הורמונים ובריאות האישה | מניעה וטיפול בקוֹליטיס | תת פעילוּת בלוטת התריס
הורמונים ובריאות האישה:
טיפול הורמונלי לאחר כריתת שחלות,
תזונה ורמות הורמונים בגיל המעבר,
וחשיפה להורמונים ובריאות המוח.
מניעה וטיפול בקוֹליטיס:
אנתוציאנינים והסיכון לקוליטיס,
התערבויות תזונתיות בקוליטיס
ופרוביוטיקה בקוליטיס בנסיגה.
תזונה למניעת תת פעילוּת בלוטת התריס:
תזונה ובריאות בלוטת התריס,
מזון אולטרה-מעובד קשור בסיכון מוגבר,
ואומגה 3 וסיכון מופחת להאשימוטו.
הורמונים ובריאות האישה
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי נבחן הקשר בין טיפול הורמונלי חליפי לבין הסיכון לסרטן השד בקרב נשים נשאיות למוטציות בגן BRCA שעברו כריתת שחלות מניעתית.
החוקרים מסבירים כי לנשאיות BRCA מומלצת כריתת שחלות וחצוצרות דו-צדדית במטרה להפחית באופן משמעותי את הסיכון לסרטן השחלות. אף שטיפול הורמונלי חליפי לאחר כריתת שחלות מניעתית מקובל ומומלץ בדרך כלל, השימוש בו עדיין שנוי במחלוקת בשל החשש מהשפּעתו האפשרית על הסיכון לסרטן השד.
המחקר נערך ב-3 מרכזים רפואיים בישראל וכלל נשים נשאיות למוטציות ב-BRCA1 או BRCA2 שעברו כריתת שחלות מניעתית.
בסך הכול נכללו בניתוח 919 נשים בגיל 47 בממוצע, עם תקופת מעקב ממוצעת של 8.8 שנים.
מבין כלל הנשים, 42% דיווחו על שימוש בטיפול הורמונלי חליפי ו-16% אובחנו במהלך המעקב עם סרטן שד חודרני.
לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין שימוש בטיפול הורמונלי חליפי לבין הסיכון לסרטן השד, הן בקרב נשים שקיבלו טיפול משולב באסטרוגן ובפרוגסטרון והן בקרב נשים שקיבלו אסטרוגן בלבד.
בניתוח שבחן גם את משך השימוש בטיפול נמצא כי כל שנת שימוש נוספת באסטרוגן בלבד הייתה קשורה בירידה של כ-10% בסיכון לסרטן השד, קשר שנמצא בעיקר בקרב נשאיות BRCA1.
החוקרים מסכמים כי בקרב נשאיות למוטציות ב-BRCA שעברו כריתת שחלות מניעתית, טיפול הורמונלי חליפי לא נמצא קשור לעלייה בסיכון לסרטן השד. יתרה מכך, שימוש ממושך יותר באסטרוגן בלבד נמצא קשור לירידה בסיכון, בעיקר בקרב נשאיות BRCA1.
Regev-Sadeh S, Michaelson-Cohen R, Madorksy-Feldman D, Friedman E, Armon S, Qarawani A, Srebnik N, Haddad J, Eisenberg VH, Segev Y. Hormone Therapy After Oophorectomy and Breast Cancer Risk in Women With BRCA Pathogenic Variant. JAMA Netw Open. 2026 Apr 1;9(4):e265648.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/41949865/
במחקר אקראי מבוקר משנת 2025 נבחנה השפּעת תזונה ופעילות גופנית על שינויים ברמות הורמוני המין בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
החוקרים מציינים כי להורמוני המין תפקיד בהתפתחות מחלות שונות, ובהן סרטן השד וסרטן רירית הרחם, כאשר בקרב נשים לאחר גיל המעבר רמות גבוהות יותר של אסטרוגנים ואנדרוגנים בדם נקשרו לסיכון מוגבר לסרטן השד.
במחקר השתתפו 234 נשים בריאות בגילאי 50-69 שאינן מעשנות, בעלות צפיפות שד גבוהה ושלא קיבלו טיפול הורמונלי חליפי.
המשתתפות חולקו אקראית לארבע קבוצות למשך 24 חודשים:
רמות הורמוני המין בדם נמדדו בתחילת ההתערבות ובסיומה.
בסיום תקופת ההתערבות נמצא כי נשים בשתי הקבוצות שקיבלו את ההתערבות התזונתית היו בעלות רמות נמוכות יותר של אסטרדיול ושל אסטרדיול חופשי בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות.
