פעילות גופנית | תפקוד קוגניטיבי | תזונה וסרְטן השד
פעילות גופנית:
עצימות ההליכה, מספר הצעדים ותמותה,
מהי השעה המיטבית לביצוע פעילות גופנית?
וההשפעה של "חטיפי פעילות גופנית".
תפקוד קוגניטיבי:
שמן זית ותפקוד הקוגניטיבי,
תזונה מבוססת צומח ותפקוד קוגניטיבי,
ודיאטה אנטי-דלקתית ותפקוד הקוגניטיבי
תזונה וסרְטן השד:
ויטמיני B בסרטן השד,
תזונה והסיכון לסרטן השד
והקשר בין דרגת עיבוד המזון לסרטן השד.
פעילות גופנית
במחקר עוקבה פרוספקטיבי משנת 2026 נבחן הקשר בין עצימות ההליכה ומספר הצעדים היומי לבין הסיכון לתמותה מכל גורם ומתחלואה קרדיווסקולרית.
המחקר התבסס על נתונים של 64,743 משתתפים מהביו-בנק הבריטי, שפעילותם הגופנית נמדדה באמצעות מדי תאוצה לבישים.
החוקרים חישבו מדד של עצימות ההליכה (צעדים לדקה) ובנוסף סיווגו את מספר הצעדים היומי לארבע קטגוריות: פחות מ-5,000, 5,000-7,500, 7,500-10,000 ו-10,000 ומעלה.
נמצא כי הקשר בין עצימות ההליכה לסיכון לתמותה מכל גורם היה תלוי במספר הצעדים היומי, כך שלמשל סיכון נמוך בכ-30% לתמותה מכל גורם נמצא הן בקרב משתתפים שצעדו פחות מ-5,000 צעדים ביום בעצימות גבוהה (80 צעדים לדקה) והן בקרב משתתפים שצעדו 5,000-7,500 צעדים ביום בעצימות נמוכה יותר (60 צעדים לדקה).
הסיכון הנמוך ביותר לתמותה נצפה בקרב מי שצעדו 7,500-10,000 צעדים ביום, כאשר הקשר בין הסיכון לתמותה לבין עצימות ההליכה היה בצורת U עם הסיכון הנמוך ביותר בעצימות של כ-100 צעדים לדקה (סיכון נמוך ב-43%).
מעבר לכך, עצימות הליכה גבוהה (90 צעדים לדקה) הייתה קשורה בסיכון מופחת לתמותה בכל הקטגוריות של מספר הצעדים.
דפוסים דומים נמצאו גם ביחס לתמותה מתחלואה קרדיווסקולרית.
החוקרים מסכמים כי ממצאים אלה מדגישים כי לצד מספר הצעדים, גם עצימות ההליכה עשויה להיות מדד חשוב בהערכת הקשר בין פעילות גופנית לבריאות, כאשר השילוב בין מספר הצעדים לעצימות ההליכה נמצא קשור בסיכון מופחת לתמותה, בדגש על תמותה מתחלואה קרדיווסקולרית.
Wei L, Ahmadi MN, Koemel NA, Biswas RK, Del Pozo Cruz B, Stamatakis E. Combinations of stepping intensity and daily step counts against all-cause and cardiovascular disease mortality: insights from a device-based prospective study. Br J Sports Med. 2026 Sep 24;60(18):1401-1408.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/42711120/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2026 נבחנה השאלה האם לשעת ביצוע הפעילות הגופנית יש השפעה על התגובות הפיזיולוגיות למאמץ, בדגש על לחץ הדם, רמות הגלוקוז בדם וצריכת החמצן המרבית.
בסקירה נכללו 30 מחקרים בהם 625 משתתפים בריאים או עם מצבים קליניים וטרום-קליניים, ובהם עודף משקל, סוכרת סוג 2 ולחץ דם גבוה.
