פתיחת תפריט נגישות
גישה מהירה לדף הבית

מחלות אוטואימוניות - מקבץ מחקרים

עודכן בתאריך 14/12/2017

 

הידע בנוגע לטיפול במחלות אוטואימוניות מתעדכן ומתחדש כל הזמן. רק בחודשים האחרונים פורסמו מחקרים רבים אשר עוזרים לדייק את הטיפול ולהביא לתוצאות הטובות ביותר. 
בעמוד זה תוכלו למצוא מחקרים עדכניים שונים מסודרים לפי המחלות השונות. 
לפני שנעבור למחקרים, חשוב לנו להגיד שהגורמים למחלות אוטואימוניות לא ידועים, אך הן מן המצבים המעניינים בהבנת הקשר בין הגוף והנפש. להמשך קריאה על היבטי גוף נפש במחלות אוטואימוניות - לחצו כאן.

 

בעמוד זה תוכלו למצוא מחקרים עדכניים שונים מסודרים לפי המחלות השונות:

טרֶשת נפוֹצה | סוּכרת | מחלות מעִי דלקתיוֹת | זאֶבת | דלקת מפרקִים שגרוֹנית | תת פעִילות בלוּטת התריס

 

 

טרֶשת נפוֹצה

תזונה | תוספי תזונה | טרשת נפוֹצה - הערך המלא

 

תזונה

 

צריכת מלח

בשלושה מחקרים (מרץ 2013) החוקרים מציגים את המנגנונים המולקולריים המובילים למחלות אוטואימוניות ומציעים כי כמות עודפת של מלח שולחן הינו אחד מהגורמים העומדים בבסיס למחלות אלה.

ידוע כי במחלות אוטואימוניות מסוימות ישנו ייצור עודף של תאי TH17 (תאי T האחראים על ייצור המתווך הדלקתי אינטרלוקין 17), אולם לא ידוע בבירור מהו הגורם לייצור עודף זה.

החוקרים גילו כי כאשר מזינים עכברים בדיאטה עשירה במלח ישנו ייצור מוגבר של תאי TH17 בהשוואה לתנאים של דיאטה רגילה. ממצאים אלו אוששו במחקר נוסף גם על תאים אנושיים.

על סמך הממצאים, החוקרים משערים כי מלח עשוי להיות אחד מהטריגרים הסביבתיים להתפרצות מחלות אוטואימוניות שונות, ביניהן טרשת נפוצה, פסוריאזיס, דלקת מפרקים שגרונית ודלקת חוליות מקשחת (ankylosing spondylitis).

אולם, החוקרים מזכירים כי מעבר לצריכת מלח ישנם גורמים גנטיים וסביבתיים רבים המעורבים בהתפרצות מחלות אלו.

http://www.nature.com/news/salt-linked-to-autoimmune-diseases-1.12555

במחקר מקרה-בקרה (יוני 2016) נבדק הקשר בין צריכת מלח לבין תדירות ההתקפים בילדים עם טרשת נפוצה.

במחקר נכללו 174 מטופלים בני 15 בממוצע, עם טרשת נפוצה או אירוע קליני בודד בטווח של 4 שנים מהתפרצות המחלה, מ-15 מרכזים רפואיים בארה"ב. משך המעקב החציוני במחקר היה 1.8 שנים.

נמצא כי צריכת הנתרן לא הייתה קשורה במשך הזמן להתקף, כאשר במטופלים עם צריכת נתרן גבוהה משך הזמן להתקף לא היה קצר יותר בהשוואה למטופלים עם צריכת נתרן נמוכה. באופן ספציפי, בהשוואה למטופלים עם צריכת הנתרן הנמוכה ביותר, משך הזמן להתקף היה גבוה ב-37% בקרב מטופלים עם צריכת הנתרן הגבוהה ביותר ונמוך ב-31% בקרב מטופלים עם צריכת נתרן בינונית. הבדלים אלה אינם מובהקים סטטיסטית.

החוקרים מסכמים כי למרות הממצאים במבוגרים עם טרשת נפוצה, בקרב ילדים לא נמצא קשר בין צריכת הנתרן לבין משך הזמן להתקף. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27343226

 

השׁפעת דיאטות שונות

מחקר (מאי 2016) שנערך על חיות מעבדה עוסק בתרומה של "דיאטת צום" (FMD - Fasting mimicking diet) לשיפור תחלואה אוטואימונית ותסמינים של טרשת נפוצה.

בחלקו הראשון של המחקר עכברים עם מחלה אוטואימונית הועברו 3 מחזורים של דיאטת צום, כל מחזור כולל 3 ימי דיאטה ו-7 ימי הפסקה. ביום הראשון לדיאטה העכברים קיבלו כ-50% מסך הקלוריות וביום השני והשלישי לדיאטה קיבלו כ-10% מסך הקלוריות. בהשוואה לקבוצת ביקורת של עכברים שקיבלו דיאטה רגילה, בכל העכברים שקיבלו דיאטת צום חלה ירידה בחומרה הקלינית של התסמינים ו-20% מהעכברים החלימו לגמרי. החוקרים מראים כי שיפור זה הינו כתוצאה מעלייה בהורמון קורטיקוסטרון, ירידה בציטוקינים פרו-דלקתיים, עלייה במספר תאי הדם הלבנים וכן חידוש המיאלין בתאי העצב. 

בהמשך ערכו החוקרים מחקר פיילוט קליני בו 60 חולים עם טרשת נפוצה (מסוג RRMS) חולקו באופן אקראי ל-3 קבוצות:

1) צריכת דיאטה קטוגנית למשך 6 חודשים.

2) צריכת דיאטת צום למשך 7 ימים ובהמשך דיאטה ים-תיכונית למשך 6 חודשים.

3) צריכת דיאטת בקרה מאוזנת למשך 6 חודשים.

הממצאים מצביעים על תרומה אפשרית של דיאטת צום או דיאטה קטוגנית ממושכת לשיפור מדדי איכות החיים. עוד נמצא כי בקבוצת הבקרה חלו 4 אירועים של נסיגה, אירוע אחד בקבוצת הדיאטה הקטוגנית ו-3 אירועים בקבוצת דיאטת הצום.

למרות הממצאים המבטיחים החוקרים מסכמים כי נדרשים מחקרים נוספים על מנת להמשיך ולבחון את היעילות של דיאטות אלה בחולי טרשת נפוצה.   

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27239035

במחקר תצפיתי רב-מרכזי (אוקטובר 2017) נבדקה השפּעת התזונה על שיעור ההתקפים בקרב ילדים עם טרשת נפוצה.

במחקר נכללו 219 ילדים עד גיל 18 מ-11 מרכזים רפואיים בארה"ב עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית (RRMS) או אירוע קליני בודד (CIS) ומשך מחלה של עד 4 שנים. הצריכה התזונתית בשבוע האחרון הוערכה באמצעות שאלוני תזונה מתוקפים ומותאמים לילדים ונערך מעקב אחר משך הזמן בין התקפים.

