פתיחת תפריט נגישות
גישה מהירה לדף הבית

סויה וסרטן שד - כדאי?

עודכן בתאריך 09/12/2018
 

מאמרים נוספים בסדרה: זרעי פשתן | קוֹהוש שחור | תִלתן אדום | חִילבה | בּטטת בר | שוּש קירח | כְּשותנית

 
במאי 2017, משרד הבריאות פרסם המלצות עדכניות בנוגע להשפעות הבריאותיות של סויה. להמלצות המשרד >
 

בשנים האחרונות אנו עדים לפרסומים שונים והמלצות שונות בנוגע לצריכת סויה ו/או תוספים המכילים רכיבים של סויה במקביל לטיפול בסרטן שד או לאחר החלמה ממנו.

במאמר זה ננסה להציג את ההיבטים השונים העולים מתוך המחקרים והמאמרים המקצועיים על מנת לאפשר למטפלים ולמטופלים, לרופאים ולחולים לקבל החלטה מושכלת בנוגע לצריכת סויה במסגרת הטיפול בסרטן השד.

פיטואסטרוגנים (ליגנאנים ואיזופלבונים) הינם תרכובות צמחיות לא-סטרואידיאליות בעלות מבנה הדומה לזה של הורמון האסטרוגן, הנמצאות במזונות ובצמחים שונים. הידועים ביניהם הם סויה (Glycine max), פשתן (Linum usitatissimum) ותלתן אדום (Trifolium pratense). בשל הדמיון המבני, יש להם את היכולת להתחבר לקולטני אסטרוגן ולשפעל אותם אם כי ברמה פחותה מזו של האסטרוגן עצמו (על פי אומדן מוערך, פי 100-1000 פחות)(1-2). בשל השפעה זו ובשל העלייה המשמעותית בשימוש בתוצרי סויה בתזונה המערבית, היוו הפיטואסטרוגנים בשנים האחרונות מושא למחקר מדעי מקיף אודות השפּעתם על גוף האדם.

ניתן למצוא בספרות המקצועית והמחקרית דעות מגוונות בנוגע לתגובות הדדיות (אינטראקציות) של פיטואסטרוגנים עם קולטנים לאסטרוגן, הזמינות הביולוגית, הפרמקוקינטיקה ובטיחות השימוש בהם בטיפול התזונתי והצמחי בחולי סרטנים תלויי-אסטרוגן, אך עדיין חסרים מחקרים על מנת ליצור קונצנזוס סביב הנושא.

 

השלם גדול מסכום חלקיו

הסויה היא כאמור בעלת הריכוזים הגבוהים ביותר של פיטואסטרוגנים בקרב משפחת הקטניות, כאשר העיקריים מביניהם הם הדאידזאין (daidzein) והגניסטאין (genistein). כאשר באים לבחון את השימוש הקליני בסויה כמזון או כתוסף, יש להביא בחשבון את מידת הזמינות הביולוגית של האיזופלבונים והשפּעתם המשתנה בהתאם לרמת העיבוד של הסויה.

מחקרים שונים מראים כי לתוצרי סויה מעובדים וגניסטאין מבודד עלולה להיות השפעה שלילית על גידולי שד תלויי-אסטרוגן.

לעומת זאת, למוצרי סויה טבעיים, כפי שניתן למצוא בדיאטות אסיאתיות מסורתיות, קיים ספקטרום רחב של רכיבים פעילים ביולוגית (מלבד האיזופלבונים), אשר גם להם פעילות נוגדת-סרטן והשפעה מאזנת על פעילותם האסטרוגנית של הפיטואסטרוגנים. ביניהם נמצאים הסאפונינים, הפיטו-סטרולים והחומצה הפיטית(4-6).

במחקר משנת 2004 נבדקה היכולת של תוצרי סויה ברמות עיבוד שונות להשפיע על השגשוג של תאי סרטן מסוג MCF-7 שהושתלו בעכברות כרותות-שחלות. כל תוצרי הסויה הכילו כמות שוות ערך של גניסטאין. נבדקו מדדים שונים כגון התבטאויות גנטיות מסויימות (תגובתיות לאסטרוגן, אפופטוזיס ופעילות האנזים ארומטאז) בהתאם לדיאטות השונות שנבדקו.