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ברמות הורמונים אחרים, ולא נמצאה עדות להשפעה של פעילות גופנית על רמות ההורמונים. הממצאים נותרו דומים גם לאחר תקנון לירידה במשקל בעקבות ההתערבות.
החוקרים מסכמים כי תזונה בריאה המבוססת בעיקר על מזון מן הצומח עשויה להשפיע על ריכוז האסטרדיול בדם בקרב נשים לאחר גיל המעבר. הירידה ברמות האסטרדיול בעקבות ההתערבות התזונתית עשויה להיות אחד המנגנונים שבאמצעותם תזונה בריאה מבוססת צומח עשויה לתרום להפחתת הסיכון לסרטן השד.
Bendinelli B, Danza G, Assedi M, Villanelli F, Vagnoni G, Pastore E, Ermini I, Saieva C, Caini S, Marchiani S, Vignozzi L, Masala G. Sex hormone changes in a 24-mo dietary and physical activity randomized intervention trial in postmenopausal females: the Diet, physical Activity and Mammography study (DAMA) study. Am J Clin Nutr. 2025 Oct;122(4):1111-1120.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40749967/
במחקר תצפיתי משנת 2026 נבחן הקשר בין חשיפה להורמוני השחלה במהלך החיים, באמצעות אמצעי מניעה הורמונליים וטיפול הורמונלי בגיל המעבר, לבין בריאות המוח בגיל מבוגר.
נוסף על כך, נבחן הקשר בין גיל הפסקת הווסת, המשקף את משך החשיפה להורמוני השחלה המיוצרים באופן טבעי, לבין בריאות המוח בגיל המבוגר.
המחקר התבסס על הנתונים של 459 נשים בגיל 65-80 שהשתתפו במחקר אקראי מבוקר שבחן את השפּעתה של פעילות אירובית.
במסגרת הניתוח נבחן הקשר בין שימוש בעבר באמצעי מניעה הורמונליים ובטיפול הורמונלי בגיל המעבר לבין מדדים מבניים של המוח, שנמדדו באמצעות MRI.
נמצא כי קרא עוד
מניעה וטיפול בקוֹליטיס
במחקר עוקבה פרוספקטיבי משנת 2024 הוערך הקשר בין צריכת אנתוציאנינים לבין הסיכון להתפתחות מחלות מעי דלקתיות, תוך בחינת התפקיד של נטייה גנטית בקשר זה.
החוקרים מציינים כי מחקרים פרה-קליניים הראו שתיסוף אנתוציאנינים עשוי לתרום לבריאות המעי ולשפר תסמיני קוליטיס באמצעות השפעה על אוכלוסיית חיידקי המעי, שיפור תפקוד מחסום המעי והפחתת דלקת.
הניתוח התבסס על נתונים מהביו-בנק הבריטי וכלל 188,044 משתתפים בגיל ממוצע של 59.
צריכת אנתוציאנינים חושבה על סמך נתוני הצריכה התזונתית של המשתתפים, ואבחון מחלות מעי דלקתיות התבסס על רשומות רפואיות. בנוסף, לכל משתתף חושב ציון סיכון גנטי למחלות מעי דלקתיות, והמשתתפים סווגו לקבוצת סיכון גנטי נמוך או גבוה.
במהלך תקופת מעקב ממוצעת של כ-10 שנים תועדו 255 מקרים חדשים של מחלת קרוהן ו-606 מקרים של קוליטיס.
בהשוואה קרא עוד
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2026 הוערכו העדויות לגבי התרומה של התערבויות תזונתיות לטיפול בילדים ובמבוגרים עם קוליטיס כיבית.
הסקירה כללה 14 מחקרים אקראיים מבוקרים, שבהם נבחנה ההשפעה של התערבות תזונתית בנוסף לטיפול התרופתי שקיבלו המטופלים. ההתערבויות כללו, בין היתר, דיאטה נטולת חלב, דלת סיבים, נטולת גלוטן, דיאטת אלימינציה, תזונה מועשרת בפרוביוטיקה, דיאטה נטולת קרגינן (תוסף מזון המשמש כחומר מסמיך ומייצב), דלת FODMAP ודיאטה אנטי-דלקתית.
באופן כללי, קרא עוד
במחקר כפול-סמיות מבוקר פלסבו משנת 2026 נבחנה היעילות של תוסף פרוביוטיקה להקלה על תסמינים דמויי מעי רגיש בקרב חולי קוליטיס כיבית הנמצאים בנסיגה קלינית ואנדוסקופית.
החוקרים מציינים כי תסמינים אלה שכיחים בקרב חולי קוליטיס כיבית הנמצאים בנסיגה ממושכת של המחלה ועלולים לפגוע באיכות החיים, אולם הראיות בנוגע לטיפולים ממוקדים במצב זה עדיין מוגבלות.