נמצא כי כל עלייה של 10% בצריכה הקלורית שמקורה בשומן הייתה קשורה בעלייה של 56% בסיכון להתקף, כאשר שומן רווי היה קשור בסיכון גבוה פי 3.37 להתקף. בניגוד לכך, כל צריכה של כוס ירקות נוספת הייתה קשורה בהפחתת הסיכון להתקף ב-50%. קשרים אלה היו בלתי תלויים ברמת ויטמין D בדם או בגורמים סוציו-דמוגרפיים. לא נמצא קשר בין רכיבים תזונתיים אחרים לבין הסיכון להתקף. ממצאי המחקר מצביעים על כך שבקרב ילדים עם טרשת נפוצה, צריכה גבוהה של שומן, ובמיוחד שומן רווי, עלולה להגביר את הסיכון להתקף ואילו צריכת ירקות עשויה לתרום להפחתת הסיכון. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28993476

 

תוספי תזונה

 

פרוֹביוטיקה

מחקר מקרה-בקרה (יוני 2016) אשר נועד לבחון האם יש הבדל בהרכב חיידקי המעי בקרב חולי טרשת נפוצה לעומת קבוצת ביקורת בריאה בעלת מאפיינים דומים.

במחקר נכללו 31 חולי טרשת נפוצה מסוג התקפי-הפוגתי (RRMS) וקבוצת ביקורת של 36 משתתפים. לא נכללו במחקר חולים שנטלו פרוביוטיקה או אנטיביוטיקה.

החוקרים בדקו את הרכב ומאפייני חיידקי המעי באמצעות דגימות צואה של המשתתפים ונמצא כי לחולי טרשת נפוצה הרכב ייחודי של חיידקי מעי. באופן ספציפי, בחולי טרשת נפוצה נמצאה כמות גדולה יותר של חיידקים מסוג Psuedomonas, Mycoplana, Haemophilus, Blautia, Dorea בעוד שבקבוצת הביקורת נמצאה כמות גדולה יותר של החיידקים Parabacteroides, Adlercreutzia , Prevotella .

החוקרים מסכמים כי אומנם מחקר זה אינו מאפשר לדעת האם ההבדל בחיידקי המעי הינו הגורם למחלה או התוצאה של המחלה, אולם ממצאים אלה תומכים בהשערה לפיה לחיידקי המעי תפקיד בהתפתחות טרשת נפוצה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27346372

מחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו (ספטמבר 2016) אשר נועד להעריך את ההשפעה של פרוביוטיקה על המצב הפיזי, הנפשי והמטבולי בקרב חולי טרשת נפוצה.

במחקר נכללו 60 חולים שחולקו אקראית לקבוצת הפרוביוטיקה או הפלסבו, אותם נטלו למשך 12 שבועות.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקבוצת הפרוביוטיקה חל שיפור מובהק במדד להערכת המצב הפיזי (ירידה בציון של 0.3 לעומת עלייה של 0.1, p=0.001), במדד להערכת דיכאון (ירידה בציון של 5.6 לעומת ירידה של 1.1, p<0.001), בשאלון בריאות כללית (ירידה של 9.1 לעומת ירידה של 2.6, p<0.001), ובמדד להערכת דיכאון, חרדה ומתח (ירידה של 16.5 לעומת ירידה של 6.2, p=0.001).

בנוסף, בקבוצת הפרוביוטיקה נמצא שיפור מובהק במצב הדלקתי, וירידה ברמת האינסולין בדם (ירידה של 2.9 לעומת עלייה של 1.1 מיקרו-יחידה/מ"ל, p<0.001), בתנגודת לאינסולין, בתפקוד תאי בטא בלבלב וביחס הכולסטרול הכללי/HDL וכן עלייה במדד הרגישות לאינסולין וברמת HDL.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27669638

 

D וִיטמין

בסקירה שיטתית (מאי 2017) דנים החוקרים בעדויות לגבי השפּעת התזונה על מהלך המחלה והטיפול בקרב חולי טרשת נפוצה.

בסקירה נכללו 47 מחקרים קליניים, בהם נעשה שימוש בשיטות אינטגרטיביות (כגון הומאופתיה), ברכיבים צמחיים (כגון מיצוי זרעי ענבים, ג'ינסנג, אוכמניות, תה ירוק ועוד) ובתוספי תזונה (כגון ויטמין D, קרניטין, מלטונין וקו-אנזים Q10).

מהסקירה עולה כי רמה גבוהה של ויטמין D בדם עשויה להפחית את הסיכון לטרשת נפוצה ואת הסיכון להתקף או לנגעים חדשים וכן לתרום לשיפור הנגעים המוחיים וליכולת ההליכה ושיווי המשקל. עוד נמצא כי רמת ויטמין D בדם הינה נמוכה יותר בתקופות של התקף לעומת הפוגה, וקשורה ברמה נמוכה יותר של תפקוד גופני. ממצאים אלה מצביעים על כך שויטמין D עשוי לשמש כמדד להערכת חומרת המחלה וכי נטילת תוספים עשויה לתרום לטיפול. 
מחקרים נוספים מצביעים על הקשר בין רמה גבוהה של ויטמין B12 בדם לבין רמה גבוהה יותר של תפקוד גופני, ככל הנראה בשל התפקיד המרכזי של ויטמין B12 במערכת העצבים המרכזית והשפּעתו על המרת הומוציסטאין למתיונין, רכיב חיוני ביצירת המטען הגנטי. נדרשים מחקרים נוספים על מנת להעריך האם נטילת תוספי B12 עשויה לתרום לעיכוב התקדמות המחלה. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28507011

במחקר מקרה-בקרה (ספטמבר 2017) נבדק האם חסר בויטמין D קשור בסיכון לטרשת נפוצה. המחקר מבוסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר עוקבה גדול שנערך בפינלנד בקרב נשים בהריון וכלל כ-1.8 מיליון דגימות דם, שנלקחו מ-800 אלף נשים בתקופת ההריון (נעשה שימוש בשתי בדיקות דם, שנמצא ביניהן מתאם גבוה תוך התאמה סטטיסטית לגיל ולעונת השנה). באמצעות רשומות רפואיות, החוקרים זיהו 1,092 נשים שאובחנו עם טרשת נפוצה בין השנים 1983-2009, אשר להן לפחות דגימת דם אחת שנלקחה לפני האבחנה. על בסיס שנת הלידה ואזור מגורים, החוקרים התאימו קבוצה ביקורת של 2,123 נשים בריאות.