התוצאות הראו מדדים חיוביים יותר ככל שמידת העיבוד היתה נמוכה יותר, והחוקרים סיכמו בכך שלנשים לאחר מנופאוזה עם סרטן שד תלוי-אסטרוגן מוטב לצרוך תוצרי סויה שלמים מאשר איזופלבונים מבודדים(7-8).

מאמר משנת 2010 הסוקר את הביוכימיה, כימיה ופיזיולוגיה של האיזופלבונים בסויה ובתוצריה מצביע על כך שתשומת הלב מופנית לרוב לפעילות האסטרוגנית של האיזופלבונים, בעוד השפּעתם בגוף האדם רחבה יותר. פעילותם המטבולית כוללת עיכוב טירוזין-קינאז, פעילות נוגדת-חימצון, עיכוב אנזימים בתהליכי ביו-סינתזה של סטרואידים, השפעה משמעותית על תאי NK ו-T של מערכת החיסון והשפעה מעכבת-גרורות.

אלו, לטענת כותבי המאמר, מסבירים את העובדה כי באוכלוסיות אסיאתיות שצורכות לאורך חייהן תוצרי סויה שלמים, ישנם הרבה פחות מקרים של סרטן שד תלוי-אסטרוגן בהשוואה לאוכלוסיות אמריקאיות ואירופאיות(9).

במחקר גנטי עדכני (מרץ 2015) מופו הגנים המושפעים מאיזופלבונים המצויים בסויה ונבחנו ההשפעות של דיאטות שונות במודל עכברים אשר הסירו להם את השחלות על מנת לדמות מצב של נשים לאחר גיל המעבר.

נמצא כי קמח סויה תרם לעלייה בביטוי של גנים המדכאים התפשטות גידולי סרטן השד ולחיזוק מערכת החיסון, בעוד שתוספי איזופלבונים גרמו לעירור גנים המאיצים את התפשטות הגידול, למרות ששתי הדיאטות הכילו כמות זהה של גניסטאין(26).

ממצאים אלה תומכים בהשערה שלרכיבים נוספים בסויה, מעבר לאיזופלבונים, תפקיד בהשפעה שנמצאה לסויה כנגד סרטן השד.

 

מחקרים אפידמיולוגיים

בשל העובדה שהסויה נפוצה מאוד בתזונה אסיאתית מסורתית, מרבית המחקרים הינם אפידמיולוגיים וסוקרים את הנטייה לחלות בסרטנים תלויי אסטרוגן באוכלוסיות אלו (ולעומת אוכלוסיות מערביות), את סיכויי הישנות המחלה בקרב החולים ואת אחוזי התמותה.

סקירה משנת 2011 מציגה 3,088 נשים שאובחנו בשלב מוקדם של סרטן השד והשתתפו במעקב של כ-7.3 שנים. החוקרים בחנו את כמות האיזופלבונים שנצרכה בעזרת שאלוני תזונה והנשים נבדקו ואובחנו כל חצי שנה.

מסקנות המחקר היו שעליה בצריכת האיזופלבונים נקשרה לירידה בסיכון לתמותה מהמחלה. עיקר הנסיון של החוקרים היה להוכיח את בטיחות השימוש באיזופלבונים בקרב חולות בסרטן השד. מסקנתם היתה כי בהתחשב במחקרים אפידמיולוגיים קודמים שהגיעו לאותה מסקנה, והיות והמחקר הזה כלל בתוכו מגוון אתני (ארה"ב וסין) וצריכה של מוצרי סויה שונים, קלינאים יכולים לחדול מלהמליץ להימנע מסויה בקרב החולות(10).

במטא-אנליזה משנת 2013, שסקרה 5 מחקרי קוהורט (11,206 חולות סה"כ) העוסקים בקשר בין צריכת סויה לאחר אבחנת המחלה ובין שרידות החולים, נצפתה ירידה בתמותה ובהישנות המחלה. בניתוח מעמיק יותר של תתי-קבוצות, נמצא כי הירידה בתמותה ניכרה גם בחולות בסרטן מסוג ER-Positive וגם בחולות בסרטן ER-Negative, ללא תלות בתום הוסת(11).

