תזונה ובריאות קרדיו-מטבולית | בריאות השריר בגיל השלישי | שבץ - מניעה ושיקום
תזונה ובריאות קרדיו-מטבולית:
תזונה בת-קיימא ובריאות קרדיו-מטבולית בילדים,
הקשר בין הרכב ואיכות התזונה לרמות הגלוקוז,
ותרומת תזונה מבוססת צומח לבריאות קרדיו-מטבולית.
בריאות השריר בגיל השלישי:
חלבון סויה ומדדי השריר בגיל השלישי,
תרומת HMB לשימור מסת וכוח השריר,
והשפּעת תיסוף ניטראטים על היכולת הגופנית.
שבץ - מניעה ושיקום:
תרומת תיסוף חומצה פולית למניעת שבץ,
רכיבים צמחיים לשיפור קוגניטיבי ואיכות חיים,
וטיפול במוזיקה לשיקום לאחר שבץ.
תזונה ובריאות קרדיו-מטבולית
במחקר עוקבה משנת 2024 נבחן הקשר בין היענות לתזונה בת-קיימא לבין שכיחות תחלואה קרדיו-מטבולית בקרב ילדים.
במסגרת המחקר הוערכה ההקפדה על הנחיות התזונה של EAT-Lancet בגיל 7 והשכיחות של שמנות ותסמונת מטבולית בגיל 7, 10 ו-13.
דיאטת EAT-Lancet נועדה לקדם תזונה מיטבית למניעת שמנות ומחלות כרוניות, לצד צמצום ההשפעה הסביבתית של מערכות המזון ושמירה על משאבי הטבע והאקלים. הדיאטה מבוססת בעיקרה על מזונות מהצומח ברמת עיבוד נמוכה, בדגש על קטניות, אגוזים ודגנים מלאים, על צריכה מתונה של דגים, ביצים, עוף ומוצרי חלב, ועל הפחתה משמעותית בצריכת בשר אדום, דגנים מלוטשים ומזונות עתירי סוכר ושומן.
במחקר נכללו 3,564 ילדים אשר מילאו יומני אכילה במשך 3 ימים רצופים. על בסיס נתונים אלו הוערכה מידת ההיענות לדיאטה, כאשר ציון גבוה יותר מבטא תזונה יותר בריאה ובת-קיימא.
בשלוש נקודות הזמן נבדקו מדדים אנתרופומטריים, לחץ דם, רמות שומנים ורמת גלוקוז, כאשר הימצאות של שמנות ושל תסמונת מטבולית נקבעה בהתאם לקריטריונים המקובלים.
נמצא כי שכיחות השמנות בגיל 7 הייתה 14.1% וירדה ל-9.3% בגיל 13, בעוד שהשכיחות של התסמונת המטבולית הייתה 1.0% ועלתה ל-5.1%.
היענות גבוהה יותר לדיאטה בגיל 7 הייתה קשורה בשכיחות נמוכה יותר של שמנות בגיל 10 ובגיל 13, כפי שהוערכה לפי BMI (שכיחות נמוכה ב-9% וב-12%, בהתאמה) והיקף מותניים (שכיחות נמוכה ב-10% וב-14%, בהתאמה). כמו כן, כל עלייה של 10 נקודות בציון התזונה הייתה מלווה בשכיחות נמוכה ב-16% של התסמונת המטבולית בגיל 13.
החוקרים מסכמים כי הקפדה על עקרונות דיאטת ה- EAT-Lancet בגיל צעיר עשויה לתרום לצמצום הסיכון הקרדיו-מטבולי בגיל ההתבגרות.
Teixeira B, Afonso C, Severo M, Oliveira A. Are the EAT-Lancet dietary recommendations associated with future cardiometabolic health? - Insights from the Generation XXI cohort from childhood into early adolescence. Am J Clin Nutr. 2024 Dec;120(6):1344-1353.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39343034/
במחקר עוקבה משנת 2025 נבחן הקשר בין הרכב ואיכות התזונה לבין השינויים ברמות הגלוקוז בדם, תוך שימוש בניטור גליקמי רציף (CGM).
