אורח חיים ובריאות המוח | מִיגרנה | תזונה וסרְטן
אורח חיים ובריאות המוח:
אורח חיים ובריאות קוגניטיבית בגיל מבוגר,
פעילות גופנית והזדקנות המוח,
ופעילות גופנית לעיכוב אלצהיימר.
מִיגרנה:
תוספי תזונה למניעת מיגרנה,
ויטמין B6 וחומצה פולית למניעת מיגרנה,
והיפנוזה רפואית לטיפול במיגרנה.
תזונה וסרְטן:
אתגרים תזונתיים בקשישים חולי סרטן,
התערבויות תזונתיות בסרטן שאינו ניתן לריפוי,
וסיבים תזונתיים במיאלומה טרום-ממאירה.
אורח חיים ובריאות המוח
במחקר אקראי מבוקר משנת 2025 נבחנה ההשפעה של התערבות אורח חיים על השינויים בתפקוד הקוגניטיבי במשך שנתיים בקרב קשישים הנמצאים בסיכון להידרדרות קוגניטיבית ולדמנציה.
המחקר נערך ב-5 מרכזים קליניים בארצות הברית וכלל 2,111 משתתפים בגיל 60 עד 79 המאופיינים באורח חיים יושבני, בתזונה שאינה מיטבית ובשני גורמי סיכון לפחות להידרדרות קוגניטיבית ולדמנציה, ובהם היסטוריה משפחתית של הפרעות זיכרון, גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, גיל, מין ומוצא אתני.
המשתתפים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות התערבות למשך שנתיים: התערבות מובנית והתערבות בהכוונה עצמית. שתי ההתערבויות כללו המלצות לתזונה בריאה, פעילות גופנית, גירוי קוגניטיבי ומעורבות חברתית, לצד מעקב אחר גורמי סיכון קרדיווסקולריים. עם זאת, ההתערבות המובנית הייתה אינטנסיבית יותר וכללה הנחיות מפורטות, מפגשים תכופים וליווי אישי שנועד לשפר את ההיענות להמלצות.
התוצאה העיקרית שנבחנה הייתה קצב השינוי השנתי בתפקוד הקוגניטיבי הכללי, שנמדד באמצעות מדד משולב של תפקודים ניהוליים, זיכרון אפיזודי ומהירות עיבוד מידע.
מבין כלל המשתתפים, 89% השלימו את המעקב לאחר שנתיים.
בשתי הקבוצות נצפה שיפור בתפקוד הקוגניטיבי, אולם השיפור היה גדול מעט יותר בקבוצת ההתערבות המובנית. השיפור היה דומה הן בקרב נשאי APOE ε4 והן בקרב שאינם נשאים, והיה בולט במיוחד בקרב משתתפים שרמת התפקוד הקוגניטיבי שלהם בתחילת המחקר הייתה נמוכה יותר.
נוסף על כך, בקבוצת ההתערבות המובנית דווח על פחות השפעות שליליות בהשוואה לקבוצת ההתערבות בהכוונה עצמית.
החוקרים מסכמים כי בקרב קשישים הנמצאים בסיכון להידרדרות קוגניטיבית ולדמנציה, התערבות מובנית ואינטנסיבית יותר באורח החיים הובילה לשיפור גדול יותר בתפקוד הקוגניטיבי בהשוואה להתערבות בהכוונה עצמית. עם זאת, נדרש מעקב ארוך טווח כדי להעריך את המשמעות הקלינית של הממצאים ואת מידת ההשפעה לאורך זמן.
Baker LD, Espeland MA, Whitmer RA, Snyder HM, Leng X, Lovato L, Papp KV, Yu M, Kivipelto M, Alexander AS, Antkowiak S, Cleveland M, Day C, Elbein R, Tomaszewski Farias S, Felton D, Garcia KR, Gitelman DR, Graef S, Howard M, Katula J, Lambert K, Matongo O, McDonald AM, Pavlik V, Raman R, Salloway S, Tangney C, Ventrelle J, Wilmoth S, Willliams BJ, Wing R, Woolard N, Carrillo MC. Structured vs Self-Guided Multidomain Lifestyle Interventions for Global Cognitive Function: The US POINTER Randomized Clinical Trial. JAMA. 2025 Aug 26;334(8):681-691.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40720610/
במחקר תצפיתי משנת 2026 נבחן הקשר בין דפוסי פעילות גופנית לבין הזדקנות המוח.
החוקרים מציינים כי הבנת דפוס הפעילות המיטבי עשויה לתרום לפיתוח פרוטוקולים מבוססי ראיות למניעת הידרדרות קוגניטיבית.
לצורך כך נעשה שימוש בטכנולוגיה לבישה למדידה אובייקטיבית של דפוסי הפעילות היומיומיים, ובאלגוריתם שאפשר ספירת צעדים ברמת הדקה, במטרה לאפיין את דפוסי הפעילות ולזהות את הגורמים התורמים ביותר לחוסן נוירולוגי.