 

מחקרים קליניים

בשנים האחרונות ניתן למצוא מחקרים ראשונים שנערכו על נבדקים אנושיים. בשל התפתחות התפחות מדעי הרפואה והאפיגנטיקה וזיהוי גנים מסויימים ותפקידם בתהליך הסרטני, ניתן לראות מיקוד מסויים על בדיקת ההשפעה האפיגנטית של סויה על תהליכים סרטניים.

מאמר משנת 2009 הציג את תוצאותיו של מחקר עוקבה שנערך בשנגחאי ובחן את הקשר בין צריכת סויה לאחר אבחנה של סרטן השד ובין אחוזי התמותה וההישנות. כ-5042 נשים בגילאים 20-75 שאובחנו עם סרטן השד בין השנים 2002-2006 השתתפו במחקר והיו במעקב עד ל-2009. נאספו נתונים לגבי אופי הסרטן והטיפול, אורח החיים לאחר האבחנה והתפתחות המחלה כ-6 חודשים לאחר האבחנה ונערכו ראיונות מעקב לאחר כ-18, 36 ו-60 חודשים. 

התוצאות הראו כי לאחר זמן ממוצע של כ-3.9 שנים מתחילת המעקב, תועדו כ-444 מקרי מוות ו-534 הישנויות מתוך 5033 סרטנים שטופלו כירורגית. צריכת סויה בתור חלבון או פלבונואידים נקשרה ביחס הפוך לאחוזי התמותה וההישנות. יחס הסיכון (Hazard Ratio) של צרכניות הסויה בכמות הרבה ביותר (רביע עליון) היו 0.67 למוות ו-0.66 להישנות של המחלה. אחוזי התמותה ב-5 השנים שלאחר האבחנה היו 13.1% ו-9.2% ואחוזי הישנות המחלה עמדו על 13.0% ו-8.9% בקרב הנשים שצרכו סויה בכמות הנמוכה ביותר והגבוהה ביותר, בהתאמה. היחס ההפוך נצפה בקרב נשים בעלות גידולים בעלי קולטנים חיוביים ושליליים לאסטרוגן, גם במקרים של נטילת טמוקסיפן וגם באלה שלא(12).

במחקר משנת 2010, שבחן את הקשר בין צריכה של איזפלבונים מהסויה וסרטן השד, השתתפו כ-683 נשים בעלות איבחון חדש של המחלה וכ-611 נשים ללא היסטוריה רפואית של המחלה. החוקרים בדקו את צריכת האיזופלבונואידים של המשתתפות בעזרת שאלוני מעקב תזונתי, והצליבו את הנתונים עם מידע קליני ואפידימיולוגי קיים. 

התוצאות הראו כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, הצריכה הגבוהה ביותר של האיזפלבונואידים נקשרה לירידה של 30% בסיכוי לפולשנות של הגידול וירידה של 60% בסיכוי לגידול מדרגת התמיינות 1. בנוסף, בקרב נשים לאחר תום הוסת, נקשרה הצריכה הגבוהה לירידה של 70% בסיכוי לגידול הגדול מ-2 ס"מ ולירידה של 60% בסיכוי לגידול שד שלב 2. מסקנת החוקרים היתה שלאיזופלבונים השפעה מפחיתת סיכון של גידולים בעלי מאפיינים פרוגנוטיים חיוביים ואפשריים יותר לטיפול, לעומת גידולים בעלי פרוגנוזה גרועה בהם לא נצפתה השפעה מיטיבה(13).

במחקר קליני שנערך בשנת 2014 ניתן באופן רנדומלי תוסף חלבון סויה או פלסבו ל-140 נשים בשלב מוקדם של סרטן השד, במשך 7-30 יום – מהאבחון ועד הניתוח. במחקר נבדקו התבטאויות גנטיות בעזרת דגימות רקמה מלפני ואחרי הטיפול ובעזרת טכנולוגית איבחון מולקולרי מתקדמת (NanoString). ממצאי המחקר היו זיהוי של התבטאות גנים מסויימים בקרב הנשים שנטלו את תוסף הסויה אשר משתתפים בתהליכי פרוליפרציה תאית. 