המחקר התבסס על נתוני מחקר פרמינגהם, העוסק בסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית, וכלל משתתפים שדיווחו על צריכת מזון במשך לפחות יומיים ועברו ניטור גלוקוז רציף במשך שלושה ימים לפחות.
בניתוח נכללו 677 משתתפים, מתוכם 57% עם רמות גלוקוז בטווח התקין. הגיל הממוצע היה 60 שנים, ורמת הגלוקוז הממוצעת עמדה על 118 מ״ג/דצ״ל.
במסגרת המחקר נבחנו הקשרים בין כמות הפחמימות בתזונה, איכות הפחמימות (תכולת ויחס הסיבים), וכן איכות דפוס התזונה הכולל, לבין רמות הגלוקוז.
הממצאים מצביעים על כך שאיכות גבוהה יותר של דפוס התזונה ושל הפחמימות קשורה לפרופיל גליקמי מיטבי יותר, המתבטא במדדים טובים יותר של גלוקוז בניטור רציף.
לצד זאת, נמצא כי שינוי בהרכב התזונה עשוי להשפיע גם הוא כך שהחלפה של 5% מצריכת האנרגיה מחלבון בפחמימות נקשרה לעלייה מתונה של כ־0.97 מ״ג/דצ״ל ברמת הגלוקוז הממוצעת.
עוד נמצא כי הקשר בין איכות התזונה לבין השינוי הגליקמי היה בולט יותר בקרב משתתפים עם רמות גלוקוז תקינות.
עם זאת, בקרב משתתפים עם טרום-סוכרת נמצאה חשיבות לאיכות הפחמימות, ובפרט ליחס בין סיבים לפחמימות. ספציפית, צריכה של יותר מ-1 גרם סיבים לכל כ-9 גרם פחמימות נקשרה לירידה של 7-10% במשך הזמן שבו רמות הגלוקוז היו מעל 140 מ״ג/דצ״ל, בהשוואה לתזונה עם יחס נמוך יותר של סיבים לפחמימות.
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מדגימים שהן כמות הפחמימות והן איכותן, לצד איכות התזונה הכוללת, קשורות לתנודות דינמיות בריכוזי הגלוקוז בדם. הם מדגישים כי נדרשים מחקרים נוספים שיבחנו האם שונות גליקמית מהווה גורם מתווך בקשר בין תזונה לבין התפתחות סוכרת סוג 2.
Bakhshi B, Sultana N, Lin H, Fei D, Vallejo V, Gatanti A, Steenkamp DW, Murabito JM, McKeown NM, Walker ME, Spartano NL. Associations of diet composition and quality with continuous glucose monitor-derived glycemic metrics in a community-based cohort. Am J Clin Nutr. 2025 Oct;122(4):942-953.
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40749968/
במחקר עוקבה משנת 2025 נבחן הקשר בין תזונה מבוססת צומח לבין מדדים של בריאות קרדיו-מטבולית.
החוקרים מציינים כי הראיות הקיימות בנוגע להשפּעת תזונה מבוססת צומח על שינויים לאורך זמן במדדים קרדיו-מטבוליים פרה-קליניים עדיין מוגבלות.
המחקר נערך בהולנד וכלל מבוגרים בריאים מעל גיל 40 להם נאספו נתוני תזונה בתחילת המעקב וכן לפחות מדידה אחת של מדדים קרדיו-מטבוליים, כולל לחץ דם (3,670 משתתפים), פרופיל שומנים (3,274 משתתפים) ורמות גלוקוז (5,369 משתתפים).
לכל משתתף חושבו שלושה מדדים לתזונה מבוססת צומח: ציון כולל (PDI); ציון לתזונה בריאה מהצומח (hPDI) המתבסס על צריכת פירות, ירקות, קטניות, דגנים מלאים, אגוזים, שמן זית וקפה; וציון לתזונה לא בריאה מהצומח (uPDI) הכולל דגנים מעובדים, משקאות ממותקים ומאפים.