נמצא כי עלייה של 50 ננומול/ליטר ברמת ויטמין D בדם הייתה קשורה בירידה של 39% ברמת הסיכון לטרשת נפוצה. באופן ספציפי, נשים עם רמת ויטמין D נמוכה (פחות מ-30 ננומול/ליטר) נמצאו בסיכון גבוה ב-43% לטרשת נפוצה בהשוואה לנשים עם רמת ויטמין D גבוהה (מעל 50 ננומול/ליטר). הסיכון היה כפול כאשר נכללו בניתוח רק נשים עם לפחות 2 דגימות דם לפני האבחנה (511 נשים). החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר תומכים בכך שחסר ויטמין D מהווה גורם סיכון לטרשת נפוצה ומחזקים את הצורך בהתערבות תזונתית רחבה לשיפור רמת ויטמין D באוכלוסייה. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28904091

 

 

סוּכרת

 

לדף מחקרים עדכניים ביותר אודות הטיפול הטבעי בסוּכרת - לחץ כאן

סוּכרת - הערך המלא

 

 

מחלות מעִי דלקתיוֹת - קרוֹהן וקולִיטיס כיבי

תזונה | השׁפעת תרופות | צמחי מרפא | תוספי תזונה | קרוֹהן - הערך המלא | קולִיטיס - הערך המלא

 

תזונה

 

סוגי דיאטות שונות

במחקר קליני רטרוספקטיבי (מאי 2017), שנערך על ידי חוקרים ישראלים, נבדקה היעילות של אסטרטגיה תזונתית ייחודית להשגת הפוגה בחולי קרוהן שאינם מגיבים לטיפול ביולוגי.

החוקרים מסבירים כי למרות היעילות הגבוהה של הטיפול הביולוגי (infliximab, adalimumab), עדיין ישנם מקרים רבים של חולים שאינם מגיבים בהצלחה לטיפול, גם בטיפול תרופתי משולב. כיום ההמלצה לטיפול תזונתי להשגת הפוגה הינה הזנה אנטרלית בלעדית (EEN) למשך 6-12 שבועות, טיפול שהינו בעל היענות נמוכה, במיוחד בקרב מבוגרים. במחקר זה נעשה ניתוח רטרוספקטיבי ליעילות של תזונה משולבת, הכוללת הזנה אנטרלית חלקית (PEN) יחד עם דיאטת אלימיניציה הנקראת Crohn's Disease Exclusion Diet) CDED). 
CDED הינה דיאטה המבוססת על צריכת פירות וירקות, בשרים (כפי שמפורט ברשימה מטה*) ופחמימות פשוטות ומורכבות - והבנויה משני שלבים, הראשון מגביל יותר, למשך תקופה של 12 שבועות. במסגרת הדיאטה יש להימנע או להגביל צריכת מזונות העלולים לפגוע ברירית המעי ולהגביר את חדירותו, או להפר את האיזון בפלורת המעי, כולל: שומנים מן החי, סוגים ונתחים ספציפיים של בשר, גלוטן, מלטודקסטרין, קסנטן גאם, חומרים מתחלבים וחד-סוכרים מסוימים. בנוסף, יש להקפיד על צריכה יומית של פירות מסוימים, מקורות לעמילנים עמידים, ומקורות מסוימים לחלבונים מן החי. כל המשתתפים קיבלו הנחיות מדויקות לגבי מזונות מותרים ואסורים ולגבי רמת הצריכה המינימלית או המקסימלית המותרת. הדיאטה ניתנה למשך 12 שבועות או עד לכישלון של הטיפול (החמרה במצב או סירוב להשתתף בתכנית).
במחקר נכללו 21 משתתפים (11 מבוגרים ו-10 ילדים), שטופלו בבי"ח וולפסון בין השנים 2013-2016 וכולם קיבלו את דיאטת ה-CDED בשילוב עם PEN. נמצאה תגובה קלינית לטיפול בקרב 19 מהמשתתפים והפוגה בקרב 13 מהמשתתפים. מבין 17 המשתתפים שלא הגיבו לטיפול תרופתי משולב, 9 השיגו הפוגה. בעקבות הטיפול ממוצע המדד להערכת חומרת המחלה HBI (ובשמו המלא: Harvey Bradshaw Index) ירד מ-9.4 ל-2.6 (p<0.001), ממוצע המדד הדלקתי CRP ירד מ-2.8 ל-0.7 (p=0.005) וממוצע האלבומין עלה מ-3.5 ל-3.8 (p=0.06). 
החוקרים מסכמים כי טיפול תזונתי המשלב הזנה אנטרלית חלקית ודיאטת CDED עשוי להוות אסטרטגיה יעילה להשגת הפוגה בקרב חולי קרוהן שאינם מגיבים בהצלחה לטיפול ביולוגי. 

 

מזונות מותרים

מזונות אסורים  

 יכולים להיות בגריל, מטוגנים, אפויים, מבושלים, צלויים. כל מוצרי החלב, מרגרינה
חזה עוף ודגים – טריים, ללא הגבלה. חיטה, דגני בוקר, כל סוגי הלחמים והמאפים, שמרי אפייה
סטייק בקר טרי, לא מעובד (בשר רזה כמו סירליון) – פעם בשבוע  מזונות נטולי גלוטן (מלבד אלה המפורטים מעלה), מוצרי סויה, קמח תפוחי אדמה או קמח תירס
אורז לבן  בשרים ודגים מעובדים או מעושנים
אטריות אורז  כל הרטבים, רטבים לסלט, סירופים וריבות מכל סוג
2 תפוחי אדמה מקולפים טריים (לא קפואים) מזונות משוּמרים ופירות יבשים
2 ביצים חטיפים ארוזים
2 עגבניות כל סוגי השתייה הקלה, מיצי פירות, מיצים ממותקים, משקאות אלכוהוליים, קפה
2 מלפפונים קלופים  סוכריות, שוקולד, עוגות, עוגיות ומסטיקים
1 גזר מגורד  
תרד טרי (מנת צד)  
1 תפוח (קלוף)   
 2 בננות   
1 אבוקדו   
מספר תותים  
פלח מלון  
תבלינים לבישול:  
שמן זית, שמן קנולה  
מלח, פלפל, פפריקה, מקלות קינמון    
צמחי תבלין טריים: נענע, אורגנו, כוסברה, רוזמרין, מרווה, בזיליקום, טימין  
בצל/שום/ג'ינג'ר – טריים   
גזר מגורד טרי לסלט, אורז או מרק  
דבש טבעי  
2-3 כפיות סוכר לבישול או לתה  
שתייה:  
מים, סודה, חליטות צמחים  
1 כוס מיץ תפוזים סחוט טרי במקום  

 

הערת המערכת: אנו שמחים על מחקר ישראלי חשוב בנושא תזונה לחולי קרוהן. השאלה שעולה היא מדוע לא משתמשים בתזונה זו כקו טיפולי ראשון בחולי קרוהן, לפני שמגיעים לטיפול ביולוגי. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28525622

במחקר "תווית פתוחה" רב מרכזים פרוספקטיבי (דצמבר 2016) נבדקו היעילות, הסבילות והבטיחות של "דיאטת הפחמימות המסוימות" (specific carbohydrate diet) כאסטרטגיית טיפול תזונתי בילדים עם מחלות מעי דלקתיות.