מסקנות המחקר היו שהממצאים מעלים חשש כי לסויה עשויה להיות השפעה שלילית על התבטאות גנים סרטניים, אך החוקרים עצמם העלו הסתייגויות למסקנה זו בשל מספר הגבלות שחלו על המחקר: היותו קצר-טווח והעובדה שבמסגרתו ניתנו מינונים גבוהים של תוספי סויה ,שלא משקפים צריכת סויה כמזון, בכמות מתונה לאורך שנים. נוסף על כך, ההשלכות הקליניות של השינויים הקלים בהתבטאות הגנטית כלל לא נבדקו(14).

מחקר קליני נוסף(15) בדק האם ההשפעה המיוחסת לסויה, של הפחתת הסיכוי לחלות בסרטן, תקפה גם בחולים פוטנציאלים בסרטן השד על רק גנטי-תורשתי (מוטציות ידועות בגנים BRCA1 ו-BRCA2).

במחקר נבדקו משתתפים מתוך מחקר קוריאני מתמשך העוסק בחולי סרטן שד על רקע תורשתי ובני משפחתם. כדי לאמוד את הקשר בין צריכה תזונתית של סויה והסיכון לחלות, נקבע יחס סיכון (HR) על ידי השוואה בין נבדקים חולים לבין בני משפחתם הבריאים. כדי לאמוד את התגובה ההדדית בין מוטציות בגן BRCA לצריכה התזונתית, נערכה השוואה בין חולים נשאי מוטציות לבין חולים שאינם נשאי מוטציות.

נמצא שצריכת הסויה נקשרה לסיכון נמוך יותר לחלות בקרב נשאים, בעיקר נשאי מוטציות ב-BRCA2, וסויה נמצאה כבעלת תגובה חיובית עם מוטציות ב-BRCA.

במחקר אחר(16) נטען כי בשל העובדה ששליש מהאוכלוסיה המערבית מסוגלת להמיר בגוף את הדאידזאין למטבוליט פעיל יותר בשם אקול (Equol), נשים שנוטלות תוספי סויה עלולות להיות בסיכון גבוה לתופעות לוואי שליליות. המחקר בא לבדוק את ההשפעות של תוסף סויה עשיר בדאידזאין, לעומת פלסבו, על התבטאויות של גנים בתאי דם מונוקלאוריים פריפריאליים, בנשים לאחר גיל המעבר שיכולות לייצר אקול. כ-30 משתתפות קיבלו תוסף או פלסבו למשך 8 שבועות, במודל רנדומלי כפול-סמיות.

התוצאות הציגו השפעה ניכרת על התבטאויות של גנים מסוימים האחראיים על תהליכי דלקת, זרחון חמצוני ומחזור התא. ההתבטאויות של גנים הקשורים לרצפטורים לאסטרוגן לא היו משמעותיות.

המסקנות היו שהתוצאות מבטאות פוטנציאל חיובי לשימוש בתוספי איזופלבונים, אך כדי להבין טוב יותר ולגלות האם ההשפעה שלהם על הקולטנים לאסטרוגן חיובית או מזיקה, יש צורך לבדוק את הרקמות שמבטאות את אותם. 

צורך זה מוביל אותנו לכיוון מחקרי אחר – מידת ההשפעה של איזפלבונים מסויה על רקמת שד בנשים לאחר גיל המעבר.

ובכן, במחקר רנדומלי, כפול-סמיות ומבוקר בעזרת פלסבו, נבדקו כ-80 נשים בעלות תסמינים ואזו-מוטוריים אשר קיבלו בצורה רנדומלית תמציות סויה מתוקננות בריכוז 100 מ"ג איזופלבונים ליום או פלסבו, למשך 10 חודשים. השדיים נבדקו בעזרת דחיסות ממוגרפית ואולטרסאונד, בתחילת ובסוף הניסוי.

