הטיפול ליכן סקלרוזוס | תזונה ותפקוד קוגניטיבי | מחלת ריאה COֹPD
הטיפול בליכן סקלרוזוס:
מחלות ליכנואידיות של הפות,
המאפיינים ההורמונליים והמיקרוביאליים,
ליכן סקלרוזוס בקרב נשים בהריון,
גישות טיפול בליכן סקלרוזוס של הפות,
טיפול בלייזר לנשים עם ליכן סקלרוזוס,
והטיפול השמרני בקרב גברים.
תזונה ותפקוד קוגניטיבי:
דפוס תזונה לשיפור המצב הקוגניטיבי,
צריכת ניטראטים ותפקוד קוגניטיבי,
הקשר לצריכת ויטמין B1,
תזונה עשירה בדגים ואומגה 3,
מחלת ריאוֹת חסימתית כרונית:
הרכב הפחמימות בתזונה ו-COPD,
אימוני גוף-נפש בקרב קשישים,
ודיקור לטיפול ב-COPD.
הטיפול בליכן סקלרוזוס
ליכן סקלרוזוס (lichen sclerosus) היא מחלת עור דלקתית כרונית אוטואימונית, הפוגעת בעיקר באזור איברי המין ופי הטבעת. המחלה שכיחה יותר בקרב נשים ומופיעה לרוב בגילאי 40-50, היא אינה מחלה מדבקת ואינה קשורה להרגלי תזונה או להיגיינה אישית.
המחלה מתבטאת בתסמינים כגון גרד, כאב, הלבנת העור, סדקים, ובמקרים מתקדמים גם בצלקות ובשינויים מבניים של הרקמה. הטיפול המרכזי מבוסס על שימוש במשחות מקומיות מבוססות סטרואידים שמטרתן להפחית דלקת וגרד ולמנוע החמרה. אף שהשינויים המבניים הקיימים אינם הפיכים, טיפול מתאים מאפשר שליטה במחלה ומניעת התקדמותה.
להלן מספר מחקרים עדכניים העוסקים במחלה.
במחקר מקרה-ביקורת משנת 2024 נבחנו הגורמים הקשורים לשני סוגים של מחלות ליכנואידיות של הפות.
המחקר נערך בבית חולים בסין וכלל 1,770 מטופלות עם אבחנה פתולוגית מאומתת בביופסיה של ליכן סימפלקס כרוני של הפות (Vulvar Lichen Simplex Chronicus, VLSC) וליכן סקלרוזוס של הפות (Vulvar Lichen Sclerosus, VLS), וכן קבוצת ביקורת של 1,209 נשים.
בדיקה פתולוגית בוצעה בקרב תת-מדגם שכלל 163 מקרים של VLSC ו-51 מקרים של VLS.
הניתוח הראה הבדלים מובהקים בין קבוצת המטופלות לבין קבוצת הביקורת ברוב הגורמים שנבדקו:
בהשוואה בין שני תתי-הסוגים (VLSC ו-VLS), לא נמצאו הבדלים משמעותיים ברוב הגורמים, למעט רמת הכנסה, לחץ בעבודה, מחלות חיסוניות ומצב גיל המעבר.
החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על כך שגורמי סביבה, אורח חיים ומצבים בריאותיים מערכתיים קשורים באופן מורכב להופעת מחלות ליכנואידיות של הפות. ההבדלים בין תתי-הסוגים עשויים להעיד על מנגנונים פתולוגיים שונים המעורבים בכל סוג.
Wei D, Luo C, Chen Y, Li J, Niu X. A large sample-based case-control study of related risk factors of two types of lichenoid vulvar disease (LVD). Eur J Obstet Gynecol Reprod Biol. 2024 Feb;293:15-20.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38100936/
במחקר מקרה-ביקורת משנת 2024 נבחנו מאפיינים הורמונליים ומיקרוביאליים בקרב נשים לאחר גיל המעבר עם ליכן סקלרוזוס של הפות (VLS).
המחקר כלל 18 נשים, מהן 6 עם אבחנה של VLS ו-12 נשים בריאות ששימשו כקבוצת ביקורת, ללא הבדלים מובהקים בגיל או ב-BMI בין הקבוצות.