החוקרים מניחים כי כיוון שמחלות מעי דלקתיות קשורות בחוסר איזון של חיידקי המעי, טיפול תזונתי עשוי לגרום לשינוי בהרכב אוכלוסיית החיידקים ובכך להפחית את התגובה הדלקתית. "דיאטת הפחמימות המסוימות" הינה גישה תזונתית המציעה כי יש להימנע מצריכת סוגים מסוימים של פחמימות תחת ההנחה שבמחלות מעי דלקתיות ישנה פגיעה בפירוק דו-סוכרים ורב-סוכרים הנותרים במעי ומותססים על ידי חיידקים וכתוצאה מכך גורמים להחמרה בתגובה הדלקתית.

במחקר השתתפו 12 מטופלים בגילאי 10-17, אשר התבקשו להימנע מכל סוגי הדגנים, הסוכרים (מלבד דבש), מזונות מעובדים ומוצרי חלב (מלבד יוגורט מותסס מסוים וכמה גבינות קשות). נמצא כי לאחר הקפדה על הדיאטה למשך 12 שבועות, ממוצע הציון במדד הקרוהן ירד מ-28.1 ל-4.6 והציון במדד הקוליטיס ירד מ-28.3 ל-6.7. בנוסף, נמצאה ירידה במדד הדלקתי CRP וכן שינוי מובהק בהרכב החיידקים בהשוואה לנתוני הבסיס.

החוקרים מציינים כי הדיאטה לא הייתה יעילה ל-2 מטופלים, ו-2 מטופלים נוספים לא הצליחו להקפיד כראוי על הגבלות הדיאטה. הם מסכמים כי הדיאטה הייתה קשורה הן בשיפור במדדים הביולוגיים והן במדדים הקליניים ותרמה לשינוי בהרכב חיידקי המעי, אולם נדרשים מחקרים מבוקרים על מנת להמשיך ולהעריך את יעילות ובטיחות הדיאטה.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28030510

בסקירה (אפריל 2017) רחבה מפורטים הממצאים, בעיקר ממחקרים פרה-קליניים, בנוגע להשפעה המיטיבה של הרכיבים הטבעיים העיקריים שנמצאו יעילים לטיפול במחלות מעי דלקתיות.

החוקרים מציינים כי למרות שקיימים מעט מחקרים קליניים, התפיסה הרווחת היא שהשימוש ברכיבים טבעיים כמו צמחי מרפא וויטמינים הינו בטוח כטיפול אלטרנטיבי או כטיפול תומך. במחקרים פרה-קליניים שנערכו על דגימות תאים או על חיות מעבדה, נמצא כי לרכיבים טבעיים השפעה על מספר מסלולים ביולוגיים, כולל פעילות נוגדת חמצון, תהליכי פרוליפרציה וביטוי של גנים אשר תורמים לשמירה על רירית המעי, למניעת תהליכים דלקתיים ולוויסות התגובה הדלקתית.

במסגרת הסקירה מתמקדים החוקרים בשלוש קבוצות של רכיבים: רכיבים תזונתיים – ויטמינים, חומצות אמינו וחומצות שומן; צמחי מרפא – פוליפנולים ונוגדי חמצון; תוספי תזונה – פרוביוטיקה, פרה-ביוטיקה וסינביוטיקה. להלן סיכום עיקרי הממצאים:

  1. פרוביוטיקה ופרה-ביוטיקה: באופן כללי הממצאים אינם עקביים, כאשר נמצאה השפעה מיטיבה –
  • לתוסף VSL#3 (המכיל את הזנים: B. breve, B. longum, B. infantis, L. acidophilus, L. plantarum, L. paracasei, L. bulgaricus, and S. thermophiles) בקרב חולי קוליטיס פעיל.
  • לזן Bifidobacteria לשמירה על הפוגה בקרב חולי קוליטיס.
  • לסינביוטיקה (B. longum plus inulin/oligofructose לחולי קרוהן ו- B. breve plus galacto-oligosaccharide לחולי קוליטיס). 
  1. פיטוכימיקלים: מפורטים הממצאים של מספר רכיבים צמחיים, כולל כורכומין, אלוורה (Aloe vera) וקבוצות שונות של פלבנואידים ביניהם אנתוציאנינים (אוכמניות שחורות), ורכיבים המופקים ממור (Commiphora molmol), קמומיל (Matricaria recutita), לבונה (Boswellia spp) ואנדרוגרפיס (Andrographis paniculata). 
  2. חומצות שומן וויטמינים מסיסי שומן: ישנם ממצאים המצביעים על קשר בין רמה גבוהה של אומגה 6 לבין התפתחות מחלות מעי דלקתיות, כאשר קיימים ממצאים מבטיחים ביחס להשפעה המיטיבה של תוספי שמן דגים לטיפול ב-IBD. בנוסף, מפורטים הממצאים לגבי תפקיד אפשרי של ויטמין D וויטמין K בהתפתחות ובמהלך המחלה.
  3. חלבון וחומצות אמינו: מפורטים הממצאים בנוגע לפוטנציאל של חלבונים שונים, בעיקר חלב והזנה אנטרלית המבוססת על קזאין, לטיפול ב-IBD. בנוסף, ישנה התייחסות להשפעה המיטיבה של קולוסטרום (שמקורו בבקר) וכן של תוספי חלבון סויה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28465632

 

השׁפעת תרופות

 

מטה-אנליזה חשובה (ספטמבר 2014) הבודקת האם נטילת אנטיביוטיקה מהווה גורם סיכון להתפתחות מחלות מעי דלקתיות. בהתבסס על 11 מחקרים תצפיתיים בהם נכללו 7,208 חולים, נמצא כי באופן כללי נטילת אנטיביוטיקה מכל סוג (מלבד פניצילין) הייתה קשורה בסיכון מוגבר של 57% להתפתחות מחלות מעי דלקתיות

באופן ספציפי, חשיפה לאנטיביוטיקה (ובמיוחד למטרונידאזול ופלואורוקוינולונים) הייתה מלווה בסיכון מוגבר לאבחנה חדשה של מחלת קרוהן, בעיקר בילדים. עם זאת, לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית להתפתחות קוליטיס.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25223575

 

צמחי מרפא

 

סקירה (מאי 2015) המסכמת את העדויות המחקריות הבוחנות שימוש בתוספי תזונה לטיפול במחלות מעי דלקתיות. הסקירה בין השאר כוללת התייחסות לכורכומין, לבונה (Boswellia serrata), אלוורה (Aloe vera) ומיץ עשב חיטה.

החוקרים מסכמים כי ישנם ממצאים מבטיחים ביחס ליעילות של תוספים טבעיים לטיפול במחלות מעי דלקתיות.