לאחר כ-10 חודשים לא ניכרו הבדלים קליניים משמעותיים בין קבוצות המחקר בשום קטגוריה. המסקנה הסופית היתה שנטילת תוספי איזופלבונים במשך 10 חודשים לא השפיעה על דחיסות השד(17).

 

המחקר על השפּעתה הקלינית של הסויה נמצא בתחילת דרכו ומתפתח בקצב הגילויים החדשים בתחום האפיגנטיקה, הסרטן והטכנולוגיה האיבחונית. מחקרים כגון מחקר זה מייצגים כיוון מחקרי חדש ובחינה ברזולוציה שונה של המנגנונים המשופעלים בתהליך הסרטני.

יש עוד צורך בממצאים רבים כדי להסיק מסקנות חותכות מהמחקר האפיגנטי, ובעוד המחקרים מתמקדים בהתבטאות גנים מסויים, עוד אין סקירה רחבה מספיק של השפּעת האיזופלבונים על התהליך הסרטני(18). בנוסף, מתוך הכרה של המנגנונים ההורמונליים המשתנים בחייה של האישה, יש לבדוק את ההשפעה לאחר צריכה ממושכת יותר של סויה וגם בשנים שלפני תום הווסת(19).

 

סויה, טמוקסיפן ומעכבי ארומטאז

גורם נוסף אותו יש להביא בחשבון הוא תגובה הדדית (אינטראקציה) אפשרית בין סויה וטמוקסיפן (Tamoxifen), תרופה אנטגוניסטית לקולטני אסטרוגן ברקמת השד או בין סויה למעכבי ארומטאז המעכבים יצירת אסטרוגן אנדוגני. שתי תרופות אלו מהוות קו ראשון לטיפול בסרטן שד מסוג המבטא קולטנים לאסטרוגן.

במחקרים המופיעים בספרות, ניכר הבדל גדול בין התוצאות במחקרים על בעלי חיים (הרבה פעמים תוך שימוש ברכיבים בודדים ובמינונים מופרזים) לבין מחקרים קליניים או אפידימיולוגיים.

במחקר שנחאי(12) מציינים החוקרים כי לצריכה גבוהה של סויה היתה השפעה חיובית בין אם הנחקרות קיבלו טמוקספין ובין שלא. יתרה מזו, בקרב אלו שצרכו סויה בכמות הגבוהה ביותר, השפּעתה של התרופה היתה למעשה זניחה (יחס סיכון של 0.61 ללא התרופה לעומת 0.60 עם התרופה).

במטא-אנליזה(20) שנערכה בשנת 2012 וסקרה מחקרים אפידמיולוגיים הנוגעים לצריכת סויה והסיכון לחלות בסרטן השד, נכתב במסקנות בין היתר כי לא ניכרה השפעה שלילית של הסויה על הטיפול בטמוקסיפן או במעכבי ארומטאז (Anastrozole).

במאמר משנת 2013 נסקרו כ-131 מאמרים מדעיים, מתוכם כ-40 מחקרים רנדומליים מבוקרים, 11 מחקרים לא מבוקרים ו-80 מחקרי צפייה(21). אחת המסקנות של החוקרים היתה כי צריכת סויה בקרב נשים הנוטלות טמוקסיפן לא הראה עלייה בסיכון להישנות המחלה.

לא נמצא אף מחקר קליני או אפידימיולוגי אשר הדגים פגיעה של צריכת סויה ביעילות התרופות.

 

לעומת זאת, כאמור, במחקרים על בעלי חיים נצפו תוצאות שונות:

במחקר שנערך בשנת 2002 הושתלו בעכברים תאי גידול שד תלויי אסטרוגן. עכברים אלו חולקו ל-5 קבוצות מחקר, שכללו קבוצה ביקורת וקבוצות שקיבלו מינון משתנה של גניסטאין, טמוקסיפן ומשלב של שניהם. התוצאות הדגימו פגיעה של הגניסטאין בפעילות המעכבת-גידול של הטמוקסיפן ושפעול של גנים הקשורים לקולטני אסטרוגן(22).

