עם ישראל חי!
פתיחת תפריט נגישות
גישה מהירה לדף הבית

אשלגן

עודכן בתאריך 08/07/2025
 

כללי  | מקורות |  תפקידים | תכונות | ספיגה והפרשה |  גורמים לחוסר | תסמיני חוסר | עודף | RDA | מינונים | אינטראקציות חיוביות | אינטראקציות שליליות | התוויות נגד | מחקרים

 

כללי

האשלגן הינו מינרל שכיח בתאי הגוף. מרבית האשלגן (כ-98%) נמצא בתוך תאי הגוף ומהווה יון חיובי (קטיון) חשוב ביותר בנוזל התוך תאי האחראי ביחד עם נתרן (המהווה יון חיובי מחוץ לתאים) על מעבר של מרכיבים לתוך ומחוץ לתא. האיזון בין האשלגן והנתרן חיוני לשמירה על פעילות תאית תקינה הכוללת בין השאר שמירה על מאזן של נוזלים, איזון בין חומציות ובסיסיות, העברת אותות עצביים, וויסות רמות חומרים בתא ומחוצה לו ועוד.

האשלגן מצוי בשפע במגוון מזונות אך בעיקר בירקות ופירות, ולכן תזונה דלה במרכיבים אלו המתבססת בעיקר על מזונות תעשייתיים עלולה לגרום לחוסר בו.

רמות המינרל בגוף מווסתות בעיקר על ידי הכליות, ולכן כל הפרעה בהן עלולה להוביל לחוסר איזון באשלגן. 

הן מצבי חוסר של המינרל (המוגדרים כהיפוקלמיה) והן מצבי עודף של המינרל (המוגדרים כהיפרקלמיה) עלולים להיות מסוכנים ולהשפיע על לחץ הדם, קצב הלב, תפקוד המערכת העצבית והשרירית ועוד.

 

מקורות תזונתיים לאשלגן:

מקורות תזונתיים מן הצומח: ירקות ובעיקר עגבניות (בעיקר מיץ), מלפפונים, חסה, שומר, קולורבי, תפוח אדמה, לפת, ארטישוק, עלים ירוקים (תרד, בזיליקום, שמיר, פטרוזיליה ועוד) וסלרי, פירות ובעיקר בננות, תפוזים (בעיקר מיץ), מלון כתום, אפרסקים, פירות יבשים (שזיפים, צימוקים, תמרים ועוד), קטניות ובעיקר שעועית לבנה ועדשים, דגנים מלאים, זרעים ואגוזים (בעיקר זרעי חמנייה, שקדים ואגוזי ברזיל), מולסה וצמחי מרפא כגון עלי מנטה, תלתן אדום, שבטבט, סרפד, לחך ועוד.

מקורות מן החי: בשר אדום, עוף, דגים (סלמון, בקלה), ביצים וחלב.

 

תפקידיו של אשלגן:

  • אחראי על מעבר חומרים דרך מעטפת התא אל תוך התא ומחוצה לו.
  • רכיב חיוני ביצירת חומצות גרעין (DNA ו-RNA) שהן תרכובות אורגניות המכילות את החומר התורשתי.
  • רכיב חיוני בתאי עצב ובעל תפקיד מרכזי בהעברה תקינה של אותות עצביים.
  • חיוני לתפקוד שרירים תקין ובעל תפקיד חשוב בקשר עצב-שריר.
  • תפקידים נוספים פתוחים למנויים בלבד.

 

תכונות נוספות של אשלגן:

  • רמות מיטביות של אשלגן הינם 3.5-5 מא"ק/ליטר.
  • גוף האדם מכיל 180 גרם אשלגן כאשר 98% נמצאים בתוך התאים.
  • למידע השלם למנויים

 

ספיגה והפרשה של אשלגן:

אשלגן מצוי במזונות רבים וכמויות גבוהות בירקות ופירות ולכן תזונה מאוזנת עשירה במרכיבים אלו תספק לגוף את הכמויות הדרושות לגוף. 

גוף האדם מכיל 180 גרם של אשלגן כאשר 98% מתוכם נמצאים בתוך התאים והשאר בנוזל הדם.