בין ממצאי הסקירה נמצא כי הרכיבים הצמחיים כורכומין ולבונה הינם גורמים אנטי-דלקתיים אשר משפיעים על מגוון קולטנים.

עם התפתחות המחקר בכיוון של רפואה מותאמת אישית, החוקרים מציעים להמשיך ולבחון איזה מהחולים יגיבו באופן המיטבי לכל אחד מהתוספים וכיצד ניתן לשלב בין התוספים לבין הרפואה הקונבנציונאלית על מנת להגביר את יעילות הטיפול.  

http://ncp.sagepub.com/content/early/2015/05/29/0884533615586598.extract

סקירה שיטתית (ינואר 2015) שנועדה לבחון את היעילות של שיטות שונות מתחום הרפואה המשלימה לטיפול במחלות מעי דלקתיות.

בסקירה נכללו 29 מחקרים קליניים העוסקים ביעילות הטיפול באמצעות צמחי מרפא, ביניהם ג'ל אלוורה (Aloe-vera), אנדרוגרפיס (Andrographis paniculata), לענת האבסינת (Artemisia absinthium), מוצרי שעורה, שרף לבונה (Boswellia serrata), קנאביס, כורכומין, שמן נר הלילה, פורמולת המדף Myrrhinil intest, לחך סגלגל (Plantago ovata), סילימרין, סופורה (Sophora), חמשן (Potentilla erecta) ומיץ עשב חיטה.

בנוסף, בסקירה מוצג מחקר אקראי מבוקר בו נעשה טיפול בביצי תולעים (trichuris suis ovata).

7 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם נבדקו שיטות גוף-נפש שונות ו-2 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם נעשה שימוש בדיקור. נמצאו ראיות התומכות בשימוש בלחך סגלגל ובכורכומין בחולי קוליטיס, בלענה בחולי קרוהן, לטיפולי גוף-נפש לחולי קוליטיס ולדיקור גם בחולי קוליטיס וגם בחולי קרוהן.

עם זאת, מדובר במספר קטן של מחקרים באיכות מתודולוגית משתנה ולכן נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את הממצאים.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25518050

 

תוספי תזונה

 

סקירה (מאי 2015) המסכמת את העדויות המחקריות הבוחנות שימוש בתוספי תזונה לטיפול במחלות מעי דלקתיות. הסקירה בין השאר כוללת התייחסות לפרה-ביוטיקה, פרוביוטיקה, סינביוטיקה, שמן דגים וויטמין D.

החוקרים מסכמים כי ישנם ממצאים מבטיחים ביחס ליעילות של תוספים טבעיים לטיפול במחלות מעי דלקתיות.

הממצאים מצביעים על כך שפרה-ביוטיקה ופרוביוטיקה משפיעות על חיידקי המעי באמצעות העלאת מגוון החיידקים והגברת ייצור בוטיראט, רכיב אנטי-דלקתי ונוגד גידולים המגן על המעי.

שמן דגים הינו גורם אנטי-דלקתי ישיר הפועל גם כמווסת חיסוני.

ויטמין D משפיע על גדילת התא ועל ויסות מערכת החיסון.

עם התפתחות המחקר בכיוון של רפואה מותאמת אישית, החוקרים מציעים להמשיך ולבחון איזה מהחולים יגיבו באופן המיטבי לכל אחד מהתוספים וכיצד ניתן לשלב בין התוספים לבין הרפואה הקונבנציונאלית על מנת להגביר את יעילות הטיפול.  

http://ncp.sagepub.com/content/early/2015/05/29/0884533615586598.extract

בסקירה (מאי 2017) דנים החוקרים בתפקידים הפיזיולוגיים של גלוטמין בהתייחס לבריאות המעי ובמנגנוני הפעולה הקשורים בכך. ממחקרים פרה-קליניים עולה כי גלוטמין מעודד פרוליפרציה (שגשוג) של תאים אנטרוציטים במעי, מווסת חלבונים בצומתי-החסימה במעי (tight junction) המגינים על רירית המעי, מדכא מסלולי תקשורת תאית פרו-דלקתיים ומגן על התאים מפני אפופטוזיס (תמותה תאית) ועקה במצבי בריאות וחולי.

בהמשך הסקירה מפורטים הממצאים בנוגע ליעילות של תוספי גלוטמין לטיפול במחלות מעי. החוקרים מסבירים כי תחת סטרס מטבולי משמעותי, כגון במצבי טראומה, אלח דם (ספסיס) או מחלות מעי דלקתיות, מאגרי הגלוטמין בגוף מתרוקנים. למרות שמחקרי מעבדה ומחקרים בבע"ח הצביעו על יעילות קלינית של תוספי גלוטמין במחלות מעי, לא נמצאה לכך תמיכה במחקרים קליניים.

החוקרים קוראים לבצע מחקרים קליניים נוספים בסטנדרטים אחידים על מנת להמשיך ולבחון את התרומה של גלוטמין לשיפור בריאות המעי. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28498331

 

 

זאֶבת (לוּפוס) - לערך המלא

 

במחקר, שנערך בקרב מודל של עכברים (אפריל 2017) עם לופוס נפריטיס (זאבת המלווה בדלקת בכליות), מדגימים החוקרים את ההשפעה המיטיבה של פעילות גופנית ואת ההשפעה המזיקה של סטרס פסיכולוגי - על מהלך המחלה. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28491039

במחקר קליני מבוקר (פברואר 2016) נבדקה ההשפעה של הפורמולה הסינית LC על מדדי הפגיעה בכלי הדם בקרב חולי לופוס. החוקרים מציינים כי הפורמולה נמצאה במחקרים קודמים יעילה להפחתת מינון הטיפול הסטרואידי, כאשר במחקר הנוכחי נבדק האם השפעה זאת קשורה בהפחתת הפגיעה בכלי הדם. במחקר נכללו 57 חולי לופוס, אשר חולקו אקראית לקבלת הטיפול הסטנדרטי בשילוב הפורמולה או בשילוב פלסבו. 
הפורמולה LC הינה פורמולה הכוללת את ההרכב של שתי פורמולות - Long Dan Xie Gan Tang ו- Zhi Bai Di Huang Wan. 
הפורמולה Long Dan Xie Gan Tang מכילה את הצמחים: ג'נטיאן (Gentiana), קערורית סינית (Scutellaria baicalensis), יסמין (Gardenia), Akebia, זרעי לחך (Plantago), אליסמטיס (Alisma Platago Aquaticae), צלע השור (Bupleurum), רהמניה (Rehmannia glutinosa), אנג'ליקה סינית (Angelica sinensis) ושוש קירח (Glycyrrhiza glabra). 
הפורמולה Zhi Bai Di Huang Wan מכילה את הצמחים: אנאמרנה (Anemarrhena asphodeloides), פלודנדרון (Phellodendron amurense), רהמניה מבושלת (Rehmannia glutinosa preparata), דובדבן חמוץ (Corni officinalis), בטטת בר (Dioscorea villosa), פטריית פוריה (Poria cocos), קליפת אדמונית (Moutan Radicis) ואליסמטיס (Alisma Platago Aquaticae).
הפגיעה בכלי הדם הוערכה באמצעות בדיקות דם, הכוללות את רמת התאים מסוג EPCs (ובשמו המלא: endothelial progenitor cells) ו- CECs (ובשמו המלא: circulating endothelial cells), כאשר רמה גבוהה מהווה מדד לפגיעה בכלי הדם.