במחקר נוסף משנת 2005, בו ניתן שוב משלב של איזופלבונים וטמוקסיפן במינונים שונים לעכברים, נצפתה שוב פגיעה ביעילות של הטמוקסיפן – בעיקר כאשר האיזופלבונים ניתנו במינון נמוך(23).

במחקר מעבדה אחר, שנערך בשנת 2011, נבחנה התגובה ההדדית בין גניסטאין ומעכבי ארומטאז בעזרת רקמה גידולית מסוג MCF-7 (בתנאי מעבדה). במודל זה הדגימו החוקרים כי גניסטאין עלול לעודד שגשוג של תאי הגידול ולשפעל ביטויים של האנזים ארומטאז, המקושרים להתפתחות סרטן. כמו כן, הגניסטאין סתר את הפעילות מעכבת-ארומטאז של התרופה Fadrozole במינונים הרלוונטים פיזיולוגית(24).

במחקר נוסף משנת 2013 נבדקה התגובה ההדדית של הפיטואסטרוגנים עם הקולטנים לאסטרוגן ועם פעילות הטמוקסיפן בעזרת בדיקות גנטיות ובחינה של רקמת גידול שד. כמו כן נבדקה גם התגובה עם מעכבי ארומטאז במנגנונים שונים. המחקר הציג מנגנונים שונים בהם מתנגשת פעילות הפיטואסטרוגנים והתרופות. החוקרים המליצו כי עד שלא יהיה בידינו מידע מספיק, עדיף להמנע מהמשלב הנ"ל(25).

 

אז מה המסר?

מידע רב נתון בידינו על הנושא אך טרם התגבש קונצנזוס מדעי אשר יביא ליצירת פרוטוקולים מוכרים ומקובלים לטיפול.

אם נסכם את כלל ההיבטים העולים מן המחקרים, ניתן לראות ברמה האפידמיולוגית קשר חיובי מובהק בין צריכת סויה ופעילות הורמונלית אנטי-סרטנית.

חשוב לציין כי בתמונה העולה מהמחקרים ניכר כי קיים הבדל משמעותי בין צריכת מוצרי סויה טבעיים (פולי סויה, טופו, מיסו וכיוב') לבין צריכת סויה מעובדת (שניצל סויה ודומיו) או צריכת רכיבים פעילים מבודדים כגון איזופלבונים.

בעוד שלגבי סויה מעובדת ו/או רכיבים מבודדים קיימות תוצאות סותרות, הרי שבכל המחקרים שבדקו צריכת סויה טבעית ושלמה נמצאה השפעה חיובית.

בנוסף, יש לזכור שצריכת הסויה במדינות האסיאתיות שזורה בתזונה המסורתית, כך שבאוכלוסיה זו נצרכת סויה גם במהלך שנות ההתבגרות המינית. נתון זה עשוי להשפיע לחיוב על הסיכויים לחלות במחלה בשנים מאוחרות יותר.

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מדגימים פעילות אנטי-סרטנית של סויה בקרב בעלי חיים, אך המודלים האלה מוגבלים ביכולתם לספק לנו מידע אמין מספיק להסיק ממנו על בטיחות השימוש בבני אדם.

אין ספק שפוטנציאל רב טמון במחקרים הקליניים, אך בינתיים אלו משקפים תמונת מצב צרה יחסית, הנתונה למגבלות מחקריות רבות.

למרות כל ההסתייגויות, ניכר מתוצאות המחקרים כי שילוב של סויה כמזון מלא (פולי סויה, טופו, מיסו וכו') במינונים יומיים מתונים (כ-8-11 גרם חלבון סויה או 30-35 מ"ג איזפלבונים) הינו בטוח לשימוש ועשוי להפחית את הסיכויים לחלות בסרטן השד ואף למנוע הישנות של המחלה בנשים לפני ולאחר תום הווסת. 

עם זאת, יש לקחת בחשבון תגובה שלילית פוטנציאלית בטיפול משולב עם טמוקסיפן ומעכבי-ארומטאז ועדיף לנקוט זהירות בשילוב זה.