האשלגן הינו מינרל למידע השלם למנויים

גורמים לחוסר באשלגן:

 

הפרעות ותסמינים הנגרמים עקב חוסר באשלגן (היפוקלמיה):

 

עודף של אשלגן (רעילות):

עודף של אשלגן מכונה היפרקלמיה ומוגדר כאשר רמת האשלגן בדם עולה מ- 5.0 מא"ק/ליטר. 

קיימים מספר גורמים אשר עלולים להוביל ליציאה של אשלגן אל מחוץ לתאים ולעלייה שלו בדם. גורמים אלו כוללים: למידע השלם למנויים

מינון יומי מומלץ של אשלגן לפי ה-RDA (RECOMMENDED DAILY ALLOWANCE):

מלידה ועד גיל 6 חודשים – 0.4 גרם.

  • מגיל 6 חודשים ועד שנה – 0.5 גרם.
  • גילאים 1-3 שנים – 3 גרם.
  • גילאים 4-8 שנים – 3.8 גרם.
  • גילאים 9-13 שנים – 4.5 גרם.
  • גילאים 14 ומעלה– 4.7 גרם.
  • נשים בהריון – 4.7 גרם.
  • נשים מניקות – 5.1 גרם.

**ההמלצות לעיל אינן כוללות אנשים הסובלים מהפרעות בכליות או בלוטת יותרת הכליה, 

סוכרת מסוג 1 (תלוית אינסולין) ואי ספיקת לב ובייחוד אלו המשתמשים בתרופות מעכבות אנזים אנגיוטנסין.

 

טווח מינון לטיפול בחוסר אשלגן:

טווח המינון לטיפול באשלגן הינו בין 100-6000 מ"ג כאשר למינון העולה מ- 100 מ"ג דרוש מרשם רופא ויש צורך בבקרה על רמות האשלגן בגוף. 

רצוי ליטול תוסף/ תרופה המכילה אשלגן עם האוכל ו/או עם כוס מים (על מנת למנוע גירוי בקיבה) ולעשות כן בישיבה או עמידה של 10 דקות לפחות.

 

תגובות הדדיות- השפּעת גומלין (אינטראקציות) חיוביות עם אשלגן:

 

תגובות הדדיות- השפּעת גומלין (אינטראקציות) שליליות עם אשלגן:

 

התוויות נגד לשימוש באשלגן:

כאמור, עודף או חוסר של אשלגן עלולים להיות מסוכנים ואף לגרום למוות. 

לכן, במקרים מסוימים אשר עלולים להוביל להיפרקלמיה או להיפוקלמיה מומלץ למידע השלם למנויים

להלן רשימה של מצבים בהם לא מומלץ ליטול אשלגן:

 

מחקרים על אשלגן:

 

בחלק זה תמצאו סקירות מחקרים על אשלגן  למידע השלם למנויים
 

מקורות:

 

מקורות כלליים לכל המידי מלבד התגובות ההדדיות

 

Stargrove M B, Treasure J, McKee D. L, Herb, Nutrient, and Drug Interactions, Elsevier, 2008. pp 583-608.

www.naturaldatabase.com – Potassium. found at - http://naturaldatabase.therapeuticresearch.com/nd/Search.aspx?pt=100&id=851&ds=&name=POTASSIUM&searchid=28668643&cs=nonmp&s=ND

אודי בר, יפה שיר-רז, "המדריך הישראלי השלם לתוספי תזונה", כתר ספרים, 2005

www. Naturalstandard.com – Potassium. found at http://naturalstandard.com/databases/herbssupplements/potassium.asp

מוריי מייקל ט., פיז'ורנו ג'וזף א., "אנציקלופדיה לרפואה טבעית", אור-עם, 1995

National Academy of Sciences. Institute of Medicine. Food and Nutrition Board
DRI table for DRI tables for recommended dietary allowances (RDA). found at -  http://www.iom.edu/Activities/Nutrition/SummaryDRIs/DRI-Tables.aspx

