפרש של כשעתיים מנטילת התחליפים^37-38.
• מתילדופה (Methyldopa) – נטילה של ברזל ביחד עם התרופה (Methyldopa (Aldomet המשמשת לטיפול ביתר לחץ דם, יוצרת תרכובת חזקה אשר מפחיתה את הספיגה ופוגעת בפעילות של השניים. בנוסף, נמצא כי נטילה משולבת זו מעלה את לחץ הדם וכי בעת הפסקת מתן ברזל נפסקה השפעה שלילית זו³⁹.
• ספירולינה (Spirulina maxima) - במחקר קליני כפול-סמיות מבוקר פלסבו שנערך בקרב 50 מטופלים עם השמנת יתר, תחת טיפול תרופתי ליתר לחץ דם, נמצא כי נטילת ספירולינה במינון 2 גרם ליום במשך 3 חודשים היתה מלווה בירידה ברמת הברזל בדם, ללא השפעה מובהקת על רמת הסידן, המגנזיום והאבץ. החוקרים מציעים מספר מנגנונים העומדים בבסיס השפעה זאת: ייתכן כי פיקוציאנין המצוי בספירולינה מושך את יוני ברזל וכתוצאה מכך מפחית את רמת הברזל בגוף⁴⁰. 

 

התוויות נגד לשימוש בברזל:

מומלץ שלא ליטול ברזל כאשר בדיקות הדם אינן מצביעות על מחסור בו.

כמו כן, יש לנקוט זהירות אצל אנשים אשר סובלים ממחלות כליה, הפרעות במערכת העיכול (בחילות, הקאות, צרבות, כיבים וכד'), מחלות מעי דלקתיות, דלקת לבלב, דלקת כבד, הפרעות לב ואלכוהוליסטים.

 

להלן מספר התוויות נגד לנטילת ברזל:

• אלרְגיה או רגישות – אין ליטול ברזל במידה וקיימת אלרגיה או רגישות לברזל או לתרופות המכילות ברזל.

• המוכרומוטוזיס (Hemochromatosis) – פגם גנטי המתבטא בספיגה עודפת ואגירה של ברזל.
• פורפיריה (Porphyria) – אין ליטול ברזל אצל אנשים הסובלים מפורפיריה שהינה מחלה תורשתית בה קיים שיבוש בייצור מולקולת Heme אשר מצויה בהמוגלובין ומיוגלובין.
• אנמְיה סידרובלסטית – אין ליטול ברזל אצל אנשים הסובלים מאנמיה סידרובלסטית בה קיים ליקוי בקשירה של ברזל אל מולקולת ההמוגלובין.
• תלסמיה – אין ליטול ברזל אצל אנשים הסובלים מתלסמיה בה קיים ליקוי בייצור מולקולת ההמוגלובין. 
• דימרקפרול (Dimercaprol) – התרופה ׁ(Dimercaprol (BAL in Oil המשמשת לטיפול בהרעלת מתכות כבדות יוצרת תרכובת רעילה ביחד עם ברזל ולכן, תוסף ברזל או צריכתו במזון אסורה לשימוש בעת שימוש בתרופה.
• דספראוקסאמין (Deferroxamine) – אין לתת תוסף ברזל לאנשים הנוטלים את התרופה (Deferroxamine (Desferal הניתנת בהזלפה תת עורית ומשמשת להורדת רמות עודפות של ברזל עקב מחלות שונות (כגון תלסמיה) או רעילות.
• ברזל ופניצילאמין (Penicillamine) – אין לתת תוסף ברזל לאנשים הנוטלים (Penicillamine (Cuprimin, תרופה המשמשת לטיפול בהרעלת מתכות.
• ברזל וטריאנטין (Trientine) – אין לתת תוסף ברזל לאנשים הנוטלים (Trientine (Syprine, תרופה המשמשת לטיפול במחלת ווילסון (פגם גנטי בו קיים עודף של נחושת). 

