דיכאוֹן ושינה | ניוון מקולרי תלוי גיל | השפעה מטבלית של גורמים תזונתיים | הנַקה
הקשר בין דיכאוֹן ושינה:
הקשר בין משך שינה ודיכאון,
הקשר בין דיכאון והפרעות שינה בקשישים,
ושינוי בדפוסי השינה והתפתחות דיכאון.
רכיבים טבעיים וניוון מקולרי תלוי גיל:
ההשפעה על ציר המעי-רשתית,
הפוטנציאל של זעפרן,
השפעה של רמות ויטמין D וסידן,
והשפעה של מלטונין.
ההשפעה המטבולית של גורמים תזונתיים:
סיבים תזונתיים לטיפול במחלות מטבוליות,
ההשפעה של אבוקדו על הבריאות המטבולית,
שינוי סדר האכילה וההשפעה על מדדים מטבוליים,
וההשפעה של צריכת מלח על רמות הגלוקוז.
הנַקה:
הנקה והתפתחות עצבית בקרב פגים,
הנקה והפחתת הסיכון לפסוריאזיס,
גורמים המשפיעים על הרכב חלב האם,
ומורינגה וריכוז ויטמין A בחלב אם.
הקשר בין דיכאוֹן ושינה
להלן שני מחקרים העוסקים בקשר בין משך השינה לבין דיכאון.
במחקר עוקבה משנת 2023 נבדק הקשר בין משך השינה לבין דיכאון, תוך שימוש במדדים של סיכון גנטי.
בעוד שמשך שינה קצר או ארוך מדי לרוב נתפס כתסמין של דיכאון, מצטברות עדויות לכך שהוא עשוי להיות גורם מקדים להתפתחות של דיכאון, אם כי כיוון הקשר נותר לא ברור.
במסגרת מחקר עוקבה פרוספקטיבי שנערך באנגליה, נכללו 7,146 משתתפים מעל גיל 50.
באמצעות נתונים גנטיים ממאגר הביו-בנק הבריטי, חושב עבור כל משתתף ציון סיכון גנטי המנבא משך שינה קצר או ארוך וכן סיכון לדיכאון.
משך השינה ותסמינים של דיכאון תת-קליני הוערכו לאורך תקופת מעקב ממוצעת של שמונה שנים. משך השינה סווג לשלוש קטגוריות: משך שינה קצר (עד 5 שעות), משך שינה מיטבי (5 עד 9 שעות) ומשך שינה ארוך (מעל 9 שעות).
ממצאי המחקר הראו כי עלייה של סטיית תקן אחת בסיכון הגנטי לשינה קצרה הייתה קשורה בעלייה של 14% בסיכון להתפתחות דיכאון תת-קליני במהלך תקופת המעקב. לעומת זאת, לא נמצא קשר מובהק בין ציון הסיכון הגנטי לדיכאון לבין משך השינה.
מכאן עולה כי סיכון גנטי לשינה קצרה קשור בסיכון מוגבר להתפתחות דיכאון, בעוד שסיכון גנטי לדיכאון אינו קשור במשך השינה. ממצא זה מעיד על מנגנון שונה המתווך בין דיכאון לבין משך שינה שאינו מיטבי. החוקרים מסכמים כי הנתונים מחזקים את הקשר בין שינה קצרה להתפתחות דיכאון, כאשר קשר זה נמצא משמעותי יותר ביחס לשינה ארוכה.
במחקר חתך משנת 2024 שנערך בארה"ב נבדק הקשר בין משך השינה לבין דיכאון בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
במחקר נכללו 3,897 נשים בגיל ממוצע של 65, שהשתתפו בסקר הבריאות והתזונה הלאומי בין השנים 2011-2020.
מתוך כלל המשתתפות, 738 נשים דיווחו על ציון דיכאון גבוה.
נמצא כי השכיחות של דיכאון הייתה גבוהה ב-17% בקרב נשים עם משך שינה קצר (עד 7 שעות) וב-86% בקרב נשים עם משך שינה ארוך (מעל 9 שעות), בהשוואה לנשים עם משך שינה מיטבי (7 עד 9 שעות).
בניתוח לפי תתי-קבוצות נמצא כי שינה קצרה הייתה קשורה בציוני דיכאון גבוהים יותר בקרב נשים מעשנות ובקרב נשים עם סוכרת סוג 2.