הערכת הפרופיל ההורמונלי העורי בוצעה באמצעות דגימות משני אזורים: המפשעה, אזור בעל נטייה להתפתחות ליכן סקלרוזוס, והמצח, אזור שאינו רגיש לפתולוגיה זו. בנוסף, נאספו דגימות מארבעה אזורים מהפות ומהנרתיק לצורך אפיון המיקרוביום החיידקי והפטרייתי. המשתתפות עם VLS עברו הערכה חוזרת לאחר 10-14 שבועות של טיפול מקומי בסטרואידים.
בטרם הטיפול נמצא כי רמות האסטרוגן העורי במפשעה היו נמוכות יותר בקרב נשים עם VLS בהשוואה לקבוצת הביקורת, בעוד שרמות הפרוגסטרון היו גבוהות יותר. באזור המצח הודגמו רמות נמוכות יותר של 11-דאוקסיקורטיזול ושל טסטוסטרון.
במקביל, זוהו הבדלים מובהקים בהרכב המיקרוביום החיידקי והפטרייתי, לרבות ירידה בשכיחות חיידקים מסוימים כגון Bacteroides ו-Lactobacillus, וכן שינויים בהתפלגות מיני Candida.
לאחר הטיפול נצפתה התייצבות של רמות האסטרוגן, הפרוגסטרון ו־11-דאוקסיקורטיזול לרמות הדומות לאלו שבקבוצת הביקורת, בעוד שרמות הטסטוסטרון נותרו נמוכות. בנוסף, חלו שינויים בחלק מאוכלוסיות החיידקים, עם מגמה כללית לעבר פרופיל מיקרוביאלי מאוזן ובריא יותר.
לסיכום, ממצאי המחקר מצביעים על קשר בין חוסר איזון הורמונלי ומיקרוביאלי לבין VLS בקרב נשים לאחר גיל המעבר, ומדגימים כי טיפול מקומי בסטרואידים עשוי לתרום באופן חלקי לשיפור בחוסר איזון זה.
Pyle HJ, Evans JC, Artami M, Raj P, Sridharan S, Arana C, Eckert KM, McDonald JG, Harris-Tryon TA, Mauskar MM. Assessment of the Cutaneous Hormone Landscapes and Microbiomes in Vulvar Lichen Sclerosus. J Invest Dermatol. 2024 Aug;144(8):1808-1816.e11.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38368928/
במחקר חתך משנת 2024 נבחנו המאפיינים של ליכן סקלרוזוס של הפות והשיקולים המיילדותיים בקרב נשים במהלך ההיריון, הלידה והתקופה שלאחר הלידה.
המחקר כלל נשים בגיל 18-50 שדיווחו על אבחנה של ליכן סקלרוזוס, אשר חוו הופעת תסמינים לפני ההיריון.
המשתתפות מילאו שאלונים שעסקו בחומרת התסמינים, אופן הלידה, המידע שנמסר להן בנוגע למחלה, חרדה הקשורה ללידה ודיכאון לאחר לידה.
המחקר נערך באמצעות סקר מקוון והתבסס על הנתונים שהתקבלו מ-134 נשים אשר דיווחו על סה"כ 206 הריונות.
גיל המשתתפות הממוצע היה 35, והגיל הממוצע להופעת התסמינים, לאבחנה וללידה היה 22, 29 ו-31, בהתאמה.
להלן הממצאים העיקריים: קרא עוד
בסקירה משנת 2025 מוצגים המאפיינים של ליכן סקלרוזוס של הפות (VLS) בקרב נשים והראיות העדכניות בנוגע לגישות טיפול אינטגרטיביות.
במסגרת הסקירה מוצגים הגורמים המרכזיים הקשורים בהתפתחות המחלה, בהם נטייה גנטית, גורמים סביבתיים, פגיעה במאזן הקולגן, עקה חמצונית וחוסר איזון במיקרוביום. בנוסף, מתוארים ההיבטים הקליניים של המחלה, דרכי האבחון ועקרונות הטיפול שמטרתם הקלה בתסמינים, מניעת צלקות והפחתת הסיכון לממאירות.
בהמשך הסקירה מוצגות העדויות הקיימות לגבי אפשרויות הטיפול השונות:
החוקרים מסכמים כי קרא עוד
במחקר תצפיתי משנת 2024 נבחנה היעילות של טיפול בלייזר פחמן דו-חמצני (CO₂) בקרב נשים הסובלות מליכן סקלרוזוס של הפות.