במהלך תקופת מעקב חציונית של חמש שנים נמצא כי קרא עוד
בריאות השריר בגיל השלישי
במחקר אקראי מבוקר משנת 2026 נבחנה ההשפעה של תזונה עשירה בחלבון סויה על בריאות השריר בקרב קשישים, באמצעות השפעה על אוכלוסיית חיידקי המעי.
החוקרים מציינים כי סרקופניה, המובילה לירידה במסת השריר ולהידרדרות בתפקוד השרירי, מעלה את הצורך בבחינת התערבויות תזונתיות, אולם הראיות הקיימות לגבי יעילותן מוגבלות.
המחקר כלל 84 משתתפים מעל גיל 60 המתגוררים בדיור מוגן אך אינם סיעודיים.
המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת ההתערבות שצרכה 3 ארוחות ביום המכילות 10 גרם חלבון סויה כל אחת (סה"כ 30 גרם ליום), או לקבוצת הביקורת ששמרה על תזונתה הרגילה. משך ההתערבות היה 12 שבועות.
החוקרים העריכו את השינוי בתפקוד השריר, ובנוסף נאספו דגימות צואה בתחילת המחקר ובשבועות 6 ו-12 לצורך הערכת השינויים בהרכב חיידקי המעי ובריכוז חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA).
תוצאות המחקר הראו כי קרא עוד
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2025 נבחנה ההשפעה של תיסוף HMB על מסת וכוח השריר בקרב מבוגרים מעל גיל 50, במטרה להעריך את יעילותו בניהול הידלדלות שריר הקשורה לגיל.
החוקרים מציינים כי החל מגיל 50 מתרחשת ירידה הדרגתית במסת ובכוח השריר, תהליך המלווה בפגיעה תפקודית ובהגברת הסיכון לתחלואה. HMB, תוצר מטבולי של חומצת האמינו לאוצין, עשוי לתרום לשימור מסת השריר באמצעות עידוד סינתזת חלבון והפחתת פירוקו בשריר.
בסקירה נכללו 21 מחקרים אקראיים מבוקרים, שכללו בסך הכול 1,935 משתתפים מעל גיל 50, הן בריאים והן עם מצבים רפואיים שונים כגון שבר בירך, סרקופניה ותת-תזונה.
המשתתפים בקבוצת ההתערבות קיבלו תיסוף HMB במינון של 1.5-3 גרם ליום, בהשוואה לקבוצות ביקורת שקיבלו תזונה סטנדרטית או פלסבו, למשך 6 עד 48 שבועות.
הניתוח המשולב של הנתונים הצביע על קרא עוד
במחקר פיילוט אקראי מוצלב משנת 2024 נבחנה ההשפעה של תיסוף ניטראטים על הביצועים הגופניים בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
החוקרים מציינים כי תקופה זו מהווה שלב משמעותי בחיי האישה, המאופיין בשינויים הורמונליים העלולים להשפיע על מגוון תהליכים ביולוגיים, לרבות תהליכי הפקת אנרגיה ויכולת גופנית.
במחקר השתתפו 15 נשים בגיל 50-65 אשר עברו תחילה שני מפגשי היכרות.
לאחר מכן, כל הנשים השתתפו בשני תנאי המחקר בסדר אקראי, בהם התבקשו לשתות 70 מ"ל ליום מיץ סלק המכיל 400 מ"ג ניטראטים, או מיץ סלק נטול ניטראטים, כל אחד מהתנאים נמשך 8 ימים, עם הפרדה של לפחות 7 ימים בין התנאים.
בתום כל אחד מהתנאים הוערכה היכולת הגופנית באמצעות 5 מבחנים: חוזק אחיזה, כפיפת מרפקים, מעבר מישיבה לעמידה, זריזות ושיווי משקל דינמי, וכן מבחן הליכה של 6 דקות.
ממצאי המחקר הראו כי קרא עוד
שבץ - מניעה ושיקום
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2024 הוערכה התרומה של תיסוף חומצה פולית למניעת שבץ מוחי.
החוקרים מציינים כי הנחיות הגופים המקצועיים (AHA/ASA) למניעה ראשונית של שבץ לא עודכנו מזה קרוב לעשור, וכי ההמלצות הקיימות מבוססות על 8 מחקרים בלבד, בעוד שמאז פורסמו 13 מחקרים נוספים בתחום.