עוד נמצא כי הקשר בין משך השינה לדיכאון היה בצורת U, כאשר משך השינה המיטבי עמד על 7.5 שעות.
החוקרים מסכמים כי נמצא קשר בין משך השינה ודיכאון בקרב נשים לאחר גיל המעבר, וכי הן שינה קצרה והן שינה ממושכת עלולה להעלות את הסיכון לדיכאון.
Hamilton OS, Steptoe A, Ajnakina O. Polygenic predisposition, sleep duration, and depression: evidence from a prospective population-based cohort. Transl Psychiatry. 2023 Oct 20;13(1):323.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/37857612/
Zhang F, Cheng L. Association between sleep duration and depression in menopausal women: a population-based study. Front Endocrinol (Lausanne). 2024 Feb 19;15:1301775.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38440789/
במחקר עוקבה משנת 2024 נבדק הקשר בין דיכאון, הפרעות שינה וצפיפות סינפטית בקרב קשישים.
צפיפות סינפטית מתארת את מספר הסינפסות הפעילות ליחידת נפח במוח, כאשר ירידה במדד זה עשויה להעיד על תהליכי ניוון עצבי.
המחקר נערך בבריטניה וכלל 6,375 משתתפים בריאים שגויסו למחקר בשנת 1982.
במסגרת המחקר נבחנו הקשרים בין משך השינה, דיכאון ושיעורי תמותה לאורך השנים. כמו כן, נבדק הקשר בין דיכאון לבין צפיפות סינפטית לאחר המוות.
הממצאים העלו כי שיעורי הדיכאון ירדו בהדרגה עד גיל 80, אך חלה עלייה מחודשת לאחר מכן.
דיכאון היה קשור בעלייה של 10% בסיכון לתמותה, משך שינה קצר היה קשור בדיכאון, ודיכאון בגיל מוקדם יותר ניבא ירידה עתידית במשך השינה.
בניתוחים לאחר המוות זוהתה צפיפות סינפטית נמוכה יותר, בעיקר באונה הקדמית, בקרב משתתפים שסבלו מדיכאון.
לאור ממצאי המחקר, החוקרים מדגישים את חשיבות האבחון וההתערבות המוקדמת בדיכאון בקרב קשישים, לא רק לשיפור הבריאות הנפשית, אלא גם להפחתת הסיכון לתמותה ולפגיעה בבריאות העצבית. אסטרטגיות התערבות מתאימות עשויות לשפר את איכות החיים, למתן את השפעות הדיכאון על השינה ועל הצפיפות הסינפטית, ולתרום לבריאות קוגניטיבית ולאריכות ימים.
Didikoglu A, Guler ES, Turk HK, Can K, Erim AN, Payton A, Murgatroyd C, Pakpahan E, Minshull J, Robinson AC, Maharani A. Depression in older adults and its associations with sleep and synaptic density. J Affect Disord. 2024 Dec 1;366:379-385.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39216641/
במחקר עוקבה משנת 2024 נבדק הקשר בין שינויים בדפוסי השינה-ערות לבין תסמיני דיכאון בקרב נשים.
במחקר נכללו 1,579 נשים בגיל 44 עד 56 שלא סבלו מתסמיני דיכאון בתחילת תקופת המעקב.
במהלך תקופת המעקב בוצע איסוף של מגוון נתונים, כולל תסמיני דיכאון, כאשר בנקודות הביקורת השלישית והרביעית תועדו גם הרגלי השינה.
לכל משתתפת חושבה "נקודת אמצע השינה", המוגדרת כממוצע הזמן עד להירדמות ומחצית ממשך השינה. השינויים בדפוסי השינה-ערות הוערכו בהתאם לשינוי בנקודת אמצע השינה בין שתי נקודות הביקורת שנערכו בהפרש של שנה. משך המעקב החציוני הכולל עמד על שבע שנים.
ממצאי המחקר הצביעו על כך קרא עוד
רכיבים טבעיים וניוון מקולרי תלוי גיל
במחקר אקראי מבוקר משנת 2024 נבדקה השפּעתו של תוסף תזונה על אוכלוסיית חיידקי המעי ועל שיקום ציר המעי-רשתית בקרב מטופלים עם ניוון מקולרי תלוי גיל (AMD).