 

 

מקורות:

  1. Kuiper GG, Carlsson B, Grandien K, Enmark E, Häggblad J, Nilsson S, Gustafsson JA., Comparison of the lignin binding specificity and transcript tissue distribution of estrogen receptors alpha and beta. Endocrinology. 1997 Mar;138(3):863-70.
  2. Mueller SO, Simon S Chae K Metzler M Korach KS.,Phytoestrogens and their human metabolites show distinct agonistic and antagonistic properties on estrogen receptor alpha (ERalpha) and ERbeta in human cells. Toxicol Sci. 2004 Jul;80(1):14-25. Epub 2004 Apr 14.
  3. Liggins J, Bluck LJ, Runswick S, Atkinson C, Coward WA, Bingham SA. Daidzein and genistein contents of vegetables. Br J Nutr. 2000 Nov;84(5):717-25.
  4. Kang JH, Han IH Sung MK Yoo H Kim YG Kim JS Kawada T Yu R. Soybean saponin inhibits tumor cell metastasis by modulating expressions of MMP-2, MMP-9 and TIMP-2. Cancer Lett. 2008 Mar 8;261(1):84-92. Epub 2007 Dec 20.
  5. Awad AB, Williams H Fink CS. Phytosterols reduce in vitro metastatic ability of MDA-MB-231 human breast cancer cells. Nutr Cancer. 2001;40(2):157-64.
  6. Fox CH, Eberl M. Phytic acid (IP6), novel broad spectrum anti-neoplastic agent: a systematic review. Complement Ther Med. 2002 Dec;10(4):229-34.
  7. Allred CD, Allred KF Ju YH Goeppinger TS Doerge DR Helferich WG. Soy processing influences growth of estrogen-dependent breast cancer tumors. Carcinogenesis. 2004 Sep;25(9):1649-57. Epub 2004 May 6.
  8. Allred CD, Twaddle NC Allred KF Goeppinger TS Churchwell MI Ju YH Helferich WG Doerge DR.Soy processing affects metabolism and disposition of dietry isoflavones in ovarieectomized BALB/s mice. J Agric Food Chem. 2005 Nov 2;53(22):8542-50.
  9. Barnes S. The Biochemistry, chemistry and physiology of the isoflavones in soybeans and their food products. Lymphat Res Biol. 2010 Mar;8(1):89-98. doi: 10.1089/lrb.2009.0030.
  10. Caan BJ, Natarajan L Parker B Gold EB Thomson C Newman V Rock CL Pu M Al-Delaimy W Pierce JP. Soy food consumption and breast cancer prognosis. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2011 May;20(5):854-8. doi: 10.1158/1055-9965.EPI-10-1041. Epub 2011 Feb 25.
  11. Chi F, Wu R Zeng YC Xing R Liu Y Xu ZG. Post-diagnosis soy food intake and breast cancer survival: a meta-analysis of cohort studies. Asian Pac J Cancer Prev. 2013;14(4):2407-12.
  12. Shu XO Zheng Y, Cai H, Gu K, Chen Z, Zheng W, Lu W. soy food intake and breast cancer survival. JAMA. 2009 Dec 9;302(22):2437-43. doi: 10.1001/jama.2009.1783.
  13. Anne M. Weaver, Katie Hootman, Christine B. Ambrosone1, Peter Horvath2, Helena Hwang1, Carl Morrison1, Susan E. McCann. Usual intakes of total and specific isoflavones in association with breast tumor characteristics AACR International Conference on Frontiers in Cancer Prevention Research‐‐ Nov 7-10, 2010; Philadelphia, PA
  14. Shike M, Doane AS, Russo L, Cabal R, Reis-Filo J, Gerald W, Cody H, Khanin R, Bromberg J, Norton L. The effects of soy supplementation on gene expression in breast cancer: a randomized placebo-controlled study. J Natl Cancer Inst. 2014 Sep 4;106(9). pii: dju189. doi: 10.1093/jnci/dju189. Print 2014 Sep.