נמצא כי בקבוצת הפלסבו חלה עלייה ביחס התאים מסוג EPCs לעומת שמירה על רמה קבועה בקרב המטופלים שנטלו את הפורמולה. כמו כן, יחס התאים מסוג CECs היה במגמת עלייה בקבוצת הביקורת ובמגמת ירידה בקבוצת הפורמולה. עוד נמצאה ירידה גדולה יותר בגורם הגדילה VEGF וברמת המתווך הדלקתי IL-18 בקבוצת הפורמולה. החוקרים מסכמים כי התרומה של הפורמולה LC להפחתת מינון הסטרואידים בקרב חולי לופוס עשוי להיות קשור בצמצום רמת הפגיעה בכלי הדם.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26847148

 

 

דלקת מפרקִים שגרוֹנית

תזונה | צמחי מרפא | תוספי תזונה | דלקת מפרקִים שגרוֹנית - הערך המלא

 

תזונה

 

בסקירה (נובמבר 2017) מוצגות דיאטות שונות, אשר נמצאו בעלות השפעה מיטיבה בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית, וכן מנגנוני הפעולה האפשריים. להלן עיקרי הממצאים ממחקרים קליניים אקראיים: 

  • מספר מחקרים מראים כי צום מוגבל של שבוע, הכולל מיצי ירקות ותה צמחים, ואחריו תקופה של דיאטה טבעונית – לרוב נטולת גלוטן, הינו יעיל להפחתת הנפיחות במפרקים, רמת הכאב ומדדי הדלקת (ESR, CRP). 
  • דיאטה טבעונית נמצאה יעילה להפחתת התסמינים וחומרת המחלה באופן בלתי תלוי בשינויים בפלורת המעי, כאשר החוקרים מייחסים את ההשפעה המיטיבה להפחתת החשיפה לאנטיגנים המצויים במזונות שונים.
  • מחקרים שונים מצביעים על התרומה של דיאטה ים-תיכונית להקלה על התסמינים ולהפחתת תהליכים דלקתיים. 
  • דיאטה אלמנטלית נמצאה יעילה לשיפור מדדים קליניים, כולל כאב ונוקשות במפרקים, ללא שיפור משמעותי במדדים הדלקתיים, כאשר הפסקת הדיאטה הובילה להופעה מחודשת של התסמינים. ממצאים אלה מצביעים על כך שהחמרת התסמינים הינה כתוצאה מחשיפה לאלרגנים מסוימים במזון, שאינם קיימים בדיאטה אלמנטלית. 
  • ממחקרים שבחנו את ההשפעה של דיאטות אלימינציה שונות ניתן להסיק כי צריכת מזונות אלרגניים מובילה לעלייה במתווכים פרו-דלקתיים (TNF-α, IL-1) ולכן הוצאת מזונות אלרגניים מהתפריט עשויה להוביל לשיפור מהלך המחלה ולהפחית את הצורך בתרופות מעכבות דלקת.  

בנוסף, החוקרים דנים בממצאים לגבי ההשפעה של קבוצות מזון ותוספים, כולל דגנים מלאים, פירות, תבלינים, חומצות שומן, סיבים תזונתיים, סינביוטיקה, צריכת אלכוהול, תה וצמחי מרפא. הם מסכמים כי מזונות בעלי השפעה נוגדת דלקת עשויים להקל על תסמיני המחלה, כולל:

  • פירות: שזיפים מיובשים, אשכולית, ענבים, אוכמניות, רימון, מנגו, בננה, אפרסקים, תפוחים.
  • מגוון דגנים מלאים.
  • קטניות: פולי סויה שחורים, שעועית הודית שחורה (Vigna mungo).
  • תבלינים וצמחי מרפא: ג'ינג'ר (Zingiber officinale), כורכום (Curcuma longa), לבונה (Boswellia spp), ויתניה משכרת (Withania somnifera).
  • שמנים: שמן זית, שמן דגים, שמן זיפן (בכמוסות).
  • יוגורט, תה ירוק.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/29167795

במחקר חתך (יוני 2017), שהינו חלק ממחקר עוקבה, הכולל מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית, נבדק הקשר בין צריכת דגים לבין מהלך המחלה.

החוקרים העריכו את תדירות צריכת הדגים (בכלל לא או פחות מפעם בחודש / פעם בחודש עד פעם בשבוע / פעם בשבוע / פעמיים בשבוע ומעלה) על פי שאלון תזונה המיועד להערכת התזונה בשנה החולפת. נמצא כי בקרב 176 מטופלים הציון הממוצע של פעילות המחלה (DAS28-CRP) היה 3.5 (ציון בטווח של 3.2-5.1 מעיד על רמת פעילות בינונית). מהניתוח התזונתי עולה כי ציון פעילות המחלה היה נמוך ב-0.49 נקודות בממוצע בקרב משתתפים שצרכו רמה גבוהה של דגים (פעמיים בשבוע ומעלה) בהשוואה למשתתפים שלא צרכו דגים (בכלל לא או פחות מפעם בחודש). עלייה בצריכה של כל מנת דג בשבוע הייתה קשורה בירידה של 0.18 נקודות בציון פעילות המחלה. 
החוקרים מציינים כי רמת אומגה 3 המגיעה מדגים כמזון נמוכה מהרמה הנצרכת בתוסף, ולכן ממצאי המחקר עשויים להצביע על כך שמשתתפים הצורכים רמה גבוהה יותר של דגים הינם בעלי אורח חיים בריא יותר, או על כך שלדגים השפעה מיטיבה כמזון המכיל רכיבים תזונתיים נוספים מעבר לאומגה 3.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28635117

מחקר (מרץ 2016) אשר נועד להעריך את הקשר בין צריכת משקאות עתירי פרוקטוז לבין דלקת מפרקים בקרב צעירים בגילאי 20-30 במטרה לבחון את התפקיד של תוצרי גליקציה מתקדמים בהתפתחות דלקות מפרקים מסוגים שונים.

החוקרים מסבירים כי במחקר נכללו צעירים אשר נוטים לסבול יותר מדלקות מפרקים על רקע אוטואימוני (כגון דלקת חוליות מקשחת, דלקת מפרקים שגרונית, לופוס, דלקת מפרקים פסוריאטית) ופחות על רקע ניווני כתוצאה מהזדקנות.