מטרת הניתוח הייתה לבצע הערכה מקיפה של כלל 21 המחקרים האקראיים המבוקרים. בסך הכול נכללו 115,559 משתתפים, מהם תועדו 4,129 מקרי שבץ. מרבית המשתתפים סבלו ממחלות רקע, ובהן מחלת כליות, מחלות לב ויתר לחץ דם.
מבין המחקרים, 9 נערכו במדינות שבהן נהוגה העשרת דגנים בחומצה פולית, 10 במדינות ללא העשרה, ו-2 במדינות עם העשרה חלקית.
המשתתפים בקבוצות ההתערבות קיבלו תוספי חומצה פולית במינונים שנעו בין 0.4 ל-40 מ"ג ליום, למשך תקופה של 24 עד 134 חודשים. במחקרים שבהם ניתן גם ויטמין B12, המינון נע בין 6 מק"ג ל-2 מ"ג ליום.
בניתוח הכולל נמצא כי תיסוף חומצה פולית הפחית באופן מובהק את הסיכון לשבץ בכ-10%.
ניתוחי תתי-קבוצות העלו כי יעילות התיסוף הייתה גבוהה יותר באזורים ללא העשרת דגנים או עם העשרה חלקית, עם הפחתת סיכון של כ-17%.
בתוך קבוצה זו, ההשפעה הייתה בולטת במיוחד בקרב משתתפים ללא היסטוריה של שבץ או אוטם שריר הלב, עם הפחתת סיכון של כ-23%.
עוד נמצא כי קרא עוד
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2025 הוערכה ההשפעה של רכיבים צמחיים על התפקוד הקוגניטיבי ואיכות החיים בקרב מטופלים לאחר אירוע שבץ.
הסקירה כללה 48 מחקרים אקראיים מבוקרים בהם בסך הכול 6,599 משתתפים. במחקרים אלה נבחנה ההשפעה של 9 התערבויות שונות המבוססות על רכיבים צמחיים, בהם גינקו דו-אונתי (Ginkgo biloba), ברברין, רזברטרול, ג'ינסנוסידים, פרע מחורר (Hypericum perforatum), גסטרודין, מורינגה (Moringa oleifera), זעפרן (Crocus sativus) וג'ינסנג (Panax Notoginseng).
במחקרים נבדקו מדדים שונים להערכת תפקוד קוגניטיבי ואיכות חיים, בהם NIHSS, mRS, ADLs, BI, MOCA ו-MMSE.
הממצאים הוערכו באופן פרטני עבור כל מדד, ונמצא כי רכיבים צמחיים שונים הראו יעילות בהתאם למדד הנבחן. פרע מחורר, ברברין וג'ינסנוסידים בלטו כיעילים במיוחד במספר מדדים מרכזיים.
בניתוח הכולל נמצא כי קרא עוד
בסקירה משנת 2025 מוצגת תמונת מצב עדכנית של המחקר והיישומים הקליניים של טיפול באמצעות מוזיקה בשיקום לאחר שבץ.
ממצאי הסקירה מצביעים על כך שטכניקות שונות של טיפול במוזיקה מפעילות מסלולים עצביים חלופיים ומעודדות גמישות עצבית, ובכך תורמות לשיפור משמעותי במגוון תחומים תפקודיים, לרבות ויסות רגשי, תפקוד קוגניטיבי, הבעה שפתית ותפקוד מוטורי.
בהיבט הקליני, הטיפול במוזיקה נמצא יעיל בהפחתת תסמיני דיכאון וחרדה, תוך חיזוק הבריאות הפסיכולוגית הכללית של המטופלים.
בנוסף, הוא תורם לשיקום קוגניטיבי באמצעות שיפור תהליכי קשב, זיכרון ועיבוד מידע, ולשיקום שפתי דרך הפעלה של אזורים מוחיים הקשורים לעיבוד שפה והפקתה.
בתחום המוטורי, הטיפול מסייע בשיפור יציבות ההליכה, תיאום בין הגפיים והשליטה התנועתית.
יתרה מכך, קרא עוד