החוקרים מציינים כי המחלה מלווה בפגיעה אסתטית ותפקודית משמעותית, וכן בעלייה בסיכון להתפתחות ממאירות. הטיפול המקובל מבוסס על סטרואידים מקומיים, אולם אפשרויות הטיפול במקרים של עמידות לטיפול הן מוגבלות. בשנים האחרונות הוצע טיפול בלייזר כחלופה טיפולית שמטרתה הקלה בתסמינים ושיפור איכות החיים.
המחקר כלל 75 נשים עם ליכן סקלרוזוס עמיד לטיפול אשר עברו 4 מפגשי טיפול בלייזר, מהן 69 נשים השלימו את פרוטוקול המחקר.
לאחר הטיפול הודגמה קרא עוד
בסקירה שיטתית משנת 2024 הוערכה היעילות והבטיחות של אפשרויות הטיפול השמרני בליכן סקלרוזוס של הפין והשופכה בקרב גברים.
הסקירה כללה 17 מחקרים קליניים ותצפיתיים בהם סה"כ 507 משתתפים.
בסקירה מוצגות עדויות התומכות בשימוש בארבע גישות טיפול עיקריות: סטרואידים מקומיים, טקרולימוס (תרופה מדכאת חיסון), פלזמה עשירה בטסיות ולייזר פחמן דו-חמצני (CO₂).
בנוסף, מוצגים טיפולים להם קיימות ראיות מוגבלות, בהם אציטרטין פומי (נגזרת סינטטית של ויטמין A) והזרקת פולינוקלאוטידים (PDRN) - מקטעי DNA קצרים המופקים מדגים המיועדים לעידוד תהליכי התחדשות וריפוי של העור.
מדדי התוצאה שנבחנו כללו שיפור בתסמינים, מראה קליני, איכות חיים, שביעות רצון מינית, תופעות לוואי ויעילות הטיפול בטווח הארוך.
מהסקירה עולה כי קרא עוד
תזונה ותפקוד קוגניטיבי
במחקר אורך משנת 2025 נבחן הקשר בין דפוס התזונה לבין התפתחות הפרעה קוגניטיבית קלה (MCI), וכן האפשרות לשיפור קוגניטיבי ומעבר ממצב של MCI לתפקוד קוגניטיבי תקין.
המחקר התבסס על נתונים של 11,211 מבוגרים בני 65 ומעלה.
על סמך דיווחי התזונה של המשתתפים חושב לכל אחד ציון בארבעה מדדים של דפוסי תזונה בריאים: מדד לתזונה מבוססת צומח (PDI), מדד לאכילה בריאה (SHEI), מדד לגיוון תזונתי (DDS) ודיאטת MIND.
התפקוד הקוגניטיבי הוערך באמצעות מבחן מיני-מנטל (MMSE).
החוקרים בחנו את הקשר בין כל אחד מדפוסי התזונה לבין שינויים במצב הקוגניטיבי לאורך זמן, בהתייחס לארבעה מצבים אפשריים: תפקוד קוגניטיבי תקין, MCI, דמנציה ותמותה.
משך המעקב הממוצע עמד על כ-5 שנים.
שיעור מקרי השיפור, שכללו מעבר ממצב של MCI לתפקוד קוגניטיבי תקין, עמד על 9.4%.
נמצא כי קרא עוד
במחקר עוקבה משנת 2025 נבחן הקשר בין הצריכה התזונתית של כולין לבין התפקוד הקוגניטיבי והסיכון להתפתחות הפרעות זיכרון, כולל דמנציה, מחלת אלצהיימר והפרעה קוגניטיבית קלה (MCI).
החוקרים מציינים כי כולין הוא רכיב תזונתי חיוני, שמקורו העיקרי בתזונה, בעיקר ביצים, קטניות, עוף ובשר, ירקות מצליבים ומוצרי חלב.
המחקר כלל 125,594 משתתפים מהביו-בנק הבריטי בגיל 40-70.
צריכת הכולין הוערכה באמצעות דיווחי תזונה וסווגה לרבעונים, בהתאם לרמות הצריכה.
תפקוד קוגניטיבי נמדד באמצעות מבחנים קוגניטיביים ממוחשבים, ומעקב אחר אבחנות דמנציה, אלצהיימר ו-MCI בוצע על פי רשומות רפואיות.