המחקר כלל 279 משתתפים ללא דמנציה, בגיל ממוצע של 72 שנים. דפוסי הפעילות הגופנית נמדדו במשך 30 יום, ובנוסף בוצעו מבחנים להערכת התפקוד הקוגניטיבי והדמיה מוחית בטווח של 90 יום ממדידת הפעילות הגופנית.
פעילות גופנית מובנית הוגדרה כפעילות של לפחות 10 דקות בקצב של 40 צעדים לדקה ומעלה, עם אפשרות להפסקות קצרות של עד 10 דקות. במסגרת הניתוח נבחנו הן הפעילות המובנית והן הפעילות המצטברת, במטרה להעריך את הקשר ביניהן לבין מדדים שונים של תפקוד המוח.
הממצאים מצביעים על כך שפעילות גופנית מובנית היא הגורם המשמעותי ביותר, בעוד שהכמות הכוללת של הפעילות היא בעלת חשיבות משנית בקרב אנשים המבצעים פעילות מובנית.
מבין המשתתפים, 79% סווגו כמבצעים פעילות גופנית מובנית, ובקרבם נמצא נטל נמוך משמעותית של פגיעה בחומר הלבן בהשוואה לאלו שאינם מבצעים פעילות כזו.
ההשפעה הייתה בולטת במיוחד במדדים הקשורים לכלי הדם במוח, כאשר תדירות הפעילות וקצב הצעדים היו המנבאים המשמעותיים ביותר לבריאות המוח ולשמירה על תפקודים ניהוליים.
בנוסף, היתרון של פעילות גופנית מובנית היה משמעותי יותר בקרב נשים לעומת גברים, ללא השפעה משמעותית של הגיל על הקשרים שנמצאו.
החוקרים מסכמים כי מבנה הפעילות הגופנית, בדגש על תדירות ועצימות בפרקי זמן רציפים של 10 דקות ומעלה, חשוב יותר לשימור בריאות המוח מאשר צבירת צעדים בודדים לאורך היום. לדבריהם, ממצא זה תומך במעבר לרפואה מותאמת אישית בתחום הנוירולוגיה המניעתית, תוך העדפת פעילות מובנית על פני המלצה כללית על מספר צעדים יומי. עם זאת, המחקר מאשש גם את עקרון המנה-תגובה בקרב אנשים שאינם מתאמנים כלל, כך שבתת-קבוצה זו, כל תוספת של צעדים נמצאה קשורה לשיפור במדדי נפח המוח ושלמות החומר הלבן, ממצא המחזק את המסר כי גם פעילות מועטה עדיפה על היעדר פעילות.
Cadwallader CJ, Pinheiro-Chagas P, Saloner R, Fenton L, VandeBunte AM, Lin M, Pham A, Chen C, Diaz VE, Olzinski M, Licata S, Callies L, Lo C, Buxton J, Cobigo Y, Rabinovici G, Kramer JH, Casaletto KB, Paolillo EW. The active ingredients: physical activity features linked to healthy brain aging. Alzheimers Res Ther. 2026 Mar 5;18(1):88.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/41787479/
במחקר תצפיתי משנת 2025 נבחנה ההשפעה של פעילות גופנית על מסלול ההתקדמות של מחלת אלצהיימר בשלביה המוקדמים.
החוקרים מציינים כי זיהוי גורמים הניתנים לשינוי בשלב הקדם-קליני של המחלה מהווה יעד מרכזי במאמץ לעכב את התהליך הפתולוגי, ולכן בחנו את הקשר בין רמת הפעילות הגופנית לבין הצטברות הפתולוגיה המוחית וההתקדמות הקלינית של המחלה לאורך זמן.
במחקר נכללו 296 משתתפים ללא פגיעה קוגניטיבית בגיל ממוצע של 72 שנים, אשר היו במעקב במשך תקופה של עד 14 שנים.
לצורך הערכת הפעילות הגופנית נעשה שימוש במדידת צעדים אובייקטיבית, כאשר המשתתפים התבקשו לענוד מד צעדים במשך שבעה ימים רצופים. השילוב בין ניטור מספר הצעדים היומי לבין בדיקות הדמיה מוחיות אפשר לבחון לאורך זמן את הקשר בין היקף הפעילות הגופנית לבין הצטברות משקעי עמילואיד וטאו במוח, ובכך להעמיק את ההבנה של מסלול התקדמות המחלה.
ממצאי המחקר הראו כי קרא עוד
מִיגרנה
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2025 הוערכה יעילותם של תוספי תזונה שונים במניעת מיגרנה.