U.S. Institutes Of Health – Office Of Dietary Supplements – RDA tables. found at - http://ods.od.nih.gov/Health_Information/Dietary_Reference_Intakes.aspx

 

מקורות פרטניים לתגובות הדדיות

  1. Stargrove M B, Treasure J, McKee D. L, Herb, Nutrient, and Drug Interactions, Elsevier, 2008. pp 583-608.

  2. Ryan MP. Interrelationships of magnesium and potassium homeostasis. Miner Electrolyte Metab 1993;19:290-295.
  3. Chiu TF, Bullard MJ, Chen JC et al. Rapid life-threatening hyperkalemia after addition of amiloride HCl/hydrochlorothiazide to angiotensin-converting enzyme inhibitor therapy. Ann Emerg Med 1997;30:612-615.
  4. Franse LV, Pahor M, Di Bari M et al. Hypokalemia associated with diuretic use and cardiovascular events in the Systolic Hypertension in the Elderly Program. Hypertension 2000;35:1025-1030.
  5. Ruml LA, Pak CY. Effect of potassium magnesium citrate on thiazide-induced hypokalemia and magnesium loss. Am J Kidney Dis 1999;34:107-113.
  6. Perazella MA. Drug-induced hyperkalemia: old culprits and new offenders. Am J Med 2000;109:307-314.
  7. Valdivieso A, Mardones JM, Loyola MS, Cubillos AM. [Hypomagnesemia associated with hypokalemia, hyponatremia and metabolic alkalosis: possible complication of gentamicin therapy]. Rev Med Chil 1992;120:914-919.
  8. Wazny LD, Brophy DF. Amiloride for the prevention of amphotericin B–induced hypokalemia and hypomagnesemia. Ann Pharmacother 2000;34:94-97.
  9. Shionoiri H. Pharmacokinetic drug interactions with ACE inhibitors. Clin Pharmacokinet 1993;25:20-58.
  10. Lundborg P. The effect of adrenergic blockade on potassium concentrations in different conditions. Acta Med Scand Suppl 1983;672:121-126.
  11. Thorn GW. Clinical considerations in the use of corticosteroids. N Engl J Med 1966;274:775-781.
  12. Buckley JE, Clark VL, Meyer TJ, Pearlman NW. Hypomagnesemia after cisplatin combination chemotherapy. Arch Intern Med 1984;144:2347-2348.
  13. Laine J, Holmberg C. Renal and adrenal mechanisms in cyclosporine-induced hyperkalaemia after renal transplantation. Eur J Clin Invest 1995;25:670-676.
  14. Werbach MR. Foundations of Nutritional Medicine. Tarzana, Calif: Third Line Press; 1997:223-224.
  15. Smith TW, Willerson JT. Suicidal and accidental digoxin ingestion: report of five cases with serum digoxin level correlations. Circulation 1971;44:29-36.
  16. Whang R, Oei TO, Watanabe A. Frequency of hypomagnesemia in hospitalized patients receiving digitalis. Arch Intern Med 1985;145:655-656.
  17. Roden DM, Iansmith DH. Effects of low potassium or magnesium concentrations on isolated cardiac tissue. Am J Med 1987;82:18-23.
  18. Velazquez H, Perazella MA, Wright FS, Ellison DH. Renal mechanism of trimethoprim-induced hyperkalemia. Ann Intern Med 1993;119:296-301.
  19. Whelton A, Stout RL, Spilman PS, Klassen DK. Renal effects of ibuprofen, piroxicam, and sulindac in patients with asymptomatic renal failure: a prospective, randomized, crossover comparison. Ann Intern Med 1990;112:568-576.
  20. Ritsema GH, Eilers G. Potassium supplements prevent serious hypokalaemia in colon cleansing. Clin Radiol 1994;49:874-876.
  21. Moriarty KJ, Kelly MJ, Beetham R, Clark ML. Studies on the mechanism of action of dioctyl sodium sulphosuccinate in the human jejunum. Gut 1985;26:1008-1013.

 




דוגמא לדף מידע מלא

לרכישת מנוי  |  כניסת מנויים

חזרה לתחילת העמוד

חזרה לעמוד הקודם