במהלך תקופת מעקב חציונית של כ-12 שנים תועדו 1,103 מקרים חדשים של דמנציה, מהם 385 מקרים של אלצהיימר ו-87 מקרים של MCI.
ניתוח הנתונים קרא עוד
במחקר עוקבה פרוספקטיבי משנת 2023 נבחן הקשר בין הצריכה התזונתית של ניטראט לבין התפקוד הקוגניטיבי בקרב קשישים.
החוקרים מציינים כי ניטראט בתזונה תורם לשיפור הבריאות הקרדיווסקולרית באמצעות מסלול תחמוצת החנקן (NO), וכי קיים קשר הדוק בין גורמי סיכון קרדיווסקולריים לבין בריאות המוח.
המחקר התבסס על נתונים ממחקר אוסטרלי רחב היקף העוסק בהזדקנות. בניתוח הנוכחי נכללו 1,254 משתתפים שהציגו תפקוד קוגניטיבי תקין בתחילת תקופת המעקב.
על סמך נתוני התזונה חושבה צריכת הניטראטים ממקורות טבעיים מן הצומח ומן החי, להוציא בשר, שבו ניטראט מצוי כתוסף מזון.
הערכת התפקוד הקוגניטיבי בוצעה בתחילת המחקר ולאחר מכן אחת ל-18 חודשים, לאורך תקופת מעקב של כעשר שנים.
ממצאי המחקר הראו כי קרא עוד
במחקר חתך משנת 2024 נבחן הקשר בין הצריכה התזונתית של ויטמין B1 לבין התפקוד הקוגניטיבי בקרב קשישים.
החוקרים מציינים כי לויטמין B1, הנקרא תיאמין, תפקיד חיוני בתהליכי הפקת אנרגיה, בתפקוד עצבי ובהתפתחות קוגניטיבית. מאחר שהגוף אינו אוגר כמויות משמעותיות של ויטמין זה, נדרשת צריכה תזונתית סדירה לשמירה על רמות תקינות ברקמות. ויטמין B1 מצוי הן במזונות מן הצומח, כגון דגנים מלאים, קטניות וירקות, והן במזונות מן החי, ובהם בשר, ביצים ומוצרי חלב.
בניתוח נכללו הנתונים של 2,422 מבוגרים מעל גיל 60 שהשתתפו בסקר הבריאות והתזונה הלאומי של ארה"ב בשנים 2011-2014.
הצריכה התזונתית של ויטמין B1 הוערכה על סמך דיווחי התזונה של המשתתפים, בעוד שהתפקוד הקוגניטיבי נמדד באמצעות סדרת מבחנים קוגניטיביים סטנדרטיים.
צריכת ויטמין B1 סווגה לארבע רמות, המשתתפים ברבעון הנמוך ביותר צרכו עד 0.97 מ״ג ליום, ואילו המשתתפים ברבעון הגבוה ביותר צרכו מעל 1.82 מ״ג ליום.
נמצא כי קרא עוד
במחקר חתך משנת 2024 נבחן הקשר בין צריכת מאכלי ים, אומגה 3 ורמות הכספית בדם לבין התפקוד הקוגניטיבי בקרב מבוגרים.
המחקר נערך במסגרת מחקר העוסק באורח חיים והזדקנות בריאה בסין. במסגרת המחקר הוערכה הצריכה התזונתית של מאכלי ים ואומגה 3 באמצעות שאלוני תזונה, ונמדדו רמות כספית בדם.
התפקוד הקוגניטיבי הוערך באמצעות מספר מבחנים קוגניטיביים, שעל בסיסם חושב ציון קוגניטיבי כולל לכל משתתף.
בניתוח נכללו 2,621 משתתפים, בגיל ממוצע של 64 שנים, כאשר כ־85% מהם היו נשים.
בהשוואה למשתתפים קרא עוד
במחקר חתך משנת 2024 נבחן הקשר בין רמות נמוכות של מגנזיום ושל סידן לבין התפקוד הקוגניטיבי בקרב קשישים.
החוקרים מציינים כי חסר במגנזיום ובסידן שכיח באוכלוסייה המבוגרת ועשוי להשפיע לרעה על התפקוד הקוגניטיבי. עם זאת, מרבית המחקרים הקודמים בתחום התמקדו בצריכה התזונתית ולא ברמה בדם.