בסקירה נכללו 22 מחקרים אקראיים מבוקרים, שבהם השתתפו בסך הכול 1,267 מבוגרים בגילאי 30-52 שנים עם היסטוריה של מיגרנה. משך ההתערבות נע בין 4 ל-24 שבועות.
להלן פירוט הממצאים לפי סוג התוסף שנחקר:
במחקר חתך משנת 2024 נבחן הקשר בין צריכת ויטמין B6 וחומצה פולית לבין הסיכון למיגרנה בקרב מבוגרים.
המחקר התבסס על נתוני 7,017 משתתפים בני 20 ומעלה מסקר הבריאות והתזונה הלאומי בארה"ב מהשנים 1999-2004, מהם 1,350 דיווחו על כאב ראש חמור או מיגרנה במהלך שלושת החודשים שקדמו למחקר.
נמצא כי קרא עוד
בסקירה שיטתית משנת 2026 הוערכה היעילות של היפנוזה רפואית לטיפול במיגרנה בקרב מבוגרים.
החוקרים מציינים כי מחקרים קודמים הראו שהיפנוזה יעילה בהפחתת כאב אקוטי וכרוני, עשויה לשמש כטיפול מונע למיגרנה, מסייעת למטופלים להשיג שליטה טובה יותר בתסמיניהם, יעילה יותר מהיעדר טיפול ועשויה להקל על תסמיני המיגרנה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.
בסקירה נכללו 9 מחקרים אקראיים מבוקרים, שבהם השתתפו בסך הכול 406 מבוגרים בגיל 33-59 שנים.
במחקרים הושוותה היפנוזה רפואית למגוון התערבויות, ביניהן טיפול תרופתי, דיקור, ביופידבק ועוד, או היעדר טיפול.
ההתערבות כללה 3-21 מפגשי היפנוזה, בתדירות של 1-7 מפגשים בשבוע, עם מרווח של 1-12 ימים בין המפגשים. משך ההתערבות הכולל נע בין 3 ל-12 שבועות.
החוקרים מציינים כי קרא עוד
תזונה וסרְטן
בסקירה משנת 2025 נבחנו האתגרים התזונתיים בקרב קשישים חולי סרטן.
החוקרים מציינים כי תת-תזונה מופיעה בקרב 30-80% מהמטופלים המבוגרים עם סרטן, ולעיתים קרובות סרקופניה, קכקסיה ושבריריות מופיעות במקביל וקשורות לירידה בסבילות לטיפול, לעלייה בתמותה ולהחמרה באיכות החיים. במסגרת הסקירה מוצגים מאפייני מצבים אלו, שכיחותם והשלכותיהם הקליניות.
בהמשך, מוצגים הכלים המקובלים להערכה תזונתית, כאשר הערכה גריאטרית מקיפה כוללת בחינה של המצב התפקודי, מחלות הרקע, הטיפול התרופתי, המצב הקוגניטיבי והרגשי, המצב התזונתי, התפקוד הגופני, המצב החברתי וההשפעות השליליות של הטיפול האונקולוגי. בהתאם להנחיות בתחום האונקולוגיה הגריאטרית, מומלץ לבצע הערכה זו לכל חולה סרטן מעל גיל 65, כאשר ההערכה התזונתית צריכה להוות חלק בלתי נפרד מהטיפול הסטנדרטי.
הסקירה מתארת מגוון גישות להתערבות תזונתית, ובהן ייעוץ תזונתי, שימוש במזון רפואי, התאמת הטיפול לתסמינים ולהשפעות השליליות של הטיפול האונקולוגי, כגון מוקוזיטיס ושלשולים, וכן התייחסות להיבטים תזונתיים במצבים של בעיות שיניים וריבוי תרופות. נוסף על כך, מודגשת חשיבות השילוב בין התערבות תזונתית לפעילות גופנית, וכן התייחסות לשימוש בתרופות לעידוד התיאבון ולטיפול בירידה במשקל, ולהזנה אנטרלית או פראנטרלית כאשר לא ניתן לספק את הצרכים התזונתיים באמצעות אכילה פומית.
הסקירה מציגה עדויות לכך שהתערבויות אלה משפרות את התוצאות הקליניות, וכן מדגישה את החשיבות של הערכה תזונתית מוקדמת ושל בניית תוכנית טיפול תזונתית מותאמת אישית.
החוקרים מסכמים כי קרא עוד
בסקירה שיטתית משנת 2025 נבחנה השפּעתן של התערבויות תזונתיות בקרב חולים עם סרטן מתקדם שאינו ניתן לריפוי.
החוקרים מציינים כי תת-תזונה שכיחה במיוחד באוכלוסייה זו, וכי טיפול תזונתי מיטבי עשוי להפחית את המצוקה של המטופלים ובני משפחותיהם ואף לשפר תוצאות קליניות.