המחקר כלל 55 משתתפים, אשר חולקו באופן אקראי לנטילת תוסף הפרוביוטיקה VSL#3® המכיל 8 זני חיידקים במינון כולל של 450 מיליארד חיידקים, או פלסבו, פעמיים ביום במשך 8 שבועות.
מדד המטרה העיקרי היה מידת ההקלה הסובייקטיבית בתסמינים בסיום ההתערבות. בנוסף, נבחנו חומרת התסמינים, איכות החיים, תדירות היציאות ורמת קלפרוטקטין בצואה, כמדד לפעילות דלקתית במעי.
באופן כללי, קרא עוד
תזונה למניעת תת פעילוּת בלוטת התריס
בסקירה משנת 2026 נבחנו העדויות בנוגע לתפקידם של גורמים תזונתיים בתפקוד בלוטת התריס, מעבר להתמקדות המסורתית ביוד. מטרת הסקירה הייתה לבחון את הקשר בין צריכת רכיבי תזונה ודפוסי תזונה לבין מחלות בלוטת התריס, בדגש על מנגנונים אוטואימוניים.
הסקירה התייחסה למיקרונוטריינטים, בהם יוד, ברזל, אבץ, סלניום וויטמינים; לרכיבים תזונתיים, בהם חומצות שומן רב בלתי רוויות, שמן זית כתית מעולה, גלוטן ודגנים, מוצרי חלב, ירקות ממשפחת המצליבים ומוצרי סויה; ולדפוסי תזונה, בהם התזונה המערבית, התזונה הים-תיכונית, פרוטוקול אלימינציה למחלות אוטואימוניות ודיאטה דלת פחמימות.
ממצאי הסקירה מצביעים על קרא עוד
במחקר פרוספקטיבי משנת 2026 נבחן הקשר בין צריכת מזון אולטרה-מעובד לבין הסיכון להתפתחות תת-פעילות של בלוטת התריס על רקע אוטואימוני, תוך בחינת הבדלים מגדריים.
החוקרים מציינים כי באוכלוסיות עם צריכת יוד מספקת, דלקת אוטואימונית היא הגורם העיקרי לתת-פעילות של בלוטת התריס, והיא שכיחה יותר בקרב נשים. צריכת מזון אולטרה-מעובד נקשרה להפרעות מטבוליות ולדלקת כרונית, העשויות לתרום להתפתחות המחלה, אך הראיות, במיוחד לגבי הבדלים בין המינים, עדיין מוגבלות.
הניתוח התבסס על נתוני הביו-בנק הבריטי וכלל 123,812 משתתפים שעברו הערכה תזונתית בשני מועדים.
צריכת המזון האולטרה-מעובד, בהתאם לסיווג NOVA, חושבה כאחוז מסך הצריכה הקלורית, ומקרים חדשים של תת-פעילות של בלוטת התריס זוהו באמצעות הרשומות הרפואיות.
הקשר בין צריכת מזון אולטרה-מעובד לבין הסיכון לתת-פעילות של בלוטת התריס נבחן תוך תקנון למגוון גורמים דמוגרפיים, אורח חיים, קליניים ותזונתיים. נוסף על כך, נבדקה מידת התיווך של סמנים הקשורים לתפקודי הכבד והכליות, חילוף החומרים של שומנים וגלוקוז, וכן סמנים חיסוניים ודלקתיים.
במהלך תקופת מעקב של כ-11 שנים תועדו 2,907 מקרים חדשים של תת-פעילות של בלוטת התריס, מרביתם בקרב נשים.
בהשוואה לקרא עוד
במחקר תצפיתי משנת 2025 נבחן הקשר בין הצריכה התזונתית לבין הסיכון למחלת האשימוטו, מחלה אוטואימונית המהווה את הגורם העיקרי לתת-פעילות של בלוטת התריס.
המחקר התבסס על נתונים מסקר הבריאות והתזונה הלאומי בארה"ב בשנים 2009-2012 וכלל 2,732 משתתפים, מהם 17% הוגדרו כסובלים ממחלת האשימוטו על סמך הימצאות נוגדנים בדם (TPOAb ו-TGAb).
בניתוח חתך נבחן הקשר בין צריכת גורמים תזונתיים שונים לבין הסיכון למחלת האשימוטו. נוסף על כך, בוצע ניתוח מקרה-ביקורת שבו נבחן הקשר בין רמות חומצות השומן בכדוריות הדם האדומות לבין המחלה, במטרה לצמצם הטיות אפשריות הנובעות מהערכת הצריכה התזונתית.