אחת ההשערות היא כי צריכה עודפת של פרוקטוז גורמת להיווצרות תוצרי גליקציה מתקדמים במעי אשר עלולים לנדוד לרקמות אחרות ולגרום להתפתחות דלקת.

בהתבסס על נתונים של כ-1,200 משתתפים, נמצא כי צריכה של מעל 5 פעמים בשבוע שתייה ממותקת מסוגים שונים (אך לא משקאות מוגזים דיאט) הייתה מלווה בסיכון גבוה פי 3 לדלקת מפרקים בהשוואה למשתתפים שאינם צורכים כלל או צורכים כמות נמוכה של משקאות ממותקים. ממצא זה היה בלתי תלוי בגורמים אחרים כגון פעילות גופנית, גורמים תזונתיים אחרים, רמת הגלוקוז או עישון. לא נמצא קשר בין צריכת משקאות דיאט לבין דלקות מפרקים.

נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש ולהבהיר מהם המנגנונים העומדים בבסיס הקשר בין צריכת פרוקטוז והסיכון המוגבר לדלקות מפרקים בקרב צעירים.  

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26950480

במחקר חתך (יוני 2017), שהינו חלק ממחקר עוקבה, הכולל מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית, נבדק הקשר בין צריכת דגים לבין מהלך המחלה.

החוקרים העריכו את תדירות צריכת הדגים (בכלל לא או פחות מפעם בחודש / פעם בחודש עד פעם בשבוע / פעם בשבוע / פעמיים בשבוע ומעלה) על פי שאלון תזונה המיועד להערכת התזונה בשנה החולפת. נמצא כי בקרב 176 מטופלים הציון הממוצע של פעילות המחלה (DAS28-CRP) היה 3.5 (ציון בטווח של 3.2-5.1 מעיד על רמת פעילות בינונית). מהניתוח התזונתי עולה כי ציון פעילות המחלה היה נמוך ב-0.49 נקודות בממוצע בקרב משתתפים שצרכו רמה גבוהה של דגים (פעמיים בשבוע ומעלה) בהשוואה למשתתפים שלא צרכו דגים (בכלל לא או פחות מפעם בחודש). עלייה בצריכה של כל מנת דג בשבוע הייתה קשורה בירידה של 0.18 נקודות בציון פעילות המחלה. 
החוקרים מציינים כי רמת אומגה 3 המגיעה מדגים כמזון נמוכה מהרמה הנצרכת בתוסף, ולכן ממצאי המחקר עשויים להצביע על כך שמשתתפים הצורכים רמה גבוהה יותר של דגים הינם בעלי אורח חיים בריא יותר, או על כך שלדגים השפעה מיטיבה כמזון המכיל רכיבים תזונתיים נוספים מעבר לאומגה 3.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28635117

 

צמחי מרפא

 

במחקר אקראי מבוקר (אפריל 2016), שנערך בטורקיה, נבדקה התרומה של עיסוי ארומתרפי ורפלקסולוגיה להקלה על כאב ותשישות בקרב חולים עם דלקת מפרקים שגרונית.

במחקר נכללו 51 חולים, אשר הוקצו אקראית לאחת מבין שלוש הקבוצות הבאות: קבוצה אחת קיבלה עיסוי ארומתרפי בברכיים למשך 30 דקות, 3 פעמים בשבוע (שמן העיסוי כלל תערובת של שמן לבנדר, ערער, ילנג ילנג ורוזמרין בריכוז 5% על בסיס שמן קוקוס), הקבוצה השנייה קיבלה טיפול רפלקסולוגיה למשך 40 דקות פעם בשבוע; הקבוצה השלישית היתה קבוצת הביקורת, שלא קיבלה כל טיפול. 
לאחר 6 שבועות נמצא כי בשתי קבוצות הטיפול חל שיפור מובהק ברמת הכאב ובתשישות בהשוואה לנתוני הבסיס (p<0.05). טיפול הרפלקסולוגיה הוביל לשיפור ברמת הכאב והתשישות כבר לאחר השבוע הראשון, כאשר המשתתפים בקבוצת העיסוי דיווחו על שיפור ברמת הכאב לאחר השבוע השני ועל שיפור ברמת התשישות לאחר השבוע הרביעי.

החוקרים מסכמים כי עיסוי ארומתרפי ורפלקסולוגיה הינן שיטות טיפול לא תרופתיות פשוטות שעשויות לתרום להקלה בקרב חולים עם דלקת מפרקים ניוונית.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27091583

מחקר קליני לא מבוקר (אפריל 2017) בחן את השפּעת תוסף סילימרין (Livergol®) על מדדי דלקת בדלקת מפרקים שגרונית. 44 נבדקים החולים בדלקת מפרקים שגרונית במשך שנתיים לפחות והנוטלים תרופות (prednisolone, hydroxy chloroquine, sulfasalazin, methotrexate) נטלו תוסף סילימרין (סוג מיצוי לא ידוע) במינון 420 מ"ג ליום במשך שלושה חודשים. בתום ההתערבות נמצא שסילימרין הפחית במידה מובהקת את מדד פעילות המחלה (DAS28 – Disease activity score) המבוסס על נתונים קליניים ומעבדתיים בהשוואה למצב הבסיס (p<0.001).
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28601049

 

תוספי תזונה

 

סקירה (מאי 2016) הבוחנת את העדויות לגבי הקשר בין צריכת רכיבים תזונתיים שונים לבין התסמינים וההתפתחות של דלקת מפרקים שגרונית. הכותבים מציגים את מנגנוני הפעילות האפשריים בהם גורמים תזונתיים עשויים להשפיע על מהלך המחלה ומציגים את העדויות ביחס ליעילות של גורמים תזונתיים מסוימים.

מהסקירה עולה כי נטילת תוסף אומגה 3 במינון 3 גרם ליום (EPA + DHA) עשויה להקל על חלק מהתסמינים.

ויטמין D במינון שבועי גבוה לא נמצא יעיל ואין עדויות לגבי ההשפעה של מינונים יומיים נמוכים יותר.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27032786

סקירה (מאי 2016) הבוחנת את העדויות לגבי הקשר בין צריכת רכיבים תזונתיים שונים לבין התסמינים וההתפתחות של דלקת מפרקים שגרונית. הכותבים מציגים את מנגנוני הפעילות האפשריים בהם גורמים תזונתיים עשויים להשפיע על מהלך המחלה ומציגים את העדויות ביחס ליעילות של גורמים תזונתיים מסוימים.

מהסקירה עולה כי נטילת תוסף אומגה 3 במינון 3 גרם ליום (EPA + DHA) עשויה להקל על חלק מהתסמינים.

ויטמין D במינון שבועי גבוה לא נמצא יעיל ואין עדויות לגבי ההשפעה של מינונים יומיים נמוכים יותר.

ממחקרים תצפיתיים עולה כי צריכה מתונה של אלכוהול מלווה במהלך מחלה קל יותר, אולם אין מספיק עדויות לגבי ההשפעה של אלכוהול בחולים הנוטלים תרופות באופן קבוע.