הסקירה כללה 18 מחקרים אקראיים מבוקרים, שבהם השתתפו בסך הכול 2,720 מטופלים. סוגי הסרטן השכיחים ביותר היו סרטן מערכת העיכול (813 משתתפים), סרטן הריאות (522 משתתפים), סרטן הלבלב (491 משתתפים) וסרטן קולורקטלי (460 משתתפים).
ההתערבויות שנבחנו כללו ייעוץ תזונתי (2 מחקרים), תוספי תזונה פומיים, בעיקר מזון רפואי, בשילוב התערבויות תזונתיות נוספות כגון ייעוץ תזונתי, תפריטים מובנים, יין או תוספי חלבון (7 מחקרים), התערבויות רב-תחומיות ששילבו תמיכה תזונתית עם פעילות גופנית, טיפול תרופתי ו/או תמיכה פסיכולוגית (7 מחקרים), וכן הזנה תוך-ורידית (2 מחקרים). תוצאי המחקר העיקריים היו איכות החיים, הרכב הגוף והמצב התזונתי.
איכות החיים הוערכה ב-15 מחקרים, מהם 4 הדגימו שיפור מובהק. הרכב הגוף נבחן אף הוא ב-15 מחקרים, כאשר 5 מצאו עלייה מובהקת במשקל הגוף ו-2 הדגימו שיפור במסת הגוף הרזה. המצב התזונתי הוערך ב-6 מחקרים, אך רק אחד מהם מצא שיפור מובהק.
החוקרים מסכמים כי קרא עוד
במחקר פיילוט קליני משנת 2026 נבחנה ההיתכנות והבטיחות של התערבות תזונתית המבוססת על תזונה מהצומח עשירה בסיבים בקרב חולים עם מצבים טרום-ממאירים של מיאלומה נפוצה הסובלים מעודף משקל.
החוקרים מציינים כי השמנה, תזונה מערבית והפרעות מטבוליות נקשרו לעלייה בסיכון להתקדמות המחלה, בעוד שתזונה צמחית עשירה בסיבים עשויה להפחית דלקת ולשפר גורמי סיכון מטבוליים.
במסגרת המחקר נבדקה השפּעת ההתערבות על המדדים המטבוליים, המיקרוביום, מערכת החיסון ומהלך המחלה, ובמקביל נבדק מנגנון הפעולה האפשרי באמצעות מודל עכברים.
המחקר כלל 23 חולים עם BMI של 25 ומעלה, בגיל חציוני של 62 שנים.
ההתערבות כללה תזונה מהצומח עשירה בסיבים ללא הגבלה קלורית. במהלך 12 השבועות הראשונים קיבלו המשתתפים הנחיות תזונתיות וארוחות מוכנות, ובהמשך ליווי תזונתי ובריאותי במשך 24 שבועות. המעקב הכולל נמשך 52 שבועות, ובמהלכו נאספו דגימות דם וצואה בנקודות זמן שונות, ובוצעו בדיקות מח עצם והדמיה בתחילת המחקר ולאחר שנה.
את תקופת ההתערבות השלימו 20 משתתפים ו-18 השלימו את המעקב לאחר שנה.
ההתערבות עמדה ביעדי ההיתכנות שנקבעו מראש. לאחר 12 שבועות הודגמה ירידה מובהקת במשקל וב-BMI, כאשר 70% מהמשתתפים הפחיתו יותר מ-5% ממשקלם ו-40% יותר מ-10%.
העלייה בצריכת הסיבים ובאיכות התזונה נשמרה לאורך המעקב ונצפתה ירידה בצריכת הקלוריות, השומן, הסוכר, הבשר המעובד והנתרן, לצד עלייה בצריכת ירקות, קטניות ודגנים מלאים.
בנוסף, נצפה שיפור במדדים המטבוליים, שהתבטא בירידה בתנגודת לאינסולין וברמות האינסולין, בעלייה ביחס אדיפונקטין/לפטין ובשיפור במדדי המוגלובין מסוכרר ו-LDL בקרב משתתפים שערכיהם היו גבוהים בתחילת המחקר.
במקביל נצפתה עלייה במגוון חיידקי המעי ובשכיחות חיידקים המייצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, וכן שיפור במדדי מערכת החיסון.
מתוך 8 משתתפים שניתן היה להעריך אצלם את קצב התקדמות המחלה, בשניים נצפתה האטה בקצב ההתקדמות, ובאחרים המחלה נותרה יציבה.
במקביל בוצעו ניסויים במודל עכברים שקיבלו תזונה עשירה בסיבים או תזונה רגילה. רק 56% מהעכברים בקבוצת ההתערבות התקדמו למיאלומה, לעומת כלל העכברים בקבוצת הביקורת, כאשר נצפה עיכוב משמעותי בהתקדמות המחלה (30 שבועות לעומת 12 שבועות).
ניסויים נוספים הראו כי קרא עוד