עדויות קודמות מצביעות על מעורבותו של ציר המעי-רשתית בהתפתחות ניוון מקולרי, דבר המעודד פיתוח אסטרטגיות טיפול חדשות. תוספי תזונה בעלי השפעה נוגדת דלקת, התומכים בבריאות העין ומשפיעים על הרכב חיידקי המעי, עשויים להוות גישה טיפולית מבטיחה.
במחקר זה נבדקה ההשפעה של תוסף המכיל מינון יומי של: 10 מ"ג לוטאין, 2 מ"ג זאקסנטין, 80 מ"ג ויטמין C, 12 מ"ג ויטמין E, 10 מ"ג אבץ ו-20 מ"ג זעפרן.
המחקר כלל 30 מטופלים עם ניוון מקולרי בגיל ממוצע של 78 שנים, אשר קיבלו טיפול תרופתי (אפליברספט). המשתתפים חולקו אקראית לנטילת התוסף בנוסף לטיפול התרופתי, או לנטילת הטיפול התרופתי בלבד, במשך 6 חודשים. בנוסף, נכללה קבוצת ביקורת של 15 משתתפים ללא ניוון מקולרי.
בתחילת המחקר ובסיומו נבדקו מדדי הראייה, נאספו נתונים ביוכימיים ובוצעו בדיקות צואה להערכת הרכב חיידקי המעי.
נמצא כי קרא עוד
במחקר פתוח משנת 2024 הוערכה הבטיחות וההשפעה ארוכת הטווח של תוסף זעפרן (Crocus sativus) בטיפול בניוון מקולרי תלוי גיל (AMD) בדרגת חומרה קלה עד בינונית.
במחקר השתתפו 93 מבוגרים מעל גיל 50 שאובחנו עם AMD.
כל המשתתפים נטלו תוסף זעפרן במינון של 20 מ"ג ליום במשך 12 חודשים, ללא שינוי בתוספים אחרים שנלקחו במסגרת המחקר AREDS העוסק בבריאות העין.
הערכת ההשפעה התמקדה במדדי בטיחות ובפרמטרים שונים של תפקוד הראייה, תוך דגש על בדיקת אלקטרורטינוגרפיה רב-מוקדית (mfERG) לזיהוי ליקויי רשתית, וכן על מדד חדות הראייה (BCVA).
ממצאי המחקר הצביעו על קרא עוד
במחקר משנת 2024 שנערך בשיטה של רנדומיזציה מנדליאנית הוערך הקשר הסיבתי בין רמות ויטמין D וסידן לבין הסיכון למחלת ניוון מקולרי תלוי גיל (AMD).
רנדומיזיציה מנדליאנית היא גישה מחקרית המשתמשת במאפיינים גנטיים כדי להעריך קשרי סיבה ותוצאה במחקרים תצפיתיים.
המחקר התבסס על מאפיינים גנטיים הידועים כמשפיעים על רמות ויטמין D וסידן באוכלוסייה ממוצא אירופאי, כאשר הנתונים של ניוון מקולרי נאספו משני בסיסי נתונים גדולים של אוכלוסייה מבריטניה (403,837 משתתפים) ומפינלנד (357,849 משתתפים).
כל עלייה של סטיית תקן אחת בריכוז הסידן, כפי שנובא על בסיס מאפיינים גנטיים, נמצאה קשורה קרא עוד
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי משנת 2024 נבדק הקשר בין השימוש בתוספי מלטונין לבין הסיכון להתפתחות ולהתקדמות של ניוון מקולרי תלוי גיל (AMD).
המחקר התבסס על מאגר נתונים רפואיים לאומי הכולל מידע מארגוני בריאות ברחבי ארצות הברית.
במסגרת המחקר נכללו נתונים של משתתפים מעל גיל 50, עם וללא אבחנה של ניוון מקולרי יבש. המשתתפים סווגו לשתי קבוצות בהתאם לשימושם בתוספי מלטונין, כאשר לכל משתתף בקבוצת המלטונין הותאמה קבוצת ביקורת דומה במאפיינים דמוגרפיים, במצב הבריאותי ובשימוש בתרופות שינה אחרות, מלבד מלטונין.