המחקרים בחנו סוגים שונים של פעילות אירובית ואנאירובית, והשוו בין פעילות בשעות הבוקר (6:00-11:00) לפעילות בשעות אחר הצהריים והערב (14:00-20:30). חלקם בדקו את ההשפעה המיידית של אימון יחיד, ואחרים בחנו תוכניות אימון שנמשכו עד 12 שבועות.
נמצא כי ביצוע אימון יחיד בשעות אחר הצהריים והערב הוביל לירידה גדולה יותר בלחץ הדם בהשוואה לאימון בבוקר, הן מיד לאחר הפעילות והן כעבור 20-70 דקות. לא נמצאו הבדלים ברורים בין שעות האימון בהתייחס לרמות הגלוקוז לאחר אימון יחיד.
בעקבות תוכניות אימון קבועות נצפתה ירידה גדולה יותר בלחץ הדם הסיסטולי במנוחה וברמות הגלוקוז כאשר האימונים בוצעו אחר הצהריים והערב, בהשוואה לבוקר. היתרון של אימון בשעות אלה היה קטן, אך בחלק מהמדדים עשוי להיות בעל משמעות קלינית, במיוחד בקרב אנשים עם שמנות או סוכרת סוג 2.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין אימוני בוקר לאימוני אחר הצהריים והערב בצריכת החמצן המרבית, הן לאחר אימון יחיד והן לאחר תכנית אימונים קבועה, אם כי ברוב המחקרים נצפתה מגמה לשיפור גדול יותר במדד זה כאשר האימון בוצע בשעות אחר הצהריים והערב.
החוקרים מסכמים כי פעילות גופנית בשעות אחר הצהריים והערב עשויה להעניק יתרון מתון בשיפור מדדים קרדיו-מטבוליים מסוימים, ובפרט בהפחתת לחץ הדם ורמות הגלוקוז בקרב אנשים עם סיכון מטבולי או תחלואה קיימת. עם זאת, העדויות הקיימות אינן מאפשרות לקבוע באופן חד-משמעי מהי השעה המיטבית לאימון והחוקרים מדגישים כי פעילות גופנית בכל שעה עדיפה על היעדר פעילות גופנית.
Fitzpatrick R, Wilson JJ, Davison G, McMahon G, Bleakley C, McClean C. Optimising exercise time-of-day for cardiometabolic health: Insights from a systematic review and meta-analysis in varied adult cohorts. J Sports Sci. 2026 May;44(9):1158-1188.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/41810924/
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2025 נבחנה היעילות של "חטיפי פעילות גופנית", פרקי פעילות גופנית קצרים ואינטנסיביים המשולבים במהלך היום, לשיפור הבריאות הקרדיו-מטבולית והרכב הגוף בקרב מבוגרים.
החוקרים מציינים כי גישה זו כוללת מגוון פעילויות, ובהן פעילות אירובית, תרגילי כוח ושיווי משקל, וכן שילוב של פעילות קצרה בשגרה היומיומית. משך הפעילות הקצר והגמישות בביצועה עשויים לסייע בהתגברות על חסמים לפעילות גופנית, כגון מגבלות פיזיות, תחושת מאמץ מוגזמת ומחסור בזמן.
בסקירה נכללו 14 מחקרים מבוקרים בהם 483 משתתפים, פעילים ולא פעילים מבחינה גופנית.
ההתערבויות נמשכו 4-12 שבועות וכללו רכיבה על אופניים בעצימות גבוהה, טיפוס במדרגות ותרגילי כוח. ב-8 מהמחקרים מקטעי הפעילות נמשכו עד 2 דקות, וב-6 מחקרים הם נמשכו יותר מ-2 דקות.
נמצא כי קרא עוד
תפקוד קוגניטיבי
במחקר עוקבה פרוספקטיבי משנת 2026 נבחנו הקשרים בין צריכת שמן זית מסוגים שונים, הרכב אוכלוסיית חיידקי המעי והשינויים בתפקוד הקוגניטיבי בקרב מבוגרים.