 

מחקרים על ברזל:

כללי | אנמְיה | פריוֹן והריוֹן | תפקוד קוגניטיבי 

 

מקורות:

 

מקורות כלליים לכל המידע מלבד התגובות ההדדיות

 

1. Stargrove M B, Treasure J, McKee D. L, Herb, Nutrient, and Drug Interactions, Elsevier, 2008. pp 523-555.
2. www.naturaldatabase.com – Iron. found at - http://naturaldatabase.therapeuticresearch.com/nd/Search.aspx?cs=NONMP&s=ND&pt=100&id=912&ds=
3. אודי בר, יפה שיר-רז, "המדריך הישראלי השלם לתוספי תזונה", כתר ספרים, 2005
4. www. Naturalstandard.com – Iron. found at https://naturalmedicines.therapeuticresearch.com/databases/food,-herbs-supplements/professional.aspx?productid=912
5. מוריי מייקל ט., פיז'ורנו ג'וזף א., "אנציקלופדיה לרפואה טבעית", אור-עם, 1995
6. National Academy of Sciences. Institute of Medicine. Food and Nutrition Board - DRI table for DRI tables for recommended dietary allowances (RDA). found at -  http://www.iom.edu/Activities/Nutrition/SummaryDRIs/DRI-Tables.aspx
7. Of Health – Office Of Dietary Supplements – RDA tables. found at U.S. Institutes  http://ods.od.nih.gov/Health_Information/Dietary_Reference_Intakes.aspx

 

 

מקורות פרטניים לתגובות הדדיות

 

1. Stargrove M B, Treasure J, McKee D. L, Herb, Nutrient, and Drug Interactions, Elsevier, 2008. pp 523-555.

2. Zlotkin S, Arthur P, Antwi KY, Yeung G. Treatment of anemia with microencapsulated ferrous fumarate plus ascorbic acid supplied as sprinkles to complementary (weaning) foods. Am J Clin Nutr 2001;74:791-795.

3. Hallberg L, Brune M, Rossander L. The role of vitamin C in iron absorption. Int J Vitam Nutr Res Suppl 1989;30:103-108.