מנתונים שנאספו בסקנדינביה נמצא כי הקפדה על תזונה ים תיכונית תורמת להקלה על מהלך המחלה וחומרת התסמינים. בהמשך דנים החוקרים באתגרים בביצוע מחקרים העוסקים בקשר בין תזונה ודלקת מפרקים שגרונית ומציעים כיווני מחקר עתידיים. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27032786

 

 

תת פעִילות בלוּטת התריס - האשִימוֹטו

תזונה | צמחי מרפא | תוספי תזונה | תת פעִילות בלוּטת התריס - לערך המלא

 

תזונה

 

במחקר כפול-סמיות מוצלב (מאי 2017) נבדקה ההשפעה של חלבון סויה נטול איזופלבונים על תפקוד בלוטת התריס ועל גורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב משתתפים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס. החוקרים מסבירים כי ישנן עדויות לכך שלחלבון סויה המכיל איזופלבונים השפעה שלילית על תפקוד בלוטת התריס, אולם לא ידוע האם השפעה זו קשורה בחלבון או ברכיבים האיזופלבונים.

במחקר נכללו 80 משתתפים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס (ערכי TSH 5-15 mU/L וערכי fT4 בטווח הנורמה), אשר צרכו תוסף חלבון סויה נטול איזופלבונים או תוסף חלבון גבינה (קזאין) - כל אחד למשך 8 שבועות עם 8 שבועות הפרדה ביניהם.

נמצא כי לשני התוספים לא הייתה השפעה על תפקוד בלוטת התריס. עם זאת, נמצא כי צריכת חלבון סויה, בהשוואה לקזאין, הובילה לשיפור ברמת הסוכר בצום, בתנגודת לאינסולין, ברמת הכולסטרול הכללי, ברמת הטריגליצרידים וברמת המדד הדלקתי CRP. בשני התנאים לא חלו שינויים בלחץ הדם וברמת ה-LDL וה-HDL. ממצאים אלה מצביעים על כך שייתכן כי הרכיבים האיזופלבונים, ולא חלבון הסויה, קשורים בהשפעות השליליות על תפקוד בלוטת התריס וכי לחלבון סויה תרומה לשיפור גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים.  
https://academic.oup.com/jes/article-pdf/1/5/423/13682085/js.2016-1068.pdf

 

צמחי מרפא

 

במחקר אקראי מבוקר (נובמבר 2016) נבדקה ההשפעה של קצח הגינה (Nigella sativa) על תפקוד בלוטת התריס ומדדים נוספים בקרב חולי האשימוטו.

במחקר השתתפו 40 חולי האשימוטו בגילאי 22-50, אשר חולקו באופן אקראי לנטילת 2 גרם אבקת קצח ליום, או פלסבו, למשך 8 שבועות.

נמצא כי בהשוואה לפלסבו, בקרב משתתפים שנטלו קצח חלה ירידה מובהקת (p<0.05) במדדים האנתרופומטריים: משקל, BMI, היקף מותניים והיקף ירכיים. בנוסף נמצא שיפור בתפקוד בלוטת התריס (ירידה ברמת TSH ו-anti-TPO ועלייה ברמת T3) וכן ירידה בריכוז גורם הגדילה VEGF (קשור ביצירת כלי דם חדשים; רמה גבוהה שלו מעידה על מחלה או גידול). במודל סטטיסטי נמצא כי השיפור ביחס היקף המותניים לירכיים ובפעילות הורמוני התריס תרם לניבוי מידת השינוי בגורם הגדילה ובערכי Nesfatin-1 (נוירופפטיד, המופרש מההיפותלמוס וקשור במנגנון הרעב והשובע ובעל תפקיד אפשרי בתפקוד לא תקין של בלוטת התריס) בקבוצת הטיפול. באופן כללי ממצאי המחקר מצביעים על התרומה של קצח להקלה על חומרת המחלה. 

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27852303

במחקר פיילוט כפול-סמיות מבוקר פלסבו (אוגוסט 2017), שנערך בהודו, הוערכה היעילות והבטיחות של מיצוי ויתניה משכרת (Withania somnifera) בקרב מטופלים עם היפותאירודיזם תת-קליני.

במחקר נכללו 50 משתתפים, בגילאי 18-50, עם רמות TSH גבוהות בטווח של 4.5-10 מילי-יחידות/ליטר. המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות, שנטלו מיצוי של ויתניה, המכיל 5% וויתנולידים, במינון 600 מ"ג/יום, או לקבוצת הפלסבו - למשך 8 שבועות.

בסיום תקופת ההתערבות נמצא כי נטילת ויתניה הייתה מלווה בשיפור מובהק ברמת ה-TSH, T3 ו-T4 בהשוואה לקבוצת הפלסבו והובילה לאיזון מדדי בלוטת התריס. השפעות שליליות קלות וחולפות דווחו על ידי משתתף אחד שנטל ויתניה לעומת 3 משתתפים שנטלו פלסבו. החוקרים מסכמים כי ויתניה עשויה לתרום לאיזון הורמוני בלוטת התריס בקרב מטופלים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס. 

המערת מערכת: חשוב לציין שמינון הויתניה הנחקר נמוך מאוד ביחס למינון המומלץ. 
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28829155

 

תוספי תזונה

 

מחקר חתך (יולי 2016) בו בוצעה השוואה בין השכיחות של הפרעה אוטואימונית או הפרעה בתפקוד בלוטת התריס בשליש הראשון להריון בנשים עם או בלי חסר ברזל.

במחקר נכללו 1,900 נשים בהריון מבלגיה אשר בביקורן הראשון במרפאת הריון נאספו נתוני גיל, BMI, פריטין, נוגדנים אנטי-תירואידאליים (TPO-abs) והורמוני בלוטת התריס TSH ו-FT4. חסר ברזל הוגדר כפריטין < 15 µg/L, הפרעה אוטואימונית הוגדרה כ- TPO-abs >60kIU/L ותת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס כ- TSH >2.5mIU/L.

נמצא כי כ-35% מהנשים סבלו מחסר ברזל, כאשר נשים עם חסר ברזל נטו במידה רבה יותר להפרעה אוטואימונית (10% לעומת 6%, p=0.011) או לתת-פעילות של בלוטת התריס (20% לעומת 16%, p=0.049), בהשוואה לנשים עם רמות פריטין תקינות.

עוד נמצא כי רמות פריטין נמוכות יותר היו קשורות ברמות TSH גבוהות יותר (p=0.001) וברמות FT4 נמוכות יותר (p<0.001). החוקרים מסכמים כי נמצאה שכיחות גבוהה של חסר בברזל בקרב נשים בשליש הראשון להריון, חסר שהיה קשור להפרעות בפעילות בלוטת התריס. 

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27450694




חזרה לתחילת העמוד

חזרה לעמוד הקודם