החוקרים השוו בין הקבוצות באמצעות שני מדדי תוצאה:
ניתוח הנתונים בקרב משתתפים ללא ניוון מקולרי כלל 4,580 משתתפים בכל קבוצה, בגיל ממוצע של 68 שנים. נמצא כי קרא עוד
ההשפעה המטבולית של גורמים תזונתיים
בסקירה משנת 2024 נבחן תפקידם של מנגנונים הורמונליים, עצביים ומטבוליים בהתפתחות שמנות, תוך התמקדות בשני כיווני טיפול מרכזיים: אוכלוסיית חיידקי המעי וצריכת סיבים תזונתיים.
מחקרים פרה-קליניים הדגימו את השפּעתם המיטיבה של סיבים תזונתיים על המטבוליזם ושמנות, אך נדרשים מחקרים נוספים לבחינת השימוש המיטבי בסוגי סיבים שונים.
הסקירה עוסקת בפתופיזיולוגיה של שמנות, תוך הצגת העדויות המדעיות בנוגע להשפּעתם של סיבים תזונתיים ואוכלוסיית חיידקי המעי על איזון משקל הגוף. כמו כן, מתוארים המאפיינים הפיזיו-כימיים של סוגי סיבים שונים והשפּעתם באמצעות מנגנוני הפעולה של חיידקי המעי.
בחלקה האחרון של הסקירה נדונות גישות טיפול מותאמות אישית, המתבססות על הרכב אוכלוסיית חיידקי המעי והפרופיל הקליני, במטרה לחזות תגובות אישיות לתוספי סיבים מסוגים שונים.
על בסיס הממצאים הקיימים, החוקרים מסכמים כי קרא עוד
במחקר אקראי מבוקר משנת 2024 נבדקה ההשפעה של צריכת אבוקדו על גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בקרב משתתפים עם השמנה בטנית.
במחקר נכללו 994 משתתפים אשר חולקו אקראית לצריכת אבוקדו אחד ביום כחלק מהתזונה הרגילה, או לקבוצת הביקורת ששמרה על התזונה הרגילה. משך ההתערבות היה 6 חודשים.
החוקרים בחנו שינויים בהרכב חומצות השומן בתאי הדם האדומים, ברקמת השומן הבטנית ובמדדי סיכון קרדיו-מטבוליים נוספים.
ממצאי המחקר לא הצביעו על הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בהרכב חומצות השומן, קרא עוד
במחקר פיילוט אקראי מבוקר משנת 2023 נבדקה ההשפעה של סדר צריכת המזון על מדדים מטבוליים בקרב מבוגרים עם טרום-סוכרת.
מחקרים קודמים הראו שאכילת מזון עשיר בחלבון וירקות לא-עמילניים לפני פחמימות הפחיתה את עליות הגלוקוז בדם לאחר הארוחה במשך 180 דקות, בהשוואה לאכילה בסדר הפוך, בקרב משתתפים עם עודף משקל או שמנות וטרום-סוכרת או סוכרת סוג 2.
במחקר הנוכחי נכללו 45 משתתפים אשר חולקו אקראית לשתי קבוצות, קבוצת הביקורת קיבלה ייעוץ תזונתי סטנדרטי ואילו קבוצת ההתערבות קיבלה בנוסף המלצה לאכול את הפחמימות בסוף הארוחה.
לאחר תקופת התערבות של 16 שבועות נמצא כי קרא עוד
במטה-אנליזה משנת 2023 הוערכה ההשפעה של צריכת מלח על רמת הגלוקוז בדם, במטרה לזהות גורמי סיכון ניתנים לשינוי להתפתחות סוכרת סוג 2.
מחקרים קודמים מצביעים על קשר אפשרי בין צריכת מלח לבין תנגודת לאינסולין, עלייה ברמות הגלוקוז וסיבוכי סוכרת, אך הממצאים אינם עקביים. בעוד שחלק מהמחקרים מצאו קשר בין צריכת מלח גבוהה לעלייה בתנגודת לאינסולין, אחרים לא הצביעו על השפעה משמעותית של הפחתת מלח בתזונה. הבדלים אלו יוחסו להבדלים מתודולוגיים, לרבות מערכי מחקר שונים.