4. Lynch SR. Interaction of iron with other nutrients. Nutr Rev 1997;55:102-110.
5. Suharno D, West CE, Muhilal et al. Supplementation with vitamin A and iron for nutritional anaemia in pregnant women in West Java, Indonesia. Lancet 1993;342:1325-1328.
6. Melhorn DK, Gross S. Relationships between iron-dextran and Vitamin E in iron deficiency anemia in children. J Lab Clin Med 1969;74:789-802.
7. Roob JM, Khoschsorur G, Tiran A et al. Vitamin E attenuates oxidative stress induced by intravenous iron in patients on hemodialysis. J Am Soc Nephrol 2000;11:539-549.
8. Sirdah MM, El-Agouza IM, Abu Shahla AN. Possible ameliorative effect of taurine in the treatment of iron-deficiency anaemia in female university students of Gaza, Palestine. Eur J Haematol 2002;69:236-242.
9. Lee SC, Park SW, Kim DK et al. Iron supplementation inhibits cough associated with ACE inhibitors. Hypertension 2001;38:166-170.
10. Vankova S, Safarova R, Horackova M et al. [Clinical and economic significance of iron replacement in anemia treated with recombinant human erythropoietin in patients on hemodialysis]. Cas Lek Cesk 2001;140:209-213.
11. Auerbach M, Ballard H, Trout JR et al. Intravenous iron optimizes the response to recombinant human erythropoietin in cancer patients with chemotherapy-related anemia: a multicenter, open-label, randomized trial. J Clin Oncol 2004;22:1301-1307.
12. Hallberg L, Brune M, Erlandsson M et al. Calcium: effect of different amounts on nonheme- and heme-iron absorption in humans. Am J Clin Nutr 1991;53:112-119.
13. Davis CD, Malecki EA, Greger JL. Interactions among dietary manganese, heme iron, and nonheme iron in women. Am J Clin Nutr 1992;56:926-932.
14. Hurrell RF, Reddy M, Cook JD. Inhibition of non-haem iron absorption in man by polyphenolic-containing beverages. Br J Nutr 1999;81:289-295.
15. Muñoz LM, Lonnerdal B, Keen CL, Dewey KG. Coffee consumption as a factor in iron deficiency anemia among pregnant women and their infants in Costa Rica. Am J Clin Nutr 1988;48:645-651.
16. Leonards JR, Levy G, Niemczura R. Gastrointestinal blood loss during prolonged aspirin administration. N Engl J Med 1973;289:1020-1022.
17. Davies NM. Toxicity of nonsteroidal anti-inflammatory drugs in the large intestine. Dis Colon Rectum 1995;38:1311-1321.
18. Ueno K, Tanaka K, Tsujimura K et al. Impairment of cefdinir absorption by iron ion. Clin Pharmacol Ther 1993;54:473-475.
19. Neuvonen PJ. Interactions with the absorption of tetracyclines. Drugs 1976;11:45-54.
20. Saidi P, Wallerstein RO, Aggeler PM. Effect of chloramphenicol on erythropoiesis. J Lab Clin Med 1961;57:247-256.
21. Brouwers JR, Van der Kam HJ, Sijtsma J, Proost JH. Decreased ciprofloxacin absorption with concomitant administration of ferrous fumarate. Pharm Weekbl Sci 1990;12:182-183.
22. Sirtori CR, Barbi S, Dorigotti F et al. Iron-ovotransferrin preparation does not interfere with fluoroquinolone absorption. Therapie 1995;50(Suppl):Abstract 500.
23. Aymard JP, Aymard B, Netter P et al. Haematological adverse effects of histamine H2-receptor antagonists. Med Toxicol Adverse Drug Exp 1988;3:430-448.
24. Champagne ET. Low gastric hydrochloric acid secretion and mineral bioavailability. Adv Exp Med Biol 1989;249:173-184.
25. Rastogi SP, Padilla F, Boyd CM. Effect of aluminum hydroxide on iron absorption. J Ark Med Soc 1976;73:133-134.
26. Hall GJ, Davis AE. Inhibition of iron absorption by magnesium trisilicate. Med J Aust 1969;2:95-96.
27. Schaefer JP, Tam Y, Hasinoff BB, et al. Ferrous sulphate interacts with captopril. Br J Clin Pharmacol 1998;46(4):377-381
28. Gossmann J, Thurmann P, Bachmann T et al. Mechanism of angiotensin converting enzyme inhibitor–related anemia in renal transplant recipients. Kidney Int 1996;50:973-978.
29. Rolla G, Bucca C, Brussino L. Systemic reactions to intravenous iron therapy in patients receiving angiotensin converting enzyme inhibitor. J Allergy Clin Immunol 1994;93:1074-1075.
30. Thomas FB, McCullough FS, Greenberger NJ. Inhibition of the intestinal absorption of inorganic and hemoglobin iron by cholestyramine. J Lab Clin Med 1971;78:70-80.
31. Thomas FB, Salsburey D, Greenberger NJ. Inhibition of iron absorption by cholestyramine: demonstration of diminished iron stores following prolonged administration. Am J Dig Dis 1972;17:263-269.
32. Russell RG, Rogers MJ, Frith JC et al. The pharmacology of bisphosphonates and new insights into their mechanisms of action. J Bone Miner Res 1999;14 Suppl 2:53-65.
33. Campbell RR, Hasinoff B, Chernenko G et al. The effect of ferrous sulfate and pH on I-dopa absorption. Can J Physiol Pharmacol 1990;68:603-607.
34. Gotz ME, Double K, Gerlach M et al. The relevance of iron in the pathogenesis of Parkinson’s disease. Ann N Y Acad Sci 2004;1012:193-208.
35. Bharath S, Hsu M, Kaur D et al. Glutathione, iron and Parkinson’s disease. Biochem Pharmacol 2002;64:1037-1048.
36. Fargion S, Fracanzani AL, Rossini A et al. Iron reduction and sustained response to interferon-alpha therapy in patients with chronic hepatitis C: results of an Italian multicenter randomized study. Am J Gastroenterol 2002;97:1204-1210.