החוקרים מציינים כי שמן זית כתית (virgin) עשיר בתרכובות פנוליות בעלות תכונות נוגדות חמצון ודלקת, נוסף על תכולת השומן החד בלתי רווי, ואילו שמן זית סטנדרטי, המכיל שיעור גבוה יותר של שמן מזוכך, מכיל פחות תרכובות אלה למרות פרופיל שומנים דומה.
במחקר נכללו 656 משתתפים בגיל 55-75 עם עודף משקל או שמנות ותסמונת מטבולית.
בתחילת המחקר נערכו הערכות תזונתיות וקוגניטיביות ונאספו דגימות צואה לבחינת הרכב חיידקי המעי, והתפקוד הקוגניטיבי הוערך שוב לאחר שנתיים.
צריכת שמן הזית הממוצעת הייתה 46 גרם ליום, מתוכם 40 גרם שמן זית כתית ו-6 גרם שמן זית סטנדרטי.
נמצא כי צריכה גבוהה יותר של שמן זית, ובפרט שמן זית כתית, הייתה קשורה לשימור טוב יותר של התפקוד הקוגניטיבי לאורך שנתיים ולמגוון גדול יותר של חיידקי המעי בתחילת המחקר.
לעומת זאת, צריכה גבוהה יותר של שמן זית סטנדרטי הייתה קשורה למגוון חיידקים נמוך יותר ולהידרדרות קוגניטיבית מהירה יותר.
ניתוחי תיווך העלו כי הרכב חיידקי המעי, ובפרט נוכחות החיידק Adlercreutzia, עשוי להסביר חלק מהקשר בין צריכת שמן זית כתית לשינויים חיוביים בתפקוד הקוגניטיבי.
החוקרים מסכמים כי קרא עוד
במחקר חתך משנת 2026 נבחן הקשר בין דפוס תזונה בריא מבוסס צומח (hPDI) לבין התפקוד הקוגניטיבי בקרב מבוגרים, תוך בחינת תפקידם של המצב התזונתי, סביבת המגורים והמגדר.
מדד hPDI מבחין בין מזונות צמחיים בריאים, כגון דגנים מלאים, ירקות, פירות, קטניות ואגוזים, לבין מזונות צמחיים פחות בריאים ומזונות מן החי.
המחקר נערך בשנגחאי וכלל 2,079 משתתפים מעל גיל 60.
איכות התזונה הוערכה באמצעות מדד hPDI, המצב התזונתי באמצעות מדד MNA, והתפקוד הקוגניטיבי באמצעות מספר מדדים מקובלים.
נמצא כי קרא עוד
במחקר פיילוט אקראי מבוקר משנת 2025 נבחנה ההשפעה של דיאטה אנטי-דלקתית על התפקוד הקוגניטיבי ועל הסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר בקרב מבוגרים בריאים בגיל הביניים.
במחקר נכללו 290 משתתפים בני 45-60 שחולקו באקראי לשתי קבוצות: קבוצת התערבות, שהקפידה על דיאטה אנטי-דלקתית שהותאמה לרקע התרבותי של המשתתפים, וקבוצת ביקורת שקיבלה הדרכה בנושאי הזדקנות, בריאות ובטיחות, ללא התערבות תזונתית.
הדיאטה התמקדה בצריכת מזונות מהצומח, ובהם ירקות ירוקים כהים, אגוזים, פירות יער, קטניות ופירות, לצד דגים, עוף ושמן זית או שמנים עשירים בשומן רב בלתי רווי. כמו כן, ניתן דגש על שתיית מים ועל שימוש בתבלינים ובעשבי תיבול המותאמים לרקע התרבותי של המשתתפים. במקביל, הומלץ לצמצם צריכת שומנים רוויים, סוכרים, בשר אדום ומעובד, חמאה, מאפים ומזונות מטוגנים.
בשתי הקבוצות נערכו מפגשים ושיחות טלפוניות בתדירות דומה.