בניתוח הנוכחי נכללו 6 מחקרים אקראיים מבוקרים מוצלבים, בהם 485 משתתפים, רובם עם יתר לחץ דם. כל המשתתפים צרכו שתי דיאטות: דיאטה עשירה במלח (4,600–7,866 מ"ג ליום) ודיאטה עם צריכת מלח סטנדרטית-נמוכה (230–2,070 מ"ג ליום). משך ההתערבות החציוני היה שבעה ימים, עם תקופת הפרדה של כשבוע בין התנאים.
הנַקה
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2024 הוערך הקשר בין הנקה להתפתחות העצבית בקרב פגים.
בסקירה נכללו 16 מחקרים שנערכו ב-8 מדינות, מתוכם מחקר אקראי מבוקר אחד ו-15 מחקרי עוקבה.
במחקרים אלה נכללו סה"כ 3,982 פגים שנולדו לפני שבוע 37 להריון.
במסגרת הסקירה נערכו השוואות בין צורות הזנה שונות: היעדר הנקה לעומת הנקה בלעדית או חלקית, וכן עיקר ההזנה מתמ"ל בהשוואה לעיקר ההזנה מחלב אם או מתרומת חלב אם.
מדדי המטרה שנבחנו כללו ציונים של תפקוד קוגניטיבי, התפתחות עצבית בתחומי השפה והמוטוריקה, וכן את שיעור המקרים של הפרעות נוירו-התפתחותיות.
הממצא העיקרי שעולה קרא עוד
במחקר עוקבה משנת 2024 נבחן תפקידה של התזונה בראשית החיים כגורם סיכון להתפתחות פסוריאזיס.
המחקר כלל 16,415 תינוקות שנולדו בשוודיה בין השנים 1997–1999, אחריהם נערך מעקב עד גיל 13.
אבחנת הפסוריאזיס התבססה על הרשומות הרפואיות, ונתוני התזונה בראשית החיים נאספו באמצעות שאלונים שמולאו על ידי ההורים בגיל שנה ובגיל שלוש.
עד שנת 2020 תועדו 121 מקרים של פסוריאזיס, מהם 99 מקרים קלים ו-22 מקרים חמורים שטופלו בטיפול מערכתי.
ניתוח הנתונים בגיל שנה העלה כי קרא עוד
במחקר מקרה-ביקורת משנת 2024 נבדק ההרכב התזונתי של חלב אם בשבוע הראשון לאחר הלידה בקרב נשים עם סוכרת הריון בהשוואה לנשים ללא סוכרת הריון.
במסגרת המחקר נאספו דגימות חלב אם מ-70 נשים: 21 נשים עם סוכרת הריון שקיבלו טיפול תזונתי בלבד (G1), 29 נשים עם סוכרת הריון שקיבלו טיפול באינסולין (G2) ו-20 נשים ללא סוכרת הריון.
בדגימות חלב של 5 מ"ל נבדקה תכולת השומן, החלבון, הפחמימות וסך הקלוריות.
התכולה הקלורית החציונית של חלב האם בקרב נשים עם סוכרת הריון הייתה 55.5 קק"ל/דצ"ל, ללא הבדל בין הקבוצות G1 ו-G2. זאת בהשוואה ל-65 קק"ל/דצ"ל בקרב נשים ללא סוכרת הריון.
אחוז מסת שומן גבוה יותר של התינוק היה קשור בריכוז גבוה יותר של חלבון ושל סך רכיבים תזונתיים בחלב האם, קרא עוד
במחקר פיילוט אקראי מבוקר משנת 2024 שנערך בקניה, נבדקה השפּעת תוסף מורינגה (Moringa oleifera) על ריכוז רטינול וקרוטנואידים בחלב האם ועל רמת ויטמין A אצל התינוק.
במחקר נכללו 50 צמדי אם-תינוק עד גיל 30 ימים.
האימהות חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: האחת צרכה דייסת תירס מועשרת ב-20 גרם מורינגה, והשנייה צרכה דייסת תירס ללא תוספת מורינגה, במשך שלושה חודשים.
הניתוח הסופי כלל 44 צמדי אם-תינוק עבורם נאספו נתונים מלאים.
חסר וחסר יחסי של ויטמין A נצפה בקרב 4 ו-11 מהאימהות, בהתאמה.
בקרב אימהות עם חסר יחסי בוויטמין A, נמצא כי קרא עוד