המחקר כלל 1,220 משתתפים בני 60 ומעלה, אשר היו מאושפזים בעת ביצוע המחקר.
המשתתפים סווגו לארבע קבוצות בהתאם לרמות המגנזיום והסידן בדם:
חסר מגנזיום הוגדר כרמה בדם נמוכה מ-0.77 מילימול/ליטר וחסר סידן הוגדר כרמה נמוכה מ-2.2 מילימול/ליטר.
התפקוד הקוגניטיבי הוערך באמצעות מבחן מיני-מנטל (MMSE) עם ציון בטווח של 0-30, ובאמצעות מבחן ציור שעון עם ציון בטווח של 1-10.
הציונים הממוצעים בכל קבוצה מוצגים להלן: קרא עוד
מחלת ריאוֹת חסימתית כרונית
במחקר עוקבה משנת 2025 נבחן הקשר בין הרכב הפחמימות בתזונה לבין הסיכון להתפתחות מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) ולתפקודי הריאות, תוך הערכת תפקידה המתווך של דלקת כרונית בקשר זה.
המחקר התבסס על הנתונים של 205,752 משתתפים מהביו-בנק הבריטי.
בהתאם לדיווחי הצריכה התזונתית, נבחן הקשר בין צריכת סוגים שונים של פחמימות לבין הסיכון להתפתחות COPD. בנוסף, בוצע ניתוח חתך להערכת הקשר בין צריכת הפחמימות לתפקודי הריאות בקרב תת-מדגם של 153,630 משתתפים.
במהלך תקופת מעקב ממוצעת של כ-12 שנים תועדו 4,591 מקרים חדשים של COPD.
נמצא כי קרא עוד
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2025 הוערכה ההשפעה של אימוני גוף-נפש על מצב הרוח ואיכות החיים בקרב מטופלים מעל גיל 60 עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).
הסקירה כללה 17 מחקרים אקראיים מבוקרים אשר העריכו התערבויות מבוססות יוגה, צ'י-קונג או טאי-צ'י. מתוכם, 15 מחקרים עסקו במטופלים עם COPD במצב יציב, ושני מחקרים כללו מטופלים במהלך התלקחות אקוטית. משך ההתערבויות נע בין 2 ל-52 שבועות.
רמות חרדה, דיכאון ואיכות חיים הוערכו ב־8, 8 ו-13 מחקרים, בהתאמה, וב-9 מחקרים נבחנה היכולת הגופנית באמצעות מבחן ההליכה ב-6 דקות (6MWD).
הניתוח המשולב של הנתונים הצביע על קרא עוד
להלן שני מחקרים העוסקים ביעילות של דיקור לטיפול במחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).
במחקר אקראי מבוקר משנת 2025 נבחנה היעילות של דיקור בקרב מטופלים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).
המחקר כלל 150 מטופלים עם COPD יציב אשר חולקו אקראית לשלוש קבוצות התערבות:
משך ההתערבות עמד על 12 שבועות, ולאחריהם בוצע מעקב נוסף של 12 שבועות.
מדדי התוצאה העיקריים כללו מבחן הליכה ב-6 דקות (6MWD) ושאלון בריאות ותחושת רווחה ייעודי ל-COPD (SGRQ). בנוסף, נבדקו מדדים של קוצר נשימה, שיעור התלקחויות, תפקודי ריאות ואיכות חיים.
תוצאות המחקר הראו כי קרא עוד
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2025 הוערכה היעילות של דיקור לטיפול במחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).
הסקירה כללה מחקרים אקראיים מבוקרים בהם נבדקה ההשפעה של דיקור מסוגים שונים בקרב מטופלים עם COPD במצב יציב או בשלב של התלקחות אקוטית.
בסך הכול נכללו 25 מחקרים, מהם 8 דורגו באיכות מתודולוגית גבוהה, 16 באיכות בינונית ו-1 באיכות נמוכה.
מתוכם, 4 מחקרים עסקו בטיפול במהלך התלקחות אקוטית, ואילו 21 מחקרים התמקדו ב-COPD במצב יציב ונכללו במטה-אנליזה.
הניתוח המשולב של הנתונים קרא עוד