37. Campbell NR, Hasinoff BB, Stalts H et al. Ferrous sulfate reduces thyroxine efficacy in patients with hypothyroidism. Ann Intern Med 1992;117:1010-1013.
38. Beard JL, Borel MJ, Derr J. Impaired thermoregulation and thyroid function in iron-deficiency anemia. Am J Clin Nutr 1990;52:813-819.
39. Campbell N, Paddock V, Sundaram R. Alteration of methyldopa absorption, metabolism, and blood pressure control caused by ferrous sulfate and ferrous gluconate. Clin Pharmacol Ther 1988;43:381-386.
40. Suliburska J, Szulińska M, Tinkov AA, Bogdański P. Effect of Spirulina maxima Supplementation on Calcium, Magnesium, Iron, and Zinc Status in Obese Patients with Treated Hypertension. Biol Trace Elem Res. 2016 Jan 16. 
41. Geisser P. In vitro studies on interactions of iron salts and complexes with food-stuffs and medicaments. Arzneimittelforschung. 1990 Jul;40(7):754-60. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/2222551/
42. Cook JD. Diagnosis and management of iron-deficiency anaemia. Best Pract Res Clin Haematol. 2005 Jun;18(2):319-32. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/15737893/
43. Coplin M, Schuette S, Leichtmann G, Lashner B. Tolerability of iron: a comparison of bis-glycino iron II and ferrous sulfate. Clin Ther. 1991 Sep-Oct;13(5):606-12. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/1799918/
44. Charoenlarp P, Dhanamitta S, Kaewvichit R, et al. A WHO collaborative study on iron supplementation in Burma and in Thailand. Am J Clin Nutr. 1988 Feb;47(2):280-97. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/2963533/
45. Schultink W, van der Ree M, Matulessi P, Gross R. Low compliance with an iron-supplementation program: a study among pregnant women in Jakarta, Indonesia. Am J Clin Nutr. 1993 Feb;57(2):135-9. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8424380/
46. Gordeuk VR, Bacon BR, Brittenham GM. Iron overload: causes and consequences. Annu Rev Nutr. 1987;7:485-508. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/3300744/
47. McCord JM. Iron, free radicals, and oxidative injury. Semin Hematol. 1998 Jan;35(1):5-12. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9460805/
48. Tuomainen TP, Punnonen K, Nyyssönen K, Salonen JT. Association between body iron stores and the risk of acute myocardial infarction in men. Circulation. 1998 Apr 21;97(15):1461-6. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9576426/
49. Tuomainen TP, Nyyssönen K, Porkkala-Sarataho E, et al. Oral supplementation with ferrous sulfate but not with non-ionic iron polymaltose complex increases the susceptibility of plasma lipoproteins to oxidation. Nutrition Research 1999;19:1121-1132. https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0271531799000731
50. Jeppsen RB, Borzelleca JF. Safety evaluation of ferrous bisglycinate chelate. Food Chem Toxicol. 1999 Jul;37(7):723-31. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10496373/
51. Dr Gary Williams. FERROUS GLYCINATE (PROCESSED WITH CITRIC ACID), WHO FOOD ADDITIVES SERIES: 52, IPCS, INCHEM. https://inchem.org/documents/jecfa/jecmono/v52je20.htm
52. Ashmead SD. The chemistry of ferrous bis-glycinate chelate. Arch Latinoam Nutr. 2001 Mar;51(1 Suppl 1):7-12. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11688084/
53. Allen LH, Bovell-Benjamin AC, Viteri F. Ferrous bis- and ferric tris-glycinates as iron fortificants for whole maize: bioavailability and regulation by iron status. FASEB J, 1998, 12, A821. https://www.researchgate.net/publication/292221336
54. Bovell-Benjamin AC, Viteri FE, Allen LH. Iron absorption from ferrous bisglycinate and ferric trisglycinate in whole maize is regulated by iron status. Am J Clin Nutr. 2000 Jun;71(6):1563-9. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10837299/
55. Layrisse M, García-Casal MN, Solano L, et al. Iron bioavailability in humans from breakfasts enriched with iron bis-glycine chelate, phytates and polyphenols. J Nutr. 2000 Sep;130(9):2195-9. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10958812/
56. Szarfarc SC, de Cassana LM, Fujimori E, et al. Relative effectiveness of iron bis-glycinate chelate (Ferrochel) and ferrous sulfate in the control of iron deficiency in pregnant women. Arch Latinoam Nutr. 2001 Mar;51(1 Suppl 1):42-7. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11688081/
57. Name JJ, Vasconcelos AR, Valzachi Rocha Maluf MC. Iron Bisglycinate Chelate and Polymaltose Iron for the Treatment of Iron Deficiency Anemia: A Pilot Randomized Trial. Curr Pediatr Rev. 2018;14(4):261-268. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30280670/
58. Pineda O, Ashmead HD. Effectiveness of treatment of iron-deficiency anemia in infants and young children with ferrous bis-glycinate chelate. Nutrition. 2001 May;17(5):381-4. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11377130/
59. PINEDA O, ASHMEAD HD, PEREZ JM, et al. Effectiveness of iron amino acid chelate on the treatment of iron deficiency anemia in adolescents. J Appl Nutr 1994;46:2-13. https://eurekamag.com/research/017/874/017874174.php

חזרה לתחילת העמוד

חזרה לעמוד הקודם