הצריכה התזונתית הוערכה באמצעות יומני אכילה, והתפקוד הקוגניטיבי נבדק לאחר 9 חודשים באמצעות ציון משולב שהתבסס על שלושה מדדים: זיכרון חזותי-מרחבי, מהירות עיבוד מידע וזיכרון אסוציאטיבי לטווח קצר.
נמצא כי קרא עוד
תזונה וסרְטן שד
במחקר מקרה-ביקורת משנת 2026 נבחן הקשר בין צריכת רכיבי תזונה המעורבים במסלול המטבולי 1CM (one-carbon metabolism) ומאפיינים גנטיים הקשורים למסלול זה, לבין הסיכון לסרטן השד.
ברקע למחקר מציינים החוקרים כי שינויים בדפוסי המתילציה של ה-DNA עשויים למלא תפקיד בהתפתחות סרטן השד. תהליך המתילציה קשור למסלול 1CM, המעורב בוויסות אפיגנטי ובשמירה על יציבות החומר הגנטי. פעילות המסלול תלויה, בין היתר, ברכיבים תזונתיים כגון חומצה פולית, בטאין, כולין, מתיונין, ויטמינים B2, B6 ו-B12 והחומצות האמיניות סרין וגליצין. צריכת אלכוהול עשויה אף היא להשפיע על פעילות המסלול, בין היתר באמצעות פגיעה בספיגה ובמטבוליזם של חומצה פולית.
המחקר התבסס על נתונים ממחקר העוקבה האירופי EPIC העוסק בתזונה ובסרטן, וכלל 3,067 נשים שאובחנו עם סרטן השד וקבוצת ביקורת תואמת של 3,067 נשים ללא המחלה.
צריכת רכיבי התזונה הוערכה באמצעות כלי הערכה תזונתיים מותאמים למדינה ולמרכז המחקר. החוקרים בחנו את הצריכה של רכיבי תזונה המעורבים במסלול 1CM, וחישבו מדדים מסכמים לצריכת ויטמיני B ולצריכת כלל הרכיבים הקשורים למסלול. בנוסף, חושב לכל משתתפת ציון סיכון גנטי שהתבסס על ביטוי מופחת של גנים במסלול זה.
להלן הממצאים העיקריים: קרא עוד
במחקר מקרה-ביקורת משנת 2026 נבחנו מטבוליטים בדם הקשורים לסיכון להתפתחות סרטן השד, וכן הקשרים בין גורמים תזונתיים, רמות המטבוליטים והסיכון למחלה.
המחקר התבסס על נתונים ממחקר עוקבה גדול שנערך בצרפת, וכלל 2,762 נשים בגיל ממוצע של 54 שנים, מהן 306 שאובחנו עם סרטן השד במהלך המעקב.
במסגרת המחקר נמדדו 53 מטבוליטים בפלזמה, והצריכה התזונתית הוערכה באמצעות יומני אכילה.
נמצא קרא עוד
במחקר עוקבה משנת 2026 נבחן הקשר בין דרגת העיבוד של המזון לבין הסיכון להתפתחות סרטן השד.
בניתוח זה, שהתבסס על מחקר עוקבה גדול שנערך באיטליה, נכללו 11,442 נשים בגיל ממוצע של 55 שנים.
בתחילת המעקב המשתתפות מילאו שאלוני תזונה, והמזונות סווגו לארבע קטגוריות לפי שיטת NOVA, המסווגת מזונות בהתאם לדרגת עיבודם. הצריכה מכל קטגוריה חושבה בגרמים ליום וביחס לסך הצריכה התזונתית.
כ-66% מהצריכה התזונתית של המשתתפות התבססה על מזונות לא מעובדים או מעובדים באופן מינימלי, ורק כ-12% על מזונות אולטרה-מעובדים.
במהלך תקופת מעקב חציונית של כ-13 שנים תועדו 295 מקרים חדשים של סרטן השד.
ככלל, קרא עוד