  15. Ko KP, Kim SW Ma SH Park B Ahn Y Lee JW Lee MH Kang E Kim LS Jung Y Cho YU Lee B Lin JH Park SK. Dietary intake and breast cancer among carriers and noncarriers of BRCA mutations in the Korean Hereditary Breast Cancer Study. Am J Clin Nutr. 2013 Dec;98(6):1493-501. doi: 10.3945/ajcn.112.057760. Epub 2013 Oct 23.
  16. van der Velpen V, Geelen A Schouten EG Hollman PC Afman LA van 't Veer P. Estrogen receptor-mediated effects of isoflavone supplementation were not observed in whole-genome gene expression profiles of peripheral blood mononuclear cells in postmenopausal, equol-producing women. J Nutr. 2013 Jun;143(6):774-80. doi: 10.3945/jn.113.174037. Epub 2013 Apr 24.
  17. Delmanto A, Nahas-Neto J Traiman P Uemura G Pessoa EC Nahas EA. Effect of soy isoflavones on mammographic density and breast parenchyma in postmenopausal women: a randomized,double-blind, placebo-controlled clinical trial. Menopause. 2013 Oct;20(10):1049-54. doi: 10.1097/GME.0b013e3182850270.
  18. Maria Pudenz , Kevin Roth † and Clarissa Gerhauser - Impact of Soy Isoflavones on the Epigenome in Cancer Prevention - Nutrients 2014, 6(10), 4218-4272; doi:10.3390/nu6104218 
  19. V. Craig Jordan, Avoiding the bad and Enhancing the Good of soy supplements in breast cancer. JNCI J Natl Cancer Inst (2014) 106(9): dju233doi: 10.1093/jnci/dju233
  20. Magee PJ, Rowland I.Soy products in the management of breast cancer. Curr Opin Clin Nutr Metab Care. 2012 Nov;15(6):586-91. doi: 10.1097/MCO.0b013e328359156f.
  21. Fritz H, Seely D Flower G Skidmore B Fernandes R Vadeboncoeur S Kennedy D Cooley K Wong R Sagar S Sabri E Fergusson D. Soy, red clover, and isoflavones and breast cancer: a systematic review. PLoS One. 2013 Nov 28;8(11):e81968. doi: 10.1371/journal.pone.0081968. eCollection 2013.
  22. Ju YH, Doerge DR, Allred KF Allred CD Helferich WG.Dietry genistein negates the inhibitory effect of tamoxifen on growth of estrogen-dependent human breast cancer (MCF-7) cells implanted in athymic mice. Cancer Res. 2002 May 1;62(9):2474-7.
  23. Liu B, Edgerton S Yang X Kim A Ordonez-Ercan D Mason T Alvarez K McKimmey C Liu N Thor A. Low-dose dietary phytoestrogen abrogates tamoxifen-associated mammary tumor prevention. Cancer Res. 2005 Feb 1;65(3):879-86.
  24. van Duursen MB, Nijmeijer SM de Morree ES de Jong PC van den Berg M. Genistein induces breast cancer-associated aromatase and stimulates estrogen-dependent tumor cell growth in in-vitro breast cancer model. Toxicology. 2011 Nov 18;289(2-3):67-73. doi: 10.1016/j.tox.2011.07.005. Epub 2011 Aug 10.
  25. van Duursen MB, Smeets EE Rijk JC Nijmeijer SM van den Berg M. Phytoestrogens in menopausal supplements induce ER-dependent cell proliferation and overcome breast cancer treatment in an in vitro breast cancer model. Toxicol Appl Pharmacol. 2013 Jun 1;269(2):132-40. doi: 10.1016/j.taap.2013.03.014. Epub 2013 Mar 28.
  26. Liu Y, Hilakivi-Clarke L, Zhang Y, Wang X, Pan YX, Xuan J, Fleck SC, Doerge DR, Helferich WG. Isoflavones in soy flour diet have different effects on whole-genome expression patterns than purified isoflavone mix in human MCF-7 breast tumors in ovariectomized athymic nude mice. Mol Nutr Food Res. 2015 Mar 27. [Epub ahead of print]



חזרה לתחילת העמוד

חזרה לעמוד הקודם